ן " v ; . - ,i / סדור קול nby, בו;בללו כל־תפלות בית יערב. הוגהו מהדש בעיון גדול ובשקידה רבה ללמד בני יהודה קרוא מקרא וערוך תפלה. עם נוספות רבות ונכבדות. כמו שיר השירים, וזמירות, יום כפור קטן וכדומה. בשנת והיה ■ לך ־עזרא לעזר לפ״ק. IZRAEL KÖNYÖRGÉSEI. . ISKOLAI HASZNÁLATRA. ÚJBÓL RENDEZVE ÉS GONDOSAN FÖLÜLVIZSGÁLVA BUDAPESTEN, 1909• . SCHLES1NGER JÓS. KIADASA■ VII., KIRÁLY-UTCA 1. 'towmf י; Tartalomjegyzék és imarend. Oldal תפלת דדטחר 1 תפלת עוחרית לחול : י ־־ “:־־־• : 3 מדדטבו 4 עזיל. 6 בלבת נטילת ידים .... 8 אלד׳ ?ע?־ 18 __ סדרעטיפת הטלית-- 18 סדר הנחת תפליז— -VI ־ 7 ־ í י * 1 26 - 37 יהי כבוד 38 אשרי ._״ 48 אז ישיר (שירת הים) 7 • • ־־ ־ 7 51 :שתכה 57 קריאת שי*ע... 64 שמנה.עשרה 66 קןדשה 71 ... דכא - 74 על הנסים - 78 .... אבינו מלבנו 82 והוא יחוס ... 88 .... תחנף Oldal I i םידר רףאת ל!תוךה 92 לשני וחמישי X •! הוצאת קפד תורד, 92 (ויהי בנסע) 94 —- - ברכות התורה n. הכנסת ספר תורה ni. 96 (יהללו) : ־*:• 97 אשרי ובא לציון — 102 קדיש שלם ...... 106 . קדיש יתום - 107 מזמולים של־יום 114 . שלשה עשי עקרים - תפלת טגחה להול 117 125 נהם (לט׳ באב) הפלת ערכית להול S • ־ - : • : 133 145 אתה חוננתנו - ־ 7 : 17 155 כלכת חלה נעתר לערב W־- 156 ולערב יום טוב י j ©Mai הדלקת נר של־שבת ושל- : 7־ V I ־ . : יום טש " —...... 56! I ! ס.w ■ י י:. קבלת שבת (לכו נרננה)------- . 157 Í : ־ :־7 ן לכה דודי .......63! י' הפלת עךביה לשבת וליום טוב :163 תפלת שבע לליל שכת 177 .קדוש לליל שבת -......198- זמירות לליל שבת,.-- 91! י ■“ הפלת שהרית : ־ :־־ * 'לשבת 93! ־ ־ 7 נשמת כל הי— .......193 י תפלת שבע לשחרית של־ Oldal מוסף לשבת ראש הדש 240 (אתה;צךת■)— r..,_... 247 אין כאלהינו 49־2 לן. I ,251 קדיש יתום .252 שיר הדהוד ליוב השבת 254 שש הניוד דוש לסעודת שהרית בשבת-------... . 257 IV. תפלת מגהה לשבת = ־ י : 7 ־ ־ 7 > 258 ברכי נפשי---------.... 275 , .־ • - : פרקי אבות ..... ......'.ל 284 קפלת ערבית למוצאי שבת 310 (Imarend 312. oldal.) (I שבת ... ■ . 211 קדשה — - ------------- 213 סדר קריאת התורה....... 221 ״í VI |• ־ ־־ 7 ■׳״ הפלת מוסף לשבת 236 קדשה--------...............213 הבדלה למוצאי שבת ■ 321 י עדר !קפלת ראש חך־ש 324 סדר ההלל לראש חדש 225 VI : ••-■VI- Oldal י תפלת מוסף לראש הדש ^33 • • - vl :Iv ־־ - פרד ההפלות לשלש -VI ־ : : 7 תלים- .! תפלת מעריב 339 סדר E*nj3£1::״-:״;.״: 345 י•11 תפלת שהרית------ 347 : • ־ - :־ • סדר נטילת לולב ... 366 סדר ההלל ---- 366 פדר הריאה התורה ליום טוב--------- 372 סדר הזכרת ;שמות 380 ■m תפלת מוסף----- 389 j * ־ 17 ברכת נהנים ......- 401 ר,דוש לסעודת שהרית 404 IV• תפלת מנחה--- 405 : * ־ * : T פדר הקפלות לראי:! הקו;ה. .1 ׳ תפלת מעריב......405 : * ־־ ־ :־ • סדר הקדוש -......- 414 •Ir תפלת שחרית------416 . 111 תפלת מוסק------416 קדוש לסעודת שהרית 433 Oldal 1 י 433.תפלת מגהה .;—.—׳ VL 434 -----סדר ■התשליך v , ־ 1 ־ 4:34 פדר עיב יום כפור:־,. ־ V IV VI•• I • _____. סהר הקפלות ליום הכפרים L תפלת מעריב......... 434 .n תפלת שהרית-....... 434 : • - ־ :־ • -HI תפלת מוסף-------- 445 .•IV תפלת מנחה ......... 434 : * ־־ * : 7 •v תפלת נעילה-------- 457 הדלקת נר של־־חנכה... 67י4 ־:7־| •• V :־ .* 7 סדר.פורים י - (ברכות המגלה)------- 469 ■בהר ברכת המק !47 ברכות הנהנין --------- 479 ברכות אירוסין ונשואי. 484 סדר ברית מילה---------486 סדר פדיון הבן---------489 Oldal פדר קריאת שמו2 על־המטה 490 צדוק הדין-------------497 קדיש ךרבנן------------500 קהלים כ״א וקי״א------501 מי שברך —........... 503 בךכת הלבנה----------- 505 סדר קפידת ך־^מר....... 509 Oldal תפלת הדרך------------......510 קפלת הביננו-----------------515 תמניא אפי.-.................. ס!5 : ־ : 7 ־ ״״ סדר יום כפור קטן......527 קריאת התורה לתענית צבור ------------------530 מדור תפלת השהר. - - - • : Reggeli ima a házban. A Kézmosás után: ברוך אתה יי, אלקינו מלך ך,עולם׳ אישר קדשנו במותיו רצוני על גמילת,ירים: מודה אני לפניך מלך סי 1קיםי ‘*־־ד־ בי מממתי בחמלה. רבה אמונתך: תורה צוה־לנו משה. מורשה לדלת.יעקב: אל מלך גאר; ג שמע ישראל יהודה אלהיט I" v: T : •• T : • * ~ ; יהוד■ 1 אחה: T V נירוך שם ככור מלכותו לעולם ועד: :4 mondjákברכר, fölvételénél ezt a ארבע כנפות Fiuk az ברוך אונה יי, אלסינו מלך העולם׳ אשד קדשנו צמצררניר רצינו על מצות ציצת: ג 3 % תפלת שחרית, : • ־ - :־ • k■ fii Reggeli ima. Templomba lépéskor. מה־טבו אהליך יעקב, משכנתיך ישראל ואני בריב חסדך אבוא ביתך, אשתחוה אל־היכל ירשו ?nm : אהבתי מעוז ביתך. שקיום משבן ניבודך: ואני אשתדזוה ואכרעה, 'אברכה לפני־־יי : V ׳. 17 7^ T : : V י * : “ :T עשי: ואני ותפלתי־לך! יי עת רצח. אלהים ברב־חסדך ענני 7 ( :7 : • V ־ : IV | ;־^••1 • באמת ישעך; )”'V ; ' y v; V הפלת שחלית (אלה שלש עשרה לעקרם. הן הם יסוד דת אל ותודתי ' <״יגדל אלחים חי וישתבח. . • :- :V * ־־ : י : ■ נמצאואין.עת אל־מציאותו: ינ> אחד ואין מרד םיחורו. נעלם וגם אין טוף לאחדותוג <״ אין א וימות הגוף ואינו גוף. • לא נערוך אליו ל,ך»ת" <י> קךמון למל-ימר אשר נברא. ראשון ואין ראשית לראשיתו ™י הנו אדון עולם׳ וכל־נוצר יודח נחלתו ומלכותו:* • T ״> שפע נבואתו נתנו אל־ אנשי סנלתו ותפארתו: *״ לא זקם מישראל במשה עוד נביא ומביט את־תמונתו: " תורת אמת נתן לעמו אל עלריר נביאו נאמן ביתו: * Hcidt'jiLcini, Ilirscli és Kiimpf szerint ilyen a szöveg. (ט) ל־א) (י־ב) ן' (ינ> לא והליף האל ולא;כדר התו לעלמים לזולתו: צובה ויודע סוזרינו. מביט לסוף ך?ד בקומתו; גומל לאיש ־!״ במבעלו. :ירן ללמע רע ?רשעתו: . למלה לקץ ;מץ משיחנו. לבדות מהכי קץ ישועתו: מתים ידדה אל ברב הקהו. ברוך עהי־עה שם תהלתו: ארץ עולם אשר מלך. לטקס סל־־צ־ר נל־א: לעת נעשה לחלצו בל. אוי מלך שמו כקו־א! ואחרי ככלות חבל. לביו ימלוך : והוא חית והוא חוה. והוא יהיה בתפאר־: והוא אחד ואין שני. להמשיל לולהחבירה: ?לי ראשית כלי תכלית. ולו תעז והמשרת: והוא אלי והי גאלי. וצור הללי בעת צרה: ותוא נפי ומנוס לי. מנת מומי ביום אקרא: * Tj :'V 5 T • T e ׳ תפלת שחרית. : • - - ... בידו •א5קיד רוחי. מנת אישן וא?ןיךה: ועם־דוחי נוירתי. יי לי ולא *אירא: 7 ! * T• • T • : • •I ברוך אתה יי, אלהינו מלך 7| ־ 7 :V |V |" v | העולם, אשר קדשנו במעותיו 7^7 :־ 7 : * : 17 :| • V ועונו על נטילת ידים: : * 7 I ־ ־ 7 17 • ?רוך אתה ל׳ אלהינו מלך העולם, איבר יצר את־הארם בחכמה וברא ביו :־־ T V ־־ T T T : T : T T T V נלןכים נלבים׳ סלולים הלולים. גלוי הרוע לפני כפא כביורך, ׳שאם יפתה אחר מהם :.... : IV ן I*• T • • V ־־ T v ־* V איו יפתם אחר מהם, אי אפשר להתרים • T ״״ V •• T V ״ V : :•:־-)־־ ולעמוד לפניך: ברוך אתה ך, רופא כל־ בעןר ומפליא לעשיות: ברוך אתה יי, אלוהינו מלך 7 1 ־ 7 :7 !V •יו IV • ן העולם׳ אשר ר־שני במעותיו ועונו לעסוק ברברי תורה: Reggeli ima. . ןהערב־נא ל אלהינו את־דברי תורתך ?בינו ובפי עמך בית ישךא4. ונהיה אנהנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל ?לנו יודעי שמך ולומדי תורתך(לש?ה): ברוך אתה ל׳ המלמד תורה לעמו ישראל 1 ברוך אתה ל׳ אלוהינו מלך העיולם׳ איבר בחר־בנו מכל־העמים ונתן לנו את־ תורתו: ברוך אתה ל, נותן התורה: ־?־?ך ל ולממלך: זיאר ל! פניו אליך דלנל: ושא ל 1 פניו אליך דשם לך 1שלום: אלו הברים שאין להם שיעור. הפאה והבכורים והראיון' וגמילות הבדים ותלמוד תורה: אלו הברים שאדם אוכל פרותיהם ?עולם הזה והקר: קימת לעולם הבא. ואלו הן. כבור אב ואם. ונמילות חסרים♦ והשכמת ?ירד המדרש שחרית וערבית. והכנסת 8 תפלה שדדת. ח אורחים. ובקור חולים. חלמסת ב^ה. ולמת סמת. [?יון תפ^ה. והבאת שלום בין אדבם לסבלו. ותלמוד תורה בגגד בלם:" אלתי, ;שמה שנתת בי מהרה היא. אתה בראת־ אתה שרתה. אתה ;בהתה בי* ואתה משמרה בקרבי. ואתה עתיד לטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא : כל־זמן שהנשמה בקרב מוךהא;י לפניך:יאלהי ואלה אבותי׳רבק כל־הם עשים, ארק בל־הנשמות: ברוך אתה יזי, המחזיר;שמות לפגרים מתים: • *T ••*ך• ־•• 4 ?רוך אתה ין, אלוהינו ?לך העולם׳ א•?־ נתן ין•?;" בינה, להבחיז בך יום ובך לילה* ?חיך אתה יי, אלהינו מלך העולם, שלא,עשני (Nők ezt mondják: ,1**13)) ♦ 1HD.3 - . j T • : T ;רוך אתה ך, אלהינו מלך העולם, שלא עשס (Nők ezt mondják:) 1,133)) ♦ *13>' 14•• •גד ' (Férfiak ezt mondják:) ;רוך אתיה גי׳ אלהנו מלך העולם, שלא,עשני אי;ה: (Nők ezt mondják:) (בתך ארנה ", אלהינו מלך העולם, לניצני כרצונו!) ;רוך אתה ה אלהינו ;לך העולם׳ פ קה .עררים: ;רוך אתה גי׳ אלהינו מלך העולם, מל;יש ?גךמים5 ;רוך אתה גי, אלהינו מלך העולם, מתיר אסורים: ;רוך אתה גי, אלהינו מלך העולם, ורף ;פופים: ?חץ אתה יו׳ אלהינו מלך העולם רוקע הארץ על־ה;,ים: 10 הפלת לדורית. י ?רוך אהה יי׳ אלהינו מלך העולם׳ שעשה לי כל־צרבי: בתך אתה יי, אלהינו מלך העולם, אשר הכין מצהרי־גכר: בתך אהה יי, אלהינו מלך העולם, אוזר ישראל בגסדה: בתך אהה יי, אלהינו מלך העולם, עוטר ושראל בתפארה: ברוך אהה ך, אלהינו מרך העולם, הנותן ליעף בה: ברוך אהה ך- אלהיגו מלך העולם- המעביר שנה מעיני ותנומה מעפעפי: ויהי רצון מלפניך תאיה־:־ ואלך,י ?*בווזינו, שירגילנו ?תוךתך וד5.ךו • ?משוסידי ואל הביאנו לא לידי חטא ולא לידי עברה וזעון ולא לידי נפיק ולא לידי מלן. ואל השלט־בנו .יצר הרע. !דךחלקנו' מאדם רע ומחבר דע. ודבל,נו בוצר הטוב ובמעשים טובים. וכף את־ [יצרנו להשהעבד־לך. והננו היום ובכל־ יא .11 Reggeli ima יום לחן ולחסד ולרחמים כע7ך ובעיני ?ל־רואינו. והנמענו חסדים טובים. ?דיך אתו־! יי, נומיל הסדים טובים לעמו ז :7 •• :־ t • • : ושךאל ג יהי רצה מלפניך יזי, אלחי .ואלחי אבותי׳ שהצילני חיום וסכל־יום מעזי ?נים ומעזות פנים. מאדם רע ומחבר רע ומשכן רע ומפגע רע ומעוטן למשחית. מדין קשה ומבעל רך חשה. 3ך שהוא בן־ברית ובין שאינו בן־ברית: לעולם יהא אדם ירא יבמים בסתר ומודה על־־האמת ודובר אמת בלבבו ונשכם ויאמר: דביק כל־חעולמים, לא על־צךקיותינו אנחנו מפילים תחנונינו. לפניך. כי עיל רחמיך הרבים. מה אנחנו. מה דרנו. מה חסדנו. מה־צךקנו. מה־יישועהנו. מה־ 5חנו. מה־נבוח־ונו. מדדנאמר לפניך׳ ך: 12 ותפלת ^סרית. יב אירחנו ראלדדי אבותינו. מלא ?ל־הגבורים ?אין לפניך. ואנשי השם ?לא סיג והפמים ?בלי מדע. ?ביונים פבלי השפל. ?י רב מעליהם תהו דמי חייהם דבל ל©ניף־. ומותר האדם מךהבהמה אין. ?י הפל הבל: אבל אנחנו ע?■־ בני בריתך. ?ני אברהם אלילו mWP לו ?מר המריח. זרע.יצחק יחידו שנעקדעל־גב ממזבח. עדת יעקב בנד ?פירך. שמאהבתך ׳שאהבת איותו ומשמתתך ששמחת־בו* לולאת את־שמיו.ישראל1 וישרף: לפיכך אנחנו סבים להודות לך ולשבחך ולפארך. ולברך ולקדש [לתת־ שבח ותדיח לשמך: אשרינו מה־טוב חלקנו ומה־נעים גורלנו ומדריפה ירשקנו. איברינו שאנהנו משפימים ומעריבים ערב וברן ואומרים בעמים בכל־יום: שמע ישראל יהוד־! אלהינו יהוד. 1 אהד: T V 7 : כרוך עם כבוד מלכותו לעולם ועד: אתה הוא עד 'בלא נברא העולם. אתה הוא משנברא העולם. אתה הוא בעולם הזה. ואותה הוא לעולם הבא. קדש את־שמך על־מקדישי 'שמך. וקדום ארת־ישמך בעולמך. ובשוערנך תרום ומסי. קרננו. ברוך ארנה ת מקדש את־ *ממך ברבים 5 אתה הוא י; אלהינו בשמים ומארק ולשמי השמים העליונים. אמת אתה הוא ראשון ואונה הוא אהרון. ומבלעדיך אך אלדדם. קבק קיויך מארבע בנפות הארק. תפלת יסהדת וכיירו וידעו כל־באי עולם. כיאתררהוא :*•: T ~ T T “־־ T האלהים לבהך לכל ממלכות הארעי אהה עשיוך; את־השמים ואת־הארץ. את־תם. ואה כל :אשר כם. ומי ככל־ מעשרה :היל. בעליונים או בההתונים שיאמר לך מה־־תעשה. אבינו שבשמים עשה עמנו הכר בעבור שמך הגדול שיגל-א עלינו. ורלם־למי יזי אלהינו מה־ שכתוב. בעת ההיא אביא אהבם ובעת .קבצי אחכם. כי אהן אהבם לשם ולחהלה בכל עמי הארץ. בשובי את־ שבוהיכם לעיניכם אמר י;: סדר הקרבנות וידבר ל אל מ#ה לאסרו ועשית כיור :השת וכנו נודעת לךחצה ונתח אתו בין אהל מועד ובין הטזבדז ונתת שסה מים ו ורהצו אהרן ובגיו ממגו את ידיהם ואת רגליהם: בבואם T : V •• í - V S V V V * T T אל אהל מועד;רחצו מים ולא;סחו או בגעזהם .תפלת לדורית אל הטובה לשרת להקטיר אשה ליי: ורחצו ידיהם ותליהם־ולאי ימתו והיתרה ילהם דק עולם לו ולזרעו לדרתם: -די רצון מלפניך יי אלהינו ואלת' אבותינו שתרחם עלינו ותטחול לנו על כל חטאתינו ותכפר לנו את כל עונותינו ותמחור ותסלח לבל פשעינו ושיבנה בית המקדש במהרה בימינו ונקריב לפניך קרבן התמיד שיכפר בעדנו כמו שכתוב עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מפי כבודד כאמור: רדבר יי אל משה לאטד: צו את בני ןשראל ואמרת אלהם את,קרבני לרומי לאשי דה גיחת תשמרו להקריב לי במועדו: ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו ליי בבשים בגי V ־־■: V • T V V T ־ 7 : T שגה תמימם שדם ליום עלה תמיר: את הכבש אחד העשה'בבקר ואת הכבש השני העשה בין הערבום: ועשירית האי5ה מלת למנהה בלולה בשמן בתיח רביעית ההין: עלת תמיד העשיה בהר סיגי לריח גיחה אשה לך: ונסבו רביעית ההין לכבש האקר בקדש הפך נסך שכר לך: ואת הכבש השני תעשה בין הערבןם במנהת הבקר וכנסבו תעשה, אשה ריה ניחה לך: ושהם אותו על ירך המומה צפונה לפגי ך: וזרקו בגי אהרן הכהגים את רמו עיר1 המזכה סביב: 1 ; יי ־־־ T תפלת שחרית אתה הוא יי אלהינו שהקטירו אבותינו לפניך את קטורת הפופים כזבן שבית המקדש היה רזים כאשר צלית אתם על "יה משה נביאך בכתוב בתורתך. ויאמר יי אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה וכה בי בבד יה;ה: געשית אותה קטורת רוקה מעשה רוקח ממולח מחור קודש: ושחקת ממנה הדק ונמת ממנה לבני העדות' באהל מועד אשר אלעד לד שמה קודש קדשים תהיה לכם: ונאמר והקטיר עליו אהרןקטךת סמים בבוקר בבוקר בהטיבו את מנרות לקטירנה: ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים לקמירנות קטורת תמיד לבני :: לדורותיכם: תנו רבנן פטום הקטורת ביבר שלש מאות לששים ושמונה מנים היו בה• שלש מאות לששים וחמשה כמנלן ןמות החמה, מנה לכל יום פרס כשקרית ופרם בין הערבים. ישלשה מנים יתרים שמהם מכניס י כהן גדול'מלא תכניו ביום הבכורים ומחזירן למכתשת בערב יום חכפורים לשוחקן לבה ובה כדי שתהא דקה מן הדקה : לאחד עשר'סמנים היו בה. תפלת שחרית ואלו הן. הצרי והצפווץ והחלבנה והלבנה משקל שבעים שבעים מנה מור וקצינה שמלת נרד וכרכום משקל ששה עשר ששה ?שר מנה. הקושט שנים עשר וקלונה שלשה וקנמון תשעהבורית ?ושיגה תשעה קבין.'ף קפריסין מאין תלתא וקבץ תלתא. ואם אין לו י.ין קפריסין מביא קמר חותן עתיק. מלח ?ורומית רובע הקב מעלה עשן’בל שהוא; רבי נתן אומר אף בפת הירי! מל שהוא. ואם נתן בה דבש פסלה ואם חפר אהת מבל ממניה הקב מיתה: T . רבן שמעון בן נמליאל אומר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף כידית כרשינדה למה היא באה כדי ליפות בה את הצפודן כדי שתהא נאה. יין קפריסין למה הוא בא בדי לשרות בו את הצפודן כדי ׳שתהא עזה. והלא מי דגלום ופין לה אלא שאין מכניסין מי דגלום במקדש מפני הכבוד: תקיא רבי נתן אומר כשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק מפני שתקול ופה לבשמים. פטמה להצאין בשרה לשליש ולרביע לא שמענו. אמר רבי יהודה זדה הכלל אט ; ז תפלת שהרית כמיתה פשרה לחפאין ואם חפר אהת טפל סטניה חיב טירנה: תניא פר .הפרא אומר אחת ?‘D'W או לשפעים שנה היתה 3אה ופל ונזירים לחצאין. ועוד תנא בר קןרא אלו היה נותן פה קורטוב עזל רפש אין ארם ימול י לעמוד מפגי ריתה ולמה אין מנרפין פה רפש מפני שהתוררד אמרה כי כל שאור וכל יבש לא'הקטירו מטנו אשה ליי: V ־־ 7 ן: צבאית עמנו משגב לנו אלהי.יעקב סלה: 3׳*יי צבאית אשרי ארם בימה בך: :־פ יי הישיעה המלך.יעננו בייםזקךאנו: דם אהה סהר לי מצר תצרנירני פלט הסיכבד סלה: ועךבה , ל;י מנחת ;הורה וירושלים נימי עילם ובשנים.קךמידית: אביו הודי מסהר סהר המדרכה משמא הגמרא ואלבא האבא שאול מערכה גדילה קידמת למערכה שדה שיל קטירת ומערכה שדה של קטורת קידמת לסדור שני גזירי עצים וסדור שני גזירי עצים קידם לדישון מזבח הפנימי לדישון מזבח הפנימי קידם להטבת המש.נרית והטבת חמש ברית קידם לדם התמיד ודם התמיד קידם להשבת שתי גרירת להטבת שהי נרית קידם ילקטיךת' וקטירת לאירים לאברים למנחה ומנחה לךובתין והבהין לנסכין ונסכין למיספך וטוספין לבזיכין ובזיכין קידמין לתמיד של בין הערבים שנאמר וערך עליה העילה והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנית כלם: תפלת שחרית &א בכה ^דולת ימעך תתיר צרורה : אב״ג ns״r .קבל דנת עמך שנבנו טוהרנו נורא ♦ קיע י״ין נא ניור דורשי להודך בבבת שמרם : נרד יכיש לרבם טקו־ם רהמם צדקתך תמיר נמלם: בט״ר צת-ג לשין .קדוש ברוב טובך נהל־1 עךהיך: הל,״ב ט:ייע :היד נאה ?1עמך $:n זוכרי קל#‘תך: ינ*ל פזלו ^׳‘עתינו.מבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות: שק״ו צי־ת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: דבק העולמים אתה צויתנו להקריב קרבן התמיד במועדו ולהיות נהגים בענודתם ילוים בדוננם וישראל במעמדם. ועתה בעונותינו הרב בית המקדש ובטל התמיד ואין לא כהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו ולא ישיאל במעמדו ואתה אמרת ונשלמה פרים שפתינו לכן יהי רצון מלפניך יי אלהינו ואלה’ אבותינו שיהא שיח שפתותינו חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כאלו הקרבנו ק־בן התמיד במועדו ובמקומו וכהלכתו 1 לשבת: וביום השבת שני־כבשים בני־שנה תמימם. ושני עשרנים סלתמנחה בלולה בשמן ונסכו: עלת שבת בשבתו. .על־עלת התמיר ונסבה: לראש חדש: ובראשי חדשיכם תקריבו עלה ליי פרים : 7 •• V •• : T - : ן• ד ־ T T • בני־בקר שנים ואיל אחד כבשים בני־שנה שבזעה המימם: ושלשה עשרנים סלח מנחה T I * V • : V T : * $ * * בללה בשמן לפר האחד. ושני עשרנים v v T ן 7 7 T V : ” : • תפלת שךוןית. tü סלת מלוד־, ?לולד־, בשמן לאת דואדזד: מנשק ?שרון סלת מנחה ?אלה בש0ן לכ?ש האחר. עלה ריח ניחחאשה ליהוה: ונםביהם חצי ההין ולדה ל@־ ושלישה ההין לאיל וד?יעה ההין ל??ש לן. ואה עלה חרש ?חרשו לחרשי השנה ושעיר מים אהד לחטאת ליהוה. "עלעלה התמיד.יעשה ונסכו; (א) איזהו מקומן של־זבחים. זקךשי ,קדשים שחיטתן בצפון, פר ושעיר של־יום הכפורים שחיטתן בצפון׳ וקבול־דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון חזייה על־בין הבדים ועל־הפיכת ועל־מזבה הזהב. מתנה אחת מהן מעכבת. שירי הדם היה שופןד על־ים־וד מערבי של־מזבח החיצון. אם־לא נתן לא עבב: (ב) פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שחיטתן בצפון, וקבול דמן בבלי שרת בצפון, ודמן טעון חזייה על־הפרכת ועל־מזבה הזהב. מתנה אחת מהן מעכבת. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של־ מזבח החיצון. אם־לא נתן לא עכב. אלו ואלו נשרפין בבית הדשן: (נ) חטאת הצבור והיחיד. אלו הן חטאת הצבור. שעירי ראשי חדשים ושל־מ־ועדות שחיטתן בצפון׳ וקבול דמן בבלי שרת בצפון. ודמן טעון ארבע מתנות על־ארבע קרנות. כיצד׳ עלה בכבש דפנה לסובב ובא־־לו לקרן דרומית מזרחית. מזרחית צפונית. צפונית מערבית. מערבית דרומית. שית הדם היה שופןי על יסוד דרומי. ונאכלין לפנים מן־הקלעים לזכרי כהנה כבל־מאבל ליום ולילה עד־הצות: (!) העלה קדש,קדשים שחיטתה בצפון׳ וקבול דמה בכלי־שרת בצפון׳ תמה טעון שתי מתנות שהן ארבעי וטעונה הפשט ונתוה ובליל לאשים: (ה) זבחי שלמי צבור ואשמות. אלד הן אשמות. אשם נזילות■ אשם מעילות׳ אשם שפחה חרופה׳ אשם נזיר׳ אשם מצורע׳ אשם תלי. שחיטתן בצפון, וקבול דמן בקלי קרת בצפון׳ ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע. ונאבלין לפנים מן־הקלעים לזכךי כהנה ככל־מאכל ליום ולילהעד־הצות: (ו) התודה ואיל נזיר קדשים קלים שחיטתן בכל־מקום בעזרה׳ ודמן טעון קתי מתנות שהן ארבע. ונאכלין בכל־העיר לכל־או־ם בכל־ מאכל ליום ולילה עד־דוצות: המורם מהם ביוצא בהם, אלא שהמורם נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם: (ז) שלמים קדשים קלים שחיטתן בכל־מקום בעזרה׳,ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע. ונאכלין בכל־העיר לכל־אדם בכל־מאכל לקני :מים ולילה אהד: המורם מהם ביוצא בהם, אלא שהמורם נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם: (ח) הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים שחיטתן בכל־מק־ום בעזרה׳ !דמן טעון מתנה אחת. ובלבד שיתן בנגד היסוד: שנד־“. באכילתן. הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל־אדם, ונאכלין בכל־העיר בכל־מאכללשניזימיםולילהאחד: הפסח אינו נאכל אלאבלילה. ואינו נאכל אלא עד־חצות. ואינו נאכל אלא למנויו. ואינו נאכל אלא צלי: רבי.ישמעאל אומר. בשלש־עשרה מדיות התורה נדרשת: מקל והימר. ומטרה שוה. מבטן אב מכתוב אהד ומבנין אב משני כתובים. מכלל ופרט. ומפרט ובלל. בלל ופרט וקלל, אי אתה דן אלא בעין הפרט. מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צדך לכלל. בל־ד־בר שהיד. בכלל דצא מן־הבלל ללמד, לא ללמד על־עצמו:צא׳ אלא ללמד על־הבלל בלו:צא: בל־דבר שדוד, כבלל ויצא לטעון טוען אהד שהוא כעדניו׳:צא להקל וליא לההמיד: בל־דבר שהיה בכלל יצא לטעון טוען אדר שלא כעניניו׳ יצא להקל ולהחמיר: בל־דבר שהיה בכלל ויצא לדון ביבר החדש׳ אי אתה !כול להחזירו לכללו, עד־ש:חזיךנו הכתוב לכללו בפרוש. דבר הלמד מעמנו ודבר הלמד מסופו. וכן שני כתובים המכחישים זה את־זה, עד ש:ב'א הכתוב השלישי ויכריע ביניהם: יהי רצון לפמך יי אלהינו ואלהי אבתינו, שיבנה בית המקדש ’ * V T • V |- -J *• - V! T: I |V T í I T י• ־ • T) Í כמדרה ממינו. והז חלקנו בתורתך: ושם נעבדך ביראה בימי עולם ובשנים קדמנייות: טח־(נטיפת הטלית. בשעת בדיקת ציצית טל טליה גדול קודם בלכה יאמל אלו הפסיקים: ברכינפשי אודי: 1 י: .אלחי גדלת מאד. הוד והדר לבשת: עטה אור כשלמה. נוטה שמים כיחעה: קורם עטיפת הטלית יאמר זה: לשב יהוד קוךשא כריך הוא ושכינתיה בךחילו וךהימו ללחה שם י״ה כרה ב:חוךא שלים כשם כל.ישראל. הרי; מתעטף גופי בציצית כן תתעטף נשמתי ורמ״ה איברי ושס״ה גילי באור הציצית העולה תד״ג. וכשבם שאני1 מתכסד־ז ?טלית בעולם הזה כך אזכה להלוקא דרבנן ולטלית נאה לעולם הבא בגן.עדן. .רעל ידי מצית ציצית תנצל נפשי ורוחי ונשמתי ותפלתי מן החיצונים. והטלית ופרוש כנפיו עליהם הצילם כנשר:עיר.קנו "על גוזליו ירחף. ותהא חשובה מצות ציצית לפני הקדוש ברוך הוא כאלו קומתיה בכל פרטיה ודקדוקיה ובונותיח ותרי״ג מצות חתלוום בה אמן סלה:T ויהי נועם וגר. הברכה והעטיפה ית־ו פתיהס בעמידה: ?רוך ארנה יי אלהינו טלך העוקם אתור קדשנו במצורניו רציני להתעטף בציצית: אחר עטיפת הטלית יאמר זה: מודיקר חסדך אלהים. ובני אדם בצל כנפיך:המיון: ירלן מדשן ביתך* ונחל :עךניך תשקם:" כי עמך מקור חיים. באורך נראה־אור: משך חסדך לידעיך. וצדקתך לישרי־לב. סדר הנחת ומפליץ. קודם תחת תפילין יאמר זה? לשם :חוה קודשא בדיך הוא ושכינתיה בךהילו ותדמו לתר שם י״ה ברה ב:חוךא שלים בשם כל :שראל: הנני מכוין בהנחת תפילין לקיים מצות בוראי שצונו להניה תפילין ?כתוב כתורתו וקשרתם לאות .על ידיך לחיו לממשה בין עיניך והם ארבע פרשיות אלו. שמע. לזתיה אם שמוע. .קדש. והיה כי:ביאך. שיש בהם :הורו ואלוהותו:תברך שמו בעולם. ושנזכור נפים ונפלאות שעשת עמנו בהוציאנו ממצר:ם ואשר לו הכה והממשלה־*. בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. וצונו להניח על היד לזכרון זרוע הנטויה :שהיא נגד הלב לשעבד בזהי תאות ומחשבות לבנו לעבודתו.יתברך שמו. ועל הראש נגד המוח להנשמה שבמוהי עם שאר חושי וכהי כלם .יהיו משועבדים לעבודתו :תביך שמו. ומשפע מצות תפילין התמשך 7עלי להיות לי ה:ים ארוכים ושפע קודש ומחשבות קדושות כלי הרהור חטא ועוין כלל. ושלא :פתנו ולא תגרה בנו.:צר הרע תיהנו לעבוד את יהוה כאשר עם לבבנו: :הי רצון מלפניך יהוד, אלהינו ואלהי אבותינו שתהא השובה מצות הנחרת תפילין לפני הקדוש ברוך הוא כאלו קימתיך, בכל־1 פרטיה ודקדוקיה וכונותיה ושש מאות ושלשה עשר מצות התלהב בה אמן סלה: עוד יאמיר קודם הנחת תפילין: ד,־יד מניה תפילין של יד להניא כיו העכרם תחת יד ה׳ שנינתא קר*א" וה״ל׳ץ י*ל ראש להניא כל הענרם תחת רשות השכינה עלאה נכתוב נו אתר. ת׳ עליו. סדר הנחת תפילין על כל הארץ מאד נעלית על כל אלהים : ויהי נועם יי אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו x לאחר הנחה על הקיבורת יברך : ?רוך אתה יי אלהינו ?2לך תעולם. אשר קדשנו במציתיו רצוני להנידז תפילין x ות״כק •כרוך ז׳ כריכות על הזרוע ולא יותר ואחר p יניח תפילין של ראם וקן: ש שמהדק יברך ברוך אתה:: אלהינו מלך העולם. אשר קדשנו במצותיו ועיני,על מצות תפילין : וסיקס יאמר: ברוך וסם כבוד מלכותו לעולם חך: נסבו המקובל־ם אחר שאמר ברוך שס כבוד מלכותו לעולם ועד יאמר זה: ומהבסתך אל תליון האציל עלי. ומבינתך הבינני ובהמדך תנדיל עלי. ובנבודתת הצמית איביוקמי. ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנודה להשפיע מובך לבדותיך. פותה את,ידך ומטביע לבל הי רצון: אה׳׳כ יכרוך ג׳ כריכות על האצבע ויאמר פתוק-ס אלו: ףארשתיך לי לעולם: ואלשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים: ואלשתיך לי באמונה וידעת את־יי: *פז (תהילים לי.) (Zsoltár 30.) מזמור שיר־הנכת הבית לחה: ארוממך י: כי דלית:‘. ולא־שמהת איבי לי: ייאלדד. שועתי אליך ותרפאני: יו העלית מן־שאול נפשי. חייתני מיידי בור: זמרו ל:י חסידיו. והודו לזכר זקךשו: בי רגע באפו, חיים כרצונו. בערב:לין בכי ולברן רנה: ואני אמרתי בשלד. בל־ אמוט לעולם: יי ברצונך העמדתה להררי עז. הסתרת פניך לרמי נבהל: אליך י: אקרא. ואל־אתי אתחנן: מה־בצע כדמי כרךתי אל שחת. היודך עפר העיד אמתך: שמעך: והנני. יזי היה עזר לי: הפכת מספדי למחול לי. פתחת שקי נתאזרני שמחה: למען יזמרך כבוד ולא ויום. גי אלוהי לעולם אודך: קדיש יתום. יתגדל ויתקדש שמה דכא בעלמא די־ברא ברעותה. גימליך מלכותה בחייכון וביומיכון ובחי ךכל־בית ושראל בעגלא ובזמן רןיב׳ ואמרו אמן: יהא שמה רבא מכרך לעלם ולעלמי עלמיא 1 יתברך דשהבח ויתפאר ויתרמפב מתנשא ויתהדר ויתעלה מתהלל שמה דקדשא. בריך הוא לעלא(בעש״ית; לעלא׳ כךכל־ברכהא ושירתא תשבהתא ונהמתא דאמירן בעלמא: ואמרו אמן: יה>$ שלמא דבא מךשמ:א וחיים עלינו ועל־כל־ ישראל׳ ואמרו אמן: עשה שלום במרומיו, הוא "יעשה שלום עלינו ועל־כל־׳ ישראל, ואמרו אמן: .Mindennapi reggeli ima .állva mondatik ברוך שאמר מרו־ שאמר ורדה מעולם. ברוך הוא. ברו־ עושה בראשית. ברוך אומר ועושה. ברוך גוזר ומקום. ברוך מרמם על־האךץ. ברוך מרחם על־ מבריות. ברוך משלם שכר טוב ליראיו. ברוך"מי לעד וקום לנצח. ברוך פורה ומציל. ברוך שמו. בחך אתה ;י, אלמינו מלך מעולם! האה מאב הרסמן. המהלל בפי עמו. משבח ומפאר בלשון חסידיו ועבדיו. ובשירי חד עבדך :נהללד : אלד־לני בשבתות ובזמירות ננרלך ונשבחך ונפאוך ונזכיר שמך ונמליכך מלכנו אלהינו תיד הי העולמים, מלך משבה ומפאר עדי־עד שמו הנחל. ברוך אתה יי, מלך סלילי בתשבחות: ־ * : 7 הודו ליי קראו בשמו. הודיעו כעמים עלילתיו. שירו ליו זמרו־רו. שיהו ככל־ נפלאתיו: התהללו בשם פרשיו. ושמה ־ : : I * • • : • T• • לב מבקשי יי ז ־־ישו יי ועזיו. בקשו פדו תמיד: זכרו נפלאתיו אימר עשה. מבתיו t • •; • ; : ד . 1 t 22 תפתל שהרית. כב ומקבטי־פיהו: זרע יקראל עבדו. 3ני יעקב כסיריו: הוא ו: אלהזינר. כבל־הארק מלבטיו.‘ זהרו לעולם בדיתיו. דבר עוד, לאלף דור: אקר כרת את־אברהנם. ושבועתו ליעחק: דעבידד ליעקב לדוק. ליקדאל ברית עולם: לאט־ לך א־ז א״ן־מעז. סבל נסלתסם: בריוההם מתי מסבר. הבועט וגלים בד: ויתהלכו מגד אל־גיד. ומממלכה אל־עם אחר: לא־הגיס לאיש לעשלם. דובה עליהם מלכים: אל־תגעו במשיחי. ומביאי אל־ תרעו: שירי ללי בל־האוך. בשרו מיום־ אל־ייום ישועתו: סברו מדם את־כביודו. בהל־העמים נבלאוגיו: כי־נדול יי ומקלל מאד. וגיורא הוא על־בל־אלהים: כי בל־ אלתי העמים אלילים. די קמים עקה: היוד ולדי לבניו. עז וחדוה במקימיו: הבו ליי משפחות עמים. הבו ליי בבוד ועז: הכו ליי בבור שמו. ימאי מנחהה ולאו לפניו. השתהוו ליי 3הךרת־ קדש: חילו מלפניו בל־האךץ. אף־ הבק הבל בל־תטוט: ישמחו השמים ומל ליאדץ. ויאמרו בנדם יי מרף ירעם חום ומלאו. יעלך השךדי 1בל־ אשר־בו: אז ירננו עצי היעה. מלפני יי בי־בא לשפוט את־הארץ: הורו ליי בי טוב. בי לעולם חמדו: ואמרו הושיענו אללי ישענו וקבצנו והצילנו מך־הנדם. להרות לשם י1שד. להשהבח בתהלת־ : ברוך יי אלהי ישראל מן־העולם ועד־ העולם. דאמיו ?ל־העם אמן והלל לי: רוממו יזי אלהינו והשתחוו להדם רגליו קדיש הוא: רוממו יזי אלוהינו והשתחוו להר קדשו. פי קדוש יי אלהינו: והוא ול1פלת #írn♦ כד רלום 1 יכפר עק ולאושלית. ולרבדל ללשיב אפיו ולא יעיר כל־למתו: אלל יזי לא תכלא רלמיך ממני. לכלך ואמלך למיד יצךוני: זכר רלמיך ך. ולסדיך כי מעולם למל ז לנו עז לאללים. על־ישךאל גאותיו ועזיו בשלקים: נורא אללים ממקךשיך.. אל ו^ךא4 לוא׳ נולן' עז והעצמיות לעם. ברוךאללים:אל־נקמות יי. אל נקמות הופיע: לנשא שפט לארץ. לשב נמול על־גאים: לוי לישועה, על־ עמך בךכתךפלה: וי כבאיותעמנו.משגב־ לנו אללי ועקיב סלל: וי צבאות. אשרי אדם ב?6ל לך: יזי הושיעה. למלך ועננו ביום־קראנו: הושיעה את־עמך וברך את־נללתך. ורעם ונשאם עד־לעולם: נ?שנו לכלל לוי. עזרנו ומנננו לוא: ביבו ישמל לבנו. כי כישים קרשו בטלנו: ילי־מכךך יזי ?גלינו כאשר יחלנו לך: יראנו יי מסרך. ישנ-ד תרגךרנו: "ומה !׳גזירה לנו. וכינו למ?;ן חסדך: אנכי יי אלקיךממגנלך מארץ מצרים. הרסב־פיך נאמלאהו: אשיי מגם שככה ליו. אשרי ??ם שך אלהיו: ואני 51חסךך כסהתי. 2ל לכי בישוזעסך. אשירה לך כי גמל זעלי: זס^-עדב יום כפור és הול המועד של פסה ,ערב פסה ,יום טוב ,שבת Ezt nem mondják. ״’*׳«* 0?מוד לתורת, (.100 (Zs0!tsr * 7 : I יריעו לי_י פל־האךץ: עבדו את־" בשמה־ ?או לפניו ברננה; דעו כי יי הוא אלרים, הןא עשנו ולו אנחנו. עטו וצאן מרעיתו; באו שעריו בתודה הצרתיו בתהלדד. הודו לו : 7 Í- י* 7 * : ״ 7 I ?יכו שמו; בי טוב יי, לעולם חסדו. ועד־דר -I : - T : 71 • » וריר אמונתו ♦ * Hétköznapokon itt יהי כבוד a 37. lapon mondják. וי,- י‘ napja הושענא 1*12, Zsoltárok, szombat és ünnepnapokra valamint ^״B,> למנצח מזמור לךךד; (.,tzsoHánr השמים מסברים בבוהאל. ומעשה היו מגיד הרקיע: יום ליום וב־ע אמר. ולילד, ללילה יחודדדעת: אך אמר ואךךברים. מלי נקומע קולם: ב?ל־האךך :בא קום. ובקצה סבל מלידס. לשמש ימם אהל בדם ז והוא בהדן יצא מהפתו. :שיש בגבוה ^רוך ארה ? מקצה השקום 1 מוצאו. ■ותקופתו ?גל־קצוקם. ואך נסתר מדמתו: תורת יי תמימה משיבת זנפש. עדות יי גאמגה מהקמת ןתי: פקדי ך ישרים משמחי־לב. מצות י: ברה מאירה עקם: יראת י: טהורה עמלת לעד. : םשיםקי אמת צךקו והדו: הגדמדים Í מזקב ומפז רב. ומתוקים מדבש ונפת צופים: גם־עבדך נזהר בהם. בשמרם עקב זרב; לגיאיות מי־יבק. מנסתרות ?קני: נם מזרים השך עכךך. אל־ימשלו־ ?י. אז איתם ונרד• מפשע רב* יהיו לרוזן אטרי־פי* ומיון לבי לפניך. יי צורי וגאליז זי1ך.לים ל״ד.) (.34 Zsoltár) לדוד׳ mW5 אח־טעבו לפני אביטל־ ויגדלהו וילך: אברכה אית־יו כפל־עת. המיד תהלתו 53י ז ?;י תתהלל נפשי. .ישבעו ענוים וישמחו: ?דלו ליי אתי. ונרוממה שמו.יחדו: דלשתי את־יי וענני. ומכל־מגורותי הצילני: הביטו אליו ונהרו. ופניהם אל־יחפרו: 17 : V - V • : 17 7 : 7 “ יה עני קרא די שמע. ומבל־צרותיו הושיעו: חנה מלאך־;,' בביב ליראי! דחלצם: טעמו וראו כי־טוב יי. אשרי הנכר יחפה־בו: יראו את־;; קרשיו. כי אין מהפור ליראיו: כפירים רשו ורעבו. ודרשי יי לא־יחפרו כל־טוב: ״ן • 7 !7 •ר : 7 : : - 7: •• i לכו־כנים שמעו־לי. יראת ;; אלמדכם: מי׳האיש החפץ חיים. אהב;מים לראות טוב: נצר לשונך מדע. ושפתך מדבר מקמה: 28 !הכלה יכחרית כדו סור מרע ועשה־טוב. בקש;?לום ורדפהו; עיני יי אל־צדיקים. ואזניו אל־שועתם; פני יי מעמי רע. להמריד מארק זכדם; צעקו ויי;?טע. ומכל־צרותם הצילם; קרוב י: לנשברי־לב. ואת־דכאי־ךוד! יושיע; רבות רעות צדיק. וממלם "יצילנו יי; שמר בל־עצמתיו. אחת מהנה לא נשמרה: תמותת רשע רעה. ושנא' צדיק!אשמו;’ פודה יי נפש עבדיו. ולא!אשמו בל־ההסים 13; (תהלים צ,*) , (.90 Zsoltár) חפלה למשה איש־-האלהים; אדיני, מעיק אתה דרת לנו מדר ודיר; בסקס.הרים ילדו ותחולל ארץ והבלי ומעולם עד־עולם אהי׳ אלי השב אנוש "עה־דכא. ותאמר שובו כני־אדם; כי אלף שנים מעשך כיום אתמול פי ועכור. ואשמורה מלילה; זרמתם ישנה יהיו. במר! כחציר ו־לף בבר,־ :ציץ לדזלף. לערב ימולל ו:בש; כי מליט מאןך Reggeli ima. 29 A וכסמחך נבהלנו: ישי. ־עונה1ינר לננךך ?ייפנו למאור פניך: פי בל־ןמינו פנו מעבי־־ כלינו שנינו כמדהנה: ימי־ שנותינו 1 בהם ׳שבעים ^נה. ואם בנפולת 1 שמונים שנה. 1לה3ם עמל ואון. כי־גז היש ונעפה: מי־יודע עז אפך. וכיראהך עברתך: למניות ימינו בן היודע. ונבא לבב חכמה: שובה גי עד־מהי. והנחם על־עבויך: שבענו בבלןל חסדך. ונתנה ונשמחה בבלךמינו: שמחנו כימיות עניתנל ישנות לאינו רעה: .יראה אל־עבריך בעלך. והדרך על־בניהם: ויהי נעם אדני אלהינו עלינו. ומעמה ידינו כוננה עלינו. ומעיכה ידינו כוננהו: I” T T גתה,לים צ״א.) (Zsoltár 91.) יישב בסהל עליון. בבל שדי.יתלונן: אמר ליי מחסי ומצודתי. אלהי אכטדד - : V V: • T : : T פיו: כי הוא וצילך מפח זיקוש. מדבר הרות ז באבותיו שך לך וקרות כנפיו תחסה. צנה וסחרה אמתו : לא־ תירא מפהד לילה. מחץ זיעוף יומם ן מלבר באפל.יהלך. מקטב לשוד צהרים ו ינל מצדך אלף ורבבה מימינך‘ אליך לא ינש: רק בעיניך תביט. לצלמת רשעים תלאה: פי־אתה י: מדופי. עליון שמת מעונך: לא־תאנה אליך רעיי‘ ונגע לא־ יקרב באהלך: פי מלאביו יצוה־לך. לשקוך ככל־דרכיך: על־פפים ישאונך. פן־תגה באבן דפלך: על־יקהל ופתן ־דקי. תרמם פפיר ותנין; פי בי חשק ואפלמהי. אשנבהו פי־ידע שמי: יקראני ואענהו. עמו אנכי בצח־!. אחלצהו ואכבדהו: ארך:מים אשביעהו. ואראהו בישלתי י ארןד ;נדם ובו■ (תדזלים קל־ה.) (.135 Zsoltár) הללויה. הללו את־ שם יי. הללו T ־: צב״ יי 1 שעבדים *בית יזי. *חצרות בית אלפינו: הללריה פי־טיוב יי. !*דו לשמו פי *עים: פיריעקב *חד לו יה. ישראל למלתו 1 פי אני העתי פי־נרול י:. !אדנינו **ל־אלהים: בל־אשר־חפץ יו עשה בשמים ו*ארץ. 3!*ים ופיר־ החמות: מעלה נשאים *ר!צה הארץ. *רקום ל**ר עשת. *וצא רוח מאישריהעיו: שהפה *כורי מצרים. *ארם עה־*ה*ה; שלה אותת ומ*הים *תו?כי מצרים. *פרעה ו*כל־ע*ךיו. שחפת גוים ר*ים. והרג מלכים עצומים! לסיחון *לך האמת ולעוג *לך חכשן. ולכל ממלכות כנען! ונתן ארצם נחלה. נחלה לישראל עמו: י; ש*ך לעולם. יזי זכרך לדר־ודר: בי־זידק י,י W* ועל־עבךיו יהנדם : עצבי הגיוים כסף לזהב. מעשה ידי אדם* פה־להם ולא ידברו. עדנים לדם ללא ידאו: אזנים לדם ולא יאזינו. אף איך־יש־דוד בפידם: במודם ידיו #*קום. בל אענר־בטה בדט: בית ליבראל ברכו את־יי. בית אדרן ברבו את־לל: בית ד לוי ברכו א"■־*־. יראי יזי ברכו אודך: ברוך;לי מצקשק לרוישלם. דללויד: (תד,לים קל״ו.> ’ 7 (.136 Zsoltár) הודו לד כישוב כי לעולם חפרו: הודו לאלדי האלהים כי לעולם ד!םהו : הודו לאדני האדנים כי לעולם חכרו: לעשה נכלאות נדלות לבדו כי לעולם חסרו: לעשה השכדם ?הבונה כי לעולם ספדו: לרוקע הארך על־הטים כי לעולם הכהו ; לעשה אורים נדלים כי לעולם npn : אח־וזשטש לממשלת ביום כי לעולם הקהו; את־ער־ם וכוכבים לממשלות בל:לה כי לעולם לוסדו למכה מערים בככורילום מי לעולם למודו. ויוצא יעוראל מתוכם T • - T: • - ביד הזמה ובזרוע נטויה T X ר־ I S • I TT ־ T I לגזר.ים־סוף לגורים והעביר יעוראל בתוכו : “ T X • • VS 7 * וגער פלעה ולוילו ב:ם־םוף למוליך.עמו במךבר למכה מלכים גדלים רדדג מלכים אדירים למיתון בלך האמרי ולעוג מלך הבען וגתן ארצם לגדולה גחלה ליעוראל עבדו ■יד T : • : T *״ X עזבעזפלגו וכר־לגו •T “ 1T I- X * I V ויפרקגו מצריגו * * * -| | י I” T גתו לחם לכל־בעור T T T I V IV ) w הודו לאל הועמום כי לעולם לומדו כי לעולם לוסדו כי לעולם חסדו כי לעולם לזסדו כי לעולם לומדו כי;לעולם לומדו כי לעולם לומדו כי לעולם לומדו כי לעולם לוקודו כי לעולם לומדו כי לעולם לומדו כי לעולם לומדו כי לעולם לומדו כי לעולם חמדו כי לעולם לוסדו כי לעולם לוכודו 8מד » ♦* ♦♦ ♦♦ ♦♦ ♦♦ ♦♦ ♦♦ ♦♦ ♦♦ ♦♦ ♦♦ ♦♦ ♦♦ ♦♦ ♦♦ ♦♦ ♦♦ ♦♦ 54 תפלת שרדית לד (a'i?n.r ל'נ.) (.33 Zsoltár) דננו צדיקים ביי. לישרים נאוה תהלה: הודו אי םכנור. כנבל ננשור זפרו־לו: שירו לו שיר חן־ש. הטיבו ננן מהרועה: בי־״ישר דבר־יי. וכל־מעשהו באמונה: 7 T T : אהב בדקה ומשפט. חסד יי מלאה הארק: בדבר יי קמים נעשו. וברוח פיו כל־צבאם: כנס בנד מי הים. נרק באוצרות ההומות: ויראו מקי בל־האו־ק. ממנו תורו כ4־ישכי הבל: כי הוא אמר דהי. הוא צור, העמד: י\ הפיר עצת נידם. הניא מחשבות עמים: עצרת יי • : : . :7 לעולם העמד. מחשבות לבו לדר ודר: אשר־ הגוי אשר־ד אלד,'1♦ ליעם 1מהר לנחלה לו: מקמים הביט קי. ראה את־ בל־בני האדם: ממביון־שבתו השגיח אל פל־ישכי הארק: היצר יחד לבם. המכין אל־כל־מעשיהם: אין המלך לד, .35 Reggeli ima נושע ברב־היל. ?בור לא־יןצל ברבניה! שסר הסום לתשועה. וברב הילו לא ימלט! הנה עין וזי אל־וראיו. למוהלים להסריו! להציל ממות נ5שם ולהיותם ברעב! נבשנו הבתה ל:י. עזרנו ומגננו הוא! פי־בו ושמח לבנו. פי כשםזקךשיובטהנו! יהי־הסך־וו עלינו. באשר.יחלנו לך! <ד־ד־ם צ״ב.) , (.92 Zsoltár) מזמור שיר ליום השבת ז ״ ! * Í ־־* “ 7 טיוב להרות לוי. ולזמר לשמך עליון! להניד בבקר ־?קי. ואמונתך בלילות! עלי־עשור "ועלי־נבל. עלי הגיון בפנור! בי שמהתני וי מבעלך. במעשי דדיך ארנן! מה־נרלו מעשיך וי. מאד עמקו מה־שבתיך! איש בער לא ודע. ובמיל לא־ובין את־זאת! בבלה רשעים 1במד עשב. הציצו בל־בעלי און. להשמדם 36 תפלת שהרית. לו עלי־עד: ואתה מרום לעלם יי: כי הנה איביך 1 יזי׳ בי־חנה איביך יאמרו. יתפרהו כל־בעלי און: וקרס בהאים קרני. בלתי בשמן רענן: ות3ט עיני בשוך. בקמים ,עלי מרעים תשמענה אזני: צדיק כתמר יברח. כארז בלבניו[ ישנה: ׳שתולים בבית יזי. בחצרות אלהינו ובריחו: עוד ינובון בששה. רומנים ורעננים יהיו: לחניה כיקישר יי. צורי ולא־עולתה ביו: צ״ג.) (.93 Zsoltár) יזי מלך נאות לבש. לבש ק עז התאזר. ־תכיון תבל בל־תטיוט: נבון כהאך . מעולם אתה: נשאו נהרות 1 יי. נשאו נהרות קולם. ישיאו נהרות דכים: 7 : 7 T : : T I T : : T מקלות מים רבים אדירים משברי־ים. אדיר במרום ל 5 עדיסיך נאמנו מאה. לביתך נאוה־קלש. יי לאו־ד:מים: (תד.ל-מ צ״ג.) A mindennapi imádságok folytatása. יהי כבוד יי לעולם. ישטח : • : :1 * T ^ : T ־ יי במעשיה יהי שם יי מברזלי מעתה ועד־עולם: ממזרח־שמש עד־מבואו מהלל שם יי: רם על־כל־נוים ! יי. על השמים בבורו: יי שמה לעולם. ך זכרך לרר־ודר: יי בשמ:ם הכין כסאו. ומלכותו בכל משלה: ישמחו• ־: ־־ 7 17 7 השמים ותגל הארץ. ויאמרו בנוים ־־ 7 ־1 ־ : 7 ” 7 17 -־ ( : : ־ * יי מלך: יי מלך. יי מלך. יי ימליך לעולם ועד: יי מלך עולם ועד. אבדו• נדם מארצו: יי הפיר עצת נוים. הניא מחשבות עמים: רבות מחשבות בלב־איש. ועצת יי היא :־ 7 : V • ־:•^ ־ :7 • תרום: עצת יי לעולם תעמד. 03 תפלת #רדת. לה מחשבות לבו לדר ודר: כי הוא אמר ויהי. הוא צוה ונעמד: כי־ בהר יי בצק. אוד, למושב לו: כי־יעקב בהר לו :ה. לשראל לסנלתו: כי ן לא־לטש יי עמו. ונחלתו לא נעזב: והוא רחום לכפר עון ולא נשחית. והרבה להשיב אפו. ולא לעיר כל־לומתו: יל הושיעה. המלך ״;עננו ביום־לןדאנו: אשרי יושבי ביתך. עור להללוזי סלה: אשרי העם שככה לו, אשרי העם שיי אלהיו: : ״ T IT v T T ״ * * •.1 6• * (״,ל'כ קמ״ד״) תדלה לדוד♦ (.145 Zsoltár} : • í • * * א־ומשך אלוהי המלך,ובירכה ששי לעולם HSJ ??ל־יום אקרכך. ואל,ללה שמך לעולם ועד: גדול יי ושהלל מאד. ולגרסתו אין חרך: ־ דור לדור ישבה מעשיך. וגבורתך.יגידו: הדר כבוד הולך. ודברי גפלאוקך אשיהה: ועזוז נוךאתיך יאמרו. וגךלתך אספרגה: זיר דב־טוכך.יביעו. וצדקתך מי! הנון ורחום ך. ארך אפים ונדל־קסד: טוב־יי לכל. ורחמיו על־כל־מעשיו: יורוך יי כל־מעשיך. והסידיך יברכוכה: כבוד מלכותך יאמרו. וגברךס-ך ודברו: להודיע לבכי האדם גבודתיו. וכבוד הדר -1 : 7 : 7 7 7 ” : • - I* $ מלכותו: מלכותך מלכות קל־עלמים. וממשלתך בכל־ דור ורד: 7 סומך יי לכל־הגפלים. מוקדי לכל־הבפופים: יעיגי כל אליך ישברו. ואתה נוהן־להם אה־ אכלם בעתו: 13תה את־ידיך. ומשקיע לכל־חי רצון: 'לליף י,י ?כל־דיכיו. וחסיד בכל־מעשיו: קרוב יי לכל־קראיו. לכל אשר יקראהו באמת: !13ו־ודאיו ועשה. ואת ש;עתם ושמע ויושיעם: 40 הפלת שהדת. ' מ עומר יי את־בל־אהבדו (את־־מל לדיינים לממיר; תהלת יזי ידבר פי. ויברך כל־מער עם ךןף2ו לערלים רעד i ואנחנו נברך זיה. מעהה ועד־עולם, הללו;ה: (סר,לים קמ״ו.) (.146 Zsoltár) הללויה. הללי נמישי את־יי; אמללה יי מחיי. אזמרה לאלמי מעודי: אל־ המסת מרימים. ממן־אדם 1 שאין ל1 תשועה: תצא רוחו יעיב לאדמתו. ביום מהוא אמת עשתצתיו: אשרי ׳•מאל יעקב מעזרו. עמיו על־יי אלוזו: עשה •ממים וארך. את־חים ואת־מל־אשר־מם. השמד אמת לעולם.* עשה משןט 1 לעשוקים. נהק להם לרעמים. יי מתיר אסורים; יי פקח עזרים. ר זקףמפומים. יי אהב צדיקים: יי יממה אח־גדים. :תום!אלמנה יעודד. ודרך רשעים יעות: ימלך יי לעולם. אלהיך ציוז לדר ודר. הללויה T ־; י!{ (ר!הל־ם Zsoltár 147.) C.rttp) הללויה 1 כי־טיוב זמרה אלהינו. כי־ ־ :־ T : — • T :••• ל*1 נעים נאוה תהלה: בנה ירושלם יי. נרהי T T ד יש־אל יכנס: והרופא לשבורי לב. ימהכש לעצבותם: מונה מספר לכוכבים. הכלם שמות יקרא: נדול אדונינו ורב־ כה. לתבונתו אין מספר: מעודד ענדם יי. משפיל רשעים עדי־אוץ: ענו ל:י כתורה. זמרו לאלוהינו ככניור: המכסה שמים כעבים. המ3ץ לארץ מטר. המצמיה הרים הציר: נוהן לכה™ להמייי לכני ערב אשר יקראו: לא כנבורת הסוס והפך. לא־כשוקי האיש ירצה: רוצה יזי את־יראיו. את־המיהלים להסהו: שכהי ירושלם את־יי. הללי מב 42 תפלת של!רית. אלליך צף: בי־חזק ברית ^זכגך־וך. ברך בניך ?קרבך: השם גבולךשלום. הלב המים ושביעך: השלה אמרתו אךץ. עד־מחרה יתץ ףבר1: הנהן שלג בצבר. בפור באפר יפזר: משליך קךח1 בפתים. לפני בקתתו מי ועמד: ושלה ך?ר1 וימסם. ושב תחיו יזלו־מים: מגיד ד?ךו ליעקב. חקי! ומשפטיו לישראל: לא עשה ק 1 לכל־גיוי. ומשפטים בל־ידעום. הללויה. (הדלים קמ״ה.) (.148 Zsoltár) הללויה והללו את־יי מן־השכדם. הללוהו במרומים: הללוהו כל־מלאכיו. הללוהו כל־צבאו: הללוהו ישמש דרה. הללוהו כל־בובבי איור: הללוהו שמי השמים. והמים אישר מעל השמים: והללו ארדישם יי. בי הוא צוה ונבראו: העמידם לעד לעולם. הק־נרק ולא־ !:,כיור: סללו את־יי טךל׳ארץ. מנינים וכל־ההמות: אש וברד שלג וקימור. רוח סערה עקוה ךברו: הדדים ו?ל־ נקעות. עץ ברי וכל-ארזים: החד׳ מל־ בחמה. רטש וצפור כנף: טלכי־ארץ וסל־לאטים. שיים שי־שפט־ ארץ: בהורים ונם־־בתולות. זקנים עם־נערים: יהללו אח־־שם יו. בי־נשנב שטו לבדו. על־ארץ ושמים: דרם קרן לעמו. I II! החלה לסל־חסיךו. לגני ישראל עם קרבו. הללויה: (הדלים קמ״ט.) (.149 Zsoltár) הללויה 1 שירו לוי שיר חרש. מחלתו ־ :־־ T T »• T » • • בקהל חסידים: ושטה ושראל בעקיו. ביי־ציון יגילו במלכם: יסללו שמו בטחול. בחף וכנור יזטררלו: כי־רוצה יזי בעמו. יפאר ענדם בישועה: ועלזו 44 ■הפלת שך,רית מד וחסידים ככבוד. ימנועל־משכבותם: רוממות אל כנרונם. והרם פיפיות 3יד0; לעשות נקמה כגוים, תוכחות כלאמים: לאשר מלכיהם כזקים. ונככדיתם כבבלי ברזל. לעשות כלם משפט כתוב.הדר ״ * • 77 T T Í • T הוא לכל־חסיריו. הללויה: T 1 ־: T : T ־: (Zsoltár 150.) (תחלים ק״נ.) הללויה 1 הללו־אל בקרשו. הללוהו ברקיע עזו: הללוהו כנבולהיו. הללוהו כלב נהלו. הללוהו ©תהט שופר. הללוהו כנכל וכנור: הללוהו כתף ומהול. הללוהו כמנים ועגב: הללוהו כצלצלי־שמע. הללוהו כצלצלי תרועה: כל הנשמדח תהלל זיה. הללרה: כל הנשמה תהלל יה. הללויה: T I ־; בחך : לעולם אמן!ואמן: ברוך י״י מציון שכן יחשלם הללוה: ברוך * אלהים אלהי יצראל. עשה נפלאות לבדו: • : 7 •• r ־• •:ז : - וברוך שם כבודו לעולם. דמלא כבודו את־כלהאךץ. אמן 1 ואמן: .Vtói 1313-ig állva imádkoznak יברך דברך דויד את־יי לעיני כל־ ־: זוז | 1• זי :7 ן 7 •• “n הקהל ויאמר דויד. ברוך אתה יי T | T ־ 1 T * » V ־ TJ T אלהי ישראל אבינו מעולם וער־ !7 •י *72•• T •ן - ״ T עולם: לך יי הנדלה והנבורה, T ~ T! | : T W : ־ .־ T התפארת והנצח וההוד. כי־כל : ־ • : IV זי ן ־ ”1־ : ־ • בשמים ובארץ. לך יי הממלכה ־ T ־1• 1: | : | V|T T ־ ־ : T T והמתנשא לכל 1 לראש: העשר *־•:־•• s ן : V n T הכבוד מלפניך. ואתה מושה 46 תפלת שחרית. מו בכל. ובידך בה וגבוךה. ובהך לגדל ולהזיק לבל: ועתה אלהינו v: . : I ■־ן מודים אנחנו לך. ומהללים לשם :־ ־1 : 7 | : ־ ;־ • : " תפארת־: אתה הוא יי לברך. את עשית 7 :7 I IV ־ 7 7* •1 7 את־השמים שמי השמים ובל־ ־ . ־1 • ; - 1 r ־ ; . צבאם. הארץ וכל אשר עליה. : 7 7 7 7| 7 : V' V :־ 7 : - ~7 V הימים וכל־אשר בהם. ואתה מחיה : 7 :־ 7 V •־ Í ־ 7 : ־ . את־בלם. וצבא השמים לד \ 7 : 7 ־ 7 -!• : \ משתהוים: אתה הוא יי האלהים •:־:־• ־ ז :7 7 :v • אשר בהרת באברם והוצאתו מאור : 7 V ־1 : 7 ; ־ : 7 ; בשדים. ושמת שמו אברהם: ־ : ־ : ־1 .־ 7 : ־;7 7 ומצאת את־לבבו נאמן לפניך. 7 17 7 IV 7 : I 7 v; V V : V ן וברות עמו הברית לתת את־ארץ : 7 'w ־ : • 7" V |V V הבנעני ההתי האמה והפרד והיבוסי Iíogg'eli ima. ותתעי לתת לזרעו,. .ותקם את־ : ־ • : 7 • 7 •• : ־: w ־ זו ׳•׳ I דבריך כי צדיק אתה: ותרא אתי- : 7 IV | * ־ * 7|T j - עני אבתינו• במצרים. ואת־זעקתם :7י • :־ ־•I : ־ : 17 • : 7 | 7 V שמעת על־ים־םוף: ותתן אתת ומפתים בפרעה ובכל עבדיו ובכל- :• : ־ : 7: 7 7 7: r עם ארצו. כי ידעת כי הזידו עליהם. “־^ — • • “ —ן rj ■ן • •• •ן •־F •• •• ותעש־לך שם כהיום הזה: והים -ן : I •• : ־ ־ 7 - ; V בקעת לפניהם ויעברו בתוך־הים 7 ־|( . 7 • : •• V-W : : ) ־ 7 ביבשה. ואת־רדפיהם השלכת ־־77 : V •• : V •:־7:1 במצולת כמו־אבז במים עזים: • : : v ív ן : ־1 • ~w' (M. 2. k. 14.) ויושע יהוה ביום ההוא את־ .ישראל מיד מצחם. וירא ישראל את־ מצרים מת על־ שפת הים: ; -ן • •• ~~ ; ־ 7 וירא ישראל אודהיד הנדלה אשר V -: 7 : ־ 48 ׳ תפלת שחרית. מה עשה יהוה ?מצרים וייראו העם את־ יהוה. ויאמינו ביהוה ובמשה עצרו (שמ־ת פדו.) x (שירת הים.) (.15 .M. 2. k) ^ אז:שיר־משה ובני.ישראל ארד השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר. אשירה ליהוה בי־נאה נאה. סוס ורכבו רמת ב:ב ז עזי וזמרת יה ויהי־לי לישועה. זח אלי ואנוהו. אלה• אבי ואריממנהו: יהוה איש מלחמה יחוח שמו נ מרבבת ברעה וחילו תה ביזם. ומבחר שלשיו טבעו בים־ סוף. תחימת ובבימו. תרו במצו־לת במו־אבן: ימינך יהוה נאררייבבח. ומינך יהוה ־־דן איוב: וברב נאונך תחרים ־קמיך. תשלה חרינך יאכלמו בקש: וברוח אפיך נערמו מלם. נצבו במו־נד נזלים. קפאו תחימת בלב- ; •־ : * 7 5 5 : I ׳• ים: אמר אויב ארדיף אשיג אחלק 7 7 ־ I :V - • ״ 1 שלל. תמלאמו נפשי אריק הרבי 7 7 * 5 7 "I ־ : 7• I ־ : ׳ תורישמו ידי: נשפת ברוחך כפמו ים. צללו כעופרת במים אדירים: 7 VIV ~ T : ־1 • ־ ■ • מי־כמכה באלם יהוה. מי במכת 717 7"• 75 * 717 נאדר בקדש. נורא תהלת עישור •• w\ • : 7 v| I - 7 ; V פלא: נטית ימינך תבל עמו ארץ: 7 v IV •ן 7 } * : 7 : * I ••ויי I V17 נהית בחסדך עם־זו נאלת. נחלת 7 *7 I : ־ : ; 7 : 17 7 r- I ••־7:1 בעזךיאל־נוה קדשך: שמעו עמים ותזוז. חיל אחז ישבי פלשת: אז י : 7 | * 7־ ; “ : 17 7 V ניהלו אלופי אדום. אילי מואב ״ : :־ ־ ״ VJ •״ ״ T יאהזמו רעד. נמנו בל ישבי כנען: :־ ”17 I ־־^ 17 : •• 17־״׳ ן מדור ש״ב. 4 תפלת ש״דת נ תפל ,עליהם אימתה ופחת בנדל זרועך ודמו כאבך עד־״יעבר עמך יהוה. עד־ועבר עם־זו קנית: תבאמו ותטעמו בחר נחלתך. מכון לשבתך פעלתיהוה.מקדש אדיני כוננו ידיך: יהוה 1 ומלך לעלם ועד: גיו ומלך לעלם ועד: כי ליי המלוכה ומשל בנדם: ועלו מושיעים מחר ציון לשפט את־הר עשו. והיתרה ליי * : v ־ ׳״ T 5 T : T ־ T המלוכה: והיה יי למלך על־כל־ ־ : T | V IV : Ti T T ! T הארץ. ביום ההוא יהיה יהוה אחד VIX T | ־ ־ • xv T : v t ושמו אחד: ובתורתך כתוב לאמה : T I i T i T V •־ שמע ישראלי יי אלהינו יי Ti l” V: Ti *• Ti * w ~ I אחד: (.következik נשמת Szombaton és ünnepnapokon itt) ישתבח שמך לעד מלכנו, האל : — — * : | 7־־^ ־ : ”T I " המל־ך הגדול והקדוש בשמים ־ V IV | ־ 7 : ־ 7 | ־ T ־1 • ובארץ. כי לך נאה יי אלהינו ואלהי " •• I" v: 7: V 7 I : • I V 17 7 אבותינו שיר ושבחה, הלל וזמרה׳ :־ “1 * :7 7 ־ : • : 7 עז וממשחה, נצח נדלה וגבורה, IV 7 7 : V W ־ !.־ 7 ; 7 תחלה ותפארת, קדשה ומלכות, : * 7 : • ; 7 J : V IV ־ Í ברכות והודאות מעתה ועד־עולם: : 7 : 7 "־^7 : ” 7 ברוך אתה יי, אל מלך, גדול 7 | ־ 7 :7 ׳• 7 IV IV בתשבחות, אל ההודאות, אחז ־ * : 7 ״• 7 !־ I הנפלאות, הבוחר בשירי זמרה, ־ ־ : 7 ־ ” : * " • : 7 מלך, אל, חי העולמים: v ív | •• •• ;"זי (הצי קדיש. (Féi-Kaddisch *Előim יתגדל ויתקדש שמה רבא #גלמא די־־ברא כךעותל. וימליןי מלכותה במיכון וביומיכון ובחיי ךכל־בית ישראל בעגלה ובזמן זקריב׳ ואמרו אמז: Előimádkozó 52 תפלת שהרית. נב 8““יחא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמזיא: •E15imיתברך משתפה מהפאר מהרמם מתנשא ויתהדר מתעלה ויתהלך שמה דקךשא♦ בדיך הוא לעלא (בעשי״ת־ ולעלא) מן־כ4־בךכתא ושיוהא ועשכהתא ונהמתא יאמירן בעלמא׳ ןאמרי אמז: *)ותברך משתבח ויתפאר מתרומם מתנשא שמו של־ מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. שהוא ראשון והוא אהרון ומבלעדיו אין אלהים. סלו לרכב בערבות ביה שמו ועלזו לפנית ושמו מרומבם עי^־כ^־ברכד־, ותתלה: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: יהי שם יזי מברך מעתה ועד־ עולם: ברכו אתה המברך: Élőim, és közs. ?רוך ך ד,?וברך לעולם ועד; ברוך אתה ך׳אלז־דנו מלך והעולם, יוצר אור ובורא חשך. עשור שלום ובורא את־חפל: המאיר לארץ ולדרים עלית ברחמים. ובטובו מחדש במיל־יום תמיד מעשה בראשית: מה רבו מעשיך ך. מלם ?הממה עעיק. מלאה הארץ קרנך. המלך המרומם לבהו מאז. המעבה והמפאר והמתנעא מימות : •־ T : ־ : T עולם: אלהי עולם׳ בדסמיך הרבים רהם עלינו. אה,ך ?יקבי. צור מעגבנו. מנן ייעענו. מענב בעדנו: אל ברוך ;הול־ דעה. הכין ופעל זדדי לוטה. טוב יצר כבור לעמו. סאיוהות נתן סביבות עזו. פניות צבאיו הרועים רוממי זבדי. תמיד :דד : | • •• — ד . מספרים בבוה־אל וקרעתו: תתברך יי אלהינו על־עבח מעעה זיךיך ועל־ מאורי־אור עעעית יפארוך פלה: תתברך צורנו מלכנו וגואלנו, בורא קרועים. ייעתבח עמך לעד מלכנו, יוצר מיערהים. ואער מיערתיו בלם עומרים ברום עולם ומיעמיעים ביראה תר בקול דברי אלהים חוים תפלת שסרית. נד ומלך עולם: בלם אהובים, בלם ?תרים, בלם גמורים׳ ובלם עשים באימה וביןאה חנק קו;ם׳ ובלם ®ותלים את־פיהם מקדשה ובחרדה׳ בבירתי ובזבדה, ומברכים ומטבחים׳ ומבארים ומעריצים ומקדישים וממליבים את־שם האל למלך ה?דול לגבור והנורא, קדוש תא: ובלם מקבלים עהילם על טלכוות שמים זדה מןהו. ונותנים רשות זה לוה, להקדיש ליוצרם מלת חס׳ ?שבי“! ברוריה ובנעימח רחשה בלם באחד עתים ואיימרים ביראה. קדוש 1 קדוש קדוש ך צבאות. מלא כל־הארץ כבודו: ךהאיפגים וחדת הקךש עעש גדולי מתנשאים ל<גמת שדפים. ל<גמך1ם משפחיט ואומרים. ברוך כבוד־ל ממקומו: לאיר* ברוך נעימות יתנו. למלך אל חי וקים זמירות יאמרו ותשבחות 2־ ן־ך : ״ ••« : • : 7 וישמיעו. כי הוא לבדו פועל נבולות. עשה הדשות. בעל מלחמות. זורע צ־קיות. מעמית ישועות. בורא רפואיות. נורא תהליות. ארק הנפלאות. המחדש בטובו בכל־יום תמיר מעשה בראשית כאמור׳ לעשה אורים נדלים. כי לעולם הבדיה איור חדש.על־צייון תאיר. ונזכה כלנו מהרה לאורו. ברוך אתה יזי, יוצר המאורות ן אמבה רבה אהבתנו ך אלהינו. המלה נדולה ויתרה סמלו! עלינה אבינו מלכנו, בעבור אבותינו שבטחו .?ך. ותלמדבם המי חיים׳ כן תחננו ותלמדנו: אבינו האב הרחמן, המרחם : “ : ״1 7 ־1 7 7 ז־ :־ ז ן ־־:־״• 56- תפלת שחרית. נו רחם,עלינו והן בלבנו להבין ולהשפיל, לשמע ללמד וללמד׳ לשמר ולעשות ולקום ארת־בל־דברי הלמוד ת;וךסך באהבה: והאר עינינו בתוךר1ך. ודבק לבנו במצותיך. והד לבבנו לאהבה וליראה שמך. ולא־נבוש לעולם וער: " בשם לדישך הגדול והנורא בנוהגו. נגילה ונשמהה ב־שיע־ך:e והביאנו לשלום מארבע בנפות הארץ. והוליכנו קוממיות לארצנו: בי אל פעל ישועות אק1ה» ו?,נר ?הרה מכיל־עבם ולשון. וקרכיבו לשמך מייל פלד"׳ באמה. להודות לך ולוהדך באהבה: ברוך אקה יי, הבוחר בעמו ישראל באהבה: (דברים ו• די.) Reggeli ima. קריאת שמע+ אל טלו w נ■ M. 5. k. 6, 4.) I I I” VÍ שמע ישראל יהוה * ■•Í T : .. T . . & - : יהוד, ואחד: T V T : ברוך שם כבוד מלכותו י^עולם ועד: ואהבת את יהוד אלהיך T I ־ : 7 •־ : I IV V: T ככל־לבכך וככל־ נפשך וככל־מאדך: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצחי היום •ן • • ן m •• ץ • • ■־־■ I j 1ל־,#ך: (#tipli לברך ידך והיו לטיטפת ביז עיניך: | |V ) •• T : T : I IVT וכתבתם על־־מזזות ביתך : ־ : IV ; : T ( ובשעריך. : T׳*V| | (דברים י״א׳ Gr (M. 6. k. 11. 13.) והיה אם־שמע תשמעו• איל־ r I 7 • T T : מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום • ; ־ :־ •■ T • : ־ V : v ־־ לאהבה את־יי אלדיכם ולעבדו : ־ :־ 7 7: V :י• “ 7 ; V׳י : בכל־לבבכם ובכל־נפשכם: ונתתי : 7 :־:,• Ti v::- 7 Í-, מטר־ארצכם בעתו יורה ומלקוש : - ־::••• : ־v r ־ : I ואספת דגנך ותירשך ויצהרך: : T ־ : 7 : 7 I : * : IIV : י : 7 IV | ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת : 7 ־ • ״7 : I IV : V : • | : 7 : v n ־ : 7 ושבעת: תשמרו לכם פן־יפתה V : • | V V 7 : 7 7 17 7 i לבבכם וסרתם ועבדתם אלד,ים • v: V : - r-.- ״ : - : V:-: אחרים והשתהויתם להם: והרה 7 7: V 7 V •“:־:• i • :־ ״ אך יהוד, בכם ועצר את־השמים • I- 7 V 7^ ־ : v 7 7 t I “ ולא;היה מטר והאדמה לא תתן את־יבולה ואט;־" מהרה מעל הארץ הטבה איטר יהוה נתץ לכם: ושמתם את־ךברי אלה על־לבבכם ועל־נכשכם וקשרתם אתם לאות :על־יהכם והיו לטוטפת בין עיניכם: ולמדתם אתם את־בניכם לדבר בם בשכתך בבית־ ובלכת־ בדרך ובשכבך ומקומך: וכתטתם על־ מזוזות ביתך ובשעריך: ל0ע! .ירבו ימיכם וימי בניכם .על חאהמה אעז־ נשבע י:הה לאבתיכם לתת להם כימי השמים _ * 4• * י• ־• ■ן -ן • על־האהץ: (במדבר ט״ו לץ,) ■ VM. 4. 1c. 15. 87.) . ויאמר יהוה אל־משה לאמר: דבר אל־בני :שלאל ואמרת אלהם ר?5ייזר לדם ציצת על־כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על־ציצת הכנף פתיל תכלת: והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את־ כל־מצות להודה!.עשיתם ’אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר־אתם זנים אמריהם: למען תזכרו !עשיתם את־בל־מצותי !היתם קדשים לאלהיכם: אני לתה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם > (Előimádkozó fennhanggal.) יהוה אלתיכם אמת: אמת לוציב ונכון וי^י ונאמץ ואהוב להביב ונחמד ונעים לנ1ךא !אדיר יכתקן רמך,3ל וטוב ללכת הדבר ה!ה עלינו לעולם ועד: אמרת אלהי עולש מלבנו צור ועקב מנן יטענו: לדור ודור הוא .קלם וטמו .קלם לכםא1 נכון ומלכותו ואמונתו לעד קו,מת: ודבריו חיים והומים נאמנים ונחמדים*) לעד'ולעולמי עולמים ער־אכווץינוועליטעל־בנינוועל־דורותינו לעל כל־דורות זרע ישראל עבדיך: על הראשונים ועל האחרונים דבר 7 • י ~r ז ־ •־ T T טוב וקלם לעולם ועד. אמרה ואמונה־, הק ולא ועבור: אמת שאתה הוא אלהינו ואלדד אבותינו. מלכנו, מלל אבותינו. גואלנו, נואל אבותינו. יתירנו, דד T: 02 תפלת שחרית. סב צור ישוכנו. פודנו ומצילנו מעולם הוא W♦ אין אלתים זייזסך: עזרת אבותינו אהה הוא מעולם. מנן ומושיב לבניהם אהריהם בלל־ דורןרור: ברום עולם מושבך׳ ומשפטי־ וצדקתך עד־אפסי ?תרך: אשרי יאייש שישמע למצותיך ותורתך והברך ,ישים על־לביו: אמת ארנה הוא ארון לעמך ומלך נבור לריב ריבם ו אמת אתה הוא ראשון ואתה הוא אהרון׳ ומבלעדיך אין לנו מל־ גואל ומושיע: ממצרים גאלתנו יזי אלהינו ומבית עברים פדיתנו. בל־ בכוריהם דרגת ובכורך גאלזת. גים־סוף בקעת חדים תבעת וירידים העברת. ויכפו מים צריהם. אחר מהם לא נותר: על־זאת שבחו אהובים ורוממו אל. ונתנו יהירים זמירות׳ שירות ותשבחות, בךכ1ת והוךאיות למלך אל חי וק;ם רם ונשא גדול ונורא. משפיל נאים T ומגביה שפלים. מוציא אסירים ופודה ענדם ועוזר דלים ועונה לעמיו 3עדת 4מועם אליו: החלות לאל עליון, ברוך הוא ומברך: משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה ואמרו בלם. מי־כמכה באלם י:; מי במכה נאדר בלדש. נורא תהלת עשה פלא: '1־ * : • w I ״ V IV _ שירה הרשה ׳שבחו גאולים לשמך על־שפת הזים. והר בלם הודו והמליכו ואמרו. י: ימלל לעלם ועד: צור ישראל. קומה בעזרת ישראל. יבדה בנאמך יתדה וישראל. גאלנו וו *באי־־ שמו, קדוש ישראל: ברוך אהה יו׳ גאל ישראל: תפלת שחרית. (הפלת שמנה עשרה.) (Ezen tcíilla [ima] kelet felé állva mondatik.) (אבות.) אדני שפתי תפתה ופי יניד תהלתק: י ביוה אתה יי׳ אלוהינו ואלת T | ־ v: T: T •• •• אבותינו׳ אלהי אבדהם אלהי יבהקזאלהיגעקב. האל הגדול הגבוה והנורא׳ אל #ליון׳ גובל הסרים טובים וקנה הבל וזוכר חסדי אבות. ומביא גואל לבני בניהם למע! שמו מאהבה: (בעשרת ימי תשובה. A tíz bünbánási napon) זכרנו לחיים. מלק הפץ במים. וכתבנו בספר המים. למענק אלהים חיים: מלך עוזר ומושיע ומגן. 3תך אתה י. מגז אבי-דם: T T / y-'k (גבורות.) אתרה נמר לעולם אדני. 1 מתים אתה. רב ־1 7 להושיע: 401 noe-ig ezt ■mondjákשמיני עצרת) . משיב הרוה ומוריד הנקם: מכלכל חיים מחסה. מחיה ־ • : V IV : - מתים מדממים רכים. סומך ופלים. ורופא הולים ומתיר אסורים. ומקים אמונתו לישני :־־(•• :T V ...... עפר. מי כמוך כעל נבורות ומי חמה לך. מלך מטירת ומחיה וטעמיה'ישועה: • (:ezt mondják בעשיית A-tiz bii 111 !állási napon) ■ מי ;מוך אב הרחמים. זוכר יצוריו לחיים ברהמים: ברוך אתה יי׳ מתה המתים (קדושה.) (Kédusa-ima a téHlláh ismóllúsőnól:) י™ ;קדש את־שמך ?עולם. בשם ’?מקדישים אותו בשמי מרום. כ?תוב עלקיד נביאך. וקרא זה אל־זה ואמר. •Ka,קדוש 1 קדוש קדוש יי צמאות. מלא כל הארק ?ביורו; י‘™ לעמתם ברוך יאמת. י־“ ברוך ?ביוד יי ממקומו: י™ ובדברי קתזך ?תוב לאמר. ומלך יי לעולם. אלהיך צף לדר ודיר. הללויה; •!E15 קדר ודר בגיד ןךלף ולנצח נצהים קקשתך נקדיש׳ ושפהך אלהינו מפינו לא שוש לעולם ועד׳ פי אל מלך ןדול וקדוש אתה: ברוד אתה יי, האל הקדוש: <בעשיר־ המלך הקדוש:) ♦ ־4 סו אתה קדיש ושסך קדוש. וקדושים בכל־יום יד־־וללוך :1 • : 7 :־־:־ן| כלה. ביוד אתת יי, האל I 7 7 IV ־ 7 :7 7 •• קקןץ^ ♦ <«״■״־ הקדוש:> ארצה חו;ן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. חננו מאתך דעה, בינה והשמל. ב־יך אתה יי, חונן הדעת: _ להשיבנו אבינו לתידסך. ו?־!רבןני מלבנו לעבוחתך. וחהזירנו בתשובה שילמה לפניך. ברוך אתה ין, הרועה בתשובה: סלה־לנו אבינו כי הטאנו. מחל- : 17 1• T • ־ 1T ו- לנו מלבנו כי פקענו. כי מוסל וסולה ארצה. ברוך אתה ר חנון המלבה לסלוח: ראה בענלנו וריבה ריבנו. וגאלנו תפלת שהדת. סה • - - ... מהרה למק שמק. פי נואל הזק אתה. ?רוק אתה יי, גואל ישראל: רפאנו יי תרפא. הושיבנו ונוקשה כי תהלתנו אתה. והעלה קפואה שלמה לכל־מכותינו.*) פי אל קל־ רופא נאמן :ורחמן אתה. פרוק אתה יי, רופא חולי עמו ישראל: פרק עלינו ל אלהינו את־השנה הזאת ואת־כל־מיני תבואתה לטובה. T : T T : T V : Nyáron. הן ווקי׳ Télen. ותן טל ומטר לבו־נד. על־פני קארמה. ושבענו מטוקק. וברק שנתנו כשנים הטובות. פרוק אתה ל׳ מ3רק השנים: *) A ki valamely betegért imádkozni kíván, itt a következőt mondja ויהי רצון מלפניך יי אלדדנו ואלדד אבותינו׳ שתשלח מהרה רפואה שלמה מך־השמיס, רפואת חני-ש ורפואת'הנוף׳ לחולה <«־» בתוך שאר חולי ישראל: 69 Reggeli ima. »*«: תקע ?שופר גדול להרותנו. ף£א נס לקבץ גלייותינו. וקבצנו יהד מארבע ?גבורת הארץ. ?רוך אתה יי, מקבץ נךחי עמיו ישראל: ־שיבר־, שבמינו ??דאשנה ויועצינו ??תחלה. והסר ממנו וגץ ואגלה. ומלוך עלינו אתה יי ל?ךך ?חסה וברהמים. וצדקנו ?משבט. ?רוך אתה ל, מלך א1ה3 צדקה !?6??מ; (־זי״: ה?ל!ד ד,פקןט:) ולמלשינים אל־תהי תקנה. 1?h־ עושי רשעה ?רגע יאבדו. ו?לם מדרה יכרתו. והזדים מהרה תעדר ותשבר ותמגר ותכניע ?מהרה ?ומינו. ?רוך אתה יי, שובר אויבים ומכניע זדים: 7 ;7 •• : • : ן על־הצדיקים ועל־ההסידים ועל־זקני עמך בית ישראל ועל בלימת פובדיהם זי יי T ועל־גרי ־צדק ועלינו וחמי רחמך אלהינו. ויק ש?־ טיוב לכל הבוטה־ם בשמך כאמת. ושים ־לקנו עבדם. ולעולם לא נבוש כי־בך בטחנו. ־־ו-אקח יי, משען ומב?ח לצדיקים: ולירושלם עירך ברחמים חשיב, וחשבון בתוכה באשי ר3ךק. וב;ד־ אותה בקרוב בימינו בנק עולם. !כפא הוד מהרה לתוכה חבק. ברוד אתה ה * ־ 1 l ~ I - T ־ T: T בונה ירישלם: את־צטה דוה עבדך מחקה תצמיח. וקרנו תרום בישועתך. כי ל־ימיעתך קוינו בל-חיום. ?חך אתה מצמיח .קרן ישועה: שמע קולנו יי אלהינו. חוס ורחם עלינו וקבל ברהטים וברצון את־קכלחנו. כי אל שומע תפלות ותחנונים אתר 1 • : : זו ז + I ומלפניך מלבנו ריקם אל־תשימנו, בי אתה שומע הפלת עמד ישראל ברתמים. מרוך אתה יי, שומע תפלה: (עבודה.) רצה יי אלהינו בעמך ישראל : ״ :7 :1" V : : ן : T " וברזפלתם. והשב ארז־ V ** T • t 7 * • • העמדה לדביר ביתך. ואשי • : | 1v • : • 7 **■'. 7 ישראל ותפלתם באהבה T 7 : ־־ :־ T * : : 7 'י תקבל ברצון. ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך: ) |V "7 * :־^ ־־ * : 7 ־ Ujholdnapján (“'ראש ־־) és a félünnepeken (חול הצועד) ezt mondják: .אלהינו ואלהי אבותינו ין •• •• ;■־י ••ן• V: יעלה ויבא ויגיע ויראה וירצה וישמע ויפקד. I •• T • : r — T • * VT”: VT••:-!•־•: T : v ויוכה זכתוגנר ופקדוננו וזכרון ״•« :• : ן I : : • 7 •• • : ••» ״ אבותינו* חברון משיה בן־דוד עברך. חברון ירושלים עיר .קדשך* חברון בליעמך בית ולראל לפגיך לבליטה, לטובה להן ולחסד ולרחמים ולחיים ולשלום שס (לראש חדש) ראש החדש (לפסח) חג המצות (לס12ת) חג הפיות הזה, זכרנו יי אלהינו בו לטובה, לקחנו בו לברכה. והושיענו בו לחיים. ובדבר ישועה • T T • ״ i I ״ י • : ■ • ורחמים חום והננו. ורדום,עלינו והושמננו. בי אליך עינינו. כי אל מלך חנון ורחום אתה: ותחךנה עינינו בשובך לזן ברחמעבחךאתהיי, המחזיר : ־־ :־ י 7 1־7 :7 ־ ־ :־ • שכינתו לציון: *)מודים אנחנו לה שאתה :־ ־1 : 7־7 *) Míg az előimádkozó feiinhangal ס-מודים! mond, a község halkan a következőt mondja: (מודים דרבנן.) מודים אנחנו לך׳ שארצה הוא יי אלהינו ואלה אבותינו. אלתי׳ כל־בשר. יוצרנו- יוצר בראשית. ברכות והוראות לשמך הגדול ורשרוש. על שהחייתנו'.קומתנו. כן תחיינו הוא יזי אלהינו ואלדד אבותינו לעולם ועד. צור תינו׳ מגז ישענו אתה הוא לדור ודור. נודה לץ ונספר תהלתך על־ תינו המסורים מדץ♦ ועל־ נקמותינו הפקודות לך. ועל־ נסיך שבכל־יום עמנו. ועד1־ ״ IT T : V | |V : ~ ;?לאהיך וטובותיך יננעל־ עת, ערם וכמר וצהרים: הטוב ’י* :־ף,.• 1 IT T*. T : | V I T ־ בי לא־כלו רחמיך והמרחם T ־ :־ IV ( :־:־" ותקימנו ותאסוף נליותינו להמרות רךשך. לשמור הקיך ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם. על שאנחנו מודים לך. ברוך אל ההוראות; כי לא־תטו מסדיך. מעולם קמי לך־ לחנכה ולפורים. :גל חנפים רגל הפרקן ועל ־?בורות ועל התשועות ועל המלהמוה׳ שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה: להנכה. בימי מתתיהו בן־יוהנן כהי נדול חשמונאי ובניו. ?שעמדה מלכות־יח הרשעה על־עמך ישראל, להשביחם תורהך ולה?3י1־ם י מחר!, ,רצונך. ואר<ה ברחמיך הרבים עמדה להם בערד צקהם. רבה אה־ריבם. דנה את־דינם, נקמת את־ נקמתם. מסרת גבורים ביד * .־ 1 * 7 : 1- T 7 7 J : - חלשים. ורבים ב:ד מעטים. וטמאים ביד טהורים. ורשעים ביד צדיקים. וזדים י ז• ; - י• • . ן .... לסודם. בימי מרדכי - 7: í T ” ואפהר בשישי הבירה. ?שעמד עליהם המן :־ ״ 77 V! הרשע. בקש להשמיד להרוג ולאבד את־בל־ היהורים מנער ו ערך ק ן. טף ונשים ביום אחדי בשלשה עשר לחדש שנים־עשר הוא־ T T *••יי* H* Reggeli ima. ועלשלם '!־!?רן ידדדמם שמךמל־נו תמיד לעולפו^ד: (בעש׳״ת : A tiz biinoánási napon) יבתום לחיים טובי5 •בל־־בני בדתך: יבל החיים יוהד"שלה. ויהללו את־שמה באמת. האל : ן V v: V - " ישועתנו ועזי־תנו סלה. ביוה : 7^ ־•; : ‘.*י״: 7 V V r ־•ד שבקי תלתך. ולי עשית '?