t ■ ■■■ יי >״ : ■L ■ r ♦ ■ ' i! S' I 1■ > i I íh*5«í !! מחזור ח ־p1 שני לשלש דגלים במנהג מדינות פולין׳ ביהטן, מעחרן, ואוננרין • עם באור נחמד ונעים והנהר. מדויקת♦ ונוסף בו עוד ספר מאמר השכל להרא״בן ז״ל ♦ MACHSOR ‘8״>+י5'י4+,5״4,>44י4+4 מין געדרוקט בייא אנטאן שמיד, ק׳ק׳פדיוויל' בוכדמקעד • סצנת תקע״ו לפ״ק ♦ V; י É ® '4 m í m -Í£==Í&. ״״a M. Ö. Landsdiaftí- hiiiiiiUiimiHtíiimun •üa^Li 1111 •v k- ptivü ־״*׳•**״®*iÜ“‘״, WSSfe״ י- WIEN i S ii |8 תפלת מנחה גשיננס ל5"סננ יאמר מה־^בו אהלך ♦עקב משכנותיך ישראל: ואני כרוב זקדןזאבאביהף אשתחוהאל־הינל־קךשף ביראתך♦:: והכתי מעון ביתה ומקום משנן כבודך: ואני אישתחוה 9בךעה אברכה לבניך: עשי: ואני־הפלתי־־לך יי עת צון אלדזים כךב־חסךך ענני באמת ישעך צישרי יושבי כיתך עוד!הללוה סלה: 'אשדי העם שנכה לו אשרי העם זשיי , ־ : *• T •• : - A V T v *T T ד׳ T; V !ללדו: *״ ההלה לך־וד אר1ממךאל1הי המלך אברכה שמך לעולם ועד: S33 יום 6בךכך ואהללה שמך לעולטיועד: גדול י ומהלל מאד ולגדלתו אין חסר: דור £חר";שבח מעשיך וגבורחיך יגידו: הדר ;כור חורך ודברי נפלאותיך א׳טידוה: עיי׳»ךאותיך יאמרו וגדלותך אספר״נה: ;ד רב טו?ך!ביינו וצדקתך.יתנו: חנון רחום " איך א3!ט וגדל הקד: טוב " ‘כל ורחמיו "על בל טעיטייו: יורוך " בל נעשיךוהסידיך:כרכוכח: כבוד מלכותך אמרו וגבורתך !דברו: להוךיע לבני ־אחם נינוו־ותיו וכבוד הדר מלכותו: 5לכיחך מלכות כל עלמים וממשלתה ככל דיי ייר: סומך יי* לכל י הנופלים מוקף לכל הכפופים: עיני כל"אליך ישברו יאתת נותן להם את אכלם בעתו: פותח את;דך ומשביע לכל הי רצו;: צריה " בקל דרכיו י וחסיד בכל מעשיו: קרוב " לכל ר,ךאיו לכל אשר יקראהו באמת: !־ 'ימן ’לאיו יעשה ואות שדעתם ישמע תשיעם: שומר יי את כל אהביו ואת כל ־ עיט לממיר": תהלרת ר !ובר-״ט זו ־ כל בשר שם קרשו לעולם ועד: י יי :, :ו נברך יה מעתה ועד עולם הללדה: יוגי הקדיש- [•׳ איני שפתי הפתח ופי;גיד תהלחך: כחך אתה ׳: איתינו ואלהי אבויתיג אלה׳ אברדכם ^ליזי!צוחק ואלה♦ שקב האל הגדול הנעור והנורא אל Toro. V! J עליון גומל דוקרים טובים וקינה חבל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבג♦ מיהם למען שמו באהבה♦’ מלך עוזך ומושיע ומק♦" ברוך אתה ך מגן אברהם: אתת גבור לעולם י♦ מרזי ה מתים אתה רב להושיע♦ ׳־ ,▼ . • ן ׳ T: T : ־־ T - ... V - : •- מכלכל חיים בחסד מדדה מתים ברחמים רבים סומך נובלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקים אמונתו ליישני עפר♦ מי קמוך בעל1 גבורות ומי דומה לך מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועת♦ ; ־ V -;•«־: T ונאמן אתה להחיות מתים ♦ ברוך אתה :: מחיה המתים: אתה קדוש ושמך ויי* את w ?עילם הדוש ורד־גשיח mvrnvrmm• ץ■״ 'ynp ט ך?' מרום ככתוב על.יד נביאך ’D1 !הלליך 0לה ־ ול)וא זה % זה ייאמר ברון■ אתה» הא^ רןדי׳־ז זקדזע> קד י עז " 1 ׳, ־\ " י ־ צבאית 3!יא ?ל* האיץ K1-1׳ בכוריו ♦ לעט דם ברוך ייאמרו ♦ ברוך בבור י: ממקומו♦ ובדברי קדשך כתוב לאמו♦ :מלוך::'לעלם אלהיך ציון לדיר ודיר הללו:ה: לדור ודור נגיד 5ךלך ולנצח נצורים קדשתך נקדיש ושבחך אלהינו מפינו לא:מוש לעולם ועד כי אל מלך ךוללוקהש אתה: ברוך אתה;: האד הקדוש: א$ה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה • הננו מאתך דעה בינה והשכל־ ברוך אתה!;חוגןהךעת:ז השיבנו אבינו לתורו/ך וקרבנו מלכנו לעבודתך "ןהךו!יךנו" בתשובה שלמה לפניך•'ברוך אהה יי חרוצה בתשובה:" “'קלח לנו אבינו 3< חטאנו'מהל לנו מלכנו כי פשענו כי מוחל וסולח אתה• ברוך אתה״״חנון המרבה לסלוח: " ראה בעמנו וריבה ריבנו וגאלנו מהרה למעןישמךכי גואל"חןקאתה; "ברוךיאתה י; גואל.ישראל: רפאנו' " ונרפא. הושיענו ונושעה כי דחלתנו אתה•.והעלה רפואה ישלמו: לכלי־זכותינו כי אל מלך potsfih ורחמן א־ח• ברוך אתה n רופא חולי עמו;שךאל ברך על* >ית השנה ה:; :ד; I “ T ז.״*, - r r ואת כל לטונה- ו תפלת ברבו-! by פגי האדמה־, ושבענו מטובך וברך 'שנתנו'בשנים הטובות• ברוך אתה » מברך השנים: ' תקע בשופר גחל לחרותנו ושיא נס ?־‘קבע גליותינו וקבצנו!דוד מארבע כנפות האריך ברוך אתה " מקבע נרה* עמו ישראל: השיקה שופטינו כבראשנדת ויועצינו כבתהלה והסר ממנו יגון ואגהה' ומלוך עלינו' אתה יי לבדך בחסר' וברחמים וצדקנו במשפט ’•" ברוך אתה לזמלף אוהב צדקה ומשפט: ולמלשינם אל'תהי תקוה וביר1 עושי רשעה' ברגע יאבדו ובלם מהרה !כרתו והזדים מהדרה תעקר' ותשבר ותמגר ותכניע במהרו־־, למינו• ברוך אתה ;: שובר או!בים'ומ?ניע זדים:■ על הצדיקים ועל החסידים ועיר1 זקני עמך בית ישראל ועליפליטת'סופריהם ועל גרי הלקועלינו.יך,מו רקמיך " *לגי ותן שסר טוב לכל הבוטחים בשמך'באמת ’ושים חלקנו עמהם לעולם ולא נבוש בי בך בטחנו• ברוך אתה'!: משען ומבטח לצדיקים: ולירושלים עירך ברחמים תשוב והשכר בתויכדן כאשר ךברת ובנה אזיתה בקרוב למינו בנע עולם'fsobi חד מהרה לתוכה תכין• ברוך אתה ע בונה !ר1של!ם: את צמה דוד ע?ךך מהרד־, תצמיח וקרנו תרום בישועתך כי לישועתך יקרנו בל לום • ברוך אתל," מצמיח קרן ישועה: ישמע קולנו!י אלד,׳נו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים'וברצון את תפלתנו כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה: ומלפניך מלכנו ־־־־ס אל השיבנו• כי אתו, שומע תפלת עמד ישראל ברחמים:ברוך אתה .־•־־. %:f - ; - :* ,ז T - I •י שומעתפלה: דצהייאלדי* בתפלתם• מנחה והשב את העבודה לדביר בתך ואישי ישראל ותפלתם ?אהבה תקבל ברצון יתד,י לרצון תמיד עבודת!שיראל עמך• ותחזינה עינינו ?׳שובך לציון ?רחמיכם • ?'רוך אתה ע המחזיר שכינתו לציון•, מלס א;ך|;ן לך מחיים דרכנן שאתה הוא ■!ילדינו ו^לאבות־נו לעולם ועד צור חיינו מגן :ישענו• ובנתה הוא לדור ודיור נודה לך ונספר תהלתך• על חיינו המסורים בידך I VT : • : * . •• - מ־וך־ים אגלזנו לך עיאך/ר, הואיי }לתינוואלהי אניותינו אלתי S3 בעור ייוצרנו ♦יוצר ?ראיעסת ?רכות והוךאיורת לשמך הגדוד1 והעןדיוש על שדהחעתנו יוק;מתנו כן הודינו ותקימנו ־ ותאסוף גליותינו לחציורת קךישך לשמר הקיך ולעשת רצונך ולע?דך?לבבשלםעלישאיו נישמה־תבו מודים לך?רוך^דוה;יךא1ת: הפמוחת לך ועל נסיך שבסל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים הטוב כי לא כלו רחמיה והמרחם כי לא ת0י חסדיך מעולם :־:־•: • - T I V T. t לןינו לד: ועלי כלם:תברך דתרומם שמך מלכנו תמיד לעולם ועד• ובל החיםיויחך סלה ויהללו את שמך באמת האל:ישועתנו ועזרתנויפלה• ?רוך אתה " הטוב ממך ולך נאה להודות: שלום דבעל!שיראל עמך תשים לעולם ביאתה הוא מלך אדון לבל השלום וטוב בעיניך לברך'את עמך ישראל בכל עת ו'?כל שעה ?׳שלומך • ברוך אתה " המברך'את עמו:שראל בשלום: אלתי;צור לשונן מרע ושפתי מדבר מרמת ולמקללי נפשי הדום ונפשי כעפר לבל תך,.יה פתח לבי ?תורתך ובמעותיך תרדוף נפשי וכל החושבים עלי רעת מחלה, הפר עצתם ו_קמןל ניודישבתם♦ עשה למען שמך עשה למען ימינדעשה למען קדשתך עשת למען תורתן למען ידידיך הושיעה ימינך וענני 2 ןךי1 לרצון אמרי פי •והנייון לבי לפניך עצורי וגואלי♦ עשה, שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עשראליואמרו אמן; .יהי רצון לפניךע אלוהינו ואלה♦ אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו'ותן חלקנו ?תורתך: י -4r v! a •• י U ערוב I ערוב תבשילין סבלת trt תל ערב י״ט 3יו0 ד׳ אז צריכים לעשות ערוב* קודש י״ט, וכך מעשהו׳ לוקמין פת שלם וכזית ע3שיל, או 3של או 3יצה צלוי׳ ומנימין אותה על הפת׳ ו3על ה3ית או מי שעשה הערו3 3ש3ילו יתן הזנרו3 למ3רו שאינו סומך על שולתנו׳ שיזכה 3 ע רו 3 זה 3״כ לשאר ישראלים הררים 3עיל הזאת ששכמו ולא עשו עדו3, וצריך הזוכה להג3יה העד ו 3 טפיו ממקום שהוא מומר עליו ׳ וחוזר 3על ה3ית ונוטלו מיד הזוכה ומ3רך • ברוך אתה " אלהינו מלך השלם אשר קדשנו ?מצותיו וצונו על מצות ערוב: בחרין ערובא יהא #יא לנא למיפא ולבשספ ולאטמנ?<נ ולאדלקא שרגא ולמעבד כל-צורכנא מיומזת טסת לש?תא לנו ולכל־החדרים ?עיר הזאת: •וער קיין ל״הק עערטטפהט דער אצו ג צזויךצ״י^ר״טט pjüii : דורך דיון עהב «יילז עט צומ» פר!ויבנ1 ׳ 13 נלוקן, 15 קק5ן׳ יירו טעיייע !ותרם 5ו עדהק1טען, 5יכטר צוי^טטעקן׳ אוני צוינערהויסט צז^עס נעטהיגע 6£ן ייט לווי^ שבת 13 סעדריכטן; ואו inni אוני צו1» יננדק רער צוי[ . דייק צורטע ווצוהנט • שבת 3 נ1ךא הוא על־נל אלל׳ים: כי כל״אלת העמים אלילים ויי ישמיט עשה: תד־והרר לפניו עוז ותפארת ?מקך־שו: הבו’ליי משפחות עמים הבו ליי כבוד ועוז: הבו ליי כבוד שמו שארמנחהובאו להצרותיו: השתחוו ליי בהדרת קרש חילו מפניו כל הארץ: אמרו בנדם י מלך אף־־תכון תבל בל־־תמוט דין עמים ?מישרים: ישמחו השמים ותנל הארץ !רעם הים ומלאו: .יעלת שרייובל־אישר־בו אז!רננו בל־עצי־יער: לפגי" בי בא כי נא לשפוט דך,?תרץ !ישפוט—תבל ?צדק ועמים באמונתו: T V: V ערובי חצרות ברוך אתה ע אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו יעונו על מצית ערוב: •|:־ד • ; r ; י ז •:־־־ •* בהדך ערויא יהא שרא לנא לא^קא לאעלא מן המבואיות לחצרות ומן החצרות למבואות ומשתיהן ל^תים ומבתים לשתיהן בבל שבתיות השנה(וי״ט) לנו ולכל הררים ;עיר הזאת: קבלת עבת, לנו נר;נה א; נדןך, לצור Wt' נקדמה פניו בתורה בזמרות נריע לו: בי א^ גדול’יי ומלך גדול על־־כל־אלהים: אישר בידו מחקרי־-ארץ ותועפות הדים לו: אישר־לו תם.והוא עשית ו!?שת!ו־יו írig באו נשתתיה ונכיעה נברכה לפני־ ״ עשנו: כי תא אלהינו!אנחנו עם מרעיתו וצאן תו היום אם ?קלו תשמעו: אל" תקשו לבבכם במריבת־. ביום מקרה במדבר: אישר גפוני אבותיכם בחנוני נם־ • • • •ך •- •• • • •*" .n • • ראו פעלי:' ארבעים ישנה אקוט ?דור ואומר עם תועי לבב הס והם לא״;ךעו דרכי: אישר-נישבעתי באפי אם!באין אל־מנוחתי: « שירו ליי ישיר חדש ישירו ליי בל־ הארץ: ישירו ליי ?רבו שמו בשרו מיום־ לרם ישועתו: ספרו בנדם ?בודו בבל העמים נפלאותיו:'כי גדול" ומהלל מאד Tora. V. * ״ מלך תנל הארץ!שימחו א!ים רבים: ענןוערפל סביביוצךקימשפטמבון במאי: איש לפניו תלך ותלהט סביב צריו: האירו ברקיו’תבל ךאתה!תחל הארץ: היים ?דונג מלפני " מלפני אדון כל־־ הארץ: הגידו השמים צדיקו.וראי כל" העמים בבורו: יבושו ביל עבדי פסל המתהללים באלילים השתקוך־לו כל אתם: שמעה ותשמח ציון ותנלנה ?גוה יהודה למען משפטיך ": כי אתת ’י עליון על־־בל״הארץ’ מאר׳נעלית'על״כל־ אלהים: אהבי!; שנאו רעישומר נפשות הסידומת רשעים!צילם: אורזרעלצריק ולישרי״לב ’שמחה: שימת צדיקים ביי לחורו ליבר ךןךש1 י m מזמור שירו S!« שיר חדש כי" נפלאות עשה תישיעדד״לו!מינו וזרוע קרשו: תריע ע!ישועתו לעיני הנו!ם יגלה צדקתו: זכר חסדו ואמונתו לבית!שך־אל ראו כל־אפסי־ארץ את!שדעת אלהינו: הריעול" בל־הארץ פצהו ורננו וזמרי: !מת לי!בכקרבבנורוקול זמרה: בחצוצרות ו־קולשופרחריעו לפני המלך ": !רעם תם ומלאו תבל וישבי בה: נהרות!מהאוכף יחד חריט ירננו: לפני־־עי בי־בא לשפוט הארק ישפוט תבל בצדק ועמים במישריס: זצט יי מלך ירמו עמים ישב ברובים תנוט ב'00 !!דיר ■■■ ,3 הייז י־י3שר5 קבלת האדן; יי בציון גדול ירם הוא על־־בל־ העפים: יודו שמך גדול ונורא קדוש הוא: ועז מלך משפטאהק אתה כוננה מישרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית: רוממו י־^הינו והשתחוו להדום דגליו קדוש הוא: משה ואהרן בכהניו'ושמואל בקוראי שמו מוראים אל--::'והוא יענם: בעקוד^ן ידבר אליהם שמרו עדותיו וחוק נתן־למו: ייאלו־׳ינו אתה עניתם אל נשא דדית להם :־ו :T •• V .:־ך• T •־ Ti T T •" ונוקם על־־עלילותם: רוממו !! אלהינו והשתחוו להר קדשו בי־קדוש״ אלהינו: י כ'ט מזמור לדוד הבו ליהוד“׳ קני אלים ה",בו• ליהוד. כבוד ועוז: הבו ליהוד, קבור שמו קשתהווליהוד! בהךךת־קךש: קול יהודה על־המיס אל־הכבוד הרעים יהוה על־מים רבים: קול־יהוה בכה קול!חוה בהדר: מול יהוהשובר ארדסוישבדיהוה אתי-ארזי הלבנון: דדקידם קמו-עגל לבנון ושריון כמו בן-ךאמים: קול־מזוה חוצב להבות איש: קול!הוד•, יחיל מלבד!היל !היה מדבר קרש: 'קול!חוח!חולל א!לות ויחשך י!עדות ובהיכלו יקלו אומר כבוד: יהוד, למבול!ישב!!שב יחוח מלך לעולם: .יהוה עוז לעמ1יקן יהוד־׳ יברך את־־עמיו בשלום: לכד“, דודי לקראות בלדה• גני שברת « T • • : י־ ־ T : ” ־ T נקבלה: לבה ש מור חכור כדבור אהד• השמיענו אל י המיוהד* י! >6הה ושמו אהד• לשם ־- : r •־ד. ץ -ד : tv ז ■ ולתפארת ולתהלה: לצי. ל קראת שכת לכו ונלכה • כי היא מקור הברכה"׳• מראש מקדם גםוכה׳־יסוף מעשה קמקשבה קהלה:' לנה מקדיש מלך עיר מלוכה• קומי צאי מתוך ההפלה־ 31 לך שכת בעמק הבכא• והוא יחמול על!ך חמלה: י י לצה ה ר נערי מעקר קומי-לבשי בגדי תפארתך 'עמי:עלדבז!שיביתהלחמי-!קרכה אל נפשי גאלה: י לכה .התעוררי' התעוךרי• כי בא אורך מימי שבת אורי• עורי עורי שיר דברי• קבוד!!זעליך נגלה: י לני. לא תבושי ולא חבלמי• מה תישתודזחי ומהתהמי'• בדיהפו עמי.עמי• ונבנתה • • • ן M • יי t * * עיר על תלה: לכה ו היו למשסה שאסיך ורחקו כל מבלעמי♦ י'ישיש על!ך אלר׳וך•' במשוש ך1תן' על כלה: לנח י מון ושמאל תקרוצי • ואת!! תעריצי•.על ' יד איש בן פרצי • נשקיחח ונבילה: לנה ב ואי בשלום עטרת בעלה'•' גם בשמחה ובצהלה• תוך'אמוני עם סגלה• בואי בלה• בואי בלה: לני• *נמזמור ישיר ליום חשבת: טוב להורות ללע ולזמר לשמך עליון : להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות: עלי־עשור ועלינג5עלי הגיון בבנור: כי שמחתני ך בפעלך במעשי!דיך ארנן:-מה-גךלו מעשיך ע מאד עמקו מקשבותיך: איש־ בער לא.ירע וכסיל לא־־!בין את־־ז^ת: בקרוה רשעים במו עשב!יציצו כל־פועלי און לל׳שמדם.עדי-ער: ואתה מרום לעלים !*:בי הנה איביךיוכי־הנהא!ביך יאבדו יתפרד כל־פעלי און: ותרם בדאים קרני בלותי בשמן רענן: ותקט עיני בשיורי בקבים עליימרעים תישמענה אזני: יצדיק כתמר!פרח כאחבלבנון ישות: שתולים בבית יי בחצרות אלהינו יפריחו: עוד !:ינון בשיבה לשקם ורעננים!היו: להגיד בי־!שר " צוף [לא־עולועד׳ בי: « !!מלך גאות לבש לקש!!ע1:התא!ך אף־תנון תבל קל־תמוט: נבון כסאך מאו מעולם אתה: נשאו!הרות!! נשאו נהרות קולם ישיאו נהרות דקים:'מקלות"מים רבים אדירים'מישבריעם אדיר במרום!!: עדותיך נאמנו מאד לביתךנאוה-קז־שי! לאורך!מים: מעריב ״ע־,דעני m'•m! ברנן utót ׳ um קדיז יתברך • ומלקוש ואספר; דגנך ותירישך רצהךך i ונתתי עשב £־» את יי חסכלי:' :ה?ךןזו;»3ח,לה?אר ן^ל3ל?תף ואכלת;שיבעת:'חש?.ף לנפ?ךפתה 'טזר״וסטח־^לם^!,^8? WfWl׳־ל *מם!915= יעכלל/םséf״ אסיםmm* »־׳ t ־י: יו•***- ^ ן מלך מלבי המלכים הקדוש להם: נחרה אף־יהוה בכם לעצר את־השטים ולא־יתיה MhíS TJ112 יי ברוך הוא שהוא ראשון והוא מטר .והאדמה לא תתן את־יבולה ואבדתם מהרה מעי qLW ű-n אחרו? ומבלעדיו אין אלהים הארץ הטבה אשר ערות נתן לכם: ושמתם את־־ךבח -י !סלו לרכב ;ערבות ביה שמו אלה על־לבככם ועל-נפשכב W־ ־ mS»V3’ 1L Q (JJ13 לוכד*!♦ nrvim Srv»'ü ידריר־־ו ירדי* לרזוריזתד-ן דיי «<ו«רח♦ ור w ....״...... ״STT,..., -w- יר^ירזסאתס לאות.על■ אשר בדגרו מעדב!?לזו לפ;יו• וכוסו מרומם ;!?ם!m לטיסות g׳| עיניכם■• ול5לתפ üQü את• על כל בךכה ותתלה ־ ברוך בניכם למך !ס כשכתך כנים! וכלכתך• TR3 שכם כבוד מלכותו לעולבב ובשכבך ובקומך: וכתבתם על־מזוזות ביתך ובישעריך: ועד: יתי שם « מבורך מ^ת למען ירבו ♦מיבם וימי בגילם עלידהאך&ה אשר נשבע ועד עולם: יהוד. לאבתיככם לתת לחם נימי השמים על־האלץ: ערכים כחכמה nnia שערים יכהכונה משנה עתים eknéi את הזמנים ומסדר את ־!;אמר:!עת אל-ם?1ה'לאמרי: יבר אל־-בנ; ׳.׳?יא - :־ • 1 v ־ :־־ • ־ •י. ואחרת אלדזם ütom רתח nv»v «ר-ויות♦ רוד*«ד!ח nhhh> w; ד * 1 j /./י ׳ ״ כ * ׳ r'״*״ ''.׳דן• י! jv v ‘ ׳' 1.׳-! ׳,*“ג״׳ -׳ דץו׳יו״ו וחשןימ5ני א1ר. ומעביר י1ם ומביא לילן—׳ ולא־תתורו אחרי לבבכם [אךזרי עיניכם אשי־אתם ומכול בין יום י3י"1: ל|להW אל י1י ומים תמיד י שאד עליגי לעולם(ער : הוצאתי אתכם מ^ך! מזיריס להלוות לבם לאדהים ׳ * T ׳, \ אני יהוה אלהיבם : ווען דערערטטע טאג ת שבת uvó , !אנס fin ן אין.זיון קסלות מערבית י?•!'! י.•.״•״ . 5א, יטק 6«־«p ט»:«ין *א;5! קללות אבר ״ירי י,יי! מעיבית 1־״׳46״, אמת והמונח כל זאת והים עלייגד 2* ך,ף^ ״ מיוסד ע״פ א״ב ושם ממחבר יוסף■הקטן בר שמואל :v:v . ví ■י , ■1 . :-ti ׳>.. . א! חזי ב;ךם ארבעה מינים* באים לסלרך בעגב ובמינים4 יי הלחינו ואי] זולתו לאגחנו י^יראל עמו מ׳ י **י°«י«־ חי׳י* *= miárt i** W' מיד'מלכים מלכנו הגואלנו מכת ןו(ך אתה,,w ערג,ם• ןל העריצים רואיל הנפרע ל־ינו מצרינו אהבת עולם בית ישראל עמק אהבת; והמשלם גמול לכיא א1!בי נפשנו העטה תורה, ומצודת הקים ומשפטים אותנו גדלת עד אין חקר.ונפלאות עד אין מספר: וכמצותיק לעולם וער, כי הם חיינו וארך כל שנאינו העשה לנו נסים ונקמה בפרעוז ימינויוכהם נהגה יומם!ל«לח• ואהבתך אל אותות ומופתים כאדמת בני חם המכה תסיר מקנוי לעולמים•”', יי,' בעכיתו בל כבוד מצרי.ם ויוצא את עמו הוני דת מראיש נסוכה• וכאים ו^ניםשנ?ה בסכה• ושךאידימתוכם לחרות ע1לםו המעכיר -nm!,מציאס!«!= n?»0p׳7? p1n בניו כין מרי "ים סוף איו־ז רודפיהם ואות לי5 ״ —ל־ שוניאיהם כההומורת טייע ולאו'כניו •?1^ ’W1 HJt 1“TN n^n* • גבורתו שכהו והודו לשמו ומלכותו ברצון %|?״4?שך,בכל- יוכלו עליהם משה ובני:שראל לק עני מאדך: והיו־ היבריס ה*|ח א־שד אנכי מצוךה^ם על־ שירה: לבבך : ישננתכם לבניך ודבלת נשבחך ןביתך טוענינטעיצמח1ת/ישיגוש1כעש9ח1ת+בחגהקכות: יכלכ^ך 3ךךך ובשכבך ובקומך : וקשרתם לאורז בסם בצל ימינך למען זכות מאמינך ;מץ מסכות: על־־ןדך' וה;ו לט־טפית בין עיניך * ונך־זבתם על־ מח;נניס בלב בשר ♦ *הלס כיחיד נתבשר * בעצי הסככות: !$ןזות ביר׳ך ובשעריך: י ״ הכה תהיה לצל 4 עבור תם המפצל י חנה בהכות: ןדזיה אם־שמע הישמעו אל־״מצותי אשר אנכי מצוה פלטים בעלך חסתירם4 צניף ישעתכתירס4 מנשק לסבת: אתכם סיום לאהבה את־יהוה אלהיבם ולעבדו ;כל־ קדוש ברית הגביר 4רוח טמאה תעביר♦ פרעות וסוכות: לבבכם ובכללנפשכם: 'ונתתי ט^ר־אךציכם בעתו יורה שבור זרוע ישע4 שלח לצדק:ישע♦ אמץ וסמכותה - __________________י ____________________________________________________________תחון אוחזי־ לשל7ך ׳ ל' ואשלדהגחיילש(איוב ו''י')שהואע,יץ הולאה לדעת קצת־ (השלי מ׳נ״ג)■ ממשוכש, ל' משוכת מ.ק (משלי טי׳ו י״ט) לגל המדאיג נגלר במוני פז י כדאמלינן במשנה(סונה ל״ו 3') ־ לגלימו וכוי׳ שיעולו דגלימו ישים נהנין. של קיצי' ׳ נונ3י שתק והוא נעניןהנט נא השמימה וספוד הכנגיס אס תונל לספור אותם טועני׳ נושאי־ נטעי צ מתו ת׳ לומד לד׳ מיגים • נסם •'.תנסה <3דאשי ט ו ה'), א,5.17 ־ מאמינך, אבלהס שהאמיןגךינתן פסיליס ומסנות שלתדח אד* נאשר. הוגילת, ישלאל ההוגים בתורה הנשופה מראש נדכתיימ^לס נשכתי מלאג כא נק3לה • 3ל3 בשל ״ 313 דך ונכנע צענולתך •. יעשן והב־לותי כג הא3ז מבשלם 0X) '־ -£ ■ י : מעריב אל ראשון 6 תחון חומי&h%2* תופשי♦ מגדים א<־יעהץישועתם ?m3t : וישתבח ויתנ*אר ףתיומנם דתנשיא זיתהדר Hrnyr ז 1׳ישעי אל סניות'שזעה ע^\ "וךעםוע3גםכטובט'עטן:♦ ויתהלל ישמח דקודשא ברץ* תוא ?1עלא מן בל K^r בהכנעת זדים בזעמך "פאר״סרנתנזלה^: בךכתאןשירתא ת־שבחתא תח^תא דאמירן בעלמא בגילה ברנה ■ בשמחה.רבה ואמרו כלם *. יאמרו אמן: מי כמכה באלם י' אי) • שגי5/ אל (איוכלוכו)• כהרנעתזליס, פרעה וחילו׳ טעס, נטעאותם• 3ארן שמנה׳ א״י/טחשיס, הוגים ל׳ ריזש לגי(תילי' מה.3) 1 תשפות, תערוך כמו הד תשפות שלום לנו(ישעי' כ״ו י''כ) י להנלישו, למלוד לו לשלים כמלה גלישה המלאכ לה על כל גלותי'-והלשון ילוע כלכלי רז״ל י ותיק, תאר לאל ית' ־ אולמן, כי״המ * א׳הוכיס, ישראל • שד סכות ה 1תד/ךלנו« $אזי» באהבה שבתורת וידול^ו את שמךבאמת bsn !ישותנו למנוחה ומועדים לשמחה חקם וזמנים ועזרתנו סלד־■,־ בחך אתה " הטיובשמן: , לששון את־יום(השנת הזה ואתיום) חג ולך נאה להודות: הפכור־ז הזה • זמן שמחתנו(באהבה) י של־יוםקב עיד*!שראל־1 עמך חשים מקרא קדש י ונר ליציאת מצדם: לעולם כי אתה“! hm מלך אדון לביד1 אלהינו ואלדד אבותינדעלה דנא ו!מע השלופוטוב בעיניקלברךאת עמךישול ויראה וירצה !.׳־שמעךפקר והכר זכרוננו בבל עת ובכל שעה בשלומך: ופקדוננו וזב,דון אבותיני וזברון משיח בן ברוך אתה " המברך את עמו ישראל דוד עבדך וזכרון ירושלןם עיר קךשך בשלום: הברון כל עמך בית!שראל לפניךלפליטה אלי,י נעזר לשני מלן'ש3ת'קלשל •׳!ינוחו בה:שיאל'מקל׳?׳ ילסל• לאכלור.רמיךללחםב9א תמו חסדיך יי* ״"■ ״״״ ?D^l קףע! לך: ברוב הקהלות אין אומרין במה מדליקין כשחל בשיח ועיר1 בלם!תברך דתרומם שמך מלכנו תמיד לעולם ועד: יובל חח:ים יורוך סלח קדיש שלם Tóm. V. C3) ג קרוש מעריב ליל ראשון של סכות 3ק־1נ שמקדש נליחידנניחו אומד ונחלה יוה השש׳ ונו' נשרל י!ס אי mcj - ר! ד ו ש סבר* מרנן ורבנן ורבותי $חך אתה יי אלהינו מלך העולם בירא פף הגפן*. ברוך אתה " אלוהינו מלך העולם אשר בחר בנו■ מכל עם ורוממנו מכל לשון והרשנו פטמותיו י וההן לגו. ♦י אלהינו באהבה שבתות למנוחה ו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום השבת הזח ואת יום חג הסבורה חוה זמן שמחתנו באהבהמקךא קדש זכר ליציאתמצחם♦ כי בנו בהרת ואותנו קישת מכל העמים ♦ ושבת ומועדי קחעך באהבה וברצון כשימחה וכשיש״ון הנחלתנו♦ ברוך ארצה " מקדש השבת ו :שראל והזמנים: אס חל ליל 2' לסכות במוצאי שנת מנדלין על סנוס וארמיים: כרוך אתה יי אלהינו מלך העולם בורא מאוח האיש: תכרע כל ברך תשבע כל לשון*. לפניך יי אלהינו יכרעו דפולו♦ ולכבוד שמך יקר :תנו•‘ ויקבלו כלם את עול* מלכותך ♦ ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד י כ, המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד: ככתוב בתורתך ״:מלך לעולם ועד: ונאמר וה;ה ״ למלך על 1?I האי׳ן ביום ההוא יהיה ״ אחד וישמו אהד: קדיש יתום. יגדל♦ דינים ומנהגים לא אד״ו סוכות ־ נתוג נזוהד פ' אמור אמד ל׳יה שנא כשנכנס לסור? היי מזמן אושפיזין וכוי ע״כ נכניסתו לסוכה מק3ל אושפיזין קדישין דאזדמנן פמן נז״הל: נסוכות תשנו־ תינו אושפיזין עילאיןתינו • תינו אושפיזימהימנותא תינו ־ ונהגו עכשיו לומר, יהי רצון זז* pft ערישטען חבענד 3׳*p א״נליחן אין רער סוכה «יר־ דייר ♦ה♦ רצון •ujótiN בחך אי/ה״ אליו׳״ מלן■ העילם מ־מי׳ל, ?׳S> I* וה׳יצ^פנ-י״^-יאלוד-אביה־׳־־תשיהענ-נתך לחיל נין איי לחשך בין.׳שיואל לעם־ם ־ 3־1 « VW ממנו ן״פחס’%» סבת עואטך מנויה מציר־; סלת לששה ;מ המיישה 3׳ן ך!ך«ת ש^ח .ךךשת ׳יום טוב שאנחנו מקימ׳ןל׳חראשמארקוי'שאנר׳ךהואושכנת׳ה הנילס־ *’= W «״ ,־8' ?WR *W * ברח׳'* יוח־םו ל״ראשם יה מיה מחודא יעלים בשב לי«# WW אי׳ WP W W* ?יי יל ישייאל והמחר‘נטוי ׳׳ ??בייל 3־1 «״ לי1״! »לךאש׳הם'מלמלה'3נשי;ע׳ר קנו" ומשב'׳וש5ע ש5ע ,r=w ״״, «״״, ,4,1* ,״״, ?מים לעבדך פנ;פ אמתך ומנות צאתי מבית׳ החוזיה אתה,. l0 ^ , וךרךמצית׳ך איתוהךהשנל■ מאת באלו הךחל,ת׳ נדוד ושלישי בסבר♦ ־^ז * ־־־־• •1•■׳ ־•-־י והרבכבסני מעוני ומחטאתיטהרניומאושפ׳זיןעלאין ־״ 1 •• r י' י* אושפיזין דמהמנותא תהיינה אזני קשבות רב כרמת ברוד אתה »gU^ fa ywfoi . וליעב׳ם נס 'צמאים סן לסאם ומ:ם' .נאמנים,ותתן לנו!ניס שי־ ’ * ״׳£,£ י לשבת ולחסות בסתרצלבנפיך בעת פטיךת׳ טןחעלס ™ח נו MJ.p1 [חל- ?31׳| IvJ'* ותהסני מז,ךס וממטר כי המטר על רשעים פחים ותירא עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדלה ליוצר בראשית חשובה מצות סכה זו שאני מקים ?אלן קזמתיה'מ־״ל שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה פרטיה ודקדוקיה ותנאיה וכל מצות התלויים בה;תטיב שלא שם חלקנו כדום וגורלנו כבל רזמונם ♦ .ואנחנו כורעים לנוהוחתימה ותזכני ליישב:מים רבים על האלמה אדמת ומשתחוים ־ומורים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש קיש כעבודתך וכיראתך‘ ברוך " לעולם אמן\אטן: ׳ ברוך הוא שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ ומיושב יקרו ««י״ן«ייי>'ממ®?מ׳זלw׳ןמי«?ה׳?חס׳ם־• הוא אלהינואין עיור (נ״א אחר)♦ אמת מלכנו א02 זולתו טו3לא7ס כשי3רךליש33סונה3שעת אכילה שיכריז 3ל3ו כשעת נרנהג'כלפעור oro m יחש־בתאל לבבך מ ך היא S^55,5S1t%,S£1S5S’ ?מ האלי׳ים m;= מיל <מיח W׳ 8ו ״יי על 3ן נקוה לך ♦י אלהינו לראות מהרה בתפארת עזי הסוכה, שאלהימיהאפי־ ש3ת אס רצה אוכל פחות מנזית פת יזון לסוכה ־ ל־לס להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות .♦3רת1ן ♦ להקל(יע3״ן מזילודו) ־ וטו3 להמתין אולי יע3ול הגשם אפילו יתאחר עד אתל עולם במלכות שדי ♦ וכל 32♦ בשר יהראו בשמה להפניות חצות לילה אין 3כך כלום 3ל3ל שלא יצטער 3לע3, אס הזמן קל שנקלשין המאכלים ז -־ ** ■ ז = ״ י י ; ״' : ־ ; ; פטורמ״הנמוגידלוגשמים ׳ והפטורסה״לועושהונקרא הדיוט(ה: ל)• אליך כל ךיקעי ארץ♦ יכירו וירעו כל יושבי תבל♦ כי לך ו 444444444444444444444444444444444444«״44444444444444444444444444444444444444444444 4444444 תפלת שחרית קודם שיכנה ל3״הכ ישהה מעט נמזרת 3*הכ ויאמר: ואני ברוב חסדך אבוא ניתך *שתחוה אל־הינל־התך ?!ראתך: ואז ילך 3נחת ולא 3פתע פתאום ויאמר: בנית אלמם נהלך ברנש : כסיכנס לכ״הכ יאמר : מד,־טובו אהליך!עקיב משכנותיך ישראל: ואני ברוב ה?ךך אבא ביתך אשתחות אל־הינל־קדשך ביךאתך: יי אהבתי מעין ביתך ומקום משכן כבודך: ואני אשתחוה זאכרעה אברכה לפני־:: עשי: ואני תפלתי־לך י י;.עת ךצון אלהים ברב־הקדף ענני ?אמת!שעף: 3קשה לר׳ ש ל מ ה 3 ן ג 3 י ר ו ל * 3׳ תנועות ויתד ו3' תנועות: שהר אבקשך ♦ צורי ומשאבי אערוך לפניך 4 שחרי וגס ערבי: *לפני ג ולתך ♦ אעמדואבהל כי עינך תראה4 כל מהישבות לב♦ 4 מ הרזה אישר ♦ובל 4הלב והלשון לעשות ומה כחי4 רוחי בתוך קרבי 4 הנה לך תיטבי זמרת אנוש.על כן אורך כעוד תדדה♦ נישמת אלוה בי: אני קראתיך כי תענני אל הט אזנך־לי ישמעאמרתי: אני ?צדק אחזה פניךאשיבעה ?הקיץ'תמונתך: ואנ/עליך בטחתי :: אמרתי אלהי אתה: שמע קול תחנוני בשועי אליך בנשיאי ידי אל דביר קרישך: י: אלהי ישועתי'אליק ותרפאני: אליך יי אקרא ואל יי אתחנן: האירה פניך על עבדך הושיעני בחסדך: כי לך :י הוחלתי אתה תענה אדני אלהי: שמעה תפלתי י! וישועתי האזינה איל דמעתי אל תחרש: ישמע ♦י והנני יי היה עוזר לי: ישיר המעליות לדוד♦ שמחתי באומרים לי ביתי:: נלך: שש אנכי על אמרתך למוצא שלל רב: הקשיבה לקול ישועי מלכי ואלה♦ כי אליך אתפלל: י: בקר תשמע קולי בקל אערך לך!אצלה: אני קראתיך כי תענני אל הט אזנך לי שמע אמרתי: רגלי עמדה במישור במקהלים אברך סיר מן ג' מנועות ויתד ו3' תנועות ויתד 31' מנועות גזלת וכן כסוגר, וגמולו רצון י״ג סעיקריס על סדר י/׳גכסו3י0 הנרשמים: !{ילאלהיםחידישתבח4 נמ/א;ואץעתאל־מציאותו: אחד ואין י: ח ♦ ד'?יחודו 4 נעלם ן’גם אין סוף לאהדותיו: אין לו דמות הנוף ואינו נוף 4 לא נערוך אליו קדשתיו: קרמון־לבל־רבר אשר נברא♦ רא'שוןואיןךאשיתלךאישיתו: הנו אדון עולם לכל־נוצר♦ יורה נדלה יו ומלכותו: שפע נבואתו נתנו אל־♦ אנשי: קנלתיו ותפארתו: לא קם בישראל כמישהעוד. נביא ומביט את־תמונתו: תורת אמת נתן לעמו אל ♦ על־־־חד נביאו נאמן ביתו: לא:־חליף האל ולא:מיר. דתו לעולמים לזולתו: צופה ויודע ?הרינו4 מביט לסוף דבר ?קדמתו: גומל לאייש ורקד במפעלו4 נותן לרשע רע כרשעתו4 :ישלח־ לקץ ימין משיחנו. לפדות מחכי קץ ישועתו: מתיסיחיהאלברוב־חסדו4 ?רוך עדי־־עד ישם תהלתו: סיר מורכ3 מיתד ו3׳ תנועות ויתד ו3׳ תנועות 3ןלת וכן כסוגד: ׳ אדון עולם אשר מלך4 לעת נעשה בחפצו כל4 ואתך♦ ככלות הכל♦ והוא היה והוא הוד• 4 והוא א ח ד'ואין שני4 בלי ראשית ?ל♦ תכלית4 ןד,וא אלי וחי גאלי♦ והוא נפי ומנוס לי‘4 ?;רו אפקיד רוחי4 ועם־רוחי נדתי♦ ?טרם כל—:ציר נכלא: אןיימלך שמיו נקך^: לבדו :מלוך נוך^: והוא יהיה ?תפארה: להמישיל־לו להחביךה: ולן י והעז וך־,משרדה: וצור תבלי ?עת'/ירה: מנת כוסי ביום אקרא: בערת אישן ואעירה•,: י♦ S« ולא אידא: ככל הכרנו׳ וסתפלו׳ צריך סיכוין סי׳יזמלות מה שתוציאכשפתיו, וכהוכירו סם הוי׳ כ״ה ינוין פי׳ קריאתו כאדנות שהוא אדון הכל וגס ימין ככתיכתו שהוא הי׳ הוה ויהי/ ובהזכירו סס א ל הי ס יכוין שהוא התקיף וכעל היכולת וכעל הכוחות כולם: ברוך אתה:: אלהיט מלך העולם אשר קדשנו ?מצויסיו וצונו על נטילת:דים: ברוך אתה י: אלהינו מלך העיולס אישר:ív את האדם ?חכמה, וברא ביו נקבים נקבים חלולים היעלים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאס :פחת א^ד מדים או!סתם יאחד 2 סי) ־’ מהם שחרית ?לם א׳אקפיי ?'ליהקום י״ד m :: ברוך אתה יי אלהיט מלך הע1לם שלא רופא נל בשיר ומפליא לעש1ת: 1 T ־ j * T " י•'*־ 1 T T /1^2^ 1 Jv ♦ ,S SS?־״Xr!״”^״ÜV : ברוך אתה ׳:אלהיט מלך העולם שלא ברוך אתה:;י אלהיט מלך העולם אישר י עשיני אשה: ?!ושט במצוחיו וצוט לעשוק ברברי c™* cm ברוך אמה " אלקיני מלך לעלם í6ה ידם אנחנו מ3ילי־ם "חנ,גינו לפנ^ 3.'על ואת בל אשר בם ומי בבל מעשה:דד רחמיך הרבים• מה אנחנו’ מה ח״נ, hQ בעליונים או בתחתונים שיאמר לך מה חסדנו מה צדקותינו מה ישועתנו מיה פחנו העשה אבינו שבשמים עשה עמנו חסד מה יגבוהתנו מה נאמר לפניך » אלהינו בעבור שמך הנדול שנקרא עלינו m ואלה׳ אבותינו הלא 3ל לנו :: אלהינו מה שכתוב בעת ההיא לפניך ואנשי הישס בלא חיו וחכמים בבל« אגיא אתכם ובעת קפצי אר/כם כי את? מךעונבו^בבליחשבלבירובמע^ם את?ם לשם ולתהלה ?בל עמי הארץ תהו וימי הלחם הבללפניך• ומוהל בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ”: אי? 3י 1/7JD« נהרגה קהלות אשכנז אומרין כאן גרנות התורה ופסוקי יגונן/ מנסנה אלו י “ : ״ v T “ * '*T T וגרים, ויש שא״א הפסוקים והמשנה: א?ל אבל,5■, ע?1י * ?צי ודבר " אל־־משך, לאסו : 3*11 נתשית ו3נן אברר!םאח3ך'שנ'שבעתל1בהרהמור’ח• נחשח לרח*ת ונתחה אתו ניךאהל כעד וכךן המזינכו ורע יצחק יחידו שנעקד על נב המוכה !iweta^ יעקב TD3־[t שמאהבר/ןז בגשתם אל״הטזכח לשית לרקט־ראשה ל": [רחצי שאהבת א1ת1 ומשמחתה־ ששמחת 13 !די-ם!רגליהם ילא:מתווהיתה להם חק־שלם 11Jלזמ11 קראה את שמו ישראל ויישחן: לךייי׳ס־ י 1 J .׳ ־ י' ־ . .. ;{?ש תכלןטרו 15 (cntfiwty 13-p)p0 לפיכךאנהניה,ב D/ הוחתלךילש3ח1י את-הדשן אשי תאכל האש את־־העלה »ל־־נזמ1יך1 ולפארך' ולברך ולקדש ולתת שבח ועימואץל המזבח: ו^טאת-ןגליוילבשמךים אמרם (ITTíri לשמך: אשרינו מה ^ יהוצ.-א את־הךשןאל־מחוץ למחנהאל־טקוםטהוי־ ומה נעים גורלנו ומה ןפהירשתנו אשרינו וידבר ׳חוה אל־מישח לאמיר: צו את־ב3\ שאנחנו מישפימים ומעריבימערב,ובוקר .ישי״אל ואמרת אלהן! אתעןו־בני לחמי ואומרים §עמ:ם בכל יום: לאשי ריח ניחיוזי תשבורו להקריב לי י * י. 'י&ראל ’ w " ??גוערת"ואמרת להם'" לאשה אשר ™״׳ ״ - " ™י־ תקריבו ליהוה בנשים ?ני־־שנה תמימם ?חך שם 1135 פלטתי לעלם nja ישנים אום ע״להיתמיד: את־הבבש אחד רש״ל הי׳ נוהג לומר כאן כל השרשה הואשוג' של ק״ש, משוס שלפעמים תעשיה בבמר ואת הבבשהישני תעשה בין סשאומריס קרונות מתעכגין נקרי-את שמע ער אתר זמנה וגזה הוא ייצא ידי ־' ־ *lv /" “ ־■',־"•‘ ־ י" הערבים: ועשירית האיבה סלת למנחה אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה בלולה ?שימן כתיתךב;עת ל,ודן: יעלת הוא משנברא העולם אתה הוא ?עולם תמיד וזעשןחבחר סיני לריח ניחח אישח הזה ואתה־ í־tsr לעולם הבא קדש את ליהוד,: ונסבו'ךביעת ההין לכבש דאחר שלך על מקייישי שמך וקדש את שמך בקרש הקך נסך ישקר ליהוד,: ואו* הכר •Tóm. V ד (4) ^ (# העיצה בין הערבים במנאת הבקר 130:51 'העיצה אשה ריח ניחא ליה1ה: שחייה ^שבה 1בי1ם השבת ׳שגי־־בביצים בנך־שנד, המימם ושני עשראם סלהמנאה באלה בשהןונסכו: עלה שבת פשבת1על־עלת fyf* ah?) r :יך לומזבח ?פונה לפני,” יזרקו ?ני^הרן דוכהנ׳ם את־דמוצל-הנמבח שביב־ אתה הוא " אלורינו׳?הקטירו אניהינולפןיך אתקטרו/ דוסטים • מטן שניתהמקךיטקי,ם• נא׳?רצו'תאותםז!ל 1איזהו צ׳קוסן ׳?לןבד)’םקך׳?יקר?ים'׳?חיטל'|3־1'פ!ן״'ר התמיד ונסכה: - V T : ־ : 11 ידי משה ^ביאף ככתוב בתורתך: .ושעיר שליום הכפוךים שחיטתן כצפון’וקבול רסן בכלי ' ייאט^ט^ ^ ^ ^ ׳־זרה כצפון יךמ^״הרהעל פין הפריס,י׳ולהפר־קתשל ־ ••• t ;י ־-• ■•־ ־1 יו-- - ■ יי" ••<• •• ־ ־ ••• י־ י* מזבח הזהב מתנה אחרת מהן מעכבת שירי הדם היה ספיםמב^הזנהפרפקד״׳ה•. י׳גשיתאתהקטךחרוקח ׳צופדעל׳םודסערכ-ש^.-חדהיצו!אםלא’ני,’ל« ינתיתה מ;!™־ לפני^-L %=?ה= n=¥3 MW "■W1 *rw veym ^ • ץ י» ^ ״? X יקבול 1?׳ן;?לישות 3?פלןוימן?!עין הזיה;!להפיכת קברת סמים בנקר פבקר בהיטיבו את־הקהתןקטירנה! בין העך9ם.׳קט-רנה קניית לא ענב •אלי יאלי נשו־'׳, בבית הר?ין ־ חטאת הצבור • ■־••׳ *יי 5 י •• ■י ןהיחיד אלו הן חטאות הצבור שעירי ראשי חדשים תנו רבנן פטום הקטורת, הצר♦ והצפורן החלבנה ןשלמוערות שחיטתן בצפון וקבול רמן כילי שיתכךפין והלבונה משקל שבעים שבעים מנה * מור וקציעה, ודמן טיעון אריע מתנות על אךזתקרנות: כיצד עלה שבולת נרד וכרכום, משקל ■ששד. עשר ששה עשר מנה* בכביש וי־נה -לסובב ובא־־לו לקרן דרומיות מזרחיות ♦ ־ הקושט שנים עשר׳ וקלופה שלשה, וקנמון תשעה, מזרחית צפונית*" צפונית טערבית♦ מערבית ידרומיות♦ בוריה כרשינה תשעה קבין ♦ יין קכריסין׳ סאין הלתא שיריי הדם היה שופד על יסור דרומי- ונאבלין לי• ניט (קבין תלהא׳ ואם איךלו יין קפריסין, מביא חסר חורין מך־הקלעיס לזכדי י כהנה לכל״מאכל ליום דלילה עד* עתיק, מלח סד™ יו3ע 3Pn/ .כןעלה טש\ 3ל שהוא* חצות: העולה קרש קדשים שחיטיזה ב;צפון וקבול דמה רני נתן אומר אף כפת הירדן כל שהוא י ואם נתן בה דבש בניי♦ ישרת באפיון ודמה טעון עזתי מתנות שהן ארבע פסלתי ואם חסי אחת מכל סמניה חייב מיתה: וטעונה הפשט ונתוח וכליל לאשים: זבחי שלמי צבור רבן שמעון כן גמליאל אומר, הצרי אינו אלא שיף׳ ואשמות י אלו הן אשמות אשם גזלות י אישם מעילות הנוטף מעצי הקטף / נורית ברשינה ששפך בה את אשם שפחה חרופה'אשם נזיר אשם מצורע אשם תלוי♦ הצפורן, בדי שתהא נאה♦ יין קפריסין ששורין בו את שחיטת| ב^ון וקבול ימן בנלי ש־ת בצפק ודמלטעח הצפירן, מפנ״קה׳אעזה• והלא מ׳ תלים• פין לח, *» ?r* מתנות ׳מהן ארבע• ינאב^ין לפנים מ; ייקלע׳□ לזכר^ שאין מכניס׳ן מ׳ רגלים נעזרה, מפניהנבוד־ נה-הננל-מאכל ליום ולילה עד חצות; ' ־- תניא רמ נתן אןמך כשךןןא ^ אומר ^ ^ ב_יזה?בל מאכלי ום ול:לה עד חלות, היטב הדק, מפני שהקול יפה לבשמים, פטמה להצאין התורה ואיל נזיר קרשים קלים שחיטתן בכל ?.קום נשרת לשליש ולרביע לא שמענו♦ אמר רבי יהודה זה בעזרהוךמןטעון שתל מתנות שהן אריע* ונאכלין בכל הכלל, אס נמדתה, כשרה להצאין ׳ ואם חסר אחרת העיר לכל ארם בבל.מאכל ליום ולילה, ער חצות: המורם מכל סמניה חייב מיתי׳ * מהם כיוצא בהם אלא שהמורם נאכל לנהנים לנשיהם תגי בר קפרא אחת לששים אוי לשבעים שנדז היתד, ולבניהם ולעבדיהם: שלמים קרישים קלים שחיטתן בבל באה של שירים לחצאין♦ עוד תני בר קפרא, אלו היה מקום בעזרה ודמן טעון שתי מותניות שהן ארבע וואיל־ן מתן בה ק: רטוב של דבש אין ארם יכול לעמוד מפני בכל העיר לכל אדם בכל מאפל דשני למים ולילה אחד: ריחה,ולמה איןמעלבין בד, דבש ׳ מפני שהתורה אמרה המורם מהם ביוצא בהם אלא שהמורם נאיכדלכהנינם ני בל שא ר ובל דבש לא תקטירו ממנו אשה ליי: לנשיהם (לבניהם ולעבדיהם: הבכור והמעשיר והפסח ך צקאות עמנו משגב לנו אלהי לעקב סלח: ” צבאות .קדשים קלים שחיטתן נגכ4 מקו□ בעזרה ודמן טעון אשרי ארם בוטח 3ך: לי הושיעה המלך.יעננו ביום קרא נו: מתנה אחת♦ ובלבדיישהן כניד היסיוד: שנה באכילתן אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה:'וערבה הבכור ואכל לנהנים דימעשיר לכל ארס ונאכיין' בכל לעמנחתלהודה וירושלים כימי עולם ובשנים קדמוניות: העיר בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד* הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאננל אלא עי חצות ואינו נאכל תסלת ר3י כ ח ו כ י א 3ן הקנס אנא בכח גלולת ימינך תתיר צרורה♦ אבדיתץ x דד t v t-v .. : t : דד ז־ r V " אלא לסטיו ואינו ואכל אלא צלי קבל דנת עמך שנבנו טהרנו נורא י ק1ע״שט! רבי:ישמעאל אומר כשלש עשרדה סדורת התורה*, גא גמר דורשי יחודך בינת שמרם ♦ נגד׳,נש נדרשת: מקל וחומר ♦ ■ומגזרה ‘שור, ♦ ממין אב מכתוב ברבם טהרם רחמי צרקתןה תמיד גמלם ♦ בטר״צתג אחד ♦ ומבק אב משני כתובים * מכלל ופרט ומפרט חסי ) קדוש ברוב טובך נהל עדתך ♦ חקב״טנע וקלל כלל ופלט וכלל אי♦ אתה דן אלא כעין ח»פךט * מכלל , יתיר גאה לעמך פגה זוכרי קדשתך♦ ♦נל״פזין שהוא צריך לפלט ♦ ומפרט'שהוא צליף לכלל♦ קל דבר •יתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלמות י שקו״צית שהיד, בכלל דצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמיו שם כבוד. מלכותו לעולם ועד: יזצא אלא ללמד על הכלל כליו זיץא כל דביר שהיה לקלל שחרית n m>? *n «מ ?סי ?*»•» n S# *c vm» ישמח ונמליכך מלכנו אלהינו יחיד חי העולמים'• מלך מישבח ומפואר1nri דין' *מי מן* א׳ אתי-,'-^ להתירוילכלל; ;;י ישמו הנמל * ןחך אתה " מלך מחלל #סה^מ״ינ^א^ימי^י^־יתי בתישבחות: SSS־"״ י דיי; יד np* «־» היד® «■־ ’היךצ1ןלפנץ״אל^ינ1יאלןדיאנ1י1ינ1יש;^ד.5יוז עללתיו: שירו לו ומרו לו שיחו בבל־ מוו״מויימ״ןמיויממן׳ מיזנ׳מלוי נפלאותיו; התהללו בשם קדשו ישמח ״*" **’®!$^■*4 צ־<מ#י;*ו מ״; וזימ•w ־־־ י ׳י תמיר: וכרו נפלאותיו אישר עשה מופתיו . . ומשפטיפי1זו:ןךע^ך^ענדו בנייעקב ?חך אתה* אלדדג^?לד ל!עו^ם Hírt nnm .ל אל׳סינו ?S3 הארץ קדשנו במצותיו יצרני להה^ף ?ציצח* משפטיו: זכרו לעולם בדתו דבר ציודי ,יכסה דאשי נעלית ייאמר ל׳ ow אלי: לאלף דור: אישר כרת את "אברהם מהקרחסיךאלדסובניאדםבצלפנפיךיחטיודירה ושבועתו ליצחה; העמידה ליעל,ב לחה mi»í*Vw -------- *wiwr*«מ*יממס.?0י בחך שא0ר יש לנח נק!ל נעי& ■ יצייד לאמרי vm* ייליוית מספר במעט וגרים בה! רתהלבו מ^וי אל נקריאת'כמו גני ק״ש, וא5ןור להפסיק מתחילת נ״ס עד לאחר ׳"■ח, ואפילו י. : T י ־ T . "t: J " : : לצורן מצוה < א3ל לקדושה ול3רכו דהיינו לומר נדוד ה' היג3ורך לעולם ועד < גוי ומממלכה אל עם אחר! לא המה ולתינות מודיס אנחנו לו, ולקדיש דהיינו לומר יהא שמי׳רנא עד יהנרך, וגם • -:t* ־ ־ " . לענותאח! אחרדאמיון נעלמא ולענות אמן אחר האל הקוושואחר שומע תפלת, דאישלעשחס ויוכח עליהם מלכים! אל מפס יין י אגל לשאר אתן לא יעסיק* 7 r í w ■ í?‘!“ - י,*, ׳ י•• fi wv• “ - תנע! במשיחי ובנביאי אל תרעו: ישירו S־SSS״íSS“™S*iS ליי כל הארץ בשרו מיום אל יום!ישועתו: ספרו בגויים אות ככוחי בכל העמים נפלאותיו: כי גדול יי ומהלל מאד ונורא ל3ית הכנסת והצנור מסאילין יוצר אור המהנ״כ מתחילים ישת3ח עמה׳ וזה א־סוי T * * ־ כנסת והצבור מתאילין יוצר אור התה ג״כ מתחיציס ישת3ח עמה' וזה איסור ־ ־ ־ י ־ , ־ y* י •יי 1מור כי ישתנח נתקן להיות סוף פסיקי דזתרה ו3חך שאמר הוא ההתחלה וא״כ הוא על כל אלהים! בי בל אלהי העמיס אס לא אמר קצת פסוקי דזמרה האיך יאמר יסת3חי לכן טו3 ונכון להתחיל יוצראור • - t ־־•• * • r ׳* 7 ׳ " אס13 ל3ה'׳כו3ת1ושי3דוק הציצית מתחילין הצמר יוצר אור <וי3 שיתפלל עם אלילים ויי שהים עשה ! ה1ד והד ר לפניי .צ3ור ולא יבדונד, הציצית ויסמוך על תרו3 וחזקתו נדוק• ויאחז א3׳ ציצית םלי־י־ י־ ־ - --- 1* 1,11 ־־־״ נידו הימנית נש עת אמירת נ״ש וכשיסיים נתשנחות ינשקם ויניחם ננחת מידו כתוב 3של*ה קודם נרוך שאתר ציין5 לומר נפה מלא: T T • - T r״־ VT• T T ן הצנור ולא ינדוק הציצית ויסמוך על הרו3 וחזקתו נדוק ־ ויאחז א3׳ ציצית שלפניו k• עוז והרוח במקמו: הכו ליי משפחות עמים הבו' ליי כבוד ועוז: הבו ליי ככור ישמו שיאו ?(״״'rá ל־» י.״ת״:י WS Í 3ל ׳שיאצ•• קדש; חילו מלפניו כל האיץ אף הל־ון ברוך שאמר והיה העולם• ברוך תבל בל תם1ט:’!שמ,חוזהשמים והגל הוא ברוך עישיה בראשית• ברוך אומר הארק ויאמרו בנוים יי מלך: !רעם הים ועושה׳ ברוך גוזר ומקים • ברוך מרחם ומלאו.יעלוץ השיה וכל א^ר בו י: או ידלגו ?$ל הארץ י בחך מרחם.על הבריות • עצי הרעד מלפני י: 'כי יבא לשפיט' את ברוך משלם שכר טוב ליראיו • בחך חי הארץ! חוח'ליי בי’ טוב כי לעולם חקרו: לעד וקןם לנצחי בחך«וךה ומציל ברוך וולנימרו הושיבנו אלהי !ישענו וקלצנו ישמו: בחן־ אתהיי אלה־ינו מלך העולם• והצילנו מן הנ1:ם להודית לשם'קךשך האלח’אבהךחמןהמ'הללבפי׳tevמשבה להשתבח בחהלתך: ברוך ’’אלד׳י!^יא ומפאר בלשון' חסידיו1 ועבדיו י ובשיח מןהעולם ועדהעלם ויאמרוכלהכם אמן חד עברך' נהללך יי אלהינו בישבחורת והלל ליי: רוממו!« אלהינו והשתחוו להדם ומסירות »ילך'ונישבחך ונפאוך!נזכיר רגליו קדושי ssn:" רוממו ל אלהינו 2 (4) והשתחוו ־ שחרית והישתךווו להרקךש1 כי קד1ש;:י אלהינו: יבין מנסתריות נקני: ןםמ:ךםחשיךעבךך 'והוא רחום!כפר עון [לא.ישחית והרבה אל!?!שלו בי אז איתס ונקתי'מ ןשעך'ב: להשיב אפו ולא!עיר כל חמתו: אתה ין !היו ליצון אמרי פי וד!גיו'ן לבי לפניך ייצורי לא הכלא רחמיך ממני חסדך ואמתך וגאלי: ................. י ונמיריצרוני: וכור!-חמיך”'וחסדיך'3י י לי לדוד בשנותו ארד טעמו לפני מעולם המה: תנו עת לאלחים על ישראל אבימלךתרשהו !;לך: אברכה את ין ואותו ועזו בשחקים: נורא אלדזים בכל עת תמיד תהלתו בפי: ב!י תתהלל ממקדשיך אד*’!שךאל חוזית נותן עת נ?שי!שקעו ענוים!:שימחו: 1ךלו אי אתי ןתעצמות לעם בחך אלדדם: אל נקמות ונרוממה ישמו!תח: דרשתי י את!! וע(ני יי אל נקמות הופיע: הנשא שופט הארץ ומכל מגורותי הצילני: הביטו אליו ונהרו השב נמול על נאים: ליי ח:ישו,עח עלעמך ובניהם אל.:חפרו: זה עני קרא'!;י שמע בךכתך קלה: :י צבאות עמנו משגב לנו ומכל צחתיוהוישיעו: חונה מלאך י: סביב אלה*!עקב סלה: י: צבאות אשרי אדם ליראו ויחלצם: טעמו וראו בי טיוב:׳אשרי בוטח בך: "' הושיעה המלך יעננו ביום הגבר!חפה בו: יראו את.!׳ קרשיוכי אין קראנו: הושיעה את עמך וברך את מלוסורליראיו: כפירים דשו ורעבו ודרשי נחלתך וךעם ונשאם עד העולם: נפשנו !! לא:חפרו כליטוב: לכו בנים"ישמעו לי חכתה לי! עורנו ומגננו הוא: בי בו!שימח !דאת:!אלמדכם: מי האיש החפץ דדם לבנו כי בשם קך'שו בטקנו: !הי חסדך!! אהב!מים לריאותטוב:/צור לשונך מרע עלינו כאשר!הלנו לך: 'הראנו!׳ חסדך ושפתיך מדבר מלמה:־ סור מדע ועשה ישעך תתן לנו: קומה עולתה לנו ופדנו טובבקששלוס ורדפהו: עיני::אל צדיקייס למען חסדך : אנכי!י אלהיך המעלך ואוניו אל שועתס:יפני " בעש׳ דע להכרית מארץ מצרים הךהב פין־ואמלאהו: אישרי מארץ וכרם!: צעקוידישמע'ומכל, OJiüx העפשככחלואשדיחעסשי*אלהיו: ואני הצילם: קרוב " לנשברי לב ואת דכאי בחסלך בטחתישל לבי בישועתך אשירה רוח יושיע: רבות דעות צדיק ומכלם לי כי גמל עלי: ’ !צילנו!! : שומר כל עצמותיו אחת מהנר, יט למנצח מומורלחד:ה'שמ!םמספרים לא נשברה: תמותת רשע רעה ושנאי כבוד אל ומעשיה!דיו מגיד הרקיע: ׳01 צדיק יאשמו: 'פדה;;’נפש.עבדיו ולא ליום!ביע אמד ולילה ללילה!חוה דעת: !אשמו' כל החוסים בו: " אץ אמר ואץ ךלרים בלי’נישמע קולם: ־־' * תפלה למשה איש האלהים אדני מעון בכל הארץ!צא קום ובקצה תבל מליהם אתה דדיתלנו בדר ודר: בטרם הרים:לרו לשמש שים אהל בהם: והוא כחתן יוצא נתהולל ארץ!תבלומעולסיער עולסאתה מה פתו!שיש' כגבור לחץ אויה: מקצה אל: תשיב אנוש עד דכא ותאמר ישובו השמים מוצאו ותקופתו על קצותס ואין קני אדם: כי אלףישנים בעינךכיום אתמול נסתר מחמתו: תורת יי תמימה משיבת כי יעבור ואשמורה בלילה: :רמתם שנה • : T - T ־ :1 : • T h • - ■ : T ־ T : T :־ : T ״ T נכישערותי; נאמנה מהכימתןח׳: פקודי !היו בבקר כחציר!חלוף: בבקר ;צ«ץ ״ ישרים משמחי לב מצות יי ברה מאירת !חלף־לערב!מולל רכש: בי כלינו כאפך י י ׳דאת:; טהורה עומדה לעד משפטי ובח?!תך נבהלנו: ישתה עונותינו לנגדך ׳־קו ידוך1: חנהמדיס מ!הב ומפ1 על־מ־נו' למאוד פניך:’ביי בל;מינו' פנו יילבש ונפת צופים:נם עבדך כעכךהך כלינו ׳שגינו כמו הגה : !מי עקב רב: שגיאות’מי שנותינו בהם שנעים ישנה ואסיבגבורות שמונים ítr שהדת ט ש&גים ־שנה וודובם עמל ואי.) ני מ חיש ולבל ממלכות(י נע;: ונתן ארצם ?סלה ונעפה:מ״1דעעוואפךומראתך.עבךתך: נחלה ישראל עמה ״ ??׳!ל לעול,ם ” למנות;מינו נן ה1דע ונבא לבב הבמה: זפךןד לדור וחר: ני ידין״עמו ועל עבדיי שובה" עד מתי ןהנחם'_על •עבדיך:שבענו .יתנחם: עצבי הגוים קסף:וזהנ מעשה ידי בבקר חסדך ונדננח ונשמחה בכל;מינן:, אים: פה להם ולא יךברו עימם לחם ולא שמחנו כימיות'עגיחנו ישנות ראיינו רעה: .יראו: אזנים להם ולא!אדני אף אין וש יראה אל עבדיך בעלך והדרה על בניהם: רוח בפיהם: כמוהם:חיו עשיהם כל אישר י דחי"'נעם'אדני" אלהינו עלינו ומעשה בוטח בחם: בית״טראל ברבו את "בית ידינו כוננה עלינו ומעשיה:דינו כוננהו: אהרן ברכו את ": בית הל! י בלבו את " ״ צא ישב בסתר עליון בצל שיי.יתלונן. יראי ״ ביכו את": ברוך יי מציון שכן אומר ל:י מחסי ומצודתי אלדד אנטח 13: .יירוישלם הללרדז: כי הואי:צילך מנח:קוש מדבר הוות: 3אכרתו:סךלך ותחת ?כפיו תחסה צנח וסחרה אמתו: לא תירא מפחד לילד מחץ לי הודו יי כי טיוב ני לעולם חסרו: יעוף'יומם: מדבר באפל :הלוך'מקטב הוח לאלהייהאלהים כי לעולם חסדו: <שיד צהדםל יפל ׳מצרך אלף ויבבה הודו לאדני האדנים בי לעולם חקרו: מימינך איליך לא:גש: רק בעיניך תביט לעשה נפלאות גדלות לבדו כיח: וישלמת רשעים תיאה: בי אתה:: מחם’ 'לעשה השמים בתבונה כל״ה: עליון שמת מעו?ך:'לא תאגה אליךרעח לרוקע האדן על־הפדם נל׳ח: ונגע לא:קרב באהלך: בי מלאכיו:צוה לעשה אורם גדלים כל״ח : לך לשמרך בבל דרכיך: על בפיס ישאוגך את השמש לממשלת ביום כיח: פן תגויף באגן רגלך: על שחל'ופתן 'את היי־ח'וכוכבים לטמשלות ?לילה תדרוך תרמוס בפיר ותנין: בי בי חישק בי לעולם חסדו: ואיפלטהויאשגביהו כיי ידע'שמי: :קראגי למכה מצדם בנכוריהם ואענהו עמו'אנכי בצרה אחלצדחו ויוצא ישראל מתוכם ״ hT t : • T ••V: V |־ ” •’ • : AT * •• T ואכבדהו: ארך;מים אשביעהו ואראהו ב;ד חוקה ובןריוע נטרח אלוכ״ו כי לעולםמ&דוהאימרס נעבדה בולעת שהוא נ?ע"הנ ורמוזים נפט כיוס ם«ס מלאכים היוצאים מכל פשוק ופשוק: בישועת י ♦ לגוזר:ם סוף למרים קלה חללרה הללו אח ישם" הללו עגלי והעביר.ישראל כתובו ״ : שעומדים בבית " בחצרות בית וגער ?רעה והיא כי_ם־םוף אליהינו: היללרה כי טובי: יומרו לשמו כי למוליך יעמו במרבד נעים: ני:עלב בחר לו יה:’שריאל לסגלתו: 'למכה מלכים גדלים כי אני ידעתי בי גדול "' 'ואדונינו' מכל ויהרוג מלכים אדירים - *- ♦ T־־ ; י ׳ • -יח ר •* • T : """ T • ״ * *A אלהיס: כל אישר #0״ן:: עשיח 3יןזמם לסיחון מלך האמדי ובאר• ן בימים וכל תהומות: מעלה ?שיאים ולעוג מלך חבישן מקצה האדן ברקים למטר זעשה מוצא ונתן ארצם לנחלה רוח מאוצרותיו: שהכה בכורי מאדים נחלה לישראל יעקרו מאדם עד כחמה: ישלח אותות ומופתים 'שבשנלנו ובר לגו בתוככי מצרים בפךעיה ובבל עבריו: ?•.פרקנו מצרינו שהכה גו!ם רבים!הרג מלכים עיצומים: נותן לחם לכל־בשר לפיהו! מלך האמורי ולעוג מלך חבישן הודו לאל חשמ:ם Tóm. V, לי (C5 ביה: כיח: כיח: ביה: כיח: ביה: כיח: כיח: בל״ח: כיח: ביה: כיח: כל״ח: כיח: בל׳דו: כיח: כיח: ימו שחרית * וננוצריקיםב״ל! שוים נאוהתהלהי * י; מלך גאותלבש לנש « עמי-תאיו הודוללבכנורבנגלעשורזמתלו: שית אף־תבון תבל בל־תמוט: נבו! ??אך לו שיר הדש היטיבו גנן בתרועה: ניישר מאז מעולם אתה: נשאו יהדותי; נשאו דבר יי ובל מעשהו באמונה: אהב צדקה נהרות קולם ושיאו נהרות ךכ;ם: מקאת ומשפט חסר יי" מלאה הארץ: בדב ר יי מ:ם רבים אדירים משבך־״ים אדיר במרום שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם:' כונס ": עדותיך נאקנו מאד לביתך נאוה־?ן1ש בנד מי הע נותן באוצרות תהומות:«ךאו « לאורך ומיס: מיי כל הארץ ממנו שיח כל ישבי תבל: !הי בבור י! לעולם!שמח ל ?מעשיו : בי הוא אמר רה׳ הוא צוהיעמד: ל הפיר יהי ישם יי עברך מעתה ועד עולם: ממזרה עצת גויס הניא מחשבות עמים: עצת יי שמש עד מבואו מקלל ישם ל: רם על כל לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור: נרם!ל״על ד!שמ!ם כבודו: ל שמך לעולם אשרי הנר אשד יי אליהיו העם בחד ל זכרך לדור ודיור: ל בשמ:ם הבין בלאו לנחלה א: משמים'הביט״י ראה את בל ומלכותו בבל משלה: ישלחו השמ:ם בני האדם: משכון שבתו השניה אל <יל והגל הארץ ויאמרו בנויסל םלןז: ל מלוי ישבי הארץ: היוצר!הד לבם המכין אל ל מלך ל!מלוך לעלם ועד: ל מלך עולם פל מעשיהם: אין המלך נושע ברב חיל ועד אבדו נרם מארצו: ל הפיךעצת נרם גבוי’’לאי!נצל בדג נח: 'ישר,ר הפיס הניא מתישבות עמים: רבות מדושבות לתשועה וכרוב חילו לא ימלט: חנה עין ל ?לב איש ועצת ל היא תקום: עצת ל אל יראיו למעזלים לחסרו: להציל ממות לעולם תעמיד מחשבות לביו לתר ודיר: נפשם ולהיותם ברעב: נפשנו חכתה לי; כי הוא אמר ויהי הוא צוהרעמר: בי בחר עזרנו ומגפנו' הוא: בי 13 '!שמח לבנו ני !; ?צלן m למושב לו: כי יעקב בחר לו בשם קדשו בטחנו: יהי וזסרךל עלינו ;ה!שראל לסנלתו: כי לא !טש ל עמו באשר!הלנולך: י י־ י ונחלתו לא!עזב: ןד,וא רהום יכפר עון « מזמוריששליוסהישבת: ©בלהודות ולא;שהית והרבה להשיב אפיו(לא;עיר ליי ולזמר לשמך עליון: להניד'בבוקר יקל חמתו: ל הושיעה המלך!ענני ?’ים חםדךואמונתך3לילות:עלי*עש1ר^ל’‘ W נבל עלי חניון בכנור: כי שמחתני יי אשרי יושבי ביתך עוד!הללוךקלה. בפעלך במעשי ידיך ארנן: עה־נךלו אשיי העם שקבי׳ לו אשל, מ® ?=, מעשיך » מאד עמקו מחשבותיך: איש־ אלהיו: בעד לא ידע וכסיל לא־יבין אתתאת: קי» תחלה לדוד ארוממך אלוהי המלך בפרח tmh כמו עשב רציצוכל־פועלי ואברכה שמך לעולם ועד: ?בל יום אעלהשמךםערי־עד:'ואתהמתם לעלם אברכןי!אהללה שמך לעולם ועד■נ נדול יי: ני הנהאןביך!; ני־הנהא!ביך יאבדו ע וקהלל מאד ולגדלתי אין חקר: דור יתפרדו נל־פועלי און: ותרם נראים קךני לתריישבח מעשיך ונבוחתיך!ניח: הדר בלותי ?שמן'רענן':' ות׳בט עייני ?ישוך ?נוד חורך ודקרי נפלאותיך אשיחה: בקמים עלי'מרעים תישמענה אזני:'צחק ועזוז נוראותיך יאמת יגךלותך אסןתה■• כתמר יפרח כארז בל?נון'יש'נה: שתולים זכר רב טו?ך!כיש וצדקתך;רננו: חנון בנית.•; בהצתת אלהינו!פריחת עוד ורחום"ארךאפיםונדלח?ד: טובי;ל?ל ;נובון בשיבה דשנים ררעננים!היו: להניד ורחמיו על בל מעשיו: יורוך!; כל מעשיך כי־יישר יי צורי ולא־עילתה 13 : י ידוסידיך!ברכולה: בבור מלכותך יאמרו T: TT * ־ ־ .... וגבורתד שחרית יוד ונמרתך ידברו: להודיע לבני האדם ” הללי אלהיך ציון: כי חזק בריחי שעריך גבורותיו וכבוד וזח־ מלכותו: מלכותך ברך בנ:ך בקךבך: ה׳קם נמלך שלום מלכות כל עלמים יממישלתך ככל דור הלב חטים ישביעך: השלח אמרתו ארץ ודר: סומך " לכל הנפלים עוקף לכל עד מהרה;רוץ דברו: הגותן שלג כצמר הכפופים: עיני כל אליך!שיברו ואתה נותן כפור כאפר יפזר: משליך הרהו 3פתים להם אתאבלם בעתו: פותח את;דך לפני מדתו מי.יעמד:'!ישלח דבח ו!מסם ומי?כיעלכלחיך’ציון: צדיק!; בכל דרכיו !שב רוחו!זלו מים: מניד דכרו ליעקב וחסיד בכל מעשיו: קרוב יי לכל קראיו חמיו ומשפטיו לישראל: לא עשה כן ־לכל לכל אשל !קראהו באמת:' לצון ’לאיו גד ומשפטים בל ידעום הללויה: י' !עשה ואת ישועתם!שקע ויושיעם: שומר קמח הללרה הללו את!חוח מן השמים !; את כיל אהביחאתבל הךישע’ס!'שמיד: הללוהו במרומים: הללוהו בל מלאכיו תהלת :;•!'ך|ר־פי ויברך כל בשר ישם הללוהו כל צכאו: הללוהו ישמש' דרה קרשו לעולם וער: [אנחנו נברך;הקעתח הללוהו כל־,’כוכבי אור: הללוהי שמי ועד עולם הללרה: י ׳ השמים והמ:ם אשר מעל לושמ!ם: !הללו ק® הללדחחללי נפשי אתי;: אהללה אתשםיה;הכי'הואצוהונבךאו:1!עמיךם " כה;; אומיה לאלו־-י בעורי: 'אל תבטחו לעד לעולם חק נתן ולא;עכור: הללו את בנדיבים ככןאדם'שאץ לו תשועה: תצא !חוה מן הארץ תנינים וכל תהומות: אש רוחו ;שב'לאדמתו ביום ההוא אננח וכרד'שלימקיטור רוח סערה עשה דגרו: עשתונותיו:’ אשרי ישאל ;עקב כעזדו החרים' ;כל גבעות עץ פרי וכל ארזים: שברו על;;אלהיו: עושה'שמ:םוארץאת החיה וכל בהמה רמשי וצפורבנך: מלכי ה;ם ואת כל אייעד בס השומר אמת ארץ וכל לאמם שירים יוקל שופטי אריץ: לעולם: עשה משפט לעשוקים נותן לרום בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים : לרעבים!; מתיר אסורים: " פיקה עוריס ;הללו את ישם יח;ח כי נשןנ שמו לבדו יייומה כפופים!׳ אוהב צדיקים: !; ישמר הודו על ארץ(שמ!ם: וירם קרן לעמו את גרים;תום ואלמנה יעודד ודרך רשעים תחלה לבלחסידיו לבני ישראל עם קרובו ׳!ענדת: ;מלוךי; לעולם אלרדך ציון לדור הלאיה: ודור הללדה: ־ MP חללרה ישירו ל;׳ שיר הרש תחלתו קמז הללויה כי טוב זמרה אלהינו כי נעים בקהל הקידים: !שימח !שראל כעשיו נאוהתהלה: בונה ירושלמי יי נדחיישראל בני צייו!'יגילו במלכם: יהללו'שמו במחול ;כנס: הרופא לשבורי לב וקהבש בתוף וכנור!זמרו לו: בי רוצה ” בעמו לעצ בותם: מונה מקפד לכוכבים לבלם !יפאר ענוים בישועה: ;עלזו חסידם ככבוד ־שמות יקרא: גדול אדונינו" ודכי־ כיה ירננו על' מישכבותס: ריוממוה אל בגרונם לתבונתו'אין מקפד: מעודדעמים ” וחרב פיפיות כ;ךם: לעשות נקמהבגוים משפיל רשעים ערי ארץ: ענו לי; בתודה תוכחות בלאמים: לאפר מלכיהם בוקים ומרו לאלהינו בבנור': המכסה'שבדם ונכבדיהם בבבלי בחל: לעשות'בהם כעכים המכין לארץ מטר המצמיח חדים מיש פט יכתוב הדר ’tsiri לכל1 חסידיו חציה: נותן לבהמה לקמה לבני עורב הללויה:' אשר;קראו: לא בנבוךתהסוםיהןץ לא קו הללדה הללו אל בקדשו הללוהו בשוקי'האיש!רצה: רוצה!י אחיריאיו ברקיע יעזו: הללוהו בגבורותיו חללוהו את המחלים להקהו: שבחי!רויעלסאת ברב נהלו: חללוהו בת.קע ישופר הללוהו 2 (T C5 מכל שחרית 11נל 11551 : הלאו* 5ת1ף הללוהו דושע:Kin נ;ום לזייא ^ ^ 5מנימ [55V : תלאח! היד ד^דלה אשר עשה יהוו7 במאדים דןראו העם את־ הללוהו בצלצלי תרועה: כל הנשמות יהןהדיאמינוביתןהובמשתי1בךו: ההלל יה הללויה: כההיה: שירת הים צריך לאתרה מעומזו תכונה ומיגון הטעמים כמו נספרהוהז, , . וצריך לאמרה גממוזה ־ מוהר מגיא סוד נפלא על שירת היסוכתנכלמאן חכי 1115 לע1ל5 1115 * Í^MI ?DK . למימר האי שירהאנכל יומא געלמא הדין זכי גהגעלמא דאתי וזכי לסבתא לה ביומא t t : t: J ' t ־• 1 : ־!־ •• T: ) T I דמלכאמשיחאגלזדוותאדאודסאג״ה• p,׳1! VW pfW .*ייי:: א^היםאלהי!שךא׳■ עשהנפלאות?3־1 • .ייאמרו לאפר א'שיךה ליהגה בי־־גאה גאה ס1פ לריפבו 11131 ישם 11133 לעלם וימלא 11133 א!ה רמה מם: *ן׳ "טיתיהי ייהי־ל? ל^הזה אל' ואנוהי ,J _״ר״ ״,״ ־ י ־ '־' אלהיאב׳ ואךומטנהי: :היד׳ איש מיה?■'1"'מ״?9י י ?' '״< • י~< י י״1*• מרבבות פרעה וחילוירה ביס ומבחר שלשיו טבעו בים־ ־* : 4 Q זןג - r . «t : . at; •־ : ( כ- צריו לעמוד קודש שיתשיל ויגיד ויעמוד עד אהה הוא 1:1׳.* סוף: תהומות:נסיכו:רדו במצ1ל1ת כטד־־אבן: :מינן? 1’T11113 את יי לעיל 3ל הקהל ויאיןף ;חנה נאדר'׳ בבה :מעך י יהיה' תדע-ן איייב־ י?ת ואי®, .L-V' ״ "״ü, tLu''׳\ החרס.שמיך השלה חיתך :אבלטו wgs» ובמה אפ-ך !: י ד, W • T ״ נערכו מים נבינו ?מרנך נונלים,קפאו-ההומות בלב־.*ס: מעולם יעד ע1ל0: ל 71 יי הגדרה והלכודה אמר אויב ארמר• איעיג אחלק שלל תמליאמי נפש"'אריק והתפארת והנצח 3HW1Íי 3ל '3׳6מיס חלביתוד׳שמו:יי־;שפה בדוחךפסמי׳.ם־<ללו'3עוברה ־, ; ׳ ־; " במ:ם אדירים־ מ׳־כמוכה באלם יהיה מי בקובה 3אךר ן לף 3? 1 "?;1?W־ בקרש נורא תהעוה עשה-־ביא: נטית!מינך הבלעמו לראש: [תעשל [1133,1 3!ל|ניק ואתה־*, אלך: ™תבודםךךעם~ך נאלתנהלת בע:ך ¥ל־(1ד לך ומהללים לשם תפארתך: אתה ns? tm עד־-^י 0«%mך1 קדרי־ הכאמי ׳ ל = ־-; _־ את ■ ותקעמו’ ?הר נחלתך מבין לשבתך פעלה יהוה מקיש ״ J ‘'« V *¥ 1 TJ.W׳9r u.rry אתי כוננו •דיך: יהוד, ! •מלך לעלכב ועד: י׳ •מלך הישמ?םןבל צבאם הארץ וכל אשר עליה ' ־’׳ "*י*" י" הימים וקל אשר בהם ואתה מחיה.אות ג,, __ ״..U ;ד :־ ־.- r *.־ :־ ■י .* ••־ בי באפוס פרעדז ברכבו ובפרשיו ביס ושב ♦יעלהם 3ל0 וצ3א השמים לק D’iöÖW'D : את־ את מי חים• ובני ישראל הלנו ביבשה בתוך הים 3 בי ליי ד,?•לובה ומושל בנים: ועלו מושיעים בהר עיון הוא יי האלהים אישר בחית באכרם "־ ־ ־־* * ־- *״ T | ” T : ־י : T V! T T: נהיוצארתו מאור בשירים ושמת ישמ1 לשפוט את ל,ר עשו יהיר,ה הי המלונה:וה״פלנלף ־ :י . : ־ ■י * : צל כל הארץ ביום ההוא יהיה ♦י אחד וישמו אחד: את את לגנו נאמן לפגיה: 7 ו־ ־ ־:־ ״ - / 1 " י אביהם וטצאת את־לבב1 נאמן לפניה: , , , ־ 31ר1רד עמ1 הבך,ת ^ אלץ ובתורתך עתוב לאמר שמע .ישךאל ״ אלה׳ני; אהד־ הכנעני החת׳ האמרי יןה8חי' והיכושי נשמתכלחיתכרקאתישמקייאלהינו• : והגרגישי לתת ל!רע1 ותקים את דבדיק כי ודיס. כל בשר תפאר ותר1מם ו3ךק מלכנו צדיק אתד־*,: ותל־א ארת צןני אבותינו יתמיד• מן העולם ועד העולם אהה אל י a■ 3מצףם ןאת ןעקתם ׳שמעתיעל ים סוף: ומבלעדיך י אך לנו מלך גואל־, 'ומושיע ותתן אתוירת'1מ1?תים בפרעה ובבל־, פ1ךה ומציל ומפרנס ומירחם בכל עת ציה עבריו וקבל עם אןצ1 ני ידעת כייהזידו וצוקה אין לנוי מלך אלא אתה: אלהי עליהם!תעש לך ישם כהיום הזה: וחים הראשונים והאהרונים • אלוה כל בריות בקעת לפניהם רעברו בתוך חןם בןבישה אדון כל תולדות המהלל ברב התשבחות 1־1!?יחםחשלבת במצולויח קמו אבן חמגהג שלשו בחמי ובריותיו ברחמים: במים עזים: ויי לא ינום ולא יישן• המעורר ישנים : י• ־ - !I V • 5 T T : ־' ■ והמקיץ *)'גרוג,התסגחוס, טעמו גריגיי ההדגיווא, כליתר ג:ל התסגחות ואף (אשחר ה' ׳"א) ריגוי גניו, ואמנם רז״ל הרגילו להשתמש גו גענין אוזר מסס רגיש, וזה שימוש מלש מג ולשון עגרי להורות על ריבוי הכלל, גאמרס רונו ככולו, והוציכתי להעיר כאן על תענין הזה להניח דעת יז« טעגי ולוו -נ"! שי פפחיי״(איונ ד'•*ד), נגה עשרו ומג גניו סמסרןשיסנזה־ שחרית יא והמקיץ נרקמים• והמשיח אלמים • חסדיך• ואל תטשנו " אלהינו לנצח: על והמתיר אסורים והסומך נופלים והזיקוש בן אבדם שפלגת בנו • ורוח ונשמד־, כפופים • לק לברק אנחנו מודים • אלו שנפחת באפינו ולשון אשר שמתבפינו: פינו מלא שירה'בים • ולשוננו רנה ־ כהמון הן הם יודו ויברכהיישבחוויפאחוירוממו כליו • ושפתותינו' ישכח במרחבי רקיע • דעריצו• דקחשו [.ימליכו את ׳שמק מלכנו: ועינינו מאירור־ן בשמיש וכירח• דדינו בי בל פח לק יודח • וסל לישון לק תשבע • פרושות' כנשל׳ ש#ם • ותלינו קארת וכיד* בדך לק תכרע • וכל קומה לפניק טשלות: אין אנו מספיקים להודות לק תישתחוה: ובל לכבות ייראוק• וכל קרב וי אלקינו ואלחי אבותינו• ולברך את וכליות.יזמרו לשמך • כיכר שכתוב כל שמק • על אחת מאלף אלף אלפי אלפים עצמות׳ תאמרנה,;י מי שמוק• מציל עני ורבי לבכות פעמים הטובות שעשיית עם מחזק ממנו ועני, ואביון מגוזלו: מי ידמה אבותינו ועמנו: ממצרים קאלתנויי אלהינו לך’ומי ישוח לך ומליערך לך• האיל הגלל ומבית עבדים פדיתנו • ברעב זנתנו • חגבור והנורא אידי עליון קונה ׳שמים ובשבעכלכלתנו-מחרב הצלתנו• ומדבר וארץ: נהללך ונישכחק'ונפארק ונכרך מלטתנו • ומחלום רעים ונאמנים דליתנו: את שם ?W5 ־ כאמור לחד ברכי נפשי עד הנר־, עזרונו רחמיך • ולא עזבונו את ל וכל קלבי את ישם קרשו: *) והמקין, כ״י והמעיר* °) ורבי, נ״א ורגו רמות העונות• יוצר ליום ראשון של* סכות האל •• T -בתעצמות עזק • הגדול כבכור שמך • הגביור לנצוריוהנוראבנוראותיך• המלך ,_ שבעל כסא קם ר^א: עד מרום וקדוש שמו• .וכתוב ־ י" י רננו צדיקים ביי ל!ישרים’נא[ה חהלה: בפי ♦ ישרים תתהלל• : * T♦ ! ז וכדברי ^ ריקים תתברך• ובלשון ךן סירים תתרומם• ובקרב ק דוישים תתקדש• .מקחלוה רכבות עמך בית !שראל ! ה.יתבאר שמק מלכנו קבל דור ודור Tóm. שכן חובת בל היצורים לפניק " אלהינו ואיסורי אבותינו להודות לדלי־‘ לשבדי לפאר לרומם להדר לברך'לעלה ולקלס hii ב4 דקרי שירות ותשבחות דור בן !ישי עבזיק משיחך: ?ישתבח שמק לער מלבנו האל המלך הגדול והקדוש בשמ:םובאלץבילק נאה יי לקינו ואלהי אבותינו ישיר ושבחה הלל :T !/• *• " ••:־•• * T T - ןזמרדר עוז וממשלה נצח נקלה וגבות־־, החלה ותפארת ’קךשדר ומלכות כרבות והודאות מעתה וער עול־׳ם: כרוק אתה יי אל מלך גדול בתשבחות אל ההודאות אדון הנפלאות חבוחר כשירי זמרה מלך אלחיחעולמים: 1 (6) י רד יוצר ליוס ועתה ♦גדל נא כח אד ■ כאשר דיברת לאמר♦ ־ זכר רחמיך יי,־■ •\־יך בי מעולם הטה: יתגדל [:הקדש'שמה רבא בעלמא די־־בךא ברעותה ןימליך מלכותה בח״כיון וביומינון ובחיי דבל בית :שראל בעגלא ובזמן כןויבןא?זח‘ * ־ ■ז V אמן * יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי ^מיא'.ימבךך וישתבח דר/פאר [יתרימם [יתנשא [:תהדר ייתעלד4, [:תהלל ישמרו:דקודשא בריף ’Win לעלא מן כד4 בךכל׳א ÍW1» ל?סלא ונל!נ!תא דאט׳ח כ?לט» (אמת אמך. ראשו{ השיין אומד ברכו בקול לס ובנעימה" והקהל צומיי! יתברך בלחש בךכואת״הםבךך: ^חןז״הטברף ?nyipbiif ברוך אתה" אלחיני מלך העולם יוצר עשה שלום síül; ^־.״ j T •* את דוכל ♦ :תברך [:ישתכח ויתפאר [:תרומם רתנשיא שמיו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלהים isiül líiS השך סלהירינב באובות 3<ה W ןעלזו• לפניו♦ וישמו שרומם על כל" ברנה ותהלה: ברוך שבכבוד מלכורתו לעולם ועד: יהי שם:: מכרך מעתה ןעד עולם: ׳יאור עולם באוצר ח:ים אורות מאןל אמר ויהי: ׳ °) אור עולם באוצר חייס, מחובר אלמעלה יוצר אור ונו' ואמר שאור עולם הוא האור שנברא מששת ימי בראשית הוא נגגז באוצר חיים כמו שאמרו ראה שאין העולם כדאי להשתמש 5ו ונגנז לצדיקים לעתיד לבוא לעולם שכולו חיים, ועיין בב״ר 0' ג' וביפה תאר p<׳ א' וסי׳ ו׳ וז׳ ועוד סס בפ׳ ר׳א, וכן פתח הפייטן ביוצר להפסקה שני׳ אורות מאופל הזויה מהודו וכו׳, ואפשר כי אורות מאופל קאי על אוי המאורות, וקרא! לאור הגנוז אור עולם ולאור המשמש נגלינו אורות בלשון רביסכמו שאמר הכתוב יהי מאורות ברקיע השמים להאיר על האף • מיוסד <פ א״ב בראשי החרוזות של בבות א ;ן־ן:;בזה * » ntyS • למביט אבהירורתהלה׳ לנורא;®לילוד 3“’ בייתאבזת:ד5£י2ךבה •פצמסיךבבה• זאת עולה*• ?אלי !שי*0^1?W־־,* ?í(* לדגול מרכבה: 'שתולים בחצרות* בס תניס נעלסה* למלך רםW יפרו׳ מצרות• בבזבו" חצוצרות:', הבונים אךבע* למספר רובע* להןעלאך5ע: לכפרה* לפוררה'כפרת צאת חפורה* "זא^דבש3חץת1ךה♦ מפני מדוש; " ועדה * ב^קה* לולב וא^דה ♦ זקדוש * ׳ • ״ 1T |ירןש 5^'' ?P7 י WÍי?3* ל* ״ r״0 המאיר לאר^ן הפל יודרך והב־ל ישבחוך ♦ והיל להוציא לצדק: הלל כמאפיה* ומליצי ־ ״ יי ז 1 VT יאמרו אין קדוש כ* *: היל *רוכומוך ירצה♦ וכזהב אצא: והגע בפתה יבוש♦ ןלררים עלידל הלה יוצר הפל י האל הפותה :־ז7 ״ ־: : ״ י •• ■.*-*•»* , בכל יום דלתות ־שערי מזרח : יחטא בצול הכבש* קראתיך אל אבוש: כדלי? ^ ובוקע חלוני רקיע♦ מוציא המת וצל מלודי לל1ר1ת* להם לה1ל1ת* לסכך מחד־ש בכל ץם ממקומה ולבנה מסבון •שבתה ן למריוה: הסות בצל■סבה• כחור, ־־ד ” י ""׳י^^יי׳י׳״׳י^" '* T T ־?W ״ * • ׳-׳״''‘ *♦׳ f, ,,UK, “׳•I תמיד מעשה במידת רחמים: המאיר גיארץ ;סוכה• ׳ש^חלהסתובבח: טלולעננים ;w ־: ־ ולדרים עליה ברתמים♦ ובטובו מהדש בכל יום תמיד מעשדה בראשית: המלך המדמם לבדו מאז ♦ ז-,משבה ודה מ פא ר והמתנשא מימות עולם: אלתי ,עולם ברחמיך הרבים ♦ רחם עלינו אדון עדנו צור משגבנו• מגן ישענו. משגב בעדנו: איין כעךבך וא-ךלד.ד• א§סנ^הימ׳די9י• א:כךה• בבלדורורוי־אזסירה• לחםך בראשית: מה דוד זכרה; יכןם סבתו* ותבין מלכותן• ,רט מיגשיך ” * וררב גדלהו: בימי עולם• ומלכותו עד בלם בחכמה ה;ולם • לדוד ולזרעי עד עולם: לדור עשיהד מלאה-, W־ תמליך• והוא עד* P הארה מניגיך ; ממליךמלוך: מהדהלהצמיחהע1• על ,״ ו .!,••.•ר m «*יי» % ־?v: !״״-. הי דייי203די™tegs 5*1 * W P? W5* בעין ®זך: ל 5 י 1 ?י א י העולם הבא ־ א*8ס ב* ניאלני סגתך עליהם תמהתי י3?גל ?# זד, מ ^ ^ n ל■®" קטע׳ס• יא׳ןממה לה !לה• )לא!בס מדתה: עץם ויה מפאר אי״עה• למזוזה רבועה׳ לזוכה ברית י ־ ■ *שבעה: פה עץ הדר• אך,ה לאדר• והמת ג ש א בי ־.בודו הוד והדר: צמח תמר• אשא מימות עולם : להזמר• לבלו כבוד אומר: קירות עגן? >;לה« עולם ו'1מישורלפנינ'סא1"•’ספיר למים ׳־ ״ ברחמיך ___________ לפגי מושיענו לתחיית המתים: אל אדון על בל המעשים ♦ ברוך ומברך בפי בל נשמה: גדלו וטובו מלא עולם* רעה והבונה סבבים אותו: המהנאה על חיות הקדש* ונהדרבכבוידעלהמךבבה: זבות באור , אבו["‘ תהיה,תקין זדשלתהלתל' בי יכתירו צדיקי'(פילי' קמב ח) (ישעי'נגח*)• תמתח, תפריש ותמשוך ל׳ וימתחם כאהל(ישגני'מ כ3)י לקויויך, ' וכמאמד׳ז״למתהלתי של ישראל נעשית עטרה 5ראשנניכול יעי * במי זאת עולה, עאד לישראל סלקומי' לו לעס•.לגל יכס מודעיו, עדה וצא יכם שלב ושעש בתוךקמישראל המנונה מי זאת עולה;.שיד השהיה ס' ה', ודע כי נל הפיוט הזה (ישעי' מטי), ־ מודתת, ל לתימה ומום ואמרו בפסיקתא בסוכת תשנו שבעת ימיס מיוסד עללשון השי3 • fא7ר לכיס ׳ ׳:פאר רננות • אעלשה, אשמת• ■כנף רנניס, זה שאמדהנתי;־ וס!נה.תהי' לצל י׳ומסממורב וגו' (ישעי 7 ו) אמד ל'לוי כל מי י יא 3זמד:עיס כזמר העוף הנקרא «[> מניס גאיוב ל״ט י׳יג׳ וי״מ אותו גיל שמקיים מנות סוכה צעה״ז אומר הקב״ה הוא קייס מלות סונה אני מסיך עליו המלאכים :מרננים בננפיההכלנתיג ואשאע את קול כנפיהם(יחזק’ א כל) • נדתי, מממתו של ייס הנא ו:ו' 3אותה'שעההק3״ה עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם אגדתי ל'אגודה וקיו.ין■ ארבע, ל' מיני' של לולב• למספד רוצע, למספד לתוכהונוי• עציס ונוי, 7' מינים הרומזים על/אד3עהאמהותשה’סאיסקופות ישראל מלויעידגלים, עייןדשי' גמדגלכ״גיי׳ל • למן, למונה* על ארבע, על לאומה למזוזות להיכל הס נוטלין ומנשאים להק3״ה הזוכל נדת שנועה, ואש ך' תות המלבה: אסלד אהלל• ורובץ צפתה, כינוי ליצה״ד לדלתי' לפתרן לשון הכתוב ההיכל מזוזת רצועה (ילהק' מא נא)• להאמר, ל' אתה' האמרת יזטאת רוגן(ראשיי 7׳ זי) ־ ז-־ד סכוך לדורות, עשייה למען ידעו דורותיכם וגוי • (לצלי׳ כו י. :הוא ל׳ גידול והילול, ־ואמרו צצמדצל רצה פ׳ נ׳ תמר גדול מנל , ל תרדה וסכך• נאונן נסוכה, כלת תולה המנונה נסוכה עש״ה מעולם אילנות והיא צא להילול• נענות, בקליעה של ג׳ 3לי0• כצמחי רבצה, יימז׳ ־ (משלי מ 33) • טיייל עננים, סיכוך.של־עצני כציד שהיו צמדנל • חסדי לישראל עש יה רבצה נצמח השדה נתתיך;ימז׳ י״ו זי), וי״ג בצמחי ־ לדגול מרבצה, י־ ׳ עש״הזניה לחסדי דויד ענדך(דה״צו מצ)י סולתו, ציה״מועשיה האר לאל ית' בשיר השירים היי', שתולים בחצרות, ישראל ע״שה שתולים נצית אי*״י־הי'<י»המ דויד מוצלת (עמוס נו יא) ־ ני הוא מעולם׳ ני'כ בספלים ה'.בחצרות אלהינר(תילי' צג יד)• 03, צזנותט של 7' מיג•' • כנזכר חצוצרות, S,׳^ ־* •..■■••גי ׳ ו־פ־סייישצים הגיל&אנימי עולסוהוא מוס3 על יקים סוכתו למושנמלים מצרותסלל. חצוצרות כללתי׳ והדעותס בתצוצדות וגזללתס לפני ה' 1 ״ יא, ל: ע• ח צן דויי־ ומכתיב וכוננתי את כסא ממלכתו עד יצולם אלהינס וליחעתס(במדבר י ט) • תכוניס ונוי 7׳ מינים מומים ומתוקנים לנפלה •** ■'T .“*נ1 מ-, :״■)״•א להם לעולם(יחזקאל לזנה)• מלך ממליך מלוך, לנצסע ישראל ותאלם בפרה שורדה עש״הני כפלה סודרה סדדישד-אל(הושע 7* *-ך מלקי עלינו, ואפשר לפרש מלוך יוצא ויהי׳ טעמו המליך עלינו יז) • צל׳ ייאת חפורה, שלא תצא כנסת ישראל חפורה וננלמה מפניי הקדוש צ״ה השיח ""ל, ,"־\א עש״ה והיו בל הנותר וגו׳ ועלו מדי שנה נשנה וכלאי' ;.רצות פ׳ אמור ובילקוט תודה רמז תרנ״א ותיל־׳ רמז תריע משל לשנים ... .......יי־ נצא, ת ולמור את חג הסיכות (דכלי' יל יו).יידלדוז למשיח כמו שנכנסו-י ך? ולית אצא יולעין מאן נוצח אלא מאן לנסיב באוין ביל’׳ אס יודע . . ע - ע י מרי ש להצמיח ונו,, עש״ה נימים ההס וצעת ההיא אצמיח יאיהו ׳יוייא וכי׳כך במה שישלש' יוצאין מלפני הקב״הולולביהן ואתרוגיהן בידיהר );.^:),,(.וכתיגנן אדנה את זלעלול עבדי וגו׳(ילמי׳ל״ג)־ בעוזך, אני יו?;:;: לישראל אימן ניצומיא ונו׳, ועיין עול בשומר טוב מזמור י׳יו נפסוק י j.*4;''( 1 ■ s 'גר,־, רומז לביס״מבשיד השירים ו׳ י" א ונמו שתרגמו שם תיליע: אה א חיי©; • ועץ בעין ונוי, עש״ה ני עין.בעין ילאו בשוב ס כיון 1 א 1 | . Aאמיד יוצר ליום ראשון 3רחט«ך*עי1W0* כורעים ומישתחוים ומודים באהבים* י־ **■®H» 8160b áss rmh מושלים 3יןיכ תנל־ ־ ?!ימה עמז־ום• שא נא הטאתיחם, עבור **F ייי! ?,קם ג™ * "ה על פשעיהם:"'פוצחים הלל ותודות* צור ־ י. • ״•״״;״״״ הי-ודו? זזרוידורת♦ הול whwnS יאוחח רחם עלינו אדון עונו צור משגבנו מגן ישענו משיגב בעךנו:אלברוך ןךל דעה סכין ושישים ניבאם י עשיים באימה ךצץ היודע :עתיד1רת. קול להישבע C3JJÍÍS קונם: ?אי וכבוד נותנים ?4 w לחדות ירחמם בנשאם" אגדות: rpnmnín^ín,S7 ״■’־״ WWW;ש?חךב־יח0רוהשיס• צ,” ה^ננה. •שב־'נ,-,ם|' תוקפ-ם בחך <־* ביק) יליי׳שיבם • ת1?נים נא.לי ................ תרשישים: ופעל והרי חמה ?יqv! י ?!1־01• ת?אית יורלי־• T*־^ TIT־* ־־ mmm N4sH^u mtMteWt T***** ♦ טוב יצר כבוד _______________________________ _______ ________________________ ,i,,,״,( ״״״_ ביוים תשנ׳זגי׳התעילה!ישב ?S שרפים• לנומתס ?!שבחים!אובדים: ל^מ׳י מי?1ר ,כסא כבודו: הפארת^טהליום _ f ב^ןז בבור יי ממקיומיו-המנוחה עינג קרא ליום השבת: זח V Ö H1 ת ישודרו וכרבים יפארו ועורפי□ ♦רינן .^לאל אישר שבת מכל'המעשיים !אראלים יברכו'פני כד ח:ה ואופן וכרוב $מ<- נתן חביבות עד: לאל ברול נעימות ךתנ1 י למלך־ אל חיגקים זמירות יאמרו ישבח שליום השביעי שבן' ותשבחות ישמיעו ♦ כי הוא לבדו פיועד {בורות עשר. 3ג1ת צבאיו אל מכל מלאכתו: ידום השמיעי חרישיות בעד מלחמות זורע צדקות מצמיח ישועות , TTÍ משבח ואומר מזמור ישיר'ליום 3ויא רפואות נורא תחלו ת אדון הנפלאות המחדש בטובו קדיוישיב רוממי......... יי* •! •י •י־ ׳־ !־ ־׳:־" י־ יש ד י תמיד ־— — 1 • T מספרים בב1ד 2 ־־ 2 י 2 ha וקרשרתי: T •I í תתברר יי זייתינד " V: t: י -T : השבת טיוב להורת ליי: לפיכך בכל־1 יום תמיד מעשה בראשית: כאמור לעשה אורם יפארו ויברכו לאל כל יצוריו*'שבח גדלים כי לעולם חקרו: איור חריש על ציון תאיר ונזכה {ינו• ייקר וגילה יתנו לאל מלך ;1?ןר סתרת לאורו י ברוך אתה " יוצר המאורות: כל ♦ המנחיל מנוחה לעמו ישראל אהבה רבה אהבתנו יי אלוהינו חמלה דולה וירדה כקרשתו ביום ישית קרש: שמך חמלת עלינו: אבינו מלכנו בעבור אבותינו שכמהו:ך. יי אחינויתקלש* ו ז כרך מלכיל. ותלימדכם חקי ח:יבב כין תחננו ותלמדנו: אבינו ה5ב יתפאר י בשמים ממעלי ועל הארץ הרחמן המרחם רחם עלינו ותן בלבנו להבין ולהשרל .מתורת *• תתברך מוישיענל, לשמוע ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים m כל ר1.ד על ישבח מעשיה ידיך ועל מאורי אור שעשית יפארוך סלל; תלמוד תורתך באהבה: והאר עינינו בתורתך ודבק שני תתניךיצוינו'מלבנו וגאלנו 113^ qwa rora» fi דחי לבננו לאהבת וליראה #ץ ולא נ1« שבך לעד בלבנו יוצר משירת׳ס'ואשד vrn1to' ^ לעולם יעד־ נ* נשם קישך הנדל והנורא בבתנו נזלה עומד׳□ ברום" עולם ומשמיעים ביראה ׳תדיבקיול דבר, «ך^1ו והביאנו לשלום מארבע בנפות ה:ךן *ים ה״ם יבלך לווים •־ בלם אהיפ׳ם ,לם ^,ci,?D יתיל׳בני קוקמ-ו" לארצנו ־ פ• אל פיעל ׳שועיורת!ך,ה גבירים !3*0 עשיבב באימה ולראה לצון קונם!כלס יבני ניירת בבל עם ולשין קרבתנו לשפך הנדוד ריה פורתחים את פיהם בקדשה ובטהרה־, בשירה וכן:.רך-, 3אנ!ת*,הודות לך וייחדך באהבה:ברוך אתה;;בניחר ומברכים ומישבחיטב ומפארים ומעריצים וטקדיישים •■■׳״7ז-יי * WSS1 ״״ ״, ״ ״״ ז,, ״, »ע י?ו»ל;״״ אלוי” ה!ח 1איד • 5s5$K®8&te ־יי י־ ׳־י ־ל~** י• ומעי?!־ קישת בלם באחד עונים,ואיברים ?׳!־™ ואהבו[ את יה1ה אלחיך בכל־לבנך 1:כל־ z*t***m מ״י׳ןילאילמזח **"* גפ^^בכל^טארק:'*!^ הרבדים דאלת '־'אאמ*רא1תןדםלה־בה1דוהדרי^ח•m גואל הצמיח גאלה• דרוש אימתך לעם ולמחלה: הצדס ^מחה־־ונל^ם ובלכמך כדרר ונןשכבד W : >ז1תק לשמחה• זועקים. וקשרתם לאות מל :קל!ודדי ?“טטפו 1 י«1ל 2ל&ח^ו0^; ^ .עיניך: יכתברום יד־מ׳ד1 י' : ‘ליך חרבים • ׳!קר עדת אהובים • ובשעריך: ‘"•וממך ל' את ה׳ האמרת.(דברי׳ כויג}• איומתך, אומה ברוך׳ נ״נ גספדינו, ובנ״י א׳ מצאתי ברון ינתב 3גלי< ״ אי דפסלז בכזו!-תפלת גול • יקד, כבדי לשער בת רבים, מכלים * תומכים, נ״כ בכל כ" י וד״י וטעמו נגיעס וקדא זה י ז ־ שיקרי'. לי התמרה ־ מנזשים, אומרים י תוקפים אתיו יתמוך בעניית השיר • תרשישים, מלאכים גדלי קומה • של םכ1ת . ב BN Hfll־־'bty'״iVW'n í אל־־ניצןל/• מיוסד על פ׳ איב אשר אגב• מציה' אתכם היום" לאח^, אנא nm נא* ?גי;יפר מי מנה• או^יתה אלהכם"ול^ר1 בכליכם נואל הצליחה esj• דורש־־ ככל עוגה: וככ^-גפשכם: ו^תי מטל-ארצכם הקם סכתחדהנתלדנ* יכל תווי עוד בעתו יורה ומלקוש וא^ת^^ד משפלת* וכור אימה הנר,הלת־ חופפה ויצהרך: ונתתי עכב בשדך לב^תל סלקנאהלת: טוב ה^מיח שמחתם * ואכלת ושכעת: השמח יה כפר אשמתם* כלה עתה אנהותם• לבבכם וסר^ U& למענך חיש פדותם: מלא משאלות והישתחויתם להם : וחרה אף־יהו׳ה בצט לכם * נואקים 1 אליך ככל 1 לבבם * םמכם ועצר אח־־^שסים ולא--:הית וריב ריבם• עתה תשכין כקרכם: פנה S שלם! מהרה תבנה* שלמיך בכן תענה* לבבכם ועל־נפישכם וקשררומאתם לאות תכי“׳ ק9יק כמכת ככורים יתעני“׳ * עלל״ידצסוהיו לטוטפת" בין עניכם: תקרעם כקריעת נם סיף ונקר-יתך ולמדתם אתם את-בניכם לדבר בם [תענוד• בשבתך בביתך ובלכתך בררי ובשכבת יבקימך: וכתכתם על־־מוווות כ’תך יצדקדף.עד ogvi• ארץ •• אשד איש ש*ש.מע למילילרף לתת להם כימי השמיט על־הארץ•:• _______________________. ,*,״ עה 1b(A . ^ אס_ ^ הרניו ובכויף ואליו וים סוף בקעי׳ דדם טבעה דיירים ד-ת אדלם ועשו לאם ציצת על״־כנפ׳ בגדיהם'לדידתס ןמע5ךת י׳גסי מים rni מיי מים לא יי*י י• ״י ״״ ?;■ ׳,׳;•' ,a.-^ שברו ארוכים!דוממו אל יןרנו :דדם !בידור שידות מחיי *6*j״״?**״ ?״P5 את׳' CW® ’״ל 0* W= גדול ונירא משפיל ואים ומודר שפלים מוציא אסירים ילא-תרידי ארד לנ??= m= !פדר ענדם יעוור דלים יעונר־לעמו בער שיעס אליו: זגים אחיירם ־ למען ר!ברו "!שירם ךי"! רהלותלאל עליון נידוי ריוא ומבוך מישר ובני ישראל" לף וו־,"קם קרשים לאלריבם־ אני m אל1ז׳כםיי-?!י ענו שידר כשמחר רבה ואפרו כלם: י ” י' 1 הובאתי אתככם מארץ מצרים לה;ורת לכם לאלהים י י ז ־י y ־ ז : ז: !י ז אני יהוה אלהיבם: מי כמכה באלם יזי מי כמכה.;אדר בקדיש גיורא תדזלת איור דציבונביק(מיס וישר ונאמו ואר,3 וחניב ינחמד עשר פלא:שירה חדשי, שןרו גאולים לשמד על שפר ה:ס.׳חד יפרידו ירמליט וי־מיי־ "זקיאי מ* היי* עלינו לעולם וער־ אמר אלר׳עד־ם מלכנו צור*.^ ^ צור:׳שיאל^ומה בעוית!**ל ׳הודר ?7" »' ; "־" * *׳ י:,' ű?,yיי׳י” ״י W ״< וישראלי׳• (גאלנו״ צבאירשמו מדוש!