I V J c יי ך 4 / y'׳k ׳1 / 4 ׳ í / \4י - v , '’y-^k. /.׳ עד הוא בינותינו כי י * י הא ל'הים (יהישע כ״נ ל״ד) • u ע ר י קדש ע ם תרגומים ובאורים ממחברים שונים אבני נזר סחנוססוח בהדר התבניח וביקר החכניח רוגיאם לאור משה הלוי ל נד א Pr ag 183 7 ■ ÜJruch unb tiírlag bes ült. 3. íaitbou. , , ' ־ז ׳ - • ' i י ' ספר י ה ו ם ע מתורגם מאה משה הלי• לנדא ומבואר מאת החכם המדקדק מרה וואלף מאיר םורהלשוןעברי בבית חנוך הנארמאלי אשר בפראג ונלוה אליו פירוש רש״י והעתקת כל מלות בלע׳־ז ♦ ■י—im -------- שנת ת״ק״צ״ן לפ״ק. .S U A ס J פראג. ד ר י ק אוניו 8 y ר ל א ג ד ע ס משה חלו* ל נ ד א • מבוא לספר יהושע• הספר הזה הכי נכבד הוא מכל ספרי הקודש (זולת תורש אלהים חיים), הן מצד הספורים הכוללים נו, והן מצד האיש הקדוש אשר נקרא שמו עליו. מפאת ספוריו, יען בו יסופר כי בצע י״י אמרותיו, הקים שבועתו לאברהם ליצחק וליעקב להביא את זרעם לתארן אשר דבר להם 5 נתן להם נחלת גויס וישראל היתה לעם, החת עד עתה אבותיהם הלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר במתי מספר, רעה צאן ואנשי מקנה, ואס גס במצרים פרו ורבו ויעצמו מאד, אך עבדים היו לפרעה, ויאנחו תחת סבלות מצרים ובגוים לא יתחשבו, אין שר ואין מושל למו, אין לוחם לחם ואין יושב על מדין. אף גס כהסיר י״י עול מצרים מעל שכמם, ביר רמת יצאו מאדמת חם, משת נאמן בית י״י בראשם, שופטים ושוטרים הוקס לתם, גס שרי מאות ושרי אלפים, בכל זאת לא באו לכלל תקון מדיני, רק היו נגדור יגור אשר לו שרי הצבא גם חוקים ומשפטים ישרים, ואולם עוד לא הגיעו לתעודת ממלכת נכונה; כי זאת בל תתכן כי אם לגוי שוכן על ארן נושבת בנחלת שדה וכרמים • אכן עתה, כאשר גאו אל הנחלת ואל המנוחה, אחרי אשר נלחמו מלחמות גדולות ונוראות, השמידו את האמורי אשר כגובה ארזים גבהו, וירשו ארץ טובה ומבורכת 5 עתה נהיו לעם, שמם הולך וגדול בין הגוים אשר להם.נתנה הארץ ואשר מעולם אנשי שם • ולזה: אס גס קורות בני ישראל מקורם נספר תורת משה, הן ספוד עם ישראל יתחילו בספר יהושע. גם מפאת האיש אשר יקרא הספר גשמו .josua )( והוא ט ב ו א והוא מח3רוא) וכל אודותיו נו נאמרים $ גס מפאס הזאה להספר הזה יסר שאה מכל שאר ספרי הנביאים הראשונים והאחרונים, ואך מעט יחסר מערך השורה אשר הוא נצמד אליו 5 כי בכל הנביאים והשופטים שעמדו להם לבני ישראל, מימות משה עד אשר חדל חזון, לא קם כמוהו, כי הנביאים יתחלקו לשתי כתות • הכת האחת, המה אשר הקימס י״י אך לנביא ומורה עס, להראותם את הדרך אשר ילכו בת ולהוכיחם על פניהם עת הפרו ברית י״י ובתורתו מאנו ללכת, גס הגידו אותות לאחור להודיעם את אשר יקרה אותם באחרית הימים, כפי אשר הסיר י״י מסך העתידות.לפניהם והראם קורות ימים יוצרו; אולם האנשים האלה אין כוחם אלא בפיה׳, לא הלכו בגדולות לעשות מלחמות , וזרועס לא הושיעה למו. ויען לא תיו מנהיגי עם ואף לא לחמו מלחמות י״י, לכן לא היסה מחוקם כלל לתת אותות ומופתים בארן 5 ואס גס לפעמים הפליאו לעשות הפלא ופלא כאליהו ואלישע שצלחו את הירדן והחיו מתים וכדומה, זה היה רק כי נעתר י״י אל תפלתם ומלא את משאלותס, עלדרך: רצון יראיו יעשה; אולם לא מצאנו כלל כי י״י צוה אותם לעשות נפלאות כאלה, יען אין מגמת הנביא אשר רק ברוח פיו ייסר גויס ויוכיח לאומים לברא חדשות ולשנות דרכי הטבע• והכת השניה המה השופטים והמלכים כי גס המה נכללים בכלל נביאים ראשונים ב), והם יחידי סגולה אשר קראם י״י להושיע את עמו מיד צר ולהכניע אויביהם מפניהם, (ולהם חשף י״י את זרוע קדשו לפעמים לעשות עמהם נפלאות למעלת מדרך תטבע לתת עוז למתי מספר על עם רב ועצום) אף לאחוז ידם במשפט לעצור בקהל י״י על פי התורה ודתי המדינה כברק וגדעון שמשון וכיוצא. והנה מכת הזאת יש מהם אשר לא דבר י״י לא להם ולא עליהם, אך רוח י״י . נוססה בס, רוח עצת .וגבורה, |אס להלבישו עוז לצאת ולבא בצבא להוריד . באף עמים ולדכא תחת רגליו רשעי ארץ המציקים לישראל, כאהוד, יפתח ודומיהם א) ואם גם לא נל הכתונ נו מידי יהושע יצאו, רונו ננלו • כ) ונדני עוד מזה נהקדסה הכוללת אי״ה. מבוא ב ודומיהם, או למלאות אותם רוח חכמת ודעת לעשות משפט עמס, כאצבון ואלון וכל השופטים הנזכרים כשופטים י״ב מן פסוק ח׳ ער סוף הפרשת; כי לא נזכר שעשו שום מלחמת או שהושיעו את ישראל, אן נאמר שהם שפטו את ישראל i ויש שדנר י״י עליו אן לא שם דברתו אליו, כמו שמשון שנגלה מלאך י״י אל אבותיו ואליו לא דבר, וכן ננרק היה רק דנר י״י אל דבורה5 ויש אשר אליהם דבר י״י מאחת שתי הסבות שזכרנו, אם להרהיב עוז בנפשם לעשות חיל במלחמת כגדעון וכדומה, או לפעול משפט וצדקת בארץ כשלמה אשר נראה אליו ה׳ פעמים בגבעון • אולם כל השופטים והמלכים האלה אשר השפיע י״י מרוחו עליהם, אם גס היו מכלל נביאים, בכל זאת לא חשפו מצפוני העתידות ולא גלו חדשות טרם תבאנה • גס שמואל הרואה נאמן לנביא לי״י, לא שם מבטו למרחוק, וכל אשר נבא, בימיו יצא 5 ואם גס ספר תהליס לדעת חזייל יגיד קורות ימים יולדו עד דור אחרון, הן אין זה בכלל נבואה, כי תספר הזה ברוח הקודש נאמר א) • אכן במשה בחיר י״י התאחדו שתי המעלות האלה, גדולת השופט וגבורתו, אף רוממות הנביא וקדושתו יחדיו, הוא נהל שבטי ישורון ע"פ י״י ועשה אותות ומופתים לעיני כל/ישראל, כמוהם לא היו מני הושם אדם עלי תבל ובל יהיו עוד כל ימי השמים על הארץ; אף חוה במחזה שדיכל הסבות תחתיהן יתהפכו קורות בני ישראל עד ישובון לבצרון אסירי תתקוה 5 אין דבר נעלם ממנו ואין נסתר מנגד עיניו, כמו שאמרו חז״ל: הראה הק״בת למשה דור ודור, דורשיו ומנהיגיו (ועיין בפירוש הרמב"! על פרשת האזיני) • והראיה הברורה כי ביע1די הטובות והרעות אך נשמת שדי הבינהו ורוק י״י דבר בר, ולא בחכמת אדם ומדע בשר השכילס הוא אמרו: אף בהיותם בארן אויביהם לא מאסתים ולא געלתיס (ויקרא:"י «״7), כי הבטחה כזאת קצרה יד שכל אנושמתשיג, ונהפך הוא, ני כל יודעי העתים יתפלאו על קיום הבטחה הזאת ויודו כי אין כעס ישראל גוי אחד בארץ אשר זה אלפים שנה יחיו באמונתם מפוזר ומפורד בין העמים, ובכל צוק העתים ובכל התלאות אשר מצאתם לא שנו את דתם, ימים יענורו שנים יקלופו, ועיקרי אמונתם עוד בריא אולם כימי הולדס• ועוד הוכחה מכרחת, כי דברי משת מפי עליון יצא יצאו, _________________________________________________בייעודו א) נאשר נבאר כל זה בהקדמה הכוללת נעז״ה . X* מבוא ביעורו: והושיבך י״י מצרים באניות ( 37ריס כ״״ ס״ח ) וכן היה באמת 5 ואיך ידע זאת משה אס לא רוח י״י דגר בו ומלתו על לשונו • עוד היתה נבואת משה רבינו ע״ה מובדלת מנבואת שאר הנביאים, גם באיכות, גס בכמות, ביתרון גדול 5 כי באיכות כבר באר הכתוב באמרו: אם יהיה נביאכם י״י במראה אליו אתודע וגו ׳ לא כן עבדי משה פה אל פת אדבר בו וגו׳(במדבר י״נ ו' n'), וכן נאמר: ודבר י״י אל משת פנים אל פנים (שמות ל”ג י"א); ובכמות כי כל הנביאים לא התנבאו אך בעתים ידועים, כנוח עליהם הרוח, אולם בסור הרוח היו כאחד האדם, ולא היו מורחקים מטעות ושגיאה 5 והעד הנאמן כי נתן הנביא השיב לדוד כאשר בקש המלך לבנות בית לי״י: כל אשר בלבבך לך עשה כי י״י עמך, ובאותו הלילה בא אליו הציווי מאת השם לאמר לדוד: לא אתת תבנה לי הבית לשבה(שמואל כ׳ ז ׳, ד׳יהי א׳ י״ז י') 5 וכן אלישע אשר נחת עליו רוח אליהו פי שנים, אמר: וי״י העלים ממני ולא הגיד לי(מלכים 3' ד׳ כיו) • לא כן משת נאמן בית י״י, הוא התלונן בצל שדי, כבוד י״י חופף עליו כל היום, ואור שפע אלוה האיר מול פניו בכל עת ועונת א) • והנה אין לספק כי גס ליהושע היה יתר שאת מכל השופטים והנביאים אשרי קמו אחריו בכל הדרכים אשר זכרנו; ואם גס לא הגיע למדרגת איש האלהים הן היה קרוב אליה עד מאוד • כי אם לכח, אמין הוא להרוג מלכים אדירים ולהוריד עמים כבירים, הרבה אותות ומופתים עד כי נאמר לא היה כהיום הזה לפניו ולאחריו(יהושע י׳ י״ד). גס בנבואת לא מצאנו בכל הנביאים אחריו אשר יתמיד עליהם שפע אלות מאין הפוגות כמותו; כי כמעט בכל מדרך כף רגלו קול אלהיס מדבר אליו, להורותו המעשה אשר יעשה, ולא היה צריך לשאול באורים ותומיס, אך טרם קרא וי״י יענהו; ולכן אין להסתפק כי גם יהושע היה צופה ומביט ברוח קדשו עד סוף כל הדורות, ואם גם לא נבא על אודות פרטיות, אך אמר א) ועיין 3הרמ3״ס בהקדמתו לשפר המורה בד״ה ולא תחשוב שהסודות העצומות וכו׳ ו3פירוש האברבנאל אשר יצא לאור עם תקומם מאת ידידי החכם הכולל מהר״ס לאודויא כי דבריהם יחד נתפותי והב במשכיות כסף־ מבוא ג אמר בכלל על דרך תנאי(פיתה ב״ג, ליד) ביאס ישמרו בני ישראל דרך י״י, וטוב להם כל הימים, ואס יסורו מאחריו, ישליכם מעל אדמתם וילכו מדחי אל לחי, הלא גס בזת הלך בעקבות משה רבו. ואחרי אשר הראיתי חין ערך הספר הזה הן מצד ספוריו והן מפאת האיש הנבחר אשר בשמו יקרא, ראיתי להציע שתי בחינות, האחת תולדות יהושע, תכונת נפשו ומזגו כפי הנראה לנו מפעלותיו ן והשנית לחקור אם בל הדברים הנאמרים בספר יהושע מפיו יצא יצאו אם לא ? א תולדות יהושע בן נון תכונת נפשו ומזגו ♦ הנה ימי שני חיי יהושע הודיענו הכתוב באמרו: וימת יהושע גן*נון בן מאת ועשר שנים( יהושע ליד ב״ט); אולם באיזה שנה לבריאת נולד, על זה נפלה מחלוקת בין החכמים האחרונים • כיהראב״ע כתב על פסוק ומשרתו יהושע בן נון נער (שמות ל״ג י״א): היה בן נ״ו וקראו נער, ולפ״ז נולד יהושע נ׳ שצ״ב, כי יציאת מצרים היתת 3' תמי'ח, וכן דעת רבינו שמעון בן צמח מראן כי הס החזיקו בקבלת חז׳יל כי שבע שנים כבשת ושבעחלקת, וסברו כי מיד אחר שחלק לבני ישראל אתהארן נאסף אל עמיו 5 ואם כן אס היה יהושע בשנת הראשונה לצאת ממצרים במעשה העגל גן נ״ו שנים ותחשוב ארבעים שנה במדבר א), ותוסיף עוד י״ר שנה שכבשו וחלקו, יעלה א) אם גם נשנה השניה בשלחו הממצים, כני אמתו בי לדעת המפרשים לא עמדי ישראל נמלני אתר שלוח המרגלים ני אס ל״ט שנים, ועיין מה שנתננויהושע י״די'. מבוא יעלת המספר למאה ועשר • אך לדעת סדר עולם, שלשלת הקבלת וסדר הדורות נולד יהושע ב׳ת״ו ומת כשנת תקי״ו; כי לדעתם שפט יהושע גם אחר הירושה והישיבה עוד י״דשנים (ונכלל כ״ח) • ואם ישאל השואל אם כדעתם כןהוא, אסכן היה יהושע זקן מכלב כי כלב היה 3ן ארבעים שכה נשלחו משה, ומדוע לא הס יהושע את העם ויהס כלב, הלא יהושע היה נכנד בעיני העם, כי הוא נלחם את מלחמתם עם עמלק? על זאת נשיב: יען יהושע ידע כי בני ישראל לא יאמינו לו ולא ישמעו כקולו, נחשבס, כי אך רוח משת ידבר בו; לכן עצר במלין לא יועילו, עד אשר ראה כי משה ואהרן נפלו על פניהם, לא יוכל להתאפק וידבר גס הוא אל העם. אולם באמת אין לברר כלל מן הכתוב שנת העולם בה נולד יהושע; כי כבר מלתנו אמורה (יהושע י״ד י׳), כי אס נאמין שרק שבע שנים כבשו ושבע חלקו הוא רק קבלת אבותינו בידינו ואין להכריע מן הפסוקים ף. גס רש״י ז״ל כתב(נשופטיס ׳"א נ״ו) וז״ל: שנינו בסדר עולם יהושע פרנס אס ישראל עשרים ושמנה שנת ואין לי מקרא ממי ללמד עכ״ל; ולכן מה לי להכביר מלין בענין ידעתי בל אבוא עד תכליתו, ובכל עמל אנוש יגיעת גשר ולהג הרבה בל תצמיח לנו אמת מוכרחת; ולזה אמרתי בלבי ליאש מן הסקירה הזאת, כי אם גס מן הראוי לסופר תולדות איש לחקור אחר יום צאתו מרחם אמו ויום שובו אל אדמתו, בכל זאת אין זה עיקר הדרישה לדעת יום הולדו ויום מותו; כי מת יוסיף ומת יתן זאת? אולם זאת ישים הסופר על לבו, לחקור את עתותיו ואודותיו, ולראות בעין בקורת מה פעל ועשת האיש הזה כל ימי היותו על אדמתו.. ובכן סבותי את לבי אל תכונת נפש יהושע, מזגו ומעלליו הנוראי', ואומר: התכונה הגוברת בנפשו ושולטת ברוחו ותגביה למעלת מכל שאר מדותיו, היתה אמצות הלב ורוח גבורה; כי כאשר בא עמלק וילחם בישראל ברפידיס (שמות ׳"ז תי), אמר משת אל יהושע: בחר לנו אנשים להלחם עם עמלק, והנה לא רצה משה להביא את כל העם במלחמה, כי נקל הוא לנצוח במתי מספר אנשים נבחרים, גבורי כח, נאזרו בגבורה, מגהמון רב רכי לבב אשר ינוסו לקול עלה נדף וימסו _______________________________________________________את א) אולם 7ע שמה שהניאו קצת ראיה ני משך הזמן שכבש היה יותר סו׳שניס ספסוין ימים ינים וגו׳(יהושע י״א י״ח) אין ואת סנרחת נצל, ני נן מציגו נסצניס א׳ (ג׳ י״יו) יישב שמעי נייושלים ימים יניס 1איו״נ אמי ויהי מקן שלש שנים וגו׳ • מבוא ד את ל33 אתיהס. וכנרנודע כי כצאת ישראל ממצרים לא תיו מלומדי מלחמת כמו שאמר: פן ינחם העם 3ראותס מלחמה ( שם י״ג י״ד) < ולזת 3חר אך אנשי חיל לצאת 3מלחמה ונתן יהושע בראשם, כי ידע את האיש ואת ג3ורתו. ויען אש הגכורה תקוד תמיד בלב יהושע וכל ישעו וכל חפצו היה ללחום מלחמת עם י״י; לכן אוניו שמעו בקול המון חוגג, תרועת מלחמה (שמות ל״ב י״ז); כי הדבר אשר ימלא רוח איש ונפשו נכספה לו עד מאוד, גס עיניו יחזו וגס אוניו תקשכנת. ואין לספק כי גס כשאר המלחמות שלחמו ישראל כסדכר לא השי3 אחור ימינו אס גס הוא לא נזכר כתורת • ויתר תקפו וגבורתו אשר נלחם עם ל״א מלכים הלא הס כתובים על ספר יהושע • וכזה היה כאמת יפת כח התלמיד מכחהרב 5 כי משה לא נלחם כ״א עם שני מלכי האמורי,וגס לא מצאנו כי הלך משת בשדה המלחמה לפני העם כאשר יסופר זה ביהושע כמלחמת עי,ויהושע היה'לא לנד שר צבא בתכלית השלמות לערך מערכת ולחלק המחנות ע״פ ערך וסדר נכון לקרב כנראה ביותר במלחמת עי(עיין בנאומו שס) 5 אבל היה גס לכו כלב האריה לא יחת מפני כל וילך בטח אף בגיא צלמות. הלא תראה כאשר ראה איש עומד לנגדו וחרכו שלופה כידו(יהושע ה׳ י״ג) — וכפי הנראה היה אז יחידי ואין איש אתו כדרך מראת הנבואה — לא חת ולא זע מפניו, אולם קרב אליו כאמיץלב וברוח נכון נתן עליו בקולו לאמר: הלנו אתה אס לצדנו? אכן אס גס היה יהושע איש גכור מנעוריו בכל זאת לא היה דרכו כסופה וסערה לקצוף ולכעוס ולמשול ביד חזקה ובשבט ברזל, אך יראת י״י היסה תמיד על פניו אהבת ארס בלבנו, וחסד וחנינה שמו משכנס בקרנו כל הימים, במקל נועם ושבט מישור רעה את צאן מרעיתו, אמרותיו רכו משמן וכל דבריו מצוף דבש מתקו, גס עם עכן אשר על ידו עס י״י נפלו בחרב אויביהם, גם אתו לא דבר קשות5 אך במו פיו התחנן'לו כי יודה על פשעו, ואמר בני שים נא כבוד לי״י(שם ן׳ י״ע), וכאשר יצא עכן להרג אמר יהושע בטוב טעם ודעת מת עכרתני יעכרך י״י וגו׳ (שם כ״ה) להגיד לו כי לא מידו היתה זאת, אך מי״י משפטו יצא, ולזה אמר מה עכרתנו, כמו מדוע עכרתנו כל כך, עד כי היה מן ההכרח שיעכרך ייי. גס כאשר הוכית ישראל לפני,מותו(פישה :"ג, י״ד) לא שסך עליהם עברה וזעם כדברי קללות ואלות אשר ’סמרו שעדת השומעים, אך היעוד הרע מבוא היה לאנדם מעל האדמה הטונה, אף היתר. תכלית ההומה רק על ע״ז כי מר. שנאמר(נ״ג י׳) ולעשות כל הכתוב כתורה ונו', הנה בא הפרט אחריו לנלתי בוא בגרם האלה, וכלל ופרט אין בכלל אלא מת שבפרט, וכבר הרגישו בזת נעלי התוספות באמרה על מאמר קז״ל(שנת דף פ׳יח ע״א): מכאן מודעא רבא לאורייתא, וז״ל: ומה שכרת עמהס ברית יהושע לעבוד את הק״בה הנס לא קבלו אך שלא לעבוד ע״ז כדכתיב(שם נ"ד ט")): חלילה לנו מעזוב את י״י, וכן משמע כולו ענינו עכ״ל והכן • ויען הנחת יהושע את העם הזה בתכונת כפיו ובחבלי האהבה משכם, לכן היה רצוי לכל אחיו ואין איש המרת את פיו• ותנה היו שתי סבות גורמות, כי העם אשר העציבו את רוח משה וימררו את חייו היו כמתאוננים פעמים אין מספר ובקשו לפרוק את עולו מעל צוארם, שמעו בקול יהושע בכל אשר צום וסרו אל משמעתו מבלי לפצות פה • הסבת האחת היא, כי היה משת נבדל מעמו לא תתערב עמהס• כי מנעוריו גדל בחצר המלך, את אחיו לא הכיר והס לא הכירוהו, ואז הלך לו אל ארץ אחרת, וכאשר שב אליהם בן שמונים שנה, בא בשם י״י צבאות להוציאם ממצרים להיות להם שר ומושל < ובחרב התעלם מעיניהם ארבעים יום שתי פעמים; גם לקח אהלו ונטה לו הרחק. מן המחנה (שמות ל״ג<"!), ושם ישב בדד ולא בא אליו אך האיש אשר יבקש את י״י, ולוה אם גס היסה יראתו על פני כל העם וכמלאך היה בעיניהם, בבל זאת לא נקשרו בו בעבותות האהבה כי לא היה לבם גס בו; ולכן בצר לתם ובעת רעת אך למלאך אכזרי חשבוהו, וימרו את רוחו• לא כן יהושע הוא היה נער אתם ותתגדל עמהם; המה ידעו את האיש ואת שיחו בעודו היה משרת משה; ולזה במלחמת עמלק לא בקר משה האנשים לצאת במלחמה כי אם אמר אל יהושע: בחר לנו אנשים, מדעתו כי יהושע הכיר את אחיו לדעת למי לב אמץ בגבוריס. וגס אקר כך כאשר הושם יהושע לנגיד על ישראל, שכן תמיד בתוכם ולן בקרב המחנה, כנזכר ביהושע; ועל כן גדלת אהבתם אליו ועבדוהו בנפש קפצת ובלב שלם. והסבת השנית, כי משה הוליכם ארבעים שנה בתוהו לא דרך במדבר הגדול והנורא, מעון תניס נחש ושרף באין לחם ומיס, ותקצור נפש העם בדרך, 4 ובפרט מבוא ה ונפרט העם אשר יצאו ממצרים וידעו כי נעיניהם 3ל יראו עוד אש הארן הטונה וכל תוחלסס נכונה, ואס כן איך יפלא כי התלוננו ודנרו סרה על משה; אכן עתה כאשר הניאם יהושע אל הנחלה ואל המנוחה אל הארץ אשר כלשה לה עיניהם זה שנים רנות, קיתה רוקם,התאזרו עוז ונשמחה ונטונ לנ3 הטו אוון לקול מנהיגם• ונשאר לנו אך עוד לדנר מקדושת יהושע וקרנתו אל האלהים; וגס פה נמצא כי היה מן השרידים אשר י״י קורא אליו לנקר נהיכלו ולחזות ננועמו, כי גס טרם נתן משה מהודו עליו נאמר(שמות כיד, י״ג, י״ד): ויעל משה ויהושע משרתו וגו*, ואל הזקנים אמר: שנו לנו בזה, הרי שהיה יהושע קר31 לשכינה (ועיין פירוש רש״י יראנ״ע שם); ולכן כאשר ירד מן ההר היה יהושע מיד אצלו ולא ידע ממעשה העגל כנראה נפרשת כי תשא; גס נאמר: ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל (ש0 ל״ג), ובאהל הזה ירד י״י נענן ודנר עם משה כמנואר פס; וא״כ היה במקום שם נראה כבוד י״י• ועוצם מעלת נבואתו אחרי אשר נסמך מיד לא קם כמוהו כנר התבאר לעיל. ויען קרנת האלהיס קפצה נפשו עד מאד, לכן היה גס ענד נאמן לנאמן בית י״י, ולזה קנא למשה כאשר התנבאו אלדד ומידד במחנה, אשר לפי מחשבתו לא הרשו לזה מאת אבי הנביאים, ואמר: אדוני משה כלאס (נמדבי■ י״א כ״ח) < ובפרט לדעת חז״ל כי אלדד ומידד התנבאו משה מת ויהושע מכניס, נוראי זה יעיד על טהרת לנו כי בערה חמתו על דבריהם. \ ועוד דע כי קז׳יל אשר לפעמים בקשו לנקות איש הנבחר מעון המפורש בו כמו שאמרו: כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה וכדומה(שנת ג״י ע״א), ולפעמים השתדלו לתת דופי בקדושי עליון ולהשית עליהם חטאת אין לה זכר בכתוב, כמאמר: בקש דוד לעבוד ע״ז(סנהדרין ק״ז ע״נ), הן המת מצאו גס ביהושע עול, כי מלבד כי לדעת קצת החכמים עבר יהושע על מצות עשה של הקמת אבנים ומזבח בעברם את הירדן(וכבר בארנו זאת במקומו הראוי לו בספר הזה), אך גם האשימוהו, כי בעבור להאריך ימים עשת מלחמה ימים רבים א); עוד אמרו על פסוק עתה באתי י יהושע מבוא (יהושע ה׳ י״נ) אמש נטלסם המיר של בין הערכים והיום בטלתם ת״ת וכו׳(סרהדיין דף מ״ד ע״נ), אך כל זה דרך דרש 5 אולם אשר יחשב לאון גם כעיני האיש ההולך בעקכות פשטוה הכתובים, הוא הבזיון והקצף אשר הראה יהושע לחמשה המלכים ( שם• י׳ נ״ד, נ״ה ), כי לא נאוה למנצח לו רוח נדיבה, לההעולל באויביו ולתת אותם לשמצה. אך נודע כי דתי המוסרי ( אשר המת מן המפורסמות) ישתנו ויתחלפו לעס ועם ולעתים שונות , ואשר עתה נדמו בעינינו לאכזריות, בימים ההם למשפט יחשב, כאשר יבין זאת כל משכיל. גס אולי השיב יהושע אך גמולם בראשם וכאשר עשו עשה להם, ודוגמתם מצאנו באדני בזק( שופטים א׳ ז׳) . את זה יגעתי ומצאתי אחרי בינותי נספרים ואחרי העיון כפי אשר תשיג יד. שכלי מתולדות האיש הנבחר הזה, כי מעניני ביתו ומשפחתו ומצאצאי מעיו לא ידענו דבר מהכתוב • וחז״ל קבלו כי יהושע נשא רחב לאשת והיו לו ממנה בנות ומהן יצאו שמונה נביאים כהנים (מגילה י׳יד ע״נ){ ואס גס נסכים לזה יראה לי כי היה ליהושע עור אשת אחרת, יען רחוק הוא שלא לקח אשה עד ימי זקנה ושיבה 5 כי כשנכנס לארץ היה יותר משמונים לכל הדעות אשר הבאתי לעיל • ובזה נבא אל החקירה השניה והיא: ב חקירה עיונית אם כל הדברים הנאמרים בספר הזה יהושע כתבם אם לא? הנה גס חכמי העמים א) קימו וקבלו, כי רוב עניני הספר הזה בימי יהושע נרשמו ב)ן אף כי אנחנו אשר מסורה בידינו, נקיים ונקבל כי י הו ש ע כתב ספרו j כי k) ויער,ע יוייכ(ייכ1וכ^ piS ח1טען טעשטחחענט 6חן סייכהןדן, .3 בקני. ב)יא0 אמת נכון הדני כי ניס׳ יהושע <נתנ, אין ספק ני גם ידי נמיהו4 נ׳ 0׳ זה האיש אשי ימאן להאמין נ*.ליהושע משרת פשה לו חנן יי׳ ננשין למודים ? אולם. צת היה מבוא ו כי. כן איתא בבבא נתרא (דף ייד ע״נ) תנו רבנן סדרן של כתובים וכו׳ משה כתב ספרו ופרשה בלעם ואיוב, ויהושע כסב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה ע׳כ • אולם דע כי הרדי״א בהקדמתו לנביאים הראשונים מאן ימאן,בקבלה הזאת 5 וז״ל: ואל תתמה על אפר נטיתי מדעת יזז״ל בזה, כי גס בגמרא לא הסכימו בדברים האלה, וחלקו פס, אס משה כתב ספר איוב, ואס כתב יהושע שמונה הפסוקים מהתורה ? ואחרי שחז״ל ספקו בקצת המאמר, אינו מהבטל שגס אני אבחר במקצתו דרך יותר ישר ונאות כפי טבע הפסוקים ויושרס, ע״כ. ולדעתי יש ראיה ברורה, כי גס חכמי התלמוד דחו המאמר הזה מן הלכה; כי איתא (נס דף ט״ו ע״א) ר׳ יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו: איוב מעולי הגולה היה; ומקשת שם הגמרא משלש ברייתות עד דמסקי: תנאי היא עי׳יש. והנה יפלא מדוע הניא הש״ס עצות מרחוק לסתור דברי ר״י ור״א ולא הברייתא שלפנינו: משה כתב ספרו וספי איוב ? א) ולא ראיתי לאחד מן המפרשים שהרגיש בזה ן אין זה כי אס שגס בעיני חכמי התלמוד נראה הברייתא הזאת שלא כהלכה 5 נעבור ששם נאמר: שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבם, והדבר הזה במחלוקת ר׳ יהודה ור' שמעון נאמר כדאיתא שם (דף ט״ו ע״א) י. אס גס לדעת קצת ר״י ור״ש הלכה כר׳יי(עיין עירוגין מ״ו כ׳, וניצה כ״ז ע״א) בכל זאת אין לספק כי פה צדקו דברי ר״ש שאמר משת כתבם יען לדעת ר׳ יהודה כמעט ירופפו עמודי הדת; כי אם שמונת פסוקים שבתורת יהושע כתבם מי יערב לנו אס לא גס שאר המאמרים מעשה ידי סופר מאוחר המה? וכמת מן ההפסד יגיע מזה לאמונת ישראל; ולזה לא בקשו חכמי התלמוד להוכיח מברייתא אשר לו עט סופר מהיר נמשה רנו; יען מנה מלבד אשר חורת ה׳ בפיהו ונשמת פדי הנינהו היה אומן בנית פרעה ונהני סנריס היו סיריו, אף התרועע והמרתן עס כהן סדין; וידוע ני נימים ההם לנהנים לנדם נמסרו מפתחות אוצרות המדעים. אך יהושע היה איש מלחמה מנעוריו וידיו המלמדות לקרב ידעו יותר לאחוז נחרב וחנית סלמשוך נשנט סופר ♦ ולוה נאמת אין לערוך לשונו לצחת שפת התורה (ואם אולי נכבד משאר ספרי נביאים הראשונים). ינפרט היה סדרנו לנפול עניניס נאשר הערנו על זה ננמה מקומות ננאורנו 5 גס ינא זה מעסיס הספור מנני יאונן וגד כי נחלו נענר הירדן מזרחה, ונן נאמרה ונשנית שהצויס לא נחצו נתוך נני ישראל, וכל זה איננו לתפארת המליצה . א) ובודאי ני אין להתעקש ולאמי ניאיונ חיה מימות ספה עד עלות נני סגולה מננל, ני.ננר נאסר ויחי איוב אחרי זאת סאה וארבעיס ש<ה (איוב סיב טיו)־ מבוא אשר לדעתם רק דעת יחיד א). אכן אס גס לדין יש תשונה, ככל זאת נאמין נקנלה הזאת כי יהושע כת3 רוב ספרו; אחרי שגם השכל יסכים לזהואחתתו נגלה לכל קורא נספר הזה נעיון דק ובלב תמים שוחר האמת • אולם אם גם תוכן הספר ורוב ענינו, יהושע כתנס ככל זאת אמת ויציג הוא, כי חלו נו ידי סופרים אחרים, ופסוקים רניס נכתנו אחרי מות יהושע; והנה אציע לפניך קורא הנעים את כל המאמרים אשר מצאו חכמי ישראל וחכמי האומות לגזור אומר עליהם, כי מרור אחר צמחו; ואחקור על דנריהם כיד י״י הטונה עלי, ואחר זה אחות דעתי נענין זה • א אמרו חז״ל(שס) יהושע כתג ספרו; והא כתי3: וימת יהושע? דאסקוה אלעזר; והא כתי3: ואלעזר נן אהרן מת ? דאסקוה פנחס;( והרדי״א כמקום הנזכר גרס: פנחס והזקנים) ווה דנר נרור כשמש • ב מה שכנר נתעורר עליו רש״י ז״ל; והוא מה שנאמר: ויעלו נני רן וילחמו נלשס וגו׳(יהושע י״ט מ׳יז) וז״ל: לאחר הזמן נימי עתניאל נן קנו, ונימי דמות פסל מיכה ג), והררי׳יא אמר: ווה טענה מוכרחת, שלא נכת3 המאמר הזה כי אם שנים רנות אחרי מות יהושע; והאמת אתו • ג גם זה מדנרי רש׳יי(שם ט״וי״ד) וז״ל: לאחר מיתת יהושע; כי עדין נימי יהושע לא נלכד חנרון וכו׳ ואחריו החזיק החכם נן זא3, נמנוא להספר הזה, וכנר א) אכן אש גס לא רצה הגמיא להקשות מברייתא הזאת ננל זאת הניא מסנה סיועא לרני לוי שם (ט״ו ע״א), ואשר חשקה נפשו נדרך הפלפול יוכל לתרץ נזה מדוע לא אמרו לימא משייעא לי', גם נין מנין נדנרי רש״י בדיה דתניא שאמר פלוגתא דתנאי בהאי ונו', ולנאורה זה שפת יתר, ולדעתי כוון רש״י לישב קושי׳ הנ״ל, ולזה אמר פלוגתא דתנאי להורות ניהנרייתא דיהושע נתב ספרו היא אך מימרא מפי אמוראים ולכן אין להקשות סמנו על רני יוחנן • ועוד עיין היטיב נצש׳יי נד״ה תניא נמאן דאמר והנן. ובמשנת׳ מנות (י״א אי) איתא וינתוב יהושע את הדברים האלה נשפר תורת אלהים פליגי נה ר' יהודה ור׳ נחמיה חד אמי שמונה פשוקים שבתורה וחד אמר פרשת ערי מקלט, והנה לא נתברר מי זה אמר שמנה פסוקים ומי אמי פרשת ערי מקלט כי זה תלוי במחלוקת שתי הלשונות שהניא השיש ב״ב (שם) עד נאן נתב משה מנאן ואילן נתב יהושע דברי י״י ואמרי לה רני נחמיה. כ) הנה תראה , ני לדעת יש״י לא היה מעשה פסל מינה באחרית השופטים ועיין בהקדמה לשפר שופטים. מבוא ! וכבר הראיתי לדעה, (עיין בנאומו י״ב י'), כי גס מעיני שניהם נעלמו שני פסוקים הבאים כאחד, ואין ספק כי בימי יהושע ועל פיו נלכדה קניון 5 אס כן אין מזה ראיה כלל: והרדי״א נשמר מזה, ולא הביא זאת לראייה • ד מת שנאמר (:ס י׳ י״ד): לא היה כיוס ההוא לפניו ואחריו, כי לפי הנראה, לא נאמר זה על צד נבואה או על דרך השיעור ותאמר, כי אז היה נכון לאמר: ואחריו לא יהיה, כמו שנכתב בתורת (שמות י׳ י׳יד), וידמה לזה כי מפי סופר מאוחר יצאו הדברים האלה - אכן אין זאת עדות נאמנה לסמוך עליו ולהכחיד בעבור זאת קבלת חכמינו ז׳יל, כי נוכללאמרשמלת היה מושך עצמה ואחרת עמה, אס גס לפי זה היה צריך להיות במאמר השני הפעל בעתיד, אין זה זר כל כך • ה ממת שנזכר: הר ישראל והר יהודה (י״א ע׳יז וכ״א)- ולדעתי גם זאת טענה נוצקת, כי אס גס נאמר, שההר אשר היה בחלק יהודה היה נקרא על שמו, עוד יקשה: מה זה הר ישראל I עיין בבאורנושס • אולם אין מזה להוכיח, כדעת חכמי העמים, כי ספר יהושע נכתב אקר מות שלמת כאשר כבר נחלקה ממלכת עם י׳יי5 יען גס ימים רבים מלפנים היה שבט יהודה מובדל משאר השבטים, כי כן נאמר בשאול(שמואל א׳ י״א ח׳) ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ובני יהודה שלשים אלף, וכן שם (ט״ו די): מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את איש יהודה; הרי שלא התפקדו בני יהודה עם ישראל, ובדוד הדבר ידוע, כי יהודה החזיקה בו שבע שנים ובית ישראל היה אחר איש בושת, וכן היה באבשלום 5 עוד נאמר(שמואל ב׳ י״ב אי): ואתנה לך את בית ישראל ויהודה, וגס דוד אמר(שם כ״ב אי): לך מנת את ישראל ואת יהודה, ושם (O : ותהי ישראל שמונה מאות אלף וגו׳ ואיש יהודה חמש מאות אלף, הנה כבר מוכח, כי יהודה וישראל היו חלוקים, אם גס לעס אחד יחשב ומלך אחד מלך עליהם 5 ולזה יתכן שהיו קוראים לה." אחד שהיה לאתר משבטי ישראל סמוך להר יהודה נשם הר ישראל, גם טרם נחלקה המלכות• ו ואחרון הכביד הרג הרדי״א, אשר הקשת לשאול מן עד היום הזה הנזכר פעמים רבות בספר יהושע; ואס הוא עצמו כתב ספרו, או נכתב בימיו, איך יוצדק זה, הלא גס לדעת בעל סדר עולם, אשר האריך ממשלת יהושע, לא שפט יותר מבוא יוסר מכ׳יחשנה; ואם כן איך יתכן כי על זמן כזה יאמר': עד היום הזה? ונאמר! זאת קושיא עצומה, כי מלכד שעל ידו נסתר לגמרי מאמר חז״ל ננבא נסרא שהבאתי (כי גס על שמואל הקושיא הזאת כמקומה עומדת כאשר כאר הרב הנ״ל), אולם אף בתורת משה תהיה זאת לצור מכשול ולאבן כגף כי שם כאמר (דניים <' י׳יד) ויקרא אותם וגו׳ חות יאיר עד היום הזה כאשר העיר כבר הראב״ע על זה. והנה אמרתי להחזיק בדעת אחד מחכמי העמים שאמר: עד היום הזה, הוא כמו ביום הזה, ובאמת אינו רחוק כל כך, כי כבר אמר הרד׳יק במכלול, ששמוש הב' גס כן במקום עד, כמו בהשמים חסדך(תהליס ,ל״י): עד השמים חסדך ן ומדוע לא נאמר כי יבא עד תמורת ב'? גס מצעו, שיבא עד תמורת ל׳ כמו: האזנה עדי(במדני נ״ג י״ח) שהוא, כמו לי או אלי, וכן תוכל לשמש במקום ב׳. ועפ״ז יש גס לפרש תפסוק: הלא זה דברי ער היותי על אדמתי (יורה ל׳ נ׳): בהיותי; וגם הרד״ק פירש, שהוא כמו: בעוד. ולפי הנחת הזאת יתבארו כמה פסוקים על נכון, מבלי שנצטרך ליחסם לסופר מאוחר, כמו דברים ג' יייד י׳ וי״א, וכן רוב עד היום הזה בספר הזה יתבארו היטב • אולם מלבד כי לפי טבע הלשון היה נכון לאמר: עד היום ההוא, הנה גס כמת פסוקים לא יסבלו פירוש הזה, כמו ביהושע (ט׳ נ״י) שנאמר: ביום ההוא וגם: עד היום הזה, וגם שם (י״ג י״ג וט״ומ״ג), ועוד אחרים לא יתפרשו על דרך זה וכן בשמואל א' (ה׳ה') על כן לא ידרכו כהני דגון וגו' עד היום הזה, לא יתכן באופן הזה; ולזה סבותי אני את לבי לפירוש ידידי הרב המתרגם נרו, כי הוא אמר עד, עד, ועוד אחים המה, ויורו עלהקיוסוהתמדה, ועקרס הוא, עוד, שהונח על המשך הזמן, וכן ער, עד הבקר, והושאל גס על יחס המקום: עד אלון מורה (ני-אשית ׳"נ י׳), ויבא גם עד על המשך הזמן בלי הפסק: שוכן עד(ישעיה ר"! ט״ו), עומדת לעל•(תהליס קי״א י') ומזה מלת עולם ועד; ואף מלת עד מענינו, כי על ידי העדות יתקיים ויתמיד אמתת דבר מה, ולכן תבוא לפעמים עד תמורת עד, כמו ליום קומי לעד(צפניה ג׳ ח׳) ששעורו: לעד, כיי״י הוא עד ודיין, וכן: י׳יי יהיה וגו'עד עולם (שמואל א' נ' 0״3)ענינו: עד עולם; ועל דרך זה תרגם הרג נרו כמעט כל עד היום הזה הבא בספר הזה, ולדבריו יבא גם הפסוק: על כן לא ידרכו וגו׳ שהבאתי לעיל על נכון; אולם שלשה הפסוקים אשר יתנגדו לפירוש הראשון(יהושע ט׳ נ״ד, יייג י״ג וט״ז מ״ג) גם לו יכחשו• הנך מבוא ח הנך רואה קורא הנעים, כי אך לשוא יעמול השוקד לשוס דגרים נפי יהושע והוא לא דברם,ולאמר: זה כסב ידו, ונחשונפניו יענה; אך האמה,הנכון הוא, ני יהושע כתב את קורות נני ישראל אשר מצאס נימיו על ספר 5 כי מה שהעירו הרדי״א וחכמי העמים, אם יהושע כתב ספרו, מדוע לא הזכיר זה הכתוב כמו נמשה (7נריס ל״א ט' ונ״ד)? אין זה קושיא כלל, כי,משה נתן׳התורה ללויס למשמרת עולם להורות את העם חוקים ומשפטים, ולזה העיד על עצמו, כי הוא כתבו: אכן ספר יהושע, אשר יכלול אך ספורים הנודעים לכל אנשי דורו, למת זה יחתום שמו עליו; אולם בדברי הברית אשר כרת עמהס והניחם אצל תורת י״י למען יהיה לעד לדור אחרון, כי בחרו בייי, נאמר: ויכתוב יהושע(כ" ד כ״ו). והנה לא נודע למי מסר הספר הזה, ואין ספק כי ברבות ימים ועתים נעשו ממנו העתקות שונות• גם זה ברור לדעתי, כי כאשר על פי הגורל הציב גבולות ישראל, על פיו היו נרשמים כל הערים וחצריהס כנזכר שם (פרשה י׳יח); אולם אומר אני, כי לא חבר יהושע סדר חלוקת הארץ לספרו, אך נתן לכל שבט ושבט ולראשי המטות מגילה, בה נרשם נחלתו לכל גבולותיה וכל הערים אפר עלו בגורלו נקבו בשמותם, ואחר ימים רבים עמד מאסף אחד יהיה זה שמואל הרואה כדעת הרדי״א, או איש נבחר אחר — וחכר ספורי יהושע עם סדר חלוקת הארץ אשר העתיק ממגילות ראשי בית אבות והיו לאחדים בידו • וכל עד היום הזה הבא בספר הזה, והפסוקים אשר חזותא מוכיח עליהן כי מאוחרים המה מזמן יהושע, אס מידי המאסף הזה יצאו, או שכבר מצא כן בהעתקות אשר קבץ ומידי סופר אחר היו; ולזה במספר הערים אשר נפלו לכל שבט ושבט, נפל כמה מן החסרון והבלבול, כי לא היה למאסף לאל ידו להשוות כל המגילות האלה 1למלאו<ח0ר1נ0 • וכבר הערנו על זה בכמה מקומות בנאומו, הלא תדע כי לפי עדות רבינו תאי ורד״ק יחסרו בכל הספרים הקדמונים בפרשת כ״א שני פסוקים שלמים, עיין פס בבאורנו, ואיך יתכן זאת, אם לא נאמר כי להמחבר מפר יהושע];היה לפניו מגילת בה היו נעדרים שני הפסוקים, והמחבר ספר דברי הימים השלימם אס ממגילה אחרת או מדעתו ״)• הנה א) וגם העינו פרשה מ״ו ני נהעמקת ע*נ זקנים נמנו עוד גמה עיים לשנע יהודה אשי אין להם זני נספייס שצנו • מבוא הנה את זה ראיתי להציע לפניך קורא הנעים בפתיחת ספר יהושע, ויהיה זה לך אור לנתיבתך בבאורי, כי בל קפצתי לדבר על אודות באורי, יען לא לי משפנו הבקור, אך הקורא יבין לאשוריו ויבקר בין סוב לרע • אולם את זאת אודיע, כי אנכי כליתי כנר את מלאכת הנאור בטרם השלים הרב המתרגם נרו את העתקתו 5 ולזה תמצא לפעמים כי לא מחשבותיו מחשבות' ולא דרכי דרכיו 5 אכן הנחנו שניהם גם את התרגום גם את הנאור כאשר הוא, כי כמוהו כמוני אך אמת חפצנו בטוחות והבוחר ינחר. פראג" בחדש מרחשון חקוג״ג לפיק. וואלף ברמיל נ־ע♦ א (א) עס געשאה נאכדעם טשה דער קיעכט רעם עווי-גען געשטארבען וואר; ראם יה1^ע בך־נול f-WO מ־שךי- דערעוויגע צו יהושע רעם זאה• :; •י . 1 : T״9 v• J נע רעם גון, דעםדיענעררעם לא0ר ♦ (3) 1237" 1י Hp משה,אלזאשפראך: (נ) משה ' י י י' * י מייןקנעכט איזטטאדט,אונד נון מאכע דוא דיך אויף אונד דען קינדערן ישראלים איע־ געפע. <ג) יעדע? ארט וועלכען אייערע פיסזאהלע בעמריטט, האבע איך אייך געגעבען, וויא איך עם משה צוגעואגט. והלבנון (ל) פאן דער וויסטע אוגד רעם ר ש " י לבנון א(א) ויחי אתרי מות משה.מחונר על סדר התורה המסיימת נפטירת סבה וזה מחובי לה:(ב) סשה עבדי מת • ואלו היה קיים נו הייתי תפן.ורבותינו ירשוהו על שלש׳ אלפים הלנות שנשתנתו בימי אבלו של משה נא יהושע ושאל אסר לו הקנייה משה עבדי מת והתורה על שסו נקראת לומר לך א׳א צא ועוררן במלחמה:;ג) נל מקים אשר תדרך נף רגלכם . ניוצא נו נאמר למשה ושנינו נספרי אם ללמד על תחומי א״י הרי הוא אומר מהמדבר והלננון הזה וגי׳־א״ב למה נאסר כל מקום אשר תדרך 3ץ. אף ח״ל משתננשו את הארן כל מה שתכבשו מתוצה לאין יהיה קודש ויהיה שלנם: ;ה) מהמדבר והלכנו[ א (א) ויחי, כתב הרד״ק מנהג הלשון לכתוב וי״ו במקומות לא להוסיף ולחני ונו', ונא נתחלת הדברים ובראשית הספרים ע"נ. ובאמת בי כמקומות האלה היא תמיד לעטף ולחבר(כי גם עס וי׳ו ההפוך יצורף הוראות הקישור) אם עממה שלפניו או מה שלאחריו כלומר נעת ההיא אירע נך וכך, וכן כאן כאשר מת משה אז אמר ה׳. אחרי, ידוע דחז׳יל אחרי מופלג אחר סמוך. והנה סצינו לרוב ויחי פלוני אחרי הולידו וגו', גם ויחי נח אחר המבול(בראשית ט' נ״ח) ומה מופלג וסמיך שייך כאן ? גס כתוב ויהי אחיי לכתם (שייבי׳יז ניא) ובס בודאי הכוונה איננה לזמן רחוק, וכן אחיי צאתו(יחזק!) מ׳יו ׳*ב) ועוד רכים, לכן הנכון ני המלה הזאת תבוא לרוב על דרך הסמיכות נסו מלת אשרי, ולזה תבוא במשקל הרבי׳,ני גס הבנוי מן אחור אשר סמנו נגזר מלת היחס אחר, תמיד ברבים אחרי אחריך ודומיהן, ולפעמים תבוא בנפרד ואז תבוא כיחיד ׳ ואולי גם חז״ל לא רצו לחלק נין אחרי לאחר אך אס יבוא נתחלת העניניס, אולם לדעת רש״י נפסוק אחרי מבוא השמש;דברי' י״א ל') לא יהי'ק• שוב הראני ח נם א׳ ני גם נדחייל יש מחלוקת נזה הענין בראשית רנה פ' י" ד וז״לצר׳ייודן ור' הונא "רויהון בשם ר' יוסי בן זימרא, ל׳ יודן אסר ככל מקום שנאסר אחר מופלג אחרי סמוך ור' הונא אמר בכל מקים שנאמר אחרי מופלג אחר סמיך ע״נ(והובא בילקוט ריש ספר יהושע) ומי נהחנם ויודע פשר דבר. (ב) משה עבדי מת, הנה הדביר הזה היה אחר אבר תמו ימי אגל משה, ואין ספק ני יהושע והעם אשר אתו עוד מאנו להנחם ורוחם ננקה בקרבם, ולכן הרהיב השס עוז בנפש יהישע ואסר: סשה עבדי מת, חיה לא יחיה עיד, ומה לנס להתאונן יותר מדאי, לא עת לנכות עוד, אך קום וגו'י קוס, מלת הקריאה נא נתתלת הדברים לזירוז וכן לך והכה• להב לבני ישראל, נא השס אמרי הנסי ליתר כיאור, וכן ותראהו את הילד (שמות נ' ו'), הנני מאנילס את העם הזס (ירמיה ע' י״ד) ובדומה. (ר) מהמדבר, זה מדני קלש מדבר צין (ישי’)* .JOSUA א 1 !הלבנון. געהע איבער דיעזען ירק, דוא אונרדיזעסגאנצע פאלק,אין דאז לאגד וועלכעס איך איהנען קום עבר את־הירדו הזה אתה וכל־העם ה|ה אל־לזאךץ א׳צר 5? נכי נתן להם רבני ישראד־1: (נ) כל־מקום אשר ול1ךך'ך כף־ רג^כם ביו לכם נהרזיו באשר ־ : : V< ■י, JV T ; ־ *1“ A־ 7׳* q הברקי אל־משה: (י) מהטךבר א נ א) ויהי אחרי מיות משה עבד ״-:״ -!:־-••׳נ j ׳.v י v *Tv • ' יהודה ויאמר יהיורה אל־ ״׳«־ ״ *״ 1י*“"! והלבנון הזה ועד־הנהרו הגדול שטראטע פרח ׳ דאז גאנצע :י VT- I י ׳ לענדרערחחים,אינדביזצום נהר״״פהרת כל ^רץ החתים ועד־הים הגחל m w* רעגרענצעזיי1.(ה)עסזאללדיר .יהיה גבולכט: (ה) ל־^^״יתיצב ניעמאנר ווירערשטעהען דויר ífhv למיר,-, יף1 ר*יר 1ץיר« דיי! גאנצעם לעבען,,ויאאיך א ש לפ_נ ק 3ה.p ידףכאשו טיט משה "ילל הייתי עם־־מישד־ז אהיד־ז לומד איו איו יי• י־י יר■ v ,ע ■אר-ד,,j״״״״ וי׳ ״-4 ל>ןססע דיך ני5ט זינקען אונד לא ארפןן ולא אעזבן^ ♦ (0 ה_ןק "*"מ■*"**•""• ואמץ כי אחה תנחיל ארדהעם (ן) זייא שטאנדהאסט אונר IV;'•׳: A7 י ־J ־ V ־ : • ׳ ••• 1 * ידיר1“ בעהערליך, דען הא זאללסט הן־ד־ז את־הארץ אשר •נישבעתי דיועמפאלקעיאי^נדא"געז לאביחם nnSnnb • (וו׳*-n חןרי עלטערן איי־נעז ואמץ מאד לשמר לעשיות ככל- איינצוגעבען.(ן)נור זייאאיי* 1.4;;״-־ ‘״,ג : * : סערסט שטאגדהאסט אןנד התורה אשר 9;ו|ז משדה 322,ד נעהאררליך, אום אללעם גע• אל נויא צו בעפ^לגעןאונד צו ערפיללען,גאך יענער לעהרע וועלכע דיר מיין קנעכט משה אצבע. פאהלען ר ש " י ומלבנון הזה• הוא מדני קדש מדני צין שע״י אדום שהיה נמקצוע דרומית מזרחית ודרך שם נכנסו לאין נס״ש והנה אנחנו נקדש (במדבר נ׳). ומנין שהיה בדרומית מיתית שנא׳ והיה לגס סאת נגב ממדבר צין על ידי אדום וגי׳ (שם ל׳ד): ועד הנהי הגדול נהר פרת • זו רקבה מן הדרום לצפון: כל אין החתים • ננלל הזה : ועד הים הגדול מבוא השמש. לארנה מן המזיח למערב: (ו) חזק ואמן• נדרך ארן נמה שהוא אומר ני אתה תנחיל וגו׳ את האין: (ז) רק חזק ואמן מאד. נתירה נמו שהוא אומי לשמור לעשות ננל התורה: באור והלבנון הזה, אמר הזה אע״פ שהלננון היה מעבר לירדן הנה היה נראה להם יאשי הרי הלננין גם בערנות מואב(מרד"ק1. הנהר הגדול נהר פרת, נתב הרד״ק ני נקרא הגליל נעבור שהיא יותר גדול מנל ימי א״י, ויומי נראה ני בכל ארצות המזרח היה נקרא נהר פרת הנהר הגדול ני הוא נודע ־"ומפורסם מאוד—ולבן יבוא נמה פעמי׳ רק הנהר סתס מבלי לפרש שסו והנהג' על פרת (בראשית ליא ב'א,שמ1ת נ״ג ל״א), יעיד הרנה • ובג׳ מקומות גם נהר בלי ה״א הידיעה והס ומנהר ועי אפסי ארן(תהליס ע״נח/וזנריהט' <'), ולמני מנור ועד נהר(מינה ז׳ י*ב),ונםל הה״א באלה לפ״י ליש,עט ני״יסיס, ני נמהלים ובזכריה בבר נוסף על המלה וי״י הקישוי עס מ׳ השימוש, ונן הדך במינה, יען מלת ועד מוקפת, ואם גס פה תניא מלת ועד במקף, מנה נודע ני דתי הסיפורי והמליצי שינות זו מזו, והנה פה אס גם נא הפסוק בתוך מאמר נביאי, בבל זאת הוא נעצמו אך על דרך הגדה פנוטית להגביל תחומי א״י מכל צד בבירור גמור, אנן במקומות שזכינו רוח השירי ניססה בס, ולכן יעצור המלין נמלות נידיע לנעלי הלשון, (ו) חזק ואמץ, הגה כנר אסרני ני היה יהושע עוד נעצב ונבאה על מות מרע״ה ולזה ציה לו הקנייה חזק ואמן הסי נעס מלבך ולבוש עוז ני אתה תנחיל וגו׳ נלאנאוה לשר צבא להיו׳ ועף'סר רוח,וראוי לתרגם: נייוו«ו!טהיןג 1וונד בעהעו5ט.(ז1רק חזק ואמץ פאר, אם גס צוילוך להיות לכן חיל, הנה לא ננחן תירש האין וזרועך לא תושיע לך אם לא תלן בדיני ממנו ימין ושמאן־ל פאהלק האט.זויי5עני5טדא־ למען ס%ל מזר אשר תלן־: (ח) לא״ימויש niiníl IDD ךןףךןם ליךזייעסט,איבעראללוואהין נופיף להגירת 13 יומטולןלר־ו ^גיע«60עתט וועררען למעי ף־«וןןך למזזזוו—ז דיעזעם כוך דעס נעמ30עם 1 —r • : י- ־׳■ . : * פאן ריינעם מוכרע, זאנדערן 3 12 DlTOHי־־א! הצליח את־ דוא זאללסט דארין מיט בע־ דרכך ואז W־*: (״)'הל1א צויתיף VDS1 DtH אל־־תערץ טעסטצו ערפיללען, אללעם .״L. J--L' ־־ 1 י־ ־V ׳ זא וויא עם דארין געשריעבען _ החח ?* ?i^[^ .הללי ^לס.[* שטעוזט ,אלטראן ולירד ריין 22ל אשל JTpn (') ויצן יףןל£יו אונטערנעהם! געלינגען, אלסי את־שטרי01$ לאמר:(-6)ע3רוו (־)6-חיאהי 1 "ז האכעויו 03־3 לד12ח3ח לצלל את־העס ערנאננט, זייא שטאנרהא8ט לאסל 1DTI!! ל02 צלח 2י 2^11 | פערצאגט איכר פורכטלאז,רען :שלשת דער.עוויגע ריין גאטט איזט סיט דיר איבעראלל וואהין דוא דיך ווענרעסט . (י) הירויף; בעפאהל יהושע רען פארשטעהערן רעם סאלקעס, פאלגעבדעס (יא) געהעט דורך דאז לאגער אונד געניעטהעט דעם פאלקע אלזא : שאפפעט אייך לעבענסמיטטעל ען, רען נאך דרייא ר ש " י תשכיל• תצליח: (ח) ספר המורה הזה• ספר משרה מורה היה למדו: והגית נו. והתנוננת נו נל הגיון שכתורה כלב נד׳א והגיון לני לפניך לכך יהגה אימה: (ט) הלא צויתיך חזק ואמץ במלחמה כמ״ש אל מערן יאל׳ תחת. והיכן צוהו נימי משה שנא'וצו את יהושע וגו' (דניים ג'): (י) ויצו יהושע • ניוס שתמי ימי נכי אכל משה: (יא) הנינו לנס צדה • נל דנר הצריך לדרך וכלי זיינם למלתמה אמר להם לתקן שאם אתה אומר נמאנל ונמשתה הלי היו מסתפקים נמן שבכליהם באור נדיכי, ולכן יותר אתה צריך להתחזק ולהתאמן מאוד לשמור וגו׳. ממנו, גא ל״ן על המורה לדעת כן מלך, כי תחסר מלת ספר, ובמסורה וי״ו סניריןסמנה, זה קד סן ששה דסנירין מסנה ונתיניו ממנו ר״ל מההכנה נסו ממנה אס גס שכתוב מסרו. ויק דוד (שמואל נ' י״ב י’ט) ת״י ושנר דוד• (ח) דרכך, נפל יו׳יד הרכים וג׳ נמסרו כמסורה. (ט) הלא צויתיך ,..ענינו לנגיד , וכן ואצוה את חנרי אחי ואת חנניה שר ־נירה על יריכלים (נחמיה ז' נ'), כלומד דע ני אתה מצויה ספי הגבירה ואנכי שמתיך לנגיד על ישי: אל לכן חזק יאמן אל תעיין ומ'-(י)דצו יהושע, הנכון מהמכתב הללנ״ג ני זה היה אתי שלוח מרגלים ע׳יש, ני הוני ח זה נכ<ונ טעם ודעת ןעזי1 1 * k ריייא טאגען זאללט ™י ימים אתם עברים את־ א יבער דיעזען יררן געהען אום 1•■ *'m ציי בעזיטצנאהטע ךעם י!אנ" ול*.-ךדן הזרז לבוא לרשת את האךץ אשר יה1ה אלהיכם נסו לכם לרשתה: (ע) ולראובני : T ן דעם צו. קאטטען, וועלכעם דער עוויגעאייער גאטט אייך עלסאייגעגטהוםגעבעןווירר. ול?דיןרחצי שבט ־?ינשה אמר עטאטמעםנשהאבער,שסראך והושעלאמר:(יג)ןכ1ראת־הדבר אשרצוהאלזכםמשהןנכד:יה1ה איי! משה רער קנעי:ט לאמר יהיוה אלחיכם מגיח לכם רעם עוויגען ערטהיילט האט׳ •י« רא ער שפראך 1 רער עוויגע [^0[ ל05 את ^דז^רץ מזאת • אייער גאטט געמעהלטאייו כיד) נשיכם טפכפומהניכסיישבו רוהע׳איגדעסעראי־ךריעזעם «'41\ ׳ V 'L"L:L ,—V': לאגד איינגיבט־(יד)אייערע וויי• 5!אר^[ אשר ^תן לב3ם משרת פעי,קינרעי איני העעייעז בעבר ד־־זירזץ ואתכם תעברו זאללען אין רעם לאגרע בליי• •'־׳■ \r ־ ך: ״IA : ו־׳־ . בען,וועל5עם אייך משה אגגע־ ממשים לפגי אחיכם כל גביורי וויעזען, דיעסזייטם רעם יררז* דלחיל ולזזרחם איוחם: (fin ״tv-איהראבערזאללטגעריסטעט ־ ־• V־: ••V .י! " -׳•. איינהערציעהען כאל א״עי־ז **?שר־־יגיח יהיוה 1 לאחיכם ככם _ . jT • * “ • T V — ן • — • י T V • • ברירערן, יערער טאפפעיע רר«-»<י ר---;-.״,— איםהעערע,אויףראםאיהרלשו גם ח^?רר את איהגען הילםע לייסטעט• אשר־־־יהיוה אלחיכם נתן להם [_'^3ל לא10 כל אשר“צויח3ו 'נעשךץ קנע5טרעם עודגען,דיעסזייטם rs: :ואל״כל-א־שר ר־שלחני־נלך (י׳)??לאישר־שסענואל־מקד־ז ממ אעז נעבאטען האסט וואללען n17V 7ÍVP כל 3ש70{ אלקל לק 68(7^ עמך כאשר'היה וויר מהון,אוגד וואהין דואאונו^ , . -!,>־ :/ ־«־«״־־ •׳י—- זענדעסטוואללעןודרגעהען, 0'של7 ל (יח) כל“איש אישר־ימרה נין) גאגץ זא ודא ודר ששה גע־ את־היף(לא-ישמע את-י^יף לכל אשר־־תצלנן יומון ףק ףץץק גענורדער עיויגע דיין גאטט ־' * ־ ־ v~ AT י :־־J י אויך מיט דיר ואזיין, ודא ער [!״9ן 4 טיט משה וואר. (יח) יערער ב (א) ל״^לח' יהלישע בן-]יןץ מי- רערזיךדיינעם בעפעהלעווי־ ־• ,:־<■״ : .••I )• *v ־( דערזעצען אוגדגיכטגעהאר• 1""1ש12י0 ^3?£3 א3שי£3 5עןו1ירדדייגעןווארטען׳וואם מרגליש דוא אדך איממער איהם כע־ פעהלען מעגעסט, ד5ר זאלל שטערבען, גור זייא שטאגדהאפט אוגד בעהאררליך. כ (א) אוגר יהושע זאהן גו ן ׳ס , ואגדטע ם$ן שטים צווייא קוגדשאפטער היימי ר ש י י (מי) בעבר הירדן מזרת השמש • עני מזיתי של יידן: (יח) ימרה • יקנימי את דבריך י 3 (א) יישלח יהושע וגו'• ע’נ אניצ״ל שבתוך ימי אבל משה שלחם שהרי לסוף ג׳ ימים שתמי ימי אבל משה עברו את הירדן שמשם אנו למדים שמת משה נ!׳ אדי כשאתה סירה ל״ג למפרע מיום שעלו מן הירדן בעש ר לחדש הראשון וע״כ משנשתלחו הסרגלים לא עברו את הירדן עד ייס החמישי שנאמר וישנו שם שלשת ימים עד שבי הרודפים בו בלילה ויעברו ויבאו אל יהושע בן נין וישנם יהושע נבקר ויסעו מהשיטי׳ היי יים ד׳ וילינו שם טרם יעברו נמצא שלא עכרו עד ייס ה׳: חרש. ברז נך ת״י אמר להם עשו עצסינם נחבשים נדי שלא יסתירו דבריהם __________ ספנינס *ך ־־ ___ <חכצ מן חמשים איש, יעיין רד״ק שרש חמש • (יח) רק חזק ואמין, כלומר אין לך לדאוג על שלים הסחנה ני נל העם יהיו סרים למשמעתך ובל איש אשר ימרה את פיך וגו/ ומעתה אין לך אך להתחזק ולהתאס1ן נגד אויבינו. 3 (א) יישלח וגו', חרש, ת״י ברז,כלומר בסוד גדול ובשתיקה רבה,וחברו רוח קדים חרישית דיונה (ד׳ חי), ובן ת״י שם שתיקותא. ונתב הרדיק לא רצו שידעו נל ישראל ויפחדו והוא לא שלחם אלא לפי שידע שיצליחו וירחיבו ל3 העם בבשורות ע״נ, ולי נראה יען הסרגלים ששלח משה היי *3 חרגו□ אשכנזי ^ יהושע;ב דזיימליךאוים,אונדשפיאו: מרגלים הרש לאסר לכו ראו גקהעטהיז׳ במזעהעמד־ז ו^די־ז-רדיחיר^ ויללו לאנד, בעזאנדערס אבער riíS האל ן [א** .1-3f,..! *v J יריחו;*™זיא גינגעז ^ויביאו ביו־ך־אשה זונדה ושמה אתר קעהרטען איין אין רעם ־י־ י VT ז* : ר הויזע איינער גאםטווירטהין, רהב [ישכבו־שמה : (3) ויאמר "יי"**" י״ייך׳"”י ^ למלך יריחו לאכזר הנה אנשים לעגטען זיך דאזעלכסט צור :•••׳••••I :• > י•־ > * • ״J :־ T • « רוהע.(=)ריעועסווארדדעם באו הנה הלילה מבני ישראל ! TJ" JT ־־ —/•• יד * • ••V•• T : • j . לך1?ח את-רזארץ: (ג) ויישלח דיעזערנא5טלייטעפאןדעז מלך יריחו ^ל־רחב ד־יאמר הוציאי' האנדים הבאים אלץ שפעהען. (ג)דאזאגדטע ^שר־באו ר^ביחך כי לחבר דערקעניג פאן!יריחו צו רחב :־ ־•’ J7t ‘ ״ "י I " ־ •י J אמר ליעסאיהרזאגען: גיב את־־כל״והארץ באו: (ר) ורקח דהאישדה אח־שני דהאנישיבש נער העתים,יענעוועלצע אין ז!'• * 1 v * ד ״; 1דןי״ז v " דיין הויז איינגעקעהרט זינד, וחצפני רעןזיא קא:יען,דאז לענד אויסצושפעהען. (!) אבער דעז ווייב האטטע דיאצווייא מעני נער ר ש ־ י מפניכם. ד״א חרש חרש הטעינו עצסנס קדרות כדי שתהיו רראין כקדרין: ראו את האק ואת יריחו. והלא יריחו נכלל היתה ולמה יצאת אלא שהיתה קשה כנגד כילם לפי שהיתה ישנת על הספר. וכיוצא נו ויפקדו סעגדי דוד תשעה עשר איש וענהאל. והלא עשהאל נכלל היה ולמה יצא אלא שהיה קשה נ;גד כולם. ניוצא נו והמלך כלשה אהכ נשים נכריות רנות ואד נת פרעה. והלא נת פרעה נכלל היתת ילמה יצאת אלא שהיה מחננה כנגד כולן וכלפי החטא שהחטיאה אותו יותר מכולן כך שנוייהנספרי: אשהזונה• ת*י פונדקיתא ומוכרת מיני מזון: (ב) לחפור. לרגל וכן משס חפר אוכל(איונ ל״ט): (ר) ותצפנו. ישמקיאותמדנריסעלהרנים כיחיד לפי שמיהרה נהטמנתס ונמקוס צר כאלו היה יחידי. וסייא רני תנתימא יש פנחס וכלב היי ופנחס עמד לפניהם ולא ראוהו לפי שהיה כמלאך. ד״א ותצפנו כל אחד ואחד בפני עצמו ודוגמתו באור י״נ אנשים, ונשלחו נעצת נל הקהל נמו שנאמר ותקרנון אלי נלנס (דניים א׳ נ׳ב) והם הכינו לכל העדה דנר ויצא ממנו מה שיצא, לכן התחנס יהושע להסתיר הדנר ושלא לשלות יק שנים אנשים • אשח זונה, הרד״ק נשרש זון כתב וז״ל רח3 הזונה תואר בפלס טונה, פי' מוכרת מדן וכן תרגום יונתן פונדקיתא ע'נ ן אולם נפירושו כאן אמי והאמת ני דעת יונתן זורה ממש כי ק דרנו לתרגס במקומות זונה פונדקיתא(עיין מ״א ג׳ ט״ו), וזהו נאמת איננו רחוק ונפרט לדעת הרלנ״ג אשר אמר ני עיקר כוונת יהושע נשלוח הסרגלים היה אך לחקור את תנונת יושבי האדן האם כנר נפל פחדו ואימתו עליהם ורפו ידי אנשי המלחמה או אם יתאזרו חיל לעמוד על נפשם, וא״ב לכוונה מיוחדת נחרו נזה המלון, (ועיין רש"׳ פסוק י״א). (כ) לחסר, נסו לתור ני התר מחפש דנר(רד״ק). (ד) וחקח אאשר,, נגר לקחה כאשי הרגישה ני נודע הדני (סיד׳יק) • nesm , הנכון ססשאמיהיד״ק שצפנה כל אחד ואחד |1נפני עצמו נדי שלא יודע 5^ 9ND Ú IjBtSirt]לי נעי גענאממעןאונד §ערבארי האנשים ודיאןדעתי ^איןהמה • £-5T*KSC (ה) ויהי l^n ל1130־־* בחשןד סיר איינגעקעהרט, ראך איך ־:״ _ < : : ־ • י וואוסטעני5טוואהערזיא וואי .והאנשים לצאי לא ,'WI א™ יען. (ה) אונו־ אלס ם.}ןד.}ז H׳13b |—אנ$ומ ףך’פן מהר םהארשליעסעןוואללםע,חייל T׳ : י זי :־ t •י׳ • : <■ ־•■« עס 6ינסטער וואורדע, גיננען אחריהם 3י תשיגום: (0 והיא דיא מעננער הינוים;!אהנע ק^הם הנגה ותט?זנם Wéa nlDl^ri I לה על־הגג: ליגסטנאך, דעןאיהר סיסם סס״והאנישיט דלפו orv-m ר»”«נעי^2 דרך הירדן על המעבדות וחישער דאן־שטייגן לאססעזאונרזיא I - ־: -;1! ־״* ך - : : י׳ :־־׳■־ אונטער 6לאכש • שטענגעל 1H3D אחלי 3א־שר יצאו הלךפים 6ערשטעקט, וועלנע זיא אויף אח1«חם רעם דא5ע אויסגעשיכטעט האמטע. 0) אבער ריא לייטע יאגטען איהגען נאן־י אויף רעם ווענע נאך דעם ירדן בין אן ריא פורטען, אוגד סאן שפעררטע רעו סהאר , נא5רעם דיא פערפאלגער היג• דש ־ י ודוגמתו מצעו שמן וקטורת ישמח לב ולא אמי ישמחולג: (ו' גפשת׳ העץ. נגנעוליהן: (ז) על המעברות.מקום סענר הסיס שהיו סנזרין שחזרו לאחוריהם אל ערנות «ואנ והירדן מפס ק ניגתיס באור יודעמקוסם, ודעתהרלניגני התחכמה נן שאם נס ימצאו האחד ינצל השני וזה רחוק, שאס כנר מצאו הארד כוודאי יתפשו וימצאו גס השני, והסנאר שקדסני אסר וז״ל: נס יש לומר ששעור הנתיב ותצפן את האנשים ואז הוי*ו האמנתי! 13**1 ויכו האחד (ש״נ י״ד וי) שאיננה נמקים ה' ל"הפ נסו שחשנו קצת כי נגזרת נל״ה תפיל ה׳ השורש ננוא וי״ו המהפך נמו ויעש ע“נ, והיא סיתר את לנרי עצמו ני בירמיה (ני וי) נת3 ותזני נמו ותזנה וא״ננא עם וי״ו ההיפוך יו״ד תמירת ה״א ומדוע לא יניא גם וי״ו חלופי • (ו) והיא העלתם, למעלה אמר דרך נלל ותצפנו, ועתה ינאי על איזהו אופן. בפשתי העץ, לדעת רוב המפרשים נהפך הסומך לנסמך,׳שיעורו עצי פשתי׳ כסו תולעת שני ושני תולעת,אילם לפי'ן היה ראוי לנוא הערוכים ני הרווני על העצים לא על הפשתיס נמו וצפחת השמן לא חסי(מלכים א׳ י*ז ׳"!); ולכן יותר נראה דעת חנם אחד שאמר ני פנת׳ הען היא מה שקראו חז*ל צמר הגפן (כוי»וות(ןע), וא לי שם פשתים נגור מן פשה, 31; פסת נר (תהליס ע״נ י״י) נחיליף ש׳ שמאלית נימנית, והוא כולל לכל אשר •עשה ממנו מעשה מטיה יען לא יצליח למלאכה הזאת נ״א דני ספוגנ׳ מתפשט (עופשטיט) וגם’ ’החוט יתפשט ויאריך תמיד,—ויתכן ני גם כתנת פסים (כראשית ליז גי) מזה הענין, ני הנפילים והנחים אחים המה. (ז) והשער׳ הרכון ני הוא שער העיר וידוע ני נל ש«ר* עיי מנצר יסגרו נליצה ונפרט אס האויב גצב למולם. אחרי כאשר יצאו, השיעור אחיי יציאת הרודפים, ולכן יבוא אחיי בסמיכות, וסיפר הנתונ זה להודיע גי המרגלים הינוים ווארען. (ח) יענע האט» טען זיך נאך ני5ט צור רוהע געלעגט, אלם זיא צו איהגען אויף דאז ראך שטיעג,(ט)אונר צו רען מעננערן שפראך : איך ווייס ראם דער הערר אייךדיזעסלאנדאייננענעכען, אונד ראם דיא פורכט פאר אייך אונזאיבערפאללען האט אונר ראם אללע איינמאהגער דיעזעס לאנדעט פאר אייך םערצאנען.(י)רעןווירהאבען פערנאממען וויא דער עוויגע דאז וואססער דער בינזענזעע פאר אייך אויסגעטראקנעט, בייא אייערעם אויסצוגע אוים מצרים, פערנער וואס איחר רען ביידען קעניגען פא! אמורי יענזייטס רעםירדן,םיחוןאונד עוג געטהאן, וויא איהר זיא גענצליך פערטילגט האכט, (יא) אלם וויר זאל5עם5ערי נאממען, ר#) שמאלץ אונזער הערץ דאהין, אוגד עס כעי שטעהעט אין קיינעם טאננע מעהר מוטה פאר אייך 5 רען דער עוויגע אייעד גאטט,אי1ט דערגאטט אבעןאימהיטמעל אונדאונםען.אויף רערעררע. יהושע ב אחריהם:(") והמה טךםיץ!בבון ןהי>$ עלוקה עליהם על־הגג: 00 ותאמר אל־האנשים ידעתי כי־נתן יה(ה לכם את־הארץ וכי־נסרה אימתכס עלינו וכי נמנו עלץקובי הארץ מפניכם: 0 כי שמענו את אש־־הוביש ןה1ה את־מי ינדסזף מפנילבם בצאתכבם ממצריט ואשר" : "י ״ : •' I • ־ 1 < ־' •••׳- , עשיתט לשני מ 3י ד־זאמרי אשרבעער היךדן לסילון ולעוג אשר החרמתם א'ותם:(’א)ונשמע !־- :•IV J :'.'־־י : *.V ן tT< ־ ^ וימס לבבנו ולא־קמה עוד חה באישמפניכם עי יהוה אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל־ דהאו״ץ מרהחרה: (ע) ועודדה הש?עו־נארי'3יה|ה סי־עשיתי עמכם (י3) זא שוועדט מיר גון כייא ריעזעם גאטטע, דא איך אייך נעמיס: והשער סגרו. השיעיים: (יא) ולא קסת עוד רות באיש. אפי' לשכב עם אכה אמרו אין לך גל שר ונגיד שלא נא אל רחב הזונה ונת עשר שנים הימה כשיצאו ישראל ססצייס וזנתה נל מ׳ שנס : ______________________ ___________________________ ______ (יב) אות באור לא היו נמלטים לולא שהיא הורידם נחלון, (ח) עליהם, נמו אליהם ונן וילך אלקנה על ניתו (שמואל א׳ נ׳ ׳יא) ורכים סנה. (ט) ידעתי ב* נחן, ננר אמרנו נשם רלנ״ג ני עיקר כוונת המרגל,, הית׳אך לחקור מחשנת אנשי האף והנהרתנ הרגישה נזה(ואילי המה גילו לה את סודם) ולזה פתחה נחנמהאתפיהלאמר ידעתי נ׳ גחן וגי' זני נפלה וגו׳ נלומר עתה שונו לנס לאהלינס אין אתם צייניס עוד לחפור את האף ני מה שאתם חפצתם לדעת ננר ידעתם . (יא) כי ווי אלהיכם, מחונר אל הפסוק שלאחריו יען ידעתי ני ה׳ הוא אלהיס בשמים ונאף, לנן השנעו נא לי נא ו תו אלהים ני אז נ1 ■תשקרו • (יב) אות אמת, פירוש אות אשר על ידו יתאמת הדנר, נליסר סימן סונהק אשר ני ינירי ?DPINTD^ ""•0$ DDföí דאו וואהלטוזעטיגקייט ער* עכדייית אבי חסד ונתתם לי א־ןךו ציעט האכע - יאט אויר “> י • ־.־"די 1 ^ 1 11r איהר מיינעם םאטערלי5ען אמת:(DlÍTimCr את־אבי ואן-ך הייזע וואהלטהאטען ערצייגען *ו<ץ\ וואללט געבט מיר ראהער איין אף! ;1את אל1י HÍO (א11 ציי5ען דער זיכערהייט', כל־אישר להם והצלתבם את־־־־ (יג) יאט איהר אם לעבען ער. נ0שתינו IllDP♦ (יי) !9אסדו לH מוטטער,טיינע ברירער,טיינע האנדים נפשנו תחתיכם למות ™*׳'יי "׳י5־ י■ K«\: - . • 7-n י-״;״״, /׳-1יי * 5עאיהנען אנגעהערען, אונד לא HT WQTTW )TÍH אונזרע פערזאנען 8אם ראדע 3 r^HIתת .niil1 את !!אל,{ געגנעטען איהר ריא מעננער: ןע^ען עמ- ח©־־־ ’ אינזערלעכעןזייא פיר אייך • ז ־׳- _ •ז^ I •••׳■•■•ן ••!:־•• ״י י רעם טאדע נעווייהט ! ווען (נןו) ות1לדם 3ח3ל 3^1 החל I{ איתר אויך פערנער אונזער כי ביתה בהיר החומה ובחמך• פארהאכן ניכט פערראטהעט; יד - ץ' י V 1 fíT "ד י r1' יד), י גיבטנוןרערעוויגעדאזלאנד היא י1'שבת. (נוז) 1לאמל להט אונזאיין,ראןגעוועהרען וויר "אחי1תיקמ''' ־•־ ^ דירטרייעאונדזיכערהייט. (טי) זיא ליעם זיא נוןאןאיינעטזיילע דורך דאז פענסטער הערונטער, אינדעם איתר ה יו אן רער שטאדטמויער וואר , רען זיא וואהנסע אין דער פעסטונג. (טז) צו&אר אבער שפרעך זיא נאך צו איהנען: געהעט אין ראו געבירגע, ראמיט אייך דיא 5ערי ר ש " י (יב) אות אמת. שתעשו כשתראו ותרכשו את העיר שתכירו האות ותחייכי: (ט1) ומורידם נחבל כעד החלון• כאותו חבל וחלון היו המאפים עולים אליה אמרה רנש״ע כאלו חטאתי כאלו תמתול לי: עד באור כל אנשי המלחמה את כיתי ולא ישלחו יד כנו. (יד) נמשנוחחתיכם, ומסר עצמנו למות תחתיכם למי שירצה להמית אתכם . (רד״ק). אב לא תגידו, הרמי על נית אניה הסכר לעיל. (ט ו) כקיר ההוסה, (אמר המתרגם: תרגם יונתן ככותל שורא , וכמו שיש שתי הוראות למלת קיר כלומר קריה (קיר מואר ישעיה טי'ו א' תרגם יונתן ברנא דמואב) וכותל, כן היראות שתים למלת חומה כלומר נד וסננר, וע״צ הוראה השנית יש עיים נצורות שנקראו חסת נסו תמת ינת, חסת צינה, וכן העתיק החכם רתזענתיןןער נספרו המתואר הטגרנוך דער ביב(יטען ה[טערטרוחעש קונדעשתרגם(חלק נ׳ צד 310') חסת fiú ,פערטהיידיגונג, שנגזר משם חוסה, וכן שורא כלשון ארסית וכפי׳ חו*ל פסקים פ׳־ו א' חיל וחוסה (אינה נ׳ חי) שירה וכר שורה, (ועיין רש"’ נחום ג' ח'), וזה ענין תומה כאן, ומלכד יושני העיר היו גם ליריחו יושבי מנצר ובתוכם גנורי חיל שוקדיהעיר, ייחב יושבת שם להכין להם כל צרכיהס, והנה הסרגלים נאו יישנו שם לנוא אל תכליתם ולראות ערות המבצר ולא נאו העירה ועייז נחשדו על עסקיי, והוגד למלך שנאו לחפור האין). גטז) ותאמר להם, אין ספק ניזההיה קודסשהורידתה וי תרמם אשכנזי יהושע ב פערפאלגעי ני3טבעגע״עז׳ ד־יזוזררה י< כו פך־יפגעו בכבש הרךפים וגלזבסם'שמה rvpjw ייא 5ער6^גער צוריק זיני׳ ןמייסעדשבהרדפיבואחר תלכו ווייטער5ארט.(יז)דיאטענ» ?־1ךרככמ^יז) ויאמרו אליה־! הערנאך זעטצט אייערן וועג האנדים 5קים אכחנו ס׳5י?עהך דעםפאללעפא? יעםאיידע הזה אשר השבעתנו: (יח) הנח פרייאוועל5עןדואאוגזאכגע׳ ־־•"=' ׳;)^ורן:רלי" ^ח-ח^ח נאריסען.(יח)זיהע,זאבאלד אנחנו בא ם^בארץ את חקוק וויי א־זיאז לאני קאממעז׳זא חוט השני הזה תקשרי בחלון בינדע ראן דייל מיט רעם רא׳ ־ י■ 1 ־ ־::(:* אישר דח־ורדחנו ביו וארדאביך 5*^,5 ואת־אמך לאת־אחחד ואתכל־ טעי, דיינעמיטטעי׳ ייעע בית אביך תאספי אליך הביתה: 5"^ K (?) והיה פל״א^ר־יצא" מדלתי א-יף.ניט)ווערניןאימ*ערצור ביתזיהחוצהדמיובראישיו ואנחנו טהיר דיינעם הויזעס הינויס v •• p ן p- ׳־ .1 tיי ׳• : J—:>!- v;: געהט, דעססען כלוט פעללט כ נקים וקל אשר יהיה אתך בבית דמו כר* אם־ידקקיה־ביו*♦ בייא דיר אים הויזע נלייבט, יאש דעססעןכלוטפאללעאויףאונזער הויפט׳ווען האנראןאיהןגעלעגטווירד,(נ)זאללטעםם הא ר ש י י (טו) עד שוב הרודפים• נצנצה נה רות הקדש שישיכי לסוף שלשת ימים: (יו) נקיים תנחני. הרי אנו תולין הדני ניך לעשות ראית הזה: (יח) את תקית תיט השני• לשון קו וחבל: (יט) דמו בראשו• עון הריגתו על ראשו תהא ני הוא יגרום סיתתו: דמו בראשנו. באור אח״נ בודאי היו המה נחפזים ללכת ואיך ירבו עתה בדברים. ונחבחט נפל האל״ף סן תנא או שרשו סנה נה״א ונפל היו״ד(מרד״ק). (יו) נקים אנחנו, נפל יו״ד הרנים ונשלם בדגש ופי׳ בתנאי זה אנחנו נקים . משבועתך הזח,נחסר הנסמך ותשלומו מדבר שבועתך הזה(בן מלך)• חשנעחנו, נא על דרך הנינח למנחת והראוי השנעתינו. (יח) הגה אנחנו, עתה נתנו האות אשר שאלו ואסרו הנה אנחנו בלומר אם אנחנו נבוא לארן או תעשי זאת, ני הגנון שהיא לא קשרה את חקות חוט השני עד ני ראתה בי בני ישראל נאים בעיר • את תקות חוט השני הוה, לדעתי שיעור הנתוב את תקית חוט השני הזה אשר הורדתנו נו תקשרי בחלון ולבן נא הזה, ומלות הזה ונו נמשכו על החוט לכן באו נל״ז • הורדתנו, תמורת הורדתינו ואסר הורדתנו כעבר אף ני לפי דברינו היה זה המאמר קודם שהורדתם מ״ס הוא עתיד מורנב(ריח לוקינ&םי^ פערגחנגענע צייט) ני אם תקשר החוט בבר הורדת אותם, ודרך נעל ל*הק לדבר על ומן מרננת בזה בעבר, נמו ומולדתך אשי הולדת אחריהם (בראשית מ״ח ו׳). יהושע בג חרגום אשכנזי.? ו (י) ראם״תגידי STTlN^ זך• דואאבעראונזער5ארהאיען והענו נקעב משמגחך אישו״* השבעתנו: (־א) ותא?יר5דל.ריכס ”STS’JSSS ltoI7U3?»! DnWni KIh'D־ זויא איהרגעשפרא5ען,זאמיט את־תקוות השני בסיון: (״)!!לכי ריבאו ההרה וישבו שם ’שלישך! טע דאז ראטהעזיילאנספעני T ז.ז . ז : ׳־ ־•' . םטער.(ננ)יענע גינגען ביז זיא :1y B'Q־p3'l D'BTiri m^ איןדאזנעכירגע קאמעז t ״¥ הרדפים בכל־הךרך ,לא מצאן. ""■י"" ven ־עי״״ל־ע!, «• J■ : I■ ץ : T Tx J ; | W.•- T| ביז דיא פערפאלגער וויעדער (ע) ויישם ישני האנישיבש וירוץ צוריקמארען.'דיא פערפאל־ מסדזרויעברידבאוי^ל־והועע בך־נון ויספרו—1S את ,כ!-*-המצאות אותם: (יי) דאמח אל־ .יהו׳טעכי־נתן יהיוה בידנו את- : \ -r •ן t; ■j-x ; t ••ע . V כל־הארץ וגם־־נמגו כל־יישבי VAT T T ן : ־ T ע V : I T הארץ 30וו\נו * י T V I "י r ג נא)ר#כם יהיוישע בבקר 1וס?5י 0ה'ש15י0 ?נדי״״״הירל[ דער עמיגע דאז גאנצע לאנד ך,וא אין אונזערע האנר בערייטס געגעבען, דעו שאן צאגען אללע איינוואהנער דעס לאנדעם פאר אונז. 3 (א) אונר יהושע מאכטע זיו דעם מארגענם פריה אויף, דאן ברא5ען זיא מיט רעם לאגער סאן שטים אויף אונר קאמען ען רען, ירדן, ער אונד אללע קינרער ר ש " י מון הריגתו תהא,עצינו: (כג) ויעניו. את מיידן: והצגתם גער אבער האטטען זיא אויף דער גאנצעןשטראססע געזו5ט אהנע זיא צו פינדען.(נג)אונד דיא ביידעןמעננער קעהרטען נוןצוריק, א־נדעם זיא פאם געבירגע העראב גינגען;זעטצ» טען זאדאן א־בער רען ירדן אונד קאמען צו יהושע דעם זאהנע נון אונד ערצעהלטען איהם אללעם וואט זי! איהנען עראייגנעטע. (נד)אונדזאגי טען צו יהושע: פאסט האט באור (כא) ותקשר, לאתר זמן כאשר כאינו, והנוחג הזכיר זה פה להנלים הענין כדיך הסיפורים נפפרי הקדש, ובן הוא דעת הרד״ק. 3 (א) וישכם, נבר אמרנו לעיל(א׳ י׳)כי לדעת הרלנ״ג היתה הצזוי להכין צדה אחר שליח מרגלי', אולם לדעתי נאה הצווי הזאת אתרי שנו הסרגלים ואז נסעו משטים ארן נושכת וחנו על שפס הירדן שלשת ימים לכן היו צרינין להכין להם צידה לשלשת ימים. ומה שנאמר וילינו אין הכיוג' על קינדער ישראל׳ס, דאזעלבסט הוא וכל־־־־בגי ישךאל רילנו ישם א'כערנ^טעט׳{זזיא׳עהעזיא טרט יעדרו:(3) ויהי מהצרה איבערזעטצטען. (נ)נאךדען ?1 •.•I—י ־!>, י * v y • ■>{$' י בעשטימטןדרייאטאגען גינ־ שלשרה ימים ויעברו השטרים גע ן דיא 6אלקספארשטעהער : J ־־ T ־־'־ ~ ייקלב המותנה: w ויצווארדרעם .. !ונדגעבאטעןרעם ------------------------------------ ראלקע אלזא: זאבאלראיהר ראלקע אלזא: זאבא’לראיהר ־• י ־•!.׳ ”׳■ יי:•'! : זעהעטדיאכונדעסלארעדעם יהיוד־ז אלהי^ם והכזחנים הלוים הערום,w™געב*ט״רעם ראמרכראתכםאתאריווברית ,־:!׳::••• ־•׳■ V : •י! : ־!irt עוועעזאייערעםג*טטעסגעי נש^היבם אי־תיו הייהתם תטעו טראגען §אן רען פריסטערן 1 : A : v !:־"•' ™ *ם,י«ז ני«0 ־»! טמקומכט והלכחבס אחריו: » י אך i לחוק יהיה ביניכם וביני <ד) יעראלזא, ראם צייישעז כאלפ:םאמה במדהאל־חקרבו אייך אוגד א־הר איין צווישענ־ ־ ובעץ ק. A VT •אל,ו' רוים זייא נענע; צווייא טויזענד עללען אין ריא לענגע. איהר דיר5ט אייך איהר ני5ט ר ש " י- גע" ג(ג)יהלכתס אדריו-רשתרה המסע הזה משאר מסעות שנל זמן שמשה היה קיים היה עמוד סערן רישע, תדלה ומראה להם הדרך והארון נוסע אוזר נ׳ דגלים עכשיו הארון נוסע תחלה : והנהנים הלוים ו לפי שיצאו כלס מלוי אני [אני] עמרם נקראו לויס נמו שפירשו רבותינו מ׳ר במ״ה מקומות נקרא׳ נהנים לוים וזה טעמו של דנר מ’ר:(ר) אך רחוק יהיה• כנודו של מקום הוא: וניניו. נמו ונינו ודומ לו ישסד ישראל נעושיו(תהליס קמ״ט)־ד"א ג׳ ארונו׳ היו של שכינה ושל ייסף מהלכיןיתד: כאלפים אסת.נדי שתהיו יכולין לילך ולהתפלל לפניו כשנת כך מפורש כמדד' תנחומ׳לפי שידע שעתידך להיז׳ ציים באור על לינת לילה אחד אך על חנות שם ויהיה תרגימו: 5ערווייןטען, כי זה מהוראות לון (עיין שרשים לרד׳ק). והנה יראה לי שהסנה מדוע צוה הקניה שיחרו על שפת הירדן ג׳ ימים, היתה לנסותם אם יאמינו נה׳ וניהושע ענדו אס יראו נעוד שלשת ימים הסיס תמיד הילנים\הלוך וגדלו ואין דין לענור, ונודע ני אינו. דומה אם נמו רגעינחן איש או אם יעמוד ננשיון ימים רניס. ונאמת לפי הפי׳ הזה יותרו נמה ספקית נאשר יראה'יי'המעיין, אילם איננו מסנים עס חשנון תזיל שאמרו נז׳ אדר מת משת, לכן מתויג' מיכעונחצטעטען. (ג) והנהנים הלוים, לדעת המפרשים שיעורו הנהנים מנרי לוי כמו הנהנים הלויס (דנייס ייו ט'וי״ת , נ״ד ח') j אולם יונתן תרגם פה ונהניא ולוי' הנה לדעתו יחסר וי״ו העטוף נמו הנהנים הלוים (רחמיה י׳ ניט ל״ה) שעד עתה נם הליים היו נושאים את הארון ואחר כך ציה לנהנים שתם נלנד ישאו את הארון להקדישו יותר ספני הגש וכמפורש נסיטה(ל״ג נ׳) נשלשה מקימות נשאו הנהרס את האיון ע״ש. ונאמת ננ'מ שנזני הנהני׳ הלי’׳ נינל לפרש נחסרון וי״ו ני נסיר דניים(שם) נאמר ני גם סליים היו תופשי התורה ויישני על מדין, וכן (בירמיה ל״ג י״ח) ילנהרם הלדם לא ׳כרת איש מלפני מעלת עולה ומקטיר מנחה ועושה זנח, נחלק המאמר ונאמר כי מעלה עולה ומקטיר מנדה סישנ על הנהנים ועושה זנח על הליים ני הלויס היו מחזיקים ידי אחיהם הנהרס ננל ענודה שאינה מלות בתורה נמניאר ננמה מקימות ושחיטת נזר נשירה, וכן הדין ניתר מקומות שנא הנהנים הלייסעיין עליהם, דלת(כיחזקאל מ״ד ט״ו) והנהנים הלויס נר צדוק אשר אין לפרש נזה האייס! אס לא רסיס הפסיק , 'אין להאריך . (ד) אל תק־נז, הפי׳ הננון לפי נתוחהנגינה אליו למען אשר־־תךעו אח־ הד;־־'אשר תלכו-בה כי לא עבדתם בדרך מתמול שלשם: (־) ויאמר יהושע אד־־־העם התקדשו■ כי מהר יעשה להיוה ?קרבכם נפלאות: 0) ויאמר יהושע״^ל״תכתנים לאסי־ ש!~6ו־ את־־אךון הברית ועבת ל־יפני הע0 ו«ש>6ו'אח--אר1ן הבריות וילכו לסנל תעכב: (0 ויאמר והיורה את־־להושע היום היות אהל גדל בעיני כל־ ישראל אשר ידעון כי כאשר תייתי עם־־משה אהיה עמך: 7 •ע• י־^ •.1v ^v : :׳I j (״) (אתה ת5ןח את־־הכתניט נשאי ר ש י י נעהערן, דאמיט איתר דען וועג ערפאהרט , וועלכען איהר גע־ העןזאללט,אבשאן איתר די* זעןוועג ניע פארהערגעגאנגן זייף.(ה) ראן שפראך יהושע צוםפאלקע: בערייטעטאייך פאר, רען מארגען מירר גאטט מיטטען אונטער אייך יואע־ דערטהון.(ו)צו רעןפריכטערן אבער שפראך יהושע: נעתי מעט דיאבונדעסלארע אויף, אונד ציהעט פאר רע□ פאלקע הער. אונהויא נאהטעןדיא בונדעסלאדע אויף, אוגד צא* גען פאר דע□ פאלקע הער. (ז) אונר גאטט שפראך צו יהושע:אןדעם הייטינען טאנע וויללאיך בעגיננעןדיינעגרע* סע פאר רען אויגען פאן גאנץ ישראל צו צייגען, ראמים זיא ערקעננען, ראם איך, וויא איך מיט משה געוועזעו, אויך מיט דיר זיין וועררע.(ח)דואאבער געביעטהע רען פריעכטערן י־ען ציים לפני יריחו נשנת: למען אשר תדעו. מוסב על והלכתם אתריו: ני לא עכרתם נדרך. לא הלכתם כעדן זה עד הנה : (ה) ויאמר יהושע. ניום הג׳ויוסל׳של אנלהיה ראשון לני הימים : התקדשו. הזדמנו: כי מחר. נעכרנסאת הירדן: נפלאות. ת** פרישן: (ו)ויאמר יהושע אל הנהנים. ניום הסתרת: שאו את ארון הכרית• עד עכשיו נשאו הלויס והיום הנהנים: (ח) ננאנס באור היא זה, אל תחפצו להתקרב אל הארון נחשנכם ני אם לא יהי׳ הארון נגד עיניכם תתעו נדרך וישונו עליכם הסיס, ויהי' תרגומו: חיוור זת!(נ1 חייך רעד |חדע ניצט נער,ערן חוקרען יי״ג ל• ערפתהדען, ולספרשים דרך אחרת נזה . בדרך, כאופן הזה לענורנתר נרגל כי אנשי דור המדבר אשר עברו ניס סוף כנר מתו, וטעם רתוק מן הארון הוא נעבור קדושתו ני האיון הברית קדוש ונורא הוא וכל הקרוב אליו אס לא כשליחות ה׳ יומת כנודע ממעשה אגצי בית שמש ועוזה(שמואל א' ו׳ כ', ש"נ ו׳ ז׳)• (ח) התקדשו, יית אזדסנו וכן פיש״י ורדייק, ורלנ״ג נתב כי יתקדשו בעבור אלה הנפלאות וזה נכון ני ראוי שיהי' העדה נלס קדושים עת יחשוף ה׳ את זרוע קדשו להראותם נפלאות באלה. (ו) ועברו, ידוע גי הנהנים והלייס היו חונים סנינ למשכן באמצע המחנות, ולזה אסר ני יעננו לפני העם נסו ויעבד את הכושי (ש׳ב ייח נ״ג) . W כאשר הייתי עם משה, שנקעתי לו את הים אהיה עמך להכרית סי הירדן.(ח)ואתה ועוה,ראיתי ני טוב הוא צערך לפניך קורא הנעים תובן 1ע7ר הפאקים האלה מכאן עד דען טרעגערן דער בונדעסלא׳ דע אונד שפריך:זאבאלר איהר אןרען אנפאנג רעם וואססערם דעס יררן קאממט׳זאבלייבט אם ירדן שטעהען. (ט) צו דע! קינדערן ישראל׳ ס אבער שפראך יהושע אלזא:טרעטעט נעהער היהער אוגר הערעט דיא ווארטע דעס עוויגע? איי• ערעס גאטטעס. (י) אובר ער בעגאן: ר אראן זאילטאיהר ערקעננען ראם איין לעבענדי• כ גערגאטט אונטער אייךאיוט, דער אוים איהרעם בעזיטצע פאר אייך הער פערסרייבען ווירר,דען כנעני,חתקדווי,פחי, גרג שי אמורי אונד יבוסי • (יא)זעהעט ריאבונרעטלארע דעס העררן אללער וועלט, צי׳ העט פאר אייך הער דורך רען ירדן ??*י אדון־־הנריח לאמך כבאכבס עו קצה טי 11?.ö ביר.ח?1עמדו:(»)ראטר.יחיושע אל־בנייישראל גשו הנה ושמעו : ••j t • • j •• ז ! : ארד—דברי יהווה *רולזחיכם: 0 וי^ומר יה1־שעבז^תחךעוךכי אל הי י בקרבכם י והיורש יוריש "••נ ־.< : • |: :•.•<׳׳ :ץ *•׳- ׳■ r מפניכם את־הכנעני וארדהחתי וארדהחוי וארד־הפוץי וארד־ היו־^שי והאמרי והיבוסי: (יא) הגה ארון חבריה ארון בל־ ולזארץ עבר לפניככם בירדן: ועתה ר ש " י (ח)כנאנס עד קצה מי הירדן.נשתננ0ו לפגים משפתו: ניידן תעשדולעדאשריענרו נל העם אל העני השני: (:!)גשו הנה-צמצס את כילם נין שני נדי^ארון• זה אחד מן המקומית שהחזיק מועט את המרובה: (׳)נזאמתדעון • נמה שאתם רוא ם שמלכם מצומצסיןנאן: (יא)הנרית אדון כל הארץ * נרית של הקנ׳ה שהוא אדון כל האין. ואל תתמה על הה״א של ה:רית שהינה מקראות מדנייס כן נמו המפגרות המנונות העמק הפגרים : עוכר לפניכם,• מקדים לפניכם לימס למון הירדן: קחו באור ען(ד׳ י!׳ט) נאשר המה לפי דעתי. והוא,הנה נא הצווי אל הנמים אם יבואו עד קצה הירדן דהיינו סמוך לירדן עוד נחרבה יעמדו שסונן עשו,ואז הקהיל יהושע את העם י1־ולאאלסקים מצג הנהני', ואמר להם הדברים סן פסוק י' עד י"נ,וטרם בלה לדבר נחה עליו רוח ה' ונא עליו הציוי לאמר קחו לנס ונו׳(סימן ד׳ פסוק כ׳) ומיד אמר ועתה קחו לכס (סימן ג׳ פסיק י"נ עד י״ג) ועיין כנאור שם , יאח״ב תור לעמנו הראשון ותי׳נניח וגו/פסיק י״ג)יסן פסוק י״ד יבאר הנתו׳דרך נסיעת׳ נירק׳יתי' על זס האופן כאשר הגיעה העדה על שפת הירדן מקים אשר עמדו שם הנהנים צעדו הנהנים כירדן וננרתו מי הירדן ועברו הנושאים ארון ה' לפני הער עד אמצע הירדן ואז עמדו הכהגים(פסוק ייז) ופה הקים יהושע שתים עשרה אנניס(עיין לקמן סימן ד' פסוק ט'בכאורנו)ואח״כ עברו כל העם לפני ארון ברית 7' אך יהושע ושנים העשר איש אשר תנין נשארו עוד אחרי הנהנים ויקרא יהישע אל שנים העשר איש וצו׳(ד'—ט'). ואחר הצעה הזאת נבאר הפסיקם אחד אחד על פי דרכנו ני לא רציתי להלאות הקורא בדברי המפרשי׳הלא לכל איש עין לראות ולב ל:חון ולקרב ולרחק נא ת נפשו.בירדן, שימוש המית פה אין ענינו נחון אך נסו על נסו שב׳ הרד״קכסנליל(דפוס פירדא ף>נ״נ) וישני״ת ששימושה כמי על או עד ע״ש והכוונה אצל הירדן נאשר בארנו. (יא) ארון הבריח, לדעת יונתן ויש״י יהי׳ חסר הוסמך ושיעורו הארון ארון הנרי חניית אדון נלהארן, ולדייק הניא עוד דעת אחרת כי מלת ארון« שנמאארת עמה ארון הכרית איין אלון נל האר] וגס זה ננק, אולם מה שאמר נשם ׳*« י ה ו ש ע ג _ חרגום אשכנזי ח M לכםשניע^ראי# יררן.(יב)אונר נקנעהניעטאייך iuk־' ז 1 • ־. צוועלף נ־עננעראויס דען משלטי ישראר איש־אחד איש־ wjw posnr £?זך לשלט: נ־ג) והיה פגירח n1-g3 איינעןמאן פ?־זיערעפעטאמ. r •י • ״ • • • r - v ; s מע • (יג) ווען ראן היא פוס- מלי D^ilSn נשאי יה1ה זאהלען רעו־פריםטער וועלכע 4■£!^ טראנן י'א כונרעכלארעדעס 9' הירךן יכרתון המים הירדים מלמעדרה לעמדו יגך זרןח.ד: (£ גיהי בנסע העט מאהליהם ללעב׳ר את־־היךדן ןהכהניים ?W הארון הברית לפני העם: (») ו133>£ נשאי הארון עד" : ..™U׳ :"* י י י,. ירדן צו געהן, דיא פריג דיא בונדעסלארע פאר הארון נטללובקצדז המים ־ עוויגען דעס העררן אללער וועלט,אץ רעם וואססער דעם ירדן רוהען׳ זא ווירר ראן וואססער דעס יידן געטרעננט ווערדען, א ונד דאז פאן אבען העראבפליעסענרע וואססער ווירד זיר וויא איינע וואנר אויפשטעללען • (יל) אלם נון דאו פאלק אויפבראך אויס זיינען צעלטען׳אומאיבעררען ירדןצוגעהן, דיא פריסטער . דעם פא<לקע הערטרוגען; (טי) אונד דיעזע טרעגער דער בונדעס• והירדן לארע אן רען ירדן קאמען, אויך דיא פיסע דער לאדעטראגענדען פריסטער רען אנפאנגדעס וואססערם בעריהרטען, יעי ר ש י ('ב) קתו לכם שרי עשר איש. הכינו אותם להיות גנונים למה שאלוה אותם נשתענרו את הירדן: (יג) המיס היורדים מלמעלה. למעה כדרך כל הנהרות המושכים: ויעמדו נד אי. כשירדו הסיס על מקים שנכרתו שס ואינם יורדים משם ולמטה אלא הס מתקנציס ונגדשין ועילי) למעלה ייפין ע״ג ניפץ : נד. נסו כונס כנד(תהליס ל״ג) . גד קציר(ישעי׳ י"!). ל׳ גונה וכן קנים מנחם: ^ ________________________גדותיו באור 3' האיון עצמו הי׳ נקרא אדון כל הארן,וה רתוק.(יב) ועתה, ככר אמרנו ני עודנו סדני נא אליו פתאום הננואה הזאת לצוו׳ לנני ישראל, ואין זה רחוק,עיין ברש*י(שמות י*א ד׳) נפסיק ויאמר משה יה אסר ה' נחצות הלילה, וסיד צוה גם הוא לשנים העשר איש להיות רכונים, אולם צא גלה להם נעת מה לעשות ני היה נחפז לשוב לענינו הראשון,הנותג העלים פס צווי ה׳והמתין עד סי׳ד' פסוק א'כי רצה להשלים הסיפור נדרך כתני הקודש־(יג)וה ומכ%ים Wt האר־ון ^ךים ^1ד1|7 היתיןעד־ מעגען״אלם דענקמאל דיעזעס »?ת־יה1!צע לד|ראל־העם ?כל י- ד %T • V . t . : «•> יי ־׳ ־־־" ‘ jjr׳J י טתוגען, שטאנדען אין דער . ___ ., מיטטע רעם ירדן זאלאנגע,כין איצי־־־צוה משה «J^WTn רערנא״ןע אוי6טראנ 6>1לל■ ויסהן־י ךץעם ףעב'ףן; (,,״ צאנעןוואר, רען גאטט יהושע יי' —׳:* ! •5 -:•/ג געבאטן האטטע דעספאלקע ?ל^־־^ם 3- זאגען, נאך יעגער פאלל־ ויעבוד־ קאטמענוזייט וועל5ע משה יעם יהושע אנעמפפאהלען האטטע, אונד דאז §אלק נינג אונטעררעססען איי• לענרס הינאיבער. (יא) עלם גון דיא גאציאן רען איבערגאנג געמא3ט האטטע, יא רעיי (י) עד מוס נל הדנר. נמו ששנינו נספנת פועה עודם נירק אמר להם יהישע דעו למה אתם עוניים את הירדן ע״ס שתורישו את נל יושני האין וגו': (יא) ויהי נאשר תם נל העם לענור ויעמד ארון וגוי • לא נדרך שעניו האתיים אלא נמו שמפורש למטה נענין נתקו נפות ינלי י באור ישאו למלון ני האננים אשר הקימו ניידן היו צרינים להיות גדולים וננדיס מאד אס יעמדו ימים ינים ומים ינים לא ישטופוס, אך כל השתים עשרה יתד הגיעו אחת אתת שתים עשרה אמיס גדולות• (אמר המתרגם: ינים מהמפרשים ובראשם הרב האנמאל בהקדמתו לנ״ר הוכיחו מנר מאמר עד היום הזה שהוא יורה בהברת שנכתב זמן רב אחרי שקרו הדברים , ולהגיר הטענה הזאת אמרתי ארדפה לדעת ולחקור אתר כוונת מלת עד להוכיח שאין ענין עד היום הזה יורה נבל מקים זמן או סופר מאותר • וזאת אתותי: אונקלש תרגם האזינה עדי אצית ל מי מרי ובן פי׳ הרד״ק בשרשי! שיש עד, עדי דברי, ובן ועדיכם אתבונן(איוב ל״ב י״ב), ע״ב • והנה הדבור נמשל נלעסאו במענה רעי איוב נא להונתה ולראי׳ על מאמרם ודעתם ויהי' טעם עדי בקטן נמו על• גציי ובן ועדינם בלומר מופתינס (תייערע בעוזיהגרינדע) התבוננתי וראיתי ני אין גס אתי סיבית לאיוב, ובן אפשר לפרש אזין עד תבונותיכם הנא בפגוק הקודם , בלומר מופת תמנותינם , יא״ב ״י הוא כמו עד וענינו אית ישימון לדני . יכן נארתי ותרגמתי(לקמן י״ז <״ד)ואניע0רב עד אשר עד בה ברכני ה', ענינו עם רב זה הוא לעד אשר עד נה ברבני ה', ומזה הענין יתכן לפרש ליים קומי לעד (צפוי׳ ג׳ ח׳) להעד נכס, יעד״ז יש לבאר מאסר עד היום הזה במקומות שונים ע״ד עד הגל הזה (בראשית ל״א נ׳יב), ויהי׳ גס באן ענין עד היום הזה יברון או אות היום הזה, ומזה העני; יורה עד, דבר העומד וקיים נסו שוכן עד, הררי עד ,בעד שהוא תזיק דביר אי חזוק מעשה. וטרם אבלה לדבר אעידה לי עד נאמן שבאשר חקרתי כן הוא וזהו יונתן ב״ע שתרגם ותהי ליום אחרון לעך ינד עולם (ישעיה ל׳ ק') ותהי ליום דין ל ס ה ד א.) (י) כבל אשר צוה משה את יהושע, חנמי תלמוד הבינו ני זה קאי על מה שנתוב בתורה ביום אשר תעברו וגו׳ (דברים נ׳ז נ׳) ונעקנותס הלנו כל המפרשים והתאמצו להסיר הספקות אשר יפלו לפי׳ זה כל איש לפי דרכו, ולפי דעתי אין הבטנה נבל אשר צוה משה על דבר מיוחד אשי עשה על פי משה, אך מ סב על מה שאסר בל הדני אשר צוה-ה' את 3*2 יהוש דא צאג דיא לארע נאט י טעם אייך הינאיבער, אונד דיא פריפטער קאכען וויע* דער דעם פאלקע פאראן• <יכ) אויך ריא זאהנע ראובן׳ם דיא זאהנע גדים אונד רער האלבע שטאם מנשה צאגען געריסטעט פאר רען קינרערן ישראל׳ם הער, זא וויא עם איהנען משה פארגעטראגען האסטע. ניג) נעגען פיערציג טויזענד מאן צום העערעסצוג געריססעטע, צאגען פאר רעם עוויגען הער צום שטרייטע׳אין דיא עננעפאן יריחי. (יל) א? דיעזעם טאגע ציינטע גאטט יהושע׳סגרעסע פאר רען אוי* גען פאן גאנץ ישראל אונרזיא פירכטעטען איהן זא וויא זיא משה געפירכטעט האטטען דורך זיין גאנצעם לעבען • (10) אונר רער עווינע שפראך צו יהושע וויא פאלגט:(טז)גע־ ביעטע רען פריכטערן רען טרעגערן רער ציימיסלאדע, דאס זיא אויס רעם ירדן הע* רויסגעהען. (יו) אעד יהושע געבאט רען פריסטערן אונר שפראך: געהעט העראוים טרעגער רער בונרעסלאדע ךעבר אריון־להיוה והנהנים לפני •י ה7גם:נ;־)_ויעיברו כני-ראובן ובני־׳ גד וחצי שבט המנשה חמישים לפני ?בי ישךאך' כאשך'דבר אליהם משח: w כארבעים אלף חרוצי לצבא;עכרו לפני.ימיה לטלחמד־ז אל.ערביוח.יריחיו: סי) באים ההוא גדר ן־היוה אה־ .יהושע בעיני כל־ישראל ויראו ;אתו כא^סזקזת־משה כלימי חייו:(״0 ךא?ור להוה אך־ יהושע' לאמרלול) צוד־זאח־ חכהנים נשאי ארון ךעךוח ולעלי מן־הירולן:0» ולצו יהושע אה־ הכהנים לאמה עלו מן־הירדו: ה(יק) ויך־זי בעלות הכהניסנשאי אך־ון 3וךתץהןה מת־וך הירדן כעליה קרי• גהקו אויס רעם ירדן י (יח) אלם '; נין ריא פריעכטער ן׳ריא רעם עווינען, אוים רעם ירק העראויסנינגע;, אונך איה׳ ר ש " י יגלי הנהנים לאחוריהם אל הקרבה על השפה שנכבשו בה שהיו עומדים אצלה וחזרו המים לאחוריהם לילך בתמול שלשום נמצא ארון ונושאיו מצד זה ובל ישראל מצד זה נשא הארון את נושאיו יעבר : לפני העם • לעיני העם : (טו) ציה את הנהנים • באן פירש הנחונ את האמור למעלה היאך עבר ארון ה' והנהנים לפני העם וגו': ויעלו סן הירדן. ויעברו אין נתיב באן אלא ויעלו למדנו שעל השפה שהיו עומדין אצלו עלו וא״א לומר שהיו עוסדין אצל שפת הירדן שבמערב שהרי נאמר למעלה נטבלו רגלי הנהנים נקצה המים ושם נאמר ויעמדו הנהנים ובל ישראל עוניים : (יח) גי׳קי באור יהושע לדבר אל העם ואמר ני משה מנהו להיות מלין נין ה' והעם ני האציל מיות קדשו עליו, ויהיה צוס סענין ויצוך על ישראל (ד״ה א׳כייב י״ב), ויצוהו ה׳ לנגיד(ש״א י״גי״ד). (יא) ויעבור ארון ה', גס פה הזניי את המעשה טרגי מצווי (לקמן ט״ו י״ו) נדרן הכתוב נספר הזה. יהושע ד חרגו□ אשכנזי יא נתקו כפיות רגלן הכוחנים א?"* איה?ע5וםז^הלע!״יעם.5ע.ם' -^ י ״ .,־ י טעןלאנדעענטגעגעןריקטען, P דא קעהרטע דאז וואטסער Dűlnöd וילכו כתמ1ל־־#ל^ם דעס ירדן וויעדעי אן זיי* ^3ל־כל־גר1תיו ♦ (ינו) D^HI ?^ל^ שטרעמטע וויא צופאר אין מךמךדן3עשור לחיו יש קךאש1ן ויחנו בגלגל בקצה סורח יריחו: ייח»ם צעינטעז לעס עי■ נ־)' ואת'שתים עעזרה ^;b =נ^גיל»י. . ; - ; - ... - . טע זיך צו נלגל אן רער א,םט־ האלה אשר־, לקחו VT^rVp ליכען זייטעפא! יריחו. (נ)יע׳ הקים יהושע בגל^: (־א) ויאמר ££££&£! א^״בני ישראל־“ לא^ך א'(£ןף האטטע, ריבטעטע יהושע צו : י: "׳׳ ״ :T_ י" ״ גלגל אויף, (נא)אונר שפראך .ישאלו[ בניכם ^ייי ־לו יען קינדערן ישראלים ! לאסו—'מה האבנים האל,"-; י1ע1״״עוע ?־"־"יא”נסט זי יין:־־ י•' 1 •*ן" איתרעעלטערן&ראגען:האס (כב) Dri^llni את“כניכ0 לא^ר רייטען ריעזע שטיעע אן ? ב!בשה עבר ישראל את־ודחלו 71[,"־: ( כג) אשר“ה1ביש níiT גען: טראקנעןפוסעם זעצטע ״ .״.j, ’ ישראל איבער ריעזען יררן. ;^לל•' ED5 את Q !!!לל[ 3 J.£pם (נג) והיל רער עוויגע אייער עד״עברכבם כאשר עשה n-p-־• גאטטראז האססער רעם ירי! י :: •יי׳ ־• ׳•׳׳■ ^ T *ם פאר אייך הער אויסטראקנען ליעם, ביו איהר הינאיבער ווערעט , זא היא רער עוויגע אייער נאטט אויך טהאט בייא ר ש " י (יח) נתקו נפית רגלי הנהנים . מן המים אל התרנה שאצלם וישונו המים למקומם נמצא ארון מצד זה וישראל מצד זה נשא ארון את נושאיו וענר ועל דנר זה נענש עוזא כשאחז כאלון . נושאיו נשא עצמו לא כל שנן: (כ) הקים יהושע נגלגל. הוא המלון אשר לנו נו הלילה : באור (בא) אשר ישאלון, נמו א״ , והיה עתה כאשר נאו אל המנוחה והקימו אבנים יפרש להם את דנר האות הזה ניתר כיאור מדלעיל(ו׳ ז׳),כ* שם כירדן היו עומדים, והעת איננה מסכמת להרחיב הדברים, ואמר ני ע״י האות הזה אשר עיקר הוראתו על העברת הירדן יזכרו גי'כ את הסעשס הנורא אשר קרע ה' להם את הים נימי משה ! ניי שם על שפת הים לא עשו שום אות ני מה להם להציב כיון נאק נכריה נמקים אשר צא יעכיר איש מהם כ״א לעתים רחוקים, אילם עתה אס יוגלו העברת הירדן אין ספק כי גם קריעת ים סיף יעלה על זכרונס, והושיף לאסור ני שתי(תנלית יסתעפו סזנרון הדנייס האלה, האחת למען דעתנל עסי הארן וגו' ויתגדל ויתקדש שמ^הגדול, והשנית למען יראתם;את ה' וגוי. (כג)םפניכש׳ דברי יהושע ליוצאי מצרים וילודים נסדנר ייא י׳יי בינזענזעע׳ ייעל5ע אלחיכם לים־־סורז אישר־־היובי^ 1 :V ו״־ * : ׳־־ ׳ג I :״ q V ן,׳" י5! ?ת□ הפנינו עד־עברני: (־י) ידגמן ~.........־״־ דעת כל־עמי קארץ אתדדיהוח כיחןקההיא למען יראתם את־ יה!“ ;*להיכבש כד־סימים: ה (א) ויהי כשמע ?ד־מדכי קאמרי א^!ר בעבר הירדן ימה וכל־מלכי הכנעני אשרעל־ ווארען. (נד) דאמיט אללע פעלקעררער עררע ערקעננען דיא האנד גאטטעם וויא מע5* טיג זיא זייא,דאטיט אייך איתר עהרםור5ט פאר רע□ עוויגען אייערעם גאטטע העכעט צו יערער צייט. ה (א) אלט אללע קעניגע אמורי׳סאויףדער אבענדי זייטע רעס ירדן אונד אללע קעניגע כנען׳סאם מעערע , הים את אישר־היוביש יה1ה א("[" ער&והרען ראם ר ער עוויגע דאז וואפסער רעם ירדן אויס־ מי הירדן מכניכני־ישראלעד־ נעטראקנע□ האטטעסאי־ יעז עברנו וימס לבבם ולא־היה. בם קיניעין ישראל'ס ביז זיא ח'3, י<י^יר* ימחו י זייי;-U-M—iMS • איבער תארע!, רא שמאלץ עוד רוח מ?ני ל^^אלל♦ איתר הערץ דאהין, אונד עט וואר קיין מוטה טעהר אין איהנען, נענע! דיא קינדער ישראל׳ם. (נ) אום ריעזעלבע עברם קי• צייט שפר>ןך רעה עווינע צו יהושע: בערייטע דיר שערפע סעססער, אוגד נים אבער• ר ש י י !ך (א) אשר בעבר הירדן ימה . לצד שעברו בני ישראל הוא צד של מערבי ועד עכשיו היו נענר מזרחי: (ב) חיבות צורים • כתרגומו איזמלון חריפין וכן אף תשיב צור חרב(תהליס פ״ט) נשהחייפות (ס בעת ההיא אמר יהוהאל־ יהושע עשה לן־ חרבות צרי= ושוב באור במדבר. אשר הוביש מפגען , אנחנו שיצאנו ממצרים (רד״ק). (בר) יראתם,: עבר במקום עתיד ורבים נמוהו (הנ״ל). $ך (א) עד עברנו, עד עברם קרי והם דנרי הכותב(רד״ק,) וכן ת״י ונמסר נמסרה, ולפי הכתיב יראה לי ני הפסיק הזה היא סיום דברי יהושע שהנעיח את העם ואמר כי אס ישמעו כל מלכי !האמורי וגו' אז ימס לננס , ויהי׳ אם כן מלת ויהי, וימסו וכן לא היה,עברים במקום עתידים בדלעיל, ולפ׳ז התחלת הפרשה היא נפסוק נ׳ • (כ) חרבות צורים, לדעת יונתן והמפרשים יהי׳ צורים תואר כלומר חרבות חדודות, וע״זנתב המבאר שקדמני ואל חתמה ני נא צורים כל"ן על חרב שהיא ל״נ בי בן מצאנו ינים אבן שלמה וצדק (דברים נ׳ה ט״ו) אע"פ שאנן ל״נ לעולה ע״נ , ובמחילת בנודו אבן הוא משמות המשתתפים ביק סצינו והאבן מזאתיהי' (בראשית כ"ח.נ״נ) וכן נתב הרב בן זאנ,נספיו תל״ע, גם אך צורך לכל זה ני בסמיכות צא ישגר הסומך סין הנסמך אם גם הוא הצטרפות התואר, והכוונה חיבות שיש להם חמדיס יהושע ה ושוב בול את־בני־ישראר‘ ענית: (ג).ויעש־ל1.יהושע חרמת צרים ייאל אוד־בני ישראל אל־גבעת קערלות: (י) מה הדבר אשר; מר־1 ידזוישע ב^־חעס היצא ממצרים הזשריט כל 1 אנשי המלחמדה מתו במךבר בךו־ך בצאתם ממצי־ים:(?) כי־מלים :״: l't י י : • "ין \J1 P היו כל־העם היצאים וכל־העם T י־ד T * : A* : I ~ *VI הילדים במדבר בדרך בצאוקס ממצרים לא־מלווס) כיואלבעים תרגום אשכנזי יב אבערמאלס איינע כעשניי־ דונג אן דען קעדערן ישראל׳ס פאר. (ג) דא בערייטעטע זיך יהושע שאר&ע מעסטער צו, אונד בעשניטט דיא קיג־ דער ישראל׳טאןדעם היגעל ערלות (דער פארהייטע). (,■) דאו אבער וואר דיא אורזאכע, ווארום יהושע דיא בעשגיירונג פאדנאהט 5 דאז גאנצע זפאלק מעננליכען גע־ שלעכטם וועל5עס אוים מצרים p געצאנען, אללע קריעגספעהי* v נען מעננעד שטאהבעןאיןדער ו,יםטע, אויף דער רייזעזייט רעם אויסצוגע אויט מצרים. (ה) צוואר וואר ראו גאנצע שנח אויסציעהענדע פאלק כע. שניטטען, דיא זעממטליכעטאננשאפטאבער ריא אין דערוויסטע געבארען וואר, אויף דער רייוע דיט רעם אויסצוגע אוים מצרים / וואר גי5ט בעשניטמען.—(!) רען פיעדציג יאת- ר ש " י כשהחריפות נהפך לצדדין ואינו חיתך יפה• וכן כל נלי יוצר עליך (ישעיה ג״ד) ו שנית. שמלו כנר בליל יציאתם ממצרים קהל גדיל יחד וחזרו פעם שנית שכל ארנעים שנה שהיו נמדנר לא נשנה להם רוח צפוני׳ ולא היה להם יום נוח למול נמו ששנינו נינמות• וינותינואסרו שנית זו מריע' מילת שלא נתנה לאניהם אנינו: (ג) גנעת הערלות. על שם המאורע נקרא שנעשה בסין גבעה: (ד) וזה הדנר . על יד׳ דנור סל אותם אמר להם סנוריסאתס לירש את הארן ערלי׳ לא נך נאמר לאגרה׳ ואתת אד בריתי תשמור וגו׳ ונתת׳ לך ולזרעך אתר ך את ארן מגוריך(נראשית ייו): נל העם היוצא • לא היה אחד מהם כאן שנלם מתו והס היו מולי' שנאסר סולים היו: (ה) לא סלו. כמו שפרשתי שלא נשנה רוח צפונית והם הם שמלו עכשיו: ואת באור חדודיס. וי״מ צורים מן צור חלמיש כלומר חרבות הנעשים מאנני צור ואין זה רחוק. ושוב מ•׳, צא שהוא נעצמו ימול את העם אלא שהוא יצוה אנשים למול וסת שאמרו(נפשיק ג׳) וימל, הוא נסו ויק שלמה את הכית (מלכים א׳ ו׳ י״ד) ונביס בבה(מרדיק). שנית, שנגר סלו העם היוצא ס ממצרים ולקמן נבאר, והנה בא הצווישימולו נדי שיוכלו לעשות את הפסח ני כל עיל לא יאכל כו•(ג)גבעת הערלות, בת"׳ וגזר ית בני ישראל נגנעתא וקרא לי׳ גבעת ערלתא, ואל במי על. (ד) וזה הדבר, אשר בעבורם סל יהושע (רד׳יק). והנה הנכון נענין הזה מת שאסרו <:רד״ק והרלנ״ג ני כל עוד שחוו כני ישראל נמדנר סיני אשר פס איחרו ימים רכים ועשו את המשנן היה מלים את בניהם ילבן עשו בשנה השניה פסח לה׳ ואולם כאשר נסעו למסעיהס ועל פי ד' יאנו ועל פי ד׳ יסעו אז לא יכלו לסול את בניהם ני לא ידעו אס לא נו ביום יעלה הענן מעל המשנן ויברחו לנסוע ויסתכנו הילדים, ולכן לא עשו הפסח שוב במדבר ני מילת הבנים מעננת. (ו) ב׳ ארבעים, זה נתינת פעם מדוע עם הילודים לא מלו, ני ארבעים שנה היו נעים ונדים במדבר ולא באו אל המנוחה, ואגב הזכיר גס הסנה הגורמת לזאת והוא אשר לא שמעו וגו׳ חרגום אשכנזי .יהושע ה ■*** ץיייי״» יי» לי־ סנה הלכו בני־ישראל במדכר ביז אויפגעריעבען מאר דאז 3 JHל“יד(13יי1^^^[יד«0ל1°1?^ה £205*$ היצאיכש נזמ?יךים"אער לא־ יאוער׳־מ־מעועסע״ינע! שמעו בהיור.יה1ה אישר נשבע נ'!°’"יי®*"׳ ***** יהיוה להם לבלתי הראיוחם את- : .T ז־ V ־: jt ••• . א־הנען גאטט צוגעשווארען ה«ט, ז*ד«זלאניני3טזע■ הארץ אשר1נשבעיהיוהלאביותם הען צו לאססען, וועלכעס דער LT״ *.L-.LÚ. ,i״ . עיייגע איהרע! §אטעח tVmt לתת לנו ארץ זבת חלב ולבש. ^n״w״wK׳u׳ אייי 0)וארדבניהםהקיםחחתםאתם פליעסט.(f) איהרע קינרעי מל יהיוישע כי־ערלים היו כי לא- לאנה ווא מילך אינד האניג פליעסט. (ז) איתרע קינדער אבער עיהילט עראןא־הרער שטעללעיזיא בעשניטט יהושע ^עי ערודלטעי»זא־היעי מלו א'ותםבדךך:(ח) ויהי כאישר־ j• ן A\ ; • מעליכם • V ־' ־וי I ן , ׳ •1■ • מייל!יא:א! י- נאר^* תמו כר1—הגוי לו־־זמיול ויישבו SZSpZ תלזרזט במחנד־ז’.^ הי־וחם: ייעייעז • (יס אל° גוי ייא בע־ w ויאמר יהיוה אל־יהיו^זע היום גלורתי ^ת-חרפרת מצריט רוהינאויף איהרערשטעללע אים לאגער, ביז צו איהרער געגעזונג • (נ!) רארויף שפראך דער עוויגע צו יהושע: הי־טע האכע איך דיא שאנדע טצרימ׳ם פאן ר ש ׳' י (ו) ואת נניהס הקים תחתס • ואת נניהס שהקים תחתיהם הס הילודים כמדבר אותם מל יהושע: (ח) וישנו תחתם. נאתריהוןולאצרועל העיר: עד חיותם • נין המכה: (ט)גלותי. השירית׳ את חרפת מצרים שתיו אומרים ראי גי רעת נגד פניכם (שמותי') כיכב אחד יש ששהו רעה והוא סימן של דם רואי] אגו אומו עליכם נמדנר והוא שאמר משה במדנר למה יאמרו מצרים לאמר נרעה היציאס (שם צ״נ) והס אינם יודעים שהוא דם מילה ונשסלו נימי יהושע ינא אותו הדס הושרה איחה החרם׳ שעדיין ערג רג שעל' עסה' היו מונים להם נך דרש ר׳ משה הדרשן: גלותי. השירות׳ נמו גל מעלי חיפה באור וגי', ני p דרך כתני קדש להזכיר דנריס יניס הנוגעים לנלל האומה אם גס איננו מן הצורך. (ז) כ׳ לא מלו אותם בדרך, כלומר נעביר היותם נדרך נאשי אמרנו. (ח) עד היותם, חיים יאמר גס על הבריאה כסי י־כירחו על השחין ויחי (ישעי' ל״ח נ׳א) וכן נאמר מות על החלי החזקוהחולשה, וימת תחתיו מפני תרעב(ירסי׳ ליח ט׳), כשנת מות המלךעוויה(ישעי׳ ו׳ א׳)פי׳ יזז׳ל שנהשנצטרע, עיין רד״ק שרשמית, עיין מורה נכונים ח״נ א'• (ט) חרפת מצרים, חו״ל שתו בשמים פיהם ודרשו על כוכב ששמו רעה (עיין רש״י) ׳ ולדעת הילנ״ג איננו סיסנ זה על המילה וזה רחוק, גס אין נפשי לדעת הרר״ק שהיה חרפה לסם להיות כאנשי מצרים ני מדוע יזכור דווקא מצרים, לגן אומר אני ני שיעור הנתיב הייס גלותי הדבר אשר הי' חרפתכם כאשר הייתם יהושע ה תרגום אשכנזי יג מעליכם ויקראעםהמק1םההוא »t *נגע1יעי־0! י"־ גלגל UlTlC) :nTH0ÍVI"U7בני־ דיעזעם ארטעס גלגל (אבי לשראל בגליגל [יעשו את־הפםח 1%% י01 2^1*3 לאגערטען זיך צו גלגל אוגד ?עךב1תיריחיו:(’א)ראסלומעבור HDDH m^b מצ1ף־ן זעלבען מאנאטם אם אבענר > ־ r-n־J . ־־•י־ ־ J י. אין דער עבעגע פאן יריחו. .וקלוי נעצם הלוס הזה:(ע)ףשבת w ™ו» ,־.־עז 0# גע. יהמו ממחרת nnyaoobio טר״וע5»יי«“י י׳״ ?!; Y1K1 !לא־הלה 11% לבני לשךאל רעם פסח־אפפערס , אונגע־ םן^ זייערטע ק כען אוגד גערע» סטעטע זאנגען, גאך רער בע» שטיממונג דיעזעם טאנעם• (יב) אויך הערטע פאן יענעם מארגען אלם זיא פאם געטריירעפארראטה אסען, דער מן אויף. אלם נון דיא קינדער ישראל קיינען מ! ר ש י י חרפה(תלים קי״ט) ויגל את האגן(נראשית ניט): (יא) ממחרת הפסח. יום הנפת העומר שהקרע עיסר תחלה וסז'נאדר שמת משה שפסק הסן היו ססחפקין עד ענשיומסן שננליתס שלקטו נו' נאדר שנאסר את המן אכלו ארנעי׳ שנה (שמות ט״ז) והלא ארנעי' שנה חסר שלשי׳ יוס שהרי תחלת ירידת הסן נט״ו באייר אמו' מעת' נחררה שהוציאו ישראל ממצרי׳ טעמו טעם מן: <יב) ולא היה עוד לנכי ישראל מן • לפיכך ויאכלו מעמר הארן אס היה להם מן לא היו אוכלים סן התנואה שהמן היה נוח להם משל אומר לתינוק ספני מה את׳ אוכל פתשעויין לפי שאין לי פת חטי] לכך נאסי ולא באור בארן מצרים, ני מה שלא סלו במדגר לא לחרפה יחשב להם ני אנוסים היו, אך עתה כנואם אל ארן וושבת ולא ימולו יהי' זאת להם לחרפה כאשר היי כאין מצרים , יען גס שם כזדון לכם הפרו ברית ני נטמאו בגלולי מצרים כנזכר כיחזקאל (כ׳ ז׳ חי), וגס דעת חז״ל שהתרשלו כמצרים כמצות מילה ולא סלו עד ליל צאתם • ויש לתרגם : תיך התנע דת! cnu תיק !תכרע מצרים תייך סתנדע תתכטע ת3(:עווע(5ט • (י) את הפסח, אחרי אשר נמול! היו יאיים לעשות את הפסח • (יא יב) ויאכלו מעביר הארץ, לרד׳ק יהי׳ ענין סענור מדגן שנה שעכרה ולקחו סן התגרים אשר הכיאו להם תכואה וממחרת הפסח פירושו כיוס ט*ו בניסן יזהו דעת י״ת בקדושין (דף צ״ז ע*נ ד״ה ממחרת הפסח) ; אילם רש׳י ורל״בג פירשו ממחרת הפסח על י׳יו יום הנפת העו,«, וזהו כשיטת הי״י(שם), ונ״ז למ״ד חדש היה נאשר להם אכל למ״ד נ׳ חדש נוהג אך אחר ירושה וישיבה יהי' כל הפשוק הזה אך לסותר והיה די אם יאמר וישנות המן ממחרת הפסח וגו׳ ויאכלו מתבואת האין וגי'ילק נראה לי מלת עכור הונח על הדגן שלא נתבשל עדיין כל צרכי נמו מלת עוכר נדח״זל שנאמר על הולד שלא יצא לאור העולם , ומציבו ממנו שורו עכר (א<31 כ״א י׳) ונגזר השם הזה מן עכר נאשר יצא הדכר מנח אל הפועל (ומזה נחצבו גם מלות עברה ונעבור אכן אין פה המקים לנאר זה), וכאשר העוכר נקיא ילד כנאתו מיחס,ק יקרא הדגן תכואה סן נאה אם יקצר או עומד לקציר ; ויהי׳ שיעור הכתוב, ממחרת הפסח נאשר השנית להם המן היו צריכים לאכול סן התנואה אשר לא נגמרה כשילה, וזה ויאכלו מעכור האר],כי אם גס נכר החל ח; מש כקמה כמו שאמר למעלה (ג׳ ט״ו) והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר, ככל זאת לא מצאו חרגו□ אשכנזי יהושע ה מן דאעליו מתבואת או־ץ ?