.







■




י





'






.

l









<XXXXX>OOC<XXXXXXXXXXXXXXXXXXX־/OCX» g
מחזור
לראש השנה ויום הכגוורים
מנהג
פולין׳ פיהם׳ מעהרן ואונגארןי
ממודר מחדש
tiS
כל התפלות הכל על מקומן•
STeiW m.
וויען
8^רלאנ 5אן יאזעף שלעזיננעיס בובהאגרלונג.
׳”**:?!01!*: !?*áss? גי. *
Wien 1921.
Vt»r!3g vnn Josef Schlesinger's Bu«”i1hsnd!n3sg,
SseSeeetSt*••?! ***** Hr. 6.	8
:xxxxx^oooocot’
51<26־^־te‘a»10
תפלת מנחה לערד, ויום כפורים
מר טבו אהליק יעקב משכנויתיק ישךאל.ואני ברויב הסרק אבא ביתק אשתחוד, אל היכל קדשק ביראתק: {י אהבתי מעון ביתןו. ומקום משכן 3בוךןד: ואניאשתלווהואכרעה. אברכה לפני ין עשי: ואני תפלתי לק ןזי עת רצון. אלד,ים ברב המרק עננייבאסת יעזעק: א־י׳ ■י"
(למוסף ולמנחה) כי שם יי אקרא הבו גודל לאלהינו:
אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך:
ברוך אתה זי אלהינו ואלך־,י אביוודנו אלהי אברהם אלך־,י :צחק ואלהי;עקב, האל הגדול הגביור והנורא אל עליון גומל הסדים טובים וקנה הכל וזוכר חסדי אבות . ומביאי גואל לבני בניהם למען שמו באהבה:
•	v - í $	(	; ד
על3 יי״ב זכרנו לחיים. מלך חפץ בחיים. וכתבנו בספר החיים למענך אלהים דדים:
מלך עוזר ומושיע ומגן, ברוך אתה יי מגן אברהם: אתה גביור לעולם אדני מחיה מתים אתה רב להיויש ע: מבלבל דדים בחסד מדדה מתים ברחט־ם רביבם סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים: ומק:.ם אמונתו ליישני זעפר.מי כמוך בעל!בורות ומי דומה לך. מלך ממית זומחיה ומצמיח :ישועה:
עד3 יו״כ מי במוך אב הרחמים. זוכר יצוריו לח:ים בר5מים: ונאמן אתה להחיות מתים. ברוך אתה יי מדדה המתים: ":ן נקדיש את'שמך בעולם. בשם 'שמקדישים איותו בשמי מרום. בכתוב על״יר נביאך. וקרא זה אל זה ואמר: קדיויש קדוש קדוש ;י צבאיות מלא בל הארק בבורו’: לעמתם ברוך
תפלת מנחה
יאמרו: ברוך כבוד יי ממקומו. ובדברי קך־שך כתוב לאמד: ימלוך יי לעולם אילהיך ציון לדיר7ודיור הבלויה:
״# לדור ודור נניד גךלף. ולנצח;צחים;קדושתף ג<ןדי<ט.ן#ןנחף.$לר.יני טפינו ל^ זימו׳ט לעולם ועד. ני אל טלןי גדול ןזקדוש אתה.
בחך אתה״יי האל הקדו<2: <מינ •!"כ הטלןי הפןדולס:
**תה ך,דוש וישמך קרוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה.
ברוך אתה יי האל הקדוש:(עיביו׳כ המלך הקדיויש):
אתה חונן לארס'דעת. ומלמד לאנוש בינה. חננו מאתר
״ T T : J" T ----- .	:־־־•• T T • VI V ״ •י • I I
דעה בינה והשכל: ברוך אתה " חונן הרעת: השיבנו אבינו 7לתורתך. רבןךבנו מ־לבנו'לעביורתך.. והחזירנו בתשובה שלמה לפניך. ברוך אתה יי הרוצה ;תשובה:
סלח לנו אבינו כי חטאנו מחל לנו מלבנו כי פשענו כי מוהל וסולח אתה. ברוך אתה יי חנון' המרבה לסלוח:
ראה נא בעמנו. וריבה ריבנו7 וגאלנו טהרה למען שמך.
כי גואל חזקיאתה. ברוך אתה יי גואל ישראל:
רפאנו "ונרפא. היוישי״ענו !{(שעה בי תהלתנו אתה. והעלה רפואה שלמה לבלימבותינו. ביי אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה! ברוך אתה "רופא היולי עטיו ישראל:
בדך עלינו " אלהינו את הישנה הזאת ואת בל מיני תבואתה 7לטובהיותן ברכה על"פני האדמה. ושבענו מטובך.
וברך'שנתנו בישנים הטובות. ברוך אתה" מברך הישנים: תקע בשופר גדול לחרותנו. ושא נס לקבץ גלייותינו וקבצנו !חד מארבע בנפיוות הארץ. ברוך אתרה " מקבץ נרחי עטיו ישראל:
הישיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו בבתחלה והסר מטנו 7יגון.ואנחה ומלוך עלינו אתה " לבדך בחסד וברחמים וצדקנו במשפט. ברוך7אתה יי מלך אוהב צדקה ומישפט •
1 - j •• j ־־ • : r t ן — T * Itt: -	| v v r# t
(ערב יו״כ המלך המשפט):
לערב רה ויום כפורים	ג
ולמלשינים אל תהי תקוה. ובל עושי רשעה כרגע יאבדו ־ ובלם מהרה יכרתו ןהזדיס מהרה תער,ר ותישבר ותמגר ותכניע במהרה ממינו. ברוך אתה ע שובר אויבים ומכניע זדים:
על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני עמך בית !שראל ועל פליטת סופריהם ועל גרי הצדק ועלינו יהמו
5 Iי I ״ ־	V •• I : ׳=״ ••״ - t: | V V ״	VIV
רחמיך יי אלהינו ותן שכר טיוב לבל הבוטחים בשמך באמת. ושם חלקנויעמהם לעולם נבוש בי בך בטחנו.
ברוך אתה יי משען ומבטח לצדיקים: ולירושלים עירך ברחמים תישוב. ותשכון בתוכה באישר דברת. ובנה איותה בקרוב בימינו בנין עולם. וכסא דוד מהרה לתוכה תכין. ברוך אתה יזי ביונה ןרוישלים: את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך:י לישועתך קוינו כליהיום. ברוך אתה יי מצמיח קרן ישועה; שמע קולנו” אלהינו. חוס ורחם עלינו וקבל ברתמים וברצון את תפלתנו. כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה. ומלפניך מלכנו ריקם אל תישיבנו. כי אתה שומע תפלת ׳"עמך.ישראל ברחמים. ברוך אתה ע ׳שומע תפלה: רצה” אלהינו בעמך ישראל ובתפלתם, השב את העבודה לדבירביתך. ואישי ישראל ותפלתם באהבה תקבל ברצון. ותהי לרצון תמידעביודתלשראל עמך:־ [תחזינה עינינו בישובך לציון ברחמים. ברוך אתה ע המחזיר י'שכינתו לציון: ז
וועהרענד דער חזן דיי־מעש !וונש:	זוונני קהל דיע!עש מודים דרבנן:
מודים אנחנו לך שאתה ה*א מודים אנחנו לך שאתה הוא י׳ אלהינו יי אלפינו ואלהי אבותיה ואלהי אבותינו אלה• כל בשר יוצינו ׳ , V ״	״	״	■ ״ :־	" יוצר בראשית ברכות והודאית לשמך
לעולכם ועד צול 0*י^ 9^ הגדול והקדוש על שהחייתנו וקי מתנו
5

תפלת מנחה
:"שע3ו. אתל! הוא ל111 1111 כן תחיינו ותקימנו ותאסוף כליותינו
1113, ל1 1BD31 תהלת\על לחצרות קדשך לשמור חקיך ולעשית ־י : ־ ״	= ׳ י־ 1	־ . רצונך ולעבדך בלבב שלם על שאנחנו
חיי13 Q’HDÖ.I ביל^ יצל מידים לך ברוך אלההוראות:
נשמותינו הפקודות לך. ועל נפיל שבכל י־ום עמנו. ועל נפלאותיך. וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהריבם הטיוב כי לא כלו.רחמיך. והמרחם פי לא המו הפריך מעולכם
קוינו לך:
ועל כלם:תברך [:הדומם שמך 9לבנו תמיד לעולם ועד: עיב יי״נ וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך:
וכל הח?ים יורוך סלה. ויהללו את 'שמך באמת. האל :ישועתנו ועזרתנו פלה. ברוך אתה יי הטיוב־ שמך\ולך נאה להודיות:
שליום רב על .ישראל עמך תשים לעולם כי אתה הוא סלף אדון לבל השלום וטוב בעיניך לברך את עטף :שראל בכל עת ובכל־שעה כשלומד: עיניו־נ בספר ח?ים ברכה ושלום ופרנסה טיובה נזכר ונכתב לפניך אנחנו }כל עטך בית זישךאלזלח:ים טובים ולשלום. ברוך" אתה ך עושה הישלום:־
ברוך אתה י; המברך את־עמיו ישראל בישליום:
אלד־,י נצור לשוני מרע 7ושפתי מדבר מרמה ולמקללי נפישי _ תרום ־ונפשי כעפר־ לכל תדדה יפתח לבי בתורתך ובמצותיך תךדיוף נפשי וכל ההיוישבים עלי רעה. מהרה הפר עצתם וקלמל מחישבתם. עשה למען 7'שמך. עשה למען:מינך. עשה למען קדישתך. עשה למען תורתך למען:הלצון ידיךיך.היושיעה:מי3ך וענני. :היו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך:: צורי וגואלי: עשה 'שליום במריומיו הוא:עשה שלום עלינו ועל כל:שראל ואמרו אמן: י
יהי רצון ובו':
תפלת ערמת לראש השנה
וועוזרענד דער חון ברכו :d:!h :
3ךטאת״ה?ב1רך: כרוך "הטנזרו לעילם יעדי
בחזי אתה יי אלהינו מלזי
I T ־ I V V ” Ví T* T
העולם. אישר בדבריו מעריב ערבים בחכמה פותח
:	•	ד •	: t : T	-
:u:h קהל יתברך:
קהל יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא שטו של מלך מלבי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלחים: סלו לרכב בערבות ביה שטו ועלזו לפניו: ושטו מרומם על כל ברכה ותחלה.: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: יהי שם יי מבורך מעתה ועד עולם:
שערים ובתבונה מישנה עתים ומחליף את־הזמנים ומסיר את־הביוכבים במשמלתיהם ברקיע בלציוניו בורא ייום ולולה גולל איור מפני־חישן והישן מפני־אור', ומעביר יום ומביא לילה ומבדיל בין יום ובין לילה יי צבאיות שמיו. אל חי וקיט תמיד :מלון עלינו לעולמי ועד. ברון אתר-. יי המעריב ערבים:'
אהבת עולם בית:שראל עמן אהבת. תורה ומצות הקים ומשפטים אותנו למרתנו'על־כן ן: אלהינו‘ בישכבנו ובקומנו נשיח בהקין. ונשמח בדברי תורתן ובמצותין לעולם ועד. כי הם חיינו'וארן'ימינו ובהם־ נהגה יומם ולילה.'ואהבתן אל־תסיר ממנוי לעולמים. ברון אתה ע אוהב עמיו' ישראלי:
יחיד אומד אל מלן נאמן:
שמע ישראל יה1ה אלחינו יה־רה אחד: /
ברון שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
ואהבת את יהוד. אלתיך בכל־^מו	ימין־
מארן: והיו הדברים האלה אשד אנכי מצון היום על־ לבנך: 'ושננתם לבניך, וחברת 03 בי?5תך בביתך ובלכתף כדרך ובש?בך וךקומך: ?קשרתם לאורת על־ידף להיי לטטפת בין עינין: וכתבתם על מוזות ביתן ובשערי ן: וחה אם־־ישמע' תשמעו ־א^־־מצותי א£ר אנכי מצור.
תפלת ערבית
אתכם היום לארבה את־״הוד, אלו■,יכם ולעבדו נבל־ ללבבם ובכל נפשכם*. ונתתי מטר־ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת זלנק ןת;רשף ויצהרך,: ונתת• עשב ?שדף לכהסתף ואכלת ושמנת: השמח לכם פן־:?תה לבכקם וסרתם ועברתם אלהים אחדים והישתהויתם להם: והרה אף־ןהוה בכם ועצר את־השמים־ולא:דדה מטר והאדמה לא תתן את־יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשריהוהינתן לכם: ושמתם את־דברי אלה על־לבבכם ועל־נפישכם וכש״רתט אתם לאות על ירכם וחיו לטוטפת בין עיניכם: ולמדתם אתם את־בניכם לדבר בם בשבתן? כביתף ונלכתף י בדרן• ’ובשיכנף וכקומף: וכתבתם על מזוזות ביתן? ובשערך?: למען:רבו:מיבם וימי עמכם על האדמה אישר נשבע ידווה לאבתיכס לתרת להם כימי י השמים על־הארץ:
ויאמר ידוה אל־מישה לאמיר. דבראל־בני:שראל ואמרת-אליהם ועשו לה6 ציצת על־כנפי בגדיהם לדיוריותם ׳ונתנו על־ציצת הכנף פתיל תכלת. והיה לבכם לציצת וראיתם אתיו וזכרתם את־כל־מצות :הוד, ועשיתם אתם ולא־ תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אישר־אתם זומם אחריהם: למען תזכרו.ועשיתם את־בל־מצותי וה:יתכם קדשים לאלדדכם::איני יהוד, אלד,יכם אישר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהי־ם אני יד!וה אלהיכם: אמת ואמונה כל'זאת" וכים עלינו כי הוא י: אל חינו ואין זולתו ואנחנוישראל עטיו הפורנו מיד מלכים מלכנו הגואלנו מכף כל העויציכם. האל הנפרע"לנו מצרינו. והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו. העשה ג״דיוליורת עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר השם" נפשנו בח:ים ולא נתן למוטירגלנו. המדריכנו על במותאויבנו. וירם קרננו על
לליל ראש השנה	יג
כל שונאינו העשה לנו נפיט 1ונקמד*׳ בפךעד). איותיות ומופתים כאדמת פני חם. המכה בעברתו כל בכורי מצדם. ויוצא את עמו ישראל מתוכם ל״הרורת עולם. המעביר כניו כין גזרי ים סוף" את רוך־פיהם ואת שונאיהם כתהומות טבע. וראו בניו גבורתו. ישכחו ותודו לשמו. ומלכותו כרצון מבלו עליהם משה וב!י ישראל לה ענו ־־ "עירד1'נ׳ןז?״הרנה.';אטח^■■ ’ מי כמכה כאלםיי. מי כמכה נאדר ככריש. נורא תהלות
T T T *״ • V T T TI ׳. T ־ | í T	V •
עישה פלא:
מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני־מישה זה אלי ענו ואמרו: ׳ » :טליןי לע1לם הנד:
ונאסר כי פדה « את!עקב וגאל! «ר הנק 0@13. בייו אתה יי גאל ישראל:
השכיבנו קאלהינו לשלוט. והעמידנו מלכנו להי״יט ׳ ופרוש עלינו סכת שלוטף.’ותקננו כעצה טיובדה מלפניך. והושיענו למען שמך.'!הגן בערנו. והסר מעלינו אויב דבר וחרב ורעב ויגון. והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ובצל כנפיך תסתירנו.’ "כי אל שומרנו ומצילנו אתה כי אל מלך חנון ורחום אתה. וישמור צאתנו ובואנו לרדים ולשלום מעתה ועד עולם. ופרוש עלינו סכת שלומך. ברוד אתה יי הפורש סכת שלוט עלינו ועל כל עמו
T! T - I T ־	י ן' ז י	די■ ••	,	T ־
ישראל ועל ירושלים:
׳5*=״ וישמרו בני ישראל את חישבת לעשות את השבת לדירתם בדית"עולם. ביני ובין בני ישראל איות היא לעולם כי־ישישת ימים" עשה יי את״הישמים ואת־־הארף
T	• T V “ * T ^ I״ T - V T: T ־־ • : V T T V ן
וביום השביעי שבת דנפיש:
תקעו בהירש שיופר בכסה ליום חגנו: "כי חיק לןשראל הוא מישפט לא״להי יעקב: חצי קדיש
תפלת ערבית
אדני שיפתי תפתח ופי עיר תהלתך:
ברוך אתה יי אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי־ייצחק ואלהי ועקב. האל הגדול הנברר והנורא אל עליון נוטל הסרים טובים וקונה הבל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה:
זכרנו לחיים. מלך הפץ בחיים. וכתבנו בספר החיים. למענן* אלהים חיים:
מלך עוזר ומושי_ע ומגן: ברוך אתה יי מנן אברהם: אתה גבור לעולם יי מחיה מתים אתה רב להושיע: מכלכל חיים בחסר מחיה מתים ברחמים רבים סומך נופלים ־ורופא חולים ומתיר אסורים ומקים אמונתו לישני עפר. מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך מלך ממית ומחיה ומצמיח ושוקעה:
’ מי כמוך אבי הרחמים. זוכר יצוריו לחיים ברחמים: ונאמן אתה להחיות מהים: ברוך.אתהיזי מחיה המתים: אתדקקדוש ושמך;קדוש וקדושים בכל יום־ יהללוך סלה: ובכן תן פחדךין־יאלהינו על כל'מעשיך ואימרזך על כל מה שבריאת וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברוא<דעשו כלם אנדה אחת' לעשיות רצונך בלבב שלם כמו שידענו יי אלהינו שהשלט; לפניך עז בידך וגבורה בימינך.ושמך נורא על כל מה שבראת:
ובכן תן כבוד יי לעמך תקלה ליראיך ותקוה טובה לדורשיך ופתחון פה למיחקיםלך שמהוה לארצך וששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן :שי משיחך במהרה בימינו:
ובכן צדיקים :ראו וישמחו וישריים יעלוזו וחסידים בדנה יגילו ועולתה תקפיץ ־פיה. וכל הרשעה כלה כעשן תבלה פי תעביר ממשלת זדון מן הארץ:
לליל. ראש הבנה	n
ותמלוך אתה יי לבדך על כל מעשיך בהר ציון משפן כבודך ובירושלם עיר קךישך ככתוב ברברי קדישך ימלוך ך לעולם אלהיך ציון לדר ודר הללויה:
קדיויש אתה ונורא שמך ואין אלוה מבלעדיך ככתוב רגבה ך צבאות במשפט והאל הקרוש נקדש בצדקה: ברוך אתה וי המלך הקדוש:
אתה בחרתנו מכל העמיבם אהבת אותנו. ורצית בנו. וריוממתנו מכל הלשוניות וקדשתנו במצותיך.וקרבתנו מלכנו לעבודתך. ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת:
<וען ראש השנה יון כצ״ש 5<u.ih: ,d?U אנון פחר ותתן ילבו דיעועס:
ותודיענו יזי אלהינואת משפטי צדקך.ותלמדנו לעשיות הקי רצונך ותוקן לנו ך אלהינו משפטים וישרים ותורת אמת הקים ומצות טובים ותנחילנו זמני ששון ומועדי קדיש והגי נדבה ותיוריישנו קדשת שבת וכבוד מיועד וחגיגת הרגל ותבדל ך אלדיינו בין קדיש לחול בין איור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה בין קדשת ישבת לקרישת יום טיוב הבהלת ואת יום השביעי מישישו־ת ןמי המעשה קרישת. הבדלת וקרישת את עטך!שר^בקדישתך: נתתן לנו וו אלהינו באהבה את ייוכם (השבת הזה ואת יום) הזכרוץ הזה. יום (לשנתזכרון) תרועה(באהבה) מקיא קדיש זכר ליציאת מצרים:
אלהינולאלהי אבותינו. ועלה ויבא ויגיע ויראה הרצה ושמע ויפקדהזכרזכריוננוופקריוננו הבריון אבותינו.
ןזכיק משיה בן' דוד עברך. הבריק ירוישלום עיר קדישך. הבריון כל עמך בית :שהאל לפניך. לפליטה לטובה לחן ולהמר ולרחמים לן־דים ולשלום ביום הזכריון הזה..זכרנו ך אלהינו ביו לטובה' ופקדנוביו לברכה. והושיענו ביו לחיים יבדבר ישועה ־ורחמים. חוס וחננו. ורחם עלינו והושיענו.
* -	־־ t i	:־־ :־ *	rí**	: ־־	” ז י־	:	••
תפלת ערבית
כי *יקליך עינינו. ני אל־, מלזי חנון ורהוט אתד־ה: אלהינו ואלה,י אבותינו מלוך ער כל העולם כליו בכבודך ״ והנשא.על כל הארץ ?-,קרף'וה91ע נהדר W ע!ןז על כל יושבי תבל אךצך. וידע כל פעול כי אתה פעלתו ריפין כל שור כי אתה יצרתו'ויאמר כלי אשר נ־שמה באפו ע אלהץשריל מלך ומלכותו בכל משלה: (ל«" אליהינו ראליסי אבותינו רצה בטנוחתינס קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך שבענו מטובך ושמחנו ביישוערהך רלש3ת והנחילנו יי אליהינו באהבה .וברצון שבת .קךשן? .דנוהו בו ישראל מקדשי #מן?) וטהר
לכנו לעבדך כאמה כי אהה אלוהים אמת יד5רף אמת וקיט לעד: כרוך אתה»' מלך על כל הארץ מקרש 0י׳»» q ישראל ויום הוברון:
רצה יי אלוהינו בעמק ישראל ובתפלתם והשב את העבודה ־ " ‘לדביר ביתך; ואשי ישראל ותפלתם באהבה תקבל ברצון. ותהי לרצון תמיד עבודתיישךאל עמך:
ותחזינה עינינו בשובך לציוןברהטים: ברוך אתה:יי המחזיר שכינתו לציון:
מודים אנחנו לך'שאתה הוא ך אלוהינו ואלדד אבותינו לעולם ועד." צור היינו מגן ישענו. אתה הוא לדיור ודיור נודה לך. ונספר חהלםך:"על חיינו המסורים בידיך ועל נשמותינו הפקודות לך. ועל נסיך שבכל יום עמנו. ועל נפלאותדך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהריכם ד׳טוב כי לא כלו רחמיך. והמרחם כי לא חמו הסדיך מעולם קוינו לך:
יעל כלם יתברך!.יתרומם'שמך מלכנו תמיד לעולם ועד:
וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך:
וכל החיים ייודוק פלה. ויהללו את ישמר באמת האל
»	־־־■•	1 - • TV I־	V	* : ן T V V -
לליל ראש השנה	ט
;ישועתנו וכרתנו סלה: ברוך אתה יי הטיוב שטף. ולך " נאה להודיות:
שליום רב על ישראל עטך תשים לעולם בי אתה הוא מ^ך אדון לכל ה׳טלום וטיוב בעיני]? לברך את :שלאל בבל עת ובכל־ישעה בישלומך:' בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טיובה. מכר ונכתב לפניך אנחנו וכל־עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום:
ברוך אתה יי עושה השלום:
אל־הי ןצ1ר לשוני מרע ו^פתי מדבר מךמה:רלמ_קללי תדיום ונפשי בעפר לבל תמה.1 פתח לבי בתורתף ובטצותיףתרדוף נפשי וכל החושבים זעליזרעה. טהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם. עשה למען שצף. עשה למען ימי3ף. עשה למען קךשתןז.;עשה למען תורתף. למען.:הלצון ידיד־ןו. הושיעה ימינך וענני. וחיו לרצון אמרי פי וחניון לבי לפניף יי צורי וגואלי: עשה שלום בטרוטיו הוא .יעשה שלומם עלינו ועל כל :שראל ואמרו אמן:
יהי רצון לפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך: ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות,וערבה ליי מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות:
וון שבת רעלעכוירג! דער חזן:
ויבלו השמ:ם והארץ ובל צבאם. דכל אלהים ביום הישביעי מלאכתו אישר עשה. וישבת ביום השביעי מכל־1 מלאכתו אישר עשר־,.: דברךיאלהים את ייובם הישביעי י ניקד־ש אתיו. בי ביו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים
לעשיות:
ח!ן בחך אתה יי אלהינו ואלהי אביותינו אלהי אברהבם
I .ן I — ״ן■	... .* H .. .— ..	... .. » . יך ■ך
אלהי יצחק ואלדד יעקב האל הגדול הגביור והנורא
:V ״	• : I T״•	” יד' T J ••	־ T	- *	: ־־ T
אל עליון קונה'שמ:ם וארץ:
ק"™ מנן אבות בדברו מחיה מתים במאמרו המלך הקדוש ""שאין כמוהו" המניח' לעמיו ביום ישבת קרשו בי בם רצה להניח להם לפניו נעבוד ביראה ופחד ונודה לישמ״ו בכל יום תמיד מעין הברכות אל ההודאות אדון השלום
תפלת ערבית
מקדיש השבת ומברך שביעי ומניה בקךישה לעם פרשני עינג זכר רמעשה בראשית:
אל־הינו ואליהי אבותינו ךצה במנוחתנו קדשנו במותיך ותן •חלקנו בתורתך שבענו מטובך ושמחנו בישועתך וטהר לבנו לעבדד באמת והנחילנו יי אליהינו באהבה וברצון שברת
: ד . | v v: v :ן־ : • י :v: T ••	: ־ :־ T : T ן ־ ד
קדשך ויניחו בה:שרא מקדשי שמך. ברוך אתה יי מקדש השבת:
קידוש לראש השנה
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן: ברוך אתה זי אלהינו מלך העיללם אישר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקזיישנו במצותי!. נתתןזלנו !! אלהינו באהבה את יום(לשבת השבת ה!ה ואת יום) הזיכרון הזה יום(לשבת;מרון) תרועה (באהבה) מקרא קריש זכר ליציאתה מצדם בי בנו בהרת ואותנו.קדשת מכל העמים. ודברך אמת וק׳ם ’לער. בחך אתה ץ מג!ך $ל כל הארץ מקדיש <-שנר, !> ישראל ך1ם הזבריון:
ווען רייו לוויישע ניו5כ1 תן מוצא' שבה פע1!י1. ווירד ה'<1!011 תיינגעטתזשעש:
בחך אתה יי אלהינו• מלך העולם בורא מאורי האש:
בחך אתה ך אל־הינו מלך העולם המבדיל בין קדש להול בין אור לחשך בין ישראל לעמים. בין יום השביעי לששת!מי המעשה. בין קהשת שבת לקדשת יום טוב הבדלת ואת־־יום השביעי מששת ימי המעשה קדמת. הבדלת וקישת את עמך י.שךאל בקדשתך. ברוך אתה ♦!המבדיל בין קדש לקרש:
ברוך אתה י! אלהינו מלך העולכם שך,ך.ינו וקיימנו והגיעגו
לזמן הזה *
אתן 3'umm תיינען :ישען י׳ופפע? תונה :uqh דיע!י1ס:
׳ל,י רצו? מלפניך י: אל־הינו ואלהי אבותינו שתחדש עלינו שנה מיכה וכתוקה: ק״ש
לליל ראש השנה	י
עלינו לשבח לארון הכיל לתת גדלה ליוצר בראשית ־שלא עשנו כגויי הארציות"ולא שמנו כמשפחות האדמה.
שלא שם חלקנו כחם וגורלנו ככל הטיונם. ואנחנו כורעים ומישתחוים ומודים לפני מלך מלכי המלכים'הקדוש ברוך הוא 'שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ. ומיוישב יקרו ביש״טים כמעל. ושכינת עזיו בגכהי מרומים. הסה אלהינו אין עיור. אמת מלכנו אפס זולתו ככתוב בתורתו וידעת היום והשבת אל לבבך. כי יי" הוא האל חים"בשטים' ממעל
“*־־*• V: T T| I V T : T •	־ T - •	•	־ ^
ועל הארץ מתחת אין עודן
על כן נקוה לך יי אלהינו לראות מהרה בתפאך־רת ע!ך להעכיר גלולים מן הארץ. והאלילים כרות יכרתו,.
לתקן עולם במלכות שדי." וכל בגי בשר יקראו בשמך להפניורת אליך כל רשעי ארץ. :כירו" וידעו'כל יושבי תבל. כי לך תכרע כל־ ברך" תישבע כל'לשון. "לפניך ;י אלהינו:כרעו ויפילו. ולכבוד שמך!קר!תנו. ויקבלו כלם את עול מלכותך. ותמלוך עליהם" מהרה לעולם וער כי המלכודת 'שלך היא. ולעולמי עד"תמלוך"בכבוד: ככתוב בתורתך'יי:מלוך לעולם ועד: ונאמר וחידה יי למלך על כל־ הארץ ביום ההוא!היה ״ אחדי וישמו אחד: "
קדיש יתוס , אדין עילם.
ייזן י’1ק ('1בירך יוין ישראל ודנטגו »י»;
*״״* לשנה טיובה תכתב ותחתס י.
•י-״־י״י"• תכתבו ותחתמו:
יי״י״י ?ידיי לשנה טיובה תכתבי!תחתמי:
"׳!"יעי". תיסבנה ותחתמנה:
אל 3לי נאמן עד מלך על"! לקל'ש:י?סי כרצון rwyi הלב כחיי 0303״! כ״״י אהד אל חי דין אמת שיופט צדק רחום וחנון. רחם ;גלי וישמע תפלתי היום אשר אתפלל בעדי ובעד ביתי ובעד ערתי המסכימים עטי בתפלת־ ותכלול תפלתי עם תפלות הישרות והנקיות אשר יעשו ישראל ותחתור תחת כסא כבודק כטוישחתרת״לתפלת משח ונ״א מנשה). ואל יבושו בי שולחי י ולא־ אני בהם, :היו לרצון אמרי יפי והגיון לבי לפניך צוף וגואל• אמן סלה: יהי רצון לפניך איוט ע?,הן לי קול נעים וערב היום ואל יפסוק קולי ואל יהיר גרוני וידה קולי נעים וחזק כמו ענאטר ויהי קול־1 העופר י׳ילך ןרוןק
מאוד! אק סלח.
הנני העני ממעש ונרעש ונפחד מפחד יושב תהלות ישך^ באתי לעמודי‘ולחנן לפניק על עמק ישראל אשר שלחוני ואף על פי שאיני כדאי והגון לבך. על כן אבקשך אללי אברהם אללי.יצחק' ואללי יעקב. יי יי. אל רחום וחנון. אלד,ים. שדי איום ונורא. דדה נא מצליח דרכי אשר אנכי הולך לעמוד לבקש רחמים עלי ועל שולחי.*־ונא אל תפישיעם בחטאת־י ואל תחיבם בעונותי מי חיוט^6 ופושע ־אני ואל <כלמו בי בפשעי וא4 יבושו בי ואל אנושה בהט וקבלי תפלתי כתפלת זקן ורגיל ופרקו נאה הקנו" מגדל וקולו נעים ומעורב כדעת עםהבף1ת.נותגער בשטן לבל :שטיננו. ויהי נא דגלנו עליק־ אהבה. לכל פשעים תכסה באהבדה. "ובל״צומותינו וענויינו לפוך לנו ולכל ישראל'לששון ולשמחה לחיים ולשלום. האמת והשלום אהבו" ואל יהי שום מכשול בתפלתי:
מו t : -	* י
יהי רצון מילפניך יי אלהי אברהם אילהי יצחק ואלהי יעקב האיל הנמל הנבור והנורא אל עליון אהיה שכל המלאכים שהם בעלי תפלות יביאו תפלה,
לפני כסא כבודך ויפיצו אוקף לפניך בעבור כל הצדיקים והחסידים התמימיב והישר־ם ובעבור כבוד שמך הנמל הנבור והנורא כ׳ אתה שוסע י׳״י1.״ •שי־אל ברחמים. ברוך אתה שומע תפילת*
תפלת שחרית
בעפלור hn| לוין דלוט ב׳גטהוי! טריטט:
;•אני ביוב חםדןז אבוא כיתף אשסחוה אל היכל רןןזיש
?.־דאל־: .
נלוך pn לויינטריטטע לוין דלוט בעטהד!:
בבית אלהים נהלך ברגש:
מה־טבו אהלין? יעקב מזג־גנתקז יז&ראל.ואגי ביב דוםדןז אבוא בירוןז. אשתחוה אל-ה־בל־-קדשןז יכולתך:» אהבת; טעון בירצןז. ינקום משבן כבודןד: ואניאשתדווה ואניעה אברכה לפני־יי עשי: ואני תפלתי־לןז " עת רצון אלד,ים בךב־חנךןד ענגי באמת י<8ע־: .ינרל אלהים חי וישתבח. נמצא ואין עת אל־מציאותו: אחד ואין יחיד כיחודו. נעלם וגם אין ס:וף לאחדותו:
אין לו דמות הגוף ואינו גוף; לאינערוך אליויקדישתו: קךמיוץ לכל־דבר א'שר נברא. ראשון ואין ראשית לראישתו: הנו אדון עולם לכל־ניוצר. יורה גדילתו ומלכותו: שפע נבואתו נתניגאל־אנשי מגלתו ותפארתו לא'קם בישראל כמישה עוד. נביא ומביט את־תמונתו: תורת אמת"נתן לעמו אל. על־;ד נביאו נאמן ביתו:" לא !חליף האל ולא :מיד דתו. לעולמים לזולתו. צופה ויודע סתרינו. מביט לסוף דבר בקךמרתו:’גיומל לאייש 'הסד במפעלו. נותן לרשע רע כרשעתו: :שלח לקץ ימין משיחנו לפדות מחני קץ ;ישועתו: מתים יהיה אל ברוב חסדו. ברוך. ערי־ער ־ שם תהלתו:
אדון עולם אשר מלזי. בטרם בל־תייר נברא לעת נעקזה בחפצו'כל. אזי מלזד W נקרא: ואחרי כעלות הבל לבדו ?מלוך נ1ךא:
תפלת שהרית
והוא היה והוא ה1ה. והוא יהיה בתפארה ז והוא אחד !יאק שני.• להמשיל־לד ?1החבירה: בלי ראשית בלי י תכלית יללו העוז והמשרה: והוא אלי וחי גואלי. לצור חבלי בעת צרה: והוא נסי ומנום "לי. מנם כוסי ביום אכןי־א: בידו אפקיד רוחי. בעת אישן ואעירא:יועם־ רוחי גויתי. יי לי ולא אירא:
: • T ״	Í • TÍ	״ T
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם. אישר קדשנו במצותי ו
T *T |v V . •• ••V TÍ T - I T	!־ V י|! ז	:•Ti
וצמו על נטילת ידים:
ברוך אתה ::אלהינו מלך העולם. אשר :צר את האדם בחכמה וברא ביו נקבים נקבים הלולים הלולים. גלוי וידוע לפני״כסא״כבודך". שאם:פתח אחד מהם. איו:סתם אחד מהם אי אפישר להתק?ם ולעמוד'לפניך: ברוך אתה :: רופא כל בשר ומפליא לעשיות:
ברוך אתח־יי אלוהינו מלך העולים. אישר קדשנו במצותr
T T I V V ** VI Ti T | T	*־* T Í • ! T !|' V
י רצינו לעסוק בדברי תורה: והערב נא :;"אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפי עטך בית ישראל" ונהיה אנחנו’וצאצאינו וצאצאי' עמך/שר^.
כלנו יודעי שמך ולואדי תורתך׳; ברוך אתהי:המלמר תורה לעמיו ישראל:
ברוך אתה :י אלהינו מלך העולם. אישר בחר בנו מכל העמים. ונתן"לנו את תורתו ברוך אתה::נותן התורה: :ברכך ?: וישמרך." יאר יי פניו אליך ויחנך": ישא יי פניו אליך. דשם לך שלום:
אלו הברים שאין לדום"שעור. הפאר, והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה: אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קימת לעולם הבא: ואלו
תפלת שחרית	יב
דין. כבוד אב ואם וגמילות חסדים והשכמת בית המדרש שחרית וערבית. והכנסת ארחים ובקור חולים והכנסת כלה והלויתן המת ועיון תפלה והבאת שליום בין ארם להבריג ותלמוד תורה כנגד כלם:
אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא. אתד־ז בראתה אתהייצרתה אתה נפדזתה בי. ואתה'משמרה בקרביי. י ואתה־־׳ עתידי לטלה מטכי ולהחזירה בי לעתיד ’לבא: ,כל־׳־־זמן שהנשמה בקרבי ט1ךה אני לפניך וי אלדיי!m אבותי ר13ן בל המעשים אדון בל־הנשמות: ברוך אתה יי המחזיר נשמות לפגרים 1 מתים:
בחץ אתה גי אלהינו מלך העולם הנותן לשפוי בינה להבחין בין יום ובין ל^הז ברור אתה גי אלהינו מלך דעולםשלאעשני גוי: בר! ן אתה " אלהינו מלך העולבם שלא עשני עבד:
כרוע אתרה גי אלהינו מלר העולבם שלא עשני אשה:
פרדען זחגען:
נדון■ אתה « אלהינו מלן העולם שזגשני ברצונו:
ברוע אתה יי אלהינו מלן העולים פוקה עררים: ברוך אתה גי אלהינו מלך העולכם מלביש ערומים:
ברוך אתה ץ אלהינומלך העולם מתיר אסורים: ברוך אתה גיאלהינומלךהעו^םדקף כפופים:
תפלת שחרית
כריך אתה ידי אלהינו מלך העולם רוקע הארץ .על״המים:	1 T •
ברוך אתה יי אלד׳יני סלך העולם שעשה לי לי כל־צרכי:
ברוך-אתה יי אלהינו מלך העולם אשר הכין סצעדי־־גבר:	י ־ י 5
ברוך אתה י:אלהינו מלך העולם אוזר ישראל בגבירה:
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולבם עוטר ישראל בתפארה:
ברוך אתה-, יי אלהינו מלזי העולס הנותן ליעף סח:	־
ברוך אתה גי אללרנו מלך העולם המעביר שנה מעיני ותנומה מעפעפי:
ויהי רצון מלפניך יי אלהינו ואללי אבותינו שתרגילני בתורתך ורבקנו במצות־ ך ואל תביאנו לא ליה חטא ולא לידי עברה י^ ולא לידי נסי־ון ולא לידי מיון. }אל תישלט בנו יצר. הרע. והרחיקנו מאדם רע. ומחבר ירע, ודבקנו ביצר טיוב ובמעשים טיוביבם. וכוף ארת יצרנו להשתעבד־לך. ותכנו היום ובכל יום לחן‘ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני ב/ רואינו. ותגמלנוחסךם טובים: ברוך אתה ;י גומל חסדים טובים לעמו ישראל:
,יחי רצון מלפניך ” אלתי ואלמי אביותי שתצילני חיובם _ ובכל •1םי מעזי פנים ומעזות פנים. מאדם רע. מחבר רע, ומשכן רע ומפגע רע ומשטן המשחיתזמדיןרן'שר,זומבעל
תפלת שחרית	יג
הין משה. בין שהוא בך־בלת ובין 'שאינו בך־ברית: אלהינו ואלה,י אבותינו זכרנו בזכריון טיוב לפניף ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים מישמי שמי ל!דם יוזכר לנוך אלהינו אהבת חקךמונים אברהם יצחק וישראל,עבדיף ואת חברית ואת הך!סד ואת השבויה'שנישבעת לאברהם אבינו בהר המוריד. ואת העקדה שעקד את שחק בניו על גבי המזבל בכתוב בתורתן?:
ביאש־ת כ״ב א ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נפה את אברהם !ייאמר אליו אברהם ויאמר הנני: ויאמר קח-נא את בנך
אידחיחי w״־’ *״por יל1י לף אל־אח מייד־׳
והעלהו שם לעלה על אחד החרים אקר אמר אליך: השכם אברהם בבקר רהבש את חמורו דקה את־שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה רקם וילך אל־המקיום אשר"אמר־לו האלהים: ביייובב השלישי רישא אברהכם אח־עיניו ררא־את־ המקום מרחיק: וייאמר אברהם אל־נעריו שבו־לכם פיה עם־ההמד ואני והנער נלכה עד־־כיה ונשתחוה ונשובה אליככם: וידה אברהם את־עצי העילה רקם על־יצהק בניו רקה בידיו את־האיש ואת־המאכלת וילכו שניהם יחדו: וייאמר יצחק אל־־אברהם
• V  :־ V V ־ ” :	: “ V ־ T Í ־ T : • V ן V	־־ : T T
אביו!ייאמר אבי ויאמר הנני בני וייאמר הנה האיש והעצים ואיה השה לעלה: ויאמר אברהם אלהים .יראח־לו השה לעלה כני וילכו שניהם יחדו: ויבאו אל־הטקיום אשר אמר לו האלהים
:	Ti“ V •• i	•ד	“ T ן	:־ T V ־	v: T •
־!יכן ישם אברהם את־המזבח.רערך את־העצים רעקר את־יצהק ?נו יישם אתיו על־דוטזבח ממעל לעצים: !ישלח אברהם את־ את־ידו רקח את־המאכלת לשחוט את־בנו: ויקרא אליו מלאך יהוד. מךה'שמ:ם ויאמר אברהם ואברהם ויאמר הנני: ויאמר אל־תשלה ידך אל־הנער ואל־תעש לו מאומה כי 1 עתה דעתי כי־יוא אלהים אתה ולא חשכת את־כנך את־יהירך ממני: רישא אברהם את־עיניו רךא והנה־איל אחר נאחז בסבך ב״קךניו וילך אברהם וי״קח את־ד.א:ל ויעלהו לעלה תחת בניו: ויקרא אברהם
תפלת שחרית
שם־המקום ההוא יה־וה 1 יראה אשר יאמר היום בהר יהיוה יראה: ניקרא מלאך יתוה אל־אברהם שנית מן־השמיבם: ויאמר בי נשבעתי נאם־־יהיוד־ו כי י_ען אשר עשית את־־הדבר הזה ולא חשכתאת־בנך אתקחידך: כי־ברך אבלכך להלנה ארבה את־ זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על־־שפת היבם וירש זרעך את שער איביו ז והתבלכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת כקולי: !ישב אכלתם אל־־נעריו רקמו וילכו יחדו'אל • באר שבע דשב אבלהם בבאר שבע:
יהי לצון מלפניך יי אלתי ואליהי אניותי'שתזכור לנו את־בלית אבותינו ?מיו שכבש אברהם אבינו את רחמיו מבן יחידו ולצד, לשחוט אותו כדי לעשות לצונך כן!כבשו רחמיך או־ת כעסך מעלינו דגלו רחמיך על מדותיך !תכניס אתנו לפנים משורת דינך ותתנהג עמנו " אליהינו במרת החסר ובמדרת הרחמים ובטובך הגדול ישוב לרון אפף מעמך מעילך ומנחלתך. וקיים לנו יי אילהינו את הדבר שהבטחתנו על ידי מישהי עבדך כאמור חבלתי את בריתי;עקב ואף את כריתי יצחק'ואף את בריתי אבלהם אזכור והארץ אזכור:
לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמרת
: ^ T	: *״	V VI T V V : • - T . T T
ודיובר אמת בלבבו ויישבם ויאמר:
:	•• í Tg • v Vt ־	:	-
לבון כל־־העולמים לא על־־צדקיותינו אנחנו מפיליכם תחנונינו לפניך. כי על רחמיך הרבים.' מה אנו'מה חלנו מה הפרנו מה־צדקיותינו מה־יישועתנו מה־כחנו מה־ גבורתנו: מה־־נאמר לפניך ־יזי אלהינו זאלהי אבותינו. הלא כל־הגבורים כאין"לפניך."ואנשי השם כלא היו. וחכמים בבלי מדע. ונבונים ככלי השכל כי רוב מעשיהם תהו וימי חייהם הבל לפניך. 'ומיותר האדם מן־הבהמה
*	״״	־־ ״ I V T S V V V .	־ . T T T	* |	־ * ״״ T
אין כי הכל הבל:
אבל אנחנו עטך מי בריתך. כני אברהם אהבך ענ׳ךבעת לי בהר הטחה . זרע יצחק יחידי ^8נ3ןד $ל נב־
תפלת שחרית	t
המזבח. עהת .;עקב בינן? בכ1ךך. שמאהבתך שאהבת איותו ומשמחתה ששמחת ביו. קראת את־־שט־ו ישראל־־1
ויישרוז:
לפיכן■ א:חנו קינים יהירות ^ ול'ש?חןז ולפאךן! ילברד ולקדש ולתת־ישבח והיודיה לשמך. אישרנו מה־
ט! ג חלקנו ופה־נעים גיוךלנו ומהיפה’יך'שת:ו'. אשרינו שאנחנו משכימים ומעריבים ערב }מקר"ואומרים פעמים
בכל־יום:T "
שמע ישראל יהוד, אלהינו יהוד, אחד:
I ־־	* . T V T * H V5 Tí ** T
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא מישנברא העולם. אתה הוא בעולםהזח\ואתה, הוא לעולם הבא קדש את־ישמך על מקדיישי שמך. וקדש את־שמך בעיולמיך. ובישועתך תרום ותגביה קרננו: ברוך אתה יי מקדיש את־ישמך ברבים: ז ■י אתה הוא יי אלהינו בשמים ובארץ ובישמי השמיט העליוניבם. אמת זאתה הוא האישון ואתה הוא אחרון."ומבלעדיך אץ אלד,ים. קבץ קויך מארבע בנפות הארץ. .יכירו רדעו בל באי עולם. כי אתה הוא אלד,ים לבדך לכל ממלכות הארץ. אתה עשית את השמים ואת הארץ את העני ואת כל א־שר״בם. ומי בכל מעשה ידיך כעליונים או בתחתונים שיאמר לך מה תעשה: אבינו שב'שמ:ם עשה עמנו חסד. בעבור'שמך הגדול 'שנקרא עלינו ויקים לנו ?י אלהינו מח־ שכתוב.־ בעת״ההיא אביא אתכם' ובעת קבצייאתכם. כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את'שבותיכם לעיניכם אמר [די:
סדר הקדמות
;די ־ציון מלפניך יזיאלתינו.ואליהי ;אבותינו onW עלינו ותקחול לנו ארת בל חטאתינו ותכפר לנו ארח כל עונותינו. ןתמחול
תפלת שדורית
ותסלח לכל פצעינו:ושיןגה (לת הטקדש בטהרו־‘, בימיני. גנקדב לפניך קרבן התמיד שיכפר בעדנו במו שכתבת;גלינו בתורהך £ל :די משח ע5זךף כאמור:
שמית ל׳.״, וידבר יה1ה אל משה לאמיר: ןעשית כיור דוושת ובניו נחישת"לרחצה ונתת אתיו בין־אהל מיועד ובין הטובח ונתת ישטה מ"ם: '.ורחצו אהרן ובניו ממנו אתי ,ידיהם ואת־־רנליהם: בבאם אל־אהל מיועד ירחצו מיבם ולא' ;מותו איו'בגישתם אל המזבח לשרת להקטיר אשד, ליהוד,: ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו והיתד, להם חקי
1 .V“» “I TI T ך : ״ .T V T T : T I l T .	V |
עולם לו ולזרעו לדירתם:.
ונשלמה פרים שפתינו• במקום קיבן תמיד של שחר (למנחה של בין הערבים) í
מנדצרנ״יז א׳ וידבר יהוד, אל־משה לאמיר: צו את־בני ישראל-1
- ••	:	v t	־ v : ״	• : ד ••
ואמרת אלד,ם ארדקךבני לך!מי לאשי ריח נחחי תשמרו להקריב לי במועדו: ואמרת לתם זה האשד, אשר תקריבו- ליהוד, ?בשים בנ׳־שנה תמימים שנים ליום עלה תמיד: את־הכבש אחד תעשה בביקד ואת הכבש השני תעשה בין הערבים: ועשירית האיפה פילת למנחה בלולה בשמן בתית,׳ רביעית ההין: עלת תמיד העשך, בהר סיני לריח ניחח אשד, ליהוד,: ונסכו רביעית ההין לכבש האחד בקדיש ד,םך נסך שכר ליהוד,: ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר ופנקזפו תעשה אשד, ריח ניחיח ליהוד,:
.ייקרא א־ י״א וישחט אתיו על ירך המזבח צפנה לפני יהוד, וזרקו בני אהרן הבחנים את דמיו על המזבח סביב:
אתה הוא;;אלהינו שהקטירו אבותינו לפניך את קטרת הסמים בזמן ישבית המקדיש קיזם. באשר צוית אותם על,ירי מישר, נביאך ככתוב בתורתך . m»c ל׳ ל״ל ויאמר';הוד, אל־מישה קח־לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סטי״ם ולבנה'זבח בד בבד :דדה: ועשית אתה קטיררה רקח מעשרה רול,ח ממלח טהור קריש: ושחקת ממנה הדק ונתתי ממנה לפני הערת באהל מועד
3$	’	LJ *
אישר אועד לק שמה קריש ר,רשים תהיה לכם; ונאמר והקטיר 7עליו י אהלן קטלת סטים ־בבקרי בבקר בהיטיבו את־הנרות" יקטירנה: ובהקלה אהרן את־־הנלר׳ת בין ־ הערבים יקטירנה מטרת תמיד לפני יהיוה לללתיכם:
T ^ ג י- ־ Í ן ״ V í T : • • T V I I T V
תנו רבנן פטום הקטדר־ת כיצד. שליש מאיות וישישיכב ושטנה מנים היו בח. ישלש מאיות וש'שים: וחמישה
כמניץ ימיות החמה.1 ושלשה ימנים יתרים שמהם ככנים כהן גדול מלא חפניו ביום הכפולים ומחזירם'למכתישת. בערב יום הכפולים" כדי לקיבם מצות דקה מן הרקה ז: ואחר קשר סמגין היו בה: ואלו הן. הצרי. והצפדן, החלבנה, והלבונה מישקר 'שבעים' 'שבעיבמ״מנה. מר. וקציקה.. 'שבלת״נרד. וכרכום משקלי ־ששה קשר. ששה קשר מנה'. הקישיט ישנים קשר. }קלופה "שלשה. וקנמיון תישקה., ברית כלישינה תשקה קבין יין קפריסין ’סאין תלתא.. וקב׳ ן תלתא. ואם אין ליו יין קפריסין. מביא חמר חורין עתיק:־ מלח סלמית רבע הקב.’מקלה קישן כל שהוא;: רבי נתן־ אומר אף כפת ה!ררן כל־ שהוא." ואם נתן בה; הביש פסלה. אם חסר אחת מכל סמניה חיב מיתה; רבן 'שמעון בן גמליאל אומר. הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף. ברית כרישינה ששפין בה'את־הצפולן כדי שתהא נאה יין קפריסין ששולי) בו את:הצפודן כדי שתהא עזה. והלא מי רגלי״ם יפין' לה אלא שאין מכניסין מי רגל!ם י בעזרה מפני הכבוד:
תמא לבי נתן אומר כשהוא שוחק. אומר הדק היטב היטב הלק. מפניי שהקול יפה לבשמי״ם: פטמה לחצאין כשרה. לשליש ולרבי״ע״לא 'שמענו: אמר־דבי יהודה זה־ הכלל כמדתה כשרה. לחצאין איו הסר אחת מכל סימניה'חיב מיתה": תניא"בר קפר״א אחת לישישים איו לשבעים שנה "היתד" באה של ישירים לחצאי{: ועוד תני
1	•	: •	דד ד: ד	דד	V	•	- •	- !־ ד • ן 1	T •
תפלת שחרית
בר.קפרא♦ אלו היה נותן בה קורטוב של דבש אין אדם ;כול לעמוד י מפני יריחה♦ ולמה אין.מערבי? בה דבש מפני שהתורה אמרח' בי כל שארי וכל דבש לא תקטירו ממנו
( t • * ; t	: ו, : ־	״ ; I •	"
אשה ל;י:
אביי חוה מסדר סדר המערכה' משנזא דגמרא. ואל ב א לאבא שאול. 'מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטורת. ומעיכה'שנייה של;קטוךת קודמת לסידור'שני גזרי עצים. .■וסדור שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי. ודשון מזבח הפנימי קודם להטבת' חמש נרות. והטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד. ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות. והטבת שתי נרות קודמת־ לקיטרת. וקטרת קודמת לאברים. ואברים קודגזין למנחה. ומנחה קודמת לחביתך. והביתין קודמך לנסכין. י ונסכין קודמך למוספין. י וטוספין קודמך לבזיכין. וביזיכין קודמך לתמיד של יבין הערביים. שנאמר' יוערך עליה העולה והקטיר עליה דולבי' השלמים. עליה 'השלם hi
I : * J ־	T V T * T : > V T V T	־׳	, י׳	T
הקרבנות כלס:־־
־ז|	-	•־ ז
ךבון.העולמים. אתה עויתנו להקריב ריב? בתמיד במועדו. ולדדות בדגים בעבודתם. ולדם בדוכנם. 'וישראל במעמדם. 'ו_עתה בעונותינו חרב ביית המקדש ובטל דתמ־ד. ואין לנו כדן בע־יודתו. ןלא לוי בדובנו. ולא ישראל במעמדו! ואתר אמידת ונשלמה פדים שפתינו. לכן' ידיירצו? מלפניןז יי אלדינו ואלדד אבותינו שידיד שיח שפתותינו חשוב ומקובל ומרוצה לפניןז כאילו דימרבנו ק־בו דתמיד במועדו ועמך ו עלי מעמדו! כמד שנאמר ונשלמה פרים שפתינו. ונאמר ושחט אתו עלי;רד המזבח צפונה לפני י;. וזרקו בני'אהלן ה;ךנ־פ את דמו _על דטזבח סביב: ונאמר זאת התורה לעולה. למנחה. ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים:T
יי צבאות עמנו משגב לנו אלדד. יעקב סו!ה: יי ציאות אשרי אדם בוטח בך יי הושיעה המלך יעננו ביום קראנו: אתה סתר-לי מצר תצרני מ'
הלט תפונכני 9לח: וערבה ליי מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכש. B
קדמוניות:
תפלת רבי נחוניא כן הקנה.
אנא בכח נמלת ימינך תתיר צרורה	.	אבנ״יתץ
קבל רנת עמך שנבנו טהרנו נורא.	קרע״שטן
ננד נבור דורשי יחודך כבבת שמרם. ־	ננר״יכש
כרכם טהרם רחמם צדקתך תמיד נטלם.	׳ בטר״צתג
חסין. קדוש ברוב טובך נהל עדתך.	חקב״טנע
יחיד נאה לעמך פנה ?וברי קדשתך.	ינל״פזק
שועתיני קבל ושמע צעקתינו יודע תעלמות.	שקו״צית
ברוך שם כבוד מלכותו לעילם ועד:
ווען יום ט־ב jh שבת uiitm "ירד ווויך דיע!עש וגע:וונט.
נמינר נ״ט ח׳ וביום חישבת שני־כבשים בני־ישנה תמימיבס ושני עצלנים סילת מנחה בלולה בשק ונסכו: עלת שבת בשבתו על־עלת התמיד ונסכה:'
- ד	: ־ ־	1'י	*־־ ־־ T : * X	* T
איזהו מקיומן של זבחים ר!ך'שי ר!ך'שים שחיטתן בצפון פר ושעיר של יום הכפוךי"ם"'שחיטוק בצפון וקבול חמן בכלי ישרת בצפון ודמן טעון חזיה על־בין חברים ועל הפרכת ועל־מזבח״הזהב מתנה אחת מהן מעכבת. 'שירי הדם היה'שופך על־:0וח מערבי של מזבח החיצון אם־לא נתן לא עכב: פרים הנשרפים ושעירים־ הנשרפים שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי־שךת בצפון ודמן טעון הזיה״על הפרכת ועל־־מזבח הזהב. מתנה אחת מהן מעכבת. 'שירי הדם היה"שופך עלךסיור מערבי'של מזבח החיצון אם־לא נתן לא עכב. אלו’ואלו נ־שרפין"בכית הדשן: הטאר־ת הצבור והיחיד אלו הן חטאת הצבור שעירי ראשי חדשים ושל מועדות שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי ישרת בצפון ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע"קרניות כ:צד עלר־ה בכביש ופנו־־1־, לסובב ובא״לו לקרן דרימיית מזרחיר־ז. מזרחית צפונית. צפונית מערבית. מערבית דרומית. "שירי הדפס היה 'שופך על יסוד דרומי. ’ונאכלין לפנים מן’־־ הקלעים לזכרי כהנה בכל-מאכל ליום ולילה עד־חציות: העולה קריש קדשים שחיטתה בצפון וקבול דמה בכלי
תפלת שהרית
שרת בצפון ודמה טעון'שתי מתניות 'שהן ארבע וטעונה
X | T T T5 I T * T ״	׳*. T ן « V ״ T * * I “ J
הפישט ונתוח ובליל לאשים:
זבחי שלמי צבור ואשמות.'אלו הן אשמות אישם גזלות אישם מעילות אישם'שפחה חרופה אשם נזיר אישם מצורע אשם־תלוי. 'שחיטתן בצביון'וקבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון'שתי מתנות שהן ארבע״ונאבלין לפנים מן־המלעים לזכרי'כהנה בבל־מאבל ליום ולילה עד חצות: התלה יואיל נייריל^ם’.קלים ?'ודטתן בנל apa בעזרה ודמן טעון'שתי מתנות"שהן ארבע. ונאכלין בבל־ העירלכל:אדם בבל־טאבל ליום'ולולה עד־חצות: המורם מהם כיוצא"בהם"ארא־'שהמורם נאכל לבדנים לנשיהם
״ V T •V V T *• V ־	4 T VÍV T ■	*־ •	* ,	״ V
ולבניהם ולעבדיהם:
%	* * r- : v - x •י
'שלמים קרישים קלים "שחיטתן בכל־מקום בעזרה ודמן י טעון שוןי כר[נ1ת ארבע לנאכלין בכל־העיר לכל־אדם בבל־מאכל לשני ןמי3נ ולילה אחד: המורם מהם כיוצא'בהם אלא שהמורם נאכל"לבד־,נים לנשיהם
״ V	- ד V T V V - ן ד T «■ V	־־**״■•	• * - V
ולבניהם ולעבדיהם:
הבכור והמעשר והפסח קרישים קלים שחיטתן בבר־מקיום
היסוד: שנה באכילתן הבכור נאכל לבד,נים והמעשר לכל־אדם ונאכלין בכל־העיר בכל־מאבל לשני ימיכם ולילה אחד: הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד־־חציות ואינו נאכל אלא למנוע ואינו נאכל־1
í	T V־־	T VX V ”1 T I * T * V	. Ví V - I
אלא צלי:
רבי ישמעאל אומר בישלש עשרה מדות התורה נדרשת בהן:,מקלוחומר.’ומגזרהישוח. מבנין אב מכתוב אחד"וממין אב משיני כתובים. מכלל ופרט ומפרט וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. מכלל שהוא צריך לפרט." ומפרט7שהוא צרין! לכלל. כל-דבר
#היה בכלל ויצא מן־הכלל ללמד. לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכליל כליו יצא. כל־־דבר שחידד בכללי ויצא לטעון טיועז אחד שהוא נענעו יצא לההל ולאי להחמיר כל־דבר שהיד'בכלל ויצא לטעון'טיועןיאסר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר. בל דבר שהיה בכלל ויצא לדיון בדבר החדיש אי אתה יכיול להחזיריו לכלליו עד שיחזירנו'הכתוב י לכלליו בפרויש דבר הלמד מעלינו. ודבר הלמד מסופו. וכן שני כתובים המכחישים זה אית־ זיהיעד־־שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם: יהי רצון מלפניק ןי אלהינו ואלדד אבותינו שיבנה בית המקדש ־ בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתן?: י
ןשם שבדן? 3!ראה כימי עולם יכשנים.קדמזניות: וערבה ל;« ?גנחת יוזוךה ויתעלם כימי עולם וקונים .קדמוניות:
עטיפת ציצית
ווען »וזן דייו ציצית phö טלית fin d^í ,ur,'15h3! דיעועס:
ברכי נפשי את ן♦ 1 יי אלה♦ גדלת מאד הוד להךר לבשת: עוטה אור נשלטה נומי׳ 0!8V נירשה:
לשם יחוד קולשא בדין! הוא ישכינתיה בדחילו ורחימו ?יחודא שליטא ?שם כלי ?שראל: הריני מתעטף בטלית'של ציצית״כדי' ל_קז;ם כזנות בוראי בכתוב .ועשו,להם ציצית על ?נפי כגדילזם לדרתם ו?שם שאני מהכמה בטלית בעולם חך! כן! אז?ה שתתלכיע נשמתי בטלית {איה לעולם הבא בגן עדן: ועלי י!♦ מצוה זו תנצל נפשי רוחי ונשמתי ותפלתי p החיצונים:
וועוזרעמ־ hn| דען טלית clbriHirt :
בדון! אתר־! ” אלוהינו מלן! חעולס אשר קךשנו ?מאותיו ואונו לד׳חעטף בציצית:
סח ז;קר חסדף אלהים ו?״ני אדם ?אל כנפיף.יחסיון: יחיון מדשן ביתף ונהל עז־נף תשקם: כי עמן? מקור חייכם באוירף נראה אור:
י משוף חקדף ליוךעין* ןצךזקתף לי.ש.רי לב:
ל מזמור שיר חנכת ח3?ה לדוד: ארומטי? :« כי דלתני ולא שמחת איכי לי: אלהי ש־געהייאליז!1הך§ן»י:'” העליתp שאול נפשי
■1 .33	Tóm	־'	C
תפלת שהרית
חייתני מירח בור: זמייו• ליי חסידיו ודוח לזכררךשו: כי רגע באם-חיים ברצונו בערב ילין בס־ ולבהד רנה: ואני אמרתי ב^זלוי בל אפז1ט לעולם: י; ברצונןזזהעמךת'להררי עוז, הסתרת פניק חיתי נבהל: אריץ יי אקרא ואל אלנייאתחנן: מה בצע בדמי' ברדתי אל־ שיחת היורק ךפר זה!גיד אמתך: ?זמע י; והנני, » זדה עוזר לי: דם־ת מספד־ למחול לי פתחת ע\פןי ותאזרני עזמחה ן למען יזמרק כבוד ולא ימס.י" אלדי" לע1לם אודך,: n
ברוך שאמר והיה העולם. ברוך הוא ברוך עשה בראיית.
ברוך אומר ולשה, ברוך גוזר ומקים. ברך מרחם על הארץ! ברוך מרחם על הבריות. ברוך משלם שכר טוב ליראיו. ברוך הי לעד וקים לנצח. ברוך פודה ומציל ברוך שמו. ברוך אתה .;ייאלהינו מלך העולם. האל האב הרחמן המחלל W עמו משבח ומפואר בלשון חסידיו. ועבדיו. ובשירי דוד עבדך נהללך’;י אלהינו בשבהות ובזמירות גנזילך 1ונשבחך ונפאך־ך. ונזכיר שמך ונמליבהי מלכנו אלהינו. יחיד חי העולמים. מלך משבח ומפאר עיי עד שמו הגדול: ברוך אתה יי מלך מהלי בתשבחות: ל״ה א׳ «n הודו ליי קראו בשמה הודיעו'בעמים עלילותיו: שירו לו זמרו'לו שיחו בכל־נפלאותיו: התהללו בשם קל^ו♦ ושמח לב מבקשי ץ: דרשו יי ועזו יבקשו פניו תמיד: זכרו נפלאתיו אשריעשה. מופתיו ומשפטי פיהו:ז זרע ישראל עבדו^ני יעקב בחיריו: הוא יי אלהיגו בכל־הארץ משפטיו: זכרו לעולם בריתו. דבר ציה לאלף דור: אשר כרת את אברהם. ושבועתו ליצחק: דע כידה ליעקב להק. לישראל ברית עולם:1לאמר ילך אתץ ארץ־ כנען חבל נחלתכם: בהיותכם 1 מתי מספר. .כמעט וגרים בה: 'ויתהלכו מגוי אל־גוי. ומממלכה־־, אל־עם אחר: לא הניח.לאיש לעשקם. ויוכח עליהם מלכים: אל תגעו במשיחי. ובנביאי אל תרעו: שיירו ליזי כל־ ל אלץ. ב^יו מיום אל־יום ישועתו: ספרויבגוים את־בבודו. בכל־
תפלת שהרית	" יח
העמים נפלאתיו: כי גדול יי ומהלל מאד ונירא s*n? על כל אלהים": בי כל" אלד,י העמים אלילים, ויי שמים עשה: הוד והדר לפניו. ע־ז וחתרה במקומו:.הבו ליי משפחות עמים. הבו ליי ככיור ועיז": הבו ־ל;י ככיור שמיו. שאו מנחה ובאולפניו. "השתחוו" ל;י בהדרת קריש: חילו מלפניו״כל הארץ." אף תכיון תבל יכל תמיוט: ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בניתם יי מלך.: ירעם יחים ומלאו. :עלץ השדה וכלי אשר ביו:’"אז" ,ירננו עצי ה;ער. מלפני ע‘כי בא"לשפיויט את הארץ: היות ליי כי טיוב." כי לעולם חסדיו: ואמרו הושיענו א״להי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגיוים. לד,'והיות לשבט קדשך להשתבח בתהלתך: ברוך ע אלד,י ישראל מן העולם ועד־העיולם. ín מרו כל העם אמין והללי אי: רוממו"י,י אלהינו והשתחוו'להדם רגליו׳ קדיויש הוא. רוממו ת אלהינו והשתחוו להר קרישו -כי קדוש « אלדזינו: והוא רחום.יכפר ?גרץ ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא ;עיר כל'חמתו: אתד־ו ל לא תכל^ רחמיך ממני. חסדך!אמתך" תמיד!צרוני:" זכר רחמיך י,י וחסדיך כי מעולם המה: תנו עיז לאלהים על ;שריאלגאותו. ועזיו בשחקים: נורא אלהיט ממקדשך. אל.ישראל הואי נותץ ע׳ז ותעצמות לעם ברוך אל הים: אל נקמות ;י אל נקמות הופיע: הנשא שופט"הארץ. השב גמול על גאים: ליי הישועה על"עמך ברכתך״סלה: י: צבאיות עמנו משגב"לנוי אלד,י!עקב סלה:" ע צבאות אשרי אדם ביוטה בך: ,;י הושיעה המלך !עננו בייובב קראנו: הושיעה את־עמך וברך א״ת־נחלתך ורעם ונשאם עד העולם נפשנו ימיש הח׳ של מנתה חכתה ל;י עזרנו ומענו הוא: בי ביו!שמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו. יהי חסדך •י עלינו כאשר!חלנו לך. הראנו' ;י חסדך, דישעך תתן לנו קומה עזרתה לנו. ופדנו למען חסדך: אנכי;י אלהיך
תפלת שחרית
אלהיק המעלק מארץ מצרים: הקרוב פיק ואמלאהו: אשרי העם שכבה ליו. אשרי העם שיי אלוהיו: ואני, בחסדק בטחתי ?b לבי בייש״ועתק "אישירד־־ו ל;י כי
גמל עלי:" ־
■ט למנצח מזמור לדוד: הישמי״ם מספקים בבור אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע: יום ליום יביע אמר. וללה לל:לה :חוח-דעת: אין אמר ואין דברים. בלי נישמע קולם: בכל־ הארץ יצא.קום. ובקצה תבל מליהם. לשמשו שם אהל בהם: והוא כחתן יצא מחפתיו. ישישכנביו־ר לחץארח: ומקצה השמל 1 מוצאו ותקופתו"על קציותבם"ואין נסתר מחמתו: תורת ק תמימה מישיבת נפש. ערות,;י נאמנד־ה מלזבימת פתי פקודי ץ"ישרים משמחי לב. מצות יי"בר ה מאירת עינים: יראת'"ץ"טחורח עימרת לעד.־ מיש״פט״־יי אמת צקקו יחדו: הנחמדים"מזהב־ ומפז"רב. ומתו־קיבב מדבש ונפת צופים: ג־ם עבדק״נזהר בהם בשמרם עקב-רב: 'שגיאות מי יבין מנסתרות’נקני:־ גם־ מזרים חשך עבדק־אל:מישלו-בי אז אייתם. ונקתי מפשע: רב:":דרו י לרצון ואמרי פי. והגיון"לבי לפניק :: צורי ולאלי:
לד לדוד בישנותו את טעמיו לפני אבימלק. ויגר״שחו וילק: "אברכה את־״ <יכל-»ת. תטיל 3 m trw” תתהלל נפשי. :ישמעו ענדם וישמחו: גדלו ליזי אתי. ונרוממה ישמו יחדו: דרישתי את־'::" וענני ומכל־מגורותי הצילני: הביטו אליו ונהרו. ופניהם־אל״ירופרו2 יזה עני קרא" וי: שמע ומכ״ל־צ־ר״יו״תיו הושיעו: חנה מל״אק :י סביב לי״ריאיודחלצם: טעמו וראו כי־טיוביי: אשרי־ הגבר" .:חסה בו: יראו את־:: קדושיו! כי אין מחסור לי״ראיו: כפירים דישו ורעבו־ ודרשי:: לא יחסרו כל־טיוב: למכניסי ישמעו לי. :ראת::אלמדכם: מי האיש החפץ רוקם"אהב:מים לראות טיוב״ן״נציר לישיונק מרע. ושפתיק מדבר מרמה:
תפלת שחרית	יט
סור מרע ועשיה־־טיוב בקיש שלום ורדפהו ן. עיני יי אל-צדיקים ואזניו אל־־ישועתם: פני.יי בעושי רע. להכרירח מארץ זכרם: צעקו ויישמע. ומכל צריותם הצ לם:' מרוב ;י לנישברי־לב. ואת־דבא-רורו יושיע: רביות רעות צדיק. וסבלם .יצילנו": שומר בל עצמותיו. אחת מהנה'לא נשברה: תמותת רשע רעה. ושנאי צדיק. יאשמו": פודה י: נפש עבדיו. ולא' :אשמו כל־החוסים ביו:
צ תפלה למישה אייש־האלחים. אדני מעון אתה היית לנו בדר ודיר: בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל.
ומעולם עד עולם אתה אל: תשב אנוש עד 1 דכא.ותאמר שובו בני־־אדם. כי אלף ישנים בע?ף ביום אתמול בי :עבור ואשמורה בלילה: זרמתם ישנה .יהיו. בבקר :ציץ :חלוף: בבקר :ציץ וחלף. י לערב :מולל דגש: כי כלינו באפף. ובחמתף נבהלנו. ישתה עונותינו לנגדף. עלמנו למאור פניף: כי כל:מינו פנו בעברתף. כלינו שנינו כמו הגה: :מי שנותינו בהם שבעים ימנה. ואם בגבורות 1 שמונים שנה. ורהבם עמל ואון כי גז חיש ונעפה: ‘מי יודע עזי אפף. וביראתף עביתף: למניות:מינו כן הודע ונביא .לבב חכמד־ן: שובה יי עד מתי. והנחם על־־עבדיף: שבענו בבקר הסיף. ונמנה ונשמחה בכל;ימינו. "שמחנו כימיות עניתנו. שניות לאינו רעה: ..יראה אל;עבךף פעלף. והדרף על־בניהם. ויהי נעם אדני" אלהינו עלינו. ומעשה ידינו כוננה עלינו. ומעשה ידינו כוננהו:
צא יישב בסתר עליון. בצל שדי.יתלונן אמר לי: מחסי ומצודתי. אלדד אבטח בו: כי הוא :צי־ל״ף מפח :קויש. מדבר הוות: באבדתו 1 :סף לף ותחת כנפיו תחסה צנח וסחרה אמתו: לא תירא מפחד לילה.'מחץ'יעוף יומם: מדבר באפל:הלוף. מקטב:שוד צהך:ם:כל מ״צדף אלף ורבבה מימינף. אליף לא .יגיש: רק״בעינף תביט.

תפלת שהריר
וישלמת רשעים תראה: כי אתרה יי מחסי.עליון שפת מעונך: לא תאנה אליך תגה. ונגע לא־יקרב באהלך: כי מלאכיו;צוה־לך. לשמרך בכל דרכיך: על כפ:ם ישאונןז פןתגיוף כאבן רגלך:על־שחלזופתן‘תדרך. תרמם כפיר ותנין: כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי;רע שמי: יקךאני ואענהו. עמיו אנכי‘בצרה אחלצהו ואכבדהו: ארך;מים אשביעהו. ואראהו בישועתי: ארך ימים יכו׳
י)לה הללדה הללו את־־ישם יי. הללו עבדי.;י שעומדים בבית יי. בחצרוהת בית אלהינו: הללויה כי־״טיוב ע. זמרו לשמו כי נעיבם: כי־־!עקב בחר ליו יה. ישראל לסגלתיו:' כי אני״ירעתי כי־גדיול ». ואדנינו מבל־אלהים: יכל אשר־־הפץ י; עשה. בשמים ובארץ ב!מים וכל־תהיומיות: מעלה נשאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה. מיוצא רוח מאוצרותיו: שהכה בכורי מצרים מאדם עד-נהמה: שלח אותיות ומופתים בתוככי מצתם בפרעה ובכל־־עבךיו. שהכה גידם רבים. והרג מלכיכם עצומים: ייםיחון’9לך סאטירי ולע1ג מלך הבשן ולניר ממלכות כנען. ונתן ארצם נחלה. נהלה לשך4 עטו: .;י שמך לעיולבם ״:כרך לדד,ודר: כי:V, H »טי• 1»ל ?בי’י !תנחם: עצבי הגידם כסך וזהב מעשה.ידי אדם: פה להם ולא;דברו. עימם להם ולא יראו: אזנים להם ולא!אדנו. אך אין יש״רוח בפיהם: כמוהם !היו עשיהם.כ'ל אישר־ בטח בהם: בית ישראל ברבו'את־־!;. בית אהלן יברכו את־יי:’ביתהלוי ברכואת־יי. יראי יי ברכו את־יי: ברוך יי מציון שוכן ירושלים הללדה:
קלו הודו ליי כי טוב	כי לעולם חסדיו:
הודו לאלה♦ האלה׳־נ כי לעולם חסדו:
הודו לאדני האדנים	כי לעולם חסדו:
תפלת שחרית	2
לעשה נפלאות גדלות לבדו	כי	לעולם	חסדיו:
לעשה ה'שמי.ם בתבונה	כי	לעולם	חסדו:
לרול,ע הארץ על המים	כי	לעולם	חסדו:
לעשה אודים גדלים	כי	לעולם	חסדיו:
את־הישמיש לממישלת ביום	כי לעולם חסדיו:
ארדהידח וכוכבים לממשלות בלילה כי לעולם חסדו:
למכה מצרים בבכוריהם ויוצא ישראל מתוכם ביד חזר)ה ובזרוע נטויה לגזר.ים סוף לגזרים והעביר ישראל בתוכו
1	?• t s •	• Vt v r
ונער פרעה וחילו בים־סוף למוליך עמיו במדבר למכה מלכים גדלים
:	־ -	T Í •	:	•
ויהרג מלכים אדירים לםיחון מלןי האמרי ולעוג ?!לק הב׳2ן ונתן ארצם לנחלה נחלה לישראל עבדיו
־־ :־ í -Ti•: T
שבישפלנו״זכר לנו ויפרקנו מצרנו נתן לתם לכל נשר הורו לאל השמים
כי לעולם חסדו: כי לעולם י חסדיו: כי לעולם חסדיו: כי לעולם חסדיו: כי לעולם חסדיו: כי לעולם חסדיו: כי לעולם חסדיו: כי לעולם חסדו: כי לעולם חסדיו: כי לעולם חסדיו: כי לעולם חסדיו: כי לעולם חסדיו: כי לעולם חסדיו: כי לעולם חסדיו: כי לעולם חסדו: כי לעולם חסדיו: כי לעולם חסדיו:
& רננו צריכים ביי. לישרים נאוה תחלה: הודו ליי בכינור
*	־ י. ־*‘!	- T - T * : TT -Ti- T !	•
בנבל עשור זמררלו: שיח לו שיר חדיש. היטיבו
I •• ־.*	T T | - *T	״	•
תפלת שחרית
נגן בההעה. כי ישר ךגר־;י. וכל־מעשהו באמונה: א1,ב צדקה ומשפט. הסד ן: מלאה תארך: בדבר ,יי שמ:פמ נעשו. וברוח פיו בל צבאמ: כנס בנד מי היבם. ־נתן באוצרות תהומיות: :יראומיי בל־הארך. ממנו יגורו בל-ישבי תבל: בי הוא אמר ויחי! הוא־צוה ויעסה: ך הפיר עצת גידם. הניא מהישבותעמים: עצתי; לעולם תעמוד. מחשבות לביו לדר זולר: אשרי הגוי אישר־יי אלחיו:”העם 1 בהר לנחרה לו: מ'שמ:ם'הביט יי*. "ראדה את־בל־בני האדם: ממכון שבתו הישגיה אלבל-יישבי הארך: היוצר !חד לבם. המבין.אל־בלמעשיהם״אין המלך"נושע ברב-ח:ל. גביור לא־:נצל ברב כהי: שקר הסוס' לתשועה ובלב חילו לא:מלט:'חנה עף:: אל־יראיו. למ:חליםב לחסדו להציל מטות נפשם. ולחיותם ברעב: 3פ#נו (ידגיש סח' של יינתס) חכתה ל;י עזרנו ומביננו הוא: בי־בו י&מח לבנו כי בשכם זקך'שו'בטחנו: יהי הס דף ף עלינו באישר י:הלנו לך:"
ממזמור ישיר ליום השבת: טיוב להורורת ל;י ולזמר לשמך עליון: להגיד בבקר חסדך. ואמונתה בלילורת: עלי עשור ועלי־-נבל. עלי הגיון בכנור: בי שמחתני בפעלך. במעשי זיךיך' ארנן: מדח״־גדלו מעשך ף מאוד עמקו מחשבותיך. ^יש־־בער לא ידע. וכסל לא־־יבין ארת זאת: בפלח רשעים כמו עשב. הציצי בל פועלי אף להשמדכם "עדי־־עד: ואתה מרום לעולם ף: בי הנדה איביך כי־־הנדדן איביך יאבדו. יתפרדו בל־־פועלי און: ותרם כראבס קרני. בלותי בשמן רענן: ותכט עיני עשורי. בקמים עלי סלעים תישמענה אזני: צדיק בתמר:פרח. בארז בלבנון !שגה: 'שתולים בבית ;; בחצרות אלינו יפריחו: עוד
תפלת שהדת	50
ינדברן בששה. דשנים ורעננים יהיו: להגיד כ, :שר ש צוד ולא־עולתה ביו:
צדי מלך גאות לביש. לביש:י עיון התאזר אף תכון תבל בל תמיוט: נפוץ בסאך מאז מעולם אתה: נשאו נהרות נשאו נהרות קולם. יישאו נהרות קסם: מקולות'!מיס רבים אדירים 1 משברי ים אדר במייוס יי': עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה־קדש יי לארק :מים:
יהי כבוד :: לעולם :שמה יי במעעזידהישם יי מבורך מעתה ועד עולם: ממזרח שמשיעד מבואו מהלל שם ק: רם על־בל גידם» על ה:שמ:ם כבודו:	שמך"לעולם.
:זי זכרך לדר ודר: יי בשמים הכין כסאיוי ומלכותו בכל משלה. ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגויים יי מלך: ;י כלך יי מלך ”!טל1ןי ^עיולם ולנד־' " מלך עולס ועד אבדו גידם מארצו::: הפיר עצת גידם הניא מחשבות עטים: רביות מחשבות בלב איש. ועצת יזי היא תקום: עצת ?: לעולם תעמוד. מחשבות לביו לדרלדר: כי הוא אמרויהי. הוא צוהדעמיוד: כי בחר יזי בצייקאוה למיוישב לו: כי.:עקב בהר ליו:ה. ישראל לסגלתיו: כי לא ימוש :: עמיו. ונחלתו לא_י.ע־זב: והוא רחום יכפר עון ולא־־שח־ת והרבה להשיב אפו ולאיקעיר בל המתיו’: ך הושיע!—, המלך יעננו ביום־קראנו:
אשרי יושבי ביתך. עוד:הללוך סלה: אשרי העם שככה לו אשר י העם שייאלהיו:
קטי, תהלה לדוד. ארוממך אלד,י המלך. ואברכה שמך לעולם ועד: בכל יום אבךכןי. ואהללו־־׳ שמך לעולם ועד: גדול,;’ ומהלל מאד ולגרלתוא־ן חקר: דור לדור ישיבה מעשיך. וגבורותיך .יגידו: הדר ככיור דודך ורבלי נפלאותיך אשיחה: ועזוז נוראתיך' יאמרו. וגדלתך אספרנה: זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו. הנון ורחום
תפלת שחרית
יי ארך אפם וגדל־הסד: ט׳וב־יי לכל. ורחמיועל־כל־ מ<גשו: <1רזף ” בל;מ<גע1’]?!ו!ם'ךןז ינומכדח: בנוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו: להודי״ע לבני האדבם גבורותיו. וכבוד חררי מלכותו: מלכותך מלכות יכל־1■ עולמיים. וממשלתך בכר־דור ודור: סומך יי ל־כל־הגפילים. וזוקף לכל־הכפיופים: עיני כל אליך :שכרו. ואתה נותן להם את־אכלם בעתו: פותח את־ידך ומשביע'לכל־חי וצין: צדיק :; ננל־דרניו. וחסיד ננל n-bga רן1נ " לכל-קראיו. לכל-אשר:קראהובאמת: ךצ1ן־יראיו,’יג׳15ה ואת ישועתם ישמע ויושיעם: שומר ייזאת־כל אהביוואת כל הרשעים:ישמיד: תהילת ין,ידבר פי. ויברך יכל בשר ישם ל,ךשו לעולם ועד: ואנחנו 1 נברך יהי מעתה וער־ עולם הלילדה:
?מ, הללרה הללי נפישי את יי: אהללה ,יי כחך. אזמרה ’לאילהי בעורי:‘אל תבטחו בנדיבים: בבן־אךם'שאין ליו תשועה: תצא רוחו ישוב לאדמתו. כיום ההוא אבדו עשתניותיו: אשרי'שאליי״עקב בעזרו. שבריו על־ך אליהיו: עישר, 'שמ:ם וארך את־הים ואית־כל אישר־כם." השומר אמת לעולם: עשה'משפט לעשוקים נתן לחם לרעבים. ;י מתיר אסורים: ך פוקח ערףים ך זוקף כפופים. :יאהב צדיקים: 'יי שומר את גרים' יתום ואלמנה יעודד" ודוד רשעים:עות: :מלךין לעולם אילדדך'ציון לידר ודיר הללרה:
קמח הללויה 1 כי טיוב זמרה אלהינו. כי נעים נאוה תהלה: ביונה:רוישלם::.'נדריי ישראל:כגם: הריופא לישבורי לב. ומחפשי לעצביותפב’: מיונה מספר לכוכבים לכלכם שמיות:קרא: י גדול אדונינו וריב כחי. 'לתבונתו אין מספר: מעודד ענדם י' משפיל רישעים עדי־ארץ: יענו ליי בתודה. זמרו לאלהינו' בכינור:’ המכסה שמים 1 כעביכב המכין לאן ך מטר. המצמיח הרים חציר:' נותן לבהמה לחמה.
תפלת שחרית	כא
לבני עירב אישר ;קראו: לא בגבורת הסוס ;חפץ. לא בשיוקי האייש יירצח: ר־וצה יי את ירא,!. את־המיחליבש לחסדיו: שבחי ירושלים n>l< הלללאלדדך ציון: כי הזק בריחי שעריך. ברק בנ!ך בקרבך: השם־גבולך שליום. הלב חטים ישביעך: הישיולח אמרתו־ ארץ. ער־ מהרה;רוץדבריו: חניותן שלג כצמר: כפור כאפר;פזר: משליך ר)רחיו כפתים. לפני קרתו מקעמד: ישלח ידברו רמסכם.’!ישב רוחו :זרוימים: מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל: לא עשה מ לכל־גיד. ומשפטים בל
•TT T • * TT ן**«|	! T 1 * T •
!רעום הקלדה:
nFP הללדה 1 הללו את־!! מן ד,'שמ:ם. הללוהו במרומים הללו כל־מלאכיו. הללוהו כל צבאיו: הללוהו ישמש וירח. הללוהו כל־כיוכבי איור: הללוהו שמי הישטיט. והמים אשר מעל השמים: !הללו את ישם יי. כי הואי.צוק־ ונבראו: העמידם לעד לעולם.'דוק נתן ללא יעבור הללו אודיי מן הארץ. תנינים וכל תהומיות: איש'וברד שלג וקטור רוח סערה עשה דברו: ההרים וכל גבעות. עץ פדי וכל־אךזים.'הח!ה וכל בהמה. 'רמש וצפיר'כנך: מלכי־ ארץ ־וכל־לאמים: ישרים וכל שפטי'ארץ: בחורים וגס בתולורת. זקנים עם־־נערים: !הללו את ישם יי כי נשיג: ישמו לבדו.’הוריו על ארץ וישמי״ם: וירם קרן לעמיו וצהלה. לבל־חסיד ו. לבניי ישראל עם 7קרוביו הללויה’:
קמפ ה ל לדה ישירו לך ישיר חדיש. החלתו בקהל חסידים: ישמח ישראל/עשיו״בני ציון;מלו במלכם: !הללו ישמו במחול. בהף וכניור יזמרו־ליו: כי רוצה;;יבעמו\פאר עינוים ביישועה' !עלזו חסידים בכבוד ירננו על מישכבותס: רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם: לעשות נקמה בגידם. הוכחות"בלאמים: לאסיר^מלכיהכב בזקיב־ז.
תפלת שהרית
ונכבדיהם בכבלי ברזל: לעשות בהם מישפט כתוב הדר הוא לבל־חסיךיו הללרה: T
ק<■ הללויה 1 הללו־אל בקךישו. הללוהו ברקי״ע עזו: הללוהו בגבורותיו. הללוהו כרב גדלו: הללוהובתקע ישופר הללוהו בנבל־־1 וכבוד: הללוהו בתוף ומחול: .הללוהו במנים ועגב: הללוהו בצלצלי־־שמע. הללוהו בצלצלי תרועה ♦ כיל הנשמה תהלל. יה הללויה: יכל הנשמרת
t T f• t TTJ ♦־	$ T T í - T
ההלל יה הללויה:
ברוך ” לעולם אמן 1 ואמן: ברוך יי 1 מציון שיוכן ירושלים הללויה: ברוך 1 יי אלה,ים זאלהי :שךאי4 עשה נפלאות לבדו: וברוך 1 שם כבודו לעולם יימלא כבודו את־כל־הארץ אמן ואמן:
יברך דויד את־־־י! לעיני כל־הקהל. ויאמר דויד בדון?
, אי™ ” אלהי!שראל אבינו מעולם'ועד־־עולכם. ?ך י: הגרלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד. כי־כל בשמ:ם ובארץ. לך” הממלכה והמתנשא לבל לראש: !׳העשר והכבוד מלפניך ואתה מושל־1 ככל ובידך כה וגבורה. ובידך לגדל ולחזק לכל: ועתה אלה,יינו' מודים אנחנו לד ומהללים לשם תפארתך. אתה הוא ” לבדק אתה עשית את השמים שמי השמים ובל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים ובלאשר״בהם.’ואתה מחיה אתי כלם. וצבא השמים לך משתהים. אתה־הוא יי האלדדם אשר בחרת באבדם והוצאתו מאור כשדים ושמת שטו אברהם: ומצאת את-לכבו נאמן לפניך:‘ T וכריות עמו הכרית לחת את־־ארץ הכנעני ההתי האמת הפרזי והיבוסי והגדגשי'לתת לזרעו. 'ותקס״את־
דבריך כי צדיק אתה: ות.ךא את־־עני אבותינו1 במצרים ואת זעקתם שמעת על־!ם סיף: ותתן אותות ומופתיט בפרעה ובכל־־עבדיו ובכל״עם ארצו כי ידעת כי: הזית
תפלת שהרית	כב
עליתם ותעש לק שם כהיום הזה: והים בקעת לפניהם. העכירו בתוך הים ביבשה ואת רודפיהם השלכת במצולות
במידאבן במים עז ם:
סמית י*ל ל• הושע יהוד, ביום ההוא את־:שךאל מיד מצרים וידא ויירא ישראל את־־טצרים מת על־שפת הים: וירא ישראל
• : 1 V •* T : ־ 1	*•	~	: ־	־  T--T ; • J
׳ את־היד.הגדילה אשר עשה יהוה במצרים היראו העם את־:הוה
האמינו ביהוד. ובמשה עבדיו :
אז ישיר־משה ובני ישראל את־השירה הזארת ליהיוה ויאמרו
V •• T : • - V • r T	“	־ T	-	־ T ־	:
לאמיר: אשירה ליהוד. בי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים:
עזי חמררת יד, ויהי־־לי לישוערר זה אלי ראנרהו אליהי אבי וארממנהו: יהוד, איש מלחמה: יד,יוה שמיו מרככת פרעיה וחילו ידה ב;ם ומבחר שלישיו טבעו בי״ם־סוף: תהמת יכסימו ;רדו במצולה כמיראבן: ;מינך ;היוד, נאדר♦ בכה ימינך יהודה תדעך אויב: וברב גאונך תהרס קמיך תשלח הרנך יאכלמיו כקש: וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמיו־נד נזלים קפאו תהמת כלברים: אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמיו נפשי אריק חךבי תיודשמו;די: נשפת ברוחך כסמו;ם צללו כעופרת במים אדירים: מי כמכה באלם יהוד, מי־כמכה נאדר בקדיש נורא תחלה עשרה פלא: נטית ;מינך תבלעמיי ארך: נחית בהקדך עם־זוגאלת נוזלת בעזך אל־נוח קדשך: שמעו עמים ;רגזון חיל־1 אחז ישבי מלשרת: אז נבהלו אלופי אדיובמ אילי מיואב יאחזמיו רעד נמנו כ:ל ישבי כנען: תפיל עליהם אימתה ופחד בנדל זרועך :דמו כאבן עד־:עבר עמך:חוה עד־נעביר עם זו זקנית: תביאמיו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוד, מקדיש אדני כוננו ;דיך: יהוד, וימלוך לעולם ועד: י: ימלוך לעולם ועד: כי לי; ממלוכה ומושל בגזים: ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את־הר־־עשו והיתד, ל;י המלוכה וחידת י; למלך על־כל־־הארך ביום ההוא !היה יי אהד וישמו אחד. ובתורתה כתוב לאמיר. שמע ישראל יי אליה,יגו אחה:
T | í T Í	••	} ־ ~ ■ י : ד ••	:־ד :V ״	T v
:שמת כל חי תביך את שמך;; אלהינו׳ורוח כל בשר
תפלת שחרית
תפאר ותריומכם זכרן? מלכנו תמיד מן העיולבם ועד העולם אתה אל. ומנלעדיק אין לנו״מלך k15 ואושיע. פודה ומציל ומפרנס ומרחם בכל עת צרה וצור,ה אין לנו מלך אלא אתה: אלתי הראשונים}האחרונים. אלוה כל כרי־ות אדון כל תולר־ות. המהלל־1 ברוב התשבחות. המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים: די לא ינום ולא עישן. המעורר וישנים. והמקיץ נרדמים. והמשיח אלמים. והמתיר אסורים והסומק נופלים. והזדקף כפופים. לק לבדק אנחנו מודים: אלו פינו מילא שירה כים. ולשוננו'רנדה כהמון גליו. ושפתותינו שבח כמרחבי" רקיע. ועינינו מאירות כישמיש וכירח. וידינו פרושות כנשרי שמים. ורגלינו קליות כאןלות. אין אנו" מספיקים להודיות ל״ק יי אלהינו ואלהי אבותינו ולברק את:קמק על אחותי מאלף אלף אלפי אלפיס ורכוא רבבות פעמים המוכות'שעשית עם אבותינו ועמנו: ממצרים"גאלתגו" ע אלהינו ומבית עבדים פדיתנו. 'ברעב זנתנו. ובשבע" כלכלתנו. מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו. וב"חל:ס'רעים ונאמני״ם דליתנו: עד"הנה עזרונו רח״מיק ולא"עזבונו חסרייק." ואל תט״שנו;י אלוהינו לנצח: עליכן אבריס״ישפלנתבנו. ורוח ונשמה שנפחת באפינו. ולשון אישר שמת בפינו הן הכם ייו״דו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו ויעריצו ויקדישו דמליכו את שמק מלכנו: כ״י ‘כל פה לקי יודה. ובל לשון לק תשבע• י?ל ברק לק תגיע• וכל קיומה לפניק תשתחור. וכל לבנות "ראיק. ובל ר,רנ וכליות;זמרו לשמק. כדבר ש.ןתוב כל עצמיותי תאמרנה י;‘ מי כמיוק מצילי עגי מחזק מטנו. ועני ואביון מנוזליו: מי ירמה"לק. ומי ישוח לק." "ומי!ערק ל״ק האלי הגדול'הגכור והנורא אל עליון קונה 'שמ!ם וארץ: נהל־ל״ק ונשבחק ונפאקק ונבדק את ישם קך^ק. באמור. לדוד בדקי נפש• את " ובל קרבי את שם רןדשו!
בתעצומות עזך. הנדול בכבוד שטך. הגבור לנצח והנורא בנוראתך:
שחרית ליום א של ראש השנה
ד&לך
יושב על כפא רם ונשא
שוכן עד מרום וקדוש ישמו: וכתוב רננו צדירןם ב; לישרים נאוה תדלה:
T e i T T	* T Í ״
בפי	ישרים	תת	ר יומם:
ובדברי	צ דקים	תת	ב לך	:
ובלשון	ח סירים	תת	מ דש	:
ובקרב	קדושים	תתהלל:
ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל ברנה:תפאר שמך מלכנו בכל דיור ודיור שכן חובת כל היצורים לפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו להודיות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס על כל דברי ישירות ותשבחות דוד בן ישי עבדך משיחך:
:שתכה שמך לעד מלכנו. האל המלך הגדול והקדוש בישמי״ם ובארץ כי לך נאה ע אלהינו ואלהי אבותינו שיר ושבחה הלל וזמרה עז וממשלה נצח גדלה וגבורה תהלה לתפארת קדשה ומלכותי ברכות והודאות מעתה ועד עולם:'ברוך אתה יי אל מלך גדול‘ בתשבחות אל ההודאות אדון הנפלאות הבוחר בשירי זמרה מלך אל חי העולמים:
וינתח יגדל נא כח אדני כאשר דברה לאמר . זכור רחמיך יי וחסדיך כי
מעולם המה:
יתגדל ו תקדש שמה דכא. בעלמא די ברא כרעותה וימליך מלכותה. כחייכין וביומיכון ובחיי רכל בית ישראל. בענלא ובזמן קריב ואמרו. אמן.
יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא:
(יתברך שמו יתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים):
.1 Maclisor Tóm. I	א A
יוצר ליום א של ראש השנה
יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלך שטה דקודשא' כריך הוא לעילא ולעילא מן כל ברכתא ושירתא תשבחתא ונחמתא דאט־רן בעלמא ואמרו אמן:
קהל יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו איןאלהים: סלו לרכב בערבות ביה שטו ועלזו לפניו: ושמו. מרומם על כל כרכה-ותחלה: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: יה• שם « מבורך מעתה ועד עולם:
אורות מאפל אמר ויהי:
T ־־ -V .
בךכו את יי המבורך:
P״m ברוך יי המבורך לעולם זעד. .
ברוך אתה :י אלהינו מלך העולם. יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא את הבל:
אור עולם באוצר חיים מלך אזור גבורה. גדול'שמך בגבורה. לך זרוע עם גבורה: י י מלך בנדי נקם. לנש כי1פ נקם• לצריו!שייביאל חיקם: מלך גאות לביש. !מים מיביש וגאות אפיקים מכביש־: . י״ן מלך בעשרה לבושים. התאזר בקדושים:
אל נערץ בסוד קדושים. קדיויש:
מלך דר בנהיורא. עוטה כשלמה אורה. משפטינו יוציא כאורה: מלך התאזר עוז/ !מינו תעוז.זואנוש אל tm מלך הלבש צדקה.’ונקדש כצדקה. לך ”'הציקה: מלך זה הדורבלבושיו. וכובע!ישועה בראשו. אלז־דכם !ישב על כסא קדשו: מלך חמוץ בגדים. בדרכיו בוגדים. :בציור רוח נגידיכם: מלך טלירתיו כשלג מצחצח. צח ובצחצחיות יצחצח. מצחצחים פעלכם לנצח. מלך !עט קנאה: קנא קנא גאה גאה. כאיש" מלחמיות :עיר קנאה: מלך כל אנסי ארץ. !שתקוו למלך 2ל כל הארץ. כי בא לשפוט את הארץ: מלך ליום קומו לעד. כל;צור לפניו :רעד. רם ונשא שוכן'עד: מלך מושל עולם בגבורתו. :רעשו הרים מגאותיו, ובאלים ירקדו מגערתו: מלך נורא למלכיארץ, חול תחול הארץ. מיוישב הכרוביםתנוט
יוצר ליום א של ראש השנה	ב
הארץ: מלך שאתו מי;עצר כה. והוא נושא כל נכח. נותץ ליעףיכה: מלך עמדו"לדין. כיום הדין. ־שפיוט גאים בדין: מרך פלש סיוד המעמיקים. לסתיר עצה כמעמר,'ם. יחשוף ויגלהעמוקים: מלך צור, מכלתה. עריצי גם, הרוח. לאפפם בישטף רוח: מלך קהל מלכי אדמדת. בסעריו משא רומה.־ יפקוד על צבא רומה: מלך רם וגבוה במשפט. "ועז מלך אהב משפט. מכון כסאיו־צדק״ומש״פט: מלך"שופט צדק. "לפניו.יהלך צדק. להלך"בער תרפי צדק: מלף תקיף ?ממישלה. ונםא1 תלה לטזגלה ומלכותי בכל משלה: מלך תחרת חלד מהביטוי. מרעיד :סיוד בהביטו." בכל משוטט מבטיו: מלך תר בכל פועל. בכל מה:פעל. במטה ובמעל: יק מלך אלהיעולם, המליכוהו עם עולם. ;י:מלוך לעולם.קדוש: .
ווען "ט ק שבת פע^ט !1W אוון רוו! נעבענטכועהעגדע הכל יורוך!
המאיר לארץ ולדרים עליה הכל יורוך והכית1:ישבחוך.
והכל יאמרו אין קדושתי:
הכיל ירוממוך סלה״ייוצר הלל
ברחמים ובטובו מחריש בכל יום תמיד מעשה"בראישית:
מדת רבו מעשיך יי כלט האל הפותחיבכל יום דלתות
T	-	-ד Ti I V • ז	T : - - •• T	־	:
שערימזךח ובוקע הלוני רקיע מוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה : ומאיר לעולם כליו וליושביו. "שברא"במרת
בחכמה עשית מלאה הארך קניניף: הטלךתטר1מםל3ד1 מ*תז דד,משבח ודתמפאר והמתנשא מימיות עולם: אלך,י עולם ברחמיך הרבים רחמים: המאיר לארץ ולדרים דחכם עלינו אדון עזנו צור עליה ברחמים. ובטובוימהדש משגבנו": מגן־:ישענו משגבבכת1־ ייוכם תמיד מעשרת בעדנו: אל" ברוך גדל דעהבראשית: המלך המריומכם הכין ופעל זהרי חמה" טיוב שר לבדו מאז. המשבח ויד,מפאר כבוד"לשמו: מאורות "נתןיוהמתנש״א מימיות" עולם־:ל הי
שחרית ליום א של ראש השנה סביבורת עזו: פניות צבאיו עולם ברחמיך הרבים. רחם קדיוישים רוממי ישרי: תמידעלינו אדון עונו:"צור משגבנו מספרים כבוד אליוקדשתיו: מגן ישענו משגבבעדנו: אין תתנרך "'?}לסיני על ענה כערכן; »ק’«יצסן! Dsts מעשה;דיןז. ועל מאורי אור בלהק ומי r-m לק: אין
vfw'<rew יייליי* ״״יו מרמי ” ?vét ?עילם
הןה. ואין זולתן? מלכנו לחיי העולם הבא: אפםבלתך גואלנו לימות’המשיח. ואין דומה לך מושיענו לתחית
המתים:
אל אדון על כל המעשים. ברוך ומכירך בפי כל נשמה גדלו וטובו. מלא עולם. דעת ותבונה סובבים אותו: המתגאה על חיות הקדיש:"ונהדר ב^ביוד על המרכבה זכות ומישור לפניכםאו.ח?נד ורחמים לפני כבודו: טובים מאורות ׳ שברא אלהינו. יצרם בדעת בבינה ובהשכל כח ’וגבורה נתן בהם. להיות מושלים בקרב תבל: מלאים זיו ומפיקים נגה.נאהזיוםבכל העולם: שמחים בצאתם וששיםבבואם. עשים באימה רצון"קיולש: פאר וכבוד נותנים"לשמו. צהלה ורנה לזכר מלכותו. קרא לשמש תרח איור. ראה והתקין צורת הלבנה. שכח ניותניבם ליו כל צבא מרום תפארת י"וגדלה שרפים ואופנים וחיות הקדש.
לאל אישר ”שבת מכל המעשים’ביום השביעי התעלה וישב על כסא בכוריו תפארת עטה ליום המנוחה ענג קרא ליום השבת: זה ישבח שליום הישביעי ישבו ישבת אל "מכל מלאכתו": ויופהישביעי משבח ואומר מזמור ישיר ליום חישבת טיוב להודיות ליי: לפיכך יפארו ויברכו לאל כל ;צור״יו. ישבח יקר וגדלה:תנו לאל מלך יוצר כל המנחיל לנוחה לעמיו"ישראל"בקדישתו ביום שבת קדש: שמך יי אלוהינו:תקדיש:' וזכרן? מלכנו:תפאר. בשמים ממעל ועל
יוצר ליום של ראש השנה	ג
הארץ מתחת: תתברך מושיענו על קבה מעשה ידיך ועל 1”' ז מאורי‘ איור שעש ת יפארוך סלה: תתברך צורנו מלכנו וגאלנו בורא קדושים: ישתבח שמך ! 'ז לעד מלכנו:'יוצר משרתים ואשר משרתיו: כלם עומרים ברום עולם ומשמיעים ביראה יחד בקול דברי אלהים ח!ים ומלך עולם: כלם י אהובים כלם ברורים. כלם גבורים ובלם עשים באימה‘וכיראה 'רצוץ קיונכם: ובלם פיותלו־ם את פיהם בקרישה ובטהרה כישירה ובזמרה ומברכים ומשבחיבם ומפאריכם ומעריצים י ומקרישיבם וממליכים: ־ את שם האל המלך הגדול הגביור והנורא קרוש הוא: ובלם מקבלים עליהם עול מלכות 'שמ:םןה מזה ונותנים רשות זה לזה להקדיש ליוצרם בנחת רוח: בשפה ברורה‘ובנעימה קרישה כלם כאחד:עיונים ואיומדם מראה: קדוש קדוש קדוש יי צבאות מלא כל הארץ
כבודו:
כבודו אהל כהיום ברחמים מלך. בוחן כל עישתוניורת צעיר ורב מלך.‘ גאות ולז התאזר מלך.' רוק וחלד !הרדון מאימת מלך. היוצר!חד לבם!חון מלך. ומבין אל כל מעשיהם!צדיק ׳מלך. זכרך הוא יום תרועת מלך: מ, חיק לישראל הוא לזכותם מלך. טרף נתן ליראי! ממליך כל מלך. יזכור לעולם בריתו בזכיון טוב מלך:
קהל כלה אל תעש לשארית בני מלך. לכן אתאנו לך י מלכנו מלך. מאתמול קדמנוך לחלוהך מלך. ח!! נא נצור חסד לניני י ישלחו לו שלשת אילי מלך. סכות באי בתחןי למר בכו אראלי מלך. ענותם בל תבז. ללן במקום עלו וירדו ביו מלאכי מלך:
קהל פרם היום מדין גמור מלחיבם מלך:	צדקם ברחמים
ופקדם לטובה מלד. קישיוב קול תקיעה מתוקעי נ»מ אומייה
יוצר ליום א של ראש השנה (ך,שום זכרון תקיעה מזוכרי) לך היום מלך. רחמים תעורר• למחכי לך מלך ;
קהלי";! שעה ישועת עם מ־שחריך מלך. תפן בתומכי ברוך ונברכך אלהיםתים ומלך:
והחיות ישוררו וכלבי ם'פארו ושרפים ירינו ואראלים יברכו פני כל היה'ואופל וכרוב לעמת שרפים. לעטתבם -משבחים ואומרים: ברוך כבוד יי ממקומו:’ ־- T
-לאל ברוך נעימות יתנו למלך אל הי וקים. זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו. כי הוא לבדו פועל גבורות עשה חרישיות בעל מלחמות. זורע צדקות. מצמיח ישועות. בורא רפואות. נורא תהליות. אדון הנפלאות.־המחדש בטובו בבל יום תמיד מעשה בראשית. כאמור לעשה איוריכם גדולים כי" לעולם חסדו: איור חדש"על ציון תאיר. ונזכה כלנו. מך,ךה לאורו: ברוך אתה ע יוצר המאורות: ’
אהבה רבה אהבתנו יי אלהינו חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו אבינו מלכנו בעבור"אבורתינו 'שבטחו בך ותלמדם חקי חיים כן תחננו ותלמדנו: אבינו האב הרחמן המרחם רחם עלינו ותן" בלבנו להבין"להשכיל ל״שמו״ע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה: והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך דחיי^נו־לאהנד, יל:לאה	נבוש לע^ם ועד:
כי בשם קדישך הגדול והנורא בטחנו. בגילה ונשמחה בישועתך: והביאנו לשלום מארבעכנפיות"הארץ והוליכנו קוממיות לארצנו: בי״אל פועל ידועות אתה.ובנו בחרת מכל עבם ולישון וקרבתנו לשמך הגדול" סלה באמת". להודיות לך ול:ךוךך באהבה: ברוך אתה ייהבוחרבעמו ישראל באהבה:
1־ ז *:	•• t 1