ם ןדול וקריש בעולמך. ילעטך ישראל r ל 7 • • | • - ; 1|V - עשית “•צועד גדולה יפדר; ז •< ■י; T ־ •י 5 ז 11 בליע יזה. ואויר בז באו ב;־־ לימד ביתך. ופנו את־ ־יבלך. יטהרו את־מקךשך. ולדליקו נרות ביציות קיש־. וקבעו שמונת ימי הנבי אלו, ליידות ולילל לשמך הגדול: תל-:ו־. !היש אדר, י '־ . . •־ .T iושללבב לבוז. !ואתה כרחמיך 7-1 . ־ .־־־ 1 IV 1הרבע הפרת 7 - • •* ־ז: 7 אה־עצותו וקלקלת את־ מ ח ש ב ת ו והשמדת גמולו ־ :- ־* ן 7 : בראשו. ויתלו אתו ואת־בניו על־העין': יעי־—• תפלת שהרית. אתה ין, הטוב שמך ולך נאה להורות :> (שלום.) .»״₪ אלהיני ואללי אבותינו. ברכני בברכה המשלשת בתורה, הכתיבה על־ידי משה.עבדך, האמירה מפי אהרן ובניו כהניס .עם קדושיך כאמיר: יבלב־ .V וושמלך: ןאר ך פניו אליך ויחנך: ישא ך פ;ץ אליך ו:שם לך שלום; טובה וברכה. חן והסד ורחמים זעלינו געי כלדשךאל.עמך. ברכנו אבינו בלנו כאהד באור פניך. כי באור פניך נתת לנו יי אלהינו תורת חיים ואהבת הסד וצדרןה וברכה ’ורממים וחיים ושתם. וטוב בעיניה לבדר את־״עטך ישראל בכל־" עת שכל־שעה בשלומך: (בעשי״ת; A tíz bünbánási napon) בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה מכר ונכתב לבניך אנחנו לכל־עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום♦ ברוך אתה יל עשה השלום: ברוך אתה יי, המברך את־ 7 | ־־ 7 :T ־־ : T " | עמו ישראל בשלום: ־" : 7 ־ 7 אלדד׳ נצור לשוני מרע ושפתי מהבר מרמה♦ ולמקללי נפשי תהום♦ לנפשי כעפר לבל תהיה. פתה לבי בתורתך וכמצותיך תלהוך נפשי. לכל החושבים עלי רעה. מהרה הפר עצתם לקלקל מחשבתם ♦ עשה למען שמך. עשה למען ׳ימינך♦ עשה למען קהשתך♦ עשה למען תורתך ♦ למען והלצון ידריך.. הושיעה ימינך וענני: והיו לרצון אמרי־פי והגיון לבי לפניך♦ יי צורי לגואלי: עשה שלום כמרומיו. הוא "יעשה שלום עלינו ועל־בל־יייו7ראל, לאמרו אמן: יהי רצון לפניך יזי אלהינו ואלהי אבותינו׳ שיבנה בית הטיןלש במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך: ושם נ:עבךך ביראה בימי עולם יבשנים קדמיניות: וערבה ללי מנחת יהודה וירושלם בימי עוזלם וכשנים ״קךמיניות: m-kor egész׳׳0n סכות 4 és naa-kor fői Haliéit, n33n-kor 0sראש הדש .Sín-kor itt veszik fel a |'San-t המועד .Hallóit mondják עד; הפלת שרדית. סדר אבינו מלכנו. ע־ב י.־ש Vlinchánál valamint .־צ" 'צובה A tíz bünbánási napon kivéve ;imát mondják אבינו צלינו után 'צצינד, עיצלך, r.-.koi■ re»gel és d. után•- אבינו מלבני, חטאנו י^פניך: אבינו מלבנו׳ אך לנו מלך אלא אתה: אבינו מלכנו׳ עשה עמנו למען שמך: אבינו מל?נו׳ הדש עלינו ימנה טובה: אבינו מלבנו, בטל מעלינו מל־נזדותקשיות: אבינו מלכנו, בטל מחשבות שונאינו: אבינו מלבנו, הפר עצת איויקינו: אבינו מלבנו׳ בלה ?ל־צר ומשטין מעלינו: אבינו מלבנו, סתום פיות משטינינו וטקטרגינו: אבינו מלבנו, כלת -3- ־ידוךב ורעב ושב־ ומשחית מבני בריתך: אבינו מלבנו׳ מנע מגפה מנסלתך: אבינו מלבנו, בלה ומהל לבל־עוניוסינו: אבינו מלבנו׳ מחה והעבר פשעינו(והטאתינו) מנגד עיניך: אבינו סלינו, מהיוק ביסמיך הרבים בל־ :שטרי חובותינו: . . .. אבינו מלבנו, הסדרנו בתשובה שלמה אבנו מלבנו׳ שלח רפואה שלמה לתלי עט־י אבינו מלבנו, לרע רוע ןזר דיננו: אבינו מלבנו, שרנו בבריון טוב לפניך: ^ ^ל^^ן* • (:imán111 ezt mondják-;״,A n^*j) בספר חיים טובים: : ״•v I - • " אבינו מלבנו, כתבנו בכפ־ נאלח ו־שיעה: אבינו סל^ו- בתבנו בספרפךנסה ובלבלהז אבינו מלבנו, כתבנו 7 •ז I״* : T בספר לבית: אבינו מלכנו׳ וחתמנו בספר חיים טובים: אבינו מלכנו, התמנו בסבר ?*ל־ וישועה: T אבינו מלכנו׳ התמנו בספר פר; ברד וכלכלה: אבינו מלכנו׳ התמנו בכפר זכיות: V : v I” : אבינו מלכנו׳ לחמנו בספר פליחה ומחילה: אבינו מלכנו, ב־=ני בסכר כ לי ח ה ומחילה: אבינו מלכנו, הצמה לנו י ישועה בקרוב: אבינו מלבני׳ הרם קרן ישראל ממך: אבינו מלבני׳ 0ים קלן משיחך; אבינו מלכנו׳ מלא ;דינו מברכותיך: אבינו מלבנו, מלא אסמינו שבע: אבינו מלכנו, שמע קולנו, חוס ורחם עלינו: אבינו מלכנו׳ קבל ברחמים וס־צק את־ תפלתנו: אבינו מלבנו, פתח שערי שמים לתפלתנו: אבינו מלבנו, נא אל־תשיבנו ריקם מלפמך: אבינו מלבנו, זכור בי־עפר אנחנו: אבינו מלבנו׳ תחי השעה הזאת שעת רחמים ועת רצף מלפנוך: Reggeli ima. א״מ המול עלינו ועל עוללינו וטפנו: ך ־ :־ I” T - : •• T : י אבינו מלבנו, עקה למק סלונים "על־ קם קלשך * , אבינו מלכנו, עקה למק טבוחים על־ לחוקי: אבינו מלכנו, עקה למען באי מאש וכמים על־קדוש שמך: אבינו מלכנו, נקום לעינינו נקמת רם עלדיך השפוך ♦ אבינו• מלכנו׳ עקה למענך אם־לא למעננו * אבינו מלכנו, עקה למענך והושיענו $ אבינו מללנו, עקה למען ך־*־ סלבים 1 אבינו מלכנו, עקה למען שמך תחל תבור והנורא שנקרא עלינו: אבינו מ־׳בנו, הננו ועננו כי אין ?ני !ups Író ?רקה והגה ןדועזהינו: (.1 88) nem mondanak תהנון Hétfőn és csütörtökön, kivéve akkor, a mikor והוא החום יכפר,עון ולא.ישחית. והרנה להשיב אפו ולא יעיר כל־המתו: אתה יי לא- :־• ־־ : T ״ 7 :־־ « ־ ׳ :T תכלא רחמיך ממנו. הסרך ואמתך תמי־ יצרונו: הושיענו יי אלהינו וקבצנו טן־הניים. להרות לשם הרשך. להשתבח סתהלר־: אם־עונות תשטר־ןת. !אדני מי:עמד: בי־עמך הבליחה למען תירא: לא כחטאינו תעש!־־ לנו. ולא כעונתינו תנמול עלינו: אם־עונינו ך־, • - •— ••T r • I ••ן — ••1 ענו בנו. יי עשה למען שמך: זבד ־חמיך י: וחבריך. בי מעולם ־מה: :עננו י,י ביים צךה. :שנבנו שם אלהי ועקב: ;< הושיעה. המלך יעננו ביום־יךאנו: אבינו מלבנו, חננו וענני׳ בי אין בנו מעשים. צחקה עשה עמנו למען שמך: אדוננו אלהינו, שמע קול תחנונינו. וובר־לנו את־ברית אבותינו. והושיענו למען : 7 17 1” • : . V . ־1 - י שמך: ועתה אלני אלהינו, אשר הוצאת את־ V; 7 7 “ : I |V i "ן :־* . "ו 7 V עמך מארץ מצרים ביד הזבה. יתעש־לה הם - ; | ״ I v ív ■ ׳ r ■ : ז r t ן - ־1 ־ ; ; - ־יום הו־ הטאנו השענו: אתי, ככל־צקקתיך ;:"־־;א אפך רחה^תך מעירך יהושלס הר קךשך. כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירו^ל ם ועטר לחרפה לכל־סכיבתינו: ועתה שמע : - • : ן : V' • : 7 : 7 :• V : ״ r - : T אלהינו אל־תפלת עבדר ואל־תהנוניו. והאר :V I” V : • - ־־ : : : v * ד 7 : 7 ” פניך על־מקןךשך השמם, למען אדני: הטה אלהי אונך ושמע. פקח עיניך וךאה שממתינו והעיר אשהנקרא שמר עליה. כי לא על־צךקרדנו >$נחנו מפילים תחנונינו לפניך. כי על־רחמיך הרפים: אדני שמעה. אתי סלחה. אדני הקשיבה ועשה אל־תאהר למענך אלהי, כי־שמך נקרא על־עירך ועל־ עטך: אבינו האב -רחמו, הראנו אות לטובה. !קביו נפוצותינו מארבע כנפות הארך. וכירו וידעו כל־תרם׳ כי אתה יי אלהינו: ועתה יי, אבינו אתה. אנחנו החמר ואועה יצרנו, ומעשה :רך כלנו: הושיענו למעי שמך, צורנו מלכנו וגואלנו: חוסה יי על־עמך ואל־תתז נחלתך להקפה למשל־כם גויס. למה יאמרו בעמים R4 תפלת שרדית פד איה אלהיהם: ידענו כי חטאנו ואיז מי יעמד בעדנו. שמך הנחל יעמד־לנו בעת צרה: ידענו כי איז בנו מעשים. צתןח,עשה עמנו למעז שמך: כרחם אב על־כנים. תרחם יי עלינו והושיענו למעז שמך: חמול על־עמך. דחם על־נחלתך. הוסהעא כרב רחמיך. הננו ועננו׳ כי לך ך הצךזקה. עשת נפלאות ככל־עת: הבטעא׳רחם־נא על־עמך כ,הדח למען שמד. ברחמיך ןדדבים׳ יי אלחינו׳ חום ורחם והושיעה צאן מדעתך. ואל־ומשל־בנו ך,צף. כי לך עינינו תלויות. הושיענו למעז שמך: רחם עלינו למעז בריתך. הביכה ועננו בעת ניות. כי לך יי הישועה: בך תוחלתנו׳ אלוה סליחות. אנא סלחץא, אל טוב וסלח. כי אל מלך חנו? ורחום א1עה: אנא מלך חנון ורחום׳ וכור והבט לברית בין הכוערים. ותראה לפניך עקדת יתיר למען g5 Reggeli ima. !"í£ ושואל: אבינו מלכנו,■ הננו מכנו׳ בי שמך הןחל נקךא עלינו: עשה נפלאות בכלמה, עשה ערני ב־בדך: הנון ורחום, הבימה ועננו ?עת צרה• בי לד יי הישועה! אבינו מלכנו, מחסנו׳ אל־תעש עמנו כרוע מעללינו: י *• • * ־ ־־*;־* 7 ־•I ובר רחמיך גי וחבריך. וערב טובד הושיענו. וחמל־שא עלינו. בי ואין לנו אלוה :אחר מבלעדיך■ צורנו: אל־תעןבנו ין אלהינו, אל תרהק ממנו. בי נפשנו קצרה מחו־ב ומשבי ומלבה יממנפה ומבל־צרה הנון: הצילנו, בי לך קמנו. ואל־הבלימנו יי אלהינו, והאר פניך בנו: וןבר־לנו את־ברית אבותינו. והושיענו למען שמך: 1א~ ?צרוהינו ושמע קול תפלתנו. בי אקח שומע תפלת ?ליפה: אל רחום וחנון, רחם עלינו מל ?למעשיך. בי אין במוך יי אלהינו: אנא שא נא פשעינו-אבינו מלכנו, צורנו וגואלנו. אל חי וקם. תך כין בכח. חסיד ימוב על כל־מעש־ך. כי ( י « * T ׳* T ־־ ;־ I |V ׳ אלה הוא ין אלדוינו: אל ארך א״ים ומלא רחמים׳ עשה עמנו ?רב רחמיך והושיענו לשק שמך: שמע מלכנו הפלולנו ושר ארבינו הצילנו: שמע מלבנו למלתנו ומיל צרה וינון הצילנו: אבינו מל?נו א^ה׳ ושמך בילינו נקרא. אל־לניחנו: אל־העובנו׳ אבינו. ןאל־תטשנו, בוראנו. ואל־תש?חנו׳ יוצתו. ?י אל מלך הנון ורחום אהה: אין ?מוך הנון ורחום יי אלהינו. איז ?מוך אל יארך אפים ורב־חסד ואמה. הושיענו ברחמיך הרבים. מרעש ומינו הצילנו: וכר לעידיך לאברהם ליצהק וליעקב. אל־תפן אל־קשןנו ואי׳'־רשענו ואל־ה?אהנו: שוב מחרון אפך והנחם .על־לךעה ל?9ך: והסר מטנו מבת המות. ?י רחום אהה: ?' כן ת־כך. ?נשה ח?ד הנם ??ל־דור ודור: הו?ה ל על־עלך והצילנו שעמך. המר ממנו מבת המנ?ה ונזרה קשה. כי אילה שומר ישראל: לך איני הצדקה ולנו בשת ה?נים: מה נהאונן. מה־נאמי מה־נרבר ימה־נצטדק. הץ .87 Reggeli ima נהפשה דרכינו ונחקרה ונשובה אליך. כי ימינך בשובה לקבל שבים: אנא יזי הושיעת נא. אנא יי הצליחה נא: אנא יי- ?גננו ביום .קראנו: לך יי חכינו. לך יי קוינו. לך יי ניהל. אל־חחשה ותעננו. כי נאמו גויס אבדו- *., í V VS ־־ ״7 " I ״ 7 ; 7 הקורס בל־בךך !כל־קומה לך לבד תשתהוה: הפותח יד בתשובה*, לקבל1 פושעים ••1 ־ T ״ T Í :־*{,, : " !המאיס. נבהלה נקשנו מרב עצבוננו. אל־ תשכחנו נצח. קומה והושיענו, כי הטינו בך: : 7 •*IV I־ T * I” : 7 | I •ו 7 | אבינו מלכנו, אם אין קנו צדקה ומעשים טובים. זכר־לנו את־ברית אבותינו ועדותנו :7 7 V : • :■־ ”I : ” ־1 בכל־יום יי אחד: הביטה בענינו׳ כי־רבו • 7 :7 T V ־ •1 7 : 7 : "I- I מכאובינו וצרות לבבנו: חוסה ך,עלינו ואל־ תשפוך חרונך עלינו, כי אנחנו עמל בני בריתך: מהר יקדמונו רחמיך ביום צרתנו. יאם־לא למעננו למענך פעל. ואל־תשחיה זקר שאריתנו: והן אם המיחדים שמך פעמים ??ל־יום תמיר באהבה ואומדים• שמע.ישראל יי אלהינו יי 1 אהד: 7 V ?: I*‘ V* 7: i I A következő napokon nem mondanak p:nn-t: 1. ראש ־דש,-kor ; 8. Egész |D’J-kónapon ; 2. ערב ראיש הישגה,-kor 9. בעומר rS-ko!• (Jjár 18.) 3. סיון .10 401ערב יום כפור hó első 8 napján: ביות bחג ש ncx-ig 11. ידטעה באב-^; 4. הגבה ;-kor 12. חמשה עיטר באב-^; 5. 13 ד^-המיטה עשר ביטבט. A gsászoiók אבל házában 6. אדר hó 14- és 15-én. a hét gyásznapon (שבעה) 7. פורים két napján; ר-אמר דוד אל־ןד צר־לי מאד. נפלדדנא כ״יד־־יי, כי־רבים רחמיו וביד אדם אל־אפלה: ןד!נרץ ח^אתי לפניך. יי מלא a? :רדזמים. רדום גנלי וקבל תרנוני (Zsoltár 6.) (,(ר.הלימ ו׳ ;י אל־כאפך תוכיחני. ואל־ברמהך תשרני: הנני ין כי־אמלל אני. רפאני וי פי נכר,לועצמי: ונפשי נבמלה מאד. ואת יי עד־מתי: שובה יי הלצה נפשי. הושיעני למק רכך־. כי ‘ליין ז?רך. בשאיויל מי לדד־דלך : :נע־* באנחתי׳ אקרה ככל־לילה ממתי. בדמעתי ערקי אמסה: ;נשקה מכעס עיני. עתקה ככל־צהרי: סורו ממני כל־ 89 Beggeli-ima. פעלי א,־]. ב״שמע יו קול ??י‘ Í-W : תחכיד. ידי וךפלתי .;קה; יסטו ויבהא באד בל־איבי. זישבו יבשו רגע: Hétfőn és csütörtökön itt a következőt is mondják. Más napokon pedig .90. lapon) nal) 'צ'",־ ייעראל folytatják a imát י■6״ ״ ■Emיי אלחי .ישראל, שוב מחרון אפך והנחם על־הרעה לעמך: K8Z הבט נואמים וראה. ס* דלינו לעג וקלס נגייס. נחשבנו :צאן לטסה •ובל, להרוג ־!לאבד ולמנה ולהפסד: ״B1S1■és kö■יבבל־זאת שמד לא שבחנו. ;א אל- ? ן ־׳־ 7 ; 1T ־־ ־שבחנו: f 7 : ך אלד,י ישראל ובו,. Elői :-ב אומרים אך הוחלה •תקוה. הן אם לשמך מקוד. טהור. ;שהגהנו זקךבה. ;;ענו ולא הונדרלנו. ר־מיזז •ביימו ארדנעסך מעלינו: ’Elői•és k8z אנא שוב מחדונך. ורחב כ;לח אשר בחרת: ז זו! T ין אללי ישראל ינו׳. ־Köz חוסה י: ;׳גלינו בו־מיך. יאל־ההננו ביד אבזרים. למה יאמר' הגרים איה נא אלהיהם. למענך עשה עמנו הסד ואל־־אחר: 90 תפלת שהרית. צ יי׳61 68•K0z אןא יטיב מחרונך♦ ורחם פגרה אשר בחרת: 7 ד*: 7 יי אל1,י ישראל ונד. •E15i קולנו תשמע ותלי. ואל־תטשנו ב.יד אויבינו׳ למהוה את־שמנו. זכור אשר נשבעת לאבותינו. בכוכבי השמים ארבה ארדדעכם. ועתה נשארנו מעט מהרבה: •־Em■ -ks ובכל־זאת שמך לא שכהגו. וא אל־ תשכחנו: 1 7 ”1 *י אלדד ישראל וכד• •K0z עזרנו אלך־ד ישענו על־דבר בבור שמך. והצילנו ובפר על־הטאתינו למען שמך: יי אלהי ישראל, שוב מחרת אפך Koz. es élői י• י T _ ״ י־ 1 ־ ׳■־11 ורוחם על־הרעה לעמך: שומר ישראל. שמור שארית .*שךאל. ואל־ יאבד ישראל. האומרים שמע.ישראל: שומר ווי אחד. שסוד שארית עם אתר. ואל־יאבד ווי אהד. המיחדים שמך יי אלחיגי : - - 7 v : ן :7 ;v •יו יי אהד: 7 V 7: שומר ווי קרוש. שמור שארית עם קדוש. ואל־יאבד ווי קדוש. המשלשים בשלוש קדשה : ־ - 7 | ־:־־:* * * 7 J לקדוש: מתרצה ברהמי= ומתפיס בתחגוגיט. ..... .... ..... .־־־:־־ • התרצה •־תפיס לדור ?ני. כי אין עוזי: אבינו מלבגו׳ דגנו ועגנו׳ כי אין בגו מעשים. עשה עקגו צדקה יחסר והושיענו: ואגדנו לא־נדע מדדנעשה. 3- עליך עינינו: זבד רקמיך יי.והסדיך. כי מעולם תמה: יהי־חסךך יי עלינו. כאשר יחלנו לך: אל־תיכר־לנו עונת ראשנים. מדד ־קדמונו רחמיך. כי ד לונו מאד: הננו יי חננו. כי־רב שקענו כיי: םך;ז דחם תזכור: 3־ דוא •דע יצרנו. וכיד כי־עפר אנחנו: על־נו אלהי ושענו על־דבר ככור־ שמך. והצילנו וכפר על־הטארדנו למען : W Az eiőimádkoző itt fél kaddist (הצי קדיש) mond: Hétfőn és osütürtökön. אל1 ארך אפים לרב־חסד ואמת. אל־כאפך תוכיחני: לייסד■ על־עמך והושמנני מיל־רע: הטאנו לך אדון. סלה־ ;א סרב מ־זמיך אל: 92 הפלת שידית. צב ׳ 'סהר קריאת התורה בשני וחמישי. Tóra-felolvasás hétfőn és csütörtökön: (א) הוצאת סס־ תורה. Ha a tórát kiviszik ezt mondják: ויהי ב:םע האק ויאמר מקה. קומה 1 יי רפצו איביך ו:נםו נגשנאיך מפניך! כי מציון תצא תורה ורבר־יי מיחשל ם: ״• •• t : ־ :7 • ז זו׳ ברוך •גקתז תורה לעמו יקזראל בקז־^תו: בדיך שמה המרא עלמא׳ בדיך כתרך ואתרך. יהא דעותך עם עמך ישראל לעלם. ופדקן ימינך אהד לעמך בבית מקדשך׳ ולאמטויא לנא מטיב נהורך, ולקבל צלותנא בדהמין. יהא רעוא:קךמך׳ דתוריך לן היין בטיבותא. ולהוא אנא פקידא בגוי צדיקי;א. למרחם:עלי ולמנטר:תי קת בלדי לי ודי לעמך ישראל. אנת הוא זן לכלא ומפרנס לכלא. אנת הוא שליט על כלא. אנת הוא ישליט על־מלכןא׳ ומלכותא די־לך היא. אנא עביא דקךשא׳ בדיך הוא יסנתא קמה ומקמא דיקר אודתה בכל־עדן ועדן. לא על אנש רחצנא. ולא על־בר־אלהין סמכנא. אלא באלהא רשמיא. להוא אלד,א קשוט. ואוריתה קשוט. ונביאוהי קשוט. ומסנא למעבד טבון וקשוט. בה אנא רליץ. ולשמה קדישא קקירא אנא אמר תושבהן. יהא רעוא!זקךמך׳ יתפתה לבי באוריתא והשלם משאלין הלכי ולבא דבל־עמך ישראל. לטב ולחיין ולשלם: צג. תפלת שהרית 93 <״r■) נחלו ל:י אתי. ונרומסה שמו.יחדו: ^ לך יזי הגךלה והגבוךה והתפארת והנצח וההוד. בי כל בשמים ובארץ. לך יזי הממלכה והמתנשא לכל לראש: רוממו:יזי אלהינו והשתהה להדם.רגליו׳ זקדוש הוא: רוממו י: אלהינו והשתהה להר זק:דשו. כי זקדוש יזי אלהינו: אב הרחמים׳ הוא ירחם.עם ונמוסים ויזכור ברית איתנים. הציל נפשותינו מן־השעות הרעות. וינער ביצרי הרע מן הנשואים. ההן אותנו לפליטת עולמים. וימלא משאלותינו במדד טובה ישועה ורחמים: (חז?) ותגלה ,ותראה מלכותו עלינו בזמן זקרוב. החן פליטתנו ופליטת עמו בית. ישראל להן ולחסד ולרהמים ולרצון׳ ונאמר אמן: הכל הבו גדל לאלהינו ותנו כבוד לתורה: כהן לרב ועמד <-׳ ™*הנקי* ברוך שנהן תורה לעמו ישראל בקךשתו: תורת יזי תמימה משיבת נפש: עדות יזי נאמנה מחכימה פתי: פקודי יי ישרים משמחי לב: מצות גי ברה מאירת עינום: יי עז לעמו יתן. :יזי יברך ארת־עמו כשלום: האל רנמים ילכו׳ אמרת י: צרופה. מגן הוא לכל החוסים בו: (הלז וקה־־) ואחם הךבקים 3;י אלהיכם♦ חיים כלבם היום: 94 תפלת שהרית. צד <ב> ברכות התורה. A tórához hívott ezeket az áldásmondatokat mondja: A tora felolvasás előtt: בלם את־יי המברך י (Község:) ברוך " ד,«בךן לעולם ועד: ברוך אתה ", אלהינו מלך העולם, אעד בחר־בנו מויל־העמים ונמן־לנו את־תולתו: ברוך אתה ה נותן התולה: (A tóra felolvasás után:) ברוך אתה יי, אלהינו מלך העולם, אשר נתן לנו תורת אמת וחל עולם נטע בתו?נו. ברוך אתה ״, נותן התורה: ברכת הגומל. A ki életveszélyből megmenekült ezt a hálaimát mondja: ברוך אתה יי, אלהינו מלך העולם, הנומל לתבים טובות, שןמלני כל־טוב: A község erre felel: מי שננגלך !יל־טוב, הוא ונמלך כל־טוב סלה: A tóra felemelésénél és bemutatásánál mondják: וזאת התורה אשר־שם משה לפני בני ישראל. של־פי יזי ב״יד־משה: שץ־חלים היא למחזיקים בה לתמכיה מאשר: דרכיה דרכי־נעם וכל־נהיבותיה שלום: ארך :מים בימינה בקמאלה עקר לכבוד: יי חפץ למען צדקו עדיל תורה דאדיר: Hétfőn és csütörtökön mielőtt a tórát visszateszik az előimádkozó ezeket mondja, kivéve olyan napokon, a mikor fljnn-t nem mondanak. ,יהי רצון מלקני אבינו שבשמים׳ לכונן את־בית היינו ולהשיב את־קכינתו בתוכנו במהרה ?דמינו, ,ונאמר אמן: יהי רצון מלבני אבינו קבקמים׳ לרחם עלינו לעל פליטתנו ולמנוע משחית ומנפה מעלינו ומעל כל־־עמו בית ישראל׳ ונאמר אמן: יהי רצת מלפני אבינו שבשמים׳ לקיב־בנו חכמי ישראל׳ הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם ותלמידיהם ,ותלמידי תלמידיהם בכל־מקומות מושבותיהם׳ ונאמר אמן: יהי רצון מלפני אבינו שבשמים׳ שנשמע ונתבשל קשורות טובות ישועות ונחמות♦ ויקבץ נדחנו מארבע בנפות הארץ׳ לנאמר אמן: אלינו כל־בית־ישראל׳ הנתונים בצרה ובשביה׳ העומדים בין בלם ובין בקשה׳ המקום ,ירחם עליהם ויציאם מצרה לרוחה ומאפלה לאורה ומשעבוד לנאלה השתא בעגלא ובזמן זקריב׳לנאמר אמן: 96 תפלת שרדית. צו <» הכנסת ספר תורת. Mikor a tórát vissza helyezik: Az előimádkozó viszi a torát a frigzszekrényhez és mondja : :לבדו w יהללו את־שם יי. פי־ניבגב Község: הודו ?נל־ארץ ועמים. ירם ר!ח לעצ' קהלה למל־חסיךיו. לבני.ישראל ?גם קרבו. חלליה: (תחלים ליל,) (.24 .Zsoltár) ־ י י להוד' מזמור. ליי' הארץ וכלואה. תבל ישבי בת ♦ ני־ הוא על־למים שדה. ועד נהרות יכוונה: מי-לעלהבהר י:. וכ^י-יקום במקום זקךשו: נקי כפים ובר לבב. אשר לא־נשא לשוא נפשי ולא נשבע למקמה: ישא ברכה מאת ך וצדקה מאלה• ושעו:: זה דור דרשו. מבקשי פניך ושקב סלה: שאו ששרים ראשיקס. והנשאו פתחי עולם. ויבא מלך הכבוד: • מי־זה ־מלך הכבוד. לי עזוז לנבור י: כבור ׳מלחמה: שאו ששרים ראשיכם. ושאו פתחי עולם. ויבא מלך הכבוד: מי הוא זה מלך הכבוד. י7י צבאות הוא מלך, הכבוד סלה: ' . A_ frigy-szekrény bezárásánál: ובנחה יאמר. שובה יי רבבות אלפי ישרא־ל: קומה ין למנוחתך. אותה וארון ?ג!,ך: כ?דד ?לבשרצךק. וחסידיך ירננו: ב?גבור דור ?נברך. אל־תשב פני משיחך: מי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל־תעובו: ?!•החיים היא למחזיקים כה.,ותמכיהכאשר: דרכיה דרכי־ נעם. יכל־נתיבותיה ?לום: השיבנו י״י אליך ונשובה. היש ימינו ברדם: אשרייושביביתך. עוד יהללוך סלה: אשרי העם שככה לו. אשרי העם שיי אלדדו: ^הלים ק0״הי) תהלה לדוד♦ (.145 zsoltár) ארוממך אלוהי המל־ואבךכה שכך לעולם ועד: v ד ?כל־יום אברכך. ואהללה שמך לעולם ועד: ?הול ך ומהלל מאד. ולנחלתו אין חקר:: יור לדור ישבה מעשיך. ונבורתיך.יגידו: זלדר כבוד הודך. ודברי נפלאתיך אשיחה: rC נוךאתיך יאמרו. ונהולתך אספרגה: "כר רב־טובך.יביעו. וצדקתך ירננו: 30ון.ורחום ך. ארך אפום וגדל־חסד: טוב־גי לכל. ורחמיו ?ל־כל־מעשיו: כדור ש״ב ד יומך יי (יל־מעשיך. והסיךיך יברכוכהג במד מלכותך יאמרו. תבורתך ידברו* להודיע לכני האדס נבורתיו. וכבוד הדר מלכותו: מלכותך מלכות ק ד־עלמים. וממשלתך ??לדור ודד: סומך יי לכל־הנפלים. וזוהה לכל־הכפופים: כל אליך ישברו. ואתה נותן־להם את־ אקלם בעתו: פותה את־:דך. ומשמיע לכל-הי ךציז; צדיק יי בסל־דרכיו. וחסיד בכל־מעשיו: קרוב יי לכל־קראיו. לכל אשר יקראהו באסת: לצק־ידאיו ועשה. ואת שועתם ישמע ויושיעם: 'שומר ך את־מל־אהבויו. ואת בל־תרשעים ושמיד: תהלת ״ ו״דבד פי. ויברך כל־וישר שם קךשו לעולם ועד: ואנחנו נברך זיה. מעתה ועד־עולם. הללקה: ע0!נערב יום כפור és ערב פסה, תשעה באב, מורים. הנכה, הול .המועד, ראש הרש nem mondják ezt a zsoltárt. יההלים כי.) (.20 (Zsoltár למנצח מזמור לילד: הננך י: ביום #*ה. ישגבך שם אלהי !עקב: ישלח־עזדך מקיש. ומציון יסעדך: !זיר כל־מנחתיזז. ועולתך יישנה־ סלה: יתן־לך כלבבך. ועל־עצתך ימלא: נרננה בישועתך. יבשם־אלהינו נדגל. ימלא י כל־משאלותיך: עתה!דעתי בי הושיע י! משיהו.!ענהו משמייזקךשו, בגבורות!,שע ימינו: אלה ברכב ואלה בסוסים. ואנחנו בשם־יי אלהינו נזכיר: 1 • V 1•• : V IV T ־־ • :-I•• VJ T: : : I - : • ימה כרעו ונפלו. .ואנהנו.קמנו וגתעויד: יי הושיעה. המלך !עננו כיום־זקראנו: ו;א לציון גואל ולשבי ןשע ;",יקב. נאם יי: ואני זאת בריתי אתם, אמר יי, :T - :־ • : 1 T T ־ :T רוחי א‘;־ ?גליך וקברי ?ו$ש־־שמת* ב?יך. לא למושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר ק, מעתה ועד־עיולם: וארזה קדוש 'יושב תהליות ישראל: וקרא זה אל־זח ואמר. קדוש 1 קדוש קדוש יי צבאות. I T י 7 | T : T: | T מלא כל־הארץ בבורו. : I v IT T T : וקקכלין דן _ טן־דן ואקרין קדיש בשקי קדישא עלאה בית שפקד־. קדיש על־ארעא עובד ןבוךתה. קדיש לעלם ולעלמי עלמיא. יי צבאיות מליא בל־ : T : T: T ” I ־־ ; T T ־ ארעא זיו יקרה: ולשאני רוח ואשבע אחרי קול רעש גדול ברוד כבוד־יי ממקומו: I : • 7: :|7 ונטלתני רוהא ושמעת בתרי קל זיע : ~ : ־־1 י T Í : T | ״I ־r שגיא די משבהין ואקרין.בריך יקרא דק . מאתר בית שביגתה: ״ : " *מלך לעלב •עד: י* *V 7 7 r : | : * 7: ך מלכותה קאם לעלם ולעלמי •עלקןא: יי אללי אברהם יצחק וישראל אבותינו. שמרה־זאת לעולם לי,צר מלשבות לבב עטך. והכן לבבם אליך: והוא רתם יכפר עוז ולא ישחית. והרבה להשיב Í ־ ׳* ~ : : ־ : T : T * אפיו ולא ועיר כל־לקתו: כי־אתה אלגי 101 .Reggeli ima רן א טוב וסייח. ;ורב חסד לפל־י־קיראיך: צדקתך: צ.ךק לעולם.ותורתך אב־*♦ הה! אמת ליעקב הסד לאברהם. 'אשר" כשטעה לאב־־ני מימי ,קרס: ברור אדני יום 1 יום .יעמס־לנו. האל ישועתנו טלה: יי צבאיות עמנו. משנב־לנו אללי יעקב של־ יי כבאיות. אשרי אדם בוטה בך: יי הושיעה. המלך יעננו ביום קראנו: ברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן־התועים ונתן לנו תורת אב־ והד עולם גבע בתוכנו: הואיבתה לבנו בתורתו. ו:שם בלבנו אהבתיו ויראתי* ולעשות לציונו ולעבדו בלבב שלם. למען לא ניגע לריס ולא נלד לבהלה: יהי רצון מלפניך, יי אלהינו I" « T: I IV T : • I T * : T T • ואלה*:אבותינו׳ שנשמור הקיך בעולם הזה. ונזכה ונהיה ונראה ונירש טיובה וקרעה לקני ימות המקיח ולחיי העולם הקא: למק יזמרך כבוד ולא ירם. י; אלה,י, לעולם א1ךך: ברוך הגבר אקר יבטח ביי. והיה יי מבטחו: בטחו ביי •:־ ־ T : : T! T T : T עדי־עתפי ב:ה י: צור עולמים: ויבטחו בך יודעי קט־ פי לא קב- יוז־ ל? י; הפץ למק צדקו. .יגדיל תוהה האדיר: din kor itt a Muszáf-imát mondják; de előbb leteszik המועד és ראש הדש .a TefLllint קדיש שלם. י לעתה ינדל־נא כה אדני כאשר דברת לאמר: זכר .רהמיף יי והםךיך כי מעללם המה: ותנהל ויתקדש שמה הבא בעלמא די־ברא ברעותה. וומליך מלכותה בדליכון וכיומיכון ובלה ךכל בית ושראל בי1גלא ובזמן קריב׳ ואמרו אמן: י■-®׳ יהא קמה רקא מברך לעלם ולעלמי עלמיא: יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ־־•r:־5st רתהדר יתעלה ויתהלל שמה מךשא י•*“" ?דיך הוא לעלא <־•<׳־-״ • ו^א> מן־בל־בךבתא ושירתה תשבחתא תתמתא דאמירן בעלמא, ואמרו אמן: י■1“"_ק3ל ?bwe וברצי! את־מפלסנו! התקבל צליתהון ובעותהון דכל־ושךאל,ך!ךם אבוהון רי בשגלא׳ ואמרו אמן: {־KÖZ) יהי שם יזי מברך מעתה ועד־עולם: יהא שלמא רבא מן־שמןא וחיים עלינו ועל־ בל־ושראל, ואמרו אמן: (,KÜZ) עזרי מעם יי עשה שמים נארץ: עשה שלום במתמיו, הוא יעשה שלום עלינו 4 t 7 v ••ן ועל־בל־ישךאל, ואמרו אמן: ^ זעלינו לשבה לאדון הכל. לתת נהלה ליוצר בראשית. •די : ״ ; • שלא #שנו כגויי הארצות T *• : I‘ T :־ T ולא שמנו המשפחות האדמה. : T : : * : 17 T :־ 7 T שלא שם הלחנו כהם וגדלנו 7 1“ : V ן 7 7 : V •ך ככל־המונם: : 7 :־ 7 ואנחנו כורעים ומשתהים — -ן: : •יי • :־־:־• ומודים לפני מלך מלכי " . - | V |V •• : המלכים הקדוש ברוך הוא. שהוא נוטה שמים ויסד ארץ. 7 ־1 * : V17 ן ומושב יקרו בשמים 1 ממעל ושכינת עזו בגבחי מרומים: הוא אלהינו, אך עוד. אמת :•״• ••ן •• ן ״ :v v מלכנו, אפם זולתו. ככתוב ־ : "7 - T V |V I בתורתו, וידעת חיום והשבת : 7 : 7־ 7 ־ ־ :־ 7 כי יי. t: כשמים ממעל ועל־הארץ מתחת׳. אין עוד: ־עלי?ז לד " אלהש לןאות מהרה בתפאו־ת ע,ך. לה עביר .גלולים מן־הארץ והאלילם כרות וכלתו]. לתר,ן עולם במלכות שדי. וכל־בני בשר יקראו בשמד. להפנות אליך כל־רשעי ארך. ובילו וידעו כל־יושבי תבל. כי לך תכרע כל־ בך־ תשבע כל־לשון: לפניך וזי אלוהינו וכרעו יבולו. ולכבוד שמך ,יקל ותנו. ויקבלו כלם את־עיל מלכותך. ותמלוך ,עליהם מהרה 106 הפלת שחרית. לוי לעולם ועד: כי המלכות שלך היא. ולעולמי עד תמלוך ככבוד: ככתוב בתורתך, יין ימלך לעלם ועד: ונאמר. והיה יי למלך על־כל־־הארץ. ביום ההוא יהיה יי אהד ושמו אהד: T V 7: אל־תירא מפהד פהאם. ומשאת רשעים ני תבא: ועצר עצה לקפה. הנהו הבר ולא יקום. ני עמנו אל: ועה־זקנה אני הוא. וער־שיבה אני אסבל. אני עשיתי.ואני אשא ואני אנבל ואמלט: (קריש יתום.) A gyászolók Kaddis-imája. Ezen imát az árvák mondják az egész gyászév alatt, valamint minden évben a szülő halála napján מנין (nyilvános istentisztelet alkalmával.) Ezen imában elismerjük Isten magasztosságát, mindenhatóságát, bölcse-®éget és jóságát és a midőn 0 felett elmélkedünk, jámbor megadással viseljük el a Mindenható kifürkészhetetlen végzetét. Ezért rendeltek a V>np-imát a gyászolók számára mint alkalmas vigaszt-adó imát. יתגדל ויתקדע עמה רבא בעלמא די- ( • * T •• : ■I — : • : —- : • בך>5 ברעותה. המליך מלכותה בתיכון וביומיכון ובחיי דכל־בית יעראל בעגלא ובזמן זקדיב, ואמרו אמן: !ד יהא nyty רבא ם?דך לעלם ו-ל^למ זעלמיאג ותברך וישתבח *:־.!*< ייוזרמם ויתכש» וותהדר ויתעלה ויתהלל שמה דקדשא. גיריך הוא לעלא <««•״> ת^אי מן־בל־ברכתא ושירתי תשבתתא ונהמתא ־אמירן בעלמא׳ ואמרו אמן: והא שלמא רבא מן־שמיא וחיים עלינו ועל־ בל־ישראל- ואמרו אמן: עשה שלום במהומיו, הוא ועשה שלום עלינו ועל־כל־ושךאל׳ ואמרו אמן: מומורים של־יום Vasárnapon mondják: היום יום ראשון בשבת, שבו הלוום היו אומרים במקרש: (תהליסכ״ד.) י Zsoltár 24.) T) לדוד מזמור. ליי הארץ ־ומלואה. תבל ישבי בה: בי■־ "יא על־ומים יכהה. ועל־נהרות יכוננה: מי־יעלה בהר יזי. ומיקיקום במקום זקךשו: נקי כפים ובר לבב. אשר לא־נקא לשיא נפשי ולא נשבע למרווה: יש>.: ברכה מאת יי וצדקה מאלדד ושעו: זה דור דרשו. מבקשי פניך!עקב סלה: שאו שערים ראשיכם. והנשאו פתהי עולם. ויבוא מלך הכבוד: מי־זה מלך הכבוד. יי עזוז ןגבור׳ יי גכור מלחמה: שאו ששרים ראשיכם. ושאו פתחי עולם. הבא מלך הכבוד: מי הוא זה מלך הכבוד. גי צבאות הוא מלך הכבוד סלה: קדיש יתום. Hétfőn: היום יום שגי בשבת, שבו הלוים היו אומדים במקדש? (תהלים מ״ה.) (.48 Zsoltár) שיר מזמור לבני־קרה: בדול גי ומחלל מאד. כעיר אלוהינו הר־קךשו: יפה נוף משוש כל־הארך. הר־־^ן.ירכתי צפון. קר!ת מלך רב: אלה,ים באומנותיה נודע למש!ב: כי־הנה המלכים נועדו. ונברו וחדו: המה ראו כן תמהו. נבהלו נחפזו: רעדה אחזתם שם. היל כיולדה: כרוה קדים תשבר אניות תרשיש: כאשי שמענו וכן ראינו כעיר־גי צבאות׳ כעיר אלהינו. אלה,ים יכוננה עד־עולם סלה: דמינו אלה,ים חסדך כ,קרב היכלך: כשמך אלה,ים׳ כן תהלתך עלדקצוי־ארץ. צדק מלאה ימינך: ושמח הר ציון׳ תגלנה כנות יהודה. למען משפטיך: סבו ציון והקיפוה. ספרו מגדליה: שיתו לבכם להילה׳ פסנו אלמנותיה. למען תספרו לדור אחרון: כי זה אלהים אלוהינו עולם ועד. הוא תחננו על־מות: קדיש יתום. Kedden : היום יום שלישי בשבת׳ שבו הלוים היו אומרים במקדש: (תהלים 8*ב.) (.82 Zsoltár) מזמור לאסף. אלד,ים נצב בעדת־אל. בקרב אלהים ישפט: עד־מתי תשפטו־ענל. ופני רקעים תשאו־סלו־ו: שפטדדל רתום. עני ורש הצדיקו: פלטו־דל לאפיון. מיד רשעים הצילו: לא ידעו ולא יבינו׳ בחשכה יתהלכו. ימלטו כל־מוסרי ארץ: אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם: אכן באדם תמותון. וכאחד השרים תפלו: קומה אלהיכם׳ שפטה הארץ. יי־־אתה תנהל יכל־הגוים: קדש יתום. Szerdán : היום יום רביעי בשבת, שבו הלוים היו אומרים במקדש: - • : ן- (תהלים ציד.) (.94 Zsoltár) אל" קמות וי. אל נקמות הופיע: הנשא שפט הארץ. השב נטול על־נאים: עד־מתי רשעים 1 יל. עד־מתי רשעים ועלזו: יביעו ידברו עתק. למאמרו כל־פעלי און: עמך יל ודכאו ונהלתך יענו: אלמנה וגר והלנו ויתומים ירצהו: ויאמרו לא יראה־לה. ולא לבין אלה* ועקב: בינו בערים בעם. וכסילים ממי תשכילו: הנטע אזן הלא ושמע. אם־ יצר עין הלא יביט: היפר בוים הלא יוכיח. המלמד אדם דעת: גי ידע מחשבות אדם. כי המה הבל: אשרי הגבר אשר־ת_יסךנו לה ומתורתך הלמתו: להשקיט לו מימי רע. עד־יכרה לרשע שחת: כי 1 לא־יטש יל עמו. ונחלתו לא ועזב: כי־עד־צךק לטיב משפט. ראזקריו כל־־ושרי־לב: מי■ לקום לי עם־מועים. מי״יתמב לי עם־פעלי אלן: לולי יי עזרתה לי. כמעט שבנה דומה נפשי: אם־אמךתי מטה מלי. הסרך יל יסעדני: ברב שךעפי בקרבי. תנהומיך ישעשעו נפשי: הלהבוך בפא הוות. יצר עמל עלי־הק: עודו על־ נפש צדיק. לדם ;קי לרשיעו: ויהי י: לי למשנב. ואלהי לצור מהפי: 1י;שב עליהם אודאונם. וברעתם ממיתם, ממיתם לל אלהינו: Vannak, akik a következőt is mondják: (לכו נמנה ללי. נריעה לצור ישענו: נקדמה פניו בתודה. בזמרות נריע לו: כי אל בדול יי. ומלך בדול על־בל־אלהיםc 1 . קריש יתום. :Csütörtökön היום יום וחמישי בשבת׳ w הלרם היו אומרים במקדש: (תהל־ם פ״א•) _ (.81 Zsoltár) למנצה על־־הנתית לאסף: הרנינו לאלהים עוזנו. הריעו לאלהי "יעקב: שאו־זמרה ותנדתה. בבור נעים עם־נבל: תקעו בחדש שופר. בכסה ליום חננו: כי הק לישראל הוא. משפט לאלהי ועקב: עדות ביהוסף שמו׳ בצאתו על־ארץ מצרים. שפת לא־י־עתי אשמע: הסירותי מסבל שכמו. כביו מדוד תעברנה: בצרה קראת ואחלצך׳ אענך בסרזר רעם. אב־נך על־מד מריבה סלה; קמע עמי ואגידה בך. ישראל אם־תשמע־לי; לא יהיה בך אל זר. ולא תשתהוה לאל-נכר; אנכי י: אלהיך׳ המעלך מארץ מצרים. הרחב־ פיך ואמלאהו; ללא־שמע עמי לקולי. וישראל לא־אבה לי; ואשלחהו בשרירות לבם. .ילכו במועצותיהם; לו "עמי שמע לי. ישראל בדרכי יהלכו 1 כמעט אויביהם אכניע. ועל־ צריהם אשיב :די; משנאי ע יכהשו־לו. ויהי עתם לעולם; האכילהו מהלב הטה. ומצור יבש אשביעך; קדיש יתום. Pénteken : היום יום ששי בשבת׳ שבו הלרם היו אומרים במקדש: ־ * 8 TJ (תהל־ם צ״ג.) (.93 Zsoltár) יזי מלך ואות לבש. לבש יי עז התאזר. אף־תכון תבל בל־תמוט; נכון כסאך מאז. מעולם אתה; נשאו נהרות 1 י:. .נשאו נהרות קולם. ושאו נהרות דכים; מקלות מים רבים. אדירים משבריךם. אדיר במרום י:; עדתיך נאמנו מאד. לביתך נאוה־קדש. י: לארד:מים; קדיש יתום. A mely napokon jyiW-t mondanak, az itt következő Zsoltárt is mondják, azonkívül פורים és נכהn-kor is. Gyászházban nem mondják ezt a Zsoltárt, יתלילים Zsoltár 83.) cra) שיר מזמור לאסף; אלהים׳ אל־דמי־לך. אל־תחרש ואל־תשקט אל; כי־הנה אויביך :המיון. ומשנאיך נשאו ראש; על־עמך יערימו סוד. ויתיעצו על־צפוניך; אמרו לכו zp ת$לת עניית. 112 ונכהידם מירי. ולא־עכר שם־ישראל עוד: יי;ועצי לב יחר* עליך בלית יכרתו: אחלי אדרם ךשבעאלים׳ מואב ומרים: נבל ועמון ועמלק. 5לשת עסקישבי צור: נם־אשור נלוה עמם: היו דוע לבני־לוט סלה: עשה־להם כמדיז♦ ?סיסרא :-;ין 3נך,ל יישון; ניטטדו ב,ןיךדאר. ך,יו ךטן לאו־טה: עיתטו 3דיבמו בערב ויואב. וטבח ו?צלט_3ע ?לץ5י־מ1: אשיר א?ןרו'נרשה־לנו את :נאות אלהים: אלת שיתמו כנלנל. כקש לפני דוח: כאש תבער־יער. ובלהבה תלהט הרים: כן תרזיפם בסעדך ובסופתך תבהלם: מלא פניהם קלון; ויבקשו’שמך יי: .יבשו ויבהלו עדי־עדתהכרו דאבדו: ודעו כי־אתה שמד יי לבדך. עליון על־־כל־האר^: קדיש יתום. . . ezt a zsoltárt mondják reggel és este. ?!-הושענה רבא 401ראש הדש אלול :(תד,לים 3״!,) ־ (.27 (Zsoltár לדוד. יי אורי השעי ממי אירא. יי מעודהוי ממי אפהד: ב:קלב עלי מרעים לאיל את־בשרי׳ צרי ואימי לי. המד־, כשלו ונפלו: אם־תהנה עלי מהנה,לא־יירא לבי. אם־׳תקום עלי מלחמה׳ בזאת אני בוטה: אחת שאלתי מאת־יי אותה אבקש. שבתי בבית־ל כל־ימי די. להזות בנעם־ל ולבקר בהיכלו: כי יצפנני בסכה ביום רעה. יסתירני5 בסתר אחלו. בצור ירוממני. ועתה לרום ראשי על־איבי סביבותי. ואזבחה באהלו זבחי תרועה. אשירה .ואזמרה ל:י: שמע־גי קולי אקרא. והנני.וענני: לך אמר לבי בקשו פני. את־פנוף יי אבקש: אל־תסתר פניך ממני. אל־תט באף עבדך. עזרתי היית. אל־תטשני ואל־תעזבני אללי ישעי: בי־אבי לאמי עזבוני. די זאספני: הורני ן: דרכך. יבהבי בארה מישור למען שדרי: אל־תתנני בנפש צרי. כי קמרבי עדי־שקר ויפה המס: לולא האמנתי לראות בטוב־ילבארך חייב: יקדה אל־ % הזק דאמץ לבד וקוד, אל־־יי; קדיש יתה. (אבי*) Azon napokon, a melyeken jUiin-t mondanak, a gyászká'zban után a következő zsoltárt mondják : ש*ד של יום reggel és este a (תהילים טיט.-) ׳ ((49. Zsoltár למנצחי לבני־קירה מזמור: שמעו־זאת כל־העמים. האזינו בל־ישבי הלד: נם־בני אדם,,נם־בני־איש. יהד עשיר לאביון: פי. ידבר הכמות. •והנות לבי הבונות: אטה למשל אזני. אפתח בבנור חידתי-: למה אירא בימי רע. עון עקבי לסובני: הבטהים על־הילם. וברב עשרם.יתהללו: אה לאפלה יפדה איש. לא ותן לאלהים כפרו: ויקר פדיון נפשם. ליליל לעולם: ■ליהי־עוד לנצח. לא יראה השחת: כי יראה חכמים למותו, יהד כסיל ובער יאבדו. לעזבו לאחרים חילם: קרבם בתימו לעולם. משכנתם לדור.ודר. קראו בשמלתם עלי אדמות: לאדם ביקר כל־ולין. נמשל כבהמות נדמו: זה דרכם כסל למו. ואחריהם בפיהם .ירצו סלה: כצאן לשאול שתו מות ירעם. וירדו. בם ישרים לבוקר. לצורכם לבלות שאול מזבל לו: אך־אלהים יפדה נפשי מיד שאול. כי קחני סלה: אל־תירא כ העשיר, איש. כי ירבה כבוד סדור ש״ב 8 ביתו: כי לא במותו י״קה הכל. לא־ירד אחריו כבודי: כי־ ;פשו בחייו יברך. ויודך כי־תיטיב לך: ־בא עד־זיור אבותיו. עד־נצה לא־קאו אור: אדם בקר ולא :בין. נמשל כבהמות נדמו: TV של 'A moly napokon pjnn-t nem mondanak, a gyászházban a Dl után a következő zsoltárt mondják : (D’^np טין,) (.(16. Zsoltár מכתם לדוד. קמרני אל כי־המיתי בך: אמרת ליהוד אמי אתה. טובתי בל־עליך: לקדושים אשר־־באךץ המה. ואדירי כל־חפצי־בם: קבו עצבותם אחר מהרו׳ בל־אסיך נםכיהם מדם. ובל־אשא את־שמותם על־שפתי: ::חוה מנת חלקי!כוסי. אתה תומיך נורלי: !הבלים נפלו־לי בטעמים. אף־נהלת שפרה עלי: אברך אודיהוה אשר יעצנת אף־ לילות :כדיני כליותי: שויתי :חוה לננדי תמיד. כי מימיני בל־אמוט: לכן שמה לבי ועל כבודי. אף־בשדי ישכן לבטח: כי לא־תעוב נפשי לשאול. לא־תתן הםיחך לראות שחת: תודיעני ארח הלם׳ שבע שמחות את־פטך. נעמות בימינך נצה: A 13 hitágazat. (שלשה עשר עקדים.) «» אני מאמין באמונה שלמה׳ שהבורא :״ ״ “ :־־ * ן T V: V • • יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לבל־ הברואים׳ והוא לכדו עשה ועושה רעשה לכל־המעשים 1 T J ־־־;״ " <״ אני מאמיז באמונה שלמת׳ שהבורא והברןד שמו הוא:היד ואי[ יחידות כמוהו בשום בנים- והוא לבדו אלהינו, ל^יה הוה ויהיה : v : • : 0 אני מאמין באמונה שלמת׳ שהבורא! יתברך שמו אינו גוף׳ ולא :שינוהו משיגי הגוף׳ ואין לו שום דמיון בלל: " אני מאמין באמונה שלמד־־,׳ שהבורא TW שטו הוא ראשון והוא אחרון: ׳״ אט מאמין באמונה שלמד־,׳ שהבורא יתברך שמו לו לבדו ראוי להתפלל ואיז ♦ I . ־ % ״ ? Í ־־ f T ראוי להתפלל לזולתו: ד :•:*־״• : ד " אני מאמיז באמונה שלטה׳ שבל־רבך• נביאים אמת: ׳״ אני מאמין באמונה שלמת׳ שנבואת משה רבינו עליו השלום התה אמתית, ושהוא דדה אב לנביאים לקודמים לפניו ולבאים אחריו: : ־ T • ־ :־ T " אני מאמין באמונה שלמה, שבל־התוךה, המצות עתה בידינו׳ היא הנתונה למשה רבינו עליו השלום: <־־> אני. מאמין באמונה שלמה׳ ■־?זאת התורה לא תהי מחלפת ולא תהי תורה אהדת מאת הבורא יתברך W:■׳ <•- אני מאמי? באמונה שלמר־" שהבורא • “:־־■* ע V 7 $ 7 vs ותברך שמו יורע בל־מעשיה בני יארס ובל מחשבותם. שנאמר׳ היוצר ידור לבם המבין אל־כל־מעשיהם ז ״» אני מאמין באמונה שלמה"" שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצותיו ומעניש לעוברי מצותיו: "יי אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיה. ואף על פי שיתמהמה׳ עם בל־זה אחכה־ , ׳ 9: . k הי-ג-ז ■■Í ' '•fi "• לו בכל־יום שיבא: 7 V 7 i < ■:׳») ״ • ׳״ אני מאמין באמונת שלמה׳ שתהוה תהית המתים בעת שתעלה רצון מאת הבולא יתברך שמו יתעלה זכרו לעד ולנצח נצהים: ל־שיעדץ קו־תי קלוזי יי לישו<נהןי. * לישועתך לולד־•. . לפרקנן ס?רת ל. ס3!־ת ״ ;; לפרמנן סבלת• רף 117 Minclia-ima hétköznapra. (תפלת מנחה לדיל.) איברי ירבבי ביתך. עוד יהללוך סלה: nw ד,עם שככה לו. אשרי העם שי: אלהיו: (תהל־ם קמ״ה*1 ((145. Zsoltár : * ז :7 • ארוממך אלוהי המלך. ואברכה שמך לעולם וער* . ככל־יום אברכך. ואהללהשמך לעולם ועד: ;רול י: ומהלל מאד. ולט־לתו אין חך,ר: דור לדור :שבה מעשיך. ונבורתיך:;ידו:. ך,־ר כבוד הודך. ודברי נפלאתיך אשיחה: ועזוז נוראתיך יאמרו. ו;דולתך אספךןה; 1כר רב־טובך :ביעי* וצדיויעד ידונו: חנון ורחום ::. ארך אפים ו;ךל־חםד: טוב־יי לכל. ורחמיו על־כל־מעשיו: :7 ־־־ : ־ ד־ 7 - ז־ :־ * יורוך ך כל־מעשיך. וחסידיך :ברכוכה: 5ב1ה מלכותד יאמרו. ונבוחתך:דברו: להודיע לנבגי האדם ;בורועיו. וכבוד הדר מלכותו: מלכותך מלכות בל־עלמים, וקמשלתך בכל־ דור ולר? סומך יי לכל־הנפלים. וזוקף לכל־הכפופים: עיני כל אליך :שברו. וארנה גווק־להם את־ אכלם בעתו: • : T : T פותח ארד;ךך. ומשבי? לכל־חי ךצ1ן: צדיה יי בכל־דרכיו. וחסיד בכל־מעשיו: קרוב יי לכל-קראיו. לכל אשר יקראהו כאמת: ךצודיראיו ועשיח, ואת־שועונם ישמע ויושיעם: :כומר יי את־כל־אהביו ואת כל־הךשעים תמיד: תהלת ך:דבר פי. ויברך כל־בשר שם קךשו לעולם ועד: ואנחנו נברך :ח. מעועה ועד־עולם. חלליה: ,mond 51. oldal (הצי קדיש) Az előimádkozó fél Kaddischt (תפלת קטנה עשרה.) (Ezen tefllla [ima] kelet felé állva mondatik.) (כי שם יי אקרא הבו נדל.לאלהינו:) I•• •• VI T Ti tv Ti - אדני שפתי הפתח ופי .יניד תהלתך: (אבות.) . . בחך אתה יי, אלהינו ואלהי T | ־ I" V: 7: T י• •• אבותינו. אלהי אברהם אלהי יצהר! : ז 7 I ואלחי יעקב. האל הנחל הנבור והנורא, אל עליון, נוטל חסדים טובים * I • ^ + •• T •• • — •ן t • ולנה הכל, וזוכר הפרי אבות. ומביא • I •• ” • •• — • •• ץ •• • נואל לבני בניהם למען שמו באהבה. (בעשרת ימי תשובה. A tíz bünbánási napon) זכרנו לחיים. מלך הפץ בחיים. וכתבנו בספר החיים. למענך אלד,ים חיים: מלך עוזר ומושיע ומנן. ברוך אתה יי, מנן אברהם: 75 7 " I ־ : 7 7 (נבררות.) אינה נבור לעולם אדני מחיה מתים • •• • j — • ~ r • •4 אתה. רב להושיע: ־1 7 ־ : •1 הפלת מנחה להול. (:01 n03-ig ezt mondják;)-שמיני עצרת) משיב הרוה ומוריד הנשם. מכלכל חיים בחסד. מחיה מתים • ־־ * IV I • • ברחמים רבים. סומך נופלים ורופא הולים ומתיר אסורים. ומקום אמונתו לישני עפר. מי כמוך בעל ןבורות ומי דימה לך. מלך ממית ומהיח ומצמיח ישועה: (: ezt mondják בעשי״ת A tiz bünbánási napon) מי כמוך אב הלחמים. זוכר יצוריו לחיים ברחמים: ונאמן אתה להחיות מתים. ברוך " ־' י אתה יי, מחיה המתים: , ־ 7 :7 : ־ " (קדושה.) (Kedusa-ima a tefllláh ismétlésénél:) -"™נקדש אתישמך ?עולם. םשם שמקדישים אותו ?שמי ?רום. ??תוב _עלךד נביאך. וקרא זה אל־וה ואמר. י״•* קדוש ! קדוש קרוש יזי צבאות. מלא כל דא־ק כבודו: קכא 121 Minchá-ima hétköznapra. אתה קדוש ושמך קרוש. וקדושים בבל יום יהללוך סלה: ברוך אתה יי, האל <כ»-ת< הפלך הי,תש:) :T ־ ■ז I אקה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש כינה. חננו מאתך דעה׳ בינה והשכל. ברוך אתה יי, חונן הדעת: -ששני אבינו לחידסך. וקרבנו מלכנו לעבודתך. והחזירנו בתשובה לעמתם ?ריך יאמיו. ברוך כבוד ידי ממקומו 5 וכדברי רןו־עזך כתוב לאמר. ימלך י; לעולם. אלהיך ציון לדר ודר. הללויה: Élőim- Rozs• Élőim- K0Z9- T ־־: *E15inl לדר ודר נלד נהלך ולנצח נצהים קךשתך .נקדיש׳ ושבדזך אלהינו מפינו לא ימוש לעולם ועד, יי אל מלך נדול וקדוש אתה: ?רוך אתה יי, האל היזדוש: <בעשי ת־ המלך הקדוש:) 1-2 הפלת מנחה להול. קנב שלמה לפטך. ברוך אתה יי, הרוצה בתשובה: סלה־לנו אבינו פי חטאנו. בחללנו מלקנו פי בקענו. פי מוחל וסולח אתה. ברוך אתה יזי, חנון חמיבה לסלוח: ראה בעטנו וריבה ריבנו. וגאלנו מהרה למען שמך. פי גואל הזק אתה. ברוך אתה יי, גואל ישראל: .(26. lapon־1) Böjtnapon az előimádkozó itt 1;;y-t mond רפאנו יי תיפא. הושיענו ונוקעה׳ סי תחלתנו אקה. והעלה רפואה שלמה לפל־מפותינו.*) פי אל מלך רופא נאמן ויסמן אקה. ברוך אתה יזי, רופא חולי עמו יקראל: *) A ki valamely betegért imádkozni kivan, itt a következőt mondja : ויהי רצת מלפניך יזי אלהינו ואלהי אבותינו, שתשלח מהרה רפואה שלמה מדהשמים׳ רפואת היפש « • •• I T ־ T ־1 ״ ! ־־ — V IV ורפואת הגוף , לחולה ופב״פ) מתוך שאר חולי ישראל: ברך עלינו יי אלהינו הזאת ואת־כל־מיני תבואתה לטובה. (Nyáron:) !*11רכדי (Télen:) ותן טל ומטר לברכה : I ־ T T ! * 7 T על־פני האךמה. ושבענו מטובך. וברך ’בנתנו בשנים הטובות. ברוך אתה יזי, מברך השנ*פ ז לקע בשופר גדול להרוודנו. ושא נם לקבץ גליודדני. גקבצנו והד מארבע בנפות הארץ. ברוך אתה יזי׳ מקבץ נךהי עמו ישראל: ליציבה שופמינו בבראשץה ויועצינו 3בתחלה. ולכןר ממנו ינון ואנחה. ומלוך עלינו אתה ל לבדך ב־ם־ וברחמים. וצדקנו במש״ט• ברוך אתה וי, מלך אורב צהלה ומשפט* (־ימיי,• T T : 124 הפלת מנחה להלל. ־קכד ולמלשינים א־■־" תקוה. ,ופיל־ עושי ־‘;ער ;רגע •אב־י. ־;לב סהרה יכרתו. והזדים ;דרה וועניר והשבר ותמגר והכניע במהרה ממינו.. ברוך אתר ך, שובר אויבים ומכניע זדים ג על־רצדיקים ועל־ההסידים ועל־זקני עמך בית ישראל ועל־בליטת סוכריהם ועל־גרי ה;ךק ועלינו :רם• תמחי ל אלך,־נו. ותן שכר סוב לכל רבומסים בשמך באמת. ושים ךלל!ם עמרם. ולעולם לא נבוש פי־־כך ב?ןךנו. ברוך אתה ך. משען ומבטה לצדיקים: ולירושלם עירך ברהמים תשוב. ותשכון בתולה כאשר דברת. ובנה אור־ בקרוב ב:מינךבנ:ן עולב. וכבא הוד ?הרה לת1?ה קבך.*) ?רוך אקה יי, ביונה יתעלם: •IT T ארדצמח דוד:עבדך מהרה הצמיח. וקרנו תרום בישועתך. בי לישועתך קרנו פל־היום. ברוך אקח יזי, מצמיח י .קרן •ששר: שמע קולנו יי אלהינו. חום ורחם ,עלינו נקבל ברחמים וברצון את־״בלתני. ,itt Cül-imát mondanak (תשעה באב) Áb-hó 9-én נהם יזי אלהש את־אבלי. ציון ואת־יאבלי לרובלים ליאת־ העיר האבלה לזקההבה. והבזויה והשוממה. האבלה מקלי קניה. והחרבה ממעונותיה. להקזויה מקבורה. והשוממה מאין יושב. להיא יושבת לראשה חבוי קאשה;ער)ךה שלא :לרה. ויבלעוה לקיונות. דירשוה עוקרי בפילים. ויטילו את־ .עמך ישראל לחרב. ריהךגו מדון הסירי עליון. על־כן ציון קמר תקנה וירושל ם תתן קולה. לבי לבי על הלליהם. מעי מעי על הלליהם. בי אתה י: באש הצתה ובאש אתה עתיד לקנותה. באמור׳ ואני אהיה,־לה נאם־יזי חומת א*מ קביב. ולכבוד אהיה בתוכה. ברוך אתה יי׳ מנהם ציון ובנה,ירושלמי את צמה :כוי. 126 הפלת מנחה להול. קכי כי אל שומע הפלות וההגונים אתה. ומלפניך מלכנו ריקם אל־השינננו. c כי אהה שומע הפלת עמך ישראל כרסמים. ברוך אתה יי׳ שומע הפלה: t (עבודה.) k רצה וי אלהינו בעמך .ישראל ובתפלתם.־' והשב את־העבוךה ללביר ביתך. ואשי.ישראל ותפלתם באהבה תקבל ברצון. ותהי לרצד! תמיד עבודת ישראל.עמך * :lesz itt beiktatva עננו Böjtnapon *> עננו:: ,?גננו 3יום צום תעניהני. ני גציי־׳ {יליז אנלנו, אל־ת^ן אל־ועוענו. ואל־תבוגר $נ״ץ מטנו. 1אל תחעלם טתלנתנו: דיה נא.קרוב לשועהנו. ,ידי נא הסזיןי לנהטנו. טרם נקרא אליך עננו. 3ל?י #אמי־ ולוי׳ «ל= וקראו ואני אענד, עוד דם ?!דברים ואני אט?ע: 3' איליי ל לעו״נד בעת ערד. פודה ומציל יכל־עת ערד וציור" כי אתה ונו- Az előimádkozó bevégzi ; ברוך אתה יי, העונה בעת צרה. :ezt mondják (חול המועד) és a félünnepeken (ראש הדש) líjhold napján אלוהינו ואלהי אבותינו. :I” v •• •• :־■־ v .יעלה הבא ויגיע ויראה הרצה וישמע ויוקד הזכר זכרוננו ופקדוננו ווכרון אבותינו. הברון ?שיח בן־ךוד עבדך. הברון ורוכלים עיר קרשך. הברון בל־עמך בית ""־א־־ל לפניך לפליננת, לטובת לחן ולחסד ולרחמים ולחיים ולשלום ?יום (ל^ה• חנ המצות הזה. זכרנו יי אלוהינו בו לטובה. ופקחנו בו למרקה. והושיענו בו לחיים. ובדבר ישועה י * - •••1 .:*• • : ■ • 7 ורחמים חום [חננו. ורחם,עלינו והושיענו. כי י*ליך עינינו. כי אל מלך חנון ורחום אר1ה: וותהדנה עינינו בשובך לציו] ?רדומים. ברוך אתה יי, המהדר 7 7: 7 - I ־ ־ :־ • שכינתו לציון: I * : 7 - : (לראש חדש) ראש החדש (ל0י1ר,> חג הסכות 128 הפלת מנהה להול. (הודאה.) מודים אנחנו לך׳ שאתת הוא י_י קנח T ־ T ומודים דרבנן.) *) מודם אנחנו לך׳ שאתה הוא יי אלהינוואלד אבותינו. אלד כל־בשר. יוצרנו׳ יוצר בראשית. ברכות והודאות לשמך הנדוד1 והקדוש... עד שהחייתנו וקי_מתנו. כן תחיינו תקימנו ותאסוף נליותנו להציות יורשך* לשמור ח.קיך ולחשות ךצונך ולנביךבלבב שלם. תל שאנחנו מודים לך. ברוך אל ההודאות: אלהינו ואלד •ץ ••ן •• אבותינו• לעולם :־ ••1 : T w ועד. צור חלו, מגן ישענו אתה הוא • : •V* ־ T לדור ודור. נודה לך ונספר תהלתף, על־דינו המסורים בידך. ועד נשמותינו הפקודות לך. ועל־־נסיך שבכל־יום עמנו. ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל־עת׳.ערב ובקר וצהרים: הטוב כי לא־כלו רחמיך. *) Míg az olőimádkozó fennhanggal O'TC-ot mond, a község halkan a következőt mondja: והמרהם כי לא־תמו הפריך. מעולם 1 : ׳ • ־1 :־ 7 1v | " " ז ק,.;"' 7ף ♦ (.imát is mondanak על Ckanuká és Púrimkor itt C‘D.n) ועל־בלם יתברך ויתרומם שמך : ־י \ 7 • : T ־ I : ־ : ־ • : I מלבנו תמיד.לעולם ועד: (בעשי״ת : A tiz bünbánási napon) ובחוב■ לחיים טובים נל־בני בויתןד: וכל' החיים יודוך־פלה. ויהללו 7 IV את־שימך באמה. האל ישועתנו • : | 7 v v: v־• : די "ו ועזרתנו פלה. ברוך אתה יי, הטוב •די :7 "I 7 7 |V I ־ 7 ':7 שמך ולך נאה להודות. • : I : ן 7 V : (שלום.) שלום רב על־ישראל עמך תשים 7 7 ־י * : 7 “ : | 7 • לעולם. כי אתה הוא מלך ארוז • ” 7 • ־ 7 I 7 | V IV לכל־השלום. וטוב בעיניך לברך את־עמך ישראל בכל־עת ובכלשעה בשלו! 7 די : * Tl'ív בעשרת יניי תשובה: a ti% bűnbánási napon בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה מכר ונכתב לפניך אנחנו ובל־עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום. ברוך אתה ך׳:עשה השלום: ברוך אתה ך, המברך ארדעטו ישראל בשלום: • : 7 ״ ־ T אלהי׳ נצור לשוני מרע ושפתי מהבר מרמה. ולמקללי נפשי תהום. לנפשי בעפר לכל rrnn♦ פתה לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי. וכל החושבים;גלי •רעה. מהיד, הפר ע^יתם וקלקל מחשבתם. עשה למען שמך. עשה למען ימינך. עשה למען ל־שתך. עשה למען תורתך. למען והלצון ידידיך. הושיעה ימינך וענני: יהיו לרצון אמרי־פי והגיון לבי לפניך. ך צורי וגואלי: עשה שלום במרומיו. הוא יעשה שלום עלינו ועל־כל־ישראל׳ ואמרו אמן: יהי ךצ1ן לסניף יזי אלהינו ואלהי אבותינו׳ שובנה בית הטך)דש במהרה בימינו׳ ותן חלקנו בתוךקף: ושם נ;_עבךף ביראה בימי עולם ובשנים.קדמיניות: וערבה ליי מנדת יהודה וירושל ם בימי עולם ובשנים .קן־מניות: (2*<£'״ת: A tiz bűnbánási napon) (.78.1) mondanak באבינו מלבנו A tiz bűnbánási napon, kivéve Pénteken, itt מנה־ 1 nem mondanak a-תחנון imánál שהרית Oly napokon, a mikor a .imánál sem mondják ; de még Péntek este is kihagyatik ויאמר דוד אל־גד צך־־לי מאה. נפלה־נא ביד־יי׳ בי־רבים רחמיו וביד אדם אל־אפלה: : ־ Ti “־ ־ ־־־׳־ :־ T : ־־ 7 T ־ 1 T ■131 í (fi. Zsoltár.) רחום והנון ה?זאתי לפניך. יזי מלא רחמים. רחם עלי וקבל תחנוניו :־ 1 ״ T : ־ | ” ־ :־ T (קהלים ו׳•) (.tár יי אל־באפך תוכיחני. ואל־בהקתך ת״יסרני: לונני יו כי־אמלל אני. רפאני יי כי נבהלו עצמי: ונפשי נבהלה מאד. ואת יי עד־בוהד: שובה יו חלעה נפש• הושיעני למען חסדך: כי אין בנווה זכרך. בשאויל מי ךךה־לך: תעתי באנחרתי׳'אשהה בכר־לולה ממתי. ?דמעתי עושי ^ אמסה: עששה מכעס .עיני. עתקה בכל־צוררי: סורו ממני כל־ #גלי אחי ?י־שמע יו קיל ?כיי: שמע יו תחנתי• יו תפלתי יקה: ובשו ויסהלו מאד כל־אשי. זישבו.יבשו רגע: שומר ישראל. שמור שארית ישראל. ואל־ * : 7 I • • •• : : ” T •• : ־ יאבד ישראל. האומרים שמע ישראל: יעומ<־ :וי ארי־• שמור שארית עם אחד. 132 ר&ית מנחה להול• יולג ואל־יאבד נוי אהד. המיהדים. שמך » אלהיגי יי אהד: 7 V Ti שומר נוי קדוש. שמור שארית עם יד*• ואל־יאבד נוי קדוש. המשלשים בשלוש קךשה לקדוש: מתרצה ברהמים ומתפיס בתחנוניפם. התרצה והתפוס לדור קני. כי אין עוזר ז אבינו מלכנו׳ הננו ועננו, כי אין בנו מלשיפ. עשה עטנו צדקה וחסה והושיענו: ואנחנו לא־נד־ע מה־נלשה. בי עליך עינינו: זכר רחמיך ין וחסדיך. כי מעולם ה©ה: ידיי" הפרך יי עלינו כאשר יחלנו לך: אל־תזכד־ לגו עונת'ראשנים. מהר יקדמונו רחמיף♦ 5' חלונו מאד: הננו יי הננו. כי־רב שבענו בוז: בלגז רחם תזכור: כי הוא ידע יצרנו. זכור כי־עפר אנחנו: עזרנו אלתי;ישענו על־יבר כבוד שמך. והצילנו וכפר על־הצאתינו למעז שמך5 103. lapon • עלינו Az élőim Ad kozó egész kaddist mond, azután kivetkezik utoljára, ' %,־עלינו ía .mmijai.t a. 2' imát is mondják, akkor az ,mondják הל; . 33' Esti-ima hétköznapra. (תפלת ערבית להול.) : előtt ezeket imádkozza והלא imát az ój beálltával mondja, D11T1 מעריב A ki a שיר הפועלות. הנה ברכו את־יזי כל עבדי יי העובדים בבית יי בלילות: שאו ידיכם קדש וברכו את־יי: יברכך :י מציץ עשה שמים וארץ: . יזי צבאות עמנו. משפב־לנו אלדי יעקב סלד.(Háromszor) יי■ צבאות. אשרי אדם בוטה בך.(:Háromszor) :7:7 ־ : •• I•• T T ־ I T יי הושיעה. המלך יעננו בךם ךןא•!!.(: Háromszor) הצי קדיש, והוא החום יכפר יעו! ולא ישהית. והרבה להשיב אפו. ולא יעיר כל־המתו: יי הושיעה. : 7 * “ : T״ 7 :־" TI* Ti T המלך וענגו ביום,קראני• Község : * Előimádkozó : . *-> יתברך וישתכח התפאר ויתרומם ויתנשא שמו שלמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. שהוא ראשון והוא אהרון ומבלעדיו אין אלהים. סלו לרכב בערבות ביד שמו ועלזו לפניו. ושמו מרומבם ע4־ב4־בךכה ותהלדד: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: .יהי שם יי ־מברך מעועה ועד■ עולם: ברכו את־יזי הסברך: Község: ברוך ק ה8בקד לשלם ועד:. ברוך אתה יי, .אלוהינו 7 \ ־ V: 7: T *״1 מלך ךזע1לם אשר 3ךברו מעריב ערכים, בךוכמהפיוההשעריפ; ובתבונה משנה עתים *) Mialatt az előimádkozó irc-t mond, a község halkan ezt mondja: 134 תפלת.ערבית להוי1. קלד ומהליף את־הזמנים, שסיר את־הכככים כמקמריותיהם ברקיע כרצונו, בורא ייום ולילה, גולל איור מכני־חקך וחקך מבני־ אור. ומעביר יום ומביא לילה. ומבדיל בין יום ובין לילה, וי צבאות קמו, אל חי וקלם, תמיר *מאך עלינו לעולם ועד: ברוך אקר, יזי, המעריב ערכים: אהבת עולם בית וקראל עמך אהבת. תורה ומצות הקים ומאטים אותנו T י : I • י למךת. על־כן יזי אלי׳יני בלבבנו ובקומנו נקיה בקקיך, •מבמה בדברי תוךתך ובמצותיך לעולם וער. כי ד,ם הלנו וארך ימינו. ובהם;מה יקום ולילה. ואהב‘־ אל־תסיר ממנו לעולמים: ברוך אתה קי׳ אוהב עמיו יקראל: (דברים וי די.) te . «':“א; t?P אל (M. V. R, 4.) שמע ישראל יחיה אלהיט* : - * : 7 •־ : 7 :I” V יהוד. 1 אחד: 7 : 7 V ברוך שם בבור סלכותו לעולם ועד: ואהבת את יהוה אלהיך בכל■ :7־5 7 *' 5 7 !7 : | IV V לבבך ובכל־נפשך ובכל־מאדך: 75:| 5 7 ־ 5 5 IV 5 7 5 I | והיו• הדברים האלה אשר אנכי : 7 ־־ : 7 • V I" T :־ 7 V • מצוך היום על־לבבך: ושננתם : ־ : | ־־ ־IIV 7 : r : ׳ ־ : 7 לבניך ודברת בם בשבתך בביתך : 7 IV | : ׳ ־ 5 7 7 : | : •• I IV ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך: : v : : | ״ív | : | : ; 7 : | v ■V ן וקשרתם לאות על־ירך והיו לטטפת : | ־ : 7 : ־7 : 7 ! | IV7 r בין עיניך: וכתבתם על־מזזות ביתך ובשעריך: : די•••! I תבלת ערבית להול*. ר!לו (M. V. 11, 13.) , %־ים י״א׳ י־ג.) והיה אם־־שמע לצבעי ■ אל־ מצותי אש־ אנכי מצוה אתכם היום לאהבה'אתל אלהיכם ולעברו בכל־לבבכם ובכל־נפשכם; ונתתי מטר־ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת' תנך ותירשך ויצהרה ונתתי עשב בשלו לבהמת־ ואכלת ושבעת: השמח .לכם '!לבתה 'לבבסם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתהויתם להם: והרה אף יהוה בכם ועצר את־השמים ולא'יהדר מטר והאךמה לא תת! את־יבולה ואבדתם מהרה _מעל הארד הטבה אשר והדה נתן לכם ז ,7 vii • * ושמתם את־ךברי אלהעל־לבבכם ועל־נפשכם וקשרתם אתם לאות 2 7 V • I • על־יז־כם והיו לטוטפת בין.עיניכם; ולמדתם אתם את־בניכם לרבה : ־ : V 7 V : ״ V ; ־ ־ בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך: וכתבתם על־ מזוזות ביתך ובשעריך; למע! ירבו ימיכם וימי בניכם : ~ן ־־^ ( • : : v •• : •• • , v על האדמה אשר נשבע יהוה 7 :־ 7 7 :־ V ‘ : ־ T : w לאבתיכם לתת להם כימי השמים 7" 7 V •• ־ 7 ־1 • rwf* : (במדבר ט״ו ל״ז.) (.37 .15 .(M. IV ויאמר יהוה אל־משה לאמה; •• V V 7 : V | הבר אל־בני ישראל ואמרת : • 7 : V 7 J ־ : 7 אלחם ועשו להם ציצית על־כנפי י 7 : Vי 7 V- • y - ... תפלת ערבית להול. קלה ידידים לדרתם ונתנו• על־ציצת • • •• •י• • T • T • הכנף פתיל תכלת: והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את־ ••■׳׳■•. j * •י• • • • • כל־מצות יהוה נעשיתם אתם ולא תתורו אסרי' לבב?ם ואסרי עיניכם אשר־אתם זנים אסריהם: למען תזכרו ועשיתם את־כל־מצותי והייתם קדשים לאלה,יכם: אני יהוד, אלהיכם אשר הוצאתי אתכם • ■ן •1 V ; y •• M • • • מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוד, אלהיכם: T : (Előimádkozó hangosan :) יהוד, אלדיכם אמת: אמת ואמו;ה כל־זאת וק;ם עלינו. כי הוא יי אלהינו לאין זולתו׳ ואנחנו ישראל עמו. הפורנו מלח מלכים. מלכנו הגואלנו 139 Esti-ima hétköznapra. מכף כל־העריצים. האל הנפרע לנו מצרינו והמשלם נמול לבל־אויבי נפשנו. העשה נחלות עד־אך הלך ונפלאות ער־ אך מספר. השם נפשנו בחיים ולא־נתן למוט תלינו, המלדיכנו על־במות איבינו וירם לתני על־כל־שנאינו. העשה־לנו נסים ונלמה בפרעה, אותת ומופתים באימת בני־חם. המכה בעברתו בל־ בכורי מצרים ויוצא את־עמו ישראל מתולם להרות עולם. המעביר בניו. בך גזלי ום־סוף את־רון־פיהם ואת־שונאיהם בתהומות בבל'!דאו בניו נבורתו, שבהו והודו לשמו. ומלכותו ברבך לבלו עליהם׳ משיי תני ישראל לך ?גני שירה בשמחה רבה ואמרו בלם. מי־כמכה באלם יי. מי כמכה נאדר T TIT ״ - !T : V TIT ’ T בלדש. נורא תהלוז עימת פלא: י|< V IV 1 ’• —\ • ; T 1-10 תפלת ערבית להול. קט מלכותך ראו בניך, בוקע זים לפני משהי זה אלי ענו ואמרו. י: ימליך לעלם 5עד. ונאמר. כי־פרה יי את־יעקב ונאלו מיה הזק ממנו. ברוך אמה ה גאל ישראל: השכיבנו יזי אלהינו לשלום, והעמידנו מלכנו לחיים, ופרוש עלינו סכה שלומך. ותקננו בניצה טובה מלפניך, והושיענו למק W< והנן בעדנו. והפר מעליני ארב דבר וקרב לעב !PC והסר שטן מלפנינו ומאחרינו, ובצל כנפיך תסתירנו׳ כי אל שומרנו ומצילנו אתה. כי אל מלך חנון ורחום אתה. .ושמור צאתנו ובואנו לחיים ולשלום מעתה וער עולם. ברוך אתה ך, שומר עמו ישראל לער ברוך יי. לעולם, אמן ואמן: ברוך ל מציון שכן ירושלם. הללויה: 3הוך יי אלהים אלדד לשךאיל. עשה נפלאות לבדו : וברוך ימם ?בודו לעולם.־וימלא ?בודו את־?ל־האךץ׳אמן ואמן: יהי ?בוד יזי לעולם. ישמח יזי ?מעשיו: יהי'שם יי מכדך מערגה וער עולם: ?י לא־יטש יו את־עמו בעבור שמו הגדול. ?* דואיל ל לעשות אתכם לו לעם: הלא ?ל־העם ויפלו על־פניחם. ויאמרו יי הוא חאלדדם. יי הוא האלהים: והיה יי למלך על־כל־ T I V ÍV Í T: 7 7 : - . ■•; 7 7: הארך. ביום ההוא ומה יי אחה ושמו אחד: יהי ח?ףך ל עלינו ?אשר .*־לנו לך: הושיענו אלהי ושענונקכצנו והצילנו מן־הגוים. לדדות לשם ךןךשך׳ להשתבח ?תהלתך: ?ל־נויכם אישר עשירה שואו וישתחוו לפניך אתי ויכבדו לשמך: ?יגדור‘ אתה ועשה נפלאות. אתה אלהים לבדך: ואנחנו עמך וצאן מרעיתך. נודה־ הנגב 142 תפלת ערבית להול. לך לעולם, לדור ודר נספר קד,לתך: בחך י: ביום. ?רוך יי בלילה; בחך : בקסבנו. ברוך יי בקומנו: כי בידך נפשיות החיים והמתים. אישר בחו נ,פש• כל־חי חוה כל־כשר איש: כחך אפסיד חהי, פדיהה אותי:* אל אמת: אלהינו שבשמים, חד שמך וקום מלכותך המיר, ומלוך עלינו לעולם וערג וראו עינינו וישמח לבנו ויתנל נפשנו בישועתך כאמת* באמה לציון מלך אלתיך. יו כלך. יי מלך. ך 1 ימליך לעולם ועד. כי המלכות שלך היא. ולעולמי עד 1 תמליך בכבוד. כי אין לנו מלך אלא אקח: ברוך אתה גי׳ המלך בכבודו תמיד ומרך עלינו לעולם ועד ועל כל־ הצי קייש. (שמנה עשרה.) אדני שפתי תפתה ופי.יגיד תהלחך. (אבות.) ברוך אתה יי, אלהינו ואלהי אבותינו, 7 j ־* 7 :7 :*• I יי י* :־״ *V אלדד אברהם אלדד לערוק ואלהי.יעקב. האל מהול מבור והנורא, אל עליון, נוטל הסרים טובים וקנה הכל וזוכר :* 7 ״ : J" ־־ : " הפרי אבות. ומביא גואל לבני בניהם “ : י* 7 ״״ * ״״ • : י• : ״ V למען שמו באהבה•: r : (בעשיית ימי* תשובה: a tíz bímbánási napon) זכרנו לחיים. מלך הפץ נהיים. שתבנו נספר החיים. למענך אלהים חיים: מלך עוזר ומושיע ומגן. ברוך אתה:יי מגן אברהם 5 יגבותת.) אתה גבור לעולם אמי. מחיה מתים אתה. רב להושיע: :nnc-ig אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש כינה.*) הננו כאת־ תגה׳ כינה והשכל. ברוך אתה יזי, הונן הדעת! סישיבנו אב־ני לתורתך. ויך^ מלכנו לעבודתך. והחזירנו כתשובה שלמה לפניך. ירוך אתה יי, הרוצה כתשובה: פלה־לנו אבינו כי חטאנו. מהל : ־ 17 7 יו 17 T : לנו מלכנו כ* ?שענת 5י מוחל וכולה א־ה. ברוך אתה יי׳ הנון המרבה לכלוח: *) A szombat és ünnep kimenetelekor (מוצאי שבת) és (מוצאי י1ס טוב) ezt is mondják : אתה הוננתני מדע תורתך. ותלמדנו לעשות (בהם חקי רצונך. ותבדל יי אלהינו בין קדש להול. בלי אור להשך. p ישראל לעמים. בין יום השביעי- לששת ימי המעשה: אבינו מלבנו, ההל עלינו הימים הבאים לקראתנו לשלום׳ השובים. מכל־סמא ומקקיבם מכל־עון ומרבקים; ביראתך. •הננו'מאתך דעה׳ יינה והשכל. ברוך אתה ל׳.הונן הדעת: (השיבנו) 14b תפלת ערבית להול. קמו ־אה בעדני ורי^ה ריבנו. "אלני מהרה לק_ק שמך. כי נואל לוזק אתה. ברוך אתה יי, נואל ישראל: רפאנו יי ןנך5א. ה״ש״עני ונושנגה כי תהלחגו אתר" והעלה רפואה שלמה לכל־מכיווןינו. כי אל מלך רופא נא?ץ ורוומן אתה, ברוך אתה יי, רופא חולי עמו ישראל: • ברך עלינו י; אלהינו את־השנח הזארת ואת־כל־מיני תבואתה לטובה. (Nyáron:) תן ?"י על־פני האדמה. ושבענו מטובך. וברך שנתנו כשנים הטובות. ברוך אתה ל, בברך השנים: תקע בשופר גדול לחרותנו. ושא נס לקבץ נליותינו. וקבצנו יחד מאךבע (Télen:) ותן טל ומטר לביב כנפות הארץ. ירוך אונדה יי׳ מלבך נךחי עמו ישךאל: הישיבה שו^ינו כבראשנה mm כבתהיה. והב־ ממנו יגק.ואנחה. ומלוך עלינו אתה יי לבדך בחסד וברסמים. וצויקנו במיש״ט. ברקי אתה גי׳ מלך אוהב צדקה ומשפט: «״יי׳• ה«לךל.ט^ט:) ולמלשינים איל־סהי !1 .njprב4־ עושי רשעה ברגע יאירו. ומלם מהרה :מדתו. והורים מהרו־. העקר ותישבר ותמגר ותכניע במהרה בימינו. ברוך : ־ : : •1 r ״ 5 T : T • ן T ן אתה יזי, שיוכר אויבים ומכניע זדים: על־הצדיקים ועל־הססידים ועל־זקני .עמך בית ישראל ועל־בלימת סישרילג ועל־גרי הצדק ועלינו והמו ומחי ל אלהינו. 1ח| שכד טיוב לכל הבומהים ?שמל באמרז. ועזים חלקנו עמל■,ם. ולעולם לא נבוש כי־בך בטחנו. ברוך .אקח ל׳ משען ומבטה לצדיקים5 - '־ ולירושלם עירך ברחמים קשוב. לחשבון -בתובקו כאשר לברק. ׳ובנח אוקי, בקרוב בימינו בנק עולם. וכסא דוד מהרד, ■ לתוכה קבין. ברוך אקח ־־• בונה ־“ישלם: . ■Í: -> 1t 6 W « את־צמה דוד עבדך מהרה תצמיח. יק-נו קרום בישועתך..בי לישועתך קרנו כל־חיום. ברוך אקח. יי; מצמיח קרן ישועה * ־ ; שמע קולנו יזי אלהינו. חום ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את־קפלקנו. ־׳בי אל שומע תפלות ותקנונים אתה. T !T • 2 * 2 •• * ומלפניך מלכנו ריקם אל־קשיבנו. בי אתה שיומע הפלת עמך ושךאל ?ל־ססים. ברוד אתה יי, שומע תפלה: ;׳”״ *f£׳r* .(עבודה.) wnan אלהינו בעמה ישראל1 : *־ :7 :1•• v : ^ : ן : T ובתפלתם. והשב את־העביודה לדביר * : ’ T : T T ״• T V:־־T r • : . ביתך. ואשי ישראל ותפלתם מאהבה תקבל ברצון. לדד לרצון תמיד עבודת י(י) מך: (הול המועד) és féiiinnepofcén (ראש הדש) Ujhoid napján אלוזינו ואלהי אבותינו. MI •ין •יי » • — •י| ועלה !"יבא רניע ויראה יל™ יישמע ויפקד רובד זכרוננו ופקדוננו מכרוז אבותינו. ווכרון בשיח בן־דוד .עבדך. חברון ירושלים עיי .ידעך. חברון כל־עב׳ך בית ישראל לפניך לפלישה, לטובה להן ולהפר ולרחמים ולחיים ולשלום ביום וי-,. T Í (לראש הדש) ראש החדש (לפכות) חג הסכות •לפסח) דוג המצות הזה. זכרגו יי אלהיגו בו לטובה. ופמדגו בו - í T V י*1 T T : »•• V5 TJ ; |-| לברכה. והושיעגו בו לחיים. ובדבר ישועה •:דד : • ”1 : ־־ • • : - : T ורחמים חום וחגגו. ורחם עליגו והושיעגו. כי : T -ו : V : I” T אליך עיגיגו. כי אל סלך הגון ורחום אתה: והסדנה.עינינו כשובך לציין ברסמים. כרוך אהה וי׳ המסדר שכינתיו לציון: (הודאה.) מודים אנהנו לך, שאהד־! הוא יזי אלהינו ואלדד אבוקינו לעולם ועד. צור מינו׳ מנן וישענו אהה הוא לדור ודור. נוהה לך ונספר ההלהך על־חלנו המסורים כ;ךך. ועל־נשמוהינו הפקודות לך. ועל־נפיך שככל־יום עמנו. ועל־ נפלאותיך יפובוךד־ שבכל־עת. ערב ובקר וצהרים: הטוב כי לא־כלורחמיך והמרחם פי לא־רנטו םסדיך. מעולם ק3יני ל־1 להנבה ולפורים. על הנכים ועל הפרקן ועל מבורות ך?נל התשועות ועל המלחמות׳ שעשית : : ־ - • : T 1* 7 V T לאבותינו בימים ההם בזמן הזה: ־ :־ ”I ־־־ T ״ T ״״ ־־־ ג ־ ן *־ V לחנכה. בימי מתתיהו בךוהנןכהז גדול חשמונאי ובניו. כשעמדה מלכות יח הרשעה על־עמךישראל, להשביחם תודתך ולהעבירם מחמי ךצונך. ו*ועה כרחמיך הרבים עמדת להם בעת T ־ • 7 -1: V T T : •• 5!־תם. רבת את־ריבם. דנת את־רינם, נקמת את- י : V T : | l-T T V T נקמתם. מסרת גבורים ביד $ T ! I” T 7 T J ״ * : ־ חלשים. ורבים ביד מעטים. וטמאים ביד טהורים. ורשעים ב:ד צריהם. וזדים לפורים. בימי מרדכי ואסתר בשושן חבירה. כשעמד עליהם המן הרשע. בקש להשמיד להרוג ולאבד את־כל־ היהודים מנער ו ע הזק ן. טף ונשיכם כיום אחר. כשלשה עשר לחדש שנים־עשר הוא־ תפלה ?נךבית להול. קגב געל־כלם יהבו־ך ויתרומם'שמך מלכנו תמיד לעולם מנד: (נעימי"־ : Á tiz bünbánási napon) ובתים לחייב טובים כל־בני בריתך: וכל הבולם ייודוך־סלה. ויהללו את־שמך כאמת. האל ישועלנו ועזרתנו סלה. ברוך אתה יי, הטיוב שמך ולך נאה להורות: בעולמה. ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופרקז כהיום הזה. ואחד כן באו בגיד לרביד ביתד. ופנו ארד היכלך. וטהרו את־מקדשך. והדליקו נרות בהבהרת קדשך * וקבעו שמונה ימן הנכה אלו׳ להודות ולהלל לשימת הנרול; ועל־כלם. הדש אדר׳ ושללם 'לבוז . דאתה ברהמיד הרבים הפרת T - * •*־־7:1 אה־עצהו וקלקלת' אות־ מחשבתו והשמה גמולו בראימו. והלו אהו ואה־בניו T 7 V ! על־העץ. ועל-־-לס. (שלום.) שליום רב :יל־־ש־אל עמך תשים לעולם. פי אתה הוא מלך אריח לכל־ השלום. וטוב את־עמך ישראל בכל־עת וככל־ש;<ה בשלומך: (בעשי״ת ; A tíz bünbánási napon) ■ בספר דרים ברבה■ לשלום ופרנסה טובח נזכר לנכתב לפנלך אנחנו לכל־עמך בית ישראל לחיים טובים,ולשלום. ברוך אתה יי׳ תשה חשלום: ברוך אתה יי, המברך את־עמו ישראל בשלום: אלדד׳ נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה. ללמקללי נפשי תרום . לנפשי כעפר לכל תחלה. פתח לבי בתורתך ובמעותיך תרדוף נפשי. יוכל החושבים עלי רעה. מחרדה הפר עצתם לקלקל מחשבתם. עשה למק שמך. עשה למען ומינך. עשה למק קך־שתך. עשה למק תורתך. ל0ק יחלצון ידידיך. הושיעה ימינך וענני: ילדו לרצון אמד־פי לחניון לבי לפניך. יל צורי לגואלי: עשה שלום במרומיו. הוא .