נען !ro-íw בזאנהההיא: (י!)!ודדי בהיורת * יהו^ע ביריחו'" ו־שא עיניווירא עראיינסטייינע אייגע! »יירי׳ והנה־איש עמד ד־ינגדיו וחרבו נל״!ט,<אזם י',־- אזני"™" שרוסה בידו דלד יולושע אליו דא! איין מאן שטאנר פאר AT*r .■ >5r1 yT' ׳ . י יו )*.ע רד,* í י איהםמיטגעציקטעם שויעי■ ויאמרירו הלנו אתה אם־לצרינו: w ויאמר'ו’לאכיאגישך־צבא־ •""י״״יייי"•"" יחיוח עתה באחי ויסר יהושע אונז אדער אונזעק פיינדעי : vt ץ at י׳ ־• : : •• .»!־(.,>«■׳«״(״<״־״;»-. אר־פניו ארצה וישתחו ויאמר ייי»י־י־ו.*׳ייייו«זמ 19 מה אדניימדבריאל־עבדו: אייןהעערפיהרער רעםעיוי* ז' ■י •י־ ׳•׳ r ־,*:! י, גען, יעטצטעבע,א^מ.,9(») ויאמרשר־צבא יהיוה אד־ X״;״ יהו|עשל־נעלףמעלרגלןזבי wj m אונד שפר*ו צו המקום אשר אתה עמד על־־ייו איהם :וואס האט מיין געביע• ־ il-J״ _>י" יייי״4 טהערזיינעם קנעכטעצובע. קקש ה^ . ^>ו^32 .?*[ ♦ פעהלען? (10) אוגר דער ויריחו העערפיהרער רעם עוויגען זאגטע צו יהושע: ציער,ע דיינען שווז פאן דיינעם פוסע, דעןדערארט1ואדואשטעהסטאיזטהייליג, אונד יהושע טהאטאלזאיי איג- ד ש " י ולא היה עוד וגו׳:(יג) נהיות יהושע ניריחו. מכאן לעינוי׳ של עיר שהיא מן העיר שא" א לזמר נמוך יריקו: הלוו אתה. הצססעדגא אתיתא: (יד) עתה נאת•. לעזרת־ שאין אלם יכיל להלחם עליה ול תופשה להפיל החומה אכל נימי משה רכך נאתי ולא חפן ני שנאת׳ אם אין פניך הולכים וגו׳(שתות ל״ג): (113) שר צכא ה׳. ישראל שהוא צבא לה׳ ומיכאל היה שלא׳ ומיכאל שינס (דניאל י'): באור מצאו די ספוקס נתנואה אשר נגמרה מלאכתה והוצרכו לאכול מצות מן הקמה אשר היתה עודנה ענור,ול/ה פייס הכתוב ויאכלו מתמא׳ארן כנען נשנה ההיא כי אך זמן קצר היניחי לאכול מן העכיר וכאשר נאספה התבואה אז אכלו ממנה; וראוי לתרגס:ויוו תשען V0V : : : זי: י" ־ 1 זי׳ איןדיאפאזוינעןאונרדיאבוני ואריוןנריתיהוההלק אחריהם: דעסלאדעדעסעמיגעןפאלגי (ט) והחלוץ 11971 y^b טע איהנען נאך. (ט) דיא פאר. 1 I 1 j VV.-J -,די־ • . ץ הוטאבערגינגרעןפריסטערן תקעו הישיופר׳ות והמאסף חלך וועליע איןריא פאזינע שטי־ אחרי האאן הך1ך ותזקוע 35מד בשיופריות: (י) ואת־העם ציה 5ארטשי"טענר.!נטעי פאי .jj$w לאטר לא חתעו'1לא־ אנעי״עפאהל’’"־"*^ ty’Dtfri את־ק1ל03 ן^-וצא שפראך:ערהו1כעט ק'יו פעלרי 00^222^1־ [Dl אסלי אליכם ערעשט־ממעעהערניכט הע־ הריעו והריעתם: ('א’)_ויםב אייו־ "־ יה;וה את־העי2 הקף(£_עם אחת אויףרעןטאגוואאיך אייךצ!. ויבאו'"המחנה רלי3ו 22?ח723: 1־ע£שרייאירא?עהרה"1ר1^ ('3) D2#2 יה1שע 222ן- פעלרגעשרייא • (יא) נון אימי ה37127 C3 א72 .HITI ♦ גען דיא שטאדט רינגסאום (יג) 1"ש2;721 037122 3שאי2ב איינמאלאונדזאדאןקעהרטען ש2ע72 11291#־7 ה[2לי3ב ל30י איבערנאכטעטעי אים לאגער. ה J י י י אר־ (י:) יהושע כיאכטע זיך רעם מארגענס פריה אויף אוגד דיא פריסטעו טרוגען דיא לאדעדעם עו1יגען.(יג)אונר זיעבעןפריסטער טרוגעןזיעבען יובעלפא. זויי ר ש " י (ט) והחלון. כני יאונן ונני גד. הין עוניים לפניהם לפי שהיו כני גד ננוריס ומכין נזיוע חזקה נמו שנאמר וטרף זרוע אף קדקד (דניים ל״ג): והמאסף ב א. ו ר (ט) והחלוץ, המה נד יאונן וגד אשר ענרו חלוצים לפני העם• תקעו, כן נתיננו׳"■ ופירושו אשר תקעו והקרי הוא תקעי שם נשמיכית, והעני; אחד. הלוך ותקוע, פי׳ נסיעת המחנה היה כתקיעת השופרות סן הנהנים ות״יונהניא אזלין וחוקעין. (י) לא תריעו, הצווי הזאת נכללת כמאמר ה' כאשר נארנו לעיל(פ' הי) והנה הדממה היתה מיראת ננוד הארון ההילך נקרנם אך ניום השניעי הריעו תרועת הנצוח. ורל״נג אסר, ני צוה גן נדי שלא ירגישו כני העיר וישליכו אננים מעל כחומה, וזה רחוק מאד, ני אם היתה המחנה קרונה נ״נ שישיגוס חצים ואנני הקלע סה יועיל להם אם לא ישמיעו קולס, הלא יראו אותם הצופים והעם העומדים על התימה, ני נעצם היום הקיפו. (יב) בבקר, זה נקר שני וכנה חז׳יל קנלו ני הקפות העיר התלוניוםא׳נשכועריום השניעי היה יום שנח, ואין זה רחוק נינחיה' את יום הננחר הזה לעשות חני אדון ידוה הלכים ה6ןד ותקעו דעדעם עוויגעןהער,איממער SIÍ‘»;4S,:״-•U- פארטשרייטענד״וועהיענדזיא בשופרות וההלוץהרךל?נ EH איז יי* m^׳ והמאסף הלך אחרי אדון ידוה ^ אוגד ייא נאכהוט קולך ותקוע בשופרות: (יי) ויסבו 5אלגטעיעילאיעדעסעיוינז את־העיר ביום השני פעם אחת נאך,איםםער פארווערטם אוג• •• T • ־ 1־ ־ ־־ • טעי 0,) זא וישבו המל™ כה עשו ששרת אומקי'יזטעזזיאייאשט*דט ימיט: ('טי)"ויהייוריוםהשביעי אויךדעסאנרערן טאגסאייס t •׳ x * ׳ !- u j ־, : • ׳* מאלאוני קעהרט!דאןצוריק [:שכמו בעלות השחר ויסבו את" העיר כמשפט ורזה שבע פעמים יעי זיעבענטע טאג עישיק ׳ רק בי1ם ההוא סבבו את־־העיר שבעיפעתים: ("׳)}.יהי כפעם רעטהעאויףאיגדאימקיייז• השביעירת תהעו דחכהניבם טען נאך יענער פעראררנונג ~• י ; it x : ן ^ ־ ׳!'•־> < זיבעןמאלריאשטארטיבלאס בשופרורת ויאמר יהושע א/ “ העם הריעו בי־נרון יחחד לכבש (»ו)א<לם אבער צום זיעבענטען את״העיר \(י) והיוזה העיר חרם מאלע ריא פריסטער איןדיא הליך ערי. כעלוח קרי היא פאזוינען שטיעסען, ריעף יהושע רעם פאלקע צו: ערהעבט איין פעלרגעשרייא, רען רער עוויגע האט אייך ויא שטאדט געגעבן. (יו) דאך זאלל זאוואהל דיא שטאדט אלם ר ש " י (יג) והמאסף. שנטדן הנושע א״יוןוהוא מאסף אח נל המתעגניס האחרונים: (טו) ניים השניעי שנת היה : (יו) והיתה העיר הים • הקדש ני הייס שנת קדש וראוי להיות קדש שלל הנשלל נו: באור לעשות נו גדולות ונפלאות להגדיל קדושתו נעיני העם, ומטעם הזה נעצמו יעדו חז״ל אח חג הפשח הנכנד כמועדי ה' לזמן אשר נו נעשה נמעט נל מעשה נסים לאבותינו כנודע: (יג) הולך וחקיע, הנתינ הולך והוא גינוני ופירושו הארון הילך נאשר תקעו הנהנים והקרי הלוךנדלעיל (פ' ט') והוא מקור והענין אחד• (טו) בעלות, נת־נ נני״ת וקרי ננ״ף והנל אחד. (יו) והיורה העיר חרם , לדעת חז׳לה' לא צוה זאת אך יהושע מדעתו חש3 ני נכון להיות ראשית קנינס נארן קדש לד', או רצה יהושע להראות לעמו נתחלת המלחמה ני המלחמה הזאת לד׳ היא להכרית האלילים מהאק הקדושה ולא לשלול שלל ולנה נז,ייל"נג אמר וידמה גי העלית ’ושני יריחו ואמונתם היה יותר מגונות מפעולות שאר יושבי האין ואמונתם ע״נ • ואולי נענור זה היה נקיא שם העיר יריחו על ני ענדו כס לירח נסו נית שמש ועיר החרס, ולדעת אחרים הוא מעדן הריח ני נסנינותיה נמצא צרי (peiihi) ׳ גם יערותיה מלאו עצי תמרים הנותן ריח עונ׳ יכן נקראה עיר התמרים (שופטים ג׳ י״ג 31דיה נ׳ נ״ח ט״ו), החבאתה יהושע ו ו־זיא וכל־אשר־בה לידמזז לק לחב הזונה תהיה היא וכל־אשר *רזתה בבית בי החבאתה את־ המלאכים 8'של שלחנו: (’יסולק־ אלט שמרו'מך־חחךט פן־ תחליטו ולקחתם מף־החרם ־1:- v ״ :־ jv : I | ••<׳׳■ א ן ושמתט אח־־מהנה ישלאת לחרם ועכרתם איותו: (יט) וכלו : - V ־ ••־־י ן ׳V ץ • :I J כסל ון־ב וכל: נחשת ובלד קדש הוא ליהוה. אוצר יהוו׳ :בוא: (ר) ו־לע חעם ויתקעו בשופרות ויהי כשסע העם את־ קול. השופר' ויריעו העם הרועה גדולה ותפל החומה החהיה ויעל העט העירה אי'ש .עד1 זילכךו את־העיר: (נא) ויחרימו את״כל־אישרבעיר מאיש ועד־ א׳פה שנער וער־זקו ועד שיור !שרד וחמורי דפי־־־חרב: ולשנים אלס אללעם וואס דארין איזט, רעם עוויגען פערבאננט זיין. גור ריא גאסטווירטהין רחב זאללאם לעכען בלייבען,זיא, אוגר אללע לי א בייא. איחל אים הרוע זינר, רען זיא פערבארג דיא באטען וועל־ כע וזיר אויסזאנרטען. (יח) אל. ליין אבער איחר מיססעט פאן רעם פערבאננטען אייך ענטי האלטען, דאמיט איחר אייך ני3ט זעלבסט רעם באננע א־יסזעטצט, ווען איחר אייך עטווא6 פאן רעם פערבאננטן צואייגנעטואיהר וויררעט דא־ דורך דאז לאגער ישר\ם דעס באננע פרייז געכען אוגד עם בעטריבען*(י«)אללעם זילנער אוגרגאלר, אללעקופפערנען אונדאייוערנעןנערעטהעוייען רעם עוועען נעהייליגט, אונד קאממעאקשאטץ רעם עוזי* גען.(כ)לאז 6אלק יויכצטעלויט אויף, אונד יענע(ליאפריע• סטעל) שטיסען אין דיאפא־ זוינען — אוגד אלם דאז פאלק רען פאזוינענשאלל הערטע, ערהאב עם איין שטארקעס פעלתעשרייא, דא שטירצטע דיא פעסטונג אונטער זיך צו• זאממען, אונד דאז פאלק דראנג אין דיא שטאדט איין יערער פארווערטס, אינר זא עראבעוטען זיא דיא שטארט 5 (נא) אונרזיאפערטילגטעןאללעםוואט;אין דערשטאדטוואר׳ ואוואהל מאן אלם ווייב ׳ יונגאונדאלט, זאגאר רעדער שאאפע אונד עזעל, מיטדערשערפע רעם שווערטעס • יעז ר ש " י (יח) ועכרתם. לשון ס־ ם עכורים: ויבאו באור החבאתה,ע"מ ישועתה עזרתה יוכפל סימן הנקנה לשוק העוין כלומר שההכאה אותם יפה(רדיק), אי נאמר ני נא הפעל ע״ד נחי ל" ה כי כן מצאנו !(שנה לא יוכל (ירמיה מ׳יט, ׳׳) ופאלי'ן> יוסף. (יה) פן חחריסו, הנכון פן מניאו חרס על עצמכם אם מקחו מן החים, ולא לנד הלוקחים הרגום אשכנזי יהושע ו ("*■עז ביימן מעננעי^מד (מ) ולבנים האנשים המרגליבם וועלכע דאז לאגד אויםגעקוגדי •־ ־ :י־ ־ יז'T י ־' ;:־ :, שא£טעטהאטטען,בע1אהל ארה״״האהץ יהושע 3א1- בירדהאשה הזיונהוהוציאו מ:שם ^™6יהועם»יסדזםי אר־דהאשה ואת־בל־אשר־לה SíSS״ כאשר״נשבעחםלה: (מ) ויבאן היא איהר עס הנערים המרגלים ויוציאו את־ איהר צוגעשווארען. (כג) דא 9 & 1 • י־ •י " ךחבו־את־אביסואת־אמהואת־ n!OTOn׳n, אהיה ואת־בל־אישר־לה יואר־! טעןהערויס,רחב,איהרען6אי ־ _ן יי :•■׳ 1 ••־ • 1 י טעי, איהרע ט-טםער, א־ה־ כל־משפחיותיה הוציאו ויניחום אונד-ללעי מחוץ למחנה ישראל: (כי) והעיר וואםאיהראנגעהערטע׳אי ך ••י1: -וי- 1“ T: • v : זי •5׳ ™יע גאיצע פערוואנרט* שלפו באש וכל־אשר־־בה רק 1 שאפט£יהרטען זיא העראוים ללי-זמ יי»ו״1ר 1' אונרברא5טעןזיאאויסער, הבפל ודחודחב ולל־ ה^ה^רז האלכ דעל שטאלט אינם והברזל נתנו איוצר בית־יהיוה: לאגער ישראל׳ס אין זיכער• Ve ,"ז'י חייט.(;!) ליא שטאלט אבעל:( ה) ואת רחב הזונה ואת בית *יני^עס וו*םד*ייז יי^י אביה ואודכל־אשר־לה החיה שטעקטען זיא א־ן כראנד, 7 ־‘.:v : T . ■יי :־ T :•••׳: ׳ T אייסכענאממע; לאי!ילכעל יהושע ותשבב^ןרב ישראל.עד איגד גאלר, דיא קופפערנען ־ * היום אוגד א יזעמען גערעטהע ליעפעיטען זיא אב אין רען שאטץ צום הויזע לעט עוייגען. 'י.ה)ליאוהרטהין רחבאבער, איהרםאטערלי5עם הויז, אוגר אללעס האס איהר אנגע* <.ערטע, ליעם יהושע לעבען, אוגלזא בליעב זיא וואחגען אוגטער ישראל צום אגדענקען ליע- ר ש " י (בג) וינאי הנערים המתלים• כאן היו צריכים זירוז ונענו כנערים זריזים ונליל׳הראשין היו כמלאכים ששמרו עצמן מן העכירה עם רקב הזינה לכך נקראו שם מלאכים ולכך קראו אנשים מלאכים נערים: גננורו באור הלוקחים יהיו נחים ני גם כל מתנה ישראל ישימו לחרם, (בג) הנערים המדגלים, נתב הרד״ק כל משרת יקרא נער ואפילו הוא זקן כמו יהושע כן נון נער, ואלו המרגלים היו נערי יהושע או נערי אחד מגדולי ישראל ע״נ • והנה אם גס אמת ני כל משרת יקרא נער, הנה כאן אין צורך לזה, ני ידוע ני נעכרית יאמר נער וילד גס על איש ככר חלפו וענדו לו ’סי הילדות נמו לאט לי לנער אנשלים(ש*נ י׳ח ה׳) והילד איננו(כראשית ל״ז ל׳) ומדוע לא נאמר כי הסרגלים היו צעירי הימים ? (עיין רש,'). ויניחום מחוץ למחנה ישראל, אולי שלא יראו נרע אשר ימצא את העיר או מטעם אחר• (כה) החיה יהושע, כמשמעו, אי כדעת רד״קשהמפיק להמזין; ונן־יל אמרו (מגילהי״דע״ג) HTH כי 1דה2'אח אך־ד דיעזעם טאגעס, וויילזיאדיא המלאכים ז־א^ר־שרח יהיישע לרגל אך־ד־־ייריחיו; (כו) ויישבע יריחו אויסצוקוגדשאפטען • ־•־•׳׳-: • :־ ין ־־ :י ב (») צו ריעזער צייט בעשוואר יל1'^^ $2ל לליא לאסל אלול יהושע (ראו פאלק) שפרע. האיש לפני יהוה בתיקים ו«ה 0»?trs ™י; "י אלל־לעיל לזאל"1 אלל״יליל־ו זיך אונטערשטעהט, א ונר דיזע "נ°ע"”;’דל’ל״ע ילתיה: (כז) ויהי יה1ה את־יה1שע Dm ער«ענ*רנען *ר טיט יהושע אוגד בךזכדי״בן־זלח למטה זיין רוף ערשאלל אים גאנצען •••ן ־־: •. ••• ן ־ : י לאנרע. מךהחו־ם ניחר־אף יהיוח ב?ע ז(א) אנ«י יי* קינדער .1שראל: (!)וישלח יהושעאנשים י־ח־לים בעגיננעז איינע : T ״י ־ • : ־ : -• ׳ :־ י־ " טרייאלאזע טהאט אן רעם מיריחו , ־' סערבאננטען, אינדעם עבן זאהן כרמי׳ם, זאהן זכרי ס, זאהן זרח ם פאם שטאממע ’הורה, זיך עטוואם פאן רעם פערבאנגטען צואיענעטע, דא ערבראנגטע רער צארן יעס עוויגען געגען דיא קינדער ישראלים• (<) נון זאגרטע יהושע לייטע פאן יריחו ר ש " י (13) נננויו יישדנה ונצעירו• נתחלת יסוד שיננה נה ימות נרו הננור וי«ןנמו וילך עד שימות הצעיר נגמר הסלאנה היא הצגת הדלתות : עם באור ני לקתה לו לאשה. ואס יאמר ני הצאר לא תתחתן שייך גם נגירותן ציידן אנו לימר ני רחנ ונית אדה היו מעם רירי ולא מ!' העמים' (עיין תום' שם דייה דאיגיירה) • ואין זה רחוק מראה ממעשיה, ואולי גם מטעם זה נאו המרגלים אל דתה • (כו) וישיע, נא נהפעיל והנדן ני נחפר הפעול את העם. אשר יקיש ובנה, הנכון ד האלה היתה אן לאיש אשר ימה חוסות העיר ייחזקה ולא על העיר עצמה , ד עיקר הדונה היתה נמו שנתב הרסניים ז״ל נדי שיהיה המופת קייס שנפלו חוסות עיר יריחו תחתיה(עייןהרד״ק), ולזה מצאנו ויירשו את עיר התמרים(שופטים נ׳י״ג) אשר לדעת יונתן ישייי ורד״ק היא יריחו ע״ש,' וכן שד ניייחו(ש"נט׳ יי) אף ד קללת יהושע לא נתקיימה עד ימי אחא3 סלך ישראל כאמור (מלבים א׳ י״ו ל״ד). (כ) עים JOSUA- ג $ ww, "**ע“"• מיריחו העי א^ר עט־בית אור מכןדם לבית־אל ויאמראליסם יריחו געגען עי ׳ כית און ליעגט, ביח אל, ד״אמריעלו ורגרו את־הארץ קונדשעפטעט ריעזעס לאנד •• ^vat t v. j : -: .v ן אוים, איני ייאלייטעגינגען ויעלו האנדים וירגלו את־־העי: » וי,שמ אל-יהיו^עדאמרו אלד (ג) אוגר אלם זיא וויעדעי צו אל“יעל כל־העם כאלפים איש א1 ב/טלשתאלפים *שיעלו ניכו נ!־»ע6»לקיי״’6צ’עהו׳י״(1 ארז־העי אל־תיגע ועמה אח־ סעןהינאוי&ציעהען,ז$שלא׳ 2ל־העםכימעטהמה: (י) ויעלו מן־הוגםשמה כשרשת אלפיט איהד׳דמדנוי אישרנסולפני אנשיהעי:(יסדכו *%!!!£%££% מהם אגשי העי כחלשים ושואה אבער זיא פל^העז 5*י יעז אייש וירדפום לפני הישער עד“ אייגוו$ר,נערן פא! עי. (ה) ייא י ייי-ווו-^״ה■^.',. איימואהנערפא! עי מאכטע! רליש^ר ם רכובם במורד ו.־מט איהרער נירער געגען זעכס לבב אוגר ררייסיג מאן, פערפאלגטען דיא אנרערן פאר רעם טהארע ביז שברים,אוגר שלוגען זיא ביים ר ש " י ץ (ב) עם נית און. אצל נית און: מקדם לנית אל• rőten לניח אל: (ה) עד השניים• עד דמנרונון: ולו באור ן (ב) עם בית און, כמו אצל נית און, והנה לדעת הרד״ק הזכיר הכתוב הערים הסמוכות לעי, יען הית׳ עוד עיי ששמה עי, ולכן יבוא תמיד העי כה' הידיעה . ולי נראה כי:ם אנשי כית און ונית אל היו ידם עם אנשי העי וזאת היתה נעלמת מעיני המרגלים לכן חשכו אנשי עי למתי מסהר, וכן נאסר לקמן (חי י״ן) ולא נשאר איש כעי ונית אל (ועיין עוד לקמן בנאוינו כיה), ולכן הזכיר הכתוב פה נית אל ונית און. (ה) כשלשים וששח, הב׳ הדמיון כאן )י כעיני עד מאוד, כי לפי הגיאה לא ינוא נ׳ האומד והשיעור נ׳א אך על מספר מסוים הכולל תחתיו אחדים יהיו מאיזה מדרגה שיהיו, כי נוכל לומר כאלף על פי אומד אס יהיה ט׳ מאות או י״א סאות או כעשרים אס יהיה י״ח י״ט או כ׳א כ״כ וכדומה כי לא נשגיח על האחדים אן אם יפרוט גם האחדים א) כוודאי המספר מדויק נימה אומד שיין כשלשים וששה האס היה ליה וחצי או ל״י וחצי ? יהיה לו לימי כשלשים או נארנעיס — ולפי דעתי הרגישו נזה חז״ל לכן דרשו מה שדרשו (עיין סנהדרין מיד אי). וירדפום! הנכון כשעור הכתוב הוא, ני נאשר קונו כני ישראל אל החוסה הנו מהם אנשי העי כשלשים וששת איש ואז הפן ישראל עורף וימסו וירדפו אנשי העי אחריהם מלפני השער עד השניים ושם כמורד ההר הכוס שוב • לפני השער, נמומלפני. השברים, ייתעדדתנרונון, ולדעת הרד״ק הוא שםמקום, ואולי השניים עוויגען, ביזאויףרעואבענד, ער ,אונד דיא עלטעטטען ישראל׳ם אונד ווארסען שטויב א רף איהר הויפט. (ז) אונד יהושע ריעף, אך! הערר! עוועער! וזארום האסט רוא דיעזעם פאלק איבער רען ירדן געשיהרט, אום אונזאין ריא י ה ו ש ע ז ^ תרגום אשבגזי יח ל22״ח^ם ויהי למי□: (0ויקרע ביים בערגאבהאננ״דא שוואנד יהושע שמרלדו ויהל.על־־פניו ארצהלפניאחזיהיוהעדזזערב ־יעררים זיינע קליירער אתר = ׳ ־ :י ל* י •־ r T י ־ •־ « פיעל אויף זיין אנגעזיכט צור הוא וז^ניישראל יעלו ^פר^ל־ עררע פאר רער לארע רעם ראשם:0) ויאמר והושע אההו ארגייידלה רמה העברת העביר את־העם הזה את־הירדן לתת אתנו ביד תאמרי להאבידנו ולו ז־׳ג . :־־׳>» י1 :V V : ־1 1 ״A : היואלנו ונשב בעבר הירדו: (סבי ^ללי מה א6ר אחרי אש(— י האני דעס אמרי צו געכעי׳ JT. AT ?־ . ־' ־•' דאמיט ער אונז פערניכטע? ^ עיף ל?ני איביי Í א! העטטע עם אעז ראך גע־ (ט) וישמעו ljl?33n ר^בר פאללען יענזייטם רעם ירדןיס : :־ : :J ־ נן: : י : "J צו נלייבען• (ח) א דוא מיין 1?H3n] 131 ^t13D31^iK*^את" הערר! וואםזאללאיךגוןזא־ intCTlD Uötf נעןנאכדעסישומל זיינן פי־נ־ : ׳יין V'ייג!•• I ־ י -ז> ״ל רען רען נאקקען צוגעווענדעט • לשמל ה3ד־1ל Í (’) [יאמר י.ה1ה (ט) ויען דאז רער כנעני אונד אל־יהושע ךןסלך למה |האתה נפל אונז אומריננען אונד אונזערן נאמען פערטילגען פאן רער עררע, אוגד וואט .ווירסט דוא פיר דיינען נראסען נאמען טהון? (י) דארויף שפראך רער עוועע צו יהושע: שטעהע אויף! וואצו פעללסט ר ש " י 0) ולו הואלנו. הליאי'נמלכנו לשנת נענר הירדן מזרחה נאק שיחון ועוג שנננשה ננר: (ט) ומה תעשה לשמך. המשותף נשמנו זהו מדרשו. ופשוטו ומת תעשה לשם גנורתך שיצא כנר ועתה יאמרו תשש נחי: (י) קם לך• קם לך נתיג עמד לך מה שהתפללת לפני והזכרת. 7"א עמדת לך כמחנה ולא יצאת עמהס ואני אמרתי אשר יוציאם ואשר יניאם (נמדנר כ״ד) ני אתה תניא. את כני ישראל וגו׳ ואנכי אהיה עמך (דניים ל״א) ני הוא יעמר צפני העם הזה . באור השניים היא סקוס מחצב אננים(טטיין־כריצע) וכמורד ההר הזה הנים. (ז) העברת, ה״א כצירי שלא כמנהג וכן נחנה העלה (חכקיק א' ט״ו). ולו הואלנו, פירוש לו הי׳ נאשר הואלנו ונשב וגו׳ ומזה ’יאה 3< כני ישראל לא עניו את הירדן כנפש חפצה. (ט) ומה תעשה לשמך הגדול, או נמו שפי׳ יש י ני שמך הגדול יהי' מדולל:גויס נאמרם קצרה יד ה׳ או אס שמנוערתמן האין הלא עוד אדם j’p נאק אשר יקרא נשמן • (י) קום לן, לזירוז • למה זה, הנה עת לעשות <ת' היא ולא להתחנן { *S ולהתפלל חרגו□ אשכנזי י ה ו ש ע ז mvm יעז אייף יייז נפלעל״פניף: (יא) חטא ישראל האט געזינדיגעט, יאזיא הא־ וגם ל1ברו את בריתי:א'שרצויתי מחמיעעז3™ א'^טיעטעז איוחם וגם’לקחו מך־החרם וגם וועלכען איך איהנען בעדינגט זת :־־=• r> •י ־•••.•. ;־» ה*טטע5 יא זיא האבעז זא־ גנבוןגםכחישווגםשמובקריהם: ^5,0^3^0w’^' גי3) ולא יכלו בני ישראל לקובם נאממען, ראצו אייך געשטאה־ / v :: ?־•?. .־ : י י• >ן1 לען,זאראן6ערלייגגעטאוגר לפני איביהט ערף יפנו לפני אין גערעטהע פעישטעקט * SniV n»Us (־נ)דארוםקעננעןדיאקינדער א_ב הם כ ח ו לחרם לאאוס ף 0w ניבט wn־.?^ להייות עמכם אם־לא תשמידו J : '• ÍU5DN1ÍU1 . 7tnv1S !ti-i'-Mn י y" : J ‘ T החרם מקרבכס:(-0 הם קדש - J I IV 1 • : :1 • •• w אח־העם(rn?ts לוקקדשו למחר כי כה אמר יה;וה אלהן ?שראל חרם בקרכך ישראל ?א hóin לקום לם;י איביךעד־ רחסירכם החרס מ״רבכבם: (;י) ונקרבקם בבקר לשבטיכם והיה השבט אשר־ילכדנו יה1ה איר,רען פיינדען, רען נאקקען כיטסען זיא איהנען צו־ווענדן׳ דעןזיאזיגדזעלבכטדעם באג־ גע היימגעפאללען. איך הער* דע ניבט טעהר מיט אייך זיין, ווען איהר גיכט פערטילגט דאז פערבאננטע איים אייערער מיטטע. (יג) אויף! נערייטע דאז פאלק פאת זאגע איהנען: בערייטעט אייך אויף מארגען, דען זא שפריכט רער עוויגע, דער ו.אטט ישר^ים: עם איזט §עבאננטעס אונטער דיר ■ע! ישרל׳ דארוס קאננפט דוא יקרב ניבט בעשטעהען פאר ריינען פיינרען, ביו איהר דאז פערבאגנטע וועגגעשאפפט האבט אוים אייערער מיטטע. (יד) איהר מיססעט אלזא מארגען ואך אייערען שטעממען צוזאמען טרעטען 5 אונד יענער שטאם דען דער עוויגע בעפאנגען מא5ען ווירד, טרע־ ר ש " י הזה והוא יגדיל אותם(נם ג,) אם תלך אתה להגיהם יצליחו ואם צאי לא יצליחו - ד״א קום לך נשנילך זאת להם לא אמרתי לך להקדיש פלל העיר : (יד) לנתים באור ולהתפלל וכן אמר ה׳ אל משה מה מצעק אלידנראלנני ישראל ו שעו(שמות י״ד ט״ו). (יא) הטא ישראל וגם עברו וגו', זהו כלל ני חטאו ועניו ניית ואז יפרט נסה עניו ני לק־׳ו סן החים וגו׳. ונם כחשו, אולי הרגיש אדם נדנר ונחש ענן (רד״ק), ואין צורך לזה ני נחש לא הויח רק על הנהירה ומ5זנ לנד , נ״א גס על העלם דנר אמת ! ולכן ואמר על צד המליצה נחש מעפה זיחוחנקיק ג׳ י״ז) שלא עשה פרי, וכן ותירוש יכחש נק(הושע ט׳ נ׳), הכוונה, ני אף שיאו ני נגף ישראל לפני אויניהס, לאשמו זאת על לנ ולא הודו את חטאתם • (יג)^דש, עיין לעיל ג, פשוק הי. (יד) ׳לבדנו, י״מ יתאחד והוא לשו] אחיזה,והגה לאנתפי^על איזהו אופן נלנד, וחז״ל אמרו שהארון היה קולטי, יקיב nnDtoni MriBEteS טרעטע דש פ^טיליענוריזע׳ :I ־ • : T _ : ־ \ ; 1 T יענע פאשיליע דיא רער עוויגע ^?שר״י״ילכדנד™• יה1דק בעפאגגען מאבען ווירד, נאך לבתים והבית אשר יליכדגו יהיויז ».rZ,T« ▼ • .:-־־• :־*.־״» • : : \\j : י 7 כעס רער עוויג׳ג בעשאנגען יקרב לגברים: (טי) HTU הנלכד טא5ען ווירר, טרעטע פער!א. י-.L* נעניוייזע פאר. (טו) ווער נון 3ה1לם . ^ר[^ אלטרעםבאגגעסשולריגבע. אשר־א 3י עבל את־בלית HÍiT סאנגען מירר, רער זאלל פער. וקי־־עשו־ז נבלך! ?ישראד־1: (טי) 1יש3ם יה1של ב3קל ויקרב רען בער רעם עוויגען אבער־ : : \ * ־ •י 1< ־־: I ־‘׳־ טרעטען אוגר ווייל ער אייגע ארדישראר לשבטיו וילבר שבט עאנרטהאם איןישס־ אויסנע. V* T • • V ״ ; V V• V• T • • A1 T *־ ,הןךה איבט האט. (טז) יהושע טאכי טע זין־ דעם טארגענס ברית אויף אוגד ליעם ישראל נעך וייגע! שטעטםען!פארטרעטען, אוגר עסווארר רער שטאם יהודה ר ש " י (יד) לנתים. יש נמשפיזה אחת הרנה נתי אנות: לגנרים. לראשי גולגולת 13 אנשי הנית ינאו לגייל: (טו)ישרףנאש. האהל יהסטלטלי;: אותו ואת נל אשר לו. בדין המפורש למטה אותו והנהמה נסקילה ותזקף שהוא על 3אנ מינית שהוא נפרד מאותו שנן מגעו סקראו' שהטעם מחלקן נמו אשיי דיך סניא השמש (דנרים י״א) שאחרי מופלג מדרך על ידי הטעם ונן פתרונו הנלנ' נתרם ישיף נאש הראוי לישרף נסו שמפרש למטה: אותו ואת נל אשר לו• כדין האמור למטה וזה מקיא קצר ודומה לו 13 סנה עושי ויגע בצנור(ש״נ ה׳) לא פי׳ מה יהיה לו ונדנרי הימים (א' י׳יא) פי׳ יהיה לראש אף כאן לא פירש מה יהיה נאותו ובל אשר לו ולמטה פירש: (טו) ויקרנ אתישראל. לפני החשן מקום שהשנטיס נתונים ומשי לו הקנייה סימן שהשנט שחטא אננו נהה באור אילם גס גני שאול נתיב וילכד שאול(ש״א י׳ נ׳א) והמשק לא היה נסצפה, ומה שאסר הרדיק שם יאפשר שהניאו שם הארון נראה רחוק, ני מדוע לא יזניר זאת הפשוק? והננו; בדעת הילינג שהיה ע״ס גורל ויתשהו אלה', ני נחק יוטל את הגורל ומת׳ נל משפטו(משלי י״ו ל״ג), וגם חזיל הסנימו ני לגברים הפיצו גורל ונן משמע בשמואל א׳ י״ד ס״א ס"נ. (אייה: מלנד ענין בנישה ותפישה יש עוד שני עניני לנד , האחד על פי הגורל נסו בשאול ויונתן, והשני עלפי ד׳נלי אמצעי, ילשין ילנדני ד' האמיר כאן יורה שלא הפיל יהושע גורלות נ" א השם נננודו ונעצמו היאה האיש אשר נידו המעל, וטעם ילכדנו ד' עיי נושה נלימת תנשה פניו ורעד יאחזנו ונראה קלונו לעיגי העם ונן היה נענןהנרת פניו ענתה נו שהוא עשת הננלה • ומאת ד' היתהזאת ע" ד פלא, נתתילה נגלה השנט ואח״נ המשפחה ואחריה הנית ילשוףנגלהעון ענן, ונסו שתרגמתי). לנתיב, נתי אנות• (סו) אוחו, הגנון ני נחשי הפעל תשרוף ושיעורו והיה הנלנד וגוי ישרף ני תשרוף אותו ונוי ולבן נא זיק נמלת נאש, והכוונה אחר השקלו אותו נאשר ננאר לקמן (פי נ״ת), ונתב הרד׳יק צפי שענר נתרם יחים הנל רנושו ובניו ובנותיו הקטנים שהם נכלל ממונו אצל העונש עני'צ. ואס גס ירע משפט הזה בעיני איש נלבב, הנה מציגו כי נעשה נזאת בישראל נמעשהגנעוניס ונני שאול (ש"3 נ״א) ושם נאסר (יייד) ויעתר ד׳ לאון אחר נן, עיין הרד״ק שם נמה שרצה להצדיק את המשפע הזה • ואין לנו להרהר אתר מדות של הקנ״ה. לגכדש והודה: (יס ויקריאת־מישפהת יהודה וילכד את משפחת הזויחי T J ־־ • • 1•^ J— • m י• ■ ויקרב אות־־מישפחר־! הזרדזי לגברים וילכד זבדי": (י") ויקרב את־ביחו לגברים וילכד עכו בו- "• .V - ; י ״T •- A •• זיז I V I אלטערדעםסעןהויזפעי־זא‘ כרמי בן־זבדי בו־זרח למטד־ז נעז■ווייזע פארטרעטעןליעם, ’s לי ז ־ • -y'■ '־’י ״v־ "׳■ ן ,4,•«P רימ-יס w .יהודה: נ ־״) .ויאמר.יהוקע אל־ 'ני,'ס ׳*י" 'יי׳:0 f° עכו בני שים־־נא כביוד ליהוה שטאממע יהודה בעפאננעק r״* זי : • •1 , t . jt ־! (יט) דא שפראך יהושע צו עכן: מייןזאהן׳ ניב נאטט רעסעווי* גען ישר^׳ם דיא עהרע, אונד נון דיא געשלעכטער יהודה : סאי־מרעטען, אינד דא מארד דאז געשלעכט זרחי בעפאנ־ געו, ערליעסדאזגעשלעכט זרחי נאך דען הייזערן 0אר• טרעטען אונר דא ווארר (דאז הויסיברי כעפאנגע1-(יח)אונר ארהייעוראלוהךאחיודהוהגד־ נא לי'מה עשיק אל־הכחך ממני: לעגע איהם דיי! בעקעננטנים ( כ) ויען עכו ^ת״ייהושע וי^מר KSSS3S אמנ־האג'כיהט'אתי'ליה1האלהי טייני5טס• (3)D3yr!'nín$ ישראל וכזאת וכזאת עשירהי: וארא ווארטעטע עכןדע□ יהושע אוגד שפראך:וואהל איזט עם וואהר איך האבע נעוינריגעט ווירער רען עוויגען רען גאטט ישר^ם;זא אוגד זא האבע איך געטהאי איך ר ש ־ י כהה וכהתה אמו של יהודה; (יז) וירןרנ את משפחת יהודה. לגורל אתד קרב יאשי המשפחות אדסאחדמנל המשפחה והטילו גורל עלמי יפול ואח״ב על כל נתי אנות של אותה משפחה ונא אדם אחד מכל כית א3 לגורל ואח״ב נאו כל אנשי אותו הכית: (יט) שים (א כבודי. התחיל להוציא לעז על הגורל אמר לו כגורל אתה נא עלי אתה ואלעזר הנהן גדולי הדור אחס הטל הגורל על שניכם ויפיל על האח׳ אמר לו שים נא כמד ננקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות שנו עתידה האין ליחלק: (כ) ויען עין. ראה כני יהודה נאספים למלחמה אמר מוטב שאמות אני לכדי ואל יהרגו נמה אלפים מישראל: וכזאת. וכזאת עשיתי. גם נתרמים אחייס נימי משה שנאמר והחרמתי את עריהם (נמדנר נ״א): וארא באור (יו) לגכריס, לאנשים ראשי נית המשפחה (רד״ק/והוא נמו לנחיםדלעיל(י״ד) והמעתיקים שלחו ידם נפסוק הזה, ואני אין לנו לזוז מן המקונל אצלנו• (יט) ויאמר יהושע, לפי הפשוט, נקש יהושע לדעת ממנו מה לקח מן החים נדי להשמיד החים ני זאת לא נודע עדיין. וחז״ל אמרו אמי ענן ליהושע כגורל אתה נא אלי, אתה ואלעז ר הנהן שני גדולי הדיי אס אני מפיל הגורל עליכם על אחד מנס היא נופל (ונאסת תשונה נצחת היא זאת), אסר לו יהושע ננקשה מסך אל תוציא לעז על הגורלות שנו עתידה א״י ליחלק • (כ) אמנה, נמו אמנם ושניהם מגזרת אמן נשלל (כא) ואראה אךךת $נעך (נא)איךזאה אונטעררער בי־• , t •׳r •-,j - י ׳י ־•••׳• ••• . •> טע איינען עכטען שגערשען *Dtp# D’mD’) mlíD finí פראיכטמאנטעל אונד צווייא יל׳טון־ןתב אחד סמשים^קלים QH! DHPÍO D10n81 Í7p#Ö ציג שקל אן געוויכט׳ אירגע• «& SSSSSS **.*» nS DDHl^ תחתיה: (כנ)וישלח יה^ע איזט פערשאררט איןרער ער. 1 D^DXptiיה12^ t7l87l״13711 r"? אוגר דאז זילבער טיף אונטען. טמונה ייאהלל והלחה ףןךץחי4י . (נכ)דאזאנדטע יהושע באטען : יי׳־ " י!,:׳ ^ ־:?ו ל, וועלכעצים צעלטע הינליעסען, 11710 DinPH M האהל {לבאום זיהע, דא לאג עט פערשאררט אל״״לדיוז^זוו ד״ל איןזיינעם צעלטע, אוגר דאז v" ?ל ?jrf זילכער טיעף אונטען • (נג) ויא ויצסםלפנייה1ה:(כד)ויתח V‘$17P נאתטען עם אויס רעם צעלטע, ס.1' '"iJJ £ כראכטען עט יהושע אוגד על. 718 3 ]^Vr[ (לח711$ 6]DDH לען קינדערן ישראל׳ם, אוגר ואי* קיי ’ ואת עגטפאלטעטען עם פער דעם עווינען•(נד) דא נאתם יהושע דעןעכןדעןגא5קעטסעןזרח׳ם וויא אויך דעז זילבער, דען מאני ר ש י י (כא) וארא נשלל • התנוונתי נסת שנת3 נתויה (דניים ני) ואכלת שלל אויביך: אדרת שועי • תרגומו איצטלא דסילתא בנלי שנל סלך שלא קנה לו פלטרין בארן ישראל לא נתקררה דעתו נמלנותו שנאסר ואתן לך ארן חסדה נחלת צני צנאות גוים(•ימיי גי) והיה למלך ננל פלטרין טייחו וכשהיה נא לנאן לו נש אותם: (33) וירצו האהלה. שלא יקדימו שנט יהודה ויטלום משם להנחיש את הגורל: (כג) ויציקוס. ואתינונן. ורנותיני אסרו נא יתנטן לפני המקים אמר לפניו רנש״ע על אלו יפלו רונן של סנהדרין: (כד) ואת באור (כא) בשלל (א״ה: מקור שס שלל אינו נופל על ענין גזל ונזה, נ״א הנחתו ראשונה על דניים הנקבצים יתד, ונן ענינו נלשון תלסוד (נ״ק ס״א אי) מאי שלולית? אסר ר3 יהודה אמר שמואל מקום שמי גשמים ש ו ל ל י ן שם, ופירש רש״ישוללין, מתקכצין נמו שלל של נצים (ניצה ז'א׳) דבר אתר לשון (עניי היא) שלל ומלקות, דנר המקונן, ע"נ. ונמדנר ל״א י״ב פירש רש״י כלל הן סטלטלין של מלנושים ותנשיטין ע’ש, וא״נ שם שלל נרדף עם אוצר שענינו ג'נ אסיפה יקנין, יאח״ג הונת על ניזת סטלטלין, ולכן לא ננלל נו המקנה). אדרת שנער, אדרת הנא מאין שנער• טובה, כמו יפה וכן תרגם יונתן שפיר. לשון זהב, זהנ דומה ללשון (נןמלן). האהל*, כשתי ידיעות נמו הערצך, והתצי ודומיהם. (רד״ק). והכסף תחתיה , הכסף היה צרור באדרת ולבן בא הבנוי לנקנה • (33) ממונח! טמונה האדרת והכסף נתונה ולא הזניראת לשון הזהב ני סמך על פשוק הקודם, י״ת טמירין נאילו נתיב טמונים. (כג) לפני ד', לפני הארון. ייצקס, (א״ה : נמו ייצגוס וחברו ויציקו את ארון האלהים (ש׳'נ ט׳ו נ״ד) אולם שם ת*י ואקיסי, ינאן תרגם ואתינונין לשון תתנה ו ג פינה נענין יציקה ננלל, ומשאל לדני המתפשט ונמו שתרגמתי). (כד) ויעלו יהושע ז ואת־האדרת ואוד־לשוו הזהב זיינעזעהנעאונדטע5טער,זיי־ : י• די« ״׳■•• : •• J : u י ז t ־> ־עיי־יעי, מל»;יהעע,. ואת־בניוואת־בנסיו;ו?ןת־ש1דו י"™ מל“ ™י ״*׳ "יי? וארדחמרז ואת־צאניו ואת־אהלז אנגעהערטע, גאנץ ישראל : ! :•• : > :«••• זי:T ן 5אלו.טעמיט,אונדמאןשלעפ. ואת־כל־־אשר־ריו וכל־ישראד־1 1!f עמיו ןיעד־יו אתס עמק עכ1ר־: (כה) יהושע שפראך: וואט י," vt j^\— a ,,יל•■׳ | 1 - פראססטעם ייר,~ראס ייא (כה) ויאמר יהזישע מה עכרתנו אונז כעטריבט—דער עוויגע ..*«*■<# ,V-1 Us-il. J—■ י1יג«^»י געט ריבע נון דיך אן דיעזעם :Ivp, 9^ Hlp^ ו;ר^מו י ישראל שטיינע אויף איהן אונד אונז כעטריבט—רער עוויגע ***»,״,** m אתם באש ויסקלו אתםבאבנים: t . ן , : vt ־ ׳■ ין :•'־׳ ־ ־: : טאגע! יאיייף ייאיר ^ אתיו כל־^־ישראי^ אבו וישרפו *גי■: v V | ־־ • : : > י״עי״י^יעט ם«ז ^לע־ (ט) ויקימו ערייוגל־אבגים גד1ל זאממט טיט שטיינען בעווארי 'ז־ J T T :T I s־«,. ״״ ™w־* עד הליום הזה ויק1ב להוה מיידן אפיו על־־כן קרא שם המקובם נענרעס רענקמאל דיזעם טא־ ההוא.עמק ;גכיור lg היום הזה : געס, אוגד נון ליעם דער עוויגע " ׳־ ויאמר 5אן זיינעם ברעננענדען צארן אב. מאן נעננט דארום ריעזען ארט עטק עכור (מהאל רעם ט־ יבזאלם) אלם רענקמאל יענעם טאגעס• רא• ר ש " י (כד) ואת נדו וגו׳ וגל ישראל. לראות נרדויו ויוושרו מלעשות כמוהו: ואת שויו ואי/חמורו. לאכלס נמה שנאגר והיה כל הנלכד ישוף ,אותו וכל אשר לו: (כה) וירגמו אותו אכן • שחלל את השנת: וישרפו אותם• האהל והמטלטלין: וישקלו אותם• השור והנהמה: תנזו באור (בד) ויעלו אתם עסק עכור, כתג הרד״ק ולא ויורידו אפשר היה הר נין הממנה ונין העמק, ע״ב . ואין צייך ני שרש עלה נאמר על נל הלינה נכח, וכןנתנ הוא עצמו נשישיסוז״ל: הנה מים עולים(ירמיה מ"ו נ׳) מתגנרים, ותעלה המלחמה (מלגים א' נ״נ ל׳יה) הולנת ומתגנרת, ונענין הזה אמרו ח)*ל מקצר ועולה פירוש הולך וגומי ננל נחו תפלתו ענ״ל, וכן תהי׳ הכוונה כאן שהוליניס נחזקה, ויתורגס : *ירו ט!עססען וירו מיט געוווו(ט. (כה) מה עכרחנו, (א״ה: נסו מה לך בי ענרתנו). וירגמו, הנכון לפ״ד נשיעור הנתונים האלה ני נתחלה רגמו נל ישראל את ענן אכן כי יען מלאו עליו חמה לא המתינו רגע וידו אנן נו, ואח׳ינ שקלו השוקלים אשר מנו יהושע, את נדו וננותיו, ואח׳יג שרפו אותם נאש, ולנשוף הקימו עליהם גל אנגים לאות עולם, והוי״ו של ויסקלו הוא נמו אחר אשי סקלו וכן ת׳יי ואוקידו יתהון נגורא נתר דרגיסו יתהון נאנניא. ויקימו עליו, הכוונה עליהם אך יען ענן הוא העיקי נא ניאיד • עלה יהושע ח תרגום אשכנזי כא 1(*) H^מnin11 אל־־יה^ע אל־ ח (א) דארויף שפראך דער t]?3Í? Hp finn vfctl דיך ניבט,פערצאגעניבט,גים את ?ל-עסהמלחסוהזקוטעלה העי ראה 1 נתתיביחז את־מלזי זיעהע! שא; האבע איר יען ז־יזו' S-1'nrnM'i 1'nimsíi קעניגצועי,זיין§אלק,זיינע רע* f/8!?/.1! n$?l דרענץאינדזייןלאנראיןדיינע ארצ1 : (נ) rVÍOT לעי ולמלכה האנד געגעכען.(נ)דוא טוסט באקר ןגקיקתלירייחלולמלצה "י*״״׳י F- ... ,.״- ■ T - :ן, געפערפאהרעןוויא הא מיט ררף?לליי ’?W= *ליי שים־לןל איב ל^יל מאחריה: רען ריייכטהיםאוגדאיהר פיעה (־)וי״קם יהושעוכלזעם המלחמה 7S™ לעלויי הינטערהאלם דער שטאדט איםריקקען. (ג)יהושעטא5טעזיך גוןאויף טיט דעם געזאמטטען קריעגספ^לקע צום צוגע ר ש " י ח (ב) תנזו לנס. ואל החריפו השלל עוד: סתיקגו באור |f (א) עלח העי, נס פה ראיתי להקדים אופן יסדר מערכת מלחמה העי, למען ירון הקורא נפסיקיס הנאים סנלי לננוך נסנני הספקות והשאלות אשר יפלו נזה העני] • ואוסר: הנה נאותו היום אשר נו שרפו את ענן ינל אשר לו נא אל יהושע ציוי ה' (פ' א'ונ')׳ ומיד קם יהושע והעם אשר ברגליו לעלות לעי אך לא קרנו עוד אל העיר וילינו נלילה נדרך, ומשם שלח האורג ייציהי (פ״ו—יי) • והנה ימאה לי ני סלנד הסנה אשר זני הנהוג נשליחית האורג, והיא ללכוד את העיר, עוד כוון נזה תכלית אחרת (ואס הנתיב העלים ואת, אין זה זר, ני תנלית ספר הזה לא* היתה לפרש פרטי עניני המלחמה, ני לזאת יוחד ספר מיוחד ספר מלחמות ד׳ אשר נאנד מאתנו), והיא ני כנר אסרנו לעיל(זי אי) ני אנשי נית אין וכיה אל היו נעלי נייתהעי, יהגה לא ידע יהושע עתה אס כנר נאו אנשי בית אל אל העיר לעזרתה אם לא? לנן שם האורג נין העי ונין נית אל מים לעי על הדרך נו יניאו אנשי נית אל, כי עי היתה מקדם לנית אל ננזנר לעיל, למען אס יצאו אנשי נית אל, יעמדו אלה לנגדם—וננקר שני עלו יהושע והזקנים לפני העם העי (חי י—י״נ)וזה היה לתור ולרגל את העיר לראות סנצייה ולספר סגדל־ה (דעקן!גנח0{ירען)והעס נסעו אחריו וחנו נגד העיר, והנה עתה ני/ניר ליהושע ני עוד לא נאו אנשי נית אל העירה, אם נענור שיאה שלא יצאו אנשי העיר להלחם עמו, או נתגלה לו זאת באופן מן האופנים—ולכן הוסיף עוד כלילה ההיא לשלוח חמשת אלפים אל האורג הנזנר , להחזיק ידו ני ירא פן יניאו אנשינית אל מאחר הסחנה והנהו (פי ׳"נ), ועודהשניל והטה או קצה האחרון סן המחרה והוא הנקרא עקנו(פ׳י'ג) לצדמערג י)ל מקים המארג, למען עד סהרה חונל המחנה להתאחד עם האויב ולאיפרדו(רתזזיט רער היכטעוהו!ןטניצט וזבגעווניטטען זועררע). ואחרי הדנייס והאמת האלה ננאר הפסוקים ע״פ דינס. ואח ארצו, מזה (ראה נ׳ מלך עי היה מושל ננסה עיוות ונס מהסונס פחד יהושע. וישלחם י ׳•«, . •וי • : אתם אויבים לעיר מאסהי העיר >ז!ל־ו1!־־חיקו מךרזעיר* טאד והייתם כלבם נלנים:(=) ואיני •ן • • • • • • I • •ן ■1 •— • וב־־־עם א••"•־'אתי נסרב וזעיר והיה כי־יצאו לקראחנו כאשר ברא־שנה ונסנו לפניהם: m נעגע׳ עי ׳ אוגי יהישע^ לעלות העי ויבחר יהיוישע שלשים אלך איש ?בורי החיל וישלחס ״:׳״”י׳י?״״״5• לילה: (י) ויצו אתםלאמרראו נאכטטאב. (דאערבעפאהל א v1T . ־־:״• ן v “ :: איהנען, אונד שפראך: זייר פארזיבטיג ! איהר בילרעם רען הינטערהאלט בייא דער שטארט׳אים ריקקען רערזעל־ בען איהר דירפט אייך ניבט צו זעהר ענטפערנןדאמיט איתר אללע צונלייך בערייט זייד. (ה) איך אבער אונד דאו גע» זאממטע פאלק ראן כייא טיר איזט וויר ריקקען געגען דיא שטאדט פאר, אונר זאללטען זיא אונו עגטנעגען ציעהען וויא דאו ערשטע מאל, דאן פליהען וויר סאר איהנען • (!) דאמיט זיא אונו נא3ועטצען, ביו וויר זיא פאן דער שטארט הינוועני געלאקטהאבען5רע!ויא ווער* דען אויםרו6ען: זיא&ליעהען אלהיכם 5אר אונו ווי» ראו ערשטע מאל! וויראבער &ליהעןאיטטער פארט פאר איהנען.(0 דאן ברענט איתר אויס דעם הינטערהאלטע אויף, אונד נעהמעט ריא שטאדט אין בעויטץ,דיא דער ר ש ־ י (ל) התיקוו אותם. לשון תיק שהוציאם מתיק העי׳ דישפורי״י נלע׳ז • ויש לפיתרו לשון ומיקה כמו התיקס כצאן לטבחה (ירמיה י״ג): (ז) והורשתם • ותתינון: מיס ל״*‘' : (0ו;צאו$$הךינו״עד ההלקנו אותם מן־העיר כי יאמרו נסים לפנינו באישר בראיעונה ונסנו לפניהם: Vיל• :־ (0 nnssi תקמו מרז^וך־יב ןה1רשתםאת:ה;גיר ונתנה יהיוה באור (ג) וישלחם לילה, שלא ירגישו אנשי העי והעלים סביבותיה. (ד) והייתם כלכם נכונים, לפי דרכנו פירושו, ני גם תהיי ונינים נלגם למלחמת אם יניאו העמים אשי שנינה לעזרה • (ו) ערהחיקנו, שרשה רתק וענינה כריתת ועקירה, (אייה : רש״י פי׳ התיקנו לשין תיק שהוציאם מתון לעיר 7ישפור<"ר נלע״ז, והוא פעל נושן בלשון צרפית tlefourer (וזויש ר ער טיירע 3יד.ען); ויותר משתבר פתרון השני, רמו שפי׳ בירמיה(-"נ גי) החיקש כצאן לטנחת נתקס מן החיים למות דשטאקאלוש, וזהו tletaché ((וזונעריטסטן, חבנעוחנדערט, בעטרענגט) עם הבנוי 1) ellesיח) והביא שם לעד פשיק הנוכח עד התיקנו). ונשנו לפניהם, הנכון כי זה מקובר לפשק שלאחריו ושעורו אם נשנו א! אתם תקימו, ויתורגס : ווען וזיר תבער פ1יהען וזעררען, !ח יותננו חיהר חייך חויןי חן• 1. ןו. (ז) מהאורב, נתב הרד״ק וו״ל: שם נמו מהמארב ונמיהו שם נזה המשקל מלרע ואת היותר החרמנו, ויטעהו שורק, עד נאןלשונו, ני הוא ביניני אף שהוא בצירי, ואמר והנגיה מלרע ני אם כמשקל פעל תבוא הנגינה מלעל יהושע ח ולהיכבש בידכם: (י־) ןדזידז כךזפשכם את־וזעיר תציתו את־ העיר באש כדבר יד׳ודז W• ראו צויסי אתכם:(") וישלחם יהושע ו״לכואל־סמארב ונשבו בין בית־אל' וביו העינדםל,<גי דלן יהושע בלילה ההוא 3סוך העם: b דישכם.יהושע בבקר" דפקיד את־העםרעלהוא וזקני ישראל לפני העם העי: (יא) ועל- • : 1י״< . ; Tf r יד ז T : , "íT , ד־זעם המלחמה אישר אתועלו V. ניגשו ויביאו נגד ולעניו־• ניחנו ־*V וי: דער עמעע אייערגאטט אין אייערע האגד געבען ווירד. (ח) אונד האבט איתר אייך דער שטאדט בעמע5טינעט, דאן שטעקט זיא אין בראנה 1 נאך רעתווארטעדעס עוויגעז מיסט איתי האנרעלן, זייר 6ארוי5טיג איך געביעטע עס אייך! (ט) אלוא זאנדטע ז יא יהושע הין אונרזיאצאנעןאין דעןהינטערהאלט אונד היעל-טעןצווישעןכיתאל אונרצווי־ שען עי וועסטליך פאן עי. יהושע אבער בראכטע דיעזע 3א5ט אונטער רעם 6אלקע צו. (י) אם אנרערן מארגען מאכטע זיך יהושע §ריח אויף, מוסטערטע דאז פאלק אוגר ער אונדדיא עלטעסטען ישראלים צאגען אן דער שפיטצע דעם פאלקעס גענען עי. (יא) ראן געזאממטע קריעגספאלק דאז איהם 6אלגטע בראך אויף, מצפון לעי והגי בינו ובין מעי w רקח כחמשת אלפים ^יש ביניו קרי. וישם אונד ריקטע פארווערטם♦ אונד אלם זיא גענען דיא שטאדט קאמען, לאגערטען זיא זיך אויף דער גערדליכען זייטע פאן עי, זא דאם איין טהאל צווישען איהנען אונד עי וואר. (י:) ער גאהם גענען 6ינפטוי!ענר מאן אונך בשטיטטטע אויך זיא צום ושיי (ט) מים לעי. שהעי מקדם לנית אל ונית אל מים לעי: וילן יהושע ונו, נתוך העם. להיות נכון נהשנסת הנקר: (י) ויעל הוא. נסו שאסר לו המקום אם הוא עונד לפניהם ינינייI ואם לאו אין עונרין: (יב)ויקח נחמגת אלפים איג. אורג אתר אורג אחד קרונ לעיר סתנרו: וישימו באור מלעיל כידוע. (ח) ראו צדתי אחכם, כלומר אל תאמרו נלנננם: איך נחרינ נל עיר נושכת? יאי אנכי צדתי אתנס נדנר ה׳. (ט); דלן ׳הישע, נאסצע המחנה נדי לזרזם כלס להשכים ננקי, (רדיק)• (׳' י״א) כאשר נאמו הלך יהושע וזקני !ישראל עד סמוך לעיר לראות מה יעשה נה, והעם עלו עד מנגד לעיר רתוק ממנה ולא קרנו אליה• מצפון לעי, מצפון הוא הנפרד וכן מצע! המלכים אשר מצפין (לקמן ייא נ׳) • (יב) נאשר הנין יהושע ני עוד לא נאו אנשי נית אל ושנינה אל העירי'לעזרתה , אז הוסיף עוד חמשת אלפים על האורג הנזנר. ולולא כדנייגו נן יהי', שהעיקר כוונת האורג להלחם נגד אנשי המלחמה אשר יניאו מיס לעיר, לא ידעתי מה כל החרדה הזאת האס להלכד עיר פתוחה אשר אישי חיל יצאו נימנה היי צריניה צוםהינטערהאלטצווישעןביח וישם אותם אורב ביו ביו־דאל אל אוגדצווישעןעיאויף רער ~ז ־•' 1 ״ ״“ י “ י "' שטארם, וועהרעגר יהושע אין דיזער נאכט אים טהאלע אוט־ הערגיגג. ךר) אלם רער קעביג ־־ פאן עי דיועם וואהרנאהם, דא מאכטען זיך איילענרס דיא שטארטלייטע אין אללער פריה אויף, אוגר עם צאגען ישר^ עגטגעגען צום קאמפ£ע ער לעי קר• אורב אוגד וייגע גאנצעמאנגשאפט אין רער בעשטיטטטען געגענד פאר רער עכעגע. ער וואוטטע אבער גי5ט, דאם איהם ר ש " י (יג) וישימו העס • שימה וו ל׳ הזמנה פסו־ לשומה להלחם נמו שנאמר ננן הדד כמלכים (< נ׳) שימו וישימו עצ העיר: , / עקנו• ואת ארנו נמו ויעקנני (נראשית נ"'): וילך ’הישע כלילה ההוא נתון• העמק . אמרו רבותינו שלן בעומק׳ של הלנה: (יד) לסועד • לזמן היום שנועצו ׳ יחד באור צייניס שלשים ותמכה אלף? וישם אוחם אורב, לדעתי מחפר למ׳ד השמוש, נסו ושני שרי גדודים היו נן שאול (ש״נ ד׳ נ׳) ושיעורו, שם לאורב אשר ננר היו נין ניתאל ונין העי. (יג) וישישו, הנכון ני הוא ס«ץ הננד הנוסף, ושיעור הכתיב : שרי הצנא הערינו את העם את נל המחנה אשר מצפון לעיר ואת עקניאשר מיס לעיר, ונקרא קצה אחרון סן אגף המחנה: עקב (ויוו{עטצטע טפיטצע וויינעס &!יגפ(ש). (אסר המתרגם: שימה זו עדן הכנה !חגירת כלי זיין הוא, ונסו שתרגם יונתן שיסו(מלכים א' נ׳ י״ב) אזדרזו, ונפסיק הקודם(שם) אל יתהלל חוגר, לא ישתנח דסזדרז, ופי'הרד״קשס חוגר החרנ, העם נתוקף לננס הכינו כצי מלחמה וחגרו את הסחנה ואת האירנ, וטעם העם זקנים ונשים ושאר אנשים אשר לא התפקדו נתין עם המלחמה, ונן תרגמתי, או שהוא ענין זרו ז שלא ירך לננס ולהתיצנ נאמין נח נגד הא1ינ, וכן ת״י התיצג והנן לך(ירמיהס״ו י״ד) אזדרז ואתקין לך, ויהי׳תרגומי: ר10 pJrs עראוטחךגטע, רתו^תגצע !ויגער). עקבו, על צד השאלה, נסו ויזנב כך נל הנחשלים (דנרים נ״ה י״ח), עיין לקמן(<׳ ייט), יננרנארני ני הימה הכוונה נזה לחנר הסחנה עם המארג להיות אחד. וילך יהושע, הנכון נ׳ פירושו כלילה ההוא נסע יהושע ונל מחנהו אל העמק והיא הצי הנזנר לעיל פסוק י״א, (יד) לשוער, לדעתי נועצו יחדיו אנשי העי ואנשי נית אל והנלוים אליהם, ני אם ייני כני ישיחל כעמק, או יצאו אלה ספנים ואלס מאחור וילחמו נם, וזהו מה שאמר לסועד, וצת״י לזמנא דמתקן לי׳. (אמי המתרגם : לדעת המפרשים טעם לסועד לזמן שקנעו לצאת, הלא כני ידענו שהשכימו ננוקר ויצאו לקראתם, לכן ססתנל יותר טעם לסועד למקום המיועד שהוא נבון ומזומן להשתרע שס מעדנת המלאמה והעל לפני העננה, ונן תרגשתי). וינגעו וועסטליכן וייטע רער שטאדט. (יס אוגר דאז איבריגע פאלק ריסטעטע אויסראז גאנצע לא־ גער אויף רער נעררליכען וייטע רער שטארט, אוגר רעססען אייסערסטען סליגעל(דען היג־ טערהאלט) וועסטליך רער ובין העי מים לעיר:(ע) וישימו העם ארת־־פל־־המחנה אשר מצפון לעירוארת־עקבו מם לעיר וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק: (יי) ויהי כראות מלך־זזעי1י0הרו1.יש?ימוויצאו אנשי־העיר לקך־את־ישראד1 למלרזמה ודוא 31ל־/עמ1 למועד לפגי הערבה והוא' לא,ידע כי־ י ה ו ש ע ח הרגום אשכנזי כג א;־יבל1 מאחריהעיר: (טסדנגעו ™םא"ז י״״ייי**■ ״׳= .< •• ריר• . . ריקקען דער שטארט אוים. ?1ד1'ש;3 וכל־ישר^ל dtodi לייעיע. (טו) יהושע אער ףנםודךך'סמךבר:<<* Z'SZSX.'Z 73־h־־Dl7n בעיר לךןרה פלעצלין איכערפאללעןאינר ־־'1־י T־ :.־'• י פלאהעזרען וועג צורמיסטע אחריהם וירדפו אחרי:ו־צשע ":,״,>,״ ""יריע ר-« וינתקו מךהעיר: (יס ולא־נשאף גא״ע בעיעלקערונג יער איש !יעי ובית אל אשי לא־ץצא! צו פערפאלגען, אונד זיא א1?1י ישראל ןי^ןבן! פערפאלגטען יהושע , אונר -!:-••j. • : י■ —!*: > ••• <■ * וואוררעןזא פאןרערשטאדט T\f\MT\D !ירדפו אחיי ישראלי: ' ארגעשניטיטען'.(יז)עסבליעב • ■ך ■ • • ^ •1 ■ יי- • •J • • "ך ••ן קייןמאןצוריקאיןעיאונדביר1 בעי קיי ףאמר אל,וועלכערניכטאויםנעצא־ גען וואו־ע ישראל צו פערפאלגען,זיא ליעסען ר יא שטארט אפפען אונד זעצטען ישראלגנאך _ דע ר ש " י יחד מאתמול נא־תה שעה נצא שהיו מוחשי׳ ומעווני׳: (טו) ויגגעו. ל׳ נגע ראתברו הראי עצמן כאלי הס נגפים לפניהם : נטה באור (טי) וייגעו, הרכון מעוין נגיעה ממש, והננוי של לפניהם מוסנעל ישראל, והיייושלויננעו וינפו, המה מחוררים בזמן, ■ופירושו : נאשר היו ישראל נגעים גפני הסחנה(ת!ם דת חן דער פרןונטע תנגעגריפפען זותורוען)אז נסו, ובזה יבוא הנפעל על מכונו • ומה שהזכיר יהושע, להגיד ני גס יהושע הי׳ לפגי הסחנה מול האויב, וגס הוא הפך עורף, ועי״ז חשנו אנכי העי, ני נבר נגפים המה לפניהם , אס גס שר הצבא הפך • (אסר הממרגר : פעל נגע אין לו ריע בבנין נפעל ועדן הנסוג הראו עצמם נאיל׳ נפל עליהם האויב נפסע פתאום ננגע שיקינ פתאום בלי הזמנה, 'אילי טעם ואתנרו שתרגם יונסןשהראו נאילו נפל חסת ה א 1*3 עליהם, שתרגם ואל תחת(נריש הפרשה) ולא תתני, ויהיה תרגומו: דת טטע!!טען דך פתן פורכט תי2ערפת!1ען). דרךהרדבר, לדעתהרד״ק נקרא 3ל מקום מרעה,מדבר, נין סמוך לעיר נין רחוק סמנה, ויהי׳מדנר מעדן מנהיג בתרגום וינהג ודבר, ונןורעוכבשים נדנרס (ישעי׳ה׳י״ז), ולזה נקיאו ג״נ הקורות שנהן שטיס על פני המים דוברות (מלניס א׳ ה׳ נ״ג),ולדעת הרסנ״ן סדנר הוא אך מקום שממה אין יושב ונגזר מן דנר , אנן נמצא גס שם זה לפעמים על מקומות נאות דשא (תתזען). (טו) ויזעקו, ת״י ואתננישו," נאשסו, והוא מעדן זעקה ממש, נמיש הרד״ק נשרשים , ני לא יאסף העם מבלתי הנרוז שיעבור ויזעק להם שיאספו. (יז) ובית אל, הרי מפורש ני גס אנשי בית אל באו לעזרת העי, ילא נזנרנית אין ני הימה עיר קטנה, ואנשים נהמעט, ולבן נס לקמן (פרשה י*נ) נאשר פרע יימלנים אשי ננש הזניר מלך נית אל ולא מלך נית און, נסו שנתב היד״ק שם וז״ל: נל אלה ל׳א מצנים שזונר, לאהי׳ מלך על עיר אחת לנדה, אלא היתה ראש ממלנתו, והי׳ מושל על עיירים ונפריס אחרים ע״נ , וא"נ יחנן ני גס בית און היתה אס תחת ממשלת העי או נית אל -יהנה לדעתי נעת ההיא לנדו גס אתנית אל, ואולי אנשי המארב חלקו את מחניהם ונאו אלה לעי ואלה לנימאל, ואם לא נזנרזה, נני אמרנו ני po» הזה לא יפרש ^פרטי המאורעות , גטה 0ח) לא;שפיאר יעי עיייי-ע 6סיס ויאמר יהירה אל־־יהו־שע נטה 3י יהושע:נייגע מיט יער ל־נ״ ץ״י־ר-'יי■ צע וועלכע דןא איז ךיייער 123 p *־*שר 2זך[* אל ך*^ 2י ה^ני ה*סט נענעז עי׳ דעי בידר אתננה ויטיהיוישע בבידור אירגעבעעס איןריינע האנד, :":י •י :v- táv : ■■•׳ ־ • '״ ( אינל יהושע נייגטע מיטיעל אשר־ביד1אל־־הןניר:(יט)והאיורב R= ?קרויז iptpéő וךוצו שטאיט.{,B) לא עיהאב כנטיות ידו ויביאו העיר וילכדוה TXJÍS&& וימהרו'גיציתו את־העיך באש: נאך לעי ייכ^י זיייעי ה*י (כ) ויפנו אנשי העי אחריהם ויראו אונלקאמעןצורשטאדט,ע0 ' : ■י . ד׳ י• ”' ■י. :• 9נעו^,1״ ״,,,- ־"*", והנה עלה עשן העיר השמי?!ה m ״׳׳ כי!!ני " ולא־היה בהם ידים לנום הנרד שטעקען. (נ) אלם ליא בעי : 1 V TT•'׳• ד~ע' 1 ”Ij ויאהנעל פא! עי הינטעי זיך והנה והעם הנס המדבר נהפך בליקטעז׳ראזאהעדאפלעצ־ אר־הריודף: כלא) ויד־זיושעוכר־ ליך לען רויך לער שטאדט ;y ,11•• ,T ן •1 \ -rf : י הימםעלא1שטייגען,־נוןהאט־ ישראל ךאוכי־לכדהארב את־ מ""" העיר לכי עלה עשן העיר וישבו לעןלא•:א! לעי וליטם^^ ויכו את־אנשי העי: (כג) ואדה הענרעפאלקקעהרטעזיךגע* י •י : TT| :״א: געןדעןפערפאלגער. (נא) אלם נון יהושעאונדגאנץ ישראל מערקטען לאס לער היג* טערהאלט ליא שטאוט עראבערט, אונר לאס שאן לער רויך לער שטארט אויפ־ שטיעג׳ קעהרטע! זיא אום אונל שלוגען ליא מאגנשאפט אויס ע, • (כ;) ארך יענע ר ש * י (יח) נטה כנידון. הוא היה סימן לאורג לצאת מן המארב נראותו הנידון וטוי על העיר: נידון שהיד', ו נלע״ז :(כ) ידים . נת : והעם הנם המדנר • ישיאל שרשו אל הסדנר כמו שאמר למעלה נהפך להלחם אל הרודף: (בב) ואלה יצאו מן העיר. האורב שהצית את העיר: אז באור (יח) נטח ננידין , זה הי'סימן לאורג שיצא מהמארב עת יראה הנידון נטוי, וכידון ת״י רומחא, אולם על כידון נחשת כין כתפיו (שמואל אי י״ז) תרגם ומחצפא דנחשא, ועל קשת ונידון יחזיקו (ירמי׳ ו׳ כ״י-) קשתי! ותייסין. (א״ה: נידון לועז רש״י שפי״דו בלעז, וזהי כלאי" ט Spido (טופים,יוזגדטפיש, )ואינו נמו שחשב אחד מהמעתיק,' שהוא Espadon כלומר קרנ גדולה,ני נידון אינו חרג נ״א חנית, והעד כידון נחשת (ש״א י"! ו׳) שפי' רש״י כמין חנית נחשת, וננר העירותי כמרפא לשין שיש״י הניא כמה מלות נ לעז שהן לשון איטליא)• (יט) בנטותידו,(אייה,: פירושו שהוא נטה ידו אל העי ולק נאו אל העיר) • (כ) ולא היי בהם ידים, הנכון כי ידים נמו סקיס,ונן וישימו לה ידים(מלנ־ם כ' י״א ט״ז) וכדעת הרל״ק , ומלת נהם כמו ל!: ס ■ והעם, הי,*' נמקים נ׳ והוא כלל pipssi שלאחריו יבוא השרט. (:ב) ואלו!., האורב אשר לנד את העיר (רש״י) . בשדר. חרגום אשכנזי כד יהושע ח יצאו מח־־זעיר לקראר1םויהיו יענע קאמען א ו יס רער שטאדט / י י' T ' = יז T "‘!ן* איהנען ענטגעגען,זא גערי• לישראל 2^ אללה מ!ה !אלה" טהעזזיא אין דערמיט׳טע פאן H1Ó ישראל פאן דיעזעראונדפאן • :•J — a <* ד י :‘J ס יענער זייטע, וועלכע זיא זא הש^יר־־להם שריד ופל^יט^שלוגען, • ; •1 V.• T ן 1• T J• I , , , ראם קייגער איבריג <«> ואח־־מלך ויקרבו את1אל־יה1שע I (ני) ויהי 2 רען קעגיג פאן עי עתויפפען טכלותי^רא^להילאת־כל־!^™^ ישבי העי בשדה במדבר s נו! ישראל ריא ניערעולאגע :רךפום בו וי9לו כלם לפי־־חרב 2 נערשאפטפא!עי,אויףאפ^ע* עד־תמם°ף'שרו כל״י^־ן-^ ךן^ר נעם פעלרע וויא אין רער ווים־ ',-י* L*, • :* " ' -?> טע וואהין זיא פריהער פער" וי13 אתה לפי־הלב: (כיי) !ידהי פאלגטוואויחגעענדעטהא. — /״. V ! • ־י! V “ ! * זז כל־הנפלים 3:m ההוא'מאייש !ÖSS ועד״א&ה שנים עשר אלה ^ל רען, דאקעהרטעגאנץישס' :־־ . T J" • T. י•7,' י _ATj "י" , v גאר עי צוריה אוגר מאיטעו א3שי!לעי:(«) !יהושעלא־השי2 ארך דא אללעס טיט־ רעם קצן אשף נטה בכוךןי עף אישף שויעררטע נייער. (נה) דיא י : ־ ■ ׳ ׳' ; ;׳ ■ ״ י -j צאהל רער נעבליעבענען אן החרים את כל־ישבי העי: (") רה וי״עם סאנע, זאוו^הל ־™ מי S5S52S להם ישראל 3י3ר ÍTfrP אישר ריאנע.אםםטע איעוואהנער־ ™י, ״-—,'-ן/״״. \ שאפטפאןעי.(נ,)יהושעעאנ *י!) 1 J ^-rT " 1: 1v י' י • : L זיעע האנר וואטיט ער דיא יה1שע את־העי לישימרה תל־ לאנצעניינטע ניכט עהערצוי : באמ'עפסוק י ־ : י T ! ז ז שטאדטטהאיעס היגמעי&ע, א3!3^0 ^ר1ל ה^זס הזה ♦ (ל) אן י׳י י־,׳5"®" 1""*י" יבנה יהושע' מזבח ליהויה אלהי אי־ער איהן איינען גראסען • :v> •י ,־! v: U שטיינהוי&ען, אייןצייגעדיע־ ישראל בהר עיבל♦ (ל^)כאישה « • : זי ••7- IT k- : A;״יז!ןי זעס טאגעס. (ל) דאמאלס בויעטע יהושע איינען אלטאר רעם עיויבען רעם גאטט ישראלים צו עהרען, אויף רעם בערגע עיכל. (לא) וויא משה ר ש * י (ל) אז יננה וגו׳. פרשה זו נתונה מוקדם ומאותר שמיום שעברו את הירדן עשה נן ד וינתב ׳ jv I- צוה באור (בס) צוה יהושע ויורידו, צוה להורידויורידו, והצווי היה שלא לענורעל לא תליןרבלתו. (ל) אז יבנה, הפעל אתר מלת אז וטרם יבוא לריב בעתיד, נסו אז ישיר משה (שמותט׳ו א׳), אז יבדיל משה(דניים ד' מ״א)! ובל שיח השדה טיס יצמח (בראשית נ׳ הי), ורבים ננה-והרה רוב המפרשים הלכו בעקבות תנסי תלמיד בריש אלו ואמרין ופירשו, אז ימה, ונבר מהו אולם בסנהדרין(מיד א') איתא : דרש רב שילא, יהושע עבר על מה שנאמר וכיה ביים אשר תעברו את הירדן והקמת לך אבנים וגו׳ (דברים נ״ז נ׳)., ובאמת ני לפי פשוט אין הניח כלל שהצווי היחה להקים האבנים סיד נענים את הירדן אך היא אם יגיעו להר עינל, ומת שנאסר והיה ביוה, כנר ביאר הרד״ק נשרש יום ני יש ביום שענינו נעת, ומה שאמר(שם ג׳) למען אשי תבוא אל הארן, ביאה זו לאו דווקא , ני יהיה איך שיהיה(אס הר עינל זה היה סמיך אי יחיק סן הירדן), בבר באו אל הארן ביושר הקימו האבנים, אך הכוונה לסען תביא אל בל כאין לרשת אותה, וא״ב הדברים ננתנם, ני נעת ההיא אחרי אשי לבדו העי בנה המזבח. ועל כי דרבנו זה יותר הספק הגדול אשר ׳פלא בעיני בל קורא סשניל, והוא ני לא מצינו ננל מלחמית ל׳יא מלבים ני העסיק יהושע עצות ותחבולות לעשות מלחמה נמו בעי, ני תמיד ה׳ ילחם להם לבני ישראל ולא בנח זרועם ובתחבולות שבלם גברו; לבן נאמר, ני אף אס השמידו בני ישראל את החרם מתוכם וחמת ה׳ שננה ולא היתה יד ה' נם להימס , בבל זאת עוד לאזנו ני יעשה ה׳ עמהס נסים ונפלאות למעלה סן הטבע, יהי׳ זה אס נעבור ני התרשל יהושע לעשות המונח, נדעת ר'שילא הנזנר, או ני עוד לא היה לבב בל העם שלם עם אלהיו, ובבר אמרו חז״ל: בי במעשה ענן בל שבט יהודה היה במתאונליס; אבן עתה נאשר בנה יהושע את המזבח, ובל ישראל קבלו עליכם את התורה, אז רצה ה' את מעשיהם, חשף להם זרוע קדשו וי פצו אויביהם, וינסו משנאיהם, ולא עשו עוד בתחבולה מלחמה • בהר עיכל, יש מחלוקת נדוגרי חכמינו ז״ל, לדעת י׳י המה הר עיבל והי גייזיס הסמוכים לשנס, ולדעתר״א היו אלה הרים אחרים הסמוכים לירדן הנקראים ג״ב נך,ונירישלסי איתא לדברי ר״א מהו הר עינל צויד 0"ש!7 את־־בני סשה דער קנעכט דעם עוויגען י י. . .v• v : י T י •י . : "J רען קינדערן ישראלים אנגע. י^יאל־" D^D *1003 21D33 אררנעט האט, זא וויא עם אים 0^1־1 P13ÍÖ אבנים ןת א־שף געזעטצמכע משת׳ם 6ארגע» : ־ ך T י,- : •• ין ׳ V שריעבען איזט, איינען אל* לא־־הניף עליהן 2ל1ל[^ל1 ^לין טאר סאן אונכעהויענען שטי** עלזרז ליהזה ויזבחו שלמימי SKSS5E5 (לב) CH-2PDS1 על־הא2נים אך[ דארויף גאנץ * אפפער רעם יין ־־ 7"T - . ’v\ * עוועעןצועהרען אינדשלאב* 0ש13ו FŐID משל אשל 31H3 טעטען פריידענאפפער-(לג)נון *. : •״ -7 V* J- ד ׳־״ ן ׳ 'י ׳ י ׳י,?“׳1 ־ לפני 33י ישראל:(לג)וכל־ישראל שריעב ער דאועלכסט אויף : V״ : ••׳■ ־ . ז "I T =. ־ / : יענעשטיינע דאו וויכטיגסטע וזקניו!שסריס 1 ושפטיו עמדים יעילעהיעס״״היס, וועלכעס מן.וז’ו ומזה'W % ימ«ים דזלוים נשאי 1 ארון 3רירדיהיוה י™*, רעסע! עלטעסטען, ייא L '.L.A • * פא־שטעהער אוגר ריכטער 55^ rH- ל י£לל שמאגר! צוביירען זייטעןדער גרוים לארע, רען פריעסטערן אוגד לעוויטען געגענא־בער, וועל5עדיאמנרעסלאדעגאטטעס טרי־גען, וויאאויךדערפרעמ» רע זא וו יא דער איינהייטישע , אייגע העלפטע געגע! רען כערג גרי!ים אוגד דיא אני ר ש " י (לב) וינתב שם על האבנים. הן ה:ה האבנים האמורים למעלה לאחי מעשה וה קיפלו הסיד מעליהם והביאום הגלגל: (לג) לניר באור יהרגריזים? שני גבשושיות עשו לאתד קראו הר גריזים, ולשני הר עינל, ואתר שאין לאל ידעי לברר זה אין להאריך. (לב) משבה ודירה , נת״יפשתגן, ובנר הסכימו המפרשים הראנ׳יע ורד׳יק 'י״ס הגאון כי לא כתב כל התורה עד תומה , רק תובן הענעים נין המצות והאזהרות , ודעת הילנ״ג ני נתב על האבנים הנרנות !הקללות אשר נאמרו נזה הפיקוס • (אסר המתרגם : משנה, עיקר התורה השוה לבל נפש, ולדעת הרב האנרננאל הנתיבה היתה עשרת הדברים שנתב משה נפרשת ואתחין, ילבן תרגמתי: רוזז ווי5טינסטע> נמו אחיהם המשגים (דייה א׳ ט״ו י״ח) שהם לדייק היקרים והמונחייס, ובן והמשנים (שמואל א' גו״ו נו') שת״י תורא שמניא, במו שנקראו הגדולים והחשינים משמנים (תהלים ע״ח ל״א) בן נקראו משנים, ושם משנה תואר לדיר הנבחר מתיך שאר דברים יקיים (דיח קווינטעשענ)), ואומר אני שבל משנה היורה יקר וגדולת איש ענינו בן, כסו משנה למלך שהוח העיקר ל:׳ לך , ני יש לאל ידו למלא מקומו, ובן בכל מקים שאתה מיצח גדילה יקרא השני לראשין משנה, והעד בשמואל נאשר שם את בניו שופטים לישראל (ש״א ח׳ נ׳), ובן בשלשת בגי ישי הגדולים (שם י׳יז ייג) שת״ירנרניא, לפי שהיו באחוזת הגניריס אשר הלנו אחרי המלך יקיא השני משנס, והשלישי היא השלישי למלך, וגס השני לבני 9ילך שסו משנה (ש״ב ג׳ ג') נ* לו יאתה הגדולה אחי הננוו) • (לב) אל סול, נתב הרד׳יק: שלא .JOSUA ך 4 עמדי הרגום אשכנזי . י ח ו ש ע ח ט ייייייי "*"י 1®יי יי׳ גאים והחצייו אל־מול הר־עיבל בערג עיבל, וויא משה דער :• • . י: ־׳•',:י ־ - ••׳' ,T■/ קנע5טדעסעוויגעןבע?אהלן כ^^זר צוה משה %ב\ .יהיוד־! זא י-ם איבער 8*לק ל־־יברד אח—׳המכס ישראי־"1 ישר^דערזעגען צוערשטיגע. : ז t t "lv ••י ד שפיאכעןויאיייע.(לי)היע• בראשנדר: (לד) ואחרי־כן קרא אח־כל־ך?רי הארה ה?ךכי־ז זעגעןיויאדעןפליו,גאנץיא והרללר־ץ בכל־דדכחוב בספר וויאעםאיםב!5ערעםגעזעט* $L^^-iWn^Vhb) ♦ n4n-t 3עט5ער3יי5נעטאיזטי(לה)עם הוקוהה♦ ;5־V רי+ה ך□• □בל יי*י קייז וו*רט ^ *ללעם אישר״צה־ז מישה אשר לא־־קרא וועלכעס יהושע ניכט פארגע. ^ה'1ש52 ((ד כ^־־קהל לשראל^ OTSt וסביבם ואטף והגר ההלל ישר^יס,אייך דער ווייכעראונר בקרבם ♦ »r״í£; ט(») ויהי ^מע בל־המלכיט אישר בעבר הירדן בהר" ט<» ובאפלה ובבד־ חוף אם הגדול אייף יען געבייעעז, אי! יעז אל״מול הלבניון החתי והאמרי גוערעז׳אןדערגאיצעןק'ם* ז-ו-ריירר ז-»יי. טע רעם גראטעןטעערעס, !7ל(ע3 !ס^ר? הרו p^. rni ♦ רעם לבנון געגענאיבער וואהני ויתקבצו טען, נעסליך: רער חתי, אמרי, לנעני, פריד, חוי אונד יבוסי דיעזעס ערפויהיען, דא ר ש ׳' י (לג) לנרך את העס ישראל נראשנה• להקדים נרנית לקללות נרוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה: באור עמדו על ההר, רק נש־פיעההר. והדוציו, נשתי ידיעות נטו נחון• האהל’ דלעיל(ז׳ נ״א),(הרד׳'ק). כאשר צוהוגי', אין זה סופג על הר עינל, אך הוא מאמר נפני עצמו, ני עשה יהישע נמנית משה, ולפיכך נאה האתנחתא נמלת עינל. לברך את וגו׳ בראשונה, להקדים נרנה לקללה, נדין■ האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה (מדניי רשיי), ועיין(דניים נ״ט!׳),וראנ״עאסישסןני על דרך הפשט הנינה היא נריך אתה נעיר וגו׳, והקללה היפך זה, והעד נסגר יהושע ענ״ל. כוונתו על הפסיק שאפי זה הנינה והקללה ככל הנתונ נספר התייה, והנה הנינות אשר ינואו היפך הקללות (שם נ״ז ט״ו וני') לא ינחני נלל נתורת משה, כי לא ואמר ברוך האיש יגי' • ט (א) כל המלכיס, לדעתי ויסדו יחדיו כל מלכי כנען להלחם עם ישראל נמ״ש הילניג למען לא יניצחו אחד אחד כמו שהגיע הניצוח ליריחו ולעי מפני היותם יחידם, אך נאשר שמעו ני יואגי צ(עו| השלימו, אז אדני צדק סלך ירושלים והמלציס אשר אתו (לקמן י׳ א׳ — ג׳) עצו עצה להנקט תחלה סגנעון, ונזה נתפרדה החנילה , יאח״ג התאחדו שאר המלכים להלחם את יהושע לקמן יהושע פז » ויתקבצו.יחדו להדיחם עם־ והושע ועם־יעוראד־1 פה אחד: (!) !ושבי גבעון! שמעו את אשר עשהיה1שעליךיחיוולןןי:(י)ףןושו גם־המה בערצוה וילכו דצטירו ״׳• י :>; t -•:-.ד.־׳ ויקחו שקים בלים לחמוריהם ■1 ־>,| י ז : < ־י־ j ״ ••• ןנאך1ות "יין בידים ומבקעים ומצררים: (י■) וגערות' בלורד ומטלארד ברגליהם ושלמיורד בילותעליהם וכל לרום!יידם יבש (נ) דא זאמטעלטען זיא דך ציו איינעם פעראייגע! רען קריג טיט יהושע אונד ישראל צו בעגענען האר איינע שטיט• מעי. (ג)דיא איינויאהנער 6אן גבעון אבער אלס זיא פערנאה. מען וואט אייגעגטליך יהושע געגען יריחו אוגר עי פארגעי נאטמען,(ד) דא פערפוהרען ארך זיא טיט ליטט, !יא גיג* גען אוגר ענטשטעללטע! דך, נאהמען אבגעגיטצטע זעקקע פיר איתרעעזעל, אוגר ווייג• שליי5ע עבען זא אלט, צער• שפרונגען אוגר געפליקנד, (ה) אוגר תאטטען אבגעטרא• געגע אוגד געפליקטע שוהע אןאיהרעןפיםען,אוגראכגע. ניטצטע קליידער אויףאיהרעםלייבע, אוגד איהילאמלער ברארפארראטהווערהארט אוגר ר ש " י ט (ד) ויעשו גס המה נערמה. נמו שעשו נני יעקנ נערמה בדמוי אני שנס שהיה חוי ויושבי גבעון מן החוי היו נמו שאמר נענין: ויצטירו • עשו עצמם נהילניס בשליחות לשון וציר נגייס שילח (עובדיה א׳) ובל תינה שתחילת יסודה צ7״י נשהיא מתפעלת נל׳ מתפעל או נתפעל נאה טי״ת נתונה וחולקת את אותיות שישי התיבה נמו מת נצטדק מגזרת צדק שאומר נצטדק ינן גישמיה יצטבע מגורת צנע : שקים נלים• שיהיו נראים ננאים מאק יאוקה: ומצוירים • לשון באור (לקמן ייא א׳). (ב) ויתקבצו יחדיו, אין'״זה קבוצת מחנה, נ״א המלכים נועדו יחד לבוא להלחם . פח אחד׳ נהסנסה ועצה אחת . וי׳ת סיעא חדא, נמו אגודה אחת(ש״נכ״ה) • להלחם, (אמר י־מתיגס: נסודם גמרו פה אחד שלא ימתינו עד אשר יתחילו המה להלחם נהם, נ״א הסה יעלו נ״חלהלמלחמה לקראת ישראל, יכןתרגמתי). (ד) גם המה, לדעת אחד מהמכאיים שנגס המה על מה שנאמר שעשו הסלנים נשסעס שהוכנו עצמם למלחמה לומר שגס המה לא ישנו שקט, ועשו דני לנפשיתם, אנל מה שעשו היה נערמה, וגם הרלנ״ג הסכים לזה ע״ש • (א״ה: גס המה שב על אשר עשה יהישע ליריחו ולעי 5 ליריחו, ע׳יי הסרגלים שחפרו ערי מנצר כאשר הערימו סוד עס רחב, ולעי, נחחנולת האורב 5 לכן עשו גם המה נעימה). ויצטיה , לדעת היד׳ק והנמשכים אחריו היא פעל נגזר מן ציר נגוים (עובדי׳ א׳), ופירושו עשו עצמם בצירים , ונא בהתפעל נדרך פעולה מדומת, נמו יש מתעשר ואין נל (משלי י״ג ז׳), וי״ת ואזדודו בחילוף י׳ בד', והאמת אתו כאשר יגיד עליו רעו(לקמן פסוק ’“נ) • (אמר המתרגם: ויצטירו, הנה לדעת המפרשיס־שעשו עצמם כצירים נאמנים לשולחיהם ׳ הלא המה היו נאמת מלאניס נשלחים מיושבי גנעין, וא״אלומר שכל אנשי גבעון וכפירה ונאדות וקרית יערים הלנו לקראת ישראל, נ״אאיזה אנשים נאשר ספרו ליהושע, והיה לאל ידם לנרות ברית בנח הרשאה של בל הערים ונאגר עשו, יא״נמה נשתנו הם מצירים אחריס ? לבן מסתבר לי שהוא נגזר מלשון חורשי צורים (ישעי'מ" ה ״"׳) שהוא מענק צורה, ונסו נהפנו צירי עלי, נפי׳ המדקדק הגדול נספרו אוצר השישים שנשתג ה ך * 4 צורתו אינדשימליכט.(1) זאפאמעז דדידד ור־דיווייו ♦ M לשון מנוקעיס ל' אימי ציריא דחיטי דמיי׳ זיקי: (ה) וק דים. ארשי״ן נלע״ז ל' מוקד ונן תרגמו יונתן נסנין: (♦) אולי בקרני אזה יושב. שמא מיישני הא •ץ אתם: הצטיידנו צורתו וכן הסה השתנה צירתס שלא יכירו רוא הס שמיאיחס דומה למראה יושני האין הזאת , וציירו פניהס נאילי נאים מאקלים אקיחיקה, וכמו שתרגמתי) • ומצררים, לשון קשירה ונייכה נענין צרור נספו(ניאשיתמ״נל״ה). (ה) נקדים, לדעת רש״י ויונתן הוא סענין מוקד, ופירושו נאילו נדרה מחים השמש, ולדעת הרד׳יק מעדן יקוד וטלוא, ני יש נלחם הסעיפש נקודים וקודים אדים וירוק ושחור. (א״ה: רשיי לועז נקודים ארשייין נלע״ז וזהי arsis ינל״א( ־.ערברחננט) ואינו סתינש סחוס השמש נ״א נחרה מחים האש , וכן ליעז נחר ספיח מאש(ירם ' ו' כ' ט), יניחזקאל ותינו נחר(ט״ו ד׳), ונסו שפי׳ ולועז שם(נ׳יד י׳), גס לשין יקוד ומיקד אינו נופל על השמש נ׳יא על האש, ילק הוסיף לפרש וכן תרגמו יונתן נם נין, ונס״א(י״ד גי) פי' נקדים סין קליות מיינשין בתנור ועישין איתן קמח לעשות סמנו מאנל שקורין לו שת-תא נלשין התלמוד, ונןפי'(נרנית ל״חא׳)ד״ה שתיחא, סאנל עשוי מקמח קליות שנתינשי בתנור נעיד שהשבלים לחים, ועיין רש"׳ ערובין(נ" ט נ׳) ד״ה שתיתא, ובגטין(עי אי) ד״ה בינא דשתיתא דטלפחי, פי׳שתיתא שס מאבל העשיי מקמח עדשים וסלח ע״ש; ואילי יש לחלק נין שתיתא דטלפחי ונין שתיתא סתם, וגס נשם כסכין נראה באילו אינו מקיים פיישושלועז בראשית(מ׳ ט*ז) נפסוק סלי חירי נס ין אונלי״ש (vuunhii! , היפפענקזנען), אילם יש הנדל נין פת נסנין ונין כסכין סתם יט ס נסנין קליות עיין ניכית (מ׳יאב ) ד״ה פת הנאה ננסנין, ונמרפא לשון שם (מ"נ א׳) דייה לחמניות, ינסו שקליות הוא מלשין אשי קלס מלך ננל (■רמי׳ נ״ט נ״ב) שהוא מענין שרפה, נן נקדים אינו מלשון נקוד נ״א מלשון מוקד , וסין לחם היא הנעשה נן נתחלה לציה לה לניס נדרך יח קה וזהו פת נסנין, ולכן מצאנו בתלמוד נריתית(נ״ב נ׳) ניקידיס אי קליות עי'ש נרש״י).(ו)! יאמרו נתיב, ויאמר קרי, הנתיב על הפי ט, והקרי על הכלל, נמו שאמר איש ישראליד״ק• וי״ת עיים הנתיב יק דיני פעמים רנית. התו׳, מבניתוי היו גבעון והערים הססינים לה, נמו שאסר לקמן(פסיקז׳) התוי יושני גנעין(יי״ק). ואיך אכרות, ני ־,׳:׳-•• י: ״ י אנטווארטעטען איהם: אויס לח!ל” מאד n2^ 1)W|? לשם זעתר §ערנעם לאנדעקאממען יל1דח אלליד כי״שמענן: ^;ו־ן דייגע קגע5טע, צור פערעהי : 1^rr . ! A•.■1'?: U רונג רעם עוויגען די-־נעם גאטי !א!”! כל־אשי עשל במצרים: טעס; דען וויר האבעןזיינען ־ 1Í״״: רוף געהערט, אונד אללעס 1 •5V וואסער אן מצרים געטהאן • 0^בידדאמלי ^#ל בעביייי (י)זא אויי אללעס וואט ערדען ־ : ״T j|:׳• ן ־ י:־ rv :"ז •י :. ביידען סעניגען אמורי׳ם יעג* דחיו-דן 7|Sp pmph חשבון nvm m געטהאז׳ יי“ע1ג 71S0----------1!9'2!", אעןן- רעם סיהח קענינ 5אן חשמן 3_עשלל1ל: (יא) {יאמל! אל^י^ נער צו עשתרות וואהגטע • דר״ררררר רו^ל^רי^ריר vנ"(יא)דארעדעטעזאונזערעעל־ [3” ־W י8! .^נו^אמי טעסטען אוגד אללע בעוואה־ לחו בידכם צילל לדלל 1!,DW! נער אונזערעס לאנדעם אונו 1־___ " ’ ־L J LL= "י או, אוגדשפראכען: פערואר־ לקל?י^5ל0 (אמלל 3^ געט אייך ימיט פארראטה צור עבדיכם א3ל3( (עלל בלל(5־^(! רייזע, גער,עט איהגעו ענטגעי ׳ • ״ JV :־־ :ן ז־י" ־: T< געןאוגדזאגעטאיהגעז: ודר בייל: ('3)1ל1ללמ13 לם זינר אייערע קגע5טע.של־סעט אלי( מבל״י^ ייי1ם צאל3ו ללכרן אלזא אייגע! בונד מיט אונז • יי .u'^ u *-H'r IJ */■לי 1 (ע)דיעםאונזערבראד וואר אליכט |*עלל ל3דל י5־ש 1ליל ווארם, אלס וויר עם אוים*א -ר.» :'*י״י וערן הייזערן צור רייזעקאסט 3^|ד C3♦ (י״) [אעל 3אל1ל ל1. [ נאהמען אן יעצעם טאגע אלם אישו״* 1ÓSS^D לד^יס (ל3|-• וייר אויסצאגען צו אייך צי • ״vv ; ! T':? j י קאממען, נין איזט עסהארט ל^ב^ע! (^ל1״ל שלי״מלללי^ אונרשימלי5טוואררז.(יג)דיעי ונעלינו בלו מרבר־ירר ?*ד: 0,^ ייקחו זיגד נון געשפרוגגען, אוגר ייעזע אונזערע קליירער אוגר שוהע זינר אבגעטראגען, פאן רער זא זעהר לאנגען רייזע • דיא ר ש " י (יב) הצטידנו. לשון צדה כשהוצאנוהו לצדה לדרך: (יד) ויקחו האנשים מצידם. קנלו דנריהס שצדוס נסיהם לשין ואשר לא צדה (שמית נ'): באור (טי) זכרו מצרים םיחון ועוג ולא זכרו הירדן, ני הי׳ מצרים יסיתין ועוג מימים קדמונים / ודני הירדן מזזן קרוב,ונזה רצו להראות ליהושע כי עוד לא ידעו דנר הירדן, ני כל נך רחוקה ארצם <יל> יי* לייטע ™׳מ יעי (יי) רקחו האגדים מצידםואוד קאסט אן; נאך דע□ אור־ פי להרה לא שאלו: (טו) רעש להם טהייל יעם עוויגעז-בער 5*י׳ יהושע שאם ויכלת רהם ברית שטעןזיא ני5ט. (טו) יהושע :/ ׳ ־•r; י 1 1 V : V■■• T !עוועחהט^ y:nw! רען פרי' לחיוחבם וי'ש _ י* J — • # . j ן• V T לחאדזם וישבעו להט נשיאי י״׳־"י*""״״־ העדה: (")'ויהי מקצה^לשח נען איין ביגדנים איהר לע• ^!.׳*v1 ־ - :• -־ :1“ י y נ " בעןצושאנען.אלואשראויעז ימיט אחרי אישר־כרתו להט עםאיהנעןאוירריאפירשטען T י ־‘.1־,' . :־ •י 1 v .:|T '•'י י יערגעמיינדע".(")^ ברית וישמעו כי־קרבים הם נ-ד 0ערלויף יי"ער ט־גע׳ ^איו ובחרבו' הדם 'יישביט: נאכדעםמיטאיהנעןראזבינך, יל5* 1 UTT1 .1v••1 ■r :,Kr1* ני0געשלאססעןוואר,דאער־ (יז) ויסעו בגי־־לשךאל־' ייבאו אד־־:ןנריןזם ביומי השדיישי אויר^יףאיהרעםאייגענטח■" ועריהסגבעון והכפירה ובארות 5עןדיאקינדער ישראל אויף והרלרד לערים ♦ (יח) ולא וזכום אונראיכערפיעלעןאםרריט׳ בני ישר־" אד־, כי־נשבעו להט טען טאו.ע איהרע שטעד־ :”1f V T • 1• : t : • j טע.-איהרעשטעדטעווא־ נשי^י העהרד ביהודד אד־־־יהי רען: גבעון,כפירה,בארות ״ ז' VT "ישראל י אונד קרית יערים. (יח)דיא קינדער ישראל אבער שלוגען זיא ני5טניערע,-, ווייל איהנען דיא סירשטען דער געמיינז־ע בייא רעם עוועען רעם גאטטע ישראלים צו* באוד אז־צס ׳(יד) ויקחו האנשים מצידם, הרכון נדעת היד״ק שלקחו מצילם ואכלו ממנו נניית נדי ;1BW1 נהם• (א״ה: ויקחו, לקחו מופת שוא לדנייהס מצילם, וק פי' הראנ״ע נפסוק מ־ •קחך לכך (איורט״וי״נ), יז״ל: מה ראי' תקח, כמי ויקחו האנשים מצילם, ורן תרגמתי) • (יו) ביום השלישי, נאשר נודע הדנר נאו רני ישראל סיד אל עריהם, ני פתחו להם שערי העיר• והנה לא אוכל להתאפק מלהגיד את אשר עלה ברעיוני נעדן הזה, אולי ימצאו חן נעיני הקורא, וישמח לני גם אני. וזה, ני הנה כאמת יפלא מאוד איך יהושע שר הצנא ונגיד עם אשר מלא 0' אותו יור חכמת ונינה הסניל לעשות כאיש נמהר לנר, לכרות כרית שלום טס אנשים טרם לשאול על ארצם ועל עמם , והספיק לו כאמרם מארן רחוקה מאוד נאנו, הנזה פועל חכס? ונפרט, כי כנר התעורר איש ישראל השסק: אולי בקרני אתה יושכ ? אמנם, ראיתי כספרי המאסף ני נין הערניים המנהג מיסות עולש עד עתה, שאס יתארח איש אצלם, לא ישאלו על שמו ועל מעשהו עד יום השלישי. ואמרתי: אולי גס כישראל היתה ואת לחק, ולכן נתקלה שאל יהושע אותם אך מאין תמאו, לדעת אס לא משנעה העמיס הסה, וכיון שהשינו מארן רחוקה מאוד, שיכ|לא היה מדרך המוסר לחקור עוד• אך כיוס השלישי חקר ודיש היטב, והגידו לו האמת, וסיד נאו כני ישראל לעריהם. ומצאתי און לי ני שגס מנהג אנותינו|היתה./את, ני כאליעזר ענד אנרהם הניאו אותו הכיתה, ושמו לפניו לאכול, ולא ישאלו לשמו, עד אשר הוא פתר את פיהוואמר: ענד אנרה8אנני, וכן אנרהם ולוט לא שאלו להסלאניס ן חרגום אשכנזי כח צוגעשווארען האטטען ן דאר. אב מוררטעאויך דיא גאגצע געמיינדע איבער דיא §יר. יהושע ט י׳?זךאל דלני לד־י־הןנדה עד1־ דזנ׳טיאיבמ: (־״) דאמרו כד1־ ................ ............ ח3ש'א'ם־אל־3ל־ח%ח א’נהנן' שטען.(•ט)ד0שפר»5עןויא ־ : • • .."•0/ ד 'ד;״ז פירשטעו אלתו צור 111U1M1 נשבענו להט ביד־־זורי־ז >־5ל1זי י , J•• , V;. VT I- .V T יש־אל ועתה יא נוכד1 ל4גע להם: (י) זאת נעשה להם pnm-; ראתם דירפען!וי! ולא־יהיה עליט קצף על־ גור דיעזע־ם געשטא השבועה אישר־גשבעמ להם: ויאקךו אליהם'הנשיאים יחיוויהיו חטבי עצים'ושאבי־ _ ............................. מי□ לבל־העדה באשר־* דברן וויערערהאלטעןאיהגען: גור . י :T . ״־” 1 T ־•"1 ־ :< י לעבען בלייבען דאי• זיא וואור. קהם הנשיאים: (־־).ויקרא לחס יע, יאיא! האלצהייער אינו יהושע וידבר אליהם לאנור יטה 5'1^"׳1י״י״׳יי 6יי י," % ;־ ״«■ ד •• v •• ” יי גאנצע געטיעדע, נאך יעס רמ’חם זיננע וויא עם איהנען דיא פיר• שטען פערהייסען וואטטען. (33) יהושע ליעם זיא פריהער רופען, אוגר רעדעטע זיא אלזא א? י 0יו פירשטען אללע צור גאנצען געמיינדע: וריר האבעןאיהי נען 3ייא רעם עוויגען רעם גאטטע ישראל צוגעשיוארען, ודר זיא נון ניממעראנגרייפען.(3) אבער גור ריעזעם געשטאטטען וויר איה:ען,דאם זיא לעבע! בלייש 3ען,דאכ8יט קיין צארן איבער אינו קאטטע , וועגען רעם איירעם רען וויר איהנען גע־ שיוארען. (נא) דיג* פירשטען באור להמלאניס אשי תנגוס לאנשים מה שמנס? ואס מנות שאל: מה שמך? (שיפעיל ’*ג י') הן לא נא האיש נצל קורתו ן ולא לו משפט האורח (גסשטרעצט); וגם התנצל מנות על זה נאמרו: ני ינואדנריך וכנדנוך• (ט)זאח נעשה,שעוי הנתונ: ]את (הנאה נפסוק שאתריו) נעשה להם למען לא יהיה קצף מה' אם נתיה אותם על השנועה אשי נשנענו• (אייה: זאש נעשה, נלומר רק )את חיינים אנחנו לעשית עיים השניעה לחיותם ולא יותר, ונפשיק שלאתריו הנחילילתזק ענין ההנטזהנסלה אחת יחיו׳ ועי"! הנינו נל העדה ני ישנינלתס צמשילנהס יננל קנינס, ולכן גזרו עליהם להיות חוטני עצים ושואג׳ מים, וזה טעם נאשר דנרו להם הנשיאים כלומר נאשר הבטיחו הנשיאים לגבעונים שלא יהרגו', ומנלל זה היו שומעים שאם יחיו ’היי סמנית ענד, ואין ספק שיהושע נחנמתו הניר הערמה והקיף עליהם מצידתו בבריתות ני’תי יק לחיותם). (בא) יחיו ויהיו, זה מקרא קצר, ני הנשיאים אסרו: יחיו ויהיו חוטב• עצים וגו'וגן היה באשי אמרו להם הנשיאים ולבן נא ויהיו נפתח להפך עתיד לעבר, '(מרד״ק). ואם גס נשלח יד ונקרא ויהיו נשוא הוי׳ו, ננל ואת צרינין אנו להוסיף עוד מל!ת ויהי נן נאשר דנרוהנשיאיס, וגס תניא ל5״ו האתנחתא לא על מקימה הנכין. והתרגיש השיריא מלא את החניין היה בהעתקתו בדעת הרד״ק• הטני עצים ושואבי מים לכל העדה, ולהלן (סשיק נ"ג) אמי גבית אלה׳,ונפסיק כ׳ולעדה ולמונחה׳? לכן יראה ליע״ם הפשט ני הנתינים היו נתונים צנני ישיאל אך לענוד עבודת העדה (ולא להיות ענדים לאנשים פרטים) להיות חטבי עצים ושאני מים, !הייה לשאר ציני הצמר, נמו לתקן דינים ולהספיק סזון לאנשי הצבא ובדומה, 31] נאמר: ולא ינית מנס ענד 'חטבי עצים וגו', וזה אם היו ישראל חונים נשדה למלחמה; יהושע ט רמיתם אתנו לאמר רחוקים אנחנו מכם מאד ואתם בקרבנו ישבים:(«) ועתה ארורים אתם ולא־יכדת מכסעבד ואטבי עצים ושאבי מים לבית אלהי:!")(יענו ארדיהושע ויאמרו בי הגד הגד לעבדיף ארז אשר צוד־! להורת אדליק אר־דמשה עבדו לחת לכם' א־ת־ב-הארץ ולהשמיד אה־ב^-ישבי האיץ מכניכט ונירא מאד לנפשסינו מפניכם ונעשהאת־הדברהזה: (ילועקה קמו כןחדכטוב וכלשרבעעיק לעשות לנו עשה:(־0 רעש להם בו דצל אותם מיד בני-ישראל ולא הרגום: (״) ויתנם יהועזע ביום ההוא אטבי עצים.ושאלי־ מים לעדה ולמובחיהוה עד־א־ום־ הזהאל־המקום אשר יבחר: תרגום אשכנזי אן: ווארום האבט איהר אונז געטיישט אונר געשפראכען: מיד זינר זעהר ווייט ענטפעתט פאן אייך, וועהרענר איהר אויף י אינזערעם אייגענטהו* מע וואהנעט ? (כג) זא זייר רען פערפלו5ט! ניע זאלל פאן אייך דיא קנע5טשאפט סערטילנט וועררען ! איחד מיסט האלצהייעראונר וואם* סערטרענער פיר דאז הויז מיי׳ נעס גאטטעם זיין • (נד) זיא אומי״אדטעמען רעם יהושע אונר שפ־א5עי:אלס דיא קוני רע דיינען קנע5טען געוואררען איזט, וואט רעד עוויגע דיין גאטט זיינעם קנעכטע משה בעפאחלען האט, אייך דאז גאנצעלאנדאיינצוגעבן, אונד אללעא־ינויאהנער רעם לאנ« רעם פאר אייך צו פערט־לגעי, רא וואוררעאונז אום אונזער לעבען זעהר באננע פאר אייך, אונד זא פעראנלאסטען וויה דיעזע טהאט . (נה) נון אבער זינד וויר אין דיינער האנד,וויא עם אין דיינעז או־גען גוט אונר רע5ט איזט מיט אעז צו פער* םאהרעו,זא האנרלע.(ני) ער האנדעלטעאבערגערע5ט נע׳ גען זיא, ער רעטטעטע זיא או ים רעד האנר רעד ק־נרער ישראל׳ס, דאס דיעזע זיא ני3ט אומבראכטען. (נ!) יהושע בעשט־ממטע זיא אן דיעיעם טאגע צו האלצהויערן אעד וואססערטרענערן פיר דיא געמיינרע זאוואהל , אלם פיר רען אלטאר רעס עוויגען, איין צייגע דיעזעם טאגעס, אן דעם ארטע^דען ער ערוועהלען ווירר . אלם באור אילם כאשר נאו' כל איש על מקומו נשלים, או היו אך משרתים את מזנת ה', כי נם !ה הוא מציני העדה, ולזה נוטה נם דעת הרד״ק. (ועיין עוד מה שנתנתי לקמן י״א!*ט). (כי) כן, (א״ה: נמו נן בנות צלסחד דונרות נמדנר ניו ז׳). ויהי י (א) אלני־צךק מלך י (א) אלם אדני ציק קעגיג .ירושילם כי־יכד יהיו^ע אור־ ״־ÍZ!S הליויחרימהלא^ר לשה <ליריךןך פערניכטעט האטטע; דאם זא 1■* י -י ••• •י ז* •< ־ין וויא ער געגען יריחו איגד ולמללה ל^י 1ל0ל3ה דעססען קעניג פערפאהרען, רדי דישר״״יוריי יש ר י ררילזיוד ^ךיין- עראויךגענעןעיאונדדעססען |1W W, 173 V[ ^ קעניגפערפיהר;דאספערנער ישראל l D2np2!)snsl (נ) וייראו דיאאיינוואהנער פאן גבעון זיך lílJJ. ii'V' ־ . " אן ישראל פריערליך ערגעבען מאה ?» .^3 ל 5ל1לה אוגד איהנען איינפערלייבט ליי הממלכה ולי הי^ ^ר71ן-ך וואורדען; (נ) דא געריעטהען י",*•- ־;־ : ד זי׳ : • •״ : ז אללע אין גראסע פור5ט, ('^־‘־l CTO-l rTTOK רען גבעון וואר אייגע זא בע־ (־) וישל־־יח אדני־1וק fii. ירוישלם אל־היוהם מלך־חברוי ייאגרעםערנאךאלסעי׳דאצו ״LlJV ווארעזאללע איהרע בירגער ל^ל פלאט מלל _ל0ל^ לאל געאיבטעקריעגער. (נ) אדגי יפיע מלר״לכיש וא^״דריף"• צדקקעניג פאן ירושלים זאנר־ י ■> •־׳'■• T I י- : י ; “ 1 טעדאהערצו הוהם חברוו׳ם מקד־עגרוןלאמר : (ו)ןנלראלי קעדנ,צופראםירמות'םקע= ועזך־־גי לנס-ז'ארר־גבעון כי־ ™St /השלימה אר״דלהושע וארדבגי פאן עגלה,מיט רעם אנטרא־ ןשראל:(־) ויאספו ויעלו infod ”י,<ז!געי« מלכי האמלי מל־־יך יתשל־^ם בייא, ראם וויר גבעון שלא. קלך־חברוןמלך־ירמות קלך־ אי־י יע! קינדעין ישראלים י•,', ־ ל:; .1 פריערליך עיגעבע;. (ר.) יא פערזאטטעלטען זיך אוגר צאגען העראן דיא פינף קעגיגע א מורי ׳ם, דער קע. ניב פאן ירושלים, דער קעניג פאן הברון, דער קעניג פאן ירמות, רער קעניג פאן לביש באור י (א) ויהי כשמוע, לכידת יריחו והע, בנר שמעו ננוכר למעלה(ט׳ א׳), אולם יעו לכידת יריחו והעי היתה סנה כי השלימי אנשי גבעון נדלעיל(שם ג׳) לכן נשגיח פה . אדני צדק, נל מלכי ירושלים(שהיה מקום צדק) נקראים מלכי צדק, (הרד" ק ויתר מפרשים). ינאמתאץ לנקש טעם על זה, ני כן נקראו כל מלכי גת, אנימלך.(ב) כי עיר גדולה נכעון, ופחדו פן שארי העייים גם המה נעצת אנשי גבעון ינשרו וישלימו עם ישראל • (ח) מלכי האמור*, נל הכנענים נכלל נקראו אמורי, לפי שהוא הי׳ הגדול והעצים נהם, ונן נאמר: ני לא שלס עון האמורי כראשית ׳תרגום אשכנזי יהושע י לכיש איני דעי קעניג פאן לכיש מל״^ר־עג^יוו הכם וכדי1־־ עגלון,זיאמיטאיהרעןהעער• T ־׳■ v|V י ■7■ , 1 *־י: :T שאאיע;, לאגערטעןזיךפאר מחגיהם ויחנו על־גבעוווילחמו גבעיזאוגר גיי^עז עס-!* עליה: (י) וישלחו־ אנשי גבעיוו (ו) רא שיקטען דיא אייני v y v -י. זן:׳;11 רייך^זי "4-א״ין מאהנערפאן גבעת צי יהושע אר־יהיוישעאל־המחנה הגמלה איגז לאנער צו נייגל אוגד • :• •m>~ • וי• • T JT לאמר אל־רזרף ןדיןז מעבדיף י"" ה*ני 1י3"«נ ערה אלינו מהרה והושיעה לנו דיינען קנעכטען, קאנזמע איי. • ••••׳■ :••ז־ : t ליגםט צו אונו העראן, ר עטי ןדעזרנו כי נקכצו אלינו כד1■*" ” ״ "ירי" מלכי תאמרי ישבי ההר:w ויעל בייא,דעןעםהאבעןזיךווירער - :r״u יו:■.• v ן.: ••j ז זו —** ^3.=^י.»0>!*«?«׳« יהושע מו־הגלנל הוא וכל—עם SKS המלחמהעמווכלגבוסהחיל: 3י■! גלגלי״,? ׳ יי ״,11 00 ויאמר יהיוה אל־יהיושע' אל־ לעם קריעגספאלק נויט איה□ ־ '•־ : •׳ ז> •י 0 : .-־ ־ ־ <״ »״»ללע ־׳!־־עי! העעי• חירא מהם כי מרקד נחרזים לא־ £££££%< יעמדאיש מהסכפניף: (").,מבא ני5ט פאי איהנען ׳ יען איר אליהם יהיושע פתאם כל־הלילה עלה מן־הגמר: (י) ויוזממיהויז !?־לל דיי לפני ישראל ויכם מכה־גדיורה נען.(ט)יהושעאיבערפיעל ןיא • . ..t ; . j •. י ׳, ־ 17 ז : יי ־לי־ל-ו, י" ^ ו«י בגבעון וירדפם דרןדמעלה בית־ ^ חורן ויכם עד־עוזקה;ועד־מקדה: ביאכטע זיא»יז (יא) ויהי בנוסם ו מפני לשר^ל פאר ישראל, וועלכע א!נטער «w*«ú איהנען אייגע גראסע נידער־ במורר trr ** יי'ין 1, יי[1 1 לאנעבייאגבעון מאכטען,זיא יתיר י׳ השליך פערפאלגטען זיא דען וועג צו בית חורן היגויף,אונד שלונען זיא ביז עזקה אוגד פיז מקרה. ;יא)אלם זיא אויף איהרערפלובט פארישר^עבען אן ד ער ניעדערונג פאן בית חורן ווארע־, דא באור (ניאשית ;ט״ו! י״ו), מדניי המפישיס . (ו) הגלכלה, נגלגל היה ראש המחנה (דחו הויפםקווסלמיר)נאשר ננאר עודלקמן• (ח) ויאנר "אל יהושע, לדעתהולג׳יג ינני אמי. (יא) אבנים דא ליעס רער עוריגע גרא» סע שטיינע סא□ היסמעל אויף ןיא ף,ער א ב פאללען כיז עזקה הין, וואדורך זיא דען טאד §אנדע!« פיעל טעהר ווארע? איהרער וועלבע דורך ריא ידבר האגעלשטיינע אימקאמיען, אלם יענע וועלרע ריא קינרער ישראל מיט דעם שיוערדטע ערשלוגען. (יכ) דאמאלם (יא) אבנים גדולות, הנמוג באר בסמיך, ני הנה אמי הניד. (יב) הסכת ושסע קירא נעים ! אני נאשר קרבתי אל הסלאכה הזאת לבאר ספרי קדש, גזרתי אוסר בנפשי לנלתי המיס ראשי נין הרי הנסים אשר נעשו לאבותינו לבארם על פי מקי הטבע, אף לא להקטין הנפלאות האלה ; ני מה יוסיף ומה ימן זאת לאיש אשר תערוג נפשו אל החקירות האלה, הלא לפניו פתוחים ספרים אין מספר, הן ממחקרים מבני עמנו(כרסנ״ס ילנ״ג רד״ק ודומיהם), והן מחכמי העסיס, והצדיק אשר אך באמונתו יחיה גם הוא ברוך יהיה 5 ונמ״ש הרלב״ג יז״ל: ואס רצה אחד על בל פנים שיהיו אלו המופתים בשנוי סדר הבריאה לא אקפיד עליו נזה ימי יתן יכל הטועים לא יטעו יותר מזה השעור, ני זה מגדיל לפי מחשבתו עוצם השם וינלתו, ע"נ. ודבריו נאמת נאסרים , וסי יתן והיה בל לבב מבארי המקרא ומורים נעם נמוהו. ולבן גם פס אס גם הפלא הזה הוא נפלא מכל האותות והמופתים אשר עשה משה אני הנביאים לעיני בל ישראל, שמתי יד לפה, לולא ראיתי ני הנס הזה היה לאנן נגף ולצור מכשול לקצת אנשים, נתשנס להעיר נזה ספק על שנת נראשית, נאסרם אס השמש עמדה ני! ס חמים, א״נ השנת אשר אנחנו נשנות לא זה היום אשר נו נחר ס׳ ושנת מכל מלאכתו ח״ו — ע״נ אמיתי עת לעשות לה' ולהפר הנרית אשר כרתי לעטי, ואודה ולא אנוש ני לא עלה על דעתי נלל שהשם חלל נריתו את השמי׳ס והארן, ולא הקים את דברו,, עוד כל ימי הארן וגי' יום ולילה לא ישנות!" (בראשית יז׳נ״ב), לא איש אל ויכזב. ויען אין נפשי לדעת המורה ורלב״ג(הלא המה נודעים לבל איש משכיל), לכן אסרתי אחוה דעתי גם אני לבאר העדן הנפלא הזה על שני אופניה, והנוחר ינחר , 'אס אולי גס שניהם נאחד לא ישרו בעיניו מה בזה? הלא דבר הוא, השומע ישמע והחדל יחדל• האופן הראשון(והוא הנכון בעיני ועל פיו נאיתי הפסוקים הנאים כאשר יראה הקורא) הוא זה: היה נאמר ני ה׳ השליך מן השמים אבני נרד, וא״ב אין ספק ני התקדרו השמים נענים , והיה ענן ואפלה וימש חושן, וזה מנעם מלרדוף אחרי אויביהם, ני לא לנד שלא ראו איש את אחיו, אנל גס יראו מאבני הברד, ולזה התפלל יהושע בי תדום השמש נטהרה בגבעון, ני שם היה ניצנה, ולא תחנשי בענני חנך; אכן נאשר באו לעמק אילו), והגיע העת לעלות הירח, בקש יהושע ני יהל ולא תשכון עליו עננה, למען ילכו לאורו, וזה באמת נס גדול, ני לצל בני ישראל 1•’ה אור, ועצם השמים בטוהר, ואת !ויניהס כסה חשך וערפל, והיה זה בעין הנס הנעשה ניס סיף , אשי עמוד הענן החשיך למצרים ועמוד האש האיר לבני ישראל. האופן השני היא, ני גס אס נאמין הדברים ננתנס, נבל זאת אין מן ההכרח ני נשתנו חקות שמים וארן וסירי בראשית, אך השמש והירח נמס־לתס הלבי באז בן עתה , אילם ה' נעתר אל יהושע, וברצון האל נתהוו נאוירהרקיע שני בדויים, נדמות שני המאורות הגדילים , יהמה האירי לי נכל המחוזות ונבל המקומות אך במקום שהיו בני ישראל שס, ניהינצר מס׳ אשר במאמרו ברא שחקים ונרות פיו בל צבאס לברוא לפי שעתו כאלת, הלא נודע ני לפעמים נראו גס לנו כדורים באלה על פני השמים! (יזעטעחרע)], אפס המה4 לרגעים יעמדו ויד ה׳ בל תקצר מלהעסידס יום או ’ומיס — וכבר הרחבתי ייתר מדאי, אמנם ה' הוא מיודע וגס ישראל הוא ידע,ני אך קנאת ה׳ צבאות ותורתו הקדושה עשתה זאת. ועתה אבאר הכתובים על פי דיך הראשון, בי הדרך השני יתנאר מעצמו. — אז ידבר, מיכין לדעתי מלת ידבר באן במשמעו, ני דבר לה' נדבר ר ש " י פריעז י (יב) אז ידבר. אמר בירה תחת השמש לפי שאמר לשמש דום • דום מלומר שירה וכל זמן שהוא * 1 באור תפלה ידבר יהוש״ע ליה־רה ביום הת יה'וה'ארת־־האמרי רפכי בני , : V : • • |T V T : ישראד־ראמר 1 לעיני ישסתל שמש ?גבעון יזם וירח בעמק אלון: סהןזדם חשמיש וזירח עגזד עד־יקס גיוי איביו דזלא־ךזי» ...... . בתובךזעד־י־ספר היישר ויעמד יי״י^״י-"0™0"0 הישמש בחצי השלוים ולא־אץ ראך &ערצייכנעט אים בומן - ••• ••• -ן -j - י ־ • : I vt דער וואחרהייט, ראם דיא ׳ ?Knl זאננע מיטטעןאם היטכעל שט־ללע שמאגד, אונד נ'$ט צואיילטע רעם אונט ־רג!ינגע ב י־ ר ש " י שהוא יומה עוסל ואינו מהלך שבכל עת הילוכו הוא אומר שירה. ופשוטו של מקרא דים לי המתנה נסו אם כה יאמרו אלינו דוסו (שמואל א׳ייד) וכן דום לה' (תהליס ל״ז): ויית כעמק אילון. איתו פעם היה הירח עומד כנגד עסק אילין והוא רחוק סננעון שהרי גנעון מכול ננימין ואילון כגנול דן: (יג) הלא היא נתונה. דכר זה נכתב כתורה שאמר לו יעקב ליוסף זרעו של אפרים יהיה מלא המיס (כראשית מ״מ) אימתי ני ם שעמדה חסה ליהושע נתסייא׳ כל' פריעז יהושע רען עוויגען ווע־ גען רעם טאגעס, אן וועל־ כעם דער עוויגע רען אמרי רען קינדערן ישראל׳ם איבער־ גאב 5 דען ער שפראך אים אנגעזי5טע ישר^ים: וויילעא זאננע אין גבעון, אונר הא מאגד, אים טהאלע אילון! (יג) דא וויילטע ריא זאננע, אונדדער מאגד שטאנר, ביז זיך דאז פאלק אן זייגען סייג־ באור תפלה ותחנונים כי ימלא ה'משאלתו, וכאשר הרגיש כנפשו ני שמע ה' תפלתי, אמר לעיני נ י ישראל השמש נגנעון דוס וגוי• כי אין נפשי לדעת המפרשים אשר אמרו ני וידנר ניע נין שיר רדו וידנר דוד את דברי השירה הזאת (תהליס י׳יח אי), ונמשך על וידום השמש וגו', וזאת היתה התחלתהשירה; ני ההתחלה הזאת נוי״ו ההפוך איננו נללמדיך השירהננחר, נאשר ירגיש נל איש לו חיך לטעום מחוק המליצה. ששש בגבעון דום, שלא תתנשה נחתולת עננים, ני דין הלשון לאמר השמש נאה נענים, אס נאמת אך העננים יעברו על פניה, ומלת דום נמשך גס עלירח, ושיעורו וירח דוס כעמק אילון, והיה זה נאשר אמרנו, ני נאשר היתה המתנה אצל גנעקהיה עוד יום, ואז אמר לשמש דוס, וזרחה להם השמש ככל הדרך, וכאשר הגיעו לעמקאילון היה העת לעלות הירח ואסר גם לירח נן. (יג) עד יקום גוי אויביו, נמו מאויכיו (רד״ק וכן ת״י). הלא היא כחובה, פירוש המלחמה הזאת עם פרטי הנס נתונה, ולכן נא נל'נ • בספר הישר, י״« ני ישר הוא מן המלות המתהפכים נמו 3כנ ונכש ודומיהן, ושיעורו ספר השיר, ויש אוסרים ני היא מלל ׳מעשי הישרים ואנשי השם, וכעין ספי מלחמות ה׳. ואנני לא להכריע גאתי, אן את זאת אגיד, ני לדעתי, אם גם הוא ספר השיר, נכל זאת נאו ני גם הספורים, אשר עליהם נוסדו השירים, ודרוש חכמינו ז״ל כאן ונקינת דוד (שמואל נ׳ נ') ידוע, ועל פיהם תיגס יונתן• ויעמוד השמש, לדרכי יהי׳״ולא אן לבוא" מאמר מוסגר, ושיעור הנתונ: ויעמוד השמש ננחצי השמים ננייס תמים, וני״ת של נחצי ול של כייס מושכת עצמה ואחרת עמה ופירושי שעמדה השמש ננחצי שמיס (שאז היא נגמרתה) נניוס תמים, אם היום הוא תמים דהיינו טהור, ני תמיסות היום היא אס השמש נהיר נשחקים ולא אן למא תחת מנסת ענן וערפל. ואמר ולא אן שלאמהרלנואאך התענג נמקוסות אשר היו מי ישראל גס וכמעט נתקו רגליהם סן המקים ההוא סיד השמש אספה אורה וחשך נסה האין מאחריהם והיא האירה מול עגר פניהם, והזכיר השמש וה״ה לירח, ולא הזכירו נפרט, לפי שננגה הירח אין להפליג נל נך • וישב V יהושע י תרגום אשכנזי לא ל0א 3י01 המים ; (יד) ך־וףן בייאנאהע איעעז נאנעעןט«נ. " :׳ י 1 ־' _ : : ן. 7T (•!) ראם קיין טאג דיעזעם 0V3 ההיא ??ניי 7^ גלייך וואר, ויערער פאר נאך nlil1 ררל־ול yg רךן'ךץ נאך, ווא דער עוויגע רעם לישראל: (טי) יתישעוכל־ ה*ר גאב. רען רעי עיויגע rfih־1 עמיו אל־־רזמחנה flrón 1D3*] (™) ínb-l^Ö אוגר ט־ט איהם גאנץ ישראל ה12ל3'0 האלה T$)33 W3rP1? (״!) יימנע 6ינףי'קענעע אבער במקדה*. (י)1«3ר3'P^lhלא6ה ווארעןענט^אהן,אונדהיעל• : ־־״יז׳ץ . ־■••־־י ין: •• ** A טען ז־ך פערשטעקט אין דער • 211 D^QH 1&T503?ל5י0 13"21אי0 ה^הלע ב־יא מקדה. (ין) דא במערה במקדרז: סי) דאמר גלו אבנים 3לאת אל־פי קעגינע געסונדען, פערשטעקט המעיל והפקידו עליה אנשים לשמרם: (יט) DANI אל״^סלו וועלצעט גראטעשטיינעפאר רךפוי^חיי איביסם וזנקר־ם SS5 א1חם אל־תתמט ל3^ אך-י- זיאצו בעוואכען. (ינו) איהר ז/• ־ • : 1 י••• אבערראסטעטני3ט,זעטצט %^\3 Ü7י nlíT D3n3 אלוהיכם Í אייערן1יינרעןנאך׳רייבעט ■־ v • ז ן; • vt .״ v.. •• I י י בידכם י ז־א גאנץ אייף, אונד לאטט זיא ני3ט נאך איה־ען שטערטען פליעהען, רען רעד עוויגע אייער גאטט ניבט זיא אין איי־ ערע ר ש ׳' י נל העולם שמעו של יהושע ויעמוד השמש נתצי השמים ולא אן לבא כיוס תמים : (יה) גלו • גלגלו אננים אל פי המערה: לא באור (מ) וישב, הפסוק הזה וכפל סלה נמלה נסוף הפרשה ואין ספק ני שם מקומו הראוי, ולדעת המפרשים יהיס זה נללואיוריו מעשה, ולפ״ז היאנללופוט וגלל—•קצת מהאוסרים *3' מן וידום השמש(או מן ויעמוד השמש) הן הן הדנרים הנאמרים נספר הישר , חשנו ני גם הפסוק הזה הי' נתוב שם ולכן הונא כאן, (עיין לקמן)• (יו) נהבאים, הני״ת נשוא וראוי נקמן ונן העם הנמצאים (אסתר א'ה׳). (יוו) לשסרם, מוסב על האננים אשר על פי המערה, שלא יגללס איש, ונזה נשמרו ממילא גס הפלגים אשר נתינה. (יט)וונבתם, תנריתו זננס, והיא סיף הסחנה (הרד״ק), וזהוהנכון, ויגד עליו רעו ויזנבנך נל הנתשליה(דנרים נ״ה ערעהענדע.(נ)אלםנוןיהישע בידכם 3) i) ויהי ככ^ות יה־ו־שלז ... .. ... ._.. ז. . !IV ; v . ־ : י • ־־ • • ^ עני ישראל להלהס מבהגרלה־ : ד ™™-ער ^לי5עז מאדעד־תמם והשרידים שרת פערניכט־נג אונטער איהנען : v: ־ '־'■׳ •־ז :־ ־ י': ׳■ אייסתפיהרט האטמע׳ לא, בלחבם ויכ6?1ו א/ "?^רי המבצד: "•"ייי״גי***"*(־*) וישבו כל־העם אל־״המחנה פאן איהנעןענטקאמען,תעלי , ־ י־ t t <* .- ־!tv 5ע אקריא פעסטעןשטערטע אל־יהוישע מקדה בשאם חרץ למי.ישראל לאי/ט אח־ ™יק™ לא™ צי יהושע לשגיר: (צב) ויאמר יהושע פתחו את:פי המערה והוציאו אלי אתי'" « י®״•<־־>״! המשרה הטלכיבם האל!־־! מן־ מיניו7ג רער האהלע, איני המערה:(«) ויעשו כן ויוציאו אליו את־סמשת המלכים ה^לה איני!יא ™*טע! אלי*, מן־המערה את 1 מלך ירוישרט 2^5!n™, Z״ את־מלךחברון אח־מל'ך.ירמות לע, נעהםליררעןקענעפ*ז את־־־מלךלכיישארדמרך עגלון: ירושלים, רען קעניג פאן '־' ■•'׳־'•יי ז ' ־ י•: וי'היי וזכרון, רען קעגיג 6א{ ירמות, רען קעגיג פא; לכיש אונו דען קעניג?6אן עגלון. אל ס ושי' כא) לא יורן למי ישראל. הרי nr מקרא קצי לא קרןיהקורן לאיש מנרי ישראל את לשורו. קרן לשין 7נור הלשון ונן לא יקרן כלב לשונו (שמות י"ח)ונן או מקרן 7177 (ש״נ ה') תקרא מצעק קול תשואות המלקסה : והאגדות באור נ*הי״ת), וי״תות7נקין• (בא) אל המחנה טקדח,מנאן ראיה שמה שאמר לעיל(ט"ו)וישנ ’הישע וגו׳ אל המתנה הגלגלה הוא מאוחר ני אין לימר שנתמלה שג הנלגלה נאסצע המלחמה, כאשר סונית זה סהרמ״א נטיג טעם ו7עת. ולא חרץ לבני ישראל לא־ש, ל7עת המפרשים נעו שהניא הרר״ק תהי׳ הלמי7 לאיש ניספת נמו השלישי לאנשלום (7״ה א'ג' נ׳), ושעורו ולא אין איש למי ישרי1,ומלת לא חרן תרגם יונתן ולא הוה נזקא/וכן תרג'אנקלם,לא יקרן נלב לשוני(שמו׳ ’״> ז׳) ולא ינזק כלנא; ויראה לי שהם פתרו קרוץ מעני] קרון שהוא לשון חמיך, נ«ו ני לא נתריןיו7ש קצת(ישעי' נ" ק ניז) , ומזה חיין נ7נרי קז״ל (עיין ר7'ק שרש קרן), ויהיה ענין נא; שלא עשו קניית ולזה תרגומו לפי הנמנה נזקא, ולבן הים ףאנקלוט נ'ואמר בצישניה 5 אילם יהושע י חרגו□ אשכנזי לב (כי) [3 TPה1ציא□ את־המלכיס ה(נד) אלם זיא נון דיעזע קעני־ וקאלה אל־יהיושע'דקךא יה'ו$ע T1'in’,»üLnf יה!?“ קציני אנשי המלחמה ההלכוא אבערסטען דער קריגסמאנג־ íras קרבו שימו'את־ר^ם על״^״צו^לי המל3י3כ האלן״ץ טרעטעט הערבייא! זעטצעט :־: ;v ~ : ד ■j ז * "A'•' ? אייערע פיפע או־ף דיא העלי ויקרבו!,ישימואת־רגליהסעל־ .ע ייע.