שחרית ליום א של ראש השנה	י
י™ אומד אל מלזי נאמן: ־
I t v: V I v v
*זמע יי^ראל יה1ה אלחינו יה1ה אחד:
t : ' j ״i a דן it v yr 1 y vx
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
ואהבת את יהוד, אלד,יק בכל־לבבך ובכל-נפשה ובכל" 'מארק: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוק היום על-לבבך: ושננתםלבניךודברתבטבשבתך בביתך ובלכתך בדרך ־ובישבבך ובקומך: וקברתם לאורת על־ידך והיו לטטפת בין עיניך: וכתבתם על מזזות ביתך ובישעךיך: יי והיה אם־־ישסע הישמעו אל־}־־מצותי אישר אנכי'מצוד, ’ ” אתכם היום לאהבה את־יהוהאלהיכם ולעבדו בכל־
v * V ־־	I V “ VI T 8 V T 1 - I ^ :	ן T
קגגןם וגבל נפ׳טבם: ונתתי מטר־או־צבם בעתו ’יורה b$m ואספת'ךען: ות;י^ מסוד־ ־ wn, ע^ב לבהמתך (אכלת ושבעת: הישמרו לכם פן־יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים"אחרים והישתחויתם להם: וחרה אף־יהוה בכם ועצר את-השמים־ולא.יהוד, מטי והאדמה לא תתן את־יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אישריהוה׳נתן לכם: ושמתם את־דברי אלה״על־לבבכם ועל־נפישכם וקשרתם אתם לאיות על־!ךכם והיו לטוטפת נין עיניכם: ולמדתם אתם את־בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך: וכתבתם על מזחות ביתך ובישעריך: למען!רבו(מיבם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע יהוד, לאבתיכם לתרח להם כימי
ז ד r t ד v r - t v -1 - t x - 1 • t ״	-
השמים על־הארץ:
ויאפר ♦היות אל־משה לאמיר. דבר אל־בני ישראל ואמרת ' אליהם ועשו להם ציצת _על־כנ_פי בגדיהם לדיורותם ;נתנו על־ציצת הכנף פתיל תכלת. ורה לככב לציצת וראיתם אתיו וזכרתם את־כל־מצות יהוד, ועשיתם אתם
**V	« ׳־ I • T V V I	ו T	־־*־'	V	▼
שהרית ליום א של ראש השנה ןלא־ תתורו אחרי-לבבכם ואחרי עיניכם אשר־אתם זיונים ־ אחריהם: למען תזכרו ועשיתם את־כל־מצותי והייתבם ר!רשים לאלהיכם: אני יהוד, אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאל הים אני יהוה אלהיכם: אמת ונציב ונכון ורן:ם"וישר ונאמן ואהוב וחביב ו־נחטי (מנים ונודא ואדיר. reripi ומ<ר,כל וטוב(;16, הדנר רזה עלינו לעולם ועד: אמת אלהי עולם מלכנו צור יעקב מגן ליוייידוי הוא ®b&'t קים'."וכסאיוינכון ומלכותו ואמונתו לעד קימת: ודבריו חיים ומימים נאמנים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים על אבותינו ועלינו עד־1 בנינו ועל דורותינו ועל כל דורות זרע י.שךי\ עבדיק: i על הראשונים ועל האחרונים דבר טובןקים לעולם ועד: אמת ואמונה חוק ולא נעבור: אמת שאתה הוא ני . אלהינו ואלדד אבותינו. מלכנו מלזי אבורתינ״ו. גואלנו גואל אבותינו. י־וצרנו צור ישועתנו'בודנו ומצילנו מעולם שמק. איןאלהיםזולתק:
עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע לבניהכם אחריהם בכל דור ודור: ברום עולם מוישבק ומישפטיק וצדקתק עד אפסי ארץ: אשרי איש שישמע למצותיק. ותורתק וקביק ישים"על לבי: אמת אתה הוא אדון לעמק. ומלק גב־ור לריב ריבם: אמת אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיק אין לנוי מלק גואל ומושיע,[ממצריכב גאלתנו ק אלהינו.ומכירת עבדים פדיתנו כל בכוריהם הרגתובכורק גאלת דם סוף בקעת וזדים טבעת וידידים העברת רכסו מי.ם"צריהם אחד מהם לא נותר על זאת שבחו אהובים ורוממו אל ונתנו :דירים זמירות שיר־ורת ותשבחות ברכות והודאות למלך אל חי ולןים: רם ונשא גדול ונורא משפיל גאים ומגביה 'שפלים מוציא אס?רים
שחרית ליום א של ראש השנה	ד,
ופודה ענדם ועוזר דלים לעיונה לעמיו בעת שועם אליו: תהלותילאל עליון ברוך הוא ומבורך מישר. ובני ישראל"לן? ענו שירה בשמחה רבה ואמרו בלם. מי כסכה באלים ןי מי במכה נאדר בקדיש נורא תהליות עשה פלא: ישירה חדישה שבחו גאולים לשמך על שפת הים יחד בלבב הודו והמליכו ואמרו:
”.ימליך לעולם ועד:
עור ישראל קומה בעזרת' ישראלי ופדה כנאטך יהודה וישראל. גואלנו לי צבאיות ישמו קדוש ישראל: י ברוך אתה לי גאל י.שךאל:
אדני שפתי תפתח ופי.יגיד תהלתך:
ברוך אתהליאלדינו ואלד,י אבותינו אלך,יאברהם אלד,י לצחק'ואילך,י לעקב. האל הגדול הגבור והנורא אל עליון גומל חסדים טובים וקונה הכל וזוכר חסד אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמיו באהבה: י"
זכרנו לחיים. מלך חפץ בחיים. וכתבנו בספר החיים. למענך אלך,ים חלים:
מלך עוזר ומושיע ומגן: ברוך אתה לזי מגן אברהם: אתה גביור לעולם לי מחלה מתים!"אתה רב להושיע: מבלבל חלים בחסד מחלה מתים ברחמים רבים סומך נופלים ורופא חוליים ומתיר אסורים ומקלם אמונתו לישעי עפר. מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך מלך ממית ומחלה ומצמיח ישועה: ’
מי כמוך אב הרחמים. זוכרי לצוריו לחילם ברחמים: ונאמן אתה להחיות מתים: ברוך"אתה ילמהיד, המתים: אתה קרוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה. ובבן תן פחדך לי אלהינו על בל מעשיך ואימתך על בל מה "שבך'את.־וייךאוך בל המעשים ויישת״הוו לפניך כל
שחרית ליום א של ראש דושנה הברואים. ללעשי כלם אגדה אחת לעשות רצונה בלבב שלם במו שידענו יל אליהינו שהשלטן לפניה. 'עזיבלדך וגבורה בימינך. ושמה נורא'על בל מה’שבראת:",
ובפן תן כבוד יי לעמל. תהלה לירא״יה ותקוה״לדורשיך.
ופתחון פה למיחלים לה. שמחה' ליא״דצך לששון לשרף. !צמיחת קרן 'לדוד עבדה. ’לעריכת'נר לבן" ישי משיחה במהרה" בימינו:
יבבן צדיקים :ראו וישמחו'וישרים יעלוזו. וחסדים ברנה יגילו. ועולתה־ תקפץ פיה. וכל‘ הרשעה כלה כעשן תכלה. כי תעביר ממשלת זדון מן האוד":1 ;*תמלוך אתה י לי לבדה "על כל מעשיך בהר ציון משכן כבודך־ובירושללם עיר קהשך. ככתוב בדברי קדשה למלוך יזי לעולם אלד,:ף ציון לדר ודר הקלדה:
מדוש אתה ונורא שמ" לאין אלוה מבלעדיך. ככתוב ויגבה יי צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה:
ברוך אתה יל המלך הקדוש:
אתה בחרתנו" מכל העטים." אהבתאותני. ורצית בני.
ורוממתנו "מכל הלשונות.' 'לקדשתנו'במצותיה. וקרבתנו מלכנו לעבודתך. !שמך הגדול' והקדוש'עלינו
י קראת:
ותתן לנו לי אלהינו באהבה את יום <לשנס ד#גת דך, ואת '׳=> הזיכרון הזה. 'יום (ל־־" זכחן) תרועה (באדבה)
מקרא קדש זכר ליציאת מצרים: ־. אלהינו' ואלדד אבותינו. "לעלה ,ויבא ויגיע ויראה וירצה וישמע ויפקד ולזכר זכרוננרופקדוננו וזכרוין אבותינו חברון משיה בן דודי עבדה. חברון ירושלים יעיר יקדש־ חברון כל עמך' בית לשראל לפניך. לפליטה לטובה לחן ולהפר ולרחמים לחיים ולשלום ביום הוברק הזה: זכרנו יל אליהינו בו לטובה. ופקדנו בו לברכה. והושיענו בו להיים.
יי•	I ” 1 T T : • : T T Í - *
שחרית ליום א של ראש השנה	ו
ובדבר ושועה ורחמים. חוס וחננו. ורחם עלינו והיושיענו. י כיאליךעינינו. כי אל מלך חנון ורחום אתה: אלחינו ואלחי אבותינו מלוק על כל העולם כלו בכבודיך והנשא עלי כל הארץ ב;קרך.וה1פע בהדר גאון ען;ך על כל יושבי תבל ארצך. וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויביןכל וצור כי אתה יצךת1־ ויאמר כל אשר נשמה באפו יי אלתישר^ מלך ומלכותו בכל משלח: (לשנתאליהיגויאלסי אבותינו רצה במנוחתינס,קדשנו במצותך ותן חלקנו בתורתך שבענו מטובך. ושמחנו’ בישמגרחך. גלשני! והנחינו!; אל־הינו באהבה וברצון עבת קדעה וינוחו 13 ישראל מקזיעי W) וטהר
לבנו לעבדך באמת. ?י אתה אאדם אמת וךנרךי יאמת וקים לעד: ברוך אתה מלך על כל הארץ מקדיש<״־=״ 0 ישראל ויום הזכריון:
רצה וי אלהינו בעמך ישראל ובתפלתכם: והשב את העבודה לדביר ביתך. ואישי ישר^ותפלתם באהבה תקבל ברצון. ותהי־לרצון תמיד עבודת ישראל עמך: ותחזינה עינינו בישובך לציון ברחמים. ברוך אתה:ן המחזיר שבינתו לציון: י
מוחים אנחנו לך שאתה הוא יו אלהינווא לחי אבותינו לעיולכם ועד צור חיינו מגן וישענו. אתה הוא לדור ודור נוהה לך ונספר תהלתך.על חיינו המסוךיבם בידך רעל) נשמותינו הפקודות לך. ועל נסיך שבכל יום עמנו. ועל נפלאייתיך. וטובותיך שבכל עת ערבובקר וצהרים הטוב כי לא כלו רחמיך. והמרחם כי לא תמו חסדיך מעולם קוינו לך:
מודים ד רב נ ץ
מודים אנחנו לך שאתה הוא יי אלהינו ואלה, אבותינו אלה• כל בשר יויצרנו יוצר בראשית ברכות והודא״ת לשמך הגדול והקדוש על שהחייתנו וקימתנו כן תחיינו ותקימנו ותאסוף נליותינו לחצרות קדשך לשמור חק־ך ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם על שאנחנו מודים לך ברוך אל ההודאות:
שהדת ליום א של ראש השנה ועל כלם :הברק דתריומם שמק מלכנו! תמיד קעיולכ1־וע1 וכתוב לח:ים טובים כל־בני בדיסק: <_ ;
וכל החיים *ודוק סלה. ויהללו את שמק באמת האל ישועתנו ועזרתנו סלה: ברוקו אתה " הטיוב ־שמק.
ולק נאה להוריות: ־
לש״ן אלהינו ואלה׳ אבותינו ברכנו בברכה המשבשת בתורה הכתיבה על יד* משה עבדך האמורה מפי אהרן ובניו ברגים עם קדשך כאמור: יברכך יי וישמרך יאר יי פניו איליך ויחנך: ישא יי פניו איליך וישם לך שילום:
שים שלום טיובה וברכה חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל :שראל עמק ברכנו אבינו יכלנו כאחד באיור פניק כי באיור פניק נתתה לנו יי אלהינו תורת חיים! ואהבת חסד מרקד,’ונרבה ורחסיםm״0 ושלום וטוב בעיניךלברך את . עמך:שדאל בכל עת ובבל שעה בשלוטף: בספר ח?ים ברכה ושלום ופרנסה טיובה. נזכר ונכתב לפניק אנחנו,וכל־עמק בית ישראל לחיים טובים ולשלום:
ברוק אתה יי עושה השלום:
אלהי נצור לשוני מרע ושפתי מדיבר מרמה ולמקללי נפשי תרום'ונפשי בעפר לכל תהיה פתח לבי בתיורתק ובמצררציק תרריוק נפשי וכל החושבים עלי רעה. מהרה הפרי עצתם וקלקל מחשבתם. עשה למען שמק. עשה למען:מינק. עשה למען קרישתק. עשה למען תורתק למען:חלצון :ריריק. הושיעה :מינק וענני. :היו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניק ע צורי וגואלי: עשה שליום במרומיו הוא יעשה שלוט עלינו'ועל כל'שראד־1
ואמרו אמן:
יהי רצון מלפניך י׳ אלהינו ואלהי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימנו ותן חלקנו בתורתך: ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמיניות^וערבה ליי מנחת ירודה וירח^לי? כימי עולם וכשנים קדמוניות:
תפלה לשליח צבור בקול
גותחין האדון
ברוך אתה יי אלהינו ואלה׳ אבותיני אלה• אברהם אלהי יצחק ואלה׳ יעקב האל הגדול הגבוה והגורא אל עליין גומל חסדים טובים יקונה הבל וזוכר חסדי אבות ומביא נואל לבני בניהם למען שבו באהבה:
מסוד חכמים ונבונים. ומלמד דעת מבינים. אפתחה פי בתפלה ותחנינים. לחלות ולחנן פני מלך מלכי המלכים ואדוני האדונים:
דשות לס״ן
יראתי בפצותי שיח להשחיל. קומי לחלות פני נורא ודחיל.
וקטנת־ מעש לכן אזחיל. תבונה חסרתי ואיך אוחיל.
יוצרי הבינני מוךישה״להנחיל. אילני ואמצני מרפיון וחיל. לחשי יירצח במנ״טיף' ומשחיל. בטרי יומתק בצוף נחיל. רצוי בישר ול־א כמנחיל. משלחי להמציא כופר ומחיל־1 שאני יערב ולא במישחיל. העתר לנגישים ונהישבים מחיל. חנון בהבטיחך לבנקרת מחיל. זעקי קשוב בעת אתחיל. קרבי יחמדו בחקרך הלוחייל» ומאימת הריץ נפשי תבחיל. אם כגמול הלב חיל. מקורי עפעפי אזיל כמזחיל.צדקה אקוהימטך ואיוחיל. יישר הורי ?ברח להאהיל: חם לבי בהגיגי:נחיל. ?מתער בקרבי בעת אתחיל ? סוברין האמן
את חיל יום פקודה. באימיו כל לחום לשקדה. גישים בו ברך לקורה." רעם ל!שר כעל מוקךה7היוצר:חד בסל נישפט. ושוע" ודלי בפלוס :'שפט. זכר לא :עשה מישפט לזיז"ערבו:זכר במשפט: טרם בל מפעל חצב. יזם במחשבת צור חצב.־ באחורוקד״ם בתוך נחצמלחב עליו כל המחצב: מנתו כהיום בח דישנה. נצר להחניט לתשעים ישנה. סימה
S T T ־ . ״ V V T T :“*־*•	TT; T T í * I
איות היות לשושנה. עבור לפניו בזה ר^ש הישנה: פלצו פרחיה בזה יום. "צגתם פני כס"איום. קולדבובם _יןחי"שו כהיום. רוגשים להריע למצוא פדייום*. שעונים" עליה כר.
שחרית ליום א של ראש השנה ועל כלם יתברך דתריומם שמק מלכנו! תמיד קעולם״ועז־
וכתוב לחיים טובים כל־בני כריסך: <״ ;
ובל החיים יורוך סלה. ויהללו את שמך באמת האל ישועתנו ןעזרתנו סלה: ברוך! אתה « הטיוב'שמך.
ולך נאה להודיות:
:I ד v
fel אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשלשת בתורה הכתיבה על יד־ משה עבדך האמורה טפי אהרן ובניו כהנים עס קדשך כאמור: יברכך י* וישמרך יאר « פניו אליך ויחנך: ישא יי פניו אליך וישם לך שלום:
שים שלום טיובה וברכה חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל :שראל עמך ברכנו אבינו יכלנו כאחד באור פניך כי באור פניך נתתה לנו ע אלהינו תורת חיים! ואהבת חסד וצדקהוברכה ורחמים וחיים ושלום וטיוב בעיניך'לברך את י ז . עמך:שראל בכל עת ובכל ישעה בשלומך:T בספר חי\ם ברכה ושלום ופרנסה טובה. נזכר ונכתב לפניך אנחנקובל־עמך בית ישראל לחי״ים טובים ולשלום:
ברוך אתה יי עושה השלום:
אלהי נצור לשוני מרע ושפתי מדיבר מרמה.ולמקללי נפשי תרום"ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי כתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי ובל החושבים עלי רעה. מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם. עשה למען'שמך. עשה
tew :*mm ר׳ייסך
למען!הלצון !דידיך. הושיעה ימיבך וענני. והיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ן! צורי וגואלי: עשה 'שליום במריומיו הוא :עשה שלוט עלינו ועל כל ^שךאל־־1
ואמרו אמן:
יהי רצון מלפניך יי אלהינו ואלה׳ אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימנו ותן חלקנו בתורתך: ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדפינות.וערבה ליי מנחת יהודה ויר^י? כימי עולם וכשנים קדמוניות:
תפלה לשליח צבור בקול
כותוזין הארון
ברוך אתה יי אלהינו ואלה׳ אבותיני אלה׳ אברהם א ל הי יצחק ואלה׳ יעקב האל הגדול הנבור והנורא אל עליין נוטל חסדים טובים יקונה הבל וזוכר חסדי אבות ומביא נואל לבג* בניהם למען שבו באהבה:
מסוד חכמים ונבונים. ומלמד דעת מבינים. אפתחה פי בתפלה ותחנינים. לחלות ולחנן פני מלך מלכי המלכים ואדוני האדונים:
רשות לש״ן
יראתי בפצותי שיח להשחיל. קומי לחלות פני נורא ודחיל.
וקטנת־ מעש לכן אזחיל. תבונה חסרתי ואין* אוחיל.
יוצרי הבינני מורישה להנחיל. אילני ואמצני מרפיון וחיל. לחישי יירצה כמניטיף' ומשחיל. במוץ יומתק בצוף נחיל. רצוי בישר ול^ כמנחיל. משלחי להמציא ביופר ומחיל־1 שאגי יערב ולא כמישחיל. העתרלנגשים ונחשבים מחיל.
־־ • J : - *v:v ־ : •	- ד ״ ן • T :	• T v! V : • T .
חנון בהבטיחך לבנקרת מחיל. זעקי קשוב בעת אתחיל. קרבי יחמדובחקךך הלוחייל. ומאימת הריץ נפשי תבחיל. אם כגמול הלבןחיל. מקורי עפעפי אזיל כמזחיל.צדקה אקוה ממק ואיוחיל. יישר הורי זכרה להאהיל: חם לבי בהגיגי יגחיל. נסתער'בקרבי בעת אתחיל: סוברין האיון
את חיל יום פקודה. באימיו כל לחום לשקרה. גישים בו ברך לקורה' רעם לישר כעל מוקדה:'היוצר:חד כסל נשפט. וישועיודל בפלוס נישפט. זכר לא נעשה משפט חין יערכו:זכר במשפט: טרם כל מפעל חצב. יזם במחשבת צור קצב: כאחיורוקדם בתוך נחצב, ל;הב עליו כל המחצב: מנתו כהיום כח זיישנה. נצר להחניט לתישעים ישנה. סימה איות היות לשושנה י עבור לפניו בזח ר^ש הישנה: פיליצו פרחיה בזה יום. צגתם פני כס איום. קול רבובם !רחיישו כהיום. רוגשים להריע למצוא פדייום: שעונים עליה בה
יוצר ליום א של ראש השנה להפקדה. שואגים בלהק דלתות לשקדה. «ן תמוביכם י בדשן' שה עיק־דה תשר אשר בו נפקדה:
V I V V X ו- ״• | V V T ד T| T S *	v
נעלה בדין עליורת בתרועה. גיא עם דדיה לריועעד־ן. חזן בשופר אפתנו ובשבת בזכר״ון שופר ארצנו). ובברד בדעה במגגת רעים בגנו אתריועעה: ־
זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים. וכתבנו בספר החיים. למענך אלהים חיים: מלך עוזר ומישיע וטנן: ברוך אתה יי מנן אברהם:
אתה גבור לעולם אדני מחיה מתים אתה רב להושיע. מוריד הסל מכלכל חיים בחסוי מחיה מתים ברחמים רבים. ם ומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקים אמונתו לישני עפר. מ׳ כמוך בעל גבורות וטי דומה לך מלך מטיח ומחיה ומצמיח ישועה.
תאלת זו כחפץ להתעיל. שוע ערוד למדם להועיל דון הררי קרם המועיל. קרוא בגרון מוקש להגעיל: צדקם להקפות בניב ישועה. פעלם בקרב שנים לשמעה. עת רצון ופשיעה ?נינת & W שני״גה ־' ’נונכים כגישת חותמות תשעה. מספר שתות וחותמיהן תישעה. למנין פלולישמיות תשעה. בהגנה עקרה ילדה"שבעה: יאמירו עוז מלמות עשר טבועות לשם בוחן' בעשדחקזב־רונות וקולות עשר. זכר מברי גביר בעשר: ’דפן באהובאתוי נהרים. העקוד בהר"מור אחיודם.’ דשנו ירא לחון שירים. גישים עדו בקר וצהרים: בזה פרק חנןעתיךה.בעד אסורה עד התקה. י״ן אנקת אסיר אז כו־וכתרה. אלי להעתר כמו נעתרה: מלך עליון וגיורא. 'משפטינו יוציא כאיורר־ן. m איחלנו כתר לעטרה. בטללי תחי בחסדו אתפארה:
מי כמוך אב הרחמים. זוכר יצוריו לחיים ברחמים: ונאמן אתה להחיות מתים ברוך אתה י׳ מחיה המתים:
אבן חוג מצוק נשיה. תהום רבה צול'שאיה. בפנתראש יסוד שלישיה! ישתיתו שעון בה לישעיה: גבעת'שיוריש מאסת ביונים. רבעה היום מארבעה אבנים. דמעות מביכה עלבנים.ק'שבה מנעי אם הבנים: הארמון כבטישלא הלה
יוצר ליום א של ראש השנה	ח
/צבה לקחתה לו ונתבהלה. ופללה רבים בעד התיוחלה פדותה מזר ולא חוללד־־ז: זכר לה יישר ארהיות. עבר להמיר בבטן'אחיות. "חשבה כהיום זכרה להאחיות. סילוף דנה ביהוסף להנחיות: טבע בבלי יוצר העביר נסי דלים להעצים ולהגביר. יה בסבת אנקת גביר. מטות /צנים מנה הסביר: 'כעקרת בית בתדזל נכרה. בבכור ראשית בתבל בכרה: Vnלבדיה תעמוד בי־ובם זכירה. רהזכר לימיו כמו נזכרה:
:מלוך ך לעולם אל דך צייון לדר ודיר הללויה:
ואתה מתיש"יושב תהליות ישראל אל נא:
IT	T - ־
פיתח ן	הארי}
א תה הוא אלהינו. ב'שמ:ם ובארץ: ג כיור ונערץ. ך גול מרבבה: הוא שחרהי."וצוה ונבראו: ז כריו לנצח.
חי עולמים: טהור עינ:ם. י יושב סתר: בתריו:ישועה. ל בושו"צדקה:' מעטהו קנאה. נ אפר נקמה:’ס תרו יישר. ?צת־יאמונה: פ־עלתואמת. צדקוי^ קחנלקוראיו נאמה: רם יםתנ^או״ע־וכן־עחקים. תולה ארץ על
בלימה:
חי וק^ם נורא מרום וקדוש: סינרין הארק
אן שבת דאז א-נטער דער לינ-ע שטעהענדע ובכן ארעד שטו מפארים.
תעיר ותריע. להכרית כל מריע:
ותוקדש ביודעי להריע. קדוש: .
אדרת ממלכיה. על מה הושלכה ועוד לא מלכה. לבל " המליכה. ואחריו הלכה. שלא כהלכה. עליה הומלכה.
* X T * X - *־ T T í T V T . T T ” V TXT T
סיר שבת

ובכן ויי פקד את שרה כאשר אמר וצאצאיה כן פקוד לטוב היום קרוש:
אם אשר בצדק נתיישנה.' כמו נתיאישה בתבל דישנה. גוהר, י 1w mDtfhmí'rée היום א;י נדונה. הנני
« 1	- ▼«• TT- I r|T- י * T	• י “
יוצר ליום א של ראש השנה נכרת ממלכה..עד תופיע מלוכה. זבולי הרכה. מתמימי פרכה: ונתן להארכא. רחבה וארכה. וקשת דרכה. ועול rwj’ww injHw דחכה. ;עדעתהטלבה: יסודיות ערמה. ערה והחרימה. ער יסור ערמה:ראש1,רימה וסוד הערימה. דדיה רמה \ בערה מערמה. ועד ומהל! רומה. והאפוד מלוכה: ידיעות’ נדדה. אחלי שדדה. וחרישה ושדרה: קצינות רדפה. ומלכות אפדה: וזאת הקפידה: יזמה ומרדה. עבוד לזר חרדה. וחללה מלוכה: לחצה בני מלך. ופצה לאין מלך. מי לי בדיוק מלך: יהרה בכס מלך. זולתי אין מלך: אני ואפסי מלך: m! רם על כל מלך. תגעילנה ממלך. ולך תשיב מלוכה: תעיר
עגומה בכלות עדנה. ותחתם בצדק לבל היות עגונה: זאת כהתבשריה הושמדה. ’חלות פני צח שקדה. טרם קראה מ!ד נפקדה: .י״צחק כל שומע זאתשמחה. כי גלמודה ללא עת צמחה. לה כל שמעו אם הבנים שמחה: מצאה השקט אחרי בלותה. נתחדשה כנישר כנותה. ששו עזרות
-	- 1 ” . T * - : • T I נ T T	T T: • V V
ללוותה: עלזי ושישי עבורה נקרא. פצו עדיה רני עקרה. צמקו עךי־הן וע1ד	ייהה^ייה.
רפאה לקץ תישעים כנתבקרה. ישלחה פאריות ולא'שקרה: ח.! תפז בנצרים אישר חוללו כהיום ושלש עקרות שהפקרו בזה יום. תצדיק כצדקתם מיחליך איום:
צאצאיה כן פקוד לטוב היום קדוש:
יזו״ק שמיו מפארים עדת חבלו. ונערץ באראלי קדיש הלוליו.
י:	1	*~:tí^־ V6!-: f :v ן : v | -vt v *
ובהיכלו כבוד אומר כלו. קדיויש: שומרי' מצותעעוד ייעזובוןלבצרון. נדברים יראיו בהכשר ךתרון.וימ'שבי' נישמע ויכתב בספר זכרון קדוש:
ישפרו מעשיכם וברית לא תופר. נאקתכם י״אזין'שחקים
יוצר לייום א של ראש השנה	ט
תי״קמלק ממלט מרעה. ליודעי תרועה. האלהךוש: מלק זכור אחיו? נןרן. לתיוקעי לק היום בנןרן. נורא ולןדוש: אאפיד נזךאייים.בשלו'ש הןקשה ביום: גביורי להגדלה. דהרוהובבית הגילה. הוגי הגההמלה. ותקוהו בהלל" ומלה: זוכר לעד זכיות. חדישוהו זמר היות: טיוב עומס טיולה י_הרוהו בחדויש ירח: ביובש בל כעסים. לבל אף להשיט: משרתי
ישפר. ותיטב ל;י מישור פר. זקדיו'ש: שבטי מקיוראק עלה והמישל. נטילות צרים בהתיזק לנשל.
והיתה״ליי הכלובה ומושל. ר,ר1'ש: שבותינויממךחק עליות להר זקך'שו. ונפארנו תמיד בדביר מקדישו.זבי זכר דברזקךשיו. לןדיויש:
בל יושבי" תבל וישובני ארץ. ייאמרו תמיד הגדיל ” לעשיות בארץ. והיה יי למלך על כל הארץ: לןדיויש:
F אדרוהוד אתן בצביון. 'שוע אער״וק בניב"והגיון. קהלאל!רא לאלהים עליון:
lm ביום הנבחר משמי ערץ. מיישריבם לישפיוט קדישתיו להעריץ. קהל « מלק תגל הארץ:
Pגדלתו־גדלה עולם מהביל. עזוזיו לספר כח מי עיל ־" קהלמלקעל בל הארץ אלהים זמרו משביל:
שמו מפאריס עדת חבילו. ונערץ באדאילי קודש הילוילו. ובהיכלו כבוד אומר
כלו. קדוש. .
ריע ישימו בל בריותיו וידעו בי גדלו גבורותיו. זכר עשה
״ ~ ד I	ד V “ T I XT •	I “ í T •X י T
לנפלאותיו:
הציב ’וירה אבן פנתיו. נחליאל עבור לשעשע באמתו.
•	.	ן T • I V V . TT	־*־•״•	די	Ti: - I
זכר לעולם בריתו:
ורשם" בחול, דת הגיוני. בכל ישנה וישנה לזכור זכרוני:
TI־־	X	\	־	XV־־־	X• TTX TT T x	• :	־־
לזכרון ?®יכל ::־
שופרי מצותיו עוד ישובון ילבצרון. נדברים יראיו בהכשר ויתרון. ויקשב "
ויבתב בספר ?ברון. קדוש.	"
*1 .17 * • Machsor Tóm	ף B
יוצר ליום א של ראש השנה בחיל מורא. נחכם הללו נורא: שר־פיסביב סערה.ענו למעביר"עברה: פליאים פצחו פה. צלצלו הכל צופה: קהלות עם קדושים רוממוהו רבניות רועשים: שמע קול
<to *■rvrTrrt*ftrtrr-rr*fftrt***vrv שנת
זבח קדיש כהוכשר אן בעיניו, .רגל תמורתו איל להקריב לפניו'. אחר נאחז 3ם3ןז בקרניו••. י הכם חניטיו לתקוע בזה חרש. ■יום זה אם יקרה בשבח
•	• t • :	ן ־־ ג v v V ״ v| t *--------------------
קדיש. זכרון תרועה מקרא קדש:
מבעו אם בחול יבואכם. צוו לתקוע בכל גבולכם. יום תרועה :היו לכם:
שפרו מעשיכם ובריח לא תופר. נאקתבם יאזין שחקים שפר. יתטיב ל" משור
פר. קדוש:
ירום צור :שעי בפי כל אמיבט. חשוף ןדועך להושיע ממתקוממים, מלכותך מלכות כל עולמים: ־ כהגליותך לעין קל שכנף להועד, קהליות ורבבות בפימיו " לד,עד. ןי:מלוך לעולם }עד: ־
לף יאתה כבוד ועוז הגוים. חלד וכל שוכניה וכל האיים.
T I í :־ T	ז	T	ד. י	T Ti T VJ T : V V ״ *
מי לא :ראק מלך ד,נידם:
שבטי מקוראך עלה והמשל. נט׳שות צרים בהתיזך לנשל. והיתה ליי המלוכה
ומושל. קלוש:
מוטות צרים שבר והכחידם. זרוייף קבץ והנם תפדם.זביור עדתך קנית קדם:
נדיבי עמים:נוחמו־בכפל:ם.קמיהם על פנימו גלה שולי.ם זכור :י לבני אדום את יום ירושלים:
סלול מפלתנו יישר־לצעוד, ובן יקירףקרסול לא :מעוד. בנמ״ת זכור אזכרנו עוד:
: - :	V T T ן ; V
שבותני ממרחק עלות להר קדשו. ונפארנו תמיד בדברי מקדשו. כי זכר את דבר קדשו. קדוש:
קך:ת משוש היכל ואולם. מזבח ישיב וכלי ישרת בלם. :י" ימלוך לעולם:"
יוצר ליום א של ראש השנה	י
שופר. תאזין ואשמה תופר: <!:! תשלש שיופריורת נהר הקדש ואשלש קדשה בקיש: r ^ןדומראחוזקךן. לתוקעילןוהיזם ^רן.נ1ךא ורןדיוש:
סיר שנת	■ז■*•♦.■."*■.■.•.■♦.■*.
שמים וארץ :רננו לשמו. :עדות:מהאוכף לענעימיגבי פקד :: את עמיו:
תור!ף אראלים וכוכבי צפר. תהלות יתנו ישבה להשפר.
•י V. : V II י	Í * -	: ־	*	*	V - I - ן - ן -
הללוהו נתקע שופר:
כל ’ישב׳ תבל ושוכני ארך. יאמרו תפיד הגדיים יי לעשות בארץ. והיוו יי למלן־ על כל הארץ. קדוש:
עז! וקהל ישפוט תבל בצדק ולאטים במיישרם. האל קדוש: והוא באחד ומי ישיבנו. ונפשו אותה רעש. נורא וקדוש: אתן לפועלי צדק. ביום הנבחר מעש להנרק: גאוותו מאוד נדלה. דרך ענותו לפי הגדלה: הוא אדון העולם. ומי הקשה אליו וישלם: י זוכר היו״לך בתום. חונן ועושה דין יתום: טהור מרום ונשא. יפה בעתו הבל"" עשה: בביר לאימאם, לנבזח בעיניו נמאס: מפואר רוכב ערבות. נוגה נגדו ואש להבות ’סיועף בהרבות'שנונורת. עבור יתומים ואלמנות: פועל אדם ישלם" צד פה ומשים אלם: קונה הבל ברחמים. דם ומשפיל דמים: שופט יצוריו בחנינה. תמיט פועל אל אמונה: שופטי ארץ כתוהו. מפחדיו:בהלו דתמהוו עושהמשפט עמו. ותהלה מקךמם מןני זעמו: נדיבים בדקדוקם יחילו. באישר משפטיו פעלו: רואה בל תעלומות. יושב בגבהי מדומות: צופרת בל נולדות. חופש בל העתידיות. קורא הדיוריורת "מראש. חקר לב לתור ולדרוש: Vn זיובד ברית לאישיונים ק«ם שבועה לאחרונים:
הוא יששו־מ תבל כצדק. ולאמים כפשייס ־אל כיי©*
ר»ן !*ג• 8*ן יי סלך ׳13'
14
9 י5י
יוצר ליום א של ראש השנה
ODÚ', .?אי 1	.
" מלץ י; מלו " ימלון לעולם ועי־־
אדירי אימה :אדירו במול. ב רואי ברק יברכו במול. נ בורי צבה :גבירו בקול.
:י מלך'יי מלך גי.ימלוך לעולם,:ער-
ד והרי דולקים ;דובבו בקול. ה מוני המלה :הללו בקול. וחילים 1"וחיות ‘;ועדו בקול.
ןזי מלך מלך :י; .ימלוך לעולם ועדי
זוכרי זמירות;זמרו בקול. חכמי חידות :חסנו בקול. טיפסרי מפוחים יטבסו בקול.
י; מלך י; מלך יי:מלוך לעולם ועד:
יורשי יקרה:;שירו בקול. כבירי כה יכתירו בקול. לבושי להבוה ;לבבו בקול.
יזי מלך;;י מלך ;י.ימלוך לעולם :ער-
מ נעימי מלל ימללו בקול. נוצצי ננה ינצחו'בקול. שרפים סובבים יסלסלו במול.
I	: ::	• :	• 1
;יז מלך י; מלך,;י ימלוך לעולם וער:
עורכי עוז יענו בקול.	/ 1
פ חודי פלאך יפצחו בקול. צבאות צאנך יצלצלו בקול.
י; מלך י; מלך ;; ימלוך לעולם ועד:
ק חלות קדש יקדישו במול. ויבבות רבבה ירעו בקוד.
שביבי שזלהבות ישננו בקול.
• *־ • - : ־־ : : 1
יי מלך:
I v v T:
יי מלך:
T T TÍ
« ימלוך:
מלך:
יי מלד:
r t T:
י; ימלוך:
יי מלך:
V V TI י
9לו<
וו :?ולוו-
". טלו׳
ד. ?לו י " ׳מליו׳
יי מלד:
v v T:
" טלזי'
וו ׳מליו!
יי מיד!
v v Ti
יי. מלך:
,T T T*
יי ימלוך:
יי מלך:
וו9לו:
יי יטלוד!
T ז
יוצר ליום א של ראש השנה	יא
יי מלך " מלך ל ימלוך לעולם ועד:
תומכי תהליות:המירו בקול.	,יימלך:
ת וקפי תפאךתך ־ י״תמימו בקול.	יי מ|ך:
תמימי תעודה יתנו בקול.	יי’ימל1ף:
יי מלך י: מלך י: !מלוך לעולם ועד:
ובכן לך הכל יכתירו:
לאל עורך	דין:
ל בוחן לבבות ביום דין: לגולה עמוקות	בדין:
לדובר מישרים	?יוםדין:
להוגה דעות	בדין:
ל ו תיק ועשה חסד	ביום דין:
ל ז וכר בריתו	בדן:
ל ח ומל מעשיו כיום דין: ל ט הר חוסיו	בדין:
ליודע מושבות	ביוםדין:
לכובש כעסו	בדין:
ל ל יובש צדקות	כיום דין:
למוהל עונות	כדן:
לנורא תהליות	ביוםויין:
לסולח לעמוסיו	בדין:
לעונה לקוראיו	כיוםדין:
לפועל רחמיו	כדין:
ל צ ופה נסתרות	ביום דין:
לקונה,עבדיו	כדין:
ל ר חם עמיו ביום דין :
לשומר אוהביו	בדין:
לתומך תמימיו	ביוםדין:
סונרין הארון
ובכן לך תעלה קדשה. ביאתה הוא אלהינו מלך: מלך במשפט:עמיד ארץ. עליון על כל הארץ. !כיח תדעו כל הארץ: כל יושבי תבל ו־שוכני ארץ. מקצה הארץ ועד קצה הארץ. כי הוא בורא קצות כל הארץ. עושה משפט וצדקה בארץ. בקומו למשפט ישקיט הארץ. להושיע כל ענוי ארץ. לעשיות כתוהו'שופטי הארץ. לאחוז בכנפות הארץ. לנער כל רשעי ארץ. וקול ישמיעו בשמ!ם ’ובארץ מה אדיר שמך ככל הארץ. ונמלכו על כל הארץדריעו תחתיות ארץ: :שמחו השמים ותנל הארץ. ואישר בישמים ממעללארץ. ואשר במ:ם מתחת לארץ. ואז’:פצחו רנן בעלץ. כבודו מלא כל הארץ. יימלך תנל’הארץ. ובכן
יוצר ליום א של ראש השנה ’ישלש שופרות ערץ. ויפחיד חורי יושבי הארץ ויהפוך כפא ממלכות הארץ. "ויאמרו כל אישר נשמה באפיו בארץ. מה אדיר שמך בכל הארץ. ויכונן מישוש כל הארץ" ־ויעורר כל;שני ארץ. ונעלו זמירות מכנף הארץ. שירו ליי כל הארץ: ארץ ודייה \m לדין. וידותו דחךדו מאימת הדין, כ* גדול יום הדין..ומי יכילנו להצטדק בדין וכל יושבי על מדין. וכל יודעי דת ודין. וכל 'שנעשה ביו דין. אולי;חנן בשעת הדין. כי אין רחמים בדין: ולאיישא פנים בדין. והוא עד ובעל דין. לדעתי בארץ מעשהו בדין."ובנד כל אדם נחתום דין. ולפי משטרו' נעשה לו דין. ובפעלו"נפע״ל״לו דין. ומעשיו יוכיחו אותו בדין. ואבן מקיר תזעק בדין. וכפים מעץ !עננה בדין הכל באמת והכל בדין. במדת רחמים ובמדתיהדין והיום הובן‘ עמים ביו לדין. לעשות אות ליום הדין וכל נפשיות בו;דין: והוא עשוי חיק זכרו; ליום ראשון וליום אהרון. להזכרניו!שני" הברון. בצלם להחבאיות חבצלת השרון: בהם להצדיק שבים לבצר״ון. תוקעי בשופר"וקוראי"בגרון!" "למצו^ בצרקם מעשיה כשרון. בם"להנצל' מאף"וחרון: ובשמד ־אב" דרך'משפט וצדקה. נעשה לניניו במשפט חסד"וצדקה. וכייונתאלם זרע לצדקה". נקצרו ניניו אמת וצדקה.'וכנתן לתם באמת צדקר־ז. ינתן לניניו אמרת וצדקה. וכסא כבוד מתוקן בצדקה. לפניו נעמוד מליץ וילמד צדקה. וכעלות ישופר מדלי צדקה. יחננו ויפגיעו אבות הצדקה. ויאמרו לפני אוהב צדקה. חלילה לך מדבר בצדקה. מעשיות משפט בלא צדקה. ובמקום משפט אין צדקה. ובאין מישפט נש צדקה. ואתה במשפט תעשה צדקה." לשפוט תבל במעשה הצדקה. "ומכון כסאךימישפט״וצדקה. ובחפשך מעשים בלי צדקה. הזכר לטיוב מעט בצדקה. ובמתנת חנם תעשה
צדקה. לפתוח למיו אוצרות הצדקה: ואם יצאה גזיךד־־ז קחוקה. .להבל,יושבי ארקא. בבוקרה ומבוקה ומבלקה הסתכל בתבנית אישר בי פא חקוקה. ובתבדה’אישר
* •	**	: * 1 •	:־ v - ...	:־	.•I	־ t	ד v
תחתיו פקוקה. ונפשיות צוף ם בתוכה נקוקה. ובעטרה אשר בראשך ןקוזקה. ובישם :שרא בכנוי מחזקה. ובקמות שבטים מעזקה. ובין כתפיו שכן בחזקה.’ובם אישענו־ז ובם אתהזקדה: כי בשבתו בכסא לישפטי. י_עמדו כלם לפני'שופטי. לחרמים בשופר בעל מישפטי להלך בעדי ולזכות ישי־טי! וכמשפטי הגידפש בלתלשפטת כי לאיור יוצ א משפטי ונוגה כאיור תהיה בהישפטי: ראשיו כתם פז לצדיקי: לבושה כתלג חור לנקי. ושער ריישד, כעמר נקי. בנקר, לא ינקה לנקי. באימר :מלט אי נקי. והוא דובב בערבות מבהיקי. ויושב בהררי תימן כבקי. בגבול בנימין בצלצח לנקי : ורגלי החיות אישר במיישור עקביורת. ועד למעלה למעלה רביות. וסלסול לברוך ממקומו מקבורת. ופיורדות ומשיקות סליחה להרביורת. להצדיק במשפט אלפי קבביות. כמראה בזק רציות וישבות. ומקיאות תמונת דמיון מתחבאות. וגי טיפות בנפת ק'שפי שלהבות להיעשות נהר דינור אש להבות: ועל ראשיהם נטוי במורא. ■דמות
: ־	״	T V	! ׳־	t T í T V ~ T
רקיע כקרח הנורא. ושמי מעונה מקיום מה נורא. וישכב אתו שרא נהיורא: וממעל לרקיע כאבן יקרה. כמקאה אבן ספיר כס תפארה. וביו יוישב עוטה אורה. חוצב מפיו תלמוד תורה. ומישם שומע ישועת עתירה. ומימינו איש דת כתורה: וישם בשין:ש חלונות. יבצר ראשי הכרובים במעונות. כי ך.ךךזאותן החלונות. יאזין תפלות דקשיב תחנות" פעמים פתוחות ופעמים צפוניות. בכן עתים הם להתענות. בעת רצון. להפתח ולהעניות וכ'ש:הפוץ רחום לשעות ולעניות. :גזור רפתחו אותן החלונות: דצאו בם
יוצר ליום א של ראש השנה .
אלף ושמונה מאיות המליצים יישר משפט לנאות. וקבלו תפלות מלבות באיות.־ ויתנום בראש* אלהי הצבאיורת. בכתר ונזר בראשו להראות. עשיות במו לטובה איות.ביום תרועהמופת להראות. ואז אלום ישלשו קרשיות. שתים לעם זקדו'ש מתפרשות, ואחת בראש קרויש מקדישות. וקדוש בכל מיני קרישיות. ומידו נתן שתי קדישיות ויוקדש באחת מישלש קדישות דערב ליו מלמטה ישליש תקיעות. כמו מלמעלה ישלש קדישיות:
נ׳ס (נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד־ שרפי קודש המשלשים לך קדושה)
ככתוב על יד נביאן? וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ע צבאיות מלא כל הארץ כבודו. אן בקול רעש גדול אדיר וחזקמישמיעים קול מתנשאים לעמת שרפים לעמתם
(משבחים ואומרים) ברוק יאמרו.
וחיות בוערות מראיהן כנחלי אש: מחל סובלות כס. אש אוכלה אש: נסתכית גויותיהן . בישפי להברת אש:	נאם הדבור משסוע הנתן באש:
יסבלו סבל. נוזלים על רשיהם אש: יעיר לז ללז. ולא נשקעת האש: משלחים יד שרפים. תחת כנפי אש: משלב ם בכנפיהם. נחלי להבות אש: נפזיות למקום רשעים להכניעם באש: נאלחים בם כדונג מפני האש: בית לחשמלה. מראיה כמראית אש: בנוגה סביב. כקשת בענן אש: רצוא ושוב החיות. דאות באגפי אש: רוחשות ברוך כבודו. בלהק ׳קודי אש: שעונות במאמצי רם. שכינתו באש: שיאנות כארי קול בלהג אש: מואחר כתר כפלל. בית יעקב אש: משביעו ש*ף. לוהט שביב אש: ומזדעזעים חילי מרום. משלהביאש: ומרעש מתנלנל־-ם. גלגלי כס אש: אף רקיעים אחזתם. חרדת אש: אז ישלשו בקדש. לנשפט באש: לשמאל ולימין. שני שרפי אש: לואטים הרגל. מלהזכיר ענל אש: מור, נעקד עלי עצים ואש : מציקה ננצל ממדורת עצים ואש: נא אם חטאה נמשכה. ובעדה כאש. נד1ומ ך יגולו בשבתך על כסא אש: והכסא ׳פגיע לרוכב במרכבת אשד ויושר •ליצו בעדינו חיות אש:
I;n אז בקול רעש גדול אדיר והזק משמיעים קול מתנשאים לעמת שרפים לעמתם ברוך יאמרו: ר,הל בחך כבוד ך ממקומו: ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך מתי תמלוך בציון בקרוב בימינו לעולם ועד תשכון תתגדל ותתקדש בתוך ירוישלזם עירך. לדיור ודיור ולנצח נצחים. ועינינו ־תראינו־ה מלכותך כדבר האמור
«•• -	: ד •	:•זי •י	• t v	- ;	: | -דד t v
בשירי עזך. על ידי מד משיה צדקך :
י ״ ״ ן V| “	« ״	7•	S •־״•:/• IJ	"
אהד קדוש אש אוכלה אש: בוערות טוענות כםאך מדאיהן כנחלי אש: נאותך כטחנה רעש. ואחר הרעש אש: דוגמת שכנך כעין חשמל מתוך האש:
הלא בהראותך נחת זרועך באש. ויחתו וימסו משנאיך. כדונג מפני האש: זעו מיום תקע. חרדי דברך באש: חלים ורועדים מדינך. נשפט באש: טעמם ׳בון כקטורת. נתון על האש: יחשב מיעוט חלבם ודמם בניחוח מן האש: כשר מעש איתן. מצל מאש: ליום צרה יועמד. לבאי במים ובאש: מערכת ערך. ובידו מאכלת ואש: ניניו בו ינוצלו. ממדורות עצים ואש: סעו אחריך במדבר. בנחית עמוד אש: עזה אהבתם תזכור. רשפיה רשפי אש: פלאיך ידע תשבי. יחדך בענית אש: צועקיך נם היום תענה. הוני דת אש: קנא לעירך. אשר היתר. לשריפת אש: רצף שבנך בתיבה. לכבוד סביבה חומת אש: שעח שועת עמך בית יעקב אש: תשבלל היכל קדשך מהרה. ואל תתיאש: תמימך ימליכוך במלאכי רוח משרתי אש:
"!ן מתי תמלוך בציון בקרוב בימינו לעולם ועד תשכון תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עיךך’לדיור ודיור ולנצח נצחים. ועינינו תראינה מלכותה בדבר האמור
י ״ ־	t * Ti ״	• :	T V	־ :	T V T T “ I I
בשירי עזך על ;די דוד משיח צדקך:
קי"".ימלוך יי לעולם"אלהיך ציון לדור הללויה:
«!! לדיור ודיור נגיד גדלה ולנצח נצחים קדשיתה נקדיש ישכחך אלהיני בפיני" WW’ift יעד 3׳
אל מלך ג׳יול וקדוש אתה:
v v ד	1 t ן	t t
0יר דען חזן רבק תן פחדך רצרי מרדים »נען זיימע ח.
ייען ראש השנה אן שבת 6עלל« ואגס פא! ניכס אבינו מלכנו:
פיתחין הארון
אבינו מלבנו חטאנו לפניך	:
אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה	$
אבינו מלכנו,עשה עמנו למען'שמך	ז
אבינו מלבנו חדיש עלינו ישנה טובה אבינו מלכנו בטל מעלינו/ל גזירות קשיות	:
אבינו מלבנו בטל מחשבות שונאינו	:
אבינו מלבנו הפר עצת אויבינו י ^	x
אקינו מלבנו כלה כל צר ומשטין ?ועלינו	t
שהרית ליום א של ראש השנה אבינו מלכנו סתום פיות משטיננו ומקטךיגנו אבינו מלכנו.כלה דבר והרב ורעב ושבי ומשרית וערן ופשע מבני בדתן?
אבינו מלכנו מנע מגפה מנהלת״	.
אבינו מלכנ ו סלח ומהל לכלי עונותינו
אבינו מלכנו מההיוהעבר פשעינו והטאתינו מנגד עיניך
אבינו מלכנו מחוק כרחמיך הרכים כל שטרי חיובותנו
אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך
אבינו מלכנו שלח רפואה שלמה לחולי עמך
אבינו מלכנוקרע רוע גזר דיננו י ״ ׳ ״" 1
אבינו מלכנו ־זכרנו בזכרו; טוב לפניך
אבינו מלכנו כתבנו *) (התמנו) בספר הדם טובים
אבינו מלכנו כתבנו(חתמנו) בספר גאלה ו'שועה
אבינו מלכנו כתבנו(חתמנו) בספר פרנסה וכלכלה
אבינו מלכנו כתבנו(התמנו) בספר זכיות
אבינו מלכנו כתבנו ־(חתמנו) בספר ס;•הה ומחילה
אבינו מלכנו הצמה לנו;שועה בקרוב
אבינו מלכנו הרם הרז ישראל עמד
אבינו מלכנו הדם קרן משיהך־ ־•'י י
אבינו מלכנו מלא ידינו מברכותיך
אבינו מלכנו מלא אסמנו שנע
אבינו מלכנו שמע קולנו חוס ורחם עלבו
אבינו מלכנו.קבל ברחמים וברצון את תפלתנו.
אבינו מלכנו פתח שערי שמים לתפלתנו
אבינו מלכנו נא אל תשיבנו ריקם מלפניך
?בינו נ־י)כנ״ ןב1ר כי ;ej* א:"הנ!
•) א•! ג־גילת ואנט 83! שטאשיט כתבנו אינעו^לל התמנו"
שהרית ליום א של ראש השנה	יד
אבינו מלכנו תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון
אבינו מלבנו המול עלינו ועל עוללנו וטפנו אבינו מלבנו,עשה למען הרוגים על ישם קדשך אבינו מלכנו עשה למען טבוחים על :חורק אבינו מלבנו עשה למען באי באיש ובמ:ם על.קדוש שמה אבינו מלכנו נקום נקמתיידם"עבדיך השפוך אבינו מלכנו עשה למענך אם לא למעננו אבינו מלכנו,עשה למענך והושיענו אבינו מלכנו עשה למען רחמיך הרבים אבינו מלכנו עשרה "למען שמך הגדול הגביור והנורא שנקרא עלינו	״	״.:
אבינו מלכנו הונו ועננו כי אין בנו מעשיכם עשה עמנו צדקה והסד והושיענו קי־ש ש^ם:
אין כמוך באלהים אדני ואין כמעשיה: מלכותך מלכות
:; ימלוך לעולם ועד::; עוז לעמו:תן ע:ברך את עמו
בשלום:
אב הרחמים הטיבדה ברצונך אית ציון תבנה הומיה r ירוישלים: כי בה לבד בטחנו מלך אל רם ונשא ארון עולמים:
כיים או־1ד.ענען דער תירה:
ויהי בנסיוע האדן ויאמר משה: הימה יי ויפצו איביך וינסו משנאיך מפני ך: כי מציון תצא תורה וידבר:;מירוישלם:
ברוך שנתן תורה לעמיו:שהאל בקדשתיו:
:: ע אל רחום והנון ארך אפים ורב הסד וי>מת: נוצר הסד לאלפים נשאעון ופשע וחטאה ונקה: ג״פ וביוניו של עולם מלא משאלותינו לטובה והפה רצוננו ותן
T	־ ~	: t- ־•	T : T I •־ Í I I ** {
שאלתנו ומחול על בל עונותנו ועל כל _nW אנשי ביתנו מחילה בחסר מחייבה ברחטימ״וטהרנו מהטאנו מעוננו ומפשעינו וזכרנו בזכריקיטוב לפניך' ופקדנו בפקודת ;‘שקעה ודחמיכם ‘,קברנו־ לחיים ארוכיבם לח?ים טיוביבם ולשלום ופרנסד־־ז וכלכלה ולחם לאכול־ ובנד ללבוש
• v V	VI V	V V f V T I “ I	T T X “	T X
ועשר וכבוד ואריכת ימים לחנות בתורתך ולקי״ם מצותיך ושכל ובקר, להבין ולהשכיל עמקי‘ סודותיך וישלח רפואה לכל מכאובינו ותברך כיל מעשיה ידינו וגזור עלינו נזירות טובות ישועות ונחמות ובטיל מעלינו כל נזירות קישור r "ורעות ותן בלב י מלכות ויועציו ושריו עלינו לטובה אמן וכן:הי רצון: :היו לרצון אמריי פי וחניון לבי לפניך ך "צורי וניואלי:
ואני תפלתי לך יי' עת רצון אלהינבש ברב חסדך ענני באמת ?W: ג״פ
ברך שמה למרא עלמא בדיך כתרך ואתרך. יהא לעיתך עם עמך ישראל לעלם. ופורקן,ימינך אחזי לעמך בבירת מקדשך ולאמטוי״י לנ>ת מטוב נהיורך ולקבל צלותנא ברחמך יהא דעוא,קלטך לתוריך לן היין בטבותא ולהוא אנא פקיךא בגו צדי_ק:א למלחם עלי ולמנטר יתי דת כל די לי ודי לעמך ישראל אנת הוא זן לכלא ומפרנס לכלא אנת הוא שליט על כלא אנת הוא לשליט על מלכיא ומלכותא הילך היא אנ>1
עביא לקולשא כריך הוא לסנילנא קמה ומקמה ליקר אורתה בכל עדן ועדן לא על אגש לחיצנא ולא על בר אלהין סטיכנא אלא באלה>$ דשמרא להוא אלה>1 קשוט ואורתה קש־וט ונביאוהי קשוט ומסנא למעבד טבון וקשוט ביה אנ>ת לחיץ ולשמה קדישא י״קיר$^$ אנא אימר תשבדון:הא רעוא ,קדמך לתפתח לבאי כאוריתא ותשלים משאלך דלבאי ולבא דכל־־1 עמך :שלאל לטב ולחי;ין ולשלם: אם!
. שחרית ליום א של ראש השנה	טו
תו״ק שמע ישראל יי אלרדנו יי אחד:
סו״ק אחד אלדוינו גדול אדוננו הדוש ונורא ישמו:
™ גדלו ליי אתי ונרוממה ישמו יחדו:
י - T I « T Í 1 * • T -	I
לק יי הגדילה והגבורה והתפאררת והנ^ח וההוד כי כיל בשמים ובארץ לק :י׳הממלבח והמתנשא לכל לראש. דוטמוייי אלזהינו והשתחוו להדום רגליו ל,דוש הוא: רוממו ’;י אילתינו והישתהוולהר ה,דישו כי ר,ד1ש יי אלדדנו: על הכל:תגדל ויתר,דש דישתבח התפאר ויתרומם ויתנשא שמיו'של מלק מלכי הטלכיפשההךויש ברוק הוא: בעולמות'שברא העולם הזה והעולם הבא: כרצונו וברצון יראיו וברצון'בליבית ישראל: 'צורהעיולבם אדון כל הבריות אלוה כל הנפשיות: היושב במרחבי מרום השוכן בשמי שטי ה,דם: ר,ך'שתיו על החיות ’וקדישתיו על כפא הכבוד ובכן־ יתר,דיש שמק בנו יי אלהינו'לעיני כל חי: ומאמר לפניו ישיר יחדש ככתוב: ישירו לאלהים זמרו שימו יפלו"לרוכביבערבותיביה שימו ועלזו לפניו: ונראהו עץ בעץ בשובו אל נוחו'ככתוב כי ע:ן בעץ:ראו בישוב יי ציון: ונאמר ונגלה כבוד יי וראו כל בשר יחדו כי פי יי דבר: י
T I ־ TT T	T i T!	I	T:•:
אב הרחמים הוא:רחם עם עמוסים ועכור ברית אתרם ויציל נפשותינו מן השעות הקעיותרגער ב:צר הרע מן הנשואים ויחון אותנו לפליטת עולמים’וימלא מישאליותנו במרה טיובה יישועד'ורחמים:
: • I T T ■די ! ־ »־ •
גהניע סש׳ן על ה3ימה מניח הס״ת על כשלחן ופותח ואומד.
ויעזור הגון ויושיע לכל החוסים נו ונאמר אמן: הכל הבו גר?
לאליהינו ותנו כבור לתורה כהן קרב: יעמוד פב״ם הכהן ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדישתו: תורת יי תמימה־! משיבת נפש עדות יי נאמנה מחכימת פתי: פקודי יי• ישרים
1	T T 71 T T! ** 7 T	- ן .	-	V י	•	“ T : T1 •
שחרית ליום א שר ראט השנה משט־יגלב מצות ;י ברה מאירת עידש: יי עדן לעמו יתן ייזיב־זל את'.עמו בימלום: האל תמים דרבו אמרת ע צרופה up היא ל^ל
החוסים 13.
<הל ואתם הדבמים בי ארהיכם חיים כדכם היום :
. - ...	- ....	־ ־ד די• ״ v ־* * v : x ־*
העולה לתולה ינין: ברכו את י; הטבחי:
והקהל עונים ברול יי "TQE לע1לם ועד: וחוזר המברך
T: T ־ :	v T T : T
ברון אתה יזי אליהינו מלן העולם אשר בהר בנו מנל העמים יונתן לנו את תורתו: ברון אתה יי נותן התורה:
T	ואחר הקריאה מבי־ך:
ברון אתה יי אלהיט מלן העולם אישר, נתן לנו '
תורת יאמת וחיי עולם נטע בתוכנו: ברוד אתה יי נותן התורה:
וקורץ לפיה ריפונה המפה גנרי בהול ופגעה גפנה ולמפטיר בפ״ה פגייה:
ויחוד, פקד את שרה כאשר אמר רעש יהוד, לשרה כאש־ דני: ותהר ותלד
שרה לאברהם כן לזקניו למועד אשר ד:ר אתו אלהים: ויק־א אכ-הם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שירה יצחק: רמל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה׳אתו אלהים: (ליי) ואביהם בן מ <ת שנח בהולה לו את יצחק בנו: ותאמר שרה צחק עשה לי אלד,ים בל השמע יצחק לי: ותאמר מי מ־ל לאברהם היניקה בנים שיה כי ילדתי בן לזקניו: מדל הילד ממל ויעש אברהם משתה נדול ביום הגמל את יצחק: (נשבח ג׳) ות־א שיה את בן הנר המצרית אשר.ילדה לאברהם מצחק ותאמר לאברהם נרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני ־עם יצחק: וידע הדבר מאד בעיני אברהם על אורת בנו: ויאמר אלד,ים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער זעל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע: (שלישי) (בשבת רביעי) ונם את בן האמה לגוי אשישנו כי זרעך הוא: רש־ם אברהם בנקר רקח להם וחמת מים דתן אל מ־ שים על שכמה ואת הילה וישלחה ותלך תתע במדבר באר שבע: ויבלו דמים מן החמת ותשלך את הילד תהתיאחר השיחים: ותלך ותשב לה מ גד הרחק כממחוי קשת בי אמרה אל א־אה ב ע ח הילד ותשב מזנה■ ותשא את קלה ותבך: וישמע אלהים את קול הנער ויקיא מלאך אלהים אל הנר מן השמים ויאמר לה מה לך הנר אל תראי כי שמיו אלה,ים אל קול דנער באשר היא שם: (בשבח חמישי) קומי שאי את הנע־ והחזיקי או ידך בו כי לנוי נחל אשימנו: ויפקח אלד,ים את עיניה ותרא באר מים ותלך
תמלא את החמת מים והשק את הנער: ויהי אלה ם את הנער וינדל וייצב כמדבר "ה׳ רבה קשת: ויימב במדבר פארן ותקח לו אמו אימה מארץ מצרים: י״יניעיז ינש-ת שש׳ו ויה• בעת ההוא ויאמר אבימלך ו3 כל שר צבאו אל אברהם לאמר אלהים עמך בבל ■אשר אתה עשה: ועתה השבעה לי באלהים הנה אב ת״‘Pר לי ולניני ולנכדי בחבר אשד עיצית* עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר נרתה בה: ויאט־ אברהם אנכי אשבע: והוכח אברהב אתאבימלךעל ארית בא־ הם ם אימד נזלו עבדי אכימלך: ויאמר אביסלך לא ידעתי מי עיצה את הדבר הזה ונם אתה לא הנדת לי ונם אנכי לא שמעתי בלתי היום : ויקה אברהם צאן ובקר ייתן לאבילמך ויכרתו שניהם ברית: (המימי) !ב:בה שכיעי• ויצב א״הם את שבע בבימית ר־צאן לבדהן ויאמר אבימלך אל אברהם מה הנה שבע כ בשי ת האלה אשר הצבת לבדנה: ויאמר בי את שבע כביצת תקח מיד־ בעבור תהיה לי לעדה כי חפיתי את הבאר הזאת על כן.קרא למקום ההוא באי־ שבע כי שם נשבעו שניהם: ויכרתו ברית בבאר שבע ויקם אב־מלך ופיבל שר צבאו וישבו אל אוץ פלימתים: ויטע איש ל בבאר ישבע ויקרא שם בינים יהוה אל עולם: ו־ נר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים:
למפטיר נפרשח 5:r"p3 pn שניה:
ויד,דש השביעי באחד לחדש מקיא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו יום תרועה יהיה לבם: ועשיתם עלה לריח ניחח ליהוה פר בן בקר אחד איל אחד כבשים' בני שנה שבעה תמימים: ומנחתם כלת בלולה בשמן שלשה עש־נים לפר שני עשרנים לאיל: ועשרו; אחר לכבש האחר לשבעת הכבשים: שעיר ׳עזים אחד חטאת לכפר עליכם: מלבד עלת החדש ומנחתה ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם כמשפטם לריח ניחת אשד, ליהוד,:
ג״ם אויפדע-ען דאז בפר תורה זאנט כאן דיעיעס.
וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל על פי יי ביד משה: ־ עין הי:ם היא למהדקים בה ותמביה מאשר דרכיה דרכי נעם ובל נתיבתיה שלום: ארן־ ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד : יי הפץ זלמען צךק1:גדיל תורה ־י ויאדיר:
ברכות קודם ההפטרה
בתך אתה י: אלהינו מלץ־ העולם אשר בהר בנביאים טובים ורצוי, בדבריהם הנאמרים באמת. .
ברוך אתה יי הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו
T	־־־ T: T ־	S \ T J 2 I JV 1 T,
ובנביאי ד«מףמ,לק!
. _ י הסגירה יוס א' סל ד״ס 3םמואל א' סימן א':
רהי' איש אחד מן־הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלמנה
־» • ־	T ITT | • TV ־(־•	v ״* -t|t : V	í *AT : V J
בן־יריהםבן־אליהוא בז־תהובז־צוף אפרתי: ומשתי נשים שם אחת חינה ושם השנית פננה ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילמבב:־ ועלה האיש ההוא מעיחי מימים
«.־ T T T ! I* T : | VT •	~	־• ־	• J* T
:מיטה להשתהות וא5ח ליהוד, קנאיות übda ושם ישני בר-עליחןני ופנחס נהנים ל:ה1ח; החי היום ויזנח א?י!נה ונתן לפננה אשתו ולכל-ננ־ה וננותיד, מנות: ולחנה:תן מנה אחת אפים בי את־הנה אהב ויהוךה קנך רחמה: וכעסתה צרתה גם־כעס בעבור הרעמה כי־סגר יהוהבעד רחמח: וכמעשה ישנה בישנה מדי עלתה בבית יהו־ה כץ תכעסנה ותבכה ולא תאכל: ויאמר לה אלמנה אישה הנה למה תבכי ולמה תאכלי ולמה -ירע לבבך הלוא אנכי טיוב לך מעשרה בנים: ותמם הנה אחרי אכלה
1•• I T -I * T:־^ T ■ד\ T •ן	-TJT | ־־ JT : T : I" T
בישלה ואחרי שתה ועלי הבלן יישב על־הכסא על־מזוזת היכל ירוה־: והיא מרת נפש ותתפלל על־יהיוה ובכה תבכה: ותדיר נדיר ותאמר יהודה צבאיות אם־ראה תראה 1 בעני אמתך וןנרתני ולא־תישכח את־א?!תןז ונתתה לאסתןן זרע אנשים ונתתיו ליהוד, כמימי חייו ומורה לא־ועלה־על־ ראשיו: והיה כי הרבתה להתפלל לפני' יהיוה ועלי'שמר את־פיה: וחנה היא מדברת על־־לבה״רק שפתיה נעות וקולה לא!ישמע דהישבה עלי לשכרה: ויאמר אליה.עלי עד־מתי לשתכדן הסירי ארת־תך מעל:ך _ותען הנדה ותאמר לא אתי אישה קשת־רוח אנכי ו;:ן ושכר לא שתיתי ואשפך את־ני־שי לפני, יהיוה: אל לתן את־אמתך לפניבת־בליעל כי מריב שיך,י וכעסי דברתי עד הנה:.יען עלי ויאמר לכי לשלום ואלדד ישראל.יתן את־ישאלתד אישר
שאלת מעמו: ’*אמר תמצא שפחתך,'חן בעמך ותלך
82
הפטרה ליום א של ראש השנה האישה לדרבדי, והאסל ופניה לא־היו לה עיור: וישכימו
T •	:־ * T	־־	־	1 * <T •T T /V T	* י •י-
כב־ןר וישתחוו לפע ־היוו־, וישבז רב'אי אל־ביתם הרמתה וידע אלקנה את־חנה אישתו ועברה יהיוה: ויהי‘ לתלןנ[ית הימים ותהר הנה ותלד בן ותקרא את־שמו'שמואלכי מיה־וה'שאלתיו: ויעל האיש אלמנה וכל־ביתיו לזננה ליהוה אתהבה'הימים ואת־-:דריוו bírni עלתה כי־אטרדה
״צ V ־| ”I :* V : VT	ו.־ T	tT״ :JT * |T. *	TA
לאישה עד־יגמל הנער והביאתיו ונראה את־־פני יהוד, ויישב ישם עד־עיולסלויאמר לה אלקנה אישה עשיהטוב בעיניך ישבי עד־גמלך אתיו אך;קם ידוה את־דביו ותישב האישה ותינק ארת־בנה עד־גמלך, אתיו: ותעילהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלשל ואיפה איהת למה ונבל יין ותביאהו
T ” : T : <•7 1 -Ti	-->	•.־/־־	;“י•	־'(־־••	־׳
הנער אל־עליו' ותא0ל'3; אתי הי נפש^אלני אני הא#ה הנצנת עמכה מה להתעלל אל;־ה1ה: אל־הנעי מך׳
בית־יהוה ישלו והנער נער: וישחטו את־הפך ויבאו אתי
......... r..............
התפללתי ויתז יהוד, לי את־ישאלתי אישר שאלתי מעמיו: וגם אנכי הישאלתיהו ליהיוה כל־הימים אשר היה הו*<$ שאול להוה השתהו שלליהוה: ותתפלל'הנה ותאמר עלץ לבי ביהוד, רמה קרני ביהוה רחב פי על־איויבי כי שמחתי בישועתך:׳אין־קיוש כילהכי־אין בלתך וא־ןצור כאלהינו: אל־תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אלי רעיות ןה1ח וליו נתכנו‘עלליות:,.קישת גברים חתם ונכשלים אזרו־חיל: שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד־עקרל^דה שבעה ^רבת בנים אמללה: יהוך, ממית ומהיד, מוריד שאול ויעל: יהוד, מוריש ומעשיר משפיל אף־מריומם: מקים מעפר דל מאשפת ידם אביון להושיב עם־נדיבייס ורפא בבודי:נחל״ם כי ל.יה1'ה מצין’ Hi !;שת עליהם תבל: רגלי הסית ישמיד ורשעים בחשך ידמו כי־ לא בכה:גבר־איש:’יהוה יחתו מריביועליובישמי״ם ירעם
הפטרה ליום א של ראש השנה :היה:ל; א־ס״ארץ רוזן עז למלס ורם יןין מע־ה1:
ברכות אחר ההפטרה.
כרוך אתה " אלהינו כלך העולם צור כל העולמים.צדיק בכל הדורות האל הנאמן האומר ועשה המדבר וכק:פ שכל ךבריו אמת וצדק: נאמן:אתה'הוא.יי אלדדנו ונאמנים דבריך ודבר אחר מדבריך אחור לא ישוב ריקם כי אל מלך נאמן ורחמן אתה: ברוך אתה יי האל הנאמן
בכל דבריו:
רהם על ציון כי היא בית חיינו ולעלוברת נפש תושיע במד,רה ב:מינו: ברוך אתה יי משטה ציון'בכניה: ש1מהנו אלהינו באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך במהרה :בא ריכל ילבנו עליכסאו לא ישב זר. ולא ינחלו עוד אחרים את־בבודו. כי בשם קך־ג־ז! נשבעת לו שלא יכבה נרו לעיולסועד: ברוך אתה;י מגן דוד:
לראש השנה:
על התורה ועל העבודה ועל הנביאיבם יל־־ס יעל יים השבה הזה) ועל יום הזיכרון הזה שנתת לנו ך אלהינו ילם־"
לקדושה ולמנוחה) לכבוד ולתפארת: על הכל יי אלהינו אנחנו מורים לך ומברכים אותך :תברך שמך בפי כל" הי תמיד לעולם ועד ודברך אמת וקים לעד: ברוך אתה:: מלך על כל הארץ מקדש (השבת י):שראל ויום הזיכרון: י l
ליומהכפורים:
ע. התורה ועל העבודה ועל הנביאים נל^ת ועל יום השבת הזה) ועל יום הכפו־רים הזה שנתת לנו י.י אלהינו (לקדשה ולמנוחה) למחילה ולסליחה’ולכפרה.ולמהל" בו את כל עונותינו לכבוד ולתפארת: על הכל י: אלהינו אנדזנו מורים לך ומברכים אותך :תברך שמך" בפי כל חי תמיד לעולם ועד. ודברך אמת וקים לעד:' ברוך אתה
שהרית ליום א של ראש השנה	יח
ך מלך מוחל וסולח לעונותינו ולעונות עמו בית :שראל ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה מלך על כל הא־ין
מךזיש(השבת ו>;שראל ויום הבפורים:

;קום פורקן מן שמיא הנא וחסרא ורחמי וחיי אריכי ומזיוני רויחי וסיעתא דשמוא ובריות גופא ונהורא מע4א:
זרעא היא וקימא. זקעא די לא:פסוק ולי לא:בטול מפתגמי אדמתא: לממן ורבנן חבורתאקךישתא די באר^א דישך^ ודי בבבל לרישי כלה ולריישי גלותא ולריישי מתיבתא ולמני רבבא: לכל תלמידה־ון ולכל תלמידי תלמידיהיון ולכל מן דעסך,*ן באומתא: מלכא דעלמא :ברך יתהון יביש העהון ו־סגא יומיהיון ויתן ארכא לשניהון ויתפרקוץ ךשתזכף מן בל-עקא ומן כל מרע־ן בישין:’מרן דיבישמיא :הא בסעךהיון כל זמן ועדן ונאמר אמץ:
;קום פורקן מן שמיא הנא וחסדיא ורחמי והי; אריכי ומזוני ת חי ום:עתא דישגלא ובריות גופא ונהודא מעליא זרעא ה;א וק:מא זר^א די לא:פסוק ודי לא ־:בטול מפתגמי אוריתא: לכל קהלא קדישא הדין: רברביא עם זעיריא טבלא ונש;א מלכא דעלמא :ברך :תכון :פייש־חי״יכון :;סגי יומיכיון ויתץ ארכא לישניכיון ותתפרקון ותשתזבון מן כל עהא ומן בל מרעין ביישין מרן די בישמיא;הא בסעדכיון כל זמן ועדן ונאמר אמן: T
מי שברך אבותינו אברהם יצחק העקיב: הוא יברך את כל הקהל הקדיש הזה. עם כל קהלות הקדיש. הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם וכל אשר להם. ומי'שמיחדים בתי בנסיות לתפלמומי שבאים בתוכם להתפלל ומי שנותנים נר למאור דין לקדוש ולהבדלה. ופת לאורחים־ וצדקה לעמים ובל מי שעוסקים. בצרכי צבור באמונה. הקדוש
שחרית ליום א של ראש השנה ברוך הוא ישלם שכרם ויסיר מהם כל מחלה וירפא לכל גופם ויפלח לכל עו/ם וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה י ידיהם עם 53 ישראל אחיהם. ונאמר אמן:
תפלה בעד שלום המלך ומלכותו.
הנתן תשועה למלכים וממשלה לנסיכים מלכותו מלכות כל עולמים הפוצה את דור עבדיו מחרב רעה. הנתן ב;פ דרך ובמ!ם עזים נתיבה. הוא שרך וישמור וינצור ו!עזור וירומם ויגדל וינשא למעלה את אדוננו(פ<לוני) ירום הודו. מלך מלכי המלכים ברחמיו יחיהר וישמרהו ומכל צרה ויגון ונזק יצילהו דדבר עמים תחת רגליו ויפיל שונאיו לפניו}'בכל אשר!פנה!צליח מלך מלכי המלכים ברחמיו !תן בלבו ובלב כל יועציו וצריו רחמניות לעשיות טיובה עמנו יועם כל י.שךאל. בימיו ובימינו תוישע יהודה דשראל !'שכיון לבטח ובא לציון גואל וכן יהי רצון. ונאמר אמן: סדר תקיעת שופר
פאר שופר בלאדן זאנט מאן זיעבענמאל דיעזען מזמור:
0, למנצח לבני קרח מזמור : כל העטים תקעו כף הריעו י ’לאלהים בקול רנה: כי!!עליון נורא מלך גדול על כל הארץ: !רבד עמים תחתינו ולאטים תחת רגלינו: !כהר לנו את נחלתנו את גאיון!עקיב אישר אהב סלה: עלהאלהים בתרועה !! בקול ישופר: זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו;כי מלך כל הארץ אלהים{מרו משכיל: מלך אלהיט על גידם אלהים ישיב על כסא קרשיו: נדיבי עמים נאספו עם אלתי אברהם כי לאלהים מעי ארץ מאד נעלה: ברוך אתה ע אלהינו מלך העולם אישר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שיופר:
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם 'שהחי;נו רקימנו והגיענו
לזמן הזה;
יס*
יוצר ליום א של ראש השנה תקיעה.	שברים.	תרועה.	תקיעה.
תקיעה.	שברים.	תרועה.	תריעה.
תקיעה.	שברים.	תרועה.	תקיעה:	שב
יהי רצון מלפניך יי אלד,י ואלהי אבותי. שתקיעת •קשר״ק שאנחנו תוקעים היום תעשה ממנו עטרה על יד הממונה שרש״יה להיות עולה וליש: בראש אלתי ויעשה עמנו אות לטינה וימלא עלינו רחמים. ברוך אתה בעל הרתמים:
תקיעה. שברים. תקיעה.
תקיעה. שברים. תקיעה.
תקיעה. שברים. תקיעה: שב.
יהי רצון מלפניך יי אלה* ואלהי אבותי שתקיעות תש״ת שאנחנו תוקעים הוום תהא מרוקמת על היריעה על יד הממונה טרטי״אל כשם שקבלת על יר אליהו זכור לטוב וישו״ע שר הפנים ושר מטט״רון ותמלא עלינו ברחמים: כרוך י
אתה בעל הרהטים:
תקיעה. תרועה. תקיעה.	ל
< תקיעה. תרועה. תקיעה.
תקיעה. תרועה. תקיעה גרולה:
ובכן יהי רצון מלפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו שיעלו אלו המלאכים היוצאים מ; השופר. ומן התקיעה. ומן השברים ומן התרועה ומן קשר״ק ומן קש״ק ומן קר״ק לפגי כסא כבורך. וימליצו טוב בעדינו לכפר על כל חטיתינו:
. ואחר כך מהחיל החזן בקול רם:
אשרי העם יודעי תרועה יי באור 3ניק יהלכויז:
י . י* 7 7	; ״	:	t: r	ז י• י	י
אשרי זיעהע אבען אים דאוונע;:	.
ווען מאן דאו פ״ת נ אך רעם ארון הקודש טרעצט, זאנט דער חון.
יהללו■ את שם יי בי נש;ב שמו לבדו:
קהל הודו״על ארץ ושמים. וירם יקרן 'לעמו תהלה לכל ■חסידיו לבני ישראל עם קרובו'הללויה:
ו,יען יום טוב אן וואכענטאנען פעללט, ־זאנט מאן לדוד מזמור:
יי לדוד מזמור ליהוד. האלה ומלואה תבל וישבי בה: כי הוא על.ימים :פ־ה/ועל גדרות ;ביננה: מי״יעלה בהר יהודי ומי יה ם במקום קדשו:‘ בקי כפים ובר לבב :אשר לא נישא לשיא נפשי ולא נשבע‘למרמה: .ישיא ברכה מאת יהוד וצדקה מאלהי
ישעו:' זה רור היורשיו מבקשי פניף _:עקב סלה; שאו שקרים
37
שהר ת ליום א של ראש השנה ראשיכם והנשאיי פתחי עולם ויבא מלך הכבוד: מי זה מלך הכבוד יהוד׳ עזוז וגביור יה1ה גביור מלחמה: שאו'שינוים ראשיכם ושאו פתחי עולם: ויבא מלך הכבוד: מי הוא זה מלך הכבוד:חוה צבאיות הוא מלך הכבוד מלה:
ייען יום טוב אן שבת פעללט.
03 מזמייר לדוד הבו ליהוד, בני אלים הנו ליהוד. כבוד ועז: הבו ליהוד, כבוד שמיו השתחוו ליהוד, בהדרת קידש. קול יהוד, על המ:ם אל הכבוד הרעים יהוד על מים רבים: קול יהוד בבה קול ידוה בהדר: קול יהודה שובר ארזים וישבר יהוד, את ארזי הלבנון: וירקידם כמו עגל לבנון ושריון כמו בן ראמים קול יהוד, חצב להבות איש: קול יהוד. יחיל מהבר :היל יהוד, מרבד קריש: קול ־הוו־*, יהולל אילורת ויחשה יעריוה־ז ובהיכלו כלו אמר
I ד	8	-	- T :	־ T . - : T : I Vív .	:
כבוד: יהוד, למבול יישב השב :היוד, מלך לעולם יהיוה עז ׳ לעמיו:תן;הוד, :ברך. את עמיו בשלום:
ויען.פאן דאז ס״ת אין אדון הקדש נינט.
ובנהר, יאמר ישובה:היוד.רבבות אלפי ישראל: קומה יהוד, למנוחתך אתה וארון עזה: כחניך:לבשו ציק והסךה :רננו: בעבור דוד עברך אל תשב פני משיחך: כי לקח מיב נתתי לכם תורתי אל תעזיובו: עץ חלם היא למחזיקים בה ותומכיה מאישר: דרכיה דרכי נעם ובד־1 נתיבותיה שלום: השיבנו יהוד, אליך ונשובה חריש;מינו כקדם:
קדיש
תפלת מוסף לראש השנה
בי שם יי אקרא הטו נודל לאלהיבד
אדני שפתי תפתה ופי.יגיד תהלתך:
כרוך אתה-יי אלהינו ואלך,י אבותינו אלך,י אברהם אלהי יצחק ואלד,י יעקב. האל הגדול הגביור והנורא אל
• 8 I T ~ - ־>־ T I	־* ׳י	“•	4 ־ T -
מוסף ליום א של ראש השנה	כ
עליון גומל הסדים טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אביות ימביא גיואל לבני בניהם למען שמיו באהבה;
זכרנו לחיים. מלך הפץ בחיים. וכתבנו בספר החייס. למענך אלהים חיים:
מלך עוזר ומיושיע ומגן: ברוך אתה ע מגן אברהם: אתה גביור לעולם ע מחיה מתים אתה רב להושיע: מכלכל חי.ים בחסד מחיה מתים בךחמים רבים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקים אמונתו •ליישיני עפר. מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה: ‘
מי כמוך אב הרחמים. זיוכר;צוריו להעם ברחמים: ונאמן אתה להחיות מתים: ברוך אתה ע מחיה המתים: אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה. ובכן תן פחדך יי אלהינו על כל מעי1יך ואימתך על כל מה שבראת. וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים רעשו כלם אגדה אחת לעשיות רציונך בלבב שלם כמו שידענו " •לזלדנו שהשלט) לפניך ש ב;דך וגבורה בימינך ושמך נורא על כל מה שבראת:
וברן הן כבוד לעפך.'תהלה'לירא^ותהיה לתרש־ף ופתחון פה למוהלים לך. ש?,חד־־׳ לארצך. וששון לעירך. וצטיהת יקין לדוד עבדך. ועו״כרת נר לבן :שי משיחך במהרה בדמינו:
ובכן צדיקים יראו דשמחו וישרים "יעלוזו וחסידים ברנה :ג־לו.ועולתה'תךפץ פיה. ובלי הרשעה בלה כעשן תבלה. כי תעביר ממשלת זיו! ק דיארץ: ותמלוך. אתה לברך. על כל מעשיך. בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קדש־ ככתוב ברברי זקךשך ימלוך י; לעולם אל דיך ציון לדר ודר הללויה:
מוסף ליום א של ראש השנה קד1'ש אתה וגיורא ‘שטף ואין אלוה מבלעדיך.ככתוב רגבה 'יי צבאיות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה: ברוך אתה יי המלך הקדוש:
<	- 11 T י- I V V ־ I T
אתה בחרתנו מכל העמיכם אהבת אותנו. ורצית בנו.
י וריוממתנו מכל הלשוניות וקדשתנו במצ1תיך.וקדבתנו סלכנו״לעבודתך." ושמך הגדיולוהקדויש עלינו לןיאת:
נתתן לנו ” אל1,י3ו באהבה את ייובש (השבת הזך! ואת יום) הזכריוץ הזה. יום (לס3פ;ברק) תרו^ה(באהבה)'מקרא קידש זכר’ליציאת מצרים:
ומפני חטאינו גלינו מאךצנו.ונתרחקנו מעל אדמתינו. ואין אנו;בולים לעשיות חובותינו בבית בחירתך בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו מפני ’היד השלוחה ?מלןרעיק : יד,י רצון מלפניןז ,? אלוזיני ואל * אבותינו מ^י רחמן עתיעוב ותרחם עלינו ועל מהדעה ברחמיה הרבים. ותבנהו מהרה ותגדל" כבודו: אבינו י מלכנו יגלה כבוד מלכותך עלינו מהרה. והופע והנשא עלינו לעיני כל חי. וקרב ’פזורינו מבין הגידים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ. והביאנו לציון עירך בךנדה ולירוישלי״ם ביו־ת' מקדשך בשמחת עולם. וישם ’נעשה לפניך את קרבניות חובותינו תמירים כסדרבם"ומוספים כהלכתם. ואת מוספי י־ובם לפ" י^ית הזה ויזם הזכריוז הזה. נעשה ונקריב לפניך באהבה ?מעור; רצלנף במ1'^
עבדך מפי כבודך כאמור:
לסגת וביום השבת שני־כנשים בני־שנה ותמימים וישני עשלנים מילת מנחה בלולה בישמ! ונסכו: עלת שבת בשבתו על־עלת התמיד ונקנה: זה קרבן שבת וקרבן היום באמור: יבחודש הישביעי באחד להוריש מקרא קודש ידדה לכם
40
מוסף ליום א של ראש השנה	כא
כל מלאכת עבודה לא תעשו י־ום תרועה יהיה לכם: ועש־תם עולה לריח נידודו ליי פר בי בקראהדיאיל אחד כבשים בני שנה"שבעה תמימים:
ומנחתם ונםכיך,ם כמךבר שלשה עקזריונים לפר קזני עשריונים לא:ל ועשרון לפנש דין ?נסכו ושני צעירים לכפר ישני.תמירים בהלכתם: מלבד עולת החודש ומנחתה ועולה - התמיד ומנחתה ונסכיהם כמשפטם לריח ניתח אשת ליי:
־ T י	• ; T T	: ־	־	־ T . • : V .	• ״	”	«...	“ T
לש3ת:שמחו במלכותך שומרי שבת וק־וךאי ענג עבם מר!ךשי שביעי כלם:שבעו(:תעננו מטובך ובשביעי רצית בו ןקרשתיו חמדת ימים אותו קראת, זכר למעשה בראשית:
V . ־ T T| T	• T	; - ... . .. .
עלינו לשבח לאדון הכיל לתת נדלה ליוצר בראשית'שלא עשנו'בגידי הארציות ולא שמנו ממשפחות האדמה,
שלא שם הל״קנו בהם וגורלנו ככל המיונם. !אנחנו כורעים ומשתחוים ומורים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך
הוא שהוא נוטה'שמ:ם ויוסד ארץ. ומושב יקרר ב'שמ:ם ממעל, ושכינת עזיו בגבהי מרומים. הוא אלוהינו אין עוד. אמת מלכנו אפס זולתו ככתוב בתורתו וידעת היום •חישבת אל לבבך. כי יי הוא האלתים בשמים ממעל
- I- ״ V T t T ן	* W T TJ *	־ T *־ *
ועל הארץ מתחת אין עור:
על כן נקוה לך יי אלהינו לראיות מהרה בתפאררה עזך ־	־ ל^ב־ריגא^ם מן הארץ. 1תא^6= כריות!כרתו!.
לתקן עולם במלכות שדי, וכל בני בשר :קראו בשמך להפניוהה אליך כל לישעי ארץ, יכירו דדעו כל יושבי תבל. כי לך תכרע כלי כרך תישבע כל'לשו[. לפג? י: אל חינו:כרעו ויפילו. ולכבוד'שמך:קר:תנו, ויקבלו כלם את עול מלכותך, ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד. כי המלכות שלך היא. ולעולמי עד תמלוך•בכבוד; י ככתוב בתורתך ;;:מלוך לעולם ועד:
מוסף ליום א של ראש השנה ונאמר לא הביט און בי_עקב ולא ראה עמל ב:ק*ךאל י: אל היו ותרועה מלך 13: ונאמר ויהי פשתן מלך בהתאסף ראשי עם !חד שבט• ישראל: ובדבר ך!ך:שך כתוב לאמר כי ל;י המלוכה ומושל בגידם: ונאמר יי מלך גאות לביש לבש יי עז התאזר אף תכיון תבר בל תטיוט: ונאמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד: מי זה מלך הכבוד ע עזוז וגביור ייגכור מלחמה": שאו"שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד: מי הוא זה מלך'הכבוד;י צבאות הוא מלך הכבוד סלה: ועל ידי עבדיך הנביאים כתו^ לאמיר כה אמר!י מלך יש דל וגואליו” צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי'אין אלהים: ונאמר ועלו מוישיעים בהר'ציון לשפוט את הרי עשו והיתה' לי; המלוכה: ונאמר ודדה :: למלך על בל הארץ ביום ההוא:היה יי אחד וישמו אחד:
* ובתורתך כתוב לאמיר. שמע •שראל יי״אלהינו יי אחד: אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על בל העולם בלו בכבודך והנשא על כלי הארץ ב;קךך.והופע בהדר גאיון עזך על כל'יושבי תבל ארצך, וידע כל פעול כי אתה פעלתו דבין״בל יצור בי אתה יצרתו ויאמר כיל אשר נשמה באפיו;י אלהי!שדל מלך ומלכותו בבל משלה: (לשנת אלדגו ואלד אבותינו רצה בטנוחרדנס.קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך עזבענו'מטובך. ושמחנו' ביישוערתך. (לשנת והנחילנו« אלהינו באהבה וברצח עבה מרעיף וינוחו ביו !שו־אל מקדשי עטף) וטהר לבנו לעבדך באמת. בי אתה אלהים אמת ודברך אמת זקים ליעד: ברוך' אתה!י מלך על בל הארץ מקדיש(העבת . ו) ישראל ויום הזכריון:.
מנחג ששרד לחקוע גס נלחש נמו בחזרה וג״נ יאמר היום כרס עולם ונו' נלחש כמו בחזרם:
וחקועין תשר'ת תש׳ת הר׳ת ואח״נ אומרים זה:
היום הרת עולם היום יעמיד במשסס נל יזו ודי עולמים אם נבגים אם בעבדים אם נבגים דחפנו נרחבם יע על בנים ואם נעבד• ם עינינו לך תל״ות ער ®תחגגו ותוזויא נאור משססינו איום קרוש 1
מוסף ליום א של ראש השנה	כב
אהה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם לפניך נגלו כל והעלמות והמון נפתרות שמבראשית א ן'שכחה לפני כסא כבודך ואין נסתר מנגד עיניך. אתה זוכר ארה כל הטקעל־וגם כל דדצורלא נכחד מטך. הכל גלוי וידוע לפניך עאלהינו צופה ומביט עד’סוף כל הדורות. כי תביא חוק ז ברון" להפקר כל רוח ונפש. להזכר מעשים רביכם והמיון בריות לאין תכלית. מראשית כזאת הודעת. ומלפנים אותה גלית. זה היום תחלת מעשיך זכריון ליום ראשון כי חוק ל:שראל הוא משפט לאלדד,יעקב. ועל המדיניות כיו יאמר. איזו לחרב ואיזו׳לשלום. איזו לרעב ואיזולשבע. ובריות בו יפקדו להזכירם לחי״ים ולמות מי לא נפקד כהיום הזה. ייזכר כל היצור לפניך בא\מעשו^ איש ופקדתיו ועלילות מצעדי גבר. מחשבות אד־כם ותחבולותיו’ויצרי מעללי. אייש ! אשרי איש שלא ישכחך. יובן אדם יתאמץ כך. כי דיורשיך לעולם לא יבשלו7 ולא :בלמו'לנצח כל דחוסים בך." כי זכר כל המעשים לפניך בא. ואתה הוריש מעשה כלם. וגם את נח באהבה זכרת ותפקדהו כדבר ,ישועה ורחמים בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר מפני רוע מעלליהפס על כן זכריוניו' בא לפניל ך אלהינו להלכות זרעיו כעפרות תבל וצאצאיו כחול דדם. ככתוב בתורתך ויזכר אלהים את נדז וארה כל החיה ואת כל הבהמה אישר אתיו כתבה העבר אלד־דם רוח על הארץ וישבו המ:ם: ונאמד וישמע אלדדם את נאקתם ויזכור אלה,ים את בריתו את אברהם את:צחק ואתקעקב: ונאקר וזכרתי את בריתי:עקב ואף את בריתי יצחה ואף את בריתי אברהם־ אזכור והארץ אזכור: ובדברי קרישך כתוב לאמיר ־זקר עשה' לנפלאותיו־הנון ורחום ך:'ונאמר טרף נתן ■ליריאיו:זכור לעיולכם בריתו: ונאמר ויזכיר להם בריתו
מוסף ליום א של ראש השנה •
וינחם כלב חסדיו: ועל ירי עבדיך הנביאים כתוב לאמי הלוך וקראתי באזני י ירו'של:ם ?אמיר כה אמריי זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלוליות:ך לכתך אחרי כמדבר'בארץ לא זרועה ונאמר וזכרתי אני את כריתי אותך כימי נעור?ך והקימותי לך כרית עולם: ונאמר הבן:קיר לי אפרים אם ילד "שעשועים כי מדי" זיברי״כו זכור אזכרנו עיור על כן המו מעי ליו רחם ארחמנו נאם יי:
T	**	־־	-	*-־TI \ I VI
אל תינו גאלתי אבותינו זכרנו כזכרון טוב לפניך ופקרנו בפקדת ישועה, ורחמים משמי שמי קרם: יוזכר לנו ע אלתינו את הברית ואת החסד ואת השבועה אישר נשבעת לאברהם אבינו בהר המדיה ותראה לפניך עקדה שעקד אברהם אבינו את:צחקיננו $ ננח^נח ונ^ רחמיו לעשיות רצונך בלבב שלם בן ?כבשו רחמיך את כעסך מעלינו ובטובך הגדול־־* י;שוב הריון אפך מעמך ומעירך ומנחלתך. וקיט לנו יי אלתינו^רת הדבר שהבטחתנו בתורתך עלי ירי מישה עבדך מפי כבודך כאמור:'הכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגידם לך,יורת להם לאלתים אני יי: כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה לפני כסא כבודך: ועקדת יצרור, לזרעו(ישראל) היום ברחמים תזכור: ברוך
אתל! יי ?"!בר הברית * מנהג ססרד תוקעי] תשו״ת תש*ח תו׳ת ואומרים היום תרת ־ T1 T ״	־ !•	תמצא דף כ׳א.
אתה נגלית בענן כבודך על עם קרשך לדבר עמם מן השמ\ם.
השמעתם קולך: ונגלית עליהם בערפלי טיהר גם העולם כליו חל מפניך ובריות בראשית חרדו ממךבהגלותף מלכנו על הר סיני. ללמד לעמך’תורה ומצות ותשמיעם את היוד קולך ודברות קדשך מלהבות אש ♦ בקוליות וברקים עליהם נגלית. ובקול שופל עליהם הופעת: כבתוב בתורתך ויהי ביום השלישי בהיות הבקר.ויהי קולות וברקים וענן בבד על ההר וקול שיופר
מוסף ליום א של'ראש השנה	כג
חזק מאד. ויחרד פל העם אשר במחנה. ונאמר ויהי Síp
TT | : ז	-	T r T*	:־  V V : V  :*.* ־ ־ *	I
השופר הולך וחזק מאד. משהד ידבר והאלהים יעננו בקול. ונאמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן ירא־ העם דנעו דעמדו מרחוק. ובדברי קךשף כתוב לאמיר עלה אלד,ים בתרועה“. " בקול שופר: ונאמר בחצצרורת וקול שופר. ׳הריעו לפני המלךיי: ונאמר תקעו בחדש שופר. בכמה ליום חננו. כי חק לישראל הוא משפט לאלדד;עקב ונאמר הללדה הללו אל בקדשו הללוהו ברקיע עזיו: הללוהו בגבולתיו הללוהו כלב גדלו. הללודדו בתקע ש$1ר הללוהו ננכל וכגור: הללוהו כתף ומחול. הללוהו נמנים וענבי. הללוהו בצלצלי ש?$ע הללוהו בצלצלי הרועה. כל הגשמה תהלS יה הללויה: ועיה* ידי עבדיך הנביאיכם
־־ :	I T T ־ -	V T • I T : — T ן	$
כתוב לאמיר כל ישבי תבל ושכני ארץ. כנשא נס הרים תראו ונתקע שיופר תשמעו: ונאמר והיה ביום ההוא.יתקע בשופר גדול ובאו האבדיכם כארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו ליי בהר הקדש בירושלים: ונאמר ויי עליהם יראה ויצא כברק
־*T : ־־ ־- | V	־	T - v: V : * T T : ־־ I T — T T : V T V
חציו. ואדני אלד,ים בשופר יתקע והלך בסערות תימן. יי צבאיות י עןעליהם: כן תגן על עמך ישראל בשלומך: אלהינו ואלך,י אניותינו תקע בשופר גדול לחחתנו ושא נס לקבץ גלייותינו וקרביפזורנו מבין דגיוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ:’והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים בית מקךשן4בשמחתעולם. ושם נעשה לפניך אתרךבנות חובותינו במצוד, עלינו בתורתך על ידי מישח עבדך מפי כבודך כאמור: וביום שמחתכם ובמיועדיכבם ובראשי חךישיבם־ותקעתם בחצצרית עלעליתיכם ועל ?בחי שלמיכם והיו לכם לזנרון לפני אלהיכם אני ץ אלךיבם: כי אתה שומע קול שיופר ומאזין תרועה ואין דומה ילך: ברוך אתה י; שומע קול תרועת עטו־ ישראל ברחמים:
פנהנ עפרך פוקעין תש״׳רת תש־ת תר״ת. ואומרים היום דר עולם דן> נ׳א.
כופף ליום א ראש השנה
ך כה י; אלה יד בעכך ישראל ונתפלתס והשב את העבודה לרביד ביתך. ואישי ישראל ותפלתם באהבה תקבל ברצון. ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך: ותחזינה עידנו בשובך לציון ברהטים: ברוך אתה ע המהדר שכינתו לציון:
כורים אנחנו לך שאתה הוא ע אלך,ינוואלהי אבותינו לעולם ועד צור דשנו מגן :שעד. אתה הוא לדור ודיור נודה לך ונספר תהלתך. על ח;ינו המסוריפס בירך ועל
ס ו ד י ם ד ר ב נ ן
מ־ד־ם אנהנו לך שאתה הוא יי אלהינו ואלה* אביתלנו אלה׳ כל בשר״־צינו •יצר כראשית ביכיה והודאית־ לשמך הגדול והקדוש על שהחייתנו וקימתנו כן תה״נו ותקימגי ותאסוף נל*ות*נו לחצרות קדשך לשמור חק־ך ולעשיית רצונך ולעכדך כלבכ שלם על שאנחנו מידים לך כרוך אל ההודאית:
נשמותינו הפקודות לך. ועל נסיך שבכל יום עמנו. ועל נפלאותיך. וטובותיך שבכל עת ערב ובפר וצהרים הטוב בי"לא־ בלו רחמיך. והמרחם ביי לא תמו חסדיך מעולם
קוינו לד•
ועל כלם :תברך התרומם שמך מלכנו תמיד לעולם ועד: וכתוב לה:ים טובים כל-בני בריתך:
וכל החיים יורוך סלה. ויהללו את שמך באמת האל :ישועתנו ועזרתנו סלה:’ברוך אתה י; הטוב שמך.
*ולך נאה להורות: י
לפ״ן אלהינו ואל חי אבית.נו ברכני כברכה המשלשת בתורת הכתובה על ידי משח עבדך האמורה טפי אהרן ובניו בחנים עם קדשך כאמיר: יברכך ■יי וישמרך: יאר יי פניו אליך ויחנך: ישא יי פניו אליך וישם לך שלום:
שים שלום טובה וברבה הן והסר והחמים עלינו ועל כל :שראל עמך ברכנו אבינו בלדי באחר באיור פניך כי באיור פניך נתתה לנו ע אלפינו תורת חיים ואהבת הסד וצדקהלברכה ורחמים וחיים ושלום וטיוב בעיניך לברך את עמך:שראליבכל עת ובכל ישעה בשלומך:
מוסף ליום א של ראש׳ השנה כד בסןר דדם ברכה ושלום ופרנסה טיובה. נזכר ונכתב לפניך אנחנו וכל־עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום:
ברוך אתה יי עושה הישליום:
אלה,י נציור לישיוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולממללי נפש*
:xv ־	:	!	•	•• t	: דך ■ ־־ **	• :	ד	- :
תרום ונפשי כעפר לבל תהיה פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי וכל החיו/עבים ;גלי רעה! מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם. עשה למען'שמך . עשה
TwWm :*mm *nm*
למען:הלצון :ריריך. הושיעה :מינך וענני. :היו לרצון אמדי פי.והנייר, לבי לפניך יי צורי יי־*אלי: עשה 'שלום במרומי! הוא :,עשה שליובם ;גלי:.־ ועל בל ישראל־1
ואמרו אמן:
יהי רצון מלפניך יי אלהיט ואלהי אבות־גי •שב ־ •ת המקדיש רמ־־־ ־-'!גי ותן חלקנו בתורתך! ושש נעבדך ביראה בימ -יש ובשנים קדםינ־ות-ועדבה,
ליי מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים ק־מ־ניות:
תפלה לשליח צבור
■ותחין הארון
ברוך אתה יי אלהיט ואלהי אבותינו אל חי אברהם אלהי יצחק ואלה׳ יעקב האל הגדול הנבור והנורא אל עליון נומל חסדים טובים וקונה הכל וזוכר חסד׳ אבות וט ביא נואל לבני בניהם למען שטו באהבה:
מסוד חכמים ונבונים. ומלמד דעת מבינים. אפתחה פי בתפלה ובתחנונים. לחלות ולחנן פני מלך מלכי המלכים ואדוני האדונים!
י	1	ס ונר ין הארון
אפר מאז-לשפט היום בהון מעשה בל יום. גישת ;קופים פני איום. דינם ביוילפלס לפרעם. הראשון אדם ביו נוצר. וצוה חוק ולא נצר. זה מליץ בהך־חיבבצר. חקקו למשפט ולדורות מונצר: טיעת חוצב גבעות וצוריבם. ילדו ביו מראיש צורים. כיושבי נטעים המה היוצרים. ללמד ביו צדק לעצורים: מיוחס ישמו בשם איתנים.נס להתנוסס
• I V	•	.	—	.	.	••	•• ך■ •	••	• •	•	••
עליונים ותחתונים. ספרים נפתחים ומעשים מתגים. עוברים

מוסף ליום א של ראש השנה לפניק ותשכון נותנים: פקיד הוכן לתקון מיועדיק. צאן להעביר בישבט ;!ריק. ^.קרן במשכם3ס3תאומייס(בזכר® היום עריק. רחום זכור שמעת עבדיק:
קהל נעלה ישופר עם תחנון ישרי לפתיותק בם בחנון. י״ז תשיב , לנדן ברק השנון. תחזק מגן לגיונני בגנון:
זכרנו לחיים סלך חפץ בחיים. וכתבנו בספר החיים. למענך אלהים חיים • מלך עוזר ומועיע וסנן: ברוך אתה יי מנן אברהם:
אתה נבור לעולם אדני מחיה מתים אתה רב להושיע. מוריד הטל מכלכל חיים בחסר מחיה מתים ברחמים רכים. סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקים אמונתו לישני עפר. סי במוך בעל גבורות ומי דומה לך מלך מסיח ומחיה ומצמיח ישועה.
ת״ן במכון לכס ישבת. שעיון ומוסר בעלו במחשערת.
רם תהי אזנק קשבת. קול ישופר שעות(ינושבת: צרת אומר לא ;דון. פעמ:ם לא תקום לאבדון. עולם אשר בארבעה נדון. סמוק בחסדק ובאמתק אדון: נועדים ביום קרב ונלחמים. מול אבן נגף מתלחמי״ם. לבוב תרוע״תם ישעה ממרומים. כ$א דך להמיר בישל רחמים: יחיד אישר בעקר נישפט. טלאיו ביו ירוקנו מלהשפט. חלילה לק אלוהי המישפט. זכור לא י_עשה משפט. ואם כאדם עברו ברית האל כאל הבט לברית. m! דברות אלה דברי הברית.גלה י בזכריון שלוש ברית:
עולם בבקרק בראש הישנה . בהכרערת צדק תכריע שנה. m! אסומה טלולה נישומה אם'שהונה. אטומים
T J ד	1 r TI • T 1 T : -T. -I-
להחיות בטללי ישנה:
סי כמוך אב הרחמים. זוכר יצוריו לחיים ברחמים: ונאמן אתה להחיות מתים ברוך,אתה יי מחיה המתים: "
אה אורח מישפטיק יי קדנוק: תאות לב בציר פקדנוק.
ברי לבב מאתמול קדמנוק.'ש1ער תרועה טרם שמענוק: גזירה הקתה מיצירת בראשית. ראש דברק תשובה להשית. דין טרם הערק מראשית. קדמה למלט שובבים טהריישית.
מוסף ליום א של ראש השנה	כה
היוצר יחד שני לבבידזם. צופה ומביט סלעף קרוביהם. ואם און נראה במחבואיהם פקוד תפקוד למיו קרוביהם: זכר הסרת7שכם מסכל עבד כהוחפיש מענוי ככל חניטיו אם תעתעו בתבל שיחו':חיוננם לחיי הבל: טמינת לב ונקיטת קץ.זנדחי'ם לאסוף בו״כקץ. יום מוכן עתיים להקץ מימים ימימה ומקץ לקץ: כסא להקפות חירש לרקיוב. כסוח־ם בלהטו להבהב לרקוב. יה! להסיר מבישול מלב העקוב י ^{?רילאנרהם ו4.צחק ו^קב:
:מלוך;י לעולם אלה:ך ציון לדר ודר הללויה:
ואתהקדוש״יוישב תהליות ישראל אל נא:
ח״וק אלי אמונה בערכך דין. אם תמצה עומקי הרין. מי :צדק לפניך בדין. קדיויש:
אם לא למעניו יעש. מסיר מנו־ הרון אף וכעס. אין לבקר ולמצוא מעש. קדוש:
אומץ אדירי כל חפץ. בהתבקרם בדין חיכו לנפץ. כלא .נמצא בהם חפץ. אדם יציר עפר מאדמה. לאילי מרום אתו דמה לא בן ולחבל דמה: לעבוד ולשמור נץ הפרישו. ועבר על צועוינרישו. ויום זה ליישר ךך'שו: לעת העיר אזרח ממאפל. עולם היה תהו ומאפל.’"עשרים ידור בזוי וישפל: עקישים בארה מישור מסלול"ידע. ועל נאמו במה'אדע. נדון בקו' ידע תדע: עוברים בעמק הבכא להבדק. אם בפעלם בריב:דקדק. לפני;ישפט מי:צטדק; זך המשלים בעקדנפיש. בזיוקן־לא מצא נפש. ותבחין עיניו ב^ן ^'^וןל כאהל• ר״רה. ועל אמר1 וירכי נסתרה. נכסה מנו פיורת בסתירה: רשע אישר במחבא :חתר. צדק לפניו יהלך וינתר. אולי ביום אף:סתר: רעים ישנים עשר כהבייק. כריב אותם kb הצךיק\על מכרם בכסף צדיק:־ בני בלי ישם במכרם עמוסים. מיונה וב::ן
•י /^ מוסף ליום א של ראש חשנו*■ ובשוד המסים. איך בדין יהיו נרמסים: בהןדצבז־ לריב בעמדו לדין: על זאת אתם;דין. למעןידעון שדון בדין: ירד אשר הוריד אמרים. והדוייר בכור שור מחמיוךים ונענש בשמעו נא המי־רים־: :ען אשר נוקש בעשר. נחרתו בו מיתות עשר. ובנע נבול כבל באסה: ראשיה אשד בשחר :'שפוטו: איך בקו צדיק :ישפטו. כי אם כמו שפטו: רובים עלי איש זרה. פגעה בכם באף נזירה. ללמד בם פושעי פזורות: בער חמד מן החרם. ונלכד הוא וכל אשר לו בחרם. מגדיש ועד כ,מה וכדם: בוגד ושודר מה מועיל. הון' בעברה לא'יועיל. כי אם לחלות פני מלמד להועיל: ;ד ישלח אחוז בארון. נעשה בו משפט וחרון. מה;עשו עוברי כבני מרון: יודע נגן כפץ בחנני. נבחן ונם חנם הנני. ואל תבא במשפט לדינני: מוראי בגרון ומול ישופד. אם
:	) T :	” I
פשעם בדין;ספר. במתנת חנם היום :כפר: ר)צין כנאה לקטר לשם!" נגע־ במצחו זרח להרישם.' ונשפט בלא ;דע ואישם: לעת תמוט רגל זדים אישר באו להיכל מזידים. ישפטו במכניע זדים: לעת;בקרו פועלי שמר. להישפט בוכות אף והקר. :סכר פי דוברי ישקר: ;ישר מתהלך לפניו באמת. איך אחרי הדברים והאמת. חישב פעלו אלהים אמת: ידיד אישר לפניו ואחריו..לא מם כמוהו בבחיריו. ואחרי כל זאת דקדק אתריו: ;בינו כל יצורי ארץ אם כך כמצוקי■ארץ מה;עשו רשעי ארץ: ראה יראו;ערי שיחים. אם איש אחזה בלחים. אז;נועו יבשים כסוחים: ראה כי אין איש. להפגיע בעד בני א ש. ואתה אל ולא איש. חף רשום בכתב אמת אישננה. מעשה כל :מות הישנה. לרצותך בשופר 03'3ת אומדים( בזכרוןשיופר) בזה ראש•השנה: אם לא למענו;עש. ויסיר מנו הרון אף וכעס. אין לבקר וליצוא מעש. .קדוש:
מוסף ליום א של ראש השנה	כו
פיהח־ן האיון ובכן ויהי בישרון מלך: מלך עליון. אל דר במרום. י 'י אדיר בטרום. אומץ ידו תרום.	לעדי עי!מלוד:
מלך עליון. גב־ור להקים. גוזר ומקים. גולה עמוקים.
,	לעדי עד!מלוך:
מלך עליון. המדבר בצדקה. הלובש צדקה. המאזין צעקה..	־לעדי זעד!מלוך:
מלך עליון. זוכר צורים. זכות!צורים. זועם צלים.
י לעדי עד ימלוך:
מלך עליון. טוב שוכן עד. טובו לעד. טפדדישמי עד.
ל?יי <גד'י?2ליוןז:
מלך עליון. כשלמה עוטה אור. כל מאורי אור. כביר ונאור*	ז לערי ער!מלוך:
מלך עליון. מלך עולמים. מפענחנעלמים. משיח אלמים.
לערי עד.ימלוך:
מלך עליון. סובל הכל. ■קב ומבלה כל. סוקר הבל.
לעדי עד !מלוך:
מלך עליון. פארו עוז. פועל ;מיניו תעוז. פודה ומעוז.
לעדי עד !מלוך :
מלך עליון. קדושיו להב. קורא מי רהב. קרוב לקוראיו באהב.	'לעדי עד ימלוך:
מלך עליון. שנה אין לפניו. שקט בפניניו. שבח טוב במצפוניו.	לעך עד ימלוך:
סונרין הארון . ,
מלך אביון: כלה ורד שחת. ב׳״אול ובתחת. בליאות בלי נחת. עד מתי ימלוך: מלך אביון. תנומה תעופגו תרחמו-, תעופפנו. ת־וה־ו ישופנו. עד מתי ימלוך: פותחין מיד אבל מלך עליון. תקפו. לעד: תפארתו ערי עד. תהלתו
D 8	61
מוסף ליום א של ראש השנה עוטרה לעד.	לעדי.עד .ימלוך:
ובכן ולך תעלה קדשה. כי אתה אלהינו מלך:
ונתנה
תוקף קרישת היום. כי הוא נורא ואיום. ומתנשא מלכותך. ויכון בחסד כסאך. ותשב עליו כאמת. אמת כי אתה הוא דין־ ומוכיח. ויודע ועד. וכותב והיותם(וסופר ומונה). ותזכור כל הנשכחות. ותפתח את ספר הזיכרונות. ומאליו יקרא. והיותכם'יד כל אדם כיו. ובשופר גדול :תקע. וקול דממה דקה ישמע." ומלאכים יחפזון. /חיל ורעדה יאחזון. ויאמרו הנה יום הדין. לפקוד על צבא מרום־ בדין. כי לא יזכו‘ בעיניך בדין. וכל באי עולם תעביר לפניך כבני מרון: ח,) כבקרת רועה עדרו. מעביר צאנו תחת'שבטיו. כן תעביר ותספור ותמנה. ואפקוד'נפש כל חי. ותחתוך קצבה לכל בריותיך ותכתוב את גזר דינם:
בראש הישנה יכתבון וביום צום כפור״יהתמון. כמהועברון.
נוכמ״ה יבדאון.מיותה. ומי יזמות. ומי בק״צו. ומי לא בקצו. מי באיש." ומי במים. מי בחרב. ומי בחיה. מי ברעב. ומי בצמא. מי ברע'ש.ומי במגפה: מי בחניקה. ומי בסקילה: מי עות ומי ינוע. מי שקט. ומי וטרף. מי ושליו. ומיותוסר. מי ועני. ומי יעשר. מי ושפל. וסי ירום:
צום	קול	ממון
ותגובה ותפלה וצךקה
מעבירין את רוע הגזירה:
כי כשמך כן תהלתך. קשה לכעוס ונוח לרצות כי לא תחפוץ במות ד"מת.כי"א־ם בשובו מדרכו ותה. ועד יום מותו תחכה ליו* אם ישוב סוד תקבלו:’ 1n) אמת כי אתה הוא יוצרם. ויודע וצרם. כי הם בשר זוךם: אדם יסודי מעפר.’וסופו‘לעפר!"בנפשו יביא לחמו! מישול־1 כחרס
מוסף ליום א של ראש השנה	כז
הנשבר. כחציר יבש. וכציץ נוכל. כצל עובר וכענן כלה. וכרוח נוישבת. ובאבל! פורח. וכחלום יעוף:
' ואתי; הוא מלך אל חי־וק:ם.ף אך קצנה י•"'־׳•־• :אך 5ץ לא,רןד:9יך. וא’| לעער מרכבות כבודך. ואך לפרש עילום'שמך. שמך נאה לך. ואתה נאה לשמך/ושמנו קראת. בשמך: עשה' למק שמך. וקדיש ,את:שמך7עלזמקדיישי שמך.
(בעבור כבוד שמך. ה6עךץ והנקזיש.) כסוד שיח שרפי׳ קרש. המרגשים שמך. בקרש. דף מעלה עם דרי מטה קוראים ומשלשים בשלוש קרישה בקידיש:	-
3״p (נתר יתנו לך יי אלהינו מלאכים הסיני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה: יחד כולם קדושה לך ישלשו. כדפר האמור על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר).
לכתוב על יד נביאך וקרא זה אל;ה ואמר. קדוש.קרויש ־ קדוש יי צבאיות מלא כל הארץ כבודו: כבודו מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה איה מקומם כבודו
לעמתם (משבחים ואומרים) ברוך יאמרו:	סוגרין הארון
וחיות אישר הנה מרבעות כסא במאתים וחמשים ישיש מכניפות כסא./ועשיות ביו בתוככם פנים בפניכם לכסא. דמות רקיע בראשם נטוי לכסא. הוא כעין הקרח ביו שביב כסא. וממעל לרקיע כמראה רמות כסא. זעיות בלי לאיות מחיל כסא: / הישות ברצוא ושוב מרעישות כסא. טסות כבזק ולא מזיזות הוד כסא. יודעות כי כל מקיום לא;כיל מקיום כסא:
כף רגל חמיש מאות וחמש עשרה ;שרה לכסא. לעדת תרישינה לפאר קופצות מתחת לכסא. מתעלפות מפחד רם יושב על כסא. נראות נושאיות והם נשואות עם כסא. סבלות מתחת זרועות עולם לכסא.,עתירתזו כתעל תרפינה כנף כסא. פשעים אם עצמו משיקות כסא. צורר כי;סטין
מוסף ליום של ראש השנה
יפרישזענן כפא. קול שיופר לעת;על מאחז פני כפא. רחמים ;לך בער רישומים בכסא.שיופט אם;רצה ישבת באולם הכסא תבנית תם יפן המיקה בכסא. ארבע היות נושאיות ומנשאיות
־ = י ד ־ ••(,י I '.I	. ״ V .	־ : ־	־	־	־ .- T
עם כפא; חף לבלתי לנבל למעניו כפא. עיור;פצה פה ויפמע כפא. זכור ליושבי נטעים אישר עטף בכסא:
רחם מצוקים אישר,עליהם שמת הדום וכסא. ואז:תרעם הגל/ל דתרעיש הכסא. ואופן לאופן וכרוב לכרוב ורדה לחיה לעמת כסא:
י"; כבודו מלא עולם. משרתיו שואלים ך. לזה. איה מקיום כבודו לעמתם ברוך יאמרו: קהל ברוך כבוד " ממקומו: ממקומו הוא?פן ברתמים. ויחון עם הפירודים ישמו ערב ובקר. בכל יום תמיד. פעמ:ס באהבה ישמע אומרים: ועמך. תלואים בתשובה. להררחד. ישני לבביות לך כאהד לאהד. דרך ־בנקייון כפים נשוא לב אהד. קול ישופר כפוף כפוף לב אהד. ציון שיופר פשוט פישוט לב אהד. פור ;מים יוצרו בם לכור אהד.ע'וגךים ביו להקביל פני יוצר אחד: m! סמוכים בצדקת אב היה אהד. נשענים בפגך יהיר ומיוחד. מובטחים בתם וביושר אב אחד:
להזכר לפיו עמת קול אודה. בשבתו בכסא שפיוט גוי אחד. יעמיד מלך יושר מני אלף אחד. טיוביורת להגיד
־*!■5י •	-	•	|	V • • V • ן T V	: ־־ *
בשביעי באחר. הישוב גר ואזרח למשפט אחד. ורע מהיום
־־	:	•	•	: tv: t r v	־ •	:	t: tv T	-
מיודע ך נם לאהד. ואשר מעשיו שקולים עד עשור יואחד. הוא כחפץ להצדיק;עשןת ימי תשובה :יהד. דלת פתוחה לשבים תת צרי לכל אחד ואחה. גולה זכות ורשע להגיש אחד באחד. בקיר השביון למצוא אהד לארור: ח:! אם ישקיט ומי ירשיע להשיבנו והוא באחד. אמת חיותמיו ׳ להודיע בי הוא אהד. לעת המוט וככל;ד.עם אהד:

מוסף ליום א של ראש השנה	כח
עיור :זכור למיו ממת שנם אהד. זאת הטרצמדת שמע פה אהד. רוגשת נשף" ושהד ליחד לאהד:
T I V v r V T V - -	:־־־•• T V I
חזן ממקומו הוא ופן ברחמים דהון עם המדודים שמיו ערב . ובקר בכל יום תמיד פעמים באהבה ישמע אומרים:
י ' י ’p■,״ קטע -שראל « א,ל1\נו ”.אהד: י קהל אהד הוא אלהינו הוא אבינו הוא מלבנו הוא מושיענו. ו!£א ישט־ענו ברחמיו שנית לעיני כל חי להיות לכם לאלהיס:
יא תה אזיון קול מפאליך בכל איבריהם; תוכן מצות מעשיהם במאתים וארבעים ושמונה איבליהנם. בזה חדיש תקוע שלישים. כמו שלשים בכף דגליהם: ישי מוספי יום עשרה. כמו עשיה בר “סליהם; גשים פני תיבה שחלית ישדדם. כמו שתים בישו;־,-הם: רישומים קראות ביו חמישה. כמו המשה על ברכיהם: זירויש־פתרןע ביטא באחד. כמו אהד בירכותיהם: .קרן ימישכו;לשליש שלישה. כמו שלשה בקיוטליהבם: הן מוספי חירש עישתי עשרה. כמו עישתי עשרהצלעותיהם: צרדן לחשם ברכות הישע. כמו תשעה שבזריועותיהם ומלכיות וזקריוניות ושופרות שלישים. כמו שלשים בפיסת ידידם: פלול תמירים שמונה עשרה. כמו שמונה עשרה תליות שבישררותיהבם: זבחי תמידיבם תקיעות תישע. כמו תשעה 'שבראשיהם: עתירות שת:ם שליוה בם שמונה. כמו שמונה שבצואריהם: חק דתם ספלים המ'שה\כמויהמשה שבנקביהם: m! שם הליכות עולם ישישה. כמו ישישה‘בלבביהם. מוחיות וכסל" ושכדי וסרעף ובטן וקרב ועשתניותיהם: נפיש רוח נשמה:חידה היה.עור ובשר וגיד ועצמותיהם:
ק״יח:שאו עלן ויכרו אזן. דפצו פה ולשון וניב שפתותיהם מכף רגל ועד ראש נתוכהו פרוט מעשיהבש.
מוסף ליום א של ראש השנה כתקוע שיופר בקול יחפרו שוטניתם. להצדיקם ביום דין שמיוע שנית מאלה־הם:’
ח<; אחד הוא^הינו הוא אבינו הוא מלכנו הוא מושיענו והוא :ישמיענו ברחמיו ‘שינית לעני כל חי להיות לכם לאלהים:
קו״חאניזיאלהיכם: .
קחל אדיר אדירנו :; אדונינו מה אדיר שמק בכל ה*0ךץ והיה יי למלך על כל הארץ ביום ההוא והיה::אחד וישמיו אהד : תהליות כבודק אמצך מלא כל הארץ. 'שמעק דין משמים.
בכן;ראה ושקטה הארץ. רע־ש יום משפט /עשו תהומיות האיץ: קול ישופד חזק דבר ויקרא ארץ/צבי לצדיק בזמר השמיע מכנף הארץ. פחד ופחת •ופח’ופלצות :בעיתו ארץ. עת תקום למשפט. זעום כל אפסי ארץ* חזן סורו מני וירק עוכבו חרדים מחרדת האיץ.’נאור ואדיר טעם תישיב לארץ. מה תיראי אדמה;דעו תחתיות ארץ: ק יח להתניע ולהגלות כיי הוא מלק יעל כלי הארץTכמו פארוהו מאז בשחה יורשו בחוניו לפארו באריז

דל•• f י
חז) אדיר אדירנו:;אדוננו מה אדיר שמק בכל הארץ.וה ד, ;; למלזיעל כל הארץ. 3*01 ההוא יה;ר,״ אחדלטמיו אהד: ובלבל* קרישה כתוב לאמיר:
ק״יח:מלוק ע לעולם אלהיק-צייון לדר ודר הללויה:
חף לדור ודיור נגיד גדלק ולנצח נצחים קקשתק■ נקדיש וישבחקאלהינו מפינו"לא;מוש לעולם וערכי אל מלק גדול והדוש אתה:
t :	t | v v ן	דד
חמול עלמעשיך. תשמח במעשיך. ויאמיו לך חוסיך בציקך עמותיך. ת־קדש אדון על כל מעשיך:
כ׳ מקזישך בקדושתך קדשת. באר, לקדוש פאר מפרושים. ובכן ׳תקיש שטי יי אלהינו על ׳ש־אל עמך. ועל ירושלים עירך ועל ציון משבן כבודך. ועל מלבות בית דוד משיחך. ועל מכונך והיכלך:
מוסף ליום א של ראש השנה	בט
עוד יזכור לנו אהבת איתן אדונינו. ובבן הנעקד ישבית מדיננו ובזהות ההם יוציא איום לצדק דיננו. כי קדוש היום לאדוננו: באין מליץ יושר מול מגיד - פשע. תניד ליעקב דבר חוק ומשפט. וצדקנו במשפט. המלך המשפט:
פוחחין הארון
חאו־חז
חזן	T	י־	קהל
ביד מזית משפט.	וכל מאמינים שהוא אל אמונה
הבוחן ובודקי עזי נסתרות,	ומ״ש בוחן כליות
הגואל מטות ופורה משחת. -הרן יחידי לבאי עולם.
ההגוי באחיה אשר אדדה.
V I v	V	V : V J	T V
הוראי ישמו בן תהלתו. הזוכר למזביוייו טובות זכריוניות. החותך'חיים" לכל חי. הטיוב ומטיב לרעים ולטובים. היודע יצר כל יצורים. הכל יכול וכוללם עור. הלן בסתר ־בצלזישרי. הממליך מלכים ולו המלוכה. הנוהג בחקרו כל דור. הסובל ומעלים ע:ן מפורדים. העליון ועיניו אל יראיו. י הפוסח שער לדופקי בתשובה. הצופה לרשע'והפך בהצךקו. הקצר בזעם ומאריך אף. הרחום ומקרים ’רחמים לרגז. השוה ומישור. קטון וגדול. התם ומתמם עם תמימים.
תושגב לברך ותמלוך על כל ביהוד:
ככתוב על יד נביאך והיה יי למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה « אחד ושמו איזה
67
ומ״יש גואל חזק ומ״ש רין אמת •מ״יש ך.;ד. הוד. רהיה ומ״ש ואין בלתו ומ״יש זוכר הבדית ומ״ש חי ררןים ומ״ש טיוב לכל ומ״ש יוצרם בבטן ומ״יש כל יכול ומ״יש לברו הוא ומ״ש מלך עולם ומ״ש נוצר הסד ומ״ש סולח סלה ומ״יש עונה לחש ומ״יש פתוחה tt ומ״ש צדיק וישר וט״ש קשה לכעוס ומ״ש רך לרצות ומיש שופט צדק ומ״ש תמים ןעל1
. ג־,וסף ליום א שד ראש השנה
ויאתיו כל לעבדו• ויברכו שם כבודך. ויגיד, נאיים צדקך. וידרשוך עמים יא ידעוד. ויהלליך כל אפסי א־ יו. ויאמרו תמיד יגדל יי. ויזבחו לך את זבחיהם.
ויהפר את עובדיהם• ויטו שכב אהד לעבדך וייראוך עם שמש מבקשי פניך. ויכי־ו כה מלכותך. וילמדו תועים בינה. וימרלו את גבורת• ו־נשאוך מתנשא לכל לראש. ויסלדו בחילה פניך. ויעטרוך גזר תפא־ה. ופצחו הרים דגה. ויצהלו איים במלכד. ויקבלו עול מלכותך עליהם. וירוממוך בל,הל עם. וישמעו רחוקים ויבואו•
עלינו*לשבח לאדה הכל לתת נדלה ליוצר בראשית שלא
ין ••	;	י	|	—	■ך ••	; •	-	;	V • **I
עשנו כגויי הארצות ולא שמנו’במשפחות האדמה♦
שלא שם הלקנו בהם וגורלנו ככליהמונם. י ואנחנו' כורעים ומשתךוים ומודים לפניי מלך מלבי המלכים'הקרוש ברוך הואי. שהוא נוטה שמ:פ'ויוסד ארץ. ומושב יכןרו בשמ:ם ממעל.' ושכינת עזו בגבהי מרומים: הוא’אלהינו אץ עוד. אמת מלכנו''אפס זולתו ככתב בתורתו וידעת היום י והשבור[ אל י לבבך. בי יי הוא ־ האלהים זבשמים י ממעל 'ועלי הארץ מתחת אץ עייר: סי:,י' A .
אלהיגו ואייה־ אביתיגו היה עם פיפיות שלוחי,עמך בית יש־אל. העומדים לבקש תפלה ותחנונים מלפניך על עמד בית יש־אר: הרם מה שיאמרו. הבינם מה שידברו. השיבם מה שישאלו. ירעם איך יפא־ו: בא־ד פניך יהיכון. ב־־ך לך יכרעו;. עמך בפיהם יברכך. ומביכות פיך׳ כלם יתב־כון. עמי לפניך יעבירוך. והם בתוך יעבו־ון: עיני עמך בם תלויות. ועיניהם לך מיהדות ד נשים מול איון הק דש באימה. לשכך כעם וחיטה. ועמך מסביבות אותם כחיטה. יאתר. מן השמים תשגיח אותם לרחמה: עין נושאים לד לשמים. לב שופכים לפניד כמים. ואתה תשמע מן השמים: שלא יבשלו בלשונם• ולא ינקשו גשנונם. ולא יביש־ במשענם. ולא יבלמו בם שאונם. ואל יאמ-י פיהם דבר שלא כרצונך. כי הניניך יי אלהינו המה חנונים. ומדחמיך המה מ־וחמימ: כמה שידענו יי אלה־נו את אשר תחון יוהן. ואת אשר ת־הם ירוחם. ככתיב בתורת־ וחנותי את אשי אחון. ודרמתי את אשי אייחס: ויאמר אל יבשו בי קויך אדני אל הים צבאות ולא יבלמו כיימבקש־ך אלה* ישראל!
ws״׳1 האייי	איוהילה
לאל. אחלה פניו. אשא־־ה ממנו. מענה לשון: אשר בסהל-עם. אשירה עזו.' אב;עה' מנות. בעד מפעיליו: לאדם מערכי' לב. ומך מענה לשיון. יי שפתי תפתחי ופי יגיד תהילתך: יהיו לרצון אמרי פי. והגיבן לבי לפג? ::
. צול' וגואלי ♦ קתרין •הארון
ויתנו לך כתי מלוכה
ל
מוסף.ליום א של ראש השנה
ויען דעי קרטטק סאב אן שבת א-זט, זאנט פאן אנשטאם אנסיבה, אהללה ויאס אונטעי
דער ליניע שטעו־,ט. ׳
אנסיבה מלכי. לפניו בהתהלכי. אמצובהמליכי. יאזור עוז וימלוק: אליל בהישליכי. לפני בא יום מלכי.
איש מלאכי. :ישלח ואז:מלוק: בבואו לחלוף. נתיוש חנף מטלוך. בית נאים בלי מלוך. :פח לבל ימלוך: בתוכי יחלוק. בהופיעו למלוק.'במלכותו אמלוך! ואז ימלוך. נכרת ממלכות. במגדו ממלכות. נידם וממלכות:חום והוא :מלוק: נלייון הליכות. וספר תהלוכות נל היום לזכיות חיוכיו למלוך: דורכת נסיכות בחנון קול בכות. דברר-־- אני במלכות. ומי יוכל למלוק: דכאי רוח נמיכות." מחפשי ביום חין זכות דישה בעול נלורת. עד צור ימלוך: חלוק מהלך חמיש מאיות הלך. הדור עד הומלך בעזו למלוק: הבל המומלך. על מה מלך. הלא במי נמלך. כי אץ למלוך: ומלפני מלוךמלך. חי מלפנים מלך. ועד תקל 4
444444.44.4444.4.4.*444-4444444444444.4444444444444444444444444*4*4444444444
שבת
אהללה אלהי. אשירה עזיו. אספרה כבודו אאפקנו מלוכה: אשנב לפועל. יאשר שח ופעל. אנוהו כי ליו:אתה מלוכה: בעזו נצח אישנן.־ כי צבאו אני. ולי נאה שיח."גודל המלוכה: בקהל אבשר. ברב עם אדבר. "למי שאת דוקר עז. ולמי המלוכה: נשו נידם. ובאו ממלכות. ראו מרח נהדר במזה'המלוכה: גדלוהו אתי ונריו"ממ;הו:חד. ואל תתנאו. בנזרהמלוכה: דרכיכם בעת נעשתה טצולד־י. התבוננו יחד.׳למי נזרקה מלוכה. דרך סוס ב;ם. כנגד שיש מאיות רקב. ומה יועיל נבר עוז במלוכה האזינו יריוזניבם. אז דקנזך הביטו התת ומאסו מלוכה: הנידו כחו. לאמים ודברו. לזה :כתב. ישם" המלוכה: ונלחם ראשיתי נויבם ואבד. כי נשבע חי. בכסא מלוכה:'דולעג בכל דיור. כי
מוסף ליום א של ראש השנה מלך. הוא לבדו:מלוך: ומה;עוז מלך. בעוז משפט מלןי. וכסבור סופה בהלך. .יחלוף ממליוך: זך דין בברכיו. יאחז דרכו. זדים בךרכיו. נל)ם:עט למלוך: זר זד בישלנו. יתץ עוז למלכו. זכים בהמליכו. על כיל ימלוך: חדשו מלוכה. כדת וכהלכה. חיטר ממלכה. במישור:מלוך: חובש ארוכדה. • וארך יום מבוכה.־ תתלה למכה. ;על בעת ימלוך: טורח גליות. עובדי משפות. טמאו המד שפיות בנאוה למלוך: טוהר זכיות. וישאג קול בכיות. טבע צול דכי־ות יפן ובם :מלוך: ;הב משליכים. עליו בני מלכים. יום/ח ליו מחכים. בא;בא למלוך: ;עבת מתהלכים. לפניו כמלאכים יחד ממליכים.‘:; :מלוך־ בתים בכתתו. א: יכם בהכותו. כס ממלכתו. יכירן ר:מלוןי: כבוד מלכותו. וקדוש הליכתו בגמרו
444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444
שבת
לא למד. מי נלחם פס. ועטה מלוכה: זד על אדוניו. עבד יושב נגב: בזאת תרגז'ארך.‘בשאת עבד מלוכה:־זרע ברוכים. החרימו ארורים. כי נתנוקול. לאדיר במלוכה. חשבון ובישן. עוררו מלחמה. כלי לתת‘דרך. לצבאיות מלוכה: חילם נישמד. וארצם הלקה. ומעל זרועם נפלה מלוכה: טפישו בני כנען. פ נכרים הם. באדמת בני ישם. זרע מלוכה־: טבחם בן נון: עד פנה ארך לפני ארון הברית. אדון‘המלוכה‘:"יושבי חרישת אז הקישה לחך. עזרוהו בלי בצע. אפסי מלוכה: יה־ נלחם בם. צבא כלי בצע. כן יאבדו שאר. ול!ל המלוכה: כארז כלבנון. אישור גדל. וחרף אוריד. כביר המלוכה: כליל איש הממם: בליל'שמודים. ואז ידעו כל כי ל!ל המלוכה: לשחת כרע בל. נחשבו עלות לשחק. וסר מנו לבב־ אנוש. ורד ממלוכה: לכנויהוישב. ןכח אל הכיר. למרים ומשפיל. השלים מלוכה: מגרה צאן לטבח ונתכנו עלילות בלבוש צעיר. דודם המלוכה: מכורי בלא
מוסף ליום א של ראש השנה	לא
מלאכתו. לעין כל ימלוך: לכל!־׳ובה:פיל. והר וגבע ישפיל. לכל אום יאפיל. וכאור זרוע ימלוך: לראי יכפיל. וחדישים :כפיל. ליום זה פור הפיל. מציון למלוך: מטו אישורים. המו גאים. מעדו מתגאים. גאה בבאו למלוך: מלכו ךגו:ם נטלו סגו:ם מלךהגידם. עת אתה למלוך: נרי״בי עמים. :אספו מעמים. נשוא מעטי עמים אל מקיומם ימלוך: בגוץ נעימים. למולם מנעימים. נשאם מעממים." עליהם למלוך: סכות אלילים. כיון גלולים.סחוב כמו חללים יושלכו בלי למלוך. סיוד אל אלים. הבו בניאלים. שאו״זמךה והלולים לאדון כי :מלוך: עזוז יד״בהשייאו. להרים נשיאו עמוסיו בנשאו. :עוזדמלינך: על רום משאו7ידיהו בנשאו. על״היוד כסאו ישב וימלוך: פור תפיוויר ארץ. בכלייון וחריץ. פח ביושבי הארץ. ירגיז ולמלוך: פחד שופרות ארץ! ישליש ובטירץ. פארמכ;ף הארץ. :עלו כי:מלוך: צבי מהדום:על". ואדר
שבת
הון פרדי בלא כסף. סלו למטה כמ:ם. לב המלוכה. נמכרו -יונים. לבני יונים! וךחקוסמעל. גבול מלוכה: נארו ברית ודת. [המרידו עם באל. ומגרום בלא לח."מכהני מלוכה: שעיר החניף. להורהו בצדיגדיריש בקול בכי! חרב ומלוכה: m! שגבחלק. חיות גביר לאחיו. ועיודתסוב ליישרון מלוכה: עשה לך"בציוןשםנוךאות"כאזתצליחנהככסאמלוכה: עורר והקץ. משוש כל הארץ. וכונן כסאך.'בקך:ת מלוכה: פני מאיור לבנה וחמה תקפיד. ויבושו עובדימו בשאתך מלוכה: פאר״עיר יופי. לברה כחמה. וגלה לנגדנו. רבוד מלוכה: צבאיות גאולי צוען שוררו בליל חג.והוא"אלה נשמר. לסחף מלוכה: צעדו במי'שעל! צפו ברוח שכל. אנא יונטלו. ויקבלו מלוכה: קמטו שערי ז״בול. בית עולמים כי מבינימו שבתה מלוכה: פרוש יבא" בם לעולמים! ואז
מוסף ליום א של ראש השנה משעל. צהל משמי מעל. ידננבר כי:מלוך: צבאיות כל פועל לצלעם ירטי תעל. צפירת פאר להעל. הן ’לצדק :מלוך: קצינים אישר מלכו. אךדת:'שליבו[קי/ל:יתנו וימליכו. לאדון כי:מלוך: קרואים :מליובו ואחריו יהלוכו'קוממיות /לכו. וכר^ישם :מלוך: רזהמוכמן ליום זה מזמן. רשום למועד וזמן. וביו נוהם:מלוך: רועה נאמן. בבאיו מתימן. רוח/סעיר בתימן. בגלעד/מלוך: 'שנאןעליות. וסיודפליאייות. שיר מתלולייות:פצחו כי ימלוך: שאייות תחתיות. והודאותיות. שאון המיון בריות. יריעו כי:מלוך: תכן כס בשמיש. ישמו לפני ישמש. תוארו כצאת השמיש. במלכו ימלוך: m) תומך ממז״רה ־'שמיש.־ ועד מביואת שמיש/תטה ברד־־•. בשמיש.
:רומם 1ימל1ך:	כן נקוה ני! ויום הזכרון אנען נלאט כ־א.
יתוקעי! תקיעה. שברים. תרועה. תקיעה:
והקהל אומרים היום הרח עולם והש״ן חתר:
היום הדתעולם. היום:עמיד במשפט. כל:צוריעולמים.
אם כבנים. אם כעברים. אם כבני״ם; רחמנו כרחם אב על בנים". ואם כעברים עינינו לך תלויות. עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו איום הדוש:
שבת
:שאו ראש בחרישו מלוכה: רבצה עדינה. שקטה מאלמיון כי ארך להקין'המלוכה: ריבו מושיעים. שאו אדר מתימן וישיתו על אדון היוד המלוכה: שוא שנא אל.’והוא על לשוננו. בקיש אמת וא:ץ'. ורחקהמלוכה: "שדי הסר און מצבאיך. ויריעולך. תרועת מלוכה. תחגור גאות. תתאזר עוז". "לבל ישתרר. זר במלוכה: תכוןתבל. כי יונער רשע ושם צדק לרגליו. ויצנויף מלוכה תמשול גאים. תוכיח לאטים. תישבור מטה רשע. מושל המלוכה: חזן תחליף ־ אלילים תושגב לבדך. תקרא נצח. יחיד"במלוכה:
כן נקוה י$ך ונו'.
מוסף ליום א של ראש השנח	לב
ארשת שפתי ;ערב לפניך אל רם ונשא. מבין ומאזין. מביט ומקשיב לקול (בשבת זפריון) תקי^תיני ותקבל ברחמים וברצון סדר מלכייותנו: ’
זכר תהלת כל מעש. אישר בבל ישנה נעש. תוחלת□ ■ למאס יוצר בל:זכור: תוכחת כעש אם יצאה בכעס. תומך למענו:עש. ויצורים :?כור: שמבראשית. תבואת ראשית. שורש בכור ראשית. :דא ודבור: שצף חרישית אם חר להישית. ישובח אישר חיש־ית"לשובבים ':זכור: זכר ראש עפרות . ותולדות ספורות רישום ספורות. למספר חול:זכור: רובע מספריות.'מחנני לכפרות. רגיש שופרות לשפררם:זכור: זכר קריאתי ספר אישר ■גלמי שפר קצב לו בספר. בכל.דור ודיור לזכור:’קצף אם •הוחרט בספר. לבלתי מיצוא כופר. קיום זיכרון זה ספר. לפניו יזכור: זכר צפון מורדי אוד. תמים דור כאור. ציה בחר לאיור. קנויו :זכור: צפופים פני נאור. משקפטם תרת"לאיור צחן רוע שאור: בריב בלייזכור: זכר פעליות אזרח. הערת כמזרח.
444444.44444.444444444.4444444*444444444444444.4.4*44444444444444444.4444.44
אפחד במעשי אדאג בכל עת אירא ביום דין. בבואי לזכריון: אדרושלחנון. אחלה לרחום. אדונן לחק לי. יום לזכריון:" בבואי'למשפט. במי'אשען. יומי:חיפש לי. צ'ךק לזכריון: באבות בטחתי. ופעלם אכלתי. וחם חיו לי. קרם לזכריון גב״ר״ח זרועי. י בשח"מחני נא.'לבל':טח"מני. ישבש וזב״ריון:"גבר אם.יעמוד"לפניו הייועיל. בעת:בקיש כני. זכות לז״כרון: ־ רצתי בליוביש ואפור . והשן ’המשפט. אישר בם הוחק. שמי לזכריון: דלג במחתה. עד;עצר נגף. בגישת זר מבחן. ;קודל״זכרון: הביטה אל. בעמרי״לפניךיאין בקרבי אניו'ש.תוילזכרון: ח:שמי1יפלל.ךשיב סימה. דוחק לדורות שמיו לזכריון:" ומי שונא בצע. :דבר ענו בי. דען ויאמר עד
מוסף ליום א של ראש השנה !#ליו דרה. בקרב ישנים יזכור: פח אם הוטלה, פרחיו למלה. פלוליו'יצרח. "בעדם לכיור: זכר #מדת מוריה. כחיה ראיה.עדי ערום־ ועליה. סבונו יזכור: עצב טליה. א״ם בואכה פודה עתרו לראיה. ולזכות:זכור: זכר סלם חלב. ועליו מחיוללם. שד ארבע ועלם בו כמאז יזכור:' "שדיניו במעלם. ויאמר לנעלם. שיחיו ־יוע״ילם. בלית לזכור זכר נקובי מטות. שבועותמטות. נדידות המטות לאמצם:זכור: נושאי עול מוטות. אם פץ להמטיות. נפץ חדר המטות. לכפור:זכור: זכר מצוקים! יסוד מוצקים־ מפעליו לצועקים. בפוט־.ח'ש לזכור. מפי יונקים. אישר בסוף"נואקים. מאמר בלידת והקים. דבר קרשיו:זכור: זכר לין כפלים ואטד 'שפלים למשלמי־ פלים־ בשפה .יזכור: ■לעת־ בקור ספלים. סתלים מספרים. לשני עבדם. ־לצדק ־יזכור: זכר־ כבוד מישבן. מקיום דיורישכן. כרובים ביו שכן. חסד נעולים יזכור: כיור
שבת
אדון לזכריון: ובטלה חלב. :כפר בעלינו. וכנגד ישני עפלים. :על לזכריון: ז_עף:רא ויאמר תהי ירק בי. אישר כלב א״להיו. הוא לזכריון: זעק והשיב. חרב אל־נדנה. והושת ליו בשמיש כס לזכריון: חכתי בעת עצר לפותרו" וממטיר. כמשיב רוח לילד. אבודמזכריון: חי לראיות ברית בדבריו קנאתי. כי עזבו עם. בלית"וזכריון: טרם דדה־ לי מכפר פנים. מנהרה הולכת: בשוחד לזכריון: טרף נרד וסמים. למסב חדריו! דם וחלב לניחיה. ולחם״הפנים־לזכר־ון: יצנתי״על נהלי״דקח. כי לא אלמן. שתי לזכ״רוז: יה אבטח ב־ק. ולא ב"נךיבים.כי הם בקבר. ולנצח'שמק לזכרון:־ כל אלה ממכוני. ורחמיק בקשתי. לולי הם תמתי. ואיני לזכריון: כי הם בזרוע. עריק לא באו. ריוממיותיק בפיהם שמוי לזכריון: ליום זה נ־כמס״ס־כם חשבונות. תחלה לימים. וראש ־לזכרון:’להקלא־בו עם־כן
מוסף ליום א של ראש חשנה	• לג
ונועם קול דוכן: כביר ביום מוכן. לנבונים :ןכ״1ר: זכר ןליד נון. ומשפטי אורי אפנון’. :זכרו פרגון. פליאם לזכרו? ייולן־ש ברק ר,'שנון. אם ח־שלף לתאנון :קשיב תחנון. חנונ״יו לזכור: זכר טעםשופטים.ואיות'קציר חטים. טפש שוטים. יחתל מלזכור: טורח ארבעת'שפטים. אם נענשו נשפטים טבע משפטים אשר שם:זכור: זכר חצות לילד, ותודות משפטי לילה חשך ’כאישון’ לילה. מונו למו'יזכור: חקר מפקד מלה. יגיד, בלהב לילד,. חזק חגך, יומם ולילה. מיהם :זכור: זכר זך, זבול. "א״שר בבצע״י חבול" זדונות טבול. עוד בל:זכור: זעם'כמבול־. אם יצאה לחבול: זכרך" ירח בול. לחמלה:זכור: זכר ופח כל" פועל! בקו ופלס :על. ואם במרד ואם במעל. רב חסד יזכור: ואם טוב ואם רע. אשר בו יארע. וסתו:פרע. בסאסאה מלזכור: זכר המים! עד כמה הם חיים. הן למוך אם לחיים. חי סי:זכור: המון שאון ברואים. :עברו לפניו" כמריאים. ך,ל*א כמו ראויס״לכל אחד יזכור: זכר"דלות"ועשיר. בצורת וחושד. דופי וג״ם ישר.
•*	-V T V	־ V “I • V T V
44**4**********44**4***********************4*4*44*4********4*4*4**4*
שבת
כתב עט ושמיר: גלוי ובאר וידוע לזכרך מות 1ח?ים. שלום ’ומלחמות. צחצחו״ת ושובע!" באים "לזכרך: 'מעללי!גבר. ומספרצעדיו."נשכחו מאנוש"ול4ללזכרך: נסתרה דרכי. מי יוכל שיח לשוא נכתב לי. חטא’לזכרך: נגד״פני גבר. מעשיו יוכיחו. דענהבו כחשו. עד לזכרך: שיחו מזמות. אל\חד כל בני איש עוברי תחת שבט כצאן לזכרך: m! סוגר דלת בעד תמימים בזעם. עד בא קצם. צאת לזכרך: עשה פלא לדדים. לבל יהיו כמתים היש' אמתה". בקבר ל־־יוןיע״^א, בפזעל. עוררנו בלא" פועל. *א לנפלאותיך תעש. לזכרך: פנה אלד,ים. ביושבי גניבם. . מקשיב לנךברמו. ברית"לזכרו?־: פעלם לפניך ושכרם אתך.
V'T 'ז 'ח h
Machsor Tóm. I.
מוסף ליום א של ראש השנה בדך הוא תבור: דבר גלוי וסתר. במנות וסותר. ויי הסר ויתר. לקצב:זכור" זכר" גנונים לישב״במךבר ויושב. גשם ורוח לנשב. מהיום יזכור: גרון ?*הקשב. מעם ישמו הושב. גליות לחשב. ביום תקע :־זכור: זכר בהל וחימר,. קרב ומלחמה". בקוע חומה לחומת:ם יזכור: באדם"ובבהמה. אס״הוקנס מהומה." בצור קול חומה. לאדמה:זכור זכר אמונה ושקר, א״זיף ש ה וסקר. אות פקדת"בקר.’לרגעים :!־1ר: ^אם לדיל אם־ל^ר. או לטעתא;ו ל^ר. אנוש בדקדוק והמר לטישפט יזכור:
:	|	| T ״ v |	- • ג t • :
אתה זובר ניז זוכר הברית בלאט כ״א.
תקיעה. שברים. תרועה. תקיעה:
היום הרת עולם. היום יעמיד במשפט. כל:צורי עולמים.
אם כבנים. אם כעבדים. אם"כבנים.’רחמנו כרחם אב על בנים". ואם כעבדים עינינו לק תלויות עד שתדוננו 1 ותוציא כאיור משפטינו ’איום קדוש:
444^4.4.4.444444444444444444.4444444444444444444444444444444444444444444
שבת	y
אוכלי לחם העצבים. בספר לזכריון: צצו שעלים מחבלים כרמים לרכר״ית״מגפן. שריש וזכריה: צרתם בפרך: נאק,ו ונוישעו.'בכושר חררי קךם.’.הוהק לזבריון: קדם בנתה לדורות. אין בהם חפץ.’ חלפתם ואבדתם. מדדות לזברון: קהתה דיור מאלף. אמריך הנחלתם י." למענם בכל דור. חקתהלזברון: רם חשק מאד.*כבלת נעוריכם"הרוגיה. וענייה.‘ת״תח לז״כריוך. רצה אחריך. בגיא ציה וצלמ;רת. אהבת כלולוחיה. תעש״לזבריון. 'שחתויעם זג״שאת'שמצה בקמיהם. ישם פסל ולאיא״ל . שתו לזכרון: שכלו כמעט רגע. לול/קם בפרץ. מעורר שבועה וברית לזכריון:תעבת מאז. עדרת כלילאמים. חישקתנו מהם. עדות לזכריון": תמוד כסף נמאס. דור נישקה.קהת. קננו'שנית. בי שבחנו מזכריון: י תר אייש תם. במי!דעו' יכנה. שבל ידיו. לאורת
לד
מוסף ליום א של ראש השנה
יש קהלוה אומרים בשבס ארשה
ארשה שפתינו יערב לפניק אל רם ונשא. מבין ומאזין מביט ומקשיב לקול(בשבת}ברון) "תקיעתנו ותקבל ברחמים וברצון סדר זכריוניותנו:
אשא דעי בצדק. 'תת לפועל;צדק. אשאלן—. משפטי צדק; קול'להרים בשופר: אין קורא בצדק. רודף צדק צדק. אקרא שמעה צדק". בקול בלול בשופר: בנתי במדעי. למרחוק שאת רעי. בטוי תרועה ב;ךעי". בקול־1 מתן ישופר: ביו בהרייעי. ארצה ל־ רועי. באמצו',זרועי.'בקול בה שיופר: נשת;ביוםדין.להתובחבדך\נ1להעומק הדין. בקול קפאיון ישופר: גזירת דת ודין. אם חרכתי בדין. גרוני יעכב כורערך."בקולעם שיופר: דרוש והעלרטיה. לפני מריה. דעת לטירה. קול הובישישופר: דחוי לבררו—1. בעד נכריה. דרור לכל בדיה. בקול העברת7שיופר:־הוכשל בנאפוף."בזלת גפיף. הצג״בריב צפוף. בקול חרדתשיופר: הוענש• באפוף. וישב היות חפוף." הועילו לב כפוף. בקול
*.4.4.4-4.4*.t״44.4.4״4 •4־4.4 •4*^4 ■4.4-4 «4 י4 •4-4 ■4-4 ■4.4❖ •4 •4	■4 ■4.4 •4.4 4.4-4 •4 ■4.4.4.4 •4.4 •4 ■4 •4 •4.4 •4 •4 ■4 ■4 ■4.^.4.4 ■4
וזכריון: חף תרפק משול אפרי׳ם. בישעישוע;לד ובן!קיר. הלא בכורי הוא. ודקת לזכריון: ־
אתה זוכר נ•. זוכר הברית:
אנוסה לעזרה. אמצא נגדי. אל קריוב לי בעת קוראי בקול: אשר נ?ית *5־ בקרבוינצנ.'ופה נטקיי׳ש'מ1נט.
אצפצף לו בקול: בקרני ררישני. שה פזורה אני. נגז״רתי ונאלמתי בלי להרים קול:" באמור גוזזי נדחה היא. שומרה וצלה. לאי ישאג בקול: גליתי שיח בהקיו״וחבי ערב הטה אוזן ושח. השמיעיני את קולף: היולי גז וברח מני. כעופר על הרי בתר . בבקשו דת ואות במשכנות/ ראיין קול : דלג מיתרלבתר. השיבהו"אלי. אולי:שא פניקי. עקב שמעד בקול: דרוש טיובה י^מיו. וראה שה״מיוריה. אלם פיהו'יהי צדק. ללא שמעה בקול: הסר מחלק. ידים שעירות היוגה
״ י 1	ד V • 1 -T I I *T I
מוסף ליום א של ראש השנה כפיפת שיופר: ואם שיור נעלז׳ר. ובדין יליזו. וצדק ירוץ לאחזיו. בקול לז־ל שיופר: וכמו מכניס בזיו ומוציא בזיו. וכן’מנו יגיזיו. בקול רוח שיופר: זה מכל קיולות. אישר במקהלורת. זקק לקהלות. "קיול־1’ תקע שיופר: זוממי׳ עקלקלות. מחרכי סקילות זעו בגדוע מקלורת בקיל שמע "שיופר: חיימכלשנה. ייו״ם זה ישנה. חקוק לשושנה לפול חרות ישופר: הכתו מישנה." שניה מרא שיונה. חטא כל השנה. דחיות בקול שיופר: טבע ברכות תישע. מול שופרות" תישע. טהור מהם ישעי. בקול דת שיופר: טנף צחוני רשע. בשובם מפישע. טליתט תשעשע". בקול 'שוע שיופר: יוטב מישוריפר. ומאיל" המשפר! יום המספר לקו׳ד־‘ חדויש שיופר: לקיש יופר. וסיוטן יוחפר. יישר לב יוישפר. בקול-1 שפור שיופר:" בערת הם׳ ת״וקעיבש גיא מבקיעים. כרכים משקיעים. בקול 'שאון ישופר. כל המיון
/44444444444444444444444444444444444444 .44444444444444444444****..***
שבת
בתחנונים. כי לך הקול: הושע. אישר לא תשכח עדות. ומפי זרעיו. לא לסוף קול: וחוזי ומליצי. הם בני אמי. ואז נחרו בי. למען אישמע קול: ועל מישמןתם. :עמדו ויזעקו. וגל להם סיוד.'והוא :ענם בקול: זה חמק מני. אסובב ואבקישנו. בכל מקיום הוא אנה אשא קול: זכר דודי למטה. אדיר במרום . מלא כל הארץ כבודו. למעלה קוך־איבש בקול: חילימ:םאישרבסישבילו. דברו תמונה לא ראינו. זולתי קול: חפשתי:ישימון ה:ש ואמרו אין. קדם תת״ו עוז. בעתני בקול: טהור דלג. הרים ועבר וממעון הר מור. אז נתן קול: טמאתי:דירות." ישכנו זועלה.’ליום בסא יבוא באזני קול: ;קרתי ־בעיניו. ונלוהלי בשבי! עמיו אנכי אז הבטיחני בקולי: :לד לש״נער. ושם כס בעילם. השמיע כארי וכנחש קיל: כלה מני דוב". כהתרפה ממלאכת חק במכתב העבר קול: כבש ליי. ארבעה ראשי נמר! וגם אני בהוריות
מוסף ליום א של ראש השנה	לה
^רעים. בחיל מתריועעים. כאשר הם מתרשם: קייל יריע בשופר: ?‘קולו כיוקישב יובעת בל מיושב. לרעים בסער ינשב. בקול סערת שיופר: ליודעיו יושב.'לאורת טוב !תחשב. לעת:ת*שב. בקול טעם״שיופר: מיואסיו להבקיע בוגדיו לקעקע. מורדיו להשקיע. בקוד־1 יחזוק’שיופר:
. מאריך בהתקע: מקצר בהבקע. מרע ותוקע. בקיו?־1 שלוש ישופר: נותן אימות. מהפין אמות נוסו ניואטיורת. מקול בוך: שיופר: נותץ היומיות. משבית מלחמות נוחם בהמיות. קול ישאג ישופר: סיורו כגלה. בסין לסגלה. סיס מגלה. בקולי חלול שופר: סוד יום גאלה. בחספיו״לךגלה ששון וגילה. קול ישמיע ישופר: עשור דוחה" עונג מדהה עבירות ממחה. בקול צרח"שיופר; עונות מוחה עבדות מאחה. עבודות מנחה." קול הצור ישופר: פגר והסעיר. רשע הבער. פשעיו תעיר בקול קיולוהד שיופר: פתחי
שבת
סלה. אשמיע לו קול: לחית קנה. אז מכר ארץ מי לי בשט:ם. אז הרימה קול: לאלהייישעי. משני ברזל ישועתי ומרגל עב טיט" ד,צרחתי בקול:’מדת קצי לא־ הודיעני. מתי־בארצי. תור:ישמיע קול: מיודעי- ספר. חיותם קצי. לבל ־דעת צופי. ערת :שאו קול: 'נא הבט ורא״ד־ק עדי וימרוד. אין לי מכיר למי י אשא קול: נצח אקוה. כי לא :פול דבר ממקישיבי. דממה וקול: שוש:שיש לבי בקרבי. כשמעי דודי דופק עלי פתחי״קול: m! סלה;שימני כהותם על לב. כאז תחת התפוח. עוררני בקול:
עליתני אל. על כ״ל בנות. כי בעבורי’בחורב תתה קול:
על כל אלהי״ם מאד נתעלית.’ נצח תתעלה-,.
בתרועת קול:" פעה ממדבר. צפור ממצרים. ויונה השמיעה מאשור קול. פקוד צפור"בית. דרוש יונת אילם. תקע למו בשופר. וישרוק העיר. תשקיע ותבעיהפחד רב וצעיר. מקול
מוסף ליום א של ראש השנה המ:ת שופר. ציון רמז אות. שופרות שלש מאות. צוהו־ו במדן דאיורת בקול שתוף ‘שיופר. צפצפו צבאית. כשרו פלאיות. צור כעש נפלאות. בקול עקב שיופר. קול חלושה בארקה תלישה. קוליות מתן שלשה. קוליות כנתנו בשופר. קרן משלישה. היום לזכר אשלשה. קרוא עוד שלשה. בקול עתוד שיופר. רחישתי לעליות. ועיני תלויות. ראיות כנוס גליות. בקול גודל שיופר. רביעית חיות. ל'קוד להיות. רשף שלהבייות בקול להב שיופר: שנה תעורר לישלפם גמול לצורר. 'שאונו תפיורר. בקול גבורות שיופר: שושן תדרר. גאלהתברר. 'שוכנים תזיורתבקיול הערת ישופר: תישר מהרמיוץ'לריועע ארמון . תישלג בצלמיון.בקיול המיון שופר: m! תצער כבישימיוץ. במתן'אמון תשמיע בארמיוז. קול קורא כשופר:
אתה נגלית ני! עמו ישראל ברחמים בלאט כ״ב:
4.^4 4■ 4.444.4.*4.4.4>4.«4-4.4• 4-4-4-4-4.4.4-4.4.4.4-4.4.44• 4-4.4.4-444-44-Aי4 י4 ■4.4 ■4 ■4 •4 ■4.4.4 •4 •4 •4 •4.4 •44.4* •4 •4 ■4 ■4 •4.4
למו כקול: ציור הקים מני.*לבל;עופו כנשר. לבל :כנפו משמיעי קול: צרופה אלמד. ועיני למורי. כאז ציר מדבר ואל משיבו בקול: קרב קץ. בא עת משפם קם מליץ יושר להתחנן בקול: קדיש חודש, והוכן מיועדואתקע בישופר. ויענה לי בקול: רגיש מקבר. ציהה מסלע בתת יבישי עצם. מ/גפרקוי‘י דאי •ס בהרים• י וקול V-mbrm w רנן מדמומי קול: שגג לב חותל־1.. עוד בל נטנו. בלי להכביד אוזן. מישמיוע קול: ישובב לי כקדם. דת מורישה. אשר בה עלפתני. בלפידים. וקול: תבונה הפיק. אייש נבון דבר. דוק נועם זמירות. בנעימות קול: תהילה יתנו.'אז לכל השמיע. לאל מושליבכל. ימתיקו בקול: תחת בני ציון בני דן שחו הברקת חצים. ותחמם בקול: חף תרעם לביוזזי. תתקע בישיופר. בתערות תימן. אז:לך הול: אתי, נגלת וני׳
מוסף ליום א של,ראש השנה תקיעה. שברים. תרועה. תקיעה:
,והקהל אגמריס היום סרס עולם והש״ןהוזר:
היום הרת עורם. היום:עמיד במשפט כל;צורי עולמים.
אם כבנים. אם כעברים. אם כבנים רחמנו ברחם אב על בנים. ואם כעבדים עינינו לך תלויות. עד שתחננו זותוציא כאור משפטינו איום קדוש:
ארשת שפתינו:ערב לפניך אל רם ונשא. מבין ומאזין מביט ומקשיב לקול(כשבה זבריון) תקיעתנו ותקבל ברחמים ־וברצון סדיר שופרותנו.
רצה ע אלה־נו בעמך ישראל ובתפלתם והשב את העבודה לדביר ביך!ך. ואישי ישראל ותפלתם-באהבה תקבל ברצון. ותהי לרצון תמיד עבודת:שראל עמך: ותערב לפניד עתירתנו כעולה וכקרבן אנא רחום ברחמיך י הרבים דשי קכ-נתך לציון עירך יסדר העטרה ליח'של:ם. ותהדנה עינינו בישובך לציון ברחמים ושכב נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים ״קדמוניות: ברוך אתה "י■ ";:׳?א1סך^בךךב:ראה נעבוד־ ’
מודים אנחנו לך שאתה הוא
י; אלהינוואלהי אבותינו לעולם ועד צור חיינו מגן :־שענו. אתה הוא לדיור ודיור נודה לך ונספר תהלתך. על ' ח:ינו המסודימב בידך ועל
פודים דרבנן
מודים אנחנו לך שאתה הוא יי אלהינו ואלה׳ אבותינו אלה׳ כל בשר יוצרנו יוצר בראשית ברכות והודאות לשמך, הנדול והקדוש על שהחייתנו וקימתנו כן תחיינו ותקימנו ותאסוף נליותינו לחצרות קדשך לשמור חקיך ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם יעל שאנחנו מידים לך ברוך אל ההודאות:
נשמותינו הפקודות לך. ועלנקיך שבכל ייום עמנו. ןעל נפלאייתיך. וטובותיך שבכל עת ערב וכקר וצהרים הטוב כי לא כלו רחמיך. והמרחם כי לא תמו חסדיך מעולם
קדנו לך:
ועל כלם :תברך דתריומס שמך מלכנו תמיד לעולם ועד:

מוסף ליום א של ראש השגה אבינו מלכנו זכר רחמיה וכבוש כעסה וכלה דבר והרב ורעב וישבי ומשחית ועון ודעה ומגפה ופגע רע וכל מחלה וכל תקלה וכל קטטה רפ9 מיני פורענייורת וכד־1 גזירה רגנה וש״נאת הנם מכלינו ומעל כל בני בריתף:• וכתוב לחינם טובים כל-בני בריתך:
וכל חוזיים יורוך פלה. ויהללו ויברכו את שמה הגדול באמת לעולם כי טוב ז האל ישועתנו ועזרתנו סלה האל הטיוב: ברוך אתה "הטוב שמך. ולך נאה להודות:
אלהינו ואלהי אבותינו ברכני בברכה המשלשת בת־רה הכתיבה על יד׳ משה עבדך האט רה מפי אהרן ובניו כהנים עם קדשך כאמור:
ה׳בהנים מתפללים •
יהי רצון מלפניך אלה־ני ואלה- אביתינו שתהיה הביכה הזאת שצויתנו לברך את עמך"ישראל ברכה שלמה ולא יחיה בה מכשיל ועף מעתה ועד עילם: ברקי אתה ע אליהינו מלך העולם אקר קדשנו ב;קךשת1 קל אהרן וציני לברך את עטו:שריאל באהבה:
;ברכך. ;ברכך ;; מציון עשה שמים וארץ: ;י. יי אדוננו מה אדיר שמר בכל הארץ: ךש?רך. שמתי אל כ• חסיתי בך י
ובוניו של עולם אני שלך וחלומות, שלך הלום הלמתי ואיני ייודע מה הוא יהי רצון מלפניך י; אלתי ואלו־,י אבות'
שדיו כל דזליומיותי עלי ועל בל ישראל לטובה בין שחלמתי על עצמי ובין שהלכתי על אחרים ובין שהלמו אחרים עלי אם טיובים הם חז-קם ואמצם ויתקימו בי ובהם כחלומות של ייוסף
- ."I	: -	.	•	: • : ־1	•	V T ־ :־	I •• V
הצדיק. ואם צריכים קפואה רפאם כהזקדו• מלך יהודה מהלייו וכמו;ם הנביאה מצרעתה וכנעמן מצרעתו וכמי מרה על ידי משה רבנו וכמי;ריחו על ידי אלישע. ובשם שהכית את קללת בלעם הרשע מקללה לברכה כן תהפוך כל הליומותי עליי ועל בל ישראל לטיובה ותישמרני ותהניני ותרצני: אמן ♦אר, אלו־דם יחננו ויברכנו יאה פניו אתנו סלה:
T I • Vt	~ T ״ י T | ״ T V T • T T - T
.72 •	8f
מוסף ליום א של ראש השנה	לז
ך. ” " אל רחום וחנון ארך אפ:ם ורב הסד ואמת: פניו. פני אלי וחנני בי יתיר ו^נני אני: א£יך. אליך " "נפשי אשא: ויחנך. הנה כעיני עבדים אל _יד אדוניהם בעיני'שפחה אל יד נכרתה כן עינינו אל יי אלדדנו עדשיחננו: יבש״ע ישא. ישא ברכה מאת יי וצדקה מאלדד ישעו. ומצא הן
״ tí - - tt: t • r . : ז ז | ••וזו • יו	וד ״ 1
ושכל טוב בעיני אלהים ואדם:
". לי חננו לך קוינו היה זרועםזלבקרימ אף ישועתינו בעת צרה:
ן3יו. אל״תסתר פניך ממני ביום צר לי הטה אלי אזנך כיום אקרא מחר ענני:'
אליך. ־אליך נשאתי את עיני היישבי בשמ:ם: וישם. ושמו את שמי"על בני ישראל ואני אברכם: לך. לך יי הנדלה והנבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בישמלם ובארץ לך "הממלכה והמתנשא לכל לראש: שלום. "שליום שלום לדחוק ־ולקרוב אמר י: ורפאתיו: .
▼ T	T	T
T I T! * T
כתוב בשערי ציץ שלא יאמר אצל שלום רכש״ע רק יאמרו זה:
יהי לצון לפניך " אליהי ואלה♦ אביותי שתעשה למען קדושרת חסדיך וגדל רחמיך הפשוטים ולמען ?נחרת שמך הנחל הגמר והנורא ןן עשרים ושתים אותיות היוצאים מהפסוקים
של ברכת CZ3\3r13 אלי הםמות ,אמר דק יהרהר נמחשנתו אגק״תם
פסת״ם פספ״סים דיונ״סים האמידה מפי אתרן ובניו עם קדושיך שתהיה זקר'וב לי כקראי לך״ותשמע תפלתי נאקתי ואנקרתי תמיר כשם ששמעת אנקדת נעקב תמימך הנקרא איש תם ותתן לי.ולכל נפשיורת ביתי מזונותינו ופרנסודנו כרוח ולא כצמצום בלתר ללא באיסור בנחת ולא כצער מתחת ירך הרחבה כשם שנתת פסת לחם לאכול ובגד ללבוש לנעקב אבינו הנקרא איש תם לתתננו לאהבה ולחן ולחסד בעיניך ו-כעיני בל רואינו רהיו דמני נשמעים לעבודתך כשם שנתת את ייוסף צדיקך
מוסף ליום א של ראש השנה בשעה שהלבישו אביו ?תונחת פסים לחן ולחקר ולרחמיכם בעיני ף ובעיני כל רואיו ותעשה עמי נפלאות ונסים ולטובה• איות ותצליחני בדרכי ותן בלבי בינה להבין ולהשכיל ולקיכם
: - .......... I • T : T - • • : ) •• : T T : -	:	: ו -
את כל דבלי תלמוד תורתך וסודיות׳ ף ותצי לני משגיאות ותטהר לעיוני ולבי לעביודחף ותאריך ימי(וימי אשתי ובני ובניותי)’(וימי אבי ואמי) בטוב ובנעימות ברוב עז ושלום אמן סלה:

אהר הדוכן אומרים הקהל זה:
אדיר במרום שובן כנכירה אתה שלום ושמן שלום. יה* רצון שתשים עלינו ועל בל עמך בית ישראל חיים וברכה למשמרת שלום:
והנהנים אומרים זה:
רבינו של עולם עשינו מה ש:ז־ת על־ני אף אתה עשה עמנו כמו שהבטחתנו השק־צ־ה ממעון קדשך מן השמים וביך את עטך את ישראל ואת האדמה אשי נתת לנו כאשי נשבעת לאבותינו ארך זבת חלב ודבש:
שים שליום טובה וברכה הן והסד והחמים עלינו ועל כל ישראל עמך ברכנו אבינו יכלנו כאחד באיור פניך כי באיור פניך נתת לנו ין אלהינוו תיורר־ת דרים ואהבת הקר וצךקה וברכה ורחמיםוחיים ושלום וטיוב בעיניך לברך את עמך ישראל בקל עת ובכל ישעה בשלומך:
בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טיובה. מכר ונכתב לפניך אנחנו ןכל־עטך בית ישראל לחיים טובים׳ולשלום ♦
ברוך אתה י:י עושה השלום: י חזן ונאמר כי כי.ירכו ימיך ויוסיפו לך'שניות דרים. לדרים טובים תכתבנו אלהים חיים. כתבנו• ב;ספר החיים: ככתוב ואתם הדבקים ביי אלהיכם חיים כלבם היום:


פיתחין הארון
היום מאמצנו: אמן הייום תברכנו: אמן הייום תנרלנו: אמן היום תדרשנו לטובה: אמן היום תישמע ישועתנו: אמן היום תקבל ברחמים וברצון את תפלתנו: אמן היום תתמכנו בימין צרר,ך:
י ־ ׳ י !	סוברין האי־ ך
כהיום הזה תביאנו ששים ושמחים בבנק ישלם. כיתוב על v נכיאק והביאיותים׳ אל הר קרישי. וש־מהתים בבירת
ן • :־| ־ ר •	•	v	- ד|: •	:••־:*	: •• -
מוסף ליום א של האש השנה	לח
תפלתי. עולותיהם ןזבחיהבם לרצון על מזבחי. כי ביתי בית תפלה יברא לכל העמים. ונאמר ויצרנו יי לעשות את כ?־1
• T T :	T • T ־ ־	!T ־:־ י	T V
החוקים האלה ליראה את יי אלהינו. לטוב לנו כל הימים
• VÍ. T: V	7 : • : V ” T I ־•	T ־ T ־ T ־
לדרתינו כהיום הזה: ונאמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשיות את כל המצוד, הזאת לפני יי אלהינו כאשר צונו וצדקה וברכה
7	7	•	: 7	-	• : ••	:v: t *•	:־־	7 7: Itt: t V
ורחמים וחיים ושלום ילדה לנו'ולכל :שראל עד העולם:
' ברוך אתה •יי המברך את עמיו ישראל בשילום:
וסוקעי; תשר״ת תש״ת	קדיש שלם
אין כאלה־נו אין כאדוננו אך כמלכנו אין כמוישיענו: מי כאלהינו מי כאדוננו. מי נמלכנו מי ממושיענו: נודה לאלהינו. נודה לאדוננו: נודה למלכנו. נורה למיוישיענו: ברוך אלהינו.ברוךאדוננו. ברוךמלכנו. ברוך מושיענו: אתה הוא אלהינו. אתה הוא אדוננו. אתה הוא מלכנו אתה הוא מושיענו: אתה הוא שהקטירו אבותינו לפניך ־את קטדת הסמים:
פטום הקטרת הצרי ןהצפדן וההלבנה והלבונה משקל שבעים 'שבעים מנה : ימוד וקציעיח שבלרת נרד וכרכום משקל ישישה עשר ששה עשר מנדת. הקיושט שניט עשר. וקלופה שלשרת. וקנמון תשעה. ביולירת ברשעת ת'שעחקבין\ין;קפרי0ין סאין תלתאגקביץ תלתא ואם אין לו יין קפריסין מביא חמר חורין עתיק:’מלח סדיומית רובע הקב. מעלה עישן כל שהוא: רבי" נתן אומר אף בפחת הירדן כל שהוא ואט נתן בה דביש פסלה. אם חפר אחרת שכל סמניה חיב 7מיתה:‘רבן שמעיון בן גמליאל,אומר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף: ביורית כרשינה שישפץ בה את הצפיורן כדי שתהא' נאה: י_ין קפריסין שישורין ביו את הצפורן כדי שתהא עזה: והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסך שי רגלים בעזרה מפני הכבוד:'
מוסף ליום. א של ראש השנח השיר שהלדם היו אומדים בבית המקדש: ביום Win ן היו אומרים ליי הארץ ומלואה תבל־1 וישבי בה:
בשני היו אומרים נדול \\ ומהלל מאד בעיר אלהינו הר קרשו בשלישי היו אומרים אלהים נצב'בערת אל בקרב אלהים ישפוט ברביעי דדו אומרים אל נקמות יי אל נקמות הופיע. בחמישי’היו אומרים הרנינו לאלהים עזנו הריעו לאלדד.;עקב: בישישי היו אומרים יי מלך גאותלבש לבש יי עיז התאזר אף תכון תבל בל תמו״ט: "בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת: מזמור שיר לעתיד"לבא ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים:
V ן	- T l T	»־־־״* T T *
תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בבל יום מבטח לו שהוא בן עולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות:
אמר רבי אלעזר אמר רבי חדנא תלמידי חכמים מרבים עלום בעולם שנאמר וכל בדך למור;:: גרב עלום בניך! אל תקרא בדך אלא בוניך: עליוכם רב ילאל׳בי תורתך ואין למו מכעיול: :הי עלום בחילך עלוה בארטנותיך: למען אחי ורעי ארברח ןא עלום בך: למען בית יזי אלחינו אבקשה■ טוב לך: :: עז לעמו!תן ;י יברך את עמו בעלום:
עלינו לשבח לאדון הכל לתת נדלה ליוצר בראשית שלא עשנו כניו” הארצות"ולא שמנו כמשפחות האדמה.
שלא שם חלקנו כחם וגורלנו ככ״ל״המונם. !אנחנו כורעים ימישתחוים ומודים'לפני"מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך
הוא שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ. ומושב:קרו בשמ:ם ממעל. ושכינת עזו בגבך,י מרומים: isin אלהינ״ו אין עוד. אמת מלכנו אפס" זולתו ככתוב בתורתו וידעת היום והשבת אל לבבך. כי יי״הוא "האלהים בשמים ממעל
־ ד - TF *VI T T|	.! V T I V T *	*
ועל הארץ מתחת אין עוד!
?ל ?ן נמוד, לן: אאזינו לךא1ת טהרה בתפארת עזן: לרי!גניר נלולים p הארץ והאלילים קרורת ;כרתץ • לתקן
מוסף ליום א של ראש השנה	לט
עולם במלכות ישרי וכל בני בשיר;קךאו בשמך. להפניות אליך כל רשעי ארך. יכירו וירעו כל ישבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לישון. לפניך ע אלוהינו.יכרעו ויפיולו ולכבוד שמך :זקר:תנו.וירןבלוכלם את עיול מלכותך. ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד. כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד: ככתוב בתורתך ך שליוו־ לעולם ועד: ונעטר והיה יי למלך על כל האי־יז ביום ההוא יהיה יי אהד וישמו אהד: קדיש ־תים. א נע־ ב niTDt.
שיר שיל יום. והוקע־] ל' קוילרת í
־ שחרית ל-יום ב של ראש השנה
די£ל־
יושב על כפא רם ונשא
שיוכן עד מדיום וקדוש ישמו: וכתוב רננו צדיקים ב;י לישרים נאוה תהלה:
תת ף יומם:	י ישרים	v בפי
תתברר :	צ ריקים	ובדברי
תת ק דיש :	ה סירים	ובלשון
תת ה לל *	ר דיוישים	ובהרב V! v!
למקהלות רבבות עמך בית :שראל ברנה יתפאר שמך מלכנו בכל דיור ודיור שכן חובת כל היצורים לפניך _יי אלד־יינו ואלדד אבותינו להודיות להלל לשבח לפאר לרומם להדר "לברר לעלה ולקלס על כל דברי שיריות
ותשבחות דוד בן:שי עבדך משיחך:
ישתבח. שמר לעד מלכנו. האל ’המלך הגדול והקדוש בשמים ובארך כי לך נאה יי אלז־דנו ואלדד אבותינו
־ T ־־ •	I	“ - VI TI V T I * • I V T T- ••
שהדת ליום ב של ראש השנה שד ושנתה הלל וזמרה עז וממשלה נצה גדלה וגבורה תהלה ותפארת קדשה ומלכות ברכות והודאות מעתה ועד עולם: ברוך אתה יי אל מלך גדול בתשבחות אל ההודאות ארוז הנפלאות הבוחר בשירי זמרה מלך אל
T	:־ ( “ • I V V T Í • - * * •* . ~	T Í •*
דזי העולמים: ס״ק F ברכו את יי המבורך:
P״m בחף;י המבורך לעולם 'ועי* .
ברוך אתה ך אלהינו מלך העולם. יוצר אור ובורא חשד עשה שלום ובורא אתהכל:

ק־דל •תביך וישתבח ו־תפא־ דת־ימם ויתנשא שמו של- מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלהים: סלו לרכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו: ושמו מדומם על כל ברכה ותחלה: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: יהי שם מבורך מעתה ועד עולם:
אור עולם באוצר חיים אודות מאפל אמר ויהי: מלך אמון מאמריך מרחוק מצב. שמך !תפאר בעדתך י.ת:צב. לעולם ך דברך נצב. מלך בכלותך היום מעש אמנותיך מדין הצלת״מרוהם בתמונתה.’ללד ודיר אמונתך. מלו ׳גילת {1=*ptt^=: ענוד ”לדטלט משאתך איום. למישפטיך עמדו היום:
שימי־׳ מצית עדיך ועובדיך. נטלם ונשאם להרבות כבודך. כי הכל עבדיך קדוש:
זכור דורעין! לתחי לעודדם. והרם קרנם נרהטיןזלהיןים• זכור עדתך קנית הדם: זכור המשוכה אחריך באהב לחלותך: ’נסמכות בישעישוע דת נחלתך. גאלת 'שבט נחלתך: זכור ומהר יום ישעך לקרבו. בדבירך להשתהות ובמישבנותיך לבא. הר'ציון זה שכנת בו:
ברחמים יקר צעירי הצאן. חקם הטריפם פנימי וחיצון. ואני תפלתי לך יי עת
רצין קדיש:
ישופר זמנו בא תקוע נענשו. בקקן א:ל להזכר לבחוניו.
אחר נאחז בסבך בקרניו. שופר הרד המהנה מרחוק לעמוד. רחום זכרהו ולצדקנו תחמוד. השופר הולך וחזק
יוצר ליום ב של ראש השנה	מ
והזק מאד: שיופר מכסת בכסה למי מנה עפר. יישובוז מאון ככפור להתכפר. תקעו כחרש שיופר:
אל חנן נחלתו בנועם להשפר. ידעם קרא קרבנות־ו במספר. ותימב לי* משיר
פר. קדוש:	.
מלך .ישפוט עמים במשרים לנשאו. צופה לדקדק דנם בהתנשאו. כונן למשפט נסאו: מלך כפיר נקדש בצדקה לבדו. ה, ינכה במשפט בהתבבדיו. לעשיות משפט עבדו: מלך ברוגז’רחם:זכור כנואמיו. רןיוב להצדיק עם המיחדים שמיו. עמיו ישראל דבר יום ביומו: יראה פעלך והדרך
לתמימים. חיות בצלך לאויך ימים. מלכיתך מלכות כל עולמים. קדוש:
זכור טקרך. נחת שלד?ןז לערכה. אדר תהאתך ??׳10 להתברכה. זכר צדיק לברכה: !כיור נדיבי עטים אביות העולם. הש1ןדעבדיה מ!ר1ן ונעלם: !רוסי” מעולם ועד עולם: זכור סכת שלם היושבת בדודה. חושה להכין איותה ולסעדה. ישמח הר ציון תגלנה בניות יהודה:
לחיי עולם יכתבו אמוני. יזכרו לחזית בנועם יי. לזכרון בהיכל יי. קדוש:
שיופר עבית קולו נישמע באישור. להעטות שמחת עולם בקשור ובאו האובדים בארץ אישור: שיופר פצץ קולו בעברי נהדם. חירות להשמיע :הודה ואפרים. והנדחים בארץ מצדים: שיופר צרפת וספרד:צרח להתקדש נפוצים בארבע נצה יחריש. והשתחוו ליי בהר המוריש:
אטיו ניחומיך ’שעש עוני בכפלים . סלה לעבדך בכל נבולים. בהר הקודש כירושלים. קרוש:
מלך קדוש 'שיוכן שמי ערה. נהץ מבשר עלות הפורץ. "	" מלךתגל האר{: מלך רם ■:■?אדרורע וער. ?נה
קריתך כי באמיועד. :::מלוך לעולם ועד: מלך שלטונך לעד ביל משלם. ישר ליראיך דרך להיועילם. :מלוך ::
לעולם * תנהננו בארצות החיים להתהלכה. באור " לכו ונלכה. והיתה ליי
המלוכה. קדוש:
המאיר לארץ. בבורו איחל. הכל כסדר כדאתמול עד אחד שמינה עש־ה. ותרנצא הכל בדף ב . ואח": מתחיל היזזן:
תפלה.לשליח צבור בקול
יוותחין הארון	1
ברוך אחה יי אלהינו ואלה׳ אבותינו אלה* אברהם אלהי יצחק ואלד,י יעקב האל הנדול הנבור והנורא אל עליון נוטל חםדים טובים וקונה הכל תוכר חסדי אבות ומביא נואל לבני בניהם למען שטו באהבה 2
מסוד חכמים ונבונים. ומלמד דעת מבינים. אפתחה פי בתפלה ובתחנונים. לחלות ולחנן פני מלך פלכי המלכים ואדוני האדונים:
אתיתי להננך בלב קרוע ומוךתח. בקיש רחמים מגני בפתה: גלגל רחכיך ודין אל תמתח.” שפתי תפתח: דבר אין בפי ובלשוני מלה. הן יי ידעת בלה: וממעמקי הלב לפניה איוחילה. אחסה בסתר כנפיה סלה: זלעפה ופלצות אחזוני במורא. חלות פני נורא בנפש יקרה: טוב ט״עכם ודעת קטנתי להסרה. על כן זחלתי ואירא: ידגעתי באנחתי איך לעמוד לפניך. כי אין מעשים לזכיות בעיניך: לחליו״תך שלחוני מקהלות המיונך. תכין לכם תקשיב אזנך: מה אני ומה חיי תיולעה ורמה. נבער מדעת ובאפס מ״זמה: סמכתי :תודיות״י בספר החכמה. מענה רך ישיב הימה:עזי אליך אשמרה לסעדי. "פתח דבריך האר להגידי: צדקני ואמצני ותן לאל:די. כי אתה משגבי אלתי חסדי. קהליך עומדים לבקש מחילתך. רחמיך יבמרו לרחמם בחמלתך: שופכים לב כמים לעמתך. ואתה ־תישמע הישמים מכון'שכתך: תחזק לעמך"ירם הרפה." ישלח מאתך עזר ותרופה: ניואמיך ־"־afeW והתקפה.V אמרת אליה reni.' "
- *	1 • T T | I T I | “ I ־	VI	*
סוברין הארון
אמרתך צרופה ועדותיך;;דק. באי עדיך בריב אל תדקדק.
גשתך לחפש כל תעלום ובדק. דין ענייך במשפט הצדק: הן'עולמך בנית" בחסר. ורב חסד מטה כלפי חסד. זכיות הכרע ועזך ת!סל. m על ניני מוצא מכשר: טרם נקרא אתה תענה. !מצא לנו חסד במענה. בפקדך היום ן<יך להמנה. לנו מלאכיך סביב יחנה: מדת טובך עלינו הגבר. נקנו״מעון ופישעינו העבר. שגב בזרוע למקויך בסבר.
יוצר ליום ב של ראש השנה	פא
עוז חלפת <לח ועלית אבר: פעלת אזרחי לפניך להזבר• צרבו יליץ ביושר ומסטין;סכר. קבל מוראך יחודך לחבר רץ בפקודיך ל:'שר ול:קר:" שלם נמצא"בכל אישר נפקד. שועשע כהיום בחנטימופקד: mן תחלה ועיון למרחמיו ישקר י תמתו בעת אשר פקד:
בו שועננו מעולם ויעננו ניוראיורת. ברצוי חנוננו קבר־1 בחעלאיות: ח« יחלצנו במעיו מתחלואי תוצאות כצפרים עפות כן ;גן;; צבאות:
זכרנו לח״ם מלך חפץ בחיים. וכתבנו כמפר החיים. למענך אלהים חיים . מלך עוזר ומושיע ומנן. ברוך אחה יי מנן אברהם:
אתת נכוה לעולם אדני מחיה מתים אהה רב להושיע. יפיריד öen מכלכל חיים כחסד מחיה מתים ברחמים רבים. סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקים אמונתו לישני עפר. מי כמוך בעל נבורות וטי דומה לך מלך מטית ומחיה ומצמיח ישועה:
תמים פעלך גדול העצה. שהרנו פניה וצדקתה נמצא.
רחץ טנף וחתם ׳שמצה. קבל אנק וגדור פרצה צאן לטבח גזר ממכלה. פדם וכבשים לשלמים ועולה"עריבת שפה נערוך כתפלה" שיחנו״יושפר כההטר וכלולה: נתיב יוישר אם נער,ל"בלכרת. מישלחתך"לעזוב להתרפיוו־ת במלאכת. לנגדך יופקד מזבח מערבת. במאכלת הטאכילה מאז נערכת: תר אב ובן בלכתם להר מור. טבח לחכן מפקדך לשמור. חנובם נצור רחמים לכמיור זכר'שבועה בקטורת לתמור: ובישבתך היום לדין עמים. המלא על צאצאימיו רחמים. דיננו הצהר ולא" נכלמים. גפן נטיעתך תכין לאךךימים: בזכות נעקד הקשיבה משחקי אביוני אדם קוראיך מדוחק: חץ ישמנו על ספרך לחי\ם יוחק.
וניב שפתינו הקישב כרעתר יצחק:
שפתינו מדובבות"עוז ובצדקתו נהיה. ברחמיבב ;צדקנו וזרוענו;היה: חץ יהיעו כקדם מיומ;ם אחת ביום הישליישי;קימנו ונחת: '
V <	81	Muchfor Tóm. L
טי כמוך אב הרחמים: זוכר יצוריו לחיים ברחמיו ונאמן אתה להחיות מתים 0;חחיןיארון •	ברוך אתה יי מחיה המתים:
שלחתי במלאכות סגל חבורה ׳שומרי אמונתה ומיחדך במורא. שפכתי עזיה לכמש עתירה שמע :י קולי אקרא:
סונרין הארון
מדבר בצדקה. חונן ומתרצה. מחסה ומסתור לדורשיך המצא. מתח דיניך אם ביצורים תמצה.’מלפניך משפטי:צא. ערך תק;עתנו ישעה בבירורים. ערבב.קטיגור ואמץ סנגיודים. עקרת ב:ת וחצובת צורים. עיניך תחזינה מיישרים. ומכר לפניך צדקת התם. ויעד אוהליך ובכסאך נחתם, והלצני מפישע ומעון נכתם. ואל ימשלו בי אז איתם: נוהג בחסד זוכר הברית. נקנו מנסתרות ומכהיכביורית. נחנו באמתך ותננו*לאחרית. נושא עץ ועובר על פשע לשארית: בהנשאך לכסא נורא ואיום. ברוא' תלד להישפט כהיום. ברחמיך עלינו דמציאנו פדייום. באלהים הללנו'כל היובם. רוע יצרנו הסר בחמלתך. רצנו וסוככנו במהס אגרתך. רצה תישובתינו ןהךבד־י, מחילתך.ירעה’עמך בשבטך צאן נחלתך: ידענו דרכיך ואיוךחיותיך לתמוד. ישר פקודיך בלבנו לצמוד. יכמרו רחמיך סליחתנו לחמוד :דענו כי חטאנו ואין מי:עמוד: צוה' ישוערתך לרע;תך האהובה. צמאה לחסדך כמהה ותאבה צפה והבט כי מאיור נכאבה. צדקתך בהררי אל משפטיך־ תהום רבה: הפוץ בהגיוננו ובקול תרועתינו חטאינו הלבן והפקד ישגעו הבל והצמת קדק־ד מסטיננו הננו אלתים חננו כי בך המה נפשנו: קרבנו ל:'שעך בזה ראש שנתי'קבץ נפוצותינו למרבץ קריתי:'".! קמיבם :הזו כי מאתך תהליתי. קור קויתי:: תוחלתי:
:מלוך:: לעולם אלדדך ציון־לדר ודר הללויה:
ואתה קדוש יישב תהליות ישראל אל נ^־־ז:
פ־תחין הארון
א תה הוא אלדדנו. בשמים ובארץ: ג ב־ור ונערץ. ר גול מרבבה: הוא שח ויהי. וצור, ונבראו: ז כרו לנצח.
•• •	—	•ד•	—	•».. •	*	• • T 1 * Ti •• “
הי עולמים: טהור עינים. יושב סתר: בתריו יישובה. לבוישו/ידקה: מעטהו קנאה. נ אפר נקמה: סתרו יישר. ע צתו אמונה: פעלתו אמת. צ ריק וישר: ה רוב לקוראיו באמת״ך םומתנשא: יש יוכן שחקים. תולה ארץ על בלימה: ז חי רכן*ם נורא מדיום וקדוש: סוגרין האיון
ויען דער צווייטע טאב אן זינטאג סאללט יוירד דאז אעטער דער ליניע געזאנט.
שסו מפארים,עדת חבלו. ונערץ' באראלי קרש הלילי• ובהיכלו ביוד אומר כלו. קדוש:
I T	•	T	T ~ :
שומרי מצותיועוד יישובון לבצריון. נדברים קראיו בהכשר ו:תרון.רקשב'יי ויישמע ויבתב בספר זבריון.קרוש:
שפרו מעשיכם וברית לא תופר. נאקתכם יאזין שהקים ישפר. ותיטב ל;י מישור פר. קדוש: שבטי מהוראה עלה והמשל. נטישיות צרים בהתרה לנשל.
• ן .I • •ך •— |	.. • — . ••	• .	ץ •	|	| J — ..
והיתר. ליי המלוכה ומושל. קדיויש:
TJT:	־ T ־־ I T ” T Í
***44-4.44.4.4.4*4.4.»4.4.4.4.4-.t. 4.4.44.44.4.4.4• 4• 4• 4 4• 4.4.*.:-4. *4•	4.4.4• 4.^44.4.4.* a
שנח מגדול עיוז ישם הגדול, נצה בתתו למלכו עוז ומגדול ביום ההוא יתקע בשופר גדול. קדיויש: עמוסיק תוקעים ומריעים בשופר. אמרתק לק:ם כחוק המספר. תקעו בחריש ישופר:
פשעם העברועונם כפר. ׳'מענם ^ערב כהקרבת כבשים ופר. בחצוצרות וקול שיופר: צמהיהם ירבו כחול אין מספר. צבריהכב יעוררו ונעלו מעפר. כנשוא נס הרים תראו וכ:תקיו_ע ישופר:
קו־ל! תעיר ותריע. להכרירת כל מריע: ותומדיש ביודעי להריע קדוש:
אדרת ממלכה. על מה הושלכה. ועור לא מלכה. לבל
־־ V V	״ T T J	־ T T I « T T 5 V	. ־*
83
. יוצר ליום ב של ראש השנה שנותינו ממרחק;גליות להר קך'שו. ונפארנו תמיד בדביר מקדישו. כי זכר דבר קד״שיו. קדוש:
שבח מגדול" עוז שם הגדול. נצח בתתו למלכו עיוז ומגדול ביום ההוא :תקע בשופר גדול. קרוש: f כל יושבי תבל וישיו״בני ארץ. יאמרו תמיד הגדיל ע לעשיות בארץ. והיה יי למלך על כל הארץ: קדוש:,
V » TJ T T I | V T T «| ■יי f V T T T ד ן
אדר והוד אתן בצביון, שוע אערוך בניב והגיון. אקרא לאלהים עליון :
ביום הנבחר מישמ״יע״רץ. מיישרים לשפוט קדישתו להעריץ. יי ־מלך תגלהארץ:
גאותיו גדלה עולם" מהביל. עזוזיו לספר כח מי יכיל מלך על"כל הארץ אלהים זמרו משכיל:
V T T T ' I V V ן ״ I - * VÍ	־־־ I *
שסו מפאריס עדת חבילו. ונערץ באראילי קודש הלולו. ובהיכלו כבוד אומר ,	כלו. קדוש.	,
דיע ישימו כל בריותיו.	וידעו כי גדלו גבורותיו.
־	▼ •	t I IT • ^ ft T •I T
זכר עשה לנפלאותיו:
הציב דרה אבן פנתיו. נחליאל עבור לשעשע באמתו. זכר לעולם בריתו:
T־־	* tfnutuVnu/uu
הומליבה. ואחריו הלכה. שלא כהלכה. עליה הומלכה גברת ממלכה." עד" תופע מלוכה?בולי חרכה. מתמי״מי
» VV	־TTI	*	־	TIT 1 I T X	־ :	•	־
פרכה. ונתן לה ארכה. רחבה וארכה. וקישת דרכו-ח. ועול האריכה". בעתה. ברכה. והנד"דרוכה. ועד עתה מולכת: יסודות ערמה. ערה והחרימה ע״ד יסוד ערמה ראש הלימה. וסיוד הערימה. וידיה רמה בערה מערמה.
* T T T T ?TJ. T * vl V I T ד T	ידו T
ועד ישרוק רומה. ותאפיוד מלוכה: ןריעיותי גדרה. אחלי שדדה. וחרישה ושדרה. קצינות רפדה. ומלכות אפדה. וזאת הקפידה. יזמה"ומרדה. עבוד"לזד חרדה. וחללה מלו?ה : לחצה נניימלך.'ופצה למין מלך. מי ל’ ?Wn
יוצר ליום ב של ראש השנה	מג
ורשם בחיוק דת הגיוני. בכל שנה יישנה לזכור זכר׳וני: לזכרון בהיכל י;:
שים" מציתיו עוד ישרבון לבצרף. נדברים יראיו בהכשר ויתרין. ויקשב « ויכתב בספר ?כרף. קדוש:
ןכח קדיש כהוכישר אז בעיניו. דגל תמורתו איל להקריב לפניו. אחר נאחז בסבר בקרניו:
T T Í	־־ ־ V: V ־־	•־:־־I	: ־ | T Í
חים חניטיו לתקוע בזה חדש• ייום זה אם יקרה בשבת
•	•• t • -t ״ :	ן ־	:v v v • •יד ן t v ־ *
קיש. זכריון תרועה מקרא קדיש:
טבעו אם בחול יביואכם.	צוו לתקוע בכל גבולככם.
*	:	•	1	: 1- •	-	• I ן	ן t	ן *V
יום תרועה :היו לכם:
ש6רו מעשיכם וברית לא הופר. נאקתכם יאזין שחקים שפר. והטיב ליי משור
פר. קדוש:
:רום צור :ישעי בפי כל אמיבם. חשוף זרועך להושיע ממתקוממים. מלכותך מלכות כל עולמים:
כד,גלותך לעין כל ׳שכנך. להועד. קהליות ורבבות בפימיו להעד. ע ימלוך לעולם }עד: י לך יאתה כבוד ועוז הגוים. חלד וכל שיוכניה וכל האיים.
\ | 1 T־ T	ד	7	V V • •I ן T T I T V I T * •
מי לא :ראך מלך הגידם:
שבטי מקוראך עלה והמשל. נסישיה צרים בהתיזך לנשל. והיתד, לי׳ המלוכה
ומועןל. קדוש:
מוטות צרים שבר והבחירם. זרוייך קבץ והנם תפדם.זכור
I V 1 •••:-: •• •	• T -ן - T • I I ״ * - .1
עדתך קנית קדם:
I r I : r -t ׳ V| V T
4-4 ■4.4.4.4.44.4.4-4.44-4.44 ■4 •44 .4.4.44-4.:..4-44.:..4.4 ■4.4 ■4.4 ■44444444444.44.44444.44.4-44-4.4.44*4++♦♦+♦
:הרה בכם מלך. זולתי אין אני וא?סי מלך: ,"ן רם על כל מלך. תגע־לנה ממלך. ולךתישיב מלוכה:
V V |	־־ T X * T |1 | V V * T V X
תעיר ותריע. להכרית כל מריע. ותוקדש ביודע׳ להריע קדוש.
מלך ממלט מרעה. ליודעי תרועה. האל קרויש:
?לחייי rá״ 5rá’rárá’rá׳01 ?rá נייא ויריע:
אאפיד יזר איום. בשלוש קךישה כיום. גבורי כה נדלה דך,תהומית דנילה. התירוה המלתותקוהו בהלל
ייוצר ליום ב של1 ראש השנה דךיבי עטים ינוחמו בכפל:ם. קמיהם על פנימיו גלה עולים ;בור יי לבני אדום את יום ירושלים:
סלול מפלתנו יישר לצעוד. ובן י.5ןיןףר)ךסול דא :מעוד. כנמת זכור אזכרנו עיור:
שבותנו ממרחק עלות ילד,ר קדר;.- ונפא־־גו תמיד בדברי מקדשו. כ• זכר את ידבר קדשו. קדוש:
עמוסיך תוקעים ומריעים בשופר. אמרתןז לקי_ם כחוק המספר, תקעו בחריש שופר: פשעם העבר ועונם כפר. מענם יערב כהר,רבת כבשים
! T	~	•*	־ 5* T ־ •־	VÍV trT ־	T\S • I ־־	T I •
ופר. בחצצרות וקול ישופר:
צמחיהם ;רבו כחול אין מספר. צבריהם ;עוררו העלו מעפר. כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שיופר:
שבח מגדול עוז שב הגדול. נצח בתתו למלכו עוז ומגדול. ביום ההוא יתקע. בשיסר גדול. קדוש:
מיית משוש היכל ואולם. מזבח ישיב וכלי ישרת כלם.
* I* ־ T	-	־	:	»	• X--T i “ T - 1 ‘ T
:י ימלוך לעולם:
שמים" וארץ ירננו לשמו. :עריות ימחאו כף לענעימיו.כי פקדי י; את עמו:
תוקף אראלים וכוכבי צפר. תהלות יתנו ישבח להשפר. . הללוהו בתקע ישופר:
444444444444444444444444444444444.4444444444444444444444444444 444•* <4 ■44
ומלה: זיוכר לעד זכיות. הדישוהו זמר חיות. טיוב עומס
• ן	« ץ	•	— ן-	V V	■	•*
מורח. ייחדוהו בחרוש ירח כיובש כל כעסים. לבל אף לחשים: משרתי' בחיל מורא. נחבט הללו נורא: שרפי סביב סערה. ענו למעביר עברה: פליאים פעחו פה. צלצלו הכיל צופה: קהלותעם קדושים. רוממותו רבבות רועשים שמע קול שיופר. תאזין ואשמה תופר: "!ן תשלש שופרות בהר הקדיש. ואשלש קרישה בקידיש:
, -	- ן...	1\\ I t •
סלך זוכר אחוז קרן לתוקעי לך היום קרן. נורא וקדיש:
יא! .אנס פא! אדון אם מעשים אויף גלאס! מיד
כל יושבי תבל ושובני ארץ. יאמרו ron הנדיל י׳ לעשות בארץ. והיה יי למלן על בל הארץ. קדוש:
m! וקהל ישפוט תבל בצדק ולאטים במיישףם. האל קדוש: והוא באחד ומי ישיבנו. ונפשו אותה ויעש. נורא והדוש:
I Ti	T	“T ־ T i •	! ” !
אתן לפועלי צדק. ביום הנבחר מעש להברק: גאותיו מאד גדרה. דרך ענותו לפי הגדלה:־ הוא אדיון״העיולם.
ומי הקישה אליו וישלם: זוכר הולך בתום חונן ועושר,דין יתום: טהור מרום ונשא. יפה בעתו הכל עשה: כביר לא ימאס לנמר, בעיניו נמאס": מפואר רוכב ערביות: נוגה נגרו ואש להבות: סיועף בחרבות ישנוניות. #בור יתומים ואלמנות: פועל אדם ישלם."צר פה ומשים יאלם: קונה הכיל ברחמים. רם ומשפיל רמים'שופט יצוריו בחנינדה. תמים פועל אלאמונה: שופטי ארך כתוהו. מפחדו :בהלו ויתמהו: עושה משפט עמו. ותחלה מקרמם מפני זעמו: נךיב״ים בדקחקם יחילו. כאישרמשפטו"פ״עלו: רואה כל תעלומות. ייוישב בגבהי טרומיות: צופה כ״ל נולדות חופש כל העתידיות. קורא הדיוריורת מראש. הקרי לב לתור ולדרוש: ח,, זוכר ברית ראשונים קים שבועה לאחרונים:
ישפוט תבל בצדק ולאמי□ במשיים. האל קדוש:
-חו״ק אדון אם מעשים אין בנו. שמך הגדול:עמר לנו. ואל _ תבא במשפט עמנו./קדיויש : חו-ק הן לא:אמין בקדושיו. ותחלה ישים באילי תרישיישיו. - ואיך:צדקו קרוצי" נושיו". 1"קדוש: שבתי וראה תחת השמיש. אין טוב לאנוש מהתחמש.ביראת מעזו לחזק ולא להמיש : 'שורת הרין ריאתדה עיני,
נבין תחלה מאדם ־הקדמוני בצלם אלהים נברא"בערן גני: מעת הפר פי ממלכת. בירן לא לן ונגדש בשלכת. ואת להט החרב המתהפכת: מדרך בדרך טיוביכם להועילו.
יוצר ליום ב של ראש השנה ממזרח העיר עלם טאפיליו. צדק יקראהו לרגליו: על נסותו מבטחו בבח־נה. ופך להודיע אם יירשנדה. נגררו גזעי! גרות ארבע מאות שנה‘: עורו נדיבים והתאיוששו לת־א״וה בקשו צדק בקשו ענוה. אולי :ש תקוה: ותיק הנעלדה באחד חהריכב. לשמונה קיש ברית בשרים. וזרע ומצא מאה שערים: ולשישים נחנט במציק ומשעשע. ולשיבה כהה מאורו לתשע. עבור שאתו פני הרשע: נא שימו על לב מוראות:’ ותשיבו יד מעול להמלט שתלאו! . אולי יחנן יי" צבאיות:" נעים אישר טובו אוהליו., ותוארו חקוק
VÍV ־ | T T : TÍ '	ד t : T T V“	ז I |
בכס זנוליו. והנה ע נצב עליו. בשובו מפדן ונחלץ מתלאה. ונדריו אחר לאל לו נראה. נכשל בדינה בת לאה: בינו יצוריו לרחמיו לישאף. גורו לכם מפני סערת הריון אף. אולי תסתרו ביום אף: רעים ןא״חיבם בני היצהר. אשר אצו במישלחתם כצבי למהר. והגבילו סגלה בתחתית ההר. רבי תורה כתבו לעם. והיורום דרכיי־ יישר ומשפטי נועם. ובמי מריבה" הפקדו" בזעם:דעו דאת כל־ יושבי אדמה. אם כן בתמימ״י הכמה מה י״עשוימלאי מרמרה : :דיר ע אישר מלך תחלה" כבן ישנה נקי מכל עולה. ולא נעצל ממלחמת עבור העלה:־ צוה"על" מדדת המזנב: ישנה ‘מפקד והיובייש כגונב. בחמלו־מעדניות בכשפיו מתגנב: צור נחכז כי המליכו והפילו ב:ד אויביו ‘לדעכיו. ומה "יעשו מפירי דין בערכיו: חסיד ה־מנעים זמירות לקונו. והובן בחסד כסא גאוניו ועשה משפט וצדקה להמוניי: חתף לברוח מפני פרי בטנו. הקדימו רכיל מישקר על אדוניו.־ והלק ליו שרה בחלק לשונו: קול החלוןכהסכית ממעונו הלק מלכותו. בין עבדו ובין בנו. ומה ״יעשה מלשני בפקוד עליו הריונו: קהליות ורבבות ואלפים. אשר"לפנינו עברו"הלופים. ולא יכלו להצטדק חיות חפים:׳ דן שמי.ם"בעיניו לאזכו. וכל לגיוני
שחק כפשתה דיועבו. ונתעב ונאלח מה יזכו: קובץ מרמה ומסתתר בענינית אם ייאמר בלבו מי;עידני לפניו. קיור־ותיו ורהיטיו ועציו ואבניו: טהור עינ:ם ברע מראות. הצלל חטאינו בעמקי מתבואות ועשה עמנו לטובה אות. נחנו אם פשענו מאחריך. הזכר לאבות העולם בחירך ואל תתעלם
מתחן מישחריך:
חלף פרים ומנחה הנוגה: זכור חגיונינו ותן לנו חנינה. _ק:מנו לחי״י״ם טובי״ם בזה ראש הישנה:
הן ל^ יאמין בקדושיו. ותהל ה ישים באילי תרישישיגואיך
־* T I *	(	״ T T TÍ T í T I Í *	:	-	־* I •• I T * I
:צדקו קרוצי נושיו קדוש: םיהח' האר'ה ובכן ויהי ביישרון מלך: מלך עליון. א#יץ המנשא. לכל ראש מוקנשא אומר ועושה. מעוז ומחסה. נשא ונושא. מושיב מלכיכם לכסא: לעדי עד:מלוך:
מלך עליון נבור כנבוריות. קורא ההוריות. נולה נסתרות. אמרותיו טהורות. יורע ספורות לתוצאות מזרות:
T “	TI	I	_	1	T T #*
לעדי עד ימלוך:
מלך עליון. המפואר בפי כיל. והוא כל ןכיל. המרחם אח כל. ונותן מדדד־ה לכל. ונעלכם מעין כל. ועיניו מישוטטיות בכל: לעדי עד ימלוך:
מלך עליון! זוכר נשכחות. חוקר טוחיות. עיניו פקוחות. מניד שחות>^הי הרוחיות.אמריותיו נכוח'ות:"לעדי עד ימלוך:
מלך עליון. טהור בזבוליו. איות הוא באראליו. אין ערוד אליו. לפעול במפעליו. חול ישם נבוליו. כהמיות ים
לגליו: לעדי עד־ימלוך:	T .......... ־
מלך עליון. כונס מי הים רוגע נלי;ם. סוער'שאון דכיזם. מלא העולם דים.ז מישביחכם בעים. וישכים אחור
*	T ; T ־ T * : J T	־ T • T I TT
וא;ם: לעדי עד ימלוך:
יוצר ליום ב של ראש השנה מלך עליון. מושל בגבורה. דרכו סופה וסבירה. עוטה אורה. לילה ביום להאירה! ערפל לו סתרה. ועמיה ישיא נהיורא: לעדי זעדדימליוןי7 מלך עליון. ׳ סתרו עבים. סביביו להבים. רכובו כרובים. משרתיו ׳שביבים. מזלות וכוכבים. 'הלולו מרבים:
לערי עד:מלוך:
מלך עליון. פותה יד ומשביע. צורר מ:ם ומביע. :כשת להטביע. לשליש ולרביע. יום ליום יביע. שבחיו להביע: לעדי עד ימלוך:
מלך עליון. לן־וש ונורא. במופת ובמורא. ממדי אלץ לולא• וא;ן פנתה ;רה. ו$ל הנברא. לכבודו ברא: לעדי עד :מלוך:
מלך עליון. שומע אלאביונים. ומאזין חנוניכם. מאריך ךצו;ים. ומקצר חרובים. ראשון לראשונים ואחרון לאחראים י: לעדעד ימלוך: •ונר!ן הארון מלך אביון. בלה ורד שחת. בשאול ובתחת. בליאות בלי נחת. עד.מתי:מלוך.
מלך אביון. תנומה תעופנו. תןדמה תעיופפנו תוהו:שופנו, עד מתי.ימלוך:
,™"■ן™ *בל מלך עליון. שופט האטת מענדיואמות. עשה חסד ואמת. ורב הסד ואמת. נתינתו אמות חותמו אמת: לעדי עד:מלוד:
ן: מלך ן; מלך ךי:מלוך לעולם ועד:
כל שנאני שחק. באומה מאדירים.	י;מלך:
’ כלי שוכני שקט. בקרבה מברכים•	” ?$=
אלו ואלו בגובה מגדילים.	יי ימלוך:
ע מלך ״ פלך !: ;טאך לעולם ועד:
כל מלאקי מעלה. קרעה מדנילים•	ךקלך:
בל מושלי מטה. בהלל מהללום. אלו ואלו בודאי מודים.'
" מלך " מלך " ימלוך לעולם (<נד:
נד <ורצי זגליונים. בזמר מזמרים,
י כל עוברי עולמים. בחיל מחסנים. אלו ואלו במעם' ממכסים.
:;י מלך יי מלך יזי ימלוך לעולם ועד:
בל ועודי ועד. ביושר מדפים.
כל וחקי ובת. בכושר מכללים.
אלו ואלו בלהג מלהגים.
יי מלך יי מלך ך ימלוך לעולם ועד:
בל נדיבי נדבות. במאמר ממללים.
בל נכבדי נועם. בנצויח מנצחים.
אלו ואלו בשיח משוחחים.
יזי מלך יזי מלך ל.ימלוך לעולם ועד:
בל בעלי בי;ה. בעלוי מעלים.
בל ברואי בריאה. בפצח מפצחים.
אלו ואלו בצפצוף מצפצפים.
יזי מלך יי מלך יזי ימלוך לעולם ועד:
על רשפי רומח. בקול מקדישים כל ראשי רון. ברמ מרננים. אלו ואלו בשירה משוררים.
דז מלך ו; מלך ע ימלוך ל<ם ועד:
בל!קירי לפי. בתוקף ממנים.
_ כל יושבי!שוב. ביהוד מוהלים. אלו ואלו באדר מאדדים.
י; ?לך}
:; י?לוך:
יזי מלך:
י: ?לך:
י; ’?ליך:
י; מלד:
י: מך:
" :?לוך:
ל: מך:
יי מלזי:
:::?לוד: ־: ?לך:
ך מלך: יזי’זימאך.
י; מלק:
י; V9-' ימלוך:
:?לד:
;?לך:
ימלוך:
יוצר ליום ב של ראש השנה בל צובאי צבא. בלמד מלמדים.	7 9קי:
כל צנופייצפירה. כצדק מצדיקים.	יי ט$ןי:
אלו ואלו בחיל מחזרים.	יי;מלוך:
״מלך”'מלןי ״יטל1ןל לעילם-י?ר =
, כל חילי חיקן. כחודה מחלים.	״ מלן• •
בל חישיקי חמד. כחזקה מחזקים	ד, מלך:
אלו ואייו בכגון מנגנים.	יי ימלוך:
י: מלך מלך !: ימלוך לעולם ועד:
כל ;קדושי זקדיוש ברןלשה מרןזייישים.	:: מלך:
כל מבושי זקהל'בק־שט מקשטים.	יי מלך:
אלו ואלו בנועם מנעימים..	• 7ימלוך:
י: מלך ״ מלך 7 !מלוך לעולם ועד:
כל חשמלי זפ)ים. לבזקרים מתחדשים	י: מלך:
כל תרישישי גובה בדממה מלחשים• * יי מלך:
אלו ואלו בשלוש משלשים. י 1	”"ימלוך:
*	T	:	*	*	״־ $	*	I S * Ti
7 מלך י: מלך 7 ימלוך לעולם ועד: סוני-ן חאיין
אין אייניגען געפיינדען זאנט סאן דא לאל עירך יי] נלא:1 י״א:
ובכן ולך תעלה ?]לשח. כי אתה אלחינו מלך:
אשר מי!עשה כמעשיך וכגכודתך."ומי יהרהר אחר מדותיך. ומי!מלל קצות תפארתך ומי י_שמיע כל תהלתך. ומי!עדיך הוד קלשתך. 'שמ!ם ושמי'שמ:ם לא יכלכלו א־מתך. הארץ ועפוד״ה ןתפלצון םנערתך.יאך כמוך ואך ?ערכך ואך כלתך. אתה ראשון ואהה אחרון ואפס 'ילחך. אך קך וחקר וסוף לתבונתך. צפון ונעלם ונסתר גאים לעמתך. לך ההוד והתפארת והנצח הדרתה. לה הגדלה והגבורה וכיראתך עברתך. 'מאין כמוך ־!: גדול אתה וגדול שמך כג־דלתך. ־'לך השמים וכל צבאסינבראי ליקית!־• לך האיץ ומלואה הרום קרנלותק^ך־ה:-
יוצר ליום ב של ראש השנה וד,!בשד, והכל כוננו אצבעותיך,. לך הכסף והורג ובל־1 שכיות חברתך. לך כל הנפשיות:הר מופקדות באיוצריותיך.• לק החכמה והלבונה והשפל מבינתך חכם לב ואמיץ כה התנהג‘בחסידיויתיך.כי מיבשהק"_יעךך'"לך לימותיק. מי כמיוך חסין יה איות בצנאיותיך. אל" נערץ בסוד 'קדושים רבה ונורא"על כל סביבותיך חשך סתרך וערפל ’סבתה. מניוגהינגרק ברדואישגדולתך. האלהנאמןיישוטרהבי״ת והחסד כמש^רתך. לתת לאייש כדרכץב־שלמקמשכרתק הצור תמים פעליו ואין עול אמת פעלתך. משפטיך תהום רבה וכהררי אל צדקתך. עוזר וסומך לכל מדיירי מלאכתך את הכליעשית;פה בעתו כחכמתך" בטרם הרים ילדו• ותחולל אךמתך. בראת תשובה למרפא ארוכתך. ועד לא מכה הקדמת י תעלתך! ועד לא'מזור הגהת" רפואתך. כי ■ גלד וצ4־ לפני־־כס שכינתך. כי" אדים אין צדיק כארץ להזהר מגדולתך. אישר!עשה טיוב" ולא !עבור מתורתך. כי לא תאמין'בעבדייך וכמ״שרתך. ותחלה תשים בגדודי מחניותיך." אף שיוכני בתי חומר עפריותך. הגדלים'בערן ועוברים על מצותיק. ות״שם בסד רגלם כי;סורו מאוךחיות־ך וביד כל־* אדם ־!התום בגזירותיך". ותגר להם פשעם בת'וכחיותיך."והתודו את עונם דצריקו דין אמתך. "לכן הסרטת יצרי לטריתך." כי ישובו ־מאון ויבב,ישו מהילתך. ואתה"קרוב לקיוראך להשיב מהם חמתך. ידום זה בחיית ליישב כמשפט Si כרי1תך.־וכנני'מ1־1ן!ענר׳ון לפניך כספךתך. וכלם נסקרך בסקירת צפיתך' ותראה :חד לנם בךא;תך. ותגזור עליהם כל גזירייותך. ותקצוב מזונותיהם ופרנסתם כאמרתך. ועמך בחנונם מתועדים לחלותיך. ותוקעים ומריעים'כאמור בתורתך. ומערבבים קטיגור בלי להשטינם לקראתך." ותזכור למו עקדת יצחק בשבועתך. ותך,פוךמדתיהדן לרחטים כןיפדתך’.'ותרחם ?להם
יוצר ליום כ של ראש השנח ןרוב חמלתך כי הם בניך וצאן מדעיתך: וחיובם :פתחו שלשה ספרים מנקדים. של צדיקים ש־ומרי פקודיכם! של בינונים ושל ןדים. צדיקים נכתבים לחיי עד'שקודיבם. ורשעים נכתבים לתבעית :קודים. וגינונים עד ’י׳וםיכפור תמים ועומדים. אם:‘שובו ממעשיהם דהיו חדךם. ותקנו מעלליהם וי״יטיבו צעדים. חלקם בחיים יזכו נחמדים.־ "ואם לא זכו למיתה :ד,יו נאחרים. וכמו כן ’:עשדללייום הדין.
ויבאו מעשיהם להעיד כעדים. ובמאזרם.יעלומשניצדדים.
אם :מדעו טובים על הרעים דהיו כבדים. בעלים יהיו בטוחים ולא פתורים. ואם מחצה על מחצה:הו אטדים ורב• הסד מטה קלפי חסדים. :ישוב ירחם יכבוש עיון מורדים וישאעך דגביה מדדים. דכדיעו' נעימים ועגודים. ויעביר ראשון ראשיה אחדים. כי צדיק:: בכל דרכיו ומעשיו חסדים רוצה בתשובה מכל עולות ותמירים. התשובה ומעשה הטוב כתריס בפני שורדים: אנא אדון מלא רחמים. בקומה ,משפם על יצורי עולמים. אז בל תעיר על מעוטי עטים.
ר מחרים שמך לימרת דמים. ולנצחה תמידמעריביבם ומשכימים וכאב על בן יכמרו רחמיך בניחומים. לנקות ם -כובד עון ואשמים. והזכר לברית"שלישת תמימים. ולאב חמך אשר היה המיס. ונתנסה בעשר נסייוניות עצומים. ונמצא שלם בב, פעמים: הנס הראשון בחולרו' נתיעצו התךממים• ובקשו להרגו גדולי המלכות והקוסמים. ונחבא באריך ש, ש־ עשי־־ה שנה שלמים.' ולא ראה שמיש'ריח ובובב' מרומים• ולאחר ישלש עשרד־ה ישנה יצא מחכם גהכומים ומאס אלילים וש״קך מזליס. ובטח ביוצרו ונפל הבלו בנעימים: השני השליכוהו לכבשן אש פחמים. ומלך־ הכבוד פשט ימינו: והצילו ברחטים.ונם אני:י אשר הוצאתיה מאור כשדים בנאומים: השלישי הנלהו ממולדתו"הגלת שלומים: הרביעי הביא רעב באותן הימים: הוא הרעב
יוצר אום ב של ראש השנה	פח
הראשון אשר בא לעולמים. ולא בכל הארציות ובכל־1 התחומים. כי אם בארך כנען’לנסותו ולהורידו לאדמת ענימים. החמישי נלקחה. שלה למושל עמים. בליל שמורים הנשמר לבכורי המים. מגע יי את פרעה נגעים גדולים ואימים. וגר בארך פלשתים רבים ;מים. וישלח מלך גרר ול_קה ןפת״פעמים. ונעשה הוא וכל בני ביתו טומטומיבם. וירד מיכאל" המלאך להרגו בזעמי ם. וזעק הגויי גם צדק תהרוג ותשפוך המים. ואמר לא השב אישת האיש כי נביא הוא ואב לחכמים. ולקח צאן ובקר ועבדים ושפתות והשיב ליו תשלומים". ויתולר אברה,a אל" האלה,ים רעתך ליו
”	1 •í T • T T » ** 5 * t
ממרומים: וירפא אותם מעצירת רחמים: השישי בביו^ עליו המלכים"־הקדומים. עם כהרל״עומר מלה עלמיבב. ובבן אחיו התחילו תחלה שומנים. ובשבילו לקחו את כל רכוש״סדיומים. ובא הפליט"וחגיה מה עשו"קמים. וירק
*	.	T V • • : •T- T	ז' • .	-VT ן
את חניכיו לירי ביתו רשומים. הם ענה אשכול וממרא ואליעזר" מסימים. ויחלק עליהם לי״לה ויכם במהלמים. nh$ הל לה אשר דדד־־ז מקהומיכם.־ תשב אר־ת כל הרכוש בעזרת'משפיל"רמים: השביעי כשנך־בר עטיו בין הבתרים. והראהו ארבע מלכייודת כבירים. 'שמיוישליכם בזמנם ויאבדו"לדיור דיורים.'עגלה משלשת זו מלכותו אביריבם. אישר' היא בעגלדהיךישה וכחזירי יערים. ועז משלשת אלו: וני מם שנמשלו לצפור ים. וא: ל"משליש זיו מלכודת מהי ופרס חבריכם. כענין שנאמר האיל אישר ראית בברורים." ותרי אלו בני ישמעאל שנמשלו לשורים. וגוזל" אלו:שראל'שנמשלו ליומם ותורים. כענין שנאמר יונתי בחגך הסלע יבסת־־ים. ולקח ובתרם לשני בתרים. כרי להתיש כחם וזכרם" להחרים. וירד חע:ט לאבדם זה דוד ראש הגמורים כצאי־־ת השמיש היה מניף על״יהבם בסודרים. שלא ימשול בהם הע:ט’עד הערב כסיוד מורים.

יוצר ליום ב של ראש השנה להודיע שאין מושלים אלא יום אחד מיומו של יוצר הרים חוץ משתי ידיות ישעה בשיעורים. כשהחמה נוטה במעךב שתי ידיות ישעה מכהה איורים כץ עד'שלא יבא הערב שמח אור לישרים. והיה לעת ערב:תהי־ איור"להחרים: השמיני בהמוליו ערלת כשחכם־. בעשור לחדש ביובש הכפולים. ובכל ישנה נראית דם מילתו כדם פחם־ואימודים. ומכפי עונות" עמיו להצחקם בישרים. התשיעי בשלתי :שמעא ואמו למדברים־. מעל יחיד תעלה באחד החרים. מך, ולבא לדיור דודים. העשירי היה אחר הדבלים האלה במלה. רכסהו קח נא את בנך והעלהו לי לעילה. והשיבו לא־!ד, בן לבן ה?ךלה'א1 לבן'הפילו־. את יחידך אשר אהבת ?חפלה. על ההר אשך !ני־י שנינה פכללדר. והשמם בבקר ולא נתעצל בעצלה. וחבש החמור בעצמו בגילה. הוא החמור אשר רכב עליו דלה־דלח isim שעתיד עני לרכוב בעת הגאלה." והלכו לדרכם'בישר מסלה. כשהגיעו לצופים ראו שלהבת תלולה. והכין מ הוא ההר לתללה. ובאצבע הראהו המזבח של 'שוכן מעלה. הוא המזבח אישר היה מתחלה. וצוד, mm לקישור :דיו ורגליו לרגלה. 'שלא :בעט מצות כבד"לחללה. ועקדו על המזבח כטלה עולה וערך האיש והעצים הע״לה. ולקח המאכלת לשוחטו ב״חלחלד־ז". ובכהן גדול הגיש מגהה בלולה. ויושב ורואה נורא עלילה. האב מעל,׳ד ותבן נעקד בתלה. הן אראל״ם צעקו חוצה"ביללה. והושמע אל תישלח זיךך אל הנער לעשותו בלדת. והאיל אשר חוצפן מששת:מי בראשית לעולה. נתן בפריו"והוחישב לו לשם ולתהילה־. ונשבע לברכיו"בברכה "מעלה. ‘ולזכור עקדתו לאיום נתלה למלטם מכל־ עון ועולה. ולנקותפם ׳ להיות לו לעס סגלה. להיות ישועתנו" ועזךת״נו סלה: והיום הזה לפניך יופקד." כיושר מפעליות עוקד"ונעקד"דשיבהר
התם א־והליק שקד. זכור אדון ברחמים לפקד. ותו־שישי חשמלי יקד. יכרעו דישתחוו לפניך לימד: וזה אל זהיעריצו. ־"ה^לןה^'-'^קו^ד1שט^ם־
קדושה אבינו מלכנו. ויה, בנסוע. רבונו של עולם. כריך ׳עמה. 0V3 hÍT>v <*':
קריאת התורה ליום ב של ראש השנה
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני: ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריד. והעלהו ימם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך: וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו ויקה את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה וי קם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים: <ליי> ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק í ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם: ויקח אברהם את עצי העלה וישם על יצחק בנו ויקה בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדו: ויאמר •צחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה: ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה לעלה בני וילכו שניהם יחדו: <שליש0 ויבאו אל המקום אשי לו האלהים ויבן שם אברהם את המזבח ויערך את העצים ויעקר את יצחק בנו וישם אתו על המזבח ממעל לעצים: וישלח אברהם את ירו ויקח את-המאכלתלשחמ את בנו: ויקרא אליי מלאך יהוה מן השמים ויאמר אביהם אברהם ויאמר הנני: ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה בי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשבת את בינך את יחידך ממני: וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחי נאח! בסבך בקנריו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו: ויקרא אברהם שם המקום ההוא •חוח יראה אשד יאמר היום בהר יהוה יראה: (רניעס ויקרא מלאך ׳חוח אל אברהם שנית מן השמים: ויאמר בי נשבעתי נאם ׳חוח כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשבת את בנך את יחידך: בי ברך אברכך והרבה א־בה את זרעך בכוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו: והתברכו בזרעך כל נוי׳ הארץ עקב אשר שמעתי בקלי: וישב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע; (חמישי> ויה׳ אחרי הדברים האלה וינד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה נם הוא בנים לנחור אחיך את עוץ בכרו ואת בוז אחיו ואת קטואל אבי'ארם: ואת כשד ואת חזי ואת פלדש ואת ידלף ואת בתואל: ובתואל ילד את רבקה שמונח אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם: ופילגשו ושמה ראומה ותלד נם הוא את טבח ואח נחם ואת תחש ואת מעכה:
למפנויו נפרשס n"p3 pn35 פניה:
ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו: יום תרועה יהיה לכם ועש תם עלה לי-ח נ-חח ליהוה פר בן בקר אחי
O f	97	Mathsor Tóm. I.
איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים: ומנחתם סלת בלולה בש״׳ן שלשה עשמים לםר שני עשרנים לאיל: ועשרון אחד לכבש האחד לשבעת הכבשים: ושעירי עזים אחד חטאת לכפר עליכם: מלבד עולת החדש ומנחתה נעלת התמיד ומנחתה ונסכיהם כמשפטם לריח ניחת אשה ליהוד.:
דפטרה ליום שני של ראש השנה (בירמיה סימן ט״ו).
דיא ברכות פאר מפטיר ^כען בלאטט ט״ז).
כה אמר יהוד. מצא חן במדבר-עם שרירי הרב הלוה
>	yT T T I T	״ I ־־ י :	J’ : V~ T *־	J T VAT ץ
להרניעו ישראל: מרחוק יה1ה נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על־כן משכתיך חסד: עוד אבנה ונבניירת'בתולת ישראל עוד תעדי ח|יה ויצאת במחול משרקייס^עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו,יציעים וחללו: ביי יש־לםזקךאו לצרים בהר־־אפרים קונה ונעלה ציו? אל־יהוד, א"הינו: כי־ כה 1 אמר יהוה דנו ליעקב' שמחה וצהלו בראש הנחם השמיעו הללו' ואמו־ו הושע יהודי, את־עמך י את שאריח ישראל: הנני מביא אותם'מארץ צפון יקבצתים מירכתי־ ארץ בם עור ופסח הרה וילדת יחדו קהל נדול ישובו הנה:
T< } VT	־ ••4 V T J- ■•>'•־ ־ : TI	. T V.T VT | T AT
בבכי;באו ובתחנונים אובילם אוליבם אל־נחלי. מ:פ בדרה ;שר לא יבשלו בה כי־העתי ל;שךא'ל לאב־ ואפרים בכלי הוא : ישמעו דבר־יהוה נוים והניחו באיים ממרחק ואמרו מזרה ישראל יקבצנו ושימרו י בלעה עדרו: בי־־פדה־ יהוד, את־־יעקב ונאל־ו מיד הזק ממנו: ובאו ורננו במרום־
־י Aי -	:	"ל. JT T\	’ *וי ־ ־	........

ציון ונהרו אל־טוב ;הוד, על־הגן ועל־תירש ועל־יצהר ועל־בני צאן ובקר והיתד, נפשם כגן דוה ולא־יוסיפו לדאבה עוד: אז תשמח בתולה במחול ובהרים וזקנים יחדו והפכתי'אבלם'לששון' ונחמתים־ושמחתים טיגו־נם: ורדתי נפש הביך־,נים השן ועמי־את־טובי ישבעו נאם־;הוה: בהו אמר יהוה קולברמהעשמע נהי בכי תמרורים רחל מכבה על־בניה מאנה להנהם על־בניה בי־איננו: בד, 1 אמר ירוה
JA»T	ז*. VT* I ־	Q * T Vv T •	«|י	N T : J- T J
מנעי קולך מבכי ושנין טדגזע־ בי ןש שכך לפעדתן נאםעהוזז ושבו מאלץ א1;ב: ז;ש-ף1ר,וה ?™‘דתו'נאם־
. מוסף ליום ב של ראש השנה	3
יחוד, ושבו בנים לגבולם: שמיוע שמזגתי אפריים מתנודד !פרתני ואוסר כעגל לא למך השיבני ואי&ובה בי'אתה ;חוה אלהי: כי־אחרי שובי נחמתי ואחרי' הודעי ’ספרתי על;יךןי בשתי וגם־נכלמתי בי נשאתי חרפת נעורי: הבן שיר לי אפרים אם ילד ‘שעשוע״ים כי־מויי דברי" בו זכר
״**.־־׳ vjv ץ״:״. . *	* •	־־ :*	ז;
אזכרנו עוד״על־כן המו מעי'לו רחם ארחמנו נאם־יהיוה:
־. : * A 1v	ן T> ••	־־ ״•;	1־ ־1 *־ 1T : i 5 yv
דיא ברכות נאך דער דיס טרה זיהע אבען בלאט י״ן.
סדר התקיעות. דכנפת ספר תורה, איני מוסף שמנה עשרה ז־הע אנע! בייס עישטעו
טא: נלאט '־ט.
מוסף לשליח צבור בקול
ברוך ־אתה יי אלהינו ואלהי אבותיני אלה* אברהם אלהי יצחק ■ואלה* יעקב האל הגדול הנבור והנורא אל עליון גומל חסדים טובים וקונה הכל תוכר חסדי אבות ומביא נואל לבני בניהם למען שמו באהבה:
ובדנו לחיים מלך חפץ בהיים. וכתבנו כספר החיים. למענך אלהים חיים: מלך עת־ ומישיע ומגן: ברוך אתה יי מנן אברהם:
אתה גבור לעולם אדני מחיה מתים אתה רב להושיע.(פוריד דטל)מבלבל חיים בחסר מחיה מתים ברהטים רבים. סומך גיפלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקים אמונתו ל־שני עפר. מי במוך כעל נבורית ומי רומה לך מלך' ממית ומחיה ומצמיח ישועה.
סי כמוך אב הרחמים. :ובר יצוריו לחיים ברחמים: ונאמן אתה להחיות מחים:
לאל עורך דין ני)א=י *"א. ונתנה תוקף. קדושה. האוחז. ו־אתיו. עלינו. ניז מבהש־ך אלהי ישראל p6| גלאט 3'י ניז כ׳ה ראן •ענגט דעי חון דא א).
nmo׳! יאוי!	אויחילה
לאל. אחלה פניו. אשאלה ממנו. מענה לישון. אשר בקהל זעם. אשירה עזיו. אביזגה רננורת. בעד מפוליו: לאד־כם מערבי לב. ומיי מענה לשיון. יי עזפתי תפתח ופי שיד תהלתך: יהיו לרצון אמד פי והגייון"לבי לפניך: \\ צורי
וג1אלי. סונרין ראיון
ייען דער צווייטע טאג אן זא*טאג סעלל«, זאנם מאץ אנשטאט א חלל 1!, אנסיכה וואס אונטער
דער ליניע שטעדט.
אהללה אלתי. אשירה עזיו. אספרה בביודיו אאפדנו מלוכה:
(- ״ f — wg 1 T * T * v: T t —	•	ן■ ™ - T • V
אשגב לפיועל. אישר שה ופעל אנוהו בי ל1 יאתה
:־ V־ ״* X ־־	*־ T T V ^	־־ : ”	י. T “S T
.4.4 ■4 4• 4. A •ז. •4 •ן. •4 ■4 •4.4.^־4 ■4*4 ־4 ■4.4 ■4 *4 •4 •4 •4 ■4	•4 ■4.4 ■4 ■4 ־4■ 4• 4» 4• 4-Í •>*״׳ •4 •4	•4 ־4.4 ־»י4-4 <4 •44.4.4.4.4.4.♦
.	זאנטאג	,
אנסיכה מלבי. לפניו בהתהלכי. אסצו בהמליכי. יאזור
99
מוסף ליום ב של ראש השנה מלוכה: בעזו נצח אשנן. כי צבאו אני. ולי נאה שיח. גודל המלוכה*.’ בקהל אבשר. ברב עם"אדבר. "למי שאת ויתר עז. ולמי המלוכה: גשו ניוים. ובאו ממלכות. ראו מהד נהדר במזח'המלוכה: גדלוהו אתי ונריו״ממנהו^חד. ואל תת״גאו. בנזרהמלוכה: דרכיכם בעת נעשתה מצולדד
•	: S T •״V ך :	T Z T •	: •ז״	T l T : TT1V
התבוננו יחד. למי נזרקה מלוכה. דרך סוס ביזם. כנגד שש מאיות רכב. ומה יועיל גבר עוז במלוכה האזינו'ריוזניכב. אז ניתזו. הביטו התת ומאסו מלוכה: הגידו כהו. לאמי ם ודברו. לזה נכתב. ישם המלוכה:" ונלחם ראשיתיגויט ואבד. כי נשבע חי. בכסא מלוכה:'ויולעג בכל דור. כי לא למד. מי נלחם בים. ועטה מלוכה: זד על אדוניו. עבד יושב נגב: בזאת תךגז'אךץ\בשאת"עבד מלוכה: זרע ברוכים. החרימו ארורים. כי נתנוקול. לאדיר במלוכה. חשבון ובישן. עוררו מלחמה."בלי לתת'דרך. לצבאות מלוכה: חילם נשמד. וארצם חלקה" ומעיל זרועם נפלה מלוכה: טפ!שו בני כנען. כי נכרים"הם. באדמת"בני"ישם.
*44444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444
עוז וימלוך: אליל בהשליכי! גלפני בא יום מלכי. אייש מלאכי. ישלח ואז ־:מלוך: בביו^ו להליוך. נתיוש חנף ממליוך. בית גאים בלי מלוך. יסח לבל ימלוך: בתוכי ;הלוך. בהופיעו למלוך.’במלכותו אמלוך. ואז ימלוך. גברת ממלכות. במגדו ממלכות. גירים וממלכות:היום והוא ימלוך: גיליון הליכות. וספר תהלוכות גל היום לזכות חיוכיו למלוך: דורכת נסיכות בחנון קול בכות. דברדח אני במלכות. ומי יוכל למלוך: דכאי רוח נמיכות. מחפשי ביום דין זכות. דישה בעול גלורת. עד צור ;מלוך: הלוך מהלך חמיש מאיות הלך. הדור עד הומלך בעזו למלוך:
הבל המומלך. על מה מלך. הלא במי נמלך. כי אך
00!
מוסף ליום ב של יאש השנה	לא
ורע מלוכה: טבחם בן נון: עד פנה ארץ לפני איון הברת. אדון המלוכה: ייוישבי חרישת אז הר,'שח לחץ. עזרוהו בלי בצע. אפסי מלוכה: יה נלחם בם. צבא בלי בצע. כן יאבדו שאר. ול^ המלוכה: כארז בלבנון.אישור;דל. וחרף אוריד. כביר המלוכה: כ:יל איש הממם: בליל שמורים. ואז ידעו כל כי ל^ המלוכה: לשחת כרע בל. כחישבו;גלות לישחק. וסר מנו לבב אנוש. ורד ממלוכה: לבניו הוישב. וכח אל הכיר. למרים ומשפיל. השלים מלוכה: מגרה צאן לטבח ונתכנו,עלילות בלבויש צעיר. דודם המלוכה: מכורי בלא היון פדוי: בלא כסף. סילו למטה כמ:ם. לב המלוכה. נמכרו יונים. לבני יומם. ורהקום מעל. גבול מלוכה: נארו ברית ודת. והמריח עם באל. ומגרום בלא כה\מכהני מלוכה: שעיר החניף. להיורהו בצדו. ויירש בקול בכי. חרב ומלוכה: m) שגבודלק. היות גביר לאחיו. ועיודתסיוב לשרון מלוכה:
.	,	.	זאנטאג זז	זז
למלוך: ומלפני מלוך מלך. חי מלפנים מלך. רעד תבל כל מלך. הוא לבדו!מלוך: ומה יעוז מלך. בעוז מישפט מלך. וכעבור 0ו*ח בהלך.:חלוף מטלוך: זך דין בערכיו. יאחז דרכיו. זדים בדרכיו. נזקם:עט דמליוך: זר זד בשלביו. יתן עוז למלכו, זכים בהמליכו; על כיל ימלוך: חדשו מלוכה. כדת וכהלכה. חיטר ממלכה. במישור ימלוך: חובש ארוכד־ד. וארך יום מבוכה.־ התלת למכה. :על בעת ימלוך: טויח גליות. עובדי משכיות. טמאו חמד שכיות בגאוה למלוך: טוהר זכיות. וישאג קול בכיות. טבע צול דכייות יפן ובם :מלוך: !חב משליכים. עליו בני מלכים. יום זה לו מחנים. יא:בא למלוך: :עכרו"מתהלכים. לפניו כמלאכים יחד ממליכים. ן: :מלוך בתים בכתתו. אייכם ברבותיו. כס ממלכתו. :כירן דמליוך: כבוד מלכותו. וקדוש הליכתו כגמר(
מוסף ליום ב של ■ראש השנה■
עשה לך בציון ישם נוראיות. כאז תצליהנה ככסא מלוכה: עורר והקץ. משוש כל הארץ. וכונן כסאך. בקר!ת מלוכה: פני מאיור לבנה והמה תחפיר. רכושו עוכר ימו י בשאתך מלוכה: פאר עיר יופי. לברה כחמה. וגלה לנגדנו• כבודמלוכה: צבאיות גאולייצוען ישודרו בליל חג״והוא לילה נשמר.' לסחף מלוכה: צעדו במי'שעל! צפו ברוח שכל. אנא יונטלו. ויקבלו מלוכה: קמטו"שערי זיבול. בית עולמים כיימבינימו'שבתה מלוכה: ’קדוש שא בם לעולמיםי ואז !שאו ראש בחדשו מלוכה: רבצה עדינה. 'שקטה מאלמיון כי ארך להקץיהמלוכה: ריבו מושיעים. שאו אדר מתימן וישיתו על אדון הוד'המלוכה: 'שוא שנאי אלי.’והוא על 'לשוננו. בקש אמת ואץ. ורחקה מלוכה: שדי הסר און מצכאיך. ויויעוילך. תרועת מלוכה. תחגור גאות.'תתאזר עוזי. לבל ישתרר. זר במלוכה: תביון תבל. כי יונער ירשיע
זאנטאג
מלאכתו. לעין כיל ׳:מלוך: לכל גובה יפיל. והר וגבע ישפיל. לכל איום!יאפיל. וכאור זרוע:מלוך: לראי !קפיל. וחדישים !כפיל. ליום זה פור הפיל. מציון למלוך:’ מטויאישורים. המו גאים. מיעדו מתגאים. גאה בבאיו למלוך: מלכו ךגו:ם נטלו סגדם מלך הגידם. עת אתה למלוך: נז־ייבי עמים. ;אספו מעמים. נשוא מעטיעמיים'אל מקיומם ימלוך: נגון נעימים. למולם מנעימים. נשאם מעממים'עליהם למלוך: סכות אלילים. כיון גלולים.סחוב כמיוחלליסדוישלכו בלי למלוך. סיוד אל אלים. הבו בני אלים. שאו זמרה והלולים לאדון כי :מלוך: עזוז ידי בה־שיאו. להרים נשיאו עמוסיו בנשאו. יעיוזךמליוך: על רום משאו. :דיחו בנשאו. עליהיוד כסאו ישב דימלוך: פור תפורריארץ'. בכלי־ון ודזרץ. פח בייוישכי
109
מוסף ליום ב של ראש השנה	נב
ושם צדק לרגליו. הצנוף מלוכה תמשול גאים. תוכיח לאטום. תשכור מטה־רשע. מושלהמלוכה: חזןתחליף אלילים תושגב לבדה. תקרא נצה. יחיד במלוכה:
VI י י	ג- I ־ I V ״ T ן •• V ־ T 1 • • T
על בן נקוה לך ונו'.
ותוקעיז תקיעה. שברים. תרועה. תקיעה:
והקהל *«רי0 היום הרת עילם וחח״ן חוזר:
היום הרת עולם. היום:עמיר במשפט. כל יצורי עולמים.
אם כבנים. אם כעבדים. אם בקנים. רחמנו כרחם אב על בנים". ואם כעבדים עינינו לה תלויות. עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו איום קדויש:	’
ארשת שפתינו.יערב לפניך" אל רם ונשא מבין: ומביט
***********.***************************************♦*****4*«*********
־ זאנטאג	.
האי־ך. ירגיז וימלוזי: פחד שופרות ארך. ישלש ובם ירך. פאלפב|ף הארץ. יעלו ני ימלוך: ־!כי מהדום:ig ואדר משעל. צהל משמי מעל. :רננו בי:מלוך: צבאות כל פועל לצלעם ירטי תעל. צפירת פאר להעל. הן לצדק :מלוך: קצינים אישר מלבו. אדרת:'שליבו!קול,יתנו וימליכו. לאדון כי:מלוך: קרואים :מלוכו ואחריו _יהליוכו.’קוממיות :לכו. ובראשם :מלוך; רזהמוכמן ליום זה מזמן. רישום למועד וזמן. ובו נוהם:מלוך: רועה נאמן. בבאו מהימן. רוח':העיר בתימן. בגלעד :מלוך: שנאןעליות. וסוד פליאיות. שיר מתלוליות:פצחו בי ימלוך: שאיות תחתיות. והודאותיות. 'שאון המון בריות. יריעו בי:מלוך: תבן בס בשמיש. שמו לפני שמש. תוארו בצאת השמיש. במלכו ימלוך :'ח., תומך ממזרח שמיש.'ועד מבואת שמיש.’תטה בררה בשמיש. ירומם וימלוך:
ו -	:	1
על כן נקוה ניז ויום הזכרון אנע; נלא« כ־א.
זבי תחלת בל ■מעש. אישר ישנה נעש. תוחלתם למאס.
מוסף ליום ב של ראש השנח מאך) ומקשיב לקול. בשב" זכריון) תקיעתינו ותקבל ברחמים וברצון סדר מלביותנו:
א:<ןד במעשי אךאגבכלעתאירא ביום דין. בבואי לזכדון: אדרושלחנון. אחלה לרחום. אדונן להק לי. יום לזכרון: בבואי למשפט. במי אשען. ומי:חפש'לי. צדק לזכדון: באיות בטחתי. ופעלם אכלתי. והם היו לי. קדם לזברון נברח זרועי. בשח מחני נא. לבל ':טח מני. שבב חברון *. נבר.אם.;עמוד לפניו היועיל. בעת:בקש מני. זכות לזבריון: רצתי בליוביש אפוד. וחשן ר*נשפט. אישר בם חוחק. 'שמי לזכרון: דלג במחתה.' עד עצר נגף. בגישת ך מכהן. ;קודלזכריוץ: הביטה אל. בעט ילפניך אין בקרבי אנוש. תוי לזכריון: דדיש מי:פלל. וישיב תימה. דוחק לדורות שמו לזפריוץ : ומי שונא בצע. :דבר ענו בי. דען וי*אסר עד אדון לזכריון: ובטלה חלב. :כפר בעדינו. וכנגד ישני עפרים. :על לזבריון: זעף ירא ויאטר תהי ירך בי. אשר בלב אלך־דו. הוא לזבריון: זעק והשיב. חרב אל נדנה . והושת לו בשמיש בסלזברון: חבתי בעת עצר לפיותח וממטיר. במשיב רוח לילד. אבודמזברון: חי לראיות ברית בדברו קנאתי. כ• דעןבו עם. ברית הברון: טרם רדה לי מכפר פנים. מנחדה
.	זאנטאג
יוצר בל חכור: תוכחת מעש אם ;צאר-. בכעס. תומך למענו :עש. ויצוריבם הבור : שטבראשירת. רצבוארת ראשית. שיוריש בבור ראשית. ירא ויזכור: שצף חרישית אם חר להשית. שובה אישר הישית ’לישיובבים יזכור: זכר ראש עפרות . ותולדות ספורות רישום ספורות. למספר חול הבור: רובע מספריות. מחנני לכפרות. רגיש שוך־ות לשפררם הבור: זכר קריאת ספר אישר גלמי ישפר קצב לו בספר. בכל דור ודור לזכור: קצף אם הוהרט בספר.
מוסף ליום ב של ראש השנה	נג
הולכת; בשוחד לזכרך: טרף נרך וסמים.למסב חך־ר־יו. דם וחלב לגיחידו. ו-לחםהפנים לזכרון; יצגתי עלגחלי דקה. כי לא אלמן. ‘שתי לזכרך: ;האבסה בך. ולא בנדבים.כי הם בקכד ולנצח שמך לזכרך:' כל א§ה סמכוני. ורחמיך בקישתי. לולי הם תמתי. ואיני לזכרך; כי הם בזרוע. עדיך לא באו. רוממותיך בפיהם שמוי לזכרך:ליום זה נכמשסכם הישכיוגור־/.‘ תחלה' לימים! וראש קזברון: להכקר^ בו כתב עט ושמיר:גלוי ובאר וידוע לזכרך מות וחיים. שלום ומלחמות! צחצחיות ושובע. באים לזכרך: מעללי גבר. ומספר צעדיו! נשכחו מאנוש ולל לזכרך: נסתרה דרכי. מי יוכל שיח לישוא נכתב לי. חטא לזכרך: נגד פני גבר. מעשיו יוכיחו. דענהבו כחשו. עד לזכרך: שיחו מזמיות.
*.**.4*444*444444*4444.4444444444444444444444444444*4.444444444.444*444444
זאנטאג
לבלתי מצוא כופר. קיום זכרך זה ספר. לפניו:זכור: זכר צפון מיורדי אור. תמים דור כאור. ציה בחר לאור. קנויו :זכור: צפופים פני נאור. משפטם תרת לאיור צחן רוע שאור: בריביבל'יזכור: זכר פעליות אזרח. הערת ממזרח. פעליו:זרח.כקרב'ישנים :זכור: פח אם הוטרח. פרחיו למרה. פלוליו יצרח. בעדם:זכור: זכר עקדת מוריה. כחית . ךאיה.עךערום ועדה. סבוכו יזכור: עצב טליה. אם כואבת פודה עתרו לראיה. ולזכות:זכור: זכר סלם חלב. ועליו מהיוללם. שרי ארבע ועלים ביו כמאז יזכור: שליגיו במעלם. ויאמר לגעלם. שיחיו לעילם. ברית לזכור זכר נקובי מטות. שבועיות מטות. נדידות המטות לאמצם:זכור: נושאי עול מוטות. אם פך להמטיות. נפך הדר המטות. לכפור יזכור: זכר מצוקים! :סוד מוצקים מפעליו לציועקים. בפוט היש לזכור. מפי יונקים. אישר בסוף נואקים. מאמר ברירת וחמים. דבר קרשיו יזכור: זכר לין כפרים ואמרי'שפרים
1 י י 1 I־ T ן!	• 1	- 5 • * • T 1 | 1 V ״ : T •
מוסף ליום ב של ראש חשנד.
אל. יחד כל בני איש עובדי תחת שבט כצאן לזכדוץ: חף סוגר דלת בעד תמימים בזעם. עד בא קצם. צאת לזברון:
עשה פלא לח!ים. לבל :היו במתים ה:ש אמתך. בקבר לזכרון: עודדת אז בפועל. עוררנו בלא פיועל. הלא לנפלאותיך תעש. לזכר־ון: פנה אלהים. ביושבי גניבם, מקשיב לנךברמו. בדת״לזכדון: פעלם לפניך ושכרם אתך. אוכלי להם העצבים. בספר לזכריוך צצו" 'שעלים מחבלים
. ; .4.4.44.4.4.4.44.4.4 44.4.44.4.4.4-4-4.4.4.4.4.44.4.44.4 4.4.4 4-4-4<4-4 •4 •4-4-4 •4.4.4.4.4.44-4.4.4.4 ■4-4 •44.4-4♦
זאנטאנ
למשלמי פרים. בשפה .יזכור; לעת בקור ספרים. סתרים מספרם. לשניעפרים. לצדק יזכור: זכר י כבוד משכן. מקוים דורישכן. כרובים בו שכן. חסדנעורים־יזכור: כיור עם כן. ונועם קול דוכן: כביר ביום מוכן. לנבונים יזכור:זכר :ליד נון. ומשפטי אורי אפנון. יזכרו בריבון. פלאם לזכריון ייוקש ברק השנון. אם ה׳שלף לתאנון יקשיב תחנון. הנוניו לזכור: זכר טעם שיופטים.וא'ות קציר חטים. טפש שוטים. :חתל מלזכור: טורח ארבעת שפטים.־ אם נענשו נשפטים טבע משפטים אישר שם:זכור: זכר חצות לילה ותודות משפטי ל;לה חשך כא־ישיון־ לילה. נגונו למו יזכור: חקר מפקד לילה. שיה בלהב לילה. חוק הגה יומם ולילה. לגיהם :זכור: זכר זה זבול. אישר בבצעי חבול זדונות סבול. עוד בל יזכור: זעם כמבול־. אם יציאה לחבול: זכר־קירח בול. לחמלה יזכור: זכר וכה כל פועל! בקו ופלס :על. ואם במרד ואם במעל. רב חסד יזכור: ואם טוב ואם רע. אישר בו יארע. וסתיו:פרע. בסאסאה מלזכור: זכר הר/ים. עד כמר, הם חיים. הן למות אם לח:ים. חי חי:זכור: המון שאון ברואים. :עברו לפניו כמריאים. הלא כמו ראוים לכל אחד :?כיור: זכד זילות ועשיר. בצורת וחושד; דופי וגם יישר.

מוסף, ליום ב של ראש השנה	נד
ברמים להכרית מגפן. שרש וזכרת: צררום בפרזי. נאמו ונושעו. : בכושר הך4 קדם. הוהק לזכרו?: קדם בנתה לדורות. אך בהם חפץ. דלפתם ואבדתם. מהיות לזכיויך קהתה דור מאלף. אמריך הנחלתם. למענם בכל ידור. הקתה לזכרון:‘ רם ’חשק מאד. 'בכלת נעורים.' החניה וענייה. תתה לזכרך:' רצהיאהריך! בגיא ציה וצלמות. אהבת כלולותיה! תעש'לזכרו?': שחתו עם זו.'שאת’שמצה כרמיהם. שם פסל ולא'איל. שתו לזכרון: -שכלו כמעט רגע. לולי קם בפרץ. מעורר שבועה. וברית לזיכרון: תעבת מאז. עלת' כלילאמים. חשקתינו מהם. ,עדות לזכרך7: תמוד כסף נמאס. דור נשכח.קהת. קננו שנית. כי שכחנו מזכרו?־:־ תר איש תם. במי זרעו ייפנה. ש:ר ;דיו. לאות וזכרון: חין תרפק ימשול אפרים. בש״עשוע ילד ובן'י.קיר.
'הלא בכורי הוא. הקת יזכרון:'
אתה זוכר ביז זובר הברית:
י״יקעץ תהיעה. שברים. תרועה. תקיעה:
היום דרת עולם. היום :עמיד במשפט. כל יצורי עולמים.
אם כבנים. אם כעבדים. אפיכבנים. ’רחמנו כרחם
- זאנטאג
בד ן הוא יזכור: דבר גלוי וסתר. בטנות וסותר. די השר התר. לקצב ?זכור': זכרי גנונים ־ל:שב.'במדבר ויושב. .גשם וירוה לנשב. מהיום:זכור: גרון ללקשב. מעם שמו הושב. גליות להשב. ביום יתקע יזכור : זכר בהל וחיימה. קרב ומלחמה! בקוע'הומה. לחומת יזם:זכור: באדם ובבהמה. אסיהוקנס מהומה.'בצור הול הומה. לאדמה יזכור: זכר אמונה ושקל. איזון שיח וסקר. אות פקדתיבקר. לרגעים יזכור: חזן אם לזול אם ליוקר. או לטעת או לעקר. אנוש בדקדוק והקר. למשפט יזכור: י
: י : T I I *־ V י	־ * : T ־ :
אתה זוכר כיז זוכר הברית כלאטט כ״א.
מוסף ליום ב של ראש השנה אב על בנים. ואם כעבדים עינינו לןל תלויות עד שתחננו ותוציא כאיור משפטינו איום קדוש:
יש קהלום אומרים בשנס ארשש.
ארשת שפת־נו יערב לפניך אל רם ונשא. מבין ומאזין
ז־ vr	•• v J V V*־ :«1 • - T • í T •• ( V T	־ ן
מביט ומקשיב לקול ובשבת זכריון) תקיעתנו ותקבל ברחמים וברצון סדר זכרונותינו:
אנוסה לעזרה. אמצא נגדי. אל קרוב לי בעת קוראי בקול: י י אשר נ׳1י'ת אלי. 3קד3= 'נצ3.' 151, ?מקדש מעט. אצפצף לו בקול: בקרני דרשני. שה פזורה אני. נגזרת* ונאלמתי בלי להרים קול:"באמור גוזזי נדחה היא. שומרה וצלה. לא'ישאג בקול: גלתיישיח בחקיו"והבי;גרב הטה אוזן ושח. השמיעיני את קולך קול:' גז וברח מני. כעופר על הרי בתר.' בבקשו. דת ואות במישכניותי. ואין קול: דלג מבתרלבתר. השיבהו אלי. אולי:שיא פניקי. עקב שמעק בקול: דרוש טיובה למו. וראה שה״מוריה. אלם פיהו יהי צ רק. ללא שמזגה בקול: הסר מחלק. יד:ם שעירות היוגה בתחנונים. ביי לק הקול: היוישע אישר"לא תשנה עדות. ומפי זרעיו. לא;סוף קיול: וחיוך ומליצי. הם בני אט,. ואז נחרו בי. למען אשמע קול: ועל מישמךתם. ;עמדו ויזיקו.
*.44444444444.4.4.4.44.4.44.44. A4444.4444.444.44444.4.44.4.4444.A4A44.4.4444AA4-4.444.A4**♦
זאנטאג
אשא רעי נצדק. תת לפמגקי צדק. אשאלדת פש6ט• צדק. קול להרים בשופר: אין קורא בצדק. רודף צדק צדק אקראשמ^הצרק: 3ק1ל3לול נש1פר:3נת• במדע,. למרחוק שאת דעי. בטוי תרועה ב:ךעי. בקו?־1 מתן שיופר:"ביו בהריעי. ארצה ל, רועי. באמצו זרועי. בקול כה שיופר: גישתי" ביום דיקלהתוכח בךן."גולה’עיומק הדין. בקול קפאיון ישופר: גזירת דתיודין, אם הלכתי בדן. גרוני יעכב מורעךין."בקיול עם ישופר: דרוש והעל ךט*ה. לפני מריה. דעת לטרויה. קול חובישישופ־*: דתיי ל״כרוידה.
מוסף ליום ב של ראש השנה	ני׳
וגל להם סיוד. והוא !ענם בקול: !ה חמק מני. אסובב ואבקשנו. בכל מר,יום הוא אנה אשא קול": זכר דודי למטה. אדיר בטרום". מלא כל הארך־כבודו. למעלה קיוראיבם בקול: חילימ:םאישר״בם״ישבילו. דברו המונה לא'ראינו־ זולתיקול: הפקתי־;ישימון היש ואמרואין. קדם תהו עוז. בעתני בקול: טהורידלג. הדים ועבר וממעון הר מור. אז נתן קול: טטא״תי;דירות." שכניו־ ועלה.'ל יום כסא יבוא באזני קול: יקרתי בעיניו. ונלוה לי כשבי. עמיו אנכי אז הבטיחני בקול: ירד ליש״נעת׳וש״ם כס בעילם. השמיע בארי וכנחש קיל: כלה מני דוב. כהתרפה ממלאכת דוק במכתב יעבר קול: כבש לי. ארבעה ראישי נמר. וגם אני בהודיות
4-44.4.4 •4 •4 •4 ■4 •4•> ־4 •4.4.44־4 ■4 •4 •4.4 ■4 ■4 ■4.4.4 •4 •4 44 •4-4.4.4 ■4 •4 •4 ■4 •4 ■4 •4 ל• •4 •4 *4 ■4 •4 •4 •4־4♦ ־4•> ■4 •4 ■4 4.44444444**+
זאנטאג
בעד נכדיה. דרור לכל ברייה. בקול העברת ישופר: הוכשל בנאפ"וף."בזרת גפיף". הצג״בדי־כ צפוף. בקול חרדתשיופר: הוענש באפוף. וישב היות חפוף." הועילו לב־כפוף. בקול כפיפת שיופר: ואם שוד :עלזו. ובדין יליזיו."וצדק ירוק לאחזיו. בקול חיל שיופר: וכמו מכניסי בזיו ומיועיא"בזיו. ויכן"מנו ;;יזו. בקול רוח ישופר: זה מכל קולות. אישר במההליורת. זקק לקהליות. "קיו?־1־ תקע ישופר: זוממי עקלקלות. מהרבי סקילות זעו בגדוע מקלורת בקיל שמע ישופר: חיימכל־ישנה. ייו״ם זה ישנה. חקוק לישיוישנה לקול הרות שופר:"הכתו מישנה. שניה מראשיונה. חטא כל הישנה. דחיות בקיו״ל ישופר": טבע"ברכות תשע. מול שופרות" תישע. טהיור מהם" ישע. בקול זית'שיופר: טנף צחו״ני רשע. ביש״ובם מפישע. טריתכם תשעשע". בקול 'שוע ישופר: יוטב"מישור־פר. ומאיל"המשפר. יום המספר לקיו?־1 הדוש שיופר: יקיש יופר. וסיוטן יוחפר. יישר לב יוישפר. בקול־1 'שפור שיופר:" בערת הם תיוקעיבש גיא
מבקיעים. כרכים משקיעים" בקול שאון ישופר. כל המון
108
מוסף ליום ב של ראש השגה סלה. אשמש ליו ק־ול: לחית קנה, אז מכר ארץ טי לי בשמ:ם. אז הרימה קול: לאלהי:ישעי. משיני ביזל ישועתי ומתל עב טיט' הצרחתי.בקול: ימרת קצי לאי הוךיעני. מתייבארצי. תיור:ישמיע קול: מיודעי ספר. חיותם קצי. לבל דעת צופי. ערת.ישאו קול:'נא הבט וראירה ענ:י ומדורי. אץ לי מביר למי‘אשא קול: נצח אקוה. בי'לא :פול דבר ממקישיבי. דממה וקול: שוישישיש לבי בקרבי. בשמעי דורי דופק על־ פתחי'קול: ח,) סלה;שימני כחותם על לב. כאז תרות התפוח. עוררני’בקול:
עליתני אל על כל בניות. כי בעבורי בחיורב תתיה קול: על בל אלהיט מאד נתעלית. נצח תתעלה.'בתרועת קויל:
פעה ממדבר. צפור ממצר:ם. ויונה השמיעה מאשור קול. פקוד צפיור'ב:ת. דרוש יונת אלם' תקע למיו בשופר. ושרוב, למיו בקיול: ציור חקים מני לבל יעופו כינישר. לבל יכנפו
I X T	|״|	V V -	- X •V	: - ״ I T
4.44.4.4.44-444.4444.4.444.44.444444444444444444444444444444444444444444-44++++
זאגטאג
מרעים. כחיל מתריועעים. כאשר הם מתךעים: קול:ייע בשופר: לקולו כייוקשב יובעת יכל מיושב. לרעים בסער :נשב. בפול סערת שיופר: ליודעיו יושב.'לאורת טיוב :תחשב. (לעת:תישב) בקול טעסישיופר: מיואסיו להבקיע בוגדיו לקעקע.'מורדיו להשקיע. בקו?־1 יחזוק ישופר: מאריך בהתקע: מקצר בהבקע. מריע ותוקע. בקול־1 שילוש 'שיופר: נותן'אימות. מהפיז אמות נוסו ניואמיורת. מקול כוך: שיופר: נותץ חומות. מישבית.מלחמית ניוהם בחמות. קול ישאג שיופר: סיוריו כגלה. בסין לסגלה.ס:ם מגלה. בקול הלוךשופר: סיוד יום יגאלה. בחספיוילךגלה ששון וגילה. קול נשמיע שיופר: עשור דוחה'עונג מדדוה עבירות ממחה. בקול צלחישופר: עוגיות מוחה עבריות מאחה. עבודות מנחה. י קול חצור ישופר : פגר והסעיר. רשע הבער. פשעיו תעיר. בקול קיוליורת שיוצרי: פתחי
מוסף ליום ב של.ראש השנה	נו
מישמיעיקול: צרופה אלמד. ועיני למורי. כאזצידמד־בר ואל משיבו בקול: "קרב קץ. בא עת מישפט קם מליץ יושר להתחנן בקול: קדיש הוריש. והובן מיוערואתקע בשופר. ויענה לי בקול: רגיש מקבר. ציוהה מסלע בתת יבשי עצם. מעפר קול: ראו נס בהרים. וקול שיופר בארץ להשמיע רנןמרמומי קול : שגג לב הותיר1. עודי בל:טנו.' בלי להכביד אוזן. מישמוע קול: ישובב לי בקרם. דתימורישה. אישר בה עלפתני! בלפידים. וקול: תבונה הפיק. אייש נבון לבר. "רחק נועם זמירות. בנעימות קול: תהילה יתנו.'אז לבל השמיע. לאל מושלבבל. ימתיקו בקול: תחת בני ציון בני דן ישחו דזברקת חצים. ותחמם בקול: tn} תרעם לבוזזי. תתקעבישופר. בתערותתימן. אז י_לןי קול 1 א״ה נ^ת ונו׳
זאגטאג	.
העיר. תשקיע ותבעיר פחד רב וצעיר. מקול רומית שיופר: ציון רמז איות שופרות:" ישלש מאיות. צוחה במרץ־ ראות בקול 'שתוף ישופר. צפצפו צבאות. בישרו פלא־ורת צור בעש נפלאות. בקול ערב ישופר. קול חלושה בארקדח חלשה. קוליורת מתן שלשה. קולור־ת בנתנו בשופר. קרן משלישה. היום לזכר אשלשה. קרוא עוד שלשה. בקול עתוד שיופר. רחישתי"לעליות. ועיני תלויות. ראות כנוס גליות. בקול גורל ישופר.‘ רביעית' חיוה׳ליקור׳ להיות. רשף שלהבייות בקול להב ישופר: ישנה תעורר לישלכם גמול לצורר. שאונו תפורה. בקול גבורות שופר: שושן תדרר! גאלהתברר. שוכנים תזיורר.בקול הערת ישופר: ת:שר מחרמון־לרועע ארמון. תישלג ’בצלמו[. בקיו־ל המיון ישופר: ו"!' תצעד בבישימון. במתן'אמון תשמיע בארמון. קול י קורא בשופר:
אתה גגלית גי! עעו ישראל כיחמיס גלא? כ״ב:
מוסף ליום ב של ראש השנה תקיעה. שבדם. תרועה. תקיעה:
היום הרת עולם. היום:עמיר במשפט. כל יצורי עולמים.
אם כבנים. אם כעבדים. אם כבנים. רחמנו כרחם אב על בנים. ואם כעבדים עינינו לך תלויות. עד'שתחננו ותוציא כא1ר משפטנו איום ר,ר־1'ש:
ארשת שפתינו :ערב לפניך אל רם ונשא. מבין ומאז*] ומביט ומקשיב' ?1כול תקי״עתנו ותקבל ברחמים ו?רצ1ן סדר עופריותנו:	י "
רצת. ותערב. מודים. סדר דוכנן. נ<! נאן אן כאלהינו. עלינו. אנען 0אן בלא» ליי
3*1 נלאט ל״ט.
מזמורים של ירם
אן ואנטאנ זאנט מאן.
היום י1ם ראשון בשבת שבו היו הלוים אומרים בנית הט־קזיש:
לדוד מזמור ליהוה הארץ ומלואה תבל ויושבי בה: כי־ הוא על :מים יסדה ועל נהרות יכוננה: מי:עלדר בהר־יהוה ומי:קום במקוכב רך־שו: נקי כפיכם ובר" לבב לא נשא לישו״א נפשי־ ולא"נישבע למרמה: :שא ברבה מאת ;חוה וצרקה׳מאלתי ישעו: זה דור דיוןשיו מבקשי פניך.יעקב סלה: שאו שערים ראשיכם והנשאויפתחי עולם ויבא מלך הכבוד: מי זך. מלך הכבוד:היוד*. עזוז ונברר :הוד. גביור מלחמה: שאו'שערים ראש כים"ושאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד: מי זה הוא מלך הכבוד יהוד־-צבאות הוא מלך הכבוד סלה:
הושיענו יי אלהינו וקצבנו סן הנדים לודדית לשם קיש־ להשתבח בתהלתך: כרוך וי אלהי ישיאל מן העולם ועד העולם ויאמרו כל העם אמן הללויה:
ברוך « מציון שוכן ירושלים הללייה : ברוך יי אלהים אלה׳ ישראל עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל חא-ך אמן ואמן *.
אן סאנטאב היום יום שני בשפת שבו היו הל ו; ם איומרים מנית הטקך־ש:
שיר מזמור לבני קירח: גדיול יחוח׳ומהלל מא1.כעיר אלהינו הר קרשיו: :פה נ־וף משוש כל" הארץ הר צף ירכתי"צפון. קרית מלך רב: אלהים בארמניותיה נודע
מזמורים של יום	ני
למשגב: כיי הנה המלכים נועדו. עברו יחדו; המה ראו• כן תמהו נבהלו נחפזו:"תגרה אחזתם שם.’חיל כיולדה: כרוח ר,הים תשבר אניות תרשיש:”כאשר שמענו כן ראינו כעיר";הוד, צבאות יבעיר אלהינו. אלהי־ם;כוננה עד עולם סלה:'דמינו אלהים חסרה במרב היכלף: כשמה אלהים ק^דלתד ?לין־־ייאח! ציי, ;לא־ ימ:נך .ישבח ל׳י ציון תגלנו—, כנות,♦הורדה. למען מישפטיף: סובו ציון והקיפודך". ספרו מגדליה : שיתו לבככם לחילה פקגו ארמניות״יה למען תספרו"לדור בהריון: כי זה אלדדפם אלהינו עולם ועד. הוא :נהגנו על מות: הושיענויכי
אן דינסטאו היום יזם ^ליישי^שבת אבותיו הלו?ם אז?2ךים בבית ה?ךןד^2:
מזמור לאסף אלהים נצבבעדת אל.בקךב אלהים:ישפוט: עד מתי תשפטועול. ופני רשעים תשאו סלה: שפטו דל רתום."עני וךשהצדי־קו: פלט לדל ואביון. מיד רשעים הצילו: לאירעו״ולא:ביני כהשבה יתהלכו.־:מוטו כל מוסדי ארץ: אני אמרתי אלהים אתם. ובני'עליון כלבם: אכן כאדם תמותו!. "וכאחד השרים תפיולו: קוימה 1אלהים״״שפט״י־ה
ן	I	. י■ »	■ ץ .	•	I ץ*	ך•	•	•ן■	; T
הארץ. ביאתה תנחל בכל הגידם: הושיענו יכי■
אן מיטייאך היזם יזם רביעי ב^בת #בזהיו הלדם איברים בבית Ehpan:
אל נקמות,יהוה. אל נקמות הופיע: הנשא שופט הא־ץ.
חישב גמול על גאים: עד מתי רשעים יהוד,. ע״ד״מתי רשע״ם ״יעלוזו: ״יביעו,ידברו זעת״ק. ♦תאמרו'כל־ פועלי און: עטף:הוד. :ךבאו.ונחלתןז־,יענו:" אלמנה וגר!הרוגו״דתומים ירצהו:" ויאמרו לא" יראה'r*.: ,ולא" ;בין אלהי:עקב: בינו בוערים בעם. וכסילים מתי תשכילו:־הנוטע אזן הלא :שמע. אם יוצר עץ הלא" יביט:'הייסד גידם. הלא י יוכיח המלמד אדם דעת: :הוד, יודע מחשבות ארם." כי המו—, הבל: איש״רי הגבר אישר תיסדניייה. ומתיו״רתף תלמדנו: להשקיט’לו מימי רע" עד ♦כרה לרשע שחת: בי לאיטוש
115	Msehso. Tóm. i	י® H
ממורים של יום
יחוד, עטו. ונחלתו לא :עזוב! יי עד צדק ;שוב משפט• ואחריו כל ישרילב: טי;קום לי עם מרעים. מי ירדצב לי עסיפועלי אוץ: לולי יחוה עזרתה לי. כמעט שננה דומה נפשי:"אם אמרתי מטהירגלי. חסדך ידוה יסעדני. ברוב שרעפי בקרבי. תנחומיף ישעשעו נפשי: היחבךד כסא דוות. יוצר עמל עלי חוק:';נודו על נפש-צ־יק. ורב נקי ירשיעו: ויהי קרוה לי למשנב. .;אלח-י לציר מחסי: וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם. יצמיתם יהוד אלהינו:
?- •• r T T : T V V ־	*־ :	**	ד .
לבו נרעד, ליי לצור ישענו נקדמה פניו בתודה ממירות נריע לו כי אל גדוג יי ומלך נדיל על כל אלהים: הושיענו יכו'
אן דאננערסטאנ היום יום הט <צי 3^3ה יש13 דדו ר,לרם איטרים בבית
המקדש:
למנצח על הנת־ת לאסף: רמינו לאלהים עזנו. הריעו לאלדד:עקנלקזאו זמרה ותנו תף. כניור נעים עם נבל.תקעו בחריששופת בכסהיל 1ם־ חננו: כי חיק לישראל הוא. משפט לאלדד:עקיב: עדות ביהוסף שמיו בצאתו על ארץ מצרים. שפת לא;דעתי אשמע: הסיריותי: מסבל שכמו. כפ ו מתר תעברנה: בצדהלראת ואחלצך. אענה בסתר רעם אבחנה על טי מריבה סלה: ישמע עטץאע דה בך. ישראלי אס תישמע לי: לא ’יהיה בך אל זרי. ולא תישתח־וה לאל נכרי: אנכי יהיוה אלהיה־ המעלה מארץ מצתבס. הרחב פיך ואמלאהו: ולא ישמע עטי לקולי וישראל לא אנה לי:'ואישלחהו'בשרירות לבם.’.ילכו במיועציותיהם לו עמי שמע לי ־:שתל בדרכי;הלכו: כמעט אויביהם אכניע. ועל צריהם אושיב ־ידי: משנאי ;הודה :כחשו ל1. ויהי עתב לעולם: !יאכלהו מחלב הטה ומצור
דבש אשביעק^ הושיענו ובו'
אן פיייטאג היום יום 3 Wיש3ת i3f היו ד,לרם אומרים ?3ית המקדיש 1
;; מלך נאות לביש לביש ;; עז התאזר אף תייק תבל בל י וקמוט: נכקיכסאך מאז'מעולם אתה: נשאו נהריורה
114
שמורים bv יו0	נח
* נשאו נהרות קולם ישאו נהרות רמים: מקלות פיכם רבים אדירים משברי ים אדיר במרום’יי: עדתיזל נאמנו מאה ר|גיתך נאוה קלע " לאיו:הים־
אן שבת היום יום שבת קזדש 13# היו הלוים אומרים בכית חטקד*12 מזמור שיר ליום חשבת מי ביים דוונא.
6אן ר״ח אליל נין נאן הושענא רבה יייור י״*זקי כזמיר mii אונך אבענד נעזאנס.
לדוד ”אוד רשעי ממי אירא יי מעוז חיי מטי אפחד: בקרוב עלי מרעים לאכול את־בשךצרי ואויבי לי המה בשלו ונפלו: אם תחנה עלי מחנה לא יירא'לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני’בוטח:‘אחת שאלתי מאת יי אותה אכקשישבתי בבית יי כל־;מי חיי לחזות בנועם יי ולבקר בהיכלו: בי יצפנני בסבה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו בצור;רוממני: ועתה ירום ראשי ’על אויבי סביביותי ואזבחה באהליו זבח''הרועה אשיךה.ואזמךה ליי’: שמע ;י קולי אקרא והנני וענני:’ לך אמר לבי בקשו פני את־ פניך יי אבקש: ־אל תסתר פניך, ממני אל תט באף’עברך עזרתי’ הלת אל הטישני ואלי תעזבני אלדד:ישעי: כי אבי יאמיעזבוני די.יאספני: הורני:יררקך ונהני באורח מישוד למען־ שורדי:’ אל' תתנני בנפש צרי כי‘קמו בי עדי שקר ויפה חמס:’לולא האמנתי* לראות בטוב.יי בארף חיים:מוה אל־״ חזק דאמץ לבך וקוד, אל־יהוה:
סדר הלכות ישרות בצאתו מבתכ״נ
בצאתו מב״הב ילך לביתו שמח וטוב לב מובטח בחסדי האל שיצא מספנוו לאור ייזהר האדם ביום הדין הקדוש למעט באכילה בכל מה דאפשד מזנד בש׳ע סימן חקצ״ו סעיף א׳ וכמה דיעות בפוסקיס שמצוה להתענות בד״ה והובא נ״נ בש״ע בשס י״א ועכ״ס ראוי שתהיה יראת ה׳ על פניו לשבר תאוותו הבהמית ויצרו ביום הדין הנורא הזה ולא יאכל כל שבעו והוא עבודה עצומה להבורא ית׳ כדאי׳ בנמר׳ פרק נגמר הדין אמד ד' יהושע בן לוי כל הזובח אתי יצרו מעלה עליו הכתוב כאלו כבדי להקב״ה בשני עולמות בעו״הז ובעו״הב לכתיב זובח תודה יכבדנני עכ״ל וביחוד אם עדיין לא התפלל מנחה שזה ברור כי במילוי כרסו באכילה ושתיה בלתי אפשר לבא אל המלך ממ״ה הקב״ה להתחנן לו בהכנעה וענוה עול מביא את הארס לידי בלבול זיזשבה בתפלה ואוי לאותו בושה שבימים סנולאיס אלו יתפלל במחשבות זלות לפני
» »	W
סדר הלכות ישרות בצאתו מבהכ־נ
פמלך המשפט סיומב עתה על כסא דין לכן יזהר מאוד למעט באכילה נקרישא רגא פותחין כמו בשאר יו'ט (אלה מועדי כו׳) מאן דדמיך בדיש שתא דמיך מזליה היינו נשע׳ תפלה ותקיעות אבל אחר חצות התיר האריז״ל לישן והיושב בטל כישן דמי ומי שיושג בתענית צריך שלא יסיח דעתו כלל ועיקר אלא יעכב עצמו ננהכ״נ יושב ועוסק בשירות ותשבחות ובענייני התורה והמצות כל אמד כפי ערכו והשנתו
(סדה׳י ויוש״ה).
לסגחח יאמר פ׳ התמיד וקטורת בסידורו בכל יוס (אשרי ובל׳ג ח׳ק) (בשבת ואני תפלתי קורי! בתורה גפי השבוע) מתפללי! ש׳ע כמו בשחרית (א'מ. ק״ש)
(בשבת א׳א א״מ ולא צ׳ן רק יאמר ק״ש) (עלינו ק׳י) ביום א' אחר מנחה קודם שקיעת החמה הולכין על שפת נהר שיש 03 דניס. וטוב אס הוא מתון לעיר ניאמי סדר תשציך. !אס מל יום א' בשבת יעשה תשליך ביום ב,:
סדר תשליך
בייס ראשון be ראש השנה אחר מנחה הולכין אל הנהר ואומרים זה:
•חיה יד\ח איל	רחים	וחנק	ארך
מי אל נמוך. נשא זעון. ועובר על פשע. לשארית נחלתו:
.אפיס	ורב	חסי	ואמת
לא חחזיק לעד אפו. בי חפין חסד הוא: יישוב ירחונו.
ניצר חסר	.	.לאלפים	.נישא
יכבוש עונותינו: ותשליך במצולות;ם כל חטאתם.): תתן
עק .	ופשע	וחמאה
אמת ליעלב. חסד לאברהם. אשר נשבעת לאבותינו
!t-t	v v^ ן	v v	ן - ז 7 : - : yt r t *־ ד־ •י
ונקה	יהיה	ארך	אסים ורב חסד ואמה
מטי לדם: מן המצר ר,דאתי יה: ענני במרחביה: יהוד. לי
נישא עין ופשע	וחטאה	. ונקה
לא אירא. מה יעשה לי אדבש: יהוד. לי כעוזרי. ואני
• r	- -ד ti t • t t • v ולא ינקה	. פוקד ערן	אבות על בנים
אראה בשונאי: טיוב לחסות ביהוד. מבטוח באדם טוב
Y י v T T t• ■- —| — T ; 1 V
י	על שלשים על רבעים
לחסות ביהוד. מבטוח בנדיבים:
•) ייש מוסיפים: וכל חטאת עמך בית ישראל תשליך כמקום אשר לא ׳.כרי יל א יפקרו ולא יעלו על לב לעולם:
.•רירי ׳*!נ• ונחמה• ל*,. רנט (ז-וץ0 יאח*כ pice זה בכוונה:
לא ץ־עוולא ישחיתו בכל הר ךןך'שי כי מי^אה הארץ דעה אח יהוד. כמים ל;ם מכסים:
סדר ׳•פרות
לוקח הכפרה נידו הימנית ואומר <פש תחת נפש ואיז׳נ יאמר.
בני אדם יושבי חשך וצלמות. אסירי עני וברזל יוציאבם מחשך וצלמות ומוסריותיהבש ינתק: אוילים מדרך פשעם ומעוניותיהם ןתע3ו.כל אכל תתעב נפשם דניעו עד שערי מות: ויזעקו אל יי בצר להם ממצוקותיהם יושיעם: ישלח דברו וילפאם וימלט מישחיתותם: יודו ליי חסרו ונפלאותיו לבניאךם:אם יש עליו מלאך מלך אחד מני אלף להניד לאדם ישרו: ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחרת. מצאתי כופר:
ווער דך זע^בפט דיא כפרה אימשלאנט ׳ זאנט.
זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס ואלך לחיים טובים איוכים ולשלום:
יוער דיא. כפרה א״נער אנדערן טאנפפעראן איטש־^אנט, זאנט.
;ה חל־פתך זה רומוךתך;ה בפרוזןז זה התרנגול:לך למיתה ואתה תכנס ותלך לחיים טובים ארוכים ולשלום:
ווען זיך מעה־ע־ען מאנספערזאנען ציג^־יך אימשלאנט ׳ זאנט.
זה חליפתכם זה תמורתכם זה בפלתבם זה התרנגול ולך למיתה ואתם תכנסו ותלכו לחיים טובים ארוכיבם
: • í -T ־ 1 I - * 1 T • V - •	•	«-	"
ולשלום:
דער דיא כפרה איינער סרויענספעיזאן איטשי!אנט • זאנט
*זאת חליפתך זאת תמורתך זאת כפרתך זאת התרנגולת תלך למיתדה ואת תכנסי ותלכי לחיים טוביבם
” - T * I I	: ־ :	• 1-1 * 1 T•	ו - •
ארוכים ולשלום:
ווער א״נע כפרה מעהרערען פרדענטפערזאנק אומשלאנט זאנט.
זאת הליפתכן זאת תמורתך זאת בפרתבן זאת התרנגולת תלך למיתה ואתן תכנסנה ותלכנה לחיים טיוביכס
- T • : | U .	!-־•־(	־ T ־ : t Ti“•*: T - -	•
ארוכים ולשלום:	,
ne כפרות
יוער סעוזרערע כפרית צונלייך פעהרערען פערזאנען ארעד איינער שיואנגערן םיויא אומשלאנט • זאגט.
אלו חליפיותיכם אלו תמוריותיכם אלו כפרותיכבש אלו
|M •• .. • « ••	• w	״ T י*	••
התרנגולים ילכו למיתה ואתם תכנסו ותלכו לחיים טובים ארוכים ולשלום:.......
T »	*	1
׳איינע שויאמערע סרריא זאגט דאז.
אלו חליפתינגאלו תמורתינואלוכפיתינו איוו התרנגולים :לכו למיתה ואנחנו נכנס ונלך לחיים טובים ולשלום:
-
תקוני זוהר קודם מעריב
קודם כל נדר• מוציאין הס״ת ואומרים פסוק זה כמס פעמים.
אוד זרוע לצדיק ס״ת קר״ע ולישרי ל5 שמחה ס״ת ננימט׳ טויב:
ואחר כך אומדים זה והוא מתקוני זוהר:
קם רבי שמעיק על רגליוי סליק יחי לגביעילא ושבח למארי עלמא ואמר לבון עלמין עביר בגין שבינתא דאיהי בגלותא: אם איהי באיומאה הא אבא ואמא לאינון הכמה ובינה:נלין למעבד התרה הה״ד יהוד. צבאיות-:עץ ומי;פר אם התלמיד אומר הרב יכיל למעבד התרה: ואם נדר איו נשפע בן לאיהי וללא יפרוק לה אלא דתהא בנלותא עד ידיעה ונדר איו שבועה איהו בי״ה דאינו? חכמה ובינה ואיהו אתחרט הא תלת בני נשא
:	ן T T : T	: •	•:־־״	ד	: -	;	- T
יכילין למקטר ליה ואינון תלת אבחן לעילא לקבליהו: ואם לא תתחרט אנא בעינא מנך ומכל אינק למתיבתא דלעילא ותהא להעביר בנין ךע;א מחימנא דלא זז משכינתא בכל אתר ואיהו עאל שלים בינך ובינה זמנך סגיאין ומסר נרמיה למיתה בנינה ובנין בנהא הה״ד ואם אין קחני נא מספןף אישר כתבת: ואם הוא נדר מפטרא האבא ואימא ולא בעי אנא סליק לגבי ההוא ויאתמר ביה בי:פילאו ממך דבר. דאתמר ביה במופלא ממך אל תרחיש הפטור נדל: ואף על גב לשכינתא אידי בנלותא לגבי
:	: :	vv	:■־e j ־ •	: t	• « ד r : ־־ •
בעלה בנדה דאיהו יפריש בין לם לרם ואתפתחת מקורא לילה
.*'״־	< * I T‘	־!־*	•’	( T • T | : T : T
י, . ■־ * ״ 120
הקוני זוהר קודם מעריב	סא
לדכאה לח במים דאיוריתא מים חיים דלא פסקין ואתפריש מינה דם נדה דאיהי לילית דלא אתקריבת בהדה דאיהי הובא
T • T : * ־ * ־	: i * T : |• -	:־ T * :	T
לנשמתא דסאיבתולית לה לשו לסלקא נ׳שמתא לגבי בעלה לההוא אתר ךאת;היבת מהמן ואתדנת בין דין לדין בין דיני נפשורת לדיני ממוניות דאית מאן דאתפרע בממוניה ואית מאן ראתפרע ב-־פשיה ובין נגע לנגע קמה דאיוקמוה איכה ישבה בדד דאיתי תשיבא שבינתא כנלותא במצורע דאקמר ביה בדד יישב מחוך למחנה מחוץ ודאי דא גלותא דאיתי לבר מארעא דישרזל דאיהי מיותבא דאת (ה) ואי מקורבת לא יכיל למפתח ער דיבתה ליה ההוא דסניר ליה אנא מפ:םנא ליה בגין ירד ס״א וא״ו ה״א היהודיה תמן ובנין לבוישין דאתלבש. מ:ד אתפתחת מקורא דאיהו יחודא ואתדכיאת שכיגתא והא דמילא מקוד, ישראל יהוה מושיע בעת צרה מושיע ודאי ההוא למקורא למקלה בידיה: אמן
מעריב ליל כל נדרי
בישיבה של מעלה.	על דעת.הקהל . אנו
ובישיבה של מטה. / מת-רין להתפלל עם
העברינים:
על רעת המקום.
נו־רי. ואסרי. ושבועי. !חרמי. וקונמי. ןקנוסי. ובנדי. דנדרנא. וראישתבענא. וראחרימנא. י וראסרנא על נפישתנא. מיום כפריט זה ער־ יום כפרים הבא עלינו לטובדה. בלהון איחרטנא בה1ן.בלה1ן־יה1ן שרן. 'שביקין.־'שביתין. במלין ומבטליז. לא שרידן ולא קימין: נדרנא לאנדריואסתא לא אסרי ושבועתנא לא שבועיות: נ״ם
קיח ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם ־כי לכל העם בשגגה: נ׳ם
"! סלח נא לעין ד,?ם הזד׳ כגודל ד!םרןז וכאשר נשאתד׳ לעם הזה ממצרים ועד הנד. ושם נאכר:
קהל ויאמר יהוה סלחתי בהבריק: ר*
מעריב ליל יום כפור
r בחך אתה " אלהינו מלך העולט שהחינו וקלמני והגיענו קמץ הזה:
ייען •"כ אן שבת 6אללט זאנט פאן מזטור שיר ליום השבת:
ברבו את” המבורך: בחך !; המבורך לעולם ועד: ברוך אתה יי אלדוינו סלך העולבש אישר בדברו מעריב ערבים! בהכמה פותח'שערים ובתבונה מישנה עתים ומחליף את הזמנים ומסדר את הככבים במשמריותיהכם ברקיע כרצונו בורא יום ולילה.’גולל איור מפני חיש ך: וחשך מפני אור. ומעביר יום ומביא לילה ומבדיל בין יום ובין לילה יי צבאיות ישמו. אל חי ומיבש תמיד ימלוך עלינו ^לם ועי: כחך אתה״ה9?דנן5יב-ם ־
אהבת עולם בית:שראל עמך אהבת. תורה ומצות הקים ומישפטים אותנו למדת״על פן יי אלוהינו בישכבנו ובקומנו נשיח בחקיך. ונשמח בדברי תורתך ובמצותיך לעולם ועד. בי הם דדינו ואורך';מינו ובהם נהגה יומכם ולולה. ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים. ברוך אתה:: אוהב עטיו.ישראל:
ימיד אומר אל מלך נאמן:
שט^:שראל יהוד, אלהינו;הרה אחד:
3קיל ים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: ואהבת את יהוד, אלחיך בכל-לבבך ו?כל-נפשף ינכל מאדך: והיו הדברים האלה אישר אגבי מצוך היום על־ לבבך: ושננתם לבניך ודברת בם <ש?תך בביתך ובלבתך בדרך ובשכבך ובקומך: וקשרתט לאיות ?גל־־דיך יהיו לטיטפת בין עיניך.וכתבתם על מןזיות.ביתך ובישעריך: והיה אם ישסע תישמעו אל מצותי אישר אנכי מצוד, אתכם היום לאהבה את יהוה אלהיכם ולעבדו בכל־לבבכם
מעריב ליל יום כפור .
ובכל נפשכם: ונתתי מטר־ארצכם בעתו יורה ומלקוש ןאםפתךגגףלתיר^ף ויצהךןז: ונתתי ע&בינשךןזלנדו?תן ןאבלת ושמגת: ה׳פמרו לכם פן־יפתה לבבכם ןסךת=ש ועכרתם אל הים אחריכם והישתחויתם להם: וחרה אף ;חוה בכם ועצר את־הישמים ולא־:היד, מטר והאדמה לא התן את־יכולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אישר :היוד, נתן'לכם: ושסתם את־רברי אלה זעל־לבבכם ועל־ נפשכם וקשרתם אתם לאיות על־;ךבם והיו לטוטפת בין עיניכם: ולמדתם אתם 'את־בניכם לדבר בכם בישבתף בביתך ובלכתך בזירןו ובשכבך ’ובקומןז. וכתבתם 8ל־ מזוזות.ביתן; ובישעריק:
למען:רבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אישר נישבע יהוה לאבתיכם לתת להם כימי״הישמיםיעל־הארך:
ויאמר :הוד, אל־משה לאמי-: דבראל-בני:ישראל ואטקת אלחם ועשו להם ציצת על’כנפי בגדיהם לללתס ונתנו על־ציצת״הכנף פתיל הכלת: והיה'לכם לציצר־ת וראיתם אתיו וזכרתם את־כל־מצות יהוד, ועשיתם אתכם
T	V • *5r T Í	: • T	V	V ; - :	V •	:
ולא־תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם־זיונים אחריהם: למען תזכרו ועשיתם את־בל מצותי' והייתם קרישים לאלהיכם: אני יהוד, אלד־,יכם אישר הוצאתי אתכם מארץ מצדם להיות לכם לאלהים אני יהוד, אלד,יכם: אמת ואמונה כליזאתקים עלינו. כי הוא יי אלהינו ואין י' ,ולתתוא־נ״נוישראלעפיהפודנומידטל־כיםמלבנו ד,גואלנו מכף כל העריציכב. האל הנפרע לנו מצרנו והמשלם גמול לכל אויבי נפישנו. העישהגללות ער אין הקר ונפלאות עד אין מספרי: השם נפשנו בתים ולא נתן למוט רגלנו. ר,מדריכנו על במות אויבנו וירם קרננו על כל שונאינו העשה לנו נסים" ונקמה בפרעה אותיות
מעריב ליל יום כפור
ומופתי□ באדמת בני חם. המכה בעברתו כל בכוך מצחם. ויוצא י את עמו ישראל מתוכם לחרות עולכם המעביר בניו בין נזרי י_ם סוף. את רודפיהם ואת שונאיהם בתהומות טבע. וראו בניו נבוו־תו. ישבתו’והורו לשמו. ומלכותו ברצון קבלו עליהם משה ובני ישראל לך ענו '7שירה בשמחה רבה ואמרו כלם:
* í T J T - T : * * T	־ T
מי כמכה באלים יי מי כמכה נאדר בקדיש נורא תהלור־ז עשהפלא. מלכותך ראו בנך? בוקע ;םזלפני משה:
זה אלי ענו ואמרו:
יי,; י: :מלוך ^ע1לם מי־
ונאמר כי פדה" אח :ן!קכ וגאלו מיד חזק ממנו: פריך אתה יינאל ישראל:
השכיבנו יי אלדזינו לשלום. והעמידנו מלכנו לחיים. ופרש עלינו סכת שלומך.’ ותקננו בעצה טיובה מלפניך. והושיענו למען שמך. והנן בעדנו והסר מעלינו אויב דבר והרב ורעב רינון והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ובצל כנפיך תסתירנו. כי אל"שומרנו ומצילנו אתה. כי אל מלך חנון ורחום אתה. וישמור צאתינו ובואנו להיום ולשלום מעתה י ועד עולם. ופרוש עלינו סכת שלומך:
ברוך אתה ך הפורש סכת ישלו□ עלינו ועל כל עטו ישראל ועל ירוישלים:ז
• : t ••	:־t * r ד*
־!שבת וישמרו בני:שראל את חישבת לעשות את השבת ‘לדלתם" כרית"עולם: בני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת;מים עשה ך את השמים ואת הארץ וביום "השביעי שבת וינפיש:
כי ביום הזה ןכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם
"לפ;י ייהוה #mö: חצי קדיש