יעשה שלום עלינו ועל־כל־ישראל׳ ואמרו אמן: יהי תיון־ לפניך. יךאלהינו ואלהי אבתינו׳ שי;בנה בית במהרה ממינו. לתן זתלקנר בתורתך: ושם נעיךך ביראה בימי ע־ולם ובשנים בדטיני-ות: וערבה ליי מנחת יהודה וירושלם בימי עולם ובשנים .קךטניות: A szombat kimenetelekor ezen záró-ima előtt 1יוק לך kazdetü ima mondatik : עלינו לשבה לאדון הכל. לתת נדלד־׳ ליוצר כראשית. שלא עשנו כגדי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדב־ ׳?לא ש= חלקנו כהם וגרלגו ככל המונם! V : ״I ן 7 7 I V •י! 1 ♦ I • ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני ־ :- -ן : : * ״:*:־* * מלך מלכי המלכים הקדוש כרוך הוא. שהוא נוטה שמיכם ויסד ארך. ומושב יקרו בשמיבכ 1 ממעל. ושכינת קו כגמלי מרומים: הוא אלהינו, אין עוד. אמת מלכנו, אפם זולתו. ככתוב כתורתו, דדעיע היום ולשכת אל-לככך. כי יי הוא האלוקים כשמים ממעל ועל־חארך מתחת, אין עוד: על־כן נקוה לך יי אלהינו לךאות מהרה בתפאו־ת עזך. להעכיר גלולים 1 מךהארך• והאלילים כרות יכרתון. לתקן עולם כמלכות שרי. וכל־כני כשר יקראו כשמך. להפנות אליך כל־רשעי ארך. .יכירו וידעו כל־יושבי תבל. כי לך הביע כל־בךך׳ השבע כל־לשוז: לפניך יי אלהינו יכרעו ויפולג ולכבוד שמך יקר יתנו. ריק3לו כלם את־על מלכותך. [תמלוך כליהם מהרה לעולם מנר. בי המלכות שלך היא. ולעולמי ונד תמלוך ככבוד t ככתוב בתורתך׳ ך ימלוך לעולם מנד: ונאמר, והיה ך למלך ונל־כל־הארץ. ביום ההוא והיה יי אחה ושימו אחה: 7 V : T V אל־תירא מבחר בתאם. ומשאת ךשעים כי תביא: עצו עצה ותפר. יכרו ז־בר ולא יקום. כי עמנו אל: וער־זקנה אני הוא. ועד־שיבה אני אקבל. אני עשיתי ואני אשא ואני אסכל ואמלט: (קדיש יתום.) Mikor a tésztából egy tojás-nagyságú részt (הלה) elkülönítünk, hogy azt elégessük, ezt az imát mondjuk : ברוד אתה יי, אלהינו מלך העולם, אשיר קדשנו 7 - 7 71 VI ״ו V IV ן 7^7 17 :| * V במצותיו ומונו להפריש חלה מן־העפה: :•:7 s - 5 T * t • ־ ז * ן 7*7 .צדי תפלת ט;חת אנדב ‘צבת ואנרב **ב טוב A Mincha-ima részei 1 .117 אשרי. és התנה — .1 .119 שמונה עשרה-! nem mondanak. 1 הדלקת נר של־שבת. Péntek este, mikor a szombat kezdődik, a nő a szombati gyertyát gyuitia meg és ezt a 4ברכה mondja: ברוך אתה יזי, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו ושנו להדליק נר של־שבת. Gyertya-gyújtáskor az ünnepek előestéjén: ברוך אתה יי, אלהינו מלך העולם, אשר קךשנו ?סצוהיו רצינו להדליק נר של־יום טוב. Gyertya-gyújtási ima az oly ünnep előestéjén, a mely szombatra esik : ברוך אהה יי, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במשתיו ושנו להדליק נר של־שבת ושל־יום ! * IT * : T I * ״ » ״ T I • • • טוב: Gyertya-gyújtási ima az engesztelési nap előestéjén: ברוךאההי,י,אלהינו מלך העולם, אשר קישני במציהיו ושנו להדליק נר של־יום הבפורים: Gyertya-gyujtási ima az oly engesztelési nap előestéjén, mely szombatra esik: וירוך אהה יזי׳ אלהינו סלך העולם, אשר קךשנו במצוהיו יצרנו להדליק נר של־שקת ושל־יום הכפורים: שיר השירים מי שאין לו פנאי לומר שיר השירים כולה קודם קבלה שבה יאמר אלו ד' פסוקים: ישקני מנשיקות פיהו בי טובים דודיך מיין 5 עורי צפו ובואי תימן הפיחי עי יזלו בשמד יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו: ך!ול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות: באתי לגני אחותי כלה אריתי מורה עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים: (וזהו קוד והאכלתיך נחלת יעקב אביך:) (א) שיר השירים אשר לשלמה: ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין; לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהובך: משכני אחריך נחצה הביאני המלך חדריו נבילה ונשמחה בך: נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך: שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהל’ קדר כיריעות שלמה: אל תראני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמני נוטרד! את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך: אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים: לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי: באיוו לחייך בתורים צואדך בחרוזים: תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף: עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו: צרור המור דודי לי בין שדי ילין: אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי: הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים: הנך יפה דודי אף נעים אף ערשננו רעננה: קורות בתינו ארזים רהיטנו כרותים: (=) אני חבצלת השרון שושנת העמקים: כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות: כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי: הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה: (j) סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים בי חולת אהבה אני: שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני: השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השהה אם תעירו ועם תעוררו את האהבה עד שתהפץ: קול דודי הנח זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות: דומה שיר השירים ד) דומה דודי לצבי או לעופר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משניה מן החלונות מציץ מן החרכים: ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך; כי הנה הטתו עבר הגשם חלף הלך לו; הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו; 0!) התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך: יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה; אחזו לנו שעלים שעלים קטנים מהבלים כרמים וכרמינו סמדר; דודי לי ואני לו הרואה בשושנים: (י) עד שיפוח היום ונפו הצללים סוב דמה לך דודי לצבי או לעופר האילים על הרי בתר: על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו: אקוטה נא ואסובבה בעיר ובשוקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו: מצאוני השומרים הסובבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם: <׳) כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאותיו אל בית אמי ואל חדר הורתי: השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתהפץ: מי זאת עולה מן המרבי־ כתמרות עשן מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל; הנה מטה־ שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל : (0 כלם אחזי הרב מלמדי מלחמה איש הרבו על ירכו מפחד בלילות: אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון; עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף ארבה מבנות ירושלים : צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום התנתו וביום שמחת לבו: (ע) הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעד־ העזים שגלשו מהר גלעד; שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם : כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה כפלה הרמון רקתך מבעד לצמתך; כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו יל שלטי הגבורים ; שני שיר השדים (י) שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים: עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל נבעת הלבונה: כלך יפה רעיתי ומים אין בך: אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מ־אש אמנה מראש שניר והרמון ממעונו!—: א־יות מהררי נמרים: לבבתני אחותי כלד־ה לבבתני באחת מעיניך באחד ענק מצורוניך: מה יפו דודיך אחותי כלה מה טובו דודיך מיין וריח שמניך מכל בשמים: נופת תטופנה שפתותיך כלה דבש והלב תחת לשונך וריח שלמותיך כריח לבנון: גן נעול אחותי כלה גן נעול מעין התום: (יא) שלהיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים : נרד וכרכום קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מור ואהלות עכב כל ראשי בשמים: מעין כנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון: עורי צפון ובואי תימן הפיחי כני יזלו בשמיו יבוא דודי לכנו ויאכל־1 פרי מכריו: (יי) באתי לכני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים: אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה: פשטתי את כתנתי איככז—י, אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם: דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו: (י:) קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו טור ואצבעותי מור עובר על כפות המנעול: פתחתי אני לדודי ורודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא' מצאתיהו קראתיו ולא ענני: מצאוני השמרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שוטרי ההומות: השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דורי מה תגידו לו שחולת אהבה אני: (י,־) מה דודך היפה בנשים מה דודך מדוד שככה השבעתנו: דודי צח ואדום דגול מרבבה: ראשו כתם פז קוצותיו תלתליבם שהורות שיר השיירים שהורות כעורב: עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בהלב יושבות על מלאת: (»0 לחייו בערגת הבושם מנחלות מרחקים שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר: ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים: שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז מראהו בלבנון: בחור כארזים הבו ממתקים ובלו מהמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלים: ,«״) אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עטך: דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים: אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים: יפה את רעיתי כתרצה נאו ה כירושלים אימה בנדגלות: (•ז) הסבי עיניך מנגדי שהם חרבוני שערך בעדר העזים שגלשו טן הגלעד: שניך בעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שבלם מתאימות ושכלה אין בהם כפלה הרמון רקתך מבעד לצמתך: ששים המה מלבות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר: סיס אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלבות ופילגשים ויהללוה: מי זאת הנשק־ה צמו שהר יפה כלבנה ברה בהמה איטה כנדגלות: אל גנת אגוז יר. ת לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו ההמונים: לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב: (י־*־) שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים: מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב המולן ירכיך כמו הלאים מעשה ידי אמן: שרדך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים: שני שדיך כשני עפרים תאמי צביר.: (:) צוארך במגדל השן עיניך ברבות בחשבון על שער בת רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק: ראשך עליך ככרמל ודלת שיר העירים ודלת ראשך כארגמן מלך אשור ברהטים: כה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים; זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכולות: (=א) אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסניו ויהיו נא שריך כאשבלות הגפן וריח אפך בתפוחים: וחנך ביין הטוב הולך לוווי לכשרים דובב שפתי ישנים: אני לדודי ועלי תשוקתו: לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים: (:=) נשבימה לכרמים נראה אם פר הה הגפן פתה הסמדר הנצו הרטינים שם אתן את דווי לך: הדודאים נתנו ריח ועל פתהינו בל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך: מי יתנך באה לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבזו לי: אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני אשקך מיין הרקה מעסיס רמוני: (־0 שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני: השבעתי אתכם בנור־־־ז ירושלים מה תעירו ומה. תעוררו את האהבה עד שתחפך: מי זאת עולה מן המדבר מת־פקת על דודה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה הבלה ילדתך: שימני בחותם על לבך כהותם על זרועך בי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבת יה: (־י) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם ’תן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו: אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה: אם חומה היא נבנה עליה טירת בסך ואם דלת היא נצור עליה לוה ארז: אני חומה ושרי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום: כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את הכרם לנוטרים איש יביא בפריו אלף כסף׳: ברמי שלי לפני האלף לך שלשה ומאתים לנוטרים את פריו: היושבת בגנים הברים מקשיבים לקולך השמיעני: ביה דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים: רכון תפלה זו יאינל אקל שיר הש־ר־מ נפוצה גדולה : רכון כל העולמים יהי רצון מלפניך יי אלהי ואלהי אבותי שבזכות שיר השירים אשר קריתי ולמדתי שהוא קודש קדשים ובזכות פסוקיו ובזכות תיבותיו ובזכות אותיותיו ובז כי ת נקודותיו ובזכות טעמיו ובזכות שמותיו וצירופי! ורמזיו וסודותיו הקדושים והטהורים הנוראים היוצאים ממנו שתהא שעה זו שעת רהמים שעת הקשבה שעת האזנה ונקריאך ותעננו לך והעתר לנו שיהיה עולה לפניך קריאת ולימוד שיר השירים כאלו השגנו כל הסודות הנפלאות והנוראים אש־ הם חתומים בו בבל תנאיו ונזכה למקום שהרוחות והנשמות נהצבית משם וכאלו עשינו כל מה שמוטל עלינו להשיג בין בגלגול זה בין בגלגול אחר ולהיות מן העולים והזוכים לעולם הבא עם שאר צדיקים וחסידים ומלא כל משאלות לבי לטובה ותהיה עם לבבנו ואמרי פינו בעת מחשבותינו ועם בידינו בעת מעבדנו ותשלח ברכה והצלחה והדוחה בכל מעשה ידינו ומעפר תקימנו ומאשפות דלותינו תרוממנו ותשיב שכינתך לעיר קדים ך במהרה בימינו אמ1 ♦ קבלת שבת. A szombat fogadására a következő zsoltárokat mondják: (רזהלים צ׳דז.) (.(95. Zsoltár לכו נתנה ליי, נריעה לצור : : ־־ :־ T ־ 7 i 1• T־w : ישענו: נקדמה פניו בתודה. בזמרות נריע לו: כי אל גדול יי. ומלך בדול על־בל־אלהים: אשר בידו מחקרי־ * • • •• י * • • • | ארץ. ותועפות הרים לו: אשר־לו הים והוא עשהו. ויבשת ידיו יצרו: ־ 7 : 7^ 17 : ־ 17 7 7 7 V IV באו נשתהוה ונכרעה. נברכה לפני- ! * : ־ :־ 7 : : ’ rT 17 : * ! V ׳ 5 ” יי עשנו: כי הוא אלהינו ואנחנו עם :7 ~ "I ־ :I" V ־ :־ ־1 : ־" מרעיתו וצאן ידו. היום אם־בקלו תשמעו: אל־תקשו לבבכם כמריבה. כיום מפה במדבר: אשר נבוני : ־ 7 ־ • : 7 :־ I • V * אבותיכם. בחנוני נם־ראו פעלי: •־ rl:l 7 *17: V • ארבעים שנה אקוט בדור ואמר • 7 : I T T T ■ T״ 158 .קבלת שבת. קנה עם תעי לבב הם. והם לא־ץ־עו• דרכי: אשר־נשבעתי באפי. אם־ יבאון אל־מנוהתי: (תהל־ם צ״וי> (.96. Zsoltár) שירו ליי שיר ד!ךש.שירולליכל־ הארץ: שירו אי ברכו שמו. בשרו מיום־ ליום ישועתו: ספרו בגולם כבודו. בבל־ העמים נפלאותיו: כי גדול יי ומהלל מאד. נורא הוא על־כל־אלהים: בי בל־ אלה• העמים אלילים. די שמים,עשה: חוד־להךר לבניו. עז לתפארת במקדשו: הבו ללי בשפחות עטים. הבו ליי כבוד ועז: הבו אי כבוד שמג שאו מנחה ובאו להצחדדו: השהסיו ל,יי בהדרה־ קדש. היאו מפניו כל־הארץ:’ אמרו בגוים 1 י,י מלך, אף־תכון הבל בל־תמוט. ידן עמים במישרים: ישמחו השמים קי *ן .159 A szombat fogadása והגל הארץ. ירעם דום ומלאו: ועלז : T ״ T :* I V IT T ־ • % • יצרי וכל־אשר־ביו. אז ירננו כל־עצי־. 7 ־*־ : T :־־־ í : T V * • •ער: לפני יי פי בא, פי בא לימפט 11T״ • :T • T ‘ T • הארץ. ישפט־תבל בערל! ועמים באמונתו: 7 V: V (רדל״ם צ״ן.) (.(97. Zsoltár : ?לד מל מח• ז׳איי א״ם רבים:זעקגעך?ל סביביו. צדק ומשפט מכל כסאו: אש לפניו תל־ ותלהט סביב צריו: האירו ברקיו תבל. ראתה ותהל הארך: הרים כדונג נמסו מלפני יי. מלפני י<ף כל־הארך: הגיהו. ה,שמ;ב צךקו. ודאו כל־העמים כבודו: יבשו 1 כל־ עבדי פסל המתהללים באלילים. : ״ V IV -•:־:־• V: T סשתךווו־לו כאאלהים: שמעה 100 .קבלת שבת. קס ותשמח• ציר? ותגלנה בנות יהודה. ־ • : - ן ־ T "י : T : : T למע? משפטיך יי: כי־אתה יי עליו? : -1^1 * : T: I IV T ־ ־ I 5 •* T: T על־כל־הארץ. מאד נעלית על־כל־ 7 I V |T T : "י 7־^ T אלהים: אהבי יי שנאו רע. שמר נפשות חסידיו. מיד רשעים יצילם: — • • — • •ך • — • ■ן• • r • •• אור זרוע לצדיק. ולישרי־לב שמחה. T | ־ ־ ״ T 5 ” “ : * : I שמחו צדיקים ביי. והודו לזמר • : ־ * * v 1•• : : T - I קדשו: 7 1: (תדלים 08. Zsoltár.) c.mí מזמור שירו ליי שיר חדש. 5- T T * T “ 1• : • נפלאות עשה. הושיעדדלו ימינו וורוע קדשו: הודיע ך ישועתו. לעיני לגיוים גלה צדקתו: זכר חסדו ואמונתו לבית ישךאל. ראו בל־אפסי־אדך את ישועת אלדינו: לרעו ליי ?ל־מדן. פצחו ורננו וזמרו: זמרו ליי בסנוד.בסגור וקול ?מדד: בדוברות וקול שופר הריעו לפני המלך יי: ירעם הים ומלאו. תבל וישבי בה* נהרות ימחארכה. יהד הרים ירננו: לפני : 7 * : :־־ 7 | H ״ 7* :־־ ״•I . יי כי־בא לשפט הארץ. ישפט־תבל •• •• : * | VI7 7 : * 7 7: בצדק ועמים במי־שרים: v ív : ן : * : ״ 7 • (תהלים צ״ט.) ((99. zsoltár יי מלך יתזו עטים. ישב :־ I 7 T ‘ : : * •• כרובים תנוט הארץ: "י בציון גחל. ורם הוא על־־כל־העטים: יודו• שטר גדול ונורא, קדוש הוא: ועז מלך ־ : ־ IV IV ^ : | T משפט אהב. אתה כוננת מישרים. ־׳: T משפט וצדקה ביעקב אתה עשית: • : Itt: t :־־• 1 ־ ־ •ו- רוממו יי אלהינו. והשתחוו להדם •“ •■ן• ••• •ין • • e — • — »— • — • • e • i ■ • •• • רגליו, קדוש הוא: משה ואהרן :v Itt : ־ :־ I בכהניו ושמואל בקראי שמו. קראים T ־ :־ :1 : אל־לל והוא.יענם: בעמוד זענ! ידבר ‘אליהם. שמרו עדתיווהק נתן־למו: יי אלהינו, אתה עניתם. אל נשא היית להם. זןנקם על־עלילותם: רוממו ■ יי אלהינו והשתחוו להר :־ 1•• T5 :•:־:־ : הרשו. כי־לןדוש יי ♦ ־4 (תהילים כ״ט.) (29. zsoltár) מזמור לדור. הבו ליי מני אלים. הבו ללי כבוד ועז: הבו ללי 135!" שמו. השתסוו ללי 3הךרת־קךש: קול לל על־ המים. אל־הכבוד הרעים. לל על־מים רבים: קול־יי גבה. קול לל בהדר: קול לל שבר ארזים. ולשבר יי את־אךזי הלבנף: ולרקידם כמדענל. לבנון לשריו! כמו בן־ראמים: קול־לל חבב להבות אש: קול לל להזיל מדבר. יחיל לל מדבר קדש: קול יי 1 יחולל אילת •יחשף מנרות. ובהיכלו כלו אמר כבוד: יי למבול ישב. : •• 7 7: 7 x ־־ ־־ דד וישב יי קלך לעולם: יי עז לעמו והן. ייו יברך את־עמו בשלום: A szombat beköszöntésének hymnusza. י לכה דודי לקראת כלה. : T * * : ־־ ־ T פני שבת נקבלה: : ” ־־ T : ־ T : I שמור וזכור בדבור אהד. . 7 V * : 7: T השמיענו אל המיהד: : ־ 7יי *• ־ : \ 7 לכה. יי אחד ושמו אחד. 7 V : 7 V( 7: לשם ולתפארת ולתהלה: לכה. : • : לקראת שבת לכו ונלכה. • 1־ ־ 7 : : ״ : 7 כי היא מקור הברכה. * : I ־:77 מראש מקדם נסוכה. 7 : VI ■V * סוף מעשה במחשבה תחלה: ז1־י" I ־ י V י ־ ;־ 7 * ? 7 T קבלת שבת. •|ז־ - t מקדש מלך עיר מלוכה. ־ : |־ T : w' \ V 1V קומי, צאי מתוך ההפכה. ן | • : • • I ־ :־ •־ T ריב! לר 0$0 rotyק r03n< V IV | T : -רי I V ־ T T והוא יחמול עליך המלה: : ־ ד* ־!• T : v I התנערי מעפר, קומי. • : ־ -~r׳ ■י די 1 t | • לבשי בנדי תפארתך, עמי. • I** • • • •••• • • • על־יד בן־ישי בית הלחמי. הרבה אל־נפשי, גאלה: T :1 T T T : התעוררי התעוררי. כי בא אורך, קומי אורי. I •• T ן 1 • I • עורי עורי, שיר דברי. ן r • ן W • • — •ין • כבוד יי עליך נגלה: T : 1 !• rfT T! : לא תבשי ולא תכלמי. מה תשתוחחי ומה תהמי. !״ • • •— ••• • י ♦ י י»י לכה. ליד לכה. בך יהסו עניי עמי. T ן ..... :-־r ... -־r . ונבנתה עיר על־תלה.4 והיו• למשסה שאסיר. I • IT T * : * T : ורחקו כל־מבלעיך. :7 :־ | 7 : ־ : זף־ I ישיש עליה אלהיך. 7 * ד׳ ־!׳7 v: Iן • I במשוש התן על־כלה: ימין ושמאל תפרוצי. וארת־יי תעריצי. : 7: V ־ :־^•1 • ועל "יה־איש בן־פרצי. ונשמחה וננילה: 7 : : * : 7 >' 7 : בוא' בשלום;עמרת בעלה-נם בשמחה ובצהלה. תוך >$מינ עם סנלה. בואי בלה. בואי סלה: לכה. לכה. לכה. / 1GG קבלת שבת. T ־ - T לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה: קסו : ־־־ | : T (המלים צ״ב.) (92. zsoltár) מזמור שיר ליום השבת: טיוב להרות ליי. ולזמר לשסך עלי־ק: להגיד בבי־ חסדך. ואמונתך בלילות: עלי־עשור ועלי־נבל. עלי דיוק בסגור: סי שמחתני יי בבעלך. במעשי ידיך ארגן: מד,־גדלו מעשיך יי. מאד עסקו מחשבסיך: איש בער לא!דע. ובמיל לא־יבין את־זאת: בסלה רשעים 1 במד עשב. הציצו פל־בעלי און. להשמךם עדי־עד: ואתה מרום לעלם ך: סי חגה איליך 1 יזי׳ סי־חגה איביך יאקדו. יתפרדו כל־בעלי און: ותלם בדאים קלני. בלתי לשמן רענן: 1תבט עיני בישולי. בקמים עלי ?דמים תשמענה אזני: צדיק כתמר יבדה. באלז בלבנקוקנה: קתולים ??ית י:. ?העריות אלקינו ופריחה עוד ינובון ?קיבה י לקנים ורעננים .יהיו: להגיד בי־ישר יי. צורי ולא־עולתה בו: : - • ־7 7 :7 • : ־■ 17 T (תהלים צ״נ.) (93. zsoltár) יזי מלך גאות לבש. לבש יי עז התאזר. אף־הכון הבל בל־תמוט: נבון בסאך מאז. מעולם אתה: נשאו נהרות 1 יי. נקאו נהרות קולם. וקאו נהרות ך?ום: מקלות מים לבים אלילים מקבלי־ים. אליר במרום יזי: עלתיך נאמנו מאד. לביתך נאודדקלש. יי לאלך יזמים: 06.1! קליק ית1םap. 168 מסה תפלת ערבית לשבת וליום טובי • • • * : - - : Esti ima szombat és ünnepnapokra. Előimádkozó: ?לבו אודך ל,?בךך: Község: ברוך י: י,מיון לעלם ו?ד* בלוךא?ל יי, אללינו מלך ד,עולם׳ אקר בך?רו מעריב ערבים׳ בלבמלפ1כ1חקערים, ובתסנלמקנלעתים, ו ומלליף אודלזמנים, ומסדר ארדלככבים במקמחהילם ברקיע ברצונו, בורא ייום ולילד" בולל אור מבב־־קך ולקך מבני־ אור. ומעביר יום ומביא לילל. ומבליל בין יום ובין לילל׳ יי צבאות ובמו, אל Község: *)ותברך ליקתבה התפאר ויתרומם ויתנשא קמו קל־ מלך מלכי המלכים ה5ןהוש ברוך הוא♦ שהוא ראשון והוא אהרון ומבלעדיו אין אלהים♦ סלו לרכב בערבות ביה קמו ועלזו לפניו♦ וקמו מרומם עי^־כרי־ברכה ותהל!-,: ברוך שם כבור מלכותו לעולם וער: יהי שם יי מברך מעתה וער־ עולם: הי וקלם, ועמיד למלוך עלינו לעולם ועד: ברוך אתה יי, המעריב ערבים: אהבת עולם בית.ישראל עמך אהבת. תורה ומעות הקים ומשבמים א1רןנו למרת. ער־בן י* אלדדנו ברכבנו ובקומנו מנרה בהק•־ •נ-ממה ברברי תורה-יםמצורדך לעולם ועד. בי הם הקנו ויארך :מינו. ובהם נהנה יומם ולילה. ואהבתך אלרעפיר ממנו לעולמים: ברוך אתה ך, אוהב עמיו "מ־אל: אל מלך:אד: *> ייב־־ם ו׳ ר.) M. 5. b. 6. 4.) t) שמע ישראל ידוה אלהיט ידוה í אהד: r, : ז ״ : . :1•■ v : ז :• ז ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: ואד™ א־ יהיה אל-־־ בבל־ לבבך ובבל־נפשך ובכל־מאדך: קע 170 הפלת.ערבית לשבת ו־ליוים טוב. והיו• הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על־לבבך: ושננתם לבניך ודברת בם בשעתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך* וקשרתם לאיותעל־ירך והיו לטטפת בין עיניך: וכתבתם על־טזזות ביתך ויבשעריך ♦ (לברים י״א׳ מ.) (.13 .11 .M. ... k) והיד־ו אם־שמע תשמעו אל־ מצות אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה'את־־יי אלהיכם ולעברו בכל־לבבכם־ובבהנפשבם: ונתתי מטר־ארצכם בעתו יווה ומלקוש ואספת' דגנך ותירשך ו:צי7־: ונתתי עשב בשךך לבהמתך ואכלת ושבעת: השמח לבם פך?תה לבבכם וסרתם ו:עבךר1ם אלהים אחרים והשתהויתם להם: והרה אף יהוה בכם ועצר את־השמים v 7 1 : I :ד* ־ v ־ 7 -1• ולא היה מטר והאדמה לא תתן את־יבולה ואבדתם מהרה מעל : T ־ :־־־': T- •• T •• : V הארץ הטבה אשר יהוה נתן לכם: *שמתם את־רברי אלה על-לבבכם ועל־נפשכם וקשרתם אתם לאות :■:I S V ־ : J T V על־ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם: ולמדתם אתם את־בניכם לדבר בס בשבתך בביתך';ל;־־ בדרך ובקומך: וכתבתם על־ מזוזות ביתך ובשעריך: קעב 172 תפלת ערבית לשבת וליום טוב. ♦ למעז ירבו ימיכם וימי בניכם • ■ן ן • • • •• m • •• ן *• *% עלי האדמה אשר נשבע יהוד־ו ~~ 7 :־ 7 7 :־ 7 : w ~ : • V לאבתיכם לתת להם כימי השמים - ;־* •״ •\ V T •• j • •י — 7 -ן • 7 V 1T ן (במדבר• ט״ו לץ.) (.07 ,10 .M. 4, k) ויאמר יהוה אל־משה לאמה: — ן v : ז v v •• דבר אל־בני ישראל ואמרת “ I : “ T : • “ : V ־ : X אלחם ועשו להם ציצת על־כנפי :־ •• v : זי « v • ־r ־ ; " בגדיהם לדרתם ונתנו על־ציצת • :** v : ז : 7 : • • הכנף פתיל תכלת: והיה לכם ־ 7 7 V T 7 T : VI”: * : J לציצת וראיתם אתו וזכרתם את־ • • • • • • • J ״ M M J בלמצות יחוד, ועשיתם אתם ולא : 7 V * r~’~ 7 : : • 7 תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם •ן ן — •— •• • — • • • • ■ • ■ •• ••M •• W אשר־אתם זנים אחריהם: למען • — • • ■ I” J •• “J ■ • •^e ן תזכרו ועשיתם את־כל־מצותי י * • — ן ־*ת • 7 ; • 7 m וידיהם קדשים לאלהיפכש t אני ידוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם ! ז :v •• V :־ v ״v : * I מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוד, אלהיכם : 7 : (Előimádkozó hangosan :) והוד, אלדויכם אמת: אמת ואמונה כל־זאת וקים ?גילינו. כי הוא ך אלהינו ואך זולתו׳ ואנחנו ישראל עמו. הפורנו מור מלכים. מלכנו הגיואלנו ט3ף כל־העריצים. לאל הנפרע לנו ?שרינו והמשלם נמול לכל־אויבי נפשנו. לעשה נדלות עד־אך הקר ונפלאות ער־ אך מכפר. השם נ9שנו כחיים ולא־נתן למ'יט הלינו׳ המלריכנו על־במות אלפינו ר,ךם קרננו על־כל־שנאינו. לעשה־לנו נכים ונקמה כפרעה׳ אותת ומופתים ?אדמת כני־חם. המכה כעכרתו כל־ m תפלת ערבית לשבת וליום טוב. ר,עד מכורי מצרים ויוצא את־עמו ישראל מתוכם לחרות עולם. המעביר בניו בין גזרי נם־סוף, אודרודפיהם ואת־שונאיהם בתהומות טבע, וראו בניו גבורתו׳ ישכחו והודו לשמו. ומלכותו ברצון קבלו עליהם, משח וכני ישראל לך ענו שירח בשמחה רבה ואמת כלם. מי־כמכה באלם יו. מי כמכה נאדר בקדש. נורא תהלת עשה פלא: מלכותך ראו בנניך, בוקע זים לפני משה. זה אלי ענו ואמרו. י; ימליך לעלם ועד: ונאמר. בי־פךה י: אתריעקב וגאלו סד חזק ממנוי כרוך אתה ך,גאל ישראל: השביבנו יזי אלהינו לשלום׳ והעמידנו מלבנו לחיים, ופרוש עלינו בבת שלומך- ות?ןננו בעצה צ•“ מל?"־ והושיענו למען ועמך. והגן ?עדנו. והסר מגגללני אדב דבר והרב לרעב הגון, והסר קטן מלפנינו ומאחרינו, ובצל סנפיך תסתירנו׳ פי אל שומרנו ומצילנו אתה. פי אל מלך חנון ורחום אתה. וישמור צאתנו ובואנו לחיים ולשלום מעתה ועד עולם. ופרוש ,עלינו ספת שלומך; ברוך אתה ל, הפורש ספת שלום עלינו ועל פל־ עטו ישראל ועל-ירושלם; Szombaton: _ ושממו בני־ישמאל את־השבת. לעשות את־השבת להמיתם ברית ז : ־ : • עולם: ביני ובין בג* ושמאל אות היא לעולם. כי־ששת ומים עשה יי את־השמים ואת־הארץ. וביום ;7 T T V : • I- T V• י• | השביעי שבת ויגפש: לפסה, שבועות, סכות, שמיני עצרת ושמחת תורה ן וידבר משה את־מעדי יי אל־בני ישראל: í V T: לראש השנה: תקעו בחרש שיפר. 22,מה ליום חננה כי חק לושראל הוא. משפט לאלההיעקב: ליום כפור: כי־ביום הוה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל - - í V • •• :־ •״ V : ־ •י v í V חטאתיכם. לפני יי תטהרו: IT : 7 ״: •* ; (תפלת שבע.) ארד שפתי תפתה ופייגיד תהלתך. (אבות.) ^ כרוך ארנה יי׳ אלוהינו *איה* אביורדנו׳ אליי אקיים אליי לצדוק ואלד,*.יעקב. ד,אל יגדול יגבור והנורא, אל עליון, גומל יביים טובים לקני יכל וזוכר יקרי אבות. ומקיא גואל לקני קניי,ם למען וקמו באיקי : בשנת שובה: A tíz bűnbánási napon זכרנו להיים. מלך הפץ בהיים. וכתבנו נספר החיים. למענך אלהים חיים: מלך עוזר ומושיע ומגן. קרוץ אתי יל׳ מנן אברים: (גבורות.) אתר, גבור לעולם אדני. מילר, מתים אתה. רב להרקיע: תפלת עיבית לשבת. קעח (:V-’-től nCB-ig ezt mondják-׳V עצרת) משיב הרוח ומוריד הנשם: מכלכל חיים מחמד. מחיה מתים ברוומים רבים. סומך נופלים. ורופא חולים ומתיר אסורים. ומקום אמונתו לישני <נפי. מי כמוך בעל נבורות ומי דומה לך. מלך ממית וממה ומממיח יעוןנה: (בש״ש : A tíz bünbánási napon) מי כמוך אב הרחמים. זוכר יצוריו לחוים ברחמים: ונאמן אתה לחוויות מתים. ברוך אתה האל הרדויש: י־״, ו* 6*w!> IT - •• T אתה קדשת את־יום השביעי j • T־r : V T : l לשמך. תכלית מעשה שמים וארץ. וברכתו מכל־הימים. וקדשתו מכל־ : • 7 ־ T • : ־ : * 7 הזמנים. וכן כתוב בתורתך : ויכלו השמים והארץ וכר1־ צבאם: ויכל אלהים ביום השביעי :7 7 ־: ־ :V• ־ ־ : י •r מלאכתו אשר עשה. וישבת ביום : ־ : :־ T *7 V ־* : השביעי מכל־מלאכתו אשר עשה: - • 7 : ־ : :־ 7 V" ז ויברך אלהים את־יום השביעי ־: 7!V • • V: 1 V ־־ : • *^ ויקדש אתו. כי בו שבת מכר־ — el — e• • ין “ * T מלאכתו אשר־ברא אלהים לעשות: : ־ : :־ V: 7 7 V • ־:־r אלהינו ואלהי אבותינו. רצת ••• ••ן •• •• ן — •ין י •• במנוחתנו. קדשנו במצותיך ותן • : 7 "I ־ |: •־IV : • : I ן : ״ I חלקנו בתורתך. שבענו ממובך 7 : 11•• : v •״•ו | - : ״11v • n ושמחנו בישועתך. וטהר לבנו : ־ : “1 * 7” IV | : ־ ״ "I לעבדך באמת. והנחילנו יי אלחינו : •די : : | v v: V : ־ : • ••I•■ v: 7: I באהבה וברצון שבת קדשך. וינוחו : ־ :־ 7 : 7 I ־ ־ 17: I ■V :| T בה ישראל מקדשי שמך: ברוך אתה יי׳ מקדש השבת: : 7: (עבודה.) רצה וי אלהינו בעבד *שיא-ובתפלהם. ולשב את-לעבהה לדביר ביר.־. ואשי ישראל והפלתם בארבה תקבל ברצון. ותלי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך: • (הול הנזועד) és í'éiünnepeken (ראש הדש) Ujhoid napján אלהינו ואלהי אבותינו. r •• - r* v: "יעלה ויבא ויניע ויראה וירצה ויעומד ויפקד ולבר וכרוגנו ופמדוננו חכרו! : I *•ו : •י : אבותינו. ווברון מעיה בךויוד .עביל* חברון ירושלים עיי .קתך. חברון כל־עמך ביה (לראש ה!־ש) ראש החדש (לפלות) לוג הפכוה יקוךאיל לפניך לפליטה לטובה להן ולהפר ולרהמים ולמים ולשלום ביום (לפסח) ךונ המצות הזה. זכרנו יי אלהינו 13 לטובה. ופקדנו בו י■ T T : I” VS Ti I•• : T V : לברכה. והושיענו בו לחיים. ובדבר ישועה י 5 T 5 - $ • • - : »*• : T T ורחמים חום וחננו. ורחם עלינו והושיענו. כי • *T- • : I•• T •• -: I•• T : • -5 •: אליך עינינו. כי אל פלך חנון ורחום אתה: והסדנה.עינינו בשובך ־ציון ברסמים. בדוך אתה יי, הפסדה שכינתו לציה: (הודאה.) יד r: פודים אנסנו לך, שאהדה הוא אלמנו ואלה* אבייסינו לעולם ועד. צור מינו, מג! ושענו אתה הוא לדור ודוד. נודד, לך ונספר תסלתך על־מינו לסשורים בידך. געל־נשמוהינו הפקודות לך. ועל־נפיך שבכל־יום ע@נו. ועל־ נפלאוידך וטומהיד שבלל־עת, ערב 182 הפלת ערבית לשבת. ין£- ומך וצהרים: הטיוב כי לא־?לו רמזיו !המרחם כי לא-^ן! הפריך. מעולם קייגי לך. (.imát is mondanak על הנסים Chanuka és Pulimkor itt) ועל־־יים :•־?רך ויהריומם שמך מלכנו ?מיה לעולם וער: (יעש״ש : A tiz bünbánási napon) וכתוב לחיים טובים נל־כני בריתך: וכל המים ייוחך־פלה. ויהללו את־שמך ?אמת. ?אל ישוע?נו ועך־ת" סלרי ?רוך אתה יי׳ הטוב שמר ולך ;אדי להוריות: (שלום.) שליום רב על־ישראל עמך ?שים לעולם. כי א?ה הוא מלך אהיון ל?ל־ השלום. וטוב ?עיעך לברך את־עכך ושךאל ?כל־עת ו??ל־שעה ?שלומך: (בעש״ש : A tiz bünbánási napon) בספר דדים ברכה ושלום ופרנסה טובה נזכר ונכתב • •• ן T • T T T T * 4 • T T • • * V לפניך אנחנו וכל־עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום. ברוך אתה ך׳ עשה השלום: ברוך אתה יי, המברך את־עטיו ושיאל ביטלום: אלהי׳ נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה. ולמקללי נפשי תהום. לנפשי כעפר ל3ל תהיה. פתח לבי בתורתך ובמצותיך תךדוף נפשי. וכל החושבים עלי רעה. מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם. עשה למען שמך. עשה למ,ען ימינך. עשה ל5ןען קהשתך. עשה למען תוךתך. למען והלצון ידידיך. הושיעה ימינך וענני: יהיו לרצון אמד־־פי והגיון לבי לפנןך. ין צורי וגואלי: עשה שלום ב^רומיו. הוא !עשה שלום עלינו ו״על־כל־ושךאל׳ ואמרו אמן: יהי ךצ1ן לפניך יזי אלדדני ואלדד אבתינו׳ שיבנה בית הפקדש בפלדה בימינו. ותן הלקנו בתורתך: ושם נ;עבךך ביראה בימי עולם יגשנים ר,ךמניות: ועךבה ליי מנחת יהודה וירושלם בימי עולם ובקנים .קדטניות: קפד 184 קפלת עקבית לשנת. Előimádkozó és község :)) מלו c^fn הארק וכל-עבאם: מל אלהים an השביעי בל א בתו אשר עשה. רימת גיוס השביעי 5*?ל' בלא?תו אשר עשה: ויברך אלדים את־יום השביעי וייויש אתו. 5' כי שבת טבל־סלאבתו אשר־ב־א אלהים לעשות: <*«$> ברוך אתה ך, אלהינו ואלדי אבות’;•, אלד,י אברהם אלתי ענהק ואלה- נעקב האל הדיל מניד ומילא- אל עליון, קנה W° מיהי (:Előimádkozó és község) מק אבות בךבדו. ממה מתים ממאמרו. דה^ל (נשני, שנה!י#> הקדוש שאין כמהו. המניה לעמו ביום שבה קדשו. פי קם ח^ה לה;יה להם. לפקו נעבוד ביראה ובהד. ונודה לשמו ב?ל־ יום תמיד מעין הברכות. אל ההודאות• ארון השלום׳ מקדש השקת ובברך שביעי׳ ומניה בקדשה לעם מדשני ענג• זכר למעשה כראשיתו אלוהינו ואלה־ אבותינו, רעה אין מדליקי! בשמן שרפה ביום טוב. רבי ישמעאל אומר. אין מדליקי! בעטרן מפני בבוד השבת. וסבמים מהיין בבל השמנים. משמן שמשמין׳ בשמן אגוזים, בשמן צגונות. בשמן דגים׳ בשמן פקעות, בעטרן ובנפט. רבי טלפון אומר. אין מדליקך אלא בשמן זית בלבד: י" כל־היוצא מן העץ אין מדליתין בו אלא פשתן. ובל־היוצא מן העץ אינו מטמא טמאת אהלים אלא פשתן. פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה׳ רבי אליעזר אומר, טמאה היא ואין מדליקי! בה. רבי עקיבא אומר, טהורה ליא ומדליקין בה: יד) לא וקוב אדם שפופרת של־־ביצה וימלאנה שמן ליתגנה על פי הנר׳ בשביל שתהא מנטפת, ואפילו היא של־ חלס. לרבי יהודה.מתיר. אבל־1 אם הברה היקיר מתחלה 186 תפלת ערבית לשבת. קפו מתר. מפני שהו־א בלי אהד: לא ימלא אדם קעקה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה׳ בשביל שתהא שואבת, ורבי יהודה מתיר: המכבה את־הנר מפני שהוא מתירא מפני גדם, מפני לסטים׳ מפני רוח רעה׳ או בשביל החולה שיישן׳ פטור. , בהם על־הנר׳ בחם על־השמן׳ בחס על־הפתילה, חיב. רבי יוסי פוטר בבלן, חוץ מן הפתילה׳ מפני שהוא עשה פחם: <י> על שלש עבירות נשים מתות בשעת לדתן. על שאינן זהירות בנדה׳ בהלה ובהדלקת הנר: (ז) שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם השבה. עשרתם׳ ערבתם, הדליקו ארדהנר: ספק השבה ספק אינה השכדה׳ אין מעשרין את־הוזיי. ואין מטבילין את־הבלים. ואין מדליקין ארדהנרות. אבל מעשרן את־הדמי ומעובין וטומנין את־ההמין: אמר ובי אלעזר אמר רבי הנינא. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם♦ שנאמר׳ וכל בניך למורי גי ורב שלום בניך: אל תקרא בניך אלא בוניך: שלום רב לאהבי תורתך לאין־למו מכשול: יהי־שלום בחילך שלוה בארמנותיך: למע? אהי ורעי אדברה־נא שלום בך: למען כית־ך אלהיט אבקשה טוב לך: גי עז לעמו ותן♦ גי,יברך את־עמו בשלום: ,103, lapon ר־־יע יתיום 68 עליגו- Légi szép szokás, hogy az atya szombat- és ünnepnapokon gyermekeit a következő mondattal megáldja: Leányokat: שמך אלהים וישרה דגזקה רחל ולאה. Fiukat: זששך אגוזים' וכמנשה: יברכך ך לישכרך: :אר ז: אליך ימך.! ו?א ” ?{'י , אליך ולשם לך שלום: Mikor a templomból hazaérkezünk a következőt mondjuk: שאם עליכם מלאכי השרת מלאכי עליו? מלך מלכי המלכים הקרוש ברוך הוא: =■= בואכם. לשלום מלאכי השלום מלאכי ?גליל מלך מלכי המלכים הקרוש ברוך הוא: י־ ברכוני לשלום מלאכי השלום מלאכי עליון 7 7 : * I “S ־::־•• - 7 }• : | מלך מלכי המלכים הקרוש ברוך הוא: " ?אתכם לשלום מלאכי השלום מלאכי עליון ג 7 : v ־־::־־•• ־־ 7 ־•:;־־*• :• : ן מלך מלכי המלכים הקרוש ברוך הוא: נ- כי מלאכיו שור,־לך לש?רך בכל-דרניך: ך "ככ־־צאר,־ ובואך מי8ךה •עד־עולם: אשת חיל מי ומצא. וחלק מממנים מכרה: ?טח בה לב בעלה. ושלל לא:חסר: גמלתהו טוב ולא רע. כל ימי הייה: r T : S I T ו• •?ti 188 תפלת עריית לעןבת. קפה : " : ׳ i * דרשה צמר ופשתים. ות:גש בחפץ בפיח: וריחה באניות סוחר. ממרחב תביא לחטהג ריניד,ם בעוד ל:לה. ותתן טרף לכיחיז יחיו להרתיח ג זממה שדה ותקההו, מפרי רפיח נטעה בךם: חגרה בעוז מחניה• יחאמץ זרועתיח: ©עמה בי־טוב מחרה. לא.קבה בלילה נרה; ידיח שלחה בבישור. ובפיה תטבו פלך! כפה ןרשה לעני. דדיה שלחה לאכיץ:, לא־חירא לביחה משלג. בי כל־ביחה לבש שנים: מרבדים עשחה־לה. שש וארנמן לבושה: נודע בשערים בעלה. בשבתו עסדקני-ארץ: סדין ?שחה ותמבר. וחגור נתנה לבנעניז עו וקדר לבושה. ותשחק ליום אחרון*. פיה ןתחה בחבטה. ותורת־חסדעל־לשונה: צופןה הליכות ביחה. ולחם עצלות לא תאכל: קמו בניה ויאשרוה. ?עלה דהללה: רבות ?נות ע:שו חלל. ואות ?!ליה על־כלנה: שמר החן והבל היפי. אשה יראת יי היא •» I V ־ ״ V IV : I ־ I ־ • T: 1 • T • תתהלל; * Í ״־־ T תנדלה מפרי ידיה. ויהללוה בשערים מעשיה: T ״ 5 • 7 T IV ־־־ S- ו T - וזי• - 7 IV “J מדוש לליל שבת. I * : ״ ־ T .Kiddus péntek este יויהי־^רג 1;הי־כ.קרי) יום חששי: ויכלו• השמים והארץ יכל־צבאם: ויכל אלהים ביום * * ;7 7 ־ : ־ .... השביעי מלאכתו אשר עשה. רשבת כיום השביעי מכל־מלאכתו אשר - : ■ -7 * W : ־ : ;־ , V עשה: ויברך אלהים את־יום השביעי ויקדש אתו. כי בו שבת מכל־ • 7 ־ • .7 הלאכתו אשר־ ירא אלהים לעשות: 190 קדוש לליל שבת. xp סנף טרנן jani ן רר13תי. בחך אתה ו:, אלהינו מלך העולם ׳ בורא פח הנפן. בחך אתה ך, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו׳ במצותיי חצה בנו, ןשבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו, זכרון למעשה בראשית. כי הוא יום תחלה למקלאי קלש, זכר ליציאת מצחם. כי־בנו בחלת ואותנו הרשת מכל־העמים, ושבות 1! j • ־1 : 1 • t • • קלשך בארבה וברצון הנחלתנו. ברול אתה יי, מקדש השבת: יום זה ר־שראל אודה ושמחה. שבתמנוחה; 7 : ” “ T . : « • צוית פקודים במעמד פעי. שבת ומועדים לשמור נכל־־שני. לערוך לפני משאת נארוהה. שבת מנוחה: י,ים u מדת הלבבות לאמה שבורה. לנפשות נכאבות נשמה יתרה. לנפש מצרה זיסיר אנהה. שבת מנוחה: יום " ק דשת ברכת אותו מכל־:מים. בששת כליוך מלאכת עולמים. נו מצאו'עגומים השקט ונמחה. שנת מנוחה: יום זה. לאפור מלאכתי' צויוזנו נורא. אזנה הוד מלוכה׳ אם שבת אשמרה. אקריב שי למורא׳ מנחה מרקחה. שנת ממחה: יום זה. הדש מקדשנו, זכרה נחרבת. טובך, מושיענו, תנהלנעצנת. בשבת יושבת בזמיר ושבחה. שנת מנוחה: יום זה. זיה רבוץ 7עלם ןעלמיא, אנה הוא מלכא מלך מלכיא. עונד גבורתך ותמהלא.שפיר ־קךמך להתרה: י־׳ י? בלוין אסדר צפרא ורמשא. לך אלהא די נלא כל־נפשא. עירך.קדישין ובני אנשא. חיות ברא:ועופי שמיא: יה הבין. 1 נלבין עונליד והקיפין. מכך ומלא, זקף נפיפין. לו יהא גנר שנין אלפין. לא "יעל גבורתך נחשנ^־א: יה רבץ• א להא די לה יקר ורבותא. פרקזרדענך מפום אריווזא. ואפק ית־עמך ממא גלותא. עמך די נחלה מכל־אמ;א: ל מקדשך תוב ולקדש קלשין. אמר די נה;הדון רוחיןונפשין. ויזמרון שילין לרהשין. נירושלם קרת לי־שפריא: יה רבץ. זמירות לליל שבת. קצב צור, משלו אכלנו, ברכו אסוני. שמננו והוקרנו ?דבר ל: הזן את־עולמו, רוענו, אבינו. אכלנו את־לחמו ולנו שתינו. על־בן נוהה לשמו ינתללו בפינו. אמרנו הבינו, איו,קדוש 5:י: בשיר וקול ת1ךה נכרך אלדוינו. על־אוץ תמךה, שלנתיל לאבותינו. מזון וצידה תשבי? לנפשנו. תסיו נבר עלינו ואמת ל: יי• רדום בחסיןי על עמך צורנו. על ציון משבן כבודך, ?בול בית תפארתנו. בךדוד עכ״דך "יבא וינאלנו, רות אפינו, משית ייז ׳־י ובנה תטקדש, ?גיר ציון תמלא. ושם נשיר שיר קרש, וברננה נעלה. ללחמו הנקיש׳ יתברך יתעלה .על בום יון שלא׳ בברכת יי♦ ציר׳ משלו אכלנו, ברכו אמוני. שבענו והותרנו ביס־ ל: זמירות ליל שבת. כל מקזיש שביעי כראוי ליו, בל שומר שבת בדת מחלליו. שבריו הרבה מאוד על פי פעליו. איש על מחנהו ואיש על־דגלו: אוהבי לל המחכים בבנין אריאל. ביום השבת שישו ושימחו במקבלי מהן נחליאל. נם שאו לדיכם קודש ואמרו לאל, ברון יי אשר נתן מנוחה לעמו ישראל: דורשי יי זרע אברהם אוהבו. המאחרים לצאת מן ! * • : V TJ " Í ” T- ■ *־ : T T :* ־:־:*״ T:" * י חישבת וממהרים לבא. שמחים לשמרו ולערוב ערובו, זזת היום ״ ־ T T : ״ • : T : : - :־ :• v עשת יי נגילז־י, ונשמחה ביו: זכרו הורת מינור. במצות שבת גרוסה. דורוסה ליום השביעי ככלה בין רעותיה משבצה, טהורים יירשוה ויקדשוה במאמר כל אשר .עשה. ויכל אל1,ים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה: יום קדוש הוא מבואו ועד צאתו, כל זרע יעקב יכבדוהו כדבר המלך ודתו, לנוח ביו ולשמוח בתענוג אכול ושתיו, בל עדת לקזראיל ןעשיו איותו ’ משוך חסדך ליודעיך אל .קנא ונוקם. נוטרי ליום השביעי זכור ושמור להקם. שמחם בבנין שלם באיור פניך תבהלקם. .ידרירן מדשן ביתך ונחל עמיך תשקם: עזור לשובתים בשביעי. בחריש ובקציר עולמים. פיוסעים ביו פסיעה קטנה. סועדים ביו לברך שלש פעמים. צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים. יי אלל׳י :שראל אהבת תמים. לן אלהי.ישראל תשועת עולמים: מנוחה ושמהה אור ליהודים. יום שבתון יום מחמדים. : T : • : T *: • ־ 7 I ־ T • שיועריו וזיוכריו הטה מעידים, כי לשישה בל ברואים ועומדים: שמי ?מלם ארץ ולמים. כל צבא מרום גבוהים ורמים תנין ואדם וחית ךאמים. כי ביה יי צור עולמים: הוא אשר דבר לעם סנלתיו. שמור : V • V *: • T T: T ; •־ ;T T1 לר«לשו מבואו ועד צאתו, שבת קדש יום חמדתו. כי בו שבת מכל : ־ - 7 v I T ; ז ״ T ־ ״ ▼ ‘טירות ליל שבת מלאכתו: במצות שבת אל יחליצך. קום קרא אליו יחיש לא?צי. נשמת בל חי, וגם נעריצך אכול בשמחה בי כבר רצץ: במשנה להם וקדוש רבה, ברוב מטעמים ורוח נדיבה. יזכו לרב טוב המתענגים J • | ־ T : ־ : ־ * T * í “ Í • "• בה. בביאת נואל לחיי עולם הבא: מה ידידות מנוחתך, את שבת המלבה, בכן נרוץ לקראתך בואי כלה נסוכה, לבוש בגדי חמודות, להדליק נר בברכה, והכל כל העבודות, לא תעשו מלאכה: להתענג בתענוגים. ברבורים t T •• ״ 5 T T J * • • • • • ושליו ודנים: מערב מזמינים. בל מיני מטעמים. מבעוד יום מוכנים, תרנגולים מפטמים, ולערוך בו במה מינים, שתות יינות מבשמים. ותפנוקי מעדנים, בכל שליט פעמים: להתענג בתעווגיס בדבורים ושליו :־:“I ־ !• ־ * $ T í T T * ודנים: נחלת יעקב יירש, בלי מצרים נחלה, ויכבדוהו עשיר ורש. - •־ - -ן• T : •J T • I • ־:־ T •־: ־ 77 ותזבו לגאלה, יום שבת אם תשמרו. והייתם לי סגלה. ששת ימים : • : • S ן v • : • : • . t - T ׳ •" תעביודו. ובשביעי ננילח: להתענג. בתענוגים בדבור־ם ושליג ודגים ' תפציר אסורים. ונם לחשוב חשבונות. הרהורים מתרים ולשדך J I V T *J• • : ־ ־ :־ I V ־ 1 1 • T I הבנות, ותינוק ללמדו ספר. למנצח בנגינות, ולהגות באמרי שפר. בכל פניות ומחנות: להתענג בתענוגים בדבורים ושליו ודגים: חלומך : T • ־ :־ י תהא בנחת, עונג קרא לשבת. והשנה משבחת. בדת נפש משיבת. בבן נפשי לך עדנה. ולנוח בחבת, בשושנים סונה, בו ינוחו בן ובת: להתענג בתענוגים בדבורים ושליו ודגים' מעין העולם הבא, יום שבה מנוחה. בל המתענגים בה. עבו לרוב שמחה. מחגנלי משיח יצלו לרוחה. פרותינו תצמיח ונס ןנ1ן ואנחה: להתענג בתענוגים בדבורים ושליו ודגים י מה יפית ומדרנעמת בתענוגים. את שבה משוש נוגים. לך בשר ונם דנים, נבונים מבעוד יום: מערב עד־ערב לב חדים. בבא עתך עת דודים. ביל וששון ליהודים. למצוא פדיום: ואת עונג להתענג בממתקים. בתענוגות בני אדם, דין כי יתאדם ושאר משקים: יאר׳ זמירות ליל שבת ו_קדש ביום קודש. עלי יין זכרהו. ואם איןעלי לחם בצע. בעין יפה לקדשו: שמרהו בהלכותיו מעבודות. מאבות ותולדות. שיר לאל תן להודות. זכור לקדשו: כל־שיומר יום שבת מחללו. מחיולליו ומחול מעלו. ובא גואלו שמו שילה. יובל שי לו: דבר סימן טוב לך במן ואיות דגל. סמבטיון המתגלגל בכל יום. נח בעם סגל. ושבתו ו!שקטו: הטורחים ולא נחים עדי ששי. ותשלחם לחפשי. בגדי שש וגם : * : t • ד •• • • ־:־:•• - 7 í • • •• : - משי. לכבדך ועטו: .ויאמרו בואי בלה מה תאחרי. הן שלחן וגם ברך ערוכים. כי בא אורך. קומי איורי: כבוד יי על!ך כאיור זרח. בעת יצר בלי טורח. קצות מערב וגם מזרח. צפון וימין: עליונים ותחתונים ?מאמריו. עלי תבל שם איורו. וכחטיוא יציר ליוצריו. בקשיו להטמין: ואת חלית פני קונך ולא נטמן. יום אחד למוצאיו. ואז נגנז ליראיו. !.ין עסיס ומן: יהי לזכרך ולשמרך וינצל מכל רע. וישכון בצל עצי עדן. ושם אצל ישרים יתן: סעודותיו ושבתותיו אשר שלש. כאיש עניו בדת פלש, במקרא חד היום שלש. ךמז שלשתן: !עלה אם שלש אלה יעשה לה. מחבלים וגם צירים. יצלו בלי מצרים. יירש נחלה: -T V -S ״ 5־ I • T ־ 1 * 1 T * * T : * : T ־ :־ T ברבות !עטה מורא בראשיתך. ויש תקוה לאחריתך. ושובו בנים בצאתך להבדיל !שאו: כיוס רויזה להלל יה בשיר ורן. בקול נעים קרא בגרון. ללותך בנין אהרן. בשיר !קראו: כבוד מלכים וכל ?לבים דלותם. הפחיות והסגנים. בשבחיות וברננים. בבל עת צאתם: • T • : ־ T •• T : •T:• T : • • T : - : - - T !צו חקרו קדוש !עקב ליל ויומם. ואז לו!• ם על מקיומם. !נצחו שיר אשר זמם. בכל מיני זמר: עלי עולה אשר כפולה. ביום שבת. ' N T : “ • T : T T ״ T : V •: T : ־ T באהבת יום ברוב חבת. עם נצור כאישון בת עין נשמר: מי ;פאר גודל פאר המלכה. מנתה אפ!ם. הליכתה אלפ!ם. אטה ארכה: מי זקוף מך. בקוראי שמך. שמע עליון. ואל תחרש לרש ואביון. וקבל ניב וגם הגיון. לבבו נשפל: מזיון ארוחה ליום מנוחה. בעת , יחסר. יוחן בפת דג ובשר. !שב כשר בלי מחסר. לחמיו נכפל: יום זמירות ליל שבת שביעי כמרועי. אזי קשבו ברדת דגן שמים. בתת לדום יומים. איש תחתיו שבו: יום שבת קדש הוא. אשרי האיש ש־ומרהו. ועל היין זכרדיי• ואל יזשים אל לבו. הכיס רק ואין ביו♦ ישמח הרוה. ואם לוה. הצור יפרע את חובו: הבשר יין ודגים. ואל יחסר בתענוגים. ואם שלש אלה לפניו צגים. זה :היה שכרו. אשר הפך ביקרו. יוסף חצה לג. ומצא מרגליות בבשרו: ואם שלחץ כדת זערוך. ומלאך אי י_ענה ברוך. זה יהיה זמן ארוך, ואויביו יהיו כדומן. ומלאך רע יענה אמן• כעל בלחו.יספר שבחו: שמו יעלה כטוב שמן: נשים נרות תךליקנה וחק נדות תחזיקנה. והחלות תפיקנה. יגן בעדן זכותן. יום בא עת לידתן. ואם לא עברו;ונזהרו. אזי קרובה לידתן: תנו שבח ושירה. לאל אשר שבת ברא. ולנו בו נתן תורה. קרא למשה מתנה. V *I •• T ־ T T ; T T T ׳ T|T T • • בבית גנזי היא טמונה. לך יאחה וקח אותה, תנה לעדת מי מנה: נפש כי נאנחה. בא שבת בא מנוחה. גיל וששון ושמחה. בךכ־ו וקדשו במן. מלרדת לעם לא אלמן. והשבת נפש משיבת. בפיסת בר אשר טמן: חקיותיה במרה. נצטוו באזהרה, כהררים בשזעךה. תלוים הליכותיה. שומרי מצותיה. ינחלו ליום שכלו שבת בצבאותיה: ; • • 7 ך•• t ? : r • : ד 1 • . 7 • • ז זה האות אשר שם איל. בינו ובין בני ישראל. ובשביעי אשר T V *• T ״ ״ ** י 7 • * •* I • הואיל. סמבטיון הנהר. שעכל יום רץ ונמהר. יוכיח בו מנוח. תשיב למין אשר שואל: קולי קוליות יחזילון. בעת שירי:גדלון. כי כטל הם יז-לון ואל ישיגו גבולי. באורח שיר נפל חבלי. התקוששו -- * T ( : ־־ ־ ־ 7 * : • í ־ *• • ־ י • ואיל תשמשו בנזר שיר שפרה־לי: התקיששו ואל תשמשו בנזר שיר שפרה עלי: עהרית לש$ת. Reggeli ima szombatra. Szombaton a reggeli imát 13B ílö-nál 3. lapon kezdetik ős folytatják !־DW-ig (51. lapon), azután itt folytatják. נשמת כל־חי וזברןד את־שמק אלהינו. וחדו בל־בשר תפאר " 7 : 7 7 7 I : 1•• V: 7! פרק טלפנו תמיד. מך Bűm I • *7 I•• : - I : : ’ " : העולם וער העולם אתה אל. 7^7 : ~~ 7 ~ 7 ־7 " ומפלעדיך אף לנו מלה גואל ומופזיע, • ־ : ויI- I I IV ...ן ... ן .. -w פודה ומציל ומפרנס ומרחם בבל־ ־ * : ־ : ״ : ־ ״ : 7 עה צרח וצורח. אף לנו סלה אלא 7 V | V IV 17 I ” | 7 : 7 7 אהה: אלה' הראשונים והאחרונים. 17 7 :V ״ 7 * • : 7 ־ :־ • אלוה בל־בריות. ארון בל־תולדות. :I V ־ 7 : • :־ | 7 7 המחלל 3ר'ב התשבחות. המנהג • — • 1 7 עולמו בחסה ובריותיו ברחמם. ר' 7 * : V IV : 7 r : ־ :־ • ־7 לא־ינום ולא־יישן. המעורר ץשמם 7 ; 7 | - . W .. : ״ • סדור ש״ב 13 194 שחרית לשבת. קצד והטקיץ נרדמים. והמשיח אלמים. והמתיר אסורים. והסומך נובלים. והזדקף כפופים. לך לבדך אנחנו מודים: אלו פינו מלא שירה כים • • •1 T ״ * T — T ולשוננו רנד, כהמון כליו ושפתותינו שבה כמרחבי רקע ועינינו מאירות כשמש וכירה וידינו פרושות כנשרי ־ I•• T : - !"7 - : v IV : ! ! שמים ורגלינו קלות כאילות, אין 7 17 • :־ : ••I ־ | 7-7 י I אנחנו מספיקים להודות לך ;י -1 : ־ : ־ • | : : 7: I אלהינו ואלהי אבותינו ולברך את־ שבך. על־אחת מאלף אלף אלפי אלבים ורבי רבבות בעמים הטובות שעשית עם־אבותינו ועמנו: ממצרים גאלתנו יי אלהינו ומבית ;עבךים פדיתנו. ברעב זנתנו ובשבע : * 17 !77־ ־:17 : 77־ כלכלתנו. מהרב הצלתנו ומדבר * : ־ : 17 •• v IV * ־ : 17 • v IV מלטתנו ומחלים רעים ונאמנים ״ ־ : 17 ־•:7 7* 7 : 7 VÍ V • הליתנו: עד־הנה עזרונו הסמיך ולא־ עזבונו ססדיך. ואל־תטשנו יי אלהינו לנצהנעל־כן אברים שפלנתבנוורוח IV T ־־ V • 7 •• I •־7:1 17 : I ונשמה שנפחת באפינו ולשו? אשר .7 7 7 : I- 7 V : ־ "7 : I | :־ V שמת בפינו, חן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו ויעריצו ־ : • 7 :־ • :- :•:^■1 דיקך־ישר ו״ימליכו את־שמך מלכנו: כי כל־ןח לך יודה. וכל־לשון לך תשבע. וכל־ברך לך תכדע. וכל־ קומה לפניך תשתהוה. וכל־לבבות :יראוך. וכ4־לןךב וכליות יזמרו לשמך. כדבר שכתוב בל עצמתי תאמרנה י יי מיי כמוך. מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו * מי ירמח־לך. ומי:שוה־לך ומי -יערך־ לך. האל הגדול הגבור והנורא. אל עליון, קנה שמיםוארץ:'נהללך ונשבחך ונפארך ונברך את־שם : ־ ״ :־ | : 7 V : ן : 7 ״ I קדשך. כאמור, לדוד 1 ברכי נפשי את־יי וכל קרבי את־שם קדשו: :1 7 •• V - 7| : 7 : T: האל בתעצמות עזר. T ״ : ־־ :־^ \ •IVr הגדול בכבוד שמך. ־ I IV : : * T הגבור לנצח והנוראבנוראותיד: ־ • 7 1v : ־ ז : : 1V המלך הישוב על כפא רם ־־ V ■V | " • ״ 7 ונשא 2 ״ T \s ץ .197 Reggeli iniá szombatra שוק עד, מרום וקדוש ?löt, ולתום, תנו צדיקים בזיי, ליטרים נאוה תהלה: בפי ישרים תתהלל־‘. T : : ־ ז ובדבר* צדיקים תתברך. ובלשון וחסידים תתרומם. ובקרב קדושים תתקדש: : V| IV : | ׳ • : ־ |7 ובמקהלות רבבות .עמך בית ישראל בתה והפאר שמך מלכנו בכל־דור ודיר. שבן חובת בל־ חיבורים לפניך י: אלהינו ואלהי אבותינו, להודות לחרד‘ לשבה לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס על כל־דבדי שירות ותשבחות דוד בן־ישיעבךך משיחך: ־' .יעתבח עמך לעד ®לבנו. האל ה?2לך הנחלוהקדוע ביזמים ובארץ. בי לך נאה. יי אלהינו ואלה’ אמסינו, עיר ועברוה, הלל וזמרו-,, עז וממעלה. נצח נדלה ונמרה׳ תהלה ותפארת, הדעת ומלכות, ברכות : • 1| ! vív : • : T ז : : T והוראות מעתה ו_עד־עולם5 ברוך אתר! ל׳ אל מלך, ןדול בתעבהות, **ל ההודאות, אדון הנפלאות, הבוחר בעירי זמרה׳ מלך, אל, הי - • : T “ ? ״ ג ív t ... ן העולמים: • T T Az előimádkozó fél Kaddischt (הצי קדיש) mond 51. oldal. יתברך וישתבח ויתבאר. (* wtmMko* ברכואת־ך הסברך; Élőim, és község. ברוד י: המברך לעולם וער: ברוך אתה ־:׳אלך.*" מלך העולם׳ י'מר אור ובורא תמך. עקה, קליום ובורא את־הכל: ויתרומם מתנשא שמו של־ מלד מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. שהוא ראשון והוא אהרון ומבלעדיו אין אלהים. סלו לרכב בערבות ביה שמו ועלזו ל^ניו. ושמו מרומם י ע4־כ4־בך?ד־, ותהל!-,: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: יהי שם י: מברך מעתה ועד■ עולם: ח3ל יוךוך וחסל ישבחוך. S3n1 יאמרו אין קדוש בר: ח3<ל ירוממוך פלה, יוצר ה3ל. האל הפותח במל־יום דלתות שערי מזרח ובוקע הלוגי רקיע. מוציא חקה ממקומה ולבנה ממבון שבקה: ומאיר לעולם קלו וליושביו, שברא במרת רחמים: המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים. ובטובו מההש בבל־יום תמיד מעשה בראשית: המלך המרומם לבהו מאז. המשבח והמפואר : T \ : T : T :־: T והמתנשא מימות עולם: אלהי עולם, ברחמיך הרבים רחם עלינו. אדון עזנו, צור משגבנו, מגן ושענו׳ משגב בעדנו אין 3ע־3ך ואין זיל־ך. אפס בל־ך ומי דומה־לך: אין בערבך יי אלדזינו בעולם הזה. ואין זולתך מלבנו לחיי העולם 200 שהרית לשבת. ר T - - ... - הבא. אפם בלתך גאלנו לימות המרידו. [אין דיומה־לד מלמדנו לתהות המתים: אל ארון על פל־־המעשים. ברוך ומברך בפי כל־נשמה: |ךלו וטובו מלא עולם. דעת ותבונה סבבים אותו: המתגאה על־חיות הקלש. ונהדר בבכור על־המרבבה: זכות ומישור לבניי כסאו. ה?ר ורחמים לפני ?בודו: טובים מאורות שברא אלהינו. י?ךם בלעת בבינה ובהשפל: בה וגבורה נתן בלם. להיות מושלים ??!רב תבל: מלאים זיו ומפיקים נגה, נאה זיום ככל־העולם: שמחים כצאקם והעזים כבואם. עיונים באימה רצון קונם: פאי וכבוד נותנים ליקטו. צהלה ורנה לקד מלכותו: קרא לקמים ויזרח־אור. ראה והתקין צורת הלבנה: שכח נותנים־לו בל־צבא מרום. וזבארת ו?ךלה קרבים ןאובנים והיות הקדש: לאל אקר קכת מכל־הטעקים. כיום השביעי התעלה רקב על־כפא כבודו. תכא־ת עטה ליום המנודוה. ענג קרא ליום השקת: זה שכח קליום השביעי, קבו קכת אל מכל־מלאכתו ויום השביע• מקבה ואומר. מזמור קיר 202 ־' #דורית רב ליום השבת. טוב לדורות לי7י: לפיכך יפארו ויברכו לאל ?ל־יצוריו. שבה ידך ונךלה יתנו לאל ;!לך ישי בל. המנחיל ;!נוחה לעמיוישראל כל־שתיו ביום שבת ק'ךש: שמך יי אלדוינו יתקרש וזכוך מלבנו יתפאר כשקים בבעל ועל הארץ מתחת: תתברך מושיענו על־ שבח מעשה זיךיך ועל^־מאורי־אור שעשית יפארוך תלה: הרזברך צורנו מלכנו .וגאלנו׳ בורא ?תשים. ישתכח שמך לעד מלכנו, יוצר משרתים. ואשר משרתיו כלם עומדים ברום : * i r T \ 7 T : V 7 X עולם ומשמיעים ביראה יחד בקול דברי 7 - : ״ • : • : 7 •1־ : Í * I "• אלהים הים ומלך עולם: בלם אהובים, כלם ברותם, כלם נמרים, ובלם עושים באימה ומראה רצון קונם׳ ובלם פותחים את־פיוזם בקדשה ובטהרה, בשירה וממרה, ומברכים * *7 7: 7 : * í T • t 7 7: T ; 7 \ I : • ומעיכחים, ומפארים ומעריצים׳ ומקרישזם וממליכים את שם האל המלך הגדול הגמור והנורא, קדוש הוא: ובלם מקבלים עליהם על מלכות יבמים זו־־, מודה. ונוחגיס רשות זדה לזרה V T V Í • S í V • V * |- 7 להקדיש ליוצרם בנחת רוח׳ כשפה מרודד־-ובנעימה קדשה. כלם מאקד עונים ואומרים ביראת. קדוש 1 קדוש קדוש יי צבאות. מלא כל־הארץ פבודו: : I VII I 7 והאופנים והיות ה5ןךש מרעש גדול מהנשאים לעמת שרפים. לעמתם משפהים ואומרים. בחך כבוד־יי ממקומו: לאל ברוך נעימות ותנו. למלך א" הי וקום זמירות יאמרו ותשבחות -ישמיעו. בי הוא לבדו פועל גבורות. עשת חדשות. בעל י * T “Í ו- מלחמות. זורע צדקות• מצמיה ישועות. בורא ,רפואות. נורא החלות. ארק תןןלאות. המהדש בטובו בכל־יום תמיד מעשה בראשית: באמור׳ לעשה אורים ןדלים. כי לעולם חברו: אור חדש על־ביון תאיר ונזעה כלנו מהרה לאורו. ברוך אתת יי, גיוןנר .! T | T : T — ; IT \ המאורות: אהבה רבה אהבתנו יי אלהינו. חהלת גדולה ויתרת חמליג בלינו: אבינו בלבנו, בעבור אבותינו שבמחו בך ותלמדם חקי חייב- בן תחננו ותלמדנו: אבינו האב הרדזמז, המרתם רחם בלינו. ורזן בלבנו לרובין ולהשכיל. לשמוע ללמוד וללמד. לשמור ולעשות ולקום! את־בל־־בדי תלמוד תורתך באהבה: והאר ?ניקינו בתורתך. ודבק לבנו כמעותיר. לחי לבבנו לאהבה וליראה שבך. ולא־נבוש לעולם ועד; בי בשם קדשך הבדיל והגידי בשקנו. נגילה ונשמחה בישועתך:*) והביאנו לשלום 1 מארבע בנפות הארת. והוליכנו קוממיורת לארצנו: כי >8ל פועל ישועוח אתה, ובנו כחר!^ מכיל־ענם ולשון, וקרבךננו לשמך הןדול סלה באמת. להודות לך וליחרך באהבו־!: ברוד אתה ת הבולור בעמו לשראל באהבה: *י מלוי (דבד־ם ו׳ הי.) (.4 ,M. 5. k. fi) שמע ישראל ידוה אלדינו : ~ * : T : •• T ... ..ן ידוה 1 אחד: 7 V T I ברוך לום בבור מלכותו לעולם ועד: ואהבת את יח־ה אלהיך ?בל־לבכך יבבל־נבשך ובבל־מאדך: וליו הדברים האלה איש־ אנכי בציך היום ?5ל־לבבך: •ש?;״= לבבך ודברת בם בשבתך בביתך שלב" בדיר ששב" ובקומך: וקשרתם לאיות ועל־ד־ך והיו לטפופרת שהרית לשבת♦ רו ־ :־ ־ ־־ ־־ T בין עיניך: וכתבתם על־מזזות ביסך ובשעריר: (ד־כף־ם י״א "׳נ.) (M. 5. k. 14, 13.) להלה אם־יקמע ־שמעו אל־מצוהי איכר אנכי ?שמה אתכם היום לאה?ה את־יהוה אלהיכם ולעבדו ככל־לבגכם וככל נפשכם: לנהתי מסר־ארככם בעתו יורה ומלקוש •אספת תנך והירעןך הכתר־: ונתתי עשב בשדך לכהסתך ואכלת לשבעת: תשמרו לכם פךפתה לבבכם וסרתם ועברתם אלד,*ם אתרים להשתהרתם להם: לחרד, אף להוה בכם לעצראת־השמים ולא יללה ממר להאדמה לא תתן את־יבולה ואבדתם מהרה מעל הארך הטכה אשר ידוה נתל לכם: ושמתם את-רבדי אלה על־לבככם לעל־נפישכם וקשרתם אתם לאות על־ והכם והיו לטוטפת 3ין עיניכם: ולמדתם אלם את־כניכם לדבר בם כשכהך בביתך וכלכתזי בדרך ובשככך וכקומך: וכתבתם על־מזוזות ביתך וב׳מזנרך: למען ילבו ימיכם וימי בניכם על האלמה איימה ממבע יהוה לאבתיכם לתת להם כימי היממום על-האר,!: (39(1־13־ טין לץ,) (.37 ,15 .M. 4. k) ויאמר ידעה אל־מימה לאמר: דבר אל־בני רמלאל ואמרת אלחם ועימו לתם ציצת על־בנפי כגדיתם ללחלמ ונתנו על־ציצת הכנף פתיל תכלת: ותוה לכם לציצת וראיתם אתו וזכךתם את־כל־ מצות יהוד, ועיביתם אתם ולא תתורו אתרי לבבכם ואתרי עיניכם אימר־אתם זנים אחריהם: למען תזכרו ועימיתם ארדבל־מצותי והייתם קדקים לאלהיבם: אני יהוד, אלד,יבם איטר הוצאתי אתבם מאלך מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוד, אלד,יבם: T : (Élőim, hangosan:) יהוד, אלהיבם אמת: V v: V •• v: T : אמת הציב ונכון וריב הקר ונאמן ואהוב וחביב תהמר ונעים ונורא ואדיר ומתקן יב־ב" וטוב הבה הדבר סדי עלינו לעולם ועד: אמת אלד,י עולם מלבנו צור יעקב מנן "מעני: לדור ודור הוא קום וקמו קים ובבא! נבון ומלכותו ואמונתו לעד קימת: ודבריו חיים ולחמים נאמנים ונחמדים*) לעד ולעולמי עולמים על-אבותינוועלינו׳על-בנינוועל־דורותינו ועל בל־הורות זרע יקראל עבדיך: על ’הראשונים ועל ד,אחרונים דיר טיוב וקים לעולם ועד. אמת ואמונה הק ולא ועבוד: אמת שאותה הוא יי אלך,•ני ואלך,י אבותינו. מלבנו, מלך אבותינו. גואלנו, גואל אבותינו. יועדנו, צור ישועתנו. פודנו ומצילנו מעולם הוא שמך. אך א־־ך־ם זולתך 2 עזרת אבותינו אתה הוא מעולם. מנן ומושיע לבניךם אהריהם בלל־ דיור ודור: ברום עולם מושבך׳ ומשפמיך וצדקתך עד־אפסי ארך: אשדי איש שישמע למצי־ךך ותורתך וך3ךך :שים על־לביו: אמת אועה הוא אדך לעמך ומלך גבור לריב ריבם: אמת אועה הוא ראשיך ואתה הוא אךריך׳ ומבלעדיך אך לנו מלך גואל ומושיע: ממצרים נאלתני סדור ק״י 14 210־ עדרית רי י7י אללינו ומבית ,עבדים ?תתנו. כל־ בכורילם התת ובבורך גאלת. וום־סוף בקעת וזדים טבעל וידידים ל,עברת. ויכפו מים צריהם. אלד מלם לא נוהר: על־זארת ישבהו אהובים ורוממו אל. ונתנו ירידים זמירות, שירות והשבחות, : T : :־ T. • e ברכות והוראות למלך אל לי וק;ם: רם ונשא, נרול ונורא. משפיל גאים ומגביל שפלים, מוציא אסירים ופודה ענוים ועוזר דלים ועונה לעמו בעת שועם אליו: תהלות לאל.עליח; ברוך הוא ומברך: משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רעה ואמרו כלם. 1 *, • T • T T 2 * 2 T* מי־כמכה באלם י:. מי כמכה בקדש, נורא תהלית עשת פלא: שירה ללשה ישבתו גאולים לשמך על־שפת הים. יחד כלם הודו והמליט ” 5 ־ "י 1• ; • : T *• T T ואמרו. ל:מלך לעלם ועת צור ישראל. קומה כעזרת ישראל. יפדה כנאמך :הודה וישראל. גאלנו י: צבאות שמו, קרוש ישראל! ברוך ארגה יי, גאל ישראל: (תפלת &בע<) אדני שפתי תפתה ופי עיד תהלתף: (אבות.) .כרוך אתה ל, אלהינו ואלהי אבווגינו, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי ועקיב. לאל הגדול הגבוה והנורא׳ אל עליון-3'ימל הסדים טובים וקנדה הפל וזוכר לסדי אבות. ומביא גואל לבני בניהם • •• •ך י •• • •• í • י V למען שמו באהבה: I׳׳, *14 ; / . A 212 שהרית לשבת. ריב ־־:•״ - ־־ 7 (בשבת ׳עובה:) זכרנו לחיים. מלך הפץ נהיים. וכתבנו כספר החיים. למענך אלהים חיים.4 מלך עתר ומושיע ומגז. בחך אתה ל׳ מגן אברהם: (גבורות.) אתה גבור לעולם אדני. מהיר, מתים אך-,. רב להושיע: ;101 nos-ig ezt mondják-ש0תי .עצרת מעיב הרו־ ומידד ה;ק:: מבלבל חים ב״םר. מהוה מתים ברחמים רבים. סובך נופלים. ורופא הולים ומתיר אסורים. ומקום אמונתו לישגי עפר. מי קמוך בעל גבורות ומי דומה לך. מלך ממית ומהוה וטעמיה ישועה: (בשנה שובה:) מי כמוך אב הרחמים. זוכר יצודו למים ברחמים: תאמן אתי. להסייות מתים. ברוך אתה יי, מחיה המתים; : T5 Élőim. Község. Lt Élőim, (קדושה.) A smoné eszré ismétlésénél itt a k’dusa következik: נקדש את־שמך בעולם כשם שמקי׳־שים אותו בשמי מרום, בכתוב על־:ד נביאך, וקרא זה אל־וה יאמר. זקד1ש 1 זקרוש זקדיויש יי צבאיות. מלא כל־האו־ץ ?ביורו; אז בקול רעש גדול אדירוחזק משמיעים 7 I ־1־ T ־ י : 7 T | - ־ • קול מתנשאים לעמת שרפים, לעמתם I ״:־־:׳ I \ ־ : T 7 \ * • T ברוך יאמרו. e,״K8 ברוך בבוד־יי ממקומו; ממקומך מלבנו תופיע ותמלוך עלינו, בי מרבים א״נהנו לך. מהי תמליך במיון בקרוב מימינו לעולם ועד תשכון. תתנהל ותתקדש בתוך,ירושלים עירך לדר ודר ולנצח נצחים: ועינינו תראינה מלכותך, Élőim. שחרית לש3ר1. ,r* ..... ־ ־ T אתה זקדוש ושסך ,מדוש. וקדושים בבל־יום יהללוך פלה. ברוך אתה יי׳ האל הל11'ש‘ ה8לןי הרך^:) ישמח משרר במתנות סלקו, כי.ע?ד נאמן'קראת לו. ?ליל תפארת ?ראשו נתת. בעמדו לפניך על הר־סיני. ושני לחת אבנים הוריד Ki'izaég. ביבר האמור ?שדי ןנןך ?גל־ירי דוד משיח צדקך. ימלך יזי לעולם. אלהיך ציון לדר ולד. הללדה T ־־: ti־ Élőim לדר ודר נניח ןךלך ולנצח ;צהים קדשתך ;קדש׳ ןש?חך אלחינו מפינו לא :מוש לעולם ועד׳ 3י אל מלך נדול וקדוש ארצד* * ברוך אתה יי, האל דקדיוש: משיש? ד,מלך הקדוש:) _ , . 215 Reggeli ima szombat•! á. - ?ידו. וכתוב בהם שמירת שבות. וכן כתוב ?תילמי* ושמרו• כני־ישךאל או־דהשבת. לעשות את־השבת לדרתם כרית עולם: ביני ובין בני ישראל איות היא לעלם* כי־ששת,ימים עקה יזי את־השמים וארי הארך וביום השביעי יבבת ויגבש* ולא נתתו יי אלהינו לגויי האו־ציות. ולא הנחלתו מלכנו לעובד זרים. וגם במנוחתו לא .ישכנו רשעים. כי לישראל עמך נתתיו באהבה. לזרעיעקב׳ אישר בם בחרת. עם מקדשי שביעי. כלים ישבעו ויתענגו מטובך. והשביעי רעית בו וקדשתו. המית ;מים אותו י קראת, זקר למעשה בראשית: lúg שהרית לשית. י£׳ - ... - - 7 אלהינו ואילהי אבוהזינו. רצה במנוחתנו. קהשנו בם־%־*ך ן0ן חרל-‘ בתיל־ך. שבענו מטובך W^i בישועתך. וטהר לבנו ר;<ב־ך מאמת. והנחילנו יי אלהינו באהבה יב־צק *טבת קדשך. וינוחו בה ישךאל מקדשי יטמך. ברוך אתה יי׳ מקדש היטבת: (עבודה.> קצר, יי אלהינו בעמך ישראל ובתפלתם. והשב את־העבודה לךביר ביתך. ואשי ישראל ותפלתם באליב־־׳ תקבל בךצ1ן. ותהי לוציין תמיד עבודת ושהאל עטך: . ezt mondják (הול המועד) és a félünnepeken (יאש חדש) Ujhold napján אלדזינו ואלד,י אבותינו. ועלה !־יבא ויגיע ויראה יחנה וישמע ויפקד ומכר זכרוגגו ופקדוגנו יזכרה אבותינו. וזכרק משיה בן־דוד עביך. מקרח י (לראש tthh) ראש הד/דש (לפכות) חג הסכות !דועזלום ביר זקךשך. ווכרון בל־עטך בית .ישראל לבניך לבלי?5ה לטיבת ללון ולחסד ולרחמים ולחיים ולשלום ביום * דו v : ־־־ ד־ * : • • 1 t * <^«!״> חג הבצות הזה. זכרנו יי אלהיגו בו לטובה. ופהדנו בו l-J : T T í V VS T: I” ; T V • לברעה. והושיענו בו לחיים. ובדבר ישועה • * 1•• • ! T T : - • • ג •י 1 ז ורחמים חום ולן,נו. ורחם,עלינו והושיענו. בי אלייך עינינו. בי אל מלך חנון ורחום אתה: ותחזינה .עילנו מיצומך לצייק מרבומים; ?רוך אתה ל המסזיר לבינתו לציון: (הודאה.) מודים א;הנו לך, לאתה הוא יי אלהינו ואלהי אבותינו לעולם ו;3ד. צור ס.?ןנו, מגן דמענו אתה הוא לדור דור. נוךה לך וגס§ר (מודים דרבנן.) *> מודים ^נהנו לך׳ שאתה היא לי אלדזינד ראלדהי אבותינו. אלהי $ל-$שי. יוצתו׳ יתיר בראיית. $־כות ןהוךאות לש?וך זרנדויד1 להקדוש. עיר שד־רדיסנו וקי&תגו. ק תחיינו וךתקימנו יתאסוף *) Míg az elSimAdkozó fenn hanggal G'TS-ot mond, * kSzség halkan * U'״YPי~.7'' ' ־ mn'tvlj(! : 218 שהרית לשבת. ריח - - 7 תהלהך עיל־חיינו וליידי למיית W• T יי' י, לשמה ח״?ךך ולעשורז המסורים בירך. לצל־ רצ1ג]יולןנ5ךןדבל?כשלם. על שאנחנו מודים לזי. נשמיותינו ל^חח ־ ?חך ■אל ההזאות־ לך. וצל־נפיך צובכל־ייום עמנו. וצל־ :?לאי".