שראל)" • י ׳ כדוד ;שענו: לדיור ודור הוא ק:0 ושמי 3ן:ם וכקאו(כו! ומלכותו ״ י ל ל'•’" ' י {אנ!ונתולעדק!מת: ודבךוה:יםוק:סים.נאמנ׳םונחמדים ־^ י" יי י!’ לעד ולעולמי עולמים על אבותינו ועלינו על בנינו ועל דורותינו ועל כל דודור !רע:שואל ע;רז: על הראשונים יעל ראוודונים לעולם ועד חיוק ולא!עבור :אדני שפתי תפתח ופי נגיד תה׳אתך I V T • : ׳ • T : • 1 - T : T :־ ברוך אהה ♦♦ אלהינו ואלד!♦ אבותינואלהי אברהם • T T ; * ״ V; f ״ ״• ־•־ •• V: .1: T ־ J T אמתשארוההוא " אלרינוואלר-אבותינולעיולפייעד: אלה׳שרקי ואלת׳;עקיב ראלהןדול רנ£ודוחנודא אל אתר הוא מלבנו מלר אבותינו אתר • למען שטף מרי עליון נ1מל חסדים טובים !קנית רכל!ובד חםד< אבות *אלנו באשר גאלת את אבותינו! אמר מעולם שמף ומביא נואל לבני בניהם למען שמו ?ארובת • «לף עייי הגדול ^לינו נקרא באהבה אין אלהים זולתך: ומושיע ו^גן: ברוך אתה ׳:י־ מגן אברהם : אתה אנא♦ גני עפר מימנה, ישראל עש״ה מי מנה עפר יעקב(במדבר כג י)• בא אלאנהסת ה7עפ* שלס, יד׳שליס נ7כס.י3 ויה• 3שלס סי״ ׳•Y. נ׳ופפה, !׳ מופףעליו(דבריילגיב) עניןהגנה• ביתתפארתם, הוא 3יהמ״ק• שלימיך, השלמים אתך * מקראן ותענה, כלכתי' או תקלה שגלם, מקותס לי שברו על ה' אלהיו(תילי' קמ״וה) ואמר פתאום <י אי? 3ן דוד (ישעי' נח ט) • A » הפלח לעם ראשו] אתה גב־וו לעולם אדני מחיה מתים אתה רב להושיע: ועל כלם יתברך לתר־ומם שמך מלכנו תמיד לע*לם מכלכל חיים בחמר מחיה מתים ברחמים רבים סומך ועד: ובל החיים יורוך סלה ויהללו את שמך באמת נופלים ורופא הולים ומתיר אסורים ומ_ק:ם אמונתו ל<ש:;י האל ♦ישועתנו ועזרתנו מלה * ברוך אתה יי הטוב שמך עפר מי כמוך בעל גבורות וטי דומה לך מלך ממית ומחית ולך נאה להודיות: ומצמיח ישועה* ונאמן אתה להחיותמתים♦ י 1 לש"! אלהינוואלהי אבותינו ברכנו בברכה המישלשת ברוך אתה יי מחיה המתים. י בתורה הכתובה על:די משה עברך האמורה מפי אתה ' _ - - — אהרן ובניו נהגים .עם m יואמיי "* m :: ׳IJ,׳ m M •: 671 K ו:1רו • a ום ב׳77ור וישמרך: יאר יי פניו אליה ויחנך* ישיא יי פניו אליה סלה. בריף אתה״ האל הקדוש־ • !"?!סלף'שלום! "'1־'’י■’ "י* 8’י אתה בחרתנו מכל העטים * אהננת אותנו י ולנייר/ בנו * שים שלום טובה ובדנה חן וחסד ורחמים עלינו דבל כל ורוממתנומבלהלשונות • וקרשתנובמילוקיף• וקרבתנו :שראלעמףברבנו אבינו נלנובאחד באורפניף נ׳ באיור מלכנו לעבודתך * ושמך הגדול והקרושעלינו זקךאת: פניך נתת לנו ע אלהינו תורת ח:ים ואהבת חסד וצדקה י ותתן־לנויי אלהינו באהבה שבתות למנוחה ו מיוערים ובךנה ורחמים;וח:ים ושלום וטוב בעיניך לברך את עמך לשימחה חגים וזמנים לששון * את יום השבת הזה ואת :שלאל בכל עת ובכל שעה בשלומך : יום חג הסכות הזה. זמן שימהותנו באהבה מקרא ברוך אתה ♦זי המברך את עמו:שראל בשלום: קרש י זכר ליציאת מצרים: י י ז אלת, נעור לשוני מרע ושפתי מיגר מרמה ולמקללי אלוהינו ואלה♦ אבותינו ♦ י״עלה ויביא דמע ויראדה נפשי תרום ונפשי!עפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך וירעה ו!שמע יפקד דזכר זכרוננו' ופקדוגנו' ובמציותיך תרדוף .גפש, וכל החושבים עליי רעה מהרה אבותינו י יזקנרון משיח !ן דוד עבדך* הברק .ירושלזם הפר עצתם וקלקל מחשבתם ♦ עשה למען שמך עשה עיר קדישך י וזקריון כל עמך בית ישיראל לפניך* לפליטה למען ימינך עשה למען קדשתך עשה למען תורתך למען - לטובה להן ולחסד ולרחמים לחיים ולשלום ך1ג !הלצון ידידיך הושיעה ימי3ך יענג,*. !חיו לרצון אמרי פי הספות הזה* זכרנו ע אלוהינו3ו לטובח. ^קךנו ü והמיון לב♦ לפניך ך צורי וגואל,* עשה שלום במרומין לברכה * והושיענו בו להעם: ובדבר!שועה וךךזמ,ם. הוא:עשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן: חוס וחננו ♦ ורחם עלינו והושיענו t כ. אל.ך י^ננו 3; א,1 יהי רצון לפניך;יי אלהינו ואלהי אבותינו שיבנה בית מלך חנון ורחום אתה:' י ־ "י־ .............. חמקרש במהרה ב:מינו ותן חלקנו בתקרתך: י ^,, ^ את ^ ^ ^ ^ {־־פ נסברף ביראה נים-׳*לס יבס־נים j3!־JTM1a'־ לשמחה ולששון כאשר רצית ואמרת לברכנו * אלחי^ הזרת התפלה לשליח צבור ואלהי אבותינו רצה במנוחתנו קדשנו במצותי !,-ק ברוך אתה * אלהינו ואלה♦ אבותינו אלה♦ אברהם חלקנו בתורתך שבענו' מטובך ושמחנו בישועתך■ ^ אללי, !צחק ואלהי:עקב האל הגדול הנביור והנורא אל לבנו לעברך !אמת והנחילנו יי אלהינו באהבה וביצק עליון גומל חסדים טובים וקנה הכל וזבד חקרי אבות !שימחה ובשישין שבה ו מועדי'קרשך. ושמחו ^ ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה * מלך עוזר ישראל מקדש, 'שמך*2רוך אתה יי מקדש חשכת [ <ש־ךאל ומושיע וטגן ♦ והזמנים: ״ י י מסיור חכמים ונבונים* ומלמד דעת מבינים. אפתחה רצה י: אלוהינו בעמך ישרא^ ובתפלתם * (הע!3 פ, בישיר ובךננים* להודות ולהלל פני שוכן מעיונים: אתהעבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפלתם באהבה ויען דעי ערטטע טא4 סבות אן שבת ציייט > !!ירי V6U06 ־׳ ״ r ־־ : •.־• • :ז •• • י־ \ ־- י תרמתי׳ ארח*׳? א:״ in: א 1:4, אי<ט í« עיניען אף יום בי דשנית׳ תקבל ברצון ותהי לרצון תמיד* עבודת.ישראל1 עמך* מיוסד ע׳׳פ 1 א״ב 1 י ־ ותחזינה עינינו בשובך לציון ברהטים ♦ ברוך אתת!ל אימתי hm כפור * פשתה פחשב1ן .... י ;׳ .יו,סיובנן הםפור-נלתיכהצרקפור• דולקלנמצא ם»״ם אנייני ליף ?־אי™ »״־־־!;י™^nw*״ הפור: הדרז<1ו מתי הוללים • וצמתו הוא ׳: *לדיני ?»*׳״«*” t *fa* ל לרי ר חלליס • :ייחליי״או תד־לליח • Xi* לעולם ועף צור ך,יינו מק בשר יורונו יוצר כראשית ברב-ות לר^ הלל ם 31 ם פ^אד פהלל ם חלם <^זנן. אתה הןא לר1ר ^1ר; יי^ת לשטף ושרים כה1ללים: טיעת.עצי עשב * ישאו 0הימייןייי היום מוכח להמם: "'כתשריפלסו במשב• מיי ימ״י® w k W להרצות לש1רוישי^"י - V • ־ - נשמותינו הפקודות לך ועל ילך־יעבךף בלבב שלבש <7 ^ sjהךצות ו^״שב♦ נ^ך שבסל יום עמנו ן^ל מודים לך• בריר אל ההוראות: <בך אגילה ואשימהה ♦ ברנה ושימחה,: ח׳ באם הבנים נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב וביוקר וצהך!ם הטיוב שימחה. גונננו בפדות ^מחה: ברוך אועה ע מגן אבקה ם: כי לא כלו רחמיך והמרחם בי לא תמו הסךיך מעולם אתה גבור לעולם אדני מלויה מתים אתה רב להושיע ♦ מכלכל1 ח!ים ברוקר מחיה מתים בלחמים יביים סומך ...... ...._.־____ _________________נופלים :תל(סםג״אי״ג)• זנים ופו'׳ המהללים לה'היינו ישראל כאשל יצאו זריס מדין[* וליס׳ממללין במלילין• נחולליס׳ כחולליס 3מווולופ לשו'ושדים נמוללים(פילי' !ז ז)׳ טיעפ, מויעפ• ישאו היום ופו'׳ סימן לכיצררז נדאמדן לעיל• כתשד, :'תשורתקד3ן • יפולסו3מס3, 3הה'קפהשעושים יהי'נשקל וניזש3להס כתשורה, כדאמדיכן 3פ' לול3 ועדנה 7ף נ״ה נל המקיים לול3 נאגדו וה7ש 3ע3ותו מע ה גאלו של פטת ^פלים ו:ריופא הולים ומתיר אסורים וט_קי.ם אמונתו ליישני לוי! אאגצן קהלו* ווירי דייעס ני5ט 4ע!א4ט, א6ן 5ענ4ט ילו54ייך ל!!' 7ופר מי כמוך בעל נטיות ומי דומה לך מלך ממית ומחית .... י י י ומצמיח <שו^ה : ונאמן אתה להחיות מתים אנובב בפה ולשון א."!! י עד לא מצור!, רגב שחלת סטי וטרם מאלמי מנדים ארבעה׳ משמרי סבר, ?זתיחת ?יאהילת סבונו׳ מאז ועד עתה שבעה•' נופלי מל שבעה• נהלם נעימות בשלם סבו • nitsia מקוד. מתי סוככו ׳ במו מטביעתם : פאורים לשם יום ׳ פאר מנחתו ןנסביו• בי כל בשמים ובארץ פ־ן בם ל>שום•" צווי קיחתם'חיום• צחצוח בלי לחסלו • סבו מול סכו• עננו מות גזה ראשון יום: ׳ י T T ־ עננו• ישקנו מול שקנו• מכונו מולמכונו- ' < ;ך, אג-ת יאשנזחה * ט׳לה!??!nm • ..׳ נאם מעונו מיל מעונו • מסבו מול מסבו * ירכיבו רננים שמחה י• קלולם א׳יי זוההיז• ?י? מול רכובו• כסאוימול כסאו: ^תה " ♦ מרדה המתים: קי״ח בסנת - • 1 לראשם'סכותה• ומאנה להקם חשיסתה: שבעה ענני משי סבבתם * 'בענינת' פרס סבלתם • תעו בחדק' ממסוכתם • ובכן רשפה סבתם: י תולדות' צור תז-תביד • לביר לבלתי להעביד • "' תאפדנובאז ימי• לקיומך סבת יוד:* ימלוך יי לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה i ואתה לןדוש יושב תהלות:שראל אל נא: : *״ t קושמשעינתעיך לעומקי?דעין• זכי ״ ni- ןירא ורר". נא להוע׳ן•!השועה 5ו־וביו!ךן: רבנות סי וקים טך» ומרום וקדש סע nntaá • בלוד Mpx הסבתה •י בנשק ח־ק אניוכב ב?ה ולשיז • הלל ?׳» ראשיו • להעריץ לאל אחרון וראשון ♦ קדוש: דז״וק שיניא כח לא נמצאת* להצדיק עם זו כחפצה♦ בכן באלה נרצית♦ קדוש: ג״המח התוס בדאשי המדוזות אלעזד 373< קליר: אקחה פרי עין הדר • בכל שנח בתדר • מקום שהוא'מתדר: להלל" בו בהדר• לעט הוד והדר י• י עלי שבעה דר: ""עזוז בקדשנאדר• ומכל יציר מאדר• והפין?1 להדר: זימוןתומר״כף• *זכןוזה היום בכף• בם כאלו 3נה רז3ה והקדי3 עליו עולה ונו׳, ואמלו עול 3נל יום היו מקיפין את המזבח בעם א׳ ונוי • להלצותבשולוכשב,בקריאת פרשת פול ונש3ונענין ונשלמה פדים שפתינו ־. מאלמי׳ אוגדים ל' מאלמים אלומיס(לאשי, ליז זי) • מגלים, מיניי מפו3חיס ל'פלי מגלים (שיל 7' י״ג)• נעימות שיבעל! נ״נ 3נ״י והוא שם ל3ל נמו שו3ע ועשייה שו3ע שמחות את פניך נעימות (תילי' י"ז,י״א) והנתו3 הזה כללם על מצות לולב שנקדא נעים 3שוחד טו3, ויש גולסי' ־שכעתרהי' טעמו נהלס בנעימות כל שבעת ימי המג־ שימים, עצים, והיינו 7' מיניי שנוטלים וסוללים <לדך גידולם, סוללים, מלימיס • קדים, מיס קדים־ מטביעתס, מגלותם שנטבעו • פאודיס, מהוללים ונאז״ל היו אוגלין את לולביהן בגמוניית של זהב • מאל בס, לפא־ ולהלל בם פני איום ונורא• צווי קימתס היום׳ נ"נ בנל נ״י,* צחצוח ונוי ע"7 שאמדו ז״לדאשון לחשבון עוונות ויהי' ל' צחות ונקיק שהם מנוקים מעוונות■ ואפשד שהוא ל' ניצוח ועלאמרן לעיל• קושט שעינת ען ונו', אמתתו של אברהם שאמד והשענו תמת העז זמר נא לישראל העומסים ונושאים פרי ען הלל להוען עליהם עצה ותשועה נלוביוען, והפיוט הזה מיוסל על מאמלס זי ל בבמדבר לבה פ' י"7 17> לנ״ז אמל ל״א נד״ח כל מה שעשה אבלהס למלאכי השלת פדע הקב" ה לבניו ביציאתם ממצרים ועתיד ליתן אותם לע ל, אתה מוצא ונו'באברהג׳ נתיב והשענו תחת הען שעשה להם סוכה והקב״העשה סוכות לבניו ביציאתם ממצרים ני בסוכות הושבתי וגוי ובאלן ישראל סכות לראשי ביום נשק (חילי׳ ק'מ חי) מהו ביום נשק ? ביום זיונם של ל׳א מלכים, ולעת״למנין? ושונה תהיי לצל יומס ומי ענ״לונמוהו אי'בשמות רבה פינ״ה 17׳ קמ״בל׳ הוא אמד והשענו תמת הען והקב״ה פלס ענן למסך(תילי' ק יה ל״ט) ונוי־ לבבו', לבבות ישראל• סע, כאשל נסע• סמתה׳ לסוכות נלנתי ויסעו בניישדאלמרעמסססונותה(שמות י״ב ל״ז), בלול, במצרי'• צקונס, תפלתם • בנשק, ביום זיונם של ל״א מלכים נלאמרך סנותה־ סכנת והגנת •_להקם, קהלם כמו להקת הנביאים(ש״אי״ט ני) ־ שבע ענני משי סבבתס, נלנתי' ואנסך משי(יחז׳י״ו יי) ואמלו במללש חזית 7ף כי׳ו 7' ואכסך משי זה היקף ענני כבול גמל״אלא י מיש עמוד הענן, עכ״ל וק אי' בילמלנוריש פ' תצוהי ובילקוט ע נשלח למז לנייח ובבמלבל רבה פ' א' שבעה ענני כבול היו מקיפין אותם וכו בענינת פלס סכנתם, שלנתי' פרש ענן למסך(תילי' ק״ה ל״ט) • תעו ונו, טעמו ואח'נ באשל תעו מלרךהשנל ונעשו כקוצים בגלל העיקציס כל הקרב אניהס. מלק, קוצים, וגלד העשוי מקוצים נקרא מסוכה, לשפה סונתס, נשלפה 1סוכתט זה ביהמ״ק שהי' מגין עליהם * גביר ונוי, לבלתי יעביד בגביל • תאסלנו ונו', טעמו תאפלנו יתקשטנו בדביל מלכות כאז • ♦מלוך ה/תילי׳קמ״ו• ואתה קלוש, שם נ״בל' ופי' לש״י ואתה קלוש ויושב נשמיע תהלות ישראל מינוים קלמונים ענ״ל, ובעבור שאגו מאדינין בין בלכת ממי' Tóm, V- מתים לקדושה לק אני אומלק פסוק זה שהוא כלמות בקשת מחילה מאתו ית׳על ״ שהוא צריך לישב ולהמתין לתהלת ישראל. וזהו טעם אל נא • {[]“ לא וכו',טעם המאמר קולס בליאת אלן ושמים כבלהיתה סוכתו שבירושלים מתאוה ומקוה להיות מסוכך׳ צי בי" המק הוא אחל מן ז' לבדים שנבראו קולם בליאת העולם נמו שאז״ל• מצוקי לגב שפיית סונו,מצוקי ארןשהסהיסול של סונו׳שתיי' לשון ’סול הוא נילוע, והשמים נקראים מתיחת אהלן יתינלנתיב הנוטהנלוק שמיס וימתחם כאהל לשבת(ישעי'מ'נ')• בשלם סונומאוהונו', כלומר סוכתו אבשלם הוא ירושלים היא עצמה מאוה ומףו5 להיות מסוכך ונשת ונו, טעמו וכמו ששת במרוס להסתר סביביו סוכוכן ציוה לידידיו בני ישראל לעשו׳סונה לו גס מתחת באדן, בו להתמל ונוי• ני כל ונוי טעמו ני כן אמל שלא ימשוך מלהיות 3את כל אשד בשמים ממעל־ פן, חמל• לחשנו, ל' מניעה • אמבב, אלבל• להעלין׳ להגדיל ולפאל• שגיא נח ונוי מבואר ע’פ מאמלסז״ל ב5מל3דד3ה״סוףפ פנתשוזי׳ל מת קרבני לחמי וגוי זש״ה שלי לא מצאנוהו שגיא נח (איובלזכ ב) ונתיב הן אל ישכיב במזו(שם לו כב)ניצל יתקיימו שתי מקלאות אלו׳־ אלא כשהוא נותן להם נותן לפי נומוונשהוא מבקש אינו מבקש שלאלפי ממן,לאהמהנתיב את המשנן תעשה ונו' כשבקש מהן לא בקש אלא לפי כוחן גלי א לאשית בכולי אלמתך וכשהוא נותן נותן לפי נותו ועל הנמל יעלה ונוי, כשבקש לא בקש אגס לפי כוחן ולקחת' לנה ביו׳ הראשון פלי ען הלל ונו׳עכ״ל וכן מי'בשמות לבה פ ל״7 שדי לא מצאנוהו ונו' כך אמד אליהו לא מנינו כח גבורתו של הקב״ה עם כליותיו שאין הקנייה בא בגי לחית עס בריותיו לא בא על האלם אלא לפי נוחו ונו' עכ״לוזה מטעם הפייטן שגיא נח וכו' ׳ בכן באלה נלציס, ליל בלי מינין הללו שנמצאין בלוב בא יי ואך צורך לטרוח אחריהן, ועשה כל זאת כדי להצדיק אתישדאלונמאמדדהב״ע לצה הקב״ה לזנות יזת ישראל לפיכך הלבה להם תודה ומצות ונוי • אקחה • בתלה בתלילות וקביעות • מקום שהוא מותלל, בביה״ב המקום שהוא נמצא בו פלילי• לעט הול והדל׳ ללובש הול והלל,ועשייה בתילי׳ין״לא • עלי שבעהלל, על ז'רקיעים חונה־ מאולל, ל' מלל והוד, ני כל יצורים נותני' לו אלל• ך, עם זו• להלל, לפא־יזמון, ל' הזמנה והמה •תומל כף׳ כף תורל• לצוד אכף, לאלה’ מרום(מיני יו) ־ לחצתי ונוי, עש יה אלמן 3:קירןנ<ד(תילי׳ כו ו) ואמלינן בויקרא רבה פיל׳ לף י׳יג ולקחתם לנס ביום הראשון הה יל אימן בנקיון נפי, במקח ולא בגזל לתנינן תמן לולב הגזול והיבש פסול וכוי ענ״ל וזהו שסמך אמדיו בלולב 5ול ונוי• עמוס במו נפות, ל׳ נמית תמרים • אף ואגף לכפית, ל'כפיפה נמו מתן בסתד ינפה אף(משלי נא יל)• בלולב שיל המסיס ■בלולב גזול וחמום־ איך אפלוט ונו', איך תרכל לפלוט מעשים שלי לפני הקב יה המעניש החומסי׳ באש• מקדיח המס־ס, תאד לחל ית' עש יה נקלות אש המפיס לישעי; ׳'׳ . סייד א) וע״פ מה שדלשו עליו במדרש ילמדנו מל המבול שהיו חומסים נידונו באש ב B שנא׳ 3מ^.־י ריוס • •mi:<»'אז מלה הנית ?ט • 5ני ,n133 ljw, .״., אנחL M t י בלהטאהטים* בכנפילהבים♦ בספ*ר ןסכ1ת . v I •: - r VJ- • □ם 7־4גור 1135"/ # / ♦ והן בישלם סכו♦ ביךידורת יער ♦ לטירת טהרד־ז ♦ Íf22 OlDJ£ : tnjij י• י בזר זמירת!בולי • !היא nnri ־ למסים י אין־ א|ר1'ט מעשים ־ י י בול=תW בלולב *», ״׳ יי+ -ז- - .׳,״ " • I---ui IV i די,,? ךעולים וגם מתוקים ׳אשוה כחוק מצוקים‘ נאה,ל איייי׳ בארר א5ך:י*!היא ?־בתי; לחכו ממתקים: בענבי ע־ן עבות • שעורים ובבן ולק תעלה קךשה בי לבית אקבות • אאסור ד1נ בעבות: יושר אתה קדוש ישראל ומושיע: פאר מרבות‘ במו עון להרבות׳ לרוכב סילוי! בער^־ו: קצובות בלי שתים •׳ $ם1 אקחה בראשון• לאהרוןוראשון: פרי עפיפותשתים'• ומציעות בנת!ם: ;עורות %\ הדר* לבקוקש נארר: כפות תמר• באבי הנחל• להעריב בם מחל• ליערי לצדיק כתמר: ענפי הדסים• לצג בין לתומי"נחל: לבל עץ תעב: "ובארבעת ההדסיפ;.טךפי ערבות• לדובבבערבות: אלה תאב• להללו בם באב: 'יחדבמו במולהללי ביקרוהלל• ביום ןלא בליל• להלל• ־ שבעה בבית הלל• ביום S* לאין לפניו ליל: בלולב אהד־ ואתרוג ילייל: א׳ י רוגנים מליץ בעדנו • להחיש אהד• ל;י אהד• ושמו אהד: בעיבות ־״־ "' יי י' שתים• באמהותשתים־ ובמעופפות שתים: בעבות שלשה* באבות'שלשה• במקדיש♦ שלשרת: באונדות ארבע • לסעדנו• עתה לקדית מועדני: אין פפ״דט צוונו■ אץ אבחרבף קהלות, ווירד אל נא נעי6נטi אל נא׳ לעולם תועדף♦ ולעולם תקדיש* ולעולמי w= י• ^*i נ,לא ?־יים ®דוש׳ כגבעות ארבע• בחיות'ארבע־ וכנפים w ארבל. ;׳־ומהות"שובי!:ייריי "ן;". שיח;•♦ הפרו עזיו♦ פאחהוצכאיו♦ קדשוהורוטמוהו* V 9r?'׳< ♦ ״ י־ '” י' בחגיגתשמונה־ במילתשמונה: בהדר להזביר הדור זקנדת י בכפיות להוכיר , .. . למהיסנקנה*.?לעבות להעיר תם ה!; עד אז העתה חנ!ת הכו♦ בתלתלי תוקף♦ בש^אני שקט * . קגדר ב^מגה לסזכיר אח לעבד הלןגדי• ?ר?ב ym w®*' ?*ך בהדר'לחשוב בלדת עתה' • בכפות 3 mי5°ך'• •לה׳־ל5?U ־ לחשוב משולה שושנה,' בעבות לחישוב רון ישיר וישבה תוקף ועהלות תננארתו בהרבה קהלות א" א זה ומפמילן מיד ובבן ולך העלה ונו " ובכן דתי בישלם הבו: מיוסד ע״פתשריקנפיל■ בנא, כקלות אש המסיס ענ״ל ודרשוהו 73לך א״ת המסיס אל:ז המשיס, ואמרו ינוד בדנות במקום הנ״ל ובילקוט אמיד;3דמז תדנייא כל מי שנוטל ׳'ולב גזול למה הוא דוהה? לליסטסשהיא יושב בפלשת דרכים וכוי כך ארס לוקת ל־ל3 לזכות 3ואמ ה*' גזול הוא צוות לפכי הקנייה וחומל גזול אני חמיס אני ומ ה אומרים אוי לזה שנעשה סציגולוקטיגולו• לצג 3׳ן ההדסים, הק5״העש״ה והוא עומד נין ההדסים אשל נמצולה(זנרי'א חי), רעולים ונוי, טעמו המלים וגס המתוקים אשוה ירול בחוק שחקקו מצוק• אדן היינו ת״ח והס חמלו לקמת 7' מינים הלנו יתד לפי שמהם שירמזו על רעולים היילו החוטאים ומהם שירמזו על מתוקים והייצו הצדיקים נמו בינואר עוד נסמוך בפיוט המתחיל אקזה 3דאשוך לחכו ממתקים, תאר לאלית׳ בשיר השירים • בענפי ען ענות וכוי, נהדסיס המשוערים שלשה כמספר נית אביא בהם ג' א נדהם יצחק ויעקנ • קצובות נדי שתים, לקצנו שיעור שתי נדי ערנות נצנד שתי ככפים שיש לשרפי מעלה להתעופף נהסנדכתיב ובשתים יעופף ־ ומצעות בינתים, פי' המפרש כמו שנמצא בשלפי קדש שנאי נהם שש כנשים לאאד בשתים יככ!ה פניו ובשתים יכסה רגליו וכשתים יעופף נמצאו השתים שמעיפפות בהם באמצע ובמים כך העלבה יהי' ממוצע בין הרס ולולב והס ג״כששה, הלולב וגי בדי הדס ושני בדי ערבה• יעודות, ל' ומתערה כאזליז רענן(תילי, לז לה) שהוא ענין השלשה נמו שפידש״י ז״ל וירמוז לבלנית המשרישיס באבי הנמל, ואמרו במדרש תבוא עלבה שתלי' דומה לפה ותכפר על לשון הרע, ואמרו עיר על פסוק חצי גנרל סכינים עם גחלי לתמיס (תיל', קב) עונשו של ל״ה נחלי רתמים, ווה טעם להעליב בס מחל ונו,, ממל ל' מחילה • תעב, ל' תוענה והטעם הקב" ה התעיב בכל ען ולא חפן נ״א 73' מינים הללו ־ שנעה, שבעת ימים ־ כב־ת הלל, ר יל לנענע באנאה הושיעה נאדוקא ולא בהצליחה נא, ויייג בבית הלל ודייל בב״הג • ביום ולא בליל, כמו שאז״ל(סוכה לף מ״גא) • רונני' וגו , ׳ ״ דייל 7' מינים אלו *רוככו הלצה נעלינו• קלית מועדנו, זה ציון נדנתיג חזה ציון קרית מועדנו (ישעי' ל'ג נ')־ אקחה בראשון, בראשון למג • לאחרץ וראשה, הקני ה • פלי ען הדד ונו', הכי אית־ז בויקרא לנה פי ל' ובילקוט פ' אמוד רמז תדל א פדי ען הדר זה הקב"? שכתוב נו הול והלל לבנת עתילי׳ק׳ד), כפות תמרים זה הקנייס יכתוב ני צדיק כתמר יפלח(תילי צב:׳ וענף ען ענות זה הקנייה לנתיב והוא עומד נין ההדסים (זכרי א) וי1ר3י נחל זה הקני'ה לנתיב 3י' סולו לרוכב בעדנות (עילי' סח) ענ״ל והובא נמי בסי מנורת המאוד נר נ' כלל 7' מלק ו׳ פייר, ועיין ביפה תאל ;בפי' הלמנ״ן על התורה פ' אמור, ביום ולא בליל, כאז לבמסיס־נה לףמ״ניבלונב אחל וני', יתן טעם על לקיחת כל מין ומין במספר• כאמהות שתים,׳ צפתי האמהות של שדם עיר שנטייה והיינו רחל ולאה, ולעפבכ׳יישליייח כתיב באמהות האליף בחי׳פ וא״כירמז לנלהה וזלפהאשר יצאו מהם מקצת השבטים וגידסא זאת מסתברת כי סתה אמהות ך' יתלכדו ולא יתפללו ועליהם תרמוז האגורה כמבואר בסמיך, ועיד 7ע שבכל:'יי נתיב באמהות ובמעופפות באבות כולם בני״ת בראש וכן כל חבריהם ־ כגבעות אדנע, ידמיז לארבע האמהותהמכונות גבעות בהלנה מקצמות במקרא עיין פי' דש״י אצל ני מראש צולים אראנו(במדבר כג ט) ־ בהדר להזכיר וכוי הפייטן מזכיר כל העממם הנרמזין בל" מיניי ולבכיו לקוחים ממד יד הנייל וילקו' פ' אמיד וז״ל פריען הלל זה אברהם שהדרו הקנ״ה בשינה טובה שנא' ואברה' זקן בא בימי וכתיב והדרת פכי דתז; כפות תמר•' זה יצחק שהי' נפות ועקוד ע" ג המזבח: וענף ען עבות זה יעקב מה הרס זה לחוש בעלין נך היי יעקב לחוש בבנים; וערני נמל זס יוסן> מה ערבה זי כמושה לפני ג'מימן הללו כך מת יוסף לפני אתיו עכ״ל■ למחיס נקנה, יצחק שהיי נפות ע״ג המזבח כעולות מתים• תם, יעקב • אח, יוסף־ בהלל לחשוב ונו', עתה יזכיר עמן אחר המרומז בר׳תיני' וגס זה המדרש הנ״ל ואיל ד״א פלי ען הלל זה שרה שהילדה הקב" ה בשינה טובה פנאי ואברהם ושדם זקני'; נפות תמרים זו דבקה מה תמרה זו יש בה אוכל ויש בה עוקצין כך העמידה רנקה צריח ורשע; וענף ען ענות זו לאה מה הרס זה דחוש בעלין כך היתה לאה רחישה בבנים; וערבי נחל זו רחל מה עדנה זו כמושה לפני,ג' המינים כך רחל מתה לפני אחותה עכייל וזה מטעם הפייטן, ב ל ו י ת ע 7 נ ה, שדה שאחד; בלותה הית׳ה לה עדנה׳ משול ת שושנה זה רנקה שנמשלה לשושנה כ7אי במדרש חזית כשושנה נץ החוחים(שיל ב ב) זו רבקה שאבי' היי למאי ואחיי ואנשי מקומה של מנות ;חומת דינה • כערכה לחישוב כאחות מקנא: כהדר להמשיל מפליא עגולה * בכפות להמשיל אגן סגלד־ו־ י בעבות להמשיל שורת דגולה־ בערבה להמשיל מחוקקי מגלה: ’בהדר לכפרסן־עןי לב־ בכפית לכפר שזרה מול לב•"בעבות לכפר סקור עין ולב• בערבה לכפר נבול ni עם לב: בחדר לכנות שלמים תמימים • בכפות לכנות בעלי מעשים לעמים • בעבות לכנות;שרים במצות חתומים • בערבה לכנות בשמצה בתומים: וכמו בעץ הדר.ריח ויטעם• כן בעם זו בעלי מצות ודע נועם: וכמו בכף תומר טעם ולא.ריח • כן בעם זו בעלי מצות בלא דת ריח: ובמו בעבות ריח וטעם מר • כן ביגימו חוגי דת וחכם מרי• יבמי עיבדה בלא טעם ולידו• כןביממו עקשים אטומים מלהריח: וכמו עץ פדי עלייבלר, מחפים• בן!שרים עלי רשעים מתופפים: וכמו הם אגדים r&o n.W י־ יכן ועלים אלד־, באלה־ למשוח אלה את אלה• ולכור אלד־, על אגלה• לעשות אלה כאלה • להנעים זמירות אלה־ למי ברא אלדה: למלל להלל ־ לכלל לחולל י לישר לאשר • • — •• j • יי • — • • • •י • ־— •• • — • • להכשר להתשר־ לברר לשורר*’לאדר להדר־ לגבר לדבר ־’להאמרלזמר ־:לחנן לתן־ לשנן להרגן־ לקלס לעלם־ לנצח לפצח ־ להעריץ ולהעליץ ׳ להרגיש מקומה למאיסוהצליקה הזאת יצאה מנימתם למה היא לומה לשושנה נין המוחים ע:'ל; ימומת דינה, וו לאה. שי חמה וילדה דינה לי ונחטא יחמתכי אמי (חילי'נא מ)■ באחות מקנא, זז רחל כלנתי' ותקנא רחל נאחיתה־ נהדר להמש־לונו', גס זהשסבלנותו! ל 7 א כד* שן הדד זהסנהדרי גדולה של ישראל שהילדה הקנייה נשינה טינה שנא מפני שינה תקום והדרת, כפות תמרים, אלו ת״ח שנופף את עצמן ללמוד תולה אלו מאלו; וענף ען ענות אלו ג' ש־ידות של תלמידי' ש־ישנין לפני סנהלדין; ועדני נחל אלו נ' סופדים של דיינים שעומדין לפניהם ונותנץ לנרי המזכים ולבדי במלוייניס צגכ״ל ׳מסליאעגולה, רומו לסנהדדאין שהיו יושנין כחצי גולן עגולה כלאי' נמדדש חזית נפסיק שדרך אגן הסהדע״ש, ואפשר שכיוון אל המופלא שבסנהדרין וזהו טעם מפליא• שורת דגולה׳ ג' שורות שהי' לגולי' לפני סנהדרין• מחוקקי מגילה׳ אלונ' סופרי'; נהלל לכפר וכר', עתה יזכיר על מה הן מכפדין וכן אי' במדרש הניאו נעל ס' המנהיג והדד״א וז״ל למה באתרוג? שהוא דומה ללב לנפד על הרהורי ל3; זלמה נהרס ? שהוא דומה לעיניס לכפר על סיקול עיניס; ולמה נעדנה ז שהיא דומה לשפתים לכפר על ביטוי שפתים ונו' ודוגמתו אי'נמלדשתנמומא פ' אמוד ומסיים שס אדנעה המה מטיבי לנת(משליל'כט) אלו ד' מינים שבלולב £נל אאד רא' מישראל הולך ודן ליקח לו מהם להלל לפני הקנ״ה שיתרצה כו ויכפר על כל עוונותיו; ועוד שסגסברנותבמקוסהנ״לר׳מניפתמכלעצמותי תאמרנה ה'מי כמוך, לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב, השדרה של לולב לומה לשדדה שלאדם וההדס דומה לעץ והעלנה דומה לפס והאתרוג דומה ללב ׳ אמד דוד אין נכל האינדיס גדולמאלו שהן שקולין כנגד כל הגוף הוי כל עצמותי תאמדנה מג ל, וענין המאמר כמו שכתב נעל י״ת טעס היות דוגמא לאינדיס אלו מזולתם להיות זכיות האדם וחובותיו אס במעשה ואס נדנוד ואס במחשבה, 'והמעשה בהתנועעות עצמות הארס וכנגד זה השדרה אשד היא חיבור דוב העצמות לד,קדיש: בישיר עירי]* בישירותקדישין טמיר חשמלה־ בזמרת המולד־,׳ כפאר אלים־ בתפארתאךאלים־ בהדרזיקים־ כהדדתברקים ־ בגועם צלילים־ כגעימת גלגלים־ י בגנון חבים־ ’בנגינת כרובים ־ ברנן אופנים ־ כו־גגת ברבעי פגים * בחרוש ברקים־ כמתחרשים לבקרים • כמדוש עפים־ כקדשתיעופפים־יברגש מעופפים ־ ברגשת מתופפים ’ ?שנון צפופים• כחגא'מצפצפים ־ ברעש ספים ־ כמעמד שרפים י ־ ’ ’במחנות קדושים ־ לקדוש מקדישים ־ וקדשה משלשים: 5נת1נ(על 5 Tביאן) ו^רא זה אלי זה ואמר קוזמ קדוש קדוש קדוש " צבאות מלא כל הארץ כביודד :T נ ד - I V t T t ; יוזן . אז בקול רעש גדול אדיר והזק משמיעים קול מתנבאים לעמת שידפיס לעמתם ברוך יאמרו: ק״ות ’ברוך ביוד יי מיקומיו י ממקובך מלכנו תופיע ותמלוך בי מחכים אנחנו לך מתי תבלוך בציון בקרוב בימינו לעולם ןעד תעזבוף תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עיךך לדור ודור ולנצח נצחים : ועינינו תלאינה מלכותך כדיר האמור בשירי ע?ך על די דוד מישיח צדקך: ?"יא ימלוך ע לעולם אלהיך ציון לדור ודיור הללויה: מ׳ לדור ודיור" נגיד גדלך ולנצח נצחים קרשתך נקדיש 1ישד.ןרך אלהינו מפינו לא ימוש לעולם ועד’כי אל מלך גדול וקדוש אהה: ברוך אתה \\ האל הקדוש: אתה בחרתנו ונוי תמצא לעיל• דיני נטילת לולב א נוטל האגודה נידו הימנית (ואטד נימין דידי׳) והאתרוג בשמאלו.ונדיענל בכל אופן יצא ־ וגלם שאין לו אלא ’17 אחת נוטלו באיזה יל שיש לו והאתרוג אפילו בזרוע אס אין ינול להחזיק שניהם ביל אי׳ ואם אך לו יל נוטל שניהם בזרוע המתנועעים, והפה כלי הדינור, והלב כליהמחשבה׳ ולפי שתחלתהתעודמת האלם אל הדברים הוא ראיית עץ כאומרם עין לואהולב חומל לכן שם בכללם העין וזהו שאמד שהם שקול־ן כנגל כל הגוף• שזרה, היינו שללה הידוע נכי תלמוד בלל״ת ונאמד בזי ין, לעומת העצה(ויקרא ג ט) ת א לקבל שזרתא • בהלל לכנות, עתה ימשיל עניניס אחדים גס הם נזכריםנמללש הכ״לפדיעןהלד מה אתרוג זה יש נו ליח ויש נו טעם כך יש נ״אשיש נהןתולה ומי׳ע; נפות תמרים מה תמרה זו יש נו טעם ואין נו ריח כך יש נ״אשישנהן תורה ואי׳ז נהם מ״ט; לענף ען ענות מה הדס זה יש נו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהן נ״א שיש בהן מ״ט ואין נהם תורה; ועדני נחל מה עדנה זו אין נה לא ליא ולא טעם אף ישראל יש נהסנ״א שאין בהם לא תורה ולא מייט, אמד הקניה לאגדם אי אפשר אלא יעשו כולם אכולה אחת ויכפרו אלו על אלו לפיכך משה מזהיר את העם ולקחתם לנס ביום הראשון מנ״ל המאמר כפי שהוא בספלים שלנו וכן העתיקו בעל מנורת המאור נד ג' נללד׳ח״ופ״ו, ואולס המעיין בלשון הפייטן ידאהשהיתהלו גירשא הפוכה כי'הוא ’משיל הטעם נמעשיס והדיח נתירה, ויש פנים לכאן ולכאן נ־ז ן הכרע, והלצון בטעם היינו פירות וכלאי' במס' מנחות לףכ״זא' ל׳מינין שבלולב שניס מהן עושך פימת (אתרוג ותמר) ושנים אין עושך פימת (הלס ועדנה) העושין פימת יהיו זקיקי׳ לשאין עושך פימת ושאין עושך פימת יהיו זקיק־ לעושי׳ פימת(׳כלומר כילם יהיו נאחל) ואין אלם יוצא יי׳ח על שיהיו כולם באגדה אחת ונן ישלאל בהדצאה (כשהן מתענין אינן כעני' על שיהיו כולם באגודה אחת צדיקים ורשעים) שנאמר הנמה בשמים וכוי ענ״ל, ואמלינן נמס׳ חולין דף צ" ב א' שלחו מתם לינעין רחמי איתנליא עלעלייא שאלמלא עלייא לא מתקיימין אתנל־א ונו , וזה מטעם הפייטן וכמו הם אגוליס אלה ומי • לכלל לחולל וכו', גליאלו לשונות קל שנח הם־ עירי; וקלישין, שמות תארים למלאכים נלניאל 7' י', וכן יתי השמות המבלים נאי כונס תארים וניינויס למלאכי מעלה. עיין 63ךקי רי׳א פ";' ט B בזלוע או אפי' ?%?• 3 3״ל הלולב וכן נל מיניו מ)שי:ס למעלה׳ וגס גשמנענעלצד מטה צ״ל נ7־ך גדילתן ולא יהפוך לאשו־ ג ינון לקיים מ״ע שנמוב בעזרה ולקמיזס לכס ביום הראשון ־ ד אין להפריד האתדוג מהלולב בעת נעילתו אלא צ״ל ב' הידיס סמוכות זו לזו בלי מציצה ־ ד, —ז הלולב בילו ויברך מעימלאקב״ו ענ״ל ׳ אה״כ נוטל האתרוג ומחברו לו ואורי שהוו־ינו וי״אתחלה נוטל האתרוג ומברך ואמ״כ נוטל הלולב • ו מנענע בעמידה והוא שמוליך ידו מככגדו והלאה ועושה הנענוע שסג״פ בהולכה וג״פ בהבאה טורף ומכסכס העלין בכל נענוע, כן לכל לוס • ? בדיעבד אין הנענוע מעכב, אבל ז' מינך מעכבין זא״ז־ !J ולא יוסיף עליהן מין אוזל ולא יותר מלולב א' ואתרוג א' ואס עביר לוקה ׳ והדס וערבה רשאי להוסיף מה שירצה אבל המדקדקים אין מוס־פין על ג" הדסים וב׳ ערבות־ D אסור לאכול קוד ס שיטול לילב־ י אסור להדיח בהדסשלמצוה כלזי, אבל אתרוג שלמצוה.מותר להריח בו מה״ד אלא מפני ספק ברכת הריח י״ל מלהריח בו עמו״ק * יא מקבלת האשה הלילב מיד בנה או מיד בעלה ומחזירתו למיס ואס צריך להוסיף מיס מיספת אבל לא תמלף בי״ט ־ י3 בשבת אין נוטלין הלילב אפי' הוא יום א' ואסיר בטלטול אס לא לצורך גופו ומקומו, אבל האתרוג מותר לטלטלו דדאוי להדיח בו ע ׳ל • יג אין אדם יוצא בי יט אי' בלולב של חברו עד שיתכנו לו במתנה ובמתנה ע'מ להחזיר דיו, ונשמחזירו ביוסא' קידם שיצאו בו בעליו צ״ל להחזיר במתנה בפירוש, מט״ז לא יתנניבי״אלקטן קודם שיצא בו הוא • יר שותפים שקניהו 3שותפ ת אי? א' מהס יוצא בו בי יט עד שיתן לו חבירוחלקו במתנה, טי אע״פ שכבר פשט המנהג שהקהל קוניס אתרוג בשותפות ויוצאין בו בדוחק מ״מ כל נעל נפש יזהר לקנותו לעצמו נדי לקיים המצוה כתקנה׳ מה גס בזו החביבה שבאה פ״א בשנה ־ תפלה משערי ציון לומר קורם נטילת לולבי ירוי רצון מלפניך יי אלהי ואלהי אבותי בפרי עץ הדר זכיפות תמרים וענף עץ עבות וען־בי נחל אותיות שמך המיוחד הקרב אחד אל אחד והיו לאתרים בידיי וליידע א ף שמך נקרא עלי וייראו• סנשת אלי י ובגענועי. אותם תשפיע שפע ברכות מרעת עליון למה אבליון למכון בית אלחינו ויהא חשוב לפ;יף מעות אךכעה מינים כאלו ק!מתיה בכל פלטותיה ושרשיה מתתי׳ג מעות התלויס בח י כי בונת♦ ליהרא שמא דקוך־שא כליף הוא ושבינתיה כרחילו ורחימו ליחד ישם י״ה ברה ביהודא ישלים בשם דל:?"־אל ארן••’ ברוך " לעולם אמן יאכן־ ולוקח הלולב בידו ומברך ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אישר •ך I — -ך TS •• •י* | t T •— יז מדשנו במצותיו' וצונו על נטילת׳לולב: ,1: T * • T I • • T - :*־־* T ונוטל האתדוג ומחברו לו ומבדך ברוך אתה י: אלהינו מלה העולם שהחינו וקימנו והניענו■ לזמן הזה: ומנענע לכל רוח כמבואר סי' ז' ואמ״ג מברך בלכת הלל מעומד ־ ברוך אתה ץ אלהינו מלך העולם איקר קי־שנו במעותיו ועינו לקרוא את־ההלל: P׳3 הללויה הללו עבדי יי הללו את שם ♦;: !הי שם ״ מברך מעתה.ועד עולם: ממזרה ישמש עד מבואו מהלל שם׳;:’ רם על יכל גויסייעל השמים כבודו: מי ביי ז״הלהינו המגביהי לששת: המשפיל* לראות בשמים ובארה ל מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון: להושיב׳ עם נדיבים עם צדיבי עמו: מושיבי עקרת הבית אם הבנים שימחה הלליה: קי־ בצאת ישראל ממצרים בית יעקב * •• * j• •• • ^ • • • ,,Ti“ י I מ?;ם לעז: היתה יהודה'לקדשו ישראל ממשלותיו: הים ראה וינס הירדן יסיג לאחור: החרים רקח כאילים גבעות A' •• ; I : T • T V ,־ T * הלל ליום ראשון כגני צאן: מה לך חם סי תנוס ה!ךין תסוב לאהוד: דוהרים תרקדו כאילים גבעות ככני צא;:’ מלפני אדון הול♦ ארץ : 1 r T ‘ י : •• I VAT * | T מלפני אלוה.ועקב: ההופכי הצור אגם מיסהלמיש למעינו מים: Y1T ־ T • : ” ׳: T • קטו לא לנו ץ לא לנו• בי לשמך תן ככור עלח?ךךעל אמתך: למת יאמרו הנו!ם את נא אילהיהם: ואלהינו בשכלם כל אשר חפץ;!שה: עצביהם 3סף וזהב מעשה ידי אדם: בה להם ולא ידברו עימם להם ולא •ראו: אןנ:ם להם ולא !שמעו אף להם ולא יריחון: :ריסס ולא ♦עישון רגליהם ולא יהלכו לא.תיו בגרונם: כמוהם :היל עשיחם כל אשר בוטה יהם: ישראל בטח ביי עתם ומגנם הוא : בית אהרן בטחו ביי עתם ומגנם הוא: יראי ץ בטחו ביי עזרם ומגנם הוא: • 1 ־ T י> T • T T : V " זכרנו יברך שרך את בית ישראל יברך את בית אתרן: !ביד רא’" הקטנים עם הגדלים:י1שף!יעליכםעליכם ועלבניכם: ברוכים אתם ליי עשה שמים וארץ: השמים שמים ליי והארץ נתן לבני ארם: לא המתים ׳הללויה ולא כל יורדי AT : - ; ... - T T : ח : ;• דומה: ואנחנו נברך:ך, מעתה ועד עולם הללויה: T I - צןט׳ אהבתי נ♦:ישמע " את קולי תחנוני:•פי הטי׳ אזנו לי 1ב:מ• אקרא: אפפוני תבלי מות ומצרי שאול מצאוני ^רת ויגוןאמצא: ובישם!♦ אקרא אנה ע מלטהנפשי: חנו! וצדיק ואלהינו מרחם: שומר פתאים י! דלתי ולי;הושיע: שובי נפשי למנוחיכי כי \\ נמל עליכי: ני חלצת נפשי ממות את עיניי מן דמעה את.מלי טרחי: אתהלך לפני" בארצות החיים: האיזנתי כי אדבר אני עניתי מאד: אני •*־: ־ ־־ • .ד :־.* :• • ~ ־ ״ו! ד• ז• • ; ד־ • אמרתי בהפזי כל האדם כ־וזב: T : • : * T ; •י- TTT T •• מה אשיב ליי כל תגמוליוה♦ עלי: כוס.ישועות אשיא ATI- . T T ר - : • AT • . T T ובישם יזי אקרא: נדרי לך אשלם נגרה נא לכל עמו: זיקד כעיני ץ חמותה לחסידיו: אנה « כי אני עברך אני עברך בן אמתך פתחת למיוסרי: לך אזבח זבח תודה ובשש :t אקרא: נירי ליי אשלם נגרה נא לכל עמו: בחצרות בית יי בתוככי ירושלס הללויה: :T ; •• י : T : A»T T קיז הללו את " בל ג'ו!ם ישבחוהו כל האטים:; ?’'נניעל׳נו הסך! :אמת ",לעולס ס?!לי’,ה: ■ הורו ל» כי טוב כי לעולם חסרו:. •אמר גא!שיראל כי לעולם חסדו: יאמרו/א בית אך,רן כי לעולם חקרו: יאמרו נא יראי " י כי לעולם חסדו: מן המצ^קראתי!ך! ענני בטךחב יה: יי לי לא אירא מה יעשוה לי אדם: יי לי בעזרי ואני אראה בשינאי: טוב לחסות בע מבטח קאדם: טוב לחסורת ביי מבטח בנדיבים: כל גייס סנבונ* בישם יי כי אטילם: סבוני גם סבבוני סבבוני בשם יי בי אמילם: סבוני כדברים רענו כאש ירושלים:: ן♦ כך ל3ד בטחנו סלך אל רם ונשא אדון קוצים בשם יי פי אמילם: דחה ךחיתני לנפל.די עדני;. עולמים: עז♦ וזמרתזיך. ויהי לי לישועה*. קול רנה וישועה באהלי ינוציאין שני ס׳ית׳ ופו״יזיז אדון הקדש ואומלים צדיקים ימין י: עשה חיל: "ימין יי רוממה ימין יי׳עשה ויהימסועהאריןוייאסר׳משה קומה" דפצואיביךדנסו היל: לא אמות בי אהיה ואספר מעשייה:,יסוה:סךנ. משינאיף מפניך: ני מציון תצא תורה וך3ר י♦ מיחשל!ם: ״wkלא wirmיל’«׳’וק ברוךשנתזתורהלעמ1יעזראלפמדעת1: אולף ניעניתנייתהי׳^ישתה־ - אזדד "t?״יTOS'vi״**' אכן מאמהטנ,ם ׳חוה. (יזוח אל לחום וחנון אלף א5:ם ולב מי יאמת־ מאת' נוצל חסד לאל־׳םנ?אףי! י?שע־יחנ־אהינ?|ה• * וה היום עשה ״ נגילה ונשמחה ט: זה לביני.?י עולם הלא °npw לני לטירה וה?ק רציני ’ ־ ” ‘ ’ ותן שאלת׳ ל׳ עכיר פי נד פלונית אמתף!«•<*«” ׳kNÍ :ז * '״ זי ז<'י ?י** T:"?v י י •'¥ ™ 1^* מני וגנותי) לעשיות רציונך בלבב שלם♦ ומלבני מיצר אנא ” הצליחה נא: א״א ” הצליחה נא: הדע׳ ותןרול5ןנו ןתויח״ף• סכנו 3ךי'׳?ת׳נ!יהVNW בלוף הנא בשם "ברכנונםמכ׳ת"־ נ :על׳ני• והופעעל׳נוליח סקטהובינה לחק;פ בנימלויא אל״לאדלנואםחחנבעכתים.עד’קתות ' ל שכחוכו,חח עליו דוח ־:* יוה חכמה וכינה• ייח W" ־ ,״־י" ז• - ־ ־י ;״ ־ ת-1•-; אל וגבורה* רוח דעת דראת ♦י* וכן !הי רצון מלפניך יי אל♦ אתה ואודך אלתי ארוממך*• אל* אלהינו ואלה♦ אבותינו שאזכה לעשיות מעשיים טובים הודו ל!י כי טוב כי לעולם מסיו: הורו בעיניך♦ וללכת בדרכי ישדםלפניך♦ וקדשנו כמץוו/יך♦ יהללוך ין ארזינו(על) כל מעשיך ♦ וחסידיך צדיקים עושי♦ בדי שנזבח ל:חי;מ טובים וארוכים לחיי העולם הבא ♦ רצונך ובי־1 עמך בית ןשירא^ ברנה יודו ויברכו וישבחו והשמדנו ממעשים רעים* ומשעותירעיות המתרגשות ויפארווירוממו' רעריצו;יקדישו רמליכו את שמך מלכנו לבא לעולם♦ והבוטח בי; חסד יסובמהו אמן: כי לך טוב להודיות ולשמך נאה לזמר ב♦ מעולם \עי ♦היו לרצון אמרי 3♦ והגיון לבי לפניך יי צורי וגואלי: עולם אתה אל* ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות : . ואני תפלת׳ יכו׳ ג״פ ז 1 ״ ״""־־׳ ־'ז "־ז (אני תפלתי לך י; עת רצון אלהים ברב הסרך ענני באסת •*W. * --------- ועתה ערל נא בה אדני כאשר דברת לאמר♦ ;כר רחמיך " וחסדיך כי מעולם המה: אמר דני שמעון 73 מתקין ספר תודה גצינודא למקרי גיה מסתתי תרעי לשמיא לרממין ומעוררין את האהגה לעילא ואגעי ליס לגד נש למימר הני: בדיך שמה ד־מראעלטא בדיך כתרך ואתרך* .יהא , . . _ " . דעותך עם עמך ישראל לעלם♦ ופורקן ♦מינך אחזי ל.עמך דועקדש־שמה רבא בעלמא די־ברא WW־} בבית מקדישך ולאמטו!^ לגא מטוב נהורך ולקבד1 ;♦נזליך מלכותה בחעכון וביומיכון ובה״ ו7ל צלותגא בלחמין!הא רעוא קךטףדתורך לן ח!ין בטבותא * בית!שידאל בעגלא ובזמן ךןייב ו:א?יי: ולהוא אנא פקידא בגו צךיקיזא♦ למרחם עלי ולמנטר אמן * ילא שמל! לבא מברך יתי דת כל ך♦ לי ודי לעמךישראל * אנוע הוא זן לכלא לעלם ולעלמי עלמיא •יתפרד י99דנס לנלא• אנא חיא של־ט!bt פלא׳ *נח' היא ישליט!bt טלכיא ומלכותא יילףחיא׳ א(א חכיא ךקיףיא 3ליף»איםניל(א קט",?®א י׳חלאי-יפה נדנתא ושירו/א ח־שכחאא ןנחמתא ףא'ג"" כ,^'מא בכל עלז(לח• ,אעל אנש לחיצנא•(לא י; כי itt .ין ״״ ״.. WJ!«,n,,n •י•׳' •*•־ קמ׳לנא• ףלא לאלהא ד׳?מירא• ךהואאלחא קשיט "r ’^ליקבי* גלחם׳ם י א״ , יאיחתה<ן«טי חביאיוה׳ קשוט* ומסנא-למעכי ט3(1 ״תחבל צליתי.)!£4 Wwmי,^ l׳ ״ tWp♦ בה אנא לחך• ולשמה קי׳שא:ר[יוא אנא W’ ^,א'י W ד?י שלאלcrrg אכיחף׳1 אמיתי׳סכחן. יהא לעיא היטףדתכתח לכי כאיחחא ‘ j״, . !תשלים משאלין דלבי* ולבא רכל עמך ישראל* לטב top יהי שם ״ מבלו rw ועי עילם י ,לח״י״^ס:• 1• י •’ 1.........־ ״א W י9י 19 CT) «W “ '(שכ׳עW״ אלחיט " אחד: ;אמח א19: אחד אלהיט נחל אדנינו קרוש שט) י.) קהל עזרי מעם י! עשה שנעם וארץ: 1 VV י ; T . עשה שלום במדוריו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל גדלו ל:י אתי ונרוממה שמו:הזיו • !34^ Jjpg? לך!! הנדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל סדר ןןןצאת םפר ר״ןרה 5ש0:ם וכאלף לף ? חפ^נה וחמתלשא'לכל לדאש ־ > :״ דוממו■ ♦י אלהינו והשתחוו להדום תלו קדוש הוא: רוממו , 3קתקי'ות ומדס , # יי אלהינו והשתחוו להרקדישו כי קדושי♦ אלהינו: אין כמוך באלהים אדני ואין כמעשיך: מלכותך מלכות ,t,t ״ ... #Vv' ^ עלמי□ ומסישלתך בבל דור־ודר: !:מלף::9*״ ימצוה 3פייל’ייקק™c3^’pn מלמזימי׳ ־מלוך לעולם ועד: י״עזלעמיו!תןעיברךאתעמיובשלום: על הבל יתגדל ויתקדש':ישתבח ויתפאר ויתרומט אב הרוומיפ היטיבה ברצונך את ציון תמה nioin ויו/^א שטו של מלך מלכיסמלכים הקרריברוךהוא: .Tóm. V ג !c "מוה ןעו־לטיותשבראשם 1!ז.ר, ור.<ולם?ז?א*. 3ךצ;וניווכרציון ישבת הוא ליהוח ?כל מבתיכם: ?5וי mc3 ג D יראיו וברצון כל בית .ישראל: צור העולמים אדון כל אלת מ#ד♦ Hint מקראי קדש אישר־־תקךזךו אתם הבריות אלוה בל הנפשות: תיושב במרחבי מרום השוכן במועדם : בחדש הראשון בארבעת עשר לחלש בין בשמי שמי קדם: קדשתו על החיות וקדשתו על כסא הערבים פסח ליחות: ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג דזבבוד:' ובבן יתקדש שמק בנו יי אלהינו זלעיני בל הי: המעות ליחות שבעת ימים מצות תאכלו: ביום הראשון ונאמר לפניו שיר חדש ככתוב: שירו■ לאלהים זמרו ישמו מקרא־קדש יהיה לבב כל־־טלאבת עבדה לא תעשו: סלו לרוכב בערבות ביה שמיו ועלזו לפניו: ונראהו עין והקרבתם אשך. ליתוך. שבעת ימים בעם השביעי בעץ בשובו אל נוהו בעתוב: כיע!ן'בעיןיךאובשובייצייון: מקרא־קדשבל־מלאבת עבדה לא תעשו: _ 3ש3» ד ־ פ־ ןנאמרועלה בכיור « ודאו כל בשרערדובי פי יי דבר: וידבר יתוה אל־־טשה לאמר : דבר אל־־?מ •!שראל אב הלחמים הוא ךד!ם עם עמוסים ועכור בף" א^<פ ואמדת אלת ם כי־תבאו אל־האדך אשך אני נתן ל?ים ויציל נפשותינו מן השעות הרעיות ויגעך* ב<^ר ךןרע וקצרתם את קצירה והבאתם אח־־־עמר ראשיות הנשוזמסויחון א^נ^לפלימתעולמיםדמלאמשאלו^ קציךבםאל־תנהן:ותניףאת־העמרל^יהוהלל#כם ־: י :T י:״ ז־ ־ ־׳י י׳ ממחרת השבת יניפנו תכהן : ועשיתם ביום הניפכם את^מר 3נש' W1». = M ^ ^ ומנחתו במרת טיובה. ישועה;ורחמים: שני עשירנים סלת בלולה ?שמן אשת ליחות ריס ניחח ונסבה יין לביעת ההין: ולחם וקלי וכרמל לא תאבלל- ומניחין השית על ה3ימה, והקורא יאמר 3קול■ וןעזיור רגן ויושיע לכל החוסים בו ונאמר אמן: תבל הבו B«r11t־{?pí<&יו׳!ימין*םאי׳חד?!m ברפלונהכחך ברול שנתן תורה לעמו.שלאל באישתו• עולם לדיריתיכם בבל משבתיכם: ס ישראל 3ש3ת ה תורת!: תמימה מישיבת נפש עדות יי נאמנה W" וספרתם לב fi ממחרת השבת מיום הביאצם את־־עמר פתי: פקודי יי ישרים משמחי לב מצות ייכרת מאירת ¥ א׳ ♦ ״ףי׳!. » -י• u ■י,־ ■-i -״ י *>• 1י ׳ תתנופד־ו שבע שבתות תמימת תהיינד־ן: עד ממחרת ן1<נ:ם;״של׳ןמ־ו:תן::׳בךךאתבמ;%ום-.האל מי״ דהשכת השני׳גת ngpn חמ׳־ים:ים להקרבתם nnía דרכיו אמרת ” צרויה מגן הוא לבל דלה’ו?£ים בו: חרישת ריתוך.: כמוישנתיכם תביאו! להם תנופה שתים קהל ואתם ך,דבקים ביי אלהיכם קעם ?לכם חיום: שני עשירניט סלת תהיינהחמץתאב:נהבבורים לןהות: העילה לתירה יאחוז3שתי ילין 3יריעות התןלה ע׳.י ון2ה ס״ת׳ יקודס ןך^ךעתם על הילךס^שבעת ?בשייטב. רצמימם בני fW הנמה פותח הספל ורואה הפסוק שצריך להתחיל נו וינשק הס״ס. ויאמר 3לחש ופר בן־בקר אחד ואילם ישנים יהיו עלה ליהוד. ומנחתם עץ חיים היא למו־תזיק*ם נה 15101 <1:v לצד פרנאל ימבי5' גקול ונסביהם אשה ריח־ניחח ליחוך: ועשיתם שיעיר־עזים ברבו את ״ המברך: אהד לסננאת י®׳ ביברים מי ^ינף ת;חייו?י^;ומף והעס עוציס ברווז יי המבירזז לעולם ועד; וחו!ר המגדן הכהן י אה□ על לתם הבכרים תנופה ?W !י3יז:׳גל' .״,״1 ״״ U™ jlZ ,Líl’ i״ ״,״ W ל־רייה לנל!ן ־ יי.וא°0 m י 3חןי אתה ” אלהינו מלי העולם הלום הזה מקרא-קדש:ה:ה לבם כל-מלאלתעבדה (» בהר בגו מכל העמים ונתן לני את תורתו: בחך.אתה" נותן התורה:" וכשמתחיל הקורא לקמת נתורה יסיר ידו השמאלית מהס״ע וישאר •יד י^ייצולנדה אלחיכם: רב־עי נשנלו ן " אוחזת נס״ת 13 זמן הקריא', ונס הוא יקרא נלחש עס הקור' תלס נמלה ־ ואחר .Lf“ ץ 1״;, . ? . ן הקריאה י1:3 ו דבר יהוה אל משרת לאפור : דבר אל בגי .ישראל* תעשיו הקת עולם בבלימיושיתיבס לדירסיכס: ובקצרכם $m-n• •<-\:ב לא־ה13ק ?5!n ?ודר ?קזרליקט קעירק לא ותלקט לעיש ילנרקקזב אסם^:הוף פ ברוך אתה # מ^י ,-,qU אישך לאמר:בח'ךש השביעי ?אחד לחרש יהיה לבם שבתון W1, לוב A?n ״״hl.; 'ת‘־,;". ז?רון תרועה םזןרא:ק1ש: נל-טלאכת עברה לא תעשו JHU לגי תוררת אמרת ffl;' ע1ל0 והקרבתם אשה ליהוה: ם ו:דבך ןה;ה אל־משד־■ בתוכנו: ברוך אתה יי נותן התורה:. גרסינן נפ״ק לגרנות, ועוזני ה' יכלו, זה המניח ס״ת פפהיא פתוחה ויוצא׳ אנל נין גנרא לגנרא מותר לצאע עיי רוחק ואונס, אנל נלאו הני אין לצאת: וקורין 3פ' אמור ומתחלק לה' גנרי ונשנת מתחלק לז' כברי י לאמר: אך בעשור לחדש השביעי הזה לס הכפרים Min מקרא־־־קדש יח:ך,'ל:ככם ועניתם ארת״־נפשותיכם וחקלבתם אשה ליחות: וכל־מלאכה לא תעשו■ בעצם' חיום חזך בי עם בפריס הוא לכפר עליצימ לפני יהוך, וידבר יתוח אל־־משך לאמר: שיור או־־לשב או־־עז אלחיבם ז כי בל־חנפישאשרלא־תעבד, בעצם העם חזך בי יולד וך,יךח שבעת ימים תחת אמו ומעם השמיני ונכרתה מעמיה: וכל־הירציש אשר תעשיה בל־טלאבה והלאה ייצה לקךבן אשך ליחוך: ושוראד־שה אתו בעצםהייוםהזךוהאבדתי את-הנפשד,הואמקריעטח:. ואר־דבנלא תשחטו• בלם אחד: וכי־תזבחוץבה־תוךח כי־־מלאבה לא תעשו חקרת עולםלררת/בים בביד לחיה ■לרצנכס ךזבחו: בעם תד,ואתאבל לא־־תותירו משבתיכם : שברת,-שבתו[ הוא לבם ועניתם את־■־ ממנו עד״בקר או\ יהוך : ושמרתם מצודתי!עשייתם גפישתיכם בתשעה' לחריש בעלב מערב עד־עךב תלבתו V - • ׳ ); "דשתי שבתכם: חמישי ונשנת ז פ ״ים וידיר ןהותאל-מישד, לאמרי: דבר אל־בני' ישראל לאמר בחמשה עשיר עם לחדש השביעי חזך חי הסכות שבעת ימים ליחוה: בעם הראשון מקרא־קדש'כל־מלאכת "ד, לאיתעשו: שבעת ׳ימים תקריבו אשה ליהוהבעם v< ־' ■־ י ״ ־ :0-f יי ץ .,־:I•; • ץד; ־, t״ • מקרא-־קדף1 rprp ד?ם והקרניןם אשה ליהיר,יל -< כל-מלאבת ׳גבלה ל^ 5׳גש'1;.א\ה ?׳יקי' ־■*)א׳ מושה• יהוה ♦הלוה אשו־־תקדאו אתם מקרא♦ קידש להקריבאישי• הפטרת יום ראשון של סכות במ״ע בזכלי* סי׳ ל♦ 5!«jü* *h »ח א הגה יום—בא ליהוה וחלק שללי ש־נתות יה ni ומלבד מתנותיכם ומלבד כל־־נדריב□ .VT , yr -׳ ^ V־׳׳' :r :L״ יירגרידדל. ב ו**ס3תי את-יד־דויויח אד- ^ליי*׳^ בחס קרב • י ועמדו דגליו בחם־ההוא על־ בהדש השנ׳עי ו/חנו אתו! בסכתתשבו ש3?ת :מים ב חב VtR-• [??׳יי 2fl י ־ JM U11 -•*? síwá fnásn^i :;שט «*ת! ל® !ליםהט ליה;ה?נזדוע1ז: מעל אדמתנו ואין אנחנו "פולים'לעלות הניל:הוהנטדשמוה׳?תח.ול:הוה3חדיח־ק^!קיל Ll״_ .L״.״3-lí :הוה?ל־-המ׳ם אד־רנטדהרעים יהוהעל־מיפרבים: ״'11 וןהשתחיור^ ?i4 ק ולע״ויץ <ותה בנח קל יהל נהיר: קל יהיה עכר ארי!.0 חובותינו 3בית בחיךתך בבץ־ז הגדול !:'?1!יה״אי׳־ימילילב״ו־מקיים,?®־V לבנין וד־יהדש ׳שמה עליו מפני היד :הוךיחילמרכרדריל:וךוהמךבר-קרש: קול יהוה ♦חו^ הדלוחה ־ל׳ לצ1 ?:?4לי :* א:לות דחשףיערות ובהיכלו כלואמרכבוד: יהוהלמכול הלחינו ו^לחי אבותינו מלך fim{ :שבו^כיתות מלך לעולם:יהות עז לעמו ?תן יהות י;דד שתשוב ורתרחם 5עלינו ועליממדשח את־עמו בשלום: t v ־־׳״“ היין' :I1 י נשממזילי! הספל תוך ההיכל אוהלים בדחמיך חדביס ותבל״חו מחדדת ותגדל 1?נחה״א3!רישונהיהייהינטתאלפי׳«יאל־קומה!ה;ה כבודו אפינו מלכנו נלה כבוד מלכותה ל?־»ךותך אתה וארון ?זך: נמיר ילנ׳ני ציק יחפיייה .U.״ L- .־L : ..LL.:. . ט1נ,נתתי לנס תורתי אל תשוט: ?ץ ח״ם היא למחזיקים בל חי וקרב פ,ודינו מבין הנוים ונפוצותינו ,־£»&Kest״ עולם ושס נעי^יה לפניך $4ת קדבנוית חובורתינו תמירים בסדרם ימוספים .Tóm. V ד D ׳ תפלת כהלכתם: ואת טוסף יום השבתי!™ ואת ’ים הו. י הטבוח' הזה • נ?&ז-. ונקריב לפניך ■'באהבה במצודה,tutin • כמו ׳שכתבת עלינו בתורתך ׳ על!די משה עבדך מ3י כבודך כאמור: ים1ם רוש^ת ®aten ?נ׳־ענה ר>מ׳מס 3ft׳ ע&רינים סילתמנחה בלולה בשמןונקבו: עלה ישגה בישבת1 על־ עלת התמידי ונקבה: זה קרבן שבת וקרבן היום באמור: *ובחמשה עשר יום לחדש הטביעי מקרא קדש!היה לכם בל מלאכת עבדה ל^ תעשי וחגיהם חג ל" ׳שבעת!מים: וחקרבתם עלה אשה יריח יניחה ל!! פדים בניי ביקר שלישה עשיר אילם שנים• כבשים בני ישנה אךבעה עשיר תמימם!היו: וטנחתט ונסכיהכם כמדבר* שלשה עשיריניס לפר* ושני עשיתים לאיל* ועש־רון לכבש דין בנקביו* ושעיר לכפר* ושני וקמידים קהלבתס: וישימהו כמלכוהך שוקר׳ ישנת וקיוךאי עונג עם מקדשי שביעי* בלם ישבעו ויתענגו מטובך ובשביעי רצית ביו *קרישתו הטית ימים אתו קראת * זכר למעשה בראשית: *א, ח״המ וויר־ אנששאגו ונחמשה עשר דיועס itititM * ן וביום השני ׳ פרים בני בקר שנים עשיר * אילם שמם é] כבשים בני ישגה ארבעה עשיר תמיטם: ומנחתם וביום השלישי ׳ פדם עשת♦ עשיר * אילם ׳שקים *ן r׳ ־5 Jכבשים בני ישנה ארבעה זעש'ר המימם: ומנחתם J“ ,.ן־ וביום הךביעי׳ פרים עשירה * אילם שמם * (£ £ י כנשיים בני ישנה ארבעה עשיר תמימם: ומנחתם]» p וביום החמישי׳ פרים תשעה* אילם ישנים .jl כבשיי ם בני שנה ארבעה עשיר תמימם: ומנחתם!" וביום השש♦ ׳ נרים שמיה * אילם שמם4 '13 כבשים בני שנה אריעה עשר תמימם: ומנחתם] מ* ז=] ־ וביוםהשביעי׳ פרים'שבעה ♦'אילם ישנים♦ ס | ־ ■ • \ י ’ •, ; ־־ ז r • ; ד. s }כבשים בני שנה ארבעה עשיר תמימס: 16 אלהינו ואלדד אבותינו מלך רחמן רהט עלינו טוב ומטיב הדרש לניו שובה אלינו בהמון יסמיך בגלל'אבות שעשו רצונך בנה ביתך' כבתחלה וכונן מקרשך עדי* מכונו והראנו׳'בפמנו' בתקוני! ן'השב כזזנים לעבודתם ולר!-ים 'לשירם לזמרם והשב ישראל"לנויהם ושם'נתלה T : V • •• T : • •• T : T : • : ~:־ V ןנו־אדה וניעתרווח לם*ך בשלוש W תלינו בכתוב בהיוירחך שלוש פעמי^.,• שנוי יראה בליזנורך את פני יי אלהיך I v v: T: •• : V I : : T V T■• T r ~ ::מקום אשר יבחר בהג המצוות ונהג ■יי I t ־*., •-.״ * * ד • - ־ “ - "י* מוסך השבעות ובהו. הפיות ולא!ראה את |ני יי דימם: י איש במתנת ירו'כברבת יי :t ץ T * : - • I T * • -י אלסיך אשר נתן לך: והשיאנו ע אליהינו את ברכת מיועףך לחיים ולשלום לשמחדה ולששון באשרי יצירתי ואמרת לבךננו ♦ אי^תינו א<לת♦ אבותינו רצת*, נימנוהתנו קרישנו במצויתיך והן חלקנו בתורתך שקענו מטובך ושמחנו בישועתך'וטהר לבנו לעבדך כאמת והנחילנו יי אלהינו באהבה וברצון בשטרות ובששון שבת ו מועף קדשך* וישמחו בך ישראל מקדשי שמך* ברוך אתה » מקרש חש5ת ו ישראל,והזמנים: רצה ל״שן עם ברכת כהמם תמ5א 3סון> המייזול רצת ין אלהינו בעמך ישראל ובתפלתם♦ ותשב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפלתם י:אהבה תקבל ברצון ותתי לרצון יתמיד♦ עבודת ישראל עמך* ותהזינת עינינו בשובך לציון ברחמים ♦ ברוך אתת " המחזיר שבינתו לציון: סורים דרבנן מודים אנחנו לך 'שאתה מ:»ךים אנחנו לך שאתה הוא!' הואיי♦ אלהיינו 0>1זי אביותינו. אלהינו יאלהי אבותינו אלתי כל ־ “ י י־ בשר יוצרני יוצר בראשית ברכות לעולכב ^ ר ^ ^״i וד,'ודאות לשמך 1*Sm והקדוש ישענו* אתה הוא לדור ולוד על שהחייתנו דך,ימתנו כן תחיגי ניוררן לך ונספר תה לתך ♦ על וקקימנו ותאסוף גלייתינו לחברות חיינו המסורים בידך ,יעק־ל קרשך לשמור תקיך ולעשות וציוגף נסיך שבקל יום עמנו ועל י׳ 11 ־ 1 י־ ־ ז נפלאותיך וטובוהיף שבכל עת ערב וביוקר ואחרים חטוב בי לא בלו רחמיך והמרחם בי לא תמו חסדיך מעולם קוינו לך: ועל בלם ♦תברך דחרומםשמך מלבנו המיר לעולם ועדי ובלהח״ם יורוך סילת ויהללו את ׳שמך באמת האל ישועתנו ועזרתנו קלת♦ ברוך אתה " הטוב שמך ולך נאה להודות: לש״ן אלהינו ואגהי אבותינו ברבנו בברכה המישלשת בתורה הכתובת על ידי משה עברך האמורה מפי אהרן ועניו נהנים עבב קדושך באמור ;ביכך. ” ךשמיה: יאדעיפניו אליך ד?׳?4:?א " פטי אל? וישם לך שלום: שיים שלום טיובה וברכה הן וחסד ורחמים עלינו ועל בל ןשראל עמך ברכנו אבינו בלנו כאהד באור פניך ני באיור פניך נתת לנוע אלהינו תורת העם ואהבת חקר וצךקה וברכה ורחמים וחיים ושלום וטיב בעיניך לברך את עמך ישראל בכל עת ובכלי שעה בשלומך: ברוך אהה ע המברך את עמו ןשיויאל בשלום: אלה♦ נצור לשוני מרע ושיפת♦ מדבר מרמה ולמקללי נפשי תרום ונפשי בעפר.לכל תחיה קתה לב♦ בתורתה ובמצוחיך תירריוף נפשי וכל החושבים עלי רעה מהרה הפריע^תם וקלקל מחשבתם* עשה למען ש״ך ע־^רי uncián !;,/;ך ׳.?״׳*! ?“:רך ־ לגיען ימירהעשהימען קךשתךעשיה למען תולחך ל^ן ♦הלצון ידידיך:׳ שעה,ימינךוענני‘•!ליייללצוןאמר♦ פ♦ והגיון ליבי לפניך ע צורי וגואלי ♦ עשהשיליום במרוקיו הוא יעשה שלום עלינו ועלבליןשראל;ואמרו• אמן: יה׳ יה׳ ffsrj לפ3׳ןל י! אלהיט ואלזה* א3ות׳נ1 ש:3גה 3לו4ש קח! ♦תברך פטום הקטרת הצרי והצפרן והחלכנוז והלבונה4 ?3 !wדכו את יי ד1מי ירד: שבעים שבעים מנה: מר וקציעה שבלת נלך וכלבם משקל T•־ י• :t ־: T׳ שיעה עשר ששה עשיר מנה ♦ הקשט שנים עשיר ♦ וקלופה ברוך יי המברך לעולם ןער: יה כ רך nsntzh ףי־זפאי דהויומם גילנמיא ?ימו מלכי המבכים הקרוש ברוך הוא שהוא ראשון והוא אחרין ומבלעךיי אין אלהים סיאו לרכב הערביות בית . ................................ . , .T1 _ שמיו" ו?לזו vjcS• ושימו מדומם מביא חמר הורץ.עתיק: מלח קרומית ריבי; הקב♦ מעלה עלב♦□ 5ח?מית פזרעח .על בךכהזוהדלר- יי"' עישן כל שהוא: רב* נתן אומר אף כפת הירדן צל שהוא שעלי□ ובאבדן- p׳^n כבור מליי"'• *אס;תן בה לביש ?*סלה ♦ אם הסר אחת מכלי סמ;יה היב עתים ומחליף אה י־• * יי' שלשה * וקנמון תשעה ♦ בורית כרישינה תישעדז קבץ ♦ :ין ברוך ■אתה!י אלהיט מלך קפריסין קאין תלתא♦ וקבץ תלועא♦ ואם אין יץ קכליסיך ת עיון ם אישר בלכת מעריב נ♦•*■• 1 —— Á khab. im'k tetúhlaO■ wL-fcA é ^ ^ H תפלת מוסף ומסיר את הככבים במשנזריתיהם ברקיע כרציוניו בורא יום למען יקבו ימיכם וימי בניצם hyc דזאדסת אשר נשבע ולילה גולל אור מפגי חישק והשק מבני אור* ומעביר יום ןהוה לאבתינס לתת להם בימי השמינם על־־הארץ: ומביא לילה ומבדיל בין יום ובין לילה ״ צבאות שמו * ויאמר יהיה אל־־משה לאמר: דבר אל־־בני וישראל אל סי וקים תמידי ♦מלוק עלינו לעולם ועד* י ואמרת אלחם ועעוו להם ציצת על־כנפי בגדיהם לדריתם |)ננ1 דער ערטנ1ע טא4 סכות 6 שבת ״6ר, יא4ט דימ OTj ונתנו על״ציצת הכנף בתיל תכלת: והיה לכם לציצת וראיתם אתיו וזכרתם את־כל־טצות יהוד. ועשיתם אתם ולא־תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר־אתם t 1 s ־1 ו ״v • : - : Í : ־1 ••v •• 7•• J :־ :• * v; נאכט דאי מערבית 5;ון דער ערשטן נלוכטי 8מ"הלנ סתום יחיאל בר יצחק 4 ,SS'l v UU7I7 ja/ ׳ \T is y ־1|--J- I- : v V : - : i ••ר •• v- V *: V; ישמחו בחגיהם ידידם ,D-jt n1Dn .qW אחריהם ־ ró ת׳?ת את-בל־-מ?וה< T “r־-'׳'^■ ■' u ׳•* • י־ 1 * והייתם קרעים לאיצה׳״נם: אני •הוד-, a&fo ־־■]£ר ?צא15D"/ ש^ת 'UJJMT 'D’D בלי ?0'5’ הוצאו/• ארונם מארץ מצדים לד!;ור־1 ל^ם לאלהים מטעמים • אהובים מצותיה מקימים לילות מה אלהינם ־' - : -#י • ג־ * * : t v : - ן: • •• דמים: ברוך אתה * המעריב;עךנים: אמת ואמונה כל זיאתוקים עלינו כי הוא ” אלהינוואך זולתו ואנקונו ישראל1 עטו הפורנו מיד מלכים מלכנו אחכה עולם 3* ^ W W■ ייליי Ham nW' מכף כד1'העריצים׳האד1 הנפרע' מצחנו והקיםומשפטים אותנו למדת. על כן " אלהיט 5?5»' והמשלם למול'לכל או;ני נ^נו העיצה' נדלות עד אך ובקומנו נשיח בסק-־ק ׳ ונשימה כקברי תורתק ובמ^סיף חקר ונפלאות עד אין מספר: השים נפישנו כסייס(לא נתן לעולם ועד׳ כי הם סייגו וארק ימינו ובהם נדיגוי יי?זם למוט רגלנו המדריכנו על במות אויבינו דרס קרננו על כל {לילה* ואהבתק א, תסיר ממנו לעולמים* שנאינו: העשה לנו נסים תקמח בפרעה אותת ומופתים בלגן(הלל Hm!, לבה *?צלילי infm !^ל מת1כם ל^ותע^\סי^'^ל בלת הכתובה ךגיגותילזם ו שלמילה נזרי ים סוף את רוקפיהס^ת שונאיהם־בתחומות טבע 131*011 לקיבה 4 OiTntnip ועותתיהם וראו בניו גבורתו שיבחו והודו לשמו ומלכותו בקצון קבלי ירצו•"?אלבה: בחך אתה'» 'א1ח3,;מ1 *ץ®>n י??, :?ואל(m עידה־ ^LuWti ♦ עס אב ■* אמו כמצות ואדיו. תשבו בעין תדורו. בסג ספנות: מי ענמכם. !ה|ה אלהינן יןך|ךן ן אןהןף . 9 ראשון' תירןהו אךבעת ?ה׳ם • 7-יצית «ל כתף שם ?נודמלמתו לעולם וךד: ום כשני רמז לנסוף ת5ךם לערה• תר,m אל תהום קרא בחג הסכות: כחג הסכות: ושם חיוגגים בשמורה רבה. שימסת בירת השואבת. כחג הסכות: יאיז3ית את •ה'ןהאלה׳ףכעל־לבעף ובנל״נ??3ימי -״ - , , , T׳־ " ז י. מארק: והיו הדברים האלה אישר אנכי מצוק הן1ם על- לדק ♦יום רביעי להעלות בשירות ♦ לעמר ׳שוקי ירו'של:ם לב^ק: 'ושננהכש״לבניק ודברת 1־0 כשכתק כביותק י י בפרות.* ־ י בחג הסכות: ובלכתק ברדק ובישכבק ובקומק : וקשרתם לאורת המונים עלו לציון ברנה. כחג האסיף סקופת השנה. עד־־ידק וה;ו לטטנ־־ת בין עימק; וכתבתם על־־מזזות כיתקובישעריק: והיה אם־שמע תשמעו אל-מצות* א#ר אנכי nm אתקסהיום לאהבהאת־יהןה אלהינם ולעכל ככל— זמירות ונגינות להעליל* בכלי שיר ובחליל* ביה: לבבכם וככל־נכישנם: ונתתי מטר־־ארצבם בעתו יורה ח דים כלם בנגינה * עם ילדים פלח♦ כהונה* כחג הסכות: ומלקוש ואספת ךג.נק ותיך־שקיויצהרק:'/ונתתי עשב טוענים ומקבצים לדלוג. ובידיהם כרי שמן'של שלשים בשךקלכסמתק(אכלת ושבעת: השמה• לכם פלכתה לוג* בחג הקניות: ?1בבנם וסרתם ועברתם אלוהים אחרים והשתחויתם י יודעי קרע וסכמי עקרה * מראים לפמדזם קרר-. * להם: וחרסאף־!הוהבכם:ועצראת־השמיםל^היך• בסגהסבות: ממר והאריזה לא חתן את־יכולה ואבדתם מהרה מעל כוהנים ולדם מצלצלים ומורים ♦ החסידים ואנשי הארץ הטכה אשר יהוה נזקן לכם: ושמתם את־דברי ^ מעשיה מרקדים* י בחג הסכות: אלה על־לבבכם ועל־גפשכם וקשרתם אתם לאיות על־ ל אנשים מן הגשים להפרישם. מתקנים תקון גדול שם♦ ־ ־’ ־ בחג הסכות: •דלס Vm לנ11ט?ה נין עיניכם; 'ןלמדתם י«תם את־ . , . במכם לדבר בם בישבתק בביחק ובלכתק בררק מ דכים היו בשמחה וכצלצולים. מה יפו בעמ:ק בנעלים. ־ . בסג הסכות: נוטלים י?ש?5ף 1?קוטף:־ ננהניהם' על-מזמות ביתף' ננשעריףז ישמחו ׳ עשי׳ה ושממת גייכיך * א שוגים ׳ ישראל הנאהגים מקיימים מצו?‘, * לילות, בשינה; וימים ׳ צאכילם ושתי וטיול • חניגותיהם, קרבן חגיגה, ושלמיהם- נדרים ונלבות• פריהם׳ בדי המג• אנוו׳ הטו ל' ספעיל׳נמו שאז ילאנויהו במצות סונה נאה׳ ואליו גס זה ל'נוי והילוד • לרצות על מי עננים, כמו שאז״ל אמר הקב״ה נסנו לפני מיס בחג כלי שיתברכו לכס גשמי שנה ־ גס בשני רמז וכוי כלאי’ בסיפדי והובא בפי׳ דש״י פ' פנהס נאמד בשני משניהם וכו' רמז לנישין המיס מן התודה • לעדה, לעדות ולשפוך ל' ומער כלה־ תהום אלי תהום קירא, ל״ה בתילי׳ מ׳יב ונמו מרו עליו בקוף פדק סלד תעניות אלו כשמנשכין את המים בחג תהום אומר ידו.יכו' • לרך ייס רביעי ונו/ בבי קמאלביצהל1> ה' תניא ילס רבעי הי׳עולה לירושלי' מהלך יום א<ז7 לנל 75 וזו היא תחומה עלת הן הצפון ורד ואמי ל"י מה כועס ? כדי לעטר שוקי ירושלים נפירות ־ המונים, המון עם רב • להעליל• לרומם ולהעלות• חלים, שמחים, וכל עניני המדוזיס האלה הלא המה מבוארים בפ'החליללקנ״א • טוענים, משאים• ובידיהם כלי שהן שלשים לוג, ביל כל אחל מארבעה פרחי כהוטש הי׳ כלי שמן של שלשים לוג כמו ששנינו cp וארבעה ילדים מפרחי כהונה וביליהן נרי שהן של מאה ועשרים לוג שהן מטילי! לכל ספל ושפל • נוטלין לולב שבעה ונוי׳ 3פ' לולב וערבה התקין ד״י 3"ז שיה7' לולב ניטל במדינה ז' זכר למקדש• עדו נים לישיות שבע וטי, נ״כ נה׳יס והוא לשון עידן וזמן וי״ג עלוייס ל' עלי וקישוט וטעמו להיות מקושטים רבע בשינה תחת צל עצי לעננים, סימן לשבעה עננים שהיו מגינים עליכם ביולנד ט בואי- ! *ti" נ וסלים לולב ש^עד, בהלולים. זכר למקדיש לעשיוו־ת ותושיענו ?tó] שטך והגן בעדט והסר מכלינו ארב דבר בגבוליים י בחג הסבות: ־וסרב ודעב דגון והסר שיטן מלפנינו ומאחרינו׳ ובצל כנפך; ין כה לעשיות בכל מושבותיכם ♦ למען ידעו דורותיכם ♦ תסתירנו כי אל שומרנו ומצילנו אתה כי אל מלן־ חנון ז כחגהבכיות*. ורחום אתה ושמור ^אתנו ובואנו לחןים ולשלום מעתה ע דומם להיות ישבע בצל רעננים י סימן לשבעה עננים * ועד עולם ♦ ופרושי עלינו סכת שלוטף ♦ , , י י '8*&־»י י קורא^מראקרשומשמרי•!מבלליום °5'° מבא^'ברדגאוה^י.כןימגנים סגוררחד צלתהלהנןפ^וזט^סטר״ןלהא!ךה3^ראל;^נז למלאות לו בי^כות בסכות־ י בחג הסכות: » בחךאתה;♦ פיורשייהכת שלוס עלינו ועל ןל־עמו ישראל ל, מים ינתקו מוסרות ליראתך . ושמחת אתה וביתך י ועלךרוישלם ♦ז בסג הסכות: וידבר משת ש׳יע ונו' צלאתמול, תמצא לעיל בי״א * ר וזנים נוסדו!חד מריובאנהה. וכל ישראל ישישו בהלל ובשמחה־ 'י כחג הסכות: ש ם הנכבד שבעה להדר. בלולב ובפרי עץ הדר. *• •ti• ti !״״יד״ 1 7 I * • • T ז . > בחג הסכות: ה׳ ת שבחית לו למלל. ולגמור בו את ההלל ♦ בחג הסכות 1 ש" המת יתיאל הזק ואמן . :ר,ר 0?יף ?רנה בבונך למללם יוצר ליום שני האל בתעצמות עזך: הגדול בכבוד שמך: הגגור ל^צח " והניא5ניךאוו}-^ה?וףס-'ו?כ»לב5ארםונ«א־ TJWIDÍS ל135 ?לילית %0| ^ .#ק מי מרום וקדוש שמו• ן?תונ -מני *ו׳ין־ם מי ה־קודמיין גפ^רשמך ל’<ם:^לה ?־• **vwojn ובלשון H סירים תתריומם־ ובקרב (קדושים תתקדש : :ברנה בשמחה רבה ויאמרו כלם T; ! T 2 t T t * : T י I מי כמכה באלם !חוח מי כמכת נאדר בקרש נורא י- £• U יי םTtl* \ - יי נ1יא . ובמקהלות רבניות עמך בית ישראל ברנה יתפאר שמן< רהל״עשהפלא^לנוהףךאוננ-ןובוקעזםלפנ-משה• פלנני ?'0צ דוי ודור ישכן חזכת כל הןצוףיםלפנץ ״ Ü’fllt לאשי ה־ולתיס יחיאל בן י־צ״ק יגדל 1", י ל ויאלהי אבותינו להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר יופייך U+&*} % JMD/ ^ לביףלעלהולקלם על כל'דברי שידות /תשבחות דורבן וןב1ךך פרעזת ע6חס לד!י1רת,סמלים ♦ :שיעבסךמשיחך: :יחרוך ופ^רוך כעוברי׳ גלים 4 אז לשמך ישתבח שמך לעד מלבנו האל הטלף הגדול והקדוש שבחו בניי^ליס: זה״צוד<ש״גוז בשמים ובארץ כי לך נאה יי אלתיגו גאלתי אבותינו שיר • : •י• • *זי? ד v ושבחה הלל וזמרה עוז וממשלה נצח גךלה וגבורה תהלח ואמרו: - ' , ׳ --׳׳-■ י־ י"׳"■* T״■׳ *־ “ "י יהיוה ימלוך לעלם ועד• , תאמר בי פדה ייאת!עקב וגאלו מיד הזק ממנו י בנה סנתהוהממ הנפולה4!סודותיה לשתת ולבנותה על תלה 4"צאנך לדעות !bj מש?נ1תיק להנחילה • חפרן ??קדם ותפארת קךשה ומלכותברכיות והוראות טעתה ועד עולם: בחף אתת " אד מלך נדוד בתשבחות אל ההודאות אדון הנבלאיות הנוחר בשירי זמרה מלך אל הי העולמים: ועתה !גדל נא בח אד'מ כאשר דברת לאמר־ :' זבררחמ;ך י: 'וחסדיך בי^ מעולם המל.: !תגדל ויתקדש שמה רבא בעלמא ף־־ברא ברעותה • : :: 1 v. :־! י T :־ ן W vív • .T • :־׳־ ,I* v.i- זרי* 7ז: 7. . T♦ ••• •־, זבחי צדל! לעולה: ברוך צוף גימליף מלכותה בהעכון ומייומיבוןו^יזיי דבל בית:שלאל יילראלייובואלך ז יי ־.י־ :t ׳•׳ ■י בעגלאובזמז־הריב ואמרו השכיבג ו!: *חללינו לשלום והעמידנו מלכנו לח!י0 וברוש עלינו סכת שלומך ותקננו בעעה טובה מלפניך בעגלא ובזמן ־קחב ואמרו אמן• יהא שבה רבא מביף לעלםל%דמיא*!ה?ךןד וישתבח לעיל • פסים להצן ונו , לקרר מוס של יום הבא וכמאמרם ז״ל לידאתך׳ נ׳כ גספמו ו3נ״י גרס לדעיתך־ לרזציס נועלו יחל׳ הוא רישא שהעתקת* לעיל ניוצל 7י״א ע ש׳-להצן פעל ככזדמןצציס פחיס(משליכ3ה) דקדאהנ״ל• ולגמור בו את ההלילנ״נבנ״י• ל' צינה וקור, .ולא אוכל להתאפק מלהעיד על שיבוש כ7ול שהשתבש בזה הלנדקדק יקר ססדך וכוי, עשייה מה יקר רזשלך אלהי' (עילי’ ■לו) ועשייה וארלן" לבקי ההרס הדייר איצק סטצא3 צלו 3ם7ור שית יצמח שלו שנתי נזה״ל, לחצן לקרר אסרי, ונתיב להגיד בנקל חנ|ל1 ואמוצתך בלילות י להיות סלולים;׳ והוא נצין מחודש וצ״ל הה״א והצל״י 753"< נמו ל ה ס 3 אליך(סיב ג י3) כי הוא מחופין והוא מצזדת הל וכן אמרו ז״ל מן רסלילין אשורה(ע״ז ל,׳ לס 3) • ופאדוך ?הכפולים, וכן להגן שבסמוך גס הוא בנין ממולש משורשגצן וצ׳ילנולוצד״י כמו כעוברי גלים, ישראל היו מיחליס ומפארים שמך כראוי לעוברי גלי יסשצריכין להסב האמור עכ״ל ׳ ולאי ני כייס ושכיב אמר להא מילתא והדבר ידוע לתיצקו' להודות • אן לשמך ונוי, תחלה אמדו ישראל אירה ואמ״כ המלאכים נצי אלים • של בית רבן ש&י׳א מקור בנין הפעיל מנזלת הנפולים קמון נמשפעיומה שהביא לראי׳ בנה סוכתך ונוי, שינת לוד הנופלת היינו המקדש ׳ לשתת ׳ ליסל ־ מן להסב אליך דשמואל הוא ראי' לסתור ני גס זה קמון בכל הספרים המדויקים!, קורא מקרא קודש ונו, הקורא ושומר מקרא קודש של שונה יקבל שנדו לעתיל ואס מצאהו באיזה ספל מוטעה שנזדמן לו בצל״י היי לו לפקוח ציניו על יוגלו 1 לבוא ויזכה לישב בשונת עירו של לויתן נמו שאל׳ל• גאוה אפיקי מגנים להפב מלכות שאול(דה״א י3 גג) שה1א קמון וגן נל הסב החל מהחל התה נ התם סגולו, נ״כ בנ״י והוא כינוי' אל לויתן שצאעל עליו גאוה אפיתי מגינים סגור להמס נולהקקמצין כמשפט הלשו;; ויען שהמחבר הנזנל חכם גדול בחכמת הלשון (איוב מא> לול, הקב׳יה לידי• למלאות לו וכוי, צן נתיב אצל לויתן התמלא כנדחה מחינולי׳לזאת משנתי למשפט להוכיח על פניו שגגתואשר ש:נ ולהדים מכשול בשוני® עולויאלי' דדם ר" יי עתיד הקב״ה לעשות סונה לצדיקים מעולו של לויתן, מדרך ׳עמי • קמים׳ מתקוממיך ־ ינתקו מוסדות ׳ עש״ה ננתקה את מוסדותיה ו ולשון מלא ומילוי. נופל גס על הממלא גס על הממולא דוק ותמצא וכן פי׳ דשיי (תיל• 3) הצדרש על ביעוט שבועעין במצות סונה כדאי׳ במס' ע"! דן. ג' א י שמותנ״ח י״ז אצל ומלאת בו מלאת אבן ע״ש ׳ .T0m. v ה E אאטיץ נריןד״ה1ן£נוךל«לםזיו«ד•. ברוך אתה יי אליהיני מלך העולם ’יצר ־; יוצר ליום שגי ה®*־• wn יי"י=!r®M xw •י־"־1,־• נוגשיכם יגרע וידמים * לגל הענישו 5 2£^S35á5Ü?S״ג-נת־?־ת:־•־: Vrée* ;.«4b......................••mmrm’ssi -rone .™י־־י י־י« ברט **>. *״! «5 ייעיך♦ ןחלסם אותו חג ל”: כשרון נדו יחליך ברכו את??המברך:] !!ערךי^נחייהפאי לשושנה* הוגלה ?עוצרת (סוככת ייקיש? w *nm ^ ברננה* שכעת ימים בשנה: לעת יסיר ?י1ןלמא»א״»ן|ה,א ?גיד, מעל־י ש^מיכם * תרומותהוגו ........ אחיו! tfan* אין אלי!<ם בקרית מועדיכם * חמת עולם לדרתיכם: זי־־כלר ונורא} חשך ״*זיף?מי משגיח מהרדתהללו באיומים* מנעימים ״ •! ןעלז, לw מיומם □״ג ס םד?ךחה?לו ?■ 1■:B - י * • 0 ע^ה ק? ם כ״ך קול ולא דומים * בסבת תשבו שקעה את הכל: ?2 c:ייסלטחז לעי־= ימינב: נדיבי עמים סודרי ערכורת * "J&SSSíKSsSJS ?™לעי:הו קנונית י ־להן־ןיו׳ rora «׳; mro ,Ete,״ ״״, M ״.,״ ב!שךאל?שבובסכ'ת: סולובהלוללשוכן אאמיץ לנורא ואיום * בהםתופ3י ל3גץ ביניכם* ותנוחו בהישקט כל!מינם * למען אמצא* פדום * א$ך בחמשה עשרי & : .ידעו דרתיכים: עליון הוליע וליזייו על בלקחי כך תושר ושלשות מיני זקב1עי ׳ ידי גואל * עמוסי! סכך בעננים כהואל * כי בסאהל־ללאורי וישעי*'בחורש השביעי: בסכות הושבתי אהבני ישראל: פקלתי גאות ולבייש לדר במרומים • לחללו עמי לחון שימם * משפטם להוציא כאור במורביו־ת שלמים ולאיקטומים • תחיגו וצהרים * בהוציאי אותם מא}ךץ מצךי.ם י• את חג!( שכעת ?מים: י י צקון צעקתכם הסכיתי באןזני * ופדות «! מי! ל^מע יןזללחישן• שלחת* לכל וזמוג׳ דדבר משה א}ת 3נםול.קסתםלכם כיום הראשון ר,דוש*״ מועדי יי: קורא דורות חי עולמים * צוה דגול מקולות מ:ם נאדר• אאפדנו היוד לעם ישמו מנעימים * חג הסכת תעשיה והרד* בפרי עין הדר: המרומם בקהל לך שגגעות !מים: רם ממעוניך הסך עם נצורים י בוזלול, ופאר אותו מכתירים * מקתלותיך • לרחם ולהושיע כל לסקותיך בבפות תמרים: רריק רוב בלבות ושמלות בתנך אתה ובנךובתך: ישודר מאובות׳' לאום מהללו מפרעף עוד לבל'!כהילך * לתת תקוה לפוורי ומקרבות * ובענף עץ עבות: וביוה יכרעו קמלויך * ׳שקעה!מים החג לי? ^ל1דז: ועוין'ימחל * מלהכות בשלהבת רשפי תוקף המון קריה תגה • באים להראות גחל:־ תומכי'ע^י ןחל •!""חדות רב פנל בחגיגת• שלוש ?עמים'בשנה: תמצאו בלהקתבם * חסונים בצווי דת תאשמ!שעו לורוורד כבודו ־ להתישירו מלככם •י ושמחתם לפני " א}להיכם: משלו והכל בטדו * אמש כמתנת!יי: טרחכם!ביק מתגי לילות רמים ־ גאון תומכי סגסני דשאים־ משטן וממשה־ת אאמיץ• הפיוט הזה קשה מאוד בהשקפה דאשונה כי ירמה שהממנר לא שמר שגולים ונתותיס* ננס, נמו שאהד, הנזדת וייאמו גיזום (ידמי" כ ג ל כ)׳ פיו ולשונו מבלבול לשונות יחיד ורבים ונונס ונסתר ומ״ב ׳ ויקרה ומדרך ל' רזי ל להפיל הא׳ילף ה? המנתב ולהשתמש בו ע 7 נדי ?ע ין ודוגמתו זה בדונ-בסופי החלוזיס המס־ימיס לעולם על לשון הנתוב במקרא ולא ישתוו עס במקדא לוט פס לאט* דגול׳״תאד לאל ית • אחפדני׳ אקשנונו־ עס קאשית החרוזים לא-במין ולא במספר, לכן אין לחבר ולקשל סופי החרוזים עם נצורים, ישראל השמורים מאתו ־ מאלובות, מחלונות השקים * הסדעף׳ מל? י לאשיתס ני יתנגדו לשוניהס ניגוד דג, ונענול זאת גזרתי אומד שיסדו הממנד מלהטת׳ שלא יהיו ננוים נשלהנת הגיהגק אשד גוערים נו רשפי ו.תל * חרות לשוררו במקהלות מעדנה מול מעדנה זה ידגד וזה יעננו דוגמת השיר הנקרא גלע״ז לני ונו' גס אלה דגלי המשורר ע־ ישבית אל • גלסקתנש, נקזלתנס * חסונים, דולויטט ונל׳יא וועםטגע»אנג, פעם ידנל המשורר מדוזשלס או חצי חרוז והקהל מתחזקים־ יפיק, יוציא• נוהג לילות וימים, תסד לחל יח ־ יגדע, ’נדיח' יעננו ופעס י7נד הקהל והמשורר יענני׳ ועל סדר זה הלוך ילך הפיוט על מלונו ׳וירמיס׳ וישתיק■ לשושנה, תאר לישראל* משגיח מחרך, הרואה מחלוני ויבוא הלשון על מתכונתו * אאמין, אשנחהו נאומן ותוקף* גססתופפי, לשון השמיס והיינו הקנייה וליה הוא משגיח מן החלונות מצין הן החרגיק(שיר 3 ט)• הסתופף נביא אלהי (תילי' פד יא), והנה שני הטורים הראשונים האלה הס באיומים , באימה * סולרי ערנות, המעריכים תפ״ותיהם* סולו, רוממו • דברי הננסיי', רכן 3' הטורים הדאשוניס שלאות 3'ושל אות ג'ודי והי ו'וזין, ני בסוכות הושבתי ונו'עד וידבר השה הס דברי ה,! ל* שידיים,שארית ישראל• והטור הגי סוף החרוז לעולם דברי הילשורל* ושלשת מיני קבועי, יתד ג' לפזור? נההיך, לפזוריס הכמהים אשר בך, נההיס גשון כהה ילך בשלי(פילי* המינים הלקחים ממני, קב עלי לקיחה* במלביות, בענפים־ קטומים, סיג ג').ענין תאוה ומשק• תוקף המון, ההון תקיף ולב ־ נאים לקריה מ<ס י י דייד של סכות !הו רומאים • לחזות ולהסגית בבשורות טונות לבן הנה!מים באים: אהלל בפה ולשון ♦ לשומע קול לחשון. כגם ולקחתם לכם ביום הראשון. קדוש: המאיר לארק ;עבטט אופן איני ק׳יש ע7 אין אלהים זולתך , ייילז געסטערן / הערנלוך דייען זולת ♦ אנא תרב עליצותך. לקר ישועתך ♦ באים לאמץ ?V^ru מעי ״־לסף־ י נירם לב״'™יסן־: ישע לראשם בתתך. רלם מנושל תגךתך* ותסזבכם בגין אבו־תך: הושב על משפטו ארמון♦ אשר שתה ?ליל ?שימון. ובנס נךהי ך,מון. זרע תם פצל לח לוז וערמון: זדי רשע כפוף באגמון. יביואום שבול ואלמון. חנוניך חוגי אמון י תטעם בהר חרמון: טועני ^לך על גבם♦ ?ה השרה שכינתך בקרבם. ?עלו לחוג לבית נום 1 בהכונן עיר מושבם: כח ולאל תשלנם י צור עזם ומשיגבם. לא לנצח תריבם. כי עליך משליכים:הבס: מקדשך השמם. כימי עולם תרומם. {צח לבל ישתומם. תת שקוץ שומם * סכת דור קיומם. ופורצי גדרה השמש. עורר, כנוח לרומם. ודמיו עודלבלתגמס: פנת מגדל עדרי /זפלה בשחרורי קדר. צפה לחדרה יהדר. היותחגזח \ T T ג ד־ •י "|י : •• : T t V: T T V . t וגדר: קג?ן צאן דיר♦ אשר נזרה לחערר. דאת לחשמן ולהפדר. כבקרת רועה עלר: שער בת רבים. מקום תמורת וכרובים. תחשבו כחטוביכם . כמסגרות ובשלבים: תחליש שירים ערבים. בפת משכימים ומעליבים ♦ תפרנו באומץ ושגובים. " כאז י פחת ןזי רהבים: " T 5 עזרת ניי נאך שמנה עשרה׳ חי י! ׳ ייהע;׳זק 3י״א. י;ען דער ערסטע טא4 0כות (זן שבת "(וו־ ויורי אנטטאטט ארחק, 1(1! קרובות 110ןעטטערן אימתי ליי״יו גנניחגט • חזרת התפלה לש״ץ ברוך אתה י? אלהינו ואלת♦ אבותינו אלתי אברהם אלתי יצחק!איתי'?עקב האל הגדול הגיור והנורא אל עליון גומל הסדים טובים וקנה הכל וזיכד הקרי אבות ומביא גואל לבני בניהם לממן ישמו באהבה * מלך עוזר ומושיע ומגד♦ י מסור חכמים ונבונים. ומלמדדעת מבינים • אפתחה פ♦ בישיר ורנניס♦ להודות ולחלל פני שוכן מעיונים: רדד היינו ירושלים * במגעה׳ בתחינה* להעשירו, להביא תשורה* תומכי, סומלי ־ סינסני רשאים׳ סעיפי אילנות׳ והאילן גס הוא בכלל רשאים • מבואי ס , נסתרים ומחופים * אנא • תלב׳ תרבה • בועל רגיצתד ׳ נקיבין קהלך* גרדס ׳ הביאם ־ דלם ׳ רלה והגביה אותם • מנושל׳ מכשלון• תגדתך׳ ריבך והיינו כשלון של יצר הרע׳ או הוא כמשמעו שלא יארע להס רע• בגין׳ במגן ומנסה של אבלתך• תס, ייגקב • מנוניך הוגי אמון, ישראל המנונים ממך ועיסקיס בתורה׳ אמון תאר לתודה עש יה ואהיאצלו אמון ■ טועני עולן, ישראל הטוענים על גבס עיל תודה ומצוות • נצח לבל ישתומם׳ שלא יהי'שמס ומרב לנצח ־ ובימיו, מיתריו של בכול ־ לבל תנמס ׳ שלא יהיו בנומה ושינה יותר * מגדל ע־ר׳ תאר לגי" היו • אפלה נשחדודי קרר ׳ נ"כ בנ״י והוא לשו' אופל וחושך ׳ ׳ נשמדורי קרר, נשחדיליתשלאהלי קדר* סוגהוגדר׳ נ״נ ננ׳יי וטעמו שתהי מגורדת נסייג וגרר ׳ ל' סונה בשיש ניס * אשל נזרה להערל׳ נ״נ. בספרנו ובני גרס אשד הזהרת להערר* דעה להשמן וכוי׳ גנ׳יי גרס רעה להשמ1ן* תחטבו, ובניי כרס תוחטבו׳ גזי רהבים■ עוברי ימים• י יי י 7 ארחץ בנקיון ורו'׳ מנואל לעיל בפיוט אקחה פלי ען ני״א ־ סנסון ׳ סעיף ל' אוחזה בסנסיניו(שיד ז)* כמוני פז׳ מוטין של זהב כמבואר בריש מערבית דלעיל י לאגור ולנפות שניהם לי אגורה וקשירה * 7שאי׳״7' מינים של •#ולב ננלליס מלל דשא האדן אן• שהם מין אילנות כמבואר מפי' לש״י אצל תדשא לאלן לשא• אשלים׳ אקח שלם ולא קטום ובס אנפה אף• מבעשור׳ מן יה"נ • פקקי׳ כתב אותי והודיעני אורח חייס ׳ לעסוק במצוות סיכה ולולב • זעם ׳ ?q#;3 os• תרשיש ואיים׳ שם אומות מע״ז ולקח החלק בער הכלי טלמי ע״ס א״ג , , ארדדן כנקיון כפות * ?לי Dijn קרות סגסון כפות • כסוגי פז לאגוד ולכפות י רשאי אשלים בם אף לכפור,: הןמ3ןןשור חרןידף למים• והודיעני אורח ד(י;ים ־ ®ן מאז תרשיש וא!ים־ דודה אפו ?ם מהיות ח!ים: 'טרחיינ^אושתלי סליחה* יצתה בת קול״לך־ לתכול' 3ש?ההי ז?אר?עת יום'שת גבול'שיחה * ל?ל לעיב ׳?מחה בשמחה: מועדךןא!תחגיגת!אוסף • נר־זמןי בחלישי לחובבי בנוסף * סכרה ופדר נזל להעדיף ’לי בתוסף י• עגני קחו t ■ T * V • • | •r*•• — « W * • י מוכרי ואל כסף: פרהים פנטעם אעמסה לאיום •־ צחות לצחצח מצוא בם 3ך'יום • "י!" קיחתם בדמים !בישרו לשם איום ־ רארם להגטל׳בזח ראשון יום: שמך משתף בשמנו• שקרת מבפור כחוח אסמינו•4 ח׳ תסונכנויאל תאשימנו♦ תגיונננו ותרוממנו עד קרום שיימנו: ברוך אתת ?? קוגן אברהם: אתה ובור ?1עולם אדני מחית מתים אתה רבלהושיע: מכלכל חיים בחסד מח!ה מתים בלחמים לבים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומק*;ם אמונתו לישג♦ עפר מי כמוך כעל גבורת ומי דומה זלך מלך ממית ומח?ה ומצמיח ♦שועה: ונאמן אתה להחיות מתים: מיוסד ע״ס תשד״ין . . תשורת ישי אלפים'שנעים * שלמתי ?זה רגל אום'שבעים• רציתי ל״ם 'שמונה ותישקם • קל1!$ בם תוכחות ׳שמונה ותישעים: צרפתי־אלה באלה # ■ן .•*•׳• .e* •é • ••«»•• F• $ • באסיף * פדות וגילה לי להוסיף י עם , וישועה ליי תו0;ף; סכוך גשר! m להחשיך נשא׳ נשא עוני • '׳צאתה בת קול לך אכול ונו/ כ7אי' בקהלת לבה בפסיק ין אכול בשמחה לממן במוצאי יוהי׳כ הקב יה מוחל להס את הכל ואומר מה ראזל אזל ולהלן הוא מושבנח׳יצתה בת קול ואומר להס לן אכול 3 ל כבר נשמעה תפלתנס • כארבעת יוס ׳ שבין יה ׳כ לסוכות • שת גבול שיחה ׳ שת גבול לעסוק במיני השיחים והאילנות לסנן הסונה ולקחת 7' מינים של לולב וכולם ממיני השיחים, שיחה׳שסנגזרבליינ מן תחת אחל סשיחיס (בראשי'נא טו)• חגיגת אסף, חג האסיף• תמך בחלש’׳ כפל בגורלי ל' חולש על גויס(ישיגי׳ילי3)וכעכיןכ< אתה תומיך גודלי(תיל' טז ך)• ליזרגגי בנוסף׳ שאחוג אותו בחמורות • תינה ופור נזל ׳ סונה וניסוך מיס • להעדיף׳ להוסיף ־ בתיסף ׳ בתוספת שממה • ענני ׳ ענה ואמר לי קמו מוסדי ואל כסף והוא לשון הכתוב במשלי ח׳ואמרו עליו בפסיקתא הרבה קימות צויתי מתנם ולקחתם לנס גיוס הראשון במקח ולא בגזל עניל* הרחיס, ענפים • ננטעס ׳ בדרך גרילתס ־ אעמסה ׳ אטל • צמות לצחצח ׳ יל' ולשון עלגים תמהר ללבד צחות (ישעי'לב 7) שענינו ממדות צחות ונקיות ונן טעמו כאן להוציא נטהרה אמרות טהורות • בלמים, ולא בגזל• בזת לאשון יום, לכתיב ולקחתם לנס ביום הראשון ואמרו ז״ל לנס משלכם להוציא הגזול י שמך משותף, שם ישראל מחובר מן ♦שר אל וישר שם לבני ישראל כרכתי' ויהי! בישורון מלך והנה נשתתף עמו שם אל, או טעמו ע"7 שפי׳רש״י על משפחת המנוני במדבר נ יו ה'׳ וחמלו בויקרא לבה פי צ״ג שלשה בדחו מן העבירה ושתף הקב״ה שמו בשמן וכן איי בילקוט שופטי' ברמז מ"7 • שקלת, מהרע ’ תשורת שי ׳ רומן קרבן * אלפים שבעים ׳ שבעי' פריס ל' שגד אלפיך(דגלי׳ 1' ’"ב* י עלי פוס שבעים, לכפר על שבעים אומות כלאי' במס ׳ סונה דף נ׳יה והובא בפירש״י פ' פנחס (במרבד כטכא)• שיים, ניד,ים, והוא מקובן מן 2 '£ שה ?1הסשיף: נוצרי נדת ימי.