עי קע־יגע — זיא צואייהס: («) ויאמן־ אלוף;□ טראטע,הערבייא אער זעטצי א^״תיראו ואל־י־־־תחתו רע העלזע. - (כה) יהושע úm W כי ככדעעשה יה1ה' ££5 Sí Z2% לכל־איביכם אשר אתם נלחמים קיעעאנגסט! זייי פילמעהר = “ : י:״^, ־ ' T. ״ ; שטאנרהאפט אונד בעהארר. א1תם 4 (^)[^□,הושעאתל 3^ ליך! רען אלזא ווירר; דער וימית□ לתלם על חמישה עוויגע מיטא״ללעןאייערןפיינ» [יהיו תל ל 2□ על^־העצי□ עד־ דער דיא איהר שטרייטעט . הערב: (״)}יהי לעת ובוא ה ## צוה יהושע וירידו□ מעל העצים ליעם ער זיא אויפהענגען אן פינףביימען. זיא בליבען אן לשליל□ $ המעלדל ^?'של דעןביימעןהענגעןביזאבענר. 303^־#□ וישמן אבנרם נדל1ןך (נ,) עם וואר צור צייט רעם ** • :־ י־ ■> : זאננענאונטערגאנגעסדאבעי על־פי המערה .עד־עצם הייו3ב פאהל יהושע ראם מאן:יא הזוז: (»)ןאת־מקךה לכר והיודע בץם דיא העהלעווא זיא זיךפער־ עטעקט הילטען. זיא זעטצטען גראסעשטיינע פאר ריא מיגדונג רער העהלע, אלם איין ווי3טיגעס דענקמאהל דיעזעס טאגעם. (נפ)אויך מקרר, עראבערטע יהושע אן רעמי זעלבען באור מה שתרגם יונתן לגדרק נכר ית נפשי׳ לא ידעתי לפרש . (כד) ההלכוא, רה״א נראש נמקים אשר והאציף נשיף נושף, ויש דוגמא לשניהם נשו וצא אנוא שיווע(ישעי׳ נינן י*נ), ההקדש שמואל הרואה ״יי - ®ני "־1יי s ביום ההוא דכהלפי־חרבואוד זיא ניערער מיט דער שערפע ־ J_] ־ ~ י :.״ י• v :׳•• . דעס שווערדטעס, פערגיס מלכה החרם איותם ואת־כד־י־ טעטע א'הרעז קעניג׳ *vbb* ד־־זו חש wv/n ■U—iw'í-íר* זאגזמט, זא וויא יערעס לעי - ; . • : ~ כענדיגע וועזען וועלכעס זיר שריד ומגש למלדמהדהכאעזר עשה למלך יריביו ־1״) ויעביר 0ער0והי מ־ט יעפ יהושע וכר־ישראל עמיו ממהדה פאןמקרה, וויאערמיטדעם : ; .-•־ : י/ • :ד ״׳■ ן v ־ ־ ״s vI קעגיגע יייחי פעי^ה־ לבנה וילחם עם־־לבנה: (ל) ויתד יהוהגם־־איוסהכידישךאר:ואת־ גע פא! מק־ה נאך לבנה׳ איני מלכה' ויכה לפי״הרב ואת־כל־ - • j v — " T ד ״ T V : v V מאן בעגאן רען קייעג מיט **%*49*< לבנה. ^ רער עוועע ג^ב ה^^שאשד כר לא רשא הכת אייךדיעזעשטאדט טיטאיה־ ״“ י ־־ י' ׳־־־־'־“ , שריד ויעש למלכה כאשר עשה רעם קעניגע אין ישר>)/ם האגד, T ׳A ז ־־-״ : ־ : י ־י :T íj די ער שלוגזיא מי0 רער שערפע & ל?י!לר לריהו♦ (לא)_ויעכד יהושע רעם ש.ווערדטעם׳ זא וויא יע, וכל־יישראל עמיו מליבגה לכישה דעס לעבענייגע וועזען דא־ : י־ • ־־ ״, *'’־די ידי a* t י, זעלבסט, עס בליעב איה- ויחן עריה וילחם כה: (לס דתן יהוה אח־לכיש בוד ישר^ד ער|מ־ט רעם קעניגע פא; יריחו וילכדה פערפאהיען.(לא)זאדאן צאיג יהושע אים געפאלגע פאן גאנץ ישראל פאן לכנה גאך לכיש שלוג פאר איהר ויין לאגעראויף אוגד גריף זיא ען. (לג) רער עוויגע גאב אויך לכיש אין ישיאל׳ס באור הרואה(ד״ה א' כ׳ו כ״ת)(גדנרי יד״ק). (כח)כאשר עשו למלך יריחו, שלא תפשהו ח־ כחמשת השלבים המכריס אלא הרגיהי ננלל הנהרגי0(ר7״ק, ;א״ה; ואולי שם כולך כאן ינפסיקיס הנאים ענין מלכית הוא, יכן ענייו כלשון ארמית, שנופל שס מלך על המלכות ועל השושל, נשו שהניא נעזעניוש נספר מלין שלו', ארבעה מלבין (17יאל ז'׳"ו) פי' רש׳יוהספרשי׳ ד' סלניות ויהי' תרכוש': עיפערפזר,־ יייטדעקקעניגםטהז1«ע מקדה,וויו! ער »ינ1 דעק קעכין;םטהוייע יריחו &ער* כרהרען, בלומר שהפרישו את בל אשר בה, והעד ואת שלבה ואת נל עריה האסור נחנרון שהוא היה ארד שדששת השלבים שתל', יאין צריך לושר שידשה שהשליכו מיד מלך חדש נ״נרון כמו שפי' הרד״ק. ונן משפט שם סרן שעניניכליל וכס מישל' הכליל נמו שאבאר למטה ’"כ כ' נימשת סרגי פלשתים): (לב) שנה לא הזכיר נלביש ועכלון שהרו את סלכס בהיותם מימשת המלכים אשר נכר הגישו אצל שקדה, ואם כס שלך חנרון היה עמסם, וננל זאת נאמר לקמן (ל״ו) ואת שלבה, יהיה זה או כדעת הרד״ק ני המליכו עליתם אנשי חניון סלך אתר, או נאשר שהיו לחניון שני השלניס יתד , 'אין זה זר שישתמש! שני מלבים בנתר אחד, כנודע לקורא נסיסורי 3י1ם השני וי3ה ל^ר- ישראל׳ם האגד, זיא וישיר : : :t ־ J ז ״ ״ T.JV : * אםצווייטען טאג עראבערט DIH ואח־3ל־הנפש 1#$־2* אונר געשלאגען מיה רער 33ל אישר־עשה ללבנה; (לג) אץ שעיפע דעס שויערדטעס, זא : :״ ••• י % •י־י :: • : ■י׳ . וויא יעיעס לעבעגריגע וועזען %לה הלם מלך נ!ל לל!ל אח־ ראזעלבסט, גאנץ זא וויא עם לכיש, ויכהו יהושע ואת־עמו עד* 3ל^תי דהש^וךיי•“^(, שריך; לכיש צו הילפע, יהושע שלוג (ל) ויעביר יהושע וכל־ישריא,^ éי״־ ™?!ם'wp ™ עטיוב^כיישעגכגהויהגועד־ייח נליעב.(!,) 8עתעי ג,ג • T ••י; ־•• : A ז T ׳־־ יי יהושע אוגד גאגץ ישראל אין !:־להמויליה: (לה) (^Dl;!3 íin זיינעם געפאלגע, פא! לכיש ההוא ויכוח ל0י-הל2 (f)N ^ל- ואך עגלון, זיא שלוגען איהר ־" ״ מ 2־ ׳די V ן ví, -1 .IV .V׳ * י לאגער פאר איהר אויף אוגד הנפש אשת"־ ־־בה בייוט ההו*י*§ גריפפעןליא א!. ללי.) ליא ערא« החריסהבילאשר-עשהללכיש/ (ל0 ויעל יהיושעופל־־ישראל מ£־ן ש שערפערעסשווערטעס אוגר TJLfcfc , " אללעלעבענדיגען וועזען in' 0פלונה1ילחמו זעלבסט, אללע וואיררען אן ((ו) ויה״״כלולה !'כולל־״לפי״הל^ דיעזעם טאגע פערגיכטעטן, - : ■י — ! t וא וויא עם לכ־ש ווידערכאה• ואהדמלכה ואת־כל־עדיה ואת־־ רע:.(לו) לאוויף ייקטע יהושע ?ל־הגפישאשר־בהרא־הלואיר ^אל 33ל א"של״עש1ד לעגאי אונדגריפפען זיא אן-(לז)דא ךח^-ף^Li' ״ J עראבערטען זיא אונד שלו. J חי□ אותה 3“ tv£bn געןזיאמיט רער שערפערעס ?<#ל־3ה: (לח) 1־^3 יה־^ע וכל־ שווערטעס, איהרערעוידענץ *! ~T$T : .•־׳■• T זאוואהל אלם אללע איהרע ישיא?' שטעדטע אוגד אללע לעבעג־ 1־’גע! ייעיען דאזעלבסט, עם ביליעב קייגער איבריג, גאנץ זא וויא עם עגלון ווירערפוהל, זיא׳ יייא אללע איהרע לעבעגדען וועזען וואורדען פעיניכטעט ♦ (לח) יהושע וואנדטע __________________________________________זיו באור בספודי קדמיגיס . (לי) ואת כל עריה , הערים אשר היו תחת ממשלתה, והיתהתנרון ממלכת גלילה < ואולי לזה היו לה שני מלכים נאשר אסרנו. (לח) וישב, לדעת רד״ק יהיה פירושו שב לאחוי, ואיננו סונית ני שוב נאסר גס על השנות ונפילות הדניים, נסו שוב מול(לעיל ה׳ ב') «יך נון מיט גאנץ ישראל אין זיינעם געפאלנע געגען דביר ־ אוגד גריפפען ויא אן • (לט) ער עראבערטע זיא, איהרע רעדי דעגץ זאוואהל אלם אללע איהרע שטעדטע, אוגד זיא שלוגעןזיא טיט דער שערפע דעם שוועררטעס,זיא פערניב• טעטען אללעם לעבעגדיגע דאזעלבסט, עם בליעב קיין רעסטאיבריס וויאמאן מיט חברון פערפוהר, פערם־הר מאן אויך טיט דביר איגד איה• רעררעזירענץ,אייןגלייכמע* סיגעם פערפאהרען וויא טיט לבנה אונר איהרער רעזירעגץ• (מ) זא אונטערווארף יהושע דעןנאנצעןלאנרשטריך, דאי געבירגע,דיא זידל־כע געגענד, דיאגרינרע,דיא ניערערונגען אונראללעאיהרעקעניגע,ער ליעם ניכטס ענטקאממען,דען ער פערניכטעטע אללעס׳וואס ,יהושע י ושראל עט1ךברה1ילחם עליה: (לניעילבד־ואת־מלכהןאת־בל; עריה רכוס לפי־הו־ב ויחרימו ארת־־כ^־בחש אישו־״־בה 66 J T •• —• VJ•* V השגתיר שריד ב>*שר־ עשרה יךחב־ון כן־עשד־! לךברר־! ולמלכה וכאשר עשה ללבנה ולמלכה: נ") רכה יהושעאת־ כל־הארץ ההר והנגב והשפלה והאשהת ואת כל-מלכיהסלא השאיר שריד ואת כל־הנשמה החרים כאשר צוה יהיוה אלזזי IV:״.״• י -| J•• v: V.T ; T * JV J” . . X • ; • • • I 1 • . • • ישראל: נ״א)ו_יכם יהושע מקרש 5ךנע ועד־עזה ואת ?“־ארן ארעם האטטע; זא וויא יער עוויגע, רערגאטט ישראלים בעפאהלען. («א) יהושע שלוג זיא פאן קדשבתעכיועזה, ר ש " י דאז (מ) והאשדות . מקום שמי הגנעות שופכים: (מא) מקדש נררע ועד עזה. מצד דרומית של ארץ ישראל הוא סן המזרח למערב ולא הספיק לכביש נל המיצר ונשאר מעזה עד הים הוא שאמר למטה (י״ג) זאת הארץ הנשארת וגי׳ העזתי והאשדודי וגומר : נגב באור (ועיין רד״ק שרש זה), וענינו כאן ושוב פנה לדביר•(מ) ויכה, שורש הכה נאמר גם על הכבוש וגם על הנצחון ופירושו כאן הארצות ננשו והמלכים נצחו, או נאמר כי כל ה א ר ץ הוא כמו יושבי הארץ וכן וכל הארץ כאי (כראשית מ״א נ״ז). והאשדוח, מקום שמי הגבעות שופכיס(יש״י ורי״ק) ובן תרגם יונתן ומשפך מרמתא, ודומה לו בלשון ארמית שופך דם האדם (שם ט׳ ו׳) שמתרגם 'דישוד; וכן ואשד הנחלים (דברים ג' י״ז) בשש נקודות (שרשים)• (מא) ועד עוה, עד ולא עד ככלל, כי עזה לא לקח נמו שאמר לקמן(י* א נ״ג) וזאת הארץ הנשארת וגל העזתי והאשדודי. ואח כל ארץ נשן, אין זה גשן של מצרים (רדייק) ני אס גשן נחלק יהודה, ויש עוד ארצית ועיים שיות נשמות נסו לוז נאק כנען ולוז כארץ החתים . ועד גבעון, עד ועד ננללני יזם גס צא הנו בני ישראל את יושבי גנעון, הנה גני אמרנו ני מלת הנה תורה גם על הכבוש . פעס- ג?ן ועד־גבעע: סייס ואת כל־,־ DlDlí-H !אלה [1{$ ÜKצ2 131 איתר געביטה בעצוואנג יהושע והושע פעם אחת כי יה1ה אלהי » wDS ם ZS ישראל• (מג) אלסראן קעהרטע יהושע אוגד גאנץ _ . T . . T ״״ v ישראל מיט איהם אינז לאגער המחנה הגרגלה: נאד נלגל צוייק • ^ m ־־il״ h״L ',;h יא (א) אלם יבין קענע פאן יא (א) [*Ur Í7_Py • 1rí| י חצורדיעזעםפערגאהם, הציורי" וי^ל־ח אל־־^־־־ייובר־ ויא שיקטע ער צו יובב רעם ז ז A: . ־ : ־ ״1 . v ” קעניגע פאן מרון, צום קעגיגע מלך jllD, ואל,“"“’"מלך שמ11ן פאן שמחן אוגר צום קעגיגע .U־; אר’»ןה . (3ן יי^ריי־— פאן אכשף, (כ) אוגר צו יענען ״ W?* 7!7P* * ;ץ ?*ל75 קעגיגען, וועל3ע געגע! מיט־ המ^5ימ >6־^1 מצפ1[ 12־1 ה טערגאכט אויף דעס געבירגע — *•**■**■י (•ן״**,ןמך»ך אויףדער עבעגע זירליך פאן 5,?•^ כגרות אין רען גרינרען אוגר 112321־1 111 00 ÍCM הכנעני אין W פיאפינצע! דיי ים : JI י: ‘ T| ־ :־׳:־• וועסטליד וואהנטען. (ג) צום 111120 [2?:1 Dהאמ1י (!!ה!,* כנעגי געגען אסטען אוגר !!־־?©־־*[י והיבןסי בהף ןהחןר וועסטען, צום אמרי, התי, : - י<' J י; י - ; a* * v : -! ■ • פריוי אוגד יבוסי אויף. רעם געבירגע, אויך צום הוי אוג« טער יא (ב) ^נגב ננרות • דרום מוסר: ונרפות דוס פלכי דור קונטדו״ס בלע״ז: מיס • מערנה: משרפות תחת ר ש * י באור (פב) פעם אחת, לכדו 13 העיירות זאת אמר זאת נלי הפסק (מדנרירד״ק).(מג) הגלגלה •• ני שם היה המשנן (רלנייג) ועיין לעיל;פסוק ט״ו)־ יא (א) מלףשמרון, הוא שמרון מיאון הנזכר לקמן (י׳'נ נ׳). (ב) מצפון, נא נפלס הסמוך , ואס גם הואננפרד, (ולדעת רד״קונן סלך יהיה זה נסמך, ואס גס נא הסומך נני״ת השמיש, נסו השנוני נאהליס (שופטים ף' י״א) אולס הנגינה נל תסכים לדעתם) ושיעורו לנל המלכים אשר מצפון לאון הנננשת, וכן דעת הרד״ק נשרשים , (ועיין לעיל ח׳י׳יג) • כנרות, נא הקנון מן יכ נ ר ת, וכן ב ר פ ו ת ד ו י נינים , ולקמן (י״ג נ״ג) לנפות דור ניחיד-ובנפית חד,ת״י פלכי דור, והוא מענין גוף (ענף נדקז״ל, ונן תרגם הרמנ״סן יפה ניף (תהלים מ״ח ל) !טכדצ״ייגע), ונקרא הענף נוף, לפי שהוא מתרומם ויגניה למעלה מגזרת והניף הנהן וגו׳ תנופה (ויקרא נ*ג כ׳), ולא ידעתי מהזה היה לבן עזרא נאסרו (תהלים מ׳ית ג') ולהיותו סעיף או מחנופה אין לו טעם. (א״ה : ובנפות רור, נת״י ונפלני דוד וכן פי' רש׳יי ולועז קינטדו״ס (צ, צ קונטיי׳יש)(געגענוען) וננ׳ינ כ״א ת' פי׳ הרנה מדינות בפלך אחד , ואולי טעס נפות נמו פנות ע״דננשונשב,. ותאר לאין אשר רוב יושביה נני פיצות שינות הם, זה נא מפנה זו וזה מפנה אחרת ונקבצו;שנת שם, ואפשר לפי שהיו מנופצים תקראנה מושבותיהם נפות נשלוף האותיות ה * 5 ושלשת טער חרמי! אי! יעי ^נדי nnn הדמיון ב^רץ המצפד־!: Z״ ™•ט^ם (י)ר־צאו’הםוכל־מחניהם עמם ^עם־רב כחול אשר ’על־שפו־ז־ ז»ד אם איפעי לעס מעע• חים לרב וסוס ורכבירב־מאד: (<ויועח 3ל־> ההלכים הא1ו־ז רבאו רחנו _יחךו אל־־מי מרובם רהלחם עם־י^ךאל:(0 ויאשר זא:יטעז *! יעם גע,יעםסעי׳2 יהיוד־ז אד־^־יהושע אד^־תיר^ מרום. אום ישראל צו נעקריע• : JT : «••־*״ ־ ־ .JT משניהם כי מחר ^גתגמאךז """י: 5יי05‘* י'ו ‘;°3 אנכי נחו את־כלם חללים לפני פאר איהנען, רען מאי־גען י. • ••־ י ז« T :־־' י ■•״<■ אים דיעזע צייט שטיעקקע ושראלאת־סוסיךזם העקר ואת־ מך?ביםיהמ השרף באש: מוסטהא^חמעןאעד איה׳ 0)רבאיהושע וכל־עם המלחמה עטו עליהם.על־ימימךו׳ם פחאם יה,שע מ'ט ז״״ר ג*נצעז ויפלובהם:(״)ויתנם יה1ה ביד־ שטרייטקראפטפלעטעליךאם -• : v י •••ו ־•:•• : JT :־^ געוועססער מרום געגע? זיא ישיא' פאר, אוגר פיעלען איבער זיא הער. (ח) אוגר וער עוויגע גאב זיא אין דיא האיד ישראלים באור ושלשת הופת (להלן י׳יו י״א) אינן יוניות ני אם עס יושביהן נסו שנרוניושני דאר יושכי תענך ויושבי מנדי, ונס זנראינע וחשנ ג׳ לפי שדור ועין דיי יפת אחת היא והעד במספר מלניס, שחשנ לתענך ולמודו שיי סלגיה (לקמן י״נ נ״א) ולופת דור יק מלך אחד(שט כ״ג). (ה)ויועדו ה״יואודממ, ני נל המלכים האלה יצאו איש ממקימי עם מחנהו ואו התאחדו יחדיו על סי מיום : (ו) אח סוסיוזש תעקר, טעם המצוה הזאת לדעתי כן הוא, הנה נהנחיל עליון מיס והציב גנולות עמים [למספר נוי ישראל, היתה כוונת ה׳ יתעלה ני עם סגולתו לנדד ישכון,יכגוים לא ׳תעינו, ישנו נטח ושאנן איש תחת גפנו ותאנתו, יהיו אנרים נירמיס ויוגניס,.ולא יעשו מלחמות גדולות ועצומות, להוריד עמיס ולננוש ארצות אשר לא הוריש ה׳ אותם, אף לא יעשו מסחררנ, לנוא ניס נאניות שיחר, ני גס נזאת יתערנו נמים וילמדו ממעשיהם, ולנןלמען למנוע עם נחירו להלחם עם העמיס הרחוקים מגנילס ציה להם שלא להרנות 0*p1P שנאמר רק לא ירכה 11 p!p־o (דניים י׳יו ט*) (מלכד הטעם הנזנר נתירה), וכן כאן אמר את סישיהס תעקר ואת סרכנותיהס תשרוף נאש, כי אס יהיה להם ר3נ ופרשים, איש סהר יתפשטו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחי • ולעמוד על נפשם שלא ינוא צר ואויר נגמלס היה די נרגלי (plrccic) , ני ארן ישראל נאשר הוגנלה מאת ה׳ מהירדן עד הנהר הגדול מהים האחרון, הימה מוקפת מימים והריס 3p׳3 לה, ולשמור המצרים לא היו צריכים צרננ ר3 ופרשים, (ח) צ רון עד־ציך1ן ישראל׳ם,זיאשליגען זיאאונד רב— ועד מ׳ן1רם'ות ללבם מד־ SS w" ra“'!mí בקעתמ?פהמןרחהדכם עד־ בי^תי JÍ{P־*S"P אוגד שלוגען זיא זא, ראם ניע־ (״hifi tói יה^עכא^ך ÍSXLS.S אכןר־ליו יהרה את־סוסיוזם m* פיגטע נענע! זיא, מיא יעי ♦ עוויגעאיהם אויפגעטו אגעו׳ ÍHÍO מלJ —ל) U;^ ׳דלך * ער לעד,מטע א הרע ראספע (0 !ישב יהושע #3־[ ההיא ויללד אוגר פערבראננטע איהדע ~ז 1 :: •י־ יי“* !' ־' : שטרייטוואגען. (■)יהושע ISJVn&C(־“ [nStóttTlK הם־־־י קעהדטעצודזעלבן צייט אום; בחרי, כי־חצ1ר לפנים ף*וא עראבערטע הצור, אוגדושלוג 1viv ,r־* r י u> •\u ?rr 1 ,?V < " איחרן קעניג מיטרעם שווער־ 3ל־־הממלכ1תהאלה l (יא) 3טע׳דעןחצ1רווארפארמאלם את־־כל־הנפיש אשר־בה tó דזךב החרם לא נותר כל״־^מח אללע לעיענדיגען ויעיען יעי ta<>beb*™™^»s ♦ ץיד/ זעלבסטטיטרע שער3ע 1 עט :יאל^ שווערטעס, דאפערג־כעענד כל־עלי המלכים האלה !*את־־ 0אדאסקיינע זעעלע פערשאנט ?ל־מלכימם לכד יהדפע דבט ברלר“ ל0י״חלכ החלים 3 ÜflWאשר (יב) אללע דיעזערעזירעגצען rtT J' v:,v "י :'3(^ זא וויא אללע איהרע קעניגע אונטערווארף יהושע , שלוג זיא מיט דער שערפע רעם שווערטעם אונר פערגיכטעטע ז־א וויא ר ש י י (ח) משרפות מים. חריצי יסא תרגם יונתן חריצין שעושין ומי הים יוצאין לתוכן ונשרפין מקום השמש באור (ח) צידון רבה, רנתהעס, ידמהישהיתה צידון אחרת קטנה ממנה (יד״ק) • משרפות הסיס, רנו המפרשים נזה השם , יש אומרים שהוא שם מקום, ולדעת אורים הפה אפיקי סיס חסים (הייסע ק1וע{{ען) , ויוגתן ורש״י ורד״ק פירשו ני הוא המקום שמזקק־ס נו סי הים המלוחים להוציא מהם מלח (םח|ינען), גס נוכל לומר כי נקרין נן המק־ס אשר שס יתפוצצו וידנו משכרי ימים כהררי עד העומדים על שפתו (כלשון אשכנזי כרחכדוכןג), יכענין הזה שמו גם בלשונות אחרות (עיין מ!וע[ונג), ונקרא כן לדעת מחקרי הלשין לפי שניאישון לילה יאיר ויותיר קצף הגלים הי,לש נלפידי אש. והנוחר ינחר• (י) כי הצור, יסינך סנה מחלה לכבוש את קנור ני היתה ראש הממלכות האלה » (יא) החרש, ת״י גמירא. (יג) על יויא משה יעי קנע5ט יעם צוה משה עבד יה1ה:00 רק כל־ וזעריבש tib'afn-bzhhtyn רען פעטטונגען אויפגעפיהר־ שרפם ישראל זולתי את־חציור מען שטערטע §ערבראננטען : י 1■־י ; : T 1 ■*••• t י* <•׳ ;T ׳-״« ן ניכט,בלאס הצוראלליין ״5 לבדה שרף יהושע: סי) וכל שלל הערים האלה ןה?המהבןזי להם יייא דאז פיעה ערבייטעטעז בני ישראל רה את־בל־־האדם דיא קינדערישראל׳ם פירזיר, : "T: ' Jז י־,־ י . T T |T י בילאסי ד!אר ^ &יי ד־זבו ך^פי-חךב עד-השמדבם ז^מטשלוגעי זיאמיטדעי אותם לא השאירו כל־נשמה: שערפע רעם שווערדטעס ביז 1 ־ : ־־י % : T '! זיא פערטילגט ווארען, זיא (ט0 כאשר צוה יהיוה את־משה ע?ד1 כךצוה;משה את־יה-ושע קנעכטעכישהבעפאהלעז׳זא וכן עשה יהושע לא״הסיר דבר "XX™ מבל־^ר־צוהיהוה את־משה: אלואפאללצאגעםיהושע,ער (טז) ויהח יהושע אח״כל־הארץ ליעם קיינען אומשטאנר פעה׳ ־"־ י : ••־ ־ •י n "•JT v ' T r לען פאן אללעם רע□, יואם הזאת ההד ואת בל הנגב ואת ’מ־י־־ארץ הנשן ואת־השפרה האטטע. (טז) יהושע נאהם t ־.־.ג••• 1 - I: ״ - : •• V ! אלזא ייע-עס לאני ואת־הערבה ואת־רהר ישראל איין,דאזגעבירגע,'דאז גאנעע : •י T׳•- T T* * ’ י .ושפלת^ זירלאנד, דאז גאנצע לאני גש;, דיא גריגרע, דיא עכענע, אוגר דאז געבירגסלאנר ישראל מיט ר ש " י השמש ונעשים מכת: (יג) העומדות על תלם . שלא נהיסה חומתם כסוירחושנפלה חומתה 31) העי שנאמר נה וישימה תפעולם שממה (יהושע ח'): זולתי את תצור לנדה• במסירת שיפה באור (יג) על חלם, יונתן ישיי ורד׳ק פירשו אשר נשארו נתזקפהון עומדות נתומתן ולא נהרסו נננישה , והמעתיקים אסרו 3 שהוא נמו על חלים, אותן שעמדו על הר גנוה ותלול • והרג המתרגם תרגם נעיקר המונה כדעת יונתן, יי והוסיף עוד לבאר ני תל; הוא המנצר, ועל נמו אצל• חצוד לכדו, סן הערים העומדות על תלם לא שרף יק תצור לפי שהיתה ראש הממלכות למען יפתדו הנשארים (מרד״ק) . (יד) השמדם, לדעתי הוא ענר(ודלא כדעת נן סלך שהוא פקיר), והס" ם ננוי הפעול והוכפל, נמו ותראהו את הילד (שמות נ' ו') ומה שנא הפעל ניחיד, ני על עם ידנר, ויויד המין נפלה כדרכה לפעמים. (טו) הר ישראל, וכן לקמן(נ״א)הר יהודה והר ישראל. לדעת המעתיקים הר ישראל הוא הר אפרים יהושע יא רשפלתוז:.(’׳) מן־ההר החלק העלה שעירי געד־־בעה גד בבקעת הלבניוןתחת הר־חרמון לאה בר־מלכיוזם ?5ד ויכט ויבדתם: 0״)'למים רבים עשה להושע אח־בר־המלכים האלה מלחמה: ('־סרא־לדתהעיר אשר השלימה אל־בני לשלאל בלתי ושפלתו קרי החל* מיט זיינעז גרינדען. (יז) 5אן רעם קאהלען בערגע אן, אויפווערסס שעיר כיז בעל גד אים טהאלע רעם לבנון אונטער דעם בערגע חרמון. אויך אללע איתרע קעניגע אי־ בערוואנר ער , שלוג אונד טעדטעטע אללעס • (יח)איינע לאנגע צייט אבער פיהרטע יהושע מיט אללען ריעזען קע־ ניגען קריעג. (יט) עם וואר קיינע שטאדט דיא זיך פרידליך ערגאב דען קינדערן ישראל, דיא ר ש " י שרמה משה צוה לו ומסי כן בבראשית רנה נוישלח יעקב: (יז) בעל גד • מישור גד: ההר החלק. טורא שעיע מחליק עד נעל גד במיצי המזרחי ולא הספיק לכבוש בחייו את בל המיצר עד הצפין תוספתא: (יח) ימים רכים עשה יהושע. בגנותו ספי הכתוב שהיה מתכוון לראות את כמש האין כדי להאריך ימיו לפי שנא׳ ואתה תנחילנה אות0(דנרי׳ ל״א) במדרש תנחוסא: באור אפרים ני אחר שנחלקה המלבות וקראו ישראל אפיים יק להפך, ואיב אם נדגיי חז״לבן הוא כי יהושע בת ב ספרו צרינין אנו לומר ני רוח נבואה ניססה בו, וקרא את שמו על שם סופו, והרד״ק אמר הר יעקב אבינו ששכן שם ונקרא ההר על שסו, וזה רחוק ני לא מצינו ששנן יעקב נא״י על הר. ושפלתה, ה״א במקים וי״ו נה״א אהלה (רד״ק). (יו) ההר החלק, יונתן תרגם טורא פליגא כלומר שהיה נחלק חציו הנה וחציו הנה, וי״ני נמו ואנני איש חלק(בראשית נ״ז י״א) שלא היו בו אילנות(רדי,ק), ובאמת אין לך משחית זמנו יותר ממחקר אחר טעמי שמות פרטים ׳ ני פעמים רבים סנה קטנה כל נודעה לנו הסנה שמותן • בעל גד, י״ת מישר דגד והוא מענין בית הנעל בדברי חז״ל שהיא שדה העמק(עיין"" מועד קטן דף נ׳ ע״א); ואולי נעל גד הואשם ע״ז מעגין העורבים לגד שלח; (ישעי' ס״ה י'א)יבן נא גד (בראשית ל' י״א) לשון מזל, ופירושו אלהצלחה, נפרטללעת ר׳ס הנהן שהניא הרליקבשישים כי גד הוא כוכב צדק ויופיטער) אשר לפי דעתם היה זה אליל העליון ואדוני האדונים, יע״ב יאות לו פס נעל, ונקראת העיר על שמו, כמו נעל צפון קרית נעל. שוב מצאתי ני גס געזעניום אסר ני בעל גד הוא (n)1D1nb) • (יח) יפיס רבים,ז׳ שנים כבשו וז׳ שנים חלקו את האין, והנה עשו מלחמה ימים רמס במבואר נתירת משה איש האלהים, ונשל ה' אלהיך את הגוים האלה מלפניך מעט מעט לא תובל בלותם סהר פן תרנה עליך חית השדה(דניים ז׳ נ״נ) והדרש תדרוש • אח כל המלכים האלון, הסה שארי מלכי כנען אשר לא נזכרו סלפנים, ני אותם שזכר לנד פעס אחת (יד׳ק) (ועיין לעיל י׳מ״ז). (ים) אשר השלימה, ני כל יתר הערים לכדו במלחמה, אסגס אחר שכבשוה הניסו את יושמה, ולכן נא פה יחם שאל, ני אנשי גבעון פתחו בשלום תחלה לבני ישראל • והנה הרדיק הוכיח לעיל(פסוק ט') מפסיק הזה כדעת חז״ל, ני נס ז׳ האומות אס היי משלימים היו מקבלים אותם, ונלכד שיכרתו עיז מארצם ויקבלו עליהם ז' מצית ב"( בנודע, ואין חילוק נין ז׳העמסין לשאר האומות אך אס יעשו מלחמה, ני נשאר האומות הרגו רק בל זני ובשבעה העססין לא החיו בל נשמה, ולפ״ז לא ידעתי למה התערמו יושבי גבעון להתחפש ולהכחיש ארן מושבם ? ואם נאמר ני הסה לא ידעו נזה (וכן נוטה דעת הרד״קשספסוק ד' על" גס הסה נערמה" י)״ל :ויש לפרש גס הסה על ערמת ישראל לפי מחשבת החיי, ני הסה חשבו ני בעיסה הנו בני ישראל את יריחו ועי ששלחו להם להשלים נדי שלא ישמרו מהם ואח׳יב הבום, ע״סגבל זאת יקשה ריא חויטער אויסגענאממען יענע איינוואהנער פאן גבעון, אללעס געוואננען זיא דורך דען קריג. (נ) דען עם געשאה פאן רעם עוויגען דאס איהר הערץ פערשטאקט האוררע, ישראל טיט קריג צו בעגעג־ גען, ראמיט זיא 6ערני5טעט וועררען, אהנע אייגע! אג־י המל־יחמה את־־לשךאל' למען החרימט לבלתי היוו״ז להט ששרוך אויף גנאדע צו הא. י׳ . ) . ׳ צוה בען; דא עם דאך אום איהרע פערטילגונג צו טחון וואר, וויא ד ער עוויגע רעם יקשה על דנית כרי ישראל אולי נקרני אתה יושג ואיך אניות לך ברית (שם ז')ומהנזה הלא אם ישלימו אין חילוק נין ז׳ העמים לשאר האומות, ומה חיי אף הזה על הנשיאים ?—•הילנ״ג אמי(לעיל שם) כי ננל שליו יהושע נכללות להערים הקרונים שישלימו עסו כמאמר חזיל שלש פרסקאות שלחיהושעננואולארן, הרוצה להשלים ישלים, הרוצה לנרותינית, הרוצה לעשות מלחמה יעשה, ולא השלימו אנשי גבעון, ושונלאיקנלו אותס • וגס זה אינו נבון לדעתי, כי התורה אמרה (דניים כ' י" ב) ואם לא תשליס עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה, היי שנל זמן שלא עשו עמס מלחמה היו משלימין. וכן הדת עוד עתה לכל העיר הנאה נמצור ני יקראו צה הצרים פעמים ושלש לשלום, ונפרט נז אנשי גנעקהכיאו את עצמם נסננה גדולה כאשר השלימו עם נני ישראל, ולולא מהר יהושע כל הלילה לעזרתם נלכדה העיר (נמנואר פרשה י'), וא״נ נוראי אין להם משפט מות אס לא השלימו מיד נאשר שלחו להם. ולכן יראה לי על דרך הפשט , ני מה שאמרו חז״ל אס עשו שלום אין חילוק נין ז׳ עממי ן לשאר אימות , ני לא נשלים עסהסאס לא יעבירו ע׳יז מארצם ויקבלו עליהם ז' מצות נ"(, זה אך כגוי אשר נלחמנו אתו ונרצה לרשת את ארצי כמשמעות הפשוק(דניים גס י') ני תקרב אל עיר להלחם עליה ׳ אכל אם ינוא גוי־־סרחוק אשר לא עלה על לכנו לכבוש אותו לנרות אתנו ברית אס להגלות לנו מס או ני יעזרו איש את אחיו כמלחמה (ת!יחכם), או נ!.נין קנין ומסחר(הסנרוונגשטרחקטחט), אז הישות נתונה לנואעמו בניית סבלי התנאים האלה , והלא חיים סלך צור היה נעל נרית דוד ושלמה כנו, ואין ס שק ני לא הכרית הגלילים מן ארצו ולא קבלו עמו ן'מצות. ונזה יתבאר ערמות יושבי גבעון, ני המה לא רצו לשנות אתדתס ולכן התנכרו ואמרו מארן רחוקה באנו, ויהושע השלים עסהס נזה האופן לחיותם באמונתם , ועיזנשנעו להם נשיא'העדה, ואס היתה השבועה נטעות וגס לנטל את המצות ככל זאת מפני חילול השם לא יוכלו שיג לשקר נאמונתסכמכוארנתלמוד, ולזה לא היה ניד יהושע להכריחם להתגייר, אך התחכם לתת אותם חוטני עצים ושיאני מיס לצורך העדה, (יעיין מה שכתבנו לעיל פרשה ט'בענף הזה), כי אס יהיו תמיד נתיך המחנה ויראו את מעשה ה׳ ני נורא היא אס נלחם את מלחמתנו, וכבית ה׳ יחזו את קדושתו, הלא יפקחו את עיניהם ויראו ני ת׳ היא אלהיס ויעזנו מעצמם את עצביהם. וכן היה ני נפי הניאה מכמה מקרא ת ומקומות נש״ס היי הנתינים גרי אמת. (כ) תהנה, חנינה ויחסים (ת״י ורדיק), ני גם הפעל חנן אם יניא נפיעל יש לו שתי הוראות , אס הוא על דרך הנפולים הכוונה על המרחם נמו ומחונן עמים אשריו (משלי י*ד כ״א), ואת עפרה יחוננו (תהליס ק״נט״ו), ואם נא על דרך השלמים הוראתו על הס כקש ראמים כמו ני יחנן ק!לו (משלי כיו נ״ח), וכן הדין כשם תחנה, כי פה יכן נעזרא(ט' ח״ן היתה תחכה צואת ה׳, הענין חנינת החונן, אילם נל תפלה וכל תחנה (מלכים א׳ח׳ צ״ח), שמע ה׳ תחנתי (תהלים ו' י׳), היא התפלה סאת ה מ כקש חנינה. ודנרי הרד״ק כשישים לא זכיתי להכין, ני הוא הביא חנני ה׳ ני אוכ׳לל אני(שם נ׳) כי הוא מענין הכבד, ואסר שהיה ראוי להדגש , וכן ני עת לחמה (שם ק׳יב ייל) ולדעתי שתיהס מקל, ובן הניא הוא עצמו ני חנני אלהים (בראשית צ״ג <*א) ותורתך משה :באור משה בע8אהלען האטטע. (כא) אויך קאם יהושע צור זעלבען צייט אונר ראטטעטע דיא העהלענבעוואהנער פאן דעןגעבירגעןחברון׳סרביר׳ם אוגד ענב׳ם אויס, אזא אויך פאן רעם גאנצען געכירגע יהודה אונר פאן דעם גאנצען געבירגע ישראל, מיטאיהרען העהלען פערני5טעטע זיא יהושע•(ננ)עם פליעבען קיינע העהלען ־ בעוואהנער מעהר איבריג אים לאגדע דער קיג־ דער ישראל׳ם כלאם צו עזה יהושע יא יב צוה לה;וה את־מישה:(63) דבא להושע בעת ההיא רכרת אי־ז־ הענקים מן־ההר קךס3רון מן־ דבר מן־ענב ומבל הר להודו־! וטבל קר.ישראל עם־עריהם החרימם יהושע: כ־נ) לא־נותר עלקים בארץ בנל ישראל ריק בעזת בגת ובאשדוד נשארו: לכס ויקה יהושע את־כל־יהארץ ?בל אשר ךבר להוה אל־משר־ז 5 r\jD^ יה1 לנחלה לישראל (») אלזאגאהס יהושעד־זען כמחלקס־ם'לשבטיהם והארץ «°***~r***r שקטה ממלחמה: יב(א) ואלהומלכי'קארץאלזר הכו בנל־ישר>$ל .ולרשו את־ארצם בע?ר הירדן מזרקה ותשמש מנחל ארגון עו—הר הך־מון(?ל-הערבות מולהה: סיהון בעזיטץ גענאממען, יענזייטס דעם ירדן׳ ס געגען זאננענאויפגאנג, פאט פלוססע ארנון ביו אן רען בעת חרמון, אוגד דיא נאגצע עבענע געגען מארגען. טחון ר ש V ______________יב (א) אשר הנו בגי ישרי^ל. בימי מכת; ב א דר קוני (תתלים קי״ט נ״ט) מננין הקל, והקתנקחיותנ,) הניא קוויה' נקל ועת לחננה נפיעלן (כא) מהסתירות הניאו נעוץ ירושת הארן נין פגר יהושע לשפר שופטים < יספקות הנופלת נעוץהזה, יתנארו נשפר שופטים אם יהיה אלהיס עמדי. מן הברון מן דביר, לכדו נלנ 'אתיו עתניאל נמנו אר לקמן(ט״ו י״ד), אך נמצות יהושע(עיין שופטי׳ א׳ י׳).(כג) והארץ שקטה, ענינו שלא ולחמו עוד נלישראל וגט מלמננען לא נאספו שונ יחדיו להלחם עסהס׳ אך שנט אקד או שגי שנטים גס אנשים פרטים עשו מלחמה עם עיר ועיר אשר עלתה נגורלס, ני עוד נשאל הרנה מן הארז לנמש נמניתי להלן ונספר שופטים. ותוך זא וויא רער עוויגע רעם משה פערהייסען האטטע אונד גאב א־הן דען קינרערן ישראל׳ם צום אייגעגטהוטע נאך דער איינטהיילונג איהרער שטענו־ מע. דאז לאגד וואוררע נון פרייא פאם קריגעי יב(א) דיעסוינדדיא קעניגע רעם לאנרעם, וועלכע דיא קינדער ישראלים געשלאגען אוגדרערען לענדער זיא אין סיחון דערקעניג א:־ דעססען זיטץ צו חשבון וואר׳ co ם"חון ?;?־1ך ה!>!מרי הישב עי«י, י*י ?הישביון משח1 מערער אשר 1 ^ • e יי #V ^e אם ^ אי^ ״ספ ר^וםאסי^ ;גל־שפת־נחל ארנון וחיוך הנחר ™ Í^ÍJ!mdSs. וחצי הגלעד ועד יביק הנחל גבול £ בג; עמך: (ג)־והערבה'עד־ים לעי עמי!• <0 איני איבעי ע כנרות מזרחה ועד זים הערבדז דיא עבענע בי' א? >,ti• biA >_ta,yk«1a>n ■ץ<•■<■• tankon כנרות געגעןמארגען, אונד Dt חמרח v31 ביז צים מעעיע רעי עבענע היישמיות ומתימן תחת אישדיות אדער רעם זאלצמעערע געגע! ־: י A ־ ״ . 1 T. ־<־-♦ 1־ :y . : ^ אויף־יעם "עגע גאך הפסגה: (יס^בולעיוג מלך הבשן ייר !*!nmw <\יור תזמזז זירעו ^..k«— «-« ^ ״;״ מיתר הרפאים היושב ?עשתיות סערפעללע לעם פ ס ג ה • & ובאדרעי: (ה) ומשל בהר חרמון (ד)אוניי^זנענ'טה יעס עוג ותחללו-' ודדרי-דרשו לוד-ידוד-י קעניגם8ובשן,איינעםאיבער. ובסלכה ובכל הבשן ער לעםטעס איים לעם ייעזענגע< הגישורי והמעכתי וחצי הגלעד שלעכטע, דער זיינען ויטץ צו ־ : ־ 1 v : ־ L״ ־־׳ . V:r ־ י V "חי״״י^י׳ל"^ גבול םיךוךמ?ל1ד־חשבך: סמשה <־>י'״זעי העיר"°ע ״?5י עבו—יהיוה ובני ישראל הכום רען בערג הרמון,איבער סליה .?^*?ד־י . w י • :7 •a • V אוגר איבער גאנץ בשן ביז אן ייחניז ריא גרענצע ג שור אונר מעבת אונר האלב גלער, ריא גרעגצען סיחון׳ם רעם קעג־גם פאן חשבון. (ו) ליעזע האטטע שאן משה לער קנעבט רעם עוויגען פעראיינט מים דע! קינרערן ישראל׳ם ר ש " י (ב) ועד ירוק הרחל • ששם גבול ארן רני עמון סיף מיצר ארן ברי עמון ומשם והלאה היו נוי עמון מושלים: (ה) וחצי הגלעד גבול סייזון- שס היה מיצי ממשלת סיחין נשאמרנו למעלה שחצי הגלעד היה שלו ווה חי,* השני של עוג: לנפת באור י3 (נ) ותוך הנחל, סי'והעיר אשי נתוך׳ וכן נאמר להלן (׳"גט׳) עיש, ובן נתויה (מריס ג׳ ׳יו)•(ג) אשרותהפסגה, ת׳יי משפך מיסתא, וכן תרגום איקליס (דנרים ג׳ י״ז), וכן ראש הפסגה (שם נ״ז) ריש רמתא, ואיר פסגה איננה שם פרטי, רק הוא שס צגנעה והר, מענך פשגוארסמתיה(תהליםמ״חי״ד)(ועיין לעיל י׳ י'). ומן התימה על המתרגם הנאמן רמנ״סן אשרעונפה את דרנו ללכת נעקרות אנקליש, ולא תרגם פסגה נאלו הו א שס עצם סרטי נגד אנקלוס ויינתן ולד״ק, (ד) וגבול, ענינו לקחו גם את גניל עוג• (ה) ימשל בהר חרמון וכסלבה, לפ"> יהיה מה שנאמר (דניים ג׳ ח׳ י') עד חרמון עד שלנה, עד ועד ככלל, ני רני ישראל לקחו את נל סשלנת עוג, ננאמר, ומן התימה על הלסנ״סן ני הוא העתיק עד ,׳ימך בבקעת ה־בנון געו ההר החרק העלה שעירה ויקנה •.•ן 1 T • •* jv ^ it I .W . : ז מ׳שה עבד־־יהיוךן רך^ףץ נ, ישראל׳ם געשלאגען! משה ־• •י יי•• ׳•״:••־ •זי :••־. ז דערקנע5ט דעם עוויגען אי® ל״^ראוב^י 1לגדי ול״^חצי "שב10 בערגאב איהרען בעזיטץ רען הלנשדז: \’ י) 0ך5י הארץ אישר חכח .lm'® ובני אלם אייגענטהוב־.0) פאל. J • ! T; :' ־ T יי: יי י 1! גענרע אבער זינד דיא קע־ ^יאל 9199 ^ |t?g*q83 <-מ וע־ס לאנועס ייעל־ע יהושע פעראיינט מיט רען ק־נרערן ישי־אל׳ם געשלאגען, ^ T . T דיסזייט׳םרעםירדן׳םוועסט־ ית*® ?vív ילראל וו^יז כמחלקתם: (ח) בלל ובשפלה דעזקאהלעןבערגאויפווערטם : : : T.T: . |T-I'־ ׳ ; . שעימיהושע איבערגאב איתי ובעךבה וב>השרורד ובמדבר י״ז כעויטץ,יען ש־עם־ע! ובנגב החתי' תאמרי והכבעני ■שיאלים נאי איהיעז.!י. ־׳ :־ ״ T| "•׳ ׳ : ־ •'־'■'־ ’ טהיילונגעןאלסאיינענטהום. (r) ו ואם אויף רען געבירגען אין רען נרינרעזאויףרעןעבע• נען, בייא רען וואססערפעל* לען, איןדערוויסטעאונדגע־ געןזירעןוואר,אונרדע; חתי, אמרי, כנעני, פריוי, הוי אונד יבוסי צוגעהערטע • אחד AT V יד ־)!-ך החוי וה־בוסי: (־) סלך לריחיו סלך העי אשר־ מצד בית־אל (י) מלך ילוסלש מרך חברון (יא) מרך ורמות מל־ ל3י'ש אחד: lT •V אחד 0)דערקעניגפאן רושליש איינער, (יא) וערקעני; צו ירמות איינער, אח1: (ט) רער קעניג סאן יריחו אחד אי'נער ׳ ליי,, • רער קעניג פאן עי אן אחד ♦ רער וייטע פאן בית אל ־*־ &ך איינער. רער קעניג צו חברון איינער. רער קעניג פאן לכיש א־ינער. רער באור חרמון: ״ביו שן דחו בעבירבע הרמון" ויהי׳ זה עד ולא עד נכלל. (י) מלך חברון, החנם המפואר נן זאב ניע בממא לספר זה התפלא איך נזנרו סלך חניון ומלך דביר נין ל״א מלכים, ני לדעתו נלכדו הערים האלה אך אתרי מות יהושע, ונן כתג רגיי (לקמן ט״ו ייד), ני נימי ’הונע עדיין לא נלכד חברון; ומאד אתפלא איך נעלמו מעיני גניהם שני נתונים הנאים נאחד, ני לעיל(י' ליוול״ח) נאמר כפירוש ויעליהוגע ונל ינראל עמו חביונה וילנדוה, ונן וישב יהושע דבירה, ונפרשה י״אניאנתינוינא יהושע נעת ההיא וינרת הענקים מן חברון וסן דנר, ונספי (ע) דער קעניג פא; עגלון איינער, רער קעניג צו גזר איינער. (יג) דעי קעניג פאן דביר איינער, דער קעניג פאן גדר איינער • (יד) דער קעניג פאן חרמה איינער, דער קעניג צו ערד איינער. (טי) דערקעניג פאן לבנה איינער , דער קעגיג 5אן עדולם אייגער. (טי) רער קעניג פאן מקדה איינער, דער קעניג פאן ביח אל איינער • (יי) רער קעניג פאן תפוח איינער, דער קעגיג פאן חפר אייגער. (יח) רער קעגיג פאן אפק w> מלו.עגלון מלך.מר, 00 מלו דבר ?!לו גדר סי) מלו חרמה מלו עלי, (=0 מלו לבנה מלו עולם <״)?!לומחלה, י מל1י יית־אל 00 מלו תפוח ?!לו תפל סי׳) מלו:אםק מלו ל?1רו! איינער, רער קעגיג פאן לשרון אהד- *., ו- אחד: .T .V אחד אחד V •ז־1 אדוד אחד: אחד אחד: |T. V אלד אחד: |T * V אחד T V אחד: ■־:׳׳ אלד אחד: מלו איינער ♦ רער באור ונספר שופטים אי״ה ננאר הנתונים הריאין מניוישין זה את זה • (יר) מלך ערד, הנה מצאנו מלך ערד שנא להלחם עם ישראל והחרימו מי ישראל את עריו ויקראו שם המקים חרמה (נמדנר נ'א אי—7')ו3תנהראנ״ע שסוז״ל: ,,ויניס אמרו ני פרשה הזאת יהושע נתנה והראיה סלך ערד ארד ולא אמרו 0113 ונוי—והאמת ני שתי מקומות היו ומלך ערד (הנזיר נתורה) על פשוטו היא מעגר לירדן מזיחה״ע.:״ל,ע׳'ש,אך לזה למאד יקשה,מדוע לא חלק משה את ארצו לנני ישראל | וכני הרגיש נזה הרג המנאי לשפר נמדנר, ואמר ונענור שהחרימו ני. י ישראל אתהם ואת עריהם ע״נ לא נתן משה מארצם לאחד משכטי ישראל, וזה אינו נכין לדעתי, ני מציגו עיים ונים אשר החרימו נני ישראל ושרפו נאש, ונצל זאת נחלקו לשנסיס (וגס דנרי הרמצ״ן שם לא ישרונעיני, וגס נעיני המנאר נראה ני לא מצאי חן); אולם נזה צדקו דנרי הראני'ע ?’חרמה הנזנר' נשופטים(אי י״ז) אינם חרמה ה:ז3ר' 3ת!רה, ני ערים יניס נקראו נן,והעד הנאמן נאן מלך חרמה מלך ערד;גם מדני יהודה אשר ננגב ערד(שם ט"ו) איננו הכנעני מלך ערדהיושנננגב• (ירו) מלך לשרון, יפה אמר החנם (עווי1ןהן נ׳יענשפיומחקר-ארן, נישרין הוא כס כללי על כל מישור, והוא נגזר מן ישר, נינע׳ויונפ״י מתחלפים, ולכן נאמר (ד״ה א' ט״ו) וננל מגרשי שרון, גם על חלקת ארן נעני הירדן מזרחה, אולם השרון נה״א הוא מישור נאיי המתפשט מצפין הר הירמל נגנה עד העיר יפו וכו'. אולם מה שאמר החנסהנ׳יל ונגרון הזה נמצאה ג"נ עיי אשר נקראה על שמו מלך לשרון, אינו נראה לי, ני הלמ״ד מורה ני היה מושל ככל גלילית השרון כדלקמן מלך דור לנשת דור (עיין מה שנתנתי לעיל י״א ני) ינן סלך יקנעס :י' אתד אחד ג אהד חי־גוס אשכנזי ריט (יט) דער קעניג §אן מרון איינער, דער קעניג פאן הצור איינער. (נ) דער קעניג פאן שמרון מדאון איינער, דער קעגיגפאן אכשףאיינס (נא) דער קעניג פאן תענך אייגער, רעד קעניג פאן מגדו איינער. צו כרמל איינער, (מ) רעד קעניג פאן רור צו נפת רור איינער, יהושע יב ע ס)!מלך מדון אחד מלך הצור ־ יאחד: מלך שמרון מדאון אוזד מלך אכשף י אחד: m מלך תענך מלך מגדו ־•׳'•זי v,^ .י (מ) מלך קיש מלד־יהנעם לכרמל אחד: (כנ) רעד קעניג פאן קרש *•■׳•■,1 :' I-'- ־'■ ־■' יי איינער, (ע) מרך דוד רנפתדור אחד יעי קעניב 6אן יקנעם מלך־גוים לגלגל אהד: (יי) מלך תרצה אחד כל־מלכים שלשים ן'אךץך. ועריקעניג סאן נ וים ׳ז■'- ?> u r :?״' * צו גלגל איינער, יג(א)(יחיושע ותן 2א ?ימיט (ני> א״י ועי קעגיג ־א! !יאמל ?1־!^ אל'1 ^ צוזאממען 1׳, א7ו זקנתדה באת כימים והז״{!־ץ יי"" קענינע ■ , T: י:T J T ׳' י . ז•/_ ־ י ע (א) דא נון יהושע אלט !*H הרכה״מאר 17*^1(717 ♦ אונד בעטאגט וואודרע, W זאת 71ארץ ךי^ארת ^— שפראך רעד עוויגעצו איהם: , יי י*1.־ 7 : - Iי׳•־ 1 דוא כיזט נון אלט אונר אין גליאת הפלשיים n^TTOl: יאהרןפארגעריקט, אונרנאך איזט זעהר פיעל לאנד צו ער־ 10 אבערןאיבריג.(ב)דיעןעםאונ. עראבערטע לאגד אומ£אםט אללע אומפאנגרייכע געניטהע רעד פלשתים אונר גאנץ גשור. פ אם ר ש " י (כג) לנפת ד!ר. לפלני דוי: יג (א) והאין נשארה הרנה !מאד. ממה שאמרתי לאנרהס נשארה לישתה שלא נננשה: (ב) גלילות. סיקא״ש נלע׳יז: 1° באור יקנעס לנימל, ני משל על יקנעס ועל 13 הגימל, ואילי בשרון לא היתה עיר גדולה הראויה להזכירה. (כג)םלךגוים לגלגל, עיין בראשית י״ב א׳ בראניע וימנ״מן שם. (ב) גלילות הפלשתים, גליל הוא מה שיקרא נפי נעלי הגעתנדחפיה: יויין קריין, ושרשו גלל, ני נלדנר העגול נוח התנועה. (אייה: גלילו ז, לועז רש״י מרקא״ש , סלה ידוע יעדנו גנוליס פאמשיחויא!,w *tón מך־הישידזיור אישר 1 על־פני מ^רים ועד גבול עקרון צפונה דאז צו כנעני נערעכנעט י' י י י י ווירד 5 פינף געביטהע דער פלשתים, נעהמליך עזה, אשדוד, אשקלון ׳ גת אונר עקרון, זא וויא דאז געביטה דערעוים. (ד) פאןזירליכער זייטע: דאז גאנצע לאנד דעם כנעני אונד דיא העהלע דער צידונים ר ש י י (ג) מן השיחור • הוא נילוס היא וחל מצרים היא סמוך לתחום מקצוע דרומית סערנית של א״י נמו שאסר נאל׳ססעי ילמדני כאן שלא כינש יהושע כחייו כל מיצר הדרומי אלא סמדנר צין הוא ההר החלק העולה שעירה עדהניליס הוא תחים עזה האסור למעלה מקדשנמע עד עזה : ועדננול עקרון צפונה. העקרוני יושב על הים ומתפשט לצד הצפין יותר סן האחרים : לכנעני תחשב• מארן הכנעני שנתתי לאניהס הוא: חמשת שיני פלשתים וגו', היא סיף גמר המיצר עד הים הגדול שנמערכ : העזתי והאשדודי האשקלוני. ששה סרנים היו מונה ומתולה קראן חמשת אסר רני יוחנן אידונייקי שלהם ה' החשוכים חמשה היו שהעוים אינו סונה סן הסרנ-ם החשוכים, ועוד יש לפרש חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדידי יהאוקלונייהגתי והעקיוני הס חמשת ועוד נשאר לכמש ארן העייס שאינו מן הפלשתים : (ד) מתימן כל ארן הכנעני • פסוק ראשון סנה מצד הדממי מן המזרח למערב ווה ל־יבנעני תחשב חמשת 1 סרגי : 1: , ■י ••I י־ "V J•• A ־ : פל־״שתיבם העזירתי וה*ד*שדוךי הא׳לוקלוני"דחגתי'והעקרוני והעוים: (י) מתימן כלל־ייאדו הכנעני ומערה אשר לצידנים באור גנוליס וכן לועז חיף(כראשית מ״ע י״נ). (ג) מן השיחור אשר על פני מצרים, היא הוהר הידוע נשם נילוס ׳ ונקרא כן יען מימיו עבירים מרגני עפר אשר ישטוף עמי סדי עברו על שדות מצרים, והמה ישתיכו פניו, ואמר אשר על פני מצרים להבדילו מן שיחור לננת (לקמן י״ט כ״ו), ועיין מה שנתננו שם • סרני פלשתים, הוא סן שר נשי״ן שמאלית והעד הנאמן כשמואל א' ל', עיין שס׳ינו״ן ויו״ד נוספים ליחס להגדיל, והנפרד יחיד סיני ע״ס אדמוני, והקנין סרנים בנפילת יו״ד היחש כמנהג,ונזה נבדל סן סרני רחשת (מלכים אי ז'), כי שם הנו,[ שישית יהרד״ק והקחגקןרדחנ,) הניאו שניהם נשרש סרן. (א״ה: סרני פלשתיס, נמו גלילות פלשתים האמור כקודם , והנפרד סרן וטעמו גליל, שכלשיןשיר־נסי קורי; ליד(חקסע) הקבוע נגלגל השוכב ס י נא , נמו שהניא החנם נעועניוש כספר מלין שלו ׳ וכן בלש ן התלמוד קורץ לגלגל סרנא, כמו שפי'רש״י חולין י״ו א׳ ד״ה סינא דפחרא, ועיין מה שהעירותי ברש״י סוטה י״א ע׳יב ד״ה ס-סן גדול, ונרשם כגלי! ן הש״ס שם היוצא ממכבש דפוסי• ומזה הענץסרני נחשת (מ״א ן' ל׳), ונמו שקורץ למחוז גליל, ככה קורץ לו סיןואח'כ הושאל שם זה למושל הגליל). והעוים,בדחז״ל אמי חמשה סמי ומונה ששה, אר׳י אידונריק , (פי׳ החשוכים היו חמשה, ותעויס איננו מן השרים החשוכים) וזה מסכים למה שאמרתי לעיל בענין סיני • ורש״יורד׳יקפי׳כי העויסאינו מן הסנין, אך אמר נם העזים נשארו, ויתכן ני העויסנלל שאחר הפרט, ושיעורו חמשת סיני פלשתים ונו' אין העזים והסה אשר נזכרו נתירה (דניים נ' נ״נ) והעייס היושבים בחצרות עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור ונו/ וכפתורים המה הפלשתים נסו שאמר ירמיה(מ״ז די) את פלשתים שארית אי נפתור, וכן עמוס (ט׳ זי) ופלשתיים מכפתר(יעיין יסנ״מן כראשית <׳ י"ד),וא״נ נקרא פה אף פלשתים על שם העם אשר ישנו כה סלפנים, גם סצינו עוד עוא בין המקומות אשר משם הניא מלן אשור אנשים לשנת כערי שומרון (מלכים נ׳ י״ז נ״ד),'*ונכון ני הוא נעצמו עוה תשר התפאר סנחרב לאסר: איה אלהי ספריים הנה ועוה (שם י״חל״ד), ועוד היתה עיר ששמה’1 עיים כנחלת מטס בנימין (לקמן י״ח כ"נ). (ר) ‘*מתימן, מדרום לצפון נשארו נל האיצות אשי היו לכנעני כחבל ההוא • ומערה, הוא סכני חזק מאוד אשרהי׳ לצידונים בנקיקי הסלעים, (סדנרי הקנס {עווי1חרן). עו—אפקה עד גבול האמרי: (ס והארץהגברי ןכל־־הקבניון מורח ה#מש מרעל־1 גד וקחרת ז־־ר־־חרמון ער ל־־יביוא חמת: (0 בל־ישבי ך!הר מך־ה^בנון עד־משרפת מום בל־־צירניט אנבי אורישם מפני בני ישראל J • 1 Tp •ן ־• . • : •T ; J"V V . •■* רק הפלה לישראל בנחלה כאשר צויתיף:'(י) ועתה י חלק *ד5ת־־ה^5ךץ הזאת בנחלה לתשעת דואטים וחצי’ לשבט המנשה:w עמיו הראובני והגדי לקחו מנשה• (ד) טיט רעססען צווייטער העלפטע האבען שאן ראובן אונר גר איתרע! אג- ר ש ׳ י יזה מונה את רוחב אוחו המקצוע הנוחר ליננש נמה הוא מן הדרוס לצפון מתימן נל ארן הכנעני מתימן זו מעזה לצידונים עד אפק' עד האמורי: (ה) והארן הגבלי ונל הלננון מזרח השמש ■ ונסייר מזרחי נשאר לננוש במקצוע הצפון נל הלננון מנעל גד עד סוף המיצר וברוחב מן המזרח למערב עד לבוא חסת זהו נל מצר הצפוני שלנא חסת כמקצוע צפונית מעינית באלה מסעי : (ו) אנכי אורישם. אחרי מותך: הפלה לישראל כנחלה. ויכבוש לאחר ומן נל שנע ושבע מה שנפל כגורלו: (ח) עמו הראובני והגדי. עם חצי הראשון של מנשהוהראונני והגדי צידונים ביז אפקה, ביז אן דיא גרענצע רעם אמרי. (ה) ראן דער לאנרשטריך גבל אוגר רערגאנצע לבנון, געגען זאננענאויפגאנג, פאן בעל גר אן, אם פוסע רעם בערגעם חרמון, ביז צור שטראססע חר גא ך המח.(י)אללעגעבירגס. בעוואהנער,פאם לבנון אן, ביו צו רען הייסען קוועללען, אל־ לעס וואס אן צידון גרענצט וויל איך פערטרייבען פאר רען קינדערן ישראל׳ס; אע. צווישען טהיילע עם אונטער ישראל צום בעזיטצע איין,וויא איך ריר בעפאחלען. ())ראתם, וואהלאן! פערטהיילע דיעזעם לאנר צום אייגענטהו־ מע, אן ריא ניין שטעממע, אונר רען האלבען שטאם באור (ה) עד לבוא חסת, אצלחסתמצינו לרוב לבוא חמת או מלבוא חמת, ולא כן נשאר מקומות , ולבן נראה לי ני חסת היתה נבנית על חוף הים , ולא הי׳ דרך לבוא אליה נ״א לעכור הנמל (חתפען). והנמל הזה הי'נקרא לבוא תמת—ולדעת הירןוניחוט, ני חמת היא העיר Epipliania על הנהרOrontes גם זה יוצדק.—(ו) כל צידונים, רבים אמרו ני הכוונה עצ העיים שהיו בארן כנען תחת ממשלת צידון (ק;ו1(חגיען) בן דעת הרד׳יק (שופעים י״ח) ני צידון לא לארץ ננען תיושנ, בנאמר (בראשית י' י״ט) ויהי גבול הכנעני מצידון וגו', ולדעתי הית' העיר נקראת צידין על שם צידון נכיר כנען(שם ט״י), ולא נמו שחשנו קצת על שם הדינים אשר מנו שס , ונקרא נידון מעני; ציד, ולזה נקרא כל איש עושה קבין ומסחר נשם כנעני נל״ע כידוע , בי מלבות הצורים(פהעניציער) היתה רוכלת העסיס בנודע, ויושביה היו כנענים, וטרם נננתה ציי היתה צידון יחש הממלנה הזאת• אילם יפה אמר המבאר באן בי אם גם לא נננשה צידון סאת בני ישיא ל, אין מזה ראי', ני לא אמר ה' להורישם, ובמקום אחראי״ה נדבי■ עוד מזהיודע שמצאנו עוד שתי עיירות מערי המבצר בנחלת נפתלי, שמן הנדים וצר (לקמן י״ט ל׳ה), אוצי נקראו נשם אמן ס״סטערטטסדט) צידון וצור, נאשר אמרנו. (ח)" עמו הראובני, מלות וחצי שבט המנשה אנטהייל גענאממען , וואם איהנען משה יענזייטם דעם ירח׳ם געגען אסטען אייני געגעבען, זא צוואר וויא עם איהנען משה דער קנעכט רעם עוויגען איינגעטהיילט האט. <ט)5אן ערוער אן וועלכעם אם אופער לעם פלוסעס ארנון אונל ליא שטארט וועלכע אייף לער אינזעל לעם פלוסעס ליגט, אונד ליא גאנצע פלע5ע מילבא ביו ליבון. (י) אויך אל. לע שטערטע לעם סיחון קע. נינם פאן אמרי לער צו חשבון רענירטע,ביוצורגרענצעוער קינרע־ עטון׳ם.(יא) פערנער גלער,אעד לאו געביטהגשור אוגל מעכת,דען נאנצען בערג הרמון, גאנץבשן ביזסלכה, (יב) לאו גאיצע רייך עוג׳ם צו בשן, לער צו עשתרות אונל אדרעי רעגירטע ׳ יענער לער פאם רעסטע לער ריעוען גע־ בליבען, וועל5ע משהגעשלא• גען אונל פערטריבען האטטע• («'-) לען גשור אונה מעבת אבער האטטען דיא קינרער ישול ני5ט פערטריבן זאנרערן גשור אונל מערת וואהנטע אונטערישולביז אויף ליעזען דק טעג ר ש " י והגל* לקחו גמלתם: (ט) מערוער אשר על בהה, וגומל. טווה והולך כל אין עני הירק ואחייב מפרש גבול גל שגט ושבט וימן מנה למטה פלוני ופלוני: (ע) מיתר הרפאים. שהרג נדרלעומר והמלכים אשר אתו כמה שנאמר ויכו את רפאים בעשתרות קינים (נראשית י״ד): ' נהי באור המנפה עולים לכאן ולכאן, ופירושו לתשעת השבטים יחצי שבט המנשה, וחצי שבט המנשה עמו וגו׳, ולכן נא מלת השבטים באתגח • (ט) מערוער, שתי ערוער היו האחת(על נפת ארמן, והיא היתה לנחלה לבני ראובן, והשניה ערוער אשר על פני רנה (לקמן כ״ה) והיא נפלה לנבט גד והיא הנזכרת בתורה (במדבר ל״ז ל״ג). והעיר איטר בתוך הנחל, ובן מצינו ויחנו נערוער ימי! העיר אשר כתוך הנחל(ש״נ נ״ד ה׳), קצת חשנו כי ערוער עצמה הי׳ קצתה עצ^שפת לקחו נחלתכם אישר נתן להם AT T -í|- V. | #:|T :־*ץ V T 1 - T • V י מיקה בעבר היררן מורקה באקר נותן להט משדה עבד ידחוה: 00 מערוער אישר על־שפה־גחל ארנון והעיר אישר ברזיוך־הנחל וקל־המישר מידבה.עד־דיבון : מ וכלעל סיחיון מלך קאמלי אשר מלך ?קיקניוך ער־קבול בני עמון : (יא) והגך־יעד וגבול קגשוריי והמעכהי ויכיל הד הדמיון וכל־הבישן עך־פלכה: <־<> כל־ מ?ולכות עירב בבשן אישר־מלך בעשתרות ובאדרעי הוא נשאר מילר דזךפאיבם דכם מישד־ז וידישם: m ’ולא !־;׳ורישוי בני ישראל את־־דזגשורי ואת־־ למעכתי'.וישב גשוו־ לעכל בקרב לשרלל עד קיום ר־זזה: תרגוס אשכנזי מא יהושע יג (יי) יק לשבט חל(1* לא H3[ נחלה טאג.(יד)אבער רעם:שט*ממע ><שי יהירה אלחי ושך^רי' לוי ג^ב מאן קיינען אנטהייל, • •• .: * :••• j דיא פייעראפפער רעם עוועען נחלתי( כאשר דבר־־ל'( : (טי) m״ דעם גאטטעס ישראל׳ם זינד ״ו . t -!:־■« 1 v • w ג■״! 1 I ***}**mdiamLo *mm זיין א3טר!״יל< וויא עסא־הם 10שי י . י P■; פערהייסען וואוררע.(טי)אונד 0:DrM#P7״) [יחי להם ה^(!?1 משה בעטהיילטע דיא ק־נדער מעדוער יאשר ער־שפת־נחל־1 ארל־([ (לעיר אשל בתרך-ךץנףן^ ווארר רעמנאך דאו געביעטה ״U.L י ־ ־;־ פאן ערוער וועל5ס אסאופער [73 לל2? של ?[ל Q ♦ רעם פלוסעם ארנון אונדדיא (’׳) ך|^ד'ךן (כל־־־י־עריך־; שטאדט וועלכע אויף רעו י :.־א י׳״י ז: ־־ ־••J אינזעלרעםפלוססעס לעט, 7)tTO2 ליב[ (ב10ת 2_^ל (בית נעבסט רער גאנצען פלע5ע בעל נןזע1ן:(’״) גיהצה וקדמת (30^: Hb2í0) DTI]7p] W פלאכעם לאנרע, ריבון, במות ^סל (יח)יהצה,קדמות אוגד מפעת! (ר) (ביל פע1ל (א^ת הפסגף־ן (יט)קריה־ם, שבמה אוגד צרת V־,, -v; :L השחר אם בערגע רער עבנע. ל5 לח. ה_ש2|(ת ♦ ( ) [73 ?1ל^ (נ) פערנער בית פעור אונד דחמישר (כל־״ממלכורת סיח־ןי ייא וואספערפעללע יעס : 7 : : *t,D ’ פסגה אונר בית הישימות i (נא) זא וויא אללע שטערטע דעם פלאכען לאנרעם, ראו גאנצע רייך טיח! דעם קעניגס פאן ר ש " י (יט) גהר pora . נטורא דמישרא: באורי הנחל, וקצתה על אי נתיך הכיול, (אולי הי׳ כקרא חלק העיר אשר נס הי׳ מושג המלך והשרים (דייו רע*ידעני|), נשם עיר (ריוו טטתרט) ביקוד . (ין) ריבון, לולא האתנח נמלת נמישור הייתי אומר, כי המישור הי' נמו מישור דימן, והערים במישור היו לראובן, אך דימן עצמה נפלה לנכי גד נ־נזכי־ בתורה (במדבר ל״ב ל׳יד) בתוך הערים אשר נרו נכי גד, אולם לפי דעת נעל הטעמים צרינין אנו לומר, אם ני שתי דימן היו, ולזה נא נמסע בכי ישראל(ש0 ל״ג מ״ה) ויחנו נדימן גד להבדילה סן דימן שתית׳ לראובן, אם ני אץ מזה ראי' גמירה,”ני אולי דימן גד נמו נעל גד, (עיקמה שנחנכו לעיל מזה), או כצמר אס גס נני גד ננו את דימן, נכל זאת לא להם הית׳ לנחלה לאיזה שנה. — עוד מצאנו עיר דימן בתוך הערים אשר ישנו שם נכי יהודה נש בס מננל אל ארצם (נחמי׳ י״א נ״ת). (יט) נהר העמק, גת"! נטורא דמישרא. -JOSUA ן 0 (כא) נסיכי פאן אמרי דער צו חשבון רעגירטע, יענען רען משר, שלוג זאממט רען פירשטען מדין׳ם, אלם: אוי, רקם, צור, חור אוגר רבע, דיא גראסען סיחון׳ם, גרונדבעזיט־ צער רעם לאנרעם.(33) אויך בלעם זאהן בעור׳ס, דעןצוי־ בערער ערשלוגעןדיאקינדער ישראלים מיט רעם שיוערדטע בייא יענעןלייכען. (33) דיא גרענצעדער קינדערראובן׳ם ווארדער ירק אוגר דעססען אופער, ריעזעם וואר דיא בע־ זיטצונגדער קינדער ראובן׳ם נאךאיהרען פאמיליען, דיא בענאננטען שטערטע נעבסט איהרען אפפענען פלעטצען. (נד) נון בעטהיילטע משה רען שטאם גד, דיא קיג־ דער גד׳ם עכען נאך א־ה• מלןי,זזאמךי אשר מלך ?ח^בון אישר חכרת מישרת אתו 1 ואת־ נשיאי מדיין את־אוי ואת-רקם ואת־־צוך ואת־חור ואת־רבע נסיכי םיח'וןןשבי הארץ:(־נ)ואת־ בלעם נך־בעור הקיוסס לרגו בני־ישראל בחרב אל־חלריהם: : ••ן • t י- •.v yv ■־ : •• 1V (מ) ויהי גבול בני ראובן היךדןי וגבול זאת נחלך? בני־־ראובן למישפחיורזם ד־־זערים וחצריהן: (כי) ויתן מישהלמפה גד לבני גד למישפח1תם:(נה)ויהי לדם הגבול יעזאכל־ערי הגלעד וחצי ארץ רען פאמיליען. (נה) איחר בני געכיעטה וואר: יעזר אוגר אללע שטעדטע גלעד׳ס , דיא העלפטע דעס לאגדעס דעי באור (כא) נסיכי סיחון, מן ואוי נסכתי מלכי(ת־ל־ס נ' ו'), והם היו מלכים קטניס(יזוננוערקעני3ע), תחת ממשלח סיתון. יושכי הארץ, יראהלי, כי עס סדין הי׳ נחלק לשתי כתות, האחת היתה שימי׳ נערים נושכות , ואותם הכת משה, כסו שנאמר (נמדנר ל״א י,) ואתנל עריהם ואת כ! טירותס שרפו נאש, ונחלק ארצם לכני יאונן וגד וחצי שנע מנשה נתיך ארן סיחון ועוג, והכת השני' היו אנשי׳ נוסעים (גח^חדען) והס אשר הציקו לישראל נימי גדעון, כי המה נאו לארן לשלול שלל ולנח נז, ולהשחית אתהאק, אכן לא לישתאזמה, וסי׳ להס מקנה לב כמנהג שימי אהלים, כנראה(שופטים י׳), ולזה מצאנו יתרו נתן מדין שתי׳ משכנו סמו־ להר סיני, ולכן נאסר פה יושני הארץ• (33) אלחלליהם, (איה: נס! על קלליהם 33ת!3 כתורת משה (נמדני ל״א ח׳) וטעמו אגל הנסיכים הנזכרים הרגו גס את נלעס). (בג) הירדן וגמל, הערים אשר על שפתו (רש״יורד״ק), ואולי היא על שס עצם כי מציני (לעיל ה')והארן הגנלי זנל הלבנון מזרח השמש, וכן נמלכים א' (ה׳ ל׳נ) נזכרו הגבלים נתון בזני שלמת ובוני חירום, ודע עוד כי בלשון ערבי נקרא כל ההר נשס גבל, ונספר נמדנר (ל״ד ו,) כתב רש״י וגבול פירשו חז״ל אלו נסים שכיס (1זינוע(ן). וחצריהן, ערי הפרזות• (א״ת: ובכול , ת״י ותחומיה עט הבנוי נסו יגמלו, יכן ת״א והירדן וגבול (דנריס ג׳ י״ז) וירדנא ותחומיה, ושם פי' הראנ״ע וגנולשלו, ונפסיק הקודם שסתוך הנחל וגבול צריך להגיה נתי׳א תחומיה כמק 0 תחומא כמו שפי' רש"׳ שס , ובסמוך פסוק נ״ז וכן הים הגדול וגמל(כמדבר ל״ד ו׳) ותחומי'ולא תחומא 1 ונן כתוב כספרים !מדויקים נסו שהניא החנם לוצאט״י נספרו אוהב גר רמז 315, ותעד שאינקליס תרגם נכ״ס הנפרד תחיש ולא תתומא שהוא כידיעת. ולשון וגבול נאמנת אי ס״פ אינו נהוג 32<* 110y אישף על- דער קיניער עמ ון ׳ D ב־ז 2 ־ * י; =״ " . - ־ ערוערגעגענאיבערפאןלבה• , Utp הבה. ^7107 lj7 {D^gOIO (נו)£אןחשמן ביזרמה מצפה 07^70 ובטנים וממחנים עך- איני בטנים, אוני פאן ניחנים ' í_v-'íí : ״A "|:־,־<י * ביואן דיאגיענצע פאן דביר. 7123 7277; (כז) 3 p0}/2lי1־ן (")א־םטהאלע אבער: בית הרם ובית נקרה וסכות וצפון 0SnS;S^rS llTVD 7D700 77P מלל r)2Ufh סיחון קענינ׳ם פאן חשבון,יער 2,״ • ־ ז " י ״ = :י יררןאינד רעססעןאופער, כיו LU. לן 11^72 7|צ7 7733 Dt אן׳ם ענרעדעם זעעס בנרח, 7*72 הילה! 111710(: (כח)ץ^ת יענזייטס רעם ירדן געגע! אס־ 7773 32י־73 07שם77ם ל^7יפ זיטצינג רערקינרערגי׳ם נאך וחצריהם:<«& זיתן מ^ה'ממי י;™; ש2ט 112/30־7 וירלי לחצי 0טךן איהרען אפפענען פלעטצע;. L ־־ ^.־3־;;,. ־ "׳ (נט)זאדאן בעטהייליטעמשה .^3 . 30^71 ן7^ ♦^ ) 7.1 רען האלבען שטאם מנשה; 123^2 113/271/3 G0700 אויך בייא רעםהאלקשטאמ. 1713720 ?t?P 31J־27^ ו2ל־־ ריא איינטהיילונג נא- פאמי־ הותיאיר אישר בבשן ששים עיר: ( לא ) ו7צי 7377^7 nl7n^^l בערגאנץ בשן, ראו גאנצע ואדרעי ערי ממלבוחעונבבדון אי־י?°ל-״ד^ער'™" חצי הספר לבני אין רער נענענד בשן׳ם, זעב־ ציג שטערטע-(לא)דאן האלב גלעד,עשתרות אונד אדרעי ריא רעזירענצשטערטע עוג׳ם פאן בשן רעיי (כה) יחצי ארן כני עמון. חצי מה שיבשו מארן בני עמון ומסיחון: (יו) הירדן וגבול. ירדנא ותחומיה הערים שעל שפתו: (כח) הערים וחצריהס • הערים המוקפות חוסה: וחצריהס• ערי הפיזי בלא חומה: אשר באור נהוג כ׳א כימים 'נהיות , ועדרו עם עיי שפתו וכמו שתרגמתי) • (בו) לדנר, אין זה דני הנזיר לעיל אשי יקיא קיית ספר (לקמן ט׳ו), כי העיר הנזכרת כאן הית' בעבר הירדן מזרחה, יהחנס )עוויותהן כשפיו השמיט העיר הזאת , ולא ז בר אך דביר ועבר הירדן וערבה• (ל) הוון יאיר׳ כת"י נ־יני ’איי, (יעיין במדבר ל״ב ס״א בנאור;ס). (לא) ערי ממלכות, (אייה : שני הערים האלה גקלאו נשסותםערי ממלכות כיפמזהי׳ יושב המלך בעשתרות, ופעם נאדג־עי). 1 *6 לחצי ב ש? ויאיייע! יעז ™"מ לבני מכיר ברמנ&ה לחצי בני־ סכיר׳סזאהנעס מנשו״נעהט• •'י> ז_ןי . '־' י , : "יך :'יי ליךדער'העל6טע לעל *5. מכיר למשפחותבם: (לב) אלדה אשר־נחל משה ?ערמתמ1אב זעס איזט אליא מאס משה מעבר ?־‘.ירדו יריחיו מזרדןד־ן: זעלבסט פערערבט האטטע/ v1 JJ.L zax״״■ אין דען עבנען מואב׳ם יענ» ( ^ 70( 7^ זייטם לעם ירדז׳ס, יריחוגע־ נחלה יה1ה אל1זי ישראל הוא גענאיבער, געגעי ?וסמעז • 'י :L1l*Y י ■'1 J__L״ (ל0דעםשטאממע לוי אבער נחלתם כאשר דבר להם ♦ בעשטיכטעמשהקייןבעזיטצ‘ יד (א) ואלה ^שר־נחלו בני־ טהום,דערעוויגעדער גאטט י ':״?ד ־־ v ד!:- / 1 *!־/ ישלאל׳סאיוט איחר כעזיטצי ישראל בארץ כנען אשר נחלו אויסם אלעןך הכהןויה:ו^_ע יד(א) w מ־־־־מן ולאשי אבות והפל נאהטעזליאקינרערישר^ לבני ישראל: (נ) בגורל נחלתם איםלאגדעכנעןאיןבעזיט7׳ וי^י«/«ו-'l!m- וז־יוי^י וויא עס איהנען אלעזר דער 3^שר צוה .הודח בד משלח פריעסטער,יהושע זאהןנון׳ם לתשעת המטות וחצי המטה: לער שטעפמע לעל קינלער ( ג) בי נת^ משדח נחלת שני טעלסטלאזוואראיהרע פער* "יי,׳‘ •"י״י*י״י״י^ רזמטיותוחצי המטה מעבר לירדן ־»■,״*»,׳»״״יעי וללוים רא־נסן נחרה בחיוכם: דורךטשה,פירדיאנייןשטעמ> x , ׳ מעאונדדעןחעלבעןשטאם (י) ל51ו בנן וכן^ שינ מטות פעראררנעט האט • (נ) לען מנשה דיא בעזיצונג יענער צווייא שטעממע אונר לעס האלבען שטאממעס, האטטע משה יענזייטס לעם ירלן׳ם זעלבסט פערטה־ילט, יעראך רען לוים בעשטימטע ער קייגען בעזיטץ אוגטער א־הנען. (ד) רען ריא ו^הנע י ו ס ף י ם מאכטען צווייא שטעממע אויס ר ש י י יך (א) אשר (חלו אותם • אשר הנחילו אזמס: (ד) ני היומי יוסף שני מטות. תחת שנט לוי: נאשר באור לחצי כני מכיר, כי חצי האחר והם מי גלעד, לקתו נחלתם נאק מען(רדינן). (לג)הנתינ הזה נגר נאמר נפרשה זאת פשוק י״ל/אך לרך 3013 המפר הזה להנפיל פמוקיס(עיין לעיל י׳ י״ג ט״ו), למקניהם מניפה ואפרים ולא־מזני הלק “;:“״r : - x:r : ך■• :יי* • : י• 1, : • ״ אפרים, דארום מארד רען לרוים בארץ כי אם־יעךים לשבת לרם קיין אנטהייל אן דעם $1<^9 ^’9=*♦ א^עיגעזואהנעטערטענעכסט (ה) 3א^£ל צח״ן ÍTÍÍT את״ס^ח איהרען פרייען פלעטצען פיר כן עשו בני י׳פראל ו.יחלקי את־ האי^ (W10 בני־יהודה אל־ רעם משה בעפאהלען האט" י־ ד,;'י יי 7:׳ :ן 1 "י : =T> ־ ז טע, זא טחאטען דיא קינ• .יה1ש^ 53ל3ל לא2?ל אל,,! 3לב דער ישראל, אוגד טהיילי טען דעטנאך דאז לאנד אוני טער דך, (ו) דיא זעהנע יהודה׳ס טראטען הין פאר I HfD אייש 0118 by.O'Hbiín״' ,’,™־.־טיטר^ק״-ט־ראד (17ל~אל11ןי1? 3לל'ש 3ל3^: (ז) 2ך צו איהם: דוא קעננסט דיא : י׳ _ \v■׳י :■ י ׳7^״ j,־..£•״ p J';u, פערהייסונג, דיא דער עוויגע אך2([ים ש0״ו אנ3 2^לל1 ל געגען טשה רען געטטליכען \2V----PTÍiT אתי סלליש 3ל^ מאן, זאוואתלטיך אלם דיך לל^ל את״האלץ 31^'líO את1 ל2ל אויסגעשפראכען האט.(ז)פירי כאשל' עפ״לבבי: (ח) ואחי אשל r י-הרע יי-י א'ו_ ילם ׳ ^זל-ד,1 ן ז־ v * r יי ■יל אלם משה רער ק;עב ב דעס עלי עוויגען׳םיךאויסזאנדטעפאן קדש ברגע, דאז לאגד אויסצוקוגדשאפטען, איך בראכטע איהם אייגע אויםקעסט טיט, !גאך מיינער איננערן איבערצייגונג; (.ח) מייגע כרידער אקער דיא טיט פיר ועיי (0 נאשר עס לנני. ולא נאשר עם פי שהמרגלים היו נעצה אתת וירא בלב לומר להם שלא יאמר כמותה ונשנא הנתיבם וזהו שנאמר שם עקנ היתה רוח אחרת עם־(נמדנר י״ל)שהיה א1מ' להם אתל באור יר Q־) למקניהם ולקגינם, נתנהרד״ק: נחרגוסו לנעיריהון ולגיתיהון, י״ל נהמות גדולות ונהמות לקות ׳ ע'נ• ולפ״ו תנוא גס פה הנו״ן להקטין נמו נמלת אישון, (עיין מפלשי השמות ליעי היקר ר׳ ו1יי!ק תווהוער !ייטע 10), אולם אינקליס תרגם מקניהם וקניגהונל נהמתם(נראשית צ״ל נ*ג) גיתיהון וקגיגהון יכל נעיין, היי שתרגם מקנה נשס גיתיהון. ונשרשיס אמרהרד׳יק: ונאמרו מקנה וקנין, האחד על הנהמות, והאחד על שאר ננסים,וזה גנון ללעתי. (ו) זיגשו בני יהודה, זה הי׳ קולס נינוש האין, והוא הספיר העצמו אשרננר נא לעיל(י׳ צ״ו ל״ז וי״א כ״א) ונספר שופטים (א׳ י׳), ונאו נני יהודה עם נלנ לפני יהושע,ני הס היו נעזרת נלנ ללכוד את חברון, נמו שנאי נשופמים. (ז) כאשר עס לבני, לא למען החנף למשה דנרתיטונ , אךנאשרעסלנני דנרתי, ונןתגגם הרג הסתיגס, ולמפרשים דעת אחרת נזה *לו ע4 ה^ואת־לב הי5ם קעם, ,ו™-,™■ ״T פ״־לל, ואנכי מלאתי אחרי יהיוה ארחי: 1יי״״ייי״ימ״י׳״׳יי• (®)וישבע מישה יי1ם ההוא לאטד גען מיינעס גאטטעם ערגעכען ־ ־ .ז־,-^ ץ י• ! u - •• י* ן י נליעב.m אן יענעס טאגע אם־־רא הארץ אשר דרכה רגלה שמאור משה אונה שפראך: =LlT_LM;lLj;JLnLL ״ ״1 .JiJ וואהרהאפטיג! האז לאנה האז : |* H :ל^ [* ריין פוס בעטרעטעןהאט, עולם כי מלאת אחרי יהירה אלהי: (<ועהה הנה החיה יהוהאותי כאשר הבריזה ארבעים וחמש גאטטעס ערגעבען. (י) אונר;שנה מאז זיבר יהו־ה את־הדבר ני!_ז2'\ך עויגע ה*ט הזה אל־מי^ה אשר־הלך ישראל מיךערהאלטען,וויאערפער־ ־-.- :• י:־ t -nt5 נעהעיט. יק עס .עי ריא ־ : ז> ־ : J ־ : • ענקיםדאזעלבטט״אעדשטעד• 3א'ש1 J nlIT121 ( יג) [י?ה3ה1 טע נראם אוני פעסט, פיעל. והושע ניתן.את־־חברון ל?לם ^T;״5 ?!(“"יפנה לנחלה* (יי) על““.כן טרייבע, וויא דערעוויגעגע־ 1,2,-1,-i-£LL,־Í!j שפרא3עז-(יג) יהושע ותשטע mMPOP ?ל־3 ?I י איהם גליק, איני גאב י־ם לנהלה ע1 הייל□ הן.ךץ י^י כלב זאה! יפנה׳ם חביון צום % ״ ־י ..־־•* *ד־י איעענטהימע. (יל) דאהער אשל 2?<4*£ 4*"£ 11 .H1H אלל/י בליעב חברון רעם כלב זאהן 1 ישראל : (טי) (ישם חברןיי יפנה׳ם רעם קנזישען צור בע. • : י■ -י :: " •־ : > T: I; י זיטצונגאייןרענקטאהלדיזעס קלילה 21N?{ ח?!(?"■1 טאגעס, מייל ער פאללקאט" בענקים טען רעם עוויגען, דעם נאט־ טע ישראלים ערגעבען וואר. (מו) דער נא טע חברון׳ם וואר פאר צייטען קרית ארבע (ארבע׳ס שטאדט) גאך יעגעם טענשען דער דער גרעסטע אונטער רען ענקים וואר ר ש י י וחמש: (טו) האדם הגדול נעיקים הוא • אניהס של אתימן ששי ותלמי ארנע היה שסו • ד״א על באור וגס שסריס של משה יראה לי משפר מצימצס , הלא הכתוב דק נאהק ואמר בן שלש ושמנים שרה אך מה שנאמר כמיתת משה נן מאה ועשרים שנה, אולי אחז הכתוב משפר מסוים נדרנו. — ונזה ישויו כל השפקות הנופלים נזה העדן, וגס מעשה דכ1כ הנוכר פה, היה קילס שנננש כל האין לפניהם, נאשר בחרנו לעיל, וא’נ אין אתנו יודע עד נמה אינו ימי הנמש , כי הכתוב סתמי נאמיי (לעילי״אי׳ח) ימים ינים עשה וגו', גם על שנע שתלקוננר אמר הרלנייגולא ידעתי לזה סמך שלם, ע״כ , ויפהדנר, ני הראי׳ שהניא הרד׳יק מן יחזקאל (מ׳ א') היא חלושה עד מאוד, ואין להאריך. (יא) כבה׳ אז וכבחי עתה, נמו נסוך נפרעה ודומיהם . למלחמה, (אייה : או למלחמה להיות כאחד אנשי הלוחמים אישננגדאיש, או לצאת ולנוא להיות שר הצנא המכין כמערכת מלחמה כיוס קר3). (יב) אותי, נסו אתי נדגש, ורכים נ; ונפרט נספר יררי׳. (ינ) ויתן את חברון לכלב , פי' שדה תעיר וחציה, ני העיר עצמה היתה ללייס, ננזכר(לקמן —«״א r 4״׳ avm ידיא,m rm ממלחמה: * טו(א) וידך ידזגורל למטה בני י יהודה למק?חתם אל־ ארום׳ס,דיאודםטעצין,זיר. גבול אדום מרבו--צו נגבר־־ן מקצה תימן:(־) ויהי להם)בול sión! נגב מקצה לם המרה מן־הלשן ״”״״״״״־ הפנה נגבה: (ג).ויצא אל־מנגב • ^ ן • T • > T "*־ •• ״ '•״־ V זאלצמעערעם, נעהטליך פאן צ - r-^T - - - T•:, T ;,V . w למעלהעקרביםוןנברצנהו^ה צאג זיךזירליך פארט אבערהאלב עקרבים, איבערצין, אונד שטיג נאך זירען ביו קרש בר נע רשיי על שס האב וג' המיס שנן קיי־אן אותם ילידי העגק: והארן שקטה ממלחמה. מוסב לעדן היאשיןצאחר שנע שכבשו סביבותיהם נכנעו האמורייס ולא נאספו עוד למלחמה עליהם לנך התחילו לעסוק לחילוק האון. ומדרש אגדה האדם הגדול בענקים הוא אניהם אבינו הוא שגרם להם שהארן שקטה ממלחמה ארבעים שנה שנתענני נמדנר נשכר שננדו את הזקן בקרית ארנע שאמרו לו נשיא אלהים אתה בתוכנו (ניאשית ביג): טן(א) אל גבול אדום. סמיך למיצר אדום: נגנה• בתחום מצר דרומי של ארן ישראל: מקצה תימן• בסוף נל המצר־. (ב) ויהי להם גבול. מצר דרומי של יהודה: מקצה יס המלח. הוא מקצוע דרומית מזרחית של איי באלה מסעי: מן הלשון. שלים: (ג) ויצא אל מנגג למעלה עקרבים. איננו אומר ויצא ונסב ותאר אלא כמקים שחוט של גבול בולט אל החין או נמש לצד פנים שאינו הולך מנוון וכאן הוא בולט אל החוץ ונא מנגב למעלה עקר גיס בדרום של מעלת עקרבים נמצא שמעלת עקרבים לפנים מן החוט ועבר ונא לו אל המערב: צנה. לצין ונל תינה שצריכה לס״ד נתחלתה הטיל לה היא בסופה: ועלה. כל מה שהוא עילה מן המורח לצד ירושלם הוא עולה ומירושלים והלאה הוא יורד כאן למדנו שירושלם גנוה מ:ל אין ישראל וירושלם אינה מכרת נמיצר זה שנסיצר צפונית של יהודה הימה נמו שאמר בג נין: באור נ*א ׳“נ (יד״ק). (טו) והארץ שקטה ממלחמה, באותו הלשון עצמו סיים הסופר פרשה י״א אשר שס נאסר כריתות הענקים, וגס זה לעד ני שתי הפרשיות מעשה אחד ישפרו • טן (א) מקצה;חיסן, כל המפרשים פירשו מקצה תימן כמו מקצה בגב, כלומר לא כל דרום היה הגמל, אך מקצה דרומית, ואינו מוכיח , ני מציד עיר שששת תימן כאין אדום (יחזקאל נ׳ה׳יג), יכן נזכר ארן התימני (מאגית ל־־ו ל״ד) • (ב) גבול נגב, עתה יבאר את נל הגבול נגב נפרט • מן הלשון, היא לשין ים (יזעערצונבע), וי״ת מן כיפא, והוא סלע, וכן תרגם כל לשון יס הנא נספר>הזת ניףימא/ אולם והחרים ה'את לשין ים מצרים (ישעי' י״א ט״ו) תרגם לישן ימא, ואולי יונתן ראה או ידע ני אין ליס המלח (אשר עליו מוסב כל לשון הים האמור ביהושע) שום לשון, וכאשר נאמת עוד עתה לא נמצא לו עד היום הזה , ולבן פירש שהיא סלע. ואסר תרגום אש:בזי מה ברגע, חצרו! פארבייא, נאך אדר הינויף, אונד יוענדעטע זיך נאך קרקע 4 (ל) זאראן צאג זיא זיך עצטון פאיכייא אוגד גינג הינוים ביז אן דען באך מצריבז׳ס, זא דאס רער שלום דער גרענצע אם מעערע האר. ■ידיעזעם דיא אייך דיא מ טי טעגליכע גרעגצע". (ה) ריא עסטליכע גרענצע וואר ראו זאלצמעער ב ז אן דע! אויס• פלוס רעם יררן׳סי דיאגרעג־ צע דער געררלי5עןז״טעפינג פאן דער מעערעסצונגע אן, פאם אדספלום רעם יררן׳ט, (ו) אונר דיא גרענצע שט״עג יהושע טו מנגב לקדש ברגע ועבר לזצריון וערה אדרה ונסב דהקרקעה: (י) מנבר.עצמיונו״ז דצא נחל"1 מצרים'והיה חצאיות הנבול ימה ־ : ־ ־ : T .•־־ I I <■ ן ׳ : > , זה״יהיהלכם גבול נגב:(ת)וגבול j : viv j : .x.v r r > v .קדמה יים הטלחעד־קצה הירדן וגבול לפאת צפונה' מרשיון ה!ט מקצה הירדן’: (!) ועלה הגבול' בית חגךיה ועבר מצפיון לבית הערבה ועלה הנבול־1 אבן °F............................ םךראובת (ז) ועלה הנב1ל1רברה ב אויפווערטס געגען בית הגלה ־sn vV* - ־ -V - אונד צאג זיך נאררווערטם ®?Hí אויף ביתערבה, דאןערהאב והי, קיי הגלגל זיא זיך געגען אבן בהןנזא גע• נאנגט) נאך רעם זאקנע ראובן'ם.(ז)דיא גרעגצע ערשטרעקטע זיך פערנער געגן דביר פאן עמק עכור אוים,זיך נאררי ו וער טס ר ש " י ועלה מנע לקדש ברנע. החוט הולך לדרומה של קדש נרנע נמצאת קדש לפנים מן החוט: ועבר חצרון • לצד המערב הוא סונה והולך עד והיו תוצאותיו הימה : (ד) תוצאות. סופו של מיצר אל הים הגדול שהוא מיצר מעיני לכל אין ישראל נמצא גניל יהודה מחזיק כל ארנה של ארן ישראל מן המזרח למערב ועומד בדרומה של ארן ישראל• (־) וגמל קדמה. חוט המתוח למיצי מזרחי שליהודה: ים המלח• שהוא מקצוע דרומית מזרחית לאין באלה משעי: עד קצה הירדן. רחבו של גבול יהודה אינו אלא כנגד ים המלח עד מקים שהירדן נופל נים המלח שהירדן אף הוא נמיצר מזרח של ארן ננען נמו שנאמר באלה משעי (במדבר ל״ד) במיצי מזרחי וירד הגבול הירדנה והיו תוצאותיו ים המלח שהוא במקצוע וגבול לפקת צפונה חוט מיצר המתוח למיצי צפון סן המזרח למערב מלשון ים המלח ממקום שהירדן נופל בו שאמרנו שבם כלה רוחב גבול ה מיצר המזרחי ועלה לצד המערב בית חגלה ועבר החוט מצפין לבית הערבה בדרומה של א״י בית הערבה נמצא בית הערבה בתוך גבול יהודה לפנים סן החוט; (ו) ועלה הגבול וגו' אבן בהן, בל מה שהולך עד ירושלים הוא עולה: (ו) ועלה הגבול דבירה מעמק עבור. שהיה עמק עניי נין אבן בהן לדביר: וצפונה פינה אל הגלגל. ________________________________________________וכשמגיע באור • ואסר הרד״ק נשרשים סלע כדמות לנון. (ד) זה יהיה לבם, כנר הרגיש הרד״ק שהיה לו לומר להם, ני הפרשה היא אך ספור דברים, ולדעתי נתן יהושע לבל ראשי שבט ושבט מגלות, בהן היו נרשמים גבול• וערי נחלתו, ושם דבר בנוכח, ומן המגלות האלה העתיק המאסף שפר יהושע את בל הדברים האלה, יא״ב אין סן התימה אם העתיק פעם אחת הדברים בכתבם ובלשונם. (ו) אבן בהן בן ראובן, יתכן ני במקום הזה הזקס לסנה מה אבן,לזנר איש נקנן ראובן שמו. (0 ע־ו וועיטס געגען גלגל לענקעיי׳ ך־זגללל ^שר־־לכח ?־1מעלד־ז וכשמגיע מגד הגלגל מרחיג הגבול ויוצא חוט המיצר לצד הצפון|אל הגלגל אשר הוא נוכח מעלה אדומים אשר המעלה כדרום הנחל נמצא הנחל חון סן החוט שלא נגנול יהודה: מנגב לנחל • עסק ומדרון היה כלא מים: אל עין רוגל • מעיין המכסים תרגם יונתן עין קצדא וקורא את הכובס רוגל על שם שכועט את כגדי הצמר כרגליו סולו"ן כלע״ן: (ח) ועלה גי כין הנס. עודנו עולת מעט עד עין עיטם ומשם והלאה היא יורד וזהו שאסרו רבותינו ז" ל כשחיטת ק־ש־ס סכו' למכנ״ה כעין עיטס שהוא גכוהה מירושלים מעט: אל כתף היכוסי מנגב. נמצאת ירושלים חין מן החוט ואינו כגבול יהודה אלא כגבול בניסן שהוא כצפונו של יהודה : (ט) ותאר. לשון ונסב כעוגל כמו ובמחוגה יתארהו (ישעי' ס״ד י״ג) וי״ת את כלס ויסחר: ויצא אל ערי הר (ז) עץ רגל, הוא סמוך לירושלים(שמואל א' י״ז נ״ז, ומלכים א' א' טי). וי׳ית לעין קצדא,והוא מעין כונס, ונקרא הכובס רגל, לפי שמשפשף כרגליו כעת שמכלס, (רש״י ורד״ק) • ויש אוסר כי רוגל הוא מענק לרגל את האין (קוג1״0חפטערקווע11ע), וקצת סמך לזה כמקום הנזכר כשמואל ע״ש, ואין להאריך כשמות אשר אין לבוא אל תכונתם (א״ס: רוכל, לועז רש״י פילון וזה foulon ווחוקער) • (ח גינוהנום, הגי תזה נקיא כן הנום , בניהנוס גם המס סתם, ושסהי׳התפת מקים כמה לאליל סילך להעכיר את בניהם כאנ(ירמ*'ז'ל"או,וצדעת המפרשים נקרא כעבור זה מקים משפט הרשעים גי ה נס • עסק רסאים,י״ת מישרגכריא, פיניש ענקים, כמו ארן רפאים,וידוע כי גם המתים יורדי כור יקראו רפאים, רפאים יקימו(תהליס פ״ח י״א) וכדומה , ויראה לי הטעם כי הרפאים היו מזרע הנפילים גגיכחכטען) ואולי הוא משמות המתהפכים, והענף פראים סן פרא אדם, והמה הושלכו משמים לארץ תחתיות (טוזרטוומש) נעת הלחמס עם אל עליון, כנודע לכל קורא נספר הכלי הקדמונים (»י0הת1ווכיע) ולזה נקראו כל שונני כור נשם רפאים. — (ט) ותאר, י״ת ויסתי שהוא ענין סניונ, נסו ונמחוגה יתארהו (ישעי׳ מ״ד י״ג). עפרון באור תרגום אשכנזי מו יהושע טו יתאר הגבול בעלה היא זיך נאך כעל ווינרענד, דאז • T p • T י ■י • J" : I איזט הריח יסריח.ץ האיי־זזל יערים:.(') ונסב. מבול מבעלה5 ™סל״קסעווו-אמ־־ע ימהאל־הר* U^ lítöl TÍ?ítf- וועסטווערטס צום געבירגע ־J ״■ - ־•־ שעירהין״אונדגינננעררליכער jP3^ הר״יעריס הי^ זי־טעגאךרעם כערנע יערים, 1ÍP20 וילד W'nW’“TTS ךן«ךיך דאזאיזט כסלון,דך זענקענד W , * V* \ |1 íSi״1 ! >r! יאךבית שמש, חמנה פאר־ תמנה: (יא) ויצא הגבול אל־כתף בייא. <יא) ראן צאג זיו דיא ״ ־*ר * _ גרענצעאויסווערטסנאךדער על! 1ן פ נערדליפעןזייטעעקרון׳ם,זיך ^112^ הר־הבעלה ויצא ויינרענרגעגן שכרון רען כעת ^אל [PINlfH VH לגלול ילה Í עררייכענד ז דער שלום רער (י3)* ים לימה ה^ל ןז^בןול נרענצע תאר «ם מעערע. j : P ד ~jr י־ ־*■י : יי׳ (יג! דיא מעסטליכע גרענצע זיר״ל גבול“ ב3י־־"*י 1”! ו 1*ל־ו 30יב וואר דאז גראסע מעער אונד למשפחתם:Mולכלבמ־יפנה י""""*יי• י־""" : ■ :ץ: ץ־־י ; : •י ••׳■ ל1 : י ריא גרענצע דער זעהנע נתן הלק בת’וןד בגי״יהורדז אל- יהורה׳סרינגםאום,נאךאיה־ רעןפאטיליען. (יג)אונד רעם 0 . 1!(^? ל ה1^ע את V"lp^ כלבזאהן יפונה׳ם גאכערזיי־ ארבע ■אבי הענק היא חביחץ♦ נעןאנטהיילאונטער רען זעה־ ־ : .ע. '׳־. ז'י:' l:v '׳■ .־•' V י נעןיהורה׳ם, נאך רעם אוים־ (יי) דרש משם כלב אח־שלושה ׳־™־עת־׳™"מיי»« בני נעהטליךריאשטארטארפע׳ס רעם שטאטטפאטערם ענק׳ם דיעזעם איזט הברון. (יל) כלב פערטריעב פאן ראדיא ררייא זעה־ ר ש " י עפיון. החוט יוצא לצד הצפון והגדול הרתע עד עיי הר עפרון: ותאר הכבול נעלה. אין w לצד המערנ אלא הנליטה לצד צפון: (י) 1נםנ הגנול מנעלה ימה • ענפיו חוזר למניינו הראשון מן המזרח למערנ: אל נתף הר יערים מצפונה■ שהיה חוט נצפונה של הר ׳עיים נמצא הד יעדים נתוך גנול יהודה לפנים סן החוט : (יא) והיו תוצאות הגמל. סוף המיצר: ימה. אל ים הגדול שהוא מיצר מעיני: (יג) אלפי ה׳ ליהושע• נסה שאמר הקני'ה ליהושע: ;׳ר) ויורש מגס נלג. לאחר מיתת יהושע ני עדיין נימי יהושע לא נלנדה חניון נמס שנאמר נשפר באור (י) הר שעיר, אי; זה הר שעיר הידוע נשם אדים, אך הר אחי נאק כנען. (יב) וגבול, עיקמה שנתנס למעלה(י״ננ״ג) ויהי׳ גס םה שם עיר . (יג) ולכלב בן יפונה, ננר נאסר ונשנה סיפור זה פעמים , ואי: לתמוה על זה, הלא נגר הודענו נלחלוקת הארץ העתיק סופר אחד מאוחר מנתבים ומגלות אשר היה ניד נשיאי העם, ולכן סיפר נל מה שמצא שם, אס גס נא נספר זעהנע ענק׳ס, דען ששי אח־טן אוגד תלמי דיא ערצייגטען דעסענק. (טו)פאןדאצאנער ה־נויףגעגעןדיא איינוואהנער דביר׳ס—דער נאמע דכירים ווארפארצייטען קרית ספר. (ג1ן) דא שפראך כלב: הער קריח ספר אנגרייפט אונד ער* אבערט״דעסווילל איך מיינע טאכטער עבסה צום ווייבע געבען!(יז)אונרעסעראיע0 טע זיא עחניאל זאהן רעם קט דעס ברורערם &אן כלב, אונר ערגאב א־הם זיינע סאכטער עכסה צום ווייבע. (יח) זיא האר קוים אנגעקאטטען ז* * י שדח פערליעס זיא איהן, אום איהרען פ אט ע ר נאך אויף פרייעם פעלדע אנצו־ נספר שופטים ולא נכתנה כאן אלא מפני המליקה : ^ו) קרית ספר. רנומינו אמיו אלו הלנות שנשתכחו נימי אבלו של משה שתחזיר עתניאל נןקנז מפלפולו: (יו) אתי נלנ. מאמו: הזה כנר• (טו) דבר, הוא דני הוא דניה הנזכר לעיל (י׳ל׳יחול״ט, וי׳יא נ״א, וי״ני״ג) ועוד נאסהפשיקיס האלה עד פסוק כ׳ כשופטים (א׳ י״א טיו) כשנוי לשון קצת• קרית ספר, אסרו תזיל כי כלשון פרמילקוראי? לשפר דניר. (יו) אחי כלב, וכשופטים אמר ניתר כיאור אתי נלנ הקטון סמנו ולדעת חז״ל היה עתניאל אח מאם, כי כלב הי׳ כן יפונה. ויותר נראה דעת רד״ק ני קנו הי׳ ראש משפחה ולכן נקראו הנאים אתריו על שסו, ולזה מצינו נס נלנ הקניזי. (יח) בבואת, נאשר נאה אל בית אישה ונלנ לוה אותה, או נאסר נאשר יצאה מניתאניה לנוא לבית נעלה• ותסיתהו, י״ת ואמלנתי׳, נתיעצה עמו לשאול, ונןפי׳יש׳י כשופטים, אולם אין זה מענין השרש פית, ויד׳יק אסר ני הוא לא רצה לשאול, וילנ״ג כשופטים פי׳ ני הוא שאל אך שדה מאניה ונתן לו, ואז הוסיפה היא לשאול עוד גלת מים , ולדברי שניהם יתשיואיזה מלות,.ונאסת אין זה רתוק, ני נאשר אסרנו זהפעמים, הניתנ הזה העתיק אך מסגלות הנמצאות כיד ראשי העם, ושם הי׳ נרשם נח,ת כל איש ואיש ונאיזה אופן הגיע אליה, ואם כן הוא, נאמר: ני כמגלה אשר סמנה העתיק את הדברים האלה היו נמחקים איזהו תינות מרוב ימים, והשופר הנאסן הזק לארצה למלאות החסיון מדעתו, והנית הדברים נאשר מצאם, שדה, וכשופטים השדה, ואין ששק ני שם הוא הנכון*) יען היא שאל השדה הידוע ששם גלת המיס, אשר אליה שם מגמתו, ולא כדעתהרלכ״ג שהכאת׳, ואולי לא היה השדה הזה איז זרועה, והוא לא ביקש המקים הזה אך נענור גלת המים להשקות *) נל אמנע מלהעירך קורא נעים! על כלל גדול אשר חקרתי וכן הוא, וזה : כיכלהשםוקיס אס מדרך הסיור, אם מדרך המליצה, אשר יוכפלו בשני סשריס שונים נקנ״ך, יהי׳ חמיו למאוחר כזמן קדימה כמעלה, ובמקום הזה בל אוכל להאריך. ולהניא ראיות נכונים למבין, אך לדוגמה שים נא לנגד עיניך שירח דוו כשמואל ונאכלים את זה לעומת זה, וראה למי יחך שאת ויתר עז5 הלא תראה ני לשירה כנאמר׳ נחהלים (המאומר כזמן) סיל-ם לה כהוד המליצה■ (יח) ותצנח באור יהושע טו rrítr ותצנח Syg דרחמיוי— דאמו—דיה כך*ב מד־ז־־לך: (:־) ותאסר תנה־לי בךכה״בי ארץהננלנחתני ונהותהלי ?ליז מימויתן־לה אתגלתעליוח ואת גלח ר ש י י שסרעכלן ז זיאשפראנגפאס עזעל העחנטער, אונד כלב פראנטעזיא:וואסאי1טריר? (יטו רא שפיאר זיא : ניב מ־רנאהיוצג, רעןיואהאסט מיר דיעזען טיאקנען לאנר־ שטריך געגעבען, זא ניב מיר אויך וואססערקוועללען — אונד ערגאב איהר ריא אבערן אונד (יה) ותצנח. ואיתרנינת היטתה עצמה ליפול לרגליו: (•ט) חנה לי נינה. פרנסה: אין הנגב. חינה נמו חינו פ:י האדמה (ניאשית ח׳ י״ג) ומתינס וגינו שייקא בלע") נית מנוגב סנל טינ אדם שאי; נו אלא תורה: ותתני. נתת לי כניו דניו לשלום (שם ציו ?') לנר אליו. בני יצאוני (ירמיה י' נ׳) יצאו ממני. בשלם (מ״א י״ט נ" א) נשל להם: גלת. מעיינות: ויהיו באור להשקות נה שאר שדות . (א״ה: מה שכתב החנם המנאר וגם מה שפי' הרב האצרמאל ני הית׳ ההסתה שיתן לה רשות לשאיל היא מאניה, אינו מתקרר דעתי, ואם גם דרך הכתוב לקצר אין דרכי להשמיט כל כך, ואס לא אנה הסיפר למלאות החסיון נדעת החכם המנאר, למה לא מלאהו נספר שיסטים נאשר שצח ידו להטיב הלשין שס? ולכי ראה להעלות אור חלש על זה הנתינ לתרגמו ולנארו גיל דרך אחר; הנה ספר הנתונ ויהי ננואה ולא אמר כנואה, להעיר שעוד לאיילה מעל החמור ונדרך ראתה האף אשר נחן לה שהיא חינה מלוין מים, ותסיתהו ענינו אז הזניחה נעלה אשר •צא לקיאתה, ני לשון הסתה הוא ג״כ לשון הסרה נמו שפי׳ הראני! ואף הסיתך מפי צר (איוב ל״ו ט״ו) נמו הסירך, נמו ייסיתס אלה־ס ממנו (ד״ה נ' י׳ח ל״א) ינתרגיס הכשדי שם פצאינך, ונן פי היד״ק נשושיו ויסיתם נענין ויסירם, והנראה אלי נזה כי טעם הס־״ך וגס ויסיתם הוא נסו ה שית ך, יישיתם, נחלוף סמיך נשי״ן ימנית שהוא סענין השמטה ועזיבה, נמו ושית ממני (איוב י׳ ני) שפירשו המפרשים הרף סמני, וכן ותסיתהו במו ותשיתהו, כלומר: שהשמיטתו לשאול מאת אביה (וראוי לתרגם: !יוו c’i וותרן סטעהען), ואין לפרש ששאלה שדה נ״א שנאה בשאלתה נעול היותם כשדה בחסרון השמיש. נסו הנמצא בית ה׳ (מ״ב י״ב י״א), ובן השדה בשופטים ני אות ה׳ נא לפעמים במקום אות השמוש , נסו לקמן(ט״ז א׳) המדבר ת״• למדנרא, ונזה הפירוש הותרו כל הקושיות. ואם דעתי לא תמצא תן בעיני הקירא, יבול לתרגם: (cin וירו תנקתק בעוויוג זיוו זריהן פוון תיה־ יעקפתטער מיין &ע(ד 15 בע^עהרען) ואנכי תרגמתי נאשר חקרתי) . ותצנח, יית נאןיחחרנינח, והוא תרגום של ותפול, ונשיפמים (ד׳ נ״א) ותצנח נאף, אמר מעצת והעני) אחד נמ״ש הידיקשם, ני היתד עברה רקתו ונתקעה בארן• (ים) תנה ל׳, משופטים הנה לי, גס פה תקן הס סר האחרון, ני הנה יותר מדרך המוסר, נמ״ש היד״ק בשרש יהב, וז״ל: ונסמך המלה הזאת לנקבה ולרבים, אעיס שהוא לשין ובר, לפי שאינה צחי ממש על נתינת הדבר, עב" ל ע״ש. כרכה, י״ת אחסנתא והוא נחלה, והננין ני ברבה ענינו מתנה, או נדעת הרד״ק שהיא נמי ברבה בצירי נלימר ברכת סיס, והמתרגם תרגום נפי' רש״י שענינו ענין פרנסה. ארץ הנגב, אין צמאה ומלתה, תרגיס חרבו נגובו ומזה נקרא צד דרים נגב, ני המדבר הגדול הי' מרוח דרום לא״י, וי״ת לרוח דיומא• (א׳יה הנגב פי׳ רש״י חרבה בסי חרנו (בראשית ת' י״גן ומתרגם אמקליס נגונו (יציל נגיני) שייק״א נלע׳ז. וזהו Sec אי’ Seche (טרחקקען, דיררע), ומה שהניא בית מנוגב ובו' זהו דרשת חז״ל (תמורה ט״ז א' עיש.) ניזתני, נסו נתת לי ורבים כן. גלות עלית, ונשיפטים עלית ותחתית ביחיד, וגס זה ננון, ני עיקר הכוונה שנתן לה חלקת השלה שנה היו מעינית למעלה ולמטה, מלת הוא 2 עין נמו גל נעול אונד דיא אוגטערן מאססערי קיועללען. (נ) דיעס איזט דיא בעדטצונג רעם שטאממעם דערזעהנע יהודה׳ס נאך איה־ רען פאמייל־ען •(נא)אונדדיא שטערמע פאם אייפערסטען ענדע רעם שטאמטעם יהווה זירליך רערגיענצע פאן אדום, ווארען: קכצאל, עור אונד יגור, (כנ) קינה, רימונה אונו ערערה• (ע) קרש, הצור אונו יחנן.(נד) זיף,טלם אונר בעלות. (נה) הצור, חרתה, קריות אונו ה צ ר ו ן זאיסט הצור. (13),אמם, שטעאונר מולרה. (נז) הצר גדה, חשטון אונו בית פלט • (נח) הצר שועל,באר שבע אוגר בזיוחיה• (נט) בעלה, עיים אוגד עצם. (!) אלחולר,כםיל אוגר חרמה. (לא) צקלג,,מדמנה אונו סנסנה.(ti לבאות,שלחים, עין אונו רימון. צוואממען ניין אונד צוואנציג שטערטע, מיט איחרן אפפנען פלעטצען. אין |לת תךזוזןיוה:(־)זאת נחלת מטה בנן־יהוךהלמישפחתם: (נא) וי,היו ו׳ערים מקצה למטה בני־יהוךה אל־גבוליאדום בנגבהיהבצאל ועדר ועור:(־־) וקינה ודימונה וערערה':(«c וקו־שוחצורויחנן: נ־׳■) זיף רטלם ובעלות:(־־) והציור! חרתה וקריות הצריון היא הצור: (־0 אמם ושמע ומולדה:(־׳) והצר נדה וחשמיוןיובית פלט:(ני׳).וחצר שועד־ ובאר ישבע ובךוחיה: (־־0 בעדירה ועיינם ן,עצם: (ל) ןאלתיולך ובסיר וחךמדז: (ילא)’ וצקלן־ג ומדמנה' וסנסנה: (ל־) ולבאות וישלחים ועין ודמיון כלי-עריפעשרים והישע והצריהן: בשפלה ר ש י י (בא) ויהיו העדים מקצה למטה נני יהודה. בגבול סטה יהודה היא שאמרו ימתינו׳ לא מנה יהושע אלא עייר ת העומדות על הנמלים: (לבו 13 עיים עשריס ותשע• ונפרסן אתו; מוצא צ״ח אלא אלה היתרו׳ נטלו 3ני שמעון מחבל נני יהודה ונזכרות הס מתלת שמעון נאר שנע וסולד'חצר שועל ועצם ואלתולד ותרמה וצקלג ועין ורשיון הרי תשע היתרו׳ המנויות כאן: ערים באור (שיר השירים ד׳ י"3), ולדעתי הוא מענך גלי הים . (בא) מקצה, היכון לדעתי שיעור הכתונ ויהיו הערים למטה נני יהודה אל גבול מקצה ארוס ונו׳ ולמפרשיס דיך אתית נזה, (עיין רש׳יי ורד״ק) • (לב) כל ערים עשרים ותשע, ונפרטן אתה מוצא ל״ח, אלא אלה הנותרות נטלו בני שמעון מתנל יהודה, כנזכר (לקמן י״ת), ורש״י מנה הערים האלה נשסומן (ועיי'רד״ק), ודנריו נכונים עד מאוד, וגס זה לי לעד נאמן ני כותנ חלוקת הארץ העתיק מהגלות שונות, והנה בגורל הראשון אשר הי׳ אך ליהודה וכני יוסף, נתן יהושע נל העריס הנכתניס נאן לבכי יהודה, וכגורל השני ליתר השנטים (לקמן י״ח), ד׳שר ראה כי קצר הארץסהשתרע ליתר השנטיס, לקח מקצת מנחלת יהודה 'נתן לש מעין, ולזה אין ספרן אצלי ני נסגלה ראשונה שנתן יהושע לנני יהודה היה 3ת31 ל״ח ערים , אולם ר אש ר הונח,ו תשע ערים לשמעון הי' קופר אתי נותב נצרה או הגיה עשרים ותשע והמעתיק תפס לפין א״יין־ י ה ו ש ע"; טל תרגום אשכנזי מוז (לג) בשפלה blSHttfK וציען-ן (לג) אין דען גרינדעז לאג . ־ : ״ T־־׳ '■'י. י: ז ׳• : :vT :T אשתאול, צרעהאעדאשנה. ןאעז,נה: ניל);ודנוה1?^יןגגיםותפוח ״,)»״, ע•! גנים, ״־.״ והעיגם:(^)'mánוערלסש1'5ח ™ועינם. «־) •י־י", : r<■* זי ־: ר׳ .• , י :•י עדלם, שוכה אונד עזקה. l TOtpi (ל0 ועדיחים (ל,) שעדים, עריתים, גדרה והג־דרה וכרתים ןגרים'אךבע־ ^גש^ע™: עשרה לחצה^הל: (לס צ3ן 1ח1שח דעד5עד!. (לו) זאדאן צנן, ץ;'/ ״L.״,״1.״' חרשהאונרמגדלגדי(לח)דלען, לבל^לל 3^ ♦ ( ח) ל1*ל^ 1ה3?צ10פ מצפה אוגד יקתאל.,(לט)לכיש, (לכי) ל^כייש ’^nn בצקה אוגד עגלון. (») כבין, JE^TOI DDTlbl ]1231 («0j|1^Íá מ״יסנל,1ינעככה«םי*^הח. '(־א) וגדרות'בית־ךג'ון' nm ■ומקרה ערס שש—עשר!־! (־־) יא! למה, עתר איני והצדהן:’(«> ל3נהועחרו!1שף ״:2)""™ (מג) (S£׳n3ty לנציב: אונר מראשה. גיין שטעדטע (מי) וקעילרה ואכויב ומראשה : ן • •/. : ־־ : AT **1T V עיים תשע וחצויהף(־־)עקרון ובנתיה וחצריה: (®) מעקרון ; vv ־ -ן:- •• 17 ז . ••1 v| : •9vi ויטה 3ל *השר־על־יד אשרור TATT < :־־ r' V י׳־< ־ : V 1הצריהלÍ (מז) אשרלל 1133”[^ לאנרשטערטעןאונדרערפערן■ !הצליח עזה ?נוקי״חצריח-עד־ 5E&SÍ2 3הל מצרים להים הגבילל 11,בלל: מצרימ׳ס הין, ווא ראן דאז J ־ • : AT * ; ־ 1: V.T- VT הגדול קרי אוגר דיא אפפגעןפלעטצע דא־ צו. (מה) ראן עקרון מיטאיה• רען לאנרשטעדטן אונדרער־ פערן • (מו) פ^ן עקרון וועסט־ ווערטס, אללע שטערטע אום אשדוד מיט איהרען דערפערן. (מן) אשדוד זעלכסט טיט רען ובהר ר ש גראסע טעער דיא גרענצע מאכט לו) ערים ארבע עשרה• ונפרטן חמש עשרה אוסר אני תפוח והעינם היו אחד וזה פירושו מפוח והעין שלו הוא עץ תפוח האסור בנחלת מנשה אל יושבי עין תפוח: (סו) והים הגדול וגמל. נסך שביס שקורץ אלשי״ש נלע״ז: באור (לו)עריםארבע עישרה, והסה חסש עשרה? לדעת רד״ק גדרת וגדרותים עיר אחת היא • ירש״י אסרתפוח ועינם היו אחד, וזה פירושי: תפוח והעיןגלו, והוא עץ חפיח האסור בנחלת רנ&ה (לןסן י״ז י') יושבי עין תפיח, עכ׳יל• ואולי עין גנים ותפוח אחד היא, ישיעורו עין < גי תפיח, ונקרא גס עץ תפוח. (מז) והים הגבול, כתיב, וקרי הגדול. (א״ה; והים הגדול וגבול טא3ט• M אויף דעם נעביד־ גע שמיר, יתיר אונד שוכו. (ניט) תה, קרית סנה יעצט דביר• (נ)ענב, אשחמהאונד ענים. (נאי גש!, חלון אונד גלה. אילף שטערטע מ־ט אפפענעןפלעטצען.(33) ראן ארב, דומה אונד אשען. (נג) ימם, בית .תפוח, אוגר אפקה. (ני) המטה, קריח ארבע יעצם הברון אונר ציער, גיין שטערטע מיט איהרען אפפגעןפלעטצען.(נה)זאדאן מעון, כרטל, זיף אוגד יוטה. (נו) יזרעאל, יקרעם, זנוח, (0) הקץ, נבעה אוגדתמנה, צעהן שטערטע מיט א־הרען דערפעק. (נח) חלחול, בית צור אוגד גדור. (נט) מערת, ביחעניחאונד אלתקו. זעכם שטעדטע טיט אפפנען פלעט־ צע! ראצו•(ם)ק־־ית בעליעצט קתת יערים אוגר רבה. צווייא שטערטע איגד ד יא דערפער דאצו• (שא) אין וער וויסטע בית ערבה, מרין אוגר סבבה. (סג) נבשן, דיא זאלץ־שטארט אוגד עין גרי. זעבם שטערטע ביטא־הרען אפפנען פלעטצן. (סג) דען יבום*,דיאאיינוואה־ נער' (יייס ובהר שמיר!.יהיר ושיוכה: m ודנהוקרירדסנההיאדבר: w ועגב ומשתמה ויענים:נ־א)ןגשן וחלו וגלה ערים אחת־־עשרה והצריהן)(־־)’ ארב ודומה ואשען: נ«) ועום ובית־הפוח ואפקד־ז: (־י) והמטרה וקריות־״^רבע היא הבריון וציער ערים השע וחצייהן: (י־) מעיון! כרמל וויף ויוטה:(״) .ויזרעאל ויקרעם וזנוח:(״) הקץ גבעה'ויחמנה ערים עשר(חצריהן:(־״) הרחול בית־צור וגרור: (־״) ומערח ויית־עניות'ואלתקן ערים שש וחצריהן: w קרירד־בעל היא קתת:ערים והרבה ערים שתןם וחצריהן: («א) במדבר בירר הערבה מדין וםככה:(־נ)והנבשן ועיר־הטלח ועין גדי ערים שש וחצריהן: («0 ואת־היבוסי יושבי וינוס קרי ירושלם באוד ומיל, פי' רש״י רסין שנים שקורין אלשי״ש נלע״ז, וכן ליעז כמדנר (ל״ד ו') והם איים שקירין אתל״ש, יזהו lsleg כלש־ן צרפת הישנה, וכלשון המורגלת היום lles (חינ!ע1ן), ופירושו נונע' מפירוש חז״ל ניט-ןח' א׳ע״ש). (מט) וקרית סנה היא דבר, לדעת קצת היא קרית ספר, ני כערכי סנה הוא מדרש ולמוד, והוא כמו בעברית שנן, וזה נכין לדעתי, ני מדוע לא ימנה הכתיב קדית 0םר כתוך הערים , אולם יית קרית ספר קרית איכה (חרבין'), וקרית סנה לא תרגם כלל. (נט) ערים שש, דעני כהעתקת השבעים נמצאו פה שני פסיקים אשר יחסרו ככל השפייסשלנו, ובהם נמנו אחד עשרה ערים ותצריהן, והמה נקבו כשמותן, ובתוכן תקוע עיר מפוארה, ואפרת היא כית לחם יהודה • לבני נער פאן ירושלים פערמ^5* טעןדיאזעהגע יהורהיסניכס צו סעי&רייבען, יבוסי בליב דעמנאך בייא רען זעהנען יהורה׳ם •אין;ירושלים ביזאויף דיעזען טאג. טן יא) נון פיעל דאז לאז רען קיגרערן יופף׳ם, פאם ירדן בייא ידיהו ביז צום גע* וועססער יריחו׳ס געגען פאר• גען, אן דער וויסטע וועל5ע זיךערהעבעט פאן יריחו נאך רעם געבירגע בית אל. (כ) פאן בית אל'פיהו טע עם נאך יזוז דער גרעגצע פאן ארבי עטרות צו, נאך רער גרענצע פאן יפלסי יהושע סו טז ותישלם לא־יוכלו בנךלהודה לחיורי^ם וישב'חיבוטי את־בני יהודה בידוישלם עד היום הזה: יטו(א) ויצא הגורל לבני יוסף מירדן לריחו למי יריחו מןרחר״ז המדבר עלך־ז מיריחו בהרבית־אל; (0 ויצא מבייודאל לוזד־־ז' הגברי• אד־יץבול 'האך־כי עטרות: 00 וירד ימהאל־גבול דיון :1- J : V T T ית-ר ו׳ היפלטי פארבייא, (ג) אוגר צאג זיך הינאב רעם מ ע ע ר ע ר ש • י (סג) לא יבלו כני יהודה להורישם. שנינו בספרי ר׳ יהישע בן קרחה או׳ ינולין היו אלא שלא היו רשאין מחמת השבועה שנשבע אברהם לאנימלך וינוסי זה לא על שס האומה ה־ה אלא מגדל דוד שהיה בירושלים ושמו יבוש ובני אותו מחוז מפלשתים היו וכשכבשו בני יהודה את ירושלים לא ה־רישו את בני אותו מחוז: טן (א) ויצא הגורל לבני יוסף . במיצי צפוני של גמר כיבישו של יהושע נפל להם הגורל נמ״ש למטה(י*ק) ובית יוסף יעמד! 0< גבולם מצפון והרג' מן האק היה כין בני יהוד' וכין בני יוסף : מירדן יריח- למי יריחו• שנטלו שאר השבטים אחריהם כמו שסצינו בשבט בנימין ויהי הגמל גורל' בין בני יהודה ובין בני יוסף מירדן יריחו למי יריחו התחיל הגבול למזרון: המדבר עולה מיריחו • באור טן (א) לבני יוסף, פקר נא עיניך וראה קורא האהוב, איך נשתנה רשימת נחלת בני יוסף מנשה ואפרים מרשימת שאר השבטים, ני הכותב-יצ־באך גבולות ארצם נכלל, ולא מונה יסופר את עריהם נדרנו נשאר השבטים, אין זה ני אם נאשר אמרתי, ני היו לנשיאי השבטים ולראשי משפחה ומשפחת מגלות או ליחות נחלתם (גרונרביצער) י ומזה העתיק הסופר הזה אשר חיה זמן רב אחר יה־שע את דבריו• והנה היו שתי סבות גורמות ני לא מצא לכני יוסף המגלות על סדר ינק וראוי; האחת, ני נשאר שבטים השוה מגלות בל המשפחות והוציא יקר מזילל, אכן במנשה לא נחלו בארן אך ששה משפחות(לקמן י״ז נ׳),-בנות צלפחד ׳ ואולי הנשים האלה לא היו נוהרין נליחותם בראוי, ולא היה לסמוך עליהן j שנית, היו עריהם מובדלות ונבלעות בתוך נחלתאחיהם, כי לבני אפרים היו ערים בנחלת מנשה (לקמן ט’) ולמנשה ביששכר ובאשר (לקמן י״ז י״א), ולזה אין ספק ני נפלה עירוב ובלבול במגלת נחלתם • מיררו יריחו, יפה אמר החכם מה רמי'א ני אין זה כחניריו בתורה על ירדן יריחו (נמדני כ*כ אי) והדומים, ני שם הוא נוכח יריקו כמזרח להירק, וכאן הכוונה אצל יריחו למערב הירדן• המדבר, לדעתי הוא המדבר הנזכר לעיל כמלחמות העי (ח׳ ט״ו). (כ) מבית ^'זה׳ ה«נו! נסי שנתב החנם !עוויזתהן, כי לוזה היא בית אל אשר מלפנים נקראת לוז (בראשית ב״ח י'ט) ועיין לקמן (יי ח י״ג), והזכיר הכותב העיר בשני שמות, ואס הנגינה מלעיל, אין מזה יאי' ני הה א במקום למ״ד, ני בן מצינו גם לעיל (י׳ ל״ט) לדניה מלעיל, יען היתה נקראת דני גס 7ני^לי^הה״אלניספתמחשב,וכן הדין כאן. (א״ה : לדעתינית אל ולוז נמו ירושלים !יבוסי יפלטי ביו צור גרענצע סאן אונטער י ביח ־ חרן ביז גזר, אוגר עררייכטע דאז ענרע אם מעערע. (ל) אלזא איבער• גאהמען דיא זעהנע יוסף׳ס מנשה אוגר אפרים איהרע בעזיטצונג. (ה) דאזגעביעטה דער קינדער אפרים׳ס וואר עבענפאללם נאך פאנזיליען í אינר דיא גרענצע איהרער בעזיטצונגגעגעןאסטען וואר עטרות אדר ביז אבער־בית* חרון• (ו) פאן ד א צאג זיך דיא גרענצע וועסטווערטם נאך טכמחת נערדליך, אינדלענק־ טע דך געגען אסטען תענת יהושע טז דזיפלטי עד־גמד־1 בית־חךיון הההזןועד־גזר להלו רוצאסו יטה: (י) וינחד- ו בנן־־יוםף מנישךז ואפךיפ:(ה>ךךזי גבול בני־אפיים למשפהסם וללזי גבול נחלתם מזדהה עטרות אדר עד־בירד חרון עליון: (י) ויצא הגבול הימה המכמתת מצפון ונסב הלבול מןריחה תאגוד שלה ועבר אותו ממזרח ינוחה: 0) וירד מיניוחה ־ 1 ; -T ; T|T V ׳-,- ^ י T < T . שילה צו, אוגר ליף עסטליך ינוח פאיבייא. (ז) פאן ינוח פיהו טע זיא אבווערטם נאך עטרות אונד נערת, בעריהר־ טע יריחו אונד עררייכטע דע? ירדן. (יס פאן תפוח געהעט דיא גרעגצע וועסט־ ווערטסנאךרעם פלוסע קנה אינד שליעסעט אם מעערע. דיעזעס איזט דיא בעזיטצונג עטרוח ונערתה ופגע ביריחו ויצא הירדן: נ") מתפוח יקי הגבול ימהנחל הנה והיוחצאתיו VT :1 J T ; T | T -J- T j ; - הימה זאת נחלה מטה בני־ אפרים למשפחתם: (")' והערים הטקדרות לבני אפרים ?חיוך חצאתיו קרי נהלת רעם שטאסטעם דער זעהנע אפריב׳ם נאך איהרען פאמיליע!. (נו?) דיא אדזגע־ צייכנעטען שטעדטע ד ער אפריפים! לאגען מיטטען אין דער בעזיטצונג רער ר ש ־ י אל המדנר עולה הגמל מיריחו ונא לו לצד מערב לנית אל: (ח) מזרחה עטרות אדי• למזרח מתחיל מעטרות אדר ומשם רוחב תחוסו עד נית חורק הרי יחנו: (ו) ויצא הגבול. משה ארנו היתה לצד המערב אל המכמתת מצפון של המכמתת הולך החוט: ונסב הגמל• מתחבט רוחנ התחום לצד צפין והחוט יוצא ננליטתו נמזיחה של תאנת שילה: וענר אותו, ועני הגביל את תאנת שילה ועבר החוט ממזרח של ינוחה כל זה נליט' הרוחב עד ויצא הירדן ושם עיר ושמה תפוח ומשם ישוב החוט למדת אורך הגבול ימה לנחל קנה: (ט) והערים המבדלות• וגס זה עוד מנחלת אפרים ערים היו להם מובדלות מתחומו ומובלעות בתוך נחלת בני מנשה : למכיר באור עיין רש״י למעלה שוף פרשהטיו,ובשופטים בנאומו(א' ט״ז) בית אל הי׳ נהר המומה נמו שפי' רש״י (נרפשית ניח ׳*ט) ולוז בעמק, ולפנים גם שם ההר הי׳ לוז ויצא הגבול סהר לעמק, או ענינו נמו6עי יש׳י למטה (י*ח י״ג) ע״ש.)• והערים המגדלות,בחירק המ״ט והוא תואר, או החירק נמקים י ה ו ש ע טז יז תרגום אשכנזי ב נחלת בני־־־מנשה כל״הערים זעהנעטנשה־ס, אללעריעוע ' ~J : "י : ־ v- T|V . :T. Av שטערטע זאוי־אהל אלם איה• ל®־??[ : (’) ללא את־ רעא״ענען פלעצע, (י) זיא ד57“רלזרי ו“זי1ישר ודרןף"" ךי^ץך■ פערטריעבען אבער רען כנעני ״ : ־! ־ ״j ,• :׳*•••, ־•• ׳.׳ ני5ט דער צו מר וואהנטעל הכנעני בקרב אפריט עד־היום זא בליעב אלוא יער כנעני ר4 J אונטער אפרים וואהנען כין -Í• - * . אויףדיזעןטאג, אוגד וואר צום V (א)!TP הגורל למטה מנ$ךן פראהנריענסטע בעשטימטט. 3י־ח1א 1133־ י01[? לט3יה ין «) m לאז 8יר יען ככור?