־־ לטיוביותיך שבבל־עת׳ צרב ובקר וצהרים: הטיוב פי ידא־כא ITT: T : I V I T • ־ T רהמיך. להסרחם כי לא־תטו הקודיך. מעולם קוינו לך: ,74 lapon) közbeszúratik) על הגיסים kor itt יטב־. ־;־בד, לצל־בלם והברך ליהרוסם שסך סלקנו המיר לעולם לצר: ( בשבת שובה) ובתוב לחיים טובים כל־בני בריתף: לכל החיים ייוחך־פלה. ויהללו את־ שסך באסה. האל ישוצתנו וצ״־גי קלה. ברוך אהה יי׳ הטיוב שסך ולך נאה להורות:,. (שלום.* הזן• אלהינו ואל1ד אבותינו . בככנו בבינה המשלשת בתורה׳ הכתובה על־ידי משה עבדך, האמורה מפי אהרן ובניו כד׳נים .עם:קיושף באמור: יפלכך יי וישטרך: יאר יי בניו אליך דהנןל: יעא גי «יו אליך וישם לך שלום: שים שלום טובה וכרכה. דון וחמד ורחמים עלינו ועל כל־ישראר עמך. ב־כני אבינו כלנו כאהד כאיור פניך. 5' כאור פניך נקת לנו יי אלרגי תורת חיים ואהבת הכד וצרתה וכרבה ורחמים וחיים ושלום. וטוב בעיניך לכרך את־ עמך ושהאל ככל־עת וברל־שעה בשל^ך: (בשנת שונה:) בםןר חיים ברבה ושלום וברנסה טובה נזכר ונכתב לפניך אנחנו ובל־תטך בית ושראל לחיים טובים ולשלום. ברוך אתה ך, עשה השלום: כרוך אתה ך׳ המברך את־עמו.ישראל כשלום: . . - י *-•׳״' 'X יי■״ 4 J . ?ז אלד,י׳ נצוד לשוני מרע ושפתי מדבר מלמה. רל^קללי נפשייתדום. ונפשי בעפר לכל תהיה. פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי/ וכל החושבים עלי מנה. מהרה הפר ע^תם'וקל.קל מחשבתם. עשה למען שמך. עשה למען ימינך. עשה למען ,קדשתך. עשה למען תורתך. למען יחלצון הידיך. הושיעה ,ימינך וענני: היו לרצון אמרי-פי והגיון לבי לפניך. ,;י צורי וגואלי: עשה שלום פמרימיו. הוא!עשה שלום עלינו ועל־כל־ישראל׳ ואמרו אמן: יחי רצון לפגיף יי אלהינו ואללי אבותינו׳ ש^נה בית הט$ש במדיה ממינו, ותן <קנו בתורתף: לשם נ״עבלק ביראה כימי עולם וכשנים מדמניות: וערבה ליי מנדת יהודה ףרושלם בימי עולם ובשנים .קלטניות: !ס^חול המועד של פסח és ראש חרש ן bm-kor המועד של סכות és חנוכה ’.mondatik הלל mondatik, j itt fél הלל itt egész A szent frigyláda felnyitása előtt (פתיחת ארון הקודש) szombaton és ünnep-napon ezt mondják: אף כמוך באלהים!אר^י, ואץ במינשיך: מלכותך מלכות מל־עלמים. ממשלתך ממל־דור ודר: ץ מלך גי מלך ץ למלך לעולם ועד: יי עו לעמו והן. גי ;מרך את־עטו ב^לום: אב הרחמים׳ חמימה מרצונך את־מק. תב^ה חומות ;רושלם: כי מך לכד במחנו־ מלך אל רם ונשא, ארץ עולמים: סדר קריאת התורה. I vp |• ־ T ׳ ' (א) הוצאת סם־ תורה. A Thóra kiemelésekor. ויהי בגסע חארן ויאמר משה. קומה 1 יי ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך: כי מציון תצא תוזרה וךבר־־גי מירוחם: גירוך שנתן תורה לעמו ד&ךאל בך)ףןזתו: fű קמה דמרא עלמא, בדיך בתרך ואתרך. יהא רעותך עם עמך ישראל לעלם. רפרקן ןמי;ך אהד לעמך בבית מקדשך׳ ולאמטויא ל5א מטוב;הורך׳ ולקבל צלותנא בדהמין. ול,א רעוא ר,ךמך׳ דתוריך לן היין בטיבוסא. ולהוא א;א בקרא בגו צד_ק:א. למרחם,עלי ולמנטר:תי ן:ת בלדי לי ודי לעמך.ישראל. אגת הוא זן לכלא ומפלגס לכלא. אנה הוא שליט על־בלא. אגת הוא ישליט על־מלכ:א׳ ומלכותא די־־לך היא. א^א עביא דקדקא׳ בדיך הוא דמגדנא קמה ומ.קמא דוקר אווץהה ביל־עדן ועדן. לא על אגש ךהצ*א. ולא על־בר־אלהין סמבנא. אלא באלדדא דשמ:א. להוא אלד,א קשוט. ואורןתה קשו־ט. וגביאוהי קשוט. ומהגא למעבד טבון וקשוט. בה א;א רחק♦ ולשמה קדישא ןיקירא א;א אמר תושבחן. יהא לעוא:זקךמך׳ךתבתח לבי באו־ליתא יתקלס מקאלין דלבי ולבא דכל־עמך.ישראל. לקב ולחיין ולשלם: שהרית לשפת. Élőim, és Közs. שמע לשראל ין אלהינו יי 1 אהד. Élőim, és Közs. אחר אלפינו, גדול אדונינו, זקחש שמיו; גדלו לזיי אתי ונרוממה שמו יחדו: Község. לך יזי הגדלה והגבורה והת?אךרת והנצח !ההוד. בי בל בשמים ובארץ. לך ד הממלכה והמתנשא לבל לראש: דוממו,יי אלהינו והשתחוו להדים רגליו, מדוש הוא: דוממו יי אלהינו והשתחוו :־־ :I•• V: T : * : ־ :־ להר קדשו. בי קדוש יי אלחינו: : T ן: v: t: | T "ו Előimádkozó : על הכל יתנהל ליתקדש משתפה ויתפאר ויתרומם ויתנשא שמו של־מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בעולמות.שברא, העולם הזה והעולם הבא: נרצונו לפרצו! יראיו לכרצון כל־פית ושראל: צור העולמים׳ אדון כלי הבריות, אלוה כל־הנפשות: היושב במרדכי מרום, השוכן בשמי שמי קךם: קךשתו על־החיות׳ וקךשתו על־כפא הכבוד: ובנן יתקדש שמך בנו יזי אלחינו לשני כל־היז ונאמר לפניו שיר הדש׳ ככתוב: שירו לאלהים׳!מדו שמו׳ בלו לרוכב בערבות ביה שמו׳ ועלזו לפניו: ונראהו.עץ בעין בשובו אל־נוהו׳ ככתוב: כי שן ב.עין ייאו כשוב יזי ציון: ונאמר׳ ונגלה כבוד ץ♦ וראו כל־בשר יחדו כי פי ץ דבר: Előimádkozó : אב הרחמים׳ הוא ירחם עם עמוסים ויזכור ברית איתנים. הציל נפשותינו מן־השעות הרעות. !־יגער ביצר הרע מן הנשואים. ההן אותנו לפליטת עולמים. וימלא משאלותינו במדד, טובה ןשהגה ורחמים: Előimádkozó: ויעזור הגן ויושיע לכל החוסים בו׳ ונאמר אמן. הכל הבן גף4 לאלהינו ותנו כבוד לתורד־ן: בהן קרב יעמד <-- פ־־׳ב• ־־p׳• ברוך שנתן תורה לעמו ושראל בקךשתו: תורת יי תמימה משיבת נפש: עדות י: נאמנה מחכימת פתי: פקודי יזי ישרים משמחי לב: מצות ץ ברה מאירת עימם: ה עז לעמו יתן. יזי יברך ארת־עמו בשלום: האל תמים דרכו׳ אמרת ץ צרופה. מגן הוא לכל החוסים בו: Közs. és Élőim. ואתם הדבקים 3״אלהיכם. דלים בלבם היום! י=> ברכות התורה. A Thorához hívottnak áldásmondatai. A felolvasás előjt! בךכו את־ין המב־ד • (A község aztután a felhívott:( ?רוך יי המברך לעולם ן?נד* ברוך אתה יזי, אלה•;׳ מלך העולם׳ אשר ?חר־בנו מיל־ל׳ממים ונתךלגו את־תורתו: ברוך אתה יה;ותן התורה: (A. felolvasás után :) ברוך אתה יה אלהי;ל בל־ העולם׳ אשר;תן ל;ו תורת אמת ומי עולם W בתוכנו. ברוך אתה יי, ;ותן התורה: ברבת הגומל. ״ ג- , A ki veszélytől való menekülés után a thórához hivatik, ezt mondja • ברוך אתה ין, אלהינו מלך העולם, הגומל למכים טובות שנמלני כל־טוב: Község : מייטגמלך יל־טוב. הוא ונמלה בל־טוב טלה: : 4 a thórához hívják, atyja ezt mondjaבי מצוד, Mikor a ?רוך •טפיגרני מענעו הלוה: (A Thóra felemelésénél és mutatásánál:) רואת התודה אשר־קזים משה לפני בני יק*ךאל♦ על־פי יי ב״יד־משה; עץ־־מים היא למסזיקים בה ותמכיה מאשר: ךרכיה דרני־נעם וכל־נתיבותיה שלום: ארך:מים בימינה בשמאלה עשר וכבוד: יי הפץ למען בדקו הדיל תורד־! האדיר: סדר ברכות ההפטרה. Áldásmondás a haftorah felolvasása előtt: מרוך אתה יי, אלהינו מלך העולם, אשר בהר בנביאים טובים ורצו“. בדבריהם. V - $ • í T TS * * * S • •7 הנאמרים באמת. ברוך אתה יי, הבוחר בתודה ובמשה־, TI T - I T - •״ v. T עברו ובישראל עטו ובהביאי האמת וצדק: A liaftovali felolvasása után: ברוך אינה יי, אלהינו מלך העולם, צור בל־העולמים, צדיק בבל־הדורות, קאל הנאמד ־אומר ועושה, המדבר ומקים, שכל־ךבריו אמת מדק: נאמן אתה הוא יי אלהינו ונאמנים דבריך, וקבר אחד מדבריך אחור לא־!שוב ריקם, כי אל מלך נאמן(ורחמן) אתה: בחך אקח י״י, האל הנאמז בבל־ךבריו: 1 סחר ש*ב 15 d 1 רחם על־כיון׳ בי היא בית חייגו׳ וליגליגת נפש תוש:ע במהלה בימיט• ברוך אתי"׳ " ׳ מיבמח ציח בבניה Í שמחנו יי אלהיט באליהנ הנביא עבדך ובבלכות בית דוד משיחך׳ בבחרה ;בא רגל לבט׳ על־כסאו לא־ישב ך׳ ולא־ונחלו עוד אחרים את־בבודו. כי בשם זקרשך נשבעה לו׳ שלא־יככה נרו לעולם ועי׳ ברוך אתה ", מנן דוד; על־התורח ועל־העבוךד־! חנל־מכיאיבם ועל־יום השבת הזר־" שנתת לנו ך אלהיט לקדשה ולמנוחה׳ לעבוד ולתפארה על־הכל אלהיט אנחנו מודים לך ובברכים אוועך, והכרך שמך בפי קל־חי תמיד לעולם ועד. ברוך אתה י״י׳ מקדש חשבת: וקום פוך לן ן מךשמלא, הנא והקדאןרהמיוהץ אריכי ומזוני רויהי וסיעהא ך־שמנא ובריות גופא ונהררא מעליא, זרעא היא נקימא׳ זיעא די לא־יפסק ודי לא־יבטל מפתגמי אוי הא לממן ורבנן הבוךתא.קדישהא, די ןא:ךעא דישראל וך בבבל, לרישי כלי ולרישי גלותא ולרישי מתיבתא ולדינא .4• • • • 1 t י•••• ג ז t :“ץ* יי ך־בבא׳ לכל־תלמידיהון ולכל־־תלמידי הלמידיהון ולכל מן־ דעסקין באוויתא. מלכא דעלמא יברך_יההון׳ יפיש הייהון ו״יבגי יומיהון דתן ארכת לשניהון ויתפרקון וישתזבון מן בל־ נ<קא ומן כל־מרעין בישין. מרן די בשמיא יהא בסעךהון כל־זמן ועדז. ונאמר אמז: וקום פרקן מדשמיא, הנא ן־כדא ולסמי והיי אריכי ומזוני רויסי !־סיעתא די־שמיא ובריות גופא ונהורא טעללא, ?רעא סיא ול,ימא, לרזעא די לא־יפסר, ודי לא־יבמל מפתגמי אוריתא לכל ל,הלא לדישא הדין, רב:רבי;א עם זערלא, מפלא ונשלא. מלכא דעלמא יברך להיכון. יפיש מיכון ונסני למיכון ונתן א:רכה לשניכון ותתפרקון והשתזבון מן כל־ער,א ומן כל־מרעין בישין. מרן די בשמיא להא בסעדכון כל־זמןועדן. ונאמר אמן: מי ואברך אבותינו אברהם יעהק ונעלב, הוא יברך את־כל־המהל הל,דוש הזה עם בל־קהלות הל,דש, הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם וכל אשר להם. ומי שמנסדים בתי כנסיות להפלה. ומי שבאים בתוכם להתפלל ומי שנותניבב נר למאור וייז לקדוש ולהפילה ופת לאורחים מגךקד־־י לעני-ים. וכל־מי שעוסקים בצרכי צבור באמונה׳ הקדוש ברוך הוא ישלם שברם ויסיר מהם בל־מ־לה לירפא לכל־ .נופם ויסלה לכל־עונם וישלח ברכה והצלחה בכל־מעשה ,ידיהם עם בל־ושראל אחיהם. ונאמר אמן: תפלה בעד שלום ־צלך. מותן תשועה למלכים ומושלה לנסיכים, מלכותו מלכות כל־עלמים, הפוצה את־רוד ״ : — $ 7 7* “ *• V * * עבדו מהדם תנה, הנותן בום דרך ובטיבם עזים נתיבה. הוא יברך ולשמור וינצור מעוור וירומם מנדל מנשא למעלה את־אדונינו המלך פראנק יאזעף הראשון :רום הודו. מלך מלכי הכלכים ברחמיו ותהו וישמרהו, ומכל־צרה מגון ונזק :צילהו, מך3ר עמים תהת רגליו, מפיל שונאיו לפניי׳ ומכל־ ,אשר יפנה יצליח. מלך מלכי המלכים ברחמיו יתז בלבו וכלב כל־יועציו ושריו רחמנות, לעשות טובה עמנו ועם כל־ישראל. כימיו ובימינו תושע יהה־ה, וישראל ישב: לבטה. ובא לציון נואל. ובז יהי רצח. ונאמר אמן: I M A a felséges uralkodó és a haza javáért. Mennyei atyánk, a világnak Ura, ki a fejedelmek és nemzetek sorsát végtelen bölcseségedben intézed, légy a mi felséges királyunknak I. Ferencz Józsefnek, és az egész királyi háznak oltalma és védelme! Áraszd ki rájok áldásod bő malasztját, koronázd óletöket örömmel, békével és boldogsággal! Áldd meg kedves hazánkat Magyarországot, annak magas kormányát, lakosait, képviselőit, hatóságait, jótékony és közhasznú intézeteit és mindazokat, kik a hon boldo-gitásán hű buzgalommal munkálkodnak! Áldd meg községünk és iskolánk elöljáróit! Hallgasd meg atyai kegyelmedben mindazokat, kik mennyei segélyedért esedeznek — Ámen! - קיר .נרכת החלש. Az ujhold napját az olőimádkozó a megelőző szombaton fen szóval hirdeti ki. Az ujhold napjának kihirdetése előtt: יהי זרצץ מל?ניןי׳ יי *!לידני ואלת אבה־דנו׳ שהחדשעל*נ.י את־חחךש הזה לטובה ולברכה׳ וההךלנו חיים ארוכים, חיים של־שלום, חיים של־־טוכה, חיים של־ברכה, חיים של־פךנסה, חיים של־ חלוץ עצמיות, חיים W כחם (יראת q qw יראת חטא׳ חיים fW כסם כושי׳ וכלמה, חיים של־־עשר וכבוד. חיים שהת כנו אהבת תולה הראית שטים, חיים שימלאו כשאלות לבנו למוכה. אמן סלה: מי שעשה נכים לאבווזינו וג^ל אותם מעבדות להרות, תא ינאל איורןנו ?קרוב וקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ. הברים ?ל־ושראל׳ ונאמר אמץ ראש ד)ךש <=*:׳> יהיה בלם <=*=•>׳ הבא וגלינו \_bv כל־ושךאל לטובה: Község és előimádkozó : והרשהו■ הקדוש בחך הוא ,עלינו ו_על כל־עמו ביה ישראל לחיים ולשלום. לששון ולשמחה :־י* 7 : 1 $ I T : TJ לישועה ולנחמה. ונאמר אמן.4 minden szombaton ,?ג-תשעה באב 161-ש3עת עיטר בתמוז ,^-שבעות ncí-t01 .mondatik אב הרחמים אב הרחמים שוכן מרומים♦ ברחמיו העצובים הוא יפקוד ־־ 7 ־* :*־ ״ •• ן : 7 T I :״ * • : | ברחמים. החסידים והישרים והתמימים קהלות הקדש. שמסרו : • -;-־־• : ־־ : 7 * :־־•:•• : I • ־־ |7 V v : נפשם עלקדשת השם. הנאהבים והנעימים בהייהם. ובמותם לא נפרדו. מנשרים .קלו ומאריות וברו. לעשות וצון־קונם והפך צורם: יזכרם אלהינו לטובה. עם שאר צדוקי עולם. ועקום לעינינו נקמת דם :עבדיו השפוך: ככתוב בתורת משהאיש האלהים. הרנינו ורם עמו כי דם עבדיו יקום. ונקם 7ישיב לצריו. וכפר אךמתועמו: ועל ידי עבדיך הנביאים כתובלאמי: ונקוד דמם לא נקיתי. רי שוכן בציון: ובכתבי הקדש נאמר. למה יאמרו הווים איה אלהיהם. לידע כורם לעינינו. נקמתדסעבדיך השפוך: ואומר כי דורש דמים אתם זכר. לא שכח צעקת עורם: ואומר הין בולם מלא כויות. מהך ראש על ארך רבה: מנהל בדרך.ישתה. על כן ידים ראש: • אשלייושביביתך. עוד יהלאךסלה * אשרי לעם שבלה ליו. אשד לעם ש: אלליו: (ההלם p™*> תהלה לדור*♦ (.145. zsoltár) ארוממך אלוהי המלך. ואברכה יממל לעולם ועד: ב?ל־י1ם אכלכל. ואחלרה שכל לעולם ועד: גדוי יי ו«ללל מאד. ומךלתיו אין חקר: דור לדור ישכח מעשיך. ונבוח־דךנידו: סלד כבוד הולך. ודברי נכלאתיד אשילה: ועזוז ניורארדך יאמרו. שדולר- אסכלןה: זכר רב־טובך וביעו. וכלל,הך ירננו: הנון ורחום ל. ארך א#יס שךל־הסד: טויב־־יי לכל. נרמוו על־כל־מעשיו: יוחך י: כל־מעשיך. ומסיד־יך יברכוכה: כבוד מלמה־ יאנךו. ונבורה־ ידב~: להודיע לבני האךם גבורתיו. וכבוד סדר מלכותו: מלכוקי מלכות כל־עלמים. וממשלתך ככל־דור ודיור: סומך יזי לכל־הנפלים. מוקף לכל־ הכפופים: .עיני כל אליך ישברו. ואתה נוסךלהם את־אכלם בעתו: פוקח את־ידך. ומשביע לכלרדי רצון: צייק יי ככל־דרכיו. והכיר ?כל־מעשיו: קרוב י: לכל קךאיו. לכל אשר יקראהו כאמת: ךצח־יראיו .יעשה. •א־דש״ע־ב ושמע ויושיעם: שומר יזי אח־?ל־אה3יו. ואת כל־ הרשעים.ישמיד: חהלת יי יד3ר 5י. דברך 1ל־?שר שם ר)ךשו לעולם ועד: ואנחנו 1נברך ;ה מערה־, ועד־עולם. הללויה: <ג> הכנסת 15p תודח. A Thóra visszahelyezésekor,)) ; Az előimádkozó a Thórát a frigyszekrényhez viszi és ezt mondja יהללו את־שם !;י. כי־נשגב שמו יבדו: Község: הוד; על־ארץ ושמים. וירם ־לוז לעמו. תהלה לכל־חםיךיו. לבני ושו־אל עם קלבו. הללויה: י־־ל= =״“*> _ (.29. zsoltár) מזמור לדוד. הבו ליי בני אלים. הבו לי7י כבוד ועז: ~בי ליי כבוד שמו. השתהוו לד כהךרת־קךש: קול י: על-המים. אל־הכבוד הרעים. וי על־מים רבים: קול־יי בכה. קול וי בהדר: קול י7י שבר ארזים. השבר י7י את־אדזי הלבנון: הדקידם כמו־ענל. לבנון ושריון כמו בן־דאמים: קול־* חצב להבות־־אש: קול י: :היל מרבד. והיל ד בדבר קדש: קול יו יהולל אילות ההשף יערות. ובהיכלו בלו אמר כבוד: ין לב^ל ויבב. וישב ך מלך לעולם: יו עז לעמו ותן. יי 1 יברך את־־עמו בשלום: A frigyszekrény bezárásakor:)) ובנחה יאמר. שובה יי רבבות אלפי ישראל t : 7 :T • :־ . ..... T .. קומה יי למנוחתך. אתה וארון קך! פהניך ילכשו־צךק. וחסידיך ירננו! ב־יבור תר עברך. אל־תשב פני משיחך? כי לקח טוב 1־חתי לכם. תורתי אל־חכזבו! עק־חיים היא למחזיקים בח.ותמכיחמאשר! דרכיה דרכי־ נ?ם. וכל־נוניבותיח שלום! קשיבנו ך אליך ונשואה. חיש זינךנו כמים: תפלת מוסף לעבת. Az előimádkozó fél-kaddist mond : י.תנדל ויתקדש קמה רבא בעלמא די־ברא כךעותה. וימליזי מלכותה כמיכו־ן וביומיכון ובהד ךנל־בית ושלאל בעגלא וכזמן קויב׳ ואמרו אמן: יהא עמה רבא מברך לעלם ולעלמי י׳נלר׳יא * והבקי וישתכח ויתפאר ויתרמם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמה זיקך־קא. כ.ריןד הואל<נלא(בש״ש־ יל^לא׳ מךכל־כרכתא ושירתא תשכהתא ונהמתא דאמירן כ^למא׳ ואמרו אמן: (תפלת שכעס (בי שם יזי אך!ךא הבו גדל לאלהינו:) אמי שפתי תפתה ופי.יניד תהלתך. (אבות.) ברוך ארנה יזי, אלהינו ואלהי אבותינו׳ אלדד אברהם אלדד שדוק ואלדד נעלב• האל מתל מבור והנורא׳ אל עליון׳ נוטל חסדים טובים וקנה הכל וזוכר הקת אבות. ומביא נואל לבני בניהם למען שמו באהבה: 3,Í13ti שו3ה : A liz bünbánási napon 13137 לחיים. £לןר חפץ מלם. יפתבנד 1202 החיים. למעגף אלהים חלם: מלך עוזר ומוקיע ומנן♦ ?רוך אתה י7י׳ מנן אברהם* (גבורות.) אתה 1133־ לעולם אדני. כקיר, מתים אתה. רב להושיע: (:1§ ezt mondják-ש8י3י עצרת) rma-tói משיב הרוה ומוריד הגשם: מכלפל חיים בחסר. מחיה מתים : ־ : ״ יי־ * 2 V IV • ב־המדם רבים. סומך נופלים. ורופא חולים ומתיר אסורים. ומ.קי.ם אמונתו ליישני עפר. מי כמוך פעל נבורות ומי דומה לך. פלך ממית ופתיח ומעמיס ישועה: (3ש3ת שו3ה.) מי במוח אב הרחמים. זוכר יצוריו לחיים ברחמים: מוסף לשבת. רלח מאמן אתה להחיות מתים. ?רוך אי־ יי, מחיה המתים: : T: (קדושה.) Kedusah a Tefllla ismétlésénél: Előimádkozó: נעריצך ונקדישך 1103־ שיה שרפי קדש׳ המקדשים שמך 3קךש, ככתוב על־יד נביאך ׳ והרא זה אל־וה ואמר. T $ V V V T| T « Község és előimádkozó: קדוש 1 קדוש קדוש יי צבאות. מלא : 7 : T: | 7 I 7 כל־הארץ 11133 ♦ : I V 17 7 7 Előimádkozó : כבודו מלא עולם. משרתיו שואלים זד־, לזה, איה מקום כבודו. לעמתם ?רוך יאמרו. Község: בחד כבוד יי ממקומו: 7 7! : I ־ : ( : Előimádkozó ממקומו הוא יפן ?רדומים ויהז עם המרורים בכל־יום תמיד׳ * 7 Ti שמע אומרים: שמו ערב וברר בכל־יום תמיד, פעמים באה?ה T 7 • - :־ ־1 ״ : ־ Ti I V I T VÍV : אתה זקד1ש ושמך זקדוש. וקדומים ככל־יום יהללוך פלה. ברוך אותה י:׳ ף,אל ף,^; ««׳»־ המלד הקחע:) ^ Előimádkozó: אחה הוא אלהינו. הוא אבינו. הוא כלכנו. » ־7 ••ן I • s I* T הוא מושיענו. והוא ושמחנו ברחמיו שניה לכיני כל־הי להיות לכם לאלהים. Község: *אני יי אלהיט V I" V: T: • ־: Előimádkozó: וכדברי ר־שך כתוב לאמה. :׳B5io לדר ודר נןיד נחלק ולנצח ;צל,׳ם,קד׳8ו1ך נהזי־ע. ושערך אלה-נו מ6־נו לא :טוש לעולם ועד׳ 5' צל מלך ןדול וקדוש ארנה: קדוד אתה יי׳ האל הקדוש: .נשי׳־׳ המלך ההדוש:) T• | VIV | T -TT* T - תב;־ שבת׳ רציה.OTP* צי v פחיקיה עם סדורי נסכיה. מענגיה לעולם כבוד ינחלו. ^nW! חיים זכו. וגם האוהבים דבריה נדלה בוזרו. אז מסיני נצטוו עליה. ותצונו יי #לקונו להקריב בה קרבן מוסף ־שבת קראה: יהי רצון מלפניך, י: אלהינו ואליי אבותינו׳ שתעלנו ביממה־. לא־צנו Iia דאיט הדש egy szombati napra esik, akkor תכנת יצבה helyett ezt mondják : או^ה לצךר1 עולמך מקדם. כליו: מלאכתך ביום השביעי. אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל־חלשונות לקזישתנו במצותי־ וקרבתנו מלכנו לעבוךתך ושמך ה!דול והקדוש עלינוקראת: ותתן־לנו יזי אלוהינו באהבה שבתות למנוחה וראשי החשיב לכפרה. ולפי שחטאנו לפניך אנחנו ואבותינו׳ הרבה עירנו !שמם בית מקדשנו וגלה יקרנו לנטל כבוד מבית חיינו. ואין אנחנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך׳ ביית הגדול והקדוש׳ שנקרא שמך עליו׳ מפני היד שנשתלחה במקדשך: יהי רצון מלבדך׳ י: אלהינו ־ואלדד אבותינו׳ שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו׳ "?!עני בנבולנו. ושם נעשה לפניך את־ לרבנות חובותינו; חמירים בסךדם ומוספים בהלבסם. ואת־מוסף יום השבת -זה נעשה ונקריב לפלך באהבה סמבות רצונך. במו שב־ם־ עלינו בתילתך על־ידי מישי׳ עבדך מיי בםדך באמור. וביום השבת שני־בבשים בני שנח תמימם. ישני עשרנים כלת מנחה בלולה Szombat és Ujhold-napon. ושם נעשה לבניך ארדקןבנות חובותינו׳ תמירים כסדרם ומושבים בהלכתם: ואודמוספי יום השבת הזה ויום ראש החרש הזה נעשה ונקריב לפניך באהבה במצות רצונך* במו שבוזביע עלינו בתורתך על־יד משה עבדך מפי כבודך באמור: וביום השבת שני־כבשים בני־שנה תמימם. ושני ע^רנים סלת מנחה בלולה בשמן ונסבו: עלת שבת בשבתו. על־עלת השמיד ונסבה: ובראשי חךשיכם תקריבו עלה ל:י. פרים בני־בקר #;ים ואיל אהד בבשים בני שנה שבעה תמימם: פרור ש״ב 16 רמב 242 ■ ׳מוסף לשבת. 3ש3ן 1333: עלה ש3ה 3ש3תיו. עלעלה הקמיד וגסקה: ישמחו 3מלכוהך שוכרי ש3ת וקוראי ע;:. עם מקדשי שכיעי. ןלפ וש3עו ריהעננו מטו3ך. דרשכיעי רצירק 13 וקדשהו׳ הכרת :מים אוהו זקראק, זכר למעשה כראשית: אלקינוואלחי אכווזינו׳רצה 3מנוהקנו. קדשנו כמצלפיך והן חלקנו כתיירפך. Szombat és Ujhold-napon. ומנחתם לנסכיהם כמדבר. שלקה פשרנים ל*ר ושני עשרנים לאול לעשרן לככש ,מלן כנסבו ושעיר לכפר ושני תמירים כהלכתם: ושמחו במלכותך שומרי שבת לקוראי ענג׳ עם מקדשי שביעי. בלם ושבעו וית״ענגו מטובך. והשביעי רצית בו לקזישתו׳ המית:מים אותו קראת, זכר למעשה בראשית: אלוהינו ואלחי אבותינו, רמה במנוחתנו. והדש עלינו <ביום השבת חזה) את־החדש הזה לטובה ולברכה♦ לששון ולשמחה. לישועה ולנחמה. לפך;סז־ז ולכלכלה■.. להדם שבענו שטשך W1׳t• בישלעסך. וטהר לבנו לעבדך באשת. והנחילנו " אללינו באהבה ובךצון שבת קדשך. ו;ניהו־5־ .ישראל שקדשי ששך. ?רוך אתח י: בקדש חשבת; <עבודה0 רצה יזי אלדדנו בעשך ושראל ובתפלקם. ולשב את־העבוךה לדביר ביחך. ואשי .ישראל ותפללם באהבה הקבל ברצון. והחי לרצון לשיר עבודת ישךאל.עשך: והחדנה.עינינו בשובך לציון ברחמים. ברוך אתה ל׳ השחלת שכינתו לציון; .Szombat és Ujhold-napon ולשלום. למהילת ד1&א י ללסליהת ;pj, (בשנת העיבור': ולכפרת פשע). כי בעמך ישראל בחרת מכל־האמות ושבת ר!דשך להם הודעת !הוקי ראשי הרשים להם קבעת. ברוך אר^ה י:׳ מקרש השבת וישראל וראשי הרשים: רצה ומודים וטי. J ־ ־ t* - T• * ; t ״ :tt • Í 244 מוסת לשבת. (הודאה.) מדים אנחני לך׳ שאתה הוא יי אלוהינו ואלהיאביוקינו לעולם ועד. צור הלנו, מק ישענו אתה הוא לדור ודור. ניוךה לך ונסמר רמה (בודים דרבנן.) *).מודם אנחנו לך, שאתה הוא יי אלהינו ואלד אבותינו. אלד כל־בשר. יוצרנו, יוצר בראשית. ברכות והודאות לשמך הנדוד* והקדוש. על שד־דיתנו וקומתנו. כן אחיינו ותקימנו ותאסוף נלי-והנו לחצרות יורשך. לשמור חקיך ולעשות ךצונך ולעבדך בלבב שלם. על שאנחנו מודים לך. ברוך אל ההודאות: תהלסך עיד־חלנו הממדים בידך. ועל־ נשמורדנו המקורות לך. וע^־נפיך שבלל־ייום עמנו. ועל־ נ?לאווךך ומובויךך שבקל־עת׳ ערב ובקר וצהרים.* והטוב בי hz-üh רהקיך. והמרהם בי לא־תמו סםדיך. מעולם קוינו לך: .74. lapon) közbeszúratik) על הנסים bor itt שבת חנוכד, *j Míg• az előimádkozó fennlianggal D'*ní>ot imádkozik, a község halkan a következőt mondja; ועל־כלם והברך ויתרומם ׳שמך מלכנו תמיד לעולם ועד: (בעש״ש : A tiz bünbánási napon) וכתוב לחיים טובים בל־בני בריתף: ־כל החיים יוחך־כלה. ויהללו את־שמך *אמת. האל ישועתנו ועזרתנו תלה. ערוך אתה לס הטוב שמך ולך נאה להורות: (שלום.) :.Bioim אלהינו ואלהי אבותינו. ברכנו בברכה המשלשת בת1ךה׳ הכתובה על־יד משה עברך, האמורה מפי אהרן ובניו בך,ניס עם :קרושך באמור: י?וכןז י: ללשמרך: לאר יזי פניו אליך ויוחנךז: לשא י: פניו אליך וישם לח שלום: שים שלום טובה וברכה. הן וחכר ויהמים עלינו ועל כל־ושראל עמך. ערבנו אבינו כלנו כאחד באור פניך. < באור פניך נתת לנו יזי אלהינו תורת לי־ים ואהבת הסד וצרחה וברכה ורחמים V IV I T T : 1־ T T : וסיים ואליום. וטיוב בעיניך לב.רך את־ עטך ושךאל 5?S־?nj וככל־יקעה בשא*־< (ביצ״ש : A tíz bünbánási napon) בספר חיים ברכה לשלום ופרנסה טובת נזכר לנכתב לפניך אנחנו לכל־עמד בית !שראל לחיים טובים ולשלום. ברוח אתה יל, עשה השלום: ברוך את־ יי; הסברך אודעטו ושךאל בשלום: אלהי, נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה. ולמקללי :T : T •• * : : - v ־ . * . I • - T • נפשי תרום. לנפשי כעפר לכל תהיה. פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי. לבל החושבים עלי תגה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם. עשה למען שמך. עשה למען ימינך. עשה למען קדשתך. עשה למען תורתך. למען !הלצון ידידיך. הושיעה ימינך וענני: והיו לרצון אמרי־פי להגיון לבי לפנ!ך. יזי צורי לגואלי: עשה שלום במרומיו♦ הוא !עשה שלום עלינו ועל־בל־ישראל׳ לאמרו אמן: לחי רצון לפניך, יי אלהינו ואלהי אבותינו׳ שיננה בית המלך6 במהרה בימינו׳ לסן חלל,נו בתורתך: לשם נ;עבךך ביראה נימי עולם וכשנים.קדמנייות: לערבה ליי מנחת יהודה וירושלם בימי עולם ובשני6 _קךטני1ת: ׳<'־, הוא, #הקטירו אבותינו * 1• | : • v :־־ ״״1 לפניה את־קטרת הסמים: • - - V I I : V I 'V * פטום היןטרת הצרי והצפרן לההלבנה והלבנה מש_קל *׳5עיב שבעים מ:ה: מר וקצינה, שבלת:רך לכךבם מש״קל *שה עשר ששה עשר ?ןנה. הקשש שנים עשר׳ לקלופה שלשה, וקנמן תשעה׳ בדית ברשתה תשקה .קבץ, יין קפריסין סאין תלתא וקבץ תלתא. ואם אין לו יין קפריסין, מביא המר הורץ עתיק: מלה סדומית רובע <־״>• מעלדה עשן כל־שהוא: רבי נתן אומר׳ אה נפת היךזין בל־שהוא. ואם נתן בה דבש׳ פסלה. אם חסר אהת מנל־סמניה׳והייב מיתה: רבן שמעוןובן־נמליאל אומר׳ הצדיאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף. ברית נרשינה׳ ששפין בה יאודהצפרן׳ בדי שתהא נאה. דן קפריסין׳ ששורין בו את־הצפרן׳ בדי שתהא עזה. והלא מי רנלים יפין לה׳ אלא שאין מבנימין מי רגלים בעזרה מפני הכבוד: השיר שהרים היו אומרים בבית המקוים: ביום הראשון היו אומרים. ל:י הארץ ומלואה, תבל ויושבי ב־: בשני היו אומרים. גדול יזי וי9־לל סאה. בעיר אלהיגו הר־קןרשו: בשלישי היו אומרים. אלה,ים :צב בעדת־אל. בקרב אלהים ישפט: •• • ״ T ־;־־•־ ־• : VI vj IV • • . ברביעי היו אומרים. אל־גץסות יי, אל נרןמות הופיע: 53מיעי ד,יו אוגדים, הרגינו לאלהים עזינו. הריעו לאלהי יעקב: ־ : ״! •• • •* *•« 1* t ~ ״־ •• - ,ב• 1 Ws היו אומרים. יי מלך ואות לבש. לבש יי עז התאזר. אף־ תטץ תבל בל־תטוטז בשבת היו אומרים. מזמור שיר ליום השבת. מזמור שיר לעתיד לבוא׳ ליום שבלו שבת ומנוחה לחיי העולמים: אמר רבי אלעזר אמר רבי הנינא. תלמיד חכמיכם מרבים שלום בעולם. שנאמר וכל בניך למורי י; ורב שלום בניך. אל תקרא בניך אלא בוניך: שלום רב לאהבי תורתך ואין־למו מכשול: והי שלום בחילך שלוה בארמנותיך: למען אחי:ומני אדברה־נא שלום בך: למען בית יזי אלהינו •י אבקשה טוב לך: יי עז לעמו יתן. י: יברך את עמו בשלום: ערינו לשכה לארק 1-של. לסת ?'לה ליוצר ?ראשית. ׳שלא זעשנו ?גיור ל׳ארציות ולא שמנו ?משפחות האדמה. שלא שב דזל״קנו ?הם וגרלנו ?כל־ המיונם: I" T : ואנחנו• כורעים ומשתהוים ומודים לפני מלה מלכי המלכים הקדוש • ; •• 1v ״ ן - ... ־ : ז • ־ ז I כרוך הוא. ש־־יא נוסה שמים ויסד ארץ ומיושב יקרו בשמים 1 ממעל ושכינת שיו בגבהי מרומים. הוא אלוהנו, אף עוד. אמרת מלכנו, אפס זולתו. בכתוב בתורתו׳ הדעת היום והימכת אל־למך. כי יו הוא האלהים בשמים ממעל ועל־האךץ מהדת, אץ עוד; ,על־כן נקוה לך יזי אלהינו לראות מהרה בתפארת עיך. להעביר גלולים 1 מך־אךין. והאלילים כרות וכרתון. לתקן עולם במלכות שיי. וכל־בגי בשר יקראו בשמך. להפנות אליך קל־רשעי ארץ. "יכירו וירעו כל־יושבי תבל, כי לך תכרע קל־ברך׳ תשבע בל־לשון: לפניך ך אלהינו וכרעו וימולו. ולכבוד שמ!י יקר־ יתנו. ר3ן?לו בל= את־על מלכות“* ותמלוך עליהם מהר־ לעלם ועד. כי המלכות שלך היא. ולעולמי עד תמלוך בכבוד: ככתוב כתוחתד׳ גי ימליך לעלם ועד: ונאמר׳ ימה ״ למלך על־כל־האךץ. ביום ההוא ו־יה ? אהד ושמו אהד: T v : T v אל־תיויא מפחד ?תאם. ומשאת ךשעים כי תבא: <גצו עצי׳ ותפר. דברו דבר ולא יקום. כי עמנו אל: ועד־זר^ה אני הוא. ועד־שיבה אני אסכל. אני;נשיתי 1אני אשא ואני אהבל ואמלט: (קדיש יתום.) יתנדל ויתקדש שמה רבא בעלמא די־ברא מרעותה. ונמליך מלכותה ?מיכון וביומיכון ימהר ך?ל בית ושראל בענלא וביפן 3ןריב׳ ואמלו אמד י'"■•"" ך־,א ^מה ר3א הכרך ל:<לם ולכנלמי עלמ׳־אי יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא T ־ | :■:־־ :•!7- מתהדר דתעלה ויתהלל שמה דקדשא . • • - - :•:־־*־ : • : ־ - ; •• T íj \ S י׳,"“11 כריך הוא לעלא מדכל־ברכתא ושירתא השבחתא וכדומתא דאמירן 3?ל?׳א׳ וא?גרו אמן: יהא שלמא רכא מדשמיא וחיים עליגו ועל־ 5 7 7 s ־ 7 • I : ־ 7 : - • S I" T ־ כל־ישראל, ואמרו אמן: 7 ״ ; 7 ** ; * : 7־* עשה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו 7 V 7 : • 7 V ז "I ועל־בלץשראל, ואמרו אנגן: שיר מהוד ליום השבת. Előimádkoző: א! בהם השביעי נהת. הם השבת על בן ברפת: Község: ועל כל־פעל תהלה ערוכה. הסירי“ בבליעת יברכוכה: R ברוך יי יוצר פלס. אלהים היים ומלך עולם: .k בי מעולם על עבדיך רב רחמיך נהסדיך: ובמצרים ההלות להודיע, כי מאד נעלית .k על בל־אלהים, בעשות בהם שבטים !:דלים ובאלהיהם: •E כבקעך ״ים סוף ״עמך ראו היד הנדלה היראו: .k נהגת עמך לעשות לך שם תפארת׳ להראות ןךלך: ודברת עמם מן השמים. וגם העבים נטפו מים: .k ידעת לכתם במדבר. בארה ציה איש לא עבר: 1תתה לעמך דג? שמים ובעפר שאר ומצור מום: -r תגרש נוים רבים עמים. יירשו ארצם ועמל לאמים : .e בעבור לשמרו הקים ותורות. אמרות יי אמרות שהורות: ומחלמיש צור פלגי־שמן: ויפארו בית מקדשך: •K ניתעזינו במרעה שמן. •E בנוחם בנו עיר ר)ךשןד. .k ותאמר פה אשב לארך למים׳ צרה ברך אברך: .® כי שם יזבחו זבחי־צרק. אף כהדך ולבשו צדק: .k ובית הלוי נעימות יזמרו. , לך.יתרועעו אף ישירו: •E בית ישראל ויראי יו יכבדו ויורו שמך יל: .r הטיבות מאד לראשונים. בן תטיב נם לאחרונים: ) .e גי תשיש נא עלינו׳ כאשר ששת על אבותינו, -r אותנו להרבות ולהטיב. ונוךה־לך לעולם כי תטיב: י: תבנה עירך מהרה. כי עליה שמך נקרא: .k וקרן דוד תצמיח בה♦ ותשכון לעולם גי בקרבה: •E זבחי צדק שמה נזבחה. וכימי מדם תערב מנחה: בי חפצים לעשות רצונך: הבט־נא -WJ שלנו: •R וברך עמך באור פניך. •E וברצונך תעשה הפצנו. בחרתנו היות לךלעססנלה. על־עמך ברכתך פלה: .® ותמיד נספר תהלתך. ונהלל לשם תפארתך: •>׳ ומברכתך עמך יבורך. כי את־כל אשר תברך מברך: -E ואני בעודי אחללה בוראי; ואברכהו כל־למי צבאי: ■» :הי שם ין מברך לעולם. מן־העולם ועד־העולם: ככתוב׳ ברוך י: אלהי ישראל מץ־העולם לעד־העולם. ייאמרו כל־העם אמן והלל ל:י: ענה דניאל ואמר׳ להוא שמה ך־אלהא מביך מן־עלמא ועד־עלמא. זיי הכמתא וגבולתא די־לה היא: ונאמר׳ ויאמרוילדם ישוע ו_קךמיאלבני ־שביי שוביה הודה שביה מתחיה. הומו׳ ברט אודי: אלהיכם מך העולם עד־העולם. ויברכו שם כבדך ומרומם על־כל־כרכה ותה,לה: ונאמר׳ ברוך י: אליי:שלאל מן־העולם געד־העולם ואמר בל־העם אמן. הללויה: ונאמר׳ הביך דויד אתך: לעיי כל־הר,הל׳ ניאמר דויד׳ ברוך אתה :: אלה• :שלאל אבינו מעולם ועד־עולם: שיר הכבוד. Ezen dicsérő ima nyitott frigyláda mellett énekeltetik. Előimádkozó : אנעים זמירות ושירים אארוג. בי אליך נמשי תערוג: Község: נפשי חמיה מצל ידך. •E מדי דברי בכבודך. •K על־כן אדבר בך נכבדות. 1'1א ספרה בבוךך ולא ראיתיה. "1ביה נביאיך׳ בסוד עבדיך ׳® נ דלתך וגבורתך -K דמו אותך ולא כמי־ישך. •Bדמשילוך ברב חזיונות׳ ־Kו:הזו בך זלןנה ובחרות. לדעת כל;רו סודך: הומה לבי אל־דודיך; ושמך אכבד בשירי ידידות : אהמך אינך ולא ידעתיך: דמית ההר כבוד דודך. כנו לתרף פגנלתך: וישווך למי מעשיך: הנך אהד בכל־דמיונות: ושער ראשך בשיבה ושררות: •Eוקנה ביום זיק ובחרות ביום י קלב♦ •K ך!בש כובע ישועה בראשו. •E טללי אורות ראשו נטלא. ־K יתפאר־בי, כי הפה־בי. •Eכתם טהור פז דמות ראשו. י*לחן ולכבוד צבי תפארה. •טמחלפות ראשו כבימי בהרות. •K גוה הצדק׳ צבי תפארתו •K סנלתו תהי בידו עטרת •*עמוסים נשאם,עטרת ענדם. •15"^ארו עלי ופארי עליו. •K צח ואדום ללבושו אדום. •®משר תפלי? הראה לעניו. 1v ן t v • • ן v t : v דד •K רוצה בעמו, ענוים ןפאר באיש מלחמות ידיו לו רב: הושיעדדלו זרוע קדשו: wjöjji וסיס־ לילה: והוא יהיה־לי לי1ט־ת צבי: והק על־מצח כבוד שם קדשו: אמתו לו עטרה עטרה : קוצותיו תלתלים שחרות: ועלה נא על־ראש שמחתו: וצנית מלוכה׳ צבי תפארת : מאשר:קרו בעיניו כבדם : וקרוב אלי בקראי אליו: פורה בדרכו בבואו מאדום : תמונת יזי לנגד עיניו: יושב תהלות, בם להקפאר: ־E ראש דברה אמת, קורא מראש דור ודור, עם דורש■ דרוש : •K שית המון שירי נא עליה. ודנתי תקרב אליף־: •E תהלתי תהי לראשקעטרת. ותפלתי תכון קטרת : ■E תיקר שירת־רש בעינן־. כשיר יושר על־קרבניף: •Eברכתי תעלה לראש משביר. מחולל ומולד, צדיק כביו: ■* ובברכתי תנענע לי ראש. ואותה קח לך כבשמים ראש: •* :ערב נא שיחי על:ןד. כי נפשי תערוג אליה: לף י: הו-דלה והבכורה והתפארת והנצח ןהה1ד׳ בי כל ■בשמים ובארץ. לד יי הממלכה והמתנשא לכל לראש : קדיש יתום. מיום יום שבת קרש׳ שבו הלוים היו אומרים במקדש: (תהלים צ״ב.) (.92. Zsoltár) מזמור שיר ליום חשכת : טוב להרות ליי. ולומר לשמך ?ליון: למיד בברך חסדך. ואמונתך בלילות: עלי־עשור ו?לי;נכל, ?ל* מיון ככנור: בי שמחתגי יי בפעלך. במעשי ידיך ארנן: מה־נז־לו מעשיי. מאד עמקו מהשבתיך: איש בער לא ודע וכסיל לאךבין את־ואת: ספרה רשעים במו־ עשב. ויציצו כל־פעלי און. להשמךם עדי־עד: ואתה מרום לעלם יי: בי־הנה איביד 1 יי׳ בי־ : ־ Ti V i • • T í T i T T • הכה איביך יאבדו. .יתןררו כל־פעלי און: ותרם בדאים 5ןךני. בלתי בשמן רענן: ותבט עיני בשורי. בקמים עלי מרעים תשמענה ... : 7 “ T | ־ 7 ־ .... ״:־7:1 אזני: צדיק כתמר יפרח. כארז בלבנון ישנה: שתולים בבית יי. בחצרות אלהינו יפריחו: : • : *• :7 : - : :V ••ן - . .ן עוד ינוכו* בשיבה. ישנים ורעננים יהיו: להניד כי־ישר יי. צורי ולא־עולתה בו: ג ־ * *7 7 :7 * : — ן 7 7 קדיש -תום. קדר נחום אבלים ובקור חו*לים בשבת. Szombaton a beteget látogató távozáskor ezt mondja: שבת היא מלזעוק ורפואה,קרובת לבוא !שבתו בשלום : :látogató távozáskor ezt mondja אבל Szombaton a gyászolót שבת היא מלנהם ונחמה קרובה לבוא ושבתו בשלום: קדר הקדוש לסעודת שהרית בשבת. Kiddus szombaton a reggeli előtt: ושברו בני לשראל את־השבת. לעשיות את־השבת לררתם ברית עולם: ביני ובין בני ישראל אות היא לעלבם. כי־ששת ימים • T VI" * 7 Í • ** T : • ” Í ?נשה יי את־השמים ואת־האוץ וביום ד^זבמגי שבת וינפש: זכור את־־יום השבת לקדשו: ששת ימים תעבד געשית בל־מלאכתד: ויום השביעי שבת ליי אלהיך. לא־תעשה כל־ מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרף אשר בשעריך: כי ששת־ימים עשה ך ארדהשמים ואת־הארק את־היזם ואת־כל־אשר־בם וינה ביום השביעי. Sy־p ברך ד את־יום השבת רקך־שהו: סבר מרנן ורבנן ורבותי. ברוך אתה י״י, אלהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן: זמירות ליום השבת, ברוך אתי־ יום יום. !עמס לני :שע Dinéi. ובשמו בגיל כל היום. ובישועתו נרים ראש עליון. כי הוא מעיוז להל ומחסה לאבי־ון: שבטי ;ה ל?שלאל עדות. בצרתם לו צר. בסבלות ובעבדות. בלבנת הספיר הראם עוז!דידות. ונ;לח להעלותם מעומק בור ורות. כי עם ן! החסד. והרבה עטו פדות: מה־יזקר חםר1 בצלו לגוננימו. בגלות בבלה שלח למענמו. להוריד בריחים נמנה בינימו. .ויתנם לרחמים לעני שיובימיו. כי לא !טוש יי את־עטו בעבור הגדול שמו: עילם שת כסאו. להציל ידיךיו. להעביר משם באזני מורדית מעבור בשלח. פדה את עבדיו. קרן לעמו ירים. תחלה לכל חסידיו. כי אם הוגה ורחם כרחמיו. וכרוב חסדיו: וצפיר העז-ים הגדיל ,עצומיו. וגם חזות ארבע עלו למרומיו. ובלבם דמו להשחית את רחומיו. על !די כהניו מגר מתקוממיו. חסדי!י כי לא סמנו. כי לא כלו רחמיו: נסגו־תי לאדום ב!ד רעי מדגי. שבכל יום ממלאים כרסם מעדני. עזרתי עטי לסמוך את אדני. ולא נטשתני כל.ימי עדני. כי לא.יזנח לעולם יי: בבואו מאדום חמוץ בגדים. .זבח לו בבצרה. וטבח לו בבוגדים. ו!ז נצחם מלבושיו להאדים. בכוחו הגדול !בציור רוח נגידים. הגד־; ברוחו הקשה ביום,קדים: ראותו כי כן אדומי העוצר. !חשב־־לו בערה תקלוט כבצר. ומלאך כאדם בחיוכה!נצר. ומעד בשוגג במקלט !עצר. אהבו אתך! כל־חסידיו אמונים נוצר: !צו ה צור חסדיו.קהילותיו לקבץ. מארבע רוחות עדיו להקבץ. ובחר מרום הרים אותנו:להרבץ. ואתנו!עזוב נדחים קובץ. והשיב לא נאמר. כי־אם ושב וקבץ:’ברוך הוא אלהינו. אשר טוב ?מלנו. כרחמיו וכרוב חסדיו ־ הגדיל לנו. אלה וכאלה ייוסף עמנו. להגדיל שמו הגדול הגבוה והנורא שנקרא עלינו: ברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודך. לחללו ולשבחו ולספר הודו. מכל־אום גבר עלינו חסדו. לכן בכל לב ובכל־גפש ובכל מאד נמליבו וניחדו: שהשלום שלו !שים עלינו ברכה ושלום. משמאל ומימין על ישראל שליום. הרדומן הוא. יברך את־עמו בשלום, ויזכו וסירות ליום hafch לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות. על ישראל שלום. I•: •T-Í * T X1 ־ T - T : ’ - :•X T יועץ אל נבור אבי־עד שר־שלום: ברקי אל .עליון אשר נתן מנוחה. לנפשנו סן־יון משאת ואנחה. והוא ידרוש לציון עיר הנןחה. עד־אנח תוניון נפש נאנחה: השומר שבת הבן עם הבת. לאל ירצו במנחה על מחבת: רוכב בערבות. מלן עולמים. את עפו לשבות. אזן בנעימים. במאכלות ערבות. במיני מטעמים. במלבושי כבוד זבח משפחה: השומר שנהו ןאש_רי כל חובה לתשלומי כפל. מאת בל סובה. שובן בערפל. נחלה לו יזבח בהר ובשפל. נחלה ומנוחה כשמש לו זרחה: השומר שבת כל • | T T T ־ T TIT VT- T TI” T T שומר שבת בדת מחללו. ן!ן הכשר חבת קוךש נורלו. :ואם יצא חובת היום אשרי לו. לאל אדון מחוללו. מנחה היא שלוחה: השומר שבת -X- : ״ T Í * T : • xTit חמדת הימים קראו אלי צור. ואשרי לתמימים. אם יהיה נצור. כתר י X • 1 • • t|: • T - -T ״ ״ : • • •T VI יי יי הלומים. על ראשם יצור. צור העולמים. רוחו בם נחה: השומר שבח זכור את יום השבת לקדשו. קרנו כי גבהה. נזר על ראשו. על כן יתן האדם לנפשו. עונג וגם שמחה. בהם למשחה: השומר שבת קודש I V Í-X TTT - ־ T I T X T I V T TT היא לכם שבת המלכה. אל תוזז בתיכם להניח ברכת. בכל V T ־T ־ ־ : T I V ~ T I T T * ־ T í TTÍ מושבותיכם. לא תעשו מלאכה. בניכם ובנותיכם. עבד וגם שפחה: : - V ־!* T I • -ITT V - ; V - : TTT השומר שבת הבן עם הבת לאל ירצו כמנחה על מחבת 5 י1ם זד, מכבד מכל ימים. בי בו שבת צור עולמים: ששת .... • T - T * * T T * T X * V י,מים עשה מלאכתן. ויום השביעי לאלהין. שבת לא תעשה בו מלאכה. בי כל,עשה ששת ימים: יום זה ראשון הוא למקראי קדש. יום שבתון שבת קודש. על בן כל איש בי״ינו ,יקןש. על שתי־לחם .יבצעו תמימים: יום זה אכול משמנים עזתה ממתקים. כי אליתן לכל 13 ךבקים. בגד ללבוש לחם חקים. בשר ודגים וכל מטעמים: יום יי׳ לא תחסר כל בו. ואכלת ושבעת וברכת. את־יי אלחין אשר I T ־ T 1 | T T* TI T T J — ” TXTTXTI-TS ><ד^ת. ?י ?ר?ן מכל־עמים: יום זי- מספרים כבודו. [נם זמירות ליום שבת. הארץ מלאה חקרו. ראו כל־אלה ;עשתה ידו. בי הוא תצור פעלו תמים: יום זה יו־ם אין לשכוח. זכרו בריח הניחוח. יונה מצאה בו מנוח. ושם ינוחו!ביעי כח: היום נכבד לבני אמונים. זהירים לשמרו ץביות ובנים. חקוק בשני לחות אבנים. מרוב אונים ואמיץ כח: יונה ובאו כלם בברית "יחד. נעשה ןנעומע אמרו באחד. ופתחו וענו יי אחד. ברוך נותן ל;עף כח: יונה דבר בקדשו אל בהר הטוה יום השביעי זכור ושמור. וכל פקודיו ״יחד לנטור. חזק מתנים אמץ בה: יונה העם אשר נע בצאן טעה. יזכור לפקדו בברית ושבועה. לבי1 י״עבר־ביו מקרה רעה. באשר נשב<$ על־מי נח: יונה מצאה בו מנוה. ושם ינוחו יגיעי כה 5 כי אע1^ךה שבת אל .ישמרני.' אות היא לעולמי "עד בינו וביני: אסור מצא חפץ מעשנת לרבים. גם מלדבר ב־ו דקרי צרכים. דבלי סחורה אף דבלי מלכים. אהגה בתורת אל ותחכמני: אות היא לעולמי עד בינו וביני: בי אמצא תמיד נופש לנפשי. הנדה לדור ראשון נתן קדושי. מופת כתת לחם משנה בשישי. ככה בכל שישי יכפיל מזיוני: אות היא לעולמי עד בינו וביני: רשם בדת האל חוק אל סגניו. ביו לערוך לחם פנים לפניו. גם בו להתענות על פי נביוניו אסור. לבד מיום כפור עוני: אות היא לעולמי עד בינו וביני ז הוא יום מכבד הוא יום תענוגים. לחם ו״י״ין טוב בשר ודגים. מתאבלים בו הם אחור נסוגים. כי י׳ום שמחיות הוא ותשמחני: אות היא לעולמי עד בינו וביני: מחל מלאכה בו סופו להכלית. על כן:אכבס בו לבי כבולית, אקפללה אל־אל ערבית ושדולית. מוסף וגם מנחה הוא ;ענני: אות היא לעולמי ער ביינו וביני ן ש^ייי VflinW למען תיגקו ושיבעהם. מזיו ברכיותי. אל המנוחה כי באתם. ולוו עלי בני ועתר מעדני. שבת היום ליי: לעמל זמירות ליום שבת .קיאו דרור ונתתי את־ברכתי. אשד, אל אחותה לצרור. לגליות ער ייום שמחתי. בגדי שש .עם שני. והתבוננו מזקני: שבת היום ליי. מהרו ארז המנה. לעשיות את דבר אסתר, וחשבו עם הקיונה. לשלם אכול והיותר. בטחו בי אמוני, ושתו יין משמני: שנת היום ליי. הנה יום נאלח. יום שבת אם תשמרו. והייתם לי סגלה. ילינו ואחר תעביורו. ואז החיו לפני. ותמלאו צפוני: שבת היום ליי. חזק הריתי. אל : I : T • : - T : :• T ־ V • T :P • P אלד,ים עליון. והשב את־נותי בשמחה ובהגיון. ישודרו שם רנני. לויי וכהני. ואז תתענג על יי: שבת היום ליי. זירור יקרא לבן עם־בת. וינצרכם במו בבת, נעים שמכם : ■: |ד : ••I • ־ :•:17 T : V ־ : • • : v ולא ישבת. שבו נוחו ביום שבת: דרוש נוי ואולמי. ואיות ישע עשה : .• : ־ : : ־ T : *T I T * : ״.*־!־- עמי. נטע שיורק בתיקי ברמי. שעה שועת בני עמי: דרוך פורה בתיקי בצרה. !נם בבל אשר נברח. נתוץ צרים באף עברה, שמע קולי ביום אקרא: אלד,ים תן במן־בר הר. הדס שטה ברוש ותלהר. ולמזהיר ולנזהר. שלומים תן כמי נהר: הדיוף רשעה באש קנאה. בלום פיה בבל־פנה. ונרחיב פה למלאנה. לשוננו לך רנה: דעה חכמד־ז לנפשך. והיא בתר לראשך: נצור מצות קדושיך. שמור שבתזרדשך: שית היו־ים ליי. מאיור צהלו ברנוני. ונם הרבו מעדני. ־ T ־ ־ T ; - :־ i * : ־ ־ : ־ :־ T ־ איותו לשמור כמצות יי: שבת היום ליי מעביור דרך וגבולים, מעשיות היום פעלים. לאכיול ולשתיות בהלולים, זה היום עשה יי: שבת היום ליי ואם תשמרנו יה ינצרך כבבת, אתה ובנך ונם הבת. וקראת עונג לשבת. אז תתענג, על יי: שבת היום ליי אכול משמנים ומעדנים. ” ־ T T * : ־ ־ ־ V5 TZ ־ : ־ ־ • ומטעמים הרבי׳ מינים. אגוזי פרך ורטיונים. ואכלת ושבעת וברכת ” I I V V ״ ׳ $ T ־ : T i T T : T ״ ־ : T את יי: שבת היום ליי לערוך בשלהן לחם חמודות. לעשות היום שלש סעודיות. את השם הנכבד לברך ולהודות. שקדו ושקרו ועשו בני: שבת היום ליי תפלת מכהה לשפת. T : ־ - T .Mincha-ima szombatra 1 u אשרייושביביתך.עוד־יהלאד כ!לה: אשרי ד,לס שכלה לו. אשרי ד,עם שיי אלהיו: T VI (תהלים קמ״ה.) תהלה לדוד. 5“> 5 ״ T : T " ארוללך אלוהי המלך. ואברכה ש?ןןד לעולם ועדו בכל־יום אברכך. ואהללה שלך לעולם ועד ו גדול יזי ולקלל לאד. ולגדלתו אין חקרו דור לדור ישבה מעשיך. ונבורסיך״יגידו: דדה כבוד הולך. ודברי גפלאסיך אשיחה : נעזוז נוךאקיך יאלרו. והולד־ אכבדה: זכר רב־טוכך "יביעו. וצדקהך ירננו. t ";ף ורחום יי. ארך אפים תךל־הסר. טיוב־י; לכל. ורחמיו על־כל־מעשיו: יורוך יזי כל־מעשיך. וחסידיך יברכוכה: כבוד מלכותך יאמרו. תבוךהך ידברוt להודיע לבני ר,ארם 3בורדדו. וכבוד חדר מלכותו: מלכותך מלכות כל־עלמים.׳ ששישלתך בסל־דורודור: סומך ך לכל־הנפלים, וז־וקף לכל־ הכפופים: .עיני כל אליך ישברו. ואתה נותי־להם את־אכלם בעתו: פותה את־ורך. ומשביע לכל־חי רצח. צדיק יו ביל־ךרכיו. והסיר בכל־מעשיו: קרוב יזי לכל־רןאיו. לכל אשר יקראהו באמת; 260 מנחה לשבת. רס רצון־יראיו ועשה. ואת־שוערזם וישמע ויושיעם: ש1מר יו את־של־אהביו. וארת כ.ל־ הרשעים ושמיד: הדלת ין וד3י ?י. ישיןי קלששי שם קרשו לעולם ועד: ואנחנו 1נ?י1 וי מעהוה ועד־עולם. הללו;ה.* •דא ל*,׳!5יואלילש"פשעשיעקב. ;אם יו: ואני זאת בריתי אתם׳ אמר יזי, ססי **־ ו!שיי אשי־שמהי ^T♦ לא ובושו £?יר ומפי!רעף ומפי זיע דער׳ אמי ווי מעיזה ועד־עולם: ואיזה,קהושיושב תהלות ישראל: וקזרא זה אל־זה ואמה. זקדושוזקדוש זקדושיזי צבאות. בלא כל־הארר בבורו. 1*0>$ .261 Mincha-ima szombatra ש~ל'ו ח P־n ואמלך קדיש בשמי מרומא ע לאה 3ית ששת-ה, קדיש על־אךעא עובד גבי״תה. קדיש לעלם ולעלמי עלמזיא. ל בבאות מלוא בל־ ארעא זיו יקרה: !־שא:• רות ואשמע אתרי קול רעש גדול ברוך בבודק: ממקומו. תטללגי רולא ושמעת בתרי קל רע שגיא די משבחך ואמלך. בדיך וקרא דוי מאס־ בית ששתתה: י: ו:מלך לעלם ועד: יו מלכותה קאם לעלם ולעלמי עלמוא: יי אלתי אברהם יבתק וישראל אבותינו. שמרה־זאת לעולם לוב־ מחשבות לבב עמך. ולק לבלט אליך: להוא רחום ובפר עך ולא ושלית. ולרבה ללשיב אפו ולא;עיר בל־למתו: כי־אתה אדני מנהה לשב*־:. רסב טוב וסלה. ורב ססד לכל־קראיך: צדקתך צ.ךק לעולם ותו־תך אמת. ־־] אמת לו,עקיב הסר לאברהם. אשר-נשבעת לאבהינו בימי ,קדם: ברוך אדני יום 1 יזם .יענום־לנו. קאל ישועתנו סלה: יזי צבאות עמנו. משגב־לנו אלהי ועקב סלה. יזי צבאות. איברי אדם בוטה בך: יי הושיעה. המלך ועננו ביום קראנו: 'ז סרוך הוא אלוהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן־התועים ונתן לנו תורת אמת והר עולם;טע בתיוקנו: הוא יפתה לבנו בתורתו. ריבם בלבנו אהבתו ויראתו. _ ולעימות רצונו ולעבדו בלבב שלם. לבען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה: יהי רצך מלסניך׳ יי אלקינו ואללי אבותינו׳ שנשמור לי^יף בעולם הזה* וסבה ונתה ונראה ונידש טובה ו3ך?ה לשני ימיות ל$שיח ולמי העולם הבא: לבק ילבךך ;מיוד ולא ידים. י: אלד,י, לעולם איולך: ברוך הגבר איבר יבטח ביי. ולוה י; מבטחיו: בטחו ב;י עדי־עד. בי ברי, י: צור עולמים: ויבטחו בך י1ךעי שמך. פי לא עזבת דיוריך,ל: ך הפץ דבען צךק1. "יגדיל תיוחד, לאדיר: Az előimádkozó fél-kaddist mond : ואני תפלתי־לך 1 יי.עת רציק. אלדים ברב־הסדך ענני בא;,ת ישעך: סיר קריאת התורה. .221.1ap .Az előimádkozó itt fél-kaddist mond יתנהל ויתקדש יבמה רבא בעלמא זיייברא ברעותה. נימליך מלכותה במיכון וביומיכון ובחיי ךכל־־בית ושראל בעגלא וסמן ר,ריב, ואמרו אמן: ולוא ^מד! רבא מכרך לעלם ר׳לעלמי עלמוא: יתברך וישתבח ויתבאר ליתלמם ויתנשא (יתהדר ויתעלה ויתהלל שמה הקהשא♦ בדיך הוא לעלא(בש״ש ג ולעלא) מדכל־ברכתא ושירתא תשבחתא ונחמתא האמיר? בעלמא, ואמרו אמן 1 264 מנחה ליבבת. רסד (הפלת שבע*) (כי שם ״ אקרא הבו נדל לאלדדנו 0 ;אדני ‘כפתי הפתח ופי.יניד תחלתך: (אבות.) ^ ברוך אתה ". #לקינו ואליי אבותינו, אליי אברים אליי.יציק ואליי.יעקב. יאל הגדול מבור והנורא, אל עליון, גומל יסהים טובים ולנדה יכל הוכר יסדי אבות. ומביא גואל למי בניים למען שמו באיבה: (:ezt mondják בעשי״ת A tiz bttnbánási napon) זכרנו לחיים. מלך חפץ בחיים. וכתבנו בספר חמים. למענד אלחים חיים: מלך עתר ומושיע וטגן. ירוך איה יזי, מגן אברים: (גבורות.) איה גבול לעולם אדני. מחיה מתים אתה\רב להושיע: (:1 n0£-ig ezt mondjákס4שמיני עצרת) מעדב הרוה ומודד הנשם: מכלכל חיים בחמד. מהוד־! מתים ברחמים רבים. סופך נופלים. ורופא חולים ומתיר אסורים. ומקים אמונתו ־ ־ :־יי־ • ג ־ |*י :••• T לישני עפר. מי כמוך בעל נבורות ומי דומה לך. מלך ממית ומחיה ומכמיח יישועה: (בשבת שובה:) מי כמוןי אב הרהטים. זוכר יצוריו לחיים ברלזמים: מאמן אתה להחיות מתים. ברוך אתה יי, מחיה המתים: :7 : ־ •י - ... (קדושה.) Kedusa a Tefílla ismétlésénél: Előimádkoző : נקדש את־־שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בישמי מרום׳ ככתוב על־וד נביאך. וקרא זה אל־זה ואמר. 266 מנחה לשבת. אתה 7קדוש ושסך זקד1ש♦ ורךושים ככל־יום יהללוך בלה. בתך אתה י:׳ האל ד&ח^: («י׳»> המלך הרןדל׳ט:) Község és előimádkozó: קדוש 1 קדוש קדוש יי צבאות. מלא 5 1:1: 11 ן T I ז כל־הארץ כבודת : I ,.■!7 ז ז Előimádkozó: לגנותם ברוך יאמרו. Község: ברוך כבוד יי ממקומו; Előimádkozó : שדברי ־קךשך כתוב לאמר. Község: שלך ך לעולם. אלהיך ציון לדר ודר. הללויה; 7 ־ :־ . • •Elöim לדר ודר נגיד ןךלך ולנצח נצחים קחשתך נקדיש׳ לשבחך אלחינו מפינו לא יזמוש לעולם תנה כי אל מלך נדול וקדוש אתה; ברוך אתה לי׳ האל הרןדושנ (בשש־ המלך הקדוש* אתה אהד ושמך אהד. ומי ?עמך ישראל, גוי אחד בארץ. תפארתנךלה נעטלת ושועה. יום מנוחה וקדשה לעמך נתתן אברהם [נל. וצחק ורנן. .יעקב ובניו שהו בו ן מנוחת אהבה ונדבה. מנוחת אמת • V: : 7 7 : 7 - - • ואמונה. מנוחתשלום ושלוה והשקט [בטח. מנוחה שלמת שאתה רוצה ?ה: יכירו בדך וידעו, כי מאתך היא מנוחתם. ועל־מנוהתם וקרישו את־ שמך: 11v : אלרינו ואללי אבוסינו. רצח ?מ;™. קדשנו במבי־־ך ומן חלקנו ?יזידסך. שבענו מטובך ושמרנו ?ישועתך. וטהר לבנו לעברך באמת. ׳ 208 rro לשבת. רסד! . והנהילנו יי אלהינו באהבה וברצף שבת ק-שך. דנות בה ישראל מקדשי שמך. ברוך אתה יי׳ מקדש השבת: (עבודה.) חודה יי אלהינו בעמך .ישראל־ ובתפלתם. והשב את-העבודה לדביר 3יתך. ואשי.ישראל ותפלתם באהיה תקבל ברציף* יתהי להציף תמיד,עבודת ישראל עמך: :ezt mondják (הול המועד) és a félünnepeken (ראש הדש) Ujhold napján אלהינו ואלהי אבותינו.' ועלה דבא דגמן ויראה וירצה וישבע ויפקד ומכר זכרוננו ופקדוננו הברון אבותינו. הברון משיח בן־דוד עבדך. הברון ירושלים עיר קדשך. !זבלון בל־עמד בית ישראל לפניך לפליבדה לטובו־־. לחן. ולחסד ולרחמים ולחיים ולשלום ביום (לראש הדש) דאש החדש V I ־־ <ו!5״> חג המצות (לפ12ה) חג הפכות הזה. זכרנו יי אלהינז בו לטובה. ופקדנז בו 7 V: ״*v: T: I ״*7 7 I I : |״1 לברכה. והושיענו בו לחיים. ובדבר ישוזעה ורחמים חום והננו. ורחם עלינו והושיענו. 3' : 7 ”I :־יי* 7 ••I : • ״•ן * אליך עינינו. כי אל מלך הנון ורחום אתה: ותחזינה .עינינו 3שי3ך לציון ?רתמים. ?רוך אתה יי, המחזיר שכינתו לציון: (הודאה.) מודים אנחנו לך׳ שאתה הוא יי אלהיני ואלהיאבוודנו'לעולם ועד. •צור ה.יינו, מגן ישענו אתה הוא לדור ודור. נ1ךה לך ונספר יד־ילותך עיד־היןנו המסורים 1:3־ ועל־ נשמותינו הפהודות (מודים דרבנן.) *) מודים אנהנו לך׳ :־ ־1 : I T שאתה הוא 1י אלזהיניראלזהי אבותינו. אלהי כל־בשר. יוצרכו׳ יוצר בראשית. ברכות והודאות לש$ך ד־עדול והקדוש. על שהד,ייתנו וקומתנו. כן תתקנו ותקימנו ותאסוף נליותנו לחצרות קדשך. לשמור הקיף ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלב. על שאנחנו מודים לך. . , ברוך אל ההודאות: לך. לעש־נפיך ש?כל־יום עממי ועל־ **0 01 imádkozik, a község 11allk.au-מ1!־יב Mig az előimádkozó (* :mondja נפלאותיך לטובותיך שבכל-ערת׳ ’"ב דבנקר וצהרים: וחטוב 3י S»־?^ לסמיך. להמרחם כי לא־תמו הסדיך. מעולם קתו לך: .01 (74. lap) mondják־על הנסים tízkor itt בה הנבה , ת־ל־כלם יתברך ויתרומם שמך מלכנו תמיד לעולם ונגד: (בשבת שובה) וכתוב לחיים טובים כל־כני בריתך. לכל החיים ייוחך־פלה. ויהללו את־ שמך כאמרת. האל ישועתנו לעזרתנו כלה. ברוך אר«ה ך׳ הטיוב שמך ולך נאה להודות: : V T (שלום.) עגליום רב על-ישראל עכך תשים לעולם. כי אתה הוא מלך אדון לבל־ השלום. לטוב כעינלך לכרך את־עכך, לשראל ככל־עת ובכל־שעה כשלוכך: (בשנת שונה 0 בספר חיים ברכה לשלום ופרנסה טובה נזכר ונכתב לפניה אנחנו וכל־עטך בית .ישראל לחיים טובים ולשלום♦ ! V T| | :־ ־I ! T : Í1 י • T * ן ברוך אתה יזי׳ עשה השלום: ?רוך אתה יי, המברך ארדעמו י^ראל ביטלום: T ־ אלתי׳ נצור לשוני מרע ושפתי מהבר מרמה. ולמיוללי נפשי תהום. לנפשי כעפר לכל תהיה. פתה לבי בתוךתך ובמצלתיך תרדוף נפשי. לכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מהשבתם. עשה למען שמך. עשה למען ימינך. עשה למען קהשתך. עשה למען תורתך. למען והלצון ידריך. הושיעה ימינך וענני: והיו לרצון אמד־פי וחניון לבי לפניך. יזי צורי וגואלי: עשה שלום במרומיו. הוא ועשה שלום עלינו ועל־בל־ושראל׳ ואמרו אמן: יהי רצון לפניך, יזי אלהינו ואלהי אבותינו, שיבנה בית המקיש במהרה בימינו, ותן הללנו בתורתך: ושם נ;עבךך ביראה בימי עולם ובשנים.קדמניות: וערבה ליזי מנל־ת יהודה וירושלם בימי עולם ובשנים .קדמניות: \ Ha a szombat oly napra esik, a melyen pJíuTt (88. lap) nem mondják, akkor צדקתך צדק is elmarad. 272 מנחת לשבת. * . 7 - ־ T צךקתך כ־־רי־אל. משפטיך תהום רבה. אךם ובהמה תושיע י־י: _קדיש תר.הןפל. עלינו לשבה לארק הפל. להת ןךלה לייוצר בראשית. שלא עשנו פגיה־ הארציות ללא שקנו פמשבחות האדמה. שלא שם חלקנו בהם וגדלנו פ?ל" המיונם: :־ T ואנסנו כורעים ומשתהוים ומודים לפני מלה מלבי המלכים הקדוש * : •* V IV| ־ : ״ ־ : T ׳ - 7 j ברוך הוא. שהוא גומה שמים ויסד ארץ ומושב וקרו בשמים 1 ממעל ושכינת עזו פגבהי מרומים. הוא אלהינו, אך עוד. אמת מלכנו,. א?ס זולתו. ככתוב בתורתו׳ הדעת היום ומגביר! אל־לבבך. פני יי הוא האלהים בשמים ועל־האךץ מתחת, אין עוד: על־־כן גקוה לך יי אלהינו לףאות מדרדז ?תפארת עזך. להעביר גלולים 1 מן־הארץ. והאלילים כרות יברתון. לן־גכןן עולם במלכות שרי♦ וכל־כני כשיר קראו כשמך. להפנות אליך בל־רשע* ארץ. "יכירו וידעו כל־יושכי ת?ל. כי לך תכרע כל-ברך׳ תשמע ?ל־לשון 5 לפניך ך אלהינו יכרעו ויפולו. ולכבוד שמך קר ןת:ו. וקכלו כלבם _את־על מלכותך. ותמלוך עליהם מהרה לעלם ועד. כי המלכות שלך היא. ולעולמי עד תמלוך בכבוד: ככתוב ?תורתך׳ ך ימליך לעלם ועד: ונאמר׳ והיה י.י למלך על־כל־הארץ. ביום ההוא וקח ך אחר ושמו אהד: אל־תירא מבהד בתאב. ומשאת ךשעים בי תבא: עצו עצה !קבר. דברו דבר ולא יקום. כי עמנו אל: ועד־זקנה *<־ הוא. געד־שיבה אני אקבל. אני עשיתי ואני אשא ואני אסכל ואמלט: סדור ק״י 18 מנחה לשבת. • : T י־ ״ 7 (קדש יתום.) , יתנרל ויתקדש שמה רבא בעלמא די״רא כרעותה. וימליך מלכותה ?מיכון וקיומיכק ובחיי ךכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב׳ ואמרו אמן t י <•־־“> יהא'שמד, רבא מברך ללגלם ולעלמי !<למיא: ותברך רש־בח יתפאר מתרומם לתכשא ::תמיר מתעלה מתהלל שמה דקךשא י■•“" בדיך הוא לערא <«י®. יל.?נלא> מן־כל-בךכהא ושירתא ; 7 • * I T I י תשבההא תהמתא ראמירן בעלמא, ואמרו אמן: :הא שלמיא רכא מן־שמיא ומים עלינו ועל־ כל־ישראל, ואמרו אמן: עשה שלום במלומיו, הוא ועלה שלום עלינו ועל־כל-ישראל׳ ואמרו אמן: husvét előtti szómba- (שבת בראשית) Sátorosünnep után az első szombattól előtt a következőket mondják: עלינו ,(שבת הגחל) tig (תהלם ק״ד.) ((104. Zsoltár ברכי נפשי את־יי. יי אלתי, גדלת מאד. 7 :־ * - : • V! T! 7: V ־ T ־1 : T : הוד והדר לבשת: עטה אור כשלמה. ניטה : VI 7 : 17 T 7 T - ־ : 7 שמים כיריעה: הממרה במים עליותיו. השם־ 7 -ן • ־־ : • 7 ־ : 7 7J - י 7 T עבים ךכובו. המהלך על־כגפי־רוח: עשדה מלאכיו רוחות. משרתיו אש להט: יסד ארה :7 7 : 7 7 •• •• 17־ I V • | על־מכוגיה. בל־תמוט עולם ועד: תהום כלבוש כפיתו. על־הרים .יעמדו מים: מן־ גערתך !נופח. מן־קול רעמך .יהפזוז: !עלו קרים,.!רדו בקעות אל־מקום זה!מדת להם: גבול־שמת בלחעברון. בל־ישובון לכפות הארץ: המשלה מעשים בנחלים. בין הרים !חלבון: !שקו כל־חןתו שדי. ישכרו פראים צמאם: עליהם עוף־השמים!שבון. מבין עפא!ם ותנו־קול: משקה הרים מעליותיו. מפרי מעשיך תשבע הארץ: מצמיח חציר לבהמה. !עשב לעברת האךם. להוציא לחם מן־הארץ: לן ישטח לבב־אנוש, לחצחיל פנים משמן. .ילחם לבב־אנוש יסעד: ישבעו עצי יי. ארזי 676 מנהה לע!63. רעו לבנון אשל נטע: אשר־שם צןריבם !קננו. הסירה ברושים ביותה: הרים דזגבהים ליעלים. סלעים מחפה לשפנים: עשה ירח למועדים. שמש ידע מבואו: תשת חשך ויהי לולו־1• ביו־תרמש כל־־חיתוחער: חכפידיכם שאגים לטרף. ולבקש מאל אבלם: תזרה השמש !אספון. ואל־מעונתם!רבצו?: !צא ארם לפעלו. ולעבךתו עדי־ערב: מה־רבו מעשיך כלם בחכמה עשית. מלאה הארץ קנינך: זה הי,ם גדול ורחב ירים. שם רמש ואין מספר. חיות קטנות עם־נחלות: שם אניות וחלבון. לויתן זה!צרת לשחק-בו: בלם אליך!שברון. לתת אבלם בעתו: תתן להם!לקטון. תפתה :ךך !שבעון טוב: תסתיר פניך!בחלון. הסף רוחם !טעון. ואל־עפרם!שומן: תשלח רוחך!בראון. ותחיש פגי אדמה: יחי כבור!! לעולם♦!שמה !״' במעשיו; המביט לארץ ותךער. יגע שחדים העשנה אשירה*. ליי בחך. אזמח־ה לאלוהי בעודי: יערב עליו שיחי. אנכי אשמח ביי♦ !תמו חטאים מן־האלץ. ורשעים עוד אינם• , ברכי נפשי את־!:. חללהה: (120־. Zsoltár) (תוזלים ק־כ.) ,..","ס" שיר המעלות. אל־יי בצרתה לי קראתי ־־■־:־ IT| T * 7 17 T - TI V * ויענני: יי, הצילה נפשי משפת־שקר. מלשון ךטזיד־.: מד־דותן לך ומה־ימיף לך לשון רמיה: הצי נבור שנונים עם נהלי רתמים: • 7 $ - . . . . ... t • J אויה לי, כי־נרתי משך. שכנתי עם־אהלי קרו*: רבת שכנה־לה נ?שי עם שונא שלום: אני שלום, וכי אדבר, המה למלחמה: (תר,לים קמ״א.) (121. Zsoltár) שיר למעלות. אשא עיני אל־תהרים. מאין ובא עורי: עורי מעם ך. לשה שמים וארץ: אל־ותן למוט רגלך. אל־:נום שטרך: הנה לא:נום ולא וישן שומר ישראל: י; שטרך צלך על־״יר ימינך. יוקם השמש -א-וב־ה' גילוח בלילה: וו ושמרך מכל־רע* ישמר א־■ נפשך: ל ושמר־צאתך ובואך מעתה ו עולם: •» t• «־־. r (תחלים קכב.) (12.׳. Zsoltár) שיר המעלות לדוד. שמחתי ?אמרים לי. 3ית :;י נלך: עמדות היו רגלינו בשעריך ורושלם: ירושלם ה?נו;ה ?עיר שחברה־לה יחדו: ששם t>v7 שבטים, שבטי-יה, "עדוות לישראל. לחדות לשם יזי: כי שמה ישבו כסאות למשפט. בסאות לבירת דוד; שאלו שלום ירושלם. ישליו אהביך; יהי־שלום כהילך. שלוה כאךמנותיך: למען־אהי ורעי ארברה־נא שלום בך; למען בית־י: אלהיט אבל,שה טוב לך; (ך״הל־ם קב״ג.} (123. Zsoltár) שיר המעלות. אליך נשאתי א ת־ עיני, הישבי בשמים: הנה בעיני עבדים אלגיה אדוניהם, בעיני שפחה אל־יר גברתה, כן עינינו אל־י: אלהינו עד שיחננו; חננו ך הננו. כי־רב שבענו בוו; רבת שבעה־לה נפשנו. הלעג השאננים, הבוז לגאייונים♦ ל־י •י!•־ קי. (תחלים קכ״ד.) ^ ^ (124. Zsoltár) שיר המעלות לדוד. לולי גי ש־:ה לנו. יאמר־נא ושךאל; לולי יי שהל לנו. בקום עלינו אדם; אזי חיים בלעוגו. בהרות אפם 7 ••ן 7 ך- :- — • : * » נ * בנו: אזי המים שטפונו. נהלה עבר על־נפשנו; אזי עבר על־נפשנו המים הזידונים: ברוך ה w♦ שלא נתנגו טךה לשניהם: נפשנו פצפור ׳נמלטת. מפה יוקשים. הפח נשבר ואנחנו נמלטנו: עזרנו בשם יי. עשה ׳?מים וא<רץ: (החליט קב״הס (125.Zsoltár) שיר המעלות. הבמחים בוי, כהר־ציון לא־ ומוט, לעולם.ישב: יחשל ם ודרים הביב לה. נוי הביב לעמו מעתה ועד־עולם: בי לא ונוח שבט הרשע על גורל הצויימים. לטעז לא־ ישלחו הצדיקים בעולתה ;!־יחם: הטיעה וי לטובים ולישרים בלבותם: והמטים עקלקלותם. יוליכם יי את־פינלי לי1ן• שלום על־ישראל: (החלים קכיו.) (Zíoltár שיר המעלות• בשוב יו את־שיבת ציון, הקנו בחלמים: אז ומלא שחק פינו ולשוננו רנה: אז יאמרו בגרם. הנחיל יי לעשות עם־ אלה: הגדיל יי לעשות עטנו, חינו שמחים: ״7: • : • v I ־ :־־ • « * " שובה יזיאת־שביתנו כאפיקיםבגגם: הזרעים הדמעה, ברנה וקצרו: הלוך נלך ובבה נשא ימשך הזרע. בא יבא ברנה נשא אלמתיו; מנהר, ל&בת. • : T ־ ־־ T »י,*■־ ־־■<>. , . . ?1'"2•’12י י שיר המעלות לשלמה. אבם־־י״י לא־יבנה בית. שוא עמלו בוניו בו: אם י״י לא־ושמר־ עיר. שוא שקד שומר: שוא לעם משבימי קום, מאחרי־שבת, אבלי להם העצבים. בן יתן לידידו שגא: הנה גחלת יזי בסים, שבר פרי חב®”• בחצים בד־גבור׳ בן בגי הנעורים * אשרייחובר, אשר מלא את־אשפתו מהם. לאץבשו, ביךרברו את־אויבים בשער: <12s• Zsoltár) . =■>,,, שיר חטעלות. אשדי בלךרא קי. ההלך בדרכיו: יגיע בפיך כי תאבל. אשריך וטוב לך: אשתך בגפן פריה בקרבתי ביתד. בגיך. כשתילי זיתים סביב לשלחגד : חגה בי־בן ן;רך גבר, ירא גי. יבךבך יי מציון. וראה בטוב ירושלכם בל ימי חי,יך: וראה־בגים לבניך• r I זו■ ! •יו, . ־ י שלום על־ישראל: (.נהלים קב״ט.) , (129• Zs01tár) שיר המעלות. רבת צררוני מנעורי. יאמר גא־ושראל: רבת צררוני מנעורי. גם לא יבלו־ לי: על־גבי חרשו חרשים. האריכו למעגיתם: ין צדיק, קצץ,בבות ושבים: יבשו ויפנו אחור בל שנאי ציץ: :היו כחציר גגות. שקדמת שלף ומש: שלא מלא כפו קוצר וחצנו מבמר: ולא אמת הבכרים, ברכת־" אליכם. ברכנו אתכם בשם יי: T Í •* : V S V (תחלים ק״ל.) ((130. Zsoltár שיר המבלות. ממבמקיכם קראתיך ץ: אדני׳ שמבח בקולי. תודינה אוניך קשבות לקול תחנוני: אם־עונות תשמרקה. אדני׳ מי :,במר: כי עמך הפליקה, למק תורא: קויתי יי, קווגה נפשי. ולדברו הוחלתי: נמשי לאדני משמרים לבקר. שמרים לבקר: יחל ישראל אל־יי. בי־עם־יי החסד והרבה עמו פדות: והוא .יפךה את־ישראל מכל,עונותיו: יתד,לים קל״א.) (131. zsoltár) שיר המעלות לדוד. יי לא גב־ לבי. ולא ־ ־ .— :7‘ :7 T־ * • : רמו עיני. ולא הלכתי בנרלות ובנפלאות *I ״ $ • -7 : • : Í * • : I ממני: אבם־לא שויתי ודוממתי נפשי כגמל בלי אמו. כגמל בלי נמשי: :הל ישראל אל־ יי מעתה ובד־עולם: מנחה לשבת. רפב (תהלים קל״ב.) (1.h. Zsoltár) עיר תטעלות. זכור ־יי לדוד את כל־עגותו *. אער־נעכע ליי. גדר לאביר ;עקב ז אם־אבא באהל ביתי. אכדאעלדז על־ערע יצועי‘. אם־ אתן עגת לעיגי. לעפעפי תגובה: עד־אמצא מקום ליי. מעכגורת לאביר יעקב: הןד־׳ עבעגורה' באפרתה־,. מצאגוו־, בעדי־זער: געואה למעבגותיו. געתחוה לחרם רגליו: קובה יי למגוחתך. אתה וארון עדך: םהגיר ולבעו צךק. והסידיך ךגנה כעבור דוד עברך אל־תעב פגי בעיחך: געכע־יו לדוד, אמת לא־ישוב במגה. בפרי כטגך אעית לבפא־ לך: אם־יעמרו בגיך בריתי. ועדתי זו אלמדם. גם־בגיהם ערי־ער יעבו לבפא־לך: כי בתר יו בציון. אוה למועב לו: זאת־בגוחתי ערי־ עד. פה אעב, בי אויתית: צרה ברך אברך. אביונו־ אשביע לחם: ובהגיה אלביעיעע. והפידיד, רגן ירנגו: עם אצמית לוז לדור• ערכתי גר לבעיתי: אויביו אלכיע בערר• 'ועליו:ציק גזרו: <תד׳לים קל”0 (133. Zsoltár) לזיר המעלות לתר. הנה מה־טוב וימה־ יי־ ־ ד : T • • ־ - נעים שכת אחים גם־יחד: כשמן הטוב על־ הראש ירה על־הזקן. זקן אהרן׳ שילד על־פי מדוהיו: כטל־חךמון, שירד על־הררי ציון: כי שם צוה ין את־הברכה. תים עד־העולם: (תהלים קליד*) (134. Zsoltár) שיר המעלות, הנה ברכו את־יי כל־עבדי ־ • ” 7 T T! V - ין* ־עמדים כבית־;; בלילות. שאו ידכם קרש. וברכו אתך:: יכרכןר ין מציון. עשה Qljpgr ףאךץ ♦ עלןנו׳ קריש ;תום 5 .פרסי אבות T ״ : ״• ן Az atyák (bölcsek) mondatai. פסח Utáni szombattól kezdve השנה BW-ig minden szombat délután a Minclia-ima után ezen פרקי אבות egy-egy szakaszát (פרק) mondják. Első szakasz. כל־ישראל יש להם הלק לעו־לם הפא. שנאמד׳ לעמך קלם צדיקים׳ לעולם יירשו ארך. נצר ממעי׳ מעשה לדי להתפאר: <א> משה קפל תורה מפיני ומסרה ליהושע׳ ויהושע לזקנים׳ וזקנים לנפיאים׳ ונפיאים מסרוה לאנשי פנסה הודולה. הם אמרו שלשה הפרים. הוו מתונים פרין להעמידו תלמידים הרקה ועשו סיג לתורה: י-, שמעון הצדיק היה משירי כנסת הנדולה. הוא היד אומר. על שלשה דפרים העולם עומד. על התורה ועל העפודה ועל נמילות הסדים: (ג) אנמיננוס איש סופו קפל משמעון הצדיק.׳ הוא היה אומר. אל תהיי פעפדים המשמשים את־הרפ על־מנת לקפל פרס׳ אלא היו פעפדים המשמשים ארדהרב שלא על־מנת לקפל פרם. ויהי מורא שמים עליפם: <י> יוסי פן־יועזר איש צררה ליוסי פן־יוחנן איש ירושלים קפלו מהם. יוסי פן־יועזר איש צררה אומר. יהי פיתך פית ועד להפמים. והוה מתאפק פעפר רנליהם. והלה שוהה יצמא אהרדפריהם: 285 Az atyák mondatai. Els8 szakasz ■£") (ה> יויסי בן־יוהנן איש־ירוקלים אומר. יהי בניהך פתוה לריחה ווהיר עניים כני ביתך ואל תרבה שידה עם האשה. כאשתו אמרו׳.קל והמר באשת 1120< מכאן אמרי ממים׳ . כל־המרכה שיחה עם האשה׳ גורם רעה לעממו ובומל מדברי תורה וסופו יורש גי־הגם í והוקע בן־פרהיא ונתאי הארבלי קבלו מהם. והושע בן־פרחיא אומר. עשה לך רב וקנה לך הבר והוד, הן את־ בל־האדם לכף זכות: <0 נתאי האךבלי אומר. הרחק משכן רע ואל־תתהבר לרשע דאל־תועאש מן־הפךענות: <ח>:הודה בן־טכאי ושמעון בן־שטה קבלו מהם. והודה כן־טכאי אומר. אל־תעש ‘עצמך כעורכי הרעים. וכשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך׳.יהיו בעיניך כרשעים. וכשנפטרים מלפניך׳ יהיו בעיניך כזכאים׳ כשקבלו עליהם את־הדין: (ט> שמעון כן־שטה אומר. הוד, מרבה למקור את־ העדים. והודי זהיר בדבריך׳ שמא מתוכם ילמדו לשקר: (י) שמעה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר. אהב את־המלאכה ושנא את־הרבנות ואל־חתודע לרשות: <יא> אבטליוז אומר. חכמים׳ ומהרו בדבריכם׳ שמא ־ : ־ : ן ״ :־ T ־ * T :־ Í • Í ״ T V V תהובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אהריכם דמותו׳ ונמצא שם שמים מתהלל: <'ב) הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר. הודי מתלמידיו של־אהק׳ אוהב שלום ורודף שלום׳ אוהב את־דיבריות ומקרבן לתורה: <י» הוא היה אומר. ;גד שמא׳ אבד קמה. ודלא מוסיף׳ :סף. והלא ילף׳ קטלא חיב. ודאשתמש בתנא׳ חלף: <יו> הוא היה אומר. אם אין אני לי׳ מי לי. וכקאמ לעצמי׳ מה אני. ואם לא עבקו׳ אימתי: (טו) שמאי אומר. עשה תורתך קבע. אמור מעט נעשה הרבה. .והוד, מקבל את־כל־האדם בסבר פנים יפות: <ט» רבן גמליאל אומר. עשה לך רב והסתלק מן הספק ואל־תךבה לעשר אמהות: (יז) שמעון בנו אומר. כל־:מי גדלתי בין ההכמים ולא מצאתי לגוה טוב משתיקה. ולא המדרש עקר׳ אלא * * • T ן ’ ־ • : T V | T T המעשה. ,וכל־המרבה דברים׳ מביא הטא: <יח> רבן שמעון בן־גמליאל אומר. על שלשה דברים העולם קום. על־האמת ועל־הדין ועל־־השלום. שנאמר׳ אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם: רבי ־נניא בן־עקשיא אומר. רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את־ישראל׳ לפיכך הרבה להפ׳תורה ומצוות. שנאמר׳ :: הפק למעז צדקו׳ -יגדיל תורה,ויאדיר: עלינו, קדיש יתום. 0ךק .Második szakasz כל־ישיאל .יש ,להם חלק לעולם הבא. שנאמר׳,ועמך כלם צדיקים׳ לעולם .קרשו ארק. נצר מטעי׳ מעשה :די להתפאר: <*> רבי אומר. איזו היא ירך ישרה׳ שיבור לו האדם. בל־שהיא תפארת לעקה ותפארת לו מן האדם. !