שמונה עשרו־, ליום כפורים
לשחרית ולמנחה ולמעריב
בי שם יי אקרא הבו נודל לאי^הייו
אדני שפתי תפתח ופי.יגיד תהלתך:
ברוך אתה ייאלתינו ואלתי אבותינו אלתי אבדתם אלתי יצחקואלהי יעקב. האל הגדול תגבור והנורא אל ;גיליון גומל הסדים טובים וקונה הכיל וזוכר חסדי אבות ומביא*־גואל לבני בניהם למען ישמו באהבה:
זכרנו לחיים. מלך הפץ בחיים. וכתבנו בספר החייבם. למענך אלתים חיים:
‘מלך עוזר ומושיע ומגן: ברוך אתה יי מגן אברהם; אתה גביורלעולם "מחיה מתים אתה רבלהושיע: מכלכל ח«:ם בחסד מחיה מתים ברחמים רבים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקים אמונתו לישעי עפר. מי כמוך בעל גבורות ומי רומה לך מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה: "
מי כמוך אב הרחמים. זוכר יצוריו לחי.ים ברחמים: ונאמן אתה להחיות מתים: ברוך אתה יי מחיה המתים: 'אתה קדוש וישמרזקדויש וקדושים בכל יום ןהללוך פלה. ובכן תן פחדך " אלתינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת. דיראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים )יעשו כלם אגרה אחת לעשות רצונך י בלבב שלם במי'ש;ךעני ״ uyk שהישלטן לפב־ן? ש ב;דף ■נבירה בימינך ושמך נורא על כל מה שבראת:
ובכן תן כבוד " לע9ך.תהלה ליראיך.ותקוה טיובה לדורש?
ופתחון פה למיחלים לך. שמחרת לארצך. וששון לעירך. וצמיחת קרן לדוד עבדך. ועליקרת נר לבן ישי משיחך במהרה ממינו:
ובכן צדיקים יראו !.ישמחו וישרים:עלוזו והסירים ברנה
מעריב ליל יום כפור
:גילו. ועולתה תקפץ פיה. וכל הלשינה כלה כעשן תכלה.
כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ:
ותמלוך אתה ך לבדך. על כל מעשך;.כהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קדישר. ככתוב כדברי ר,רשך ימלוך:;י לעולם אלהיך ציון לדר ודר הללויה:
קדוש אתה וגיורא זשמך.1אין אלוה מבלעךיך.ככתוב ויגבה ייצבאיותבטשפט והאלהקריוישנקדשבצדקה: ברוך
!T : T	- ־ 17 - •• T : T S	•:)ד ■וזי! 1 T
אתה:: המלך הקדוש:
אתה בחרתנו מכל העמיס אהבת אותנו. ורצית בנו. ורוממתנו מכל הלשוניות וקזישתנו במצורציך.ור)רבתנו מלכנולעבודתך. ושמך הגדולוהקתש עלינו קראת:
נתתן לנו י: אלהינו באהבה את ייובש (השבת הך, לקדושה ולמנוחה ואת יום) הבפורים הזה למחילה ולסליחה ולכפרה ולמחול ביו את כל עונותינו(באהבה\מקךא קדש זכר ליציאת מצדם: ־
אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא ויגיע ויראה וירצה
VÍ ״	״־	״ :־ ”	־־:־* Ti V	: ־־• ־5״ :”T” í V T
וישמע ויפקד ויזכר זכריוננו ופקדיוננו וזכרון אבותינו. וזכרקטש-דובן דוד עבמון?ר1ן ירושלים ע-ר,מלשןזהכרון כל .עמך בית ישראל לפניך לפליטה לטובה לחן ולרוסד ולרחמיס לחיים ולשלום כיום הכפורים הזח. זכרנו אלהינו ביו לטובה. ופקדנו ביו לברכה. והושיענו ביו לח:ים. ובדבר ישועה ורחמים חוס וחננו. ורחם עלינו והושיענו כי אליך עינינו כי אל מלך חנון ורחום אתה:
אלוהינו ואלהי אבותינו. מחל לעונותינו ביום (השבת הזה וביום) הכיפורים הזה, מחה והעבר ?'שעינו והטאתינו מנגד עיניך. כאמור אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני. והטאתיך לא אזכיר: ונאמר מחיתי כעב פשעיה׳וכענן חטאתיך. ישובה אלי כי גאלתיך: ונאמר כי ביום הזה:כפר

מעריב ליל יום כפור	סד
,עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכבם לפני יי תטהרו;
(לשנת אליהינו ואל־הי אבותינו ו־צרח במנוחתינו) _קךשנו במצותיןז ותן חלל,נו בתיורתך. שבענו מטובך ושמחנו בישועתך.
(והנחילנו יי אלחינו באהבה וברצון ישבת קדשה. וינוחו ביו ישראל־1 מקדשי שטף) וטהר לבנו לעבדה באמת. כי א™, סלחן ^יאליט^ן לישבטי;׳?רון בכל דיר ןד1י:י«&רז־ אין"לנו מלך מיוחל וסולח אלא אתה: ברוך אתה יי טלןי מיוחל וסולח לעונותינו ולעונות עמיו בית י.שךאל ומעביר אשמותינו בכל ישנה וישנה. מלך על כל הארץ מל,דיש (חישבת 0 ישראל ויום הכפולים;
רצה.יי אלהינו בעמך ישר:ל ובתפלתם וחישב את העבודה לדביר ביתך. ואשי:שראל ותפלתם באהבה"תקבל ברצון. ותהי לרצון תמיד עבודת"ישראל עטך:' ותחזינה עינינו בשובך לציוץ ברחמים: ברוך אתה,V המחזיר שכינתו לציון:
מודים אנחנו לך שאתה הוא יי אלהינוואלהי אבותינו לעיול״כם ועד צור חיעו מנן :'שענו. אתה הוא לדיור ודיור נודה לק ונספר תהלתך. על חיינו המסוליכם ב:"ךך ועל) נשמותינו הפקודות לך ועל נסיך שבכל יום עטנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים. הטוב כ^א נליייהמז ור,?יחם כי $ m חברייך מעו־לס
קייני לל:
ועל כלם :תברך יתריומם שמך מלכנו תמיד לעולם ועד וכתוב לחי:ם טייבים כל בני בריתך:׳
פודים דרבנן
׳מודים אנחנו לך שאתה הוא יי אלהינו ואלה* אכותינו אלה* כל בשריוצינו יוצר בראשית ברכות והודאות לשמך הגדיל והקדוש על שהחייתנו וקימתנו כן , תחיינו ותקימנו ותאסוף נליותינו לחצרות קדשך לשמור חקיך ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם על שאנחנו. מידים לך ברוך אל ההוראות:
מעריב ליל יום כפור
וכל החיים ירדוף סלד ויהללו את שמך באמת האל ישועתנו ועזרתנו סלה: בחך אתה ■י; הטיוב שמך.
ולק נאה להודיות: ־
אלהינו ואלה׳ אבותינו ברכבי בברכה המשלשת בת־רה הכתיבה bv ידי משה עבדך האמרה מפי• אהרן ובניו כהנים עם קדשך כאמור: יברכך"
וישמרך יאר יי פניו אליך ויחנך: ישא פניו אליך וישם לך שלום :
לשחרית ומוסף
שים שליום טיובה וברכה חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך ברכנו אבינו כהנו כאהד באיור פניך כי באיור פניך נתת לנו יי אלהינו תיוררת חיים ואהבת הסד וצדקהוברכה ורחמים וחיים ושלום וטיוב בעיניך לברך את עמך שראל בכל עת ובכל ישעה בשלומך:
למנחה ומעדינ
׳ שליום רב על ישראל עמך תשים לעולם כי אתה הוא
מלך אתן לכל השלום וט1ב &*7ו לולו w :שראל ?כל עת וככל־׳מעה בשל1?זז:
בספר חי.ים ברכה ושלום ופרנסה טיובה. נזכר ונכתב לפניך אנחנו וכל־עמך בית ישראל לחיים טובים ולשליום:
ברוך אתה " עושה השלום:, אלהינו/ואלהי אבותינו. תבא י^פניך תפלתינו. ואל תתעלם מתחנתינו. שאין אנו עזי פנים וקשה עורף. 'לומר לפניך * אלהינו ואלהי אבותינו. צדיקיבם אנחנו ולא חטאנו. אבל אנחנו חטאנו:
אשמנו בנדנו גזלנו דברנו דופי . "העוינו והרשענו זתו חמסנו טפלנו0ר. יעצנו דע. בזבנו לצנו מידנו נאצנו סדרנו עוינו פשענו צרמו קישינו עורף. רשענו שחתנו תעבנו תעינו תעתענו: סרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא ישוח לנו. 7ואתה צדיק על בל הבאי עלינו ?יאמת עש;ת}אנחנו הרשענו:
מעריב ליל יום כפור	פד•
מה נאמד לפניך יושב מדום ומד. נספר לפניך שיוכן ישחר!־ם.
הלא בל" הנתריות והנגלות אתה ייודע אתה יודע ו־ז״י עולם ותעלומות סתרי כל חי. אתה חופש בל חדרי בטן. ובוחן כליות ולב. אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניה. ובבן יהי" רצון מלפניה'זיזאלהינו ואריחי אבותינו שתספר לנו על כל״חטאתינו. ותמחיול לנו על כל עונותינו. ותסלח לנו על בל פשעינו:
על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון" ועל חטא שחטאנו" לפניך באטוץ הלב על חטא."שחטאנו לפניך'בבלי דעת ועל, חטא שחטאנו לפניך בבטוי שפת:ם על חטא שחטאנו לפניך בגלוי עריות" " ועל חטא 7שחטאנו לפניך בגלוי ובסתר על חטא שחטאנו לפניך בדעת ובמרמה ועל חטא "שחטאנו לפניך בדבור פה על חטא שחטאנו בהונאת רע ועל חטא שחטאנו לפניך בחרחור הלב על חטא 'שחטאנו לפניך בועידת זנות ועל חטא שחטאנו"לפניך בודוי פה על חטא שחטאנו לפניך בזלזול חורים ומורים ועלי'חטא"שחטאנו לפלך'בזדון ובשגגה על חטא שחטאנו לפניך בחזק יד ועל חטא שחטאנו לפניך בחלול השם על חטא שחטאנו לפניך בטמאת שפתים.
ועל חטא שחטאנו לפניך בטפישות פח על חטא שחטאנו לפניך' ביצר הרע ועל חטא שחטאנו לפניך ביודעים ובלא יודעים ועל כלם אלוה סליחות. סלח לנו. מחל לנו. כפר לנו:
129 Machsor Tóm, L	ט 1
מעריב ליל יום כפור . על חטא שחטאנו לפניך בכחש ובכזב ועל חטא שחטאנו לפניך ככפת שיוחד על חטא שחטאנו לפניך בלצון ועל חטא שחטאנו לפניך בלשון הרע על חטא שחטאנו לפניך במשא ובמתן יעל חטא שחטאנו לפניך במאכל ובמשתה ׳ על חטא שחטאנו לפניך בנשך ובמרבית־ ועל חטא שחטאנו לפניך בנטית גרון על חטא שחטאנו לפניך־ בשיח שפתותינו ועל חטא שחטאנו לפניך בסקור עזן על חטא שחטאנו לפניך בעינים רמות ועל חטא שחטאנו לפניך בעזות מצח ועל כלם אלוה סליחות.' סלדו לנו. מחל לנו. בפר לנו:
על חטא שחטאנו לפניך בפרי״קת עול ועל חטא ־שחטאנו לפניך'בפלילות על חטא שחטאנו לפניך בצרעת דע ועל חטא שחטאנו לפניך בצרות עין '
על חטא ־שחטאנו לפניך בקלות ראש ועל חטא שחטאנו לפניך בקשיות עורף על חטא שחטאנו לפניך בריצת רגלים י להרע ועל חטא שחטאנו לפנייך י ברכילות על חטא שחטאנו לפניך בשבועת שוא ועל חטא שחטאנו לפניך בשנאת חנם על חטא שחטאנו לפניך בתשומת ןדז ועל חטא שחטאנו לפניך בתמהוץזלבב ועל כלם אלוה סליחות. סלח לנו. מחל לנו. כפר לנו:
ועל חטאים שאנו חיבים עליהם עולה ועל חטאים שאנו ושבים עליהם חטאת
מעריב ליל יום כפור	סו
ועל חטאים שאנו חיבים עליהם קרבן עלה וייורד ועל חטאים שאנו חיכים עליהם״אשם ודאי'ותלוי ועל חטאים שאנו דדבים עליהם מכת מרדות ועל חטאים שאנו חיבים עליהם מלקות ארבעים ועל חטאים 'שאנו חיבים עליהם מיתה כירי שמ:ם ועל חטאים 'שאנו רדיבים עליהם כרת וערירי ו	*
ועל חטאים שאנו חשים עליהם ארבע מיתות בית דין 1 סקילה שרפה הרג וחנק. על מצות עשה ועל מצות לא
* ־ I ז־	: ״ r- | V V •• V V	T • :	״	I	• :
תעשה. בין שיש בה קום עשה. ובין ׳שאין בה קום עשה. את הגלוים לנו! ואת שאינם גילוים לנו. את הגליים ־לנו. כבר אמרנום לפניק״והיוריגו"לק עליהם. ואת שאינם גלויפלנו. ־לפניך הם גאים וידועים כדבר'שנאמר הנפתלת אי אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולים לעליות את כל דברי התורה הזאת. ביאתה סלחן לישך^. ־ומחלן לשבטי :'שרון בכל דוד תיור ומבלעדיק אין לנוימלך מיוחל וסולח:
אלתי עד שלא נוצרתי איני כדאי. ועכשיו שנוצרתי כאלו לא ניוצרתי.עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי: הרי אני לפניך ככלי מלא בוישה וכלימה. יהי רצון מלפניך ייאלהי ואלדד אביותי שלא אחטא עוד. ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים אבל'לא על:די:סורים וחלאים רעים:
אלה' נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ,ולמקללי נ?שי הדום ונ?שי ןעפר לבל תחיו־-, נ־תח לבי בתורתף וננמ^תיף תרדוף נפשי וכל החושבים עלי רעה. מהרה הפר עצתם ו_קיד_ק'ל מחשבתם. עשה למען שמף.עשה למען.ימינף. עשה למען,קדישיתף. עשה למען תורתה. למען והלצון ודירף. הושיעה :מינן? וענני. '?דיר לוצרן אמי’ ?י ומיון לבי לפניף י; צורי וגואלי: עשה שלום במרומיו הוא:עשה שלוט עלינו ועל נל !שלאל (אמרו אמן:
יהי רצין מלפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך: ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות. וערבה לי■ מנחת יהודה וירושלים בימי עולם וכשנים סדמוניות :
מעריב ליל יום כפור
וישו ■ים בסורים אן 6ו״טאנ נאנט 6אלל» זאג» פאן ויכלו •ייני'סנן אבות!
יכלו השמים והארץ וכל צבאם: ויכלאלדידם ביום השביעי מלאכתו־"אישר עשה וישחית ביום השביעי מכל־1 מלאכתו אישר עשה: ויברך אלהים את יום השביעי הקדיש אתיו כי ביוישבת" מכל מלאכתו אישר ברא אלהים לעשות:
1 r • - t -	:	ד r t v מו •	-1־
,״! ברוןי אתה « הלחינו ואלחי אבותינו אלחי אברהם ?*לחי יצחק ואלחי :ע&ב האיל הנחל הנבור והנורא.אל.עליון קונה עמים וארץ:
ק״י" מגן אבות בדברו מחיה מתים במאמריו המלך הקדוש, שאין" כמוהו המניח לעמו ביום'שבת״קךש־ויכי בם רצה להניח לה״ם לפניו נעבוד ב:ךאה ופחד ונודר. לשמו בכל יום תמיד מעין" הברכות אלי ההודאות אדון השלום מקדיש השבת ומברך שביעי ומניח בקדשה לעם מךישני עונג . זכר למעשה. בראשית:
אלהינו ואלה׳ אבותינק רצה במנוחתינו קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך שבענו משובך ושמחנו בישועתך וסהר לבנו לעבדך באמת והנחילנו יי אלהינו באהבה, וברצון שבת קדשך וינוחו בו ישראל מקדשי שמך: ברוך אתי
יי מקדש השבת :
הסארדיס אומרים כאן לדוד מזמור וכד:
סיתח־ן האיון!עלה תחנונינו מערב. ויבא שועתינו מבקר: ו;ךאה רנונינו	עד ערב:
;עלה קולנו מערב. ויבא צדקתנו מבקר: ויראהפךייוננו:
עד ערב:
;עלה ענדנו מערב. ויבא סליחתנו מבקר: ו!ךאה נאקתנו.
" י עד ערב:
יעלה מנוסנו מערב. ויבא למעניו מבקר: ויראה כפורינו.
עד ערב:
!עלה :ישענו מערב. דכא טהרנו מבקר: דראה חנונינו.
עד ערב:
;עלה זכרוננו מערב. דבא ויעותו מבקר: דראה חדרתנו.
׳ עד ערב:
מעריג bh יום כפור	id
rfa דפקנו מערנ. וינון גילנו מנקר: ריאה כהןשתנו.
עד ערב!
הגלה אנקרונו מערנ. ויכא אליף מנקר: ו:ךאה אלינו.
ער עלב: םונרין הארון
שמע תפלה עריך כל בשר;באו: יבא בל בשר להשתחות לפניך י;: ;באו השתחוו לסניף אדני ויכבדו לשמן?:
באו נשתהו!—־: ונכרעה נברכדה לפני ;; עשינו: באו שעריו בתודה חצלתיו בתהלה הודו ליו ברכו שמיו: הנה ברבו את יי כל עבדי יי העומדים בבית.{יי בלילות: שאו ;דיכם קדיש וברכו VW: נבואה למשכנותיו נישתחודד להדם רגליו: רוממו י; דלהינו והשתחוו להדם רגליו קדוש הוא: רוממו"אלהנו’והשתחוו להר קדשו כי קרוש ;; אלהינו: השתחוו לי; בהדרת קדיש חילל מפניו כל הארך: ואנחנו ברוב חסךךזנבוא ביתך'נשתחוה אל ד\3לקךשך ב;ראתך: נשתחוה אל היכל קרישך ונודה את שמך על הסרה ועל אמתך כי הגדלת על כל שמך אמרתך: יי: •לידיי צבאיות מי כמוך חסין יה ואמונתך סביביותך: כימי בשחק :ערוך לי; ידמה ילך בבני'אלים: כי גדול אתה ועשר־: נפלאות אתה אלהים לבדך: כי גדול פעל שמים הסרך ועד hpff אמ^ןז: גיור " ומהלל מאד ,ו^נדרתי אין חקר: כי גדול י; ומהלל מאד נורא הוא על כל אלד,ים. כ; אל גדול;; ומלך־ גדול על כל אלד,ים: אישר מי אל בשמים ובארך אישר:עשה כמעשיך וכגבורותיך: מילא :ראך מלןלהגידם כי לך ־יאתר, כיי בכל חכמי הגידם ובכל מלכותכם מאין כמוך: מאך כמוך" גדול אתרה וגדול שמך בגבורה: לך זרוע עם גבורה תעוז;דך תרום:מינך: לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאיור ושמיש: אישר ב;דו מחקו־י ארך ותועפיות הרים ליו מי ימלל' גבורות
מעריב ליל יום כפור
:שמיע כל תהלתיו: לק:: הגקלה ןהגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ ליק ’יי הממלכה והמתנשא לכל לראש: לק שמ:ם אף לק ארץ תבל’ומלאה'אתה יסדתם: אתה הצבת כל נבולות ארץקיץ וחרף אתה’:צרתם: אתה קצצת לאישי לויתן תתננו מאכל’לעם לצןים: אתה בקעת מע:ן ונחל אתה הובשת נהרורת איתן: אתרה פוררת ב'ע/ק’י’ם 'שברת לאישי תנינים על המים: אתה מוישל בגאות הים בשיוא גליו אתה תשבחט: בדול י; ומהלל’מאיד בעיר'אלהינלהר קדשו: יל'צבאיורת אלד־יי :שלאל יושב הכרבים ־אתה הוא האללדסילבדק: אל נערץ בסוד קדיוישים רבה ונורא על סביבייו: ויודו' 'שמ:כם פלאק :י אף אמונתק בקהל קדושים: לכו נרננה ל” נריעה לצור ישענו־נקדמה פניו בתודה בזמירות נריע ליו:’צדק ומשפט ■ מכון כסאה חסד ואמת יקדמו פניה: אישר יחדו נמתיק סיוד בבית אלהים נהלק ברגש: אישר לו הים והוא עשהו ויבשת ידע ♦צרו: אישר בידיו נפש כל חי ורוחי כל־1 בשר איש: הנשמה לק והגוף פעלק. חוסה על עמלק: הנישמה לק והגוף’שלק ::יעשה’למען שמק: אתאנו על שמק !: עשה למען שמק. בעבור כבוד שמק. כי אל חנון ורחום 'שמק: למען שמק:: וסלחת לעונינו כי רב הוא:
דרכק אלהינו להאריק אפק,ללעים ולטובים והיא תהלתק:
למענק אלהינו עשה ולא לנו. דאה עמידתנו דלים ודקים:
אין 0ואנ זאנט פאן דאז נינם , פאן פאנגס תעלה .ארוכה אן.
אמנם אשמינו עצמו מספר. אנחות דיורנו רבו מלדבר.
אשר לא הקשבנו גערה במבין אפפונו מכות ככסיל חזרנו: דרכך בדברק לנו שובה." פנינו'הסתרנו. במרמדה בקשגיק. ואליקילא’ישבנו. בטוב לא ררישנוק ברב בל
134
מעריב ליל יום כפור
שכחנוך . בעת היצר לנו איך תמצא: למענך גבורות אין ןנו אישר בם נבא. גרוע’ זרוע בפועל בתת שכר בושנו. גמרנו ואכלנו"צדקת אבותינו. גם קרן גם פף לא מלאו ספק: ירכך דכאו מנו שכיות החמרה. דופקי דלתך בכדו וגבורה. דוברי בנאוה נעשינו יעשה לנו לרחמיך. דחה משפט חרב המתהפכת: למענך הורקנו והצגנו בקיש מדגן. היינו כמוץ ואין דורש לאספו . הלא בהרקח רגן בעתו. הצת לשון איש בקיש היבש: p-n ומה נדבר ומה נצטדק. ומה נאמר ויוצק חן בשפתותינו. ומי בעל דברים!דבר צחות וכפתרון פיו"לאיכלם: למענך זה דרכנו כסל נחלנו אולת, זרים חוטאים זוללים וסובאים. זכיתי לבי מי יוכל שיח. זרע קבורת רחם. בא והולך בהבל: דינך חזות ומיופת התרנו בארץ. חתומי באות ברית ותקים ישרים. חישבנו זרע קריש בנים לאל חי חללנו ונקראנו איום טמאר־ן השם: למענך טהור עימם מראות ברע. טרם לא ראה עמל ב:שראל. טרף לא לנו נכספה נפשנו.’טבדונו רב וצעיר כבליערר דגים: דרכך!הי בדליותנו8צדקדח היוננתנו'." יד בנוי החזקת בעת מטה;דינו. ידעתנו זאת עשו והיו ידים לא חלו בנו כהפוכת רגע: למענך
תעלה ארוכה לעלה נדף. תנחם על עפר ואפר תשליך חטאינו ותחיון במעשיך. תרא כי איש עשה עמנו.
צוקה*
דרכך אלדדנו להאריך אפך. לרעים ולטובים והיא תהלתך:
אל מלך יושב על כסא רחמים. מתנהג בחסידות מיוחל עונות עמו. מעביר ראשון ראשון. מרבה מחילריח לחטאים וסליחה לפושעים. עשה צדקות עם כל בשד ורוח. לא כרעתכס תגמול. אל הורית לנו לומר שליש
צ$ריב ליל יום כפור
עשרה. זכור לכו היום ברית שלש עשרה: כמו'שהודעת ,;גניו מקרם. כמו שכתוב וירה יי בענן התייצב עמו ישם ו!קךא בשם יי:
־-^בר ,1"ידי על פניו ניקרא: יהוה :חוה אל רחום וחנון ארך אפ:ם ורב חסד ואמת: נצר חסד לאלפים נשא עול נ?שעוחטאהונקה: וסלחתלעונינוולחטאתנו ולחלתנו: סלח לנו כי חטאנו מחל לנו מלכנו כי פשענו. כי אתה אדני טוב וסלח ורב חסד לכל קיוראיך:	י 'T ־־ T
האז נח יי תשלחנו והקשיבה כקולי תחנונותינו: הקש־בה לקול שוענו מלכנו ראלדזינו כי אליך נתפלל: 'תהי נא אזנך קשבת ועיניך פתוחות אל תפלת עבדיך עמך מן י.שמ:ם??טזשכר1!־'את4לתם^
תחנתם ועש ת משפטם וסלחת לעמך אשר חטאו לך: כרחם אב על בנים כן תרחם::עלינו: ליי הישועה ע4
.	0?1^ Wך סלה: י: צבאות עמנו משנב לנו אלחי
_עה סלה ז :: צבאות אשרי אדם בטח בך: יי הושיעה המלך :עננו ביום קראנו: ז ‘T חזן סלח נא לעיון העם הזה כנך־ל חסדך וכאשר נשיאתה
.עם הזה ממצר:ם,וער חנה: וישם נאמר. ויאמר יהוד, סלחתי כדברך:
חטה אלחי אזנך ושמע פקח עיניך וראה שיוממותינו והעיר
m נקרא שמך עליה, כי ל$4 על צדקותינו אנחנו מפ ל ם תחנוננו לפניך כי על רחמיך הרבים: אדני שמעה אדני סלחה אדני הקשיבה!עשה־ אל תאחר למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עטך
.	אלהיני ואלהי אבותינו
סלח נא אשמות ופשעי לאמיך.	^
'מעריב ריר יום כפור	bd
כניף בל.יחרד׳ TO ו-
סלח נא געולם ויהיו ממקור עט^	ל^]
"זיגליק שא ותנחם כנואמק:
סלח נא חבל טורים ועוזבים ברישומו•	לעיון
ופשע מהל למען ישמן-
סלה נא זדונות וישגגות לברואי לשמו•	לעיון
הטאימו חטא בנדיבת גשמק: ■
סלח נא טפת טפלות רשעי עמק•	לעיון
ידידך- יבקש ואיננו כנואמק:
סלח נא כח־ש כורעים ומשתחוים לעמק.	לעיון
"לקוחיק כפר בטוב טעמק:
סלח נא מרי מיחליק ומ״יחדיק בעולמק •	לעיון
נדחים מחה ובנה אולמק •
סלח נא סלופם וגוננם בסבת שלומו«	לעין
עבדיק"עלם וכבוש בעלומק:
סלח נא פן י״ענישו ממרומק.	לעיי)
"צאנק ישכח והיא תהלתק ןרוממוי
סלח נא קלונם וחמול עלימיו ממרומק.	לעיין
רחומק״תשא מלצודם בחרמו י
סלח נא שמך וקעתוע תיעוב לחומו•	לעין
■תמימיק העבר כגדל רחמ*ו? אל 0־5י
אל תבא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניק כל חי: מה נאמר ’לפניק יי אלהינו מה נדבר ומה נצטדק: אלהיני בושנו במעשינו ונכילמנו בעונינו אלהינו בושנו ונכלמנו להרים אל־הינו פנינו אליק: ידענו כי חטאנו ואין מי נעמוד ׳"בעדנו־ שמק הגדול:עמוד לנו בעת צרה ! ביחס אב וכי׳
טעריב ליל יום כפור
אלהינו ואלהי אבותינו
אמנם בן. יצר סוכן בנו. בך להצדק. רב צללו׳ m
סלחתי:
געול מרגל. וגספגל. ספריו דור שואג בקול. יתן קול.
דברו ’	י	י	9לחתי:
הס קטגור. וקח סנגור. מקומו. ויהי « (חיליס. למישי^ן לו. למען ניואמו ’	" סלחתי}
זכות אזרח. גם יפרח לשושנה. חטא העבר. וקולהגיבר.
• י	v ז־ד	־ • * 1 t ־ ▼	“ :	־1^ “ 1 ן ־“.!*״
ממעונה	סלחתי:
טוב וסלח. מחל וסלח. אשמים. יה הקשב. וגם השב.
ממרומים	סלחתי ן
כאב תחבוש. ובצול תכבוש עוני. לך תחלה". אמור מלה. למעני ־	' סלחתי!
מחה פשע. וגם רשע. בני ברית. נהוג חקודך. כן הודק.
לשארית	’	" סלחתי:
סכות רחשי. וגם לחשי. תרצח. עק נושא. למענך עשה.
ותפצה	'	־סלחתי:
פנה לעלבון. מקום עון להשים. צחן הסר. וגם תבשר.
לבך תיוסים	T	־ סלחתי}
קולי ישמע. וראה דמע. עיני. ריב רבי. שעה ניבעהשיבני
סלחתי!
שמץ טהר. כעב מהר. בנאמר תמחה פשע לעם נושע ותאמרי ז	יי ־ סלחתי: אל סלו
™חף האיון כי הנה כחומר. ב!ד היוצר! ברצותו מרחיב וברצותו מקצר כן אנחנו ב;ךק. חסדנוצר. לברת הבט. ואל תפן ליציר:'
כי הנה כאבן. ב!ד המסתת. ברצותו אוחז. ןבוצותז מכתת. כן אנחנו ב;ךך. מחיה וממותת. לברית'הבט.
ואל תפן ליצר:	"	ס חנח
בי הנה בגרזן. ביד החריש. ברצותו דבק לאור. וברצותו
*	*	IV r I ־ T ■» V	* •	•*־ן▼
פרש. כן אנחנו בירך. תומך עני וריש. לבו־ית הבט. ואל
־J?| ליצי:	־"	י	כי הנח
כיי הנה י כהגה. ביד המלח. ברצותו אוחז. וברציותיו ישלח. כן אנחנו בלך. אל טיוב וסלח. לברית הבט. ואל תפן
ליצר:'	״	’	"	כיהנה
כי הנה כזכוכית. ב:ד המזגג. ברצותו חוגג. ובךציותיו מכיונג. כן אנלונו בןרך. מעביר זדון וישיוגג. לברית הבט. ואל
תפן ליצר:'’	י	־	כי הנה
כי הנה כ:רעה. ביד הרוקם. ברצותו מ!שר. וכרציורתו מעקם . כן אנחנו ב;דך אל "קנוא ונוקם. לברית הבט. ואל תפןליצרי: י"	י ־ כיהנה
כ' הנה ככסף. י ביד הצורף. ברצותו מסגסג. וברצותו מצרף. כז אנחנו ביךך. ממציא למזור תרף. לברירת הבט. ואל תפן ליצר:
כי הנה
סונר־ן הארון	אל מלך ויעבור. סלח לנו וכר' t
זכור רחמיך יי וחסדיך כי מעולם הטה: אל תזכר לנו עוינות ראשוניים מהר :ר,ךמונו רחמיך כי!ילונו מאד:
זכרנו יי ברצון עמך פקדנו בישועתך! זכיור עדתך קנית ר,רם גאלת qi* הר צי1ן־זה סכנרו ס: יוסר « חבת ירושלים אהבת ציו, אל תישכח לנצח: זכור זי לבני אדום את יום ירוישלזם האומרים ערוערו עדי היסוד בה: אתה תקום תרחםציון כי עת לחנכה כי בא מיועד: זכור לאברהם ליצחק ולישראל,עבדיך אישר נשבעת להם בך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל־1 הארץ הזאת אשיר'אמרתי אתן לזרעכם ונחלו ילעולם: זכיר לעבדיך לאברהם ל:צדוק ולי״עקב אל תפן אל קשי העם הזה ואל רישעיו ואל חטאתו:
T T ־ V t ^ : • V : V	־ T
אל נא תישת עלינו חטאת אישר גואלנו ואישר חטאנו ז חטאנו צורנו סלח לנו ייוצרנו:
אין פראג זאנס סאן דיעזעס נינם, פאן סעננט אן הן יעביר׳ וכו .
איתי אדרוש ואליך אתודע. גדול ביהודה ובישיאל נודע. הן אתה חקי־תנו ותדע כ׳ פשעי אני אדע: אדע אבל אשמים אנחנו. ומהמון רחטיך לא זנחנו.
הן אליו כפים שטחנו. כי כשם קדשו בטחנו: חטאנו בשחנו בשמך לנפש תאוה והפקנו מנן בלי נאוה. הן במעד לדל תקוה. כי השפילו ותאמר נוח: גוה נאים עלי מגדילים. ברונז שבעים לא נחילים. הן נלל המציק מתדלדלים. כי רצץ עזב דלים: חטאנו דלים דינך פחדו ודחו. באים כמודה ועוזב לרחטהון הן דפים היום תכפרהו כי יום כפורים הוא. הוא הוד והדר ילבש. ישוב ירחם ועון יבבש. הן המתק בפי כדבש. בי הוא יכאיב ויחבש: חטאנו ויחבש ולשמו כל יודו. כי יסיר משאת כבדו. הן ועמו לפניו יתורו. כי בדבר אשר זדו: זדו זדונות ושננית שנוים. סלח נא בפימו הנוים. הזכם לתחי אחו־ם. כי עמך מקיר חיים: חטאנו חיים וחסד חון לעם מנטלך. לבב עקש מהם בבטלך. הן חשרת מי מוהר בחמי לך כי טל ארות טלך: טלך טלאיך בו להתכפר. העת תמציאם סליחה וכפר. חן טהרם כאמור בספר. כי ביום הזה יכפר: חטאנו יכפר ירצה כאז בהעליות׳ בהיות אריאל בבוחן עליות’. הן ידעת פקוק חליותי. כי אתה קנית כליות׳: כליות• וטוחותי אכין לעבדו. ותערב לפניו תחנת עבדו. הן כבד יכבד מכבדו כי נשגב שמו לבדו: חטאנו לבדו לו להתחולל כל אנוש. און לא יתבונן לאנוש. הן לא טוב לצדיק לענוש. כ׳ ירבה אלהי, מאנוש: מאנוש ממעשיו ׳גרתי ואימתי. פן. אכשל כאשר אשמתי. הן מיחל שויתי ודוממתי. כי אחרי שובי נחמתי: חטאנו נחמתי נפש נענה לחשם. התודות היום נסתר ומפרסם. הן נצח לכפור הושם. כי בריח עולם שם: שם סליחה להועיל ללמדי. תשיבה מכפרת כזבחי תמידי הן סימה בצלו להעמידי. כי ידע דרך עמדי: חטאנו עמדי עשות חסד בהפליאך כ* תקבר צאנך וטלאך. הן עליך יעזוב חילך. בי אזכרה מקרם פלאך: מלאך פעול ירא־ך לנצרם. היות יראת יי איצרם. חן פלילינו לידע בהתבצרם כ׳ לא כצורנו צורם: חטאנו צורם צור ישראל וקדושו. יאמרו כנוים לעינןהם בהתקדשו. הן צמחה יש־עה למקדישו. כי השקיף מטעון קדשו: קדשו קומם קדשיו להקריבם להציב הוד שכינתו בקרבם: הן קומו ׳חתו מייבם. בי יי יריב ריבם: חטאנו ריבם ריב שוטניהם לבלום. ידמו פה קטגורים לאלים. הן רעיתך תהללך לעלום. כי אח־ית לאיש שלום: שלום שפית להזדיח נהרה. הנינני בין כמנחה טהורה הן שכנך תניח כאורה. כי מציון תצא תורה: חטאנו תורה שמעו נאמניך בסיני. רציה יצריה חקרוה לעיני הן חיום יכפר לאמוני. כי אל רחום יי. יי ינהלני עלמות לנהנה. ויסיר ממנו אף ותוגה:
הן יעביר זדון למשוגה. כי לבל העם בשגגה: חטאנו צורנו. סלח לנו ייוצרנו:
ז גיור לנו ברית"אבות כאשר אמרת. וזכרתי את בריתי
•	• :	V • I - T I T : - T	V -	T	• :	T
:עקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזי ר והארץ אזכיר: זכור לנו ברית ראשונים כאשר אמרת וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגידם להיות להם ליאלהים אני:י: עשה עמנו במה ׳שהבטחתנו. ואף גם זאת בחיותם בארץ א; ביתם לא מאסתים ולא/עליתם לכלותם להפר בריתי אתכם כי אני'יי י^היכם: רחם עלינו ואל תשחית:! כמה שכתוב .כי
ן- TI «*י	־* V	־ ־־	T״-	|־	־ T V T I • I
מעריב ליל יום כפוי	kv
אל רחום י; אלדדך לא;ךפך ולא ;שחותך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם: ומול את לבבינו'לאהבה וליראה את שמך. כמה שכתוב ומל יי אלהיך אתלבבך ואת לבב זרעך לאהבה את יי אלהיך בכל לבבך ובכיה" נפשך' "למען ח;יך: חישב ־שבותינו'ורחמנו כמה שכתוב 3eh ; אלתיך, את V ימל ורחטף 301 וקבצן: מכל ליעט פ אשר הפיצך י; אלחיך שטה: קבץ נךחנו.במה שכתוב אם יהיו נדחך בקצה השמים משם :קבצך יי אלהיך ומשם יקחך:"המצא לנו בבקשתנו כמה שכתוב ובקשתם משם את יי אלהיך ומצאת כי "תדרישנו בכל לבבך ובכל נפשך: מחה״פשענו למענך כאשר'אמרת."אנכי אנכי הוא ימחה פשעיך"למעני וחטאתיך לא אזכיר: מחה פשענו כעב וכענן כאשר אמרת. מחיתי כעב פשעיך וכענן" חטא״תיך
T I V I| ־* »־. T : *T T . • * T T . : - T V ׳. I I •־.' T״V - I T י
שובה אלי כי גאלתיך: הלבן חטאינו כשלג וכצמר כמה שכתוב לבו נא ונוכחה יאמר "אם:היו חטאיכם כשנים כשלג:לבינו" אס״יא״ךמו כתיו״לע כצמר יה״ו: זרוק עלינו מיס״טהיורים וטהרנו כמה 'שכתוב וזרקתי על כם מיט טהורים וטהרתם מכל טטאיותיכם ומכל גלוליבם אטהר אתכם: כפר חטאינו ביום הזה וטהרנ״ו. במה שכתוב. בי בייום הזה יכפר" עליכם למהר אתכם מכיל חטאתיכט
“ ן*	V ** ’ “1 M “ J	ן •	ץ 1 m • m "
לפני * תטהרו: תביאנו אל־י הר קהישך ושמחנו כביה תפלתך כמה שכתוב והביאתים אל" הר קרישי ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על'מזבחי כיביתי בית תפלה':קרא לבל" העמים:
שמע קולנו;; אלהינו חוס ורדום עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו: השיבנו אליך ונשובה חדיש ;מינו כקדם: אמרנו"האזינה’« בינה הגיעו:":היו לרצון אמרי פינו והגיון"לבנו לפניך:;צורנו"וגואלנו: אל תשליכנו $י$ניך ורוח קישך אל iupp ngfi אל־־‘ תשליכנו לעת
41!
מעריב ליל יום כפור
זקנה בבלות כוחנו אל תעזבנו : אל תעזבנו יי אלוהינו ואל תרחק מטנו. עשה עמנו אות לטובה ו;ךאו שונאינו ויבשו בי אתה י; עזרתנו ונחמתנו. כי לה יי ה־וחלנו אתה תענה אדני אלהינו:
אלהינו ואלהי אבותינו. אל תעזבנו. ואל תטישנו. ואד1 ואל תכלימנו. ואל תפר בריתך אתנו. קרבנו לתורתך. למדנו מציתיך. הורנו דרכיך. הט לבנו ליראה אח שמך ומול את לבבנו לאהבתה. ונשוב אליך באמת ובלב שלם. ולמען שמך הגדול תמחיול ותסלח לעינינו ככתוב ברברי קך־שך למען שמך ך וסלחת לעינינו כי רב הוא: אלהינו ואלהי אבותינו. סלח לנו. מחל לנו. כפר לנו. כי אנו עמך ואתה אלהינ״ו: אנו בניך ואתה אבינו:
אנו עבדיך ואתה אדוננו: אנו צ>»לך"ואתה רוענו": אנו• כרמך ואתה שמרנו: אנו נחלתך ואתה חלקנו: אנו קויך ואתה מושיענו: אנו פעלתך ואתה י־וצרנו: אנו״סגלתך ואתה אלהינו: אנו עמך ואתה מלכנו: יאנו וע״יתך ’ואתה הורנו: אנו מאמץ־ך ואתה מאמירנו: אנו עזי פנים ואתה רחום וחנון: אנו קשי־ עורך ואתה ארך אפים:"אנו מלאי עין ואתה׳ מלא רחמים: אנו:מינו כצל עובר וארזה'הוא ושנותיך לא:תמו:
אנא תבא לפניך תפלתינו. ואל תתעלם מתחגתינו. שאך.
אנו עזי פנים וקשה עורף. לומר לפנ*ך ” אלוהינו ואלהי אבותינו. צדיקים אנחנו ולא חטאנו. אבלי אנחנו
«	:	1	T T	ד ▼'	V-*-í
חטאנו:
אשמנו בגדנו גזלנו דברנו דופי. הערנו והרשענו זתו■ חמסנו טפלנו ישקר. יעצנו רע. בזבנו לצנו מרדנו ?אצנו סדרנו עוינו פשענו צררנו קישינו עוךף. רשענו שחתנו תעבנו תעינו תעתענו: סרנו מטציתיך וממשפטיך הטובים ילא ישוח לנו. ואתה צדיק על כר הבא עלינו
מעריב ליל יום כפור	עב
כי אמת עשית ואנחנו הרשענו:
•	■« n	•ך • ■ך - }• _ ן	• } T •
הרשענו ופשענו. לכן לא נושענו. ותן בלבנו לעזוב דרך רשע וחיש לנו ישע: ככתוב על:ר נביאך יעזוב רשע חרכו ואיש און״מחישבתיו וישוב אל יי וירחמהו ואל אלחינוי־כי:רבה לסלוח:
אלחינו ואלדד אבותינו מחל ’וסלח לעיוניותינו ביום השב" י,™ וביים הכפוו־ים הזה והעוזר לנו בתפלתנו. מחה והעבר פשעינו וחטאתינו'מנגד עיניך ןכ־וף ארת שרנו להשתעבד לך. ’והכנעערפנו־לישוב אליך. וחדיש כלייותנו לשמור פקוךך ומול את לבבינוזלאהבה’ול:ךאה את'שמך. ככתיב בתורתה ומל'יי אלהיך את לבבה ואת לבב זרעך לאהבה את יי אלהיה בכל לבבה ובכל נפשך למען ח״ך: הזדונות והשגגות’אתה מכיר! הרצון. והאונס. הגלוים: והנסתרים. לפניך הם גלרם. וידועים. מה אנו. מה חי״ינו. מה חסדנו. מה צדקותינו. מה ;ישועתנו. מה כחנו. מה גיבורתנו. מה נאמר לפניך ע אלהינו״ואלהי אבותינו. הל^ כל״הגבורים כאין לפנייך. ואנשי השם כלאי היו. וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל. כי רוב מעשיהם' תוהי. וימי חי״יהם הבל לפניך. ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל: מה נאמר לפניך יושב מרום ומה נספר לפניך שוכן’שהקים. הלא כלהנסתרות והנגלות אתה ייודע:
אין סראג זאנט סאן דיזעם נינט. סאן סעננ8 שמך מעולם אן.
אתה מבין תעלומות לב. אפס לך נגלות וגם נסתרות: באנו בדברים לפתותך בם. ברשענו אל תפן ולא בטעללינו: נשתנו ביום זה כירא וחרד נאה כרחום למענך עשה הפד: דין אל, תמתח מול עפר ואפר. דע אחריתנו רמה ותולעה. האם שנננו ונעלם ממנו. ׳ הלא אתה לבד מבין שניאות: ואל תחשוב לנו כעושה בזדון וידוי שפתינו שעה בעת רצון: זה כפר לנו הודע. ולא הודע. זדון ונעלם עשה ולא תעשה! חלצנו מעונש כ־ת ומיתה. חמול על חופר מעשה ידיך: טפשנו ברוע יצר אשר מנעורינו: מטון בקרבנו כרשת לפעמינו: יוצרנו ועושנו יודע יצרנו. יהמו רחמיך ואל תשחיתנו כי מלפניך מי ׳סתר. כל גלוי לך באור ובצהרים לבית דין הורית ארבע מיתית. למענך עשה ומהם חלצנו: מאז ׳צרתנו הקרתני ותדע. מעשינו בי המה עמל ואון: נצור נפשותינו כי בידך בל נפש. נא תיקר נפשי מטעני לך נפש: סקילה שריפה הרג וחנק. סודם נליתה ליודעי אמתך: על כל פשעינו אלהינו כפי לנו על ידוע לנו ועל נעלם ממנו: פשעינו
מעריב ליל יום כפור
הודינו לך חוקר לב. פדנו מחטא נקנו מעוך. ציר אל הפן באנוש חציר. צדקח 1שח עמנו כעשית עם כל חי: קדמנו בנשף קרבנו בשוענו. קרבינו אליך קשוב קריאתנו: רשענו אל חפן רחמנו ונצטדקה. רחמוך יבואינו רחום וחנוך
טס
פשעינו מנגד עיניך:
ף מעולם עובר על פשע. ישועתנו תאזין בעמלנו לפניך בתפלה: תעבור על פשע" לעם ’שבי‘פשע. תמחה
אתה יודע. על חטא נלאט ם״נ עד דברי התורה הזאת. לא! ואגט =אן י-עזעם!
ורוד עבדך אמר לפניך שמאיות מי יבין מנסתרות מיוני.
נקנו” אלהינו״מכל פשעינו וטהרנו מכל"טומאיותינו וזרוק עלינומ:ם טחוריםוטהרנוככתוב עלי״רנביאךוזרקתי עליכם מ!ם טחורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל־1 גלול־כם אטהר אתכם: מיכה עבדיך אמר לפניך מי״אל כמוך נושא עיון ועובר "על פשע לשארית נחלתו לא החדק לעד אפו כי חפץ לוסד הוא: ישוב ’לחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם וכל חטאת עמך בית !שלאל תשליך במקום אישר לא יזכרו ולא.יפקדו ולא !עלו על לב לעולם.־ ונאמר תתן אמת ל!עקב חסדלאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם: דניאל איש חמודות שוע לפניך הטלה אלהי אזנך:ו:שמע"פקח עיניך ’וואד־־ן שיומטותינו והעיר אשר נקרא שמך עליה כי לא ער־1 צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך. כי על רחמיך הרבים: אדני'שמעה ארני־־סלחה אלני הקשיבה ועשה
מזל^זל:
עזרא הסופר אמר לפניך אלהי בושתי ונכלמתי להריכם אלדד פני אליך. כי עונותינו רבו למעלה ראש ואשמתנו נדלה עד לשמים: ואתה אלוה סליחות חנון ורחום ארך אפים )־"רב חסד ולא עזבתם: אל תעזבנו אבינו ואל תטשנו• בוראנו. ואל תזניחנויוצרנו ואל תעש עטנו כלה כחטאתיני ו״קים לנו!: אלהינו את הדבר שהבטחתנו בקבלה על ייל
:ךמיהו חוזך. כאמור ב;מים ההם ובעת ההיא
01 *
»י
;בקיש את עק ישראל ואיננו ואת חטאת ןהודד־ו ולא תמצאנה בי אסלח לאישר אשאיר: עטה ונחלתה ר״עבי טובה.‘ צמאי" חסרה.' תאבי ישעה. יכירו‘וירעו. כי ל"
: |	j *־ -	~ ן: v |	:	** ~	• ג • ן *	*••:	*	“ r
אלחינו הרחמים והסליחיות:

אל רחום שמק: אל חנון שמק: בנו נקרא שמק: יי עשה למען שמק: -עשה למעין'אמתה: עשה למען ברתק:
עשה למען בדלק ותפארתק: עשה למען רתק: עשה למען הורק:־ עשה למען רעודיק:עשה למען(בלק: עשה למען הסרק (עשה למען טוקק: עשה למען יהודק: יעשה למען בבודק: עשה־ למען למורק: עשה למען מלכותק: עשה למען נצחק: עשה למען סיורה: עשה למען עז;ק: עשה למען פארק: עשה למען צדקתק: עשה למען קדישתק: עשה למען רהמיק דרבים: עשה למען שיובני עפר: עשה למען אבררס :צחק ויעקב: עשי׳ למען'משד־*, ואהלן ׳ עשה למען דוד ושלמה. עשה למען ירוישדם עירקרשק: עשה למען’ציון משין בבודק: עשרה"למען שיוממיורת היכלק: עשה למען' הריסות מזבחק: עשה למעןטבוחים על יהודק: עשה למען הרוגים עלי ישם זקך'שק: עשה למען באי באש ובט:ם על קרוש שמק: עשה למען תינוקו!—i של בית רבן: עשה למען יונקי שדם שלא חטאו: עשה למען גמולי חלב שלא פשעו. עשהלמען(יתומים ואלמנות):
י עשה למענק אם לא למעננו עשה למענק והושיענו:
עננו י:עננו: עננו אליחינועננו: עננו אבינו עננו: עננו• בוראנו עננו: עננו גואלנו עננו: עננו ריולשנו עננו: עננו האד־1 הנאמן עננו: עננו ותיק וחסיד עננו: עננו זך וישרעננו: עננו חי ורקם עננו: עננו טיוב ומטיב עננו: עננו ייודע יצר עננו: עננו כיובש י כעסים עננו: עננו ליובש צדקות עננו: עננו מלק מלכי הפלכיבש עננו: עננו סולח ומוחל עננו: עננו עונה בעת צרה עגנו: ענגו פורה ומצילעננו: עננו צדיק דשר עננו: עננו נקריוב
לקיו'איו עננו: שומע אל אביוניםעננו: עננו תומך תמימיכם עננו: עננו אלחי אברהם עננו 2 עננו פחד :צדוק עננו; עננו אכיר:עקב עננו: עננו משגב אמהותעננו: עננו עזרת השבטים עננו: עננו זקשה לכעוס עננו: עננו רך לרצות עננו: עננו עונה בעת רצון עננו: עננו אבי:ת־ומים עננו: עננו זיין אלמנות עננו:
מי שענה לאברהם אבינו בדור הטודיה. הוא :עננו. מי ־שענה ליצחקבנובישנעקד על גביהמזבח. הוא :עננו.
טי שענה ל:עקב'בבית־אל. הוא:עננו: מי שענה ליוסף .בבית האסורים. הוא:עננו: מי'שענה לאבותינו.על :ם סיף. הוא:עננו: מי שענה למשה בחורב.'הוא :עננו: מי שענדה לאהרן במחתרת. הוא :עננו: מי שענה לפנחס ברךמו מתוןז"העךה.’הוא:עננו: מי שענה ליהושע בגלגל. הוא יעננו: מי שענה לשמואל במצפה. הואי:עננו: מי שענה לדוד ושלמה בנו בירושלים. הוא:עננו: מי שענה לאליהו'בהר הכרמל. הוא יעננו: מי שענד-, לאלישע ביריחו. הוא:עננו: ימי שענה ליונה בימי הרגה. הוא:עננו: מי שענה לחזקיהו מלך יהודה בחליו. הוא יעננו: מי שענה nmró י!ג!יה'?י״ד «$*! יי<היא שגני־ V שענה לדניאל בגוב האריות. הוא :עננו. מי שענדה לעזרא בגולה. ׳ הוא ־:עננו: מי שענה לכל הצדיקיבם והחסידים והתמימים והישרים הוא־ יעננו:
! ־ !-	*	*	! - I *	־	!-1	7	־-	"
רחמנא דעני לעני: ענינא. רחמנא דעני למביכי רוחא ענינא. רחמנא דעני לתבירי לבא ע־נינא. רחמנא
5I״" T	— !־ T : T T ••	״ ;	••	* T T	־־ 1־ ד T
ענינא רחמנא חוס. רחמנא פרוק. רחמנא שזיב רחמנא ’־’	ירחם,ולן.־ה^וואמןגלאופ״זמןרןויב: ’"־
אבינו מלבנו תמצא 3יו0 ראשון של ד׳ה דף י'׳נ ו3ס3ת אץ אומדים א״ט: ק״שי עלינו. ק״י. אדון עולם. שיר היחוד:
ה&לך
יושב על כפא רם ונשא 'שיוכן עד מדיום וקדיויש 'שמיו: וכתוב רננו צדימים ביי לישרים'נאוה תהלה:
T Í	־ * “•*I ־ T ־ T S ״	T • ; TT _
בפי . י ישלים תת ר יומם:
ובדברי צדיקים	תת ב רל :
ובלישיק ח סירים תת ק דיש :•
ובקרב	ק דושים תתה״לל:
ובמקהלות רבבות עמק בית !שראל ברנד. יתפאר שמק מלכנו בכל דור ודור שכן "חיובת כל היצורים לפניק יי אלהינו ואלדד אבותינו להודיות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברק לעלה’ולקלס על כל דברי ישירות ותישבחיות דוד בן ישי עבדק מישיחק:
ישתבח שמק"לעד מלכנו. האלי המלך הגדול והקדוש בשמים ובאךץ.כי לק נאה יי אלהינו ואלדד אבותינו שיר ושבחה הלל וזמרה עז" וממשלה נצח גדלה וגבורה תחלה ותפארת קרישה ומלכות ברכות והודאות מעתה ועד עולם: ברוק אתה יי אל מלק גדול'בתשבחות אל ההודאות אדון הנפלאות" הבוחר בשירי זמרה"מלק אל
ד	:־ ן -•Ti	־	••	* * v v t : • •V ן "*
ה' העולמים: ח״ק m) בקכו את זי המביורק: ח״יק ברוקקהמבורק לעולם
ועד: פוהחין הארון
ברוק אתה״אלהינומלק העולם. הפותח לנו שערי רחמים. ומאיר עיני״המחכים!
לסליהתיגייוצראור ובורא חשק. עשה שלום ובורא את הכל:
קהל יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא שמו שיל מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלחים: סלו לרכב בערבות ביה שמי ועלזו לפניו: ושמו מרומם על כל ברכה ותחלה: ברוך שם כבור מלכותו לעולם ועד: יהי שם יי מבורך מעתה ועד עולם:
שחרית ליום כפור
אור עולם באוצר ח;ים אורות מאפל אמר ויהי:
ח*יק סלח לגוי כןדוש. ביום קדוש. מרום וקדוש: סונרין הארין י ""יק חטאנו צורנו. סלח לנוייוצרנו:
אז ביום כפור סליחה הורית. איור ומחילה לעם זו קנית.
בסלחך לעוינות וחטאי"ערה: בעשור סמוכים בבירת הועדה: "סלח גברו חטאיס באני;שנה. נש יום אחד בימי ישנה: דובבו בתחנון למודול וסולח. דופקי בתשובה ליוצר איור וסלח: חטאנו המתק האיור לסליחתי. העת תענדה ותאמר סלחתי: ותאיר עינינו ותעבור על פשע. וחוטאי כשגגדה״אל נא תמית ברשע: סלח זרנו והרשענו ברוע מעללינו. זה"צייה אתה על" כל הבא עלינו! חטאנו לק מלך עולמים. חנכנו באורך ולא נצא נכלמים ? חטאנו טוב וסלח לך היא הצדקה! טהרנו במענק לובש צדקה: יומם ול;לה שפכנו לב"ונפש;זרח לנו אור בכפור ענו״י"נפיש: סלח כחנון תחפש סתרי"מעשים. כרחום תסלח עונותעמוסים: למען נרוץ באיור פניך. לא נצא היום ריקם מלפניך: חטאנו מלבין"כשלג חטאי עמק. מקור דדים וחסד עמק: נבואה עריך זוכר הברית.־ נהמו באורך כמו נסתר בנחל כרית: סלח שר המכפר בעד'צאן מרעית. סובבנו" באיורק בסוכת מראית. עננו אבינו ממעמקים. עורר באור נוגה שושנרת העמקים: חטאנו פתח לנו ישער ותעלה תפלה. פניך נחלה שוכן מעלה: צאתנו תנקה ובחטא לא נתחקק. צרפנו בכסף שבעתים מזוקק: םלח קרבנו ליישעך באיור שניע״פרים קוראי קרישת יום כפרים: רענו כקדם ותיוארנו יונהר רחום הקשיבה ועשה אל תאחר: חטאנו שפכנו במ;ם אבני לביות. שחר איור ־יגיה בוהן'לבביות תחטאנו באזוב ונטהר ביום סליחתי. תקשיב" סלח נא ותאמר סלחתי:
<mיסלח לגוי'קדוש. ביום״קדוש. מרום וקדוש:
שחרית ליום כפור	עד.
יין! יום כפוריס א! שבת 6עללנו ואנס פא! הכל יודרך נלאס כי.
המאיר לארץ ולדרים ;גליה ברחמים ובטובו מחדש ככל ייום תמיד מעשה בראשית מה רבו מעשך: :יכלם בחכמה עשית מלאה הארץ מנינה: המלך המרומם לבדו מאז המשבח והמפואר והמתנשא מימיות עולם. אלדד עולם ברחמיך הרבים"ךחם עלינו. אדון עזנו צור משגבנו. מגן ישענו משגב בעדנו: אל ברוך גדול דעה הכין ופעל זהרי חמה. טוב יצר כבוד לשמו. מאורות נתן סביבות
Ti T,*	־־ T T ־־ T : • * T־־־■!:*
עזו: פניות צבאיגקדיושים רוממי שדי. תמיד מספרים כבוד אל וקדישתו: תתברך יי אלוהינו על ישבח מעשה ידיך. ועל מאורי איור שעשית יפארוך סלה:
T « T * T V - I :־	| T V
תתברך צורנו מלכנו וגואלנו בורא קדיושיבמ. :ישתבח שמך לעד מלכנו. יוצר משרתים ואישר משרתיו.
בלם עיומדיבם ברום עיולכש. ומשמיעים ביראדה יחד בקול דברי אלהיט דדים ומלך עולם: מלם אהובים.כלם בדודים. כלם גביורים: ובלם עשים באימה ובראה רצון מיונם: ובלם פותחים את"פיהם בקרישה"ובטהרהבישירה
V • V * Í T ; í T I	־ * 1־ T * í TT! T í T
ובזמרדה ומברכיס ומישבחיכם ומפאריכש ומעריציבש
* • ן T *	t : •	: ־ ן •	: I T- •	•י * •
ומקדישים וממליכים:
את שם האל המלך הגדול הגביוד והנורא קדיויש הוא: ובלם מקבלים עליהם עול מלכות שמ?םזה מזה ונותנים ךשות זה לזה. להקדיש ליוצרם בנחת רוח. בשפה ברורה ובנעימה קדשה כלם כאחד עונים ואומרים ביראה: קדוש קדוש קדוש ע צבאיות. מל^ כל הארץ כבודו:
סותתין הארון	.	.
ברוך ישם ככיור מלכותו. מלכותו בקהל עדתי. וכבודו היא אמונתי. אליו בקשתי לכפר עון חטאתי. וביום צום כפורסליחתי. יענה ויאמר סלחתי:
•	• ״ T *	־־•5״I V ־־ T ־־ I •
שחרית ליום כפור
קרוש אדיר בעליתו.	ברוך שם כבוד מלכותו:
קדוש בתשובה שת סליחתו. ;קרוש גלה לעמיו סוד דתו. קדיויש דך על כפרת צא״ן מרעיתו. ך,דוש הסולח לאימתיו. ך,דוש ועמו ימללו /כורתו. ך,דוש זוכר אימה באהבתו. קדוש חפך בענת נפש תמחו ל,דוש טהד.טמאים במי זריקתו. ל,דוש ילבין כשלג חטאי סגלתיו. קדוש כפר לעמך :ש״ראל 'שגגתיו. קדוש ליום אחד בישנה שת קריאתו. ך,דוש מוחל וסולח"לעדתו. קדוש נראה בהר מרום הרים עמידתו. קדוש סולח לסיובלי עול :ראתו. ל,דוש ע1ן:כפר ולא יעיר כל חמתו. קדוש פשעים מעביר בצדקתו. קדוש צום העשור:קבל לתשובתו. קדוש קדושים :עריצו קד׳שתו. קדוש רחום וחנון ואין־זולתו. קדוש שוכן'שחקים במכון שבתו. קדוש תך־שישי״ם יגידו תפארתו. והחיות 'ישודרו וכרובים :פארו ושרפים ידנו ואראלים :ברכו פני כל חיה ואופן וכרוב לעמת שרפים לעמתם משבחים ואומרים: ברוך כבור יי ממקומו: לאל" ברוך נעימות:תנו למלך אל חי ן_קים. זמירות יאמרו• ותשבחות:שמיעו. כי הוא לבדו(מהיום וקדוש) פועל גבורות עשה חרישיות בעל מלחמיות זורע צדקות. מצמיח
בישכ״מ; מלביתי בישכ״ט: בישכ״מ 1 מלכיתי בישכ״ט: בישכ״ט: מלכיתי בשכ״ט: ב״שב״מ.: מלכותי בשכ״ט: ב״שכ״מ: מלכ-תי בישכ״ט: בשב מ : מלכותי בישכ״ט: בישב״מ: מלכותי בשב״מ: ^שלי״מ 1 מלכותי
בשכ״ט: ב״שכ״מ : מלכותי בשכ״ט:
כישכ״מ: מלכותו
בשכ״ט: בשב״ מ: מלכותי
,ישועות בורא ךפוא'ות.ניוךא תהיויות.אדון הנפלא1ת.המחד'ש בטיבו בכל יום תמיד מעשה בראשית כאמורלעשה אורים גדולים כי לעיונם חסדו(והתקין מאורות מעזמה עולמו אשר ברא):’אור הדיש על ציון תאיר. ונזכה כילנו במהרה
י־ T T . T T V	ן T s VJ•* • T י T" I
לאורו: ברוך אתה יי יוצר המאורות:
אהבה רבה (אהבת עולם), ??המתנו” אלהיני המלה גדולה ויתרה חמלת ,עלינו: אבינו מי־יסגו בעבור' שמין: הגדול־1 ובעבור אבותינו שבמיחי 3ק!תלמדם חקי דדים לעשות ךצו:ף בלבב של? בן תחננו ותלמדנו: אבינו אב הרחמן המרחכם רחם עלינו. לתן בלבנו בינה להבין ולהשביי‘ "'יבמוע ללמוד וללמד לשמור ולעימות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה: והאר עינינו'בתורתק. (במצלתיף) ודבק לבנו במותיך(נתורתף). דחד לבבנו לאהבה וליךאה אתשימף. למען לא נבוש:ולא נכלכם ולא נכשל לעולם ועד: ני בשם זקךשף הגדול הגבור והנורא /מחנו נגילה ונשמחה בישועתך: י ורחמיף י: אלהינווחםדיך הרבים אל!עזבנו נעה סלה ועד: מהר והב» עלינו ברבה ושלום מארבע בנפות בל הארץ. ושבור עול הגו״ים מעל צואתו ותוליבנו מהרה קוממיורת לארונו בי אל פועל ישועורת אתה. ובנו בחרת מכל עבב ולשון וקיבתנו מלבנו לשמף הגדול סלה זבאמרת באהבה. להורות לף ול!הךף באהבה ולאהבה את שמך: ברוך אתה יי הבוחר בעטו:שראל באהבה:
יחיד אומד אל מלך נאמן:
-	T V: V |V (	׳
3קול רם שמע:שראל יהיוה אלוהינו:היוד׳ אחד ברוך ישם ככיור מלכותו לעיונם ועד:
!אהבו׳ את ;הוד, אלהיך בכל־לבכך ובכל:נפשך ונבל מאדך: והיו הדבלס האלה אישר אנכי מצוך ד׳ייום על־ לבבך: ושננתם לבניך ודברתיבם קשקתך בביתר י?ל?תןז בדרך ובשכבך ובקומך,: וקשרוס לאות על-;דך והיי לטיטפת בין עיניך.וכתבתם על מזזיות ביתך ובישעריך: והיה אם ישמע תשמעו א״ל מצותי אשר אנכי מצוד, אתכם היום לאומה את יהוד, אלדזיכם וליגבדו בבל-לבבנם יבבל נפשכם ונתתי מטר־ארצכם בעתו יורה ומלקוש
שחר־ת ליום כפור
ואספת תנך ותירשך ויצר,רה: ונתתי עשב בש'לך לנה«׳ו׳ ואכלת ושכעת: ך,שטת לכם פן־יפתר, לב?כם וסרתכש והכרוך ם אלהים אחריכם והשתחויתם להם: ־וחרה אף ;הוה בכם'ועצר את־הישמים ולא־:היה מטר והאדמה לא תתן את־יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר :njn נתן־לכם: ־ושמתם אודדברי אלה על־לבבבם ועל־ נפשכם וקשרתם אתם לאות על־ידכם והיו לטוטפת יין עידכס־ ו^דתם afr את-נניכם לרכל 03 בשבתך בביתך ובלסתך כדרך וכשכעך וכקוטך. וכתבתם לי• מוחות ניתך ובשעך־ך:
למען ירבו שיבם וימי בניכם על האדמה אישר נישבע;הוה לאבתיבם לתת להם כימי השמים על־הארץ ויאמר יה1ה אל־מישה לאמיר: דבר אל־בני־ישראל ואמרת אלהם ועשוי להם ציצת על'כנפי בגדיהם לדדתם ונתנו על־ציצת״הכנף פתיל תכלת: והיה לבם לציצרת וראיתם אתו וזכרתם את־בל־מצות יהוד. ועשיתם אתכם
ו •	$ - :	T V • •=:- T : : • T V V
ולא־תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם־זיומם אחריהם: למען תזכרו ועשיתם את־כל" מצותי ודדיתם קרישים לאלהיכם: אני ■יהוד. אלדזיכם אישר הוצאתי אתכם מארץ מצדם להיות לכם ליאלהים אני;הוה אלחיכם:
nm ו:ציב ונכון 1_ף;ם וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים ־ינולא ונורא ואדיר. ומתקן ומקבל וטיוב ושה הדבר הזח לעולם ועד: אמת אלחי עולם מלכנו צור ועקב מנן ישענגלדיור ודיור הוא ק;ם ושמו _ק;ם. וכסאיו נכון ומלכותו ואמונתו לעד ק;מת: ודבריו חיים וקי;מים נאמנים (ןגאמניםי ונחמדים לעד ולעולמי עולמים על אבותינו ועלינו על בנינו ועל דורותינו ועל כל דיוריורת זרע *שר^עכךך:
על הראשונים ועל האחרונים דבר טוב ןר)ים לעולם ועד:
שהדת ליום כפור	עז
-אמת דאמונה חוק ולא.יעבור: אמת שאתה הוא.!י אלהינו ואלה*אבותינו: מלכנו מלך אבותינו גואלנו גואלאבותינו. יוצרנו צור :שועתנו; פודנו ומצילנו מעולבם שמך. אין אלהים זולתך:
עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע לבניהבם אחריהם בבל דור ודור: ברום עולם מושבך ומשפטיך וצדד,תך עד אפסי ארץ אשרי איש'שישמע'למצורהיך. ותורתך ודברך ישים על לבו: אמת אתה הוא אדון־לעמך. ומלך גביור לריב ריבם: אמת אתה הוא ראשון אתה הוא אהרון ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע: מטצריבם גאלתנוייולהינו ומבית עבדים פדיתנו כל בכוריהם'הרגת ובכורך גאלת דם סוף בקעת וזדים טבעת וידידים העברת רכסו מים צריהם יאחד מהם לא נותר ." על זארת ־שבהו אהובים ורוממו אל ונתנו ידידים.זמירות שירות ותשבחות ברכות והודאות למלך אל חי ו_רךם. רם ונשא גדול ונורא. משפיל גאים ומגביה שפלים מוציא אסיוי״ם ופורה ענדם ועוזר דלים ועונה לעמו "בעת שועם ־אליו. תהלות־לאל עליון ברוך הוא ומברך משה ובני ישראל לך ענו שירד,
׳ בשמחה רבה ואמרו כלם: 'יי מי כמוכה באלים!י מי כמוכה נאדר בקודש נורא החלות עושה פלא:"
שירה הדשה שבחו גאולים לשמך. על שפת.הים:חד בלם הודו והמליכו־ ואמרו:־
י י " י&ך לעיולם ועד,
צור ישראל קומה בעזרת !שראל. ופדה כנאומך יהודה וישראל. גואלנו יי צבאות שמו־ קרוש ־:שראל ברוד אתה :י גאל ישךאל:"
נד־ ו I
תפלה לשליח צבור כקול
f’nrtlfc הארון	י
ברון־ אוןה « אלהינו ואלה׳ אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלה׳ יעקב האל הנדול הנבור והנורא אל עליון נ ומל חסדים טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שטו באהבה:
מסוד חכמים ונבונים. ומלמד דעת מבינים. אפתחה פי בתפלה ובתחנונים. לחלות ולחנן פני מלך מוחל וסולח לעינים:
ח,, אימך נשאתי חין מגרבי: במלאכות עטך ברך בברכי:
. נוחי מבטן חגיך, חשבי: דבר צחיורת ובאמתך הדריכי הורני שפוך שיח ;גרב: ולונני בצלך אותי לקרב: זעק יופק במן מרב. חל־ורגי פניך,וצךמתך תקרב: טהייי עימם מאד מגלח. !ףעני בין ערך תפלה: כדת לחנן בלי תפלה: להמציא לשולחי ארך ותעלד־",: מפתח שפתי
תברר ותישר: נךביות פי רצח והכשר: סדר הגיגי כשי יתשר: עתר פצחי בזלת השר: פעמי הכן פציותי מכש־ד־1 צור תמוך אישורי מהנ'של:'קוממני וחזקני'מרפיון והשל רצות־ אמריי ולא אכישל: ישמרני כאישון מפלך ובעתה: שור בשפלותי ולכה ליישועתדה: תחון זיכאותי כלחיוזך
?צת.	על 5) אמצ^ סוגרי) האיון
אמצת עשור לכפור תמה. בו לצחצח צאויבתמה. גחון צחנתה עודה לחתמח. זיינה להאיר לתתלהתמה: הוחרדה מתקע יום תתעה. ודברים קחה סרעף לקרעה. זה אלי לצדק ך,כריעה.חידוי ייודך בהרעה: טפיה וישישיה בענוי עיפים. יצייגתם 'שור ביחף יחפים. בלם צגיכם ולובן מוצעפים: לאידרד בקדיש כשרפים עפים. מגן עקרימיו בך חוטים. נשענים בתמם ובצלך חוסים. סמוכים בברירת שלישת ’חוסים. עודדם הייות שוטנימו חסים: פני בצדקת את מעבר. צאנך תחת שבט בהעבר. קדמם רחמיך' בלי התעבה רחום על פישע עובר: שמן זדונם תכבס ותטהר. ישועתם מישוב ואל תאחר. תמוכי ימינך פניהם נהר. .־*'	־' תעתועי־ חט־ןם תלנס W־	-
כצהרים משפטינו האר. חיוכיק לטוב תשאר: חזן צדקנו תחפש ותבאר. במגנק נתגונן להתפאר:
זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים. וכתבנו בספר החיים. למענך אלהים חיים:: מלך עוזי ומושיע ומגן: ברוך אתה יי מגן אברהם:
אתה נבור לעולם אדני מחיה מתים אחה רב להושיע.(פוריד רטלזמכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים. סומך נופלים ורופא חולים ועתיד אסורים ומקים אמונתו לישני עפר. טי במור בעל גבורות ומי רומח לך מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה.
תאות נפש לשפך ולזכרך. שקוד למס מנרני ונךןד.
רצוי"' אהב כנער ורך. קרואים ונקובים בנך בכורך:
צבאיות קרש היוצאת מכור אונים. פדיותם'מפרק־ הלכו
• :	ן•■•	I ív • t : • • t •ג :
שנאנים. עמוסים מבטן פצם מישאיונים סעדם בל למוד כסאיונים: נתונה בריתן; חוק בשארם. ממחצבת צורם מיולדת שאורם לברית הבט ותדיח כיעורם. כבסם הרב והבהיק אורם: יראה ל־פניק־״עקה מיוחד. טיובה וטבורו מהברק פחד. חניטיו חלץ מאימתה ופחד.זבוחיו והשונו לפניק יתיהד. ואסהעוו אורח לסלף\הןכר רחמיק חיוק מלחלף. דרישת צדק מליץ יאלף. גנומק לחזק־במגינת אלף: בדי;הידק הגיגם בין. ביצורם תישע וחטא תלבין:I חף און מתדוננק בלי תבין. אנק ישמע ולחש הבין:' ־“
קהל נפש נענה תבשר סליחה. פלטם מעומק שוחה:
חץ מתקוממנו יהו כסוחה. חהי״ינו בטל אמונווק לשיוחחה: ח״וק עד יום מותו תחכה ליו ’לתשובה. להנטיותיו לתלויה: ־ אנוש מה יזכה. וצבא־ דוק לא ובו בעיניק: בלווים אם תבער האיש; מה בחציר יבש. גלוי לק חישק כמו איור.. משוטט כל בעץ: דירתק בסתר. וגלויות לק כל נסתרות. הדן;חיקי והוא באחד־ ומי שיבנו:'ועל גוי ועל אדם י״חה ונטה קו. ואין מי ירשיע: זאת יבין כל שיר. ולא י1ךע1 יצר. י לחטואליוצר: התלת בארו חפירת ביורו. השבוי בוראו: טמא מישארו. ומטמא בעודו.1* ומטמין במותו: ימיי חיץ
שחרית ליום כפור
תוהו. ולילותיו ביוד,ו. ועניניו הכל: כחלום מהקיץ נךמה. בלהיות יבעת״והו תמיד: לילה "לא;שכב. יומם לא ינוח עד ידדם בד,כד: מה יתאונן אדם חי. דיו אישר הוא חי: נולד לעמל ויגיעה. אשדו אם" ;הי יגיעו בדתאמת: סופו על ראשיו מוכיח. ולמה יחניף: עוד חותמו מעידו.על פעליו. ומה יגנוב דעת: בועל צדקות אם;חי. ילווהו לבית עולמו. צופה בחכמה אם יהי: "עמיו תתלונן בכלחיו קצוף בדמים ובמרמה אם יהי הרוצים ימיו: רצונו וחפציו בהיות במוסר. ;נוב בשיבה טיובה: חף ישם טוב אם יקנה. משמות נעימים אישר יקרא:"תחת כן. יום המיתה מיום לידה הוטב:
עד יום מותו תחכה ליו לתשובה. להנטיותיו לתחיה:
מי כמוך אב הרחמים. זוכר יצוריו לחיים ברחט־ם: ונאמן אתה להח־ות מתים: ברוך אתה יי מחיה המתים:
אהדת יום זה בישנה. תרופה וצרי שמתיו לשושנה. בשלם בהיות סכך" בראשונה.'7שרותיו כפר לפיש״עי;ישנה:
גולים מנוף זרר״ם מהלאה". רון'מפיקים לחתל תלאדה. דכאות רוח ושבר נהלאח. קדוש חישוב כזבחי העלאה: הותמם מרחם יושב אהלים. "צורתו בכסאך חקתהבהל״ים. ולך־יו היון בעוצר נקהלי״ם. פארק מביעים ושמך״מהללים: זבד שמך שתפתי בשמם. ־עמותים לך כהותם ־לשומם. השכם מאגף בלי להאשימם. ספר חי.י״ם יהי לשומם טורח ערן'וכובד משא. נער בצול מחיות בחמסה. ;ערב שיח עניה והמוסד,. מניחוחי'כליל באבן מעמסה: כלולת אהבים אנא זכור כלימת נעורים עוד מלזכור": חף לבן נקירך זכור ־ תזכור; למען הלך לעבדיך זכור:	ז '
.ימלוך יי לעולם אלד*,;ך ציון לדר ודר הללויה:
ואתה קדוש יוישב תהליות ישראל אל נא: ^™ן א תה הוא אלוהינו: ב שמים ובארץ: ג בור
שחיית ליום כפור	עש
ונערץ: ד גול מרבבה: חו>5 שח ויהי: וצוה ונבראו: ז כרו לנצח: ח י עולמים. ט היוד עימם: י וישב סתר: כ תרו ישועה: לבושו צדקה: מעטהו קנאה: נ אפר נקמדח: סתרו ישר: עצתו אמונה: פעלתו $^מת: צדיק וישר: קרוב לקוראיו באמת: רם ומתנשא: 'שוכן קחקיכם: תולה אךץעלבלימה:
חי וקים נורא מריום וקחיויש ן םיברין האיון אנא סלח נא. פשע ועיון שא נא. ובוהק .יגדל נארףיש. אנא רחום. כפר. עון צגים תהלתך לספר. דוחקו" לחיים טובים בספר. קדוש:
מורה חטאים סלול להתהלך. מלמד לחרריכי בריק אלך:
ארוממך אלח־י המלך:
ישחר ונשף א!חד להמליכך. שוכן עד ו>6ך כערכך:
?י •= '«,"־•
לבי הרד עבודתך לתמיוד. יךהעדיץ קרשתך במשמר אעמוד:	גדול ץ ומחלל מאד:
אנא סלח נא. פשע ועון שא נא. וכוחך יגדל נא. קדוש:
מיחלים לחסדיך זרע עמותיך. מלא מישאלותם ישמחו חוקיך:	דור לדיור יישכח מעשייך:
בחלוי וציום גישיבם לעברך. ברואים כיי הם לכבודך:
הדר כבוד חורך:
:קר מלכורתך ברעד יאמירו. :חורך בזר ד־א ;מידו:
ועזוז ניוראותיךיאמרו:
אנא רחום. כפר. עון צנים תהלתך לספי. יייחקו לחיים טיבים בספר. קדוש:
דון פגיעורת לפניך ירבעו. רחש הלולזי בייובם ישבעו:
.זכר רב טובך !ביעו:
בקר אערך לך חנוני.	בפניות ערב תמחה זדוני:
חנון ורחום יי:
57!
שחרית ליום כמור
יה צור צפר אשכול	:כבש עורנו ויאמרו הכל׳.
טיוב יי לכל:
_ ׳t *
אנא •לח נא. פשע ועין שא נא. וכוחך ינדל נא. קדוש:
קומם אווי קרעת משיושך. קךישרת אבני נזר בניוססיך:
יורוך ע כל מעע*יך:
לויך וחסידיה בנועם יזמרו. לבושי שרד" רקח יתמרו:
כבוד מלכותך יאמרו:
ושתולים בנוך יפריחו בחצרותיו. רנובון בשיבה רישנים בטיריותיו. להודיע לבני האדם גבורותיו.
אנא רחום. בפד. עף צגים תהלהך לספר. ויוחקו לחיים טובים בספר. קדוש:
נצחך ינגנו תמימים ושלמים. נשאך בסאך בבית עולמים
מלכותך מלכות כל עולמים :סד בכנסזל לשכנך גאולים. 'ילכיישוך עוז כעוברי גלים
סומך :י לכל הנפלים מביעי טובך כועד :תחברו. מחים חישוב"תחז ידברו
עיני כל אליך :שברו
אנא סלח נא. פשע ועף שא נא. וכוחך יגדל נא. קדוש:
ודוים :נוחח כשי עדיך. וישלם פרים ארש עדיך:
פותח את ידיך:
סלה ברחמיו יציע מחרכיו. סלוח ירבה לעם מבורכיו:
צדיק ־יי ככל דרכיו:
חין:שע מגוי מקוראיו. י חון:חון קוראי מקראיו:
קרוב:י לכל קוראיו:
אנא רחום. כפר עף צנים תהלתך לספי. ויוחקו לחיים טובים בספר. קדוש: !
זה אלי פלא עושה.	זעקתנו:רץ ושטנינו:עסה:
.	" ־רצון יראיו:עשה:
קווי:תן ללו משליך:הביו. קדוש פשעינו:כסה באהביו:
שצ$ר ” את כל אל.<־יו:
158
שחרית ליום כפור	פ
.קבל צקוני כבמכרל יופי. קולי תאזין ותצליל דופי:
תהלת;;;ךבר פי. אנא פלח נא. פשע ועון שא נא: וכוחך ינדל נא. קדוש:
חייק מלך ’שיוכן עד. לבדך מלוך ערי עד. האל קדוש: ח״יק מלך־ מאזין ישועה. 'לעמיו מחיש ישועה. נורא וקדוש:ז אדר יקראלי.אחוד,בארישמלולי.בחיךאנעיםזמר. בניב אביע אומר. גבורותיו מי;מלל. גדלו מי ;פילל. דיוק מרופף בגערה.’דרכיו סופה וסערה. הנאדר מקולות מי.ם הוריו כסה שמ;0. וסביביו שרפי אלים. ומפחדיו זעים והילים זך בשמי מעונים. זעקקשיוב ממדענים. דושרתסביב סביו. חשמל בלי לסיוכיו. טיוב ייודע חוסיו. טהור מצדיק עמוסיו: יושב בסקר עליון. יקר עוז חביון. כונן ישחק’בתבונה. כל מעשהו באמונה. לובש עוז וגדלה. ליו נאוה תך,לה\מושל עולם בגבורה.■ מוחה פשעיי ברה. נאור/ואדירבדהדרו. נושא עון עדריו. סוכת שיחות עריבות. סלו לרוכב בערכיות. עף על כרובו, עונה לעם קרוביו. פוקד צבאורת גדודיו. פודה נפש עבדיו. צדקו עליונים. מגידים. צבא תחתיוניכם מיודיבם. קדוש יושב תהליות. קנויו משיג מחילות: רכב ונשא ונאה. רואה שפל ונבאה.'שוכן ברום עליות. ישליט ברוך תחתיות:	תומי זרועות עולם. תקיף ומכל נעלם:
מלך שוכן עד. לבדך מלוך עדי עד. ר,אל קדוש:
ובכן ואתה כרחום סלח לנו:
אנא אלד,ים חי;ים. תכתוב דיבקיך לחיים. כי עמך מקור דדים.
ואתה כרחום סלח לנו. בעת רצון תענדח תחנתי. שמעה יי צדק הקשיבה דנתי. אל תעלם אןנך ?־‘רוחתי לשועתי: ואתי, כרחום פ״לח לנו געית קוראיך בתפלת השחר. רצה והלבן אורם כצחר. אדני הקשיבה ועשה אל תאחר. ואתה כרחום סלח לנו דלותי ולי;הושיע. קיויך ביל תרשיע. מדבר כצדקה רב להושיע. יאתה כרחום סלח לני הצפופים!הד לעבדיך.