זנ^האביהגלעדלהיא Z&&ZU היה יו0ף’ם וואר, טראף ע-שט רען מביר מנשר,׳ם ערשטגעבארנען, רען פאטער רעם גלעד 5 דא ער איין קריע־ גע- ר ש " י ין (א) למניר ננור מנשה. לפיגך נטל תחלה נימי משה נענר הירדן ויהי לו הגלעד והכשן: ויפלו ב~א ו ר ־ במקום השורק והוא פעול ממין הפעיל, ופירושו: ני עוד הי׳ להם ערים מחלת מי מנשה כנוני להלן, (רד״ק). (ולדעת הקנס המתרגם טעם סנדלית, שהןסונדלותמצד מעלתן). כל הערים והעריה!, לכל הפירושים לא ידעתי לנוון זה היטיב, מהם אמרו: ני הענין נל הערים הנזנרות היי עם חצריהן, ויהי׳ זה מדינר לפשוק שלמעלה, ובאשת נל תערים אשר זנר היו אך להגביל המצר כאשר הערנו,ואיך יאמר עליו ודצריהן? ולדעת אחרים מושב על המבדלות, והנוונה ני הערים אשר היו להם ננני מנשה היו מבדלות עם דצדיהן, וגם זהרחוק. ין (א) ויהי הגורל, אני טרם אדל לבאר הפרשה הזאת, אקדים לך סדר הגורל ע״פ התורה שנכתג ושנע״ם , וזה יהי' לך לאור נפי' הפשוקים הגאים , ואומר : הנה כל הנחלה אשר נפלה לישראל נארןכנען ונענר הירדן מורחה, הית'נחלקת לשניס עשר חלקים נשוה, ואין חילוק בזה נין שגט המרובה נאונלסין מנין המעט , ומה שהפילו גורל לשנטים הי׳ אך לגרר חלק הטונ למי, יחלק הרע למי, ואס תאמר איך יוצדק זה שיהי'חלק שמעון שהיו פקידיו שנים ועשרים אלף שוה לחלק יהודה שהיו ששה ושבעים ? הנני אשיב כי הלא משפט הגורל לה' הוא, ומאת ה' היתה זאת ני נפל תמיד חלק היפה ארן סנורכת ושמנה לננט רבת עם, וחלק רע הרים ויערים לשגט אנשיו מעטים, ושוב נחלק נחלת השנט למשפחותס לנית אגיתס, יזה הי' למשפר אישי המשפחה, וברנד איכליה תרנה הנחלה, ועל זה נאמר: לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו(נמדבי נ׳יונ״ד), ואחשוב אני ני בחלוקה הזאת לא עמדו ומדדו הארן לארנה ולרחבה לנד, אך חלקו אותה לעי אומד התבואה אשר תעשה , ובכל ואת הפילו גס על החלוק׳ הזאת גורל, ני רוצה אדם נמעט °אף טינה מהרנה בארן רזה , והנה משה רגעו נתן אדן שיחון ועוג לראובן וגד ולחצי שגט מנשה ע״2 ה׳, וא״ב אין ספק גי הי' נערך ומשוער נצסצוס לחלק שאר השבטים . ועוד דע, ני לפי דעת יונ מחכמינו ז״ל נתחלקה האר) ליוצאי מצרים, ני לולא מרו גאל נחורג, המה באו לארץ, ולזה המה זנו נבר בארן, ובניהם אשר קמו אחריהם אךחצקס ירשו—ונזה נבוא לבאר הפשוקים. כי הוא תנור, לדעת הרד״ק לפי שמנשה הי׳ נמר ייסף ומגיר ננור מנשה הי׳גנור חיל, לפיכך זנה שבאה לו הנחלה מענר לירדן, כי אך כני יאונן וגד שאלי נפי חלקם שם ולא נני מנשה; אולס לדעת הרמג״ן על התויה , הוא כאשר ראה ■משה שהיא ארן גדולה יותר מהראוי לשני שגי-״ס, נןש מי שירצה עוד צא זיז נה ונתרצו אנשים משבט מנשה וא״נ יבואו הדני ספה ללא ן * 7 ענין הרגום אשכנזי יהושע יו גערישערמאןי^ר׳ עיי־יי^ היהאיישמלחמהויהי־ליוהגלעד ער גלעד אונד כשן.(:) דאז־ II-•״;. . ץ ; פיעל עם דע! איברינן זעהנען ה;1ה1^שן ♦ (3) 1 רה ל5.נ _ 9_נ^ה nm׳D !א! הנותריבש ד־ימישפהחבם' רבני ליען: דעזזעהצען אביעזריס, ־ 1 T"י 1L י : • • tl י! :׳• הלק׳ם,אשריאל׳ס,שכם׳ס, >^ביע1ד ?ד^ני״חלק {?Jf חפר׳°אונדשם'יע'ם-,דיע‘ אשריאל ולבני־י״שכבם ולבני־ זעם ווארען ריא מעננליכען ־ :• •■׳ ••• p : ץ קינדערמנשה׳סדעסזאהגעם הבד לל^בגי שמידע ^®§לה בגי %%%*%£ £$3 nך־־־י1םף דזןכריט חפר׳ס, nw!גלעד-ס, ™ז למשפחתם: (ג) ולצלפחד בד רכיר׳ם׳דערזאהןדעססנשה, ״• : ז' !׳׳ _ : י : T : T _ ־ י ח9ד 3[:־3לעד 3ך־מכיר3ך ™?™•> י,"1*”"""”®■ מנשה לא״היו לו בנים כי אם־ טעכטערווארען: פחלה,נועה :־ '•׳ n ז . ■'■•r . אונדבשןיענדיטםרעסיררן׳ם, יירדו: (י) 3' míÓD HU3 (,) רען דיא ענקעליננעז דעס ;חלה בת1ך בניו ואך<ה#ר ™tr~ 33? nD!H'־13;nnntin nW: ל0נד גלעד מנער געהערטיג . .* ; •ין• * / י 1 ד ]• דייול w ירידי יו וזו ו די* איה ׳רו (0 ויהי גבול־־מנשר־ז מאשר־* המכמתת אשר על־פני שכם והלך הגבול אל־הימין'אל־ושבי .?ין תפוח:(״) ל־ימנשה היקה ארץ תפוח ותפוחי אל־גבוד־1 מנישה לבני אפרים: (ס וירד 330!^ נחל 3 TOpנ2ח לנך|ל §־על דעןקינרערן אצויט׳ם צו. ערים האלה לאפרים בקוך ערי ................... מנשה וגבול מנשה מצפון לנחל דעןאיבריגען זעהגען טנשה׳ס. (ו) מנשה׳ס גי־ענצע וואר פאן אשר נאך מכטתת, וועלכעס פאר שכם ליגט, אער ריעזע נרענצע צאגז ך רעפטשמיס ליס כיו צו דען איינמאהנערן עיןתפוחים. (ת) דעם מנשה נעהערטע רער לאנדשטריך הפ;ח, אבער דיא שטאדט הפיח אן רער גרענצע מנשה׳ם (ט) זאדאן זענקט! זיך דיא גרענצע נאךרעם שלוססעקנה, וידליך פאט פלוססע. ריא ראזעלבסט ליעגענדען שטעד־ ויהי טע בעזאס אפרים ׳ אונטער דען שנערטען מנשר,׳ם« מנשה׳ם גרענצע וואר געררליך פאט פלוכסע, אונד איהרע א ו יס- ר ש " י (ה)ייפלו חבלי מנשה עשרה • ששה לששה נתי אנות המנויים למעלה וארנע לנרות צלפחד לא שתהא יל ׳)תת ניתאנלעצמה אלא שנטלו ארנעה חלקים חלד, של אניה׳שתי׳ מיוצא׳ מצרי׳ ולפי מנין היוצאי' ממצריס רתיזלקה האי) וחלקו עס אחיו מכפי חפר אניו שהיה גם הוא מיוצאי מצרים ושהיה נמר ונטל שני חלקים. ועוד היי להם חלק אחי אניהס שמת נסדנר נלא נניס ונטלו נחלה י׳לקי נך אמרו רנותיני ננ״נ ולא הוזקק הנתונ להשמיענו מנין חלקי המות אלא ללמד שנטלו p)fl ננורה ולהודיע שא", חלק ירושה להם מוח! קת מאבותיהם שאילולי נן אין הנכור נוטל ניאי’ נכמויזוק • וארן הגלעד שנענל הירדן הית׳ למי מנשה הנותרים: (ח)אקתש1ח . הכפרים וחכליהם ותפיח עצמה המר היתה לנני אפרים: אל* גמל מנשה • על מיצר מנשה לשיף גמלו באור (י ׳)ויפלו הבלי ס:״פח<לדעת ־"'יל עשיה גורלית עלי לננט מנשה נאי) כנען לששה נחי אמת המכריס ימות :לפחי לקחי אינעה חלקים ׳ כדאי׳ מש מחלין (קי״ ח ע"נ), ולחי פשיטו שפר הנתונ; אך ני עשרה חמי אף(1תנרשטייכי1), כמו חנל ארגיג, כי כקרא ננרת ארן חגל, נענור שנמדד נחנל המי־; והם נפלו לגני ס: ש ־. ■המתריס כ )רן כנען. (\):חלו נחליה, פי׳ נחלו בתוך כניו נאף מען. ) ותפיח,(איה: עיר תפיח הית' אות מהגרים המכילות למיקפרים מנוכרות למעלה ט״ז ט ). מנפת אויטגעננע עררייכטען ראל מעער. (י)דערזירליכעטהייל געהערטעאפרים, דער נעררי לי3ע מנשה, דאז מעער כילי דעטערעססען גרענצע, ר־א אן אשר נעגען נאררען אוגר אן יששכר געגען מארגען שטיעם. (יא) דעם מנשה גע ויוהיחצאתיו ודמה: .(י) נגבה לאברים וצפיונה'למנודה'"ויהי הים גבולו ובאשר יסג;ג'ון מצפ־ון וייששכר ממזרח:'(יא) ויהי • IT • • • VT * • רמנישה ביששכר ובאישר בירד Z 1 vnv״ — — י -Z • : ־ pv : • י 'J ןי: ד •• ■••r I הערטעאיזיששרראונראשי׳0חישאן ובנותיה ויבלעם ובניוהיה ןאת־יישבי דאו־'וכיניוסיה ו^בי רעןלאנרשטעדט־<ז׳דיא^נ־ עיו״״דר ובנותיה וישבי תענד וירלער ראר׳ם מיט איהרען י 1 : : ־•• T : י : ־׳■ יי‘ לאנדשטערטען,דיא א״יר־ ובבתיה וישבי מגדיו ובנותיה 11:5..י!״ ” שלשתהנפתJ(’’)ולא:כלרבני מנ^ד־ו ל־יהורייש *תרדהערים רתאלה ויואל הכנעני רישברת 7 ••V • v A ־* : —ן: , V v: T ^ בארץ הזאת: (י:) ויהי בי חזקו כני ישר^ווהנואת־הכנעני מי״םעי,״,5עי־י״מ1, ד־טם ןויז1רש ל־־א סורישו: אינר דער כנעני בעהויפטעטע (יד) וידברו בני ייוסף ■אתקיהוישע (יג) אלו יעדאך דיא קערער 7’CK,־ ישראל טעכטיג וואוררען, פאכטען זיא רען י כנעני צינזבאר, פערטרייבען אבער קאנני טעןזיאאיהן ניבט. (׳b אונד דיא נאבקאממען יוסף׳ט רעדעטעןרען יהושע אלזא אן: ווא־ ר ש " י גבולו הערים האלה מתפוח עד נתל קנה לאפרים היו בתוך ערי מרשה: (י) מנה לאפרים. אפיים נעל חלקו מדיו׳ לצד האר] שנין נני יהודה לבני יוסף: וצפונה למנשה • מנשה נטל לצד צפון: (יא) שלשת הנפת . חלתא פינין ושלשת הנבת הנזכרים נא] של דאר ושל עין דול היו נמו שי"..., .למעלה נספר זה סלך דור לנפות דור ונפסיק אתר אומי לנפת דאר מים ונא] נך הוא אומר ואת יושבי 7;ר ומותי' שלשת הנפת שהיו לה: (יב) ויואל. ויאנה: (יד) וידברו בני יוסף• שנט מנשה: עד אשר עד נה נימיה', אשר ראית שנתיב' מנייני __________________ _______ _______________ ממנין .באור (יא) הנפת, (אמר המתרגם : עיין למעלה י״א נ׳ מה שהעיר,ומי בנאור), (יד)וידברו בני יוסף / ננר אמרנו ני האר] נחלקת לי*נ חלקים שיים ומפי עליון יצא ע״פ הגורל לשנע רנת העם נחלת שמנת סקיס שדות ונרמיס , לא תחתי נל נה, ולזה התלוננו כני יוסף מנגה ואפריש לאמי: נתתה לאנרשטערטען, דיא אנזיר־ לער תענךיס סיט איהרען לאנדשטערטע!,ריא אנזידלער מגידו׳ם מיט איהרען לאנד־ שטעדטען, צוואממען דרייא קאלאניען. (י;) ריא זעוזנע טנשה׳ם פערטאכטען אבער ני5טריא אוראיינוואהנערדי• יהושע יז הרגום אשכנזי 23 לאמי מדוע נסתדח לי נוזלהיי״־י”, י״י°" י״יייי «יי גיורל אדוד וחבל אחדואניעםלב עד אשר־עד־כה ברכני לה;;ה: (®׳)ויאמר אלחם להולצע אם־עם־ רב אוז1העלהלןז היערה וביאס לןז שם בארץ הפ״זי והרפאים ?י־־^ץ לןז הר—אפרים: בעזיטצונג ניר אייו לאו. נור אי־נעןא:טהיילצוגעווענרעט, איך דער איך דאךזא פ>}לקרייך בין, איין בעווייז דאס מיך ביז• הער דער עוויגע געזעננעט האט?(טו) הירויף ענטגעג־ נעטע איהנען יהושע: ו־ען דוא זא פאלקיייך בי1ט, ציהע הינויף אין רען וואלר, אוגד מאכע דיר איה! אור באר ויאסרו ביו הין אין דאז לאגד דעס דא דיר דאז געביתע אפרים צו עגגע איוט. דיא ר ש יי י ממוין ראשון למיין שני עשרים אלף וחמש מאות נמיין נ״ה נימטרי׳. נמיין ראשון אתה מוצא גמיש׳ נספר וידנר שנים ושלשים אלף ומאתים (בסדנל נ׳נ״א) ונפנחס שנים וחמשים אלף ושנע סאות (שם נ״ו ל״ד). דיא עד אשר עד כה נרנה שיאמר! לאנרהס כה יהיה זרעך (כראשית ט״י)נתקיימה ני• ולפי פשוטו עד אשר עד כה עד אשר נך נאשר אתה רואה: (טו) אם עם רב אתה. יש נ־ נח לכרו׳ יערות ולפנות׳ כעין שקורין אישרטי׳ר נלעז ושם תננה ערים: ונראת• לשון כריתה נמו ובראאתהן נחרנותס (יחזקאל ניגמ״ז)אישרטרא״ש ללע׳יו: אן • דחוק: פריזי אוגר דער רפאים (ריוען), באור נתתה לי גורל אחד וחלק אחד, כלומר אך חלק אחד לא מיוחד כיופי (יזיין נעוועהיוי5עמ 5ו!וו0, כמו כמעט שני אחד העה(כראשית נ״ו י'), אחד, ים הננזה מהעם, מן אחד סהנערים(שסואל 3' נ' נ״א) אחד יהי׳ סישיהי', וכן הכוונה כאן נתתה לי חלק נאחד מהשוטים שוהים ככמות יס כאיכות, ואני עס רב והי׳ לי לנרר חלק יפה. וע״ז השיג יהושע, הלא חנליס נפלו לך ננעיסים, אם עם רב אתה וגו׳• עד אשר, (א׳ה : נכר הונחת׳ למעלה שמלת עד לפעמים נמו עד,וזה הימה טענתם ניד יהושע אחר שהניא ה' עלינו ברכת שדים ורחם כברכת יעקנ,"וניננות אפרים ונאלפי מנשה ננרנת משה, והעד אשר עד כה נימי ה׳ נעם ינ, ואתה מדוע לא אצלת לנו נינת האף הנכללת י"כ ננרכיתיה׳ ?) • (טו) ובראת לך, יפה תריס יינתן ותתקין, ני הוא פעל ניזרסן נייא, כמו נייא אילם (תהלים ע״ג ד') ונדוסה, הנאסר על נל דנר אשי הוא נשליסותו נתקפיונינורתו, וקרוב להנחתו הראשונה מעדן יצירה , וננרסצינוהכנד הנוסף מזה להנריאכס (ש״א ז' נ"«), יהנת נסי שנאמר על השחתת אף טונה ונל חלקה טינה תנאינו נאנניס(מ״נ נ׳ י״ט), נןנאסיעלתקון אף לא זרועה לעשות פרי, נרא, על דמיון וירפא את מונח ה׳ ההיוס(מ'א י״ח ל׳) • (א״ה: ו נ ר א ת , לועז רש,, א־שרטי״ר essarter (תורבחר חת5ען דורך נוויסרייטזיידעש הן!צעש 1ז1{ר רער יעטםריי5ע), וכן פי'ולועז ויד נרא(יחזקאל נ" א נייד ע״ש) • כי אץ לך , לדעתי טעסונננל מקום לשון מהירות, והוא על דרך הפלגה כאילו ההר ס־ר לנוא לקראתך , כלומר הלא הוא לנגדך עומד . (אמר המתרים: תרגמתי נת״י ארי עק כלומר צי). הר אפריש, היא העיר הנזכר', ואף ני עדיין לא כנשוה נני אפרים, נקרא כן על שם שיפו ויניס נן; או שלא הי׳ נקיא על שס שנע אפיים, אך לסנה אחרת נעלמת מאתנו כמו אכן כוהן נן יאונן דלעיל. (א״ה : אולי הי' פס סהר לפנים הר פראים ויהושע קרא לו הר אפרים נחלוף אותיות על שם סופו להחזיק לננס לאמי : שם זה יהיה לנס לאות שתלנדו זה ההר, ני נשמו ננלע שט אפיים, ייאיי לתריס : (דיי ריר דת! יעביריע אפרים זן ננוהע(יענט; דינו זעהנע יוסף׳ם מבער ער* יוירערטען: ריע!עש ן.עביון;ע מי!ט w« כיכט [יינט צו עףוגערן, דען עש דיר נו. !. ״•) הרגום אשכנזי יהושע יז י ייא ייםף׳ס ער, (")׳ד^מרו בגי י61ף לא־ינמיא &»> -S32 *־״״״!"׳"5י־"," לנו ההר ורכב ברזל־ ז• : V : ־ V JV; ׳AT T yT ׳ 8מי אי'זעיגע "0יייטייץ" ך־זבנעני ד־גישב בארץ־־הע^ק טעה, ^»ים ?־1אישו־ בביהייש^ן ובנותיה ־*ן v> ; •יו : ד f נ •י ן T געבירגעגיכט הין פיר אעז׳ אב?ר אייזערנע שטוייטווא׳ גען זעד בי יא אללען כנעני• סערן, וועלסן אים טד׳אל, f .... .. r לאנדעו^הי־עז׳ז^וו?!הלכייא ןו'ד^א:שר“ יי־ עמה יורע^ל־1: רען לאנדשטעימען, אלי כייף (יז) ויאמר יהיושע אל־בית יוסף לאפלום ולמנשה לאמרעם־רב ארזה וכה גדול לך רא־יהיהלן! גורל אחד: ני") כי דהרייהיה־ לךבי־יער הוא ובראתו ןהיהילך תצאתיו בי־חוריש את־הכנעני כי רכבבךול 1S כי לזזק הוא: ויקחלו דענען §אם שהאלע יורעאל (י0ר4! שטראך יהושע צום הוי־ זע יוסף׳ח צו אפרים אונר מנשה אלז»: דוא ביזט איין צאהלרייצעס 5אלק, דואבע• זיעעסט דאהער אייגע גראסע שמרייטקראפט, דיר רארף איין לאז ני3ט געניגען, (יח) זאנדערן דאז גאנעעגע* נירגעזאללרייןזיין, וועלכעס וועלריגאיזנז. מא5עעסאור־ 3>6ר, דארורך געווינגסט דיא אויזגענגע, ו!ען דוא דען כנעגי פערטרייבען ווירסט, מאג ער אייזערנע שטרייטוואגען האבען, מאג ער גאך לא טעכטיג זיין. דיא ר ש י י (טו) לא ימצא ליו ההר• ני אן הוא לנו נאשר אמית: לא ימצא• לא יסופק: יינג נרזל• ומה שאתה אוסר לעלו׳היערה וצכנוש נאק הפריזי והרפאי׳עס חזק הוא אותו מעני ורנב ברזל לו. ואל תתנו'אס קראו לדריזי ורפא׳' כנעני ני נולה נני כנען היו: (יה) ני הר יהיה לך . אותו שאמרתי לך עלה לך היערה : כייערהיאונראתו• כי יער הוא ואינו ראוי אלא לעס יב ו׳נראוהו ויפנוהו: ונראתו. אתהשאתס ע0רכ: וה־ה לך תוצאותיו כי תוריש את הכנעני. על ידי שאתה עס רב : ני רכב ברול לו. ואין אחד משאר השנטיס כדי להלחס מ: ני חזק הוא. ואתה יש כך היכולת וחורישנו. ורנותינו פירשו עלה לך היערה החביאו עצמיבס ביערות שלא תשלוט נכס עין הרע: וישכינו באור (00 לא יפצא, לא יהי׳ נמצא לנו ההר, כלומר לא נוכל להשיגהו. ורכב, הוי״ו תשמש נמקוטב׳, כי יככנרזל וגו׳ • (יו) עם רבאתה, אס עסרב אחה, א״ב לא ינצר ממך אנשים עושי מלאכה כיער לנראותאותי , ועתה הוסיף ליסיוכח גדול לך, כלומר אנשיךגנורי לכבותוכל להוריש את הכנעני השיקסנינ ההר .לא יהיה לך גורל אחד, נאמת לא הי'גורלך כאחד הגירלות 3אשר אגורתס , ני לכם יתר שאת. (יה) בי הר יהיה לך, הנה נאשר מדדו האק לארנה וליחנה, לא הניאובזושנוןאת גנגיגיההרים לעשוי׳ס לשטח,ולזה אמר: הלא הר לך, וא״ב גס ככמות שפרה גחלחך, 3י תוכל לזרוע ההר מכל פא תיו • כי יער הוא, ואס גם יער הוא ונראתו לך, ומה שאמרת לא/ימצא ל5ו ההר ספני הכנענים, עלזה השיב: והיה לך הצאתיו,כלומר גס תוצאות גנולי היער, ור.מה העסקי©, יהיו לך ותוכל לבוא ניער. כי תוריד:, אס תוריש • כי רכב, אם גס רכב ברזל לו וחזק הוא . כן יראה לי פירוש הפסוקים האלה, ולמפרשים שקדמוני דינים שונים, וכל המעיגיס נהם יראה נמעט עמל מדוע סרתי מדעתם ונחרת׳ לידיך אחרת, ני אין להאריך • שלה יהושע יח הרכוס אשכנזי יח (א) וילהלו בל״יעדת ד^ר־י־ יח וא) דיא גאנצע צעטיינע ־־h :־ :יז :י : דער קינדער ישראל׳ם ישיאל 5 Wערזאממ<למעדךאיןשלה, את־אחל”מ1?ד ;קאדץנל^ה , לפניהם: (נ) ויותרו בבני לשךאל יעם יאז לאני איהנעז א", ז^רילא-חלקיז^ת־־נחלחם שבעה'שבסיס : (0 ת^סתיהיושע יעה ישיאל׳ס ויעלכעז איה. אל־בנןישראל.mh&rts ״־״״;־%,TJ, מתרפים לב1^י ללשת ^ך־־ך שטעהמע איבייג. (ג) יהושע הארץא#רנותןרלםלה;והאלר!י י™-»:S אפסיכם = (י) ל9* 2üf0?;™ S H8N אנשים לשבט וישלחם רקמו צע רעם לאניעס אנצישיק־ ולר<הלכו ?אלץ וילהבו איותה ר־־יפי נחל־־״תט !HS21• ^לי; טערגעגעבעןהאט?(ו)וועה׳ : ־' JT: v T " ז, לעט אייך דרייא ט^ננעי־אויס והתחיקי יערעם שטאטמע, העלכען איך אויפטראגען ווילל, דאסזיאזיך אויפמא5ען, דאז לאנדבערייזען אונדראסועלבעאויפ־ נעהמען(אויפצייכנען), נאך איהרער בעמעססונג, אונד זאראן פאר מיר ערשיינען. איהר ר ש " י יןך (א) וישכינו שם את אהל מועד. שעשו נמדנר ולא היה שס מקרה אלא נית של א3נים סלסטן ויריעות מלמעלן כן שגינו כשחיטת קדשים: והאין גככשה לפניהם . סשנקנע המשכן היתה האין נוחה לינכש לפניהם: (ב) שכעה שנטיס. שככר קבלו נחלתם ראובן וגד וחצי שכט מנשה כימי משה כעכר הירדן ובארץ כנען ככר נפל גורל ליהודה ולאפיים ולחצי שנט מנשה הרי ה' שנט־ס : (ג) סתרפי', מתרשלין: ;ד) לננט • לכל שכט סן השכעה : לפי נחלתם. לשנעה חלקים ולא נשוה אלא לפי הנכטיס הראו״ן לחלק׳ לרב לפי סכו ולמעט לפי מיעוטו גפה של לרב תר נ ה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו וגו׳ (כמד כר נ״ו): והתחלקו באור יח (א) שלה (א״ה: כמו נשלה). וישכינו, הנה עד עתה הי׳ משנן ה' נגלגל אשר שם תכונת ראשיהצנא (הויפטקוותרטיר) כקצה גנולא׳"י,אך נאשרנננשה הארןלפניהם, שמו המשכן כתוך האין, ולוה נאמרו להם הנמות עתה , ני הי׳ נקל לכל ישראל לנוא אל מקדש ה׳, מ:ת״3 כגלגל 5 ועמד המשנן ה!ה עד ימי שמואל, לדעת הסיע שפ״טשנים• והארץ נכבשה, הנה מצינו(שופטים א') גי גם אחר מות יהושע עוד נותרה סן כארן לככיש רכים, ני כל האין הוא לאודוקא, אך רובי ככילו. וקצת אמרו: כי גם אחר שננרננשו, שיכ נאו הכנענים אשר הניחו ולקחו מידם נמה ערים, ואלי ואלו דברי אלקיס חיים. (ד) הנו לבם! הנכון כעיני נפי׳ הפסוקים האלה הוא זה: ’הישע צ;ה את האנשים, נתחלה תלכו נלנס למדוד את האון לארנה וליחנה,^יזהו שאמר לפי נחלתם, גצוסי לפי נחלת כל שנעה השנטים יחד, והנאתם לי הרשימו; יהושע יח (י) והחחריקו אחה לישבעדז חלקים יהודה יעמד עלי־־גבליו «־־ ״H י1פף גבולם מצפון: (י) ואתם תכתבו ^ת־ה^ךץ'שבע^'חדקימ והבאתם אלן הנה ויריתי לכם גורר1 פזו ל?ני יהוה אלהינו: 0)כיאיךחלקרלוים בקרבכם •י! ז ••> ••• 1 ־1 :• • :.• 1: : כי־־כחנת יהוי־ל נחלתו וגד וןאובן וחצי עבט המ^ה לקי׳י נחלתם מעבר אחץ מזךחרח אעיר'נתן להם מעה.עבר ךה5ף: בעןשאןאיהרעבעדטצונגער’ (י0 ויקמל האנשים וי' ם ויצל האלטע! יענזייטסדעם יררןים געגען מארנען וועלכע איהנען משה רער קנעכט רעם עוויגעז p איינגעגעבען האט. (ח) אונר כ ריא מעננער מאבטען זיך אויף (ה) א״הר לאסט עס אין זיעכען טהיילע צערפאללען? יהורה זאללבייאזייגערנרענ־ צעגעגען וידען בלייכען, אונד דאז היין יוסף׳ם בלייבע כ יא זיינעד ניענצע געגען נאר־ דען _ (!) איהר ג ע ה מ ע ט (ציי5נעט) זאנאך דאז לאגד אין זיעבען אבטהיילונגען אויף, אוגר לעגעט עס מיד ראן פאר , דאמיט איך אייך לא־ זע ווערפע, היד פאר רעה עוויגען אונזרעם גאטט. (ן) רען דיא לרם האבען קיינעז אג־ טהייל אונטער אייך, זאנרערן yn; פריסטערטהום דעס עווי־ גען איזט איהרע בעויטצונג 5 ארךגד, ראובן, אונד דער האלבע שטאם מגשה׳ם הא־ להושע ארדההלכיסלכתבאת־ דדאו־ץ ר־יאמר לכווהתיהלכו בארץ וכתבו אווזה וישובו אלי י. ופחא-ק1ליןדלכםגורללב<ייה;וה אויפצונעהםען(צו בעשרייבעס בשלד! ן(ט) וירבו האנשים ויעברו רען אויפטראג אלזא ווירער* : • 1 ״•!: > ז!:־1 • —ו- :j האלטע: געהעטהין, בעדיי־ בארץ זעט דאז לאגד, נעה מעט עם אויף, איגד קעהרעט צו מיד צוריק, דאמיט איך היד אייך לאזע ווערפע, פאר רעם עוויגען אייערעם גאטט צו שלה. (ט) ריא מעננער רייזטען פארט,5111־ צאגען ר ש " י (ה) והתחלקו אותה לשנע׳ חלקים. אותסשרננשה ננר והעתידה ליננש: יהודה יעמוד על גבולי מנגב. וארן ישראל ששם נפל לו גורל 13 המיצר הדרומי: ונית יוסף וגו'מצפון. צפוני למהשנכנש נניועוד יש הרנה למוש צד המיצר מנעל גד עד לנאתמת שהוא אצל ההר נמיצר צפוני והשנעה שנטים יחלקו אותה שנין יהודה ליוסף ואותה העומדת ליכנש: (ו) ויריתי • והשלנתי נמו ירה _____________________ . _______________ נים הישימה הכוללת, ואן תתחלקו ניניכס לפני האקלשנעה חלקים, ואחי זה לנו בכל חלק שלשה אנשים לכתוב כל חבל לעיים נמ״ש לקמן (ע׳) , ואן שוב תניאו אלי יאפיל הגורל לנל שנע ושנט• (ה) יהודה יעמוד וגו׳, והאין אשי ניניהם תחלקו לשאר סשנעים. (ח) וילכו, וגם יהושע יח בארץ ויכתבוה לעלים סלקיט ’עך־־ספר ויבאר ^ל־־־ יהושע אל־־המהנדת ש^דז: (י)ו.ישלךלהם יהושע גודל בישלדז ד־יפני יה1ה ויחלק־־ישם יה־וישע **ןת־־ה^רץ ל־״בני י^ראד־1 כמחלקתם: -(יא) הער גורר מטה בנן־־בנימן למ^פחחם h$1 גבול גודלם בין נגי יהודה ובין בנן יוסף: (־י) ויהי להם הגבול לפאת'צפונה מךהירדןו,עלר־! הגבול אל־־כוזף לריחו מצפיון .ועלה בהר יטה והיה תצאתיו מדברה בית אוו: ניס ועבר משם הגבול לוזה אל־כתף לוןה נגבה היאביתאל וירד הגבול עטרות t ; A•• J" V ־״> ־־ ; ; J והיו קרי איר אין• (יג)דיא גרענצע צאג זיך פאן רא גאך לוז׳ נעהמליך אן ריאזידליכע וייטע פאן לוו, דאז איזט בית אלו ראן פיהרטעדיא גרענצע אנזערטם גאך עטרות אדר אם געבירגע , וועל־ ר5ש " י נים (שמות ט"ו): (יכ) ויהי להם הגמל לפאת צפונה. ויהי מיצר נניל הצפוני שלהם מן הירדןשנמזרח מתחיל המיצר יעלה אל נתף יריתי מצפון ועלה משם אל המערנ אל ע נר יריחו ומושך החוט נצפונה של יריתי נמצאת יריתי לפריס מן החוט נחלק כנימי{: מדנרה ני ת און. למדנר של ניתאון:(יג)וענרמשס.לצד המערב: לוזה אל ניזף לוזה נגנה היאניתאל.שקיאה יעקר ילא זו היא ני ת אל שאצל העי שהיי אומר נכבול יוסף ויצא מנית אל למדנו ששנים היו ולוז לא נחלק ננימין באור שני,וזה מונן מעצמי«יאח"נ ציה יהושע ני ילנו עוד לנתוג על ספר הערים, נאשר נארגו, ונזה לא יהי' נססיקיס האלה שפת יתר . (יב) פדנרה בית און, נתב הרד״ק: סמיך לבית און, לפינך הני״ת פתוחה , ע״נ• טעמו שלפי הספירה צ״ל מדניה נפתח מחת הני״ת, נמו מדניה דמשק (מ" א י״ט ט״ו) כמו שנמסר שם נססורה, וכתב הרדיק שם וז״ל: גפתחה הני״ת מפני הסמינותונלמדניה נית און, ע"נ. (ע) היא בית אל, נתב רש״י ני שני נית אל היו, לכי שנאסר(לעיל ט״ז נ') ויצא מנית אל לוזה, ואם גם אין מזה ראיה נאשר נאמו שם, 0״מ צ7נ. דנרי הרגום אשכנזי Ti צאגען דאזלאנד, אונד נאת־ מען דאסזעלבע אויףנאךרען שטערטען אין זיעבען אבטחיי־ לוננען, אויף איינער קארטע, אונד ערשינען ראן פאר יהושע אים לאגער צו שלה. (י) נון ווארף איהנען יהושע לאזע צו שלה פאר רעם עוויגען, א ונד טתיילטע ראזעלבסם דאז לאגד איין פירריא קינרער ישראל, נאך איתרע! זרבטהייליננען. (יא) דא קאםראזלאזצוערשט הערויו פיר רען שטאם רער קינדער בנימיןיס נאך איתרע! פאמיליען, אונר ריא גרענצע איהרעס לאזעם צייגטע זיף, צ־וישען רען זעהנעז יהודה׳ס א ונר דען זעהנען יוסף׳ס. ניב) אעד איתרע גרענצע כע. גאן אם נעררליכען ווינקעל פאם ירד!, אונר פיהרטע חי־ נויףגאךרער וייטע פאן יריחו, נעררליך, אוגד האב זיך וויי־ טער נאך רעם געבירגע וועסט־ לץ־, אונר איתרעאויסגעננע פיהרטעןנאך רער וויסטעכיח ייעל־עםךליו 6*י אינט*° אדר על־ההר אשר מנגב לבית־ ביתהרזליגט. (יד)הירוואנד . . T.T ••׳« י ׳■•׳■••• • , זיךדיאגרען.*עאונרלענקטעי הרון ninnn (יי) וחאר הגבול ונסב לפאת־ים ג??וז מן־־ההר כעסזיד״ערטספאר כיתהין נאשר ^ל״פני בירדחרון 3גב1ד' ליגט׳אונר ענד׳נט^כ"א ^'n ורזיה חןו^חוך !"יעי■ (״׳) וירד הגבול אל״הצה ההר שטרעקטע זיו ביז -י! ייא ־* v ••• ו׳ו? י י, קייעללע רעם,! א ס ם ע י ם אישר על־־פגי גי בן־־הנם אישו— ;SSöí ?.עסק רפאים צפונה גירד ני הנם m ׳ יעי ®*י יע° ™*1 אר״כסף היבוסי נגבה וירד עץ הגופליגט נייא דערטיעפלי* י והמ קר; י ׳ ז :ז v ר£ י גענדען עבענע רפאים,נעריליו׳אונד ליף אבווערטס דורכים טהאל הגום, צור זידליכען וייטע יבוסיים ור ש " ר■ ננימיןיהיתס שהרי חיט הסינר מלה ולפני׳ הוא נמו שהוא אוסר אל כחף לסה: מנגב. החוט הולך נדרומ׳של לס נמצאת לוז סן החוט ולחון ננחלת נני יוסף ונית אל הימה נחלק בנימין נמו שנתונ למטה בענין: (יד) ותאר הגבול ונסב לפאת יס נגנה. בעטרות אדר נלה אורך הצפוני סן המזרח למערב ומשס נסב החוט לגבול המערב של בנימין לילך נגבה מן הצפון לדרוס חוט המערבית ס! ההר אשר על פני בית חורו; נגנה מן ההר אשל בדרומה של בית חורון סשס היה מתחיל מקצוע מעינית צפונית של נוימיןונא לו החוט מצפון לדרום : והיה תוצאותיו • מקצוע מערבית דרומית שלי אל קרית יערים של יהודה נמצא רוחב גבול בנימין ניטל כל רוחב הארן שבין יהודה לאפרים גבול דרומי שלו עם גניל נפ נית של יהודה ונס היתה ירושלים נמו שאמור למטה נענין לפיכך היו לשני השוטים חלק,בה יגביל כעובי של בנימין ודרומי של אפרים נוגעין זס נזה ישם היתה שילה נחלק אפרים כמה שנאסר ויטש משנן שילה וגומר (תהליס ע"ח)1ימאם באהל יוסף ונשנט אפרים צא נחר;שט)ואף לבנימין היה נו חלק זבן שנינו נשחיט׳קדשי׳נג' מקימות שרתה להס שנינ׳צישראל נשיל׳ וניב ובית העולמים ובכולן לא שרתה אלא כחלקי שליהודה וכל התחומין המנויין כאן נימנו בצפ נו של יהודה ובל מקים שנתוב באן וירד נתיב ביהודה ועלה לפי שנאן היא סוגה מן המערב למזרח ושם מוג׳ .סן המונח למערב; ויצא הגבול ימה. אלים א׳ ולא ידעתי איזה ’0 הוא: אל באור דברי יש״י ני שתי בית אל היו, כבר מצאנו בשופטים (א׳ נ*3) כי בני יוסף ירשו את בית אל גם היתה עיר סקדש סלך למלכי ישראל! ובפסוק נ׳ב לקסן סבר בית אל נין ערי ננימין • וצלע יהושע יח הרגום אשכנזי נה לגל: (י0 111&1 מצם1ו 1יצא ערן יבוסייסם־עפערהיגאבנאךעין . . י J' 'T _ן J" . T,: r_T י רגל.(יז)8ונדזיאוואנדזיךפאן שמש ויצא אל־גלימת אשר־ "ידעו״י־י ני»ו "עי5״ו צ5ח מעלה או־מים דרי אבן ?ה! plNVp: (יח) ו^בי אל־־בתף מעלה אדומים גענעגאיבער מו^״סערבוהnjlps וירד SS?'X I (יט) הגמל דעם זאהנע ראיבן׳ם. (יח) דא! 3לל ^יל[ לגללי 1 rU!D15ל*.ל1 Bזייטע פאר רער עבענע אוגר ת1צא1תיו ח03ל אל״לש־ןו דם- פיהרטע אבווערפם נאך י י: ז״י : : ־• : ‘ י ז ערבה. (ינסדיאגרעגצעצאג ס»»לל$ צ310לי אל״לצל! ללללן סערנער נאך דער וייטע בית נגבה זה גבול נגב: (כ) וחיריץ ±:י^:;בייל* יגב1ל־את1 לפאתלקלמה אןדיא צונגע דעס זאלצמעערם נחלת?ניבממןאמלתי־םביב :mwöS ?ÜflhBto * (כא) ל^יו יררן׳ם־דיעזעס ווארריאזידלי־ למטה בני בממן למש^חוסיהם יריח1 לבית־חגלה ועמק קצרץ: רעראמטזייטע. דיעזעסוואר («) ובית הערבה וצמךים ובית־ ס•־-,׳־, w «יהין גרענעעז אל: («) 0)?171*18111 D'WI!־ח ; ריננסאים׳נאךאיהרעןפאטיי :״*•tt v• j־> •יי : " ליען.(נא) אוגר דיאשטערטע w ובפר העמוני !העבט וגבע ועם ־טאטסעס וער««« ערים שתים־ע׳£רה ’ומרקן: £S5 (כי0 25^11 .mDim אוגר עמק קציץ* (נ3) בית (״)והמצפהוהכפירה'והמצה: w$־?E־lww והיו קרי ♦ תוצאווז קרי ♦ רעכוונה קו־י* IT ורקם (נו) בפר עפוגה, עפגי אוגד גבע.צוזאטטעןצוועלף שטער־ טע טיט איהרען רער3ער!.(3ה) פערגער: גבעון, רפה אוגר בארות; (נו) מצפה, כפירה איגד מצה ר ש י י ׳ (יט) אל למון יס המלח צפירה. נצפינו של לשון נמצא 13 הלשון נחלקו של יהודה: אל קצה הירדן. סקיס שר\נ דן נופל ניס המלח יהוא נמנה מקצוע מורחית צפונית ליהודה וכאן הוא סונה מקצוע־ דרומית מונחית לבנימין: (ב) והירדן יגנול אותו לפאת קדמה . הירדן היה לו לבנימין מצר מזרחי מצה ר• (03 רקם, ירפאל אוגד חראלה י(נח) צלע, אלף יב־סי אדער ירושלים , גבעת אוגד קריחי צוזאממען פיערצעהן שטעדטע מיט איהרען רער־ פערן. דיעזעס וואר ריא בע• זיטצונג דער זעהגע בגימין׳ס נאך איהרען&אטיליען* יט (א) נון קאם דאזצווי־טע לאז פיר שמעון הערוים— פיר רען שטאם דער זעהנע שמעון׳ס נאך איהרען פאמי־ ליען, אוגר איהרע בעזיטצוגג וואר,מיטטען אונטער רער בע־ זיטצונג דער זעהנע יהודה׳ם. (נ) זיא האטטען אויף איהרער בעזיטצונג: באר שבע ארער שבע אוגר מולרה,■ (ג) חצר ש ועל, בלה אוגר עצם ל יהושע יח יט (י׳) ורקםיוירפאד־1 וסראלד־!: :V-Vv ן :• .'r : "יי : : <:־ ז' (נס) וצל. ע האלף והיבוסי היא ידוישלם גבעות קריות זעריט ארבע״עעזרה והצריהן זאת נחלת ?ני־בנןמן ?‘מישפזאחם: יט (י>) 1יצ>6 זתגיורר־, ותשני לשמעון למטה בני— שמעיון למשפחיורןם רהינחלחם בתוך נחלת בנו־והוךה: w רהי רהמבנחלספבאר־שבעושבע ומולדה: (י) וחצר שהגל ובלה ועצבב: ני) ואלתולד ובתול־1 V : V- ; V : V *T T (ד) אלתולר,בחולאונדחרטה* ■וחרמי־ת: (ה) וצקל־־יג ובירת— (ה) צקלג, בית מרכבת אונר ־ T : ז' : י ■ י ׳־ חצה מלרע כן כתב ררר״ק בשרשים המרכבת ר ש " י מזרקי שהירדן הולך על פני רוחב 13 גבולו למזרח: (כת) וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים. נל אקת עיר לעצמה יכן גנעיז קרית חמש עיים נפסוק זה: יט (א) ויצא הגורל השני. שני לבנימין שגורל בנימין היה ראשו; לשבעת השמויס שאמר יהושע לשלוחיו והתחלקו אותה לשבעה קלקיס שכנר נטלו יהודה ויוסף נמו שנאמר שם יהודה יעמוד על באור (כח) וצלעהאלף, שתי ערים הנה, וכן ננעת קרית (רש״י ורד״ק) • והיבוסי, נמו עיר היבוסי , והיתהנקראת גס יבוסי, נמו שנאמר בשופטים (י״ט י״א) הס עם יביש־ וגי', ובסורה על עיר היבוסי, על שם העם השוכנים בתוכה. והנה נמנה העיר הזאת גס נתיך ערי יהודה ;לעיל ט״ו סיג), וכן נאמר בשופטים (אי ח׳) ני בני ’הילה לכדו את ירושלים , וייתכן בי יען היתה ירושלים שתי עיים, העיר התחתונה והמצודה אשר על ההר 4(ולכן נא ברבים הזוגי), יו״נ הימה העיר התחתונה לאחד והעליונה או המצודה לאחד, ודרשות ח,״ל כפסיק חופף עליו כל היום(דכריס ל״גי״ב) ידועות • ואס גס המצודה הזאת בלכדה בימי דוד, אין מזה ראית, ני לא היתה לפנים ירושת ישראל,ישוב באו הכנענים אשר לא תורישו מירושלים , כנאמר לעיל(ט״ו סייג) ובשופטים (א׳ נ"א), ולקקו מידם, נאשר הערנו לעיל • (א) הגורלהשני, שני לבנימין, ני הוא היאשין לשנעת השבעים (רש”׳). (ב) ויהי להם, הנה ננקלת שמעון מסיט אך הערים ולא תגביל ס, צפי שהיתה נקלתס נתיך בני יהודה. באר שבע ושבע, עיר אחת היא, דאס לא בן יהיה מספר הערים י״ד, ואולי הוי״י של ושבע היא כסו וסנה אניו ואמו ששעורה נמו או, שפיתה נקראת באר שנע או שנע. והנה כל הערים הסברי 0 _______________________ נא! * ח״ה עיון ננחורי שופטים ח׳ כ״א. 071:^023 וחצי 0) lHD1D לבית הצר סוסה 5 (,) בית לבאות לבאורת וישרוחן זגלים áfa־־ ZZ3VSZZ עשרה וחצריהו: 0) עץ למיוי דערפערן;(0 יא! עין רמי!, י־ •י' ~J יי ’ ■י י עתר אינד עש ן 5 צוזאפמען 3fl^l פיער שטערטע טיט א הרען (ח) וכל־ההצרים אשף סביב־ות דערפעח. (יס פעתער 'אל: 7 ־׳•־ ״ • ל־ ׳•׳׳ י:1 לע דערפער אים אימקר״זע 71‘Q‘HJv האלה 2אר דיעזער שטעדמע ביו בעלת לאמת נגב זאת נחלת מטה ?y Ityö# למשפחתם: (ט) מחבל שטאמטםרעי־זעהגעשסעין׳ם -¥m דליה חלל ל2 Q71D יהורה׳ס וואר דיא בעזיטצונג ^׳־^מ^1[^ת1^3חלהם: אנטהייל רערזעהנעיהורה׳ם (י) לעל הגולל לשלישי ל״^^ר ווארגרעסער אלם איהר V1-- !יהי־גבול זעהנעשמעון׳סאיהרעוטהייל לרחם עך־^ריד: (ל)'ועלה I ŰTOjI ;זימה !מל^ללד 01^ דריטטע לאוהערפאר פיר דיא ?דבלת ופגע אל־־הנחל אשר ™׳ל?^וו“»<ו'»ע על־0גי 1"ÜV^D: (יב) 1ש2 משליד איהרער בעזיצונג רייכטע ביו :•־- J: t: זי : JT י ז‘ל;דמה שריר. (יא) איתרע גרענצע צאג זיף אויפוועיטס נאך וועסטען געגעןמ-־עלה זאוואהל דבשתאלסיענעןפלום בע־ ריהרענד, דערפאריקגעםפליעסט. (ע) פאן שריד לענקטע ויא זיך געגען זאננעגאויפ־ גאגג ר ש " י על גבולי מנגב וגו׳ (לעיל י״ח) מבאן ואילך מונה והולך שנעה גורלות: (ט) רב מהם. סן הראוי להם: נקלות באור נ^ן כנר נקנו נשסותן נחלק יהודה (לעיל ט״)חוןסנלה, ואולי היא נעלה הנזכר לעיל (שסנ״ט)• גס נתילוניתסמיננת ותצר שישה לאחכרים שם. ו,ו) וכיח לבאות, הוא הנקרא לעיל(שם לייב) לנאות. (ט) רב שהש, נתג היד׳יק היה חלקם יותר ממה שראיי להס / ניננשיהרנה סןהארן, ננישמעון עלו עמהס להלחם כווני נשופט־ם (א') ע״נ. ואס ישאל השואל, הלא הערים האלה ופלו על סי הגורל לפני ה׳ ליהודה ראשי אמרנו? הנני אוסר, ני מאתו היתה הסנה , ני יעלה גייל גדול ליהודה וירש שמעין עמי, לקיים מ־ שנאמר נשמעו; אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל (נראשית ס״טז')• (יא)אלהנהל, לפי הנראה נמסת האין הואנמלקישון • יקנעם, ונמלניס גאנג בין אן ריא נרעגצע פאן כמלות הביר, קאם בייאדברת הערפאר, אונר האב זיך יפיע צו. (ע) פאן דא צאג זיא זיך געגע; אסטען גלגען גת הפר אוגד עת קצין נאךרמון,וועל• 5עסנעהבעגרענצט,(יו)אונד לעגקטע זיך גערדליך אויף הנתון, אוגר ענועטע א־ם טהאלע יפתח אל. (טן)פער־ נערקקטת, נהלל,;שמרון, ידאלה אוגר בית להם י דער עטעדטע צוועלףלנעבבט איה־ רען; דערפער!. (סו) דיעזעם ויואר ריא בעז־טצונג דער זעה־ געזבולןיסנאך איהרען פאשי־ ליען, דיעזע איהרע שמערטע אוגר .קדמדד נוזךח.ל^טיש.על־גבול כמלת רזבר!יצא אל־הדבררת .ועלהד יפיע: (י0'áttol ,עבר לרמה מזרחה גתה הפר עתד־ז קציןגקוארמון המתאר הנעה: (יי) ונסב אתיו ךהגבור מ4יפ1ן הנהן והיו הצאתיו גי יפתח־אל: ("יי) וקטת ונהלל וישמריון ויךאלה ובדת להם ערים שהים־־עשרה וסצריהן:(״) זאת נחלת בנ,י־ ןבולןלמ'שפח'ותם הערים האלה וחצריהן ר ש " י (יב) כסלות תנור. אימר אני שהוא לשון כסלים פלנק״ש נלע״ז לא כגובהו ולא נשיפולו אלא נשיפועו סמיך לאמצעי קרוב לצד אמירי׳ ומלצד פניו כדיך שהסשליס עומדים גנהמה ונסקוס שהוא אומר אונות תניי סמוך לראשו הוא נמקים האזני׳: (יג) קדמת מזרחה גתה חפר• ממזרח לגת החפר שם עירו של יונה נן אמתי: עתה קצין. שם העיר עת קצין: המתואר הנעה. המוסג אל געה כלומר משם תאר הגבול לנעה וכן תרגם יינתן ונפיק לרמין ימתמן מסתתר לנעה: באור א׳(ד׳ י״ב) יקמעם בחילוף נו״ן במ״ס. (יב) כסלית תבור, לדעת רש״י נסלות היא מענין בסלים ופי׳ בצד ההר (6(תנקען) , וכן אזנות תבור (לקמן ל״ד) במי אזניס בלומר סמיך לראשי, ויפה אמר ני ברוב שמות האברים הזיגים אס יבוא השם על דרך השאלת יבוא בפלס נקבה, כמו מן ידים ידותמןננפיט כנפות (עיין בספרנו תורת לשק עברית פלחג), וגס כסלים היה ראוי לביא ע״מ הזוגי בנודע.(א״ה: פליק׳יש flancs ויוו פ!1!:קען,<ד1ע).(יג) נתר!תפר, פי'לגת אשר בארן חפר להבדילו סן גת בארן פלשתים, והיא היתה עיר סולדת יונה בן אמתי הנביא (מ*ב י״ד ג״ה) . דמון הסחאר, לפי פש־טו הוא שס עצם פיט׳, ורש״י פי׳ המוסב אל הנעה, ובן ת״י ונפק לרמו; וסתמן אסתתר לנעה עכ״ל, ובן הוא ביל־ד״ק, ובספרים שלנו נפל טעות נת״י ווכחב לימון דמחואר וסתמן מסתתר לנעה, גרבבו שני הפרושים יחדיו(ועיין לקמן) • (אמר המתרגם: ר מ ו ן המתאר היעה, ת״י לרסק דמתואר ומתסן ססתחר לנעה, מלת דמתוארנראה במוסף מיד סיפר מאותר וצ*ל לימון דססתחילנעה בגי׳רד״ק, או לרסק דמממן מסתתר לנעה בגי' רש"׳, ויש עוד גיסחאית והגהות מאיש אשר שלח ידו בו שלא בדת, נמו לקמן סוף פרשה נ׳בשהיה כתוב בנתב׳7 אשר לרד״ק : וקיו בני ראובן ובני גד סהיד למלנתא, והסופר השמיט מלת סהיד לפי שחסר נענרי. ועתה צא וחשוב ותמצא מספר י״בעליס ואלי שמותס : שריד, דבשת, יקנעס, יפיע,גתחפר, עת קצין, רמק, קטת, נהלל, שמרון, ׳דאלה ובית לחם . והנה נסלותתנור אינו עיי ני אם חלק מהר תבור, וכמוהו אזנות תנור לקמן נגביל נפתלי, נמו שפירשו יש״י ויד״ק, ובן דברת אינה מן הסנין שהיתה עיר למטה יששכר (להלן ב" א ר״ח). ומזה מינק כי מתואר הנעה היא תואר לימון). (113) בית לדוס, אין זה בית לחם יהודה, אך עיר אחרת ששמה נך(מר7״ק), ועיין לעיל(ט". ("ט) נמה שגתבנו ש® מהעמקת ע׳ זקנים• ערים שתים עשרה, הנה יהושע יט וחצריסן: 00 ליששכר לצ»' רסגיורל דדךביעי ל?מ יששלך ל-משפחור1ם: סיס ויהי גבולם ווו־ןנאלדז והכסלול!שונים: 0״) וספרים ושיאיון ואנחררז: (־) !דחרבירת וקשייון ו^בץ: (יא) ו־מת ועיךגנים,ויעין סלק ובירת פצץ: (יי) ופגע״סגבול כסבור- יישחצומה' ובית'#ש ימי י!צא1רת גבולם ד־זורדן עריט שש־־עשרדת.וחצריהן: («) זאת נסלח מטה בני־וששכר למשפחווזם העלים וחצרירתו: (יי) דצא הגורל הסמישי למטה בני־אשר למשפחורום: (יי0 ויהי גבולם סלקתוחליובטןןאכשף: (יסואלמ־־ועמערומשאל ופגע בכרמל הימה ובשיח־ור לבנת: • ־ T ; • V * : T T| ושחציבזה קרי ושב אוצר דערפער. (יז) דעם יששכר ערשיען דאז פיערטע לאו—דען זעהנן יששבר׳ם נאך איתרע! פאמיליען• (יח) איה. רע גרענצע וואר: יזרעאל, כםלותאינרשונםי(ימ)חפרים, שיאזן אונדאנחרח?(נ)רבית, קשיון, איני אבץ י(נא) רמת, עץ גנים, עין חרה אינד בית פצץ • לכב) דיא גיענצע שסיעת אן תבור, שחצימה אוגר בית שמש? דער שלום איהרער גרענצע האר דער ירדן. צו. זאממען זע3צעהן ‘שטערטע מיט איהרען רער&ערן. (נג)ריי זעם וואר דיא בעויטצונג רער זעהנע יששכר׳ם נאך איה. רען 6אמיליען, דיא שטער* טע מיט איהרען רערפערן. (13) נון ערש־, יתרו:ד':״Ű״ 1_״\. שט,עם ^ זב^ןן אונר א! דאז ל 3(3/ ו^ לפתח אל ^~^!ן וךחב(חט1ןןקגהעךציך1ןרבה: נראם.«ירון.<1m!(M (כט) ושב הגבול הרמה ועד־עיר מ?צר־צו־’ו'שבהןבולואםהןיה:ו צור»זיאלענקטעזיוראןנאו תצאתיו הימה מחבל אכזיבה: חסה, אוגדעגדעטעאמטעע• \>■/' ־ ;1' ׳־ רע ועט כעע־רקעם אכזיב! () 1^מך י pD6 | ״ J <1— .,*V . ; •ין I r וילחמו עם־לשם וילכדו אקהו ויכו אתה לפי־חרב וירשו איוחה T , < *I* “ V V • • # JT £ — •» ויישבו בה!והראו ללשם דו בשם דן'אביהם:‘(מיס זאת נחלת מטה בני־־־דן ?■־־־1מש^חחבם העריכם שטאטמעם יעי יעי^ י!ים דראלה וחצריד־זן: (מם) ויכלו גאך איהרען פאטיליען, מזעס 7 •V •••* : ־ : ״ ‘י' I « ך.: ־ ׳־ ייא שטעדטע זאייאהל אלם לנח/ את־־הארך לגבולתיךז דיא ראצו געהעיינן דערפער. * v (מט) אלם זיא בעענרינטען דיא איינטה־ילונג דעס לאנרעם נאך ויינען גרענצבעשטיטטוס גען« דא גאבען דיא קיגרער ישרי^׳ם רעם יהושע זאהן גון׳ם אייגע בעזיטצונג אונטער זיך.(:) נאך דע□ אויםשפרו5ע דעם עמיגען ר ש " י <םא) צרעה ואשתאול. סגל יהודה היה ונפל מיל לגני דן סמיך להם: (מו) ויצא גבול ננידן מהם• כאןרנ1לו קצת ועוד נפל להם גויל נמקים אחר לחוק מגנולס ושאר שנטים ספשיקין רינתיס: וילחמו עם לשס. לאחר ומן נימי עתניאל ק קוז ונימי דמות מינה נמה שנאמר נשפר שופטים (י׳ח): לנס. הוא ליש האמורה נשפר שופמיס (נס): , ______ אשר באור מספר ׳*ט). (מז) ויצא גבול, המפרשים השכימו כי הפשוק הזה שלא נמקומו נא, שהם ננשוה לאחר זמן, נימי פשל מינה, נממאר שופטים (י״ח), והמשכיל ’נין מזה מדוע לא נא משפר העייס ננני ף• ופי׳ ויצא הגמל נפי׳ רש*י ני יצא עוד הגבול סנני דן מהערים האלה על למרחוק זייטע; רען דיא זעהנע ח׳ם ריקטען פאר,גריפפען לשם אן אוגד עראבערטען זיא, אוגר שלוגען זיא טיט דעי שערפע דעם שוועררטעסז זיא גאה טען זיא אין בעזיטץ,אונר וואהנטען דארין • זיא נאגנטען לשם דן, נאך דעם נאטען איהרעס שטאטמפאטערם רן. (מת) די־ זעם וואי־ דיא בעזיצונג דעס ויתנו בני-ישראלנהלהליהושע בן־נון בתוכם:(0 על־פי יהודה נתנו 3D3( את״־העיף* עוויגע! גאבען זיא איהם דיא 1 JV ז שטאדט דיא ער ווינשטע, nS־ro1pD־־IT1D ??י א?ילם געהיזליךחטנת סרח אויף רעם (PU39 »ת־־ו־!עי'ר n3'2ö91: נעכירנע אפרים. ער בעפעי (3^) ^ל71 11711511 8'ש1 נחל"^(5 וואהנטעדארין• (כא) דיעזעם ולעורי הכהן'1 רי^ע,3ךניו |7112871 ^XT למפ11ת בני־־־ סטער,יהושעדעיזאהןניז׳ם J־ _:i־'______ אונד דיא פאם־ליענהייפטער .^ל8ל I '71512 I ?^ללי דע־ שטעסטע דער ק ניער 71177 71710 א71ל ÍD^ ןר^ןי ישראלים, רורכסלאז אין שלה T ״v־ J f ־ ״״ ״ ־ י פאי רעם עוויגען, אים אייג* 1871™,7lX p^ljD'*| ♦ גאנגעדעסשטיפטסצעלטעס כ(66 וידבר ידז|ה אל-יו־־זירשגנ 5&*57 £3 (א) דער עזויגע רעדעטע —.- ■-J : ד V : . מ־" פי לאטד: נ0 דבר אל־בני ב ישראל לאטר תנו לכם S״־ V* T • • ע1י 10771071 ^;2ף“-ך^ף»ןלןי פאלגענדעם : בעשטיממעט ^ליכם בלד־־משה: סס״׳לגום !יו"א~שן שמה' רוצח מכה־נפש בשגגה 1! a-.nra ™ איי!־»י. ?בלי־־דעת 711י1 QD7 למקלט דעי איעע פערזאן איגפער. 1 (1) ♦ !*”™!•snררז—ייי זעהענם, אהנע פארזאץער* ?1»$׳ □1l־־1* י שלאגעןהאט5זיאמעגעןא-יך 71118 1^1 717871 öl^lö I צור צופליצט דיענען פאר רעם ,פתחשערהעימדברכאונייזקנ? *5Ü5 “נ״יימי ל?^,*1־ד717י8 718” 7127 ואס^ןז שטערטע, דעי זאלל א־ם ־ •■י ־•־ : * י* •י 1י : איימאנגע רעם שטארטהא׳ אתו רעס שטעהען בלייבען, אוגר |$ר דעןאהרעןרער עלטעסטען דיזער שטאדט רינע ^כע אנזעגען $ דיוע טיסען א-הןראן אין ר ש י י (נא) אזר נתלו. הנתילו: ב !f ו ו יפוק, ני דן היתהנקצה ארן ישראל צפוני• לשב, זה ליש הנזכר נשפר שופטים (שס) . (נ) תכנת סרח, עיין לקמן <נ"ד צ׳1 ומה שאמרנו שס. (ד) ונתנו איןאיהרערשטאדט*ויםנעה" אתיו העירה ^5ליהם ונתמ״־־־לו מקיום ווישב עמם:’(ה) וכי ירדף ~ גאלהךםאחריוןלא־.יקגחאת-זאללטעי:א יייפקזיא ÍJn הרצח בידו כי בבלי־דעת הכה את־רעד־זו ולא־־שנ>א הוא 6 סארזאץ די״״ נעיסטע! ערי מתמול'שלשום: ני) ויישב 1 בעיר ״*״׳ Din"י ההיא עד־־למדיו ילטמ קעךה למשפט עד־־מות הכירן הגדול w ^ אשר חזיה בןמים וזהם או 1 ישוב איהט פארהערפמרגעוועזען. (ן) עי בלייבע אלזא אך דיעזער שטאדט׳ ביו ער בייא דער שטאנרען, אדער ביז צום אבשטערבען רעם האהעסרי סמערס ,י׳"^ הרוצח ובא אל־עיר1'ואל־ביא1 ,יערצורזעלבעןצייט אל־־־העיר--------נס משכב: זייזייי■ ר<1אראןקאןרערטאר* (ff ויירלזיודד 1 W'“1”1T'1Mדךיל• שלעגער צוליק נא. וזו_קרשואה,קרש בנר ל כהר *?•!ידי ואת־ישכם בהר אפרים ואת־־קרית ארבע היא חברון בהוץהודה:(״) ומעכה לירדן ™ימ ־,%; ־ü יריחו מורחרי! נתנו את־־בצר : • • I1 * T . •' ••» ״• אויףדעםנעבירגע אפרים,אוגד צוריק קעהרען נאך זיינער שטאדט אוגד צו זיינער 6אביליע, נאךיענערשטארט נעמליך ווארוים ער זיך פלי5־ מעןמוסטע. (ז)ויאווייהעטען דאצואיין, קדש אין גליל אויף V IV בסדבר קריה ארבע ארעד הברון אם געב־רגעיהורה. (דו יענוייטטדעם ירדן, יריחועשטליך, בעשטיממטען ויא בצראיידער ויבטע ר ש י י כ ( ו) עד עמדו וגו׳ למשפט • אם יפטר מגלות יפטר ואם יתחייב גלות יתזוי לעיי מקלטו 1יש3 שם עד מות הנהן הגדול: (ח) ומענר לירדן ירימו מורדת גתנו. נימי באור כ (ר) ונחנו לו מקום, פירשו חז״ל שלאיהי׳שונר נית, אך מנס אין כסף יתוו לו ניתלשנת. וזה גנון מפאת החשד. (ו) עד עטרו, הרנין ני או או קתני או שיעמוד נמשסטיהנית דין ימיתהו או יפטרהו מגלות׳ או אם הנית דין ידקור ני הוא חייב גלית ישג שם וגו', ני נפי מאמר ת>״ל, אתר שנא לעיר מקלטו שלחו הנ״ד אמריו ומקרו ודרשו היטינ, ואם התדיינ גלות הדריו אותו למקימי. (ה) נחנו, יש״י פי׳ ננר נתנו נימי משה, אילם לדעת דז״ל ני,גם שלש הערים נעיר הירדן לא היו קיצטות עד אתר ירושה וישינה נא*׳, אין צוין לזה, ופירוש עתה נתנו להערים נח לקליט, ונאשת ני דברי חז״לנמנים גס מפאת השכל, ני נל משפטים האצה היו חן אדר שנאו ישראל לתיקין המדינה, ואף ני שרוג אנשי הדיל מגני יאונן וגד עניו את הירדן 1״־10"2ל HI2ÖÖ ‘"íív,,ö2 רא^ן ודסטע, אויף איינער עבענע ןאת־ראמות מ לער ngső גי DIS1־1123 n$30 711200 ]t£f£2 • נד, אינד גילן אך כשן איים ן״/ U.,'...,..; ־ י'' * ־ ^ רעם שטאסמע מנשה.(0) די. V אל71 ל>^| ^^ל^ד71ל2ל1 זעם וואיען דיא ערוועהלטען 32י ישר־אל ללגי הגי £01712 שטעדטע, 6יר גאנץ ישראל ־ ז.. : 1 . זאוואהל, אלם פיר רען פרעם• * ל^013 ^2 HOtל 120ד״"3ס^1 דען, דער ז־ך אונפער איה• 2ש33ה י^ן ןן־ן ביך ^ Qijn נען אוי8הילט» ראם זיו י*־ ל33י 71?17111 אונפעחעהענס ערשלאגען, * T״ : T •• |T V•* : e V| v . דאמיטערגיכטשטערבעדורך 2א (א) וי3שו ראשיא12ת הלוים ריא האגד דעס בלוטראכערם, Y r ־•־־/•_ בעפאר ער זיך פאר דיא גע• אל Ujn 1TJJ/N) םייגדעהאטשטעללן,קעננעז• f'3w־־?v ז^ל־-ל^מי «<» י* >}7112 nlLDÖTI ל32י ישראל • טער דער לוים טראטען w ערכת אליהם ?שלה בארץ gZZZ'&Z• W32 לא0ר יהרךץ צןףיין בוך- נון־ם אוגד פאר ריא פאטילי■ :X י "ז :ו ד י jr ,. •י־ עגהייפטער דער שטעטמע /|710"""ל3ל ^רי0 לש2ר7 דערקינדערישראלים, (נ)אוגר ומגךשיהן ל?ה?חני:(Ő הרגיZ 32י־־ישראל ללל״ט C37V?n3Q עוויגע האט דורך סשה בע• אל־?י יה;וה את־העיים האלה S;״:S לאח”20לשי!7ל I (י) ייצא ה3לרל אוגד ראצו געהעריגע פריי. ־ ’ י ״' י vT פלעטעע פיר אוגזער פיה. גולו קרי למשפחת (0 דא גאבען דיא קיגדער ישראלים דען לוים פאן איהרער בעזיטצונג נאך רעם בעפעהלע דעם עוויגען פאלגענדע שטערטע טיט רען דאצו געהעריגען פרייפלעטצען. (ד) דאו לאאז קאם צוערשט הערוים §יר ר ש י י נימי משה שנאמר את נצר כמדבר וגו׳ (דניים ד׳1: (ט^המועדס. ההזמנה היעודות לכך:. ולבני באור עס אחיהם, ולא היצרן• לתקנה הזאת עד אתרי שונס אל’־7 •ה, ולזה נאמר נמשה אז יבדיל ינאןנתנו. (ט) המועדח, שהיו נועדים לקלוע הרוצח, והוא שם ע*מ מוסדה, (רליק). (ר) לבני פירדיאקהתישעןפאטיליעו, למטפחת ד־זקהתי ויהי ?"1בני ™,׳d^dwwd אהרן הכהן מן־דזלוים ממטה י יהודה וממטה השמעמ וממטה א™ פא□ שטאממע בניטל, בנימן בגורל זערים שלשעשרה: דורכס לאז ררייצעהן שטערי X •ן ;—*-ין, w™ t—jL טע. ^ ריאאיבריהזעהנעמ "בני קהות ךרנורזריבם רעם קיח אבער׳ עיהילטע! י ממשפחות מטדה—*הפריט פאןדע;פאטיליעןדעםשטאנ?, ••::'•״ ־”יי •' : ־; וממטה־ךן ומלצי מטח ?ונשה אונר0*םה*לבע!שט*כזמע בגורל ערים עשר: (ו) ולאבני מנשה, דור5ם לאו צעהן - J ׳ v# j-r : • שטעיטע. ס יען זעהנען גרישיון ממישפהת מטה־יששכר * וממטה־־אשר וממטה נפתלי !*"׳"**י ™י "■יי* ומחצי מטה מנשה בבשן כגורל פאם שטאממע נפתלי, ראן ־•!:•־ • .־ : י:,־ ז י!.' לז , פאם האלבע־ שטאמטע מנשה איןבשןדור5סלאוצו, דריי־ צעהן שטערטע. (ז)דיא קינ« דער מררי׳ם נאך איהרען פא־ טיליען ערהילטןפאם שטאמי מע ראובן פאם שטאטמע גד אונר פאם שטאממע זבולן צוועלף שטעדטע. (ת) אלזא בעשטיממטען דיא קינדער ישראלים דעןלוים ריזע שטעד. טע מיט דען דאצו געהעריגען פרייאפלעטצען, רורכם לאן וויא רעי עוויגע דורך משה בעפאהלען. (ט) זיאאיבעתא* דערים שליש עשררה: (ז) לבני מררי למישפחתסיממטה ראובן וממטה־־גד וממטה זבולן';גרים ישחים ע^רה: (ח) ויחלו בני־־ ישראלי ללויבם ארר־העריט דהאלה וארד־מגרישיהן באשר AV • V : V v• T| ־1 :1 V . צווח יהרה ב^ד־׳מישות בגורל: (ט) ויחנל ממטרה בני ור־זוךד־ז וממטה בני שמעון' את הערים • - j•• ; v ■ : ,!י | 1V “ י וי האלה בען נון פאם שטאממע רעד זעהנע יהורה׳ם אונד פאם שטאממעדער זעהנע שמע ל׳ם יענע שטעי, ר ש י י כא (ה) ילמי קהת הנותרים. הם נימושה וכני קהת יחכר־ן ועוזיאל: ממשפחת סטה אפרים • מנתלת ש:ט נני אפרים נפלו להם אלה הערים שככל שנט ושנט נטלו נמה שנאמר סאת הרג ד באור (ד) לבני אהרן, אין היי ק ני למשפר הנהנים אשר היו נעת ההיא לאהוצרני י״ג עיים לשנתם אן ’שנן איורים תתידהס עד העת אשר פרי ורנו. (ד.) הנוחריש, אשר אינם מנד 2 71 >fc$n'ש0» שטערטעדיאמאזנאסענטליך נ:)''ויהי:'ר«י אהרין SZSS הקלתי 32Ö,* ל1י כי* לה□ היה קהתישען פאמיליע פאן רען ״J *. J ז ^ גאכקאטטען לוי־ם רען איהנען J wm ׳• ;5? “יד,ל♦ ׳ ־' 1 פיעל דאז לאז צוערשט»(יא)זיא את־קרית ארבע אבי העגוק היא איבערגאכען איהגען קריה V ־>: ־ ־: ־־ :־ ־y _':|T s י .־' (דיאשטארטדעס) ארבע רעם 1ד2ל1{ 2הל ילללל (אר 30לשל שטאמפאטעיםענק,אייוןענט־ סייבתיה: (יא ואת־שדה העיף ליך חברון אייף רעם געביס :;r ■'״ו ז :• י: ״ץ י ־T גע יהודה מים איהרען אוט* ואת־־חצריה 2H2\ ל2ל2 2["־ ליגענדען פרייא ־ פלעטצען, יפנה W9 :» ולבני 1 אסלו Í3H;( את־״עיו* מקל״ט גאב! זיא רעם כלב זאהןיפנה׳ם ־ . י ז': _ ־ .״.״^..*״■1,״,■ מיטצוזיינער כ ע זיט צ וגב 5 הרצל את״ללל^( לי (יג) ראך רען זעהנען אהרן׳ס וארת־־־־ילבנד־־; ואר־דמגרשיה; דעספריעסטעיס איכעיליסן (יד)(את יתלל^ל■ ס^ל^ל (א1״£ טאדשלעגער, חברון געטליך אשתמ1עואת־מגר'שה:(5וו)ואת־ מיטאיהרען פרייאפלעטצען, ׳•; :. יל •י J'•־ .'::ד l T ראן לבנה טיט איהרען פריי* ד!לן (אל"! ס^ל^לל ל2ר פלעטצען5(יד)יתרמ טאיהרען (I ntíhJlQTlK (״) (אח״^י[ (אןך- פרייפלעסצען, אשתמיע טיט : '־'ראשונה קלי יי'' : ׳ י מגרשה איהרען פרייפלעטצען. (טו) חולן טיט איד,רען פרייםלעטצען,דביר טיט איה רק ירייפלעטצען. (סו) עין טיט איהרען פריי• ר ש " י הרנ תרנו ומאת'המעט תמעיטו אש כפי נחלתו אשר ינחלו ימן מעריו ללייס (נסדנר ל״ה): (ט) אשר יקרא אתהןנשם• לפי שלא הזניר למעלה את שמות הערים שנתנו להם ולמטה הוא פפרש את שמותם לנן אמר אשר יקיא אתהן נשם : ואת באור נימי אהרן. (ט) איטר יקראו אתוזן בשש , כתנהרד״ק יז״ל מתחלה מנין הערים ואח״נ שפר שמן נאשר היו קוראים אותן באותו זמן. נראה נ־ דעתו אשר יקיא מושג על נל שמות ערי מליים הנאיה בפרשה, ואמר ני באותו העת היה שמן נך, יען מנינו נד״ה׳ א׳ (ו,) ני נמה עיים יובאו נשם אחר , ושם אמר וז״ל: ונספור עריהלייס תמ?א שמית משתנים ממה שתמצא נשפר יהושע והוא נמו שכתבתי לך נשמות ו:ני אדם, ע״ב, פירוש שהיו שני שמות או שנשתנה שמי נענור שנת. ויש מפרשים ני נלמה שנשתנו היה ני נשנפל הגורל לתת הסני״ןביהישע היו קצת מהערים ניד הכנענים והפריש׳ אחריש תחתיהם עדשננשו, ונענין זהנמצאנתיסס' יאע״סשהפרישו שנס נהר אפיים צאהיתה קלטת, מתנו את גמלאתחתיה• (טו) ואח עין, ונד״ה 5רייפ^ן, יוטה טיט מגר^ה וארדיטה ואת־־מגר^ה א־הרען פ־ייפלעטצעז׳ אונר LUtw'riiV—nv י4יח בית שמש טיט איהרען פריי־ את $ ת ש$ש ;$1ת פלעטעען, צוזאממעי נייי ערים תשע מאתי שגי היבטים »«»«**'•• 7\íF mm דמו ר*,ז//זו׳זיממ* T • 1 J** • ** • j t שטעדטע 5אן רען כעשטימט• A r fc . . * • : • האלה: סי) וממטה בג,ימין את־ טען עויייא שטעממען. (יז) פאן גבעון ®m^rr את־־3בע 0•□ m««! *"®!®!י ןארדמגרשה: (׳״) ארדענתיוות &&ZZZ ואת־מ^ה ןאת־צלמ1ן’ןאוך טיטאיהיעןפרייאפלעט«ע!י מגרשה ערים ארבע: (יט) כל־ צוזאשטען פיער שטערטע• (01)זעמטס5ע שטערטערער ער אהרן הכסג ם זעהגעאהרן׳סדערפייםטער עשרו״ז עו־ייבם ומגו~שידהר: (־)"ולמשפחותבני-קהתיהלףם הגיורזרים מבני קהת.ויהי ערי איכייגען לער זעהנע ק ה ת גיורים ממטה אפרלם: (כא) ריהנל ערהילטע! איהיע געלאזטעז לח-ח אח—ידיר• חר״^ח nvhn שטעדטע פאם שם#םשע rnp□ את עיר מק׳ז ט הרצח אפרים. (נא),יאאיבער« את־־שכם וארד־מגלשה בהר אפרים ואת־גןך ואת־מנרשף: איהרען פרייפלעטצען אייף («) ואת־״קבצלם ואת־מגרשה דעםגעכיתעאםרים׳ר-זגזר ואת־־בית חרון וארד־מגרישה סיט איהרען פרייפלעטצען., : ••• ■־־ •י ן :••• י י ׳•׳י׳:1 <״> rap ,,״*,״, *״, ערים ארבע:(־־) ומממח-רן =*»«!, »«י m "ד=י= את־אלתקא ואת־מגרשה את- איהרען פרייפלעטצען, צו־ ״ י ׳ 1 י גב'תון זאטטען פיער שטעדטע. (:ג) פאם שטאטגיע רן אלתקא אוגר איהרע סרייפלעטצעי גבתון ר ש " י (יח) ואת עלמון. ונדניי הימים ואת עלמות היא נחירים שיונתן מתיגס אותם עלמת : ואת _______________מגרשיה • סניניתיה אלפים אמת לכל ריר . באור ונד״הי א׳ (ו׳ מ״ד) עשן. יטה, ינד׳הי תחסר העיר הזאת וגם גנעון נפמוק הנא , ולא נאו אחרות תחתיהן וננל זאת מוגה (נס מיה) ערים שלש עשרה כמו כאן, ונאמת איגן אלאי״א, והמפרשים לא תרגישו נזה• (יח) עלמון, ושם נאמר עלמות ועוד שגויס וחלופים ינים מאד מאד, ואין להאריך נפרטן, וקאמרהרד״ק נמקים הנזכר ויש עוד נמה דרשות נענין השנות השמות י ה ו v v כא גבת1ן ואת־־מגרשה:(״■) את־ אילץ' ואת־מגו־שה את־־גת־־ רמץואת־מגךשה ערים ארבע: («) וממהצית מטה מנשה אוד־ תענך' ואות־מגרישדו ואת־גרת רמיון ואת־מגךשה עריםשרוים: (:•; כל-ערים עשר ומךשידזן למשפהת בני־קהת המסרים: (״) ורבני גו־שץ ממשפחרת הלוים מחצי'מטה מנשה'את־ עיר מקלט הרצח את־נלוןבבשן ואת־מגישרז _ וארד־בעשתרה ואת־־מ3ךשר ערים שת:ם: (־״) וממטה ןששכר את־קשיץ ןאת־«ח5ל! את־דלרת ואת־ מגלשה:(”) את־נרמות ואח־ מגרשלז את־־עין גנים ואח־ מגרשה ערים ארבע: נסומטטה אשר את־משאל ואת־מגרשה את־־עבלון ואה־־מגךשדה: (לא) את־־הלקת ואת־־מגרשה ואת־־רחב ואת־מגרישה ערים ארבע: (לנ> וממטה נפתלי את־ נול! קרי . הרגום אשכמי סב גבחון אונד דיא פרייפלעטצע, (כד) א יל ו ן אער דיאפי־יי־ פלעטצע דאצי אינד נח רמץ מיט רען פרייפלעטצען, צו־ זאממען פיער שט ע דמע. (רה)פאם האלבען שטאטטע מנשה תענך א׳ינד דיא פריי־ פלעטצע, נח רמץ מיט פריי. פלעטצען,אלזא צווייא שטער־ טע • (נ!) אין אללעם בעקא־ מען דיא פאשיליע! רער איברי-געןזעהנע קהת,צעהןשטעד< טע מיט רען פרייפלעטצע; דאצו■(כז) דיא זעהנע גרשון ׳ם אויס רען פאמיליען רער לוים ערהיעלטען פאם האלבען שטאממע מנשה גולן אין כשן איינע פי־ייאשטארט &יר מאד־ שלעגער מיט רען פרייפלעט־ צען, או נר כעשחרהמטדען פרייסלעטצען. אלזא צווייא שטערטע. (נח) פאטשטאממע יששכר קשיון אונד איתרע פרייפלעטצע, דברת אונר דיא סרייפלעטצע, (נט) ירמות אונר דיא 6רייפלעטצע אונד עין גנים טיט רען פרייפלעט. צען, צוואממען פיערשטער־ טע. (ל) פאסשטאפמעאשר מיש^אונר איהרע פרייפלעט־ צע, עכרון אוגד איתרע פריי, פלעטצע, (לא) חלקת מיט פרי פלעטצען, אוגר רחב טיט רען פרייפלעטצען, צוואמטען פיער שטערטע. (31) פאם שטאמטע נפתלי, קרש אין באור , השמות ואין להונירס, ע״3. אך על זאת אעור את הקורא כי נא; פרט לנו סך עיי הלויס מ״ח, יאה תםפר ותפנה נד״הי לא תמצא אך מ״ד עס יטו וננעץ אשר יחסרו מקולס צאשי אסמו, (כד) גת רמץ, ונפסוק הנא זמר עוד גת למין למנשה. ובמטה Wí "׳S״״ 6’י עיר 1 מקלט הרצח ™־קדש דען טאדשלעגער אעד דיא J ז ן• :l־•••!•.• ••• w •t j &רייפלעטצע דאצי, חמת יאר בגליל ואת־מגרשה וארדחמת "EöSSS דאר' ואת־־מ?ך׳|וז ואת־קרהן שטעדטע.(לג)אללעשטערי וארח״מגרשד״ז עריבש שלש. ^ל־׳גרילמ-^רתם יערע מיט איהרען פרייפלעט• שלש״־עשרח עיר ומגרשיר־זו: צען. (לו)ריא פאמיליעןדער ז •' י”.׳־ v י " •••יי זעהנעמררי, דיאנאך איברי* (לי) 1ל13ש0רר(!!^י״״סררי רלויס מותרים מאת מטה ןבולן'את־ איהרע פרייפלעטצע, קרתה ןקגעם ואת״מגרשה את־קרתה ואת־מ?ךיש“:' w ■ את־דמנה גהללמיט איתרע; םרייפלע“‘ ואת—מגרשה אודנהלל ואח";: מ?רשה^ריםאך3ע:(לי)*וממטה ראובן דיא 5ייישט*יט ®יי ךאובן אח—עיר מקלט הרצח רען טארשלעגער, בצר אין__ __ דערוויסטעאוגדא־הרע6ריי־ את ב^ר במלבר ואת־מגרשה פלעטצע׳ יהצה אוני איהרע את—יהצד־ז ואות—מגר־־ישד־ז: פרייפלעטצע, (לז) קדמות v: * :,t v י • :1 “ ;ז אוני איתרע פרייפלעטצע < (לז) את-קדמורת וארדמגרשה ואודמיפעת ואת־מ5רעהןנרים ״™עי(ליס פא□שטאם־ ארבע: גלח) וממטה״גד ארדעיר מע גד,רמת אין גלעד, איינע : 1 * ־, =רווי 0°-t ואת.°ם״ש אח מקלט •) שני כתיבים האלה לא נמצאים בספרים רבים אך הם בד״ה א׳(סי׳ ו׳ פשוק o'׳u ועיין מנחת שי. ויש ספרים שנמצאים בהם בשינוי קצת, וכתוב: (לו) וממטה ראובן את־בצר ואת־מגרשה ואת־יהצה ואת־מגרעוה: (ל0 אח־ קדמות ואת־מגרשה ואת־מיפעת ואת־מגרשה ערים ארבע: באור (לו) וממטה, שני פשוקים האלה ל״ו ול׳יז נחשיו בכל כמינות יד ישנים, וזה לשון הרד״ק לעיל נתקלת הפרשה: לגני סירי מונה הפשוק שתים עשרה עיים היו לננימריי ממטה יאונן ושמטה גד וממטה זנילן, ולשיטה גשפור הערים לא נחג אלא שמונה ערים! ממטה זנולן ארג: וממטה גדארנע, וממטה יאונן לא ניונ, וי״ם מינה נהם וממטה יאונן את נצר וגו', ולא ראיתי שני פשוקים אלת נשום שפי ישן סדוייק אלת סונה נמקצתס, וראיתי ני נשאל לרנינו האי ז״ל נואתהשאלה, והשיג: אע״פ דהנא לאחש־נ לסו נד״הי חשינ להו. נראה מתשונתו ני אינם נתונים נשפייהס עג״ל. והרג נעל מנתת גי (לעיל׳״ג נ״ו) הניא. עוד ראיה ני פני פשוקים אלה יהושע כא תרגום אשכנזי סג מקלט הלצח או־דךכזת סרייאשטאיט פירטאדשלעי ואת־מגךשהואת־מחנים ואת־ מגדישה: (לט^את־חישביןו ן ארך* פלעטצע. (לנו) חשבון טיט דען : י _:•׳׳ t ־■־ יי י• י : פרייפלעטצעז אונר יעזר טיט את־־יעזר פרייפלעטצען• אין אללעפפיר 3ל״ערים אל3ע b3 (») Í־n*1^yn שטעדטע.(")אללעשטערטע ץ': ־׳, ,: ־ ••• דער זעהנע מררי׳ם נאך איה־ רבני מירי למ^חסם הנותרים יעןפאמיליעז, ייא נאך פאן 'ך*לףט דען געשלע5טערן דער לוים ,עריס 'שתים עשרד׳ז* (מא) איהרעם לאזע צוועלף שטער. •»«»« ־••«■■;»««» wii■!■*■ _,.»«* טע אויס. (מא) {עממטליכע ?j V: ?■!*, שטערטע רער לוים איננערי ישראל ערים ארבעים !'ש^■; האלב העי בעזיטצוע דעי * :T ':י1- T ״ ־: v■' : , v- T קעדער ישראלים בעטריגען ומגרשיהן: נ«) תחיינה דזערים יע־נ«ר א5־»יני ־■עי. ו־זאילו־! VV TV־ ומגרשין— עיגשטערטענעבסט איוזרען - •• ■•; •ד , 5י* • :v.• t י■ סרייפלעטצען. («ב) דיעזע 30י3תיה13 ל3ל־תעלים האלה: שטעדטע האטטען, שטארט ן״.׳/ וידןר ^ דו^ריי^ףיי פיר שטאדט איהרע אומליע. ;«) [JT: ]IT• ה לישראל אל 9' גענרען פרייפלעטצע, דעןזא הארד אישר נ'ש3ע לתת לא3י1תם !ואי עם פיל אללע חיעזע J V T T !' ־•־׳» * J** T I י -ttM-ltlMW AT "H ץ V״ **#***■י* ^!■יי4 \yDiyötzy *■ /■w ב^שם במם • (מג)גר? לןלש^ה ו__ישב131ר ♦ (מי) H3J . ה1ל> האטטע רער עוויגע אן ישראל להם מ33י3 33'ל אישר־־נישבע דאז גאנצע לאני געגעכען < ל,011138 (K3־,lDy אישQÍT533 רען פיירפאוניע! נעשויויירען. ט3<ל־אי3יח0 3 HNל־א'3י'ח0 וי« נאד,פעןע0 אין כעליסץ, י t <■:••••■ ף •••: אונד האהנטען רארין. 13^[יה1ח2י1ם:(^)ל^־3םללבל (מד) אוגד רער עורג ע גע־ מכ^ וועהרטע איהנען חהע פאן אללען!”טען, גאנץ זא וויא ער עסאיהרען פארפאחרעןצוגעשווארען, א ונר עם ווי־ דערשטאנד איהנען קיין איינציגער פאן אללען איהרען פיינרען 1 רען איהרע זעטמט־ ליכען פיינדע גאב לער עוויבע אין איהרע געוואלט. (מה) עם גיגג ניכטס אב פאן ._____________________________________אל־ ב א־ ו ר אלה אינם מן הספר הזה, ני וסנה סך פשוקי יהושע שש מאות ותמשים וששה, ולו יהיו פסוקים הן1ה סן הנתונ יעלה ספפרס לשש מאית ושמשים ושמנה• (מה) לא נפל דבר, אם גס נימי יהושע לא מנשה נל האין נאשר העמי זה פעמים, ינאשר הניאני לעיל נשם החוספתא, ני גס מערי הלייס היו עוד ניד הכלעדס, בנל זאת אמר לא נפל וגו' ני נגר הונו ראשי האומות ולא עמד איש מפניהם והיו נידם להוריש סהר את שארית העמים אך המה לא עשו זאת. אללען דע ן נוטען פערהייסוס גען, וועלפע רער עווינע דעם הרוע ישראל צוגעזיכערט האטטע 5 אללעס טראף איין, כב ( א) דאמאלס בעריעף יהושע דיא שטעממע ראובן אונדנד אונדדעןהאל• בעןשטאם מנשה , (נ) אונר שפראך צו איהנען: איהר האבט אללעס בעפאלנט, וואט אייך כשה רער קנעכט דעס עוויגען כעפאהלען האט, אויך האכט איהר מיעער שטיטמע געהער גענעבען, אין אללעם וואט איך אייך אויפנעטראנען, (ג) איהר האבט ני5ט טערלאכסען איי• רע ברירער דיעזע לאיגעצייט ביו אויף ריעזען טאג, אונד האבט טרייא בעאבאכטעט דיא בעוארגונג רעס בעפעה* לעס פאט עווינעןאיירעם נאט• טע. (ו; נון האט רער עוויגע אייער נאט ט אייערן ברירערן רוהע נעוועהרט, וויא ער איה• נען פערהייטען האט, נון קעה־ רעטאויך איהר צוריק, א ונר ציעהעט נאך אייערן צעלטען אין ראו לאנר אייערעם איינענטהומם, וועלכעם אייך משה רער קנעכט רעם עווי־ ב גען יענזייטם רעם יררן נע• געבעןי(ה)נעהמטאייךא:ער יהושע . כא כב מכל הדבר־ הט1ב אשר־דבר יה1ה אל־בית לשי־אל הכל בא: כב(א) אז לקרא.יהיו־שע לויאובני (לגדי(לחצן מטה מנשה: (3) ויאמר אליהם אתם שמיחס את כל־אשר צוה אסכם משה .עבד יהיוה ותשמעו בקולי לכל *תשר־צויתי ^תכם: (ג) לא- > V • V • V :י IV | עזכהם ארדאחיכס,זה למיס רבים _עד היום הוי־־! ושמרתם r,ts־־־משמךרת מצורת יהוד־! אלהיבם: » ועתה הניח להוה אלהיכם לאחיכם כאשר דבר להט ועתרה פנו ורבו דכם ל^הליכם אל־אךך »ח!תכפ אשרו נתן לכם משהעכדיהוה בעבר הירדן: (־) רק 1 שמרו מאד לעשות את־המצוה ואת' ההורה אשר, צלה אחכם מישה עבד־להווא'לאהבה את־יהורת אלהייכם וללכת בכל־דרכיו :V ו •• V IV T : V : ד ; yT T :עתר אי! אלט» בע^לגעז ולגשמי מצוותיו ולדבקה־ביו דא! געזעטץ אוגד דיא לעהרע, וועל5ע אייך -בשה רער קנעכט • : ז זי ז : K : T וללעכדו בכל־לבכבבם וככל־ רעש עווינען געבאטהען: צו נפשכם ליעכען רען עווינען אייערן נ^שט, צווואנרעלן אין אללעןויעען ווענען, זיינע נעבאטהע צו,בעאנעכםען, איהם ענצוהענגען, איגר איהם צודיענען פאן נאגצעם הערצען אונר פאן יהושע נב חרגום אשכנוי סד נפ^כם: ( ו) !D3121 ידיז#1ןןו פאן גאי.צער זעעלע. (ו) דא* ילשרואם וידיכן אל־אהלייהט": 5S5r י:.'""": «> ;#?י ''.#«> (P ביישו ולחצי1 1H3 יה1ש_ע העלפטע דעס שטאנזמעט מריו ra ™ B31 כי ^ל1ד0 tfttflrT ^£ל־ °ג אנדערע העלפטע בעטהייל׳ 1 - . *v'. • tT • • J,** •״ .. .. ידזרליהם ויברכם: (״) ויאמר ז^ליהם לאמיר בנכסים רבים שובו אל־אהליכם ובמקנה רב־ T* |T V • •i ״ I V ״ * | •*J — שאד בכסף ובודזב ובנחשרה ובברזל’ובשלמות הרבה מאד הלקו ׳בלראיביכםעם־אחיכם: (יי) וישבו וילכו בני־ראובו ובני• שטאנדע, ליט דלב:-י אתר ־' •־',־ ־־"' : : "י'! "י : "י גאלר, מיט קופפער אונד איי• בע:י נ!יי■ גד זקאונר מיט געווענדערן אין רייכער מענגע. טהיילעט דיעזען רייכטהום אייערער פיינדע פיט אייערן ברירערן י (ט) אלזא ווענדעטען זיך אונו צאגען אב דיא זעהנע ראו ב ן׳ ש , ריא זעהנע גדים ר ש " י 33 (ז) וגס כי שלחם יהישע. לחצי שנט הסנשה כאשי שלת את כני ראונן ונד: (ח) עם אחיכם. מי ראונן וכני גד. ויש שיתריס עם אחיכם שנשארו לש שור את הערים עם הנשים והטף ולא עניו את הירדן עם החלוצים גס הס נטלו גנוה: טע יהושע מיט איהרען ברי. דעי־ ן דיסזייטס רעם ירדן נע. געז אבענר — אייך זיא ענט• ליעם יהושע נאך איהרען צעל» טען, אונד זעננעטע זיא. (ח) ער שפראך אלזא 15 איה• נען: מיט פיעלען רייכטהי. מערן קעהרט איהר צוריק אין אייערע וואהנונגען, פיט איי. נעם זעהר ג ר א ם ע ן פיעה׳ באור 33 (ז) ולחצי שבט מנשה, הנה מדרך השפר הזה לגנות ולהכפיל דני הנודע, ונפרט זה העדן סכני יאונן נא פעמים אין מספר. וגם כי, לדעת הרד״ק זה מוסב על פסוק ו/ ופירוש נאגר שלח אותם ונרנס אז אמר להם לבני יאונן וגד ולחצי שנט הסנשי מנשים יניס יגי'׳ ואיג מה שאמר חלקו עם אתיכם ענינו השנטיס האחרים, והוסיף עוד ואמר כ׳ ס מפרשים עס אחיכס שנשארו לשמור את הערים עם הנשים והטף, ואין לו טעם ני נשיהם וטפס הוא שהריתי, ע"נ• 13 ידעתי מדוע לא יטעם זאת — ני כודאי לא הניחו את נשיהם וטפס להיות לנז לנל גדוד יגודנו, אך נשארו שם אנשים לשמים, ומשה לא צו ה לעניי אן כל גנויי החיל הסה המונחריס שנאנשי הצנא, והעד ני משפר הפקודים היו לנני יאונן שלשה וארנעים אלף ומי גד ארנעיס אלף, ומל זאת נאסר לעיל (ד׳ י״ג) ני נני יאונן ומי גד עניו חלוצי צכא נארנעיס אלף, היי שנשאר יותר מן החצי נענר הירדן ועמס חלקו השלל, וכן מציגי גני ליד, כי כחלק היורד כמלחמה ונחלק היושנ על הכלים יחדו יחלקו (כ״א ל' 3"ד); אילם לדעת יש" י וגס ני שלחם מישר רק על תצי שנט מנשה, וא״נ תהיה הנמנה עם אחינם מי יאונן ונכי גד, נן פי' יש״’ ויל״ק, ולא ידעתי מדוע לא צוה זה לנני יאונן וגד ני יחלק' עס נני מנשה ״-wיעי־האלבעשטאם גדוחציוישבטהמנשהמאתבני מנשה, פאן רען קינדערן 1 . ־׳•׳• ! ״J■־•׳. ־׳ : ־ v " :״J ישראלים איים שלה אים ישר^ל משליח *•?שר־בארץ אל־איץ הגלעד דאז לאנר איהרעסבעזיטצעס, אל״ארץ אחזתם אישר נאחזו־ בה על־פיnjnf ?נד-ימשה: 1»w יייו סייל" (׳)ויבאו אל־גלימת הירדן אשר בארץ בנען }יביט בני־רא^ן י״ם י״י *™1׳,יובגי־־גר וחצי שבט המנשה שם pW׳D׳ דיא,עהנע גד׳ט מןבח ,ער־־הזירדן מןבדו גחל־־1 אונדיעי ה-;כע שט-ם ד״ימראר־־ן: (יא) וישמעו בני־" מנשה ים דאזעלבסט איינען : - : v > . ־*• : : 5״י אלטא-מיםירח, איעעזאל׳ ושראל לאמר הנה־בנו בני־־ טאר פרע5ט'ג צוי שייא* ו^ן1*דדיי ירי ר י־־_י 4 ודן״,, •'״'״ (יא) אוגר ריא קיגדער ישר)׳ם ^ פעינאהמעזייאקוניע^א־ המנשה את־המזבח אל־מול זיעהע! ערבייעט האבעןדיא ״).כ יי': יי L ־1" v.1L~ יי 1 ז י^יס, ייא -מ ארץ?מגןאל־גלילותדדרדןאד־ גי׳ס אוני יעי ה*לף ™1-ם עבר בני ישראל ז(יג) וישמעו בני טנשה׳ס איינען אלטאר אין '־'•־ : "׳- י ; זא'׳'•׳ן : ••j ,■«- ón m ל״־-עס ןשרא?־11ןךןחלו ?ל־עדת בני־ כנען, אויף דען אומגעסגגען י * 1 רעם ירק׳ם אן דער וייטע דער ישראל קיגרער ישראלים . (ינ) אל6 נון דיא קיגדער ישראלים דיעזעם ערפוהרען, 6ער» זאמשעלטע זיך דיא גאנצע געטיינלע דער קינרער ישראל׳ם נאך שלה, אום גענען זיא באור מנשה? לנן נראה לי נינלשנט ושבט חלקי את שללם ניניהם לששפחית ולגברים. והנה לדעתי חצי שגט מנשה אשר נתלו מענר לירדן מזרחס, גס המה עניו חמישים עם נרי יאונן ינני גד, ני מדוע לא יהיה להט פשיט אחד? ושה שלא נזכר זה נפסיק, ני הנותנ זיכר אך העיקר שהם נני ראונן וגד, ונפרט לדעת הרמנ״ן שכתנט לעיל התל,ת פרשה י״ז! שאך שתי ששפחות מבוי מנשה לקחו נענר הירדן, והיו אנשיהם שתי שפישר, וא״כ אין ספק כי אותו חצי שנט אשר עניי חלוצים נראש הלנא, ושלחו '01 תתלה ננזה, שללו יותר מן החצי השני אשר היה שלישי לדגלים, ולזה צוה כי יחלקו עס אחיהם, והיא עם החצי השני אשר נתלו בארן• (י) מזבח על הירדן, נחלקו המפרשים אם היה השזנת הזה נעצר הירדן מזרחה או מעדנה ׳ ויש לנל אחד עלמה לש שיך, אולם מה יוסיף ומה יתן לנו לחקור על מקים מזנח, אנד זכרו הוא • מוכח גחל למראה, יפה אמר החנם סהרמ״א, ני לפי נתוח הנגינה , גדול אינו מוסב על למראה, ופירושו, שננו 6זנח גדול לא להעלות עולה ומנחה נ׳יא למראה נמנואר בסמיך. (יא) אל מול, (אמר המתרגם: אל צד שננגד ארן כנען). לצבא יהושע כב תרגום אשכנזי פה ישלאל־1 שלה לעל1 3־1 ?{Q-pb זיא צו פעלרע צו ציעדזעז • לצבא: (יג) ויסלחו בני־^ראל אל־־י־בני־־ראובו ואל־־י”3נ'י־־גד ליא זעהגע ראובןים ׳ א! ריא .דאל־חצי t33#־nW3tt אל־אלץ האלבען שטאס מנשה אין וזגל^דאת־פינחם נן־ייזלעזי־ 1333: (יי) לעשרה נשאים fty(' סטערם, (יך) אונרצעהןפיר־ ^ " 1(;* י ־ ־ שטען אין דיגעם געפאלגע , 3ש א איז31 3ש אאהד^ל3 H א2 איינען פירשטען,איממער אייי ל3ל 11100־1 ישראל 3א^ נען אוים יערער הויפטפאמי. ZZ זיו ליע אללער שטעממע יש0!זם, 3 F3 ^״30^3 HDn135 ל^ל<£י איין יערער דעחעלבען וואר ישר>8ל Í יטו־) וידאזל >^ל-־ודיר- דאז שטאמטפאמיליעגהויפט ־ 17 ♦ < י' U־'16 5Z'׳ . : פאן טויזענדען אין ישראל. .131K3 ואל־33י־־33 ואל־חצי ("ו) אלם זיא אנקאסען בייא שבט^נשרר י *ל־ארץ' הגלעד ?S 13333 א0£1 ילאמר: (נח) H3 שטאממע מנשה אים לאנדע א?וחכלועדת:יה;וה מה־המעל Iw 3133 >5ש3 Q133Ú0 ב^להי גאנצעגעמייגדע דעסעיויגען: ״ ״ : ל־ ::ל: ־• ״י .״J וועלך איין פערגעהען איזט ישראל ס ־ב סיום מאחרי יחזה יימס. !ואמיט איהר אייו i333־D3n ל2ם מן,דח למר'ךכם פעחינדגעט אן רעם נאטטע ■ > : •••> ■י •.׳ • יי: ׳••; ישראלים , ראם איהר הייטע 3 Dl^Öי13ה Í (יז) ה0ע0־ל13 אח־ שאן פאם עוויגען אבוויי5עט, עון פעורי אשרי לא־רהטהךנו ממנו אייך יעצט עמפערעט געגע! יען עוויגען! (יז) איזטאוגז עטוואדיא זינדע טיט' פעור צו געריגג, וואפאן וויר ביזאויף דיעיען ר ש י (יב) לעלות עליהם לצבא • לפי שיאשרו הנמות משנקנע המשנן בשילה :1 כאה־ 'כ) לצבא, נמונצנא (מהרד״ק). ורנים נן. (טו) מה השעל, יראת לי ני נרי ישראל היו "מיסקיס אם היי נחרת המזנח לענוד לאלתים אחרים, או להעלות עליו עולה לה', תס ההיאעון פלילי, כיסלנד שיאמרו הנמות סשנאו לשילה, הנה נסת צנור לא הותיה נשום ״ir׳ לוההזנירו להם חטאת פעור שהוא ע"! ממש, וגם עין ענן אשר מעל נקדש׳ ני גם ה נגילה נקדש אם יקרינו קרנן נמקים לא נחר ה׳ נו. (יו) לא הטהרנו ממנה, מזה •JOSLJA ט U יראה ליעזען טאג נאך גי3ט געיי'* ממנו, עד היום הזה [יהי הנגף גיגטלגד,אבשאןדיא׳טטרא* ריוזדירז״רז-־וד־'♦ ( יס׳) וארו ח רז/ימרג פעאויסבראךאיןרערגעמייג, בעדת יה1ה. ; ״I [אתם יע יעס עייי״ז ?(:,p) אונד היום מאחרי יהיוה והיה אתכם ר1טרךי היום ביהיוה'ומחר אל־ ויל-עדת ישיאל לקצף: ('")[אך זאללואןמאתקא-בעררי^ אם״טמאהארץ אחזתכסעברו לצםאל:אךץאחןוש יהוהאשר ראלטעט איר,ר דאז לאגד איי׳ ♦*י\«י-יא« ערערבעזיצונג פיראוגריין,זא ®לטעט איה!־ י•*! לאני איי• $כך'שם משכן להוה וך־זאחף נעהעט אייער אין לאל ערב• בתוכגו וביהודה ^ל״״רחמררו ן ...." _ __ • ר**‘*׳ ץ í . • לאגד דעס עוויגען, ווא ריא ’ ' לעזידענץ דעס עוויגען אנגע ןא'ותנו >ר!'ל־ה?(לדו בבנקכט לליעלע! אילם, איגד מאיט אייר לכם מזבח מבלעדי מזבח יהוח *נזעםיג אונטער אי״׳ ניר ! וורוררזרח עמפערט אייך ניכט געגע! 7 * U?'״ י Nח גאטט׳אונדברינגטאיטני5ט מעל מעל1 בחרם ועל־כל־עדת אויף, דאטאיהר אייך אייגע! . V ־•־••■ • י י "־': אלטאר עררירטעט,. אויסער ״“* m דעם אלטארע דעס עיו־גן אלג׳ «*«• עיוי5ט«0, ישראל היה קצף והואאייש אחד ״t,w יא 303 m <*> :W .^י־ לאך עק, לער לאה! ייח׳0 ר>$ובן ובני■■“—גד ! !צי שבט אללייןבייאדעםפערבאנגטע! : י המנשח גוטע פערגאגגען,אונד דעננאךבראך איבערליא גאגצעגעמיינדע ישראל לער צאר! או־כי ערוואר עס אייגציגא־נד אלליין,אונד דעננאךגיגג:ניכט גיר״ערחרך לייגע ליגלעאיגטער• (נא) לא אנטיוארטעטען דיא זעהגע ראובן׳ם, דיא זעהנע גד׳ם אוגד לער האלבע שטאם מגש־׳ס ר ש " י (יט) אס טסאה ארן אווותנס. שלא נשר הקנייה להשרות 03 שנינתו: ואותנו אל תמרודו. כמי'3(1 באור נראה ני עוד היו ישידי עס אשר לננס פינה ללכת אשיי אל ננר, ונן אמר לקמן(נ״ד נ״ג) ועתה הסירו את אלהי הננראשר נקיננס. (יט) יאך אם טמאה, אס החשנו כי ארן אשר אין נה סזנש לה׳ טמאה היא לנס עברו וגו׳. ינה׳ אל תמרדו ואיתני אל תמרדו, לדעתהרד״ק זרש״י אותני נמו ננו, ולדעת אשייס הוא יוצא, ופירושו: אל תמשנו אותנו נעון המרד, ואולי הוא פעל נמה סן השס מורד ששרשו ירד, נמו נמורד ניתמונין; ולדעת הרדיק מזה גם נמרדי אור (איוב ניד י״ג), ולדעתי גס נימי עניה ומרודית (אינה א׳ ז') סזה העוין, ופירושו: נימי שפלותה נאשר ירדה סטה סטה, יכן ועניים סרודיס (ישעי׳ נ״ח וי) שפלים ונמים , ונן הכוונה כאן אל תשפילו אותנו, ויהי׳ לשין נופל על לשון. (כ) לא גוע, פי׳ לא נוע לכדו, יהושע כב המנישה וידברו את־ראשי אלפי י׳?!ראל:(«') אל 1 אלודסויהוה אל 1 אלוזים 1 יהור־ז Kin ידע וישראל־1 הוזל! ..ידע אם־בטרד ןאם־נמעל ביהוה אל־תושוענו היום הזה:(«) לבנות לנו מזבח לשוב מאחרי והוהואם־להעלות ,עליו עולה ומנחה ואם־לעשות עליו' וכחי שלמיבב יהוה הוא :יבלןש:'(־י) ן^ם־לא' מ.ד$ל5ח מדבר עשינו את־זאת'לאמה מחל־ יאמרו, בניכס ל־בנינו' לאמר מה־לעם וליהוה »למי ?שלאל: («) וגבול נתן־יהוה תרגום אשכנזי סו מגשה׳ס, אונר היעלטען אן דיא הייפטער דער טויזענדע ישראלים פאלגענדע געגעני רערע: (33) רער נאטט אל. לער געטטער איזט רער עוויגע! רער גאטט עללער געטטער איזט רער עוויגע! ער ווייס עם, אונד ישראל זאלל עם וויססען, ווען עמסעהנג, מען פרעפעל נעגען רען עוויגען דאהן ליגט, ראן א הייטיגער טאג! ענטציעהע אינז יעדעם הייל!1(נג) וואללטען וויראונז עטווא איינען אלטאר בויען, אום6אןדעםעוויגן אבצו.וויי. 5ען? ארעראויףדעמזעלבען בראנד־אונד שפייז־אפפער דארצ־ברינגען ? ארעד רארויף פריירענאפפער צו בערייטען ? ראן מעגע רער עוויגע עט א־נרען—(כד) וואהרליך ניין! נור אויס בעזארגניס,גור אוים סאלנעגרער אורזא5ע האבען וויר דיעזעם געטהאן: איינסט קעננטען אייערע נא5קאממען צו רען אעזערן שפרעכען: וועלכעם פערהעלטניס איזט *!ווישען אייך אונד רעם עדויגען רעם גאטטע ישראלים? (כה) האט ראך רער עוויגע ציוישען ר ש " י אל תמיודו: (כב) אל אלהים הי• אל;נל האלהיסהוא ה׳ היודע גי לא נמרל וגו׳. וכשנפל לימי 3' פעמים אלהיט נעילס הזה ונעולס הנא : אל תושיענו• כלפי שנינה אמרו: (כג)הוא ’נקש• יפרע סמני: (בד) מדאגה מדני. מרמת דאגת יראת דנר תרפה עשינו נמה שמפרש ס! יאמרו ננינס מתר לחרף את ננינו נשילנו להקרינ נמשנן שילה שמא יאמרו מה 031 ולהם יהלא גנול נתן נינינו וניניכס את הירדן זו דאגנו ועשעו. כל דאגה שנסקרא לשון יראה הוא נמו אני דואג את היהודים דצדקיהו (ירמיה ל״ח): (כי) ני בנינו באור ליליק). (כר) אל אלהים, נא הנפל לחזק. וישראל הוא ידע, כת״י ולישראל נםופא ידע -אס במרד, לענוד לאל זר. ואם במעל, להקריג נחי], ני זה מעילה נקדש נאשר אמרנו לעיל/ '3®סלק נ״ג ביארו דנייהס נאמרס לננות מזנח לשוג מאתרי ה׳ ואס להעלות עליו עולה וגוי • 31ל הושיענו, נגד הי• (אמר המתרגם : ולדעתי נגד היום v הוא יהיהלעד נינדנייהם נן 3יא ינסו שתרגמתי)• (כד) ואם לא, נמו ני אס. נ דאגה כדבר, מדאגה מדני הזה פן יאמרו ננינס וגוי. נהר, לאתר זמן. ט * 9 (כה) בני שען אעז אונד צווי׳ אייך, א נאכקאממען ראובן׳ם צייישעז אוגז אונד צווישעי בנינו וביניכם בני־ראובו ובני־ ראובן׳ם ‘־'־י "י ־• : : ״י : ן־י־1 : "; אונדנר׳סאלסנרענצעריע. גד ארדהירדן >5ך־לכם חלק זעז ביהוך־ז וה:שביחו בניכם אקר- האכט קיינען אנטהייל אן ־!. at דעם עיויגעז! איני יא קעננ» בנינו לךבלתי יח5& ^ת־יד־זיוה: " (־!) ונאש־ נעשה־נא לנוילבנות דען m ני5ט פערעהי־עז ארר־־המזבח לא לעיולדר ולא דירפטען, (כי) דארום פאר. ־•־ן ־ •:”'׳׳־;־ T r: V־' : J דערטען וויר אונז געגענזייטיג M לזבח ♦ (כז) כי (^ד דיו^ בינינו ™ ^ ^ינילם וב״ץ ךר1תינו בקריני צו בויען, מערער פיר בר_אנר־ ללעבד את־־עבדת יה1ה לפניו אפ5עי טיי ^~כט** ייטלותינו ובזבחינו וי״ישלמינו פפער, (כס זאנדערן דער איין m' י י w !.H W1 י Sr. (1fV דענקמאהלזייא צמישעזאונז ולא-יאמרו בניכם מחר לבנינו אונד אייך אונד אונזערן שפע* : י! : ן : " T T ן'ל- פערריכטען דירפען,דורך אע. : T T • י: ^ ״ ־• ••ע : ־•• זערע בראנר־,שלא5ט. איני דרתינו מחר ואמרנו ראו אח־ תפנית מןבח’יה1ה *mpV אונזערן ניכט זאנעןקעננעז־ אבותינו לא לעולה ולא לזבח כי־־עד הוא בינינו וביניכמ: תלילת'לנו מ?זנו לפיריד קאממען זאגען זאללטען, ראן ביהוה וועררען ודך ענטגעגנען: זעהעט ריא בויארט רעם אלטארס רעם עווינען, וועל5ען אונזערע פארפאהרען ערריכטעט האבען: דיעזער איזט הערער פיר בראנראפפער' נאך פיר שלאכטאפפער, זאנדערן ער איזט איין דענקטאל, צווישען אונז אונד אייך. (בכו) פער! זייא עם פאן אונו, אונו צו ענזפערען ווירער רען עוויגען, ארער ר ש " י (כז) ני עד הוא. שלא סילקנו עצמנו ממורת P3r0 : באור (רה) בגי ראובן ובני גד, ולא הזכירתצישנטסנשס , וכן לקמן ל"נ ל׳יג ל״ד, ני סמך עלהמנין, ועיין לעיל ססוק ז' ת' נסה שאמרנו שם. (13) כי עד הוא, שלא סילקנו עצמנו מתורת מזנון, (רש״י). (כח) אלינו, המה המים, בי הנניס נמקים האנות נמיש הרד״ק . ואלדרתינו, דורות האיורוניס י ה ו ש ע כב תרגום אשכנזי סז 1ל31# הי1ם מאתלי להיה ארערהייטעפאןאיהטאבצו. .?־1?H31D hti לעלן־ץ למנ'חף- יו״־עו יייו עימיאונג ז - J •:,־•־ ; ^jt : • : vr. נעס אלטארס צו בראנר־, ולזבח מלבד [T\p אל^יען שפייז < אונד שלאכטאפפערן, W־ ל?גי,#t » רקמע ך-עדןי-ץ פארזיינער רעוידענץ איזט • י י aj J .. ״L .: י T . ’"p׳׳־ י : (נ) אלם פינחס רער פריסטער ללאש\ אלפי לשיאל אשי ÍHN איני ייא פיי־סען ועי נע■ אח־ללל3לי0 ל3 vq r- טיניע, ייא ה־יפטעי וער ־ : י" י י* :••י טויזענרעישראלים׳ וועלכע ראובן ללגי[;יטב מיט איחס ווארען, דיא רע־ בעיניהם: (לא) ויאמר פינחס p- דען הערטען, וועלכע דיא : •ר •• 1 /-־״׳ל VT r״ ?J זעהנע ראובףס גד׳ם אויר **■?לע1(”* הכ1זו אל־בני־־ראובי מנשלוים פארנעטראגען, וואר ’1״ ׳: ״|; '־^1 •v אללעס נאן־איוזרער איינזיכט ואל בגי גד ואל בני מנ$ה היום וואהלגעטהאן; (לא) איני ידענובי־בתיוכנויהיוהאישר׳לא- פינחס, יערזאהןאלעזר׳ס, 1־ =_ן יי : ."J : =- ׳•׳״ י . דערפריםטער,שפראךצודען מעלותם 3יח1ח המעל הוח או יעהנע! ראיכו׳ס גיס איני הצלתם ארדפני יעזלא^׳מיד ™ ™™S יהיוה: (לב) ויישב םינחס בדאלעזר אונואיזט,אינדעם איהר דיע־ ־ JLר. s ^ ■י ״ T" זען 5רעפעל ניכט בענאנגע! הבלי[! 370^1 א D מאר^ 2(,1 האבט.נוןהאבטאיהרגערעט» ךאובי ןמאת מ^ךץ טעט ריא קינדער ישראלים *••י •• •• : •י.׳ •• .׳.•$•• י פאןדער(׳נ£טראפעו.דען)האנד *?לעי אל־אלץ 33^ אל־33ל דעס עוויגען. (ל״נ) נון קעהרטע ף־,״,., ,q-.'s פינחס יעי יגיה! אלעייס • b*vVls'1u;• ■- y*)•^-!■r ־;ד, * רערפריסטער, זאוויאאויך (לא) וייטב הרבה* בעיני ב^י דיא!ירשטען, צוריק פאן רען "T T" J :“ יי, זעהנען ראובן׳ם אונד גדים אוים רעב לאגדע נלער אין דאז לאנד כנען,צו דען' ק־נרערן ישראלים,אונד בראכטען איהנען אגטוזארט. (לג)זאונר דיעוער בעריכטפאנד בייאפאלל אין רען אויגען רער קי3לער ישראלים באור האחרונים אשר יקימון. (33!) לכנוח מונח, לדעתי ת־זסר וי״והעטוף ולכנויו, והכוונה או לכנות, נדלעיל נ״ג • (לא) אז הצל,cr , נמו אז תשכיל, שפירושו כזאת תשכיל. סירה', מעונשו. למזבח ישראל׳ם אוגד זיא לאבטען גאטטדאפיר,־אונר זיא דא5» טע! ני5ט מעוזו־ דאראן, ווי. דערזיא צו5עלרע 8ו*וירען, אום דאז לאגד צו פערהעע. רען,וואריןדיאזעהנעראוכן׳ם אוגר גד׳ם וואוזגטען. (לד)אונד דיאזעהנע ראובן׳סאונדגו׳ם ריעפען בייא דעט א,לט^רע אויס; סעגעעראוגטעראונז צוגלייך איין דעגקמאהל זיין, ד?!0 גור דער עוויגע דער וו^הרע גאטט איזט! 33(א) עסוואר נאךלאנגער »ייט,נא5רעם רערעווי. גע ישראל רוהע געוועהרט יהושע כב כג '<$|ר^ל ויבף־כו אלחיגב «י .ישראל ולא א?ורו לעליותעליהם ל^בא לשווה אח־הארץ אשר בני־ראובן ובני־גך ןשבים בה: m ניקראו ?ני־ךאובן ובני־גך רמובח בי־.עד הוא בינרזינו כי י " יה1ה האלל-ים;••׳.' יכג m ויהי' מ:מינם רבים אחרי אשר־הנירז;ה1ףלושךאל מכל פאן ר ש י י - (לג) ויניס אלהים. ואודיאו קדם ה׳ נד ישראל: (לד) ויביאו בני יאינן וכני גד למזכת ני עד הוא« הרי זה מן המקראות הקצרים יצריך להיס ן> נו מינה אשת ויקראו 33< יאונן באור (לד) למונח ב• עד, נת3 הרדיק קראו למונח עד, כי עד הוא, וקת״י וקראו נני יאונן ינני גד סהיד למדנתא ארי מהיד הוא, ענ׳יל . !נאמת ני נת׳י שלפנינו הוא מתורגם סטש כמו נענרית, ויחסר גס מלת מהיד הראשון, ואולי קראו לסזנחניעד (ני נשם עצם הפרטי, אין לדקדק נל נך) ויהי' ני עד עילה ויורד. (אסר המתרגם: לסוכה, לדעתי אין זה 5קרא קצר נסו שחשנו המפרשים, נ׳א טעם ויקראו שקראו נן נגרון אצל הסזניז איר שנ הנשיאים הנשלחים להם ני עד וגי', והיה העד הזה פ׳ שנים נרוחו אליהם; ראשון ניניהם ונין אי׳יהם נני ישראל שלא ישניתו נניהם אחריהם לנלתי ענוד ין־ז ענודת ה׳ נעולות וזבחים נטקוס אשר ינתר, ועתה נינותס לנד ני ה׳ הוא אלהים ונמו שתרגמתי; וטעם למזנח, אצל הסזנת נמו איש לפתח אהלו, (נמדנר י״א י') • 33 (א) ויהי, מידעת זאת לנל סנאים נלמודי מקראי קדש, ני אין מדר לפרשיות, יר.פרשה המאוחרת נמקוס היא לפעמים קודם בזמן, נמו מעשה פסל טינה ופלגש נגב ה, שנא נסיף ספי שופטים, והיא לדעת הש״ע נימי נושן רשעתיס (עיין יש״י שופטים יי ז יז'), וגם נתורת אלקיס חיים מסורס היא גילינו: אין מוקדם ומאוחר נתורה, ולזה לא אחנינ לעון אם אומר ני הפרשה הזאת מקומה אחר פשוק נ״ז נפרשה הנאה, ואשר הניאני לזה הס שתי נתינות, האחת, איך יתכן ני נתחלה יזהירם ללכת אחרי ה׳ ננל לננס , ולהודיעם ני אס יזנו אחרי אלהיס אתיים יעשן אף ה' נהם וידו תהיה נס עד השמידם מעל האדמה הטונה (לקמן ט״ו), ואח״ב נפרשה נ״ד נתן להם נחירה חפשית אם לדנק נה׳ לשמיר חקותיו ותורותיו, אי לענוד את אלהים אשר ענדו אנותם נענר הנהר, אואתאלהיהאמרי (נידט׳ו); והשנית, נ׳ נפרשת הזאת היתה יזנלית תונחתו לנלתי נוא נגוים האלה, ולבלתי התחתן נהס (י״א), ולקטן (נ״ד נ׳יג) אטי הסירו אלהי גני אשרנקיננם, ונוודא׳ היה זן הדין לנוות תח להעלהסרח חלה■ ננר, ואח״ג על החיתון אשר או סנה גורמת לענוד ע״ז — את זה נ״א עירוג ברש ות יש נאן — ונזה (־ אניא מבל״איביהם מסביב ויה־ן^ע ©אןאללען זיינען פיינרעןאומ* •;ז 1 : ״ ־•־' 1 T ״A יי .ץ׳-יי הער, אונריהושע אילטאונד 3 IpTא בימים ? (נ)_רקרא להושע טיעף אי; יאהרען פארגעריקט ’לכל־ושראל לזקניו ולרא|יי ולשפטיו ולשטריו וי^מר אלהם טעסטען,אבערהייפטער,רי5י אני זקנתי 5אחי בימים: W ואקם ZtZZZZSZ ŰHP60 את כל־א^ר־י* «י^ףן אלט, טיעף אין יאהרען פאר* • ״ ז. ״ _T ן:' ׳•־. * f געריקט • (נ) מאהל האבט יה1ה אלהי03 ל^ל־ה13ים האלה איהר געזעהען אללעם האט מסויו-יק ויי יהירה riSlrtSsí דער עוויגע אונזערגאטט געי מפניכם בי יהוה אלס ?“ V א טהאן, עללען ריעזק פעלקעת ה3לח0 ל3ט \ (י) לאל• הפלתי פאר אייך הער, רען דער עוויי ״/'•־ _״״ = ,» גע אייעד גאטט, האט זעלבסט 57□ את uHyn האלה ’ פיר אייך געשסריטטע!.(ד)זעי מ,חליל לשבטיכם rnrnp 1בל־ה3ולט אשל חבלתי איבריגען פעלקערשאפטען, KDO 9113H הישמ#; (^־ןרן-ןין- צור בעזיטצונג פיר אייערע י-יד! '/יד” -י Ti י• -! :”1 1 שטעממעז פאט ירדן אן, אלליכס הלא יהלפם מפ^ס מיט אללען פעלקערן דיא איך ;*.* V •• I > ״ . .j..T . ; י* יי־ י והוריש אתם מלפניכם וירשתם • %e j ■ך^ • • • • • ',■ןן! V • * I את־־^רצם כאשי 131 יה1ךן זאננענאונטערגאנג • (יי) י• < ג T ן יי•'•'• ״ •י* • :yT דהר ויוויוזו איוהר וא אלהיכם לכם:(0 וחזקתם מאד :••׳ 1 ■ אויסגעראטטעט האכע, כין צום גראסען מעערע נענע! ואננענאונטערגאנג •(ה) אוגד דער עוויגעאייער גאטט מירר ,.v 16SU Ui-.ij זיא אויסשטאסען פאר אייך לשמר 1 הער, אוגד זיא &אר אייך סערטרייבען, דאמ־טאיהר, איהרלאנדאין כעויטץנעהמעט, וויא דערעוויגע אייעד נא ט ט אייך פערהייסען־המט. (ו) נור זייר גאנץ אונערשיטטערליך, צו בעאכא5טען אוגד צו ר ש " י בי (ד) יא. הפלתי לנס. במיל לנחלה הנשארים ליננש: באור אניא לנאי הפשיק־ס ע״פ הדרך אשי סלותי לי. (3) ויקרא יהושע, כמי ויקרא יעקנלנניו, קיא אותם לביתי לפניסטתו, ני נכר חלה את חליי אשר מת נו, וזה שאמר להם לקמן פסיק ’ ד הנה אנני הולך היום נדרך נל האין, ולזה הפרשה טוני חז״ל נאמרם: יהושע הוניח את ’שיאל סמיך למיתתו. (ד) הבלתי לבם, פי׳ הפלתי לנס נטרל. המים הנשארים, אשר לא כנשתסעדין. מן הירדן, לדעתינך שיעיד ונונתהנתונ: הנה חלקתי לנס סן הירדןינלהגויס שי הנדתי ועד היס הגדיל אף ני לא הגיע גנולנס עד פה עדיין ני ידעתי ני (ר!) ה' אלהינס הוא צו בעפאלגען, אללעם מאס געשריבען שטעהט אים געי זעטצבוכע דעם משה, דאמיט איהרניכט ראפאן אבווייכעט, וועדער רעכטם נאך ליגקם. 0) ראם איהר ני5ט קאממעט אונטער דיעזע פעלקער, דיא בייא אייך צוריק געבליבען זינד, דיא נאהמען איהרער געטטער ניכט ערוועהנעט, ניכט בייא איהנען שווערעט, זיא ניכט אנבעטעט, נאך פאר איהנען ניערערפאללעט* (ת)זאנדערן רעם עוויגען אייע־ רעם גאטטע אנהאנגעט, וויא איהרביז אויףדיע־עןטאגגע» טחאן. (ט) דארום אויך ר ער עוויגע אויזטריב פאר אייך, גראסע אוגד מעכטיגע פעלי קערואונדאיהר! נאךקאננטע נימאנד אייך ווירערשטעהן ביו אויף דיעזען טאג. (י) איין איינציגער מאן פאן אייך ועטי צעטטויזענדעןנאך,דעןדער עוויגע אייער גאטט זעלבסט איזט עם דער פיר אייך שטרייטעט, זאוויא ער אייך פערהייסען•(יא) רארום מיסט איחר אייערער זעלבסט מיל־ לעןזעהרבערעכטיגזיין, רען עוויגעןאייערןגאטטצוליבען• (י3) מען איחר אבער אבאייי כעט, אוגר אייך אנשליסעט אן רען איבעררעסט דיעוער פעלקער דיאבייא אייך צ וריק לשטר ולעדות את כל־הכתוב בספר חורת משה לבלתי סור־ לזמנו,ימין ושמאול:0) לבלתי־ בואבגיוים והאלה דהנשאך־ים האלהה אתכם ובשם אלהיהם ז ••י • י ץ: •ס ז : ״ ::־•• 1 " •ן ל^א־־חזבירו ולאסשביעו ולא תעבדום ולא רתישהחוו להם: (")כיאם־ביה;והאלחיכםתךבקו כאישה עשיתם עד היום הזה: (") מיורש יהוה מפניכם ג1ים גדלים ועצומים ואתם לא־עמד איש בפניכם עד רדיום הזח: ס איש־אחד מכם.יררף־אלף כי ויהוה אלחיכם הוא הנלחם ר־יבם ס^שו־ דבר ל^כם : ניא> ונשמרתם מאר'לנפשסיכם לאהבות'אח־יחיורה »ל'1זיכם: ; IV •• I v: t JT ; V VT י ניס כי 1 אם־ש־וב תשובו וך־בקוזם ביתר־" הגיוים האלה הנישאדים האלה אתכם והתחתנתם בהם V•■ T J• • • — — • • • x • • • • »• V•• T ובאתם בהם והם בכם:ניג) ידוע ד T IV T J•• : VV T W " תדעו געכליבען זינד, אייך עטווא גארמיט איהנען פערשוועגערט, אונד זא אונטער !יא קאממעט אונד זיא אונטער אייך; (יג) ראן וויססעט, ראם דער עמיגע אייעד נאטם פער־ באור הוא יהדפם• (ז) אתכם, (א״ה: נמו הימשי והכנעני אשר לא הירישו נמושנוגילמעלה). ולא חשניעו, את אתרים, כי הוא מן הכנד הנושף. ולא תעבדום, הוי״ו הוא נמו למען, כי יהושע כג : 9 יז b blD י01יף יה1ה אלהיצס פערנער ניכט פארטפאהרען "j:. ’ ׳ V* I:• י " ווירר דיזע פעלקער פאר אייך להוריש D^rrntS !־?איה הער » פערטרייבעז; זיא 0ל5^יל0 והיו לצם ל8!ד ילמייר■^ וועררען אייך פיעלמעהר צור ׳ י • טי: " שלינגע , צו פאללשטריק בצליכמ ו^$י33י3ב אוגר צור גייסעל איןאייערער בעיגיכםצד^בדצטמעי־1"^ V •• T” : י:״ y י אונר צו שטא־ 5עלןאיןאייערןאויגעןזיין,כיז האלמה ה3115ה הזאתאישרנתן איטר זעלבסט פערשווינדעט 11•י':,־ ז> ־ T ! • זי ׳־' פאודיעזעם מטעו ערדרייכע ?־'DD יהיה אלהיכם: (־י) הינווענ, וועל5עםדעדעזייגע »3בי הורד היום בדרך ר,-— א״ער נאט־ א״ו נ«ענע1 י׳ •־• -I ״- :;T I w האט. (יד)זעהעט! איךגע־ ד־זאלץ בכל־לבבכם הע הייטע רען וועג אללעס ובכר־נפישכםכילא־גפלדבר ״״־״״יי״י •י״י'"י r,r - : :״ * , - T>T - T פאן גאנצעם הערצען אוגד אלל מצל I הלבליט ולזט1בים גאנצער_זעעלעאיבערצייגט, א?בר דבר יהיוח אלהיכם עליצם הכל באו'לכם לא־נפל m ;:מ: דבר אחר ו(»0 ורדה כא^ר־בא 8״»ם יי»יי«ן, קיינע«״!. עליכם כול־הדבר ל2ל יליול אללי^ם אלילם p געטראפפען יעדע מטע פער. הייסונג ׳ וועלכע דעי עיויגע 2t א.ה1ל• ?3?! 5םאל31ל הל2ל אייערגאטט אייךצוגעזאגט! הלל על־ה'שמיל1 א1ת5ם y Iwq עבען זא ווירר דער עוויגע יעי" ע -ע' '-v :: . 1' • T1 ״■*' דע כעזע פערקינרונג איבער לאלמלל DÍm״D^TH r א^ל אייך ערגעהעןלאססען, כיו ער אייך פערטילגט האט פאן נתו דיעזעם גרטען ערדריי5ע ר ש " י היג• (יג) ולשוטט נצדיכם . ישוטטו לנח ולשלול סנינותינם : ולצרכים • לשון מחנות יכן ינאי אליך הצן (יחזקאל נ״גנ״ד) נצנה זו המקפת את האלם משלש רוחות נמ״ש כצנה יצון תעטרנו (תהלים ה׳ י״ג); חסונננו כמו ושאיל ואנשיו עוטר׳' אל דוד ואל אנשיו(שמואל א' ניג). עוטר׳' סונכים : באור ני אם תזכירו ותשגיעונשמם, סיפרס לענידע״ז. (יג)ולשטט, מעניןשוטלסוס(משליכ״וג׳). ונא על דרך הנפולים ני רעיו וכפולים אחים המה. ולצננים, קיצים, וכן ולצנינים נצלינס (נמדני ל״ג נ״ה) • (יד) והנה אנכי, נלימר אנכי אמות ועיני לא יראו עוד אם ימלא ה׳ את דנרו לתת לכס כל הארצות אשר דני לנס, אך אתם תדעו ני לא נפלדנר אך נל ואת אם תלנו נדרניו, אולם נענרנם את הברית, או והיה כאשי נא וגו׳, וחלה אף ה׳ וגו,. זיאסף € הילוועל, מע^עסייערעיייגע נרתו לצכם יד־זיוד־ז אלהיכם: אייער גאטט אייך איעלעלע* " ; "Jי? * ■ ״ :V י •־ •••׳ «״ (״)״׳ס™t*w ’<") ?ע?ךכם ארת־כרית יה1רד »'נעיטיעםעטיע!ב״ייעם אלהיכט 'אישו” צוו-! אתכס עוזיגען איירעסלאטטעס, רען ל* י •• •:ל^ ^v' י V עי אייר בערינלט האט, ייעז והלכתם ועבדתם ארוזים אחרים והשר!חויסםלהםלךוךהאףץה!ה omusi D33 מהרה ynxn הט'ובהאשךנחןלכם: כד גא)ויאפף להושע את־בל־־ ־ שלטי לשראד* שכמה ויקרא 1S קני ישראל ולראשיו (א) יהושע פערואממעל־ ״ :.'7 :ץ־:ו•; ::ז ״ : T ! ^ טע נון אללע וקש^טיו ורשטריו ויודצבו לפני ישראל'םנ־רשכם׳ אוני,בע* האילהים:J(iויאמר יהושעאל־ ריף דיאעדטעסטען ישראלים, V : 1 v * - .1• v: it • רעסםעןאנערהייפטער,רי5־ כל־העם כה־אמר יהודה אלהי לשרא^ לעכל־ הנהר־ ישבו גאטט.(;)דאשפיאריהישע אבותיככם מע׳ולבב תרח אבי צו דע□ גאלצ״ן פא^קןן. זא 1 •• • *■' T ׳'J' י' arrass v. U ■w 05nro ואבי וחור* גיעבת לאטט ישר^׳ם: יעגזייטם רעם אלהיט שטר^טעס וואהנטען פאר צייטען אייערע פארפאהרען. תרח רער פאטער אברהס׳ם אוגר איהרהינגעהעט׳אונר ריענעט אנדערן געטטערן, אונר פאר איהנען גיעדערפאללעט; זא. ראן ווירד רער צארן רעס עווי* גען געגען אייך[ענטברעננען, אונר א־הר חערדעט שנעלל פערטילגט ווערדען פאן רעם נוטען לאנדע הינוועג, חעל» כעס ער אייך איינגעגעבען. כך(א) יהושע פערואממעל באור כך (א)ויאםף, אסגסהיתה האסיפה הזאת קודם הקריאה נפרשה הקודמת נאשר אסקלו, ס״מננר היה יהושע זקן נימים ולא היה יוכל לצאת ילנוא עוד נדרך רחוק, ולכן הקהיל אותם לשכם עיר קרונה למקום מושכו ניתמגת פיח היתה בהר אפרים כנזכר (לעיל ’"ט ג׳), ונם שנם היתה כאין אפרים, אולם שילה מקים מקדש ה׳ לא ידענו כנייר מקומה איה, כי מה שנוכר (לעיל ט"! ו׳) תאנת שילה לדעתי איננה שילה, ואס נס היא היא, מ״מהלא היתה עומדת על ננול כני אפרים, נמו שאמרשס ונפנ הננול וא״ב היתה רחוקה מתסנת פרח יותר משכם, *) ונחר עוד כשכם . לפי שפיתה עיר גדולה נ־שראל, שם התאספו ראשי העם להמליך את ירנעם כנודע, נס היינה עיר מקלט , והיתה קדושתה מיונה משאר עירות, וראוי לשכוןשס הארון נסו שאסרו רש״י ורדיק ני הניחו מנילה את ארון ניית ה׳, שנאסר ויתיצנו לפני ה׳. וארבה •) וידעתי גס ׳ועתי כי הוגליס כרוב (נרחשיח ס״נו יי) ני גילה היה סמוך לנכם, חולם לח ירעחי פדן לוזה, והירח נ ימו ם הפוכר חפר: בי גילה היחה כפויי או י״נ פיסחות (רייטסע »יי1ען1 רחמן פזונס, (עיין bl’)vtVA)• יהושע כד אלודם אחדים: (ג);ואקח את־ אלכם את־־אברהם מעגר מקר ואולר אותו. ?בל־אר׳ן כנען ואד?“ את־זךעו ואתן־ליו את־י3חק:(י)ו־<תןלי?קקאת־ לעקב ואת־עשו ןאר!ן רעשי את־ הר שעיר לדישת א1ת1 ויעקב ובניו ירח. מצרים:(־)ןאשלח את־משה ואת־אהרן ואגף ארך מצרים כאשר עשיתי בקרבו ואחר הוצאתי אתכם:(0 ואוציא את־אבותיכם ממצרלם וקבאו הי^וח וירדפו מצרים nriK אבוסיכם 3רכב ובפרשים ים־ סוף: (׳).ויצעקו אל־יהוה וישם מאפל לניכם 1 ובין קמצרים ויסת עליו ?•הרדהים ולכסותו ותראינות עיניכם אחי אשר־ וארבה קרי ■ עשיתי ק אונד נחור־ס, אונד דיענטען פרעמרען געטטעחי (a ד?5 נאהם איךא־יערן §אטע ר אברהם פאםיענזייטסרעם שטר$טעסהינוועג,אונדלים איתן הערום וואנדערן אים גאנצען לאנדע מען^מעהרי טע זייגען זאטען, אינדעם איך איהם דען יצחק גאב. (ל) רעם יצחק גאב איך יעקב אעד עשו ן רעם עשו וויעז איך דען בערג שעיר א!, איתן אין בעזיטץצונעהטען,יעקב אוגר זיינע זעהגע אבער , צאנען הינאב נאך מצרים. (ה) yn זאנדטע איך משה אונר אהרן, אוגד פלאגטע מצרים דורך דאז וואס איך אין איהרער מיטטעטהאט, זאראן זעצטע איך אייך אין פרייהייט.(ן)אלס איךאיירע פאטער אוים מצרים געפיהרט האטטע, אונו איתר >$ן דאז מעער קאמעט, רע זעצטעןדיא מצרים אייעד! פאטערןנאך,מיט וואנען אוגר רייטערן ביז אן דאז שילפי מעער.(r) רא שד יען זיא צום עוויגען,אונרער זעצטעאיינע פינסטערגים צווישען אייך אונרדעןטצר־ם, פיהרטעדען דאז טעער איבערזיא, אוגד בעדעקטע זיא דאמיט. אייעד ע אויגען האבען עם געזעהען וואם ר ש * י 3!״ (ג) וארג את זרעו. חסי היא נמה סרינות ונסיינות עשיתי עמו עד שלא <תתי לו זרע: (ו) ויבא עליו את הים. על נל יחיד ויחיד ש.הס• שאם היה היחיד מרח שלא ציכנש נים כל באור (ג) וארבה, כן הקרי, והכתיב וארג, מסילתה' כדיך פעלי נ!" ה עם וי״ו ההפוך, אך אז צריך לבוא בשני שכול וארג כנודע. ואתן, הוא כמי כאשר, ואינה את זרעו נאשר נחתי לו את יצחק, או נאמי״״ניואינה את זרעו נוללישמעאל רוא היה לגויעצוסנטוס נהיתה ישראל לעם 'יהיה זי״ו 16 ואתן נמו וגם, ורד״ק אסר שלא הזכיר ישמעאל בי הים נן א9ס, וגס גרש אותו אניהס מעל פניו. (ו)והנ»ו, ד׳נרננונחונן (להלןז') ותראינה עיניכם, ואמרהוד״קכנגד אותם עשיתי במצרים!m'n במדבר לאנגע ציייט אין דער מיסטע ימים רבים♦ (ח)ז1^ביאל! ^Dpn אל־^ךץהאמריהיושבm* יעי יעמייטס לעם י י י ן י ם הירדן וילחמו אתכם ואתו אותם יי**9** ™יי" בעקיע" בידכט ותירישו ^רד^רצט טען אייך, אבער איך גאב :1 v:vי•!*; Y• ר7^ו ( זיאא־ןאייערע האני, איחר ואשמידם מפניכם: (ט) ויהב״ן נאחייעט איהר לאנר אין 3»! T| ־ן . ■ 1 ■, •' . v , : ־ I t T בלק בן־צפור מלך מואב וילחם 5אי אייך העי • m ר* מ^ז בישראל ויישלח ויקרא לבלעם צפור׳ם קעניג צו מואב אונד ^ך״ב^ור לקלל אקכם 2 (י) (לא קעמם6טע נמען ישראל י ער אביתי לשמע ל־־בלעבם ויברר זאנרטע היןאונדבעריף בלעם ז v, ־י ־ :: J־• ־ ־■: »••• 1' זאהןבעיר׳ס, אייר צי §ער» ברוך אתכם ואצל אתכם מידו 2 SEÍK״״* w וועןכוח אף־וצךדן נה?* ער מיסטע אייך זאגאי זעג־ ^ל״יריחו וילחמו בכם בעלי" נען5זא עררעטטעטעאיראייר ח V~n-Í1 ד '"י יי';. אוים זייגער האנס (יא) אלם . ד חוהאמד והפנוי והכנעני איהראיבערדעןירחגיננעט !תחתי והנרנשי דדחוי ’והיבוסי אונד סאר יריחו קאסעט, רא :'־׳״ '•־ :־ •: T ־ ־' ״ v •י'•’י “<־׳ קעמפפטען ווירער• אייך ריא יפיי י' ואתו קריגסמעננעריריחו׳ס׳דעראמרי, פריזי, כנעני, חתי׳ לרגשי, חויאונדיבוסי, אונד איך ר.