הוי זהיר “*בז .287 Az atyák mondatai. Második szakasz במצוה .קלה כבחמורה׳ שאין אתה יודע מתן שכרן שלמצות. .להוה מהשב הכסה מצוד כנגד שכרה׳ ושכר עבירה כנגד הכסדה: הסתכל בשלשה דברים׳ ואין אתה בא לידי עבירה. דע מדדלמעלה ממך. עין רואה ואזן שומעת׳ וכל־ מעשיך בסכר נכתבים: <ב> רבן גמליאל בנו של־רבי יהודה הנשיא אומר. יכה תלמוד תורה עם דרך ארך׳ שיגיעת שניהם משכחת עון. לכל־תולה׳ שאין עמה מלאכה׳ סוכה כטלה וגודלת ערן. וכל־העוסקים עם־הצבור׳ והיו עוסקים עמהם לשם שמים׳ שזכות אבותם מסועתם וצדקתם עומדת לעד. לאתם מעלה אני עליכם שכר הרבה באלו עשיתם. (ג) הוו זהירים בלשות. שאין מקרבים לו לאדם׳ אלא לצרך עצמם. ,נלאים כאוהבים בשעת הנאלם ואין עומדים לו לאדם בשעת דחקו x ״*> הוא היה אומר. עשה רצונו כלצונך׳ כהי שיעשה רצונך כלצונו. בטל לצונך מכני לצונו׳ בהי שיבטל לצון אהלים מכני לצונך: הל4 אומר. אל־תכרוש מן־הצבור. ואיל־תאמן בעצמך עד יום מותך. ואל־תהין את־־הבלך׳ :עה שתגיע למקומו. ואיד^־תאמר דבר׳ שאי >5כשר לשמוע׳ שסובו להשמע. ואל־תאמר לכשאכנה אשנה׳ שמא לא תכנה: <» הוא היה אומר. אין בור ירא חטא. ללא עם האלך הסיד. ולא הבישן למד. ולא הקכדן מלמד. ללא כל־המלבה בסחורה׳ מרובים♦ ובמקום׳ שאין ;אנשים׳ השתדל להיות איש: <» אף הוא ראה בלבלת אחת׳ שצפה על־פני המים. אמר לה׳ על דאטיפת אטיפוך׳,וסוף מטיפיך לטופון: <ח> הוא היה אומר♦ מרבה בשר׳ מרבה רמה♦ מרבה נכסים׳ מרבה לאנה. מרבה נשים׳ מרבה כשפים. מרבה שפחות׳ מרבה זמה. מרבה עבדים׳ מרבה מיל: מרבה תורה׳ מרבה מים. מרבה ישיבה׳ מרבה הבמה. מרבה ?נצה׳ מרבה תבונה., מרבה בלל,ה׳ מרבה שלום♦ לנה שם טוב׳ זקנה לעצמו. זקנה לוו דברי תורה, קנה לו מי העולם הבא: <» רבן יוחנן בן־זכאי קבל מהלל ומשמאי♦ הוא היה אומר♦ אם למדת תורה הרבה׳ אל־המזק טובה לעצמך׳ בי לכך נוצרתי: <י> חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן כן־זכאי׳ ואלו הן. (רבי) אליעזר בן־הורקנוס׳ <רבי) והושע בך־חנניה׳(לבי) יוסי הכהן׳(רבי) שמעון בן־נחנאל׳(ורבי) אלעזר בן־ערך: <יא> הוא היה מונה שבהם♦ (לבי) אליעזר בן־הורקנום בור סוד׳ שאינו מאבד טפה♦ (לבי) והושע בן־חנניה אשרי יולדתו. (לבי) יוסי8ה3הן הסיד♦(לבי) שמעון בן־נתנאל ולא חטא. (לרבי) אלעזר בן־־ערך כמעון המחובר: :הוא היה אומר. אם והיו כל־חכמי ,ישראל בכף מאזנים .ואליעזר בן־הורקנוס בכף שניה" מכריע את־־כלם5: אבא שאול אומר משמו. אם יהיו כל־הכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן־הורקנוס אז עמהם ואלעזך בן־ערך בכף שניה, מכריע ארדבלם: <י» אמר להם. באו וראו׳ איזו היא דרך טובה■ שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר׳ עין טובה. רבי :הושע אומר, הבר טוב. רב, יופי אומר׳ שכן טוב. רבי שמעין אומר׳ הרואה אודה,נולד. רבי אלעזך אומר׳ לב טוב. אמר להם. רואה אני את־לברי אלעזר בן־ערך מדבריכם׳ שבכלל דבריו דבריכם: <יד> אמר להם. צאו ולאו׳ איזו היא דרך רעה׳ שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר׳ עין רעה. רבי יהושע אומי׳ הבר רע. רבי יוסי אומר׳ שכן רע. רבי שמעון אומר׳ הלוה לאינו משלם. אהד הלוה מן־האדם' כלודה מן־המקום. שנאמר׳ לוה לקע 1לא ושלם׳ וצדיק הונן ונותן. רבי אלעזר אומר׳ לב רע. אמר להם, רואה אני את־דכדי אלעזר בך ערך מדבריכם׳ שבכלל דבליו,דבריכם: <טי> הב אמרו שלשה דברים. רבי אליעזר אימר •הי י. l T י• ־ II" כבוד הברך הביב עליך בשלך. ואל־תהי נוח לכעוס.׳ ושוב יום אהד לפני מיתתך. ,יהוד- מתחמם בננה אורז שלחכמים. והוד, זהיר בנחלתן׳ שלא תכוה. שנשיכת? נשיכת שועל׳ ועקיצתן עקיצת עקרב׳ ולחישתן לחישת שרת• יכל• דבריהם כגחלי אש: 290 פרקי אבות. רצ <ט» רבי יהושע אומר. עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאים את־האדם מן־העולם: <י» רבי יוסי אומר. יהי ממון הברך חביב עליך בשלך. והחתן עצמך ללמוד תורה׳ שאינה ירושה־לך. וכל־מעשיך יהיו לשם שמים: <יה> דבי שמעון אומר. הודה זהיר בקריאת שמע יובהפלדס. וכשאתה מתפלל, אל־תעש חבלתך...קבע׳ אלא לחמים ותחנונים לבני המקום. שנאמר׳ כי הנון ורחום הוא׳ ארך אפים ורב הסה ונחם על־הרעה. :ואל־תהי רשע בבני ?®ת <י® רבי אלעזר אומר. חוה שקוד ללמוד תורה. ודע מה־שתשיב לאפיקורוס. ודע לבני מי אתה עמל ומי הוא בעל מלאכתך׳ שישלם־לך שכר פעלתך: <» רבי טלפון אומר.׳ היום ,קצר והמלאכה מקבת והפועלים עצלים והשכר חרבה:ובעל חבות דוחק: ירא׳ הוא היה אומר.. לא עליך המלאכה לבמות ולא־ אתה בדהוריז להבטל ממנה. אם למדת תורה הרבה, - V T | ן : T י" T • T IV ־ו : T T : " נותנים לך שכר הרבה. ונאמן הוא בעל מלאכתך׳ שישלם לך שכר פעלתך. ודע׳ שמתן שכרם של־צדיקים לעתיד לבא: לבי העיא בן־עקשיא אומר ׳ רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ארדישלאל לפיכך הלבה להם תורה ומצות. שנאמר ך הבין למען צדקו׳תדיל תורה ויאדיר•♦ ־.עלינו. קד״טיהום Harmadik szakasz. פדל! שלישי " • í I כל־ישראל יש להם חלק לעולם הבא♦ שנאמר׳ ו_עמך קלם צדיקים׳ לעולם דרשו ארץ. נצר מטעי׳ מעשה די להתפאר: T • T "• 1" | *•IX , • ג T ** <אי עקביא בן־מחללאל אומר. המתבל בשלשה דברים •אין אתה בא לידי עברה. דע מאין באת׳ ולאן אתה הולד׳ ״לפגי מי אתה עתיד לתן דין וחשבון: מאין באת׳ מטפה מיוהה. ולאן ארגה הולך׳ למקום עפר רמה ותולעת. ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון׳ לפני מלך מלבי המלכים הקדוש ברוך הוא: <ב> רבי הנינא מנן הבחנים אומר. הוד, מתפלל בשלומה של־מלכות׳ שאלמלא מוראה׳ איש את־רעהו חיים בלעו: ־ ! ’• T T T * X ־ V ״ -*ו T Í ינ) רבי הגמא בן־תרךון אומר. שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה׳ הרי זה מושב לצים. שנאמר׳ ובמושב לצים לא 7ישב. אבל שנים שיושבים דש ביניהם דברי תורה׳ שכינה שררה ביניהם. שנאמר׳ אז נדברו:יאי ד איש אל־ רעהו׳ רקשב יזי וישמע׳ ויקתב ספר ?ברון לפניו ליראי י; ולחשבי שמו. אין לי אלא שנים׳ מנין אפילו אחד׳ שיושב ועומק בתורה׳ שהקדוש ירוך הוא קובע לו שכר. שנאמר׳ ישב בדד וידים יי נטל עליו: (ד)רבי שמעון אומר. שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה׳ באלו אכלו מזבחי מתים. 292 פרקי אבות. רצב שנאמר׳ בי כל־^לחנות מלאו קיא צאה בלי מקום. אבל שלשה שאכלו על שלהן אחד ואמרו עליו דברי תורה׳ כאלו אבלו משלחנו של־מקום. שנאמר׳ ני,לבר אלי זה השלהן אשר לפני יזי: ״־•> רבי הנינא בן־הכינאי אומר. הנעור בלילה והמהלך בדרך ולידי ומפנה לבו לבטלה׳ הרי זה מתחיב בנפשו: (ו) רבי נהומא בן־הקנה אומר. כל־המקבל עליו על תורה׳ מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארך. לכל־הפורק ממנו על תורה׳ נותנים עליו על מלכות לעל דרך ארך: רבי דופתאי בר ינאי משום רבי מאיר אומר. עלי■ השוהה דבר אהד ממשנתו׳ מעלה ^גליו הכתוב׳ כאלו מתהוב בנפשו♦ שנאמר׳ רק השמד לך ושמר נפשך נואר׳ תשכח את־הדברים אשר־ראו עיניך♦ יכול אפילו תקפה עליו משנתו׳ תלמוד לומר׳ ופן־שורו מלבבך כל ימי הייך, הא אינו מההוב כנפשו׳ "עד ש!שב ויסירם מלבו: <יא> רבי הנינא בן־דוסא אומר. כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו׳ חכמתו מחקימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת השיאו׳ אין חכמתו מתקןמת: <יב> הוא חיך, אומר♦ כל שמעשיו מרבים מחכמתו ׳ חכמתו מת״קןמת♦ וכל שחכמתו מרבה ממעשיו׳ אין חכמתו מתקימת: <יג> הוא היה אומר. כל שרוה הבריות נוהה הימנו׳ רוה המקום נוהה הימנו. וכל שאין רוה הכריות נוחה הימנו, אין רוה המהום נוהה הימנו: <יד> רבי דוכא בן־הרכינם אומר. שנה של־שהרית דין של־צהרים ושיהת הילדים וישיבת כתי כנסיות של־עמי הארץ מוציאים את־האדם מן־העולם: «*> רבי אלעזר המודעי אומר♦ המהלל את־הקדשים והמבזה את־המועדות והמלבין פני הכירו כרכים והמפר בריתו של־אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה׳ אף על פי שי.ש פדו תורה ומעשים טובים, אין לו הלק לעולם הבא: (טז)רבי י.שמעאל אומר. הוה קל לראש ונוח לתשחורת. יהרה מתבל את כל־האדם כשמחה: די* רבי;עקיבא אומת שחוק וקלת ראש מתלים את־ האדם לערות מסרת סיג לתורה׳ מעשרות ס:ג לעשה;דרים סיג לפרישות׳ סיג להרמה שתיקה; .<־״> הוא היה אומת הביב אדם׳ שנברא בצלם. הבד יתרה׳ נודעת לו שנברא בצלם (אלהים>. שנאמר׳ כ‘בצלם אלהיב עשה את־האהכ. הביבים ישראל• שנקראו בניבם <למקום>. הבה יתרת נודעת להם שנקראו במם למקום, שנאמר׳ בנים אתם ל;י אלהיבם; הביבים ישראל׳ שנתן להם כלי המדד־־־׳. הבד" .יתרה׳ נודעת להכם שנתן לד.מ כלי חמדת שנאמר, בי לקה טוב נתתי לכם׳ תורתי אל־ תעזבו: הכל צפוי- והרשות נתונה׳ ובטוב העולם נדון, והכל לפי רב המעיבה: <» הוא ה:־־ אומר. הכל ;תו? בערבין׳ ומצודה פרוסה מי־־כל־החייס. החנות פתוחה׳ וההניני מקיף׳ והפנקס פתוה, יהיה כותבת. ובל היוצה ללוה• ובא וילות והנבאים מהדרים "דיר בכל־יום ינפרעים מן־האדב מדעתו ושלא מדעתי. ויש להם על מה שיסמכו♦ והדין דן אמת- והכל מתקן לסעודה: י-א! רבי אלעזי בן־עזריה אומי אב אין תורד׳ אין דר־ אין, אם אין דיך ארן- אין תויה. אם אין הרמת אי; .יראת אם אין יראת אין הכמת אם אין דעת- אין בינת אם אין בינת אין דעת. אם אין קמח׳ אין תורה. אם אין תירה׳ אין קמה; I T ••*יו ~ <33> הוא היה אומר. כל שהכמתו מרבה ממעשיו׳ למה הוא רומה. לאילן שענפיו מרמים וקרקיו מודמים והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. שנאמר׳ והיה כערער בערבה ולא יראה כי־ובוא טוב ושכן הררים במחבר ארך מלחה ולא משב. אבל כל שמעשיו מרבים מחכמתו׳ למה הוא דומה. לאילן שענפיו מועטים ושרשיו מרבים׳ שאפילו כל־ הרוחות שבעולם באות ונושבות בו׳ אין מזיזים אותו ממקומו. שנאמר, והיה כעך שתול על־מים ועל־יובל ושלה שרשיו ולא יראה כי־יבוא הם והיה עלהו רענן ובשנת בצרת לא יהא: ולא:מיש מעשות פרי: רבי אלעזר(בן־) הכמא אומר. קנך ופתחי נדה הן הן נופי הלכות. תקופות ונמטדיאות פרפראות לחכמה: רבי הנדא בן־עקשיא אומר׳ רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את־ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר-יזי הפך למען צדקו׳תדיל תורה האדיר: עלי:ו, קדיש יתום. פלל רביעי .Negyedik szakasz VIV | : • • כל־ישראל י.ש להט הלק לעולם הבא. שנאמר, ועמך כלם צדיקים׳ לעולם וירשו ארך. נצר מטעי׳ מעשה ולי להתפאר: <א> בן־זומא אומר. איזהו הכם׳ הלומד מכיל״־אדם. שנאמר׳ מכל־מלמדי השכלתי (כי עדותיך שיחה לי): איזהו כבור׳ הכובש את־יצרו. שנאמר׳ טוב ארך אפים מנבור ומושל ברוחו מלבר שר: איזהו עשיר, השמה בהלקו. שנאמר׳ יגיע כפיך ביו תאבל אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה ,וטוב לך :לעולם הבא: איזהו מכבד׳ המכבד את־הבריות. שנאמר׳ כי מכבדי אכבד ובזי יקלו: «> בן־עזאי אומר. הוד, רך למצוד, קלה ובורה מך העברה׳ שמצור, נודרת מצוד, ,ועברה נודרת עברה. ששבר מצוד- מצוד, ושבר עברה עברה: <» הוא היה אומר. אל־תהי בז לכל־אדם ואל־תהי מפליג לכל־דבר׳ שאין לך אדם׳ שאין לו שעה׳ ואי? לך דבר׳ שאין לו מקום: <י> רבי לויטם איש.יבנה אומר. מאד מאד דוה שפל רוה׳ שתקנת אנוש רמה: <ה> רבי יוחנן כן־ברוקה אומר. כל־המהלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגילוי׳ אהד בשוגג ואחד במזיד בחלול השם: <י> רבי זשמעאל יבנו) אומר. הלומד על־־מנת ללמד, מספיקים בידו׳ ללמוד וללמד. ,והלומד :על־מנת לעשות, מספיקים בידו׳ ללמוד וללמד׳ לשמור ולעשות: (ז)רבי צדוק אומר. אל־יתפרוש מן־הצבור ואל־תעש עצמך כעורכי הרעים ואל) תעשה עטרה להתנדל־בה ללא מרדים לחפר־־בה. וכד היה הלל אומר. ודאשתמש בתנא׳ - |: ־ 1 $ ** "• TT | T ! T T S ״ : ־ ־ : T T הלה. הא למרק׳ כל הנהנה מדברי תורה׳ נוטל הייו מז־ העולם: <ח> לסי יוסי אומר. יל־הגזכבד ארדה,תורה, גופו־ מספד על־הפריות. :וכל־המחלי4 ארדהתורה, גופו מחל4 על־ הפריות: <»> יפי ישמעאל פנו אומר. החושך עצמו מן־הדין, פורק ממגל איפה וגזל ושפועת שלא. והגס לבו פהוראה, שומה׳ ו*שע לגס רוח: <י> היא היה אומר. אל־תהי דן יחידי, שאין דן יהירי אלא אהד. ואל־תאמר "קפלו דעתי׳ שהם רשאים ולא אתה: <יא> רפי יונותן אומר. כל־המקלם את־התורה מעד, סופו לקימה מעשר. וכל־המפטיש את־התלרדה מעשר, סופו לבטלה מעני: (יב)לפי מאיר אומר. הלה ממעט בעסק ועסק פתורה. והלה שפל רוח בפני פל־אדם. לאם בטלת מן־התורה, לש־ לך בטלים הרפה פנגדך. ואם עמלת פתורה׳ :ש־לו שכר היפה לתן־לך: <י° רפי אליעזר פן־יעקב אומר. העושה מצוד, אחת, קונה י לו פרקליט אהד, להעופר עפרה אחת, קונה לו.קטגור אהד. תשופר, ומעשים טופים כתריס פפני הפלענות: <'־> לפי יוחנן הסנדלר אומר. כל־פ נסיה שהיא לשם שמים, סלפה להתקלס, ושאינה לשם שמים, איז סופה להת״קי;ם : <טי> דפי אלעזר פן שמוע אומר. יהי הפוד תלמידה הפיב עליך כשלך, וכפוה הכרך כמורא לפך, ומורא לבך כמורא שמים: <«0 רבי יהודה אומר. הוד, זהיר בתלמוד׳ ששגגת תלמוד עולה זדון: <י» רבי שמעון אומר. שלשה בקרים הן. כתר תורה׳ וכתר כהוגה׳ וכתר מלכות. וכתר שם טוב עולה על גביהן: <יח> רבי;הודאי אומר. הוד, נולה למקום תורה׳ ואל־תאמר׳ שהיא תבא אחריך׳ שחבריך:קימוך, בידך. ואל־בינתך אל־תשען: לש דבי.ינאי אומר. אין בידינו לא משלות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים : <:> רבי מתודה בן־הרש אומר. הוד, מקדים בשלום כל־ אדם■ והוד, זנב לאריות׳ ואל־תהי ראש לשעלים: <כא> רבי.יעקב אומר. העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור׳ כדי שתכנס לטרקלין: <=» הוא היה אוסר. יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל־חיי העולם הבא. דפר, שקנה אחת של־קורת רוח בעולם הבא טכל־חיי העולם הזה: <־־•־׳ רבי שמעון בן־אלעזר אומר. אל־תרצר, את־הברך בשעת כעסו׳:ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו׳ ואל־ תשאל לו בשעת נחרו׳ ואל־תשתדל לראותו בשעתקלקלתו: (;ד)שמואל הקטן אומת בנפל אובך אל־תשמה׳ ובכשלו אלך גל לבך. פן־יראה ,יי ורע בעיניו והשיב מעליו אפו: (יי׳) אלישע בן־אבויה אומר. הלומד ילד למה הוא דומה. לדיו כתובה על־ניר הדש. והלומד זקן למה הוא דומה. לדיו יתובה על־ניר מחוק : י=י> 21* *07' 12 י71ך1 א*ש 155 221לי א127♦ 12711 2ך11ןפז3ים 121 11א 11211,< לא27ל :ע23ים 17,1p וש117 ;,ך 1132♦ ךדזלר־מד־ ?ןךל.ןקנים למר 1וא 1211♦ לאו־הל :ע23ים 2*1112111112 יין יש*ן : : IT T I • l- V 2) '21 ó»אי1) א121. אל“2101ל 01312 אלא 122 W־ - • •• • ~ - • : ־ ־ : | ? - ..... T : T V IJ 12♦ ;ש 1.3,1,ן חד־ש 2לא;שן, ישן שאפילו־ חרש אין 12 : (5ח> 21' אלע17 1811 א121, 31)112211 11K111 1X3 2וציאי0 א1־1אךם 2ךך!ע7לם: (2» 11א דד1 א121♦ הילודים ל172,ו12,1יש ל11י11, ל11יים לדן, לידע 3117111 3111111 ש11א אל, 11א הי7צ1, 11א 1בו1א, 1וא 221'ן, 11א 11ין, 11א 11,1311א 2?3ל -ין, 11א ^1י1 לדין. 112־ 11א, שאיןלפ3יו לא 11131 ולא ש112, [לא 2ש1א פ3יב, ולא 1,12 ש11♦ 3111 ש21ל לפי החשבון. ואל־ינטיהד *112, ש1שא7ל 2י1 0132 לך, שעל 1112 את1 ;121, ועל 1112 אתה 1113, רעל 1112 א11 חי, 1על 12־1 118 12, ועל 2ך־ך אתה 31הי1 לתן דין !:חשבון לפני מלך 2ל2* 21ל2ים חך־ו־ש 11712וא; 21* -33:א בן־עהשןא א127, 121 הקדש פריך 71א 11271 א1־יש1אל׳לפיבןר 121,1 להם 1171 '1722♦ ש3א12, ;; הפץ ל2ען 7p12, יגדיל 117n ראךי1: ליד, קדיש 'cm• 300 ברקי אבות. ש Ötödik szakasz. חמישי • • I v IV I כל־ישראל !ש להט הלק לעולם הבא. שנאמר׳ ועמך כלם צדיקים׳ לעולם יירשו ארך. נצר מטעי׳ מעשה ידי להתבאר: <א> בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר. והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להברע מן־הרשעים׳ שמאבדים ארדהעולם׳ שנברא בעשרה מאמרות׳ ולתן שכר טוב לצדיקים ׳ שמקימים ארדהעולם ׳ שנברא בעשרה מאמרות: «> עשירה דורות מאדם ועד נה. להודיע כמה ארך אבים לבניו. שכל־הדורות היו מכעיסים לבניו׳ עד שהביא עליהם את־מי המבול: <» עשרה דורות מנח ועד אברהם. להודיע כמה ארך אבים לבניו. שכל הדורות היו מכעיסים לבניו׳ עד שבא אברהם אבינו והבל עליו שכר כלם: - : T T <־> עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד כסלם. להודיע כמה חבתו של־אברהם אבינו: <יי> עשרה נסים נעשו לאבותינו במצחם ועשרה על הים: <» עשר מכות הביא הקדוש בחך הוא על המצריים כמצרים ועשר על הי;ם: יי> עשרה נסיונות נסו אבותינו את־־הקדוש ברוך הוא במדבר. שנאמר׳ וינפו אתי זה עשר פעמים ולא שמעובקולי: <״> עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הבילה אשד, מריח בשר הקדש׳ ולא הסריה בשר הקדש מעולם׳ ולא נראה זבוב בבית המשבחים׳ ללא איע .רןךי לפדל.] גדול־‘ ביום הכפרים׳ ולא כבו האשמים אש של־עצי המערכה׳ ולא נצרה הרוה ארדעמוד העשן׳ ולא :בצא פסול בעב* ובשתי הלחם ובלחם הפנים׳ עבדים צפופים ומשתהוים רוחים׳ ולא ־ T “ v 1v a v 1v * : * ג - • T • הזיק נחש ועקרב •בירושלים בעולם׳ ולא אבר אהב לך,בידו׳ צר לי המקום׳ שאלין בירושלים: <-•> עשרה דברינב נבראו בערב שבת בין השמשות׳ ואלו הן. פי האדין׳ פי הבאר׳ פי האתון׳ הקשת והמן והבטה והשביר׳ הכתב והמכתב והלחות. קיש אובדים׳ אף המזיקין וקבורתו של־בשה ואילו של־אברהס אבינו. דש אומדים׳ אף צבת בצבת עשויה: <־> שקעה הבדים בצלם ושבעה בחכם. רבב אינו בדבר לפני בי שגדול ממנו בחכמה <ובבנק>׳ ואינו נכנם לתוף דבלי דיברו׳ ואינו נבהל להשיב׳ שואל כענק ובשיב כהלכה׳ ואובר על־ראשון ראשון ועל־אךרון אחרון. ועל בה־שלא שבע׳ אומר יא שמעתי׳ ומודה על־האמת. וחלופיהם בגלם: (,א) שבעה מיני פרעניות באים לעולם על־שבעה גופי עברה. בקצתם בעשרם ומקצתם אינם מעשרים׳ רעב שלי בצרת בא׳ מקצתם רעבים ובקצתם שבעים. גמרו שלא לעשר׳ רעב של־בהומה ושל־בצרת בא. ושלא לטול את החלת׳ רעב של־כליה בא: דבר בא לעולם על־ביתות האמורות בתורה׳ שלא נמסרו לבית דין? ועל פרות שביעית: חרב באה /לב.על־ענד הדק ועל־־עוית הרת ועל״המודים בתורה שלא כהלכה: חיה רעה באה לעולם על־שבועת שוא ועל*הלול היבם: גלות באה לעולם על־־־עובדי אלילים ועל גלוי עריות ועל־שפיכות דמים ועל־שמטת הארך: <״ באלבעה ברקים הדבר מתרבה. ברביעית ובשביעית ובמוצאי שביעית ובמוצאי החג שבכל־שנה ושגה. ברביעית מבני מעשר ;גני שבשלישית. בשביעית מבני מעשר ע:י שבששית. במוצאי שביעית מבני ברות שביעית. במוצאי החג שבכל־־שנה לשנה מבני גזל מתנות עניים: <י» ארבע מדות באךם. האומר שלי שלי וקלך שלך׳ זו מדה בינונית. ויש אומרים׳ זו מדת בדום. שלי שלך ושלך שלי׳ עם הארך. שלי <שלך> לשלך שלך׳ הסיד. שלך(שלי) לשלי שלי׳ רשע: m ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות׳ שא חבסדו בשכרו. קשה לכעוס לקשה לרצות׳:צא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס לנוס לרצות׳ חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות׳ ■רשע: <«c ארבע מדות בתלמידים. מהיר לשמוע ומחיר לאבד-יצא שכרו בהפסדו. קשה לש«ו.ע וקשה לאבד׳ יצא הפסדו בשכרו. מחיר לשמוע וקשה לאבד׳ זו הלק טוב. קשה לשמוע ומהיר לאבד׳ זו חלק רע: <טל> ארבע מדות בנותני צדקת. הרוצה שיתן ללא יקנו אחריכם׳ עינו רעה בשל־אחריכם. .יתנו אחרים ,והוא לא יתן׳' 303 Az atyák mondatai. Ötödik szakasz. .עינו רעה בשלו. לתן ולתני אחרים׳ הסיד. לא יתן ולא .יתנו אחרים׳ רשע: יי" ארבע מדות כהולכי בית המדרש. הולך ואינו עשה׳ שכר הליכה בלדו. עשה ואינו הולך׳ שכר מעשה בלחו. הולך ועשה׳ חסיד. לא הולך ולא עשה, רשע: ארבע מדות ביושבים לפני הכמים. ספוג ומשפד, משמרת ונפה. ספוג׳ שהוא סופג את־הכל. ומשפך, שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת׳ שמוציאה את־היין וקולטת אוד השמרים. ונפה׳ שמביאה את־הקמה וקולטת ארדהסלת: י־צ) כל־אד־בה׳ שהיא־תלולה בדבר׳ בטל דבר בטלה אהיה. ושאינה תלדה בדבר׳ אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שהיא תלולה בדבר׳ זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלולה בדבר ׳ זו אהבת דוד ויהונתן: <:> בל־מחלקה׳ שהיא לשם שמים׳ סופה להתקי:פ, ושאינה לשם שמים׳ אין סופה להתקלס. איזו היא מהלקה, שהיא לשם שמים׳ זו מחלקת הלל י#«אי׳ ,;שאינה לשם שמים׳ זו מהליקת קרח, וכל־עדתו: <י־א> בל־המזכה את־הרבים׳ אין חטא בא על־־ידו׳ לכל המחטיא את־הרבים׳ אין־מספלקים בידו לעשות תשובה. משה זכה ■זכה את הרבים׳ זכות הרבים תלוי בו. שנאמר׳ צדקת יזי יעשה ומשפטיו עם־ישיאל. ,ירבעם בן־־נבט חטא והחטיא את־הרבים׳ חטא חרבים תלוי בו. שנאמר על־זדטאות ויבעס אשר חטא ואשר הקטיא את־ישראל: (כי> !ל* מי שישיבו שלשה דברים הללו׳ היא מתלמיךיו של־אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים׳ הוא מתלמידיו של" בלעם הרשע. _עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של־אברהם אבינו. "עין •רעה ורוד. גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של־בלעם הרשע : מה־־בין תלמידיו של־אברהם אבינו לתלמידיו של־בלעם הרשע. תלמידיו של־אברהם אבינו אוכלים בעולם הזה ונוחלים העולם הבא. שנאמר׳ להנחיל אוהבי !ש ואצרתיהס אמלא: תלמידיו של־בלעם הרשע יורשים גי־הנם;ויורדים לבאר שחת. שנאמר׳ ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא־יהצו ימיה^ ואני אבטה־בך: <כג>(רבי) יהודה בן־תימא אומר. חוה עז בנמר וקל בנשר׳ רת בצבי לגבור בארי׳ לעשות רצון אביך שבשמים: הוא היה אומר. עז פניםלגי־הנם ובוש פנים לגן עדן: יהי רצון מלפנק יזי אלהינו ואלהי אבותינו׳ שיבנה בית המקדש במהרה בימינו' ותן חלקנו בתורתך: . <:־> הוא היה אומר. בן־חמש קנים למקרא׳ בן־עשר שנים למשנה׳ בן־שלש עשרה למצות׳ בן־לזמש עשרה לתלמוד־ בן־קמונה עשרה לקפה׳ בן־עשרים לרדוף׳ בן־שלשים לבה׳ בן־אךבעים לבינה׳ בן־המשים לעצה׳ בן־ששים לזקנה׳ בך שבעים לשיבה׳ בן־שמונים לגבורה׳ בן־תשעים לשור׳ בך מאה באלו מת ועבר ובטל מן העולם: (־-־> בן־בג בג אומר. הפך בה׳ והפך בה׳ דבלאיבה ובה תך!זא וסיב ומלה נ־ ומינה לא תזוע׳ שאין לך מדד, טובה הימנה: <כ0 בך־הא הא אומר. לבם צערא אגרא : רב* סנמא בן־עהשיא אומר׳ רצה הי,דוש ברוך הוא לזכות את־ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות׳ שנאמר׳ י* חפץ למען צדקו׳!גדיל תורך, האדיר: עלינו, קדיש יתום. 518 שיעזי .Hatodik szakasz •••ו v ן • • כל־ישראל יש להם הלק לעולם הבא. שנאמר׳ ועמך בלם צדיקים׳ לעולם יירשו ארץ. נצר מטעי׳ מעשה !די להתפאר: שנו חכמים בלשון המשנה׳ ברוך שבהר בהם ובמשנתם: (א) רבי מאיר אומר. יל־העוסק בתורה לשמה׳ זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא רע׳ אהוב׳ אוהב ארדהמקום׳ אוהב אודד,כריות׳ משמה את־המהום׳ משמה את הבריות׳ ומלבשתו ענוה ויראה׳ T ; - יין - ... ־ : • - ־ : :־ ז T : • : T ומכשרתו להיות צדיק׳ הפד׳ ישר ונאמן׳ ומרהקתו מך־הטא. ומקרבתו לידי זבות׳ ונהנים ממנו עצה ותושיה, בינה וגבורה. שנאמר׳ לי עצה ותושד׳ אני בינה׳ לי גבורה׳ ונותנת לו מלכות וממשלה׳ והקור דין׳ ומגלים לו רזי תורה׳ :ונעשה במעון שאינו פוסק וכנהר שמתגבר והולך׳ והוד, צנוע וארך לוה׳ ומוהל עי־־־עלבוגו. ומגדלתו ומרוממתועל בל-המעשים 2 306 פרקי אבות. שו <=> אמר רבי יהושע בךלוי.בכל יום ויום ברדקול יוצאת מהר חולב ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של־ תורה. שכל־מי שאינו עוסק בתורה׳ נקרא נזוף׳ שנאמר׳ נזם זהב באף חזיר אשה שה וקרת טעם: ואומר׳ והלחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על־הלהת. אל תר,-א הרות אלא חרות. שאין לך בן־חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל־מי שעוסק בתלמוד תורה, הרי זה מתעלה׳ שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות: (0 הלומד מסבירו פרק אהד׳ או הלכה אחת, או פסוק אהד, או דבור אהד, או אפילו אות אחת׳ צריך לנהג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל׳ שלא למד מאהיתפל אלא שני דברים בלבד, קראו רבו אלופו ומידעו׳ שנאמר׳ ואתה אנוש כערכי אלופי ומידעי. "והלא דברים רל והמר. ומה דוד מלך ישראל, שלא למד מאהיתפל אלא שני דברים בלבד׳ קראו רבו אלופו ומידעו, הלומד מדברו פרק אחד׳ או הלכה אחת, או פסוק אחד, או דבור אהד, או אפילו אות אחת, על T V • T V | T T V :־ • T V *־־ אחת כמה וכמה׳ שצריך לנהג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה. שנאמר׳ כבוד העמים ינהלו ותמימים .ינהלו טוב. ואין טוב אלא תורה. שנאמר׳ כי לקה טוב נתתי לכם תורתי אל־ תעזבו: <י> 5ןי היא דרכה של־תורה. פת במלה תאכל׳ ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן׳ והיי צער תחיה׳ ובתורה אתה עמל. אם־־אתה עשה כן, אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה׳ וטוב לך לעולם הבא : 00 אל־תבקש ןךלה לעצמך׳ ואל־תחמוד כבוד. *ותר מלמוךך עשה. לאל־תתאוה לשלהנם של־מלכים׳ ששלהגך בדול משלהנם וכתרך נהלל מכתרם. ונאט] הוא בעל מלאכתך׳ שישלם לך שכר פעלתך: 0) נדולה תורה יותר מךהכך,נה ומךהמלכות. שהמלכות נקנית כשלשים מעלות׳ והכרעה בעשרים וארבע׳ והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. ואלו ־].כתלמוד׳ בשמיעת האזן׳ בעריכת שפתים׳ ■בבינת הלב׳ בשכול הלב׳ באימה׳ ביראה׳ כענוה׳ בשמחה׳(בטהרה׳) בשמוש הנמים׳ בדבוק הברים׳ בפלפול התלמידים. בישוב במקרא ובמשנה׳ במעוט שתורה׳ במעוט דרך ארך׳ במעוט תענוג׳ במעוט שנה׳ במעוט שיחה. במעוט שחוק׳ בארך אפים׳ בלב־טוב׳ באמונת הנמים׳ בקבלת חיסורים. המכיר ארדמקומו׳ והשמה בחלקו׳ !־עושה סיג לדבריו׳ ואינו מחזיק טובה לעצמו. אהוב׳ אוהב את־המקום׳ אוהב את־הבריות׳ אוחב את־חצדקות׳ אוהב את־ד,מישרים׳ אוהב את־התוכחות׳ ומתרחק מן־הכבוד׳ ולא־ ?!גיס לבו בתלמודו׳ ואינו שמח בהוראה׳ נושא בעל עם־ הברו׳ ומכריעו לכף זכות. ומעמידו על־האמת׳ ומעמידו על־ השלום׳ ומתישב (לבו) בתלמודו׳ שואל ומשיב׳ שומע ומוסיף׳ הלומד על־מנת ללמד׳ והלומד.על־מנת לעשות׳ המחכים את־רבו׳ והמכון את־שמועתו׳ והאומר דבר בשם אומר;׳ הא למךת׳ כל־האומר דבר בשם אומרו׳ מביא גאלה לעולם. שנאמר׳ ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי: <:> !דולה תולה, שלוא נותנת דדם לעושיד ויגורש הזד. ובעולם הבא. שנאמר׳ כי־חיים הם למצאיהם ולכל*כשר1 מרפא: ואומר, לפאות תהי לשךןיושקוי לעצמותיך: ואומר׳ עק־חייים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר: ואומר׳ בי ללת חן הם לראשך.ועגלים לנלגרתך: ואומר׳ תתן לראש" לירי הן, עטרת תפארת תמגנך: ואומר, כי־בי ירבו:מיךויוטפולך שנות חיים. ואומר, ארך:מים בימינה׳ בשמאולהעשר וכבוד: ואומר, כי ארך:מים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך: ■ <־׳> ובי שמעון בן־יהודיה משם רבי שמעון בך־יוהאי אומר. הנוי והכה והעשר ולכבוד והחכמה והזקנה והשיבה ןהבניכם נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר׳ עטרת תפארת שי™ בדרך צדקה תמצא: ואומר׳ תפארת בהורים כחם יהדר זקנים שיבה: ואומר׳ עטרת חכמים עשרם: ואומר׳ עטרת זקנים בד בנים ותפארת בנים אבותם: ואומר׳ וחפרה הלבנה ובושדד החמה. כי־מלך י: צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד: רבי ‘ממעון בךמנשא אומר. אלו שבע מדות׳ שמנו ־בטרם לצדיקים׳ קלם נתקימו ברבי ובבניו: <:» אמר לבי יוסי בן־קסמא. פעכב אחרת הייתי מהלי בדרך ופגע ב• •<= א־י ונהן־לי'לינ V * mm':~■ אמר לי ׳ לבי מאי־־זה מקום אתה. אמרתי לו ׳ מעיר גדול־ד של־חכמים ושל־סיפרים אני. אמר לי׳ רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינך זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו׳ אם אתה נותן לי כל־כסף וזהב ואבנים ’**;צ .00 Az atyák mondatai. Hatodik szakasz? טובות ומרגליות שבעולם ׳ איני דר אלא במקום תורה. לכן כתוב בסבר תחלים על־ידי דוד מלך ישראל. טוב לי קורת פיך מאלפי זהב ובס־: ולא עוד׳ שבשעת בטירתו של־אךם אין מלוים לו לאדם לא כסף ולא.,זהב ללא אבנים טובורת ומרגליות׳ אלא תוךד־־י למעשים טובים.בלבד. שנאמר -בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמור עליך.והקיצות היא תשיהך: בהתהלכך תנחה אתך׳ בעולםהזה. בשכבך תשמור עליך׳ בקבר. והקיצות היא השיהך׳ לעולם הבא. ואומר׳ לי הכסף ולי הזהב נאם ך צבאות: <י המשה תנינים קנה (לו) הקדוש ברוך הוא בעולמו. ואלו הן. תורה .קנך אהד׳ שמים וארך קנך אהד׳ אברהם קנך אהד׳ ישראל .קנך אהד׳ בית המקדש קנך אהד: תורה מנין. הכתיב׳ י7י קנני ראשית דרכו...קדם מבעליו מאז: לסמים וארך מנין. הכתיב׳ בה אמר יי השמלם כסאי והארך הדם הגלי׳ אי־זה בית אשר תבנו לי ואי-זהמקום מנוחתי: ואומר, מה־רבו מעשיך י: קלם בחכמה עשית. מלאה הארך.מבינך: אברהם מנך. הכתיב׳ ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארך: ושואל מנך. הכתיב׳ עתיעבור עמך י:-עד־יעבר עם־זו קנית: ואומר׳ לקדושים אשר־באלך המה ואדירי כל־חבצי בם: בית המקדש מנך. הכתיב׳ מכון לשבתך פעלת יזי. מקדש אדני כוננו ידיך: ואומר׳ ויביאם אל־גבוי־־‘ קדשו. הר זה קנתה ימינו: m כל מה־־שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו׳ לא בראו אלא לכבודו. שנאמר ׳ כל הנמרא בשמי ולכבוד כראתיו שרתיו אף עשיתיו: ואומר. יזי 1 למלך לעולם ועד: רבי ך,ננזיא בךעקשיא אומר. ךצה הקדוש ברוך הוא לזכות ארדישראל ׳ לפימך תרבה להם תורת ומצוות. שנאמר. ך חפת למען צדקו. י_גךל תורה וזאדר: עלינו, קדיש יתום. ערבית למוצאי שבת. A szombat kimenetelekor az esti ima a következő két zsoltárral kezdő-nytí'n-kor ez elesik. באב .dik (תהלים (144. Zsoltár) C.Ytip לדוד. ברוך יי צורי המלמד ידי למרב. :7• 7 7! I * ־:־־•• 7- ־־ ! 71 אצבעי־• למלחמה t חברי ומצודתי משגבי ומפלטי־לי. מגוי ובו חסיתי. הרודה עטי תחתי: יזי מה־אךם ותד?3הו.ב?־אג1ש ותחשבהו: אדם להבל דמה. ,ימיו כצל עוברו יי חט־שמיך ותרד. גע בדדים ויושגו: ברוק ברק ותפיצם. שלה חציך ותחמם: שלח ידיך ממרום. פצני והצילגי ממים רבים. מיד בגי־גכר: אשר־ : - • ”1- • •I • * י ־־ : ״ ” 7 .... פיהם דבר־שוא. וימיגם ימין שקד: אלחים׳ v י 7 :7 v ג • ן v: | v 1T • שיר קדש אשירה לך. בגבל עשור אזמרה־ לך: חנותן תשועה למלכים. חפוצה את־דוד עבדו מחרב ה*־; פצני והצילני מיד בני־נכר. אשר־פיהם דבר־שוא. וימינם ?מין שקרז אשר מנינו מנטעים מנהלים בנעוריהם׳ בנותינו בזויות. מהטבות תבנית הי?ל 1 מזמנו מלאים מפיקים מזן אל־זן, צאוננו מאליפות. מרבבות בחוצורוינו: אלופינו מכבלים ׳'אין פרך ואין יוצאת ואין מוחה ברחבוץנו: אשרי תעם שככה לו. אשרי העם ש?י אלהיו: י־־ל־ם ם״ז.ז (67. Zsoltár) למנצח בנגינת מזמור שיר 5 אלהים יקננו ?’ברבנו. ?אר פניו אתנוסלה: לדעת בארץ דרבןד.בכל־גוים ישועתך: יוד־וך עמים אלהים. ימריץ עמים בלם: ישמחו וירננו לאמים׳ בי־ תשפט עמים מישר. ולאמים בארך תנחם מלח: יורוך .עטים 1 אלהים. יורוך עמים בלם: ךלך נתנה ?בולה. ?ברבנו אלהים אלהינו: יברכנו אלהים ו?יךאו אותו בל־אפסי־ארה: הצי ima 1—3—125. lapon; azután az előimádkozú “״ריב Következik a Következik. Ha a bekövetkező ואתה קדוש és ויד.* 4 mond, mire ü>Jקך*יע követ- ויתן־לך után mindjárt קדיש hét valamelyik napjára ünnep esik, a .elesik ויהי נעם r?ÍWl-kor is a כאב .kezik ויד־.* נעם אדני אלהינו עלינו. ומעשה • 1־ 7 :V 7 I•* v ־ ־־ :־־־ ** ידינו כוננה עלינו. ומעשה ידינו כוננהו: 7**1 7 I- T • ״ 7״| "I <תהל־מ צ״א.) (92. Zsoltár) ישב בסתר עליה. בצל שדי יתלונן: אמד : •• 1 v v : : •* *־■ ־״ • : 7 ן ליי מהפי ומצודתי. אלהי אבטה־כו: כי הוא יצילך מפה יקיש, מדבר הוות: באבדתו וכך לך וקהת כנפיו תלבה. צנה וסחרה אמתו: לא־יתיו־א מפחד לילה. בחך ועוף יומם: מדבר באפל והליך. מלבב ושוד ניהדוס: יפל מצדך אלף ורבבה מימינך. אליך לא ייש: דל בעיניך תביט. ושל מת רשעים תלאה: באתה ל בל?'. ?ליון ‘?בת מעינך: לא־תאנה אליך תנה. וננע לא־וקרב־באהל“. בי מלאכיו וצוה־לך. לשמרך בכל־ךלכיך: על־ביפיב ישאונך. פן־תגף באבן רנלך: על־שחל ופתן תדרך. תרמם כפיר ותנין: כי בי חשק ואפלטהו. אשנבהוכילדע שמי: יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה. אחלצהו ואכבדהו: ארך ימים אשביעהו. ואראהו בישועתי; אי -.•1' ת׳ :י;׳: ואווה קדוש יושב תהלות ישראל: וקרא זה אל־־זה ואמר. “ 7 : V V V 7J 7 Í זקדוש 1 קדוש קרוש יי מבאות. מלא בל■ הארך כבודו: : ) V 17 7 ימקבליז דן מן־דן ואמרין קדיש בשמי נורומא עלאה בית שכיגתה. קדיש על־ארעא עובד גבולתה. קדיש לעלם ולעלמי עלמוא. יי בבאות מליא כל־אדעא זיו יקרה ז ותשאני תה ואשמע אחרי קול רעש גדול 1 -1 - 7 ברול כבוד־יי ממקומו ז וגמלקגי דודא ושמעת בקרי קל־זיע שגיא למשבחין ואמרן. בדיך יקרא ריי מאתר בית שכיגתה. ל 1 ימלך לעלם ועד: יי מלכותה (קאם) לעלם ולעלמי עלמוא: :: אלדד אברהם יצהר, וישראל אמתינו. שכרה־ ־י־ ־ ־־ ־ י * ־ “ :־* "| י .■ך- : 7 J : • י נ T 314 עו־בית למוצאי שבת. שיר זאת לעולם. ליקר מחשבות לבב עמר והכן לבבם אליך: והוא רחום וכפר תן ולא־זשחית. וחרכה להשיב אפו. ולאךעיר כל־חמתו: בי־ אהה אדני טוב וסלח. ורב־חסר לקל-קראיך: צדקתך צדק לעולם. ותורתך אמת: ההן אמת לועקב־ק־ לאב־הם. אשר־נשבלת לאבותינו מימיקרס♦, כרוך אדני יום 1 יומועמם־לנו. האל ישועתנו סלה: ז: צקאורת עקנו. משנב־לנו אלתי ועקב סלה: י,י צבאות• אשרי ארם בטח קד: יזי הושיעה. המלך ועגנו כיום־קראנו: קרוך הוא אלהינו שקראנו לכבודו. והבדילנו מן־התועים. ונתן לנו תורת אמת. והוי עולכם נטע קתוכנו. הוא ופתח לקנו קתוךתו רשם קלקנו ארקתו ויראתו• ולעשות רצונו ולעקרו קלקב שלם. למען לא ניגע לריק ולא נלד לקהלה: יהי רצון מלפניך ין אלהינו ואלהי אבותינו, שנשמור חקיך קעולבם ה!רד ונוקה ונחיה ונראה ונירש טוקה וברקת לשני ומות המשיח ולחוזי העולם הקא: למען רקדך קבור ולא ודם. ך אלתי לעולם אודך: 3יוך הגבר אל־ יכסח בלי. ותה יי 11-1030 : כסהו ביי עת־עד. כי ביה,;י צור עולמים: לכסחו כך יודעי שמך. בי לארוכת דת»יןדיזי: יי חפה למק צדקו. כדייל תורת, ויאדיר: (קדש התקבס. cy-számlálás történik. A n23H-gyertya,־ előtt az ויתן־לך A szefiráh-napokon ,előtt történik רתן־לך gyújtása szintén וירק־לך האלהים מטל הקמים ומשמני הארץ. ורב דגן ותירק: .יעבדוך עמים ויקתהוו לך לאסים. חוה גביר לאחיך ויקתהוו לך בגי אמך. ארריך ארור ומברכיך ברוך: ואל קרי לכרך ארעך ולפךך וירכך. והלית לקהל עמים: ויתן־לך אח־כרכת אברהם לך ולזךעך אתך. לרשתך את־א״ז מגריך אשר־גתן אלהים לאכךהם: מאל אביך ולעורך ואת שדי ויברכך. ברכת שמים מעל. ברכת תהום רובצת תחת. - 17 V IV : S * T •• •I- T : ברכת שדים ורדום: ברכת אכיר נכרו על־ ברכת הורי עד־תאוה וכעת עילם. תתיך לראש יוסף ולקרקר גויר אחיו: ואהכך וברכך ודרבר וכרך כרי־כסגך ופרי־אדמתך רגגך ותירשך ויצהרר, שג־-אלפת ועשתרת צאגך על האלמה vsprm לאכוליך לתת לך: כרוך תהיה מכל־העמיט. לא־יהת כך לרך ועקרת ובבהמתך: והסיר יי מטך כל־הילי. 7 71 : IV : v | : ״ * :7 • ; 1 7 j • !כל־מרוי ממרים הרעים איכר ידעת לא ישימם כך תתנם בכל־שגאיך: ד&לאך הגאל אתי מבל־ו־ע, ובל־ ארדהמיוים "ל־א בים שמי ושם אברך אברהם ויצהר. ויהיו לרב בקרב הארץ: I V IT T V| 1V ; 7 : • : | 7 : • : 7 7: יזי אלדזיכם הריה אהבם. והנכם הרם בפומבי השמים לרב: יי אלדד אבית־בם יסף ,עליכם מכם אלף ?ממים. דם־־ אהבם באשר דבר לבם: כרוך אתה כעיר. וערוך אתה בשרה: כרוך אתת כבאך. וערקי אתת בצאתך : ברוך טגאך וטשארתך: ברוך פרי־כמגך ופרי אדמתך ופרי כ־מתך. שגד אלפיך ועשתרות צאנך: יצר יזי אתך את־־ברכת באסמיך וכביר משלה ,ורך. !יכרכל כארץ אשר■ V)1 <ז •*}ץ■ .317 Esti ima a szombat kimenetelekor אלהיןד נתז לך: ־?־"ה" לךאת־אוצרו הטוב את־השמים. לתת הטר־ארצך בעתו ולברך את בל־מעשת ידך. והלויה גרם רבים ואת־ לא תל": כי־י! אלה־ך בלבך כאיבר ך־בר־לך. והעבטת נים רבנים ראתה לא תעבט. ומשלת בגרים רבים ובך לא יטשלו: אשריך ישראל בי בברך עם נושע ביי בגז עזרך ואשר־הרב :אותך׳ ויכחשו איביך לך ואתה על־במותימו תהלך: מהיתי כעב *שעיף ו$נ;ן חטאותיף. שיכה אלי כי ;אלתיף : מי שקים כי־עשה יי. הריעו החוזיות אלץ í פצחו הדיס מת׳:עי וכל־עץבו, כימאל י: :עלג וכושיאל מפאר: גאלנו ןזי צבאות שמו׳ ידוש ישיאל: ?שהאל נושע ביי תשועת עולבים. לא־ תבשו ולא־תילמו עד־־עילבי עד: ואכלתבם , : ד : - ...» • אכול ושבוע. והללתם את־ש־ם יי אלהיכם 1 S * -III ״ * V V I ״• :VI T אשר־עשהת עבבם להפליא. ולא יבשו עבי לעולם: ודעתם כי בך,רב.ישראל אני. :אני יי •אלד־כם ואין עוד. ולא־יבשו עטי לעולם : כי־בשמח־ תצאו ובשלום תיבלו?. התריס י : • : ז •• 1 t x : r . , והופעות יפצחו לפניכם רןה. וכל־עצי העודה ימחאו־כף: הנה אל ןשוערד אב@ח ולא אפדוד כי עזי וזמרת זיה יי דהי־לי לישועה: ושאבתם־ מיס כששון ממעכי הישועה: ואמרר״ם כיום ההוא. הודו לי״י קראו כשמו, הודיעו בעמים עלילתו. הזכירו כי נקזגב שמו:’ ומרו ה כי גאות עשה, מודעת זאת ??ל־דדאדז: צהלי ולוי׳ לשכת ציון, כי־נדול כקדכך לךוש ישראל : ואטד כיום ההוא, הנה אלהינו זח חיינו לו ויושיענו. והי! קוינו לו, גגילה ונשמחה כישועתו: כיה!עקב, לכו ונלכה כאור יי: ותה אמונת עתך חסן קבועה דוכמת ודעת. יראתי! היא אוצרו: ויהי דוד לכל־ח־כו משכיל1 די עמו: פדה ששלום נכייכי .מקרכ-לי. כי־כרכים היו •עמדי: יאמר דזעם אל־שאול, קוו־^ן יזמות איכר עשה הקבועה מהולה הזאת כישראל, חלילה, 7 •• T • • * • T •ן f חי־יי אם־יפל משערת ראשו ארצה, כי־ י; ז י עם־ארהים ;!שה היום הזה. ויפדו cjn את־יי1;תן ולא־מת: שחר יזי ד4*=יז ו#או ציון כרנה ושמחת עולם ;!ל־ראשם. ששו? ושמחה ישינו ונסו יגוז ואנחה*,: 7 | : • : 7 - t 17: r | ־:־זז הפכת מספדי למחול לי. פתחת שלוי T ־1 : I T 5 I ‘ T : • : : • T ותאזלני שמלוה: ולא־אכה ;:י אלייך לשמוע אל־סלניס. להפך וו אלי,־ לך את־הקללח לכחכח, פי אחכך יזי אלהיך? אז תשמח כתולה כמחול וכהרים וזקנים יחדו. והפכתי אכלם לששון ונחמהים ־ : 7 : T ־ : ־ I T : T : V : • : • ושמחתים פרג! נם: בורא ניב שפתיב. שלוב 1 שלוב לרחוק ולקרוב אמר יזי וךפאתיו: לרוח לבשה את־עמשי ראש השלישיב. לך יוד ועמך בן־ישי שלוב 1 שלוב לך,ושלוב לעזרך. בי עזרך אלדיך. וייילב דויד ויויבב בראשי הנדוד: ואמרתב כה להי. לאתה שלוב וביהך שלוב לכל יאשר־לך שלוב: יזי עז לעמו יוק. יזי יברך ארדעמו בשלוב: אמר רבי יוליכן* ?כל־כקום שאתה מוצא נחלתו של־הקדוש ברוך הוא, עזם אר.ה מוצא 2°'" ציבית למוצאי ע5ת, ׳12 ענוהנותו. דבר וה יתיב כתורה [שגוי כנביאים ומשלש ככתובים: בתי ב בתי־־ בייי ■אלוזיכם • .* • • T ־־ T ! * T ״ ♦- הוא אלהי האלהים ואלני ־אדגים. האל הגדל הגבר ןסגון־א אשר לא־ישא פניכם ולא יקח שחד: וכתיב בתרה׳ עשרת משפט ,יתום [אלמנה. ואהב גר לתת לו לדום ושמלה: שנוי בנביאים• לכתיב׳ כי כה אמר רם ונשיא שכן מד וקדוש שמו׳ מרום וקדוש אשכון. וכתיב בתלה׳ ואת־לכא ישפל־ליה להחיורת רוח שפלים ולהחיותלב נדכאים‘ משלש בכתובים. לכתיב, ימירו לאלוהים, ימרו שמו. פלו לרכב בעלמת ביה שמו ועלזו לפניו* וכתיב בתלה, אבי והומים ולק אלמנות אלהים כמעון קלימו: ,יהי ל אלה־נו עמנו כאשר היד־, עם־אבתינו. אלהעובנו. ואל־ימשנו: ואתכם הלכקיבם ב;י אלהיכבם. חיים בלבם חיובם: כי נהם י; ציון, נהם כל־הלבתיה. רשם מלבלה בעלז ועלבתה כנן־וו* ששה ושמחה ומצא בל, תולה וקודי !מלה: ץ חפץ למען צלקו. שליל תולה לאדיר: 321 Esti-ima a szúrni!at kiiuenetplekre. X3u* י u ,ליט קב׳הי' (Zsoltár שיר המעלות. אשדי בל־דא ין. החל־ כדרכיו: יגיע כפ־ך כי תאכל. אשריךוטוב לך: אש־־כגפן פריה כ״יךכתי בירגך. בגידכשתלי זיתים סביבלשלחנך: הגה כי-ק יברך גבר ירא ;י ג יבלכך י; מכיון. דאה בטיב •־ישלם כל י»י דדיך: דאה־בגים לב;,יך. שלום.על־ .־ש־אל: .(1.06. lapon) קדיש יתום “,(103. lapon) עלינו הבדלה למוצאי שבת. T T : : : י* ־־ * .Iraa a zsombat kimenetelekor הנה אל זשתגתי אבטה ולא אבהה. בי מזי וזמרת יה ד ויהי־לי לישועה: ושאבתם־מים בששון ממעיני הישועה; לץ הישימה׳ על־עמך ברכתך פלה: זז מנבאות ממנו. משגב־לנו אלהי זמקב סלה: לוהוהיב היסה אורה ושמחה *ששון ונקר. בן תהיה לנו. יום ישועות אשא ובשם יז אקרא: Áldás mondat bor felett! ברוך אתה ך, אלוזיגו מלך העולם בוךא ןךי הגפן: Áldás mondet valamely más ital felett: ברוד אהה יי, אלהיגו מלך העולם, שהכל ;היה בהכרה הבדלה למוצאי שבת. Áldásmondat illatos fűszer felett: ברוך אהה יי, אלהינו מלך העולם, בורא מיני השמים: Áldásmondat a gyertyaláng felett: ?רוך אר1ה יי, אלהינו מלך העולם, בורא מאורי האש ג ?רוך אתה י״י. אלהינו מלךךע1לם- המבדיל ?ין קדש לחול, ?ין אור לחשך, בין לשראל לעטים, ?ין יום השביעי לששת,ימי המעשה; ?רוך אתה ין, המ?דיל בין הדש לחול; המבדיל ?ין־קדש לחל. הטאוזינו ומחל. זרענו וכםפנו.יך?ה בחול. וככו??ים?לילה: יום ?גרר ?צל תמר. אקרא לאל עלי גמר. (יוםאשר) אמר שוטר. אתא ברר ונם לילה: I T T י•־ I : ־ 17: T צדקתך ?הר תבור. על חקאי עבור תעבור. ביום אתמול בי ועבר* ואשמורה בללה: חלפה עונות מנחתי. מי ותן מנוקתי. ;נעתי באנחתי. אשחה ??ללילה : קולי(שמעה)בל־יטל. פתה לי שער המנטל. שראשי נמלא־טל. הוצותי רסיסי לילה: • ; 7 7 ו- T :17 ” I* : ה ?תר נורא ואיום. אשו? הנד־, פריום. בנש־ בערב יום. באישון יקד־,: קרארדך יה, הושיבני. ארח חיים תוו־מגני. מוילה תבצ?ני. מיום ער־לילרד; טהר טנוף מעשי. פן יאמרו נובעיסי. את אלוה עשי. נתן זמרות בלילה: ״.־ 7 I •• ( : ״ - 17 : 7 נחנו בידך בחמר. סלה־נא על־קל והמר. יום ליום וביע אמר., ולילה ללילה : זמירות למוצאי.שבת. למוצאי, יום'מנוחה. המציא לעמך רוחה. שלח תשבי לאנחה, ונם יגיון ואנדזה: יאתה לך צורי. לקבץ עם מפחדי. מי_ד בירי אכזרי. אשר כרה לי שוחה: עת הורים מעורי־ אל. למלט עם אשר שואל. ראיות טובך'1בבוא גואל. : לשה פזורה נדחה : קרא ישע לעם נדבת. אל הגול מרבבה. תהי השבוע הבאה לישועה ולרוחה: בת ציון השכולה. אשר היא היום גאולה. מהרה תחיה בעולה, אם הבנים שמחת: טעינות אזי יזובון. ופדויי יי :ישובון, ומי״ישע ישאבון. והצרה נשכחה: נחה עמך באב רחמן. יצפעפו עם־לא־אלמן. דבר ץ אשר נאמן. בהקימך הבטחה : ■וידידים פליטי חרץ. נגינתם יפצחו ?מרץ. בלי צוחה ובלי פרץ. אין יצאת ואין צוחה: יחי.:החדש הזה. בנבואת אבי חוזה, תישמע בב:ת זה. קול ששון וקול שמחה: הזק ומלא משאלותינו. אמיץ :עשה בקשתיגו. והוא .יעצלח במעשה ידינו. ברכה .והצלחה: במוצאי יום גילה, שמך נורא .עלקלה. שלח תשבי לעם סגלה. רוח ששון והנחת: קול צהלה ותה. שפתינו אז תרננה. אנא ץ הושיעה נא: אנא :י הצליחה נא : הזיש ששוני אל נא והביא. את־אליהו הנביא. אמץ וחזק רפיון ידי. ברך מלאכתי וכל מעבדי. גאלי;זכור ענ:י ומרות. דברך הטיוב הקם לעיודדי, הרץ ושלח ושמח לבבי. את אלתו הנביא: ועד והכן ספוקי. זמן מזוני ולחם חקי. הלב חיל ניחם חיש להגיקי. טו?ך תשבע עוללי ויונקי. יבא משיחי לעיר מיושבי. את אליהו הנביא: : - - : • : ;• | ז : * • 7 - T • •• V • T Í • כונן לעם זו צורי צור לחבוש. לחם לאכול ובגד ללבוש. משנאי תזה ירא ויבוש. נוח הר שעיר בקרוב תכבוש. ששוני.יגדל בראות סביבי. את אליהו הנביא: עמון ומואב מחרה ונכלה. מרותך לעמך זמירות למוצא' שגת בקרוב תגלה. ציון המלא מעם אלה, קרית מלך רב אז :עלה, שכן הישבן בתוך עם צבי. את אליהו הנביא: אגיל ואשמה בלבבי, בראותי בי מאיבי. תריב ריבי. ולציון V J * T : ־ • : T • Í * * :* * T* •• : • ( גואל תביא, איש צמה תצמיח. אליהו הנביא ומלך המשיח: לכן V • • T- * : • ־ * I V V • T - T ־ 1 •• T * T בעמים יחד, תפול אימה ופחד, לבם יפחד. בעת יעלה נוי אהד. T • ־ *־ * •• T V V •*: T I • T * - — T T ואורחותיו יצליח: אליהו עוד ממזרח למערב, יעוד לעשיות הרג רב. בארם וערב, לערוך מלחמה וקרב. על ארבי! .יצריח: אליהו זדים מלכי אדמה. ;טור נפיש וקךמהי מיממה ודומה. נוסו נגבה דמה. אשר אתכם יבריח: אליהו דינו בל עוברי ארח, בי הנה רענן אזרה. איוריו זרח קנח כפתור ופרה. על הר ציון יפריח: אליהו אלדזים .יסעדנו, ברכה במאיודנו. וזבד טיוב יןבדנו. בכד מקלח ידינו. אלהים .יסעדנו, ביום ראשון למלאכה. וצו אתנו ברכה. ויום הישגי ככה ;מתיק את סודנו: אלהים יסעדנו רבה צבאי י.שעי. בשלישי וברביעי. בחמישי אך לא בעי. וקלח את סיורנו: אלהים: יסעדנו הכן טבוח טבח, ביום חששי זבח. קדיש הלול■ ושבח, על בל מחמדנו: אלהים יסעדנו מעדנים לנעשנו. נתן ביום קךשנו, ורעננה. ערשינו. ולילה איור בעדנו: אלהים יסעדנו אלי היש גואלי עבדך !שבילי. מבשר טיוב אלי. את־־אליהו׳ הנביא: נאוו על ההרים. שלוחי יוצר הרים, ורגלי המבשרים ־ T ־ T - " : * T V * T * : ־ ״ ־ : - Í • באמור שובי שובי: אלי חכי כמעט רגע. כיל.מחלד וכל נגע. איוימך אפגע ייום נקם בלבי: אלי מלבך יבא לך. יפה את כלך. ורעיתי למולך. גלעדי התשבי: אלי נופת תטופנה. שעתי בגי יונה, בי בא עת לח?נה, ציון נחלת צבי: אלי אדיר איום ונורא. בצר לי לך אקרא, יי לי ולא אירא: גדור פרצת היכלי. דגול מהר חכלילי. יי היה עוזר לי: הן אתה תקותי, זמירות למוצא' שבת ולישועתך קויתי. יי עוז:שועתי: זך ונשוא כפים, חון פורשי כפים, יי ארך אפ:ם: טובך תחיש לעמך. :הי עלינו בנאטך, וי עשר, למען שמך: כונן בית מכיונך. להרבץ בו צאנך. יי באור פניך: מפחד להצילי, נהלני לגורלי. :;י שמעה ?קולי: סעוד וסמוך לנצוהרים, .עזר נא את הנשארים » יוצר הרים: פדה עמך מעזים, צאנך מ!ד גוזזים, יי עושה חזיזים: ,קרב.קץ נחמה. רחם אם לא רחמה. יי איש מלחמה: שכון כמאז באהלנו. תמיד אל ?חוללנו. ” מלכנו. הוא יושיענו: איש הסיד היה. בלי מזון ומחיה. בביתו עסק מלבוש. ואין בגד ללבוש. גונן בחשובה אשרי. וגם בבנים חמשה: דברה לוהאשה, יותר אין להתיאשה. המבלי לחם לאכול. בערום ובחוסר בל. תורה מצאת כי יגעת. מה נאכל מעתה: זהיר כבר כשוק. הלא תצא לשוק. חנון ורחום ?מרומיו. אולי יגמלנו ברחמיו. טוב לקריר מחסה. רצון יראיו :עשה: ,יעצת בדעת ובחכמה,"עצתך בלי' להסבימזה, בצאתי לבושת ןלכלטהי מבלי כסות ושלמה. ואין בידי לפורטה. אפילו שוה פרוטה: מהרה ושאלה משכנים. מלבושים נאים מתקנים. נלבש והשליך יהביו. על יי אשר אהבו. סחו :לדיו בפלולם. אל ישב דך נכלם: עבר בשוק בשברתו. והנה אליהו הנביא לקראתו. פץ לו המבשר. באמת היום תתעשר. צוני בכל בב־ודך. כי הנני עבדך: קיא למי בדעתו. קניות עבד אין במותו. רחש איך :שנה דינו. עבד למכור את אדונו. שת לו חכמתו בקרבו והחזיק בו במו רבו: תגר קנאו באהבים. בשמונה מאיות אלף;זחובים. תבעו מה מלאכתך. אם בבנ:ן חכמתך. תכלית טרקלין ופלטרין. הרי אתה בן חורין: יום ראשון במפעלים, פעל עם פועלים. שוע בחצי הלילה. ענני נורא עלילה. ,יזמתי ונמברתי להעבידי. לכבודך ולא לכבודי: בורא עולם בקנין השלם זה הבנין. יסמיך :כמרו בוזנינתי, בי לטובה כרכתי מלאכי לחמים מטעונתו. אז החלו לבנותו רבו בני המלוכה. ותזעלם ?ל המלאכה. דץ הסיוחר בראותו כי נגמרה מלאכתו. בלולת מגדלים נאים, לפי ענ״ין הבנאים: :ז-כר לך עתה, אתמול אשר דברת. חפשני בודי ובברור. קמת לקנן שחרור. זה .ק:ימ1 באמת. ופרע ליו אי האמת : אמי מ אעקב בדזר " 3^קב גאל " את :עקב דקי 2:13 מיעקב הבאים ושרש.ועקב ררד מיעקב זכר־אלר, ליעקב חרות ישועות ועקב טובו אחליף ועקב יורו משבטי־ ליעקב כי לא נחש ביעקב לא הביט און ביעקב מי מנה,עפר ועקב נשבע וי לועקב סלה נא לעוז.יעקב עתה השב שבות ועקב פדה יי את יעקב I Ti T T ציה ושיועות ועקב קול קול ועקב תו ושמחו ליעקב שב" אתתאוןועקב תתן אמת ליעקב אל תירא עבדי ועקב: אל תירא עבדי ועקב: אל תירא עבדי ועקב: אל תירא עבדי ועקב: אל תירא עבדי ועקב: אל תירא עבדי ועקב : אל תירא עבדי ועקב: אל תירא עבדי ועקב: אל תירא עבדי ועקב: אל תירא עבדיועקב: אל תירא.עבדי ועקב: אל תירא עבדי ועקב: אל תירא עבדי ועקב: אל תירא עבדי ועקב: אל תירא עבדי ועקב: אל תירא עבדי.יעקב: אל תיךא עבדי ועקב: אל תירא עבדי ועקב: אל תירא עבדי ועקב: אל תירא עבדי ועקב: אל תירא* עבדי ועקב: אל תירא עבדי ועקב: .סדר חפלת ראש חדש Az ujhold előestéjén (ערב ראש הדש) a Minclia-ima alkalmával ־תחנון(; nem mondják. A 3’1yc־ima תפלה-jábaii רצה után יעלה ויבא ima következik. A reggeli imában דס^ראש הדש a 14. lapon ובראשי הדשיבם és a תפלה Után למנצח),אשרי ובא לציון,קריאת התורה ,הלל nélkül); következik azután מוסף עלבו 63 לראש הדש. קרר ההלל. <> Minden ujhold napon fél Hallelt mondanak; csupán ז״־^-׳אש חדש טבת mondanak egész Hallelt a Chanukka-ünnep miatt (066. lapon). ברוך אתה יי׳ אלדהו מלד העולם׳ איבר קרבנו במשתיו 1 * * T: ־1 : ־ : T ושנו לקרוא את־ההלל: (וקהלים קי״ג.) ׳11 . . (113. Zsoltár) הללויה. הללו עפרי יי. הללו את־שם יי: יהי ש□ יי מבהך מעתה זגער־עולם י: ממזרה־שמש ער־מבואו ?נחלל שם יי: זרםעל־כל־גוים יי. על־השמים מבורו: ?ני מיה,ni אלחיגו. המגביך־ו לשמת: המשפילי לראות בשמים ובארץ: מקיכני מעפר דל. כנאשפת ירים אמיץ: להושימי עם־גרימים. עם נרימי עמו: מושימי ערן,־ת הבית אם המנים שמחה. חללות: ׳־ת״ ־־'־•) (114. Zsoltár) בצאת ןשו-את ממהרים. בית :עקב מעם לעז:הןתהיהוךהלקךשו. .ישראל ממשלותיו: הים ראה וינס. ־ * • . ־ 7 7 7 ־ 7 הירדן יסב לאחור: ההרים הקהו (115. Zsoltár) 326 סדר ההלל לר^ש חדש. שכו ?אילים. גבעות כבני־צאן: מה־לך הים כי תנוס. הירדן תסב לאהוד: ההרים תרקדו• כאילים. גבעות כבני' צאן: מלפני אדון חולי ארץ. מלפני אלוה יעקב: ההפכי הצור אנם־מים. חלמיש למעינדמום: (תהי!ים קט״ו) ' י: זכרנו יברך. יברך את־בית ישראל. יברך את־בית אהרן: יברך יראי ין. הקטנים עם־חנרילים: י'םף י־י עליכם. עליכם ועל־כניכם: ברוכים אתם לץ. עשה שמום וארץ: השמים שמום לי,י. והארץ נתן לבני־ארם: לא המתים יהללדיה ולא כל־ירדי - ... : ־ :־־ 7 : T • דומה: ואנחנו נברך יה מעתה ועד‘ עולם. הללדה: יה־ל־ם קט״ז) (116. Zsoltár) ן uu. /isuiiai ) מה־אשיב ל:יכל־תנמולוהי־עלי: כוסץשועות אשא. ובשם יי אקרא: :קר בעיני י: המותה לססידיו: אנה :: כי־אניעבךך. אד עכך־ בךאמתך. פתהת למוסך: לך אזבח זבח הורה ובשם :: אקרא: נחרי ליי אשלם. ננהח־נא לכל־עטו: בחצרות בית יי. בתוככי יחשל ם. הללויה: •IT T (117. Zsoltár) הללו את־יי בל־גוים. שפחוהו כל־ האטים: פי גבר עלינו הפח. .ואמר־י: לעולם. הלללה: (ר״הילם ק״ח.) Előimádkozó és község (118. Zsoltár) הורו ליי כי טוב. כי לעולם הסהו: ־7• : I r ־ : 028׳ סהר ההלל לראש הדש. ש2ה VI VI” Előimádkozó: יאמר־נא ישראל. כי לעולם הקד“ , , Község: הודו ליי כי טיוב. עי לעולם הסהו : , , Előimádkozó : יאמרו נא בית־אהח. כי לעולם הסהו: :־Község הודו לוי כי טוב. כי לעולם הסדר: . , Előimádkozó: יאמרו• נא ירא• ל. כי לעולם הקדו: :Község י ז הודו ליי כי טוב. כי לעולם הסהו: מךהמצר קראתי:ה. ענני בטלהב יה: יי לי לא אירא. מח־יעשה ל' אדם: יי לי בעזרי. ואני אראה בשנאי: טוב להסות ביי מבטה באדם: טוב “ 7 ״ : 7 7 7 I להסות ביי מבטה בנדיבים: כל- *־;* *־ T •;**־־ . • * נוים סבבוני. כשם י: כי אמילם: BS9 Hallel-ivná tijhold napra. סבוני גם־סבמני. בשם יי כי אמילם: 1 7 : סבוני כדבדים דעכו כאש קוצים. — ן • • • • I •• • r-j • בשם יי כי אמילם: דהח דחיתני : •• :7' :■ • 7 : • ־1 • לנפל ויי עזרני: עזי וזמרת יה. ויהי- • : ־7 :-^177 • 7י" : • : 7 T • לי לישועה נ קול רנה וישועה באהלי • 7י | • 7 * 7י : 7 :7 •• צדיקים. ימין יי עשה היל: ימין יי דוממה. ימין יי עשה חיל: לא־אטות כי־אחיה. ואספר מעשה יה: יפר יסרני יה. ולמות לא נתנני: פתחו־לי * : ־1 ״ 7 : ־־ 7 7 : VI7! • • : • שערי־צדק. אבא־בם אודה יה: זה השער ליהוה. צדיקים יבאו בו: אורד כי עניתני ותהי לי לישועה: ™ל• : I * :^י - 17 • ־ : • ־ • 7י אבן מאסו הבונים היתד־, לראש 7 :־ V IV 7 : 7 פנה: סהר ההלל לראש הלש. של ״V I : « - - VI מאת יי היתה זאת. היא נפלאה ״ ״ ;7 7 : * * TIT בעינינו: » זה־היופעשהיי. נגילהונשמחהבו: "־ 7^ 7 71 7 •1 7 : • : : 7 אנא יי הושיעה נא . 7 ^7 I’ 7: 7 7 אנא יי הושיעה נא ; 7 7 :7 *7 Iי 7 אנא יי הצליחה נא : 7 7 :7 ־ : ' 7 7 אנא יי הצליחה נא: 7 7 7Í ־ : • 7 7 ברוך הבא משסה ברבנובם ממית יזמ ™ו- אל 1 יי ויאר לנו. אמרו־הג בעבתים "ער קך־נות המזבח: "י• אלי אתה ואודך. אלד,י ארוממך: הודו לך פי טוב. בי לעולם הסדיו: "יי• ,יהללוך יי אלהינו כיל־מעשיך. וחסידיך צדיקים עושי רצונך וכל־״עמך בית ישךאיל ברנו־, יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו T 4 T • t :־ 4 : 4 4 T :־־ יעריצו יקדישו ימליכו את־שמך מלכנו. כי לך טוב לדדות ולשמץ נאה לזמר. כי מעולם עד־עולם אתה אל: ברוך אתה ל; מלך מך,לל בתשבחות 2 והנדל ויתקדש שמה ךןא כעלמא די־כךא כרעות־. ממלין מלכותה בה״בון וביומיכין וכס״ ךכל־י־ו— .ישראל כענלא וכזמן,קרב• ואמרו אמן: והא שמה יבא מברך לעלם ולעלמי,עלמיא: ותבקי וישתבה ויתפאר ויתרמם דתנשא דההדר ויתעלה ויתהלא שימה דקקשא. בריק הוא אנלא מן־כל־ בךכתא ושירתא תשיהתא ונהמתא דאמיון מגלמא׳ ואמרו אמן: •Közs .קבל ברהמים וברצון את־תפלתנו: תתקבל צלתחון יבעותהון דכל-ישראל קדם אבוהון די בשמ;א, ואמרו אמן: •Köz9 יהי שם יי מברק מעתה לעד־עולם:_ יהא שלמא לבא 'מן־שמוא וח?ים עלינו ועל־ כל־ישראל, ואמרו אמן: :KiMe עזה מעב י1 עשת שמ:מ וארץ: י3שה שלום כמדומה, הוא יעשה שלום עלינו 7 ־ : 7 ״־ 7 7 V״ ועל־כל־ישראל, ואמרו אמן: י'׳5לה 1. és איטר■ ובא לציו; ; a 92. lapon קייאת ד,־ורה : Jíziilán következik .(mely itt következik. (A Teflllin t a Muszal'-ima előtt leteszik הפרת מוסף לראש חךצ. (והפלת שבע.) (כי שם יי אקרא הבו נדל לאלהינו:) אדני שפתי תפתה ופי יביד תהלתך. (אבות.) ברוך את!-, יזי, אלהינו ואלהי אבותינו׳ אלהי אברהם אלהי יצחק ואלד,י!?יקב. האל תחול תבור והנורא, אל ?ליק, נוטל חסדים טובים וקנה הבל, וזוכר הפרי אבות. ומביא נואל לבני בניהם למען שמו בא־בה: מלך עוזר ומושיע ומנן. ברוך ארגה", יזי, מנן אברהם: 7 T ; - מבורות.) אתה נבור לעולם את'. מדדה מתים אתה. רב להושיע. :1 noe-ig ezt mondjákי6ז-שמיני עצרת מיביב הרוה ומוליד קגקב: מבלבל הדים בחסד. מרדה מתים ברחמ־ם רבים. סומך נופלים. ורופא הולים ומתיר אפורים. ומקום אמונתו לישני עפר. מי כביו קעל גבורות ומי דומה לך. מלך ממית ונגהיה ומצמיח ושועה: ונאמן אתה להחיות מתים. ברוך אתה וי -מחיה המתים: (קדושה.) Kedusah a Teflllah ismétlésénél: נקדש את־שמך בעולם. ביבם שמהדישים אותו בשמי מרום. בבתובעל־ה נביאך. וקרא זה אל־זה ואמר. י״״ קדוש 1 קדוש קדוש יי צבאיות. T I T ן T ן :7:7 מלא כל הארץ בבורו: י”1™ לעמתם ברוך יאמרו: •Kto ברוך כבוד־קי ממקומו: ■״“ ובדברי קדשך קתוב לאמר: ׳“Ksימלך •• לעולם. אלהיך ציון לדר ודיר. הללויה: T ־ :־ 7 •E,6im לדר ודד נניח ןךלץד ולנצח נצהים קדשה־ נקדיש׳ ושכהך אלהינו מכינו לא יזמוש לעולם וע־ כי אל מלך גדול וקדוש אתה. ביו־ אהה י;, האל הקדוש: ♦ w 1 I מופה לראש הדש. שלד VI : j T אהה רןדוע ועפ־ קו־וע, ורןדויפ״ב בכל־ יום יהללוך פלה, בחך אינה יי,• האל תל,ל1 ראשי הרשים לעקי פ־־. זק 53: לכל תולרותם. ברדתם מקריבים לפניך : T : T ־ : T - : ן• : IV T ! *בדוי רצון ושעירי חמאת לכפר בעדים. זכרו* לבלם יהיו. ותשועות נפשם מיד שונא: מזבח חרש כציון תכין. ועולת ראש חרש נעלת עליו ושעירי עזים געשה ברצון. ובעברה בירת המקדש נשמח כלנו ובשירי ךוד עבדך, הנשמעים בעיקי׳ לאמדים לפני מזבחך. אהבת עולם תביא להם. וברית אבות לבנים r ד 7 • 1 T • : V T תזכור: •הביאנו הציון עירך ברנה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם. ישם נעשה לפניך את־קלבנות חובותינו תמירים בסדרם ומוספיםכהלכתם: ואת־ ס־ יום ראש החלש הזה נעשה ונקריב «־* עןלך) .088 Muszáf-ima ujlipld. napra לפניך באהבה במצות רצונך. במו I IV 7 i : ־ :־ T : • : ־ : IV[ שבתבה ,עלינו בתורונך על־ןךי משד"׳ עב־ך מ?, בבודך באמור: ובראשי חלשיבם הקריבו עלה לי_י. T * T I . • • ן 1 ׳ * * ןהיב בני־יקר שניב ואיל אחה. בכשים בני־שנח שבעה המימם. ומנחתם ונסביהם במהבה. שלשה. : T T : • : ״ V • ׳ עשלנים לפי ישני עשרנים לאיל ועשק לבבש דק בנסכי ישעיה לבפר ישני המילים בהלברנט: אלחינו ואלדד אבותינו. חדש ••• ••I ״• •• ••1 ־ •י עילינו את־הההנו הזית ילטובת * * ••ן V * "* V *■ •י• • ♦ ולברכה. לששון ולשמחה. לישועה ולנחמה. לפרנסה ולכלכלה. לחרס :־.־־״ :־:4 7 : ־ : í T • ולשלום. למהילת הטא ולסליחת • 7 • : •ו : : ’ Í (1ילכ£לל הקע : 4 (Szökő-évbcn ישראל בהרת מכל־האטות והפי • : 7 •• T ־1: 7 • 7 1*1 5 X T ראשי הרשים להם הבעת. ברור 7 ״ :7 I T T • IT | 7 V T * T אתה יי, מקרש ישראל וראשי 7 7J : ־ |•• * : 7 ״ : 7 הרשים: • T T? רצה יי אלהינו ??®ך ישראל וכהפלהם. והשב את־העבוךה לךביר ביתך. ואשי ישראל והפלתם באהבה תקבל ברצון. ותהי לרצוז תמיד עבודת ישראל עמך: ותחזינה עינינו בשובך לצלן ברחמיכם. ברוך אהה ך, המחזיר שביאתו לציון: מודים אנחנו ילך, | T : I-: שאתה הוא יי אלהינו T ־־ I” VS TI T ואלהי אבותינו לעולם :־־ -T : I ועד. צור חיינו, מגן ישענו אתה הוא לדור ודור. נורה לך ונספר תהלתך על־חךנו המסורים בידך, (מודים דרבנן.) c מלים אנחנו לך׳ שאתה הדא יי אלדהינר ואלהי אבותינו. אלהי כל־בשר. יוצרנו׳ יוצר בראשית. ברכות והודאות לשמך הןדול והקדוש. של שההיילנו וקימתנו. כן תהי,ינו תקימנו ותאסוף * Mialatt az előimádkozó n'llí-ot imádkozik, a község halkan ezt mondja: נליוודנו לחצרות זקדשך. לשמור ה?קיף ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם. על שאנחנו מודים לך. ברוך אל ההודאות: ועל־נשמותינו הפקודות : - : •יו ־־ : | לך. ועל־נפיך שככל־יום עמנו. ן?5יר־;פלאותיך וטובותיך שבכל־:—. ערב ובקר וצהרים: הטובכילא־כלו רהטי" והמרחם כי לא־תטו חפדיך.מעולםקויגו לךי: (.74. lapon על הנסים következik itt •ממנ-חנכה) ועל־בלם ותקרך ויתרומם שמך מלכנו ונמיר לעולם ועד: ובל המים יורוך פלה. ויהללו את־שמך באמת. האל ישועתנו ועזרתנו פלה. ברוך אתה יי. 7 " I T T IV I” T: V : I•• T S יי• -ן .ץ הטוב שמך ולך;אה להודות: (שלום.) .Eiőim אלהינו ואאזי אבותינו. ברכנו בברכה המשלבת כתודה. הכתובה על־ידי משה _עכדןד, האמורה מפי אהרן ובניו כהנים .עם,קדושןז כאמור: ■עו־םך י ךשנ!וך: :אר " פניו אליך ויחנך,: ושאי; פניו אליך וי,שם לך שאם: שים שלום טובה ומרעה. חן וחפה ורחמים עלינו ועל פל־:שךאל עמך. ברכנו אבינו בלנו כאהד באור פניך. פי באור עניך נתת לני גי אלהינו תורת חיים ואהבת הסד וצררה וברכה t t : Itt: v ív ־־ ;־ י ; 22 סדור ר,״י 338 מוסף לראש הדש. שלה VI : IT ורחמים וחיים ושדום* רטוב בעיניך לבדך את־ עמך ישראל בכל־עת ובכל־שעדח בשלומד: ברוך אתה יי, המברך את־עמו ישראל בשלום: אלד', נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה. ולמקללי נפשי תרום. ונפשי בעפר לכל תהיה. פתה לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי. וכל החושבים עלי רעה. מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם. עשה למען שמך. עשה למען ימינך. עשה למען קדשתך. עשה למען תורתך. למען יהלצון ידידיך. הושיעה ימינך וענני: יהיו לרצון אמרי־פי והגיון לבי לפניך. יזי צורי וגואלי: עשה שלום במרומיו. הוא :עשה שלום עלינו ועל־בל־ישראל׳ ואמרו אמן: יהי ךצון לפניף יי אלהינו ואלד,י אבותינו׳ שיבנה בית הטנ־ןיש במהרה בימינו׳. ותן חל״קנר בתורתק: ושם נ:_עבךף ביראה בימי עולם וכשנים.קד־מניות: וערבה ליי מנחת יהודה וירושלם בימי עולם וכשנים .קז־מניות: a 103. lapon עלינו és קדיש A Tefillah. ismétlése után következik egész שלט ■ ■ . 889 סדר התפלות לשלוש ךגלים. תפלת מעריב. : • - - :־ • következik, ezen וידבר משד, (ima után (1G8—17G. lapon מעריב A rendes .1141 157. lapon kezdenek-לכו נרננה péntek este <תפלת שבע.)' אדני שפתי תפתה ופי.יגיד 1ההלתןד: (אבות) ברו־ אויה, ת אלהיגו ואלוהי אבותיגו, אלהי אברהם אלה־ יצחק ואלה' יעקב. האל הגדול הנבור והנורא׳ אל עליון, גומל הסדים ~ ־ • : ־ T " | " :־ T • טובים וקגה הכל וזוכר הפרי אבות. ומביא גואל .. ... T .... .. . - | : לבכי בניהם למען שמו באהבה: מלך עוזר ומושיע !po• ברוך אתה ה מגן אברהם: (גבורות.) אתה גבור לעולם אריגי. מחיה מתים אתה. 7 ״ 7 7 S ....... ־1 ד רב להושיע: :ezt mondják •״!-שמיגי עצרת E-tól" משיב הרוה ומוריד הגשם: מבלבל חיים בחסה. מחיה מתים ברחמים : ־ • : V IV : ־־ •• •• • : • לבים. סומך נופלים. ורופא חולים ומתיר אפורים. ומקי״ם אמונתו לישגי עפר. מי כמוך 3-10 מעריב לשלש רגלים. שמ בעל !בורות ומי דימה לך. מלך ממית ומתה ומצמיח יעזוזעה: תאמן אתה להחיות מתים. ברוך אתה וו׳ מחיה המתים: : - •• ... . (קדושה.) אתה קדוש ושמך ך,רוע. וקדושים בבל־ יום יהללוך פלה. ברוך אתה ך, האל הקדוש: אתה בחרתנו מכל־ה?נמים. אהבת אותנו הציוח בנו. ויומסחנו ממל־ הלשנות. לקדשנו בנוצות•- •ד-בקנו מלכנו לעבוךתך. רבמך הגדול והקדוש ;גלינו קראה• *) (* A szombat kimenetelénél: ותודשנט יי אלהיט את־משפטי צדקך,׳ ותלמדנו לעשות הקי רצת ך, ותתן־לט יזי אלהיט משפטים ישרים רתו־רו־ת אמת׳ הקים ומצוירת טובים׳ ותנחילנו זמני ששון ומועך קדש והוי נדבו-,׳ .ותורישט קקשת שבת ולבוד מועד והגיגת הרגל־‘׳ ותמיל ך אלהיט בין'קדש לחול׳ בין אור לחשך׳ בין ישראל לעמים׳ בין־יום השביעי לששת ימי המעשה׳ בין קךשת שבח לקקשת יום טוב הבדלת ואת־יום השביעי מששת ימי המעשה קישת׳ הבדלת וקישת את־־.עמך ישראל־‘ בקישתך: ותתן לנו וכר• 341 Esti-ima a három főünnepre. n*W. ותתל^נו יי אלהינוםאמבה לנוחה» מיועדים לממהה, הנים וזמנים ל^שיו!, את־ייום (לשבת־ השבת הזה וארדיום) (לסבות) (לשבעיות) (לפסח) חג הפיות חג השבעות חג המצות הזה׳ זק הזה׳ זק מתן הזה׳ זמן שמחתנו תורתנו הרותנו (לשמיני,עצית ולשמחת תורה) ו־־שמיני הג העצרת הדי׳ זק שמהתגו (באהבה) מקרא קדש. זכר ליציאת מצרים: אלהינו ואלהי אבותינו. <*. ••ן •• •• J— ••ן :עלה דבא ויגיע ויראה וירצה וישמע ויפקד ודבר זכרתנו ופקדוננו וזברון אבותינו. לבתל משיח בךדוד עבדך. וזכרון ירושלים עיר קדשך. וזכרק בל־עמך בית ישראל לפניך לפליטה לטובת להן ולחסד ולרחמים ולחיים ולשלוט ביום VÍVJ :־־־:־• $ ״ * í T Í (לשמיני עצרת ולשמחת תורד.) השמיני הג ל?®" הזה. זכרנו יי אלהינו בו לטובה. ופקדנו בו I••} : T T : VS T ! I” : 7 לברכה. והושיענו בו לחיים, ובדבר ישועה 1 T Y : -ן ! - • * T í I (לסבות) (לשסעיות) (לפטל חג הסבות חג השבעות ; המצות 342 טערב לשלוש רגלים. שטג ורחמים חום וחננו, ורחם עלינו והושיענו. כי אליך שנינו. כי אל כלך חנון ורחום אהה: והשיאנו יזי אלחינו א־.־:־:־. ממסך לחיים ולשלום, לשכחה ולששון, כאשר {r?T :אד־ לברכנו: <*™» אלקינו ואליו אבות״׳ ר*■־ קדשנו ככד־" והזן חללנו כתורתך, שכעני מטובך!שכחנו כישמגתך׳ וטהר לבנו ל?נכךך כאמת, והנחילנו יזי א־־־ני (*»»= באהבדה ו?רצון׳> כשכחה וכלשון(*־ני־■ שפתה מועדי קדשך, וישכחו כך ישראל מלחש* שמך, ברוך אתה יי, מהדש <ד™: השבת ti ישראל ־־ T: T : - ־ - T : ■ : T ’• והזמנים t (עבודה..) ,רצה י: אלהינו כעמך ישראל ובתפלהם• והשם את־העבוךה לדביר ביתך. ואשי ישראל ותפלתם באהבה תקבל ברצון. ותהי לרצוז תמיד עבודת ישראל עמך: שמג Esti-ima a három főünnepre. 343 ורנחךנה עינינו בשובך לציון ברחמים. ?חך אהה ח המחזיר שכינתו לציון; (הודאה.) מורים אנחנו לך׳ שארנה הוא יזי אלהינו ואלהי אבורנינו לעולם וער. צור והנו, מנן ושענו ארנה הוא לדור ודור. נורה לך ונספר קהלתך.על־סךנו המסורים בידך. ועל־ נשמותינו הפקודות לך. ועל־נפיך שבכל־יום עטנו. ועל־נ?לאוהיך וטובותיך שבכל־עת, ערב וקקר וצהרים: הטוב כי לא־כלו רחמיך ילנמרסם בי לא־תמו הסליל מעולם קוינו לך נ ועל כלם ותקרך רתרומם שמך מלכנו תמיד לעולם ועד* ובל החיים יודוך־פלה. ויהללו את־שמך לאמת. האל :שועתנו ועןררננו סלה. ברוך ארנה יי, הטוב שמך ולך נאה להודות: (שלום.) שלום רב על־ישראל עמך תשים לעולם. בי ארנה הוא מלך אדון לכל־השלום. וטוב בעיניך לברךיאת־.עהך ישראל בכלענת והכל‘ שעה בשלומך: ברוך אתה יי, הסברך את־עמו ישראל מבלוב: אלה׳ נצור לשוני מרע ושבתי מדבר מרמה. ולמקללי נפש* תדוש. ונפש' י;נפר לבל תלדה. בתה לבי בתוךתך ו־מצותיך תךדוף נפשי. ובל החושבים;!לי מנה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם. עשה למען שמך. עשה למען ימינך. עשה למען קהשתך. עשה למען תורתך. למען יהלצון ידיהיך. 'הושיעה ימינך וענני: יהיו לרצון אמדי־פי והגיון לבי לפניך. ך צורי וגואלי: עשה שלום במרומי!♦ הוא יעשה שלום עלינו ועל־כל־ושראל׳ לאמת אמן: יהי רצון לסניף, יי אלהינו ואלד,י אבותינו׳ שיבנה בית המקיש במהרה בימינו׳ ותן חלקנו בתורתך: ושם נ;עבךף ביראה בימי עולם ובשנים קרמיניות: וערבה ליזי מנחת יהורח וירושלם בימי עולם ובשיים .קרמניות: Ezután az előimádkozó 4ר“'ש תתקבל mond. Szombaton előbb ,ויכלו 6 אבותs אלהינו ואלהי אבותינו mondatik. 