לגינתו• מלון להשתסוותבכוסף* חךבוני ק!ךןלהטם סבת עור תהא השגתו • 'לקישור לתת לשסף• סגורים במסגר על המשים בסף: צלצל דגתו. * בגבורי בה זהזוות אפיקי טסים ועבים בקצות !קריה * נסבכים גאותי: ’וישב בסבה המור נוה אדזלו י בשבע קרוא מהראיה* יי יאגדו ממרחק טלול עילי עדן נאהילו י הומיום הבא נבוא בל קרואיה * סתורים למבו־ן הר ציון ועל להנהילו * :ביותו תליך בסבה לנקלו: מקךאידז: !שובע שמה1!ת מרשנה י הלא 'בערה . ' יטלוןי יי לעלם אלהץל צ,)) ליי וויל: שובע משאננח ,' V דיגול להמיר שנעה שושנה׳• גזרלהוגגהשנעה בשנה:' (אתה ך)דוש יושב תהלות ישראל♦ אל נא ן בל תהי מצות סבה בעיניך קלה־ בי ׳־ tT • t —: t -T T״ - t t ’ ( ׳. • " ״ י . ’ ר המזבס ?כפות ובערב1ר%. ?אתי ^ח״ור^ כנגד כל מ^ות 1*ת קקותיה שקולה י *[רבות * מ! אני והיו היושיעה ?א בניבקיהרבות* fim הנןעזסה והמסלןלה *־ סלול מסלה * 0ל^h1 -יבית: בסלסוליה מסלולה * כי לכל שיומריה לא בחף אתה!י מהיד׳ המתים: עוד משןלת * נמדותיה:וסבת ומכולת ‘ קלונם מקלה: והומיה לצדק מכריעה • שלישים וששה •כמו שהיתה מתיבפלת : ובם מתרועעה־ לסוככם מרעה׳' אותם ׳גורןשדדמהבאורך המש מאות* רחבה להרעה• בסבת'יריעה* להיות רועה* על המש מאות 1דוד.ינטה קו משלשת שאתה בטוב מרעה;אתננה לפורעה: אלפי אמות* קצובה על שלשת אלפי "'י" בסבת *n1a ■' &זי חי ורזיח נורא ושדוח והדל! מסבבים בליל צב יוקס* ועם אישר עתח ח וק;ם גורי* וטרום וקרש קנהÍP'יי״ךחי:f -יי*°: זדם יאתיל לשמה 01115[־* ,fíVy הגיגה חשובה♦ לבדיו עזמר בלוד קו בקו למשנה♦ וזעיזד\ג1 ופסח שה שלא• כמנהג הלשון ־ קלוע בס תוכחות נו', טעמו צ״לז כבשים שקרבתי הם לכלות צ״ח קללות שבמשנה תודה כמבואר בפידש״י הכ״ל־ צרפתי אלה באלה, טעמו צרפתי אלה לבדי הברית הכתוב בתוכחה באלה תעשו לה' במועריכס הכתוב בקרונות המג לכפר אלה על אלה ולהוסיף לי,פדות וכוי ־ סיכוך כשק זרוע להחשיף, שיגלה זרועו ולסנותי ביוסי׳ כשק לעייל, והוא מייסד ע״פ מאמרם ז״ל 0 העתקתי לעיל בי" א 5פיוצו־המתתיל קושט שעינת׳ נצךע״ש* זרוע להחשיף, עשייה חשף ה'זרוע קדשו(ישעיינ״ב י,)• צוצלי וכוי כיל השומר נדת ימי חגיגתו של סונה ישיג אל מלת סוכת עיר ׳' והיינו עורו של לויתן ונמו שאמרו ז׳יל כל המקיים מציק סוכה כהלכתה בעהיזהקב״ה מושיבו בסונה של לויתן לעה״ב דכתיב תמשוך לויתן נחנה וגו' התמלא בסוכות עורו ובצלצל דגים ראשו ונוי נאוה אפיקי מכניס וגוי (איוב מ' ומ ׳א) •■ לקשור לוית צלצל דגתו׳ גועמושישיג לקשור לויתן בצלצל דגים שלו, ובנ״י גרס לקשור לויתן־ גגבורי גח וגוי,. טעמו וישיג לחזות אפיקי גאותו של לויתן שהם חזקים כמלאכים גבודי כח כדאי' במרדש איוב ברמז תתקנייז שלעתיד ילחמו המלאכים עם לויתן ולא יוכלו לו כי חזק הואעדשהקב״ס בעצמו יגש חרבו להמיתו •■ .יושב בקונה וכוי, טעמו נל מי שיושב בסוכה תמורת ישיבת אהלו'יזנה שיהי'עילול של עצי עדן לאהל שלו • טיליול, סנך ומכסה* חוס יום וכוי, ועור שלעתיד לבוא כשיבוא היום אשל בוער נאש להבהילו זכותו תל״ן • בעדו להושיבו בשוכה ולהיות דשן בשובע שמחות ׳ וירמוז ליוס הנורא הבא בנבואת מלאני(ג! י״ט) ואמרו עליו רז" ל במשי נדרים דף ח' לעייל הקב״ה מוציא חמה מנרתקה ורשעיס נידונים בה וצדיקים מתרשאין בה ולא עיר אלא שמתעדנין בה וכר'* הלא בעדה, בשכר ישיבת סוכה • דגול, תאר לאל ית'* •להמיר, פעל נגזר מן נזל וטעמו להכתיר• שושנה, תאל לישראל, וטעם המאמר הקבייה רצה להכתיר לישראל נשבעה חופות לכן גזר שיחוגגו שבעה בשנה כדי שיזכו לשבעה סופות לעייל ונדאייבמס׳ג״ב 7' ע'ה עתיד הקנייה לעשות לכל צדיק וצדיק שבע חופות נג״ע וכוי• בנפות, בלולב־ לסובבכהו בשיחותערנות, נ״נ בני׳י• אני והו, כבר כתבתי בסדר ההושענות.את הנראה לי לפשוטו ברברי ר״י ע״ש ־ בניב, נניבשפתיס • אודות טל, גשס של טל, והוא עשייה ני טל אורות טליך (ישעי' נ״ו י״ט) • יוני ארובות׳ כינוי לישסיעש״ה וטוניס אל ארובותיהם (שסט'א')• אווי • חמלת • במרומי' וכוי, טעמו תקים אותה מסינבת ומכופלת במרותי׳עד שהתנפל ל" ו פעמים מכמות שהיתה; מסבא, לי ורחבה ונסבה(יחז' מ׳א זי) * גורן שהיתה וגוי, עתה ןפדש הפייטן האי ך ויאמר גורן שהיתה ונוי, והחשבון הזה תבואר היטיב בפי' לשי׳ ביחזקאל סי' מ״ב ע״ש׳ 717, הקב״ה • השכונה בענן וכוי, פי' המפרש ישראל שהיו סכוטס בענן והענן היי להם לצל י מפט שרב ושמש ־ צללי' מסוכנים וכוי, אותם שיושבין ענשו בצללי הסוכה לעתיד •היו משוננים ונשמדים תלהט היוס הבא וזהו כליל כמו שהחמה אינה שולטת גאלה כך.’?*, להם צל ביום תחת עור לויתן עכ״ל, ולא ינולתי ליישב הפי'הזה על הלשון, ובמחזורי' כ״י מצאתי כאן נ' גידסות האי צללי' מסובכים בליל, והב' מסובכים בליל• ;פרחו, יצמחו• בסיומס׳ ל' סיוס וסוף 1 " והיינו לע״ל • יאת*1 \ י יבואו• לשמה י,"נ נספדינו וטעמו לפס סוכה ואולם בכ״י גדם לשמה ־ במוסף׳ ״ ׳ זבגילוי ־ עשות, לעפות • בנוסף, בתאוא ורצון• חרבוני קין, חמימות הקיז כשהחמה בתקופת תמוז ילהטס לשסף אותס ונמו שאמדו ז׳יל במסי ע״זרף נ' א' לעייל מביא הקנ יה ס״ת וכוי על שאומד להם הקנייה מלוה קלה יש לי וסוכה שמה ונו׳ מ*7 הלך כל אחד ועושה סוכה בראש גגו והקב״ה מוציא חמה מנדתקה ומלהט עליהן מיד בועטים בסוכתן וכוי " לשסף, להכרית ל'וישסף שמואל (ש״אט״ול״ג) ויותר הסתבר שטעמו במו לשזף בזי״ןע״דעלזועלסומלשון ששזפתני השמש(שיר אי)" סגורים במסגד, טעמו לכך יהיו סגורים וחבושי' בניהנס על itansb ידיהם במקדש שקצה לול בצזמשיס כסף * מסגר, גיהנם כפיי רש״י ישעי' נייד׳ טסים ועפים וצו', טעמו í .:יקדים ומגברים מצוות סוכה יהיו טסים ועפ׳' בקצוות הארז נמו שאז״ל לעתיד הקביים יעשה לצדיקים אבד ננשדיס וטסים על פני המיס ונו' (סנהדרין לף צ״ב) * כסנכים בפבע, ויהיו משוננים בשבע חופות לעת קרוא מקראי'ונמו שאז״ל במשי נ״ב רף נ1"ה ׳ יאגדו, ל' אגוד ואשיפה, וטעמו שיוקנצו ממרחק כל הקרואיס והמזוהניס ויבואו בתורים ומוכתרים למכון הר ציון, וגן אמדו ז״ל (עגילה רף ט״ו ב') עתיל 'הקנייה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר. ביום ההוא יהי' ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה ונו׳ • ־ המעוזקה והמשוקלה, המגודרת בדפנות ומפוצה אלצדים הפוסל,'■ אותה. והוא ל״ה ויעזקהו ויסקלהו(ישעי' ה' ב,)• סלול וכוי, שיעורו סלול מסילה מסוקלה בסלסולי'; וטעמו בסילפזולי' שלו סיכס תלו, שליל לנס משיל? סקילה, סלסול, ל' ניביו ויקר כמו סלסלי' ותרוממך(משלי ד יי') ומסל? משוקלה היינו מסלה מפונה מכל מנפול. כמו סולו סולו המשל? &קלר מאג? (ישעי' ס״ב ו׳־) ני בזכות הסונה גונה לעלות לציון במסלול מסיקלמאבן' ולא ’ארע לכו שוס תחלה כראי' בילקוט פי אמור על: פסוק בסוכות תשגו* קלונם מקלה,י שציהם'צ׳ קלון וחרפה כמו ארור מקלה אביו ואמו(דברי כי יי) או שיהי' מקלה ל' שריפה מגזרת קלוי באש (ויקרא ב יל)• אותם להרעה, לרעות אותס בסוכת ידיעת עור לויתן• שאתה , לשאת אותה אל מדעה טוב ושמך אתננה לפידעה. לפרוע ולשלם לישראל אתכן ושכר מצות סונה בסנת חי וקים וכן, • אלים, מלאכים• אב / אברהם אבינו נלנתי'והשענו תמת הען(בראשי'יא 7> ונצב, נרנתיב והוא עומר עליהם* להאדיחס, לזמן להם הארומה והסעודה; בנפש חשוכה, בנפש עלוב כעני ואסון ׳ ל3ריר, לבניו, נמו לא כן בדיו(ישעי' יי ו) * בכוך, במצרים י קו 3קו« מלה כנגד מרה וכלאי' ברבות שהעתקתי בקרבות ראתמיל ע' ש ־ ועמד וגו, הקנייה עמד ועבר ופסס בעד ישראל • על ס.רה- טזהל^זתח לו.סכה !די׳ ?״!-•־ 7 דיליייד״ * ידיי די ו«ר4 t.Mv . נסוכה♦ ברום הסיויישסכות פטיו הורם סנה: רגל טוב 1T ] בו נזל n-!y . יקחו לשמ1 ארבעת מיגים4 בלולים בתורים ופסח נעים לסוכנה ♦ על ני תושם למד תשב סמי* : NOT תחלת ‘שנח. חג האסיח תמובת נמאס ורזבי גדה וגעמתה לרסכדד זכה כנן גןש שליול :■ : זז ־ ’*•' 1 : 1 • T ־ !־ת נסוכה* בחח הקיודיש סכות(ימיו הורם סכה: תל גבירי אחים וסע פעמים סכותה ♦־ ו-מארמי ושעיר בעדו SW »? W! •WW> Si'^SS'rSWS־ '»״• ־«־,<»- !*׳=• •v,,™ ייזימ׳יw•י mמזיממי שיע ?10310 nsm, !*ם ססקר׳ס: בטליל ?!??יו להדר * סוד אדר יקר בכתם פז לאדר: ממןמ«ו*אר •w.wswto* ענה עץ עבות"הפות מבחוץ: 'פונות לסכך. ק^בבך קולש לקודש תת בלל ממסך* מחיצות לבון לב מבית ומחתך צפוי לכפר בער לקנךכ3חנת המסך;'לנח3*0ככ<ם-ב־וךת סוכנים ־ לב שחוץ: קיחת לולב וערבי נהלים ־ 9?= ימי*־0׳ י*ייזי* 1יי’°: מיי ??ה ?מת רגילים ענות בם שייר׳הלולים• ׳שמולים שלש פוגמימבססת• רמ1 לשלש בבל סניה' דפנית > U-1J lux J / J ץ ר 1/11 ן u ך/ן1/ u 9ס?ב1ה: יו' ר»<ךתהשואבהשאב1' חקיקנה חשב( ושדם בקמהול חלילים: תפישת שלשה כמו בסין קשבו ♦ בסכות תיביבו: , . הדפים לשתי ערבות.'*ימיר להפליל בם עולמים תמלוך ותתנשא: האל ^ y,!^ Dhy . לרוכב בערבות אתרוג ןכף תוכזר יחידם .כי אתה הוא מלך מלכי המלכים * מלכותו נצח ♦ מראותיו מלהמעיט ומלסדבות; (לחרשי ונל) שיחו * ספרו W פארוהו צבאיו * מרשותו רוממותו * רון _!׳ ’ L • שיד ושבה תקף תהל1ת י I ובכן ולך תעלה קדשה ני אתה קרוש ןשראל ומושיעו: סית לסוכני למסכי * לנסכי בנסכי י בנסיכות קדוש: ""וי! לחרשי ראשון י כמראשון♦• לנצורי כאישון " ־אחלל בכה ולשיוך למרום וקדוש:' מיוסד ע״ס א״ב בי אקח מועד♦ לבוא ל.קך ולמועד♦ כמאז לדיר מאהל מועדי ליישב בהר המועד♦ ביתנתי צפון בקחת מועדי קדושים בתוככם לועד * למועד מועדים וחצי מועד ♦ להתהלך בתוככם ולהועד♦ להושיבם באהליהם כימי מיועד ♦ וענתה השירה הויאת לפניו לעד♦ וקבה תהיה * אמ*0 מצוד! גוררת מצות 4 ב?^"^ לצל יומם לעד* נמליך מגיר יושר טוב תעד* על כד1 אישר באביה תוחת קצובת * מרות חברו שקי.םמצות סכה להעי♦ וכל שוטריה:ב!יא ויעד♦ ואנכי לה לצ11ת: 11רש ’61 זה ליחסו דאשן{ • ה-1ךעו?ד־ כיעט׳5|*בונעומיה* בסדותיהוביןצ־ביסיר' ■י ־: ־ ־ v ־־י®,• I v באמותיה ובמחיציוםיה * בדפניוךתיה וכמציותיזך. ♦ 5NH המי^ל) [חגקב לאש1ך 151* בסכול״יהובצלותיח♦ בביאותיה וביציאותיה♦ בגךרותיה לבשיינו בי מחל ראיש1ן; זנרןיזסוחשגדך וכפךצותית* בחמגותיה ובעליציותיד׳♦' ו!ר לא יהידיז s־ י“ ׳ ־ 1 * “T ־* TT נמוצאתיה לחרשי דאשון, נ״נ בנל כ״י וד״י ועיקד ומעמו לרזלשני עם אוזנן הנקראים ראשון ואס מקדש ומנים ונמאמלס ז״לבב ר פ' ס״ג בזכות ולקחתם לנס ביום הראשון אני נגלה לנס ראשון ופורע לנס מן הראשון ויונה לנס ראשון ומביא לנס ראשון, נגלה ראשון זה הקנייה שנא'אני ראשון, ופורע מראשון ויצא הראשון אדמוני, יגונה לאפון כסא נ3ול מרום מראשון ומ3יא ראשון פנאי ראשון לציון הנה הנס ולירושלים מנשר אתן ענ״ל ׳ דנן איי 3ילקומ ירמי' נרמז ר5 ח ־ לנצורי כאישון, ישראל ־ אהלל לאל אמדון וראשון קדוש, נ״כ ננ׳י ונן מסתגל לפי שיסורו על לשון המלרש הנ״ל • < אמנם ונו', מעמו אין לך מלוה יאירה נעורה שלא יהיו נגררות אמרי ־מצווע אמרות המשתתפות עמה• בזאת, 3מצוה זאת • באני בפידותי׳ והייני מעשה המצוה־ קצובות, מפורשות 3פיעודוקצ3י;• גזירות אונלו וני'הלצון שיתחברו אל נל מצוה ומצוה וקירות ומיק ם מל3ד התולות הקצובות והמפודשות אצלה ונמו שמ3אר הפייטן והולך• לצוות, להשתתף ולשון ת^מור הוא י דורש, צלרש• והונקב, ונקרא, ונמו שאמרו ז ׳ל וני ראשון הוא והלא מ'ו הוא אלא ראשון לחש נון עוונות• ונדי ל3שדנו ונו' כלומד לכך נקרא ראשון לבשמוני נ3ד מחל הראשונים • זנדון סוף שנה, נלנת<3 וחג האסיף נצאת השנה(שמות נ; יו)׳ והוא תחלת שנה שנאמר וחג האסיף תקופת השנה (שסלל נ3) שטעמו3תהלת השנה הבאה נמו שפי' עליו לאיי זיל ונדאי'" נמשי סנהדרין דף י׳יג אי, ואולס למזה התודה בזה שכיזג נידונים על המיסוא׳ג הוא די׳ה• מו3, הקנ״ה• נולי שנה, גשמי שנה • גלילים, מקושעיס • מהוד הלל המהולל נאדר,ונהדר ונו' ׳ מעמו מהוד פרי ען הלל המהולל והייצו אתרוג נאה ומהודר, להדר ולשבח בהווי הקנ״ה ה!אלל, והצהלד • סוד אדל יקד, קישור של ען יקד והיינו הלולב יהי' .בנתס פז לאדרו וליהדקו,וכןאמל הפייטן בליש מערבית שלאתמול גחוני פז אוגדין, ’ע״ש־ סול, ל' קישור וחי3ול נמו ורוזני ס נוסדו יהל(ופילי 3) רמתלגמילן יתחברו ניזדאי אדר, עך אפותמבזון, שענפיו חופין את עצו(סונה לב 3)• צפוי, ראוי, ולי צפי' ול' דאיי' עצין אאר להם ונן וצפוי הוא אלי חרב(איוב.מי נב) • לב פחון, לב נשות נמו בני שחן( איוב מא נה) • להשליל, לממס • 'יחידים מלהמעיט ולהרבות, משניהם אין נועלין אלא אחל ולא יקבלו גדעון ותוספת, משא״ב ה־ם וערבה שנונל להוסיף על מניצה הקבוע • כי אקח מועד ונו', דבלי הפייטן בעבור האל ית׳• ולמועד, ולזמן ׳ לישב בהד מועד, ציון י בירכתי צפון, עזרה נלנתי׳ ואשב בהל מועד בירכתי צפו?(ישעי' יד יג)־ קלושים, ישראל• ליעל, לקבן • למועל מועדה, מבואר בחזיה דניאל י״ב ז' • להושינס ונו׳, עשייה עול אושיבך באהלים נימי מועל (הושעיביא)• השירה הזאת, התירה • טוב תעל, השונה מלץ טיב• יביא ויער׳ יבוא ויתועד בה' ועל׳ ל' עלות• ונקצבותי', בגגולותי', ל' מרה אחת ן F יקצג יגל ני ונו', בעבור שאברהם לימד התיעיס לתעב מסנה של אלילים ׳ ומאס להבי גוי', ומאם זרוע בשר שלא שם מבטחו באלם ונענין ארור הגבר אשל יבטח באלם ושם בשד זרועו (ידימי' י״ז ה׳)• ונע מיתה לו יפנה, ונתחברה. לו להיות לו לעמית אשתו שדה המנונה ישנה שגם היא היתה מואסת באלילים ולימדה תועים והיתה מגיירת נשים נמו שבא בקבלה, לנן זנה גזעו לשליל ולבוז לו התודה הנקראת לת הנסוגה מעילם נלנתי' מעולם נסנתי(משלי מ' נ״ג) וזנה לדאות בלוח הקלש נמו שלאה הולם היינו אברהם • סנות וסנה ל' לאיי' והבטה* יגל׳ הלך• גביר אחיס, יעקב־ וסע, ונסע• ומאדמי, לבן הארמי • ושעיר, עשו• חניטיו, בניו • סעו, נסעו • לאשי' סנותה, נלכתי׳ ויסעו בני ישלא< מדעמסש סכותה (שמות י3 לז) וזה היתה ראשית נסיעתם• ושבעת הזיזי משי, ז' ענני י נבול של משי נמו שבאלתי בקרובות לאתמולע״ש • ילאו חורבה, עתו לתולב מקושרים בעלי וקישוט שקשר הקב'ם לנל אחד ב' .נתלים כראי' במס' שבת 7ף פ ז; ידמו, ל' כאשל ידאה הנשל(לבלי'נ״ח מ״ט) וע״שה ואשאיאתנם על מפי נשלים(שמות י'טל')• דגש שנאצי', המון מלאני השלת, וזזו מאושרים, ישראל המאושרים חזו דגש שנאניס • שבע מחיצות, תבואר לעיל נמה פעמים• ולחם ממשלים, היו מורידים להם לחם מן השמים 1 ילעס, הודעה• לבנון, בית המקדש • קצב, מלה• תתבולל, לתת מבדיל ממסך נרנתי' והבדילה הפלונזב לנס בין קודש ובין קרש הקלשי' (שמות נו לג)• לכרובי סנניס ונו׳נלנתי' והנלוביס פורשי ננפיס למעלהסונניס בכנפיהם על הנפולת• נצשס וגו' מן העציצים הנזנריס במשנן ובבית עולמים היו רואים ומבינים גובה המחיצות נמבואד במסי סינה רף ה' • רוח, 75 ומחיצה • ם נ י ס, ל' סני' והבטה • וציד עמס מסניס, מחייצין הלנה למנה מסיני • יקלו שמה סנות ונו' יקל וחשוב הי' בעיניהם לדאות אתהנתוב שס בתולה ג' פעמים בשונות ולמלו מזה לרז לו.' רננות כלאי' במס' סוכה רף ו' נתיב בשנת בשנת בשנות ונוי, ונן ענין ריצוי 7ת השואבה היינו ניסוך המיס במג שהוא לרצון גס אותו שאבו מבאר סתזדה אחל אשל מצאו בקדבנות החג ה״סיו״ל מ״סלמז לניסוך המיס מן התודה נמאמדם זיל והובא בפי' לש״י ת' פנחס(במלבל כט נא), והנה חשבו אתהאקוק בה והיינו המרומז בתולה נמו בסונות תשבו אשל שמעו וקשב! בסיני בפירוש, או טעמו שהיו מחשבין ומעיינין בלשון בסונות תשבו נמו שהוא חקיקונתוב בתולה והיינו יש אם למשרת ונמו שקשבו ושמעו בסיני והיינו יש אם למקרא • לסוככי׳ לסונמיי למסגי, לעשות ליי מסך להגן, והוא פעל נגזר מן מסן הפתח(שאות לה טו) נאילוהמ״ס שלש• לנסניבצסני בנסיגת קרוש, שלשתם ל' נסיגה ומלוכה כמו ואני נסנתי אלגי(תילי' 3 ו) ונמו נסיכי סימון(יהושע יג נא) וטעמו להמליני במלוכה שלי במלנו' קלוש ונענין והי׳ה' למלן על כל הארן • Tóm, V. פילוס אום שני במוצאתיךיץנכר לאיעביור בתוצאוועיה♦ ך1רללא :שתף בכחיצותיה* וגוי לא ירמיוס בחצרותיה* ולאיום לא יערב י ; . ד : .; - זד t •• . : t v •• בחוצותיה * כי אם עמוסיו נוצרי מצותיה♦ וגם לא יופרו כועצותיה♦ כלב ישלם ישובו לףצותיח * וכנפש טובח יבואו חצרותיה י עתה יבוא עמי לקצור/יה ♦ב3יו הס לבדם דגלו משנצייתיה♦ כן בדד ישכנו בךביצותיה♦ לתת למל שכר מחציור/יה♦ לקץ קכת אל לרצותך.♦ לעת חלוק אךצייתידך. ♦ באורך מפאת קדים לקצוךה ־♦ ועד ים אוקיניוס למצוותיה * ברוחב שבעים וחמשה מיל חריצותיה;כשוריותה5ךם לחברם לתיוצאתןה♦ גבול כל ׳שבט ושעט כך!עלובנפיצותיה: ןאזגתקולתצא בארץ חלאת♦ על הר גבוהלבשירכשיורד.זאת♦ בלשק:םמצוה זארת♦ ♦בא כנועם צורו לחזות♦ לשקוד דלתות ולשמור מזוזות♦ להביט ולשורגס על זאת♦ ישועות עליזות♦ על ;ל כבוד וחפות מזוזות♦ חפות בחפות בחליות אחוזות ♦עד פסא כבוד מאחזות י ;ויוישב ע^ כסא כייופיו לחזורת במחזות♦ המצוחצחות כתשע מחזות♦ וכל אישר תדיר לעשיות זאת♦ .יזכהלהאמרלוכזאת♦ אשרי אנוש!עשה זאת♦!חישב לו כישמר כל התורה הזאת ♦ ומי ישמע כזאת ♦ ומאת!זיה!תה זאת♦ ואחשבה לדעתזאת♦ והיאנפלאת בעיני זאת♦' עד אבא ליושבי פרזות♦ ואישאלה לזקני מי זאת♦ מה אתנן עם שומרי מצות סכה זאת♦ והם ישיבוני תשובות עזות*!!ראוני מצפונות כנחות♦ רב טוב ה^פון בבית עזות* לבעלי סכה ידחו נבזזות: ומחיל אל חיל !צעדו ♦ ומסכה לספה!ועדו ♦’ומאהל לאהל יועדו * כסכה אשר יצמח♦ בסכת ישלם;צמח• ♦ כקנה עמקים ♦מדדו♦ כלכת צלצל ןעךח* כסכת סביביו!הדח* כסכה מלכם יתועדו* בסכה צפוניו יאחדו* בסבת נאות רישאיבדדו♦ בסבת מי מנוחות יכבדו * בסבת" עץ ח:ים!ת!סדו * 'כבובת שתחתיו יסעדו ♦־ כקכת צללותיו בחיל ♦סלדו ♦ במעלותיואל י!ךודו ♦ כמערבותיוזר יאפדו* בךחובותיו !רתירפדו* ושעור תפישותיו!מדדו ♦י חמש מאות_שנח הליכותיו עלות♦ עובי עקרו בזה קו להעלות* אבל מנ!ן ענפיו אך כמרד. להעלות♦ ועילי ♦וכל ־שרשיי פעלות/וכל מי בראשית מנו נפעלות ♦ ופלגים נפמים לבל תעלות ♦ וישבע כתי קדש המעלות* תחת מכת נופו מתעלות♦ ומתתתיחם שלשים מעלות ♦ מסתופפים כצלם כישיר המעלות * :ועל.גבם ששים מעלות * זו למעלה מזו עולות ♦ ועד כסא הכבוד טסות ועולות ♦ כשיח נעימות שיר המעלות: וכל אהד ואחד לפי כבודו♦ ובכור:והךר!תן הודו* m שבינה!!הרו♦ כמראה פנים!בכדו ♦ בעשילה לבושים לאפח * ברקמה ועתיק לופח ♦ " כמראה הקשת וקצ3 אתל(ע״א ו נה)• ומצברתי', מעדנותי'• ונעליצותי', כשמחתי'• 7גלו משכצותי' , תקנו אוי/ה 3מיני יו*י • 3ד3יצרר3י', כמנוחותי' • 3לומ3 שכעיס וחמשה ונו' ׳ נל זה מ3ואר כספרי והוכא כילקוט סוף ס' יחזקאל ע״ש • יכוא 3נועסצודו לחזות, נלנתי' לחזות כנועם ה'ולנקד 3הינלו(פילייכז)• ולסור נס וכוי, עש׳יה כנשוא נס הדיס תראו.(ישעי' יח ג) ־ על נל כ3ול וכוי עש״ה שס ל' הי ־ מזוזות, עמוליס ־ חופות 3חופות וכוי, החופות יהיו כקשרים זה כזה כחוליות־ המצוחצחות ׳ ה3הידות • לעשות זאת, מצות סיכה • ליוש3י ירושלים,עש״הפחות תש3 ירושלים (זכרי' 3ח), לזקני מי זאת• לזקני ישראל המנונים מי זאת כשיר ג' ז'•'אתנן, שנר• יצעדו ׳ ילכו, יועלו, יאספו• יצמלו, יח3מ ־ כשונת שלם ׳ ירושלים • יוצמדו ׳ יולוכדר י עמקים, עמק שוה ופנוי• צלצל, לויתן, יעוללו, יוחזקו 1 יחוללו, יושמחו, יו3ללו׳ ישננו לכלל לכטח • יוסעלו, יהיו נשעליס ־ יסלדו, כי׳כ כנ״י * זר יאפלו, יקשרו כתר• יתרפלו, יתקשטו כדפיל־ הליכותיו, של ען חיי',הוא מהלך ה' מאות שנה וכן עוכיות״ק שנה כלאי' ב5"ד פ' ע״ו סי' 5' • יוכל, פלגי מים • וכל עי כראשית ונו' שם ככ״ד כל מי כראשית מתפלגים מתחת ען חייה * ושכע כתי חולש וכוי, ז' כתות של צליקים כלאי' כמלדש ש״ע סוף מזמור י״א • מסתופפים, 3' הסתופף ככית אלהי(תילייפל יא) י טסות, פורחות • ,לאפלו, לקשטו• לרתלו, לעשותלולפיד לחסרו,לגאותווליי&לו,חסלא,שמךומסלאי'מלך (גיטין ז א), כתכנית היכל, שהי' קי'אמה• כן יעל תשע מאות, מלת נ! לי' כל׳י• ולפי לחסרו♦ כמחזה חנונהלנגח♦ ננצאתהשמיש בעודו: אישר בו צדקו יעידו* לפי הרשוס בקתביח♦ ולפי מעשיו ומעברו* ישלם למו פעלם כמעבדו: י;ש ממאה אךת קומתם. כתבנית היכל רקמתם ♦ !.ש מצאתים ושרש מאות תקומתם♦ כן ועד תשע מאות הקמתם ♦ לפי שעור תקומתם♦ כן תהא בארץ ממלכתם♦'!ש מהם מלא העולם מהלכתם; ומסוף העולם ועד סופן הליכתם♦' יש מששה עשיר עולמות מלכותם♦ דש משלש'מאורת ועשירה ממשלתם♦ ויש משלש מאות ושלשים ושלשה שליחותם ♦ ושלום גחל־ יש בינותם ♦ ושנאה אץ במחנותם* וחודרות אין במחיצתם♦ ואיבה אין בהליכתם ♦ ופלגות אין בודפתם * וקנאה אין כמשכנותם♦ וישנה אין בךפידתם ♦ ועגומה אין בדברתם ♦ י ואסון אין במגוך־תם ♦ ודמעה אין כעפעפותם ♦ וציררה אין במזדשנותם * (צוקה אין כטוהותס ♦ ויצר רע אין בלבותם ♦ ורע עץ אין ;דירתם♦ ומיתה אין במדורתם♦' ומחלת אין בגדתם♦ שישים כל אחד ואחד בנחלתם. שמחים במפעלותם* גלים בירושתם*' דעגים בפור חלקתם* עולצים כאודחותם♦ ודרים את אל בודחתם: והוא !תהלך בתוכם♦ עמו לקבו למשכם* צעבותות אהבה להמשיכם; באבדתו לסובלם♦ תחת כנפיו לסנכס. בסתר אהלו למסכס* בינו לבין משרתיו לתוכם• דנית רוכב ערבה ♦ דהן בתוך מעלות ערבות •י בציק ק־ חת שתיערבות * ואתה מלבבות קדיש אלפי רבבות * לעמד יין הדס♦ עבות♦ בצדק שלשת אבות ז דחם כסא מיוחד* ישב עם זקני גוי אהד * אוגרי לולב אחד ♦ ומעמיתים ים אתרוג אחד: דאתיו בג♦ אבות'שלשה♦ ה!חוסים אום משלשה♦ יותר מקוראי קדוש "שלישה: ויערב לו שיח אמונים* המהללים בארבעת מינים♦ מארבע חיוה מרבעי פטם: דחפיך במחולל♦ חמשת וששת♦ ההוגים חמשת ועורכים ששת ♦ מהלול♦ ודתולי כנפי ששת: דעורר אהבת איתנים * !כהון פאר חתונים♦ היות למעלה מהם נתונים ♦ ומחיצתם ךה>$ מבפנים ♦ ומשתעשעים ביקרה מפנינים* בצל שיי לפני ולפנים!" ואותם !שאלו שנאנים* כסכת עד! שאננים* מה פעל נוצר אמונים ♦ ומה חורה' במעונים ♦ י ומר, גלה סיוד לנאמנים: ומה חשף ממצפונים♦ והם יבארו למו חך צפונים♦ קיול רנה וישועה אשר בם מיגים♦ כי הם היו ראשונים ♦ חרב פיפיות שנונים* הלל במשנה שונים♦ חדשים וגם ישנים * שיריות ותשבחות משננים ♦ ואחיימו זיע חיות נותנים * בקול רעש מנגנים ♦ קדוש וברוך עיונים ♦ ושיופי מעל עם כנף מנים ♦ ממעל • " לכסא שיעור, ני׳נככ״י• ויש משלש מאות ושלושיס ושלשה שליחותם, כ״כ ככ״י כו?סי שליחותם, משלחתם• ותחרות, ועגלה, רפלכרת, ומחלוקת׳ כדפילתס• כמשכנם • כרכיצתס, כמושכם• נטוחוחס, נקדנס׳ גליס, יגילו וישמחו• כפור, כגודל • חלים, ל' מלוה • למשכם, לעשות להם מסך ומחיצה ’ לתוכם, ל' תוך ואמצע • ,ויניח דוכ3 ערנות, הקכ׳יה יניח ויעזוכ השמים וירד לחנות כתוך מעלות עריכות של ישראל • ואתה מלכנות קלש ונו, מהמון המלאכים י הלסי ענות, תארלישראל• ומעמיתיס, ומשתתפים • ויאתיו, ויניאו• אוסמשולשה, אומה המשולשת כנהנים לריס וישראלים • מקוראי קדוש שלשה, יותר ממלאכי' הקוראים 3' פעמים קלוש• כמחולל♦, החליל חמשה וששה (סוכה מ3 3)• סהוגי', ה' חומשי תודה וששה שימי חתולי ננפיששת, חיות הקודש המעוטפי׳ כשש כנפי' • איתני', אכות * פאר מתונים, כקכלת התורה שהיתה התחתנות כין נכינול לישראל י היות למעלה מהם נתונים, ישראל יהיו כמעלה יתירה ממלאכי השרת וממיצתס תהי' לפנים ממלאכי השרת, ושם ישעשעו עם הקכ״ה כתודה היקרה מפנינים והמלאכים ישאלו לישראל מה הודה לנס הקכ״ה, וכל זה מכואד ממאמרם זי׳להוכא כפיי דש״י על נעקז יאמר ליעקכ ולישראל מה פעל אל (כמלכרנגנג)• ומה חשף ממצפוניס, מה גילה מסתרי תורה• והם, ישראל• יכאדו למו, יכאדו למלאכים י חיך צפונים, סתר! תודה נענין חנו ממתקים (שיל הי יו) והלצון כחיך הלכוד נמו שפי' שס דש״יז״ל• מונים, מספדים• חרב בפיות, הפודה• הלל כמשנה שונים, הילולים אחר הילולים• ושרפי מעל" שרעי מעלה • ושרפי של סכות ןנסאדוגונ׳ם• לי)׳!1נע^3םאר)ננים * לנ<5יץ3סזד קדושים סינניפי 5ה אחד עונים*וזה ‘את.זח סבונים♦ זזה לזה מצינים♦ וזה מזה מתבוננים ♦ וזה אל זה קרוא נבונים♦(שלוש ?!ן־שה לנןד1ש נותנים:’ככתוב ונו׳ ’ קדושה׳ הלל׳ ושלל הקריאה׳ !!יל! 4עטטעח הפטרת יום שני של סכות במלכים א סימן ח יג ס ינ אז אמר'שלמה יהןה א0ר לשכןבערפל: * בנה בניתי' בית יוכל לך מכי! לשכתה שיולכזים: ־י ויסב הכלך •<־ת־־פניו נ!צוך את כל־־לןהל ישר^צל ונל־־־מהל ישראל עמד: טי V T : • J-\ : T : A" T : • וייאמר ברוך !חוח אלהי ישראל אישר V , • ,T : • J•• v: T í I < T V ־־ 2.!!לתלו ^ל־־המלך שלמה כל-אייש דבר בפיו את דוד אבי ובידו מלא לאמה: !שלאל כ!ךח האתניםבחג ךוא הח;ךש '« מךהץם^שרהובאתי!*ת-:;מי השכיעי:' ג דכאי כל זקנן!שלאל י#י את־ישריאל ממצרים לא-־בחרתי כעיר וןכהגים את־־האלון: י דעלי את־אלין מכל'שבטי ישראל לבנות בית להיות . ץ . [ i . I í . . * : •יג־ • 1 J : 1• " — . j j • •• t י דביאו הנהגים את־ארון כליה־־והוח בירלהעס־לככק: 'ט יק אהה לא תבנה אל־־מקומו אל־דביר הב!ת אל"ל!ל׳ני הבית כי אם־בנןד הייצא מל1ל|יך הוא• קלולשים אל תחת כנפי הנריכיש ’• יבנה הבית לשימי:. ב ר־קים יהוה את־ י כי הכרובים פרשים בנפ:ס אל־־מסום דברו אישר דבר ואמם ת״הת דוד אבי האלין לכיט הכךכים ״על האלון ועי“ ואשב 1 .על-כפא !שראשי כאשר דבר בדיל מלמעלה י• ח דאלכל הכייס !ח|ה ו;<הכגה הבית לשם '!דלה אלה, הראו ראשי הבדים כן־הכךשעל״בנ’ !של^ל: בא ואשים שם מקלם לארון היכירולאללאי החוצה יהיו שם_עדה:ום אשר־שם בריח״יחוח אשר' ברת עם־ ה!ח: ט אין בארון הקישניילחות האבנים אכרדנו'בהוציאו אתם מארץ מצרים: י אשר הנח ישם משה בהרג אישר כלת ' י " ־׳"-'■■ ‘"' !חוה עס״בני!שלאל בצאתם מהלר־ן מצל!ם: ׳ יהי כצאת הכלונים מך הר!הש והענן מלא את-בית יהוה: יא ולא-לנלו הנהנים לעמר לשרת מפני הענן כי־מלא כבודליחה את־בית!הוה: המפעיל יברך נלכה אתלונה, תמצא] לעיל גי׳יא• אשרי׳ צ״ני תפלתמוסף׳!!׳לו געשטערן• סדר הושענות כשחל יום א׳ לשונות ביום 3' ׳ אז יש זה הסלד: למען אמתך, אגן שתים׳ אעלוך שועי׳ פוס אני הומה׳ אל למושעות, אום כצודס • כשתל יום א לסוכות גיוס נ׳, אז יש זה השלל: למען אמתך, אגן שמיה, אערוך שועי אום אני חומה׳(ויי א אל למושעות)׳ תום הצולה, אלון המושיע־ כשתל יום א'לסוכות גיוס ה'׳ אז יש זה השלל: למען אמתך׳ אבןשתיה׳ אום נצורה׳ אעדוך שועי׳ אל למושעות׳ אלוןהמושיע• נשמליוסא' לשונות גש גת ושלפי מעייעס נגף מכיס, ממעל לנשא הגונים, ליושג על כסא רוניניס, לנערן גשול קלושים ממנים, פה אחד עונים. וזה את זה מכוונים, וזה לזה מציעים, וזה מזה מתגוננים, וזה אל זה קלוא נגונים , ושילוש קלושה לקדוש ניתנים • כן סדר המדוזים גנלכ׳יי המלייקים, וגדפוש כשפגשו ני גקקוס מקקים, והלגלים עתיקים • כ כל איש יש־אל• היינו -הראשים והנשיאים הנזנליס גפסוק הקודם, וכן גכל מקום שיזכיר איש ישלאל או כל איש ישלאל הלצון בו האנשים הננגדים ?.מעלה מה ׳ ולא כן ויקהל לויל את כל ישראל מן שיחוד מצדים ועל לבוא חמת הארון ובל״ה כתיב על וכן ת״י, והלצון ני הכרובים פולשים ננפ-ס האלה היו עומדים על דגליהם בקרקע על מקום הארון ונלאמלן׳ ח החוצה, מחו! לפרוכת, וכן תרגם המתרגם בל׳יה לברא מן פרגרלא י י ויהי וגוי, לפי עיקר פשו־שו הכי פירושו ויהי גלאת הנהני׳ מן הקדש אחר שמלא הענן את ביתה'ולא היו יכולים עול לעמיל' לשרת והוכרחו לצאת מפני נגול ה' אשל בענן אז אמל שלמה וגוי ולכן הקדים הנפוג הנושא אל פעלו, ואלו כפיי המפרשי' הי' לו לינתג וימלא הענן את גי פ ה', ונבר גאדפי הענין הזה בפירושי לס' בראשי׳ ל' א' אצל והאלם ילעע״ש׳ יב אז,'כשדאה הענן׳ '3 גיתזגול, גית לירה • מכון • מקום נכון • לשבתך עולמים, שמשנגמדה לא שדתה שכינה במקום אחד י פדר הושענות גשמו׳ אז יש ín הס7ל:יאוס נ5ולס, למען 6מען, אעלוד שומי• ׳בי פדויושעת ג’וי ןאלהים * דרושים לישע אל1זים י שחיה, ?>{ למושעות ׳ א7ון המושיע י ־ ־ כן והושענא כ הושע כהושעת המיון צבאות * ועמכם מ^אכי צבאות ♦ למענך אלהינו׳ הושענא; למענך בוראנו׳ הושענא; כן הושענא : למענך.גואלנו, הושענא; למענך דוו־שנו׳ הושענא; כהוישעת זמם ממה עברים ♦ חנון מדם מעבידים ♦ ליום א דסוכוה ־ . י כן הושענא ♦ לון שבה ויירד אום נצורה. ujbírj , וויו׳ היר וו׳נסן טעצנהש • . כה ושעה מבועים בצל, הרים * !זקךך עמס מעבירים מים א״3 , ... כן הושענא; למען אמתך♦ ■למק בדחף♦ למעןנךלך:ותפארתך♦ נהושעת כיה משוררה רושע♦ לנוחה מצינת רושע ♦ למען ך.הך ♦ למען ה ורך* למען ׳ 1^\!IV* י \ יפן הושענא : למען חסדך♦ למען טובך♦ למען:חנוך״ למען פהושעת מאמר והוצאתי אהבם ♦ נקוב והוצאתי כבודך♦ למען למודך* למען מלכותך" למען נ צורך* י ־ אהבם" כן הושענא; למען סודך♦ למען עזך*. למען סארך״ למען צדקתך* כהוישעה סובבי מז?ח ♦ עומסי ערבה להקיף מזבח ♦ למעןWW ״ למען ריזרמיך הרבים״ למען שבינתו* ־ י כן הושענא ; הושענא" למעןתהלתך" הושענא; כהוישעת פלאי ארון כהפישע♦ צער פלשת בחרון אף בהושענא לבה בהקפה ראשונה יאמל עולם חס״ד יבנה ונושע* כן הושענא ; ^ ןהן הץש^ה ^: ׳ ז' • כהושעוו קהלות בבלה שלוות * רחום לה#ם שלתת * ע’ס א״ב ובתפלומו חחוס ש״המיז ש מ ו א ל ־ . . 3ן הו r <-א * נה־וישעת אלים בלוד עטך♦ ’בצאחך ♦ (,הושעת שבות שבט♦!עקב♦ תשוב ותשיב שבות אהלי 1 ־,,־*׳־ 1 כןהושענא; .!עקבי י והושיעהנא; י ז כהושעת הושע נא׳ 3׳ חימח בכל נ״י שלאיחי ונן עיקל• למען אמתך׳ מושב על הושענא׳ וכן מלס• דתך׳ פולה'שלך ועודך הוא ביה״ג• יחודך׳שמך המיוחד• אני והו הושיעה נא, גלשינן במס׳ סונה דף מה אי בכל יוםמקיפין את המזבח פ״א ואומדן אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא; ליי אומל אני והו הושיעה נא ונו' עכ״ל, ונבל הרחיבו לכלות שתלי שני השמות האלו, ולפי פשוטו נראה שניוון ל״י אל שני השמות הקדושי' אדני והוי' ב״ה ובלשון נוטליקין הזנילם לי, אלף נו"? יו" ד מהשם הראשון׳ ה״א וי ו מהשם השני, ולדעת ל״י 1א אמרו בהקפתס אנא הי הושיעה נא אבל אמרו אנא אנ״י והו הושיעה נא בצירוף שני השמות יחד, ננ׳יל לפי פשוטו, ונאשל הצעתי הלנדס לפני לבינו הגדול אכיר ור״נז לק״ק פפ׳ידכז יע״א, ה״ה אמו הגאון האמיתי החסיל והעניו מוה׳יוו פינהסהלוי איש הוווויץ נל׳יו, אתל סעד לדברי, שנן מצאנו בכמה מקומות בזוהר שהזכיר אני במקום השס הננתב והנקרא בלשון אדנות, והנאני • בהושעת אלים, מלאני'• גוי ואלהיס, נלנתיב אשל פדית לך מהצמס גויסואלהיו(ש״3זכו) ועיין הה שביארתי בסילוק ליום ב'דפסח• מה, ישראל עש״ה וכנה אשך נטעה ימינך (תילייפ')־ לכוחה מצוינת ויושע, טעמו בשביל כוחה היינו סקנ״ה המוציא נתיב ומצוין ויושע נדי שנוכל לקדות (י( ש ע שהדי כביכול עצמו נגאל עמהן נמו שכתבנו בסילוק הנ״ל,מטעס דלל. גוחה, מוציאה ל' ני אתה נוחי מבטן(תילי'נב) נקוב, מפולש • והוצאת♦ מאשר לא נזכר שם פועלו לרמוז על יציאת כביכול עצמו כנ״ל• כהושעת פלאי אדון יכו'׳ רומז על לקיחת ארון אלתי'עי פלשתים ויד ה' היתה בם להכותם כמבואר נספר ש״א סי' ה' • י)שבת ע״ס אייב אום נצורה כבבת* בוננת בדת נפש משיבת ♦,גומרת הלכורת שבת♦' דורשת משאת ישבת♦ הקובעת אלפ:ס. תחום ישבת♦ ומישיבת רגל משבת♦ זכור וישמור מקימת בשבת* חשה למהר ביאת ישבת* טורחת כל משישה לשבת* יוישכת"וממוענת עד כלות ישנת* כבוד ועך ק;ראה לשבת♦ לבוש ונסות מחלפת בשבת♦ מאבל ומשתה. מבינך. לשנית* נועם מגדים מגלמת לשיותי סעודות שלש מקימת בשבתי על. שתי ככרות בוצעת בשבת♦ פורמת ארבע רשויות בשבת* צוו♦ הדלקת נר מךלקת בשבת♦ קדוש היום מקדשת בשבת♦ רגן שבע מפללת בשבת ♦ שבעה כרת קוראה בשבת ♦ תגחילנד. ליום שכלו שבת; הושענא; אני והו הושיעה נא: 2־ • T T T ע״ס א״ב ובסוף חתום מנחם בלבי' מניר • נהו־שעת אדם יציר כפיך לגוגגה♦בישבת קילש המצאתו כופר וחנינה ♦ ־ כן הושענא ; בה ושעת גיר מצרן מקוים הוביש♦ דעה כונו לבור שביעי לנופש * ־ כן הושענא; בהוישעת העם נהגת כצאן להנחיות * וחוק שימת במרה ־ על מי נינוחות♦ י ׳ ־ כן הושענא ; כהוישעת' זבודיך במרבד ס*ן במחנה♦ חכמו ולקטו בשש* יחם מישנה * כן הושענא ; כהושעת טפוליך הורו הכנה במדעם*!שר כוחם והורה למו רועם! . י .כן הושענא ; קהיושעת פלפלו בעונג מן המשמר ♦ ־לא הפך עינו וריחו לא נמר* כן היושענא; כהושעת משפט* משאתישבתגמרו ♦ נהוושבתו רשויות ותחומיםישמרו* י כןהושענא: קהושעת סיני הישמעו בדבור רביעי♦ ענק;ניר וישמור לקדיש שביעי * כן הושענא í כהוישעת פקדויךיחוישבעלהקף״צרועדררתהבשבת לתקף♦ י י ־ כן הושענא : בהוישעת קהלת ועמי בבית עולמים ♦ רצוך בחגנם שבעה ושבעה זימים♦ ז כן הושענא ז כהוישעת שבים עולי גולה לפריום♦ תורתך בקראם בחג יום יום♦ ן י כן הושענא : כהוישעת משימדויך בבדן שני המחדש* נוטלין לולב כל'שבעה במקדיש* פן הושענא : כהוישעת חבוט ערבה ישבת מדהים* מוךבייות מוצא ליסוד מזבח מניחם♦ ^ ?ין הושענא: כהירשעת ירכיות ארוכות גבוהות מעלסים♦ בפטיךחן ♦יופי לך מזבח מקלסים♦ פן הושענא : בהושעת מורים ומיחלים ולא משנים י כלנו אנו ליה ועינינו שיונים* ־ עןהוישעיא; כהושעת סדר הדמעות יג פהושעת'שומרימצות♦ וחוביישועות♦ אל למושעות♦ יבול לה־שפיע ♦ כ־ל שיח תךש*1 ותודיע♦ לגיא בל והיוש;עה גא: ת;שיע ♦ מגדים תמתיק ותושיע♦ ג שיאים להסיע♦ אני והו הושיעה נא: שעירים להניע♦ ע ?נים מלהמניע* פ׳ותת t ומשביע* ד.^1מזד ״1' .זיד. וירד אח .ח.ןףןד צמאיף תשביע- קוראיף תושיע♦ רב להושיע♦ י״ד W ׳ t#-j 'v ף״ו TJv/W* nv ש והריף הושיע♦ הושענא♦ תמיקיף תושיע♦ הושענא: וךן»וג&אם_עד העולם: הלדו ךנד אלה י ־בהושעת אלים ..................*<■ אשר התחננתי לפגי יי קרוכיס אל יי 3הוש׳יל בהקפה לניעיפיאמל נעימות בימינך נצח: הלחינו יומס ולילה ל^שות משפט אך□ ובהמות ♦ בשר ורוח ונשדדה י גיד ועצם ע3ד1ומשפט עמ1י^יאל ל15"'301*181 • ן,קר¥ה • ימית י*ל= ןרר|¥ד,*'היד להנדי דמי־■־ C' _ י־ ־U,‘_L " י: 3, ״ Wwi ננהמיות נךמה ־ ז׳י 5<פיאי 91יי׳ * י׳יייי Wu7 זי^ה -w לי?1 ן 9 ־* י "^ פני אדמה♦ טיעת עצי נשיות♦ :קבים וקמה* ברמים האלז־דםאי] ע1ד: ושקמה• לתבל הפס:¥ה• מטריות עוז לספ¥ה♦ 0,A י רסונות {?לי־ ללו*?ד' ’ ®•יי״ #מור * ,עךנים ?#ה • 1)W1|(HB־׳ למןאפתך. פךחים *nym' צמחים לממד,׳ רן דים #ה־ ע״סא״3 רביבים לשלמה♦ שתיתלרוממה♦ הושענא♦ תלות! אבן שהיה ♦ בית הבחירה ♦ גורן אלנו! * לביר המצנע 4 על בלימה ♦ הושענא: *י *?1•4‘T יי* בי^פהממשי" יאמר ייאדונני מה אדיר שמף בכל הארץ אישר טוב הלבנון♦ :פה נוף משוש כל האיד ^ ‘תנת חירף על השמים ן ז ליגתהצדק♦ ק5כ1ן לשבתף♦גוה שאנן♦ סכת שלם* . א״3 :Is T.......... עלית שבטים ♦ פנת יקרת * ציון המצעת ♦ קדש הקדשים ♦ . ארמה■ מארד * בהמה ממשנלת* גורן מגזם♦ דגן רצוף אהבה♦ שניית כבולף♦ הושענא* תל תלפיות4 מדלקת* הון ממארה* ואוכל ממהומה* ז:ת מגשר* הושענא: - חטה מחגב♦ ^רף מגובי♦:קב מילק*5ךם מתולעת* כהושעת אלים ליי״.לי»p ־ לקיש מאלבה * מגד מצלצל♦ נפש מבהלה * שובע גהוש׳ל בהקשישנייה יאמל ללזרוע עם גבורה תעוז ידך תחם ימינל* מסלעם ♦ עררים מדלות ♦ פרות משדפוץ * צאן מצמיתות ♦ חו?ה. ?ךה "ל" ר,ציי מקל# ר1ב פחון • 'שכיליר pw'-m*• לתמר* ד. ה רוגזת עייף* ??השכרת כצאן טבחה . תבואר. מחסיל ♦ הושענא ז זררות בין מבעיסידה* ח מקד, וךבוקה בף♦ טועגר/ בהקפה ששיפ יאמל צדיק :: בכל דרכיו וחסי״ד בכל נגעשיו למזאיסו{®לין ?# m ל5עז 9ז מי ^ מ חמרת ,,ח : סוב;.ת w עציכם ואש: למען ג בור הנאבק עם שיר איש: למען סוערת♦ ?־חית טוב! י אןזקד,שים♦ קהליות יעקכ* דגלים נורית באור וענן איש V" "למען הועלה למרוכם רשומים בשמף* שואגים הושענא♦ תמוכים ?*T** ונתעלה"במלאכי איש: למען והוא לך כקגן באראלי הושענא: , . אש: למען'זבד דברות הנתונות מאש: למען ח פוי ,,1'v:״יירםאנרדס< ׳רשת?m r»tf m0היmtikm* ^א-, תתן אמתל^׳ןנדס לאבר 'םי למען :לידות אשר אהבת משמי איש: למען כמה אדון המושיע♦ בלתף אין להושיע* גמר ומושיע♦ עד שקעה האש: למען לקח מחתת אש ?הסיר חרון דלותי ולי ♦הושיע♦ האל המושיע* ומצי4 ומושיע♦ אש: למען מקנא קנאה גדולה באש: למעןנף:דווידיר 1 ועקיף הושיע* ח וכיף הושיע* טלאיף תשיביע♦ אבני אש: למען שמטלת חלב בליל איש: למען עסי בגורן אבן שמי', כינוי לנ"ס«׳ וכן כל הנך דקמשיב כולם כינוים ופסלים לב״המ ולירושלי ־ אום אני הומה׳ כינוי ליעדאל וכן גל הכד דקאמשיב ואזיל י זועקיך׳ הזועקים אניד׳ חוניך׳ הממנים לן• טלאיך, ישראל• כגדיס! פילות • נשיאים, עננים ־ שעירים ׳ המט־ הלק • אדם ונהמה ׳ מוס3 על הושענא־ גיד ועצם וקרמה נ"נ בנ״י והוא עיקל ל' וקלמפי עליהס עול (יחזקאל'ז) ונדנלי רז״ל קדום שעלה מממת המכה והוא ניסוי העור על הבשל לנן הוא מתייחס עם גיד ועצם ׳ ונדפוס השפנשו ונפנו וקומה אשד איז לן ענץ לכאן• ורקמה׳ לירוקמפי נתספיות אלן(פילי, קלט) ל' יצירה וצורה• טיעת, נטיעת• נשמה׳ הארן הנשמה• נשיי׳ ארן• שימים ׳ עצים • לגשמה ולזדמה, לי גשם וזרם מיס • אדמה מאלד, שלא תנוא מאלה באדמה, לשון מרודה האלמה נעבולך • גולן מגזם, גזם וחגב וגוני וילק וארנה וצלצל וסלעס ומסיל כולא שמות למיני הארנה • מדלקת, מממימה השולפתהלא• זיתמנשל׳ ל כי ישלזיתך (דנלי׳כ״ח מ')• מכוני, נצ״ל ל' יוצל גובי(עמוס זיא ונחוס גי י״ז)* לוב. צממ, ל' צמימה מפילני בלשון לביא• למען איתן, אנדהס מנינו הנקרא איתן האזרחי• 3ן הנעקד, יצחק• גביל הנאנק, יעקב־ דגלים, דגלי ישראל וה הולך לפניהס יומש בעמוד ענן לנמותס הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם(שמות י״ג נ׳א) * הועלה למדום, ממג״ה ־ והוא לך כסגן, זה אהרן הכהן ־ זבד דבלות, מתן יו״ל הדברות• חיפוי ידיעות, המשנן המחופה בידיעות וענן אש• טכס הר, תיקון הלסיצי• ידידות, זה ביהמייק עשייה מה ידידות משכנותיך (פילי׳ פ״ל)• נמה לש בתשעת יקב ל,הצניף סובבים ברעננה♦ רוגנים אני והר הרשימה נא ♦ בן הושענא 1 בתשעת חיל זריזים משרתים במנוחה♦ קרבן ישבת כפול עולה ומנחה ♦ כן הושענא : בהושעת לריף על דוכנם לחובת ♦ אומרים מזמור שיר ?1יום השבת*............... בןהושקא: Tóm. V. כהושעת נחומיף במ^יתל הנזיד :שתעשעון♦ ולצם וחחליצם בישובה ונחת ♦ושעון ♦י בן הושענא : כהושעת שבות שבפי יעקב♦ תשוב ותשיב שבות אחלי ♦עקב♦ והושיעה נא: (כהושעתשומר♦ מצות וחוכי ישועות ♦ אל למושעות♦ והושיעה גא:) ז G נהושעת אלים th״hm , n אבן י להושענא רבה סדר הושעגות בגורן ונתרצה באש: למק פלל בקדח רדד האש* צךיק :׳ושעות♦ קך!ת תשועות* ך:ש תבואות♦ ישלש למק ציר‘;גלה ונתעלת ברכב וסוסי אש: להק שעות♦ הושענא* תחיש לתשועות♦ הושענא: קדושכם משלבים באיש: למק רבו רבבן חז ונהר* אש:'למען שוממות עירך השרופה באיש: הושענא* למק ת ולדות אלופי יהודה תשים בכיור אשי הושענא: ^״■־.;,ללס/״^^^ממהוהנבייהוהת^רת והנצח וההיוד 5י כל בשמים ובארץ לך י♦ הממלכה מדת החסד,ע״נבנל הקפה יאמר פסוק המורה על אותו הספירה• והמתנשא־ לבל לראש: והיה יי למלך על כל הארץ אלון.ע«4ט 6! 65! פארק סדר הנשענות אוני u:hi ביום ההוא‘יהיה יי אחד יושמו יאחד: ובתורתך בתו3 למען אמתך ׳ אבן שתיה ׳ אום אני חומה ׳ אדון המושיע ׳ לאיי׳יר ♦ שמע ישראל ♦י אלחינו י♦ אחד י ברו!- ^ןם 33!ף אדם ובחמה ׳ אדמה מארד ׳ למען איתן׳ כהושעתאלים ׳ מלכותו י לעולם וער: י על ס7ד שנ/־פסו, ואה כ מתחילין כאן ׳ ; 1 ז 3 . ....... /,*Tק״ק פראג ונק״ק קראקא מ7לגין אל לה1 הושיבה נא: תתננו, ומתחילין אנא הושיעה נא תתנגו לעשuntf/v rín/ím אל החבל ואל הנהלה * ü w- ואלה׳ם • ן״׳״* 6* אלל-ם ־י« י""(" ־ תרוממנו ׳ למעלה י W• ־ הקלממנו ׳לנים'סגלה ♦ נהושעההמ;-ןצנא1תץעטםטלאנ׳?בא1ת-נןהי^נא־ מצ’«ו נעץ & פלג* ימים ׳־>ר4ה • הפרט מנילי נגע ?הושעת זנ׳ם W״ «דם י fW =t? W, , ומחלה •־' העמיג, באהבה בלולה • 'י־שימחנו־ננ" £ הו^א' .התפלה ♦ תנחילנו על מי מנוחות מלה * תמלאנו הכביח בת;שעת מכועיסכצול מרים *שןרך עמם מעכירים י כ״ה: ושכלתי תלבישנו־עוז וגדלת * תנתקנו בבי/ר כלולה* כהוישעתכידימישוררתויושע לגוחהטצ!נתו-^זע כדז; תישרנו באורח סלולה*’תטענו׳ ביושר מסלה* תחננו בהושטת מאמר והוצאתי אתכם * ;קוב W1 »ם * ברחמים ובחמלה י תזכירנו במי זאת עולה* תושיעני כן הוש-^א * בידך הו.דו'לה י תהד־רנו בזיו המולה * תדביקנו• כאזור בהושעת סובבי. מזבח י עומסי ערבה .הקיף מזבח♦ כ ר׳: התולה* תניענו לקץ ריגאלת* תביאנו לביתך ברנה בתושעת פלאי ארון בדז?שע* צער פלישת בי׳י^ ** ו^הלה* תאדרנו בשזע וגיילתי תאמצנו■ לבים סגלה♦ ♦ . י ר/לבבנו בבנץ עירך כבתחלה♦ תעיוךרנו עד1 כל אום בהרשעת קהלות בבלה שלקות* רחום למקם לפהלהי־תזביוט בששון וגילה* תךביצנובמךעה שמן ׳ בן Win*‘♦ להנחילה י ־ הושענא י תחז״קנו אלהי יעקב סלה * בהושעת שבות שבטי!עקב* תשוב ותשיב שבות אייל’ הושענא: 1 1 !עקב* והושיעה נא: בהרשעת שומרי מצות* וחובי ישועות♦ אל למושעות♦ והוישלעהנא: יע^ט hn u:ht| תתעו לוז״וו ׳ ייהע ווייטר אונטן ע״ס א״3 אנא היושרה נא: אנא אזו־ן חין תאבי !ישעך♦ בערבי נחל לשעשעך ♦ והושיעה נא: אערוך ישועי♦ בבית שוק ♦ גלית* בצום פישק♦ אנא גאול כנת נמעך♦ דומה כטאטאך♦ והושיעה נא: ך־לשתיך בו להרשיע♦ ♦. חקשיבה לקול ישועי* וקומה אנא הבט לברית טבעך* ומחשבי ארץ בהטביעך♦ והושיע♦ ♦ זכור ורחם מרשיעי♦ חיק תשעשעי♦ טוב והושיעה נא: באנק שק♦ !חיש" מושיעי ♦י בלה מךשיק*:לבל עוד אנא זכר לנו אב ידעך ♦ הסרך למו בהוךיעך* והושיעה נא: תרשיעי ♦ מהר אלתי יישק ♦ נצח להושיע♦ ♦ שיא נא אנ*י* טהורי. לב בהפליאך* !ורע בי הní פלאך♦ והושיעה נא: אנא בביר פח תן לנו•!שעך♦ לאבותינו בהשבעך* והושיעה נא: אנא מלא משאלות עם מישועך ♦ נעקד כמו בהר מרשועך* " והרשיעה נא: קן רשעי‘ עבור על פשק‘ בנה נא להושיע♦ ♦ צור צדיק מלקק * .S?p נא ישועי * ר יומם קרן !ישעי♦ ■שדי מושיעי* הרשקא♦ תופיע ותושיע♦ ♦ הרשקא: כהושעת אלים את!, "יא לובן♦ ע״ס א״3 והושיעה נא: ע ס א 3 אל למושעות♦ בארבע שבועות♦ נשים בישועות♦ אנא סגב אשל♦ נמעך* עריצים בהניעך♦ והושיעה נא: דופק♦’ערף שוקת * הרגי ישעשעו ת ♦ וחירותם אנא פתח לנו אוצרות רבעך* צלה מהם בהךביעך* משתעשעות♦ זועקים להשעות ♦ חובי!שוקת מפולים בך שעות* ♦ודעי בין שעות♦ בורקך בקיעות להבין שמועות* מפיך נשמעות * נותן תשוקת בפורות משמקת ♦ עדות משמיעות♦ פועל!׳שוקת מפולים בךשעות* ♦ודעי בין שעות ♦ ביורעיך בלועות♦ אנא קיוראיך ברועעך*;רעם בטובמרעה* והושיעה נא: להבין שמועות* מפיך נשמעות * מתן תשוקת ♦ אנא שעריך תעל נימשואך* תל תלפיות בהשייאך והושיעה נא♦ אנא ונרי,משה תינו שהתפללעד ששקעה האש• לקח מחפות אש, אהרן• הקנא, 3יוס ההוא אשים אפ אלופי יהודה ככיור אש 3עלים י^נ׳ו על ימין ועל שהאל פינחס: כאש, בחרון אש, והמפרשו על אלי' יהרוס סדר הדומע, ועיר שאהד (זכרי׳ י״3 וי) ־ . , אחריו למען ציד.והיינו אליי־ נף ידו, זה יהושע שהניף ידו בתפלה ונפלו אערוך׳ אסדר• שועי ׳ פפלפי• חי וטו3׳ שניהם פאריס 1שכ יתברך ־ אבני אש וברד וירמוז אל הנתוב ביהושע יי״ד י׳ייח־ שס טלה מלב, שמואל נמ3ואר . מושיעי׳ משיח• מרשיעי ׳יג הל' , זספדש״א ז׳ עי• עמד 3גרדן, דוד נדצתיב הקס לה' מזבח בגורן אדונהוגו׳ אל למושעות׳ תאר לאלית ומוסב על הושענחי בארבעשטעות׳ שנשבעת זיעתי ה' לאלן(סיף שמואל)• פלל בעזרה, שלמה נדכתיבובנלות שלמה להתפלל לגאלנו והמפלשו ל שבעה שי־ועות תספל לו שועה שא" נ הוליל והאש ירדה מהשמים(ד״ה ז' אי).* ציד עלה זה אלי' כדכתיב במלניס ביני י״א• בארבעה • שעשועות ׳ דברי תודה המשמחים ־ וחידותס ׳ נ״נ בכ״י• קדושים ונו', חמי' מישאל ועזרי' ־ לבוא; לבבן מז, זה דניאל שראה רבו תבן להשעות ,לי הפעיל להפנות פנין אליהם ־ טפילים בן. ישראל • שעות ׳ שעה עליה • משמנין קדמוהי ונהר די נול עד נדנתי3 בדניאל ז' יי• תלדות אלופי ונוי, נדנתיב אנא♦ מזון ׳ האזינה • חין ׳ תחינה • לשעשע! ׳ לשמח! • נכת נטע! ׳ ישראל• עש״ה אנא אל נא הושענא והושיעה גא: עייס תשר׳יק אל נא תעינו בשה איובד ♦ ישמנו מספךך אל תאבד♦ הושענא והושיבה נא*. אל נא ;רעה אה צאן ההרגה. קצופהועליף הרוגה. הושענא והושיבה נא: אל נא צאנך וצאן םדעירתך * פע4/ן- ורעיחך♦ הושענא והושיבה נא: אל1 נא עטי דהצאן. שייחם ענה־׳ פערה רצון: הושענא והושיעה נא: אל נא ניושיאי לך עך . מו־תקוממיך :זך,יו נאןן. הושענא והושיעה נא: אל נא לנינסכי לך נעם . כממעיני השועה ישאבון מ;ס * הושענא והושיעה נא: אל נא!עלו לציון מושיעים. טפולים ;ך ששמך נושעים♦ י י הושענאוהושיעה'נא: אל גא חמוץ פגרים. ׳זעום לנער S3 מגךים ♦ הושענא והושיעה נא: אל נא וזמר תזכור . הנבוך♦ בלותך וכור . הושענא והיו'שיזעה נא: אל 3א ד>ךשיך ?ענפי ערמה♦ גע!ס שעה מערבות. הושענא והושיעה נא: אל נא ירך בעטור ישנה. אמרי בפלולי ישעה נא י הושענא והושיעה נא♦ אנא אל נא הו׳ניענא והושיבה נא אבינו אתה: ע״ס תשר״ק בדלת׳ וע״ס א״ב נשוגל • למען תמים בדורותיו ♦ הנמלט בריוב צדקותיו. מצל משטף בבוא ממל מ:ם ♦ ’לאום אני חומרה ♦ הושענא והושיעה נא אבינו ארזה: למען ישלם בבל'מעשיים. ה^קה בעשירה נסים♦ עישר מלאכים נס יקה נא מעט מ:ם. לברה כחמה. הושענא והושיעה נא אמנן אתה: למען רך דחיד גלנט למאה ♦ זעק איה השיה לעולה. בשירוהו עבריו מצאנו מים. לגולה ומרה . •ג :• TJ T • 1 T 1 T הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען קדם שיאה ברכה. הנשיטם וךישמך חכה מיהם במקלות בשקתות המים ♦ לרמתה לחמר. • ו : • ; ן ־־• : t ; r : t ד הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען צדק היות לך לכלן.ז כחתן כ־אר יכהן* מנעה במסה במי מריבת מים ♦ להדיר הטוב ♦ ’ הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען פואר היות גביר לאהיו ♦ יהודה אישר גבר באחיו " מעפר רובע מדליו על מ!ם ♦ 6* לנו בי אם למענך. הושענא והושיעה נא אבינו אתה: ‘ למען ענו מכל ונאמן ♦ *תשר בצדקו כלכל המן.. משוך לגואל ומישוי ממ!ם. לזאת הנישקפה. הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען שמתיו כמלאכי מרומים ♦ הלובש אורים והמים. מעות לבוא במקדש בקדוש ןך!ם ורגלים ורחיצה מים. לתולה אהבה. הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען נביאה מחיולת מחמם . לבמהי לב הושמה עינ!ם. לרנלה רצה עלות ורדה באר מ!ם ♦ לטובו אוהליו. הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען מישרת לא מיש מאוהל. ורות הקודש עליו אהל♦ בעברו ב:ךךן נערתו המ!ם♦ לן פה וברה ♦ הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען למד ראות לטובה אות. זעק איה נפלאות. מצה מל מגזר, מלא הספל ט:ם. לכלת לעגון♦ הושענא והושיעה נא אבינו ארזה: למען כלולי עשיות מלחמתך. אישר בידם תתה!שועתך, צרופי מגלי בלקקם ב:ךם מ!ם ♦ ללא מדו בך. הושענא והושיעה נא אבינו אתה:. למען יחיד צוררים דיש. אישר מרחם לנזיר הקדיש. ממעתיש לחי הבקעת לו מ!ם♦ למען ישם קדישך ♦ הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען טיוב הולך וגדל. מעקשות לב עדה הדל. בשוב עם מחטא צו ישאב מ:כם. לנאוה כירוישאם. הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען חך מכרכר בשיר ♦ המלמד תורה בכל כל♦ ישיר. מנסך לפניו לתאב'שתיות מ!ם♦"לשימו בך סב'ךם. הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען זך עלה בסערה. המקנא ומשיבעברה. לפלולו :דרה איש ולחכה עפר ומ:ם. לעיניה ברכות. הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען ושרת באמת לרביו. פי ישנים ברוחו נאצל ביו ♦ בקורתו מנגן נתמלאו גבים'מ:ם. לפצו־מי כמוך ♦ הושענא־ והושיעה גא אבינו אתה: t למען הרהר עשיות רצונך. המלריזתשובה לצאנך♦ אז בטא מחרף סתם עיניות מים♦ לציון מכלל יופי * הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען ךךישוך בתוך הגולה. וסודך למו נגלדר ♦ בלי ■להתנאיל דרשו זרעונים ומ:ס . לקוךאיך בצר " הושענא והושיעה נא אבינו אהה ף למען גמר הקמה ובינה. סופר מהיר מפלשאמנה. מסבמנו אמרימהמשולים ברהב♦ מ:ס.לרבת♦ עם. הושענא והושיעה' נא א?’נו ‘^ה: למען יגש״ה בתיל.' פי ’ דוהה , שרז אומה משא לומה ( ישעי כ א יא). בטאטאך, ל' וטאטאתי' במטאטי השרד(ישעי' י"7 נ 7)' ל3לית, נז3עד ׳ לגדת מילה הטבוע יסתום בבשדנו • אב ידעך׳ אנדהס • אשלי נטעך, סימות נטע שלך והיינו •שדאלנלדמטעך(ישעי' ס' נ״א) • דבעך׳ גשמך• לי׳ אדמה׳ בדועעך, בהתחברך עמהס ל'איש לעיס להתרועע(משלי י״ח)• תעל, תעלה׳ ממשואך, ל תו־ב! נמו שואה ומשואה (איוב לי גי) י בהשיאך, בסי״ן ל' נשיאות והתרוממות ׳ ובש״א גדם בהופיעך • אל גא ־ הננודי בלתך ולוד, תאר לישראל עשייה ואנדה לי 3וזמשה עשד נסף ומומר שעולים ולתך שעירים (הושע כ' 3') והיינו ניד היינו תורד ׳ רלדינת הפיוט יהי ואכרה מגזלת נ נ 7 3רפ־ית לנשות ה; 'ף י געיס ׳ שרעתם • מעל3ות׳ משמים• אמדי בפילילי שעה נא׳ נ" נ בכייי, וגן מסתבר יינשררינו אמד לצה בפילולי ביום הושענא • לנ-ען תמים ונוי׳ נח• שלם, אברהם • נשר, נאשר דאה׳ ל' אשורנו־ לך רייזיד׳ יצחק• נחנט למאה כ'כ בע״י וליי וכן עיקל׳ וטעם נחנט נולד כי אברהם בן ק' שנה בהולל לר יציזלן בנו י בשלוהו עבליו ונו', :לנתיב ויאמרו לו מצאנו מיס (בראשי' כ״ו ל״ב)׳ לגולה ושולה, גס זה תאר לישראל ננלחבידיו שבפיוט עש״ה ואני גולה ומולה(ישעי'מ״ט נ״א)• קלס שאת ברנה׳ יעקב• הנשטס, נלכתיב וישטום עשו את יעקב(שם נ״ז מ״א) • צלק היות לך לכהן ׳ אהלן הנהן • נתתן פאר יכהן׳ בנגלי כהונה־ מנוסה נמסה ונוי׳ כלנתיבאשרנסיתובמסהתריבהו על מי מליבה(לנרי'ליג ח’)• פואר, יהודה אשך נתפאר להיות גביר ונגיל לאחיו:לנתיב נייהולהגגל באחיו ולנגיד ממנו (ל״ה א' ה' 3')• עניו׳ משה לביני• שמתונמלאני מדומים, זה פנחס שנתעלה למלאך ועדיין הוא קיים כמפולש בלבלי קבלה • נביאה׳ מריס הנביאה• משרת, •הושע י למל ונוי׳ גלעין כמבואר שופטים ו' • כלול׳ ונו', שלש מאות המלקקים כמבואר שם• יחיל ונוי׳ שמשוך טוב הולך ונוי, שמואל הנביא כמבואר שיא ני• חיך מכרכר בשיד ונו׳ זה לוד כלכתיב ולול מכלכל (ש״ב ו) ונתיב ויתחרה 717 ויאמר מי ישקני מים (ש״בנ״ג)• זך עלה ונו', זה אלי' • ושרת באמת וכוי׳ זה 1י־גע כמבואר מ״ב גי• הדהר ונוי זה חזקי' כמבואר במ״בי״ט־ ללשוך וכוי, אלו G a ממי' פדר הושענות למען בא♦ לה היזם בכל לי. שוככים לך שיח בלא לב אלה♦ ישענו: שיחים בךךךניטעתס׳ עומסים בשןעתט. ולב. שואלים ממה עוז מטרות מים♦ לשורה ביים. ענס בקול כניעתם♦ והושיענו אלה♦ ♦שע^: 5׳ על י\טועות י הושענא והושיעה נא אבינו אתה: פנז־הילפלולם שעות ♦ צדקם אל למושעות י והושיענו למען אומר♦ ♦גדל שמך. והם נחלתך ועטך. צמאים אלה♦ ישענו: קול תישם תשע׳ תפתה ארק ויפרו ישע '־־ ל:ש?ך ןא-ץ ׳1עה ל<5:ס*'להךהילמיו ?נזהה. רב לתויש״ג ללא חפץ רשע. והושיענו אלה״שעני, W* הושענא. והושיעה נא♦ אבינו אתה: 6י הושענא אל נא• אנא הושיעה נא: יי' ™ הושענא׳ סלח נא׳ והצליחה נא׳ והושיענו אל מעונו: שמים פתח׳ ואוצרך הטוב לנו תעתה ♦ תושיענו וריב אל תמתח♦ והושיענו אלהי ישענו: ס"! קול מישיר מבשר ואומר: והקהל תחי ע"ס <3"t . א־ומן ישעך בא. קול דיוך♦הנה ןה בא♦ מבשר ואומר: p: :v l v . ין ■ V .. . V י־ : ־ היר ןעגט^צו! לולב 6!צד אתרוגאב-א»נד.ני»ט ייל■ הושע:א 6*ו י’6 ה6נד* בא ברבבות בתים♦ לעטור על הר הזהים. מבשר ואומר: תענהא אמונים שופכים לך לב במים. והושיעה נא. נשתו בשופר 'לתקע. תחתיו הר :בקע ♦ מבשר ואומר: 3®:555^S255S :S' ' .££$3 ' ישב והפר באחת מ:ם. והוש-ץנו'אל מ?ע,. חלה דליה מ-ואת• יזיייןוייי!!?! והושיעה נא־ טהור פעל בל אלה. ומיראה באלה♦ מבשר ואומר: תענה ירירים נוחל♦ רה מישולת מ;ם. והושיעה נא ♦ למען ברו במשענותם מ:ם. והצליחה נא ♦ לעת יגאליעטו נאור♦’ ותה לעת קרב:היה אור. מי׳ו: מושיעים;עלו להר ציון. כי הלה נס ;לרה ציון♦ מ״ו: iSfS~Ü סלע הך חובי ?!׳ם 1 ־ והושיענו אל מעז»• גןנואל׳וה^עו.dí>dאם 5.,ול תש,זעו• 9^ »ר ואומר. ך,"נר, עומםיעל׳ יאוינ-׳ם. ־ י }הו׳נזיעה'נא• צמחאישצמחשטו• הואילי?®יפו. ?!נשר ואומי י ■ן פקד ב:" מי׳נת מ:ם. והצליחה (א. ^,?™.הק׳צ,ירננוס^ר■. ?•בשיואולר־ צמאים להשקיות מים* (הויש׳ענן אל- כ.ע1ני. לבתי עם בהמל׳ניו. מ?ד׳ל ישועות מלט. מנשי ואו...• תענה קיו־שים מנפנים לך מים. י ־והושיעה נ״. 'שכ^עים אי™־, W!־. 9?י ל9שיה1 ליויי. מו: למען ואש משורייסנתאב'שתות מ:ם. (הצליחה'?א. תןה ;שוע־ות לעם עולם • לדוד לילזו-עו־ עי עולם* מ ד. ישב ונסך’לן; מים', ' והושיענו אל ?׳עיני: 6י3'6 לן1ל מבשר מג״-טר וא1מי: ייר'ל ״"’נ״פ ה»י' אה־ 9’c* יי'f׳^ ־נא* הושיעה א""עמך וברך איות'נחלתך ידעם ונשאם למען תל תלפיות מיוצא מ;ם • •״ל״״״• ■ •*' י 1 יי-------->.. תפתה א ח׳יוק :׳והמוצא ג״ם• יהצל־ייהנא• m v יבל^לה אשי התחננתי לפני " ?“!W W9• י־-ל W ; קח^ס % "' אלהינו יומם (לילה לעשוי־. משפט רחם נא קהל עדתישוון* סלח ומהל עינם. והושיענו ענייו ומשפט עטי ׳שיאל דני יום ?׳ימיי: למען דעת אלה״שענו': ’־ ־.................................. נלענז׳האיץ נ׳״ הוא האלהים אין עיוי* 7p׳c :לס• ־ ע״ס א״ב אז בעיני עבדים אל יד אדוניס ♦ מפלה לאמרה אמל מ3וע על3ה באנו לפניך נדונים. והושיענו אלתי:׳שענה נאה אדוני יה♦ רצון מל■ פניך י* אלדייני■.ואללי* אביותינו הבוחר האדונים ׳ נתגרו בנו מהנים ♦ זיישונו ובעלונו זולתך בנביאים טובים ובמנהגידוט הטונים שתקבל בלחמים אדונים♦ והושיענו אלה♦ ישענו: הן-נשנו היום בתחנון ׳ וברצון ארת תפלתנו והקפתנו וזקור* לגו זכורת'שמעת עדיך רחום:חנון. וסקרנו נפלאותיך בשנון ♦ והושיענו חמימיך(תסיר מחיצות ד,?חל המבקרת בינינו וב/ניך אלתיישענו: זית חלבודביש נא אל תיבש. השרת מים והאזין שוערתנוי ולטיב לנו ל,חתימה תולח ארק ע׳ מאביה להביש. והושיענו אלה♦ ישענו: טענו בשמנה׳ בלימה, וחלטנו בספר ח״ם טוביכם והיום חזיה תלן ב;ד שבעה ושמונה . ;ישר צדיק אל אמונה. והושיענו בשכינה עוזך חמשה גבורות ממותקות על ידי הניטת $הי ישענו ♦. ברה ברית לארק׳ עוד כל;מי הארק. לבלתי ערבה מנהג נביאיך הקדושים והתעורר האהבה ביניהם פרק בה פרק י והושיענו אלה♦ ישענו: מתחננים עלי מ:ם׳ (ולנשקה) מנשיקות פיך מלהקת 73 ד׳^^יל ולל לידיד! בערבים על יבלי מ:ם י נא זכור לנו נסוך המ;ם. והושיענו ותעיר לשכינת עזך בשם יוד ח א וא ו ש! זואט. אורות חנני׳ מישאל ועזרי' כמבואר כדניאל א' ־ גרד מנרה ונוי׳ זה עזרא• אז • באנס תחבוש, 3פייוסי'קקשוי ,ע^' 3שה^; נץע אומנו^אק תענה־ 3א 3אש ו3כיס׳ זה א3דהס שהושלך לנ3שן•האשו3מעשה העק־דה שמינה' 3',ר 6 °f3D*,־"!V .Jfu !uל-(-.7 .שח ׳ 7 3א 3מיס עד צואדו כמפורש 3ק3לה • רגלים ׳ דגלי ישראל • גזו, מיני/ש3לרל3עימסי וניל’ל'ש.נ17י X״ ,”v ע3דו־ הנעקל, יצמק• מלק׳ יעק3• כדו 3רשענותס ונו' נמ3ואד ™V* ליל t=W áיי*8ל *(T ?שיא־׳ מלךהע1ל0*י1צרא1ר 1? Adדבב מינות ביד! 8w לתאריך ימיו והטחול הטאיו אוניותיו ופשעיו ותושיט ׳:׳ז * " . . S!h» י^תויו* !מינך וידך לקבלו בתשובה שלמה וארפרף הטיוב הפתח ו ח?1 ”V’׳ להשביע מ:ם m שוקקה כמרשכתוב יפתחי: לך את שתם ובורא אות אוצרו הטוב את תשמיט לתת מער אךצך בעתו ולברך L^l . את בל מעשה!דך אמן: ............. *״ * ועלזו לפניו♦ ושמו מריוטם על כל ברכה ותהלה: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: יהי ישם י! מברך מעתה _ ועד עולם: איור עולם באוצר ת!ים אורות מאפל יאמר דהי מייסד ע״ס א״ב וש׳יהמח יהודה מזק • אפאר לאלהי מערבה. אשר!עך ופעל ברחבה וארכה, ♦ והנורא בנוךאותיך: המלך היושב על פיזא רם ונשיא: וצ!נו ליישב בסכה: באר תורתו למ§ע13רים הקשיבו♦ .... בססם לנצח תאהבו♦ בסכות תשבו: גלדה שיכרה ^51$? מרום [קתש שמו* 1?־^^ ממרומים♦ והנחילם שלש מאות ועשירה עולמים. בקבות * מנו צדימים ביי לישרים גאוךן תשבו שבעת!מים: י ־־: . ~ • •1 - T T ‘ T ! - T יוצר לשנת וחול המועד ׳טל חכות לאל כתעצמות עזך: הגדול בכבוד שמק הגבור ל5צת תחלה: כני ל שדים תתהלל • * * T * 5 * T ! ובדנרי j ריקים׳ הוגברך׳ ;ינלשון ןף חידים !תתרומם• *“־ ... ובקרב ה דולים תתקדש ־ ׳1 יקבצנו הדור כמאז באריאל• דרכנו הישר ורחם ישרי *לימזקגו כעל יה יקותי^• קדוש. דהרו■ נוף אותותיו למענגנם• סכך עננו עליכם ׳ למען.ידעו דורותיכם: האירו מכהקים באמירה • שחמתה נזרבדה מצלתה שלא כתורה • ואם לאו כשרה: ועטרהבקדינין1בקרומיןהמצןדיך וסככה כהלכרת מורך• כגזרת קד'י׳?ןין ומזקןמר מלכנו בכל דור ידלר ק?! חובת בל מציוים:: יעיר*!: זהר שפודיז חוף מפכה■ ואכילה *לה׳ני ואלה• u*ntiN להודות להלל■ לשנת לפאר ״ • nw“ p11 •I י??" לה '*ימם להדר ל?דך על 3ל ושררה כתוך סבוכה * והוא מפדלבסכה: דמיי׳״מי p ׳.׳»* w ־ חשבוה ארבע אמות:על ארבע׳ ופחתוה ’.קת?ח *׳i* י 1F־ 9■ -u ליעילה מייל!דור׳8 מארבע ׳ כדי לזכות עם רובע: 'טי" סו בשמים ובארץ ב• לן: נאה;: אלהינו ואלה• אבותינו •כז׳ר 2ך 7ו0ה.y5n ay • : וקנחה הלל.״מיד־,© וממשלי־. ,עדת בחירי־ כתקוןרתהורי׳ צא מרירת החלת ית?אךת ?;דקה ומלמת בדנית הז*» מ״ יקבע ושב בדירת עראי׳. יחיד נישבסת עולם׳ ■ !?ללו ?rab ro ־ ־ #= ל!•העולמים! ” ישנים וינאמו: כשער לויתן וזוגתו־ כן !עתה •נדל נא בה אדני באשד הנול! לאטד• עש זיז שדי וחורתו'׳, ומרעהו אלח הדים זכר רחמיך !♦ וחסדיך כי מעולם המה: ךי. ־ T*. fT_ ־: ־י* ־••••־/ T‘. יתגדל;•ה^דששמה לבא בעלמא די-לדא נך׳1י^ה ואשתו. לשחק 3םצ3ן הזכריםבלהוקים׳ !!מלק מלכותה בחיינין ובייומימן ובה*.׳ דגל והלקבות הרג בבתוקים־ ומרחם לעתיד 8״מ*$ל 1p,ק!״3 *׳יי 1 לבא לצדירלם:'מועדים בגן ערן במשפה • אמן.יהאשמהי?א מבלו לעלם ולעלמי ?למיא• יתברך * ,L -Ll u * ד .1 ־'n,-1Lq !•ישתבח לל&אל!.׳DW ,,תהדר j n3!!m על האשם לטובה והמלך קמש" !:תהלל קמה דקידקא ?דו היא לעלא ילעלא jó * שר מןבא: נכנסין עובר אלילים לדין־ פני בך־כתא ןשירהא ועעזךחתא ןנלזמתא דאמילן יושב על בפא דין * בצדק יך!ן I :תבלולשתבחלתפאר קדר מציתיך תן לנו ונקימה־ ונןכה׳עם לתלוסס, !:תגקא קמו קל אלו בנחמה ׳ שגיא בח שוכן רומה: עליון מלך מלכי המלכים רזקדויש דדשונכם בל ב^ד*!!!60■. * ישחייז רהם ברוך הוא יעזהואךאישון;והוא ־ ׳' • l "י י T ”־ף ז־•• אהרן ומועדיו אץ ^הים בתבונה ישלימצוהמטנה: בחשפבה ייאמרו אמן: בךנואת " המברך: ?רוך " המבלק לעולם ועל: מתךאתה״אללייגו ושאליה נמו*" י^י' כ״ו ימיו מתיך צנלמי יקומון סקיצו ורננו שונצי צפי וגי' ־ ל^י 3םס0׳ תיקיז סלססי/׳־מה סכתקנ׳ן ומייסדים הלופעגסים• גאד־איל׳ נ3ה״מ• _ ■\ יקופיהל, כינוי נמשה לבינו-י להד׳ הרקיד ומיהר׳ בנון!/במצרים׳ האירו ím.K! ״ ש3ח־ צאצהי מערכה, לאלהי יוערכו השמיס" 3ררו3ה ואדונה, מ31הקי0 3תמידה/ת־'׳תהמו3הקיס 3מורה האירו עינינו והורו שלזמתה הרו3ה כינוי צתולה דנפיב בה ארונה מאדן וריזבה מצי יס (איוב יא נו) ונו; כמבואר בפ״ק לסונה ׳ ועטרה בסדיני! ונו', שם דן׳ יו״ל ׳ בנז׳רת קדישיז והיא היתה כלי אומנתו של הקצה בה נתיק,עד שלא נברא העולם ובה פעל ונו ׳ ל״ה דניאל 7' י״ד וירמוז לת״יו מורי התודה כלאי־ במס׳ פשיזיס 7;> ל נ א' ׳ משעלותהבריאה3 wpפיקי7ל א ע גובב ר פ א ׳למפענחים, למגלים סודות׳ • זיסר שפודין ונו', כמבואר בפייר, דסונה ־ עם מבע, כינוי לישראל ׳ יחיל H ח כשברא וישאל?!• אךבע רבנות וצל עליה ־ לא תרחקו מאליה: צללים לעשיורתיעטו• וחמה תהרה עליהם ולוהטו• ובאהליקם !בעטו: ערויש;ש13ןי עליהם ה9יד 97523 בגיהנומבלי רחומה• במדרגה התדזתונה בקוהומה: לם רוכבערבות־ הזהירנו מצות ערנות • וחתן לפניו להרבוה: ישם ,יחזו יבושו nsqp עם ־ ’יתף אש צדם תאנלם במסעם * באבני אלגביש איש ונפדית חעם: תקיף יחינו גלומים, הוד והדר תודיע בכפל!ם• כהיום דעה בהר הקולש ובירושלים• ב,דו'ש: הכל יורוך והכל ישבחוך והיכל ייאמרו אין קרוש כיזי: הכל!רוממוך סלה' יוצר הכל♦ האל הפותח בכל יו□ דלתות שערי מזרח♦ ובוקע חלוני רקיע* מוציא חמר. כמקומה ולבנה ממכון שבתה . ומאיר לעול□ כלו וליושביו. שברא במרת רחמים: המאיר לאלץ ולדרים עליה בלחמים. ובטובו מחריש בבל יום תמיד מעשיר". בראשית ♦ חמלך המרומם לבדו מאז. המשבח והמפאר והמתנשא מיטותעולם: אלהי עולם כוסקיך הרבי□. רהסעלינו אדון עונו צור משגבנו מגן ישענו משנס י עדנו : m יילסד• m נלסף ימי יי?ה,לד אין כערכך- אלד.<» כעולם ל,זה• ואין זולתך, מלכנו <ח:.* העולםהבא: אפס בלתן? גואלנו לימות המשיח. ואין דומה לך'מושיענו■ לתחית המתים: . אלאדון על כל המעשיים י ברוך ומבורך בפי כל לשמה: גדלו וטובו מלא עולם♦ רעת ותבואה סוככים אוהיו ♦ המתגאה על חיות הקדש. וגהדר בכבוד על ־המדבבה: זכות ומישור לפני נסאו י חקר וחרמים לפגי כברו: טובים מאורות שברא אלהינו. ’:צרם בלעת בבינה ובה שיכל : כלו וגבורה נתן בהם. להיות מושלים בקרב תבל: מלאים זיו ומפיקים נוגה. גאהזיום בבל העולם; שמחים בצאתם ’ושישים בבואם. עשיים באימה ךצ1ן קונם: פאר וכבוד נותנים לשמו. צהלה ימה לזכר מלכותית קרא לשמש ויזרח אור. ראה והתקין צורתחלבנה: שיח נותנים לו כל צבא מרום♦ תפארת וגדלה שרפים ואופנים וחיות הקרש: לאל אישר שית מכל המעשיים כייום השביעי חתעלה רישב על כסא בכוריו: תפאלת עטה ליום המנוחה עינג קרא ליום השבת: זך. שיח שליום השביעי שנו שכת אל מכל מלאכתו ♦ דיים חשביעי משבה ואיומי מזמור ישיר ליום חשבות טיוב להודית ל": לפיכך יפארו דירכו לאל bp :צוף ♦ ישבח יקר וגךלה,יתנו לאל' מלך יוצר כל♦ המנחיל מנוחה לעמו:שראל כקרשתיו ביום ישבת קרש: שמך יי אלהיט יתקרש * ו ז כ ך ף מלכנו:תפאר ♦ בשמים ממעל ועל הארק מתחת: תתברך מושיענו, על ישב ח מעשה זיךיך ועל מאורי איור'שעשית:פאתך קלה: תתברך צורנו מלכנו!גאלנו כיורא קדושים:ישתכח שמך לעד מלכנו יוצר משרתים. ואישר משרתיו כלם עומדים כרום עולם ומשמיעים ביראה !חד בקול דברי אלהיט ח:ים ומלך עולם; כלם אהובים כלם ברורים פלס גיורים וכל□ עשים'באימדה וביראה רצון קונס!כלם פותחים את פיהם.בקדשה וכטהךדה בשירה ובזמרדת ומרךכים ’ומשבחים ומפאף□ ומעריצים ומקדישים וממליכים:’ את ישם האל חמלך הנחל הגביור (הנורא קדוש הוא: וכלם ק׳קבלים עליהם עול מלכות שמיס זה מזה י ונותנים רישות זה לזה להקדיש ליוצרם בנחרת רוח * בשפרה ברורה ובנעימה קדשה כלם באחד עונים ואומרים ביראה: ־ קדוש קדוש קדוש !; צבאיות מלא כל הארק כבודו: *3קצת קה^ית ״ירד דפר היד אונסענששעד-־גרע אופן יחיד ערק געיועט ♦ ! רואצי יבךס־ם • !'שתפכו במזךלןים • !ספדו'לפרלןים־ יעושו איש באחיו ולא מק • והחיות רצויא ושב במראה דזביק: צ גים במשמרות • צהר וא'שמור1ת ׳ צלצול ' גם זמיחירת י צסל קול !דעו הולןי וחזקי: והחיות חשמלי גש3רא עילמו ונו׳ 3מס 3"3 ל1>א“7 3 כלמהש3דא הק3״הזוגיןזוגין 3לא, לויתן וזוגתו ׳ זיז שלי וזוגתו ונהמות 3הדדי אלף תוגתו וסירס הזכרי׳ והלב סנקגות ומלחס לצדיקים לסעודה לע״ל, ונן פי' דש״י אצל ויגלא אלהיס את התנינים הגדולים וכדאי׳ עליו 33״ר ועיין ויקרא ד3ה סוף ב׳ נ'׳3 • 3להוקיס, מום3 על לשסק103הוא לשון להקת נ3יאים• 33תוקיס• ל' ובתקוך 3חד3ותס(ימזקאליו«) שהוא ענין תקיעת החדג 3נוף-נננסיןע״אונו [כלהמאלידה?סעדרסרונ3נו נאמד לק על האומות הקדמונים עו3די נונ3יס ומזלות ונחשו לאלוה ממעל] סדר מצותי׳וכו', כל זה מ3ואר ע״פ מאמדס ז״ל צמסיעייז גי■א' שהעתקתינקדונמן יוס 3׳ לסוכות • והמה תקלח עליהם תשדיף עליהם • ותחן. תחינה • ♦חצצו נ3רקים, ליה 3נחוס3׳ ה' י יעושו׳ ליעישו ו3ראו(יואל ל יא) עגין לחיקה י והאיוע יצוא וגוי, ילזזקאל א׳.״ל • צהר ואשמודות, 33קר ו3עד3־ חשים, ממהדיס׳ אדד־סומזיעים ונו', כלאי' 3פיק אין דודשץ דו י״ג 3' ועיין 3שמות ד3ה פ׳ ט״ו י 3צוק מיס, ירמוז לנהר יוצק על אשר קימטו הנזכר שם 3פדק א״ד י המוני לגיון, קינון חיילות • נדג־ין', נן שמו של נהל *:תרערק. ;סד ארק. כדובחכמה זתו'ש!ה: עניתן. .וגדרתיו. מפורסמת י ונלקה: נוךאותיו. 1נפלא1ות«ו. :היורק רדי נשקה: מלאכים. נערכים. להקדישו כחם עלית: " אלתי צבאות מי כמיוךחסין:ה: עליונים. ותחתונים. "שמיו לעד עטרו: ואופנים. ברננים♦ ככור' ןב’ר1 יפארו:’ממעונו♦ ?חכיוניו. כתיל זה לזה!דברו: ובנעימות. ובתמימות. תחילתו יספרו: ואין ביזם. וביני״ס. לשון שקד וךמ:ה ־: י♦ אלתי צבאות מי כמוך חסין יח: קויישק. רון רוחשים. עם כרובים ושרפים; וחם עומרים. ומסלדים. וקסא אל מקיפים: בטךפכ1רז. לרבבות. ?1מאות ולאלפים: גיגליחם ♦ כבנכיהם. מסתירים ובם עפים♦ !קדיישון רשלשון ♦ קדשתרב עליליה: יי אלושצבאות מי כמוך חסין ♦ה: בעת לנתם.לאיברם♦ ואיוסנידוםאצלם: ובעמדם. כמעמדם♦ יקומון המד. למולם: ושם.:ליטון♦ ל!עצימון. אדוניהם כחם עולם: בקדשה ♦ משלשה. ככורהאל מלא עולם: קרוש!ענו. .קרוש ישנו♦ ,קדוש!שלשו שלישיה: ♦י אלתי צבאות מ♦ נמוך הסין יה: של סכות iü ח W י מרכבד", ׳ ח'ששם בבה * לקם ־ וחרר, אף-׳ה!ה נצנס ן**ו את־ר,׳5ום׳ם!לא־יה" ־ ;,£י״3רד. J,J.L ” קטר והאדמהt&m*?3’:™mV קררה ?V 73D VH עכבה חךך Jttal D ם בצילן הארץ הטבה אשר יהוד, נתן לכם: (שיסתם את־רכר♦ מים יולן*. והחיות סלח על־־לבבכם ועל־נפשנם וקשרוזם אתם־ לאות על־ <*■ mt׳ «״ * ,״DÖ־ 2!pr יךהסתכל יי^ 5| ובשכבך ובקומך. וכתבתם על-מזו-ןותבי^וכשעחףן : והחיות למען:לבו ימיכם דמי כמכס ^ל האד£ה אישר נשבע המוני לניוד 1 Dלי1יס חמו? * 12 וביליבן ♦הוה לאבתיכם להתלהם כימי השמים על־האח: י 1 Qי••: יו r ־ *I :••• u 7_•:1 r דאמריהוה אל־־משה לאמר: דבראל־כני ישראל f |1\m נ וגנים |bty: J ןאמלת אלחם ועעוו להם ציצת על־מפי בגדיהם לירתם ומעול,: והחיות לנתני על־־צי?ית ה$ף פתיל תכלת: ודדה לכס לציצת וראיתם אתו וזכרתם את־כל־מצות ♦הוה ועשיתם אתם והחיות ♦שוררו• וכרבים יפארו ושר^ם'רנו ולא־־יתתורו אחרי לכככם ואחרי עיניכם' א־שר־־אתס ואלאלים יברכו פני כל ח:ה ־ואי^ ^3J1 זנים אחריהם: יידמען תזכלו.ועשיתם את־־נל״מצותי לעמת שרפים לעמתם משבחים ואומרים: וחעתם י קרשים לאלהי^כב ־: אני:הוה אלהיכם אשר ?דו ?בוי הוצאתייאתכם מאלץ מצריים להיות לבס ראלהים לאל ברוך נעימות:תנו* למלןז אל חי וק:9, אני״יהוה אלהיכם: ®5)^ י£££ ’אקר%נ<&| דקים ®ר!נאמן ואריג וחב-נ״סמד בייא י?־ות נייא 7לוח איי' «?לאית "*י" עלינו ^לם יעי־ אקתאלק׳ ®לםימלמו צור %ג מנן כטוביו ככל יום 9^3 nרא^ית 1 >ע^די :שענו: לדור ודור הוא קים ושמו ק:ם וכבואו נכון ומלכותו אורים נדלים עי לעולם סקרו: א'ורךןךשע־ .ואמונתו לעד_ק.:מת:וךבףנ$ים.וקימים נאמנים ןנךומךים וניכה כ׳:ז1נו מחלה ,אורו • ברוך אתה" יוצר ד!סא^רות ? לעד ולעולמי עולמים על אבורתינו ועלינו על כנינו ועל את;ה רבה אהבתנו י: אלהינו חמלהגדו^ח ויתלדה דורותינו ועל כל דורות ז״רע ישראל עבךיך: " ךןג:לת ע לינו אבינו׳ מלכנו כעבור ^בודנו' #?9חו' ?I* על הראשונים ועל האחרונים לעולם ועד חוק ולא:עבורי יחל^״ ° ס:ימ ?j הל׳?•-י יה׳ל-ע: ^נו אמרת שאתת הואעאלהינו ואלהי אבותינו לעולם ועד: 7ללי9'1.*:«'•־ -יסם ותן בלבנו לחב'1 וללי^ד^ אתר, הוא מלכנו,מלך אבותינו אתה ♦ למק שמך מתר לשמוע ללמד וללמד ל^מר ולעשות ולקים את כל-^י, לגאלנו פאשר־גאלת את• אבותינו: אמת מעולם שמך תלמוד תורתך כאהבה * י^י *m flSW W הנחל עלינו' נקרא באהבה איין אלהים זולתך: י י לבנו במצותיך ויחד לבבנו לאהבה ידיאה W ולא T,; ^ T ־־ ־ ־' T נבוש לעולם מיי• מדל ?נויא ™י ”4 ולי- י שי1סJL1 ת * ™ מילה. ונשמחה בישועתך; והביאנו לשלום מארבע פה וכרה כרדה למא סתחס׳ם יהיר כנפות הארץ ותולימו קוממיות ?0> ?W^ל חסר לב הנגיד עול כישנוסים* צרחה :שועות אתה ובנו בחרת מבל עם ולשוןוקרכתני ?W ורד^ד ninrihS ו־^חיחי החד ^זימרמור הגדול סלה יאמת י להודות לך ול:סךך באהבה: בחף ־?ודלי׳ ל ־ ™ r • • ם -•1/ ' \ץר אתה י: הפותר בעמו ישראל באהבה: להוציאה בנסים: החישה עלןלת1ן לשלח ^ ^ ^ ^1איןד; אום rfó- הטיה דנרים א,ת m לשר ?ל־ל??3 **&P& מל• ובספר דתותי אין שמו בטכיסה: והשיבו מאיף, ולו הךנל׳ם,שליידי *?’ m הים«ל: שליש בשם דר מעונים • התיצב והכן לה לבנך ־ ו«נתם לבניף יר3ךת 3= גי־גרן־ גנלו LL ,״«;»,,ל וכלגת^ נירך ובשפכלי יבקיקר־,n1?t מול גנף אב־-ם דם וצנרדעם עדם 2ל-;דך וחיו לטקפתקי]»'4׳ף־ ק־תכר־ם .על־מזזות נכונים, ודדלים קטנים המכנים כנים: מימהמי . , . - דבר והשלום מכות עשרה י־ והוציאה וה;ה %wm mn אל מ״ ?יזי אהבם היזם לארנה אר־יהוה אלהיגם ולדגיו בכל־ בהפים מאפלה לאורה והכה <ועה מכה לנכנס ויכ^פיקים•.יונחת׳ w? ójxíü-ipp ייני׳ כעורה, והגחילהקדומה אלפים כתורה: srn ד% wm wm ־• m W הוישיבה בסכהבאר׳ן מדברים ־ והכניסה Wf e»W 3TW׳ ,í-'-l הלההז XÍÍ׳I - ;J• י, יננקס זסיתם !;!נד^ם אלהים אחרים והעקחויתם להןה בד1ךר חדרים וענף ע,! עכות ___ ________ ־ _______________ ופרי דינוד שערבלין שס׳ וכן ייסד 3אופן לשמיני עצלת לגיון ה;הל ונו'• והגנוזק# פלוסים, להקנ״ה היצעתיקהדיס • סדסיד. היא רשע דגינו• עקלמק, תואל והנולדל'ויעזקהוויסקלהו(ישעי׳ הי3')• לפרעהבישעי' סי׳ נ״ז• ?הוטל געדיסה, נמיצוק קטן ההוטל נעדישה • ופן, יפה ובדה, באר לננסיז ’שלאל י נדדה, כאשד ילדה י לגיא פמדוסים, לאדן ואמדי עיינה, שונאה של מסע ישראל י קדומה אלפים, העולה שקדמה לעולס מצדים • יהיד חשל 31, תאל לפלעה• נשינוסים, נפלן• למעתיק אלפים שנה י תפלה לשבת וחול המועד ופרי ע׳ן הדרים • וערבי■ נחלים זכפ!ת !פו למעשה כיאש׳ת‘. ״״״I ״;שה •ש,;ץ,מר - אייר•״ אניר-יני תי־׳ mm יי !IQ •a í?í ¥ה í1! %l ' V“, ‘ י! u ■>i ??™•ף ותן רלקנו נתורתף שיבמו מטונף וש׳מהנו זנות ובנים־ ימ?012 D’JMiTO * ני^תף יטהר לבני לףניף3אנ׳תותנחילנו ':'אלה׳נו כנראה"ביים וטביעת י •י חני ך• באהבה וברצון ישבת רןףףף • מוחו'בת;שיאל מקך־שי T ־•י : • ־ 7 :־TT 'שסך4 ברוך אתה ין מקרש השבת: ממרום עוזי אבות ובנים: •רצי“, יי אלהינו כעמך ישראל1 ובתפלתם4 וחשב שזית אבותינו אתה הוא משלם מגן' ומושיע לבניהם את האבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפלתם באהבת אחריהם בבל דור ודור: ברום עולם מושבך ומשפטיך תקבל ברצון ותהי לרצון תמיד י ־ עבוהת ישראל עמך * וצדקתךעדאפסי ארץ: אשרי איששן־ישמעלמצוםיך אלהינו ואלה♦ אבותינו י !עלה ויבא ויניע ויראות ותורתך ודברך ןשיים על לבו: אמת אתה הוא אדון לעמך וירצה לשמע הפקר ודבר זכר ו נ נ ו י"ו פקידיו ג נו"} ז פ רו ן וסלךנבור לריב ריבם: אמת אתה הוא דאישון ואתה הוא אבותינו י הביון משיח בן דוד עבדך י "בלון ירושלןם אחרון ומבלעדיך אין לגו, מלך גואל וטיושיע ממערןכש עיר זקךשך 4 "ברון כל עמך בית ;שראל לפניך 4 לפליטה גאילתנו *י אלהינו׳ ומביה עברים בריתנו: כל בכוריהם לטיובה להן ולחסד ולרחמים לח!י0 ולשלום ביום חג הרגת ובבורך גאלת ו:םפוף בקעת וזדים טבעת וידידים הסכות ה זה 4■זכרנו ין אלהינו בו לטובה 4ופקרנו ביו העבךתויבסו &ןם צריהם יאתר מהם לא נותר: על זאת לברכה 4והושיענו בו להןים: וביבר ישועה ורחמים4 שבהו אהובים וחסמו אל ונתנו׳ ידידים ומידות שיחת חוס וחננו♦ ורחב עלינו ותושיענו♦ ני אליך עיננו ני אל השבחת ברכות והודאות למלך אל חי וקןם : רם ונשיא סלך חנון ורחום אתה: ־ גדול ונורא משפיל נאים ומגביה שפלים מוציא אסירים ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים 4 ברוך אתה " ופודה ענדם ועוזר דלים ועונה לעמו בעת שועם אליו: המחזיר שכינתו לציון: תהילות לאל עליון ברוך ה״ואיוימבךך משה ובני ישראל לך " " י י מודים דרבנן ענו׳ שירת בשיסחד, רבה לאסרו כלם: מודים אנוחני. לך שאתי׳ ' מי במנה יאלם « מי כמפת נאיר בקרש נורא וקהלת הוא ין אלהינו לאחי אבותינו עשה פלא: שירה הדשה שבחו גאולים לשסך על שיפת לעולם ועד צוד היינו מגן חים יהד בלס תוחוד׳סליכו ואמרו: ך ימליך לעלם ועף; !שענו 4 אתה הוא לדור ודור ׳' צור ןשראל קומה' בעזרת ישראל! ופרח מאיסך ♦הודה נודד׳ לק תספר תהלהך.4 עק וישראל4(גאלנוי♦ צבאות שמו קדוש ישראל). בחך חלינו המסורים 3יךך ועל ™י' ‘י' 'אתת ןןנאלןשראל;:ז “ נשמותינו הנקודות לך ועל אריס שפתי תפתח ופייעיר ועד,לתך: נסיך שנכח יום עמנו לעל ברוך אתת ין אלהינו ואלהי'אניותינו אלתי אברת^ נפי־אוסיהוטיובות־ךשבבלעתערבויקרלצהרים. הטוב אלה♦ לצחק לאלה♦!עקב האל הנחל תגבור וד.נורא ^ כי לא בח רחמיך והסרחם ני לא תמו חסדיך מעולם עליון גומל חסדים טובים וקנדה הכל וזוכר חסדי אבות ל1-’נו 1 . . ומביא גואה1 לבני בניתם למען שמל באתרך,. לעל בלם ♦סבלך וןוקרומסש .ך מלכנו תמיד לעולם ועד♦ מלך עוזר ומושיע ומגן ♦ ברוך אתה ין מנן אבךהם: וכל הרועם יודלך & י ידי/לו אות שמך באמרת האיל אתה גביוד לעולם אדני מחיה מתים אתך _רב לך•^. ישועתנו ועןרתנו p. ד. ♦ ברוך אתה*. ין הטוב שמך ולך סבלב^ העם כתקד סודה מתים ברחמים רבים סומך ’V,^ה1ד1ת‘ .. . נובלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקים אמונרתו לש ז א 1 02$ י ^ י׳ ?ברכי“׳ הסישלשרת בתורדה ליש נ♦ עפר מי נמוך בעל־1 גבורות ומי דיומדה לך הכתובה & !I, י עב: ך האמורה מפי אהרן ובניו ממית ומרדת ומצמיח ישועת♦ ונאמןיא'תך ^nn;׳n1 בחנים עם קדושך ;אמור: יברכך ן! ו:שמךך*,ז’אר :V .מתים ♦ ברוך אתה ן: מחיה הס1<י70 ‘־י פניו אליך ויחנך: !שא. יי פסו אליך וישם לך ׳שאם ♦ . אתה קדוש ושמך קדוש וקדשים בכל יום ידילל^ך סלה. שים שלום טובה וברכה חן וחקר ויסמים -יינו \V' ־ז t( ;ברוך אתה י♦ האלחקדוש. : י 1 י" ז בל־ישראל עמך ברבנו אבינו בלגו באחד באור פניך ני ישסה מישר. במתנת חלקו פי עבד נאמן קראת ל1♦ באיור פסך נתת לנו ין אלהינו תורת חןיס ואהבת הקד מ־ויים ;אנחנו• לןי שאתר הוא יי אלהיגו ואלהי;א ב ותינו אלתי בל בשר רצינו ייוצר בראשית ברביוח והיוראוו־ת לשמן? הגרוד־* וו־,מדוש יל ש־חך־נו וקיממגו בן' תח־גי ותל,ימנו ותאסוף גלייותיגו לחברות לןךשךל^מור חל,יףןלעשות רצונןן ולעבדף 3דלבב שלבם עד־י שאנו מודים לך • ברוך אל ההיודאוה: וצדקה וברכה ורחמים והעם ושלום וטיוב בעיניך לברך את עמך ישראל בכל עת ובכל ישעי׳ בשלומך: ברוך אתה ♦יז'תמבךך את עמיו ישראל בשלום: .:¥״. 1 ™"מי־זכת אלה♦ •נצור לשוני מרע ושפחי מדבר מרמה ולטקללי לד:רתם ביית עולם ז ביני ובין בני ישראל אות הןא,Dgyt גפישי תרום ונפשי כעפר . בל הרזיה: פתח לבי בתורתך כי־ששת;ימים עשיר. יי'את״השמיס }את־־האדן ;3 • ם ובמץותיך תירוף נפשי וכל החושבים עלי רעה סהרה השביעי ישבת ויינפש: י ז 1ז־ חפר עצתם וקלקל מחשבתם 4 עשה למען שמך עשיה ולא נתחו ן♦ אלהינו• לגויי הארצות♦ ולא הנחייתו סל5נן למען ןמינך+ עשר, למען קךשתךי עשה למען תורתךי לעוברי כסילים ♦ ־;ונס ^ לא V ",י למען!הלצון ידידיך הושיעה ןמינך וענני: ♦מיי• לרצון לישרא^עמך נתתו באיבה ♦ לזרע <עק2 אשר בם אסך♦ פי ו,הגיון;בי לפניך <י צורי.וגואלי: עושה שליום בהלת♦ עם מקלשי שביעי בלם:שבעו ו'ןתלנגו־מםו?