ש " י גל של ים רודף אחריו וקולטי: (יא) וילתמו בכם נעלי יריקו האמורי והפריזי וגומר. נלשנעה הענו״ס נזברין כאן לפי שיריתי עומדת על השפר והיתה נגרה ומנעולה שלאין ישראל נקבצו לתונה מכל שנעה הענו״ם גנויי החיל: באור אותם הזקנים אשר ענדו את ים סוף, ונאמת אין לתמוה אם איש זקן עת תצליח עליו רוח המליצה ויספר מאודות אשר ראו עיניו, ידמה בנפשו כי אל אנשי דורו ידני• (ט) וילחם בישראל, פירוש נקש להלחם, ני שנר אתנלעם נסו שאמר: אולי אונל נכהנו,(נמדנרנ'זו׳) אנל לא נלחם עם ישראל נמנואר בשופטים (י״אנ״ה) • (יא) וילחמו, ינוהפירושים נזה הפשוק ני אין וננק למלחמה הזאת עם נעלי יריחו נשום מקום, ולדעתי הננין מה שאמרו חז״ל, ני אף אס היה מלך ליריחו, ננל זאת יען אשר עמדה על המצר והיתה ספתח לנלהארן, היה לנל שנעת העמים חלק נעיר הזאת, ני נזאת אס תניא במצור ובמצוק יעשו נולה אגודה אחת להלחם בעדה, ולזה נאמר : נעלי יריחו ולא אנשי יריחו, ני הנמנה על אדוני יריחו, המה האמרי והפריזי ינל הנזניים נפסיק; או נאמר ני חסי הסימן ושיעורי: נעלי נרית יריחו 1א0[ 11$־01 DDT3 : (יב) [אשלח איךגאבזיאאיןאייערע האנד. לסניכט אר״ו״הצרעה !תגרש הער הארגיססע, זיאטריבען ^•ותם TP lOíSn""*,* סךר","^ (’7'־1א דיין שיוערדט אוגר אהנע דיי־ בקיסאך:(ע) ואסלצם אי׳ז׳ אשל לא״יגעת H2 וערים אישר טיהזאם בעערבייטעט, שטעלי ־׳ » י : T־J• ז. ז • J טעדיאאיהר ניכט ערבויעט, רא"32יל01 Ö אוגר איהר וואהנעט דאריג־ חיתים אישך לא־נטעתם אתם נען׳וויינבערגע אוגד עוזלבער־ • • "־ *•'י- * 11• ~ • * 0 •*י W1 ד• וסו <\יחיד *ורין אכלים: (יי) געתה יראו אתי גאטטאיןעהר5ור5טערגעבן. להסילו את״אללים אשל עבדו כעטעט איהן אן מיט טרייע !ASv- ד-דד»די אוגד ויאהרהייט 5 עגטפערנט אכ1ת 3^5 Q3^ ^דלי' דיא געטטער דיא אייערע פא־ ועבלו nIrVTiSS : (ט0 (א0 ךע טעריעגזייטםרעםשטראמעס בעיניכםלעבד'אודיהוה בחיי !SS לןם הייום את־מי תעבייו^0 עו ויגעןנאגצוכעטען, זא וועד,לעט אייך גאך הייטע, מען איהר געטטליך פערעהרען וו^ללט ׳ אב _ גע דיא איהר ניבט גע־ פפלאגצט, איהר אבער געני־ סעט זיא. (,!)גון וואהלאן! זייד באור ירימו• (ינ) שני סלבי האמר׳, אם המה המלכים נענר הירדן, א״ב נא הפסוק שלא במקומו, כי מלחמות סיחון ועוג כנר זכר למעלה, וגם יקשה מה שאמר; לא נתרנך ולא בקשתך, והתורה אמרה ויכהו ישראל לפי חרב (נמדנר כ״א ב״ד), וחז׳ל והמפרשים על פיהם נלחצו מאד בזה הענין; ולי נראה בישרי סלבי האמרי האלה היו בארן, ועמתס לא נלחם יהושע כלל, אך ה' השמידם ע״י הצרעה, ,נתן את ארצם לישראל לנחלה . (יד) בתמים ובאמת, נתב הרד״ק בתמים שס ולא תיאר, וכן אם נאמת וכתמים (שופעים u' י״ע), ואולי שיעורו בלב תמים• (טו) בחרו לכם, נענין הבחירה הזאת אשר נתן יהושע לבני ישראל לענוד אתה׳, או ללנתאקרי אלהיס אחרים, יראה לי ני אף אם קבלו עליהם ועל זרעם במעמד הנבחר לשמור ולעשות כבל הנתיב נספר תורת משה , הנה נאמת נעת ההיא היו אניסים מחמת נפשות, ני לולא ה׳ יהיה בעזרתה למו ובאישון עינו ינצור עם סגולתו, הלא פגריהם יפלו במדבר הגדול והנורא נתהו ׳ליל ישימו;, מקום אין זרע ומיס, גס יהיו למשסה לגוים אשר סביבותיהם, ני לא היו מלומדי מלחמת, אך עכדים נדכאים באין אומן לבב ורוח גבורה, כמו שאמר הכתוב פן ינחם העם בראותם מלחשה (שמות י״ג י״ז), ואם גס אולי יהיה לאל ידם לשוב מצרימה, הלא זה יהיה מר ממות לשוב תחת סבלות מצרים ולהענות תחת ידם אשר אין ספק כי יכבידו עוד עלם עליהם סנראשונה, הרגום אשכנזי יהושע כר אביענע געטטערריאאייעחג *הרד״״אלז־זיס ^ר־י־־־עבת 5אר£אהרען יענזייטם Din ״• . .:״ • x ס י• : ’י ■ J י אבוסיכם אשרבעברהנהרואם את־אלדזי האמרי אשר אתט אי; דערען לאנרע איהר ג1ן :■־ •■n -! • v: 11 j . - ■■י ^i0vm *,־ אבער איני יישביסבארצם ואנכי וביתי נעב ד מייגע פאמיליע׳ וויר כעטעי J. זג״< ״,״ דע?עוויגעז»?- (נוז)דאעגט׳ !?pl ♦ ( ) רען העם1־א?(ר יו$רטעטע י*, אונד חלילה לנו מעזב אהדיהיוה לעביד עפראך: ראזזייא פערן פאן .*ÍJ'" ’ ***L1C, ״ ץ ; ״ אונזרען עוויגעןצו פערלאס. אלהים ^חל כב * (י) כי .יהוה ־""™»י«ח "™יי׳3, אלפינו הוא המעלה אתנו ואת־ דיענען 1 (r) דען דער עוויגע :ST ■;*-■7- •• v : • איזטאי״ערגאט^ערוואר לבתינו מארץ מצרים מבית מםדערר,ערויםגעפיהרםאיט עבדים ואשר עשה לעינינו את־ אוגר אונזרע פארפאהרעןאוים *7*!״לל M * *•: ! ,rrfr 1v ״!' דעםלאנדעמצרים,אויםרעם לזאתת הגדאת האלה וישמרנו שקלאפעגהייזע—ער, דערי* 1.* געטהאן פאר אונזערן אויגען הדלן! >6שר הלכנו בוי• יעגעגראסעןוואוגרער*ייכען׳ 1בכ^ העמיכם >6שר עבו—נו דעראונזבעשיצטע אויררעם \ י'״) גאנצען וועבע, דעןהידגעצא- כקלבם. ( ח) ו.נרש :הוה את גע!, איני בייא אללעז^* כל־העמים ואת־ד־־זאמרי יישב קער!דורךרערעןאייגענטהום it t- • : ־•־ ז' ־■'’’'1י “/ melm-S,,«»«! הארץ מפנינו גם־אגחנו נעבד ""!*?י את־־יה1דז כי־הוא הלחינו: !,יא דע! אמרי דען אייבע־ (יט) ויאמר יהושע אל־העם לא ותובלוילעבד או־1־־יה|ה כי־ אגבעטע!, רען ער איוט א ונוער מעני חי’ אלהיט גאטט. (י«)יהושעענטגעגנעט נדעם פאלק(:איתר חערדעט אבער רעם עווינען ני5ט דיענען קענ־ ב א ו ר ואס לפעמים נסר ייתם אמרי: סונה מצרימה, זה דית אך רגע נאשם אם אפס נל תקות, וכל תוחלת אנדה, ולדעתי לענין זה אמרו חז׳ל (שנת פ״ח ע״א) על לון משל נסה עליהם הי כגיגית, ואסר: אם תקבלי סוטר, ואם לאו כאן תהיה קנורתנס. ואילם עתה נאשר נאי אל המנוסה ואלהמזלה וירשו ארן סנוינת עם ערים גדולות ונצורות, וססה היו לעס עצים נאזר נגנייה ואמין נח, הנה גם נדרך הטנע ונלי השגחה פרטית מאת האל היו יכילים לעמוד על גפשס ולהלחם נעד ארצם. ולזה נתן להס יהושע עתה נו נ הנחירה אס להיות כשאר העמים אשר חלק ה׳ להם מנהג הטבע וסלי התולדות, או אם ירצו כי ה׳ יהיה מלכם ומנהיגם למעלה מן הטנע אסלאמי ואם צשנט כמו שאמר נשמוך (׳"ט נ׳ן, (ועיין עודתוס׳ יהושע כר אלהים קדקים הוא אל־קניוזין וךו>*» דא־־ושא ל־פישעכבש ולחטאורדכם: »כיתעזמ'את־ יהוה.ועבדי,ם אלסי נלך לקב והרע לבם וכלה אהבם אחרי אשר־היט־ב רכס: ניא) ןיאמר ה,עםאלץה'וקעלאביאת־יה1ה .נעבד: (יי) ויאמר להיושע אל־ העם עדים אסם בכם כי־אר1ם בחרתם יבם את;יה1ה לעבד אותו ולאמת עולים:(«) ועסה לקית את־אךהי הנכר יאשר בקרבכם ווזטו את־לבבבם אל־ יהיוה אלוהי ישראל: נ־י) ויאמרו : J•• V: V.T • : ד ״•« ־ J 2 I העט אל־יהושע את-להו" הלחינו נעביד ובקולו נשמע: («) ולברית יהושע ברירת לעם בלום ההוא ולשם לוחק ומשפט חרגום אשמזי עב קעננען דען רערעוויגע איוט איינעהייליגעגאטטהייט, ער איזט איין גאטט סאלל איי. פערם׳ רער געגען אייערע זע, רען אונר פערגעהונגען קיינע נא5וי3טהאט. (י) ווען איהר דען עוויגען וויעדער פעילי. סעטאונד פרעטדען געטטערן דיענטעט, ראן וויררע ער זיך פאן אייך אבווענרען,אייך אע. גליק צופיגען אונד אייך אוי&. רייבעןנא5רעםעראייךוואהל געטהאן.(כא) דאז פאלק אבער וויעדערהאלטע .רעם יהושע, ניין! נורדעסעוועעןוואללען וויר ריענען. (נ:)רא שפראך יהושע צום פאלקע: זייר איהר נון צייגען געגען אייך זעלבסט, דאס איהר אייך פרייווילליג דעןעוויגען געמעהלט, איהם צו דיענען? זיא אנטווארטעטן: וויר זער ציעען 1 («) נון זא ענטפעמט יענע פרעטרע געטטער דיא אונטער אייך זינר,אונד לעגקטאייער הערץ צום עוויגען רעם גאטטע ישראל׳ם.(נד)ראז פאלק פער, שפראך אבערמאהל רעם בשכם יהושע: גור רעם עוויגען אונ־ זערעם גאטטע וואללען וויר ריענען,נור זיינער שטיממע געהאר5ען-(נה)אלזא שלאם יהושע איין בעדנים טיט יעם פאלדע אן דיעועם טאגע,אונד לעגטע איהם פאר׳געזעץ אונר רע5ט אין ר ש ׳' י ( ים) אלהיס קדושים. נרוב מקימות נקרא כל לשין רננות לשון יניס נמו אדני יוסף (בראשית ל״ט נ׳) אדני מארן (נס ס״נ ל') אס נעליו עמו (שמות נ״נ י״ד) אשר הלנו א לניס לפדות לו (ש"נ ז') לפי שהשם הזה שם שררה הוא: (כב) עדים אתם בנס . יאה יהושע שעתידין לערער נימי יחזקאל ולומר נהיה נעני׳יס לפינך הנניד עליהם ענשיו ולנך הושג להם נימי יחזקאל והעולה על רוחבם היה לא תהיה וגומר חי אני אס לא ניד חזקה וגו׳ ננר קנלחס עלינם ^נימי יהושע ולא תאמרו מה שקנלנו עלינו נימי משה נדי לינגם לארן עשינו היי נימי יהושע ננר וננסיזס וקנלתס : (כה) וישם לו חוק ומשפט נשנה . סידר להם באור שם דיה סודעא ונא).;(בה) ־ק ומשפט, לפי פשוטו הסה חקי המדינות ומשפטי החניה בספר יהושע כר בשכם: w ויכתב.יהושע אוד והזיברים הארה בספר תיורח אלהיםדקחאבןגיולה ויקימה ouí תחת האלה אישר במקדש להיוה:(״) ויאמר יהושע אר־בל־ העם הנה האבן הזאת תהיה־ בנו לעדה כי־היא שמעה אח בל־אטהייולה אשרידבר עמנו וחיקח בלם לעדה פן־תכחשון באלהיכם: נ") וישלח יהושע את־העם איש לנחלתו: (<1יהי אחרי'הדברים חאלה וימח הרגום אשכנזי אין שבם • (ני) אונר יהושע שריעב ריעזע פערהאנדלונגען אין דאז געזעטצבוך גאטטעס, נאהם דאןאיינען גראסן שטיין אונד עררי5טעטע איהן דא־ זעלכסט אונטער דער אייכע, דיאאן דעסגעהייליגטן ארטע דעסעוויגען שטאנר. (כז) זא־ דאןשפראךיהושע צוםגאנצן פאלקע:זעהעט! דיזעל שטיין זאלל ווירער אונז צום צ ייננים ריענען, דער ער האט נעהערט אללע- ווארטע, דעם עוויגען דיא ער טיט אונו גערערעט, ער ו וירד צום צייגניס נענען אייך דיענעז, וועןאיהרעט* ווא סערלייגנעט אייערן גאטט. (כת) דארויף ענטלים יהושע דאזפאלק, יעדען נאך זיינער בעזיטצונג. (כט) עם וואר נאך דיזען אננעלענענהייטען, אלם יהושע דעיואהן נון׳ם, דערקנעכט דעס עוויגען שטארב, אין איינעםאלטער פ^הונ• דערט ר ש:, י שם החוקים שכתורה וקבלי עליהם: (כי) ויבתב יהושע וגו׳• ת״י ונמוג יהושע <ת סחגמיא האלין ואצנעינון נשפר אוריימאדה׳ ונמשכת מנות נחלקו אמוראים חד אגר אלו מ׳ פסוקים מן וימת משה עד לעיני נל ישראל שהרי שפר תורה חסר והשלימו וחד אמר פרשה זו של ערי מקלט 3תנ נשפרו כמו שהיו נתונים נשפר התורה: תחת האלה• תחות אלתא היא מזוזת הפתח נמ״ש האיל מזוזות חמישית ומדת אחת לאלים• וי״א זו האלה אשר עם שכם שנתוב ניעקיב ויטמון איתס יעקב תחת האלה(נראשית ל״ה): אשר במקדש ה', נלפי שהניאו שם את הארון כמתשגאמר למעלת ויחיצנו ל1:י האלוהים : (מ) האגן הזאת תהית נרו לעדה וגומר . הא אננא הדא תהי לנו נתרין לושי אכן קיימא ארי יתה ענדנא לשהדו ארי פתגמי׳ דכתינין עלה מעין כל פתגמי׳ דה׳ דמליל עמנא. וגש יש לפותרו נמשמעו ני היא שמעה את הדברים אשר דברתי לנס בשליחותו של מקים j• t : - יהושעבך״ן.עבדיהוהבן־מאה כאור (בי) בספר תודח אלהים, בדחז״ל (מנותי״אע״א) ר'יהודה ור׳ גחמי׳ חד אמרשסנה פסיקים שכתורה, וחד אמר ערי מקלט, ונבר אמר הרד׳ק: ולא נראה כפי הפשוט לא זה ולא זה 1 והאמת נת״י ואצנעינין • תחת האלה, יונתן תרגם אלתא והיא תרגום של מזוזת השער• כמקדש ה', פירשהרד״ק: ני הבית נשנס אשר היה שם הארון לשעתו, נקרא מקדש ה', ואולי ני אחי שכרת נרית ישנס התאזר יהושע עוז ונא לשילה מקים מקדש ת׳. (בו) כי היא שטעה, נמו ותשמע מארן אמרי פי (רד״ק), ויונתן הרחיב נאיר ו,־טז מדרכו לתרגם ע״פ הפשיט; ואולי היתהלפגיו נומחא אחרת. (לזבתמנחם־ח, ונשיפטים(נ׳ ט') כתיב תמגת חרש, ויתכן ני היה שם העיר תמנת חרס, לפי שהיו עונדים שם לשמש, נמו האומר לחרם ולא יזרח (איוג תרגום אעוכנזי עג רערט אונד צעהן יאהרען. (ל) זיאבעגרובעןאיהן אןדער גרענצע זיינער בעויטצונג אין תמנת סרח או־ף רעם געביר. גע אפרים׳ נעררל־ך פאם בערגע געש(לא) ישראל ד־ענ# טע רעם עוויגען, זא לאנגע יהושע לעבטע, אינר זא לאג» גע דיא עלטעסטען לעבטען דיא נאך יהושע איין האהעם אלטער ערר"כטען,אונר ונעלי כעקאננט; אללע ווערקע רעם עוויגען, דיא ער. פיר ישראל Dp געטהאן. (לב) ריא געביינע יהושע כד ועשר שנים: (ל) ויקברו איותו בגבול־1 נחלותיו בתמנו־־דסרח אישך כהר־אקרים מצפון להר־ געש: (לא) ויעבד לשדאר ארדיהיוה כל .ימי יהושע וכלו ימי’הזקנים אשר האריכו,ימים אחרי יהושע ו^שרוךעוארת כרן־מעשי־! !*היורד >5'שר עשר־־ז לישראל",: (ל=) ואת־עצמיות ייוסף אשר־העלו ררר־-ר^ר^ ן ^ -יוסף׳ס וועלכע דיא קיגרער ^3, I \Vj ט2)צו . Q ו ישיאל׳ם הערויף געברא§ט. Ó2W2 בחלקן•; ה^ךה א#'ך קןיך האטטען אוים מצרים, בעגרו-. ־ : • • :-U ־־ 1י•'. ״ •־ .HT במזייאאין שבם, או־ף רעם יעקב מאת בגן־חמוו־ אבי־שכם ׳־קעי־עליע.",לכעס ■עקב ?מאה קשיטה rm ל5.ני־י1סף ל2הלה ♦ (לג) ואלע1ר בו״אהרן קשיצהגעקויפטהאטטע,אוגד מת !־ק^רל אלתי 1^13^.^DH^ B í נע יוסף׳ם געוואררען וואר • 132 אשר 3תו־ל'1 להר אסרי□; (לס אייך אלעזר ואוזן אתרן׳ס •' •׳׳■ • ־1 •י : -j •••:־!• שטארב ׳ אוגד זיא בעגרובען א־הן אויף רעם היגעל זיינעם זאהנעס פינחס, דער איהם צוגעטהיילט וואוררע אויף רעם געבירגע אפרים • ר ש " י מקים : (ל) נתסנתסרת . רד שמה ונמקים אחר הוא קורא אויוה תמרת חרס על שס שהעמיד' חמעת החמה על קברו לומר זה הוא שהעמיד החמה וכל ה נוגד עליה אומר חנל על זה שעשה לני בדיל נזה ומת . וי״א תמנת חים שמה ולמה נקרא שמה חסנת סיח על שס שפירותיה ססריתין מרוב שמרן: להר געש. מלמד שיעש עליהם סהר להויבסלפישלא הספידוהו נראוי: (ל0 האדירו ימים. ימים הארינו שנים לא האריכו שוענשו: (לב) קנרונשנס. משכם בגנותו לשנס החזירוהו: (לב) בגבעת פינחס בני. מהינן היה לו לפינחס סלק באדן שירש מאשתו: באור ט' ז') והפנו נרי ישראל את שמס וקראוה תמנת סיח מענין וגם רחת חכמתם (ירמיה ט' ז') לבנאי, נמי ייובעלוירונשת. (יעיין רד״ק דייהי א'ח׳ ל״א) • (י-ב) גבעת פינחס, ר.קשו חנמינו י׳ל מהיבן היה לפינחס נחלה בארן ? ותירצו ני ירשו מאשתי ן (עיין רד"ק), ואולי לא היה גנעת פינחס עיר, אן־ מקים קבר שם אשר הנין לו פינחס בינתן לי, ואין זה נבלל הנתלית שתחזור כיובל, וקנא המקום הו־ גב ■גת פינחס, כמו ידאנישלים (ש,, ב ייחי״ט), ושם קנרגס אלעזראניו • JOSUA. י 10 מלות לועזיות* לפירוש דש־י 1־ל . ספר יהושע. יב defoarrer (סלה נושנת) ד,עלוים5יעהען (מויש וויינעד טיירע). spido (לשון איטליא) ספים ולא espadon ({.רלןשעש . טוועררט ) ♦ arsis או ars ( מלה גושנת) פעלבלתננט , contrées ^ענרען, ןשכדטחפטען. marques ^רענ5ען. wpí»j11 foulon# ווט1ק»י{(ער. seche או sec טלשקען, ריללע. 11 iksינזע(ן. essarter (ווולגתר »ר5ען רולך ו«ויגרייטונ^ רעל נעטטייי־ 5ע) ולא erater (הוישטניידען, דייו fl’n) ני לשון זה נופל על נטילת הטתול. , flancs דייו !ייטען, דיו* ריכסכ^ען. •ט ספר שופטים מתורגם אשכנזי ומבואר מאתי משה הל י י ל נ ד אי ונלוה אליו פירוש רשיי והעתקת כל מלות בלע ז. ♦ שנת ת״ק״צ״ז לפ״ק• SCHOFTIM. פראג ירוק אונד פ ע ר ל א ג רעם מ ש ה, ה ל ו י לנדא. י * 10 , I מבוא לספר שופטים• הספר הזה המתואר בשם שופטים, כולל המלחמות והתלאות אשר תצאו את מי ישראל אחרי מות יהושע 3ן נון ענד ה׳ עד מות שמשון אשר שמו היה גדול בגבורה. והנה כבר נגלה לנו מעשה חכמים המשכילים שכל טוב, לדבר בתוכן השפר ובמהות עניניו, וליעד עתים מזומנות לכל הקורות את אבותינו בימים ההם, ובראשם החכם הכולל הרב אברבנאל נ״ע, ואחריו קם בדורנו איש חכם ונבון מחכמי העמיס אשר הגדיל לעשות חקירות נפלאות בעניניס האלה בספרו הגדול מבוא התורה"), פעם הלך בעקבות ראשונים גדולים חקרי לב מחכמי עמנו ופעם סר מאחריהם והוסיף חדשות ושלח חצי טענותיו כגבור. משכיל. ועתה קמתי אני לפתוח שערי התשובה, להסיר טענות שונות העמוסות בסבל על ימי שפוט השופטים ולהתבונן על עצם הספר עניניו וספוריו 5 ואשים כמוהו מסלול ודרך לבור את כל אשר חקרתי • ____________ < א ענין וטעם שם הספר♦ מאז אשר יעץ יהרו חותן משה בחכמה לשום על העם שרי אלפים שד מאות שרי חמשיס ושרי. עשרות, נצטוו ישראל לתת שופטים לשבטיהם, ושופט השבט ישפוט בצדק בכל שעריו, והאנשים האלה הגידו את דברי המשפט בין איש ובין רעהו כפי מדרגתם והכנת שכלם, ושרי האלפים הלא המה ראשי אלפי ישראל אשר היו מלבד נשיאי העדה, היו במדרגה הכהנים אשר עמדו לשרת בקדש כמבואר בספר תורת משה (דכרים י״ז ט׳ — י״נ); והנה האיש אשר הפליא עצת והגדיל תושית לעדתו עלה במעלת הגדולה להיות שר האלף, ובמדרגה זו נופל עליו שם מלך מענין וימלך א) וויינןייטוכג ייין יס* 0!טעטעשטח1*ענט - אב, אום ווין־ער רען כנעני 1133113.^0־311^־11 לפני0 צו שטרייטען, רער דאז גע־ קך:תאךבערכו אודשעיואת־ אחי13 ואת־תלמי; (יאץילך q$q גינג יהודה געגע! רען כנעני אלץ1^3י ך3יי־T3TD#1־ל^ים רער נאטעפאן הברון יואר קרירחרספר: (ע) ויאמר־ כלב nB#$S־.'n3 אח־טד12־ד־־130־־ תלסי. ('») 8א; ואויעניע. ולכדה ונתחי לו את־עכסה בתי לאישה; (יג) 1יל3דהעתניאל בן- דביר׳ס וואר פארהער קרית • : ’ז' ; • 1 •ז : "׳־ י• ספר— גיב) דא פערשפראך ?3 V^TJjלב 9:1 ^313 ]DS9[־ כלב:ווער קריה ספראנגרייסט ל~1 nS־iD3y־jpQ r• ל^ןן*!ה; אוני עואנעיט, ו«□ גענע ׳=• ־•- ־ י- • ■י י : ץ • * זי < איך מייגע טאכטער עכסה (יי) 133 ITIאה ל^אל צור גאטטין • (יג) אונד עם מאת עראנעיטע זיא עתניאל רער יאהןקנז רעם יינגסטען ברודערם כלב׳ס, אוגד ער גאב איהם וייגע טאכטער עבכה, צורגאטטין• (יד) קוים וואר ז־א א גו פרייעפעלד געקאטמען, אל; זיא איהןפערלס אום ר ש " י שהלכו משם להלחם על ירושלים : (ח) שלחו נאש. שלחו אש נכלה: (יג) ארי בלב• מאפו: (יד) ותשימהו. ואמלכתיה ל' נמלך ששייעצין האדם !משיאך צבו לדני א׳ נ״ל: ותצנח כאור יהודה, ובגישת שאר תלקי האף נימי יהושע ע״י נל׳שנט ושנט. (יב) ויאמר כלב, לדעתי אין גס אחד התאמן לכמש קרית ספר ני היתה באין הנגב ארן לא זרועה נאפשמים, לכן העיר את ייח הצעירים נגניריס ללכדה ע״י הנטחון לתת למנצח את נתו לאנה. (יד) ויהי בבואה זגי', שיעור הנתיג כאן ויהי ננואה השדה ותשיתהו לשאול מאת אניה. וחשיחהו, ננר הרחנתי לנאר ולחיות דעתי נשפר יהושע (ט׳ו י״ח), ואמרתי טעם ותשימהו נמו ותשיתהו נשי׳ין ני חלוף שיין ימנית נשמיך אין חדשכעניי, וה גד שייון(ירמי׳ מ״ו די) ושריון (שיא י״ז הל, וענינו ענין השיה והשמטה כטעם ושית ממנו ואנליגה (אתני׳ נ׳), כלומר ששוה;-מנו לשאול מאת אניה, ונא יתשיתהו נמו!תשית ממנו ע״ד נני יצא■.י(ירמיה י׳ נ׳) ’צ non 1t . ועוד יש לי דעת אתית ופתרון שופטים א מאח־אביה השדה ותצנח מעל החמור ויאמך־לה כלב מה־יך: (־״) נתאמר לו הבה־ליברכהכי אריץהנגבנסרןנץנתתקלי ?2ת נןיםויחן־להבלבאתנלת עלית וואססעיקיועללעז• כלבג*ב ואת גלת החתית: (טס ובני קיני איהר הירויח ריא אבדרז :.*v' •'־ / י : .!12._ J“L י י. י חסן סשח עלו מעיר הולזמרים אום איהרען פאטער אנצו־ שפרעכען! זיא שטירצטע פאם עזעל העראי,אונד כלב פראג־ טע זיא: וואט איזט דיר ? (טי) זיא אנטווא־־טעטע איהם: ניב מיר נאהרונג; דא רוא סיר איין דיררעם לאנר געי נעבען; זא ניב מיר נון אייך איחר הירויף דיא אבערן אונדאונטערן וואססערקוועלי לען. (ט!) ריא נאכקאממען רעם קיניטערם שוויגערפאטערס דעס משה, צאגען אוים רער פאלמענשטארט טיט ר ש " י ותצנח ואתינינת ליפיל לרגלי אניס : (טי) ארץ רוני. אדם שניתו מרעב ריכל ט!3 שאין נו אלא תירה: גלת מיס. שדת בית הנעל אתר נית שקיא דמיא: (ט!) סע•*■ התמרים. היא יריחו שניתן להם דושנה של יריחו לאוכלה עד שיננה נית המקדש ומי שיננה נית הנחירה נחלקו יטלנה נדי ש־הא לנל ישראל חלק ננית הנחירה ונתניה לנגי יתרו ת׳יס שנה והתלמידים שנהם הניחוה והלנו אצל עתניאל נן קנן הוא יענן נסדנר יהידה אשר ננג3 ערד ללמוד חורה: יישב באור הדש לנאר הכתונ הזה הקשה להולמו לכל המפורשים, וזהו שנא נמלת ותסיתהו הרייי קילס עיון השר, נמו ונבלי הנקר נשלם הנשר ייתן לעם (מ״אי״טליא), ינסי׳היד״ק שסיז״ל וס״ס נשלם נמקים להסוכו/ ואמר כנוי העם ועדיין לא ז;ר העט ע״ש, והניא עיד ראיות שנן דרך הלשין נע נרי, וכן נאן טעם ותסיתהו שהשית׳ החמור נרסן ודרכן לניא מהר אל אניה, והסתה זו היתה הסנה שנפלה מעליו, ויהי׳ שיעור הנתיב: ויהי ננואה השדה לשאיל מאת אניה ותסיתהו ותצנח מעל החמור, ותרגומו: וו(נז זירז יוויפ0 פע1ד prp ריוכן נויהרען פסטער 1S ערניטנזען, טפדורנטע זינו רען ע!ע1 נון, פיע{ חבער פתן נויהק הערווב — רת פרחגטע כלב ח. ז. 11• והנוחר ינתר״איוד מג׳ תרגומים שהנאתי. (טז> וכני ק־ני, הקינים הס שם משפחת יתרו נדרשת הז׳ל על הנתיב נדנרי הימים א'(נ׳ נ״ה) הסה הקינים הנאים מרמת אני נית רנ3 שהיו מנוי קיני חיתן משה ונתעינו כמשפחת יהודה ונתיחסועמהס, יאילי י נזר יתרי מעם הקיני הגזנר נעשר אומות עם קנוי וקדמוני(בראשית ט״ו נ׳), ני נל קיני שנסקרא תרגמו אורקלוס ויונתן שלמאה, ואפשר נקראו הקינים נשמיתס שלמאי, יען מאז ועד עתה היה לננס שלם עם ישראל יהטינו להם נאשר היה לאל ידם כמו שאמר שאול למשפחת הקיגי ואתה עשית חסד עם נל נני ישראל (ש״אט״יו,). מעיר התמרים׳ ת״י מן קרתא יריחו, יכן ניחזקאל(מ״ז י׳יט) ופאת ננ3 תישנה מתמר תרנס מיריחו, וק כתונ נמשלה תורה(ל״ד ג׳) נקעת יריחו עיר התמרים, וננר הקדמנו לנאר לך נספר יהושע (נ׳ ט״ו) שעיר יריחו נתחלקהלשנס; עיר המבצר היתה נהר נדרך ערים בצירות, ועי־ אשר עמדה עליה היתה ננקעת והיא היא עיר התמרים אשר לא נשיפה ׳רמתה מאחת הערים שנפלה נגירל לנחלת מימין(יהושע י״תנ״א) , דאל*נ מה תועיל למי נוימן עיר ת־נה ושממה אשר לא תמה עד עילם ? וגם הכתוב העיד שלא נשרפה, רק נל הערים העומדות עלתלס לא שרפס ישראל זולת חצוי לנדה (שם ייא י״ג) ונמו שתרגמתי שם; ונעין זה היתה 'גיסי נירישליס נמו שפי׳ רש״י מהושע (ע״ו ש״ג), ונסמיך(נ*א) מחוז היה כירושלים ושמו יניסי. ימה חלק עיר הנצורה ה תה מחלת מ■ יהירה, וכאשר לכדוה החרימה וחזרן ויסדוה, וחלק עירשהיתה פרוצה אין חומה נפלה נחלקת מימין, ומעט קר ו נ לזה פירש הרג האניננאל׳ את־3ני להודה 10־13־ !fTJAT סיס יעו יעוזיען יהורה׳ס, א^1־'333'3 ^ W> -J^J יעי "'־־ע יהודה׳ס הןנם: (-)ולד־ להוךה Wmt! נאך דער וויסטע יהודה׳ס, זידליך פאן ערי, זיא גע. געזהין, אער ליסען זירבייא דעם פאלקע נירער • (לו) נלן אחיו ולכו את־הבנעני יושב צפת ויחרימו איותה נלסראאת־ישם־ *...............־־ העיר חרמה: (ייס* וילכוד יהודה >ר*רדעוך־ז ואת־־גבולה לאת־־־ א^התןואת־^בולה ואת־עהך־ון ואת־גבולה: (יט) ויהי יהיוה ארד יהודה וילש אדד״הרדר כי לא : ־! 1 v•• ד י* : •- > מיט איהרעם געכיטהע ; ךה1ריש את־־)י#בי כי־ (יט) רען דערעוויגע יואר מיט רכב יהורה, ער פערטריב דיא געבירגסבעוואהנער, אבער' דיא כעוואהנער דער טיפען עכענע ווארען ני5ט,צו פער. טרייבען ר ש' י וישב את העם . עם התלמידים מיושנים לפניו הוא נקש מאת הקנ״ה שיזמן לו תלמידים הנוגים שנאמר ויקרא יענן לאלהיס ונו׳ (ד״ה א׳ 7') וזימן לו היזשידיס הללו: (יט) ני לא להוריש • תרגם יוניון ינתר נן דתנו לא יכילו לתרנא ית ׳תני מישרא: ברודער שמעון אויףרען וועג, אונד שלוגען רע! כנעני דער צו צפת וואהנטע, זיא צער. שטערטעןאללעס, אונדנאנ. טען דיא שסאדט חרמה (צערשטעהרונג). (יד) זאדאן עראבערטע יהורה עזה ■אוגד איהרגעכיטה, אשקלון אעד איחר נעביטה, אונר עקרון מיט איהרעם געכיטהע ; באור א״כ יריחו עיר התמרים לא נשרפה ולא נחרנה נלל נאשר יורה ג״נ הלשון נשנועת יהושע אשר יקום וניה את העיר הזאת את יריחו(שם ו׳ כ״ו), כלומר המנצר אשר לו •שיד ודלתים, ושממה הזאת נשארה מאין אדין ומאין יושג, עד שננה אותה ריאל ניתהאלי ונתקיים נו קללת יהושע (מ״א ט״ז ל״ד), ואחר הונחה זו אין מקים עוד לתמיהת הרד׳יק נמלכים שס נאמרו: "ותמיהה היא ני יריחו למלך יהודה הי' ני משנע ננימין היה ואיך נתן יהושפט רשות לכנותה *״ עליה להשיג הלא כעיר הנדחת היתה וסנהנ הפקר נהנו נה ואין שם אחוזה לאחד מהשנטים חל עליה, ונם שיה טענת החנם המנאר שקדמני להלן נ׳ י״ג גנד ת״י, ורש״י ור7*ק שפירשו נתרגימו. (יט) לא להוריש את יושבי העמק, נני יהודה לא יכלו להורישם אנל כלב הוריש את ילידי ענק היושנים כעמק חניון ני חברון כעמק היה שנאמר וישלחהו מעמק חניון(נראשיתל״זי״ר). ואס ישאל השואל שדלת רש״ישם והלא חניון נהר שנאמר ויעלו נננג וינא עד חברון (נמדכי ייננ״נ)? אניאשיג הלא נמוג אתר אומר ויעל משם (•הושע ט״ו ט״ו), והנתונים המתנגדים לי יורו ני מעמד עיר חניון הי' כתחתית ההר ואלה הס: ויעל ’הישע ונו׳ מענלוזה חניונה (שם י׳ צ*), מן ההר מן חניון(שם י״אניא), חניון נהר יהודה (שם כ'זי), ויאמר דוד אנה אעלה ויאמר חנרונה (ש"נ נ'נ׳); וענין עליה וירידה נתנאר על פי דני’ חי׳ל (שוטה י' א׳) ה נא נרש׳י כראשית (ל״ח י"נ) נאמים: עולה ממנתה ונשמשון אומר וירד שמשון תמגתה (שופטים <״7 א')? רב פפא אמר חדא תמנה הואי דאתי מהאי נישא עליי׳ ומהאי נישא ירידה, יהפלאעל רש״י שלא הניא הכתוב חנרון נהר יהודה ני שאלתו אינה נוכעת ממקור התלמוד , 'הדישה בס (סוטה ׳"א א׳) על וישלחהו מעמק חניון הוא ע״ד דרוש וקבל שנר, כמו הדיש הדומה •SCHOFTIM יא 11 מרייבען, ודייל זיא אייזערלע וואנען האטטען. (נ) רעם כלב גאבען זיא חברון, וויא משה אויזגעשפראכעןהאטטע5 ער פערטריב פאן דארט הינוועג, דיא ררייא זעהגע רעם ענק. (נא) רען יבוסי, אורבעוואהי נערירושלים׳ם,קאננטעןאויך דיא זעהנע בנימין׳ם גי5ט פערטרייבען, אוגר דער יבוסי בליב אנזעסיג מיט רען זעה• גען בנימין׳ס אין ירושלים ביו אויף דיזען טאג. (») נון צא* גען דיא קיגרער יוסף׳ס אויך זעלבסט געגען בית אל, אונר ר ער עוויגע זואר מיטאיהנען. (מ) רען אלז דאז הויז יוסף לשנים אום,בית אל הערום אויסקונרשאפטען ליעס, יענע שטאדט ריא פאר צייטען לוז (כא) ואת הינוסי יושב ירושלים • מחוז היה נירושליס ששמו ינוסי וסנני אנימלך היו (נס) ולא הורישם מפני השנועה עד שנא דוד לפי שעדיין היה גנדו קיים והוא גשנע לו ולגינו ולנכדו ד (כב)ניתאצ• שנפל נטיל׳ ואעיס שפסל מיג׳ עסהס שהיי מינה סשנט אסיים נאמר נאן וה' עמס הוא שאמי דניאל (ט' ז׳) לך ה׳ הצדקה ולנו נשת הפנים: (כג) ויתירו. על ידי אפיים ושלחו סאללין ויתורו את האין נאסר נמרגליס עצמן ואלו ששלחו מוגלים נאסר נהם ויתירו: הדומה והקדום לה על סצנת נעמק המלך ע״ש, והעיקר תניון העיר נעמק היה ומה שנתוב נסר יהודה טעמו אצל ההר נטעם ננזק דלעיל ונאשר יגיד הנתונ ויעלם אל ראש ההר אשי על פני חניון(נס טין ג') נסו נהר אשר על פני ירושלים (מ״א י״א ז׳) שענינו ג״נ אצל ירושלים, ועוד הונחה נאמנה נלשין התלמוד (מנית ט׳ ני) ת" ר שלש ערים הגדיל מ:ה וכי׳ יניגין יהושע ונו' ומכוונות היו וני' חניון ניהודה מגד נצר נמדנר , פנס נהר אפרים ננגדרמות ,גלווד קיש נהר נפתלי ננגד גולן ננשן ע׳ש, ולא אמרו חנרון נהר יהודה שא״נ לא היה נ ביון לנגר שהיה נאף המישור (דניים ד׳ סיג, יהושע נ׳ ח׳), וליצא היה חניון נעסק לא ■יחדוהי נקנייס* עכא) לא הורישו בני בנימין, הודעתי למעלה חלוקת ירושלים נסנצר ועיר, המנצי ציי. ! דה והעיר לבנימין, ולדעת רשיי שיסד פירושו על מאסר רני יהושע נן קרחה בספרי שהניא נספר יהושע סיף פרשה ט״ו משסע ההפך עיש, והנראה אלי ששלחו המבצר נאש ני זה היתה תחנולת הצרים מאז צהרים הנצורות, ואף גם זאת לא ה־תה לאל ידם להוריש היניסי וגם דוד ללבד הסנצר וזהו מצודת כיין אסר קראו לו אחייב עיר דוד ולא הוריש היבוסי עד שהנהו י אנ(ד״הא׳ייא, היו')• (32) גס הם,הם לא קראו שנט אחר לעזר ועלו והצליחי • (כג) ויתירו׳ ענין תקייה וחפישוהוא פועל יובא (הרד״ק), ונן פי׳רש״יעל ידי אחרים, ורנינוישעי׳ גאון פי׳ דתייו נמו ויתורו שהינה ננדיס תמצא ’אינם ע״י אחר נסו וילינו נמקו 0 וילונו. לח,פי׳ ישי׳ שגדלים ני אי-יזים דקים קולדד״אבלעז וזהו םי11»011מ(ר,וז!עןנוסטטרויך) וכן לועז לת ולוז (בראשית ל' את באור שופטים א תרגום אשכנזי לפנים לוו: (כי) ויראו השמרים געהייסע!. (נו) יא עיבליק. ־’*J י י ־־5 ־ 1־ :• .ן טעודיא וואכען, איינען מאן אויס רער שטאדט קאממענד, נען רען אייננאגג צור שטאדט, אוגד ז־א ערשלוגען דיא שטאדטבעוואהיער מיט רער שערפע רעם שווערטעס, רען מאן אבער מיט זיינער גאג• צען סאמיליע, ליעסען זיא פרייא אבציהען,. (ט) רער טאןוואנדערטע אייו נאך רעם :איש יוצא מן־העיר ויאמרו הראנו נא את־־מבווז־היהעיר־ « m m ■אג־ען: »ע : ן-> 1 ■•• : 7 j י אונז ראך דען אייננאנג צור (?!שינו עמך HDH ♦ ( כה) ויראם שטארט , ראן וואללען ודר ארדמבוא העיר ויכו את־יהעיר ל»“־י״;״״4הי" לפי־חרב וארדהאיש (את־כל־ מישפחתיו ישלחו:(=0 וילך האייש ארץי הךזתיב= ויבן עיר ניקרא קמה לוו הוא שמה עד הייוסהוה: (״) ולא־הוריש ממפהארדבירד־ *V — * J *.* ••ן קאן ואוך־2נ11דה ואת־־חענךתלאניע חחים, ערמיעטע ואת־לנתיהואת־י’שב°ד1רואת־ & איינע ׳£!ט-רט ׳ אי-ילעגטע : 1 v : t \-u-r , v י : ״ י י :y* 'V איחר רען נעמען לוז בייא, ?DK) rPrVfo—י1*ש3י יבל™ רער איחר בליעב ב־ז אויף ואת־קנסיה לאת־־־־יושבי מגדו ............... ... ואת־־בנותיר: ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת:'(").ויהי כי־ חוק ישראר וישם את־הבנעני למס והוריש ?־1א דזור־ישו: J V• : AT T ו• I ישבי קרי ואפרים #)גזיערלער מגידו׳ם מיט איהרען לאנדשטערטען? אונר רער כנעני בעהאי־רטע א־ן דיעזעם לאנרע צו בלייבען • (נח) אלס ישראל אבעי־ מעצטיג וואוררע, זא 0א5טע עם רען כנעני ציגזבאר, ראך פערטרייבען קאננטען זיא איהן ני5ט. עכען ר ש י י (כד) את מנוא העיר. שהיו נכנסים לה דיך המערה ולוז אחד עומד ע״פ המערה ונכנסין דרך י*לוז למערה: לוז • שגדלה נו אגוזים דקים קולדר״א נלע״ז: (כה) ויראם. נאצנעו: (כו) הוא ®מה עד היום. לא נלנלה סנחרנ ולא התרינה נכיבד<צר: (בז) ולא הוריש מנשה• סיפר הנמוג נגנותו שהתתילי למעול נהקנ״השצוה אותם והורשתם את כל יושני האין וגי': ב א ו ו- י"') יעיין עוד חקירת מלה זו נמרפא לנון נטוות(חי א'). (כר) אחמכואהעיר, ולא אמרו את 6עי העיר, נעטר זה העיר הדג אניננאל כי נקשו לדעת מנוא ה±יר הנסתר ולא שער רא «11 הגיר דיעזען 0אנ י(נן) דאךקאני• טע מנשה ניבט צום ריימען ברינגען בית שאן מ ט איה׳ רעןלאנדשטערטען, תענך טיט איהרען לאנדשטעדטען, דיאאנזיעדלער דו ר ׳ס טיט איהרעןלאנרשטיירטען, דיא אנזיערלער יבלעם׳ס טיט איה׳ רען לאנדשטערטען, אונרדיא (נט) עבען זא קאננטע אפיים ניבט פערטרייבען ד־עזכיעני דער אין גזר וואהנטע, אונד שופטים א (“) ואפרים לא ותוריש את־ הכנעני היושב בגורן^ב הכנעני ״י י*ינ ״״״י •י״ בקרביו בגותמזבולוו לא הוריש זעטסיג צו נזר. (ל) זבולון • :T׳••• יי־ קא״טע גיכט פערטרייען או׳דיושבי קטר־יון ואר־דיושבי ״ 22; נהלל וישב הכנעני ?קי־בו ויהיו דיעזער כנעני בליעב איגטעי רמס : (לא) אשר רא היוריש את־ ;JSJ5TE ,ישבן עכיו ןארדלושבל צידון ואתני“ «י«י״«ז י" "׳ אחלב ואת־אכויב ואת־חילבה ואת־אפיק ואת־ר־ב: »י)!ישב דתאישרי בקו־ב הכנעני לשבי וואהגער עמ׳ם אינד דיא בע* וואהנער פאן צידון, אהלב, אכזיב, חלבה, אפיק אינד רחוב ז (לנ) אשר מא5טע. זיך « 1 וי׳-י /vj j * י - ׳ י • דעמנאך אונטער רעם כנעני הארץ כי לא הורישו: (לג) נפתלי לאד-תיוריש ארד־יישבי בירד־־ אנזעסיג, דען אירבעוואהנערן דעם לאגדעם, רען ער פערי טריעבזיא ניכט. (לג) נפתלי פערמאכטע ניכט צו פערטריי• בען,ריאבעוואהנער פאן ביח שמש, זא ודא דיא בעוואהי נער פאן״בית ענת, ער ליעם דך אלזא אונטער דעם כנעני רען אורבעוואהנערן רעם לאנ< דעס ניעדער,דאך ווארעןזאי מאהל דיא בעווארנער פאן ביה שסש אלם יענעפאן בית ענתאיהנען צינזבאר. (לד)ריא אטוריטער דרענגטעןריא בא לון זעהנע ד׳,׳ס אין דאז געביינע רען זיא ליזסען זיא ני5ט העראב אין׳ס טהאללאנר קאט־ טען. (לה) דער אנזורי בעהאררטע רארויף צו וואהנע; אויף רעם ג׳עבירגע הרס, אין אילון שמש לאוד־לשבי ביח־־ענרז וישב בקרב הכנעני לשבי הארץ ולישבן בית־־שמש ובית ענת היו להם למס־(לי) וילחצו האמלי את־־בני־־ח ההרו־ז 3י־־ך» נסנו לרךת לעמק: (לה) דיואד־1 ח>6טלי לשברת בהי—חךם באור רעיי המסירסה • (לב) וישב האשרי כקרב הכנעני, וכן ראמי כוכתל• וישב נקרנ הננעד, איורשהננעני לא קםילאזע מעול מנשה, והננעני יושב נ!ר הואיל לשנתנקרנאפריס,והננעוים וישני קטרון ויהלל לא עונו שבתם נקרב זנילין, אז היו אשר ונפתלי מיקפיס סהננעגי 0נינ סנינ סנל צד מלכד הנגענים ’ושני ארצם אשר לא יכלו להוריש, עד אשר ישנו הם •קר נ ' • ' הננינני באירי^וו ובישעלביט ותכרך רך אילחאונדאיןשעלבים5,אלם : ׳ XT . «: : ־׳־ .־<-« ־ י :־ 'י-"-, אבער דיא מאכט דעס הויזעס 3ית“י01ן5 !״היו ל2?0 ♦ (לו) יוסף׳ם וויכטיג ווארר, וואורי ?*טי־י'מטיעלךז עקרלס S&3S SK 01 2HDHÖ^ל1? : רעם האכוועג עקרבים׳ם, ב (א) 1^'מךאךיה1ח מן: '!“?י״י הגלגל אל־הבכים" ויאמר ■" ב <א>»״, בנוסעו דעס ז*עלה אתכם ממ?ךיטואבי^ אתכם אל־הארץ אשר נשבעתי אתל ספ-אך: אז ™,-סע ,/ : •י . : ז ז".:׳ ־ '־״׳ ן. • : אי-ך איים מצרים העהיף, igtQ לא־א^, אוגרבראכטע אייו איי, ראו בליתי אחכם ל«'יל□; (נ) ואו־ןת לאנד, 1ועל5עם איו אייער, : י■ V • ;׳u?v : ׳* יי :־ ••• “ פארפאהרען צוגעשווארען, לא־תכרתו ברית ליישבי הארץ איני איך בע׳צלאס ניע מיינען ?זאת מןבחיותיהם תתציוללא־ W ~ ^ שמעתם בתול' מת־זאח עשיחס: נעמיס עליסע! מי־ יע, » וגם אמרתי לאךנגךש Z O0fct אלס״עín״ ;-T J “ : • | י . ־. VT mi ל03 mb־QY טעט איתר ניערעררייסען זאל* -T* ל׳י י־ * ע זי :f • לען; ראך איתר געהאר5טעט סקא כאטצע פכוק ^ יאלה’חם מיינער שטיממע ני5ט—וואי ריסהאבט איתר ראזגעטהאן? (ג) מן האבע איך אויך בעשלאססען: איך פערטריי־ P זיא ניבט מעהר פאר אייך הער, זיא זאללען אייך צור שלינגע אוגר איתרע געטטער ר ש ׳׳ י 3 (א) ויעל מלאך ה'. שנינו נסדר עולם זה היה פנחס: אל אנינים. שם המקים: אעלה אתכם. נך היה דעתי ממחילה להעלותכם ממצרים וכן עשיתי על מנת להוריש איו אייני: (0 !גס אמרתי• עתה אמרתי באפי: לצדים. למצדדים נצדנס בגדודים וגייסות לשלול ולנוז: ״___ וישלח באור ,1נעני ולא הכנעני נקרנס. (לה) ותכבד יד בית יוסף, אשר נא לעזר נני דן שכניו להלחם *®יי’* ויד יוסף הנרעת לעונת כני דן $ ואולי נכון לתרגם : רער בייטעחנד דעת הויועת _ יוסף, גטב רען תויסט^סג, ני על ידו נננע האמורי להיות למס • ^ (א) ייעל מלאך ה', נבר נאר רנינו המורה פיו ופרק ס״נ לחלק נ' ני שם מלאך משותף יייניא זה הנתוב לעד ני הנניא יקרא ג*נ מלאך ונידי נניא נשליתות סן קדס 0', ודנייו נינעי על מאמר חו*ל ברנה נמדנר תתלת סדר שלח לך בדרשי פס ייעל מלאך ה׳ וגו', והלא 5״P היה ? אלא מינן שנקראו הנביאים מלאכים . אל הבוכים, שם המקום על שם סופו שננו ייחל קנלת סוסי דנר׳ו • אעלה, עתיד במקום ענר ורבים נמוהו(רד׳יק) • (ג) לצרים, ת" י עיקי| כאלו נתונ לצרים, ולדעת ר1נ המפרשים מקרא קצר הוא או שהמתואר נכלל בתאי ועניינו ואלוזיהם !ד־דולכםלמ1ק'ש: (0 ויהי בדבי־י מל^ך יהוד־ז אח־הדבלים וזאלות אמי־בלי בני.ישראל!.ישאוהעט אות־ געטטער אייך צור וועררען.(ד)אלם רער געזאנר. טערעס עווינעןדיעזעווארטע א! אללע קיגרער ישראלים אויסגעשפראכען האטטע, דא ערהאב ראז פאלה זיינע שטימ« ־׳״״״'־'׳״י קולםויבכו: (י.)’ ויקראו'שט־ 1 1VQN1־vT | DU ־• : I ־• ; 1! * "I גאננטען זיאדען נאמען רעם . . ארטעסבוכיםמויינענדע, המקום ההוא בכיםויזבחדישם ™ ליהוה: מ)1ן#לח;יה1שע את:־ עוויגען•(0 יהושע ה^טטע העבם וילכו בגי־־ישראה איע צוואר לענגסט דאז פאלק ענט> לאססען, ריא קינרער ישראל . —•! ; s . • . ך _ .j לנחלת־ו ךירשת^ת־הארץ: גי«ק יעיעי נ«ו י״»*״ 0) ויעבדוהעסאת־יה׳וה כל ימי טהיילע , אום ראז לאנר אין ־־' ■ > .Tי ••• : T. י •י"׳■ בעייטץ." ^. ־0) דאך יהושע וכל 1 ימי הזקנים אשר י,ענטעי*ז יעם עייי- האריכויימים אחריייהיושועאשר גען דיא גאנצע לעכענסצייט •••ו:•••,•> r • t:־״j : ץ ■־: יחו<0,־ T» *m ייא ראו את כל־מעשהיהיוה הגדול אשר^ה לישלא^ (")־רמת יה1|ע?ן?נוןע3ריה1הבך3זאה זאהען, יעדעם גראסע וואו,דע־ווערק רעם עוויגען, זא ער פיר ישראל געטאהן • (יי1 נון עבער שטארב יהושע רער קנעכט רעם עוויגען אין איעעם אלטער פאן הוני ר ש י י גאנצע לעבענסצייט רער על. טעסטען, וועלכענאך יהושע איין האהעס אלטער ערריי5• טען, אונר וועלכע זעלבסט (ו) וישלח יהושע וגוי• זה המעשה היה מוקדם אלא לפי שנא לוחי ויעשו הרע התחיל ליכיי כן יהושע כשמת יקנלו לפניו לענוד ה׳ שלחם איש לנחלתו והם ענדו את ה׳ כל ימיו ונל ימי הזקנים אשר האריכי ימם וני׳ יאח״כ ויעשו כני ישראל הרע: (ז) ימים • האריכי שדם לא האריכו לפי שנתעצלו נהשסדו הוא שנאסר הר געש שרעש עליהם ההר להורגן; נתסנת באור וענינו נמו לשוטט נצדינס (יהושע נ״ג י״ג), ויותר משתכר שנגזר מפעל צוד וטעמו צידים לשון מצודה וכא[הדגש תמורת הנח, ותכרו למוקש יעיד על ענינו וכן תרגמתי. (ו) וישלח יהושע, כותב השפר השל לשפר נקיצר נמרן מעשה העם ומעלליו מעת ששלח יהושע איש לנחלתו על אשר עלה מלאך ה' להוכיח את ישראל להודיע ני אנשי דור יהושע והזקנים אשר האריכו ימים אתריו ענדו את ה' שכם ארד, רק כאשר קם דור תלש אשר לאיייע! את ה׳ אז השחיתו כני ישראל את דרכם ועשו את הרע נעיני ה' וענדו את אלילי העמים אשר שנינותיהם, וחתם הפרשה י לגלות השנה מדוע שלא יהושע את העם אל סושמתיהס ולא הישיף להשמיר את הטיס אשי שניב לעשר 'שניט: (ט) 1'1f)lK ^2p הונרערט אוגר געהן יאוזר • 3 inbn3’S35Íלז5זנת־־ח.רם ?הראפרים 1 mן לרזי־^: V) וגם ?ל־־הך1ר ההוא 1)DDN3 גערגעגעש. (י) אויואללע **—*-^י־-ירזיו יין-^ן » יענעצייטגענאססען וואירדען א׳ ÍTIUSS ריקם ־•־ צו איהרען פאטערן איינגע. אחריהבט אישר לא־יךעו את־־ טהאן. רא ענטשטאנד איין לה;וה ו3םארדהמע^האשר עשה נעזל י^עידימע^ לישראל ". (יא) [יעשו בני־ישראל נאך דיא טהאטען קאננטע, :• :■י ־•!:״* : ״י ־ :T ריא ער פירישרתלגעטהאן. את־הרע בעיני לה1ה !יעברו את־ (יא)ריא קיגיער ישראל טהאי ל!?עלים סס ויעזבו את־יה;וה1 ZZSSSZSR אל1יי אב1תם המ1צי*י8 א1תם אינדעסזיא רען בעלים דיעג. T ״ /׳•״ * , . טען;(v) אוני יען עוויגען, מ^5לץ מצרים !יל5ו אלול | י רען גאטט א הרער פאטער אלהיט אחרים מאלהי העמים פערליעסעז׳ יעי!יא'איי0 ■׳-, :־ ״; :״׳:•••. ־“ זן' י דעם לאגדע מצרים הערויס• אשר טביבוהיהם וישההוו לחם געצאגען—■ז־אגינגעןפרעמי ד?עסואלת־ירר1ה: ^}לת״־״־ירר^רד רע?!(1 ל2ע/ רעראומגעמנגען,ביקטעןזיך ולע^רותז׳סי)זיסלאףלזה • 3ישלאל ליתנם ביד שסים ליעסען זיא רען עוויגען אום ”אותם רעם בעל אוגד עשתרות צו דיענען. (יד) אבער עם ענטבראגנטע דער צארן רעם עוויגען געגען ישראל, אוגד ער איבערגעב זיא דער האגד דער רייבער, וועלכע ויא בערויבטען, אוגר גאב רש״ י *!־ן (ט) נתמנת תיש• עיש שהעמידו תמונת חים על קניו נלומי תנל על אדם שהעמיד התמה ומועל נקני: ^_____________ ננל /V באור שניג עציהם. (יא). את הבעלים, אלילי זני, וקראו הפשילים והעצנים נשם זה ני הם כאדון לעונדיהס(הרד'ק) • (ינ)ולעשחדות׳ אלילי נקנה, ולדעת הדד״ק הן צלמים עשויים נצורת נקנותן הצאן ז ויותר נראה שעשתרות צורת אשה הידועה נשם ו/טטתרסע, ונגצם זה היו עונדים לשמש, אם אראה אור ני יהל(אי!נ ל״א נ"ו)שענינ< שם שמש תרגם הכשדי אה תחר, והיא היא הנקראת מלנת הש«יס(ירמי׳ז׳ י״ח, מ״ד ייז) • (יר)ניר שוסיש, שישו ששה, ויששו, שישי שששוענין אתד איוקם ויס^דט ?T אויביהמ מסביב ו^א״־יכלו עוד ^־־1עמד • j • jT • • T ^ —ן ..K“ רפני אויביהם: (טי) דללו אישר • : 1•.• •• : Iי : J ן :־ .JV יצאונד־־יהוההיתה־־בם לרעד־ז כא־שר דבר יה1ה וכאשר נישבע יהודה להט ויצר להט מאד: (טס ריכקם ירוה שפטים.ויושיעום מידש0יהם:(י0וגם אל־שפטיהם • ן •י, •#.ן • —> •י• • •• M לא שמעו כי זנו אחרי אלהיט אחרים וישחתו להם סרו מהר מך־הדרך אישר הלכו אביוחם לשמע מצוית־יהוה לא־־עשוכן: (יי!) וכי־הלןים יה;וה 1 להם שלטים והיה ירוה עם־השפט והושיעם מידאייביהם כל ימי השופט בי- • -V •* : ! J ץ«י : - • *־•1• A ינ«0 יהיור־ז nrótsro מפני • t ! J t • t [ ז ; •/ לחציהם עיויגע איהנען ריכטער אנשטעללטע, ראן וואר אויך דער עוויגע כיט דע□ ריכ> טער, איני בעפ־ייעטע זיא פאן רער 0א3ט איהי־ער עיינרע, וא לא נגע רער רי3טער לעבטע, ווייל רער עוויגע זיך בעוועגען ליעם, דורך איחד וועהקלאגען געגען ר ש • י (טי) בכל אשי יצא־ יד ה' הימה נם לרעה. על אלימלך ומחלון וכליון נאמר נסדר יגילס : (טי) ייקס ה' שופטים. תמיד מדור אל דור נסו שהיא מינה והולך נספר הזה שופט אמר שופט: (ןח) יניהקים• לוון הרה וכאשר היה סקי׳ להם שופטים והיה ה׳ עם השיפטיגי׳ : ני ינחם• שהיה מתנחם להם על היעה ק, תמס יונתן: מנאקתם. ספני נאקתם העולה לפניו מפני 3 א ו ו- אחד לשניהם. (טו) ככל אשי יצאו, כמו ננל דנר אשר יצאי לעשות נעניןונל אשר ה א עוה (כראשית ל״ט ג') . ויצר להב, לדעת הרד״ק שרשו צר, וכן יצרו צעדי אונו(איוב י״ת ן׳), וי״ת ועקת, ולדעתו שרשי צוי או צרר, וגס לדעת הרשנ״ס(כראשית ל״נ ח׳) הוא מגזרת צרור את הסדינים (נסדנר נ״ה ייז) על משקל ותקל גנרתה (כראשית ט״ז ד'), או שהוא משרש צרה ונא על משקל ויפן, וככר העירו המדקדקים בי גזרת נסי ס׳י ע*ו וכסילים משתתפים לפעמים לענין גאב זיא פרייז דער מא3ט איהרער פיינרע אופהער, אוגד זיא קאננטען איהרען פיינרען ני5ט פעהר ווידער־ שטעהע:. (טי)איבעראלל ווא, הין זיא וואללטען, וואר דיא האגד רעם עוויגען וויערער ז־א צום אונהייל, וויא ד עד עוויגע זיא געווארנט, אוגד וויא ער איהגען צוגעשווארען* זא ררענגט ער זיא אין אייסער* □טער נאטה. (טז) רער עווי* גע ליעם איהגע! צוואר רי5• ט ער ענטשטעהען, וועל5ע זיא פא! רער האגד איהרער ריי• נער בעפרייעטען, (יז) ראך אויך איהרען רי3טערן גע־ הארכטען זיא גיכט , רען זיא מהלטען נאך אנרערן געט׳ טעה אוגר כיקטען ו־ך פאר אירנען. זיא ווי5ען שנעלל אב סאן רעם וועגע, רעןאיהרע 5אטערגעוואנרעלט זינר, רען געכאטען רעם עוויגען צו גע־ האר3עו • זיא אבער האנרעלי טען ני5ט זא • (יח) ווען רער ש ז ס ט י ם ב תרגום אשכנזי ז לחציהם : (יט) 11ץ!־;| געגען איתרע דרענגער אוגר במוודה^פט'^[בו^ח״י,r מאביותם ללכרת אחרי אלחים פיעלען זיא *יוייק, איני אר* אחרים לע3ךם ולהעתדוות להם 3&EE55 לאהפיל{ ממעלליהם פדעמרען געטטערן, זיאאס > * • • ־J • ״ •־ • ־ ^ ווובעטען י אוגד זיך 6אר איה־ ח^ש!”!* (כ) החר־׳־^ח יהודה נען גיעדער צו ווערפען> זיא ייישלאל לאמל יעי’אישך '^בףן ? ליעסען גיכטאכפאן איהרעם •ל■ ך,- !- י*?״ —v k : י טרייבען אוגד איהרעם אוג. ה13י הזה את־בריתי א#ל צויתי כיעגזאטטען וואנדעל. (נ) אלם את־אבוחם ולא'שמגני"לקילי: <כא) 5פ״־א3י'לאא1םיל לה1ריש דאשפראךער־ וויילריעועס איש מפנירןם מן־הגוים אשר־ סע!, יעו איו סיס איהרע! עוביה1שעמ0ת: («)למעןנם1ת עלטעחבעדיננטהאבע״אונו בם אה—ישראל השמרים חם האיכטי(נא)זא ווילל אויר את־ךךןדיהןה ללכת בם כאשי שמרו א12הם אם־לא : (כג) 1י3ה יענעןפעלקערן, וועל5ע יהושע יהוה את־־הגרם האלה לבלתי הורישם טהר ולא an5= לגי £££&£ יה1שע Í רען, דארויף צו וואנרעלן, וויא ואיה איהן איהרע פארפאהרען בעי פא.לגטען, אדער גי5ט. (גג) דארום ליעם דער עוויגע ריעוע פעלקער אונגעשטערט, דאמיט ז יא ניבט זאנעלד פערסריעבען וועררען, אוגר איבערגאב זא גי3ט אין יהושע׳ס האגד. פאל־ וש״י מפגי אויניהם: (יה) לא הפילו• לא הניחו דנר להיות נינחיס על נל הנא עליהם: <כב) השומרים. ה׳א חטף פת״ח הוא נקוד לפי שהיא ל' שאלה ונפיק: לנסות באור לענק אחד, ונתרגיסי ננלל היראות שתיהן לחן וציה ♦ (יט) ומדרכם הקשה, נמו מדעתי ני קנה אתה (ישעי׳ מ״ח ר), ננל דיניהם הינית שהם עם קשה עורף / קשה פנים וקשה לנ, (כב) לסען נסות, ני אין אמונה שצסה ננרת נלתי נסיק. (כג) ולא נתנם ביד יהושע, ועתה הטעם שלח אותם יהושע מעליו ולא הנרית נל האויניס ססנינ, ני לנו יאה רצון השם להניח הגוים האלה למען ינרתו ישראל נריתעמהס, ולנענור נפות אם ילמדו ממעשיהם לענוד אלהי (נר האין או אם נס׳ ידנקו לענוד אותו נאמת ונתמיס. ג (!*!) פאלגענדע זינר דיא פעלקער;ויעל5ער דער עיויגע אונגעשטעוט ליעם, אום דורך זיא דיא ישראל צו ערםראבען,וועל5ע ניכט טהייל גענאממעןאןאללען רען קרי. גען כנען׳ס.(ב:ווא-עעס אויך גור צור קעננטגיס דער קינפ־ סיגען געשלעי״שער דער קיני דער ישראלים אום זיא דיא קריגסקיצסט צי לעהרען.כלאם דארום, ודיל זיא דך פריהער גי5ט ראתם כעקיסמערט הא־ בעז. (ג) פ־נף פירשטען דער פלשתים,נאגץ כנעני,ציווני, אונד ח וי בעוואהנער רעם בערי מהד ר ש ׳׳ י ( (א) לנשות נס את ישראל. את דור האחר אשר לא ילעו את יישי מלחמות נגען ולא ראו את המעשה הגדול והמרו נמקים :(ב) רק למען דעת. רק לדני הזה לכדו הניחם למען דעת ולהתגונן דורות נני ישראל הנאים מה החטא מיס ני עתה הס זקוקים ללמדם מלחמה : רק אשר לפנים. שהיי עומדים לשרת את ה׳ לא ידעום למלחמות הללו ותנשישיהםולאנצרנו להם: (ג) חמשת סרני פלשתים • הם העני״ם אשר הניח לנסות: ג (א) אח כל אשר לא ידעו, אשר לא הרגישו איך היו מלחמות כנען אס ננחס ועוצם ידם נחיג וניננ או אם ה' הנלחם להם(סדנרי יד״ק וולנ״ג), וראוי לתרגם : ח[!ע יענע ווע(5ע 1עאגו(ינע קייגע כנען׳ש מנס בעגרייפען ק1וננטען.יעוד לפרש אשר לא הנינו ההניח להלחם נמים הנשארים האלה ולהשנית מאנוש זנים, ויהיה תרגומו: זוע!צע ויה שוזרטוזעהרענדען קד י נע דיש כגען ני5ט נוןטהזוענריג וזצטעטען, או שלא השגיחו ולא שמו על לנס להלחם עוד נננען: וזעז״נע שיך pír יערען פערנעין קייג חיט כנען נינט היוייזערטען, סענין ולא ידע אתו מאוסה(ניאשית ל״ט וי) נפי' רש״י שם לא היה נותן לנולנלום• ואילי ענין אשל לא ידעו אשי לא גדלו ודממו (ריח נינט ד.ו!5געטע5ט ד. ה.בעוווזונדערט הווגען) נל המלחמות האלה, נמו שפי׳ היסנ״ן ני ידעתיו(ניאשית י״ח י״ט) גדלתי! ודוממתיו, ינן ידעתיך נשם (נמות ל״ג י״נ) ת״א יניתך נשים ; ועוד ענין ידיעת לדעתי ונמו שתרגמתי השתדלות לעזור לזולתו ננח ונפיעל אם מצד אהנה אם מצד חסלה, סענין הראשון מה אדם ותדעהו ;תהליס קמ״ד גי) ומענין השני יודע צדיק נפש נהמתו (משלי י'נ יי), וגם מצד החייב האנושי אשי נענויו יקרא קיוג וגואל נשם מודע, נמו ולנעמי מודע (רות 3'אי) אשד חונה עליו להשתדל להפיל חנצינני משפחתו ננעיסיס (תגנעהחער, טהייןנעהאער), ומזה הטעם הושאל לעינה כידוע. (נ)רק למעןדעת, לא נענור נשית לנד הניח ה׳ הגיים האלה , ניאם גם למען דעת חנסת מעדנת סלחס: יללמד ידיהם לקרב , ני נעצלתיסירפו וישסנווינעטו. רק אשר לשגיב לאידעוס, שעודו יק למען דעת אשר לפנים לא ידעום שלא קדמו למלחמה על אויביהם, ולא שסו על לנלהניית הנשארים בי אס ביתו בדית להם.(ג)וזםשת סרני פלשתים, וניהישע סונה המקומות שהיו מושלים נהם ובתו נס עזת ואשקלון ועקדו],נאם גם שלכדו יהודה נמניאי למעלה (אי י*ט) לא היה לאל ידו לאחוז שיניהם ולהחרימם, ני אותם הגיח ה' לנשות את ישראל, ועליו כוון רש״י נאמרו הס העמיס אשר הניח לנסות, ונקל היה לסיני פלשתים לעמוד על דור חלש חשד מלומד• מלחשה ולחזיר לישת את הגלילות אשר באור TTO* בעל ÍV llöin ל13א בערגעם לבנון, פאן רעם בער. (יו וירחיו לו חוח רח אח־ממריאר .......L ״״ איינצאנג גען חמת• (ד) זיא (י) רך־,יו לנם1ת בם את־ישראל לי™to את־סצצח j p^» בליבעז, אום דורך ויא ישראל >- :־'• : : V V: • ,V " צוערפראבען;צוערפאהרען, אש^״צוה אר״1“א13תבם 3יך" אב ז־א רען געבאטען צאט־ משדל:(־) ובני ישראל ישבו SZT־" 3לל3 ח33ע3י 1 VTOחא^י בעפאהלען. (ה) אבער דיא : : י• י׳ ־' ־ י* :T| •י קינדער ישראלים ליעסען זיך irijTilO) ;'DIpPl ,Wil! TITOl אונמערבנעני, ווחי, אמרי, >hí־CnTlÜa לה□ לנ^ים ןאףן- מחי, הוי אונו יבוסיניערער, 13D3 DrPDÍ33 ל33יח0 וייע3ת טע5טער צו ווייבערן, צאבען איתרע טעכטער אן איתרע $ל0 0$ ♦ ^!,־עש(1 33 . זעהנע, אונד ריענטען איה. ישראל־* את־הלע בעיני רך--ן־ה רעןצעטטערן. סזאטהא. י : ד '•־ T־. • ־ ־T :.r1 טען ריא קינדער ישראלים ip^ht־־! וואט סיספעלליג וואר אין רען 1י?31רו >גח־1ד2עלי3ב ןאן-ן- אוינען רעם העיון, 8ערגא. ־-■* : ׳־ •־ ־ : •ל י V י סעןרעןעוויצעןאיחרעןצאטט׳ קאשר1ת * (י) !Hím. ^N“*HIT אוצר דיענטען רען בעל־צאט־ בישראל"* 1י0בלח ורוך צען אוגד רען האינען. (")א» ח. ׳*! ."6' - 7'ל! u ל- 1 lmJ¥\ בער עם ענטבראצנטע דער לשע1ןי0 מלל ארב! 3הרי0 צארן רעם עוויגן ווידער ישרי/ י• י . :־ r1 ־‘:־ ATי. י אוגר ער גאב זיא הין דער [יעבלו בי״״״ישרא,^ את״״־כושן געוואלט רעם משן רשעתים, רש;עתיםשסנהשצים:(״)גיועקו "א'^ר~:; 33י־ישראל אל"יח1” !״ni/11 CD אכט יאהרעדעםכושןרשעתים למי’?!.אלDy.Wאת די^קערעררשראליסארףצו עח3יאל l3־־־t3D אחי כל3הקט־י רעם עיויגען, אוצר דער J" • : T • י h־ =' ’ "v ־ז1'י העררעתועקטערעןקינדערן 0 נו ישראלים איינען רעטטער, דער זיא בעפרייעטע, אין עתציאל רעם זאהנע קנז, איינעם יינגערן ברודערם רעם כלב באור לקחו אנותס פילס. (ח) נושן רשעתים, נך היה שפי, יאפשר ני רשעתים 06 מקום(רדיק). וווחי ממנה » והחי,עליי רידדיהוה טעטע אין ישראל, אוגד צאג íOBíy^l ויצ^£ אין רען קרע; אין זיינע האגד גאב דער עוויגע רען כושן רשעתים קעניג ארט׳ם, רען זיינע האנר זיעגטע איבער משן רשעתים. (יא)אלזאגע• נאס דאז לאגד רוהע פיער־ ציג יאהרע! ביז עתניאל דער זאהן קנז שטארב. (ינ) נון פוהרעו ריא קינרער ישראל׳ס וויערער פארט, בעועס צו טחון אין. יען אויגען רעם עווי* גע!, אונד רער הערר ער מיטהיגטע רען עגלון קעניג רמלחנוה ניחן ןה1ה בידו את־ מען רשעסים מל־ ארס-ויזןנו יר1עלמשןרשעק.ים:(’א)וחשקט האו־יץ *!ךבעיט ^רד״נימרי עסגיאל סן־קנז: M ויספו'בני .ישראל לעשות הרע בעיני יהוד! ויחזק ?1־4 >»ד־עגלון מלך־ ............... מואב על־י#ר*הל על כזי־עשו ייייעי ישיאל׳ את־־־הרעבעיני יהיוה:(יג)ויאפף מייל זיא געטהאן וואט מיס, ל V'T :י, ״׳■׳5 r |T.ף1 פעללי: ייאר אין רע! ™" אליו את־־מי עמון ועמלק וילך יעם עוועעו־(ע) ער 0ערי ויך ארדישראל ויירשואת־־־עיר איינעטע צו זיך דיא זעהנע —4y . ... j ר*׳' ׳״, ! י\' נ * י עמיז׳ם אמי עמללם, גינג התמךים:(יד) ויעבדו בני־ישראל ’"יאל־;ל™ אודעגאן מלךמואב שמוגרז שטאיט•(יל) ייא קיניעי עשרד־ז ’שגד־ז: (טי) ויועקובני־ ישראל׳ס וואורדען אונטערי :'v ’״ ־' ישראל יא5ט רעם עגלון קעניגע פאן מואב דורך אכטצעהן יאהוע. (סו) וא שריען ריא קיני ר ש * י (י) ותהיעליו רוח ה׳ • דרשי׳ תנחימא נסתכל נמה שאמי הקנייה למשה נמציים יאה ראיפי את עני עמי מה הן שתי ראיות הללו אמר לו רואה אד שעתידין לטעות בעגל ואעפ״ב ראיתי את עני עמי וו דיש עתניאל אמי נין זנים נין תייניס עליו להושיעם: (יג)את עיי כתמייס. יריחו: (סו) אטר באור (י) ותהי עליו רוח ה', לשון הרד״ק: ת״י ושית עלוהי רוח נבואה מן קדם ה׳, ויתכן לפיש יותהנח והגנורה, ני התעורר נגמרה להלחם עם נושן, והוסר נלפחדוסייךלנסמנו נסיוע הנורא עליו, וכן ת״י ורוחה' לכשה את גדעון(להלן ו׳ ל״ד) ורוח גנוזה מן קדם ה', ,וכן ותהי על יפתח רות ה׳(שם ייא נ״ט) ושרת על יפתח רוח גנורה סן קדם ה', ע״נ. ולדעת חז״ל שמות רבה פרשה ס״ח (ועיין ילקוט ת״א רמז תי'נ) היתה רוח אשר נחה ה׳ עליו רוח חנסה,ונן יורם הנתוג נהיות! שופט ושר צנא, ני רוח המשפט ליושב על המשפט והדעת לצאת ולבוא 61לחמ' היא היא ישראד להם מוישיעאת־אהוד'בך־גרא בן־הימיגי״אייש אטד :ד־ימיניו וישלחו בני־־ישךאר ביהמנרוה 'אל־יהיוה ? קינדער׳ישראלים צו רעם *’יי" ־ ־ ־־" * T גען אויף, אוצר דער הערר ערוועקטע איהגעןאיינען רעט. טער אין אהוד זאהן גרא׳ם איין נאכקאממען בניטין׳ס, אייגעםמאנגע,דעססעןרע5• לעגלון jjp' «*<«״)'tó׳*■’ ישראלים דורך זיינע האגד אייןגעשענקש־קטען אן עגלון קעניגפאן מואס (»<> פער* זאו! זיך' אהוד מיט אייגעח שוועררטע׳וועלכעם צוויישניי* דיג אוגד אייגע עללע לאצג וואר, גירטעטע עם אוגטער זיינע קליירער, אןריארע5י טע היפטע. (יז) ער איבער* רייכטע דאו געשענק דעם עגלון קעגיגע מואב׳ם—עגלון וואר איין זעהר וואהלבעלייבטער מאן — (יח) אלם ער מיט דער איבעררייכונג דעם נעשעג* קעם ר ש " י (הו) אטי יי ימינו. ת״י גיר גמיד יד ימינה וכל גמיד ל' ארמי הוא דני כוון מחמת חולי ריטריי״ט בלע״ז לא היה שילט כיד ימינו • וכלשון עברי אטר אטוס נסו אל תאטר עלי באר סיה (תלי׳ ס״ט ט*?) אטום ביד ימינו שלא הי' שולט בה: (הו) גומד ארנה . אמה גדומה ובלשון אשננז דימאלנא ובלשון לעז גשקירט״א: על ירך ימינו. לפי שבשמאלו שולט יאחזנו בשמאלו: (יו) איש בריא . סטים: 1 (יח) וישלח לו אהוד חרב ולה שבי פיות גמד ארבהויחנר ארזהמרזחת למריו ע^יו־ך ימינו: (־׳)3קרב את־ המנחהלעגלון מלךמיואב ועגלון איש בריא מאד: (־")!והי כאשר כלה ’ ?־1הקריב זרות־־ו׳מנהד־י בפ״י שתי וישלח באור לוח חכמה . (טו) אטד יד ימינו, ת׳י גמיד בידיה דימינא, ועליו פי׳ רש״י כל גמיד בלשון ארמי דנר כוון מחמת חילי ריטרי״יט נלע״ז 5) retireו!חחי)ענגע5ר!גען, פערקירלט) יכן לועז צרבת (ייקרא ז״ג נ״ג) ישיש תרגומו(וזיעגעכורוזזפפט), וטעם גמיד נמו קסט נחלוף אותיות, ועיין מרפא לשון זבחים נ״ג א׳ ד״ה חוסר• ובערבי פעל א ט ר במו אסר בעברי, יד ימינו היחה אסורה מחמת חילי ולא היה שולט בה . (טז) ולה שני פיות, שתי צדיה חדים מלשין לפי חרב שהוא הצד החד אשר לחרב(רד׳יק), ונשיכרלהפ״א והיו״ד כמו פיפיות ענינו פיות רנות. גמר ארבה, לשון רש”׳: אמה גדומה ובלי אשבנז דימאלנא ובלשון לעז גשקורטא ע" כ • כנר ידענו ני אמה גדומה היא אמה קצרה נמו שפי' בזבחים ס“נ נ' ד״ה נאמה גדומה, ובירושלמי פרק ד' דיומא בתוב אמה גמודה במקום אמה קצרה וזהו ע״ד כנש וכשב, ולשין אשכנז שהניא יש׳י כאן אינו(דויייענןוזנג) כסו שתשנו המעתיקים, ני מדת אמה כזאת היא קצרה עד מאד, ודברי יש״י להלן (כ״נ) יורו שלא הי׳ אורך החרב קצר נ״נ, ולשון דוסאל״נא הוא דומאן, והיא מלה נישנת בלשון גתריזחנית וענינו יד קצרה (וויינע ק!יינע התגר), וממנו נכנה מלת רויחען, ינלע״ז coude courte (קורלע ע((ע)כלומר מפרק האמצעי מהזרוע עד בף היד ונפי' הערוך בשם יש אומרים שיעור אמה בלא אצבעות • למדיוי, נת״י ללנושוהי,וזהי נסות המעטת כל הניף • (יי) איש בריא, תרגום אשכנזי קעס פעוט ג וואר י rí ו ש ע ג אה־־הגיגר ויאמר ך3ר־םרןך 5ע דאז געשעגק געטראגען האטטען. (,ט) ער זעלבסט .... ........... ™ לי אלןף המלך ויאמר וחס ויצאו מעליו בד־םעמדיס עליו: *!,,«Wp יעי•<*»גע•ע(־) ואהודובא אליו והוא־־ישב בעלית המקרה א^ר־לו לבדו בייאאיהםאגוועזענד ייאיעז• וייאמר* אהוד דבר־אלדזיבם לי אדליף ויקם לועה'WD3H: ״< 8*1 (־")וישלחאהוד את־יר שמאלו זאם, אוגד שפראך: איך ' יי : _> י' : ־־" 7־ ■י ««•*"v י״ז) פי' המלט לשין השמטה ונן נל המלטה שבמקרא אישמוציר נלע״ז ע״ש . ומאיי לסנ״הש מקן עשקאסא״זער ואומר שהוא מלה ישנה בלשון ההוא, ינל״א ענטט[יספען, ועיין נהמעמרשם.השעירתה! לדעת הרד׳יק , cc מקים, ואולם רש״י פי'יער דק וענשקוריןנרוצ״ש נלע״ז וטיג היא להחנא יכי' וזהי ג’נ מקים המייים נמו שפי' ולועז ינכל הנעציציס(ישעי' ז' י״ט) שקורין נרונ׳ש נלע״ז brossca (נעטטדייך, בוטווערק, דמו ריקיצט תיק ווה1רע),ינן תרגמתי • (מ) ויהי כבואו, בעורו ויהי נניתי נהר אפרים ויתקע, וזה היה לשית לגני ישראל להועד אליו, ומקרא קצר ני נאשר שמעי ק יל שופר אספי אליו הנק־איס נהר אפרים יהוא הגיד להם את בל אשר עשה, וירדו עמיוגו'• (כח) את מעברות, מקים לעניי הירדן, נכתוב דרך הירדן על המעניות שופטים גד ולו׳־־נתנו איש לע־ר:(m (m •את־סואב בעת ההיא כעשרת אלפים איש כל־שמן וכל־איש חיל ולא נמלט איש :(0 ווזכנע מואב' ביום ההוא ףןחת_יד.ישרל וו1שהטהארץ שמיוניט שינה: (לא)'ואחריו'היה שמגר בן־ענת דך את־פלשתים שש־מאורת איש במלכוד הבקר ויושע גם־ 'הוא את־ישראל: יי ד (א) ניספו בני.ישראל לעשות הרעבעינייהוה ואהוד מת: (־)וימכרם להויה טדי ובין מלך־ כנען אשר מלך בחבור ושר־ ציא־ תרגוס אש.׳:וי י ; איונד ליעטען ניעמאנד דורך, (נט)אונד ערשלוגען פאן מואב צו ריעזער צייט געגען צעהן טויזענר מאן ׳ לויטעי קרעם־ טיגע אונד טאפפער מעני נער, ניבט איינער ענטקאם, (ל) מואב אונטערווארף זיך אן יענעם טאגע דעי מאכט ישדאל׳ט, אונר דאז לאגד האטטע אכטציג יאהרע רוהע. (לא) זיין נאכפאלגער וואר שמנר זאהן ענת, ער שלוג פאן רען פלשתים ז עבט הונ־> דערט מאן מיט איינעם אכסען. קניטטעל, אונד אויך ער טרוג צור בעפרייאונג ישר>ו>ם גייא. ר (א) אבער דיא קינדער ישראל׳ס פוהרען פארט צו טהון, וואט אין רען אוי* גען רעם עוויגען מיטפעלליג וואר׳ רען אהוד שטארב. (ג) נון איבערליעם זיא רעד הערר רעדגעוואלטיבייו׳ם רעם קעגיגם פאן מען', דער ר ש " י צו הצור רענירטע; זייןהעער־ פיהרער הירדן. שלא יענרו מואב לנוס ולשוב אלארצם : (כס) כל שמן. כלגנראימתן: (לא) במלמד• סוא דינן מודע אגוייל׳יון נלע״ז: בחרושת באור המעברות (יהושע נ׳ ז׳), והדרך הזה פניו ולא נתנו לעבור ניאיש. (כס) כל שמן, בא ג■יד השאלה בלומר בריא וחזק, וכן ויהרוג במשמניהס(יהליה ע״ת ל״א), ויי'ת בל אימתן בלומר גנוריס שתפול אימה בצב רואיהם (מדברי רד״ק י-נן סלך). (לא) מלמד, לשין רש״י הוא דרבן a רד ע אגיויילין בלע׳יז aigaillon (טדייבטטוובע?, דיו! חייוערנע טפיטלע תן בעק קניטטע( דעש חנשעג־ טרייבערש) • גם הוא, גס אהוד אשר היה לשגיו, כי לא היתה תשועתו שלימה כל בך בממאר נשמוך בשירת דרורה וגם לא עצר נחו להדריך את ישראל במעגלי ישר אחרי מותאהוד. ד (א) ואהוד מת, זכר מות אהוד בי עליו נחה רוח חנמה ורוח נמרה בהיותו שופט ושר נבא נמו עתניאל 3ן קרז; והשופט עדיף מגביר מלימה ני הוא יודה נקוב העם גם בשעת שלים ויודע לכלכל דבריו במשפט, להדריך בני אדם בשכל טיב, ובונה אמת ואמוות לדיר דור; לא נן מדרגת שמגר, עליו לא יקיא שס שופט גס בההעדר ידיעת חנוך העם נצדק ומשפט׳ ני יעל שפטה נימיו את ישראל כידוע על פי המסירה, וריח החכמה לא ניששה 13, וה־ה רק בוקר כאשר יירה מלמד הנקר אשר נו הנה את הפלשתים, ילק לא נזכר מותו, ואין למנותו במספר השופטים , .SCHOFTIM יב 12 (כ) בחרושת פיהרער ה-עם סיסרא, דעי אין דער פעסטען פעלקער־ שמאדם וואוזנטע. (ג) דיא קינרער ישראל ם שריעןאויף צום עוויגען, רען יענער האט» טע ניין הונרערט אייזערנע וואי גען,אונדרריקטער־אקינדד~ ישראלים טיט שטרענגע דורך צוואנציג יאהרע. (ד) דבורה איינע פראפעטין, איין ווייב פייעריגער בעגייסטערוננ׳וואר אום ריעזעצייטריכטעריןאי־ בער ישראל. (ה) זיא האטטע איהרען זיטץ אונטער יענער רבורה״פאלמע צווישען רמה אונד בית אל אויף רעם בער־ גע אפרים, אונר דיאקינדער ישראל׳ם שופטים ד ־ *יבא־וקיסרא והוא ייושב בחיילת הג־וים: » ויצעקו בני־ישראל אל״יהיווז כי תשע מאיות רכב־ AT ív • p: ש־ :־ן ״- ‘ •יי ׳•• " ברזל־, לו והוא לחץ ארח־בני ישראל ?חן,קה עשרים שנו־!: (י).וךב"ו'רה אשה ?ביאה אשת לפילוח היא שפטהאת־ישךאל . בעת ההיא:(־)והיאיושבת החח־ הטח דבורו־!’ בין הרמר־ז יבין בית־אל בהראפרים דעלו אליה ר ש " י ך (נ) נקיושת הגוים.שם עיר על שסשהיתה חזקה ושולטת: (ג) למן את גני ישראל נחזקה. דיש רני תנתומאנגידופין וכן הוא אומר חזקו עלי דנרינס (מלאני גי): (ר) אשת לפ-דות. שהיתה עושה פתילו׳ למקדש : (ה) תחח תוסר• חסרים היו לה כיריחו: נין הרמה יבין נית אל נהר אפרים. לפי תרגיסו של יונתן יש ללמוד שאין מקיא זה כמשמעו. ואין אלו סיס י מקים ’שינתה אלא למדנו שאשה עשירה היתה ימן המקימות האלו היתה פרנס־־' והיא יושג' נעייה עטרות שמה: תחת תוסר. תסיים היו לה כיריחו ונרמיה כרסה וזתים ננקעת נייז אל שהוא מקום שמן ועפר חיור: נהר אפרי'. נטור סלנא. אוס' אני שסונרין אותם ליוצרי חים• ויש פייזרין באור (כ) בחדשה הגוים,לדעת הילנ״ג ע נין חרשת מלשין מעשה חיש (שמות נ״ח ׳*א),ונקראת העיר נן ני נל הגוים ססניג נקנצו ושלחו נינים קרשים אשר השתדלו לכנות מנצר גדיל יחזק מסגי ישראל נתנלית התוקף,ונןת*י נתקוף נרניעסמיא, ונעצת כולם הרימו העיר להיות ראש נל הממלכות למלכי כנען חלף חצוי אשר שרף •הושע(שם י״א י״ג), וא"כ והוא יושג שב על ינץ, וגס סיסיא חושינו שם לעסודעל משמרת הסנצר ואנשי הצנא והרנג. ואס נאסר ני קיית מלך רג נקראת ג*נ מלך נסו שהוכחתי כיהושע (י׳ כ״ח) סר ההנרח לומר, ני זה סלך אחר היה ושמו נשם׳ המלך הראשון ונפרט כהעדר העד להוכיח שכל מלכי כנען נקראים ינק • (ד) אשת לפידוח,' 1ונ המפורשים אסרו שם נעלה היה ניק והוא נרק נן אניגעס ונרק ולפיד קרינ־ס כענק, וזה רחוק׳ כי דנירה לא דניה עמו נדני אשה אל נעלה, ואין אתנו יודע להטעים הסנה מדוע העלים הנתינ שהיא אשת נרק, ולא הזכיר עוד שם לפידות? לכן ססתנר שהוא תאי להגיד נח מדרגת הנניאה אשי לא היתה כמראה הנרק, ולדעת הרדייא וכמוהו הרלנ״גהיו מעשיה חיים וזריזים סאדעדשהיתה נסו לפיד אש, והנראה אלי עוד כהוראת התאי הזה ני ה' נתן לה לשון למודים עד שנדמה זוהר אסרי פיה כעין לפידי אש ונסי שתרגמתי. שפטה, ניניני מהקלנפלס אש אכלה קש (נן מלך) • (ה) חחת חסר דבירה, הרדי״א הניא נשם חז״ל התומר נקראת תומר דנורה לפי שנקנרה שם דנורה מינקת ינקה, נתע נאן נין הרסה ונין נית אל נכתוב להלן ותקנר מתחת לנית אל ע"נ. זעל דרך הפשיט נקרא התומר על שסה וכמו שנאי כרלנ״ג גי מנהגה היתה לשנת כמשפט כמקום ההוא• והנה המקים אשי ישנו לפנים כמשפט היה 133* ישיאל 0) t tOBrób ישראל׳ס צאגעז צי איחר הי, _ ”׳• י :זי ־ י •י ז' : ־. צוגעריצט. (.י) איינסטשיק. 1ך1קרארבךק?ן־אובינעםכזקךש ייי י»^ ?הר תבור ולקהת עמו עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זכלוו:(׳) ומשכתי אדיוזאל־נחר קי׳שון את־קיםרא' שר־צבא יבין ואת־רכביו ואת־המוניו ונתתיהו מדף: (")ויאמר אליה ביק אם־ תלכיעמי והלכתי ואם־לא תלכי דער עוויגע רער נאטם ישראלים בעפאהלען: געהע הין, אונד ציהע דיך אויף דעם בערגעתבורצוזאממען, נאירעס דוא צעהן טייזענר מאן פאן דען זעהנען נפתלי׳ם אונד זבולן׳סמיט דיר גענאם־ מען■ (ז) איך אבער וועררע דיר ענטגעגען פיהרען ביים באכע קישון דע! סיסרא דען העעיפיהרער יבין׳ם מיט זיי, עמי לא אלך: «0 ותאמר הלו S"™ ZSgZ אלך עמך זיאפס כי לא תהיה ״; 1"י״ ה״יי ג״נ״ • ••״׳•( / ! *״ ••• ץ • ר •!:••• (ח) ברק ענטגעגנעטע איהר HrVXNBtf, על־הדיך אשר־אתה ווען דוא מיט מיר געהעסט, J^.n ראן געהע איך! נעהסט דוא אבער ני5ט טיט מיר, דאן נער,ע איך אייך ניבט.(ט) זיא עדוויערערטע:נון דע! זא געהע איך טיט דיר, אבער ניממערמעהר ווירד רער רותם ריין זיין, אויף רעם צונעדעם רוא פאלגסט ר ש " י פותרין עפר חיור שדה זרע נסו שדה הלנן: (ו) הלא צוה. ניד מגה ני החרם החרימם נך שמיה נמנילתא: ויעל באור היה נשער נת רמס היקים מלא מנרי אדם עוררים ושנים להראות לעיני כל ני לא נשחד ישפטו ילא נמחיר יורו, ולכן גס דנורה ישנה נפתח עימם תחת תוסר• (ו) הלא צור,, נמו הנה ציה יגס כלשון שומרונית נא הלא נמקים הנה, יכן נענרי הלא המה נענר הירדן(דניים י״א ל׳) טעמו הנה המה, והיננת ה״א השחלה והתימה היא להעדר השלילה נלימר נאמת ציה ה׳נן • ומשכת, תמשיך ישראל ותפתם נינייס עדשתניאס נהר תניד נ״ראיס היו מחיל סיסרא לפיכך היי צייניםפתי׳ ידניים ינים(רד״ק). (ז) ומישבחי,.והש״יישננ שימשך אליך. ואח דבבו, את נל הר« נסו שהדגמתי. (ס) אפפכילאת־יה תפא־חך, לדעתי מלת אפג נאן היא סלת הקייאה מעיין אפס רסף ולשין מניעה והפסק הוא ׳ נלימר חדל לחשונ סחשנה זו ני לא ייהיה וגו'נמו שיאמר הלועז:{cn סב! וכעין זה טעם מלה וו נדרשת רני ראיון נראשית ינת פלשה מ׳ א״ר יאונן לשין ייני היא אפס אמרה לו מה את סנור יכו׳ יננר מפייש נערוך (עיין 5׳עיני לשון ערך אפם מס שהנאתי נשם אמי דודי הרב הגדיל החנם הבולל מו״ה יעקנקא י2 « 12 . סג״ל 5^ŰD$ רען איז ייא האני ה־ו^ך כי ביד אישה ימכר ודמיה את־סיסרא וך1קםךב1רה ותלך רויף מאכטעזיו יבייהאייף עם־־ביק קדשה: ני) ויזעק ברק אונד גינגסיט ברק נאף קדש. ^ י י ll-״L (י) ברק בעריעףזבולן אוני את ןבוךן_ ואת 3(|תלי קלשה נפתלי נאי קיש׳ אוגי איז ויער ברגליו עשרת אלפי’איש זיינעם געפאלנע צאג איין ■—V• : - ••vv«: t : - ■j •<׳׳ י העער 5אן מאן, ותעל עמ1דב1רה:(יא)וחברהקיני ™ נפרדמלןיןמבניחבב־תוןןמישה יו!»■«<״» ׳ ויט אהלו ער־^רוו בצענ״יבש >6ש1י את־־־קךש: נע) דגת משה׳םיי*ר ׳ לסיסרא ביעלה ברה בו־אבינעם אויף אין דעם האינע בייא : -1 : די׳ •׳■ 1 ז< v׳■ I י•׳ V I־, •י *ענניסאוניוייטקרט^ס הר־תביור: (';).ויזעק סיסראאת־ ££%£££׳ כל־רכסתשעמאיותח־ב בך!ל אייף יען כעיג תכיי ואת־כל־העם אישר אתיו מהרשת ״ ״י,«״ ״*״,. "׳ הגרם אל־נחל קישון:(־י)1תאמר נות׳ תיניערט r?,״ דבירה אל־ברק קום בי זה היום שטרייטוואגען, אונד אללעס : יי q ׳•V ז ז I I ־*■ v>ד ־ : פאלק דאז ער בייא זי! האט־ אשר נתן יה־וה את־סיסרא ב;דך טע, פאן רער פעטטען פעל־ י בצענניסקרי■ T" ‘ ‘ז הלא קערשטארט נאך רעם שטראמע קישון הין. (יד) נון שפראך דבורה צו ברק: אויף! דען הייטעאיזט דער טאנ, אן וועלכעם דער עוויגע רען סיסרא אץ ריינע הענרע ניבט; ׳ וואהר* ר ש " י (י) ויעל נרגליו • עמי: (יא) אילון נצענניס. מישר אגניאמקיס מישור של נצעיס מריש״ק נלע״ו והוא אגניאגניס נמי; גוביי' שהמיס נק?צי0 נס אגני דארע׳ מקרון: (יג) מחרושת הגויס אל נחל קינון. הזעיקס שילכו אל גחל קישוןמחריש׳ המיס שהוא יושב שם : ננמיכה באור סג׳ללנדאנ״ע), כיאפשבלשון יוני עני; עדנה ומניעה הוא. (יא) אילון בצעניש, גן נתיב וקד נצענניס והכל ענין אחד והוא נס מקום נקרא כן על ענין ידוע אצלם זה לשון הרד״רן, וגס יונק לא תרגם אלין נצענניס נספר יהושע (י״ס ל״ג); אולם כאן תרגם מישר אגניא ופי׳יש״י מקים מישור של נצעיס מרישק נלע״ז והוא אגניא גנים כמין גומות שהמיס נקנציס שם (כמו דהנהו) באגני דארעא מקרין (ננ״ק ס״א נ׳), עיין כמרפא לשון נס ד״ה באגני והנלע״ז הוא maraiche אי 1jdhiO marais, ימיין ppb c’n חנןגע£י[(טער גיסכען) • (יג) ויזעק, ההפעיל יירה נ*נ הקריאה כפקודת שר צבא צאפיפהע״י קציני אנשי המלחמה הסייס למשמעתו שופטים ד חרגום אשכנזי יג הלא י1?1ח יצא לפניה וירך ברקי וואהרליך; דער עוויגעזעלבסט ' AVT : JT T :T: : y< ""י־•־ I TT ציהעט פאר דיר הער, דא. מהל אלפים אי# רדף איילטע ברק פאם בער. אחריו: (טי) l״Dn יה1ה א1ד־0יפ^ גע ח ב ו ר הערעטער אונר n^l־3* פעייא ויאנענבירג אונדואז לפי־חרב לא נשאף עד־אךזך ♦ העער, ביו צור פעסטען פעל־ ־ • .V v, * קערשטאדט, אוגד דאז זעמט־ ('י.) ו0י0רא DJ ברנליו אל־אקל ליכע העער סיסרא׳ם פיעל יעל אישת חבף'ך־קעי דורך דיא שער ם ע דעס •י•^ ין?" *'•.p. 'rl״* r ש״'עררטס,ני5טאייןאיינצי־ 2י1 י3יו מלל־חצ1ר 3 V31ית חבל גער ענטקאם . (יז) אבער '־ סיסרא פליכטעטע צו פוסע pH נ ♦ ( ) 1חצ^ יעל לקלארח אין דאז צעלט דעריעל, דער סיסרא ותאמר אליו סולת אןעי פרויאמסקעיטעןחבר׳ דעי ־ / י• ״ ז T$ :־ ־״ עס הער9:טע אייגטראבט צוויי אלי אה״י״״תיל^ וי0ל* שען יבין רען קעניג הצורים, אליל ח^ללח TO3R1 בשמיכה; אוגד דעם הייזע חבר׳ם דעם •״• T ד :••־ י ־:-••.» ־ : • י׳ קיניטען. (יח) יעל גינג דעם דאמר ס יסר א ענטגעגען , אוגד שפראך צו איהם: קעהרע דאך, מיין הערר! קעהרעדאך בייא מיר איין, פירכסע ניכטם ער קעהרטע צו איחר איין אין דאז צעלט, אוגד זיא בעדעקטע איהן מיט אייגעם טעפפיך. ער ר ש " י (יח) נשמינה. תרגום יונתן בגוכבא ופירוש רב האי גוננא גלופקיין קוט״א נלעיז: , באור למשמעתו למלא אתריו את 53 אשריצוה, ונמו שתרגמתי •(טו) ויוזם ה', המהומה היתה נאשר נקשו ידים לנום, נפלו הסונים הסונים נמונים נשניייס נתינות גנורי ישראל, (יי) ום*סרא נם ברגליו׳ נאשר ירד מעל הסרננה. אל אהל יעל, ולא אמר אל אהל תנר ישקני, מיה יש להונית ני נני מת נעלה, ועד אחר נא אתריו ואוסר ני שלום נין ינין ונין נית יוני, ואלו היה תי היה אומר נין ינין ונין חנר, ולכן לא שאל שיסרא לשלוםנעלה; ואזר ני ס’סיא הפיר נרית השלים עס ישראל נאשר פעל השם נהסשנואותו ואת נלחילו אל נחל קישין, יינאה גס יעל מענה ומקים לעשות פה שעשתה • (יה) כשמיכה, ת״י נגוננא ופירש ר3 האי גוננא ש ו ס ט י ם ד M ויאמר־־' אליך הישקיגי-־גא — g ״ •• ••/• T ן •ן ן * * F I מעט־מלמ כי צמתי נתפרדה את־־נאוד תחתב והישהתו וחכפךזו: (־)'!יאמר־ זר<ך1יה עימד פתח האהל־ והידד אב־ איש יבא ושארך ואמר הייש־פה 1 : ״• ••ן ; J- T :־־״•J I ן איש ואמרת אין: (־א) ותקדו וער אשת־חבר »<את־ןר־!ד תאהד־1 1יןשם את־תמ?ן3ת ביךה}חביוא יעל דיא סרויא רעם חכר׳ס חםי א 1,1,8 רען שפיטצפפאלק רער היטטע, ערגריף צוגלייך רען האממער מיט אירו־ער האנר, שליך געהייט. ר ש * י (ים) (אד התלב. שהחלנ מנניד את הגיף להיות נרדם t (כ) עמד פתח האהל. זרזי עצמך נלנר יש פותרים עמוד נמו לעמוד: (כא) יתד האהל • קביל”" א נלע״ז שתוקעין נאק עם שיפולי האהל חרגום אשכנזי,? (יט) ער שפראך זאדאן צו א הר : ניב מיר ראך איין וועניג וואססער צו טרינקען, רען איך ליידע רורשט . זיא אבער עפפגעטע רען מילך• שלויך, גאב איהם צו טריג־ קען אונד רעקטע איהן ראן וויערערצו. (כ)הירויףזאגטע ער צו איחר: שטעללע דיך ראך אן רען איינגאנג דעס צעלטעס , זאללטע עטווא א־ינער קאפמען רער דיך פראגט אוגר שפריכט: איזט יעמאנר היר? וא אנטיואס טע: נימאנר! (נא) נון נאהם באור נורכא גלופקרין קוט״א(רש'׳) cotte (קווטצע), עיין סר הא לשון שנח("א א' ד״ה גליפקרא. אילם גס סננו אשר טנל יזזהיזל בסיס להשקיט התום נפרשו על פני סלך ארם (סלניסנ׳ח' ט״ו), ת״ינשס גוננא ואין דרך לעשות נן נכסות ענה נגליפקרא ני גם על פני איש נייא לא מותר נו ושמה, ואס גס היה רצונו לדעת המפורשים להחיש מותו, לא ינחר עזר נזה אשי מיד יגלה את אשר זמם לעשות, וגס סישיא לא הרשה זה ליעל ולא נתנה לנסותו עם נגד עב שתשמישו לשכב עליו , לנן סשתנר שמינה היא נעין מצעות הנהוגות נאלצות נני קדם והשלוחות על ערשות וספסלים שקורין (ריזותן), והיא עשויה לנוי לשנת עליה וגס לשסינת הגויה למרגוע, נקראת כלשון המשנה נסת והיאסנני לדעת הימניים נפ״הס פרק ח' דגרנות משנס ד׳ נאסרו ונסת היא ה מ נ נ ר שישג אדם עליו, ואינו נר נסו שפי׳ הרד׳יק שם, נ״א מנשה לנר, ילנןלא אמר הרמנ׳יב על נסת שהיא עגרית מלשין למתפרות נסתות (יחזקאל יייג י״ח) שענינו נר, גס לא נאר שהוא נר נ״א מכני להודיע שהיא מנסה לנר , ונן עוין שמינה ונסו שתרגמתי, ועיי! שננה דאגת שישיא נחשנו אס ניא ינוא אחד סן הרודפים נחזקה האהלה, יאמיןשהשסינה פרושה עלי נרים ונסתוח • (כ) עםוד פתה האהל, לדעתהרד׳יק ינן סלך עמוד מקור נמו וינלת עמוד (שמות י״ח נייג), ופירושו ויאמר אליה לעמוד סתת האהל, ורש"' פי' עמוד זרזי עצמך נ ד נ ר, וננר העיר כינ המנאי לסג״הש נפסוק לפתח חטאת רונן(נראשית ד'ז')שנ"לני נמקים בדנר נ״לנזני, ני אמירת לשוןזנר לנקנה נאה להורות על הזריזות וההשתדלות העצום (והפלא על המגיהים אשר עד עתה לא השתדלו לתקן טעות זה),וההפך יייה לדעת חז׳ל על הרפיון והחולשה, נסו שדרשו נפסוק אם ננה את עושה ל׳(נסדנר ׳*א ט׳ו) משש נחו של משה ננקינה . (פא) יחד האהל, לועז רש׳י קניללי״א che.vilié (פפ!חק, טכניטין׳ 0&|תק)שת1קעין נאק «ס שולי יריעות האהל. המקנח, לועז סיטי׳ינ marteau (הת״״ער) ועיין הנלל שהוריתי נמיפא לשין שנת 0״נ נ׳ דיה נ לצל נדני מלות (ןעזי!ת שסופן ׳"צ נ לאט אליו בלאט ותתקע את־היר־זף געהיימני*־אלל אויף א־הן ״ 1 :־ ז ־ • :־‘I ־•' ־ T ׳" צו, אונד טריברען שפיט*־ n^Dl בארץDTrrMm פפלאקאין דעעשל־נפעראס ויעףוי0ח; [כנ) ןהיךן בףק“ףךף ער אין דיא עררע פוהר, v-í^| ! . : ■ ,׳ י, | ׳•-I דא ער נעטייבט אוגר ער* את־סיסרא ותצא יעל לקראתו ותאמר לו לך ואראך את־האיש אשר־אתה מבקש ויבא אלירד והנד־ז סיסרא נפל מרת והיתד ברקתו:(«) ו־כנע אלהים ביום ההוא את יבין מלך־מען לפני בניישראל: (יי) ותלך _יר בני־. ישראל'הלוך וקשה.על יבין מלך־בנען.ער אשר הבריחו את .יביןמלך־כנעף מאטטעט וואר—זא פערשיר ער שנעלל. (ננ)או:רזיעהע דא! ברק רער רען פיסרא פערפאלגטע — יעל גינג איהם עגטנעגען אונד ואנטע איהם: קאם! איך ווילל ריר רען מאן צייגען׳, רען רוא זוכעסט. ער טראטצו איתר היניין, זיעהע י• סיסרא לאג טאר רא, רער פפלאק גאך אין זיינער שלעפע. (מ) זא אוגטערו ארף גאטטאןיענעם טאגע רען יבין כגען׳ם קעניג פאר רען קינדערן ישראל׳ס. (73) ריא מ״כט רער קינדער ישראלים רער,נטע זיך איטי מער מעהר אוגד רריקענדער אויש, איבער יבין רען קעניג כנען׳ס ביז זיא ריעזען קעניג יבין גענצליך פערטילגט האטטען. דאי ר ש ־ י האהל לפישטו: המקבת. ארזפתא סרטי״ל נלע״ו: בלאט • נרז חיש: ותצנח נארן. ונעצת בארעא: (לב) ברקתו. בצידעיה ניל״ה טימפי״ה בלעי! ותחנס ברקתו ונארן: בפרוע ותשר באור בלאט, בשתי ני ענין לאט ההשתר והנשוי ואינו כסו הסולנים לאט שענינו בנפת בתיי שם נניח כסו ויהלך אט(מ״א'נ״א ב"ו) ני סלמ״ד נוספה; ואם גם לרש׳י דעת אזרת נשלם זו, ע״ן' פירושו בראשית צ״ג יי'ר, אילם באן פירש בלאט ברו חרש, וכחן על יונתן שתרגם בלאט נרו, בלומר נשתר כמו שתרגם חיש ביהושע (ב׳ אי); והיתה כוונתה אם יק־" משנתו פתאום צא ’ביר את אשר זממה לעשות ויחשוב על פי הכרת פניה ני יש את נפשה לג;,ת אזנו דני סתר, יצנן תרגמתי (.עהייוזניטשח{(. ברקתו, ת״י בצדעיה, ולועזרש״י ניל״הטימפי״ה, וזהו ל׳ איט׳ nella terapia (ווין ריח 13(עשע1, עיין מרפא לשון שבת פ׳ ניד״ה בלבל בידעא. ותצנח, ת ’יג-5תבארעא, היתד עברה רקתו ונתקעה נחק (רד״ק)׳ והוא נרדם ניעף וימת, אם יניאו הפועצים רנופים זה אזר זה יירו ״צ מהירת תכלית הפעל האארון, במו ו נאומה מלנה ונחיה (בראשית מיג ת') ענינו למען גזיה תיש מהי • י בן למען יראו וידעו וישמלו(ישעיה ®"א כ') כלומר אז ישכילו חיש סהר, וכן בזן אזר שהיה נרדם ויעף, מת מיד בהרף עין ולא הקיצו נעיצת היתד במקבת, ני לא הרגיש מאומה בהמתה. • העאקת תרגום אשכנזי שופטים ה ה»)דאשאד-לם n1m^T ה (א) ותשר דבורה וברק בך אונד ברק דער זאהן ־ JT ־־. : .1• I fTT T אבינעם׳ ם m פאלגט: אבעעפביוםדזהואראמר: <ב) צערריטטינג יי*י איז (נ) בפר ע פהע1ה ב^שרא^ ישראל ז אעדקיהן ערהעבט * :• : t •• יו פ!-״™™ ״w,.« בהתנדב,עםברכויה1ה:(0שמעו סיכיםהאזינורןניסאנציל^ה פירשטע! מעיקעט אייף!א־ו אנכי אשירה אזמר ריהיוה אלהי ישראיל:(י)’ríjh?צאתןזמשעיר טערישראל׳סאייזדאנקליעי בצעדד משדה ^דיובם >5ר<ו זינגען. (ד)אלםרוא§אן ■־:■ • י ־ ״• ■•׳׳■••־ י שעיר אייסניננסט, הערר; הזעשה גבדשמלם נטפוגס־ איינהער צאנם ט פאם נעפיל־ עבים דע אדופ׳ם, ערבעבטע ריא ע־רע, דא היטטעל טריפטע!, געוועססער טריפטען ר ש " י דיא ק| (כ) כפרוע פרעות נישיאל נהמנדנ עם. כשנא פרצות על ישראל שפרצו נהם ענו״ם על עונס את ה' והתנדנ העם לשוג נתשונה מעתה נרנו את ה' על התשועה שעשה : ;ג) אוני ארבי• בפול. שמעתי מדרש אגלה לא קפח הקנ״ה שכר תנור ונרמל שנאו למתן תורה לתת עליהם אח התורה יחזרו ננשת הפנים אמר להם הקדוש בריך היא סיף שאגי פורע לרם נפלים נאמר במיני אנכי ה' אלהיך בתנור יאמר אנכי אנכי נאמר במיני אנני ה׳ אלהיך ננרמל יאמר נפול ה'היא האלהים ה׳ היא האלהיס נימי אליהו: (ד) ה׳ נצאתך משעיר, זה מתן תורה נמה שנאמר וזרח משעיר למו (דניים ל״ג) • וסי• עניינה לבאן נך אסיה דבירה קשה היא התורה לפרוש ממרה וטונה היא לידנק נה שהרי נמיר׳ ומנורה ניתר׳ ילכך נמסרו ישראל ניד האויבים על פרישתם הימנה ונשהתנדנו לעסוק נה נושעו• צל זה יש ללמוד מתרגומו שליונתן: נטפו. באור העתקת הבירה הזאת מסורה היא לנו מרחב כל המתרגמים הרג החכם הנולצ הרמכ״מן נ״ע! ומי יהין לבנות צתות לבון למורים? ומי יעשיל לכונן מיתרי הננור אבר ככר כוננו ידי מנצח כנגינות? לכן גם אנכי הלכתי כעקכות המתרגמים העכרים אבר לפני, ואמרתי העתקת הבירה תהיה לעד בי מעבה ירי אמן היא . (א) יתשר דבורה וברק, ע״ד אז ישיר מנה ובני ישראל, היא עשתה וסדרה זה השיר ונרק נטפל עסה לשורר אותו נזמר (מדברי הרדי״א) • (נ) בפרוע פרעות, מתורגם נפי' רש״י שהוא מעני; הריסה 'סחירה יטעמו נפרק פרצות בישראל ע" י אויביהם , ונא ה עי* ן תמורת הצד״י נפי P’í י ע יק סיהוג כשתי הלשונית תאומות עברית וארמית בידוע. וי״מ ננקום נקיות, תרגום יקיס נקמת (ויקרא י״ט י״ח) איחפרע פורענות, שנקם השם רקמותיו על ידי ישראל. בהתנדב עם, ועתה מתנדבים ומתננרים לפרוק מעל צואייהם ע'ל סלך כנען. וטעסני״ת בהתנדב נמו בצאתם ממצרים (יהושע ה׳ ה') , ענינו הילודים אחר צאתם ממצרים , וכן נאן אתר התנדבות זו נרנו ה׳; או טעם ברכו ח׳ על הרעה ועל הטונה,על הפייצה יעל התשועה . (ג) אנכי לה' אנכי אשירה, אמרה לי יאחה לשיר שיר תודה נאשר ננאה מראש ני לא תהיה תפארתך על הדרך וגו׳ ני ניד אשה ימני ה׳ את סיסרא . (ד) ר,׳ בצאתך סשעיר, רוב המסירשים פירשו ענק זה על מתן תורה שחרדו ההרים ונטפו מיס, ורן טעם זה סיני נמו שנאמר ויחרד נל ההר מאד וכמוהו חרדו הר שעיר וסר פארן 5 והראנ״ע פי׳ ני הוא רמו למלחמות שנלחם הקנייה נעבור שופטים ר ,עבים נטפי ?ןים:(־) הרים נזלו מפני יהירה זה סיני מפני יהירה אדרי’ישראל: (י) בימי'שמגר ”׳• I•• T : V • ן • ־ : ־> בן־ענת בימי ועל חימ ארמת והי־כי נתיבורת ילכו ארחיות עקלקלוות־^ חילי vré בישראלי חדריו.עד 'ש3ןמרתי דבורה שדןמווי אם בישראל: (״) יבחר *•ןלתיבש חד/צינביאו לחם'שערים מגן אמ-יראדח ורמחוארבעים אלף ?ישראל: לבי ר ש " י חרגום.אשכנזי טו דיאוואלקעזהעראב: (ה)דיא בערגע פלאסען פאר דעטעווי" גען דאווין, יענער סיגי פאר רעם עוריגען, רעם גאטטע ישראל׳ם. (י) אין שמגר׳ם , זאהן דעם ענח טאגען, אין רען טרויערפאללען טאגען יעל׳ס, פערערעטעןגעבאהי.• טעשטראסען, אונד וואנדע* רערזוכטעןקרוממע פפאדע • (ן) פערערעט לאגען ישראל׳ט געפילרע, ביז איך דבורה אויפשטאגד, — איך אויפ» שטאגד, מוטטער אין ישראל * (ח) נייע געטטער האבען זיא געוועהלטו דא וואראיןטהא־ רען קריגסמאוטה. מאן ואה ניבט שילד ניבט לאנצע׳בייא פיערציגטויזענרעןאין ישראל• אייך הזילו טל מחייה: (ה) הרים נזלו• נמים נוזלים נמוגו: זה סיני• נני מפורש מה וראה נו עשן כולו וקול ולפידים ואש מפני ה׳ והרי זה מקרא קצר זה סיני מה אירע נו מפני אשר ירד עליו ה': (ו) נימי שמגר נן ענת נימי יעל. מלמד שאף יעל שפטה את ישראל נימיה: חדלו ארחות. היו יראים ישראל לצאת לדרנס מפגי האדנים והיו הולכים דרך עקלתון נהחנא: (י) חדלו פרזין. ערי הפרזי שאין להם חומה חדלו מהיות יושנים נהם מפני האוינים וואספו אל ערי המבצר: עד שקמתי. נמו שקמתי וכן שאתה סדנר עמי: (ח) ינחר אלהיס חדשים אן לחם שערים . גשנחר לו ישראל אלהיס חדשים אז ה״קקו למלחמה נשעריהס ראו עתה נהתנדנעס אם יראה נישראל מגן ורומח שצריך להלחם נארנעים אלף ראשי גייסות שהניא השונא עליהם וכולם הממס המקום נסלחמת הנוכניס ונחל קישון גרפס : שערים • נמו ני ימצא נקרנך נאחד ________________________________י_____________________שעריך באור ישראל ׳ יכן דיך רו נ הנניאים להתחיל משלי שירתם מל היד החזקה וננל המורא הגדול אשר עשה ה' לישראל, כסו וזרח משעיר למווגו׳ננרנת משה • אלהים נצאחך לפני עמך נצעדך נישימון וגו׳ במזמור לדוד; אלוה מתימן ינא וקדש סהר פארן נתפלה לחכקיק, ני זה התחלת ישראל לי•’'״ לו לעס ולגוי קדוש (מדברי רד׳קורלנ״ג) • (ו) בים• שסגר, נני הודעתי למעלה (ד׳ א') ני לא היה לאל ידו להיות שר צנא ושופט נעחריאל כן קנן ולא באהוד נן גיא, וגם יעל אשר שפטה את ישראל נעת ההיא לא היתה במדרגת דנורה וגס היא לא השיגה יותר מיצין מלך כ5ען נ״א שלים ניתה, ועי״ז נפלו ישיאל ממעלתם מטה מטה , וחמד עליהם יד האויבים סניב סניב עד אשר תדלו איתות סנלתי יכולת ללנת נהם מכ׳חד אויב י והולכי נתינות, שהיו מוניפים ללכת ולבוא אל מקום אחר, חתרו וחקרו למצוא אוחויג עקמימיות שלא יפלו ניד צר • (ז) פרוון, "אר למישור שאינו מוקף בהרים מלשון ערי הפר!׳ שאין להם לא מנצר ילא חומה. עד שקמתי יבורה, אשר כידה מנר ה׳ את האויב ולה יאתה תפארת הדרך, להללה בשערים נשם אם נישראל, (ח) יבחר אלהים חדשים , נעת שנחר ישראל אלהיס אחרים אז היתה להם המלחמה נשעייס, י’לא ינלו לצאת לחון ספני פחד אויב והיו ריב ומצה בינותם. מגן אם יראה, לא היי ינולין תרגום אשכנזי שופטים ר (ט) אייך. וואקערע מעננער ישראלים, דיאק־הנערפריי* מוטה וויערער נעזעעלט,אייך וויי העט זיך מיין מיטטער־ הערץ! לאבפרייזעט רען העררן טיט טירו (י) ריא איהר אויף שיממערנדען עזע־ ליננע! רייטעט! דיא איחר אויף ־יכטערשטיהלען זיט־ (ט) ל^בי ל־יחיוקקי המחנדביט בלם ברכו יהוח: (י)ך'כבי אוזניות צחריות ןשבי על־ מדין והלכי ע^״דרך שיחו: ;יא) מקול מקצצים בין מיקאיים צעט! אונר א־הר וואגרערער אויף בעפרייעטען שטראסען í שטיממעט איין צום דעגעסגעזאנג(יא)! שטיממט איין צום פויירענגיעזאגג רערהירטען, ריאצווישען טרעגקען זיכער ריאהעעררען פערטהיילען, דארט ר ש ־ י שעריך עיירות: (ט) לני. אני דבורה ליזוקקי ישראל לאהוב את חכמי ישראל שהתנדבו נעס לאמי נרנו את ה' ושונו אליו: (י) רנני אתונות צחורות . הסוהרים והשרים שירננו מעתה על אתונות לבנות התשובות מנלי יראה ודאגת אויב ואותן שיושנין על סדין לשו; .דינים שהיו יראים לעשות משפט בפרהסיא וכן תרגם יונתן דהוו סתחירין למיתנ על דינא ואותן שהולנין רגלי על דרך שיחו וספרו את התשועה הואת אשר סקיל הד׳תצציסאתנם אורנים ליסטים ומינסק היושנין גדודים נמערנות לחיוג בעניי המים שם יתנו עתה ריכני האתנות והולני עלדיך את צדקות ה׳ ומה הן הצדקות צדקות פרוונו בישראל שהשקיט את ישראל לסכין פרזון ולצחת מפוזרים ביחידי שלא באסיפת עם תו ירדו לשערים חזרו לערי סישנוהס שצרתו מהם ציאסף אל ערי הסנצר: (eV) מחצצים. פתר מנחם עויני מלחמה וסודרי קרב וחצרו מלך חין לחיבה ויצא חצן בולו לשק גדודים. ד״א סקול מחצצים נין משאניס נשהייתס הולציס נין משאניס לשאוב מיס הייתם באור להראות מגן ורומח להלחם באויביהם, ואע״פשהיו ישראל יניס ארבעים אלף ויותר, והוא סך תשבקואע״פבן היו נסים ספני אויביהם ונסגרים נעריהם, ואויביהם רודפים אותם עד השערים ;רד״ק), ובקרבם שלוו מדגים נמו שפירשתי • (U) לבי להוקקי ישראל, נבל השבטים היו זנולן ונפתלי ראשונה אשר שמעו לקיל ברק לעלות אל הר תנור , ובחוזק לננס התנדבו את נפשם להלחם נרנב ונחיל בנד אשר לסיסיא ונזה התאמצו והתאשבו רוח אחיהם כאשר חרפו נפשם למות והרימו נסללנת אחריהם, והנה אנשי חיל באלה חוקקיס זנרונס בסלע לדור דור ומעשיהם לא יאספו ונקראים חוקקיס, ונסו שתרגם הרב, וענק הנתוב הגיון לני לאנשי חיל בישראל• (י) צוזודוח , צננות, נסו ונסר צחר (יחזקאל נ׳,) י׳יח) בלומר הסוחרים רונבי אתונות חשובות וטובות שלא היו יבולין ללנתספני האויב. עתה שיחו וזמרו לאלהיס ית׳ (רד״ק) • על מדין, לדעת המסורה מדין שם דין כיה נמו שנמסר חד לשון קר תא סדין יסכנר. (יהושע ט" ו ס״א), חד לשי] א י ח א יושבי על מדין יחד לשון דין להטות סדין דלים (ישעי' <׳ נ'.ז, וכן דעת הרלנ״ג, ולדעתו גם שיחו שס דרך וענק הנתיב, נ׳ הסוחרים הנכבדים סיו יושבים על דרך סדין יסתענניס שם ולא יובלו להשלים דינם הישר ספני פחד אויב, והטו דינם ללכת על דיך חחר והוא דיך שיחו שהיה אורח עקלתון. והרד׳ק פי׳ שהוא שם הנובר ביהושע, אולם דעת הרב המתרגם נוטה יומר לפשט כמקרא בי הג״ס נוספה , וכן פי׳ הרדי״א שהיא נסי סדין דלים, וטעמו יושבי על נסא דין, שיחו בפלאות אל אשר עשה במלחמה זו. (יא) סקול מחצצים, הרדייא באר מים סקיל היא מ״ם התמירה, וענינו תמורת הקול שהיו נותנים ה מחצצים, והם המורים נחצים, נין המשאבים, לאנשים שהיו הולנים לשאוב סיס, חלף זה יתנו עתה שס צדקות ה׳ ומשבחות לשמו, ובעין זה פירש הרד׳ק • ומנחם בן סרוק פתר מחצציס עורבי מצאמה וסודרי קרב וחברו עם מלך אין לארנה ויצא חצן שופטים ה BIT W צדק1ת יה1ד־ן צףקת דארט פיייזע! וא דעם עוויגען ?;iJlT בישראל אזיךתל^ייס אץ רען געפילרען ישראלים, עם־יהיוה:oí עורי עורי דביורה י*ףן העהען׳ יעם עיוי־ ־*׳^ :1 t : • * * V גען פא לק, העראב אן ריא ^!־י ^רי ר2רי”'שיר Ü)D ברק טהארעזין־ וואגטע.( נ)ייאהל ושבהע?יןז3ךאבינןנם:(יהאז .ירד שליד לאדירים עם יה־ןך־ן קריגסגעזאנג!ציי!הי;, ביק! ירד־לי בו• כיורים:'(׳י) מני אלוהים יע”'נ־. " שך״,ש (ע) שווא5ער ר׳עסט צער־ טריטט טעכטיגעס פאלק, איין הייפליין גאטטגעווייהטער טריט העלוען גיעדער. (יל) עטלק׳ם בעזיעגער .קאם פאן ר ש " י הייתם יראים מקיל אכניס חלוקי הנחל קיול״ש נלע״ז שהעוני עליהם כשמע קילס והייתם ’יאיס שלא ירגישו ננס אויניכס מעכשיו אין לחוש על זאת וסש׳יה מציה עליכם ליתן הודיה, לשמו: מחצצים. לשון אנני חליקי הנחל נמו ויגרש נחצן (אינה ג'): (יב) עורי עורי דמיה לשין שנח נפשוגוו התגנרי נשירת־. ורנותינו אמרו מפני שנתהללה יאמרה עד שקמתי דנויה נסתלקה הימנה וזח הקידש: (יג) אז יוד שריד לאדירים . ירד יודה נמו לרד לפניו גויס שרידי ישראל ודו נאדירי העכי׳יס: ה' ירד לי כגנויים. ירדה לי את גנייי הענו״ס: (יד) מני אפיים . סן אפרים יצא את שורש יהושע כן נון לרדות כעמלק ליחלש אותו לפי ארג ומחונר מקיא זה ________________________________________________________________________________________לעליון באור כלו(משלי ל׳ כ״ז) לשין גדודים, ורש״י הניא עוד טעם מחצצים שהם אכניס חלוקי הנחל קליו״ש (נצ״ל) נלע! caillous (קי:ע! טטיינע) והעוני עליהם ההילני'לשאוג סיס נשמע קולס והיו יראים שלא ירגישו האויניס ועתה אין לחוש על זאת, ויהיה מחצצים מלשון ויגיש נחצן (אינה ג׳ט״ז), ולדעת הרג המתרגם הוא מלשין ומספר חד-ויו חצצו (איוב נ״א כ״א) שתרגם הכשדי אתפלגו, והס הייעיס המחלקים העדרים נין שקתית המיס , ומלת שיחי שלפניו עומדת נמקים שנים , ימיים סקילנסימ׳יס ומשירי אהודנו (תהליס צ״ח ז,; טעמו ונשיר’, יעני] הנתונשיחו נקול מחצצים אש•־ שם יתנו וגו׳ וזהו קול שמחה וגיל ני לא יראו עתה מפני השודדים אשר נאו לפנים לשלול שלל ולנוי נו. יתנו, יענווידנרו הצדקות שעשה לישראל, תרגם ושיננתם (דניים ו' ז׳) ותחנינון (יד״ק ונן סלך)/ ומזה הענק פירשו חזי'ל (גנ״נח׳א׳) גם ני יתנו נגויס עתה אקגצם (הושע יי' יי) אמר עולא פסוק זה נלנק ארמי נאמר, ופי' יש״י יתנו תרגיס של ישנו נסו ושמתם יתנינין ע״ש • אז ירדו לשערים, עתה לא יפחדו עוד מאויביהם וילכו בטח משער לשער, מעיר לעיר. (יב) עורי עורי דבור־, התחזקי והתגנרי נשירתך. (יג) ירר, פיעל משרש רדה ונתשלוסו ’-1"•לי׳ ענץ מסשלה, ולמיד לאדירים כמקום ני״ת כמו וישנו אתו לאין (איוב נ' י״ג), ופירושו הקג“ה השליט ישראל שהוא שריד, נאדיריס נעם מלך יכין (מדכיי הרד״ק) , ולדעת הרג הלמ״ד ייספת כלמ״ד מדוע אדום ללבושך (ישעי' ם”גנ׳) וטעם אדירים עם כסי אדירי עם נסמינית יכסוהו טוייס אנן(שמות כיח י״ז) נמקים טורי אכן, אמרים אמת (משלי כ׳יבגיא) נמקים אמרי א0ת, ונא אדירים ני1*ד ונס״ס יען מלת עם עילה ויורד נלומי עס ה׳ הוא השריד הנזכר, 'יהי כסל ענין נמלות שונות. ירר לי, טעם לי על ידי, כי אני קראתי לנרק, אני עוררתי עשרת אלפים איש על חיל סיסנא, והרב לא תרגמו כי לדעתו הוא רק ליופי הלשון כסו אלכה לי. ׳’י) סני אפרים; ת״י סדנית אפרים קם יהושע כינון נקדסיתא אגיח קרנא נדנית עמלק, תרגום אשכנזי פאן אפרים י דיר פאלגטע בנימ-ן אויף העערעסציגען5 געזעטצערפאהרנע ווייזן קא־ מען פאן מכירן אונד פאן זמ.לן שרייבעקינסט פערשטענרי־ גע 5 (טו) אבער ט־ט דבורה צאגען פירשטען יששכריס i ברק׳ס פעסטע אוגר שטיטצע, וואר יששכר. — וויא שטירצ־ טען דיא פיסע איג! שלאכט• . טהאל שופטים ה שר׳שם בעמלק אחריך בעמיו ?עממ;ןזמע מכיר,ירדו מרלקים ומןבולן משבים בישבט ספר: (טי) לשרי ביששכר עם־דבירה ו.יששכו־= בן ברק בעמק'שלח כרגליו ר ש “ י לעליין לפרש ה׳ ירד לי נגנייים את יהושע הקים לרד ניגמלק: אחריך• יקים משבט בנימין שאול בן קיש שיגרמנו ויעמס אותו בגחלים עוממות. ויש לפתור נעססיך נחיל של מאתים אלף רגלי שגא שאול עליהם: מני מניר ירדו מחוקקים• שרים גדולים שכנשו את האמורי אשר כבשו ששים עיר נלחבל ארגונשננש יאיר: (סו) ושרי ניששנר . שרים שניששכר הססרהדיאית עיסחין בתורה יודעי נינה לעתים הם תמיד עם דבורה ללמד בישראל חק ומשפט : ושרי ניששכי. יו*ד זו טפילה היא ואינה משמשת בלים והרי היא ניו״ד נהמות שדי. וקרע לו חלוני: ויששכר בן ברק • ושאר העם של יששנר בן גס מהם עם ברק לבל אשר יצוה: בעמק שלח ברגליו. שלחם בבל באור נאשר העיד הכתוב ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב(שמות י״ז ׳"ג). אחריך בנימין, ניוח נביאה אמרה אחריך יהושע יבא שאול משבט בנימין• בעממיך, ענינו עם רב וחברוותחן להם ממלכות ועממים (נחמיה ט׳ ניב), והבנוי ג״ב בנגד יהושע ני הוא הניא את העם לאין וסמנו לקת שאול חיל בנד לבוא על עמלק • מני מכיר, משבט מנשה. ירדו מחוקקים, כנר אסרתי ני המחוקקים הם אנשי שם העומדים כרום עולם אם כמעלת הגנורה והממשלה ואם כמעלת החכמה והמדע ני הס חוקקים שמותם נזנרון דור דור, והנה בני מכיר היו גבוי׳ חיל נסו שהעיד הכתוב על גלעד בנו ני הוא היה איש מלחמה (יהושע יייז אי), והם הורישו את האמורי ועחקי גם גברו חיל עד מאד נאשר ספר הכתוב משלשים בנים שהיו ליאיר הגלעדי אשר שפט את ישראל עשרים ושתים שנה. ויען ני הסוחרים עוברי ארח ויורדי הים באניות יוליכו את הקול ומספרים כבוד אנשי תיל עד ני מהלתס נשמעת נבל האין, לבן אמרו על זנולן אשר סמנו יצאו סוחרים נכבדי ארן כברבת יעקב זנולן לחוף ימים ישבן, הס משבים כשבט ספר, מלשון ומשנתבהר תנור, שהם מושכים עד קצה הארן בשבט שיפי לחוקק זכרינם בבל מקים לעד. והרב תרגם שיודעים מעשה הנתב והמכתב. (טו) ושרי ביששכר, כסו ושרים וגן וקרע לו תליני(ירמיה כ״נ י׳ד) נסקוס חלוניס והדומים להם, ואחר שיברה מעלת ג׳ שבטים והם אפרים , בנימין, מנשה, את אשר בבר עשו אפרים ומנשה בעבר ואשר יעשה בנימין בעתיד, ני זנילן לא נובר נ״א נעבור המחוקקים אחרי הודיעו נעמיס עלילותם נסו שפירשתי, ויזנר עוד נשירה לשם ולתהלה עם נפתלי על בל אשר עשה במלחמה זו, עתה פתחה פיה לפאר שרי יששכר. ולדעתי נאשר שמעו שרי יששכר כי דבורה בכבודה ובעצמה תקום ותעלה לקראת חיל סיסרא, אז גס הסה עלו עמה, ווה ענין המאסר ויששכר כן ברק, יששכר לא רצו להלחם נחיל סיסרא נלעדי דנורה וכן ברק אמר אם לא תלכי עסי לא אלך, וכאשר ראו בני יששכר כי נאה דבורה בעמק לעלות עם ביק הר תנור שלחו גם הס גבוריהס להתחבר ברגלי ברק. ולרב המתרגם טעם אחר נו, כי לדעתו מלת כן מלשון הניור ואת בנו וענינו משען ברק • שלח ברגליו, לא נקש רכב וסיס לחפצו נמלתמס ב״אנשלהנת התשוקה אשל בעיה נו שולח ברגליו במתורגם• בסלגות ראובן, מהשנפלגונפיד ראובן ולא נא למלחמה • גדולים חקקי לב, ת״י סגיאין נבלי לנא, מאד עסקו תחנלותיו הנסתרות, לני יהגה ערמה והוא שונן בטח נין מסשפתים, ולא נא לעזרת אחיו אשר הסה בעבר הירדן נאחזים שופטים ה חתום אשכנזי יז טהאל! טיעפגויבעלנדע מן־ דענקליכקייט הילט ראובן אב, אונד דן, וואט פליכטעט רער ישב אויף שיפפען; אשר זיטצט רעיי נבל שליחותו ולאסף את העם ולבל ציני המלחמה: נפלגות ראובן. אנל בחילוקי לנו של יאונן ינו חקקי לב נבלי לינא ערמומית ומה היא ערמומית! ישב 11 נין משפתי המלחמה לשמוע מי לוצח ויהיה עמו : (ט1) שריקות עדרים. לשמוע קול עדרי המלחמה למי קול עגות גבורה ולמי קיל ענות חלושה: (יו) נענר הירדן שנן. ולא בא אל המלחמה ובן דן הכניס ממונו בספינות לאווים בחבלי האויב. ודעתי לוטה לבאר נסלגות, נמו אל ירא נפלגות (איוב ב' י"!) ותן גדותי נהרות מקים שחולקים שם פלגי מיס, וטעם גדולים; ענין חשיבות כלומר אנשי חיל, 'חקקי לב או חקרי לב תאר לגבור׳ חיל אשר לבבם אמין וחזק ומוסדי מחשבותיהם איתנים בל ׳מוט' לעולם, ני חקי וחוק הם בנויים ליסוד, ונל זה אסיה דרך התיל וצחוק, והנתוב י.!ה נא עוד הפעם לתפארת המליצה ולהתנשא זה המאמר, ויהיה תרגום הנתונים : חן רען געטטתדען ראובן׳ט זינד הע!רען פענזטען !