1 I ImW סדר הקרוע לרגלים. VI- ־ • 7 : • I . .DV-t mondják הששי Ha az ünnep egy szombati napra esik, előbb (רהיזע־ב ויהי־גרן.) יום Wn : ויכלו הים מים והארץ וכל־צבאם: ויכל אלהים כיום השביעי מלאכתו איבר זעשה. וייבבה ביום השביעי מבל־ מלאכתו אשר עשה: ויברר אלהים את־יום השביעי הקדש אתו. כי בו שבת מכל־מלאכתו אשר־ברא אלהים לעשות * ברוך אר1ת יי, אלהיגו מרך העולם, בורא ןךי הגפן 2 בתך אי•־ גי, אלליני מלך למולם׳ איבר בחרחבנו מקלקעם ורוממנו מבל־ לטל וקדשנו במצותיו. "־*־לני יזי אלקינו באהבה(ליי" ׳»?תותל?»חה י) מועדים לשבחה. חגים וזמנים לששון. את־יום (^‘?ín השבת חזה ואת־יום) (לפ=ח) הג המצות הזה׳ זמן הרותנו, (לשבעוה) חג השבעות הזה׳ זמן מתן תורתנו, (לפכות) חג הבכות הזה׳ זמן שמחתנו, (לשלש "" ולשמחת תורה) השמיני הג העצרת הזה׳ - I VT זמן שמחתנו, יבאהבהי מקרא קדש זכר ליציאת מצרים: בי בנו בהרת ואותנו קישת מכל־העמיס 846 סדר ר״י" לתלים. שמו «ש?ת)'-'*%־* ־־^־(באהבה עךצי!> 3^מחה ורשיון מחלתנו. םרוך אתה י:׳ מקדש W! ו) יע4ךאל וממנים: .következik הבדלה A mikor az ünnep egy szombati napra esik, itt ברוך אתה יזי׳ אלהינו מלך העולם׳ בורא מאורי האש: ברוך אתה י;׳ אלהינו מלך העולם, המבהיל בין קדש להול׳ בין אור לחשך, בין ישראיל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי ־מעשה.. בי‘ קדשת שבת לקךשת יום טוב הבדלה. ואת־יום השביעי מששת ימי המעשה קישה. הבדלת וקדשת את־״עמך ושהאל בקדשתך: ברוך אתה יזי׳ המבדיל בין קדש לקדש: שהחינו első- és második estéjén שמיני עצרת valamint סכות ,שבעות ,כ׳םח .következik מרוך אתה י:, אלהינו מלך העולם, שחתנו!־ימנו והניענו לזמן הזדז: 4 is mondják; második estéjénברבה előtt ezt a שהחינו első estéjén סכות .után שהחינו pedig ברוך אהד־, יי, אלהינו מלך העולם, אשר קךשנו במצוותיו וצונו לישב בסבה: (שהחינו.) שהרית לשלש רגלים. ־ :־ • : 7 : 7 ■ Reggeli-ima a három főünnepre. A reggeli imát úgy mint szombaton 13tó־n0 egészen nSflty'-ig, azután נשמת. Ha az ünnepnap egy szombati napra esik, akkor itt 193. lapon levő נשמת mondatik egészen ישראל b.Sl-ig׳ a 211. lapon, azután a Tefillah 359. lapon. .נשמת בל־הי תברך את־שמך יי אלהינו ורוח כל־בשר תפאר ותרומם זכרך מלבנו I” í - I : : " •• : •• 7 * 7 7 7 - I Í תמיר. מן־העולם ועד־העולם אתר־, איל. " 7- 77 - : T T J • *7 ומבלעדיך אין לנו מלך נואל ומושיע. פודה ומציל ומפרנס ומרחם בבל־עה צרה וצוקה. אין לנו מלך אלא ארזה ן אלה' הראשונים והאחרונים. אלה כל־בריות. אדון כל־תולדות. : 7 ־ :־ • I VI ־ 7 : • ;־ | 7 7 המהלל ברוב התשבחות. המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים. וי,י לא־,ינום ולא־וישן. המעורר ישנים. והממש נרדמים. והמשיח ־ : •• : ” • : ־ יי -| | ״ : 7 • :־״״« אלמים. והמתיר אסורים. והסומך נופלים. : • ! ־ - • | : * והזוקף כפופים. לך ל?ךך אנחנו מורים: אלו פינו מלא שירח ב,ים ולשוננו רנה בהמון גליו ושפתותינו שבח ?מרחבי רקיע ועינינו מאירות בשמש וכשה וידינו פרושות ?נשרי שמים ותלינו קלות ?אולוה. אין אנחנו מספיקים להודות לך יי אלהינו ואלהי אבותינו ולברך אה־ש״ך: ?לאחת מאלף אלף אלפי אלפים ודבי ך?בות פ?מיבם הטובות ש?שית ?מאבותינו ועמנו 5 מטצריט גאלתנו יי אלהינו ומבית ?בדים פדיתנו, כך?ב זנתנו. ובשבע כלכלתנו. מחרב הצלתנו. ומדבר מלטתנו. • Í ־ : 17 ” VIV •־!1T : - • V IV * IT ומחלים ר?ים ונאמנים דליתנו: ?ד־הנה ?זדונו ״ :7 7* 7• : 7 VÍ V ־ 17 ־ ••1 7 7 I רחמיך. ולא־עובונו חסדיך. ואל־תטשנו יי - IV 7 —: I 7 -! í I IV -J | : ־ ! ״ו :7 אלהינו לנצח: .על־כן אברים שפלגרז בנו ודוח ונשמד־. שנפחך. באפינו. ולשון אשר שיטיל בפינו. הן הכם יודו ויברכו וישבחו ויפארו 7 ” I “ I* t ־ 7 • i :־־ וירוממו העריצו ויקדישו וימליכו או־דשמך מלבנון בי קלפה לך יודה. וכל־לשון לך תשב?. וקל־בדך לך תכך?. וקל-קוקה לפניך תשתחוו־־,. וכל־לבבות ייראוך. וכל־קרב : ־־ 17* 7 : 7 : V ן Vj |V 7 Í וכליות וזמרו לשמך. בדבר שכתוב, בל ?צמתי תאמרנה יזי מי ?מוך. מציל ?ני מחזק מטנו ו?ני ואביון מגוזלו. מי ידמה־לך ומי ושודד לך ומי ו?ךךלך. חאל הנדול הנבור והנורא. אל ?ליון קתה שמים וארץ: נהללך ונשבחך יכפארך וכבר־ א־ילזם קךשך. באמור, לדוד 3ךבי נפשי את־גי ובל קרבי את־שם קךשו: ליאל בתעכמות ע!,ןי. הגדול בכבוד ?!?־* הגבוה לנצח והנוךא בנ״ךאי-רדך. המלך היושב על כסא רם וניבא: שוק עד, מרום לקדוש ובמו. וכתוב רננו צדיקים גדי ללכדם נאוה תהלה: בפי ישרים תתהלל. : • : 7 • • : ־ T •בדקי• צדיקים תתברך. ובלשון זחסידים תתרומם. ובקרב ל|ד1שים תתקדש: ובמקהלות רבבות עמך בית .ישראל ברכה יתפאר שמך מלבנו בכל דור ודור. שבן הובת בל מצורים לפניך יי אלריגו ואלהי אבותינו. להודות להלל לשבה לפאר לרומם להדר לירך לעל—, ולרלם. 2ל בל־דברי שירות ותשבחות דוד בן־ישי עבדך משיחך: 7 ישתבח שמך לעד מלכנו. האל המלך הגדול והקדוש בשמ־ם וכארץ. כי לך נאה׳ יי אלוהינו ואלהי אבותינו׳ שיר ושכחה, הלל וזכרה׳ עז וממשלה׳ נצה גדלה וגבוח־ה׳ ת־לה ותפאו־ת, קדשה ומלכות׳ ברכוה והודאות מעתה ועד־שלם* כרוך אתה יי, אל מלך׳ גדול כתשכחות, אל ההוראות, אדון הנפלאות, הבוחר בשירי זמרה, מלך- אל, הי • * • ן • : 7 V IV ן - •• העולמים: ( mond 51. lapon (הצי קריש) Az előimádkozó fél kaddist) : 026^“₪61 *c יתברך וישתמה רותםא־י ויתרומם ויתנשא שמו של־ ברכו את"* ה?!בךךג Előimádkozó és község: 5תץד י; חיונוך לעולם ועד: ברוך אתה גי׳אלרינו מלך העולם׳ יוצר אור ובורא המך. עשה שלום ובורא את־הכל: מלה מלכי המלכים הקדוש מרוך הוא. שהוא ראשון והוא אהרון ומבלעדיו אך אלהים. פלו לרכב יערכוה מיה שמו ועלזו לפניו. ושמו מרומם ע4־כיל־מךכה ותהלד־ז ירוך שם מבור מלכותו לעולם ועד: יהי שם יזי מברך מעתה ועד־ עולם: 351 Reggeli-ima a három főünnepre. המאיר לארץ ולדרים.עליה ?רחמים. ובטובו מחדש ?כל־יום תמיד ממשה בראשית: מה רבו ממשיך :ן. כלם בזחכמה משית. מלאה הארץ קנןנך: המל־ המרומם לבדו מאז. ־מש?ח והמפואר והמתנשא טימות־עולם: אלהי עולם, ?רחמיך הר?ים רחם עלינו. אדון עזנו. צור משגבנו• ?נ־ ישענו• ?שנב בעדנו: איל ?רוך גדול רעה. הכין ופעל והרי חמת. טוב יצר כבוי לשמו. ?אורות נתן ??יבודד עוו. פגות צבאיו קדושים רוממי שדי. תמיד • 7 * I ! 7 T : מספרים ?בוד־אל וקדשתו: תתברך ין אלהינו על־ש?ח מעשה ידיך. ועל־מאורי־אור שעשית יפאךוך פלה ז התברך צורנו מלכנו וגאלנו׳ בורא קדושים. ישתבח שמך לער מל?נו׳ יוצר משרתים. ואשד משרתיו ?לם עומרים ?רום עולם ומשמיעים ביראת יתד ?קול דברי אלהיט חיים ומלך עולם: כלם אהובים, ?לב ?תרים, ?לם גבורים, וכלם עושים ?אי?ה ו?יךאה רצוי קתם, וכלם פותחים את־פיהם בקךשה ובמהרה- בעירה ולזמרה, ומברכים ומשבחים, ומפארים ומעריצים, ומקדישים : - : • : T • - .... ־ : |• • וממליכים את־שם האל המלך הנדול חנבור והנורא, קדוש הוא: וללס מקבלים עליהם על מלכות שמיס זה מזה. ונותנים רשות זה לזה, V T לחקריש ליוצרם בנחת רוח, בשפה ברורה I - I- : T : : 7 : 7 T : ובנעימה קדשה. כלם באחד עונים ואומרים ביראה* קדוש 1 קדוש קדוש יי צבאות. מלא : T : TI I T 1 T I 7 כל־הארץ כבודו: : I V1T T T והאופנים והיות דקןדש מרעש נדול מתנשאים לעמת שרפים. לעמתם משמהיבם!אומרים. ברוק ?בודקי ממקומו: לאל ברוך נעימות ירננו. למלך אל חי וקום זמירות יאמרו והשבחות.ישמיעו. כי הוא לבדו פועל ?בורות. עשה הדשות. בעל מלחמות. זורע צךקות. מצמיח,ישועות. בורא ,רפואות. נורא תהלוה. >$חן הנפלאות. המלוויש בטובו בכליום ועמיד מעשה בראשיתו באמור׳ לעשה אורים נדלים. בי לעולם חמדו: אור הרש על־ציון תאיר!;זבה בלגו מהרה לאורי,* ברוך אתה ע יוצר המאורות: אהבה רבה אהבתנו יי אלהינו. חמלה, ־ :־ 7 - 7 !-■:V5 T* IT ״7 : V I נחלה ויתרה חמלת עלינו: אבינו מלבנו׳ בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חסי - ד־ ••ו 7 v : : ן .... דווים. בן תחננו ותלמדנו: אבינו האב הרחמן ׳ המרחב רחם ,עלינו*, והן בלבנו להבין ולהשביל. לשמוע ללמד וללמד לשמר ולעשות. ולקום את־בלדכרי תלמוד תורתך ב״אחבה: והאר עינינו בתורתך. ן־דבק לבט במצותיך. ויהד לבבנו לאהבה וליראה שמך. ולא־נבוש לעולם ועד: 5־ בשם קרשך הנחל והנורא בטחנו. ננילה ונשמחה בישועתך :*) והביאנו לשלום 1 מארבע כנפות הארץ. 1 ■\\1st 11 1-ציצת veszik kézbe. "סתר ק 854 רגלים. ענד והוליכנו הוממיוה לארצנו: כי אל פמנל ושועורת אהה• ובנו בחריג מכיל־עמ ולשון, ורןרכ?זנו לשמה הנדול סלה כאמת. להודות לך וליחיך כאהכח: ברוך אהה יי, הבוחר בעטו ישךאל באהבה: " ודבריס ו׳ ד.) אל טלו נאק: *) (M. V. k. 6, 4.) ל^יאל ימה אלדזינו■ יהוה אהד. כרוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: ואהבה אה מ־ אלמך ?בל־לבסך יבלל־נבקזך ובבל־סאךך: והיו היבריס האלה אלוי אנכי בצוך הלם על־לבבך: at$m לבניך ליבית בם ב^בתך ?םיסך 1יבלבתך בירך ובקובבך ובקומך: •יקייביתכ לאיות ו׳נל־ו־ך והיו לטיטפת אל מלך נאמן nélkül imádkozik, őzt ia mondja מנין a ki (* ביז עיניך: וכתבתם על־סזוות ביתך ״?ע״־: ' י ות־ה אם־שמע תשמעו אל״מעותי אש־ אנכי מצוד, אתכם היום לאהם־ו אתץהוד־. אלדיכם ולעבדו בכל־לבככם ובכל;כשכם: ונתתי מטר ארצכם בעתו יוקד ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ועדר־: ו;תתי עשם בשדך לב־מתך ואכלת ושבעה: "שמרו לכם פך יפתה לבבכם וסרתם ועכרתם אלהים אדרים והשתהויתם להם: והרה 1 אף־יהוה בכם ועצר : •:“:־■• V 7 T : | - T T : V T V : ד ־ את־השמים ולא־יתיה קטר והאדמה לא תתן את־יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר ידוה נתן לכם: ושמתם את־דברי אלה V V í - s V T ) •• 7 : v : ־ - •*V I על־לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אותם לאות על־ידכם והיו לטוטפת ביז עיניכם: ולמדתם V : - • ; V •• 7 : 7 : V : V אתם את־בניכם לדבר בם ?שבתר בביתר ובלכתד בלרך וכשכבר ובקומך: וכתבתם .על־מזווות ביתך ובשעריר: למען ירבו ימיכם וימי בניכם כל האלמה 350 שהרית לשלש רגלים. שנו ־ :־ • : 7 : T . אשר נשבע יהוה לאבהיכם לתת לסם בימי השמים על־חארץ: ויאמר יהודי. אל־טשה לאמר: דבר אל- ן v 7 Í V ... .. - .. בני ישראל ואמרח אלהם ועשו להם ציצת על־ כנפי בגדיהם להרתם. ונתנו על־ציצת ה?נף פתיל תכלת: ותה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את־כל־מצות יהוה ועשיתם אתם. ולא : - : 7 v V • ג : T ״ s T v תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר־א־ם זנים אחריהם: למען תוכרו ועשיחם את־כל־ מצותי. והייתם קרשים לאלהיכם: אני יהוו“. אלהיקם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצדם להיות לכם לאלהים. אני יי אלהיכם: * * - - •• • • :VJ T ״* - (Az előimádkozó fennhanggal:) יהוד. אליהיכם אמת: V vs V •• VS T : אמת הציב ונכון וקום רשר ונאמן ואהוב וחביב ונהמה ונעים ונורא ו*דיר ומתקן ומקבל וטוב רפה הדבר הזוה עלינו לעולם וער: אמתאלה' עולם מלבנו. צור ועקב. מנן ישענו: לדור ודור הוא קים ושטו תם וכפאי נכון. ומלכותו ואמונתו לעד קימרה: ורבדיו חיים וק:מים נאמנים ונחמדים*) לעד ולעולמי עולמים על־אבורגינו ועלינו, על־בנינו ועל־ דורותינו ועל כל־דורות זרע ישראל עבדיך: על־הראשונים ועל־האחרוניבם דבר טוב 7* * S ־־ 7 ־ :־־ 7 T ורן;ם לעולם ועד. אמת ואמונת חק ולא יעבור: אמה שאתה הוא יי הלחינו ואלדד ־*:־־ 7 V VI ״ 7 $ Ví T ••ן •• •• אבותינו. מלכנו, מלך אבותינו. גואלנו, נואל -1 ־ : ••ו V IV ן ••ו ••ן .. אבותינו. יוצרנו׳ צור ישועתנו. פודנו ומצילנו ••ן : ”7 : I •ין ••ן - . מעולם הוא שמך. אין אלהים זולתך: עורה אבותינו אוזדה הוא מעולם. מנן ומושיע לבניהם אחריהם בבל־דור ודור: מרום עולם מושבך. ומשפטיך וצךךןתך עד־ אפסי ארץ 5 אשרי איש ש״ממע למצותיך. ותורתך ודברך :שים על־לבו: אמת אתה הוא אדון לעמך. ומלך גבור לריב ריבם: אמה אתה, הוא ראשון ואתה, הוא אהרון. V VS ־ 7 * ן : ־ 7 - ן ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע: ממצרים גאלתנו יי אלהינו ומביה עבדים ־ : -| * : ׳" : 17 :7 7-8 •• • I” VS• פדיתנו. בל־בכודיהם הלנה ובבורך נאלה. דם־סוף בקעה וזדים טב?ינ וידידם העברה. ויכסו מום צריהם אהד מהם לא"גוהר עיל־זאת שבהו אהובים ודממו אל. ונהגו ודידים זמירות שירות והשבחות ברכוה והוראות למלך אל חי וקום t רם ונשא׳ גדול ונידי* משפיל גאים ומגבה שפלים. מוציא אסירים ופורה עגוים ועוזר דלים. ועוגה לעמו כזה אליי 5 החלות לאל עליון. ברוך הוא ומברך. משה ובג' ושואל לך ענו שירה בשמחה רקה ואמרו כלם. מי־כמכה באלם יזי. מי כמכה נאדר בלןךש. נודא וזהלת עשה פלא: שירה חרשה שבהו גאולים לשמך על־ שפת הים. יהד בלם הודו והמליכו ואמרו. * 1 ; * : • : •1 גד: י: שלך לעלם ועד: צור לשהאל. קומה בעןרת לשךאל. ופלה כגאמך והורה רשראל. גאלנו יי מבאות שמו. קדוש ישראל., ברוד אתה יו׳ גאל ושהאל: (תפלת שגע.) אדני שפתי תפתה ופי עיד תהלתף. (אבות.) ברוןיאתד", אלהינו ואלהי אטתיגו, אלהי אברהם אלהי וצחק ואלהי.יעקב. האל הגדול חיבור והנורא, אל עליון, גומל חסרים - T ־ ־ : ־ T ״ 1 V | •־ !־ T • טובים וקנה הבל, וזוכר חסדי אבות. ומביא ... 7 “ : * ** : * ” | Í גואל לבני בניהם למען שמו באהבה: מלך עוזר ומושיע ובגז♦ ברוך ארזו-, ין, טגן; אבדסם: (גבורות.) אחר־, גבור לעולכם אדני. מחיה מתים אחה.. “ T ״ : T T : ” ־״ ״ ־־1 7 רב להושיע: : •1 י- : 101 nob-ig ezt mondják־שמיני עצרת י■: משיב הרוה ומוליד הןשם: מבלבל חיים בחסה. מחיה מתים ברחמים : * * : v IV : ״• ״ י :־;־־• רבים. סומך נופלים. ורופא חולים ומחיר אסורים. ומקום אמונתו לישני עפר. מי ?מוך בעל גבורות ומי הומה לך. מלך ממית ומהוה ומצמיח ישועה: ונאמן אתה להחיות מתים. ברוך אתה יי׳ : t v: v ־ ז :־־:־■ • t ן - 7 :» מח_יה המתים: (קדושה.) ICedusa a Tefillah ismétlésénél. י"1™נקרע את־עמך בעולם כעםעמקדיעים אותו בעמי מרום, כבתוב על־נד נביאך. וקרא זה אל־וה ואמר. ׳■Ks2 זקד1ש 1 זקדוש רךויש יי מבאות. מלא כל־האח בבורו: י"1“ אז בקול רעע נדול אדירוחזק מעמיעים קול מהנעאים לעמת ערבים׳ לעמתם ברוך יאמרו. ׳"Ki ברוך בבור יי ממקומו: ־"“ ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו׳ מי מרובים אנחנו לך. ממי תמליך בציון בקרוב בזמינו לעולם ועד תעביי. תתנדל ■ וחתקרע בתוך ירועלים עירך לדר ודר ולנצח נ צהים: ועינינו תראינה מלכותך * '* 1 ” • • 7 I - I” : בדבר האמור בעירי עז־ עיד־ידי דוד מעיהצרקך. n אהד, קדוש ושמך קדוש. וקדושים בבל - 7 7 í I • : ן 7 7 : * | : I יום יהללוך פלה. ברוך אהה יי, האל הקדוש אתה בחרתנו מכל־העטים. אהבת ~ 7 : ־ : 17 ״ 7 7 ־ 7 ; T אותנו ורצית בנו. ד־ממרבי מבלה לשנות. וק־שתנו במצותיך. וקרבתנו מלבנו לעבוהקך. ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת: i *ד 7 (17 7 ותתדלנו יי אלהינו׳באהבה(ליי׳. שבתות ־ • V ן I" V: T: IT : ־ :־ T • לטטהה יי מועדים לשמחת, הגיב וזמנים לשיצון, את״ייום נל״י.־ השבת הזה ואת־יום) (לשמי:, וגציי׳ ולשמחת תורה) (לשבות) (לשבעות) <ל?=ח) "שמיני דג ד!נ הפיות הי השבעות ת המצות העצרת הזה, הזה׳ זמן הזה׳ זמן מתן הזה׳ זמן זמן שמחתנו שמחתנו תורתנו הרותנו זכר ליציאת מצרים •״VI ״ ~ ־ IT (באיבה) מקרא קלש. Kiizs■ ומלך ל לעולם. אלהיך ציון לדר ודר. הללויה: ■mhn לדר ודר נניד נחלל ולנצר; נצחים קךשתך נקדיש׳ ושבחך אלהינו מפינו לא ןמוש לעולם ועד׳ ני אל מלך נדול וקדושי אתה. ברוך אתה יי האי* דידושי: אלדזיגו ואלדד אבותינו. ן * ** :־־ IV לעלה ויבא ולניע ולראה וירצה ולשומע ויפהד הזכר זכרוננו ופקדוננו וולרון אבותינו. וזכרון משיה בן־דוד ?בדך. וזכרון לחשל,ים עיר ך!ךשך. מכרון ויל־עמך ביה ישראל• לבניך לפליטה לטובה להן ולחסד ולרחמים ולחליכם ולשלוט ביויב (לשמיני,עצרת ולשמחת תורה) השמיני חג ה׳גצית הזה. זכרנו לל אלהינו בו לטובה. ופקדנו בו לברכה. להושיענו בו לחלים. ובדבר לשמיה ורחמים חום והננו. ורחם עלינו והושיענו. בי . * I • ״ I” T : • •ין • אליך עינינו. כי אל מלך חנון לרחום אתה: והשיאנו יזי אלוהינו את־ברבת מלגדיך לחייב ולשלום, לשלחה ולששון, באשה רצית ואמלל לקרבנו. <*■״׳ אלינו ואלי ממי מי! pro״• _קךקנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך׳ שבלנו מטובך ושמחנו י (לפכות) (לשבעיות) (לפסח) חג חסיות ג חג השבעות חג המצות בישוג;סך, לסהר ל^גר לגנבדך n&p, למחילנל יזי אלפינו <*»־ באדגה ו?רצ1ן0 בשבדוה ובלשון(*־™־#?ת 0 מיוחדי קדשך, וישבחו בך ישראל ?וקדשי שבך. ברוך א״רד .;י׳ ?וקרש (*־ני׳־ י,׳8?ת ף לשךאל ןה!נונים: (עבודה.) ךצה לל אלהינו בעפך ישראל ובבפלבם. ודזשב את־ה?5בוךה לךביר ביתך♦ ואשי לשראל ותפלתם באהבה בולבל ביצול♦ וסהי לרצון בפיר עטרת.ישראל עמך t ובמלנה עיגלנו בשובך לציון ברחפים♦ ברוך אבה לי, הפחזיר שכילתו לציון: ("•דאד״ז פודים אנחנו ילך, שאהד“. הוא יי אלתינו T: T - T זד -1 ואלה' אבותינו לעולם -I I־־ ~1 T I לער. צור בלינו, בגן ישענו (פודים דרבנן.) *) מודים ^חנו לזד. $אתה הוא « אלהינו ואלהי אבותינו. אלהי קל־בקר. יוצרנו׳ יוצר בראיית. *) Míg at élőim ádkoz* CllC-ot mond, a község halkan ezt imád אתה הוא לדור ודור. ?רבות רהוראות לשמץ נוךה לך תספר תהלתך על־ח??נו המסורים בי״דך. ועל־נשמותינו הפקודות : - • : ”1 - : ן לך.ועל־נפיך שמלל יום ?נמנו. ועיל־נפלאותיך וטובותיך שבכל־עת, ?נרב ובקר וצהר?ם: הטוב בי־לא כלו רחמיך והמרחם מי לא־תמו חסריך. מעולם קוינו לך: ועל־מלם ?תברך ויתרומם שמך מלכנו תמיר לעולם ועד: V 7 7 5 ז-,ןדול וד־;יןד1ש. עיל שד־זךרתנו ובמתנו ♦ 3ן מחיינו יה_קימנ1י והאסוף ?ליותנו להצרת ,קד׳&ץ. לשמור הרןיץ •לעיבור־. ךצונץולע?ץץ?ל?גשלמ. על שאנחנו מודים לץ. ברוך אל ההודאות: וכל החיינם יוךוך־קלה, ויהללו את־שמך באמת. האיל ישועתנו ועזרתנו סלה. ברוך I 7 7 1v I” 7: v í I•• 7 Í *•7 V V5 V אתה יי. הטוב שמך ולך נאה להודות: (שלום.) .Eiőim אלהינו ואלהי אבותינו. ברכנו בברכה המשלשת בתורה׳ הכתובה על־ידי משה ענידף, האמורה מפי אבדן ובניו נהנים .עם;קד1שף כאמור: יברכך יי וישמרך: יאר' יי פניו אייך ויחנך: ישא יי פני אליזד וישם.לך שלום: שים עלום טובה וברמה. חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל־ישךאל.עמך. ברכנו אבינו מלגו כאחד באור פניך. כי באור פניך ;תך. לנו יי אלהינו תורת חימם ואהבה חסד וצדקה 7$ !•״• ••ן - ־ • I 7 T ! V IV וברמה ורחמים וחיים ושלום. וטוב בעיניך לברך את־עמך ישראל בכל־עת ובכל־ שעה בשלומך: ברוך ארנה ך׳ ־מברך את־עמו ושראל בשלום: אללי■ נצור לעוני מרע רמב־• מדבר מרמה. ול^תללי נפש* תדלם. לנפשי כעפר ליל תדדה. בתה לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי. לבל החושבים עלי דעה מהרה הפר עצתם !.קלקל מחשבתם. עשה למען שמך. עשה למק ימינך. עשה למען :קךשתך. עשה למען תודתך. למען *־לצלן ידידיך. הושיעה ימינך וענני: יחיל לרצון אמלי־פי להגיון לבי לפנלך. יי צירי לגואלי: עשה שללם במרומיו. הלא לעשה שלום עלינו ועל־בל־ישראל׳ לאמרל אמן: ילד רצון לפניך, יי אלהינו ואלהי אבותינו׳ שיבנה בית המרןך־ש במהרה בימינו׳ ותן חלקנו בתורתך: ושם בעבדך ביראה בימי עולם ובשנים קדמיניות: וערבה ליל מנחת יהודה וירושלם בימי עולם ובשנים _קךטניות: שהרית לשלש רגלים. ־ :* * : 7 : 7 • סדר נטילת אלב. A n3־B-ünnep hét napján (e rOtP-t kivéve) itt kézbe *veszik az Hifiit- és 4לולב és a következő ,1312-t mondják. ,113־ első napján 1“111t£*-t is׳ mon-danakés ha ez egy szombati napra esik, akkor a שהחינו a második napon mondatik. ברוך אהה יי, אלהינו מלך העולם, אשר קך־שנו במעוהיו וציני על־נטילה לולב: ברוך אהה ל, אלוהינו מלך העולם, שה־דני ומימנו והטענו לזמן הזה: סלר ההלל. ברוך אהה יי, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במעותיו רצינו לירא את־ההלל : (תהלים ק•״;) (113. Zsoltár) הללויה. הללו עבדי יי, הללו את־שם יי: ־ :־־ T ־־ :- : “ TI ־־:־־ T: ** V יהי שם יי מברה מעתה ועד־עולם: ממזרה־ 7:7: ” * S - ־ 7 :־־ T ״ * : ־ שמש עד־מבואו מהלל שם יי: רם על־בל־נוים IV ־ : : \ 7 ״ 7 TS ־ 7 * ".על־השטים בבורו: מי ביי אלהיגו. הטגביהי :7“ ־־ 7 ־1 • : * ־ 7 :I" V ■־־־־: • • לשבת: המשפילי לראוה בשמים ובארך : מקימי מעפר הדי, מאשפרת ירים אביוז: ; י * 'י 7 7 7 : 7 • ... להושיכי"בים. עם נ־יכי עמו: מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה, הללויה: •־־ I VJ IV * ־״ ־־ 7 * : ” T - T (תחלים ק־־ד) (114. Zsoltár) בצאת ישראל ממצרים. בית.יעקב מענם לעז: היתה יהודה לקדשו. ישראלממשלותיו: היבם ■אה רגם. הירדן יסב לאחור: ההר0 רקדו באילים. נבעות ככני־צאן: מה־לןד הים בי תנוס. הירדז תפב לאחור: ההרים תרקדו כאילים. גבעות בבני־צאן: מלפני אדון חולי ארה. מלפני אלוה יעקב: ההפכי הצור אנם־ מים. חלמיש למעינרמים: 17' ־ 7 * : ־־ : 17 Í • 1 nem mondanak.-לא לנו harmadik napjától kezdve annak végéig פסה (תהל םקט״ו.) (.(115. Zsoltár לא לנו יי לא לנו. בי לש?ןף תן בבוד עיר־הםך" על־ אמתך. למה יאמרו הנדס אי:ה־נא אלהיהם: ואלהינו בשמים. בל אשריהן עשה: עצביהם בסך וזהב. מעשי ירי אך™: פה־־להם ולא ירברו. עיניכם להם ולא יראו: אזנים להם ולא V T : :■־ "I ־• V T •I-: T :• : V T *I : ישמעו. אף להם ולא ירחון: ידיהם ולא ימישון, ועליהם ולא יהלכו. לא יהגו בגרה ם: כמוהם והיו עשיהם. בל אשר־בטה בהם: ישראל בטה ביי. עזרם ומגנם הוא: בית אהלן בטחו בך. עזרם ומגנם הוגא: יראי ך בטחו בך׳ עזרם ומגנם הוא: ; 7. : יי זכרנו יברך. יברך אה־ביות ושראיל. יברך את־בית אהרן: יברך יראי יי. הבטנים עם־הגדלים: יוסף ך עליכם. עליכם ועל־בניכם: כרוכים אתםילך. עש־ שמים וארץ: השמים שמים ליי׳ והארץ כתץ לבני־אךם: לא המתים יהללדיה ולא כל־ירדי דומה: ואנחנו נברך זיה מעתה ועד עולם. הללויה: nem !-אהבת' A uCS-iinnop harmadik napjától kezdve az ünnep végéig mondanak. הדלים קט״ז.) ((116. Zsoltár אהבתי׳ כי ישמע יי את־קולי תחנוני: כי הטה אזנו לי. וב:מי אקרא: אפפוני הבלי־מות ומצלי שאול מצאוני. צרך־, הגון אמצא: ובשם־ץ אקרא. אנה יזי מלטה נפשי: הנון ל וצדיק. ואלוהינו מרחם: שמר פתאים יי. דלתי ולי יהושיע: שובי נפשי למנוחיכי. כי־יינמל עליכי: כי הלצת נפשי ממות. - : • • ; דן : • ־ :r - T t דו: * ־ * ־ VlT • • : - T : I את־עיני מן־דמעה. את־־דגלי מדחי: אתהלך לפני יזי בארצות החיים: האמנתי כי אדבר. אני עניתי מאה: אני אמרתי בחפץ כל־האדם כזב: מדדאשיב ליי בל־תנמולוהי עלי: בוס־ ישועות אשא. ובשם יי אקרא: נדרי ליי׳אעלם♦ ננדד־רנא לכל־עמו: :ךןר בעיני ל זלשותדה לחסידיו: אנא יי כי־אני עבדך. אני עבדך בך 369 Reggeli ima a három főünnepre. אמתך. פתחת למוסרי: לך־אזבה זבח תודח, ו־שכס יי אקרא: גדרי ליי אשלם. גגדה־גא לכל־עטו: בחצרות בית יי בתוככי ירושלם. 7 i - : : •• ז 7 ; 7 17• הללויה: ־ :־ 7 (תחלים 17 Zsoltár) (rp!) הללו את־" כל־גוים. שבחוהו כל־האמים: - 1 : - • 7 7: v ז ז ,־ כי גבר עלינו חסרו. ואמת־יי לעולם. הללויה: 7 ־ 7 ”7: V VÍV Í “ I:״7 • T : Előimádkozó és község הודו ליי כי טוב. כי לעולם חסדו: ־־ 7 : T r ־ : :Előimádkozó 1 יאמר־נא ישראל. כי לעולם חסדו ־ : T ^ : • ״ T : ־ T I Község: הודו ליזי כי טוב. כי לעולם חסרו: Előimádkozó: ,יאםרו נא בי־־אהק. כי לעולם הסדו: Község : הודו ליזי כי טוב. כי לעולם חסרו: Előimádkozó: לאםרו נא יראי יזי. כי לעולם הסהו: Község: הודו ל;י כי טוב. כי לעולם חסרו: סדור ק״י 24 מן־המצר זקרארתי יה. ?גגי במרחב rn : יי לי לא אירא. מה יעשה לי אדם: יי לי בעזרי. T • •TI ־ ־ד Tí í *TÍ T T V ואני אראה בשנאי: טוב לחסות ביי מבמה ■ך• ? : T : : V ־ ד־ ־־T •:ו- באדם: טוב להטות ביי מבטח בנדיבים: TTT ־ י־ IS* T — •:״ * כל־נוים סבבוני. בשם יי בי אמילם: סבוני נם־ 1 T : • t • :** :־!־•די־•- - ן - סבבוני. בשם יי כי אמילם: סבוני כדבורים ! T! - : • I T :־־־ * ״ - I * • : • דועכו באש קוצים. בשם יי בי אמילם: דחה דחיתני לנפל ויי עזרני: עזי וזמרת יה ויהי־לי I• -|• ״ : - T ד־ ITT ״ T T : * : * T • • לישועה 5 קול רנה וישועה, באהלי צדיקים. I T ״ T ״ T: T : T *• ־ ״ • I ימין יי עשה חיל. ימין יי רוממה. ימין יי עשה * ״ TI I י T I T Í ) * ! T ” TS I * X e IT T חיל 5 לא אמות כי אחיה. ואספר מעשי יה : V : * T • IT “ ז- - “ - - T יפר יפתי יה ולמות לא נתנני: פתחו לי שעדי־ • ; -1 • T : ־ IT T : VIT • • : • נ- צדק. אבא־בם אודה יה ז זה־השער ליי. צדיקים IV זי I • • - T - - I- - V T T T T I יבואו בו: י I אודך כי עניועני. ותהי־לי לישועה: אייד אבן מאסו הבונים. הועד, לראש פנה: *p מאת יי היתה ואת. היא נפלאת בנעיניגד; ־אי,. והרה,יום עשה, יי. ננילה, ונשמחה בו: י■ אנא יזי היושיזעד, נא: אנא יי ד,׳ושיער, נא: T *T r T: T T :אנא יי הצליחה נא T ־ : י ־ T: T T j אנא יי הצליחה נא T T ־ : ״ T: 7 T ברוך הבא בשם ך. בדכנוכם מבית יי: ■יואל יי ויאר לנו. אפרו־הג בעבתים עד קרנות :7 -IT VI7 : ” ־* :־ • ־" - |: המזבח: אלי. הודו ליי כי טוב. בי לעולם חסדו: י־ייי• יהללוך ין אלהינו בל מעשיך. וחסידיך צדיקים עושי רצונך וכל־עמך בית ישראל בתה יודו ויברכו וישבהו ויבארו וירוממו העריצו רקדישה וימליכו את־שמך מלבנו. בי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר. בי מעולם עד עולם אתה אל־1 : ברוך אתה ין׳ מלך מהלל בתשבחות: (קדיש התקנא אלי אתה ואודך. אלהי ארוממך פתיחת ארון) Szombaton és ünnepnapon a szent frigyláda felnyitásakor : ezt mondják (הקודש אין־במוך באלהים אדני ואין במעשיך: מלכותך מלכות כל־עולמים. וממשלתך ביל דור ודר: ין מלך ין מלך ך ימלוך לעולם ועד: ין עז לעמו יתן. ין יברך את־עמו בשלום: אב הרחמים, הטיבה ברצונך אודציון׳ תבנה חומות ןרושלם: בי בך לבד בטחנו, מלך, אל רם ונשא, אדון עולמים: פך־ר קריאת התוויה ליום טוב. (א) הוצאת ספר תורה. (A Thóra kiemelésekor:) וידי כנם?ג האדן יאמר משה, קונגה ! יי רפצו איביך וינסו משנאיך מפניך: כי מציון תצא תורה והכר־" מירושל ם: “ - T : ־ 1T T * TI• מרוך שנתן תודה לעמו ישראל כך!ךשתו: (Háromszor) יהוה 1 יהוד! אל רחום והנר. ארך אפים ורב הסד ואמת: נצר הסד — —ן 0 ס “ ••ן •• •••»• e^e •• ••| ס לאלפים. נשא עוז ופשע והמאה ז 1“ ז י ־• 7* ן v t! ־־ ^ : ־־ ז 7 .ra-״ai כבר és ראש השנה רי1נו של־עולם׳ בלא משאלותינו לטובה־" והפק רצוננו ותן־לנו שאלתנו ומהל על־כל־עונותינו ועל־כל־ עוינות אנשי בתינו מחילה בהסד׳ מחילה ברהטים. ; v ן r • t v « ־ A három főünnepre. רבונו שיל־עולם׳ מלא משאלות לבי לטובה הפק רצוני ותן שאלתי לי עבדך (פלוני בן פלונית) אמתך, וזכני (ואת־אשתי ובני ובנותי) לעשות רצונך בלבב שלם ♦ וטהרנו מהטאינו ובעונותינו ומפשעינו. וזכרנו בזכיוז טוב ומלט:' מיצי־ היע. ותן חלקנו '־־••: ־ ״ . . v I •• ; T T : "ן ] בתורתך. וזכנו כדי שתשרה : ז v ן! .- ״ ן : v: •v לפניך. ובקרנו בבקרת ישתנה ויקמים. וזכרנו לח«\2 טובים וארוכים ולשלום׳ לב־נםת וכלקלה. ןמךל:ו ufa לאכול י«ד ללבש לעשר וכבוד ואיך יזמים׳ לקנות בתורתך ולקים מצוותיה׳ ושכל ובינה להבין ולהשכיל עמקי סודותיה. ושלה : - : * • ; - ן ־•• II : ־־ רבואה לכל־מכאובינו. ותברך א־ת־כל־מעשי הליני. ומזור עלינו מרות טובות ישועות ונחמות. ותבטל מעלינו כל־ מרות קשות. להטת לב המלכות לעציה וקולה על’» לטיבה׳אמן. וכן להי רצון: | שכינת־ עלינו. והופע עלינו רוח הבמה ובינה. וירנקש בנו מקיא שכתוב. ונהה עליו רוח • ; (ד V ז־ : 1 7 7 T ו- יי. רוח חכמה ובינה. רוח עצה :T - | T ־ 7 I T *־ •• 1 וגבוךת. רוח דעת וייאת ק. וכן יהי ךצון מלבניךמי אלזתיני ואלה• אבותינו׳ שאזכה לעשות מעשים טובים בעיניך וללכת בדרכי ישרים לבניך. וקדשנו במצותיך׳ כדי שנזכה לחיים : • ; V : • v : I IV : ־• טובים וארוכים ולחד העולם הבא. ותשמרנו ממעשים רעים ומשעות רעות׳ המתועשות לבא לעולם. והבוטה ביי הפד 7 : T : •־' ־ ־־ V |V T יסובב-• א<ן. (Háromszor:) דאגי ^פלתי־לך «י עת רצון. אלהים ברב־הפלך ,?גנני באמת ישי׳נך: כריך שמה דמרא עלמא׳ בדיך כתרך ואתרך. יהא דעתך עם עמך ישראל לעלם. וברקן ימינך אחזי לעמך בבית מקדשך׳ ולאמטויא לנא מטוב נחורך׳ ולקבל צלותנא 374 הוצאת ספר תורה ליום טוב. שעל בדהמין. יהא רעוא:קךמך׳ דתוריך לן חף בטיבותא. ולהוא אנא פקיד־א בגוי צדיקי;א. לטרחם;עלי ולמנטר יתי דת בלדי לי ודי לעמך ישראל. אנת הוא זן לכלא ומפרנס לכלא. אנת הוא שליט על־בלא. אגת הוא השליט על־מלכוא׳ ומלכותא די־־לך היא. אנא עבדא דקדשא׳ בדיך הוא דסגדנא קמה ומקמא היקר אוריתה בכל־עדן :ועךן. לא על א:ש רהצנא. ולא על־בר־אלהין סמכנא. אלא באלהא דשמיא. T : 7 : * T ־ :••־ T * ן 7 : T T v T V T : ־ T דהוא אלהא השוט. ואוריתה השוט. ונביאוהי השוט. ומסגא I :־•־ I : - : | : T T : • ן ׳ : I - : •• למעבד טבון וקשוט. בה אנא רחץ. ולשמה.קדישא ויקיו־א אנא אמר תושבהן. יהא רעוא;קךמך׳ התפתה לבי באודיתא ומשלם משאלין הלכי ולבא קכל־עמך.ישראל. לטב ולמין ולשלם. Előimádkozó és község: שמע ישראל יי אלהינו יי 1 אהד: T ‘ * ~ “ ' ״ T 7 • 1“ Yí T Í :Előimádkozó és község אהד אלהינו׳גדול אדוננו,רךושלי■" יי־י י8ן» שמו: <•״“״ גדלו ליי אתי. ונרוממה שמו יהרו: Í - ־ 7 • * 7 : -TJ :Község לק יי הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד. כי כל בשמים ובארץ. לך ך הממלכה והמתנשא לכל לראש: רוממו יי אלהינו והשתהוו להדם דגליו׳ זקדוש הוא: רוממו ■י: אלהינו והשתחוו להר קדשו. כי קדוש יי אלהינו: על הבל יתגדל ויתקדש וישתבח ויתפאר ויונרוממ ויתנשא שמו של־מלך מלכי ההלכים הקדוש ברוך הוא בעולמות שברא, העולם הזה והעולם הבא: כרצונו וברצון יראיו וברצון כל־־בית זשראל: צור העולמים, אדון בל-הבריות, אלוה כל־הנפשות: היושב במרחבי מרום, השוכז בשמי שמי.קדם: מךשתו על־החיות׳ וי־שתו על־־בפא הכבוד: ובבן יתקדש שמך בנו וי אלוהינו לעיני כל־חי: ונאמר לפניו שיר הדש, ככתוב: שירו לאלהים, זמרו שמו׳ סלו לרוכב בערבות ביה שמו, ועלזו לפניו: ונראהו ננין בעין בשובו אל־נוהו, בכתוב: בי.עין ב״עין יראו בשוב ך ציון: ונאמר, ונגלה כבוד ך. ,וראו כל־בשר יחדו כי פי יי דבר: Előimádkozó. אב הרחמים, הוא ירחם עם עמוסים ויזכור ברית איתנים. הציל נפשותינו מן־השעות הרעות♦ וינער ביצר הרע מן הנשואים. דחן אותנו לפליטת עולמים. וימלא משאלותינו במרה טובה ישתנה ורחמים: Elöimádkozó. ויעזור דגן ויושיע לכל החוסים בו, ונאמר אמן. הכל הבו נחל לאלוהינו ותנו כבוד לתורה: בהן קרב יעמד ל־ פב״ר־ הםץ>5 ברוך שנהן תורה לעמו ישראל בקדשתו: תורת זז תמימה משיבת נפש: עדות ייז נאמנה מהבימת פתי: פקודי זז ישרים משמחי לב: מצות זז ברה מאירת עינים: ייז עז לעמו יתן. ין יברך את־עמו בשלום: האל תמים דרכו׳ אמרת יו צרופה. מגן הוא לכל החוסים בו: Község és előimádkozó. ואתם הךבקים בייאלהיכם♦ חיים כלכם היום: <» ברכות התורה. A T hóra hoz hivott áldásmondata. (A felolvasás előtt:) בלם את־יי ההברך: (Község^ azután a felhívott.) ?יקי יי המברך לעולם הנד: ברוך אתה יי, אלהינו מלך העולם׳ T ן ־־ V: T: T ״*T ~ T V ív I אקר בהר־בנו נקל־תגמים וגותךלנו את־תורתו: ברוך אתה יי, ניותץ התורה: I T T ־ T - | T: T (A felolvasás után:) ברוך אתה יי, אלהינו ע.-ך העולם׳ אקר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. ברוך אתה ך, נותן לתורה: A Thóra felemelésekor: מאת התורה אשר־שם משה לפני בני : T :־ V T V • : •• וי• ישראל. על־פי יי ביד־משה: V : TS * •• T : • עק־היים היא למחזיקים בה !תמניה מאשר: דרכיה דרכי־נעם וכל־נתיבותיה שלום: ארזי ימים בימינה בשמאלה ־ : “ \ ~ : V I T T |V * : T ן T ־ ־ T ־ : T עיבר וכבוד: יי הפק למען צדקו ינהל תורה ויאדיר: סהר ברכות ההפטרה. Aldásmondat a Haftóráh felolvasása előtt: ברוך אתה י,י, אלהינו מל־ העולם, אשי בהר כנביאים טובים וקצה כדבריהם, הנאמרים כאמת. ברוך אתה יי, הבוחר בתורה ובמיטה עבדו ובישראל ?נמו ובנביאי תאמת וצדק: A Haftóráh felolvasása után. ברוך אתה ך, אלהינו מלך העולם, צור בל־העולמים, צדיק בבל־הדורות, האל הנאמן, האומר ועושה, המדבר ומקים, שכל־דבריו 7 : V r - .... : ־ |יי 7 7 : 7 V אמת וברק: נאמן אתה הוא יי אלהינו ונאמנים דברי־ ודבר אהד מדבריך אחור לאקשוב ריקם, כי אל מלך נאמן(ורחמן) אתה: ברוך אתה יי, האל הנאמן בכל-דבריו: דחם על־ציון, בי היא בית היינו, ולעלובת ... ־ ( • • •• ־ “1 : ־- :־• ו- נפש תושיע בבחרה בי,מינו. ברוך אתה י־י׳ משטה צק בבניה: שמחנו ר אלהינו באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך׳ בבחרה ןבא דגל 378 ברכות ההפטרה. שעה לבני׳ על־כסאו לא־ישב זר, ולא־ינתלו עוד אחרים את־כבודו. כי בשם קדשך כשבעת לו, שלא־יכבה נרו לעולם ועד. ברוך ארן־ יי, מגן דוד- . ,félünnepi szombatra פשה A על־תתורה ועל־העבוךד־, !־על־הוביאיט ועל־יום השבת הודה, שנרכת לנו יי אלהינו לקףנוה ולבנותה, לכבוד ולתפארת. על־הכל ך אלהינו אנחנו מודים לך ובברכיס איתך, ותברך שמך בפי כל־חי תמיד לעולם וער. ברוך אתה יו ׳ מקרש השבת: ,félünnep szombatjára סכות A három főünnepre és a על־חתוךחו״על־חעבורחועל־הנביאיםועל־ יום (השבת הזה ועל יום) (לפש־) (לשבעורס חג הטבות! הג השבעות (לשכות). ! (לשמיני עצרת ולשמחת תורה,) חג הפיות ן השמיני חג העצרת תזה- שנתת לנו יי מלותינו ולמ״חה׳> לששון ולשמתה, לכבוד ולתפארת. ?ל־תכל יו אלהינו אנחנו מורים לך ומברכים איתך׳ יתברך שמך בפי כל־־תי תמיד לעולם ועד. ברוך אתה ין- מקרש <־?!3ת,0 ישךאל והזמנים; Az újévi ünnepre. • על־התורה ועל־העבוךה ועל־הגביאיכם (לשבת:ועל־יוש השבת הזה) ועל״יום הז^רון הזד“" שגתרג לגו יי _ אלהיט (לקדשה ול?ניחה0 לכבוד ולתפארת. על־הכל י: אלהיט אגחגו מודים לך ומברכים אותך׳ יתברך שמך בפי ?ל־חי תמיד לעולם ועד. והברך אמרת ומם לעד. ברוך אקה י:׳ מלך על־בל־האדן, מקרש (השעה ל) ישראל ויום ־?ברון: Az ongesztelés napjára. על־התורה ועל־העבודה ועל־הגביאיבם (לשנת־ ועל־יום השבת הזה) הגלה□ הכפרים הה שותת לגו יי אלהיגו(לקדשה ולמנוהד׳■* ’ למהילה ולמליהה ולכפרה׳ לכבוד ולתפארת. על־הכל ך אלהיט אגחגו מודים לך ומברכים אותך, יתברך שמך בפי כל־הי תמיד לעולכם ועד. ודברך אמת וק:ם לעד. ברוך אקה יזי, (מלך מוהל ומולה לעוגותיגו ולעוגות עטו בית ישראל ומעביר אשמותיגו בכל־שגה ושגה׳) מלך על ל־הארך מלך־ש(השעה ף ישראל ויום הכפרים. ,mondatik a ‘J27. lapon יקום פ־קן Szombaton itt כי1־ יקים פרקן מן־שמיא׳ הנא להסרא ן־המי וחיי אריכי ומזוני ךויחי וסלעתא די־שמיא ובריות גופא ונהורא מעללא, זרעא היא גקימא׳ זךגנא יי לא־יפסק ,ודי לא־יבפזל מפתגמי אוריתא למתן לרבנן הבורתא.קדישתא׳ רי כארעא דשראל לדי בבבל׳ לרישי כלי ולרישי גלומא ולרישי מתיבתא ולדינא די־בבא׳ לכל־תלמלדיהוץ ולכל־תלמידי מלמידיהון ולכל מן-ד^סקין באורלתא. מלכא:דעלמא יברך יתהון׳ לפיש חייהון ניסני יומיהון ,וימן אך?נה לשניהק וית^רקון יו^תזבון מן בל־ PX* ימן בל־מךעין בישין* מרן די כשמלא להא בסעיהק כל־זמן ועין. ונאמר אמן: וקום פרקן מך־שמלא׳ הןא והסךא ורחמי והיי אריכי ומזוני רויחי וסלעתא די־שמיא ובריות גופא ונהורא מעליא, 2דעא היא נקנמא׳ 1ך?נא יי לא־יפסק לדי לא־יכמל מפתגמי אורלתא לכל קהלא.קדישא הדין, רבךביא עם זערלא׳ מפלא ועשלא* מל?א ,דעלמא יברך למכון. יפיש הליכון,ניסני למיכון ליתן אךכה לשניכון להתפוקק ומשתזבון מן זכל;עזקא ומן סל״מרעין בישין. מרן די כשמלא להא {סעךכון כל־זמן לעדן* ונאמר אמן: מי שברך אבותינו אברהם ובהק יעקב, הוא :?רך את״כל״דקקהל הזקדוש הזה עם כל־קהלות הקרש׳ הכב ונשיהם ובניהם ובנותיהם וכל אשר ליס♦ ומי שמלהרים בתי בנסיות לתפלה* ומי שבאים בתוכם להתפלל. ומי שנוק;'־ 381 .Reggeli ima a három fő ünnepre "*הא :ר למאור !יי ז לקדוש ולהבדלה ופת לאוךהים ואדקדק לעניים. וכל V שעושקים בצרכי צבור באמונה, הקדוש כרוך הוא ישלם שקרם ויסיר מהם כל־מדזלה דרפא לבי־‘־ נופם ולשלח לכל־־עונם וישלה ברכה והצלחה בבל־מעשה ידיהם עם נל־ישהאל אחיהם. ונאמר אמן: ב38 סךר הולדת ;שמות. Az atyáért. הכיור אלהיט נשמת אבי מורי *) שהלך לעולמו, בעבור שאני נודר צדקה בעדו. בשכר זה תהי נפשו ?רוך־ בצרור החיים עם נשמות אברהם יצהק העקב, שרה רבקה רחל ולאה ועם שאר צדיקים וצדקניות שבנן־עךן, ונאמר : m Az anyáért. הכיור אלהים נשמת אמי מורתי c שהלכה לעולמה׳ בעבור שאני נודר צדקה 5עךה. בשכר זה תהי נפשה צרורה בצרור החיים עם נשמות אבחקם יצחק והנקב׳ שקה דבקה רחל ולאה ועם שאר צדיקים וצדקניות שבנך עדן, ונאמר אמן: A nagyszülők és rokonokért. יזכור אלהיט נשמוה אכי ואמי. זקני * : :I : • * ! * T •V ־ וזקנות'. דודי והורוה אחי ואחיות' בין מצד » ״ 1 * : ־ ־ ־ :־־:־־ ־ ••(•־־ אבי, בין מצד אמי. שהלכו לעולמם. בעבור . * | ״ ״ * * 7 T : : T V ־ :- שאני נודר צדקה בעדם. ובשכר זה תהיינה - : *) E yelyen megnevezik az elhalt nevét és anyjának nevej pel. dául: מרים בת יוכבד ,משה בן יוכבד. נפשותיהם צרורות בצרור החיים עם גשמורז ־ . i ־ : - ־ * . . ; אבחץם יצחק !ועקב, שרה רבקה רחל ולאה ועם שאר צדיקים וצדקניות שבנן ?גוץ ונאמר אטז: Ti, kedveseim, lenéztek reám a mennyekből hűséggel és szeretettel, a mint reám néztetek, mielőtt Isten elszólitott titeket a földi pályáról. Fogadjátok hálámat atyai és anyai gondoskodás-tokért, a szerétéiért és hűségért, az elnózéstekért és gyöngédség-tekért, melyet velem szemben oly annyira tanúsítottatok. Bocsás-sátok meg, a mit rajtatok gyermeki gondatlanságból elkövettem és vétettem. Emlékezzetek meg rólam Isten előtt, imádkozzatok érettem és mind az enyéimért, hogy Isten engem minden bajtól oltalmazzon. És ha egykor magam is elszólittatom s örök nyuga-lomra vonulok, akkor szeretetek fogadjon engem, vezessen és kisérjen az igazság és béke isteni honába, hogy bocsánatot és engesztelési találjak minden bűnért és gyengeségért, valamint meghallgatást, és teljesedést óhajtásaimban és reményeimben és hogy veletek együtt az én lelkem is részese lehessen az örök békének és üdvösségnek! Ámen! מנוחה:בוגח בישיבה עליונה תחת בגפי השכינה במעלת קדושים וטהורים׳ וכפרת אשמים׳ והרחקת פשע׳ והקרבת ישע׳ והמלה וחנינה מלפני שובן מעונה׳ והולקא טבא לחיי העולם הבא׳ שם תחי מנת כל־חנשמות הקדושות והטהורות* שם תחי מנת בל־חישרים והתמימים׳ אשר הלכו לעולמם׳ באשר בא יומם. שים תהי מנת כל איש ואיש׳ אשר עשה •* י x ד ; ו ־־ ־ ־ ־ • ;־־ v ז .7 סדר הזכרת נשמות. שפד -T : VI ג t י"1*"■1 הבד מדקה בארץ. ובכללם.יעלה לפניך זכרון-ז?רון-ץ5רם אלהים לטובה עם־שאר צדיקי עולם. מלך מלכי המבכים ברחמיו:חוס,S101R ,עליהם. מלך מלכי המלכים ברחמיו יסתירם בצ4 כנפיו ובסתר אהלו ׳ לחזות בנעם־:: ולבקר בהיכלו. מלך מלכי המלכים לקץ ה:מין:עמיהם יצרור בצרור החיים נשמתם׳ וישם כבוד מנוחתם׳ וילוד, אליהם השלום, ועל משכבם :ך,:ת שלום. כדכתיב׳ :בא שלום :נוחו ע4־ משכבותם הולך לבוהו. הם וכל־בני.ישראל השוכבים עמם בכלל לילסמים והסליחות. ונאמר אמן: רחמנא דרחמנותא הילה היא ובממרה אתבריאו עלמיא׳ עלמא הדן ועלמא דאתי׳ וגנז ביה צדקניות והכלניות. כרעותיה ובממריה :אמר למיעל־1:קךמוהי דוברץ האשת הכבודה-דוכרן האשה-רוח :: תניחן בגן־עדן ךאוזפטרו מךעל?וא הדן ברעות אלהא מרה דשמ:א וארעא. מולך מלכי המלכים ברחמיו:חוס יחמול עליהן׳ יצרור בצרור החיים נשמתן׳ ישם כבוד מנוחתן׳ ףלוה אליהן השלום׳ ועל משכבן :דדה שלום. כדכתיב׳:בא שלום :נוחו על משככותם הולך לכוחו. הן לבל בנות ישראל השוכבות עמן בכלל הרחמים והמליחות. ונאמר אמז; אב הידמש •מונן מרומים, קך־מיו דייצשדם דזוא שקוד ברחמים. החסידים והישרים והתמימים קהלות הקדש. שמשיו : • ״•:“•׳ : ־־ 1 t • נ » * .1 1• 1 • e • נפשם _על קד־שת השם. הנאהבים והנעימים בחיותם. וכמותם לא:ברחו. מנשרים .קלו ומאריות נברו. לעשות רצוךקונם !הפק צורם: יזברם אלהינו לטובה. עם שאר צדיקי עולם. ועקום לעינינו נקמת דם :עבדיו השפוך: ככתוב בתורת משהאיש האלהים. הרנינו נדם.עמו כי דם עבדיו וקום. גנקם;שיב לצריו. ועפר אךמתו_עמו: ועל ידי עבדיך הנביאים בתום לאמי: ונקתי דמם לא נקיתי. די שוכן בציה: ובכתבי הקדש נאמר. למה יאמרו הנוים איה אלהיהם. יודע בנדם לעינינו. נקמתדם:עבךך השפוך: ואומר ני דורש ימים אתם זכר. לא שכה צעקית עטים: לאומר ודין בגוים מלא נדות. מחץ ראש על ארץ רבה: מנהל בדרך ושתה, על ין ירים ראש: :gefagt אל מלא רחמים g!t manóén ®emeinbcn roirb Dóm ®orbeter אל מלא רחמים שוכן מרומים המציא מנוחה נכונה על כנסי השכינה כמעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים את נשמת (פב-ם) שהלך :לעולמו בעבור שנדנז צדקה נער הזכרת נשמתו. בגן עדן תהא מנוחתו. I לכן בעל הרחמים ימתירהו בסתר כנפיו לעולמים ויצרור כצרור החיים אח ושמתו. יי הוא נחלתו. וינוח על משכבו בשלום, ונאמר אמן« מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה הוא יברך את רבי(פב״ם) בעבור שנדר צדקה בעד הנשמות שהזכיר היום לכבוד המקום ולכבוד התורה ולכבוד הרגל (ני־כ ולכבוד היום) נשכר זה הקנ״ח ישמרהו ויצילהו מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה(ני■? ויבחנהו vmri לחיי* טונים בזה היום) וישלח ברבה והצלחה בבל מעשה ידיו ויזבחו לעליי ל$ל ע& בל ישראל אחיו ונאסר אטן 1 אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה; אשרי העם שככה לו. אשרי העם שיי אלהיו: • ״ T IT V T T ־ S ״ T VJ T: V T T י^יל״ 5!“■י0 תחלה לדוד♦ (.46. z80n! 1 • T X T " א ־וממה אלוהי המלך. ואבריה שמך לשלב מי־•* בכל־יום אברכך. ואהללה שמך ■לעולם ועיר; גדול יי ומהלל מאד. ולגךלתו אין הלך: דור לדור ישבח מעשיך. וגבולתיד ינידו: הדר כבוד חורך. ודברי נפלאתיד אשיחד־,; ועזוז נוראתיך יאמרו♦ ונחלתך אספרנה: דד.״ 1 1v ן ••1 : 7 : ן ד ־ 8 t 1v זכר רב־טובך יביעו. וצךכ־ןר1ך,יתנו: חנון ורחום יי. ארך אפום וגךל־חקד: טוב־ך לכל. ורחמיו.על־כל־מעשיו: יורוך יי כל־מעעןיך. וחםידיך,יברכוכה: כבוד מלכותך יאמרו. וגבורתך ידברו: * I 1 I ־1 1 1- -I | I T להודיע לבני האךבם נבוריתיו. וכבוד ה:־ר מלכותו: מלכותך מלכות כל־עלמים. וממשלתך נכי‘• דור ודר: סומך יו לכל־הנפלים. וזוקף לכל־הכפופים : עיני כל אליך ישברו. ואוקד־, נותן־להם את־ אכלם בעתו: 7 : 7 : • פותה את־:ךך. ומשביע לכל־סי ךצון: צריק יי בכל־ררכיו. והסיר בכל־מעשיו: קרוב ך לכל־קראיו. לכל אשר יקראהו באמת: רצון־ןדאיו ועשה. ואת־שועועם ישמע ויושיעם שומר יי את־כל־אהביו. ואה בל־הרשעים 5 7 7 7 V : ״ 7 7: I י !שמיד: תהלת ך ידבר פי♦ ויברך כל־בשר שם ל!ךשו לעולם וער: V 7 7 : וא;חנו;ברך יה גמע!ערה ועד־עולם. הללרת: <» הכנסת ספר תורה. (A Thóra visszahelyezésekor.) Az előimádkozó visszaviszi a Thórát a szent frigyszekrényhez és a kő- vetkezőt mondja: Előimádkozó : יהללו את־שם יי. פי־נשגב שמיו לבדו: :־־:־־־ V ״ :T : T : : ־ :־Község הודו על־ארי׳ן ושמים. וירם קר? לעמו. 17 7 : I VIV• ־ 17 I v| 1v V : ־־ תתלה לכל־הסיהיו. לבני ישראל עם קרבו, • 7 : * •• : • T • 7 S T *• ־ : I הללויה: - :־־ 7 388 שהרית לשלש תלים. שפה Ha az ünnep egy szombati napra esik, akkor az itt következő zsoltár .mondatik מזמור לריד helyett ותד,לים ב״די) (.Zsolt ■י - לדוד מזמור. ליי הארץ ומלואה. תבל השבי בה: כהוא עלתימים שדה..תר ;הרות יכוננה: מי־־יעלה בהר י:. ומי-יקום כמקום <קךשו: נקי כפים ובר לבב. אשר לא־נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה: ישא ברכה מאתי:וצךקה מאלדד ישעו: זה דור דרשו. מבקשי פניך יעקבסלה: שאו שערים ראשיכם. והנשאו פתחי עולם. ויבא מלך הכבוד: מי־־זה מלה הכבוד. יי עזוז ונכות יי ובור מלחמה: שאו V IV | ־ t: T : ־ !T T ; • T ז שערים ראשיכם. ושאו פתחי עולם. ויבא מלך הכבוד: מי הוא זה מלך הכבוד. גי כבאות הוא מלך הכבוד סלה: A szent frigyláda bezárásakor : ובנחה יאמר. שובה יי רבבות אלפי ישראל: : .• - t: t י ד• ־־־ : •* ״ : 7 י־ קומה יי למניהתד. אתה וארוז עוך: בהניך ילבשו־צדק. וחסידיך ירננו: בעבור דוד עברך. אל־תשב פני משיהך: בי לקה טוב נתתי לכם. תורתי אל־תעזבו: עץ־חיים היא למחזיקים בה. ותמכיה מאשר: ררכיה ררכי־ נעם. וכל־נתיבותיה שלום: 7 7 IV • : 7 í - I השיבנו י: אליך ונשובה. הדש ,ימינו 5ר־=: תפלת מוסף לתלים. I י - T | ״ ! T • .Muszaf-ima a három főünnepre (תפלת שבע.) (?י שם ך אקרא הבו נדל לאלקיגו:) ן*תי שפתי תפתה ופיתיד תהלסף: (אבות.) ברוך אתה יי, אלהיגו ואלתי אבותינו, אלהי T |־I" « T: T “ ד־ -VS I .. אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. האל הגדול ־:77 ;Tí• - v ן•• ״ ־:- 7 I ״ - T הנבור והנורא׳ אל ?ליון׳ גומל חסדים טובים וקנדה הבל וזוכר הסדי אבות. ומביא גואל י|" ־ : ־:־7 ״* - לבני בניהם למען שמו באהבה: • ! - : ** 1- : v - ( ג : ־ ד ז מלך עוןר ומושיע וטגן. ברוך אתדה », מגן אברהם: ־ : 7 T (גבורות.) אתה גבור לעולם אלגי. מתה מתים אתה. רב להושיע: 1• I - 161 HDD-ig ezt mondják :)־שמיני עצרת) משיב הרוח ומוריד הנשם i מבלבל חיים בחסד. מחיה מתים ברחמים 1 - ; - - • : ד 1 7 1־•• • :־ד־ • רבים. סומך נופלים. ורופא חולים ומתיר אסורים, ומקום אמונתו לישגי עפר. מי במוך בעל ?בורות ומי דומה לך. מלך ממית ומדדה ומצמיח יצועה: ־ 5 *I ־ 7 Í ונאמן אתת להחיות מתים. ברוך אהה ך, מהוה המתים: (קדושה.) Kedusa a Teflllah ismétlésekor : Blőimádkozó : נעריצך ונקרימך בסוד שיה ערפי קךש המקדישים ’?מך בק'ךש, בכתוב על־״יר נביאך, ומרא זה אל־וה ואמר. : 7 V V 7| 7 : Előimádkozó és község רןרוש 1 רןדוש רךוש יזי צבאות. סלא ?ל־ליאיץ בבורו: Előimádkozó : כבודו מלא עולם. משרתיו שואלים זת • » ” * • ל :״ 7 •— • V לזה, אוח מקום כבודו. לעמתם ברוך יאמרו. Község; ברוך בבור יי מבקומו: Előimádkozó : ממקומו הוא.ופן ברחמים ווה* עם המיהדים שמו ערב וברך בכל־יום תמיד, פעמים באהבה שמע אומרים: אתה,קדיש ושסך קדוש. וקתשים בכל־ יום יהללוך פלה. ברוך אהה ה האל הקדוש: Község : שמע ישראל יי אלוהינו יי 1 אהד: 2 ~ י 2 7 *״ 72 :7 V 72 I•• V Előimádkozó: אהד הוא אלהינו. הוא אבינו. הוא מלכנו. הוא מושהינו. והוא .ישסי?נו ביחסיו שגית לסיגי כל־הי להיות לכם לאלהים. Község: אני יי אלוהיכם: י־־ • 72 VS •יו V אדיר אדירנו ל אדונינו. מה־אדיר שמך ■rwM ותה יי למלך על־כל־האךץ. כיום ההוא :ה;ה יזי אהד ושמו אדור: Előimádkozó: וכדברי קדשך קתוב לאמה Község: ־מלוך יזי לעולם. אלוהיך ציון לדר ודר. הללויה: 2״־ 7 Előimádkozó: לדר ודר נגיד ןךלןד. ולנצח נצהיט ר!ךשהןז גיןייש* לשבהך אלהינו מפינו לא ימוש לעולם וע־ כי אל מלך גדול והדוש אתה. גירוד אתה יי, האל הדרוש: |־ ־ז* T t: T ־־ t r ן- זן : •T אתה כחלתנו מכל־־עמים. אהבת אותנו ורצית בנו. ורוטבן מ?יל־ הלשנות. וקדשתנו פמצותיך. וד־ב־גו מלקגו לעבוז־תך. ושמך הגדול והגדוש ?ילינו קראה: ותתן־לנו ק אלהינובאהבהי*״״■ ww ל?ומד!ה 0 מועדים לשמחה. חגים וזמנים את״י1ם (לשבת־ השבת הזה וארדיום) לששון. (לשמיני עצרת ולשמחת תורה) (למכות) (לשבעית) (לפמה) !־זשמיני ח: חג הסכות הג השקעות הג המצות העצרת הזה׳ הזה׳ זמן הזה׳ זמן מתן הזה׳ זמן זמן שמחתנו שמחתנו תורתנו הרותנו י?א־?הי מקרא קדש, זקר ליציאת מצרים: ומפני חטאינו גלינו מאדונו ונתרחקנו מעל אדקתנו. ואך אנחנו יכולים לעלות ולראות ולחשתחוות לפני־ ולעשות חובותינו בבית בחיךסך׳ בבית חגרויל והקדוש שנקרא שמך עליו׳ מפני הוד שנשללהה בבקדשך: יהי רצון מלפניך׳ יי אלהינו ואללי •אב־־*: מלך יסמל #לשוב וללהם ז^ליבר ועיה־מקלשך ברדומיך הרבים ולבנהו בהרה ולגיל־‘ ?בודו.* אלינו בלבנו, גלה ?ביוד בלבול־ עלינו בהרה, והופע והנשא ?גלינו לעיני לדדי. ולרב פזורינו בבין והנדס ונפוצולינו ?נם בורבלי ארך. ו־ביאנו לציון עיהךברנה ולירושלים ביהמקדשך בשבחה עולמי ושם נעשה לפניך את־ לרבנורה חובורלינו׳ לבידים ??דרס ומוספים ?הלבלם: ואר־דמופף יום (לשכת־ השברתהזה וארדמוסף.יום) ולששש עצרה ולש"־־׳) ויכסה) (לשנע;■ת) (לכדור.) הג המצות |חג הגבעות חג הפיות ר&מיניהג העצרת VIV ־י: T * • * J ־* הזה נעשה ונקריב לפניך באהבה ?מצות רצונך׳ במו שבלבל עלינו בהורלך על־ ידי מ#ה ע?דך מפי בכודך ?אמור: Szombaton. שיום השבת שני־כבשים בני־שנה תמימם. ושני עשרנים סלת מנדודי בלול:-, בשמן ונסכו: עלת שבת כשבתו.עיל* . עלת התמיד ונסבה: 6 első és második napjánסח ובחדש הראשון כאךבעה עשר יום לחדש פסה ליי: ובחמשה וגשר יום לחדש הזה חג. שבעת שים מצות יאכל: ביום הראשון מקרא־קדש. כל־מלאכת עבדו־־, לא תעשו: והקרבתם אשה עלה ללי פרים כני־בהר שמם ולאיל אהד. ושבעה כבשים בגי שגה. תמימם יהיו לכם: ומנחתם וגסביהם במחיר. שלשה עשרנים לפר. ושני עשרגים לאיל. ועשרקלכבש. דין בנסבו. ושעיר לכפר. ושני תמירים בהלכתם: ,két utolsó napján פסח Sín-kor valamint המועד והקרבתם אשר, עלה ליי פרים בני־בהר שנים ואיל אהד. ושבעה כבשים בגי ימנה. תמימם יהיו לכם: ומנחתם וט׳. V T $ • •*: 7 T ! • T í 4• • wnr-kor. וביום הבכורים בהקריבכם מנחה הדשה ליי בשבעתיכם. מקרא קדש והלה לכם ביל־מלאכה עבדה לא תעשו: והקרבתם עלה ללה גיחה ללי פרים כני־בקר שגלם איל אהד. שבעה בבשים בני שנה: ומנחתם וכוי. ,első és második napján סכות ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל־מלאכת עבדה לא תעשו. והיותם חג ליי שבעת למים: \ והרןלכתם עלה אשה ריח ניחה ל?י פדים בני־כךן שלשה ?נשר אילם שנים. כבשים בני־שנה ארבעה עשד תמימם ידיו . ומנחתם ונסכיהם כנודבר. שלשה עשלנים לבר. ושני עשרנים לאיל. ועשרון לכבש. דין כנפיו. ושעיר לכפה ושני המילים כהלכתם: אלהינו ואלהי אכותינו׳ מלך רחמן וכו׳. ,első napján חול המועד סכות וביום השני פרים בני־ברן שנים עשר אילם שניכם. כבשים בני־שנה ארבעה ?נשר תמימם* ומנחתם ונד. וביום השלישי פרים עשת' ?גשר אילם שנים. כבשים בני־שנה אלבעה עשר תמימם: ומנחתם וכי. ,második napján חול המועד סבות וביום השלישי פרים עשתי ;נשר אילם שנים. כבשים בני־שנה ארבעה ?נשר תמימם: ומנחתם וטי. וביום הרביעי פרים עשרה אילם שנים. כבשים כני־שנה ארבעה עשר תמימם: ומנחתם וכד. ,harmadik napján הול חמעד סכות וביום הרביעי פרים עשרה אילם שנים. כבשים כני־שנה ארבעה עשר תמימם: ומנחתם וכד• וביום ההמישי פרים תשעה אלים שנים. כבשים בני" שנה אלבעה עשר תמימם: ומנחתם ונר. ,negyedik napján ךןן^ המועד סכות וביוס^ההמישי פרים תשעה אילם שנים. כבשים כני־ שנה ארבעה עשר תמימם: ומנחתם וכד. מוס!? לשלש רגלים. ־־ ! 7 • 7 : ! 7 וביום הששי פרים שמנה אילם שנים. נבשיש כני־שנה אךבעה עשר תמימם: ומנחתם וכי* .ד0>1-ח־ימ;־נא יבא וביום הששי פרים שמנה אילם שנים. כבשים בני־שנה ארבעה עשרתמימם: ומנחתם וכי• וביום השביעי פרים שבעה אילם שנים. כבשים בני־ שנה ארבעה עשר תמימב: ומנחתם ומי• .•01!1-שמ־ת תורה és שמיני עצרת ביום השמיני עצרת תהיה לכם. כל־מלאכת ־:•*:- V IV : 7 V 7 V : * V IV עבדה יא תעשו: והקרבתט עלה אשה ריח :־ 7 ־ :־־ í * S )*־־ : I•• ** 7 V גיחה לי פר אהד איל אחד. כבשים בני־שכה 7 V T ” I ־1• 7 7 ” Í 7 : 7 V #HaD ♦ ומנחתם וכר. י נ 7 : * • Szombaton. יישמהו במלכותך שומרי שבת וקולאי ענג. עם מקדשי שביעי. כלכם ישבעו ויתענגו מטובך. והשביעי רצית בו וקישתו. המזית ימים אותו זקראת׳זכר למעשה בראשיתס אלתינו ואללי אבוקינו. מלך רםמן, רדום עלינו. טיוב ומטיב, הדרש־לנו. I T ־• ׳ • IT V IT שובה אלינו בך,מיק רדומיך. בנלל אבות שעשי רצונך. בנה ביתך ?בקהלה ומונן מקדשך על־מביוניו, והראנו בבנינו׳ '^צז .397 Muszaf-ima a három főünnepre !שממו בתקונה:?שב כמים לעביודקם ולהם לשירם ולזמרם. והשב ישראל : י' : * T : 7 : - : T ״ : T •• ■ל?נילם. :'שם נעלה :;־אדר :;שמר:-ל?;" ?שלש פעמי רגלינו, ככתוב בתלת־ שלוש פעמים בשנה !דאדר כל־זכוךך ארד־פני יי אלהיך במקום אשר יבלל♦ בלג המצות ובלג "שבעיות ובחג הפכיות. ולא יראה את־פני יי ריקם: : ־ ־ .־ : "7 V V : ״ :7" 7 I איש במתנת ידיו. כברכת יי אלהיך אישר : ־־ : ־ T : ״ : :IV vs T | :־־ V נהז־לך י :השיאנו י: אלהיגו את־ברכת מועדיך לחיים ולשלום. לשמחה ולששון, כאשר רציה ואמרת לברכנו. <לש:י•־ אלחינו ואלה׳ אבותינו, רצח במנוחתנו.) : 7 :־ **• I” 7 : • " í I•• ■: " ” I” V5 קדשנו כמצותיך והן חלקנו כתוחרך, שבענו מטובך ושמחנו בישועתך, וטהר לבנו לעבדך כאמת׳:הנחילנו:: אלהינו(באהבה וברצוךבש־מהח ובששון«32ת 0 מועדי קדשך, וישמחו בך:שראל מקדשי שמך. ברוך אהד־, י: מקדש יה׳בבת » ישראל והזמנים: ז * : 7 •• (עבודה.) רצה יי אלהינו בעטך !שראל ובתפלהם. והשב את־העבודה לדביר ביתך. ואשי ישךאל ותפלתם באהבה תיבל ברצף. ותהי לרצוז תמיד עבודת ישראל עטך: !תחובה עינינו בשובך לציון ברחמים. ברוד אתה יי, המחדד שכינתו לציון 5 (הודאה.) טורים והנהנו לך, שאתה הוא יי אלהינו 7־7 I •• v: T Í ואלה' אבותינו לעולם ועד. צור תינו׳ מנן ישענו אתה, הוא לדור ודור. נורה לך ונספר תהילתך עלחיינו המסורים בידך. ־ - •״I 1v 7 : • : - I ועל־נשמותינו הפקודות ילך. ועל־נסיך שבכל־ יום עטנגועל־נפלאותיך וטובוהיך שבביל־עה, ) ערב וברור וצהרים: הטוב בי לא־כלו רחמיך. (מודים דרבנן.) *) מודים אנדנו לך׳ שאתה הוא **אלהינוואלהי T ־ T לד » •יו •• - אבותינו. אלה* כל־־בשר. ייצרנו׳ יוצר בראשית. ברבות *הודאות לשמך זתנדדל וזתקדוש. עול שזתהייתנו וקימתנו. בן תהיעו ורזקימנו ותאבת נליותנו לחצרות זקךשך. 4שמ*ד הרןיך ולעשות ךצו;ךולןנבךך בלבב שלם. על שאנחנו נוודים לך. ברוד אל ההודאות: : IV 17 V IV •המרחם בי לא־תטו חסדיך. מעולם קרינר לך: 399 Muszaf-iilm a liátom főiymepre. ועל־בלם :תברך ויתרומם עטי מלןגו תמיד לעולם ועד: ובל ההיעם יוךוך־טלה. ויהללו את־עטך מאם-" האל יעועתגו ועוךתגו סלד־׳♦ מרוך אתה יי, הטוב עמך ולך גאה להודות: (שלום.) .Eisim אלהינו ואל1ד אבותינו. בדננוי בניכה המשלסת $־'וךה׳ ה׳בתובה.על־ידי משה.עבדך׳ האמורה שפי אהר־ן ובניו בהנים .עם קיושך באמור : יט־כף י,י וי׳8?1ף! X ל ?־“ אל־!7 ■ייו־זני: י׳צא " פנד אליך דשם לדי שלום: ־ עים עלום טובה וברכה, חן והסד ורחמים 7 7 :7 7 ״* | V IV T :־־:־־ • עליגו ועל כל־יעראל עמך, ברכגו אביגו בלגו í I” T ־ 7 ״ : 7 •• - j IV ~ -ו 7 •1 17 X באחר באור פגיך. בי באור פגיך גתת לגו : IV 7 : * I IV 7 í T V ן 1-7 7 IT י: אלהיגו תורת הייכם ואהבת חסר וצרתה • 7 :I" V ־ ־ י : ־ ־ I T 7 : V IV וברכת ורחמים והיים ועלום, וטוב בעיגיך לברך אח־?מך יעראל ככל־עת ובכל־עעת בלזלומך: ברוך אההך- המברך את־עטו יעראל בעלום: אלהי׳;צור לשוני מרע ושפתי מזייר מרמה. .ולמקללי ;פעי תהום. לנפשי כעפר לבל תדר־*׳♦ פתח לבי בתורתך ובמצותיך תךזיוף נפשי. לבל החושבים עלי תגה♦ מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם. עשה למען שמך. עשה למען :מתך. עשה למען קרשתך. עשה למען תורתך. למען :הלצון ידריך. הוקיעה.ימינך וענני: יהיו לרצון אמרי־פי להמון לבי לפניך. יזי צורי לגואלי: עשה שלום במרומי?. הוא יעשה שלום עלינו ועל־־בל־ישראל׳ ואמרו אמן: יהי ךצ1ן לפניף, יי אלהינו ואללי אבותינו׳ שיבנה בית המקדש במהרה בימינו׳ ותן חלב,נו בתורתף: לשם נעבדף ביראה בימי עולם ובשנים ר,ךמניות: וערבה ליי מגלת יהודה וירושלם בימי עולם ובשנים .קז־מניות: " ■ס•1’ ר,ךש ־תר,;ל׳ א־ן באלה־נו׳ ד:". .סדר ברבת ייהנים י־ •: : • VI•• A papi áldás-osztás. Ha a papi áldás-osztás megtartatik, akkor ותהיינה előtt ezt mondják. •ותערב עליך עתיךחגי ?עולה י?קר?ז אןא רחום ברחמיך הרפים השב שכינתך לציון ופדר העמדה לירושל ם: ותחזינה שגינו פשיכך לציון ברחמים. ישם נעבדך בירארר בימי עולם ובשנים.קדמניותו Előimádkozó : ברוך אתה ן:׳ שאותך לבדך ביראה נעבוד: :A papoknak ׳ ילד רצון מלפניך י: אלהינו ואלדד אבותינו׳ שתרד הברכה הזאת, שצויתנו׳ לברך אודעמך.ישראל׳ ברכה יבלמה׳ ולא־ .יהיה בה מכשול.ועוין מעתה ועד עולם: אלהינו.ואלהי אבותינו׳ ברכנו בברכה nt^fipn בתורה׳ הני ־ובה עליך מטה עבד ף׳ האמורה טפי אהרן ובניו (Előimádkozó fennszóval:) בדגים * (Község :) עם <ךףי1ך באמור: A papok mondják: ברוך אתה יזי׳ אלהינו מלך העולם׳ אשר קדשנו בקךשתו של־אהרן רצונו לברך אות־עמו ישרא^ באהבה: סדור רך ti’; יבךקד, :ברב- י: מציון עשה שמים וארץ* יי, י: אדנינו, מה־אדיר שמך בבל-הארת: דישמדך, שמרני אל׳ כי הסיתי בך: דברנו של־־עולם׳ אני שלך והלומותי שלך♦ הלום חלמתי ואיני יודע מה הוא: יהי• רצון מלפניך׳ יזי אלהי ואלהי אבות' ׳ שיהיו. כל־חלומותי עלי ועל בל־ושראל לטובה. בין שחלמתי על־עצמי ובי? שחלמתי על־אחרים ובין שחלמו אחרים עלי. אם טובים הם׳ הזמם ואמצם ייתקימו בי ובהם בחלומות יוסע ־ •- | . ־ ן: • v t - •ין הצדיק. ואם צריכים רפואה׳ רפאם כהזקיהו מלך יהודה מחליי ובמדים הנביאה מצרעתה ובנעמן מצרעתו ובמי מרה על־ידי משה יבנו וכמי יריחו על־ידי אלישע. ובשם שהפכת את־ קללת בלעם הרשע מקללה לברכה׳ כן תהפך בל־הלומותי עלי יע^-כל־:שרא^ לטובה. ותשמרני ותחנני ותרצני: א»ז• יאר. אלהים :חננו וברכנו, :אר פניו א^ני קלה: *" T יי. י: י: אל* רחום ומון. ארץ אפים ורב הסד ואקח: פנה אלי והנני. כי־™ ,הנני אני: אלייד יי נפשי* אשא: ?ד♦ אלד♦ ד"־ T í | דן הנה בעיני;עבךים אל־״יד אדוניהנם׳ כעיני שפחה אל־יד גברתה׳ מ עינינו אל־יי אלהינו < • VS ץ: V V' I “ זי : • : - V ; ד עד שיחננו: שי׳-עולש stb, תג A papi áldás-osztás. 403 *שא ברכה מאה י; ושיקה מאלי,* ישעו. (ומצא הן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם:) ף חננו לך הרינו ^ היה זרועם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה: אל־־תפתר פניך ממני, ביום צר לי, הטה־אלי א!נך, ביום אקרא מהר ענני: אליך נשאתי את־עיני הישבי בשמים: ושמו את־־שמי על־בני ישראל, ואני אביכם: לך י: הנקלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד. כי־כי4 בשמים ובארץ. לך ן; הממלכה והמתנשא לכל לראש: שלום 1 שלום לרחוק ולקרוב אמר יי וךפאהיו: יהי רצון מלפניך :: אלהי ואלדד אבהי׳ שתעשה למען קדשה ססייך לסמיך הפשוטים ולמען טהרה שמך הגדול הנבור והנורא בן־עשרים ושתים אותיות׳ היוצא מפסוקים של־ברכת כהנים, האמורה מפי אהרן ובניו עם קדושי, שתהיה קרוב לי בקראי לץ♦ ותשמע תפלתי ואנקתי תמיד-כשם ששמעת אנמת "יעקב תמימך׳ הנקרא איש תם. התך לי ולכל נפשות ביתי מזונותינו ופתסתנו ברוח ולא בצמצום, ביתר ולא באפור׳ בנחת ולא בצער, מתחה ידך הרחבה, כשם שנקת לחם לאכול ובגד ללבוש לועקב אבינו, הנקרא איש תם. ותתננו לאהבה ולהן ולחסד בעימך ובעיני ??יו. אליך. !:?05. לך׳ ?וליום. בל־דואינו׳' וירדו דבר ;שמשם לעבולתך׳ ישם שנתת את־ יוסף צדיקך׳ בשעה שהלבישו אביו כתנת פסים׳ להן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל־רואיו. ותעשה עסי נפלאות ונסים ולטובה אות. ותצליהני בדרכי. ותן בלבי בינה להביז ולהשכיל ולקיים את־כיל־לברי תלמוד תורתך וסודותיך. ותצילני משגיאות׳ ותטהר רעיוני ולבי לעבודתך. ותאריך זימי(וימי אשתי ובני ובנותי) י■•?■א״ •**•>ברב עז ושלום. אמן סלה: אדיר במרום׳ שוכן בגבורה׳ אתה שלום ושמך שלום. שד רצון׳ שתשים עלינו ועל־־עמך בית ישראל דדים וברכה למשמרת שלום: A papoknak: רבו? העולם׳ עשינו מה־שגזרת עלינו. אף אתה עשה עמנו כאשר הבטחתנו. השקיפה ממעון קלשך מן־השמים ו;רך את־עמך את־ישראל ואת האדמה אשר וחתה לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארק לבת הלב ולבש: קדוש לסעודת שהרית בשלש לגלים. Kiddus a három főünnepen az ebéd előtt. Ha az ünnep egy szombati napra esik, akkor mondanak *W'lp't-ig. וידבר משה את־מישד יי אל־בני ישרא.ל: ברוך אתה ע׳ אלהינו מלך העולם׳ בורא פרי הגפן: Mincha-ima a három föünnepre. אשרי ובא לציון a 258. lapon, azután Tefilláh a 339. lapon és עלינו. Az ünnep kimenetelénél (3113 מיצאי יום) következik מעריב a 133. lapon אתה הוננתנו a 145. lapon és עלינו, a 321) הבדלה. lapon) בורא מאורי האש nélkül mondatik. Ha egyszersmind a szombat kimenetele is van, akkor ugyanazt mondják, mit egyéb szombat kimenetelekor mondanak. סהר התפלות לראש השנה. 7 * - j . . - vi•• Ima-rend az újév ünnepre. תפלת מעריב. azután az ,(תקעו בחדש) ima következik a 1C8—176. lapig מעריב után a מנחה .157. 1.) megelőzi) קבלת שבת Péntek este a n’^-imát a .תפלה itt következő (סך־ר התפלה לעךבית׳ לשחרית ולמנחה.) <תפלת שבע.) בי שם יי אקרא הבו נדל לאלהינו:) אדני שפתי תפתה ופי ״עיר תהלתןד: (אבות.) ברוך אתהה אלוהינו ואלהי אבותינו׳ אלהי אברהם אלהי יבתק ואלהי יעקב. האל הנמל הנבור והנורא, אל עליון׳ נוטל חסדים טובים “ * Í ־ 7 •• ; | .. T . וקנה הבל מוכר חסדי אמות. ומביא נואל לבני בניהם למען שמו באהבה * לב־ני לחיים. מלך ח9ך בחיים. !©זבני בקבר החיים. למענך אלחים חייבם: מלך עוזר ומושי? ובגן. ברוך אתה י:׳ P9 אברהם: (גבורות.) אהה נבור לעולם אדני. ?הה מודם ארנה. רב להושיע: מכלכל חיים בחמר. מחה מתים ברחמים רבים. סומך נופלים. ורופא חולים ומתיר אסורים. ומקים אמונתו לישני עפר. מי כמה בעל נבורות ומי דומה לך. מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה: - : •ן - ג 7 מי כמוך אב ולרחמים. זוכר יצוריו לחיים ברחמים: ונאמן אתה להחיוה מהים. כדוד אתה מחה המתים: (קדושה.) אתה קדוש ושמך קדוש. וקדועזים ככל־יום יהללוד פלה: T IV I ־־ :־־ Z ובכן תן פחדך יזי אלחינו על כה־ מעשיך ואימתך על כת־מדרשבראת. וייראוך בל־הסעשים ■״$?-'' לזדך בל־חכרואים. רעשו בלם אגךד, אחת, לעשיות ךציונך כלבב קלם. 103 בידענו י״י אלקינו׳ קר,שלמן ל«יןי, עז ?:דך תבורר, בימינך ושסך נורא על כל־מדר שבראת: T ITT V יקב, תן בביר יזי לעמך׳ תחלה ליראיך והרך, לריוךק־ך. ובתתך ןת לסוחדם לח׳ שסחר׳ לא;־צ־ וששך לעירך וצסיחת לרן לדוד עבדך ועריבת נר לבדישי מקיחך בסד,רה ב:0ינו: ובכן צדיקים ילאו וישמחו׳ דקרים יעלוזו ׳ ’והסירים ברנה לגילו, ועולתה תקפין־פיה, וכל־חרקעה בלה בעקן תכלה, כי תעביר מסקלת זדון סך הארץ: ■; V IT ו תמרוך אתה יזי לבדך על בל־מעשיך בהר ציון בשב* כבודך ובירושלים עיר זקךשך, כיתוב בדברי ר!ושך. ימלך ל לעולם. אלהיך ציון לדר ודר. הללויה: קדוש אתה וטלא שמך ואין אלוה מבלעדיך. ככתוב׳ דנבי׳ ל ׳לבאות במשפט והאל הקדוש נקדיש* בצדקה. ברוך אתה יי, המלך הקדוש: אתה בחרתנו מבל־העמים. אהבה אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל־הלענות. ומדעתנו במצותי־ וקרבתנו מלבנו לעמדתך. ועמך הגדול והקדוש עלינו מראת:*) - 7 : ־־ 7 | 7 V T 1T 7 *) A szombat kimenetele alkalmával itt még ezt is mondják: וותודיענו " אלדינו את־טש?טי«ןין, ותלטדנו לעשור, ךלןי רצונך, ותתן־לנו " אלד,?ו מעפט־ם יערם ותורות אמת־ הוקים ומטות טובים ׳!תנחילנו זמני ששון ומועדי קדש והוי נדבר-,׳ .ותורישנו:קךשת שבת וכבוד מועד נלזגיגת הרגיל׳ ות;ד^ י! אלהינו בין קדש להול׳ בין אור לחשך׳ בין!שראל לעמיב- בין־יום השביעי לששת ימי המעשה׳ בין קישת שבת לקדשה יום טוב הבדלת וארת־יום השביעי מששת ימי המעשה קישת, הבדלת וקישת ארד־.עמך ישךאי4 דקהשתך: וו״ן לני ינרי •“ן־ל" יי אלזתיני ;א־“ את־ י־־רם (ל׳־:י• • ה׳35ת היה 0!ת־דם> הזקרון מה. יום ■ «י=ייז> התעה י?אמ״> מקרא קדש. זבד ליציאת מבךים: אלהינו ואלד,י אבותינו. :I” V •• •״ .— V .יעלה ויבא דני? וידאה וירצה ךשמע ויפקד דובר זכרוננו ופקדוננו קביו; אבותינו. מקרון מעיה קךדוד ?בדה. וזכרון ירושלים ?יד קךשך. מקרון קל־עטך בירה ישיאל לפניה לפלישה לטובו־ז לחן ולחסד ולרהמס ולחיים ילשלס ביס ך־,וקרון הזה. וקרנו יי אלהינו בו לטויה. יפקדנו בו לבדקה. והושיענו בו לחיים. ובדבר ישועה ורחמים חום יקננו. ודורם עלינו והושיענו. קי אליך עינינו. קי אל מלך הנון ורחום אתה: אלוהינו ואלהי אבורץנו. מלוך hy פל־העולם 3 *N?בו-לף׳ והנשא ![b ןל־ךזא.רץ ביקרך, והופע 3הרר ?און 410 ואפילה לראש השנה. תי עז־ על כל-יושבי ה3ל ארצך. (ידע בלפעול כי אתה פעלתו. דבי! על־יצור כי אתה יצרתו. ויאמר פל אשר נשמה פאפו׳ י: אלו!,י ישראל מלד ומלכותו 33ל משלה, (*«״•׳ אלהיני ואלהי אבודןיני, ועד־, ?w> קדשנו פמצותיך והן דזלקנו קהלה־ שפענו מטוקך ושמחנו פישוער!־, <*«״• וה3חיל;ו י אלהיני באהבה וברצון שבת 7קד#ה ינתי 1* ?cw W וטהר לפ" לעפרך פאמת. כי אונה אלקים אמת• ו™ אמת וק;ם לער. כרוך אונה גי׳ מלך ע4 כל־הארקי׳ מקדש י־^־׳ 1> ישראל ויום הוכרון: (עבודה.) רצה :: אלהינו בעמך ישראל ובהפלתם. והשב את־העכודה לךביר כיתך. ואשי ישראל יהפלונם באהבה הקבל כרצון. תלוי לרצון המיר עבודת ישראל עמך: ןי[ךוך;ה עינינו ?