ד. במרומיומא יעשה שליום עלינקועל בל ןשרל ואסרואמן: ובשביעי רצית בו וקישתו חמדת ןמים'אותו קךא’ת♦ יהי רצון לפניך « אלהינו ואלד,י אבותינו שיבנה ,בליל תפארת בראשו נתת* בעמדו לפניך על הר סיגי ושר לחות אבנים הוריד בןדו 4 וכתוב בהן שמירת שבת4' וכן כתוב בתורתך: . (שסרו בני-ישראד1 את-השבת לעשיות את־־השבות רית עולם: ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי־ששת ןמיס עשיר, ♦ן את־־השמיס ואת־־הארץ וביום בית jitóD • י! בית hírős*hfssij נ:מינ1,י$חל<ן» 3 !:!;hMnsש8;ם &> אשי ס1ץ «obafe !h ן5ף «הב mvb ישם נעבדך ביראה כימי עולם ונשניםקךמומות: v־♦* אדם: פח להם ולא♦דב״דו עימם 'להם ולא ♦ךאו: * הש״ן מתר •העפלה • ואומר קדושת נקדם אז^ס^הס ולא ישמעו אף להם ולא יךיחון: ידיהם ולא סקדש את שלף בעולם ?נשם שמלןזיישים איותו W3 ימיישון רגליהם ולא יהלכו לא יהגו בגרונם*׳ כמוהם יחיו *דוס♦ בכתוב על.יד נביאך וקרא זה אל זה:ואטר: ־ עשיהם כל אשר בוטח בהםי: ישראל בטדו בו♦ עזרם ומגנם ייהל ^ ר)דויש,קדוש זקד1ש :: צבאיות מלא כל הארץ כבודו*׳ ׳ אז בקול רעש גדול אדיר וחזק משמיעים קול מהנשאים לעמה שרכים לעמתם ברוך יאמרו ז <,״וק ברוך כבוד ♦י ממקומון ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו• כי מהכיס אנחנו לך מתי תמלוך בציון בקרוב בימינו■ לעולם ועד תשכון*. תתגדלותתקדש בתוך :רושל:ם עירך לדור ודור ולנצח׳ נצחים: לעינינו תלאינה מלכותך כיער האמור כשיל♦ עןך ^■יךיתדמשיחצךכןךג י ימלוך יי לעולם אלה:ך ציון לדור ודור הללויה: ״׳ לדור ודיור נגיד נרלך ולנצח נצחים קךשתךנלןךיש !שבחך אלהינו מפיגו לא:מוש לעולם ועד כי אל £לך ןדול וקדוש אתה*. ברוך אתה יי האל הקדויש: ישמח משח יכו׳ ׳ לעיל דף טז ע״3 • הוזה: בית אהרן בטחו ביייעזדם ומגנם הוא: יראי יי בטחו כיי עזרם ומגנם הוא; * •וםתו יברקעד^תבח״קראל !בדל את בית ,אסרן *־ :?לו .?אע הקטנים עם הגדלים: יעף» עליכם,עליכם ועל בניבם: ברוכים אתם ל: עשת שמים וארץ: aof 0!m£ והארץ נתן לבגי ארם: לא המתים!הללרה ולא כל יורדי דומה: !אנסנו נבדל:n מעתה ועד עולם הללרה: קטזאהבתיכי יישמע ♦י את קולי תחנוני: כ♦ הטה אזנו לי ו5יז0י אקרא; אפפתי דוב?!• מית י?^ד׳ ?<איל ?W ו׳ ¥,יה fin אנתיא: מיבם " אנןוא אנה " מלטה נפשי ־ חגי! וצדיק ואלהינומוחם: שומר פתאים י:יז דלתי ולי /הושיע: שוב♦ נפשי למנוח/כי כי ע נמל עליכי: כי הלצת נפשי ממית את עיניי מן דעןעה את ד?לי מדחי *. אתהלך לפני־" הלל ערוך אתה יי אלחינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא את־ההלל: ק׳י הללויה הללו עב״ד בהללו אתW ״: !הי שם ץ מברך מעי™ ועד עולם : ממורח שמש עד מבואו מהלל שם יי: רם על בל גויס י.;על השמים כבודו: ימי כיי ז^להינו המנבידד לשבות : המשפיל♦ לראות בשמיים ובארץ:' ממימי מעפר דל מאשפות;ריםאביון: להוישיכי עם נדיבים עם נריביעמו: מושיבי עקרת הבית אם הבנים שימחה הללויה: ק׳י בצאת ׳.שלאל ממצחם בית:עקב מעם לעד. היתה!הודה לקדשו!שראל ממשלותיו: הים ראה דנים הירדן יסב לאחור: ההרים רקח באילים ובעות כבני צאן:־ מה לק ה!ם כי תנום הירד? הסע לאהוד: החרים תרקדו כאילים ביבעות'בבני צאן: מלפני ארון חולי ארץ מלפני אלוה:עקב: ההופכי הצור אגם מיסחלמיש״למעינומים: • T : : - : ! T - •AT קמי לא לנו ♦: לא לנו ני לשמך תן כבוד על ר־-קדך על אמתך: למה יאמדו״הגדים איה נא אלד,יחם: ואלד* נו Tóm. V. בארצות החיים: האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד: אוי 1 1 יי .V ד• ״ נ * • ד - ״1 • • t » *; a י* אמךתי כחפזי בל האךם כוזב *. מה אשיב ליי כל תגמולוהי עלי: כוס ישועות אשיא ובשם ״ אקרא : גדלי ליי אשלם נגדה נא לכל עמו * זקר בעיני!:הטותה לחסידיו: אנה י♦ כי אני עכדך אני עבדך זין אמתך פתחת למוסרי*׳ לך אזבח זבח תודה וכשם " אקרא: נדרי ל:: אשלם נגדה נא לכל עמוד בחצרות בית יי בתוככי ♦רוישלם הללויה: »• :S T ״ • T• ; A«T T S «ן*י הללו את:: בל נו:ס ישבחוהו' |ל האטים ;ן ניינבר^ינו סכור) ואמת ׳*לע£1ם ה^לו:הז הודו לי: ביי טע בי לעזלם הקריו: יאמר נא!שיראל בי לעולם חקרו: יאמחנא בית אחון בי לעולם חקרו: יאמרו נא יראי יי י בי לעולם הפרו: סן המצרקראתי:ה ענני במרחב ♦ה: ■י: לי לא אירא מה יעשה לי אדם: יי לי בעזרי ואני אראה בשנאי: ■טוב t t . v •י : :at ד • ♦x • • * : ז־ לחסות ביי♦ מבטח באדם: טוב לחסורת ביי מיטה ~ !־ -ATI • ; ־־ 1VTJ , ITT » : - בנדיבים: כל גידם סבבוני ן־שם י: בי אמילם: סבוני גם סבבוני בשם ♦♦ כי אמילם: סבוני כדברים דעכו כאש קוצים בישם יי כי אמילם: דחה דחיתני לנפל ויי עזרני: עזי וזמרת % !יהי לי לישועה *׳ קול רנה וישועה כאהל4 צד:קיס ימך יי עשה ח:ל*. ימין:: רוממה :מין יי עשת חיל: לא אמות כי איחה !!אספר מעשי 7יה: .♦סור:סלמ יה ולמות לא נתנני': פתחו לי שערי צדק אבא עם אודה ה: זה השער לי: צדיקים יבאו בו: אודך כי עניתני ותה♦ ליי לישועה: אודך אבן טאסותבוניס היתה לראש פך.: אבן מאת ״ היתה זאת היא נפלא ת בעינינו *׳ מאת ט I זד)' חלל לשנת וחול דומועד של סכות |ה היוס עש־ה \\ ננילה ןנע#חה בו: י זה אנא*1 הו־ש;עה נא: אנא % 1 ה1־שיזעה נא; תמלא אזן משמע: מהשהיה ה(א'שיה:ה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין בל חדש תזרההשטש: :שרברשיאמר ראה זה חדש הוא ?בר ה:ה לעולמים אישר היה ג^פטנו: אנא יי הצליחה נא נ אלא יי הבליחה 3א ♦ אין זב רון לראשנים ונם לאחרונים שיהיו לא יה:ה להם ברוק הבא בשם^3ר?נובםמ2יח/«: י ברוך זכרון'עם שיהיו לאחרנדה לי״י׳יי^ל אליי ויאר לנואסרוחגבעבתיםעדקרנות ÍR3tDn ישראל בירושלם: וניקח' את לבי לדרוש ולתור בחנטה י־ ל•״׳, - .על כל איבר נ קהלת |,0יד כן שחוק הכסיל גם ןךו הכל: ני ד,עשק יהולל חכם. ראה ז(דאית♦ את |ל #עשית המלהיט ני לא יוכל האדם ויאבד את לב מתנה: ט1ב אחרית דבר כראשיתו טוב למצוא את חמעשיה אשר נעשה תחת השמיש נישל אשר ארן־ רוח מגבה רוח: אל תבה^ קחחך לכעוס ני כעס יעמל האדם לבקש ולא ימצא וגם אפיאמר החכם לדעת בחיק כסילים ינוח’•: אל תאגמר מה הידר שהמיט לא יוכל למצוא: כי את כל זה נתתי אל לני ולכור את הראשנים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על ■!ל זה אישר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים זה: טובה חכמה עם נחלת ויותר לראי השמיש כי בצל גם אהבה גס שנאה אין ייודע האדם הכל לפניהם: הכל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה: נאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרבעי לטוב ולטהור לאח אתמעשיה ה,אלהיט ני מי יוכל לתקן את אשר ולטמא ולזבח והאיש ד איננו זכה' כטוב כחטא ד נשבע עותו: ־ ביום טובח היה בטוב וכיום רעה ילאה גם את ך, נאשר שבועה יזךא» זה רע ככל אשר נעשה ת חת השבש לעמת זה עשה האלחים על ■יכלת שלא ימצא האדם ני מקרה אחד לכל וגם לב בגי האים מלא רע והוללות אחריו מאומד,: את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אבד בלבכם בחייהם ואחריו אל המתים: כי מי*אשר יבחר כצדקו וישעשע מאריך ברעתו: אל לחי צדיק הרבה אל כל להעם יש במיהיון בי לבלב חי הוא טיוב מן האריה ואל תתחכם יותר למה תשומם: אל תלשע הרבה, ואל המת: ני להעם יודעים שיכהו והכתים א/נם יודעים תהי סכל למה תמות בלא ער/ך: טוב אשר תאחז בזד• מאומה ואין עיור להם שיכר בי נשכח זכרם: גם אדקותם וגס מזח אל תנח את ייך ני ;לא אלהיט צא את כלס : גם .שנאתם גם קנאתם ?בר אבדה והלק אין להם עוד לחכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר: כי לעיולם בכל > שר נעשיה תהית דשמיש: לך אכל בשמחה אדם אין צך־יק-בארץ אשר1יעשה טוב ולא יחטא: נם לכל ללמך ושתה בלב טוב ענך כי נבר רצה האלילים את חרבלים אשר ידברו אל לתן לכך אשר לא תשמע את מעשיך: ?כל עת יהיו מליך לבנים ושמן על ראשך אל עבדך מקללך: כי גם פעמים לבות ירע לכך אשר גם אד1 ♦לסר: ל*י5ה לעם עם אשד, אשרי אלכה כל ימי היי קללת אחרים: כל זל נסית♦ בתקמדד אמרתי אלבמה לכלך אשר נתן לך תלת השמיש כל *ימי הביך כי הוא 1חי$4 רחוקה,ממני: רתוק מה שהיה ועמק %מק מ♦ חלקךבלעם ובעימלך אשר אהה עמיד תרההשמיש; ימלאנו: סבותי אני ולכי לדעת ולתור וכקש לכמה 5ל אשר תטעא ידך לעשות בבחך עשה פי אין מעשיה וחשבון וידעת רשע כסל והסכלות הוללות: ומוצא אני ולשכון ודעת וחקמדת בשאול אשר אתה" הלך שטה* מר ממות אתהאשד, אשר היא מצודים וחרמים לבה ש?ת♦ וראה תלות השמש נ♦ <דא לקלים לפיריו״ן *ולא אסורים ידיה טוב לפגי הבלחים ימלט ממנה(Hőin דגבוריפדמללמהתסלא לחכמים להם מפליא לנבונים ילכד ?ה: יאה זה מצאתי אמיד. קללה אחה לאחת עשר מם לא לירעים לן ני עת ופגע;קרה את כלם:"5♦ למצוא חשבון: אשרי עוד בקשה נפשי ולא מצאתי אדם 04 לא ידע דאידם עתו כדגים ’־שנאחזים במצודה אחד מאלף מצאתי ואשת כקל אלה לא מצאתי: לבל דעה וכצפרים הארוזות בפח נהם שקשים בני האדם דאה זה'מצאתי אשר עעזיזק האלהים את האדם ישר לעת רעה כישתפול עלידם* פתאים: נם זה ראיתי הכמה והמה בקשו חשבנוה רבים: מי נתחכם ומי ♦ורע פשר י חת השמיש וגדולת, היא אלי: עיר קטנה ואנשים בה דבר חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו;שנא: אני פי מלך מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אהה ובנה עליד מצודים שמר ועל דקרה שבועת אלתים: אל תבתל כפניו הלן* גדולים * ו$$א בה איש מסכן חכם ופלט הוא את העיר אל תעמד כדבר רע כי כל אישר!ודפק.יעשה: באשר דיבר בהקמת־ו ןאדם לא זכר את האיש המקנן ההיא: ואמרת מלך שלטון ומי ייאמר לו מר, תעשה: שונ;ר מצוד, לא אני טובה' הקמה 1מגבורה והקמת המקנן מויה*וךבףד ירע רכל רע ועת ומשפט ידע לב חקם: פי לכל חפץ יש איגט* נשמעים; דקרי חכמים ?נחת נשמעלם מזעקת עת ומשפט בי רעת האדם רכה עליו: ני איננו ♦דע מה מ:'של כקהליט: טיובה הקניה מכלי קךנזןהיוסא אחד שיהיה ני ?אשר יהיה מי;גיד לו: אין אדם שליט ברור• יאבד טובה הדנה: זבובי מות ;באיש יבש ישמן רוקח ?1כלוא את ?רוח ואין שלטון כיום המות ואין משלחת /קר כחכמה מכבוד הקלות מעט: לב הקם"לימינו ולב במלחמה ולא ימלט ישע את מ/ליו: אתקל זה ראיתי כסיל לשמאלו: וגם בדרך קשההכל הלך לביו חסר ונתון את לבי לקל מעשה אישי נעשה תחת השמש עת ויאמר לכל הכל הוא : אם ריח המושל1 תעלה עליך אשר שלט האדם באדם לרע ליו: וקכן ראיתי לשעים מקומך אל תנת כי מרפא;ניוד חטאים גדולים: ♦ש דעה קברים*ובאו ומיקום קדוש;הלכו וישתכחו בעיר אשר ראיתי תחת השמיש ?'שמה שיוצא מלקני'השליט:*נתן פן עשו גם זה הבל/אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעת דזסכד1 במרומים רבים ועשירים* בשפלילשבו: ראית* מידה על פן מלא לב בני האדם בהם לעשיות רע: אשד עבריים על סוסים ושרי^חלביבב'בעבדים על לארץ: חיטא עי׳ילה ייע מאת ומאריך לו כי גם ייודע אני אשר;?,;ה היפר גומץ כיו יפל ופילץ גדר ׳שקנו נזתש: מסיע אבנים טיוב ליראי האלתיס אישר;יראו מלפניו: וטיוב לא יהת *.עצב בתם ביוקע עצים ;הכן בם':' אם קהה הכחל והוא לישע ולא ♦אריך ;מינם כצל אשר איננו מלפני לא פנים קלקל וחיילים יגבר ויתרון הכשיר הכמה:־ אס אלתיס: יש הכל אישר נעשה על הארץ אשר;ש צדיקים ;שיך תנחש־כלוא לחש ואין;הריון לבעל הלשון: דברי 5♦ אישר מגיע אלחם כמעשה הרשעים ו;.ש רשעים ‘שמגיע הקם חן ושפתות קסיל חבלעניו: תחלה לקרי פיהו סכלות לאליהם ?מעשה הצדיקים אמרתי ׳שגם זה הכל : ואחרית פיהו הוללות רעה: והקקל י_ל3ת דבריס ליא ידע ושלחתי אני את השמחה *השר *תך טיוב לאדם החת האדם מה שיהיה ואשר;היה מאחריו מי;ניד ליו: עמל השמיש כי אם לאבל ולשתות ולשמוח ו:הוא;לונו בעמלו הקסמים חעענו אישר לא ;דע ללקת אל עיר: אי לך ♦מי חייו אשיר נתן י ליו האלתיכב יתדות ־?,שמשי: כאשר ארץ שמ^כף נער וישחך בנקר ייאכלו.: אשליך אח( נחתי ארד לבי לדעת זחקקיד, ולראווה את העדן אשר שמלכך קן חולים ?שחך בעת יאכלו בגבורה ולא כשתי: נעי^ה יעל תאלץ ני גם ביום ובלילה שקד• בעיניו איננו בעצלהם ימך המקרה וקשפידות ♦ך;ם ;ללף הבית: *אתה לך ' *יחבר ק, !f * לשחוי* ל! ה ל ת ty לשחוק D'W להםו_’י| ?שמה חיים והכסף ♦ענה את הפל: אמד דגי שממר? 73 מפקין ספר מרדה גלנורא למקרי גיל מפמגזי מדעי דשמיס 05 במד־עק מלק אל תקלל ^ ^ ללתמי! ומעילי! אע האהגה לעילא ואגפי ליה לגד 3ש למימר הכי: עשיר כ♦ עוף השמים ♦יוליך את הקול ובעל הכנפים 9 yyיץז שמה דמרא עלג:א ?ליק כהרף ואו/רק ׳* יהא דבר: •שלח להתק על פס ה^פלבח:^^ wmm יפיי-קז W1 'mm וקן חלק לשבעה וגם לשמונדה ני לא תדע מה יהיה ?בירת מקזיישק ולאמטו:^ לנא מטוב נהורק ולקבל על הארץ: אם ימלאו העבים גשם על הארץ יפיקו ^א0 צלותנא ברחמין ♦הא רעוא קךמקדסולק לן חיין בטבותא ♦ ♦פול עץ בררום ואם בצפון מקוס,ר;ןא; ולהוא אנא נ^קידא בגו צךיק:א♦ 1למרחם עלי ולמנטר שמר חס לא ערע וראה בעבים לא וקצור: 5א־שפ אי". :ת♦ דת על ר♦ לי ודי לעמך ןשראלי אנת הוא זן לכלא יודע מה דרך'הרוח בעיצמים בבטן'המלאה ככה ,1א ומפרנס לכלאי אנת הוא שליט על כלא * אגת הוא תדע את7עשה האלהים אשריעשה את הפל7 בבקר ושליט על מלטא ומלכות* לילק היא י אנא עבדא זרע את * ולערב אל תנח ״ *״ * י־ S5ffS ^ ^ ?ם׳?נא •אלא באלהאישמ;א• זיהוא אלהא לן׳־יט• • mi האום במ׳ם ישימה űri■ את ׳'מ־ #19« הרבח !אימי׳ ?i®°* ימ״ילי ?!®ט* W• למ3י מיו 3 wלשבאהבל|'שמח ?חיי &תי>ך ףט;?י ^ 3 •BWglח א{א וחיץ• ולשמה קד-שא ?-ךא אנ*ה סם׳ בחיייה<יה׳רף ?יי?- W1# א9יי״׳ממ• ״א י׳עאקד?ו W5" * ?*מ* על"?לאלה;3.^סאלה׳ם3מש?ט־ ^־9^ ,יה^-ם פ^יןילב••(ל?א י?ל ?מך שייאל• לטב והעבר רעה מבשרק כי הילדות והשחחת סבל. ^נף ולח. ן{.לשלם. את ביולאיק בימי בחרותיקיעד אשר לא :באו:מי הריעה שמע ישראל יי אלזוינו י־י אהד * להמעוישניס אשר תאמר אץ לי בחם ח$ץ: 'עי 1W־ $ אחד אלהינו גדול אדונינו• קדוש שטו: לא תחשק השמש והאור והירח והכוכבים ושבי העבים !foJ'JL Jmtmt ; < אהד הגשם: ביום שקעו• שמרי ■הבית והתעו:תו אנשי■ נךלו לז את ונרוממה שמו _חויו לחיל ובטלו הט'חניות'כי מעטו וחשכו• הראיות באקבות: לקן♦ הנדלה והגבורה(לתפארת ןהנצח וההוד כי כל ןסנח דלרת:ם בשוק בשפל <$ל למחנה רקום לקול 3שמ:־ם ובארץ לק :: לממלכה והמתנשא לכל לראש:׳ לצפור וישחו כל בניות השיר: נם מגביהייראו וחהח־תים רוממו:י אלה,♦נו והשתחוו• להדום רגלו קדוש הוא: רוממו בררקדנאץ לשקד דקתפל הלגב ותפר האביונה כי הלק ♦: אלהינו והשתחוו להר קרשו כייקדויש ״ אלהינו: לארם אל בית עלמו וקבבו בשוק לסופרים: עד אשר ומלוה על נל אוזל ליוגק ולנשק הס״ת כשהיא עונדת לפניו׳ ואס יזדמן לר ריק לא ♦.להק לבל ח5סף ותרץ נלת הזהב הש513ד על גפיו ירוק ואמ״נ ינשק אגל לא ינשק ולרוק אח"כ • המבוע ונריץ הגלגל ןיןל לבור: ?:שוב העפר על הארץ על לכל יתגדל רתקריש השתבח דת$אר דלריומם כשהיה ?הרוח תשוב Sn לאל׳הים אשר7תנה:זלבל יתנשא*♦ שמו של מלק מלב♦ המלכים הקרוש ברוק הוא ♦ הבלים אמר הקוהלת הפל הבל: יתר שררה קהלת בעולמות שבוץהעלם לזה והעולם הבא: כרצונו וברצו! חכם עוד למד רעת *n העם ואזן וחקר תקן משלים :ראיו וברצון קל בית ישראל: צור העולמים אדון כל' הלבה: בקש קהלת למצא דברי חפץ וכתוב ישר דבלי לבלייות אלוה כל ה^שות: ליושבבמלחבי מרום לשוכן אמת: דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי בשמי שמי קדם: קרשתיו על לחיות וקד־שתו על כסא אספות נתנו מריעה אחד: ויתר מהמה בגי הזהר עשוית לכבוד: ובכן:תקדיש שמק בנו ע אלהינו לעיני כל חי: ספרים הרבה אך קץ ולהג לרבה יגעת בשר: סוף דבר ונאמר לפניו שיר הדש ככתוב: שירו לאלהים זמרו שמיו הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו ישמור כי זה סלו לרוכב בערכיות ב:ה שמו ועלזו לפ?י1: ונראהו ע!ן נל האדם: כי את על מעשה האלהים יב* במשפט בע:ן'בישוב'ו אל נוהו ככתוב: כי עין כעין:ראו בשובי: צי1ן: על כל נעלם אם טוב ואם רע: T" ז י 'ז ונאמר ונגלה עבוד « ןזראו כל ^שיר יחיו כי פי:י קבר ** . , , אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים ויזכור בלית אתניס 1את מצ1ה׳,לש”ה foS ו!צ׳ל 0W׳u מן השעוה הח»ה ««י מי חף מן ל71,ש מןוס ה נשואים ויחון אותנו לפליטת עולמים וימלא משאלותינו• סדר ד,וצאת ספר התורה במיה^ה^חייחמ-ם•. רמצילדין הס״ת על הגימה < והקולא יאמל גקול ,X,íSS‘s5S355S M,^ .S,/ ז ריד ^ ■ בר פלוני הכהן). ברוק שנתן תולה לעסו:שיראל בקרשתו: !מלוק לעולם ועד: עעזל.ע0סס1”^•• - ־י. * תורת ע תמימה משיבת נ$'ש ערות י: נאמנה מהכימת אב הלחמים היטיבה ^ י. ות פתי: פקודי <: ישרים משמחי לב מצות יי ברה מאירת !רושל:ם*♦ לכי ^לונו ^ ^ ים ־•;א ^ עינ!ם:<<עז לעמו:תןי:::בלק אהיעמו־בשלום: האל־^סים עו׳מים: ״ ^ ... דלפו אמרת:: צרופה מגן הוא לבל החוסים בו: ו:ל,י בנסוע חארין ויאמר משה קומה:: ויפצו אשיק ויבס!י קה :. תם הדבקים ביזי אלהיכם חיים כלבם היום משינאיקמפניק: כי מציון תצא תורה ולבר י: מירושלים: בדנו את יי המנרך: 5רוך ישנתןת1ך1ז ל1882ןעיראל 33|tr^h : י־™ »־•־ בתך ״ח@3ץק לע^מיועד .y»v׳• Tóm. v.T ז *יתיר' ה׳ ״ירתק קי׳ ׳; י K , בלוק סדר קריאת דותורה ..... ״, ״'rt, ®סנה לא־תעשה־לך: ja 3חך אתה;יינ1תןהתוךה: אתעזג המצוות ת ?!מד ש?עתימיםיואנל"מצ1האשר וכשמתחילהקירא לקרות בחורה יסיר ידו השמאלית מהס״ת וישארידימעול3לה צויותך למועד הדש האביב נ♦ בח1ש האביב יצאת ״״«*׳יל•״**׳י?^*••י*'*•*•י*" ?יממיייחמימ»י%־#'^י'י9י9»• בריר אתה יי אלךןיגן! 1?ה 1 «*־ המיר יופיה נ׳|ה יאם־לא תפדה.ימרפת1 , 1׳ -u71y!T1 u s> “T|k ז?שד ?ל בכור מיף תפדה ולא־.:ר>» «׳ .ריקם: ששת ׳מים נתן לנו תוררז אקו־1 1ח!« עולם נטע תפפר^סה^-ת^בתבחי״ויינ^רתספת־־יחג 3ת31נ1: TITO אתה יי ניתן התורה: ;־זנעת!זע«הל'ףב»ר<קצ’רח§<םיר!ג האס:!־יפקופת גלסיק כסייס זכדכוס ׳■ ועוזג׳ ה' יכלו ׳ זה המניס ס״ת כשהיא פמוסה 1?1^ * •W& , tí'nאי מיגר ■'ל^ד' <ל !479 את־פני אבל בין גברא לגברא מותל לצאת ע״י דוחק ואונם, אגל בלאו הכי אין לצאת: האדן 1 ידזוך! אלהי״ישראל: בי־אוריש גויטנמפניה ^וקריין בתי בי תשא ומתחלק ל!, גברי• . י והרחבתי אודגבלך ןלא־!ותןןד איישאת־ארצן^ בעלד•! !יאמר משה אל־יהיה M אתה אמד אליי העל אוד ;לראות' את־פני יהוה אלל־-יף שקש פעמים בשנה: לא־ העם לעהואר/ה לא הודעתני את אשר־תישלח עמי ואתה תשחט על־ח^ץידם־זבחי ולא־ןלין לבקר^החגיהפסח: אמדת ידעתיך בשבטוגם־מצאתחן בעינן: ועתהאם־נא ראשיות בכירי אדמת{ תביא ביתיהוה אלהיה לא- מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את־דרכך ואדע{ למען תבשל גדי;חלב אמו: פ למפטיר קורץ בספל שני לפי סדד היום, אם הוא ראשוןשל חה״מקודין והנחתי לך: דאקר אליו אם־אין פניך הלנים אל־תעלנו וביום השני וביום השלישי, ואס הוא״שלישי של <מ קריין וגיוס הרגיע• HÍD : ובמה 1 ♦ודע אפוא כי־מצאתי חן בעיניה : וביום החמישי, ואס היא יגיעי של יזה מ יויליז וגיוס החמישי גניוס הששי • fc*ועמ^מנ^^ , ^ם^ני^ם^י^ם^ראילםשןיסנבשים על־פני האלמה •: 1S♦ ויאמר יהוה אל־מש^"נם ^ת- עני, עונה ארבעה עשר תמימם י ומנחתם ונסכידים לפרים 11W *wm "9Wימי0 ״ חטאת ״1W °’írS בשם: ויאקר הראני נא את־פבדה. ףאמר אני אעםר תטאת מלבד עלת .;מד ומגלוריה [נקביהם: ^-טיסעי־פ^יוקראתינשס״ית לפניי "יי״. myiהשל׳ש׳ פיים 8*»W אילם שטם כבשים אשי אחין ייסם*׳ »ת-אשר *ícm ני^טי■% «־n*mW ??לתפי?ס־ ומ!״5םינםפיתם ל|לם לךן|ת את־^,י גי לא;־!ךאני ד!אדםיחי־ מ*סי!י# 3 V?״יט: מדי מ!י» m מקום אתי ונצבת על־הצור: והיה בעבר בבלי מלבד עלת התמ ד ומנרזתה [נקצה: בנקרת הצור ושיכתי כפי עליך עד־עברי י ידז סד׳ר/. ־ וביום הרביעי פרים עשרה אילם שמם עבשים בני־שנה י כפי ולאיים את־אחרי ופני לא .!ראו: ד ויאמר י!^ אךבעה עשרתמימם: ימנחתםןנקכיהם לפלים לאילם אל־־מעזהפסל־־לך שני־לרות אבנים כראישניס וכתבתי ולכבשים במקורם 3משקט: ושעיר-עזים אחד סטאות על־הלחת את־הדבויים אישר היו על־הלחית הראשנים מלבדעלת הל/מידמנתתה ונקנה: ונעכזלן לי שם על־ראש ההר: ואיש לא־יעלה ת ^ שנה אלבעה עשר תמימם: ומנחתם [נקכיהם לפרים איש אל־:רא בכל־ההר גם־הצאן והבקר אל־־ירעןאל- לאילם ולכבשים במקפרם פמש$ט: ושעיר ספןאת אל!ד מול ההר תחוא: חמישי ו^סל שני־לחרת מלבד עלת תתמיד ומנוחתהונקכה: פראשניםו.ישכ6 ^ בב■^ ^לי א^ ס,־, • — ומום חששי פרים שמנה אילם שנ;ם כקשים בני־שנה צוה ?חוה אתו רקח ב:דו שני לחתאבנ^דרד.ה1^ ארבעה עשדתמימם: ומנחתם ונקכיהםלקריסלאילכם ייתיצב עמו שם!:קרא בשם יהוה: ^ ן כקשים. ננמקפרם כמשפט: ושעיר ל^את אלזד מלכד יקלאיןדעה! יהוד! אל רחום m ארך א^ס וי3-ף^ד עלת התמיד מנחתה: [אמת { לזסר לאלצים נשא עוןופשע (חמאה ונקח נשחגניהיס הס״ת מניטין נגד הכתב של ס״ת ואומדים לא:ו,לזה פקד! עוין אניות על־בנים ועל־־במ בנים על- וזאת חתולה אישר שים משח לפני.בני:שלאל על פי יי שלשים ועל־רבעים: !!מהר משח לקר אל^ \י^ח(. ב!ד מישה: עץ ח:ים היא למחזיקים ?ח ותומכיה מאשר: ויאמר אם־־נ$$ מצאתי חן בעיניך אדני 1ילף־־נא אד0 דרכיה לדכי נעם ופל לתיביתיח שלום: ארך ימים בימינה כקרבנו |יעם-קשה-עלק הוא וקלת?/ שעוננו ולה^אמנ^ בשמאלה עישר וכבוד: " וחפץ למען צלקו!גדיל תולה !וכחלהני: !’אמד הנה אנכי כרת ברית נגד כל־עמך יאיר: אעשיה נפלאת אשר לא־נבראו בכל־הארץ‘ובכל־הנוים קודם קייאמ ההפטרה יניך המפטיר ברנה זו וראה כל־תעס אישר-אתה בקרבו את־מעשה:הו^’־ ברוי או/ה יי אליינו מלי הע1לח אשוי נורא הוא אשר אגן עשה עמך: ששי שמהלך את אשר - ־ Rt *it • )•••>.• .v• v: yT: . T א*י חיום ^ גיש י מפניך אתהאמף וה^, בחר בנביאים טובים ?רצה בדנרימם והחתי והפרך והחו;וה!בוסי: השמד לךפן־תבדית בדית הנאמרים באמת: W m *®ף 3א.עליה וד:י־:ר׳ בלוד אר1ה לןוה הבוחר יח^ ויי<^ בקרבך: 3*את-מזפחלס תתצוןואת־מצבתםתש3ר^1 ב11י אתה ,רווה הגבוחך בתורה ובמשה w^nm-m : כי לא השתהה לאל אחר פי:חוה צברו וב!שיא עמו ובנביאי האמת וצדל,: .ק־אשםיאל^אחיא־פךת?לת?7-תל-ושנייאיץ יונו, תפטותשנתי״ול הסועד של rí, pí ^ nüD נ ט־' של סבות ׳״ והיד,! ביום ההוא ביום טא ג1ג על־ במלוג וחושבי הא;ים לבטח ול׳גי ^דטרז ישראל נאם •<*דני.׳חוה תעלה א:י ?היה: ׳ ואת־שם קלשי אודיע בתוך המתי באי<: ’ט ובקנאתי באש־עברתי עפי ישראל ולא-אחל את־־שם־לוו?' דברתי אם־לא ו ביום ההוא;היה רעש עוד וידעו הג1:ם ני־־אני יהוד־, קדיש 'גדולעל אדמת!שראל: ־ ורעשו dán בישראל: ח הנה באה ןנה;תד־> otti דגי ת״ם ועול תשכלם ותת השלה וכל־ אדט!חוה היום אשר דברתי: ט הרמש ד־,רמש על־חאדסח ובל האלם ויצאו:ושבי ו ערי;שיראל ובערו והשיקו 4<שר על־־בע האדמה ונהרסו קד,ריס בנשק ומגן וצנח בקשרי יבקצים ובמקל ונבלו המדרגותובל־חומה לאלץ ת13ל: יד ובלמה יבעלו בהם אש שבע שנים: « וקראתי עליו לכל־קליהרבנאסאדני. ׳ ולא־ישאו עזגים מך־השדה ולא יהטיו הודזחרג איש באתו תמף: יי^י מן־הוערים בי בנשקובערר-אש ושללו את־־שלליהם ובמו את־במיהם נאם אדני V ׳ ן : •• V. : V "1/ V i|T V ן ־•־ Q יהוד!: ׳א ורדה ביום ההוא אתן למג I מקום־־שם ל,קד בישראל‘ מ העברים קדמת ך,;ם והקמת היא את־העברים ;♦ אתו בדבר ובדם השם שוטף ואבני אללביש אש וגברית אמטיר עלו ועל־ אג 3יו ועל־עמים רבים ןי<שר אתו: « וותתגדלתי והותקןישתי ונודעתי לעש v, v ........ גלם רבים לרעו בי־אני יהווה: לט א ואתה וקברו שם את־גוג ןאת־כל־המונח וקראו בן־ארנג הנבא על־גוג ?אמדת בה אמר גיא ך,מון גוג: « וקברום בית שלאל ארני.:ח1ח הנני אלן*ג1ג נשייאראש משך' למען טהר את״הארץ שקעה חרשים • ותבל• ב. ןשבבתיך ויששאיז^Wn* ׳ וקברו בל־עמהארץ [הלה להם לשם 0V הבבלי נאם אדני;חוה: "־ m' ותמיד יבללו עקרים בארץ בקביים את-קעבריס את־הלותרים על־־בגי מילבתי צב1ןוד,ביא1קיךעל־ך1רי:שך^ל• ג וחביתי רשתך תד שםאולךןחלךמ:ד ימיגך א3יל: י על־הל!שךאלת3ול אתל! ופל־אגלך ועמים אשר אתך ללט הארץ לטהרה מקצת, שבעה־חלשיס צפור כל־־כנף ותת ה^דה נתחיל ?הקל : ט' ועברו העבדים בארץ לאבלה: י• על-קני השרת תפולכי אני יראה עצם ארם ובנק ציון עד דברתי גאם ארק.;חוה: י ושלחתי-אש קברו אתל המקבלים אלגיא המון גוג: יח והיה גיוסההוא, ת״י גנגידנא ההוא• גיוסגא, גיוס מיפי• על אלמת ישראל, למלחמה׳ וזה שימוש לשון גיאפ האלן או גיאת העיר המקושר גמלת על א3ל גמלפ אל ענינו הכניסה 731 דוק. ותמצא, י ט גאש עגרפי 37דפי, לשון שנועה וקיום הוא ונענין אשד נשנעפי גאפי(פיליס צה יא) ומצאנו אמפ נש גע פ י 3ק7שי(שם פד לו) וגמקוס אחר אלהים 7 גל נקדש ו (שם ס ח)• לעש גדול׳ ע"; קולופ ולעמים נמו שהוא אומר־ כ ונהרסו ההרים < 7וגמפ ננואפ זכרי וננקע הל הזיפים׳ ולי הריסה מגואל גפי' לב",י שמופ י״ע ני׳א׳ המדלגות< ת י מגדניא • כא וקלאפי עליו, פ״י ואזמניני למיעל 3חר63 על טורי ישראל עמי־ לכל הלי׳ על כל הלי־ בב ואגני 1יג3יש׳ בוא מין יימיני הגדל • ועל אגפיו, פ י ועל משלייפי' והיינו חיילופיו הדומופ לגנבים וגף גלשון אלמי נמו כנף גלשון עגלי׳ א המי אליך, פ״י הא אנא שליו רוגזיעלד־ ב ושונגפיך,אעשהאופלשוגנאנגו;שירגלעז כל ההולך גשרירוע לגו כקרא שוגננמו וילך שוגג נדלן לגו, ל דשי " ויי* ואשדליכל ׳ ל' בימוי ׳ ודע שיש הגדל בלשון גין הנמוג הזה ונין מגילו שגפ הקולמת כי שס ידבר על זמן העפי י כמנהגו וכאן ידגל על זמן העפיל.אאךהיופו חלף ועגר ,וכ3ל הדמגפי לדגל גזהגפידושנו לס'3דאשי'(מ״גט') אצל הגיאופיו אלין וגמקומות זוצפד וששאת־יד. פי' רשייי נמו והשאפיך על עמי נמו לא ישיא אויג גו(פילי פט נג) ער ל ולדעפו הוא ל' לחיקה וקלוג אל לשון נושה ושלשו ששא וכן דדה ונדה ונדד ונול כולם קלוני הענין ונגל דגלנו מזה גפילוש הנמוג ויהי כמשלש חלשים וגו (גדאשי לח ?7) עיין עליו • ד לעיט צפור, אחל שאמרו רז״ל כגוף טהור נקרא עוף ונקרא צפוי והטמא אינו נקרא אלא עוף גלגל לא יתכן להסמיך עיט אל צפור כי העיט ש ס כלל לעופופ הלולסיס לכן פירושו לעיט וצלול כל כנף ושניהם סמוכים אל כל כנף וןוגממושמש ידח עמד זגולה (חנקוק ג י) וטעמו לעיט של כל מין כנף ולצפור של נל מין כנף ־ ז ולא אחל, האל״ף פפוח כי הפיגה מגנין הפעיל מלשון חילול והוא יוצא לשלישי, וכל לשון חילול היוצא. לשני יבוא נגנין הדגוש נמ״ש אצל אז הוחל(גדאשי* 7 רו)- ח נאה, מלדע ולי הווה הוא וירמוז אל העת במיועד* • ט ויצאו, הוי״ונגעיא־ והשיקו, גס זהל' הנערה והיסק נמו ואב נשקה גיעקג(פילי׳ עח צא) ובלשון משנה פנורשהסיקהו• גנשק, שם כלל לגלי זין וכן פ״י גמני זינא, והפרט, מכן וצנה ונו׳ והיינו גילופיהן של רמחים וחרגוח. הלאוים להיסק• י ולא ימטגו, 3 גריפת הען• ♦א גי, נמיגגיו״ל לגד גי ■העוגדיס גיא ששם עוגריס אפיס כנרמ להניא משם פילוח גינוכןדפמיד• קרמת סיס, גמזרחיסגינוסרהוא יסנגלפ,נןפי׳.רש״יוגןלעפ יונפן • וחוסמפהיא אה העוגריס, וסוגדפהיאאת העוגרים כמו לא פחסום שדוג פנלים שיפלו שם יחדלו אח העוגליס מעגול לפיכן יעגרו עליהם ויקגרו אופס, ומנחם פתרו נספרו יחסמו את אפם מלהריח ריח הפנלים ותהיי מלח חוסמת ינוגרח לשלישי כן פירשו דש״י ודד״ק והוא רחוק שירמוז הנמוג על ענין שלא מכי עדיין, ועול שלא מצאנו לשון מסימה נ״א גפה לא גחוטם, ועוד שלא מצאנוהו בכל מקים נ״א יוצא לשני, וראיתי ליונתן שפרנס וסמנא היא למלין טוליא. וגס זה קשה כי לא יפיישג על לשון הנמוג, ונראה שהוא פירש וחוסמת כמו ומוסנת גחילוף המ״ס גנו״י דוגמת.המניס.הגדול(יחזקאל נט) שהוא כמו התנין, ולדעתי ירמוז הנתיג גהעוגליס אל.הלי העגלים הנזכרים נפולה ויסעו מהרי העגלים ויחנו נעדגות מוא3 על ילדן ירחו(גמלגל לג מח) וגקעת ירהו הוא מקים המאורע רמי שאמלו ז'ל על ויראהו ה׳ את כל האח ונוי ואת הכנר גקעת ירחו(לגריס לד) שהראהו גוג וכל המונו שעפידין.ליפול גגקעת יליחו ־ המונה, גהיי׳א גסוף מקים וי׳יו דוגמת אהלה ודומיהם ־ גיא המון, נפיג גיו״ד ואל״ף • ♦ד ואנשי תמיד, אנשים המופמדים לכך • יגדילו , גני ישראל ׳ עוגריס גאלן י להיות עונדים גאלן ממיל ללקט המפוזרים ולקנלס גגי המון גוג ־ את העוגריס, עם העוגדים ־ יחקולו, ישלימו המקילה ׳ P פי׳ לד״ק אגל יונתן פרנס ישמן למיגדק וכן דעפ רשייי טו וענדו העוגדיס, הולני דרכים שיראו עצם אלם יגנו אצלו ציון סימן שיש כאן עצם שלמת כדי שיפרשו ממנו הולכי לדנים ועושי טהרות. על גא אנשי תמיד המוגדלים לחקול וקגרו אופו • ÍD וגס שם עיר הרינה, כרו שהניא יקרא גיא המון מג כך היגיל הסמוכה לגיא תקלא המוכס על שם המון ביב הנהיניס סמוך לה, המונה לא מפיקה״א• K 3 וגם שם־עיר המונה וטהרו הארץ: nrwN: ®ל! נידאיסץ: ■אמח m wfa״np: זכר רב טובך ♦ביעי וצךקתך ♦רננו: חנון ללחום « ארך אפים וגדל חסד: טוב יי לבל ורחמיו על" כל מעשיו: יורוך יי בל מעשיך וחסיךך שרכוכה: כבוד מלכותך המפטיר י3לך נרנויג אמדונות ברוך אתה " אלחינו מלך העולם צור בל העולמים צדיק ' 4״ #»#״ rm מי אליי אתת• ביוד אתה -י- האל מאמן בכל ’*ץ־,־ י 1י־ ’ י י .׳מ׳ נל אל-ף:שביו ואתה נותן להם אתא5לם ?W] 'יחם Ww ב■ היא ב׳ת ח WÍ » ״ש ^ פימס א״ונן tmvtyirm *ד-ק " W* בביתיה ב;מינו• ביון־ אהה <: משפח y,» ^. ־ ירכיי יחסיר בנד מ^שיו. רןרונ " ,כל י(ךא׳ו לבל אשר שמחנו יי אלחינו באליהו הנב«א עבדך ן?;מלנןת בית ♦קראהו 3אמ1ר? רצי1 !י״איי יעשה ואת ישועתם ♦שמע ךורמשיחךבמהךה:בא ן!נל ל?נו ^. אושיעם: שומרן: את כל אהבץ ואת כל הרשעים ישמיד: ולא ♦נחלו• עוד אחרים את בבורו י כי בשם קן־שך וי!הלת!♦ ;יךבר־פי ויברך כל בשר ישם קךשו לעלם ועד: "לו שלא;בבה נרו לעולםוער: בחך אתה עמק דור: 1 ואנחנו נברך ♦ה מעתה ועד עולם ד׳ללדח: על התורה ועל העבודה ועל!הנביאים רגל יוסי השבת י נשמאדיין הסית מן הבימה אל ההיכל אומל הש״ן הזך. ועל יום חג הפכותהזהשיתה לנוי♦ אלהינו לק^ה !הלא את שם יהוה מגשגנ שמרלכזיד* ולמנוחה לששון ולשמחה לכבוד ולתפארה #י **ל ־ ׳ הורו'על אר« ^״. רירחיג LLn ׳־ אלהיט אני ט1ך׳פ?ןז יס;ךנים איליו:־-;.יו w «*י י י óiimbtem; יי‘־'.............. ממיי,לךידהנ^יה!ה5נ׳אליםל,בו^היהבבוי!ע»־ יקום פורקן מן'שמיא הנא וחקדא ןרהמי הבו ליהןה בבור שמיו לישוזחוו לןהןה בהלךת־קךש: קול ומזוני חיחי וסיעתא ךשמיא ובריות גופא ונהורא t ־יך^ה על־־המים אל־הנבוד לרעים ץ־.וה על־מןם רבים ; נועא סיא ןק;מא י זךעא ך♦ לא יפסוק ודי לא ♦במול 5jP^" « ק׳ול^ה שיבר ארים t: 1 -.1 r . ג••* י י \ - y י ״ .׳ עי י r l״׳״■• * :שב דשביהוד;.מלך לעולם :!הוד. עז לעמו!תן!הוח יברך דעלמא!ברך!ר/הון זפיש חייהק ♦ וסגא־ ייומיהון ♦י זיתן; ז*י־־יי: י ארבה לשגיהוןי רתפרקון !:שתןבון, ^ •׳-ל את־־עמו בשלום: -ן WV.Í ׳דן,'׳?ד־ ־ . . « פדעיןבישיך.פין די בשמיא* יהא בסביה"• 3^ו ןמ. ו?גההיאטרשונה;ה'והרבב1תאל?':בוךאל-*.קומה;ה!ת ובין ונאמר אפן: ' ’ '־, ‘י" יי־ ל0נוחתןזאי(ה!איין עיזז־ כהרף :לבשו צךק יחסייך :קונם פות|ן פן ש^יא תנא וחסיא ורחס• :רנני־ 1m חד ן51ךף * ®*ג »׳ משיחף ־ ג׳ ?hp1 ומזוני ריחי וסיעתא דשמיא ובריות ניבא וגחורא ט״ליא: טוב נתתי לבס תוחתיאל תשיבו: בך חיים היא למחזיקים !ץ^ ־מ» ";,א. ^ ף" ^,^״ לא־ ^ 3ה ותיפכיה «א?יי ־ ירכיה יךבי (Dg יבל נתיניה מפתגמי-אוך;תא: לכלקהלאקז־ישאהךי״ך ר5ך_קא,עס שליום : השיבנו ♦!קות^יך ונשובה חרש ♦מינו בקדם: ןעחא י 1מפלא ונשיא י מלגא דעילמא יברך _יחכ:ון ♦/יפיש חייבוך ויסגא יומיכוך דתן אךבה לשניכוך' ותתפרקון ותשך^בון י מן בל עקא י ומן בל מךע«ן בישי״ן: מרין ד♦ ביש״מןא!הא בסערכון י כל זמן ועדן ♦־ ונאמר אמן:T תפלת מו0ן6 ועתח.:גדל נא בח אדני באשר דבית לאמר♦ מי.שברך אבותינו אביהם!צחק לעקב הוא ♦ירך« את זכר רהט ך :ז וחסך ך 3* משלם המות: בל הקהל.8h,fi הזה * עם כל קהלות הקרש הס ונשיהם !תגדל ויתקדש שמה דבא בעלמא די־־״ברא ברעותו? ובניהם ובנותיהם ♦ וכל אשר להם♦ ומי שמ!ךוךם ואמליך מלכותה בח״כוךביומיכון.ובחיי דנל בית:שיראיל כנסיות לתפלד־דומי שבאים בתוכם להתפלא ומישנותנים יעגלא ובזמן קריב ואמרו ניר למאור דין לקדוש ולהבדלה 4ויפת" לאוךחיס' אמן ♦ יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי ^למ:א ♦ לעמים וכל מי שעוסקים בצרכי צבור באמונה ה'קזדזוש יתברךוןשתבח:ךתפארךתר'מםו!תנשאויתהדרךתעלח בחך הוא!שלם שברם ויסיר מהם כל מחלה וידפ“א לכל ךר/הלמ שמה דקודשא בדיך הוא לעלא מן 3'b נופם וסלח לבל עונם ךשלח בךעה והצלתי׳ בבל' מעשי) בךכתא ןשיךתא חשבהתא ונלזמתא לאמיין בעלמא ידיהם עם כל ישראל אחיהם ♦ ונאמד אמ,. י ז י ואמרי אמן *״ . א ש ר־ י י ו ש כ, כ, ך י ll ד ♦ . אדני שפתי תפתח ופי!גיד תהלתך: י. ■ ■■ : :• ״ .״׳ I♦ עוד־I1 w״ * ברוך אתה יי אלהינו ואלה♦ אבותינו אלהיאברה- א^׳^תי^ב האל הליל הנבני יהפיאא* ^הלה לדוד■ארזמלך אלהי המלך!אברכה שמך לעלם עליון גומל חסרים טובים וקנה הכל וזוכר חסדי אבורו {עד ז בנדי יום אברכך!אהללה שמך ל^לם ועד:'נחל ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה♦ ־ יי ומהל^ מאד ולגילתו אין הקר: דיור לדיור ישבח ־מלך עוזר ומושיעומגן♦ ברוך אתה יי מגז אברהם: מעעזיך ךבורתיך;נידת הרד עבוד חורך ודברי נ?לאס? אתי. גביור לעולם " מס:ה מתים אתה רב׳להושיע. מפלבל . של ספות ag8B8S$S$83S8 ינלני ?eAI פעמים ww hw i; ־ ־’ ג־: '־־ז בשנה יראה נל זנורך את פני!:אלהיך ותתן־ךנו:: אלרזינו באהבה שבתות למנוחה ו מועדים ;; ^ ? גמף לשמהה חגים בזמנים ל^שין * את DV ד!שבת ד!זה יאת אלךןיך X*.‘ *$%£$:****** **»**' ימת למ׳ם ”te?1*m«m? w אימת״ wg״ ין?«ז_^י.חילי«w ליי־יי • ן*•!®*, ■טלים ל»לותילראותילה׳?םחו1ת לפני. tiSki אביות׳ני רצה נמנורוי־זנו ולעטוית חובותינו בכית בחייסה 33*n הנדול 8 wnamיי** 9??5 5 'JP ל^יני.?י׳ימד ׳*מיי ?®ימי שהשוט והרחום עלינו ועל מקדשה ברחמיה.‘הריי□ מיי ; ז !=-- )1-r T ־־׳י־ יז _ י• . • • ■■ וי ־! ■■->■■■■■ 1. י-■ מקרש השבת ישראל והזמנים: ןתבנהו מהרה 1ח;רל כבודו אבינו.מלכנו גלה כיור ■י'1״ • :י־7־־ ־ ־ י מלכותך עלינו מהרה והופע והנשיא /!לנו ל^יב♦ ^ חי רצה ומודים תמלא לעיל כדף ט׳יז ע"א • !קרב פזורינו מבין ה5ו.יבכ ונפוצוסיני כ.?ס 57.0<גי ארץ ד ך ן ש ך והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים כירת מקדשה r ^ י בשמורת עולם ושם נעשה לפניך את קרינות חובותינו ^י’צך:וגקד^ךי כסוד שיח שלפי קדש המקדישים תמידיכם כסדרם ומוספים בהלכתם: "ואת נץסף י1ם שמך בקדש♦ ככתוב על!דנביאדיוקראזה אל ןה ואמר: השבת הזה ואת מוסף יום חג הסכות הזה ♦נעשיד, ונקריב קרוש קרוש קרוש לצבאות מלא כל הארץ. כבודו: לפניך באהבה כמצות רצונך ♦ כמו שכתבת ^ כבודו מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה א.:ה מקום בתורתך י על ידי נישה עבדך מפי כבודך כאמוי. ז כבודו לעמתם ברוך יאמרו: וביום השיתשגי־כבשיים בני־שנה תמימם ושני עשירנים ברוך כבוד" ממקומו: ממקומו הוא!פן ברחמים(:חין ס^ת מגלוה י בלולה בשמן וניסכו: עלתישית עם הנעחרים שמו ערב ובוקר בבל יום תמיד פעמ,:ם עלת התמיד ונסכה: זה קרבן שית וקרבן היום כאנ^ף. בארזבה שמע אונזדים: *ן וביום השני׳ פריס כניבקרשניפעשה אילסשמם שמע ישראל " אלהינו אחד: אהרהוא אלהינו הוא "13 כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימסי ומנחתם אבינו הוא מלכנו הוא מושיענו: והוא ישמיענו ברחמיו ןלן וביום השלישי ׳ פרים עישתי עשר י אילם'שנ!ס ♦ שנית לעיני כל חי להיות לכם לאלהים: ;[כבשים בני שנה אךיעהעשרתמימם: ומנחתם אני יי אלהיכס: וביום הרביעי, פרים עשירה״ אילם שנים ♦ •״ י ובדברי קךישך כתוב לאמר: כבשים בניי שנה ארבעה עשיר־תמימם: 'ומנחתם 61 L ימלף!!לעולם אלה:ך ציון לדור ויור ר<לו:ה־ . ?דים.'שמנח ................. ,v v :[כבשים בני ש;ה ארבעה עשיר תמימם: ומנחתם אתה בחרתנו וני׳ לעיל 1 ומגחתם ונסניהם כמלכת שלשה עשרנים לפת י1 X| ~ ה1'שענא וישני עישריגים ל^ית ועשריח לכביש. גיין כגיסכוי ושעיר 2 i ־ ' לכפרי ושני תמירים כהלכתם :. למענך אלדקינו, הושעגא ; י!שמחוכמלכוהךשומר יק*ירא# W? ^ W למענך בוראנו׳ הושענא : W*te MSS5555a5riA5S ־ אללינו וא76אטודגו3לןיךכומן רחם ״״ ?: Kjron •w?> W תנלינו טופ ומטיב הדרש לנו ׳צופה אלינו אום נצורה פנכת י בוננת ברת נ3ש בהמון רחמיך בגלל'אבות שעשו רצונן? משיבת• גומרת הלכות שבת*’דורשת בנה פירך בפתהלח וכונן ל3ןזי'?יןל % לשאת שפת ׳ הקיבעת אלפ!ם תהום ?ןנ1ג1 WTH בבטנו ושמחנו בתקונו שבת ׳ ומשיבת רניד* משגת * וכור .Tóm. v יא L י ׳ ושמור מוסף לשכת וחול המועד של סכות וישמור מ_קימת ב׳שבת ־ חשה למהר ביאת ישבות * טורחרת כל מיטיטה לשכת,’יושבת וממתגת .עד כלות שבת ־ כבוד ןעונג'קוראה לשבת * לבוש וכסות מהלכת בשבת• מאכל ומשתה' מכינה לשכת ׳ גועס מגדים מנעמת לשבת • סעודות שליש מקימת בשבת • על־* שתי ככרות בוצעת בשבת ־ כורטת ארבע רשויות בשבת • צוויהךלקת נר מדלקת'בשבת־ קדוש היום י מקדשת בשבת ־ ’רנן שכע מוללת בשבת׳ ׳שבעה כדת" קוראה בשבת ־ תנחילנה ליום שיכלו ישבת: הושענא: אני והו הושיעה נא: ע״ס א״3 וכסוף מתום מנחם בדכי,מניד • 3ה1ש#ת אדם יציר ?פיק לגועדדכישבת קרש ה?צאת 1 בוכרי וחנינה* ־ ׳ כן הושענא 1 כר,׳ושעת גוי מ$ן £קףס ח'ו?ש * רעח m לבור שביעי <נו?יש♦ כן הושענא i כהוישעת העם נהגת כצא} למחות* וחוקש?ות כמרד, על מי מנוחות♦ כן הושענא t כהו־שעת ?בוריק 'במדבר סין במחנה* חכמו ולקטו כששי לחם משנה י כן הושענא t כהושעת טפוליך הורו הכנה ?מרעם * ישר כוחם והודח ׳' למורים* כן חו־ישענא í כד,ושעת כלכלו בעונג מן הישמרי לא ח?ך עינו וריחו. ־ ז 9א נמר * כן הושענא: ?הוישעת מישכטימש־את שבת נטרו ♦ נחווישבתו לשויות ותחומים שמרו י - ־ פן הושענא i כהיושעת סיני הישמעו כדבור רביעי* ענק זכור ושמור נהלשעת אדם ונו', אדם הראשון יצייר כפיו של הקנייה: לגוככה, ל'הנצה והצלה־ בשנת קדש ונוי• ק אי' נשוחר טוב מזמור צ״3 >1' השנת. נעשה סניגור לאדה״ר רבשכילר ניצול מדינו של גיהצס • גוי מצוין ונוי, ישראל שהיו מצוינים נמצליס כמאמרם ז״ל ויהי שט לגוי גדול מלמד שהי׳ מצוינים שס, והיו מקוים לצאת חפשי־ דעה כונו כוי , כשאמר להם פרעה שינחילו להם יום אחל למנוחה נתכוונו כולם לדעה אחת לנדוד להם יום השנת למנוחה ולנופש ־ וחוק, זה שנת שנצטוו עליו נמלה כמו שאזיל על שם שם לו חוק ומשפט• זנודיך• ישדאל עמך וחלקך ל׳ זנרני אלהיס אותי ז73 טו3• נמלנר סין, שם ירד להם המן • טפוליך, ישראל הנטפליס 3ך• הורו הנגה נמדיעס, נלעתם ונשכלס הורו הנגה מע״ש לשנת כאשר מצאו גיוס הששילחסיומיס ונחו והנידו למשה והשיג להם הוא אשר לנר ה׳ שנתון שנת וגוי כלומר הלנר אשר דנלתם הוא אשד לנר ה׳ והיכן 757? והיה גיוס הששי והכינו את אשל יניאו, לועס, משה לנינו רועה ישראל הודה להם• מן המשומר׳ מן המן שהיו משומר מששת ימי נראשית והוא מן יוייל 737*0 שננלאו נע" ש נ״ה • עינו, מראיתו, לא נמר, לא הפיג טעמו וריחו• משבטי ונו׳, ישראל גמדו נמדנר נל הלכות שנת נענץ משא וטלטול ושניתה לגויות ותחומי?‘ פקדו ירימו וכוי, מנואד נס'יהושע סייו ונתינשסויהיניום ?שניעי וגו' והיינו שנת כמנואל נפי' לש״י־ קהלת, זה שלמה כשאינך אתנהמ״ק לקדש שבש♦ * 3ן חןשיענא׳ \ כהושעת פקח יריחוישבע לליקף^רועד רדתה בשבת לס^ף י כן הושענא : ?הושער/ קהלת ועטו בכית עולמים ♦ רצון; בחננס שבעה ;ושמזה ימים * ־ כן הושענא í כד,ושעת שבים עולי גולה לפד־יום♦ תוךתף כקדאם בחג יומיום* כן הושענא " כהו־שעת משטסיף כמק שני המחדש* מטלקלולי כל שבעה במקדש* פן הושענא לי כהוישעת רובוט ערבה שבת מרודים* מורמות טוןיא ליסוד מזבח פניהם* י י כן הושענא 1 כהיו־שעת ?רביות ארוכות גבוהות מעלפים י ?פטירתן לפי לך מזבל׳ מקל?זים*‘ י כן הושענא: בהושעת מוחם ומיחלים ולא משנים* יכלנו אנו לץ־ז . ועיגינו שונים* 'כן הושענא: ?הושעת .יקב מהצב׳ך סובבים ברעננה* רוגנים אני י והו הושיעה נאי כן הושענא : כהיוישעת חיל זריזים משרתים במנוחה♦ קרבן ישבת ' כפול עולה ומנחה♦ ־ ז כן הושענא: נהוישעת לרייך על דוכנםלהרבת י אומרים קמור שיר ליום השבת* " כן הושענא: ?הושעת נחומיף כמצותק תמיד ישתעשעוך ורצס והחליצם ?שובה ונחת ץשעוך כן הושענא : כד,ושעת שבות שבטי יעקב♦ תשוב ותשיב שבות אה לי ׳ ♦עקב* והושיעה נא í (כד,ושעת שומרי מצות וחוכי ישועות * אל למושעות ♦ והושיעה נא:) א$י־וד.1 הושיבה נא: וזיוישיעהאת עמק* וברך את נחלתף ורעם ונשאם עד העולם: רד,יו דברי אלה איעזר התחננתי לפני " קרובים אל ע אלהינו יומם וללה לעשות משפט עכרו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומיו* למען רעת כל־עמי הארץ כי« הוא האלהים אין עוד 1 קדיש שלם, אין כאלהינו עלינו»״״ י שנעה ימים ושבעה ימים נמנואר נסי מ״א סי' ח י שי-יס עולי גולם ונו', מנואל נס'נחמי׳ סייח' ונתי3 שס ויקראו נספר תורת האלסיי׳'יום 3י1ס וגו ־ משמחיך ונו׳, כלתנן נמקלש היו נוטלי? לולב נל שנטה ־ ממט עדנה ופו׳. נ׳" יוקדשי? ע״פ דאי׳ ואיקלע שניעי של עדנה נשנת היו חוננרן העדנה אפילוג ׳ :ביאר 3פ׳ לולנ ועדנה־ מורניות, נטיעות־ מוצא ליסוד הזנח ונו', שם 3*)!'vC מצות עדנה כיצ7 ? הקים הי'למטה מירושמס ונקרא מוצא ויורדי? לשם ומלקטין משם מורניות של עדנה ונאין וזוקפין אותן בצדי מזנח וראשיהן כפופי? ע׳יג המזבח ונו' ־ נמות וארוכות ונו, שם נגמדא עדנה דנות וארונות וגבוהות י״א אמה 73? שיהיו נוחות ע״גמזנח אמה, ואמרו שם נשעת פטירתן מה היו אומלין ז יופי לך מזנח ונוי־ מעלסים, ל׳ שניי‘ מודים ומימליס ופו׳, שם 7ף ג׳יג היו שוניל ואומדין אנו ליה משתסויס ועינינו ליה מיחלות • יקב מחצניך, פינוי למזנח נישעי׳ הי ואמדינן שם דף מ״ה בבל יום היו מקיפים את סמזנח פעם אחת ואומר♦? אנא ה'הושיעה צא ד״י. אומד אני והו הושיעה נא • חיל זריזים. הנהנים זריזים הס • נפול עולה ומנחה־ הלכתי׳ וניוס השנית שני כנשים ושני עשדוניס סולת מנחה על עולת התמיר־ ניחומיך, ישראל המ-ומודם ממן־ ישתענעון, ישמחו בשעשוע־ והחליצס, והוציאם מן הגלות ־ נשונה ונו נלנתינ גשונס ונמת 'תושעוז(ישעי׳ ל' ע״6 * .™י יעי ״ן כיני׳*־״ ׳ •we י,in •תברך • לבבכס ובכלכנפשכם־ W מ״־אךצכם בעתו יורת :מביו !:»3ח ייתפאר ומטייל !*זספת מ5ך ותירשך י:צהיו ז• יוסת׳ 3W !:מרוסס שסו עול בשיו לבהמתך ואכלת ושבעה: השטף לבם ?;-פתה סלך סלבי המלכים הקדוש לבבכם !®־ר/ם עבדתם אלהיס אחו״ם והשתחויתם נתך הוא שהוא ראשון והוא זלהם: וחרה אף־יהיד, בכס עצר את־השמיםילא־יהית אחרה וטבלעויו אין.אלהים מסר והאימה לא תךון את״נילה ואבימס סהרה מעל סלו ליבב ב!1י3'1תב:הש10 האיץ מסבה אשר <הןה נתן לנס־ ושימתס את-רכרי' י׳זל׳י לפ;ע• ושמו מרומם אל" על־לבכנם:על־נפשבב ורןשךיטאתם לאות עלעל נלכרבה וממלה ־ ברון־ ;לבם והל לטוטפרז בין עיניכם־ ולמיתס אמס את-שכס במד מלכותו לעולם בניכם לדבר בם בשבתך כבייתך ובלכתך בלרך וער־:הי שם •: מבלך מעמה 'HM יכקוגוך ־ וכרובוזס על-מזווות ביתך ובשעלל ־׳ ועד עולם־ למען יךבו:טיבם ימי במלם על 1-ním אשר נשבע ?רעו את" המברך: ברוך;׳ המבורך לעולם יעי־ בחך ’מלתת־, " אלהינו מלך העולם אשר ברברו מעריב ערבים בחכמה־׳ finis שערים 1?w! nj1?n «!׳״׳ /1 ;; \vmי1:ujru ים׳ במכם על ך־אדטה אשר נשבע עתים ומחליף את ממנים ומסק!־ א!ז ;חוח לאבמיכס ל״ת להם ?•מ• השק:ם על-האידן־ הבוכבים במשמיוהיסם *י™ K113 י1ם ול״לד־ו גולל איי מפני חשך ונתנו על-צי^ת הלוך פתיל תכלת־ והלז לבם לציצת וחשך ntt’jeo♦ ומעביר יום ומג«יא ליללי• יראיתם אתי ®ottf את־בל־מצןת;חות יעשיתס אתם ומבדיל^״,״״.־lT״" ־ ^ yf ילא־ת״יי אחי׳ לבבכם יאחיי עינילס אשי־אתם °1?7 ל ? ] וט י? I ל לי׳ ל™ ־;יבב אחריהם ־ למען תזכרו ועשיתם את־בל־־מצותי אלD’plTr תמיד'*!מאך עלינו לע1לם ועלי: יה״תם קרשים לאלהיכס־ אני:הוית אלהיבם אשל הייש7 ע״פ א״3 עד אומ ע׳ הוצאתי אתכם מארץ מצך־ים לדיירת לכם לאלהים אעניד לד תפארה וחלל • ?’01 שמ*ךי אני;!עד. אלה׳נם־ העצרת בליל ־ גבורותיך ברב עם אמלל׳ אמת ואמונה כל m וק:ם עלינו בי הוא 11ד מעביר ’01 ומביא ליל: ברוך אתה״ « הלחינו ואין!ולת1 ואנחנו ישריר״נל עמ1 המעריב,עלבים: הפורנו מלל מלכים מלבנו הנואלנו מכף אך!בת עולם בית:שלאל עמך אהבת׳ $ל העריצים האד‘ הנפרע לנו מצרינו הורד“■ ומצור־י המים ומשפטים אותנו והמשלם נמול לבד1 אויבי נפשנו העשה למרת, על בן "'אלוזינו ?שכבנו ובקומנו גדלת עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר: נשיח ?חקיק, ונשימה בדברי תורתך ך־/שםנןשנו בתים ולא נתן ל&1ט רגלנו ובמצותיךלעולם וער, בי הם תינו וארך המדריצנו על במ1ת אויבינו ררם קרננו על :מינו ובהם. נהנה יומם ללה• ואהבתך אל ^ל שינאינוהעשהלנו נסים ונקמה בפרעה תסיר ממנו לעולמים• ־' ־ ־ ־ אותות ומופתים באדמת בני חם המכה הבר לעטרנו בשנת טובותיך• ונחה בעברתו בל ?כורי מצחם ויוצא את עמו מדשן ?’תך ־ זכור , לחרשיך ילבי ןשלאד׳מתוסם להרות עולם: המעכיר ביתק • הקד נעורים [?לול אה$תך: ־ בניו ?ין נזרי ים סוף אות רורפיהם וארז בחך אתה" אוהב m ישראל:' עזיונ^יהם ברתהומוות טבע ור^ו במו W י׳ן5ךאל!חוח אלהינו יתהו אהף: נבוךת1ש?חווהודו לשמו ומלכותו ברצון ב»ך שם ?10 מלניהי לעלם מיי _ קבלי.עליהם משה ובני:שלאל לך ענו !אהבי־^ת«האלה:ובכל״לבבךיבכל-נפשךיבבד שירה•' י י י *יי מ־כדו־זה׳־ו הדברים הא^ה אשר אני׳ מצוךה;ו0 בל־ •י , u—. . ־. ע L-־..׳_״,״— מייסד ע< ; שמיני/,-״,... , .:w . ,.......................... ,.ז־יחכבבגאותושמים•ביומהשמיני: f JSn;nf’|^׳ ^^ ^ m שמיני ??הונה לשית משלת וניניו• אתכם ל־י׳יום לאהבה את־יהיה אלהיפם ולקבל ^ל־, כןךא מ?זה לאהרן ולבניו * ביום דדעמיט. ________—______________- ■ _______ - - _______ שמיני ב lót ר, ת^ל™ ^ ^ לי ט); ז־יי לדיישיו ונו׳ מפייס זנתגי לו חשל("יין אהב? סלילומין־ עטדת שנת נוונמל(?־לי שה O • ונדוה ונוי עש״ה ירחון מדשן ניתך שמיני אשפוך ונו׳ בשמיני ממעללין על הגשמים ־ משל?, אהרן * ונידו, .lom. VI א A בניו• מעריב ליל שמיגי עצרת שמיני מרת דת נשמים *' אם רב ואם מעט נרשמים׳ ביום השמיני: שמיני דרש לא1ת ברית י י להנצל בו'מאף שארית• ב*1ם השמיני: שמיניהוכן לנאמנה י תן הלק לשבעה ונם לשמונה י ביום השמיני: שמיני ותר לסבה עוצרים* י ליישב בבתים ובהצדים* ביום השמיני: • * : - • T : .... 'שסיני זמן לבהמה • ' להרצות בני שובן תמה י ביום האמיני: 'שמיני חקר לאספו עם שבעה * ’ מפני״טויה יולדת השבעהיביום השמיני: שמיני טבס לברך קהלימלבם׳ י בשלה את העםלררבם* ביום השמיני: שמיני!חדי אור עט ׳ לקרבן טוב מעט• ביום השמיני: שמיני כפור ומנוח דוהה• לקים צווי עונות מוחה • ביום השמיני: שמיני לעודף שמחה לראות• י לנענע שמיני בעשותו נוראות* ביום השמיני: שמיני מומן לעתיד לבוא• לשמח בו עם קרובו י ביום השמיני: שמיני נקרא עצךת •י לאיום באישון ננצרת* ביום השמשי: שמינייסדורה בדתות,' 'ובדנכרתו שלש עשרה בדתות • .............ביום השמיני: שמיני ערוך החתומים בו להציל• י מפוערת גנון והציל׳ ביום השמיני: שמיני בים בו להתכך לטבוח טבח וזהנבן * ביום השמיני: שמיני צווי' לומריןמך י' לברך האל הנאמן • ביום השמיני: שמיני קבוע רגל בפני עצמו • לשמוח בו עמו • ביום השמיני: שמיני רצוי להקריב קרבן בו לבדו•' למלא בל האתן בבו׳־ו ־ ביום השמיני: שמיני'שיר פו"לבדו למלל* לגמור בוי את ההלל י ביום השמיני: • • • 9 m* •• w ^ e e *י שמיני תת ברכה בפני עצמה* לנותן ליעף בלו ועצמה י ביום השמיני: שמיני דורשי נצוח !חורך • אנא להשתחוורת באים ברוב חסדיך י מחש עןרם מקדיש בזכותי חסידיך• בע׳רו־נ שורת על הידםסהךך•• ניג׳לזה ברנה בעומקה nyi ואמרי כ^ם: מי במפה באלס nw מי npbp ;אדר 3ק1ש נורא ההלתעשה פלא ♦ מלכוהף דאו כניף ניוליעים ל?ני משרד טועני בניי • שמיני גדלת ונו׳, במג נידוני? על המיס אס רב או מעט יהיו • שמיני ־ דורש כ״נבנ״י והוא עיקר• וטעמו היום השמיני נלדש לאות ברית מילה להנצל בזנותוישאלית ישראל מאף של גיהנס ■ לנאמנה, לישראל העדה הנאמנה בבריתו • תן חלק לשבעה ׳ אלו ז' ימי החג וגס לשמונה זה שמיני עצרת כלאי' במדרש * שמיני ויתר ונו׳׳ בשמיני הי' מתיל לעוצדיס בסוכה לישב בבתים ובמצרים • שמיני זומן וכוי, נלנתי' ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' * שמיני חקר ונו' ׳ טעמו לזאת מקד ותקן לאסוף ולצרף שמיני עצרת עם שבעם ימי החג מפני טורח ישראל וכלאי' בילקוט פ' פנחס חתה מוצא כשם שעצרת של פסח לחוקה ני יוס אף זאת היי צריך להיות רחוקה נ' יום ׳ ולמה היא סמוכה לחג? מפני שאחר ימות המג ימות הגשמים(הס ולא רצה להטריח עליהם לשוב ולעלות לירושלים) לפיכך אמר הקבי׳ה על שהן כאן יעבו את העצדת ענ״ל • יולדת השבעה׳ תאר לישראל בירחי' ט״ו ע׳ • שמיני טונס ׳ נתקן * לברך קהל מלכם, שיברך הקה5 את מלנם וכן נתיב גבי שלמה ביום השמיני שלח את העס דברנו חת הרלךדצ׳אח)• שמיני יחד אוד עט לקרבן וכוי ׳ הקב״ה העוטה אוד כשלמה ייחד השמיני לקרבן טוב מעט כי בשבעת ימי החג הטריח את ישראל בשבעים פריס אבל בשמיני פר אחד ואיל אחל לפי שהוא כנגד ישראל כמבואר שם בפי' רש״י ז״ל ובמס'סוכה דףני׳ה׳ ויתכן ני טוב תאר למסת ישראל• שמיני ניפול וכוי, היום השמיני למילה הוא דוחה יום ניפול דוס מנוח היינו שבת כלי לקיים ציווי של הקבי׳ה מוחל עוונות ני הוא ציוה ביום השמיני ימול ביום אפיי בשבת ואפי' בירכי שמיד לעודף שמחה לדאות׳ כלאי' במס' סוכה דף מ״ס אי והיית אך שמח לרבות ליל י״ט אחרון לשמחה׳ מלמד שחייב אלס בהלל ובשמחה ובכבוד י" ט אחרון של חג ומי׳ וזהו טעם לעודף שמחה והיינו ללבות שמחת שמיני• לדאות׳ את פני ה'־ •לנענע שמיני׳ לזמר מזמור על השמינית׳ לנענע פעל נגזר מן משחקים גפני ה' במורות ובמנענעים ובצלצלים (ש״בוה) ואמדינן במס' סופרים ני בשמיני היו אומדים שיר למנצח על השמינית׳ ק נראה עיקר בפי' החרוז הזה - והמפלשי' אשל דאיתי פירשוהו על נענוע של לולב ומלבד שהפי' הזה בלתי מתיישב על הלשון׳ לא ידעתי מה עדן לולב ליום השמיני■ נקרא עצרת לאוס . ונו'׳ מבואר ע״פ מאמרם בלבות פ' פנחס ביום השמיני עצרת תהי׳ לכס׳ נלשבעת ימי החג ישראל עסוקין בקרבנותיהס של או״ה ביוסהשמיד אמר להם סקב׳ה ענשו אני ואתם נשמח יתד ונו׳ • שמיני סדורה׳ וכוי׳ הדבה מצות נשדדו על יום השמיני כגון עצרת וקרבן בהמה ומילה ביום השמיני יעלי׳ננדתוי׳יג בריתות כלאי' בפרק ארבעה נדרים דף ל״א 3' ־ ערוך להציל ופו' ׳ 7ס המילה שבשמיני הוא מוכן וערוך להציל החתומים בברית מילה p הגיהנס־ מפיעלת, תאל לגיהנס כלכתיב לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פי' לבלי חק (ישעי׳ ה ידי■ שמיני פייס ונוי עתה מפרש הפייטן עליז מאמרם זי ל שדיני חלוק לעדן פז״ר קש״ב והוא מבואר בס' החליל ואות פ' דוד! לפייס לפי שבשמיני היו מפייס’? אנשי משמרות על הקרבן מה שלא היו עושך p בפרי החג אלא היו חוזלין עליהם חלילה הנייד משמרות, ופירוש פייס גודל, רלהתק ל׳ תיק• זמן, אות זי ן ירמז על זמן בפני עצמו שמברנין בו שהחיינו נמו ביום לששון של חג • קבוע ל ג ל וכוי ׳ על זה ירמוז אות ל' שהוא רגל בפד עצמו לעדן קללות כלאמדנן בפ׳ואלו מגלחין אמר דבינא יום א' לפני המג וחג ושמעי עצרת שלו הלי כהן עשליס ואחד, פי'לעני'שלשים יום ואין צריך להשלים לחלשים יוס אחר הרגל ח^ח תשעה ימים נמצא שהשמיני עולה שבעה כשבעת ימי החג* שמיד רצוי ונו ׳ חות קי ף ילמוז על קרבן בפני עצמו שהיו מקליבין כל ימי החג שבעים פריס והיו מתמעטים והולנין ולפי סלד מיעוטם היה להם להקריב בשמיני ששה פריס ואין מקדיבין אלא אחד והוא כנגד’אומה יחידי, ועוד שבכל שבעת הימים היו מקליבין בכל יוס אלים שנים וי״ד כבשים ובשמיני איל אחד ו ז כבשים• שמיני שיר בו לבדו ונו'׳ השיר שהיו הלחים אוהדים ביום השמיני לא היו מכלל שידות החג כראמלינן בפ׳החליל בחולו של מועד בראשון אומד הבו לה בני אלים ׳(פי' חולי של מועד הוא קורא ליום שצי כי זה מרבד בזמן שביה״מ קייס שלא היו עושך ׳"ט אלא יום אחל) בשני ולרשע אמד אלהיס׳ בשלישי מי יקים לי׳ ברביעי ביצו ביעדים׳ בחמישי הסירותי מסבל שכמו׳ בשחי ’מוטו כל מוסדי אדן■ רב ספרא מותיב בהו סימנא היו מבה״י ׳ ואס מלשבת באחד מהן דוחין שיר של אוהו יום לתיזריהיואומדין במקומי שיד של שבת וכן היו דוחין שיר של כל יום ליום שאחריו בעני־ש־הי׳ נדחה השיר האחרון שהוא ימוטו כל מוסדי ארך וביום השמיני אין לוימד נחזור כבתתלה ולאשר שיר של יום ראשון שהוא הבו לה'בני אלים אלא אומר שיר אקר בפד עצמו ומפרש במס' סופרים שהוא למנצח על השמינית• 'שמיני תת ברכה ונו׳ שבתפלה ובברכת המזון הין חומדין חת יוס תו. הסוכות הזה אלא את יום שמינו חג עצרת הזה: שמיני דורשי כיצוא ונו', ישראל דורשים נצחות ימולו ית' • ייאש ׳ יומה״ ־ קהליך ־■ עדותיך • טועני מעריב ליל שמיני עצרת טועני עול מלה אל אמונה * ישבו בסכק י-ינו go ר, אה-טיעי- -היה אל־5:י "!!לאל ־ שבעה" באמונה*- * כנו־בו חלק לשבעה־־-וגם"לשמונה־ לקראתם יה ישענו להחיש שבליין ושמונה: ’זה צור ייגענו פצו ?ה ואמרו: יהוהלמלןל לעלם ועד: ונאמר ני פדה \\ את:עקב וגאלו מיד חזק ממנו♦ נ חצי הקדיש אדני שפתי תפהח ופי!גיד תך. לתך: ברוך אתה*, יי אלהינוואר־׳הי אבותינו אלהי אברהם אלהי ןצחק.זאלהי יעקב האלידבדול הנבור והנוראיאל עליון גומל חסדים טובים וקנה הכל עובר חלדי אבות !יךי.׳*ןלו ׳־?־־.*“ . - "T מלך עוזר ו עליך משליכים ־ עוזר ןשךאיה ןגיאלי .?גן אברהם: ממליכים: אתה גבוה לעולם יי ?חיה מתים אתה ^(!^™"^^}!!(."נא־יטלר״י׳שיל^יס׳ רב להושיע ־ י מכלכל ח״ים בחסר מחיה השכיבנו " אלרויגו לשד*1ם'ורדעמירגו מתים ברחמים רבים סומך נואלים ורופא ?לכנול־יח״ם ופרוש עלנו.ם?ת שלומך רולים ומתיר אסורים ומהים אמונתו ליישגי ותקננויבעצה טיובה מלפניך(הושיעני 1$ ־ מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך למען שמך והגן בעדנו ולסר מעלינו או:ב ’מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה ־' דבר וחרב ורעב ליגון לקסר עטן ?לפניני ונאמן אתה לד-חיוה מתים־ ברוך ומאחרינו ובציד* קנןיך תסתירנו כי אל אלה ך מחיה המתים: שומרנו ומצילנו אתה בי אל ?לך חני{ אתה קדוש ויצמך קרוש וקדושים ?בל הקדוש: ורחום אתה ושמור צאתנו ובואנו• לחיים י1ם.יהללוךפלה־' ברוך אתה ע האל ולשלום מעתה ועד עולם־ וברוש עלינו סקת שלומך: י ’ פונים מסכה לביתם לישב ־ צקון לחשם הקשב ־ מודאי רוממותיך ש?ך לחשב* תפרוס עלימו סבה שלומך תד-לוח יושב: אתה בחךתנו מכל העמים־ אהבת אותנו־ ורצית בגו ־ ורוממתנו מכל הלשונוה־’ וקרשתנו במצוותיך ־ וקרבתנו מלכנו לעבודתך ־ ושמך לבלול והקדוש עלינו קראת: בר1ך אתה יי A?Ö ÍHÍB של1ם עלינו " אלה-גז,באהכה שבתותלצנוההומ^דיס 1'1ל בל ?10J ישראל'ועל יתשליח. ״־ לשטחה 1**0 !!טנ׳םלש׳לון • את ׳01 השב" יי™ י™ =-' T •'< י - • = ז ׳" יום השמיני דוג העצרת חוה• .מן שמחתנו באהבה לשנת - . . - t ־נ v v ־ :- 1 . : ז ושמרו בני־^ראל1 את־־השית לעשיות אח־־השית מקרא קדיש * ן;ד ליציאת מצרים: ,;.להינא".•:, השל-; י י־ י ־ קראה וירצה דשמעך3קרהכנרזכרועי ופקרוננו . טיעני עול , ישראל הטוענים עולו של הלך ה • לקראתם ׳ כנגד זה, יחיש ישיננו עיי שגעה רועי' ושמונה נסיכי אדם מנות מיכה(ה 7) והמה מבוארי׳ מחיל ונל^עש״ה^לט מחיל אל מיל ילאה אל אלהיס 3ציח (א-ילי' פילח') ואמדיק עליו סוף ני המאה היוצא מגיע המסע לבית המדרש ומג ה *) חת יום שמיני מג העצרת הזה, כ״ה גטוא ח ו3 ך ומנהיג ואגידלהס ומפיאד יעני' ספייח ועגלי הלקט ומנהלי לא׳יק׳ והדג נעל ע ז שקל וטדי להוכית יגיפלמ״אשש״ע נקדי מג עיש והד3 נעל וי״יצ נתךש״ע נקרא חג מנכ. ושמת 5פגן ונעלה זה מעיני האחדוניס הפוסקים עני׳ל .ללעתי זה רפי לשמור מלאיצטדין קרא לדנית י״ט האיזרון לשממה ש״מ שאיננו נכלל ושממת נחגך וני איתרני לשממה אית־בי ׳ אמני נראה להניא דאי' לאיקדא חג־ מן ־הירושלמי הונא בחיוס' חגיגה לף טי א' וחגותם אותו חג לה' שנעת ימיה צא מהן שנת שכנר למדנו שאין חגיגה לומה שנת ומה ת׳ל תחגוהו לרנות י״ע המממן לתשלומי? ונויענ״ל הדי ל{ שי״ט אממן נקרא jp מן התורה, רצ״ל השמיני נה״א נדאש כמנהג.הלשין אמר מלח את וכ״ה נפי' רשיייגדנה' את יום השמיר, ולא תמצא נ־:צ לגיה״כזו־נה להקגיל פני שכינה עב לועז ייסד נסעו מסוכה וכוי־ נמלכים,' מתיעציס־ סגליהנס, תקות משאם, ל' השל! עלהיהנך (תילי’ נ״ה כ״גא־ פונים♦ צקון ליזשס, שפינת תפלתם שמתפללים גלמש־ שמן למש3, ענייה ליראי ה׳ ולמושני שמו(מלאני ג׳ י׳יו) • 5מקלא לא גיוס שמיני עצרת ולא גיוס שמיני העצרת נ״א ניום השמיני עצרת, לעולם השמיני גה״א גלאש ועצרת גלא.ה״א נלין מיגור הנשואעס נושאו, וזק ראי' גמרה שפין שמיני סמול לעצרת אגל הס נפדלים וגס נעל הטעמים הפרידנר לעולם, ועול לאיילכתיג עצת היא בלשון נקנה ולא ימוגדנלל עם שמיני שהוא זכר לכן נושמת געל ט״ז את יום שמיני העצרת חג הזה היא תמוהה ומוקשה נכל. צללי' ונדאמלן ועול שהדונן מנוסחה זו הוא שמיני של העצרת וכאלו יש לעצרת ימיס שמונה וזה שקל, ואולם ע"פ לרככו יתכן ג״כ לומר את יום השמיני עצרת התג' הזה ויהי' טעמו היוס. השמיני שהוא עצרת של מג הסוכות הזה וגידסא זו גם היא' נכונה וגדורה וקצת קהלות אוחזות נזאת וקצתן"בגירסא; סקלמוצית ושת־הן נכונות ואין לאמת תפיסה על האחדת לכן אין לשנות המנהג ־ A 2 íh3tl Öíftpü אב1תינ1 liísri משיח 3ן ולמעורדך תרדוף נ?ש* יכל החושבים על• njrt סייור. ~.נ ״״ך ,q,L,™L ״ ׳' ־ *' יז.פרעעלסוקלקלמח»?ד״ם•?~mW rnnej 7• . • r'' י-די" • .י**■ל ״, ,f?JK למקימינףעשה למק קושך־ך עשה למען הורתך ךמע1 1!fh3כלעמךבית!ץ־ראללפניך לפליטה .׳חלצוו-ריריך היוש׳עה,ימינך1ענני: יהיו לרצון 'אבוי 3* '?־*thS röto ולחסד ולרחמים,ל'חי:ים ,יז?׳וןלב׳'לפנ*ף'יצורןוגיאל׳• ע?1ה שלום במרוס-ו הוא ולשלום 3^ , לתשלום ?ל׳מ יעל קל!׳לואליאהח אמן־ יי ־י,'־ י-י; v :י־ Iv'V ׳ י-"״ . !ה* רצון לעניך " אלהיט ואלת• אבותינו ש״בנה ביר־ו 3f[־U ״ אלחינ1 13 לט31ח ׳ 1פקרנו 13 המקרש במהרה בימינו לחן חלקנו כתורתך: ' לנרצה ־ וחושיענו 13לור/ם* 31ר3ר ישועה נשכת *™.10יבל1,«, אני־ • ורחמים ־ חוס וחננוורחס ןגלינו והוישייעגוצי דכלו השמם והאו־ץ וכל־צבאם: רכל אליךעינינו;3יאלמלךחנף ורחומאתח: אללדם מום השגיעימלאלתואשר m והשיאנו *« אלהיט את ביגת מועדיך לסיים ולשלום וישבה בי1ם השביעי מכל־מלאצתו אשר w!P’ViWm*twאהיי* עשיד־י: ףברד^להיסאת־ייםהשמימי »נ־ אלהינו ואלה׳ אבותינו יצרה נמנוחרענו קרשנו י*". ־™* • ,י י־, ־%׳ • כמצותיך ותן סלקט כתורתך *ug מטובך ,&» דקדש את1 3י 13 שצר־ג מבל־מלאבתו בישועתך לטהר לבנו לעברך ®ry והלח-לט ״ יזלהיני אשר־ברא אלהים ■לעשיות: נאהנהי™״! W«״ ימי׳*1 שבת י«?*י WTB * " ברוך אתת " אלהיט &להי' אבותינו אלה• אביהם W-mWRVWI• יי? »5י׳ ” ?*3* אלת• J י*^ -(נקב״האל תנדולהנביי יהנור־איאל השבת י:שיא-/הןמ:-ם־ , , , עלק^השמזם 91־1־............ רצח”.אל9’»?.3%?ק!שראל31ה3ל^ם" מון אבות בדברו מחת מתים במאמרו ?»ל הקרוש 3tfHÍ את mtim ל31«1 3יתןך ן^« שאין עסוהו המניה לעפו ביום שית קרשו כ׳ ?ם ר־<ה ישראר־‘ותפלתם 3אח3,ך •־| ו. ה. להניח להם ל»׳י נעבוד ?;ראה יפחד לנורה לש® בבל •ו- : ״ / VW1־ ?-79ח ־ R ״ ?1S1| ר/מיד מ^ן הברכות אל ההודאות אדון העלום מקך־שי Wtö לרצון TDH * .עצורת י^יאד #מך השבת ומברך שב/ע♦ ומניח בקדשה לעב מךשני ענג זכר Hjnnni עינינו בשובך ל־*ציך ברחמיה. למעשה לראשית: בחדאו/ה יי המחזיר אלחינייאלהי אבותינויצהנמנוהתנוקרשטבמצותיך yv ■}> W !:! -‘ך!:“ 1 דא?תו י* ותן חלקנו כתורתך שבענו מטובך ושמחנו בישועתך מודים אנחנו לך שאתה הוא ?י אלדזינו יטהר לבנו לעבדך כאמת והיהלנו /י אלהינו לאהבד־י ואלדד אבותינו VdSíiA צור חיינו ולרצון שית קלשך י דנוהו כה:שיאי 9-4 W W J״־ ־.י " ^ , ־. Kr כרוך אר/ה:: מ,קךש * .־■י,1 ׳ ^ ,TT'Tv כרוב הקהלות אין אומרין' במה מדלקין כשתל ש״ע בשנת ונספר תהלתך על חייגו המסורים נע1ך ועל־4 נשמותינו הפמודות לך íעS נסיך שבבל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך ש3כלעהעךבוב3ןר'מנהךים׳'הטובבי סברי מרנן ורבנן ורצות♦ לא 3ל1 רחמיך5 DI11OT’ לא 09 tóűךיק כרוך אתי,;; אלהיט 9לך העולם בירא פףהן?ןי. מעילם קוינולך: , כחך אתה" אלהיט מלך העולם אשר ?תר בט מכל ועליפלםיתברויויתרומםשמזד מל^^ עם וח9םט מביר לשי! יקישט במצ,ת>י; לתת! ל»:: 1.u.L'l lZ h,!־ ׳ :״L1 ־ _ ־•־^3 אלהיט באהבה שבתות למניחה 1 סוערים לשמחה הנים ח׳?!רלעו^םו^ד• 31? חח ם ורוךסלה ממנים לששק את יום mnmrwn־• שמיני חג העצרת היה ויחליהו את שמך באמת האיד1 ישועתנו זמןישמהתט ־*™הקרא קי® זבל ליציאתמצחם• כ• ועזרתנו ס3 ;Mר11אתרו יי mká כ» ?*0 ואיתט קדימת מ?ל העמים • ישנת ומועח <•£<' ; כ ..■,׳ ־•י ״• ?ר קדשך באהבה וברצון בשמחה ובעושק הנחלתנו• ?Sn ולך נאה להודות ד אתה י♦ מקדיש השבת ו ישראל והזמנים: ־ שלום רב על:?זךאל עמך תעזי□ ־ י ברוך אתה ״ אלחינו 9לד העולם • לעולם«יי או^ד־י וזא מלך >זר1ן’לבל ׳?זהחיגו דקימנו והגיענו לזמן היה: חשלום וטיב ךעיניךלצרךאת עמךשך?* בכל עת ודבל עזעה ב׳צלומך: ברוך קדיש שלם קדוש עלינו, סדיש יתום, ♦גדל אתה ■יי המברך את ItiJl י^:ראל ב^ל01" ♦הירצוןמלפגיך/יאלהינוואלהיאבתינוכישם^קימתי אלדזי נצור לשוני מרע ושפתי מרבד טרמף ילכלוללי וישבתי בסוכה' 1f כן'אזכה לשנה הבאה י^ישב בסוכת ?שי תרום ונפש♦. 1$פר לכל תהית פתח לכי בתיוךתןל עור של לויתן: '־' האל האל בז־נתא וש-ותא ר#חתא מחמי>א יאט׳ון מילטא ואמיי IW־ . בתעצמ1ר"! ע! [ל ׳ הגר1ל בבב1ר ־ הש״ז אומי ברכו 3ק1ל לס ומעימה׳ והקזל אומרין יתברך נלחש • ♦תברך וישתבח יספאר יהח־מם מהנשיא שמוי של מלן* מלבי הגלבים הרןדוש ברוך הוא שהוא ךאשון והוא אחריז ומבלעדיו אין אלהיט סלו לרכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו* וישמו מרומם על'כל ברכה ור/הלה: ברוך שם כבוד מלכותו לעולק ועד: יהי שם יי מכדך טעתה ועד עולם: הגבור לקנחיוהנורא בגוראותיךי למלך' בו־כואתיי המברך: ע5 03א ^ 1^א: ־ יי ?חך ״ המברך ל«לס ועד: עד מרום ןקדוש שמי י?"* בריף אתה "אלהינו י 1 רננו צדיקים 5” W מלךהעולם׳יוצראור ^ הה^. ובן~ חשך עשה ?■? י ץ: ט• ל ־ י שלום ובורא ארז ובדברי g ריקים תתברך• לבל: ובלשון ן־ך סירים תו־דרומם• אור עולם באוצר ח״ם אורות מאפל ובקרב m חשים תתקדש• אמר1ידוי: : | מיוסד ע״פ א״נ בראשי המיתות• ובמקהלות רכבות.עמך פית !שך»ל אום כאישון גןצח־ז ־ חשוך אותה בר^ה יתפאר שמך מלבנו ב$ל דור ודור מבצורת• ביום לשמיני עצרר־ג: באדה שכן חובת בל לצורים לפניך יי אללינו בתדזגון לפניך• לחלות את פניך• בי^ה ואשתי אבותינו להודות להל?■‘ לשבח ופקח עיניך: גלות לה יומך• וחמול יעיל לןאד לרומם להדר לברך־לעלה ולקלס עמך • ושמחה!שינו מעמך: כל־* דברי שיריות ותשבחות זייד 3) ביום השמיני♦ שמחות הזמיני♦ וסכות גא מעט* רןהש: ישי עברך קשיקף: רורישים בתבלית מועדם • נשמי נדבות ישתבח שמך לעד מלבנו האל המלך קמעמדם•'?פה גא לעולרם: השקיפה־, תנחל והקדוש בשמ!ם ובארץ בי לף נאה עליהם ממרומים • חכור בריר־! שלישרד ״ *יהינו!אלתי אבותינו ישיר ושבחה הלל קדומים • והמלא על צאצאימו רחמים: חמרה־, עוז וממשלה נצח גדלה וגבורה׳ ואם עקלו ברשע• מסה ועבור על:פשע• תחלה ותפארת קרש!-, ומלבות ברכות והצמח למו ישע: זועקים אליך בכל לב • והוראות מעתה ועד עולם: קרוך אתה הרופא לשבורי לבי כונן מקום עין ולב: ״ אל מלך גדול בתשבחות אל ההודאות חטאם Bitón לכפר׳ וברית אל תפר• אדון הנפלאות הבוחר בשירי זמרה מלך nm אמרי ישפר: טוב השוכן חמל• אל חי העולים: קרב קץ גתמלי ועורר ישני ארמל יה ועתר, יגדל נא כח אדני כאשר חכרת לאמר* שוכן.עריות* ורב האליליות* nn>i ב1ס זכר רחמיך יי זחסלך כי משלם חמת: גלייורת: כל אויביך לסאביד" ו^וחניןל בית יש־ראל בעגלא ובזמןזקףביאמרו*♦ י • : M 1 tX.-J 1 UWf < אמן. יהאשמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא < ית?יך מקןדישך דל״שמם צדים מנו להךמ;ס.: . י^ם NWn מהללים רךבחגיגתם* שור רןהל^דפם* ןזלרלל שמה ךקוךשא כריך הוא לעלא ולעלא מן S5 ושמע קול .דעקרצם: ננ״ךך בתחן עומלים * אום (אישון ננצדת, תאר לישראל עש״ה יצלכסו נאישון עינו(דגלים ל3 י) • מגצורת, מעצילת גשמים־ באה גתהנון נ'נ בנ״י והוא עיקל ני לשון הפיוט הזה לנוכח המשיי' סוםד • גיטה, הביטה • יומך, יום הישועה הגרום אתך• הזמיני, הזמן לי. והיזרוז הזה הוא לשון הננסי' ־ גענלית מועדם, גיוס אתלון של י״ט• במעמדם, בתפלתם׳, לעודדם, לתזקש• שלשת קדומים. Tóm. VI. ______________________________________:זעל האגות• צאצאימו, מיהם־ עקלו, עוותו־ מקו» עין ולר המקום־שאמח עטו ושיו עייני ולבי שפנל הימי'(מ"אטג) והיינו המקדש־ תנאוס, תאמך אמלי שפד, התולה, טוב, תאר לאל ית'• עליות,׳ שמים ־ לה־ביד,'לקשט מנו לה דמם, להכרית ממנו• מיום קלב, מיום מלידה • וממיותה,׳מפורענות• עדי על ממדינות; המאלינות לעדי עד והיינו■ זוייס הנצלים ־ אמליך, שאמלי ב B• לפחית ועל דלתותיך שוקדים• ואתך ?התמד כבידל'?ימ1: “א1ית !Sb’™S מיחדיס: שייחם לפניך יערב • והשכם נתן סביבות ,שי־• מיום קרב • וממחתה בי לא תקרב: בנות צבאיו קדושים עטחשירוב ברבות•"וחיים ארנות• עדי רוממי שדי תמיד ^ר״מאריבות: בתחלמו אוצרך• ןק!ם מסברים בבור א^ עלימו אמריך• ואל לבושו מסברך: צקון ויקדשתו: תתבלן־ לחשם תשמע•' וקול מבשר לתיצמע • יזי אלתינו׳ עד* טובות ונחמות במשמע: קולות אךבער, שבח מעקדת ידיך להחישה י ולעורתנו חושד. ־ ולצודריך ועד* ?!?אור♦ אור תבחישח: רם'על רמים• שמחי עש שעשילן !?*ילרוך עגומים• בבני’ במו רמים: שבתך ב3ימו סלה־• מתנים טדל? סלטתה רןראל«עחוח'אור-. ראהןהתק׳ןצורת ככל יום עונים: <זזן תוקפים שבח ןהודיה הלבנה: md ניותגיםhכל צ;אמחסי הפ^יתוגד^ה רוחשים * רועשים ולא חשים" דא1תך קרפים ואינ*נים וחיות הקדשי. מיזייציס וממרידים " מד^ V ־ ־ לאל אשר שבת מניל המעשים 3<ום השביעי לתעלה • 1* • ■}?-' u׳ וישב על פסא בבורו: תפארת ntpij ליום המנוחה ענג בשבת ’קרא לייום לשבת: זה שבח־1%ם שיי־ ישבת לכלי־וחךולבל ישבחוך״ אל מכל מלאכתו: ך־ום לשביעי מ־שבם ואומר מזמור ולכל ייאמרו'אין קדוש כיין ישיר ליום השבות טיוב לחית ליי: לפיכך יפאח ףבךבו הבל יריוממוך סלה יוצר לאל ?b יצוריו♦ שכח;יקר וגךלה יתנו• לאד מלך יוצר הבל ♦־ האל לפותה בבל כל♦ המנחיל מנוחה לעמיד;שראל בקרשתו ביום שבת ייוס דלתורת שערי מזרח: קריש: שמך י< אלהינו יתקדש ♦ ן ן כירך מלבני ןתפאר * ובוקע סלוני.רקיע ♦ מוציא כשמים ממעל:ועל הארץ מלחת :תתברך מושיענו׳ למות ממקומה ולבנזת עלישבהטעשהידיךועלמאוריאיורישעשיל:פארוךללח ותכלת סבבים אותו: המתגאה על היות לקרש ♦ ללדר בכיבוד ע^ למרכבה: זכות ומישור לפני נסאו " לקד ורחמים לפני כבדו: טובים מאורות ׳שברא .אלהינד יצרם ?דעת בבינה ובהשכל : כח וגבורה נתן בהם י להיות מושלים בקרב תבל: מלאים זיו ומפיקם נגה♦ נאהזץםןכלהעולם: שמחים בצאתם ושישים בבאם * עשים באימה לציון קלם: פאר וכבוד נותנים לשמו י צהלת ומת לזכר כחול המאיר לי<י<ץ ןלד־דיכם עיךיל. ברחמים ובטובו מחדש בבלי יום תמיד י מעשדח בראשית: מה רבו.; ממכון'שבתה: ומאיר לעולם תתברך צורנו מלכנו וגאלנו בורא קדושים;שליח שמך 1ן"ז.^ד ״ \יכלווליושביו.'שבלא במרת לעד מלכנו יוצר משלתים ואשר משלתץ כלס עייסייס -ל7■ ר Ti ;לחמים ? ,המאיר ל^רץ ברום עולם ומשמיעים ביראה !סי בקול לבלי אלהיכש בהכמדח וללחם• עלית. בלחמים ♦ חלם ומלך עולם: כליכם אהובים ללם בחלים בלם / ,^^ _______ 4.- י--L ♦«י«י ..L.-■ *ר״*ר***ז"^ w'Vh ר״>יי-« *+•.m»L מלאההאחק^יל• רמל[" חמר1מ0 לבדו &4» י דומישבח •• t *. .,ד • וחמפאר והמתנשא מימות עולט:: אלתי עולם בז־תסיךדזרביםרחם ;עלינו.אדון עזנו צור ובטובו קחלש בכיר יום נבולים ובלבם זעש*ם באימת ו;;ראה לציון קיונס יבלס תמיד מעשת בראשיות" פותחים את פיהם בקדשה ובטהלת בשירה ובזמרת המלך המדמם לבדו מאז 4 ומברכים'ומשבחים ומפארים ומעריצים ומקדישים תמישבח דד׳מפאר וממליכים: והמתנשא מימות עולם " את שם האל המלך הגדול הגייור ויזנורא קדוש הוא: אלהי עולם ברחמיך הרבים י ויכלם מקבלים עליהם עול מלכות שמיס זה מזה * ונותנים דחם עלינו' אדון עזנו צור רישות ך, 'לזה להקדיש ליוצרם.ננחת רוח * בש^ת משגבנו מנן ;שענו משגב ברולה ובנעימה קדשה כלם כאחד עונים ואיוטריס ליראה: בערנו: אין בעלבך [אין י קדוש קדוש קידושל צבאיות מלא בל הארץ בבורו: זולתך 4 אפס ?לסך ומי לאשיהחרוזים אמתי 3יד3י שפטי׳ מזק • ברוך 1׳דש דעה הכין 31על ןהרדו מ ד. ט1ב •«• ר מד הבא: אפם כלתך גואלנו ממליכים. למלך מ׳, כי המלכים: לימות המשיס 4ואין דומה תקיפי שרפזם♦ ת־שבחות מ1פיס. . , י לךמושיענו לתחית המתים: _ למלך מלבי המלכים: אל ארון על כל המעשיים 4 ♦קר אלה♦ אלפים 4 ;ירבי רבבן צפופים 4.ראשילס " ברוך ומברך בפי כל נשמה: כופפים. למלך מלכי המלכים : בחורי לפתוחלהש אוצרוהנווב׳תצקוןלחשם, שפינת תפלתם, קולוית ארבעה להחישה׳ עליה ויק כהו למיס מקדשו(טילי עססט)* מפנים. מספרים* משמים׳ היינו קול שיק וקול שדחה קול מתן וקול כלה בנבואת ילמייל״ג י״א, או יתכן מלבליסל והללי' לוחשים, מעשים ונו כה בכל כיי והוא ע־קל בעבור החרוז* שילמו! על קיל הכופל לארבע מפות המלץ בקיבוץ הגליות • נפש עגומים, נפש אראלים ומלאכים, ע שה הן אלאלס צעיןו חוצה מלאכי שלום מל יבכיון מואבי® והמצילים 1 ענכטנפשי(איוב [י נה) • בבנוי נמו למיס, בבית המקיש (ישעי לגז)־ יקל אלפי אלפים ונו'נמו שיסד הפייש באקלמות חיל ׳ אלן♦ אופן ?1שמיני עצרת ג חורי מרכבה♦ ממנים כאהבה ♦ אתה ״ הבוחר כעמ׳ו!שיו״אל כאהבה ♦ - m! ■צבא• ™,י ־ שמע m אאזץ w י * למלך מלכי המלכים : בדוק שם כבוד ■מלכותו לשלם(ער: ר גיון הנהר♦ מאוד חש וימהר- "י ־ז ואהבה א:ת י:הוה אלהיק בבל־לבבך ובכל־נפשק ובכל־ למלך מלכי המלכים : מארק : והיו הדברים האלה אשר אנכי מ.צוך היום.על- בו להטהר♦ חשמלי זוהר♦ חרוש ישיר להגהרי : 'ישננתם $! יעכיר• נכוש לעלםי$י־• ?׳W מיי !?8יי י«» אמת־עאתהה5א"'אלה-נ,«$״׳*אבותינו ^ולסירר-^ אתה ה'יא מלכנו מלך אבותינו אי־ה• *m W י9י TO m®״ WÚ ה;'דיל עלינו’ נקיא באהבה אין אלחים עלתה :' י י הנדולס^ה באמת •להודות לך ול:חךך באהבה ־?י? ?־״-!,’ ‘־” י 'יי אמונים אלף אלפין ור3ון ד13ן לפמפותיה, ידולוץ 1ל3א, פנאמר מלפני צ3אות ידידי? פי־וש 37ול פל תפילות יפדאל רקק סנדלפון מלא חפניו- ימפון, לפון חשדו ידודון(תיליססיז יג)י יצ3א; לפון ויצ3או על מדין (3«ד3דלאז>ופידוש יזיל לספון, לי כסוי ילוהר לעשות ע;ידה התפלת ישראל ולנסות על ראש הקפיי': מלאניס יוקפן י לגיון ■הנהר, זה נהד דיכיד הסכר פדניאל ז' י' גס פאופן שפת ומשפיע לאפון על ראש ממ ה / סנדלפון משפיע לנתר 6ל תפלה שיהא כגל• חה"מ הזנילו הפייטן בשם זה• מאודסש ויההי, מצלנלפרתיתיתופמה־רותיכל לדאפממ״ה• לאפך ל'אופן שהיא גלגל־ גליצור, פירו' פיוס 7׳ פמעשה פדאש-ל זה 55* לממ״ה• פו להטהד חשמלי זוהל, כתב הדייל אליעזר ש־ש גספלהינלית• פלא הקב״ה דביל וגלא מיצול ומיום שחלב בית המקדש לא דיבל עם המלאך אלא'׳. כשפא עת לשודל שיל מיגאספיס המלאניס וטופליס פנהר ליכול ז״פ זה שאנו אומרים עס גליצול ולמהגקרא גליצול ע" ש שמגלה טעמי צוד ומשמיע לגל יציר הנפרא <ק7ושה ובטהרה • חשמלי זוהר, מלאכים שעתים חשים ועתים ממלל ס ומאירי0 שגה זו שנת שופע ושנה זו בגת לעפון, פצול לשון לעפון ע יש גידל וחוזק הרעבון <זוהל אפן ספיר• להגה־, נמו וינהל עליו דאליפע(מ״פדלד) לשון צעקה• ובצור לשון חוזק• האציל׳ הגנוז• זועות מאימת, פירוש נעות וי״א זועית ומעה, ל' צעקה • ומהלל׳ לשוך הלול ויפה ־ לצדדופן־דפון, פירוש מחיל הפחלשל מילידי? זיעה המה מאימתו של הקפייה• קופצות פנהמתן ׳ פי' כצעקהופמהומה מ־« $תקלב ומנה את עצמו אל הקיר ודופן ידפון ל׳ הנאה* טעמי הין יחפון, קיפצים וממהליס לקלוא לנגד ק׳ ק׳ ק' ברוך נבודי״י ממקומו♦ B 3 מיוסד על פי א״ג אמונים אשר נאספו* ברכות נכספו • T V: V V ־־: אתה קדוש ושמך קדוש וקדשים ככל יום *דזללרך סלה: ־ ברוך אתה יי האל הקדוש: אתה בחרתנו מכל העמים♦ אהבת אותנו ♦י ורצית בנו י *“־ך ; “ T T • T. T T 1 T • • ( • T J r : .. י." ׳ T; IV״ י,.״ i / W 1 ^ f y I / w | I ^ II ן /W לכל׳לם* ער להכלילם: $ףי nüfi להחילם ♦ לעלם : מל^ קדש ♦ *זכר ליציאת מ־ןיףס: י ■:,ז לקינו וא^חי אבותינו ־* ;עלת ן3$א יניע ויראת*, hW * Dnnb'M נהוג * ühbm‘6 לחי נח - וירודה וישמע ויפקד וקבר זקרוננו ופקדיונט וזהדון H'5 : DfvnjD י1דחח י עולל 7״ ־־7 אבותינו ♦ וזבריוו משיח ב? דוד עבדה ♦ וזכרירז ירוישליק " : t .: •־y . , a/vTM י » צמת ?3 * DJ8ן3ל מענם * DJtóq Ö311 ■ ![•ר *y ♦־ וונרקנל.עמף בית • לקלטה 'שמ1ר הדרים * שכח סדרים י תמוך ?1טיובה לחן זלח?ד ולרהמיסלקלט1לשאם ביום השמיני משחריך והלצח ממצרים׳ '^1, *L,fl לזג מציה הזה • !?1נוי: אלהינו בו לטובה • ו?7,ד:ו : - 1 :- ■:¥' I: •.*-: u ד*' ביו לברכה ♦ והושיענו ביו לחיים ♦ ובדבר ישועה ורחמים קריעת יס SY1D למלים ♦ חוס וחננו* ורחם עלינו והושיענו * כ♦ אליך עינינו בי אל ע-רת אבותינו אתה הוא מעיולם מנן ומושיע לבניה ס מלך חנון ורחום אתה: אחריהם בכל דיור ודור: ברום עיולם"מ־ושבך ומשפטיך והשיאנו יי אלחיני את ברכת מיועךך לחיים ולשלום וצדקתך עד אפסי ארץ: אשרי איש ש;'שמע למצותיך לשמחה ולששון נאשר רצית ואמרת לברכני: ותורתך ודברך;שיים על לביו; אמת אתה הוא אדיון לעמך לם3ת אלהינו ואלה׳ אבותינו רצה במנוחתנו ומלך, גב־ור לריב ריבם: אמת אתה הוא ראשון ואתת' קדשנו במצוךיך ותן חלקנו בתורתך שבעד מטובך הוא אהרון ומבלעקיך אין לנו מלך ויואל ומושיע ממץרים ושמחנו בישועתך ומהר לבני לעכיך באמת והנחילנו גאלתנו ע אלהינו ומבית עברים פדיתנו: כל בכיוריהם !♦ אלתינו באהבה וברצו! בשמחת ובששיון שבת ימועדי המת ובכורך ואלת דם סוף בקעת וזדים טיעת וידידים קךשך"י ושמחו בך ישראל'מקדשי’ שמך * ברוך אתה העברת יכסו מי;כ צריהם אחד מתם לא נותר: על זאת « מקדש השבת ו:שראל והזמנים: שבחו אהוביכם וריוממו אל ינותבו;דירים;מיריות שיריות " רצת יי אלהיגויכעמך ישיךא־־1 ובתפילתם♦ והשב ותשבחות. ?דניות והוראות למלך אל חי וק״ם: רם ונשיא את העביוידהילדביר ביתך ואשי ישראל ותפלתם באהיה גדול ונורא משפיל ואים ומימיה שפלים מוציא אסירים תקבלי ברצון ותהי לרצון תמיד ♦ ־ עב־דת ישראלי עמך ♦ ופודת עניים ועוזר דלים ועונת לעמיו בעת שועם ׳ ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים ♦ 'בחך אךה יי אליו: החלות לאל עליון ברוך הוא ומבורך משה וכני המחזיר שכינתו לציון: !שראל לך עני שירה כשימחה רבה ואמרו כלם: מי־־כמכת באלם יי מי כמכת נאדר בקרש נורא מורים אנחנו לך שאתל! !קהלת עשת־־״פלא: שירה חדשת שבחו גאוליכס הוא י; אלהינו וי^חיי אבותינו• לשמך עד^־־שפת דרים.יחד בלם הודו והמליכו ואמרו: לעולסועד צור חקינו מגן ״ :מלוך לעולם ועד:......., ;ישענו♦ אתה הוא לדור ודור צור ישרא^ קומת בעזרת ישראל1 ופדיה נידה לך ונספר תהלהך♦ על יהודת וישראל ♦ • ניוא^נו יי צבאוות •שמ-י מ- היינו המסודם '״בייאל)♦ כחף איזה ״נאל ^ואלז' י־ 11 נשמיוח׳נוה5קזחתלד*,יעל י;זי׳. 