יננעס ! pnnu רווזעשט רווו בעהחג(יך לווישען הירדען ? — רער העעררע ב!עקקען תנצוהערען ? —■* חן ריח בעטטחדען ראובן׳ם וזין דףרט זינו הע1דען פעתטען ויננעם ! (טז) ביןהמשפתים, נבר באר מרב המבאר לסנ״הש (בראשית מ״ט י״ד) נ׳ מלת משפתיסלדעת היב המתרגםננוילמערכות העדיים בנוחם אצל השוקת על מי.מנוחות, ומשכינה ביןהמשפתים אי השפתים כנוי למנוחה והשקט בלי לכת אנה ואנה לרעות בשדה מרעה כמו כאן, ובן אם תשננין נין שפתים (תהלים ס״ט י״ד) השעיר אס תנוחו ממלחמה ותשבו אצל העדיים להשקותם ילנהלם • ועיקר ענין שס משפתים או שפתים הם גדרות צא; עשוית במסגרת מעמודים וכיתלים יסיכיס, וכן שפתים הנזנייס ביחזקאל(מ׳ מ״ג) אשר היו סביב לשולחנות. שריקות עדרים,הנעת "לשין בשנים להשמיע קיל בקול חליל נקראת שריקה, ומזה הענין נקרא מין כלי זמר בלשון ארמית משריקיתא (דניאל ג' ה'); ולרוב ענין פעל שרק לעג ושתוק נמו שרקו ויחרקו שן(אינה נ׳ ט״ו), ״אן ענינו קול הצאן, ולדעתי נא זה הלשין גס פה ע״ד התול, נאמרה גם קול עדרים כקול הלעג נעבור עצלותו ומורך לבני• (יו) גלעד בעבר הירדן שבן, לדעתי אמרה זה להתנצל חצי שבט מרשה אשר לו הגלעד והבשן על אשר לא באו לעזרה, ני הרה לבני גד ולבני ראובן היה ®קנה רב כמבואר (נמדנר ל״ב א׳), אילם גלעד ואחי! התנחלו שם לא לצורך המקרה כי אם להיות במבצר נעביר גבורתם לחסות את אחיהם מהעבר מזה ׳ ולבלתי לתת איש לעבור את הירדן מהעבר ®זה׳ וא״ב לא היה לאל ידם לעזוב משמרתם ובפרט גלעד שהיה ראש הגבירים . ורן למה יגור אניות, וי״ו וקוי״ו מבדלת הוא, אבל דן לאדי שלא נא לעזר, למה הניס אתננסיו וברח אייית לעבר הירדן ? ובן ת״י, יטעם יגור לשין גרות. אשר <שנ לתוף ימים, גם אשר יש להצדיק לעמוד באור תרגום אשבנוי שופטים ה »! יעם מ^יעס קיסטע׳ י^בלחיוף.ימיכם ועי^־מפרציו »ח ,*w. <•״> ,=# ושמן:(־״> זכלוןעם חרף נפשו ק־ה״^^לק׳ז*וויא נפתלי׳ למות ונפתלי על מרומי שדה: שטעללטרעמטאדעזיךדאר, T י : ׳ : T •י׳ -t j •••ו <• אינ ה*הען של»כטגעפיליע. (יכס באו מלכים נלחמו או נלחמו (יט) יאיט קאסעוייא קעניגע מלכי כנער בחענד על״ימי מגדיו צום ׳״טייימע! דערכנעניטען r : -- :־^1, : -!^r W i׳í״i י הצטייר אי" פעלי׳ בייא בצע כסף לא לקחו: (כ) מךישמים נלחמו" דדכ1;כי0 ממסיותכם ציי נ'יטע g?n*?■(כ) נלחמו עכם־סיסרא: לא) גחל־1 הימסעל העראב ווארד פיר ״ - •י : ז' אונמעשטריטטעןז פאן איה־ ׳» ?’ יי רעי לויפבאהן שטריטטען דיא שטערנע מיט סיסרא. (נא) דער שט־אם קישון שיועטש־ ר ש ’ י לעמוד ולברית: ועלמפרציו. לשמיר פיפוח ארצו: (יח) זכילן עם חרף יגוי. נזהנפשו והפקיר עצמו למות כמלחמה עם ניק וכן ופתלי על מרומי שדה על הר יוניר : (יט) נת־גיך על מי מגדי. ת׳יי ני׳ערך הוו שרן ומטן על סי מגדו ראש המחנה נחענך ומגיע עד על מי מגדו: נצע כסף לא לקחו• חנם באו לעורה סיסרא לא נקשו סמנו שנר: (כ) מן השמים נלחמו. ואף הקנ״ה שלח נס צנא שאינם רוצים שום שנר : מממיליתס• ראש הנונג ננסים וסיפינארן סנאן אמרו עיניו בל רקיע נאויר שנק שמיס לאין שהנורנ תקוע ניקיע כמין נגי נדלת מדת אינינעביו של רקיע וסן המקרא שמעיד ססשילותם נלחסי אנו שוסעין שעוניו של רקיע נגינה , שמיס באור אשר מרע צמא לעזרת ישראל ׳ ני היא יושג על הספר• ועל מפרציו ישכון, וסיברח לשכין על מקומית הפייציס שלא ינאי שם האייניס, ואילי גס על אש ר נאמר זו על דרך שאלה והתיל, ושנ מלת למה סדן על אשר; וראוי להרגם: גלעד חושטע חן רעט ירדן'מ דוו£ער ב?ייבען i תבער דן, !pnm פ!יהעט ער חוקי טיפ&ען ? חוש חויך אישר רחשטען חן חעערעש קיסטע, חוגר וייגע הח£ען טטעטס בעוזחנען ? (יח) וכולן עם חי־ף נפשו, אילם זנולן שם נפשו נכפו והלך לקראת האיינ למות אי לכניש • רדף, לשון גלוי כמי שפי׳ הרד״ק שגלה ופרסם נפשו ומסי עצמו למיתה• ונפתלי, עניני כ׳נילן נן נפתלי, גס הוא נא למות על סיומי שדה, כנביריס אשר מעולם אנשי שם. (יט) באו מלכים, אחר שקראה השנטיס נשסותס אשי חדלו מלבוא לישע עם ה', אסיה ני האדנים לא כן עשי, מלני ארן ושריה באו להלחם כישראל. בצע כסף לא לקחו, רונ המפורשים פירשו נדעת חויל (נסדנר רנה פרשה נ’ג) שנאו חנם לעזרת סישיא ולא נקש י ממני נצע נסף נשכים ( לדעתם היו סתאייס לשתות סיס סן ארן ישראל), וע״ד הפשט נאו נסזירתס לעשות וקמה נישיאל; והו־דיק סירש שלא היו לוקחים שוס ממון סמי ישראל (לפדיון) אלא היו הירגיס אותם; אילם לדעת הינ המתרגם דרך התיל אסרה זה , הם באו לשלל שלל ילנוז נז ותקותס היתה ננזנה. (כ) סן שמים נלחמו, עם היות שהאדניס נאו נחפן ורצון נמין ׳ ושנטי ישראל לא רצו לביא להושיע לאחיהם, הנה האל יתנרך נא ועזרתו, ני משמים נלחמו וגו׳ • הכוכבים ממפלוהם נלחמו עב סיסרא, ני ענן וערפל סכיניו ולא ראה איש את אחיו, יזה היתה המהוסה עד שנפל איש נחרג רעהו, נמו שפירשתי למעלה שהיו נמוגים נסניריס • (כא) נחל קישון גרפם, זרקם, ואין לארע כמקרא ורניס jl^p נהל D^HD נחל-1 שוח5ממטע זיא פאיטל דער קיש1ןר1ךךכי'נפשיןנז:(«) אז ״™”־S מדדיזר1ר־| טער׳מייןגייםט!(ננ)וא שלא- ^01 *?VT((״) א11־1 113־11 א-ססי^א-ם־י״בער® אמל מלאך יהיון— אףן ^ףןך שער פפעידעכעציייננער. _ לשביה כי לא־־באו לעורי! יה1ה שפריכט רעס עוויגען באטע, לעזרתז פעידאטטענרער פלוך או ■ף זיינע בעיואהנער! זיא קאמען ניכט צור הילפע רעם הערק, צור געטטליכען היל- ד ש " י שמיס על הארץ: (כא) גרפס. טאטס מן העילס נסירפה זו שגורפת את האפר סןהנייה: (חל קדומים• שרעשה ערג ליס על זה מימות מצר־ס נדאיתא נפסחיר : תדרניופשי • נרגליס את עוז גניייננען: (כב) הלמו עקרי סיס. רשחלפו טלפי סיסיהם שהיה חוס הנוננ מיתית את הטיט והצפוין ושמטה כמו שמולגין את הרגלים נריתחין יהטלפיס ישויטיס מתיךשרשתלפו (הלמו הרגלים: מדהרות דהרות אניריו. שהיו מרקידים את סיסיהס נסליזמת נמו וסיס לוהר (מתו׳ ג׳): (פג) אורו מרון. אמרי לה נוננא היה ואמרי לה גניא יזשינא היה והיה סמיך למקים המלחמה ולאנא: אסר מלאך ה'• אמר ברק כשליחיתו שלהקנ״ה: יושביה. היושבים באינע אמות שלו נד׳ מאות שיפורים שמתי' ברק למרוז: בעזרתה׳• בניבול שמי שהוא עוזר את ישראל ______________________________ ________׳__________________________ בעיזר באור ייניס בתלמוד • נחל קדומים, נחל שרעשו נו וסיס מקדם נסו ים סיף וירדן, ואילי היה זה דרך (ס בלעת הרלנייג, נוחל קישון היו סיס מעטים ינשעינרים ני סיסיא יחילו גניו המיס יגרפס, שהסירים נמו שתסיר המגרפה את הדשן, ונזה האופן טנעי ר1נ חילו ונפל פחד על הישארים עד שיסו והיה הנחל קישין ננחל שטף ע״י הירדן שהיה מלא על כל גדותיו, ולנן נקרא נחל ק־שון יחל קדומים• תדרכי נפשי עוז, אלם לישראל לא גברו המים יהיו דורכים שס בעוזותוקן* ’’הים תרגומו: קישון׳ס טטרחק טפיה’טע !יו! הינוועך, דער סטרחק קישון׳ט זזחרד יענען תו'טען וווווג1עדטטרעווען 4!ייך; רען rsn תיין cv'vln טלייטעסט וחהטיג דורך. ייזיאה לישראל נפשי ני יקיים לה בנפשה ; אמנם הרב המתרגם חשב ני זם המאמר נאלזרוז ’׳התעורר את ופשה להרנית שיר, נסו למעלה עורי עורי דנרי שיר ונרגשות לנה תקרא: ’השי! תדיני על נמתי המליצה הל ך ועוז אל תעמוד’. ונתנ החנם הסנאר נסאסף: ותדמה נמשל דיינת ופשה הסבר לדהרות הסיס נשמרים רגלו נעוז ייך נחומו עפר האי). (כב) או הלמו, יייסיף החכם לנאר : הנה דרינת רוחי עתה הפיעמתנקיני, נהלמת עקני סיס אז נשעת מלחמה• אילם לדעתיגו האוחזת בעקב המפורשים צייר זה הכתוב מהיות האויב על סוסיו להסלט על ’5שי/והפעל דהר בעברי נסו רהט נארסי נהפוך האותיות ונחסירת דלי״תנטי״ת,וראוי לתרגם: וויה טטוו4ופפטען דח דעסרווספעט הופען פחק יחךען פחן !׳ינער בענריגער רוזטען פ!ו5ט • ׳לג) אורו נורוו, שם עיר קרונה לוחלקישין, ויישניה לא נאו לעזרה לפיכך קללה אותם . אסר °r יז', ת״י אסר נרקנניא דה', ויהיה טעם מלאך נסו ויעל מלאך ה' (לעיל נ'א'), והיה גיק שליח השם להיות שר צבא במלחמה זו, ואולי הגיד לה שהוא הזעיק יושצי מרח לביא והם לא ’אילעירח ה׳ אע“פ שראו עזרת האל, ני מן השמים ולחמו עם סיסיא, ענ״ז לאנאוננניריס נלומי תרגום אשכנזי הילפע, אונטערדיאהעלרעו • (נד) געזעננעט יעל, אוגטער רען פרויען! רעם קיגישען חברים עהעגעגאס, אונטער היטטענבעוואהגעייננען גע־׳ זעגנעט! (נה)ערה־ישט וואס־ סער, זיארייבט מילךיברינגט איהם ראהם איי קעסטליכער שאלע • (נו) ערגרייפט טיט איהרעי האנר רען נאגעלדעס האמטערס לאסט מיט א־הרער רעכטען? שלעגט איהן רעם וויטהריך אינז הויפט, טרייבט היגיין,וורכבארטזיינע שלע־ פע שופטים ה לעזרת .יהיוה בגבורים: (־י) תביך ומנשיבס ,יעל אשת הבר הקיני מנשים ?אהל תבירך: (יי•) מים שאל דולב נתנה ?ספל אדירים הקריבה המאה: (")ידהליסד תש־־ה:-' וימינה ד־יהלמוות עמלים והלמה סיסרא' מחקה ראשו ומדןצד־! ןחלפדז ךעןוז1: בץ ר ש " י כעוזר את השנינה: (כד) מנשים נאהל. שרה שנאמר נהתגה כאהל • ינקה שנאמר נה ויניאה יצחק האהלה • יחל ולא־ שנאמר נהן ויצא מאהל לאה וגו׳: מנשים נאהל תנייך. למה הן ילדו וגיד לי ואס צא יעל היי הרשע הזה נא ומאנק נךה אננ״ר. ד״א אף יעל היתה יושנת אוהלים לפיכך העיר אותה ננרנת אוהלים: (בה) הלנניזנה. לדעת אם לנו עליו שינין נין טעם מים ׳.טעםח.ננן תרגם יונתן: נספל איילים • נשסל ששותין ני מיס שהמיס נקראו אדירים שנאסר נמים אדירים (ששית «"<)י• (בו) להלמות עמלים. שיסרא שהיו עמל ויגע: מחקה. לשון חיקוי: ומחצה. לשין מחן: וחלפה. יוצא מצד אחר: ותיננ באור נלוסר נמחנה העניים• (כד) תבורך מנשים יעל, אילם יעל היא תנורך• מנשים באהל הכורך, נפש דנורההנניאה ידעה מאד ני היא עלתה עלנל הנשים, ונהעדר הלינתה עדיין היו ישראל סשיענדיסלינין סלך ננען, ונגאוה יגאין שרה, אסרה עד שקמתי דנורה אם נישראל, יא״נ למי יאתה •קר יניפה יותר ממנה 1 לק אמרה מנשים נאהלתמיך, מנל הנשים אשר לא יצאו לקראת תיל שישיא תנורך יעל, ני לא על מרומי, שדה חרף שישיא נפשו למות, ני אס נש ברגליו, והיא משנה אותו נחנמה האהלה ונרשתה נפל ונידה נהרג. (בה) חלב נחנה, להרדימו. בסשל אדירים, ת״י נפיל׳ גנריא, נניס יקר ששיתין נו גדולים וחשונין, נלשין יין קיי׳ן לכיש סיילי (רד׳יק) • הקריבה חמאה, יתכן ני נתנה לו חמאה לאכול אחר שהפקתו ני ננאי החלב השקתהו נמו שנאמר ותפתח את נאד התלנ ותשקהו, ובשפל אדירים הקרינה לו חמאה לאכול (רד׳ק) • (בו) חשלחנה, נמו תשלח אותה, והנין וההיא נושפות נג״ון ה״א פרשדונת, ססדרונה, ואע״פ שאין המנהג נן נפעלים, כן פירש היד״ק נאן, ינמנלול (דפוס קטן דף ט׳) הניא הכלל שנא לשין רניס על יחיד גם נפעלים ונמו ני תקראנה מלחמה (שמות א' יי) נק תקראנה ל״ר על מלחמה שהיא ל״י, ונן פי' הרשנ׳יס שם, והביא הנתיב ידה ליתד תשלחנה לעד ; והראנ״ע בת3 ני חסר שם הפועל וענינו ני תקראנה קורות מלחמה, ובן ברגלים תרמסנה עטרת גאות (ישעי' נ״חג'), אמר עטרת נאה מלת יחיד והטעם רנית (:לומר עטרות) יבמוהו רבים, ועיין ניד׳יק שם ומראה פגם הוא חזר מזה הנלל, ולק פי׳ הריק״ס נאן ני איני לשון הושטה אלא לשין שליחות ותשלחנה עלהידים ני ידה'היא השמאל נמו שאמר אף ידי יסדה אין'וימיני טפחה שמים וידי יעל שלחו נענור יתד והלמות, ידה שמאלה ציינה יתד, וימינה ציינה הלמות, ונגה השליחות לידים אף על פי שיעל היא הפולחת, נעניר ב׳ הס עפו המעשה ויניס דוסים לי • והרדי״א פי'ידה וימינה ל תד תשלחנה• להלמות עמליש, היא נסו מקנת, שהולסים ומנין ני העמלים במלאכות רנות העסג(מדנלי הרד״ה ירלני׳ג). וחלפה,הענייה היתד נרקתו נחזקה עד שיצאה 5ע. (נ0 הא! וויא קרימרט ער (״) בין רגליוי־־זכרע נפל־1 שכב בין ד^יר■־ כרע Hb ב^־שר בלע נפל (כל0 m־ רען פיסען—אעד קייממטזיך י. . ״ — אונד פעללט — אונד ־ החלון נשקפה וחיבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בשש לכבן שטירצט נון הין ענטזעעלט • :״י*: יי •־ : יי׳ ־ :״* י : (בל!) אם סענסטער שויעט ?־"‘בו^ מדוע פעמי ׳ דיאנזיטטערםיםראים, אונד VTltonD : (כט) חכמ1תשר1תיה יאמייערט צום גיטטער היג. ־־: : •י! T! •••■י T אדם: " וויא וויילעט זייןוואי העננה >6ר״היא תשיב אמריה גען, קעםמטנאן־גיכט! מאם - ־"ו V.* T >* T • — TAV ז ון ,!ה צוירערן דיא ראללענדען tn= יער? ״ (:י!) ווייוע קאממערפרויען טדעסטען5 דא זעלבסט בעשטדאפט רען אייטעלן קונו־ ר ש י י (כח) ותיבב • לשון דבור נמו ניב שפתים. ורבותינו פירשוהו לשון גריחה נתיועה דמתרגמינן ’בבא . ואני אומר לשון ראיית כמו בבת עינו ובן חברו מנחם : האשנב. חלין: (כט) חכמות שרותיה תעננה. החכמות שנשרותיה לבך נקיד חיית פת״ח . חכמות שהיא שס דבר נקוד חט״ף קס״ן כמו יאמות לאויל חכמות וזה רקוד חכמות וכן חנמיתנשיס בנתה כיתה(משלי ׳"ד) חכמות שבנשי׳: תעננה• דגשות נו״ן משמשת נמקים נו״ן שלישית ופתרונו תעננת אותה דבשות נו״ן משמש כמקים אותה נמו מרננת תנ׳אנה (ויקראו,) : אף היא משיב אמריה, תנחומין לעצמה אני מתמה תימה עלעינוב בני באור י שיצאה מצד אחר. (כ־ ב־ע נפל ע:, מנהג הלשון ודרכי השיר לנפול הלניים, וכתב החנם המבאר במאסף: מתוך שמחת מפלתו תרבה לדבר במיתתו אשר תדמה ב רעיונה כאלו הוא מת עתה לפניה , ואמרה שבאשר נא היתד ברקתי ניע נליסר התאמן לעמיד על ניניו ונפל אחור קי׳יך חולשה, ושכבמעט; וברע עוד פעם אחר פעס וחזרונפל, נדרך המומתים מחוללי חרב שיתניעעו אנה ואנה טיס צאת נפשם; יתראה בדמיונה אלה התנועית מתמעטות ורפות אחת אחת בדרכן עד שננריעה האחרונה נאשר ברע שם נפל שדוד מחיתי ע”נ • וזה מתנגד למה שפירשנו 1•״עלה, ימה שפי' הרד׳ק בי סיסרא לא הרגיש מאימה נהניתה אותו ויסת. ולדעתי אמרה נרע ’סל שבב, בנגד והוא נרדם ויעף ויסת, ני בהיותו עיף ויגע והשקה החלב נשתכר והתייעע ננוע השכור נברנים כושלות, ונפל ונרדם וימת שם נמקים שהיה נרדם שדוד מדעת ; ויהיה תרגומו: 15 תיהרען פישען זותנקט' ער הין תוגר פיע? תונו־ טטרעקטע 1יך — 15 ת־הרען פישען ו!תנקט' ער הין תוגר פיט! — mi ער (.עוותנקט דתרט פיע1 ער הין כערויבסען !יננעש. 1’׳יעס י של השלישי ענינו ני נפל וצא הוסיף קיס. (כוו) ותיבב, פי' רשיי לגון דבור (ועיין מרפא ;־ין כתובית ס׳ א' ד״ה גונח) ועניני באן הדיניר נקיל יללה. האשנב, געין סלון עשוי מעשה שינה־ חלילים חלילים להניס שם הרוח לקרר החדר, וכן הוראת פעלשנב בערבי ובעניי נשב השיך האותיות ■ (יט)חענ:ה, נל אמת מהחנסית שבשדותיה תענה אותה, והראוי תענינה נמו ״אחינה (ייקיא ניג •״ז) ונא דגשות הנוין לתשליס היו״ד. אף היא השיגי, על שאלתה אמני שרותיה •SCHOFT1M ע 13 ׳ תרגום אשכנזי שופטים ה קוממער: (ל) " זא ז*ללע! זיא לה:(0 הלא ימצאו.יחלקו שליל רחם רחמתים ררא־ש |3ר ’שלל איין, צמאמעי3עזציםל*ה, צבעים רסיסדא שלל צבעיט נע; ביסוסאונרפורפור דעם : 1 : •׳- :י : ־׳• : ״ •> ס יסרא, סנטגעשטיקטעס רקמה צבע רקמחיט לצוארי צייקצורזיעגסבייטע׳קעסטלי• שלל: (לא) כר יאבדו כל־איויביזז 5עסגעוואגד, רייךגעשט־קט, י ״; * ׳ - 1 I ? :,V אום מן האלז עראבערטעי־ ירד״וח ואך־זביו כצארת רדשמש ;rw tswmrai s אך?עים גרינרע געהעז! ייא איה1 *ש3ח: ויעשו אבער ליעבען, שטראהלען, T T| וויא ריא ?אננע האך אם פירמאמענט. אונר דאז לאגד האטטע רוהע סיערציג יאהרע לאנג • אבער ר ש " י נני: (ל) הלא ימצאו יחלקו שלל. והיא מעננן: יחמתים לראש גני ■ מענים ישים יסויו נישיאל ונלאישסהם יש לו בסטתו שתים ושלש ישים: (לא) נןיאנדו. דנויה אומרה תנחומין של היל הן לה. כן יאבדו נל אויביך ה׳ נאשר איד הוא: ואוהביו יצאת השמש בגבורתו • לעתיד לנא שבעתים נאור שנעת הימים שהיא על אתת שלש מאות וארבעים ישלש כמספר ארנעים ותשע שבעיות: ותשקיע הארן. אין זה מדברי דבורה אלא מדברי נותב משפר: ויעשו באור , שרותיה שהסדנרי תנחומין לנחם את עצמה. (ל) הלא ימצאו, נמו הנה ימצאו כמפורש למעלה (ד׳ ו׳). שלל , כבר נאיתי פעמים מלת שלל סותתה ראשונה על איציות מטלטלין יקרות נמו ושלל לא יחסר באשת חיל (משלי ל״א ייא); ואח״ב הושאלה על הבזה ני האויב הנא לביז בז מתאמץ לקנן ולצמר עוינים יקרים היאויס לטלטל טסקיס למקים,יכן ענין פעל שלל לשין קניצה. והונח ג״נ על קניצת המזה כמו שיאמר הלועז צמאאאענראפ&ען, ואמרו הרה ימצאו ויחלקו מטלטלין יקרות • רחם רחסתים, להיותם פרוצים כעריות הקדימו נספור שלל נזה , אולי השיג כל אחד מהן נערה אחת או שתים (ילנ״ג), ונשפת שפלה נשפת אחת הננלות קיאו ליערה נשם יחם • לראש גבר, לראש כל גנור• שלל צבעים, קמן נגדים עשויים כמיני צבעונים • רקמתים, שעשו נו מעשי הרקמה משני הפגים נשוה, והרקמה היא מעשה מחט בבגד נצורות מצבעים שונים זה מזה (רד״ק), או שהיא מעשה אורג, נמו שפי' רש,* בתלמוד קרמין סצוירין (סובה 1' א׳). לצוארישלל, תרגם הינהרקמתים אשר על ציארי הנערות היפות אשר שנו ויבוזו, ולדעתי הוא בנוי על רוב השלל אשי עד צואר יגיע, ויען כי נמשל הצואר למגדל ככתוב כמגדל דוד ציאיך . (ש״הש ד׳ ד׳), לק הוא תאר לדכי אשר־ גבהו כמגדל, וכן יסוד עד צואר (חבקוק ג׳ י״ג) עניני מעמק עד ראש מרומים, ואגני תרגמתי שני נתונים האלה: דיא וויי*ען איו־,רעד ערע1פרויען, זיא ענטגעגכען איוזר — ויא וע(3טט פיהרט איהרע טראטטעסטפלינע 15 געאיטה: געוויט t׳n אינרען — טהיי[ען מעט5ע. איין אערצען, יא איין אעדצענפאאר סיר יעדעט חע[רענחויפט, דער בונטען לייגע אענגע 1ינד פיר סיסרא, ייא ייענגע כזנטגעוועבטער 5ייגע יא פארבעניייצע קונםטגעוועבע וועררען רען אוי&געטוזיראטען טעט5ען כייגע(עגט • • (לא) ואהבי!, יאהב, ה׳ יהיו בצאת השמש בגבורתו הולך ואור עד נניןהיוט• ותשקוט הארץ׳ ■שופטים ו תרגום אשכנזי כ ל י(א) 03 ItyiH'־,SfiW ךין-יןי ן(א) אבער דיא קינדער ־־׳r י :ץ׳ ׳ :T יש0!׳םטהאטעןוויערער, בעיני לוז1ך״ז ויתנם להוךז מאם אין רען אייגע! ד עם ווד־מדןן ■?ז.בע W® :QW יד־מדיו על-ישיאל 50ני מדיי מרין׳םזיעכעןיאהרע. (ב)דא á&m ן W אראל־1 את־ ZtáZTuZ nnm?2n אישי 3חלים ןאת־ זא מאכסען זץ ריא קעדער י•,־ ׳•׳' י. • י• ישר^, רעם אנגעזיכטע טרין׳ם nt<1 nl^J־IV« :nn^Qn־^i » ענטנעהען, ,96״ אם־ורע ישראלי וערה מריו יעומר״ו, העהלעז׳ אגו ZSTT^yi עליו: ישראל ריא זאאט בעשטעלל* (י)ניחנועליהםגישחי'תואת־יבול על־12>8|? #[•ו־־ן ולא־־־ לענרער, אוגר טראטען רארי, .ישאירו מס,יה בושך^ליןשדז איהר לאגער אויף , א־ם רעו ערטרעגנים דער עררע ביו גע• געז;זד. הי( צו 6ערדערבען,זיא ליסען קיין לעבענספיטטעל אין ישס1 איבריג,אויך גיכט שא, פע ר ש " י 1 (א) ויעשו ונוס׳. עד נאן נאשר ויוסיפו שהיה גצנר חטא אנל נשירה זו נמחל להם נל אשר עשו ועכשיו מתחילי ן לחטוא כך גליש נאנדת תהלים (נ) המנהרות. מטשוריתא ונלשוןלע״ז יונדי״ש ועל שסשעושין מהם מאור קטן נמקים שאין ניכר קירין מנהיות ליז״ררש נלע״ז: הסערות . גייט״הנלע״ז: השליות: פלייש״איןנלע׳יזעל שעושים ניעריס ע״י הפלת האילנות סנינ סנינ : : ׳•■ < ושור באור נותג המפר מגיד שנסנת זאת המלחמה שקטה האף ארנעיס שנה, והס ומנים עם השעבוד והיה זמן ההשקט עשרים שנה (שדנרי הרלנ׳יג והידי״א). V (ד) הסנחרות, לשין רש״י: ת״יסטמוריתא ונלשון צעזיונדוש 3) voutesעווע!נע) יעל שם שעישין נהם מאור קטן כמקום שאי] ניני קויין מנהרות לוזרנ״ש ע"כ; וזהו נל׳ ^״'Lucerna vdhöV) , וכמוהו פי' הרלנ״ג אנוקית, ולדעתו כשהיו ייאין מההרים שנאו נרי צילין היו עישין 3אניקית ההן סימן שירגישו נו ישראל ויתחנאי הם ויסתירו מקניהם וקנינס • ואולי טעם הנלע״ז *3) lucarneוקען) נל״ל, והן כעין חלונות שתכנס מהן האור נמערה, וזהו כדעת רוב המפורשים, וע’קי לשון חנה רות חפירות עמוקות כי פעל נ ה ר כערכי ענינו חפר. מערות, ליעזיש״י גייט'ה נלע״ז grottes (העה(ען ׳ גרתטטען). המצדוח, לועו רש"’ סליישא״ין נלע״ז palié או pw1inrDD)palipad6, תיין&r/ בייחען תוגר געטטריילעןגעצןן3ענע טו5וועהר)שעושים ביעריס 7’ rי הפלת האילנות סניג סניב (ועיין רג״י כילה צ״ג נ׳ ד״ה היה מסשח ונמיפא לשון ילדעתהרד״ק הן מנצרים חזקים . (ג) והיה אש ורע, טעמו כאשר זרע, כמו והיה אם נא יל אשת אחיו (כראשית ל״ח ט׳) ואם יהיה היובל(נמדנר צ״ו ד׳), והדומים להם, (יי״ק). ועלה ״יי, על הזרע, ועליה זי ענין דריכה ורמיסה נמנואר נפסוק שלאחריו.(ד)ויחנו עליהם וישחיתו, ע,קי נימת החניה היתה להשחית יכול האף. יכול, מה שהוניל הארן למחיה • ולדעת הרד",ן חרגום אשכנזי שופטים סע *5טען אינל ™ל. & ימז ו^יור וחמור: 0־0׳ כי הם ומקניהם SK יעדו ואהליהם יבאו כדי־ארנה ייאהנעיז העיי'ף ׳ ערש'ענעז רהב ולהם ולגמליהם איו מספר ווי א איין היישרעקענשויאים 1 . r : • : - •• •.־, •■j ן • : at . אןמענגעןזאוואהלאיהלעאני ויבאו באה^[ לשחהה* ו.'ל/ XÍSST, * ו׳5!ךאל ?אד מיני מר׳לוW זיא קאייען די, אום לאי לאני ^ני־י^ראל אל־ יהיוה:0)ויהי כי־־ WÍ?W אל־יהוה -ינל *w עי״ע2^ ׳ אונד זיא אדיות מךין t (ח) וייסלח יהיוה איש נביאאי-נגיי^ראלן־אסרלהם לוננמלי!'^ יע0עוויגעז כדדאמר יהיוה 1 אלהי ישראלי שי יען, (ח) ןאגד^ע איהנען , 1׳ jt : T :••• %•׳■ •.י דעל עיייגע איינע! נעגיי* אגסי ה^נליהי ^חבם ממצריכם ״״״״ י׳יי׳יי׳ ואוציא אסכס ?בית,עבדים: ««רי3ט דעי עיייגע יעל (ט) וא^-ר"* אוזכם מיה מצך־ילם »X* ™ wv ומ;ך בל־לםציכם וא?רש:א'ו0ם רראפט ז־א איזא *}נלעלעטע : זא שסריכט דער עוויגע וער גאטט ישלאל׳ם: איך האנע כ סצרי□ yjB'nm• ׳ • .ד־ ן ״- •• 1 it . av איך ה*נעאייי איים מפניכם ואחנה לכם ארדארצם: %%%£?% (■)ו^מרהלכסאןי יהוהאלוזייכם לא קילאו' ^!ת־אלוהידזאמרי יעל געמאלם אייעלעל אישר אחם יושבים בארצם ולא J* • I W >v “Í • •*ל1 • ובאו קיי שמעתם בעלליקער; יא, איך טליעב 1יא סאל אייראוים, אוולגאב אייך איהל לאנל * (י) איך וואלנטע אייך, איך, דער עוויגע אייעל גאטט: בעצייגעט קיינע עהלפול5ט דען געטטעלן אמולי׳ם, אין דעסטען לאנל איחל וו^הנעט! אבעל איהל האנט ר ע! " י (ר.) הם ומקניהס . ללעו׳ את התבואה: (ח) איש מיא. זה סגני׳ ■הוא פנחס נסדר עולם: ________(יא) אני באור טפלשס יכיל על התכואה הזרועה קילס גמר נשולה. (ה) ואהלידום, ענינושוכני אהליהס והם הנשים והטף , כמו ויכו את אהציהס(ד״ה א' ד' סו*א)אהליה0 לא הינוב״א השוכנים נהם . עיי ויכו את ה-יילפי חרב(לעיל א׳ נ״ה), וכסו 6 שר נמת•.13• או־כ־, כאסיפת הארכה כהאספם יחד לעלות על הארן כשהם לי כמספר. והספ-שים פיישי כי מלת די נוספת כאלו אמר כארבה • V) על אחת, על עסקי מדיו, (ח) איש נכיא t כסדר עוצם אמיו שהיה פגתן, ועל דין הפשט שסעחם?ק1לי:(יא)מב>־נ׳לאך X יוזוה וישב תחת האלה אשך ב^ר־א'שךלייואשאביה.עןרי דגד^נרןיבניו חבט חטים בגת להגים מפני מדין: ('•־)דראאליומלאך לחיה מאשר אליו יה1הע?!ןזגי1ר קהיר: (י0 ויאמר אליו ^דעון ןי אלגי ויש ירזור־ז' עמנו' ולמה מ־אתנו כל־־זאת ואיה ?S־ 5 י ־־י = ״ 1 י׳ S : ־•Ír 1 J גפקיארתיו להשה פפרו־-ך־צו אבותינו לאמר הלא' 0מ3רים ,העלנו יהוה ועתה ומשנו יהוה מיינער ווארנענדען שטיממע ניכט געהאר5ט.— (יא) דאחיף קאם איין ענגעל דעם עוויגען אוגר וויילטעאוני טער רער אייכע כ־יא עפרה וועל3ע רעם יואש אייס דער פאמיליע אביעור׳ם געהערטע, דעססען ואתן גרעין עכען אין דער קעלטער ווייצען דראש > אום עם פאר מרין צו זיכערן. (יב) דא אפפענבארטע זיך איהסדערענגעלרעסעוויגען, א ונר שפראךאיהן אן;רעי עוו,־ גע איוט מים דיר, רוא םא» פפערערהעלר! (יסדארדף ואגטע גרעין; פערצייה,ט מיין הערר! ויען רער עוויגע מיס אובז ווארע, ווערום וויררע אונז ריעזעס אללעס ווירער* ויחננו פאהדען? ווא בלייבען זיינע ייאוגרער אללע, וועל3ע אונזערעעלטערן אינז ערצעהלטען, אינרעם זיא זאגטען; האט ער י«ונז ראך או ים מצרים הערוי£געבראכט! אבער יעצט האט.אונז רער עוויגע פערלאססען, אוגד ר ש" י (יא) אני העזרי. מנניאניעזרנן גלעד נן מנשה : וגדעין ככר • אניו היה חינטן יהוא טנרן אמר לי אנא זקן אתה ואס יגאו הענוים לא תונל לניט לך אתה ואני אחנט : נגת . נקויו׳ נית י'נד: (יב) עמך ננור החיל• שנתן לך נח נזה; (ינ) ויש ה׳ עמד. ואם יש ה' עמנו למה 0צאתנו וגז,: אשר ספרו לנו אנותינו • פמח, הי׳ אשר לו אמש הקרני אנא את ההלל ושמעתיו *היה איסר נצאת ישראל ממצרי׳ ועתה נטשנו אס צדיקים היו אנותינו יעשה לגו נזניתם ואס רשעים באור י־5צע היההנניא איש שננאלצורך שעה, ולנןלאנזנר שמו, נן«י'הרדי״א,ומסתנרסעסנניא *1° יאהף אדיךיסי' (ניאך(נמות ז' א') ני לן גנח להם נלל ולא השמיעם אותיות לאחור זד4?י,ה עתידים ג״א דנרי מוסר להוניחם ולהידיעס נשם אלהי ישראל שמפני חטאתם קראום ^'יית האצה, (יא) וישב תחת המלה, ענין עננה נמו שנו לנס פה (נראנית נינה'), 1נמ! ךכ’אשנעד שוכך דלהלן. אני תעזרי, ממשפחת אניעזרי ק גל גד, ואולי חלק השופר שם זה הףית על סוסו שהיה אני גדעון אשר נא לעזרת ישראל. חובט חטים בנח, דש חטים עיי רנ’״ה נסקל, ולא היה דש בגורן, ני הגורן בארצות הקדם היה על פני השדה נלי נותל וגג, ודין ‘?׳שה בנהמה,ומפני פחד האויב אשי לא השאיר להם מחיה ’לקחו נל שה ושור וחמור, לכן עשה ׳אנה 11 נסתר נגת מקים שעוצרים שם עננים, ואס ׳שמעי קיל המקלות יאמינו בהוא קצח אשר ייחנ«(ישעי‘נ״חנ״ז) ולא ישגיחו עליו, (יב) וירא אליו, נהקין ולא נמראה, והילנ״ג ר' מלאך ה' הוא הנניא שזנר ?סו ויעל מלאך ה׳ סן הגלגל, ולוה נראה לו נהקין, ועליו <ןיג הילייא שאם היה נן לא היה עולה נלהב האג השמימה נאשר הלך מעיניו י ון' עמך׳ ידעתי אונדאונז דעןהענדען מריז׳ם פדייז גענעבען. — (יל) דא וואנרטע דך דאז געטטליצע וועזען צו איתטאונדשפראך: געהע הין, מיט דיעוער דיינער (אינוואהנענרען)קראפט \ יא, ־דוא ווירסט ישראל כעפיייען אוים דער האנר מדין׳ם, דען איך זענדע דיך! (טו) יענער עיטגעגנעטע: א מיין געכי* טער!וואמיט קאן איך ישראל בע&רייען י איזט דאך מיין פאמיליענקרייז חזר שוועב־ מטע אין מנשה או3ד איך כין דער יינגסטע אין מיינעם פאטערהויזעי(טז) דאז געטט• לכע וועזען ערווירערטע איהם: וועררע איך דאך מ־ט דיר זיין, אונד דוא זאללטט סדין של<ע! וויא איינען איינציגען מאן. (.ן) דא« רויף שפראך יע3ער צו איהם: א ווען איך 33אדע אין דיינען אויגען נעפונרען האנע, זא 3יב סיד איין צייצען דאם דוא (אין ווירקלי5קייט) טיט סיר שפרי5סט • וויי■ ר ש ׳׳ י רשעים היו כשם שעפה להם נפלאותיו חנם כן יעשה לרי ואיה נל גסלא־תיו: (יד) ויפן אליו • רקניה נעצמו: ננחךזה. ננחהזנית הזה שלמדתסמוייאעלמי נךדרש רניתנחוסא: (טו)הנה6לםי. האלף שאני נמנה ני להיות תחת שר האלף הוא האלף הדל ננל אלפי מנשה:(יו) שאתה. נמו שאתה: באור ידעתי ני ה׳ עמך, וקרא לי גניי החיל על שם סופו לנשיי ולחזקו שיגנר וינצח מדין,יגדעו ן חשנ שאמר גנוי החיל נהתל נו יען ני הוא חינט חטים נהחנא, ילק אסר ני אדוני, נא אל תתתל ני, ואם נתסים אסרת ה׳ עמך, אז מחשנתך נכזבה, שאם ק הוא, למה מצאתנו נל זאת. (יד) ויפן אליו ה', ענינו מלאך ה׳ נדרך הנא והמדנר נשם שולחי שנקרא על שסי, ופנה אליי כאדם המוסג פניו דרך רמיזית להראותו שאין תנצית דנריי נוגעת נמת שעני או נסה שהיא עכשיו ני עם נמה שעתיד להיות, ועליי כיון נהפנותו אליו ונאמרו ננחך זה, נלימי אם חלש אמה נעיניך ענ״ז מהר תושיע את ישראל גי אני שלחתיך • (סו) ני אדני, קדש נת״י ננעו ה', שכנר הרגיש ני רק מלאך ה׳ צנאות ידני נדנריס האלה$ ולדעת הרד״ק לא ידע גדעון עדיין שהיא מלאך וקרא לו נן נלשין ינים לתפארת כמנהג נזו המלה נסו האיש אלגי הארן(נראשית מ״נ ל׳) ונקמן פה ספני הזקף • אלפי, ת״י זרעיתי וכעין זה תרגמתי. (יסועשיח ולי אוח , נאשר הניר ני שנל ננדל (שהיא המלאך) נראה אליו נצור ת איש, חשנ אולי נלזה אעונפיעל ונתקין ני אם כמראה ונסעט רגע יעיף נחלים ואיננו, לק שאל סמנו אות נ׳ הוא מדני עסו נפועל(נמו שתרגמתי) , ואמי אל נא תמוש מזה עד נאי אליך, ואם אמצאך נשוני אז אדע ני אמה מדני עמי נהקין, וגם הוא הלך מאתי לעשות מעשה המנחה רק להניח לפניי ני נהייתו שכל(נדל ידע שלא ■אכל, יעשה גדי עזים ומצות להתעורר נל חישיו לדעת אם היא גאישאשריעוימשנמו• שאתה, נקמןנמקים הסגול נסשפטו, נדי להיחיג עלהאל*ף(מדניי ויחננו מף מדין: סי) ויפן אליו ןה'וה ניאמררך כבחןל זה ןהישעיו אות־ישרא^ מכף ?1:P ,הלא שלוזוזיף: (־״) ויאמר אליו בי אדני כמות אושיע את־ישךאל ודנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי: נ") ויאמר אליו יהוה כי אהיה עמך ןהכיר1 אודמוען כאיש אחד: (־')יאמר אליו אס־נא מצאתי חן בעעיף ועשית לי אות שאתה מרברעקי: אל (יח) אל־לא תמיש H1Q עד־ב^י (יח) ווייכע דאך ניכט פאזהיר, tiK,- ביזאיך צודירצוריקקאממע, ר^ליף (flt< ~Ni5(T מנדזיחי דירמיינעאפפערנאבע בריג. ראמר ^כי גע אונדזיאהין פאר דיר לעי • ־ ׳ : ־־י ; 1•••י׳ י־ ־ ־יי . ע גע.דיזער אנטווארטעטע: איך 3 2Wא יוילל ויייל־ען ביז דוא צוריק 1יעש גדי-עןיבש ןאר^ךץ--ןיימףן קאממסט. (ינו) אוגד גדעון J־־f :•! *■' : ״ז 4 י גינג העוועגי מא5טע איין מצ1ת ס2ש1 7D3 DÍtf והמרק ציגענבעקכען צורעכט, ראן עזם בפלור־ ייוצא אליי ^ל־ ״״עי™״ 5T.W HtUI האלי־! ייגען; (נ) ן-אמר רעו פלייש אין ק>!רב׳ אונד ^ "1״ ־־־^ , ־ " דיאכריהעאיןטאפף,כיא3־ אליו ?׳?אף חא״־^ם _np את טע עם איהם העתים אינטער ח3ש1 ‘1א1ד־־המ5י-111' ןן-ץנף{ ריאאיינע, אוגד יייכטע עם - , '.ר*' awn״ 1 י: 1- '4' 1 דאר•(נ) דער ענגעל גאטי חל1 ואר־1־המרק טעם שפראך צו אירום: "נים עזפ1ןי$נשכן: (יא)ויעזלחסלאך ;^;:,7; nliT את־־קצה rtiW®Ö אשף עס איף ויעוען ־על,ע; ואוט, ?:דודיגע בב^ל וגטצותזישל לזאיש tárTlD!־" ותאכל־1 אך*- שטרעקטע הין דער ענגעל הבשר ואת־המצות ומלאך יה;וה הלך מעיניו ג(נ־)גייאג1ע1ן ?’־ ZZZ 9לאך .HlH1 הוא 1’3 —lttSרע1י ייאירף א״ן6״עו אויפ׳טטיג »הי*ד^ה ל־על־קרא־הי 5MÍSSI מלאך דיאקוכען, אונרדערענגגנל יעס עיוינען ענטשוואנר דינען אויגען.(33) אלם גדעון ערקאננטע דאם עם איין ענגעל רעם עיויגען וואר, רעריף ער אוים; א העדרו עוויגער! איך האבע אין רעד ווירקליכקייט געזע• העז ר ש " י (יט) קמח מצית. לממי שפסח היה יום מניפת העימר לכך ואמר והנה צליל לתם שעורים מתהפך יגי' (לקמן 1' י׳ג): והמרק. הרוטב:(33) אהה. ל׳ דאגה נלומר מה תהא עלי: ני על נן ראיתי • __________________׳_____________________1_________גי ’ייק)•(כ)»ל הסלע הלו, נמו על הסלע ההוא, ועיין בנאור לסניהש בראשית ניד סיס • (כנ)וירא גיעי1, נאשר ראה ני הלך מעידו נעלות האש מן הצור אן ידע ני מלאן ה׳פואהעק אהה נהקיז העז, איינען ענגעל דע° עייי" מלאך יהיוה פנים אל־־פגים: ;ל («)^אמללו ידזוהשריום #ל־ *׳"™"••וייאי׳1"־™“•”תירא לא תמורת: (נד) ריבן ישם הייל ווידערפאהרען! פיוכטע • ’/ ■י ץז <׳ ל ־• ׳•׳ I יי! גיכטם! דוא יוירסט ניכט גד^ון מזבדז ליהיוה ויקרא״לל יה1ה שליום עד היום הזה עורנו אלטאר,אונרנאננטעאיהן: בעפרר״$ אבי העזרי: (כת) ויהי עלילהההוא.ויא5זרל1יהיה<לןח וועל5עם בעשטילט אררפר־השיור אשר לאביןז ופר אין עפרה, דער פאטיליע •י . ־ . ־ .:׳JV : ז י .י ־" דתשני שבע שנים והרסת אה־ S£gZZ* מןבח הבעל אשר לאבייף;ואת־ יע דען שטייאיסע! דיינעם האשרה אשר־־עריו חכרוח: פאטערם,זאזויאד^צווייטען (רון דר*וורז רוזדח ריהיודז גייילדלרמ זיבעניעהריגען שסין■, רייסע ( ) וב^ 0 Vjt P Ott'.P א™1..., ך דעןאלטארבעל׳סדערייי־ על ראש המעוז הזה במערכה נעםפאטערגעהערטניעדער ־- 8 ’ T * ־••v ־־,־ ז ז׳ אונר הרע דען האץ אום , ־ ולקחת דער דאבייא שמעהט;>, (נו) מיע אבער דאפיר איינען אלטאר, דעם עוויגען דיי' נעם גאטטע, אויף רעם גיפפעל דיעזעס • פעלזען׳ס נאך גענרייכליכער ארמונג, נים י ר ש " י כי על אשר ראיתי מלאך ה׳ לנך אני דואג וצועק אהה: (כד) ויקרא לו • גדעון לסזנת: ה׳ שלום. ה׳ הוא שלומנו: (כה) פר השיר. פר הנחור שהשור בן יומו קרוי שור : ופר השני שנע שנים . ותורא חניינא דאתפטס שנע שנין לעכלן0 . ת׳ דניים הותרו אותו הלילה. מיקצה . אשרה. ולילה . !נמה• וני'כדאית׳נתמורה: (כו) ראש המעוז. ראש הסלע: באור" נהקי־ן ראיתיהו פנים אל אניס, מדאגה אס תנצל נפשו אס לא, ושמע קול ה׳ מדנר אלי, » לא תמות. (כד) ה׳ שלום, נמו שלם ה׳ • עד היום הזד,,כנר ראיתי נאר ה;!ינ טעם עד כסו עד ניהישע (ד׳ ט') וכן כאן, ישעורו עד הזה עודנו עומד נעפרת אני העזרי. (כה)'ויחי ’,,בלילה ההוא, הלילה פ סמוך ליום שיאה׳ינו המלאך נהק,] נא לי חליס נביא”. קח, נסתר , שגא ירגיש נו איש • פר השוד, נסו שור הפר, קשור שהיא פר. וסר השני,משתני לי שלא היו^זליואש יותר משני הריס כי סדין ועמלק ונניקדם לקחו נל נהמה נמו שספר הכתונ, ולולא הקצה קשני לעבודת הנעל לא השאירו לו פיסה, והיהענודתונאינםולאניציןכאשי יש להוכיח סענין התשינה שהשיג לארשי העיר נאשר נקשו להסית אתננו, והנה לא נזכר מה שנעשה נתר הראשון, ואולי לקחו גדעון לצורך צדתי אס יבוא להלחם נמדין. וכאשר הקין סשנ״י נעוד לילה עשה נאשר לנר אליו ה׳ ליראתו מעבות יומס . (מ) 3 סער כה , ת״י נסדיא , יעל" כי׳ הרד"ק;שהוא מקים המישור שנראש הסע!/שיוכל לערוך שם אנניהמזנת, ולדעתי צוסי לעשות שופטים 1 חרגום אשכנזי כג ולקחת את־הפר השני והעלית נ,□ זאיאן יענעז צווייט! שטיר, 7^1ל"*ו7 3.TT^^^Tl 1Bp ?**?'שר* אפפער דא־, טיט רעם גע־ הסית:־3-)np גדעון עשרה אנשים מעבדיו ף_עש 0>!שר !־ס נועי! !אה□ «ר>| פעי. דבר אליויהןה ויהי כאשר ירא 5 wל«״'י55"; את־3ית אביו ואח״אנשי ה $יר עוו גע איהם אויפגעטראגען "־. y';T האטטעל ראך חייל ער זיך פאר רער פאטילע זייגעם פאטערס אונר פאי רען שטארטלייטן פירכטעטע עס בייא טאגע צו פאללציהען, זא פעראנלאסטע ער עם בייא גא5ט ־ (כח) אלם דיא שטאדסלייטיו רעם סארגענס פריה אויפשטאנדען, זיהע! דא וואר רער אלטאר דעס מעשור־ז יומט רעש'סל. (”)וישלימו אנשי העיר'בבקר והנח נדרן מזיח הבעלוקאשרה סשר־עלןללרסדה ואתהפר-השני העלה על־המןבה הינוי: («0 ויאמרו איש אל־רעהו מי - ו : *s- •• J‘■ •׳-: ■ ■ Z■ י_״״י_.ו . ,V ^3171711^7111 !יחרישו לבקש! בעל׳סגיערערגעריפסען,רער רי^^ר ™13 -’,-AJ*״ ־ ־ ־' האין דאבייא אומגעהויען, [יא??”! {3 ]'V1[ י1 א^ אוגר דערצווייטע שטיראויף 71ד3ר 71171: (ל) ויאמרו רעם נייאגעבויטען אלטאר 7 vT< ־■׳׳ _ :_ ־ : ־ געאפפערט. ;») אוגד איי• העיי אל־י1אש היצא 18־1־2^ נעו פואנסע יען אנדעון; 3 ntt'lי נהל nHTOTlS ה^ל יוער האט די.ע!ע טהאט בע■ • A '־ 1 ־ י • /:־>■ ־ ן גאגגען ? זיא פ^רשטען, אוג־ !3י 3רת 71אשר71 אשך״^ל״^י!: טערזוכטען, אוגר שטיטטטען דאםר איבעראיין; גדעון רער ואה! ’ואש האט דיעזע טהאט בוגאנגען. (ל) דא שפראיע! דיא שטאדטלייטע צו יואש: ליעפערע דיינען זאהן ׳אוים, ראם ער שמערבע רען ער האט דען״אלטאר רעם כעל׳ ם גיעדערגעריססען, גור ער האט רען האין דאבייא אוטגעהויען. יואש באור לעשית המונח על סדר הנהיג נישיאל מוכשר להקינס, ילא על טדי הננין המיוחד לנעל, ינאשר השניסו אנשי העיר הכירו בי הכיזנח הננו׳ אינו לנעל ני אם קודש לה׳.(כח) ואח י׳פר השני, לדעתי קרוב למונח ולהאשרסהיה האניס לסר השני שהיה מוקצה לע״ז סיום הילדו שבע שנים,וכאשר ראו מקים ה־וניס פנוי כאפס פי או הכירו ני הוא הועלה על המונח. יהילנייג קשנשנשחיץ ממנו קצת איריס קו הקרניס והיה כהן סימן והכירו נו כי וה הפר השני. ייעלה, ענר מנדן הפעל וחברו העלה על ספר מלכי ישראל(דיה נ' נ' ליד) ונא נחולס, מקום . הקמן / תרגום אשכנזי שופטים ץ (לא)יואשאבעיענטגעגנקטע (לא) ויאמר ייו^יש לכל^יןשר־־ י« ״,s™ “X״״' עמתעליו הארוס 1 הרימן לבעל אם־ארוכש תיוישיעץ אייתי y>S כעטייפשטשטירבטאהנעהין יריב ל1 יומר[ עד־הבקר א0™ “;™3^ אלמיםהואיילבליולנהץארד אןדעםנעוזטען,דערזיינעז מובחיו: (ל3) ויקרא“־ד*1 בייום־־ אלטארי גידערגעריססען האט• vw רוייויייירי nnhtíh ודייג (לכ^>מאןנעננטע איהן(גדעון) ההוא .]&t^V 'M' 5*י ייעזעם *ז:יייבעל! הבעל כי נתץ את־מזבחיו:(לג)וכל־ דאז הייסט בעל ראבעזיך אן ־ ־ ׳ ״ י ־־י י ־• * : : י : ז m אלטאי גי. מתן.ועמלק ובני־קדם נאספו *wm3 mremm sts עסלק א,ני 0*י• (לי) ורוח יהיוה לבשה את־גךןג־ון Wn w ™ ל,״י. ףו־וקע בשו?ר וין:עק א3יעןר טען זיךאיטטהאלע יזרעאל. אחר<ו (לד) דאאושפלאס רער גייסט דעסעוויגען רעןגדעון, ער שטים איןריאפאזוינע, אוגד דאז הויז אביעזר־ם 6אלגטע יי'י ר ש " י (לא) האתסחריצין לנעל •נשניל הנעל: תושיעון אותו. תנקמו נקמתו יכן והושיעה יי׳ לי 7177 נננל (ש״א נ״ה): אשי «רינ לו. נשכילו: ע7 הנקי. ע7 הנקר המתינו: אם אלפים הוא. ירע הוא לעצמו יינו ונקמתו ונדי לדחותם עד שיניח גדעון היה אוסר כן: (לב)־ינ נו• נגדעון. אצל רע נופל עם או את או נו נסו וירנ נלנן (:ראשית ל״א) אנל לו אינו נופל על הלשין יכל לו הנתונים כאן נשנילהם: (לד) ורוח ה׳• יותגנורה: ויזעק אניעזר. כל המשפתה: באור הקוף להיתע על העין. (לא) האתםתריבון לבעל, היאות לכס להרינ נענור הנעל, האתם תושיעין איתי? הלא זה קלון יתרפה לי, המתינו ני היא נעצמו יפגע נו וימיתהו ע7הנקר, וזה יהיה לנס למופת אם אלהיס הוא אם לא• וי״מ ני ייאש גוי אשר יריננענורו יומת על *17 ע7 הנקי, או שאמר אשר ייינ לו יומת 7רך קללה, ואנכי תרגמתי נסו שפירשתי ל7עתי • (לב) ויקרא לו, אילי קרא לו אניו כןנאזני נל אנשי העיר נחרי אף, והראה נעם נאמר׳ פיו ינקינו שחק ולעג עליהם ני לא האמין לנעל. (לג) ויעברו, על השדות להשחיתינול האין, והידי״א פי׳ שעניו מעני הירדן לאין להלחם נם. (לד) ורוח ה׳, ורוח גנירא סן קרם ה', והרלנ״ג נתנ ייתכן עוד ששרתה עליו ייח הקודש, וזה נוטה לדעת המויה שאמי(נפרק סיס לח״נ)שהיא ממדרגה הראשונה ממדרגות הננואהשיליהלאיש עזר אלהי שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול נהצלת קהל חנונים נקהל יעים, ובאשי מקע נשופי הזעיק נל משפחתו ומם שמעו לקריאה זו והיו סיים למשמעתו והלנו אחריו. ויזעק אביעזר, ענינו ביתאניעזר, ויש נמקי* מקומות ינים חסידי מלם נמו ויוכל דוד המלך (שמואל נ׳ י*נ ל״ט) ענינו ותנל נפש דוד ועוד ינים אחריו: (לה) ומלאכים #לח 33^- זיינעם אוי&י־6ע • ( לה) עי ־ :T ־J ■ ־ T יי שיקטע ציגלייך באטעיז איז 1#30ח D3 pí^J'.l הוא VHHljtf גאנץמנשה, אוגד אויךדיזער 01לאכים #לח 2א#ל ובלכלוי 0אלנטע זיינעם רופע, ארך ־ : t ־׳-: ! ז ־ י: י.״> • : \ 1 זאודטע ער באטען אן אשר 0321^<* ויעל־־^ו ללי”א1ד0: זבולון אונד נפתלי אונד זיא (ליי) דאטר גדעון א—ה^להים ™ZZSL; אם־י#ק #10י^2ילי את־י#ראל ווען דואדולך מיך ישראל 3^שרדברון:(ל׳)ד1נהאנכיטציג nt-lTlK הצמיי p20 אם טל יהיה ויילל איך אייגע שוהריואללע •־ י •־׳•־׳ ־ ־^ ׳•׳ . ״ A•י r י ׳ 'יי: *•' י אין ריא טעגנע לענען , וועזנין 3£ל״ח3וח ל2ל1ר ל^ל 2ל״חאל^ אויףדערוואללעאללייןטויא, 211 לידעתי 3י־ח#1י317י6 אויף רעם׳ גאנצען עידבאיען י.• 4•'r ■V ׳7 י *'?-׳**:י■׳־ ל אבערטראקעןזייןווירר, דאן י1#אל3א#ה tiTOl (ל") ויהי־ ווערדע איך עיקעננען ראם בן וישכם ממחלתיימי איי־ nm לימץ טל 0ל־־ח3זה מאא (ל") אונד עס געשאה אלזאי _ ״L ״ . ץ., ^ ’ : ׳ ' דעןאלסער דעס טארגענם P..Ö ♦ ' ן לי^^ל אויפשטאנד, דריקטע ער דיא אל־האלחים אל־יחי' אפלל א יואללעאיים׳ אונדעסטריי. * ־ ->־ :י־ פעלטע טויא אדם דער וואל־ ואדברח לע, איינע גאנצע שאלע פאלל יואסטער.(לש) גדעון שפראך פערנער צו גאטט: טעגע דיין צארן ני5ט ווירער מייך עגטברעני ״ , 1ע1 ר ש v (לח) ויהי רן. שהיה טל על הגזה לנדה ייתר סנשאר מקימות נמו שהוא אומר מלוא הספל מים אנל על נל האין חורג לא נתקיים שהברית כי־יתה לטל שאינו ועצר: ויזי לשון מננש וכן לא זורו ולא חונשו (ישעיה א׳) לא נכבשו להוציא הלחה : מונעת באור ינים • (לו) ויאטר גדעון, בלבו דרך תפלה ולבן לא נאמר שהגיב לו השם דנר יק עשה נאשר שאל ממנו, ושאל אותו לא לנענור נשית את ה׳ ני אם לחקור את עצמי < אס נל הקירות אותו לא היו ׳בורי רעיוניו וחזיונות שיא , בהיותו שיקל במאזני הבחינה ולא הבין עוד איננה הצעיר יהדליהיה נבחר להושיע את ישראל,וספן האותות להיות בטוח ני לא איש משתגע היא. (לו) גזת הצמר, צמר הגזוז ומשידי במערבית יקרא ג ז ה נם׳'< ונופל עליי לשין הצגה ועמידה, ובל דני הגזוז ואינו נאטףנשדר הראוי לו יקרא ג זנשיז נמו נפטר על ג ז (יזהליסע״ב ו׳), וזהו ירק הגזוז ועוד לא באסף סן השדה. (לח) ויזר, מנדן הקל בשקל ושד עליה(מ״ב י״ו ח') או מבנק מפעיל בפלס ו;סי נח את מנשה התבה (בראשית ת'׳"ג), והוא מעדן ני רגל תווים (איוב ליטט״ו) לא זיו ולא חבשו (ישעי׳ א׳ ולשהוא עוין עציי ושחיטה (ודייק). ויטץ, שישו הרגום אשכנזי נען, וו?$ןאיךנאךאיינמאל רע- ש ו פ ט י ם ו ז יע,״T^ ניי "n״ ואי?יה אן, מפעם אנ_םה־נ^ף פ״ל =■»■«,=׳= יעי רק־הפעם בגזה יהי־נא הלב אל־ הגזה לבדה ועל־בל־וזאלץ;היה־ רעם גאנצען עררבאדע! אבער טל : (מ) ויעש אלהים P בלילה ולהואויהי-חלבאל־הגזהלבדה נא5טגעשעהעןזעםכליבדיא ועל״כל״הארץ היה טל: ז ®[[?בס ירבעל קיא גךע1ן וואר טויא. ובל־העם אשל אתי [!חגי ז(א) נון מאכטע זיך ירומנל ן • י • ־ • • ׳־ י ־־׳־־ ' ,!״,»-,« ניע," דע־ על־עין חרד ומחנה מדין היה־ דומצפיןמגבעתהמירהנעמק: (?) [[אמר [היורה אל־גךעון לב העסאשל א^דמתוזי את־מדין וואר איהם געגעגאיכר נערר» נידם ליך פאם היגעל טורה אים טהאלע. (;) דא שפראך דער עוויגע צו גרעין; עס איזט אללצופיעל דעס פאלקעס וועלכעס דוא מיט דיר ראסט, אלס ראס איך מרין אין ר ש י י ן (א) מגנעת המורה בעמק• דמשתניא לסישרא.המורה לשון הוראה וראייה כפו מויה באצבעותיו(משלי ז׳) שמשם צופים ורומזים בעמק: (ב) יתפאר באור מצה וענינו ג"נ ענין סחיטה, וההבדל נין זו ר ונין מצה, הראשון הוא סחיטה נאמין נח היד או באגרוף או נדרינת הרגל להוציא הבלוע בתינו והלחלוחית שבו אינו נינרנ״נ, והשני נופל על בל דני לח היוצא בקל טפה ט פה ע״ד יניקה ונסו שתרגמתי,(לט) ואדכרה אך הפעם, גדעון שנה ושלש לשון דבור להיות נבון ובטוח ני הדבור נא אליו נהקין מאת ה' נסו שאמר למעלה ועשית לי אות שאתה מדבר עמי, ונסמוך אס ישך מושיע בידי נאשר דברת , וידעתי ני תושיע ניד׳ נאשר דנית 5 ויען בדבר מעשה גדעון בלו, החל הדבור 90< ה', אסר הסעסאדנרה אני אנסה גא רק הפעם, נליטי אנסה נא אותי אך הפעם אם יש לאל ידי להושיע את ישראל, וכן הניא היד״ק בשם רביד סעדיה גאון זיל ני הנסיון ניטלת הנורא אסור נסו שאסר וינסו אל נלננס (תהליסע״ת י״ח), אבל גדעון לח היה לי ספק ביכולתו ב״ה אלא נצה לנסות אס הוא ראוי לנס בדול נזה , ן (א) טגכעח המורה, ת׳יי סגנעתא דמסתכיא למישרא , ולדעתו היה שם סימן להורות הדרך ללכת אל עמק יזרעאל, וכן פי׳ רנינו ישעי׳ ואומר מקרא קצר הוא, מגבעת מגדל המורה בעמק, ויהי׳ תרגומו; רת> 0 7v-a»iרין׳ם jpn’n 7gt1 בעררליך טון ן יעבער סנהעהע, וזעזנע רען בידט פו־יתפאף עלי ישראלי אין זיינ׳ע האגד געבעןזאללטע, י ATT : ״I ־ : ז — ־ :* ״. ישיא־1 קעננטע ווידער מיך ל£8ל ילי היי^י^ה לי : (0 פראה^ענר שפיעכען: מייגע מאכט האט מיר כייאגעשטאס רען.(0 לאס ראהער פאר דיין קרא נא באוני העם לאמר מי־ י0יי* 1חל״ל לשב ליצפל 0"לל אהרען דעס סאלקס אויסרו פען! וועי־ דך פירכטעט אוגר פערצאנט, ווענרע אעד ענט־ פערנע ז־ך פריה סאם בערגע גלעד• אוגר עט קעהרטעפאן רעם פאלקע היים, ציוייא אוגד T”׳■ I : י'־ ׳־ . ' ׳־ הגלעד וישב מן־העם עשרים ושנים *י!לן* ועשרת *דולפים נשארו: (י) ויאמר ןה;וה *ד!לך גדעון עיור העם רב ה1הר א'1חם «״*» ־״*י 3־הן אל־המים ואצרפני ל!ז שם והיה י«י ו״ו ״״,״ ״־ ״״. ״־; המלקקים אושיע אתבם ונתתי ""^"•™!ייי-יילי• את־מדיו ביחד וכר־העטילכו קענרען וועררע איך אייך בע< ״ 7 : M .V-•■י׳ IT 7: I ••׳: •י ,> פיייען,אינימיי!ייינעיהאני איש למקמו: (ק)ויקחואת־צדה לזעם בידם;ואת'שויפיתיתםואת היימאטה נעהען•(") נו! אי• כל־^ייש ישראלי שלח >8י־ש ^ ילאתליו וב^לש-&א1ת דזאי׳ט דעטפאלקעסזאוויארעססע? החזיק ומחנדר מדין היה לו פאזוינען, אונדענטליעסעןדאן ־י י'•־■* י "׳■ x י : T’ י rT'T מחמת בןנ?1ק5 W ווהי בלילה .•וו״יי״ה״י״״ו ההואויאמר אליו יהוה קום יד דרייא היגרערט מאן פיתל• ־ ־> ־■ 1 : 7 .יו •־J טע ער דך שטארק גענוג, אב• כמחנה כי גחחיר בידף ♦ (’) ואם־ וואד,ל י*י העער מדי|'ם ^יי ירא אחה לרדת רד אתה ופרה איהם אונטןאיםטהאלעלאג. י• •ע - t> •«»׳.• ••׳■ ־ יע7׳■ (נ!) אין דערזעלבען נאכט נערך שפראך דער עוויגע צו איהם: אויף! תינאב אינו לאגער! רען איך נענע עם אין דייגע העגרע• (י) ראךוועןהאאנשטעהםטזאגלייךהינאבצוגעהען, זאגעהעדואצוערשט טיט דיינעם כור* ר ש י י (ו) המלקקים נידם• אין זה דרך בייעה כלוקק נלשוגי;: מפלים באור ללוןק המיס מן הגהרנלי נשיפת הנרנים , ושעורו אשר ילק מן המיס!(נהניאס נידו אל פיו) נאשר ילק הכלב בלשונו . (ח) אוו צרח העם, מלת צדה סוכרת נמקים סמוך ני משפטו צדח , ונמוהו ועמה צדק (תהלים מ״ה ה׳), נאיפה שע>רים (רות נ' י'ז)וזולתס(רד*ק), ואוליהה׳א נמקום לגיד נסו א לנה נאהשדה(רות נ׳ נ׳)ונן נאן צדה לעם, שלקיזוצדהאשר לעס . בירם, עמנו לצרכם ונסו שתרגמתי, אי שעורו ויקוו את צדת העם ואת שופרותיהם נידם• 1nn׳p , נאשר שם נעשינו נה', הרגיש את עצמו תזק ואמין ן אס גם שיאה מתנה מדין מנגד אשר היה נדי ארנה לרינ. (י) ואב ירא אתר, לרדת, יראה זו איני מצד מורן לננוני אם מצד ההשגחה והתנונמח i?w\w :נעיןזאל־הטחנה מה־ידבת ואחר תחזקנה וליד ירד הוא ופרה! rjjtjpa 1ךךךר נערוי אל־קצה החמשים אישר j••] • v -ו:- •יי :־ ־.*< -1:״ \ץ הרגום אשכנזי כו בורשען פורה אעז לאגערהי• נאכ,(יא) בעו!אר5ע דא׳וואס זיא בעשפרע5ען ,ראן וועררען זיך דיינע ארטע שטערקער פיהילען,אונדדואווירםטטיע. פער אעז לאגער ררעגען. 53!מר!; ימתו ממרק {פליט בעמה ווא£נעטען פארפאסטען רעם 'ז'־ " י לאגערם. (ינ) מדין, עטלק [ א ער יענע מ>זרגענלענדער S1T13 HBDÖ ^על־שסו״ז אללעלאגען איטטהאלע וויא ; : 1 ־ " . י•׳, : ־ דיא היישרעקען אן מענגע, ללב 0') J [יבא ^לעו"[ [1לז13ד־"־ מיט איהרען קאמעלען, אוג" HSDD* ל־ירעדלו צעהלבאי׳ זויא דער זאנר \ w ••••> !־í1; “ אם אופער דעס מעערעס זא 1*אמ1" 113H חל01 חלמתי mm פיעל. (ע) אוגר גדעון קאם צלול יח=׳r™ במחנה מדיןח2>8 עד־האחל אצעהלטע׳אינדעםעישפראך ויבה״ווופיל ויהפקהו למעלה וופל ע״ ״״״־־׳ °־י האלזל: סי) רעןרעהוךא?1ר >$ך איין גערעסטעטעם גערשטענבראד פאר, דך וועלצעגד אינז לאגער טריו׳ט, *ליל קרי זאת עם קאם אנס צעלט, שטיעם ראראן, עם שטירצטע, ראם זיך דאז אונטערסטע צום אבערסטען קעה־טעו זא פיעל דאז צעלט צוזאטטען. (יד) רעד נא5באר ענטגעגגעטע, אוגר שפראך! ריעם כע. ר ש " י (י3) ויפלים כעמק • שוכנים נעסק: (יג) צליל. צלול נתיב שהיה הדוד צלול סן הצדיקים: צליל לחם שעורים . חרר דלתם שעודין. חדדה שאופין על הגחלים : לחם שעירים היא זנות העומר הקרב נפסח: ויכהו ויפל. האהל: ויהפכהו., האהל סלסטה למעלה ונפל האהל: באור 'התכוננות , כלומר אם ירא אתה לרדת טרם מול וחקור מצב האויב, רד אתה עם נערך לתור הסחנה • (יא) אל קצח החסשים, פי׳הרדי״א לפי שהיה מנהג נמו שהוא עדין היום שבהיות אנשי מלחמה כשדה כלילה ישימו כל החלש והבהמות נאסצע, והאנשים החלוצים סוככים אותם, נדי שאס יבאו האויבים ילחמו נהם החלוצים אשר סנינותיהס ולא יזננו כל הנחשלים, ולכן זני :*3א' אל קצה החמושים שהם היו סנ־נ המתנת, ויותר ממחבר החמושים היו שוטרי הסנוא 3®יזנה שלא ינואר נסתר החיים לרגל אותם• (יב) נופלים כעמק, שוכנים נעסק(רש"י)נסו על ס5י גל אחיו נפל(כראשיתנ׳ה«*ח) כאשר יגיד עליו רעו ועל פני 13 אחיו ישכון(שם טיז י'נ). ^'3) גליל לחם שערים, ח,׳ חרר דלתם שעורק, וענק צליל צלויה מפלים, וכן לשון חררה נדנרי , זאת בלתי אם־חרב נדע־וו בו- אלס דאז שווערדט גדעון ם • : ־ ־. י ■י J יו.“ V י תרגום אשכנזי כעדייטעט ניכטס אנדערעס אלס דאז שווערדט גרעוז׳ם ־ : ־ ־. • ן• ־ : ׳■ י ן ־•־ י י יעס»״<עסי«ש,«״!,-״ יואשאיש ישראל נתן הארמים בידיו או־ד־מד־ץ וארת־־כל־־ מרין א־נד זיין נאנצעס לא־ :t " •••: q|vT : • ... t , יעי»•! ,-!« ״!״• !«- המחנה:(״0 ויו־זיכשמע גדעון ^ את־־מספר דחחריום ואד־-'־ אונדרעפסען רייטינג הערטע, ישבתו ויישתחו וישב אל־מחבח נייגטע ער זיר אנכעטענר, • : v . ־• : T at: י• ־' :־"J אונר קעהרטע צוריק אין ראן .ישל^ר"* ויא^ת קומו כי־נהן ^גערישיאל׳ס׳אוניי'׳זיז ידז־וה בידכם ;אהרמחנה מדיו: טאכט אייך אויף! שאן האט : : • : ■־' ■ין ~י:'״IT : • y יער עייינע דאיה;<מר ז׳ס (טס ויחץ אררישלש־מאיות האיש איןאייערעגעדאלטג^ז• שלשה ראשיכם ויתד שיופריורת (טז) ער טהיילטע דיא דרייא : jt .« ץ •י- —•;! 1 t > העדערטמאז אץ ייייא אב־ בנד־־כלם וכדים ריקים ולפדים כחיוךהכדים:(<דא3זראייתם איני אין יען קייגעןסאקעא? ממני תראו וכן רחעשו וד־זנד־־ז (י!) אונדשפייאך עו איהנען, י י•■׳•' ":י• ^ 1י',־' י י׳: : י וואט א־הר פאן מיר זעהט,נכי בא בקצה המהנה .והידז כ^הישר־^עשדת כו רתעשוו: איך ריקע יעטצט בין אנו איי־ ־! ... ..,ץ.״ ׳.V : ־! 1 ן טעיע יעס לאגעיס, זאיויא נית) ותקעתי בשופר אנכי וכר- אשר^תיוסקעתמבשופרות איך טיט טיינעי »נצע! איט־ גם־אתבם סביבות כל-המדזנדה געבוגגאין דיאפאזויגע שטאי ׳ : T ואסרתם טע, דאן שטאסעם אויך איחר אי! ריא פאווינען אום דאז גאנצע ל!6גער הערום, אוגר רשיי (טו) ואת שכרו• ואת ממכרו כלומר'ואת פתרוני: את מספר החלים . את סיפור החלים ית שועת חילסא יית פשריה : (טז) שופרות ונו' ולפידים . לתזכיר זבות מתן תייה. ופשוטי לילה היה נמו שכתוב והיה חושך לפיכך נשאו שם לפידים להאיר להס וגתניס נכדים כדי שלא יכינו בלפידים: (יו) ממני תראו, את אשר אני עושה ראו ועשו כן: (יח) אנכי וכל אשר אתי. אחד "ן באור נדנרי חו״ל, והיה זה נישל על ישראל שהיו חלישים סתנבייס על סדין ומנצחים אותם (מדברי רד׳יק). (טי) ואת שברו, פתרונו, כי הפתרון שונר החתום והסתום, וכן פתר ענין שנירה והתרה שופטים ז תרגום אשכבוי מ ליה1ה 1^111/1: אונד רו?עט אייס: §יר רען ׳1■' ־ V׳V ־’ JT י :י; 1 י. ־fJT. עוויגען אוגד פיר גדעון! 3^ ITItngfct (•־)־wn א 1ני י״־יזמועי־ W"1 rUHön TOD3 הא^ו-ןץ םא1, י* סיס »nm or!, , ־ :I״׳■ :־ ־׳•׳־•.■ י* t׳־ :׳-׳•• ריקטע־אן דאז אי־סערע רעם אך Cpn הקימו את־ לאנעיס, כ ים כעגי״ע־ דער הש?!ריםוזסלןעי בשופרות וגם1ץ %%£ S הכדים אישר IÜV2 (כ) ויחק^ן ע א-ה״עשטעללונגאיינגענאמ. שד^שת׳ה־אשום בשופתרת ה־י־יבם דךןןרקןו ^רף- גלייר ריא קריגע, יועל5ע זיא שמאולס בלפרים וביד־ימינם 1iwóí??%י ר"“”! השופרות לתקוע וקיאו חרב ליהיוה ולגילו I (כא) דעמת איש טיט איהרער לינקען ערגריו• תחתיו סביב למחנה מיץ ?ל: ID’PVIpnnTOITOrl: («) [ין •תען ot פי״יעע! פיס בלאזעז, שלש־מאורת השום־ותרשכמ Hln1 ^“־ZTm איש ברע־־״ןן גרעין! (כאןזאבליעב יערער ־ יי ׳•' •י'■' 1,1 : “"י איןזיינער שטעללונג אום דאז ייניםי יייי יבכ^ לאגער הערום, ראו גאגצע העער פינג אן צו לויפען, ערתאי איינען ווילרען לערם, אוגר עגט^לאת.(;:) אינדעם דיא ירייא היגרערט סאזוינען ערטעגטען,ווארף רער עוויגע איינן אין דאז שוועררט רעם אגרערן, ר ש " י ״! הראשים ומאת איש היו עמו: (יט) הקם הקימו. נבר בני החיל את השומרים שהיתה משמרתם באשמורת התינינה שנן דרך גני גיישות להעמיד שומרים אלי ישמרו שליש הלילה הראשון ואלו שליש השני ויןלישליש האתרין: ונפיןהצד1׳ • ולשנור הנדים אשר גידם: (ב) תרגלה' ולגדעון. ייינא דאתקעלא סן קדם ה׳ ונצחו f על ידי גדעון: (בא) ויריעו. תרועת מסיג וגישה: ילכדי ‘־ .... ‘י" - ־ ־ .... ־ י ־ ״ — ״ ........»** באור 5®י סטר נחליף אותיות. (יח)יאמ*תפ ל־׳ ולגדעון, ק־ל ענות אנשי מלתמהיהיה, נענור ה'ינעניר גדעיןיצחס במלין, והם קראי בגרון זרג לה' ולגדעון, כלומר אחזנו התרנ לננוד ה׳'לעור בר הצנק אשר לבשו נריח גנירה. (יט)ראש האיש שרת החיבינה, לעת הול האשמורה ה^*צעית שאז רוב ה!ס ישן מרדם , כ־ בראשונה הנל נעורים ובשלישית ינים מהעם כנר הקיצו ®שנתם, ונחר העת לבוא בתוכי לה הנאותה לשר צבא לנלנל מחנה האויב, ובאשר הלנו השומרים 3יאשיניסלישן, והאחרים הקיזו על ומשמרתם התחילו לתקיע כ שופרות , ולשבור הבדים להימס {i'p הגלילה, ונרונ הנהלה נפלי איש נחרב רעתו והרגו זה את זה וקצתם נפו• (:א) ויריעו, l'P תי־יעת המחזה כשהיא במהומה ובמציצה. (בבי) את וורבאיש ברעתו, שעורו אישנתרב .SCH0FT1M יך 14 רעהו הרגום אשכנזי שופטים ז S= "מ־ יעי גרענצע אבל מחולה אבל מחולה על־טבת: (כס ויצעק בייאםכוז.(מ)ריאטאפ£ערי י •;׳• ג . 1■י ן - ז• . איש־ישראל מנפרזלי ומן־אשר .™״*ץ <■״״־׳ ומו־בל־־־מנשדח' וירדפו אחרי דך געגעמייטיג אן, אוני פער* '•! T :-•••־־׳ן ,: : ' ־'""/י■ מדין: (כי) ומלאכים ישלח גדעון טעאייוב^םעזאיןד^־ג^נצע רידיר־ז״^יי אהריבש לאמר רדו גענירגע אפרים טיט רעם בכל ” א^ר.3־‘ £7מי לי׳ אויפטראגע:איילעטהעראב׳ למראתמדיו ולכדו להם את־ מרין ענטגעגעז ׳ שפעררעט -:ג!ד "* ’'1- : איהגען רא!וואפסער ניזנית המ Ö ^ *ד0^ [אס ר ביה׳ ׳*יייאאייויעזייח• ז״זירדו ויצעק כל־אייש אפרים דיא גאנצע מאננשאפט - ־: ״a| ־* T״ T I: י* • • יוי*■ דר־יגח אח־המיט בירת ™"™י ׳׳״-",־01® ברהואח־הירדו: נייס ויד־יכת ךא1 וואססער ביז ניח ברה, זא ל״ : vץ ״• ״י1 ~ י • : p-vmwn׳ (*־-) א™ שני־שרי מדין ארדערב ואת“ בעטעכטיגטעןדךצווייערפיר* ודןזו,-•- שטע)םך,ן׳ס תס ערב אוגד זאב ו_ הלגו אדך עורב בצו׳ דעסןאב׳ערשליגעזיעזעיב עורבוארת־זאב דהרגו ביקב“ בייאצורערב, אוגר רען זאב ^ יי^ז-מד בייאיקבןאב{ז$זעטצםעןזיא זאב ו.-ףדפו אל 3?דן וראש טייז^ר׳ א,ני בר*3טען עלב וז^הב דדביאו אד־־־גדעיון רעם גדעון פאם יענזייטיגען ־ י ירדן הערריא קעפפע ערב׳ם מעבר לירדן♦ אוגי זאכ׳ם* , * ויאסרו דא ר ש " י (כד) ולכדו להם את המיס.’המפפיקין נין ארס לאין מען: ואת הירדן • שגם הוא מיה מפפיק: (כה) הניאו אל גדעון מעני לירדן • ננקר נשענר גדעון את הירדן לרדוף אתר זנת וצלמונע: _________מה באור רעהו, נמו ואת העיר שלחו נאש (לעיל א׳ ת׳) שעורו את האש שלתו נעיד • (כג) ויצעק, כמי ויזעק, זה אל זה קרא כקול גדול והתחזקו זה עם זה לרדוף שנס אתד אחרי מדין- איש ישראל, מגנוריסוהגנחריס, ונא נלשון יחיד נמו שיאמר האשננזי דער קעל/, רעל תויסנונר• (כד) ולכדו להט הטיס, מגיולהסממיס , ונא נאן לגון לנידה נשו למעלת(ג׳ נייח) / ני על ידי לקיחת המענרות ילכד האויב; ונתחנילת מלחמה ׳ששני אופנים לתפשו חיים או להאנידי נמים < אס מענר מזה לנלתי תת איש לעכור, אס מענר מזה לצאת לקראת הא!ינ לשטן לי אתר עכרו עד אין לאל ידו למא אל הינשה ואין לו יייס למט, ונתחנולה זו אח ו ערנ ו1אנ מעני לירדן נאשר נאו לקראתם. (כה) בצור ערב, אפי שהרגו את עורג נצור אחד קרא הי לזני ח (א) ויאמרו א?!יו איש ח(א) ליא מאננשא6ט . , טע געגע^איהן: מעלף א״*ן לבלתי קראות לנו 3י הל£ק כעטראגען האסט רוא אן אונן V ׳• |J _ י '׳־ ז _T :v ערוויעזנו,ראם רואאונז ניבט להלחם במזלין.מוילון *יזיזו אלם כדוזקה: » ויאמר אליהם מה־ ״“ב°ף״ט "׳1 " °י• ^TPt ״?71111 D23 הל־־א 21D מיט נארידוק. (כ) עד אבער עללות אפרים $9ציי ?זביןנזר: (0 1D3 D3T3 אל1זים אח־־שרי געטהאן ? איזט ניכט ריא גא5* : v: ־ T. י -• . :• T"' לעזעאפריט׳סבעססעי DLN Pö[ את ע1*3 [א11 (אב (1113 דיאוויינלעוע אביע זר ׳"ם ? יכלתי׳עעזיותככם אן רפתה רוחם (ג) אין איירע האני גאכ נאטט Tל : • 1 j ׳••ל׳ ז T׳ : ז> י דיא פירשטען מרין׳ם רען מ?^י1 Piri 1n212: ערב אוני דע! זאב, יואב! w ויבא גדעון מרינה עיבר היא í;S 26ולש־־מא1ת האיש אישר אתיל עמפערטעס געמיטה פא, 17י(£ים ויאמר לא^ו איהמאב, אלסערריעוע איי. ״ r *י?" j•• ? - f סערונגאויסשפואך. (ל)דא• 3130 1311"3א 111333 לחם לעם רויףריקטע גדעון אן רען ירדן, •־ .״,״־ T ־ J •־ זעטצטע מיט ויינען דרייא הוני 1 jn ר-ה י ן 4 Cs!ר • דערט מאן היניבער, וועלכע אבוואהל ערסידעט ׳ עגגאך רען פיינד פערפאלגטען 5 (ה) היר שפראך ער צו דען איינוואהנערןפאןסכות: געבטראךברארפארציאנעןרערטחפפע, ר ש ׳' י וועל. 1ך (כ) מה עשיתי עתה ננס• מה יושונ מה שעשיתי נתחילתי כמה שעשיתם אחס כסיף : הלא טוב עוללו'. שנאו לידכם כסיף מתתלת הנציר שנצרנו אני ומשפחתי שהרי,נידנם נתן ה׳ את המלכים : (ג) ומהי יכולתי. לעשות שיהא חשוב כמעשה שלכם : (ד) עוכר הוא ושלש מאות האיש ♦ עוכרים את הירדן אחרי זנח וצלמונעשענרו את הירדן תחלה והיי משתיתים מענר לירדן את ארן ראובן וגד ומנשה ועני שם נדי לנקום אף נהם: (ה) לאנשי סבות. ישראלתיו: __________________________________________________הנף באור לוני צור ערב, ואת זאב הרגו כמישור אתד נסי שת״י כמישור זאב קראוהו יקב זאב(מדני־ יד*ק ורלכ״ג). fi (א) ויאמרו אליו איש אפרים, אנשי אפיים היו נעלי ריב ומצה והתלוננו עליו' ונקשו תואנה ממנו לרע נו וגדעון השינה ננחת, והקטין את אשר עשה הוא, להרים את אשר העלי הם על מרומי שדה, והשתיק המדון, ויפתח לא כן עשה ונפלו מאפרים אינע־ם ושנים י^לף (להלן׳״נו׳)• קראות, נא המקור סורנג משתי הלשונות מנעלי האל״ף ינעלי הה׳יא, נכתב נאל״ף ונקרא נתי״ו(כן סלך), וחבריו קלאי1 ימי מלאינם (ויקרא ח׳ ל״ג), ז1נאת יע (משלי יי' ’"ג) עיין נו־אנ״עשס. (ב) הלא טוב עללות , מה שהנחתי לך ללקט אחרי, עולה על ייקצ רה אשר קצרתי. (ג) רפתה רוחם, נחה דעתם נאשר דנר להם נדניים האלה ורות יך * 14 חמ״ס . •רגום אשכנזי שופטים ח יועל5ע מיר פאלגט ׳ יעי דא אשר נ־רגלי כי״עיפים הם ואנכי זי5י ערשעפפמ׳ איני איר ^דד^דרייזרח^ממומ^רי זעט־לע יעטצט זבה אונד ~לך ?JJPY-! *'-]■ jilv‘ ז5למנע׳יעןקעני־עזנ’יין׳ם״,מדיו:(0 ויאמר שרי סכות הכף זבה וצלמנעעיזה בידף כי־נחן ZZT1SS דהם:0)דא5רגךע1ן ה»,ד. מיי דימם העע־ לכן נחת יה1ה *חת״זבה ואת- י' צלמנעביךיו1^תיאת־?עך?ם ייעיימיעיויגעtö ןבה ™ר אח־קיוציהמדברואת־הברקנים: 09 דעת מ:שמפנו^לויךגר 9עי?צעיייעשעז׳מ’,£רע,י *<יהם כזאת ויענו inits וויסטע דארנען אונד דיכטעק• •• •••■ ;י■'-1-( 4 אנשי פגואת כאשר ענו אנשי אזני יעיעטע זיא ןגבעןי• מכות:‘(ט) ויאמת גם־־לאנישי אן, אבער דיא כירגער זד'1 1ן 'r*V• - :: "- פני. ליס ענטנענגעטען י*ם' פנואל תאמר בשובי בשלום «*a •• v•• • . _ «X-•. í-,;ywrs • , י t • j זעלבע, וואסיענע פאןסכיט דיזד* ♦ (') ענטגעגנעט האטטען.(0) דא־ אח ן את המ^ד;ר הזח * וזבח פיר^יעו עי ח• אף־ גע\ וצלמגע בהרקר ומהמהם עמם כחמיקת ןנק!ר $?לף’כל הניוסו־ים צוריקקעהרע , זא מילל איך םכ^ דיעזעז טהורםניעדעררייסען • (י) זבח אונד *למנע ווארען ויו קרקר, אונר האטטעןאיהר העערלאגער פאן עטווא פינ£. צעהןטויזענדטאןבי־אויך, אללעיענענעהמליך, וועל3ע פאן דעם גאנצען העערלאגער דער ר ש ׳ י (ו) הנף זנת וצלמונעעתהנידן• שאתה מתפאר שהצלחנו מיד סדין: (ז) הנרקנים. r*ím נלע״ז: (י) וקרקר • שס מקום : ________________________________________________ליו כאור אמתם שננה. (0 ויאשר שרי סבוה, אמד מהשרים ענה לו נענוי נלם לפינך אמר ויאסי לשון יחיד (וד״ק). .(ז) הברקנים , לועז רש״י יונ״צש נלע׳ז וזהי ronce ונלשין רניר ronces (חיין »ים םחרסען 0נ!ח5ע!ן פעדועהענעםסטוירעננעווענס ׳ בעססרייך), וכן לועז נר הנג שנת קיע עי'נ , עיין מרפא לשון שסד״ה א י ז ו נ יו ן, ולא נסו שהגיה מעתיק אחד שצי'ל טתרדתנם (דיפטע(!), שנן לועז קיצים (עיין רש״י שמות נ״נ ה׳ יש״בכ״גו׳) לא ניקנים, ולדעת הרד*ק ס*ו נסנות מקום קיצים ונרקניס ושלכן נקרא שמו נן מלשון התמלא נשנות (נס*’ן)עורו(איוב ס'ל״א) שפרושו קוצים לפינן יעד שעמהס ידוש נשים. ודוג תנסי אומות אומרים נ׳ נרקן שם ש ז פ ט י ם ח מכל מלזנה בני־קדם והצפליים מאה ועשרים אלף איש שלף חרב:(׳«) יגעי־ גדעון TTL חשבוני באהלים ני~ם לצבה ויגבהתגיך את־הטחניה והמחנה דדה בטה: (•־)ןי;םו זבחוצרמנע יירדף אחריהם וידבר את־שניו מלכי מריןאת־ובח ואתשלמנע וכל־המחנה החריר:(י0 וישב ?ךןג» 3ךי1אש מו־רחמללזמד־י מלמעלה לזחרם: (t) ויל?ד־ גער מאנשי קבורה וישללהו ויקהל אליו את־שריקבותואת־ תרגום אשכנזי כט דער סארגענלענרער איבריג גענליבען זינר ? דע! געפאלי לען וואהרען הונרערט אויר צוואגציג סויזענר מאן מיט בלאנקעם שווערטע.(יא) גדעון ריקטע נענע! ריא שטראסע דער היטטענכעוואהנער,עםט■ ליך פאן נובח אונד יגבהח, אונר שלוו. ראן לאנלר, וועוד• רענד עש זיך ויבער גלויכטע י (ינ)זבח אונר צלמנע ענטבלןו• הען צוואר, אבער ער ועטצ» טעאיהנען נאף, אונרערגריף דיא ניידען קעניגע מרין׳ם זאוואהל זבח אלס צלםגע;דאז גאיצע לאנער האטטע בעי רייסס ריא א ננס ט פערגי5. טעט. (יג) גדעון זאהן יואש קעהרטע נאף פאר זא:נעג־ אויפגאנג אוים דער שלאכט ציריק, (יד) אונר גריף איינעז קנאבען פאן רען איינוואהנערן צו סכות אויף 1 אלם עראיהן אויספארשטע, בעשריבעראיהם דיאפירשטען פאן סכות אוגד ר ש י י (יא) דיך השנעי באהלים. דרך ארן קדר וערב השינוי׳ נמדנר נאהליהם תמיל ואין דרים נבתיס : סקדס לונח ויבנהה. שחס ערי ישראל ולא רצה לילך שם הלא דיך עקלתון כדי שלא ירגישו נהם ויהוס׳ פתאים: (יג)מלסעלה הארקיעדשלא שקעה השמש נעוד הששה נראית גנוהה : ויודע' v : זקניה כאור נלידישה (ררעטוווונען,דרע0ם!יםטען),והוא נעין קרש יחנימתאתיו תקועות אנני׳ חריפות ויזדין יוקרא ג"נ סורג קרי] יימשכו א תו על התנוrr , והאננים ,מחתנין התנן הנפרד אי״נ מן הנר ע״י סויה• (יא) דרך חשבוני באהלים, ופצה המיס יושאר היו״ד נצתי מגינות נמו משכימי ננקר מאורי נושף ;ישעי' ה׳ <״א)נמקו0 משכימי 0 ננקר, סאזייס נושף, או שיהיו נלט ממונים על rvnf קו על מלות השמוש נמו למעלה יושבי על סדין יהלני על דרך (ה׳ י'); והשיננים נאהל ס הס מי קדר נמו שפי”׳ רש״ישהם תמיד באהלים ואין דרס ננתים וידועים נשם נעדוווינע!. ונבר העירו רי3 ה ג שרשים שנדעין עצה עליהם פתאום בעוד ניצה ני יאו היס המקנה נעז וצנן אמר ה3תו3 וישב גדעון מן המל ומה מלמעלה האיש, נלוסר נבקר טלם עצית השמש נת״י עד לא מיעל שמשא. ובדקדוק מלת ורישוי’ אודיעך עוד סהשנתנהראנ״ע גס1יי מאיויס נאגרו: ואין במקרא מלה זרה במום משלשה עוינים ;האקד ס״א הידיעה עם סצם ממונה, והשני שהיא שמוך יהקריו בית (יוה אין זר נ״ב ני יש ני רעים כמו שוברת,.), יה£ל’שי שמלת שכן מהפעלים העומדים !לא יבוא מהם פע!ל במו שלא יבא מן הלך ?לין" «ן יונה ע״נ. (יסוישאלת׳, שאל אות' על א דוש שרי המקים• זיבתבאליו, אך ענינו אונדאיהרעעלטעסטעז׳ יע־ זקניה 'שבעיט ושבעה איש; יי״ ק.”!>X עי”™, (״0 ויבא'אר־אנ^י םכ1ת.ויאמר >״״י*ה״יו»)״0נ״ק!יי׳ הנהזבחוצלמנעאשר חרפתם שפראן־ער: זעהעטדאזבח0 • ••י, T pX : .-JV^, •• "■־־«: ••־ א!:רי^, כאיותי לאמר הכף זבח וצלמנע איהי מיר םיט יע! וו*יטעז עחד־ז בידידה כי נחו ד־יאגישיל מא5ט זבהים אונד צלמנע׳ם היעפים לחם: (טז) ויקה את־זקגי שאן איןריינער האני׳ ד^ם יויר דיינען ערשעפפטען ליי, הע ח ואה ק1צ הכוקבל ואת טק בי*י געבעי ז*ללע!? הברקנים ויידע בהם* את אנשי (טז) דארויף פיהרטע ער ריא - - : j- a-|t- ׳*> ד ••• . "־י ׳: "׳■ עלטעטטען דער שטאדט טיט םכ1ה♦('י) ואה״-Öנרל פנואל נתץ יעז ר*ר;« אןנייסטןל| ויהרג את־־אנשי העיר:(יח)!יאמ ר וויסטעצוזאמטען—ראך V• wr .־ : ••׳• .י■ •ז״ , . - בירגער פאן סכות פער־ שאנטע ערדאטיט. (ין) רען רערוויסטעצוזאממען—ראך •• י * % • , י-» נ"*•«»ן =עי■ אד“־־ןבח ואד־צלמנע איפוח ™rXT האנדים אשר וזרטיזם ברזבור ער:יערער, אוגרערשליגדיא ויאמרו איינוואהנער דער שטאדט . (יח) יעטצט שפראך ער צו זבח אונד צ ל מ: ע: וואהער ווארען דיא טעננער, דיא איחר בייא תבור אומגעבראכט האבט 5 זיא ר ש ׳ י (טו) ויודע נהם • ומני כהון: (יה) איזד באור עניני גנתנ שמות הגרים במכתב ובאותיות על ספר, ני ביפים ההם לא היו רגילים נ*כ נתנמת הנתב ונפרט זה ה! לבד שהיה רעי נלי שם, ויהי' טעם וינתב אליו שנתן לגדעון אותות ושימניסלהניר השרים מתוך שאר אנשי סבות ולהעגישס בקיצים וברק,•ם נאשר דבר להם ולרחם על העם אשר לאתטאו כי עליהם הי׳ לקיים מה שגזרו השרים • זקניה, חנמיה ויועציה נסו שת״א רן זןנזס (בראשית ל״ז ג׳) נר חצים . (טו) וידע בהם, ת״י ותנרעליהזן ופי׳ הרדיק סן וידוע חלי (ישעי׳ נ״גג׳) שהוא לשון גבירה. ויתכן לפרשו במשמעו שהודיע להם פשעם עם הקוצים; והרדי״אאומר, שהוא במו וידע אלסים(שמות נ׳נ״ה) ענין חמלת,כמו שפי' רש״ישם נתן עליהם לב, בי טינתו היתה להעניש רק השרים והזקנים ולרחם על ההמון נמו שפרשתי למעלה, ובן תרגמתי. (יו) ויחרב את אנשי העיר, והלא לא הודיעם שיהרגם רק שימין את המגדיל בשובו? ואמר הרלב״ג שאולי יעד ג״ב לתרגם ושלא נובר ננחוב, ויותר נכון מה שפי' היד״ק שהיו בוטחים במגדל ובאשר נא לני/וצו העיזו פניהם להלחם ני ולהציל את המגדל ולכן הרגם. באותה מריבה(מדברי הרדייא), ולדעתי הרגם נהיות חטאתם גדולה מחטאת סבות , ני נאשר באו לפנואל התגברה עליהם חלשות הדרן והיו עיפים ויגעים ביותר וענ״ז לא רחמו אותם לשעדס נפת לחם, או לפי שאנשי פנואל הגינו בלס פה אחד מה שענו נסבות רק שיי העיר, ולק הרגם . (יה) איפה האנשים , נבר העתיק הרב הסנאי (לסנ״הש בראשית נ״ז ל״ג) מה שחשנו המפורשים בענף מלת ז הנמצאת י׳ פעמים נה״א בסוף ע״פ המסורה (שם ל״ז ט*ז) (שופטים ח תרגום אשכנזי b DTÍIDD 7]Ítt3 >)!ךן- זיא ערוויעדערטען: וואהער כתאר בני המלך:(׳״) ויאטו־ אחי XZSZ2LZ ?;;־אמי הםחי־ןה1הלוהחיפם ("T״”, DI11S ל"1^ JCDDHÍ^ ^fpjnn ברידער זיגדים, זעחנע מייגער (כ) ויאמר ליתר DID1Í132 טוטטער! ביים לעבען דעם DflIK ולא־שלף I^H־־ 13m כי לעכען לאססען, איך ליעסע ירא כי עודנו נער: (יא) ויאמר w .זבח וצלמנע atp אחה ופגע־־בנן נעם ערשטגעכארמגן: אויף! •" ••־ ז ‘י . T : ־־ ז• טערטעזיא! אבערדער יינג* 3 2איש Op^l לינג וואללטע"דאז שווערוט וייהרג 1 ני5ט ציעהען, דען ער וואר פורכטזאם, ווייל ער נאך קיגדיש וואר. (נא) דא זאגטען זבח אונר צלמנע: קאם רוא העראן, אינר שטאסע אונז גיעדער, דען וויא דער מאן זא זיינע קראפט! גדעון ערהאב זיך, אונד וש־י (יח) אחד נתואר נו* המלך • יפה תואר א׳ סיה נהם שתוארו נתיאר נוי המלך. ויש לפותרו נמוך נמוהס תואר אחל לנס ני תואר נויסלנים היו: (כ)ולא שלף הוער חרנו.להורגס שהיה ירא מהם : (כא) השהרונים באור «*ז) וד'פעמים ני״יו, והשאר נסו סי אפוא ניצחק ולהלן נונול(ט' ליח) ודומיהם נוייו אל״ף / והם לתקון הלשון וסתורגטין לפי העוין, ותנליתלנריהס שהיא מורננת«נ׳ מלות אי פ ה ל ונאן ישג׳ נאורים נשאלת גדעון; לרד׳ק טעם איפה, מה תארס ומנונתס (וזתנז וותדען דוו! שיר אעננער ?) ותם אמרי נסוך נסוהם (צלם) אחד ותאים נתואר נוי המלך , ני לא ידעו להשיג אינותס והבינו טל תמונתם דנר הוראה לעיו-ס; והרלנ״ג נת3, מה שאסר להם איפה האנשים וגו' שאל להם איה פה דומה להם, שיודעו תאים (וועדווי!טדעןאעמערן היד עהנ!יך ?) יאסרו לו ני מארם נתאר גדעון וננללה הנה תארס נתאר נוי המלך, ני הס יפה תאי, או אסרו זה על נוי גדעון אשר היו שם נסו שאמר אחר זה ויאמר ליתר בכורו (והשופט נקרא סלך נאסור ומלך אין נישראל); והרדי״א אסר על שני פירושים האלה שהם נלתי מתישנים נפשט הנתונים, ונעתו טעם איפה האנשים, לומר להם לו לא הרגתם את האנשים ההם והיו עתה חיים נידינס הייתי נותן אתנם נעדס עור נעד עור (וראוי לתרגם: וזך זותרען זית דם יענע יזעננער דית תיהר ביית תנור תותונעברתנט!) והם השינו שני דניים, האחד נסיך נסיהם, ר״ל נך תהיה אתה נסו שהיו 00 , שתסית סהר על ידי מדין נאשר מתו הם דרך קללה(ח וזתרעשט דות טי!ן וזתהין זית וינדו), והדנר השני אסרו ארד נתאר נני המלך שהיה אחד מהם יפה תואר ויפה מראה מאד, וגדעון הש^־את׳ בני אמי הם, נלם היו אחי ונוי אמי שהם האחים היותר דומים, ואם נן ניפה ננעור, נשמן נרו ה, נלם קורנה אחת היה לי עסהס ונלס היו יפים יסדרגה אתת ני נלס נוי אשה אתת היו, ע'נ תונז דנריו; וגס נאורו איננו שיה לי, ׳לדעתי איפה הנא נהיננתי על שאלת המקום ענינו גחן נמו מאין, נלומר איה היה מקום סושנם, וגם בלשון אשננז מלת וויזה,עד נאה נהרננה זו, ני מלת הער נגזרת מלשון היד נמו שהעיר הנלשן תדע״נג נשפר מלין שלו, והמשונה על שאלתו איפס האנשים באה בחסרון מלות שתים אשי לא זר נמקיא נאשר העיד הראנ״ע nop3 מאזנים נאמרו: .™*יעל"זבחאיניי#למ»• ףהרגאתץבח ואת־צלמנעויקח הירויף נאהם ער דיא מאנר. ו:' •J־: : ־ ; ז ־•־ I רינגע,י1על5עאיםריאה;לוע אח־השהרנימ אשך ו^צד^רי איהרער ק-שעלע הינגען־ גמליוזמ: (מ) ויאמרוי^יש־־ (») שפר^ו יעי קעיז ו: ־. יי ׳•׳יי ז *1 יי׳ י י״דאל׳ס" גרעין ־ העיישע ישראל אל־גדעיוומשל־בנו גם־־ üjrwnw גם m כי עיקעל ׳ יעז יוא האסט אונז היוישעתנו מיד מדיו: (כג) ויאמר «*!יעיגעיי«לט מריז'םכע•hftíüu־u>íiU ״יי פרייעט.(נג)גדעון אכערענט־ אלך0 PÍH5 ! ^ אמשל א3י D52 ^עטע; >־יווויללני5טאיי ולא״ימשל בגיבכסיה־וה ימשל בער אייך העררשען, אוגר : י ־ : ׳• :,-י ז ׳•י׳ : VV1 ־ סי-ן זאח! זאלל ניכש אינער בכם ♦(כי) ויאמר א ל הס גד?{![ ״'■ו י״יי"" • °׳״עי״י אשאלה 0313 'שארה ותנדדיי איש נזם שללו כי־נזמי זהב להם עזויגע אלליין אייער העררי שער זיין. (נו) גדעון פוהר ^ בי יש?ועארים הם:'(־־) דאמרי געבע פיר יערער. אייגען גא« זענרינג פאן !"גער בייטע, אינדעם זיא ראך גלייך רען ישמעאלים גאלרענע נאזעג* רינגע האטטען. (נה) זיא אנט• ווארטעטען: דאז וואללען וויר דיו/גערגע געכען• זיא בערייטעטען איין גע-ואגר אדם, אוגד יערער וו>}רף איינען נאזעני רינג כא• זיינער כייטע היניין. (נו) דאזגעוויכט רערגאלרענען נאזעגויגגע, וועלכע ער זיו !וש־י (בא) השהיונים • לונט״ש נלע״ז של זהב: (כו) סשהרוגים ניזון ני־ן ויפלשו ארדהשמלדז [?שליבו שמה איש נזם שללו: (־0 ויהי משקל נזמי הזהב אשר JV :־־ שאל באור זענ״ש נ מ קרא סקומותפסיריסלה לא אונל לספיר אותסגירנו מ א רב ה ,נסי אשר לתתי לי נשרה(ש"נ ד׳ ’׳)עגינו נתנליס המלות אשי 3 א לתתו לוש נ רנשיס, והנה תשעת שיי סדין נתשלומה היתה: נפויך נסוהס סמק ו ם אתד (כלומר מעפרה אשר לאני העזרי) ותאים נתאר עי המלך, ונן תרגסתי• (בא) השהרנים, לועז רש״י לע׳יטש lunettes (פרנדנען) לפי שהיו נדמות ירח, וי״ת ענקיא וכן נקראו נססיך הענקות אשר נצוארי נסליהס, יהשהרגיס דלהלן שהם טנשיטי אגשים תמס סהרניא (ונת״י אשר לישיי נת1נ עונקיא ונליליא)ושהינ'ם שים עדייס ל!שי0 (ישעי' ג' ׳*ח) תוגס סינניא ׳ והנטיפות הנזנרות שם תיגס עונקיא• (בד) נים שללו, 00 משללו, נחפיין ס׳יס, נסו עד יקים ג1י אועיו(יהושע י'י״ג). 3' ישמעאלים דם, הסדיניס(רד״ק ורלנ״נ). ן-'ת ארי עינאי אינון וגתרגוס אשר לרד״ק נת1נ ארי ערגתי קטילו, והונית מתרגומו ני ישסעאליס הס איגישג שופטים ח תרגום אשכנזי ó* $אל אל^ף l1S»Tn#1־2711 r £בך "ב זיך אויסבאט,בעטרוג טייזעגר H»1 níD'Bjm aUTS^Tp אהזעריאמאנרריונע/ אוזר■ האךגל׳ו»מל 9ל5י 9ר• ו ילגי SUvS ^[״n#íS nlp^n בצ^רי מרין׳סשמיקטען,אונר אה־ י רוריידז-ו-!/ ו,-ין ריוו«'ז"^־ררץיר י":""-, נע דאז קעטטענגעשטיירע ♦ י(כז) 15 M1W TO1^[ אן רען העלזען איהרער קאן־ nhDP211^2 IflíN m נ־עלעי (כ,) גדעון פערוועג־ ״ ‘ : י דעטע עם צו אייגעם אסור [. !13 2ל .^ראלאחר ( ש□!. ל! (רענקסאהל), אונרשטעלל■ ל3ל?111 ולביח1 למ1ק'ש:(כח)ויכנע טע עם איףאין זיינער שטאדט :•:.יי :\־ י : . "י: ; ; ־ 1 1 ־j צו עפרה. אבער יאיץ ישראל מריןלפגי בניןשראל ללאיספר אי־ענזע״ול-ן, :ייאאוים לשאת ראשכם וחי^ט כידירץ ״5C >«!02# Q'y3"l־1 בימי גדע1י : פעייעינק. (־«) *לס פרץ («) W יריעל בן-,ןאש ^ געיעפיסה-גס וזאר ־*ר רען י ־!••«״|־ :1 }■”,«?= I קיגדערן ישלאל׳ם, אוגד זיא rirV23 (ל) 1ל3לע11 1Y1 שבעים ניבט מעהר וואגטען איר,ד בנים W לרכיו כי־נשים רבות XSSÍ V71 ל11 (£1 (tiיל3ש1 אשל 3ש2ם חע, זאלאנגע גדעון לעבטע. JT י 1 ־; JV ״ • י• (נט) נון צאג זיך ירכעל דער ’ יה זאהןדעס יואש צוריק, אוגר בליעב רוהיג צו הויזע.(0 גדעון האטטע זיעבענציג זעהנע, דיא אוים זיינען לענרעןהער&>!ר נעגאנגען, רען ער האטטע פיעלע ווייבער. (לא) אוגר זיין קעבסווייב׳ראו ער צו שכם האטטע, געי ר ש " י (כי) השהיודם והנטיפות. עונקיא וכליליא: (כי) ויעש אותו גדעון לאפוד. להיות לזכרון על תשיעה גדול' ליאות נמס היה חילם ננד שגנות׳ חשיניהס היה נלהזהנהזה : דונו נל ישראל אתריו• לאתר מיתת גדעון: באור על המלינים נ״א על הערנים השטני גא הלי ס אשר הרגום נרדפם אתר מדין ומהם היו נומי זקכ • ויתכן לדעתי שיחסר נ“ף הדמיון, נסו ני קטאת קסם מרי (ש״א ט׳ו נ׳ג) ודומיהם, יענינו ני נישמעאליס הס אשר נזמיזהג נאפס או נאוניהס . (כי) לאמוד, הציג האפוד נעירו ״בי הנצחין ולאות הנס אשר הפליא הש״י לעשות עמו. אחריו, יתכן שסלח אחריו עומדת נמקום 6!'ס׳ אחרי מיתי זנו אחריו והעתיקו סחשנתו הטהורה למחשנה רעהלעשות האפוד לעמדה )יה. לגדעון ולביתו, טעם הלס״ד כשניהם נמו וחטאתי לאלהיס (כראשית ל״ט ט׳) כלומר שהיה האפוד למוקש נגל כווני׳ גלעין יניחו, ני הוא לא כן חשג (ועיין נמנוא לספי שופטים). (^מ)וילך, הלך לו ופגה מנל עסקי ינים לשנתנסנוחהנניחואחר ששקטה האין, ולא זני הכתוב גע=אר איהם אייר איעעז ילדד־־רלו גברהיאבווישם׳ארד שמ1אבימלך:(ל'נ)גימתגדעוו3ר י1א-ש?ע1יבהט-ו5הו־ק.?ר^בר מארד׳בעגראנןאיןרער׳נחפט ייואיש אביו בןגפרה אבי העזרי: זיינעס פאטערם יואש צו עפרה י-יי•״ (ר,אשטארט)אביעזר.םי נלג)!לךזי כאשרמתנךעון רשום (לג)אלם גון גדעון געשטאיבעו בגי ישר?'' ויונו אחרי הבעלים Í5£Í5!1*S ויקימו להם מגל?ךיתר^הים: טעןנאודעןבעליםאי;ס׳אינד (לי) ולא זכרו בני ישראל את־ זעטצטען זיר רען בעל ברית : > t; • j..; ;It " צורגאטטהייטאיין5<ל,)די» יהוהאלוזיהםהמצילאיותםמיד יי׳ייי ־""י״י׳״י״יי כל־איביהם מסביב: (לה) ולא־ ני5טטעהר דעסעוויגעןאיה• " . .; , יעסגאטטעס, יערזיא אוים זעשו חסד עם־ביתירבערגדע־ון בכל־הטוב־ו־ו אשר עשה עפר טעטהאטטע<(לה)ערציינטען ישראל Í אויך קיינע ליעבע מעהר רעם ,,, י! ‘:ז "ין י ין הויזעירובעלגדעון׳ס,טראץ ט (א) . וילך אבימלך בן־־לרבעל אללער^הלטהאט ׳ יועל5ע * שכמה אל־אחי אמ1 ”וידבר ער ישראל ערוויעזעןהאטטע. ן ד ־־•־י a ..ג ט 0» אביטלך רער זאה! אליהם ואל־כל־משפחת בית־ אביאמ1'לאסו•:» דפררנא טער,אוגד רערעטעזיא אוגר באזני כל־בעלי שכם מה־טיוב ריא גאנצע פאמיליע דעס מיט» : T: ״׳• ז■ ־׳:״ ״v . j טערלי5ען פאטערהויזעס אל• ייבם זא אן: (נ) ברינגעט ראך פ$ר רען אהרען וער העררן שבסיס ריא סראגעדואם דעקט אייך q בעם־ ר ש " י (לג) נעל נ׳וית• כך שמו: (לה) ולא עשו חסל וגו׳• שהרגו את בניו נמו שנתונ נערן: ופוחזים באור הנתונ ששפט את ישראל• (לג) בעל נריח, לדעת יניגו ישעיהו הוא נמו נעלי נרית והם נהגי נמות לע״ז ויהי׳ תרגומו: ויוו ועצטען פרישטעל מיין פיר וויהרע געטנזער, והעיקר ני אליל אמד מהנעלים נעל נרית שמו, ואולי השיסו את שמו נעל נלית לעד שנרתו ברית עם עזנלי הנעלים אשר סנינותיהם . ומז״ל פירשו (שנת פ״ג) זה זנונ נעל עקרון • (ב) המשל ל3ט "סש?־1 Q32 'שבעים נעססעי! ויעז *•כעי א-ו *יש כלי ?ני ירבערי אם־?של S5S״ Q33 איש אחל FTON□ בי-־־ ווען נוראיין איינציגער איכער : ־; ץ; ־י' אייך העררשט ? כעדענקעט 1ז3של03 ^ 1. ל—ל(5 אבערצוגלייך, ראם א־ך אייער אחי“אמ1' עליל באזני כל־־בעלר בי ■ןאונדאייערפליישבין(ר־ה ־ ז T י : T ” ■T ־׳•׳ "י■ ראם איך פאן אייך אכשטאס־ ש?!ם אלל בל־ללבלים לאל ל מע)• (!) דיא ברידערזיינער י״ט לב□ אללי אדימדיך כי אמףג מוטטער כראכטען פאר רען /ur ״'1, ¥/-\׳T יד׳־־׳יר 1 אהיען דער העררן שכס׳ם אחינו הוא: ני) ו;חנל־ל'ו שבעים אללע ייעזע ויארטע, אוצי מייל ביורי <דךוךץ ןי״^ף איהרהערץניינטעדךגינד׳טיג דלו ••׳ד 1 1 -;>A•: y םיראבימלך,דעןייאזאגטען; DÍ13 אביסלל אלשס ליקים ער איזט יא אונזער ברודעד. D^l UVflp אלליה ?ת) QU* מ זילבערלינגע איים רעם 3י1ד-א3<עםל11ל 1ילל3 את־ טעמפעל רעם כעל בריח, ויא׳ אלי! בני״ןלבעל ש3עי0 ^?יש אוגר אונבעזאננענע מענשעןי .על־אבן אחת וייסר יזהם 3! יו־2עד“ 3 IDBriי S3m! : ליכעס הויז צו עפרה i אונו ז׳ י ׳ י' ־ ^1BC ערשלוג זיינע כרידער ריא זעהנע ירבעלים ויעבענציג מאן אויף איינעם שטיין, יותם אלליין דער יינגסטע זאהן (אדער ענקעל) ירבעל׳ם האטטע זיך ערהאלטען, ווייל ער פערשטעקט וואר. דא. ר ש " י (ד) ופוחזים• נהי לים נמעשיהם לעשות בלא תנונה: עם באור D (ב) המשל בכם כל בגי ירובעל, אניסלך חשנ מה שענה גדעון לישראל לא אמשל אני ננס ולא ימשל ?ני ננס בלשון יחיד , נזה גלה דעתו שיתרו הממשלה לנל נניו ילא לאחד סהס ואסר ה' ימש1 נכס נליסר הוא אחד המיוחד אשר לו יאחה הממשלה לנד, אולם לא נן גניי אדם, ועל זה אמר אחרי מיתאניו עתה השכילו מה טיג לכס, ואם לדעחנם טוב לנס נישול שנעים, ארי אנה אני נא , ני לא יתנו לנן פלגש לביא נשולס ולאחוז עסהם כשבט הממשלה, ינענורזה תזכרו ני עצמכם ונשרכסאני. וטעם 3 ע 1< שכם לדעת הרד״ק אדני שנם נלוסר תשר’ס והחשוכים שנו, ויתכן לפרשו ע״ד פירוש רנינו ישעי׳ נענין נעל ניית הנזכר נקידם, שהם הכהניס אשר נשנס לכהן ננית נעל כריה כי להם סיכולה לחה לו שנעים נסף מנית האליל, ויהי׳ תרגומו: רירו ’'טעוזפע^עררן • (ד) ופחזים, קלים ו נמסרים מלשון פחן נמים (ניאשיתמיט ד') וי״ת ונשירים פי׳ גנזים, (נו ה נפש (ישעי׳ ס״ט ן') ה״י לדנסייין. (ה) ויותר יותש, סמשפרהננעיס ני מנהג הלשון הוא שלא יפחות חשמן המלל נעניי אחד(יד״ק), ולדעה׳ » יארייף פעחא־ומעלטעו י(0 ויאספו בל־בעלי'שבם וכל־ בית מלוא ^צור?ליכו את־ u»״rn׳אוניזעט8טעז.יע? אבימלך למלך עם־אלוו מצב אבימלך צום קעניגע בייא דעך • I ••• a .■ : | v w • י ••׳. זי אייבע, ייעלכע פאי שים אשר בשכט: 0) ויגדר ליותם , 1 :■IV : • . J . --'ג: : שטעהט• (ו) אלס מאן עס ץ י יוחם סערקינדעטע, גינג ער הין, שטעללטע זיך אדף רען גיפפעל רעם בערגעס גרזים, ערהאב זיעעשטיסמע, אונר לויט שפראך ער זיא אלי זא אן: הער עט מיך איהר ,הערר ן שפסים! ואמיט אייך גאטט ערהערע. — (ת)איינםט גימען דיא וואלרבייטע א1ים, איינען קעניג איכער זיך צו זאלבען 5 זיא פאררערטען רען עהלבוים אויף: רעגיערע איי סער אום! (ט) דער עהלבוים עיוויעוערטע: זאללטעאיךמיינערפעטט־גקייטענטואנען, וועל* דרך ויעמד בראש הר־גרזיס דשא קולו ויקרא ויאמר להם שמעו אלי' בעלי שלבם ויישמע אליכם אלהיט: (")'הלוך הלם העצים ד״משחעליהם מלך ויאמרו ד^!ית מלוכרז עלינו: «0 דאטר להל הזית וההדלתי מלכה קרי את ר ש " י (ו) עם אילין מוצב• מישר קמתא סינור שהיו נו סצנות: (ח) י־לוך הלנו העצים. משל הוא: לדת. עתניאל ק קנז הנא משנע יהודה שנקרא דת שנא׳ דת רענן יפה פרי תואר ונו' ! (ירמיה י״א): (ט) דשני ־' ’ בא ו ר ולדעתי היה יותס מיוצאי נני גדעון, וידוע ני גס כני נניס קרוין נניס, והעד נלנרי orv נסמוך (י"ח)יאתס קסתס על ני ת אני ותהרגו את מיו שנעיס איש ולא אסר אתי, ומה שנתונ להלן(נ*א) שנרת מפגי אנימלך את ו הוא נמו אגשים אריס האמור נאנרס ילוט;עיין ננאוי להו״הש ניאשית נייד נ״ט), ולא נשארנענור שמסרו עליו ראשיי נהיו תו הקטן והצעיר ני אס לפי שנתנא . (ו)0לוא,שם איש או שס סקוס וכן פי׳ הרד״ק מלוא שס ולא תאר ע"נ . וטעם נית אנשי ניח, ואין להיניא מיונתן ני נית מלוא שס עצם ארד היא לסי שלא תרגסו שניהם, נהיות נית נסמינות נארסית נמו נענלי, ויתכן שנית מלוא הנמר ניואש(סצניס נ׳ י’נ נ״א) נא נסיסן היורד סלא להנדיצו סן נית מלוא ת לאמי כאץ וגס שם צא תרגמו יונתן, ורש״י פי׳ שם נית מלוא נאותו מקים, ושלא לתשע נטעות ני שמינית מליא נסו נית לתם, הוסיף לומר מלוא שם מקים, ואולי אנשי נייו מליא הם נעלי מגדל שנס.עם אלון, אכל אלון נסו וישב יצחק עס נאר לתי ראי(בראשית נ״הי״א). מעב אצר כשפס, נמו אשר סוצננשנסני הפן מה אינו זרנמקיא ע״ד נל הרע אויב נקדם(תהליס ע" ד ג׳) נשקים נל איינ תרע נקדש , וכן נש שוך (י*ו)אשי (לוס אני עליכס , נסקיס אני אשר נלחם עלינס ודיסיזס ינים, וטעמו אלון אשר עימד נסנוא שנסה, וזהי האלה אשר עס שנס (כראשית לייסד'), וי״ת אלין, מישר נדרנו, ותרגם מצג נמו סצנת אשי נעמק המלך (ש״ני״אייח) שהציבו במישור נשצנת לזני דנר ידוע ויחסי המישור אליה׳ ויהי' מרגוסו: נייוו רער עכנע רעש דענקייתהןש . .ואילי היתה תתלת נטיעת האלון לזנרון מה, וראוי לתרגם: כיינו רער רען תנרענקען ן:עווייהעטעןיוייכע • (ט^ החרליז׳, נתב הוד״קשהוא pM » על־דזעצים: (יי)’ויאגרו כל מלבי קרי העע־ם .שופטים ט הרגום אשכנזי לג ^רדךשניאשר־ביןכבתאלודם יועל5ע גאטט אוני מעגשען ואנישיבם והלכאי'לנוע עד■1־ איו wot העצימסויאמרוהעציסלתאגה נ״ז״יי״מי« יאייי לכי״־את מלכי (יא) [11א2?ל גענבי־ם: קאטטע רוא! אער לספהםאנהההלתיאת־מלזקי S״;;rstV ואר־דתגובתי לזטובד־ז והלכתי געגב־ים: זאללטע איו עט־מ לנוע ע^לעצים:“סס ויאמרו 3LSK העצים ’־־'גפו לכי־^ת מרוכי דאט־ט איו הינגעהז בייא . \ ""י = ־ ־_i״'T = ־ " וואלרבייםען צי רוישען?('כ)רא X־ יגל. (ל [תאמו ' להם באטען ריא מיטע יען ווייס החילתי' את־תיר1שי n^ÖH שטאק: זא קאטמע יוא, אינד ■י:7־ : ־ ־•• •<- ־ :־׳ : ך־-- ־ רעגיערעאיבעראינז!('ג)דאך ^ללים ואנשים והלכתי ?WF רער יויינשטאק ערקלעהיטע: זאללטע איך רע־ טייגעם טרד* * בענזאפט ענטזאגען, רער גאטט אינד מענשען ערפריי* עט״דאטיט איך הינגעהע בייא וואלרביימען צו רוישען?(יד) נון פאררערטען ריא וואלרבייטע אללע ר ש ׳׳ י (0) דשני. לשון שומן: (י) לתארה. דבירה: (•א) את מתקי. דבש דנוריק: (*כ) לגפן. גדעון שהוא מזרע יוסף שנאמר בו בן פורת בגפן דנציב וגי׳: (יג) המשמח אלהים . שאין אומרים הלייס שיר של הקינן אלא על הרסנים : באור ־ מנרין הפעיל והוא מפיאר [בלומר שה,א זר נ, תיאוי ה ח דלתי נפ1ס ךעמףתי(ד״ה נ' ל״ג r׳) החל ? ת׳(צפרי׳ ג׳ ז׳)], ואמר עליו במבלול(י־פוס קטן סיג אי) ייהרס[ שהס מברין הפעל ולול^ הת,*ת גרונית ס,ה החך;לתינמו ה;?ז?ךתי(׳רמי׳ ח׳ נ״א), ובגלל החיית הוסב הקמ״ץ'להיות תחת הרי״ת במנהג נמו החל יחי(מ״אכ״בליי, שנהפך החטף קחן אלהחי״ת להרחיב עליה); יאע״ם שה״א החלית• בקמן וה״א החדלתי נס״גול, אין לחוש על וה, נ׳ תרועת ההיא אירה אלא להאריך ולהרחיב קריאת החי׳ית < ואם תארך ותרחב קריאת הח־׳!ת מה לנו אס הוא מפני תנועת קמ״ן אס מפני תנועת סני״ל ע״ב. ויונתן חרגם האשנוק נה״אהחימא יבא העבר נמקים עתיד; ונראה שהיה כתוב נספרו ההחרלתי ונס ההלוך בתוספת היא שתרגם המזיל, ני נאשר נאנתחלת התיבה קמן יניא הה״א אס לידיעה אם לשאלה נפתח קטן להקל המבטא במ, ההיתה *את נימיגס (,,קלקי ג׳) האמי תאמר אלהיס אני (יחזקאל נ״ח ט׳) ק?׳5ןם קם(שם ז' י״א), אם ’היה לדעתו היא המדלתיהיא התימה הי׳ ראוי לתרגם iJ׳8?.n'í שלא לצאת סענין הפעל. לנוע צלהעצים, טעם על נמו על עין המיס (בראשית ט״זזי) שענינו אצל, והנה העצים הנזכרים ייישל, הם עצי יער שאינם עושים פרי ואין נחס אלא נרעש אשר יעש׳ בנוע ייפוי היות והיע ל לא יועילו ני אם להיות לנער, וכל ען עושה פרי סאן ימאן להתחבר אליהם ולנוע "ם א לני ?יק, ני אם בל אחד למינו ישכין נדאמיי אנשי מטייל ואזיל דיקלא נישא גני קינא דשרבי, יגס לאנימלך התלקטו אנשים ליקים ופחזיס, נאשר יאמר המשל הקדמוני ובני אדם לדומה להם חרגום אשכנזי שופטים ט אללעדעןדאתשטרייואייף־ העצים אל־־־האטד ד־^זד אתרה !55SSK5 מלןד־עלעו:"("')‘ויאמר האטד יעי י?־רנשטיויו ז*נטע צו אר־ד־זעציבם אם באמת אתם דען ביימען: ווען איחר אץ י• . < IT ־ ן' י י:7 v־ : ־ : !!אחרחייט מי! צים קעניגע משחים אתי לסלךעליכם באו ז־לבע» א^י חסובצליואם־איותצאאישמך *w טיינעם שאטטע! י ייא האטד ותאכל את־־ארזי הלבניון: (״> לעתה ™,אמרת וכתמים י*רנעטיייו ׳ אוני 6׳גרצעהג עשיתם ותמליכו את־־אבימלך רע דיא צעדערן דעם לבנון, •״ ״•־ ־ : v . •י' י' ■A■ ין (0,)«,! חאבט אוזר םיט ואכדטובדח עשיסם עם־ירבעל םרייעאונדט*גע1ויסםעז»י ועבם־בירח״ו ואם־־־־כגמוד־, ידיו האנרעלט,אלםאיהראנימלך • . ״ ז :י ■ ־ : י! VTT צוםנןענינענעוועחלט ?חאכט עשיתם לו ♦ (י) אשר־־־גלחם אב‘ איהרמאהלגעטהא!אןירובעל עריכם וישלך »ת־נפש1'מנגד אונד זיין הוי!? האבט איחר v ־: • ",;זי איה! נא! זיינעם פערליענ־ ויצל אתכם מיד מדיו: (יח) ואתם _____________________ _ק?זרזם’ע^־בירת '>36י הי1ם 0*ébÍP, ותהרגו ארדבגיו שבעים ><ש זיךהיגוועגווארף,אלםעראייך 5 ־ 1/7 T •׳' v סטע בעלאהנט? (יז) מיינען פעטער, דער פיר אייך גע־ אוים וישר W** SS׳ 07013) m *ת־ טע ?(יח)*לס איהר אייר ^בימל־^ך בן־^מתיו על־בעלי יענעם טאגע געגען מיין פא* ;• •.■>••• 1 •.־ ן :־ t ■=״ -׳־'־•׳- טערהויזעמפערט, זיינעזעה* "שכם כי אחיכם ד־!וא* (יני) ואם népולסמיבם' עשיתםעם־ אונדאכיםלך,ז"נערשקלאפין ’יי^ זאהן, דורך דיא העררן פאן שכם צום קעניגע געוועהלט, ווייל ער• אייער פערי וואנדטער איזט? (י») יא, ווען איחר טיט טרייע אונר געוויססען געהאנרעלט אן ירבעל ר ש " י (יד) אל האטד • ספינ*ה נלע״ז : (טי) אס נאמת • שאני הגון למלכות: באור להם . (יד) האטד , לועז רש״י םפי״גה , כלשון איטי spina ונל״ל u13)1n1)epine, espine , דתמהעקע) נסו שלועז ופי' ש" א י״גו׳מקום קניצת הזיתים• (<0 אשר נלחם, עיין למעלה פשיק ז׳• (יוז) על בעלי שבם, כסו על ידי נעלי שנס ני הס המלינו אותו למלך על נל ישראל, נמו שנתו3 וישר אנימלן עלישראל. (יט) ואם באמת !נחסים, הנפיל המאמר לאורן הדנרים שנאמצע ירבעלועם־ביתיוהייום הזה שמחו ירכעלאיניזיי?היי! אזיענעם ־׳• ::, ״ . -י - J ־ •■A י : טאגענ זאפרייעטאייך מיט D3 nű^l"״D!D2 ^n . אביטלך,אונדערסרייעזיךווי» w ™ין fos מאביסלר ותאכלאת־בעלי^DDl[את־־בית פאןאבימלך, אינרפערצעה־ מלוא וה^א ^ «5$9 CW ££££!£,־ 0 D^QIל1^ ותאכל־1 f)K- ברעכע וויערער פייער איים ״י יי' L- : ־£ " פאן רען העררן שרנזים אונר אב מל|ל♦ (כ^) Dili1 DPI דעןכעוואהנערןמלוא׳ם,אונר !1ה! בארה יישב Dtb פערצעהרע אביטלך. (גא)הי_ ־••׳•••• I ,: ־״,- ••• T • : ••■י רויף פלאה יוחם, אונר ענט» א2י0ל[7 אחיד. («) [^1 וויך איילענר נאך באר, ויא ע^״״ישראה1 W^VÍ . ער וועגען זיינעם ברודערס -ע . • ÍT■ ¥צ ׳* ץ■? ^ ♦ אביטלך בליעב • (כנ)נא5רעם \^%hKkaiLLk tebkiihifek Z *■»» ־ . _ ־5* • . j v• t ▼.״« אב סלךבליעב. (ככ)1 («) [יישלח אאוים לוח !?!ה ביי אכימלך דרייאיאהרע איבער אביטלןד׳ובין בעלעזכם-מ?גדו ;™-־־"י“"; בעלי־שכם באבימל! : (כי) לב'ןא בעזען גייסט אויס, צווישען Dttll כ3י־יל2^ [DQ1 שכבז׳ם; ראם זיא אירס טריי־ ל#ם על־אבימלר אחיה□ אשף לאזהאוררען; (נו) ראטיט ריא ; ■ \.->I v :־ • . •־ :־־ •־׳■ ראכע דער זיעכענציג זעהנע JUH א1תם 1?*ל<32לי שכם אשל־ ירבעל׳ם העראנקאטמע, ראם . להקו את־ידיו להרג את־אנ׳יוי £&££££ וישימו זיא ערשלאגען, אונר אויף דיא העררן שבבים דיא זיינען וויללען אעטערשטיטצטען זיינע ברירער צז מאררען. ריא ר ש " י (כב) וישי. על ניחם יוהג ימות וננאוה: (כג) רוח יעה • שנאה טלנ״ט נלע״ז: נעל באור שנאמצע (רד׳ק נסנלול), אם עשיתם את נלזהניושר ונתום לנננסלטונתהנללולאנענוינס ינענורו ני אחינס הוא אז שמחו נו והוא 033 . (33) וישר אבימלך, בגין הקל מנסי העי״ן מזר משם שר מעדן ני שיים ישורו(משלי ח'ט״ז). ואמר הרדי״א: והנן ני לא נאמר נו וישפוט את ישראל נמו נשאר שופטים, ני מיה ענינו שררה ולא דנר אתר. ולדעתי נאמר יישר ני המליכו למלך ולא השימי לשופט . (כג) רוח רעה, לשון רש,’ : שגאה טלנ׳ט נלע׳ז , talent (וזייפער, טליב, ניי.ומ), והנלע״זשנעלרוח לנד ולא על התאר , ונן נירמי׳(ד׳ י״נ)רוח מצא מאלה, ושם ;נ״א אי) יוח משחית חזר ואמר רוח טצנ״ט • ;כד) לנוא הטב, לבוא יום נקם ושלם ש ו ס ט י ם ,ט תרגום אשכנזי (רה) דיא העררן שכם׳ שטעללסען וי״רער איהן יועגע* .■■־׳• ן . י:״־־: •־ ■־.! ל*"""■(ל-־יישזלי-יעס מארבים על ראשי ההרים ויגזרו •יד״י״ף״י״״ייד׳ את כל־אשר־יעלר־• עליהם וועליע אללע, ד־אאויףרער v: .J*■. 1- v״ י'״ (יי.) וישימו 1S בעל^י שכם שמעללסען ויירער איה! וועגע* v •י , _ -ו:5׳-. : ■.-,ן גע»יי:ט. (מ דאמאהלם יייי״ ויבטחר־ביו בעלי שכם: (כז) ויצאו סע ג׳זל זאהןעבר׳ם מיט זיי» ל ־'■ "J "־י: י‘י M{^, השד־ד־־ז ויבצרו ^ח״כךמיהט שרם,אי:ז ׳ אתר ייא העררן וידרכו ויעשו הלולים ויבאו בית אלהיהם ויאכלו וישתו ויהללו ^ את־אב-מרך:(יי) ויאמר י % טעיטע; איני שטיפמטק בך״עבד מי״אבימלך ומי־שכם כי נע?ךני היא מן־יךבעל וזבל אמד טיאנקען איני לעסטערי. פקידיו עבדו־'את־אנשי חמיור טען אבימלך•( וישלח מלאכים אל־אבימלך שטארט דיא אייסערונגען רח 313‘ -״.1• i״L ־ ־ - געל'ם,עבד׳ם זאהן ערפוהר׳ ?10 nQ לאמי ?*[ ענטבראננטעוייןצ>»רן.(לא)ער Í2V ואחי! באים שכמה D3H1 שיקטע מים פארזי5ט באטהען צרים את״העי^עלין^ ♦ (לג) זאנען: ויעהע!געל זאחן עבד׳ס Ü)D לילה אתה 1הע0 אשר־אןקך מיט זיינע! גענאסםען,זינר נאך לארב 3שרה Í (לג) 1היה 0p33 מעןדיאשטאדטפיינרליךגעי׳ vv:1v ־ ז j IV ז 4 •’ | 1 מרח גען דיך; (לב) כריך דאהער זאגלייך גא5טס אויף < דוא מיט דעם קריעכספאלקע, וועלצעס מיט דיר איזט, אוגד לאגערע דיך היימליך אויף רעם פעלרע. (לג) ווען רער מארגען אנברי5ט, גלייך ר ש י י נאי וענדו אה אנשי חמול שהיה(שיא האין מקדם: ומדוע נענדגו. לאנימלך: (כט) ויאמר לאנימלך. ויאמר געל נפדזניל להודיע לאנימלך: רנה צנאך יצאה. מן המקים שאתה שם ונראה את גדולתך: (לא) נתרמה. נמו נמרמה נתרמית כלומר נלט ונסתר: באור אם תאמרי שנעניד אותו לפי שהוא נן איש גנור חיל, שזכיל פקידו עומד נתיך העיר וספחדו תענדוהו, והעיקר ני נענו ר האנית תענדי את הנניס, א״נ מאותו הצד ענדו אנשי חמור אני שנס; ולקין דרך צחות שיענדו את ה-מיריס לפי שחמור היה אב ואדון לאותה עיי שנם, ולעדן ונול פקידו אמר מדוע נענדנו אנחיו, כלומר אנחנו אנשים גנוייסמדוע יענוד ונול פקידו• ונתרגימי נחרתי דרך ממוצע, ולדעתי וי״ו ווניל וי״י המחלקת נמו מנה אניו ואמו, וטעמו או נענורשונול פקידו, לקנענדנו? (:ט) ימי יה! אח העם הזה בידי, נרשותי להיות שי צנא עליהם לצאת לפניהם ולהלחם נאנימלך, או אמירהו ממליצה. ויאמר לאבימלך , לדעת המפורשים אמר זה כנגד אנימלך כאלו סיס מדנר עסו יקע״ם שאינו שם • ויתכן שהגיד לי אחד מאחוזת מרעהו ני טלנל ונול פקידו עוד היו לו אוהניס נאמנים נבנם אשי לא הלני בעצת געל יאשר הודיעו לוניל את אשר זמם לעשות, רנן נסמוך(מ״נ) הגידו לאניסלך נסתר ני יצא העם השדה . רבה < סנו״ל נמקים צי״י שלא נמנהג(יד״ק). (לא)בחרםה, ת״י נרו, נלומר נשתרשצא הרגישו נו נעלי שנס. צרים את העיר עליך, נמו שיקרא מציר נשצרים את העיר מנתון ולא יינל אדם לצאת ממנו, נן נקרא מצור נששיסיים שלא יננס אדה נהמנחון ועל הדרך הזה צייה את העיר עליך נלוסרנענווך שומרים את העיר שלא תננס נה(רד׳ק), ויהי׳ תרגומו; ויו! עפעררען ריוו סתתרגו פתר דיר, והעיקר שעושים אנשי עיר לצרים גגדך,נאשר יאסרהאשנו׳ יירו נעהחען ריוו טטוורט ווירער דיך וויין, (לב) וארוב נשרה, שעל ארג עדן חניה נסתר ונערמה -15 SCIIOFTIM להעלים ד תרגום אשכנזי גלייך מיט זאננעגאוי6גאננ, מא5סט דואדיך אויף, אונד דרינגסט ביז צור שטארט 6אר * ווען ער ראן טיט זיי. נעם פאלקע דיר ענטגעגען ריקט, ראן ווירקטט רוא , וויא עם דיא געלעגענהייט דיר דארביעטהעט. (לד) נון בראך אביטלך טיט זיינעם פאלקע דעם נא3טס אויף, אונר לא־ גערטן זיךר,ייםליךפארשכם, אין סיער אבטהיילוגגען. (לה)געל ואתן עברים גינג עכען העתיס,אונד בליעב אם אייני שופטים ט כזיח הישמיש השכים ופישטרח על־העיר ורעה־הוא והעם אישר־ אתוייצאים אריןלועשיתא כאשר T J• ^ | V •• Je : I ־־1:״ •.V תמצא ,ירק: (לי) ריקם אבימיך וכל—העט אש!