שוקי לציון ?רחמים. ?רוך אתה המחזיר שכיבתו לציון: (הודאה.) מודים אנחנו לך, 5- ־1 : T ] שאתו־, הוא יי אלהינו י• V5 T5 ״I ואלהי אבוועינו לעולם ועד. צור לדנו׳ ?ק ישענו אתו־, הוא לדור ודור. T : T נוך־ה לך ועממר ונחלתך על־ח״נוהמסוריםבןדך. !?לנשמותינו המקורות לך. ועל־נפיך שבכליום עמנו. ועל ־ נפלאותיך וטוכולניך ש??ל־עת, •) (מודים דרבנן) *> מודים unjss לך׳ שאו;ההוא”אלהינונאל1!י אבותינו. אלדי כל־בקר. יוצתו׳ יוצר בראשית. ברכות להוךאות לשמך תןח4 ותך,דוש. _bv שהדדיתנו לקיסו^ני. 5ן ו^חתו ותקימנו ותאסוף ולסיני לצרוח .קדשןי. לשמור ח״קיך ולעשיר! וציוו יל??דף?ל?כ שלם. על קאנהנו טורים לןי. ירו־ אל ל,היךאית: ערב ובקר וצהרים: הטובכילא־פלו רהמיך. וחמרהסכי לא־תמו הסדיך. מעולם קוינו לך: ועל־כלם ןת?רך ויתרומם שמך מלינו תמיד לעולם ועד: •) Mialatt az előimádkozó fennszóval D’־l£-ot mond, a község halkan ezt imádkozza: וכתוב לחיים טובים כל־ב;* בריתך: : : *־׳ • T : י־ : * I IV וכל למים יודוך־פלה. ויהללו א־־שמך באמרת. האיל ישועתנו ועזרתנו סלה. כרוך 7 T IV »•• 7: V í I•• 7 Í ** T V V: V אתה יי, הטוב שסך ולך נאה להודות; <שלום.) .™15® אלהינו ואלהי אבותינו. ברכנו בברכה דיטשלשת בתורה׳ הכתובה על־ידי משה עכדף, האמורה מפי אהרן ובניו כתנים .עם;קד1שך כאמור: י;ר?ןד ״ ויקמרך: :אר •״’ פניו אליך ויחנך,: י'«א י,י ?;ל אליך וישם לך שלום: .מס^שהרית '..6s mvs-kor מנחה שים ♦כלום טובה וברכה. הזוחסר ורחמים :7 7 ״ V IV 7 I : ־־־ :־ • k עלינו ועל־כלי ישראלי עמך. ברכנו אבינו יכלנו כאחד באור @ניך. בי באור ?ניך נתת לגו י: אלהינותורתחייפואהבת ••j»« m י■ • • ^ ■ .<י « הפד וצדקה וברכה ורחמים וחייבם ושלום. שלום רב על־ .ישראל עמך תשים לעולם. בי אתה הוא מלך איח לד־ השלום. וטוב בעיניך לברך אה-עמך וטוב ??שיך לבדך אתי עטך ישראל ככל־עה ובכל־שעה בשלומך: * ישראלי ככרי־עת ■ ן י* * * י ב כ ל ־ ש ע בשלומך: בספר חיים 5ךכה לשלום ופרנסה טובה נזכר ונכהב לפניך אנחנו לכל־עסך בית־יקךאל־1 לחיים טובים ולבלום. ברוך אחה לל׳ עושה חשלום: אלהי׳;צור לשוני מרע ושפתי מדבר מלמה. ולמקללי נפשי הדום. לנפשי כעפר לכל תהיה. פתה לבי בתורתך וכמצותיך תרדוף נפשי. לכל החושבים עלי רעה. מהרה הפר עצתם וקליל מהששתם. :עשה למען שמך. עשה למען ימינך. עשה למען קךשתך. עשה למען תורתך. למען והלצון ידידיך. הושיעה ימינך .וענני: יהיו לרצון אמרי־פי להגיה לבי לפניך. יי צורי וגואלי: עשה שלום במרומיו. הוא יעשה שלום עלינו ועל־כלדשראל׳ ואמרו אמן: יהי רצון לפניך׳ יי אלהינו ואלד,י אבותינו׳ שלבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך: ושם נעבדך ביראה בימי עולם וכשנים.קד־מניות: וערבה לך מנחת יהודה וירושלם בימי עולם ובקנים קרמני-ות: קדיש תתקבל׳ עלינו. .J:ö-ot (184. lapon) mondják אבית és ז־יינלו 2^-kor Ka-ddis előtt שבת után תפלה kivéve) naponkint a ז־שבת שובה) cv-ig כפור 461דאש השנה .78. lapon) mondják) ג-אב״נו מלכנו és nnjy-kor שהרית Kölcsönös szerencsekivánatok az újév előestéjén, Egy férfiszemélyhez: לשנה טובה תנתב: Többeknek: לשנה טובה תכתבו: Egy nőszemélyhez: לשנה", טובה תכתבי: Többeknek: לשנה טובה תכתבנה סדר הקדוש לראש השנה. .CV- mondják הששי Ha az ünnep egy szombati napra esik, előbb (דהי־עךב וןד-י־ברף) יום הששי: ויכלו השטים והארץ וכל־צבאם: ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. וישבת ביום השביעי מכל־ מלאכתו אשר עשה: ויברך אלהים את־יום השביעי ויקדש אתו. כי בו שבת טכל־טלאכתו אשר-ירא אלהים לעשות: כרוך *nij יי, אלהינו מלך העולם. בורא פרי הנפן: ברוך אהד־, יי, אלהינו מלך העולם, אשר בדור־כנו מכל-עם ורוממנו מכל־לשון וקךשנו במצוותיו. והתן־לנו:: אלוהינו ?אידבדה אה־ (לשבתי י יום השבת הזה ואת־) יום הזכרון הזה♦ יום מקרא קדש, זכר ליציאת מצרים. כי בנו בהרה ואותנו קישרג מבל־ העמים. וךבךך אמת וק:ם לעד. ברוך אהה ך, מלך על בל־הארץ׳ מקדש <ה׳?3ת,0 זשראל ויום הזכרון: ,is mondják !-והבדלה itt עסל-מוצאי שבת ברוך אתה יזי׳ אלהינו מלך העולם׳ בורא מאורי האש: ברוך אהה יי, אלוהינו מלך העולם, המבדיל בין קדש לחול, בין אור לחשך, בין •שלא— לעמים׳ בין יום השביעי לששת ימי המעשה. 3ין רןךשת שבת לרןךשת יום טוב הבדלת. ןאת־יום השביעי מששת י»י המעשה קישת. הבילת ■ירשת את־עטך:שהאל בלוךשתך: ברוך אתה יי׳ המבדיל בין ר|ךש לר|ךש; ^רוך אתה י:, אלהינו מלך העולם, ימההינו והימנו רהגיעכר לזמן h 17 : 17 V; V v : • ״ ־דיי ״יי : - 1 *-• ♦ 1 !11 A קדוש után étkezés előtt, a mikor a két ünnepi kenyér fölött a מוציא imát mondták, bemártanak egy darab édes almát mézbe és a következő ima elmondása után megeszik: ברוך אתה יי׳ אלהינו מלך העולם׳ בורא פדי העץ: Ezután ezt mondják: יהי רצון מלפניה׳ ך אלהינו ואלהי אבותינו׳ שתחדש עלינו ♦מנה טובה ומתוהדה: תפלת מקרית. Úgymint más ünnepnapokon, most is azt imádkozzak, a mi a 8-dik lap-tói az 51-dik lapig áll, azután a 347. lapon ישראל bs3-ig a 358. lapon, a תפלה-! a 405. lapon,4אכינו מלכנו a 78. lapon. Szombati napon 1-א כינו מלכנו nem mondanak. .תפלת מוסף Az itt következő תפלה után קריאת התירה történik (372. lapon), erre תקיעת שיופי־, azután 4אשרי mondanak 386. lapon. (Szombaton פרקן D19'-t monda-nak és תקיעת *סופר elesik. (תפלת תשע.) (פי שם יי אקרא הבו גד־ל לאלהינו:) אדני שפת■ תפתה ופי יניד תהלתף: (אבות.) ברוך אתרה יי, אלהינו ואלהי אבותיגו-אלהי אברהם אלדד יצחק ואלהי יעקב. האל :vs r T : - *• v •״ • I 7 Í״״ ־־:־ I * הנדול הנבוד והנורא, אל עליון, נוטל הסדים טובים וקנה הכל וזוכר הסד־ אבות, ומביא נואל לבני בניהם למעז W באהבה : מילד־ עוזר ומושיע ומק. ?חך *, 50< אברהם: % T : - X (:;•־׳־,. ן אד־ 1155־ לעולם אדני. מחיה מו־דט אתה. רב לה1שיע : ממלבל חיים בחסד. מחיה מתים נרהפע * —; • : • •• ** “ : V IV S רביט. סומך ;ופליט. ורופא חוליט! ומתיר אפורים. רכגקים אמו;תו לישגי: ונמר. מי ממות בעל;בורות ומי רומה לך. מלך ממית ומחיה ומבמיה ישועה: מי במוך אב סרחמים. זוכר יצוריו לסיים • T : ” : T | 1 T ברחמים: ונאמן אתה להחיות מתים. ברוך אתה ך מחוה המתים: (קדושה.) אתה קדוש ושמר הדוש. וקדושים בכל־יוט - 7. T | : ״ : 7 ! T : • I דללור פלה: ובמן תן פחדך :ו אלהינו עד:בל־מעתי ואימתך עד כל־מה־שבךאת. ויראוך כד ׳ "־־) המעשים וישתחוו לפניך כל־הברואים. ויעשו - • : • : ־ T | IV T 1 -I ־ : • : ״ T כלם אנדה אחת. לעשות רצונך ?ל?ב שלם. כמו שידענו ך אלהינו, שהשלסן לפניך. עז בידך ונבוךה בימינך ושמך נורא על ?ל־מה־ שבראת: T IT T * ו?כן תן כבוד ך לעמד. תהלד־. ליראיך ותהוה לדורשיך ופתחון פה למיחלים לך. 1 • 1 T : ׳ : 1v ן • : ן v יי s ־ד • tן עומהה לארצך וששון לעירך וצמיל׳ת nu לךוד עבדך ועריכת נר לבן־ישי בשיחך ?0חךח ?:בינו: ובכן צדיקים וראו דשמחו׳ וישרים יעלזו, וחסידים בתה כילו׳ ועולרנה תקפין־פיה׳ ובל* הרשעה כלה כעשן ת?לה׳ כי העביר ב?שלת ודון הז־מחז ותבלוך אתה יי ל?ךך.על ?ל־מעשיך בהר ציון משכן כבודך ובירושלום עיר זקךשך. כיתוב ?דברי קדשך.ימליך,יו לעולם. אלחוך ציון לדיר ודיר. הללויה: | T I ־ T -I קדוש ארנה ונורא ‘׳?מך ואין אלוה שבלעדיך ככתוב, ויגבה יי צבאות במשפט והאל הקדוש T S 7 ! ;קדש בצדקה. בדוד אתה ך, המלך הקדוש: אתה בחרתנו מכל־העמים. אהבת אותנו - 17 : - í T ״ 7 7 - • 7:1-7 IT ורציה בנו. ורוממתנו סיל־הלשנות. וקדשתנו במצותיך. וקרבתנו ?לבנו לעבודתך. ושמך הגדול והקדוש עיצינו TO • ותתן־לנו יי אלהינו באהבה את־יום <*״״׳ ־ • í I•* Ví Tt !7 I V ־ :- 7 V העבת היה ואת־יום) הזברון הזה.'D1 (זכרון) תרועה (?אהבה) מקרא קדש, זכר ליציאת מצרןם: ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו. ואין אנחנו יכולים לעשיות חובותינו בבית בחירתך׳ בבית הגדול והקדוש ש־גר־א שמך עליו, מפני היד שנשתלחה במקדשך: יהי רצון מלפניך, יי אלך,שי ואלהי אבותינו, מתך רחמן, שתשוב ותרחם עלינו ועלמקדשך ברחמיך הרבים ותבנהו מהרת והנדל כבודו: אבינו מלבנו, גלה כבוד מלביתך עלינו מהרה, והופע וחגשא עלינו לעיני כלחי, 4-20 מוסף לראש ה^3ה. ת: וקרב פזורינו מבין דרנויט ונפוצותינו כנס : I" : “I T •״I•• : •-J ־ •• מוךכהי«ל8וץ. והביאנו לציון עירך ברןה ולירושלים בית מקךעך כשמחת עולם. ועם נעעזה לפניך את־רךבנות חובותינו. תמירים כסדרם ומוספים בהלכתם: ואת־מוספי יום ” I V : 7 7: * : •7 7 :T : <הש?ת 10. רוט הזכרון הזה נעשה ונלךיב לפניך 3אה?ד־, במצות רצונך. כמו שכתבת עלינו כתורהד עיל־־ירי משה עבדך מפי כבודך כאמור: <ל»ת:) וכיום ה׳שבת שני־בבשים בני־קנה ממימם וקני ו׳נש־ניס סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו: עלת שבת ?שבתו על־עלת התמיה ונסב־: ובחדש השביעי באחד להדש, ממרא־קדש - 7| : • VI- 7 V : * * : - V I ן |v יהיה לכם* כל־מלאבת עברה לא תעשו. יום תרועה יהיה לכם: ועשיתם עיה'ילדיה נירה : 7 • ; 7 v • - V 7 v : -ן - • ו- לך פר בלכרך אחד איל אהד. ככשים בני־ שנה שכעה תמימם: ומ;התם ונככיהם כמך3ר. שלשה ע־צרנים לפר. ושני עשדנים לאיל. הנ?רח ל?לש מיז כנסבו. ושני שעירים הכפר. ושני תמירים : ; :•״ ; • • : - •• : : • • בהלכתם: מלבד עלת החדש ומנחתה ועלה ;•:77 : ־ ־ ־VI • . ז T - : - התמיר ומנחתה ונסייהבם במשפטמ לריר - 7 • *;7 7 ! ״ .־ ” 1- : T 7 : * ; V • דהה אשד לקי: <לל?ת:) ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי ע:;׳ עב מקדשי שביעת קלם ישבעו ויתענגו מטוב־ ןהשביעי לצית בו יקדשתו׳ חמדת ;מש אותוקראת׳ זבי למעשה בראשית: ? מלמלת.) עלינו לימיה לארק הכל. לתר גדלה ליוצר בראשית. שלא עשנו .. ...״ --------------,— כגדי :.״ 7 ג - : •• v ד* 7י : י• הא־צות ולא שיני ככשבח־ת הארכה. שלא שם לולקגו בהם וגךלנו בכל־ הכונס: :־ ד ואנחנו כורעים ומשתהוים ומורי־ ־ .־-r• : ; I • :־:־■• לפנ* מל־ מלכי המלכים הקרוש V IV| ־ : ירוה הוא. שהוא נומרי שכיס ויסר ארץ וכיושב יקרו בשכים 1 כבעל ושכינת עזיו בנבלי 423 מוסף לראש השנה. תכב הרוסים. הוא אלתינו׳ א" עוד♦ אסת סלינו, אפס זולתו. פיתום 5ת1רתו׳ דהעד. היום .W7 אל־למך♦ כי י תא האלהים בשסים ממעל ןעל־האךץ מתחת, אך עודו על־פן נקוה לך יי אלהתו לךאות מהרה כתפארת ע!,ך. להגביר גלולים 1 מךלאח♦ והאלילים כרות ומרתון. לתקן עולם במלכות #די. יכל־בגי בשר יקראו בשמך. להפנות אליך כל־רשעי ארך. .יכירו הרעו בל־יושבי הבל. בי לך תכרע בל־ברך- תשבע מל־לשון: לפניך יי אלדזינו וכרעו ויפולו. ולקבור שמך וקר ותנו. ויקבלו כלם את־על מלכותך. ותמלוך עליהם מהרה לעלם הנד. כי המלכות שלק היא. ולעולמי עד תמלוך ככבוד ו ככתוב כתורתך, יי 1 ומלך לעלם ועד נ ונאמר. לא־הכיט און ביעקב ולא־ראה עמל כושראל. יי אלהיו עמו ותרועת מלך בו: ונאמר. מהי כישחך מלך• כהתאסף רא#י עם יחד שבטי ישראל: ובדברי רךשך בתוב לאמר, בי ל:י חמלו;ה ומשל 0:125: ונאמר. יי סלן נאות לבש. לבש יי עז התאזר. אף־תבון חבל ביל־הטוט: ונאמר. שיאו שעדים דאשיבם ולנשאו פתחי עולם. ::בא מלך לבבוד. מי זה מלך הכבוד. י: עזוז ונבול. י: נבור מלחמה: שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם. ויבא מלךלבבוד: מיהואזהמלדחבכוד. ::צבאות הואמלךחבבוד סלה: :?ל־יד עבדיך הנביאים בתום לאמר. בה־אמר :: מ־ך־״ס־אל וגאלו י: צבאות. אני ראשון ואני אחרון. ומבלעדי אין אלחים: לנאמר. ועלו מושעים בהר ציוז לשפם את־הר עשו. והיתה ליי המלוכה: :נאמר. והיה י למלך על־ביל־האהז. ביום ההוא יחלה ן: אחד ושמו אלד. ובתורתך בתוב לאמה. שמע ישראל יי אלהינו יי 1 אחד: ג״ • : 7 יי T V 7 * I” v: Ti אלדינו ואלד אבוכדנו. בליוך ?גד ?ל־העיולם כליו בכבודך׳ והנשא ?נד1 ?ל־ד־,א.רץ בד!ךך, וה81?$ בהיר גאוז 4-4 מוסף לראש הש;ד!. תבדי גנזך על כל־יושבי הבל אלצך. ידע בל־ !עול כי אתה פעלתו. ויבין פל־יצור פי אתה,יצרתו. ויאמר כל אשר ;שמה באפיו׳ מ אלהי ישראל מלך ומלכותו 33ל משלה. י*11בת!אלהינו ואי׳הי אבותינו. ךצו~, ימז» קדשנו כמצוי־•־ !רק ■ ־לבני בחיירסך׳ שבענו מטובך ושמחנו בישועתך. (*«״■ והנחילנו י אל־ינו ?אהבה וברצו׳ «ת ,w!p- מייי ?ה.&«־' ?w w-> ומהר לבנו לעבדך באמת. כי אך.ה אלהים אמת׳ ידבר־ אמת וק:ם לעיי ברוך ארנה י;, מלך על1 בל־האך f מקרש W! ו> ישראל דום הזכרת: < :׳•־?־« * 1 • * ן יזכרונות.) אונה זיוכר מעשה עולם ופוקד כלצורי קדם. לפניך נגלו כל־העלמות והמון נסתרות שמבראשית. כי אין שכחה לפני 3?א כבודך ואין נמהר מנגד עיג!ך. אינה זוכר את־כל־ המפעל. וגם כל־תצור לא נכחד מטך. הכל נלד דדו? לפניך ן: אלהינו. צופה ומביט עד־ סוף כל־הדורות. כי תביא חק זברון׳ להפקד כיד־רוח ונפש. להזכר מעשים רבים והמוז T • * VITT • I T •• - :־ * • * ״ ד כריות לאין תכלית. מראשית כזאת הודערג, ומלפנים אותה גלית. זה היום תחלת מעשיה : 7 • T • •ו V T - : • - ־־־־ ד IV זכרון ליום ראשון. כי הק לישראל הוא משןט לאלהי.יער|בז ועל המדינות כו.יאמר, אי־זו לחרב ואי־זו לשלום. אידו לרעב ואי־זו לשבע. * V IV : - ־־ T - •• : T TT ” T - ובריות בו יפקדו, להזכירם לחיים ולמות. מי Í ־ • T ״ן ן : - : • S • - - T ־־־ V IT • לא נבקי כהיום הזה. כי!כר כל-היצור לפניך בא. מעשה איש ופרןךתו ועלילות מצעדי גבר. מחשבות אדם ותחבולורניו ויצרי מעללי איש. אשרי איש שלא ישכחך ובן־אדם ליזאמץ־כך. כי מו שיך לעולם לא יכשלו. ולא יכלמו לנצח כל־החוםיםבךז כי וכי כל־המעשים לפניך ב>5. ואתה דורש מעשת כלם: וגם את־נח T “ : T ״ — •• V “ I T V ן כאהבה ?כרה. נתפקדהו כדבר!שועה ורחמים. בהביאך את־מי המבול׳ לשחת כל־כשר מפני 1־1? מאליהם. 8ל־בן זכרונו בא לפניך ד, אלהינו, להרבות זרעו ?עפרות ינבל וצאצאיו בהול הים, בכתוב בתורתך. ודבר אלהיט • vs : * - I IV 7 : T - T - : את־נה ואת בל־החיה ואת־כל־הבהמה איבר אתובתבה. ויעבר אלהים רוח על־קארץ ישבו המים: ונאמר. וישמע אלהיסאת־נאקתם ויזכר “17* VJ V S - - ־ V * VS “ :־־ 7 | 7 - • : אלהים את־בריתו את־אברהם את־יצהק ואת־ *V 7 T : “ V * : V • V ״ 7 í ן : V יעקב: ונאמר. וזכרתי את־בליתייעקב ואף את־ בריתי וצחק ואף את־כריתי אברהם אזכר 1ה4ףרך 8ףןכר: ובדברי קדשך כתיב לאמרי זכר עשה לנפלאתיו, הנון ורחום יי: ונאמר. מרף נתן ליראיו, יזכר לעולם בריתו: ונאמר. ודבר להם בריתו וינחם כרב הפדיו: ועל־ידי - • : 7 V : • ־• ז- : 7 T -I : - עבדיך הנביאים כתוב לאמר, הלוך וקראה באזני ירושל ם לאמה. כה אמר יי. זכרתי לך ; 7 : : 7 -ו• •• 7־ :7 7 -I 7 * : I הסד נעירה אהבת בלולתיך. לבתך אחרי במךבר בארך לא זרועה: ונאמר. וזכרתי אני אה־בריתי אורזך בימי נעוריך. והקימותי ילך ברית עולם: ונאמר. הבן יקיר לי אפרים אם 1 • 7 : v: v ־־ •• ן * * | • v : -ן • . ןץ^ץ .427 Muszáf-ima újév napján ילד שעשועים. כי־מדי דברי בו וכר אזכרנו 1v •• - ד־ . . ...... 1v : : v t עוד, על־כן המו מעי לו רדום ארחמנו׳ נאם יו: אלחינו ואלמי אבותינו׳ זפר־ני ?™‘ן טיוב לפניך. ופקדלנו בפלןךרת לשועה "־משב משמי שמי .ר!רם. חכר־לנו ל: אלחינו את־הברית ואת־החסד לאת־ השבויה אישר נישבע־ לאבלה,ם אבינו בהר המולה. והראה לפניך,עקךהיש?לןד אברהם אבינו את־יעחקכניו על גב המזבח וכבש רחמיו, לעשיות רצונך בלבב שלם, בן ־בלמי רחמיך אר־דבעסך מעלינו. ובטובך הגדול לשוב חרון אמך מעמך ומעירך ומנחלתך. וקלם־לנוללאלהינואת־ חדיבד שהבטחתנו בתורתך על־ידי משה עברך ממי בביודר כאמור: הכרתי להם ברית ראשנים אש־ הוצאת־־אהם מאלץ מערים לעתי הגרם לחיות לחם לאלחים. 428 מוסף לראש לשנה. תינה אני יי: פי זוכר כל־הנשכהיות אתה הוא :־ ־ :T • ״ T ־ י : T ־ T מעולם. ואין'שכחה ל?ני כפא כבודך. ועקדת שרק לזרעו היום ?רדומים תזכור. כרוך אתה יזי, זוכר הכרית: (שופרות.) אתה ננלית בענן כבודך על .עם W להב־ עמם. מן השמים השמעתם קולך וננלית עליהם בערפל• טהר. נם כל־העולם כלו חל 7- ‘• ד :־»;•- 4“ ־ T \ 7 r 7 T מפניך יכרית כראשית הקהו מטך׳ כהנלותך מלכנו על־הר כיד ללמד לעמך תוך־ ומכות. ותשמיעם ארת־הור קולך ירכיות קהשך ט להבות אש. כקלות וברקים עליהם נגלית •ו:- " : j ז 7 • ן ;־־־־״״ 7 I” : * V ובקול שפר עליהם הופעת: ככתוב כתורתך. ויהי כיום השלישי כהיות הבקר ויהי קלה וברקים וענן ככה עלההר וקל שפר 1ר!ק מאד ויחרד כל־העסאשר במחנה; ונאמר. ויהי קול *V ״• ־ 7 7 7 :־■ V *־־:׳- VS V : V ־־ “ : * השפר הולך וחזק מאה. משה ידבר והאלהים 7 • 7 : I •• ן : í V ־ V! T I * יעננו בקול: ונאמר. יכלהעם ראיס את־הקולת ואת־הלפידם ואת קול השפר ואת־ההר עשן ז v - - • • : •• | ־־ 7 : 7 v ז 7 ( וירא העם ויגעו יעקרו מךהק: יכדכרי זקךעך כתוב לאבר. עלה אלהים בתרועה יי בקויד I : T: 7 : VS T T •• T עופר. ונאמר. בהצצרות וקול עופר הריעו 7 ג v: V - ־־־:-: : ן 7 7 •1 לפי י המל־ ין: ונאמר. תקעו כחדע עוקר בכסה ליום הננו 5 כי הק ליעראל הוא מעפט לאלהי יעקב; ונאמר. הללויה חללו אל בקרעו. הללוהו ברקיע עוו: הללוהו בגבוררדו. הללוהו כרב גדלו: הללוהו בתקע עופר. הללוהו בנבל וכנור: הללוהו כתף ומחול. הללוהו בטנים ועגב: הללוהו בצלצלי עמע. הללוהו בצלצלי תרועה. כל הנעמה תהלל יה. הללויה: ועל- : 7 ־:77 :“*״ 7 ־:־71 : ־ ידי עכריף הנביאים כתוב לאבר. כל־יעבי תבל ועקני אוץ כנעא־נם הדים תראו. ובתקע עופר תעמעו: ונאמר. והיה ביום ההוא יתקע 7 • :17 : V: V ־ :7 7 ־ ־ * T ־ כעופר נדויד. ובאו ל!אלדים כארץ אשור והנדחים כארץ מצתם. והעתהוו ל'\ כ־ר הקרע בירועלם: ונאמר. ויי עליהם יראה ויצא ־ VS V : *77 * V) I ־ ־ 7 :־־ ־״ 7 7: V 7•• V כברק הצו. ואדני יהוה כעופר יתקע והלך בסערות תיש: ין צכאוחןנז עליהם: כן תנז על־עמך.יעראל כעלומך: 430 מוסה לראש השנה. תל אלחינו ואלד,י אבותינו. תקע בשופר גדול לחרותנו. ושא נם לקבץ גליותינו. וקרב פזורינו מבין הגרם. ונפוצותינו בנם : T |״• .* ••I * •״ ( ־ * : ••ן - מירבתי ארץ. והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם. ושם נעשה לפניך (אתקקרבנות חובותינו) במצוד, עלינו בתורתך על־ידי משה עבךך מפי בבודך באמור: וביום שמחתבם ובמועדיכם ובראשי דדשבם ותקעתם בהצצרת על עלתיבם ועל זבחי שלמיבם וקיו לכם לזברון לפני אלחיבם. אני ל אלדיכם: בי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה׳ ואין דומה לך: ברוק אתה ;יי, שומע קול תרועת עמו ושהאל ברחמים: (עבודה.) רצה יזי אלהינו בעמך .ישראל ובתפלהם. והשב את־העבוךה לדביר ביתך. ואשי ישראל ותפלתם באהבה הקבל ברצון. ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך: ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. ברוד אתה יזי׳ המחזיר שבינתו לציון ז (הודאה.) מודים אנחנו לך׳ שאהד־, הוא ין אלהינו ואלהי אבותינו לעולט ועד. צור חיינו, מנן :־־ **ו : 7 7 V - ••ן ד - ן ׳.ישענו אהה הוא לדור ודור. נורה לך ונספר הד־זלתך עיל־הלנו המסודיכם בורך. ועול־ נשמותינו הפקודות לך. ועל־נפיך שבכל־יום עטנו. ועיל־נפלאותיך וטובותיך שבביל־עת, ערב ובקר וצהרים: הטוב בי לא־כלו רחמיך והמרחם בי לא־תמו הפריך. מעולם קוינו לך: ועל־בלם יתברך ויתרומם שמך מלבנו הסיד לעולם ועד: וכתוב לחיים טיובוים ?ל־בני כריתךז וכל ־מים יודוך־פלה. ויהללו את־שמך באמה. האל יש־מתנו מורתנו טלה. כרו־ אתה יי, הטוב שכה ולך נאה להודות: (שלוש.) .biőm אלהינו ואלהי אבותינו. בךכנו בברכה ה?ו,שלשת בתודה הכתובה, על־ידי משה עבדך, האמורה טפי אהרן ובניו כסנים עם ךדו־שך באמור: ׳?ל?ו ״!W :•זי־ ור *ליו יזוד: ילא ו: m אליך ונשם לך שלום: שים שלום טובח ובריח. הז והטה ורחמים 7 T : 7 T ״* V IV 7 I :•־:־■• בלינו ו?ל תל־ישראל ?מך. ברכנו אבינו כלנו כאהד באור בניך. כי באור בניך נתת לגי ל אלהינו תורת חיים ואהבת הסד וצדקה וברכה 1“ VÍ ־־ - * :־:־־־“ 7 7: | 7 7 : V IV ורחמים והים ושלום. וטוב ב?יניך לברך את־ עמה ישראל בכל־עת ובכל־שעה בשלומך: בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה :״*VI ־־ ״ : 7 7 : 7 ־־ : T T טיובה נזכר לנכתב לפניך אנחנו וכל־עט ביוה ישראל לחיים טובים ולשלום 4 : 7 ** : ־ ״ * : T ברוך אתה ל עושה השלום: ♦ ♦ אלדד׳;צור לשוני מרע ושפתי מדבר מךמה. לל^קללי נפשי תרום. לנפשי בעפר לבל תדדה. פתה לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי. ובל החושבים ?גלי תגה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם. עשה למען שמך. עשה למען ומינך. עשה למען קלשתך. עשה למען תורתך. למען •הלצון ידידיך. הושיעה ימינך וענני: ‘היו לרצון אמלי־פי לחניון לבי לפניך. יי צירי וגואלי: עשה שלום במרומיו. הוא !עשה שלום עלינו ועל־בל־ישראל׳ ואמרו אמן: יהי רצון לפניך׳ יזי אלהינו ואללי אבותינו׳ שיבנה בית המקיש במהרה בימינו, ותן חל״נקנו בתורתך: ושם נעבדך ביראה בימי עולם ובשנים ״קךמניות: וערכה לי! מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים ר,ךמניות: (קדיש תתקבל, אין כאלר־נו׳;;ל:ני׳י פדר הקדוש לסעודת שהרית בראש השנה. .4 mondják ,n^lp'rig 257. lapon,'שמרו בני ־שדאל Szombaton előbb תקעו בחרש שיופר בכסה ליום חגנו, כיחק לישראל הוא משפטלאלהי.יעקב: ?רוך אך,ה ך, אלהינו מלך העולם׳ כירא ?ד. המן* הפלת מנה- 7 : • - • ; A mincha-ima részei אשרי ובא לציון a 258. lapon, (Szombaton ,קייאת התורה ואני תפלתי) azután 405 הפלה. lapon,78 אבינו מלכנו. lapon és 272 עלינו, lapon (Szombaton אבינו מלכנו elmarad•) סדור ס״י 28 .סדר התשליך ראש השנה első napján a מנהה után a következő, imát mondják egy folyó víz közelében; de ha az első nap egy szombatra esik, akkor ez a reá-következő napon történik. מי־אל כמוך׳ נשא זעון;ועבר על־פשע לשארית נהלתו. לא־ההזיק לשד אפו׳ כי־הפץ הסד הוא: ישוב ירהמנו׳ שיש שונתינד. ותשליך במצלות {ם כל־הטאהם: וכל חטאת _עמך בית ישראל תשליך במקום אשר לא־ישרו ולא־יפקדו ולא־ :עלו על־לב לעולם: תתן אמת ליעקב הסד לאברהם. אשי נשבעת לאבתינו מימי י!ךם: נ*פ• סדר ערב יום כפור. • V |V VI*• ערב יום כפור reggel a סליחות után a rendes hétköznapi imát végezik; a אבינו מלכנו, תחנון, מזמור לתודה és למנצח kihagyásával (Pénteki napon אבינו מלכנו-! is mondanak.) מהר התפלות ליום הכפרים. Ima-rend az engesztelés napjára. .תפלת מעריב 0!65-כל נדרי mondják a מעריב imát 168. lapon (כי ביום הזה), azután az itt következő 78 !-אבינו מלכנו,!-תפלח. lapon és עלינו-!. (Szombat este az אבינו מלכנו elesik.) .תפלת שהרית Reggel a tefilláh-ig azt imádkozzék, a mit más ünnepnapon, azután a tefilláh-t, mely itt következik; אבינו מלכנו-! (mely szombati napon el-marad) és אין כמוך-!, azután következik a Thóra felolvasás, ,הזכרת נשמות אשרי és a Muszaf-ima a 445. lapon. פדר התפלח למעריב׳ לשחרית ולמנהה. (כי שם יי אקרא הבו גז־ל לאלחינו:) אדני שפתי תפתה ופי יניד תהלתך: (אבות.) ברוך אתה יי׳ אלהינו ואלדד אבותינו׳ אלהי אברהם אלדד 7 | 7 !7 I•• Ví •• •• :־ ••v: I •• ־ : 7 Ví T •• יצחק ואלדד:עקב. האל הגדול הגבור והנורא׳ אל עליון׳ גומל הסרים טובים וקונה הבל וזוכר השרי אבות. ומביא נואל לבני בניהם למען שמו באהבה: זברנו לחיים. מלך הפין בחיים. ובהבגו 5ספר החיים. למעגך אלחים חיים: מלך עוזר ומושיע ,י8נן. 3רחד אמה,"׳ מנן א;ךךכ : (גבורות.) אתה גבור לעולם אדני. מהיר- מתים אתה. רב להושיע: מבלבל הדים בחסד. מחיה מתים ברחמים רבים. סומך נופלים ורופא הולים. ומתיר אסוריבם. ומקים אמונתו לישעי זעפ". מי במוך בעל גבורות ומי דומה לך. מלך־ ממית ומדדה ומעמיד, ושועה: מי כמוך אב הרחמים.זוכר יצוריו לחיים ‘ ברחמים: :״*־ :״ * ונאמן אתה להחיות מתים. ברוך אתה ך׳ מחיה המתים: (קדושה.) אתה זקדוש ושמך 7קדוש. וקדושים בכל־יום יהללוך פלה: ובכן הן פחדה יי אלהינו על בל־מעשיך ואימתך על בל־מ־־עזבראת. וייראוך ביה־ 436 תפלת יום כפור. תלו חמיעשים וישתחוו לפניך בל-הברואים. רעשי כלם אנדה אחת לעשות ךצונך בלבב שלם. במו שידענו יזי אלהינו׳ שחשלטן לפניך. עז בידך ועמדה בימינך ושמך נוךא על בל־ מה־שבראת: ובכן תן עבוד גי לעמך׳ תחלה לידייך ותקוה לדורשיך. ופתחון פה למודל’□ לך. שמחה לארצך וששון לעירך. וצמיחת ,קרז לדוד עבדך. ועריכת נד לבן־ישי משיחה במחדה בימינו: ו?כן צדיקים יראו וישמחו, וישרים.יעלוזו, וחסידים ברנה ,יגילו- ועולתה תקפין־פיה, וכל־לךשעה בלה בעשן יתכלה׳ בי תעביר ממשלת זדון מן־הארץ: ותמלוך אתה גי לברך על בל־מעשיך בחר צק משבן בבודך ומרושלים עיר קר ימך. ככתוב בדברי קךשך׳ •מלך ל לעולם. אלהיך ציון לדר ודרי הללויה: קדוש אתה ונורא שמך ואלאלוח מבלעדיך. בכתוב׳ וינבח ין צבאות במשפט- והאל .» • 7 - • T Í •.ך.• הקדוש :קדש בצדך־ ברוך אתה יי, המלך הקדוש: אתה בחרתנו מכל־העמים. אהבה אותנו י : : 17 * 7 * “ T ־1 : 17 T ורצית בנו. ורוממתנו מכל־הלשנות. וקדשתנו במצותיך. וקרבתנו מלכנו לעבוךתך. ושקך הנחל והקדוש ?ילינו קראת: ותתדלנו יי הלחינו באהבה ^ת־יום (לשבי- השבת הזה לקדשה ולמנוחה ואת־יום) הכפרים - ־ 7 -V * : ן.״ 7 Í ״ נ 7 V Í - .... חוה למחילה ולסליחה ולכפרה ולמחל־בו * Í 7 ‘ : * V ״ : ״ 7 7 : * : 7 7-Í אה־כל־עונותינו עאדגה) מקרא קדש. וכר ליציאת מצרים: " 17 Í * - אלחינו ואלדד;אבותינו. יעלה ויבא m ויראה וירצה ישמע דברן ויזכד זברוננו ופקזירננו וזכרון אבותינו וזכרון משיה בן־דוה.עבדך. מכריז ירושלים עיר זקךשןד. וזכרוןכל־עמך בית ישראל לבנן לפליטה לטובה לחן ולהסד ולרחמים ולחיים ולשלום ביום ד,בפרים הזה. זכרנו י; אלהינו בו לטובה. ופלןנו בו לברכה. והושיענו בו I" VS T: I•• 1 7 לחיים. ובדבר ישועה ורחמים חוס וחננו. ורחם עלינו והושיענו. בי אלן עינינו. בי אל מלך חנון ורחום אתה: אלתינוואלתי אבותינו. בחלו לעונותינו ביום חשבת חזה וביום) הכפרים הזה. 438 תפלת יום כפור. תלח מחה והעבר ?ישמינו(וחטאתינו) מעד עיניךי באמור, אנכי אנכי הוא מחה פשעיך למעני וסטאלך לא־אזבר : ונאמר, מסיתי בעב ?W ך ובענן הטאסיך. שובה אלי בי נאלתיך: ונאמר, בי־בייום ה!ה יבפר עלי?ם לטהר אתבם מכל חטאתיבם. לפני יי תטהרו : *ל׳־־", אלוזיני - ״ 1 IT : • T: • V ואלהי אבוודנו. ר*ה קדקנו במעותיך ותןסלבןנובת1ךתך^ב.ענומטובךךפמחנו בישועתך. (ל*־"־ והנחילנו " אלחינו ?אהבדה וברצון ׳?3תזקךשןי׳ רנוחו כה ושלאל ?*-קר^י W,) וטהר לבנו לעבדך באמת. בי ארנה בלח! לישראל ומחלן לשבטי ישרון בבל־רור ודור׳ ומבלעדיך אין לנו מלך מוסל וסולת. ברוך אתה יי, כולך מוהל וסולת לעונותינו ולעונות עמו בית ישךאל ומעביר אשמותינו בבל־שנהושנה. מלך תל£ .439 Tefillah az engesztelés napjára by נ־ל־הארץ tí^pö מימת ף יעראל־* ורם הכפרים x (עבודה.) רצה יל אלהינו בעמך ?שראל ובתפלתם. והשב ארך העבודה לדביר ביתך. ואשי ישראל והפלתם באהבה הדבל ברצון. ותהי לרצון תמיד עבודת לשראל עמך: ותהללנה עינינו בשוב־ לציון ירהמיבם. ברוך אתה יד המהדר שכינתו לציון: (הודאה.) מודים אנחנו לך. שאתה הוא יו אלהינו ואלה' אבותינו לעולם ועד. צור הגו. מגן ישענו. אתה הוא לדור ודור. נודה לך ונספר תהלתך. עה דרנו המסור— בידך. ועדיי נשמותינו הפקודות לך. ועל נסיך שבכל־יום עמנו. ועי־1‘ נפלאותיך וטובותיך. שבכל־עתיערב ובקר וצהרים: הטוב כי לא־כלו רחמיך. והמרחם כי לא תמו ד־סדיך. מעולם קוינו לך: געל־בלם יתברך התרומם שמך מלכנו תמיד לעולם 7ועד: וכתוב לחיים טובים כל־בני בדיתןד: לכל הדרם יוךוך־סלה ויהללו את־שמך נאמה. האל לשיעקנו לעזרתנו סלה. ברוך אתה יזי הטוב שמך ולך נאה להודות: (.kor-ט?רכ) (és nnpp-kor שחרית) שלום רב על־ישךאל שים שלום טובה וברכה. חן והסד עמר תשים לשלם, •־סמים עליני ועל ?־־“-לא־ -W■ כי אתר-, הוא מלך ™ ^ W• ־ ־ ז. , , ״ 1 v כי באור פניך נתת לני יי אלהיט תורת איי] ***** ה״ם ,אלת הל ,אהל ובושה ותזמים וירם !שלום. וטוב בשמך לברך את־עמך ושיאל ??ל־«ת וככל־ש^ה בשלומך! בספר חלם 3ךכה ושלום ופרנסה טובת נז־ר ובכתב לפניך אנחנו וכיד־עבך ביה ישראל לסייס טובים ולשלום• ברוך אתה ה עושה השלום: (וקל .Bűn-bevallás) אלהינו ואלמי אבותינו. I" VS •• •• :־־ תבא לפניך תפלתנו, ואל תתעלם מתחנתנו. שאין אנחנו.ער פנים וקשה <נרף לומר לפניך, ך אלהינו ואלהי אבותינו׳ צדיקים אנחנו ולא חטאנו, אבל אנחנו חטאנו: אשמנו. בנדנו. גזלנו. דברנו דפי• למיני. והרשענו. ודנו. המסנו. טפלנו שמר. מגצנו רע. בזבנו. לצנו. מרדנו. ניאצנו. סדרנו. ערינו. פשענו. עדרנו. קשינו י,נךף. השענו. שחתנו. תנגכנו. תעינו. תעתענו: ץ ! • ; 7! * פדנו ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו: ואתה צדיק על כל־הבא עלינו. ני אמת עשית, מאכחני ל׳רשענו: מד נאמר לפניך יושב מרום. ומה נספר לפניך שוכן שהקים. הלא כל־הנסתרות והנגלות אתה יודע: אתה יודע רזי עולם ותעלומות פתרי כל־חי: אתה חפש נל־־הדד בטן ובוהן כליות ולב: אין דבר נעלם ממך. ואין נסתר מנגד עיניך: ובכן יהי רצון מלפניך, יי אלהינו ואלד,י אבותינו׳ שתסלח" לנו על נל־הטאתינו׳ ותמהל־לנו על כל־עונותינו׳ ותכרר־לנו על כל־פשעינו: על חטא שחטאנו לפניך באנס וברצו:: ועל חטא שחטאנו לפניך באמוץ הלב: X על חטא שחטאנו לפ:ןך בבלי דעת: ועל חטא שחטאנו לפניך בבטוי שפתום: על חטא שחטאנו לפניך בגלוי ובסתר: ועל חטא שחטאנו לפניך בגלוי ,עריות: על חטא שחטאנו לפניך בדבור פה: ועל חטא שחטאנו לפניך בדעת ובמרמה: על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב: ועל־הטא שחטאנו לפטך בהונאת רע: על חטא שחטאנו לפניך בודויפה: ועל חטא שחטאנו לפניך בועידת זנות: על חטא שח$3אנו לפניך בזדון ובשגגה: ועל חטא שחטאנו לפניך בזלזול הורים ומורים: על topd שחטאנו לפטך ?ו1ק ד: ועל חטא ׳טוטאני ל«יןי ?חלול tqto על חטא ש־יטאנו לפנוך ?טפשית פה: ועל ח?6,6 ש7טאנו לפניך ?טמאת ’גפתים: על חטא שחטאנו לפניך ?וצר דורע: ’ ועל חטא עוחטאנו לפניך ?יודעים ובלא ייחדם: ועל ?לם אלוה ?ליחות׳ פלח־לנו׳ מהל־לני■ עפר־לט: על ־?א שחטאנו לפניך ?כפת שחד: ועל חטא שחטאנו לפטך בכחש ו?כזכ: על חטא שחטאנו לפניך בלשון חרע: ועל ח?א קלטאנו לפנוך ?לצון: על חטא שחטאנו ל?נ;ך ?משא ובמתן: ו׳ר ח“א ?ימזאני לפניך ?מאכל ובמשגה: על חטא שחטאנו לפניך ?;שך ו?מך?ית: יעל חטא ש־טאנו לפמך ?נכדת גרון: על חטא שחטאנו לפניך ?שקור עין: ,ועל חטא שחטאנו לפלך ?שיה שפתותינו: על חטא שחטאנו לפ?ןך ?עיני? רמות: ועל חטא שחטאנו ל?מך ?עזות מצה: ושל בלל אליה.סליחות, סלדדלנו, מחל־לנו- בפר־לנו: על הטא שחטאנו לפנוך ?פרקת של: ועל חטא שחטאנו לפניך ??לילות: על רטא שחטאנו לפניך ?צדות רע: רעל חטא שחטאנו לפניך בצרות ;נין: .על חטא שחטאנו לבניך בקלות ראש: ועל חטא שחטאנו לפניך בקשיות ןנ־ף: על חטא שחטאנו לפנןך בריצת מלים להרע: ועל חטא שחטאנו לפנןך ברכילות: על חטא שחטאנו לפנןך בשבועת שוא: ועל חטא שחטאנו לפמך בשנאת הנם: על חטא שחטאנו לפנןך בתשומת ש: ועל חטא שחטאנו לפניך בתמהון לבב: ועל כלם אלוה סליחות׳ סלדדלנו׳ מחל־־לנו׳ בפר־לנו: ועל חטאים שאנו חשים עליהם עולה: ועל חטאים שאנו השים עליהם חטאת: ועל חטאים שאנו השים עליהם קרבן עולה ויורד: ועל חטאים שאנו דרבים עליהם אשם ודי ותלוי: ועל חטאים שאנו השים עליהם מבת מריות: ועל חטאים שאנו השים עליהם מלקות איבעים: ועל חטאים שאנו חשים עליהם מיתה בידי שמים: ועל חטאים שאנו השים עלירם ברת וערירות: ועל חטאים שאנו חשים עליהם ארבע מיתות בית דין׳ סקילת♦ שרפת. הדג. וחנק♦ על מצות עשת ועל מצות לא תעשה♦ בין שיש בה קום עשה ובין שאין בה קום עשה. את־חולוים לנו ואת שאינם נלוים לנו. את־חנלוים לנו ?בר אממום לפניך והודינו לך עליהם. ואת־ישאינם נלוים לנוי לפניך הם נלוים וידועים. כדבר שנאמר׳ הנסתרות לד אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד־עולם. לעשות את־כל־דברי התורה הזאת: כי אתה סלחן לישראל ומדלן לשבטי לסרון בכל דור ודור׳ ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח: אלתי׳ ?נד שלא נוצרתי איני כדי, מגכשו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי. ?נפר אני ?דול קל וחמר במיתתי. הרי אני לפניך ככלי מלא בועזה וכלמה? יהי רצוןמלפניך, :,י אלהיואלוזי אבותי, שלא אחטא עוד, ומה־שתטאתי לכניך מרק כרחמיך הרכים, אבל לא על־ןדי ופורים וחלים רעים? אלהי׳ נצור לשוני מרע ושפהי מהבר מרמה. ולמקללי נפשי תדום. ונפשי כעפר לכל תהיה. פסח לבי בתורתך ובמצותיך תריוף נפשי. וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצפם וקלקל מהשבועם. עשה למען שמך. עשה למ,ען ימי,?ך. עשה למען קדשתך. עשה למען תוקפך. למען והלצון ודיךיך. הושיעה ימינך וענני: ילדו לרצון אמרי־פי ומיון לבי לפניך. ד צורי וגואלי: עשה שלום במרומיו. הוא .יעשה שלום ?גליבי ועל־כל־־ושראל׳ ואמרו אמן: יהי רצון לפניך I אלהינו ואלהי אבתינו׳ ש?בנה בית המקיש ??הרה בשינו. ותן חלקנו בתורתך: ושם נעבדך בין־אה בימי עולם וכחנים ברמניות: וערבה לך מנחת ןהודה ררושלם בימי עולם ובשנים קךמיניות: קפלת מוסף ליום כפור. Muszaf-ima az cngesztelés napjára. כי שם יי אקרא הבד גדל לאלהינו: אדני שפתי תפתח יפי יגיד תהלתד: :• T : T ״ I •• T * : • r | (אבות.) ברוך אתה י;׳ אלהינו ואלהי אבותינו׳ אלהי אברהם אלהי י־בהק ואלהי יעקב. האל הגדיל הגבור והנויא׳ אל עליון׳ נובל הבדים טובים וקנה הכל, וזוכר הקלי אבית. ובביא :ואל לבני בניהם למען שבו באהבה: זברגו לחיים. מלך חפץ בחיים. וכתבי ו בספר T ; ״•T | V IV • - - I *’ ן - - • T Í : ••ו :••VI המים. למעג־ אללדם קי־ם: מלך עוזר וטוק־יג וטגן. ברוך אה.,-, ", טגן איךורם: (גבורות.) אתה בבור לעולם אדני. מהיד, בתים אתה. רב להושיע: מכלכל חייב בחסד. מדד, מתים ברחמים רבים. סובך נופלים, ירופא הולים ומתיר אסורים. ומקש אמונתי לישני עפר. מי כמוך בעל גבורות יומי דומה לך. מלך ממית ומהיד, ובאנקה ישועה: מי כמוך אב הרחמים. זוכר יציריו לחייכם ברחמים: : ־ • ונאמן אתה להחיות מתים. ברוך אתה יק מדד, המתים: (קדושה.) אתה קדוש‘ ושמך קדוש. וקדושים יכל־יום יהללוך סלה: 440 תפלת מוסף ליום כפוי. תמו ובכן וזן פהךך י: אלהינו ?י כל־מעשיך ואימתך .על כל־מהישכראת. דיראוך כל־ המעשים וישתחוו לפניך כל־הכרואים. ונעשו עלם אגדה אחת לעשות ךצונך 3לםב שלם. ?סו שידענו ל אלהינו׳ שהשלטן' לפניך. עו בירך שבורח בימינך ושמך נורא על כל־ מה־שבראת: ולק תן בבור יי לעמך׳ תחלה ליר*י8יך יתקוה לדוךשיך. ופתחון פה למנהלים לך. שמחה לארצך וששון לעירך. וצמיחת .קח לדוד עמךך. ועריכת נד ללךישי משיחך במהרה בנמינו: וכבן צדיקים יראו וישטחו׳ וישרים .יעלוזו, והסירים כרגדר,יגילו׳ ועולתה תקפץ־פיה, וכל־הרשעה כלה כעשן תכלה׳ בי תעכיר ׳ ממשלת רון מן־חארץ $ ותמלוך אחה לביד על כל־מעשיך בהר ציון משכן כבודך וכירושלנם עיי ל!דשך. ככתוב כדברי קדל־ ימליך ין לעולם. אלהיך ציוו לדר ודר. חללו,יד: קדוש אקהונורא שמך, ואקאלוה מבלעדיך. בכתוב, ויגבה יי צבאות במשןט. והאל הקדוש נקדש כצדקה. ברוך אה- יי, המלך התדוש: אתה בחרתנו מבל־העמים. אהבת אותנו ־־־ T ־ ־ ־־ ‘ ־ - - - ־ "־ I ־ 17 I ורציה בנו, ורוממתנו מכלהלשנות. וקדשתנו במצותיך. וקרבתנו מלכנו לעבודתך. ושמך הנדול והקדוש בלינו קראת: והתחלנו יי אלהינו באהבה את־יום - ־ V 7 : I" V: 7: 17 J V (*re: השפה הזה לרןךשה ולמנוהר־, ראת־יום) הבפרים הזה למהילה ולסליחה ולכפרה, ולמחל־בו ־ V ״ : ״ 7 í 7 * : * I ־ « 7 7 : * S את כלעונותינו יפאהפדס מקרא קדש, זכר 7 ”1 ־־ ־ :־ 7 * : 71 VI I ••ו V ליציאת מצרים ז * * : 17• וכפני חטאינו נלינו מארצנו ונקדסקנו מעל אהמתנו. ואין אנחנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך, כבית הנדול והקדוש "I : •־ : • 7 IV | ־־ ~1 • - 7 Í ־־ 7 I שנקרא שמך עליו׳ מפני היד שנשתלחה במקדשך: יהי רצון מלפניך, יי אלהינו ואלה' אבוועינו, מלך רחמן, שתשוב ותרחם עלינו 448 רגפלת מוסף ליום כפור. תמח ובל־מקדשך ברחמיך הרבים, !תבןחו מהרה ותגיל במח: אבי:!־ מלבנו׳ גלה במד מלכותך עלינו מהרה׳ והופע וה1^א בלינו לביני בלחי* וקרב פזורינו מבין לוגים וןפוצורנינו כנם ב:־ב־' יז*רץ. והביאנו לציון בירך ברנה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם. ויועם נעשה לפניך את־קרבנות חובורדנו, וגמידים בםהדס ומוספים כהלכוגם; ואת־מוסף יום <ושי״ 1ה׳ע?ת היה ואודמוסף יים) הבפרים לזה גבשה ונקריב לבניך באהבה במצות רצונך׳'במו שממלמ בלינו בתודרזך בל־,ידי משה בברך מפי במלך באמור; לשבת: וכיום השבת שני־כבשים כני־שנה תמ*מם. ושני עשרינים בלה מנחה בלולה בשמן ונסכו: עלת שכה ?שבחו..mby עלה התמיד ונסכה : (זה רךבן שכת ורןךבן היום !אמור): וכבשוה לחדש השכיבי הזה מקרא־קרש יהיה לבם!בניתם את־נפשוזיכם. בל־מלאבה לא תעשו; וחקרכמם עולה ללי ליס נימה ®ר בז־בקד אלי איל אהד. כבשים בני־שנה שבבה ר.מימם יהיו לכם: ומנהתם ונסביהם כעדנ-ר. שלשה ?נשרנים לפר. ושני עשרנים לאיל. • • 4 :*••.״:• 7 17 • ובשרון לכבש. וין כנככג ושני שישלים לכפר, ושני תמירים כהלכתם: יל^ת:) ישמהו במלכותך שומרי שןת לקראי עינג, עפ מקדשי שביעי. מלם ישבעו ויתענגו מטובך. והשביעי רצים בו וקדשתו׳ המרת:מים אותו זקראךן׳ זכר למעשה בראשיתן אלדדנוואלהי אבותינו. סהל 1 לעוניררגינו פיזם (ל־־ת• ד,׳?בת הלה ו;יום> הכפרים הזד״ו♦ מהה והעבר פשעינו<ץהטאתינו> סוגד .דג,*־. ?אמור, אנכי אנכי הוא מהה ?שד־ לסעני!הי״א־ץי לא־אזבר ; וגאסה סהיתי כעב פשעיך ובענן הטאהיך. עובי׳ אלי 3י כאלישיך: ונאסר, כי־כיום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם סכל הטאסיכם. לפני יתטתה ♦ (לשבת:אה,ינו יאאזי אביה,׳ דיי׳ מ״מני0 .קדשנו כסעותיך והזהלקנוכת1ךסך.שכענוטטובךושסחנו■ סדור ק״י 89 450 תפלת מוסף ליום כפוי. ת: 5 * 1t r : p^S?־. (למת־ והנחילנו ",אלד,-;ו ?אהבה וברצון שבת זקךשך׳ ן;נוהו ?ה "מראל מקדשי שמך•) וטהר לבנו לעבדך פאמת. פי אתת סלח! לישראל ומהלי! לישבטי יישרק פפל־דיור ודור, ומבלעדיך אל לנוי מלך מוהל וסולח. ברוך אתה ל, מלך מיוחל וסולח לעינה,•ני ולעונות עמיו בית ישראל ומעביר א־שמיווזינו בכל־שנהושנה. מלך עד כל־הארל מקדש (השבת ף ישראל ויום הספרים: : ..... (עבודה.) רצה יזי אלהינו בעמך ישראל ובתפלתם. והשב את" העבודה לדביר ביתך. ואשי ישראל ותפלתם באהבה תקבל T :־ T ״ : • •• T! * •• • : | I v ״ ! •7 7 : ־ :־ T : - ן ־• ברצון. ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך: ותהזתה עינינו בשובך לציון ברחמים. ברוך אתה יי׳ המסדר שכתתו לציה: (הודאה.) מודים אנחנו לך׳ שאתה הוא יי אלהינו ואלהי אבותינו :־־־1: 7 | T ־־ 7 v: TS ״ן - .. ", לעולם ועד. צור חיתו׳ מגן ישענו אתה הוא לדור ודור. נודה לך ונספר תהלתך על־היינו המסוריכם בידך ועד־י־נשמותינו הפקודות לך ועל־נסיך שבכ^־יום עמנו ועיה־־נפלאותיך וטובותיד שבכ^־עת׳ ערב וברן וצהרום:הטובכי לא־כלו רהמיך. והמרהם כי לא תמו חסדיך. מעולם קוינו לך: ועל־־בלם יתברך ויתרומם שמך מלבנו תמיד לעולם ועד: וכתוב לחיים טובים כל־בני כריתך: וכל המים יורוך סלת. ויהללו ארדשמך באמת. האל ישועתנו ועזרתנו סלה. ירוך אתה יזי׳ הטוב שמך ולך נאה להודות: (שלום.) שים שלום טובה וברכה. הן והסד ורחמים עלינו ועל כל־ישראל עמד. ברכנו אבינו בלנו באחד באור פניך׳ בי באור פניד נתת לנו יי אלהינו תורת מים ואהבת הסד יצרקה וברכה ורהמים וחיים ושלום. וטוב בעיניך לברך את־־עמך ישראל בכל־עת ובכל־־שעה בשלומך: בספר הרים ברכה ושלום ופרנסה טובדח נזכר ונכתב לפניך אנחנו וכללע^ך בירת ישראל לדרים טובים ולשלום. ברוך אתה ת עושה השלום: <ודר.) אלהינו ואלד,י אבותינו. תבא לפניך תפלתנו׳ לאל תתעלם מתחנתנו. שאין אנחנו עז• פנים וקשה ונרה לומר לפנלד׳ יי אלחינוואלחי אבותינו׳ צדיקים אנחנו ולא חטאנו׳ אבל אנחנו חטאנו: אשמנו. בנדנו, נזלנו. דברנו ךפי. העוינו. והרשענו. ודנו. דזמסנו. בולנו שהר. מענו ךע. מבנו. לצנו. מרדנו. נאמנו. סדרנו. ערינו. פשענו. צררנו. קשינו ערף. רשענו, שהתנו. תעבנו, תעינו. תעתענו: : 17 : r t סרנו ממצוותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו: ואתהצזייר■ על בל ־הבאעלינו. כי אמתעשית׳ ואנחנו ־־שלעני: מה נאמר לפניך יושב מרובם. ומה נספר לפנלך שו־ז שחקים. הלא כל־הנסתרות והנגלות אתה יודע: אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל־הי: אתה חפשבל-הדרי בבון ובוהן 1ל2: אין י?י,3על= מןי. וא־ן נסתר מנגד עיניך: ובכן יהי רצון מלפניך י: הלחינו ואלדד אבותינו. שתסלח לנו על יל חטאתינו׳ ותמחל־לנו עיה־1 כלקעונותינו׳ יתכפר לנו! על !ד־ פשעינו: על הטא שחטאנו לפנןך באנס וברצון: ך_על חטא שחטאנו לפניך באמוץ הלב: על הטא שחטאנו לפנןך בבלי דעת: ועל חטא שחטאנו לפניך בבטוי שפתים: על חטא שחטאנו לפניך בגלוי ובסתר: ועל חטא שחטאנו לפמך■ בגלוי עריות: על חטא שחטאנו לפניך בדבור פה: ועל חטא שחטאנו לפניך בדעת ובמרמה: על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב: ועל־הטא שחטאנו לפניך בהונאת רע: על חטא שחטאנו לפניך בודוי פה: ועל חטא שחטאנו לפניך בועידת זנות: על הטא שחטאנו לפניך בזדון ובשגגה: ועל חטא שחטאנו לפניך בזלזול הורים ומולים: על חטא שחטאנו לפ;ןך בחזק יד: ועל חטא שחטאנו לפניך בחלול השם: על חטא שחטאנו לפניך בטפשות פה: ועל חטא שחטאנו לפניך בטמאת שפתום: על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע: ועל חטא שהבאנו לפסןך ביודעים ובלא יודעים: ועל בלם אלוה סליחות׳ סלדדלנו■ מהל״לנו׳ בפי״לנו: 454 תפלת מוסף ליו־ם כפיר. תמי על חטא שחטאנו לפניך ככפת שחר: ועל חטא שחטאנו לפניך בכחש ובכזב: על חטא שחטאנו לפניך בלשון הרע: ועל חטא שחטאנו לבניך בלצון: על חטא שחטאנו לפניך במשא ובמתן: ועל חטא שחטאנו לפניך במאכל ובמשתה: על חטא שחטאנו לפניך בנשך ובמרבית: ועל חטא שחטאנו לפנך בנטית גרון: על חטא שחטאנו לפניך בשקורעין: ועל חטא שחטאנו לפניך בשיח שבתותינו: על חטא שחטאנו לבנך בעינים רמות: ועל חטא שחטאנו לבנך בעזות מצה: ועל כלם אלוה סליחות׳ סלה־לנו׳ מהל־לנו׳ כבי־לנו: X ׳־ ;־ I Ví T ־ : * : ־ IT : ־ IT IT על חטא שחטאנו לבנך בבריר!ת על: ועל חטא שחטאנו לבנך מבלילות: על חטא שחטאנו לבנך בברית רע: ו;גל חטא שחטאנו לבנך בצרות עין: על חטא שחטאנו לבניך בהלות ראש: ועל חטא שחטאנו לפניך בקשיות ערף: על חטא שחטאנו לפניך בריצת רגלים להרע: ועל חטא שחטאנו לבנך ברכילות: על חטא שחטאנו לפניך בשבועת שוא: ועל חטא שחטאנו לבנך בשנאת חנם: על חטא שהטאנו לפניך בתשומת :ר: ועל חטא שחטאנו לפניך בתטהון לבב: ועל בלם אלוה סליחות׳ סלדדלנו׳ מחל־־לנו׳ יפר־לנו: ועל חטאים שאנו דרבים עליהם עולה: ועל חטאים שאנו חיבים עליהם חטאת: ועל חטאים שאנו לרבים עליהם קרבן עולה ויורה: ועל חטאים שאנו חייבים עליהם אשם ודי ותלוי: .־ ־ :־ T V • T| ־ T י :־ “ T T V T I ועל חטאים שאנו דובים עליהם מבת טרדות: ועל חטאים שאנו דובים עליהם מלקות ארבעים: ועל חטאים שאנו דובים עליהם מיתה בידי שמים: ועל חטאים שאנו דובים עליהם כרת וערירות: ועל חטאים שאנו דובים עליהם ארבע מיתות■! בית דק׳ סקילה־־׳. שרפה. הרג. וחנק. על מצות :עשה ועל מצות לא תעשה. בין שיש־בה קום עשה ובין שאין בה קום עשה. את־הנלוים לנו ואת־שאעם נאים לנו. את־הנלוים לנו כבר אמרנום לפניך והודינו לך עליהם. ואת־שאינם ולתם לנו׳ לפניך הם נאים וידועים. בדבר שנאמר׳ הנסתרות ליי אלהינו • . •11 ג!״ • • 7 7 ... ...... - - . . — - 7 .... והנגלות לנו ולבנינו עד־עולם. לעשות את־בל־דברי התורה הזאת: בי אתה סלחן לישראל ומהלן לשבטי:שרון בכל דור ודור׳ ומבלעדיך אין לנו מלך מוהל ופולח: אלתי׳ עד שלא נוצרתי איני כדי. ועכוזו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי. ?פר אני בחזיי׳ קל ׳456 תפלת מוסף ליום כפור. תנו והמר במיומה.־. הרי אני r״ במל מלא בושה וכלמה t יהי ךצון מלפניך, יי אלהי ואלהי אבותי, שלא אחטא עוד, ומה־שחטאתי לפניה ע- ־ IV T : • Ir T V “ 7 Ví V V מדק ברחמיך הרבים, אבל לא על־,ידי יפורים וחלים רעים: 7 7: T ׳ T • אלתי׳ נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמת♦ ולמקללי נפשי תרום. לנפשי בעפר לכל תהיה♦ פתה לבי בתורת* ובמצותיד תרדוף נפשי. וכל החושבים עלי רעה מהרה : • : I * |V ן - : • T Í ־ T T T : ״ T הפר עצקם וקלקל מחשבתם. עשה למען שמך. עשה למק ימינך. עשה לקק קרקתך. עשה למק תודות*. למק יהלצון ידידיך. הושיעה ימינך לענני: יהיו לרצון אמרי־פי והגיון לבי לפניך. יזי צורי וגואלי: עשה שלום במרומיו. הוא "יעשה שלום עלינו ועל־יל־ישךאל׳ ואמרו אמן: יהי ךצ1ן לפניך יי אלהינו ואלה,י אבתינו׳ שיבנה בית המקדש במהרה ממינו. ותן חלקנו בתוךתך: ושם נעבדך ביךאה בימי עולם ובשנים קדמניות: ועךקה ללי מנחת יהודה מרושל ם בימי עולם ובשנים קלמניות: תפלת נעילה. Záró ima az engcsztelés Jiavján. ’ וכי שם « אקרא הבו גז־ל לאל1זינוי:) אדני שפתי תפתה ופי היד הדלת־ י■ (אבות.) ברוך אתהל׳אלהינוואלהי אבותינו׳ אלהי אברהם אלה יצחק ואלה' קלב. האל הגדול הגבור !־הנורא׳ אל הלק׳ נוטל הסדים טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות. ומביא גואל לבני בניהם למען קמו באהבה: זכרנו לחיים. מלך הפק בחיים. וכתבנו ?ספר חחיים♦ למענך אלהים חיים: בזלך עוזר ומוקיע ומגן. ברוד אתה ך׳ מגז אברהם: (גבורות.) אתה גבור לעולם אללי. מחיה מתים אתה. רב להושיע: מכלכל חיים בחסד. מחיה מתים ברחמים רבים. סומך :־־:•• - • : v 1v : ..... :־־:־־• ־ • •• I :ופלים לרופא חולים. ומתיר אסורים. ומקים אמונתו לישני ;׳נפר♦ מי כמוך בעל גבורות ונד דומה לך♦ מלך ממית ומחיה ומצמיח ישקה: מיי במוך אב הרחמים.זובר יצוריו לחיים י ברחמים t ונאמן אתה להחיות מתים. ביוך אתה יי׳ מחיה המתים: (קדושה.) אתה קדוש ושמך קרוש. וקדושים ככל־יום יהללוך סלה: 458 הפלת;עילה. תנדו ובכן הן פהרך גי אלהינו bs פל־מעשיך ואימתך הל פל־מה־שפראת, וייראוך ?ל־ המעשים וישתחוו לפריך פל־הפרואים. "עשי פלס אגדה אחת לעשות רצונך בלכב שלם. כמו שידענו גי אלהיגו׳ שהשלטן' לפניך. עז בירך ונמרה בימינך ושמך נורא על פל־ מה־שפראת: וכפן הן פבוד גי לעמך- ההלח ליואיך והלוה לדורשיך. ופתחון §ה למוהלים לך. שמלזה לארצך וששון לעירך. וצמיחת לדן לדוד עברך. ועריכת נר לכן־ישי ?שיחך במהרה כ:מינו: ובפן צדיקים יראו וישטחו- וישרים.יעלוזו, ־־סירים ברנת ,יגילו׳ ועולתה תקפין־פיה, ׳הרשעה פלה פעשן הפלה- בי העביר ממשלת זדון מן־הארץ: תמלוך אתה גי לבדך על פל־מעשיך בהר ציון משפן פבודך ובירושלים עיר קרקר. פקתוב ברברי קךשך- ומלך ין לעולם. אדהיך ציוז לדר ודר. הללויה: 459 Záró ima az engesztelés napján. קדוש אתה ונורא שמך ואין אלוה מבלעדיך• ככתוב׳ ויגבה יזי צבאות במשפט, והאל הקדוש נקרש בצדקה. ברוך אתה!י, המלך הקדוש 5 ־־ ד I אתה בחרתנו מבל־ה?5טים. אהבת אותנו ורצית בנו. ורוממוגנו מכל־הלשנות. וקדשתנו במצוותיך. וקרבתנו מלבנו לעבידסך* ושמך הנדול והקדוש ?גלינו קראת: ותתן־לנו י; אלהינו באת׳בת את־יום ולשני•: השבת הזה לקדשה ולמנוחה ואת־יום) הכפרים - - S T *.1 ; * V- T * ג V : T ־־•••• הזה למהילה ולסליחה ולכפרה ולמהל־בו ־ I * V ״ 7 * : • S T :־7 7 T : * I את־כל־עונותינו (באהבה) מקרא קרש, זכר 7| : * 7 : I” 7 V ן |V I•• v ליציאת מצרים: . . - * ! 17 • אלהינו ואלדד אבותינו. :I" V ״• •• :־ "I יעלה ויבא ויניע ויראה הרצה ולשמע ויפקד.ליזכר זפרו־נני ופקזיוננד מכרון אבותינו חכרון משיה בן־דוד עבדך. מכרוז ירושלים עיר זהךשך. לזברון כל־עמך בית ישראל לפניך לבליטה לטובה לחן ולחסד ולרחמים ולחיים ולשלום ביום הכפרים הזה. זכרנו י: אלהינו בו לטובה. ופקדינו בו לברכה. להושיענו בו לחיים. ובדבר ישועה ורחמים חוס והננו. ורחב עלינו והושיענו. f * * : ־ : I•• T : • : T :־ ״ T ״I ! •יד כי אליך עינינו. בי אל מלך הנון לרחום אתה: 400 תפלת נעילה. תס אלהינו ואלה' אבותינו. מהל 1 לעונותינו :1•• V *• ״ ”I : - ..ן ביום(לשבת: השבת הזה וביום) הכפרים הזיה♦ מחה : ־ - 7 -V : *־*.•• • V ; והעבר פשעינו (והטאתינו) מננר עיניך. : I” T : ־ “1 • vív ״ I IV כאמור׳ אנכי אנכי הוא מחה פשעיך למעני והטאתיך לא־*י6זכר: ונאמר׳ מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך. שובה אלי כישאלתיך: ונאמר. כי־ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם : VI V - • ־ ־ V : ־ ״ •• V : - •־ V : v מכל חטאתיכם. לפני יי תטהרו: (*»»! אלה■;; 17: • T: •• I • V ״1 ואלהי אבותינו׳ רצה ב^נוהחנר) ר!ךשנו במצוותיך ותן חלקנו בוהוריעך. שבענו מטובך ושמחנו בישוערל (ל™ ־ והנהלי ” אלי׳';! באיבה וב־צון שבת ־קךשץ. י»הו בה .ישךאל•1 מקישי ש^.> וטהר לבנו לעבדך באמת. כי אתה סלחן לישראל ומחל לשבטי ישחן בכל־דור ודור♦ ומבלעדיך אין לנו מלך מוהל ופלס♦ ברוך אתי־׳ גי׳ מלך מוהל וסולח לעונותינו ולעונות עמו בית ישראל •• : ••ן ■ :־ ••ן : * :• ־־ •• *Ti•• ומעביר אשמותינו כבל שנה ושנה. מלך על כלהאלי-מקרש <השבת » ישראל ויום הבפרים; (עבודה.) לצרה י: אלהינו בעמך ישראל ובתפלתם. והשב אוד־ העבודה לדביר ביתך.ואשי ישראל ותפלתם ?אהבה תקבל ברצון. ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך: ותהתה עינינו בשובך לציון ברהמים. ברוך אתה ::׳ המהדר שבינתו לציון: (הודאה.) מודים אנחנו לך׳ שאתה הוא יי אלהינו ואלה• אבותינו ; ־־» : T | ■ ׳־ • •I" V! T •• •• ;־ ••ן לעולם ועד. צור הלנו׳ מגן ישענו אתה הוא לדור ודיר. נידה לך ונספר תהלתך על־הלנו המסורים בידך ועל־ נשמותינו הפקידות לך. ועל־נפיך שבכד־^־יום עמנו. ועל־ נפלאותיך וטובותיך שבכל־עת׳ ערב ובקר וצהרים: הטוב בי לא־נלו יסמיך. והמרחם בי לא־תמו מסך. מעולם קיינד׳ לך: ועיל־בלם יתבל־ ויתרומם שמך מלכנו תמיד לעולם ועד: והתום לחיים טובים כל־בגי בריתזי: :־־ : ־ * * 7 : *• : • I IV וכלי החיים יוףךפלה ויהללו את־־שמך באמה. האל ישועתנו ועזרתנו קלה. ברוך א7תה ך הטוב שמך ולך נאה להודות: (שלום.) אלהיני ואלהי אבותיג־־. בךכנו בברכד־ז הקשלשות במודה הכתובה על־:ידי מע-ה עבדך, האמורה מפי אהרן ובניו בחנים עם ך!דושף באמור: :ברבך י; רשמיך יאר יי T: “ T פניו אליך ויחנך: ישא 7 7 •**.-ו ן • ►י •.קן ,׳ 5נר אליך דשים לך שלום: 462 תפלת נעילה. תסב : ״ ־־ T • S שים שלום טובה וברבה. תן והסד ורחמים עלינו ועל כליישראל.עמך. ירכנו אבינו נלנו באחד באור פניך׳ פי באור פניך נתת לנו יי אלך,נו תודת חיים ןאך!בת הסד וצדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום* וטוב בעיניך לברך ארדעמך ישראל בכל־עת ובכל־שעה בשלומך: בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה נזכר ונחתט לפניך אנחנו יכל־עכד ביה ישך!>.ל לחיים טובים ולשלום♦ כרוך אתה::׳ עושה השלום ז אלת־נו ואאץ אבותינו. תבא לטניך תפלתנו, ואל תת?לם טתחנו1נו,שאין אנמי זני' בנים וקש!-, ?נרה לימד ל?ניך, יי אלחינו ואלה אבותינו, צדיקים אנחנו ולא חטאנו,א?ל אנחנו זז^אנו: אשכנו. בגדנו. !!לנו. דברנו דפי. מלטי• ולזרזיזענו. ודנו. חכמנו. טפלנו שרך. :?כנו רע♦ מבנו. לכנו. סררנו. נאצני• מדני. עינו. פשז!נו. צררנו. קשינו ?נרף. רשענו. שהתנו♦ תעבנו. תעינו. תעתענו: !17:' f T í V* • סרנו ממצותיך וממשייך הטובים ולא שוד, לנו: ואתה צדיק על כל־הבא עלינו. כי אמת עשית ואנחנו הן־שענו: 4fi3 Záró ima az engeszlelés napján. ;yw מה 2אמר לפדך, יושב מרום, ומה נספר לפניך, שוכן שהקיכם. הלא כל־הנסתרות והננלות אתה יודע: אתהניורך;ה לפושעים וימינך פעוטה לקבל שבים. ותלמדנו יזי אלחינו להתודות לפניך על בל־עונוודנו, לקק נחדל מעשק;דינר, ו־קבלנו בהעוקה שלקה לפנךך באשים ובניחחים, למק ףבריך אשר אקךת. אך קך לאשי חובותינו ואך מספר לכיחחי אשמוקני. ואתה יורע שאחריתנו המה ותולעהו׳ לפיכך הרבית בליהתנו. מה אנחנו׳ יקה תינו, מה הקרנו ׳ מה־צךקנו, (מה •??:י• מה בחנו׳ מה ?בדתנו. מה נאמר לבניך יי אלהינו ואלת אבותינו. הלא בל־הנבורים באך לפניך ואנשי השם בלא חיו נחבמים בבלי מדע ונבונים בבלי השביל. בי רב מעשיהם 4,4r תפלת נרגילה. תפד תהו וימי הייתם הכל לפניך. ומותר הארס מן־תכהמה אך, כי הכל המל: אתה הכדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך: כי מי יאמר ל־ 8ר תפעל ואם־יצדק מה־יתךלך. ו־תךלכו וי אלקינו כאהבה את־יוב יהשנת היה ואת-יוס) הכפרים לד,זה, קץ ומחילה וסליחה עלי ??1־עונותינו, ?למען נחדל מעשק :דינו ונשוב אליך, לעשות חקי רצונך כלבב שלם: ואתה כרהמיך הרכים רחם עלינו, כי לא תחפוץ כהשחתה עולם. שנאמר, דרשי ל כהמצאו קראהו כהיותו קרוב: ונאמר, ועזב לשע דרכו ואיש ?ק.ץ מהשבהיו. רשב א־“": והתכהו ואל־אלהינו כי ורכה לסלוח: ואתה אלוה סליחות, חנון החום׳ אקך־ אפים ורב־הסר ומרבה להטיב, ורוצה ]־465 Az engesztelési záróima. flgj אתה ?תשובת ך??עים ואין אתה הפין ?מיתתם. שנאמר, אמד אליך,ם חי־אני נאם אדני ה1ה אם־אתפין ?מות -ישע. פי אם־?שוב ך??ע מדרכיו וחוד,: ??ובו שובו מדרכיכם הרעים ולמי׳ תמותו ?ית "?־אל: ונאמר, דחפייןאחפיין מות רשע נאם אדני יהירה, הלא בשובו מדרכיו וחיה. : \ :״־ 7 :V * :־ : •:77 :7 7 ונאמר. פי לא אתפך ?מורת המת נאם אדני!היה׳ וה??יבו ותיו: פי אתה מלתן לישראלי ימהלן לש?מי "?־ין ?פי*־ דיור ודור׳ ומבלעדיך'אין לנו מלך מוחל וסולח: V אלתי, עד שלא נו?ךתי איני כדי. י??ש־ שנוצרתי ?אלו לא גתיותי. ע?ר אני כהוי׳ לןל וחמר ?מיתתי. הרי אני לפניך כבלי מל>8 בושה וכלמה: יהי ךצון מלפניך י: אלהי ואלהי אבותי׳ שלא אח?א עוד. ומה־שהטאתי סדור ק-י ao 466 קפלת;עילה. וזסו לפניך ?רק ברחמיך דזר?ים. אבל לא על־יך־ יםולים רחלים רעים: אלדד׳ נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה. ולמהללי נפשי תדום. ונפשי כעפר לבל תהי”. פתה לבי בתורתך ובמצותיך תרדוך נפשי. וכל החושבים עלי רעה. מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם. :_עשה למען שמך. עשה למען ומעך. עשה למען קך־שתך. עשה למען תורתך. למען והלצון ידידיך. הושיעה ימינך וענני: והיו לרצון אמרי־־פי והגיון לבי לפניך. יזי צורי וגואלי: עשה שלום במרומיו. הוא יעשה שלום עלינו ועל־כל־־ושראל׳ ואמרו אמן: ןך,י תיון לפניה יי אלהינו ואלהי אבותינו׳ שובנה בית המנן־ש במהרה בימינו ותן הל קנו ןתוךתןז: ושם נעבדף בוראה כימי עולם וכשנים.קדימנייות: וערבה ליזי מנחת יהודה מרושל.ם כימי עולם ובשנים .קךמניות: 78.1aPOn)) אבינו מלכנו :Egyszer שמע ישראל יחד■ אלוהינו : - ~ • : 7 •• : v: T "ן יחד■ ו אהד: 7 V 7 : r Háromszor: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: y Hétszer : יהוה הוא האלהי2♦ סדר הנכה. 7 \ V I•• הדלקת נר של־־נכה. A Chanuka-gyertyák meggyújtása. A meggyújtás előtt a következő 1*112”;-t mondják: בחך אהד*, יזי, אלהינו מלך העולט, אשר קדשנו במצותיווצונו לק־ליק נד ?לחנן׳־,‘ בחך אתה יי, אלהינו מלך העולם׳ שעשה גפים לאבותיגו בימים ההם בזמן היד־,: :4 is mondjákשההיינו Az első napon בחך אתה יי, אלהינו מלך העולם׳ שהחנו וקימנו והניענו לזמן הזח,: . ( 1ו- A gyertyák meggyújtása közben a következőt mondják : הנרות הללו אנחנו מךליקים על הנסים ועל הנפלאות ועל התשועות ועיה המלחמות׳ שעשית לאבותינו ע4־ידי 52:'״ הקדושים. וכל־שמונת ימי מכה הנרות יהללו קרש הם׳ ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד׳ כדי להודות ולהלל לשמך הנדוד־‘ על־נפי" ועל־נפלאותיןד ועל־ישרנהד ז A Chanuka-gyertyák meggyújtása után a következő dalt éneklik. £עוז צור ןשועתי, לך נאה לעזבה. תבון בית תפלתי, ושם תודה ניבה• לעת תבין ממבה מצר המנבח. אז אגמור בשיר מזמור הנבת המוכה: V T : : ־ • : ; ־־ - : דעות שבעה נפשי, ביגון כהי כלחיי מרדו בקשי בשעבוד מלכות עגלה. v : - : • : • 17: T נ ד ובידו הגדלה הוציא ארדהפנלה׳ קילפרעה וכל ?רעו ורדו כאבן מצולה: דביר קדשו הביאני, ונם שם ל*! שקטתי. ג * 7 | ג !1* • v ־ : ־ 7 7 -1 ן : ־ ובא :וגש והגלכי, כי זרים עבדתי. 7 •• : ״ : ־1 " 7' 7 "í I • ויין רעל ?וסכתי. כמעט שעברתי, קץ בבל, ןרבבל, לקץ שבעים נושעתי: כרות קומתברושבקש אגני בן־הבךתא. ונהיתה לו למוקש, וגאותו נשבתה. ! ־ !17 7 : “ 7 ! I ״ ; 7 IT ראש ימיני נשאת, ואויב שמו מחית. :.....1 7 : “ : 7 •1 7 ר= בגיי וקנוניו על העץ ותלית: יונים נקבצו עלי אזי בימי השמנים. וברצו הומות מנדלי וטמאו בל־השמנים. ובנותר קנקנים נעשה נם לשושניב. בגי בינה ןמי שמנה קבעו שיר וקנניפ ♦ ♦ ו* ירכות המגלה. A Megilla felolvasása előtt: ?רוך אהה יי, אלהינו מל־ לעולט׳ 1w קדשני ?מצוהיו רצינו על־מרךא סגלה: ?רוך אהה יי, אלהינו מלך העולם׳ W־-נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה: • • - •ר ־ 7 • 7 ־־:־־־( • ?רוך אהד־־, ך, אלהינו מלך העולם, שהחינו ומימיו והגיענו לזמן מדי! ז 17 • • : !17 : • |: ד v: V V A felolvasás után: ?רוך אהה ך, אלהינו מלד העולם, האל הרב את־ריבנו והדן את־ריננו והנוקם אר־ד קמתנו והסשלם גמול לכל אויבי נפשגו והנפךע לנו מצרינו. ?חך אתה ין, הנפרע לעמו ישראל מכל־צריהם, האל המושיע: .2'-náI ישנה י*קנ 1 elhagyják és kezdenek-א’צר הניא iTW-kor •אשד הניא עצת גוום ויפר מלבבות לרומים: בקום עלינו אדם רשע׳:צר זדון מזרע;עמלק: גאה בעשרו וכרה לו בור׳ וגךלתו יקשדדלו לכד • דמה בנפשו ללכוד ונלכד׳ בלש להשמיד ונשמד מהרה: המן הודיע איבת אבותיו׳ ועורר שנאת אלים לבנים: ולא זכר רלמי שאול׳ כי־בהמלתו על־אגג נולד אלב 1 זמם רשע להכרת צדיק׳ ונלכד טמא בידי טהור: חסה נבר על־שגגת אב, ורשע הוסיף חטא על־הטאיו: טמן בלבו מחשבות ערומיו התמכר לעיסות רעה: ידו שלח בקדוש* אל׳ כס בו נתן להכרית זכרם: כראות מרדכי׳ כיקיצא.קצף ודתי המן נתנו בשושן: לבש שק וקשר מספד׳ וגזר צום וישב על־האפר: מי זה.יעמוד לכפר שנגה ולמחול חטאת:עון אבותינו; נץ פרה מלולב׳ הן הדסה עמדה לעורר ישנים: סריסיה הבהילו לחמן׳ להשקותו דן המת תנינים: עמד בעשרו ונפל ברשעו׳ עשה לו עץ ונתלה עליו: פיהם פתחו כל־יושבי תבל׳ כי פור המן נהפך לפורנו: צדיק נחלץ מנד רשע׳ אויב נתן תחת נפשו: קימו עליהם לעשות פורים ולשמוח בכל שנה ושנה: ראית את־תפלת מרך?' ואסתר. המן ובניו על־־העץ תלית: שושנת יעהב צהלה ושמחת בראותם יהד ־ * ־ :- | T :־־ T : * 7 1” T S T ו- תכלת מרדכי; תשועתם היית לנצח ותקוים קכל־רור ודור: להורי״ע שקל קויך לא .יבשו, ולא־יכלמו לנצח ביל־החוסים בך: ארור המן אשר בקש לאברי.' ברוך מרדכי היהודי. ארורה זרש אשת מבחירי. ברוכה אסתר מגנה בעדי. וגם - í V T í * ‘ Í ״ $ * 1 • -8 - T חרבונה זכור לטוב: : T T * — 313 ואתה קדוש. lapon, 103 עלינו. lapon, 100 קדיש יתום. lapon. .סדר ברכת המזון ן t ■ : • •••ו•• Az asztali ima. Ha legalább három oly férfiszemély résztvett az étkezésben, a ki a 13-ik életévet betöltötte, akkor az asztali imát közösen végzik (jlöí), a mikor az egyik az imát hangosan előadja, a többiek halkan imádkoznak és a [mrc-nál |.“N-t mondanak. Az előimádkozó kezdi: רבורד׳ Imádkozzunk 1 A többiek felelnek: x והי שם יי מברך מעתה ועד עולם Erro az előimádkozó mondja: x ברשות**) רב בעל הבית •ורבותי׳ נברך שאכלנו משלו V : I” T V | ״ T ; ־ I ־1' ־־ Egy fiú atyja asztalánál mint előimádkozó : x ברשות אבי מורי, רב בעל הבית ודבוהי׳ נברך שאכלנו משלו A jelenlevők felelnek: t ברוך שאכלנו משלו ובטובו הלנו Ha tíz vagy még több férfiszemély מנין jelen van, akkor az előimádkozó ezt mondja." ברשות (אבי מורי) רב בעל הבית ורבותי, נברך אלהיט שאכלנו משלו x ן: A jelenlevők felelnek $רוך אלהינו, שאכלנו משלו ובטובו היינו: (ברוך הוא וברוך c W ברוך אתה יי׳ אלדוינר מלך 7 | ־ T :־ד :v ־•ן ־.־ן v | העולם׳ הזז את־העולם מלו ~ ׳ i~ ־ 7 “ 7 V | T .־ בטובו׳ בה ז בחסר וברחמים. • • • • I • •* ן ne• • — «— • הוא־נותן להם לכל־בשר׳ כי ” | V IV : ־ 7 T • לעולם חסדו: ובטובו תחל 7 I ! T ” • תמיר לא״חסר לנו ואל־יחםר 7' 17־ 17 : - V : ־־ לנו מזון לעולם וער בעבור שמו תחל: טי הוא זן ומפרנס לב^ ומטיב לבל ומבין מזון חכל־בריותיו אשר ברא: : 7 : * 7 :־ 7 7 V ברוך אתה יי׳ הזן את־הבל: 7: 7 - I T ־ V I7 נודה לך יי אלהיט על שהנהלת : | :7 :v "י •%•:־1:1 לאבותינו ארץ ך!כךה טובה ורחבת ועל שהוצאתנו יי אלהיט מארץ ! v •• ז! :7 :v •ר •• •.•ו v ן מצרים, ופדיתנו מבית עבדים, ועל • ; ”I ־ : ״ r- • • 7 r^\ •• • 1T בריתך שהתמתבבשרנו, ועל תורתך : * : T V I ־1 : 7 • : 7 "1 : Iי 7:| שלמרתנו, ועל ך!כןך שהודעתנו׳ ועל חיים חן והסד שחוננתנו, ועל : ־ • •• | ז ד! v v ־ : 17 •-* אכילת מזון שאתה זן ומפרנס אותנו תמיד׳ בכל־יום ובכל־עת ובבל־ 7־ : 7 : 7 : 7 שעה: .(7>-ot is mondanak. (74. lapon הנסים Chanuka- és Parimkor itt ועל־הבל *י אלהיט אנחנו מודים : v: T: ' w •ין ־1 : • לך ומברכים אותך, :תברך שמך במיבל־הייתמיד לעולם ועד: ככתוב, ; • 7 X ־ : ^ 7 V7״ ־ X ואכלת ושבעת וברכת את־יי אלהיך I J ־ : II I : T ״ ־ : I •V VS Ti V T על־הארץ הטובה אשר נתן־לך. כרוזי אתה יי, על־הארץ ועל־המזון: T | ־ 1! | VIT T T‘. tי ־ I T רחם יי אלהינו על־יעוראל עמך ־ '* IS *״• ״! -י* • : T ״ ~~ IIV ועל ירושלים עירך ועל־ציון משכן :־r ן IV •I- T | :־I • r • ; ־ I כבודך ועל מלכות בית דוד משיחך : 1v | : ־ : •• 1• : • I •V ועל־הבית הנדול והקדוש שנקרא ־. ־ ־1 • ־ 5 T ־ 7\ Í • V | I שמך עליו: אלהינו אבינו, רענוזוננו • vs » | s ״1 7 •1 : •״H "! פרנסנו וכלכלנו והחיחנו, והרוח־לנו ־ ! I" Í ! ־ ! : "I” * : “ J I : ־ : ־ IT יי אלהינו מהרה מכל־צרותינו: ונא v! r s ~ו : t • t ז ••1 1 ז אל־תצריכנו יי אלהינולא לידי מתנת — ; • ”I•• V! 1: I * - ־ : ־ בשר ודם ולא לידי הלואתם, כי אם ז ז זז : • - * ! ז 7 • • לידך המלאה הפתוחה הקדושה •11 | י;~? ־; I ־;ן T I i tí: ז ז רהבה, שלא נבוש ולא נכלם " I • : “ v T T : לעולם ועד: (ליצני. : Szombaton) ךצה רהדזליצני לו #לקינו במציתיך ובמצות יום השביעי השבת הנחל והגדוש הך" בי יום זה גדול ולחש הוא לבניך, לשבת־ביו וי^נוד! בו באהבה במצודת יצונך: ברצונך ה;יח לנו ללאלהיני׳ שלא תהי צרה ולגיון ואנחת ביום מנוההנו-והראנו ל: אלד,ש בנחמת צף עירךובבק ותשלים עיר רןךשך. כי אתה הוא בעל הישועות יבעל הנהמות: ,is mondanak ו-־עלה ויבא in-kor itt^ המועד és יום טוב .ר&ש הדש אלהינו ואלהי אבותינו. •י• •ין •• M •י| לעלה ולבא ויניע הראה וירצה ושומע ויפקד מ5ר וכרוננו ופקדונני ?דכריז אבותינו. מכרוז משיח בךרוד עבדך. וזכרק .ירושלים ?ניר מדשך־. חסרון כלעמך ביה ישראל לפניך לסליטה לטובה לסז ולסבר ולרחמיבם ולחיינב ולשלובם כיובם : V IV : - :־ לראש חירש: ן (לבבה: ראש ההדש,! חג המצות לשבעות: הג השבעות • T לראש השנר: הזברה לבבית: י חג הסבות לשמעי העצרת ■לשמחת תירה: תשמיני דוג מצרת הזה. זכרנו יי אלהינו בו לטובה. ובררנו בו 7 : “1 :ך־ :7 T : I” V: |״״1 לברכה. והושיענו בו לחיים. ובדבר ישועה * : 7 T : ־ ״ר : ־ ״ ״ Í ־־ : T ורחמים חוס וחננו. ורחם,עלינו והושיןגנו. כי אליך עינהו. כי אל מלך חנון ורחום אתה: ובנה ירושלים עיר הקרש במהרה : ״* : I- T• ״ “ | T - : • V I ?:מינו. 3הוןץ ברהמדו ירושלים. אמן:' ברוך אינה יי. אלוהינו מלך העולם׳ האל אבינו מלכנו אדירנו בוראנו גאלנו ■יועדנו קחשנו, לדוש:עקב, רוענו רועה יישךאר, המלך הטוב והמטיב. לבל. שבכל־ יום רום הוא הטיב היא מטיב הוא v ־: V 47? Az asztali ima. ?>'71 וטיב לגו! הוא גמלנו, הוא גומלנו, הוא יגמלנו לער לחי לה?־ ולרחמים ולרוח הצלה וחצלהת ?רכה וישועה ™?ה ברגבה ובלבלה ורחמים וחיים ושלום ובל־טוב, ומכל טוב אל־יח?רנו!לרממן, הוא ימלוך עלינו לעולם וער! הרחמן. הוא יתברךבשמיםובארץ! היממן הוא ושתבח לדור דיורים ויתפאר בנו לגצה נצחים ויתהדר בנו לער ולעולמי עולמים! לרחמן, הוא יבלגסנו בכבוד! הרחמן, הוא ישבור עלנו מעל־1 צואלנו והוא יוליכננו קוממיות לארצנו! הרחמן, הוא ישלח ברכהמךבהבבית הזה ועל שלחן זה ׳שאכלנו' עליו! הרחמן, הוא לשלה לנו אתה" ־1יה הנביא זכור לטוב ויבשרלנו בשורות טובות ישועות ונהמות! לרחמן, הוא יקרך את <אבי מורי) בעל 478 ברכת הכוזון. תעד, הבית הזה ואת(אמי מוךתי> בעלת הבית ה!ה׳ אותם ואת־ביר1ם ואת־זרעם ואת פל־א#ר להם, אותנו ואת כל־אינך לנו, פסו יתברכו אמידנו אברהם יצהק דעקיב בפל סכה‘ כל׳ פן יפי־ אותנו פלנו:הר בברכה '•סלפה. ונאפה אמן: במרום ילמת עליהם ועלינו זכות שתהי לסופרת עזלום. וניבא ברבה מאת ה,יצהר־ מאלה* ישענו. ונמצא־חז לבבל טוב בעיני אלהים וארם: (לשבת :Szombaton) הרחמן׳ הוא.ינחילנו יום שבלו שנת ומנוחה לדדי העולמים: (לראש חדש: Ujhoid napján) י הרחמן׳. הוא יחדש ,עלינו את־חהדש הזה לטובה ולברכה: (לשלש רגלים: A három örömünnepen) הרחמן׳ הוא.