1 T י . ... נסיך שבבל יום עמנו ועד אדני שפתי תפתה ופי עיר תהלתך: נהלאיהי ברוך אתה יי אלהינו ואלה♦ אבותינו אלהי אבךהם מודים דרבנן מ־ורים אנחני לד שאתה הוא יי אלחיני.:אלתי אבותינו זאלהי 3ל בשר יומרני י־וצר בראשית ברכיה ןה1ך^ית לשמף הגדיוד־י וכקדוש' דל ?זהחעחני'יקימתני פן' תחינו־ וקקי-מני ויאסוף גלי־ותיני לחצרות רןך#ף לשימור חל,יןז' ולעשיית רציונף ולעכדף בלבבי של;- ער־ז ?זאגו מוייס ל[י • ברוך אל ההייראות: נ9לאותיב וט-ונומיףיצכנל!*ת צרב ובקר יצהויס. לוטי? כי לא בלו רחמיך והמרחם בי לא תמו חסדיך מעולם מלך עוזך ומושיע וסנן ♦ ברוך אתה י: מגז אברהםt י יישועיקנו ועזרתנו סלה. ,יחך אךת יי הטוב שמך ולך אתה ובור לעולם אדני מחיה מתים אתהך3 להושיע* נאה להורות: ■ מכלכל1 חייס בחסד מחיך, מתים ברחמים רבים סומך לש״זיא״ו אבותינו ברכנו בברכת המישישת בתורת נופלים ורופא חולים ומתיר אסוךיכם ומקים אמונתו הכתובה על ידי מישר, עבדך האמורה מ2י אהלן וכ;ץ לישני עפר מי במוך בעיל גבורות ומי דיוימת לך מילך בחנים עם קדיושך באמור: !ברכך ״ ו:שמיך:יזיאר * מטית ומחית ומאמיר! ישועת♦!נאמןיאתר, להחיות פניו אליך ויתד: ישא יי פניו אליך דשם לך שלום: מתים ♦ ירוף אתה " מרך המתים":' ־ ׳ •שיים שלום טיובה וברכה חן וחסד ולחמים עלינויועד* _______________________ ______________________________________________________________________________בל* אמונים׳ ישראל• כפפו, ל׳ כפיפה ונדעה *׳ היגילס, הוליכם• חשנם, לעלה ולנשא אותם• צמת׳ הנדת* הרונס׳ קהלס• הדודים, ההע&יס היתיקס • . לכללם ולהכלילס ׳ שניהם ל'כלילת יופי עני! הקץ׳ עטרה, הרהודדיס והנאים• סדידס׳ המעשים המנועליס וסלים מעלה׳ ׳ וגידסא !חפ וטעם יקר לשנל־צס ׳ לעטרם ניקר ומכארא, יקד גולו קמו! גכל נ״י • לעלם, נראה עיקר י תמוך משתרע וחלנס ממלריס ׳ נן גנון לגרום ־ m ?ראי א?׳״ ?*י ?אהי ?איי w ?׳ לאחור: ההרים רקדו כאילים גבעות באור פניה נתת לנו יי אלהינו תורת חיים ואהבת חסי 11.* יי 1 ♦*.*J/ IL JJ]' י" _ :*T וצדקה וברכה ורחמים וסיים ושלוב וטיוב בעיניך כ^נ צאן. מה לך הזם כ תנוס H1-D את עמה ישראל 5בל עת ובכל שער• בשלומך: ’ז תסוב לאחור : זהדזרים תרקדו כאילים ברון אתת " המברך את m ישראל בשלום: גבעות כבני צאן:* ?לפני אדון חולי ארץ .m$S$5RSS$gSRS8i5%י®יי5= ובמצו£1יך חוייף (?שי וגל סחושבים _Sy׳ ;■;hí טהרה משהלמישלמעןנונלם • הפר עצתם הל<יןל cmé•, ??יי־ RWIÉ״ ק» לא לנו " ל* לנו פי תן נטר עי חקירעי ל?ע1,W׳ י!יזי׳ ?ICT'Hi׳ ’ nW ל?ע! ®יוסר * אמתך•. למה ’אמרו הנוים איה נא אלהיהם: ואלה׳נו למען.:הלצון:!״דיה הושיעה :מעך יענני־ ״’י ליצי! M9 בלאשרחפץ ע^ת: עצביהם פסף וזהב מעשה אמר* פ׳ והעיון לבי לפנ:ך " צור׳ ונואל-: עושה n! Oty, אלם: פה להם ולא ידברו עימם 'להם ולא יראו ־ במרומי! הוא:עשה שלום עלינו יעל ?ל ישךל יאמרו א?׳! ־ אונים להם ולא ישמעו אף להם 5לא ׳ר׳חון ־ ידיהם ולא ;ה׳ רצון לפניך ״ אלה׳נו ואלה׳ אטהיני ?W׳ זמ׳שון'רגל־הם ולא''׳הלכו לא ׳הנו בגרונם: כמוהם יהין ב׳ת המקדש במהרה ב׳מ׳נו והן חלקנו בהיי10ל 1 עש׳הם בי אשריבועס בהם ־ ישראל בעח י" עזרם ומגנם ושם נעבךך ביראה ניס׳ עולם ובשנ׳ם.קךטונ׳ות: hot ׳. בית אהרן כמהו יי׳ עזרם ומענם הוא: :ךאי'י♦ הש׳ין מחר בטחו ביי עזרים ומגנם הוא: נקיש אה שמך 8“ TW° *®י״ יר1־4 .^רייד מרום׳ ככתוב על.׳ד נביאך וקראוה אל.זד׳ ואמר־ ־?לד את ? ת ארי! • :?לד .ראי ” <״ קייש.קיל» 0ייש:.׳ ??«*» ?לאל ל־אח ?0יי * הקטנים עם הגדלים: יוסף " עליכם עליכם ׳ : 1 • ן V T T I י ך~ T T ־ • ־T I -VT T : ATI -־( • : ־ י ממקוסד מייננו תופישותמלוך ^לינו כ; מחפים א» אדם: לא המתים יהללויה ולא כל יורדי 1*# ■rn SSStoiSffSmtS לוי של־־ נצחים: ועינינו תךאינה מלכותן ברבר האמור בשירי הללויה: ^זן על גיל ךוי מישים : ■ קטז אהבתי כי ♦שמי: ן את קלי תחנוני: כי הטה אזנו לי ק׳ייה ימלך יי לעלם אלדזיך ציון לדר וריר ליללויה: ובי״ט אקרא: אפפוני חבל♦ מות ומצרי שאול מצאוני ציר. יו׳ לדור ודור נייד גךלן ולנצח נצחים קרשתך בקדישו ויגון אמצא * ובשם יי אקרא אנה יי מלטה נפשי ז חנון ♦.♦ (שבחן אלחינו מפינו לא ימוש לעולם מ!ד כי אל מלן וצדיק ואלהינו מרחם: שומר פתאים ♦י,דלתי ולי יהוישיע: ;חל וקדוש אתה: ברוך אתה יי האל הקדוש; שובי נפשי למנוחיכי כי יי נמל' עליכי: כי חלצית נפשי אתה בחרתנו ןנן. híw לעיל. ממות את עיני מן דמעה את רגלימך־ח* ‘י אתהלך לפני ” +*+++*****+** בארצות החןים: חאמעו.י כי אלבראני ןגגיתי מאד ♦ אני חלל אמרתי בדופן בל הארס כוזבי; ברוך אתה ין אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו. במצריו מה אשיב לן כל תנמולורי צלי ז כוס ישועות אשא יעונו לקרוא את־ההלל*• ובשם יי אקרא: נדרי ליי אשלם עדה נא לכל עמו :קר ממזרח שמש עד מבואו מהלל ישם יי: רם בית ן בתוככי ירוישלס הללדה; • • :*־ 1 — V V • ח • z t; •• T* . על כל גלם יי על m'3 D'Dgtl: מי כיי ק" הללו את " על בזים שבחוהו בל הא*ם־: 4»־להיט הלגייהי ל™ י׳ ^ ?׳נניעליניה?י1 ואמה ״לעולם הללויה.: ' לראות בעמים עארין: מקימי מעפר דל הודו ל״ כי טוב ?’ לשלם הסדר. מאשפות:דים אביון: להושיכי עם גדיקים יאמר גא!שראל ?’ לעולם הסד!: עם נדיבי עמו*. מושיבי עקרת הבית אס יאמת נא קית אהדן כי לעולם הסדו: הבגים-ימחה הללרח: "־"י" יאמח נא!לאי " כי לעולם הסדר ?י בצאת ישראל ממצרים בית מן חטצרקראתי :ה ע;נ♦ במרחב ןה; יי לי לא אירא מת די* ים לעז: היתה י חוד ה למרשו ישראל ?צשיד. אלם* לי בעזרי 1אנ♦ אראה בשנאי; טוב RÍ n vn: nv:V ^•7La>^■ ■# ״. לחסות בין מבטח באדם; טוב להסוות מבטח ממשלותיו : הים ראה דנם ןדרק ?0ב בנדיבים ♦ $ל■ נידם סבבתי בישם ״ בי׳אמילס; סבוני;c . ג P סבבוני Tóm, VI. הלל לשמיני. עצרת 0כיזנ< ב׳נזס " ב* אס׳לם־ סבוני■ ימייס י?ט ?א׳ט ירוישלןם ־ כי בך לכד ?טחנו g* א?1 רם ונ״סיא אחן קוצים' כשם:!י כי אמילם: דחה ן־חיתני לנפל ויי שרגי : עולמים: עע הפרת לה ויחי ליי לישועה: קול רנה וישועה ניאהלי T־ מוציאיז שט.0״», י־ותיזין לדין הי)7ש ולירדיס צתקים ימין !: עשה היל: ♦מין« רוממדה ימין יי עשיד, ויהי בנסועהאדן ויאמר משה קומה יי ו;פצוא:כיךינס.ו חיל: לא אמות כי אחיה ואספר מעשיי יה: יסות,D^« סשינאיךנזפניך: כי מציון י^א תורה ודבר יי מירושלים: :ה למיייילא ל, ?™0* pír•'?ם ברוךשנתזתורהלעפוישראלפסדשתד יאודה יה: זה-דושער יי♦ צדיקיםזיבאו בו: ■ T■ י ■ז־ ו י־ • - -* -י- ־• * 1i w yt . אורד 3י עניתני ותהי לי לישועה י תפלה משעלי ציון לומד 3שעמ הוצאת ס״ח. ־ אבן מאסו הבונים היתד. לראש פנה , הוה • יהוד! אל רחום וחנון אלף אשם ורב חסד ואמרי* ה<תה^נפל'אתנע,נ,נ,. נוצי לסי mm יח־־אה ינקה • ־■״ . זה היום עשה יי;גילה ונשמחה בו: ןה חגונו של עולם מלא משאלות לבי לטובה והפק רצוני T ז ־' ־ ״ 1 ותן שאלתי לי עברך פי בר פלונית אמתך וזכני(ואת אפתי א^א יי I ה1שי<ה 5א: אנא” והושבה |א: ימי ת־ופי) לעשות רצונך בלבב שלם י ומלטני מיצר אנא.יי הצליחה גא: אנא « הצ4חח ^ הדע♦ ותןחלקנו כתיוךסך* וזכנו בדי שתשלח שכינועך T: TT ־ :• T: TT t .t ־:• ז,׳ -י עלינו♦ והיופע עלינו רוח חכמה ובינה ךתקי;ס בנו מקרא ברוך הבא בשם יי פךכנוכם מבית יי: בחך שכתוב ונחה עליו רוח י;י ♦ רוח חכמה ’ובינה ♦ רוח עצה אלי: דאר לנו אסרו חג בענתים עד קךג1ת המזבח: אל לגבורה♦ רוח דעת רראת ע♦ וכן ♦הי ’רצון מלפניך יי אלי אותה ואודך אלתי ארוממןי: י אלי אלהינו ואלהי אבותינו שאזכה לעשות מעשים"טוביס הודו• ל;:י כי טוב כי לעולם מסיי־ ♦ הודו בעיניך ♦ וללכת בללכי ישלים לפניך ק וקדשנו במצותיך " יהללוך יי ארזינו(על) כל מעשיך ♦ וחסידיך צדיקים כלי שמכה קהלכם טובים .וארוכים לודיי העולם mzö י רצונך וכד‘ עמך בית ישראל־31ר;ח יודו ויברכו ו<שבחן ותישמלנו ממעשים תגים♦ ומשעות יעוות המתרגשות ויפארו וירוממו 1!עךיצו לקדישו גימליכו את שמך מל0נן לבא לעולם♦ והבוטה בל חסד:סובכתו אמן ♦ בי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר כ♦ מעולם וער יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי צורי וגואלי: ע1לם אתה אל• ברוך אחח;;’מ^םהוי^ת־ ועתה ינויל נא ?ח אמי ?אחזר דברת ?1א*• , י,, יתגדל יתקרש שמה יבא בעלמא די־כרא כרעותח בדף שמה ימלא עלמא כריך בהדך ואתור* * V ־־ וימליך מלכותה בחלבון וביומיב־ון ובחיי ך^1 ךעותך עם עמך:שלאל לעלם♦ ופורקן ימינך אחזי לעמך בית ישראל רעילא ןבז^ן קדב ןאמףו; ־ 1 בבירת מקדשך ולאמטיא לנא מטוב נחולך ולקבד1 *■־’” .־” ״ ־־־ צלותנאביחמיןיהארעואקרמךרתורךלןח:ךבטבותא ♦ אמן* יהא שמה לבא מברך ולהוא אנא פקידא בגו צךיק:א♦ למרחם עלי ולמגמת לעלם ולעלמי עלמיא * יתברך :n< ץ!ת בל די לי וף לעמך:שראל * אנת הוא זן לכל^ :T - :-י ■י : ־־י י: T־ י ומפרנס לכלא♦ אנת הוא שליט על כלא* אנת הו^} ישתבח יתפאר יתרמם יתנשא יתהדר יתעלה דשליט על מלכיא ומלכותא מלך היא♦ אנא"עבר^ יתחלל שמה ךקוך־שא בדיך הוא לעלא מן כי^ דקודשא בדיך הוא יסנידנא קמה ומקטא דיקר איןד,תה ברכתא ישירתא חשבחתא ןגקומתא דאנדק בעלט** בכל עדן וערן: לא על א נש רחיצנא ♦־ ולא על בת ^לדזץ יאמרו אמן; « . סגזימא♦ אלא באלהאדשמ:א;.ךהואאלהא סשוט♦ קהל קבל ברחמים וברצון אה הפלתנוי: ואומתה קישוט♦ ונביאות♦ קישוט♦ ומסגא למעבד בבין חתקבל צלור/הון ובעותהון דכל ישראל לןדם אבוהון 1* וקישוט♦ בה. אנא דודיך♦ ולשמה.הרישא יהירא אנא n’^1 *'Ml ^*״ . אמרתושבחן. !הא רעואיקדמך יתפתח לבי־באוליתא קפל יהי ישם יי מברך מעתה ועד עולם:, ותשלים־משאלך דלכי* ולבאדכל' עמףישראל♦ י לטי ״א׳?ימאיבאD]׳??;איח״ם?ל׳נוין!לנלי׳^אל יליזי״יןו^ם: ■ י ?'־ ואמרו אמן: י,הל עזר♦ מעם יי עשיה שמ!ם וארץ: עשה שלום'במריומיו הוא!עשה שלום עלינו ועל כל "?יאליאטריא?!••' אס חל שמיר עליי נשיי! אומי׳! קהלת׳ י־מ^נוכנ?בתחודמ• לך י* הנךלה והנבירר׳ ותת?אדת וה-לח יקתוד כ• כל םדר הוצאת' ספר החורד vm י?איץ לק ה ח«9ל?ה mm* לכל לראי־ ־ קדר ה׳ צאת mim uD רוממו ’:.אלהינו והשתחוו להיום תלו קדוש הוא: יוה גע. ilíp3 קהלות אומייס , , יי אלהעו והשתחוו להר קרשו כי קדוש יי אלוהיה: ": אין כמוך באלהים אדני לאין כמעשיך: מלכותך מלכות ־T״ ־ .י' י י־ , ״ . . 'ז "' % עלמים וממשלחך בנלתד ודד: ״ מלף ״ מלו:: ימציה עלנלמ0 -ז לי יי< :מלוך לעולם ועד: ע עז לעמיו יתן י: :י3רך אתעמיו בשלום: על הבל !לגיל יתקדש ן:שהבח ויתפאר יתממש אי הרחמים היטיבה ברצונך את ציון תבנה תמורת ויתנשא שטו של מלך מלכי ה מלבים הקדוש ברוך הוא: (ישמע!שיראל י: אלהינו ע אהד: אחד אלהינו נדיוליאו־נינו קדוש שמו:) גדלו ליי אתי ונרוממה שמו דדו: ?עולמיות שברא העלם הזה ןהעולס ה?א: כרצונו וכרציון יו־איו וברצון כלבית !שראל: צור העולמים אדון כל הבריות אלוה כל הנפשיות: היושב ?מרחבי מרום השוכן נשמי שמי קרס: קךשתו על החיות וקךשתיו על כסא הכניוד:"ו?כן יתקדש שמק בנו "׳אלהיט לעיני כל חי: ונאמר לפניו שיר חרש ככתוב: ישירו-לאלהים זמרו שמיו סלו לרוכב בערכיות ביה שמיו ועלזו לפניו: ונראהו ע:ן בעין ?שוביו אל נוחו כיתוב: בי עץ בשן.ילאו בישוב י♦ ציון: ונאמר ועלה ?ביוד ע וראו כל נשר!חדו כי פי ע דבר: אב הרחמים הוא!רחם עם עמוסים ועכור ?רית אתנים ויציל ;?שיותינו מן השיעיות הרעיות ושער ?יצר ה.רע מן הנשואים דחיון אותנו לפליטת עולמים וימלא משאלותינו• במרה טיובה!ישועה ורחמים: והניהיז השית על הבימה, והקורא יאמר בקול , דעזיור דגן ויושיע לכל החוסים בו ונאמר אמן: הכל הבו גדל לאלהינו ותנו ככיור לתורה כהן קרב, !עמוד(פלוני נר פלוני הכהן)'" ברוך שעתן תירה לעמיו!שיראל בקדשתיו: תורת " תמימה מישיבת נפש עדות י! נאמנה מחכימה פתי: פקודי יי ישרים משטחי לב מצות יי ברת מאירת עינ!ס: י! עז לעמו!תן ע יברך את עמיו בשלום: האל תמים דרכיו א מרת יי צרופה ניגן הוא לבל החוסים ביו: קחל ואתם הדבקים ביי אלהיבם ח!ים כלנם היום: ברכואתייהמבירך: ■ והעם עוניס ברוך !! המברך לעולם ועד: ומוזר המבלך ב״י-ה״ל״י * ברוך אתה יי אלדזינו מל*ף העולם אשר בחר בגו מבל העמים ונתןלנלאת תורתך ברוך אתה ” נותן התורה: וכשמתחיל הקורא לקרות בתולה יסיר ילו השמאלית יוהס״ת וישאר יד ימינו לבדה אוחזת נס״ת נל זמן הקריא', וגס הוא יקרא בלחש עם הקול׳ מלה במלה• ואמר הקריאה יברך ברוך אתה ך אלו־ונו מלך העולם אשר נתן לנו תוה־ת אמות וחיי עולם נטע בתוכנו: ברוך אתה ן; נותן התורה: גדס־נן גפ״ק לברכות, ועוזבי ה' יכלו, זה המניח ס״ת כשהיא פתוחה ויוצא" אבל נין גברא לנבדא מותר לצאת ע״י דוחק ואונס, אבל בלאו הכי אין ל3את : ומוציאי? ב' ס״ת וקוריז נפי ראה׳ בשבת מתחילי? עשר תעשר ומתחלקין לז׳ כבלי׳ ובחול מתפילין לקמן כל הבמר ומתמלקין לה׳ גברי• עשר תעשיר את ?ל־תבואת זרעך היצא השדה שנף שנה: ואכלת לפני׳ יהוה אלהיך במקום אשר־יבחר לשכן שמיו שכם מעשר דגנך תיי־שך י!צהרך ובכרת בקךך וצאנך למען תלמד ליראהאת־יהוך-אלד־שלל־ הימים: וכי־יריה ממך הדרך כי לא תוכלשאתו כי־ ירחק ממך״המקום אשר !?הר יהוה אליליך לשום שמו . שם כי יברכך יהוה אלהיך: ונחתה בכסף וצרת ה??ף ב?ך ?!tó אד-ה8ק!פ א׳®■:בהו:חיך"׳ ־)לה? נ1; ונתך־ה דינסף בכל אשר-־קאוה נ??ך בנקר ובצאן וב::ן ובשצר ובכל אישר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני יהה אללך ושמחת אתה וביתך: ותלוי אשרבש?יז לא תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה׳ עמך ‘ש ס• י שלש שמכם הוציא אה־פל־מעשר תבואתך בשנל ההוא והנחת ?שעריך: ובא תלוי כ♦ אין—ליו9 חלק ונחלה עמך והגר והיתום והאלמנה אשר ב׳שעליף וא15 ו מעיו??׳! ׳גודד מי ׳®*ww tí :דר?.?מי ינעשה : ס . לי ®ng ?מטחי• וזהדבר השמטה שמוט פל־בעל' משה !דו אישר !שה ברעהו לא־ינש את־רעהו ואת־אחיו כי־־קרא ׳שמטה ?ייהנה ־ את--ה??רי תנש ואשר -ה;ה לןןאת־־אה? ח־שמט׳יך•• ־056 ?' ל־) זמיי?3 m ?’־בל?,?ילל ;הנה בארץ אשר •היה אלה׳ך נתן־לך נחלה לר־שתה: רק אם־שמוע תשמע ?קול יחוה אלחיך לעימר לעשות :את־בל־המצוה הזאת'אשר אנכי מצוך ה;ום: כי־יהוה אלדזיך .?ר?ך?אשר ךבר:לך'והעבטת גו:פ רבים ואתה לא העבט ומשלת בנדם רצים ובך לא ימשלו: ס פי־ <ה:ה נךא10ןמאחד אח? באחד שקץ בארצן■ אשק •הנה אלה? נתן לך לא תאמץ את-לבנך [לא חיו5:! את״דך צ:אלן? האסון־ ■כ-פהח מפתח את־־.',ו? .p יהעבט נ״ןסטננ ד• גזך־סרו אשר־-ודקר לו־ חשך,ר ל3 פן־יהיה דבר עס־לבבך בליעל לאטד קרבה יש;ת־השבע שנת השמטה וריךה לנךבאח? ה־ד־נ? ולא חח!. וי וקרא אןל״׳הוה והיה « הקא: נתון חמן לי ילא־ ;רע לבבך קתהך לו 3׳ בנלל. קרבי חיה m W אלה? בכל־מע׳יוך נבסד משלח:יד• ני'לא־־מך אסון מקרב הארץ על־בן אנס 5!.צ?לא&רפ!זח ת?י,ח rnrs? לאח? לען? נלאסנך צארצך־ 0 ס־׳מנר לך, אח? העבר; או העקריה יעבךך שש שנק ובשני! השביעה תשלחנו חפשי מעמך: ובי־־תשלחנו חפשי !מעמך לא ךש^חנולקם ־ ה׳ונ׳ק' העניק לו מצאנך ומ?ךנךומ;קבך אשר בלבך •חיה אלהיךחחדלי‘ י!?רח ב• עבד ה״ת 3אךץמצר:0 י:פךך ׳היד; אלס? «ל־»ן אנס מציך את־-הדבר הזך, הפס־ והיה ?’־’אמר אל? לא אצ־ח 3!ע0ך 3< אהבך נאת־נניתך ב-טנב לו עמך־ ולקחתאת־המךצע;ונתתה ?אזנו ובדלת ?מדי ?1ף ־??י עולם ואף לאמתך תעשיה״כן: לא־יקישה בעיניך ?שלחך אתו חפיש♦ מעמך ב♦ סשנדת שכר שיכיר עברך שיש שנים וברכך!הה אליליך בכל אישר תעשה: פ ישראל במול מתחילין כאן קל?;בב)ר írta :וליו בליויח ומאנך דיבל חיןך*ש ל׳הוה-לכ׳ך לא Wfl נבצר שורך ולא הגז בבור צאנך־ לפך;ה;וה >׳;ה? האבלנו שנה ב$ה במקום אשר־״בהי יחוה אתה וביתך: וכי־!היה בו מום פסה או עור כל מום רע לא ת!בח» ל;אךו אלה׳ך; בשעסךתאבלנו קבמא והטהיתיהרו בצב• ולאיל־ רק אה-ךמו לא תאכל על־ ח^־ץ תשפצנו צמ;ם־ a ך• ינשב״ י . ישמוראת־הךישךןאכיב ועשיית כסה ליתףא׳־פד <״’ בחדש האביב הוציאך!חוה אלהיך ממצך!נם ל!לה: וז?חת פסח. ליחוך, אלהיף צאן ובקר ?מקום אישר!?חי יהוה לשפן ישמו שם: לא־תאנל עליו חמק שבעת !מים תאכל־עליו מצותלחם עני כי ?הפזון!צאת מארץ מצרים למען תזכראת־עס צאתך מארץ מצר!ם כל ימי הי!ך: ג ובשנת ה ולא־יראה לך שאר ??"־נבלך שביגנת !מים ולא-ילין מךה?שר אישר תזבח בערב ביום הראשון לבקר: לא תוכל לזבח את־־־ר-פסח באחד שעליך אשד* יהוה איהיך נתן לך: כיאס־־אל־המקום אשר־!?חי יהיה אלהיך לשכן ישמו שם תזבח את־הפסח בערב ?בוא השמש מועד צאתך ממצרים: ובשלת ואכלת במקום אשי יבחר יהוה אלהיך 13 ו?ניך בי־קר והלכף #לד* ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת ליחוך אללך לא תעשיה מלאכה:ס'י וישנת י ש?עה 2 C ־ ,שבעת שבלת תקפי־־לך Vrjp רו$’ש 3^ד׳ ^ ל,?^י פרשות השמים ז נה וי־ע&ד וילדה את שבץדת שבעות: ועשירת חג שמ11ת ליהוד. ^לחיה יי-ל' ל־ זי״* ל י -י* -:זי.-ן7 * * .״giiSSK !ש^ לפני! יהוה אלהיף אתה ^ ו?0ד וע?לןז יהוה אישר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל איל־קד^סמזא׳י . * - "י״י״י יהוהאללכו ע&גי כאשר היה טם־אביתינו פנממי׳ $?W1, =«m «מ3 א4יעזבנוואללטשנו T™ל׳הטות לחמנו ימי** י «s[W«״9$31mw3F* ל 8^ iל לחלח לגמו 1m מי !wm *w מי מס׳ •י rm אליו ללכת בכל-ךךכיו ולשמר מצותיו :?׳= יזיע ליייוד׳ אישו«מ» אישי־־:?,פי מ־׳. ?׳ וחמיו' ומשפטיו אישר צוד! את־־אכליגו: ITO;׳ מוי m ?יי ^ ובני מ׳גשה׳י? !X^nm X,v % T Á. ,יפ״ר/אךשל,ם:'שלוש^מיםי3'ט5ה!ךאן?ן^נור^ _ ו תורכי אלה?}שרהסח4ת ?W ארי־?נ:י:רייה^’ף3פקיפ/.עדנסרבחג'המ«ת'ונחג וחוח קרכים אל־יהוף אלהיגו יומם ולילה r«vm מ* הסכית לא*™ י־ת-®;׳ m י£ם י לעשיות 1 משפט עבדו ’ומשפט עמו ישר*1 ............;*••־׳* "' י" " י"' דבר־יום ביומו: י׳ למען דעת כל־־עמי .י* ?w*, מלי׳ ^ ?■־־^ ״»’ לא רןעשיו: והקיפתס עלה א;.״־, ר<ח ניההליה,ודו $ר ותה לבככם שלט עם ,ח1ח אלה אחדא׳לאחדכבש׳םבנ:-יש;הש5ןןהתמ׳מם־ מ{חתם ללכת בחקיו ולשסר מצותיו כיום דמה: m־?׳ó= ל?י 30י זלמ^ם ,wp» *י*" י « 'וד&אי ובל־־ישראליעמו זבחיםיזבח א^החעשויי׳הןהבמו;!ד׳5ם לגד מנדךינם ונדנת׳|ם ל|ג ,חוח• ו;.3ח שלמה זהת !נח זי^ת-בית יחוד. המלךוכל־־במ:שראל: ב!דמשה: עץ ס״ם^אלמחזש־ףםבהותומכיהמאשר: סי ביום קדיש הסלך את־־־תוך קודס קריאת ההפטרה יברך המפציר ברנה זו ................... השלמים כי־־מ׳בח מחישת •<5שר לפג׳ ברות אתה " אלוהינו מלך העולם אשד !הוהלןטןמהכיל *רדהעלה ויאת־המנחה בחר בנביאים טובים ורצה כדכךיהם ואת חלב* השלמים • סה רעש שלמה הנאמרים באמת: ”״ יי " בעת־ההואו ץת־־דזחג ובל"■ישראל עמו הפטרת שמיני עצרת ימים אךבעה עשר יום. סו ביום השמיני י׳ ״־ 116 , שלח את־־&ם דננךבי את־ן^ןז הלכי !"יו ככלות שלמה להתפלל אל־!ה1יה לאוהליהם שמחים ןט1בי לב על בל" את ?ל־ההפלה והתלונה חאתלןם מלפני הטובח 'אשל עשה !הוד, לחך עבדו מובח יהודה מבלע עיד־־ברכיו וכפיו ול:שךאל עמו: ויהי נד ליז־*,י • קם מלפני מזבח ה׳ מנרוע וגו/ כי לפני מזביז ה' היי כורע על בדניו כלומר לעת לכו דבר יום ביומו מס שאנו צריכים להשפיע לנו הטובה ולשמדנו מרעה וכפיו פרושות בתפלה ומזה המקום למדו רז" ל שהמלך כיון שנודע וגזה ידעו נל עמי האת ני ה וגוי * סג ויסננו׳ לי מיניך הוא לי המח^ שוב אינו זוקן> על כלותו תפלתו וענשו מספר איךהתמיל לברך את העם• נו אשר מיסת האדם או כלי לאומנות שהוא) עתיד לעמול בה ׳ וכן סכוך לנער jjjyn נתן מנוחה ככל אשד דבל, והיכן דבר? והניס לנס מכל אויביכם סביב המזבח, תנונת הבית׳ רשי' בראשית י ד י״ל* סד גיוס ההוא ר7ש ןגו; וישבתם בטח (דבריי י3 י)‘ tJ עמנו, בעזלתינו• אל יעזבנו, מלעזור לנו־ שלמה לקדש רצפת המצד שיוכלו להקריב שס הקדבנות הרבים ני מזבח הכחשת רי׳ ואל ימשכו, שלא יסלק השגחתו ממנו• נח להטות לבבנו ונוי דבק עס יהי קטן מהחזיר, כולם׳ ורבותינו זיל נלז/יוו 3זה ע,יז <£,' יש״י ודליק׳ סד! מלבוא ה׳ אלהינו עמנו להטות לבבנו אל יראתו ׳ נט קרובים אל ה' אלהינו ׳ ת״י חמת; שהיא בצפונה של א״י׳ פד נחל מצדים שהוא כנגדן בדרומה כמפורש באלה אתקבלין קלם אלהנא • לעשות משפט עבדו ומשפט עמו, לתבוע עלבונם מיד מסעי, ור״ינתדגוס דייה שלו תימס מן מכלנא דאנטוניאעל בילוס דר5ד^ האויב׳ או יסי'משפע במקום הזה דוגמתי כמשפט הגנות יעשה לה והדומים לו חמת׳ ברוב המדויקים המ״ם נקמן וכן פיקד והמשרד אוגדת נ,! ח;נת י^■ דןג5 דזפטרת שמיני עצרת ן ללי: לספלס י»6 ו:״־ *ילרהס«ליי, *cl <$ן1» נופסךמלח לנ<צע1נם וךךלחןךנד.וך!)!לך!ר, נןל טעע1ר, «י׳־״י«״1״ף״י«*»״י ע”י יו״הסיעם כל״מואל ™הם• ונאמד'אמך. ויהי ננ^ות rioW ל5ךת את-בית והוה ואת־^ית ־ י ״ 1 א׳יי réo ־• י . סדר מתנת יד 6 ־ ־ ־1 י י יללו נמו־ *1 11* romפ«ף 5־־־'י נלכס *kit ( ואסר '61,1 ־ודון ל™.) 3rn , . . שבקהל הולך אצל נל אמד ואחד וס פ בילו ומברך לכל זנל ואומר מי ברוך אתר, יי אלהיגו מלך השלם צור(יל הבלמים צדיק שברך ונו׳, וכן במי שבלך שמנרך הש״ן אל הקרואים למורה מ:ניר בכלי4וד»האלהנאמהא^יע1׳־וה:המדלר ,טק,ם! ל״יל י-י־ יל״יל ־״5. ™w, c לעלו־ ליגלוכי ־ אמת ־", < - ־ •״* ־ ״ - י■ ־י׳ •מ- שברך אבותינו אבךהם ׳pnv מקנ ט׳־יי־' מינרי-ך אחור לא "שוני'וה4? אל X דנאמ, m מתנת ■ח לכבוי המקום ולנסר ההורה!למיד £$ יי ד ל £ • 3יל ”י,;׳.־ יי'־”' למל, געזנר ןה הקדוש ?ריר ה,א ■שמרהו!.שילחו ־ T1-־ :י ־ ־ 1^, :זי .. מכל צרח וצוקה׳ וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה רחם על ציון נ■ היא בית הלנו ולקלובת(9" ?** ;דיו ויבינהו ויונהו לעלותח־נלעם כל "מראלאחיו'אמן: במהרה ממינו• ♦ ברוך אתה « משמח ציון בבניה; ״ די- - ־■ ־ 1 v •״ t ־ ־ * ״ T ז־■ 1 י שמחנו'יי״אלהינו באליחו הנביא עננרך ובמלכות בית בפולין ובפיהם ובהרבה ק׳ אש־" מהגיס להזכיר נשמות ואומליק ך!ר משיחך נמהלה 9ל «יי -?* י י •ונוי אלה-םנשמת אייא״מ״ח <4ג־פ) שהלך לעולמו לו שלא יכבה נרו לעולם ועד־ נרוךאהה"^.‘ ־' ־ בענירשאנינידרצךקהבךדובשנרזהתהאנפשוצרוךה £ ^ ה!ל■ ^ יעל ^.״.J0; 'im D ־מ ל בציור הח;ים עם נש9 ת אביהם ’צחק מקב שרה רבקה יום השסע׳ חנהעצררצה־ה^ה"^.,^^, ^ ךחל!לאהוע0 שאר צייקים וצדקניות שבגןעדן ונאמר ולמנוחה לששון ולשמחה לניוד ולתפארת• על הבל m" כ. ״ אלהינו־!נומוד׳םלךומבךכיס »0ד W W ׳■׳ •ונול ךריס נשמה אמי מורתי (nva) שהלכת ל ח, rbr1 ל״לם זעד. נרוך אתה ״ מקדש השבת .זנור לר, מנשמהbn מורת(פ נ פ) שהלכה לעולמי , "־ י ״ ' ’ ו ישראל immm נעטר שאני נודר ציקי“, 5עךה ונשבר!ה יקחא נפשה ־:1י־ :־:־ • צרורה בצרור הח:ים עם נשמת אברהם:צחק ויעקיבשךה לשבת רבקה רחל ולאה ועם שאר צך:קי'ם וצךקניוה שבגן עדן יקום פורקן מן ^מיא הנא ותקרא ורחמי ןח:י אריכי ונאמר אמן: !•מזיוני לויחי וס:עתא דשמיא ובריות 2ו?£א ונהולא מעלייא: _ בעבור נשמת אב ואם הזקנים ויפר הקרובים זלעא ח:א וק:מא ♦ ־ זרעא ך♦"לא :פסוק ודי לא :בטול עכור אלהים נשמת אבי ואמי זקני וזקנות♦ דודי ודודות♦ מפתגמי איורית^: למרנן ולבנן חבורתא ־ קרישתא ך* אחי ואחיות♦ בין מצד אבי בין מצד אמי שהלכו לעולמם באךעא לישראל ןך־יבבבל * לרישי 45' ולרישי^ותא י בעבור שאני נודר צדקה בערס ובשכר. זה תהיינח ניפשותם ולליש♦ מתיבתא ♦ ולדני דבלא: לכל חלמידיהיוך'ולבל צרורות בצרור ל׳ח:יםעם נשמת אברהם:צחק ויעקב שלה תלמידי תלמידיהיוןי ולבל■ מן דעקקין באוריתא י מלבא רבקה רחל ולאה ועם שאר צדיקים וצדקניות ישבנן ערן דעלמא :ברך:תהיון יפייש חייהון י ן:קגא ייומיה־ון ♦ דתן ונאמר אמן: ארבה לשניהוך דתפרקון וישתןבון מן כל עקא י ומן כל בעבור נשמפ הייומפיס על קדושח הש״י מרעיןבישין: מרן יי בשמיא♦ יהא בקעךהיוך (יל זמן :;בורי אדהים נשמת(פ״ב״פ) ונשמת בל קרובי וקרובות♦ וערן ונאמר אמן: * י ־ íö מצראביחן מצר אמיישחומתו תן'שנתרנו חן שנשחטו ־ ♦קוטפויקן מן שמיא הנא וחסרא ורחמי וחיי אריכי ושנשרפו ושנטבעו ושיחנקו על קדושי השם בעבור שאתן ומזוני רויחי' וס:עתא דשנעאוברייותגופא ונהורא מעלייא: צדקדת בעד הזכרות נשמותיהם ובשכר זה תל׳ייגק זרעא ח:א ןק:מא ♦ זרעא דיי לא יפסוק יורי' לא ♦בטול נפשותיהם צרורות בצרור החיים עם נשמותיהם של מפתגמי אוריתא: לבלקהלא קדישיאהדייך רברביאעס אבךהם:צחק דעקב שרה רבקה רחל ולאת ועם שאר זעריזא♦ טפלא ונשיא * מלכא ךעלמאיברך:תבוך :פיש צדיקים וצךקניות שבגן עדן ונאמר אמך♦ היינון ♦ לקנא p'2W ״ דתן אללה לשניבון * ותתפלקו) בק״ק אומר הש״ן אל מלא רחמים ומזנידין <שרופ הקרושי׳ ואומרים אב הלחמים * ותשתזבון ♦ מן בל עק>$♦ ומן בל מדעין בישיין: מרן ך אב הרחמים שוכן מחמים♦ ברחמיו העצומים. הוא בשמ:א יהא בסעו־נון ♦ כל זמן וערן ♦ ונאמד אמן: :פקוד ברחמים ♦ החקירים והישרים והתמימים. קהל<ת מי שברך אבותינו אברהם יצחק דעקיב הוא:ברך♦ את הקרש שמקרו נפשם על קךשרת השם. הנאהבים בל הקהל הקדיש הזה♦ עם כל קהלות הקרש הם ונשיהם והנעימים בח:יהם ובמותם לא נפרדו י םישרים קלו* ובניחם ובנותיהם ♦ ובל אישר להם♦ ומי שמ:חךיס בתי ומאריות גברו♦ לעשיות'לצון קונם וח$ץ צורם: :?כרם כנסיות לתפלדרומי׳'שבאים בתיוכם להתפלל ומי■#נותנים אלהינו לטו^ה♦ עם שאר צדיקי עולם* וינקום לעינינו נר למאור ד:ן לקדוש ולהבדלה♦ ופת לאורחים וצדקה נקמת רם עבריו השפוך: בכתוב בתורת מישרה איש לעניים וקל מי שעיוקקים בצרכי צבור קזתמונה •הקדוש האליהים♦ הרנינו נדם עטו בי דם עבדיו•:קום. ונקם ברוך הוא ♦שלם שיכדם יסיר מהם בל מחלה וירפא לבל :שיב לצךיו ובפר אךמתו עמת ועל ירי עבדיך הנביאים t_________________.__________ ׳ 'י' כתוב _ כפח וגל לי קדיהיקמון במ״א ולכו משס ממפ לבה(עמוס ו' ג') וגן נפב בן בלעם נסעו אופו יום לפי שהי׳ מג וביום נ״ג תזדו ונעלו דשופ והלנו להס ■ ללוד ענדו׳ בעעמי המקל.־! שלו■ ש3עפ ימי ס, של חינוך• ושבעפ ימיס, של מג הסוכופ שמרללועוונפיוכלאי' במוצל קען, ולישדאל עמו שממל להס על עוןיוה״כ ויצפה נמצא שאגלי ושמו 3יוה"כ ׳ לי דשי׳ ועיין לל׳יק • אד3עה עשר יוס, ל3ורךס • 3פ קיל ואמרה כולכם מזומנים לחיי העולם ה3א־ — ויהי ככלות וגו'׳ בל״ה סו 3ץס השמיני סלח, הוא שמיני עצרת, וגדי׳ה כפי3 וביום עשדיס ושלשה לחדש כתיב ויכל ■שלמה את בית ה' ואת בית המלך ואת כל ה3א על ל3 שלמה לעשות בבית השביעי שלח את העם? ואמלו יז״ל בשמיני שהוא נ״ב לחדש נעלי לשות מלגו ולא ה' ובביתו הצליח, וא"נ הוא 7 גק עם הקודם גם המפסיק עשה חמדו פ' סתומה • .Tori!, VI ל D סדר הכנסת ספר התורה כתוב לאמו: ונקית♦ דמם לא נקית♦ ♦ דיזשבן בציון: למנוחתך אתה וארון עזך: כהניך ;לכישו צדק וחסידיך ובכתבי הקליש נאמר. למה יאמרו הגרם איד. אלהיהס י ;רננו: 'בעבור דוד עבדך אל השב פניי מישייחך ו כי י לקה ;ורע בגי;ם לעינינו♦נקמת דם עבדיך השפוך: ואומר כי טוב נתת♦ לכס תורתי אל תעזיובו: עץ חיים היא למהזייקים חרשךמים אותם זכר לא ישכח צעקת עניים: ואומר;רך בה ותומכיה מאשר♦ ירכיה דרכי נעם וכל נתיכותידן בגרסמלאגויות♦ מחץ ראישעל ארץ ריבה: מנחל בדרך 'שליום: הישיבנו';תוה אליך ונישובח חדיש־;מינו כקדם: ישתה. על כן ירים ראש: אשרי יושבי ביתך עיור יהללוך סלה: אשרי העם'שכבה לו אשרי העם ש;י אלהיו: תהילה לדוד ארוממך אלהי המלך ואברכה שמך לעלם ועד: בכלל יום אברכך!אהללה שמך לעלם ועד: גדול תפלת מוסף ועתה ;גדל נא כה אריגי כאשר ך־רת לאמר♦ זכר רחמיך ;; וחסדיך כי מעולם המות : ;תגדל יתקדש ישמח רבא בעלמא די־־כךא ברעותה וימליך מלכותה בחייכון ובייומיכון'ובח;י דבל בית;שראל י •י •י׳י .י :ז ••׳ : י׳1 jrutv?u71י״פחוביוסיכוזובחיי דכל בית ישראל ״ י?ליד ,«יי ז^י׳י ?1'י TR ‘ ייי לייי ^ בעגלא יממן קייב יאמר! ־ י..............־־ S&13STO SS3B ״SSSSSI לבW W וצדקתך;רננו: חנון!ר^."״אלו ויתהלל שמה ־דקודש* בדיך -bYp WÍ אפק וגיל ™: טוב יי לכל WH" ^ ; ברכתא ושירתא תישבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא יורוך!; כל מעשיך!חסידיך יברכוכה *♦ כבוד מלכינו ויאמר, א ׳״T V ' : : ז ז ;"י: ז ז ־'"T:T: ,T ♦אמרו וגבורתך ידברו: להודיע לבני הא־ם גבורתיו וכבוד :־: י - 1* הדר מלכותו : מלכותך מלכות כל עלמים וממשלתך"ב^ מנליזין משיב הרוח ומוריד הגשם לד שגס הצבור יזנידהו 3מפלל* • דור ודיר: סומך י; לכל הנפלים וזוקף לכל הכפופים♦ אריגי שיפתי תפתח ופי;גיד תהלתך♦ עיני כל אליך;שברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו: ברוך אתה יי אלד,♦נו ואלד,♦ אבותינו אל$י אבלחם פותח את ;דך ומשביע לכל חי רצון: צדק י; ככל אלד,י;צהקואלהי״יעקיב האל הגדול הגיור והנורא אל י דרכיו וחסיד ככל מעשיו: קרוב;; לכל ק/ראיו לכל אשר עליון גומל חסדים טובים וקינה הכיל וזוכר חסך אבות יקראהו• באמת: רצון ;ראיו יעשר, ואת ישועתם!שמע ומביא גיואל לבני בניהם למען שמו באהבה ♦ ־ ייו׳ב־עס־שוםר׳ןאתבלאדקימאת??1!׳?®יי 9לק עקר ומהמגן• בתק אמד, " מגן א5ךהם; אתה בכיור לעולם " 9ד;ד כמיס אר,ה רב לדו׳ביע• משיב הרוה ומוריד הגשם• V T - * T * - מכלכל חיים קד,קר מדעה מתים ברחמים רבים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים 1מקי;ם אמינתיו לייישני עפר מי כמוך בעל גבורורת'ומי דומה לך מלך ממית ומרעה ומצמיח;ישועה: »♦•,.= .־, י ״■■■ , ד ■־■״-■ ■-־=־־ ־.־־-- T- •־־ ונאמן אתה להחיות מתים י ברוך אתה •;מחית המתים: הוא על;מים יסדה ועל נהרות יכוננה: מי;עלה בהר ידעה אלה קלוש לצטך קדוש וקדושים ככל יום יהללוך סלה♦ ״ ומי קום במקום זקדשו: נקי כפ;ם ובר ל;ב אישי לא נשא בלוד אתה יי'האל הקרוש: "‘ י, "' לשיא נפשו ולא נ שבע למרמה: ;שיא ברכה מאת;ה{!“, י אתה בחרתנו מכל העמים ♦ אהבת אייתנו♦ ורצית •בנו ♦ v? nR*!?t?ך1י ■יו$ו TO -#קב והממתנומכלהלשוניות♦ וקרישתנו כמצותיך♦ וקרבתנו■ סלה: שיאו שערים ראשיכם והנשיאו פקחי עלם יבא מלכנו לעבודתך ♦ ושמך הגדול והקדלט"עלינו"קריאת: דהבבוד מ♦ זה מלך הכבוד !הוה עזוז מברר י;הוה גביי ותתן־־לנוי; אלהינו באהבה שנתות למנוחה ומועדים מלחמו“,: שיא! שערים ראשיכם יקיאי בתלזי עולס ליבא לשמחה חגים וזמנים לששון ♦ את ירם השבת הזה ואת נו^ך הכבוד: מי הוא זה מלך הכבוד;הוד• צבאיות הוא יום השמיני חג העצרת הזה ♦ זמן שימהתנו באהבה מלך הקבור סלה: ־ מקרא קדש♦ זכר ליציאת מצרים: 3ש3ת אומרים י יי' יי י:1־ מזמור לדוד הבו לידזוה ?נ! אלים הבו ליהוד כבוד ועוז: ומפני חטאינו גלינו מארצנו וגתרחקנו ממל אדמתנו ואין'אנחנו יכולים לעלות קךדןה m ^ ^,ה;וה ^ ארז& ןלראוח ולהשתחוור־נ לפניך ולעשורת !:w■ -היה י?רק*.ךם ?®-®ל׳'לבנין דוובוסינו פנית בחירתך כפירת הגדול : :T : T T »• ; AT f T VT • ־ : • החלת י; ;דבר־־פי ויברך כל בשיר ישם קרשו לעלם ןעד: ואנחנו נברך;ה מעתה ועד עולם הללויה: ־ כשמחדלין השית מן ה3יאה אל ההיכל אורד הש׳ין :הללו את ישם:הוה כי גשיגב שמו לפדו; והקהל עונים הודו על ארץ ו־שמ;ם: וקם קין לעמו תהלה לכל חסיךיו לבני ישראל עם קרבו הללו;ה : ׳ לדוד מזמור ליהיוה הארץ ומלואה תבל וישביבה: כ♦ T J V ATT , ז i • - ■ n••• _ , . V # י. ן . ״ _ ״ m_ ״ __, , , I , f את-עמו בשלום: ׳שתשוב ורתרחם עלינו רעל* 'ממדשר t נשיוסזירין הספל תוך ההיכל אומרים T V •־ ־ •• ■ד״ :-'ץ • :1; ל ון ומחיה ייאמר שובה יהוד, רבבות אלפי ישראל: קומה.!הוה ברחמיך הרבים ןת?נהו H1n9 ותגדל כבודו לשמיני עצרת ה 11Ü3 אניני 8ל3» נאה 1Ü3 מלכותד באהבה וברצון קשמחה 1!W| י מישי 'W1R * S״1"5',*'SreS' nw^־״” n■ זירג ^ז״נז p»P ויזיו• D33 מירכתי U!S’5öl píS לציין עירך חידה ״ אלהינו בעמך ■שואל ונ״לת□. והשב ברנד“,'ולירושלים 3ית מרלשןל בשמחת אתהעכודה לדנירנןתך ואשי-שראל ותפלתם באהבת ;י! = h '־; f _ • י - ־ תקבל ברצון ומה׳ לרצון תמיר. ?נורת ישראלי• עילם 1׳DC נע^וה ?®"ך 3/15“” ותחזינד־, עונינו בשובן לציון ברחמים, ערוך אתר־, " חובורתינו תמירים כסדרם ומוספיט הבחויר שבינתו׳לציו!: ' בהלכתם: (את מ1םף «ÓÍ יי״ * * "י0י " מ־וףם אנחנו לך שאתה תשמיני תנ׳חעצרת חוח• נעשית ונקריב הוא "אלהינוו»1ה׳ אבותינו לבניך באהבה כמצורז״רצינך• כמי ^ צ,י?״ " שכתבת עלינו בתמ״תר * על.ירי כי?ה ברח לך ונ?§ר הה לתך• על עבדך מפי כבודך כאמור: ח״נו הט«ףט ןיךך!על ^״' ־ ־ T׳ נשמותינו הפקודות לך יעל סורים דרגנן מורים אנחין לך שאתה הוא ןי אלוזינו ואלך,י אניותינו אלתי כל בשר ייצרנו' יוצר בראשית כרכות וה־וךאיורת לשקף Sfun והקריוש על'שלחייתגו וקימתנוי כן תח״ני והקימנולתאםיוף גילי-יותינו לחצרות זקךשף לשמיור חל,יף' ולעשיות רציתף .......... ^ ילעבךף 334.3 שלבב ער" שאני• וביום השבת^ני־כבש־יםנןני-שנהר/נ^ם ושניעשרנים נקיף שקב^ יום עמנן־ ^ «1רי0לןז• ברוך אל ההיודאיות: סלתמנחה קללה בשמן ונקניו: עלת ישבת בשבתו ע4 נפלאותיך וטובותיך #קכל עת עךב וביוקר ובהרים הטוב עלת התמיד ונקנה; זה קךבן שבת וקרבן היום נאמור? ני לא כלוי רה<קיך והמיחם כי לא הטו סקך־יך מעולם ביום השמיניעצךת תהיה לנסי כל מלאקת עבדו-, קייני לד• . לא תעשו: והקרבתם עלה אשית דם ניתח לין פר ועל קלס;תברך רתרומב שמך מלכנו תמד" לעולם ועד. אחד י' איל אחד ♦ כבשים שנה שבעה תמימם: ןכלהח:ים יורוך סלה ויהללו ארה שמך באקרה האל ומנחתם ונקכיהם כמדבר♦ שלשת עשיתים לפר♦ !ישועתנו ועזרתנו קלה4 קרוך אתה י♦ הטוב שמך ולך ושני עשיתים לאיל♦ ועשיריון לבקש דין בנקבו♦ ושעיר נאה להודות: לכפר♦ ושני תמירים בהלכתם: לשבת _ן ישיקחו במלכוהך שומרי ישבת וקיוראי עיהג עם מקדיש" שביעי♦ בלם ישבעו!:תעננו מטובך ובשביעי רצית 13 וקדשתיוהקרתימיס אתו קראת♦ זקר למעשיה בראשית: לש״ז אלוליינו ואלה♦ אבותינו ברכנו בקרבת הקישלעזת בתורה הכתובה על ירי משה עברך האמורה מפי אהרן וקקיו נהנים עם קדוישך באמור יברכף :: דשק!ךך: :ארי: פניו אליך ויורנך♦:שיא יי פניו אליך וישם לה ׳שלום:., שים שלום טובה וברכה. חן וחקר ורחמים עלינו ועל כל בהמון רחמיה בגלל א13ת שעשו רצ1נך ופרקה לרחמים וחייסושליס!טוב פעינ׳ך לנרךאת עמך 43 ביתךבבתחלח וכונןמקד^W3»: מכוני והלינו 13J33 (שמחנו U1pn3 אלה׳ נצורי לשוני מרע ושיפת׳ מ״דבר מרקה ולמקללי וחישב יכה,נים לעבודתם ואריס לשירם נפשי הדום ונפשי פעפי לבל תחלה ?תה יל?’'«# »׳,״3 ״;;.״nL,. dj U' .׳ ’ :׳L יפטצית׳ך תרדוף נפש׳ לנל החושבים על׳ רעה מהיר■ לזמךם(חשכ שלא/ ?L ־ם (7*■.- DV'' הפר עןיתם וקלקל מחשבתם • עשה למען שמך,עשי׳ ונראד“, ונשתחוד־ו לפניך בשלוש פעמי למען למ׳נך עשי, למען קדשתך עשה למען תורתך ל®! תלינו 133־311' בתורתה ^ ,יחלצון.:יך:ד׳ך הושיעה,ימינך יענני: :היו לרצוןאטי’ פי = י״ ־ י l :"’;יי ■■7: והגיון לבי לפניך׳: צורי ונואלי• עשה שלום פמרופיו הוא np'.rotp כל;כורך אות V:f ,” »ל0יך |עשיה שילום על׳מ לעלכליןשראלואמרו, אמן־ 3מק1ם אשל (T13 כחג ד1מצ1רג ולדוג •הי רצון לפניך ׳; אלהינו ואלוהי אבותינו ש:3(ה בית השבעות ובחג הסכות ולא,;ראה את פני המקדש במהרה פימינו יה! חלקנו ?י״לסף•• ך דיקם:^ איש כתקנות:דו ככךכת ;: תפלת גשם v) לי * 3הד3ה לן־לות נוהגין לפתור הארון והמן? מנגן אף נדי ונו׳ על ו^אנן ״ ^ ^ ^ «ימ* הגשה סונדין סאייז יהי,הל ממתיל אפיק מען ונו' • לשמחות ולששון כאשר רציות ואמלת לבךכנו < בחך אתה " אלהינו יאלה♦ אבותינו אלהי אברהם אלדי אלוהינו ואלהי אמותינו' רצד־,. במנוחותנו קדשנו :צחק ואלהי:עקב הא . הגדל הגבור והנורא אל עליון קמעור/יך וותן חלקנו קתיורתך שקענו מטוקך גומל חסךים טובים וקנה הכל!זקר חקרי אבות ומביא בישועתך וטהר לכנו לעברך'באמת ודזנחילנו יי אלה׳נו גד> לקני קני י.ם למען שמו באהבה♦ קולך עוזר ומושיע וקגן: 2 D אף תפלת גשם 'אף ברי אתת שם שר מטר* להקביב ולהפגין להדק להמטר יי* י"". מים אביס בם גיא לעטר• לטל יעצת בגשיון שטר• אמיצים גגון בם שואלי מטר• _ בחך אי)ה " מנן אברהם; אתה 1133 לעילם אד^י סחיה מתים אתה רב להושיע: «פ״פ דמיין אומד הש׳ין מכלכל חלם עד ררדצלנירז ישועה■ וי״א עד להחיות מתים, וכן המנהג 33"הננ הנקדא קלויז* יטריח לפלג מפלג גשם * למוגג פני נשי — • • •יי* * * •* V ״ •e• • •• • •• ס • בצחור־נ לשם י ״׳׳ מים לאררק בניות ברשם• להרגיע ברקפם לגפוחי גשם • ?0^^ ©75*0 ?rD־08*10 nÍ : (סיגדן סאלון) י אפיק מען מעטר • טיום המעטר • אערוך שוע ולא אפטר * כניב הקפטר : בקץ הקנטר, שאונו קנטר• במוספי לעטר• תפלרת מטר: גילית פעט!ם־• שוש יום מיי1מ!ם• גל לי משמ!ם; בשאלי בו מ:ם: דלתי שמום• אשר מול שערחמןם׳ דודי !פיתח משמ!ם'• בשפכי לו לב במים : הגיגי בל ידמים-'בצע אשמים• הלבנו :־ • • ־ • v ~ * :־ •• 1 t ! r אף 13< אתת יכו/מיוסד על הנתוב באיוב ל״זי״אאף13' יטדיחעביפין ענן אודו, ופי' דש״י אף 3 ר י שם מלאן הממונה על העננים והוא יפך ענן.מצורו של מקים, והוא הממונה משיגות מתהפך ונוי עיש ונמש' תענית,5'3' • אותת, פעל נגזר מן אות ומופתי וטעמו מסומן ני שש שד של מטר מנונה אן3דיעל שש שלפעמים יולד המטר 3אף ולפעמים 3רויי' נמנואד שם גפיידש״י • להע3י3, פעל נגזר מן יטריח ע3, ע״מ להענץ מן ענן ובמקרא מצאנוהו 33נין הרגש בענני ענן (3ראש*ת ט' י״ד) * א3יס, צמחים נמו באבן הנמללשיר ו' יו״ד) * גיא, אדמה, והוא חד מן עשרה שמות שיש לאדן נדאי' במדרש שיי ח' * לעטד, להצעיד ני הצמודס נדמות עטרה על לאש'האדמה • בנשיון שטר, 3ע3וד שנחת החוב המוטל עלינו נלומר 3ע3וד העוונות, ל' צור ילדך תשי (דברים ל"3י''ח)זול׳ שטר הידוע בדברי דז״ל שענינו חוב־ אמוצים, ויי׳ג המוטס, והוא תאר לאבות הקדושים האמונים והאמוציס • גנון 03 , להגן בזנותם, והוצרך הפייטן לאאוז בלשון גנון בעבור 3דנת מגן אברהם • *ט1יח וגו', הקב״ה יטריח הממונה לפלג פלגים יבלי מים, ל' מי פלג לשטף תעלה (איוב ל״ס כ״ה) ולי פלג אלהיס מלא מיס (חילי' ס״ה יי) ואמרינן.עליו במס׳ תענית דף ח' נ' מאי פלג אלהיס מלא מים, תנא כמין קובה -ש ברקיע שמאנה גשמים יוצאים• למיגג, ל'המשה מן ברביבים תמוגגנה(תילי' ס״ה י״א) • פני נשי, פני האדמה,ל' באדן נשיי גשם פ״ח י״ג)• בצחות לשם, בטפות צחות וטהורות נאנן לשם שהוא אבן טוב זך וטהול, והוא כענין יזוקו מטר (איוב ליין נ״ז) לי מזוקק שבעתים ־ לאדרך־ לנוחך ולגנודתך• צניתה, לי ניכוי שסי בדשס, בסימן, והטעם ננית המיס בשם סימן לגבורה ני מיתה אותם בלשון רקד וילפינן חקר חקר מברייתו של עולם אשד לזאת נקראו גבורות גשמים נמו שיבואר בסמוך מטעם רז׳יל• להרגיע, ל'מרגוע ונחת• ברעפם, לי ירעפו עלי אלם רב (איונלייונ״ח)• לנפואינשס, ל' ויפח באפיו נשמת חיים, להחיות, בטל של תחיי ונס עליו נופל שם גשס ומיס כלאי' במסי חגיגה דף י״ב 3' טל שעתיד הקב״ה להחיות את המתיס לנתיב גשם נדבות תניף • גבורות גשמיס, בדיש מסי תענית אמדינן מאימתי מזנירין גבולו' גשמים(שאומדיס משיב הדוח ומוריד הגשם) ד ’אומרמי״ט האחרון של חג ומי, מאי גבורות גשמים? אמד ד״י מפגי שיורדין בגבורה שנא׳ עושה גדולות על אין חקר ונוי ונתיב הנותן מטר ונו' ונתוב אלהי עולם ה' בורא קצות האדן אין מקר לתבונתו ומיופי' לש״י אלמא לנתיב רקד בגשמים ונתיב חקר בברייתו של עולם מה ברייתו של עולם נתיב ביי גבולה אף גשמיי הוי נמאן לנתיב ביי גבורה ענ״ל וזהו לשם וסי' גבורה לנתיב במים אשר עליו רמז הפייטן • אפיק ינעז.מעוטל׳ אתפלל תפלה מפואלה; אפיק, ל' ואדם יפיק תבונה (משליג׳י״ג) עמן הוצאת הדיבור • מען, מענה• מעוטר, לי עטרת תפארת • ביום המעוטר, ביום הנכבד הזה ־ שוע, תפלהל'היעדוךשועך(א־ו3 לייויייט)• ולאאפטד׳ ולא אפסוק ואצא י בניב המפוטר, בשפה פתוחהל' פוטר מים(משלי י״ז י יד), בקן המנוטד, למועד השמור והוא שמיני עצרת שהוא סוף המועל • שאונו הוכטר, המונו קהל ישראל נעצר ונאסף • גילת פעמים, שמחה יפולה־ יוס הימנים • ש ע שכיתיסף לשמחם על יתר ימי הטובות • גל, גלה, ייתכן שירמוז על מאמרם ז״למ״ם יוי׳ד מ״סדמזלניסוך המיס בחג מן התודה • דלתי שמיס ונוי, עשייה אפתח לכם את ארוב>* השמים והריקותי לנס בדנה בכפוראישמיס• וש1טןמה(שמים: ואמרי רשומים * בקרבם נרשמים1 יריתי' קם שמים * לךכייר /בורחת גשמים: ןקק ממצד • אקרא בקת צר י יה!ירחיב לי בצר • שוק אישיר'לא בצר: ה1!ק!ד לא תקצר• מפתחו אוצרי יחטא אם קצר•!3] בקם ?קצה: טקמים אהבי, חילים "לגבר • טיפי נתוריםאדבר* ולא במתגבר: יורוני מה אדבר * פני תיבה בקוב־ • !רשוןי בקדם להסבר 1 כי קת לקשות יוקרת לדבר: ברוק בדך להבריך • במורת לחהריך ‘ כוון חין להקריך• ?קד קם מקריך: לחבוש ולהאריך׳ חרבון חויב מפריך לדבר גבירות אאריך• בי קת לקצר וקת להאריך: ממטק הרבבות • אנינה תבוניות• מקם ™ אדבר ?כינור־נ: נאקות מכונית • להמטיר גיא ולבנות׳ נשמותלכוננות• ברבותבנות: שקידם להךביב' • י חשים להקביב * שיחים להיאגיב־ קי!מן אביב:' קדגים להנביב (מלאני ג׳ י') ועשייה יפתח ה'לך את אוצרו הטוב את השמים (דברים נ״ח י״ב) ונתיב ודלתי שמים פתח וימט* עליהם מן(תילי' ע״תנ״ד1) הגיגי, תפלת• בל ידהיס בצע אשמים׳ בל ישתיק עון החוטאיס, ניכבדהולבנו החטאים ביום נפוד עוונות ואץ מזוהה לשוטן לקטרג עלי וזהוושואן מה יבמים, לשין שממה והשחתה■ ואמדנן במסי תענית דף ז' 3' אין הנשמים יורדי? אלא א״נ נמחלו עוונותיהן של ישראל• ואמרי רשומים ונו', מיוסד על מאמרם זיל במשיתעטת ח' א' אם ראית דוד שהשמיט משתנין כנחשת מלהוריד טג ומטר בשביל לוחשי לחישות שאין בדוד (בשביל שאין מתפללי? תפלה ב.חש' מאי תקנתן ילכו אצל מי שיודע ללחוש ונו' וזהו ואמרי רשומים בערכם נרשמים, כלומד סדל התפלות • ודיתי עםשמיס , התפללתי בכוונה נדי להזכיר כבודות גשמים; עסי שמיס עם המתפללים בכוונה ונעו סאמדו שס נזין ה־פלת־ו של <07f כשמעי! י!א׳,כ מ ש י ס נפשו בכפו ופי' רש״י שנפשו מנוונת בכפו 1 זה, הקב יה׳ שוע אשר לא בצר, עשייה היעדוך שיעך לא בצד(איוב ל״ו י״ט) וכמו שדרשו דז״ל בירושלמי בפרק סדר מעניית אלו אם סדרת תפלה לא תהא מצד פיך אלא הרחב פי־ ואמלאהו, וזה מטעם הפייטן הקנייה ירחיב לי בצד נשאתפלל לפניו תפלה אשר לא בצד ־ חוזק יד, חטא הנעשה בחוזק יד והיינו גזל ־ חטא אם עצר ונוי, כלומר אם ׳עצר הגשמים נעבוד עין הגזל יפן בעם נעצר ונאסף בתפלה ע״ד שאמרו שם(דף ז׳ בי) אין גשמי׳ נעצרי׳אלא בעין גזל, מאיתקנתי'? ירבה בתפלה ־ טעמיי אחבר, חילי׳ לגבר וכי', גס זה שם אמר רב קטינא אין הגשמים נעצרים אלא בשביל ביטול תורה ונו'ואמר ר״א אס ראית רקיע שקיהה כברזל מלהוריד טל ומטר בשביל מעשה הדוד שהם מקולקלין, מאי תקנתן ? יתגברו ברחמים שנאמר וחיליס •גבר ונוי וכנגד זה יסד טעמים אחבר והיינו טעמי תודה ומילים לגבר לקבן חיליס להתגבר ברחמים • מפי נתודיס אדבר, אמדיסטהודיס אדבר ל'ועליהו תטוף מלתי(איוב ניט נ״ב) והנתוד הוא הדבר המוקה בנתר• ולא מתגבר■ ד" ל ולא נהתנאה ונמו שאמדו שס אס לחש (התפלל) ועלתה בידו ומגיס ד עמו עליו מביא אן. לעולם שכאמלי מקנה אף על עילה (איר3 ליו ל״ג)• יורוני׳ המילים שקבצחי להתכבד בדממיס הם יורוני מה לדבר• להסביר, להלין • ני עף לחשות'ועת לדבר, ל״ה בקהלת ג' ז' • במות להדריך • להשפיל הקומה ולעשותה כקופה הנדרסת וכדאמדיצן בירושלמי דתעצית כי׳ב יעדיף נמטד'rP’׳ נפ־י ע־פן לתשובה מיד הגשמים יומין• כיוון חין, עונת תחינה־ בעד עם מע7’1, בעדישלע המעלינים ומסדרים שבחו של רקום ונמו שאמרו ז ל לעולם׳ יסדי אדם שבחו של מקים ואיוי׳כ יתפלל • לחבוש ולהאריך, שניהם צ רפואה ואדונה ־ חלבון חוד? מפריך, לרפאות הסרן מחרבין ויובש המפרך וממה הצמחים ■ ל' חרבוני קין (תיליס ל״בד')־ ממטע דרבנות, מנטיעות שנטעו החכמים והיינו ציוריהם וחוקותיה', והוא עש'ה דברי סנמ־ס כדרבנות וכמשמרות נ ט ו ע י ס (קהלתי״ח י״א)• אבינה תבונות, נדנתיב מזקנים אתבונן(תילי׳ קי׳״גך ק•)• לנעם בינות׳ מישראל עם מנס ונבון • נאקות • תפלות " להמטיר גיא ולבנות ולכונן העדים הנשמות בקינון בתונם 3I ננומ׳ ו'וא ע יד שאמדו ז״ל בתענית דף ז־ אי ארד ד״א גדוליום הגשמים שאפילו ישועה פדה ירבה בו שנאמ' תפתח אדן ויפס■ ישע, ואמרו שסעי■ (דף ח ב ) ׳אחל ל י גדול יום הגשמי ס שאפילו פרוטה שבטס מתבונת בו ׳ ועוד שם גדול יוס הגשמים כיוס קיבוץ גליות׳ ועול שם גדיל חם הגשרים שאפילו גייסות פוסקות בו ׳ שעירם להדביב, ל' נ ש ע י ד י ם על* להנביג• מרןדיסתשביב* ^ביפלהלכיכ* כל במשולח מים * גדה• אצלו אמון לרוות עם חביב: פגים לי'!שא• זיציגתי לשעשעו יזמים♦• גנזה כעול אתו עולמות פני מניפה• פועל מעשר נפה* יוכר לי 'שמם: דרך והשתה שתות ממשתית לחופה:' צור רם ונשא• אליו עין אשא• מים • דעת כי כל הושתה מישמת מ:ם• צבאיו לו אגיפה־'ולא מרוח גפה:' לולי דכר והעריה תפתה משליגת מים‘ דרש 2 t t :ל* ־־: 2. t : ־־ - v : .r K •*v:v : •* • • t. • ג ״ ־־ ־• . r t וערב* (דנתי הפניו תקרב • ר!מתי ונטע שתול על §לגי מים: הצפין לשידים כבר,רב*' חגור כלי"קרבי: רישות.צעיר אמונת יומ!ם < העכיר הישע מאות ורבי•'אטול טרם אקרב• רחש אבשר וישמעים ואלמעה דורות ככשטןז מ!ם • ויערב׳צרקמקהלרכ:שליחלמפתופפים• הכין שבעה בראות עד לא ארץ ושמים• ציר לאפופים•'׳שבץת'?טי חג'אופפים• הישרה' "מם שכינה קרם דר ׳שמים: ונכון ונסוך י המים חופפים : י שמיני מופיפים • מאז' צר כס רקמו שמים י' ובסם1 עלי רוח ובו נאספים♦ שועת מים מחפפים * מחין מרחפת על כני המים י ולצר מעישה מוספים: תפוצינה עינות מים׳ ברחובות כראשית ומדד משעלו מים • וערו בין פלגי ®ם • י תמשכנה בטוחות לפה מ!ם • חשרת מים לחשכת בדם: זמן לו ’לעמום להתגבר כנחלי מים: "" הזכר לי אתוי גבות מלאות עירם• זיו מפפר רובעי פנים המשים וישיש ומאתים • זועות ממש>4 ורועשות מקולות מים * זכורים אתם : ־ ־ 2 T : * ן * .I 2 * T Tt T . , ־־ * 2 • • T . אקשטה ןםל וקרב להביע מעד מ:ם • מרוב ואופן וגלגל מים: חיל שרפי מעל אזום לפי'מעט געת בלחליה מלאכת נדם • גרתם' כתרשיש מ:ם י. הקוקים'ונישעךים אחפפה מעיז מעשי מפעל מים•'את פני באורה עמקי מים• חצים ברית אש וחצים מלץ להשמיעלמרותימם:־מגבול שמיס יצירת מים • חוצצים" תת מחיצה מין איש אצר אפמי מים• מתחתיות ארץ החמיא ובין מים: טסים ומעופפים בכנפי איש תהומות מם, בם ההל וכלי חוג ארץ ובדם• טובלים מנהר נגר כנחלי מ!ס • לשבדם• קם הרקיעהרום וקרחישמום גם טכס אוצרות שלג ואש וברד ובדם • בטרם יוצרו מלולי אש וימים • גמר וכלל טמונים לסערת חמה לצלמונת מים: יזם ; T 1 - .... - T V-V : • : ־ :־ •י T : ־* : ׳־ ־ • T- נחרים • משוב אחורים • תענני עדי -•י-• • •" *־ • — •■r! • ו-יי! אפרים• בישפכי שיחות צהרים: T TZ T, ואצר עלי דשא ו כ ר 3 י 3 י ס עלי עש3(ררריס ל״ב 3') והשעירים הס הטפית היודלות בסערה ואינן לברכה והררירי' הם היורדים בנחת־ והס לברכה ונזמר שיש33 השעירים לדניביס • חזיזים להע3י3, לעשות החזיזים שהם העננים הדקים לע3יס שהם העננים הגס־ם והערים י עד זמן א3י3׳ עד חצי ניסן שהוא זמן הא3<3 .ואז יפשקו הגשמי'• עדנים, פירות־ להנ3י3, לעשותם תנורה ולהצילם מקדיחת ש 3־3 החמה׳ ערים להלריר, שיגדלו העצים ויוציאו לולביהם, ע3יס לייציעות הרית והעומס (יחזקאל מ״א) ואמרו דז״ל העוריסאלו המרישות• פנים לי ישא, לעמן ישא ה פניי אליך• בציגתיפני מיסה, 3עמ7י לפני הקהל'הזה • פועל עשר נושה, פעולתו שלאברהם שנתנסה 3עשר נשיונות, יזכור ליהק3״ה ויחיש עלי • צ3איו, ■צבתות הי היינו ישראל ־ אגיסה, אק3ן • ולא בדוח גשה, כי המניס דעתו מרי א אף לעוצם נדאמדן לעיל• כ3קד3, כרמלחמה• מגיר כלי ק37, נמו שהגמד ההולך בקרב יחגו7 כלי קרב להיות רגיוח הכצמון כן המתפלל צריך להרבות תחכה ותחנונים כדי שתקורל תפלתו• למשתופפים, לישדשי העומדים 3שיפי 3ית הכנסת, ל'הסתופף 33ית אלהי (תיליסיפ״ד)• ציר, שליח• לאסופים שרעת ונו', להגקהליס שרעת ימי חג האסיף• וניסוך מיס חוספין, שוארין מן השילוח, כדאי' בסונה י לף מ׳ מ א, ל ולחשוף מיס מגרא (ישעי' ל' י"7) • שועתמיס, תפלה למיס • מחקפין, מתפללין •רגליי ורקיל רחין מוספים • תמשכנה רעומות ונו', המיס תמשכנה ע7 פה הצינורות ל אשר מלאו את ירושלים פה■ לפה (מ״3נ״אי"ו)־והוא מיוסד על לשון 3*57 י ג כמה גשמים יודדין ויהי' צריך לברך ? ע7 שילמו פר הקדמיל•:להתנגד כ כ 3נ י והוא ל כמיס הנגדים ארצה (ש״ר י״ד י״ד), ורספדינו הגרסא להתגרד• אתוי כהרים, תאר ■לאברהם שבא מערד הנהר: משור אמורים, שלא לסוג אמול מתפלתי • עלי אפלים• רשריל ישראל המנונה ■אפרים י ־ , אקשטה, אתקן• כסל וקדר, ממשרה ולר• להריע, לדבר ולספר מעשה ז ־ המיס • אזוס לפי וגו', אשים ממסום־לפיילרלתי געת לדרר מעט רלתלוח ש ל מלאכת המים שממנו נעשו שמים רהיותס לחים כדאי' רר״ר פ״ד וזה מ,מ 3 שאסור לדרוש רו לכן אחספה דק העץ וכוי • רנרהי שמיס וכוי, לכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטור את השמים לתת מטר ארצך (דרריס נ״ח י״ר) • נסהחלונלמוג ונו', רמים החל גס כלה חוג אדן ושמים נמו שיפרש בסמוך, ופל כ'כ רנ״י והוא נמו כלה וכן מדי־ הפייטנים להפיל ה״א למייל הפעל ויאמרו עש מקום עשה רן מקום רנה וזולתם י חוב,עגול וכדור י רם הרקיע הדום ונו׳דנתיר לרוקע Tóm. VI. האדן על המיס(תילי' קל״ו ו') ונתיר המקלה רמים עליותיו( שם ק"7 ג') • רלילי אש ומיס, ירמוז לשמים כמו שאמרוז״ל שמיס אש ומיס נטלן הקב״הופתכן.זורזו ומהן נעשו שמיס • רמשולת מיס׳ רתורה הנמשלת למיס ורה ררא הקב״ה עולמו; גדה אצלו ונו' התודה היתה גדה אצלו 3' אלפים שנה והיתה שעשוע שלו ית' כמו שאזיל ררייר פ' י״ח על ואהי' אצלו אמון ואהיישעשועיס יוס יום (משלי ח לי) וכן פי׳רש״יז״ל• עולמותשנים, העה״ז והעהי׳רשניהם נרראו בתורה • והשתה שתות׳ ויסד יסודות• רמשתיתמיס׳ ביסודהמיס׳ ואמרינן רמס' סונה 7ףמ״ט מ' שיתין מששת ימי רדאשי׳ נרדאו, שיתין יוללין עד תהום• הושתה׳ הוסר, תפתה, גיהגם 1 שתול, גן עדן• אמונת יומיס, התודה שהיתה אמונה. אצלו יום יום נדאמרן• העריד תשע מאותונוי, כן אי׳רחגיגה (7ףי׳'גר.)תתקע״7 דורות העביר הקריה מןהעולס קורם מ״ת ולא בראן, ע״ש פי׳ רש י ז נ ׳ ורם לדש חזית מזמור ק״ה נשנה הענין הזה בלשון אחד ע׳ש •הכין שבעה רדאת ונו', כדאי' בפרקי ד״אפייג שנעה דברים נבראו עד שלא נברא העיצס וחלו הן, תודה וגיהנם וגן ערן וכסא כבור וביהמ״ק ותשובה ושמו של משיח וכו ־ השלה בס שכינה וכו', רם רמים י השדה שכינתו קולס שדל רשמים לכתיב ורוד אלהיס מרחפת על פני המיס• ונכון מאז ונו'אח'כצד וברא נשאו הכנו! *”־סו לשמים לכתיב ויקרא אלהיס לרקיע שמיס וכתיר נכון נסאו,מאז וכלרי3 השמים נשאי־ ונצר ונוי, וכאשר יצל כל מעשה בראשית ומדד נשעלו מיסיעלו ונו', היי מייעד נשאו והיינו השמים בין המיס העליונים המנונים משלח מיס ורץ המים התחתונים הנקראים משנת מיס כלכתיר ויעש אלהיס אחהלקיע וירדל בין המיס אשר מעל לרקיע וגוי ויקרא אלהיס לרק־ע שמיס, וערן משרת מיס וחשכת מיס מבואר בניס‘ תענית 7ף ט' 3' ורמררש חזית מזמור י ח עיש • זמן לו, לנשאו* לעמוס, להיותו עמוס על מלאכים שגרותס מלאות עירם כמבואר במראה יחזקאל* זיו מספד רובע פרם חמשיס ונו ׳ גם זה מבואר שם ביחזקאל רפי' לש״י • זועות, מזדעזעים• זרודיס אתם , עם אותן המלאכיםמחוברים עוד נחיר ונוי* גויתם כתרשיש מיס חקוקים ונשעדיס ונוי׳ נמו שאז״ל שהם גבוהים כעומק יש שפמ3 תרשיש • טסים, פורחים ׳ טובלים בנהר נגיד וכן׳, אימא בספר היכלות מלאכים טובלים בכהי דיכיל קרלס שאומרים שידה, והוא הנהר הנזכר בדייא׳ג (זי) נהל דינור נגיד ונפק ק קלמוהי, ונגיד הוא לפון המשנה והגלה • טכס, הנין• אוצרות שלג וכו ׳ היינו רשמים הנקרא מכון שרו אוצרות שלג ובדד ואש ומיס והס טמוניס לסערת מימה לגיהכס שלמים כלאי'רמסי חגיגה דף י״ר ר', ה E והגיהנם הפלת גשם ואצר לחייםפלגמלאמים • יעץלפלגמנו לפלגות מים• זידו בבט בכל פועל פי אין חיות בלי מים • לפר תת מתנת דונם לעולם־ מ:ם: כפין תת מאז !שוברת למים • כל להשקות״נשי מתחתיות מ:ם• כשר בבעלי זרוע כי יחמסו מים • מן ושב ; - : : ־• . ״T ; I ידישוקקה מאוצר'שמם• למעל לרקיע זעש כברכת כלם • לנטות' עליה כפרת מועת ’מחמר־נ כלם ־ י להחטיף’ממנלת מו.ךע נטוי מים• לחלוק מהלך כמה בלי ערוב מים: מראה הכןשרת כעששירת במם • מנה כל־יבינו כה מודד כלם • 'מראה כל מראה ומראה במראית מם• מודעת לגיא אות ברית בלייטובעת מם: נוצץ - ברק בבהל' להבריק במדות מם• נוהם ברעש וקול רעם מרעים על המם • נשיאים'ורוח מרןדימיים למם • נראים כעולים ממים ושבים אל המים : שים משקל לרוח בו לפלס מים• סים לפי כל * : T |T ־ ־• :* T והגיהנס משלג נקדא צלמון לנתיב תשלג בצלמון (כיליי סח יטו)■• יזם/ חשב• ואצל, וננש פלג מלא מיס ׳ לנתיב פלג אלהיס מלא מיס (שס סה י) ותכן כמין קו3ה(אהל מלא מיס) יש 3לקיע שממנה גשמים יוצאין(תענית 17> יו 3) והם גשמי חייס גשמי 3לנה • לפלג מנו, למלק מאוצד ההוא ־ לפלנות מיס / לפלגי הים שבארך גנט׳ נאשר הביט• גפן, כאשד אמל• יישו3 7ת, יישו3 מקבל/ חפן ורצה ל' ותנל לול(ש"3 יג לט) וטעס המאמר כאשל אמר הק3״ה מאז לתת יישוב לת ומוק למים להקווס 3יס נלנתיב יקוו המים אל מקום אמד ותראה הי3שה, אז חפן להשקית האלמה מן המן0 התמתוניס ל3ל ואולם נאשר ראה 33עלי זרוע ני יחמסו מיס׳ ניון וש3 ונוי/ ונן איתא 33״ר פ׳י״ג 3תמלה הארן שותה מלמטה ומפני 7'ל3לים חזר 3ו הק3"ה שלא תהא שותה אלא מלמעלה׳ מפני נעלי זרוע (שלא יגזלו את החלשים למשוך הנהר משלותיהם לשדותיהם) ו3ש3יל להדיח טללים הרעים (ני המטר מטהר האויר לצורך בעלי החיים) ושיהי' הג3וה (מקום גבוה) שותה כנמוך / ועול שיהיו הכל תולין עיניהם כלפי מעלה עכ׳יל • בבריכת מים ונוי, נל הלשון הזה לקוח ממאמרם ז״ל נ3״ד פי ל' וז״ל ועוד שאלו ואמר לו אפשל פלג אלהיס מלא מיס מששת ימי בראשי' ולא חסד כלים, אתמהא ז אמר לי הננס ולחון ושקול עצמך על שלא תכנס ומאחל שתכנס, הלך כיון שיצא ושקל עצמו לא חסד כלום / אמר לו כל אותה הזיעה שיצאה לא ממך יצאה ? א״להן, א״ל ומה אתה שאתה בכר ולס לא חסרמעיינך כלום, מעיינו של הקב״ה על אחת כמה וכמה׳ הדי פלג אלהיס מלא מיס מששת ימי בראשית ולא חסר בלום, אמד ל״י נטל הקב״ה כל מימי בראשי' ונתנם חציים ברקיע וחציים ?אוקיינוס הה״ל פלג אלהיס מלא מיס, פלגא לרקיע לומה לבריכה ולמעלה מן ה3די;ה ניפה והחמת הבריכה ניפה מזעת טיפים ערנות והם יורדים לתוקמיס המלוחין ואיכן מתעדבין ונוי ׳ ריב׳יש אמר שהוא מורידן בהלה שנא' כיי יגרע נטפי מיס (איוב לו נז) הי ך מה לאת אומר ונגרע מערכך (ויקרא גז) ענ׳יל ומה שאמד ומחמת הבריכה כיפה מזעת מפורש ?פרקי לרייא־ מחמתו של אש מזיעין מן המיס שלמעלה טיפין ויודלין על מקום הניפה וכוי וע״ש בי״ת / וזה מטעם הפייטן באומרו מזעת מחמת מיס, מחמת החי ית בפתייח והמ״ס לגוש נ״נ בנ״י ועיקר וכלשון המדרש הליל י להטיף ממנה תגרע וכוי / להורידן במלה־ ונלאמרן או להפרידן אלו מאלו כנאמר בסמוך• בלי ערוב מיס,׳ כל טפה וטפה יורד מן הרקיע עד לאדן ואינו מתערב עם חבירו שאלמלא ב טיפין מתעלבין היו מטשטשות את האדן כלאי' נמסיב״ב לף י"וא' והענין יותר מבואר בשייט וזי׳ל כתוב אי אומר 'חשדת מים (ש״ב כב) ונא״א השנת מיס(תיליייח)? נשעה שהן טועני! מןהמיס הס מ חש יכין מן המיס ואח'3 יזו ש ד י ן (משידין) אותן לעולם׳ אד״י מעשה ניסים יש בשמים אדם נוטל כברה יחוכד ב'וגי אצבעות הם מתערבים אלו באלו ומהלך ת״ק שנה הגשמים יורלין ואין טפה מתערב בחברתה שנאי ני יגדע נטפי מיס(איוב לוכז) תהו ני יגרע? שהוא ממניען אלו מאלו כל״א ונגרע מערכך עכ״ל ונראה שהלבריס האלה בעצמן הן הם לברי ר' יהושע במסי תענית דף ט' 3' שאמד ואין נין גופהלטפה עאכמלא נימאללמדך שגלול יום הגשמים כיוס שנבראו נו שמיס וארן׳ כלומר מעכה ניסיס ונבר אמרו שם ר'י וד יי בחד שיטא קיימי ע״ש * מדאה הקשת לעששית במים, דבר זה מבואר בס' שעד השמים מ״א פ״ז ובספרי חכמי הטבע׳ ׳שאס תקח כלור חלול העשוי מזכוכית ותמלאנו במים ותתלנו נגד השמש בגובה השוער תראה מננגדו כל המראות הנמצאות בקשת• מלאה כל מראה ומלאה *מראית מיס ׳ גס זה מבואר בספריהם ני עיקר כל המלאות נקשת אף ני אין ארץ מה להגדיל מיק• ספק ומד במרת תכן מדת מים • סדר לשבט לארץ להשר להמציא מים: עב והזיז ונשיא'ואיד וטגן מים• עדך בם שאת'משא מעמוס מים• עפים ודאיפ׳על פנידקיעהשמיס• עומדים צרורים עד ־־ידישו ?־‘הריק מי.ם: פחד שעירים מ׳לתעדים בהךעיפם מ!ם • פותהים ביהם בגוס מד'שת!ת מ?ם • פורחים להמתיק בשחק תמלוחית מ!ם • פונים שוב ללכת אל מקום המים: צבאות רביבים המרביבים מ!ם• צומחים בערבים על!בלי מ:ם • צ;ה ממוצגים' בנחת־ זלרת מ!ם •' צדזיון חרבון'קיץ להשביע שובע מום: קוטמל>אשרהבדל לימוס־קצבם תלוי באומר להפרות מטר מום• קוד1 צגורות בי'!זחילו'מהם מום• קולות יתנו תחומיות שעות לצמאון מום: רועשים ומרעישים י קול מקולות מום • רוגשים ונושאים קול לאדיר קולו על המי.ם• י דגן ־ _________________________מחדמ«0 ׳ לקשת שום מדאה בעצמה והיא כמראית המים המשולליס גם הס מכל מדאה ׳ מרצוה ומרצו ה כ״כ בכל נ״י ועיקר ני הקשת שס בלשון נקבה גם הפייטן השתמש בה י בל' נקבה באומרו מודעת• מולעת לגיא אות ונוי׳ כרכתי' את קשתי נתתי בענן והיתה לאות וגו' (בראשי' ט יג) ־ נוצן ברק ונו', עתהילנר על הברקי' והדעמי' והענני' והרוחות ׳ ויאמר ני הבדק נוצן בבהלה ובמהידו' להבריק האלץ המתאוה למים׳ נמהת ל' כמה לך בשרי(ת־לי* סג ב) עמן תאוה• נשיאים׳ עננים ל' נשיאיס ולוח וגשם אין(משלי כהיא) והםבאיסלעולסקולס הנשם• נראים נעולים ממיס, העננים נראןס נשהןעיליס מןהיסמלאות מיס ושם הם שביס ללכת• שם משקל לרוח וכוי• כלנתי'לעשות לדוח משקל ומיס תכן במרה (איוב כח נה) ואומר כי שם משקל לדוח לפלס ולשקול בי המיס לתת לכל ארן לפי מה שהיא צריכה להשקות וזהי סייס לפי כל ארן מה להגריל מיס׳ כלומר לתת לה גורל מיס לפי מה שהיא צריסה וכל זה באמצעית הדוח המוליך העננים ממקום למקוס • ומר, ומדר נלנתיב מי מלר בשעלו מים (ישעי' מ יב) ונתיב ומים תכן במלה (איוב נא כה), סדר לשבט ונו',, לנתיב אס לשבט אס לארצו אס לחסל ימציאהו(שס לזיג) ואמרינןבמס' תענית ח' ב' אס לשבט לאילנות, לארצו לזרעים, למסד בודות שימין ומעדות • עב וחזיז ונשיא ואיד וענן׳ בב׳יר פ' י״גסי׳י״א חמשה שמות נקראו לו עב איר ענן נשיאים חזיז, עב שהוא מעבבאת פני הרקיע, איד שהוא שובר אירן של נעלי שעדים, ענן שהוא עושה את הבריות ענויס אלו לאלו, נשיאים שהוא עושה את הבריות נשיאים 1יו על אלו, חזיז שהוא עושה מזיינות ברקיע ומשלה דוח הקודש על הבריות ־ עדך בס, בהעננים הנזכרים עמס משא מיס כפי הערך שיונלון שאת, ומטעם זה הס נבדלים נשמותם ונלאמדי במס'תענית לף־ט׳ב' מאי חזיזים? אר״י פולחות, מאי פורחות? אר״פ עיבא קלישא תומי עינא סמינתא, עפים וראיס ׳ העננים עפים ופורחים על פני ומי• על יורשו, עד שיותן להס דשות מן המגונה • פותחים פיהם וכוי הענניס פותמק פיהם מול לכנוס משתה המיס מן המיס העליונים כלי להמתיק המים אשר שאבו ממי אוקינוס שהם מלוחיס וכמו שאמרו ז״ל נמס' תענית 7ף ט' י' העננים מיבגבדין ועולין לרקיע ופותחין פיהם ככור ומקבלי! מי מטר ונו׳ע״ש, ועיין פיד־״שי תילי' ל״ג ז' ושמות ט״ו ח' • רביבים ונו', מימי המטר הלק הכקדאיס רביבים והם הבאים בנחת• ציה; תאר לאדן כשהיא צמאה למים ־ ממוגנים, מרננים וממסשים נלנתי' ברביבים• תמונגנה צמחה תברך(ת,-י סה יא)4 צחיון צמאיך חרבון קך, ל' בחרבוני קך (עילי' לב ל) עדן מורג ויובש• קו מובדל, היינו• הרקיע נלנתי' ויעשאלהים את הרקיע ויבללוגו ־ קצבם, אחריתם והייני המיס העליונים תלוי באומר. נמו שאמרו ז יל במסי תענית דף י א מיס העליונים ■במאמריהם תלויס ומפידןתיהן מי גשמים ונו ע ש פי ישי’, וזהו להפרות מטר מיס, יעיין מ״ש לעיל אות למייל• קול צינורותונו, מואר ע״פ מאמרם ז״ל במס׳ תענית לף.כ״ה תהום אל תהום קולא לקול דנודיך(תילי׳ הב מ) אמר רבה לדידי חזי לי האי רידיא(מלאך הממונה על הגשמים) דמי לעיגלא ופירשה שפוותי' וקימאבין תהומאתתאה לתהומא עלאה, לתהימא עלאהאמרלי׳ חשוד מימך(ברקיע) לתהומא תתאה א לאבעמימך /.הגיע,מימך למטה בקרקע) ענ״ל ואייבפרקי לר״א פייה העבים משמיעים אתקיל צינורותיהן לרמים והימים מכמיעין את קול צידרותיהן לתהומות ותהום קורא אל תהום להעלות מיס וליח ן לעביס שנאמד תהום אל תהום קולא לק-ל צינוריך והעבים שואבים ונו' וזהו מטעם הפייטן קולות יתנו ונו'־ שעות■• פנות, ני שתי התהומות יפנו יחל• לאלידקולר ונוי. תאד לאל ית' • מן ׳ קול דגה מדעימיס להקב׳ה המדעים ונו' י דלתם כל יכירו מרעימים למדעים על ואב מים• רדתם בעדם'שמיס• ישנים 9׳ni במצע;isin בל ישירו שיר'למודד מים: שבח כגוי ישם מסביר, למו מים• שיח מהיום נעצרים T • • : ״ ׳י, V - • •• -:״Ti *־ ״ ״ T ,‘Ív • כנהבשם מ!ם• ישתף בשם אדיר אדידים למכיר בשיחם מי.ם• רוגשים בסוףשבעה למ;ם•"שת מעטה לבושו כמהוה שלינת לצין במוסף מ:ם: נסוך' מנסכים שלשת מים• שוח קולי הודו כקול ריבוי' מ!ם: תכן לוג מ:ם • בם לערוך בסדר שלשרת וכל ומד ומר;דלה מ!ם• תת לכל גיא רביעיות מים • ממעל להרביע' זכרית וגיא מעקלישתות מ!ם• יי תרגל מעדן ךבעמ!ם*.יעל בכפל מתחת פרית נלןבות נהר יוכר מים• תוכו להפרה לרבוע מים: ליפתה ארע ויפרו ישעי מטר י מ!ם• לאישי מים: "י ־־’־־־ ־ קוראים יה לוהיעד ישיקו מים למים • כאשר מיוסד על פי תשר׳יק ושס המחבל אליעזר בימי קלל מקדיתספר מתום נדאשי ירד דזו״שם וד« /2לג מן לצמא1ן תכנם לארעזחוצותלחצות מים• אמן ישעיהו עבות ותהומות מים: !חד דגרת לכל אחד י ואחד מה .יתנו מים• שלך4 ולשלשת הגדלים בהמון מ:ם • !תאיו לראשיעפרות תבל לכד פלגי מים * למטר לדלתו נמית מנו מעט מי.ם • טרוחי שחין לשמים תשתה מים: רצות לה שלום וכאב וחולי מע!ם • רוגעים ומתרוחים בירידת מים♦ עמילן ותלול גלוי וחבוי באור'לןךת מ!ם : ח!י יכל נשי'מסרת כאחת שתות מים • קלח וכפור ושלג בזל במזלות שנדם • ממנים על כל ארע איך 0:9• זמנו לה לשיוקיקה בכל מיניי מים: לפרנסה 0:0• זבת חלב ודבש אךע נחל’ צו?ה בה $ן ליהתמידה במום• ראשית• מ!ם• קרישת אותה לשמך למוגגה מ!ם: ועד אחחת דרושה רויות מים ♦ פשע אם ואתה בידך תתה מבתה מטר מ!ם ♦ רישות העצם ’ונגזר עצירת ־מום-־ בתחן'ופלך אין׳להנתן בלעדיך'לפתוח אוצרות מום• !פתי מגדע בנטפי מים: עין ושאו לדובב הקם דברך הטוב תת בשפע מים♦!חד לנדב שיד׳ בלדת המיס סנל ישירו שיד להקב ה המודד מיס נלכתי' יתרועעו אף ישירו (תילי' סה)• שנח גינוי שס ונו'׳ בכינוי cl שנח כינה המיס נדנתיב כקול שלי נלנתס (יחזקאל א נד)• שתף נשס אדיר ונוי׳ 7נתינ מקולות מיס לניס אדידיס משנרי יס אדיר נמרום ה׳(תילי' צג) הלי ששיתף המי' נשס אדר על שמו • במחזה שליגת מיס ׳ לנתינ לנושי׳נתלג מיוד(דניאל ז ט)• שיוה קול הודו ונו'׳ השווה קול הודו כקול מיס רני ס 7נתינ וקולו נקולמיס רניס(יחזקאל מג נ)), ונל ׳ לי מדה נמו וכל נשליש (ישעי' מע) שתרגומו וימודדי ומד׳ ומלל־ ודלה׳ ל' הגנהה • לגל גיא׳ לגל ארן• תרגל מעדן נהד ונו, הדנילוהוליך מגן עדן כהל ששמו יונל מים׳ והי' מתוונו להפלד לדנוע ראשי מיס נלנתי' ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשס יפדד והיי לאדנעה לאשים(נדאשי’ני) נלאמלינן נמס בנורות דף נ״ה סוף ע״א נל הנהרות שנעולס למטה מן ג' נהיות וגי נהרות למטה מכרת ׳ והא כתיב והנהר הרביעי הוא כלת ? הוא כדת דמעיקדא ׳ תניא ד״ה אומד יובל שמו ולמה נקרא כדת וכוי׳ ובויקרא רנה סוף כ' נ״אתניא דשנ׳ינהר יוצא מעדן ושמו יובל ענ״ל׳ ונלאה שבעודו נתון העדן נקדא יובל וממון לעדן סו א מתכרד לד לאשים והוא באמצע והוסב שמו לכלת וננל נתמעט בשיעורו נהנלח מכמות שהי קידס התפללו לנן יתנן שגיחון גדול ממנו וע״ש נתוס' • תכנם ׳ הארבעה הנהלות הנזכדיס תכן הקנייה לאדן ישראל ושארי ארצות לחצות ולחלק להסמיס ־ לאדן וחוצות ׳ ל״ה עד לא עשה אדן וחוצות וראש עפרות תנל (משלי חכו) ואמרינן במס' תענית דף י' א' ת״ר איי ננדאת תחלה ונל העולם כולו נברא לבסוף שנא עד לא עשה אדן וחוצות, א״י משקה אותה הקב״ה בעצמו וכל העולם כולו ע״י שליח שנא' הנותן מעד על פני אדן ושולח מיס ע״פ חוצות (איוב ה')׳ א י ש ותה מי' וכל העולם כולו מתמצית(משיורי המצית מה שנשאל בעבים אחרשתייתה) ׳ א״י שותה תחלה וכל העולם כולו לבסוף, אמד דיב״ל גל העולם כולו מתמצית גן עדן הוא שותה שנאמד ונהר יוצא מעדן ונו' • אמן ׳ גידל י לד אש עפרות׳ לא״י שהיא לאש הארצות שקל לה לבד פלגי הים והיא לנדה תשתה מיס למטר השמים רכל שאל ארצות משיורי התמצית ונדאמדן ולישנא לקרא נקט לנתיב למטר השמים תשתה מים (לבדים י'א י'א)• רצות לה׳ לאי• עמוק ותלול ונוי׳ המקום הנמוך'והגברה והגלוי^והממסה כאחת ישתו -מיס ע״י ירידת הגשמים וכדאי' בספרי והובא בילקוט פ עקב ברמז תתנ״ז לא בארן מצדים היא׳ ארן מצדים שותה מי נהר ׳ א״ישותהמי גשמים׳ א״י שותה כמוך וגבוה ארן מצדים נמו ן שותה גנוה אינו שותה ׳ א מ ג צ ו י שותה שאינו גלוי אינו שותה איי שותה גלוי ושאינו גלוי ונוי• קרת וכפור ונו ׳ גס זה שם בספרי ובילקוט ברמז תתנ״ט או לפי ששותה מי גשמים אבל אינה שיתה מי גחלים? תיל אדן נחלי מים׳ או לפי ששותה מי נחלים אבל אינה שותה מי שלגיס׳־ ת״ל כאשר ידד הגשם והשלג מן השמיס, או לפי ששותה מי שלגיס אב אינה שותם מי טללים? ת" ל למטר השמיס תשתה מים כשהוא אומד מיס חף מי טללים שותה ונוי• צופה בה עין ונו ׳ לכתיב אדן אשדה׳אלהיך דורש אותה תמילעיכי ה אלהין גהמראשיתהשכה ועל אחרית שכה (37ליס י״א י״ב) • ישיג־ס היות במצע ונו' כשהם ישנים על מטות ומצעות״הקב״ה מספיק להם מיס וכדאי' בספרי הנ״ל א'מ אס אינו עמל בה בפסל וקרלס ונודד שינת עיניו עלי' אין לו נה נלוס׳ וא״יאינהנן אלאהסישינים על מטותיהם והקב״ה מוריד להס גשמים וכוי • שיה מהיום נעצרים ונוי׳ טעמו בתפלת שחרית היום היו נעצרים ומונעים מלהזכיר בתפלתם מיס חבל בתפלת מוסף מגשים ומתאספים להזני* פיס׳ לציין׳ לסמן ולהזניד• נסיך מנסניס ונו'׳ כלאי'בספרי והובא בילקוט פנחס ניסוך המיס במג נדי שיתברכו הגשמים׳ ואמלינןבמס' סונה דף מ״ח א' ניסוך המים ג' לוגים שהוא רביעית ההין ואמד הפייטן שהי'הניסוך ג' לוגין שנזנותס יערוך הקניה על סדל ג דביעות המטר הנזכלי' במסי תענית לף ו' ואמרינן שם מאי ל׳ דביעה? דבר שרובע את הקרקע נדדי׳י דאמר ר׳יי מיטדא בעלה לארעא הוא• להרביע ׳ ל' בהמתך לא תרביע (ויקרא י״ט י״ט) והמאמר מיוסד על מאמרם זי׳ל בב״ד פ' י״גנמה גשמים ’ולדין ויהי'בהם כלי דביעם? .נמלא כלי מחרישה שלג' טפחים דברי ר'!מ ד״י אומר בקפה טפח ובנינודת טפחים ונש ביעה ג' טפחים ׳ אמר רשביא אין לך טפח שיורד מלמעלה שאין האדן עולה כנגדו טפחיים׳ מה טעם? תהום אל תהוס קולא לקול צינור•ך׳ אמל ר״ל המים העליונים ז נדים והתחתונים נקבות יה! אדד’\זני " קבלו אותנו אתםבדיותיו של הקב״הואנו שלוחיו׳ מיד הס#קנליס אותן הה ל תפתח אלן ויפדו ישע (ישעי' מ״ה) מקינה זו שהיא פותחת לזכר׳ ויפדו ישע שהן פדי ן ורבין - וצדקה תצמיח יחל זו ידידת גשמים, מני ה בראתי ו לכך נדאתיו לתיקונו של עולם ענ״ל וזהו טעש יעל בכפל ונו ליפתח אלן ונו ׳ קוראים זה לזה׳ קבלו אותנו נדאמרך עדישיקו׳ על יתחברו המיס התחתונים לעליונים׳ והוא ל' תשוקה או ל'נשיקה־ לצמאון ישעיהו ונו ביגבול הצמאון יפנו אל המטר לקבל העיינות ונוי• גמות מנו. לטעום ולבלוע ממנו׳ ליהגמיאיכי (בראשי' כ״ד י״ז) שתרגומו הטעימני ונבל השתמשו בו רז ל באמלס לגמות ׳ ובביר פ' י״ג אמריכן הכל מתברך׳ מו״מ מתברך ׳ והפדגמטוטוןמלוימים׳ רינ״ל אמי אף מוני שחין מדוימין, רחנ״אאמר אף החולין מלוימיס ואיבליהס לפין עליהן׳ אף אבן טונה מרגשת, ואף הדגים מלגישיןועובדאהוהונוי', וזהל מטעם הפייטן דגת וקשקשת וכוי, טווחי שחין ונוי • חיי כל כשי ׳ חיי כל האדן• מסרת במזלות שמיס מקונים ונו', הטעם ני כל הארצות משקה הקב״ה ע"; שליחיו והס המזלות הממונים עליהם חון מן איי שאינה נתונה ביד המזלות וכדאי' ונתתי מטר ארצכם ׳ ונתתי אני ולא ע״י שליח ולא ע יי מלאך, מטר ארצכם ולא מטר כל הארצות ונה״א הנותן מטרעיפארן ושולח מיס ע" פ חיצות (איוב ה׳) ׳ וזהו זנת חלב ונוי כלומד א״י קדשת אותה לשמך ונו' • למוגגס, ל'ברביבים תמוגגנה(תילי’ ס׳יה י״א) עני? המסיסה־ ואתה בילך וטי, קאי' בריש מס׳ תענית ג' מפתחות נידו של הקנייה שלא נמסרו ניד שליח ואלו הן מפתח של גשמים ומפתח של חיי ומפחח של תחיית המתי ס ונו׳ • לשות אין להנתן ונוי ׳ בזה יתרן הפייטן קיש תהתוס׳שסע״ש • בשפע׳ בליבוי• יחל לרצון לנדב ונוי׳ עשייה גשם נד נו ת תניף אלהיס (חילי' ס״חי׳)• לנדב׳ גשמי נלבה וברכה׳ לטוהר׳ שיטהרו בו נמו שיפרש• ארבעים סאה, הוא שיעור מי מקוה• תמימיך׳ ישל^י שבאה ונו, בפרקי 7ל״א פי״ח שבעה לקיעי' ברא הקנייה׳ שבע ארצות ברא 2 £ הקב״ה תפלת■ גשם לנדב לרצון לטוהר להניף מים: יי ן שם לנך־שאים ♦ לעדץ זיו לך נוראים ♦ ן נמים(נשאים* לשיאותם מעלה נשיאים: מים מים מיס א1^0 ?אה Wft־ את ד חשה מראש ♦ תמיד אותה דרוש♦ הים אי|י 12 יטהרו אם אין 12 שעור מ!ם * דגן ותיחש* ירוועשיח,בבור ראש: שוי הגשם גשמים ׳שבעה משבעה רמיעי מיס ♦ ש^י דשאים ירוענך ושור יסויא בו:חנך ?׳•י־ • ־ ל*׳ •זי:**׳ :־1 " ־ ־ ׳ דלה לעב מענן* באות קשת ענינה ענן: אךצ1ת ש2ע ןש2עת עמל מ!ם. 2צ1ר ־ אוצרו המלא* מזעה כפת ד1ק מתמלא• wV ה1גגים ׳שבעה ונעצרים עדי מים * 2^/0 ה הצית מי מלא* לגיא סעקרי שיוריתמלא: שיין והשלג מישוב בשפדם' 'לד לב כמים • ™ז אד1ן ה ק?׳א לנל^ת• לר« rm■ מי׳3.^ת• הם Mi*־- .-1: : t •• ־ -• ־י י הזל למתנקישת* בהוד נוגה מראההקשת: השקיפה ממעון לוךשף מן ן7צ«!0 1רעץל הט1נ j הנעים ־ m !מי נלם • ׳' מים לנחל ברבע בעל מבועי מים; י וקולי מזעזעים* במי מריבה לא הזעים: י,1י«*0 י מן :~י :־• ־ :־ ־ ׳' T" ודוי תאומים ורעים* תתרצה בשיחהנעים* מים יעד לעועים י בקול נלנל המרעים ז- ני כאשל ילל ומי;ישעי׳ליה י,) ולאימ ^ד3\ע, י״ב 3' ונמלדש ונילי'סי' קל״ו׳האל} עימלת על ז' עמוליס ועמודי' על המיס והמיס על ההדים והדים על הלוח והלוח בסערה וסעלה תלוי׳ גזלועו של הק3״ה שנאמד ונוי׳ וגנ״י נלס משנעת עמול’ מיס • 3־715, ל'תפלה נלאי'5ל3ותליש פ' ואתחנן יו׳יד לשונות נקדאת תפלה ואלו הי תפלה פגיעה ניציד ונו', וטעם המאמר החוגגים שנעה 3לנה ותפלה ונעצרים 3ש-יל־המיס פלולס קשוב ונו' • לנהל ברנן וגו' ל' בנאותלשא ידנצני ;תילי' נ״גב׳) ולי ועל מיס ינהלם (ישעי׳מ״טי׳)• ׳פתה׳ עשי׳ה מפתח אלן ויפלו ישע(ישעי' מה ס) ואמל לי׳א גלול יום הישמיס שאפי ישועה פדה ודנה נו(תענית דף ז 3) ׳ לש73 מטה רשע׳ ׳לשנור זדועס של רשעים המפק־עי׳ התנואה ומיקדים השעדי', ול״ההוא ש3ד ה' מטה לשעיס(ישעי יל ה)• אס כזבו נפשע׳ אם פסקו3ע3וד הפשעיס, לי אשד לא 'יכזנומיריוצששנחיא)• זכוד נם ונו/ זכור צדקת א״א אשר אמד יוקח נא וגו' • ותשע, ותפנה אלינו־ אדונות שמי עדן, חלוני השמים האליריס כלומד פתחי המטר־ על אני 3, עד חולש האביב הוא ניסן י מים אל ונו/ הטעם האד יעלה המיס נמדוצה למעלה קודם שהי' 3אדן כלי שימטיד מן המיס העליונים שהם נשמי ברנה כמנואד לעיל• ה' בידו מפתח וגו', מנואד 3סוף הפיוט הקודם לזה• מיס נציל ירתיח, נמצילא ירתיח המים שיעלו' אנענועות׳ ל'ירתיח כסיר מצולה (א־ו3 מ״א נ״ג) • מגור ונו, לפתח ילהתזד,החגורה של יצחק העקוד ע" ג המזנח, והרצון נפתיחת החגורה הסרת העצירה ני השמים הנעצרים ידמו לאלם החגול נאזור ־ טלאייו׳ בניו של יצחק־ מיוריס׳ עש״ה יחינו מיומיס(הושיע ו'3')'ע״ש פי לש״י • מיס נאל, 3אל מיס־ חפל׳ יצחק העמים נלכתיב וישב יצחק ויחפור את נאדות המיס (בלאשי'נ״ו י״ח)., לך גשיס, אין גישה אלא תפלה• ושוע מלהיטים,ושועתסמליציםלך• להקרחירנלהטים, לקדר יונש ה-ינא מלהט האש והחמימה• נמרהטיס, כצינורות 1המקלחיס • נתין עצל ונוי, נשניל חינו של יעל!1 אשל פצל נרהטיס(נלאני, לי לח) ־ לנלשאיס, לירקות שנשלה־ לעדן זיו וני' לענג ז־ו של ישראל הנושאים לך עין ׳ או יהי' טעמו לעלן ולתת זיו נפילות עין לך נושאים כלומד מתפללים אליך על כך וירמוז למה שאמרו ז״ל מטר משקה מלוה ־ומזבל והעדן(נותן עדנה וזיו נפילות ק פיירש׳י) וממשיך;נתונות י' 5), ותפס הפייטן בלשון זיו לרמז על הדש אייר הנקרא חולש זיו נמלכים א' וי א' ־ ■מיס גנוזים ונשאים, היינו מיס העליונים הגנוזים באוצרה' ־ לשאותס ונוי לתת עליהם משא המיס הוא מעלה נשיאים • את דרושה מראש, א״י שאתה לודש בראשון •כמבואר לעיל נדיש פ־וט תננס לאדן ־ מים דגן ותירוש וכוי המים ידוו דגן ותירוש בארן של לאונן הנקרא 733 ,ראש, ומכאן ואילך מזכיר הפייטן י"3 ארצית של י״3 שנטו כ ויסירו בספרי הונא בילקוט פ'עקב נרמז תתנ״ט לשני" א י״נ ארצות נתנו מגל י״ב שנגדם ולא שוו טעם פימת שנט זה לטעם פילות סנט זה ואלו הם ני ■ה א ר,ן אשר אתה עונד שמה לרשתה, והארן אשר אתם עוניים שמה ארן הדיס ונו' הרי י'3 ארצית כנגד י"3 שנעים ונו' ־ ירוענן, יעשה אותם לשנים :ועדנניסושומומריא יחנן 3ו כי יספיק להם דשאים, והזכיר שיר נענור שהוא מזלו של חולש אייר לקאי ני'־ דלה, הגנה והעלה ל' למירלי להתם (תעני' ט? ני) ־ לעב מוענן■ לעב הענן ־ נאות קשת ונו', עש״ה והי' נענני עלן על האדן ונראתה נקשת בענן י אוצרו המלא ונו/ מבואר לעיל בפיוט אקשטה באות ל'לנטות עליי כפה הזעת ונוי׳ מיס המצית מי מלא, ל' ומי מלא ימצא למו(תילי׳ע״ג יי) וטעמולהמצית מיס מפלגאלהים המלא מיס לאלצו של שנט שמעין ולוי המנועם מעקרי שוד גלנתיב גבס וברצונם עקרו שור(בראשי׳ מייט ו') • והשלג הקפיא לנלקשת, לעשב המאוחר הקפיא שלג ני הוא טוב לו וכלאמרו מעלי תלנא לטור* נממשהמעדא לארעא(תענית ג' ב') • הקפיא, לי קפאו תהומות והעשב המאוחל לעלות נקרא לקש(עמוס ז' א )־ לדשו בשלישי מתבקשת, לישראל אשר ירשי בחלש השלישי הוא סיון התורה המתבקשת מאתם, ולע שבשני ג יי גרס לרש ו היי יו נחולם ולא ידעתי לכוונו י למתנקשת, להארן המתלבטת ל' ינקש נושה (תילז' קיט יי׳א) • בהול נוגה וכוי׳ מוסב על מיס הזיל מאפל העילי חכמי הטנע הקדמונים כגון אדסטו ופליניוס וזולתם ני מהוד נוגה מלאה הקשת יזל לחלוח מ? נדמות תבלין על האדן אשד תחתיו ויתן לפירות האדן ההיא טעם ודיה טיב ונפרע באדן כגונה והדלה • הטוב והכעיס ונוי, תאר להקנ״ה, והטיגם אתה הטיב והנעים שעה נא לזמר נע־ס של שבגילוי שמהם ה־ו המזמרים והמשוללים נכל כלי שיד כידוע־ מיס וקול מזעזעים, מי מטר וקול הרעמים ־ במי מרינה וגו', לא תזעיס לעצרם נעבור חטא מי מרינה לנתיב גבי לד תליבהו על מי מליבה(לבדים ל״ג ת') ־ תאומים ורעים, שמעון ולוי אחים ;בראשי'מ'ט ה'), ונקט לשון תאומים לרמי; על מזל סודש שיוןדקאי ביי• ועל, הנן לזמן מועד־ בקיל ונו, .