שחרית ליום כפור
צבאות צאן ידך, הראנו !זי ח0ךך: ויאתה כרחום סלח לט ומרבים תחן ועתר. פלל לחישנו העתר. אתה אל מסתתר. יאתר כרחום סלח לני: זעקנו ישעה אתנו לצדקה. ערך שיענו כתטור דקה מן הדקה. לך יי הציקה: ואתה כרחום סלח לט: חטאנו באזוב וטהרנו. סמכנו"סקרנו וסברנו. אנחנו החומר ואתה עצרנו:ואהה כרחום סלח לט: טהור קשוב חנוני. נקני 39תם עתי. מקוה!שלאל ע: ואתה״כרחוםסלחלט: יהמו מעיך עלינו. מהר רחמיך:קדמונו: אתה י: אתה אבינו. ואתה כרחום פלח לנו: כרחום תכפר עון. לכל" תשא עון. ואל לעד תזכור עיון:
ואתה כרחום סלח לנו:
היום :כתב. בספר הזכריוניות. המים והמות: אנ^ז כנה.
עורי נא. התעוררי נא. עמדי נא. התשבי נא. קומי נא. הלי נא־ בעד הנפש חנינה. פני דר עליון: איומה״בחר. ולבין כצמרצהר. בקפלת השחר: בטוחות היוקר צאן עדריו יבקר. בעת תמיד הבוקר: נושם ועוצר: כליותינו יקצר. בזאת תפלת יוצר: a1,n דרוש אל תאחר. כי גרוננו נחר. בתפלת השחר. הכיל סוקר. המסטין יכחיש ויישקר. בעתתמיד הבקר. ומזמר, לא.יבצר: מצריותינו שר. בזאת תפלת יוצר: חיים זחול סחרחר. בטח :לב*ןו:םחר. בתפלתהשחר. חיתך.יקר. בני'שתלקרקר. בערת תמיד הבוקר. טהור ונוצר. סנלתיו לחיים!עצר. בזאת:קפלות יוצר. היום":ליד מרחם משחר. יושיע טרם מחר. בתפלות השחר. כיובש הליט ועוקר. לטובה עמו !בקר. בעות תמיד הבוקר. מקדשך ומזבח והחציר. נא בקומתם תבצר. בזאת תפלת יוצר: "•ים סעודה וישבוךה כפחד. פצה מליב והדהד ־ בתפלת השחר. קרניות עשר!עקר. "שתולים בביתו ליקר. בערת תמיד הבוקר. יורות ומלקוש הפצר: ספק להוריש וקוצר. בראת תפלת יוצר:	.
שחרית ליום כפור	: יואן
זייה יכתב. בספר הזכרונות. החיים והמות אנא כנה. עורי נא. התעוררי גא: עמר• נא. התיצבי נא. קומי נא. הלי נא. בעד חנינה. פני דר עי^יוןt
m«P ונם אזי חנון אתה ורחום לכל פועל:	-
אך אתיםבחץלפניך. ז ’כיאתה רחוםלכלפועל: אך ב וטחים בחסדך אמוניך. כי אתה רחום לכל פועל: אזי ג ׳ועים ומרגישים ’שכנך. כי אתה רחום לכל פועל: אך ד לו עיניהם למעיוניך.	חנון ורחום לכל פועל:
אך ה יונים לעניות עניניך. כי אתה רחום לכל פועל: אך ו עורים בנצוח לנעך. כי אתה רחום לכל פועל: אך ז מנקים יחד המוניך. כי אתה רחום לכל פועל: אך חיוכים וישועות חיוסניך. חנון ורחום לכל פועל: אך ט בולים בטוהר להננך. כי אתה רחום לכל פועל: אך יודו לשמך בניך\ ־ ׳	כי אתה רחום	לכל פועל:
אך כפר לעמך מאמינך.	כי אתה רחום	לכל פועל:
אך ל א לנו כי אם למענך. חנון ורחום לכל פועל: אך מ נר מתקיוממי צפוניך. כי אתה רחום לכל פועל: אך נשא זרע בחניך.	כי אתה רחום לכל פועל:
אך ם ליחה תרבה למוזעניך. כי אתה רחום לכל פועל: אך ע נם משמי מעיוניך.־ י חנון ורחום לכל פועל: אך פ צם מהמית שאיונך.	- כי אתה־ רחום לכל פועל:
אך צ דק נוי נביונך.	כי אתה רחום לכל פועל:
אך קיומם קדם. קנעך.	כי אתה רחום	לכל פועל:
אך רומם תל אר־מיונך.	כי אתה רחום	לכל פועל:
אך יש עה להיש מתחננך.	כי אתה רחום	לכל פועל:
אך תמכם וחשבם מחריונך. , חנון ורחום לכל פועל: אך הגון אתה ורחום לכל פועל.
פיתחין ובכן אמרו לאלהים מה נורא מעשיך: אמרו לאלהים. ארך אפיס ונדל כה. מכין הרים בכה.
i ,*־i&l	Masfeser Te	י$ h
שחרית ליום כפור
חכם לבב וא^יך בח. נותן ליעף צרו. לכן :תגאה גדול אדוננו ורב בח:
אמרו לאלהים. בונה בשמים מעלותיו. משקד. הריבש
«	••	“ ן־ — •	T Í * T •
מעליותיו. זכר עשה לנפלאתיו. ולו נתכנו,עלילותיו.
לבן יתגאה ד&רןרה'נפ.י'ם יגלייתיי•
אמרו לאלהים. גאה וגבוה בשמי מעלה. עוטרה איור כשמלה. לו הגבורה והגדולה.’והעוז והממשלה.
־ לכן יתגאה ומלכותו בלל משלה7 ................
אמרו לאלהים. דגול מרבבות קדיש. ונאדר בקדיש. דרכיו בקדש. ומישתחוים ליו בהדרת קדיש. לכן יתגאו־־,
•׳־	י • * •	: ן -	|V T I f “ T	V
הליכות אלי מלכי בקדיש:
אמרו לאלדדם. הוריו כסה שמים. רוקע הארך על המים. :רעם משמים. לקול תתו המיון מ:ם כ־שמ:ם. לכן יתגאה הנוטה כדיוק שמ:ם:'
אמרו לאלדוים. וכל בשליש עפר הארך. ידיו יסדה ארך. וימינו טפחה שמי ערך. והעמידם בלי"פרך.7 לכן :תנאה היושב על חוג הארך:
אמרו לאלדדם. זוהר כסאו שביבי איש. משרתיו ליוהטי אש נגה לאיש. ומבריק האיש. לפניו נמשכים נהרי איש.
לכן:תגאה אש אבלה איש:” י" י אמרו לאלד\ם. חי עולמים. צרמה עולמים. אוד. בית עיולמים.מביון לשבתך עיולמים.לכן:הגאה עתיק יומין:
אמרו לאלדדם. טהור עימם. סביבותיו חשרת מ:ם עבי שהקים חשקת מ:ם. טועני מרכבתו גבתם מלאת עימם. לבן:תנאה מצות יי ברה מאירת עימם:
אמרו לאלהים. יודע מה בסתרי חשך. לא:חישיך מנו כל חשד. קך שם לחשי.' הופך לבקר ^ות וחקך.
ל3ן;תגאה יואר אור ובורא חשך:
שחרית ליום כפור	פב
אמת לאלדדס. כונן כסאו למשפט. מכון כסאו צדק ומשפט. אלה,י המשפט. תאחז ידיו במשפט. לכן יתגאה ויגבה יי צבאיות במשפט:
• : vt ־־••*- ti ;ד	: י-
אמת לאלה,ים. לוייאתה מלוכה. שיוכן עד ואת דכא. משיב אנוש עד"דכא. ואומר שובו ברוח נסוכה.
לכן יתגאה כי ליי"המלוכה:
T"( י » T X - T “ • VT
אמרו לאלהים. מושל בגבורתו עולם. הכיל צפוי ולא נעלם.וזה ישמו לעולם. חסדיו מעולם ועד עולם. לכן יתגאה ברוך”אלה״י ישראל מהעולם ועד העולם:
אמרו לאלהים. נצר חסד לאלף דיור לוחם קמיו מדיור דיור. מקים סכת משיהו"לנדור האיור חיונד־־ן עמיו במדור. לכן'יתגאה זה זכרו לדיור"דור:
1	X * V V T * • P ** T	T 1
אמרו לאלה,ים. סובל עליונים ותחתונים. שומע אל אביונים. מאזין שיח חנונים. מקשיב שוע תנים. לכן:תגאד׳
אלה׳י האלהים ואתי‘האדנים. י
T •• Yt »	•	■י־	- I T־־	•
אמרו לאלהים. עזוז וגבור איש מלחמה. נוקם לצריו ובעל ־"הימה. מכרית קמיו במהומה."נהם עליהם"בנהימה.
“ T	־:״ T J ’ T | T	״	״ T * : • V
לכן יתגאה יי איש מלחמה:
T T :	*	• TX V T I • I - T
אמת לאלהים. פעל ועשה הכל. בידיו לנדל ולחזק לכל אליו:שברו עיני כל ועיניו משיוטטיורת בכל. "לכן ית״גאה עליון על כל:
אמרו לאלהים. צדיק ;י בכל דרכיו. :שר מציין מחרכיי■ • חפץ בעם ממליכיו. ‘יירשו"ארץ מ״בורכיו לכן יתגאד ברכו יי כל מלאכיו:
T T I *	T TI	* T
אמת לאלהים.קיורא הדורות מראש. מגיד אחרית מראש. בחר בעם דלת ראש. עזיו יום יובס לדרוש. לכן :תנאה המתנשא לכל לראש:
שחרית י יום כפור
אמרו לאלד־דם. רם ונשא שיוכן עד. בטחו ב1.עדי עד. כבודו בסיור קדושים ויער. ולעם קדושיו ניועד. לכן יתגאה המביט לארץ ותרעד: ’
אמרו לאלזתים. שביליו במ:ם רבים. שמיו מרעיף רביבים, ישמו מ:תךים "שחר וערבים. בשער בת רבים. לכן .יתגאה־” צבאיות יושב הכרכים:
אמרו לאלהים. תהלת־ו מלאה הארץ. מעביר בליון והרץ. משיב אף והריון וקרץ. שוע מחנכיו ירץ. לכן;תגאח ” אדוננו מה אדיר"שמק בכל הארץ:
ובכן גדולים מעשה אלהינו:
מעשה אלדזיני.' אץ מי בשחק :ערךליו. בבני אלים :דמה ליו. גבוהים עלה למושב ליו. דרי גיא כחגבים למולו.
לכן:הגאה הצור תמים פעליה מעשה אלהינו. המשל ופחד עמיו. והרבה פדות עטיו. זעק ולחש עטו. ח״ש ומאזין ממריומו. לכן:תגאה ג;י צבאות שמו:
מעשה אלהינו! טרף נתן לידאיו. יובילו שי למוראיו. כתי גדודי צבאיו. לא ישורו כבוד מראיו: • לכן יתגאה הנה עין ץ אהיראיו:
מעשה אלהינו." מלאכיו עושה רוחות. נקדש בשירות ותשבחות. סוכת שפיכת שיחות. עונה ומעמיד תחיות.
לכן יתגאה אלהי הרוחות:
מעשה אלהינו. פודה משחת עמוסיו. צור ייודע חוסיו. ~ קדוש מפליא נסיו. רחום למרציו ומכעיסיו. לכן יתגאה ורחמיו על כל מעשיו. ז סונר׳! הארון מעשה אנוש תחבולותיו מזמה. שבתו בתוך מךמה, רפידתו דמה. קבור בסעיף אדמה. ואיך :תנאה ארב להבל דמה:
שחרית ליום כפור	פג
י,איי; אכל מעשה אלהינו. שומע ישועות. שועה ערך ישועות. תורותיו משעשעות. תכסיסו כובע ישועות.
. לכן יתגאה האל ־לנו אל למושעות: םיגיין האיון .
ובכן לנורא עליהם באימה.יעריצו:
אשר אומץ תחלתך. באילי ישחק. בברקי נוגה. בנדודי. גובה. בדממה דקה וקרישתך בפיהם:
-ורצית ישבח. מחיומיברגיש. ועורכי'שוע. זיועקיתהנה. חיוכי חנינה והיא כבודן?: ־
אשר אומץ תהלתך. בטפסרי טוהר בעידון:דידון. בכרובי כבור. בלגיוני להב! ’וקדישתי בפיהם:
ורצית ישבח. ממעוטי ימים. נשרי טיובה. שבעי רוגז. עגומי • נפש. והיא כבודך:
אשר אומץ וזהלתך. בפליאי"שמיות בצבאות עירין. בקדושי קרם. ברכב רביותם וקך־שהך בפיהם:
ורצית שבח. מישוקך; דלתות. שיופכי שיה. תובעי סליחה. תאבי כפרה. והיא כבודך i
ובכן תג; עיוז לאליהים על :שראל גאות־ו:
על :שראל אמונתו. על ישראל ברכתו: עלישך^ גאותו.
על :שראל דיברתו: על/:שךאל הדרתו. על :שראל רעידתו: על ישראל זכירתו. על ישראל חמלתו: על ישראל טהרתיו. על ישראל:ישרתו: על ישראל כנתיו. על ישראל לאמתו: על ישראל מלכותו. על ישרא"לז נעימתו.’על־־1 :שראל סגלתיו. על :שראל עדתו: עלזישךאל פעלתו. על .ישראל צדקתו: על ישראל קד־ישתיו. על •ישראל רוממותו על ישראל שכינתו. על 'ישראל תפארתו: 1 ובכן'ועזיו בשחקים:
אפסי ארץ בדבריו הקים. ביראה לעבדו מתלהקיפם.
שחרית ליום כפור	׳ ־־ -׳
נולה מני חשך עמוקים. דבר עבדיו בר,ים. החוצב לחביות וברקים. ותבל מאירים ומבהיקים. זוכר ברית מצוקיבם. חסדיו גדול מעל למוצקים. טוב ומעוז לאליו ךבוקיבם. יחיו בל ביו דבקים. כי מרוחו תרים מתפרקים לא יכילו זעמו צורים וצוקים. מפחדו יתבקעו;עמקים. נמוגים וכדונג נמקים. סופדת וסערה'דרכו נאבקים. ענן'מדרך רגליו כאבקים..פדות ישלח לעם ליו חישוקים. צוח לעולם בריתו לנישוקים. קנוים לו ובימינו נחנקים. רצים ואחריו נדבקים
•	|	: t v; v	• • • I • ן	t ״	: - :־ יד *1 I • t
שועם שומע ממעמקים. תפארת עז לשוישנת העמקים:
ובכן י; מי כמוך:
מי כמוך אדיר במרומים. מי כמוך בורא בס והדומים. מי כמוך גבור ומושיע. מי כמוך דובר בצדקה רב להושיעך מי כמוך היוד וחדר ליובש. .מי כמוך וחטא ועו; כיובש מי כמוך זך בעליונים. מי כמוך חסין באלפי שנאנים. מי כמוך טיוב ומטיב: מי כמוך ישרים7להטים•'ס? כמוך כונס כנד מי הים מי כמוך להשיב ממצליורת ןם: ימי כמוך מרה כשעליו מי.ם. מי כמוך נאדר מקולות מים. מי במוך שם עבים רכוביו. מי כמוך עיוזר ויודע חוסי ביו. מי כמוך פועל ישועות. מי כמוך ציועקיו להשעות: מי במוך קרוש ונורא
שמו. מי כמוך רוצה בעמיו: מי כמוך שומר הברית והחסד מי כמוך תתן אמת ליעקב ולאברהם הסד:'
ובכן אין כמוך נאלחים ע ואין כמעשיך:
אין כמוך באדירימעלה. ואין כמעשיךבברור♦ מטה: אין כמוך בגדודי מעלה. ואין כמעשיך בהרי מטה. אין כמוך בהמוני מעלה. ואין כמעשיך בועודי מטה: אין כמוך בזכי מעלה. ואין כמעשיך’בחילי מטה: אין כמוך בטהור♦ מעלת. ואין כמעשיך ביקירי מטה: אן כמוך בכרובימעלה. ואין קמעשיך בלגיוני מטה: אין כמוך במלאכימעלדת:
שחרית ליום כפור	פד
ןאיןכמעשיךבנגדימטה איןבמ־וךבשךפי מעלה.ואיןכמעשיך בחריצי מטה.אין כמיוך בפליאי מעלד״ואין במעשיך בצבאות מטה: אין כמוך בקדושי מעלה. ואין כמעשיך בריחנר מטה: אין כמוך בישנאני מעלה. ואין כמעשיך כתב,יפי מטה: פותחין הארון יבכן נאךחי חי העולמים: האדרת והאמונה לחי עולמים. הבינה והברכה לחי עולמים.
T ־* T - : T V: T : V V •	־ ־ T	: ־ : T T	: ־	T •
הנאור, והנהלה לחי עולמים. הדעה והדבור לחי עולמים.
ההוד וההדר לחי עולמים. הועד והותיקות לחי עולמים. הזך והזוהר לחי עולמים. החול והחסן לחי עולמים. הטכס והטוהר לחי עול מי בם. חיחוד והודאה לחי עולמיכם. הכתר והכבוד לחי עולמים. הלקח והלבוב לחי עולמים. המלוכה והממשלה לחי עולמים. הנוי והנצח לחי עולמים. המינוי והשגב לחי עולמים. העוז והענות לחי עולמים. הפדות והפאר לחי עולמים. חצבי והצדק לחי עולמיבם. הקריאה והקדשה לחי עיולמיבם. הריון והרוממות לחי עולמים. השיר והשבח לחי עולמים. התחלה והתפארת לחי עולמים: סונרין הארון ובכן נאמירך אליהינו באימה:
:אמירך באימה. :בךכך בבינה. :נרלך ב:ךלה. נלרשןי ?ל? יי :הדרך בהיוך;ה. מרך בועידה . :!כירך בזטךדה:
נחפנך בחלה. נטעימך בטהרה.'הדורך ביראד־,. ננבדך בכריעה. :לבבך בלטיח-ו. :טליבך בטלוכדה. ננצחך בנעימה. :#בך בע1ךךח. :עריצך בעמה. :פארך בפציחה• נצלצלך בצהלה. נקרי^ך בקריאה. :ריומטך ברננר־׳ ■ נישוררך בשבחה. נתמידך בתהילה:
ובכן רוממו יי אליהיגו והשתחוו להדום רגליוזקדוש הוא: דוממו אל מלךנאמן. קדוש הוא ברוך בכל זמן: רוממו גומל חסדים. קדוש הוא זיתיותיו דיודיבט: רוממו הנקיש בצדקה. קדוש הוא ומאזין צעקה: דוממו זרות שחקים. קדוש הוא חכו ממתקים. רוממו טיובלבל. קדוש הוא יודע
, שחרית ליום כפור
הכל: רוממו ככור אומר כליו בהיכלו. קדיויש הוא להקדימו ולעליו: רוממו מונה מספר לכוכבים. קדוש הוא נצב בעדת כרוב־ים:ריוממו סובל בזרועו ע1ל"ם.קדיו"שהוא עזוז ומכל נעלם רוממו פודה והוגן ?דירים קדוש הוא צדקתו'שמום מגידים: רוממו קרוב י לקוראיו: קדוש הוא יוצרה ירא'ו: דוממו שומע תפלות. קדוש הוא תפארתו במקהלות:
.ובכן דוממו" אליהינו והשתחוו להר קרשו כי קרוש " אליהינו: דוממו אדיר ונורא. כי קדויש הוא ברוחו'שמ?ם שפרה. רוממו גמלתו בקהל ?ישרים. כי קדוש הוא דובר צדקיורת מגיד מיישרים: רוממו" הנערץ בקרישה. כי קדוש הוא} והלוכיו בקרישה. דוממו זוכר ברית אבות. כי קדויש הוא חוצב לחביות: רוממו טהור שולח ברקים. כי קדוש הוא ייוסד אר״קיבם: דוממו "כסאו הכין בישמי רומה! כי זקדיו'ש הוא לוכד חכמים בערמה: דוממו מוחה כעב פישעי״ם. כי קדוש הוא נותץ יד* לפושעים: רוממו שגיא'שניו לאין חקר: כי קדוש הוא עשתונות היוקר: רוממו פודה נפש עבדיו. כי קדוש הוא צדיק קושט מעבדיו: רוממו קונה'שמיכם וארץ. כי קדוש הוא} רם המביט לקצות הארץ: דוממו 1'שיוכן עד וקדוש ישמו". כי קדוש הוא תהלתיו כשמו: ובכן כי אתה אל אמונה:
אמונתן? בעליונים. בריתך" בתחתונים. גדלתך בעליונים.
. דרתך בתדזתוניבם. הורן? בעלייוניכם. ויעודך' בתחתונים: זבולך בעליונים. חניתך בתחתונים. טהרתך בעליונים. :ראתך בתחתונים. ’כבודך בעליוניבם. למודך בתחתונים. ־מעונך בעלייוניכם’. נוך ׳בתחתונים. סבתך בעליונים. עדתך בתחתונים. פארך בעליוניבם. צדקתך בתחתוניכם. קדישתך בעליונים. רוממותך בתחתיוניבם. שכינתך"בעליונים’. תהלתך בתחתונים:
שחרית ליום כפור	פ0
וכבן תוערץ ותיקך^:
הנקרש באלפי אלפים. הנעךץ בברקים .קלים. הנקרש בגעש גלגלים. הנערץ בדהרת אופנים: הנקרש בהמוני עידן. הנערץ בועד קרישים הנקרש בזיקים זורחים. " " הנערץ בהצובי להבים. הנקרש בטכס טהורים. דהנערץ בקדים -קדם. 'ד^ש בבתי 3חבים.'ה3?רץ נלהקרת לוהטים. הנקרש במחנות מלאכים. הנערץ בנועם נוגנים. הנקרש כשרפים עומדים. הנערץ בעיון־אראלים. הנקרש בפירורי אגפים. הנערץ בצלצול משיקות בנפ:ם. הנקריש בקולכם בהמון. הנערץ י כלביות לבון: הנקרש בשקט שנאנים. הנערץ בתוכן תלתלים.
ליושב תהלות לרוכב ערבות. קדוש וברוק:
אילי שחק חצובי להבים. אומרים קדוש: אדירי בר־1 חפץ הנאהבים. איומריבם ברוד: בלולי קרח ושלג ושלהבים. אומרים קדוש: בדי צדק גץ רחבים. קדוש וברוך: ליושב גובה להם ויראה להם. אומרים קדוש: גבורי כה במשכנות אהליהם י אומרים ברוך: דאי בכנף מכסים פניהם. אומרים קדוש: דורשי דתיות לבקים באליהיהם. קדוש וברוך: ליישב למיוני עירין וסיוד קדישין. אומרים קרוש: היוני ־שעשוע מטע קדושים. אומרים ברוך: ועודי מעל נרתם פתרישישים. איומריבם קדוש: והיולי אהבה ממוכי באשישים. קדוש וברוך: ליישבזבודי זוהר בעין חשמלים אומריבם קדוש: זיוקקי שבעתי.ם ברור מלים. אומריכם ברוך: חוסן חיילים רבבות אלים. אומרים קדוש: חנוטי בושר בני אלים. ׳ • קדוש וברוך: ליישב מכוסי טוהר חלשי בקרים. אומרים קדוש: טעוני מוראך בצוויעקרים. אומרים ברוך: ידיודון ידיודין נחיל־־1 נזקרים. אומרים קדוש: יודעי בין מפנינים :קדים. קדושוברוך: ליישב כסויי ארבע מרבעי פנים. אומדים קדוש: ברותי ברית פנים נפנים. אומרים ברוך: ליובשי בדים זנים:ודזפים.אומרים קדוש: לבו־שרלבנים נעימים ויפים. קדוש וברוך: ליישב משרתיו נעיבש
1K9

שחרית ליום כפור
רמים וגבוהים. אומרים קדוש: מלמדי חקיבש משיכי נכוחים. אומרים ברוך: ניוגני נועם ספים מרופפים. אומרים קדוש: נאור לדרים כעגור מצפצפים. קדוש וברוך: ליושב קכוכי אברה כקלל נועצים י אומרים קרוש: סגולי מעמים ביראה מעריצים. אומרים ברוך: עומדים ממעל בדברו נחוצים. איומריבם קדוש: עורבי עוז ברעד שבושים. קדוש וברוך: ליישב פניכם ולא עורף נתאמיכם אומדים קדוש: פרושים לך אחוים ומותאמים. אומריםברוך: מבאות עליונים נאים ורמים. אומרים קדוש: צבאות תחתוניכם לרצותף מערמים. קדוש וברוך: ליישב קוראי בשלוש זרתפארה. אומרים קדוש: קוראי פעמים חטיבת אמירה איומריבם ברוך: רגליהם עמידת תל ;שרה. אומרים קדוש: רצו!’ שדי משוררי שירה. קדוש וברוך: ליישב שנאני שקט שלום ?מחנם• אומרים קדוש: שוקדי דלתות בשיה מענם. אומרים ברוך: תלולי תעף בשפר הגיונם. אומריכם קדוש: תמימי דרך לרביונם וקיונבם.
קדוש וברוך: ליושב הדלות לרוכב ערביות. קדוש וברוך: ובכן שרפים עומדים ממעל לו:
זה אל זה'שואלים. איה אל אלים. אנה שיוכן מעלים.וכלם ממליצים ומקדישים ומהללים: ”
אין מספר לגדודי צבא חילו. אזורים אימה אחוזים פחד חילו. ברעד ורתת ורטט צגים לעלו"שרפים עומדים ממעל לו:י™אלmגרתם כתרשיש תהלדה !ישמיעו!חד. גובה וגאון עדיו יחודו" ליחד. דוהרים גוהרים לאחד ושמו אחד ישיש כנפ:ם שש כנפ!ם לאחד: m אל ״־, הנאדר בקדיש
רב טוב מצפוניו. הוד והדר ועוז בחביוני פניניו. וממנו יגורו בני אלים"ויתחבאו מפניו ב'שת:פ;כסה פניו: זה אל זי, זרותי זוהר מרעיף נטפי אגליו. זכי'שמי טוהר תנו לרגליו. חלים חתים חפוזים ־אימים נדגליו. ובשתים יכסה רגליו:
t *	*־ •	:־	•	ן*ז• י	• : 1 V1 • * • r t ז
זי, אל זה טסים ודאיבם בדמיון נ׳שר מעופף. טיסתם כבזק סביב כס לעופף. ישמיעו הננו במשלחת קונם להתעופף.
170
שחרית ליום כפור	פו
ובשתיבם יעופף: «ח אל«י, כסוי.' שש שש יעריצו בלאט מחזה. כביר ורב כח ושפל יחזה. להעריצו בפחד נרישים
־ ז־ v ־ •	1-	- * t •י /•*t vV ־־ ז®"•	: ־ ־ •: "
זה מזה. וך!רא זה אל זה: m אל"־, מושל עולם בגבורו־־! עש כל במאמר! מניעים אמות הספיבם ר,רשתו לומר: נוצצים ניוגהים לפניו עעימו מאמר. וקרא זה אל זה ואמר: m אל ™ שרפי הוד יכתירו נזר לקדוש . "סלו לרוכב בערבות
“ T I T I T í w . • t
מרום וקדוש. עונים כלם כאחד שלוש קדוש. קרוש קרוש קרוש:V, אל זי, פליאיאלפי אלפים ורבי רב־ואיות פיוצחיבם הלל וזקרה לאלהי הצבאות". צורי עולמיכם בתוך צבאו אות.f« צבאות: m אל יה" קורא הדוריורת זיר בשמי ערך. קלות סערה תעש דברו במרך. רבב ונשא דבר ויקראן *ץ. סלא S «ףן: י™’’népiéülויויויש ונ^נ לבדו. שמ:ם ושמיישמ:ם לא יבלבלו הודו. תוקף תרשישים.
ואלים צר לכבודו. מלא כל הארץ כבודו:
זה אל זה שואלים.‘א:ח אל אלים. אנה שוכן מעליכם. וכלים מעריצים ומקדישים ומהללים:
״•ן אמינ-נען קחלות ווירד דיעזעס נינש נעזאנס. פאן cupö נל״ו אן . ובכן תעלה קדושה:
סיתחין תאיו! ובכן לף הכל יכתירו:
לאל עורך	דך:
לבוחן לבבות	ביום	דין:
לגולה עמוקות	בדין:
לדובר מישרים	ביום	דך:
להוגה דעות	בדן:
{ותיק ועושה הסד ביום דין: לזופר בריתו	בדין:
לחומל מעשיו	ביום	דין:
לטהר חוסיו	בדן:
ליודע מחשבות	ביום	דין:
לכובש כעסו	בדן:
ללובש צדקות למוהל עונות לנורא תהליות לסולח לעמוסיו לעונה לקוראיו לפועל רחמיו לצופה נסתרות לקונה m ללחם עמו לשומר אוהביי לתומך תמימיו
ביום דין: בדן:
ביום דין:
ברך:
כייום דך:
בדן:
ביום דך:
בדן:
ביום דך: בדין:
ןיום לין:
«ג1ין י״ירק
שחרית ליום כפור
ובכן לף תעלה קדשה. כי אתה אלדזינו מלק מוחל וסולח:,,
מי,יתנה תוקף תהלתק. מיישנן שיעור שבודק! מי ירנן רוב רוממיותיק. "מי.יקצוב קריאת קדישתק! מי יצפצף צבי צבאותיה. מי יפריש פלאי פארה. מי!יעדור עוצם עזוזזז.
מי ישיח סגב סלסו״לק: מי עובב נוינצחק. מי:מלל"מעש מיוראק. מי :להג למד לקחק. מי יכיל כסא בבודק. מי יידע יופי ימרה. מי יטיף טוב טעמה. מי יחוד, המר הדותיה. י מי:זיו דז־זהריל: מי ללה שי,נדה הוד הדרתק. מי:קלה דע דתותק. מי:גיר גודל גבורתק. מי :ברר ברור בינתק. מי יאמר אומץ א;לותיק. כי כ־שמק כן תהלתק. כתהלתק בן אמרתה: ע׳־פא״ב כאמרתך כן בריתה • כבדתן? כן ןל$ן?. כגרלתן? כן תגתן?. כדננתן־ כן דילכסו• כהליןתן? כן ועידתןז. כתנילתן? כן!הרו1ן?. מהרתל כ? תןתן?. כחפתן? כן טהרתף• כטדילסל W? •W-P כן כפירתה. ככפירתגכן לגישתה. כלבישתך כן טדתד. כסיתן? כן נעימרון?.' כנעימיתן? כין עזרחתף.'כעוךרותןזכן ענןת»סןז. כענותנותן? כן פרישותן?. כפלישתן? כן צניעותן? כצניעותיד כן לישתה. כקדשתן? כן דוממות'!?. כריוממותז?
?ן שבחין! כשכדול כן תפארתך!שימל מרומם על כלי כרכה ותחרה. ע״פ השי״ק 3=^ על כל תוקף ותפארה. על בל ישבח :ישירה. על כל רנן ורחיישה. על צל קדוש וקריאה. על כל צפצוף וצהלה . על־־1 כל פאר ופציחדה. על״כל עוז וענוה. על כל ספור ושיחה. על כל נצוח ונגינה. על כל מען ומלה. על כל ליבוב ולהיגד,! על כל כמד וכריעה.
על כל ייחוד דראה. על כל טעם וטהרה. על כל חוסן וחידה. על כל’זמר וזמרה". על כל ודי(תודה."על כל הלל והיותה. על כל דבור ודעה. על כל גודל ונאוה. על כל בטוי וברברה. על כל אומר ואמירה: אלד,י האלד׳-ם
t ▼ti r	י• *ר י	*	־ t ז? •
שחיית ריים כפוי	re
ואדוני האדונים. מלן על כל מלכיכם, טושד על בל מושלים. איום על כל אימים. נורא על כל נוראים. דם על כל רמים. גאה על כל גאים.1 נשא זעל כלינשאים. גבוה על כל גבוהים. ומביט אל עניים'ונכאים. זאת שחים ודכאים. להחיות לב נדכאים. רוח שבלים' וחלכאים. על כז גדלת י; אלהים. ונתעילית ע5־ כלאלהים.' אך כמור באלחים. ואין זולתה בתחתונים. ואין בלתר^חי הבלחים. שמים ושמי שמים.כבודק מספרים. כנפות הארץ:זמירוח לק משמיעים. שרפי הקדש הרשתה מחרישים. ־ אופני המרכבה כבודק מברכים. "כוכבי בירן’ר יחד מרננים. ויריעו כל בני אלהים. משכרי ים שמק מאדירים■. הררי' גובה זועצ: יער מרננים. נהרות כק ממחאים.’ חיתו ארץ וזיז שלי שרים בהוללים. תנינים וכל תהומות מחללם יבחלילים. וכל יצורי-בראשית פוצחים הלולים. לשם קדשה אל אלים. ובלם אליק משברים ומיחלים. לתת להם'ציד "מאכלים. התחתונים מפתיחת ירק בזיונים ומתכלכלים. והעליונים מזיו הודק שבעים ומתמלאים. בי. כבודק שמים 1וארך מלאים: ומי כעמר וישראל גוי אחד בארא' המאמירים אדנותק. המיחד־ם אלהותק. המברכים י ש־ם יי כבור מלכותה. המספרים- תהלתה. העורכים תחן ■ לחלותה. המנעימים למר לעלותה. המאריכים רון לרצותק. " השופכים שיח לפתותה. והם עמה ונחלתה. צאנק וצאן מרעיתזה. הדם ראשיות תבואתה. 'מדם'הנינה וסגלתק. חלך־ה וחביד שפרתק. ישראל תפארתן. י8רון מבחר מנתק. הדבקים באמונתה. ההוגים בחתן. החפצים בתורתן. העוסקים ביראתק. התמירים בעבודתה. הנכספים לחצרות ביתק. הכמהים בחדש חזותה. התאבים להרבתה. הנהרגים על
! ־	■	: ■ 1 : TTIT - , V T ■
-!תורתן. הנסקלים.על אהבתן. הנשרפים על עדותיק.
שחרית ליום כפור
הנחנקים ונטבחים ונטבעים ונתלים ונקברים ח:ים על:חור קךישתן; הקחאים^דתך" ;ס1ד אגדתיף' ואוןה אין גדיל כגדלתך. והם עדיך כי אין בלתן?: ומה:עצור לח:לוד אישה ’ נוצר מטפה באושה. ומהייעוז עזן* לדרישה* שבחןז בפה לפרישה. נצחף בניב לארשה. להטיף צקון ולחישה. להפיל תחנה ובקישה.’ ומח;תו' עליו קשה. ודרכיו מעקשה ונתיבתו נתוסה״ונ״טוישה. וחטאתו ע״ר״לוח חרושה חקוקה ומפודישה. ןגז ועף בחישה.'ונוע ומת בדולושה. וגייתו בגיא נטושה. בתחתיות ארץ דטו־שה. באישון"חישך כפוישד־־־יי באישמנים־רפושה. בטמוןחבושה.־כמישהויבשה. נמסה געבישה. ביבישת מיבשה. וכלו" מלאי בושה. ומהיעציכם עתר וגישה.’ וישיחויהמה ברגישה. ומאז הכיל גלוילפניה.
״T ; T • : V • ־ :V VÍV ן	T T ־	#-	: V T
ואין להסתר מעינץל.ואין להחבא מפניף. כי בכל משוטטות עיניף': וגלוי לף כי יציר חומר הוא. הבל הבלים הוא.‘ עלה נדף הוא. "קיש’:כיש הוא. חרש את חרשי אדמה הוא. ובמה נחשב הוא. אנוש אנוש'הוא. בי בישמו בן הוא. אדבם אפר דם מרח הוא. בשר בושה סרוחה רמה הוא. מיוחם בחטא הוא. מחולל בעון הוא: הצר לביו רע מנעוריו. חורש רע במגוריג״אוךבלובמסתייו. מקנן בנחיש בסתריו. בזבוב במפתחי" חדריו. מבאייש״העסה מהמות שאוריו. מסיתו להטות אשוויץ. והוד, לו בעוכריו.’ חישוב ליו'כצריו. והוא ראש לכל־ציורריו. מצר לו בכל מצריו. צורה לו בכל 'עבריו. מרגיז" כל איבריו. מעציבו בדבריו. מחטיאו ברוע הרהיריו.'מתנקש להפילו במכמיוריו." מתנכל לךחיור־תו במהמוריו. וצר לו במצוריו. ליולי"אתה עוזר ליו’מצריו: ובכל יום דום מתחדש"עליו. היושב מחשבוות עליו. להתגולל ולהתנפל־1 עליו." לעקישו בארח״ורת עק״וליו. להאשימו באשמת גיעו״לי״ו. להלעינו במסץי תיעיליו. ואיננו דורש לשלום אליו. פחים טומן לרגליו. רישת מרש ליד
שחרית ליום כפור	x פח
סעגליו. טור,שים שת במסלוליו. בורד׳ שחו-[ בישכיליו. למ״וג״לב ולהרבות מכשוליו. וכהולסיפעם הולמו ביכלפ״ות ו״כישיליו. על יכן יאמרו מושלי משליו. אי לבית שמחרסיו ומחריבי! משליו. ומה יציל, במפעליו. ומה:זכה במעלליו. כי,7שודד בא״בגבוליו. לשודדוללוחמו ברוב תחבולותיו: לכן הקדמת רפואה ותעלה. והעלית ארוכה לנהלאדת ונחלה.'והכנת'צרי"וחתול ללא חתלה״והגהת מזור להדמות מחלה.'וקבעת" יום זה לסליחה ו״למחילה. לבא שעדיף. בתודה ובתהל״ה. לקדם פניך' בתודה בחילה: להובר בו״רבוצי מכפלה. בערת רצון לשמו_ע תפלה. "להעביר כל'שמץ ותפלה. להניא כ״ל און ותהלה. להצמיח'צדקה"ותחלה. להפר כעס להתנות המלה: להדים מכשול ולהסיריתקלה לפנות דרך ומשר מסלה. לתת לשוכנים טהרה וטבילה. להעמיד רוח והצלה. להיש״ליך ע!ן בעמקי מצולה. לשאת זדון ומעילה:'ומכל ימים יום זה קרישת.' ועל כל״ימים״איותו "עליתי. ובו" מכל יום בחרת. ומיוצרו איותו לק״אחדת ולדור רע כוחו;דעת. ואודם די זהב בו ותרת.'ומכתיב" חדורת לענו נתת. וסלחתי"בדבריך" בשרת. ועל הדעה נחמת. ועל־1"בנ״יך דחמת. וכניכוה 'שמ:כם"חסךך למו״דתנברת. וכדחיוק ’מזרח ממערכי פשעם הרחקת’.' וןכ״ות הררי קדם זכרת. וכאב את בן אותם רצית. 'ועל כל אום'ראשכם נשא"ת.וקך"נם בכבוד דוממת." ומש^ל הגבהתמו והתל״לת. ואות"לטובה עמהם עשית. "וחבתם לכל הראית. 'ואחבית״ם לעין כל גלית" ולשכון בתוכס״תאבת. 'ולחנות ביני״הס חמדת. ולישבת בועדם ’mes,"ועין" בעין למיו נראירת. ופיך ברוב״בס כבודך" צמצמת. וענן יקרך"על כפורחת הצעתי. וענן הקטורת לכסותו" היום פקדת. ומאז לסליחה אותו"שמת. ו־לכפדה איותו יסדת. ומציות״ו בדתך צוירת. וכתבת ושנית ושלשת. ואזהריותיו פרישת". ועיו״נשיו פלישת.
T T ^ i T * - « T T I * I T|i*«T*TITI“TI י ־ :	T
שחרית ליום כפור
וקרבנותיו קצבת. וערך ,עבודותיו סדרת. ורצוי הז־יורתיו ספרת./רקוח תמרותיו העדפת. וסדר מערכותיו הוספת. וטוהר טבילותיו מנית. וקרו״ש ויחיצותיו חישבת. ואזכרות״יו בשכל תימת." ותורותיו'ורויו סמכת.Tוענדו בפקד רשמת. ולובן עטייותיוחוית" ופזוי"שדדיו הורית."ועלוי מחלצותיו בארת! ושנוי מחלפותיו למדת. ולקרושיך אותם'מסרת. וכל"תורותיו הודעת." ופלדתותיו חקרת. וכד־1 מישפטיו חרצת. וכל חקיותיו״חקקת" וכל גזירותיו גזרת. וכלעני״ניו חרטת. וחבלו מכל הנעמת. וחלשו מכיל הישפרת. חופש לרצוצים איותו ישרת. י דרור לשברם איותו התוית. פקח קודו לאסירים איות תכנת. ייוכם עשור לעשיריה" חלקת. ישבת שבתון לשיובתי עונג ימתח. יום כפור לניותני כופר תתה: לכפר’עונות. למחיוות ודיונות לכלה פשעיכם. לחתם חטאיכם. לטהר טמאים.’ להדיח דמים! לצחצח בתמים להרחיץצואים. להלבין כשלג ישנים. לצרור כצמר איודמים.־ למרק חיובים. ללקות חבים לזכיורת אשמים. לזכזך אשמים. מתר לנתאמים. לסלוח לכל עדת תמימים. ועטך ביום זה יחד נאגרים". ובחין לפניך נועדים. ושכינתך אדום מועדים. ונעצרים.ומתועדים וביראה אותך עוברים: ובאימד־־־ו עומדים."ובגילדה רועדים! ובחילה'מסלדיפם. ופשעיהם מתורים. ומשתחוים.ומודים. כורעים'ובורכיכב וסוגדים. וארצה לך קודים. ודלתיוודך שיוקדיכש. וכאחד נאחלים. 'ויחודך מתרים. וקדישתך מעידים. ואמונתך מס״הדים. וצדקתך'מגידים. וחס״ך־ך ואמתך לא מכחדים. ועורכים שוע"במעמדים: ומזרחה עד שקיעות שבחך מתמידים.’ ופגיעות חמיש מאמש מעדתים מול עבודות חמיש כעתודים ולשמך מהיודים. ככלעיוזומאודים: ובלם צמים ומתענים. יחד אבות ובנים גדולים וקטנים. בחורים קקנים. ומרבים זלונונים". ומדברים תחנו;יס. ועורכים מניע
שחרית ליום כפור	פט
ומרננים ומתחננים. לפניך אדני האדונים. לפדותם מכובד ,עונים. ולמחות פישעמו כוננים" לשעות שמנם ממעונים להאזין מהם שיח מענים ני חם דלים ואבייוניס. ובציןף מתלוננים. ובאברתך מתגננים. ובסתרךינצפניס. ובך נשענים. ובעיני עבדים אל יד אדנים. ובעיני שפחה אל יד גברתה לך פיונים! לחרבות למיו פדיונים. לכבסבם מצחן דפייונים.’להצליב בצול זדיוניכם.־ל'שתק בעלי דיניכם. ולאלכש מל־שנים. ליוטישי חציכם ובדיונים. להשיב חרב לנדנים. להגביר מליצי"יוישר חניונים. ולהחסים* קטגורים. עמהם מדינים. וסדר סליחה מכינים. ודברי לצוימכונים. וברירת שליש עשרה מדות אופניבם. אישר אלפתלנאמן בהדונים. י בעבור כבודך על פנים. בדברך עם ציר פניכם אלי פניכם וכל-היום בם מתגלגלים ונאפנים. וערך ודוי משננים. וצדקותיך מתנים.’לזכור למו שלישת איתניבם. ויום קדויש חתונים. לחלצם מראש פתנים! להך.ריךםמפךך מענים. לדליותם. מזיכוי תניבם להעלותם מבור'שאיוניבם. לנתק מהבם מוסריות שיוטנים. לפצותם. מלעג'שאנניכב. להצילם מגאיונים. להשיב שבותם כיונים. למלטם מתופת דראונים. מלהט מתהפכת בדמיונים. רשפי"להב ועישונים מדורת איש ואודייבש עישנים! לנצחך בישיר כעל'שושנים. ורבות’ קדיש צבא עליונים. בישורם כי תצדיק בנים. אישר לעבדכם לך נקנים. יתמהו זה לזה בתמהיוניבש. ובתי בתים המיונים המוניבם.’ישמיעו וי7אמרו בארש שנוניבב. מי אל כמוך נושא עון זרע אמוניכם. ועוכר על פישע נטעי נעמניבם. אישרי העם שככה ליו עיונים ואשרי. הגיוי״ש;’ אלהיו רוננים.־ו_יקדי'שוך עליונים. ויעריצוך תחתונים: א״ב כפיל חין, ואז אלים י_אדירוך. ברקים יברכוך. גדודים יגדלוך. דולקים רךישוך. המולה יהךרוך.זותיקים יורוך'. זכיבב
177	יי M
MachsoT Tóm. 1
שחרית ליום כפור
קכירוך, דדלים יחסנוץל. טהורים:מעימוך. :קדםעחדוך. כבירים יכתירוך. לוהטים :לבבוך. מלאביבם ימליכוך: ניוגגיםינצחוך. שרפים:סלדוך. עידן:ע־לוך. פלאים יפארוך. צבאיורת :צלצלוך. .קליט :קדישוך. ךבבורת ך־יוממוך. • שנאנים ישבחוך. תך־שישים יתמידוך קרישה משלשת: ר,הל בכתוב על :ד נביאך וקרא זה אל זה" ואמר: קדוש קרוש 7קרוש!♦ צבאיות מלא7 כל הארץ בבורו‘: "בבודמלא עולם.משרתיו שואלים זה לזה איה מקיום כבודו לעמתם
ברוך ייאמרו:
אל ברוב עצות תכן את רוח. טרם בכרוב טס.וידא על כנפי רוח. נם פלס ומשקל שם לרוח. טרם דבריו בזריזות תעשי הרוח. הלא על סערה העמיד הרוח. טרם ומאוצר
- ■£״	T	ן־	: דד :•ג' •	T ־ t •• v v
יוציא את הרוח. זה:ם הנדיול יטיל ביו את הרוח: חף טרם חיל נוזלים7 יערים הרוח. טעם !פיוצץ אל רעמיה הרוח. טרם יזלו מים ישיב הרוח:
לבן כל ליל בידיו'תופקד כל רוח. טרם ?־1אצלו תשוב הרוח. מרוקם בצלמו נפח ביו נישמת רוח. טרם נשמה אליו תואסף עם רוח. סלול נן נטע מתהלךלרוח. טרם על פני גיא העביר הרוה. פץ:.עבור מורדים לא ידון רוח. טרם צרחו סור ויכלו מרוח. קדם כל נקרא א ’הי הרוח: חף טרם רחף על פני מים רוח שרטון לא שב ליציר לכלא י ׳את הרוח. טרם תנה מנגן אנה אלך מרוח:
לכן כל אישר באפיו נשמת רוח. אכן באנוש היא הרוה. י״סלדו ־יסלסלו לאל בורא רוח. כחיה ואופן עת יבא
! - ;	:	: :	T •י	״	-	* - ד T IT I
בם הרוח:•
חף כבודו מלא עולם. משרתיו'שואלים זה לזה. איה מקום.
כבודו לעמתם ברוך יאמרו: ברוך ככיור ייד ממקומו:
קי,ל ממקומו הוא יפן ברחמים. ויחון עם המדורים שמיו ערב
שחרית ליום כפור -	צ
ובר,ר בכל יום תמיד. פעמים באהבה ישמע אומרים: תמיד תתלונן בירק כל נפש. שגגות וזדונות לך תודדה הנפש. רצית להמציא כופר לנפש. קדוש לבעבור תברכך כל נפש צ־וםיאבהרהו "קריאת ענוי נפש פישע בלא רעת לא טוב לנפיש. עמל וכל פועל לא ןמלאו נפש: חין סכוך אברים תמלא ח:ת נפש: נעלם מכל נהסיציארת זהנפש: מיתה ממרקת עון חטאת נפש5 י לכן בכל צרה אישפוך לך את הנפש. כצפור מפח למלט בנו נפש. :הד בל הנפישיות לך. באחת נפיש. טהוריך החדלת מכל טמא נפש. חשבון ודין בעת תרת כל נפש. זכה וטהורה בהיות הנפש. ושובי למנוחיכי תאמר לנפיש הלא בצרור החייםתוצרר הנפש. דורשי׳ הגיון דת משיבת נפש גם זדים בהעיפם נפש. בכף הקלע תקלע מהכס ה3פע.א^אל£וטן^אאתה^ו ־׳
לכן ?כל ינבל מא1 ובכל m . א:חד זכרן■ ריסיד נישך-ושחר. עד אישלים לך את הנפיש: m] ממקומו הוא:פן ברחמים.־ ויחון עם הט:הךים ישמו ערב ובקר. בכל יום תמיד. פעמים באהבה ישמע אומרים: ישמע ישראל ” אלהינו יי אחד:" אחד הוא אלהינו. הוא אבינו. הוא מלכנו.’הוא מושיענו: והוא ישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי. להיות לכם ל״אלהים:
אליך ועדיך יבא כל" בשר תחת כי מעשיך לא כמעשר-r בשיר. בידך תאסוף רוח כל בשר. שאתה הוא אלדד הרוחות לכל בשר גם. לוטה הוא רבד בשר. רוע פה הוא המחטיאבשר. דור שטף כהישחירתועש זטת בשר: ח,! קצפת ונמת בישגם הוא בשר הלא בקצפך על חטאות " בשר. צור זכור תזכור כי הטה בשר:
ולכן בידך אפול ולא בידי בשר פקדת זיינך לא בדיני בשר
שחרית ליום כפור
זה אתה הוא אלהי הרוחות לכל כשר, עורך ונותן לרום לכל־כשר. חי לכל החי ך)ךאת בשר. סככת גידועצבם וארגתעיור ובשר. טהרה תממ>$ כזית בשר. נא לכן'אוי לבשר מפני בשר ןילליצריבם שמענו וסטר בנו זבשר: ח’,! מעיך יהמו על כל בשר. יכבוה‘שפר^שך יברך כל בשר. למוד דתך מרפא לכל בשר:
לכן לעת תשפוך רוח על כל בשר גלוי כבודך יראה כל בשר. ובהישמיעך שנית יחס כל בשר: ־
ח,, אחד הוא אלחינו. הוא אבינו. הויא מלכנו. הוא מיושי״ענו והוא:שמענו ברחמיו שנית. לעיני כל חי. להיות לכם לאלחיםקהלאניייאלחיכם:
אדיר אדירנו ך אדנינו ימה אדיר שמך בכל הארץ: והיה יי למלך על כל הארץ. ביום ההוא יהיה ך אחד וישמואחד: אליך תלויות'עינינו!;י אדוננו: כרוך״במנןחלות'עמך מה אדיר שמך: גאלנו'שנית י ממעניק: " אדונינו דר בשמי מריומך! מה אדיר שמך: הן לך ך,אמדנו! זי אדוננו: ומי כעם מרוממי'שמך. מד־־*, אדיר שמך: זכור'בךיהת איתנינו. זיאדוננו: חי בייאין זר עטך.'מה אדיר 'שמך: טהור לשמך רןננו. זי אדוננו: יחידי ך,ךן בעולמיך: מדת אדיר שמך: בחך זגיךל־־־1 מלכנו. יי אדוננו: לבנו רחש לרוממיך. מה אדיר שמך: מנוף בזרוע גאלתנו זי אדוננו: נהללך כאילי מרוממך! מה אדיר'שמך: סעדינו וסמכנו זי אדוננו’: עננו ונודהלשמך. מח אדיר שמך: פדנו'וחננו יי אדוננו: ’צור עולמיט שמך' מה אדיר"'שמך: קיוממנו והקימנו זי אדוננו: ח,! רחמיך ירןדמו זעמיך מה אדיר שמך: ישמע קוליתחנוננו. ע אדוננו: תתרומם מנשואי רחמיך, מיהי אדיר שמך:'
שמך אל לןבנו. ,יחודך יחד הנעמנו:
שחרית ליום כפור	צא
אדיר אדירנו יי אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. והיה יי למלך על כל הארץ. ביום ההוא יהיה יי אחד ושמו אחד: ובדברי קדשך כתוב לאמור:
ימלך יי לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה:
לדור ודור נגיד גדלך ולנצח נצחים קדשתך נקדיש ושבחך אלהינו מפינו לאי ימוש לעולם ועד נ;י אל מלך נדול וקדוש אתה: חמול על מעשיך. ותשמח במעשיך. ויאמרו לך חוסיך בצדקך עמוסיך! תוקדש׳ אדון על כל מעשיך.
כי מקדישך בקדושתך קדשת. נאה לקדוש פארמקדושים: בא־ן מליץ יושר מול מניד פשע. תניד ליעקב דבר חוק ומשפט. וצדקנו במשפט המלך המשפט:: עוד יזכור לנו אהבת איתן אדונינו. ובבן הנעקד ישבית טדיננו ובזכות התם יוציא איום לצדק דיננו. כי קדוש היום לאדוננו: ובכן יתקדש שמך יי אלהינר על ישראל עמך. ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך. ועל מלכות בית דוד משיחך. ועל מכונך והיכלך:
האדיר בשמי עליות. הכוהן סרעף וכליות: הגד מראשית אותיות. הדן בצדק בחיות: ההיה קרס לבל היות.
!mhr ועתיד להיות: הזן ומכין לבל מחיות: החונה על ארבע חיות: הטפח גובהי תלוליות. ד\פד רקועה על מייות: הכונן מיישרים וזכיות. הלחיש עטו מאזין בישעיות: המכנס נדחי גליות. הנפוצים מקבץ מארבע זוייות: הפיוכת פלל פיות\העונד־ו לקוראיו מתחתייורת: הפיודדח נפש עבדיו משאיות. הצור יצדיק ורב עלילייורת: הקורא למי היבם
וישפכם ברכיות. הרם ונשא בכס'שביבייות: השוכן בשקט 1 חצובייישלהביות. התומך מנהליו ועיניהם ליותלויות: התבן מתחת" זרועות עולם. הישר כל ומניו לא נעל ס: הרופא לשבורי לב ומהתל מהלם. הקורא הדורות מראש ומכלכלם: הצר ביד, עולמיבם וסיובלם. הפושט לשבים ומקבלם. העוזר לשמים ביו כסלם. הסולד, העושים בשמיש שברם. הנותן בעזים נתיבה להפלילם.המכין מאיור ושימש במסלולם. הלבושיו 3'של; ישבניו להפגין מעלם-הנצמד נקי שעריו לנקיות געולם. הישר ומלמד פושעים להיועילם. הטיוב ומורה חטאים דרך להשכילם: החיוביש ארד עמוסיו להתעילם. הזוכר ברית ראשונים מלגעלם.
הוכח עודם מצליל מישאיון להעלם. ההציב גבוליות עמים למספרם"לעילם. חוייודם וחוישקם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם. הגיוננם ומצילם לנטלם ולנשיאטכימי עיולם:
:T 2 - TT	־־	1 T Í - : T Í - I T	*	״	^ T
הכיוראם. כריה חדישה עיושם וביועלם. האומר חי אנב,
לעולם:
האמן כפי שחקים והקציבם.התכנם בזרת ועם רגב השליכם:
הבורא קצות הארץ והרחיבם הישת ממים ועטוך מחצבם. הגולל איור"וחישק בנתיבות קום. הרוגע'ימיט ומחץ רחבם. הדכאם למקום יסד וחול הסביבם. המום
T : • - ttíJ-t	ג T ן t ־־	:	• * * T	“־ • |ד
וכנסם כנד והעמיק מקום: ההשריצם תנינים וע:ט ודגה הדבם. הצד’ומכין למיו״ציד אבס: "הותק הרים וגבעורת והצמיח תנובם. הפיו״על יצודם וחיות לרעיות טובם: הזמן כל־ גבוליות"ארץ והציבם העתיותי קיץ וחורף" הקיפם ו״הסביבם: החיוכיו מאשר משליכי עליויהבם. הסיומכק לשבעם בצחצחות בלי להרעיבם: הטרף נתן ליראיו מעוני לשגבם. הנותן יורה ומלקוש" בעתם־ להרביבם: דדדמן סליחה לישיובבים להשיבם. הטטהרם בזריקרת טהורים בצלו להושיבם: הכונןכ״סאיו למשפט לאמים ל״ישבם. לכן במלכו. ישמחו איים רבים בהת!'שבם:’ "
ובכן מי לא״יראק מלק הגידם כי לק/אתה בי בכל חכמי הגידם ובכל מלכותם מאין כמיוק:
ו<כן מי:
מי אדיר אפסק. מי ברוק בלתה: מי גבור כגילק מי דגול כדמותיק: מי הדור בהלולק. מי ודאי כועודק: מי זכאי זולתק. מי חסין חלופק: מי טהור כטכסיסק. מייראד כיהוקק: מי כיובש ככמירתק. מי ליובש כלבניק. מי מרום מלבדה. מי נכון נוכחה: מי סואן כסאתק.מי"עץ כעליליותד
מי פועל כפלאק."מי ציואל כצנתק: מי קבץ קדישתק. V
188
שחרית ליום כפור	צב
רוח רננותיך. מי שמע שירותיך. מי תטם תפארתך. ובכן מי לא:
לא אומר אמרת ונפלדבר. תמידתהלתך בפי כיל תרבה לא בקשוני תהו היה נואמך'שמך מגדל עוז לרצים י^עמץז:
לא גבול שמת ■ופרצו אדירים. רבים וגועשים ולשבירת לזקיף נגררים: ל*6 דבר רק עשיות משמרתי. _ק!ם' סלה ועד קושט אמרתך. לא חגית למחות ישם דבקיך. צמאה נפשם לנעימת}מיץ חבוקיך. לאותרתלשפיכת דם חסידך. פקדת'שלום הבטחתי ליורעי סודך: לא זלזלת מאמרך באנוש לכזב. עדות דברך ב'שמ!ם נצב מהכזב:’לא־־חפף רשע אתה מעולם. סתרך מנוס ללון עם עולם: לא טיוב פצת היות לבד: נאור כי לך השגב }לבד: לא יושר מישפטיך לכל גוי היודעת. מחית פישע לעם זו ידעת: או כחטאינו תעש ליובש צדקה. לחשנו היום הישע <י תמור רקה מן הדקה: ובכן מי לא !ראך:
!ראך אדון פועל למענך פעלת. בלח מעשיך גדלת ומאד נתעילית. יראך גבוה בל אשר תחתך: דגול במרומי רמים היודתחנותך: !ראך המיון עירים הצגיים סביבך. דנעימו שיר בהתחדישם בנהר ש־ביבך: יראך" זוהר זיקים וגלגלי רעמיך. חי הצורים'נתצו'מפני זעמך: !ראך טיף ברקיבב המבריקיטב לרעתך. יאמרו הננו בהשתלחם עשיורת משמעתך: יראך כרוב ואופן ואלפי שנאניך." להב חנית ואור חצי שנוניך: ;קאך מליון יכפה ודבו״קת רגבך. נסיכם מגערתך זיב משק גביך: !ראך סגל חבלך ונחלת שפרתך. עמך בבר לבב!כיון לקראתך. !ראך פקיד ושר וכל שופט. צאן!רך חיובם בהישפט: !ראך קנו וקונו עוצר ולגייוניו. רובה ועלמה הלש ותופש פגיונו: !ראך שכן נפיורתיוכל פלכים. תתרומם לעד מלך מלכי ד׳מללים:
שחרית ליום כפור יממן מי לא ירא!5 ?ל־
מלך תר בל סקרי גנזים. שמך ימפאר נצח חכם הרזים: מלך רבותי רכב מחנות קדושיך. .קרוביך יאמרו נורא אלך,ים ממקדשיך. מלך צד לכבודו כל יצורים. כליאת מעשיך יודעים כאישון^צוךים. מלזי עזוז וגבור לעד ימחלל. סלהטלך הכבוד גדול ומהלל: מלך נורא תה,לתו מלאה הארץ. מרום וקדוש־ נורא למלכי ארך: מלך לגדלתו אין חקר,וק^בה. כבוד בד,יכלו תבשר צבא נצבא: מלך ימינו תרום ידו תעית. טהורים יאדירו טוב יי למעוז: מלך חסיןזיר, נאדר בקרש. זכים ישתחוו'ליי־ בהלרת 'קלש: מלך ואמת יי לעולם הללויה. ך,לול עשור כל הנשמה תהלל יה: מלך דובר צדק מגיד זמישרים. גזירותיו תורת אמת'ומשפטים 'ישרים: מלך 7ברוך בפי כל ?ויהי. אדרת תפארתו ברום ומתחת חותה:
ובכן מי לא יראך מלך הגויים:'
הגוים אפם ותוהו מרך השו־מים. קחוניך מרורים ועמם'לא נחשבים. דבקיך לבוק׳ים באלה,ים חיים. ותיקיך בה^כם והערב ותוריך פורשים. חררי דברך7ביראה ‘לעבדך'מוכנים. ירועיך כוהעים לך בפקוק חליותם. לקוחיך בחמיון עזך ישימו כסלם. נשואיך משקצים ייחום עתה וזימה׳ עמך מעירים ארנותיך אל׳הי האלהים.' צבאיך קדוש'אתה יושב מדלותם. רעיך נשענים בך מלמד להועיל. תמימיך אומן אמונתך בועדם ימאמון:
;x - ובכן מי לא וראך מלך הגוים כי: בי תורה ומנו ?ך שבים. שופכים לב נכחך מיד נקובים כי רם אתר,לכל לראש מתנשא* קדוש מחלות זממך עון :נושא: כיצךקותיך מהררי אל מופרעים: פרי נוקזאים ממות מנוב וזרעים* כי עמך תחסר והסליחה להורא:
שחרית ליום כפור	צג
סלול חיי עד להטאיח תורה: כי נכה לבב ושפל תךאה. מרתף לא כבשר רעינ:ם :ראה: כי לטנטי" כל פועל סקור. כמוס"וגם ס״תובם אתך חקור: כי"ידן?"פישוטדה תוהים לקבל. טרם ;קרא נענה ל״ך קובל: כיי הסרך גדול מעל חזקים. זורעי לצדקד־ז לפי קצור זקוקים: כי ועוז מלכותך אהב משפט. העל כן נקראת אלהי המשפט: כי‘דרכך "לשתף רחמיכם בדינך. גדול בשתי הטדיור־ז. הטבעת אדניך: כיבהכנע על’הרעה’תנחם אפך ת־שוב אנופי״קצפך לנחם:
ובכן מי לא :ראך מלך הגרם כי לך:
לך אדר נאה מכל פה. כי תהלתך רחום אף כפה: לך בגרון חסיד״ם רון":תאמר. כי שוע לא נכר בך נ$מר: ילך גאות:תלביש ועוז:תאזיר. כי רמים תשפוט בגבורהנאזר: לך דומיה" תחלה ביופי מכלל. כי קךשתך משלשיכם ניוצצי כעין קלל": לך רומית נצים מאדירים כי צויתם חוק ולא נעדרים: לך’ווי דוק מגערתך מתרופפים. כי" פניכם מכסים מאימתך שרפים: לך זמירות מכנף הארץ פושטים כי עיניך בכלפניותיה משוטטים: לך חדשי"בקרים אמונה מדביפש.' כי סור ל״מישמעתך חשים כ״רוביכם: לך"תפוח חזקים וצקת מוצקים. "נועמיך פוצחים איאלים ומצוקים. לך יחלק עצם ואישון ינישיף. כי מאז גבולם רוחך מץף: לך כח וגבורה לחזק ולגדל. כי לשמך כל לשון והגדיל: ובכן מי לא :ראך מלך הגרם כי לך :אתה:
יאתה תחלה ועוז לבב,דיש נאדר. ומי שקול גשת אליו ןרל1 לאדרעאתה רומט1ת לרם בצח1!¥גיכ."ימי קשוט'שנון ישכחו לה״ש״גיב: יאתה צפירה ותפארת למלך הכבוד. ומי vnná באב’ךאהלעב'וד : ;אתה;5מתת1ךהלל הנאמן. ומי ספון הדר הודו למתאמן: יאתה נצח וממשלה לחיע'ולמים."ומי מלל ולא הוחסס״בבילומים: יאתה’לספר :
שחרית ליום כפור
מלאכיות נורא תהליות. וכי כערכך ביאורם בשרבמקהלות: *תה יחוד שם הנכבד לתעירהת . ומי טכוסיטעיוץ עליו רעדה. יאתר. חסדי״צור סלה״להזכיר: ומי זך דבק דרכיו הכיר: יאתה ודאי ותיק לסלר ברננה. ומי הגון הלכם ולולו לנדנה: ;אתה ויריויש צדיק בכל עונה. ומי'גהען שיריורת שכניו לד,מעינה: יאתה ברביורת העטיות צדק לעילום. ומי אצכי בא עד הליום:
ובכן טי לא .יראך מלך הגרם כי לךזיאתה בי:
בי אדוקי איש באימה ;אפדוך. בי בריתי בשר בברכו-, יבלעדוך: בי נדודי נובה בנחריגידוך. כי״דבקי דבךתך בדיצה‘יד־ודוך: כי היומי המולה בהנא ;הודוך. כי והוגי ותיקיך בועדם (וערוך: כי זכי זבול׳כזמרם עבידוך: כי חפי חלד בחכם יחרוך: כי טפסרי טוהר בטעמם וטידוך 2 כי יודעי יראתך ביחולם ייחתך: כי כתי כרובים בכנפיהם יכבדוך. כי" לומדי לקח־ך' בלהקם ןלבדוך:. כיימחניודת מעופפים במהללם יטאירוך. כי נשואי נשרים בניואמם י״ננירוך:. כי סכוכי סך בסלודם :סגדוך.'כי עומסי עלך בעוז יעירוך: כיפליאי פלא בפלל יפחדוך: כי ציועקי צקיוז בצרתם יצעירוך: כי קרוחי קרח בקראם יקדוך. כי ריוגשי דצפתך ברטט:רעדוך: כי'שביבי שלהבות' בשכל יסהדוך, י"כי תומכי תום 'בתהלהלתמידוך: ׳
ובבן מי לא יראך מלך הגידם כי לך;אתה כי בכל:
בכל און אוסיף אומץ לנדלך. ברוך ברור שם כבוד נדלך: בכל נוף ונישמה' יושנב הלולך. ברוך דיובבים "לך נטעי אהלך: בכל היון מתאהב מלכות עלך. ברוך וקדוש פוצחים ’יראיךלעלך: בכל זויותימקטר"ומגיש לך!"ברוך הררים להמאיותידועיך כישלך: בכל׳טוה יועץ חסיון צלך. ברוך יאמרו מישעשעי אמון אצלך: בכל Sm ייחדו אלהותך קהלך: ברוך לעניות אחר חטיכת חילך:'בכל
- שחרית ליום כפור	צד
מדת חסד וקומשקיולך. ברוך נואמים תאיבי אזיון לקולך: בבל שיח וסער'שמי שכלך. ברוך עניתם באומר יפה כלך:י בכל פתיחת מפורש צגי מג״ד־לך'. ברוך'צהל החלם"עיוז להגדילך: בכל.קץ הפלאת" נסים לגדלך. ברוך"רהשם על' הצת חרולך. בכל שכן בהתעדנכם ממגד אשלך: ברוך תמימך :תנו לך משלך:
ובכן מי לא :ראך מלך הגידם כי לך יאתה כי בבל חכמי: חכמי תום דרך המאהלים לבון. ישחר מעוררים לקראתך הביון: חכמי רבי תיוריוו־ת הישרים לביותם. קיודיכם ומישתחוים רציות נדבתם: חכמי צרוף אותיות שם עלומך. פוקדים ישקוד ספף אולמך: חכמי עדות קיוישט אמרי אמתך. סיוקדים שוות לנגדם"אימתך: חכמי נאם צופים ופייור־ז מדבריך. מלחמדה משיביכם בשערי דבירך: חכמי למד ?־1תועיל מפיך"חנון. כבוד שמיכם לישמך בחנון: חכמי :יראת אלחים מושל וצדיק. טובך קוים־קריוב ומצדיק: חכמי חפוש מטמוני חכמה ודעת. זוקקינמ״זטר גאות מודעו־ת חכמי וידוי בעבודת יו״ם הסליחה. חומים בתחנון שמעה וסלחח: חכמי דבריםקחת ישוב עדיך. גועים >6נא זכור לעבדיך: חכמי' בטוחי בברית כרותה למדיותיך. "אנקתם אזרן דופקי דלתותיך: ~
ובכן מי לא יראך מלך הגרם כי לך יאתה כי בכל חכמי הגידם ובכל:
ובכל תוקף:אמן עוז חלולך:־'זשלות שודדים ושאננותם בהילילך: ובכל רגש ימתק סיוד אמוניך. רךניורת צדיקיבם'ברוממך בארמוניך: ובכיר־1 צעד יפזז ויכךכר לכבודך: פאתי בוגדים מארץ באברך: ובכל עוצם יושר שיר לעלך. סגולך ממחץ מכתם בהתעילך: "ובכלי נפות יונעם זמר״לגדלך. מלכי ארץ מכבודם בחדילך: ובכיר1 לשיוז
שחרית ליום כפור
יוקזגב שמך לבדך: כנת נטעך בטח בבדרך: ובכל יד יהויד ישמע צלצולך. טירת טמאים מחוסן בנצלך: )בכל חנהוסיע מומך וישובך. זרויה לרבבות אלפיהם בהשיבך: ובכל וכל ימליכו אדנות :חורך. המיון'עריצים'לאבדון בהכהדך: ובכל דרך יושח עיוצכם חילך. גויך בשמחך כנחל לך: ובכל ברכיורת יתרומם שם ל,ךשך. אמוניך נעוריטו כנשר בחדישך:
ובכן מי לא :ראך מלך הגידם כי לך ;אתה כי בכל חכמי הגידם ובכל מלכותם:
מלכותם תכון מלכותך מלך מלכי המלכים: שמים וארך י 'שבחך יהו מביעים. ריוממיותיך יקראו בגרון המונים המיונים. הדישה ועוז הפד כמפי עיוללי״ם. צדקותיך י_גיח באיים אל ’אלים. פאר מלוכה:נחלו נטעי כנת קדושים. עלוי כבוד שמך ?זנו כיל באהבים. ספור מעשך ברנה יפצחו' מארישים. ניועכם דע יראתך יתמלאו ארקיכב.
. מישתחוים כל בשד לפניך עישד־ו שחר ועיפה מלכותך בכלותך לנער"רשעיט מן הארך. לכן במלכו ישמחו ה'שמ:ם ותגל הארך:
ובכן טי לא:ראך מלך הגידם כי לך;אתה כי בכל חכמי הגידם -ובכל מלכותם מאין כמוך:
מאין כמוך באמצך"שמי.ם ו'שמישמ:ם. מאין׳ כמוך בבללך אש ומ:בם: מאין כמוך בגללך אישון חשך ואופל.
מאין כמוך בדלקך איור ממאפל."מאין כמוך בהבדילך רקיע במהך. מאין כמוך בועדך להקויות זדוני שחך: מאין במוךבזכך צבאיות זכים ונוראים. מאין כמוך בהסנך הלי פליאים: מאין כמוך בחסנך הלי רישא וזרדים. מאין כמוך בנצבך גן להמציח מגדים: מאין כמוך בכללך גודל" ישני המאורות: ’מאין כמוך בלהבך עש כסיל וכימה ומזריורת
שחרית ליום כפור	צה
מאין במוך במללך ישרצו אדירים: מאין במור בגואמך' לעופף טסי אויריים: מאין במוך בשנבך רמש ממעי ציה: מאין במוך בעצמך נפש בהמה וחיה: מאך במוך בפקדך אבוס בהררי־ אלף ■מסיבו: מאין במוך בצותך לויתן זה ;צרת לשחק בו: מאין במוך בקבצדעפר מרגביאדמת: מאין במוך ברקמזי חותם תכנית מלא חכמה: מאין במוך בשבתך יום מימיים: מאין במוך בתקנך שכלול שני עולמים: ובכן שמע ישראל יי אלהינו יי■ אהד:
Í י,(	: ־־	* : T ־	:Vt T **	:ך־ T V
האזורים באהב אומרים יזי אלהינו. הבאים בברית עונים יי אחד: הגאולים בגיל אומרים יי אלהינו: הדרושים בדעה עונים/;י אחד: ההומים בהגא אומרים ך אלהינו. הותיקים בועד עונים .;י אחד: הזבודים בזבד אומרים ך אליהינו. ׳החנונים בחיל עונים .;י אחד: הטכוסים בטעם אומרים יי אליהינו. היחותם ביהס עונים ך אחד: הכלולים בכתר אומרים יי אלהינו. הלקוחים לו לעם עונים יי אחד: המורים במתק אומרים ך אלהינו. הנשואים בנועם עונים יי אהד: הסנילים בסגל'אומרים ץ אליהינו. העמוסים בעון עונים יי אחד: הפדוים בפאר אומרים יי אלהינו. הצנועים בצדק'עונים ך אהד: הקרואים בקשב'אומרים יי אלהינו. הרוגשים בדון־יעונים יי אחד: השואגים בשקד אומרים יי י ״ אלדדני. התמיכים 3תאכ עונים "imT! "	־'
תושגב לבדך ותמלוך על 5ל בלחוד: ככתוב על יד נביאיך והיה יי למלך על כל הארך. ביום ההוא יהיה יי
: • T T : 1 V « ז : 1 V y ־־ I V T T T ־	־־־־	• : TZ V
אחד ושמו אחד:
T V	:	T V
יע־ חזן ואנט ובכן תן פחדך. אתה בחרתנו. יעלה ויבא כיז חנון ודחום אתה
בלאטט ם»א.
ראן זאנט סאן. סליחות וכור וידוי, על חטא ביז ודוד עבדך אבען אין
3ל נדרי,
שחרית ליום כפור
ודוד עבדך אמר לפניך שגיאות מי יבין מנסתרות נקני: נקני ין אלהינוימכל פשעינו וטהרנו מכל טומאיותינו וזרוק עלינומים מהורים וטהרנו ככתוב על:ד נביאך חרקתי עליכם מים טהוריבב וטהרר/ם מכל טמאותיכם ומכל־1 גלוליכם אטהר אהכבם: אל תירא יעקב שוכרה בניבם שובבים שובו ישראל: הנח 86 ינום ולא יישן שומר ישך>1 ככתוב. על יד נביאך שובה ישראל עד יי אלד,*ך כי כשלת בעוניך: ונאמר קהו עמכם דברים וישוב! אל:י אמרו אליו כל תשא עין וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו:}אתה רחום מקבל שבים ועל התשובה מראש הבטחתנו ועל התשובה עינינו מיחליות לך ומאהבתך.יי אלהינו שאהבת אתישר^ עמך. ומחמלתך מלכנו'שחמלת על בני בריתך נתת לנו יי אלהינו את יום השית."ה ואת יום צום הכפורים הזה למחילת חטא ולסליחת עון ולכפרת פשע:
י יום אישר אשמנו יוצלל ויוסגר T	חיוב
'תסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר: ככתוב בתורתך ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה: עם ביוגדינו תשא ותסלח.	היום
שמך"יאמן אל טוב וסלח:
בכתובבדקרי זקך'שך כי אתרה אדני טוב וסלח ורב הסד
לכל קירא;ןז• י."	’
יום געלנו הקיך שכח.ועזוב.	היום
רחמנו ונישוב ודרך הישע נעזוב: ככתוב על יד נביאך יעזוב רשע ךךביו ואיש און מחשבותיו וישב אל יי וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח:
1 - • T| V T I־ -	V «- - VI VI	• ;
יום דפינו אנא שא נא.	היום
קשוב תחנונינו ובתהנון סלח נא:
m
שחרית ליום כפור	צו
ככתוב בתורתך סלח נא לעון העם הזה כגדל הסיף וכאישה נשאתה לעם הזח ממצרים ועד הנה. וישם נאמר: ויאמר !יסלחתיכךברך: בעבור כבוד שמך המצא לנו מיוחל וסולח סלח'נא למען שמק:
יום חננך עניו בעדנו תזכור.	רדיום
סלח לעיונינו וחטא אל תזכור: ככתוב בדברי קדשה אל תזכיר לנו עונות ראשונים מהר קרטוני רח^ נ;י^מ*ר; ” י י ־ יום טעותינו!בקיש ואין.	היום
?אם ל׳קם:m $ t*!i
ככתוב על יד נביאך בימים ההם ובעת ההיא נאם !’ !בקיש את עיון ישראל ואיננו ואת חטאות יהודדה'ולא תמצאינה i אסלח ■לאשר אשאיר♦ ׳ ־״־ T ־ יום יררשוך מצרף ומטהר. ־	. היום
מכל חט;אתינו אותנו תטהר: ככתוב בתורתך כי ביום הזה!בפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני!< תטהרו:
יום כל תשא עיון בתחנון אבטח.	היום
לשועתנו אזן הטה:
בכתוב בדברי קדישך הטה אלהי אזנך ושמע פקח עיניך וראה שיוממותינו והעיר אישר נקרא שמך עליה כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כיעל רחמיך הרבים: אדני שמעה אדני סלחה אדני הקשיבה ועשה אל תאחר	,*־עמן־־
בעבור כבוד שמך המצ>$ לנו שומע תפלה שמע נ>6 תפלתני למען שמך:
מי אל כמוך: אהללך כקיולרם. מגן אברהם. מי אל כמוך: בידך ממתים. מחיה המתיכם. מיי אל כמוך: גדל ך
שחרית ליום ג״פור
אדרוש. המלך הקדוש מי אל כמיוך: דורש אמרי דעת הונן הדעת. מי אל כמוץ?: האומר שובה. הרוצה בתשובה. מי אל כמוך: ומוחל וסולח. המרבה"לסלוח. מי אלכמ1ך: קול רנה ותודות. הטוב לך להודות. מי־אל במוך: רם ברך קהל המוני. ןברכך:י. מי אליכמוך: ־שכינתך ־שלום. עשה השלום. מי אל כמוך: תבא ברכה אליכם. ונאמר תפלה
עליכם:
מי אל כמוך: תעבור על פשע. לעם ישבי כישע: בכתוב על יד נביאך מי אל כמוך נש>$ עון ועובר על-פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא: (שוב ירהמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות יסכל חטאתם. וכל חטאת עמך'בית ישי^ תשליך במקום אישר לא :זכרו ולא:פקדו ולא נעלו על״לב לעולם: לנאמר תתן אמת"לנעלב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבתינו
מימי קדם:
אי״א מחיל לעונותינו. רצה ומודים עד נמייה. א״ט. קיש שלם. אי; כמוך רבש״ע. על הכל. בלאט <"נ:
קריאת התורה לשחרית יום כפור
ומוציא,! שני ש״ה וקורין בק״ה ראשונה ששה גנרי נפרשה אסרי מוט ומפטיר נש״ח שניה נפי פנהת:
וידבר יהודי אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפנייהוה וימותו: ייאמר ירוה אל משה דבר אל אהרן אח־ך ואל יבא בכל עת אל הקודש מבית לפרכת אל פני הכפית אשר על הארן ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעלה: !נשנה נ׳1 כתנת בד קיש ילבש ומבנם׳ בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחנור ובמצנפת בד יצנף בניי קדש הם ורחץ במים את בשיו ולבשם: ומאת עדת בני ישראל •קח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעלה : והקריב ארך את פר החטאת אשר לו לפני וכפר בעדו ובעד ביתו : לוי (נשנה ג׳) ולקח את שני השעירים והעמיד אתם לפני יחוה פחח אהל מועד: ונתן אהרן על שני השעירים גורלות נורל אחד ליהוד. וגורל אחד לעזאזל: והקריב אהרן אח השעיר אשר עלה עליו חנורל ליהוה ועשהו חטאת: והשעיר אשד עלה עליו הנוהל לעזאזל יעמד חי לפני יהוד! לכפר עלי! לשלח אתו לעזאזל המדברת: והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו ובפר בעדו ובער ביתו ושחט את פר החטאת אשר לו: ישראל (נפנה ה) ולקח מלא המחתה נחלי אש מעל המזבח טלפני יהוד, ומלא הפגיי במרת מסים דקה והביא מבית לפרכת: ונתן אח הקטרת על האש לפני ימוח ובס ה עגן הקטרה «ת הפרכת אשר על העדות ולא יסות: ולקח מדם הפר iiyn ב«צכעו_על ס5י
הכפרה קימה ולפני הכפרת יוה שבע פעמים מן הדם באצבעו: ושחט את שעיר החטאה אשר לעם והביא אה דמו אל מבית לפרכת יעשה אה דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על הכפית ולפני הכפית: וכפי על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לבל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם בתוך טמא תם: וכל אדם לא יהיה 'באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו וכפר בעדו ובער ביתו ובעד כל קהל ישראל: רביעי (בפנס ה׳) ויצא אל המזבח אשר לפני *חוה וכפר עליו ולקח מדם הפר ומים השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב: והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים וטהרו וקדשו מטמאת בני ישראל : וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח והקריב את השעיר החי: וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש רשעירהחי והתודה עליו את כל עונת בני ישראל ואת בל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אותם על ראש השעיר ושלח ביד איש עתי הקוברה: ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל א־־ץ נזרה ושלח ,את השעיר במדבר: ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בנדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש והניחם שם: ורחץ או/ בשרו במים במקום קדוש ולבש את בנדיו ויצא ועשה אתעלתו ואת עלת העם וכפר בעדו ובעד העם: חפישי (בפנס ח ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה: והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בנדיו ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה: ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקדש יוציא אל מחוץ למחנה־ ושיסו באש את עדתם ואת בשרם ואת פרשם: והשרף אתם יכבס בנדיו ורחץ את בש־ו במים ואחרי כן יביא אל המחנה: והיתר. לכם לחקת עלם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשתיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והנר הנר בתוככם: כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכס לפני יהוד. תטהרו: שש• יבפבסז׳) שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשתיבם חקת עולם: וכפר הכהן אשר ימשח אתו ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו ולבש אח בגדי הבד בגדי הקדש: וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל ר,כחגים ועל כל עם הקהל יכפר: והיתר. זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה ויעש כאשר צוה יהוד, את משה:
למפטיר נספר סורס'פנייה נפרפס פנחס:
ובעשור לחדש השביעי מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשיתיכם כל מלאכה לא תעשו: והקרבתם עלה ליהוד, ריח ניתח פר בן בקר אחד איל אחר כבשים בני שנה שבעה תמימים יהיה לכם: ומנחתםסלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר שני עשרנים לאיל האחד: עשרון עשרו} לכבש האחד לשבעת הכבשים: שעיר עזים אחד הפאת מלבד חטאת הכפרים ועלת התמיד ומנחתה
ונם כ׳ הם:
ייא בי־כוח 0אי מפטיר גלאט ט׳ז.
ואמר סלו־סלו פנו־דךך הרימו מבישול מירך עטי: כי כה ' אמר רם ונשא שכן ער ןלןךיו'ש'שמיו מריס	í
ואר־־דדכא וישפל־־רוח להחיות רוח 'שפלים ולהחיות לב נדכאים: כי לא לעולם‘אריב ו^א לנצח ^קצוף כי-לוח מלפני_יעטוף ונשמות אני זעשיתי: בעון בצ<גוזקצפתי ואכהו הסתרואפצח וילד ישובב בדרך לבו: דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהוואשלם נחמים לו ולאבליו: בורא ניב שפתים שלום
הפטרה ליום כפורים
שלום לרחוק ולקרוב אמר :חוח ורפאתיו: והרשעים כים נגיש כי השלט לא יוכל ויגרשו' מימיו רפש'וטיט: אי? שלום אמר 'אל1ד לרשעים! י קראי בנר<אל־תהשך כשופר הרם מולד והגד לעמי פשעם ולבית :עקב חטאתם: ואותי יום I יול.ידרשו? ודעת דרכי יחפצו? כגוי־ אשר־צ־קה עשה ומשפט אלזהע לא עזב־:שאלוני מ׳טפטי־טדה מרבת אליהים יחפצף: למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו.ולא תקע הן גדום צמכם תמצאו־־־הפץ ובל־עצביבב תגגשו: הן לריב ומצה תצומו ולהכת באגריף רשע לא־חצומו״כיום להשמיע במרום ,קולכם:' תכ1ה צום אבחרהו"יום ענות אדם נפשו הלכף כאנ6ן ראשו ושק ואפרהניע הלזה תקרא־צום ויום רצון ליהוה: הלא זה צום אבחרהו פתח הרצפות וישע התן אניות מוטה ושלה רצ-יצים חפשים וכל־מוטה וזנתהו: הלא פיס לרעב־ לחמק' ועמים מרורים תביא בית כי־תיאה ערם וכסיתו ומבשרי לא־תתעלם: 5 öh W< אור-’ואךכתןי ?והרת תצמח "לי לפנ־ד צדקר כבוד ;הוה יאספד: אז ווקרא ויהוה שנה תשוע ויאמר הנני אם־תסיר מתוכזי מוטה שלח אצבע ודבר־אוז: ותפח לרעב נפיטז ונפש נענה תשביע'וזרה בחשד' אולר
T I ־•> ־ 1- VJV : V : - ••TIT:-	־ : .*IV	,V - <-T : - A
ואפ״תד כצהרים: ונחה יחוה תמיד והשכיע בצחצהות
־1" ״. V. 1 : |T ־ ITTIT י	ודן־ T y J •	:־ י : •» ־	־ : T
נפשי ועצמתיד יח; r והיית כגן רוח וכמוצא מים אשר
־־:*.•,	ז VV ־ן:־ *A ן ז T •ץ T : ־r j : ; v t I j ־ •	JV
לא־יכזכו מימיו: ובנו ממד הרבות עולם מוסדי דור־ודור
I	: *יי '•* T	*T*־ ״. :	J : T	ד VT I : I
תקומם וקרא לד נדר פרת משובב נתיבות לשבת:אם־
תשיב משית רגלד ע־שות הפצד ביום קדשי וקראת לשבת ,
־ירי
וי
7 T 17:. ■V
5נ לג?דוש יהוד מכבד ובידוזו מעשות דרכד ממצוא הפצד
* ♦ >	i ■י : \ ז . : י ’ !	. •יו:־ 1-	: v. : : v j : • v t
ודבר דבר; אי תתענגעל־יהוה והרכבתידעל־במתי ארת
7 17 7	J" I>	• ז--a ־	7	.	- S ־ : V	־	VA7	•• 7:j י
והאבלתיד	נחלת יעקב	אביד כי פי׳	יהיה	דבר:
1 ״ו:־ ־* i •	“!:* ־ ןד t	j	•ן.	•j	:	׳!.	• ••1
ואח״ב אומי חמס^ר תברכו. תמצא בדת יי״ו ואח״ב מזכירין נשמות.
הזנית נשמרת
סיר דק פאטער
לא3 חבור אלהים נשמת אבא מיורי(פב״פ) שהלןי לעיולמו בעבור שאני ניודר צדקה בעדיו בשכר זה תהא נפשיו צרורה בצרור החיים עם נשמות אבךהם !צחק!עקב שרה רבקה רחל ולאה ועם'שאר צדיקים וצדקניות שבנן עדן ונאמר אמן:
פיר דיא מוטטער
לאס חכור אלהים נשמת אמי מורתי(פב״פ) שהלכה לעולמה בעבור שאני נודר צדקה בעדה ובשכר זה תהא נפישה צרורה בצרור חדים עם נישמיות״אברהם!צחק דעקיב שרה רבקה רחל ולאה ועם שאד צדיקים וצדקניות ישבנן ערן .ונאמר אמן:
פיר דיא נראםעלטערן.
לא™ 6:<ן:י0 חכור אלדדם נשמת אבי ואמי זקני וזקנותי דוד ודיודיותי אחי ואחייותי בין מצד אבי בין מצד אמי שהלכו לעולמם בעבור שאני נודר צדקה בעדם ובשכר זה תדינה נפשותיהם צרורות בצרור הדלים עם נישמיות אברהם יצחק דעקב שרה רבקה רחל ולאה ועם שאר צדיקים וצדקניות שבגן ערן ונאמר אמן:
בעבור המימתים על קידוש השם חכור אלהים נ'שמת(פב״פ) ונשמות בל קרובי וקריוביותי הן מצד אבי הן מצד־ אמי שהומתו הן שנהרגו הן שנשחטו שנשרפו!שנטבעו שנחנקו על קדויש השם בעבור שאתן צדקה בעד הזכרת נשימותיהם ובשכר זה תהיעה נפשותיהם צרורות בצרור הדים עם נשמותיהם של אברהם :צחק רעקיב שרה רבקה רחל ולאה ועם שאר צדיקים וצדקניות שבגן עדן ונאמר אמן:
אל מלא רהטים שוכן מרומים המציא מנוחה נכינה על כנפי השכינה במעילות קדושים ומהורים כזוהר הרקיע מזהירים את נשמת (פב״פ) שהלך לעולמו בעבור שנדבר צדקה בעד הזכרת נשמתו. בגן עדן תהא מנוחתו. לכן בעל הרחט־ס ׳בתירהו בסתר בנס ו לעולמים ויצרור בצרור החיים את נשמתו. « הוא וחלתי. וינוח על משכבו בשלום. ונאמר אמן:
\m n 3
אב הרחמים שיוכן מרומים. ברחמיו העצומים: הוא!פקיודברחמים ההסירים ו;ה;שךים והתמימים. קהלות הקרש שמסרו נפשם על קדשת השם. הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. מנשרים .קלו ומאריות גברו. לעשיות רצון קונם וחפץ צורכם: :?ברם אליהינו לטובה. עם שאר צדיקי עולם. וינקום לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך: ככתוב בתורת משה,.איש האלחים. הרנינו• נוים עמו כי דם עבדיו יקום. ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמיו: ועל ידי. עבדיך ר,נביאיכם כתוב לאמיר: ונקיתידמם לא ,נקיתי ויי שכן בציון: ובכתבי הברש נאמר.- למה יאמרו חניוים איה אליהיהם. .יודע נגידם לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך: ואומר כי דורש דמים אותם זכר לא שכח צעקת ענוים: ואומר ;דין נגידם מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה: מנחל מירך ישתה
על כ|;רים ראש 3 Íנ3פ יקים פורקן נלאט י״ח. אשרי יהללו נלאט •"ט.
מוסף ליום כפורים
כי שם יי אקרא הבו נודל לאלהינו
אדני שפתי תפתח ופי.יגיד תהילתך:
ברוך אתה ץאלתינו ואלדד אבותינו אלתי אברהם אלתי יצחק גאלתי יעקב. האל הגדול הגבות והנורא אל עליון גומל חסרים טובים וקונה הבל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען ישמו באהבה:
זכרנו לחיים. מלך חפץ בחיים. וכתבנו בספר החי.יבם\למענך אלת,ים חיים:
מלך עוזר ומושיע.ומגן: ’ברוך אתה יזי מגן אברהם: אתה גבור לעולם אדני מדדה מתים אתד״רב להושיע: °י&י מבלבל חי:ם בחסד מחיך, מתים ברחמים רבים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקנס אמונתו ליישיני עפר. מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך מלך ממית ומדדה ומצמיח ישועה: י מי כמוך אב הרחבים. זוכר י)צוךיו להי.ים ברחמים:

-מוסף ליום כפיר	צט
ונאמן אתה להחיות מתים: בחזי אתה י-י מחיה המתים:
אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל י־ום יהללוזי סלה:
ובכן תן פחדך יי אלהינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה
כל	ל־מך כל
הבדואים ויעשו כלם אגדה אחת לעשיות רצונך בלבב ?לם ?טי #n$» "ןלח;נו 'שהישבן לפניך עז ב;דך מטרה בימינך ושמך נורא על כל מה שבראת:
ובכן תן כבוד!: לעמך. קהלה ל-ךאז. ותקוה לד1ךשיןז.
ופתחון פה למיחלים לך. שמחן—,, לארצך. וששון לעירך. וצמיחת ך)ךן' לדוד עברך. ועריכרת נר'לכן’:שי משיחך במהרה בימינו:
ובכן צדיקים יראו ו:שמחו. וישרים!עליוזו. .וחסידים ברנה יגילו. ועולתה תקפץ פיה. וכל‘הרשעה כלה כעשן תכלה. כי תעביר ?משלת;רון מן הארץ ••
ותמלוך אתה " לברק. מהרה על כל מעשיך. בהי ציי! משכן כבודך ובירושלןם עיר קדישך. ככתוב בדברי ך,ךשך.ימלוך ״ לעולם !לה!ך ציון לדר ודר הללרה:
קדוש אתה ונורא שמך.ואין אלוה מבלעךיך.ככתוב ויגבה יי צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה: ברוך אתה" המלך הקדוש:
אתה בחרתנו מכל העמיס אהבת אותנו. ורצית כנו.
T T * T X “ J T ־	־	7 ־־	־. T T • T : T T
ורוממתנו מכל הלשוניות וקדשתנו במצותיך.וקרבתנו מלכנו לעבודתך. ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת:
ותתן לנו ע^הינובאהבה אתי־ום(השבת הזה לקדרעה ולמנוחה ואת יזם) הכפודים הזה למהילה ולסליחה ולכפרה ולמחול
VI	*	*	־ T * X • X T * * * V	: ־ T T	: *	:
197
מוסף ליום כפורים
13 את כל עונותינו(?אהבה) מקרא קריש. זכר ליציאת מצרים: ומפני חטאינו גלינו מארצנו'ונתרחקנו מעל אדמתנו ואין אנו יכולים לעשיות חובותינו בבית בחירתק בב:ת הגדול והקדוש שנקרא שמק עליו מפני היד 'שנשתלחה במקדישק*. יהי דצקימלפניק/י״אלהינו ואלדד אבותינו מלק’רחמן 'שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדישק ברחמיק הרבים. ותבנהו מהרה ותגדל כבודו: אבינו מלכנו גילה כבוד מלכותק עלינו מהרה. והופע והנשא עלינו לעיני בל חי. וקרב פזורנו מבין'הגידם. ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ. והביאנו י לציון עירק ברנה ולירושלים ביתמקדישק בשמחת עולם. וישם נעשה לפניק אתקרבניות חובותינו תמירים כסדרם ומוספים כהלכתם.’ואת מוסף ייום(ה$בת הזח ואת רם) הכפולים הזה. נעשה ונקריב לפניק באהבה כמצות רצונק במו"שכתבת עלינו בתורתק־על !די מישה עבדק מפי בבודק באמור:
לשכת וביום השכרת ישני כנשים בני ישנה תמימכם ושני עשרונים סילת מנחה בלולה בשמן ונסבו*. עילרת ישבת־ בשבתו על עילת התמיד ונסכה: זה קרבן ישבת וקרבן היום כאמור:
ובעשור לחרש השביעי מקרא קידיש יהיה לכם ועניתם ’ ’ את נפ'ש1תי3ם בל מלאכה לאית^ו והקרכתם ע!9ה ליי ריח ניחוח פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני ישנה
־ T ** “ * *־ ־ T V | T T I V	־ • T - : * T : T V ז־
שבעה תמימים יהיו לבם:
ומנחתם ונסכיהם' במדבר שלישה עשריוניכם לפר ושני ־ ’עשלנים לאי.ל ועשריון לכבש דין־כנסבו וישני שעירים לכפר ושני תמירים כהלכתם:
לש-ה ישמחו במלכותק שומרי שבת וקוראי עונג עם מקדשי שביעי כלם !שבעו ויתענגו מטובק ובשביעי ךצי0
מוסף ליום כפור	.ג •ין
ב11קר'שת1.המרת;מים אותיו קראת. זכר למעשה בראשית: אלהינו ואלחי אבותינו מחל לעונותינו ביום(היטבת הזה וביום) הכפורים הזה. מחה והעבר פשעינו וחטאתינו מנגד עיניך כאמור אנכי אנכי הואי מוחה פישעיך למענטחטאתיך לא אזכור: ונאמר מחיתי בעב פשעיך וכענן רוטאתיך. שוברה אלי כי גאלתיך: ונאמר כי ביום הזדיין יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכםב לפני ” תטהרו: (לם3ת אלהינו ואלדד אבותינו רצרה במנוחתינו) _קךשנו במ^ותיף ותן חלקנו בתורתך. שבענו מטונף ושמחנו בישועתך.
(והנחילנו ן; אלהינו באהבה וברצון שבת ,קדשך. דנוהו בו.ישראד1
מ_קדשי שמך.) וטהר לבנו לעבדך באמת. כי אתרה סלחן ל:ע!רא'ל'ומחלן ל?8בנו- י׳»רון נבל דור וד1ר. ומבל¥דוז אין לנו מלך מיוחל וסולק אלא אתה: ברוך אתה יי מלך מיוחל וסולח לעונותינו ולעונות עמו בית ישראל ומעביר אשמותינו בכל ישנה ושנה. מלך על כל הארץ מקדיש (השבת 0 ישראל ויום הספורים:
““I - T:• I T	־ ־	•
רצה ומורים. ווידוי. עי! חטא בלאט סיג:
תפלה לשליח צבור בקול
f’nme הארון	I
ברוך אתה י׳ אלהינו ואלה׳ אבותינו אלה* אברהם אלה׳ יצחק ואלהי יעקב האל הנדול הנבור והנורא אל עליון נומל חברים טובים וקונה הכל הופר חברי אבית ומביא נואל לבני בניהם למען שמו;®אהבה:
מסיד חכמים ונבונים ומלמד דעת מבינים. אבטחה פי בתפלה ובתחנונים. לחלות ולחנן פני מלך מוחל וסולח לעונים:
שושן עמק איומה. ישבת שבתון לק;מה. שרש וענף. סיומה.
ישרם.יחד לצימוח: בעת מטו;סודותיה. בטחרד בחין מוסדותיה. בכב תקעה ;סדותיה. בכפל להשעין ;רוסית. תמבת בפועל צורים. תמת המה היוצרים תרופה תת־ל״עצוריים. תבל להאפיל לצרים: שתילי גבעות ארבע. שאי- מפר המרבע. שוע פגיעות ארבע. ישעה צרקסלתבע:
מוסף ליום כפור
ביטה במתהלך תמים. במוסר לחומו חתומיבם. בצדקו תריח בתמים באפס אוףבם ותמים תמוד תשלומי פר. תיכן חגג המספר. תוקעי בחרש שיופר. תלאובם בכפור יכפר: ושכך חמת זעמך. ותחיון שרירי עמך. ועלינו יחי נועמך.'ןנח:הממקור עמך: נאור עמך הסליחה,'נכון מהר
"לסלחה:
tm ניב שפתינו הצלירוד־־ן. נאק שמעה וסלחה. שפתינו מדובבות ישנים. עצחוך כעלי שושנים:"חזןחךישיבם וגם ;ישנים במגנת אב נשענים:
זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים. וכתבנו בספר החיים. למענך אלהים ח״ס . פלך עוזר ומושיע ומנן. ברוך אהה יי מנן אברהם:
אתה נבור לעולם אדני מחיה מתים אתה רב להושיע. (פוריד הג»ל) מכלכל חיים בחפר מחיה מתים ביחטים רבים. סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקים אמונתי לישני .עפר. מי כמוך בעל נבורות ומי דומה לך מלך ממית ומחיה ומצמיח ■שועה:
יום (£ןמים הוחס יום כפור המיוחס. ייוךעיו חמול וחסדיוקישיו לפיוערת חס: וביו בתחבולות יועצו. רדיוי בתחן יאיצו. וישיוכני עפר יקיצו. ומראש הרים יליצו: מפעליות"עוקד ועקוד. מאז בידם פקוד. מיופת הבמוסלפקוד. מוקש להבעית בסקור: כהבטחת סביכרת אי.ל. כפריו הנצור לחיל כן תעצים ח:ל. כיורעיך בעצם וליל פחדיו יחיל שיוטמים. פייותם היות אטומים.'פרחיו במשעניותם חתומים. פלטם מרכל פטומים: ואם אקמע^חבחמבלי משים. וזכרה לנסים ומאוסים.’ומגזעם הפר כעסים: רם קושט מעבדיך. ראה תראה עובדיך. רעים באי עדיך. רחום זכור לעבדיה יבקיש
# • #e•	ן .. | •» .	-J״ .. ץ■״ J —	.	— ן-^ ין■ •• I - : . I
עון ואיננו. ימה במצליות תננו. ילד בישעשועיו תעננו. יושר . ״ מליץ;חננו: מברק חרב הישנון. מלט מאריכי רנון: חץ מלא משאליותבם בתחנון מלך רחום־נ וחנון: כופר פריון נפיש. פדה מטביערת רפיש: חזן מ;חליך בענוי וכיופיש. החיים בטללי ניופיש:
מוסף ליום כפור	ר!א
עיור ביו נשמתו. ;.קו תישובת יציר אימתו. להחיותו להטיב אחריתו:
אנוש איך וצדק פני ייוצרו והכל גלוי לו תעלומו וסוגיו.
בזאת יכפר עדנו הגהה"מזורו. אם;ישוב טרם:בנדה נרו: גם חשך לא והשיך ממנו: אם יסתיר פניו הוא יישורנו. דפיו וישעו על פניו..יעננו'. ותרוץ ליו אם בחלו יורנו: הן שמים לא זכו בעיניו.' אף כי נתעב באישמיו ובעוני ו. וזד למה לא יבין.בדעיוניו. הלא יומו ואידיו נוכח פניו: זהבו וסגלתעישרו בל יועילנתלתת כפרו ביום.עברה להיועילנו. הסד וצדקה אם רדף בעודנו. י לפניו יהליוך וכבוד בוראו לאספנו: טוב לגבר ליעזא עול תורה. לק?ם הקיר, באהבה ביראה ובטהרה .' ימי הלו תנחנו מסלה ישרת. תנצרנו בגבורה ולתהי תישיתנו לעזרה: ישרי' הננו' כיוצר הומר.
רצונך להחיות ללא להמית ולגמר:
F ת;'שר לבבנו ביראתך להרטיב ולהאמר. ק:מנו לתם וניודך לעולם ונזמר:
עוד בו נשמתו. יקי תשובת יציר אדרתי. י5ר,ה יתו י$הט*ב אהריתי.
מי כמין אב הרחמים. זוכר יצוריו ירחיים ברחמים ונאמן אתה לדחיית מתים; ברוך אתה יי מה ה המתים :
צפה בבת תמותה. צום העשור עמותה. צאן בהענשת: מיתה. צדקה ממכר צמיתה: ובביום סוטן לנקוב. ולחשוף סרעף העקוב ובל .ירשת לקוב. וכה תולדות :עלב: מכון ?־*שבתך בשומך. מאז חקקתיו בך'שומך. מורדותיו הכלולים בשמך. מלטם למען'שמך: הזכר ישיבת אהל. הנאבק לשר גחל הצילה שאונו מבהל.הצגים להדטות מחל: ענוי נפש 'שור עון בלי תשיר. עורכי'שוע ביישור. ענם באמת־ואישור: סלח לשני פשע. סליחה.תכףע רישע. סדר תפלה תיישע. סבר פדות לישע: ואם חמת באדם. ומעדה ומטה ידכם. ואתה נוצר האדם: ותדיח
77"	7 ~7	77	1 7T ־ T7T T	־ T
מוסף לעם כפור
תנה לעודדם רעבם וצמאם חזה. רעתם בלי תחזה: r.« רגיש רחישם מילבזה. רוננים סלח נא לעוז העם הזה:
י V V ־* :״ T	״״Í	* J VI ־	T	:־ T T T p
ימלוך יי לעולם אלה:ןי ציון לדר ודר הללויה:
ואתה הדוש'יושב תהלורת ישראל אל נא:
I T T ~ I	*״	Í •	״	: T ״״	T
נחשב כצג באיתיון. דחיות בפלולי ,עקלו־תיון. ונקדיישך בישבת שבתון.'קדוש:'
היום בפתחך ספרים. חון אום ושמך מפארים. ונקדיישך ביום הכפרים. קדוש:
מסטין בכבל אסור. ותלות אסירי. בשור. ונקדיישך בצום
: • 1 1 *.* :v	: . •ן- ן- ...	1	: ־: ן• t ן 1
העשור.קדוש:
אשא דעי למרחוק; 'שעון באת מרחוק. בפסליו צרי החול: אספרה אל חוק. מסבו כליי לדחוק.	י דדים'לי לחוק:
לשוד כחתך;ימתק. לוחמי לבל ישתוק. וימלא פי שחוק:
נחשב כצנ באיתון. דורות בפלול׳ עקלתון. ונקדישך בשבת שבתון. קדוש:
עורכי שוע לרוב. הין ערכם יערוב. פני אלהים מקרוב: עתירתי אז תקריוב עברתיילבל תארוב. ־ אלי לבל קרוב: זומם אסייזרוב. עדת איל לחרוב. ״ אשען במצדיק וקרוב:
■היום כפתר,ך ספרים, חון אום שמך מפארים. ונקדישך ביום הכפורים; קדוש:
רשע אם חבריעי. זכור לי רועי.. בצדקו עתה לחעעי: רעה צאן מרעי. במראה טוב להרעי. ובאור חיים לזורעי: בעוץ אורח רבעי. ‘וכקב נט!ת מרעי. נא אל;ארעי:
מסטין בכבל אסור. ותקות אסירי בשור. ונקדישך בצום העשור. קדוש:
:סכיתו ישובו לבצריון. נשים פגי ארון. להעצים אריקת רון: ;חלו ראשון ואחרון. משבית'אף'ןךודון. בזאת יבא אדדן: רוגשים קרא בגרון. פלוש אטומי חברון. מצא מחילה ותדון:
נחשב כצג באיתון. דהות בפלולי עקלתין ונקדישך בשבת שבתי]. קדוש:
בשבתו בכס ריב. ;ריבי לעיני יריב.	יה נצב לריב:
ביוזז״י חרוב יחריב. כמוקדמונים'החריב. ונאקי לפניו"יקריב;
מושת ליום כפוד	מב
יצג אתי בריב. מליצי שי לההריב. ישיחי לנוח* יעריב !
• • * : * : * . ־ ; ־ ׳ * 1
חיום בפתחך ספרים. חוץ או■ שמך מפארים. ונקדישך ביו* הכ«רים. קדוש:
קול ארים בשופר. במת? אמרי שפר. לפני חזקים שפי: קצב שעירים ופר. בניב שפתים’יספר. ובכוסו«ז יוחפר. ^פלוסים בכוכבי מספר. ישחים ערי׳עפר. בצעם ועודם יכפר:
:	־ : T T T T ־ : T	: T־ : !־ T
מסשין בכבל אסור. ותקות איירי בשד. ונקדישך בצום העשור. קדוש:
יושלגו אוחמי שנים. של בל;מות השנים. חדשים ונם ישנים: 'ולבנו בתמי שושנים. ז ׳ ויושבו לתערם שנונים.
'בפלול־אשר משננים:
רחצו והזנו מעשונים.	לאילת מהיות שונים:
ועל מבפזחימו שעונים:
נחשב מג באיתון: דחוו. בפלולי עקלתון. ונקדישך בשבת שבתון. רדוש:
"ק את לחשי ענה נא. זעתי רצה נא. האל קדוש: אחין למול עמה. זכור רחמיה. נורא וקדוש:
אי? ערוה אליה. בי? עוצם מפעליה. נישת המוץ מיחליה.
דרוש לגבר חילה: את לחשי הוני המולת קדש. ומחללים בהדרת הדש. זרע’תבואת הדש. חשוב כאילי קדש: איה מפקדי מרבעי פנים. יישירוה עם אופנים. בבקרזי כל פנים. לבלתי נשוא פנים: את לחשי מתנשא לכל'לראש. נועה אחרית מראש.1 סליחה לשובבים דרוש. עונס לשאת כמראש: אח■ פרודי כנף תנים. צדמותיך חי מרננים. מול שאג מחסנים. רצה בחך ובתחנונים:'את לחשי'שנאן רבבות אלפים. שואגים ולבמרים נחטפים: חין תומת ישיגו אלופי!.
־ T •	ג־ ־	: - : 7 ז• v • t V ׳.	־	*
תודח וזמרה מאלפים:
ארוז למול עמה. זכור רחמיה. נורא ומדוש:
í A T ז	T T V V
ובכן ואתה כרחום סלח לנו:
אל תזכור לנו עונותינו. הצילנו מצריני. כל אשר חשבו עלינו:7ואתי. בשמה גמרא ותעננו. ותשבר’ואת עדינו.
T ״	;	1 ;	׳ ; T	;	- ד •	-
פוסף ליום כפור
ואתה תמלוך;זליבר; יא™ גודל־־1 רחמיך, תוךיע. ומלכותך עלינו תופיע. וכאז אותנו תוישיע; יאתה דברך נצב לעולם. זכר נא אבות העולם. והקם בריתך לעולם: ואתה,הרצד“׳ לנוכמאז". ותן לנו עוז. ונלמוד נחמדים מפז: יאתה והשקיפה מפעיון רןךשן?\וקיומב= ארח מקדשף. ןמר״ן נכל '1= קדשתך: יאתי, זכור צדקת ראשונים. וסלח נא אחרונים. ותושיבם:ל ארכיותיהם כיונים: ואתי, חוסה על צאן מרעיתך• וכרך את נחלתך. ולמדם כאז דתך: ואתה טהור תראד־*׳ כבודך. ותודיע בנו הורד. ונסכיולעול מוראך ויחורך: ואתי׳ :ראיך:שמחו בך. ובכלריובם :ישתחוו לך ונוי וממלכדך׳ :עבדו ילך: ואתה כרחמיך עשרה עטנו. כי בכ4 יום לך קראנו. ;< צבאיות עטנו: ואתה לבדך תמלוך כמראישירת. ותשיב עיניך בראשית. במקיובם־ כוננת מךאשיר־/: ואתה סלכותל"עלינו"תגלה. נזרא^יך נחזה ,ונתעלה. ומדי! ברחמיך תגלה: ואתה נחנובאמתך. ושמחנו כיישועתך. כי אנחנו עטך ונחלתך: ואתה שיטנו ברכה בא.ךץ.ותנער ךישעים מארץ. ונישב־ לבטח בארץ: ־ואתה עננו בחבר אמתך. והושיענו באמונתך. בי אנחנו צאן מרע־תד: ואתה פניך האר בציון־ ומלוך עלינו בצביון. ותסיר טמאה מציון: ואתי. צדיק אתה בכל. ורחימיך גדולים על ביל. טיהך הוא ולד הכל: ואתה זקרוב אתה־לכל קוראיך. רחם על ממליכד. כי הם מעשה ידיך: "יאתה־דחום ס־לח נא לעיון. כי כל אדם מלא עיון. ואתה תכפר עון: ואתה שמך בנו נקרא ועל תניחנו. נקראך ואתה תעננו." ולמענך האר עינינו: וא״ה מזן תואר פניך תראנו. ובתורתך תחכמנו. נבמרעז־ה טוב ושמן Ut ־־ ־ תדענו."ואתה כרחום סלח לנו: .
ובכן אך חנון אתה ורחום לכל פועל *.
אך אומרים בחין לפניך. כי אתה רחום לכל פועל: אי נאים ומישתחוים לפניך. כי אתה רחום לכל פועל: אך
מוסף ליום כפורים	קג
נשים כתפלה לפניך. כי אתה רחום לכל פועל: אך דורשים בדתך יומסולןלה. חנון ורחום ־לכל פועל: אך הוגים כהלל ותשבחות. כיי אתה רחום לכל פועל: אך ואומרים סלח נא לעונינו. כי אתה רחום לכל פועל: אך זועקים בתפלה לפניך. כי אתה רחום לכלפועל: אך היוקדים סוד בריתך, כי אין כלתך". חנון ורחום לכל פועל: אך טוענים שמע ישראל: כי אין כאל 1 כי אתהרחום לכל פועל:'אך יודעים שם המפורש. ובפיהם יתפרש. כי אתה רחום לכל פועל: אך כלם היום כמלאכים ל קדשה לפניך עורכים." בי אתה רחום לכל פועל: אךלבוש־הם נקדם" וכלם צמים ומתעלם. חנון ורחום ־לכל פועל: אך מעשיהם מנידים. וחטאיהם מתלם סלח‘נא עונים. כי אתה רחום לכל פועל: אך נקראים היום" וסלחתי לכם היום. כי אתה רחובש לכל פועל: אך ספורים כחול הים. !עונותיהם תשליך במצולות !ם. כי אתה רחום לןל פועל:' אך עונים אקבע קדשיות. לפני חוקר כליות. ויודע כל נסתרות. חנון ורחום לכל פועל: אך פקךםב־לחץם־טוכ«ם. וט״הרכש במים חלם'." כי עמך מקור חיים: כי אתה רחום'לכל פועל: אך צועקים אנא אל נא. סלח נא" חטא למי מגה. כי אתה רחום לכל־־1 פועל: אך קולם ברעשי מרעישים. ,קדוש קדוש קדויש קוראים אבות"ובנים. כי אתה רחום לכל" פועל": אך ראשון ואחרון אתה. למענך עשה נם עתה. כי אתד־־י רחום לכלי פועל:"אך שמעיתפלתינו בפראנו אליך עננו. כי אתה" לחובש לכל פועל: יחף אך תו״לים לך עיניהכש: ענם ושמע בקול תפלותיהם. סלח נא לעונותיהם.־ חנון
••	ן־־	:	I	י *	*•*♦ ן 5	9 I • * T
ורחום לכל פועל:
ובכן אמרו לאלילים כה נורא מעשיך:
™הי! האיון אמרו לאללים. אל מלך" בעולמו. מחיש פדות
עמיו. לקים דבר ניואמיו. כי סליחה" עמיו. הודו ליי
־	I ־ 1 "I ־	|-	T • I	י־	-T
קראו בשמו:
״ JL e .. j *J
אמרו לאלה,ים. בחךומך,לל ברוב גךלו. מחיש סליחה לקהלו. להךאיות' לכל גךל1. מדד מים כשעליו.
שיח לו ומת ליו:
אמדו לאלה,ים.'גואל עם קדושיו. כסליחה להקדישו. ומכונן בית מקדשיו, לזרע אברהם קדיוישו. התהללו י בשכם קרשיו:
אמרו לאלהיים. דגול משבח ברקיע עזיו. סולח לעם זו בזיו.
כדבר עזו"דמעזו. ילק עדת מעזו. דרשו יי ועזיו':
אמרו ל^הים. הכיל במ^ר עשה . והוא פעל ועשה •י סולח לאיום עמוסד־־־,.!לכןזעם ביוהסה. זכרו נפלאתיו אישר עשה:
אמרו לאלה,ים. ומקים דבר עבדו. על ארך ושמים הודו. סולח לעם מיחדו. אישר נקראו־בדבר סודו. זרע !שראליעבדיו: י י ־	*
אמרו לאלה,ים. זה רוקע הארך. היושב על חוג הארך. סולח לגויי אחד בארך: לכן אמרו לייוסדזאךך.
הוא » הלחינו בכל הארך:
אמרו ללה,ים.חי במעונתיו.חנוןוחיונןעדתו. ;שוב ברחמים לביתו. לכן לבאי בבריתו. זכרו לעולם בריתו:
אמרו לאלה,ים. טפין נחלתו. טלאי;רישתו. ןק!ם עליטיו אמרתו. כחקוק בתורתו. אשר כרת את אברהם ושבועתו:
אמרו לאלה,ים. יועך מישרים לחוק. יראיו לחים לחוק. סולח לחטא למחוק . כנישמע לריועד־י, מריחוק. העמידה ל;עקב לחוק:
אמרו"לאלה,ים. תקיף אלה,י עולם. דברו נצב לעולם. והוא מכל נעלם. ואנחנו מהללים שטו לעולם. ברוך::
אלה,י ישראל מן העולם ועד העולם: _
206	’ v
מוסף ליום.כפורים	קד
ובכן גדולים מעשה אלהינה
מעשה אלהינו. אדיר בויעודו. ברום ובתחת הוריו. גלה איור לעבדיו. דבר מקים לעבדיו. לכן יתגאה אין עיור מלבדו:
מעשה אלהינו. המכיר עולמי עד. וסופר ומונה,עדי עד. זיו מיושביו נועד. חלד צופה במסעד. לכן יתגאה המביט לארץ ותרעד ז
מעשה אלהינו.טיוען עולמו. יודע הדומו. כלליו בניואמיו.
לעד להקימו. לכן.יתגאה ןי'צבאיות ישמו:
מעשה אלהינו. מושל במפעלו. נורא על זבוליו סלודיו בגדלו. עזיו כרוב חילו. לכן יתגאה שרפים עומרים ממעל לו:
מעשה אלהינו. פארו בשמי מעוני. צופה ומביט לעיני. קלוס ישמו בהמוני. רודה בקרב מיוני. לכן יתגאה
• í . I	- :־	“	VJ V : V	־	V T I * | T
גדולים מעשה יי: םיגיין הארון
מעשה אנוש ותחבולותיו מזמר׳. שבתו בתול מרמה. רפידתו ךמה קבור בסעיף אדמה. ואיך:תנאה אדם לחבל דמה:
™ח-) mn! אבל מעשה א יהינו. .'שדי רוקע הארץ על־■* בלימה" שיוכניה בלי־ היות לשמה. תבן על מים אדמה.
תקיף שמיו לרוממה. לבץתגאח עוטה אוד כשלמה:
ובכן לגיורא עליהם באימה !עריצו:
אשר אימתך. באראלי אומן: באבירי אומץ: בבלולי קרה. בכדורי קדה. ומיוראך עליהם: ואביתר׳ תה,לה. מגלומי גוש. מגרי גיא. מילולי פועל.
" מדלי מעש. והיא תהלתך: אשר אימתך. בהמון מלאכים. בהלווי־מחניורת. בועד אלפים. בוכה רבבות! ומוראך עליהם:
מוסף ליום כפור	_ .
ואביתר. תהלה. מזיו שיונה. מזוהר ככד״־. מהסך שכל מחיורישי רשע. והיא תהלתך:
אישר אימתה. בטפוח ערביות \ בטנוס שהקים. מישרת ערפל. ביריעות מעינה. ומזראף ?ניליהס:	.י
ואביתר. תחלה. מכתומי שמך. מכמוסי כתם. מלכודי
1 t • ד : • v v •• : • ) v v •* : • t	• ו-
פה. מלעוני מר. והיא תהלתך:
אישר אימתך. במסלולי/כיול. במרומי שפר. בנטית דיוק בנח!ת זעכים. ומיוהאך,עליהם: ואביתר. תהלדז. משוחחי־מען. משנעי רוגז, מערוך אמת מעמוס‘ במן. והיא ו/הלתך:
אישר ;לזימתך.ז בפוקחי קדוש. בפיוצהי ברוך. בערוך ארבע. בצנופי ישיש שש. ומיוראך עליהם: ואביתר תתלה מקרואי אך. מקוראי בחנף מרחוקי אמת. מריקי צדק. והיא תהלתך :
אשר אימתך. בשביבי איש. בשבילי מ:ם. בתלולירום בתלתלי גובה. ומוראך עליהם: ואביתר. תהלה. מבשר /דם. מהבל ותוהו. מחצר יביש. מצל עובר. ומציץ נובל. ממשלימי נפש. ממפריחי
רוח. וממעיופפי חיה.ומחנימי נשמה. ומוציאי יחידדת. ונשמעים ברין. ומתים במשפט. וחיים ברחמים ונותנים לך פאר חי עיולמים.ותפאךתך עליהם: סוניין האיון
ליושב תהליות לרוכב ערביות קרוש וברוך:
אמיצי שחקים ממעל. וכל צבא מעל. אומרים קדוש: אמוני אהבה. וצמחי רבבה. אומריםברוך: בבתי מלאכים. שפיו ממליכים. אומר יבב קדוש: בני בחוני ברית. לזיוכר הברירה. קדוש וברוך: ־‘יושב ו,כורי כה. לאמיץ ושגיאת כדן. איומויבם קדוש: גדולי צדקה. לנקדש בצדקה. אומרים ברוך: למורת ארבעים פנים. לכל־1 צד פונים. אומרים קדוש: דגלי נצורה.
מוסף ליום כפור
לעמם בצרו—.. קדוש וברוך ג ליישב המון צבא מעלה. לשוכן מעלה. אומריכם קדוש. דולבי דרך תמיכמ. לד,צור תטיכם. אומרים ברוך: וקצים ושבים. טעם צור מקשיבים. אומריכם זקדוש: ןקיוי ישועיורת. וחיוכי סלי חורת. קדוש וברוך: ליישב זמירות רביות. זכי שמי ערביות. אומרים קדוש: זרע מטע אמת. לאליהיפש אמת. אומרים ברוך: חשמליבש עזים. לעושר*־. חזיזים. אומרים קדיויש: חונים ונוסעים. למעלה משיאים. קדוש וברוך: ליישב טפקרי מרומים. לרם על רמים. אומרים קדוש: טיובו• אוהליו ייונקיו ועיולליו. אומרים ברוך: יהודון הולכים. כורעים וכורכים. אומרים קדוש: יושבי אוהל־1 ומשכן. לבתוכם שכן. קדוש וברוך: ליישב כתי המיונים. עם חיות ואופנים. אומרים קדוש: כהר ניוהנים. כני איתנים. אומרים! ברוך: להקת שביבים. ואש להבים * אומרים קדוש: ?־1מעניו נוי אהד. לשם אל־1 המיוהד. קדוש וברוך: ליישב מסיוככיבם מריופפים. בכנפיהם מעופפים׳ אומרים קדוש: מנצחים להתמיד.ככל יום תמיד. אומרים ברוך: נוראים בנפלאות. לצדק נוראיות. אומרים קדוש. נדיבי עטך־מסלסלים לשמך. קדוש וברוך: ליישב שרפים עומדים. משתחוים ומורים. אומרים קדוש: סיולדי בהילה־,. לנורא עלילה־,. אומרים ברוך: עינים מלאים. כתרשיש מטלאים. אומרים קדוש: עונים במקהלות. בלחש וקולות קדוש י וברוך: ליושב פניהם כברקים מאירים. ופז בנד פאורים. אומרים קדוש: פדויי בזרוע הזק. לגואלם הזק. אומרים ברוך: צבאיות 'שמים לרוכב שמם. אומרים קדוש: צאן קדשים מטע קדושים. קדוש וברוך: ליישב קלים לצורם. קוראיםליוצרם. אומרים קדוש: קהלורת:עקב. בלי לב עקוב. אומרים ברוך: רגליהם כעגל. ואופן פתנלניד1. אומרים קדוש רצוים לבוראם. ׳לרם אשר בראם. קדוש וברוך: ליושב שיובני בצל שדי. שניותם אין די אומרים. קדוש: שומרי חקוקים במצות והקים. אומרים ברוך: תוקף תרשישים כמיוס השים. אומרים קדוש:
9(24
מוסף ליום כפור
רף תמימים ודרכיהם ובמעשה ידיהם.. קרוש וברוך: ליושב תהלות. לרוכב ערביות. קרוש וברוך:
ובכן שרפים עומדים ממעל לו:
אלו לאלו שואלים" אלו לאלו ממללים. אנדה שוכן מעלים להעריצו להקדישו בפאר מסלסלים:
אילי מרום אומרים הלוליו. אופן וגלגל מביעים סלסוליו.
באימה וכיראה מכתירים ישם גדלו. שרפים עומדיבם ממעלליו: אלי־גבוךיכח ברעד ובפחד. גאה וגבוה ליחד לאחד. דממה דקה דאים בלי כחד. שיש בנפיס שיש כנפ:ם לאחד: אלי״הייוישביחידי על אופניו. הדובר דבר דבור על אפניו. ורצוא ושוב במק לפניו. ב'שת:ם יכסה פניו: אלי זוהר הרקיע־ בעין חשמליו. זועף בים ויהמו גליו. חיל שרף אימה עליו. ובשתי״ם יכסהרגליו: אליטפסריקללכעין נחשרת יצפצף. טהור עינים עליהם :חופף. :דוד :כסה פניו בלי מתרופף. ובשת:ם יעופף: אלי בביר כה הוא אלי זה. בי לא בזה ענות עם עני ונבזה. להקדישו ולהעריצו:חד נרשים זה מזח. וקרא זה'אל זה: אלי מלך מהלל בפיהם גמר. מוראו עליהם תמיד להישמר. נשא ונעלם הרולו לומר.
1-1 • t v •• t-	• ־י :a v• ד
וקרא זה אל זה ואמר: אלי שרף מקנה אחד קדוש. סיוד אומר לברוך וקדוש. עיונים בקדוישה לברוך וקדוש. קדוש קדוש קדוש: 'אלי פאר ושבח לאדון ך,צבאות. פוצחים ברנה מלאכי צבאיות. צבא מרום גדלתם מצביאות.::צבאיות: אלי קדויש ונורא שיוכן עליהם נערץ. קלים לרוץ עד קצה הארץ. רם ונשא יושב על חוג־ הארץ. מלא בל הארץ. א׳לי״י״ן שמ:ם ושמי'שמים בסד, הוריו . שהקים ממעל פועל :דיו". תולה תבל בזרוע:דיו. מלא כל הארץ בבורו:
אלו לאלו שואלים. אלו לאלו ממללים. אנד־־־ז שוכן מעלים.
•*	: ••	:־ ״	׳* s **	• ״ : *	זי	** 1	: 1
להעריצו להקדישו כפאר מסלסלים:
מוסף ליום כפור	קו
ובכן ילך תעלה קדשה. כי אתה אלהינו מלך: י
י ונתנה
פותחין הארין	=	- -
תוקף קרישת היום. כי הוא נורא ואיום. וביו תנשא מלכותך רכון בחסד כסאך. ותשב;גליו באמת. אמת $י אתה הוא דין ומוכיח. ויודע מנר. וכותב וחיותם(וסופר ומונה).ותזכור כל הנשכחות. ותפתח את ספר הזבריונות. ומאליו/קרא• וחיותם יד כל אדם ביו. 'ובשופר גדול יתקע. וקול דממה דקה ישמע. ומלאכים יחפזון."והיל ורעדה יאחזו?. ויאמרו הנה יו״ם הדין. לפקוד על צבא מרובם בדין. כי לא יזכו בעיניךבדין. וכל'באי עולם יעבר״ין לפניך כבני מריוןז״ח׳ו כבקרת רועה עררו. מעביר צאנו תחת'שבטיו. כץ תעכיר ותספור ותמנה. ותפקוד נפיש כל חי. ותךותיוך קצבה’לכל בריותיך. ותכתוב את נזר דינם ז בראש הישנה יכתבון. וביום ציום כפור ןהתמון. כמה י״עברון.
וכמה:בדאון. מילדה. ומיימות. מי בקציו. ומילא בקציו. מי באשי. ומי במ:ם1 מי בחרב. ומי בחיה. מי ברעב. ומי בצמא. מי ברעש. ומי במגפדה: מי"בחניקה. ומי בסקילה: מי:נוח."ומי ינוע. מי:"שקט. ומי:טרף. מי:שלו. . ומי יתיסר. מי יעני."ומי יעישר". ימי יישפל. ומי ירום:
צום	קול	ממון
ורצשובה והפלה וצךקה
מעבירין את רוע הגזירה:
בי כשמך כן תהלתך. קשה לכעוס ונוח לרצות: כי לא תחפוץ במות"המת. כי אם י בשובו מדרכיו וחיה. ועד יום מותו תחכה ליו. אם י;שוב מ:ד תקבלו: חיף״אמת כי אתה הוא יוצרם. ויודע יצרם. כי הם בשר ודם:' אדבם :סודו מעפר.'"וסופו לעפר." בנפשו:ביא" "לחמו. משול"1 כדוךסהנש״כר. נ־ חציר:כיש. וכציץ נוכל. כצל עוכר". וכענן
מין
כלה. וכרוח נושבת. וכאבק פורח. וכחלום יעוחן
T T	: ־ I - : - | T T : V T*	ד I
ואתה הוא מלך אל חי ו_קים קצבו־, <#נ1וץק. ,ואין.קץ לארךןטיק. ואין לעער מלכנות כבודק■. ואין לקרש עילום שסק. שמך נאה לק.‘ואתה נאד, לשטק. ושמנו,קראת כיקטק:
עשה למען שמך. וקדש את שמך על מקדיש׳ -שמך. (בעבור כבוד שמי.
הנערץ והנקדש) כסוד שיה שרפי קודש המקדשים שמך בקודש. דרי מעלה עם דרי מטה קוראים ומשלשים כשלש קדושה בקודש: ככתוב על יד נביאן וקרא זה אל זה ואמר:
קהל קדוש קדיוישמדיויש יי צבאות מלא כל הארץ כבודו: כבודו ימלא עולם משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו;לעטתםכתך־יאטת־-V" ־־ י'
עז מלפני בראשית. דת וכס השית: אמנה יום יום אצולה אתו בחביון: בארה"לשעשועים, בה לנקות חטא עם מישועים. גמד בעצתה כיל באומר. גישה לחנן בעד כל יצורי חומר: דגלה"לפני מכון ישבת". דרור :שע בעלה במחשבת: הוכנה עם י לא עולם. היות מליץ ייושר לעם עולם:־ו'שני אלפי רבבות גרורים.'וקמו הם ברובים אז בם מתגורריכב. זקוף למספרכב מךביט. זיו ספיר כס מרכיבים: השרת מ:ם עם’חישבת מים. חבא במצולורת מים. הטא שובבי"לב במ:ם: טורח נושא ונראה נשזי-ז. טוען מש^6 בקול בל תשא: חזן:תרעישו אופן וגלגל־־‘. יוקיש עם זו להאפין" ולגלגל: ברובי והיה רופפים בכנפי י נשר מעופפים: באב זו מרפים. עניות לעמת שרפים: ח,ן כבודו מלא עולם. משרתיו שואלים ןה' לזה. א!ה מקיום כבודו לעטתפ״ברוך י״אמרו: קהל ברוך כבוד יי ממקומו:
ממקומו הוא:פן ברחמים. ויחון עם המיתרים ישמו ערב ובקר. בכל יום תמיד. פעמ:ם באהבה ישמע אומרים:
אז'מלפני בראשית. אבות ובנים השית.’לתחת ארבה.
«••»*!•*	*	T	ד•	« •	T ״	;• T
212
מוסף ליום כפור	קז
להעלות ארוכה: מאז צפם. מחרות קצפם נועץ וחכך. נאצות להלבין: סקר עשיות נכוחה. סיום ליוםתוכחה: עלה במחשבה נחר. עתירתבם למלטם.מפחד. פיודבם העלם מקדם. פשע לנקות מקנרת קדם צפה בועד יום זה. "צועקים סלח נא לעון העם הזה. קורא דוריות מראש. קושט אב לבנים הכין לדרויש: חף רבו רחמיו וחסדיו. רציות רהומיו'וחסידיו. שהכם ידידיו. שכלול־' מעבדיו, תמיד
T -:־ • T * í •• V T	•	:	־ T T T i .
מעידו. כי אץ בלעדיו:
חף ממקומו הוא יפן ברחמים. ויחון עם. המדורים שמו ערב ובקר. בכל יום תמיד. פעמים באהבה ישמע אומרים: קהל ישמע ישראל יי אלדוינו יי אחד: הוא אלהינו. חו4ד אבינו. ׳הוא מלכנו. הוא מושיענו. והוא ישמיענו ברחמיו שנית. לעיני כל חי. להיות לכם לא־להים:
אז מלפני בראשירת. נוח וינון השית: תלפיות מרובם מראשון. תכן טרם בלעם ולישון: שכניו עץ ישם להשרות שיונים להדריך בדרכי" שזרות. רשע אם האדים. רחצו והזנו הקךימ.קצף אם"קצף באיומתו. קדוש לא יעיר כל חמתו: יצטננו בבצעינו עד עתד־ח. צורנו עלינו לא געתה: פנו־", מנו משיח צדקנו. פלצנו ואין מי״לצדקנו: עונותינו"ועול פשענו. עומס והוא מהילל מפישענו סובל על שכם הטאתינו. סליחה מציוא לעונותינו. נרפא לנו בחבורתו: נצה בריח ודרשה עת לבראתיו: חף מחוג העלהו משעיר הדלהו: להשמיענו בהר הלבנון שנית ביד:נון: ח,) אחד הוא אלהינו. הוא אבינו הוא. "מלכנו הוא מושיענו: והוא ישמיענו ברחמיו ש״נית. לעיני כל הי. לדדות לכם לאלהים. קהל אני יי אלהיכם:
I :־ •	!V •• Ví T
אדיר אדירנו יי אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ. והיה יי למלך
-	.T :־	״	T	*־ •	•	: |	. V T T T ■ ן : I V V ; T: T T
על כל הארץ. ביום ההוא יהיה יי אחד ושמו אחד:
113
מוסף ליום כפור
אז מלפני בראשית. שבעה אלה השית. בונם מעת נולדו.
בתורים בטרם הרים ילדו: י!צרם ואצלו בללו. !חד לפני גבעות חוללו: טפל באיבם תשובה.־מבושיה היא לבות השובבה:"תתלה צרי־לח"טא0."חוב'ש לנטעי נטעיכם. זדונות״ושגגות בה לדחות"זעף ועברה בה למחות. "ומלפני עשור עשרה. "ויערה למרפא סוררד־י": הננו אתאנו לק איום. הביטה וראה בישברון לב היום: דליורת שוק:במ. ומצב רגל!ם. דריכת מתנים. ומעד קרסל!ם:ג'שים!חפים. בענויעיפים. גישות "מאלפים. בשירות מעופפים: m, בק מתהדרים.
י״1 אדיר אדירנו יי אדונינו מה אדיר שמך כבל האיץ. והיה יי למלך על כל הארץ. כיוס ההוא יהיה יי אחד ושמו אחד: ובדברי קדשך כתוב לאמור:
י!זל ימלוך יי לעולם אלחיך ציון לדור ודור הללויה?
P לדור ודור נניד גדלך ולנצח נצחים קדשו/ך נקדיש ושבחך אלהינו מפינו דא ימוש לעולם ועד כי אל מלך נדול וקדוש אתר.: חמול על מעשיך ותשמח במעשיך."ויאמרי לך חוסיך כצדקך עמוסיך. תוקדש אדון על כל מעשיך:
כי מהדישך בקדושתך קדשת. נאה לקדוש פאר מקדושים. ובכן יתקדש שמך יי אלהינו על ישראל עטך. ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך. ועל מלכות בית דוד משיחך. ועל מכונך והיכלך:
עוד יזכור לנו אהבת איתן אדונינו. ובבן הנעקד ישבית טדיננו ובזכות רתם ייציא איום לצדק דיננו. כי קדוש היום לאדוננו! באין מליץ יושר מול מניד פשע. תניד ליעקב דבר חוק ומשפט. וצדקנו במשפט. המלך המשפט:
בישמה נאדרים אמצה מאדירים אדיר באדירים.
Í - I X * T . •XXV I X • X • ־ - •	X —• •
בסיור אדירים:
קהל
הא1חז
ביד מזית משפט. וכל מאמינים שהוא אל אמונה הבוחן ובורק גנזי נסתרות. ־ ומ״ש בוחן כליות" הגואל ממות ופודה"משחת. ומ״ש גואל חזק הזין!הירי" לבאי עולם,	ומ״ש דין אמת
ההגוי באחיה אשר אדדה.	ומ/י היה חוה מלי״די
הודאי ישמו כן תהלתו.	ימ״ש ואין בלתו
הזוכר למזביריו טובות זכרוניות.	ומ״ש זיו^ר הברית
־	814
החותך חיים לכל דד. הטיוב ומטיב לרעים ולטובים. היודע יצר כל״/צורים. הבל יכול וכוללם נחר. הלן בסתר'בצל" ישרי. הממליך מלכים ולו המלוכה. הנוהג בחסדו כל' דור. הסובל ומעלים עזן מפורךים. העליון ועינו• אל;לאיו. י הפותח ישער לדיופקי בתשובה הצופה לרשע'וחפץ בהצדמו. הקצר בזעם ומאריך אף.י הרחום ומאדים־ רחמים לרגז. השוה ומשוה קטון וגדול.
מוסף ליום כפור ףל קח ומ״שקחי וקים ומ״יש טוב לכל
ומ״ש יוצרם בבטן ומ״ש סל יכול ומ״יש לבדו הוא ומ״ש מלך עולם ומ״ש נוצר חסד ומ״יש סולח'סלה ומ״־ש עונה לתש ומ״יש פתוחה ידו ומ״יש צדיק ויישר ומ״יש ק#ח לכעוס ומ״יש לך לרציות ומ״יש'שופט צדק ומ״׳ש תמים פעליו
התם ומתמם עם תמימים.
תושגב לבדך "ותמלוך על כל ביחוד: סוניין האלי!
בכתיב על יד נביאך והיה יי לטלךעלכל הארץ ביום ההוא יהיה ׳יאחד ושטו אחד:
החזן אומר ובבן תן סחרך עד פטשלת זדון מן הארץ נלא® צ״ם:
ויאתיו בל לעבדך. ויברכו שם כבודך. ויגידו באיים צדקך. וידרשוך עמים לא ידעוך. ו-הללוך כל אפסי ארץ. ויאמרו תמיד ינדל יי. ויזבחו לך את זבחיהם. ויחפרו את עובדיהם. ויטו שבם אחד לעבדך וייראוך עם שמש מבקשי פניך. ויכירו כח מלכותך. וילמדו תועים בינה. וימללו את גבורתך. וינשאוך מתנשא לכל לראש. ויסלדו בחילה פניך. ויעטרוך נזר תפארה. ויפצחו הרים ינה. ויצהלו איים במלכך. ויקבלו עול מלכותד עליהם. וירוממיך בקהל עם. וישמעו רחוקים ויבאו. ויתנו לך כתר מלוכה:
ותמלוך אתה. ומפני חטאינו. ובעשור לחודש עד ושני תמירים כהלכתם. ו3ש3ת סותחין הארון	עד זכר למעשה בראשית נלאס צ״ט:
עלינו לשבח לארון הכ'ל.לתת גרלד, ליוצר בראשית'שלא עשנו כגויי הארציות"ולא ישמנו־ כמשפחות האדמה.
ץ —	.	... •ך ן- ץ*	•	•ך ■ך	•	. T **. f J J ך
שלא שם חלקנו כחם וגורלנו ככל המיוינם־ ואנחנו כורעים ומישתחוים ומורים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך
815 י«
מוסף ליום כפור
הוא שהוא נוטה שמים ויוסר ארץ. ומיושב !קמ בשמים ממעל . וישכינת עזו בגבהי מרומים: סו״ה הוא אלהינו אין עוד. אמת מלכנו אפס זולתו ככתוב מתורתו וידעת היום והשבת אל לבבן?. כי ץ הוא האל הים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד:
אלרינו ואלהי אביתינו היה עם פיפיות שליחי עמך בית ישראל. העומדים לבקש תפלה ותחנונים מלפניך על עמך בית ישראל: ד, רם מה שיאמרו הבינם מהשידברו. השיבם מה שישאלו. ידעם איך יפארו: באור פניך יחלבון. ברך לך ׳כיעין. עמך כפיהם יברכו]. 'ומכרכית פיך כולם יתברכו־!: עמך לפניך יעכירון. והם בת-ך ׳עבורון: עינך עמך בם תלויות. ועיניהם לך מיחלות: נשיים מיל אדון הקדש באימה. לשכך כעם ותימה. ועמך מסביבים אותם בהומה . ואתה מן השמים תימנית אותם לרחמה: עין נושאים לך לשמים. לב שופכים נכחך כמים. ואתה תשמע מן השמים: שלא יבשלו קלשונם. ולא ינקשו בשנונם . ולא יבושו בטשענם ולא יבלמו בם שאינם: ואל יאמר פיהם דבר ימלא כרצונך. בי חנוניך יי אלהינו המה חנונים . ומרוחמיך המה מרוחמים. כמה שידענו " אלהינו את אשר תחון ׳וחן. ואת אשי תרחם ירוחם: ככתיב בתורתך ויאמר אני אעביר בל טיבי על פניך וקראתי בשם " לפניך וחנותי את אשר אחון. ורחמת׳ את אשד ארחם: ונאמר אל יבימו בי ק וי ך אדני אלהים צבאית ואל יבלמו בי מבקשיך א ל הי ;׳מראל:
אירחילה
פותהין הארון	• ■י
לאל. אחלה פניו. אשאלה ממנו. מענדה רשיון. אשר בקהל עם. אישירה עזיו. אביעה ו־נניורת. בעד מפעליו: לאדם מערכי לב ומיי מענה לשון. ץ שפתי תפתה ופי !גירתהלתך: !היו לרצון אמרי כי ומגיירן לבי לפניך? צולי
ונואל’: סוגרי׳, הארון
אמיץ בדן בביר והב אונים. אישר מי!עשה כמעש גבורותיך אומץ עליות קרית על קרים, אף יסדת תבל על בלימה: בהיות עולם חשך וצלמות ועיפה. במעטה לבושך אור בקר הגהת. בין זדונים הצת בקרה הנורא. בצו־/ הקויתם לבלי!בסון חלה: גלית פני נשי והניצה תנובה. גן מקדם טעת לשעשוע מאמירך. גדיל מאורות תתמר ברקיע עזך גם צבא מזרות עמם צוית: די ישחים ולאים משעל 'צרתה. דמיון בריח לבירת יושבי גנים ד בוקרת
21G
מוסף ליום כפור	ר!ח
רגבים הוציאה ריומשים ושואפים. דר קנה ובצד, לארוחת קרואיך: הכנת טיבה ומסק־ וסוער אין. הקרצת'גולכם מחופר בתבנית חותמך. הפכת בהלדו טוהר נשם כזבולך הוקדם ומצלעיו עזר לו ?עדתה:׳’ וצייתו בלי לעוט מעץ הדעת. והפר צווי'כפתי בהישאת זוחל. ויעניש'בזעת אף לטרוף הקו: ואולת בצירים וערום עפר לחמיו: זרוי רבעו הקפית בבטן חומדת. זרעה וחול ידדה אבר ורועה צאן. זבח ושי־ הגישו למולך"יהד. זעמת ברב וישעתה' תשורת צעירי: המל רחמיו ישחת וערף אח. הלה פניך ושמת לו אות,חלו־שלישים קרוא בשמך לסמל." חיל נוזלים ’קראת וישטפום ואבדו: טעו גאים־ופצו סור לנגדך. טורפו בחום
היומיכם וזיורבו נצמתו. טעון גופר נושע כסגך־ת בעדיו: טפוליו הפרית ומלאו פני ציה. יעצו נאחדים לרובם עד לשחק. יוקישו נפצו ברוח סועדת וסער.‘ ידיד אתוי עבר ידעך בעולם. :חום זקוניו העלה לך לבליל: בשה תמים בוחר איש תם. בחשק ישיבת איוהליכם ונמשך אחריך. כיושר חניטי״ייוף היוצאת'מחלציו. כלו זרע אמת'ואין דופי לשרתך אויתה לוי איש הסירך. להבדיל מגזעו'מוקדש קך״שיקךישיבם. לקישור נזר קריש ולעטות אקרים. ליישב בכבדה"פנימה ימים שבעה מחזי״קי אמנה שבוע קודבב לעשור. ‘מפרישין כהן הראש־ כדת'המלאים: חזן מזיכב עליו מי חטארת לטהרו". זורק מקטיר ומטיב להתרגל
בעבודה:
נלוים אליו נבונים:ישישי שער. נואמים לו קרא נא בפיך.
נוגה תשיעי יעמידוהו בשער זקךים. 'נוי זבחי ’ייובם לפניו.יעבירו’: סמך'ביאת שמיש צירו ימעיטו. סאב לובן פן" "ברדם :קרהו. סבי שבטו ללמד חפן יוליכוהו. סמים לתמר בפנים איותו ישביעו סמר בשרו'והדמיע כי נחשד. סרו גם הם ובכה הגירו. שיה מדרש בפה ובכתב הגיון
T	־	״	V V	• ־	־	־	• 1 VI T I : ־	• I T
מוסף ליום כפור
סביביו ישעו לעוקרו עד חצות: עלצו רור1ם דשן בפיס ראשון. י עוד יפיסו לדישון פנימי"ומנורת. עקב קטורות פיס חדישים ישלשו.יערוך נתחים ״יחד פיס תרביע’: עלה ברק השחר כנם חצופה עליו פרשו זו מסך בוץ להצניע עודדה סותיו טבל ועט;והביס. עמד וקדש וקרץ תמיד השחר: פקד למרקיו״והוא" קבל וזרק. פירש הקטיר והטיב והקריב ונסך. פעלת כליל השלים ועיש בסדר. פרשו סדין לבן עוד כבראשונה:"פרוד, בקדש ישים קדיש ופשט. פסע וטבל לבני״ם עט■ וקדיש. פלוסים'ערכם מנים שמונה עשר: פ״אורים"לשרת בם למלך הכבוד: פרו" מוצב בין א״ול״בם למזבח. פנה ימה וראשיו נגבה מעקם: "ז! פגש וסמך ידיו על ראשיו.־ פשעיו י הודה ’ וב״חביו לא"טמן’: "
וכך היה אומר. אנא השם חטאתי. עדתי. פשעתי. לפניך אני וביתי. אנא בשם.
כפר נא. לחטאים. ולעונות. ולפשעים. שחטאתי. ושעויתי. ושפשעתי. לפניך אני וביתי. ככתוב בתורת משח עבדך מפי כבודך. כי ביום ד.ןה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיבם לפני «:
והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול" בקרישה ובטהרה. היו'כורעים ומישתהוינם וניופלים"על פניהבם:
: 7 :־דד	t	: •	•:־:־•	x : •	, ־־- v
ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
ואף הוא היה מתכוין לנטור את השם כנגד המברכים ואומר להם תטהרו. ואתה בטובך הגדול המעורר רחמיך וסולח לאיש הסירך:
צעד לילך ליו למזרח עזרה. צמד שעירים שם מהון עדה.
צמודים אהרם שדם בתואר ובקיומה. צגים לכפר עון בת השובבה: צהוב חלשים טרף והעלה מקלפי' צנח והגדיל לשכם גבוה ולצור,. צעק בקול־ רם ליי ’חטאות.
•**	יך	^ ■י 1.1 — •j> I ך•	״ T — •ך
ציותתיו ענו ליו וברכו את השם: צבע זהורית קשר בראש המשתלח. צגתיו אמן־ נגד בית שלוח: pn צלח ובא אצל פרו־ שנית וישלמטהו פני צור התודה:
ובך היה אומר. אנא השם. חטאתי. עויתי. פשעתי. לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך. אנא בשם. בפר נא. לחטאים. ולעונות ולפשעים. שחטאתי.
218
ישעייתי. ושפשעתי. לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך. ככתוב בתירח משה עבדך מפי כבודך. כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאת־בם
לפני יי.
והנהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את ה#ם הנכבד והנורא מפוריש יוצא מפי כהן גדול בקרישה ובטהרה. היו כורעים ומישתחוים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
ואף הוא היה מחכוין לנטור את השם כננד המברכים ואומר להם תטהרו. ואתה בטובך הנדול מעורר רחמיך ופולח לשבט משרתך.
קח מאכלת חדה וישחטו כסדר. קבל דם במזרק ונתנו
T :	T ־	V V ־: :

לממרס. קריישתו ומס עד עת הזיד־ו. ר)פוי פן יהי ותועדר סליחה: קיוח ליוחישיות חת במחתת פרדם. קלה וגלדידך }ארוכת,יד. ר,דר לתוכה עלשה ין3’1 ™ליס. קרבו לו בזך וקדושת דקה. קלט והפן והריק לתוך בזך. קפץ מהתה בימין ובזך בקזימאל. קייש צעדיו לפרכיות וקרב לבדים: קטורת שס״בינימו ועישן דצא: רובה ממרס מנו נטל דם:’י רצף ונכנס וקם בין שד:ם: m) רצוי הזיות טבל והצליף במלין. רום מעלה אחת ומטה ישבע: '
וכך היה מונה. אחת. אחת ואחת. אחת ושתים. אחת ושלש. אחת וארבע. אחת וחמש. אחת ושש. אחת ושבע.
רץ והניחו בכן וישחט שעיר. רצה וקבל דמו באגן קדיש: חזן תל ועמד מקיום ויעוד ארון . רצה הזיות כמעשה דם פר:
j ־	T
וכך היה מונה. אחת. אחת ואחת. אחת ושתים. אחת ושלש. אחת וארבע אחת וחמש. אחת ושש. אחת ושבע.
רהט והניחו ודם פר נטל. רגליו הריץ וצג חוץ לביודלת: חזן רקמי פרוכת יז כמשפט כפורת. רגיש ושנה והזה מדם שעיתי
שב וכללם וחטא מזבח סגור ישבע על טהרו ובקרניו ארבע: חף'שקד ובא אצל שעיר חחי. שגייון עם וזדונו יודה לאל:
וכך היה אומר. אנא השם. חטאו. עוו פשעו. לפניך עמך בית ישראל. אנא 1	219

מוסף ליום כפור
נפר נא. י!חטאים. ובעונות. ובפשעים. שחטאו. ושעוד. ושפשעו י!פניך עמך בית ישראל. ככתוב בתורה משה עבדך מפי כבודך. ביום הזה יכפר עיניכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם-לפני יי.
ןהכוזנים והעם העומרים בעזרה, כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא. מפורש יוצא מפי כהן גדול בקךישד ובמהרה.־ היו כורעים ומישתחדמ ונופלים על פניהבם. ואומרים ברוך ישם כבוד מלכותו לעולם ועד:
ו:.ף הוא היה מתבוין לנמיר את השם כנגד המברכים ואומר להם תטהרו: ואתה בטיבך הגדול מעורר רחמיך וסולח* לעדת •שרון.
שגרו ב:ד איש עתי למדבר עז. שמך כתמי זו שאת למרה ישן סלע הרפו וגולגלידךדישברו עצמיו כנפך כל־
יוצר. שח זה אחז פר ושעיר ך,רע. שלף אימורים וגליו!—i קלע לשרוף. שאג סדרי יובש קדיש ופשט, ישלש יוטבל פזים עט וקדיש ד תכף ועש אילו ואילי עם. תרב חטאת ומוספי! הקריב כחוק. תי וקדש פשט טבל וקדש. תכריך בדים עט ונכנס לדביר: תכונת כלי קטורת'הוציא וקדיש. תלבוישת מדיו הפשיט וגנז נצח. תרגל וטבל חרוצים עט וקדש־ תמיד הסדיר ותמרי ונרות'העלה: תכל עבודות ;ד ורגליקדיש. תמס טביליור־ת חמשיוקדושיבם עשרד־*. תוארי מגמתו כצאת השמיש בגבורה. תקף ודך ועטר־׳ בגדי הונו: תמה תלוה ציר נאמץ לבית.'תגלי בהתבשר הושלג אודם'תיולע.־ תעדה ישע תעטה מעיל צדיקה־*.. תפיק צהלה תביע דיך וחדירה: תלולי רובם' הרעיפו זרזיף טלם. תלמי שדי רוו תת'יבולם. תודה נתנו'אוספי יזרע ־שליום. תחלה בשרו נושאי אלמות ברנן':־ תחתיות א.ךך צבי זמר שמעו. תנו צדקותיו חצך הוליכי נתיבות. תק־ור־ת שולחיו אמון לאי אכזב. תוחלתם בצנת שלג ביום קציר: מציואתם רוחצו מטנף צחנתם זבו'שלמים תמימים בכיור בפימויזוכזכו". להגיד כי כטהרם מקור מים חיים. מקור, ישראל מנקס מים נאמנו: בטוהר ובנקייון ינקו ויוטהרו:
• . t -	; ־1 I ־ * T : • I T* J I T * : - í T V: V
220
מוסף ליום כפור	קיא
;הדיישו יחדישי בקרים מכסם :צוחצחו. רוטטות אל יהגו בגרונם. בלשונם" רון בפימיו שיר הרש. יגילו ברעד יעבדו ביראה. קדוש ישראל מקדיש קדושים. לשנן לרנן לתופף ולצלצל. ולנצח בנגינות ולהנעים זמר: נחבקים בעוז ימך
: ־ : ••	ר ־ ׳”	T v: V	V V י I	:	: • ן
דוממה. ירד נתמכים במלאה צדק. מישובים לבא שעריו ברננה וששון ושמחה:שיגו נצח: ששים וגילים בישמו בל 'היום הדים בשמחה את פניו: חף זיו אורם בשחר :בקע. קולם ישאו ררונו" בגאון צור עולמים: אשרי העם שככה לו. אישרי העם שיי אלהיו:
־־	: ” T VJ T V T T
ויום טוב היה עושה כהן גדול לכל אוהביו כשנכנס בשלום ויצא בשילום בלי פנע.
וכן הי תה תפלתו של כהן נדול ביום הכפויים בצאתו מבית קודש הקדש ס בשלום בלי פנע: יהי יציק מלפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו שתהא השנה הזאת הבאה עלינו לטובה ועל כל עמך בית ישראל *.
שנת אוצרך הטוב תפתח לנו: שנת א'וםם.שנתברבר", שנת גדרות טובות מלפניך. שנת דגן תירוש ויצהר.
ישנת הדוהה והצלחה וקימים! ישנת ויעוד בית מקדש ך.' שנת דל. שנת"הלם טובים מלפניך. ישנת טלולה וגשומה‘אם שחונה. ישנת :מתיקו מגרים את תנובתם. ישנת כפרו־־, על בל עונותינו‘. ישנת לחמנו ‘ומימינו"תברך. ישנת משא ומתן". ישנת נבוא לבית מקדשנו. שנת שובע. ישנת ע1־נ.ג. ישנת פרי בטננו ופרי אדמתנו תברך. שנת צאתנו יובחנו תברך. ישנת קהלנו תושיע. ישנו־־/ רחמיך :כמרו עלינו. ישנת שלום ושלוה. ישנה שתוליכנו'קוממיות לארצנו. שינה ש״לא תפיל אישה את ןר־י בטנה. שנה תעלנו ’שמתם לארצנו. שנה שלא :צטרבו עמך בית״ישראל זה לזד", ולא לעם אחר בתתך־ ברבה במעשה ידיהם ועל אנשי השרון תרת איומה: יחי" הציון'מלפניך, :: אלהינו ואלה' ""אבותינו שלא:עשו בת הם קבר הם:
אמת מה נהדר היה כהן גדול בצאתו מבית ר,השי הר,הישים'
?v v	־	t.ד	״ו-	־	- ״ -י • "  ו-
בשלום בלי פגע:

ד \:	•• -:ti
מוסף ליום כפור באוהל הנמתח בדרי מעלה. בברכו,ים היוצאים'מזיו החיות. כגודל גדילים בארבע קצוות. כדמות הקישת בתוך ך,ענן. כהוד אישר'הלביש צור אצורים:
מראה כהן מראה כהן מראה כהן מראה כהן 'מראה כהן
כורה הנתון בתוך גנת המד. כזר הנתון על מצח מלך. מחסד הנתן על פני חתן. בטוהר הנתון בצניף טהור. י ביושב בסתר לחלות פני מלך. ככוכב הנוגה בגבול מזרח. י
מראה כהן מראה כהן מראה כהן מראה כהן מראה כהן מראה כהן
כל אלה בהיות ההיכל על יסודותיו. ומקדיש הקדיש על י מכיוניותיו. וכהן גדיויל עומד'ומישרת. דיורו ראו ושמחו: אשרי עך ראתה יכל אלה. הל״א למשמע אזן'דאבו־־־.
נפשנו: אשרי עין ראתה אהלנו בשמחת קהלנו.
הלא למשמע אזן דאבה נפשנו: אישרי ע!ן ראתה גילנו. ריצת קהלנו. הלא למשמע אזן דאבה נפשנו':" אשרי עין ראתה'המשוררים. וכל מיני שיירים: הלא למישמע אזן דאגה נפישנו: אישרי ע!ן ראתה זכור המתכץ חי ביו״שכן: הלא למשמע אזן דאבה נפשנו: אשרי עין יראתה שימחת בית הישיואבה. עם שואבת רוח הקדיש רוחי'נדיבה הלא למשמע אזן דאבה נפשנו: אשרי עין ראתה פרישת כהן ברשם. צועק אנא הישים. הלא למשמע אזן דאבה נפשנו: אישרי ע:ן ראתו־ח קהל קדיוישיכם! רוגשים בבית קרישי הקדשים הלא למשמע אזן דאבה נפשנו. אשרי עוץ ריאתה ישני המלבן* משעיר הקרב{.' הלא'למשמע אזן ךאבד־ה נפשנו: אשרי עין ראתה תמירים קרבים. בשער בת רבים.
הלא למשמע אזן דאבה נפשנו:
מוסף ליום כפור	קיב
אבל ערביות אניותינו החריבו נוה. וחטאתינו האריכו קציו. אבל זברון־דברים תהא סליחתנו. וענוי נפשנו תהא
ן—י J- ; I • • T-	•	•	••	••*ך*.	•	—	•	.e	•	••
בפרתנו. על כן ברחמיף הרבים נתת לני את יום הכפרים הזה ואת ייום מהילת העון הזה לסליחת עיון ולכפרת פישע: יום אסור באכילה. יום אסור בשתה.. יום אסור ברחיצה. יום אסור בסיכה. יום אסור בתשמיש המטה. יום א״סור בנעילת הסנדל. יום שימת אהבה ורעות. יום עזיבת קנאה ותחרות. יום שתמהיול לכל עונותינו*. ובעת ובעונה הזאת גלוי וידוע לפניק לפני כסא כבודק שאין לנו לא מנהל כימים הראשונים. לא כהן גדוד־1 להקריב כרכז.‘ולא
-T •	•	ך! T	: ־:I J - :|T •L
מזבח להעלות עליו כליל:
ומרוב עונינו:
אין לנו לא אישים. ולא אישם. לא בדים. ולא בלולות.
לא גורל־1. ולא‘ גחלי איש. לא דביר ולא דקה. לא היכל. ולא הזיה. לא וידוי. ולא פר חטאת. לא ייח. ולא זףקה. לא חטאת. ולא חלבים. לא טבילה ולא טהרה. לא ;רוישלנם. ולא נעריהלבנון. לא כיור ולא כניו."לא לבונה ילא לחם הפנים. לא־ מזבח. ולאי מנחה. לא ניחוח ולא נסכים. לא סלת. ולא סטים.* לא ערד. ולא עולה. לא
•T*	|	•• •	— •	ןן״י• | •	T
פרוכת. ולא כפורת. לא ציון. ולא ציץ הזהב: לאקטורת. ורארהבן. לא דיוקה . ולא ריח ניחיוח.לא ישי. ולא שלמים. לא תודה. ולא תמירים. כי בעונותינו ובעונות אבותינו חסרנו כל אלה:	•
ומעת חסרנו כל אלה:
תכפו עלינו צרות. תלאות עברוראשינו. שחתו ישועה ואץ. שליום והנה קפדה. רבו הקמים עלינו', רמו וגם נשאו ראש. קצנו בעיול״עליזים. קישר, עלינו סבלם. צבי אתז חנפה עלינו, צמחה ולא לברכה. פנינו להרבה
מוסף ליום כפור
והנה מעט. פח נפש בא באסמנו. עשקו זתים שמנט. עשותס ולא מלאו ספק. סמדר אם ;רבה כים. סבאו לא ישפיע יקב. נארח אבי שיח. נלקחו מטעמי אוכל. ממכלאות צאן ערלים דלו. מגז וממך ומהריון'. לזנב ולא לראש חושינו. לעבוט ולא הועבט לנו כחנו לריק ובהלה. כלוח טבלי שכר !ד כל עמל בכשרון. ירדה ואץ ימי !הדק טלטלנו מים ועד:ם. טרפם לא ספקלמו. חשיבה לעין משתכר. חישב שכרו למפח זועמו מלוה ולוה. זה בזה ישלחו מעתה. ונלאו!די ממציאי!ד. ועשיר לא הונן רש. הן ארן נמכרה ב!ד רעים. המון בה לא מצאו חח ׳דביר ניתאלהינו שמם. דרכנו מאנו להצליח. גיל נרה ישבת. גילה ללבבנו מה נעל. באין ארחתיאב תמיד."בכן'בטן בנים תחסר. ארון בית כאורח במלון. איפר,'נמצא מנוח:
ומשחרב בית מקדשנו:
.תנות צרות לא נוכל! ישבר בכל יום ואנחה. רכתהכנו חלחלה. קרן חדה עד עפר. צרי עין מצאו!ד. פועלי שקר דדל עשו עושי צדקה לא נראו. שונאי בצע לא עמדו. נדמינו ככלי ריק מכל נשארנו־ ערומיט לא נבוא ולא הזיון בנו כעורים נגשש ונלך. יום יום נאמר מה בסופנו: טוב מות מחים אמרנו. חללנו תלרם מנגד. זרים לראש ואנחנו לזנב. ומה נעשה וחטאינו עשו. הן אנו כלא היינו. דלים נבזים ושפלים. בערלים מאוסים ובזרם. בני נכר כשלו בנו. אמרנו נגזרנו אבדנו. אדון הקל עלנו. ושלח ישעלנאלנו: אלחינו ואלהי אבותינו:
אל תעש עמנו כלה. תאחז חך במשפט. כבא תוכחה לנגדך. שמנו מספרך אל תטח. גשתך לחתום מוסר רחמיך. ;קדמו חזך. דליות מעשים כישוריך! זקרכ צדק מאליך הורנו מד,שנצעקלפניך. צ!ה ;שועתינויכמפגי י

מוסף ליום כפור	קיג
ותשיב שבות אחלי תם. פתחיו ךאד־־ז בי שממו: זכור שחתה לא תישכח עדות מפי זרעו. חותם תעודה תתיר. סורק שים בלמודה. מכור אגן הסהר. נא אל'יחסר המזג יה'דע את אשד ידעוק. מגר עם לאיךעוק\כי תישיב לבצרון. לכודים אסירי התמוה:
והן אנו עתה:
בתועים ואין לבקש. כשבוים ואין לשובב כרעביכם ואך להאכיל. כקנוים ואין לקניות: כצמא־ ם דאין להשקיות. בפתאים ואין ללמד. כענפים ואין להשיב.’?שנואים ואין לאהוב. בנהדפיכם ואין לקרב. כמנוךיבם ואין להתיר. כלקוחים ואין אדונים בכפופים [אין לזקוף ביתומים ואין להם אב. כטמאים ואין לטהר. כחסרים ואין למלאיורת, כזנוחים ואין לזכור. כתומים ואין להם'מנוחה. י כדלים ואין לחננם. כגריכב ואין לקבל. כבזויכםלאין לכנר, כאבלים ואין למנחם. כאנוסים ואין מנוס: •
אלהינו ואליהי אבותינו:
אם תעינו לא תתענו. אם ישגעו לא תשלנואם רחקנו קרב נא; אם קרבנו לא תרחק אם צעקנו לא תעלים אב פשענו לא תפרע. אם עדיני לא תיטור.-אם סרנו לא תסיר. אב נקמנו לא תלחם. אם מרינו לא תמרנו. אם ׳ רצנו לא תל הין. אם בחשנו לא תבלה. אם ירדנו לא תטביע. אם טעינו לא תטאטאנו. אם חבלנו לא תחבול. אם זרנו לא תזכור. אם ויכהנו לא תוכיח. אם הרשענו לא תהדוף. אם דפקנו לא תדחה. אם געלנו לא תנעל.
־ אם בנו לא תמאס. אם אשמנו לא תאבד:
וברוב עונינו:
תאוח לב לא השגנו. שקט קוינודבא רוגז. רום קרן והנח שפלה. קרבה קמיעה אמרנו ונתרחקה. צפינו לטיובד: י
Marhsor Xom l	א0ג	V

מוסף ליום כפור
וברחה מטנו. פח נפש. בא באסמינו. עצביון במשלח חיינו שמחה ערבה מארץ. נארר״ו" יבולי שדה (ברכותיה) מעט
* : T : ^ T ״ V / | V V.־ ÍVJ	*. •י T V : • V T :
מהרבה נביא. לחמה לרזון ולא לשובע. כוחה לא תוסיף תרת. ידי עמליה מוטטו. טרפכש לא :מצאו בה. חלב משמניה לזד״ם. זמורות ערניהלנכרים ונמכרה ארץ ביד רעים. היק בצע לא מצאובה. דמינו נם ממצוא:ד.’ גלד־ת שכר היצוקים. בעיונינו בית מקריש אל חרב. אסף"חסד
מכל אנוש:
אליהינו ואלהי אבותינו:
תאמר למחות אשמינו. תבא לחריש :מינו תגלה ישנת שליומינו. תרגיל לגדל את שמינו". תהדוף מהדוס מתקוממינו תופיע ממרום לרוממנו. תזכור רחמיך לרחמנו תחיש מנחם לנחמנג תטהר'שמצת טענו. תידע כי אתה הוא אלדוינו תכפר יעון זדיוננו. תלוי ראש ‘תתן להחי״ינו תמחול על,ישות מדינו: תנאיום להעצים פרענו. תסכית שפיכת שיחנו. תענה עתר פצחנו'. תפנה לקיומם מזבחנו. תצדיק ניב שפתינו תקרב "קץ משיחנו. תרצה ריח ניתוחנו. תשיובב מקצוות נ״דחנו. תתמכינו וכאזור תדביקנו: אליהינו ואליהי אבותינו:
VI ••	-.״•*־••
אורך תןריח לחשיבה. ברחמים גדוליס תשוב אליה.
גלה לה’יום ישועה בלב דברך תישלח ותרפאנו.
האר פניך אלינו ואל תשכחנו לנצח. זכות הררי־ קרס זכור. חטאת נעורים אל תזכור"טמאו-. מעלינו תסיר. יךידור־ת נפשך אל תישכח.־כלולורת אהבתינו תזכור. ?־1בתנו ^חריזל. במדבר מישבנו ונרוץ'^חריה.ינחנו והביאנו א°7' חדריך:‘ סעדנו וסמכנו ונתח. עדת כי השמיענו קולך."פצנו משאון גלים. צולה תחריב באפך. פומה בחרונך עלי [לים. ־רומה עזך ורומם שפלים. שבור
מוסף ליום כפ׳ור	קיד
רשע. תמליך למיך בקראי שטף. תייד ע לעין כל אטים. כי אין אלוה מבלעדיך'.' כי תביאנו להר כ,רשף. ותשמהנו "י בביתמקךשך:
אלדזינו ואל־הינו אבותינו:	. ז -—
אופל אלמנה תאיר. כוחו בוכייה תבהיק. גיל גלמודה תגיש. דלף דמעתה תדמי ם, הר השמם תהדר.
ותשוב ואליו תופיע.' זידד-ר זבולך תזריח.'הרר חפתך תרודש.' טנף מטאתה תמהר.‘ יופי יקרת וע:סרה כדכוד כבודה תביוננה. ליאורה לאמיבם תלות. 'מלך מכבודך תמלאה נצח נצחים תניוססה. שובע שמהות'תשביענה. ענן עשן ’תעטיקנה. פנת'פתחיה תפאר. צדק צנועיכם תצמיח. קמי ־קהליה תקיא ! ידגש דגלים תריץ. שבטיכם ‘שכחת ולשובב.יתקרא תשרוק' ותתקע. כי תביאם להר ’־־’ ־ ^:1־יתשפחם^ת^תף:' אליהינו נאלהי אבותינו:
תתן אחרית לעמך. תשיב מקדיש לתוכנו. תשמכם הר ’ מרום הרים יתקומם קרן גרועה." תצהיר מחשכי אווי. תפאר יושבת בררי. תעטה כה מלוכה לבדך. תסיר חרפה מעיר. תנער זדים מזנולך. תמציא צרקחלערתך. תלבב את רעיתך. תכרות לה יבלית חדשה!'לקר נפישה בעיניך. תטהרנה במים טהורים! תחנה בעיר חנו־ת'דוד. תזקוף קומת תמרה. תודיע לכל אהבתנו. תהלך בקרב מתנותינו. תדרוש יגאלה לגלותנו. תגלה קץ לקניותניו.־ תבא מהרה •"לרחמנו. תאמירנוילך ונאמירך לנוי:
ומרוב עונינו:	י	. ".
תעינו מאחריך. .ישיגנו מטצותיך. דוחקנו מבירת מילנו קלקלנו ארחות עולם צעדינו לא.יישרנו. פשענו לשםזקךשך. עזבנו תורתך. סרנו מאמרי פיך. נאצןוך במעשה ידינו. מרינו ומרדנו בך. לא שמענו לדברי נביאך
מוסף.ליום כפור ■ י כעסנוך ולא בק־שנוך. יראתך מלב שכחנו. טהררתןן כמעשה ידינו טמאנו. חטאנו לך יי אלהינו. זעמנוך ברוב עונינו ואמצנו את לבבנו. הקשינו אתערפנו: דברך אחור וז־שלכנו. גדלתך לא הנדנו. ביתך נהרס בעונינו. אורך נתץ בחטאינו:
מה נדבר פני מיישרים דובר.Tומה נענה לממנו מענדח. ומהנצטדקה פני ליובש צדקה. גמלנו טובות ושילמנו רעות. ומה יש לנו עוד צדקה ולזעוק אל פני המלך:
ובכן תן פחדך בי! חנון ורחום אתה רוו! !יוגט אוון סליחות י5מוסף.יום כפיר. ריקוועדטט 1'<טט 12.
זכור רחמיך י; וחסדיך בי מעולם הטה: אל־1 תזכר לנו עיוניות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דילוגו מאד:
זכרנו ך ברצון עמך פקדנו בישועתך: :זכ־ורעךתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה 'שכנת ביו: זכור ”'חבר־/ ירושלים■ אהבתצייון אל תשכח לנצחוזכיור זי:לבני אדום ארת יום זחישלזם האומרים ערו ערו עד היסוד בה: אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מיועד: זכור לאברהם ליצחק' ולשראל־1 עבדיך אישר נשבעת להם בך ותדבר אליהם איבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעיולכב: זכור לעבךך לאברהם לשחק ולי״עקב אל תפן אל קשי העם הזה!אל רשעו ואל חטאתו: אל נא תשת עלינו חטא—/ אשר ניואלנו ואשר חטאנו:	.
חטאנו צורנו סלח לנו ייוצרנו: •
אלה אזכרה ונפשי עלי אישפכה. כי בלעדנו זדים כעוגה כלי הפוכה. כי בימי קיסר לא עלתה ארוכה־.. לעשרה הרוגי מלוכה: בלמדו ספר מפי משולי ערימת. והכך ודקדק בדת רשומת. "ופתח בואלה המשפטים וחישב
מוסף ליום כפור	קש
מזימת וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת. חסאני גבה לב בל:על עונד אלילים. וצוד, למלאות פלטירו נעלים. וקרא לעשרה חכמים גדולים מביני דת וטעמיה בפלפולים: ךניו משפט זה לאשרו. ואל תעותוהו בכזב״לאמרו. כי אם הוציאוהו לאמתו לאורו. כיי:מצא איש גונב נפש מאחיו מבני:שראל והתעמר בו ומכרו: חסאניהם כענו-לו ומת הגנב ההוא. נם איה אבותיכם אישר אחיהבש מכרוהו. לאורחת יישמעאליבם סחרוהת־ובער נעליכם נתנוהו: ואתם קבלו דין שמ:ם עליכם. כי מימי אבותיכם לא נמצא בכם. ואם היו״בחדם ך\ית דנם לפניכם ואתם תישאו עון אבותיכם: חטאני זמן וזנה לנו'שלישדת ימים.
עד שנדע אם נגזר הדבר ממריומיכם. אם אנו היביכם ואשמים. נסבול בגזירת מלא רחמים: חלו וזעו כלמו. על רבי ישמעאל כתן גדול נתנו עינימו. להזכיר את השם לעלות לאדונימו. לדעת אם יצאה הגזירה דאת אלהימיו חטאני טהר רבי ישמעאל והזכיר את השם בסלורים ועלה למרום וישאל מארת האיש לבוש הכריס. ונם קבלו עליכם צדיקים ידידים כי כן שמעתי מאחורי הפרגוד כי בזאת אתם נלכדים: ירד והגיד לחביריו מאמר אל. וצוד בל!על להרגם בכה ולאל. וישנים מהם הוציאו תחלה שהם גדולי ישראל . רבי ישמעאל כהן גדול ורבן'שמעון בן גמליאל נשיא ישראל: חטאנו כרות ראשיו תחלה הרבה מנו לבעיון ונם ליו הרגני תחלה ויל אראה׳ במיתת משררת דר מעון. להפיל גורלות־צוד, צפעון. ונפל הגורל על רבן שמעיון: לשפוך־ דמו מהר כשור פר. וכישנחתך ראישו נטלו וצרח עליו בקול מר כשופר. אי הלשון הממהרת להוריות אמרישפר. ואיך עתה לוחכת את העפר: חפאני מה מאד בכה עליו בחידה, בת בליעל לקול בכיתו עמדה

.מוסף ליום כפור
תואר זיפיו בלבה חמדדת. ושאלה מאת אכילת ■חיתו להעמידה: נאץ בל!ער דבר זה לעשותו: להפשיט עורו מעיל פניו שאלה מאתו. ולא מ?ע ממנה דבר לעשותו. וכשהגיע למקום תפליץ צרח בקול מר ליוצר נ־שמתיו: "־־אנו שרפי מעלה צעקו במרה. זו תורה וזו שכרה עוטה כשלמה אורה. ארב מנאץ שמק הגדול והנורא! מחרף ומגדף על דברי תורה: ענתה בת קול מישמיבם. אם אשמע כול אחר אהפוך העולם למים. לתוהו;ביותו אישית הדומים. גזירה היא מלפני קבלוה מקימי דת י1מ:ם:"חטאנו פקידיבם נהרגו מאחרי ישבת כנסיות. מליאי מציות כדמיון ובזויות ותוציאו את רבי עקיבא דורש כתרי אותיות,"וסרקו בשרו במסרקות פיפיות': צו״ה להוציא רבי חנניה בן תררייון מבית אולמו. וקחבילי זמורות שרפו גלמו. י"וספוגים י של צמר שמו על לביו לעכב עצמו." ובישנסתלקו מ!ד נשרף וספר תורה עמיו: ^ קוננו על קדושים עם לא אלמן כי י על דבר מועט נהרגו ו?'ש«ך דמן. ולשם 'שמ:ם מסרו עצמן בהריגת רבי חוצפית המתורגמן : ‘רערה״תאחוז" כל שומע שימוע. ותזל כל ע:ן דמוע."ונהפך" לאבל כל"שעשוע. בהריגת רבי אליעזר בן שטוע: חטאנו שחתנו צוררי ומעני. ומלאו כרסם מעדני. והישקוני מי רוש ולעני. בהריגת רבי ח״ניינא בן חכינאי": תקיפו עלינו צרות מצות להפר. ומאנו לקחת היון*וכופר. כי’אם נפשיות" הוגיות אמרי"שפר. כמו רבי:'שבב הסופר: חטאנו יחתונו בני עדינה השוממה. הרעו לנו מכל מלכי אדמה. והרגו ממנו'כמה וכמה. "בהריגרת

t ן - t
רבי:הורדת בן זימא: דברת בית יעקב אש ובירת ייוסף להבה."הן עתה קש אורם כבה. חייזעוך קמתם בביעור היום הבא. כי הסכימו"להרוג עשרדת צדיקים. עם רבי ;הודה בן בבא: חטאנו ז^ת קראתנו״ו״ספרנו בשנון. ושפכנו
מוסף ליום כפור	קטז
לב'שפול דאבון ממרום חסכת תחנון. יי יי אל רחום וחנון: חנון'הביטה ממרומים. תשפוכת דם הצדיקים והצמית חמים. תראה בפרגוד^ והעבריי כתמים. אל מלך יושב על כסא רחמים:
זבור לני ברית אבות. ודוי ע״ח ניז דבר, התורה הזאת נ״א כל נדרי, דאן זאנט סא; ווייטער ודוד עבדך:
ודוד עבדך אמר לפניך שגיאות מי יבין מנסתרות נקני: נקנו זי אלהינו״מכל פשעינו וטהרנו מכל טומאיותינו חרוק עלינו" מ;ם טהור״יס וטהרנו ככתוב זעל:ד נביאך וזרקתי' ;עליכם מים טהיוריבם וטהרתם מכל טמאותיככם ומכל גלוליכם אטהר אתכם: ואתה רחום לקבל שבים ועל התישובדח'מראשי הבטחתנו" ועל התשובה עינינו לך אל תירא.יעקב ישובה‘בנים שואבים ישובה ישראל: הנה לא ינוס ’ולא ;יישן שומר ישראל: ככתוב על יד נביאך ישובה ישידל עדיי אלהיך כי כשלת בע״וניך: ונאמר קחו עמכם דברים וישובו"אל;; אמרו אליו כל תשא״עון וקח טובדנישלמה פרים שפתינו": מנדה וגמורה בסוד חכמי תורה אשרי מי" שלא נברא": ומאהבתך י; א״להינו שאהבת אתישךאיד־‘ עטך. ומחמלתך מלכנו’"שחמלת על בני בריתך נתת לנו יי אלהינו את יום השבת הזה ואת יום צום הכפרים הזה למסילת חטא ולסליחת עיון ולכפרת פשע: י
יום אתא לכפר פשעי;ישנה.	היום
ביאתו אחת בישנה:
ככתוב בתורתך"ןה;תה זאת לכם להקת עולם לכפר על בני"ישראל מכל חטאתם:
יום זה נתן תעודה לעם זה.	היום
חל ביו ציר סלח נא לעיון העם הזה. ■ ככתוב בתורתך סלח נא"לעיון העם הזד־ה כגדל חסדך
831
מוסף ליום כפור
-וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד דינה. וישם נאמר: ויאמר ע סלחתי כדברך: בעבור ככיור'שטף המצא לנו מיוחל וסולח סלח נא למען שטף: י יום מחילה בשרת לציר ברשם. י י	היום
נתיצבת עמיו וקראת בשם:
ככתוב בתיורתך וירד « בענן ויחוצב עמיו שם ויקרא בשם יי: בעבור כבוד"שמק המצא לנו רחום וחנון רחם נא למעז שמק:
יום שוממות היכלך הביטה.	היום
תדון הטה לנו להביטה:
בכתוב בדברי קך־שך הטה אלהי אזנך ושמע פקח עיניך וראה שממיותינו והעיר אישר נקרא. 'שמך עליה כי לא על צדקותינו אנחנו טיילים תחנונינו לפניך כי" על יהנדךהרבים: בעבור קביוד שמך המצא לנו שיוטע תפלה ישמע תפלתנו למען שמך:
מי אל כמוך.
י אדיר ונאור. בורא דוק וחלד."	מי אל כמוך:
גולה עמוקות. דובר צדקי־ת.	מי אל כמוך:
הדור בלבושיו. ואין זולתו. .	מי אל כמוך:
ווקף כפופים. חיונן דלים.	מי אל כמוך:
טהור עימם. יושב שמים.	מי אל כמוך:
שיוכן שחקים. תומך תמימים.	־ מי אל כמוך:
;ושא עיון. ועובר על פשע. ־	מי אל כמוך:
ככתוב על!ד נביאך מי אל כמוך נושא עיון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי הפץ חסד הוא: ישוב’רחמנו.יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ;פ כל חטאתם: וכל חטאת עטך בית ישראל תשליך במקום אישר לא תכרו ולא:פקרו. ולא:עלו על לב לעולם:
ונאמר תתן אמת ליעהב חסד לאברהבם אשר נשבעת
 - « V I V V: I - • 	:-ד 1	T T - I • V “I T T : - t fV
לאבתינו מימי ר,דם:
-ד ״	״	- v| v
אי״א סהל לעוניתינו. רצה וטידים נ•! עו ענדע דוכנן »נען נ8ך פוטף ראש השנה
6א® ערשטען מאג:
פוו/חין הארון	7	י
היום תאמצנו: א0) היום תברכנו: אמן הייום תגדלנו: אמן היום תדרשנו לסיובה:אמן היום תישמע 'שועתיני: אמן היום תכרזבנו לחי.ים טובים: אמן חיום תקבל ברחמיבב וברצון את הפלתנו:««! היום תתמכנוי^ימין צדקך: אמן
סוגיין האוזן
כהיום הזה תביאנו ששים ושסחים בבמן שלם. ככתוב על !ד'נביאך והביאיותים אל הר קרישי ושמחתם בבית תפלתי.' עולותיהם וזכחיחם־לרצון על כזבחי. כי ביתי בית תפלה.;קרא לכל העמים. ונאמר-יצוגיגי לעשות את כל ההקים האלה ליראה את ;יא ל חינו 1 לטיוב לנו כל הימים להיתינו כהיום הזח. ונאמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשיות את כל המצוד. הזאת לפני יי אלהינו כאשר צרנו: וצדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום יה;ה לנו ולכל :שראל עד העולים: י ברוך אתה;י עושה השלום:"קד־ששלס
קריאת התורה למנחה יום כפור
ומוציאי! ה״ס והקהל אומר ויהי בנסרע. כריך שטיח. נדלו. נלאס י״ד:
וידבר יהוד, אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אני יהוד, אלהיבם: כמעשה ארץ מצרים אשר ישבת!! בה tó תעשו ובמעשה ארץ בנען אשר אני מביא אתכם שטה לא תעשו ובחקתיהם לא תלבו: את משפטי תעשו יאת הקת׳ תשמרו ללכת בהם אני יהוד, אלהיכם: ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשי יעשה אתם האדם וחי בהם אני יהוד,: לוי 0 איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני יהוד,: ם ערות אביך וערות אמך לא תגלה אפך היא לא תגלה עדותה: פ ערות אשת אביך לא תנלה ערות אביך היא: 0 ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה עדותן: ם ערות בת בנך או בת בתך לא תכלה עדותן כ׳ עדותך חנה: ם עי־ות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך הוא לא תנלה עדותה: ס ערות אחות אביך לא תגלה
שאיי אביך הוא: ס עדית אחית אמך לא תגלה כי שאר אמך הוא: 0 ערות אחי
1> 93
קריאת התורה למנחה יום כפור
אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דדתך היא: ם ערות כלתך לא תנלה אשר! בנך הוא לא תגלה עדותה: ס ערות אשת אחיך לא תנלה ער־ת אחיך הוא: 0 ערות אשד. ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותד שארה הנה זמה הוא: ואשר. אל אחותה לא תקח לצרר לגלות עדותה עליה בחייה: ואל אש ח בנדת טמאתה לא תקרב לגלות עדותה: ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה: ומזרעך לא תתן להעביר למלך ולא תהלל את שם אל חיך אני יהוה: מפטיר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא ז ובכל בחמד, לא תתן שכבתך לטמאה בה ואשד. לא תעמד לפני בהמה לרבעה תבל הוא: אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הנוי□ אשר אנו משלח מפניכם: ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקא הארץ את ישביח: ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבת האלה האזרח והגר הנר בתוככם: כי את כל התועבת האל עש• אנשי הארץ אשי לפניכם ותטמא הארץ: ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה .את הנוי אשר לפניכם כי כל אשר יעשה מכל התועבת אחלה ונכרתו הנפשית העושית מקרב עמם: ושמרתם ־את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם אני יהוד. אלהיכם:
הפטרה למנחה יום כפור בתרי עשר ביונה ס• מן א׳:
ויהי דבר־יהוה אל־ייונה בן־אמתי לאמיר: הרם לזי אל־נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי־־־עלתה רעתכם לפני:
ו י קם יונה לכלה תרשישה מלפני יה־רז—" וירד יפיו וימצא
אלי׳ ■ém |m W m
הקשישה מלפני יהוד!: דדוה המי^ רוח־גדיוללה אל־היס ויהי סער־גדיול בים והאנייה הישבה להישכר: וייראו המלחים
־: •(	- t!,t . AT- ,T •ד .	:	I- ;1yr • : .T ־ J ־ ־ ■י •	,
ויזעקו איש אל־אלהיו!יפצלו את־־הכלים אשר באמרה אל־הי:ם להקל מעליהם דיונה'ירד אל־־ירכתי הספינדה וישכב וירדם: ויקרב אליו רב החבל דאמי ליו מדת־קז נרדם קו□ קרא אל אלליך אולי יתעשת האלהים לנו ול4א
• : T ..)• Ti it. X•• ! • - | y v: v t|: 1' at) נ <
נאבד: ויאמרו איש אל־רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרזןה הזאת לנו ויפלו' גורליות ויפל הגודל עליונה ז !יאמרו אליו חגירה־נא לנוי באשר למי הרעה הזאת לני מה־־טלאבתק ומאלץ תבוא מה ארצק ואי־מזה _עכב אתה: וייאמר אליהם עברי אנכיואת־יהו״ה אלהיהשמים
דו v	־־־; a x a•	1 v - -j v • ן•-•	1▼ T - <- w - *
הפטרה למנחה יום כפור	קיף!
אני ירא אשר־עשה את־הים ואת־היבישה: וייראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה־זאתעשיתבך;ךעו האנשים כי־מלפעיהיוה הוא ברח כי הגיר להם:"ויאמרואלדמדד נעשה לןידישתק הים מכלינו כי הים ה׳ילך ןסער:/ויאמר אליהם שאוני והטילני אל־־הים וישתיק הים מעליכם כי יודעי אני כי בשלי הפער הגדול הזה ע־ל״בס: ויחתרו האנשים להישיב אל־־היבשה ולא יכלו כיי היטב הול ף וסער עליהם: רקראו אל־יהוה ויאמרו אנה יחול, אל־נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל־־תתץ עלינו דם נקיא כי־ אתה יהוד. כאשך חפצת עשית: נישאו את־ייונה רטלהו אל־הים רעמיה הים מזעפו: דיראו האנשים יראה גדולה את־יהוה ויזבחו־זבח ליהודה רדהו נדרים: וימן יהוד, דג גדול לבלוע את״יונה' וילד יונה במעי הדג שלשה ;מים ו^לשה ליליות: התפלל יונה אלץהוה אלהיו ממעי הדגה: ויאמר קראתי מצרה לי אל-ץהוד־ז רענני מבטן שאול־* ישועתי שמעת קולי: ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסבבני כל־משבריך וגליך עלי עברו: ואמאמרתי נגרישתי מנגד עימךאך אוסיף להביט אל־היכל קרשך: אפפוני •מיס עד־נפש תהום :סיבבני סוף חבוש לראשי: לקצבי הרים:לדתי הארץ בריחיה בעדי לעולם ותעל משחת חיי יהוד, אלדד: בהתעטף עלי‘ נפשי את־ךחוה זכרתי ותבוא אליך תפלתי אל־־היכל קרישך: משמרים הנלי״שו^ חסדם.;?זבו: ואני בקול תודה אזבחה־־לך אישר נדרת' ?!'שלטה;שו?תה ל;ה1ה: ;•אמר;הוד, לדג דמאי אה־ייונה אל-ודבשה: יהי דבר-יהוה אל־יונה שנית לאמיר: מום לו אל-־נינוה ה?יר הגדולה ורן"■־! אליה את-הקראד־, אשר אנכי ר?ר אליך: ;;,קם יונה וילך אלוגיגוה כדבר ;הוה ונינוה ה;וך, !ניר-?דיולה לאלו,ים מהלך שלשרת
הפטרה למנחה יום כפור
־מים: רחל יונל- לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת: האמינו אנשי ני™ באלהיםידקךאו־־צום וילבישו שקים מגרולם ועד-קטנם: ויגע הדבר אל-־מלך נינוה ויהןבש מכיסאו' ויעבר אדרתו ;שליו ו־ כס שק וישב על־־האפר: רזעק ויאמר בני™ מטעם המלך וגדליו לאמיר האדם והבהמה הבקר והצאז אל־:טעטו מאומר־י, אל־־יךעו ומיבש אל־לישתו: דתכסו« שקים האדם והבהלה ויקראו אל־־אל״הים בחזלך! דישבו איש מדרכו הרעה ומן־חחמס אישר בכפור סב: מי־־ייוך־ע ישוב ונחם האלחים וישב מחרון אפו ולא נאבד: ויךז< ו אל הים אר־־ד־מעשיהם כי״־שבו מדרכם הרעה וינהבם האללים על־הרעה"אשר דבר לעשות״להם זלאיעשה:
י,״' י ן * TTT'• *־	:	׳ י״, יין	V'; ן י׳ ן T
וירע אל־ייונה ךזעה גדולה ויחד לו: ויתפלל אל~ןהוד־י ויאמר אנה יהוה הלוא־זה ךבךי_ער־הי1תי על־אךמתי על־ כן קדמתי לכלח ת־־שיישה כי ידעתי כי אהד־‘, אל־־חנון ורחום ארך אפים וךב־חסד ונחם על־הרעה: ועתה ;הוד־־׳ קה־נא את־־נפישי' ממני כי טוב מותי מחיי: ויאמר־יהיוה קי־* חרה ^ חצא ÍW מן־הע-ר רעש לו ישם סכה חשב תחתיה בצל ^עד אישר ;ראה מדיחיה בעיר: וימן יהוח־־אלהים קיקיון ויעל 1 מעל ליונו־־-
■ ,tv-,- ÍT IV ־ .T	־־•• •	• T J	|T I ■
להיות צל על־ראשיו להציל לו מרעתו רשמה יונה על־ ר-קיקדן שמחה גדולד־ח: ’ר״מן' האלחים תולעת בעליוו־־ז השחר למחרת ותך את־הק;קי1ן ויבש: ויהיו מלח השמש ך; ן אלהים רוח קדים חרישית ותך השמיש על־ראש יונה ויתעלף וישאל ארת־נפישו למות ויאמר טוב מותי מחי;: ויאמר אלהיט אל־יונה ההיטב הרדדלך על־הקיקיון ויאמר היטב חלה־-לי’ער־מות 1 "ויאמל׳rW אתה'חסת על-
הפן!ק-1ן א>®־ לא ,ענמית ק 4 8יי$ לולי׳ מוי
הפטרה למנחה יום כפור	קיט
ובן־לילה אבד: ואני לא אחוס על־נינוה העיר הגדיולדה אשר ייש־בה'הרבה מישתים־עשרה רבו אדם איטר לא־
•— ••ן_ tt	ץ•	•	••	•	. •י	־ **	*	I <v -I XX
ידע בין;מיניו לשמאלו ובהמה רבה:
מי־אל במיון? נישא עיון }עיבר על פשע לשארית נחלתיו לא־ החזיק לעד אפיו בי־חפ^ן חסדהוא: ישוב;רחמנויבביוש עונותינו ותשליך במצולות ים בל־חטאתם: תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר־נשיעת לאבותינו מימי מדם:
t־!־	1 v v I ־ * ax x ן- 11■ r.f-t • v־ v| 1V * V
דער כסטיר זאג« דיא ברכות ני? כגז דוד אבען בלאט ט״ו.
דאז!אנ« רער ח!! יהללו ובו' אונו חצי קד־ש. יא! שטונה עשרה נ״» כל נדרי:
מנחה לשליח צבור בקול
סיתייין הארון	I
כ־וך אתה •י אלהיט ואלה• אבותינו אלה׳ אברהם אלהי יצחק ואלה• יעקב האל הנדול הנבור והנירא אל עליון גומל חסדים סיבים וקינה הכל וחובר חסי•
אבית ופב־א נואל לבני בניהם לסען שטו באהבה:
מסיד חכמים ונבונים ומלמד דעת מבינים. אפתחה פי בתפלה ובתהטנים, לחליח ולחנן פני מלך מלא רחמים מוחל וסולח לעונים:	סינרין ד,ארק
איתן הביר אמונתך. בדור לא ידעו לרצותך. גהץ בך וידע יראתך. רץ להודיע לבל הדרתך. המייך תועים בנחדבתך. ונקרא אב לאמתך. דהר לעשות דברתך. הפץ להסות ינצל'^נינתך י. ־ לעיונם נלכ#• ír לשבים כי אין בלתך: F בי האמין בך לחלותך. לטע אשל ולהזכיר גבורתך:
צדקה תחשב לנו בצדק אב סלח לנו: ח« לא בחטאינו תעשה לנו. מגננו בי. לך יהלנו:
זכרנו לחיים סלך חפץ בחיים. וכתבנו בספר החיים. למענך אלהים חיים. מלך עוזר ומושיע וסנן. ברוך אתה יי מנן אברהם:
אתה נבור לעולם אדני מחיה מתים אתה רב להושיע. (סיייי יסל* מבלבל חיים בחפר מחיה מתים ביחסים רבים. סומך טפלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקים אמונתו לישני עפר. מ• כמוך בעל גבורות ומי רומח לך מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה:
טואהב ויחיד;אמו. נפשיו לטבח בהשלימיו. שדפים צעקו ממריומיו. עיונים חוסה לאל מר־חמיו פיודד־־ז ימציל
237
מנחה ליום כפור
רחמיו. צוה שה תמורה במקומו. קשב אל תשפוך רמו. רחפו רחום לרוממו. שמריו׳ןקימיו לשמו. שפר תארו כנוגה יומו: m) תראהו היום כשרוף באולמו. תזכור עקדר־זו
jlnfll (נ״א ותעזור) עמו:
לפנ*ו יקימנו ונהיה. בצדק אב נחיה: ח« יי ממית ומחיה. בטלליו רדומים יחיה:

מי כמוך אב הרחמים. זוכר יצוריו לחיים ברהטים ונאמן אתה להח־ות מתים : ברוך אתה יי מחיה המתים:
אראלים בשם תם ממליכים. למלך מלכי המלכים. יופיו .לשור בבס הולכים. ילדיו היום צגים כמלאכים. הטקזיישים" ותחן עורכים. ביוס״זה איבה"מישליכים". !חר בשם אביהם מברכים. רם לרציות ברברי ם רכים. מכות חתםיצך־מחרבים. יה יאהיעיני חישכי״ם. מלך נציב בערת ברוכים. רוצה בעמו" יפאר נמוכיבם. דופק,ים בתפלרה להשכים. כטוב'וסלח עמם :סבים: חזן:שמיע לאיתב״ושו ’דכים. יאמר לכן לבית המחכים:
ימלוך:י לעולם אלחיך ציון לדיר ודיר הללויה:
ואתה קדוש"יושב תהליורת ':שראל אל נא:
אמונת אום נוטרת. למענך עזור לנשארת. .זעקה רצה נא כקטורת. ך,דוש:
יכפר ו:סלח. אל טיוב וסלח: נורא וקדוש: תפלתינו ממעיוניורת:.קבל בקך־בניוות. האל זקדוש: ?דביאל מימין'מהלל. וגבריאל משמאל ממלל: ב'שמ:ם אין כאל. ובארץ'מי כעמך.ישראל:
אראלי היוד פוצחים" "הלולו. ברתת וזיע מפארים סלסוליו.
נשים ובאים בשנון פלוליו. שרפים עומדים ממעל לו: מיכאל דגול" מריבבדח הוא בלי כחד. המביט לארץ ותרעד ותפחד. וסביביו סופה וסערה ופחד. שש בגפים שש כנפ:ם לאחד' מיכאל זיקים וברקים מרעידים לפניו. חרדים להדהיר" גבל פניו. טסים בארבע פנות מצפוניו
*-־ י* •	I ״ I- I * T T * T I • I ״ •	.T
*3*
מנחה ליום כפור	קב
ונ״א פניניס בשתים יכפה פניו: מיכאל יראים' והדדים נדודי
: ־ T	* $ ~ ׳ I ־ ״ í	TT •* •	־*־־••	:
היליו. S3 מלאכיו וחילי דגליו. למולו ירוצו לגדלו בשכלוליו. ובשתים יכפה רגליו: מיכאל מים ועד ים ברגע
$	:	l T *	* ־ V	־־ :	T	י T : ־־^ r - V : T
מעופף. נורא בלי יכולים לשור ולציופף. סביבות כם^ מתחיופף ובשתים ;עופף: מיכאל עורכים ענין עזוזיו לומר פאר פקוד פלל לגמר. צפצוף צהל צדק כנאמר. וקרא זה אל זה ואמר: מיכאל קילוס קדישות קדוש קוראורה.
It t| : I * - T * V V	ן:
רביוא רככן עיניס מלאות. שוכן עד מעריצים ביציאות. קדוש קדוש קדוש ןזי צבאות: מיכאל תקיף מרבבה מפארים רסלדיו. תלי תליבב עומדים לכבדו, תביר וכל דרה
*	*	...... : •	5 ־ 2	“ ־*	* T V T T
מקדישים הודו. מלא כל הארץ כבודו:
מיכאל מימין מהלל. וגבריאל משמאל ממלל. בשמים אין כאל. ובארץ מי בעמך ישראל:
ובכן ולך תעלה קרישה. כי אתה אלהינו מלך מיוחל"1 ' ןסילח־: בי יבולו בינרניו־ת. ןלזונשחקע. 1ןר1ע1 במעונה. וקדושיו בזבול. ואימתו בערפלי. ומוראו בשמי שמים. וקשתו בשמים, וקולו על המים: ומיושביו ברובם ומבטו בתחת. ממעלה קידוש. וממטה ברוך. מטים יאדיר. ומנהרות קול. ומארץ זמר. ומעצים רגן. ומחריבם רקד. ומגבעות שיר. ומכל בידיה תוקף. ומכל ראש כפף ומיכל עץ־ רמז. ומכל־"אזן'ישמע.’ומכל פה הודיד-ן. ומכל לשון ישבח. ומכיר י גרון רון. ומכל"לב רחש. ומכל־1 קרב הגיון. ומכר ברך כריעה. ומכל קומה השתחדדה. ומזקנים כבוד. ומאנשים ונשים שיר. ומבחורים ובתוליות הלל. ומעיוללים ויונקים עוז. ומדור לדור גבורה ומעולם 1 ועד עולם ברכה. כי כלם בראת למיענך. יקראו זה לזה. ויענו זה לזה."ויאמרו זה לזה. גושו עוישו חושו.'ונעריץ 'למלך חיבור. האל הנערץ והנקדיש בקדיש:' ־
מנחה ליום כפור
ככתוב על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר: קהל מדרש " רך1ש רןדויע " צבאות מלא כל הארץ פנוח! קדח כבודו מלא עולם. משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו\לעמתםברוךיאמרו: ברוך כבוד ייממקומו:
קדח ממקומו הוא ":פן ברחמים. דהק״עם חמיהדים שמו ערב שקר בכל יום תמיד. פעמים באהבה שמע אומרים:
קדח שמע :שראל יי אלהינו יי אחדי:" אהד הוא אלהינו. הוא ־אבינו. הוא מלכנו. הוא מושיענו". והוא ישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי. להיות לכם לאלהים:
קדח,אני'יי אלהיכם: אדיר אדירנו/יי אדונינו מה אדיר שמך בכל האיץ. והיה יי למלך על כל הארץ. ביום ההוא יהיה יי" אחד ושמו"אהדי: ובדביי קד״שך כתוב לאמת:
קדח ימלוך יי לעולם אלהיך ציון לדוד ודור הללויה:
מזן לדור ודור נגיד נדלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש ושבחך אלהינו מפינו לא ימיש לעולם ועד כי אל סלך גדול וקדוש אתה : חמול על מעשיך. ותשמח במעשיך. ויאמרו לך הוסיך. בצדקך עמוסיך. תוקדש אדון על כל מעשיך: כי מקדישך בקדושתך קדשת. נאה לקדוש vd מקדושים: באין מליץ יושר. מול מניד פשע. תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט. וצדקנו במשפט." המלך המשפט: עוד יזכור לנו אהבת איתן אדוננו. ובבן הנעקד ישבית מדיננו. ובזכות־ התם יוציא איום לצדק דצנו. כי קדוש היום לאדוננו: ובכן יתקדש שמך יי אלתרנו על ישראל עמך. ועל ירושלים עירך. ועל ציון משכן כבודן. ועל מלכות בית חד משיחך. ועל מכונך והיכלך:
ובכן הן פחדך. אתה בחרתנו. יעלה ויבא עד חנון ורחום אתה:
ראן זאגט מאן סליחות למנחה יום כפור זייטע 24 ריקווערטס. נאך סליחות זאנט מאן זכור, סדר הוידוי על חטא ביז דברי התורה הזאת׳ דאן היער ווייטער: ודוד עבדך אמר לפניך. שגיאות מי יבין מנסתרות נקני: ג_קני=;;
אלהינו' מכל'פשעינו וטהר,נו מכל טומאי־תינו. וזרוק עלינו מים מרורים וטיזד־נו'ככתוב על :ד נביאל ׳ וזרקתי עליכם' מיש טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל נלוליכם אטהר אתכם: אל תירא :עקב שויכו בנים שוככים'שובה :שהאל: לזנה לא
240
מבא
I
מנחה ליום כפור
;נום ולא ייען עומר יקזראל ?כתוב על יד נביאך עובה :עראל עי:: אלחיף כי נעלת בעיוניך: ונאמר קחו עמכם דברים ועונו אל!: אמרו אליו כל- תעא ?נון וקח טוב ונעלמה ׳פרים שפתינו: ואתה רחום לקבל עבים ועל התשובה מראש הבטחתנו ועל התעובה עינינו מנחלות לך ומאהבתך יי אלחינו עאהבת את :שראל עמך. ומחמלתך מלכנו עחמלת על בני בריתף נתת לנו יי אלהינו את יום השבת הזה ואת יום צום הכפורים חוה למחילרה חטא ולסליחת עון ולכפרת פעע:
1יום אשר תות ך לכפךתנו. היום תבשרנו צורנו ותטהרנו; ככתוב בתורתךוהיתה זאת לכם להקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם:	י היום;
ייום מנחיל זית שוע בעד דור.	היום:
נשא ליו בבקשו סלח נא:
בבתוב בת־ורתןזסלחנא לעוןהעםה;הננ1לחסךך וכאשר נשאתה לעם ה!ה מפצחם ועד הנה. וקום נאסר;
האקר " םלרזרגי כדניזז־
יום קוראי בשמך נמלטו.	היום:
בעבור כב-ד שבץ המצא לני טיחל וסולח סלח נא למע; שמך:
רחם ז^לינו כאז קרא בעז ם:
בכתוב בתורתך _דיךד ני בעינן ניתיצב עמו ישם ויקרא בשם ": העבר " על פניו הקרא,;’ " אל רחום וחנק ־*רך אפים ורב חסד ואטת: נצר הסד לאלפים נושע עין ופשע וחטאה ונקה: בעבור כבוד שטך הכצא לנו טיוחל וסולח סלח נא לטען שטל
'יום שוממות היכלך תביט.	היום:
תעשה למען שמך.כנפ איש חמודות:
:כתוב בדברי קדישך הטח אלתי אן3ך ושמע פקח עי5יך וראה שממיותינו והעיר אשר נקרא שמך י^ליח כי
«ז 0
Maeliaor Tőre \
ו 24
מגהה ליום כפור
לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי.על רחמיך הרבים: בעבור כמד שמך המצא לנו שומע תפלה קמע תפלתנוי למען שמך:	־	י
מי אל כמוך:
אדון אביר. במעשיו כביר.	T	מי אל	כמוך:
גולה עמוקות. דובר צדקות.	מי אל	כמוך:
הצור תמים. מלא רחמים.	מי אל	כמוך:
כיובש כעסים ’להצדיק עמוסים.	מי אל	כמוך:
ככתוב על יך נביאך מי אל כמוך נשא עיון ועובר על־פישע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו חפץ חסד הוא.
ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו' ותשליך במצולות ;ם כל חטאתם: וכל חטאתי עמך בית ישראל תשליך במקיוכם אישר לא יזכרו ולא:פקרו ולא.יעלו על־1 לב לעולס: ונאמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת
« ve V ־	'."1 1	VÍI־:^ | T T : - : v V	«־V	״ : - : T
לא בתינו מימי קדם:
או״א מחול לעונותינו. רצה ובורים בי« עושה השלום. אינו ווען נאך 11-c איזס ki($ סאן אבינו מלכנו ק״ש:
תפלת נעילה
אשרי.
ובא לציון גואל ולשבי פישע ביעקב נאם יי: ואני זאו־ת
t : *• 1*1 t ••	־.־ -	:-!-	|	:	״	:־ד	־ ו־ •
בריתי אתם אמר ” רוחי אישר ^ליך ודברי שמתי בפיך לא. ימושו מפיך ומפי זרעך ומפיז זרע זרעך אמר " מעתה ועדעיולם: ואתהקדיושיוישב תהלות ישר^וקרא זה אל זה ואמר קרוש קרוש קרוש ” צבאות מלא כל הארץ במדיו:'ומקבלין דין מן דין ואמרין'קדיש בישמי״מרומ^ עלאה בית"שכינתה קדיש על ערעא עובד גברתה קדיש לעלם ולעלמי עלמיאיי צבאיות מליא כל ארעא זיו יקרה:
x í ”	• ׳• ! *• T : •־ I TI	T : Z T T I “ . T : T: T"
ותשאני דוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד יזי מיקומיו ונטלתני רוחא ושמעית בתרי קל זיע סגיא דמישבחי!
תפלת נעילה	קפב
ואמדן: ברין?;קרא דיי. מאתר בירת ־שכינתי׳‘ י: ??אך לעולם רעד: יי מלכותה קאים לעלם ולעלמיעלמיא: יי א ל הי אבךהם״יצחק וישראל אבותינו ־שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות ילבב עמן? והכן לבכם אלין?.והוא רחום יכפר עוין ולא ישחית והרב!■ת להשיב אפו ולא ;עיר כל חמתו: כי‘אתה'אדני טוב וסלח ורב סקי	קיראיף•
צדקתן? צדל, לעולם ותורתן? אמת תתן אמת אעלב חסי לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם: ברוך ?*לני יום יום:עמם לנו האל;ישועתנו סלה: יי צבאות עמנו משגב לנו אלדד יעקב סלה:;; צבאות אשרי אדם בוטח בך י" הושיעה המלך:עננו ביום קראנו: ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועיבם ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו הוא :פתח לבנו בתורתו דשם בלבנו ־אהבתו"ויראתו־ ולעשות לציונו ולעבדו בלבב שלט למען לא ניגע'לדק ולא נלד לבהלדה: יהי רצון מלפניך*:: אלהינו ואלדד אבותינו'שנשמור חקיך בעולם הזה ונזכה ונחיה ונראה ונירש טיובה וברכה לשני ?מות המשיח ולחיי העולם הבא:'למען יזמרך כבוד ולא ידום* אלד,י לעולם אוקי: ברוך הגבר אישר:בטח ב;י והיה יי מבטחו: בטחו ביי עדי עד בי ביה י; צור עולמים: דבטחו בך יודעי שמך בי לא עזבת דיורישיך חפץ למען צדקו:גדיל תורה
דאליד: קדיש
כ• שם יי אקרא הבו גודל לאלה־נו
אלני שפתי תפתח ופי.יגיד תהלתך:
ברוך אתה;;אליהינוואלהי אבותינו אלהיאברהם אלהי יצחק ואילך,י י״עקב. האל הגדול הגביור והנורא אל עליון גומל הסדים טובים וקונה הכיל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמיו באהבה:
Q 9	24,2
תפלת נעילה
זכרנו לחיים. מלך חפץ בחיים. וחתמנו בספר החייבם. למענך אלוהים חיים :
מלך עוזר ומושיע ומגן: ברוך אתה :: מגן אברהם: אתה גביור לעולם אדני מחיה מתים אתה רב להושיע:
מכלכל חי:ם בחסד מחיה מתים ברחמים רבים סומך נופלים ורופא הולים ומתיר אסורים ומקים אמונת;.
ליישני עפר. מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה: ׳
מי כמוך אב הרחמים. זוכר יצוריו לסיום ברחמים: ונאמץ אתה להחיות מתים: ברוך"אתה ::מחיה המתים: אתה קדוש ושמך קרוש וקדושים בכל יום,יהללוך סלה:
ובכן תן פחדך:יזי אלדהינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת. וי.יךאוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים רעשו כלם אגדה אחת לעשות רצונך־ בלבב שלם כמו ש:רענו,V :לזהיני שהשלטן לפניך עז־ב:ר־ך וגבורה בימינך ושמך נורא על כל מה שבראת:
ובכן תן כבוד:: לעמך. תהלח ליראיך. ותקרה לדורשיך.
ופתחון פה לקיחלים לך. שמחד־‘. לארצך. וששון לעירך. וצמיחת קרן לדוד עברך. ועריכרת נר לבן־ ישי משיחך בטהרה ב:מינו:
ובכן צדיקים :,ראו ו:שמחו. וישרים!עלוזו. .וחסידים ברנה . יגילו. ועולתה תקפץ פיה. וכל־ הרשעה כלה כעשן תכלה. כי תעביר ממשלת זדון מן. הארץ :
ותמלוך אתה :: לבדך. מהרה על כל מעשיך. בהר ציון משכן כבודך ובירושל:ם עיר קרשך. ככתוב בדברי ,W1P .ימלוך יזי לעולם ^ה:ך ציון לדר ודל הללויה:
קכג
תפלת נעילה
קדיויש אתה ונורא שמך.ואין אלוה מבלעךיך.כבתוב ויגבה "צבאות במשפט והאלהקדיוישנר,ךשבצדקה: ברון־
אתה יי הפלך הקדוש;
- v v - t: t ן - v | r	_
אתה בחרתנו מכל העמיבם אהבת אותנו. ורצית בנו.
- T T;-T ^ T T T * - : T	זד• T T
ורוממתנו מכל הלשוניות וקדשתנו במצותיך.וקלבתנו מלכנו לעבודתך. ושמך הגדול והקדוש;גלינו זקךאת:
ותתן לנו ין ^הינו כאהבה אתלט(השנת הזה לקדושה ולמנוחה ואת יום) הכפולים הזה למהילה ולסליחה ולכפרה ולמחול בו את כל עונותינו (באהבה) מקלא קריש.' זכר ליציארת
מצר:ם.
אלד־דנו ואלהי אבותינו נעלהדבאדגיע ויראה דרצה לשמע לפקד לזכר זכריוננו ופל,דיוננו וזכריון אבותינו חברון משיח בן דוד עבדך חברון:רושלנם עירקך־שך וזכרון כל עמך בית ישראל לפניך לפליטה לטובה לחן ולחסד ולרהמדם לחיים ולשלום ביום הכפולים הזה. זכרנו ־יזי אלוהינו בו לטובה. ופקדנו• בולברכה. והושיענו ביו לחלבם: ובדבר ־;ישועה ולחמים חוס וחננו. ורחום עלינו והושיענו כי אליך עינינו כי אל מלך חנון ללחום'א תה 2
אלהינו ואלה’ אבותינו מחל לעונותינו ביום(היטבת הזח וביום) הכפולים הזה. מחה והעבר פשעינו וחטאתינו מנגד עיניך כאמור אנכי אנכי הוא מוחה פישעיך למענטחטאתיך לא אזכור: ונאמר מחיתי כעב פשעיך וכענן חטארדך. שובד־ח אלי כי גאלתיך: ונאמר כי ביום הזו־־־׳ יכפר עליכם לטהר־אתכם מכיל חטאתיככם לפני ע תטהרו: (לש3ת אלדינו ואלדד אבותינו רצרה במנוחתינו) _קך'שנו במצותיך . ותן חלקנו בתורתך. שבענו מטובך ושמחנו ביישועתך.
(והנח־לגו;; אלוהינו באהבה וביצי] W7R‘ ,יניחי 13 £י&ל

V: X
תפלת נעילה
טקך^ ^טך0 וטהר לבנו לעבדה באמת. כי אתרה סלחן ל:שךאל ומהלן לשבטי!/מרון בכל דיור ודור. ומבלעדך אין לנו מלך מיוחל וסולח אלא אתה: ברוך אתה יימלך מיוחל וסולח לעונותינו ולעונות עמיו בית ישראל ומעביר אשמותינו בכל ישנה ושנה. מלך על כל הארץ מקדש (השבר" ח ישראל ויום הכפורים:
רצה יי אלהינו בעמך ישריל ובתפלתם, וחישב את העבודה ־ לדביר בימךV ואישי ישראל ^פלתם״באהבה"תקבל ברצון. ותהי לרצון תמיד עבודת:שלאל עמך: ןתךוךנה עינינו בשובך לציון ברחמים: ברוך אתה,;י המחזיר שכינתו לציון:
מודים אנדונולךשאתההוא יי אלחינוואלהי אבותינו לעולם ועד צור חי.:נו מנן ישענו. אתה הוא לדיור ודיור נודה לך ונספר תהלתך. על חיינו המסודיבב בידך ועל ן נשמותינו הפקודות לך. ועל נסיך שבכל יום עמנו. ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ולמר וצהרים. הטיוב ?י לאי כלו יחנדף'והפלהם ני & sn,' חפךך מעיינם
קוינו לך:
ועל כלם:תברך ויתרומם שמך מלכנו תמיד לעולם ועד: וכל החי\ם יורוך סלה. ויהללו את שמך באמת האל־1 :ישועתנו ועזרתנו סלה ברוך אתה \\'הטיוב שמך ולך נאה להורות:
שים שליום טיובה וברכה חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך ברכנו אבינו יכלנו כאחד באור פניך כי
פודים דרבנן
מידים אנחנו לך שאתה הוא יי אלה־ני ואלה׳ אבותינו אלהי כל בשר יוצרנו יוצר בראשית ברכות והודאות לשמך הגדול והקדוש על שהחייתנו וקימתנו כן תחיינו ותקימנו ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך לשמור חקיך ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם על שאנחנו מידים לך ברוך.אל ההודאות:
תפלת נעילה	קיד
ןניך. בי באור פניך נתת לנו י; אליהינו תורת חיים ואהבת חסד וצדקה וברכה ורחמים וחיים וגילום. וטוב בעיניך לברך ’ארדעמיך 7ישיראל בכיל־עת' ובכל־שיעה
״	־»־ 1 נ T •• י T : ** T * ! : - v ״	: T T T
בחלומך: .
כספ* חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה נזכר ונחתם לפניך אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום: ברוך אתה יי עושה השלום:
: T T י ־ V T: T ־ T
אליהינו ואלך,י אבותינו. אנא תבוא • לפניך תפלתינו ואלסתתעדם מתחנתינו. שאך אנו 7עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך ך אלהינו ואליהי אבותינו. צדיקים אנחנו'ולא חטאנו. אבל אנחנו חטאנו:
:-־־ :	T “t T T :־ ־ :	T T
אשמנו. בנדנו. גזלנו. דברנו דופי. הערנו. והרשענו.זינו.
חמסנו.7 טפלנו שקר. ;עצנו רע.’ בזבנו. לצנו.
מרדנו. נאצנו. סררני. עוינו. פשענו. צררנו. קשינו עורף, רשענו. שחתנו.7תעבנו7. תעינו. תעתענו: סרנו ממציתיד וממשפטיך הטובים' ולאישור, לנו.7"ואתה יצדיק על"כל ־ הבא עלינו. בי יאמת עשית ואנחנו הרשענו:
:v v ז 7	־־*•־־:	* :	7:
מה נאמר לפניך יושב מרום. ומה נספר לפניך שוכן שחקים. הלא כל הנסתרות והנגלות אתה'ייודע:
: I * T	:*־	T ־ * : T	: “ * :	־ T
אתה נותן יד לפושעים. וימינך פשיטה לקבל שבים.
ותלמדנו יי' אלהינו לך,תודות לפניך עלי בל־4 עונותינו. למען נחדל מעשק ידינו. ותקבל בתשובה שלמה לפניך ’כאשים 'וכניהוחים. למען ־ דבריך אשר אמירתי. אין' .קך לאישי חובותינו.־ ואין מספר לנייחוחי' אשמותינו. ואתה יודע שאחריתנו רמה ותולעה. לפיכך הרבית סליחתנו:' מה אנו. ימה חיינו. מה 'חסדנו. מה 7צדקותינו. מה ישועתנו. מה כהנו. מה גבורתנו. •מה נאמר לפניך יי אלהינו ואלה*
תפלת נעילה
אבותינו. הלא כל הגבורים כאין לפניך. ואגש•'השכם כלא חיו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי רוב מנשיהם תוהו. וימי חייהם הבל ל-פניף. ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל־חבל:
אתה הבדלת אנוש מראש. ותכירהו ־לעמוד לפניך: כי מי יאמר לך מה תפעל. ואם:צדק מה:תן לך: ותתן לנו:י אלהינו באהבה את יוסי^בת ל,ך, ואת יוש הכפרים חזה. ״קץ ומחילה וסליחה על j ל עונותינו. למען נחדל מעשק ידינו. ונשוב אליך לעשות חקי רצונך בלבב ־שלם: ואתה כרחמיך הרכים רחם עלינו. כי לא תחפוץ בהשחתת עולם. שנאמר דרשו "כהטצאו. קראהו בהיותו קרוב: ו^אמר י״עזוב ך־שע דרכו ואיש און מחשבתיוי וישב אל:: וירחמהו ואל אלהינו 5« ירבה לסלוח: ןאתד־ה אלוה סליחות: חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ואמת. ומרבה להטיב. ורוצה אתה בתשובת ך־שעים ואין אתרה חפץ במיתתם: שנאמר אמר אליהם חיז אני נאם אלגי אלהים אם אחפץ במות הרשע כי אם בישוב רשע מדרכו וחיה־־ו. שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל: ונאמר החפץ אחפץ מות ךשעזנאםזאדני אלחיס״הלא בשובו מדרכיו וחיה: ונאמר כי לא אחפוץ במות חמת נאם אדני אלהים והשיבו וחיו. כי אתה סלחן לישראל ימחלן לשבטי ?שרק בכל דור ודור. ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל }סולח(אלא אתה 1: ’	ז י
אלהי עד שלא נוצרת‘ איני כדאי. ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי. עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי.־הרי אני לפניך כקלי מלא בושה וכלימה.־:הי רצון מלפניך י? אלד,י ואלדד אב״ותי שלא אחקא עוד. ומה'שחטאתי לפניך ערק ברחמיך הרבים אבל ־לא על ידי ?סורים וחל:ם רעים:
א<לד.י גצ1ר לשוני 8ךע ושפתי מדבר מלמה. ולמקללי נפשי תחום, ונפשי לעפר ליל תהיה פתח לבי בתורתך ואחרי מצותיף תרדוף נפשי. וכל החושבים עלי רעה מחרדת הפר עצתם וקלקל מחשבתם: עשה למען שמך. עשה למען ימינך. עשה למען קדושתך. עשה למען תורתך למען יהלצוין ידידיך. הושיעד־ד ימינך וענני: ’.היו• לרצון אמרי פי והנייון לבי לפניך. « צורי ונאלי:
עש" שלום במרומיז הוא נעשה שלום עלינו ועל בל ישראל ואמרו אמן : יהי רצו!
נעילה לשליח צבור בקול
פותחין הארון	^	Í
ברוך אתה יי אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הנדול ועבור והנורא אל עליון נומל חסדים טוב־ם וקונה הפל תוכר חסרי אבות ומביא נואל לבני בניהם למען שמו באהבה :
מסור חכמים ונבונים ומלמד דעת מבינים. אפתחה פי בתפלה ובתחנונים לחלוח ולחנן פני מלך מלא רחמים מוחל וסולח לע־נים:	סיגרין’הארון
אב ;דעך מנוער. בחנת־ו בעשר בל.נעמד בראש תער: ח׳!
ניש לחלותךמנער ולאבבער. ךגליו לבא בזה השער: אמונים נשו לנצחך איום נצח כל הי1ם:ז ח" עלור בי פנה
*í t • v* ג t J t	־. - ד ~	11^	• . t t
ייום. גירנננו בצדל, יושב בחיום היום:	•
: **	: l v V ״	»	“
ובדנו לחיים מלך הפך בחיים. וכתבנו בספר החיים. למענך אלד,ים חיים! מלך עוזר ומושיע ומגן. ברוך אתה יי מנן אברהם:
אתה נבור לעולם אדני מחיה מתים אתה רב להושיע. (™יד הטס מבלבל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים. סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקים אמונתו לישני עפר. מ׳ כמוך בעל גבורות ומי דומה לך מלך ממית ומחיה
ומצמיח ישועה:
הנקרא לאב זרע. ונפנה לסורממוקשי רע: חך זעק וחנן ושורה לא נרע. חפן ברכה באשר זרע:
;ה שמך בנו נערב.’רשעךילנו תקרב: ה,! גאל נא מקרב. הח;ינו בם9 בשר^פג־ות ערב:
בי כמוך אב הרחמים. זוכר יצוריו לחיים ברהטים ונאמן אתה להחיות מתים: ברוך אתה יי מחיה המתים:
949
תפלת נעילה
$בע זיו תארה. יה ךור)ק־ו נכס ןזקךה: י"! כשר תם מקיום מה נורא. "לעתזקך חז הירא: ♦.מלוך יי לעולם אלה!ך ציון לדר ודר הללויה: ואתד־ו קרוש יושב תהליוו-ז ישראל אד נא:
שמע נא סלח נא היום. עבור כי פנה יום. ונהללך נורא
T	:־־ד*“	T | J V * J T T * “I
[איום. קדוש: •
ובכן ולך תעלה קדשה..כי אתה אלהינו מדךמיוחל וסולח: שעלי ארמ1ן־מהרהת?תח לבגידת אמיין ־ גנוזים מהרה תפתה לרתק אחוזים: 'שערי חיבל הנחמדים.מד,ךה תפתח לועודים: שעריזבול מחמם.מהרה תפתח להכלילי עימם: "שערי טהרה. מהרה תפתח ליפר־ר וברה: 'שערי כתר המימן. מהרה תפתה לעם לא אלמן: ובה* תוערך ותוקדש כסיוד שיח שרפי קריש חמקדיישי״ם שמך בקדש:
ככתוב על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר: קהל קדוש קדושי קרוש יי צבאיות מלא כל הארך כבודוז:
קהל כבודו מלא עולם. משרתיו שואלים זה לזה. איה מקיום כבודו לעטתס״בהך"יאמרו: ברוך כבוד י; ממקומו:
קהל ממקומו הוא יפן ברחמים. ויחון עם חמ:חרים ישמו ערב ובקר. בכל יוםתמיד. פעמים באהבה ישמע אומרים:
r T : I V T •	־:־־ • ״	:	T	: ־	: •
קרח שמע :קראל יי אלהינו יי אחד. אחד הוא אלהינו. הוא אבינו. הוא־״מלכנו. הוא" מושיענו. והוא!ישמיענו ברחמיו שנית. לעיני כל חי. להיות לבם לאלהים:
קהל אני ך אלך,יבם :
-קהל אדיר אדירנו ”אלמנו" מה אדיר שמך בכד הארך והיה יי למלך על כל הארך. ביום ההוא יהיה י״י"אהד וישמו אחד: ובדברי זקך'שך כתוב לאמיר:
קהל ימלוך!י לעולם אלד/יך ציון להור הללויה:
לדור ודור נגיד נדלך ולנצח נצחים קדשתך נקדיש ושבחך אלהינו מפיני לא יפוע
לעולם ועד כי איל פלך נדול וקדוש אתה:
250
תפלת נעילה
!ימול על מעשיך. ותשמח כמעשיך. ויאמרו לך חוסיך בצדקך עמוסיך. תיקדש איין על כל מעשיך:
כ■ מקדישך בקדושתך קדשת. נאד, לקדוש פאר מקדושים: באין מל ך יושי מול מניד פשע. תניד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו במשפט. המלך המשפט:
עוד יזכור לנו אהבת איתן אדונינו. ,1בבן הנעקד ישבית טדיננו. ובזכות התם יוציא איום לצדק דיננתבי קדוש היום לאדוננו: ובכן יתקדש שמך יי אלהיני על ישראל עמך. ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך. ועל מלכות בית דוד משיחך. ועל מכונך והיכלך:
ובבן ת י פחדך. אתה בחרתנו. יעלה ויבא ע7 חנון ורחום אתה: נלאפ קכ"נ:
פתח לנו שער. בעת נעילת שער כי פנה יום:
היום יפנה.השמ'שיבא־ויפנה. נבואה שעריה:
* V Í ־ I ‘.'T : T T V : •{ T V V
אנ» אל נא. שיא נא. סלח נא. מחל נא.
המל נא. רחם נא. כפר נא. כבוש חטא ועון:
אל מלך יישב על כפא רחמים. מתנהג בחסידות מיוחל עוגיות עמיו. מעביר ראשון ראשון. מרבה מהילדה לחטאים וסליחה לפושעים עשה צדקות עם כל בשר ורוח לא כרעתם ת^מיול. אל הורית לנו ‘לומר ישלש עשרה. זכור לנו היום ברית ישליש עשרה: כמו שהודעת לעניו מקדם כמו
שכתוב דרה יהוד. בענן ויתיצב עטו ישם ויקרא בשם יהוד.: ויעבירייהוד.’על פניו ויקרא:
;חיוה יהוד. אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת: נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה: ופלדות לעיננו ולחטאתנו ונחלתנו: סלה לנו אבינו כי חטאנו'מחל לנו מלכנו כי פישענו. כי אתה אדני״טיוב וסלה'ורב הסד
ד	*	T - : T T ד־ ד	1 ־ T :־	v T
ל?ל קירא־ך:
כי עמך הסליחה למען תו״רא. אם עונות תישמר יה אדני
מי יעמוד:
־:5"
כרחם אב על בנים כן תרחם יי עלינו: .ליי הישועה על עטך ברכתך סלה: זי צבאות עמנו משגב לנו אל הי :עקיב סלה. ע צבאיות אשרי אדם בוטח בך: _;י הושיעה המלך !עננו ביום קראנו: ז
תפלת נעילה .
סלח נא לעין העם הזה כגדל לזסזיף וגאער מיאר־׳ לעם ה!ה ממצרים ועד הנה ושם נאמד ז . ויאמר יי סלחתי מהברך:
~	v t • • • : - T Ti v ן
הטה אלדזי אזנך וישמע פקח עיניך וראה שכמתינו והעיר אשר נקרא שמך עליה: יי לא על צקקיותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך בי’על רחמיךהרבים: אדני שמעה אדני סלחה אדני הקשיבה ועשה אל תאחר למענה אללי, כי שמך נקרא על עירך לעל עמך:
׳•ימי :עמוד חטא אם תשמור. ומי לקום זיין אם תגמור.
הסליחה עמך סלחתי לאמיר. הרחמים גם לך מרתך לכמיור: לכרוך דלותנו ראה ואלי תבליבם רעת נתיב דרכיך הפצנו השלים. גדול לקטון רוח שבל החלים. גבורי ל ה י רצונך חזק והאלים: בצלך ישבת 'שבים קבל נדבה. ביתך.יפריחו ולא יוסיפו לדאבה אובד ונרה תשבית נוגש י ומהרבה. אז יעלו ויראו ברוח נדיבה י: אל מ^ך' ויעביר:
Í ״ T T ־:־	: * :	$	-	; • I T
שלום פרים שפתינו תכון אמת. לפתנו אחריך בתוכם ויושר העמת. מליץ יושר קבל ומלישני צמת; החפץ בחייט ולא במות המת: ־תקימנו באור פניך וחשבון :תמצה. קיום מרדת שחת כופר ימצא. טי־ם נקרא יעוד דבור שא. נקביות פינו ע רצה:’ מרבים צרכי עמך לדעתם קצרה. מחסורם ומישאלותם פליוגבלו לספרה.’נאיבינה: הגיעו טרם נקרא, האל הגדול הגבוה'והנורא: יספו ונס כלו יודעי פגיעה. סדר תפלות במענה’לשונם להביעה.' ערומים נותרנו'וקבתה הרעה. על כן לא תשיג"ישועה: פנים אך לנו פניך לחלות. פישענו ומרדנו והעלינו פסלות. צדקה לך לבד נבקיש במערכי החלות העומדים בבית ק בלילות: קדוש ראו־*. כי פס מליין בשוקה.‘.קבלי ניבי'במקייו־; תישוקח. דנתי חיוכם תהא בכתרך קשורה. אל נאזר
: T • T * ־	: •• . : • : T V: V - T I i I Í
בגבורה: ישועתי ישעה ותפלתי תהא נעימה. שמע פגיעתי
90*
תפלת נעילה	קכו
:פגיעת תמה. תחוקקנו לח!ים ותטיב לנו החתימה. תיולהר ארץ. על בלימה: ירק בשיוט:וקבל תשובתי במעמדי. פלח ו2הי4 רוע מעברי פנה נא ועסוק בטובת מישהדק דודי ומעוררי. ואתה יי מנן בעדי: אל סלך. ויעביר:
;כור ברית אברהם ועקרת יצהר!. והישג ישבות אהלי יעקב י	־' »אל ח;ק למענף *i . ראיה
כי אזלת שנו. שור כי אבדו הסירנו. מפגיע אין בערנו: ושוב ברהטים על שארית ישראל והושיענו למען שמק: העיד הקדיש והמחוזות. היו לחרפה ולמות. וכל מחמדיה נטולות וגנוזות ואין שיור רק התורה הזאת; והשב ישבות אהלי״יעקב והושיענו"למעןיעמק:"
זכור בלית אברהם ועקדת יצחק. והשב ישבות אהלי.יעקב והושיענו למען שמק;
אנקת מסלדיך. תעל לפני כסא כבודד. מלא משאלות ’'־1עםמ״ר־ך. ®בעתפלהןאי^ר "י ישראל נושע ביי תשועת עולמים. גם היום יושעו מפיק שוכן מרומים. בי אתה רב סליחות ובעל הרחמים: יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה. חון יחון כי שחון לב עקוב להבינהה. קומה נא אלהיט עזי עזה נ^. :: לשועתנו האזינה;
ישמיענו סלחתי יושב בסתר עליון. בימין;שע להוישע עם ׳עני ואביון. בשוענויאליד. נוראיות בצדק'תעננו; יי היה עוזר לנו;
יי יי אל רחום וחנון ארד אפים ורב חסד ואמת. נוצר הסד ? - לאלפים נשיא עיון ופשע. וחטאה ונקה. וסלחת לעינינו ולהטתאני ונחלתנו; אזכרה אלדדם ואהמיה. בראותי כל
1 ־ t "	: ־ ; ד	t v: v : • ví t ! : v ד	• g • ?
עיר על תלה בנויה. ועיר האלדזים מושפלת עד שאול
תפלת נעילה
תחתיה ובכל זאת אנו ליה ועינינו ליה: מדת הרהטים עלינו התגלגלי. ולפני קו3ך תחנתך הפיל’. ובעד עטך רחמים 'שאלי. כי כל לבב זיוי. וכל ראש לתלי: תמכתי יתדיותי כשלש עשרה תיבות. ובשערי דמעיוחת. כי לא נישלביות. לכן שפכתי שיח. פני בוחן לבות,"בטוח אני באלה. ובוכות'שלישת אבות:';הי רצון לפניך'שומע קול בכיות שתשים דמעותינו בנאדך להייורה. ותצילנו מכל גזרות אכזריות כי לך לבד עינינו תלויות: יי יי רחם נא קהל עדרת ישורון. סלח ומחל עונם. והושיענו אלי׳’ וישענו: ־
שערי שנדם פתח. ואיוצרך הטיוב לנו תפתח תושיע וריב אל תמתח.והושיענו אלך.’:שענו: א<ל סלך. י-עביי:
אלוהינו ואלוהי אביותנו. סלח לנו. מחל לנו. כפר לנו:
כי אנו עמך ואתה אלהינו. אנו בניך ואתה אבינו: אנו עבדיךיואתה אדוננו. אנו צאנך ואתה רוענו:זאנו כרמך ואתה שומרנו: אגו נחלתך ■ואתה חלקנו: אנו קדה ואתה מיויש-עני. אני פע#”אתה ׳.1!ידנו־־אני n&W אלהינו. אנו עמך ואתה מלכנו. אנו ר.ע;תה ואתה דודנו: אנו מאמירך ואתה מאמירנו: "אנו עזי פנים ואתה רחוכם וחנון: אנו קשי עורף ואתה ארך אפים: אנו"מלאי עון ואתה מלא רחמים: אנו ימינו כצל עובר ואתו־־*. הוא ושנותיך לא :תמו:
אנא תבא לפניך תפלתינו. ואל תתעלם מתחנת*( ו שאין אנו עזי פנים וקישי עורף. לומר לפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו. צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל אנחנו חטאנוד
1־	־*	־ •	•|	1- ” !	T “X T T Í :־ ־ *	T T
אשמנו בגדנו גזלנו דבלנו דופי. העוינו ורהרישענו זדנו חמסנו טפלנו שרן. ;עצנו רע. בזבנו לצנו מרדנו
תפלת נעילה	קכז
נאצנו. סדרנו. ערינו. פשענו. צררנו. קשינו עורף.
רשענו. שחתנו. תעבנו. תעינו. תעתענו:
סרנו ממצותיק וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו. ואתה צדיק על בל הביא עלינו. כי אמת'עשית ואנחנו
י ־	7	־* 7 * T V V! • •• T T ־ :----:
הרשענו:	x
•71:	x
מה נאמר לפניק יושב מרום. ומה נספר לפניך שוכן שחקים. הלא כל הנסתרות והנגלות אתה'יודע:
: I • T	:־	T ־ ״ : T	! ־ • :	־ T	” ־
אתה נותן. אתה הבדלת נלאטט קנ׳יד, אלהינו ואלהי אבותינו מהל לעונותינו" רצה ומודים עד עושה השלום, יאס״ם אומרים אבינו מלכנו, וגמקום כתבנן אומדים התמנו, בלאטט י״ג שהרית דראש השנה:
*׳י־ שמע ישראל יי אלוהינו יי אחד:
פ ננס
ג׳ פעידס
t :
v:	T:
T V
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
י =»«׳= יזי הוא האלוהים:
==0*!י! י; מלך יזי מלך יזי}מלך לעולם ועד:
המזן אומר קדיש שלם :
וחוקעין וזקיפה אמת ואומרים■
לשנה הבאה בירושלים:
:	T T ־ T T • T T •
מעריב למוצאי יום כפורים.
מתפללין ערביה| כמו בהול, ואומרים בשמונה עשרה אתה חוננתנו, ובמוצאי שנת אומרים נם ויתן לך, וטבדילין על הכום ומברכך על הנר ששבת כבעוד יזם, או שהדליק בהיתר בנון לחולה, ועל הנר שהודלק מהם או מנרות מיום הכפורים, אבל לא על בשמים אם לא שחל במוצאי שבת, ונפטרים לבתיהם לשלום זפוקרים איש לרעהו לשלום כמו בכניסת יום טוב ואוכלים
ושותים ושמחים:
דתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב ־ חגן ותירוש: יעבדו־ עמים וישתחוו לק לאמימיהוה גביר
1 17:	;	- •	; •	1 ־ :־	: י : x *	די•• : •
' מעריב למוצאי יום כפורים . קבה לאחיך דשהחוו לך כני אמך אדריך ארור ומברכיך בחך; ואל שדי יברך אתך ו״יפרך דרכה והי.ית לרחל עמיכס: דתן לך את ברכת אברהכם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגריך אשד נתן אלד,ים 'לאברהם; מאל אייך דעזרך ואת ־שדי ויכרבל ברכת שנדם מעל ברכת תהום ■ רבצת תחת ברכת:שךים ורחם. כרכרת אביך נבח על ברכת הורי עד תאות נביעות עולכם תהין t ל ראש ייוסף ולקלקל נדר אחיו; ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירשך ויצהלך שגר אלפיך ועשתרות צאנך על האדמה אישר נשבע לאבתיך לתת לך. ברוך תהיה׳ מכל העטים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך: והסיר יי ממך בל הלי וכל מדד מצרים הרעים'אישר ידעת
־. ״ ׳	|T ״ T I Í	״	: ד ־} ״	* : ־ * י T T *	:־ T V־ ; T
לא :שימם בך ונתנם בכל שנאיך:
המלאך הנאל אתי מכל דע יברך את הנערים ויקרא כחם.שמי וישם אלתי אברהם ויצחק וידנו לרוב נרןרב הארץ: " אלהיבם הך3ה אתכם והנבם היום 33133' השמ!ם ללב: " אלה׳ אבותיכם יסף ?גליכם כנם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם:
ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה: בחך אתה בכאך וכרוך אתה בצאתך: ברוך טנאך ומישארתך: ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך ישגר אלפיך ועישתריות צאנך: ?צו ע אתך את הברברת באסמיך ובכל משלח ;ךןז וכרבה בארץ אקר " אלהיף נותן' לן■: יפתח " אתי אוצרו הטיוב את ה'שמ?ם לתחת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ?דך והלוית ניו?ם רבים ואתה לא תלוה: כי יהוד אל1,יך\ביכך 'כאשר דבר לך והעבטת נדם רבים ואתה לא תעבט ומשלת בנוי״ם רבים ובך לא ?משלו: אישריך ?שרא־ל מי כמוך עם’נושע ביזי מנן עזרך
מעריב למוצאי יום כפורים
ואשר הרב גא ותך ויכהישו איביך לך. ואתה על במותימו ?	תדרך t	$
מחיתי כעב פשעיך ובענן חטאתיך שובה אלי כי גאלתיך.
דנו שמיכם כי עשה ך הריעו תחתיות ארץ פצחו הרים רנד־,, :ער וכל עץ ביו בי גאל ץ יעקב{;:שראיה1 :תפאר: גאלנו יי צבאיות'שמיו קרוש ישראל: ישראל נושע בץ תשועת" עולמים לא תבישו ולא תכלמי עד עולמי עד. ואכלתם אכול ושבוע והללתכם את ישם:י אלהיכם אישר עשה עמכם להפליא ולא:בש־ עמי לעולם: וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ך אלהיכם ואין עוד ולא:בישו עמי לעולם‘ כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון ההדים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי‘חשדה :מחאו כף. הנדה אל :ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יד! ע דהי לי לישועה: ושאבתם מ:ם בששון ממעעי הישועדה:" ואמרתם ביום ההוא הודו ל:י קראו בישמו הודיעו בעמים עלילותיו הזכירו כי נשגב ישמו: זמרו. ע כי גאות"עשה מודעת זאת בכל הארץ: צהלי וריבי יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש:שראל: ואמר ביום ההוא הנה אלהינו״זה קרנו’ליו ויושיענו זה יי קרנו ליו בגילה ונשמהד־*
בישועתו:
בית:עקב לכו ונלכה באור"ע: ורדה אמוניה עתך הסן ישועות חכמת דעת :דאת ע היא אוצרו: ויהי דוד לכל'דרכיו משכיל די עמו:‘ פדה ;'שלום נפישי מקרב לי . כי" ברבים דדה עמדי:" ויאמר העם אל שאול היוגתן:מות אישר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חלילה. חי ץ אם" יפיל משערת ראשיו" ארצח כי אם" אלהים עשרה היום הזה ויפדו העם את יונתן ולא מת: ופדרי יזי:'שבון ובאו ציון בדנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה
מעריב למוצאי יום כפורים	קבט
ישיגו ונסו ינון ואנחה: הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחד־־,.: ולא אבה.;י אלחין? לשמוע אל כלעסרהפוק " אל1,יק לק את	לברכהכי'אה?ד"
אלחין? אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים !חדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיניונם:' בורא ניב שפתים שלום שליום לרחוק' ולקרוב אמר ך ורפאתיו: ורוחלבישה את עמשיראש השלישים לף דויד ועמן?. בן !ישי שלום: שלוס״לן? ושלום 7לעיוזרך כי ע?רן? אלחין? ויקבלם דויד ויתנם בראשי הנדוד: י ואמרתם rti 'לחי ו^תה שלום'וביתק'׳כלום וכל אשר להליום עוז לעמו יתן יי!ברך את עמו בשלום:
אמר רבי יוחנן בכל מקום שאתה מוצא גךלתיו של הקדוש
ברוך הוא שם אתה מוצא ענותנותו דבר זח כתוב בתורה. ו־שנוי בנביאים.ומ'שלש בכתובים: י כתוב בתורה כי ך אלחיכם הואז אלחי האלחים ואד3י האדנים האלי הגדל הגביר והנורא אשר לאו ישא פנים וילא!קח שוחד: וכתיב בתרה עישר, מ'שןמ יתובב ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושמלה: שנוי בנביאים ך־כתיב כי כחאמררם ונשא שכן עד וקדוש ישמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא וישפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים: מישלש בכתובינם הכתיב ישירו לאלחים זמרו שימו סילו לרכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו: וכתיב בתרה אבי יתומים’וחן אלמנותיאלחיבם במעון קדשו: יהי ע אלחינו עמנו כאישר חיזחעם אבותינו ל !עזבנו ואל יטשנו: וארזם הדבקים ביאלהיבם חיים כלבם היום: כי נחם יי ציון נחם כל חרבתיה דשם מדברה כעדן וערבתה כנץ י! ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה: יי חפץ למען צדקו!נדיל תורה דאדיר:

שיר היחיד ליום ראשון.
א •צידד, ואזמרה לאלדד בעוך. האלהים הרועה אוחי טעו, י ן י עד דדים הזד, חחזהת ב;ךי. חיים וחסד זעשית עמדי: בדוק יזי ובדוד #ם כבידי. כי על עבדו הפליא חסדו: י לאלילי מדום במה אבדם. ובמד, אכף לאליהי 3•,רם? אל הרים למעידה♦	וכל,עצי לבנון בכל,ערוכה:
ואם כל בהמות וחיות ך,רוצים, נתחים ארוכים.על העצים: אף זרות מזבח מבוםים. דם כמים לים 1 מבפים: וכחול כלת דשן ושמן. בלול ברבבות נחלי עומן: ולאשרה לבינה וסטים.	ולכןטורת כל ראשי בשמים ?
‘ואלי גרות על ד,מנידוי־	יהיו מאירות כשני המאורות:
ובהררי אל ן לחם הפטם. על שלחנות,ערוכים בפנים: דין כמטר השמןם.	ושכר לנפק בעיטת מים:
ואלו כל בני אדם כיהנים. ולדם משרדים בכנף רננים: ובליעצי עדן וכל עצי ןזערים. כנורות ונבלים ושירים':״ וכל בני אלה,ים בקול ותרועתם. ורכוב כים מטטלותס: י יוכל הלבנון עולה כילה ז אין די בער ואין די עולה: הן בכל אלה אין די לעב£ד. ,ואך די לקדם לאל הכבוד: כי נכבדת מאד מלכנו. 'ובמה נקף לאדונינו: אמנם לא יובלו בבדק	כל חי. אף כי אני.עבדק:
ואני נבזה וחדל אישים. נמאם בע־ני ושפל אגשים: ואין לעבדה כר 1 לכברק. להשיב ילק נמול על הפריק;
כי הרבית טובות אלי.	כי הנהלת חם־זז עלי:
והב שלומים לד חיבתי.	כי עשית טובות אתי:
ולא חיבת לי נמולק.	כלי טובתי בל עליק:
על רטובות לא עבדת,“• אחת לריבוא לא נטלתיק: אם אמדתי אכפרה נא כמו. לא.;ועתי ספורות ■למי: ומי אשיב לק והכל שלק.־ ל? שט;ם אח ארך לד: ימ־ם וכל אשר בם ב;ךק. כלם'שכעון מ;ךד: ואנחנו עמדיוצאנק. י' החפצים לעשות ר־צונק: ואיק נעביד ואין לאל ;דינו. ולש־פת אש בית מקד־עניע
hir riaiífihDd׳־S
1	שיי דדחוד ליום ראשון
״איד דלבוד יאיזי זב ד ומנח ־.	2' לא באנו אל הזנוחה ן
וסלם אץ להגביר טטאה. - אש אנחנו על־אדמה ט?ואה! ־לעי אנכי על אמך!ז•	ואני באתי בחבריה:
בי 2תיב■ לא על־זבחי־ ועולותיף.איכיחזד:
על דבר,זבח ועולו תיכס.	'לא צרתי את אבותיבש •
מד ש;<לתי ומה דרשתי ממד. בי אב ליראה אותי:' לעבור בשמחה ובלבב טוב, לנה שמוע מזבח טייב: ולב נשבר ממנחה טהורה, זבח־ אלדזים רוח נשברה ן זבח ומנחה לא חפצת.	חטאה ועולה לא שאלת:
מזבח אבנה ?שברון לבי. ואשברה אף רוחי בקיבי: רום לב אשפיל ואת רובעי;'. ואקרע לבבי למעזיאדיני: שברי רוחי הם זבחיה• .יעלו לרצוי על־מזבחד": ואשתיע בקול הוךיות־זד. נאבפרד. בלי נפלאיתיזז: ואשר ;רעה נפשי אחבץ־ה, אמלל גק־ירות ואדברה: <טה אערו־ ולא ידעת* מה. היכול אוכל דבר מאומה: כי אין חקר לגדלתו.	הם אין מספר לתבונתו:
חכם לבב הוא ומי כמוהו. שגיא כח לא מצאנוהו: עושה גדולות ורב נורא ת. גדול אתה ועושה נ פלאי־ת: עד אין מספר ועי אין סקר. ולא נו־הע כי לא ידור,ד:
איזו.על אשר תע־ך־.
חי לא ראה ולב לא״ידעזד.
גם מש־רתיק ■לא ראוזד. אתה לבדה מביר שלחיה.
. שבתות ראויות לכ2ךןז. על בז תבור? כראוי לב.
ומפי הכל בכל א;לוחם. לדו פלאזד רשמים, ,;יריעו לה בל הארץ. אף יודיד כל העמים.
בל זרע ילק: .עבדיה. את שם .;י;הללו כלב.
ואיזה פה אשר :גירד: ואיזה שבח אשר יצעעה: ובל־־חכמי לב לא מצא1-ןז $ ואין זולתה יודע כחף:
- ואין י. דע בלעד'ה: בפי קישה כבודה וגילה: כפי מדע אשר אתה הננתבי ראדריה קילות מום: יוה ף כל מלכי ארח: וישבה ה כל ראמים: בי.עליך ס גברו הכד יה: אל אלה־םיאמ ז7מלןו עולם;

שיר היתד ליום שגי,
מני עמיך בן־אמתק.	אדבר אמלל גבורות־ק:
דרכי שבחיך קצתם אספרה, מעשיק מה נורא אגדה:
אין אליך ערוך בספר.
הקד אלוה לא :מצא. ולתבונתו הלא אין חקר.
וגם אין מספד לגדודיק. איזו עין אשר’תעיך'ק\ נבון וחכם הן לא יךע. ואם יאמר איש עד תכליתו.
אגירה ואדברה עצמו מכפ־; ותכלית שדי לא תקצה; ומשפר שניו לא !הקר; בצבאוו־דך אות בבודק; וחי לא ראה פני'כב־ודןז: ואיך אעיוק״על אשר לא אדע5 אערוך אלד וכמתכנת:־:
אבוא ואמצא תכלית שבחו. לא נאמנה את אל רוחו: יבלע כי לא.;דע..עיכג י ועמדי לא כן אנכי. אספרה לאחי קצות דרכי אל.
ככתוב אמרו לאלה,ים. ואמרת עם זו!צרתי לי.
במצרים שימית־ עלילור\. ואני עבדק על כן'אספר.
תהלל נפש־ כיח מעשייק. ואברככה בכל ענתי.
גם בגרוני רוממותיק.
כי פי!גיד תהלתק., יאמרה נא עזוז ניוראותיק. ואזכיר טובק וצדקותיק. י !רעתי כי גדול אתה.
י
אחרית פיהו ראשית דרכו; ופי לא אתן לחטוא והכי: ולישראל מה פעל אל. מה נורא מעשיק אלה,ים; יספרו שמי והדלת!: למען תספר אתאותותי; כאשר אן־ריוש מעל ספר: וכל קרבי את שם זקךשק: ובכל ’לכי אויה את אדני: ואת פי אמלא תהלתק; כל היום את תפאךתק: ואשייחה דברי נפלאות־ק; הסליק ־■ וגבורותיך: ״על כל אלהים 1 מאד גדלת;
הן לעבך־הם גמול אין משיבים.'ולמה להם המה מטיבים: ובעת צרה כי.יתפללו. ולא :עגום כי ’לא'יועילו: דורשים בסל לב לרוח אין כו. וקרוב ק אל עם קרובי;
כי כל אלהי העטים הם. אלילים אילמים־ רוח אין \עי: היוצר כל הוא אליהינו.	הוא עשינו ולו אנחנו; י
עם ■1 מרעיתו וצאן ידו.	נברך שמו י כי לעולם חשדו־
יצר לנו מאד נמצאת.	כי דורשיך לא;שכת;
4	שייר היהודי ?*ירם שני
ותמיד בפינו תהלתך. ומהללים לשם תפאחתך!
עד.עתה בך ובכבודך.	ומשךתיך אףעבדך:
אשר בבוד־ך מלא כל הארץ. וכבוךך על כל האיץ: ואבותינו בחרו אותך. * לבדד לעבוד. ואין לזר אתך ז
- .“	I • “ | ! ~ 1 | T ”1 t " ן : t	ז I
נם אנחנו אותך לבדך. נעבוד כבן אב. ונכבדי והננו על יחידך,	יומם ולולה עדיך:
בפי כלנו ובלבבנו.	שאתה לבדך אלך,'נו:
אלהינו אתה. על יחודך עדים אנחנו ועבדיך:
ז׳י ••	־ r—	| v • r- t•	:־ - : * :- ך v ן
אין ותחלה אל ראייתך. ואין קץ ותכלה לאחריתך ז ראשון ואחרון מכלי ראשית. ומבלי אחרית ואין לב קד,‘מיתי " ואין קצה אל נבהותך. ואין סוף לעמק מרותך: אין סאה לםביבותיך.	ואין ותוך מבדיל בינותיך:
אין ילך סובב ואין לך פאה. על כן אותך חי לא ראה: אין צד !צלע יצליעוך,	ורחב וארך לא;מציעוך:
אין חכמה אשר תדעך. ואין מדע אשר :ניעך: ולא ישיג אותך כל מדע.	ואין שכל אשר ;בין וידע:
מטך מאומה ואיכה'אתה.	ואיך בלי מאומה כל ןךאת:
שיר היתד ליום שלישי.
אמנם;דעתי כי אתה.	אלהי;עקב כל;צרת:
י אתה בורא ולא נבראת. אתה יוצר ולא נוצרת: אתה מטית ואת כיל ותבלה. אתה מוריד שאול ואף תעלה !
ונאמן. להחיות מתים אתה. ועל ידי נביאך כן הודעת: ולא תמות אל הי ולא מתה. מעולם ועד עולם אותה: משביר ומוליד ולא נולדות. מוחץ ורופא ולא חלית: מות ומדור, אין לפניך. ’י ותנומה ושנה אין לעיניך: י הלא מקדם אל יחי אתה. מאשר בך לא נשתנית: ועד העולם לא תשתנה. ומאלהותך לא תתננה: חדיש ונושן לא נמצאת. חדשת כיל ולא חדשת: לא יחולו זקנה ובחדות עליך. נם שייבה ושחרות: ולא הלו בך שמחה ועצב. ןךטי1ן 1 נוצל וכל ךבר קצב ז
ך לא ;סובב א׳תק גשם. אף לא ותדמה אל כל נשם: כל מצורים גמל סבבתם. אל ראשיתם ולאחליתס:
כי כל ברואים בגמל שמותם, ולימי צבאם גמל הקפתם: ולד אין גבול ולימד. ־ י ולבנותיך7 ולעצמק: עליכן א־נד צריקילכיל. לידף ולחמזיד צריכים הל : הלל צריכים לצלקות?. ואיגד צדד לבקיותיק: בטקס כל יציר.'ה:יוק לבדק. מאומה לא •נצרכת: ראשית ואחליתבידק^ערוכים. אתה בם והם ברוהק ?רובים: כל אשר היה כראשונה. ואשר 7יהיה באחרונה: כל־דןצורים וכל־מעשיהם. וכל־דבריהם ומחשמתיהם: כראש ועד סוף תדעיכלם. ולא תשכח כי אתה אצלם: ארה בראתם ולבק ערכם. לבדק תדע מקומם ודרכם:
הן אין דבר ממק נעלם.17 כי״לפניד נכונים7 כלם: אין חשק ואין מנוס וסתר. לנו^שמה ולהפתר: את אשר תבקש‘אתה7מוצא. בלי נמות אליהם בעת שתקצה: כי את הכיל‘כאחת תראה. לבדק תעשה כל ואינק נלאה:
כי על כל גוי ר_על אדם:רד. על כל תדבר כרגע אחד ז תשמע ברגע כל הקולות. זעק ולחש וכל התפלות: אף תלין אל יכל 7מעשיהם. . ביגע תחקור כל לבביהם: ולא תאריד7על־מהשכותיק. ולא יתמהמה על־עצתק! אצל עצתק גזיתד. "	׳ י ל_קץ ולמועד קריאתי
ובלם באמת בתים וביושר. מכלי עודף ומכלי ח־מר: ממק דבר לא.יאבד. ־ ’ ודבר ממק לא לכבד: כל אשר תחפץ תוכל לעשות. ואין מי מותה מדק מעש, ת: ,יכולת ק בחפצו קשירה.' וביצות יי לא אחרה: אין דבר סתר ממק7 נכחד. עתידות !עוקרות לק קם יחד: אשר מעולם ועד העולם. הם כלם כד ואתה בכלם: חדשות תגיד וסוד I דרכיק. אל עבדיק ומלאכיק: ואינק צדיק להשמעק.7 ׳ דבי סוד וסתר7לד,וליעד: כי לד כל יסוד יגלה. בטרם עליו לב כל־־יציר:עלה* כלב ?ל נברא לא תמצא. ומפינו זעתס לא:צאי:

״אץ מ זקצה ולא יחצה.	לב לא ירדד ואין פה nre:
באין לו ריחות ואין לו רוחות•	אין ל1 שיחות בו מוכיחות:
?־מ-הוק מי.ישא דעו.' ללא וךהלה ולא סוף להניעו ז ;גרים אחריב תוך ומוח וראש, פה ולב אבליום מדרוש ומתחי* נובה ועומס נעוצים בסובב, חכם ולב נבוב לא ללבב ן: סייבב את הלל ומלא את כל. ובהיות הלל אתה בבל: אין עליה ואיו תחת?♦	אין חוה לה ואין בינות?:
אין מראה וגב לןחיחד.	ואין ניח לעוצם יחוור:
ואח בתור ממד *כדל.	ואין מקום רק מטהנחרל:
;אתה נאצל מכל ונבהל.	ואך מקום רק ממה מחדל!
מקלה ושנוי אין בה נמצא. ולא זמן יערער ולא בל שמצה בל זמן ובל עת אתה מבינם.	י '־־
בל מדע לא ישיג או־תד.1 :מ־תה ";מל־ ־ חרס אתה מאל?. ניילת הברד־ איו הבמה. חלקת בלב הבמששכל,
מבלעדי כחך אץ נמרה.
איו! נכבד בי אם בבדתו,
כל זיך־ ובל גי‘ב מ;ךןז.!
אין הקי לנדל;־
אין עוד זולת־;־רות?.
ו7פ,י הביל אתה היית.
לא לחצוך ולא המוך יציריך, לעשותך כיל לא נבדלת. בעשותך את השמים.
לא קרב? ולא רחק?. זרם I מים לא ישטפ״ך.
אד בל טנ׳פת לא תטנפך, להרות ך איי ־חברן, ׳ במו ה:ית לעולם תקחש
אתה עודכם ואתה מישנם: אץ שכל אשר ומצא אותך: סידלתף תב־נתך: חי מעצמה ואין'בגילך: בלתי בעתד אץ‘בינה ומוטה: ורוחה תמלאם ודעתם תשכל: ומבלעדי ווזה איזיען־ח: י ,ואיו נדול כי אב גרלתו: לאשר תחפוץ עשות חסדיה: ואין מספר לתבונתך '' חי וכל תובל יוא ן כלתך: ובהיות הכל את בל מלאת: אף לא מעט?:. מתיה מלאכתך לא נחדלת: ,ואת האיץ ואת דמים: בי כל קירות לא ןחלקוך: ורוח בביר לא;ההפך: אש א יבלה אישילא תישרפךי וליח דך אין ית־ון: חוסר ועודף בך לא ?יה:
ושמי? מעיך־ןד כי ה;ית.	והוד, ותהיה ובקל אתה:
דוה לעולם וכן 1 גורעת.	נעיז־ןד וכן בף העירות:
ל־ אתה הוא ודעה בכל.	שלף הכיל וממןז הכיל:
שטות ;קקד וענו העירו. בתקף _;קךןד 3ןז נסהיתי
שיר היחוד ליום רביעי.
ארומם אלהי אבי ואלי. אגוד, אלהי צורי וגואלי:.
איחד אלהי ה'שמ;ם והארץ, בכל יום &עמ:ם: אל חי אחד הוא בראנו.’ י אביר ;עקב אב לכלנו: אדוננו אדון כל הארץ. מה אדיר שמך בכל הארץ: אין כאל אש אוכלה וקנא.	לעולם » אמת אל אמונה:
אות רשעי מעוז חיי.	עליו תלוים כל מארי:
אדהים אמת הוא אלחים חיים. ’לא ;פילו זעמו גרם ואיים: אדיר ואמיץ כיח ורב אונים. אלהי האלהים ואדני האדנים: אלה עושי אישי ובועלי. אלוף נעורי'שוטרי וצלי: בורא ביל וישראל גואל:	ברון?־ אלהים אלה''ישראל:
בורא רוח הרים יוצר.	ממק מזמה לא ;כצר:
גאה משיב גמול על גאים. על הרמים ועל הנשאים: נבור בקומו לערוץ כעברה. מהדר גאונו' מי לאיץו־א: גבוה כל אשר תחתיו נושא. וגדל כח גדולות עושה: גדול הוא ושמו בגבורה. אריה שאג מי לא ;ירא: דודי דיגול הוא מרבבה.	אל נערץ בסוד קדושים רבה
רץ יתיב בעתיק יומין.’	וצבאו על שמאל ועל ;טין:
הרדיו והודו על (בני) עבדיו. הרד.הוא לכל חסידיו: ד״זא אל אלהי הרוחות לכל בעור. שומע תפלה מכל: וראי ותיק ייודע ועד.’ ’ ’ ;זי;מלוק לעולם ועד: ו;;:ער הרב גאותנו’.	להלחם מלחמתנו :
זוכר לעולם כרית ראשונים. כיום אתמול לו אלף שנים: ן־־, אלהינו ולו קוינו.	וזמרת יה הוא יושיענו:
חלק יעקב יוצר הכל, חנון יי וחסיד ככל:
ך י;	ח־ם דךזים : PÍO,‘
טוב ומטיב המלמד 1 דעה. טהור עינים מראות ברעה: ישר,יי וישר דברו. * ידידי־ ידידות מוכניות דבירו ז יועץ וגבור ומי ;פירו-ה. ויחתיוף הפעל• ומי ;שיבנה: ;פה דודי. ;פיו וטובו.'	יראו ויחזו עיון בשובו:1
כגבור יצא כאיש מלחמות. ;עיר קנאה לעשות :ר,מות: כנשר על כנפי נשרים.' נשא עבדיו וישר הדורים:
כביר לח לב כמו שחל. כדוב שקול וכנמר שוקד.
כדוב שקול'וכנמר שחל. כארז בחור בנדידתו.
כתפוח בריחו עז אהבתו. כתפוח בעצי־דדער.
כביר כיח למךןיןי אל כוסי מנת חלקי וגורלי.
כבוד' ל לא אמירגו. כאריה ;שאג וככפיר;נהם.
כלביא וכארי ורוחו כנחל: דברו לעשות כמקל שקד: כרקב ויכעש ורוחו כנחל: כברוש רענן ענוותנותו: על ישראל'גאותו: כן דודי עם יושבי שער: נוקם ונוטר. וכטל הו׳א ל;ש'ךאל: אני לדודי נחלה ודודי לי: האמרנוהו והאטירנו: אל יהיה כגר וכאיש נדהם:
כרועה גבור אשר לא'יוכל' צאנו להציל. והיה למאכל: כגבור אין איל'וכאורח. , נם ובורח מר צורח: כאר;ה משחית וככפיר לעוזביו, כרקב גם כעש לאדביו:
כביר כיח כשמיד;שית. ולא;שאיר כנוקף זית: כשמיר ושית צרים ;מגן. כצפרים עפות לעירו יגן: כגשמי נדבה לנו;בא.	כמלקוש'וכטל לדבקים בו:
כנשר ירחף'על'גוזליו. י ובצל כנפיו;חפו מיחליו: לבדו י; הוא ונפלאות'גדולות עושה. אל נורא עלילות: כצפרים על עירו יגן! ובצל כנפיו רננות ינגן: לעבי'ולעופר דומה דודי. כי;קדמני אלדד חסדי: י לפני עמו;;שר הדורים. וינשיאם על כנפי נשרים: לעולם;; הוא חלקי וצור לבבי. כלה שארי לק ולבבי: לבדו י י; הוא'ונפלאות	׳ גדולות עושה. ורב נוראות: ■
מקום ומעון אתל, לעולמק. ואין יודע את מסומק: מוראי' אל רועי;'יוצרי. עור ;לדגי מחוללי וצוךי:
מרום ומעוז הוא לי ומחמי.	מגדל עוז שם יי מנוסי:
מלן1 יעלם משנב לנו.	הוא מחוקקנו ומושיענו:
מגדול ידועות ומשען יהי לי. מבטח אלהים יי חילי: מושל עולם 1 מלכותןז. בכל דור ודור ממשלתןז:
מי יתנןז כאח לי לצרה.
מקור חיים מקוד, "ישראל. מגן לשעי וחרב נאוה.
מגן הוא לבל החוסים בו. נבר ונעים נאור"ונורא. ינאמן נצח ישראל וגואלו נצח ישראל האלי הנאמן.
נפלא על בל הנפלאים. נקדש ונעלך אלה• קרוש*.
נוקם ונוטר ובעל חמה. נרי יזי בחלו נרו עלי ראשי.
סומןד וסועד י: י סלעי. סחרי ין סלעי וסתרי.
סלענו יי וטצודתנו. עזוז וגבור עזי ועזרי.
הושע י,י בי:דק לא,קצרה: לא אעזוב בי מעזי אל: לשמק ולזברק נפש חאוה: אשרי אדם אשר עוז לו בו: נאדר ו״נאזר שמו בגבורה: לא לשקר." אשרי כל חיוכי לו: מאלזדו,יהודה לא אלמן:	-
ומתנשא'על בל הנשאים: נכון ונשינב יל"נפי: לצריו לאויביו איש מלחמה:
־ T.	־ .T	־	•	■ T T
ונר לרגלי דברו. סובל וסולח ונושא לפשעי. סובל ופולח מעדי ומכרי: עזרתנו ומפלטנו: עליון עוז'לי י אל יהי ערי:
עיר וקדיש שתז סביביו סתר. אכן אתה אל מסתתר: עד ממהר לשלם נמול לאשיו. שמר הברית והחסד לאהבי!: פדה את אברהם ידידו. " הוא לפדה את לשראל' עבדו: פחד יצחק לתן" פחדו.	על צרי בני.יעקב עבדו: י
פועל וחוקר ודורש ובודק כל הלבבות. לו אתן צדק: צרור המור אשבול הביפר. נותן לעמו צריו ביפר:',' צח ואדום דודי בצבאיו איות. על בן 1 נקרא שמו * צבאות: צדיק ליי הצור תמים. ׳ אבטח עדי"עד בצור"עולמים: צבא השמלם 1 משתחוים לו. שרפים עומדים 1 ממעל"! לו: קדוש. הוא בכל מיני קדשיות. בתות שלש קדוש משלשות: קלם לעלמין אלהא יחיא. מרא דארעא״ומרא דשמי״א: קוני מרחם 1 מקנא לשונאיו. קרן לשעי"וקרוב לקוראיו":
רחוק מלל ואה לל רואה. רועי * .לא אחסר לל.
רחום,ין רופא ומחבש רעי הלו’הוא מהמדיה.
; ראשו? ואחרון. מעולם ועד שליט מלד שמיא סכל דר ודר,
*־ *	,I v v ־־T : T	•־־
שמש ורנן ה אלהים. שיניא לח לא מצאנוהו.
! שלמה שטו סי יעלו שלום. שם יי אהיה אישר אדיה.
v I V T1 יי־׳י, י I*
שדי מאורי מלכי ואלי. תחמם עם יושבי נטעים.
תתחסד תחבר עמס. תמים ךרסך תקיף מלל.
’ תוחלתי ומכרי ותגקותי. תחלתי ותפארתיי'ועזי’ תמים דעים אל דעות.
בי רם יי ושפל יראה: ורב כה״ורב הסד ’לבל ן לשבורי לב. וקוין כובש: משפטיו אמת מתוקים וחמודים; עולם אתת אלי שוכן עד: ליה אנא משבח מרומם ומהדר: שופט’צדק ומשפיל נבוהים: ישניב בלהו ומי כמוהו:	׳: ,
ולקרוא לו,;י שלום: בחועפותראם לו בכפיה וכאריה: חלליה שמו נפשי'חללי2	"
ד,שדינים ’שלשת הרועים: ועם עפשים התפל ן לחמם: תוכל'לבדך את’ללנ תאות נפשי ותשוקתי: ממעי אמי ניחי וגוןי: בל הלבבות דור ט ןחד 2
שיר היחד ליו® חמישי.
טי כמוך,דעה מורח.
מחשבותיך זעטקו ורמו. לא למרוזד חכמתך. ’ לא קבלת מלכותך. לעולם ידא לך לבדך.
ולא התן לאלהים אחרים וכיבוד ונם בל יקר מאתך.
אתה תעיר ב; חורך. אלהינו על י.חורך.
לפניזז לא אל הקדיטך. לא נועצת ולא למדת.’ ממעמדי מחשבו״סיך.
ניב שפתים אתה בירא! ושנותיך לא.יתמו: גל א הביגוד חבשתך:	׳ ■
}לא ירשת ממשלתך: ולא לאחרים בבור חורך: תחליתך. לאלילים מרים:	,
ו'כב’דד לא לזרים אתך: ותיריתד ועבדיך: אתה'עד יאמת ואנחנו עבלר* ובמלאכתך לא דיה זר עמך: בחדשד' בקיאות בי גבינות: ומלבך לל פעק־ותיך'* 7 , / / 1 י׳
קצות דרכיך הלא הכתו.
שאתה אל כל ,יצו־ת לעשות מלאכתך לא, לחצת.
כי הלית"לפני הכל. ’
כי מאהבתך■ עבדיך.
לא נשמע מן אז והלאה. ולא נודע אל זולתך. ־ ונם אחריך לאלהיהאל. ברוך אתה לן ,יחיד ומיוחד.
אשר מי לעשה כמלאבתך, אין יציר זולת יצירתך.
כיל אשר תחפוץ תעשה בכל. אין כמון? ואין בלתן?.
אתה האל עושה פלא.
מי כמוך נורא תהלות.
אין אותות כמו אותותיך. אין תבונה בתבונתך.
כי מאד עמקו מחשבותיך. אין נאוה כמו נאותך.
אין קדשה כקז־שתך. אין צדקה כמו צדקתיך.
אין7ר1_ע כזרועותיך. • אין רחמים כרחמנותיך.
אין אלהות כאלהותך.
כי שמותיך אלים •מרוצים.
ואשף וחךטום לא ילחצוך. לא ינצחוך כל החכמים, אתה משיב לאחור חכמים. להשיב לאחור מזמותיך.
י מרצונך לא יעבירוך, עצתך תפר עצת כל יועצים.
וממעשיך הן,ידענו: לבדק. מאומה לא נגרעת: ונם לעזר לא נצרכת: ' ואז באין כיל ו לא נצרכת כיל: כל בראת לכבודך: ולא קם ולא נהיה ולא נראה: ואין כמוך ואין בלתך: ראשון ואחרון אל ישיראל: ץ אחד ושמו אחד: כמעשיך וכגבורותיך: ואין בריאה כי אם בריאתך: כי אתה נעלית על כל: כי אין אלהים זולתך: ודבר ממך לא יפלא: אלהים לבדק עושה גדולות: אף אין מופת כמו טויפתיך: אין נקלה כגדלתןזז וגבהו דרכי אורחותיך: אף אין ענוה כענותנותך: אין קרבות כמו קרבותך: אין תשועה כתישועתך: אין קול כרעם נבורותיך: אין חנינה כחנינותך: ואין מפליא כשם תפארתך: בזכרך לחוצים להפליא נחצים: בכל שם ולחט לא ינצחוך: כל הקוסמים והתךטטים: לא יוכלו לך ערומים וקוסטים*• להפר עצת ו סוד גזרותיך : לא ימהרוך ולא ןאחרוך: ועזך מחליש לב א¥יציס:
אתה מציה ופחדך משוה. אתה מקור, ואינך מקוה.
וכל היצורים וכל ענ;נם. לא מחשבותם 1 מחשבותיך.
ואך דמיון' נפלאאלהינו. כתור מכל סתור. ועימדם דק מכל דק. וצפון מכל נשגב מכל נשגב, ונעלם גבוה מכל גבוה.’ ועליון חבוי ועמוק מכל ,עמוק.
שאין שכל ומדע וחכמה. לא משיגים לו איך וכמה.
מקרה וערער ושגוי וטפל. לא מוצאים לו מראה וצבע.
לבן 1 נבוכות כל עשתונות. כל שרעפים וכל הרהורים.
מיושערהו ומלהגכילהו. ככל שכלנו חפשנוהו.
לא מצאנוהו ולא ידענוהו. שהוא לבדו יוצר אחד.
כי הוא היה לכל קדם. ?עשתו בלי כל מאום את כל.
באשר מעשיו בחכמה כלם. בכר יום ויום בחדשו כלם.
באשר דדה קדם לכרם. ואין להרהר אחר יועדנו;
לממש וגדיש לא נשערהו. ולא נחשבהו לעקר ונצב.
כל הנראים והגשכלים. ושבע כטיות וששת'נדות. הן בבורא אין גם אחד!
ואין עליך פקיד מצוה: לך כל מקוד, נפש תרוה! וכל יקר אשר בזז אין דמיונם; מ אץ מלא ז!לתן: 1 ■ ' ■ ואין חקר נשיגב אדוננו; מכל עמום ומכל כמום; צפון.'ויכ1ל מכל;כול; מכל נעלם. ושמו לעולם; מכל.עליון ומכל חביון; לב כל דעת עליו חמוק; ;כולים להשוות'לו יכל מאומה; לא מוצאים לו דבר'דומה; וחבר ומסמך איורי וגם אפל; ולא כל טבע אשר שש ושבע: ונבהלות כל החשבונות; נלאות לשום בו שיעורים! ומלתארהו ומלפרסמהו; במדענו למצוא מה הוא: אך ממעשיו הכרנוהו; חי. וכל יוכל וחכם ו מיוחד. על כן ו נקרא אלד,י קדם; ;דענו כי הוא כיל ;בול; ידענו כי בבינה פעלם׳; ;דענו כי הואיאלהייעולם; ;דענו כי הוא הי וכקים לעולם: בלבנו ולא'?מפורנו; לטפל ותאר לא נדמה,ו;
• וליא למין וכל און ולכל נקצב; והמדעים ?.עשר כלולים: ושלש גזרות ועתות ומדיות: כי הוא בראם כלם יחד!
שיד היהוד ליום חמישי	*1
נדם יבלו אף יחלופו.	הם יאבדו ואת ;סופי;
' ואתה חעמוה'"ותכלה כדם. כי חי רכזים אתה לעולם:
שיר היחיד ליום ששי.
אתה לבדןז יוצר כל הוא, ולא ירטה מעשיה לע1ש1ד,ו•: כל הארצות לא יכילוןז. ואף השמי.ם 1לא יכלכלו־:
אז יחילו טים חיים	'מםניןז.י אלהים חיים:
רע^זה ארץ הסו טלם.	עטפו מים 1 מן השטים:
נוטה לבדן? הביטים."	רוקע הארץ על הטים:
ע&ית כל חפצה לכחד. ולא נצרכת עזר כנגרר: סוער אין מי יסיעדןד.	הכל מטןז וטידק: .
כלחר אז ?ן עתה ודעתה. ולעולם'כל כבודן? אתר:
ולא;עפת ולא יגעת.’ י כי בטלאכתק לא.עמלת: כי בךבר'יןז כלי יצוריןז. ומעשיה חפצק כטאט־יק 2 ול*< אהדתו ולא טהרתו. הכל בעתו יפה' עשיתו: מבלי מאומה כיל דזדעזת. ואת הכיל בלי פ!ל פעלת: "׳ועד לא ים1ד כלזיםךת.' ברצון רוחה כל תלית: זרועות עולם את כל נוראית. מראש ועד סוף ואינם נלאות: בעיניןז לא דבר הוקשה. ־ רצונק כל דבי־ ו־רוחק עישר: לפעולתף לא דמית. אל כל תואר לא שדת:
ולא קדמה למלאכתה מלאכה. חכמתן? היא הכל עלכה: לרצונן? לא קדמו ואחרו. ועל חפציק לא נום פו וחל,ת: מכל חפצין?. לא־שכחת? ודברי אחד לא חסרת:• לא החסרת ולא העדפת. ודבר |ךק בם לא פעלת: אתה תשכחם ומי התעיבם. _ושמץ דבר לא נשמע בם: החלות בחכמה,עשיתם. 'בתבוגמ ובדעת כליהם: מראיית ועד אחרית 1עשוןם, באמת וביושר ומוי ראדם : הקדמת במעשי ידיד. רוב רחמיר וחסדיןז:
?י רחמין? 1תםדין?.״'	הלא מעולם יעל עבי? 5
ועזי לא כל־חי הוכן לכלכל. < פני אוכל תתן אוכל: ומזון ומכון'תעשר בפי ילל. צרכי הכל כאשר לכל:
שליטת זימים הראשונים. אז הכינותם לאחרונים:
אז עטית אור כשלמה. אדר מאורות ממול שילמה: ׳ בטרם כל היצור מאד גדלת. ואחר כל מולד נתגדלת: אז באין לבועז הוד והדר לובש. עד לא אורג גאות לבש: ’ איור כשילמד. וכמעין עוטה. ושמים כיריעה נוטה: עשיית בם לאורים דרכים, ורציוא ועזוב בנחת מהלכים: י הבדלת בין מדם למים. במתיחת רקיע השמים: מזונות מעונות לשרץ מים. ועוף יעיפף על פני רקיע השמים ־ עשב וחציר לבשה אדמה. מאכל 1 לחיה ולכל בהמה: בקרן עומן גז 1 'נטעת.' י י" אל האדם אעזר עשיית: T ־ עזר ?{?יי.עשיית לי.	די טחסירי אי־יר/יחש־ר לי־
בל מעשיק בידו תתה. ותחת רגליו הכל שתה: להעלות מהם בקר'וצאן. . על מקיחק נעלו לרצון: עשית לו כתנותלעזרת. להדרת קדש ולתפארת: ׳ שימת בקרבו חכמת אלד,ים, כי יצרתו לק בצלם אלהים: לא מנעת על פני י האדמה.	צרכי אדם וכלים בחכמה:
מע׳שייק מאד רבו וגדלו:	ועומק יזי ?לם יהללו:
רבו וגדלו מאד מעשיק. יודוק נזי כיל מעשייק: כל פעלת למענק.’	ולכבודק כל קג;גיף:
שיר היתד ליום השבת.
אז ביום השביעי נחת. . יום השבת על כן ברכת: י ועל כל פעל תהילה ערוכה. וחסידיק בכל עת נבקכוכה: ברוק י;’ יוצר כלם. ׳	אלהים תנים ומלק עולם:
י כי מעולם על׳ע^דיק. רוב "רחמיק.וחסדיק: ובמצירנם החלות; ׳ ’	להודיע כי מאי נעלית:
יעל כל אלהים! בעש״ותק בהם. שפטים גדולים ובאלהיהם: בבקעק נם.נזוף עמק ראו נד הגדולה. "וייראו:
י נהגת עמק לעשות'לק. שם ותפארת להראות ■גדלק: [דברת עטם 1 מן השמים.	וגם העבים נטפו מנם:
־;רעת לכתם במדבר.	כארץ צ;ה איש לא עבר:
מתה לעמן? תן עמום. תגרע גייס רבים. עמים
_וכעפר עארומציר מום: יידעו ארצם.ועמל! לאמים:
נעבור ועטרו הרים ותורות. אמרות ין אמרות טהורות: יתעדנו במרעה עמי. ומחלמיע צור פלגי עמן:
בניהם בנו עיר הרעד.
ותאמר פה אשב לא־־
לי עם.יזבחו זבחי צדה.
ובית דל:יי נעימות תמרו. בית יעראל !־:ראי יי.
רטיבות קאר לראשונים.
ין תשייע נא עלינו.
אותנו להרבות ולהטיב.
ןן תבנה עירק מדרה.
וקרן דוד תצמיח בה. זבחי" צדק עטה נזיחה.
* i ** יי V י T : : * T T
ויפארו בית מקויעןז:
;מים. צדה בךק״אכרד:
יאף בהניק :לבעו צדק:
לק :יתרועעו אף ןשירו:
וכבדו ויודו עמק ייז:
כן תטיב ןם לאחרונים:
כאער עשת על אבוה־נו:
ונידח עמד"לעולם בי תטיב:
V עלי־ יעמד נקרא:
ותעבון לעולם יי בקרבה:
ובימי הדם תערב מנחה:
וברק את עמד באור פניק. בי חפצים לעעות רצונק? וברצונד ףן_עעה חפצנו.	הבט נא עמק בלנו:
בחרתנו להיות לק לעם סנלה. ועל עמק בירכתק פלה:	.
ותמיד נספר’ תהלתק.־	' " ונהלל לשם תפארתד:.
־ "ומברבתד עטק״יב רק. בי את בל אשר תברק מבורר: ואני בעודי אהללה בוראי. ואברכבה כל״־ימי' צבאי: יהי עם.ין מביירר לעולם. מן העולם ועד העולם: בכתוב בדוד ;ן אלהי לעין־אל מן העולם ועד העולם. ויאמרו בל העם אמן והלל לןי: עני דניאל ואמר להוא עקה די אלהא מברק מן עלמא ועד עלטא די חבטתא וגבוו־תא קי־לידו היא: ונאמר ויאמרו ד,לףם יעוע וקדמיאל בני חישבניה ערביה חוליה עבדה פתחיה מוטו ברכו את־יי אלהיכם’־מן־ה״עולם ועד העולם ויברכו עם בבודק ומרומם"על כל ברבה ותקלה:" ונאמד ברוק ין אלהי ישראל מך־העולם וער־העולם ואמר כל־־העב אמן הללוה: ונאמר הברק דויד את ין לעיני בל-הקהל ויאמר דויד ך- אתה ן; אלך,י ישראל אבינו מעולם ועד העולם:
שיר הכבוד.
י אנעים זמירות ואירים אארוג. כי־ אליק נפשי תערוג: נפשי חמדה בצל ;ריף. לדעת כל רז םיךף«
מדי דברי בכבודק. הומה לבי אל דודיף:
על כן אדבר בף נככדות. ושמן? אבןד בשירי ידידות:
אכפרה בבודק ולא ראיתיק. אדמק אכנק ולאןדעתיק!
׳ ביד נביא־ף בסוד עכריף. דמית הדר כבוד הודף:
נז־לתק וגבורת־. פנו לתקף פעלתק:
דמו א1תף ולא כסי "ישף. ויש־וף לפי מעשיף: הטשילוק ברוב חזיונות. הנק- אחד בכל דמיונות: דחזו בף זקנה ובחרות. ושער ראשף בשיבה ושחרות:
זקנה ביום דין ובחרות ביום קרב, כאיש מלחמות ידיו לו רב:
חבש כנע ישוזעה בראשו, הושקעה לו ימינו וזרוע זק־שו:
טללי אורות ראשו נמלא. קוצותיו רסיסי לילה: י
:תפאר בי כי חפץ בי, והוא יהרה לי לעצרת צבי:
כתם טהור פז דמות ראשו. וחק על מעה כבוד שם קרשו: לחץ ולכבוד צבי תפארה. .אמתו לו עטרה עטרה:
מהלפת ראשו כבימי בחרות. קוצותיו תלתלים שחורות:
נורו הצדק צבי תפארתו. .יעלה נא על שמחתו:
סגלתו תהי־נא בידו עטרת. וצניף מלוכה צבי תפארת:
,עמוסים נשאם,עטית ענדם. מאשר זיקרו בעיניו כבדם:
פארו עלי ופאר' עליו. וקרוב אלי בקראי אליו:
צח ואדום ללבושו אד1ם, פורה בךךכ1 בבואו מאדום: •
קשר תפילין הראה לעניו. תמונת לי לנגד ■עיניו:
רוצה בעמ1.ענוים יפאר. יושב תהיות בם להוזפאר:
ראש דברק אמת'קורא מראש. דר ודיר עם דירשיק דרוש:
שית המון שירי נא עליף, ודנתי תקיב אליף:
תהלתי תהי לראשק עטרת. ־ ותפלתי תכון קטלת:
תירן שירת éh מךנ־ף. ?שיר יישר.עלזק־בניף:
ברכתי תעלה לראש משביר. מהולל ומוליד צדיק כביר: ובברכת' תנענע לי ראש. ואותה קח לף. בבשמים ראש:
;ערב נא שיחי עליק. כי נפשי תערוג עליק:
לך יי הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשטים ובארץ. לך יי הממלכה והמתנשא לנל לראש:
TOKHAJ1NSKA IN STUOJiSKA
murskabobota
ZVEZNA UtICA 1•




1 -






■
-








.

*1 י