ינחילנו יום שבלו טוב: (לראש השנה: Újév napján) הרחמן׳ הוא יחדש עלינו את־השנה הזאת לטובה ללכרכה: (להול המועד יעל בכור, : A szukoth féiünnepeu) הר־מן, הוא,יקים לבר אודם3ת דויד rhpzi : הרחמן, הוא יזכנו לימות המשיח ולחך העולם הבא: מנחיל m és •=t •™) c ;מנדל) ישועות סלבי ועשה הסר לסשיהו לחד ולזרעו ער־עולם: עשה שלום ממרומיו, הוא.יעשה שלום ״עלינו ועל בל־־שךאל. ואמרו אמן: יראו את־יי קדשיו בי אין מחסור לירכיו: ?®'דם דשו ותנבו ודרשי יי לא־ו־סרו כל־טוב: הודו ליי בי־טוב. בי לעולם חסדו: פותה את־ידך ומשבי_ע לכל־־חי רצון: 3 & ברוך הגבר אשר יבטח בץ ודרה יזי מבטחו: נער הי״יתי גם זד!בתי ולא ראיתי צדיק נעזב לזרעו מבךש לחם: ין עז לעמו יתן. יי יברך את־־עטו כשלום: פדר ברכות הנהנין. V I”• ׳ : ■ I • Ví V ÁI!I;ismondatok valamely étel vagy ital élvezése előtt vagy annak élve-zése után. t ברכות ראשונות♦ ברוך אתה A kenyér élvezése előtt: ין, אלהינו מלך העולם, המוציא להם מן־האחן: V IT 7 I * V IV ן *) Oly napokon, a melyeken Muszaf-imát is végeznek, 1־מ;רול mon--danak. 480 נרכות הנהנין. י תם A bor élvezése előtt: ברוך אהה יי, אלהיט מלך העולם, בורא פרי "2! : Hús,' tojás, sajt, gomba, czukor és más hasonló ételek, valamint Halói' - - élvezése előtt (kivéve a bort). ברוך אהה :י,'אלהיט מלך העו^ם׳ ?לעל ;היה בדברו: ״ ! 7 • * V Tcsztanemü ételek élvezése előtt: 1ירוך א-,ה יי, אלהיט מלך העולם, בורא סיגי מזונות: Fán termő gyümölcs élvezése előtt: ברוך אהה ך אלהיט מלך העולם, בורא פרי : m Földi vagy bokron termő gyümölcs élvezése előtt: ברוך אתה ך, אלהיט מלך העולם, בורא פרי האדמה: 7 7 7 Minden uj termés élvezése előtt: ברור אתה יי׳ אלהיט מלך העולם, שהחינו |7 V! V V T r T I V IV I” VI T í 7 ־“ T T I V IV I” VI TI ,•רימני והגיענו לזמן ♦ 1c?־ te?'«יי ♦ 1 •1:11.1 •481. Aldásmondatofe különféle vlelok és italok élvezése חיתא előtt vagy után. י . ברכות אמיונות.' ÍSo'r, tésztanemüek, valamint 825116, gránátalma, füge, datolya élvezése után a következő H313-Í mor.dják. ברוך אתה י, אלהינו מרך העולם- H) על ועל £**’ :1) Bor élvezése utón) (2) י«ל ך»«. •על ^ ך»*. <-) Az emlitott fái ' gyümölcsök ־־* T" = ־ = 1 I "T ;,־ : élvezése után (3) על לעל ת3ל3לת ^ :3) Tésztanemüek után) : ד . . ז ״ V t (4) על 1718,1, לעל 31ל3לח, 4) Bor és tésztanemüek élvezése) t : • - ־ - ': után : -1 *,'j 5 T ^ ®ל* : ״■ ' ; ZrtjNttf* fWif (5) על ך,*ד,י [יעל £|־¥ 1<£»\ י7ל' -5) Bor és fái gyü1ü01cs"'lfve) ־־ ־י”|.־־״׳ ־' ־••'•־ :zése után העץ ועל ?ד ד־ימ״ן; )« *W, «, "י' " ■י (G) Tésztanemüek és fái gyű- 6) •על £1ןךףך •על 1*לכל1,; על ׳) mölcs élvezése után: ־ T 4 = י = ־ ! ■ - v ,. j,: לעץיעל ירילוק (7) Tésztanemüek, bor és ‘fái לעל 1ו3לבלך" עדי: ÍTnt2H (7) על ה^ן מל ?יי ה?פ;׳ י מל $״ ה?נ*ן ועל תגובת השהה.ועל ארין חמיה טובה 7 7 S V ן V IV T í ( ' V ״ T “■• ־ ״ - : !' 5 .,.־־* ־־־ ורחבה, שרצית והגחלת לאבותינו לאכול v: V 1” -Í •7 •1 7 ־ v 77: מפריה ולשבוע מטובה. רחם ינא) יי אלהיגו ן.. V: 7 5 7 7 * ״ * * I : ■ * : 7!• • על ישראל עטך ועל ירושלים עירך. ועל ציון משבן כבודד ועל מזבחך ועל היכלך. ובנה ןרושלים,עיר ה?ןךש במהרה בימינו׳ העלנו 31 .י - סדור ק״י לתוכה,ושמחנו כבנ־נח. ונאכל מפריה ונשבע מטובה♦ ונלרכךעליה בקךשה ובטהרה י ל*?ת; וךצה והמליצנו ביום השבת הזה. לי™ סל*5 וזכרנו לטובה ביום ראש ההד־ש הזה. ליום טוב־ ושמחנו ביום חג(י^ח: המצות) הזה. (ל*?ב,ע1ת: לשכ^ת) (ל?13ת:ד^יות) (לשמיני עצרת ולשמחת תורי• • שמיני העצרת) הזה. לר*שי#ה5 וזכרנו לטובה ביום הזכרון הזה: מי־או^ה ץ טוב ומטיב לכל׳ ונודה לד על־הארץ Bor élvezése után: (!) ועל פרי הגפן: ברוך אתה י; על הארך ועל פרי הגפן: Az említett öt fái gyümölcs élvezése után: (2) ועל הפרות: ברוך אתה ןזי על הארך ועל הפרות: Tésztanemüek élvezése után: (3) ועל המחיה: ברוך אתה יי על הארץ ועל המרדה: - • : Vir T T: T - | T T ן Í ־־ ־־ * : T Bor és tésztanemüek élvezése után: (4) ועל המחיה ועל פרי הגפן: ברוך אתה יי על הארך ועל המדדה ועל. פרי ליפן: Bor és fái gyümölcs után : (&) ועל הגפן ועל הפרות: ברוך אתה יי על הארך רעיל הגפן ועל הפרות: Tésztanemüek ős fái gyümölcsök után: (0) ועל המדדה ועל הפרות: ברוך אתה * על הארך לעל המרדה ועל הברות: 483 Áldásmondatok valamely étel v. ital élvezése előtt és után. Tészlanemück, bor és fái gyümölcs után: (7) ועל המחיה ומל ז־כפן ,ומל פרי הגפ] ומל הפרות: ברו־ אתה יו מל הארץ ומל המהיך־־י ומל פר ה83| ומיה1 הפרות: Ételek és italok élvezése 'után (tésztanemüeket, az említett öt féle fái gyümölcsöt és a bort kivéve), valamint mindenféle földi bokron termő , gyümölcs után ezt a n313־-t mondják: ברוך אתה י!, אלהינו מלך העולם, בורא נפשות רבות וחסרונז ?ל בל־מה־שמרארז T 17 T V - 7 7 S V : : 7 ־־־ להחיות בהם נפש כל־הי. ברוך חי העולמים ? •7^7 ” | 7 7 7 V IV V 7 —S ® S Szagos fa felett: כרוזי אתה ך׳ אלהינו מלך העולם׳ בורא מצי בשמים: Fűszerek felett: ברוך אתה יי, אלהינו מלך העולם׳ בורא ממי בשמים: Ha koronás főt látunk : 3רוןי אלה יי, אלה־נו מלן העולם׳ #יק מ$בודו למור תם: Ha uj ruhát felöltünk : ברוך אתה יזי׳ אלהינו מלך העולם׳ מלביש מרמים: Valamely szerencsés esemény bekövetkezése alkalmával: ברוך אתה ך׳ אלהיט מלך העולם׳ הטוב והמטיב ♦ Rósz liir vétele alkalmával: ברוד אלה ל׳ אלה־נו«לןי לעולם׳ הן האלה : Villámlás alkalmával: ברוד אתה ך׳ אלהינו מלך העולם׳ עושה ממשה בראשית > *31 •4-0 A szivárvány megtekintésekor: רוך אתה «׳ אלהינו מלך העולם׳ זוכר הברת ונאמן בבריתו דקים במאמרו: Menydörgés, szélvész vagy földrengés alkalmával: ?רוך א^ה ן;׳ אלהינו מלך העולם׳ שכחו וגבורתו מל>ו עולם: megerősítésekor: ן!זוודי A ?רוך אתה ", אלהינו ?!לך העולם׳ אשר קדשנו ??rJftfi רצונו לקבוע מזוך.: כרכות אירוסין וגשואין. Esküvő alkalmával. ?תך אתה י:׳ אלהינו מלך העולם׳ בורא פרי הגפן: ?רוך אתה ן:׳ אלדרנו מלך העולם׳ אשר יוישנוכמצותיו וצונו על־העריות* ואסר לנו את־הארוסות והתיר לנו את־ ל?שוא1ת לנו על־ידי ה?ה וקדושין. ?רוך אתה "׳ ש_קזיש עמו !שלאלעל־ידי הפה וקדושין: הרי את מקדשת ק* י בס?עת זו ?דת.משה וישראל: ?רוך אתה ןזי׳ אלהינו ?}לך העולם׳ בורא פרי הגפן: ?רוך אתה ל׳ אלהינו ?}לך העולם׳ שהכל ?רא ל?בודו: ?רוך אתה ל׳ אלהינו מלך העולם׳ יוצר האדם; 485 Esküvő alkalmával. v nBTl ברוך אתה :;׳ אלהינו מלך העולם׳ אשר ער ארדהאד־ם כצלמו׳ ב^לם דמות תמיתו׳ והתקין לו מבוני בנון עד עדי ברוך אתה י;׳ יוצר האדם: שוש תשיש רתנל העקרה בקבוץ בניה לתו;ח בשמחה. ברוך אתה::׳ משמח ציון במיה: שמח תשמח רעים האהובים כשמסך יצירך בנךעדן מקדם. ברוך אתה י:׳ משטח חתן וכלה: $רוך אתה ;:׳ אלהינו מלך ד,עולם׳ אשר *יא ששו; ושמחה׳ חתן וכלה׳ וילה רןה, דיצה והדוח׳ אה;ה ןא־ו־־ ושלום ורעות. ?והרה ץ אלהינו ישמע בערי יהודה ובחצות דושלם קיל ששון וקול שמחה׳ קול חתן ןקול כלה׳ Sp מאחלות חתנים מהכתם ונערים ממשתה נגינתם♦ כרוך אתה ה משטח החתן עם־הנלה: ברכות המזון לסעודת נשואין. Ax asztali ima előtt: דד הסר ונם רדון. ואז אלכם בשיר ירן. ןחנו מעגלי צדק. שעה ברבת בני ציון W: ברשות מר;ן ורבנן ורבו*’♦ נברך אלהינו׳ שהשמחה במעונו ושאכלנו משלו: ןרוך אלהינו׳ שהשמחה במעונו וש אכלנו משלו ו;טוב־ היען: ברוך הוא וטי. סדר ברית מילה. המוהל : ברוך אר1ה יי, אלוהינו מלך העולם׳ אשר הרשנו 3מצור1יו וצרכו ?נל־והמילה: אבי הבן: ברוך אהה-, יי, אלקינו מלך העולם, אשר ך־שנו במצותיו ושנו להכניסו בבריתו שלאברהם אבינו: 1• T T T : - קהל: כשם שנכנס לברית, בן יכנס לתורה ולחפה ולמעשים טובים: I ־ :־ * * המוהל: A körülmetélés után : ברוך אתה יזי׳ אלהינו מלך העולש׳ בורא פרי הנפן t ברוך אתה י:׳ אלהינו מלך העולם׳ אשר קדש ירד מבטן רחק בשארו שם וצאצאיו התם באות ברית קדש. על־ כן בשכר זאת׳ אל חי׳ הלקנו׳ צורנו׳ צוה להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו. ברוך אתה יי, כורת הברית: :7 ” ־ : * אלהינו ואלמי אבותינו,.קיס את־הלד הזה לאביו ולאמו. ויחיא שמו בישראל(פלוני בי פליני). ישמה האב ביוצא הלציו 1,»• . ז * ז 7 ״ י * • י * * * ;הגל אמו בפרי בטנה. בכתוב׳ .ישמח אביך ואמל ות:^ יולדתך: !נאמר׳ ואעבד זעליך ואראךמוזבוםסת כךמ:ך. ואמר לך בלמיך חיי: ואמר לך בדמיך סלי: ונאמר׳ זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור: ונאמר׳ וימל אברהם את־וצהק בנו בן־שמונת;מים׳ באשר צוה אתו אלהים: הודו ליי כי־ טוב׳ כי לעולם חמדו: הודו ליזי כי טוב׳ כי לעולם חסדו: 5ל"־ זדה הקטן בדול ידדה. בשם שנכנס לכרית׳ כן לכנס לתורה ולקפה ולמעשים טובים. אמן: סדר ברכת המזרז♦ Az asztali ima előtt: נודה לשמך בתוך אמוני. ברוכים אתם ליי: נודה. בלשות אל איום ונורא׳ משגב לעתות בציה׳ אל נאזר בגבורה׳ אדיר במרום יי: נודה. • T ” ’ ־ TJ T בלשות התורה הקדושה׳ טהורה היא וגם פרושה׳ צוה־לנו מורשה. משה,עבד יי: נודה. בלשות הנהנים הלוים׳ אקרא לאלהי העבריים. אהודנו בכל־אי־ם. אברכה את־ימ נודה. בלשות מורי ורבותי׳ אפתח בשיר שפתי׳ ותאמרנה עצמותי׳ ברוך הבא בשם יי: נברך אלהינו וכר. ברכת המזון למילה. Az asztali ima után הרסמן- היא ימן 38' מלי Wi• ולמכו ולהעמו. מיום השמי;’ והלאה.ירצה דמו. ויהי " אלדיו עמו: ברכה המזה לגדלה. * : ־ ־ 7 | 7 * i הרהמן׳ ההא יברך בעל ברת המילה. אשר־־שש לעשות צדק במלה. וישלם פעלו ומשמרתו כפולה. וותנהד למעלה למעלה: הרחמן, הוא יברך רך הנמול לשמנה. וילדו ידיו ולבו לאל אמונה. ומכה לראות פני השכינה. שלש פעמים בשנה: הרחמן, הוא יברך המל בשר הערלה. ופרע ומצץ דמי המילה. איש הירא ורך הלבב עבודתו פסולה. אם שלש־אלה ׳ T ־ S "T *־ | ־ ״ 7 : * T Í T . T '*«• לא ״יעשה לה: הרחמן, הוא ישלח לנו משיחו הולך תמים. בזנות ־תני מילות דמים. לבשר בשורות טובות ונהומים. לעם אהד מבזי ומפרד בין העטים: דדהמן׳ היא ושלה לנו כהן צדק, אשר לקה לעילום. עד הוכן כסאו כשמש ויהלום. .וילש פניו באדרתו ויגלם. בריתי היתה אתו החיים והשלום: הרחשן הוא ילינו וכי♦ תפט 489 בדד פדיון הבן. Az elsöszülött flu kiváltása alkalmával. Az atya: זה מני מכורי הוא פטר רהם לאמו׳ והקדום ברוך הוא צוה לפדותו׳ שנאמר. ופדרו מבן־הד־ש תפדה יעריך מסף המשת שקלים משקל הקדש. עשרים נרה הוא: ונאמר. .קדש" לי כל־בכור פטר כל־רהם בבני ישראל באדם ומבהמה לי V |V T V IV : T הוא: A Kohén: מאי בעית טפי׳ לתן מנך בכורך׳ שהוא פטר רחם לאמו. או בעית לפדותו מעד חמש סלעים !דמהוימתא מדאוריתא: Az atya: הפת אני לפדות את־מני׳ והילה המי פדיונו מהמהות:תי מדאוריתא: ברוך אתה יזי׳ אלהינו מלה העולם׳ אשר קדשנו ממצוותיו רצינו על-פהיון הבן: מרוך אתה יזי׳ אלהינו מלך העולם׳ שהדדינו רקימנו־!הניענו לזמן הזה: A Kohén megáldja a gyermeket: ־;י Hm :ללמך י; וישמיך: :אי יי *יז א^יף פניו אליך דשים לך עזלום: (.קריאת #מע ?נל־המ^ה vp) Lefekvés előtti ima. בחך אתה יי׳ אלהינו מלך | V |V Ví T: T - 1 T העולם׳ המפיל חבלישנה על־ T *’ • — — T “ T עיני ותנומה על־עפעפי: ויהי "־2 7 -7 2 r • הגנון מלפניך׳ יי אלהי ואלדד V: T! I IV 7 : • I T ־ •• "• אבותי׳ שתשכיבני לשלום :־ ־ V ־ : ‘ "T : •I ותעמידני לשלום. ואל יבהלוני ! ־־ * “1 • : T : ן * רעיוניוחלומות רעיסוהרהורים - ח - r : ־־: רעים. ותהי ממתי שלמה í T * י T *• : • T לפניך. והאר עיני פן־אישן : T : ) 1v t •• •זי ־ J v • ־ | המות: ברוך אתה יי׳ המאיר לעולם כלו בעבורו: י Wfo1* שמע ישראל יחה אלהינו נ ” : V: T : ** T ••ן יהוה 1 אהד: T V T ! ברוך לזם כיור מלכותו לעולם מנד: [אהבת את יהודי אלדיך ככל־לבכך ובבל־נ?קך שכל־מאדך: ודיו הדברים האלה אשר אנכי סכוך היום על־לבקך: W1° לבדל והברד כ= כיכב־־ בכיסך שלבת־ כך.רך ששככ־ ובקומך: וקשרתם לאיות .על־ידך והיו לטיטפרת כין עיניך נ שהכתם על־מזזיות ביתך שש?5ריך: ויהי נעם י; אלדזינו :כלינו ומעש־ה ידינו כוננה עלינו ומעעזה !דינו כוננהו: ישב מסהר עליון. מצל שדי יתלונן: אמר ל;י מחסי ומצודתי. אלחי אבטח־בו: כי הוא .יציל־ מפח לקוש. מדבר הרות: כאבדתו 1 יסך לך ותחת כנפיו תחסה. צנח לסחרו-, 492 קראת שמע על המפה. תצב אמתו: לא־ווירא מפחד לילה. מחץ 7יעוף יומם: מדבר באפל נ־א*. מקטב ישוד צהרים: .יפל מצדד אלף ורבבה מימיני .אליך לא תש: רק בעיניך תביט. ושלמת רשעים תראה: כי־ אתה ע _מה,םי. עליון שמת מעונך: לא תאנה אליך ךזעת. m לא־יקרב באהלך: כי מלאכיו וצוה־לך. לשמרך בבל־ דרכיך:על־כפים ישאונך. פן־תגוף באבן רגלך: על־שה^ ופתן תדרך. תרמם כפיר ותנין: כי בי חשק ואפלטהו. אשגבהו כי־ידע שמי: יקראני ואענהו׳ עמו אנכי בצרה. אחלצהו ואכבדהו:׳ ארך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי: ארך ;מים ובד.. (התלים ג,'*) (.Zsoltár) גי מה־רבו צרי. רבים,קמים ?גלי; יביט אומרים לנפשי׳ אין ישועתה לו באלהים סלה; ואותה יי מגן בעדי. בבולי ומרים ראשי: קולי אל־וי אקרא. לענני מהר קךשו פלח: אני שכבתי ואישנה. הקיצותי כי י: וסמככי: לא־ אירא מרבבות עם. אשר סביב שתו עלי: קומה יי, הושיעני אלהי׳ כי הכית את־כל־איבי לחי. שני רשעים שברת: לגי דדשועה. על־עטך ברכתך פלה: השניבני ד אלהינו ליעלום׳ והעמידנו 8לקנו להיים׳ ו?רוש :עלינו קנח יטלומף- ,ותקננו 3עצה טו?ה מל.נ:ןיי והושיענו למק שמף. והנן בעדנו׳ והסר מעלינו אויב דבר וחרב ורעב יגון׳ והסר קטן מלפנינו ומאחרינו׳ קצל סנכפיף תסתירנו. ני אל שומרנו ומצילנו אתה. כי אל מלח חנון - .... * •* : **ן ־־ * ”I | •IV ... 7 |7 I ורחום אחה. וקטור ■לאהנו ובואנו לחיים ולבלום W8־, ועד עולם: ברוך יי ביום. ברוך יי.בלילה• 3רור יי כשכבנו. כרוך יי בקומנו; בי!בידך ג^וורז החיים והמתים. אשר בידו נפש בל־חי ורוח - - . ;י־״*• :־־ J 7 7 V IV 7 í V ן - בל־בשר איש* בורך אקקיד רוחי. בהיתרה אוחי יי אל אמת: אלהינו שבשמים,.יחד שמך וקום מלכותך תמיד וקלון עלינו לעולם וקד: יראו עינינו רשמת לבנו והגיד נקשנו בישועתך באמת. באמה לציון מלך אלהיך: » מלך :: סלך י: ומלוך לעולם ועד. בי הטלכוה שלך היא ולעולמי עד חסילוך בכבוד. בי איי לנו סלך אלא אתה: המלאך הגאל אתי מבל־רע יברך ־ ־ :17 ־ " ‘ '7 7* : 7 ־' | את־הנערים ויקרא בהם שמי ושם ־ :r1• ;• ־ ך 7 ... . . ; אבתי אברהם ויצחק. וידנו לרב :־ ־;77 : 7 | 7 בקרב הארץ: I V IT 7 V| IV : ויאמר אם־ישקוע תשמע לקול יי אלה־־ והישר מעיניו תעשה והאץ־ למעותיו ושמלת כל־הקיו, כל־־המסלה אשר־ שמתי ?מערים לא־אשים עליך ?י אגי" ־2אך 5 [יאמר יו אר־השטן ינער יי בך ־׳נועז •וינער י: בך הבהר בירושלכם הלא זה אוד מעל מאש: הנה מטתו שלשלמה BW גברים סביב לה מגברי ישראל: בלם אחזי • T I * .... T ״* \ T .־I " הרב מלמדי מלחמה. איש חרבו על־ירבו מפחד בלילות: יכדכך י: וישמרך: יאר פניו אליך ויחנך: ושא ך פנל אליך השם V שליום (Háromszor:) הנד, לא ינום ולא יישן שומר ישראל: " 7 : I T : T (Háromszor :) לישועתך הדתי יי: הדתי יי לישועתה: יי לישועתך קויתי: (Háromszor:) בשם יי אלתי ישראל. מימיני מיכאל־1. ; ״״ -7 :v ״*. ' 2 7 ״״ ... 7 "־ ומשמאלי גבריאל1. ומלפני אוריאל. : ״ ־ : * ״ : T “ " ומאחורי רפאל. ועל ראשי שכינת אל: (להל־פ קפ״ה.) (.128. Zsoltár) שיר הבעלות. איברי כל־ירא יי׳ ההלך בדרכיו: יגיע כפיך כ6 תאכל, אשריך וטוב לך: אשתך כגפן פושה בירכת6 ביתך. בנןך כשתלי זיתים סביב לשלה:ך: הנה כי״כן יברך גבר ירא י:: יברכך י: מציון וראה כטוב ירושלם כל־1 ימי חילך: וראה־בנים לבניך. שלום _עלץשךאל: (Háromszor:) רגזו ואל־־תחטאו. אמרו בלבבכם על“ : 2 17 v: v • : : ־ : V *־* משכבכם ורימו פלה: fhS עולם אשר מלך. ב^רם בל־יציר' נברא. ■אחרי בכלות הכיל. ילמדו ימלוך נורא: והוא היה והוא חדה. והוא יהיה בתפארה: Í V : 77 J ״ : 7 7:*: V והוא אהד ואך שני. להמשיל לולהחבירה: בלי ראשית בלי תכלית, ולו העז והמשרה: 1••• • :־־־:• : 7 :־־־•:7 והוא אלי והי גאלי. וצור הבלי כעת צרה והוא נפי ומנום לי. מנת כוסי ביום אקרא • * * 7 ־ : 71 : V : T כידו אכקיד רוחי. כעת אישן ואעירה ועט־רוחי גויהי. יי לי ולא אירא I ״ • * • 7״ • :7• T Í שרתי יי לנגדי תמיר. כי מימיני בל־אמוט. שמרני אל כי • •1 • *X * : V : T ־ . ... ־ 1•• s v v * ״ • הסיתי בןי• בידך אפקיד תחי. פדית אותי יי אל אמת: ♦♦ * ♦ צדוק הדק. 5 n’3-on, temetőbe lépéskor ezt mondja החיים A ki 30 napon át nem volt a *רוך אתה ךז׳ #לקינו מלך העולם׳ אשרקיצר אתכם בדין׳ לזן וכלכל אתכם בדין׳!*המית אתכם בדין׳ ויודע מס5ר כלכם (בדין)׳ לעתיד להחזיר ולההיותכם בדין. *רוך אתה *׳ מחיה המתים: אתה בגיור לעולם אדני. מחיה מתים אתה. רב להרביע: מכלכיל חיים בחסה. מחיה מתים ברחמים רבים, סומל : ־ : ״ - • * 1 v 1v ־ ״ ••• : ־ ד • נופלים ורופא הולים ומתיר אסורים. ומקלם אמונתו לרבני ע*ר. מי *מוך בעל גבורות ומי לומה לך. מלך ממית ומהיד, ומעמיד רבועה. ונאמן אתה להחיות מתים: הצור תמים פעלו׳ כי כל־דרכיו משפט. ” 7* T: T״ 7 7:* T 7 I אל אמינה ואין עול׳ צדיק וישר הוא. הצור תמים בכל־פעל. מיקיאמר לו מד,־תפעל. השליט בממד, ובמעל. ממית ומחה׳ מוריד שאול ויעל: הצור תמים בכל־מעשה. מי־יאמר לו מה תעשה. האומר ועשה׳ הסד הנם לנו תעשה. 7 ~ 17 7 • V |V V I ־ :־ V ובזכות הנעקד כשה הקשיבה ועשה: צדיק בעל־דרכיו הצור תמים׳ ארך אפלם ומלא לסמים♦ המל־נא להוס־נא על־אבות ובנים. בי לך אדון הסליחות להלך,מים: צדיק אתה ק להמית ולהחיות. אשר בלדך פקדון כל־רוהות. סחר קיי 32 הלילה לוי זברוננו למהות. יהיו נא עיניה ברחמים עלינו פקוחות. כי לך אדון הרחמים והסליחות: אדם אם בך־שנה יהיה. או אלף שנים יחיה. V : • • 1 | V |V V : • T 7 I V • 1 7 מז־דתרון לו׳ כלא היה יהיה. ברקי דין האמת׳ ממית ומחיה; ברוך הוא׳ כי אמת דינו׳ ומשוטט הכל בעינו. ומשלם לאדם חשבונו ודינו. להבל לשמו הודה יתנו: :דענו י: כי צדק משפטך. תצדק בדברך ותזכה בשפטף • ואין להרהר אחר מדת שפטך. צדיק אתה י: וישי משבט,״: זיין אמת׳ שופט צדק ואמת. ברוך דן האמת. שכל משפטיו צדק ואמת: נפש כל־הי בידך. צדק מלאה ימינך דדך. רחם על־־פליטת צאן:דך. ותאמר למלאך הרף שך: נדל העצה לרב העליליה׳ אשר עיניך פקהות על־כיד־ דרכי בני אדם׳ לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו: להניד כי־־ישר ::׳ צורי ולא עולתה יו: :: נתן די לקה. יהי שם י: מברך: והוא רחום יכפר עוין ולא :שהית. להרבה להשיב אפו ולא ועיר כל־המתו: קדיש לאחר הקבורה. ית?דל ויתר,דש ׳?מה רבא ??למא ד הוא עתיד לאתהדהא ולא־יאה מתיא ולאפקא ילןהין לחיי עלמא ולמבני.קדמא די־ יה ועולם ולעזכללא היכלה בגו־ ולמעקר : : •• : - : 7 T ..... : ־־־ : I - ! V פלהנא נבראה מךארעא. ולאמבא פלהגא די־שמיא לאתרה, המליץ 5ךןזא כריך הוא במלכותה הקרה בהיינון וביומיכק ובדד דכל־בית ושראל בעגלתי. ובזמן קדיב׳ ואמרו אמן: יהא ^מה יבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא: יתברך דשתיה ויתפאר ויהלמם ויתנשא ויתהדר ויתעלה". ויתהלך שמה דקךשא. בדיך הוא לעלא מן~2ל־ בןכתא ושירתה תשבהתא ונהמתא ־אמירן בעלמא׳ ואמרו אמן: :Község יהי שם יזי מברך מעתה ועד עולם: :ה>$ שלמא רבא מן־שמוא להדם עלינו ועל־׳כל־ ישראל׳ ואמרו אמן: :Község עזרי מעם יי עשה שמים וארץ: ív• ״ • :1 - r •• t • זזו;־ ן עשה שלום במרומיו׳ הוא יעשה שלום עלינו ועל־־נל־ ישראל׳ ואמרו אמן: : való távozáskor, a kit vigasztalni jöttünk, ezt mondjuk (אבל) A gyászolótól המקום ינחם אותך (אתכם :Többeknek) בתוך שאר אבלי ציון וירושלים: Az elhalt lelkének kegyeletes megemlékezésére elhalálozásának évfordu-híján a 49. és 1G. zsoltárt (113, 114. lapon) mondják. ו A talmudikus tanulmányozás után mondják קדיש דרבנן. יהנדל ויתקדש שמה רבא גתלמא די־ברא כרעותה. וימליך מלכותה במיכון וגיומיכון וגעי ךכל־ביות ישראל גתנלא ובזמן זקריב׳ ואמרו אמן: יהא שמה רבא מברך לגנלם ולעלמי עלמךא: .יתברך וישתבח התפאר גיתרמם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמה ךל1;דשא. גליך הוא;לתלא(בעי״ת: •ל^לא) מן־כל־ברכתא ושירתא תשגחתא לנהמתא דאמירן בתלמא׳ ואמרו אמן: ?5ל ייצראל ועל רבנן ועל רגלמידיהק ועל ןל־הלמידי תלמידיהון ועל כל־מן דעסקין באו־יתא יי באתלא לדן ודי בכל־אתר ואתר יהא להון יולבק> קזלמא רבא s-sjn והסיא והחמין והיק אריכי! ימזי^א ווידוא ופךרן;א מן־רךם אבוהון די מצמיא׳ ואמרו אמן: יהא שלמא רבא מן־שימיא למים שוגים תלינו ותל־כל־ ישראל׳ ואמרו אמן: תשה שלום במרומיו׳ הוא גרהמיו -יעשה שלום תלינו ותל־ כל־ישראל׳ ואמרו אמן: A királyért ünnepélyes alkalommal. התלים כ״א.) (21. Zsoltár.) למנצח מזמור לדוד : : ״ ”Ti : • " I • י: בעזך !שמח־מלך. ובישועתך מה יגיל מאד: האות לבו נתת־ לו. וארשת שפתיו בל־מנעת בלדר: כי־תקדמגו בךכות טוב. תשית לראשו עטרת פו: חיים שאל ממד. 7* : :־־ T • - T VIV ־ : | נקתה לו. ארך י.מים עולם ועד: ןדיל בבורו בישועתך. הוד והדר תשוה עליו: בי תשיתהו ברכות לעד. תחד־הו בשמחה את־פניך: כי־ המלך בטח בך. ובחבר עליון בל־יטוט: (הדלים קי״א.) , , (.111. Zsolt) הללויה. * :־ 7 אודה ך בכל־לכב. במור ישרים ועדה: 7:7: 5 T • : •־ 7 נדלים מ,?5שה ן;. דרושים לבל־חפציהם: הוד־והדר פעלו. וצדקתו עמדת לעד: זכר עשה לנפלאותיו. חנף ורחום ין: טרו־ נתז ליראיו. יזכור לעולם בריתו: כה מעשיו הגיד לעמו. לתת להם נחלת גוים: ~ 7 * * ; - 7” 7 V ־ ־ • מעשיידיואמתומשפט. נאמנים בל־פקודיו: סמוכים לעד לעולם. עשוים באמת וישר: : * 7:7 :־ 7 7: V VI פדות שלח לעמו. צודה לעולם בריתו. קדוש ונורא שמו: ראשית הכמה יראת יי. 7 : 7 : ... 7:7 • : ־ :7 שכל טוב לכל־עשיהם, תהלתו עמדת לעד: •• 7 : v •־ v ▼ נ • 7 7 v v - מי שברך לעולים לתורה. לשבת. מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא 'ברך את (פב״פ) בעבור מעלה לכבוד המקום ולכבוד התורה (:adományozás alkalmával בעבור מהעולה נדר נדבת לבו בעבורס. בימכר זה הקב״ה ידוייהו וישמרהו ויתן לו כל משאלות לבו לטובה עם כל יימראל אחיו, ונאמר אמן: כי שיברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את (פב״פ) בעבור שעלה לכבוד המקום ולכבוד התורה ולכבוד היום בימכר זה הקב״ה (לשלש רגלים; יחייהו וישמרהו, ויזבח לראות שלש פעמים בשנה את פני הי (לראש השג ־;) יזכרהו ויכתבהו בספר חיים טובים בזה היום ויתןלוכלמשאלותלבו לטובה וישמרהו ויחייהו (ליום כםז־:> יכתבהו ויחתמהו בספר חיים טובים, בספר סליחה ומחילה בזה היום וישמרהו דחייה,ו דתן לו כל משאלות לבו לטובה, עם כל ישראל אחיו, ונאמר אמן ז מי שברך למברך הגומל. כי שיברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את <פב״פ) בעבור שעלה לכבוד המקום ולכבוד התורה ולתן שיבח והודאה לשים הגדול והקדושי על בל הטובה אשיר עשה לו אלה־ם, בשבר זה הקב״ה יח־יהו וישמרהו מבל צרה וצוקה נזק ומחלה דתן לו חיים וחסד ברכה ושילום בכל מעשיי ידיו עם כל ישראל אחיו, ונאמר אמן: לבר מ צ ו ה. מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את הבחור ...... שעלה היום לכבוד המקום ולכבוד התורה ולתן שיבה והודאה לשים הגדול והקדוש* על כל הטובה אשיר עשי ה לו אלה־ם. בשיבה זה הקב״ה ישמרהו ויה־־הו. ויהיה לבו שילם עם הי אלהיו להגות בתורתו ללכת בדרכיו לשימור מצותיו הקות־ו ומשפטיו, ויהיה משכיל ומצליח בבל דרכיו. וימצא הן והסר בעיני אלד,ים ואדם, ויזכו אבותיו לגדלו ולחנכו לתורה ולמעשיםטובים. אמן: לנשואים. % שכרך אגטתיט אנרחס יצחק ויעקב, ר1א יברך את (סב־® ואת כלתו מבוד שנח־ נדבת לבו. בשכר זה הקב*היברך אותם ראריך ימיהם דתן להם ברכה זהצלתח בכל מעשי דרום. ויזט לבטח בית ישראל לשם ולחהלת נאמר אמן 5 לחולים. פי שברך אבותינו אברהם יצחק דעקב הוא יברך ד1םא את (לחולה) החולה(את הילס (פב־ם) בעבור שנדר אביו בעבורו נדבת לבו. בשכר זה דקב״ה ימלא עליו רחמים לרפאותו להחלימו להחזיקו, משלח לו ממרומים רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הטף. דתן לו אורך ימים ושטת חיים. ברכה ושלום. ויקום מחליו דודה לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם עם כל ישראל אחיו. ונאמר אמן 1 (לחולה) האשד. החולה (את הילדה) גפב־פ) בעבור שבעלה (אביה) נדר בעבורה נדבת לבו. בשכר זה הקדוש ברוך הוא ימלא עליה רתמים לרפאותה להחלימה להחזיקה, וישלח לח ממרומים רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הטף, דתן לה אורך ימים ושטח תיש ברכה ושלום, ונאמר אמן: י* י ר ל ד ת. סי שבין אמותיט שדה רבקה רחל ולאד., היא יברך אח האשד. היולדת (פב*® (אם בן הוא ö י ואת בנה הנולד לה (פב׳ס כעבור שבעלה ואביו נדר בעבורם נדבת לבו. בשבר זה הקדוש ברוך הוא ישמרהו דחייתו אותו ואת אשתו ואת נט הנולד לו, דטד, את לב הילד ללכת בדרכי היושר, דהיה ה׳ אלהיו עמו דתן לו דעה ובינה תשכל, חיים וחכר ברכה ושלום, ויזכו אבותיו ינדלו ולחנכו לתורה ולמעשים טובים, ונאמר אמן. cső בת היא $) ואת בתה הנולדת לה ויקרא שמה בישראל (פב־ם) בעבור שבעלה ואביה נדר בעבורן נדבת לבו. בשכר זח הקב״ה ישמרוע דחייתו אותו ואת אשתו ואת בתו הנולדת לה, דטד, את לב הילדה ללכת בדרכי יושר, דתי n אלהים עמה דתן לה דעה בינה והשרל חיש וחסד ברכה ושלום, ויזכו אבותיה לנדלה ולחנכה לכל הטוב והישר בעיני ה׳, ונאמר אמן! בר?ת הלבנה. Ima az ujholű felett ימהלים קם*״** ((148. Zsolt הבלויה. הללו את־יי בן־ה^ומים. הללוהו ?מרומים: הללוהו ?ל־מלא?יו. הללוחו ?ל־ ??איו! הללוהו שמש וירח. הללוהו ?לכוכבי אור: הללוהו שמי השמים. והמים אשר 1י 1T T -í • !־•-•• VI מעל ה^מים: יהללו את־שם י״י. ?י הוא צוד־, ונבראו: יעבירם ל?נד לעולם♦ הק־נתן ולא נעבור: ד־ בחך אתהה אלהינו מלך העולם׳ אומר במאמרו ברא אדוקים ובתה מיו כל־מבאם. חק וזמן נתן להם. ומלא יומנו את־תפהידם: ומימים : ־ V ־ ! * | T T • ושמתים לעימות ךצון קונם. פוער1 אמת שמעלתו אמת. וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי ברכת הלבנה. ־ : ־ ־־:7 7 במן, העתידים להתחדש כמותה 7 : 7 | V 17 ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו. : 7 ” : : 7 ~~ ” : ־ : ברוך אתה יי, מהדש חדשים: 7 | ־ Ti T : ־ ״ :7 7 • (Háromszor:) ?רוך יוצרך. ?רוך עישך, ?תך קרנך. ?תך בוךאד. (Háromszor:) ?שם שאני רוקד ?;;דך ואיני;בול לנע ?ך. ?ך לא יישלף ?ל־אויבי לנע ?י לרעה: 7 T : (Háromszor:) תבול עליהם אימתה ובהד, בגדל 17 7 7 ־1 דועך למו ?א?ן: כאבן ידמו זרועך ?;דל ובהד אימתה עליהם תפל. (Háromszor:) דוד מלך ישראל הי וקים: (Háromszor:) tafa# גליהם:עליקם? eh# (Háromszor:) סימן טיוב ומיל טוב יהילנוולכל-יקיראל. ,*m קול דוד מדדיה בא. מללג ?יל־ סלרים מקוץ על־מבעיות י דומה דודי לצבי איו לעןר האלים. מה־יד־! עומד אלוי כתלנו. מסגירו מךססלנות מציץ מךהחרכים: הגא דבי רבי ישמעאל. אלמלא זכו ישראל אלא להקביל פ;י אביהם שבשמים פעם אחת בחורש דים ז אמר אבי. הלכך ?רך למימלא מעמדי מיזאתעולהמן־הטךבר מתו־פקח עלדורה: ויהי רצון מלמגיך׳ .T אלהי ואלדי אבותי׳ למלאות פגימת הלמגה. ולא יהיה שום מעוט. ויהי אור הלבגה כאור החמה וכאור שבעת ימי בראשית׳ כמו שהיתה T » י*- ז-:- * « T 1 T v ל!דם מעוטה. עזנאמר, אר־דשני המאלר״ז • (V - VS V V T ~ • VJ ן •• - : לגדלים. ויתקים מקרא שכתוב, ויבקעו את־ • t • :• : - ן־ • : |7 I i * TV T יי אלתיהם ואת דויד מלבם. אמן : T T I - • T - : V v: TI - ן (להל־ם קכ״א.) שיר למעלות. אשא עיני אל־ההרים. מאך:באעזרי: עזרימעםמ עשה שמים וארך: אל־יתן למוט מלך. אל־:נום שמרך: הנר, לא:נום ולא לשן שומר ישראל: ך שמלך ך ?לך.על־וד ימינך: יומם ישמש לאדפכה וירידו מלילה: " ישמרך מפל־רע. ישמר את־נבשך: י: ישמר־עאתך ובואך מעוצה ועד־עולם: (לתלים ק־נ.) הללויה.חללו אל בקדשו. הללוהו בדקי?! עזו: הללוהו בגבודתיו. הללוהו כלב גדלו: \ ־ 1 1 • : T • ד 1 \* הללוהו בתקע שופר. הללוהו בגבל וכגור: הללוהו בתף ומחול. הללוהו במגים מנגב: הללוהו בצלצלי שמע. הללוהו בצלצלי ־ ד 1 • 1 : - זו ־ ^ ד* י נ * * י תרועיה. כל הגשמה תהלל י.ה. הללדה: פדר ספירת העמד♦ ”1 V I T - • ; V .számlálás van עומר esténkint §ב-ערב שבועית második napjától פסח ברוך או1ה יזי, אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו (ימצותיו וצונו על־ספירת מגמר: (א) (־) ס n> (ד,) (•) XÍ) (לו) C) 0) יי א היום יום אחד לעמר: חיום שני ימים לעםר: V I T • T “ S היום שלשה ימים לעמר: ••• I T • T T : היום ארבעה ימים לעמר: היום המשה ימים לעמר: היום ששה ימים לעמר: היום שבעה ימים שהם שבוע אחד לעמר: • • * T T v “ I T v ו V היום שמונה;מים שד,: שבוע אהד ף,*ם אד!ד לעמר: היום תשעה ימים שהם שבוע אחד ושני ימים לעמר: V 1 7 היום עשרה ימים שהם שבוע אהד ושלשה ימים ל׳נמר: היום אהד עשר יום-שהם שבוע אהד לארבעה ;מים ל?נמר: I 510 b') (י;) (יד) (טיס ra> ('״c (ייה) (י2) ס ?1?'-יי־• "עצל• תל! היום ישנים עישר יום שהם שמע אהד והמשד! : ” 7 V T״* T « ־־־ T V ־:־ * 7 ;מים ל!0י * היום שלשי־ עשר יום שהם שבוע אהד וששר. 7 77 17 “V־7 7 : * 7 ימים לעמר: 7 ״ 7 1 V היום אךמ;ד־, ;*קד יום! שהם ש;י שמעורז לונמר: היום המשה עשיר יום שהם שני שבועות ויום ־־ :־ * 7 7 7 V״ : ״ T • אהד לעמר: 7 7 V ן V היום ששה עשר יום שהם שעי שבועות ושעי ימים לעמר: 7* 7 ו V היום שבעה עשר יום שהם שני שבועות ושלשה ־ * : 7 7 Í 7 ” ! ** V 7 T ימים לעמר: V 17 • 7 היום שמונה עשר יום שהם שני שבועות וארבעה ימים לעמר: היום תשעה וישר יום שהם שעי שבועות וחמשה :מים לעמי״: 9 היום עשרים יום שהם שני שבועות וששה ימים לעמר י היום אחד ועשרים יום שהם שלשה שבועות לע?ר! (י־א) (כ־נ) היום שנים ובשרים יום שהם שלשה שבועות ויום אחד לעמר: <»> היום שלשה לעשרים יום שהם שלשה שבועות ושני ימים לעמר: V IT • T - : יי־י> היום ארבעה ועשרים יום שהם שלשה שבועות ושלשה ימים לעמר: VI T • T T I ייי© היום חמשה ועשרים יום שהם שלשה שבועות ואימנה;מים 101A : <»> היום ששי, לבשרים יום שהם שלשה שבועות וחמשה ימים לעמר: ״־!־־ • V I T •T T ™> ® היום שבעה ועשרים יום שהם שלשה שבועות • • י • ז V ״ |j ■ך וששה ימים לעמר: V I T • T T • 1 <כ־ת> (נש) היום שמונה ועשרים יום שהם ארבעה שבועות $מר! היום תשעה ועשרים יום שהם ארבעה שבועות ויום אחד לעמר: T T V t ן V י* היום שלשים יום שהם ארבעה שבועות ושד ימים לעמר: T • דוד היום אהד ושלשים יום שהם אושעה שבועות ושלשה ימים לעמר: ■ 1 ז* זיז (לא) (ל״ב> (ליס (ל"!־) (ל״דס (ליס (ליס (ל׳־) (ל״ט) «) (ט א) היום שנים ושלשים יום שהם ארבעה שבועות ואךבעה:מים לעמר: היום שלשה ושלשים יום שהם ארבעה שבועות וחמשה ימים לעמר: V | T * 7 7 * היום ארבעה ושלשים יום שהם ארבעה שבועות “ ד 7 7 ג • T 7 7 1 "* •• V וששה ימים לעמר: היום המשה ושלשים יום שהם המשה שבועות • 7 * • ד י 7 T לעמי * היום ששה ושלשים יום שהם המשה שבועות ויום אחר לעמר: : 7 7 V ו V היום שבעה ושלשים יום שהם המשה שבועות ושני:מים לעמי ♦ היום שמונה ושלשים יום שהם המשה שבועות ושלשה ימים לעמר: : 7 7• T ו V היום תשעה ושלשים יום שהם חמשה שבועות וארבעה :מים לעמר: היום ארבעים יום שהם המשה שבועות!חמשה :מים לעמי ♦ היום אחד וארבעים יום שהם המשה שבועות, וששה ימים לעמר: V I T • T T • 5 *p/1 מפיות העמד. m * ־ T I T <«•» ה*ום שעם וארסןים יום שהם ששה שמעות לעטי: «»> היום שלשה וארדים יום שהם ששה קבועות דום אהד לעמר: (TG')> V l X XV מדד.) היום ארבעה וארמנים יום שהם ששה לבועות ושני ימים לעמר: * •י ז• v 1 t היום חמשה וארבעים יום שהם ששה שבועות ושלשה ימים לעמר: V IT • T T * ;<®» היום ששה וארבעים יום שהם ש^ה שבועות וארבעה ימים לעמר: * * T T T ״ V I T 0"0 היום שבעה ואךבעים יום שהם שקה שבועות נו!9׳¥הע!יפ$מר: 1 אף לא־פעלו.עולה. בדרכיו הלכו: <י> אתה צויתה פימןדיף לשמר מאד: יה) אהלי וכנו דרכי. לשמר דייך: י״ אז לא־אבוש. בהביטי אל־כל־מצותיך: (ז> אודך בישר לבב. בלמדי משפטי צדקך: <־> את־חקיך אשמר. אל־תעזבני עד־מאד: יט> במה מכה־נער את־ארחו לשמר כדברך: י) בכל־לבי דרשתיך. אל־תשגני ממצותיך: <יא> בלבי צפנתי אמרתך. למען לא אהטא־לך: <יב> ברוך אתה ך. למדני הקיך: <י» בשפתי ספרתי כל משפטי־פיך: (יד) בדרך עדותיך ששתי בעל כל־הון: (טו) בפקודיך אשיחה. ואביטה אךחתיך: יטז> בהקתיך אשתעשע. לא אשכח דברך: ״> |מל על-עבדך. אחיה ,ואגמרה ךגרך: ח) נל־עיני ואביטה נפלאות מתורתך: <יט> נר אנכי בארץ. אל־תסתר ממני מצוותיך t <נ> גרסה נפשי לתאבה. אל־משפטיך בכל־עת: <נא> גערת זדים ארורים. השגים ממצוותיך ♦ <י.ב) גל מעלי הרפה ובוז. כי עדתיך נצרתי: <ע> גם :שבו שרים בי נדברו. עבדך :שיה בחיויך: <־-־> גם־עדתיך שעשעי. אנשי עצתי: (כה) ך?קה לעפר נפשי. חתי כדביך ♦ m דרכי ספרתי!תענני. למדני ה ליך: «0 דרך פקודיך הבינני. לאשיהה כנבלאותיך. דלפה נפשי מתוגה. קימני בדברך: m דרך שקר הסר ממני. ותורתך הנני: <ל> דרך אמונה בחרתי. משפטיך שדתי: <לא> דבקתי בעדותיך. י: אל־תבישני: <לב> דרך־מצותיך ארוץ. כי תרחיב לבי: (?QÍ הורגי יי דרך הקיך. ואצרנה עקב: -ו * VI" T IV T: V Í || IV *. | VI v Ti ן <לי> הבינני ואצרה תורתך. ואשמרגה בכל־לב: <ל־> הדריכני בנתיב מצותיך. כי בו הפצתי: <לי הט־לבי אל־עךותיך ואל אל־בצע: <ל?> העבר עיני מראות שלא. בדרכך חיני: <לח> הקם לעבדך אמרתך. אשר ליראתך: <לט> העבר חרפתי אשר:גרתי. כי משפטיך טובים: ״ מ־ w ל5,קלןי• ?*זזמי מ,;י: •־״ יב^י דזסדןד ״. העי:.נתך כאצרתך: ^ ואענה הרפי דבר. כי־בטחתי בךברך: סס no mo (מס ÜO (מד!) (KO a) (Sti) (:;) ti)) (נס (:ד) (;1) (;ס (;ד!) (KJ) (C) סא) (30 (JO (־O ואל־תצל מכי דבר־אמת עד־מאד. כי למשפטך !חלתי: ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד: ואתהלכה ברחבה. כי פקדיך דרשתי: ואדכרה כעדתיך נגד מלכים ולא אבוש 1 ואשתעשע במצוותיך אשר אהבתי: ואשא כוי אלימצוותיך אשר אהבתי.ואשיהה כהקיך: זכד־ךבר לעבדך. על אשר יחלתני: זאת נחמתי בעניי. כי אמרתך חיתני: זרים הליצני עד־־מאד. מתורתך לא נטיתי: זכרתי משפטיך מעולם יי ואתנחם: זלעפה אחזתני מרשעים עזבי תורתך: זמרות היו־לי חקיך כבית מגורי: זכרתי בלילה שמך י:. ואשמרה תורתך: זאת היתה־לי. כי פקדיך נצרתי 1 הליןי גי. אמדתי לשמר דבריך: חליתי פניך ככל־לב. הנני כאמרתך ♦ חשבתי דרכי. ואשיבה רגלי אל־עדתיך: חשתי ולא התמהמהתי לשמר מצותיך: הכלי רשעים עודני. תורתך לא שכחתי: מצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך: הכר אני לכל־אשר יראוך. ולשמרי פקוד ף: חסדך יזי מלאה הארך. הקיך למדני: טוב עשית עם־עב־ך יזי בך־ברף♦ ״» טוב טעם ודעת למדני. כיי ממעותיך האמנתי: <־» טרם אענה אני שגג. ועתה אמיתך שמךתי : ׳'"׳ טוב אתה ומטיב. למדני הקיך: י» טפלו :פא שרך זדים. א;־ כסל־לב אצר פקודיך: יעי טפש כהלב לבם. אני תוחתד שעשעתי: יעא» טוב־לי כי־עניתי. למען אלמד הקיף; יעני טוב לי וקורת פיך מאלפי זהב וכס־: י'*'" ידיך עשוני וי:ו;נוני. הבינני(אלמדה מצותיך: י™ ילאיך יראוני(ישמחו. כי לרבךף יהלתי: יעה׳ ידעתי ך כי צדק משפטיך. ואמונה עניר1;י: י® יהי נא ־סרך לנהנןני. כאמרתך לעברך: <־״ שאוני רחמיך ואויה. כי תורתך ששסע׳; (ע"׳ ששיו זדים כי־שקר עותוני. אני אישית בפקודיך: <ע» ישובו לי יראי־ וידעי עדתיך ♦ יי■) ?הי־לבי תמים בחקיך. לטען לא אבוש: י-א) כלתה לתשועתך נפשי. לדברך יחלתי í <-•-> כלו עיני לאמךתך. לאמי מתי תנחמני: <«> ני־הייתי כנאד בקיטור. הקיך לא שכלות‘: י״> כמה ימי עבדך. מתי תעשה ברךפי משפט j <־«־» כרו־לי זדים שיחות. אשר לא בתורתך x י-0 כל מכותיך אמונה. שקר רדפוני עןדני. 520 תמני-א אפי. : - : t •־ •• <=» נמעט פלויני בארץ. ואני לאכזבתי פקדיף: <םח> כהםךך חיני. ואגמרה ״עדות פיך: יפט) לעולם ן; לברך נצב בענבים: » לדר ודר אמונתך. כוננת ארך ורן״עמד: m> למבטיך זעמדו היום. כי הכל עידיך: <צט לולי תורתך שעשןגי. אז אבךתי בעניי: <«> לעולם לא־אשכח פקודיך. כי־בם חייתני: <צי> לד אני הושיךני. בי פקודיך דרשתי: «י0 לי קוו רשעים לאבדני. עדתיך אתבונן: ™ ל^־תכלה ראיתי"קך. להבה מצותך מאד: 020 מה״אהםתי תורתך. כל־היום היא שיחתי: «ח> מאיבי תחכמני מצותיך. כי לעולם היא לי: מ־ס מכל־מלמדי השכלתי. כי עדותיך שיחה לי: <ק> מזקנים אתבונן. פקוךיך נצרתי: <ק» מכל־ארח רע כלאתי ״רגלי. למען אשמר ךבלך: ממשפטיך לא־־סרתי. כי־אתה הורתני: <ק0 מה־נמלצו לחכי אמרתך. מדבש לפי: (קי) מפקודיך אתבונן♦ על־2ן שנאתי כל״ארח שקר: יקי0 גר לרנלי דברך. :ואור לנתיבתי: יק» נשבןגתי זואק.ימה. לשמר משפטי צדקך: יקי> נהניתיעדי־מאד. יי חיני בךברך: <קה> נדבות פי רצה־נא יי׳ ומשפטיך למדני: יקט> נפש״ בכפי תמיד. ותורתך לא שכחתי: נטיתי לבי לעשות ־קיך. לעולם עקב: יי!‘0 סעפים שנאתי ותורתה אהבתי: יקיס סתרי ומגני אתה. לדברה יחלתי: <קטי> סורו ממני מרעים. ואצרה מצות אלהי: סמכני כאמרתך לאחיה. ואל תבישני משברי: <ק־י> סעדני ואושעה. ואשעה בדן ר!יך תמיד: קמר מפחדך בשרי. וממשפטיך יראתי: (י'־א) ?נשיתי משפט וצדק. בל־תניחני לעשקי: גקכס ערב עבדך לטוב. אל־״יעשקני.זדים: <קם» עיני כלו לישועתך ולאמרת צדקך: <ק» עשה עם־עבדך כחסדך. וד׳קיך למדני: עבדך אני הבינני. ואדעה עדתיך: <קט> עת לעשות ל:י. הפרו תורתד: תמניא *א1י. : “ :T ־ - קנס על־בן אהבתי מצותיך מזהב ומפז : <קכח> על־כן בל־פקודי כל ;שרתי. כל־ארח שקר שנאתי: יקכט) פלאות עךותיך. על־כןנצרתם נןשי i <קל> פתח דברך ;איר. מבין פתיים : <קלא> פי־^ר?[י ואשאפה. $י למצוקיך ;אבתי. <קלב> פנה אלי והנני. כמשפט לאהבי שמך: <ק*> פעמי הכן באמרתך. ואל־תשלט־־בי כל־און: <לי> פדני מעשק אדם. ואשמרה פקודיך: יקל" פמך האר בעבדך. ולמדני את־ח״קיך^ <«ל» פלני״מ;ם ;רדו עיני. על לא־שמרו תורתך: יל״ צדיק אתה ךז וישר משפטיך: קל״) צדת צדק עדרןיך ואמונה מאד t ; «ןל» צמתתני קנאתי. בי־שכחו דבריך צרי: יק® צרופה אמרתך מאד. ועבדך אהבה: צעיר אנכי לנבזה. פקדיך לא שכחתי: ק» צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת: <קמנ> צר־ומצוק מצאוני. מצותיף שעשעי: <קטי> צדק עדותיך לעולם. הבינני ואחיד,: יק» קראתי בכל־לב. ענני י; חקיך אצרה: קנ» קראתיך הושיעני. ואשמרה עדתיך: קימתי בנשף ואשועה. לדברך יחלתי: ®י״י קדמו עיני אשפרות. לשיח באמרתך: תקכג תמניא אפי. ז״° קילי ?חמיך• " ?1yr! tptpe ! קרבו רדפי זמה. מתורתך רחקו : <קנא> קרוב אתה יי. וכל־מצותיך אמת ♦ <קנב> קדם :דעתי מעדתיך. כי לעולם יסדתם: ”ינג) לאה ענד וחלצני. כי תורתך לא שכחתי. יקג״ דיבה ריבי וגאלנו. לאמרתה חיני: <קנה> רחוק מרשעים :שועה. כי־חקיך לא דרשו: <ק״> רחמיך רכים כמשפטיך חיני: יקנ0 דכים רדפי וצד. מעדוקיך לא נטיתי♦ ראיתי בגדים ואתקוטטה. אשר אמרתך לא שמרו ראה כי־פקודיך אהבתי. « כחסדך חיני t ראש דברך אמת. ולעולם כל־משפט צדקך : • 'ייסא) ו£לים רדפוני חנם. ומדברך פחד לבי , ^ יבש אנכי על־אמרתך. כמוצא קלל רב ♦ <ק«> שקר קנאתי ואתעבה. תודתך אהבתי: <קםי> שבע כיום הללקיך "על משפטי צדקך־: «ף־־> שלום רב לאהבי תורתך. ואין למו מכשול: יקסו) שכרתי לישועתך ד. ומצותיד עשיתי: יק״> קמרה נפשי עדתיך. ואהבם מאד: <*־״ שמלתי פקודיך ועמזיך. בי כל־ררכי נגדך: יק®״ תקרב תהי ל^נלף ייז. כדברך הבינני: <קע> תבוא תחנתי לפניך. באמרתך הצילני: <קעא) תבענה שפתי תחלה. כי תלמדני ה5ןיך: <קענ> תען לשוני אמרתך. כי כל־מצותיך צדק 1 <קע״ תהי:דך לעזרני. בי ננקודיך בחרתי. יקעי> תאבתי לישועתך יי. ותורתך שעשעי: יקע״ תחי־נפשי ותהללך. ומשפטך .יעךני: <קעי> תבניתי כשה אבד בתש.עבדך. כי מצותיך לא שכחתי; סדר יום כפור קטן f r .! ׳ ׳׳ . t' • ג סדר יום פפוי (מהלים ק*ב.) תפלה לענני כי־יעטף ולפני יי ישפך שיחו: * שמעה הפלתי לשלעתי אליך תבוא: אל־הסתר פניך ממני ביום צר ל׳ הטה־אלי אזנה ביום אקרא מהר ענני: כי״בלו בעשן ימי, ועצמתי כמוקד נחרו: הוכה כעשב ויבש לבי, בישכחתי מאכל לחמי: מקול אנחה' דבקה עצמי לבשרי: זימתי לקאת מדבר, ל*!יתי כבוס הרבות: שקדתי ואהיה כצפור בודד על־גג: כל היום חרפוני אויבי׳ מהוללי בי נשבעו: כי אפר כלחם אכלתי׳ ושקוי בבכי מסכתי: מפני זעמך וקצפך, כי נשאתני ותשליכני: :מי כצית נטוי׳ ואני כעשב איבש: ואהה י: לעולם תשב׳ לזכרך לדר ודר: אתה תקום הרחם ציון, כי עתלהטה׳ כי בא מועד: כי־־רצועבדיך את־אבניה ואת־עפרה יחננו: ייראו גרם את־שם י:׳ לעל־ מלכי הארץ ארדכבודך: כי בנה ל ציון׳ נראה ככבודת בנה אל־תפלת הערער ולא־בזה את־תפלתם: תכתב זאת לדור אהרון׳ ועם נברא יהללקיה: כי־השקיך ממרום קלשו׳::משמים אל־ארץ הביט: לשמע אנקת אסיר׳ לפתה בני תמותה: לספר בציון שם י: והחלתו בירושלם: בהקבץ עמים!הדו׳ וממלכות לעבד אתך:: ענה בדרך כהי׳ קצר :מי: אמר׳ אלי אל־תעלני כווצי:מי׳ בדור דודים שנותיך; לפנים הארץ :סדת׳ ומעשה ידיך שמים: המה יאבדו לאתה תעמד׳ לבלם כבגד יבלו׳ כלבוש תדליפם יחליפו: ואתה הוא ושנותיך לא יתמו: בני עבדיך 'שכונו׳,וזרעם לפניך יכון: ראשי החרוזים יהווה אריה ממודינא, ומשקלם 3׳ תנועות ויתד ושש תנועות. הון וקהל. יום זה יהי משקל כל חטאתי 1 • : •י־ ן t ־־־ t כטל במיעוטו׳ כךמות ״07 היום׳ לבד מספר וקיותי וךבה ו,יציץ ציץ ויהי פורח: קהל וחזן. ודאי ורץ לבי אצלי כלוי׳ חוטי עונותי עם דוק רשעי. ך יני אני אדע באש קלוי׳ כי דע וביש אתתי אל־פשעי. הולך ביום ויום אחר בצעי, מבית מקום ספר תינוק בורח קהל וחף. א כן בחבלי שוא עץ מושך אחור, לך אלי באתי נצב. ר פאות לארם מר ;חש נושך, שואל ומתחנן נכאב;עצב. י ושב בענויי אבן מחצב. ״יד פה ועין אין לי טעם וריח: ♦ ♦ קד,?1 והזן. ה ן ראש חדשים לעם נתת, לזמן לכפר על כל־תולדתם. מ את אהובים שוטן השבת, על כן אי,דיבל בהחןתם, נן יום ־פגי בא כי אז איסם. אשוב לאיש תושב לא עוד אורון: קהל והזן. וברב חסדיל אתה מלבי׳ : 7 IV ן ־ 7 ־ : • תקום תרחם ציון קדשנו. די רת בנוהתל שים כבוד׳ בי בה נעלה עולות ראש הרשנו. T ־ I” :7 V נא אל, שלה נושא הוד ראשנו, I” ” - : ”7 2' 2# ל^* ^אף $ךךן ♦ יום זה יהי וטי. (תהלים ח.) (.8 Zsoltár) למנצח על־הנתית מזמור לדוד.: יי אדנינו׳ מה אדיר שמך בכל־הארץ. אשר־תנה ר,וךך על־השמים: מפי עוללים ויונקים וכדת עז למען צורריך, להשכית אויב ומתנ<י)ם: כי אראה שמיך מעשה אצבעתיך, ירה וכוכבים אשר כוננך־: מהיאנוש בי־תזכתו׳ ובן־אדם כי תפלתו: ותחסרהו מעט סדור ק״י 34 536 יום בפור זקטן. תקל מאלמים׳ וכבוד והדר תעטרהו: תמשילהו במעשי זיךיך׳ בל שתה תהת־רגליו: צנה ואלפים בלם׳ ונם בהמות שדי: צפור -| I T ־ T ; * T *! V T í : ־ :־ T T ינ£8ים דני הים׳ עבר אףחוד! .ימים! " אדנינו׳ ?וה אדר <צ!?ןי מל־מדן! Az előimádkozó 1'tí'S’-val kezd, azután következik íél-káddis és, 11a tiz olyan férfiú jelen van, a ki bőjtölt, Sri'Vt olvasnak a Thórából. (A Thóra kivétel- és visszahelyezése-kor szokásos imák a 92. lapon találhatók.) קריאת התורה לתענית צבור. (nistf ל״ב, י׳א; ל״ד א .) (.1 34 ;11 ;3 .M. 11. k) ויד,ל משר את־־פני יהרה אלהיו. ויאמר למה יהוד, ידדה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכה זנדול ומד חזרן,: למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים T IT : ־ : “1• ** : 7 *g T T ־ :־ T V T • ולכלתם מועל פני האדמה, שוב ממרץ אפר והנחם mhv הרןנה לע8ןי: זכר לאבירם ליצחק יד&וייל T3W א£י נשבעת להם בד ותדבר אלהם איבה את־ורעכם בכוכב* ־ : ־ T V T T : I ־־;־•• •• V ־ : V V ־־ ; :־^ V : : •־ השמים. וכל־הארץז הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם וגמלו לעלם: וינחם יהוד, ״על־הרעה אשר דבר לעשות לעמו: לי* יאמר יהוד, אל־משה פסל־לך שני־להת אבנים בראשנים. וכתבתי על־מלהת אודר,דברים אשד היו mhv ד,למת הראשנים אש* שברת: והיה נכון לבר,ר. ועלית בבקר אל־הר סיני ונצבת לי שם על־ראש ההר: ואיש לא־יעלדר • ־ ־ : ד T ־־ i T T • ־:־ V עמך וגם־איש אל־דא בכל־ההר. נם הצאן והבקר אליירעו אל־מ*^ הה* ההוא: 531 תמלא יום בפיר .קטן. קריאת התורה לת״צ. » ויפסל שני־ילהת אבנים בראשנים ישבם משדה בבקר רעל אל־הר סיני באשר צוד, יהוד, אתו. ויקה ןידו שני לחת אבנים; וירד יהוד, בענן ויתוצב עמו שם. ניקרא בשכם יהוה; .ויעבר יהוד, 1 על־פניו ויקרא יהוה 1 יהוד, אל רחום והנח. ארך אפים ורב־חסד ואמת; נצר הסד לאלפים. נשא עוין ופשע והמאה. ונהה לא ינקה. פר,ד 1 עון אבות על־בנים ועל־־בני בנים על־שלשים ועל־רבעים; וימהר משה ויקד ארצה וישתהו; תאמר אם־נא מצאתי חן בעיניך אתי לך־נא אדני בר,ךבנו. בי עם־קשה־ערה הוא. וסלחת לעויננו ולהטאתנו ונחלתנו. ראמר הנה אנכי ברת ברית ננד־בל־עמד אעשה נפלאות אשר לא־נבראובכל־הארקובכל־הנרם. וראה כל־העם אשר־ אתה בקרבו אודמעשה יהוד, בי־נורא הוא אשר אני עשה עמך; ר,ריאת ההפטרה לתענית צבור. כדכוד. קודם ד,ד,פטרה. ברוך אוךת יי אלהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם, ־ הנאמרים באמה. ברוך אתה יי, הבוחר בתורה ובמשה I T ־ JV : T - <” TJ T עקרו ובישראל עמו ־את- מלק 582 יום כפור ר)טן. הפ^רה לת״־צ. תקלב (־שעיה־ נ״דיו'.) (.6 ,55 .Jezs) י דרשו יהוה בהכ׳כאו קראהו בהיותו הרוב: !עזב רשע דרכו ואיש און מהשבתיו רשב אל־יהודה וירחסהו ואל־אלקינו בי-ירבד“׳ לסלוח: כי לא מדזשבותי מדזשבותינזפ ולא דרכיכס דרכי ;אם !חוח: כי־נבהו שמים בארץ כן נכהו דרכי מדלכיכם ומחשבת־ ממהשבתיכם: בי כאשר לרד־ חנשם והשלג מן־חשמים!שמה לא !שוב כי אם־הלוה את־ הארץ והולידה והכמיהה ונתז זרע לזוש ולהם לאכל: כן!ה!ה לכרי אשר!צא מכי לא־ושוב אלי רוקם כי אם־ןגשה את־אשר חככתי והצליח אשר שלחתיו: כי־בשמלדה תגנאו וכשלובם w :־־: ! •ן : • : *J * * לוכלון החרים וחנכעות יפכחו לכניכם רוה וכל־עצי השדה ימחאו־כף: תד,ת הנעציf !,עלה כלוש ותחת הסרפד!עלה הדם וליה ליהוד׳ לשם לאות עולם לא יכלת: כה אמר יהויה שסרו טשןם ועשו כדקה כי־רךובה :ששתי לבוא וכללתי לחנלות: אשלי אנוש.יעשה־זאת תק^ג יום כפור הפ§ךה לת״צ. 538 ובן־אדם יחזיר, 3־ שמר שכת מחללו ושמר r VT 7 I V:־׳T I J,'. •*> ־־ V T ־ : יי, ידו מכשות כל־רע: ואל־יאמר בדהנבר הנלוה 1- VJ:- ׳ 7 17 : ־־ "V J ־ ־־ T ־ ־ : 7> אל־יהוה לאמר הבדל.יבדילני יהוה מעל כמו ואל־יאמר המלים חן אני עץ:בש:כי־כהואמר יהוה לפריסים אשר ישמרו את־שבתותי ובחרו V : : • SV באשר הפצתי ומחזיקים בבריתי: ונתתי להם בביתי ובחומתי מ־ ושם טוב מבנים ומבנות 1 : <• •• : שם עולם אתן־לו אשר לא יכו־ת: ובני הנכר הנלוים על־יהוה לשרתו ולאהבה את־שם יהויה להיות לו לעבדים כל־שמר שבת מחללו •| V Í .י ־־־ו:־ 7 T «V ••> ־־ 7 “1 ־* $ ומחזיקים בבריתי: והביאותים אל־הר קדשי -1• • : ‘ I V • I ־1 :־־ •1 • V ־־7 J |: ושמחתים בכית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצוז על־מזבחי בי ביתי בית־תפלהידרא לכל- T ! V• 7 ‘ VT * : I. Je A* $ $ * - v 7 : העמים: נאם אדנילהוה מקבץ נוחי ישראל זנוח אקבץ בללו לנקבציו** ברכות אחר ההפטרה. ברוך אתה ל, אלהינו מלך העולם. צור בל־העולמים, צדיק בבל־הדורות׳ האל הנאמן׳ האומר ועושה׳ המדבר ומקים■ שבל־דבךיו 534 יום כפור 7קטן. הפטרה לת״צ. תקלד אמת מדק;נאמן אהה הוא י: אלהינו ו;אמנים דבריך, ודבר אחר מדבריך אחור לא-,שוב ריקם, בי אל מלך;.אמז(ורחמן) אתה: ברוד אתה יי, האל הנאמן בכל־דבריו: רחם על־ציון, בי היא בית היינו, ולעלובת - ־־־ | • * •• - •יו : 1 נפש תושיע במהרה בימינו, ברוך אתה יי, יו י •ן ■ T I" T I T ן ־ Ti T משטח ביון בבניה: שמחנו יי אלוהינו ?אליהו הנביא עבדך יבמלבות בית דור משיחך, במהרה יזבא רגל לבנו. עי־־סאו לא־ישב זר, ולא־ינחלו עוד • ••1 ־ : •יו r : • : T v אחרים את־כבודו. בי בשם הרשך נשבעת t- ״ • 7 s • : v |: : ן ״ 5 ־1 ג T לו, שלא״בבה נרו לעולם ועד. ברוך אר1ה ך, מנן דוה: שמונה עשרה Most visszahelyezik a Thórát és után mondják a ברכת רפאינו ■pedig חון néi, a שומע תפלה imát ענינו mondja az יחיד imát. A .előtt, mint egyéb böjtnapon, azután itt folytatják az imát לכו ונקובה אל־יי, כי הוא טרף וירפאנו, _יךונחכשנו: יחיינו מימים, כיום השלישי יקימנו ונחיה לפניו: כי לא by~ צךקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך, כי על־חחמיך הרבים: אדני שמעה׳ אדני סלחה׳ אדני הקשיבה, ועשר, אל־קאחר למענה אלהי, כי שמך נקרא על־עיךך ועל־עמה: תקלה 535 ניו־ם כפור קטן. (נ׳ פעמים.) השיבנו י: אליך ונשובה. .חדש :מינו כר)ךם : אל מלך׳ לשב על־כפא רחמים. מתנהג בחסידות. מוחל־ עונות עמו. מעביר ראשון ראשון. מךבה מחילת לחטאים ובליחד־ו לפושעים. עושה בדקות עם־כל־בשר ורוח. לא כרעתם ממול להם. אל, הורית לנו לומר שללו עשרה. וכר־לנו היום ברית שלש עשרה. כמו שהודעת לענו מקדם. במו שבתום, ודד ״ ?ענן ויחשב עמו שם ויקרא בשם יי: t•־*-•״׳ העבר ין על־ןניו וייקרא. קוין, אל,רחום׳ וחנון, א־ך אפים׳(לב־ הסד׳.:אמת: נצר חסד לאלפים׳ נשא עון׳ ופשע׳ ומטאח׳ ונקה: וסלחת לעוננו ולמטאוננו חמלתנו: סלה־לנו אבינו׳ בי חטאנו. מהלי לנו מלקנו׳ בי פשענו: כי־אתה ארןי טוב וסלח ורב־הסד לכל־קראיק ן 636 יו־ם כפורזקטן. תקלו אנא י: אלהי השמים׳ תכין תפלתנו קטלת לפנ:ך: להוציא כאור צהל,נו ומשפטנו כצהרים: אמרינו האזינה 1 ל׳ בינה הגיגנו: במלאנו עננו׳ אלהי צדקנו: כרחם אב על־בנים׳ תרחם יי עלינו: לי7י הישועדח. על־עמך בלכתך פלח: ,יי"צבאית עמנו. משנב־לנו אלדר נעלב סלה: י: צבאית. אשרי אלם ביטח בך: יזי הושיעה. המלך ;עננו ביים קלאנו: יחק > פלה נא לעין העם הזה כגלל הפיך. ובאשר ;שאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה. לשם נאמר׳ V״ ויאמר יו סלחתי כז־3רןי: הטה אלד-י 1 אזנך ושמע׳ פקח עיניך ולאה שממתינו להעיר אשר־נקרא שמך עליה. כי לא על־צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך׳ כי על־רהמיך הרבים: אדני שמעה׳ אתי פלחה׳ אדני הקשיבה׳ געשה אל־תאחר למענך אלהי, כי שמך נקרא על־עירך ועל־עמך: סליחה, (ראש• óim מרדכי בד שבתי ארוך.) אלוהינו ואללי אבותינו. יקי־׳ל 1ím!> מ שאת כפי מנחת עלב לצה־נא בכשר. תכין תפלתי קטלת לפניך בתם ובישר. בקראי ענני צורי דרים׳ ופנה כאשר יביאו בני י^ראל את־־המגחה; T ־1 ; ״ ״ : T י־ V ־ * • T 537 תקלז יום"כפור קטן. יקל יחזז;) ריח ;יחדי אמד פי לפניך׳ צור עולמים׳ (*חלבי ודמי הנמעט בצומי תמור חלבים ודמים.) T 1 • $ V • ־־•:- • * : .T \ *T הבל הגיון לבי׳ אשר ערכתי זה כמח ימים (הי1םמע־מם). — ן “ V * ן • • T V ־ v * i I ־ 7 T • ׳?■־ !> כחטאת כאימם וכמנחה: ׳~L ייק:> ךךיצד;א ביום לה דורקיך׳ וך.דרי£ להם כניב שפתום׳ שעד, למעמדם וטהרם ככסף מך5ןק שבעתים׳ ורצה שיחתם כשה אחת מן־הצאן׳ מך־המאתים׳ ממשמר, ישראל למנחה; ־ 7 i * I V Í ״*! : • ! T יקל יחזז:) כליל ועולה תחנתי תחשב ומשטעי ריב תריב. והוצא כאור צדקי טרם יבא השמש העריב. ., שפך כמים לבו בתפלתו כל־־איש׳ והקריב <קייי המקריב קרבנו ליי מנחה: יקל והזז 0 ( שרון עמך ;שיר חסדך בטוב לקה. הטה אליו אץ;ך ושמע ועיניך פקח. וראה כי טוב מסתופף בשערי רחמיך׳!';קח יקל>» מן־־הבא בית מנחה: יקל בי ב רחמיך אמרי האזינה י:׳ הגיגי בינה. ואם נא מצאתי חן בעיניך׳'אלהי קדם מעוני" ־ ולקהת מנחתי מןרי אשר הבאת לך בתחנה. <קל;0. ויהי■ מעלית המנחה: *) A ki non! bájtölt, ezt a bezárt verset nem mondja. 538 יום כפור קטן. תקלו יקהל וחזז:) ש ך'׳ לא מצאנוך שגיא כה לעדה מקדם קניו:. אחד המלכה ואחד הממעיט׳ כשובו:פשו רצית. אך ובון לכו לפמך במנחתו כעת הקרב אותה. <קי־ל*> וזאת תורת המנחה: : ־ - • : 7 יקייל יחזז}) בהיות מזכהי ומקדשי על מכונו וגבולו, היו מכפרים עלינו כשעירים העולים לגורלו. ועתה כאשמתנו לו הפק יי להמיתנו, לא יקיריי לרה מידינו עלה ומנחה: 7 ־־ | * 7 ••T I e T I ייריל והזז:> ת חנונים ידבר עמך, יבקש סליחה בלב מר. הנו מחשב על מצור ועומד על המשמר. מחלה $נןך לעת מנחת.ערב ומצפה כפר, כי אמר יקייל אכפרה פניו במנחה: ־ : 7 7 7 ־ * : 7 יקהל וחזז:) י רושלים עירך בנה ועריה מקצה. אסורים רצוצים פתח ולהפש הוצא. וערבה ליזי מנחתם כימי עולם, ותשוב ותרצה עור 9נות אל־המנחה: יקייל יי"!" ו נפוצות ישראל לקבק ידך שנית תוסף. 3 רועה עדרו תרעם- כנוה טוב תאסף. דשב מציף ומהר את־כני ושראל כזהב וככסף. <קהל ״ק והיו ליי מנישי מנחה: : 7 ־ 7 - ... • : 7 .S11p-ig 535. lapon'־ egészen אל מלך m תקלה יום כפור זקטן. ונשלמה פדים שפודנו: תכון קבלתה קטרת ל$נןף משאת בפינו מנחת זעךב: .יהיו לרצון אמרי פינו וחניון לבנו לפנ:ך׳ ״ צורנו וגואלנו: :.536.;1apon_ ביום קראנו b-ig" הישועה ,ירחם_אב (ראשי החרוזים אליעזר ברבי יצחק הלה♦) (היו יקהל" א לחי׳ בשר עמק מפחדןז סמר׳ ותמיד עומד על משמר ומצפה לעת מנחת #רב׳ כי אמר <יוי־ל» אכפרה פניו במנחה: ־ : T : • - 7 7 T יקי־ל והז°1 ל הקשיב למשטיננו מאן תמאן. מאונו ברעש אל־נא תהי סואן. ואם עונות תשמור הלא.רבו׳ מאין יקייל» עוד פנות אל־המ;חה: יקייל וחזז° ישראל עמק אשר בק מאמין׳ אם בשמאל דחיתו קרבהו בימין. בא לשחר פניך׳ ויקה מך יקי־ל הבא בידו מנחה: ־ 7 $ 7 ! • T (קייוייין" עולני שגע טשלטי טלים שטתורנם רצה• והשלך גטצילות :ם בל־־הטארום. :ערב ל?רך byit וונו!ם־ ״ כהמאוד וכעולה וכמנחה: (ל״ל והזן:) לכר פר פנים ושעיר פנימי וחיצון; יהיו נא אמרינו לפנקד לרצון. ותערב מנהתנו ןשה אחת מךהצאן׳ יקהל מן המאתים׳ ממשל,ח ישראל למנחה: P־i;m h° לאח כי אזלת שינו ויושבי מרום שהו. פסו אמונים׳ ובכן לקחו כבד פה וערל שפה וישלחו <יל» בני ישראל בידו מנחה: Í ״* * 7 Í ״ : 7 י 7 ייל יי׳ק» בל ר ניב שפתים כשהר פרוש. ענני ורפא מזבחך ההרוס. חלקת לשוני תערב כשמן לרם V» את־־העולה ואוד־המנהה: (היי- יה0 בי ת תפלתם׳ מקום צקון לחשם׳ חשוב כבמקום אשר יבשלו שם הנהנים את־החטאת ואתרהאשם׳ ייל $> ואשר יאפו אררהמנחה: (ה־ל וחז!־) יצוד, יי חסדו׳ קוממיות השיבני לנוי. S ־־ I t: V י־ T : I” t* לפאר ממום מקדשי׳ לחדש וחדר זיוי. לשב מצרף וטהר את־בני לוי. ״ז*״!״ והיו ליי מטעי מנחה: T : . .. . - 7 • 7 : אל מלך egészen 535 #'!-לכיו ק״יאיך. lapon. טוב י: לכל ורחמיו על כל מעשיה טוב יל לקרה לנפש תדרשנו: טוב ולחיל לדומם לתשועת יי: טוב לחסות ביי מבטח באדם: טוב להסות ביי מבטה בנדיבים: טוב לישר יל, על כן יורו־־, חטאים ידרך: טוב יל למעוז ביום צרח וידע חסי בו: כי הוא לדע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו: כל טוב יי לעולם חסדו, ועד דד ודר אמונתו: .CV2-ig 536. lapon קראנו egészen כרחם אב / פזמון. ראשי החרוזים בנימין ומשלם ו׳ ו׳ תנועות. ב ת עמי, לא תחשה ולא תשקוט בזעקה. ובמקום עולה ואשד, תכין תד,ן חקה. ליי מנישי מנחה בצךקה x ;שיא אלד,ים הנאמן, ראש צורים איתני. חשים שהר וזמן׳ עמוד נערוך תחנוני. במקום תמיד מימן, לשחד על קרבני. וכי האמין בלי, והשבה ל1 צדקה. לני מנישי מנחה בצוץ־ך: *הידו־־למאה נחנן, לעקור במזבח אבניו. לפנות לנדב חנן, והאל נשא פניו. לתמיד ערב מכונן, להתרצות פני אדוניו׳ באיש לקה מלא הפניו קטרת סמים דקה. ליי מנישי מנחה בצדלה: מ פלל יושב אהל׳ הלן במקום משבה♦ לרבוי פדרים ןהל׳ בהתערב כבירלזבה. ואם אין ,קרבן ליהל♦ המורם אערד־שבה. ונבחר ל:י מזבחעשה משפט וצדקה. ליי מנישי מנדזה בצדקה: נאלמתי דומיה׳ מאין עבודת בחנים. ואיך אשיר בשביה׳ ואספו לדי אמונים. ועל כל־זאת אודה «ךן, כי הוא נעלה בדינים. לנו בשת הפנים, לך אדני הצדקה. ליי מנישי מנחה בצדקה: חלף קרבנות פדר תפלתי תראה. בזכרי על הסדר עבודת משרתים באי היכל חדר בחדר ושמעו מבשר במלאה. וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. ליי מנישי מנחה בצדקה: -T ־ ־ ״־ * : I T T : • T .535. lapon %-לבל קוראיך egészen אל מלך הזן. קהל. רחמנא אלכר לן קיזמה לאברהם רחימא. בדיל ויעבר: רחמנא אלכד לן ק:מה ליצחק עקידא♦ בדיל ויעבר: רחמנא אלכד לן ק;מה ליעקב שלימא. בדיל ויעבר: רחמנא אלכד לן זכוחיה ליוסף צליזקא. בדיל,ויעבר: דחמ;א אלכד לן קיזמה למשה נביזא. בדיל ויעבר.4 רחמנא איבר לן קימה•דאחרן כהנא. בדיל.ויעבר: רחמנא אדבר לן.קנאותה זיפנהס.קנאה. בדיל.ויעבר.4 רחמנא אדבר לן ק:מה הדוד משיחא., בדיל ויעבר: רחמנא אדבר לן צלותה דקלמה מלבא. בדיל ויעבר: רחמנא תוב מרוגזזי. ולא ^הדר ריקם מן:קךמןד: .וחי הגדול azután ,י^-לבל ק־דאיך egészen אל כ!ד*ך אלחינו ואלהי אבותינו. אל־תעש עמנו כיה ?בוא תוכחה גניך♦ נשתד לחקור מוסר. דלות למעשים בשורק. הורנו בזעקנו לך. 1תשיב שבות אחלי תם. לבור נמת לא תשבח חותם תעודה תתיר. טבור אבן הבהר. ;ה׳ דע את אשר ירקד. כי תשיב לבצרון תאחז הך במשפט. שמנו מספרד'אל־תמה. רחמיך יקדמו רגז ך. קרב צדק ®ליוי• צו ישועתנו במפגיע. $תהיו ראה בי שממו. 57דות מפי זרעו. סודך שים בלמודך. 0א אל־יחפר המזג. מנר את אשר לא־ידעוך. לכודים אסירי חתקוה־: ודוי הגדול של ובינו נסים זצ״ל. רבונו שלייעולם. קדם כל־דבר אין לי פה להשיב ולא מצה להרים ראשי. בי מפני שעונותי רבו מלמנוח וחטאתי עצמו מספר וכמשא כבד יכבדו ממני׳ מתודה 544 תר,מד יום כפור קטן. אני לפנןך׳ יי אלהי׳ בכפיפת ראש׳ בכפיפת קומה׳ בכניעת חיל ׳' בקלישות כה/ בשכירות לב׳ בנמיכות רוח ׳ בררה ׳ בכריזה׳ בחשתהויה׳ באימה׳ כבעת׳ ברתת׳ ברע׳ בחלחול׳ ביראת ובמורא. אומר אני לפניך׳ ק אלחי׳ מקצת מך מעשי הרבים ומרדכי המכורים וממעללי המקלקלים. לאמרם אי אפשר. לבררם אין בי כה. לגלותם לא אעצר־ הלל. לדברם לא אדעם. להנילם איני כלאי. לתבוע עליהם סליחה ומחילה וכפרה מה אני׳ מה חיי. אני הבל וליק. אד רמת ותולעה. אני עפר ואפר. בוש אני מקמאי ומכלם אני מפשעי. אין לי פתחון פה להמרות לפניך. גדול;ערני מנשא. עצמו -פשעי מספר. בשתי וגם נכלמתי׳ כגנב הנמצא במחתרת: 13131 ^ל־עולם. אם עמלתי לפרש ארז־הטא* ולבארם׳ יכלה הזמן והם לא יכלו. על איזה מהם אתבע. ועל איזה מהם אבקש. ועל איזה מהם את״ורה. "על הכלת או על הפרט. על הנסתרות או על הנגלות. על הראשונות או על האחרונות. על החרשות או על הישנות. על הטמונות או על הנודעות. על הנזכרות או על הנשכחת ממני. יודע אני בעצמי שאין בי לא תודח ולא חכמה. לא דעת ולא תבונה. לא צדקה ולא י״שרות ולא גמילות הסלים. אבל אני סכל ולא יודע. בער ולא מבין. גזלן ולא נאמז. הלב ולא זכאי. רשע ולא צדיק. רע ולא טוב. וכל מעשים רעים עשיתי. וגם עבירות רעות עשיתי. ואס״אתח זין אותי כמעשי׳ אוי לי׳ ך לי׳ אהה ?גלי׳ אדה על־נפשי. לאם־תבקש לגקותי כממהר וכמצרף כסף׳ לא יקאר ממני מאומה. כי אני־"קש לפגי אש ובעצים יבשים לפני ד,אור. כסף סיגים מצפה על־ הלש. הבל הבלים אין 13 ממש: ב$ה אקדם או מה רפואה אבקש. כבן סורר ומורה חיותי♦ כעבד מורד על־אדוניו. כתלמיד חולק על־רבו. את אשר־מהדת ממאתי ואשר ממאת מהדתי׳ את אשר־התרת אסרתי ואשר אסרת התרתי׳ את אשר־אדיבת שנאתי ואשר שנאת אהבתי׳ את אשר־הקלת הדומלתי ואשר דיסמרת ה.קלתי׳ את אשר-קרבת רחקתי ואשר רחקת "קרבתי♦ אץ לא להכעיסך נתכ3,נתי♦ ובעזות מצח באתי לבקש סליחה מלפניך♦ קמתי פגי ככלב׳ העזתי מצח 3זו;ה וגשתי לפניך כבשת פגים♦ וכן כתוב׳ ומצח אשה זו־בה ה;ה לך מאגת מלם: רבונו של״עולם♦ לא.על־־עצמי בלבד אני מתפלל ומתודה׳ כי אם־בעדי ובעד קהליך העומדים לפניך. לאף על־פי שאיני ראוי ולא •כאי להתלדות על־עצמי לבל־שכן על אחרים♦ אבל כי לרבך להאריך אפך ומדתך להעביר קצפך ומ;הגך לרחם על־כויותיך׳ וביותר לשבים אליך ומוחים ועוזבים ומחגהמים על פשעיהם ןאעם מכסים אותם. קכן כתוב׳ מכסה פשעיו לא וצליח ומודה לעוזב זרהם׳ ומציל את־־גפשו מדינה של־גי־הנם נ סדור ק*י >8 רבונו של־־עולם♦ מסג בית תך מדק לא כמנהג ?תי דינין של־בני אךם. ב' מדת ?ני אדם׳ ?שהוא תו?ע את־חברו ?ממון אל־בית דן או אל־השופט׳ אם־יכפור .ךצל מן־הממון,ואם־יוךה מתדב לתן. ובית ך;ך הצדק לא ?ךהוא׳ אלא אם־יכפור אדם א1י לו [אוי לנ?שו׳ ןאם־מוךה [עוזב אתה npTO : 13131 של־עולם. לולי הראינו ופשטנו לא הי,ינו בושים ונכלמים. [על־מה היינו מסתיים׳ בי אי א?שר לו לאךם לבקש על חטא ךהוא לא חטא. ולא יודע עז לסמיך אלא ?ה^בירך סטאת:ראיך. ולא על־עצמי בלבד אני מוודה. בי אם־בעדי ו?עד קהלך i והי רצון מלמיך׳ ד אלקינו ןאלהי אבותינו׳ שתסלח [תמחל לנו על ?ל-עונותיט השעינו ותכ?ר־לנו על כל־חטאוןינו: אלהינו ואלהי אבותינו. תב^ למוך תפלקנו. ואל תתעלם מתחנתנו. שאין אנחנו עזי ?;ים וקשי <גךף לומר למוך׳ * אלהיט ואלהי אבותינו׳ צדיקים אנ״קנו [לא ח^אנו׳ א?ל א5,חנו חטאנו: אשמ13. 13133. נזל13. 13131 לפי. הערינו 7 ־1 » 1-7: 1- • 1 i-t : ו• ז וד •1 והךש?ננו. זרנו. דומינו. ט?לנו שקר. ;עצט רע. מבנו. לצנו. מרדנו. נאצנו. סררנו. עוינו. T • ־1 1 -I I- T II • -ד : T II* T •ו ?שענו. *יררנו. קשינו ?5ר^ רעייתו. שחתנו. ת?בנו. ת?ינו. תעתענו: קרנו מטצוחיך וטטקפגךף הטובים ;1לא #{!־, לגו: לא^ה צדיק על נל־ל^א עלינו. בי אטת עקזיןז !uoíh אשמנו מכל־עם, בושנו מכל־דור. T * :1 T 7 e i I- T נלד ממנו משד&, דוד. לבנו בחטאינו. I" • V t T IV T T ־ 1“ T -I החבל אותו ונפרע פאתו. I I- - : T י : ־ ; זבול בית מקוישגו סרב בעדינו. שירתנו היתה לשפה, יפי אדמרננו ל1ים׳ בחנו #?ריס. ועיין לא ש3» מ?ע־״נו• והיך נעיז ?נ״י וקשי. ןנך^ני. לוסי ל«קי׳י, אלקינו ואלד.’#כיתיני׳ צדיקים א;ך» ןלא חטאנו. אבל א1;חנו דקאנו ן אשמנו בנדנו וכף. לעינינו ?שקו ?מלנו׳ ממשך ומורט ממנו. קרננו ?לס עלינו, סקלנו על שבמנו. עבדים משלו בנו׳ פורר! אף שדם. קרות רבות קבבונו׳ קראנוך יי אלהינו. רחקס מטנו בעונינו׳ שבנו מאחריך, תעינו כצאן ואבךנו. ועירן לא שכני ®?יעיפני♦ וידך נ?ניי $נעי ונקש־! עדנןני לימי ל$נ,יןי׳ ע ולקינו ואללי ן*13י1י3י׳ צדיקים אנחני (לא ד$1א(י. >!(ל )};חנו ד^אנו: אשמנו מחו ונו. 548 יום כפור קמן. תקמח אל ארך nw אתת bvp הלחמים נקרא^ לדרך תשובה היסס ♦ *דלת רחמיך נחכדיך תזכר היום ובכל־יום ארע I V(7T תפן אלינו ברחמים, כי אתה הוא 5^על לדהמים 1 כתחנון וכק^ה 0ניףי;.קלם, כהודעה אמו 3£ןךם x סהרון אפך שוב׳ כמו בתורתך ןתוב. ימל כ;ס!יך;הסה וגסלמן׳ מ־ד ל «מןז תעבר על־פשע(תמחה אשם׳ כיום ניתואב W שם ז תאזין שועתנו להקשיב ממנו מאמי׳ כיום נ?ר!לא כשם לשם נאמר. (סותחץ האוון.> ויעבר יי על־פגיו ויקרא: י־ ־*ר־ T T - TI ־״ T| I ייןיי, אל׳ רחוב׳ ודזנון, ארך אפים׳ ורב חסד, ואבוד? נצר חסד לאלפים, נעזא עלז׳ ןןן#ע, וחטאה, ונקה? ובלחות לעוונו ולססאתנו ונחלתנו: : ־ IT í סלדרלנו אבינו׳ כי חטאנו. מחל־־לנומרכנו׳ T ־ ז ír t T : ־־ 17 - : ••1 כי $שענו: כי אתה אדני טובוס^ח ורב־חסד לכל־קראיךג יפעם אחת ס חטאנו צורנו, סלה־לנו יוקרנו ♦ H. 1 54*4 J יום כפור .קטן. <פעם אחת c ישמע ישראל יחיה אלדתינר ידוה ואחד1 T V T : I•• T : "Ti • ~ ~ (ג׳ פעמים c ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: v פעמים:) יי הוא ד,אלד,ים: • VS T T: (פעם אחת :.) I :: כלך יו מלך יי ימליך לעלם ועד: עננו אלהי אברהם, עננו: עננו פחד יצהק, עננו: עננו אביר ועקב, עננו: עננו מנן דוד, עננו: עננו אלה* חמלכבה׳ עננו: עננו העונה בעת רצון׳ עננו: עננו העונה בעת צרה, עננו: עננו העונה בעת רחמים, עננו: עננו לחום והנון׳ עננו: רחמנא ענינן׳ רחמנא פרק, רחמנא אהמלא רחמך עלז ,יעל כל־אנשי ביתנא ועל כל־אהנא בית יקךאל׳:,ומחשוכא ן לנהורא אפ.קנן בליל #ifi לבא: קדיש שלם: i Ha עדב ראש הדש egy pénteki vagy szombati napra esik és ennek kő vetkezőben יום כפור קטן már csütörtökön végeztetie, akkor itt תחנון következik, azután egész קדיש a 20. zsoltár 99) יענך ה׳ ביום צרה. lapon) és végn106) קדיש יתים ׳ lap.) •iy * Be’olmo Rabbo Sh’meh Veyiskadasch Yisgadal ורעדל יתקדש שמה רלא בעלמא Malchiiseh Ye’yamlich Chiruseh Divro די־ברא מרעותה ימליך מלכותה Bes Dechol Uv’chayeh Uv’yomeychon Be’chayechon למיכון וליומיכון ולמי דקל בית Ómen We’imru Koriv Uvisman Baagolo Yisroel ..ישראל בעגלא ולזמן קייב ואליו אמן י Ul’olmcy Le’olam Me’vorach Rabbo Sh’meh Ye’hey א רבא מלרך לאלם׳ ולעלמי,.; Olmavoh .í ’ עלמיא ״ : ־ 7 Ve’yisnaseh Ve’yisromam Ve’yispoar Ve’vistabach Yisboraeh yfcmn יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם De’kudscho Sh’meh Ve’yishallol Vc’visalleh Ve’yishador ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמה דקודשא T : I : ״ : T : ג ״ V ־־ : f : ; * • Ye’schiroso Birchoso. Kol Min Le’clo Hu Re’rieh לדיך הוא לעלא מן בל בדלתא ישי,-תא ד־", —--- ^0K**JWSKA1N ÍTliDUSKA ZVF ' *A ' R v í ־י ■ י I ’ •- \ ‘ V'■' י . ■יי־ mm ■ a