ל' קיל לעמך נגלגל(תילייעי׳זי׳יט)• את זמן חבוי גופרוכר', טעמו בזמן כה אשד הי׳חנוי ונסתר נתינת עצי גופר אז נבר הוגבלו גבולות נספר נמו ש אז" ל ויהיו בני נח וגו' זה שאמר הכתוב יצב גבולות עמים למשפר נני ישראל(לברים ל׳ב סי) ע״ש פירשי' • מים זילת שפד, מיס נוזלים משמים, ש פד תאר לשמים עשייה בדוחו שמים שפרה,(איוב נ׳יו י״ג)• למלל, להמדיד לאדמת יהולהשנתברך בנור נלנתי' גור ארי' יהולה(בראשי' מייט ט,) וטעם עופל כטעם כול ני שניהם יודו על הבחרות • וי״ג שפר לי ציווי ופיוס, וגייס,' למלל ב״׳ו כקולות ויהי טעמו למלתו של אדמת ונו'כלומר מלא רוחב ארצח השמי ס, ניכוי לאל ית' ע״ל רז״ל השמים 7חמ! עליך, לעולם יהא אלס ירא שמים ולימיהן והנונה יושב שמיס• מלחבלז שלא תהא •חמימת תמוז מחבל האדן• מיס זולמי, ל' זורמו מיס ענות (תילי' ע״ז י״ח)• לתבל בששת מיני תבל, לעפות א״י שהיא השביעי’ בארצות מתינלת בכל מיני הפילות שיש ביתר ששת הארצות יכלאי׳ בששרי והובא בילקיט,משלי ח׳ נרמז תתקמ״ג משחקת בתבל ארצו רשנ״יאומל תבל זו ארצו ולמה נקרא שמה תנל שהיא מתובלת מנל ארצית שכל ארצית מה שיש בזו אין בזו אנל אי׳י אינה משדה נלוס שכאילא תחסר נל בה ע3 ל• השמיש חשרת כנדה ונוי׳נמס'תענית דף.ט'ב' העבים שבשמיס מנוקבות הן כ נ נד ה ונאות ו מחש רות (משידין) מיס על גני קרקע שנאמד משרת מיס עני שחקים (שייבנייב) ענ״ל יל' חש־רה הוא לי נזילה והמפה f ונועם המאמר השעיס שנזילתם נזילת נברה הזיל והטף לדוח נשברה וי״ס גודשי ׳ככבדיה ׳ ועיין מה שכתבתי לע־לנפייט אקנטה באות למ׳יל• מיסחזז, 3 3 בני י והוא פעל עזרה? החזיזים וטעמו תן היש מן החזיזים לאדן שבט יששכר המבינים עתים לישראל נלכתינומנני יששכר יולעי בינה לעתים ללעת מה יעשה ישראל(ד״ה יב לב) ומלת בדה תאר לישראל בהרבה פסיקים בשיר השירים׳,ונקט הפייטן תינד. חזיז שענינו חזיון ורוח הקודש כמבואר לעיל■ בפיוט אקשטה נאות צלי׳י נעבור שקא• נשנט יששכר שממנו תצא ההוראה כמו שאז ל על הפסוק הנ״ל • ושמה׳ בארן יששכר־ חלקם במי ם, נחי׳ על והיינו בתורה המציאה לחיי על• כסרטן גדל ונוי׳ טעמו נהו הסרטן שגידולו וישידו במים חייסיג? גידולו ויסירו של שנט יששכר. יתירה הנקראת מיס חיים, ונקט נמלת סרטן לפי שהוא מזלו של תמוז לקאי ביי • מים חשופים.ונו/ ירמוז אל הכתוב גיוס ההוא יצאו מים חייס מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון(זכרי׳ יל ח) והמיס החיים האלה הם היוצאים לעתיד מתחת מפתן.הב יל! כמבואר נש' יחזקאל מ״ז׳ וזה מטעם הפייט! í לשמיני ®מניס ?תד־,בולות י חשוף מציב כל גבולות*. מטר י ודר, לירות ♦ עזרות ויערות * נדם ימלאו ואורות♦ לטגודך גרור שירות: אדיה ישיב י פיה הר וגבעה י ירבץ באדיר׳ עלי טבועה: מיש יש,;שו רגיעה♦.להפרר לראשים ארבגגיח: ־ אוצף כוון הדום רגל♦ ולא נישלןית כגן ברגל י מים נזנוק אגלי יזגקו בשן במנוח עג;;: _ אלול כי בל2שר,י;יש'יש * באקעס בר באלול בטלולרסיס ♦ מים ברמים והעסיסי בנטפי חלב ועסיב: ; T ־ :.**.־• : T י!' -־ י • ^ בעתו ל הרעים רעם ♦ בנחת ולא בזעם. נעם ל תת טעם ♦ יאז־מת משביר אמרי נועם: נפולה _ אם לשבט-לארץ נשלחים♦ להעליץ בתולה באיי שלחים ♦ 1 ״ T ; • I V V ; V • ; ־־:־• 1: ־*־ • י* * T נעם ל פלגים נשלחים ♦ לשמח עיר אלהים: ולבלף מ מגד ירחים י בעיון תנוב פרחים ♦ נעם מ עבים ממר חים* ומעדני נילף מאריהים: משיי התר, מ ?ונים ונמר ♦ בירה איתנים להתיר ף!טר * מים מעתה בל יאטר♦ להרעיף שעירי ממר: את ניב מזכירישוע♦ שעה בנפוף שבעי נעם נ הל לשיויע;. לקרני ראם לשלש רבע; מאזנים את עצרת יא נ טעי חמת כמיש י תטרף לאסף בר בפלוס גמיש י מלם גזל י נטפי אמש* ובאור בוקר יזרח שמיש: x״ 1' v • • י * ד * v t בל שיחים בו יאשרו* יתרועעו אף ישירו♦ נעם ש׳ עיר־ים יהשורו ♦ ואדמת חיים:עשית * מדמשק׳ הארץ ס וקרים כברק איש • פן במבול בול תתבייש *♦ נעם ספק מלביש* נואמים אב למטר דדש*. מעשה עקוש כל כתה♦ לאיעצרו מגיא פוריהי נעם ע מקים יעטפו פריה♦ מער ענית מודה: עקרב והולידה ע ב חתול בשתה ♦ כבמקום עקרב בלי לשיתה י נעם ערף ראשיתה• המטר לעוברים שמה לרשתה: ייךף פתח מרוע חשוף י לפתוח א;ךר אסוף י נעם פ קוד לצ;ה כסוף ♦ בזכר עמת ים סוף: כסלו והצמיחה פ יריות במי שלגי ממי חנכה לרוצץ מלג♦ טיב . פגות ארצה כלי פלגי מרוק להוריד גשם ויש1 ג: והלוית צבאיףלסיסי אגל♦ בגחת נהל מעגלי. מים צ 1ק בקול גלגל * בזכר ענית גלגל י קשת ונתן צ אנך שבח לף פניךן♦ קישת לה ראיות לחיל ארץ י מים צרורים למטרות עלץ♦ תתיר לאמי לשלג הוא ארץ: ־ גדם ק צפו נזמי הקצפה * כנפתחו ארבת להציפה י נעם . ' קרים הפייטן. סמים העתיד 6 להגלות ולהחשףילפני ה צ א י ס הוצא מן הנית• לתת טעם וני'. מפוני־ עסשלמעלה שיננה בה׳ימ ויוציא משם מיס חיים לפת טעס יכו', ני מיום שפד3 3ה״מ ניטל טעם צירות ובזמן שאין ישראל שרויים על אלמתס אין הגשמים ׳ולדין גנאוצלטוב (ביב 7ף כ״ה 3') וזה טעם להוציא אסירים לתופש י מיס טביעת לשש 3ל יבעיתו ונו,/ מי היס הטבועים נדפש וטיט והמה מלמדם ובלתי טוניס 3ל ינעימו אדצו של זבל־ין המנונה החלף נפש נלנתיב זבלון עס הרף נפגיו־למות(שופטיס ה ♦י ה) י לא טלפיות ונוי; נלומדגסלא טרדות ונבדות מים כמו שהיו במבול גס לא מיס בחולב המתנילות האביס והנידות והמה עליית אגלים הנזללי', במש׳ חגיגה י״ב בי העומדים להלקית הפילות נמבואד שם אב לי אביב וחביס והיינו פילות, ותפש בלשון יו 3 לרמוז על החלש הנקרא כן / והעיקל שלא יהי' מימיו ממיס התחתונים פי אס ממיס העליונים וזהו מיס טמונים בתיזנילית משוף ונוישהס המיס העליונים הטהינים וירלליס בתחבולות אותם חשוף וגלה אתה המציב גל• גבולות ׳ בתחבולות עש״ה. והוא מעיבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם וגוי (איוב לז י3) ע״ש' פי' לש״י • מטל יודה, המטר הנקלא יודה והוא הלביעה הראשונה הייללת במלחשון • לילות ל' ׳ליי' או ל' לויי', עיין במס׳ תענית לף !' א' י שדות ויערית ויאלות, י»:כיל ג' אלה שהם אילנית ■וזרעים ובולו" שימין־ומעלות עש'ה אס לשבט לאלן אס לחשד כאשר יבואר בסמוך באות למייל י למגודלי גדיל שיירות, לאלצו של שבט גד שנאמד עליו גד גדוד ייילנו;בדאשן* מט יט) ושיילות גס הוא ל' גדול. וחבולה י ילבן, שבטו של גל ילבן במנוחה על אלנו, נחלי'׳ הה מעין נלנתו של השה שאמד עליו כלביא שק ללבדי' לגכ)י טבועה׳ תאל לאדן עשייה על מה אלני הטבע ו לאיוב לח ו) י מיס ישלשו דביעה׳«< המטד-ישלשו לביעה שלהן כלומר שידניעו האדן ג' פעמים, עיין לעיל בפיוט תמס באות נו'׳{ ליה נסיך מ נשנים 1 להנידל לראשייאדנעה׳ שמשם שותים גל העילס נמגואל לעיל בדיש פיוט תננם ־ אליך, איי • ניוון הלום לכל■ הנון להלום רגלך כלנתיב והאלן הלום דגלי;ישעי' סו א) וזה נאמל על א״י שהיתה עיקל כוונית בליאת האד! ונקראת חלצו בפלט י ולא נשקית ונו' נלנתי' לא נא־דן מצרים היא והשקית בדגלך נגן הילק ;דבלים יא V, • מיס נזנוק עגל נ"נ בנ״י ויי'ג אגל והענין אחל עיין פי לשי׳ י חגיגה דף י״ב 3' ל״ה עליית מגלים, והטעם כקילוח הצינורות׳ ועל אלצו של לן "סל.זה לכתיב עליו לן גור אדי' י.ז כ ק מן הבשן(לבדים ל״ג נ״ב) ע" פ פי ־שיי וזהו יזנקו בשן שיקלמו על הדי בשן • נמ;וח ענל, שימצא העגל שם מנוח ומרעה, או שירמוז על מלאך הממונה.'על הגשמים הדוהה ל־עגל ומקום מנוחתו בין שתי התהומות בלאי' במס' תעניתלף נ,ה בי׳ בשקי, בהשמעת קול הקילוח יהי' של טל או של מטר, ל' והשיקו היקבים תייחל ל ליל) ע״ש פירש•, י באספם בד׳ באספם תבואה • בטילולדשים, בהיותו, מוטלל ברסיסי טל ל' רסיסי לילה (שילהיב,) vנין.זילוף י להעס־ס׳.שיוציאו הנדמים מין מתוק שלהם והוא פלנל נגזל מן :טפו ההדים ע.סיס.והגנעית תמנה מלב (יואל.7'י״יו)ונופל סישס הזה על כל מין מתיק הצנטף מן הפילות, וזהו ננטש׳ חלב ועננים • משפיל אמרי נועם, הוא שבט נפתלי לנתיב נפתלי אילה שליקה הנותן סמלי שפד (בראשי מ ע לא) י אם לשבט לאלן,. טעמו או לסנט והיינו לחילנות או לאח והיינו לזרעים ילאמדינן במסי תענית לף ח' 3' מאי לנתיב אס.לשננו אס לארצו אם לחשד ימציאהו (איובל״זי״ג)׳־ אס לשבט לאילנות אס לאלצו לזלעיס אס לחשד ימציאהו בודות שדים ומעלות עכ׳יל• באבי שלחיס, בפילות הגנות צ ־שלמין;פרלש דמונים <של די) ונקט בתולה עש״ה'.ותירוש ינובב בתולח (יניי ל גל1 ?/*• מזל יולש אלול־מיס לפלגיסוני׳עפ״ה נהל פלגיו ישמחו עיר אצהים(תהטס מ ו ה )י ממגלילחיס ,עשייה וממגד גלש ידהיס;לבדים ל״גי״ל)ושיעול ה.מחמיוערך מנובוי■.■ פלחים בעלון ממגל ירחים, מגל ועלון שניהם לי מתיקות ונ נ רש״י ז"( מ ג 7 ל', עידון ומתק, ויש פילות שהלבנה מבשלתן והאלן מוציאן מחלש לחלש • מיסמעביסימטדיהיס עש״ה אף בדי יטריח עב (א י י 3 כי’ i ■ ומעלני מלך מאדימים , עש״סמאשל. שמנה ילחמו והוא יתן מעלני מלך(בלאשי מ״טנ') וי־מוז לשבטו של אשד, מאליחים, מתקנים ארוחה וסעולה 1 מזוגים, מעי הזרעים ל מפיקים מזן אל זן(תילי'קמ"7)י ונטר, ושמד י בידח איתנים,בחלגתשלישהואזמןהזריעה • קטל, קשלהזרעים שבאלן שיפלו וילבו, ונעבוד שקאי בחלש תשלי שהיא ל‘ התרה נמו ומשלא קטלין(לניאל ה'י״3) לגן •אמד להתיר קצר י ל' נופל.ליל‘ בליאטל, נל יםתסליואל תאטל(תיליי׳ס׳יח Tóm VI- י״ו)׳ פעילי מטל, ל׳נשעי־יס עלי לשא• לקרני ראם, רומז לארצן של בני יוסף לנתיב וקרני לאם קרניו והס רבבות אפרים והם אלפי מנשה(לנדיסל'ג י״זל לשלש לנע, נמו מיס ישלשו דביעה דלעיל י את נטעי חומת נמש, הנטעים הנמושיס ע״י חמימות החמה והיינו נישל’ נמלא למס' בדנו' לף מי ב׳י תטריף, תזמין לטרף ולמזון י בל, תבואה י בפלוס גומש, בנף מאזנים נפוף והנלע לצד אחל כלומד במלה גדושה ומלאה׳ פלוש, הואי מאזנים וירמוז בו למזל.חולש השדי, וגומש הואל' נשיפה והצרעה לצד מעה כמו גמיש ל' לדישי' במש' יומא ס׳יז א'י בנטפי אמשיבנטפי לילה, כלומר שילל המטר בלילה בעת שהס ישנים• וכאור בקל יזרח שמש׳(ש״ב נ״ג ל')י נל שיחים, כל שיח השלהי 3ו, בזליח׳יהשמש'־ יאושרו, יבורכו ל' אושר י יתרועעו אף ישירו, ליה בתילי' ס" ה י״ל ופי' לשייי ע׳ייהמטד יהיו מעוטפיס העמקים בתביאה ואז יתרועעו הבריות תרועת שמתה וישירו מדוב הבלגה־ מיס שעירים׳ ל' כשעירים עלי לשא (לבדי ל״ב בי) י יחשודו, <יזלו.י ואלמתדולם, אלמת בנימין שנאי שס בנימין צעיר דולס (תילי' ס״ת־כ״ח)• יעשירו «* בתבואה, והוא ליה פקלת האדן יתשיקקה לבת תעשרנה (שסש״ה י')* האדן סוקלים נבדק אש, השעירים הנזנדיס הס סוקלים האדן נבדקים, וטעם סוקלים מביטים והיינו עי׳י הברקים המתלויס עמהס והמה לאות כי לא *יתחיל המטר כמו שהתמיד בשעת מבול, וזהו פן כמבול וכוי שלא תתבייש האדן כמו ׳במבול שהיי בידח מלחשון הנקרא ירח בול (מ״א ו' ל״ח,)• ספק, המצא 7< סיפוקם • מלניייש, שלא לבייש האומדים היש למטר אב והוא ליה באיוב ל״ת כ״חי״מעשה עקוש, המעשים המעוקשים כלומד העונות של הבריות לא יעצרו פולי' מן האדן,‘ מיס עמקים ונו/ עש׳ ה ממקם יעטפו בל(תיל*, ס יה יד)• בזכר עניית מולי', שתזכור זנות אנדהס כשעניתי לו יעל הל המולי' ולן תעננו׳ ונלהני הענייות שזנל הפייטן מכאן ואילך.עניית ים.'סוף עניית גלגל עניית מצפה ומניית תשני יובן׳ אמיתי ׳וגול אגור כולם מבואליס ברישפדק סדל תעניות כיצד דף ט״ו־א׳ עייש • והולידה עי ונו', הע3 יוליד לה לאדן חיתול וכסית לבושתה שלחילשיתה נמלנר צי! מקוים עארב ושממה׳,׳כי״הלשאיס׳לאדן ננסית לעלים. ובמניעת המטר ■ האדן עלומה. ני לא תוליד לבד להתלבש בו ונשתתמלח בדשאים הנהי היא עטופה ועילי שאמר לוד ועמקים יעטפו בד וי״ג עב טל חיתול ונו', חיתי ל נסות ועטיפה נמו לשוס ,חתול לחבשה(יחזקאל לי נ״א) ׳ מים יגדף ׳ ל' יעדיף נמטל ויש מנקדים ע ד ף לי ציווי בבנק הלגוש ויש ערוף בקל והענק אחל י ראשיתה , לאשית הנזילה תמטוד לאי׳י, עיין מ״פ לעיל בליש פיוט תכנים י ילך פתח וכוי, עשייה ׳פתח ה' את אוצרו הטיוב וגוי • .חשוף, ג-וי י אוצר אסוף, היינו הנדינה העליונה ־.לציי כסיף, לאין הנוספת וחומל" לרליס י והצמיחה ונו', תצמיח לה פילות במי שלגי במי חנוכה, כ"כבמקצת 7אישים ונ״י וקהיתה גירשת המפרש, ויהיר טעמו במי הגשמים של חנוכה, ובמקצתן כתיב בימי מנוכה־ להצין מלג׳ נ״כבנל נ״ידהוא פעל נגזר מן נצכת פלג (משלי נ״ה י״ג), ו מל ג הוא ל' רתיחה בעבור שהמליגה תעשה במים רותחין וטעמו לקלל ולצנן החמימה הנשארת מימות המוס • מים פיות אלצה בני פלו. מלוק; ונו, טעמו כלי לפנות המיס על האדן נולה מנלי הבדיל בין חלק לחלק לזאת יודיל הגשס והשלג מן השמים והוא לונמת.ש)אמל לעיל בליש פיוט הקידס׳ עמיח ותלול וכוי עיש• מלוק, משמים* לשישי אגל, !יליף היורד מאגן וספל שלד והיינו טל ומטר האצורים באוצר השמיס ל' רסיסי לילה(שיר ם) יל' אגלי טל(איוב לח כ״ח) עי׳ש פי' דש״י ־ בנחת נהל מעגל, הנהג מטר השמים שיהי' לנחת והוא עש״ה ומעגליך ילע״ון לפן (תילי סיה י״ב) ע״ש רש״יי צוק, שפיך, ל' יציקהושפיכה• בקולגלגל, בקיל הרעמים וכלאמרינןראי.רעמים? אמד שמואל ענני בגלגלא שיאמר קול לעמך בגלגל(תיל* ע ו) לבנן אמדי ענני לשפכי מיא להדדי וכוי(ברכות נ״ט אי) • בזכר יכו ׳ ע י זנדון זכותו של יהושע שענית ל׳י בשופרות בעוד שהיי ישלאל בגלגל־ צאנן׳ תאר לישראל • שבח לך במלן, וי״ג ס ו ע ל ך במלן, ופירוש נמלץ ׳ בחוזק ־ לחיל אלן, לתת חוזק וחיל לאדן כי הקשת אות ברית על תוקף עמידת האדן נלנתיב עול כל ימי האדן וגוי• מיס צרודים ונו', המים העליונים הצרודים וקשורים למטר השמים תתיר להמטידם על האדן, ולישנאלקרא נקט ני לשלג יאמר הוא ארן וגשם מטליות עוזו (איובל׳ז ו') ועוז ועדן ענק אחל כי שניהם יידו על החוזק.והס כינוי לשמים * גויס קצפ' ירוי, אנשי דוד המבול נשחתו בקצף ממי. המבול אשל באו בשצף קצף כאשד נפתחו אלבות משמים להציפן י מיס קלים, הפן ו F מי תפלת גשם ^בעבורו אל תמנע כלם: זכיור ישנים עשר שבטים שהגלית מזירת כ!כס * שך־׳מהקת לטיו קרירות מים * הולחתס נשפך דטה ק ריס בלי ורציפה ♦ מכר ענ!ת מצפה: ט3ת ירע ק יוריש מס/נתו♦ מכפלת להכין מרעיתו: מים קלים מלהבעיתו* צו לתת מטר ארצך בעתו: ךב׳ם' ינניי׳ *Wfr* י?6 «ל׳ה בטיס• תפן כ׳ m« אפפו מים: ו*׳זמ*׳י״«י***ייי, למ י*ל בצדמם ח1ז חשרת מים • ךאהשיחקדכוי מדי רובץ להשדיכו♦ מים׳ 7^j־uarnyo pn ü|T♦ רבה כנהר דנו♦ בקךרו ער כה ועד כה: ואתה ש עה ניב שפת♦ ♦ המזכירים מאימתי* גדם ש וקק עמותי * בזכר עמת בן אמתי: ללי שגט ולהם שמן וישן לרשם♦ בךל« שבט שיחצה בלשם* מים שפעילנפוחי נשם♦ דמלאו העבים גשם: לא ת לוה מלפתוח כל סגור י לענות מצפצפים כעמר- מים : י : 19 I T- שאתה הוא יי אלהינו משיב הרוח ומוריד הגישם: yt t: t • t •• - • ז . • v t לברכה ולא לקללה: אמן לחיים ולא לנעת: אק ל־׳שבע ולא ד*ח1ן: אמן "*יי! t ז : I t מכלכל. דלים פהיעד מח:ד־*. מתים ביורמים רבים סומך - מים ד - - . :••• י! י ־ - ־ • ד* י!־. ־ • -1 תן להחיות כ נד ונדם 4 אריץ נהלי מים: פותחין האיון אלתינו ואלהי אבותינו ממית ומהיד־־. ומצמיח יישועדת: ונאמן אתה להחיות מתים י ברוך אתה יי מחיה המתים: נעריצך ונקדישף♦ כסוד שיח שרפי קריש המקדישים "״זמר אב נמען■ אחך׳ר3מ:ם• ברנת1וןע־ןעתו,1על ׳־!?ץ בקוע• 3ןהונ2ל:מביאן׳* דןןאןיו אל!ה גאמר’• Ág,ט:ם• ???in רי־ללת!ראשומטים • דד׳סתו ניזךעו ,קדזזטךןדועקדוש״ץנאיותסלאכזיהארץ^בוח: על כל מים * ויו*יוד* ו A nS>it «ז-ו h♦!־• <%»ד• דיריי׳ י ׳בעבורו אל תמגע מ!ם: זכור הנולד בבשורת !קח נא מעט מ:ם♦ ושיחת להוריו לשחטו לשפוך דמו כנדם♦ זהר גם הוא לשפוך לב ןמים ♦ חפר ומצא בארות מ:0 ♦ י יל בצךקו חון הישות מ!ם:..............................................", ׳ניר m מיולי י?5י ?י׳ ?£ י ■V לביגיל «1•י עינית לעיני בל יתי להיות לנס ívtU {אר מ:ם♦ כנאבק לו שיר בלוע־1 מאש וממים ♦ לכן • ־״ •• ז ־ י: ” י־ 1 הכמהתו היות עמו באש וימים: ;< /'״ י^בעבוריו אל תמנע מ!ם:................................" !נור מיסוי בועת מ׳א מן הטיס• נמו• רלר רלח " ל9לק על כל האיץ ביום !**» ׳.רד ״ V9 י׳ז» והשקה צא<ן 0:0 * סגוליך עת צמאו למים ♦ על ^לע אהד: ובדברי יקךשך כתוב לאמי: הכה ייצאו מים : ־ ימלך ♦י לעולם אלהי.ך ציון לדיור ודור הללרה: י יייל בצדקו חון דן־שרת 9!םג ייביודו מלא עולם משרתיו שואלים ןה לזה איה מקום כבודו לעמתם ברוך יאמרו: ברוך כבור יי ממקומו: ממקומו הוא יפן ברחמים דחו; עם הנדחדים שמיו ערב ובוקר בכל יום תמיד פעמ^ם יאהבה שמע אומרים: : ^ • • * « ישמע ישיראל יי אלהינו ״ אחד: אחד הוא אלהינו הוא אבינו הוא מלבנו הוא מושיענו: והוא ישמיענו ברחמיו אניייאלהיכם: ארידאדידנקי♦ אדנינו מה אדיר שמך בבל הארץ: והך ♦ : , ״_ ...... לדיור ודיור ?ניד ?דלן׳ ילנעח ?מים WT נקדי"’ !כור פקיד שתות טובל חמש קבילות במים♦ צועה ושבחך אלהינו מפינו לא :מוש לעולם ועד כי אל מלך ומרחיץ כפיו בקדוש מיבם♦ קור*י$ ומך׳ מהרת מים♦ גדיול'וקדוש אתת: ברוך אתה " האל הקדוש: אתה בחרתנו ונו׳ תמצא לעיל בתפלת מוסף♦ רחק מעם פחז כמים: מי המגול שהיו רותחין נמו שאז״ל • גלי הציפה׳ גלי עולת נ״א גליאותא הגיד (ראשי' מ׳'0.ול־ העוד הזלע במגורה(אגי 3 ;"ט) • גול ואגוד׳ מ- יו צ יעה הוא הצכו של נימות א גמסיגיטין 7ן>ל"ו 3׳ ־ עניית הצפה׳ שממי ושלמה גנו ונקלא מד גור נמו שפי לש י אצל. גור אלי’יהודה (גדאשי מ״עט.) (מגה גמצפה (שי׳א }') •י זרע קודש מצועתו, ישראל שהס זרע קילס לנגיע ה׳ ושלמה;קרא אגור 37רי אגור 3? י(ןה.(משלי לי א) • לאונל ונו להמגקש פרנסה לסתפאל(ישעי' עי׳א בי) ♦־ מנפלת להכין מרעיתו ׳ להנין מדעה של זלע קודש ותולה לך עיניו • לאדרו׳ להדדו ולהרבות לו ממגד שמיס• להדגו׳ פעל נגזל כ; (נפלים ׳ וי״גמינפלת־ מים קלים הלהגעיתו׳ שלא ימלידוהו קיס קלים דגים נמווילגו לדוג ?קד3 האדן(3לאשי׳ס״מ י״וא-אלז צמליהיס׳אלזישראל• שאינם מלויס האל!, צולתת מציר ארצך בעתו • רבים לגנות ונוי׳ הגיעם בהיותי זכור אב נמשך אחריך ונו ׳. זה אברהם • הצלתו מחש, ממול כשדים ׳ וממים #על אדמתי הרביתי לך רננות לנים לעשותך מקשיב אלי, בישני׳ וייגביושגי• 3מעשה העקידה נמגואל גילקוט פי trv גלמז. צ ט ; גזיעי מיס דיה להשאיני, להשאגלי מיס גלויי'• תשגי׳ אליהו התשגי ניצנה גהל הגרמל על גל מיס ׳ עשייה אשלינם זולעי על נל מים (ישעי צ גב) וע׳ל שאמדו (מ״א ’"יי), לזורע לאה׳ שיעורו לאה שייז נדבו של זורע לסשדינר נגדי!וגן׳ ז”ל(ב"ק7ךי"ז)אין זולעי אלא צדקה ואין מיס אלא תודה־ זרוי הנולד ונוי׳ זל שייז כדלי׳ תפלתו גלג נשגר ונדכה, וגיעס להשליכו להשקיטו׳ ולוג ל'השקטה יצחק י זכור גיען וכוי, זה יעקג• זנור מסרי וגו זה משה עש ה ני מן המים מתורגם גל' הש־נה • מים רנה׳ וי״ג מיס לוה והעני? אמד והוא תפלה סירגה מ פית י יה י(שהות 3' י')• צמו׳ אדרו, ורומז גננות יתלו ש׳והלו וגם דלה דגה או שירוה הקים נהו שעפה לאלי' געת שגהר ארצה נתפלה נדכתיג ואלי׳ עלה ע$ לנו( שמות גיע)• זנול רקוד שתות ׳ שומר המקדש זה אהלן הנהן * צלעה׳ יי'י1 לאש הנדכל ויגהר אלצה וגוי ויהי על נה ועד נה והשמים התקדרו ל'ושלחתי לו צועים(ידמי' מח *3)• רוחק לעס פהז נמים׳ אהרן התרחק בצמי עגיסורוח ויהי גשם גדול וגוי (מ״א י״ת) ודכי׳ ל' דך ולכלת •׳ פעה ניג שפתי מהאנשים הפוחזים גמעשה העגל ני כוונתו לשם שמיס הי נהו שאזל' המזכילי' וכי'׳ <ןבל אמרי שפמי המזכירה מודות גשמים מאימתי שלאוייס להזכיר שאתה הוא ס" אלהינו. משיב היולי ומוליד הגשם׳ לברכה ולא לקללה. לחייה פ לומד בזמן המיועד; שוי!ק עהותי׳ וי״גשקק■ ושניהם'ל ציווי ופיוס מל פקדת ולא למות׳ לפוגע ולא לרזו}׳ ממית צמחי' ומצמיח ישועה ואין לומה האדן ותאוקקה(תיל’' ס״הי')• עמתי׳ עדתי ורועי • גן אמתי, יונה גן אמתי לך גלון• א״י ממי‘ המתים: נן נצנירסיי גיל נתבי יד הקדמונים ואץ יאחד מהם נענה נמעי הדגה״ לרשם׳ לכתוב ולגזול • גדלי שגטיצוחצח וצו', גמיס הצללים קנלנל חיים, נחסל לא צתחלת הפיוט יצא 3סופ1 ני גכולסאין גתיזלת גפיוט נ״א בענים גש גט יצוחצח ויניקה האדן על שיהא כאגן לשם שהוא }ך }טהור דוגמת אתה בגוד לעולם ה' מחי' מקים אתה דג צהצשיע ותו לא מד ומיד מ^איל הפלט שאמרו במדרש הרגיביס יולדים על העשבים ומנקין אותן ונקט 13' דלי יטליח לפלג ונו', וענשו האנהגיס מצוקים יש קהלות' שהיו אומרן מתחלה על לפי שהוא מזל שבטי שפע ׳ הורד בשפע 37 • לנכומי נשס׳ לנל הנוצה באפו מכלכל חיים וענשומתחילי? מכלכל חיים ומסיירים על הסדר ויש קהלות שחרדו כשמת חיים י לא מלוה ונוי׳ אינך צריך ללוות המפתח לצתוח אוצל המעל. הסגור בעמלה עד להחיות אתי' ויש עד ומצמיח ישועה ומתחיל,? ענשו ממקום שפסקי לשעלי שמיס הננעלים שהד המכתחו' בידך ותוכל לפתוח האוצר גס לפתוא שעדי ומסיימים, ויש שנוהגים .ומר בתחצה עד להחיות מתים וענשויווזלהש" ׳וחומל שמים לתפלת המצפצפים אליך ניעור׳ עגור׳ שם עוף המצפצף תמיד שנאי מלך ממית ומחיי ומצמיח ישועה ואין דומהלךבא״ימ״ה • לסוס(עור נןאצפצף(ישעי'ל"מ י׳יד) • לבל מגור, לכל מגורה ודירה ל'׳ימי שני לשמיני אין פאלו}ינו אך כאדונינו♦ אך ?מלכנו♦ אין בכוישיענו י מי כאלהינו♦ מי כאדונינו ♦ מי ?מלכנו ♦ מי כמושיענו: נודהלאלהינו♦ נודהלאדונינו♦ נודהלמלכנו♦ -ג * ז״ ׳״• •• •• , * ״ •• v : - :י•• נודה למושיענו: כרוך אלהינו♦ בחף אדונינו♦ ברוך מלכנו♦ ברוך מושיענו: אתה הוא אלהיגו-אתה הוא אדונינו♦ אתה הוא מלכנו♦ אהה הוא מושיענו: אתה הוא שהקטירו אב־תינו לפניך את קטות הסמים: פטום הקטקת הצרי והצפרן וההלכנה והלבונה♦ משקל שבעיםשכעיב■ מי ־־.:מרוקציעהשבלה נלך וכרכם משקל ששה עשיר ששה עשר מנה ♦ ליקשט ישנים עשר ♦ וקלופה שלשה♦ ןק:מךתישעה♦ בוריתכלשינה תשעה קבץ♦ ♦ין קפריסין קאין ך:זלתא♦ וקבץ תלתא♦ ואם אין לו יין ק$ליסיד םב*אחמרהורך.עתיק: מלח סתמית ריבע הקב י מעלה עשן כל שהוא: רבי נתן אומר אף כפת ה;לךן!ל שהוא ואם נתן בה לביש פסלה ♦ אם הסר אחת מ?ל פמגיה ח*כ מיתה: יבן שמעון ?ן גמליאל אומר י הצר♦ אינו אלא שלף דלימטף מעצי הקטף: בלית כלשינה ששפך בה ארע חצפלן♦ בלי;שתהא נאה: יין קפריסין ששולין בו אות רהצפרן כלי שתהא;עזה: והלא מי רגלןס ♦פץ לה אלא שא־ן’מ?גיס*ן מי רנל;ם בעזרה מנ-ני הכבוד: השיר שהלויס היו אומרים בנית המקדש: ביום הראשון היו אומרים • ליי הארך ומלואה h.2n ויישב♦ כה: כשני היו אומרים׳ גדול יי ומהלל מאד כעיר :•.־*.» - •• •׳ fii r: T . ; T : : • אלהיניי הר קדשו: בשלישי היו אימתכם׳ אלהיס גצב בערת אל כקרב אלדזיס לשפוט: ברביעי הו* אומרים, אל נקמות ך אל נקמות הופיע: בחמישי ה יו אימתם׳ הרנינו לאלדזיםעוונו הליעו לאלהייעקיי:. בששיהיואומרים׳ ך מלך גאות לבש לבש " עז תתאזר אף תכון תבל בל וקמוט: יישבה היו אימךים׳ מזמיוך ישיר ליום השבת: מזמור ישיר לעתיד לבא ♦ ליום שכלו ישבת ומנוחה לחיי העלולים: אמר רבי אלעזר אמר דכי חנינא * תלמיד♦ חכמים דרבים שלום 'בעולם: שנאמר וכל בניך)למוך♦ יי ורב שלום כנ:ך: אלתקרא ימך אלא בוניך♦. שלום רב לאהבי ת;ידלך ואך למו מכשול1: יה, ׳שליום בחילך שלידז כאךמנותיך: למען אחי ורעי איברה נא שלום יף למען דית" אלהינו אבקשה טוב לך: ץ עזו לעמיו יתן " :?לך את עמו כשלום: 1 ז עלינו לשבח לאריך הכל/ לתת גדלה לייוצר בראשית שלא עשינו כנוי"♦ האךציות ולא שמנו כמשפחות האדמה שלא שם חלקנו כחם וגורלנו ככל המו,נם ♦ .ואנחנו כוךעים ומשתחוים וניותבם לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ ומיושב ♦קרו (נ״אונסיא מולו) ישיייס ממעל ושכינת עזו בניה♦ מרומים: הואאלהינואך עור(נ״א אתר)♦ אמת מלכנו אפס זולתו ככתוב כתורתו הדעת היום והשבת אל לב:בך כי יי הוא האלהים ישמרם ממעל ועל הארך מתורת אך עוד: על כן נקוה לך יי אלהינו לראיות מהדת כתפארת עזך להעביד גלולים מן הארץ והאלילים נרות!כרהוך למ׳ןן עולם כהלכות שדי♦ וכל כני בשר ♦קראו בשמך להפניות עצרת y אליך כל רשעי ארץ♦:כיח וירעו כל ♦ושבי* תבל ♦י ני לך תכרעכל כלך תשבע כל לשון: לפניך"אלרזינויכרעו׳ דפיולו♦ ולכבוד שמך יקר יתנו* ויקבלו בלם את. עור מלכותך ♦ ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד ♦ כי המלכות שלך היאיולעולמייעד תמלוך ככבוד: ככתוב כתורתך ץ’מלך לעולם ועד: ונאמר והיה יי למלך על !ל הארץ ביום ההוא ♦היה יי אחד ושמיו אחד: • ; ד ;t v t : * י ואומרים מזמור של יום ואמ״ג מזמור י״ב כענין ישי3ת הסוכה 3שמיני• כת3 הגאון רהי״דר יע3״ן ודיל: 3ס״ל אונלין 3סונה לילו ויומי ואין ה3רנין עיל ישי3תה, והמנהניס יולוקיס 3כאן ׳ אך הותיקין יוש3ין 3ה 3לילה ו3יוס דק שאין ישנים 3ה 3לילה אכל כל סעודה' שיש להס לאכול אוכלך 3ה׳ ענ״ל• ולעיל אמד תפלת על3ית׳ תמצא יהי רצק שנוהגים לאומרו • ■ n ״..■■ ■—■—1 ,,■•■״ די■ ,ד, ■.^ ן 1. ו.!■—י■■■■—! ׳!, מעריב ליל שמחת תורה ווע1,רענד דער ח«| ברכו יאוס, יאגט קהו יתברך בךבואת::המבךף: ברוך" המברך לעיונם ועד; ?רוךאועה" אלוזינוסלך העולם אשר בדברו מעליב ív ב רך דשלבר׳ די־זפאי תתרומם ויתנבא 1af של ללך מלכי תקלביס הקדוש ברוך הוא שהוא ראשון והוא אתרן ומבלעדיו איןאלהים פילו לרכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו• וישמו מרומם' ער־ים בחכמת פותח .על בל ברכה והתלת! ברוך שם dw ונתנו״-, משנו-, ?״י 9!<** M="מי־ זר עתים ומחליף את הזמנים ״ :ז ־ יי ״־י - י ומסיר את הבכבים במשמריתידזם ברקיע כרצוניו בורא יום ולילה גולל אור מפניחישך וחשך מפגי אור♦ ומעביר יום ומביא לילה, ומכדיל כין יום וכין לילה ץ ץבא1ת שמ1י .אל ס♦ לקים תמיד ♦ ימלוך עלינו לעולם ועד י את יוסחישמיגי• בטובי!זמיגי• רני פלט יסוככני • לעת ערב קצלו יילודי:' ברוך אתה ך המעליב ערבים: אהבת עולם בית ♦שךא4 עמך אהבת׳ תורה ומצות הקים ומשפטים אותנו למדת׳ על כן יי אלחינו כשלבנו ובקומנו נשיח כחקיך׳ ונשמח כדברי תורתך וכמצלתיך לעולם ועד׳ כי ידום חיינו וארך ימינו ונהם נהנה ♦ומם ולילה♦ ואהבתך אל תסיר מטנולעולמים♦ "אימהאחב3ךךןכו0ף♦ במרה מרכה מראש בותוסף • כוח עצרת חג אופף* אוהביו יקרב אליו להאסף: :״־ t: T •״ I •• T •• : T ברוך אתה ♦י אוהב עמו,ישראל: שמ״ישךאל יהוה אלחש יקוהז אחד; ?רוך שם 5נ1ד מלנותו ?'!!!‘ab ו?ר: וארנק א,ת;הוד, אלת-ך ??ל־לבנך ונ?לת?שן׳!??למאגר. נל« 0ר;ריפ n?sn משר!מני מגווך cta $?-־ לננך־ !og0 לב|׳ך• !י3י0 °3 ?5’$10 י?ל3# נייר י????ג ־׳ ogW עי־ :י? ״:י W !’? rifW י יקשמתט ?n«ta-s גיר,ך ונשךךיך ; והיה את,יום־ יזמי:,׳ •;ודך ויכין לי• לני פלט יסו33ני׳ ד:ה של הצלהיסיימי תמיד׳ והוא עשייה דני פלט חסו33כי סלה(תיליס כ׳ 3 ז) ; "לעף מדנ׳ לעת צדה הנמשלת לעד3׳והוא עשי״ה והי'לעת עד3יהי'אוד(זכרי י דז) יידעו; למלתיית כדג ־ כצלו ילרכני, עשייה 3נלשדי יתלונן(תילי' צ״א אי) • איומה אה3, האירה אשל אהכי מוסף, בתאוה־ 3תוסן>, 3תוספת tv וכמו שאז ל קשה עני פלילתכסענמעול יוס אוזל ונץ נלא*ל5 רש״י סוף פ׳ פנייס ־ מעריב V7 שמחת min írni אם־־שמע תישמעו' אל־־מצותי באדמת ?נ• חם לכיכר! בךבךת1 בל כטף מצרים KW אישר’״•,*. .,״U _״*'־' l י'• ־ את ?כישראל מהונם דהרות עולם: המעביר בניו בי: א^ר א.- נ<ה אתכם ה לאה™׳ נזף:ם סיף את ייך־׳סם יאה "וונא-הס כר,הורוה מטע את ״וה 0^6 1לי<כל1 בכל־־לבבכם וראו• בנץ גבורתו #בהו והודו לשרו ומלכותו ביצון קבלי ובכיה־־נפישכם: ונתתי É3—יארצכיס יןליהם ב׳קה ובני.׳?"-אל לך קני קרוה : : T ־ : : V : : - . r : V - IT : .IV■• 1לו'/ לן1ש 1^£150 1ך/ילש!ל מיוסד על פי 3‘ó ושם המיזבל ינמק הקטן מזק אמן מפום 103[> • ״ J.. * J!L1״1!_ J: J.Ll '11 Lל שמיני א מע בפני עצמו ־י ?יום השמיני í רצהרך: ןנותתי.j$? m- לבהמתך 5 ’w׳' m >m כיום השמיני ? כיום השמיני: כיוס השמיני: כיוס השמיני ז כיום השמיני: כיום השמיני: כיוס השמיני: כיום השמיני: כיום השמיני : ביום השמיני: : : י־ ־■•;׳ י ז־1־׳־ •ל ••׳■־ ״ : י•,./! -י ■ • ל! לג/׳ ב חוב קבוע לשמו * [אכלת [^TT^H :f לכם 8|״ן3תת ׳?מינינמרו ב9:ס רנלי חמן • לבבכם וסךתם ועבדתם אלחים אהלים ד?י׳יז m im * ,״O^Fv לתם: [הלה ?053 ríinffjí יי'׳ יבמים־■ קייעימכבד. [עצר ארת־־דהשמים rjrpíjfl מסל עסינ■ t מ! ולקבע לד»ת • והאל™ לא תתן את־־ייבולה'ואבדתם ח יוק נולד ט ליירצית י :"‘־■v' V| '•' ־ ף'V !- V“ שמיני טבע חר,ומ■ חותם • מורה 29ל הארק הטבה אשר יהיה נקן ־” -'רירית נצר מכתם • לכם: ושמתם' ארת־־דברי אלה ^ל— עצדני בליל לשטחה נדולר, * לבבכם ועל־נפישבם וקשחאם אתם לא1^ ל jm בחניך עילה • B5W- P : ' י ׳ נ חלק בבל עניניו • ולמדתם אתם את־־בניכם לד3רי3ם ׳?מיני ק בם לעליה מלך • בשבתו־ בביתד ובלכתו־ בדרד'ובשכבד עת נ׳ביכי y * י : • ilvr י^ר ו: ?5IW [ : ד Htt שמיני פניות בוקר הלנתיו " ^00 ty־0»3 nWק ־ צ דק;לין מעונתו• ובישעדיך: למען jj3»3» y-y ןומ> ין^־ר-ן ?1מינ׳ ק ול עמע קאהבת • * :K* :״ v. י r ״ •• דנת בית השואנה י 3£ל האדסדי אשל נשכי< HW לאביכם "שמיני שלום שומר אה לו י לתה להם כימי השמים';ל־הארץ: י תוך ימי שלית יגלו י ייאמר יחיה אל-משר, לאמר: דבייאל־־כני ♦שךאדי שמיני ןצוה הקדיו לןד1ש לעמה וכללה ואמיית אל 0K מגשו להם ציצת מל־$3י כ5הע° לדיסס שירה עמו * מושל השלים בעולמו * עלינו ונתנו על־ציצת הכנף פתיל תכלת: והיה לכס״לציצת - י . ׳־״ ^>י A u " וראיהס אתו וזכרתם את־כל־מצות •ייול^שיתם ^ כמא י יהי נועמו. זלא״תתורו אזחרי לב?כ□ ואחל אשר־אתם כגילה ?דינה בשמחה רבה [אמרו כלם: זנים אחריהם: למען תזכלו נעשיתם את־־כל־מצותי מ♦ במכה באלם יהוה מי במכה נאדר כקדיש נורא והייתם קדשים לאלהיכם: אני י יהוה אלזקיכ־מ ^שר וקהלת עשה פלא י מלמו/ך ראו־ בניך בוקע:ם לפגי מי^זה* ך ח י יי:ם ״ י ׳ ” 7־?ם*״י*׳0 ‘שמיני היטיבה ״ לטונים • ק1ךאיך בדברם '^טתיאימוןהנלואתוקים^ינוןידואקיאנידיניואין דיינים* טוב1ת 1שמי:<לאהינים • נו:<ם »לתו ואנחנו.r% עמו הפילנו מיד מלכים מלפנו מלכותך עניות תאבים: mV9W .”W« האי־, ה|?יע ל״ W "י 1ה צ,ר ישענו פצי 3ת יאמר,־ ?®י ל?ל ^3׳ P״?יל»8יאי! ’ ׳חוח •מלךלעלם וער: 7-■w 8e™”SS£SSSS:י״־'<«״״״• עינאינו: העשהלנו נסים ינקמה בפרעה אותת ימופתיס שמיני חללן לשבעה וגם לשמונה־ מצות . _______. ״....... עלינו7 — 1 זי, -- י; ■ •*•■־ ׳ ז-■-־ ■י ■■.á ־■•-■־■■ ;1 י ־■■ — ,, --״■'.r ־־■<■■■■־ ;׳-■■ V■ אמץ׳ נתחזק להיות דגל 3פני עצמו והוא קונעחוב ק3וע לשמו והיינו פז" ר שמיני פכות 3קד וכוי 7:תי3 ופנית ננקד והלכת לאהליז (דבלי' י" ו <') מלרל ״קש ננמושי3אל ־ גמדו׳ הקניה גמד והשלים אותו 3פייס ודגל ונוי • שטעון לינה• מעונתו, ירושלים עש׳יה צדק ילין נה.(ישעי'.א'נ"א)ועש״ה'יייהי 7 צ ד, נ נ נג ינ3 קמציז ונן עיקר, כי הוא רומז לנדנה ולולי ק יאסדהבי׳ית 3סלס סונו ומעונתו נצירן (תילי׳ ע״ו גי), וי±״ד סאז״ל לא לן אדם בירושלים מפז ר קש 3 , ודגי ניהל על התפלה ונרגע המזון ולדעתו יהי' טעם 3לנה שאומלין ובידו עהונו'־, שמיני שלום שומר אהלו ונו' כמו:שאז״ל־נמס' פסתיס לך!7' 3' בתפלה וננ ה מת יום שמיצי סג העצרת וכדעת מקצת מפרשים ׳ וכצל צננואד זה ופציע ננקד והלנת לאהלך מלמד שתלך ותמצא' אהלך נש לו ס ונר ־ יציה תסדר במעדנית ל ה ת מ ו ל ־ הוסיף לגוי ונו', מנואל ע״פ היון־רש שהעמקנו שס והוא ונו', עשייה יומס יצוה הי חשדו ובלילה שירה עמי(הילייריינ ט") והדוש עש׳? יספת לגוי ננבדת (ישעי׳ נ״ו ט״ו) • שמיני זומן ונו׳ שוד או נשב או עז ני תאר לאל ית׳ • ׳ ׳ י' יולד מיוס השמיני והלחה ירצה לקדנן י טצע, הטביע. ומתס אות נדית קדש שמיני הטינה, ל' פיוס הוא ־ קודאין ’ הקולאי' לך י טינית שמע כ״נ 3ני׳י י בבשרנו׳ ידידות נצר מנין® > ירמוז לאברהם ראש הנמוליס ומצאם טעמצ מנה שמיני חלק לשבעה ונוי, כ״כ נג״י והוא ע*קי כי לאות ח׳ אנו צליכיז נלאש תס כלומר נימול נמו שאז'ל ־ כלול, ל'כלילת יופי ענין עטרה ני אואו ovo נטל החרוז, וטעמו מצוה עלינו לתת מנה והלק לשבעה ימי החג וגס לשמיני עשל עטרות כדאי נמס שנת דף פ״ז ני• למכהן ונוי אהלן שנתחנך בשמיני עצרת• זכות אבות יזכור בס שונן מעונה, קנות שנית עלס נאיינה נ״כבנ״יונן למילואים־ מלפני פני פניו נחלק ונו', שמיני עצרת נחלק מיום שלפניו ומיום מסתבר • שלפני פני פניו גלאי' 3פ החליל ־ שמיני סונט ונו׳, מבואר במעלנית דאתמול • שמיני מעריב ליל שמדות niin יג עלינולתתמגת׳ ונר1ןאנ1תp! p^'0313f שימיותני מן!יא<$■#♦ 131 ל;צ*את מצי:ט; X ■ ־ י .1S- ־" ; ־ י אלרוינו׳ ואלת׳ אבותינו • ,*׳!לי־, ויבא ו!נ׳ע!.:ואד־, מעונה :Jp"* ״ • ת • ?די* דיצה וישסע ויפקד ותפר זכרויני ופוקדוגנו ממון כרוך אתה יי ty ישך^: (נ״א בא״י מלך צור ישראל וגואלו:) אבוימינו * וזכר 1ן פזשיח בן ויוד עבדך. וזכרון:רושלים י דז׳מכענו ״ אליז׳גו 3rm ofá( עיי,קתד• י׳בריןנל׳!?ד3׳רי:׳?ראל ל?דד\ ל?לימת '׳?־?ף !לגן ™ניוהסי' מ?ל’ני א1ב מי wSvES תסתירנו בי אל שומרנו ומצילנו אתה כי אל הוס וחננו ודחם על נו;הוקז ענו פ *}ל ך ע בנו כ אל ורחום אתה ושמור צאתנו ובואנו"לחיים ולשלום נשתה מלך חנון ורחום אתה: 0 ! . ן , |ע1ע!לם• ופרושעליט ספתש^מד־ ........... יהשיאני"אלהיטאת בךבתםזעדי3לה״ם ול׳באם שמיני DTDK יחננו י ממעון ItiHp לברכנו * .קדשנו במצלתיך ותן חלקנו בתורתך שבענו מטובך נ1אמ1 **ימם מלבנו * ־ בפריסת יytf ושכחנו בישועתך וטהר לבנו לעכךיך באמת והנחילנו ; ל ;;1 ־:" י :־ ־ 1 ייאלהינו בשמחה ובששון מועדיקרשך ♦ וישמחו בך לסוככ^ו " . .ישראל מקדשי שמך ♦ ;רוך אתה יי מקדש ישראל*4 ברוך אתה יי פורש סכת שלום עלינו• יעיד כל־עמ1 ןהזמנים: ישראל ועלךרושלם: רצה יי אלהינו בעמך ישראל1 ובתפלת□ ♦ והשב ללבר משה את^מועלי ?hfrl אל־בני את העפרה לדביר ביתך ואשי!שיאל ותפלתם כאהבה ישראל: rT ־• מל הקדיש :אדגי שיפתי תפתה ופי יגיד תהלתך I V T י ! . - . T : • *־!־־: T ־: תקבל כרצון ותהי לרצון תמיד * עבורה.ישיראיל עמך* ־ ותחזינה עינינו בשובך לציון ברתמים # כרוך אתה יי המחזיר שכינתו לצי:ך. מוייס אנחנו לן־ שאתה הוא יי אלוהינו ואלהי אבותינו ברוך אתר־, יי אלהיט ואלה׳ אבותינו'אלה-א,רהם לעולם ר!ד צור מיני מגן אתה הוא לתר ודיי nk* יצחק ואלהי יעקיב האל הגדול הגביור והנורא אל עלי^ל נודה לך ונספר תהלתך' על חיינו המסורים בירך ועד 5ומל חסדים טובים וקינה'הכל וזוכר חסרי אבות' נשמותינו הפקודות לך ועל נסיך שבבל יום עמנו ועל גואל לבני בניהם למק w באהנה♦י ־ ״ ■ ז * נפלאותיך' וטובותיך שבכל עת עלב ןבקר ןצהר:ם הטיוב '/ , * ־ :׳ יי' כי לא כלו רחמיך והמרחם כי ליא תטו חסדיך מעולם מלך עוזר ומושיע ומגן♦ ברוך אתה " מגן אברהם ז ™ לי. ״ ;־ ־ 1 יי אתהגביור לעולם ״ מחיה מתים אתה רב להושיע* : :l י 41 , משיב הרוח ומוריד הגשם* ועל כלם:תברך ויתרומם שמך מלכנו תמיד לעולם ועד ♦ וכל החיים יורוך סלה ויהללו את שמך באמת האל , , 'י T ־ ־ ~VT ישועתנו ועזרתנו סלח 4 ברוך אתה יי הטיוב שמה ולך מכלכל חיים בחסרמת:ה מתים ברחמים רבים ?W * ’״ ־"־’ '־'לאהלתודות: ” ־ •:( ־', נופלים ורופא חולים ומתיר אסוריס ומקים אמונתו שלום רב על ישראל עטך תשים לעולם כי אתה הוא P, ?־מווי ^ ^בורות P1’ דו^ 1־ ^ —ןיח מלך אדון לכל השלום וטיוב בעיניך לברד ארה :זמר ישראל בכל עת וככל שעה בשלומך: "n"- W ^ V מלך אדון לכל השלום וטוב בעיניך לירך את עמך והח*.ה ומצכ׳יה י:שה!ה• י ונאמן אתה להח׳ית מתים, ״?4 בנלי עת יבנל שער, : ,י^ייד א^ד׳־י לי'’ה ^’0 *’ י ,, ברוך אתה יי המביך את עמו ישראל כשלום: אך/ה קדוש ושמך קדוש וקדשים ^ אלתי נצור"לשוני מרע ושפתי מלבר' מימה ולמקללי סלה♦ כרוך אתה האל הקדוש: נפש♦ תרום ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתיוךתך אתהכחךו^גו P,^ ל'^ים או^ני' =י-'י^ <דנו + ובמצוהיך תי־דוף נפשי וכל החושביםעל♦ רעה מהרה ייותמתנומכלהלגזזוייח♦ והוישתווררי/יויתיד♦ והרד־מרו = ־ : ־' ׳ ‘! ! ן' : י. 1 ־ ז* *''״..פ ___ tm זילה יי׳ד*״ יסיילרציז א3׳י< פי ó"m il'L ׳"' אליז׳ני'משפ5ם' "שלים‘^ והןיוןלכי לפניף״צוך׳זגואל" והשלום??־חמיו היא י***"' ד׳מהי^במהרה^מינו;תןסלקניםתולסהt ־•״ 5 ליתל* ותכיל־4:י אלהיני’^ 1■•• 4 •"ג ■־ח^ ושם"נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קימיוניות: בין ישראל לעטים בין יום השביעי לששת ♦מי המעשה ** ־׳■־ י•■ י י י י קדש תזתקגל>' 1י *l: ־ ב׳|,קד3״׳־»יהל3ןף?תיוםט1בהבר3ר>יאתיוםה׳¥ני׳<* מירי מרנן וריי, ,""ן, מששת ימי המעשה קרישת♦ הבדלת וקרישת את עמך □גר 1 y ׳-! ׳נ j ן ורבות :שךאל בקדשו־ך:) י ״ י ״ י בחך אתה ״ אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן: ותתךלנו י: אלתינו באהבה מועדים לשמחה חגים ברוך אתה " אלוהינו מלך העולם אישר{יוורךנו מכל וזמנים לששון ♦ את יום השמיני חג העצרת הזה♦ עם ורוממנו מכל לשון וקדשנו במצויתיו• וחתן לנו" ■ ______________^________״___________________________________________ אלחיגו " שמיני * מאמו«קס ?לכנו., המג״ה ימיים נאמו, לס־כככו גפליסת שלומו, ובכ״י גדס נאמן יקים מלמו • .Tóm. VI ז G לשמחת הודה אלהינו ?אהבה מלעלס לש;יהה חגים ?W| יוצר לשמחח ח ויה f* «מ?7 מ הע;לות ק;ה ,9ן u• ■ U)3W ? שמחת תו, ה קדיש זכר ליציאת מצרים* כי בנו בהרת ואותנו הרשת ך] ; -■ h U מכל העמים ומוסדי קדשך בשמחה ובשינון הנחלתנוT♦ - * " ׳ בחף אתה:: !קדש ישיאל והזמנים: :י !hton $ך: הגדול בכבוד שמך:, הנבול לנצח במוצאי שבת מוסיפי? נרny,3m; והירא בנוראוהיף ♦ הטלף היושבעל כסא רם ונשא; !חך אתה יי אלהינו מלך העולם בורא מאורי האש. 'ש1כן _עד טרום וקדוש שמו י וכתוב חנו צדיקים !יי' ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם המבדיל 3ף ‘לישרים נאוה תחלה * לחול 1Y3,־ hm, V5 WnS לעמיכם* בין יו□ בפי י שיים תתהלל ♦ ובדברי צ דיקים תתירד. והשביעי לששות ימי המעשה ♦ בין הדשות שבר־ו • - . .ן תח!רף להישת« טוב ן?ת ,בלשון ל פיד׳ס תתרומם • W־ m־ ימי המעשה קישת * הבדלת וקושר/ את ע0ך יש-רא^ ובמקהלות רבבות »מך בית:ש־ראל ברנה יתפאר שמך בקלשתך♦ !רוך‘אותה י♦ המבדיל בין קרש לק^; ז־־ מלכנו!כל דור ודור שכן חייבת כל ה!צוךים לפניך יזי*להי^ ■» . ; י ואלהי אבותינו להודות להלל לשתח לה^^ו־יייוירימ ליי•*•*• ׳ : ״ : T י־ v ! ״ י״זיי 4 ׳-/ U .U / ז m־/[ ואלה• אסמינו להודית M לשבה לפאר יר,טס לרדד לברך לעלה ולקלס על !לדברי ישירות והשבתות דוד בן ישי עברך משיחך: ׳, ׳׳*»!»! min נעולס כ״ג תשרי ואעו חל לק 3א׳ מימי אגדץ. ישתבח שימך׳ לעד מלכנו האל ה9לך הגדול והקדוש הוציאי?נ ה,?I ש3הינל ומקיפין עמהס הבימה בשירה ו3זמרה 3מה ץ ^ !שמיס כי לך נאה יי אלוהינו ואלהי אבותינו שיד ולונהה הלל1$ךה' עיין וממשלת נ?ח ?ךריה וגבורה! החלה ברוך אתה:: אלודנו מלך העולם שההעו לקימנו ודמענו'לזמן הזה: שימחת תורד! לעולס כ״( תשרי ואינו חל לק באי מימי אגד״ו * היריאיל רל ר1,יתU.w.. ... ■ י ם על ס7ל0 3שוןדיפ ׳ לירי.״ ׳ יי״ m !. עוז וממשלה נצח נדלה וגבורה תחלה ע,1,נו. ל ; ,. יי׳ןאלת קך?ה שלטת בלבות והודאות ט?קה מי 1 ׳“ נדל @ל=: ברוך אתת " אר מלך גדודי בתשבחות'א^ ההודאות איון תנבליאוית הבוחר בשיר•'זמרה ״.! חי העולמים: י י ':ד" ל •ע מ ר,,r תורה זה■ יאמר בשחרית קידם נשמת נל מי• נשמת ?ול9ך« מורשה נקראים ?ני חו|ש ,ניצח נו$5ע למי עולם ונופש • תורת ** תמימה בישיבה נפשי: נשמת חכמי חמיה בגבורה״ולא בשתי תמליך מורה ן#םךפואתי• עדות ;י נאמנה מחכימה פתי: נשמת בני בינה מתענגים מטוב הלב׳ הךגיש ך!י דרי הלב• TTS- ” ־,17'= ?ש'?ת• לב־ * ברבת־רןוש׳ נשמת בני גנונים ב שקול ומכריע מאזמם ׳ ואמת אמן: תישר יופי חקור יתקון איגים • mii.™ יבי ת! ברט ו«ט, M61 ?הל יתברך• מצות ♦♦ ברה מאירת עינים “ “־* * “ “ “ "״ “ '~ י 1׳;׳ נשמת מדע תורד־.'בלבם למסעד י תכבד בונן אשוריקו לא תמעד•. יראת"?הורה עומדת לעד: נשמת ידידים ידם רן'פיפיות! הדיו י ............ תדון רוממות סלסול עו! מחמדיו• עשה שלום ובורא ... . mvmp?וקי:קרי־ ' T את הכל: יי ,_.w- נשמת(htir18? o-W ׳ ífTf מי־:ל- שם " מירך ?®Tv* ?רוממוךבעת תשיגנם לצבי אור עולם באובר חיים אורות מאפו1 אמר ויהי: יזדים* יי ־׳ ׳ '׳■־־ T : V באוסרים אלו פינו !לא ישירה כים: נשמת כל חי ינו׳• ועתה *גדל נא כת אלי כאשר דברת לאפר י זכר רחמיך " וחסדיך כי מעולם המה: *לנדל ויתקדש שמה רבא !עלמא די־־ברא !רעותה המליח מלכותה בהייכון וביומינון ובחיי דכל ב*ת ישראל בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמך יסא שמה רבא מברך לי<לם ולעלמי למיא•!תברך ולשתיח יתפאר יתרימט יתנשיא יתהדר דתעלת יתהלל שמה ךקודשא כךיף רהי^ לעלא נק" כד* בלבתא ושירתא יתשבחתא ונחמתא דאמירן 2עלמ^ ואמרו אמן: "T: T וועהרענד דעי חזן כרכו ואגם׳ יאגט קהל יתברך♦ בינו את יי דז^בל1 ♦ | ן!שתכח ויתפאר בחך:! המברך לעולם ועד:;יתישש יתנשא׳ שפיו'של בלוי אתתיי אל|-ןי!ן!!^ך מלכי המלכים הקרוש # **=־ 58SKS35 v 4ה1ר ובוראה חשך סלו לרכב בערבות ביה שמו flgy וי1ר.^ !?לזו לפךוי ’ושמו ?רומם את הכל: על בל ?ך5ת וך,הלה: ?רוך ישם ?בור מלטוהיו לעילם מיוס7 על פי א״ב ונל יזדוז מסיי׳על לאשי הכתובים מפייז*! ה3דכס ובראשי אומיו' החלק הגי מן המדוזיס התום שי׳המגז משה בד שמואל בד אבשלום,>ך31תוד..p f , אשלי העם שלו ככה ♦ מאלהיו וגואלו ♦שיא בי!ה ♦ מ תברך בארך ובשנעס נעלבה ״ וזאת הברכה * בפנות I 1UW ________________________________________________________________________________________________—-------------------- מעי, ״®^ ?'^יס7על הבדנ?ש3יו משה את השבטי׳לפנימותו והיא הית' של משה׳ושוף החרוז יתום לעולם על לשון דאשי הכתובים מ3דנת מש~. א,-..״׳ ת ! מנתו של יעקב ולכן תמצא מל מלוז עכין מעין בלכתו של יעקב ומעין בלכתי עשייה אשדי העם שננה לי לביני צ$ בלבו' יוצר ליסנוחת תורד! יד 3 בנוה;;נו לנוח ־שניבה 4 ה^היר אמריו לאלבי רבבה 4 4 א ח קדו לא *מיש 1 חשך עץמ5 טרה מתשמיש * ש מור דת בזרוע קהובה; ויאמר!< מסיני בא: ב טוב כל נבוא יתנמש 4 וממגדיהבואת שמש * i ואלם חזר בבל אמים 4 ומצאם בלם בעלי מומים י ק מוך;.צר מהחור והאדם 4 בוזו זרועיו מזהב אודם 4• ה פיל חבלים א בנעימים4' אף חבב עמים: ש לום;צור מלחמו מ?ןךם 4 ומראש"הרךיך,רם: ד ודים מקדימם לנשמע נעשה♦ השיבוזאת בל תמשה ♦ ע ל קדקוד גלגולה נאה 4 ברבה כל טוב תבואה ♦ ב וקר }ערב לא נגישה 4 י הורה צוה לנו משה: ל השפ;ע שבע בל תבואה 4 וממגד ארך ומלאה; ח בהר אדון בהר להמלך 4 ;הב עם עליו בהשהלך 4 פ י שנ;ם בנחלת סבלו 4 החת מחלל יציע מחוללו 4 ״ ר גנו בל גוי' ופלך 4 י י };חי בישרון מלך: ו ועד נחיל בחלש גודלו 4 י בבור שורו חדר לו: ו מיד מחה בעב אשמות 4 כנאה למלך ביום רוממות 4 צ ידון;רבהו לחרבוה צמח 4ממבין עהים ללחום קמח 4 ש את ויתר יחי להקומוה 4י יחי ראובן(אל;מה: מ אה זה זח ’;שמח * . ולזבולן אמר שמה ז יליד טוב ונעים' בנאמר 4 שבת אחים ;חד בהיהאמר 4 ק מן חלזון קפון חבואו♦ בל יועיל למנקה משאו♦ י ־מצרימו חיותלמו למשמר4 !זאת ליחורח ויאמר4״ ;זבחו זבחי צדק (יראו. עמים הר ;קךאו ? ח סידך איש־ נוצר מאמךך־4 נסיתו במסה יאמן דברך 4 ר אשית ראה לו!:אגר ♦ ששם חלקת מחוקק:אגד 4 ־ ו לעולם שרת בבית דבירך 4וללוי אסר חמיך ואוריך: גדוד ♦גורני בבוא גד. ולגד אמר ברוך מרחיב ןד ז ט ובי בשער המחנה בקומו 4 ־ מי ליי אלי בנואמו'♦ ש כן במצד בלאות חילו. הקטון למאה ולאלף גילי 4 אספו חסידיו באחד לעמו 4 האמר לאביו ולאמו: ך לס בראש;דודי חילו. וילא ראשיה לו: ; מלא פימו תיילתך לנקוב 4שיריך באדמת נכר מקוב 4 ה נין עלי דדך ה;ה. שפיפון עלי אורח rm . י'ל הקליל אורחי ולשר עקוב 4 ♦ורו משבמיך ל;עקב: בצליו נלחם בישס אהיה. ולדן אמר דן גור אך!ה: כ קדם מבן בכור בהבדל( 4 קדש הקדשים חיוה גורלו 4 שבע דשן בפנימי וחיצון. ;ם ודרום ♦ריש בעלצון ־. ־ ב ב$ל;ם בן עוד לאילו 4 בדך " חילו: ' ה לבושה ברים לבוש הצאן. ל שבון בין כספי נאוגי 4 מקום שרות לו:י!בחני4 ־, ־ ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון: ר וחב אחלי ויריעות משכני 4 לבנימן אמר יריד יי* מ טבל בשמן •הלו באושר. רצוי אחיו היות בכושר. & בונת שמים והחת נקמבת 4 ׳ ו מעלני מלך נותן מעושר. בלבת שדים ורחם מתבלקה^ ולאשר אמר ברוך מבנים אשר; א לצו מבל חיות נעלבת 4 "וליוסף אמד מבלקת: i בימיך דבאך בחזק ח:ליך. תדרוך על במתי גועליך. רגלך ----- י - . ■ _ ... , ■ 1- .. ... * • , , , ן .. . , - . י י • . - • . - . - - . - ברט׳ ולאה הבלנה אשל בלן משה, זה משה, איחהאלהיסזההקב״הוכו'• מהברך ונבילות. והטעם שיהי* ארצו נבל מא! ־ בכל טוב נענך ואבדש נבל האיל 5ארן,ע״י משה • ובשמים נערכה, מאס השם יעי ־ ב ענו, זה משה * לנוס שניבה, במקנה(בראשי' יגב) ׳ למנומס משנבו, והלא כינוי למיתהעש״ה ינוסו על משנבותס(ישעי׳נז נ), ג גואלם ס סמוך יצר ונו', טעמונעבוד שצןאך יצרו על הקב״הוסען עליו במזקה ולאז; ונו׳נמבואר בפירש י 3פ וזאת הברכה גם בילקוט שם ובפ׳-יסלד הפיל מבלו בנעימים מאמונתו ב6ביל שופ אימס נושה לנן זנה שניסן ענעס של פז וזהב אוד׳על זרועי ידיו 7" נ בגל ב״י והוא עש ה חבלי נפלו לי בנעימי(תילי׳י״ו) ואמר עליו רי׳ס בשומר טוב ונמו שפיירש״י על ו י פוז ו זרועי יךו(שמו'מט); ם מוך י צ ר״עשי׳ה יצדסמוו ונו׳נמבואר בפירש י 3פ וזאת הברכה גם בילקוט שם ובפ׳-יסלר הפיל מבלו בנעימי'., מאמונתו ב6ביל שופ אימס נושה לגן זנה שניסן טבעס של פז וזהב אול׳על זרועי ’7* 7" נ בגל נ״י והוא עש ׳ה מבלי נפלו לי ננע־מי(תילי׳י״ו) ואמר עליו ל'׳פ בשוחד טוב ונמו שפיירש״י על ו י פ וז ו זרועי ידיו(שמו'מט); ם מוך י צ ד,עש"ה י צ ד ס מ ו( הפלת גודלו על האומו׳ושלי נמצא בנעימים בהנמל עליון גויס כי מלק ה׳עמו נאיניש .מ צ ו ד ש ל ו ס שלום ני ב־ בטוהגישע״׳נו ג) וע״ש פילשי', מהתור, ל' לא עסה יביש 7אמר פלונית נ בלה לפלוני ’ ל לולים, ישלשי • מקדימים ונוי, שנאמד כל אשד לבר ה׳ יעקב ולא עסה פניו י ח ו ד ו(שם כט נב)־שלו'יצור ונו הקב״ה שהוא הרממו ואוהבו <ע"ונ(שמו'ג7)י זאת, התורה • בל תמשה , בל סמועמפינו־ לא ננשה, לא נשכח• •מקלם יצור לו שלום בשביל סמיות יצרו וכלאמדן • ע על קלקול ונו',עש״ה תבואתה ה אלון, הקב״ה* יהב עם ונו׳, עשייה השלךעלה'יהבך(סיל;׳ נהסג)• ויהי לראש יוסף ולקדקיד נזיל אמיו, ועשייה ק פורס יוסף י פ פי שנים ונו',בד יוסף <«שורון מלך,הקנייה נהי' מלך בישורון,כן פי' לאיי • ו ומיד ממה ונו', כמנהג המלני' נטלו פי שניס בסבל נמלת האקני דעכה הבכורה מראובן וניתנה ליוסף כלרתיבומי ביום התנשאותם למלכות • שאת ויתר יהי לתקומות, נ״כ בספרי הלפוש אבל בנ״י 7או3ןבנוד ישדשי כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתניבנזרתו לבני יוסף בן הגידסות חלוקות בא׳ גרס שאת יתר ימי לתקימות ובאחרת גרש שאת ויתר יהי ישראל(לה״א ה א)י ממיללי, אביו ויוכלו,ל׳וסשכח אל מסוללך(לבדי׳לביע) • ורעל, למתקוממות. ■ובאחרת שאת ויתד ה י א לתקומית והעדן אמל לכל הגירשאות נתיעל והוזמן * נמול, לנחיל • הלש, ילבל ומלק ־ צ צידון ונו', זהו מברכתו של והטעם השאת והיתרון כלומד המלכות היא לתקומויהעם ולכן יהי ראובן ונוינלומד יששכר וזבולוןבברכת יעקב שנאני זבולוןלמוף ימי׳ישנוןוהוא לחוף אניו׳וי ד כ ת ו על שמחל לו על אותו עון וגן אמרו ז" ל בילקוט ימי לאונן ואל ימות, והאיךילפמשה צידון יששכר סמור גרס וגוי(בראשי'מט יג) ונמו שפי’לש'י שהי׳ זבולון עוסק סממל לו הקב״ה^י״במבד' היו על לבו של אהרן והיו בולן מבהיקויילע משה שממל לו בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר היושבים ועוסקים בתודה כלכסיב ועל׳מן המכין עב״ל ולפי המאמר הזה יתכן לפרש שאת ליינשא את ראיש,כלומד שנישא - זמבני יששכר יודעי בינה לעיתים;לה'א י3) וגו וזהו טעם ממבין עתים ועלה בתיל המצין ־ ז!73 טוב ונו', מבואר ע"פ מאמדס 3ספרי והובא בפי׳רש״י וז״ל ללחום קרח • מאת זה זה ישמח, טעמו האשל לזה ישמח זה לשיתופם יתד י "ק שמעהיקוליהודס כאן רמז בדנה לשמעון מתיך ברכותיו של יהול׳לאף כשחלקו א״י קנין חלזון ונוי מבואר במס הגילה 7ף ו' א' אמר זבולון לפני הקנ״ה ד3='ע■ נטל שמעקהתוך גודלו של יהול׳שנאמד מחבל בני יהוד' נמלת בני שמעון(יהושעיט) לאמי נתת שלדת ונדמים וארצות ולי נתת הריס וגבעות ימים ונהרות אמד לו ל^3״ל ועול שם בספרי שמעךולוי שתו בכוס ממל שנאמ׳שמעוןולוי אמי׳ארור אפם כי נולן צדינין לן ע״י חלזון שנאמר ושפוני טמוני חיל, לעי ליי שפיני זה 'עז,משל לשני׳שצוו.מן המלך איפדע למלך ואחל לא לי פלא פרע היא חזר ולוי נך שמעון חלזון, טמוני זו טלית, מול זו זגוגית לבנה - אמר לפניו רב: "ע מי מיליעני ? ולוי שניה׳לוו בשני לוי פרע מה שלויבמדבר שנאמר ויעמלמשסוגו׳דאספו^יו כל בני איל שם יזבחו זבחי צ7ר!,סיקזהיהאלךכלה:וטלמ<לך3לא למיס אינו לוי ונו שמעוןלא ליו שלא פרע עא מזר ולוי שנאה' ושם איש ישדא המונ׳נשיא בית א3 מועיל בפרקמטיה שלו כלים ע: ל׳ וזהו טעם קנך חלזון ונו׳ 3. יועיל למכסה לשמעוני(במלבד נס יל) י זבל טוב ונעים וכד' מוסב על וזאת.ליהוד׳שהי׳לו מלק טוב משאו, כלומד מי שיסתיל ויכסה משא ומתן שלו ליקח מקנו בגניבה לא יהי צו תועלת ונעים נמו שנאמר ׳ גס שמעון אתיו ישב בנחלתו כמו שנמהל מחבל בני יהודה ונו' ממנו לכן יזבחו זבחי צדק וידאו׳ ועיין פי׳לש״י על עמים הר יקראו׳ ל ראשית ראה צהבואר ־ ח חסיל־ וכן/ לוי, שנאמר וללוי אמר תמיך ואודיך לאיש ח ס י 7 ך אשד לו, זהו מברכתו של גד שנאמר וירא ראשית לו ני שם חלקת מחוקק שפין ונמו שפי' נסיתו במסה וגו' גי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו וכויע״ש פיירש״י ומש‘ רש״י• ויאכל/ ל' אגידה וקשרי יאנו׳ •היי ספון ואפוף* ג7י7 יכולנו וגו' זכה להיות משלת בביהמ״ק • Ű טוב, משהי בשער המחנ׳וכוילכתייויעמול משה וגו' עש״ה גד גלול יכולנו ופי' רש״י גלולים יגולו הימנו שיעברו הירדן עם ויאספו אליו כל בני לוי(שמות לב מ)יכאמל לעומו, 3 כ בג י וי כ לעמו״וי״ג לשמו, אמיהס למלחמה כל חלון עד שנכבשה האלן עביל, אמנם מלשון הפייטן נראה והראשוןנדא׳עיקד והו׳נמו לעומתו,וצלעת הפייטןאיןהסי ושדשאקהוימגזדסעם שמפרש יגולנו יגולו עמו כלומד חיילות ישראל יתקבצו בבוא ג7 לעבוד עמהס• ועמס וכן מסתבר, י ימלא פימוונן', יהי לצון שעול ימנא פיה יצנקוב ולפרוש תהלתך ש שנן במצד׳ זה דוד כאשר שכן במצד וראה חילו של ג7 כבודים על שהקטן באלן הנבחרת נמאז • רקוב, מלפרוש שיריך נאלמת כנד • להס.יל אורח ונו להודית שבכולם ירדוף מאה והכלול ידלוף אלף הי דלה והגביה אותם בראש גדודי משפטים ישרים וסלוליס, והוא עש״ה והי' העקוב למישור(ישעי מ 7)' 3 נקלס חיילותיו, והמאפדהזה הוסל על הכתוב ומן הג7י נבללו אל לדל למצד וגוי מבן בגור וכוי, טעמונמי שהבלילה'את שבע לוי מאז להיות גורלו ענילתהקולש אל: מבני גד לאשי הצבא אחל למאה הקטן והגמל לאלף וגו' (7״ה א יב) עי׳ש פי' נלנתיב בעת ההיא הבדיל ה׳ את שבט יהלוי לשאת את אדון ברית ה׳ לעמוד לפני ה׳ דש״י׳ ואולם מה שאמר הפייטן 7לם ב ד א ש ג 7 ו 7 י חיילו/ הוא תימה ני לא מצאנו לשרתו ולבר! בשמו(לברי' י ח) נן בנפלייס ונו׳; מבן בגור, מישראל נרכסיב מזה זכר במקרא, בי מה שאמר מלה מבר גל לאשי הצבא, הכווצה בי ני אלה הבאים ני בני בנודי ישראל(שמות ל נב), או יהי'בן בכור כפשוטו ונמו שנאמר ואני הנה לול היו ראשי הצבא מבני גל, לא שנתנם הוא לראשי הצבא׳ ואס סקי על ללה שכתוב לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רמי בנכי ישראל והיו לי אחריו ויקבל'לול מתני בראשיהגדול׳וכמשחעוסלשונו בלאשגלודי חילי ׳ הלויי׳ י במרב' ג O• לאילו לחזקו ל־ איול וחוזק־ ל גאוני, זה ב״המק יהי׳ זה יותר תימה שיסכל בהבנת משמעות המקרא, כי לא על בני גל ני אס על בצי גאון עוזנו עיי' פרש"’ ויקרי ביו י״ט יוכל המאר׳ פיוסל עי׳ה ולבנימין אמר בנימקרהוליאמל שנתנס בראשי הג7ו7.ו!ה פינוטומבואר בכתובים,;כן לברי הפייטן זט׳ ובין כתפיו שכן ע׳יש פי' רש״י ובמס׳ יומא 7ף י״ב י מ מברכת צדיניס עיון ויישוב ומייהז ואבוא על תכונתם י ת תנין וכן׳,בברכתו של יעקב יהי שמייוט/נלכתיב וליוסף אמד מבורכת ה' ארצו ממגר שמים מטל וגו׳, ובברכת יעקב לן נמש עלי לדך שפיפון עצי אורח/לישועתך קויתי ה,ואמרו רז״ל שנתנבא על שמשון 3מתשלי׳ ורח וגו * J סש7ו וגו',לא ימיש משלו מיוסף אשר חשך והנע עצמו מלשמש 3נרךדת עיניו שהתפלל אל ה ונלס 3צדיו C13 ה' כרכ3ואד 3פירםן'י* ע\ אורת היח באשה זרה אשת אלוניו ־ יסגמש, 1' גמיש לי לדישי' (יומא סז א) והוא ל נגיעה ניב נב י י שיי־בע וגו', עש״ה נפסצי שניג רצון וגו' • נ פ נ י מ י ז מ י צ ו ן / לחש 2 Ct לאכול יוצר לשמד!י. rnih jm?. ויקדיששכ,עי■ כבכחב!קוח♦!^ מלמד מוסר • לילדי יאור נמסר קדוש;קחש קרוש ״ nw;v: ־ • י t'rm'rm ן2י3יה שירהתורה• החופן איש שהורד,‘ ק־־א-י לאיץ k״ נלסמיס י?ט,בי מחדש י לקישור,?גטרהי לאותיות התורה• ז ככל יום תמיד מעשיר. בראשית: מה רבו מעשיייף «♦ קדוש קדוש קדוש יי צבאות: כלם בחבמז־■1, עשית מלאי־*. האיץ קניניך: ’ה^ך ,ץ;• ־ מ־-׳ ׳־ % 1׳״ ־י " המרומם לבדו מאז המשבח!המבאר והמושא מימות *TÍD עולמה הנקרא צדיק שמר עולם: אלה’ עולם. בי0?’ך הרבים רחם עלינו אדק * בהגיון נואמה' הוא המרעיש שלמר עזגו צור משיגבנו מגן!שענו משגב יעמו: אלtברוך : ־ 1 T :־ ......“ * ** אלהים ה:ים ומלך עולם: כלם אהובים כלם ברורים יכלם גיורי□;וכלם עשי□ כאימה וביראה ךצון'קונם וכלם מתחי□ את פיהם בקדשה ובטהרה בשירה ובזמרה ומברכים ומשבח־□: ובארים ומעריצים ומקך־ישיס T I ומטל!כי ם: קריוש קדוש קדוש י♦ צבאות: (הה י Hl ♦שוררו וכרבי□ ♦פארו ושרפים ירינו ואראלי□ יברכו יפני כ^’ח:ה (אופן וכתב לעמת את ישם האל המלך הגדול הגיור והנורא קרוש הוא i שייןפים♦ לעמתם משבחים ואומרים: ובלם מקבלים עליהם עול מלכות שטים זה מזה: (נותנים רשות זה לזה: .להקדיש ליוצרם בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה קדשה בלם נאחד עונים ואומרים ביראה קדוש קדוש קדוש י: צבאות מלא כל הארץ ככוחי אופן שם המאבד אמתי ימי א׳שגפי ־שתקים" נראים ?'ותקים* וכראי מוצקים * נועם ישיר ממתיקים * קרוש קדוש קדוש יי צבאות: בחך כבוד י♦ ממקמו: לאל ברוךנעימיות יתנוילמלך אל חיגקים זמירות ’אמרו ותשבחות !ישמיעו♦ כי הוא לבדו פיוע^ גבורות עשת חדשות בעל מלחמות זורע צדקות מצמיח ישועות בורא ךפואות נורא החלות אדון הנפלאות המחדש בטובו ככל יום תמיד מעשיה בראשית: כאמור לעשה איורים גדלים כי לעולם חסדו: אור הדש על ציון תאיר ונזכה ללגו מהרת לאורו♦ ברוך אתה יז♦ יוצר המאורות: י אהבה רבה אהבתנו יי אלהינו חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו: אבינו מלכנו בעבור אבותינו שבטחו בך 1הלמךם חקי חיים כן הורגנו ותלמדנו: אבינו האב הרחמן המרחם לאכול רבגד ללבוש דוגמת שאז לעלמה שאמ׳יעקב ומגן לי למס לאכול ובגד ללבוש ל* בקש אותי צדיק נ א על פנימי וחיצון׳ וזהו שאמד איזדיו תלבושת כריס וכוי, ו,פשר שדמז ?פייצון בפנימי ומינון ע הה שאמדו ז״ל בכוס של בדני שצריך הדחימבפני' ושטיפה מבחוץ. ולמדו כן מפסוק נפתלי שבע דצון ומלא בדנתהינלאייבהס ברנות 17> נ א א * מ מטבל בשמן ונוי׳ זה מבדנתו של אשד.בברכת השה ועיש פי' מ י V וכימידלבאך ונו גס זה מבואר שסבפיירש״י־גועליך, הנועלי' ומואסים 5ך ,ין חדד בוז א שחקי ש פ דון עש ס בדוחו שמיס שפדה (איוב נו יג) • כנשי מחרון, נאן סמלשות חלוקו', י״ג בנסי וי״ג בנסי וי״ג מסי ויש כנסי וכולם קשים לפרש, והמפרש פירשו ל' ניסה והניף או הבי׳ית לשימוש ואמר שירמוז על מאמדס ־”ל שבשעת 3ר את הששים וארז היו מדחיבי' והולני׳ער שגערבהם הקנייה ואמילהס די זכת־ב עמי/ שמים ’ליפפו ויתמהו מגערתו(איוב צו יא), ולפי מאמדיזה נדא׳יותר לפרש סב ף ל^רש לשון צניסה ואס־פ', ולספרי׳ הגורסי' בנסי בנית יהי' הבי״ת שאש מלשין בנס בלשון ארמישהצא ל קצף וחרון כידוע בתרגויגס נרגיע 3' י״ב ב נ ס וקצף שגיא שטעמונעס וקצף הרבה־ ל ולנורדס, להעמיד צל אחר ואיור לברד ולידו• התויך רקיע, ל תוך ובין נלנתיב ויעש עהי' את הרקיע ויבדל בין הרי׳וגו׳ -מל מקומם הקרס, א. הים הקוה אותם נרנתיב יקוו המיס ע מקום אחל וגו׳. וימדדם, ל מי מלל 3שע!ומיס(ישעי'ה׳יב)• י יקר שגי מאורות, חמה ולבנה י חרדי צחנמולטש להבריק אורט; וצפוד נברר ׳ וי״ג ועוף הברד ועני! אמר הוא• 9 מדקס בצלם, 5 ה האלם שנברא בצלס 1יהן והית' כוונת בריאתו ישלע וזהו וישכון י&לתל וכר • להתעודד, להיויעומד קממליוי־נהוע, נאשר חפץ נבנר>3, נכתוב בת״ה• אשנבי שחקים, חלוני השמים׳ לשון בעל אשנבי נשקפחי(משלי ו' זי) והס כלאי' " כנדתקי למאיוו׳שההם יצאו ושייה׳ישובו וכראייבידושלמי שסי׳ה חלינו׳נדא הקב ה שישתמס בהן העול קפ״ב במזרח וקפ״ג במערב ואי באמצעו של רקיע שממנו יצא התחלת מעשה בראשית ועל דדך זה כל מהלך שלהם, והלשון הורגל בפי ח״ל לומד הקב״ה מוציא חמה מנרתקה • וכדאי מוצקי? ׳ ל' אזקיס כראי מוצק (איוב ליד י״יז) והיינו השמים־ קרוש קרוש ונוי ליה בישעי' ו' גי ואי' נסרי א״ל־ פרק ל יא תתק״ו אלפי רבבות של מלאני השרת עומרים לפניו ית׳ ויקראי׳שמו הנדול בכל יום תמיד מיציאת החמה וער שקיעת התמה ואומדן קק״ק, ומשקיעי! האמה עד זרימת החמה אומרים בני״ה " רמות נציניס שלשת. יתכן שרומז לשלש מראות אשד לקשת צמניאי בס'שעד השמים שער ז׳• תקיף מנצטדון ונו,' ויתהלך מ:וך את האלהי' ואינני צי לקת אותו אלהים(בראשי' היכ״ד) ת"׳ וסליק ללק־ע וקרא שמי' מטטמן ספרא רבה׳ וזהו טעס הנהפך לאס מבשר. ועיין בתים' במם' יבמות דף י״ו 3״7 ה שד העולם אהדו־ יפיפי'׳ כך שתו של שד התורה־ החופן. הממלא מפניו־ יסור עולמו, הוא שד העולם הנקרא יבשמו צדיק נרנתי׳ מכנף האדן זמירות שמענו צבי לצדיק (ישעי' נ׳ירי״ו) ופשוק זה שר העול׳ אמרו כדאי׳במס׳סצהלדן רף ציר אי־ חרד תימן ונו', עש״ה עושה עש כשיל ונימה ותלדי תימן(איוב ט טי) ־ קודקסי אש ׳ קלסי אש שממי׳ אמתי׳ בהם כדאי' בפרקי רד״א פ ג־ לאש חונלה אש׳ להקב הי להאש, להגריל, והוא פעל נגזר תן הישי ניגשםונ}ל ^לנותוגדולה גס ל תקיפות וחוזק" אז המרחם רחם עלינו ותן בלבנו להבין ולהשכיל לשמוע אתה הוא מלבנו־ מלך אבותינו אתה < למען שמך מהר ללמד וללכד לשפר ולעשות ולרךס את כל דברי תלמוד לגאלנו נאשר גאלת את אבותינו/ אמת מעולם שכך ה;ךר;ףכאהבה:ןהאר עינינובת1ךמךןךבק לבנו במצותיך ד^דול עלינו נקרא באהבה אך אלהיט זולתך:r ויחד לבבנו לאהבה ול:ךאה שמך [לא נבוש לעולם ועי*• עי׳ס fc״3 ובסוף ממום משה בל שמתל חזק • כ־ בשם קך־שך הנדל והנורא בטחנו עילה [נשכחה בישועתך: והביאנו לשלום מארבע בנפות הארץ והוליכנו קוממיות לארצנו: כי אל פועל יישויעיוהאתה ובנו בהרת מכל עם י ולשון [קרכתנו לשכך הגדוא קלה כאמת4 להודות לך ולי״חךך באהבה: ברוך אתה « הבוחר בעכו •<.: בקשוב ענו עלה אל הר העברים* בדעתו חשב קעל!ת סין בהדורים־/זרת דתי הדשה ופקודים!שרים• דוד ושלו לתןלמשבעים בחורים: העת קשב ומת , , בהר אשר אתה עולה * V !יןוח בפה J/W _ץרא?;ח1ח אתני ל ־jí?í? *ÜP * מלא* וו עליה ירידה היא להתכלה• חנון 1־^11- חיד־יד־ חירו״יוחוו דייודיח ויזדי ♦ י־ T • י" י • * • • 1 f אעברה נא ואראה ההר הטוב והלעלה: טהור ענהו רב לך אל תוסף דבר•!הושע ישראל באהבה: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: 1את?ת את ׳הוה אלה:ך 3כל־לב?ןל זכבל־נמו; וג?ל מאדך: והיו הדברים האלה אישר אגבי מצוך היום על־ Sg ™^55'SS iS ם־דהףה^לליות״כי?•*!?" 2ל-;3ק והץ ל^ט״ת נ’1׳ו’נ,׳ף: י3ס3תם בסתר עבר עברה* על בן לא ענהו איום ונורא: פודה השיבו על אינזר ?׳עלתם בי בחברתה במלא נימה לא תתחבר׳'להר נבו יתעלה ושם תמות ובני תקבר: משה *ייי» אל•־?^'»8־5• m כידע כיי מרה עליו גמרה ־ נם לאדון בל ל»5ם ימלז^»", sm הסי 3w w > vm "wm 3?2יל!ן ל?הל£ן־ ו^לה זשנעת: השמת ל?ב 1ה?5ה לבבכם וקרהם ועבדתם אלדזים אחדים והשהחויתם . ■ ... ...... , ,להם: וחיה ^ף־יהוה' בבס ועצר ארדהשמ:ם ולא״עשה 85♦ מריבה 4 צ^קת ‘שועתכם לפני לכן קסר והאדמה לא התן אהריבולה.ואבדתם מהרה מעל ,הארץ הטבה אשר ידווה נתן לכס: [שכתסאת־דברי אלה על־לבבכם יעל־נפישכס וקשרתם'אתם לאות על־ ילננס והיו לטוטפת בין עיניכם: 'ןלכךתם אתם את־ בניכם לדיר בם בישבתך בכיך־זך ובלכתך בדרך ,ובשכבך ובקומך: וכתבתם על־כזוזיות ביתך ובישעךיך: למען:רבו ימיכם וימי בנינם געל האדמת אשר נשבע יהוד לאכתיכס לתת להם כימי השמים על-האיץ: ־ דאמר יהוה אל־־משה לאמל: ד$ר אל־בני ישראל לא 4énj3 מניסה זו.עליכם.ידפן נקנסח ןנקצבה ♦ רשום ירשם וינתב 3ךת נפש משיבה: שבטי י^רון קבץונחת4 סמימי תפדוני מרדת שחת 4 מר צרחו כלם רעותו כאחת4 שאין פריון וכופר בכלום חפץ ודכר תוכחת: ’השלים נפשו מיד יא;,י■ ^ ^ ננד,הםלליתס 'למיתת נ׳־יירןה* בראותו בי אין הצילה w.v«Wíf תכלה־™ ^ לצע" בתפלה וצעקה• שמעוני אלוי ודעי עסקיי i* km א״ם בית השומה• ואל תחי ואת לכם למכשול ולא תר•. יו אחרי לבבכם ואחיי עיניכם אשר״״אפם ולפומה: חיליו ככוחו שלשים ימים4 זוכרים זנים אחריהם: ל־מען תזכרו ועשיתם את־־כל־מציוהי ׳ It u í ׳ 1 AU י ״ ד7 • ט t • ם זן:• u ׳™-ם קרשים לאלהיכם: &י י^ה אלהיצם Vn צדקת משפטיו אשר ממם חתמים* m •הוצאתי אתכם *m מצל:0 לילות לכס לאלחיס ודלג כארי לפדותם מבין <נמים" וחיים אני יהוד, אלהיבס: ‘־ ־־ :••־־ ־ •־ ד ־ ־־; 1 L:n.״:r * V: )T : V " "׳ א מ ת ויציב ונבון [קייס [ישי [:אמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר: ומתק[ ומקבל וטוב[יפה הדבר מה בקע לפניהם וימליכו מלכם לעולמים: ישענו: לדור ודורר״יאק:;ם ושמוקיזם וכקאיונכוןומלכות: וצמןו־זך עד אקסי ארץ: אשרי איש שקישמע למצותיך ואמונתו לעד קימת: ודבריו חיים וקימים נאמנים ונךומךים יתוךתך ו־ךבךך:שיים על לביו: אמת אתה הוא אדון לעמך לער ולעולמי עולמים על אמותינו ועלינו על כנינו ועל ומלך וכיור לריב ריבם: אמת א0ח היא.ראשון ואתלה דורותינו ועל בל דורות זרע ישראליעבדיך: הוא אחרון ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע ממצרי,ם על הראשונים ועל האחרונים לעולם ועד חוק ולא:עב1ר• גאלתנו ע אלהינו ומבית עבדים־ פדיתנו■: בל בכיוריהכס אמתתשאיוה הוא ץ אלהינו ואלהי אבותינו לעולם ועד: הרגת ובכורך גאלת וים סוף בקעת' וזדים ט^עת וידידים העברת אן נקשיב,ענו יכו, אז נאשר שמע משה הענושאמד לוהשסית׳עלה אל הר חוט השערה, cl, אמר• חובפי׳ חטאיי ליפה ובדה׳ פ^ר לישראל* סנוליסj העברי חשב בלעתי שעלי' זו תהי׳ ביופי והידור כעל־יתו על הי סיני ונו', ישראל עם סגולה, אנא יהימבס לי סגולה (שמוע י״ט הי) • פודה, הקבי׳ה • ובכ״י:רס בעליית׳ ונלענין הפיוט הזה מבואי בעצמו והוא לקית ממלדש רבות פ' מעלתס בי, אתה ואהרן אחיך• כקצבה, נגזרה ונחרצה• בנפש משיבה, ואתחנן ופ וזאת הנדכה ע״ם• ס׳ן׳ הד סיני• דיל, הקב״ה־ למשבעים נתירההעשיבת נפש־ ונחע׳ והקהיל למחנה׳ נחת ל'מנייתמחנה* 3כלוס חסן, בחילי", לישראל הנבחרים משבעים אימות• קשב, הקשיב ושמע• להתכלה, בחפן מאומה׳ ועש״ה אח לא פלה יפדה איש (תיליימט)• ולבד תונחת, טעמו ל' כל־־ן, וי",: להתנלה ל' בליי' והשחתה • גומד, הקב יה • נמלא נימה, נמלא אף לא לדברי תונחת, והוי ל' וינוח שאין בלי' יוכל להתווכח עמי• חייליו, .H 11 lt;m, VI ישראל לשמחת hím העברת וינסו מים צריהם אחד מהם לא נותר: על זאת רחום וחנון הצליחה נא : שומר הברית עננו פ?ם הראנ*, שבי!ו אהוביכם וחממו אל ונתנו !דידים זמירורת שירות תומך תמימים הושיעה פא ז תהיה לעד הצליחה נא* ותשבחות בלניות קהודאות למלך אל הי■ זיקים : רם ונישא תמים במעשיו עננו ביום קראנו:־ ־ נהל ,;נורא משכיל גאים ומגביה VB* »ק־ךם שמס ישראל "איילי־י״אדוד• ופודלרת עמים ועוזר דלים ועונדת לעמיו בערה •^וע0 : - * .k‘• tY" ־■T• “לל, ^ :7$ t" * אליו:_ תהלות לאל עליון בחך הוא־ ומב1ךף משה! ;מ, אחד אי חינו גדר אדונינו קדוש שמו: ישראל לך ענו שילה בשמחה רבה ואמה עלם: ? גדלו ליי אתי * ונרוממה שמו יחידו* מךבמפוח באלט יי מי במבדה נאדר /דיש 3-m לך ע הנךלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל תחלות עשד־ד־פלא: שירה חרישת-, ‘שבהחגאוליס, כשמ!ם ובארץ לך ע הממלכה■ והמתנבא לכל לראש: לשטף עד־״שפת הים :סך בלם הודו והמליכו׳ואמח: חניכו ך אלהינו והשתחוו להדום רגלו קדוש הוא:'רומסי. יי;מלוך לעולם זועד: \\ אלהינו והשתחוו להד קרשו כי קדוש יזי אלהינו:’ צייר ישראל קומו־ה בעזרתה ישראל ופרדה מאמך , , . רמכככין על הכל יהודד-, ישראל ♦ 'גואלנו עי צבאיות'שמו‘קחוש עלתכל יתגדל יתקדש ישתבח (!תפאר יתחמם ישראל) ♦ ברוך אתה עי גאל ישראל; ־ ־ יתנשא: שמושל מלך מלכי המלכים הקדוש בחך הוא: ומתפללי?, ממיל ממצא בשי ל וג*ולין את ההלל בעולמות שמא העלם הזה והעולם הבא: כרצונו ובלציך של- ואאנאיילל־ז אתה תראת ונו־. שאיו וברצון קל בית ישראל: צור העלמים ארק גיל אתה היאה לדעת הבריות אלוה בל הגישות: העשב במרחבי מחם השוכן נתל ת ל5יי 3• לעילם ה?יו ־ אין 3מוק נאליז־ם את׳ ונאמר לפנ׳ישיר" חדש נפהויב! עירו I & 1י1 WW י ff-?־יי״ לעקם ״*» ״, m»־ Ab *ולב בעיטת 3־הw יעל,,*w. •ל,- שם:: מטיך מעתה(עי עין״ ^ 3 Wע:ן3שובואל»הו33תונ• S Si! מ, הנוים לתורות ־ אבהלהמיםהיאללהסעם^םייעטר 3'י־ת אתנ׳ס ),ם ,.ף , ש,,,חבתהןתו* ד?יל נפשותינו מן השעות תועות דנער ניצר הרע טן יי מלך יי מלן: יו יחלן ןעד; ה?שואים יחון אותני לבלימת עולמים וימלאמשאלותינו י£ז י• ־ ׳ :ז T T| ^ ־• 1 : ׳ * ** במרה טובה ישועה ורחמים: :׳■ ^׳ז לין* ל יברך את עמו בשלום: ומניחעהש״ת בל הגיפה׳ והקריא יאמר גקו־י יחיו■ נא אמרינו לרצון לבני אדון בל: ויעזור יק ליושיע לכל החוסים בו ונאמר אט : הכל הבו ויהי מסע האדן יאמר משה קומה י: יפצו אויביך. גלל לאלהינו ותנו כבוד לתורה כהן הרב. '.יעמוד(פלוני _ו!סו ני* נא ךנ# ך. ץ. מה ע למנוחתך אתה!ארון כר פלוני הכהן). ברוך שפתן תורה לעמו ישראל בקדשתו: עזך: כהלך לבשולוק. וחסיךיך:רננו: בעבור חר תורת י;יז תמימה מישיבת נפש עדות ♦י נאמנה מחכימה עב::ך אל תשב בגי משיחך ז ואמר ביום ההוא הנה פתי: פקודי י: ישרים משימתי רב מצות י: ברה מאירת הלחינו זה קרני לו יושיענו < זה י\ קוינו ליו ♦ נגילוח עימם: י: עז לעמו יתן ע יברך את עמו כשלום: האל תמים ונשמח , בישועתו: מלכותך מלבות כל עולמים , דרכו אמרת יעצחפה מגן הוא לכל החוסים בו: " וממשלתך בכל דור ודור: . ז קהל'ואתם הדבקים 5:י אלהיכם חיים כלבם חייום לי מצדן תצא תורה. ודבר יי מיחשלי.ם: העולה לפירה יאפי! נשפי ידיו גיריפות הפייה ע״י ממשל ס״ת מןוד0 אב הרחמים היטיבה ביצ1נך את ציק תב?ה ח1מןת היינה סופת הספר יריאה הפסיק שצייר להפמיל נו וינשק הס פ ויאפיS3 ירוישלס: כי בך קבד בטחנו מלך אל רם־ונש׳א ע ן ח ם ה א לניח. ץ ם בה יהיפך פניי לצי שמאל ומנלל ‘V עולמים: י,, יי' י ז -ז י 1 בךנואתזיהמנרן: * * י 5 I J «י» ׳״״ ?1־’W1? I ל«לם י׳5י wi המניל AW ברוך אתה " אלהינו מלך דועולם אשר ומוציאי? נכס פ ונחלי? ני דליק 3פוך ההיכל ואוייריי אנא ונו'י אנא הושיעה נא: אנא יע הצליחה;א ♦ אנא ;: ׳ עננו בדם קראנו: י y ־v׳׳ v ד׳ע״״/ן: a71yg $ל*י דזרוהורתהושיעה נא: בוחן nm7הצליחה נא. בחר בנו מכלהעמיסונתן לנו את ת1רת1 ברוך אקה«נ1תןהתוךה:ז "י ית־ק יהש-יעננו 3*1ם,קלאני־ ל ו:'שי הויש׳עה נא.־ חומל דלים הצליחה נא: טוב ומטיב עננו ביוםקראנך: הקריאה יבין ׳מ mm הושיעה נא: 33־1 ונאור הצ^ח נא. ברוך אתה!י אלקינו מלך העזלם אשר לוכשעךקותענני?יוםנןךאנו! #עולמיםהוש-עה נא־ נת ל ו ת רח אמה"'וחיי'2 X ש־י י־ל•□ הושיעה ?א. ־ י 1לה ^ ; בתוכנו: ברוך אתה ״ נותן התורה: צורעילםיםענננ3יום» מר,שינ1דאהי׳״יעה?א־ פדר קריאת התורה לשמחת תודח יתיייז כל ה5*ברד בסי וזאת הברכה ונוי מפל ויישלשעד טעונה אלהי ובני בנים עוסקים בתורה •י ומקימי מצות בתוך עם יפה קדם להספיק לכולן ולבסוף קילץ המשלים עם נל הנערים ואז אומד לשרי* 1.רדן-י ♦ ínlv,r ״ _ !״ ‘ י ;י לחתן תורה. ימשיימין אליו מעינה אלהי קלם • לדלי י (tv"יי לשמות -עומסת י-ת הבח׳ה־ ויד.?■ ך וזאת הברקה אשר ברף משה איש האלהים את־^ני להאיר יציקה כאקפקלריא המאירה י ?נבא ישעיהו :שיךיל" לפני מותה ראמריהוה מסיני בא וזרח משעיר למו מלא רוח עצה וגבורה* שימחו את ירושלים וגילו בד ד־זיופיעמהר פארן ואתה מרבבת קריש מימינן• א-שךף^ מתרה * שישו אתה משוש כל המתאבלים עלייה באבלה למו': אףהנבק|י0נל:קד'ש’ו לדף חייה•׳ןמ1ד ג!םוד ׳ןמוד: רבי־לי־יני־לי־יחתןההוךה• ישיא מדברתיף: הורה צוה־־^נו משה מורשה קהלת מרשות 3, הקהל ד־_קרוש הזה והיכלם התרה: וקודי? לחתן תורה טעונה ימי מענה אלהי קרם ומתחת זרעת עולם ויגרש מפניך אוי ) יי* יעקב: "ויהי ביישתן מלך ?התאסף ראשי עם י.חד שב?זי ישראל: יחי ראובן ואל־ימת ויהי מתיו מספר: פ וזאת ליהוךדז ויאמר שמע יתויז קול יהור־תןאל־עט1 תביאני ויאמר השמד:’ ישב[ ישראל בטח בדד עין.:עלןב אל-ארץ עדיו רב לו וער מעריו תהיה: פ. לוי וללוי אמר תשיק דגן ותירוש אף־שמיו יערפדטל: אשריך ישראל מי כמוך •ואוריק לאייש הסירך אישר נסיתו במסת תליבהו על-?ך עם'נושע עסה מגןעזלל ואישר״־חרב גאותך ויכחשו מריבה: האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת־־אחיי לא איביך לך ואתה על־ימותימו תדרן־: ס ויעל משה :א|ך וכליל על־מזבחך: ירקיהוה ס מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן־יקומו!: ץ ס לבנימין מחץ ?•תנים קמיו ומשנאיו m ♦ י ף לבנימן יהודה עד הים האחרון: ואת־הנגב ואת־הככר בקעת אמר ידיד :הה;שכן לבטח עליו חפף עליו כל״היום fan ידחו עיר התמרים עד־צער: ויאמר'יהוה אליו זאת הארץ «* — »*!> ♦ n יהיורהיח חרוירח ♦די!>ד* '..י 'ת, ' L_______L - A f ין י • 1 בהפיי ישנן ־, ס וליוסף אמר נ?בר_?ת יה;ה ארציו פמנד אשר rií>3?f’ לאברהם לשחק ולי־מנלאסר mniS שמ;ט מסל ומתהום רבצת ולחת: ומגןנד וקמאת שמ׳י> אה(5ה הואיוקיף נעיניף ושי־ה לא־־העבר: .למה שס וממגד נרש ירחים! ומראש הו־רי־קדם וממגד גב׳ןות משח עיד־יהוה בארץ מואב י1ל־וגי •חורו: ייקבר את1 י שלם : וממוד ארץ ומלאה ורצוןשבמקגהר/בואהח מייבאיקמ^ב מויל״ביתפעור ולא־׳ידעאיש את־הנראו לראש יוסף ולקךקד נ־יי אוהיו־ בכור שורו הדר לי!קך?: ןןדה׳ום חוח: ומשה ין־^אה ועשי׳ים שנה נטתו׳לא־ ראם קרניו נהם עמים ינקת ״•חדו אפקי־אדץ והסרבנות כהתה עינו ילא־קס לחה: ףב3ויבני ישראל1 ארד־משה אפיים ;הם א-יפי מנשה: ג ואבולן אמי W׳ !0! בערבת מואב שלשיט :ום ו:ת&:13' בבי אבל משה! בצאתך ויששכר נאדזלעף עטים הרקיקראו שםהנחי ויהושע בן־נון מלא רוח חכמה כי־־־קמל משה אדד־ידיו' זבק״צךק שיפע:מים יינקו וש^ני טמוניהול: ס ילגך י עליו וישמעואליו ?;♦־ישראלי' רעשו ?אישר צןה יהיר־־, אמר בתך מרקים:ך כלב׳א שנן היל זי1ע ^קןךק.ד ♦ את־משה: ולא״קם נעא עוד בישראל במשה אשר ידעיו קריא ראשירתק ו;3י״״ שם חלקת מתקק ספון רתא ראשי ידלוה $נים אליפנים: לבל־האתת והמופתים אישיר שילחו עס צדקת:הוד. עשה ומשפטיו עסלישראק• סי ולי? ןהו:ה לעשיות ?ארץ מצרים לפרעה ולכללעבדיו ולבל-אמר דן גור אריה ענק מך־הבשן ? ולנפתלי אמר ארצו: ולבל' חיר חהזק:!ה ולבל המורא הגדול אשר אלי שבע לצון ומלא בלכת יהה ים ודרים ירשה• עשה מ%חלעימכל;ישראל‘ חזק ־׳י ; ד ,• - ז. י ז V י• ׳־ * ׳• ־־ ן־י . ׳גיי י ♦ 0 ולאשר אמר ברוף מבנים אשר ;הי רצו• אחיו וטבל ב׳־מןחלו־ בחל ונדושתמנעלף1ב;מזר3^:WÜ <#ףן רנב שמ:ם בע־וף וטאורצ שחקים י• י׳ רישות לחתן תורה רשות לחתן בראשית מרשות מרומם על כל ברכה ושירה י נורא על כל תתלה וזמרה ; הכם לבב ואט ץ נח וגבורה י ומושל עולם ארון כל יצירתי* ומרשות כבודה 5ת מלך פנימה עצורת י ראשית קנ|0?אלפ:ם אצורה* ברה תמימה משיבת נפש מרשות האל תידור1 תגבור והנורא ♦ ומרשות מעז ו&הן^ח:׳שרון נתנה מורשה לעבדה ולשמרה * מליומך־ית ומפנינים יקלח* ומרשות סנהדרין הקדושה והנחלה י גאעי:ענ)ב לפתחה ולקגדה* כליל הוד נשיא מלכדת ומרשות ראשי ישיבות ואלופי תורה* ומלישות וקנים המשלה * ♦S# ?fi מרן משיב♦ מלחמה שערה * ונערם ♦יושבי שורה* אפתח פי נישירה וממרה * להודות ראשי :שיבות ראשי נולה פזורה י ומך־שות חבורת . י להלל לדר מהיוךא * שהסעו יקימנו ביראתו הטהורה ♦י יצדק עדה המאשרת * זקנים ונערם בבל שורה ושורה: ןהגיענו לשמוח ישימהת התורה♦ המשמחת"לב ועימם קבוצים פח הייום לשמחת תורד,י ןנעצליכש לס.:ס מאיךת 4הנותנת חיים ועושר ועבודותפארה* המאשרת ולהחל בניל ונמיורא* אותה מחבבים ני׳ם ?־תינתה הולכיה ידרך המולה ןדזי;שךה* המאךנת:טיס^מוקפת נהדרה * מסלסלים יה כחדשה ולא עישנת שעברה ♦ גבורה* לאוהביה ולשומרה בצווי ואזהרה* לעוקקיה צמאים למוץ ולהתענג מזיו:קרה * משמתה לי’ועצב ולנוצךיה באהבה ובמורא♦ ובכן יהי רצון מלפני הגבורה * מסירה * תנחוס ה :שעשעו נפשם ני׳ לל׳תפארת 4 לתת חיים־ והסר ונזר ועטרה: לרבי פלוני 3י פלוני ד־ננחר והוגים במקרא והגיה במשיח וגמלא* רצים ומביאים להשלים סתורת♦ לאמצו לברכו ולגדלו כתלמוד תורה* טפס לבית העתירה* ועושים גס ?DW בהזהרה: לדורשו לח:יים להדרו'לועדו יחבולה* לזכותו להיותו לכן גדול שברם מאת הגבורה* על־1 ראשם שמתת למכהו בטכס אורה* לישרו לכלליו"ללמדו לקח וסבלה 4 עולם קשורה * תאנים לראיות ננ:ן בית'הנחילה * למלטו לנשיאי לסעדו נסער גרורה; לעזינו לפקסל ינכן נסמכת♦ דעת 5ל° לנולד“,’* בחור הרמיות* לצדקו בעם נברא ♦ לקרבו ללחמו ולשומרו מכל צוקה• י מעם תול התכולה 4 מצאתיו לב ?בון להסבירה-, * וצרה♦ יתקפו לתמכו"לתוממו ברוח נשירה♦ עמוד צדק וחסד רודף נאורה ישרה* ונשאו‘לבו ונלכה עמיד עמוד רבי פלוני בד פלוני חתן התולה♦ ותן כבוד לאל רוחו להתעיוררה * תחלה וראשון היורת, ?התחיל1 גדול ונורא * ובשכר זה תזנה מאל נולא ♦י לראות בנים התולה ♦ ועתה קום רבי״פלודגד פלוני עמוד להתאזרח * 4 גתיג חל וקלי תלין ♦מיו ק׳■ 2 2 Hא פדר ronp התורה .N3 והחלצב ועמוד לימיני מעשית בראשית רךד־ו בתת הים ובעוף דוממים ובכל-ודה הריניעזת ע4 ?־1כבודו צור בךית # _על זאת ?,ו/קיפץ דזו/הלדה הארץ *♦ יאמר אלדזים fon נתתי לכס את־־כנל-עשי 1 להשלמה בתדירה ♦ f שר שלא ירגל בעם זו לשקרה♦ זרע יזרע אשר על־־פני בל־הארץ ואת־כל־העץ אשר* יען געשית ראשון למעוה 4מוךת * מה רב 'טובך בונף־ץץזרעזךעלכליה:הלאכלה'ז ולכל־דדת ה״ארץ ומשכרתך יתרה י טיוב עין.תבורך בנךבך,ך מל״עצרה * ולבל־עוף השמים ולכל י רומש' על-הארץ אשר־13 נפש וטבךבות בוראך תבורך ♦ךך מלקצרה ׳ בעבור שבל חיה את־בל־ירק עשיב לאבלה דהי־־ס: תדא א לחים המכבד תקרה בצפירדת ♦ יהי גופיו מכבד בבה את־בל־אישר עשירת והנה־־טוב מאד !יהי־־ערב ויה׳- להועאשרה ♦ מהר עמוד עמוד עמוד רבי פלוני בריפלוני בזקר יופהששי: ־ £3 חתן בראשית ברא ♦ מרשות הקהל הקדוש חת '!!כלוהשיעם וה^לץ וכל־־צבאם: ו!כלאלהיסביובב לברך אל גדול ונורא ♦ אמן ♦.ענו אחריך הבל מהרה: השביעי מלאכתו אישר עשה וישבת ביום השביעי מפל- יקוליז לחתן בראשית מלאכתו איעך עשה: !!בדך אלהים את־יום השביעי בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ; והארץ רקיש אתי |י ?ישבת מויל־מלאבותו אישר־ברא אלהים היתר. תהו ובהו והישך על־פני תהום ורוח 4)רזים מרחפת לעשות: על״פ.ני המים; ויאמר אלהים יהי איור דהי־־אור: !.ירא , • חצייי7יש אלהים את־האור בי־־־־טוב ויברל אלרזים בין האור ובין למפטיר בפרשת פינחס דזח?1ך ־' ייקראאלחים'. לא!ר'?ס״ילחעד'קרא לילה . 3׳ים' 5B? ,ÍW9* ?$!< כל-מלאכת?בדה <יהי־?דב!:ה-בר,ר;יםאחד: י! י לא ח?