—עמ1 רידו-ז ויארבו עד־י־־שכם ארבעו־! ראשים: (לה) ויצא געל בן־עבד ויעמד פוזה שער העיר דקבם אבימלך והעם אשרלאתו מן־ גאנגע רעם שטאדטטתאדעםל* ♦׳ 1—.,V alx- שטעהען, אלם וין־ אבימלךג המארפ ♦ ( ) 1.־ךא-ג.על מיט זיינעם ^ אדם העט ויאמר אל־־־זבל הנדדעם רעם הינטערהאלטע ערהאב. י1: ־J י• •• :••• •" JT ' <לי) דא ערבליקטע געל r-* יורד מראשי ההרים ויאמר אליו זבל את צל ההרים אך1ה ראה פאלקפאן רען שפיטצען דעס ו כאנשים: (לז) ויסף עיודגעללךבר בערגעס העראב. זבולענט• *;3*^1* —.—-..טי1■;.i.. געגנעטע: רען שאטטעןדער ו־א??ר הנה עט ןרה ם מ.ע23 בערגעזיעהעםטרואפירמענ* טבור הארץ וראש־־אחד בא שען אן. (11) נעל אבער פותר ־ J ז !ל: 1 JTי. ז אין זיעער בעמערקוגג פארט׳ מדרך אלון מעוגנים: (לח) ויאמר אונר שפראך: זיעהע ראך! ־ ׳ ׳ אליו לייטע בעווענען זיך פאן ד ער העהע רעם לאנדעס העראב, אונראיעע אבטהיילונג ערשיינט פאן דער שטראססע דער צויכער־איי5ע הער, (לח) דארויף פראגטע איתן ר ש " י (לר) אי3עה יאשים. ד'3מות: (לן) מעס טנור האין. תוקפא לארעא מהי הגנוה 336(01 : אלון מעוננים. מישור מעוננים : ויצא באור להעלים המתנה מעיני האוינ , ויקראו נם האורנים וגם המקום אשי יארבו נואוינאו סאר3 • (לג) ופששחעלהעיר, תיי ותתנגיד על קיתא נסו שתינס ומשנת על הר תנור(למעלה ד' וי), והוראת משינה ופשיטה נסעינת מלחמה היא תנועת החיל בהתדבקות איש נאיש(»ין 4עדרענ4טען "תשפעןייוחרטירען/פעם נחייית לחנות,ופעם נשורות ארונות, ופעם יתפרדו לראשים נפי הצורך, גאשי יועק אותם שר הצנא אם ינתקו ממקום למקים , ונןת״י הנתקו סן העיר(להלן נ׳ל״א) 0תנגידו’;מן קיתא־כאשר תמצא ירך ׳טע0 יד נמו איש על ידו(נסדנר נ׳י")) נאזר יתנו■ המקים וסומן שופטים ט >6לי11בל איה אפ1א V0 א$ף איה! זביל: ווא איזט אויף אייני האצור מי אבימלך כי מגבתי 0יייי״י"" י״י־ הלא זה ה?נם אשר־מאםרזה ביו צא־נא nriy והלחסבו: (לני) ויצא דוא זאגען קאננסטו הער איוט אבימלך,דאס וזיר איהם דיע• נען זאללען ? אחט דאז ני3& דאזפאלק,וועל3עסדוא פער• געל־'לפ3\ בעלי #בם וירחם 3א2י0ל[17 («) ÍHdTM אבימלך אן. (לט) נעל צאג פאר רע! דנם מפניו ויפלו חללים ר3י<= wJTfSS * - AT T ^Í !HHETl (י55*) וישר אכימלךטריעב איהןפאר דך אבימלך בארומדז ויגרש S51 ״־־;!™״״5i’S5״ ואת״אחיונושברת ™!rr; 3שכ0 : (מ3) !יהי טמחלחלצא בליבאבימלךאיןאתמהיאונד העט חשדה מנח לאבימלך: זבול פעריאגטע נעל מיט זיינען נענאסען אויס איהרער בעזיט• ויקח צונג צו שכם. («נ)אם פאלנעני דען מארגען,אלם דאז פאלק וויעדער אין׳ם פעלר ויקטע,הארד עס רעם אכימלך אנגעצייגש. דיע* ר ש ” י (30) ויצא העם משדה. אנשי שנם: ויגידו . המגידים לאנימלך שיצאו נני העיר אל השדה לעשות חפציהם: התת באור יהזמןנן יעשה לו.(מ)וירדםהו׳נאשר החל געל להלחם ני נהפך לרדפו והנייחו לנוס העירה,ואנימלך וראשיו הרדיפוהו עד פתח השער והפיל חללים רנים מנעלי שנס , ונאשר שג געל אל מקנם שנתו אנל וחפוי ראש אז גרשהי ונול • והנה ונול פקיד העיר התנהג נערמה נאודות געל עם נעלי שנס והראה נחו ועוצם בחינתו נחנמת המדינית (פח1יטיק), ועשה עצמו נאד0 הפוסח על שתי סעיפים , חושנ וסנייע 1חישנ עד אשד ינוג תקוה לצד זה וסומך נסתר הצדשננגדו, ולנן לא הורידוהו ממעלתו להיות שר העיר, ואת 13 אשר עשה לטוני/אגיסלך היה נתחנולה נשגבה ונתרמה, ועל זה הדרך ידע אניסלך את נל אשר נעשה נשנס , ולמראה עיניס השלים עם געל נסנואר שהוא יצא ודנר עסו נפתח השער ושאל לו על העם פשר יאה יורד על ראשי ההרים , 'הוא השינו דניים הנוטים לשני הניס לשחוק וללעג וגס לאמת ואמונה, ני אולי לנינת עיניו ידמו האנשים נצל ההרים 5 ונאגר ידע ני חיל אניסלך קרגנ לעיר, התאמן לננו והחל להתל נו, ואמר הלא זה העם אגר מאסת צא ו־לחס נו; ועתה נאשר פנהגעל עיסו ונם מפניו, עוד לא גלה זנול דעתו ני נפשו אסונה עם דנר אנימלך , ני ירא מפני המורדים אשר היו ינים נמספר 1 אילם לא חדללגרש געל ואחיו להענישו ני הוא 330 נל רעה הזאת,ונמושהעיר הרלנ״ג, שגס שונאי אנימלך הסכימו עסו לגרשו מן העיר נהיותו ננהל נמלחמה זו ועל ידו נפלו חלציה ינים מאנשי שנס, וניזנמחו לא גור עליו להרגה!, להסיר החשד שלנו דנק נדנר אנימלך • (סב) ויצא חילס חיסרה,אחר ששמעו המורדים ני אניסלך יושג כארוסה , ינאי השדה צאיוג עליו, ומסתגר ניינתו טן *15 בראשונה ש!3טים ט י ז.. r, . הרגום אשכנזי _ " <«) ייעזעי גאה□ דאזיאי'?׳ (מג)ויקחאח*העםףהצכל'של’שה SÍZ ךא^ים ויארב % דךאוהנה זיו היימליו ^ ר;ים®עלדעי העם יצא מךהעיר ויקם;גליהם &?%%%% דבם:m דאביסלך להראעיט הערריקטע׳ מ-5טע ׳5רזיר אשר* עמיו פישטו ויעמדו פתח איבער דאסזעלבעהער,אוגד ׳•׳■ ־ \׳ : "י,־ שליג עס;(n,) אכימלו מיט ישער ה;גיר ושני הראשים פשטו דיגעראבטהיילונג דרענגטען פאר,אונדשטעללטעןז־ךאם איימאנגעדעם שטארטטהא* ר7ס אויף,אונד דיא צווייא אנ» דערן אבטהיילונגען ררענגטען זיך איבער אללע אויף רעם פעלרע הער,אוגר שלוגעןזיא. (מה) אכיטלך גריף דען גאג על־כר־זדפשיר בשדה ám"• (-•) ו^פבימקד נלחם בעיר;כל היובש ההו>א רלכד את־העיר ואת־העם זרזשר־בה הרגרתץ .... את־-דלעיר• מהנקז מדח: "^'"׳“*י״יי׳יי■ ("י) וישמעו בל־־בעלי מגדל־ אכערטע דא, ערשלוג איה* . : : ׳יי י -V • : ־־ ז רענאנצעאיינוואהנערשא§ט, 'שכם דבאו אל״צריח בית ריס דיא שטאדט ניעדער, : י ׳ י־ ברית אונד בעזאעטע זיא טיט יאלץ. («ו) אלם דיא העדרן רעס טהירמם פאן שכם אללעזאממט דיעזעם ערפוהרען, דע בעגאבען זיא זיך אין רען געוועלבטען טעטפעל רעם געשצען בריח ר ש “ י (טד) פתח שעי העיר• שלא יוכלו ליננס: (112) צריח. יעי ש3פו אילנות ומסג,׳ סנינסניב וקורין אותו פליישיי״ר נלעז: נית אל ניית• אותו צריח הי' של נעל נרית שסשלעכו׳סשלהם (צלמין יעי היה שס • ויש פותוין צריח ווט׳ש נלע׳ז שעושין 3קיקע: שינת באור ניאבונה לי־גל אם אין שס איש מאנשי אנימלך וליעד המקומות היאויס למארג, ושנו אח״3 העירה, ועי״ז מצא אפ^מלך יד וזמן לפדי המעיכה ולחצן הראשים ולשום אינו נשדה. (םד)ואבימלך וחראשים, מעינת מחנהו היחה שהיאשיס התחניו יחדיו זה נזה נמעט יוח נין הדנקיסלהנדל הראשים יאנימלך נראשס, ונמשכו יאש האחד לצד שער העיר נתקו שני הראשים ופשטו על נל אשר נשדה.ולדעת הידיק טעם והראשים נהיות הראש אשר עם אנימלך נלואנשיסנדיליס וי,שונים לפינךנא נלשון יניס לתפארת. (מה) נלחם נעיר, גינח העיר . ויזרעה מלח, נסנהגם נימים ההם לעשות ארן פרי לסלחה סיעתיושנ׳ 3ה(תהליסק׳ז ל״ד)לםיסן שלא תהיה העיר מיושנת • (מו) בעלי מגדל שכם, אדוני מגדל שנס צא היו נעייכשלנד אניסלך העיר,ונאשר שמעו,הלכו לצייתנית אל להמלטנצריחההיא׳וצייח נסו מ;ד1(רד,ק/ירש,’ פי׳צייח יער שכפו אילנות יפסגים םני3 30*3 וקריין אומו פל״״שייינלע״, (פירשתי לעיל ו'נ,) יש פותרי; צריח ווט*ש נלע״ז Toűte (געווע1בע) שעושין נקרקע ע'נ. והוא 3סו מנהרה אפר 3הי , ונראה 3י נית אליל 3עצ 3יית הי׳ 3מעיה אשי;לה,חלון מלמעלה נמפורש] 3פישה 1׳ ,ו3עימה הציתו הענפים שנרתו על חלון הצרית כריח. (מז) אלס רעם איימלך אגגעצייגט וואוררע, ראם ויך דיא הערר! רעם טעטפעלם פאן שבם (דאועלבט) סער• זאממעלט האכען, («ח) רא בעשמיעג אבימלך טיט זיי• נעםפאלקעדען בערג צלמון, נאהם אי-נע אקסט אין זיינע ברית: (").ויגד ל>1בימלך כי הת.ק?צו בל־בעלי מגדד־שכם: ("")בעל אבימלךהר־צלמון הוא וכר־־חעט >1שר־4אח! רקח אבימלך את־ק5ןךדמ1ת בידו רכרת ש1כת עצים רשאה דשם האגד, היעב יאייגע! כיט׳ ־׳” ־ T יי יז "T־'V צווייג אב, היב איה! אויף, לעגטע איהן אזיף זיינע שול• טער, אינדשפי־אך צו זייגעם פאלקז: וואט א־הרגעועהען ראם איך געטהאן, דאז טהוט סיר אייליגסט גאך • (מט) עט היעב דך אלזא יערער איים רעם פאלקע זיינען צוו": אב, פאלגטען רעם אביטלך נאך, לעגטען זיא אויף דיא געיועל. מגג, שטעקטעןדאדאריבער הער אין פלאטשען, אונדריא מאנגשאפט רעם טהירמעם פאןשכם:עגעןטויזענר, מאן אוגר ווייב,קאטען אום. (נ)פאן r ־ • 7 V.T - T ... T על־־שכמו ויאמר“ ייזל״קעמ אשר־עמו מה ראיסמיעשיסי מהרו עשו ?מ1ני:(מני)בכרתוגם־ בל־ה׳עם איש שוכח וילכו אחרי >$בימלך בשימו .על־הצך־יח דציתועליהם את־הצריח באש במתו גם כל־אנשי מגדל־שבם כאלף איש ואשהw בדיך אממל־ ^ל־תבץ 1יךץ. כתבץ (יל rVlüií ** (גא) תיו״״ו דא גינג אבימלך נאך חבץ בתוד־העיב ןע'םן ^L,3 nB- .־*»■־״ א«י עראבער■ : I י* ,־'*% ?“?׳" טע עם. (נא) איין פע־ האנשים והנשים ובל בערי העיר סטער טהורם ויאר אין ריע־ ויסגרו בערס ויעלו עה־־גג "י ״״׳ גדי *יי• - ל ל*! 1 J-,>ל 1 rfi 'H טעטען זיך אללע מענגער המגדל אוגד הייבער אוגר ריא העררן דער שטאדט, זיא שלאסען היגטער זיך צו, אוגר שטיעגען אויף דאז ראך רעם טהורטס ר ש י י (מח) שונת עצים • ענף עצים: באור הצריף ולהכניס העשן שם ולא יכלו להמלט, וכאשר הי׳ בית אלילם מלא עשן התתנרך ומתו כמבואר בל גון הנתוב שלא נאמר וישרפו ני אס וימיתו.(טח) שיבת עצים, הוא ענף , ונקרא נן מפני שהוא «פ:ך ני הענפים הס משננים סנ-נןהאילן(רלנ״ג). (מט) ש בת , נמו שונתו וכן וצורם לנלות שאול (תהלים מ" ט ע״0 שהוא נמו וצורתם, או שהוא, מש ןל אפר שוך נשקל ניי (יד״ק) . 6לה ™רמס. «0 ניז ייקטע המגדל: (ננ)ויבאאבימלךעד־ מעפאר ־ • :IT: י ׳ ־ז>- • ־ ־ •' גריף א־הן אי, אונר רראנג כיז צום איינגאנגע טהורמם, אום איהן אין בראנד “*י׳״״״״י המגדל וילחם’ב1 éjh עד״פרוח *“ * ! T , ־־ • 11 v * J A V \T יעם המגדל לשרפיו באיש: (ע) ותשקו צו זעטעצן. (מ) רא ווארף א^ה אחה פלח הב2 2^* ״"3"’V ל2״ אבימ^ך ותרץ'אר־דגלגלתיו: מיהלשטיין אויף רען קאפף • ••■1 •••A' ־יי׳ י r ■ •־ : : 1 אביםלך׳ם, דער אידם יען (ני) ויהר>$ מהרר־ז אר־־־הגערו גשא כריו דא?!ר לי' ׳?לף W' מרשןאונדוואפפענטרעגער׳ ומיותרתגי פו״יאמרו לי אשרה אונר שפראך: ציעהע דיין J : ״ ׳ ־•' ' 7 * ^ י י' A שווערדט,אונדטערטענזיך, הדגרההו וידקרהו ג^לו _1ימה ♦ י"*0 מ*י מיי ז^ע: לכה)"ויראו אייש־־ישראל כי־מרה איין ווייב האט איתן ערשלאי ־•: V- t ; • 1• j ן־ ."׳■ געז. ויי! מישע באהיטע אבימקד ריל־^כו איש למקמיו: (־0 30 *ללזיבט אות/רעח ’"י׳<ל°1 ייי ׳ י*ם "3׳0* אבימלך אשר עשה לאביו להרג געשטארבען, קעהרטע יע, :׳ ■ Ivav י י : T • , -!:-.י דער גאן־ זיינער תייםאטור. אה״שב^ים אחיו: (נז) (אה 3ל («>׳» 6׳וי^״י״ייעיי רעת'אנשי שצם השיב אלהיט v דיא באזהייטאבימלך ם, דיא v v: ./• - v : j- : - *■ t . ערזיינעם§אטערהויזעצוגע' בראשכם והבא אליהם קללת 1», א-ניעם עי ■״נעייע• - ־'־ ’ ׳ ..:,;L. •י = ־' כענצ־ג כרידער ערשלאגען, £11“ 5[ • <גז) אויך ריא פיללע דער באז• ויקם הייט דער בירגער שפסים פיהרטע גאטט אויף איתר הויפט ציריק, אוגר זא טראף זיא רער פלוך ׳ותס׳ס, רעם זאהנעם ירבעל׳ס. נאך ר ש " י (נג) סלח י3נ. חת<3ת א3ן שמריחים העליונה הקרויה ר33 : ותרן. ותרוצן: (נד) סן יאמיו צי. פן יאמרו עלי: 13 באור (נג)פלחךכה,חלק העליון מהרחיסיק רא פלח ר33 והחלק התחמון יקרא פלס מחתית(איו3 מ״א טיו) יאין ענין פלח באן חתי3ה סר33, 3"א א3ן העליונה שלמה, ונקראת פלח שהיא חצי הזוג. ותרץ, 3חייקהיי’ש שלא גסנהג והראוי רמגיליהוא מנדן הפעיל מפעלי ה3פל מן קנהרצון(ישעי׳מ'3 ג׳4 או הוא מוחי הע״ין(רד״ק), ויתרן שהוא ענין השגה 3פהימת משרש רון, ויהי' תרגומו: תוגר!י-0 נ1רתןי ויינען דדרגנוערע(. (נו) וישר, את רעת א3ימלך רראשו• לאביו, ל3ית א3יו• י נו ו ם ט י ם י הרגום אשכנזי לח י(א) ןיקם אחרי אבימלןד להיוישמן י <א) נאך אבימלו ע־האב את־ל^ראל ח$1 ורפואה tz Z o’w IllTB אייש יששכר והןא-ד#ב פואה׳ט ענקעל דורו׳0׳ איין •י •י ׳־ ז AT •י 1 ••׳•. י מאן אדם יששי־ר 5 ער וואוזג. ושמיר ןהך אפרים5 «> 1?bbW «־י״־ייאייףדעם מו, א1-ז־ישסהל עשרי□ !1—■W"ן נעאפרים* (נ)עררי5טעטע VD#3 IDDH Dtt9] Hptf— : יאהרע; שטארב, אונד מאור־ ג־) 1יקןם אסויייי^יר מיאגס "נאייא™^; [^00 אות־ישראל״י ^|«Q1 פאר יאיר אוים גלעד, דער . •־ . •י * ; י " ׳ין '•'. ; יל ישראל צווייא אונד צוואציג 1ש^1'0ש^ל7♦ ל1 שלשי0 יאהרעריכטעטע.(ד)ערהאט! בנים D’OIH על״ישלשים מיךים טע דרייסיג זעהנע, וועלכע י׳ ל ! : • -* . אויףדרייסיגעועלן ריטטען, ^לשי□. .עירים DTH לח□ יקראו! אוני ררייסיג אפפענע שטער־ |ך^ך ראוך ןדף ך־יןיבן ךןן,ן- טעבעזאסען; איהגען לעגטע ’-יי• * Y-* '*■<. 1 k'T“ י־'!•' י יי.ה' מאן רען נאמען חות יאיר ויקבר באלץ הגלעד: (?) יימת י^}יף (רערפעי יאיר׳ס) כייא׳וועל» • *׳“ י ׳ ׳ ז, JT ז T כע כיו אויף דען,הייטיגען טאג איס לאנדע גלעד וינד. (ה) אויך יאיר שטארב, אוגד ר ש ״ י י (א) כן דודי. ק־ שפי: (ר)עייים. עולי' שיסים בשורים: ושלשים עירי' להם • ישצשים עייס י בלא חומה להם לכך וקראו עיירים לשון עיירות: את באור , י (א) כן דודו, בך שמו, ויש נושחאות בתרגום יונתן בר אחי אביה', איב היה בן דודו של אנימלך. ואם גם שהיה סמטה יששכר עב״זהיה יושב בהר אפרים , ואולי היה המקים הזה נבין להזעיק העם ובן עשה אהוד איש ימיני שתקע כשופר בהראפרים• (ד) עיריש , פי׳ הרדיקהעיר הוא החמור כעידו נער ואולי הן הנבחרים בארצית ההן ליבוב. והוסיף לומר ואפשר ג״ב כי עולי ימים סהשוסיס יקראו ג״ב עיייס כי מצאנו בזילתי הומור ועיר פרא (איוב י״אי"ב)ואסשר לפי שהפרא היא חמור הנר ע”כ • והנה גם רשיי ידע היטב כי עיריס הס חמורים בסו שפי' במנחת יעקב לעשו (ביאשית ל״ב ט״ז) ועירים חגורים זכרים,אולם יונתן תרגם בישעי׳(ל' נ״ד)ע’יים חמוריא,ובזכרי' (ט'ט') הרגם עיר בן אתנית עיר בר אתן ולא עילא בר אתן,ובאן תרגם עולין, לכן פי׳ רש"* לדעת יינתן עילים , סם שישים בחורים, ולא אסר עיריס שישים בחורים • עיריש להם, כסו עיים עראית בי העין לזווגו עם עירים שזכר והוא דרך צחות(רד״ק). חוות יאיר, תרגמו אמקלוס זיעתן כפרני יאיר והם עיי פיזות . וטעם להם יקראו בעבורם יקראו עתה חוות יאיר, ני יאיר דודם קראם בשמו לזנרון לפי שלא היה לו מים נמו שפירש רש,׳ שם (במדבר ל״ב מיא), ועתה יקראו בן משבה אחרת, ויתכן לתרגמו: ym תיהנען וועער4ינ4 גון יער * אויף׳ם העכסטע געשט־נען. (י)נון שריען דיא קיגרער ישראל׳ם ר ש (ו) את הנעלים וגו׳. שרע ענו״ם כמני כאן: ויעזנו את ה׳ זללן ענדוהו • אפי' נשותפית עס אלו: (ח) נשגה ההיא. נשמת יאיר: אשי נעכר הירדן. ארן יאונן וגד וחצי ה מנשה שהיו שכיניהם : הלא באור (ח)וירעצי וירצצו,שדהס טעם אחד להם ני רעןנמורצן ענין לחן ודחיקה ובנר זכיתי תמורת עי״ן וצדיי למעלה(ה׳ ניז, ונא נפל הבלות לחז^העגין־בשגח ההיא, ני״ת תמורת מ״ס השסוש,נמוואם נ׳״טגשאר נ:ניכ(ויקראנ״ה ג''3)וטעמו מבנה ההיא שמת יאיר ייחשגה רצופות,והרדייא פי׳שני״ת גשנה משמש נלשון עם, נמו ננערינו ונזקנינו ;שמותי'טי) יאמר שיועצו וירוצצו את נניישראל עם השנה ההיא סנום ומספר יית שנה. (ט) וחצר לישראל, סי׳רנינו ישעי׳ ותצר המלחמה ׳ ליבראל שופטים י ישראל׳ אד־1—ןד־זיודה לאכזר חרגום אשכנזי לט ישראלים צים עודגען, אונד _• s . : : י: ״ ן":" זאגטען: וויר האכען ווירער 071^13 ר|7 1*0" 7^1331 ארראל!7י13 דיךגעדנדיגט, ודא קאננטען ונעבד את-הבעלים: ג'<דא?!ר אל""33י יש0<ל לרלא (יא) אבער דער עוויגע ערליעס דץ^יזור״יו,- יצ׳ " דען קיגדערןישראל צור אנט. ?(^צר. D $$^ר 0\ ?•3 ווארט: האבע איך ראך פאן עמוןומף־פלשהים: (ינ)וציךיןנים מצרים, פא; אמרי, פאו ' י__־ י• : ־: ■ יי 1 : •י י> דען קינדערן עמון׳ס אונר $E3Dpí פאן רען פלשתים — (יג) אדך ותצעקו אלי ואושיעדז’אסכם מיל□ 7 (י0 C2D2117 CF1X1 א'ןך/י צו מיר געשריען׳אייך בעפריי• 1יןעכךו אדהיםאדוקים ל5ןלא־ אוסיף רוזושיע אתכם: ניד) ל5ן =ין פעיל.!־־״׳ *• -יי : ; : _ דערן געטטערן געדיענט, דא׳ 5'1^ 1pí7!lל**־־־*רד-אלר\3 ^5שר רום ודלל איך ניממערמעהר בחרתם 2ם המה י־ושימן ^כם אי־ו ב־יאשטעהע•. (יל) גע- : - : .A“ '"*ייי י 1 ? ^ י ל העט הין, אוגר שרייעט צו PJ?? ,צרתכם: (טי) [יאמת בני־ אייעד? געטטערן, דיא איהר ושךאל אל:יה;וה חטאנועשה־ ״ÍSSX 2 311571^33 U^nPlS^יני|7>6|7 צייט אייערעם רראנגואלם י הצילנו (טי) ראך דיא קינדער ישר>!,ם שפראכען מיעדער פאר רעם עוויגען:וויר האבע; געזיגריגט,פערסאר.רע רוא מ־ט אונו גאנץ נאך ריינעם וואהלגעפאללען, אבער ר ש י י (יא) הלא ממצרי‘. ו׳ תשיעי׳ יש נאן ננגד 1'עניים שהם עינלי׳: (יב)ומעון • שם עניים: ותקצר באור לישראל, ולדעתי הנתיג נתשלימו הוא ותצר הצרה לישראל, יעיין ניה שפירשתי למעלה (נ' ט״ו) בדקדוק המלה ■ (י) וכי עזבנו, דיך שאלה מס התועלת אשר נמנן- אלינו למה שעזנגו את ה׳ לעניד את הנעצים? (מדברי הידי״א). (יא) ויאמר ה׳, הנינס על ידי נביא. הלא מסצריםומן האמרי וגו', בלחצתס, ונס צידונים ועמלק וגו'לחצו אתנס, ונאשר צעקתם אלי הושעתי אתנס מידם , ועניו עזבתם אותי וגו׳ לבן וגו׳ לנו וזעקי • יטעם אשי בחרתם נם , אשר יזשקתס נהם, שנן ענין פעל נחר הנקשר בניית נחירה נתאוה ורשף : (13) עשה אתת לנו בכל הטוב נעעיך, בחרו לנפול ניד ה׳ וניד אדם אל יפולו(הרדי״א*. מקרבם אבעררעטטעאונזנורנאדדי• הצילנו נאהייומ הזה: (").ויסירו nWT ריסיי^ו ו-^רויה! י vT ׳־ J ץ" ׳, : ״* T עמון״ס אויפגעבאטהען וואורי דחני רען,אוגר איהר לאגער אין גלעד אויפשלוגען׳פערואמשעלטען זץ־אויךדיא קינרער ישר>זים׳ ויחנו אוגד ר ש " י (טז) ותקצר נפשו בעמל. כנינו! לא היה רחבת מקים לשביל וליננסשסצרהשהיהלו בעמל ישראל: (יו) ויצעקו. נאספו על ידי כרוז: (טז)םקרבם,נסושיאמראון וחיל על ננסי סטלטלין אשר הוראתם הראשונה נא וחוזק הגיף,כי פעם הלנו וננרו ופעם הלני וחסרו ניכוש ממון,ק יאמר שם קרג אשר יורה תוך ופנימי'הנוף על ננסי קרקעית שהם כתוך יפייס הארן;ינן תרנטתי ניהישע(ט׳ v('r זשאמר איש ישר<1 אל יישבי גנעון: אולי גקדניאתה יושנ:סיעןןיי5טווחהנסכו רות חין חיינעק ווייבענטהוחע , ואין ראוי לתרנם &יע'!יינט ווןוהנחט דודו תונטער תונו, ני מלנד שנתיב נקיני נל׳יי אין תנינה למאמר איש ישראל ;0 , ני גס לנר מגר נת־נס יבלו לנרות נרית שלום ורעית, אילם ענין המאסר : אתם איטרים סאק רחוקה נאתס , אס נס רחוקה היא נעינינס, אולי בחבל נחלתי אתה יושג אשרננרנתן ה׳ לי ועחה נאתי להיריש *ושניה מפני,ואיך אברת לך נרית?ואח״נשמעו שהערימו נשנים ניקייניסהם אליו,יכקיכו כלומר נחנל נחלתי הם ׳!שנים,וכן כאן הסירו אלהי הנני מארן אח״תס-וחקצר נמשו בעמל ישראל, סיפר מאוחר שלח יד נתרגום יונתן והעתיק ותקצר נפשו ועקת כפניה, יננר העיר יבינו המירה נשתוףשם נפש פמ״א מח״א גי זה הפסיק לא תרגמו יונתן נ״ע כלל(ונם נפולינליטי אשר לי אינו מחומס) ני לא מצא דרך להרחיק הנשמות אבר נו. וכן נתב הרד״ק : לא תרגמו יונתן לי־חק התארים מהבורא ית׳ ולא מבא דרך לפרשו והניחו מלתינמו. ורנינו עשהשתיף חמישי נשה נפש אשר יורה על ,הרצין,'פירש ותקצר נפשו נעסל ישראל פסק רצינו מהתמיד עמלם ודלותם; ואוסר עוד שס ותהיה הני״ת כעמל נמקים מ״ם וכאלו אסר מעמל ישראל • והרדי״א חשב שהנפש הנזני ננתוג חוור לישראל לא לאל, "נר שהתחברו שלשה דנריס הא' שהסירו את האלילים מקרנם, והב׳ שענדו אתי ה', יסג׳ שקצר נפש ישראל נעמל רשענוד, ויהיה א״נ שעורו ותקצר נפשו נעסל, ופירש מי הוא אשר קצר נפנו נעסל? היא ישראל, והוסיף ואמר: וא ן להקשות מאשר אסר ותקצר נפשו שיחזור לישראל וישיב לפרשו, ני הוא על דרך ותפתח ותראהו את הילד(שמות נ׳ י׳) ורבים כן ע״נ, כוונת' אחר שאמר ותראהו ננניי נא אתריו את הילד לנאי הבנוי ונסו שהעירותי למעלה (א׳ י״ד); ולדעתו יהי׳ תרגומו: תבער ישראל נוחר ווין(יירען ערטעפ£ט. ונחרגומי אחותי דרך אחר קרוב מעט לדעת המירה, ני הרצין יירה בבל מקים השפעת טוב ולא רע, נמו לך ה׳ עת רצון (תהל־ס ס״ט’יד),ייפק רצון מה׳(משלי ח׳ל״ה), שוחר טוב יבקש רצון(שס י״א ב״ו), יום רצון לה׳ (ישעי׳ נ״חה'), ואין עד אחד ירצה גוונה אחרת, ולכן יש נשתיף החמישי שהביא רנינו נשם נפש עוד ענף אחד, נאשר באר הבלשן הגדול בעזעניוס נספר מלין שלו, יופו ענין נקמה וחרון אף, ובן תרגם שם תמלאמו נפשי (שמות ט״ו ע')חייגע רוןמיעד»?!({ !׳ך תן חי״גען!עטטיבען, והביא עוד פסוקים אחרי׳ןונהורא* באור WIT1 במצפה: (יי׳) ייאמרו DpH אונו לאגערטען זיך צו מצפה • ״ ־L1 י = ■״ ד (יח) דא אי־טערטען זיו דאז ^?יש ר^רי Ö פאולק זא וו א דיא פירשטען ידאיש’אשר ילל להלחם בבני גלעדים איינער צום אנרערן: t jV • T דעריעניגעמאן,דערדעןקריג 11DV יהיח־ז י־־־יראש לכל ישבי געגען דיא קינרער עמין׳סער• * | •! : JV : ז זי' 1 ׳ J |י55י»ז»י^ 1-1^- »hn»MM גלעד ז עפפנען ווילל,דער ווערדעדאז אבעדהויפט אינער אללע בע« יא {«) הגלעד, ^ ג13ר "אהנערגלער׳ס. חך־ להוא בן־א^ה זונה י״י״ם׳^! ויולד גלעד את־יפתח: (נ) והלה העלי, אכעי יעי יאהן איי. ?™0בצי־ 3■ ה£״.ד3! דהאשד־ן רגו~שו אדד־יפתח <נ) אלם אבער ייא עהעפחיא [יאמרי ל1 לא"1ך2ח/ !^ביד! באהר,א-נרדיאקינרערריע? אייני 3י בךאשה'אחףת אתךן. זעי פרי־אהעראן געוואכסען r • י? •. I ■ ץי- ־;׳<■.׳ : יי! י ווארען, דא שטיעסען זיא רען (0 ויברח.יפתח 00ד אחיו וישב יפתח ארס, רע: ז אאייסער־ * בארץ טעןווירעראה,:רואקאננסט ני:טם ערבען אין רעם הויזע אוגזערס פאטערם, ווייל דוא ר ער זאהן איינעם פרעטרען ודיבעסביזט. (ג) זא טוסטע יפתח עגטווייכען פארזייגען ברירערן, אוגר ער ליעם זיך אים באור וו תרגמתי הכתוב. (יו) ויחנו במצפח, הוא המצפה אשי לחצו שנט המרשה, ישם היה מקים ועד המלניס כרזנר ניהישע (י״אג׳), והעיר שם הרדיק, ואפשר שוס המקים הוא המצפה שהיו מתקבצים שם ישראל תמיד, ולפי שהיתה שם תשועה גדילה היו רועדים שם, יאפשר כי נרה שס יהושע מוכח לזכר התשועה, ומפרי זה היו ישראל וקנכיס שס געת שהיו צריכים למלחמה אי לינרגדול, וכן מצאנו ניפתח לפני ס'נםצפה,ינן נדני פלגש נגנעה אלה'המצפה, וכן אסר שמואל כמלחמת פלשתים (א׳ זי 1')קבצו אלי כל ישראל כמצפה, ורן נשהסלין שאול ויצעק שמואל את העם אל ה' המצפה (שסי׳י״ז), נראה סכל אלה הפסיקים ני מזנח היה שם ובית מקודש לתפלה ולקכין ישראל כאותן הימים ע’כ. ואולי האשפו שם כני ישראל להראות לי לננס פינה היום לה' ואח,1: עצו עצה על דנר המלחמה. (יח)1יאםרו העם שרי גלעד, לעס נשרי גלעד הודיעו זה לזה כנה יעשה לאיש אשר יחל להלחם נדי לזרו איש גנזי חיל. יא (א) אשת זוגה, פלגש גלעד היתה ונקראת זונה לפי שאינה עם נעלה כנתונה וקידושין והיא נמו הזינה יאע״פ שהיא מיוחדת לו, וי״ת פונדקיתא נסו שתרגם ג״3 רחב הזונה. והביא הרד״ק תרגום של* תוספתא (והיא נסו תדגים שני לסגלת אסתי)לא היא נימיסא הית לישראל מלקדמין דלא מיסתחרא אחסנתא מבנגוא לשנגוא 1:p לא סוה יכיל גברא למיס: איתתא דלא סשנטיה, ונד הות אתתאדיחמא גנרדלא משנטהאהותנפקא מני נשא(נלוסי מנית אביה עיין תוס׳ ננ״ני״ננ׳ד״ה אמיצרא דני נשי)נלא אחסנתא והוו אנשי קרון לס פונדקיתא דייויסח גנרא דלא סשנטהא , ולן הוס ליה לאימיהדיפתא,ודימה גי הצריכו נל ו ה למתרגם לפי שאמו לא תנחל בנית אבינו ני נן אשה אחרת אתה, ונן מתורגם נתיי לרד״קארי נר אפתא משנטא אמירי אים לאנרע טוב ניעדער• דא זאממעלטעןזיך אי□ יפתח ערי וועיככלאזע בענשען, וועלכע טיט איה□ הערומשטרייפטען. (ל) א-יניגע ציי ט נאכהער גע• ריעטהען היא קיגדער עמון׳ם טיט ישראל אין שטרייט. (ה) אלם נון הער קריעג דער קינרער עטין'□ טיט ישראל בעג־ננע; זאללטע, ראגינגען היא עלטעסטען גלער׳ס הין, רען יפתח איים רעם לאגרע סיב וו-ערער אויפצונעהמען. (י) 1יא שפראכען צו יפתח קאב, אונה וייא אונזעראג־ פיהרער, רען וריר וואללעןרען קינדערן עמון׳ם רען קריעגאני ב עטהען. (ז) רארויף ערמיעי ו עיטע יפתח רען עלטעסטען גלער׳ם: איהר זייר עם ראך, אונה ווארום קאממט איחר צו מיר יעעט, וואחל ווייל אייך ריא גאטה דרענגט?(ד) ראך ריא עלטעסטן גלער׳ם ענטגעגגעטען רעם יפתה:רארום ווענרע; ווירזעלבסט אונז יעצם צו ריר, ראם ר ש " י יא (ד) וילחמו נד עמון. היא האמורה למעלה : את באור אחיי׳את, ויהיה תרגומו: דעןרות בי!נ1 וער !תדן תיינעם 1ווי40עווחנוערטען וויינעס,ונן עדן זונה כאן, ונחרג־ס יונתן א£י לפנינו חשר סלתמשנטא • (ג) כארץ טוב, י״מ אדון האין שסי טונ וכן אם יגאלך טוג(יות ג׳ י״ג), וי״ס אין טונה ויחנה וכן ת״׳ נאיע טנא, וי׳ס שהוא שס סחיו או גליל אחד הדני גם נספר חשסנאיס (פרשה ה׳ פסוק י״ג), ומלך ארן טוב נקרא איש טוג (שמואל נ׳ י׳ ו׳ועיין ל״ה א׳ י״ט ט,). אנשים ריקים, ריקים סכל מלאכה ועסק,ואירס כריקים הנאסר נאניסלך כי תכונתם סתוארה נסלת פוחזים , ינן אנשים ריקים ננינליעל(ד״הנ׳י׳נז׳), אילם ריקים לנד פס אנשים כמדרגת השפלות מצד דלותם ולא סצד סדותס, ואס הס נזיים הלא גס חכמת מסנן בזויה.(ד) מימים, תרגום יונתן מזמן יומין נליסר אחר זמן של ימים נסו מקן ימים, וטעם ימים שנה ידוע. (ז) ותגרשוני מניח אכי, מזה הוכיח הרדייא כ* אחי יפתח מכלל זקני גלעד, ויתכן נאשר אמרו לו אחיו לא תנחל גנית אניני, הגיא יפתח דגר משפטו לפני זקני עיר ותנע חלקו מנחלת א ני ו, וגס הס פסקו וגמרו שאך לו חלק ונחלה והכריחוהו לניוח . (ח) לכן עתר, שבנו אליך, החודו חטאתם ואשיו נענור ריא איחר מיךהאססעט, איחר האבט מ־ך'יא אמס טיינעספאי טערליכען הויוע געשטאסען, ?ארץ טוב ויתלקטו *ל־יפתח אלשים ריקים ויצאו עמו: (ל) ויהי הימיבש וילחמו בני־״עמון עם־ .ישראל: נ־) מהי כאשר־נלחטו ?ד־עמ;וןעם־ישראל וילכו זקני גלעד לקהת את־יפתח 0אךץ טוב:(0 ויאמרו לופרהך־כה ויהץתה לנו לקצין ונלחמה במי עמון:(׳) מאמר־ יפתה ל־'וקני גלעדהל־א אתם שנאתם אורתי ותיגך־שוני טייח' אבי ומדוע ?אחכם אלי' עתר־! כאשר צר־ לקם: (י!) "מאמרו זקני גלער5ןל־ יפך1ח pb עוקדת ש?גו אליך והלבח ?13D2 ו3לחמוךבב3י ראסדואנורמיט אעזגעהען וךיוך־ץ ^רן 1—w'Vn ץ י מעגעסט ראך מען דוא גע. :uf 1T <-V י: 1; r׳ , ך.דל געןדיא קינררעמון׳סשטריי. גלעד: (ט)_1'יאמר יפתח אל־ןקני •טעןוויללסט, ראןזאלסטרוא גלעדאם־משיבים אודם איור־זי א1ת0 ל30י א03* 5י^היה Q טעסטען: יוען איה־ מיך אויר ATT ; vt ז1 י •.•ן : ;•J ד W ♦ ץי/ «•a**■■ ניר דארום צורי^פיהרט, אום ?־1ראש. (•)״1’n ’.5RT nipK» ■דניעי w צו כע. >$ל־־י10דח 1־ríí יהיד־! 11Qy קע150:;|,»ינוו»יעיעי('נע ; ■ : י* : י . •! :•••> ״ ־ טיר אונטערווירפט, ווערדע ^13^^ א=־לא 2[ איך אויויאן אייעי אבער. געשה: (יא) וילד יפתח עם״זרזני הויפט בלייבעז ?(,)ה־יו־ף גי־#ד 1ישי10 D}H א1ת1 עליהם טען גלעי׳ם יעב יפתח: דער ללאש ול^לוציו וידייריסךןףץ ארץ- עוו־גע זייא הערער צווישען א! י4׳* '׳־>>(* ) J.J ׳די .׳?i,VMW אוגז׳יוע!ווירניבטנאךדיינעש 3ל־דבלי1 לפ3י '[7(71 במצפה: אויסשפרונע האניעלן יוער. (יי).ויישלח.יקר1ח'מלאצים אל־ SÜÍ'XSS’E מלל 32י״עמ11 ד*א£ף מךך^ו דאזפאלקזעטצטעאיהןגלייך !^ל כי־באר־! >6לי ל־^לחם פיהרעראיבער זיו איין, אעד t • ; V •• t ji •Itt י י בארצי יפתח ברא5טע אללע וייגע וו־נשע פאר רעם עוויגען צונזצפה. (ע) נון שיקטע יפתח געזאגרטע אןרעןקעניגדער קינרער עמול׳ס, אוגד ליעם איהם זאגען: וואט געהעט רען צווישען מיר אוגר ריר פאר, ראם דוא דיך מיר נאהעסט, אום מיך אין מייגעם לאנרע צו בעקריענען ? דער ר ש " י (יא) את בל דבריו. התנאי שניויהס: לפני 0׳ במצפה. למקום שנאספו נולסשהשניגה סויה באור געניר שנישו שלא גדין הם בעצמם חזרו אליו להניאו אל בית אביו, ובלעדי זה אמרו לו אס יש את יפשך להליום בבני עסין, אז תהיה לראש לנו ולבל יושבי גלעד, ונסו שתרגמתי. וע׳ז השיב יפתח אם גס אתם משיבים אוחי, לא בעבור ני עשיתם לי עול במשפט ני אס להלחם באויב, היאמנו דבריכם !תשימני לנס לאדון? ייחנן שאמר להם שיהיה להם לראש טיס יחל להלחם, ויהיה תרגומו; ייען וויוזר חיך נור pnrn לוריק&יהרט pirí ריין קינדער עמון׳ם לו בעקריעגען, ווע(5ע רער ייוויגע איר תונטערווערפען חע^ע ! !ח איסטע יייך 4?ייך יוייער 1ונערר,ויפטוועדוען • וסיד נאשר הלך עמס השימיהו ליאש ולקצין ♦ (יא) לפני ה' במצסה, שם במקום המקודש נסי שמבואר למעלה 00 יעי יעי קינ־ י, בארצי &<יג) וייאמר מלך בגי" יעי עמח׳ס *נט״*מ]עטע יוי^ו א^־מראכי יפותח בי־לסח רעןנעזאנדםעןיםתח׳ס:האט .עמון ÍJ-יי’ י! ןי--1 ראך ישסי מייןלאנדגענאט׳ ישראל־־* את־ארצי בעי ורתיו ^2^ ממצרים-מארנון.געד־ה^ק "*ממי"* ןעקמרין ועתה השיבה W ;יד) ראך יפתח שיקטע אבער׳ בשלום J (יד) ויוסף עוד .יפתח ויישכח מלאכים"אלגמלו' בני (טו) אוני ליעם א'הםז*גע!: עמיוו: (טו) ויאמר ל1 סה אמר־1 נייז! ישראל האט w יפתח לא־לקח ישראל את־אלץ ££***£* מלאבואת־אךץ?ניעמ1ן:(־■סבי נאממען;(טז)זאנרערן,נא5רעם בעלותם ממצרים וילך ישראל במךברעד־ום־םוףהבאקד'שי!: יעי יייסטע ב־ז צוי־יק י*ז (יס וישלח ישראל מלאכים 1 אל■ שילפמעער, אונרקאםענד־ ״ ־'ו• : ״,־'.' : י ."J■׳ : י ׳ _ י ... ליךנאךקרש. סס היער שיק. ממלך אדום לאמר אעברה. גא ב ישראל געיאניטעא! יעז בארצל ול־־־יא שמע מלל אדום קעניגאדום ם טיט דעטאנזו* “ - : ־.־ 11 :> ן י ;•׳J •••־ 1 5■<;: לאס אעז ראך רירו יייז וגם אל״מלך מואב שלח !/ א י*י״י״י,*יייי"" אבדת וישב ישרא^'בקדיש: קעניגגאב קייןגעהער; מאן ד kr י 471-i־* • : י -ז׳ ■י |-ן ש־קסע ראן צום קעניגע פאן וילך מואב, אויך הער וויללפאהרטע ני5ט — וא לאנגע פערוויילטע ישראל ,צו קרש. צאג ר ש " י על יינצניי: (סו) עדים סוף. בדרומה של ארן אדום וארן אדום נדרומה של ארן ניען: (יו) אעברה נא בארצך . מדרום לצפון ליכנס לארן כנען: וגם אל מלך מואב. שהיתה אינו בסיף ארן אדום במזרחה של אדום ובדרומה של א" י: ולא אנה. משה רמזה בתורה נאשר עשו לי בני עשו באור למעלה 0׳ י״ן) דבר יפתח דבריו נדרך תפלה שיחן ה׳ את בני עמון לפניו. (סו) אח ארץ סוא: ואח ארץ בני עטין, מהלו להשיב לו על ארן מואב והוא לא היה שואל ממנו ני אם ארן בני עמון? לפי שהוא היה שואל ממנו מארנון ועד היניק, לפינך השיב לו, ניאותה הארן שאתה שואל, נשם מאב היתה נקראת,ומלך האמיי לנדה ממואב, וישראל לקחה ממלך האסרי, והנה ישראל לא לקר לא ממואב וצא מבני עמון (רדיק). (10) במדבר עריםםזף,^נמדנר הייוע והיא מדני שור, נכתוב ויצאו אל מדבר שור( וילבו שלשת ימים במדבר (שמות ט״ו נ"נ), והוא סדני ד״)ולןד במדבר׳ויסב את־ארץ ?רזדו־בש ואת־ארץ מיואב [:?is ממזרח־־שמש' לארץ מו^ב דחנוו כעבר אך־נון לרא־באו ב?בול מואב כי ארנץ 9מל מו>3$:(׳») וישלח ישי—אד־, מלאצים אל־םיחון מלךהאמרל מלך חשביון ויאמר מ ושראל נעס־ה־נא כאך?ךעד מקומי: (־)[לא־האמין סיחון את:יקךאל עבר ר ש " י (יח) צאג ראן וויערער אין ריא וויסםעאומהער, אומגינגדאז לאגד אדום, זא וויא דאז לאנר מואב, קאם כאן דער מארגעג• זי־טעאןדאז לאנד מואב. נון לאנערטן זיא זיך יענזייטם דעס ארנוןים, בעריהרטען רעמנאך ניכט דאז געביעטה טואב׳ם, רען דער ארנון א־זט מואב׳ם גרענצע. (׳«) היער שיקטע ישראל געוא נדטע אן סיחון.רען קעניג אמרי׳ס רענענט צו חשבון , אונד ליעם איהם זא« גען: לאס אונז ראך דורך דיין לאנד נאך אונזערער בעשטיט• מונג ציעהען•(נ) אבער סיחון געוועהרטע ישראל ניבט נור קיי־ עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים נער נשם שאדור לא ותיוס לענורלך מואב לארתניס לעמר: (יח) וילך במדבר• מן המעיב למזייז במיצי ליומי של אדום ומואב : וישב את אין אדום. גל דרומה : ואת ארן מואב. נל דרוסה וכשהגיע למקצוע דרומי מדחי פנה אל תצפון לשנע את מיצר המזרחי: ויבא ממזרח שמש לאין מואב ויחנון בעבר ארגון. לשיף סזרזה של ארן מיאב ושם התחילה ארן שיחון ועוג וגיבשו עבר הירדן במזרח אין גנען ויעברו הירדן ונמשו באור מדבר איתם, ושני שמות נקראו לו, כי גן כתיב ויעברו בתוך הים המדברת וילכו דרך שלשת ימים נמדבר איתם ויחנו במרה (במדבר ל״גח'), והלכו המסעות ההם סרת יאלים עד שבאו עד ים סיף, וגן כתוב וישעו מאלים 'יחנו על ים סיף (שם שם י'), ומה שאמר עד ים סוף, והס נבר עברו הים, ואזר עברם הלנו בזת המדבר? דע ני ישראל לא עברו הים לימנו, ני בפיאה שנמסו סמנה ליס סוף נאותה הפיאה עצמה יצאו, ני הנה נכנסו מסרני איתם ליה סוף ומיס סוף יצאו למדבר איתם עצמו. ואס תאמי אחרי שלא היצינו לענורהים ליחנו, למה נמסו נו והס יצאי אל המקום שהיו נומתחלה? לא עשה נן יתברך שסו, אלא להראות עיצס גדולתי שעברו ישראל בתוך ה ס ביבשה ויטבעו המצריים נתונו, ולאורך הים הלנו המסעות ההם אחי שעברו. ומה שאמר ויחנו על ים סיף, ועד עתה במדבר ’0 סוף הלנו המסעות? עד עתה הלנו רחוק מן הים, ובמסע הזה חנו על שפת הים ׳ לפינך אסר גם בן הנה עד ים סיף , ומשם נסעו אל מדבר סין. ומה שאמר הנה ויבא קדשה ?קצרהססעות,ינתנ הצריך לו לכתוב, והיא קדש, ני משם שלחו המלאכים, במו שכתוב וישלח משה מלאניס מקדש אל מלך אדוס(נסדנר נ׳ י״ד), וגם אל סלך מואב שלח• והנה לא ראינו בתורה ששלח אל סלך מואב, יק מצינו שאסר, נאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים נער (דניים ני ב"ט) ? נראה ששלח להם נסו ששלח לנוי עשו. וימה שאמר באשר עשו לי בני עשו והס לא הניחום לעבור וגם גן הסואנים לא הניחום לעבור נמו שאמר וגם אל סלך 0וא3 שלח ולא אבה, יהיא אסר נאשר עשו לי בני עשו וגו' והמואבים בלומר שהניחום לעמר? פי׳ החנם הראג׳ע י"ל ני סלך אדום לא הניחום לענור על דרך מדינתו ני משם היתה ארן נגען קרונה,.אגל עניו על דרך שעיר/לפיכך אמר היושבים נשעיר, נינןנתונאסס עוניים בגבול אחינם נני עשו היושבים קי־״״יי»׳»׳»<״«; עביר ב^ריו ד^סף סיהון את־ כל־עמיוידחנו בןהצד־ז וילחבש יעם־ישרא : (נא) דחן יהיווח אלהי־ישראל אר־דסיחיון ואוד כל-ךעמו ביך ישראד־^ ויכום ויירש ישךאד־1 ארח כל־־^רץ קזאמרייייוישב ד־־זאךץ דחהיא: («) ויירשו אתכ^־גבול האמרי מארנון:ו.עד־היבק ומן־המדבר געדי־הירדן:(«) ועתד־־ז יהוך־זו אלהי ישראל הוריש את־האמרי :JT •• . * •• T • • J•• V ׳ • • • ביעטהע, זאנדערן פערזאמ־ מעיטע זאגאר זיין גאנצעס ק־יענספאלק״לאנערטע זיך צו יהצת, אונד גריף ישראל אן. (נא) ראך וער עיויגע דער גאטט ישראלים גאב טיהון אונר אלל זיין פאליק אין ישראד׳סהאנר, ישראל שלוג זיא, אער עראכערטע ראו נאנצע לאיר אטרי׳ם, דער דיעזעם רייך בעזאס • (33) זא נאהמען זיא דאז גאנצע געי ביעטהאמרי׳סאין בעזיץפאם ארנון ביז צום יבוק, אוגר סאן דער וויסטעבי^אן דעןיררן • 1$ £ ^ "w C?גי.ע?11.ישראל;ואתהתיךשנו: אמרי פאר זיינעם פאלקע (כר) חל״יא את אשר־, ייור״יישה■ ישראל רארו־ס פערטריעכען / ri-it-iv "íWSvsi- אוגר דוא ודללסט עם בעייט׳ כ^ו^1 א ^ ה >י?ורחו w■ <נד) זיעהע י• יי^ייי וארח כד־^־אשר ד־־זיורייש יהיוד־ז ריין אבגאטט כמיש איינגעי־ :” ד_ י' •י K uvpss מפנינו אותו ניך־ש: י»»מי׳ (03 ועתי־! רדטיוב טיוב >nhe וואסדערעוויגעאינזערגאטט \• ד :- ׳■ . ־ ׳■ פיר איני אייעעריימט האט, מ!ילק בך־צפיור מלך מואב הרב ראזהאלטעןיויראיןבעזיטץ. י ז י; י י י, ׳1” AT 'רב (נה) וויללסט רוא עטווא אייגען פארצוג פאר בלק זאהן צפור׳ם קעניג פאן מואב ? האם ער מיט י ש " י ינננשי לה לאין כנען דיך הסזית: (35) ויירשו ונו' מאמון ועד היניק. שאתה אוסר שהוא שלך הס משיחון לקחוה: ומן המדנר ועד הירדן. מדניות היו שסלפגי הירדן: באור היושנים נשעיר (שם נ׳ ד') ינתונ ו3סנ את הר שעיר(שס א'),ונן מלך 0וא3 לא הויחס לענור, אנל המואניס היושניס נער הגי״יס לענור שנאמר (שסי״ח) אתה עונר הייס את גנילמואג את ער (יד'קז.(כד)כמיש, שם אליל למואב, נסיש אוי לך סואג א נדת עס נמוש (נמדני ניא ג״ט,ירמי׳ מ*ח י״נ),יהשקין לנד עמון היה אליל מולך נסנואר(ס"א י*א ז׳,יס״ננ׳גי׳ג), ויען ני האין אשרהלחמו עליה בני עמון היתה למואב, ולשי אמונתם הי' נמוש .אליל סגן אין מואג, לנן קראו אותו אלהיו. (כה) רטוב טוב אתח מנלק , נאשר הורישו ישראל ארצו לא <לח0 עוד להס לקחת א תה מידיהם גו יאה מאתה׳ היתה זאת , ומה יועיל לריב עם ישלאל ש ו פ ט ן ם ו־יב עם־״ישר־אז־־‘ י־ . • : י •• יא אט־נלאש u תרגום אשכנזי מי כייט ישראל איינק שטרייט נעפיהיט, ארער איינען קריענ א בעגאננען ? (ני) איזט ראך ישראל א־ם בעז־טצע פאן חשבון אוני א־ה־ען לאני׳ שטעיטען, פאן עיועראונר איהרען לאנדשטערטק אונר פא; אללען שטעדטען, וועלי 5ע אי רעם אמון ליענען, פאללע דרייא ה־נדערט -אה. רע׳ווארוםהאבטאיה־ניכט דאמאהלס אייער רעכט געי ש־טצט? (כי) איך האב ע ראך ויאהלליך ניבט געגע; דיך געי זינריגט, אוני רוא פ־גסט סיר דאזאונגליקצו, מ־ך צו בע. קריענען5 מענע יעי עוויגע דער וועלט־יכטער הייטע ענטשיירען צווישען דק ק־נ* דערן ישראל׳ם אוגר רען קינ« הג,1עד דערן ענקים! (נח) אבער ר ער קעניג דעי קיידער ע:זון׳ט א?טעטע ניבט אויף דיא גרינרע יפהה׳ס, דיא ער איהם ער• ליעם. (יט)אוגדרעי'גייסט רעםעוויגע; ליעם זיךגיעדער אויףיפתח — ער רורכצאג גלעד רעיי (בו) על ידי ארנין. אצל אייין שהיי ממיאנ וידעו שלא היה להם לעניי עליהם שהיי משיחון כנשים שלקחם ממלך מואר: שלש מאית שנה• סשינשו אח האין נימי יהושע עד יפתח מכאן יש ללמיד שנית השופט ס הגזכר-ס על הנה אם שני השעריך של נל עני יי ס נמנים נתיך ימי השיפט אם לאו. שנינו נסדר ע 01 יהושע פייס את ישראל נין שנס ואין ל־ מקרא ממי ללמוד עתניאל 0׳ שנה ושני שעניד של נושן ישעתיס ננל01 אחריו אהוד ם׳ שנה וי״ת שנים שיענוד של עגלון נתונס הרי קמ״ח שנה דנייה ארנעי׳שוה יג ■ יעניד •נין נתיני הרי מאה ו/תיני' ושמנה אחריו שנע שני׳ של שיענוד מדין וארנעים כל גדעון ושלש של אנימלך הרי רל׳ח שנים אחריו נ״ג של תילע וני'נ של יאיר אלא שעלתה שנה אחת לשניהם וי'פ של נני עמון עד שלא נא יפתח היי שלש מאות: (בג!) ענר גלים בם: נ־ס בשבת ישרא • “T vן * jV • • ך •י בחשבון ובבניורתירה ובערעור* ובבנותיה ובכל־העריבם אשר .על־יךיא־נון שלש מאיות שני־ז ומ־ועלא־הצל5!ם בעת הך־ייא: «׳) ואגבי' לא־חטאתי לך ואתה עישה י אתי רעה להלחם בי י ש פט והורה ך־זשפט היום בין בגי ישראל ובין בני עמון:(־<׳) ולא ישמע מלך ?ני עמון אל-רביי .יפתח אשר שלח אליו: (כט) ותהי על־יפתח רוח יהיוה'ויעבר את" י-— • ; j T ־־* ; t ־־־״ן.•— < V כאור ישראל או להלחם נס הלא היא ציה ייעמד. (בי) ואנבי לא חטאה’ לך, הנה הינחתי לך את לל וננחת ני אין לך דין ומשפט להשיג לך את •האין נשלים אשר לא לקחו אבותינו מידך כי אש גיד אמרי ואשר ישנו נה זה שלש מאותשנה, ועתה לא אובל לחשיג מחשכה אחרת רק אתה שנאת אותי ואיצי לא חטאתי לך• (בם) רוח ה', ת״י ושרת על יפתח רוח גכירתא מן ק־ס ה', והיא ריח הקדש המליה לשופטי ישראל והמדרגה הראשונה ממדרגות הוניאה רמי שני, ר ינינו המירה, וכמי שזכיתי למעלה (י׳ ליד). יטעם ותהי על יפחאיתנח על יפתחנת*י, ונ:ל 9יקום נא שס ר• ח שהיא ההשפעת אלהית עם מלת היחש על נמו נחה ריח אליהו על אלי; ג (מ״ננ׳ט״י) קיאצלת׳ מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם (נמדנר י״א י׳ז), ינחה עליו •SC1I0FTIM טן 16 . רוח נלערמנ׳־־ח,דויכצאג הגלעדואת־מנישה ויעבירארר מ?ושה׳גלעד'ומסופה גאגר קיני־עח עמין׳ס * (ל) היעי עבר בני עמיון: (ל) וידר יפתח נדר טהאטיפהח דעםעיויגעןאייז געליבדע, אונר ׳שפראך: וןען ל חוה ויאמר אם ;תון תתן אה ייא ייאקיניערעמוז;°איז בני עמון בידי: (לא) והיה היוצא י־יינעהאנר גיבסט, (לא)זא :T: K ' V -י■ , : jv< ־ *־ ז*לל דאזיענינע, יואם מיי אשר יצא מדלת' ביתי לקראתי ?שובי ^01 מ3;י עמון'ולוה בייאסיינערגליקליכעןהיים־ טיהורה והעל־^יתיר־זו עולדד: קעהר פאן רען קינדעי־ן עמ<ן׳ם ג/ •1 L' דעם עוייגעז גע־וייהעטאיין, (ל3) ,לעבר . פקח א/ בני עמון ךיעי להיוחם בם ויתנם יהוהבידו: ־־™■פחחאיבערריאק־נ־ (לג) ויכם מערוער־ ועד־ביואף דערעגייי>םהער, זיאצובעי מנית עשריבם עיר** ועד אבד^ קעיזפפע:, אונר דערעידגע ■ - V ׳> u J7 .* י T •י1/ < זיא אי! ייינע י*ני• כרמים מכה גדורה מאדויכנעו בניעמיון0פניבניישר§:(לו)'1יבא ייי״יי ״י *״׳ י׳ין יפתח המצפה אל־ביתיו" והנה כרמים,עםווארא-ינעגעוואל־ בתו 1*צאת ל״^קראתו בחפים ט־גע נידערלאגע,ווארורך ריא "J : * ‘ובמחלות קינרער ענזון׳ם גערעט־טהיגט וואוררען פאר רען קעדערן ישראל'ס.(לד)אלס יפתח אלסדא! גאך מצפה אין זיינע ה־ימאטוז קאב,זיהע! דא גינג זיינע טאכטער איה□ ענטנעגען מיט פויקען אוגר ושיי (בס) ענר נני עמון. אל נני עמון: (לג) אנל נימים. מישור נימיא: __________ הניע ^ באור רות ה׳(ישעי׳ י״א נ׳), ותצלת עליו רות ה' (להלן פרשה י״ד), ורן השתמשו נו חליל אין הקנ׳ים משרה שכינתו אלא ע ל, ננור חכם ועשיר ועניו (ודרים ליית ת,); ונס אווקליס תרגם ותת׳ יייי יעקג אניהם(נראשית מ״ה נ"!) ושית ׳־יי! קודשא על יעקב אכוהון; ונכון לתרגם נא/: מיני רעד ןגיישט ועש עיייבען זוירקטע חוין יויהן - (לא) והעלי,־זיהו עולה, דרשת חז״ל ידיע0 (תענית ד׳אי) שהעצה נתי אשר יצשס לקראתו עולה לס', אילם רוב המפורשים הסכימו טעם 'י׳ויהעליתיהוכמקום או , נמו מנה אניו ואמו, ועני) הנדר נן הוא, זה אשר יצא לקראתי:ש'ני יהיה קודש לה׳ מריש ליגנודתו אס אינו ראוי לעילה, או העליתיהו עילה אס ראוי לקינן עילה; וכאשר יצאה נתו נקראתי לא עקד אותה להשיסה על הסזנח ולשחטה, אכל הקדיש6 לגבוה גי נחר לה מקום מחין לעיר ושם ישנה בדד וגלמודה ולא ואתה עוד אדם נל יסי תייה־ אץ ובמחלות ורק rí יא יחידה אין־ איני זי» יואר זיין * : A :־ 1 . J י י י: ,"'יי איינציגעט קינר, ערהאטטזן ל1 212(13 21( ^*15 בדח* 1לליי אויםעראיהרווער!זרזאהןנאך Hn18את־־בגדין טא5טער. (לס ודא עי זיא - י ״ •-׳־J•־ י t-t ערבייקטע,צערריטערזייגע קליירער, אונד ריעף: אך, מיינע טאבטער! ודא טיעך« בייגסט רוא מיך גיעדער — וויאזעהר ביזם רואצומייגעם אונגליקע היער — רען איך האבע אויפגעטתאן מיינען מ־נר צום עוויגען, אוגד איך קאןניכטצוריק! -(לו) ראך זיא שפראך צו איהם : טיין פאטער! האסט רוא אויפגע. טהאן דיינען סוגד צום עוויגען, ויאמר אהה בתי הכרע הכרעתני ואת העת 3ןג'כרי ואנכי פציתי פי ^ל־יהוה וה^א אוכר־־י לשוב: (לס ותאמר אליו אבי פציר1האת־ פיק' א־־־^־יהוה עשה לי כאשר ,יצא מפיך אחרי אשר עשה לף יה1הןקמ1תמאלביןזמ?גועמיוו: ״.״״״,״,״ ״״״,,״, (ליי) ותאמר אל־אביה יעשה לי זא לאס םיר נעשעהען, 1<יא הדבר הזה הרפה ממני" שניט *״״ "•י״י ח!—ישים ”ואל™ ויו־חזי על־ :זז . • : “1 : 7> :17- : .V ךזלז,רים ןאבןה ער־עתולי ^נכי ורעותי איזט 5 האט דיר ראך אויך דער עוויבערא5ע פערליעהען אן ריינען פיינרען, אן רען קינרערן עטון׳ס. (לס זיא שפראך פערגער צו איהרעם פאטער : יא דיעזער אוים־ שפתך זאלל אן מיר פאללצאגען וועררען! אבער געננע מיר צווייא טאנרען פריםט,ראם איך אירע; בערגען אויך אוגר גיערער וואנרלע, אוגד מייגע יונגפרייליכקייט בעווייגע, איך טיט י ר ש " י (לה) הניע הכרעתני. לשין גקכה ודומה לו לככתיי אתותי כלה: היית נעונרי. גל דמי נעכר קפתתאתרגלי: (לז) וירדתי על ההרים . לשון יללה ,הוא ודוגמתו על גגותיה וניחונותי׳ נולה ”ליל יורד בנכי המתעצם ננני עד שגופו משתנר. ונמדרש אגדה דורש רני תנחוסא על ההר,, לפני באור (לד) אץ לו ממנו, נמו ממנה נאשר נמסר עליו במסורה ה׳ סנירין ממנה וקריין ממני (!יין יהושע א׳ ו' מאיר לידידי החנם יוו׳ימ), ובן נספר תרגום יונתן אשר לרד״ק מתורגם לית ליה מינה , וטעמו חון ממנה אין לו נן או נת. 1גתנ הרדיק: ויתנן לפרש ממנו במשמעו, ני אפשר שהיו לאשת יפתח נניס מאיש אחר קודם פנשאת ליפתחוהיה מגדלם יפתח מיתווהיו חנונים במיו, אנל סמנו לא היה לו קאינת, ע״ב, א״ב לדעתו ענין סמנו מעצמו. ;לה) הכרע הכרעתני, הננעת ריחי עסוק עמוק , והתי״ו.הכרעתני לנקנה ודומה לו לננתני אחותי כלס (ש״הש ד' ט'). היית בעברי, ני נאת הנה לקראתי את היית למשחית לי. פציתי פי, פתחתי פי מנלידעידסה ילד יום, ומה שנדרתי לה' אין להשיב. וכאשר נשא קינה ונהי■ עליה ועל נדרו הנייר עגין הנדר שהיא מזומנת לשנת גלמודה גולה יסורה מנל בני איים, והיא לא מאנה לסלאדנריו ולשלם נדרו, ואמרה עשה לי נאשר יצא מפיך ואל תרבה לקק טן * 16 על׳ שופטים יא ורעיתי: w !יאמר לכי וישלח איוקדז' ישני aVin ותלך היא ורעוסיך־ז והבך עד״״^הוליה עד־־י־־לזהרימ: (לט) ויהי ממץ 1 שניט חלשיט וו־חישב tS:־“‘־ אביה רעש לה אררנדר־ויאישר 3 הה ודהיא לא״ידעח איש ותהי" הק בישראל:(״) מימים 1,ימימה תלכנה' כנ1ת ישראר־* לתניוות ” ־ ; T ; . J ; T •• : ־־ תרגום אשכנזי מיט מיינען געשפיעליננען. (לח) אוגר ער שפראך. : זא נעהע! ער מטליעס זיא אויף צווייא מאגדע, אונד זיא גינג יזיט איהרען געשפיעליננען אויף דיא געבירגע, אוני בעודינטע איהרע יוננפרייליכ־ קייט. (לט) אלם דיא גווייא מאנרע צו ענרע ווארען, קעהרטע זיא ודים צו איהרעם פאטער, דער אן איהר דאז געליכדע כאללצאג, דאז ער געטהאן; זיא האשטע ניע איי• נעןסאן ערקאננט, אונד ז־א בליעב אונפערגעסליך אי1 ורעות• קיי לבת ישראל. (מ)פאן יאהר צו יאהרגינגען ריא טע5םער ישראל׳ם הין, צו טרויערן אום דיא ר ש " י לפני סיהדיין שמא ימצאו סתת לודרך : (לח) ותנך על נת ליה. מדלא נתיב על נחוליתיה משסע נתילה ממש: (לס) ותהי חק • מיו שלא יענה אלם עוד בן שאלו הלך אצל פרתם או הוא נא אצלו היה מתיר לו נדיו עמדו וגדולתן ומנין שניהם אנדה ונפרע מהם פרתם נסתלקה שנינה הימנו שנאסר נדניי הימים לפנים ה' עמו למדני שנסיפו אינו עמו. ויפחת הונה נשת־ן זניסול אינרים שנאסר ויקנר נערי גלעד. ויש עוד לפתור ותהי תוק נישראל סחונר למקרר שלאחריו: (ם) מימים ימימה תלכנה וגומר« הדני הזה קנעום עליהם לחיק: לתנות . לקונן: ויענור באור עלי אחרי אשר עשה לך ה' רקמות נאויניך$ ואתר התנחמה מעט על השתנות מעמדה נקשה מאניה לרצות לה חדשים שנים לעלות ולרדת נהריס נאתוות רעותיה ולנכות על נתוליה, לניא לאט לאט נהרגל הפרישות והתנודדזת סחנרת נני אדם. (לס) וחה׳ הק בישראל, סי לא ראה את הלק, זה הדחק אשר השתרר נהמפורשים לנאר פסוק זה: רש״י נדרך דרש אסר, גורו שלא יעשה עוד אלם נן נמו שהינא נתרגיס של חיספתאוהות לגזירא נישריזל נדיל דלא אסקא גנר ית נר* ה וית ניתיה לעלתא נסא דע נד יפתח גלעדאה ולא שאל לפנחס נהנא וני׳ שהיה לו ללנת אצל פנחס להתיר לו נדרו במפורש נמדרש רנה פעמיה ושלש (ניאשית פרשה ס׳, ויקרא סוף פרשה ל׳ז, ומדרש קהלת נפסיק עמל הנסי ליס תיגעני) , והניא עוד פתרון שהפסיק הזה סתונר למקרא שלאחריו, ונזה הפירוש אחזו עד הנה נל הספירשיס, ואסרו מה שנתיב ותהי חק לשין נקנה ר״ל הלינות ננות ישראל הייה לחק ננל שנה ; ויש סי שאמר יוק הוא לשין נקנה והניא לעד ני מקך יחק נניך היא (ויקרא י' י״ג) ולא השגיח על הקרי והנתיל ועל בנתיב שלפניו ני קדש קדשים היא , והעלים עינו לראות שהקרי שנ על המנחה הנוחרת. ויש עוד ורות ני ני לא מצאנו עוד שם חוק שנא איליו ני״ת היחס ני אס הלס׳ד אי מלח על, כמו ני חק לנהנים (בראשית מ״ז כ״נ), ני חק לישראל (חהליס פ"א ה'), וחק לנערותיה (משל- ל״א ט״י), ויתנום לחק על ישראל(ד׳יהנ׳צ״ה נ״ה); צנן חקרתי נ׳ ותהי שג על נת יפתח, ומלת חק היא תאר הפעל לתאר דנר חקיק וקבוע אשר לח ימיש מזניון נני אדם לעולם נמי שפירשתי לפעלה נשירת דנייה (הי ט״ז), וטעם הכתוב, ותהי נת יפתח ונדון עד בישראל ילדנר שנעשתה לה ברצונה נאשר נדר אביה להיות קודש 01', ויהי׳ תרגומו: זית וווווררע ונערעזויגט, אי נמו שתרגמתי נירו כ(יעב יחג6ערבעש(ין (1ווגטטער3!יך). (מ) לחנות, ת׳י לבות־יפתח הגלעדי דיא טאכטער י־זתח׳ם יעם ״ • י :\ י׳ ־־: v' גלעדי טען פיערטאגעאים :מים בשנה: יאהיע. יב(א) רצעה איש אפרים ויעביך יב (א) דיא מאנגשאפט ־־ ז י "־ . •י :י־ * ־*־"*א אפרימ׳ס ווארפאם צפ^ר"? 1|;אםר1! ; :HHD אויפרוהר ערגריפפען, איגד -,י I ל1ברח1 להלחין ד* ריר ו-- צאג(איבער דען ירר;)נארר. U . לל: • - :;■ ^T • . . R״, . ווערטס, זיא שפראבען צו עמיו UP’I j לא קיאת לל0ך עמך יפתה: ווארום ביזם יוא א ן ביחף;שךף עיןף1ןא'ש:(נ)ףא?ןר hFB1 אליהם איש לי3 הייתי האסט דוא גי5ט אויפגעפאר. ־ : T :־ ״ f ־ , Tיי ׳ :־ ־' דעיט מ ט דיר צו געוזען? 1עמי 1בני־עמ1^ 0א1 וויר שטעקען ריין הויז זאמטט ■אתצמ ולא־ד־ןן־^עתבש ^•ךתי ריר אין פלאממען. (נ) יפתח •*:v : י* ״ ! 1 -*V“ ,'•? ענטגעגנעטע א־הנען: איך 0י1ם:(10אהאה 5י-אינק מ1שי_ע איגד מיין פאלק ווארעז יא שאן לענגסט א־ם שטרייטע טיט ואשימה דע; קינרערן עמון׳ם—וויא זאללטע איך אייך אויפפארדערן, דא איחר מיך גי5ט (פריהער) פאן איהרער, גע* יואלט בעפרייען וואללטעט? (ג) זאה איך ראך, רעס ניעטאנד הילפע באט, רעיי י3 נא) ויענור צפונה. ויעטר את הירדן והלנו לצפין עני הירדן אל הגלעד: באור לאלאה, וכן פי' רש״י לקית; או פירוש לתנות להללה על אשר עשתה נאשר יצאמפיאניה, ני פעל תנה •יורה נלשון ערני ספר במקהלות דניים להתפאר, וזהי מלשון שם יתנו צדקית יש׳, וכעין זה פי׳ הרד" ק , להשית ה ולנין סה ארנעה ימים נשגה. והרדי״א אתר, וידמה שלא היי ראות אותה אף הנשים, אבל היו הולכות שמה ושימעית דבריה ומקוננות עמה על פיישותה. ים (א) ויצעק איש אפריש, עיין מה שפירשתי למעלה ח׳ א', וטעם ויצעק קריאה למדון לפרוץ פרן ולקשר ק נר על יפתח • נשרף עליך, על פניך . (ב) איש ריב הייתי, פי׳ הרדי״א, אל תחשבו שאני עשיתי זה לנד, צי מה שנענה, אני ועמי עשינו, וטעם סאר, פעמים רנות. יאועק את:פ, ואף שנאמר שאני לבדי עשיתי זה , הנה היה מהראוי לעשות כן, ני אני נקשתי עזיתנם פעמים הרנה מגד עמק ואתם לא היש שאותי, ואץ־ אקרא אתנם להלחם נם, ע״נ. אילם לא ידענו אם השיבם נאמת ובתמים ׳0; תלונתם, ני הם תמרו, ולנו צא קראת, יהיא טען: ואזעק אתכם, והיכן קרא להם ? לכן נחרתי לי דרךאתרת נו ה הכתוב, ולדעתי יך היתה תשונחו: איש אפרים! הלא ידעתם כי בריב הייתי אני ועמי זה ימים ינים (וזה 0עם מאד שיורה אורךזמן, נמו על תקצף ה׳ עד מאד, נאשר יגיד עציו כפל העני; הנא ריריו נמלות שינית, ואל לעד תזנרעו; ישעי׳ ס" ר ח׳), ומדוע לא באתם להושיע את אחיכם מיד כני עמק והייתם נמתחנאיס ?.ויהי' שעורו איש רינ הייתי אני ועסי יכני עמוןנ/איד ולא הישעתם איתי מידם 'אזעק אתכם , וטעם הוי״ו'אזעק וי״ו לשאלה כלומר ת כנה תזיעי• אתכם ? (נ) ואראה בי אינך מושיע, חתר שראיתי ני אין מישיע אין גס אחד מהשגטיס נאי לעזרת גלעד, שמתי נפשי בכפי, והג״ף נמלת אינך נישסת לתפארת הלשון, ככ״ף ר,ערנן;ייקיא ניז תרגום אשכנזי שופטים יב יארוםמופטע איך מיין לעבע! ואישמריז נפשי בכפי ואעברה אל־בני עמון ויתנם יה1ה' בידי העי׳ "* יעי יי״יי ולמדד עליתס אליי היוםהזד־ז אין מייגע האגד גאב—מאדום :.יי י־ > • •.V ••.־־* ־ ׳• ץ ־׳••י קאיימט איחר ערשט הייטע להלחם בין00 ויקבץ יסר1ח ארד כי־־אןשי גל^ד'וילחם אח־ מעלטעי3תח ^ללעקייעגם־ אפריט ויכו אנשי גלעד את* לייטעגלעד׳ם, אעוקעמפפ־ ״ : זי׳\ ־־ ׳ : י" י : 1 י• י טע מים אפרים, דאמעננער אפר" ים כי אמרו פליטי אפך ים אתם גלעד ?תיון אפרים ?חון אויטוואורף אפרים׳ס איה׳־ מנש!״ז: (ה) !ילכיד גלעד TiZS ™S'if־ ™";׳•מע?חת הי!־דן'לאפרים והידד, w גלעד ?עמעכטיגטע ייר כי יאמרו פליטי אפרים אעברה דער פוהרטען רעם יררן׳ס גע׳ ״v י : . : • t • -• v געו אפרים,חען נין איינערדער ויאמרו לו אנשי־גלעד האפרתי ׳2^״ אתה ויאמר לא:(0 ויאסרו טעןאיהןריאמענגערגלער׳ס: ואשימה קי’ לי ביזט רוא.עטוואאיין פארגעהטער אוים אפרת ?אוגר וועןערזאגטע: ניין!(י) דאן שפראכען זיא ר ש " י (ד) ני אסרו פליטי אפיים אתם גלעד ■ פחותים שנאמרים היו מנזים את הגלעד ואיסרים להם מה אתם גלעד חשיניס נתון אפרים ונתון מנשה נן תרגם יונתן: (ה)וילנד גלעד את מענרות וגו', היו שומרים נמקום המענרות: (ו) אסר באור נ״ג), ונמו שהעירותי נפתרו( על התורה ע״ש, וכן אם ישך מושיע דלעיל במקום אם יש מושיע. ולמה עליתם אלי, דרך התול אמר למה עליתם עלי להלחם בי ולא עליתם על בני עסי( להלחם נם, ’למה נאתס היום הזה אתי ־.תשועה ולא נאתס קידם, בזמן הריב? (ד)?יאמרו פליטי אפרים, נני אפרים נאשר באו ;• őri ניפתח אסרו על יושני גלעד להנזות אותם בעיניהם, אתם נני גלעד פליטים וננזיני ont הם בתוך אפיים הן נתון מנשה נהפרידנס לשנת בעני הירדן, וכמו שתרגמתי. (ה) פליטי אפרים, עתה היו אימרים אנשי גלעד עליהם פליטי אפרים,בהיותם פליטים להמלט'על נפשם, והיו שואלים לנל אחד ואחד אשר נא למעברות לעבור: האפרתי אתה ? ועל דרך התיל ולעג שאלו האפרתי אתה, ני שם אפרת י■ נין נפל לו, איש סשנט אפרים אשר מנית לחם אפרת, וגם איש גל■ צ וחשוב, נמו שדרשו ח)*1(פ״א א׳א׳) על בן צוף אפרתי בן פלטון אנגיניס, אדס חשוב. ולפי שמי אפרים נאשר נאו להלחם נהם קראו להם נלעג פליטי אפרים(תויניווירשוינגע), עתה נאשר ברחו מפניהם וסצטירו שלא יכירו אותם הרודפים ונאו למעברות לעניי אל ארצם שאלו אנשי גלעד לנל אחד מהפלטים בלשון לעג: האפרתי אתה ? בלומר האיש גדול יחשוב אתה(כיום דווו עטווט מיין פוורכעהייער ?) אם גס שופטים יב רי1' *המקנא #בלוח ויאמר" סבלת ולא:כץ לרבו־ כן דאךוזו איותו ףישחטוהו אל~ מעברות הירדן ויפלבעתההיא מאפרלם ארבעים ושנים אלף: w רשפטיפתחאתלשראל שיש שניםוימתיפוזחהנלעךיויקבר בערי גלעד: (לס ויישפט אחריו אח־ישראל אבנון מביתלתש: (")ויהי־ליו שלשי ם בנים וישלונ-ים בניות ישלח החושה ושלישים בלות הביא לבניו מן־החוץויישפט את־ ישראל שבע שנים; ני) רמת אבנון ף?ןבך־ בבית למט: (י6) ישפט אחריו את־ושראל אילץ ר ש ׳׳ ?יא צו איהם: שפרין־ איינמאל ש ב ל ת, יענער זאנטע אבער סבלת, ווייל ער עס ניבט רעכט אויסשפרעב!ן קאננטע* נון ערגריפפעןזיא איתן, אונד עחוירגטען איתן בייא דען פוהרטען רעם יררןיס-יא פיעל צו יענער צייט פאן אפרים ציוייאאונד פיערציג טויזענד. 0) יפתח ר־כטעטע יש-אל זעפם יאהיע , ראן שטא~ב דיעזער גלעדיטע, א־נרווא־ר אין איינער ךער שטערטע גלעדים בעני־אבען • (ת) נאך איהם ר'5טעםעיש־א־ו,אנצן פאן ביח לחש,(ט) ער האטטע דרייסיגזעהנע, אונדרריישג טעכטער, ריא עי אזיסה״רא' סתעטע, מאפיר ער אבער דרייסיג שוויגערטע5טער פיר זיינע זעתנע אינו הויז בראכטע. ער ר כטעטע ישרל; בען יאה* רע. (י) אבצן שטארב, א נד ווארר אין בית לחם בעגסיבען. (יא.)נאך איהם ריכסעטע ישרל אילו! (ו) אמי גא שמלת. שבולת הנהי הזה אעמר: ולא 'נין לדני נן. כלשונם שהיו מגמגמים : (ח) אנצן. זה נועז. באור שנגלה להם סי הוא, והמיח הגינה במהירות יק מלה אחת: לא — מיראתו ני בלעגי לשונו ’נירו וידעוני איש אפרים היא; אילם שוסרי הסענרות הוסיפו לצחק מ ואמרו לו: אסר נא עוד מלה אחת, אמר שנלת, ונמלה זו נגלה עין אפרים וסיד אחזוהו ושחטוהו אצל המענרות, והזילו דמם מרף. (?) וקכר׳כעריגלעד, פירושו נאחתמערי גלעד, נמו ואם פלש אלה לא יעשה לה (שמותנ״א י״א) ענינו אם אחת משלש אלה, נן פירשו המדקדקים • ודעת הרלינ״ג ’נשר יותר מעיני,שאמר, כי יפתח מש;י שלא השאיר אחריו נן אונת להיות נקרא נהם שסו, ציהשיקנרו עכסיתיו נכל עריגלעד, קנת פה וקצת פה, נדי שיהיה לוזיר נאותן המקימות שהציל מיד מלך נני עמוך, והמנהג הדומה לוה נהוג עוד עתה ממינו נמלכים ונשיים! ונאנשי שם . (ט) שלח החוצה, להנשt לנעליהן אשר לדעתי תיו משנטיס אחרים , נטעם לא תהיה אשת המת החוצה לאישזר(דנרים נ״הה'), וששר הנתוג שהא< נענקו שלח את ננותיו החוצה כלומר נהה:מת אמהן נשאו לנעלים שלא היו מגנט אפרים, וא״נ נאופן זה לא הוו אנשי קיין תרמם אשכנזי אילון,איין זכולוניטע,ער האטי טעדיארע5טספםלענע צעהן יאהרע. (יג) אלס אילון דער זכילוניטע שטארב, וואורדע ער אין אילון אים לאנרע זבולן בעגראבען. (ע) נאך איהם ריכטעטע ישראל עפרון זאהן הלל׳ס׳איין פרעחוגיטע.(יל)ער האטטע פיערציג זעהנע אונר דרייסיג ענקעל,ריאאויף זיעי־ בענציג עזעלן ריטטען, אונר רי3םעטע ישראל אכט יאהרע. (נין) אלם עבחן זאהן הללים דער פרעתוניטע שטארב, וואורדע ער אין פרעתון אים לאגרע אפרים אט בערגע עטלק בעגראבען. יג(6) דיא ק־נרער ישראל׳ס פוהרען פארם צו מהון, מאם אין רען אויגעןדעס עמי• גען מיספעלליג וואר, אוגר ער גאב זיא אין דיא האגד דער פלשתים פיערציג יאהרע. (:)ראמאהלם לעכטע איין מאן צו צרעה א וים אייגער רגיי שען פאמיליע, נאטענם מנוח, דעססען פרו־א אונפרובטכאר וואר,אונד גיעגעכארען האטי טע. (ג) רא ערשיען ריעוער פרויא איין ענגעל רעם׳,עמי־ גען ׳ אוגר שפראך צו איהר: _____ זיעהע שופטים יב יג זאילון וללזבולני השפיט אח־־ ישראל־1 עשר שנים': (ע) רמת אייון רדזבולנ״י ולקבר באיליון בארץ [בורן: M וישפיט אחריו ארת־ישראר־1 עבדיון בן־הלר-1 וחפרעתיוני ׳: ('י)’ויהי־ר'ואךבעים בנים וישישים בגי בנים רבבים על־ישבעים עלרם גישפטיאת־ ישראל שמנח שנים:'(״0 וימת עבריון בן־היל הפרעתיוני ויקבר בפרעתיון בארץ, אפרלם בקר העמלקי: ימאמיםיפויבני.ישראל לעשיות הרע בעיני יהוך־ז ויקנט יה1ה בלר־פלשתי□ אתנעיט ישנה: '(!)[.יהי איש אחד מצרעה ממשפלזח ד־זתי יושמו מנוח ואישתיועקרהולאולרה: "ולרא 'מדאך־יהוה אל־האשה ויאמר ־־ : “ ( : 7> V J - AT • |T V אלית באור קיין ליין סינדקן, ונתמורתן הגנים הביתה שלשים נמת אשי הניא לנניו מגנטים אקיים / ויתכן שהיו האחיות אשי לחתניו• (ינ) עבדון בן הלל, סשנט אפרים היה. p (ב) ממשפחת הדני, ממשפחה אחת משנט דן, ני גם נחלות השנטיס נתחלקי למשכחוחם ננ׳ניאי, ואין צויך לפי׳הרד״ק שמשכיזס נסו שנט, וגס העד שהניא מפשיק ויקרב את סשסיזת יהודה (יהושע ז' י"ו) אינו נאסן, ני אחר שהקייב ’הישע את ישראל לשבטיהם ונלכד שי:ט יהודה, הנדילו לסשפחות נאשר צוהו השם, הה טעם ויקרב את משפחת יהודה, ונא היחיד נסקיה רנים דיך כלל, נמו ויליד ביתו גס יאנלו (ויקרא נ"נ ייא), ונן ייקיאו,אל שועי ה ע,׳ ר ויגידו להם עמ׳יב 1' ׳') , ודומיהם, וענינו שס משפתות יהודה $ ו צ י ע ה משל יהודה כי/(יהושע ט"' ל v ונפלנגורל לבני דן (שס<’0 מ״א; סמיך לסם(מדנלייש*’ שם): הנך ^ריה הנה־נא את־עקרה ולא .••tv • •• ד> - : :^ד[ד : J י ירדה והרית דלרת בך. (י) ועתה הישמרינא ואל־וזשתעין ושכר ואל־האכלי כליטמא: ני.) כי הנך חרדל וילדת בן וסיורו־! לא־יערר־ז על־רא#צ1 כי־נזיר אלהיט ןהיה הנער סךהבטן והוא להל להושיע אדדלשךאל מיד פלשתים: (י) ותבא האשת ותאמר'?־1אישה לאמר >uí't דדאלהיט ב4»ן אלי ומראדזו זיו ;jt • v •• • כמראד. איהרעם מאננע אלוא: איין געטטלינער כאן קאם צו ר ש י י (ד) יין ומני. חמר תדת ועתיק: (ח) וסויה. תעי זיעהע! רוא גיזט אונפרו3ט. באר, האבט ניע געבארען דוא ווירסט אבער שוואנגער וועררען,אונר איינען זאהן גע. בעהרען.(ד) ראך נון זייא פאר: זיכטיג! טרינקע וועדער וויי;, נאך זאנסט איין קראפטגע־ טרענק, אונד אים ניבטם, מאס אונריין איזט.;ה)יא רוא ו׳ ירסט שוואעער׳ אונר געבעהרסט איינעןזאהן* אבער קיין שער־ מעססער רארף אויף זיין הויפט קאמטען, רען איי! גאטטגע־ ווייהעטער זאלל דער קנאבע וועררן פאן כוטטערלייבע אן, ער ווירד בעג־גגען ישראל אויס דער האנד דער פלשתים צו בעפרייען. (י) אלס ריאפרדא ודיים קאם׳ ערצעהלטע זיא מיר העראן, זיינע נעשטאלט גליו על שם סמויה ומשליך אתהשעי: ואל באור (ה)הנך הרה, ח״י הא את סעדיא, ובן ת״א היך היה בנשורת מלאך להגר, ונענוי זה חשב הידי׳א לפרשו הגך היה עתה, ויש,’ פי׳ שם נשתשוב תהיי, ובןתרגמתי. וילדת בן, נדק״ק סלה זו יש פירושים להתבונן עליהם, ""י ורבי יונה אמרו שהיא נמו ויולדת ודימה לן ישבת בלבנון מקננת בארזים(ירמיה נ״נ נ'נ) וא״כ היא ניגונית, והאחרון הטעים דעתו כי נאו נ' שואי״ן נמקים נ׳ סגי“לין להרף המלה אל אשי אחריה (נצ׳יל וכמו שהובא נמנלול לפוש קטן קנ״ד ב', ולא ל פ נ י הנמו שכתוב שס בשני מקומות קדומים צד ס״ח וצד עיש נ' ובאשר נדפש נסניהש ניאשית ט״זי״א), ולדעתו השו״א תשני נע היא וכן נתב רני יהודה המדקדק ני הגו״-ו השני אשי 3יי־»= (במדבר נ״א א'), רישת (בראשית ט׳ נ׳'א), אל "וףף. (משלי צ׳ ו׳) מתניע! וכמוהם ’לוח יש?ת 13?Pi1 ובן לדברי רבי יהודה חיו״ג, ועליהם השיג הרד״ק ואמר, אס הם נעים נדנייהס מן הראוי שיהיו הנית״ין של בן, כלבנון, כארזים רפף,בסשפט בל שוא נע על אותיות בביר נפ״ר;לנן חשב שהמצה מרננת מעבר ובינוני מן 'ללית שהוא הבינוני,ויען שעדיין לא ילדה הרכיב בה העבר נוי״ו המהפכה לעתיד [;לית, א! יהיה ויולדת סן הדומה צמיובע (עיין נשפתי ישנים לידידי החנם המדקדקר' ו ו א ל ף מאיר בערך בנין סיונע). והוא יהל, ני השופטים אשר היו לפניו לא היו נלחמים בפלשתים , בן פי׳ הרד״ק, ואין לטעון עליו הלא שסגר בן ענת הנה בפלשתים שש סאות איש , ועליו הכתוב אומר ויושע גם היא את ישראל, בנר אמרתי למעלה ני תשועתו לא היתה שלימה, ועוד שישראל לא היו גסנייה נימיו ניר פלשתים, והוא הנה אותם במלמד הנקי רקלהואותעונס נח! ולהפחיד הגרם אשר סביבותיהם . (ו) נורא גליך יע-ער איינעס עמעלם 03?ראה 0לאן7 ראלר\0 נ1ךא יעס העיח׳ הע5םט עהר־ מאד ולא שארתיהו'אי״מזה דזוא סורכטבאר.איךפראגטעאיהן ; k í/«/1 V׳ 1 1 i יו Hu יו ’י* ני5ט, !w עי ־יי* ׳ איני ואודישמיו לא־־הניד לי: 0)_ויאמר * לימ־הךהדלדתבןיו^האל־ wm ו יין ושלד ואל-מאסלי טרינקע 1מערער מיין נאו כר־טמאה כי־נזיר אלז־זים יהיה הלער י מן־הבמן■מאום מותו: אייט, יען איין ^טטגעיי״תעי (יז) וייעתר מנוח אל״יהוה ויאמר טער זאלל רער קנאבע זיין ־ : ז,־;. ז ״ ־ •'.« ^ ־ . ־A * ״ * בי אדוני איש האלהים אשך* יי!=* י""0 =»י׳(ם(״)י* שלחה ים א־נא עוד אלינו ויורנו פלעהעטע מנוח צים עווינען, י ־ : T זי ד' , ” ״ : ס" מהר־נעשה ?־1נעה היולד: נ־ס וישמע האלחים ?קול מינוח [י?א מלאך הבלחים עוד אל־ האשה והיא יו#בת 3שדה ומנוח אישה אין עמה: ־(׳)'hbbni ו־דאשדד ותרץ .וחנך לאישה ורזאמר אליו הנה נראה אלי חאילז אשי!—בא ?יום אלי: הלת״ו דגושה 1יקם איילענרם ליעף ריא פרויא, עם צו טעלדען איהרעם מאננע, אוגר שפראך צו איהם: זיעהע! רער מעןאיזט מירערשיענען, דעלאין ווירקליכקייט בייאמיר מאד. מנוח ר ש " י (ו) ואל תאנצי נל טמאה. דניים האסורים לנזיר: (ח) לנער היולד. העתיד להוולד: __________________________________אתיי באור (ו) נורא מאד, אין יראה זו ענין פתד ואימה גי אם יראת התרוממות נהיות מראהו כמראה מצאך אלהיס. ^ שאלהיהו, לא מל אתי את לני להננידו נשאלות ני זה לא יאות להונות נדנריס נאיש אלהים כיייך יים4שעביצנ1 י1יהן לו &רס;נען1, ותירק עיין הפעלנמקום פתח יתכרו אם אנניילדתיהו (נמלני י״א י״נ). (ה) היולד, כשיהיה יולד והוא תאר בינוני נמו והסנה איבנו ?*?ל" :(שמות ג׳ נ'^(«דניי יד”ק).(יו ותמהר האשה ותרץ והנד,־לנה נמדונה להגיד תיש לנעלה,, ובאשי העידותי למעלה (ד׳ נ״א) בעדן הפעלים הנאים רנופים• אשר בא כיוס, נהקין פלעהעטע מנוח צום עווינען אונד שפראך: עעוועהרע מיר א הערר! ראס דעי געטטלי* כע מאן, רען רוא געזענרעט, או:! ומערער ערשיינע, אוגר אונז לעהרע, וויא וויר רען קנאבען האלטען מענען, רער געבארען מעררען זאלל • (ט) רער הערר ערהערטע ר יא שטיממע מנוח׳ם 5 רער ענגעל גאטטעס קאם אבערמאל צור פרויא, אלם זיא א־ם פעלרע ואט, ראך מנוח איחר מאן גוער נינט בייא איחר•(י) אוגר ('DP’W וילך 11130 אחרי א^י (יא) נידח מא-טע זיו אייף י !*י*, ‘"׳••י : 1 ץ '.׳ י J •: *. אוגר פאלגטע זיינערפרויא. ויבא אל־ה^יש ויאמר-י ל־יו האתהיהאייש אישר־דברת אל- ו! - V T : y- • V >■ ■t yT ערנאהעטע זיר רעם מאננע, אוני שפראך איהן אן: ביזט , • - דוא רער מאן, רעד מיט ריזער האשה 1יא?לר אני: ('3) ■פרויאגעשפראיעןהאט? ער ר<ד'ד*? ודוד״™* 0“*sí רדיריוד• דר י™**■ אנטווארטעטע. איך כיןעם. 0 *V׳ 1 זלי* לJ*r ך - 1 (יב) ויארויף זאגטע מנוח ווען יהיר־ז מששט הנער ומעשהו: נון ריינע פער־ייסינג איע־ ‘י: '•’? י : '/1 ׳ ־s' . "י . טריפפט, וואם זאלל. ריא רי5* ('0 ליאמר מלא™ ÍTjrP א^ל טעג רעם קנאבען, וואס זיין מכל א #ר־אמרתי' אל־הא#ךי ווירקען זיין?(יג)?$מך דעי עני • * :־־ ׳•• י ־^: • • ••• י! • יי q נעל רעם עוויגן שפראך: טעגע 1 (יי) מ?ל ^#ר־יצ*•'* זיא זין ניד פאן אללעם ענט־ האלטען,וואס איך דיזער פרויא געזאגטסאבע; (יד) פאן אל־ לעם, וואספאם וויינשטאקע קעכזמט, געניסע ז־א ני5טם י זיא טרינקע ווערער וויי; נאך זאנסט איין קראפטגעטרעגק, עססע ניכטם,וואס אונריין איזט אוגר בעאבאכטע אללעס,וואם איך איחר זאנסט געגאט. — דא* ר ש " י (יא) אחריאשתו• אחרעצתה: (יב)מה יהיה משפט הנער ומעשהו, מה חזי למענד לעולימא ומה נעניד כל $pt\—צויתירד רזשמר־: ויאמר באור נהקין ולא נחלים נראה אלי האיש, יזהטעסניוס נלומר נעת שאין דיך לחלום חלום ׳ ני היא הרגישה כנר שהוא מלאך ה׳, אבל מנות עם האין היה ולא ידע כי מלאן ה' הוא עד אשר ראה עלותו נלהנ המונח. (יב) מר. יהיה משפט ה:ער ומעשהו, ת״י מה יהי דחוי לרניא ומה נעניד ליה, ועליו נתנ החנם המנאר ההפטרה לשדר נשא, ני אם יהיה פירושי ששאל על הנער על טינו ומהותו, נשארתתשונתו מעל, ני המלאך השיג רק על מעשי האשה לבד ולא על מעשי הילד, ותרגם: ח vjn! ru תונו רתך יעטצט cnn וויד וועגען רעש קמזבען טהון תישסען? ולבני לא נן יחשיב, הלא מנוח תעתיר אל ה' שיבוא המלאך עיד הפעם להורות להם נית מה לעשות לנער היולד ? וגס על וה לא השיב המלאך מאומה ל אילם תרגומי נאחז בפירוש הרדי״א, בלא היה ניונת מנוח לשתול מת יעשו לנער, ני לא יאמר על זה משפט הנער ומעשהו, אבל שאל שיגיד לו העתיד להיות והנפלאות אשר יעשה הנער הזה אחרי אשר האל <ת' מילידו על דרך נש ושגוי שיהיה נזיר מבטן אמי, ובאשר ראה המלאך'שהיא שואל על האותיות לאחור, ילא כמו שהתפלל מה נעשה לנער היולד, משיבו נלנד מ בל אשר אמרתי אל האשה תשמר יאין לך עשק בנסתרות, וגם אין לך לחנך הנער על פי דיני חון נענין הנזירית, יעל זה חור ואסר דרך בלל בל אשר בייתיה תשמור, ועל דבר משפטו ומעשה׳ הלא זה ניא«ינוא בעתו נאשר יחל ריחה׳ לפעמו• אמנס מה שאמר הרדי״א שלא רצה המלאך להודיעו דני מהעתיד, אולי יזיק אם יודע הדבר לפלשתןס ׳ גיאה שלא השגיח כי כנר אמר נתחלה לאשת מנוח, והוא יחל להושיע 'את ישראל מיד פלשתים, ו תרן בהיותה היא יותר סיבנת בנבלה ובחבמתה מבעלה, גלה לה דברים מת שהעלים ממנו, וגס היא התנימה להחריש ולא ספוה לו ני ננד, היולד ילחם בפלשתים • נעצרה. בדייי״״יי""“ (")ויאמרמניוד! אל־טלאך יהיוה ענגעלרעסעיויגען: אדירשי ׳■ ־.• t .>־.״•• - :-1-1 .: יי* סע! ידיי ייו איי6&טעז׳ נעצרדרגא אווז ך ונעשה לסניף אונר א ין ציגענבעקכע! פיר 9 ך«י»ף «ןץףן« * ן"./ דיךבערי,טען! (ט,)ר?!ךדערי{די עזים. ;טס ויאמר מלאך. הו! י ע״על יעס עייי^עז *W* אל־ממיח אם־העצרני לא־אכל טעטערעםמנוח:ווע?דואימיך •י ז ז: ־ ־ • 1 ל 'J אייךאוי=העלטסם,עסםעאיך בלחמף ואם־תעשה עלה ליה־וה קעלנד־ז כי לא־ידע מניוח כי־ געז איין בראנראפשערבריג־ מלאך ירייה הוא: (יז) ויאמר־* געי,יאברעגע עס ראי. אבער ־ יי : ז VT ז 1 "s מנוח אל־מלאך יה1ה מי שמך ז־ * ־־ V ־־ : -VT I J ״׳» : 1AV כי—יבא דברייך וכבך־ינוך: ('")ויאמר לו מלאך’יהוה למה זרד השאל לשמי והוא פלאי: • 1 ^ * A* * j“ • ^ • V*.* ( יט) וקח מניוח את־גדי העזים ןאת־המ{חה ו;ע4_על־הצור־ ליהוה 1מפל>$ לע^יור: ומנוח ואשתו ראים: (כ) ויהי'בעלות הלהב מעליהמזבח הישמימהויעל היי או7 ^ י־^ -״ירי-. •תירא•. ׳ "T מלאך עוויגען צו עהרען, אונר איין וואונרער מאכטע זיך יא, אוגר מגיה מיט ויינער פרויא ווארע; צושויער — (נ) רען, אלט ריא פלאמטע פאט אלטארע היטמעלאן שטיעג, פור,ר ועי עני גע;,יא ברינגע עס ראי. אבער נאך מערקטע מניח ניבט, ראם עם איין ענגעל רעס עוו־גען וואר-(י!)רארויף שפראך מנוח צום עננעל רעם העירן: וויא א־זטריין נאטע, דאמיט, ווען דיינע פערהייסונג אייג־ טריפפט, וויר דיך בעעהרען קעננען?(יי)רא ערוויערערטע דער ענגעל רעם עוויגען: וואצו פראגסט רוא נאך מיינעם גא• נזען,רער אונבעגרייפליךא־זט? (יט) נון נאחס מנוח דאז ציע- ר ש " ו נעביד ליה: (טו) נעצרה נא אותך. נאסוף אותך אל הנית : (יו) ני ינא דנריך . אס ינא לנו שלימות דבר מאתךסשנדע ונכיר את שמך וננדנוך ונעשה מה ש״שלא לגו: ןך!י) וסי") פלאי. מכישה באור (טו) נעצר־ נא, אשב להאכילו ולתת לפניו סעודה נאופן שיתענג שם ומתוך הסעודה יגלה לו דניים אשר השחיר לי עד עתה, ואס גם שרמז נתשונתוס׳ הוא, ענ״ן לא הנין מניח נקוצר שנצו תנונת המדני אליי • (\0 ם׳ שסך, ת״׳ מה שמך, ואולי מקרא קנר הוא וענינו 0< ידע שמך • (׳vn והוא שלאי, ת,׳ והוא מפרש, יפי' הרדי״א עליו, והיא דני ננדל ונפרש מתומר, או ש ne דנר נעצם מעיני נל נשר. (יט) ויעל על הצור, מננין הפעיל (יליא.) נלומר העלה הניצה והסנזז על אגור . 1.tvícr לי<ש!ו), ונעשה להפליא עציהם נ( הנפלאות האצה • וסנוח 1*ע0ו שופטים ע תרגום אשכנזי מפז מלאך—יה 1ה בלהב ח2זז12ד יעם ׳ווי»י אי! דער ומנוח וא^תראים נ?פלי על־ איצה :(נא)וא*־יסןיז ע-ןף צומייעד,אונרזיא שיעלען אויף מלא” ,HiH1 ל71הא 1*1 אה״מ13ה רער. (כא)דאנוןרעי־ עננעל 2Kl־1WíS אץ ידע ^,ך דעס עוויגען דך ניבט מעהי מלא״ nlTT הלא: (כג) ף^$ר־- פיויא, סעיקט־ז איד סניה , מנוחאל־אעזתו מות נמורר כי£ אל1!ים ראינל: (״) ןץק^ןך ך־ן צוזיינערפרויא:ויירזינדדעס ׳•'. י'•, יי ' י . ״ 5 ן ־•־ י י- י מאדעס, דעןוו־ר האבעידיא א’2הל לל 1 }-,DHהלל"! להמיל3ל נאטטהייטנעזעהעז• (כ:)זיי־ לא־לקח מיךנו'עלה ומנחה ולא הלא3ל את־כל־אלה .ל^ת לא טערטען ווא־לטע, ניע העט־ 9ןאחג (ני) י^י p il^NíT להקי^ או־־״־שמל מען, ניע אינו אללעס ריעיעס ^ f ־• ^ ; אינוזא עטוואס סערקינריגען יה'לה: (כה) ותחל־־, ללח וף-*וףי לאססען. (נד)דיאשרויאגע• • J T |T ־ ; T באר איינען ואורן, רען ז א ישעמו שמשון נאננטע 5 ער וואוכם העראן, איגד דער עוויגע זעגנעטע איורן. (כה) דא פינג דער גייסט דעס עוויגען W ר ש " י מנימה מסיד הוא משתנה ואיני יודע למה משתנה היום: (ננו וכעת הואר • לא השמיענו נזאת. לא היה משמיענו נשירה 11 אם יאיים אנו למות: (יה) לנעמי באור ואשתו ראיס, היו יאים . (פא) ולא יפף עוד, להנאה אליהם נהיוחונעלס מעיניהם ועתה ע״י הלא זי הרגיש כי מלאן ה׳ היא• (כב) מוח נמית כי אלהים ראינו , נתחלה לא הרגיש סי הוא הדינר נו, ועתהנסנלותי לא היה די לו שהיא מלאך, והאמין ני את המלך ה׳ צנאית ראו עיניו, ואולי ידע סי שיראה מראה אלהים נהנרח ימות ושמע הנתיב ני לא יראני האדם 1תי, וגם שמשה הסתיר הניו נ׳ ירא מהניע אל אלהיס; והיא נחנמתה לא דנרה על ההנדל נין שלית האל ונינו נננודו ונעצמו, ני עגין רס נוה מופרש ומונדל מדעת נעלה, והשינה לו דניים הנננסים לל3 נהיותס קל להכין, ני לא לקת עילה ומנתה ולא היאה לגי אי. כל אלה ולא השמיע נשירה נואת אס תפצו להמית אומני, ונתנתומיס האלהנת«שנה דעת , לפעמו *!׳™!אויפצוי^איס לפעמו־ ימחנדדדו ביו צרעה גער דן, צווישען צרעה s ״י:־ ־י■ : ־׳:־•• . 1AT ••׳■ 1 I: אינד אשי־אל. ובין אישתאל: T(“ יד (א) דרד •ש?<ש1ן m!?n~ חמנת׳דאערזאםערויךאיי־ וירא ^'שה בחמגתה מ?נ1ת ?לשתים:(’)בעל־־‘רגד גינגזאגליין־ציייק׳ צייגטע הא3יו ולדמיו ויאמר אשה עסזיינעם פאטעראונד דינער ל ז J • ־־ י ^ מוטטער אן , אוגד זאנטע: ה^£רה בהמ3ר1ה £ב13ה אייגעיו1נ6דף»ה«בע»יו עי* פלשתים ועתה סחו־אוהר לי זעהען צו תמנת אינטער דען : • : •י׳ : \ :v. jT נסיות , ונן נראה מלשון הנתונ (כיחזקאל י״ט ני), ותעל אתל מגוריה כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אנל, יעיין ניד״ק שם. (ו) ותצלח עליו רוחה', עדן הצלקת רוח ה׳ דגרתי 13 נסנוא לוה הספר. וירבר ש ו ם ט י ס יר לדתוה!לעופעותו בישפע מדי ומאומה >גך בידו ורא הגיד לאביו ולאמו את אשר,עשדז: 0) וירד'ו.ידבר'לא׳אה ותישר בעינישמשון:(יס וישב מימים לקחתה ויסר לראיות את מפלת האריה והנה עדת דברים בגדת האריה'וךב'ש:י(־)ו’ךדהואל־ כפיו ילד הלוך ואכל גילך אל" אביו ואל־אמיו וירון להם ויאכלו ויא־הגיד להם בינונית האיייז רדה הדבש: סדרדאביהו אל־ האישה ודגש ישם ׳שמיש־ון משסה כי כן.יעשו הבחורים: (יא) ’ויהי כראיוחם איותיו ויקחו שלישים מרעים הרגום אשכנזי ו־ורכיליקטע איה!, אינר ער *עררים איתן , וויא מאן איין בע־ליין צעררייםט,אהנע ראם ער עטייאס אץ זיינער האגד האמטע. ער ענטרעקטעווע־ דעי־ זיינעם פאטער גאך זיינער נ׳וכטער , ויאט ער פאלל־ בי־אפט. (ז) נון קאם ער הי־ נאב, אינד ערקלנהי־טע זיך רעד יונגפידא, רען זיא עי־ שיען פאללקאפמען אין רען אויגעןשמשץ’ס. (ח) אלם ער סי ך אי־נער צייט יויעדער קאם אוב זיא הייס צו סיהרען, אוגד אלם עי אביאג,איםדאזאאס רעם לעווען צו בעזעתען ׳ זיע־ הע דא! איין ביענעישמארם א ים קערפייררעס לעויעזאינד אוין־האניג, (ט) רען ער אייף רעד פלאכען האנד הערויס־ האייטע. עי שריטט פארט אינד אס, גיני ראן צי זיינען עלטערן, גאב איהנען, אער ארך זיא אסען; דאך ענט־ דעקטע ער איהנען ניבט, ראם עי רען האני: אוים רעס vp ר נער רעם לע־וען געתאלט. (י) נא5יעם זיך זיין פאטערצור יונגפרויאה־ןכעגאב, פעראנשטאלטע טע שמשון דאזעיבכטאיי! גאסטגעכאט, רען זא פיהרטען עם ריא ייבגליגגע איין — (יא) אלם דא איתן בעזוכטען, ענטש־לוטען זץ־ דריים־ג ר ש " י גע־ ןז) דינר לאגם. על האשה דגר לקיוניה נן תרגם יונתן: (ח) עדתיניריס. קניאדנריתא נגיסת דנויים: (פ) וירדפו. לשין הנדלת דיניק של נל דגר הנדנק יכן לעדין פת הנדנקת בתנור נקראת הנדצתו ידיי׳ הרודה פת מן התנור הרודה את ניירתועל שם שהינש עשוי על ידי קלותשעוה מלונק נדוסני הגלי ננל צידין מדופן אל דופן נמדת עיגל הכל• יגן תרגם יונתן וירדהו ונסתיה : (י) וירד אניתו אל סאנה. עלעיסקי איתתא: באור (ז) וידבר לאשה, דני לה לנסותה גדני׳ חכמה , כמו שפרשתי למעלה ספוק נ' • (ט)!׳רדהו,על הוצאת דגי ממקים עמיקיופל פעל ודה ,בי קר31 הוא לפעל ייד,ובן ענין ידיה בלשון חז״ל הרודה חלת דנה (הסתים פ״ה א׳), וכן יקיא הרתת להוציא הפת מן התנור מרדה• ומקיא קצר היא יטעמו ויידה ויתייהו עצ כפיי■ (י) בי כן יעשו הנחירים, לעשות משחה נייסאפריון ולקרוא הנחירים לששת נש תשחי. (יא) ויהיכראוהם, באשר גאו הנתייים ליאות פניו, יזה אחת מהיואית פעל ראה נ עניי שענינו שתר פנים נסי שיאמר הלועז הציהפי aller voir (זעיען קואיוען, בעוונען)• ויקוו', לקחו נעצמס זאת העצה, וכמו שפי' רירניין נפסיק ייקח קלח ׳ שופטים יר הרגום אשכנוי בא גענאסען בייאאיהסצו בליי. איהר עם מיר וועהרענד דער זיעבען טאגע דעס הא3צייט. מאהלםאויפלאזעט,אונר עם ריכט־ג ערראטהעט, זאגעבע איך אייך רריים־ג ליינגעוועני דער, אעד ררייסיג פאאר אבערקלי־רער; (ע) קעננט איור!־ עם אבער ניכט אויפלא• זען, ראן געבט איהר מיר דרייסע ליינגעיוענדער אונר רריים־ג פאאר אבערקליי־ דער. זיא ערווירערטע; איהם: גיב אויף ריין רעטהזעל, וויר וואללען עם הערען. (י7) רארויף זאגטע ער איהי נען: פאספערצעהרערקאמי מעט צעהרעג, אונד פאם שטארקען פליסעט זים־גקייט • ז־א קאננטען נאך דרייא טאגען דאז רעטהזעל נ!;.ך ניבט לא* זען.(ט1)אלםאויךרערזיעבענטעטאגהעראן קאם,דאזאגטעןזיאצו שטטון׳ס פדויא: אי. ר ש " י (•׳<) מיעים. חנרים לשושנימת: (טו) ויהי ניום השניעי. לימות השנת ולא פניעי למשחה באור קית(נמונר ט״ז א׳),כי הגות הוא כלשון שיאמר לשין לקיחה 133 עצה וממשנה שהיא תתלת מעשה , נמו ואבשלים לקת ויצג לי כחייו את מצנת (שמואל נ׳ י״ח ׳יון), והוא לשון התעוררות אל המעשה י ההיא. מרעים, נמו רעים נתישהr מ״ס האמניתיו, ואס נאמר כדעת רני יהודה ננראשית יכה (פרשה ש״ד) ני אחות מרעהו נאנימלך היא שם עצם, אתשוג לנאר מרעים נשמשין אנשים שנראים כאוהנים ולנס לא נכון עריו, ונתנונחס היעה ינזנו לו נלשונם לנקש סמנו נצע איכל ונצע נשף ונצר לו נהפכו לי'לאויבי©, ייהיה עני; נפל למלה אתת משני שרשים, משם .לע תואר לאוהב, ימהפעיל שרש רוע מלשון סרע מקשינ על שפת און (משלי ׳"ז ד׳), והעד לדעתי כלו ךנף ומרע (ישעיה ע'ט׳ז), שנאשם והנאחוות חוף, ויהיה תרגומו נאף. נשיעפויינוע, טמחרוולער; ונשמוך למרעהו אשר רעה לו: ויינעק סיינ&ריינדע רער וויהק פיייגרטחפט געהייכעןט. ואילי גס נמלך פלשתים טעמו כן.— (יד) □דינים,נגדי פשתן• חליפות כגרים, ענינו התחדשות התמורה (נן סלך). (טו) ויחי ביום השביעי, המפרשים יהמנאיים לחצר ודחקו לנאר מתי היה היום השניעי הנזנר ננתוג הו ה, היד״ק נתב ’ים השנת חיה יים יניע׳ לימי החופה, וסל׳ ותנך עליו שנעת ימים, השלכת שנעת ימים, .SCHOFT1M ין 17 «’ום בען.(ינ)יא שפראךשמשון צו איהנען: איך ווילל אייך ראך א"ןרעטהזעלאויפגעבען,ווען מרעים ויהיו ארזו: (י!) ו־אמר דלזם שמיטון אחודה־נא לבבם חידה אים־הגד תגידו איווזה לי שבעת למי המ#תה ומצאתם !גררתי לבם' שלשים סדיניבש ובלשים הלפת 13ןךים : M ואמלא !תוכלו!להגיר ?־1יי ונתתם אתם לי'שלשים ©־יניס ושלשים חליפות בגדים ויאמרו לו חודה חידתך ונשמענה: '(־י) ויאמר׳ להם' מחאכל״יצא מאכל ומעז יצ>5 pina ורא יכלו רא׳זגיר A T JT T י r - : v : IT J { y תתיךה שלשת,ימים:(־") ויהיו ביום' הטביעי 1ןא?1ךו לאישירז־ שמשון I תרגום אשכנזי שופטים יד איבעריעיע ייייעז "א! ׳ י^ם שמדיון פתי ארראי^וך ויגד־לנו ארת־החיךדי־ז ?ך־נשו־ף אקזך י? איני יייז^טערחויז איז ואת־בית אביך באיש הלירשנו פייער פערברעגנען — האבט : :■ -v t j ן ד ••.־> - :17: •• q איהר אונז עטווא היער,ער גע* קראתבב! ל13• תלא ♦ ( נוז) ותבןי א^ת^לשץ עריו וחדוריירק-העי) *חיא שנאתני ולא אהבתני החידר־ז א־הם געוויינט אונו־ געשפרא־ • ־ י : י י יי י nmn » , 5ען: וואהוליך רוא האססעסט מיך, אונר האקט מיך ניע געליעכט; מאגסטדואא־מ• מעו- ר ש " י והיא רניעי לימי המשתה: הלירשני קיאתס לגו הלא. ת״י הלמסננותנא קריתיתג׳ הלכא : באור סיום השנת עד סיף שנעת ימי המשתה היתה נינה נכל יום יפיצרת נו שיגיד לה החדה ז והוסיף עוד , ויש לפיש ניוס השניעי כמשמעו שניעי לימי המשתה, והס כשיאו שלא ינלו להגיד החדה נשלשת הימים נואשו סהגידה והחרישו עד יום השניעי, וניוס השניעי אמרי לאשת שמשין, פתי אח אישך, ופירוש ותנך עליו שנעת הימים, היא מעצמה ננתה עליו נל שנעת ימי המשתה ולא רצה להגיד לה, יניוס השניעי הציקתהי לאי שאסרו לה נשרוף אותך והגיד לה , ע״כ • והרדי״א תשר ני הרכין הוא מה שנתנ האפוד נספר הדקדוק אשרלי, ששאלשמשון התדההואתשנעת ימים קידם שנעת ימי המשתה , לפי שאני שמשון היה עושה המשתה (ולדנריו יהיה ויעש שם שמשון משחה, נחסרון לסייד השמוש וטעמו לשמשון), וידוע שיצטרך שנעת הימים קודם המשתה להכינו (?)יהנחינספר שננואי נתהניו אליו שלשים המרעים, והוא שאלם החידה סיד, והיה הגניל אה הגד תגידו אותה לי שנעת ימי המשתה , ולא אסרמנאן עד שנעת ימים וזכר הכתוב שעמדו שלשת ימים שלא ׳כלולה;-- החידה ההיא, ונראה לרדי״א שנארנעת ימים אחרים השתדלו להתיק התתנולה אשר יעשו להגידה,יגייס השניעי שהוא האחרון סהשנעה ימים הראשנים הקודמים ל&נעת ימי המשתה, אסרו לאשת שמשין, פתי את אישך ויגד לנו את החידה כלומר ויגד לך לנו ולציכנו פן נשרף אותך׳ ואז נכחה עליו שנעת הימים השניים והס ימי המשתה• זה תיכן דנרי הרדי״א; עלזה איננו שוהלנו לישב הכתונים עד פסוק י״ח . ואני אומר, גם טיס שאסרו לה המרעים סת> את אישך, היתה בשאלתה נאזני נעלה , להגיד לה דנר החידה נדרך הנשים אשר מנעוריה; יצר לנניהן הסית אותן נוא נסוד לרדוף לדעת דנרי סתר, ונפרט דנויס הידועים לנעל, ואס תחרש יחריש ויתאפק לגלות סודו אז דנרהאשה: נק שנאתני ולא אהבתני; וכאשר יצקתהי יום יוס אז כיום השניע׳ הגיד לה את כל וננחת, והיא חשנה לשמור הדני ולא לגלות לזולתה, אולם כיום ההוא נאשרננר ידעה הפתרון נאו לה המרעים נאפס תקוה ואמרו פתי את אישך ויגד ל נו את החידה, כי הם לא חשנו שהוא הגיד לה כקודם ולא היה נרצונם שהוא יגיד הפתרון לה והיא להם, וגס לא רדפו אחר רכוש הסדינים והנגדים אם גם שהיו אנשי נליעל, ני אין דרך האדם לנקש נצע נרגע שהוא ירא לאנד קנין נספעיהיחה תכליתם רק לשמור את הונם באופן ;ילא ינקש הנגדים מהם, ובאשי שמעה אשת שמשון את דנריהס: פן ושרף אותך ואת נית אניך נאש, היחה ננעתת ונפל פחדם עליה, וסיד גלתה לתם הפתרין. וססתנר ני שמשין הגיד לה דני החידה ננקר עת שאשה מספרת עם נעלה, והיא גלתה להם עת הצהרים , ונין הערבים טיס יניא י-חיסה אמרו לשמשון, מה מתוק מדבש וגו׳. והנה סדי המעשה כנתונים נן ה א אחר חוות חידתו יש מקום לפסיק ט,] ותנך אשת שמשון, עדיי הציקתהו נפסוק י״ז, ואחריו גא פסוק ט״ו ויהי ביום השביעי, וסיפר נקשר עם ס:ף פסיק ’*< וחגד החידה לבני עסה; והכותב הספר עשה שני פסיקים האלה (ט״זי״1)עד ותגד, כמאמר מוסגר, להודיע לקורא, א' מדוע לא עשתה כדבר המרעים לפתות את נעלה להגיד להם החילה, ני איך ר\ת8 לאל ידה להגיד הסתרין לבני עמה. הל וישנו, הרד״ק נשרשיו ובפירושו הרגום אשכנזי נב 1 ןל1 לא ך;גדך1ה מערוזיו דאזרעטהזעל מימןQJ) חדתהלבני לאבי רום .אבער האסט דוא מיר H3H ל1ר IQiSi’1! *wpm w :m■י*ךי!י ולו nn? שבעת הימים אישר־היה בע איך זיא דאך הערער מיי־ המשהו-! ויחי 1 בי'ומ הטביעי ""יי־׳י״׳י" סערפערטרויט, וויאזאללטע [י13"7^ה 3י n3n! innjT'Bn איך זיא דיר פערטרויען ? ITHri־! ל?ני '(־״) n!?K’l ™ם“דעמט.<נע?;גל15 ל1 אנישי ד־1עיר Dl92 הישבימר גע דאז ר!א3עייטםאהל וועהר־ י' ! יי .T : ־ J - ■ י \ טע 5 אלם דער זיעבענטע טאג 2םלם יבא החרסדל העראנריקטע,פערטרויטע ער מךבשומהעומאריג^מר לדם ££%£כ ל1ל>6 )antihn בעגל^תי לא &ערריטה דאז רעטהזעל איה־ : י־',־ :יי :1 מצאתם' רען לאנדסלייטען. (יח) רא שפראכען דיא שטאדטלייטע צו איהם אם זיעבענטען טאג בעפאר די א ואנגע אונטערגינג t וואס איזט וים ער אלם האניג, אוגר מאם שטערקער אלם איין לעווע ? עראבערזאגטע איהנען: העטטעט איהר ני5ט טיט טייגעם קאלבע געפשליגט, איהר וויררעט ניממער מיין ר ש " י (יי) שנעת הימי'. הוותיים משנעת הימים מרניעי ואילך : (יח)נטדס יניא החרסה.לפיי שקיעת התמה שעדיין היה להם שהות עד העיג : חרשתם נעגלתי • משל הוא אילולפון נדקתון נאתתי: רוח באור ונפירושו נתנ היו״ד מעמדת ננעיא (נמתג) נמקצת ספרים, וא'נ הוא מננין פיעל וטעמו נטע0 «רש הצלצל (דניים נ״ח מ״נ), שהואגינסהננד הדגוש, ודקדוק המלה ופירושו מנואר נרש״ישס, ונמוגה זו העתיק יונתן הלססכנותנא; אולם נעל מגרת שי העיר ני נדפוס ישן ונספרים סדוייקים כ״י, היו״ד בקמץ קטוף, שאין שם מאריך נ־י״ד, ולפי עדותו הוא סננין הקל מענ-ן לא יירש נן האמה (ניאשית נ*א י'), ויהי׳ תרגומו: החבטמיהר pm תונו 15 כעערבען, רוכז היה ער גע1וורען. הלא, תיי הלנא וזהו נמו הלום, ומסחנר לדעתו ני המדנר נאף או נמהירות סנליע לפעמים אות האחרונה, נתרגוסו למעלה (ג׳ י״ט) מלת י<ס נסו הסר, נאשר ניארתי שם, רכן כאן נדנרי המרעים אשר נשפוך חמתם דניו הדנרים האלה נמעט ננשימה ׳ אחת עד אשר הפילו אות האחרונה והשמיעו קול הלא נמקים הלום. ויתכן טעם הלא לפעמים נטעם וזניז קרונ להנחתו הךאשעה שהיק נמו הנה נאשר נארתי למעלה (ד׳ וי) בשווי האותיות ובתמורת הנקידית. והיאנ״ע נספרו מאזנים פי' שהיא סמוך אל מלה חסרה כמו הטבלת עשו (בראשית ל״א נ״ת), שתחסר לדעתו מלת זאת או כן,, ונמוהו ה'הט־נ ינסר נעד (דיה נ' ל׳ ייש), אשר לדעתו איננו דניק עם הפסיק שלאחריו ני אס הוא אחד מהמקומית תסירי הנסמך, ינן כאן ענין הבתוג נתשלומו הלא נענור ו יזה ג'נ נוונת הרדיק. (יו) ו ציקתהו, הציקה לי נדנריה כל שנעה וכן עשתה דלילה לחצה ודקרה אותו נדנרי חדול־ס כמדקרות חינ ולא הרפה לו עד שהגיד לה. (יח) התרסה, החרס נתיספת היא ני הטעם מלעיל, וענינו השמש נסו האומר לאיס ולא יזרח(איונ ט׳ 1׳) . חרשחס בעגלתי, על דרך משל, נלומר שחקרו ין * 17 הדני מייןרעטהזעלערראטהעןדי‘*‘ מצאתם חידתי: (יט) ותצלחעליו בען.(ינן)אוגד אייגע געטטלי5ע ;ז ■ יי T' "י : ׳- ךמו והיה מרד ***?ifi -מי געגנאואשקלחייי^׳ ע° מהם 1 ׳שלשים איש רתח אות־ , אוגטער איהגען ררייסיג “ ׳■'J' :: i י ׳ זי• ,ms *m, w . הליצייתם דתן החליפות למגידי החידה ויחר אפו רעל־1' ביות — ן . 7 A ־־ • ־־ — --V ־^״ ... שלוג אוגטער איהיען ררייסיג מאן אוגר גאב דיא קליירונגם• שטיקעדעןדעטהזעללא״גרןי יא אנער;יי? *אי! געיייצט אביהו: (ס ותהי אשת שמשוו יו-י׳ ז־ בעג־נעי:יךצוי'ק 7י למרעהואשררעהרו: A סו(א) דהי מימים בימייקציר־ אין זיין פאטערהויו. (:) איג־ דעכסען ווערר ש־el ן־ם פרויא ז־ינעם געפעת ט :ןגע* געבען, רעד זיך איהם צוגע־ זעללט האטטע. $ן(א)אייגיגעצייט רארויף, צור ווייצענערנדטע, בע־ דאכטע שמשון זייגע פרויא מיט אייגעם ציעגמבעקכען; אוגר שפראך: איך ודלל צו מייגער פרויא איגז געמאך געהען י ראך איתר פאטער וואללטע דעןאייגטרימטגיכט צולאססען, (ב) אינדעם ער זאגטע: איך האבע סיר גע» דאכט, דוא האססעכט זיא נונמעהר, דארום האבע איך חטים ויפקד שמשון את־ אישתו' בגדי עזים ויאמר אבאה אל־אישתי תחררה ולא־נהנו אביה לבוא: (י) ואמר אבי.לז אמר אמרתי בי־שנא שנאתה ואתננה למי־עף הלא אחיוחה הקטנה טיובה ממנה חהי־ג>? לך תחתיה!:(!) 'ויאמר לה□ ; V “ T IV ; — v J זי. שמשון דא דייגעם געגאססען געגעבען. ראך איזט ני5ט איתרע יינגכטע שרעסטער שעיער אלסזיא? זיאוייא רייןשטאטט א־הרער. (י) אבער שמשוך אייסערטע ויך געגען זיא; נון ר ש " י (*ט) רוח הי. רוח גנורה מן קדם ה׳: חליצות׳. מלנושיס נדלן מעליהן: (כ) למרעה! • לאקד משושניניו נתנה: רקיתי באור ר.דנר נאשתו, ובן חרשתם רשע (הושע י׳ <״;) על דרך משל (רד״ק) • (יט) חליצוהם, נמו שיאמר הלועז: תיין 1וג5וג, על חליפות מד ם על שס הלנישה, נן יאמר ה!נרי עליהן קלינית או מחלצות על שס הפשיטה ז והנה לדעת הרד׳יק נתן למגידי החידה החליפות וגס הסדינים אע״פ שלא זנים הנתונ, או החליפות נלנד ני די היה להם אחר שנמרסה לקחום ממנו, ונן חשג הרדי״א שהיתה ניניהם קטטה ושנתפשרו נסצוע שעשו ניניהם שיתן להם החליפות ולא הנגדים . טן (א) וי סקר, נימי קציר חטים נאשר הקיצה אהנ זו הישנה,׳נר אשת נעוריו לטונה נזנרון מתנה נגלי עזים, ני עד עתה לא ידעני היא ומרעהו נגדו נו, (ג) ויאמר להם, לאנשי נית _ . _ _ _ תדגום אשכנזי נג שמ^וו נקיתי חפ^ם מפלשתים wאי!־ 5אי;יען פ^תים כי־־עשה א;י עמם ^1! 1 (י).וילןי איהנען איכעל פעדפאהיע. 'ש0ש11 וי״־*כד ^־־*ש־־־מאיוו־! (ד) שט שוו גינג הין, פינ< #!עלס _\?m לפדים 331 סא־עלן, ק יפנטע שווייףא? אל־ןנב וישם לפיד 5^חד לי 3$י 11123171 12ו211 (ה) וי3ער־ שעןצווייא שווייפען• (ה) ציני י_. דעטעדיאפאקעלןאן, טריעב ל 13^-.H זיא אין דאז שטעהענרע גע» פלשתיט ויבער,*" מגךר^ ןעף- טריירע דער פלשתים, אונד ■:־'־׳ ־־ ״״ י י",- • שטעקטעזאאין בראנרגא־ • ^710 1y1־I Ü'T Bn3 (י) [(nűN נענהייוען ״•א פישהים מי עשה זאתןןא?1רו r^;״S־"'K זיך דיא פלשתים געגענזייטיג 6יאגטען וועד האט דיזעס אני געשטעללט ? שטימפטען זיא באלו איבעראיין: שטשין דער איידאם דעס תטניטען, ווייל שמשון חתן וזתמציבי להרו את־ יוישוזלוידני! למרעדזירעדי Srfi? HD8 QW/2D !את־ כאלר איבעראיין: שטשון דער ןי^^ד L- ' איידאם דעס תטגיטען, ווי" אביולו 2אש ♦ ;V ,לאסו ?0“ עראיהפזיינע פהיא יועגנע שמשון נאגזטען אונך זיא זיינעם גע־ פעהרטעןגעגעבעןהאט5 דא צאגען דיא פלשתים הין,אונך פערבראננטען זיא ואני ניט איהרעם פאטער.(זי,רארויף שפראך שמשון ר ש " י טן (ג) נקיתי הפעם. בדין אעשה להס היעה: (ד) ייפן. את הזנבות זנג אל זנב. ויפן ישמע הוא עצמו ס;ה. ויק משמע הפנה את אתי׳ ש ונן שימוש נל תע׳ שפעל שלה נה״א וייב העם וירב ננת יהודה תאניה ויגל יהודה מעל אדמתו יגלה ויגל מלך אשור את ישיאל אשירה הגלה: (ן) חתן התמני. תת ן הפלשתי אשר נתמנה: (ז) אש באור אניה. נקיתיהפעפ מפלשתים, נגד פלשתים, נמו והייתם נקיים מה׳ ומישראל(נסדנר ל”נ כ״נ), ואין ענין הפעם, נפעם הזאת, ני אס מהיים והלאה (נונייעהר ן פיון נון חן) נמו הפעם ילוה אישי אלי (ניאשית נ״ט ל״ד), עתה מצא תאנה להרע עמס. (ד) שלים ראות שועלים, השועלים נארן ההיא הם נדי ארכה לרוב, נאשר נודע !הקורא נספיי מסעות . ויפן, נסגול היו׳יד שהוא מננין הפעיל, יי׳ית וקטר לשון קישורונן תרגמתי. (ה) מגדיש ועד קמה, גדיש תאר לתניאה אשר יצנרו תפר הקציר תמרים תמרים עד אשי’אספו הגורן, וקמה היא התנואה העומדת לקצ ר , ונכי הקלים נתתלת הפרשה ני זה קרה נימי הקציר ; ונן מלך (והוא נשרשיס ליד׳ק) אמר התניאה אתר שנקצרה כשהיא צנירה כגורן נקראת גדיש, וקמה נקראת p לפי ש־,יא קמה נצה:אשת קודם שיקצרוה. וער כדם ויש, ת״י עד נרמיא ועד זיתא, ולדעתו ועד תרגום אשכנזי _ שופטים טו שטשון8ואיהנעןי ייעזאיהי ’שמישיון אט״תעשור כו^רי־ז כי אם־נקמיחי לכם ואחר אחדל: ייחיי»״«ז׳י»יי«ז־ (")דך א:ותם שיוה ער־ירך מכה עטווא נונמעהר אבלאססןןן ? — 1 ד j ע; ן־־" vt ן - jt »m-w* גדולרח דרי נישב כסעיף סלע ם*5״י עימם:(")ויעלופלשתיםויחנו אייגע גרעסליכע ניערערלאגע׳ גי:: לא, הינאכ י™ ייהעטע ביהודה וינטשו בלחי: (י).ויאמת אוים, אין דעי קלוסט רעם 1 AT : זי • ז 1 "י סעלזענס עימם. (ט) אבער איים־ איז יעי קלו״ט דעם אי# יהודה למה:עליסמ;ג5ינו T e • J. ly-JCX *.U; • UU y ujy\/yu ן : vr T---n t -V י דיא פלשתים צאגע? העיייף" דאמר־יו לאסיור״י ארת־ישמישיון % עלינו לעשות ליו כא׳סר ןנקזדז (י> לא פראגטע! !יא מעננעי % לנו: (יא) וירדו hthé אלפיבש פאן יהורה: דארום זייר איתר r'T , ־*"1: • •י :'~ד י_. "■"י™, איש מירתודה אל־כעיף פתע יי• *“"*י"־"! י■•" עיטם ויאמו־ו רשמישון הל־יא שטשוןצו נינרעןזינדווירהע־ •י 7 I : • : j : >s * היף געקאממען,ראמיט איהם ידעח געשעהע׳ וויא ער אינו נעטהאן. (יא) לא גינגען ררייא טויזענל מאן פאן יהירה הינאב אין ריא פעלזענקלופט עיטם, אונר זאגטען צו שמשין. רוא ווייסט ראך וואהל׳ ראם ר ש " י (t) אס תעשי; כזאת. ושמא רגילין אתס כנך לתת אשתו של זין לזה: (ח) שיק על ירך• פרשין עס יגלאין רוכב סיס איני נשען על ירכו ני אס על שיקו מל אזד נתון ננרזל התליין נסרננת : בסעיף. בנקרת סלע עיטס. וחניי סעיפי הסלעים (ישעיה נ׳) מסעף פארה (שס י״ד): (ט) וינטשו. ויתפזרו: בלדי. שם מקום: (י) לסת.עליתם עלינו. הלא עבדיס אנחנו לנס: לאסיר את שמשין. שתאסרוהו ותסגירוהו לנו: באור ועד עומד נמקים שנים יעד כרם ועד זית ונסו שתרגמתי • (ז) אם תעשו! כזאת , לנקום נקמתי ולשייף אותת ואת נ־תה על דקר אשר נגדה נ׳ ונשאת לאחר , כי אם נקמתי בכם, ואס גם אנכי כנר נקמתי ננס על אשר יעשה נן נסקוסנס לתת אשת איש לאחר, ואחר אחדל? ע״ד שאלה והחול, אתה חושבים כי אחר זה אנכי אחדל מהרע לנס ? ובמעט רגע הראה להם חמתו עוד לא שנכה יינם שנה גדולה. (ח) שוק על ירך, הריק״ס סי׳ נמ׳י פרשין עם רגלאין ונפי' רש*׳. ודמה הרגלי (י״ל ההולך) לשוק ׳ והפרש (הרוכב על הסיס) לירן ; ולדעת ננו הרד״ק טעמו שהפילם נמנתו, ני הנופל לפז׳ הרודף יכרעו ארננתיו ויפיל יעל פניו והנה שוקו על ירכי 5 ולא ידעתי למה יצאו מפשטות הקרא, נתקפו וגבורתו הכם נל נך עד שנשברו השיק עס הירך ; כמו שאמר הלועז אשנסי על מנה גדולה נכח היד: וזמן חוגר ביין גרענען• בסעיף, נא בנקרת סלע עיטם וישב שם להשיב רוחו אחר מעשה זה או ספני פלשתים שהיו אורנים לו, וסערות צורים כאלה נמצאות שם לרוב, ועד הייס הזה הנה מניס ומחסה לנרדפים אשר בורחים שסה להמלט על נפשם נאשר ספרו לנו ניתב׳ מסעות ונפרע (n לחקעש נאודות ססעיו ארצה ישראל• (ט) וינטשו, עדן התפשטות במהירות נענין ויעש על המחנה(במדבר ’״א ל׳יא) 1 ותעש 3 'ní?Tי־0שלים 133 פלשתים דאס דיא פלשתים אונז בע. Us, ״״L.Í ז 5 י .= ־ העררשען, ווארום האסט דוא זיארז ^שיח ל3! רא0^ דאזאונז צוגעפינט? ערענט־ להם 3אשר משן לי בי געגנעטע א־הנען; ודא זיא מיך ־י ׳•׳ .י׳י ־זי ••י1ן * • בעהאגדעלט, זאבעהאנרעל. להם ♦ (’3) רא0ר! ל1 טעאיךזיא•(ינ)יענעשפרא» ’'Dínb 131'H!? ביד־־־חדעיףץיבש כעןפערנער • ד ך צו כינדען י־ : i-T • : u ־ך זיניווירהערגעקאססען,אום [«א0ר להם WW הישבעו לי דיך דאן דעי האיד יער ״' L פלשת־ם צו איבערליעפעק. 