«ד. והקרבתם עלה אשהרחנ׳וזחק<ה;ה ?ר [;אקר אלילים;הי רקיע בהזף המיס רהימםו״^בין בלם אחדא׳.לאהד5קש;יםבנ;־שגה?זבקהרומ<טם: מ;.רו־ם למ!ם : !‘,עש אלהים את־הרקיע רכךלבץ המ!ם אישר ונקכיהם לפר לאיר ולכבשים במקפרבש כמשפט: מתחת לרקיע ופין הגזים אשר מעיר‘ לרקיע ויהי—מ: ושעירחקואתאחד מלבדעלת התמיד ומנחתה ונסבה; !יקרא אדהים לרקיע שמם רהי־עךב רהי־בקר עם שגי:c אלה ד^עשו ליחוך• במועדיכם לבד מנדריכם מדבתיצס ייאמר אלהים'!קו< המי,ם מתחת ה<גימ!ם אל־־מקום לעלתילם ולמנחיתיכם ולנקכיפס ולש:1מיבם: ויאמר אהד והראה היקשה רהי־כן; ו!קךא אלהים י ל!ב'שר, משה אל־כגי!שראל ככל אשר־צוה !הלה את־מישה: אלץ ולמקוה המים קרא ימים_ו;ךא אלהים פי״טיוב; וזאת התורה עם ברבות ההפטרה תמצא לעיל 3ש״ע• ?יאמר •אלדזיס תדשא הארץ דשא עשב ■מזריע זרע.עץ -----------־ י TO W• ואומדן קולס קריאת ההפטרה אשריך• י־!־למיי,מ״ ,lmi■ !תוצא ה^יץ ד ישא .עשיב מזריע זרע למי נ ר! ועץ עשה־ הפיוט הזה הוא שיל הלציי ומלונע ושיויל על ה־ תניעה ויתד ותנועה 3ר,נ בר♦ אשר זרער־בו ?־‘מינהו דרא אלהים•בי״־־טוב: טול וטול׳ והוא משונח ונעלה נאחל השירים, ויותום3ו אברהם׳ י־ח-ליל י׳הייקר׳ום שהש,:“ « י • • «שךד הר ה?בךם הדוברים,על׳ו שקר׳ס ׳.:.-.v - י ,־ , . , ההרים הגבוהים ודאהאםינוב>!ה׳םיפפ1׳ו הוא הוריד לוחות שתים ובעת טעיתי במעלי ארבעים יום ?.עמים יא אנללהם5.?זלי איך אוכל להם ובדם־ אישתה כ♦ נאסף פלילי בחייו פלש לי אמרים אשריך הר העברים ויאמר אי^הים ןהי מארת ברקיע הש6!ם להבדיל ^על חך!ך*ם דקביוהים ד־ייירם ובין הלילה והיו לאתתולמועד־ים ו-לימים ןשנ<3; יען בך מלהר קבריס ידני ומירי׳ om mm ללאיי.על־האח י״, r •• ,ל,;; ;QíZZVj W3 אאהיס את״?נ; המארה הניליכם את״המאור ?á JZZ'ySlZ■ הנדל לממשלת היום ואת־־המאור הקטן יטמשרת על מות ע ר גאד׳ןא י ־ יד;דילהיאההבונבי=:.י:ה,אתסא^׳ם^׳?ה^0 ^מ“ד&״יל1 דד,איי ?ל־יארץ ־ ן0#ל 3;ום ובלילה ולהבדיל קין , ,,,) ל־וד; אד- האור ובי? החשוד יירא אדהים בי־טוב; דהיתרי בוער באיש הקוה אך לא אכל _עעמו והיא ויואל ענו להךים ויקרא אליו אלהים דוא1ר ובין החשך י;ךא אלהים כי־טוב; ויהי״ערב ויהי־ בקר יום רביעי: פ ךאמדאללדם!שךצו הכעס שרץ נך»'ש חיה ועוף יעופף על־הארץ על־לגי רקיע השמ!ם:; ויברא אלהים את־ התנינם חגדלים ואת ?ל־־^ש החת מימשת אשר שרצו המים ל מיורם(את כל־־עוף כנף למי! הו ירא ^ אד^גד אלהיס כי־טיוב: ויברך אה ם א לחים לאמך 3רן ^ רב ג׳ו:, _ך " "־ י ז י יילאי את־ל5רם ולידיי',m =T יי Z, *TW הנחיל רת'נאמנת ♦יהי׳־בהר יום חמישי: פ הוא הנח ל דת נאמנה ייאמר אלוקים ת^א הארץ י״ש חית יהמינח דת מלא דעת ןחבמה <ךמש והיהך־ארץ למינה!יהי־כן; !י,עש אלהיסאת־ ת:ה הארץ לניינה ואת״הבהמה למינה ואת בל־רמש האדמה למענהו !;רא אלהיס כי־כיוב: ויאמר אלצוים אדם בצלמנו כדמותנו ו!ךדובךגת הים ובעוף 'חשמי.ם יגיהמה ובכל־ר^יץ ובכל־הךמש׳ הרמש על אל־ר אכזר לו האלהים ובמותו ברך יישרים ויברך אותם צהיסיאשדיו הסתיר פניי היקרים מה וק^ד נזכ.קד ומדרש מהביט א ה*לך,ים " אשליו דת היתה אמון־ בשד,ק _ מופתיו אך באמונה הורישה עוו וירש אל חי עצמו בעיניה דורמדירקרוב למרחק ויסוד השם המפורש על סביר ואלה שמוה חק !!קרא סוד חסרירים !!דבר אתו אדהים דבר אלה הדברים בראשית ברא אלהים ♦ כבד הוריך׳ ואל נא תשאל איך ך־עה וכמה הנפלאים הזכורים למה.יקצוף האלחים הארץ: ויבראאלהיס • את־האךםבצלמו בצלם אלהיס דרא אתו זכר ונקבה ברא ארם: ניבךך'אהםאלהים הפטרה לשמחת תורה ביהושע סימן א' ׳־7 ^ »,«,»»!״ ^. גיא אה□; דכרךאהםאלה«ם דך!יאתר מות מישדי^ד יהוה דאמר ויאירלהס אדהים np ורבו ומלאו את־האדץ וכבשה יהוה ^ל־־־יהושע בן־נון משירת משה -_____________________________________________________________________ ׳______________לאמר א ויה♦ ריודי מות השה, נל מקום שמזמר תחלי מופלג׳ י^חלי שתמו ימי בני 3ש3עה בניסן אז ויאמר ס' חל יהושע ילא קולס לכן ני איז השכינה שורה על!־ל יעל •יגל משה נלנתיב ויבנו שלשיר יוה דממו ימי בני סבל משה וגוי והיי זה עצב נבו שאז״ ל, סבל שליחת המלגליס והציווי לבני גל ובני למובן הי' בתוך ימי סבלו . ועטרת שמחת תורה י) לאסיר: נ מישה עברי מתו;ער;ה כן1ם שלישת;מים אתם ^דםאת־־הירדן הוה :שר^ל: ג כל־מקום אישר־תךדך כף־ ולגדי ןלחצי שבט למגישה אמר יהושע רגלכם בו לבם נתתיו כאשר רברת* אל־ לאמיר: -נ ןכ1ר את־־הדנר אישר צוח משה: י מהמדבר ?הלבנון היה עד־ אתכם משה $ד-יוןןן לאמיר !הוה הנהר ו הגדול צהר־פךת כל א!־ץ חרותים אלחיכם מניח לכסונתן לכם את־־האו״ן ועז—תם הגדול מב1><$ השמיש ותה הזאת: ’י כשיכ,ם ט?ב& ומלןגיכם.ישבו גבולכם: " לא־ותיצב איש ל3ג*ק כל ב*ךץ אישר נתן לכם משה כעכר מיין ומיחוש באשר רדיתי עם־־משה •<.תח ויסתם רןעברו המשים לפני אתכם בל ;!מך לא ארפך ולא-אעןכף:_< תר, גכוריהחיל1ועזרתםאסם: « :עדאשר־ ואמין כי אתה תנתליאת־העם חזה את־ ימח וחוח 1 לאחיכם בכסי דישו גם־המה האיץ אשתנשבעתי לאביתםלתתלהם: את־־ה&רץ אשרץהוהאלחיכם נתןלהם י רק חזה ואסץ מאד לשמר לעשות ושבתם לארץ ירישתכס וירשתם אתה בכל־התורה אשר צוד משה עבדי אל־ אשד 1 נתן לכס משה עבד!הא־־; בעבר תסור ממנו ימך ושמאל למען'תשכיל הירדן מזרח השמיש: ט׳ דענו את־יהושע בכל אשר תלך: ח לא־ימויש ספר התורה לאמיר פל אישר־צדתנו נעשה ואל־כל־ הזה מפיק והגית בו" למס וללה למען ^׳שר תשלחנו נלך: #t ככל אישר־־“ תשמר לעשות בכל־־הבתובבו כי־אז שמענויאל־־משהבן נשמע אליך רק יתה תצליח את־ררפיף(אי תשיכיל: ־־ הלוא !היה אללויף כאשר תה עם־־משהיו צויתיך תק ?אמץ אל־־סערץ ואל־־תחת " כל־איש אשר־־ומרה את־־?■? ולא־ ןי עמך ?חוח אלוליך בכל אשר תלך: ׳ ישמע את־ךבךךד לבל אישר־תצונו יומת נ*, כשייתן הספלליס דיצו יה1ש!<את־ש1טךי ך$ם רק חזר, ואמך: המפטיר י3־1 נרצה ארזררכה כמלא לעיל בנ״ע • א קרי יו^בי ביתקשד;הללוף ס^ה: אקרי העם שכנה לו אשרי העם שיי אילד׳יה * ד יד״ v * ד־ ת - v t t :ד :V ז־ ץ תהלה • : לאמר: ׳א עברו!בקרבקמס^ח וצוואת■ העם לאמיר הכינו לכם צדה כי ?עוד 1 אבלו נעושינואד 3מה שינוא; ו7ק7וק מלת ויהי ומילת אמרי מנואל היטיב בכי' דליק ־ 3ן נון; כל הושע ובהושע 3ן נון הני׳ית נמירק, וק אגור בן יקה (משלי לא), אס 3; הכות הרשע(37לים נה 3) > שנן לילה הי' ו3ן לילה א73(יונה ך ) אר3עתס גיזידק א3ל 3ן אודי 3ן מול 3ן פלת, 3ן זרת 3ן ע73, אננל 3? נד, ונל 7ומיהן הדביקים 37יקת ענין עך פיונן מ3ינס מלת של החסרה מלס נסגול־ 3 משה עבדי. שעליו נגור שלא יע3ור את הירדן מת ועתה קוס ונו' ־ להס ל3ני ישראל " תוספת נאור כמו יניאה את תרומת ה' (שמות ילה ה) ותראהו את הילד(שם ני)־ ג נל מקום אשד תדרוך וגו', נדדינה נעלמאסני שיהא קנוי לנס לאחווה־ ד מהמדבר וגו', העיקר כפי' לש״י כאן ולקמן סי' י״ג, ומלת הוה שנתקשו 3ו המפרשים איננו ממוכר עס והלבנון שלפניו נ״א ענו תהמ737 שלפני פניו, לוגמת ספד התודה הזה שבפסוק מי־ ה לא אדפך, לא אתן לך רפיון מלהחזיק בי7ך, עיין פי' יפ״י! ל דברים ד׳ ל׳א ישם פירשתי • חזק, התחזק על משמלת־ לבלתי היות ילא ומדל לשום מעיק ־ ואמן, התאמן והשתדל להשיג הנרצה בכל מאמצי מחן, גס בשמירת המצוות והאזהרות יצטדך חוזק ואומן להיותו נלחס מלחמת היצר ונמו שאז יל בפרק אין עומרי? 7' לדינים חיזוק תודה ומ״ט תפלה ו7"א ונו', וזהו טעם חזק ואמן הנא נפסוק הספון ונתרגומנו האשכנזי נחרכו נמלות הנופלות גס הס על שני העניני י ואמין ^ קמון בכ״י של כ״ל ונן עיקל ני איננו מן פתמין לספרא לא במערכת ולח בטעמי המקרא לר״י 3ן בלעס, ומה שנמסר עליו בגליון 3' פתח ויאמר דוד, נכון הוא אלא שנהרס ממקומו שהוא חזק ואמן שנפסוק הסמוך t רק חזק ואמן ופי' , יינה שאמרתי לך ני אתה תביא הוא לק בתנאי שתתחזק ותתחמן בתורה ני:51 תליה• ממנו, נתיב נמסרה שזה חד מן ששה 7 ס בי לי ז ממנה ונתיבי? ממנו, ורל שהסברה גוזרת עליהם שהיו נתוביס ממנה לולי הקבנה האומרת בהדיא לנתיבך ממנו, ולק מל עלינו חובת ביאור אמתת כוונת הנברא הנותנת ק, ויאמר דליק שהכינוי שב על משה ופירושו מדדנו הטובה או פירושו ממנו מספר התורה ואע״ח שלא זנר הספל הנה זכר התולה ענ״ל ושני הפירושים לא יניחו דעת המתקשה, והנראה נכון שהנינוג שב על מלת ככל התורה שטעמו כ נ ל התודה ני תלת כל שס דבר היא בל"!, ונבר באלתי זה בטוב בביאורי לסי מאזני לשון עברי נ״נ א' ע״ש ־ ח תצליח את דרכך, פעל יוצא, תסבב שתהיי לרנן צלחה שתגיע בה למחוז חפצך מגלי היות מכשולים עלהדדךהמענניס אותך והוא מלי וצלייו הירדן(ש״ב י״ט יח)־ ואז תשניל, באמצעות התודה המיסדת הנהגתך להשגת התכלית • ט הלא צויתיך, לי זירוז נמו ואצו נו (דבריסל״אי״ד) שפי' דש״י ואזדזנו, וטעמו הלא אנכי הוא המזלזך ני עמן אני Tóm, VI, לנן אל תעדון ואל תחת ־ * שוטרי העס, הממונים על העס להכריחם למצוות השופט ל' התשים משטרו בארן (איוב ל״ח ל״ה), וי״א שהם כותבי השטרות מלי שטר חוב הידוע בדברי רז״ל שגס זה משמרת הממונים היי־ ♦א צדה, נל דבר הצריךלדדך ♦ ני נעיד פלשת ימים, אחדי שמצאנו בעול שלשת ימים ישא פרעה את ראשן ונתיב גבי' ויהי ביום השלישי וישא פרעה את לאש(בראשי׳«׳ י ט) ידענו ני טעם ג עוד בטרש עוד שלא יעבור זמן נן עד שיהי';■; , לק אין טעם לפי' שני של רלב״ג ולפי' אברבנאל ובפרט לפי המסופר"3ש הישר ני לא שבי המדגליס על תשלום שבעת ימים, ועיקר נמושפי' לש״י ורל׳ק לקמן ני ש<ח המרגלים בתוך ימי אבל משה היי ומס שהוקשה להרי״א שא״ג למה ספדה הכבושה 3 העני נים -האלו שלא על סלד זמנים והקדימה המאוחד אל הקולם. חיננהקדשיא נלל לעיקר מדקדק לפון עבדי נמו שיבואר בסמוך ■ יד ולדאובני ונגדי, וט , לפי הילוך המליצה בס־פור הענינים הנפרדים בנושא והם סדורים בזמן הי לו ליכתיב ויאמר יהושע לדאובני ולגדי וגוי, מאי ולדאובני ולבדי אמד . שאמד להס נבל קולס המעש ה המסופר לפניו, דוגמת ואל משה אמר, ונזל הזקפים אמר (שמות נ יד) שאמר להם נבר נמו שפי' שס רש״י ז״ל, וזה עיקד פשוטו למדקדק לשון עבדי,והוא הסדר הנהוג בסיפורי העניניס בנל המקרא, ונבר הארכנו בביאור ענין זה בפידושנו אצל והאלם ילע אה חוה אשתו(בראשית7' א') תראנו מנם, ועל דדן זה תרגמנו, לכן פרשת בני גד וראובן ומעשה שלוח המרגלים נדבק־ס בהילוך הלשון כמשפט עד ויהי מקצה שלשת ימי ס וגוי שבסי' ג' שאז חזר למקים שפסק, והנה פתח הספר עס ויהי אחדי מות משה וגו' כי זה דבוק אל סיום התורה ויתמו ימי בני אבל משה, ני נסוך השלשיס היי דגלה'אל יהושע ננלענץ הפרשה וככלותו זה שב לספר מה שנעשה תוך ימי אבלו והיינו הציווי לבני גד וראיבז שעליו נצטווה מפי משה כמבואר בסוף 5' מטות, ושלוח המרגלים, וכלי להעמ 7 אותנו על אמתת העניניס וסדר הזמנים שינה בלשונו לאמל ולדאובכי ולגלי ונלאמרן, ובזה נתישנו הפסוקים ונמלטו מספקית רבות שנשתפקו בהס ההפרשים עיין עליהם־ יג זכור, נס הפועל שהפעל בנוחו נמו זכור אזמר, וכל לנון זכירה עונה על ימים שעברו י אפל צ־וה אתכם משה וגוי, נבר נתקשו המפרש׳c ט לא מצאנו למשה שוס ציווי לגני גד וראובן נ״א השכמה בתנאי אבל הציווי באה לאלעזר וליהושע ולזקנים שיכדיחוש על קיום תנאם לעת מועל נלנתיב ויצר להס משה את אלעזד הנהן ואת יהושע בן גון, גם לא מצאנו שאמר לכס משה ה׳ חלהינס מניח לנס וגוי, לכן נראה שאין חלו דברי מפה כ״א לבדי יהושע שאמד להם שעליו לקיים הד בד אשד ציוה לו לאמד להם והוא המאמר המבואר בתודה ויצו את יהושע אש יעגמוצתתס וגוי, 1זהו הל בל שטעמו הענין, ועעס אתכם על ט 1 אולתכה לשמחת hím ק?|הלה לדור ארוממך אלדד המלךואבךפה שמך לעלם ברוך הוא יעלה ומת בהר 4 זקרע בגדיו והריס ק׳רל־ו ׳ <2$1h-ועד: בכל ייום אברכך ואה ללה שמך לעל ,: ועד: בדול בן נון שמר נא צאני 4 ראה משה מראש הפסגה ׳ ’נחלת יי ומהלל מאד^נךלתיו אין הקר: דור לדור ?ישבח שבטים עומדים לפניו* ישם מת משה עבד יי׳ מול בית מעשייך ונבוריתיך יגידו: הדר בבור הודךוךברי נ$לא£יך בעור אספו אלהינו 4 תפלת משה פרע רקיע ׳ ןזענה צור אשיהה: ועזוז נוךאיותיך יאמרו וגדלהך אספךנה: לעמו בעת צרותם 4 תפלתו’לעולם לא שבה ריקם ׳ זכר לב טובך יביעו' וצדקתך ירננו: חנון ורחום יי ארך כי רועה נאמן היה משה ל:שךאל7 אפים וגדל הקד ג טיוב ע לכל ולהמיו על בל מעשיו : משה מת מי לא ;מות4 על פי יי מת משה לבינו4 שישו ושימחו בשיססת תורה + ותנו כבוד לתורה 4 כי טיוב סחרה־מבל סחורה4 מפז ומפנינים יפרהx •״ • * •ז : יי • TIT; T חיר מלכותו: מלכותך מלבות כל עלמים וממשלתך בכל ;גיל ונשיש בזאת התיוירדה י כי היא לנו• עוז ואורה : דור ודיר: סומך ע לבל הנפלים ןזוקף לכל הכפופים: אהללה אלתי ואשימחה בוק (אשימה תקוהיי בו4 עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אבלם בעתו4. פותח .את ק ך ך ומשביע לכל חי לצון ז צדיק ע בכל דרכיו והסיר בכל מעשיו: קרוב יי לכל קלאיו לבל אשר אהודנו בסיור עם קרוב(4 אליה צוף אחסה ביו: עיל בכל־‘ לב ארנן צלקותיך 4 ואספרה תהלתך 4 .׳.ז.. _ בששון השיבנו לביתך4 על חסלך ועל אמתך: יקראהו באמה: לציון ילאיולעשיה ואת ישועתם;שמע מיל ן;שיש בזארת התורה י כי היא לנו עוז ואורה: ;יושיעם: שומר ” את כלי אהביו ואת כל הרשעים ישמיד: התקבצו מלאכים זה אל זהי זה לקבל ןהמאמר זה לזה 4 זעהלת י; ידבד־פי ויברך כל בשיר שם קרשו לעלם ועד: מי הוא זה ואי זה הוא מאחז פני כסא 4 פלישז עלץ עננו: ואנחנו נבלך;ה מעתה ועד עולם הללויה: T מי עלה למרום 4 מי עלה למרום4 מי עלה למרום4 ומעמידן סג׳ ס״ת על השולק ואומדן אשר בגלל אבות ונו' ־ ראית• כתוב בספר המנהיג לא3ן הירחי 3ס7ד היזג סי' ס״א וז״ל ואמר ד3 עמרם ולאיור שמפטירייס 3נ3יא מ3דנין, 3א״י אמי יה אשר 3גלל אבות 3גיס גדל וגו' על פתיוו פיהם ואמרו ה' ימלוך לע״ו 3א"י נותן התורה, ואלפ״א בית״א זו יש סמסיימין אותה אך ר3ינו שעלי' אמד שאין גנון לגומרה שיש 3ה תוספת 37דיס שאינן דאויס לאמק ולא יתכן לומר 3ר5ה זו ולא הזכרת סשס ומלכות שלא הוזכרה זו בתלמוד ואך לקבוע 3רכהזו אלא מה שקבעו הס וכן מנהג 3ני ישראל לאומרו בלא 3לכ' גלל, סב״ן, עכ״ל , ואגן נוהגי' לסיי' הא״3 נולה ובלח 3דנה תתלה וסוף־י אשר בגלל זיזבוח בנים גיל׳ ובעבורם תולה נתן4 בגלגלי רוח י; נגלה׳ במלאכיצבאיות אלפי שנאן י גבוי יעל גאים אלוה אדיר׳ זקךא לפשה ל״קבל לוחות♦ דבר* אל הי שקעה. הארץ׳ ועמודיה'יתפלצון4 הטה ישע,:0 דיר׳!?•רכב על סחב י!ךא על כנפי רוח♦ 1י.צאו דברים מתיך האש, ו;תחקקו על לוחית האבן♦!מיריות אמרו־ כל בני אלהים ׳ ישופר תקעו בישמי מרום4 חרדה לביישו כל בני עשו ׳ כי משעיר ן; זרח 4 טפחו בלם בגי:ישמעאל ׳־ בי מפארן ע הופיע♦ ימין ץ ב!פח:ם" בלוחיות', רמץ משה טבה:ם בלוחות 4כי ארך הלוחותיששה טפחים׳'וטפה:ם מפורש בין יד לידי לך מ,׳שה ושימח בגךלתך׳ כי אין כמוך בבל הנביאים 4 גזי עלה שמים ־לתוך זך,ענן ומי דאה תמונת אלהינו ׳ משה עלה לתוך הענן.גם הוא ראה תמונות אלהינו♦ נשיא נשיאים ה;ה משה יכינו. אב לחכמים וראש לנביאים♦ סגר הים בתפלתו׳ ועל לד שלוחו חרון אף השיב♦ ענה ע ואבזרי לעמו, אנכי י; אלהיך אישר הוצאתיך מארץ ביצףם (ופךיתיך)זמבית עבךים♦ פתחו בלם פיהם ואמרו'יי:מלוך לעולם ועד: צעק משה צעקה גדולה וכרה, בשעה שאמר לו הקדוש ;הוריד עוז מבקחה: התקבצו _ משדה עלה למרום♦ משת עלה למרום♦ משה עלה לקרום 4והוא הוריד עוז מבטחה: ז התקבצו אגיל ובשימת ?שימחת תורה ♦ בא שא צמח ?ש?זחת תורה ־ ת'1ךה היא עץ חיים• לנלסיסדסי ב׳ עמך 1íp3 ם:ים: אברחם ישמח ?שיבחת תורה • !צחק שמה ?שמחת ת1ךה• <$ק? שימח ?שמחת תורה ־ משח שמח ?שימחת תורה • אהרן שימח ?שימחת ת1ךה• אל!הו שמח ?׳שמחת תורה ־ שמוול שמח בשמחת תורה * דויד שימח ?שלחת תורה• ךילמיה שמח בשמחת תורה • תיורהחיא עץ חיים• לגלם ח״ם־ 3* עמךמק1ר סייס: א'שרינ& ״?״■אל • אעזדינט ."עיאל ־ י אעזרילם ?Sk-vs אישר לחו־ 033 אל: והנחילכם התורה ממדבר(כ״א מסיני) מתנה : 4הללו. תפלת מוסף 5וו'׳וו < !יה־ג לובן()ין ש"'1 * תולתכס, לאמוד, לאהד לגס׳ וע׳ידזתרגמנו, ואילו יהי' המאמר הזה מדברי ההעתקות, והגידשא הנכונה טפמייס, וכן אי׳ בהלי׳ בשמות רבה פ'מ״ז וז״ל משה לא ינון בטוב הלשון אשר נתן לנס משה׳ ובסוף המאמר אשד נתן לכם מהיכן נטל משה קרניההוד? ר'בדני׳ הנהן 3שס ד' שמואל אמר הלומות הי' משה ע3 7 ה', והוא בא על נכון 3פיו של יהושע• יד המשים חיו לק אורכן ששה טפחים ידחק ששה טצחיס והי' משה אות! בטפחיים והשכינה השץ צ״ל רפה ונ״ה בכ״י• 1L3 אשר נתן ׳ טעמו ככל אשל נתן • ט! ויענו, 5 טפחי י ס וטפחיים באמצע ונו' ענ״ל וכן איתא 3תנאומאסוףפ' ני תשא גס ?ספדנו בז ק, ו3כ”י 3מדכא כמשפט, ואס הדין עס ספרינו יתנן שלא עוו הס בילקוט הלוחות אורנן ששה ורחק שלשה והי׳ משה מחזיק 3 ש כ י טפחים והק3״ה בעצמם אבל שמו המענה בפי שליח • בשני טפחים וטפחיים רווח 3אמצע ענ״ל, וצ״ל טפחים בחירק ני הוא מן . אשר בנלל אבות•.ובעבורם תודה נתן, כיכבכ״י ודפוסי' ישנים בעזיבת מלת טפח ובא ע״מ ברגים מן ברך 3שפ כקולות, אנלן ׳ טפחיים בשו״אקמן היא השם־ במלאכי צבאות ונוי, עש״ה רכב אלהים רבותיס אלפי שכאן(דבילי׳ י ׳ מן טפח בבי קמצין כמבואר במכלול נשקל פעל ־ מי עלה ונו' משה עלה חחיח)• ועמודי'יתפלצון(איוב ט ו)־ הטה שמי׳ וכוי, עש״ה ויט שמי׳וידל ונוי, נן הנירסא בכלני׳י ועיקר • ) , וערפל תחת דגליו וירכב על כרוב ויעוף וידא על כנפי רוח(תילי, יח) • ויתחקקו, התקבצו• לקבל, לנוכח • מאחז פני כסא רכר פקוק הוא באיובנ״וט׳ וקאי הדבדס התחקקו עצמן על הלוחות ־ טפחו, הכו כף על כף ־ ימין ה' טפחיים על משה כלאי' במס' שבת 7ף פ ח ובש יר פ' מ״ב ־ מי עלה למרום בליחות, 7ע ני בכל נתבי יד אשר לי גס בכל ספרי הדפיס הגירסא ימין הי ט פ ח ונו', עש׳יה עיר כבודים עלה חכם ויורד עוז מבטחה(משלי נא נג) והוא משה בלוחות, ובלול לי שבא הטעות הזה משגגת הסופר הראשון ונשתרבב אס"נ בכל כדאי' בוי״ל פ' ל״א וכן פירש"’ • ברנואת״המבךך: ?רוך״דוממרף לעילם יער־ ברוך אתרה " אלהינו מלך העולם אשר בדברו מעליב ערבים בחבמדה פוו־תח שעדים וברתנונדת משנדת מעריב ליל ראשון של פסח *.150(־ דעתכחייעפאר !1די־־:דן־ יד■,;ו■ ?n>eb בין ?!יניף : ונוהבתם ?S-ךחריוטם ו^4ש־ז<שמיו.של מזזות ביו־זך ובש;;ךיך: '" י י • מלך מלכי המלכים הקדוש * והיה אם־שמ/ן תשמעו אל־־מצוי/י אישך אנכי מצוה ברוך הוא שהואךאשון:והוא אתכם !כיום לאח;ח את־יהוה אלהיכם ‘ולאבדו בכל־ אחרוז ומבלעדיו אין אלהים לבבכם ובכל־נפשכם:־ ונתתי מטר־ארצכם בעתו יורה סלו לר?ב בערבותביהשמו ומלקוש ומסכותתנך ותירשך ד?הךך ז ונתתי m ועלזרלפניו♦ ושמו מרומם בשלך לכהמתך ואכלת ושבעת: השמח לכם #n^ari על כלברכהותהלה: ברוך לבכנם וסרתם ועבדתם אלהים אחליס ^והש^חויתם שם בבור מלכותו לעולם להם: וחרה אך־יהוח בכם ועצר את־השמים(לא־יהיה וער: יהי שם " מבורך מעתה מטר והאדמה לא תתן את־יבולה ’ואבדתם מהרה מעל ־־־•־ , t״ • T,,. .ועד עולם: הארץ הטבה אשר יהוה נהן?בם: ושמתם.את-רבח עתים ומחליף את ומסדיר את אלה על־לבבכם ועל־גפשכם וקשלתסאתס לאות על־ הכ1כבים במשמרותיהם ויףיןימ ידלם ורזיו לטוטפרת בין.עיניכם: ולמדתם אהם את’ W -Z= לי3י 3= ?*gr בכיסן־ ובלכתן־ נדור בירא יום לי לדה נילי איי ^ ,ח|יר «n^n »5w 3se ביייך ימזררי וחשך מפני א1רי ומעביר«Di ומביא לילך-׳, למכן.׳רבו •מינם וימי פניכם ־על יתארסה אשר נ?!נע ו?;5ךר׳אדיזםי!1שולה0צ!צת «ל־»פ’ בגךיהם דךרתם ™סי ע״־א/• ־ ונתנו ?(ליציאת הכנף פתיל הכלת : ;ה;ה לכם לציצת ליל שמלים, א1ה1 אל חצר־!, בחצות וראיתם אתי ו:!כור/םאת-כל-0צ1הי.חןח ®כיתסיאתם ל,ל_ ,1 Lי מצרים כ,״א.1h;T "ל למ" ןלאלתתוח אחרי.לכככם ואד!י׳ עיניכם א׳ףר־אתם י׳ ?י״! ?*י•0 ^'TOM 7* lu ונים אחחהם! למען תזכרו ועשיתם את־כל-מצלית׳ יחצנו ןחצדה־ מר מעריב.ערב ונזמרנו ™״תם י^׳ם לאלתיכם־ אני:׳הןר. &ז4 » 323ש הפצה: הוצאתי אתכבם מארץ מצלם ?היות ריבם לאלתים ברוך אי^ך* ״ ךןמער,ב ן1רנ<ם , א(,׳ ׳חות D3’d^S: אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, אמת ואמונה בל ואת ור,יזם עלינו ני הוא הורד*, ומצודת הקים ומשפטים אותנו "אלהינו ואין זולתו והנהנו!שסהל עמו ?1מרת, על נן״אלהינובשכבנוובמומנו הפורנו מיד מלכים מלכנו הגואלנו מכף נשיח בחקיך, י ונשמח ברברי ת1ר0ק ?ל העריצים האח הנפרע לנו מצרינו ובמצותיךלע1לם;ועד, ני הם חיינו וארך והמשלם גמול לכח אויבי נפשנו העשה ימינוובהם נהגה יומם ולילה• ואהבתי אל ;דלת עד אין הקר ונפלאות עד אין ?!?•עי י• תסיר ממנו לעול^.”" ־־”־ ־ דתשםנפישנובח״ם ולא נתן למוט רגלנו Tליל שמרים, הוא זה הלילה. ^ הןדריכנו על במות א1;בינו ררם קרנני על באמרבדזצות הלילה•.זה אשי ־הןא ^,1ם בל שלאינו העשה לנו נסים ונקמה בפךעה ולו לילה׳ חוק אהבתו יזכור לניבי ^!ק אותות ומופךדם ןאךמת בני חם הממה לדתי: י ’ " ־" ז־ בעברתו כל בכורי מצר:ם ויוצא את עמו ״ ״ בר,ך אתה ״»תכ w -?ואל: ישראיל׳מתוכם'לחרות עולם: המעביר שמן ז ישראל ירוה אל)־ןיגו יהוהן אח— בניו בין גזרי!ם סוף אות ייךפ?!ם וארת ־"*™*ס -׳־' * שונאיהםבחהומור: טבעןר>תוב^יו לאהבת את •תות אלתיף פגל־־לבכף ובכי-נפשף ובכל- גבורתו שבחו והודו לשמו ומלכותו ברצון י־אדף: <ה׳־ו חרכים האלה אשי 8עי PP“ «ל־ קבלו עיליהם משה ובני י־עזראל לה ענו לבנן־ ־ !#tag לכליף ודברו) בם ?שבתה כניתן־ h;L- ; יי ••• *־ • ־ '־ י 1 * וב“?־־ כירך וכיבככף ובקוטף! ובן?ייי:ם ni!o " יח • פסח * 7 באור ליל שמורים׳ עש כ ל״ש הוא לה' כמורים לנל גני יישד1י(שמות י'3 מ ג)-כיצא/ ליל שמורים ונו/ ועמדו׳ והזמינו טמן מסוים בהמרו 3 ת צ ר r בני׳יתלא כאשל יצא; גנור, הקנייה שהוא גנור מלחמה, נחצה׳ כאשל־חצה • כמצות 3כ״ף הדמיון לפי שזה הקי״ה היא אשל לו יום ולו ליל׳ 7יי׳ תאל לש״יח■ • ויודע עמיו ורגעיו כמו שפידש׳יי שמו׳ י״א 7׳• לניני ונא, לניני אנדהם אנינו שנאמל נו ויחלק עליהם גילה(בראשי׳ י״ד ט״ו) ונמו פפי׳ 5כ רס״יז״ל׳ עיין עליו: 10m< Vili א A י• 2<כןך nős א?לו ?חוז׳םי ר.פז'א'ה ח»ים• ביט׳ חג ?סח: בחךאתחיינ^*<ן!'ך^:(־’אנא־יפאן־ צורישר^ונואל*(:Í 3סח ל נו י«ור לדירת •י ?נח ל"לחידת • פימ׳חנ??"‘ השכימו יי אלז־דני OTÖPm DlSA פסח ^רענוי אמונים ♦ אך3ע מאיות נמנים* ב״ח״פ: ־ ■ * T: v־־ ‘י :Tי 5 ־־ • •י •־ סעדיב ליל ראשון 5 מלמודים ו?ר1ש ןגלינו ככת'שלומך ?p? nn ng!׳ חס • !3! ?oy!no • ב־ח״ן: ותקננו בעצר־•! טובד־י ?!לפניך וד־־ןושיענו• למען שמדוהגז בעדנו והסר מ״לייו א1יי «ח חיב על.י»< היום* ?:יm יאיום* ?"ח"?־ לכר וחרג ןךלנב רגון והסר ?p מלפנינו »!» 9 ניחת ניני m • להוציא m ?וניע * m •• ומאחרינו וכצל־* כנפיה תכתירנו כי אל־* *י׳ ׳ יייית ® w׳ ־ מס איםיי׳יל" * — : ש1מרנ1ומציי4:ו 3,׳Lq ln- יח". פסח נ רת לשמו מסים* והוציא עפו ננסים* ביח־פ: ׳■"*'*> 1W w י • ״ ד ??[/-נו1 .?סח ל!חצינו:לחץ • ;ירפאנו מפחץ • י י ?y״? : ורחום אתו־׳ ושמור צאתנו ובואנו לחיים ncé ?׳^ז»ו?מף*!י־9׳»»ו "מ״י ?1חיי׳ ולשלוממעתדתועד עולם* ופרוש עלינו פשח נ נינוח צר!שפיל* וניל עפו:?פיל * ?■*׳»’. *־ * ?nn ס נר וריס לר?ר•;רפא עפו טש?ר • t|ui7w n3u .g-yg • 9סח ענורללצורר שטור•;??,ם עפו נאטור* נ״ח■?•• ליל שמרים, שלעו לעם אהבים• אישר ?סח פחיבתימצרם. ו?ן'3ע»׳ נוצרים * מי* הצי4'מיד להבים י:תשועה היא לבת פסח צ פיות צר לעלוסה • כנס אום rom • נ״ם״@: 1•י* 7 9< 1 Wű -W7 ל, א לבת ?ng קשרלצ1.א13ח*(?אל;רף־יםפענורח. ניח״ן. רבים׳בנחתוש/1ם כלי פ!זדשוככים: ?סח רמים'!דיס חהרס•;רע!ת? חאלע•' ?״m•• בחך אתה יי פורש סכת שלום עלינו ?סח שת ??ל 3:ת ׳ליל.?צאתי כרעי] ל m! ועל בל עמו ’ישראל ועל ירושלים: ז" פסח ת מ והוחק לאות י להראנו בו נפלאות♦ ב״ח׳יפ: ?>tH* ]U*~ y- ־־^ ־' י ' י 2 ־ ן * ־ “ : ־ ־: לשבת י , פסח תחלה לשם שכן שחקים• תקפו ושמרו בני־ישיראל את־הישבת לעשות יביעו קרביםורד/קים• תקף ככודומם את״חשגתלררותם כריתעולם: ביני מזאקקיכש • שיר ןותשבחורת ?!שוררים ובין בני ישראל אות הוא לעלם בי־ישישת ומשחקים: י ןמים'זעשהיהוהאת־השמיםואת-האחן ?דליי ?היי -י?ה ואיזיי: וביום השביעי שבת ויינפש: י י מי כמכת באלם יהוד-. מי כמכה נאדר בקדש נורא ;י* • ז•־ -T- תחלת עשר. פלא ♦ מלכותך ראו בניך בוקעים ל^, משד,. וידבר משר. את-מימנך♦ •תות אל־בני ישראל: ליל"שמרים, Ntt 'to’D . ועתה:גדל נא נח אר?ינ^ד ינוח לאפר • ־• • 1 ( V • _ u H מ *.- t i • K . זכר רחמיך יי וחבריך כי מעולם ז־רמז־ד : £י.לי1ן כי בא יבא* §לן1לי5לן1ד /Í3hp DJ* י הנדל'ויתקדש שמח רבא בעלמא ך־־בךא כרעותר, וימליך מלכותה בהייכיון וביומיכיון ובחיי רכל בית ישירא^ בעגלא ובזמן קריב ואסיו. -אמך יר,א שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא י יתברך פדה ״ , ינאל . ' !:פחנח ייח״אר;:תרומם mm י-חהיד י״עליח ץ*; • ״ :l■ * t ^ •־, ״ 1 • ? יר/הללשטה לקודשא כליך הוא לעלא מן כל בלבתא ליל שמלים׳ לןלא1 3(לא עלי^ד1. בי ב1 ושירתא תשבהתא ונלןמתאראמירן בעלמא ואמרו אמן שבר מ1ט1ת.ע?לה * רעלן ירעלן אום מדקה ׳ אדני ׳?פת׳ תפתח יפי:ניד חחלח?: ו’אכלה • יוסיף'שנית ב1 להנאלה • י ’ ברוך אתר“׳ ל אלקינו ואשחי אבותינו T T •• T • $ •••!•* T : T I י ־ •י יי •י •• •• •• אלהי צורנו הוא נגלה ונשמחה בו: •• T י T 5 : T זה צור:?ענו ?צו פה ואמרו: :חוה:?זלךלע^םו?ד! 03ח אכלו ונו'׳ המעיין 3פיוע הזה ימצא ני היזרוזהלאשון לעולם עונה על מה ?עבד ולכן 7ק לסיימו 3ימי ח'פ בני״ת, והחדה הפכי בונה על מה 5עמי7 להיות ולק מסיימו כימי חייפ בנ״ו ׳ וכן הגיד&א בדפוס ישן ובכתיבת יד של שנת י״ח׳ ועל הדרך הזה פ לשתיו ותרגמתיו• פסח׳ קדקפסח* ונפלאות חוזי', נמו שאז״ל שבשעה שאכלו הפסח ראו בכורי מצדי' נהדגיס • בנה לצו להודו', כמאמר הנביא כימי צאתך מאק מצדים אראנו נפלסות (מינה ז' ו') * פסח גזר ונו', בפסח נגזר על בני אמונים העינוי של ר' מאות שנה, בברית ביןיהבתרייס שהיי בליל פסח כלאיחא בפדקי דל״אפ׳יכ״ח* לת שבוע,’, מבואר כדניאל סי' טי ־ ויום נקם יגלה, כלכת־ב ני יום נקם בלבי ושנת גאולי באה (ישעי׳ס״גל’) והגאולה העמידה גס היא בפסח נמו שקבלו דז׳ילי וועד לשפוט, עשייה ועלו מושיעים וגוי (עובדיי א' כ׳יא) • זמר, לשון כריתה בטעם זמיר עריצים(ישעייכ״ה הי) • בנוף, נוף מאדן מצדי'הוא• איתן, אברהם שנקרא איתן האזרח" ידידות קן׳ צוד המעטילה וכתיב ואס בין גונבים שים קנך (עובדי׳א׳ד׳וילמי׳מ״ט י״ו)* שדולה,תהי׳שדודה, כאומרו נהתימך שודד תוש7(ישעי' לי׳גא׳)• אום גדודה■ המצודדת בנוי'עשייה כי מפני חרב נדודה (שסנ״אט״ו)• מלא, נמו בלא יומו תמלא(איוב ט״ו ל״ב) והוא לשון כריתה• המון הרקה, אנשים ל־קיס ופוחזים והס אנשי מצרי' כלומד גרת והפחיד המון דקים, והסיע גפן שורקה אלו ישראל נלכת-ב גפן מהצ י׳ תסיע (תילייפ׳ט,)• וגיל עמו יכפיל, כמאמר הנביא (ישע׳' ה'א ז') לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם־ סגל, מסל־ זדיס, אנשי מצדים קשר זדו • ענוד כל צורר שמור, עשייה ועבדתי שמלה נצח(עמיט אי י״א) • נאמול, 71ס עבדיו יקים(דבריי ליב מי׳ג) • ובן נעתוי, של ישראל נוצרי עדותיו" והוא עשייה וידא אלהי׳את בגי ישראל וידע אלהיכד צפירת, תפארת־ לעלוקה, כינוי לשאול במשלי ליט״ו, כלומד ישליך תפארתם לשאול• אום חקוקה, אום המוכתר בחוקים ומצות׳ והוא דוגמת נוצרים הקודם לו־ רמים;דיס תהיס ונו'כ״נננ׳יכ ישן נושן וכן עיקר מטעם שכתבתי בתחילת הפיוט • ורעיתך תארס, ישראל לעיתך ס״זד-ס לך והוא עש״ה ואדשתיך לי לעולם (הושע ג י ט)־ לייל• שמורים סי' הוא וכוי, כארירם זיל לילה המשופר ובא לעתיד לבוא ־ ליל שמודים־ מוטות עגלה׳ המוטות שנתנו המצדיס על צואדנו, עגלה כינוי למצרים כלכתיב עגלה יתיפיה מצרים (ידמי׳מ״ו נ׳)־ דעוז.*דען, לשין שבידה• מדקה ואכלה, עשייה אכלה מדקה (דניאל זי י״ט) ־ ליל שמורים, לילה המשומד מן המזיקין נמאמל ז״ל• שמעו, כמו את שמעי (ישעי׳ ס״ו יי׳ע) ובל יא (ריר׳ pnn) ־ להביס• נוי מבני מצדים נדכתיב ומצרים ילד את לולים ואת ענמיס ואת להביס (בראשיתי, יי׳ג) ועיין מה שפירשנו שם• לבת רבים, לישראל שהיא בת נגידי׳ ונדיני', רבים ענינו נגידי׳ נמו לא רבים יחכמו(איוב ג'3 טי) ודבי המלך(ידמי'מ״א אי) והיח־ד מהם על כל רב ביתו( אסתר א' ח') ׳ בכמה מקימות נקרא• ישראל בת כגידים ובת נליבי' על שם האבות הקדושי' ־׳ בלי פחד שונבי', גלילה ה, ה ני ליל שמורי' הוא מן המזיקים ולא יאונה להם נל דע ־ אלהי אברהם אלהי!צחק ואלהעעקב לברכה׳ו^יענובולדודם־וגדבריש^ה האלהגדול הגבור והנורא אל עליון גומל ורחמים ־ חום וחננו ןךךום;גלינו והושיענו 5י חסדים טוכים וקנה הכל וזוכר חסדי אבות אליךעיגינו * כי אל מלך חנון ורחום אתה: ,S&feSiS'SfcS3: מלך ע!ןו ומושיע pDI * ^ אתי־׳ " « אלהינו',אלי אביות׳מ ת־ד.ihíraa קדשנו מנן אברהם: בטצותיך ותן וחלקנו בתורתך. שבענו מטובך ו^טחני ׳"אתה גבור לעולם יי מחיה מתים אתה »w זמהי יל?״ ®*י® לב להושיע * מכלכל חי;ים ?חסד מח״ דשם״ בף!שיראלמקיש׳ שמן:* ?חך m:: nw מתים ברחמים ך3י0 םומך־גופליס ורופא השבת ו;שראד* והזמנים•• חולים ומתיר אסורים ומרצם אמונתו לישני רצח « אלהינו בעמך ישראל ונת3לתם• ע3ר ־ מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך וך־זשב את העבודה ללכיר T73 מ’לך ממית ומחיה ומצמיח ישועה ־ ישראל ותפלתם באהבה תקבל בלצון אתה קדוש !שמה קדו ׳ט Y mi ין - t׳, י;T - י ך? ?׳ •י ויו׳, יום יהללוך סלו־•., ברוך hán ״ דלנל מורים אנחנו לך שאתה הוא ” אלהבי ־ ' הקדוש: ז י ואלהי אבותינו לעולם ועד צור חיינו מנן אתה בחרתנו מכל העמים• אהבת !שענד אתה tsn לדור ודור נודה לך אותנו י• ורצית בנו ־ ורוממתנו מכל ונספר תהלתך ־ על דדינו המסורים בילך דחלשונורת •' וקרישתנו במצורזיך • ועל נשמותינו הפסדות לך י יעי נקיך וקרבתנו מלכנו לעכומתך• ושמך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך לגדול ולקדויש עלינו קר^ל: - שבכל עת ערב ובקר וצהרים • הטוב כי לי׳ט במוצא׳ שבת א™־!־• ׳ לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו הסךיך מעולם קרנו לד: י חקי רצונך ״!תיתן לנו ״ אל" ” י תי!״ת מזל כלם ♦תברד ויתרומם שמד מלכנו אמת הקים ומצית טובים!תנחילנו ומני ששון ומוסדי קךש 1עד־ קלם.תמ1ך1. תרומם 9יל לי לה י יתודשנו קלת ש?ת !?ביר■ ®!ד!חנינת תמיד לעולם ועד: וכל הח״ם יורוך סקה הל • יתבדל« אל» דן קל׳® לל דו א'יי ויהללו את שמך באמת האל ישועתנו• בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ♦מי המעשה • ־ : ■־■ ? ־ : 1 ••־ ״•■־ z * “T " בין קישת שבת לקךשת יום טוב הבדלתואת ייום השביעי דירתנו םלד"! ברוק אתה יזי הטוב שנ^ף מששת ימי המעשה קישת י הבדלת וקדשת אה w ולך נאה להודות: ישראל בקךש0ך*) , * של־*ום' רב על■1 ישיראל־1 עמך תשים ותתך־לנו• <: אלהיני באהבה שבתות למנוחה י מו*ים Yhlf 4^* ÍJ.., _l:mL^־־4 לשסחה הנים וזמנים לששון ♦ את יום השבת הזה ואת לעולם כי אתד׳ y Nn/ך ?*'׳ I ־ד׳ו יום חג המצות הזה ♦ זמן חירותנו באהבה מיןלא הש^ום וטיוב בעיניה לברך את עמך ישרא ^2^ ל קבל עת יככל״שעה"בשלומך: קחך אלה'־י״יאלס ^ ״ 1 • :זנץ=־■ אתה יי המברך את עמו ישראל בשלום; 1יךא1ה [ירצה [!־^9^ ?W" ־ אלהי'נצור לשוני מרע ושבתי מדבר מרמדח ולמקללי h5H IJJhpdl} אניותינו p'1$n משיח בן נ?שי תרום;וננ־שי כעפר לבל תהיה פר/ח לבי בתורתך 4h עביר $yy cyStf TY mi לךשך ובמצוו־/יך תרדוף נ?שי וכל החושבים .עלי רעה סהרה י .׳ -*ז/לד [יד׳1! :יt־ ;fT ׳•; י הפר עצתם וקלקל מחשבתם י עשה למען שמך עשרי חברון בל_עמךבית ישראל לפניך לפליטה למקןמינךעשה למק לןלשי/ך עשה למען תורתף m ínS TOIdS ולחסד ולרחמים לחיים ״לצון ידידיך הושיעה:ימעד וענני: יהיו לרצון אמי פ, ?® מ נ»י הי׳ י זכרנו י.! אלוזינו 13 לטובה ־ 31קךנו בו :!-,׳ רצון ל?:׳ך ״ אלני r*w׳ !נבוהיט ש:בנה בירה י ׳ ־ A המקדש nos מעריב ליל ראשון של וכתוב *W עד מרום ורןדויש niiy W9 «i3fa ״ ?95״ !מw? ר?,קדיש וכל^אם: ^ ר?נו צי ק ם 5, ל״ר ם pp יכלו השמים! אלהים כיום השביעי מלאכיו אשר עשה ישבית ביום השביעי מכל־מלאכתואשר iHéy ויברר brtax את־יום השביעי ויקדיש אתו ני ב1 ישבות מכל־־מלאכתו אשר־ברא אלהים לעשות: ברוך ארוד־,"’ אלהיט ואלה׳ אניותינו אלך1י א3רהט 'אלה* יצחק ואלה׳ יעקב האל הנדול הגביר והנורא אל עליו! קוני■ W’° יאיץ; . תחלה: בבי י * ישרים תתהלל- : • T ׳ ׳ : - T ובלבדי % דקים התברך* ובלשון ךן סשים תקרוקם* ובקרב ק דוישימתתר^ש* ............... ובמקהלות י רבבות עמך בית ישראל &n”S S5 מל® m »יי <&״ ישייר להניח להס לפניו נעבוד ביראה ופחד ונודה לשמו בכל קהל קבל נ־דסמיס וברצון את תפלתנו: בית ןש'ךאל בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן,* !קא ׳שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא•.יתברך ישתבח דתפאר ויתרמבם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ךרתהל4 שמח דקוךשא 3ךיף להוא ללעלזיא מן h3 :ךמליך מלכותה בחייביון וביומיכון ובחיי רבד4 בית:שיראל בעגלא ׳ובזמן קךי3 ואמרו ־ תתקבל צלותחיון ו;עור/הון דכל’!שיראל,קלם אבוד,יון די אמן ♦ שיא ישמח לבא מברך לעלם ולעלמי עלמיזא ♦ :תכיל בישגעא ואמרו אמן: קהל יחי ישם יזי מברך מעתה ועד עולם 1 וישתבח ויתפאר ויתרומם יתנשא ויתחזיר ויתעלדת ויתחלל שמה דקולשא כליך הוא לעילא מן כל בלכתא הא שלמא ריא מן 'שמ:א וחלם עלינו ועל בל ןשראל ושירתא תישבחתא ונחמתא דאמידן בעלמא ואמרו אמן: הש"! אומד ברבו בקול רס ובנעימה* והקר! אורלין יתברך בלמש * ואמרו אמן: קהל עזרי מעם ♦יד עשה שנעם וארץ: ^י׳«ל» ??»?» "יי W" ?ל" מל ?ל ברוך יי ׳־מט־דלעואפיעד: ישראל ׳ואמת אמן: י י "י י ^ י י * ," * :ז 1 'T : sיי' , , ד דוד ?w ^r?ns״nw־ עלינו יגדל ביכו אתייהמנירך♦ ןתבלך ישתבחית^אר ז 5 ׳־• :T־: 1 T דתריומם ויתנשא שמו של מלך מלכי הנסכים הקדוש כרוך אתה יי אלחינו בחך הוא שהוא ראשק והוא האל T •• כתעצמותעןך• הגדול בכבוי ?®לי S הגבור לנצח והנורא בנ1ךא1ר!יך• המלך ־'^; חי1שנ;על כסא דם תשא: מלך העולם יוצר אור •• T ^ T »***•* ובורא חשך עשה שלום ובורא את איור עולם באוצר חי.ים אותת מאפל אמר ויהי: אהריז ומבלעדיו אין אלד,ים סילו לרכב בערבות ביה שמיו ועלזו לפמו * וישמו מרומם עלכלברקהותה^ת: ברוך ישם כבוד מלכותו לעולם ועד: יהי שם יי מברך מעתרי ועד עולם: אור א ור ישע מאשרים 4 אהוד־נ* בידידיו כשרים4 אילת אווי תשוקות4 אסמי שבע להשקות4 ברוני טעלמות משמייך בשיטתם תמרוק סממניך4 'בני ביהף וחירף* י בית HP עחר*יף4 גאה ורב ענוה4 גם ני דוה4 גחל ני מחרחרת4 של פסח ש מור ?ר. מקשרים 4 ו חנני חן מ^ר־יי * שיר השירים: ן נכיר הצביר !הב4 לחלוח עיוף שוקקות♦ ־ נ לבי גס ביו4 ישקני מנשיקות: וקר באוכל עשיבו♦ מ ושלי גנזני מכמניך4 זמן זמן מז:מור4 לריח שמניף: r בלני בצר לנטור 4 חנם חזר סחורף♦ זלזול ברום נפר4 משכני אחריף: ז ״ף ־ חוב ’מספר 4 ח ורי מבנות נוח 4 ח שק חבת רעות♦ ־ שחורה אני ונאוה: חוה לחפת !ריעת♦4 ... . t.svr״ . קוג רגז סחרחרת* חיש חפשי מדורי4 ג חן קדורנית ־ נחרת 4 אל תראני שאני שחלחרת *• ח i ד/יו תיתני ♦רירי 4 רולי וכמר מדלי בדלי4 - ’ טוטפת כלילו גדלי4 טלטל פנקטי נתחים4 ך גלי עוז מנדלי♦ הגירה לי: טס מטע מזורזים4 ך לבוני מלמדי מו־רעי 4 קיתון רועה דךרעי 4 זט ♦רת ביתו" נאצלת 4 ד ן והוכים פרעי 4 ,אם לא תלעי: 9 כסיס חתנה"מצלצלת 4־ חלליך סוס למנוקתו4 < י ב!ם בקע לבסיסתי4 !עלו רום מתוחים4 המירו ומלא בפיסת♦4 לססתי: !אים ערב♦ ניחיחים4 ■ ״ ה תלני מלי חי!ף י . ר טית נומי מח!!ך 4 חזה והבא לתחייל♦ .. ..... !ציץ ולא למעשיי נאוו■ לח!!ך*י !פרח ליי מער♦ נ כג־צול צול יחב 4 תור♦ זהב: !רע סיג סב( י עד שהמלך במסבו: י חור עליצים לזמור4 צרור המור: הזיל כרכום חפר4 אשכל הבפר: ן׳חפץ'תלכי רעיתי4 1 הנך יפה רע!תי: רץ בלווי דיך♦4 חגך לפה רולי? חלים עוקר ותו־זים4 קירות בתינו אחים:• !תנני רון מצהלת 4־ אני חבצלת: ת חשים ריושיים תחוחים 4 כשושנה בין החוחים: יתר שאר מזערי v ד t «.;ז , כתפוח בעצי ה!ער: בתרני ..י■/./;•. .1 י. •w׳/,‘. ? '.g . _ י.........י."...-. ;י.. ... באור א אור' ישע עש״ה הי/ אודי וישעי (תילי׳כ״ז א׳) וחיזרו גויקר׳רבה ריש סעשאוהו כמצולה אאי| בה דגים, ותצרי׳נקרא רהב כדכתיב אזכיר רהב וגבל(תילי'פ! 0' כ״א לדוד ה׳ אורי וישעי ר׳אלעזר סתר קליי׳גיס, אורי 3ים שנ׳ויאר את הליל/ ד') וכן בהרבה מחומו׳ •יוכביר הצ3יר'30, שיעורו והצ3יר יס3 כביר, כלומר מתנות' וישעי שנא׳התיצבו וראו את ישועת ה׳עכ״לי וככה שיעור המאמר להקב״ה שהוא אור ר3ופ כמו השלך על ה' י ה 3 ך(תילי' נה) וכ3יר לשון רי3וי הוא כמו מעט מזעיר לא וישע של ישראל המאוסרי'3מצות ומוכשרי׳לשיתו׳ זה, אליו אוד׳בתון קהל ידידיו 3סיר כ3יר(ישעי' טז יד) כ3יר מצאה ידי(איוב לא כה): ו ולבי גס 3ו, ידוע מלשון תלמוד השירים כמו ששוררו אדעל הים: א׳ אילת,׳ לשון חוזר! כמו אילופי(פילי׳ כאב), כלומר כאשר היה לבי גס 3ו 3ע3ור רו3 העושר אז הודיע הסיג שבי סונו־ סיג,הוא כלומ׳הר!3״ה הוא אשר אליו התשוקה המזק/והוא הליחלוס של עיף המשתוקק, לשון. הפסולת הנשאר מןהמתכות אפר שסופן, וסובין הוא הפסולפ הנשאר מןהקמח < ונפשוסוחר!' (יסעי׳גט פ), הוא שבע אסמי מעולם, מי יפן וישחני עוד מנשיחו׳ כמו. כלות׳הקיג ש3< היינו הער3 ר3 גלה והודיעהססול'ש3ו כלומ׳יצרו הרע, וסר גת3ניפ. מאז: ב ברוכי וכו׳ישראל הס המגורכי במשמנגך יפר משאר העלמופ, ועלמו׳תאר סור אוכל עשב , והיינו העגל אשר עשה, בעוד שהמלך 3מס3ו< ודוגמתו אמר (הושע, ליתר האומו'כמו ועלמן'אין מספר (סיר ו פ) ־ והה המושלים על האוצרות הגנוזי׳ 3׳ י') וכסף הר3יתי להם וזה3 עסו לבעל: f זמן זמן, הקג״ה״יעד זמ| מזמור,. כמו, י/תן, והיינו אוצרו' התור' ־ נשמפס תממח סממני!, היינו הפורה שהיא סס פייס, לא תזמור(ויקר׳כה ד) לפון כרית', וזה כנגד מ״ש הקב״היועאה הניפה לי ויפר אפי ללומדי/ בשמתס לריח שמנין: 3 ספורין, סגינין־ בית מדין, 3יתהמחדש Wp: בהם ואכלם(שמות לבי) ־ יסור עריצים לזמור, ענפי רשעי'לגדע• זבלני,חבר עמי, סס ת׳ס המצחרין ההלכה על מדין צחוריך לשון אתונות צחורות(שופטי' ה י) וכל < כמו יזבלנוי אישי(3ראש<' ל' כ'), כלומר מ"מ חזיר להתאחד עמי ונכמרו רחמיו בצר לי, מפזר סביבי-ן ואומד משכני אחה?: ג גאה וט׳תקב״ה שהוא גאה ורב ע«ה, הנוה בזכות צרור המור, והואיצחק שנצרר על הר המורי', וכמו שפירשנו כן תרגם הארמי הודי מיתר הבנות, ואף גס כי' דוה ושחור׳ אני עתה, כלומ׳ מרוחק ונעזב, מ״ת נאוה, הפסוח הזה בסיר השירי א׳ י״ג באומרו 3האי זמנא אמר ה׳למסה אזל חות ארו׳מבילר. אני: ג חרב רגז וכו׳ הרוגז שהקיף אותי מכל לד שמיני כנחלת ממורמרת ו)ך ל,דומיה עמן הסר, מני ואשצינון בכןתג משה ובעא רחמי! מןחדס ה׳ודכר ה׳להון עקידת יצחק שחוח על גחון, לכן אין לכס לבזוני שאני שחריחלת• אל תראוני, אל תבזוני, כמו דכפתי׳אגוי בטור מוריה על,מדנחא וכו׳: ז' זלזול, לשון זלות ובזיון* כמס / קיבון: לראו׳גך (יחזחלכחיז) , וכמו שפירש"’ וראב״ע, וחרת הוא השחור שמשחירין3ו בל' תלמוד, כלוינ׳ העגל אשר נתקבץ ע״י הכפירה נזדלזל • הזיל/ ל׳ התכה והגרה ־, העור: ר דולי, מרוממי לשון ט דליתני.(תילי'לב)• והבדילני כמר, תדלי, עש״ה כרטס, ,שם נופל על המתכות החזק, קשת נחופה (איוב ככדותילי׳יחלה)מתורג׳ בישעי'מ' ט״ו • גדלני להיות טוטפת כלילו, כלומר פאר תפארתו, טוטפ׳הוא תכשיט קיסתא כרכומא, וכן נחושה בלשון עברי נופל על כל מין מתכות חזיזכמו שפי׳רד״ח, הזרוע והראש, ואצעדה אשרי על זרועו(ש״3 א' י׳) ת״י וטוטפתא דעלדרעי', חסר, לשון בזיון כמו וחפרה הלבנה (ישעי׳ כד כג), ופירושו הגיר והתיו המתכות ופארכם על ראשיכם(יחזקאלכדכג) ת״י וטועפתכון בריסיכון, ובמשנה הנגז׳והנמא ■והיינו העגל כדצתיבויקח את העגל וישרוף באש ויטחן ויזר על פני המי׳ ■(סבת ס״ו א') לא תצא אשה לא בטוטפת ולא גסננוטין: ך דרבוני מן ולהציג הדרבן (שמו׳ לב כ), וזייף חוג מספד כדכתיב מי אסר חטא לי אמחנו מספדי(שם לג) ז״ף< (ס״איגכא) המחט החהועגראש ען שטוענין 3ו השורים יר,רא ד רב ן,יוהעןיר,רא מחה• אשכול הטפמ כל סברת הכופרי׳מחה מספר כדכתיב ויגוף ה/את העם אשר אלמד, וע״ד השאלה יקראו השרי' דרבן כי הס תנהיגי׳ את העם כדרבן המנהיג את עשה את העגל(סס ל״ה), גס גילחוט דרסו הכופר לשון כסירה, ואפשר כי אשכול הסרה, ולכן ני שרים י ש ורו (משלי מ׳ ט":) תרגם המתרגם גי דור 3 ני המפר תאר לסם יתעלה כתו שאמרו שם, אשכול זה הלן3״ה איש שאכל שלו, הכופר מ ת ד ו ר 3 < ן • מודע, לשון תלמוד הוא כמו מלמד עיין ויקרא רבהסר׳כ״ט, הו׳תכסר על עון שמרדתי גו וכן ?מס׳שבתד׳פ״חנח חשח וכו׳ואתר זאת חזר להסרו ושלשתן רומזי'על שבט המושל, וכוונת המאמר, הנהגתי והדרכתי והישר• הי' נתון שכינתו עמי וחשק באהבת ריעותי־חלבי רעות׳, חלבי מרע׳פלי כלומר הקרבנו •חוה, lu ־____ז—__________________________________________./____________/J ־ ____________\ ׳ r.r ״./ t ־._________ Vir.D'n אל רועה של דרדע, הוא מסה רבינו שהי׳מע' של דור המדבר היוכונ' דרדע כסי׳ רס״י תן יחוס דעת (תילי' יט) לשון דיבור • חופת' ירי׳וגתי, היינו המשכן העשוי מיריעות, מ״א ד׳י״א,׳ וסי״וד דרדעי ליחס* פדעי« הוא; תרגומו של פצעי: דן, הדרין וכו' כלומר בבלות המשכן אמר לי סנן יפה רעיתי: אס וכו/מהר לחפשני מסבלות, עש״ה דרכת בים סוסיך(חגלןילן ג טו) * לגסיסתי, למען היו' לי בסיס לעמוד עליו, עס״ה כפיו מדוד תעבורנה(תילי׳פא) כדיי לשמח עמי בריווי דודים, לסון לכה נרוה וכנו(שתית ל יח) ת״א ובסיסי/ מוסדי ארן(תילי׳פב נ) •תתורגם בסיסי ארעא, דודי' (מסלי ז יח) • חננתיו וכו', גס אנכי סשיבוהי תשואת חן לחתני וידידי ואמרתי גס בל״ר וגל״א המושב והיסוד נקרא d’cti • המירו ומלא בפיסתי,׳ הפריש וכרת הנך יפה דודי: ט פניקטי נתחים, היכלות בנויים מען'תרזה(יסעי׳ מ יד) כלומר מסת רגלי הסוסים שברכבי פרע', כמ״ש ר ז" ל שנשמטו טלפי סוסיהם בקרקע הים,׳ החריג היכלי האותו' ועקד הריס ואילנות, אבל מטע סל מזורזים הכדיקי' טס והגדיל וכן ■בירש״י שתות י" ד כ״ד • המירו, הפרישו וכל לפון המרה לשון הפרשה כסירס״י למעלה והי׳ עשוי תמנו קורות גפינו וכמו שדרש ר׳תנחותא הביאו רש" י בפירושו לס' 5כמ' מקומו' • ומלא והכרית כמו בלא יומו תמלא (איוב טי לב) ־ לסוסתי, לקבילת הרומ'(קתו'כה 0)יעק3 אבינו' לפה ברוח הקדש שעתידיןישר5 לגנו׳משכןגמדב׳והביא גזיסי' הרבה כתו שפי׳ עליורש״י ז״ל: ד, נומי מחייך, פצעי מכותיך־ לחייך, כמו' ארזים למצרי׳ ונטעם וציוה"לבניו ליטלס עמה' כשיצאו ממצרי', וזהו טס מטע לוחותיו, ורומז לשני.לוחות הברית, ודוגמתו בשיר רבה נאורלחייך בתורים, בשני, מזורזים, טס, לשון התעופיפות והגבהה למעלה: ט טכסיס,לשון.םדר ואופן • חורו׳סגכתג ושבעל פה: ן חן מצהב, דוגמת נחשת מציזב(עזרא ח כ!) ובדברי רז״ל מצלצלת, לשון בצלצלי' (תיליס ק5): * מס מתוחים, רוס שמיס הנמתחים כאהל להבו פניו של רבי כלומר האירו עניו, והוא עש״ה וה׳ נתן את ח! העם בעיני מצרי׳ (ישעי׳ מ כב) • חרושי׳, ל' על נבי חרשו חורפי (הילי׳קכטג)• דושיס, ל,׳דישה; (ישאילום וינצלו את מצרים (שמות יב לי), וזהו- בניצול צול רהב־, ואמרו רז״ל החוחי/לסיון עפר האוח, כלומר ישראל שהיו שחוח עד עפר והי'למדרס הרגל עלו׳ לרום **אור ישע וכו׳, הפיוט הזה מיוסד ע״פ 3% מוטבע, וראש החלק' השני מכל מזכרת אהבת נעורי׳ אליו ומודה על פשעה / א׳ף דודה צרי בצרתה ומזכיר חסדיי חרוז מתחיל גאות א׳ מסס המחבר שלמה הקטן כרבי יהודה, נעורי׳ ונוי יפיה, וכשרון פעלי אשר בהם נקשר עתה באהבה עזה לסוד־ע ט לא מלבי יהיה יו.רל בתולה ומעשים טולים' אמן, ונחלק הרביעי מגל חרוז פסוק ענז ולא שילוחי שלוחיןכי עוזהיא אשתו והוא איס׳והוא עתיד לסוב אלי כת שרש י אחד משפר שיר הסירי׳ אשר עליו נבנה כל הפיוט הזה, וכמו שבס' שיר השירים ז4ל בהקדמתו, כן הפיוטי הי1׳ מחוברים בלשון ההוא בעצתו, ונס מפי המכס רשב׳ ע נתנבא שלמה ודבר על יציאת מצרי' ועל מתן תורה והמשכן וביאת <ןאלן ובית הבחיר' היפה פות באומרו, אל תתמה J עבור שהמשיל כנסת ישי) לכלה והמקום לדוד' כי p ו$ת ג3ל וביאת בית שני וחורבנו; כמו ספי׳רש״י ז״ל שס סי׳ ג׳ פסיק ד', כן בפיוט דרך הנביאים, ישעי׳ א^לר שירת ן-וד, לכךתו(ה׳ א׳)/ ועו1 ומשוש חתן על כלה ישיט הזה והבאים אחריל יבוא הדיבור על כולם אלא שהפייטנים חברו העוינים באופנים עליך אלהיד(סס ס' ג ה),יחזקאל(י״ו ז') את',שדים נכונו ושערך צמח ואת ■ערו׳וערי/ אמרים נאותים,, ו'קשר< עמהס הפסיקי ם אם לפי פשוטם ואס לפי אחת מדרסי רז״ל ועוד ואנס׳ ערות! ואעדך עדי וכל הפרס׳ כול׳(סם י״ו א') יהושע אתר וארשתיך לי ói לפי דרשת עצמם כני אשר ":ל-ה1שוןשאת• וכמו שיסד שלמה ספר שיר השירים לעול', לך אהב אשה, ובספ׳תהלות (ת״ה) תשכיל שיר ידידו', וכתוב בו שמעי *ייה הקדש בלש•; אשא;רירה אלמנותי חיות משתוקקת אל בעלה מתרפקת על דודה בת וראי וה<1׳ אזנן: ואתר ההצעה הזאת נלך לבטח בביאור הסיוט הקשה הזה * Tóm. VH• B 3 יוצר ליום ראשון די;:• לייא 8;ך ביתרני מחכשר זין ♦ כ תב ךא!ה וסמך בלבל ^דני מתשיישותי בונתי חולת חששות’ לא דירך כה?ליש**' למק!״ זפני ?^שי’ י לב אחד ושפם’ ל אסירים י״חפלן כספם * בבור תחתיות דרורי’ מהר וקדר‘בדרי’ מבית חכר קצבי’ מצפי מציפי מצבי* י נתלה שפרה 4’ נעימות בכר לי♦ ’ נם תח־יי ספר* נוסו נוח פ;ר♦ סרסור זרוז מךץ* סלול שלום ותיץ♦ ספק עתיק מפעיה* קלת סלת ספוגיח ♦ עקלתון נושף קלע♦ 1£רב שלשול בדוקלע♦ ע רודים עם עלים♦ ענ:ן לא מעלים♦ הביאני אל בית היין * ןטרנ/קשות מקששות♦ סמכוני באשישות: נם ציה ןהפךשי♦ שמאלו תחת •לראשי *. דאים כעב למשבס * השבעתי ■אתפס : לחץ עקרב♦ גדודי♦ קול דודי*. בית חן׳ים נציבי* דומה דודי לצפי? ת קו ת שלוש.גורלי♦ ענה דודי ואמר לי? ן רק אין דבר♦ ני הנה הקהו עבר: ראש פרוז הרץ* הנצנים נראו בארץ*• הפק ממתיק ופניה♦ התאנה חנטה פניה*. ו פיתום מנשף ?צלע■♦ יונתי נחמי הסלע*• מדו זרו שעולים♦ אחזוהו שעלים: פתיגיל ועגיל נדל♦♦ פנים נפנים הישדילי♦ •פועל בם תפוח♦ נקוד דר ספים* ־ צמצם שכנו מרכבי* צפית♦ פה ענוני'♦ צב♦ קדש מנה♦ ציון קריה נאמנה* ק רצתי דצת* ?אומךים♦ קלקלת♦ שמנים שמףם♦ ק נץ כי שכרתי♦’ קדשו לולא חכרת♦ ♦ ר ישם אסר נצכאותיעם * רחוק דחוק אתכם♦ ריש גלי כהעלה* ך גשו בג* עילה♦ שדות שפריר ש^תו♦ ש ער צא ושמתיו ♦ 'שירת ערבוב מלערב* שירות נבוב הרב* תאיו כסק לו♦ תמליל חסה לו* חזן תאר פנים מה^קף* תבנית אות ♦וסף* ע בוק. פנוק קד־לי♦ דורי לי: ש׳ כד לא קפוה: עד שיפוח: יום הנוף כרכיובי♦ על משכבי: מקיום מבחר מנה♦ אקו^ה נא: ם פתי נפתי ןמיודים♦ מצאוני השומרים: ן טיוב לא סברתי* כמעט שעברתי ג בזעזוע חיל אילותכם♦ השבעתי אתכם ז ♦ונח תמה עלה♦ מי זאת עלה : מטות ןרבוא הטתו♦ ־ הנה מטתו: אילנות אבוב ערב♦ כלם אחזי חלב: מליואת פני טוסקלו♦ אפליק עשיה לוד' ג'ועמו ירידות בסף♦ עמודיו עשה נקף: צאינה לרום שמיס ונעשו נאים ועי־כ לריח נימוח כשושנה כין החוחי": י יצין, «b>b״ ליווי לנער, ל' נמעד אים ולויות (ת״א ז לו) עיי! 3שרסי׳ שרש ערה: 3 כתמי, ככתר קור' המכסרת יותר מכלי זין • הר3ני ככל שהעין תוכל לראו' ־ כית היד, אהל מועד שהוא תקום ניסוךה״ן: 3 יסרני קשות א3ל לטוב לי כדי סאקפיט עלמי ־ מקוששות, (ישעי'מו) או הוא כפשוטו ל'אשיסי ענ3י׳(הושעגא): ל לא דרך וכו/ כשהלכתי אל מדכר לא דרך מקום ציה וסתמה הי' הוא לי למסך וסנה הדז f מן האכני' ושמאלו קמכוזני תחת לראשי ־ כהסלישי, ל׳עפר התפלשי(מיכ׳א י) סטיגתויהחגלגלי 3עפר • כהפרישי, לשון המפרש מן הי3שה ליס הידוע 3ד3רי רז״ל • טרשי; ל׳ טרשי' וסלעים הנהוג 3לשו| תלמוד, ורומז למאמרם ז״ל כי הענן הולך לפניה' לפני׳ הסלעי' ולהסוות הדרכים: ל ל3 אחד וכו'המאמר הזה מיוסד על תרגומו דהאי קרא כשיר הסירים, והיינו כי 3כי אפן־י׳סתכו על ג3ורת׳חדו לצאת סלסי׳סנה לפני הקן ונפלו 3יד פלשתים ונהרגו, ואתר הק3"ה הש3עתי אתכם שלא הזידו למהר לצאת קודם הקן <. וזה שאמר הפייטן כי ל3 אחד ושכם אחז כלומר חלק ותנה חסו3 והיינו הגכורי׳אפרי' הי׳דאיס כע3 לצאת והיוצאת להס למכשול כי נמשכו 3רשת הפלשתי', כי הק3״ה יחפון שיהיו אסירי' נסכו' -ני העיניי והש3יע אות׳על זח שלא ירחקו ושלא ידחקו את הקן כדאי< במס׳כתוכו׳קי״א א׳,ואח״כ אמ'<זפייטןשאעס״כ מהר הק3״ה וקצר המד׳כעכור קושי הפיעכא■ כמאן דאתר קושי השיעדוד השלי' המנין וזה שאת׳אחריו מ3ור תחתיו' וכו׳• ה3יר תחתיו׳וכו/מסכת כור תמתיו׳שהיו מרדדין אותי כתוכו והיו לוחצי׳אותי לשרוט את 3שרי כעקרכי' לכן 3א קול דודי ומהר וקצר המד' הקצוב' וכמו שביארנו • רדודי; ל' הרודד עתי(רזילי׳ קתד) ־ עקר3י, ל׳ ואני איסר אתכם 3עקר3י׳(מ״א י3 יא), גדודי, ל' לא תתגודדו(דברי' יד א) שענינו הסריטהימסר ־ קדר, הע3יר והסיר 3ל' תלמוד• מדדי; המזה הקצובה לי: מ מבית חומר וצו/ הגזירה שהיהה נחרצה .ונקצר' עלי לכנות כתי חומר לפרע' המיר וצו' להצי3 תמורתו 3ית חיי', והוא המקדש, ובראותו שהיו מציפים ילדי 3תיס אז ■הי׳דודי דומה לצבי למהר לגאלו׳ • נציבי־, לשון הקמה כמי י;צ3 שס(כראקית לג כ) • מצפי, ל'צפי'וראי'• מציפי, ל׳ אשר הציף אה מי יס סוף(וכרי' יא ד) • מצ3י, שרשי ויסודי והיינו הילדים אשר לי דוגמת זרע קדש מצ3תה (ישעי׳ויג): נ הקותשילוש גורלי, תקותשלסת האמת'• 3מרלי ל' תמירה וחילוף דינינת הנה לשלום תר לי מר(ישעי' לח יו) ולדעת הריק״ס: j נ.ם וכו', אמר לתת לי תקו', ואין לי לעסות דבר כ״א ליסע מהר ולמקום מנוחתי המיועד לי• כי הנה הסתיו עכר, אלו ת' שנים שנגזרו על אבותינו כדאיחא כילקוט: Ö סרסור וכו', הסרסור ש לי משה רכינו הזריז מאד, ל׳ ח3ל נמק(מיכה 3) ראש פרוז הרן, עס״ה נקבת כמטיו ראש סרזיו(אכקוק ג) ־ הרן, לשון רציצה ומשקלו התל כמו שפירשתי סס (כראשית לא ז); סלול שלוס ותרן, הנהיג את ישראל כמסלול סלוסומישור• תרן, תרגומו של מישור; חס היתהכחדש ניסן3עת שהנצניסנראו בארן: (J עקלתון נוסף קלע, עקלתון תאר לנחם(ישעי'כז א) ונופל מלשון נשיפה כסי' רש״' אצל שפיסק עלי ארח(כראשית מט ין), לקלע הוא לשון השלב' ויריי' כמו קולע באבן(שופטים כ יו) ורומז כזה לאנשי מצרים המגחשי' והמכשפים כרדס' אחר ישראל במהירות חזקה כאילו הושלכו מן הקלע וכמו שתרגמאי ־ וכיתום מכשף, כעלי כשפים כעיר פיתום סבארן מצרים • לצלע, לשון והוא צולע (כראשית 35 לא) שענינו כמאז, וני׳ 59 לשון צליע' ופסיחה ווילו' על המכשפים ההולכים לקראת ואשיי' כי זאת ממנהג ש געי נ' כשנות ם את טעס הסילון המורגל אל הילוך מתנועע אנה ואנה (־.ידלגו ויפסחו וישפשפו על הארן נדי להבהיל הרואי/ וזה טעם וילך שסי(כמדכ׳כג ג)דכתי' גבי 3לעס, ושמות האשפים ,, כמו שהיטיב לבאר הענק הזה החכם כעל יריעות קלתה ז ש רש דלג ופסח וכ־ר'־ףע״מ־ ער3 שלשול כהקלע,הייתי מתערכ ונלכד כתוך מלמלות קלועוח, יזה ממסיים יונתי כחגויהסלע, וכמו ספי'עליו רש"׳ ז״ל זה נאמר על אותה שעה שרדף פרעה אחריהם והשיג' חונים על סי,ס וכו׳ למה היו דריגים כאותה שעה ? ליונה שבורחת תפני הנן ונמסה'לנקיקי הסלעים והי' הנאש נושף כה וכו׳ וכן תרגם המתרגם הארמי ע״ם, וע״ד זה תרגמתי גס אני: ע ערודיס, חמורים זקנים • עילי', חמוריס כחורי/ כלומר הזקנים והבחורים סל מצרים ירדו כזדון אל מוך הי« התכונה שעל(ישעי' מ ׳3), אכל עגין לא מעלים < אכל לא העלו תטתוניות כדרך היורדי׳אל תוך הים להעלו׳מטמוניו׳ ומרגליו' ואדרבה נאחזים פס כסועליס הנאחז׳' למצודה, ושועלי' תאר למצרים על שהיו ערומים כשועלים כדאי'כשמות רוה ס׳כ״ב* אחזו, פעל עבר ע*מ אחרו פעמי מרכבוחיו (שופטי' ה) ככתוב במכלול דן> ס״ד ב': פ פתיגיל וכו׳ מוסב אלמעלה, הם לא העלו דבר אזל אני העליתי פתיגי' ועגיל אזני׳מביזת הים כמאמרדז׳ל• ענוק,ל'ענקיס־סנוק, ל, תפנוקים •קדלי# עצפי• השדילי,יהשתדל ופתה אותי, כמו שפירשתי אצל ויאבק שארגתו ואשתדל (בראשית לב כס) כלומר דודי הרצגי וסתני כפתיגיל ועגיל באזנו ונעינוק פינוק 3 ערפי ובפגיניסשעל פני, פנים כמו פני ן ל׳ פנינים יהמ״ס תמורת המ״ן כמו תניס ותנין הכתוב בשרשיס, ואמר פנים בפנים לשון גואל.על לשון, ונראה כי כמוהו כל כבודה גת מלך פגימה (תילים תה) תמורת פנינה: Ö פועל בס תפוח, בשני כתכי יד אפר לי כתיב פועל העי״ן בפתח, והוא מאשר לא נקרא שס פועלו מהדגוש דוגמא ומורק ושוטף(ויקרא פא) • תפוח, כמו בפר תפוח, כלומר נעשה גס פעולת התפיחה כי נפחו מסכת המי;שכר לא קפוח, דרך היתול כלומר לא נתקכחו שכרם • כקודידר טפוח, הקכ״ה שוכן שמיס המכונה טפוח(ע״ד הכתוב בישעי׳מח ינ)סקד עליה׳עונם צתצ׳על דרך שאת' שלה'השמים ושמי השתים לא יצלכלוך ואף כי הבית ה)ה אשר בנית. (ת״א ח פז): צ צכי וכו׳כלומר לא כאשר צפיתי לעכב פה אכל הוא מנה לי צבי קדש א״י והמקו׳הנכחר ציון קריה נאמנה: מ:קרצתי, מן קק-ן עין(תשלי י י) לפון הטכה ללעג: דנתי, דקרתי, דכר הנוקב לתו מחט נקר׳ דיצא בלשון תלמוד, כלות׳ גס סס כא״י לא הלכתי כדרכיו אכל הקלתי כנביאים וכמורים, והטפתי ונסתי מור לע״ז, סכתי נסתי שניהם לשון נזילה ונוכלים על הקטרת המורכדכתיב וידי נטפו מור (סיר ה ו) וכתיב נסתי מור (תשלי ז יג) כלומר הקטרתילע״ז, וזהי קלקלתי שמני'שמרי/ ולכן מצאוני השומרים האורכים עלי; 1וגממ ותשמור כל אורחות׳ (איוביג כז): ק קנין וכו', כלומ׳אחרי ששכרתי ופרקתי מעלי קני! התור׳לאהייתי סכור עוד לטוב, ולולא שעמדה לי זכות המקדש שחכרת׳ לו כמעט שעברתי ואינני: ל רשם וכו׳ חוזר ליכר אל האויכי' הלוחצי׳ אותנו ובוטחים על גבורתם וחילם ויאמר להם, דעו כי ככר רסס האל איסר בצבאוהיכס לאמור עד פה תבואי ולא תעכורו ואף כי אילותכרז ותוקף שלכם הוא עתה במעמד נורא ואיו׳מ״ת יבוא היום ותבואו גס אפס לידי ריחו! רדירזוא ועוד י״ל ריחוק דיחוק ע״ס מאתרם שהעתקתי לעיל אות לי• אילות, ל׳סוקף כתו אילותי(תילים כב כ): ד ריס גלי וכו' אמר זה לאשר ולקיים המאמר הקודם י-אתר הלא תזכרו כאשד העל׳הקג״ה ישראל יוגה תמה ממצרי'ביד רמק איך רגשו.אז בגי עולה והשתוממו לאמרמיזאת עול'גס התמהו כיראו פירו׳שסריר וכר׳וככוסו אז 5ן כוחו עתה למהר לגאלינו י ריש גלי, הוא תרגומי שצגיד רמה • ש •שירוםוכו' יניסב אלתעל׳כתכואר ־ שפריר, אהל(׳רמי' מג י) ־ שטסו ל׳ שיטיס • מטות, שכפי ישראל• חטתו, נעריו, כי הילדים רכים (ראשי׳לג יג) ת״י חטיין, האיש הרך (דכרי׳כח נד) גברא דמחטי ־ שער, ל/שיעור וערך * שיטתו, ל' שיטין הידוע בתלמוד והיינו שורות־ הטתו, כינוי לאהל תועד כונו שפי'רס״י, והכי פירושו, העומדים לשירו' אהל השיטים, .היינו אסל מועד אס מטות שבטי ישראל עס רכוא שעריה'והיינו פרחי כסוג'׳ולוי/ גס היציאה וההליכה היסה בשורות מטועומת ונערכות, וע״ד זה תרגמתי: ש שירת ערכוכתלערז, היו שומרים שלא יתערב עירכוכ בשירתם• אכוג (פצעהנוי), מפורש בראשית ד'נ״א• ערג, לשון עריכות־ שירות ניכוב, שירות עד שיפוח, טרם שהאיר היום דכחיג ויהי בחשמורת הבקר וגו׳ ואעס עד סיפוא היו טרס שנשב רוח היום, פוח הוא רוח, כי כן מתרגמינן לרוח (איוב ל נב ומשלי יא כט) לפוחא: צ צמצם וכו', צמצם שכינתו בהרכבי הוא המשכן אשר הכינותי לו, ביו® חנוכת המזבח שיש לו כרכוב, כדכתיג וכבוד ה' מלא את חמת ר 7 (המות מ לו / ואמר צאינה וראינה ; v i r v זו הנד יפדה • 4 T J C ישדך • כחוט הישגי * • V י אני .♦ש(זך?< ב*$ר1 vy סשיעיריס♦ תוחלת יהחסס קהל m משיפיל.’שיי }ףףם* זגעיךים: פשטתי אך־. כתנת♦, חןתי ויעני נהרייה • ר 5ת חתנרת דור♦מ* האורים וד/מי קתחם: דודי שלח ♦דיי/ אז לקעור הורים • ההל ומזן דת דך ופקודים * מזמן עוד לנטהרים : קטתי / נצבי/י בך5ר הדים ♦ וד^תי כפל יחיד לפקוךיט: אץת♦ נזהרים: פתךזתי׳ מאילי בגטוף מורים* נעשה ההל ומזן ל דחק כאור חמודים♦ ונשמע אקדים: מצאוני׳ למיונורע קככוני כנלידים * ק שוט לשון למודים : עומד כחרסים בדודים: השבעתי אר/נם, דרוש דוד קהל ומזן ט#ם זין ילידים♦ מישרים ♦ סור מרכסי קשרים : 'מד־־. דודך מרור, נ נדו. שלם לילךיט: לעתיד שאול נפשףם * הם באמות הכשרים ז מה דודך כמגדל דויד < ההל וחז! י קרת פנת ןם1ףם♦ י מדוד׳ נואמים בזה חקושדי□ * נגדו נהרגים כשורים • ג בול הוריות יסיודים•: נזר ♦חודו קושרים♦ נצח מלכותו שרים: שני שד:ך׳ דבוק אחים חסידים♦ לרועים ת;רים ' דודי נוזגמו עמו מישףכם♦ נכתב ונקרא בשירים♦ חסודי□ : עד שייפודז היום, ־יום צדקת לחדרים * צדקותיו ליקים מחזרים ♦ צביוניו עשות מתאזריפ♦ חבול זדים זרדים: כלך ♦§ד! ׳ בלי מום מבןדים ♦ תם ץפוו/נו צפות מישרוחם ♦ צייון עמוד שתרים * יצור יקוננו וחדקו מזבז־י□ : אתי מלבנון כלת׳ ועוד שכינת מכתירים♦ צרכנו בפללמעתיףס♦ חזהינחזה בבאזדים♦ בשעבודים♦ ךצוףבבאומאבודים: ל3םתני אתתי כלה׳ תשכנו לעד לאודם: מזן חי זכנו כמתפאדיבב ♦יקים הבת בת נגידים ♦ אהבה וחבה אגודים: מה יפו דדיך לדור דודים♦ המאיר לארץ ולדרים: אחת♦ בלה׳ מנוחת ושאר ועודם ♦ ושמנ!ך .קיית * * בח״י ־ ׳" ' כשבת מועדם: נ$ת תטפנה שפתות:ך כלח ׳ אלזות מישיחיפ ה מ א י ף לאך*י הכל יורוך והבל ישבחוך ♦ והכל עומרים♦ מבלי מנאה מצמדים: מנעול. נהם ואין ־ ״ • VTT י עומדם ♦ מבלי קנאה מגמדים: p נעול ׳ ^קם ואין מנידים♦ סתום לתלבושת חבנדם: 1 ולדרים עליה שלחיך פרדס׳ שפר נאים והדודים♦ לטכסים מלכים T־ : T V T אחריכם :. ניד וברבם׳- מזה ומזה סדורים ♦ ׳החוט בלחמים ובטובו, ובוקע חלוני רקיע♦ מוציא חטה המשלש גדורים*. מעך נניס׳ דודהת קלים והמודם♦ טבילות נקיות שמודים: עודי $פ1ן ובאי תימן׳ !הד מחז^ע בכל י1ם לכנס נסערים ♦ נלות כל שעדים: באתי לנני אחותי כלה, תרת מלואים;נמודם ♦ לקבל אברים ואמורים: ת מ י ז* מ ע עז ה בראשית • יאמרו אין קדוש כיזי: ה כל ירוקמוך קלה ♦וצר הכל ♦ האל הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ממקומה ולבנת ממכון ׳שבתה ♦ ומאיר לעולם כלו וליושביו * ׳שברא במרת לחמים: המאיר לאךך ולדדם עליל׳ ברחמים♦ ובטובו מחדש : בגי3 סכתי'• הרסהרנההי׳יוכולסאתוזי חרג: ת תאיו וכו', חדר מורווח נאתצע הביית להשתמש גו גה1נע נקרא תא גל׳ הכתוב, ואמר ני פסק לו למסכן תאי׳ לסיותו ראוי למלאו'שלשת עמודי העול׳ והיינו אהל מועד סגו ארון העדו׳שהוא הרגל הסליסי סדאמר׳ז״ל גרבו׳ם' נשא ד׳רמ״ט3'עד שלא הוקס המשכן הי׳העול׳דומ' ל ט' ר ק ק ל של ג'רגלים שאינו יוכל לעמוד, משהוקם המשכן.נעשה לו רגל שלישי וגת3סס ועמד וכו' • כני טיסקלו, עמודי עולמו ואת הכיור ואת כנו ת״א 3 כן י כן ו שפירושו מקו׳מוסג• טר0ק1,מל$ יונ!ת וטעמן כפא של שלש רגלי׳ורומז נו k העול׳העותד עד ג׳דנרי'כידוע• תטליל חסיזלו, עשה לו לאסל סכך ומחס׳והיינו מקך האהל ותרגו׳של סכך טלל• אסריון, חיפת סתר לכבא■ צ־צנו שפי׳רס״י והיינו הכסרת סעל ארון העדות: ת תאר וכו' הקג״ה תאר פנים שגא יהא נכסופ' ובושת, ואיזה פנים מארז את פני *ועמו סל ידימס כוסף, ויטו ידידות נוסף? תגנית אות יוסףכלומר הננין שנבנ׳תחת דגל יושףוהיינו משכן5ולו<שתוק'בחלקו של יוסף, ונמ׳תאר אותו? בעמודי כסףסעש' לנוי ולהידור, כ! נר:ה לסרס המאמר הסתו׳הזה ואול׳גילס׳ב״ב ד׳י״ד סוף ע״א פירשו ר״ת נשניל תנניה אותייו״סף׳ סו' סל יוסף דהיינו עגל, דיוסף נקרא שור סנא' בכור סורו הדר לו, לכן עשה עמודיו-כסף ולא זהג שלא להזכיר מעפה העגל‘ צאינה • נראשי החחיי׳אארפשוקי סי״הס התם האתגר סמי מרדכי הקטן יגדל יצלח נתורה 'אמן ואמן סלה• וראינה, ע״׳ד וכל העם רואים את הקילת כי אין השיר-מואג 3 ראות כ" א ישמע, עיין גסירוסינו נראש' כ״ז כ״ז אצל ראה ריח גני• משכיל שיר «דיזיסי(תילים מה) המפיל כנסת ישראל לכלה צסמקוס לדודה כמו סכתנתי נפתיחת הפיוט הראשון ע״ם • רנת חתונת דודים, ייוס קנלת התור׳ התחתנו נמה * הנן יפה כנסת יסראל ע״י דת.ודין יפקודיס אסר כפל היחיד להיותם פקודים אצלן, , והכפל רומז לסתי תורות שגכת3 ימגע״פ• שניין מרוחקים ,תאמודיס מכוערים , ומקושטים בלשון למודי׳• כחוט השני וכו'■פירושו כמו שתרגמתי צנטעס האומר וירק את חניכיו, סחנכס למצוות, ע״ס פירש״י ומה שהגי׳ 3על מנחת שי * כמגדל דוד שהוא יקרת מת ינזידיס ציןמיל הוריות מיוסדים•<ז5י'שזין וכמרומז למשיא 3ו דוד ומשיח גר אפרי העתידי׳ לגאלנו והס אחיס חסידים וודוגצןי'ממיס אל משה ואהרן אסר היו רועיס ואיריס לישראל, החסודים ל׳ כלה נאה וחסודה, וכן אשת חן < מתורגם אתתא אסידתא, כלומר נאה ל׳מן וחסד, וכאמרס ז״ל חוט של הסד תשון.עלי', וכמו שבארנו כן תרגם הארמי האי קרא בשיר השירים• עדשיפוא ה יו ס, אסר עליו נבא מלאכי(ג יט) ואתר הנה היום בא בוער כתנור והיו צל זד י ס וכל עושי רשעה קיש ולהט אותם היום הבא וזרחה לכס יראי שמי שמש צדקה וכי/וזה שיאמר היום שהוא יוס צדקה לחרדי׳ ויו׳ חיבול לזדיס זדדי/ חרדי׳ הם הענפי׳ הנססדיץ ודאויס לקציצ' ותאר בהם הזד* • אתי מלבנין וצג/ מבואר ע״ה פי׳ רש״י בהאי קרא (שיר ד׳ ח׳) • מה יפו ופו/ תניחה זו ירושלי', ושאר ויעודים תקום שנ-תועדה סס שכינה לישראל' כמו שפירשו רש י ז ל (■שיר ד ט)• גן נעול נקם, יום נקם הוא כעין גן נעול ואין מגי<י׳אותו אבל הוא סמי ללבהש הנדים (דניאל י) כתו שאמר המלאך לדניאל סתום וחתום הדגרי׳ עד עת קן: שלחיך, נראם כל חרוז אחר פסוקי הסיר חתם המחבר שמו שלתה הקטן יגד. 1 בתורה אתן ואתן לעד נצח סלה חזק , וינואר ע״פ מדרש רנה דהאי קיא ודרשו לשון שליחות ע״ש ויהי בשלח פיעח את העם, ונילקיט אמר א״ת מלתי ן אלא שלוחין ואמר משל לאחד שהי'לו שדה נית כור והלן ומכרו נדבר קל הלו הלוקח וחפר גה גנות ופרדסי' התחיל המוכר רואה יואנק ואומד ווי מה אגדתי, כן כ0הי׳ ישראל במצרים היו משוענדין נטיט ולנני׳והיו מאוסין בעינל המצרים וכיוון ש ראום דגלים אונים על הים כ טקס י ס מלכים (תרגום 5< דגל טקס) התחילו המצרים נוונקין ואומר׳, ווי מה שלחנו מארצנו מ׳נאמר ויהי במלח פרעה עכ״ל, וזה שאתר הפייטן שלחייו גאים והדורים כפרדס שפו1 ולסנסיס מלכים אדוריס, ולדגל׳ מלכים מוכתרים • אדוריס, כ״כ בשני כ״י וכן נראה בעבור החרוז, והוא לפון זרועיגול לקוח מן אדרא דזיהרא במדרש חזיז ד׳ 1׳ נ׳• נדד וכרכום וכו', מוסב על הדגלים שהיו משולשים בכל רוח מארבע הרוחות כי היל השבטי׳י״ב ורוחות העולם ארבע ע*כ היו ג׳לכל רוח כמבואר היטיב בפ׳במדבר; ואמר השייטיןכי כמו נרד וכרכס המסודר בכל עברות הפרדס קהיו הרגלי׳סדורי׳מזה ותז' על ד׳ רנעיהס והיו גדורים בכל פאה כדמות משולש • מעין גנים ויכו׳, עודי צפון וכו׳ג באתי לגני וכו', סלשת המאמרים האלה מבוארים ע״פ פי'רס׳י ז״ל • אני ישנה, גליל הגלוא נעת ניאת השונא מסעיר ׳ עייר, לשון שונא, ונמסרה גדולה בשמואל א' סי׳כ״ח מוצה ח׳תקומו' נתקרא שנאו נהם בלשון שונא לשון עיר, ומונה נהדייהי עיר ונהלות (ירמי' טו א) וכן פי׳ רש״י זי״ל, והמאמר הזה מיוסד על ננואש ישעי' (כא יג) תשא דומה אלי קרא משעיר, וע״פ דרשות רז״ל ישראל הנרדמים בגלות שעיר• תוחלת יסחבום צעירים, כלומר אני ישנה בתוחלת יסחבום צעירים, והיינו מה שנבא, ירמי' באתרו(מט כ) שתעו דבר ה׳ אשר יען על אדום אס לא יסתבוס צעירי הצאן יגו׳, פשטתי וכו', כלומר הודי הופשט מעלי, ונמדרס אמרו פשעתי את כתנתי אלו בנדי כהונה ואורים ותומיס המגידים נסתרים, ואפשר שהפייטן רומז על לגוס מלכות וזהו רבתי, ושני כתר* ס כתר כהונה וכתר מלכות• דודי שלח ידו אז בימי עזרא לסעו1 הורי' סלי והם עזרא וסיעתו שעלו לגני' הג,'ת׳ יהיא מזומ1 עוד לסעוד לנמהריס כנבואת ישעי' (לה ד) אמרו לנמהרי ל3 חזקו אל תיראו אלהיכס ק!א ינוא ויושיעכס־ קמתי נצבתי וכו', חוזר להזכיר היום הנכבד במעמד הר סיני ההר אמד אלהי׳ לשבתו(תילי׳סאיח) וזהו קמתי. נחמדה י' מ, ודצתי אצת׳ לשמוע בזהריס* דן, ל'דיצה ושממה* אצו$י, ל׳ ויאיצו המלאכי (גראפי'יט טי) שענינו המהירות והדחיקה • פתחתי מאלי, מעצתי כלומר בלי מכריח, .והל' ידוע בתלמוד כמו שאמרו באו אל נח (בראשי׳ ז 9) מאליהן באו׳ כלומר מעצתי פתחתי שפתותי הנוטפות מור האמרים הנאים נעשה ונשמע ־ מצאוני וצו', בגלות בנל מצאוני לגיונות נבוכדנאצו־ וסבגוני כנהריס, אנל הוא עומד כהדס׳ ם בהרים ודבר אלי דברים טוניס דנריס ניחומים כמנואד נננואת זכריי׳סי' א' * השבעתי וכו/ מבואר ע*ם פי׳רש״י, השבעתי אתכם האומות אנשי צבוכדנאצר שראיתם בחנני׳תישאל ועזרי׳מוסרי׳עצתס לכבשן האש וכו/ואמר הפייטן השבעתי אתכם לדרוש אהבת ישראל אל ה׳ואתס עדי׳, דוד משרים, אהבת יציראל * סיד מרוכסי קשרים, אשא סרו מאגרת המורד׳/ לשו: מ ר ו כ ס י איש (תיל'׳ לא פא) ולשון אחיתופל בקושרים (ש״3 טו לא) שטעיד מורדי׳ • מה־ דודן מדוד, פיוש״י כן היו שואלי! האותות את ישראל מה אלהיכס מכל האלהים שכך אתם נשרפי) ונצלגיס עליו, ויאמר הפייטן לעתיד לעה קן יהיו נפש ר׳ ם מן השאלה הזאת וידעו פשר דנר ויודו לאמור ישראל הס נאותות הנסרים הנה שכרם אתו• מה וכו/ כלומר נגלות יאמח הרןןסרח _!והמתנשא מימות שלם: אלתי אלחיס ח!ים ומלךעולם: כלם אהוביפכלם ברורים כלם -- --׳''!שלכם ברחמיך הרבים י רחם גבורים ובלם עשייס באימי־־׳ ובוראת רצון קונם וכלבב י?גלינו• אדון /ענו• צור משגבנו מנן פותחים את פיתם בלןדשדת ובטהרה בשיךח וב!טךדת ישענו משגב בעדנו: אין בערכך ומבדבים ומשבחים: וטפאדים ־ומעריצים ומקלישים דאין זולתך * אפס כלתך ומי דומה וממליכים: לך: איךכעךנך,V אל^יט את שם האל המלך הגדול תגבור והנורא קדוש תוא: רעה • וא׳ן זולתן <5לנ» ל״׳ י?1; פ מקבל׳ם עליהם ®ל <5לכ1ת'שמים!ה מזה: ונותנ<6 לשות זח ל;ח ־ לחר,ךש ל׳מיום ?נחת רוח ?שפה ?דורה לימות המשים (* ? דו?י' 17 ובנעימה קדשה כלם כאחד עונים ואומדים ביראה אל אדון על כל המ^,ם. ?חך קדוש קדוש זקדוש יי צבאות מלא כל הארץ כבודו $ ומברך בפי כל נשמה: גדלו וטובי אופן.ע״ס תסר״ל, כפול ובסיף סתום סלמה מזר, • *£*%%% ^ ראש1^ם?ז,תגעטור3סר.תמיוחן ו3חדר?נטדעלחמר??ח־זנ(ת עתרי שלנו ?יושג סוןר• שלידו מפצו־יש ומישור לפני נסאו♦ חסד ורחמים פותר" רם ונשא ביותר" רב בנין וסותר♦ לפני כידו: טובים מאוית קוראיו פתח חותר♦ מבד4 כנתוח ^חר* וכהשכל: כה וגבורת נתן בחם* .עיניו כיונים, צד רבוע דפנים* צופות להיות מושלים בקרב תבל : ״.1 ״•״,- •lw־l טלאים זיו ומפיקים נגה* נאת צפות צפ1נ ם " לתוחורז ש ח ספונים י־ לוס בכל השלם: שמחים בצאתם פונות לאליו פיונים ♦ עתיד וגנוז פנינים * וששיפבבאם* ערוד נגרו מלפנים * סכיונו״איז לפנים* קונס: פאר וכבוד נותנים; לשמו 4 ־י.. ׳;1:_ "־ ־ י־ יי.’ *• יי' :י• ■הלח ;""אבי מל״״,: קוא יארפים וחיות ואופנים: ן ;T ן 1• r I T • • • עשיות מלאד־, T : r T ■ T וחארץ קניגיך I VT; ״ י | v T T המלך המרומם T ־. - ) V v ־ 1HD יהלזיו ד־, מ יש ב ח . .• f ו ה מ s א ר *׳ : T והמתנשא : ־ • : ־ ■ מימורת' עולב : ?רי.להי ע1ל= ברחמיך הימים רחם עלינו אדון ״ •• t •• ד I עונו צורמשינבגי V•• • : * •־ מגן ישענו משגב בעדנו: אל ברוך גדל דעה הבי׳ ... T •• T : ופעל ?הדי חמך T ־־ T:r ״* - T טוב יצר כנ1ד T ״־ r לשמו: מאורת • : : נתןקביבותעוו: 133ת צבאי! T T ; קדושים רוממי : י• : ר• ־ שדי תמיד “ ״׳״ T • משפדים בצוד ״ : י Í אד4 ומרשותו: T \י; התברך יי^הינו •• 7! יז I ״ T • • Í י• v - : לשמש ויזרח אור♦ ראה ותתקין צורת חלבנה: שבח נותנים לו לחיו, נטוףמיור לכןחים♦ נעימים אמרים כל צבא מרום ♦ תפארת וגךלח מלקוחים ♦ מהללות ^רקח רקוחים ♦ מתן שדפים ואופנים וחיות הקדש:T לנפיש פקוחים* לוחות חידות משיחים* לב עלוב קשלחים* כאב ממרחים ומושחים י ירא כבודו: תפארת זעםה ליום כערוגות ערבים שיחים! המנוחה שג קרא ליום השבת: זה ’ידיו H*a♦ HÍBüw'k fVfoi. שיה שליו□ השכש, שבו שבת 11r< ך אך□ !שוטות ?צוד ו לקנל^ אל מכל מלאכתו: ויום השביעי מלשטות♦ טועיםרדלקושטות ♦ טרףלכל מושיטות• ס״קצתומחוקותמטות• חיש יפארו ויברכו לאל כל!צוריו ♦ שבח מדחי מלקטות י זכות מגלגלות ומטות* יקד וגדלה.יתנו לאל מלך יוצב זעם ר,רך מלנטות: ־ • כל♦ המנחיל מנוחה לעמו ♦שיראל - ... V . , . . בקלשתו ביום שבת קדש: שסך שוקיו, ועד כתלנו 6צלף* (הח1ז דגליו יי אלהינו יתקדש ♦וזכך ך מלבני שדפדף* הדומו מרעיד והלפדת♦ הים .;תפאר♦ בשמים מגשל של האיץ מלח1ר tmriA* י ־* מתחרה : תתברך מושיענו, ־ : I י: r " |י* תתברך מושיענו על שבח טעשיה ידיך ועל מאורי אור שעשית זפארוך קלה: 1tn חכו ממח^ט, דת קשאם #תיקים* גוזר דאש1 כתם יכו/ קולך ומספר שזחו סל מר!וס כביכול מראשו ועד רנלו ע״ד רת' יעל סדר הכת־גים גשי״הש, ותייסד ע״ם תשר״ק כפול ובסוף' חתום סליזס חזק • 5ד הגע דפנים ^ ירמוז אל תס סראה יחזקאל גתרכג'• עיגיו צופות צפות צפוני׳/ ופתוחיק; לכל רעו' ספון וטתין z כענין סנא' וכל תקוס עיני ה׳ צופות (תשלי טו נ) והטע' תשגיח • (פות,.כתו לצפות• עתיד וגנוז וכו/ כל ד3ר עתיד להיות וגנוז לפני ולפניס, כנר הוא ערוך נגדו מלפני' ־ סכיונק מראיתו / אין לפני' של שרפי' וכו/׳ כיצנין תשלהיר שיאלי׳זה לזה אי׳ תקוס כדודו • . לחיו וכו'/ גתאתר הזה רותי לדברו' הר סיני והיא תה שפירש*' בל' שני ז ע״פ פירושי מ3וא׳ גס הוא־ ידיו וכו', יצוריו לקבל< מלשטות טועי' וכו׳; כלומר סלא ישסו טועים מור! אמת • קושט, אמש ־. חזקות ומחזיקות מטות חיש וכו/ ידיו חזקות!מחזיקות חיש מדאי את המטות מלקטות, כלומר ידיו ממהרות להחזיק את המט׳' מדאי שלא יקואו ויאבדו, כי סומן• ה׳ לכל הנופלים, והוא דוגמת הכתו* ומטי'להרג אס החשוך(מסלי כל יא)־ מלהטות, כ*כ גמחזור כ״י והוא מלש'אשר יקוט כסלו(איו3 ח יד)שפיא ל׳כליון־ ׳ ־: זכות מגלגלות ומטין כלפי חסד שלא ינט' הדין אל הזעם או שלא יטה הזעם את הדיין לכף חור שוקיו וכו', גשיר רגה אמרו שוקיו עמודי שש, שוקיו זה העולם; עמודי שש, שנגרא גששה ימים, שרפרף, ספסל רגלים, ומיוסד על הכתוב הישתיס כסא׳ והארץ הדום רגלי (ישעי' סו א), וזהו הדומו מרעיד ומרפרף, כענין המרעיד ארן ממקומ' (איובט׳ו) זעתוא W H3T3 • OTO T6K Itti 'שחקים. לנלגם יקנל־נןשהם ־ מימי מטו־את03 W ׳ירה •••י י : T * ־ : * •י nnn»t wwsw דויילר וחירשד: v>y!־!41 ♦ ווי־זוה* «יי<ו» א x ויקרא ארקים: 7 1. • - - r :־־ י י ק״ח שבחו *לגיוסו מפיקים♦ המולת המק אפיקים ♦ חלים זעים קריאת ש&ש קדשה מספיקים: ומלקוש ואספת תנק ITOI? : ונתת, #שב כשדקלבהמתק וא^ון ושבעת: השמת לכם פך!פתה לבבכם ןסךתם ועבדתם אלהים אחרים וחשתחויתם להם: וחרה אף־יהוה בכס ועצר את־השטים ולא־יה;ה והחיות ?1bוחאדאה לאתתן 8וד;נוילהואלךהם לזהךה וקח ו ת שוררו וניב ם ־^, 9 יי י הארץ המכה אישר יהוד. נתן לכס: ושמתם את־־דבר♦ יאיאל-ם :לוני פני לד ח;ה יאייפן יכריב ^ DS*ófoep לאות4 :דלם והיו לטוטפת בין עיניכם:• $ך»» אתם את־ לנילכם ?1דלו- לם ל׳־;.לה בנ׳תד •:רלי-ת "יד שרפים* לעמתםמשבחים ואומרים: בחךכביוד״ממקיומיו: _______ __________________ _.׳ לאל יחק גומיות!םני * ל״לו אל ם,4יו,ם:ז?!,י1ת *9יי ובשכבה ובקומה: וכתבתם על־מזוזות ביתק ובישעריה: ןתשבחורת ישמיעו * בי הוזית לבדיו פועד לבורות עשם למען ליו ?מיבם וימי בניכם על האלמה אשר נשקע חדשות כעדי מלחמיות זורע צדקות מצמיח ♦שועיורת ♦הוה לאבתיבס לסת לתם 1y3< השמים על־־האךץ: בורא קפואות נורא ר/הליות אדון הניילאותהמהדש בטוביו ויאמר ♦הוה אל־־מישה לאמך: דבר אל־־בני ?שראי ביל יום תמיד מעשה בראשית* ?אמן!ר לע^ה א**לים ואמרת אלחם ועשיו לחם ציצת על־בנפי בגדיהם לדיריחם נידב כי לעולם חקרו: איור חדש על ציון תא’ר:י^ה ^נו ונתנו על־־־ציצת הכנף פתיל תכלת: והיה לכס לציצת מתיה לאורו♦ ברוך אתה:? יוצר המאורות: : : ״•:* !הלפרסהרן׳ סייס כן"™?נו וחלמיני־ W׳'״ י*3 mm לאלהיבס: אני «ח אלח-כם אישו מ^ם *nv ל^ס לאלנים תלמוד תורת ק באהבה: והאר עינינו בתורתקוי^ק ל״נו ׳ א מ ת ויציב ויכון וקים וישר ובאמן ו^הוב וחביב ונחמד במציללק ויחד לבבנו לאה־ר׳ וליא^ W ••בי^ ונעים ונורא ואדיר: ומתקן ומקבל לטיוב ףזפה הדבר הזח לעולם ועד: כי בישם קקישק הגדל והנורא בחלונו נמלח עלינו לעולם ועד; אטתאלהי עולם מלבנו צור ?עקיב מגן .ונשמחה בישועת ק: והביאנו לשלום מאךבע בנפות ?שענו: לדור ודיור הוא _קים ושטו ק:ם וכקאיו נכון ומלכותל והוליכנו קוממיות לארצנו: כי אל פועל ישועות אתם׳ ואמונתו לעד קיימת: ורבדיו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים ובנו בחרת מכל עם ולישון יקרבהנו לששק לעד ולעולמי עולמים על אניותינו'ועלינו על בנינו1 ועל קאמת♦ להודות לק ול״דקבאהבה: ברוך אתה;? הטחי דורותינו• ועל בגדורות"ורע ישראל עבדיה: ז" “■ בעמו ישראל יאהבה: ־" : י " w !הח יתל 1?הר קרוק ישם בכיור מלכותו לעולם ועת את יח^אליה׳ףבנללנקד ו3נל־נ9׳?ןןוב?ת סאדןז: יהיו הךנר׳ם האלה אשראנני מעון! ה;ום ?ל־ לימיי ׳!f FSiW=W״3W ?נ׳סף 9דקיז3 נודו, *??1?WW : •19w fii״ ■;!ד־־דק וה;ו לניטפת נין ן1ינ-ך,: ונרןבתם ?ןל״מ:(ות נשוב נוחך גנינו* ניקןוב׳״גה׳ד' , והיה אם־שמע תשמעו אל־מצותי אישי אצכי מצות נשים נכנה כרהדילי ♦ אתנםהיום לאדזבהאת־:הוה אלהיככם ולעבלו בבל- ♦ ♦ על הראשונים ועל האחרונים לעולם ועד חוק ולא ?עביוד♦ אמת שאתה הוא ♦יאלהינוואלדזי אבותינו לעולם ועד : אתה הוא מלכנו מלק אבותינו אתה♦ ’למען שמק מהר לגאלנו באיש״ד גאלת את אבותינו: אמת מעולם שמק סנדול עלינו נקרע כאהבה אין אלהים זולתק: זולת יא הבוק נפש להדק♦ מונים בוטלו ושורק♦ אנה הלך יורק * דבבהתתן, בגינו♦ דוד♦ ♦דד ל33ו: ד וכבים נלבה להבדיל,* אני לדודי ודודי לי: דמני ועמודי סמיס ירופפו (סם כר יא) * הים תליזיך, לשון ואת המים אשר דתעלה וסיפורו וגמיזו, יאמר רמות אלפי יסראל, סוגה ה/ דוגמה לי יזעפי יאלהי ידעגון■ לתיה(מ״א יס ל<• ספר שוזקים, כעני! גרויזו סמים ספרה(איובכויג)• ארקים, ישראל(הוסע ח 5) וכמו ספירש שם רס״י ז״ל סרסהו לי^יזינחר ישראל אלהי ידענוך* חמותו סל ארן ארחא, והוא יגש״ה, ה' דגר ויקרא אדן <תילי׳ נ א)• לגיוניו, חיילותיו וטעם סוגה ה'< לשון מנוחה ומרגוע כפי׳ רש״י ורא3 ע: ג נסים וגו, אז־גימי תלאכי תעלה * המולת התק אסיקיס חליה זעיסינכו כענין קול המולה כקול מחנ כורם שנתן רסות ל3נות ה3ית והתחילו ל3נרכ5 וחדלו א^ י,*ול^ ואמרו(D3 זעת״יז חרסנה כנפיה?(יחוחאלאכד)• המיןאפיהיס, גגורי כח, כמו ומזיח עמכם כדכתיג ויגשו אל זרוגגל וגו׳ ויאמרו נגנה ע«כס כי ככס נדרוש אפימ ס(אי?