3 piO;!pn j|D את0» ( )$1"אל1רו שמשון פעיזעטצטע איהנע!: ל1 לא6ל לא בי־־אסריי 3אסר,ל שווערט מיהדאם איחד ניבט י" V• ־' T= י איבערמיךהערפאללעןוואל־ tJ13H31 לזלם לא 03 jn* לעט•(יג יענעשעחיכערטען ויאסרהו* 3'ש3ים עבתיםחדישים איה!: ניץ! נוי כינדע? יואל־ ־־׳־:.•• ־ : 1 י לען וויר דיך, אונד דיך איה־ ל^להו 0[־הסלע: (יי) ה1א־3א רעדהאגדאיבערגעכען׳טער־ עד־־־־^חי !DWSd ך-ףרען טען אכער וואללען וויר דיך p ••• _• :,יד :<•- •־ -p. j ני5ט— זיאכאנדען איהןאל. לקראת! ותצלל עלי! ל!!? יה1ה זא מיט ציוייא גייען שטייק. m =?W- עי" z יגיימ^ז !O’Fl^D? VÓljP אישי” 3?1ו־י M ער mi-ב-ז לחי נעק>ו0, «ש וימסו'אסירו מעל ידי: (טו) וי0צ4י5 להי־ה10ר טריף- אויך איינע געטטליכע קראשט 1^לח 1p־H3 אלף שטייקקע אן' זיינען"א׳־מען איש גלייך רעם פלאכסע וואוררען, דען דאז 5ייער ערגריםפען,״זא דאט איהם דיא באנדע גלייכזאם פאן זיינען הענדען צערפלאסען. (ט!) ער פאנד איינען פרישען עזעלם ־ קינבאקען, שטרעקטע זיינע האיד דארגאך אוים , נאהם איהן אויף , אוגר ערשלוג רעמיט טויזענר מאן. שמשון ר ש •'׳•׳: (יג) לא ני אשור נאסרך• לא נהרוג אותן ני אם אסיר נאסיך: (יד) רוח ה׳. יוח'mm מן קדם ה׳: אסיריו. קשוריו: (10) שריה. לתה וראיתי נשפר רפואות שקיר׳ ללחה שיוצא מן המנה כ א ו ר יתנוש המלחמה(ש״א ד' נ׳), וקפי׳הרד״ק. (יד) הריעי, קול צעקה כקול העם ניעה, הרמת קיל פראים. ויטסי, מנדן נם גל נמו יימס לננ העם(רד׳יק), נדמה לו כאלו נמסו אסיריו סיגל ידיי כי לא נצטרך לנח מרגיש לנתק היגנותיס• והשיי החליש גל דרך מופת הענותות ההן, יהיו לפשתים חרגום אשכנזי שופטים טו («) שמשון שפראך: מיט איש: (טז) ויאמר שמיש־וך בלחי jy5KS5,S2 קחמור חמור 5מרר!יט בלחי הויפענפאאר-טיט ייעזעם דחחמיור הכירתי >6רר >5יש: עזעלס ״ באקען — טויזענר L ' :z rx י■'■•*■' יי• ."ז. «» ,״■ל,״.(״>״,״ 0׳) רלהי ככלחו לדבו-וישלו 8י=עי *""*■!מ! ״*״ הלחי מידן ויקרא למסים ההוא טע, ווארףערדעןקיננבאקען - : at • v ־•:')"נ k ־׳Ij .־' ־וועג, אונר נאננטע דיעזעןארט רמו״! רחי Í (יח) [יצמ^*5 מאר ויקיא אל־יהורד ניאצור אף!ו־ז רויף ועוזר הדשטינ5 ער ריעף נתת בנד־עבדל את־החשוער־ן ה1-דלההזאתועחהאמוח53ומא י",’0 י'״״ ני»■ ונפלתי ביד הערלים:(־״) ויבקע סען זיעג פערליעהען, אונר :IT־ v •י :'T J׳• •י . :• : ־I נון ואלל איך פאר דורשט אלחיט את־המכתש אשר““ בלחי וי^ו מ5!נו'מים וישח לעןי(י0)דאשפאלטעטעדער ותישב תחיו ויחי על־כן ן hnp עוייגע דיא פעלוענהעהלונג צו simíX *1, שמ״.עין הקווים אשר־ 3<חי ייים׳ עיטי*ק׳ זייימוטה עד הייום הזה: (כ) ויישפט את־ קעהרטעווירער,אונדערוואר ־- ־ ׳־ ׳ י•', ־" : ‘ גייא בעלעבט. דארום ווארד ישיאי ויזע קיועללע גענאננט קוועללע רעם אנרופערס׳צור פערעוויטנג דיזעס טאגעס•(;)ער ריס טעטע ר ש יי המנה פריס: (טו) חמור חמורתיס. נלחי החמור לצכורצניריסיניםנלועאדממרא רמיחינין דגורין: (יט) את המנחש . גומא שהשן יושנה נה עשרה נעיןסנתש: עיןהקייא. מעין שנא על ידי זעקת הקירא אל ה': לעזתים באור לפשתים אשר נערו נאש(מדניי הרלנ״ג) • (טז) דמור דמרת־פ, נלחי חמור אחד עשיתי חמריט 'חסרים, ואמר חמור חמורתיס לזווג שהעם חמור על צד צחות לשין נופל על לשין (רלנייג). (יו) non לחי, תמים וישלך ורמת, ולפי שהשליך הלחי שם קראו רמת לחי(רדיק) • (יט) איא המכתש אשר בלחי, לשון הרדייק ’"ת ית ניפא דנלועא, יראה דעת התרגום ני סלע היה תחת סלחי והיה השלע עשוי נמו מנתש. והביא מסחא אחרת ניונתן ית ננא דנלועה, והיא שן #גדול י^קוע נלתי, עיין מה שנתנתי נמרפא לשוןע׳ו נ״חא׳ד״ה כני. ואמר שמצא עוד משתא אחרת רומזא דנלעא ולא ידע מה הוא, ולדעתי היא נמו רמצא, מל1ון דנזעיה נימצא דפיזלא (שנת ק״ג אי) שעגיני מסמר, ירקרא שן הגדול גן שהיא חזק נמסמר, יתעיקי ני סלע הזה נלחי לומה למנתש כתבניתו • על נן קרא, הוא קיא שה המעין עין הקייא אל •־' לעי, נלימי ישיאל בימי פלשתים gm|־QV טעטע ישראל ציר צייט • : י •*> • : • T •י • : •׳י (דער אבערמררשאפט) דער ש13ן ♦ פלשתים, »ויאנציג יאהרע. ז . 1 T' . _ פזז (א) נון נינג שמשין נען טז(א) וילך שמשון עזהה.וירא־ עיה! אלם ער דא 'שם אשה זונה ויבא אליה: יי" ייי״י"" יי י • J7 . י. -יי י• י• קעהרטע׳דבייאאיהר איין. 00 יעלתים |־לא0ר 3א (נ)קויםוו*רדעןעזתיטעןדיא אנדה־ דסבו ו^רברלי ‘?ר־ !ז» הלילר־ן בישער העיר ויתחרשו דע, לויעושעןאיהםיא! דיא ־ L'^ נאנצע ני5ט אם שטארט־ J/ ה׳זולה ?1 IC> ‘US טהארעאוף,אונדרוינטעןזיך !־־*rá־־' J (:) ףישכב דעס נאכנם גענענזייטיג צו: ־ ■י••■!״ ־׳ ״ ־ :■•־י ן ״ י• ־" • כיז דער מאיגען ליכטעט, 'שמש11 עד־חצי הלילה I Qpi ^ וואללעןווראיהן אוניב־ינגען. בח?י הלילה דא^׳נדל^ח S.SSS Mtlön נדטטערנאבטםאייף,פאסטע דיא טהירען דעס שטאדם• ויבעט טהארעס אונד דיא ניידע! פסאםטע; ר ש י י טן (ב) לעזתיםלאמיר • לאנשי עזה נאמר: וימחיש• יהגו עצמן נשתייוה: באור כלומר לזניון ייסהזה, כמו שפירשתי פעמים • ;כ) ביטילשחים, הימים שהפלשתים מושליה כישראל והוא הושיעם מהס אע״ם שלא היתה תשועתם ששה (רד״ק), ויהי׳ טעם שפטענין הצלה ועיין נמנוא השי. טן (ב) לעזתים לאמר, מקרא תשר סלה, ונתשלומו נזתיס הוגד לאמי, וכן הוא התרגום לעזתאי אתחוה למימר, ושמועה זוהיתה קול המון יאין גם אתל ידע מי הוא זה ואי זה הוא אשר הגידה כתפילה, ולכן תשר המגיד; ועולניאה אלי נזה כי ההגדה הזאת ל# היתה מחוורת להם, זה אמי נגר נא וזה אמר הנתאעזתה, והיה נית אשה זוגה אשר נא שמשון שסה ללון, לא היה נעיר ני אם מחוץ לעיר, 0 התעה האורנים ני לא ידעו איה מקום מלונו, יסננו רתונות ונתים עד אשר נלאו למצואאותוואז אינו לו נשער העיר נל הלילה, נחשנס אם הוא נעיר נהרגהו נצאתו, ואם איננו פוגמנו, נא יניא ננקר וינהעלסדלת. ונהרגהו נניאז; ושמשון נאשר קם נרצי הלילה לבוא לרה ומצא עזה סוגרת ומסוגרת, מיל אחז דלתות השער והמזוזות דסעם עם הנרית ותזראחוייו להעלם נראש ההר, והאורניט נאשר ראו גנורתו העצומה נן תמהו ואימתו יפלה עלם ולא קמה עיד יוח נהם לעשות כאשי זממו. והמפרשים אמרו שהיה כעיר וקם לצאת מסס ואס כך היה המעשה, למה לא חקיי ודישו השיג את נית מלמו ? ועוד למה לא רא^ו האניס נאשר נא לקיאתט לצאת סן העי־ ? ועוד טענות נאלה ואירן לשור ני אם בלחץ, אולס ביר חקרתי בן היא" ויתחרשו,עשו עצמם כתרשים אשר דרכם לדני נלחש והגידו זס לזה נאזלאמי עד אוי הנקר והרגנוהו. עד אור, נמי פפאסטעז׳ יים זיא ז*משט ויסעכם עכם־הברידז וישם על־ ?תפיו ויעלם ^־1־ךאש ההר־. אוני בי*5טעזיא הינויף אויף אשר ער־פני חברון: ( י) ויר־זי דעו גיפפעל רעס כערגעם, •.V *: :־•«־ ••־ : 1 1. ־•• *_. יער^רחכחןל־עגט-^נמ• אחרי־כן ויאהב אשדה בנחל־־־' ״״יי״£ קורק ושמה דליקה{(־) דעלי עורק, 1ועל5ע יי־ילה היעס• אליהסרני פלשתים ויאמרו לה <ה) צו דיעיעי מזטעו ריא .lJ: wLu פירשטען פלשתש העראן, פתי אותו ורא np3 לחו גלול אי־ ובמה נוכל לו ואסרנוהו לעניותיו «^ייי*י ו**ד* ־" *V v ־־־ I ן י' :1" • v ן • “ A ואנחנו נוקו־לך איש אלף ומאד. -ן:- - : . - ן T ז • :•J ;• | ץ •• vt ן 3פף:(0 ותאמר דלילה אד־ שמשון הגידה־נא לי במהלח,־ גדול ובמו־! ותאמר ך־עניותף: (׳) ויאמר אקיר־ז שמשון אט־ יאסלני ?שבעדה יסלים להיט "«יי י־" "־י,"" "0"י■ אשר לא־תרבו וחליתי והייתי קעליעגט, אוגד וואטיט מאן :־ AT 1 JV זי׳־’ גי•■'* דיך בינדען קעננטע, דיךצו■ כאחד בענדיגען? (ז) שמשון אגטווארעטע איהר.* ווען מאן מיך כעגרע מיט זיעבען פוישען וויידענפלעכטען, דיא נאך ניכטוערטראקגעט זינד, דאןוויררע איךשוואך, אונרגלייך בעררעדע איתן אגר ערפאה־ רע,וואריןזיינעגר<םעשטער• קע ליעגט, וואדונך וויר אוני זייגער בעמע?םיגעןאונר איהן בינרען קעננטען, א והן צו כעס דיגען 5 דיל זאלל ואן יערער (פאן אונס טויזעגר אוגד הוו־ דערט זילבערליננע געבען (!) דלילה זאגטע ראהער צו שמשון? פערטרויע מיד ראך איי• ומיי ןג)?וישעס• דעקס ממקומם; (ז) יתרים. חנלים דקים באור ג«ו הנקי אור (נראשית מ״ד ג׳), פ׳-ענרלגזרת םע(י*׳ וכן ראו גא כיאה עעי(ש״א י״ד כ״ט) וענינו נסו האיר (רל״ק כשישים). (ג) פעם, עקר אותם ממקומם יכן נססיך ייסע את יתד מאריג, ואלה השנים פעלים יוצאים אדרים מהקל עומדים (סרד״ק). (ד!)איש אלף ומאה כםף׳ נל אחד מהם ימן לה סנים זי ויתכן שאמרו לה נל אחד מהם יתתייג נעצמו לתת לה נ«ד נלם אלף וסאה נסף , ויהיה תיסו •יערער פחן תונו החפטעט דיר פיר — ונראה שאותו סניס היה נהוג אצלם כזמן ההיא < גן תמצא נסיכה (נסמוךי״ז נ') אלף ומאה כסף, (סדנרי הרלי״א). (ו) יתרים לחים, יד סשנטים נעודם לחים (רד״ק) כשהם רטונ מלשון מקל לנגה לח (כראשית ל׳ ל״ז), ולדעיש״י יתרים הם חנליס דקים, וענותים הם חנלים גסים ויהיה טעם לחים נמו חדשים; והייא חשנניתרים נענותיס אחד הם, וכאשרהציקתהו נפעם השני השיג לה אם יאסרוני נעניש חדשים, ר״ל אמת אמרתי לך כראשונה, נסה שאמרתי וינתקאת:היתרים?א^ר י^-ק Z?-' ןתיר־הגעךת כתריוויו איש ורא n,i*s 160?! í DIKTl (ח) ייעלו־לה איינעם געוועהגלי5ען מענשען : ־!.־"'. T.T |T| '־'׳ rT־: "J וועררען• (ח) דיא פלשתים פלשתים שבעה יתרים ?BTl ברא3טעז*יהרזיעכען5ריש;1 אישר לא־וארבוותאםרהי &JSX'gZS'Z ia (ט)והארב ישבלהבחדרות^מר אונרזיאבאנר איהן ראמים. אליו ולשתים «7»v“XsXr“; — נין שפראך זיא צו . דיא פלשתים איבער־ ■ - ־!׳..־; :./*? פאללען דיך שמשון! דאצער• 13ל?{ 3!X 1H (') דלילה ריס ער ריא פלעכטען, וויא ־V . י .: ־ =־ י-•- : ; T : מאןאיינעז וועמפארעןצער־ אר־־שמשון תגרת!3 !•!?nrי י״סם, ו1עןערפ״’ערריכט, ותדבר אילי כזבים עתההגידה־ 8""י08 ״"״ יי058""׳ L«i -V1 י־ -v :'ל ־ •י 1 סערונג בעמערקט וואורדע. 3א לי 03ל האסל: (יא) !י^מל (י) דארויף שפראך דלילה צו אל^ילל 08"^10ל י^סלוני שמשין: זיתע! רוא האסם יליי.. 1 1T י•*'■’’■' ^ > -! - : ! • מיך געטיישט, איור מיד לי• ^!'("DT ללשיט אשל ל־^א־ געז םארגעזאגט.נון פערטרויע .LTL ידץ'ר1יתי מיד, דאמיטיקאז מאן דיך כיני ^שלל 2ל6 0לא3ל• (ל/ ^ דען? (יא) ער אגטוואייטעטע ולייליכאלל לאלם: (י3) יללח איתר: ווען מאן מיך בענדע : v T " ־ ־T TIT v׳1J r מים דעבען גייען שטריקעז, ללילל ^לים ללשי10לא0^ דיא נאך צו קייגער ארבייט 1DH2ל'א0ל אלי} טלשלים עלון־ן פערויענדעט יואררע! זינד,דאן #Vjtfíp (ללאל^ב יישב 2ללה איינעם געוועהנלי5ען מענשען ויורזתר—! לזלל"^ 1ל(\ה'1 \דףץך*« ♦ וועררען-(יב)דלילהנאהםגייע U1HJ 1 *Jj/ 1,1. />7U Ö|?.D4.1 ♦ שטריקקע, באגד איתן רא» ותאמר מיט, איוד ריעף איהם צו 3 דיא פלשתים איבערפאללען דיך שמשון — נאך ואס דעת אויפלויערער אין רעד קאממער — דא ריס ער זיא פאן וייגע! ארמען העראב, וויא איינען פאדען. דלילה ר ש י י (ט) ולא נודע נחו. לא הוצרך להתחזק ננתקו אותם: ( יא) ענותי׳ • חנלים גסים: _____________________________________________________סוחלפית באור שאמרתי נשנעה יתרים לחים, אנלנשארנשנחה תנאי א״7 שלא הגדתי לך, והוא שיהיו היתרים ההם חדשים, הנה אם נן היה זה השלמת המאסר הראשון, ולנן לא אמר גמאמי השני הזה מנין הענותים החדשים, ני היה נסמך על השנעה יתרים שזנרננר. ולטעמו יהיה לחים מענין לחית והם חנליס שנתלחלחו קודם תשמישן ימן הראוי להיות הרנוי לחים נצנ*י. (ט) פתיל הנערת, פתיל (יג) דלילה ואגטע צו שטשון: כיזהער האסט דוא מיך געטיישט אונד מיר פארי געלאגען! זא פערטרויע מיר ראך, וואמיט קאננסט דיא געכונדען ווערדען? ער ער• ווירערטע איהר : ווען תא דיאזיעבען האארלאקען מיי* נעסהרפטעם, מיטדעמגע* וועבע ציזאממענווירק^. — (יד) שאן האטטע זיא^זעם אן רען פפלאק כעפעסטיגט, אלם זיא איהם צוריף: דיא פלשתים איבערפאללען דיך שמשון! ער ערווא5טע אוים זיינעם שלא5ע, אונר שופטים טו 00 ותאמר .דלילה א^־שמשק .עד־הנה התלת,בי'ותדבר'אלי בוכים הגידרת לי במרה תאפר ויאמר אל־*יוז אם־דןאתי את־ שבע מהל־ישיורת ו־אישיעט־־ המקב!־!:.('׳) !תיתקע בירפר ותאמר אליו פלשתיבש ע־ליף שמשון וייקץ משנהיו ויסע ארד■ ולזיתך ק>1רנ וארת־המסכרת: וחאפר ריס רען וועבעפפלאק זאטמט רעם געוועבע אויס. ר ש V דא (יג) מחלפות. קווצות. פלוצ״״ש נלע״ז: עם המסכת • ען שתגרד׳ מיסך נו את השתי ושם העץ אגשונל׳יא ולשון משכת אורטיא נלע״ו: ותאלצהו . באור פתיל שזור מהחוטק שמנערין מן הפשתן, ודופק לקורי עכניש• (יג) מחלפות, ליעז רש״י פלוציי״ש נלעיז ופי' שהן קיוצות, נשייהש (ת' בי) פי׳ קווצות הן דנוקי שערות הראש המדונקים יחד שקורין פלוציי״לט נלעיז, ועיין רש״ינרנות נ"חנ׳ ד״ה פתויי ראש ונמרפא לשין שם ודנוק השער שם הוא טגעי ומין פולי ינאן הוא ע,’ שלשול ניד׳ אדם , והרד״ק נשרשיו שרש חלף פי׳ מחלפות הן תלתלי השעי פלוט׳יש בלעז; ניתק שזהו pelote (קנוי?) שענינו נל״צישן יושן 15ע5טע • המשכת, לשקישיי: ען שהגר לי סישך נו את השתי ושם העץ אנשונליא 13w3r11)ensuble׳p) עיקמרפא לשון שנת קייגא' דיהטנד העליון והפפתין • והישיף רש״י לפרש, ולשון משנת אורטר״א נלע״ז ourdir (ר!ג5עמע[ן, ריח פעדען חויןי דעקוועגעיטטוה{ וודפליעהען) עיין נמיפא לשון שס ע״ג אידיה המישך , ובנידה ניחא׳ ד״ה תיזיל ותיתי* וא*נ לדעתו משנת נלי מגלי מאורגים, ינן ת״י אכשנא דמשתתא והוא היא אנישנא דגרדאי הנזנר בשנת קניא נ', וראוי לתקן שם אנשגא דגרדאי, אולם לדעתו תפשר מלת יתד או מלת מנוי; רעגין עסי&משנת, עם יתד או עם מנור המשכת, נאשר יגיד הפשוק של אחריו, שתרגם את יתד הא1%את המשכת אנשן דגרדאין וית סשתיתא, ונן תרגום נמנור ארגיס(ש״אי״ז ז'וש״נ נ״אי״ט) נאנסן דגרדאין, ועדין משתיתא ולנד (אולי הוא טנד התפתין מלשין אקשתיה נליסר יסוד נש הארג, וגס לשין משתית הניא רש׳י נשם מדרש תנפומא נקהלח(נ׳ ה׳)נל גידי הארצות נאים לציון שמשסמשתיתו של עילם וענינו מיסד העולם) יורה על ה ש תי, וזהו כוונת יש״י עס המשכת, עם ען הפשכששהגרדי מיסך 15 את השתי, ולהשכיר שק דעתו,היסיף לפרש לשק משכת שאין זה ה כלי ני אם השתי, ומפלסות ראשו היו הערב, •5ן סלך לועז עם המסכת קין לה טילהcon la tela נל׳איט׳ ונמו שתרגמנו. (יד) ותתקע ביהד, תקעה היתד שלא יתגלגל עמיד סע) שסקנגיס נו הארוג ויעמוד בחוזק שלא יינל לזוז(רד״ק),ויתד זו לא היתה יתד הארג לדעת יונתן נ״א יתד סיתדות נכונות לנעיצת נל דנר ,ולכן תרגם סנתא . וייקץ משנתו, 'והנתיב לא הזכיר שישן נאשר ארגה קווצותיו עס המשכת, ויתנן כי קידש האייגה שופטים סז תרגום אשכנזי נז (טי) ותאמר אליו איל ח'אמ^? (עי) דא זאגטע זיא צו׳איהם: ־;J '־' ז יי 1 T _ ודא קאננסט דוא זאגען: אח12*ךין7 1ל2|? אין א^י HT א־ך ליעכע דיר, ווען דיין פעמים הוזלרזבי ןקאךהגךת < l ?113 71113 HE2 (ש) 1י1?י כי" ה מ־ך געטיישט, אוגד מיר ניכם -J ^L ’י דרדרה ,״Jt־ ,"יט פערטרויעט^ריןדיינעגרא־ "9 V.ל־ן ! t,׳ *-Pt1 ^ סע שטערקע ליגט. (סו) אלט יחאלצהו 1#D3 למלת: זיאאיהןאללעטאגעט־טאיה׳ ־ : ־' ״”י׳ !־' ;י׳ ־ : י* . ז י . רען פארווירפען קוועהלטע, (יי) 1^33 לל אל 3ל ל12 !^א^ל אוגרא־הםוא צו1עטצטע,דאם להמורהלא־ערה עד־י־רא^ו עי»״נעם.־ל5עןל׳!מוי!!■ t י י ל י׳■ ־ שטערבען פארצאג; (יז) דא, 3י־13יל אללים א3י E3ti[ אמי פערטררעטע ער איהר זיין *=V^'ןסו־י' ממני כוחי ולכילי והייתי 33^־חאל3ב: שערמעססער א־בער מיין י״^י ?PhVh ריר-1יזר1 ר,ויפטגעקאמטען,רעןאיךבי! ( p) \.ל|.לא H> לי? י v , איין געווייהעטער גאטטעס אל־73^־23'1 (לי^^ל !ODD** פאן מוטטערלייב אן; ווען מאן י • ־ • : ־ • :TI מיך בעשעערען וויררע, טע5« לםרני טע מייגע שטערקע פא; סיר זוייכען, איך וויררע ענטקרעפטעט אוגד אללען מעגשען גלייך זיין. (יח) אלם דלילה אייגזאה, ראם ער איחר זיין גאגצעס הערץ פערטרויעט האטשע j שיקטע ז־א הין, ל עס דיא ר ש"" י (טז) ותאלצהו• דו רעתו ואין לו דמיון: (י:;) ותלא דלילה כי הגיד לה. ונינלץ'דנלי אמת: ותקלא באור ראליגה סלסלה נשעלותיו ומשחקת נהם לס.ננ לו השינה• (טז) ותאלצהו, עדן לחץ, וזה הפעל נהוג כלשון סיי־סי ואין לו דמיון נסקיא • והלד״ק נשלשיו פי׳ עיקל הצמיד להדגיש ופילושו !תחלצהו, וטעמו האליף תתחלף גחי״תנמו שפי׳ הלד״ק מלת אלוזים ביחזקאל(נ״ 1 כ׳ד) שהיא במו ח ל ו ז י ם מן צואלך נחלוזיס ונא ותחלצה! ע*ד 3לש ובשב וענינו ותלחצהו נסו שת״יודחקתיה, ודלשת חז״ל ידוע', והנחול בנימוקיו הניא נשם נעל נופים הולאת ותאלצהו מלשון תלגום ילושלמי גיסי רענון(תהליס ל״זייט) ניוסי א ו לצג א ופירש ותלעינהי גנמנת סיעינו משניעו והיודע ינץ. ותקצר נפשו למוח, קצרה נפשו נענוי דלילה עד אשר נחל מות מחיים . (יו) רגד לה אח כל לבו, הנראה אלי נזה ני הוא נעצמו לא ידע נמה נחו גדול, ולא היה נמצחק נה כפעם נפעם לדני אליהנזנים, וגס לא עלה על דעתו שהוא נמנר נידה למסרו ניד פלשתים, וחשב דרך נשים לה הננספות לנוא נסוד אוהביהם , והאמין נאהנתה, ואס גם שאסרה אותו כעמים ושלש נחשנו נן דרך שעשועים נין האיש ובין השגל מיושנת אצלו להתל נו ולהחלידו ן ולא ידע נ׳ יש כה איש עמס האורב לי נחדל • והנה היא לענסו 3 •ין ורצה לנלר הדנל אשר יונל לענותו ילאה כי אין לאל ידו להגיגו, אמנם היא לא האמינה נו, ואסיה: לנך אץ אתי והתלת ני זק שלש פעמים, ואין נאב גדול לזה להציץ איש ני לגב נדנליב נחלה, עאשר כ,ננ לנו ליאש דיא פירשטע; פלשתיס׳ס רו־ 8ען אוגר איהגען זאגען : דמטאהל קאממט זעלבסט הערויף, רען ער האט נדר זיין גאנצעס הערץ פערטרויעט. דא גי נגען ד יא פלשתים» פיר־ שטען צו א־הר הינאן, אוגר בראכטען אויך דאו געלט מיט. (יט)זיאליעס איהב אויף איה־ רעם שאסע שלאפען, ריעף יענען מאן הערבייא, ליעם איהם ריא ויעבען הארלאקען זיינעס הויפטעס אבשעערעי 5 עם 8ינג אן, איה; צוענט» קרעפטען,אוגר עם וויך זיינע שטערקע פאן א־הם. (כ)זיא ריעף: פלשתים איבעיפאללען דיך, שמשון! ערערוואכטע אוים זיינעם שלאפע, אוגר דא5טע: איך ווילל הער וים וויא זאנסטאויך יעצט, אונדמיך בעפרייען, דעו ער אהנטע גי5ט, ראם דיא אלמא5ט פאן איהם געוויכןוואר•(נא)אבער דיא פלשתים ערגריפפען איהן, לסרני פלשתים לאמי“' .עלי זזפעם כי־הגיד לה את־בל־לביו וערו אליה סרני פלץ»י!:ם ני?גלי הכסף בידם: ('")-ולשגהו על־ ברכיה ותקד^ ר><יש ותגלח את־שבע מדזלפיות ראשיו;להל לעניוחו ויסר- בחיו מעליו: (־)ותאמר פלשתיקעליךש?1שון ויקץ משנתו ויאמר אצא כקעם בפעם ואנער והוא לא,ידע כי־ יהוה סר מעליו: די׳) דאהזוהו פלשתיבם נונקך־ו את־־עיניו ויורדו איותו.עלה ויאסרוהו בגהשהיט.ויהי טוחן בבירת האסירים:(־־) רחל שער־ראשיו לי קרי. האסורים קרי • לצמח שטא5ען א־הם ד יא אויגען אוים,כרא5טען איהן הינאב גאך עזה״באנרען א־הן מיט עהערנע! קעטטען,אונר ער מוםטע(געטריירע) מאהלען אים געפענגניססע. (ננ)אלם זיין הויפטהאר, נאס- ר ש " י (יט) ותקרא לאיש • לשלוחן של סרדס : (נא) ויירידו אותי עזתה. מקים תחלת קילקולו: ויהי טוחן • בריחים סלאנה נבלה ורבותינו פירשו מה שפירשו: נין באור בל הנשיוווח וקצרה נפשו למות, או שט ברעיוניו נל ימי חלדו סהולדו עד עתה וזכר כ• נזיר אלפים הוא מבטן אמו, ובחן ותקר בהשרת גזירתו יסור נחו מעליו ויהיה נאחד האדם, והגיד לה את בל לני, ובאשר שפר לה קורות ימי חייו, ראתה ני נניס דבריו ושלחה האורב היושב לה בתדר לקרא לשמי פלשתים למשור שמשון ולקחת הנטף מידה • (יט) ותקרא לאיש, האורב אחר שונו עם שמי פלשתים. ותחל לענותו, פי׳ הרדייק אף על פי שנל־וה אותו והוא ישן, הרגיש נעצמו עמי וחלוש נגלתה אותו. ולפ״ו כנוי ותחל אינו שב על דלילה ני אם על סלאנת הגלוח החשיה בנתיב כמו למעלה ותצר לישראל(י, ט׳)• (כ) ואנער, מהשינה בלומר אתחזק נפעם נם ■נס, ואילי חשב בחולשתו ני ידיו אמירות בחבליה , יאמר ואנער להפיל החבלים מעלי ובשנתו שנח שגלה לה נל לנו• (33) ויחל שער ראשו לצמח, עיין במבוא השפר, שם ביארתי מלוע לצמח גלח; (כג) ןסףנר גא5רעם עם אבגעשארען : ־," ־. 'י״ ■- .v י" _ ׳ :."־ וואורדע, וויערער צווואכסען WQJ 03771DDM Q'DÖTD **«, (מ) פערזאטסעל! לחנון אלודהם ולשמחה ויאמרו °?'יי "נע' י,א 6יי""" :י ׳> 1 :•••. ! \• \.-־י : J at : פלשתים ם, צואיינעם גרא־ 3ת1 אלהי3ו 13T2 את WW סעןאפפערמאהלע, וועלכעט אויבנו: (יי c י וידאו אתו העט ויהלל!5 את־־אל1זיהם כי אמת פריידענפעסטע׳וואזיא פערי ־:־׳<: > זץ :־•־ י J1 ": = קינדעטען: אונזערעגעטטער ?חן אלהןנו'בידנו את־איויבנו "מן אי" א,־זעח 6.עו ואת מחךרב ארצנןי וא^ף הףבה שמשין אין דיא הענדע געגע1” -י ־: •• ־•־־ y yv ז\ בען • (נד) דאז פאלק איבער־ ארת״חלליג!5 ; (כה) ויל״״וי כימ31 צייגטעזיךדאפאן,אוגדפריע* ל23ב 1יאמלו ל^ס־^ד זעןא־הרע געטטער, אינרעמ •י ־<- 1 > : • : v 1 r זיא ריעפען: אוגזערע געטי יישהלדל^מ5 (ילה^!5 לשמישיוי טער האבען אין אונזערע העג» מייית האסירים' ויצחק לפניהם דע געגעכען אונזערן פיעד, ■ “ * ut>V י. r - u • י• דען צערשטערער אונזערעם !1H1X 5)*TO1751 בין DHtöttn י: לאנדעם, אוגד פערפיעלפעל. 1:- ״v ,י י“,־. י T| יי טיגער אוגזערער לייכעז (־י) ויאמר שמשון אל-הנער־ <,Vb איהר Í\\,n TOri 1T3 i^TOPI""! א1!תי פראהגעשטיממט וואר, זאגי והימש3י את״״״ה^מלים ^5 ש ל הערבייא, ראם ער אוגזאוס ח2ית1123 ?!ליחם ןא^ןוועליחבן; טערהאלטע! אוגד שמשון (כי)1ח2ית מלא DTOöl D^Xil םעאכגערופען,ער מוסטעזיך -L רץדור -L־.״n\,n .״.L- איהרעם שפאטטע פרייזגע. [שמה 3ל D Já/P בען,אונדזיא שטעללטעןאיהן צווישען ריא זיילען. (נו)שמשון נטוב קרי • האסורים קרי. והמישני קרי הגג 1 1 אבער שפראך צו דע□ קנא- כען,דער איתן ב־יא דער האגד היעלט: לאם מיך לאן,ואם איך ריא זיילען אנפאססע, אויף ויעל5ען דאז געכיירע ר ו העט, אוגד מיך דאראן לעהגע• (נו) דאז היין וואר פאללפאן מעננערן אוגר ווייבערן, וואורונטער אויך אללע פלשתים »§ירשטען וואו־ען, אוגד אויף דעם ר ש “ י (:ה) נץ העמודים. אשי הנייז נכון עליהם: (כו) יהמישגי. פלפא״ר נלע״ז נמו אולי ימושני: זכרני באור לא צוו לגלח שעי ראשו ק071 שהניאו לצחק לפניהם. (נו) והמייצג׳, לועז רש״י פאלפאר , נל׳קיט דעםדא5עווארן געגעןדרייא טויזעגד, מאן אוגד ווייב, וועל• כערער אונטערהאלטונגמט שמשקצושויעטען. (נח) דא ויעף שמשון רען עוויגען אן, אוגר שסראך: א הערר! א עוויגער! גערענקע מיין אוגד שטערקע מיך א אללמעכטי• גער! גורנאךריעזעםמאהל, ראם איך פיר מייגע צווייא אויגען, אייגע איינציגעראכע אן דיא פלשתים געהמע! (0)רא ערפאסטע שמשון ריא צווייא מיטטעלזיילען, אויף וועלכען רעו געביידע רוהעטע אוגר ווארויף עם געשטיסצט זואר, אייגע מיט וייגעררעכ--טען, דיאאגרערעטיטזיינער ליגקען,(ל)אוגדריעף: מיין לעבעןענדע טיט רען פלשתים! ער שופטים טז דירגג כשלשר־ג אלופים ^5י'ש ואלזה הר׳אים בשחיוק שמישיון: (כח) ויקריא שמשוו אד^־־יהו־ו־ז י«-מ!» מסי Hi וחזקני נא >$־ דזפעט H!r1 הארוזים ואנקקה גקכט־אחח מיאתיעינימפלש1לןים:נגנ0וןלפת 'שמשון את־שני' 1 עמודי in!.(־ אשל הבית;כיון עליהם ויסטך עדיהם *החד בימינו ואחד בשמאל־ץ:(1) 1ןא113- שמשון ודמה נפשי עם־פלשקים .ויט ר ש " י (כה) זנרגי נא. זכור נ׳ שגה ששפטתי את ישראל ולא אסרתי לאחד מכם הענר לי מקל זה ממקים למקום : נקם אח׳ משתי עיני. ושכר עקיהשנית הגד לי לגילם הנא וכאן פרע ל• שנר אח'מהן: (כט).וילפח. ויאחז איננר״צא נלע״ו נמו ויחרד האיש וילפת נאחז נזרועת האשה : ויהי באור נליאיט palpare (ח;ח־ה1ען, בעטחחטען), וכלשון צרפת הישנה היה הפעל palpcv ונשאר עד היום התחי palpable (תנפ-ה1גתר) ועצ״הש החס־גרייפויך. (כח) נקש אחת, סמוך נקם אחת משתי עיני כלומר מאחת משתי עיני אנקם מהם(רדיק), ויתכן מלת נקם נח שיי! ה׳ נקנה נסו נקמה, ועניני ואנקמה רק נקמה אחת מסכת שתי עיני, וחסרון ההיא כתשרון התי״ו עכר בשוק אצל פנה(מש!י ז'ח׳) הראוי להיות פנתה ; ונזה תנין הראנ׳יע , שפי' מתנם (כמדבר י״ח י״א) בחסרון תי״ו ליאה לדעתו שהנפרד מתן בא נחסרון ה״א נקנה וא-ן לו משקל נפני עצמי וזהו כדעת אונקליס שתרגם סתנתהין, והמנאר לא השיג כוונת הראניע, ועיין שם נהמעמר לידידי החנם המדקדק רוו״ש. מייסרי עיגי, התי״ו רפויה כמשפטו אנל לא כמנהגי, יהרד״ק נמנליל (ד׳ק קציא)נתנ: נל שיא נע וסמיך לת אותיות נגיד כפית האות ההיא אשר היא מנגיד נפ״ת תרפה (יהניא שם מלות לשישל) זולזי מלת ־שתים׳ W! לפיכך קורא נן אשר כראש המלה אצ״ף קודמת כדי שתהיה השי״ן נחה, והיא אית גרונית גגונה, ני ק קיראים אותה לפי שאינה ננתנת, וכן קוראים אנשי מזרח ג״נאישורם׳ אשתי׳ ומלת משתי עיני מפלשתים נאה על הננק שהתי״ו רפה • (כט) וילפוז, לשק יש״י: ויאחז א נבריכא נלע״ז נמו ויחרדהא*ש1ילפת(רותג׳ח'), embrasser (חוייפחששען *יטוען חריוען), ועיין פייש״י כאיוב (י׳י׳ח), וכן ת״י ואחד, והרד״ק פי׳ פעל לפת ענק ההפיך והנטיה, יגן ענינו כלנקערני• 'שסמך עליהם, יש מהמנארים אוסרם שהיא ש: על שמשון וזהו נפי׳ הרלנ״ג שאמר ונכר נסמן כליהם ערשטרענגטע זיינעקראפט אן, דא שטירצטע דאז געביי. דע איבער ריא פירשטען, אונר איבער אללעם פאלק ראזעלבסט, זא דאס דער ליי־ כען׳ דיאער מ־ט זיינעם־טא־ רע וועגראפטע מעהר ווא־ שופטים טז ין בצח ו.יפל הבירה על־הסךנים ועי^־בל־העם אש־ו—ביר ר*ר־זלר המותים ><שה המירה ?מיווחיו 1—ביט 0>אשה המיות בחייו: (לא) וירדו אחיווכל־ביתאביה’3 m’SÍ,;: וישאו אתו ויעלו 1 דקברו אוחן לעבעזעי׳־לאגעו• *)היע• בין צרעה'ולן אשחאולבקבר ?ונוח אביו וחו>$ שפט אוד־ ישראל עשרים שנה: יו(א) ויהי־איש' מהו—אפריט וישמו מיכיהו:(נ)ף;אמר לאמו אלף טען אוצר זיין גאנצעספאטער. הויז העראב, נאהמען איהן אויף טרוגען אירן הין אינה בעגרובען איתן צווישען צרעת אונר אשתאול אין רערגרופט זיינעס פאטערס מנוח. ער האטטע צוואנציג יאהרע ישראל׳ם רעכט כעהויפטעט. ין (א) איעסט וואר איין מאן פאם געבירגע אפרים נאמענם מיכיהו. (נ) דיעזער שפראך צו זיינער מוטטער: דיא ר ש " י ין (א) ויהי איש מהי אפרים. אע״פ שוכתנו שתי פרשיות הללו נשוף השפר של מינה ושל פלצש נגנעה נתחלת השופטים היה נימי עתגיאל נן קגז ב:;)מי וישימו להם נני דן את פסל מינה אשר עשה כל ימי הי<ת נית אלהים נשילת למדנו שכל ימי שילה היה דמות של מיכה. ונפלגש נגנעה נאמר על ינוש שנייושלים לא נשוג אל עיר נניי למדנו שעדיין לא ננשו את ירושלים באור עליהם אתד נימינו ואחד משמאלו, ולדעתי ננון היא, שפירש ו י ל פת ויטה נדעת הרדיק ושמך ע( אתל ניסעו ועל אוד נשמאלו, ויהי' תרגומו: ווונד שמשון ביי^טע דירו ניירען 0ינ1טע(1יי5עןן נוונרעק ער !יך הוקי וויינער »ינו רעד רענטען ווונד ה*יןי רער דונדערן ^יט וער (ינקען גע» טטיצטהחטטע, ני ע״י השמינה 0ננ הנטיה; אולם אם נאסר נד.ת יש״י, טעם וילפת, ייאפו, הלא ננר נשען עליתם ע״י האחיזה ? ומתר משתנר שהוא שנ על הנית, ואין צורך לומר, שהוא מאמר מוסגר • (לא) אחיו, טעם אחיו, דודיו, נמו נחלה נתיך אחינו נטענת נמת צלפמד (יהושע ט״ז ד'). והוא שפט, ונר אחי 01 פעם שנית שהוא שפט את ישראל עשרים פנה, להורות ני סומן שישג נאק פלשתים ננלל נא לו הכי שנה (רלנ׳יג), ועיין נמנוא השפר. ין (א) ויהי איש מהר אפרים, זמן פשל מינה ופילגש נגנעה חקרתי אחריו נמנוא השפר. ושמו סיייהו, אסר הרדי״א כנערות! כהיותו אצל אמי נקרא מיניהו שהוא שם ההקטנה וההמעטס, ואחרי היותו איש נקרא נשם פלס מינה5 ולכי לא נן יחשוב, הלא נן ימלה כהיותו נניא לה׳ היה שמו מיכיהו, ויתכן ני קודם שחנך ניתו לעניללן הפסל היה שמו שלם, ואחר שהפך ניתו לנית אליל החסיר הכתונ שמו ני לא יאות לעונד אלילים להיות שסו נקשר עם שם אל עליון .SCH0FT1M יח 18 אשי דיא טויזענד אונד הונדערט י זילבערלינגע, דיאדיר ענט• ווענדעט וואוררען, ווארויף דואאייגען§לוכאיידגעלעגט, דעןדואאדךפאר מיינען אה• רע; אייסגעשםרא5ען חאסט 1 הער,ע ! דיעזעס געלד איזט בייאטיר׳׳איךהאכע עס גע־ נאטמען. דארויףזאגטעזיינע מוטטער: זייא געזעגנעט וויע אלף 1נ!אה הנסף איק- לקח־ ל^ןי ואתי אליות לגבש א’מךת ב^זגי הנד־ד־ו־זכסף אתי אני :• T : • ״ו ־j• v • I למקתיו ותאמר אמו בתך בני לןה1דז1 :igiw את־אלף־ומאה הכסף לאמו ותאמר אמו הקדש עטטעו: זייא געזעגנעט יריע* 0 ■ער מיי;;אה!, 6א; דעם ^׳, כ הקדשת ^ת ה?סףל הוהמ;י ....־ ....... לבני לעשיות פסל ומפכה ועתה אשיבנו לך: את־הפןמף לאמו ות<־ןח אמו מאסלם כסף ותתנהו לצורף ויעשהו' Sdb ומפכות ויהי בבירת מיכיר־זו: - I ־ : 1 |1 J" : V יו ן ™ JW ׳1 J U<| ואח קלי והאיש צו לאססען, רארום הילל איך דיר עס יעטצט וויעדער געבען. (ד) ער אבער שטעללטע 1אז געלר זיינער מ׳טסער צוריק, רא נאהם זיינע מוטטער צהייא הת־ דערט זילבערלינגע, נאצזיא זעלבסט רעם גאלרשמיעד, דער איין אורכילר א ונר איין פארמבילר פעריערטינטע, וועל5ע מאן אים הויזע מיכיהו׳ס אויפשטעללטע • לן ר ש י י ירושלים: (ב) אשר לקח לך. אשי נמנ 5*מך ויש לו דומהניאשה עצורה לנו(ש״א ג״א) עצורה סמנו: ואח אלית. וקללת נל סי שמנו וגס אמרת הקללה ראוני: הנההנסף• אני מודה לך עליו שהיא נידי 6אני לקחתיו: (ג) וישגאתאלף ומאה ה3סן» לאסו. אמר להחזירו לה ונסקים שהוא שם הרי הוא נרשוחך : רקדש הקדשתי את הנסף לה׳ מידי לנני. קנלתי עלי למקרו מידי ליד“ לשם דמות וממנה. תנהו לי עתה ומידי אשיננו אליך. יש אומרים שהאשה וצואת היא דלילה לפי שנתונ אלף וסאה נסף וטעות הוא נידם שהרנה שנים קודם שמשון למינה אך הפרשיות גען. (ג) ראנאב ערריאטה• זענד איין הונרערט זילבער־ לינגע זיינער׳סוטטער צוריק, אבער זי־נע פוטטער זאגטע : איך האבע גון פאן מיינער האגד דאז נעלו רעם עוויגען געווייהט; מיינעם זאהנע זייא עם פפל־נט איין אורבילר אונר איין פארמבילר אנפערמיגען באור י אשר ציה לא תעשה לך פסל. (3) ואת אליח, את השנעת נשנועת האלה את אשר אתי הנמף• וגם אמרת באזני, שמעתי האלות האלה. ברוך בני לח', עתה הפנתי הקללה לנדנה • (ג) הקד® הקוישתי, מידי הקדשתי הכסף, ועתה אצוה על נני לעשות פסל וסמנה. מסל, הנחחו הראשונה על שם שנפסל, והישאל אח', ב גס על צירה נסונה נני/ונ הפסל נסך חרש (ישעי׳ מ' י*ט) < ויהי׳ א"נ פסל נרדף עם מסנה, וההנדל ניניהם נן הוא, שם פסל הונח על נירה אשר אין דומה לה על פניתנלנלו והוא יציר אומן סשניל, יליד רעייניו (וזיין חירעת?, תורנים), מעשה ידי חיש חנם, נפסל מחוסר נתחלה, ויש לאל ילו לעשות סמנו דפוס וחוט לצקת נו נל סיני מוצק ונו יינה מספר הצורות, ואס גם שהצורה היא נסונה ענ׳יז נופל עליו שם פסל \ ני טרם המציא החרש צורה זו צרעיון לננו (וזין זייצער פ«נטח!יו!), עוד לא היתה לעולמים, ולכן יקראו אומנים נאלה יוצרי פ 0 ל(ישעי' מיד ט'); אילם שם מסנה נופל על 13 תמונה אגר נשמיס ממעל ועל האין מתחת! ואשד נמים מתחת לאף, ולכן יקיא (ה) נון האטטע דיעזער סאן מיכה א״נען טעספעל׳דארום שאפפטע ער אייך אפור אונד תרפים אן, איכערגאב דיא פערוואלטוגג איינעם זיינער קיניער, דעראיהם (איינסטי וויילעז) אלספריסטערגאלט. (י) צו דיעזער צייט ווארקיין (יי) והאיש ?ויכהנו בית אלהים רעש אפוד ותרסים ויכזלא את־ _יך אחד מבניו ויד־זי־לו לכהן: (0 בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה: 0) ויחי־ נערמביתלחםיהודהממשפחת רענענטאיןN,w"?יערער יהודה והוא לוי ןהוא,גר־שם: SSZw; וילך לינג אין כית להם יהורה, בייא איעער פאמיליע יהורה׳ם, דעןערוואר איין לוי, אונד היעלם זיךבלאסרארט^ אויף. דיע. ר ש " י נסמנו על הכסף הרע ששוה נאן ונאן וכסף של פורענות היו שניהם : (ח) נית אלהיט ־‘’דית עט״ס ורן כל אלהיס האמורים נפרשה זו חול חוץ ביזה כל יפי היות בית אלהיס בשילה (לקמן ׳“ין ל׳יא): וימלא את ידאשל• חננו לעבודת הדמות להיות נהן לפניו. כל חינוך דבר שאלם נצים נו לשם גדולה קרוי מילוי ידים רישוושטי״ר נלע״ז וכשנותנין פקידי׳לאדס קירין למתן רישוישטי״י נלע׳יו: (ז) ססשפיזת יהודה והוא לוי. מן האס, ורבותינו אמרו לפי שענה מעשה מנשה שגא מיהודה קראו ממשפחת יהודה והיא לוי בן גרשום בן משה רנינו היה נחי שמפורש בערי) ו־הינחן בן באור העגל, מסרה, ניננרהיהלעולמים, ינמושתרגמתי פחר^ניו,־, שנעשה ר/ימות דנר אשר על פני תבל5 והנה מינה ואמו בקוצר השגת שבלס הבינו זנר לה׳ אל עלין אשר השמים ושמי הנמים לא ינלנלהי, וצוו על הצורף, להמציא יציר רעיון אשר אין דומי לו בחשבם לערוך אל אשר אין לו דמות, לדבר אשר אין לו דמיון, ולבנותו נשם אצהי ישראל י״ל. (ה) בית אלהים, תרגם יונתן בית טע ו תא, ואמרו חזיל כל אלהיס ראמור נסיבה חיל חון מן אחד שהוא קדש בל ימי היות בית אלהיס נשלה (סוף פרשה י״ך), יעיין נסמוך י״ח ה' שאל נא נאלהים . ותרפים, בענין התרפים הרחבתי לדבר במערבי לשון עיך ארק ל ע״ש• וימלא את יד, לשין רש״י בל חינוך דבר שאדם נכנס נו לשם גדול,-, קריה מילוי ידים רישוושעיר נלע״ז revétir (בעק(יידען תיט וויינענן תוזטע) והוסיף רש״י לדיש ונשנותנין פקידות לאדם קורין למתן רישוישטייר (וויהק רת! ת»טשק!ייד תואחעננע/), ועין רש״י שמות í"ח מ׳יא . (ו) אין מלך בישראל, ענין מלך הנזכר נספר שיפטים ביארתי במבף*• (ז) ויהי נער, צעיר לימים, אולי יקרא נער שחסרה לו ההבנה וההשגה הראויה לל,י׳ עיין בפירוש האניננאל על המורה פרק ל״ב מחלק ב' על דברי יבינו שם במאמר: "בבר יד־ת קריאת הענריס יוסף הצדיק יער והוא בן ל׳ שרה',. מטשפהת יהודה, אמרו תז״ל(ננ*רק״ט נ׳) אנוה מלוי ואמיה מיהודה• יקרי ליה משפתה דסשפחת אס קרויה משפחה• והפלי על היליק שכתב: והאומר בי אמו סמיפתת יהודה יראנו היכן מיחס הכתוב אדם למשפחת סיס, ע"נ,הלא גם יאיר בן מנשה היה משבט יהודה ועלז רתיחס על משפחת אמו שהית׳סמשפחת 0שה(עיין נסניהש נסדב׳ל״ב ס״א) יכן פירש היא״נע בפירושי לספר איוב תחלת פרשה ל״נע״ש. ור׳(תנרכדקא מסיקתלמודא שס, לעולם משבט ל! י הוא ולא אתי מיהודה לא אביו ולא אמו ׳ (.אך■ מרבני עיינו יע״אאשרקרא השגה זו נמהדורא ־.׳, • (תקצ״ג) ולא הנינה מקוצר לשיני, בי להרחבת׳ שם דברתי במרחב דצייס כמו עתה , דיך קסת במגילת ספר נתוב אלי לפי,ק ע,( ה,׳ננה מעל ציאיי היד״ק, ועתה יבין ני קלע אל השערה וחטא מלהשיג מטרת כוונתי) וטעם םש^וזת יהודה לדעתי, שהיה שם אצל משפחה אחת משבט יהודה , והמים משמש נמקים אצל ו3מ״ו 6צד ארון ברית ה' (דניים ל״א ב״ו), בלומר אצל צד האיון, יכסו יח * 18 שטי׳ תרגום אשכנזי ש ו פ ט ים ין w ליעוער איים ימי ססוילזו האיש מהעיר מביתלהס לו־זוו־ה לגור באשר.ימצארלא "׳יי! מ־־אסרלםעד״ביחמיכו-ז אויסקאממען פינרען ווירר; «־ ־•־ :־־׳«• — ־־׳■ ־ ■' « ער קאםאויף יאי געבייגע לעשיורת דרכיו: (ט) ויאמר־־ךיו מיכה מ^ין סזבירא וייאמיאליו «׳״•(״) י* ®י* ™1 רוי אנכי מבירת לח□ יהודו־ז ואנ?יה^ך;לגורבא-שראמצא: «£;£׳*£* יס ויאמר מ מיכה $בה עמלי »בלייבען;מ$איך טיי? והיה־לי לאב ולכהן ואנכי אחך 3 mjiii ;KSםף לוימיט m בייאטיי, אוניזייאמירפ* בגדיט ומחירתה ויל־^ך ד־זלוי: טעראונדפריסטער,א-ךווילל ו1‘■' ״י ; ״ IAV ־’vv י "י,. י־י^וצעההילבעילע. (יא) ויואל הלוי לשבת את־האיש !יהי דעער'ד־יו׳^חדמבניו: דער ליי גינג איין ׳ סא)*"• (ע) וימלא מיכה את־יד הלוי ויהי־לו הנער לכתן.ויהי בבית *<הש וו*י יעי ייגגלינג מיכה: ניס ויאמר מיכה עחד־ן וויא איינעם זיינער קינדער ־ : זי -j •־ ־ JT <-,> מיכה איכעיטריג יא! ידעתיכי־ייטיביה־והליכי היה- . ז ד ף• •1 ,” f A* VT : , V זן T אמט דעם לוי, דער יינגלינג ךד^ךד 4-vU•*. גאלט א־הם אלם פריעסטער! •« -״V• : I| * ביט־ם אונדבליעבאיסהויזע מיכה׳ם. (יג) אינד מיכהשפראך: יעטצט מערקע איך, ראם דערעוויגע מיד ויאחל ודלל, רעןטיר וואוררע דערלויצום פריעסטער בעשטיממט • אים ר ש " י גרשום וגומי: (ח) לעשות דרנו ♦ דרך הליכתו: (ט) נאשר אמצא. פרנפתי להשתכר: (י) לימים • לסוף שנה: וערך נגדים. זוג חליפת נגדים שהם עיך וסדר לבל נוי אדם נפי הראוי להס לשנה: וערך נגדים♦ אפרליימנ״ט נלעיז: ומחיתך♦ ומזונותיך: וילךהלוי • אתרעצתו. _____________ _______________ ני כאור שפי׳הנלשן געועניזם נפעל גלש,שגלשו מהר גלעד(ש״הש י' א'), שהוראתו עוין יניצה וטעמו כעדר העזים שיבצו אצל הר גלעד 5 וכן תרגמתי. (ט) באשר אמצא, מקרא קצר, ונתשלימו: ונאשר אמצא דימחיתי, (')לימים, לשרה. וערך נגדים, לועז רשיייאפרליימיגי.׳ appareillement (וזיין סיק!יצעס תנפטענרי^עמ סתווי) ונמו שפי' זוג נגדים נפי הראוי לשנה • (יג) כ׳ היה ני הלו׳ לכהן, יאה ני ה׳«טינ לו, לפי שהקרה לפניו איש מנני לוי הסוכנים מהונה • שופטים יח תרגום אשכנזי סא ^ OHTI ^י1 יח (א) אום יענע צייט וואר , ?ישראל' ימים ל$ם,&» w , מ הדני מבהש״ל1 3חלו״ד ל^בך־ן צייטזוכטע זיךדערשטאםדן 3י לא 1^.1 >* H vD3 היום ההלא לאסםוגנ,דעןנאךוואראיהם 11fl2 שבטי־ישי^ל r-,7n33; ביו יאהין קיין אגגעמעססעי :׳■«•:״> • :T ••■י ז!" נעם איינענטהום אונטער רען (ג) וישלחו 2ני“רן DrinB^QŰ שטעממען ישראל׳ס צונע• חמעה אנעים מקצוחם אנעים •י“•* “""׳י" שיקטען אוים איהרען פאמיע• 3ני״חיד"* מצרעה ומא^תאליי* ליעןפינף פאן איהרעןאויסגע. לרגראת־האךץ'ולחקרהויאמךו *•*}להם לכן חקףן אר־1־הארץ אעראשחאי, אוםדאז לאנר ־■ ••• : ■י •י: |I :••at t ••• ,j צו ערשפעהען, אונר צו ער• [יבאוהל״אפרים עד״בית מילה פארשען,א1נרטרונען א-הנען 1יל;ינו'שם: » עם־נירי מילה H0r™n לחלירו IpTIN?־,1 מען אויף דאז געבירנע אפרים קנער חלו' .ויסורו עם עאמרו wCiSS! ל1 מי״ה2יאק הלם nhíCntil (ג) קוים ויארע, זיא ביים הוי־ עשה 7112 ומח״ל[? fiD : (ד) ייאמר דיא שטיממע רעם ייננלינגס c'nt,w J יענעס לוי ערקאננטען, זיא קעהרטען דאזעלבסט איין׳ אוגד פראגטען איהן: מער בראכטע דיך היעד,ער? וואם מאכסט דוא רא, אוגד וואם איזט דיין בערוף היר? (ד) ער ערווירערטע איה־ ר ש " י יח (א) ני לא יפלה לו • ירושה נסי הראוי להם נאק מנונשת כמו שיאמר ניהושע ייצא גבול מי דן מהם (יהישע י״ט) ואף מכאן יש ללרייד שהיה מעשה זה בתפלת השופטים מיד: (ג) סי הניאך ה לי ס . יש באן תמיהות הרנה לא סו יטו שלמשה יבינו אתה שנאמר נו אל תקרב הלום (שמות ג׳ ה׳) ומי שם פה לאדם (שם ד׳ י״א) ומה זה בידך: שאל באור יח (אא כי לא נפלה לו, נל נפלת גורלו,רק ספות מסה שהיה ראוי להם,ועיין נמנוא לספי • (כ) מקצותם, המשונים שנהם ׳ נסו ויעש נהנים מקצות העם (ס״א י״ב ל״א) ופי׳ היד״ק שס נמו ומקצה אתיו (כראשית ס״ז נ׳ ועיין נסנ׳הש שס) מן הגדולים, והקי״ף רפה ני הסיס נושפת ואינה לשמוש. (ג) והמה הכירו אח קול הנער, אילי היה משייר לפשל, ולוההנייוהו מצד הקול (הרדי׳יא), ונראה שזה הנער הלך שונב נדרך לני ממקום למקים, ומשנטלשנט, נדרך כל אדם ההולך לגור נאשר ימצא לפס, והיה גם נמשפתות הדני, ולכן הכירוהו כאשי שמעי איהנען: זאאונדזאכעשעפ* אלהם כזה וכזה עשה לי מיכה טיגטמיךמיכה, ערהאטמיר י^זוי^יירר ר.^-ר---ר־־1-ר ר-יר^-ן. לאהן צוגעזיכערט, אונראיך ו^ה V׳ : בי! י"! 3ייע^עי • <« זיא (")’ויאמרו ליו שאל־נאבאלהים זאגטען הירויף צו איהם: בע־ ~J• : י' ו: " A' . :JT ^ ^!!-א;™ט, ובלעה התצלח דרכנו אשר* וויר פאהרען יי^ללעז נעהטליר עי* אנחנו הלכים עליה: (י) וייאמר !km ,!?$( , אכאונזערערייזע, p־v : 1 : v , •יין;•ו ־1. -s אויףדערוויריעטצטבעגריפ־ להם הכהן לכו לשלום נכח יהיוה פען זינד׳גליקליך אויספאללען ~רד־ר- ווירד?(סוואחיףרערפריעס, ד.^5כ3ם ^ל6שי חה״כו .»ה» טער איהנע! כערי3טעטע: צי־ 0) וילכו' חמשת האנשים ויבאו העט אין פריערען! פאר רען ן י-,־ ז,:' 1 / ".ז" עוויגן פיהרט אייערערייוע הין, לושה ויראו את״העבם ^?שר" דיא איהר פארהאבט • (ז) דיא J ־ ־ 'בקרבה פינף מעננער צאגען ווייטער, אונד קאמען נאך ליש, דא זאהען זיא דאז פאלק דאזעלבסט אץ ר עז י י (ה)'שאל גא נאלהיס,-נתרפים שמדנייס על ידי מכשפות: (ו) מנתה' דינכם. מנח הקניה לגלוי ני זה אין נו ממש: (י) ואץ באור שמעו קוצו משורר או קילו מדני• (ה) שאל נא באלייים ׳ נתנ הרד״ק: לסי *#®י*’ לא היה זה האפוד אלא לשה ע"! עשוי נדמות אפוד, והתרפים היו שואלים נהם לדעמ&עתידות , ולא היה חלק השי״ת נזה, אך הם היו חושניס ני דנר ה׳ היה השאלה נתרפיס ההם, לכן אמרו לו שאל נא נאלהים, ונת״י שאיל נען נסיסיא די׳יי, א'נ נאלהיס !ה אינו נמחק כי קדש הוא, ודנרי חז״ל שאמרו (בניעות ל" ה ני) כל אלהיס האסור נמינה חול, חון מאון ד שהוא קדש, נל ימי היות אלהים כשילה, אס כן אלהיסזהחול הוא ונמחק, והנה הדני אצלנו ספק, וסספיקא אני אוסר שאינו נמחק, ואני חמיה על ני נתנה אלהיס נידנס (פסוק יי) איך אמרי עליו שהוא חול? ואף רני אליעזר שאמי נסיכה יש מהם חיל ויש מהם קדש, הנתונים נאל״ף למ״ד יווצ, הנתונים ניויד ה״א קדש, חון מזה שנאל״ף לסייד כל ימי היות אלהיס נשילה, והנה לא הסניס עסו יונתן נן עוזיאל, ע״נ. ומה שאמר רני אליעזר נשנועות שם , הונא נמסכת סופרים (פרק ד' הלנה ז׳) נשם .■» ביהודד־ו .ער־כן,קראו ל?וק1ם ההוא מחנה״ךן,עד הי1ם הייז יהודה«זיאנאננםעןדאהער nín ^חרי קריות יעריט: ^"^י: M רעם־? משם הו־-אפריט "•*""'"יי?","־"• ויבאו עד־בית מיכה: (■י) ויענו דעם געבי״ע אפיים, w חמשת האנשים ההלכים לרגל את־האךץ ל:ש ויאמרו'Síc-מעלפעאייסגעגעז׳ אחיהם הידעתם כי יש בבתים האלו־ז >$פ1ד ותרפיט ופקיד1 ג*«״ח: וויסט ™י׳ י*ס ומפכר־ז ועתה דעו מה־תעשו: אין איינעם ריעזער הייוער׳ ־ "T־׳ : v ,־' :־ י ^m™w, ("סרסורוש?והויבאואל־בית־ אלט אדך א ו ר ב י ל ר אונר פארמבילד זינד ? יעצם דענקט הנעי גאך, ו ואס איהר פעראנלאכט. (:!ן) דיעזע קעהוטען דארט איין, גיגגען אין ריא מאהנונג רעם באור (יד“ק);< (יב) על כןקראו, כני דן קראו לשקים ההוא מחנה דן, כי לא מצאנו עוד זנרוי, ורק להם היה הפס לעד ולזכרון ולא לאחרים ולין תמס יונתן משרית דן, וכן למעלה (י׳ג נ״ה), לפי שאין פס זה מקיכל לפס עצם ככלל, ונענור זה נתן הנתוג סימן למקום הזה אשר קראו בן, להודיע שהוא אחיי קרית יערים• (יר) כי יש בבתים, כאחד מהכתיס האלה, נשי ייקבר כערי גל*ד (לעיל ׳״< ז'). דעו סה תעשו, לקחת לנו ולהביא את הפסל והתרפים שופטים יח חרגום אשכנוי פג הל1י בית מיכה ף#אלךי־ דעס יינגלינגם, רעם ליי א־ם לו לעזלום:5-) וש^מאותאי-ש סגורים ?לי מלחמתם נצי־“ ?S2ÖSS ?IVÉT! HP־ >n#t מ32י JH לייטעאויס רען קינרערן דן׳ם (--) !»^'n>'pn דזאגשים w!S;’S״! ההלכים לרגל את־־הארץ ייאן « געז דיא פינף מעננער פאר ׳ #BIZ־ 01$־0^* 1את־ •"•ע״־מ״םרא־ע,^ IlDHH ןיאת—החד^ים ואף־־ך• טערהיניק, נאהטען אורבילר, A ״ : • .. ־ :וי ־־י :־•• : אפור, תרפים אונר פארט־ HHD 2^53^112111 n2D?2n הש^ר* בילד,אינרעססען שטאנר רער !שש־ט^ת לז*ש מחגור ?לי י" המלחמה; (יח) !אלה בא(5 ns2 קריעגסריסטונגען בעוואפנע, 0 Hp;} m!b! את 1*ö^*l ''Djj^ (יח)יענע אבער קאמען אויס ואוד־הרזרפיבם ואת־המסכו-ן רע□ טעמפעל טיכהיס, נא5׳ :••־ ־ : t •י י ־ ־ •• יי׳ דעם זיא אורבילד, אפיר, [«א?1ר Hl? W3 את0 תופים ,נינו פאוסבילד נע. ?n'b'l : (יע) וראון -ן —»> "ף," צ!וםםק האססעו, אונו ועד u ׳ ־! ל*ל' 'י 1 י. -!•-••. u פריעסטעדפראגטע זיא: וואם שיבב״י!!? על-כף? ול"1! עמנו מא5טאיהר דא?(יט)ז-אער־ י * י! ״ י ל: ווירערטען: שיוייגע! לענעריי־ rn.nl ל13 0^I ^llprn ]£P7125 נעהאנראויףריינעןטונר,ריי. היות," כהו"לבית איש י אדזד איו זע מ'ט אונז׳ אונר זיי» יי" ״ ׳ :J1 ״:1 : י־ ־,- ' > אונזפאטעראונדפריעסטערו l^n־VI? í|r ?׳{nn?tfp?l1K?J איזם עם רען כעססעו,ווק רוא בישראל: (י) וייטב לב 3 1rt2nי’,ס,״י 6יי י^י׳",י•"■ :• : י "■ 1 “Í•• ~ v J •ין נעם איינציגען, ארער ווען דוא ויקח עסאיינעם שטאממע, ארער וועניגסטענס איינעם געשלעכטע אין ישר^ ביזט?(נ)־יעזעם זאה רער פריעסטער וואהלאיין, נאהם באור אל המקים אשר אנחנו הולנים לסת• (יו) באו שסה, אחר שיצאו חמשת האישים האלה מנית הנער, עלו יגאו אל נית האצילים אשר למינה, והנער הלך אל פתח השעי ליאות הנצנים שם חגורים נצי מלחסה,יחשנ ני החמשה הלנו להתפצל לפסל להיות להם מושיע ולהצליח את דינם, אולם נאשר שנו מגם והעצבים על נתפיהס , אז שאל הציי מה אתם עושים ? ובן תרגמתי. הכבודה נאהםדאהעי אפוי, תרפים ויקח אודהאפיוד וארדהחרפים אוני אירבילי׳ אוני ט־אט . אונטערראזפאלק.(נא)היע» ה?מלליז^ ♦ חיף שניטעו יא ז־ו ׳ גינגעז נכא) ויפגו וילכו וישימו ארדהטה אונר ליעסען קינרער העער* ־' :' --A ־T י•־ ־״־‘I ;וארת־המקנךז וארת־הנבודד־ז ><1: "™•^!£י££ לפניהם:(«c ך!13ח הךחיקו מ3ית ענטפעתטאלסדיאבעוואוז־ מיכד״ז והאנשים אשד בבתים נער יענער ה־יזער, וועלכע אן ,;""ןו-׳כ!-."", םיבה׳סהדזשטיעסען,צוואמ, רל?שר .ע□ בירה מיכה נזעקו מעז געיו-ע1 יואוריעז - אוני וידביקו את־בני־דו: (כג) ויקראו w.<«> * » " אל־בני־רן עפבו פניקס ויאמרו נעז רן׳ס צוריעפע!, וואניטעז רמיכד״ז מה—לד בי נזסהריז * ךיעזעויךאום, אוגר ׳ספרא* : • / י :4 •ק: ע :j יי * 3ען צו מיכה: וואסא־זטדיר (כי) ויאמר את־”^5לחי *•!?שר־ גע׳עעה^? / ד^ם דוא (ז/^זירזר ר״^ר״רזרזר*™? ר^די״ז״דיודד״ר אויפשיטאנר מאכשט ? (נד)ער ע׳ד' ר* ץ örjrjp [או* - -•*V| ענטנעגנעטע;טיינעגעטטער׳ ות^כו ומדה־לי ע1ד ומרדדרד דיא איך מיר אנגעשאפפט, ׳""1ג •י "ז ׳,־ A ־ ׳•־׳־ ה *טס איתר טיט רעם פריעם. תאמרו אלי מה־לןל ♦ (כה) ויאמרו ט ער ווענגעפיהרט, אוני אייך אל־״יו בני“דו אל-חשמוו הודה דאפאן געמאכט j ויאס ז?!לל "י : ״ י1־ , ׳־ • ־׳' \I : ר מירנאךנעשעהען? אוני האס עמנו פךיפגעו בכם אנשים מרי הייםט ריעועס, ראם איתר צי ׳ רד׳ בדגש ;׳ 1 J׳T נפש' מיר זאגט: האס איזט ריר געשעהען ? (כת) דיא זעו׳עע דן׳ס זאגטען דארויף לאס רוא דיע* זען טאן ומיא או^דניכט מעהר הערען,זאנסט פאללען מעננער ערביטטערטען געטישהעם x אי• ר ש " י (5א) ואת הנמלא י משאות • כל דני שהוא נכד נהלינתי שאינו יכיל לרון אם ירדפו מי המקום ארייהס : המודה . סזנטומ״אנלעיז: (כג)ייסמ פנית? • מי דן אל הקוראים אליהם:(כד) ומת לי עוד, ומה נשאל לי עוד: (כר,)אנשים מרי נפש • כעפנים שיש נסיעתנו: ליש ג א ו ר (לא) הכבודה, פי' יש״י משאות כל דנר שהוא כנד נהלינתו יכו׳ ולועז פיזנטו״מא וכן כיש עיי (רן'ד'), סי׳ כנד שם דנר של ננדות פישנט"מא כלע״ן, (כלשון הישנה) והיא pesanteur (pniji,, vcni;) וענינו כל השא נכד שהיה להם כמו שתרגמתי, ;כב) נזעקו, נאספו/ ונאמרה האסיפה כלשון זעקה לפי שעל ידי זעקה יאפף העם (רד״ק). ו־דכיקו, רדפו אזריהס והשינים בעיניהם, כאשר יגיד הפסוק שלררריו, וכן וידנקו גם המה אחריהם (ש״א י״ד נ'נ). (כר) ומה לי ■ע\ר , ומה תעשי] לי עוד > המעט צפם לקרת את אצה׳ ואת הכהן ? וסך, זה ני אלתם נעזות מנר מה לן? (כה) מרי נפש , אנשים אשר נממנות לכס , נל קפנס להעציב ולהגעיס שופטים יח תרגום אשכנזי סד #33 [3] nnDDÍt.פ'ש2לךל: א־במי א״י הער׳ אינרדו* ••־ ׳•׳ : T|־ : ז' ־ : : I ■י;•• ••׳■־•־ " ׳•׳יי ווירדעסט זאדאהלרייןלעבען (כו) ללב! במ״־לן / לל03 1״ל$ אלם דאז לעבען דיינער הויזי מיכה בי־הזקים המה מ|נו ר5ן [״2# אל״בית1: (03 inpbnÖill רערייזעפארט,אונדראםיכה 1. JJL'״.•" ר "L1._ איינזאה, ראם זיא שטערקער Q,P^ זינד אלם ער , וואנדטע ער 1371 רען 5ארהער וואורדע ויא שטארטליש גענאננט • (ל) היער שטעללטע! ריא קיגרער דן׳0 דאז אורבילראויף, אונד יהונחןרער זאהןרעם נרשם a El fi ר ש י' (בו) ליש . סס העיר ונטפי יהושע [קורא שמי; לבם על שס שמלאו שם אכן טונה ששמה לשם והיא היחה על החשן לשנט 7; שמו 3-רו3 על לשם וידעו שנאמת היא גמלתם: (ל) נן ב~א~1ר ולהכעיס לזולתם - ואב&תה, ענין כליה, (בו) ואת העיר שרפי באש, י״מ ששרפו העיר כאש , כדי להפחיד את סנינותיהם , וי״ס כאשר באו כני דן על העיר פתאום שלי' כה אש לתנהיל העם ולא]יהיה פנאי לאדם להשיב מלחמה נין האש והמלחמה שעשו להם כני דן, ועוד י״א שמצאו העיר מלאה גלולים לסינן־שיפיה, יאע״ס שים הקימו הפסל להם היהה ס־נתם לשמים • אילם לדעתי נהיות לבני דן רצו( והפן להקים לש.ס אביהם זנר עד אשר לעולם לאיאסף, באשי עשו ננר)נלנתם־לרשת,את ליש שקראו מק 0 תקמתס מחנה דן, ולבן שרפוה נאש להשבית מאנוש גרשים, עגקעל רעם מנשה; ערזאוואהלאלס זיינע זעהנע, ווארען פרימסטער פיר רען שטאםח, ביזדיעזע געגענר ענטיעקט וואוידע • (לס זיא בעהיעלטען ואז אורבילר, וועיכעס מיכה איינגעשיהרט האטטעזא לאגגע, אלסראז הויזגאטטעם אין שילה וואר. יט (א) צו יענער צייט אלם קייזרעגענטאין ישראל וואר׳היעלט זיך איין מאן אוים לוי,אן דער א׳ יסערסטען גרעני צ<ן רעם געבירגעם אפרים אויף. ער נאהם דך איינע יונג• פרויאצוסקעבהווייבאויס בית לחם יהירה. (:) זיין קעבס־ וריב וואיררע איהם אונטרייא, גינג פאן איהם יועג, ,.אין דאז הויז איהרעס פאטערם, נאך בית ש ו פ0ט י ם יח י& גךשם נן־מצשה הוא ובניו היו כהנים לשבט לזךניעד:י1ם נמת הארץ: (לא) וישימו להט אה־ פסל מילה אשר עשה כל־ור״י הן1ת בית־האלהים לשלה: יט w ויהי בימים ההם ומלך אין בישראל ויהיו איש לויי גר בירכרזי הר־אפרים וילה־ ih אישה פילגש'מבירת לחט והורה: » ותוגה עליו קילגש׳ו והלך מאהיואל־בית אביה אל־ נ׳ הלייח ניח ר ש " י (ל) נן מנשה. מפני בנודו של משה נתב גי״ן לשנות את השם ררתני תלויה לומר שלא היה מנשה אלא משה : עד יום גלות הארן • נימי סניזרב מלות ראשונה : י ט (ב) ומזגה עליו פלגשו • זנתה סניתו אל הדון • נל לשון זנות אינו אלא לשון יוצא נפקת נרא יוצאת באור מאניש זכר שם ליש • (ל) גלות הארץ, לדעת המפרשים הוא ערן נדוד וטלטול, וטעמו עד יום גלות יושני הארן. והנה רנתה הסכינה נפמי הדעות לניר יוה זה; והנראה אלי נזה שאין ענינו גליתוטיטיל, ני אס גליי דנר נלתי יולע, ני גני דן התפרדו מעל אחיהם אתר שחקרו ומצאו ארן רחנת ידים כעסק נלתי נודעה, ונאין מחסור נלדני, וכאשר עשו ׳'שניה לפגים לשנת נדד ונסח ולא היה להס עסק עם אלם, נן עשו כני דן, ולא ידע איש איה מקום מריחתם; וכאשר נגלתה ה ארן מאחיהם , אז באו שסה יהרסו את פסל מינה, וגרשו את נני יהונתן כן גישס נהני הפסל, וזה טעם הוא וכני' היו נהנים עד יום גלות האין, ויתר הדנריס עיין נמנוא לשפר. יט (א) איש לוי, נראה כאשר עשו ישראל את הרע כעיניה', אז לא נחנו לנהנים והלוים הקם הקמע להם סאת ה׳, והיו נעים ונדים עד אשי מצאו מחיתם, נסו שעשה הנער קלי׳; ולכן כסמך זה הספיר אל הקודם. כירכתי הר אפרים, אל אחת מירכתי הר אפרים, נמו ני יש נכתים האלה (למעלה <״ח ׳"ד), כאחת מהזייית אשר להר אפרים , ועיין מה שנתנ החנם הנילל יני יואל נרי״ל ז׳יל נבאורי לספר יינה (א׳ ה׳)• (ב) ותזנה *ליו, ת״י ונסות עליהי, תרגום 7כר ה' נ ז ה (כסדכר ט״ו ל״א) נסי(יד''ק)5יהרלנ״ג פי׳ שנטתה מסנה ושנה אל נית אניה וזה היה הזנוח הזה ני הנסים איך שתהיה תקרא זנות, אסר זנות יין ותירוש יקד לב (הושע ד'י״א)ע"נ. ועדו אינו נאמן ע״ש נהושע / ועניין קיונ פירושו לדעת בית nrb יהודה ותהי־־שם ביתלחם יהירה, אוניבליעב "T T > • AT . : vv• J דארט פיער טאנאטהע. ארבעה חךשים:w ויקם אישה D ™־־"־־־־"דו-־מי ו(לןד אחריה לדבר־ עד־י־לבה רהשקובשיו^מוןצטדהטרים ותביאהו בית אביה ויראהו אבי - : • ••• ••J ז • j. •• : — r וחנערדח וישמח ר־קר-אוחיו: (י)רחוק־13 לחנו אבי הנעלה וישב אתיו שלשת ימים ויאכלו וישתו וילינו' שם:(־) ויהי' ביום דלרכיעי ישכימו בבקר גיקכם אויף, גינג איהי נאך, אום איחר הערצליך צוצירעדען, אונדזיאה״ם צופיהרעןו ער האטטע איינעז בורשען אונד איין פאאר עזעל סיט וין־. זיא פיהרטעאיהןזעלבסט איין אין איהרעספאטערסהויזו אלם יונגען פרויא ואה, קאם ער א־הם פראה ענטנעגען. (ד) נאכרעם ער זיך איהם, ז־יניזם שוויע. גערסאטער, פאטעי• דער יונגען פחיא נעמליך ■3אנ־ ער זיך בייא איהסררייא טאגעא"ף,״זיא אסען, ט־אנקען אוגד בליע* כען נאכטס צוזאםמען*(ה)אלם דער פיערטע טא: ערשיען, אונד 1יא דעס מארגעגם אוים־ שטאנדען מאכטע ער וין־ צור רייזע בערייט« דא שפראך דערפאטעררעריונגעןפרויא צוזיינעם אייראם: שטערקע דיין הערץ <ערשט מיטאיינעם בראראיםכיס.אונר רא: קעננט איחררייוען. (ו) זיא ועטצטען זיך ניערער, פריהשטיקסעןצוזאממעןאינד טראנקעןי אונד דעי פאטער רעריונגען סרויא שפראך צים מאינע: בעקוועמע ריך ראך ריעוע נאכט צו כליי* בען, אונד ריינעס הערצען גיטליך צו טהון. (ז) רער סאן מאכטעזיך רעגנאךצור רייזע פער• טיג׳זיין שווינערפאטער אבער רראנג אין איתן, ראם ער אבערמאלס א יבער 1א3ט דא בליב. אלם ר ש " י יוצאת רנעלה לאהוב את אתיים : (ו) הואל נא ילין, הלילה : ימתן, ויתכן שנזתה אותו אולי הבטיחה לקחת לו לאנה והיא לקתה לפילגש. ימים ארבעה חדשים, חסי וי״ו השמוש ופירוש ימים שנה (יעוד ד' תדשיס) או יהיה ד׳ חדשים פירי] ימים ו״ן ת״י יומין אינעאירחין (רד״ק). (ג) להשיבו כתיב וקרי להשיבה, ופירוש הכתוב להשיבו תליה והיא תשובאליו. והביאהו, מצא: אותו פילגשו נדרך והכניסה אותו לבית אביה(רד׳ק) • (ד) ויחוק בו, אישה הוא נישא המאשר והוא החזיק3ובתומנו בחסרון ני״ת השמוש! וטעם יו: ־ •־ ־-:,>־< x - .י 1 v , ־’•י ! . יונגען פרו א ללכת ויאמר אבי הנעךה אל־ .:י* חוקנו סעד לבך פת־יחם ואחר '"־־ ־־ תלכו: (0נ?שבו ויאכלו'שניהם :חדו לישחוראמר אבי הנערה אל־דואיש היואל־נא ולין ויטב לכך:(0 רקס ה*חיש ללכות דנוצר־ב'וךותנ1לשברלןשם: להשיבה קרי וישכב t—:1— j* v •j ז *N א לב?ןז ןהסמו־זטהו ער־גמוח; M ערי'!־ *ם §ע*טן5ז (p) ויישכם בבהר בייום החמישי טאגע סויה צור רייזע אויפ־ m ־ ‘■•• — I מאיטע, רעיעטע ד׳.;י פא־ ■ל רלכח ויאמרו אבי הנערה סעד־ T •\־ ז “V •J :־־־ •J ־־ ־־ן:5•* : ^0 סער דעריונגען פרויא איהם צו: ערקוויקע נור ריין הערץ— זיאפערוויילטען זיך ביו רער היום ראהלו שניהם: (ט) ויקט STSS ה^שר^תהוא ופיר־גשיו ^ ונערו_ד;אמרל01סנ1א?יהנערה * ; 'ער n שוו,ע, קנה נא וך$ה היום לערוב דינו־ ^^!־,^פאט^־ נא הנה קניות קיום דין פרז וייסב צואיהם־זיעהעדעי טאגזינק* לבלף והשכמתם מחר לדרככם צור דעממערונג העראב א‘־ ״ ' '־ ״ 1 בערנאכטעט ראך, שאן גע ונגקפרויא, שפיאךוויעדער 1 י והלכת לאהלף: (י) ולא־אבוד 17 • uyujxjlju / ׳•*17 *•?* • 1 •ץ ^ *\ י •יי . ן : 1 T T-s> העט דעיטאגצוררוהע כליי־ האיש ללון 1יהם רלך 1יבא עד־ נכח יכום רזיאןךו^לם ועמו צטד m םא5ט איהי אייך פי״ קמורים חבושים ופילגשו עמ־ו: אויףאיירערייזע,אונדרואגע־ ־' 1 * ‘י 8 1 ‘ v העםטנאךהדזע׳(י) רעימא; הפ אבער וואללטע ניכט מעהר איבערנאכטען מאצטע זיך אויף, גינג אונר קאם ביז געגען יכום, דאז איזט ירושלים, מ ט איינעם 6אאר געואטטעלטען עזעלן אין כעגלייעונג זיינעם ווייכעס. אלם ר ש * י (ט) רפה• השמש מגבורתו ונטה לערוג: סנה חנות היום. עת שנל הולני דרכים נוטים לחנות גבית: באור ויחזקשדנקנו נאהנה ורעות נמו ויחזיקו נאלהיס אחרים (מ״א ט' ט'), או שחותנו החזיק נו וראוי לתרגם; !יין טוזיגערשאטעל גתה ק !יך !ייצעד תן, שיבר גם הוא על לב בתו לטיב לבעלה • (ט) רפה היום לערוב, רפיון תשמש הוא לעת ערב שרפה חוסו ואורו, וגבורתו וחזקו הוא נאצי היום, ני בצאת השמש עד צהרים הילך האור ומתחזק, ומתני היום עי הערב!הולך ומתרפה (מדניי הרד״ק), ויתכן לתרגמו על דרך צחות: וער טתג וזתנקטע דעק חנענרצו. ולפי הענין יש מחצי יייים ואילך ג' מדרגות5 הראשונה היא ה נטי ה, שהם התמהמהו נאנילת פת של שחרית עד אחר צהרים יזהו ע ד נ ט ו ת ה י ו ם ן השנית היא הרפיון ואסר הנה חגות היום, כאלו נלאה היום לרון ארחו ומנקש המקום אשר חונה שם; ויונתן;העתיק הנד׳ נ® הצח ע׳ד שניארתי למעלה (’״ד ט”!), והתאר סופג על לינו נא ותרגם ניתו נען הנא, כלומר ליגי נא סנה, ותרגם חנות היום, לחוד יומא דין ׳ כלומר עת תנייתנם לא ימשך ע! ד ני אם זה היוס , ולפנות כקד יתלבו לדרככם • ואחד סהמנאיים הסיב התרגם כלו כימו נען הנא לחוד יומא דין, על חגות היום (?) j וסצולישית היא הירידה, נמו שנמונ והייס רד (יא) 11 012^03? Cl״01 11 מאף (■א) *לסזיא 3ייא ייבום■ חא־ ףאמר מער אל־אויניו לכה־נא ZZSSZSZ 111031 אל“עי1־1יב1סי. ךץ.^ףו בורשע צו זיינעם רזעררן: ווען V׳Í * ־׳ . ־ ■ \f י ־v.: עסדירדאךגעפעלליגווארע,■ ל(־ל [ 12 * (יב) 1א0ל1 אלי1 ^31י1 ראם וויר אין דיעזע שטארט לא 1103 אל־עי1נכ1י אישך ימס איעקעהיעז׳ אונדדא־ מ32י יש1אל 131 131211 ע1־ טען. (י־) זיין הערר אבער w-n^a ויאטר מערז ל!ז ינקר.ר~ באהל nlDSBh ןל;ן ועי 6־ע־י'.’! אי־נקעהרעז> בצבעה א1 ברמה: SSJEft&S rpb (W 11 OV1ד3א לה0 אצל—י 5ארב"^ נענעז נבעה (יסער —a - י• > י••• - ••• ••• ••׳.••• שפראן־ צו זיינעם בורשען. 117231 א1# לב^ימן: (טי) llpl סארמערטס! ראם ודר איי! ^ מ'לבוא ך־יי^ףן 32בעף- 1י^ נעם יעגער ערטער נעחער **־י . ד kJ ־ י •ד~ ־י־ , קאממען, וויר איבעמאכטען 1ש2 0112 1"יע׳י1 1^5ין ענטיועדער אין גבעה ארער ^ף־־א-ותם הביחהללין: ;fciS (״) 11311 איש 2111א infe^lD זאונע גינג איהנק אונטער "=11־ _ י • י' ־ ״ בייא יענעם נבעה, 1ועל3עס 11 21.17.3J Pllt^l ^?Pא ש 5^11 בנימין נעהערטע. (גץ) זיא א£ף,ם לענקטעןדארטהין, אימאינז נאכטלאנער נאך נבעה צו קאממען. מאןלאננטעאן, וויילטע אך איינער שטראססע רער שטארט, אבערניעמאנר גאהם זיא אין איינעם הויוע אויו*,(יא צובעהערבערגע!•(טז)אבער זיעהע! איין אלטער מאן קאם 8אן זיינער ארבייט פאם פעלוע א! י/(נעם אבענרע י — דיעזער מאן וואר פאם געבירגע אפרים ר ש " י (יב) על גנעה» גנעת בנימין: (יג) ולני. נמו 211(1 דנשת הרו״ן נמקים נו״ן שגייה: ואת נאור מאד והוא פמקי לרננה . (יא) עם יבום, אצל ינום, נסו למעלה המה עם נית מינה(י״ס ג') אשר עם נית מינה (שם צ׳יג) • והיום רר מאד, הראוי ירד ני הוא פעל ענר, ונתב הרדיק נמנלול (לסיסקטן ק״ל א׳): ואין המנהג הזה נשאר נרי.הפ״א לגרוע פ״א הפעל סהעונריס, וגס נזה השרש לא מצאנו נייא נזאת המלה, ואלו היה קמ״ן, היינו אוסרים שהוא מנר* העי"( נמו עוד רד עם אל(הושע י״נ אי) ע״ס ומצאנו גס נהמקור מנעלי היוייד השרון ס*א הפעל נאשר העי( ,.הראנ׳יע נמפיו מאזנים,/נמו אס שוב תשנו (ינמי׳ מ*נ ׳׳) שנא אפךים;והוא־גר $98ח 1>W ל״סעמימ-נעמ!!■™;!.- המקוםבניימיני:('!)וישאעיגיו עי ף=ל״י י״״״ וירא ארת־האייש הארוז'ברחיוב אויף, אונד ערכליקטע דיע־ «: v י j : • - v• !7 j' t זע! וואנדערסמאז אייף יעי העיר ויאמר האיש הזקן אנד־ז ״ תלך ומאין (יי!) ויאמר יויללסט ייא הין? א־ני ייאי >?ריו עבריבם >35ה3ו מבית־ הער קאממסט דיא ? (יח) ער ״ ז 1 :״ ~ ׳ : • "י עהוידעיטע איהס: מיר ריי־ דחם ןהודרת.עד־ירבר־זי הר"™ זעז0*1ביתלחםיהויה׳נ*ואיאפרים משם א3יכי ואדיין ך עד־ דעד אייסערסטען גרענצע ״ :־ •י י jT יי• *!•••• I" ץ רעם געבירגעס אפרים, ווא בית לחם יהודה ואת־ביח יה1ה אני הלך ויאיןאיע קאפף א1ת: יעטילט געהעט מיי! m נ«ד הביתה: (יט) וגם״תבן גם־מפפוא דעטהויזע גאטטעס— היער י־ וויללמיךאכערניעמאגדאינז ג9..^ J uCiv.,.[ הויו אויפנעהמען. (יט)האבע איך ראך שמראה אונד פוט־ טערפיראונזערעעזעל, אויך ביאר אינר ודין פיר מיך, פיר די־נע מאגר, זא וויא סיר רען בורשען,רערבייא דיינעטדיע־ נער איזט, עס מאגנעלט ניכש דאז גייננסטע. (כ) דארויף שפראך דער אלטע מאן ’ל״ןלאמסך ולנער עכם־עבךיף אין מחסור על־דבר: w דאמר לאייש'הזקן שליום לך רק בל־ מו!םיוךןז עלי רק בךח1ב אל־ הלן: (נא) ויביאהו לביתו ויבול־1 T ־1) ־; • ,•J ; •• - ויבלקרי♦ לחמורים וואהלריר! אבעריעטצטזינראללעריינעבערירפניסטע מיינעזארגע, האזאללסטקיי־ געסיענסאויףדערשטראססע איבערגא5טען. (נא) ערפיהרטע איהן אין זיין הויזאיין, ר ש " י גאב ( ית) ואת נית ה׳. לשילה אני הולך: (בא) וינל לחמורים. ייתן הול לחמורים . ויכל אפורוונדיר נלע״ז: באור שנא ע״ד נחיהעי״ן, ומשפטו נתשלומו ישוב, ועיין נרד׳יק ינניאורהו שם, וההפך אם ישוב ישינני ה' (ש"נ ט״ו ח'), שנא ע״ד נחי פ״א יו״ד והראוי שוב ישינני • (יוו) ואח נית ה׳ אני הולך, נמו ואל ניתה', ונןת״יולנית מקדשא די״י אנא אזיל; וכמוסר נא את נמקום על, והקטר אתי אשר לפני ה׳(סיא ט׳ נ״ה), ת*י ומקטר עלו הי. (כ) שלום לך, נסו שלום לכם קל תיראו (נראשית ס״ג נ*ג), אל תירא איש חמדות שלום לך(דניאל י׳ י״ט), וק ענינו כאן, אל תדאג, ואם נם אין מחמור לך, יהיה נל מחסורך עלי, יגם ניחוג אל תלין. אל תלן, נתנ ינינו ישעי׳: צא נמצא כמותו, ומשפטו תלין או תלין, ובמסורה נמשר עליו נ', נאן וכאיוב (י״ן ני) ונהמווחס תלן עיני• (בא) זיבל, לועז רש״י אפורוונ״דר, מלס ישגה, והוא שופטים < ט _ תרגום אשכנזי טו ד^חמיורימ ויר־יחצל רגליהט גאב פוטטער 5ירדיא עיעל ׳• ־׳. ? •<׳׳ ־ : :־ ~־ : ״ •״ ז־'<יואישעןאיהו־עפיםע, א־ !יאכלל [ישהו: (מ) "מה מיטיבים ח מען אונד טראנקען. (ננ)וועה* את־לבםלהנה אב#'\הן״ך א^ר וענד זיא זיך גיטליך טהאטען, * •י :•״. ־,:”J י״, "י- זיעהע! דא אומרינגטען דיא בני־״בל^י^ל 1203= א(־ת~ה2!רת שטארטלייטע, ניערערטרעב־ מסזיןקים ער־הדלרזןןא?!רי ZLwmZ™ אל־־־־האייש 2^ ה2יו״1 אא מא פען דעם טאננע, רעם אל־ לאמר היצא'את־האייש ZZ'ZrZZZ ■m 2א אל־2יתף («) 1יצא הויז געקאממען, דאמיטוויר אליך־זםהאיש2על ה2לת!יאמר דער מאן, דער ההווירטה אלהם אל-אחייאל-קרש ^™1^: 4 ^P15S<שר־2^ חאייש HtÖ רנען: ניכטדאך, מייגע פו־ייג־ אר־ביתי אל־קעשו את-הגבלה &*'?W הזאת: (כי) הנה בתי הבתזלרה מאן אין מיין הויז געקאם׳ ופילגשהו איוציאה־נ^ אוסם ק״יעל״־;&Z52 !?31! mb !OT1 DHlS הט1ב פיהרעז.(נו)ןעהעט!איךווילל (לאיש HTö לא 0^12 אוגר זיין קעכסווייב אייך הע. לבר הנבלה הזאת: (כה) ןלא- רויסגעבן,שענרעטזיא,אוגד א2! הא3שי22 ל0#ע ל1 [pOT רעםגוטדינקען, אכער געגען ח^ש ?פיל^י ייצא אייי^ט' 5KS22SSS V1HH ליל/!! א1חה ליתעללדבה °ת אבער דיעזע טעגשען איהם ־ 1 A ־־"־ ^ ז ־־ : : י; קיייגעהערגעבעןוואללטען׳ עוגויף לעל מאן זעלבמט זיין קעבסווייב. פיהרטע דא א־הנען הערס $ זיאיואהנטעןאיהר נייא, טיםהאגד<לטען זיא ר ש " י ריא (כב) וגדענו. משנג זכוי: ואין באור והיא fonniir (פערויוו־גען,), או שהוא מלשון איט' h) proviaiidare־־l פוסטער פערדייגען) * והיא מענין גליל יזמין יאכלו (יש :י' ל׳ נ״ד) אם יגעה שוי על גלילו (r׳31 !׳ ה׳) ; ומייני שהמלה סלעיל שג החילם לקמין תעף (יל׳יק) • (כה) ויתעללו כה, גמו ני התעללת ני (גמדני נ״ג .SCHOFTIM ים 19 ניט) תרגום אשכנזי . . גאיצע נא5ט ביו נעג׳. פייה״אונר ענטליסעןזיאאלס עז ו פ ט י ם יט ליא גאיצע נ*5ט ביו געגע! כל־הלילה_עד־ה^קרר'שלחוה דעי vn90 בעלות הישחר: (כי) ותבא האשת פיייא קאם געגעז מ*תעז׳ לפניות הבקר ותפיל פתח בית־־ פיעל אבער פאר דעם הויז־ ־ •־ J ־*••! ־ • ׳••$ ־ "י איינגאנגע רעסמאננעסהין, האיש >ןשר-אד'וניה שם עד־ S££2XS ח><ור:'(=׳)' ויקם אדניהבבקר־ נון איר1ר הערר דעס מאי־ ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת גענם אויפשטוגו, דיאטהי־ יען יעם הייועס ע§פנעטע; לקרבו;והנ1ת האשרה פ ל^שי א™ העי־יים גינג זייגעז וועג נפלת פתח הבית וידירה ער־1־ פארטצוועטצען, זיעהע רא! ’־' ־■'J־ ־. ־ י ;זי''ן י־ זיין ווייב לאג הינגעשטרעקט הסף * ( כח) ויא^ר" א ל ירד קומי *ם היי1איינג-נגע מ'ט איי|־ ונלכה ואיו עינרד ויקחד־ז על־־־י־ לע. (נ״} ער שפראך צו ™ ־ החמור ויקם האיש וירך למקמו: (״) דבא׳אל־ביתו njgi־ארז־ אנטוואיט-דאנאהמערייא ו־המ^כ^ת,ויחזק בפיל־יגישיו »ÍT!J^ וינדוחהמגצמיו) לשניס ע?זר היימ*טה • (נט)עי אי! נוהחיבם וישלחוה בכר־1 נבור^ דינע וואהנונג קאם. נאהם ער : .l A* T ־־:.־ •י•' 1 T ין : .׳־• איין מעססער, ערגריף זיין ישראל: (ל) ווויו־ז בל־הראד־ו *%££$£* ואמר לא-נהיתה ולא־נראסה איןצוועלףשטיקע.אונרזאנד־ כואתלמיום עלות בני־ישראל טע דיעזע נאךאללען גרענצען ז , ־ > ׳ י ■ ד ישראל ים.(ל) יערער,דער עם כע ות קי * זאה, שפראך: ואו עטיואס א-וט ניע נעשעהן,אונד ניע געזעהן ווארדען, זייטדעם ריא קינרער ישראל׳ם ר ש " י (בוו) ואין עונה• ני מתה: פנות באור נ׳ט, ענץ זלזול ובזיון, ונמושת״י ואתלענו נה, מעשה תעתועים (ירמיה י׳ ט״ו') ת׳יעונד תלענא. (בו) פחה בית האיש, נקרא פתיוסה שיש מן השער ף!ן לדלתות (נןםלך)5 יהיא נופלת שם מחולשתה אשך קרה לה, ומהקוי המופלג שנמס נה, ני ישנה !רון נלי נסות נקרה ומתה (הרד׳״א)• (בם) בכל גמל ישראל, ולא לכל שנט ושנט, ני לדעת המפרשים לא שופטים יט כ חרגום אשכנזי סח מארץ עך ךיי-ןם ףיןך- ישראליםאוים מצרים צאגען׳ ש־מו־רכם עליה עצ1 11311 5 וע־קט ואר-בער נאך וא. מ6)ויצ'אוכל-בני ישראל ותקהל «*» איני נע׳־+עטעט. - •ד־ ץ ־ : ••י■ • : ז .״ - ־ ך1 “ י• כ (א) דאראב צאגען אללע 0־י*יש אחד ?־HD קינרערישר>!:םאויס,אונר 1עו״3>1$ שבע ןזר!ךץ הגלעך אד אל־יה1ה המצפה: (ג) ויתיצבן קערפער,&אן רן ביו באר שבע, פנותבל־העסכל שבטן"ישךאל 3לחל ע0חאל1ךי0 אל3ע3!א11ד עם טראטען אניף, אללע א^ש H,/ ג י ש׳׳י1ן ^ חר3♦ ל’5עןשטעמטעןישיאל’םאין (סוישמעובניבנימוכיחולובני־ יעי6עי.אטט*נג נאטטעט, ^1. •ך־.^ r |'rT-í-í טיט פיעל הונדערט טויזענר ישראל־1 דחמצפה !יאמר־32 V<* מאן פוסשטרייטער, וועל5ע : ז■ V• ־:,: 1־־׳ J : jjl ״ר״. ־ דאזשוועררטצאגען ♦ (ג) דיא ישל^ל אי“ P־*:" קיגרער בנימין־ס ערפוהיען הלערה תאת: (י) ('_([[ ה^ייש שאן, דאם דיא קינדער ו־הלך איש האשדז הנתיחה ייאמר הגבעתה אשרלבגלמן rH3<* ^גי ופי^לשי ?־r־V[: מאן איים לוי, נאטטע רעם 'ןי געטארדעטען ווייבעם אגט. ? ווארטעטעאונדשפראך:נאך גבעה, מעלכעם בנימין צוגעהערט, קאם איך אונו מיין קעבסווייבצו,איבערנאכטען5 יא ר ש " י כ (נ) פנות נל העס• יישי בל עמא: דמו 'באור לא שלח לשנט ננימין לפי שמהם יצאה הרעה• (ל) שימו, לנכס עלהננלההזאת, עצו עצה ודברו דני להשיב גמילה ניאשס. עצו, נא ציויהינים בחסרון יו״ד ובשורק מתת חילם ומשפטו בתשלומי !ע1צי בפלש עמדו עמדו אשר היא בחולם מפגי העמדה סטפהא, אשי יש לו במקומות רניס מנהג הפסק(מדברי הרד״ק נמ״א). כ (א) למדן, נמישפת הלס״ד וענינו מדן ועד נאי שנע • המצמח, כדרכם לתקנן שם כשהיו נועדים על דבר יקר. (ב) פנית כל העש, ראשי העסנת״י, ונקרא ראש ושלך פנס, כמו פנת שבטיה (ישעי׳ י״ט י״ג), כי הוא לעם כפנה לבנין להחזיק היסוד ועיני כל קעס פונים אליו, ולדעת הרדי״א התיצנו נל השבטים פנות בפני עצמם ני הנה כל שבט נפנה אדה ונצד גנדל סתנירו. (ג) ויאמרו לדעת הידיק שב ויאמרו על פנות העם, וטעם נני יט *19 * ישראל ח ד גום אשכנזי (ה) דא שטאנדען געגען מיך אויףריאבירגער סאן גבעה, אוטרינגטען מעגען מיינעי גאכטםראזהדז,מ'ךוואללטען זיאאוסכריננעןאונד מיין ווייב מיסחאנדעלטען זיא, בי1 זיא שטארב.(ו)אץ־ ערנריףטיינע קעבספחיא, צערגליערעיטע זיא, אוגר פערזאנדטעויאנאך אללען געפילדען דער בעזיטי צונגען ישראל׳ס;דעןזיא האט• טעןאונצוכט אוגד שעגרליכ• קייט אין ישראל פעראיבט • (ז) היער זייד איהר גיןאללע קינדער ישראלים $ פריפעט דעןנעגעגשטאנד, אונר רער ראטהשלום 6אלגע! (r) דאז סאלק ערהאב זין־טענניגליך, אוגר שפראך: ניעטאגר §אן אונזגעהע אין זיין צעלט, ניע• מאגד פאן אונז קעהרע נאך דויוע.(ט)אויףדיוע ווייזע וואל־ לען וויר יעטצט טיט גבעה 8ערפאהר;$ מער זיא איבערי פאללע, ענטשיידעדאז לאאז5 (י)ווירציעהען צעהןמאן פאן הוגדערט אוים אללען שטעם־ מעןישראלים, הונדערטפאן, מויזעגר אוגר טויזעגד פאן ןיעהגטויזענדןמונרפאיראטה פיר דאז פאלק צו שאפ6ען, שופטים כ (־) רקמו ער^י' בעד־יי הגבעי־ז דסבו עלי את־הבית לילה אותי ףנ!ו לדלזויג וארת־פיד־יגשי ענו nnm: (י)' מ-5;הו ?פילגשי ואנרזחה ואשלחה‘בכל־שדך! נהלתישראלכיעשוזמה ונבלה ?ישראל:(׳) הנה בלכט מי ישד^ל הבו ל?ם דבר ועצר־ז הרם:(״) !;קם כל־העם כאיש אחד לאטרלאנלך'א\ש לאוהלו ולא נטור איש לביתו: (יס ועיזה fn הלבד אשר נעשה לגשערה עליזה 3ג1ךל:(');וללןהנועשךה ^נשיט למאו־ז לבר 1 שבטי ישראל ומולזה לו־אלף W לרבבה לקחת ציה לעם לעשות לבואס לגבע ב;נ:מן ??ל- הגבלת אום בייא דער אגקונפט געגען גבע מימין ווירקען ר ש " י צו (ה) דמו להרוג. נמנו להיוג אפינשמינ״ט נלע״ז: (י) לעשות. לניאתס זו לגבעת מימי; 133 הנגלה וגיסי: חברים באור ישראל לקריאה שהם ישאלו ויחקרו אינה גהיתה הרעה הזאת. (ה) דמו להרוג, לשין רש"י נמנו להייג אפעש׳מינט 13<1'n’1)pensaientt רת5טען). (ו) הבו לכם דבר ועצה, נעמינס דגיו דבר ועצו עצה שלא תתפשט הצנעת הממארת הזאת בישראל (סהרדי׳א). (ט) עליה כגורל, עליה נעלה בגורל, ועגין הגורל לקחת צידה לעם ההולניס למלחמה, ומשפטו להפיל הגורלות בעשרה חלקים בכל סאה ומל רגבה, ואשר יפיל הגורל עליהם ’קחו צידה לתשעה החלקים אשי יעלו להלזס ני לא היו יודעים נסה יתעכבו שס, (מדברי יד״ק) • (י) לבואש t שופטים כ תרגוב אשכנזי ספז הנ2ל71 אישי עשה בישראל-*. צו קעננען גלייך;רער גאנצען (־א) ויאסף (יל־איש ישיאל אל־ ״׳״w . őreim> וזיערויף העירספיש^חד חבריט: י״״י*ייי.י־־י- יי ^ י״: % j> :־ץ״!ו צעמאננשאפט ישר^׳ם ווידער (י3) ויישלחו ש2טי ישלאל אנשים דיא שטאדט פערבינדען וויא מל-שב^י בנימןילאמר;™ היעה 171^71 אשל נהיתה Q32 : אןאללעשטאם־אבטהיילונגען 717 JT ״ * י "J "י ■ : •7-'י 7 י' כנייזידס אונד ליעטעןזאנען; (■ג) ןער!ה הנו את־האנשים ?ני־ ’L״ ,*«•£& 2ליע^ אישל 232עח ונמיתם חכטה״ט, דיא זיך אונטר אייך Í״״Lfc,»״L ציגעטראגען האט ? (יג) ליע< 1^2עלל7 לעל7 מי^לא/ 1לא פערט זאגלייך יעגע ניערער* **32$ °°° 2ני10 ל״שיסע 3(־|'ל-* טיע5ט-געמענשען אין גבעה T ״’<■ ־: י־ י. * : : ^ אדם׳ דאסוויר דאסיטדעם אחיהם 32י־ישלאל.* (יד) לאספו טאדעבעשטראפען, אוגד דאז 3ני“ם1!ימו מו״הללים דלי הויi־rף■ .בעזעאויםישראל וועגדייטע;. מי 2^P jü| העלי□ ל•!״ ÍR".” ריא קינרער בנימין אבער, לצאת למלחמה עם־2ני ישלא : וואללטן רער אוי6פארדערונג <•> וירתפקדו«י בנלמן ביום ההו^ן מהעלים עשלים וששה 0ד) אוגד פערואמטעלשען זיו אלף איששלף חרבלבד מו^בי •־ T^S״TZ r HDSnn ^23H ^ מ^ךין ציעהען, געגען ריא קינרער איש 3ח1ל ♦ (נוז) 30ל njri D^H I מוסטערטען דך אן דיעזעם ״י קיי,לא נ״יב ״ טאנע ו אויס רען שטעדטען: זעכס א־נר צוואנציג טויזענר מאן שווערדטפיהרער אהנע דיא איינוואהנער פאלגבעה, וועלכע אוים זיך זייובעןהוגיי ד;רטאויםערלעזענע טעננער וועהלטען • (טז)אונטער דעןגעזאממטען קריעגספאלקע, קאנני ר ש " י (יא) תכריס- שיים נעצה אחת: (יב) בנלשנטי מימין. עשרה שנטים גתשנועשרה משפתותיו שיהיו מרחל שנים עשר שנט־ס: (טז) אטר באור <ראה כוונת המדבר להיסיף סלמדי״ן כמאמר על 7רך צחיח, ואמר לעשות לניאם לגבע, למקום לעשות כנואם לגנע , וגם במקומות אתי־פ שמושה לפעמים נכי״ת. (יכ) ככל שנטי בניסן, נא כנוי הרכים לתפארת, שכל משפחס משנט מימן היתה נחשנת כשבט, נדני׳ תזיל שהניאו תרגום אשינזי שופטים כ שבע מאיות >*יש ?חוריי אטר־י אייםערלעזענע מעננעי ט_ט יד״ימיניו בל״זה הרע באבו אל" איהרער געשפעררטען רעב• - : •י V t .t a״S* י,״.•*■■• I טעןאללעזאמטטאיינעןשטיין השערה ולא יחט>$: ניס ואיש ' הספקת לבד ממוסן מאמשאפט ישיאל׳ם *י!נע >6ר3ע מאיור! ארה איש שלה בנימין מיסטערטע אוים זיר׳ 4 —,IC-,-. VLL פיערמאהלהונדערט טויזענד חרב 3^ |ה >ל?יש מלחמדח ♦ מא? שייעייט^י׳ לד־ (יס רקמו ויעלו בית־אר וישאלו טער קריעגערפאהרנע טעג־ - t • י ־-׳■ j \־׳ " ־•: ::־ j נער. ׳יו בארחיםויאמרו בני ישראל מי 2±^IZ2S יעלו־דילנו בתהלרה ימלחמה כעפראנטען גאטט5 ריאקיני -!ר vt t ; - T . . - jT v לעי ישראל פראג»ע!נעמליר: עמ״בני בנימו ויאמרי יהיוד־ן ווער פאן אונז זאלל צוערשט s_,״»Z'a ,LlL-."‘ L יגדיי««• געגען דיא קינדער מימן אין . הודח ?תח 4 pr -׳P^ מ קר;׳5ג ציעהעז ? דעי עיויגע ישראל בבקר ויחנו על־הגבעה: (,ט) ואמאבטען זירליאקיס (?) ויצא איש ישראל למלחמה : VT T ; עב־־בנימו רעךכו אחם־איש גבעה. <נ> ליא מאינשאפט ישראר* מלחמה אל־הגבעדיז: (יא) ויצאו?ניי־מןמן מן־מבעה שטעללטעזיוווירערייאאיז וישחיתו בישראל ביום ההודיה שלאכטארדגונג.פאר גבעה. •־ •" :ד '׳־ ־ (נא) אבער דיאקיגדער בניטן ריקטען אוים גבעה, אוגד שטרעקטען אן ריעזעם טאגע צווייא ר ■ש " י (טז) אטר יד ימינו. גמולי יד ימינם לא היו שולטיס כה כאלו היתה אטומה נמו אל תאטר עלי נאי פיה : כל זה• שנע מאות איש הללו: אל השער׳. לחוט השער: ולא יחטיא. לא ישגה: (•ח) יהודה נתחלס. אנל לא נחנו לשאול אס לנצח אם לינציו ובאחרונה שנחנו אמי עלי ני מחי אתננו נידן השנימו והשלימודנייהם : (כ») וישחיתו, נענשו על שלא קנאו נמו נן נמעשה דמות מינה שהית ננר: כאור שהניאו רש"׳ ויד״ק 5 ואין לומר שנא שנט כמקום משפחה, והיא נמו משפחות נגימן, שהרי כתוב נסקום אחר (שיאט׳נ״א), הצעירה מנל משפחות שנטי נניסן. (טז) אסר יד ימינו, קשור *דימינו, נמי שפירשתי נאהוד, ואין הטעם שהיה נל איש נחור, איש שמאלי מצד הטנע או מחמת חולי, ני אין גם אחי אשר יקרא אטר יד איש נחיר מנל אנשי הצנא, ומענינו מנין טעמו לכל אחד מהם היה לאל ידו לאשור ימינו ולשלוט בשמאלו ולקלוע נאנן ולא שופטים ld תרגום אשכנזי v ישני□ !עשרים אלל אייש ארצה ♦ צווייא אונד צוואיציג טויוענד וכי/' l_V.'T V מאן פא1ישיאל צו בארען. ^ ^ DiVH pJHO -l איש ,שרא/ (ננ)דיא מאננשאפט ישראלים !״0^ לעלן1 Qpö'2 Hönbű ערמוטהיגטע זיך וויערעד, אשר־ערב! #D)>2 D הראשי! ל : מאלט אין שלאכטארדנונג אן («) רעא בני־ישר^ל SSS: לפגי־יה'!ה ^־־־2^H עי־ (נג) צו£אר אבער ווארען דיא .־ •' T ! ־: T י•,.‘, • “ 5 V' >י סיודוזר ישראל הינמזיאותזל. -ר־ •ר-^ _! ־ ־• .־י ■ /״־י; קינדערישראלהינגעיאננען, -» !/!לה לאמל ל)^!2 אונר,האטטען געוויינט פאר למלהמ1־! עם־בגי בנימי ^ך־ןי רעם עוייגען ביז אבעגד 5 רא ׳ י :T ’ . ׳ lL" : L י A- T 1 v בע6ראגטעןזיא דען עוויגען: !?א^ל (VpVp)p אליו:(^)!^2! זאלל איך רען קריעב פארט. בני־־ישראל“1 'אדי״י־־־רוי בנימן זעטצעןמיט טיינעם ברורער> T••! • :׳י v ל״; • :v ■לן רעןקינדערןבנימין?אוצדרער 2^01 השני; (כת) !יצ*יי* בנימי | עוויגע ערליעס: ציעהעט הין ללןרארום מךרז1יבעה'בי1ם ה^י !ישחירו! לבני ושריאל", ע!ך ח טאגעגעגעןריאק׳נרערכנים! שטנו! עשר אלף איש ארצי־! לל־אלה שלפי חרב: (כו) ןי(ילך צווייטעןטאגעענטגעגען,אונר לל־32י ישיאל !בל-^םלבא! ישראלנאך אכטצעהן טויוענד ביר־ךאל ף^ין ר^ר מאן צו באדען, לויטער געאיב• י: ״ ־• : —=• : י■ ■ : ״j טעשוועררטפיהרער־(נו)רא־ יהודה !יצומו בייוכדההוא עד־ רייף צאג גאנץ יש־אל הערברעל! עלות ושלמים לפני דעםקריעגם־'ל?ע ה'ן׳ ק- ־ ייז׳.׳ע־ ■״,־ • ■ ־ ■ ■י — •־ ד", • מען נאך בית אל, בליעבען .יה!ה Í (כז) !ישאל! בני״ישראל"^ אינר וויינטע! ראועלבסט פאר •י ־' :^ י ;j!K7! רעםעוויגען, פאסטעטעןרעני 2 לול !#FVnPp^Dt האלהים ועלבען טאג ביו אבענר אתר 3יט1ם בראכטען כראנדאפפעראתד פריעדענסאפפער פאר רעם העררן • («) דיא קינדער ישר^ בעפראגטען רען עוויגען—רען דארט בעפאנר דך ראטאלם דיא באור ילא ישגה המערה, ונמו שתרגמתי• (מ) ושש ארון כריח, זני נפעם שלישית ערין הארון ופגחט תרגום אשכנזי שופטים כ ליא מנדעסלארע גאטטעם׳ "בימים ההם ז (כק) ופינחס בך ולעוריןך%ן עמדו לפניו גער *ייט פ*י אך- ייא בימים ההם לאמר האוסף עור פראגע וואר: זאללאיךפעי• גער צו פעלרע ציעהען, גע־ לצאת למלחמה עם 35, w "יינעז ביויעי ייא קינ־ אחי אם־אחדל ויאמר יהיוה עלו רער בנימין, אדער זאלל איך 1 v ־ • : at ־י ״ : T ••״ . עסאונטערלאסםען?רערעווי• 3י מהר אהננו בולף { (כט) וישם געערליעם: ציעהעט ד,ין׳ דעז ישראל־־י*' ארבים אל־־־י־הגבעדת מארגעןגעבעאיךזיאאיןאיי» ■ :* י• V: • ן -י(•?•* ערעהעגדע. (")ראשטעלל־ סביב: (ל) ויעלהו בני־־־ישרא^ טע ישראל העטערה^טע געז ייא קיניעי יטראלווי־ דערכואל־הגבעהכפעסבפעם: ־**,™,־^דרג* (לא) ויצ^ו בני־בךמן לקראית געי גנעה וויא געויעהנליר• העטידתנתקו מן־־־העיר" ויחלו (לא) דעריקטען אויךדיאקיי! ’.י,** י,ד: • I י,* ־'■״ יער בנימין העילה רעם פאל־ לחביורת מהעם חללים כפעם! ?פעם במסלות א׳פר אחת עליז גען אן6אןדעםקריעגם־פאל־> בירדאל ואחת גבעתה בשדרת כשחשים **יש ’?יעזך־אד־1: רעןאיינעב״אל׳.»״• (לס ויאמרו בגי בנימו נגפיט איינע פעלראיין נאך גבעה ־ י ז : :•*׳- ־ : 1 ■ t פיהרט, אינגעפע™ רוייסיג הנש לפנינו כבר^שנדת ובני **£&$£ ישראל*np נמסה ולת%והי זיא וועררען געשלאגען פאן מךהעיראל־המסליות: (לג)וכל1 אונזו.־יאאגפאנגס, אונדדיא הלי המשה ’־ י‘ ׳ י ‘איש קינדער יש ר אל ׳ס ריעסען: וויר טיטסען פליעהען — דאמיט וויר זיא 6אן רער שטאדט אב , אוגד אויף דיא לאנדשטראססען הינלאקען. (לס דיא גאנצע טאנג* שאפט > באור ופנחס, להגיד בי שאר הפעמים לא היה הכהן הנשאל פנחס ולא היתה השאלה לפג׳, האיון, ועתה נא פנחס הנהן עם האורים והמומים לפני ארון ברית ה', ונהתתנר תשונח העס וצעקתו עם הכנת הנהן הנשאל והמקום נעת השאלה, הימה תשונה שלמה, (מדנרי הידי׳יא). (לא) הנחקו, ממין הפעל, יההפעיל עד התיקנו אומ& מן העיר (יהנגע ח׳ ל׳)׳ ועיין שס * כנאור שופטים כ תרגום אשכנזי עא איש ^-dEh* tÓpBD 1139 St ■שראל׳ס 0א5«דו בב^ל המר 0*רב ישיאל מעג, אונד אררגעטע זיך ודעי מגיח lappá’ קמערדז-^מג:.í:S»S (לי) ויבאו TpD לגבעו־ז ב שנעלל אויסזייגער שטעללונג k AILJL ש פאןדערעבענע גכע׳ס הער. אל0 D א ש .^ח1ל ס^ל פאר• (לד) עם ריקטען גען והמלחמה DTT) H1D3 לא ידעו גבעה צעהנטויוענד מאן, דער : ־ • ז ז 7■י ׳■••<׳•־ JT, 1XJ: _ קערן אויס גאנץ ישראל. דער בי״^ג^ת עליהם ך!ךל3ה * (לה)1.'^ קאנזפף וואירדע העפטיג, יה1ה I את־בנימי לפני י^דאל-־ א=_ער נאך מערקטען יענע 32 1HT1M\ ישךאל־־־1 בבנימןחעררייכט-'לה)דערעוויגע ביום ההוא עע1ךים ןלומ־שה 8לף Stefit ומאל איש בל״אלה של|י חלב : טעטען פא? בנימין ■אן דיעועם ( לר /' ןיך^ן. ביר-^ימי טאגע פינף אונד צויאנצע טוי. ^ ’7*1 ך*ל-., •ץ־.׳ל|j?v. •?,ל1 זענראייןהונרערטמאן, לוי. ללס אייש־ישלאל Glpö לבנימי טער וואקערע שוועררט־פיה־ ביייטחו'אל־האלבאשר ־ ־ י ״ ■ע־ע iwtew <”׳״-<■* דאסזיא ריעפען: וואהרליך, זיא זינד אכערמאלם געשלא־ גען פאן איני וויא אים ער־ שטען טרעפפען. — j«) פינג דאז פ יי ע ר אן אוים רער שטארט אין א־ינע רוי5זיילע -| T : • ••׳ג JT *'T ; •ן הדמימה צו שטייגען; בנימין וואנרטע זיך דאהין, אונד ריא גאנצע שטאדט שטיעג;אין פלאם־ טען) ר ש " י (לו) וימשיך האורג • סמך נשופר. דני אמר ממך נשיפל העש אשר אחו אל העיר: (לח) והמועד ?j* היה.מתחלה היה אות נין ישראל נין האורב להיות האורג מרבה לעלות עשן העיר ויבינו ישראל אשר 7:1 האירנ את הגנעה: משאת תעשן. מנס העשן: (לט)ייהפך איש ישראל - עכשיו חיזר לתמלת הדנרים ושונה ומפרש עשייס וחמשה אלף שנתננו למעלה ניצל נפלו והיכן נפלו: ואשר באור ישראל אל האורג שילנד העיר( מדנרי הרלי״א) . (לו) וימשיך, ת״י ואמנגיד נסו שתרגם ויפשטו, ועיין מה שנארתי למעלה (ט׳ ל״ג). (לח) והמועד, חיי וזמנא, ונן פי׳ הרד׳ק, ומן זה התנו ניניהם נדי נשיננסו האורג נעיר שישלחו נה אש ומשאת העשן יהיה סימן לישראל שכנר לכדו העיר, ונומן שיראו העשן יחזרי פניהם כלפי ניימן להכות נהם. הרב, צוויחשרה״א או הוא שם, וענינו על אורך הזמן, שלא ינכה האש וימשיך זמן רג. משאת העשן, היא העשן המתנשא למעלה מן האש והלהג ע״י שיפת העיר, וטעם משאת סענין וישאם דוד (שיג ה׳ נ״א), וכלשון המשנה כראשונה היו משיאך משואות(יד״ק) . (>לט) ייהפך, הפנו פניהם ליאות אם החלה הסשאת לעלות. (מ) עמוד עשן, נתסרון נ'ף השמיש, שעצתה הסשאת נעמודעשן. כלילהעיר, מענינו תנין דפרווו, נליל העיר עלה נאש השמימה, ויתכן לפיש גליל, גלילת והדרת העיר, ונופל על הנדגים שהם עדי העיר, ויהי׳ תרגומו: רית העללזיצקייט שופטים כ תרגום י אשכנזי עב הישמימה : (מא) לאייש ישל^ק1 מעסהיממעלאן. (גזא)ישר>)׳ם הפל ויבהל איש ידרר^ך L, מאנגשאפט קעהרטע אלזא י• - i -• י־ 7• ->• v־י־^| *t j י" אום, אונד בנימין ווארדכע" כי־־נגעה עליו היעל: (מג) [יפנו- שטירצט, רען ער זאה, ראם לפגי^יש יקזךאר אל־־נחי המדבר והמלחמה חרביחחרדו טע זיר פאי יל! שטרייטערן ־ , ל v ל • :: T י-י • : ■ *י׳ו : ישראל׳ס רען וועג נאך רער .1W1 מהערים א11י1 "®, פי, *בער רערקאספף Í1TO (») : 1D1D2 או־־דינימן פער^לנסע איהז, איגד יוער חחריפרדו מנוחה לולריכהו _עד פעתיכטעטען זיא עבע? ifi , נכח הגכעד־ז ממןי־־ח־־^: "SSZ; (מד) ויפלל 20ני0ו טריעכען איהןראסטלאזפאר :Tי י : ז' זאלףז' זיך הער, צערטראטען איהן ביזגעגען גבעה צור מאמענוייטע • (מד) אונד עם פיעלען פאן בנימין אכטצעהן טויוענד מאן ר ש " י (מב) יאשר מהערים. האורג שרכס נעיר משתיתים אותו בתוך השנט נתיך העיר: (מג) כתרי את בנימין. הקיפו את ננימן ניתר המקיף את הראש וכן אנירי בשן כתרוני(חהלים כ״נ י״ג) וכן ני רשע מכתיר את הצדיק (חבקוק א' ׳"ד) וכן גם בלשון עטיה נקראת הקפה ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לחפשם (ש״א נ״ג נ״ו): הרדיפוהו. קוראים אחריו רדיפה צועקים זה לזה לרדוף: סנוחה הדריכוהו• אצל הערים שהם נוחים בהם שם הדניקיהו: הדריכוהו• השיגוהוייש דוגמתו כלשון גמרא רהט כתרי פרסא בחלf ולא קדיניה: עד ככת הגנעה. ממזרחה של גנעה: (מר) ויפלו סננימן שסכה עשי אלף. כשדה נתיך המלחמה ; ייעוללהו באור דער טטחדט 15רזזשהיתאע? חדןי. (סא) ואיש ישראלהפך, כנזכר למעלה ייהפך איש ישראל, ני נהפך אל הרודף, וישראל עשו לגנעה מה שעשה יהושע לעי, וכאשר ראו כני מימן עשן העיי ננהלו ופנו לנים לפני מי ישראל. (סב) והמלחמה הדביקתהו, המלחמה לא פסקת נאשר נמו כ״א נמשכה אחריהם • ואשר מהערים, המפרשים פירשו כת״י, וארש נמנא קמו מקרייהון קטלין כהון מנא ומנא, ר״ל האויב שנכנסו נגנעס משחיתים אותן סהנכעי.ומשאר הערים,ופי׳ כתוכו כתוך בנימין הנהרגים מנחון היו גס אלה נהרגים סנפגים (רדיק),ולדעתי מלת ואשר עומדת נמקים שנים,ומקרא קצי היא ויהיה נתשלוסי:ואשר נס מהערים סשחיתי׳(אנשי האורב) אותו ואשר כתוכו, כלומר כתוך מקום מושנותיהם , וענינו מוכן הנם משם והנשאר כתוכו שניהס נפלו נחרב איש ישראל, וכמו שתרגמתיי(מג) כתרו,נסי' יש״י הקיפוהו. הרדיפהו מנוחה, ת׳יי ידפינין מנית ניתהין טרדינון,ומושך מניחה למלה שלאחריה, וכתפיי רש״י והרד״ק כמוהם אסר ה רד י פ ו הו, זה לזה אוסר רדוף אחריו, מנוחה הדריכוהו,חמר סיס השי•־•"*’ ממנוחה הדריכוהו, כלומר שנישיהו ממקום מנוחתו $אדל0 {דעיןי מ«ם 1Ccn- .•!עלם נס ם מדבר עם יעקב (כראשית ל*א כ״ט), ני אז תשא פניך ממיס (אי!3 ,«,vt !),יטעמו הרדיפוהו ממנוחה, כלי מניחה, נסו מורדף כלי חשך (ישעי׳י״דן׳), w .-"יגמתי• הדריכוהו / כפשוטו מאן לויטער טאפפערע קריע* גער־ (מה)אלםזיאזיךוואנר< טען, אוגר רער וויסטע צו נ>ןך רעם פעלזען רטון פלא• הען, מאכטען יענעאויףדען שטראססן נאך אוגר גאך סינף טויזעצד מאן נידדער, אוגר אלם זיא איר״ען ביו ירעם נאכזעטצמען, ערשלוגעו ויא פאן רעגזעלבען צווייאטויזענד מאן ז(מו)זא ראסדיאזעמסט• ליך אן יענעפטאגע פא; בנימין געבליבענען׳ פינף אוגר צוואג• ציגטויזענד גיאן שווערטפיה־ רער בעטרוגען, לויטער טא־ פפערע קריעגער. («fr עי-ד׳ ליך וואנדטען אוגר פלאהען דער וויסטע צו נאך דעם פעל• זעןרטוןזעכס הינדערט מאן, ו1על5ע זיך פיער מאגאטע בייא דיעזען פעלזען רמון ערהיעל• טען. («ח) רען דיא מאנג־ שאפטיש־אל׳ס קעהרטעצו• ריק צו ד־ןאיכריגען קינדערן בנימ־ן׳ס, איגד ערשליגעןטיט אלף איש את־כנל־אלה אנשי־ חיל:(m) דפנו וינסו דזמרירה' ^ףל־־־פד־־ע דזך־טון ויעללהו ב?!םל1רת חמשת אלפןם 4<ףיש דרביקו אחריו עד־גדעבש ויכו ממנו אלפים איש: (מי)וןהיכל־ חגפלים מבנימן עשרים וחמשה אלף איש שלף חרב בלם ההוא ארת־כד^־אלדז ^נשי־חיד־1: ל") ויפנו,וינסו המךברה אלם לע ר־זרמוו שש מאורז איש וישמבסלע ר־ליון' »רזרבעוה חדשים: (י־") ואיש ישראל שבו ■'דדן •י V • •דן" אל־בע מימן ויבום לפי־חרב מעיר מתם ער־בהמה.עד קל־ הנמצא רער שעדפע רעם שווערדטעם,וואס דיא שטאדט אוגפערזעהרטעם ד.אטטע,זאוואהל פיעת ר ש אלט (מה) ויעיללהו. היעה אתי היינה נעוללית שאחרהנציר : חמשת אלפים איש. דרי עשרים ושלשה אלף : עד גדעום . מם מקים : ייני ממנו אלפים איש. הרי עשרים וחסשה אלף האסור למעלה• והמאה סני׳וניס לסעלה לאפיישהינן נפלו:(מח)שנו אלננימיסן• בכל הערים : מעיר מתים. התמי נל *ושני הערים ועד נהמה ואנשים נכלל מתים היו שמתום לשון כליה הוא ויש לתמוה על אלף היכן הס שהרי עשרים וששה אלף התפקדו סן הערים וסן הגנעה שש סאות וכאן סנה באור מלשון נדורך נגת (שם ם’ג נ׳), נניסן הי׳ להם למרמס כטיט חוצות י (10) עשרים וחמשת אלף, והמאה שספר למעלה (פסוק ל״ה), הניחם כאן לפי שהוא פרט וסמך על המשפר הראשון שזנר (רד״ק), והי1יי הרלנ״ג ימי נזנר תחלה שמספר נני מימן עשרים וששה אלף שולף ׳ - ישכע סאות (פשוק ט"ו)׳ וידמה שהאלף הנשארים מתו כמלחמות הראשונית ע״נ. 0ע־ •יחים, לדעת הרדיק הוא במומתים שפי' מעיר אנשים, וסתום שם לאנושת כולל אנשים ינשים וטף, 'v האנשים נעיר , והנהמה כשדה, עד כל הנמצא עופות או חיות, הנל היגו.ילדעתי מת,ם נמו ’יי, נו מתום (ישעי׳ א׳ 1'), והוא לשין תמימות, מה שמצאו תמים ושלם שופטים כ כא הנמצא גם כל-הערים הנמצא׳ות V T ; * - T IV T AT : * - שלחו באש: חרגום אשכנזי עג אלם וואט זאנסט צו פינרען וואר: אוי־ אללע שטעדטע, ארף וועלבע זיא טראפען, שטעקטען זיא אין כראגר. כא(א) דיא טענגער ישראלים אכער, האטטען צו מצפה פאלגענרעס בעשווארע!: ניע־ מאגר פאן אונו געכע איינעם בניטניטען זי־נע טאכטער צור פיויא. (ב) הירויף גיגג דאז פאלק נאך בית אל, רארט כא (א) ו^יש ישראל־־1 נישבע במצפה לאמיר איש ממנו ?־1אליהו בתיו לבנימו^ לאשרה: ל) ויבא העם בית״אר וישבו שם עך־הערב לפני האלהים גישאו _..................... קולם ויבכו בלי גחל; (ג) ויאמרןו בליעבען'זיא פאר גאטם ביז I י ־• : י י : •׳■ 11 : ־־ J : אבענר, ערהאבען איהרע למה rÜH1 אלהי ישיאל היתה שטיטמע, אונדווייגמעןשווע ד 1> ; I • j•• v; T ד •• t \JT זארת בישראל־ לך־זפקד הייובם מישרא^כט אחל: (י> גירי ממחרת השכימו•.העם ויבבו־־ שם מזבח ויעלו עלות ושלמים: (־) ויאמרו בני ישראל ’מי אישר ן “1 : י : ״•J • : ז■ •• ״ :־ V לא־עד־־^ה בקהל־ מכד^־״שבטי ן ז״ון - 7 ( ז/ג • T ־ ; •/ ישראל רע טהרענען. (ג) זיא שפרא• 5ע;: מאדום אעוויגער, ו.אטט ישר>!ום! מיסטעריעועסאוני טער יש־ אל געש־יהען, ראם נון הייטע איק גאנצער שטאם, ישראל ענט^עללט ? (ל) דעס אנדערן מארגענסמ;)5טע זיך דאז טאלק פריה אויף, זיא בויעטען ראזעלבסט אייגןאל־ טאר, אונר בראכטען בראגר• אפפער אוגד פריעדעגסאפ־ פערדאר. (ה) שאן פראגטען דיא קינרער ישראל׳ם: וועד פאן אללען שטעטטינן ישרא ם איוט ניבט צור פערזאטמלוע פאר ר ש " י מנה ננופלים עשרים חמשה אלף ומאה איש ושש סאות נמלט' אל טלע הרמון והא ף ניתו אל הערים ונפלו למחרת נששנו כני ישראל אל עיי ננימן להתרים ה־שים והטף: בא (ג) להפקד. להגיע: . וינממו באור ושלם נעיר השתיתו ארצה ובן תרגמתי • הערים הנמצאות, הערים הנמצאות להם על דרך משעם ואשר היו לבנימין • בא (א) נשבע במצפה, השמעה הזאת נשב u נני ישראל נאשר נתקנצי כמצפה קידם שעלו גנעתה להלחם נננימן, ועתה נראו ים ני על ידי שמעה וי נחסל פנט ארד מישראל נכמרו רחמיהם על נניס; ונכי לפני ה׳ נני גדול, (מדניי הרדי״א וסרלנ׳ג) • (ה) ם׳ אשר לא <ל־, ננר שאלו שאלה וו ולרוב מנאור® נעטר נממן שנחו לחקור סי אשר לא נא אל המצפה וחזרו לשאול אותה נהיות השרועה הגלולה הזאת שרה להניא רשים להמתר־ס • והנה גע?*טמ*ז? ישראל אל־יהיידה כי הישבועדי־! רען עם וואר איין גראסער י :י “־■׳ ן ־•• pAT .־ ־ ך י י שוואורגעטהאן׳דאםיערער׳ ש והגדולה היתה ראשרלא־עלה אל־להוה המןופה לאמי מיי" ^־^•’-(,)*בער יומרת: (ו) וינחמו בני ישראל *ל־בלימן אחיו נלא?ל'לו נלדע איהרעןכרורערבנימין׳ אונר הייומ שבט >?חר מישר־יאד־^-: (־׳־> מהעעשרז־להם לניוסרים י״• <״״״״״ וו־יי״י לנשים ואנחנו נשבענו 2'nin איבריג געבליעכענען ווייבער : י ^׳י ־1:־־: ־ : ־׳■: "י, י פערשאפפען, יא יייר בייא רבר^תי תרה־להבו מבנותינו .j. : • : 1“׳1"״,'IT״■ ״״־ לנשיבש:j יס ויאמנו מי אחד נע ייייבער» געבען ? (ח) עני־ משבטי ישראל אישר רא־עלד־ז ״'*־אלץהןההמ^הוהנה לא בא־ ישראל׳ם,רערגי5טםארדעז איש >6ל״חמחגה מיבש גלעד עוויגען נ*יך מצפה נעקאממען X ♦ u™-™-LL, איזט ? אונר עם הועם: ניע־ אל הלןהל. ( ט 71^£3 מאנראויסיבשנלערפאנדח־ והנה איו־שם איש מייושבי יביש í־ : ין"* "י י 1 . r : י : ־•י V־׳• גערנאךבייאדערפערזאממ־ גל^דו(י) וישלהו• שם העדרה דאועלבסט, וועדער אים לא־ גער נאך בייא דער פערזאמט־ לונג איין• (ט) דא וואוררע דאז פאלק געמוסטערט, אונד לינגאייז• (ט)י* וואיייע שניכדעשר >הלר >6י־ש מבני J" :p • • , V IV '•J•: ~ , I" : »■! יעי ™*ס, י,-אי ?״• ־. החיל ויצוו אותכש ד־יאמר לכו ולזביסם את־לשלי,יבש גך־גד שיקטע דיאגעטיינרע צוועלף לפי טייזעגר מאן פאן רען טאפפערסטען דאהין׳ אונר מאן ט־וג איהנען פאלנענדעם אויף: געהעט הין׳ אונר שלאנט ריא בעוואהנער פאן יבש גלעד מיט דער שער• פע ר ש " י (ו) וינחמו. שנו לחשב עליהם מתשנת פליטה : יארנע ב א ו t ׳ (ח) והנה לא נא, קיל המון היה נמצפה לאמי אין איש מעש גלעד נא לא אל ■ המתרה ולא אל הקהל i ולחקור ולנרר התפקדו העם, ואז נודע הדני ני אין שם איש מיושני עב גלעד שופטים כא הרגום אשכנזי עד לפי־לורב והנעים והטו5• ^!זח ג״ הדבר אישר חעשו בל־וכר וכר״ ») יי״׳״«י8־'-8נ D׳m ,אשה יידעת משכב־זכר X :1TO 9 (יב) וימצא! מיייושבי 1^ lífcP I* פרויענציסםער׳וועלבעםמענג• מאו^1 י זאללט איהרפערטילנען. — ><של לא־ידעה אייש לנשכב סס ו יא פאניעז אעטער רען •.׳$ iT x: ׳: י' ?_= • ־"י איינוואהיערן פאן יבש גלעד OT"״* !יבאו אותם אל המל^ה פיער הונרערט יונגפריילי5ע 2^1—y :נען: מעוכזז׳מעלכעקיעעןמענג־ ׳*' י י ,׳.v . : ■•־׳•:■•• י : זי ז י לי5ען אומגאנג קאננטען, אוגר (יג) ויישלת! כל*"1ר^1ת וידבר"*! בראכטען זיא אינו לאגער צו אל־־בני בנימןא’שר?םלנרמ'ון "*"•י״^יי״״י״ייי־ רויף שיקטע ריא גאנצע גע. ויל!לא! להם 'של101 (יל לשב מיינרע סעננער, וועלכעדיא בניטן' בעות ללא m לחם הנשים אישר חיו מנשי יבע גלעד נע! 6י'»יעו פעיקינרעטען. ולא־נעיאו להם כן':' ’(«« והעם SwSÍ' נחם לבנימןכי-עץןה יהיה ם״ S ועזע״נספעחמעז בשבטי ישראל: (טז) ויאכלו זקני צי יבש גלעד לעבען ליעם; ד־וזדויי^מדי־־ן־-ווןשלל ל־ו־תריח אלליין, זיא פאנדע! דךגי5ט ” ?זיי' איהנעןגליי5צעהליג.(טו)רא־ ’־נשים ראב וואוררע דאז פאלקבע־ אוגרוהיגט וועגעןבנימין, ווייל דער עוויגע אינע שפאלטונג אונטער רען שטעממען ישרל׳ס געמאכט.D| בעטטעהענדע בע&עסטיןשנו;. A נ ו vanter חכריה^ען, פרחהזען • נ 1 ronces רהלנ^עטטלייכע, העקקען. ז ח lunettea זוןנד5ע|, "תנרטע^ען. כא — espine ונלשץ איטליא spina דהלנבוט, דהלנהעקע. יד ט 5 pliquesעפפט או pclotes (מלה נושנת) 6(ענטען. יג טז ensuble אי ensouple וועבעלנוין. — — ourdir מנ5עטטע5|/ דייו &יידע) י|)יןי רען וועבעלטטוה? 1!וי<נ5יעוזען, • —־ — palpare (בלשון איטליא) כעסחשטען, מנ^וייפען. כו — • /PODnÉHirí cmbrasser בט — revétir בעק1יידען »יט מיינענן הווסט . revctur בעקזיי־ וונן;, וו»טט5עלןייהונ^. ה V appareillement מיין תנטסעניי^עט פחהל (ל,ן<ידונ^טג טטיקקע). * — pesantuine (סלה נושנס) טוועלע ?מטס, (גטפעקקע). כא יח aproviandare (מלה (ושנת בלשון איטליא) וויט פוטטער פטלועהען. כא יט יה 1ה5טטן, המטג׳ען יוין ןי(נעי: pensaient ה . כ TOMUJINSKA in Studijska MUR8KAS060TA ZVEZNA ULICA 10 ד:■ ,.t. ■יי V J»í‘‘ * ׳v .?־■; י' ׳,' . " *•* / י *3/