ג גכא) וכעני, מלאטוגב׳רי נח (תיליס ר,גכ): לאלהיס וגו׳ (עזרא ד׳ ג׳) אגל כוונתם היתה ,רעה כדי ^שגיתס ולהגדילס א אדזדוד ויו׳ ככה שיעורו עס היושג גטח ושקט מונים ומקנטרי' אהגוך מן המלאכה כמו 5פי׳ רש״י שיר ן׳ א', וזהו דונגיס נלכה להגדילי, היו * כדי להיך את נפשם גאמור אליהם אנה הלך דודך, וכן פי׳ רש״י אומרים נלכה כדי להגדיל׳, אגל אני לדודי, נאיי1 לו וה^ לי: ד דמני, הנןג״יז האי חרא, או״ה מונים ומהנטריס את ישראל אנה הלך דודך למה הניא אותך דימה אותי על זאת לאשה נאוה וישרה הרגום סל יוסר הרין• גלא פרצה, גלא תום, עזיגה אלמנה• להיד לש" אל יסוג דו נכלם (תיליספדכא), סטעתו נדנה גאומרו כולך יפה ומום אין נך(סיר ד ז) ואתר יפה את רעיתי כתרצה(סיר ו ד) ווניי! מכאה. מ ניס, לסו׳ אונאה תנטור מך והאכלתי את מו־יך (ישעי׳ מט כי) • פי׳ רס״י: ה הזהרני, אמד לי הזהר ממעס מעניך, כדכתיג כמעסה ארן מצרים דודך, הוא תרגיתו טל שחט גיהושע י״א כ״ג :׳ 2 גפוג כוחך גנונו, לא תפשו(ויקרא יח ג) וכתיג לא תוסיפון לסוג גדרן־ הזה עוד(דגריס יז יו) חה כאשר ישיג מנוחתך לחופתו הוא ההיכל, אז רגנה תמן גסנילו דודי ירד התעג וכר/ גיא ארץ מעניך, המכניעים אותך דוגמת מעניך, ואין לפרסו על למקום טיול שלו כענין והתהלכתי גתוככם (ויקרא כיו יג) , עם כנען כי סס עצם לא יכונה ־ פשגי עיניך, כדכתיג לא תוסיפו לראותם עוד עד רוסו סל ובנראה יאמר סוגה ה׳רגגותאנפי ישראל(גמדנר י לו) עולם(סמו׳יג יג): ( ועתך כולם הלולים, כמו ועתך כולם צדיקי׳(ישעי סכא)• לגנו, כלומר ונרא׳יכי כן שידושו סל וגמחה קדש אהבוך, הפייט הזה <־וא חתימת הפיוטים הקודמים ולכן סיים חרוזיו גפסוקיס האחרוני, מספר שיר הפירים גמקוס שעמדו גו הפייטנים אשר ,פניו, ויקד פ.ןטן י[ל דרך א״ב גיאס־ החרוזים, וגחלק השני מן החרוז חתם שמו מרדכי הקלשן יגדל יתווה נהוג! וכשורה, ובכלות הא״ג במאמר המתחיל פתורה ונאיה תשוקתו, חתי5 שילמה כיד כי יהודה חזק ואמין מאד כתורה אמן ואמן* דימני נאוה והרוצה* ה ןהרני ממעש מעניך " ועמך כלם הלולים♦ זבלני זבול ארמון ♦ סכמי מלאכות מלאכות־ שחרית אום ראשון כ כני בלא פרצה♦ ע ר־וך אלים ופלים י יפה אה רעיתי כהלצה: ה תעב גיא כנעניך ♦ טוענים אספות ננתי* הסבי עינ:ך: ק ורש ולא חולים ♦ ' שמך כעדר הרחלים: טיב יושבי אמון♦ כפלח הרמון ז ;צח עולם הליכות♦ ששים המה מלכות: ! סל נוטעים כנתי ♦י י פסח שיר מלדל♦ צו חסד כגומלי ל, לס המור אשמה י ריב לטוב יומר* שתף בכל משמרי כ אז ביד סופרים ♦ י שני שדיך כשני עפרים: הלר זלןן מגיל* צוארך כמגדל: ונשא כאמור חומל♦ ראשך עליך ככרמל; נ נאי זכרונך שימת♦ מה יפית ומה נעמה; י לשפלות עמק יזמר ♦ ־ זאת קמהך דמתה לתמר; בלם צדיקים במאמר♦ 7 ישרם לחלף התקפהf כעס לשחוק יגוז י לגולל ^בן צמהתניי מתי לחציר נעמית♦ ;אים להתנדב מעלימי ה דר עבודה מהגן♦ אחה היא יונתי; נ כהות קין זקופה♦ פזי זאת הנישקפה; דלת ראש מלגוז♦ אל גנת אגוז; ב אר ח!י צמתני י לא ידעתי נפשי שמתני; ת ועת ומתעה להעמית ♦ שובי שוב♦ השולמית; ר אות ולקלס מועלים ♦ מה יפו פעמיך בנעלים; השב לשיתו נגן♦ י־ שירך אגן♦ אמרתי אעלה בתמר; ת ען דבר טוב ♦ שורה אחת לחטוב י וחכך כף הטוב: ראשי הסיעות שלמר. בירכי יהודה חזק ואמץ מאד בתורה אמן ♦ שחורה ונאודה תשוקתו י לא מרוב תשוקתו♦ אני לדורי ועלי תשוקתו: מחפורים שור שפורים♦ הסתכל כך כופרים*"לכה דודי נצא השדה גלינה בכפרים: בינה רצוי תורמים♦7בסוס עולם גורמים♦ ;שנימה לכרמים: ♦תן קול צורח♦ הטובות והרעות הפרח* הדודאים נתנו ריח; רוך♦ נח לי ♦ ח מנחמי ומוחל לי ♦ מי יתנך כאח לי; חזות כאז צבאך♦ זהר שכינת מוראך♦ אינהגך אביאך: קרובך עם דבקני♦ וסת שכחך ספקני♦ שמאלו החת ראשי קדס ולא חולין, לסון קדוס׳ נופל על כל דור שמציאותו יקר ונעל/ וההפך מגננו גזולין בהוא נמצא למ3 כחול הים• שניך, הקצינים והגווריסשוך, כעדרהרחלים, מלם סוי! לטונה, כןפירש*': t זנדני, חלק לי, זבולארמון, דירת ארמון, תן זומי דיזבלני(וראשי' ל כ) • טיו, יפה ־ יושבי אמון, יושבי לשכת הגזית והס הסנהדרין סהיו יושבי? בחצי גורן עגולה כפלח הרמון• אתון, עמוד, כמו ואת האומנות («״3 י*ח יו) שטעמו העמודים אבני גזית חזקי הקיום ל ח חכמי מלאכות מלאכות, החכמים;ומלאכתם מלאכת המלאכי' והלימהס הליכות עולם ונצחי, כענין הליכי׳ עול׳לו(מגקוק ג ו)*ששיס המה מלכות, רומז 13 על התלמוד המקוון משסים מסכתות 6הם יסוד העצ׳כדאי'33מדנר רנה דף רע״א ד', ו מ ל כ ו׳תלשון מלכי ישפר(דני) ד גד) לשון המלכ׳ ועצה, וגס « ס כ ת הוא תן ולנסוך מסכה (ישעי׳ ל א) שהוא לשון עצה כמו ספי' רד״ק, וכמוהו ולשון ער3י יקראו לספר ההנהגות והדינים נסכי: b טוענים, לשון טוען ונטען סותלמוד והוא לשון ריכות * אסופות, 3עלי.אסופית, הס ת״׳ח וכענין וכמסמרות נטועים ועלי אסופית נתנו מרועה אחד(קהלת י3 יא) ופירשוהו וכמסמרות נטועים הס דנרי נעלי אסופות הס הלוקטיס מספרים רניס ו;ח3רו מחורו', ואע״ם שיחלקו כולם לימד' נורא אחד, ולדעת הפייטן נקראו אסוסו' 3ענוראסי«תסיחד אל לשכת הגזית 33ה״מ התכונה ושם גן, כדכתי3 3אתי לגני (שירהא)ומתרגמינןעליפל3ית מקדשי, וזהו טוענים אסופות גנתי, אבל יסד לבס לנטוע התורה על מכונה, וזהו שמסיים עוד אתת היא יונתי וכמו שפירשו רש״י ז״ל (שיר ו ע) הרנה מחלוקת יש בבתי מדרשות וכולם לנס ליהג'? תור׳ על מטנו ■ כנתי, לשון כן ונסי ס כמו והשיבך על כנך(וראשית מיג): * ישרם להלין התקפה, יהי רצין שילין ישרם סהתקוף גנהות קרן זקופה עד שיש,תומתו הרואים לאמור מי זאת הנשקפ', וגנהות קרן זקופה רומז למקדש שהוא גנוה מכל ארצות, גס ההיכל והמזבח הס זקיפים וגבוהים כמו שפירש',׳ סיר ד'ד'גס ז׳ ח'על(וארך כמגדל, ועל מי זאת הנשקפה(סם ו י) פירשו כמו כן על גבהות התקדש ע״ס: כ כעס, שמכעיס׳! אותנו♦ ומחוק, ססוחקיס עלינו• יגוז, יעוור ויסור לסין כי גז חיס מעופה (הילי׳צ י)• דלת ראם מלגוז, סלא נגח עוד דלת ראשינו אל חרבן נית המקדם המכונה גנת אגוז כמו שפירשו רש״י (סס ו יא) • דלת ראש, מן ודלת ראשך(סיר ז ו) שענינו קווצות וקליעת הסער, חלו לו ר ולוקקן • מלגוז, לסון גזיזה ותליסת הסער כתו ויגז את ראשו(איוו א כ): ל צתתתני, מן צמתתני קנאתי (תיליס קי״׳ט קל״ט) • נאר חיי צמתני, דוגמת צמתו נברר חיי(איכה ג כ:), לא ידעתי, למלאכה אשר לא ידעתי • נפשי שמתני, נפשי הושם עיין מה שפירשתי וראשית י״ז י״ד אצל ונכרתה הנפש: מ מתי לחציר יכו/ המאמר תזה קשה וסתום מאד, ודורי המפרש קשים יותר ןסתותי' תמנו, ונרג£ שרומז וו על מפלה אדו' ושוו ישראל אל אדמתן כמאמר הנויא •סעי'(לד) כי קצן׳ לה' על כל הגרים וכו' ועלת' ארתנותי' סירים, והיתה נוס תנים חציר לבנות יענה (שם לד י ג) וגו' ופדויי ה׳ ישווק ציון וגו' (סס לה י), וככה פירושו, מתי תתקיים הנוואה האומרת והיתה חציר לבנות יענה, חציר כתו חצר כמו שפי' שם רד״ק, מעמית הוא תרגומו של בנות יענה, ושיעורו מתי יהי' חציר לנעתית, ונא הפוך על דרך יש לאל ידי(וראשית לא כט) כמו שפירשתי סס • תועה, נתעה• ומתעה, את אחרים• להעמית, להחליש תרגו׳של כההעמיא• סוני וכו' זהו תמונת האל ית', שווי מדרכיך הרעי׳ואז שווי השולמית, תשווי לירושלי׳כדכהיו וסיף הנוואה הנזכרת ופדויי ת׳ייסובון ציון, וזה שסמך אחריו נאים הסנדו וכו', ושולמית כינוי לישראל • ויש לפרש 3!־וי שווי הוא דורי המתעים האומרים שווי שווי מאחרי המקי' וכמו ספי׳רש״י אגל אין סדר התאמרי׳הואי׳תתישו על פי הלשון הזה: { נאים יכו', מחוור אלתעלה שווי השולמית אל נאים מעולים להתנדב והיינו ציון וירישלי' המקימו' הנוחרים והמעולים להתניו, נאים כמו נמים לשון מסכן מן ונאות דשא(תיליסכג/ ווא הקינון ויו״ו מ*ס דוגמת וכורים ונכוחה ודנים ככה, והוא קילנין ושוולתי את ישר) אל נווהו(׳רמי; י'ע) ־ ראות וכד/ וילאו שונאינו הממגלים גך ויקלסו אותנו לאמר מה יפו וכו' דוגמת מי אלה כעג תעופינס (ישעי' ס ח): ס מהוגן, לשון כהוגן הידוע ותלמוד סטעמו כראוי • נוגן, ל׳ ניגון• סררך אגן, רומז) לשכת הגזית כפי׳ רס׳״י, והכוונה להשג סדר העוודה והניגון והיינו הכסני׳ והלו׳ ס אל תקום לשכת הגזית: סופרים, תורי התורה • שני שדיך, המלך והכהן הגדול כפי׳ רש*׳, והכוונה אז יחזרו תלך וכהן 3ך ויערכו קרונות כמאז, הפך מ! וינאן וזעם אפו מלך וכהן, זנח ה' מזבחו(איכה ו) : Ű פתח, כימי לפה שהוא פתח השיר דוגמת מגויה פתחו(משלי ת יע) • תלידל, שלא ידל ולא ימס ♦ הדר זימן מגודל, ירמוז וו לראש המשוררים כעני! זקן אהרן שיורד על פי מדותיי(תילי׳קלג 3) וזקן מגודל.הדרת פני איש כמאמרם ז״ל • (וארך כמגדל, ירמוז לייקו גוו'כתג שפי' עליו רש״י ז״ל ונופל על הדוכן שהוא איצטוא גוו' ששם הלוי׳עומדי לשורר גס הכהני' עולי׳ לשם לורך את העם, וגס המאמר הזס מאיור ע6 אשר למעלה כלומר ואז לא ידל עוד פתא הסיר של ראש המשוררים העומד על הדוכן: צ צר חסד רכו', ינואר ע*פ הכתוו ונחמי׳(יא כג) כי מצות המלךעליהס ואמנה על המסורריס דור יוס ויומו, וסי׳רד״ק מצו' המלך דריום היתה לתת ארומה למשוררי', ואמג' על המשוררי' כלומר ארוחה זו קיימת סלא היתה נפסקת מצות הלוייס והמסוררי׳זהסוערי', ופירושו מ« שתצו׳על ישרי) לתת להם התעשרות ענ״ל, וזה שאמר הפייטן ל!םר) אחרסהי׳ דורו על הלויס והתסוררי' את׳צו חסדכגומל הוא דריוש שגמל תסד עמה׳כמדוור אף אתה צז עליה׳ חסד לתת להס ארוחתם הראוי ואז תשא ראשך עליך ככרתל כנאו׳ החומל ן ונשא, תוסו על ראשך עליך, ונשיאו׳הראש הוא הפך ההכנע׳כדכתיו ויכנע מדין ולא יספו לסאת ראש0"(שופטיס ח כח)• כאמור חותל, הוא הקו״השאמר וחמלתי עליה׳כאשר יחמול איש על ונו וגו'(מלאכי ג יז), כרמל, הואראש ההרי', כשירש"׳ : p קלס,לקל ס היית תמורת אסמתךסמת זכמנךלגנאי תחת אשר היית מאז יפה ונעי׳ מאד: ך־ ריו לטוו וכו', מווא' ע״פ נוואת הוסע (ו ד) שאמר ריבו ואמנם(וכנסי' שלש') וגו', ואחר שדור קשות וייעל עלי^קלס וגנאי מן פסוק י״א ואילך חזר לנפשם ואתר(3םסוק יז) ונתתי לה את כרמי'משם ואת עמק עכור■(עומק הגלו׳שהם עכורי׳ סס) לפתח חקו׳ וענתה שמה(תזמר ותשיר שמה, כשי' ראו״עורד״ק) כימי נעורי'־׳ וגו', וזה שייסד הפייטן ותלות קצרות אחר שאמר לתעלה קלס תמור אשתתוכו׳אזר לנחמם ואתר ריב לטוב וכו' כלות' כור קולת עונש אשמתך והיותר לקלס ולגנאי לכן ריו לטוב יומר ־ ולספלו' עמק,:כנגד ואת עמק עכור • יזומר, כנגד וענתה שמה ־ זאת קומתך, זאת תווא לך על שהיית עומד ׳וקומה וקיפ' כתמר הזה ולא נתפתית כן פי' רס״י האי קרא והוא מיושו ולשון הפיוט: ש סחף וכו', נעוור שיש שיתוף והתאחדות וכל המשמרות, הפך תן חלק לוס עתה יאשמו(הושע י ו) וכולם צדיקי׳נמדות הגומה לכן אמרתי וכו'• שתף, סס הפעל הוא• ותאמר, ותרה משוואת תרגום של עדותיו (תיליס קלג 3) איתרא, ואת ה'האמרת (דנרים כו יז) לשק שוח והילולהוא, והפייטן שיתף שתי הכוונות יחד, ויסודו על הכתיו ועמך כולם צדיקים, וכתיב צדיק כתמר יפרח, וזה טעם אמרתי אעלה ותמר: ת תען ונו/ יפה הוא מנואר ע״פ פי׳רש״י וז״ל וחנך כיי ן הטוב הזהרי 3תשו3ותיך(0אתהתענה לתפתייס אותך) שיהיו כיין הטוו וכו', ועל זה יסד תען דור טוו • מורה וכי' ע* פ מאתרם ז״ל אתם עשיתם אותי חטיוה אחת ועולםוכו׳־ וה׳האתירו(ד3רי כי יח)ת"אחט3ך, והוא לשון הגוהה וגדולה לדעת הראו״ע שם • ווכ״י ניס דבר טוו, ולפ״ז ים לפרש ת ע 1 תן וסען להם מריס (שמות טו כא) שהוא לשין י הנוהם הקול ושיר,. גס נחטיו לשון הגויהה הוא וסירה כמשמעו, וטעם המאמר, תנגן ותסיר כי ס' דור טוו עליו לכן והורה אחת הגויה קילך והיינו שורת המשוררים, וזהו וחכך וכו'וכמו ספי' הדאג״ע ואומרו (שיר ז י) ואכך הס המשוררים: שחורה וכו', חורו שלמה ורוי יהודה כמוואר ותחלת הפיוט• לא תרוו חשוקסו, כדכפיו לאתרונכס חשק ה'וכס (דוריס ז ז) ות״י לא תן וגלל דאתו! גותנין רכו׳ חלה? דאתון מניני יומא ועימותנין וכו', וכן דרסו ר״א <ע ראשי דמינו תה־לןני: א לזףת לטהר שולים ♦ מהר לשלש בכפלים♦ השבעתי או^כם בנת ♦רישל:ם: ציון ךשפיםמלביך♦ מי זאת כלבבך י שימני כחותם על לבל: אותות ראות מרבים♦ וידך לעבור מקבים♦ מים רבים: ביטח עניה לנחמה* הערת אום חומה♦ אני חומה: 'ויהודה כלם כפני♦ רגל ההיכל לפניי כרש שלי לפני: אלף המגן מונים♦ אדר שרים סגנים י היושבת בגנים: מקריות מקריח לדידי♦ נלד ולד:חדי♦ ברה רולי: חזן ודמה לק בטיולים* אמץ ח:לים* לצבי איו לעקר האילים: משקר1 במשקל שימים♦ ניהןה מר סמים♦ על הרי בשמים♦ על הלי בשיניים * סב ודמה לך רולי♦ משגיח ומציץ מחרכי בירד ועדי ♦ קומי לך רשתי לפוק לעורר♦♦ כי דלותי מאד ממתנת מעירי ♦ יושבת עגומה ועגונות ואך מועדי♦ ואתה י: מנן בערי: את גבעת הערלית ♦ מיוד ולסגת ואהלות ♦ הבט ממעלות♦ בי מכות נחלות♦ קומה קדמה חופש עולות עלילות♦ טנף וגעילות/יחלת קודש מעילות♦ נא ישכור זרועו מלהעלות תעלות ♦ ועם קהליות במקהלות להודות הללות: ע4 הרי בתת על אחד ההרים♦ .יראה לבחירים♦ נמול־1 פועיל הדים♦ לבים נמרים♦ אליות וחזירים♦ פרים ננו סל ר״י הגלילי (חולין פ״ט) אמר הקנייה חופר! אני 3כס סאפילו נשעה גזאני מספיע לכם גדולה אתס ממעטין עצמכם אנל אותות העולם אינן כן ובו/ וזה סמקייס עוד אני לדודי בלומר נכל עת אני סלו ומוכנע לפניו נעמה לכן עלי תשוקתו , הוא תשתוקק לי: החפורים וכו' , מנזובר עם למעלה אחר סאמר המדה העונה אסר ליסראל סהס ממעטים עצמם נהספעת הגדולה הפך מדת או״ה שהם מתנאים אמר ולא עוד אלא שאילו נושים לפניך ואילו כופרים נך וכמו סדרם רנא על האי קרא(נערונין כ״א) לנה דודי נצא השדה נלינה נכפרי/א״ת נכפריס אלא נכופריס. נוא ואראך זרעו סל עסו ססספעת להס טונה וכופט׳נך, והפייטן חנרסני המאתרי׳לאחדי׳כי עני] אחד למניה' וזה שיסד מספורי' ר״לתיסראל סהס מנוישיס, לסון נושה וחפרה(ירמי׳טוע), סורספורים, הנט נא״ה סהס ספורים הסן סחורה אני, והס כופרים מהקתכל 3ך, כלומר אינם מודים לך שתטונה מאתך, וזהו לנה דודי וגו' ע״ד שדרס רנא ־ נינה, סס דנר הוא והטעם אנסי נינה • ריצוי תורמים, ירימו להם תרומת ריצוי מהאל ית', כענין סנאמר שפתי צדיק ידעון רצון(מסלי י ל3) ועיין עוד פירפ״י נמסלי ג' ל* ד ־ ניקום עולם, מוקדי עולם־ גורמים, הס גורמים סיתקייס העולם וכת״ס סז״ל, לכן נסכימה לכרמים, ע״ד סאמר רנא נקוף המאמר הנזכר לעיל נסכימ׳לכרמי/ו נפי כנק־ו׳ונתי מדרסו'* יותן זכו׳-מחדנר עס למעלה, נסכיתה לכרמים, סס יתנו את קולם קול חזק נתפלה הטונו׳והרעותוכו׳וכמו ספירס״י(סיר ז יד) דודאי התאנים הטונות והרעות כלומר הצדיק׳' !הפוסעים סניהס נתנו ריח טו3 ־ צורח, ענינו הגנהת הקול נצעקה כמו מר צי׳רח כס ג3ור(צפני'איד)‘ דודי, הוא הנותן לי מנוחה והנא רנורזל לי ומנחמילאמר מי יתנך והרי את כאח לי, מי יתנן נמו אין אתנן אפרי׳ הוס׳יא ח) ותרגו׳אמקרינך• מזיח ונו/ גס אלת דברי הס״י צנאיך ישראל יחזו כאז זוהר שכינת מוראך, והיינו שכינתי ננית ההקדם הנקרא מורא-ע״ס ומקדסי תיראו(ויקרא יט ל), וכל המאמר הזה מיוקד על ננוסת יסעי/ל כ)והיו עיניךרואות את מוריךשתרג׳יונתן ויהוין עינך חזיין ית שכינתי ננית מקדסא, ולדעתו יהי' מורה.כתו מורא ומוריך כתו מוראך וכן ומור׳ לא יעלה יגל ראסו (0״א א יא) תרגם ותרות אנוס, ועיין סס פי׳ רד״ק" אנהגךאניאך, אל נית המקדש, כפרש״י• קרוניךוכו׳הןדנרי כנקתיסראללאל ינז/ עס קרוניך אני לכן ד 3ק נ י נךכננואת ירתיח (יג יא) כי כאסרידנק האזור יגל מתני איש כן ה ד 3 ק ת י אלי את כל נית ישראל ואת כל נית יהודה נאום ה׳להיות לי לעם ילסס. ולתהל׳ולתפאר׳ • וקת סנחך, כמו וכל וקח טונה היתה נהן(גירוסלמי ריות׳ד׳לען ספירוסו כל תדה סונה/ והכוונ׳ספקני נמדות שאתה מסתנח נס[ ויקדים בי הייעוד הנזכר להיות לך לעס לסם ולתסל׳ולתפאר' ־ סמאלו תחת ראשי, לקמכני • וימינו תחנקני, להחזיק ני • אחרית לטהר סול$ מהר וכר', אותו האחרית המעותד ׳לטהר סולי׳כדכסינ וזרקתי עליכ׳מיס טהורי׳וטהרה׳מכל טותאותיכ'וגו'(יחזקאל לו כה)מהר לסלס יכו/ ואמר לשון לטהר פוליס הפך סאמר ירתי׳טותאתה נסולי/איכה אח)־לסלס נכפל׳'השנעת׳אתכם וכו', מנוא'ע״פמאתרםנמק׳כתונו'דףקי״א, אתר ר״י נר יזנינא סלס שנועו' הללו למה?(;׳פעמי' כתינ הכנעתי אתכ' אם תעירו יאס העיררי) א׳סלא יעלו ישראל נחות׳ וכו׳ ור3 יהודה אתר אס תעירו ואם תעוררו כתינ, (ופירס״י אס העירו ואס תעוררו הרי ׳:'מנועות נכלאחת) ור׳זירא מינעי לי׳ לכדר׳לוי ואמר ו׳סנועו׳הללי לתה? ג׳הני ואמרן ואינך שלא יגלו את הקן וסלא ירחקו את הקןזסלא יגלו הקוד לעכ״וס, ענ״ל המאמר, נשמע מיני' כי נ כ פ ל הלשון אס מעירו ואס תעוררי נפל אחת מסלם סנועו׳שהשניע הקנ׳יה את ישר£, ועל זה יסד הפייטן מהר לסכם נכפל י' הכנעתי אתכם וכו' והכוונה אותו האחרית המעות* יטהר חוה:־ ימהר ויחיס נענור פילוס הכפל שהסניע אותנו וא' מהם שלא נרחיק את הקץ ציון, הוי״ו נקינון כ״כ נדסוסי׳ יסגי ונכתנ-י יד וענינו קיתן ואות כמו תה הציון הלז:'מ/ כ: ׳!)•רספיס מלו3יך,רםסי אס סלהנותיך, ואתר מלוני! נכינוי הכ״ףלנוכח האל יה' על סס הכתו3 רשפי אש ס ל ס 3 ת יה (סיר ח ו), והוא נגזר תן נ נ ת אש סהוא מנעלי ל״ה כמו סכחוננסרשיס סרס ל3• כלבבך, כ״כ נסני כ׳״י ונגזר מן לננת •ני אחותיכלה(סירדט)ועלזאתנקראר 1 ישראל מלנניס לאלית', יסע׳התאת׳מי זאת נכל העול׳המצוינ'3ציוןרספי אס סלהנחך כלנניך עמך ישר!) סהס •נשרפים על קידוש שמך לכן סימני כחותם על לבך סהי' ונוקה נך לעולם ־ אותו' וכו', ל ׳זר )תעל׳סימני כחות׳וזכני לראו׳אותו׳מרוני׳לענור דרך מיס רני׳מקוני׳ותוקפי׳ נעמי כנוד כמו מאז כדכתינ כימי צאתך מארן מצרים אראנו נפלאו'(מיכ'ז סו)ורתי3 והיתה תקלה לסאר עתו כאסר היהה ליסראל ביום עלותו מארן מצרים(ישעי׳יא יו)• ביט/ הניט', ל׳הנסה אף שאיננו על עיקר סרסו כן דרך הפייטן להשמתש נלשון הנע' על דרך פעלי עלומי העי״ן, ניט׳ע״ת שיתה דמעתי(תיליס נו ט) ונלסון ענר 3ט ע״ת קס 30, עיין פי׳ רש" י נראשי׳ ל' כ"נ ״ וכנגד עני' קוערה לא נוחמה(יסעי' נד יא) יקד הוא הניט׳לנחם עני׳ ותינח ניט׳ מוקי על תערת אום חות', וסיעורו לנח׳העני' הניטה תערת וכוי, ו ת ע ר א לשון מקיר׳ לתית׳הוא תן תחת אשר הערה למות נפשו(ישעי׳נגי3) שתרגם יונתן חלף ומקר'לתותא נפס♦/ וכתו סתאתר מןאוה האות לנ,כן האתר מן ערה תערת • אום חומה, אומה העומדת נאתונתה וניראחה כיזימ׳כהו ספי׳יש״י וראנ״ע סי־ ח׳ט/והג' ברוב ספרי הדפוקהגירקא תערת אחו׳ אס חותה ואול׳ ננל כתני יד הגירקא תערת אום חות' וכן נראה כי כל נתי הפיוט !נניס מן סלס סלם אנניס • אני חותה, חוקה נאהנת דודי וסותרת דתו, כפי׳ רש"׳ יראנ״ע וכן מר; הארמי' אנאתקיפאנפתגמי אוריתאכסורה: ויהוו'כרס גפני, תה ■סיזי׳היוסרש נלתי מתיישג על הלשון ועל העניני/ותה סהניא לראי׳סנקרא יהוד׳כרם יגל כס הכתי3 כי כרסה׳ צנאוח ני ת ישראל (ישעי׳ ה ז) הוא ראי' לקתוד, ועוד יהוד' מאי נ עי הכא ? והנכון הוא שרמז נזה על מה שנרך יעק3 את יהוד׳אקרי לגפן עיר׳ולסורקה נני אתונו(נראפית מט יא) ותרגום אונקלוק יסחר יסר£ לקרתי' עמא יננון היכל י׳יהון צדיקיא קחור קחור לי' וענדא אוריתא באולפן עמיה, וכמו ספירש רס״י כוונתו סיקוג המליכ׳אל יהוד׳והוא יסיג את יסראל לירוסלי׳עירו ויננה ההיכל וימנו סס קנינו ת^׳ח על כסאות למשפט,ועל זה ייסד הפייטן ויהוד׳כרס גפני וכו׳כלומר ויהוד׳הוא ירגל ויולי ך כרם ה' צבאות נית יסראל אל ההיכל לפני ושם יהי׳ כרס סלי לפני, כלומר המנהיגים והקנהדרי! סלי יחזרו להיות לפני, ומצאנו פרנקים ומנהיגים נקראים כרס נמקרא כדכתינ ונתתי לה את כרמיה מסס (הוסע נ י3) ות״י ואתני לה ים פ ר נ ס ה א מתתן וכמו ספי' סס רס״י /ל והניא לו חנרים, וגס הקנהדרין קרויים כרס על סהס ׳ושנים שורו׳סורו׳ככרס כדאיתא נסיר רנה, וכנגד כרמי שלי לא נטרתי (סיר א' ו׳ע״ס פירס״י) אתר כרמי סל׳ לפני וכמו ספירשתי, וזהו שקמל אחריו אלף המגן וכו': אלף המגן מגנים, מחונר עס שלמעל׳הימנו פרמי שלי יהי' לפני, והיינו אדו סרים וכו', ויקי זה עס״ה אלף המגן תלוי עליו(סיר ה׳ ד׳) הרומז על המנהיגים ות״ח כמי ספי' עליו רס״י ז״ל, ופתי! והחרם והמסגר אלף(ת״נ כד יו), וזהו אדר סרים קגני׳היוסנת נגני', ונה״ת מכונ׳ נסם גן כדכתינ ינוא דודי לגנו, (פיר ד יי) ומתרגמינן ל 3 י ת מ ק ד ס א • אדר, הוא לנוס תפארת שלונסין השרים והקננים ־ היוטנס, מוק3 על אדר לפן הוא נא נל״י • מקריות, ממקום מגואל לסון ניאוס, ותנאם הארן(ממות ח י) ת״א וקרי כל ארעא, ואעלה נ או ס(עמוק ד ׳)ת"׳ ואקקת קרות, ה נאי סו נמקו סנורותי (תילי׳לח ו) מתורגם ו קר י ו מא־קוהלנסושי• מקריח, לפון קרחון והוא פועל יוצא י) רדידי סהוא הצעיף נלסון יסמעי) ומרומז נו החור' והמצוו׳ סהס עטרת ראסנו כתו ספ״י ראנ״ע על נסאו את רדידי מעלי(סיר ה׳ז)• נרד ורד ידידי, עש#ה נרד׳ נתן ריחו(סיר א י3) ורומז נו אל ריח הקטרת כמו ספי' עליו הראנ״ע, וסיעוד המאמר, נרח דודי מקריו' מקריח רדידי כלומר מארן טמא׳ התלכלכת עטרת ראסי, וכן/• תרג המתרג׳האי קרא, נרה דודי, ערוק לך רחמי מארעא הוא מקאנא וכו', אל נר ורד' ידידי, וכדאיתא נפקיקת׳ רנתי הניאו הילקוט וז״ל נרח דודי אתר׳כנקת ישראל לפני הקנ״ה רנס״ע ערוק תריח נישא ואתא לך לריס טנא על הרי נסמי׳עכ״ל, ונשיר רנה" אמרו, נרוו דודי תן גלות סאנו נה מתלכלכיןנעוונות, על הרי נסתיסואתא לך לריחא טנא• ודמה לן וכו'תסקל נמסקל ממיס וכו'ם?י המאמרים נחנריס וככ# סיעורס ודת' לך ׳:טיולים לציני או לעופרי האילי/ ואמן כאז חילי׳ תסקל נתשקל שמיס וכו/ והכי פירושו ודמה לך נענין הטיולים שאמרת לטייל עמנו פדאיתא בילקוט על פקוק והתהלכתי 3תוכנה(ויקרא ט ינ)עתידהק3״ה לטייל נין הצדיקי׳וט/דמק לן נענין הטיולים האל׳ לצני למהדר ולסחישו, ואמן כ«ו מאז חיילי׳ סל כהני׳ אסר שמיס מסקלנתשקלסל ניחוח מור קתי׳על הרי נשמי/ופירוש מסקל נמסקל מבוא'נפירש״י שתותל׳ל״ד, והרי נסתיסהוא הרהתורי׳ ובית המקדם שיננה נמהרה נימינו, וכן תרגמו הארמי ותעל יפן על טורא דירושלי' והמן יסקון כהניא קדמך קטרת נוקמין, ולדעתו הרי נשמיס הה טס שמקטירים 00 קטדת קמים, והס הררי ציון כי סס צוה ת' את הנרכה חיים עד העולם אתן: על «רי נסתים, הררי ציון כתו סנארנו נסמוך * נית ועדי, נתי כנקיותי • דפוק, על דלתותי-לעודדי,להקימני נקריא׳קותי לך רעיתי!לעוודי מן יתו׳^תנ-׳יעודד (תילי׳קתו) שהוא לשון התרותתו׳ותגזרת הן עד לאמני׳סנארתי נמאתרהנא נסמוך• כי דלותי מאוד, נגלו׳הזה, וממתנת והיחלת על מעיד׳ הוא המלך המסיח שנאמר עניו הן עד לאומי'נתפיו(יסעי'נהד)ות״י הא ר3 לעתמיאמניתי', וכן פי׳ר״סי עד סר וגולל • יושבת עגומה, נעגיות נפס, מן עגמה נפשי לאניון(איו3 ל) שפירושו דאנה • עגונה, אלמנה מיה, והוא לשון איסור וקישור ככתונ נשרשיס שרש עגה • ואין מועדי,. ואין מאקף אותי 3קד3 מועדיך ואין לנו על מי להשען כ״א עליך ה׳שאתה מגן: נעדי: אל גנעת וכו', שיעור המאמר, הנע תמעל אל גנעת וכו'/ והיא מיוסד על הא דאיסא נילקוט נפסוק עד סיפוח היו' וז״ל אל גנעת הלגונה, נטל אנרהם כלהערלו' סמל ועסה אותם גנעה בתוך ניתן וקרא הקנ״ה למלאכי הסרת ואתר נואו וננקר את החולה אמרו לפניו רנס״ע מה אדם ותדעהו אתה קולך למקום דס ותקום הטנופת, אתר להם חייכם ערג לי אותו דם ממור ולבו־נה שנאת'אלך לי־ אל הר המור עכ״ל, ולזה כיון הפייטן הנט מסמי מעל אל גנעת הערלוא הערניס לך ממור ולגונה ואהלות, כל,תר זכור לנו אותוהזיות־ כי מכות נמלות , כי המכות קשים נמולי גדו/ ל׳ מכל גחלה מאך(•רמי׳ יל ין)• קומה קדמה, כדכתיג קומה ה' קדמה פניו(חילי' יז)• חופש עולות, פועל גינוני הוא לשון חיפוש נשי״ן סמאל, ויסדו על הכתוג יחפשו עולות(תילי׳קד ז) ועולו׳מן עול ואון, וטעם המאמר, קומה ה׳ קדמה פניו סל חופש עולו' ועלילו׳סל טנף יגעילות לחלל קידש נמעילו'* קודש, ישראל נקראי קודסכדכתיג קדש יסר) לה'(ירתי'3ג)וכתי3 ואחלל שרי קדס(ירמי׳ליג)ועלהרפוא' וארוכה נופל לשון העלאה כדכתיג כי אעלה ארוכה לך(׳רמי׳ ל יז), וטעם מלהעלות תעלות, שלא יעלה להם סוס רפואה ואז עם קהלות יודו הללות נתקהלו׳ כראוי לברך את ההלל נתפלת האויג כדכתיג אך אלהי׳ימחן ראש אויביו ומ׳ואחטו נתקסלו׳נרכז אלהים (תיליס קח): ^ל הרי נתר, פסוק הוא נשיר 3' י״ז ומתרגתינן נטור מוטה ומן קדמת דנא קר3 חמן (אנרהס) ית קורנניה ופלג יתהון נסוה, וכן נשיר ינה דרסוהו על נרית נין הנתריס, וכן הפייטן יסד כל המאמר הז' על המחז' הנורא ההיא וכמו שפירשוהו ח״ל• אחד ההדי/הר המוט׳כדכתי? על אחד סמרי/נדאשיודכנ ?)" זולת דום ראשון פךים אבירים♦ לפסג גזרי,מרים♦ ניקר כךים♦ כלים גמורים♦ תור וגוזל שלמים ולא הסרים י שמורים כליל שמור ם ♦ הלל ניטרים י כעוברים שרים זמרים י אשירה ל;י אומרים: ע־רת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע למיהם אחריהם בכל דיור ודור: ברום עולם מושבך 1מש2טיך וצמןר־זך עד אפסי ארץ: אשך♦ איש שישמע למצותיך ותורתך ודברך יזשים על לנו: אמת אתה הוא אדון לעמך ומלך גבור לריב ריבם: אמת אתה הוא ראשון ואתדה הוא אחרון ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע ממהרים נאלתנו יי אלהיט• ומנית עברים פדיתנו: כל בכוריהם הרגת ובכורך גאלת רם סוף בקעת וזרים טיעת וידידים העברת ויכסו מ:ם צריהם אחד מהם לא נותר: על זאת שבתו אהוביכם ורוממו אל ונתנו:דידיס זמירות שיריות ותשבחות ניךביות והוךאות למלך אל הי וקןם: רם ונשא ךוללגיורא משפיל נאים ומגביה שפלים מוציא אסירים ופודת עטים ועוזר דלים’ועונת לעמיו בעת שועס אליו! החלות לאל עליון ברוך הוא ומבורך משה ובני ישראל לך ענו ישירה בשמחה רבה ואמרו כלם: מי־־כמכת באלם יי מי כמכת נאדר בקדש נורא תהלרת עשיתתפלא שירה חדשת שבחו גאולים לשמך ע^־־שפת הים יחד כלם הודו■ והמליכו ואמרו: ע :מלוך לעולם ועד: צור :שראי■1 קומת בעזרת ישרא^ ופרת מאמך תודת’וישראל ♦ (גואלנו י: צבאיות שמו קדוש ישראס♦ ברח ד־וך ער שתח3ץ אהנת כאלינו♦ שוב לרחם כי לאגו מלכי יון הליש^דח שתגעו תולר־ייגו " רך,ר(6 וקעקע בצתם •• t •• : :י1ןי״1• ; t ונסו הגללים מיה • ;רום ונשא וגגה נמה • ישכיל ויומה וגרם רמסייה• וחשוף ןרף:ך קרא מה • קול דודי הנה יה: י י 1־רח דודי ודמה לק לצבי• יגל יגיש י!ץ קצבי• דלותי משני ל^טרת צגי • העונים תאנים'הר צבי•' ואין'מביא ונבא• ולא תשני• משר משיני• רינה דיני• לסר הוני!כאני• דרא וינוש אירני• ואשיבה חורפי בניני • ־ יה דורי גואלי כןר1ני. ך'עי ואהובי• אל אלה’אני: י בגלל אבות תושיע בנים♦ ותביא נאלח לבני בניהם♦ בחך אתה י: נאל:שיראל: ארגי שפתי תפתח ופי יגיד תהלתה: ! V • • * T : • — T : T ן ברוך אתת י♦ אלהיט ואלה♦ אבותינו אלהי אברהם ז^הי:צחק ואלהי:עקיב האל הגדול הגיור ןהניורא אל עליון גומל השרים טובים וקינה הבל וזוכר חשדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמיו באהבה♦ מלך עוזך ומושיע ומגן♦ ברוך אתה ” מגן אברהם: אתה גיור לעולם ♦י כחת מתים אתה רב להושיע♦ מיישיב הרוח ומוריד הגשם* ־ • T ־* • ־ V T מכלכל ח:ים בורסר מחת מתים ברחמים רבים סומך נופלים ורופא הולים ומתיר אסורים ומק:,ם אמונתו לישני עפרי מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך מלך ממית ומחיה ומצמיח:שועה♦ ונאמן אתה להחיות מתים♦ ברוך אתה יי מחת״המתים: כותלנו• הקם טורק נגן שתלינו• הנה;ה עומד אחד כתלנו: ברח דודי'עד ש;5וה ק׳ן ממדה• חייש אתה קדוש ושמך קרוש וקדושים בכל' יום יהללוך סקרה. ברוך אתי׳” האל הקדוש: חלושה לש׳ן נקדיש את שמך מעולם לשם שמקרישים אוהו בשמי מהם ככתוב על :ר נביאך ירא׳הס״י לבחירים סס יסר:) ־ גמול ונו׳ לתשלום גמול סל סעל הורים, כלומר מעסה האבות, פועל, סס דבר הוא כמי פעולה • הורים, אזות, כמו גזרו על 3רנפ ה ו ר: (,סס תט כו) שת״א 3רכת אזהותי • ד3יס נמרים וכוי; רומז לו׳ מלכיוס כמ3ואר 3םי' רש״י ויותר הוא מבואר נת״י ובמדרש ר3ס• לפשג,לגזור אותן לגזרי גזרים, וי3תר אותם בתוך(סס טו י) ת״יופסגיתהוןלססגיך כיקר נרים, כמיטזהצאן, כלים גמורים, כליו! גמור, ויסדו על הכתו3 כיקר כריס כלו (תיליס לז כ) ־ תור ומזל, אלו ישראל שנמשלו לבני יונס כשי׳רש״י, וכתי3 ואת הצפורלא 3סר,רמז סיהיו ישראל קיימי! לעילם,ו צ פור כולל תור וגוזל כתוספירסנו סם על תקומו* כעוברים וס', כמו ששוררו זמרים כסעזרו את היס ואמרו אשירה לה׳ או שירמוז על עוזרי! ממועי אמן* ברח דודי וכו', זעזור סזכל צרת׳ לו צ ר וכתיז עתו אנכי זצרה, וכשיסראל זגלו׳גם הוא כביכול זגלו׳ עתה׳ וכמו שלמדו רז״ל תן ושב ס' ;)?ף־ את שבותך (דזרי׳ ל ג) והסי ז לא נאמר אלא וסז מלמד כביכול סשסכינה 0רוי׳ עם ישראל זצרת גלותם וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצתו מהוא ישוב עמחס כדאי׳ זתכן'מגילה דף כ״ט א׳ וזשמית רזה פ' ט״ו וזתנחותא סוף פ׳ אחרי לזאת אתר זרנו דודי* ואף סהמדרסיס האלס על אדני המדע יצוקים, והס לחכמי לז כזהז וככסף מזוקק,/ אכן לההתון הם גזוהי׳ורמי׳עד מחקי', וילאו הנסי׳והטף להזין כאלה סומ׳עמוקי׳, ואף כי הזועריס זעם אשר אור סכלס אסור זאזיקים, יסאגו ’להגו וילעגו למו בקול משחקים ומצחקים, לכן גתדגותנו האשכנזי הסזנו העניניס הדקים, אל הגלוי מהם והזאריס אסר בס דבקים, וכן אמרו ז״ל לתרגם הנאות על אפנו והדזריס עתיקי': עדסתחפן, כל עוד סתחפן אהזתכלולינו, וכן פי׳רש״י סיר 3׳ ז', אהבת כלולינר כדכתיז זכרתי לך חסד נעוריך אהית כלולותיך(ירמי׳ז ז) • סוזינו, ל׳סזי• ותוללינו/ מן ותוללינו שמחה (תיליס קל! ג) ופירשוהו לשון הוללות האויזים סהס מהוללים ותתעתעין ומסטיס זנו,ויותר נרא׳שסו׳כתו ושוללמו זשי״ן ומחיק! על דרך לשוןארתי כמו תור מקום שור ת ז זמקי׳שז ודומיה/ וכן וזה גי ע ח ו ר נער'(אסתר ז) (אוו לחייך ותורים(שיר א) לשין שורה הס ור3י'כ)ה ־ וקעקעזנתס,ושרש שרשיהן, ע־ין סי׳ רס״י זראשית ל״ז כ״ו אצל ותקע כף ירך יעקז • זצתס, תן ה׳ גאה גומא ולא בצה(איוב ח יא), כלומר שרשיו הנשרשיס זתלנו סרס אותם מתוכו ושרש אחריהם • מחלנו, ממקומנו, ונזנת׳עיר י<ל תלה(ירמי,ל <ח)ת״י ותתזני קרתא דירושלס א ת ר י' ־ הר! ס טורך, כותלי היכלו כתו ועיר סגיז גהס;יחזק) תו יח)• סתילינו, בניני עס״ה זניך כשתילי זיתים (חילי׳ קכח)י הנה זה וכר/ בנינו כשיראו כזודו ית׳ ינגנו לאתר הנה זה עומד אחר כתלינו! כ"רמזו אליו באצבע דוגמת סאמרו זהגלמז כזווו על הים זת אלי ואנוהו וכמו ספי' רס״י היו מראין אותו זאצזע וכו': ברח דודי עד שיפוח קן מחזה טרם סיסל' הקן המוגבל, חיש קוד' הזמן ונסו הצלילי*׳ צללי חשכת הגלות הזה• והפייטן חזר שני כתוזיס המדזריס זענין הקן, והם עד סיפוח היום ונסו הצללי׳(שיר ג ז) ואמרו בשיר רזה ונסו הצללי׳אלו צללי המלכיו/ וכתיז ויסח לקן(חבקיק ב) • קן מחזה, קן מוגבל, מחזה הוא קצה הגבול, כמו ספי׳ רש״יאצל וינחם אל מחוז חפצם(תילי׳קז ל) • ירום לנסא וגבה נבזה, ישראל סהוא וזזה עכשו ירו׳ונסא וכו', כמוא'ישעי'(נג)הנה י ס כ י ל עבדי(ע3די יעקב כפירש״י) ירום ונשא וגבה תאו וגו' כן יזה גויס רבים וגו׳ נבזה וחדל אישים וגו/ ב דעהו יצדיק צדיק וגו', וזה טעם ויוכח ופירוש י ז ה יבדר כמו סת״י ויהי' י ז ה כתו ידה בחילוף הזי״ן זדל״תורבי' כמוהו וכן פירשו רש״י ז״ל לידו׳את קרנו׳הגו׳/ וכמוהו למי נ ד ה (במדבר יט ט) סירס״י למי ה ז י י ה • חפוף זרועו, הראה גבורתך כגבור שיהרוג בכח זרועו,והו׳עס״ה חס ף ה׳אתזרוע קדשו לעיני כלהגוי'(ישעי'נו)• קרוא כזה קיל דודי וכו', סיעורו מסוף זרוע קדש ך וכל אחד יראה גבורתך ויקרא כזה, כמאמר הזה, קול דודי הנה זה: ברח דודי״^מןהיול׳במהירו׳ודמ׳לןבמרוצתךלצביהרןל ברגליו• יגל,לסין גילוי דוגמת תגל •נרות ך(ישעי׳ מז ג)• יגש, יקרב• קן קך׳,הקן הקצוב, כלותי גילוי הקן הקצוב יקרב וימהר אלינו קודם זמנו • דלותי וכו', להגזיה אותי משבי אל עטרת צבי כדכתיז זיו' ההוא יהי׳ה׳צגאו׳לעטרת צגי ולצפירת תכאר׳לשאר עתו(יסעי׳כס ה)• תעוביס, כ״ה בכ״י, והוא ל׳ תעוב וסיקוך תאבים, לשון תאבתי ליסועתך(תילי׳ קיט), והר צגי הוא הר המורי׳כדכתי׳גי? היםלהר לי' קדש(דני) יא יא)• ואין תניא׳ מלך ושופט המוציא והמביא (ש״ג ה י) י ולי) תמגי, אליהו התשבי • עשוי, תהנה לי לשון הנאה כמו ולא שוה לי(איוב לג כז) ככתוב גשרשיס • תשיגי, מסיג נפשי כדכתיג הנה אנכי שולח לכס את אלי'הנביא והסיב לב אבות על גני׳וגי' (בסרף מלאכי)• חובי, עונשי• ויראויבוס אויזי, כדכתיג עז אסר יריב וגו׳ ותרא אויבתי ותכסה בושה (מיכה ז' ע י) • ואשיבה חורפי בניב ספתי׳שלי לאתר זה דודי וכו', כלומר כנגד נהיו תקנטוי׳ אותי לאתר אנה הלך דודך למה הניח אותך עזובה וכאל׳דברי חרותים, אשיב להם זה דודי וכו׳ כי עין בעין אראה בשוב ה' ציון במהרה בימינו אמן: נביאן; וזקךא זה אל $ ימן S3 אמרתי נחפז! •דל ל,אדם 5ויזיב; ברכתא ושירתא תישבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא מה אשיב ליי כל תגמוליוהי עלי: כוס ישועות אשא ואמרו אמן: ובישם י; אקרא: נלד ל-!! א'^לס ^:לה יא עמו:י^ר קהל קבל ברחמים וברצון את תפלתנו: בעיני ץ חמותה לחסידיו♦ W " י* ^ י יי תתקיל צלותהון ובעותהון דבל ישראל קדם אבוהון די בן אמייל V WP %ח תויה ” י ־ י בשטיא ואייה אמן:ז י:T 'י ’ ’ %3 ״,n&xil&f; •irö ־................ יי־ל זד #= :: ?מוי w הי ׳**«־ . ", ה,!לואת 3ל 3ל b,BÍ!n: ׳הא שלמא הבא מ! שמ:א יח״ם,!?":ו ו;1ל נל.״דיאל י יאלחאמן־ r* , י . י , , י,־ל <1ןר׳ מעם "עשה ^!:ם ואח: ח1ד1 ל״ כי טוב כ■ לע1ל0 FNJD* עשה ®לים במדומ׳ו הוא jy׳iW nj□ ?ל׳נו ועל בל יאמר גא ישראל כי לעולם חקרו: ישראל יאמת אמן:’ יאמת נא בית אסרן כי לעולם חסדו: ----------• יאמרו נא יראי " י כי לעולם הקיי: סדר הוצאת ם2ר התורה מן המצרקדאתי זיה ענני במךחב יה: ץ לי לא אירא מה 3קצ" קהלי" סומדיס יעשו־‘, ל* אדם.: ץ לי בעזר♦ ואני אראה בשנאי: טוב אין כמוך כאלהיםאד'נץאין כמעשיך ** סלכויקך מלכות לחסות ב:: מבטיח' ב^דם: טוב להסוות בץ מבטיח כלל עלמים וממשלתך בכל דור ודיר: י: מלך' ץ מלך ץ בנדיבים: כל נידם סבבוני בישם ץ כי אמילם: סבוני גם :מלוך לעולם ועד: ץ עז לעמיו יתן ץ יברך את עטיו בשלום: סבבוני בשם ץ כי אמילם: סבוני כךברים דעכו כאש אב הרחמים היטיבה כרצונך את ציון תקנה חיומורת קוצים בשם יי כי אמילם: דחה דחיתני לנפל די עזרני: ידושלים': ־ כי בך לבד בטחנו מלך אל רם ונשיא אדון היומית •ה ויה׳ ל׳ לישובה־ קול תה הש^ה ?אהל< עולמים: י " "‘ " צך:קים ימין \\ עשיח חיל: :מין \\ רוממד־־׳ :מין יי עשה r־ מוציאי? שני ם*"׳ ופו״מץ ארון הקל: ואומליס היל: לא אמות בי אחיה ואספר מעשיי יה: .יסור:סרני ויהי בנסוע הארין דאמר משה קומה ץ ויפצו א:ביך דיסו יה ולמות לא נתנני: פתחו לי שערי צרק אבא משנאיך מפניך: ט מציון תצא הורה ודבר י♦ מירושלים: ‘SíÜS״,״ " ,!,*"ור^נ־ןןחו: מפליז משערי 5

׳-״ ״ r -י -י rv׳ -י׳" ׳, —י אלתינו ואלד׳ אכותינו שאזוה לעשות מעשים טובים גדל'לאלהינז ותנז כביד לתייה ביזן קרב. יעמיד(vAe בעיניך ו^נת 3דךבי WW* נר פלי:׳ הנהן). בחך שנו/ן תורה לעמו;שיואל בך)ךשתי: תיולת :י תמימה משיבת געש עדות י: נאמנה מהבימה כדי שנזכה לדלים טובים וארוכים לחי: העולם הבאי ותשמלנו ממעשים רעים* ומשעות רעורת המתרגשות פתי: פקודי י: ישלים משימתי לב מצות י: ברה מאירת לבא לעולם♦ והבוטח בי* חסל:סובבנייו עיניס:ייזעז לעמו יתן:: יברך את עמו בשלום: האל תמים יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי צורי וגואלי: ואני תפלתי ונו' ג״פ !אני רופפתי לק " עת רצון אלה׳ם 3ךב 1וסדק ענני בא{." !w; ללבו א מלת :: צרופה מגן הוא לבל החוסים בו: top ואתם הדבקים כי: אלהיכם חיים כלבם הלום העולה לתולה יאיזוז נשמי ידיו נידעות המורה ע״י מפה של ס״ת, וקודח הנינה פותח הספל ורואה הפסוק שצדך להתחיל נו וינשק הסית ויאמר נלחש אמר רני שמעון נד מפקין ספר תורה נצנולא נמלדי ניה מפתחי תדעי לש«י$ עי: חיים היא למחזיסים בה והופך פניו לצד שמאל ומנדן ימול ללחמין ומעודדין את האהנה לעילא ואנעי ליה לנד נש למימר הכי: y י . I ...... כליך שמה דמרא עלמא כליך כתרך ואתרך ♦ יהא ברבר את;T המביך. ךעותךעס"עמך ישיראלילעלם; ופורקן:מינך אחזי לע^ והעס עונים ברוך י:חטבךף לעולם ועד ומוזר המברך נ׳יי״היל״ו בכיות מקרישך ולאמטויא לנא מטוב נחירך ולקבה י י ז, י . ן צלותנא כרחמין יהא רע1א;קךמךךהוךך ?1ן היין כטכותא ♦ ברוך אתה יי אלרדנו מלך העולם אשר לשליט על מלכיזא ומלכותא לילך היא♦ אנא עבלא וכשמתחיל הקורא לקדות נתודה יסיר ילו השמאל־ת מהש׳ית וישאר יד ימינו לנדה דקודישא בייך הוא דסגילנא קמה ומקמל, ייקר אוריתך! אוחזת03"ת גל זמן הקריא׳, וגסהוא יקדאנלחש עס הקול מלה נמלה • ואחד ליי *'*»**»'&'* 13 ברוך אתה " ^*גו^ןי העולם אשר סכזיננא• אלא נאלהא ך ןה1א א;'הא כןש-ט• . , ...................... , • ואוריתהקעגט• ונביאיה׳ קשט •ומסנא למעבד טמן נתן לנו תוררת אמרת וחיי עודם DJ'! 3יי m דיזי־ז* m* *י* בתוכנו: ברוך אתה " נותן התורה: א;יר תושבהן♦:הא לעואקלמך רתפתה לני כא־ליתא : •• t ׳1־ - ל :t ־־ י ־ T ותשלים מישאלי{ ללבי♦ ולבא רכל עמל ישייאל♦ לטב גדסינן נפ״ק דנדנות, ועווני ה׳ יכלו, זה המניח ס״ת כשהיא פתוחה ויוצא ׳ ■'?׳'' <\ י יי" י ' יי' 1 : ז r׳ י 71 ״ : אנל נין גנדא לננדא מותר לצאת עיי דוחק ואונס , אנל נל״ו הני פין ננחת. ולחיין ולשלם: 1 שמע ישראל יי אלהינו יי אחד: אחד אלהינו גדול אדונינוזקד־ויש שטו: הש״ן לוקח ס׳״ת נידו וחומר גילו ליי אתי׳ ונרוממה שמו יחיד -:ד • : :־ t נ ־־ : t ןק!ךין ויקרא מיצה בפ׳יא ומתחלק לח׳ נ3!־י ונכית מתחלק לז׳־ דר!רא משדר לכל־זקנ׳ 1W -ו!א5י ^?ci ??מ !קחו לבם צאן לכשת-י-יגמ ושחט ק2סה: ולנן־תם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר־־בסף והגעתם אל* המשקוף ואל:שתי'חמזו1ת מךה'ךם אשר ?סף?א^ס לא :־ ־י j ־:t תצאו אישמפתח־ייתועד״בקר: ועבריהוה לעףאת־ , , ״החזי עונה L מצרים וראה את־הרם על—דנישקול. ועל שתי המזויזת י59*" ?9"!י-י׳ יפסח ׳הויה על-ה2תח זל־א •תל הטעיית לבא אל־בתינם עלמי. דד ™־ה פ׳-לבאי 4nM•‘ ’.י!ז:לי ” ?יל9״ י״י לי־י? «״״״*’**'' לבם באש- יבולמ״,תלאת-הענךהה׳את־ וה;ה בי’™"1 נ!^״ *"׳ ;אמי,אל;בם'?ניכס מה העניהלי/את?נם־ יאמר:" על הכל יתגדל דתקיש וישתבח ויתבאר דתרומם זבה־פקח הזיא ליי אישר נסח ע/־בתי בני־ישדי D;Jto ויתנשא: שמו של מלך מלכי־ המלכים הקדוש ;רוך הוא: בנגפו את־מצך:ם ואת־בתינו הציל דקר העס דשיתחול: ־^עולמיות'ש:רא העלם הזה והעולם הבא: כרצונו וברצון וילבו ויעשו מי ישראל כאשד צוה ♦הוה אירמישה I קדאיו וברצון על בית ישראל: צור העולמים אדון כל כן עשו: ס ישראד דהי י בחצי הליךה ו;ר,ןה הבה כ;־ הכרעה אלוה כל הנפשות: היייוישב במרחבי מרום השוכן בכור כארץ מצרים מבכר פ רעה חישב על־כסאו^עד בשמי שמי קדם: קדשתו על החיות וקריאתו על כהז< בכור דל,שבי אישר בכית הכיור וניל 5נ־וי יי־^י׳*• -6RV הכבוד; ובפן יתקדש שמך ענו יי אלהינו לעיני כל חי: פרעה ל:לד־, הוא וכל־עיךו וכל־מצרים יתל,’ WM* הדר קריאת התורה *דלת I|מצרימ בי־אץ h*i אשר אץ־ישם מת: ויקרא נשיהגגיהיס הס״ת מביטין נגד הנתב של ס״ת ואומרם למשרה ולאהרן'לילה לאמר קזטויצא{'מ^ך 3ם- וזאת התזרה אשד שם מעזה לפני בני.׳¥ואל על 2' " אתם 1ם־בני *אל ולבו עברו את־יהוה פי3רנס: גם־ ב!ד מ?וה: ן1ץ ח:-ס היאלמוזז׳־ן־ם בה!תומכיה ?אשר: צאנכם נבדבקרנם קחו באשר הברקס ולנו וברכתם הרניה דרכי נעם ובל ™׳בתיה שאם י. ארך:מים בימינה לם־אית׳: נשבית' ה' ;.תחזק מזילים על-העם למחר בשמאלה עשר ונכוה־ « חפץ למען צדקו:גדיל תורת לשלהם מן־הארץ ב׳ אמרו ?לנו מתים: דשא העם את־ (-’אדי יי בצקו טרם יחמץ משאלתם צרית בשימלתט #ל" קורס קריאת ההפטרה יברך המפטיר ברכה זו ׳מ*יי ימ־ממל ברוד אתה יי אלהיט מלך העולם אשר כלי־כסת וכלי זהב ושמלת: ויתור! נת את ־ח העם x *־ י ~ 1r 1 7jv ;v 7: vt: t ׳*׳ at :־ 7> את-מצך:ם־ פ י נשנתה בחר בנביאים טובים(רצה קחנריהם 5 wrh? wtיע?קם ק?פה term* אלו• הל הנאמרים באמת: יבלו לדתמתמה וגם־צדה דא־^שו להם: ומיושב בני ביהושע סי' ג׳ ישראל יאשר;ישבו■ במצחם שלשים ש:ה וארבע מאיות ויאמר יהושע אל־ה^ם התקדשו• כי ניחר יעשה יהוד-, שנה: ויהי מקץ שלשים שנד-. וארבע מאות ישנה ויה♦ בקרבכם נכלאות: דאמר;הושע אל־הכהניב לאבנר שיאו בעצם ה;ום ס|ה;צאו כל־צבאות יהוה מארץ מצחם: את־ארון הבלית ועברו• לפגי העם לשיאו את־אחן הבליה יחיל 'שמרים הוא ליהיוה להוציאם מארץ מצחם הוא־ וילכו לפג; העם: עאמר יהוה אל־יהושע היום תות אחל דת^ילה הזה ליהוה שמרים לכל־בני;שראד לדירתם: ויל{ בעיני כלךשיראל אשר;רעון כי כאשר העתי עם" פ ה ובשבת ו משה אהיה עטך: יי—:־-"■ את־אז׳^נל^־תועןנושנירלא־ןאנלכו־בניתאוהד 3 בעת ההיא אמר ;הוה אל־־יהו־צע ;אצלי לא-תידא סן־־ה? "«wn ?מ״ sw לא עשהלך הרבות צרים וישוב מל את־בגי־ תשברדביו: כל־־עדת ישראל יעשיו אתיו: בשבת ז יוני- - :•< ־: י־ ••״■׳ V. .׳־ ■־׳ ::־ יגור אתך גר ועשה Wליהוד, תמול לו כל־זבר ואזה31 ישראל שנית: ג העש א.יהושע הרבות לעשתיז והיד, כאזרח הארץונל־<;רללא־;אנל ביו: תורה צרים וי-מל את־־בני ישראל אל־גנער־ז אתת יהיה לאזרח ומך מר w ^ הערלות; י וזח הדבר אשר״מל יהושע ישראל באשר צוה יהיוה את־מישה ואח־אהרן כן עשו: t-.,t - _ ״:־./ z v״r מ•/: .-•2- ס /ויהי ב^צם היום מה הוציא יהוה את־מי ישראל כ; י־העםהיצא ממצךם הזכרים כל I אנשי מאיץ מצחם על־צבאתם: פ המלחמה מתו במדבר בדירך בצאתם ,nh.י1י. ממצרים: הכי־מליסהיו כל־העםהיצאים ויחדש הראשון באךבץדל עשר ♦ום לחדש פסח ליהות: ־ : 1 ונחמשזח ע׳־זר <1ם'לח1ש:היה חו. שכץת/י׳סימצזת ובל־־העם הילדים במךבר בדרך בצאתם .יאכל: ?;!ם היאשן מקיא-קיע! בל־מלא?י־י מי ממצרים לא־מלו: י בי 1 ארבעים שכה לא ק־זשו־ יהקרנתס אשה עלה ליהוק ?י׳־ימי הלרל',-,־-',״.•;״-“ יה״־ ־,בגניס שמם וא;ל אחר ושבעה בבשיים בני שנה ר/מימס _יהץ• ui'i 1v u u/tj י 7 לכם־•'ומנסו/ם קית^‘נלזלה נ?1מן'•שלעזה עע!רנים לפר הנוי אנשי המלחמה דצ>ק6*ם ממצך:ם ד), על הבנים ועל הבנות הילודי/ירמי׳ י״י ג׳) בחרא מלאי כן הגירס/משית כ״י מסכמת עם מציאות ס״ת, ובדפוס אישתבם: (ז) החס תחתם, הקים ה׳ תחתס לרמת הארןואותם הם אשר מל יהושע• אתם מל י׳ושע, חד מן ו׳ תסיים בספרא כמו שנמסר עליו, אכן מה שמסיים והוריש ה, מלפניכם, הוא טעות הסינר וצ״ל והוריש אתם מלפניכם, וכ״הבכ״י• כי לא מלו אותם בדרך, בי״ת בדרך בי״וז הסבה, וע״ד זה תרגמתי: (ח) תחתם במקומם• עד, גמרכא ובלא מקק, והיא חד מן ׳*א בטעם מאריך ונמסרו בראשית ל״ח י״ז ועיין מה שכתבתי שם בשום שכלי עד חיותם, ת״י עדדאתסיאו, לשוןרפיאה כמוויתרחועל השחין ויחי (ישעי׳ל״ח), והנ, נתעכבו טס עד שנתרפאו וזה מתה שיור, שאין ראוי לנמיל שיעתק ממקומו עד קמת המכה: (״) גלותי, הקירומי ושרשו גלל לשון גליל י חרפת מצרים, שלפסח- ט לא־מלו איתם פדיי: י׳ ויהי כאישו־תמי 19w «יז" h׳m .*w ” N* מיזל ימי w• יל־־המי 2»nn tttfrWÁ £' נ׳ךט-יך אחור לא:שוב רי,קם נ׳ אל מלן־ נאמן ורחמן ד" לד לל'?ו” ״•™ 7P.9r RvW-\ אתה♦ ברוך אתה ♦♦ האל הנאמן בכל דבריו: עד חיותם: ט ויאמר יהוד! אל־יהושע רחם על ציון כי היא בית תינו ולעלובת נפש תושיע רדום' גלותי את־חרפת מצרים מעליכם במהרה ?:מינו• כרוך אתה " משמה צ׳ון מבניה: דר4א n<-,m q.V ךהו0 í,j,Lj עך ה.1ם שמחנו " אלהינו ?אל;הו ה?כ׳א ^רןנוכמלבות ניר* ,- ־ ־*I ־ ,■ ־■י , < ־׳■ סרמשיחק במהרה׳בא רנל לבניעלכהאולא ישב!ר• חוח. ויהגו בני /ראל בגלגל ולא אחיו שד אחר׳ם את נטרו* ני בשם,קדשך נשבעת את־־ח03ח 3אר3^ח עשי ,•01 לחדש לו שלא שנחנל לטלסמד: כרוך אד/ת " מגןדוד: י 3ערככערבית יריחו: 'א ויאכלו מע3ור ?לד1ת1ןהיעלתעטדחועלהנביאים!־וי"«ו«ס:הועל VVV T : ־י : ( הארץ ממחרת הפסח rmm :ור,לוי 0xg3 !'“מניוחה לששון;לשמההלניר ולתפ^ית • עליה3 היום חוה: ’ב י«'ש3ת המן ממחרת 3א3ל0 ״ אלחינו אנו מורים לך ומנדט ם אותך ותברך שמך 23• מעכיר הארץ ולא־ה:ה עיר לקני ישראל ל ל׳ *־־י w " מ,דש "שנת מן יאכלו מתבואת ארץ בגנון בשנה ההיא: ל דהיכהיות יהושע ביריחו דשא - •1 . • •1 : < ••ץ .S * . ־• T> אס חל י״ט ושות אומרים יקום פורקן וכו׳ • יקוט פורלןן מן שמיא הנא וחסדא ורוחמי;וחיי אליבי עיניו וירא והנה״״איש. עמד לנג^ו וחרבו ומזוני לדחי וסיעתא דשמיא ובריות גופא וגה־ורא מעליא ♦ שלופה י כידי וילך•חושע״אל/ויאכור ^ !לעא ח:א יק:?א' ♦ י!'תנא ך'לא:?פיק יי׳ לא:נטול : ■» :״ -■-«־ : .•>־••.■<־ ״־ ./ _ מפתגמי איוריהם: למרנן ורבנן חבורתא מדיישתא די הלגו אחה אס^לצדיגו I ’ (*א®* 5 I* בארעא רישראלודי רבבל♦ לריש♦ כ4♦ ולריישי נ^ותיא♦ בארעא דישראלוךי בבבל" לדיש' כך* ולרישי גלותא אנישי“צנא־יהוהעתהבאתי.ויפל°יהושע ולרישי מתיבתא * י ולדני דבבא t לכל ת^מידיהיון * תלמידי תלמידיהיון י ולכל מן לעטלןין באיוריתא י מלכא תנלמא!ברך!ההון יפייש חייהון ♦ ויקנא ♦'ומיתון י דתן ׳:־ •׳־ :^rtr jf - vr : 1r י \ : אל־פניוארצה דישתחו ויאמר לו מהאדגי — ------ - ־־ jt ד־י v T : “ >T r מדבר אל־־עבדי: טי ויאמר שר־צבז״ג ארנהלשנ’הוךי:ת?רקוןו:שתזנון מןנלעקא♦ ומן נל יהיה אל־יחיש?! של ס1לןל מעל רגלה כי 9ךעך כ-ש-ן: מרן V נשם:א •' ״א' ?סעיהי! • ?ל!19 המקום אישר אתה עמד עליו מלש הוא KT T >*־ ♦קוכב פוךך!ן מן ־שמיא חנא וחסדא ורהטי והבריק וי^ש יהושע 5ן ♦ א ויךי1זו'סגרת ומסילת ומזוני רויחי וס!עתא דשמיא ובריות נופא ונהורא מעל!א: מפני בנייישראל אין יוצא ואין'בא:«'׳' !nq 'ס:א יק:מא • זועא ך' לא:?פיק'!ך•’ לא ־:נטיל ■:•r v "י־ יי'; . מפתנמ• איטתא: לנלקהלאקדישאהד•!•. דנרב׳אעם דהיןהוך! את 9 WW?ל זעל:א• טפלאונש:א• מלכא לעלמא:כרך:תנין•:פ׳ש הארץ: י ח״פק • 2סגא •ומינון • דתן אך?ה לשנינו! •י והתפךקון ות־שתזכוץ מן כל ן^קא♦ ומן כל מרעין כישין; מרן די המפטיר יברך ברכות אחרונות . קרוך אתה ״ אלהזינו מלך העולם צור כל העולמים צדיק בשמ!א!הא כסעדכון י כל זמן ועדן * ונאמר אמן: בכל הדורות האל הנאמן האומוץעשה י המדבר ונ;ק!ם .שיל דבריו אמת וצוין: מי שכרך אבותינו אברהם י;צחק;ויעקב הוא יברך י את בל הקהל הקדש הזה ♦ עם לל קהלות הקרש הם ונשיהם ובניהם מצרים כלומר עצם החרס' הסירותי מכם 3הסרי! הערלה 4 ואמנם נופל לסרן גלגל על הערלה ני לסרן ערלה הוא למון כ3דות ומצאנו 3כמה מקומות 3מקרא סיסתמס 3ל־-ן ערלה 3מקוס לסו? בבדי׳ ומסה אדונינו אמר כי כ 3 ד פה אנכי(כמות ר' י') וגמקוסאסד אתר ואני ערל. כשתים (סםו׳י״ב)רסניהסהרגסאונקלום יקיר ממלל, וכן ערלה אז נס ולא יוכנו להאשיג (ירמי׳ ו'י') הוא סוי» 3טעס אל יכ3דה אזנו משמוע.(ישעי'נע« <*'), וכן ערל ל3 (יחזקאלמ״דט') עם כ3 7 ל3 פרעה (שמות ו' י״ד), ^וכן צת3 רד״ק 3שרם מיל שהוא לשון כ3דות, . עיין מה שפירשתי 3ראשית ל״וי 1, והפירוש הזה הוא הנראה לי נכון מכל מה שפירשוהו ועל פיו תרגמתי• גלגל נכפלה 3ר הפ״אכי גלותי משרש גלל וכן מצאנו וגלגלתי! (ירתי' נ״א כיי׳ה), ומדרך לשון הקדש 3םמוא הלקוחים מן הפעל להוכךן> 3ו אות או לגרוע ממנו כמו שפירשתי אצל זה ינחמנו(3ראסית ת׳ כ״ט) : (י) בערבית, 3ס״ת הע״ין בגיניא וכן נכון דוגמת חר3ות צורים דלעיל: '(יא) מעביר .הא0, אמרו כי הדגן מסנה קע3.דה.נקרא עביר, ושל שנה ה3 אה נקרא ה 3 ואה, והנה אכלו_מ! הישן מצות וקלוי כי החדש הי'אשו׳להס ‘עד אחר מקרגת היגואר 3שש׳ עשר3ני’0ן, ומאין הי׳ להם ישן? ממה שהיו תגלי הגויס מוכרים להם,• רד״ק • ממחרת הפסח, ממחרת הקר3ת הפקח, והיא ט״ו בניסן ־, וכן כתו3 3חתשה עשר öv לחדש ממחרת הפסח(3מד3ר ל״ג ג,), ועתחלת ליל ט׳יו עד סו! היוס וקרא מחרת הפסח, רד״ק• ממחרת 3מדויקי' אין געי א 3חירק המ״ס וכן הוא לבן אשך ככתו3 3אלוםי', אבל 3ח3רו3פסוק הסמוך ים סס געי א 153 המדויק*, וכן נכין כמו ש3ארתי 3שו& מכל 3ראשית ל״ז ז׳ ע״ש• 3עצ, היו, היזה הוא דאכלו ישן ■לאפיקי למחרתו אאר הק31ת העומר שאכלו חרס•־ (יי־)׳ וישבת התן ממחר;*, מאותו מחרת שזכר מאותו היוס ואילך ש3ת המן מלי רד כי אחר״סירר־ 33,קר, באותו יוס שו3.לא ירד, וזהטעס «־ י ם 3 ו ת, ואילו לדעת האומר שפסק 3ז׳ גאדר והיומסתפקין 3תןש3כליהם., סי׳לרליכת3 ויכל׳ המן, כמושכת3הר3רל3״ג, גאכלסתעווריזארן, באותו Tóm. VII. מחרת שאכלו מעוור הארך ולא הי, עוד, מצאן ולהוא, כי וכניסת ליל י/פסיק וכלה• ויאכלו בגנה ההיא, בלומר מכאן ואילך אכלו חדש מתוואי! ארן כנען • (יג) בילהו, וגמל יריחו, מכאן לעיבורה של עיר שהוא מן העיר • וישא עיניו 'וירא, נשא עיניו וראה אנה ואנה* והנה איש וגו/ וכל דור חידוש רגיל לומר ותנה כמפורש וראשית כ״ה כ״ד• הלנו אתה איש ממערכה שלנו אוממערכת של צרינו: (יד) ייאמר לא, לא משלכם' ולאמשלצריכס• שרצואה/ סרו של ’ישראל שנקראו'צוא ה, כדכתיו ועצם היו, הזה יצאו כלצואות ס, מארן מצרים (שמו, י״ו מ״א) ומיכאל הי, שהוא שרו של ישראל כידכתיוכי אסמיצאלשרכ, (דצי^ל־י׳ כ׳׳א), גם ותרגום סל <זסתר(ן׳ א׳) ופסוק ולילה ההוא.צדרה קרא למיכאל מלאכא רו חיילא דישראל • עתה באתי, ולא יצאתי מן המאג, כמו שהיית ׳ סמר, וההליכ, מן המחנ׳ לא יקרא ויאה כ״א יציאה כדכתיו ויצא איש הויניס ממאנות פלשתים(ש״א י/ ד'):, והרד״ק פירש עתה ואתי, ועת שראיתני משא״ב ווסר 071, וזה להחזיק 3למ כי מלאך הוא * ויפול אל פניו, זהו קידה, יישתחו, זהו פישוט ידים ורגלים • וויה אדוני מדור נזל עודו, לדעת המפרשים שאל לו, היש לו דור לדור אליו, ואיננו נכון כי מדור לשון ממני הוא, ולפי פירושם הי' לו לומר מ6 לאדוני לדור אל עודו, •ונראה כי צועת יהושע ושומעו צי תלאן ה, צואות הוא וע״י השתוממות.קרא מה אדוני וגו,, וע״ד זה תרגתיזי : (טו) של, לשון שילוק והוצאה.מגזרת נשל כמו גע מן.נגע, וכל דור הנעקר :ממקום שהא אדוק וקמע מ ניופל עליו למון לשילה * ידע כי ותקרא כ״י^של נ ד תיות של ומהפך ולא מקף וכן נכין כמו שוארתי ושים שכל וראשית ו'ח'אצל ג) ועדן • ך״ןלך מעל רגלך, אמר.לשון יחיד דרך כלל(נעשיתי),׳ ולכן ת י שרי •ס י נ ך «על /־יגלך, פמו שת א של נעליך (שמות ג, ה,). 6רי ס' צ ו, וכן ■רגלך גס רגליך שניהם מתורגמי, ריגלך-• קדש הוא, לכן אסור ונעילת הסנדל, וכן אמרו, כל מקום שהסצינה נגלת'אסור ונעילת הסנד/ וכן הנהנים לא שמשו ומקדש אלא יחפים ־ ועיי! מה שפירשתי גגי משה(שמות ג, ה,): ה k בדעתו כדר הכנסת ספד התורה ובנ׳הם !ביות׳הם• 'יצ0*1'ר להס< יפי ׳שנעחףם כתי <שבי:ענ*הזה^ףלעולם:׳ה(ר,עז ^מדתן<קהינדך בנסיות לתפלה, ומי שבאים בתוכם להתפלל וסי שמהנים את־עמו בשלום: נר למאור דין לקדוש ולהבדלהיי ופת לאוךחם וצלקת ככמסזירין הספי תוך ההיכל אומרים לענ״פלנל מי שעסקים ?צרכי צבור ?אמונה הקדו־ש ובנחת ייאמר ישובה יהיה רבבות אלפי ישראל: קומה יהוה ברוך הוא ישלם שנרם ויסיר מהם כל מתלת1.??א למנוחתך אתה וארון עןך: כדזניך ’לבשו צדק וחסידיך גופם ויקלחלבלעונםוישלח 13"ידהוליוסי׳ ד?ל מעשת ♦רננו: בעבור דוד עפרך אל תשב פני משיחך: בי לקח ידיהם עם בל!שיאל אסי0ס י1גא^י ? טוב נתתי לכם תורתי אל תעזיובו: עץ חיים היא למחזיקים א ש י• .< 1 ש נ ׳ ב • ת a עוד יהללוה פלה • בה יתל?׳י׳ה ?־אשר: דונ-וז דינ< 0# יכל ™־מדל ־" . ׳ ־ י־ י שאם: השיבנו יהוה אליך ונשובה הדש ימינו פקדם: אשיר* העם שכנה לו אשרי העם שיי אלהיו: ״ י * ״ ; ז יי, 1 ״ ׳״ י־ ז״ :׳•׳'•׳ - ; • • 4 . v t r־ «־> ־ ; •• r v: t: v VT תחלה לדוד ארוממך אלהי המלך_ואברכה שמיך לעלם תפלת מוסף ועד: יום אברכך ואה ללה שמך לעלם ועד: גדול ועתה יגדל נא כח אד';י כאשר דברת לאטד♦ יי ומהלל־1 מאד ולגללתו אין תקר: דורי לדור ישבח זכררךומיך ** וחסדיך כי מעולם המה: -מעשיך וגבודיתיך״יגידו: הדר כבורהוךך'ןךבךי נפלאת׳ר :הגדל ויתקדש שמה רבא בעלמא די-כיא כיעותח אשייהה: ועזוז נויאותיך יאמרו וגדלתך אספךנדז * .וימליך מלכותה בהענון וביומינקובחיי דבל בית ישראל זכר לב מובך.יביעו וצדקתך יךננו: חנון ־ורחום =י W לעגלאוכזמן קריב ואמרו ־ אפרם וגדל הקד: טוב ״ לכל ירוחמיו על כל ?VW? . אמן י:האשמה רבא מירך לעלם ולעלמי עלמי א * יורוך יי כל מעשיך וחסידיך יבךמכה♦ קבוד KW9* ♦תברך וישתבח ויתפאר ויתרימם ויתנשא ויתהדר ויתעלה יאמדווגנורתך ידברו: להודיע לבני האדם נבורתיו ולבו? יתהלל י שמה"ךקוךשא'בריך"הוא “לעלא ימין פל הדר מלכותו > מלכותך מ,;כותכל עלמים וממשלתך בכל ברבתא וישירתא תישבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא דור ודר: .סומך י: לבל הנפלים וזוקף לכל ל.«י פופים: ויאמרו אמן: זי 4 " ז׳ .עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אבלם בעתו: ״'״ ״ ;־L'^L , Z ־ י״^ ״־--.L במוסף מפסיקין לומר תשיב הדוח, עד סתמי עצרת, ובחול ג״כמפסיתין פותח את זלך V01-ע לבל Ö רצי! • צל ץ :י 7י ,לומר <1ל ומער• וי״א שס ן פוסל! להזכיר מסיב הרוה בתפלת מוסף אבל הקהל דרכיו והסיר בבל מעשיו: 3hp יי לכל קיראייו לבל אישר מזכירי! ואין פוסחין עד מנחה ססמעו כבר ספסר, בתפלת מוסף וכן נוהגי! בר!לת :ATT ז וי :‘ ׳:־ T: )t t :ז ו:’״ : קהלות, אבל גפפ״ד המנהג שהס״ן מכריז בקיל מכלכל חיים בחסד ואז גם :קךאהו באמות: יצון יךאיו.יעשיה ואתשועתס:שמע ויושיעם: שומר יי את בל א הביו ואת כל הרשעים:שמיד: תהילת י< ידבד־פי ויביך כל בשר שם,קדשו לעלם ועד; ואנחנו נביך;ה מעתה ועד עולם הללדה: ׳נשמיודרין הס״ת מן הבינה; אל הכינל חומל סש׳יז > והקהל עונים ה1ד1׳}לאףן1שמ׳.ם־ יים רןון לקמו ההדר, לבל חסידיו לבני ישראל עם קרבו הללויה : • ן 1 « 1 » •v; • t ־4 .״ 1: . י הימיד פיסק בתפלת מוסף וכן מנה; רוב הקהלות: אלני יאפתי תפתח ופ״גיד וקהלקך: _ בחך אתו־־, יי אלהינו ואלה’ אבותינו אלתי אברהם *להי יצהקואלתי:עקב האל הגדול הגיור והנורא אל עליון - גומל חסדים טובים וקנה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא הללו את שם ni#t בי נשגב ישמו HjS : גואל לבני מיהם למען שמיו באהבה י י ־־־••־ ; ’ מלך עוזר ומושיע ומגן♦ בחך אתה יי מנן אברהס: אתה גבור לעולם יזי מחיה מתים אתה רב להושיע♦ (משיב הרוח ומוריד הגישם) נד . ,.־ u . מכלכל ח:ים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים סומך ־ ?r,öP?*1H *'ד,־וד,,3 ^HWה: נופליםוריופאהיוליס-ומתידאסוריםוסירס אמונתו ליישני הוא על:טיסיקדה ועל נתי(ת:’3׳-ל1 ‘9י-י-יה 3 ?יי*יה״ז זעפרי מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך כלך ממית ומה:ת ומעיקים ־1ליקים 11ל״ץ; ?לל 53• ב י3ר '•23 "א ומצמיח ישועה * ונאמן אתה להחיות מתים י לשוא נקשו ולא נשבע למךמה: .ישיא ברכה מאת:n-P ׳ י י ׳ 5 י ברוך אתה׳ייי מחיה המתים: W ^ !־ה חי — אתה קרוש ושמך קרוש וקדושים'בכל יום יהללוך סלה:שאושעףםראש כסןהנשאופתחיעלם י^לי מלתי בר ך אתה יי האל הסדוש;־ 1 ז 8־5־י הכבוד: מי זה מלך הכבוד יהוה עזוז ונביור •הוד. גבור ••־י ז ׳' ־ז :י ־ז( מלחמה שאו שיעחם ראשיכם ושיאו פתחי &0 ד3* אתר, קחיתנו מכל העמים י אהבת א1תט ורצית י מלך הכבוד: מי הוא זה מלך הכבוד יה1ה צבאות הןא בנו י והממתנו מכל הלשונות, וקדשתנו ?ט-צותיך. הכבוד סלה: ־ ־׳' ״ ־......... ייןר?תנוסלכנ(^טדר,ף-\ש?ף הגדיל ילידוד»?ל'» ׳■"•' ־’ •'ז זקךאת: »פ1ר לדוד׳הנו י׳-היה ב^םהנ, ^,ןז1ה3ט ’’מ,ךלנ,״אלה׳מ9אהבד, שב™ ימיי" י«^י’ם ־' י יu-יי י v ״י t ־ י י י ל לשייזהה חגים וזמנים לששון, את־י ם השבת הזה ואת הבו ליהוד, כבודישמו השתחוו• ליהיוה בהדרת־קידש: קול ־ ש?רז״ ו_>ג u וזג.- 1 !ívű/ / u ;היה״על־המים אל־הבטד הך־ןים,היה ךב’ם ־ קול־יהוה בבת קול:ת1ה ב^11; ק.ןל,הןה ^ קדש זכר ל צ את מצרים. דשכר:הוה את־-אלץ הלבנון: וירקידםבמו־-עגללבנון ופפניחטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו ושריון כמו ל,דיאמיס: קול־:היה nW w ^ ? מעל אדמתנו ואין אנחנו יכ1ליס לעלוות יהוד• יחיל מדבר ♦היל:הוד, מדבר קדש: קול יהוה.יחולל •־־ ־: t •־ , :•• ו:--- • ״•׳: א;זלותו:חשף4שחת יכהיכליוכלואמר כבוד■; יהודי למבול ןלךא1רת ולהשתחוות לפניך ול:עשות ׳ * חובותינו חובותינו בבית בחירחזל בבית הגדול במקום אישר י עדור ?חג המצוות ובחג והקדש שנקרא'שמך;!ליו מפני׳חיר הי׳טכעות ובחג הסכות ולא יראה אתיפני השלוחה בממדישך: 'יהי רצון מלפניך״ יי ריקם: יאייש במתנות ;דו'כברכת :: ?תליהינו ואלתי אבותינו מלך רחמן אלתיך אשר נתן לך• שתשוב ותרחם עלינו ועד* מקדשך והשייאט י♦ אלהינו את ברכת מועדיך לחיים ולשלום ברחמיך הריבים ותבנהו מהרה ות״תך• לשטחה(לששון ?איפר יצ׳ס אמא אימי • ־• ־:־ • 1 י־ ־ י־; : r י "ז r־־‘ אלתינו ואלהי אבותינו רצת במנוחתנו קדשני כבודו א*- נו □־> כנו גלח כבי” -1; במצותיך ותן חלקנו בתיוךתך שבענו מטובך ושמחנו עלינו מהרה והופע והנשא אלינו לעיני ב׳אתן וסלי למי לעא 5אטת ימללני'!: ?!לל’ני כל חי וקרב 0«tihri3 uniti ונפחתי;(! באהבה!נרצו! ?שסחר w שנתי w ־ ; י‘־,J • ״ י ל .״;״ ־ ךשיסחי נך ישראל ס״קךשי שמן י בחך אדיו ?®י® כנס מירכתי * ארץ וקב אנו לציון עיר^ השית ו ישראל והזמנים: 3רנד! ולירושלי3 3ית מקדשך 3 ׳52 £7/2^ רעה לשין עס סדר דוכן תמצא 3סיף המחזור • עולם ושם rmu לפניך את הרבנות •י*״ ״ אלה-נו ?׳!ס?!שראל ובתפלתם. לי,שב 3 OH’/bfl, •IjTTDiilסךרם ומוספים תקילברציון ור/יחי לרצון תמיד. עמדת ישראל עטף י כהלכתם : ואת מוסף י1ס השגפ הזהיאפ תו" ייס ותחזי נדת עינינו בשובך לציון ברחמים. ברוך אתת י' הי המצות הזה♦ נעשה ןנלריב לפניך; המחזיר שכינתו לציון: ־ ־ ־ *־•׳ ־ •־־:•־ י9?'': . מודים אנחנו לך שאתה הוא יי אלהינו ואלחיאבותינו באה3דת כמצות ךצל?י[ל * 5^ לעולם ועד צור היינו מגן.ישענו♦ אתה הוא לדור ודור עלינו כתורתך י על T’ משה עבדך 0|י נודה לך ונספר ו־/הלתך ♦ על היינו המסורים ביךך יגיל כבוהה כאמור: T T » V : לשנת , VT; . ; - - - | V T . : ; I: V נשמותינו הפקודות לך ועל נתיך שבכל ■יום עמנו יעל נפלאותיך וטובתך שבכל עת ערב ובקר וצהך:ם הטוב ׳וביוב השבתשני־בבשים בני־שנה תמימם ושני עשרימס כי לא בלו רחמיך והמרחם יא י-מו ס^דף £עיילם סילת מנחה בלולה בשיק ונסנו:עלת שבית בשבתועל־ ין.ףנו ?ד : י עלת תתמיד ונסכה: זה קרבן שבה וקרבן היום כאמור: ועל מלם יתברך דתריומם שמך מדפנו תמיד לעילם ועה ו־היש הראשון באך-עת עשר יום יחיש פקס ליהוה: ,ובל החיים יורוך סלת ויהללו את שמך באמת האל ובחמשה עשיר יום לחדש הזה חג שבעת ימים מצות !שועתנו ועזרתנו סלה♦ ברוך אתה « הטוב שמך ולך יאבל:' ביום הראשק מקרא קרש בל מלאכה עברת ;אה להודות: ל א העשן: שים שלום טיובה וברכה הן וחקר ורחמים עלינו ועל כל והקרבתם אשה עלה ליד,ni פרים בני-בקר שנים יאיר !שיראל עמך ברכנו אבינו כלנו באחד באור פניך ני באור אהד'ושבעה כבשים בגי שנההטימסיהיו לכס: פניך נתת לנו "אלהינו תורה חיים ואהבת חקר וצדקה ומנחתם ונקכיהם' כמדבר. שלשה עשיתים לפר. וברבה ורחמים וחיים ושלום וטוב בעיניך לברך את עמך ושני עשרניסלאןל. ועשירון לעבש וען כנסכו ♦ ושעיר ישראל בכל עת־ ובבל שעה בשלומך: לבר• ר. דעני תמי ך ם ?יי 1 ברוך אתה ♦♦ המברך את עמו ישראל בשלום: **סחו' במלסתד W* וקיוי־•.•״?» עס 0^ י S*' ל טיע ושפה• טךכי טיסה ולסרןלל. כלם־ -ש־ע, י״עננו טסויך ובשנ.ע. " .»ש׳ תדוםי;?ש• כ׳ןפר לכל תהיה פתה ל? ?י״ומי וקישת( חמיה £ם אתו קראת• וברלסעשהנואש,": ונמציתיך היייף ןפש׳ יכל החושבים ו!ל< ת1ת ס־לוה אלפינו [א/ ל׳י אבותינו• מלך לקמן 1*Dh למען!מינך עשה למען קרשמך עשה למען תורתך לטען i j ~ ץ |71 v i W*TV * ,-*T . • T בנד,*/ כיתך קכקדלח וכונן מקדשך יהי רצק לפניך ע אלהיט <אלה♦ אבותינו ש!בנה בית מכ1נ1 והראנו ככנינו ושמחנו ברתלו^ .המקיש במהרה ממיט יהן הלקט בתורתך: ותשב ffJQS ל^דתם־ ^ ^)ךם ושם ^ין־ ־"יאה ניט• עולם ו?שנ-ם קךמוניות! אמרם והשב ישילא״ללגרלזים ושם נעלה תפלת טל (5 ^3 #1^3 ^Jíb ’nXljהיגז קללות פותחין האיון עד ־ירקי סעיפים: £&י1» ד ה י־־ליי די'דד לדד ד w'iW רזזהיי^ בחך אתת יי אליהיגו ואלת, אבותינו אלה• אברהם אלסי רגל 3 h״07^? 3inך v^V ^ יצחק ואלה♦!עקב האל הגדול הגיור זה:ורא אל עליון 3^גח יראה 73 זמרך אות פני \\ אלל׳יך גומל חסרים טובים וקנה הבל וזכר חסדי אבות ומביא 2 e גואל תפלת טל גואל לבני בניהם ?1מען שמו באהבה • מלך עוזר ימוש׳ע ובינן: ״' בדעתו ׳ אביעה חידות • בעם זו בזו 3 טל י להורדות ’• '״׳©ל, hu ודשאידך, לדורות • רצים בצלו להתרות • אות ילדות טל להגן לתולדות: ’ ברוך אתה יזי מגן אברהם :. אתה גבור לעולם אדני מחיה מתיש אתה רב להושיע גהרג׳קהלותיעמהן ££3״ר גומר הש״ן עד ומצמיח ישועה וי״א עד להחיות מתים ־ יי' תהומות הדום לרסיסו כסופים • ילל נאות דיעיא לונכספים•"'טל׳ זקגרו גבורות מוסיפים• חקוק בגישת מוספים• טל ׳ להחיות בו נקוקי סעיפים: j קרל ארי^ית אר1ש רחישוך קאךש ניב [לישון ׳ אהחין בחץ לחשוך דבבי טלעישוך• בעדנצוך באישון י אנ£ינן!ה בלי לישון י בקשה בשי נחשון י ארצה בראשון: [רני בל ינטל י מקרוא לרם ונטלי נוי בל שטל י מהזניר גבורות טל: דעי יל ?וטל♦ רשותמלטל * דיוךי יתנטל♦ בשיח תפלת טל: המון לו’נקסף♦ לעדת אל אאסף " הוא אתם יתאסף י ולמעשיו שסף: ואחיצבה-בסף♦ לחלות פני;סף י ואמרת טל אססף♦ לחבתה במוסף: זבד משאות ברי ואביב נישיקורת ברי 1עק פי ןגברי ושיה לשוני:קבר : רזן והסד שוברי לדונני על דבר י השרת.מ:ם:עברי כיהנה הסףועבד׳♦ ט״עס דמן י וישאג שנון♦ טלתי קתחנון י את פני חנון: :ישישי לחניון י’מקר יין לבנון♦ ידוע: לגנון י קפפוח ןגמןע'קשרים }כחולליפ י אהל?־1 בכחלילים * נטפי עוללים׳ אשורר הלולים: ־4־ ־ •* :1 • • ; • • !- * ד י י• ) * « לשא דע פלילים׳ צגתי במסלולים♦ להזכר כעלולים ■י שוע גבורות טללים: מטעם :זקניםי אתבונן עד זקנים י 'מיוךים תקונים׳ כדת מתקנים: נופת נבונים♦־ בינת עם מבינים י נטיעת ררבניס י תוכוני בין שני לחות אבנים: שפתי קישוע אפתח♦ באולם המפתח ♦ שיחות פי אקתח' קאיתוןאשרנפתח: ע1ז[בחליי:מתת♦ כדוק 'אישר מתה י־ עב טל :פתחי וחויב לבלייךתח: קני רם ונשיאי ע:ן קחין אשיא♦ פארו לנוססהי כמו בטל נסה: לביאיו ליו אנינת י ואתם אתגיסה י צעיוק בעדם אתנגשה י ולא ברוח גסה: י קמתי ממ'שקס:0* להקני.ע בעדי לני שפת:ם י קול מה אתן קש'פת1ת:ם י וקן אני ערל שפתים: רון בלי ־עצלת:םי שרקתי קמורנות:ם♦ דהשתי־ לישויות שתי.ם♦ בער שאלות שת:ם: שחרית חנותי למטר♦ בלוקשיו גיא לעטר׳ ישקה♦ לקחי עוד לנטר♦ מתבועערף מטר: חזן תפלת גבורות טל♦ חלותיבצוהרלנטל* הזל אמרתי בטל♦ לקוי רסיסי טל: י אאנרה קני איש המשדר בטל♦ אועד אתם׳ לרונן בעד טל י אכשיר בקהל רב זכר גבורות טל ♦ אחלה פני צורי «• . T | T » י ••• • מיל אמרת טלי בפר/חון פה אחלנו עלי טל ♦ במענה לשוני אפיקנו עדי טל♦ בהפיקי מען ארצה, ברסיס טל י בגישתי צקוני:על בשכבת טל: גל בינו לביני סיום אות טלי גלוי לכל באש אוקלה ולי בפריחת טל. גמר מאז אומר היות לי 3טל< גם קהופיעו בי דפק בראש נמלא טל: דרש וחקר מאז וחלש היטל♦ דוק וחלד לכונן בקין עתות♦ טלי דת קנויה קדם רשות מנה נטל♦ רע י בה נועץ ומאום לא בטל: הטביע אדני קשי הדום :וכס המנטלי♦ הוליד קתולדותם תולדות אגלי טל♦ השתיל שתיל♦ עדן בדווי’ענינת טל♦ הבין.ורוקן׳ בשחקיאוסם .אוצרות טל: ומשחית אבן מקום־הרמון טלי ותק 'להשתותשתותי טל♦ ומישש צר הומר גולם מוטל י ונפח בו נשם היות קח?, טל: זבת מקדם אשש באד טל♦ /רע ודשא ברעתו, גרשותס געס זו, גקרל עס זו• גזו; נתפנה זו־ להחדות, לשמח־ לחמה, לחדש* דצים, שמחים• להחדות, להתחידש׳.לתולדות, לפי פשוטו טעמו לתולדות האדמה, ובמדרש אתרו על פסוק לך על ילדותךנסבעס' (היליס ר״י)אמר.ר'יערן3 אים כפר חנן נשגע ה'לא3רהם שאינו זז כל מגניו: לרפיסו, לטיפים שלו־ כסוסים מכספים, לשון תאוה־וחמדה • כל זכרו ובו', ע"׳ האל מוסיפין גבורותיו של הקג״ה לכן הוסק והוקגע להזכירוגתפל' "וסף, וגישה הוח לשון תפלה כתו.שפיוש״י3ראסיתי״חיכ"ח״נקוקי סעיפים, .סוכני עפר ונאמו־ החילו ומנו סיפני עפר כי טל אורות כליך(ישעי׳ כ״ו י״ט): ארשה, מיוסד ע״פ א*3 כפולות בראשי חרוזות, ומתחילה נטל רשות מן הקי״ה ועכשיו מן העדה הקדוש'וזהו ארשה וצו', וטעמו אקח רשות לדגו אמרי לגי• ראשון, מחשגת הלג• גארש ניב, גארשת שפתים (תיליס כ״׳א ג׳) • אתתי!, אתחנן ־ גחין, נתאינה • לחשו!, גלחש * דגני מלעשון, שלא יהא דיגורי לעשן וכעס כענין עד מתי עשנה גת&לתיעמך(תילי&פ״ה) • נצורי כאישון, ישראל עש״ה דנרים ל״ב י', יצרנהו כאיישון'עינו• גלי לישן, גלי עצלות ופינה • כשי גחבין, כקרגן נחשון גן עממדג שהקריג ראשון לנשיאים כן ארצה גראשון זה ־ גל ♦נטל, פתרונו לפי ענינו גל יתיגש־ויחרכענין נחר גרוני (תילי׳ס״טד') * ונטל, ונשא• גליגכל, גל ׳ושנת‘ דלי גל יוטל, דעתי גל יחסר• יתנכל, יתנשא• המון לו נכסף,.קהל ישראל אשר לו יתאוה, אאסוף יחד ל3ה״כ לעדת אל, וגס. הוא יתאסף אתם כענין שנאמר אלהיס גלב געדת אל/תיליס פ״ג) • גסף, גתזיזות הגית־ פני יסף,. פני אל שנאמר עליו יספת לגוי ה'יספת לגוי נכגדת (ישעי'נו יט) וע״שפי'רשיי • אאסף, אצלה־ זגד, חלק• ואגיג נשיקות גר, רגכררימזון הגואה־ יכגר, יגדל• חשרת, ריברי* יועגר, יסתלק* טלפי, נשאתי* ישישי, זקני• גזבר יין לגנון, גאזכרהשל״ן לבנון הוא בית המקדש אשר גתוכותגיאים אזכרה לה' 1 ידועי, קרוגיואיודעי׳שלי• גססוחוגנון, עש״הגימעי׳ ל״אל״ה• כמסי עוללים, שקולם ערג ־ לישא דיע,פלילים, לקחת דעת מת״א־ צגתי, עמדתי * גמסלול’,, גתסלה העולה גית אל * גפלולייס, גתסלות * הוכמי, העמידו אותי גתוך בין כני מז;זות ההיכל• כאיתון, שערהי׳ געזרהונקרא שערהאיתון (יחזקאל מ טי) והוא הי׳ מכוון מג1 פתח ההיכל וגתוכו היו נכנסים הגאים !עזרה להתפלל• ימתח, יתפשל • כדוק, כשמים• מתח, ארס ופשא (ישעי׳ מ כ3)• וסורג גל יורתח, שלא ירתיח החורג והיוגם * ;גחיך גתחנוך פארו, .♦שרחל , כדכתיג ישראל אסר 3ך אתפאר (ישעי' מכ ג) * לנוססה, לעשות להם גיסים כמו שנעשה נס לגדעון ע״י הכל, והמעשה ההוא נפסח הי'• צגאיו, יאראל נקראו לגאות ה' (שמות י3 מא)- אגיסה, אקגן נאגודה־-אתגיסה, אתחגר* :צעיק, תפלה, אתנגשה, אתפלל, וגישה הוא לשון תפלה כידו שכתגת' לעיל ־ ולא #רוח נקה , לא נגאוה כ״א גענוה, ע"7 רז״ל העונר לפני הפינה ונעצה אל ׳pu ידעתועליו־ ממשפתיס, מן רוגן נין המשפתיס(גראשית מ(1 יד) ואמרו עליוגג׳יר אלו התלמידים שיושגין גארן לפני החכמים, וזהו קמתי ממשפתיס, כלומר קמתי תעל הארן מלפני ת״ח להפגיע ולהתפלל געד ישראל הצגיס נין שפתים כדכתיג אס תסכנון בין שפתים(תיליםסח יד)וכדאיתאגילקוכגיחזקאלסי'שנ״ד • גישות, תפלות• ערף מטר, נזילת מטר־ בצוהר, גצהריס והיינו גתפלתמוסף• לנטל, לנשא מלוסג על גבורות על• רסיסי, טיפי: הפייט! הזה מסדר איך שהקלה הנהיג את b העולם בטל והתר גזב״ע ומונה והולךדור אחר דור עד שמסיים בטל של תהיית המתים • ומיוסר <<פ א״ב מיובע• אאגרה, אקהיל * איש התושרר גטל, זה יעקג סנשתרר על אחיוגגדנה ויתן לךאלהיסמטל השמים, ונאתר הן גביר שמתיו לך • אועד, אתועדואהחגר־ גהפיקי מען, גהלציאי מענה לסוך ארצה, אהי' לרצון לפניו כרסיסי טל שהם לרצון לעולם, ויש גורס׳' ירצה והוא מוסג על המענה • גישתי לפניו נפסלה יעלה תפילתי כשכגת הטל ־ צקוני, מן צקין לחם(ישעי׳ כו)־ גל גינו וכו', מיותר הסיום של טל שלא ירדיגשגת גרדת התן היא גילוי על האות שגינו לניני כדכתיג ניני ונין גני ישראל אות היא לעולם (שתות לא)•־ גלוי לכלוכו', המן הי' קשה לאו״ה כמאמרם על והמן כזרע גד (שמות טז)־ היות לי כטל, דכתיג אה!'כטל לישראל(הוש' יד) • גהוסיעוני, הופיע מהר פארן(דנרי'לי 3)• נראם נמלא טל, דכתיג מראשי נמלא טל(שיר ה ג) ואמרו נשיר רנה שקאי על מתן תורה וכתיג גי' גס שתים נטפו טל(שופטי' ה׳ ג') • מאז, נסעת הגריא' * חלש, גורל ־ דוק ותלד, שמיס וארן• גקןוכו׳היינוגניכןן, עייןגתוס' ר״ה דף כ״ז א'• דת, תורה שהיא קנוית קדם שקדמה לעולם אלפים שנה וגה נתייעץ הקג״ה ננריאת העול' כמאמרם ז״ל * הטגיע אדני נשי ייסד יסוד הארן דכתיג על מה אדני' הכגעו(איוג לח ו) ־ נשי, ארן נשי' (תיליס פח יג) ׳ הלום, ארן ־ וכס המנוסל, וכסא רם, עש״ההשתיםכסאיוהארןהדוםדגלי(ישעי׳ס״ו)• אגלי, טיסי(אץ3לח)• הכין וכו'כדאי'נחגיגה דף ייגג׳• ומשתיית אגן, אזן שת"'שממנו הושתת ונתיסר •יזעולס והוא תקום חרמון טל ־ ויתק, חזק* להסתות שתותי, ליסד יסודי • ותש' צר לורו׳־חתר של אדם'הראשון־והי'מוטל כגול׳ ונפח גו נשמת חיי'נטל של החיי'* ז גת מקדה, עדן מקדם ־ אשם, ייסד וחזק באד טל דכתיג ואד יעלה (נראשית ג ו) • זרםעדלאוכו', 3׳לאהמטירה'אלהי'(אםה')‘ זגדה,חלקלהחיותוהי׳מעדן יאותה נטיפי טל• חנליסנפלו-לה, לארץ הנזכרת והיינו אל תקום י ן עדן נפלו.לה חלקי אסמי אוצרות טל שלתחיי'• חזיז וכו׳גג״רס׳י״גאתרו שקוד׳המנולהי' .האד עולה ומשק' א׳ לארגעיס סנה, וחזר גו הקג״ה כלאפהאהאלן שותה אלא מלמעלה ־ טורח מכרות עוז, עש״ה אף נרי יכריח עג(איוב לן) ואמרו שם גג'ר ודשא ופיח לפרנס בטתן טל♦ זרם עד לא המטיי וגשם ה/טל♦ זבדה ועתה חיות בט?־י"טל: ו־ובליכם נפלו לה אפטי איויות טל♦ חית *'שניה להחיות באד טל*'השרת מי גשש עליה להיטל♦ חזיז לארבעים שנה לפל!ךה יוטל: טורח מטרות עוז עד עתה לא הוטל ♦ טללה עד דור עשירי מר/נובבת בטל ♦ טפשו ח־יה וגאו באד טל ♦ טרחות גשמים מה צורך דינו בטל: נען כאשר מדו מדד והיטל♦;קומם מחה וזכרם בטלי יקר כעסם בחול ובאבן נטל* יזורבו נצמתו בחורב והיום טל: במוס גופר ולוח מכל נטל♦ בי מי נח זאת לי לעולם בלי לבטל* כית לו ולבשי עוד בל ובטל♦ בל ימי הארץ לתקוות בקווי מטר וטל: לא בגו נוסעי קדם משאון המקטל* לוהקו ועמו עלות לדוק המנטלי לבם חלק ועצתם בטל♦ לנפץ ולזרם לצול להיטל: מוט התמוטטה גיא בחורב בלי טל• מואסת עד צץ אב והפריחה בטל♦ מטי הרג הסליל והטלילם בטל* משם צדק נחל לילדותי טל: נחצב יבצור אוטם זדם מלהיטל* תשבאת עךנולחפקד בעת טל* נפקדו במועד זה בקץ זכירת טל♦ נעקד להפך־ח בשושנה בטל: שדד תלם לז״דע ובקעירו לן טל♦ שדה מבורך בהדיח בךנ1 במתן טל♦ סכס אתיו ציר חתום כברבת טל♦ שידידיו להתבודד בבטח ערף שמי טל • ענפיו שודדו היות בנוים בטל♦ עלי ע:ן לברך מבעד ומטל♦ עדיו נעו לודה ונום טלטל♦ עול ברזל שיסעלימו להטל: פסעודלגקץ בזכר בריתטל♦ פתחי ך5קבראש נמלא טל ♦ פדות שלח ל;שע בראשון להרסיס טל * פנע בבן חקיותי בראשון להזכיר גבורות טל:' צאתי לאלוש קשה היא גנורו' גשמי' סהיא סקולה כנגד כל מעסה 3ראשית־ מוללה/ הארן היטללה נטל עד דור עסירי כי מאדם עד נח י׳ דורות z והיתה מוציאה סנונתה נטל • טפסו, לשון טפשות ושטות־ דרי׳/ הדרים על האר!/ ונתגאו נאד טל כאשר מדו וכו׳ z נמדה שמדדו מדד והיטל עליהם / חטאו נגשמי׳ ונהם נידונו כדכתיג אנכי ממטיר על הארן מ׳’01 ומחיתי את כל היקום (נראשי׳ז ד) • יקר כעסש, כעסם הי' כנד כחול וכמשא סל אגן לכן תורנו וכו'/ ולישנא דקרא נקט כובי אבן ונטל החול(משלי כז ג) • יזורנו נצמתו; (איו3 ין) נתחמתו ונכחדו 3חורנ וחוס טל, פינו שאמרו ז״ל נרותחין קלקלו וברותחין נדונו ואמרו ננ״ר כל טיפה שהוריד עליהן הרתיח תחלה נניהנם • כמות נופר י נח שנטמן נתינת עצי גופר־ וליוויד z והגלוי ס עמו־ מכל נוטל z ניצל מכולם־ כימי נח זאת ל/(ישעי'נד ט) שלא לנטל העולם לכן כדת לו נריח ולארן עוד 3ל יונטל ויושנת כל ימי האר! לתקוות וכו' כדכתינ עוד כל ימי האר! וגו׳דוס ולילה לא ישנות! (נראני׳חכד)• לא ננו, לאהנמו־ יוסעי קדם, דור הפלגה ננשעס מקדם (שסי״א נ)• משאון המקוטל, מהמון הר3 הנהרג ולא לקחו מוסר מדורהמנולשנכחדו מ?האר!־ לוהק!/ נקהלו/ מן להקת הנניאיס (ס״איט כ)־ ויזמו, וחשנו־ לדוק סמנוטל/ לשיני ממס־ לנס!/ פדכתינ ומאלה נפצה האר! (טסטיט)־ לזרם, לשטף מים־ לצול, ליס דכתינ האומר לצולה חרני (ישעי'ונדכז) ואמרו ננ״ר ויפןה'אותם, אין וי ס! אלא ויצף שהציף עליהם הים־ מוט התמיטטה הארן(ישעי׳כדיט) מכאן ואילן■ היתה האי! מתמוטטת 3חור3 גלי טל והית' מ ו א ס ה עד סצן אנרהס אנינו והפריח' ע״י צדקותיו כמו הטל המפריח הדסאיס ־ מטי הרג, שני של תלך סדום שהיו נוטים להרג נ-מלחמת.המלכים־ הסליל, הדריך נמסלול ־ ותטלילסנסל, וסככס נצל, ס;■•רם והכניסם נצל החת כנסי השכינה כדאיסא ננ״רפ׳ננ״ג ־ טל, הוא צל בלשון ארמי ואפשר כי סם דבר טל תמנו כי הוא מיסך ותיצל על הדשאי' שלא י:ס שרנוחורג נידיע• משם צדק וכו/כדורש ר' יעק? לך טל ילדותי ך נשנע ה' (פילי' ק״י נ') נשנע לו שאינו זז מל מבניו ־ נחצב כצור וכו', מיוסד על מאתרם ז״ל(ינמו׳ זף 1*p) אתר ר3 אמי אנרהס אנינו ושרה טומטומין היו שנא' הניטו אל אנרה' וגו' וכתיג הניסו אל צור חצנתסואל מקנתנורנוקרתס (ישעי׳כא), והנה הי' אטו' ומכוס' כצור מלהט! זרע ונחצנ וניתק!, וצרינין לומר שניתקן נקחתו את הגר וסר׳ ניתקנת נעת פקידת׳ ומדויק לשון היכתרב וי עש ה' לשרה כאשר דנר, וכל לשון עשי׳ ל' תיקון הוא ־ זרם, קילוח הורע כמו וזרמת ס!0י'זרמת'(יחזק' כ"נכ) ־ נמסנאתעדנו, נפקד עם אשתו• נתועדזה, נפסח שהו'עה זכירת על נפקדו עס גן הנעקד להפריח וכו׳ כדכתינ 3סיף העקד' יען אשר עשית וכו' כי ברך אנרבך והרנה ארנה את זרעך ונו' ־ שדד וכו/ יצחק הנעקד הכין תלמו הסד׳ לזרע ונקצירו לן טל דכתי3 ויזרע יצחק וגו' (נראשית כ"1 י״ג) ־ שדד, נשי״ן שמאל כמו יפתח וי ס דד אדמתו (ישעי' כח כד) י שדד לו יעק3 (הושע י יא)• תלם, הוא המקים הננוה הנעשה ע״י החרישה, והמקום הנמוך יקרא נדודים ־ כהריח, כאשר הריח יצחק ריח שדה תנורך עט יעקד נרפו נתתן טל כדכתיג ראה ריח גני כריח השדה אשר ניכו ה' ויחן לך האלהי' מטל השתי׳(נראשי׳ כז) י סכס, הסכים• ציר, משה רנינו ציר נאמן • לחתום וכו' לשיים נרכותיו נטל, סרידיו, גניו סל ״מק נ, להתנודד, לשכון נדד נסח ע״י עריפת שמי טל צדכתיג 5סוף נרכותיו וישכון ישראל נטח נדד עי; יעק3 אף: שמיו יערפו סל (מרי׳ל״גכח)‘ ענפיו, זניו־ שורדו, ישארו שרידים נמים כטל, כדכתינוהיו ®אריתי־ראל נקרנעתיס רני' כאל מאה ה' (מיבמהו)• עלי עין, יוסף נן Tóm. V1Í. עונתי ברדת טל* צעקת♦ ןך.;זכר לי ברית ילדות טל * צבא♦ בלבלו במן איבוד טלי♦ צדה שלח להם לשובע בעלות שבבת טל: קכצתי להר ס:•ד נחיול אמרי טל ♦ קהלי על אברת נשרים נטל♦ קול וברק ונטף היית טל* קוני עלי הזיל שפות להקי בטל: רשפי להב נקול כס הירד לי בטל ♦ רעש בשוך♦ חלתי וישרת♦ בטל♦ ךגש ‘שבעת.ענני היוד מסך והיטל ♦ רצים לפניי תור ארץ שבעת משמני טל: 'שנינה ארזל ציר בין שדי בלין טל ♦ שמן משה אח שיורד כטל♦ שבטי ברך בעקב"בעין נתברך בטל * שירה שר למו באומר זיל טל: תורתד צג נצר מגזע מברך בטל* תבל עם להנחיל בתוך ע׳נות טל♦ m! ת״תלס נשיאים יישבבם באומן בן נטל ♦ תקופת צר ואוי בישלם בטל : מיוסד נחראות ראשונות ע״ם תשר״ק ובבכיות אלעזר נירני קליר מקי־ית ספר י «' תלות אילת עופר ב1רך מושיע קטל־ אמץ;נסם כאיתן בוזורב ומת טל • שעגתי מאז ועד עתה קהננטוזת טל• לעד כלי להמנע מאתי טל: רגז השבי אחר ועצר טל • על פת לחם הטרף טורד וטלטל • נןדויש בהביט לבל תופר ארית טיל •י!לעף רוח לילד ונפשו נטל: צלפית בציר תנה ת:1א1'ח לרוטל •י ראותו' בי פם אן התיר נדר פורה עלי עין(נראשי׳ מט כ3) וכתי3 גני' וליוסף אמר מנרכת ה' ארצותמגדשתי' מטל (דנרי׳לניג)־ עדיו, נסנילו נעו וגלו ישראל ללוד והיינו מצרים כדכפיג ומצרים ילד את לודי'(נראשי'י יג) ־ ונוס, נוהשלהם שהי'נכנען טולטל• סס עלימו־ לוד הנזכר סס עליהם• פסע, הקנ״ה פשע פכזיע׳ גסה ודלג כמניןק״ן,' כי תחת סנגזר עליהם עינוי ו' מאות סנה לא הי׳ סס כ״א רד״ו סנה ־ נראשון, נחדש הראסק־ סנע, תפלה־ חקותי, סמתי לחוק■ צאתי לאלוס וכו', החלת ירידת התן נסכנת הטל הית'לתחרת נואם אל אלוש כדאיתאנסדרעולספ׳ה'• צעקתי, דכתינ וילונו כל עדת ישראל (שמו'יו)־ נתן אינורטל, לחסאניריס (תילי׳עח כה) ־ קנצתי, נקזלתי להר סיני ההר חמד אלהי' (תילי' סח) לנחול סס פתורה שנאמר עלי' תזלכטל אמרתי(דברי'לגי.) ׳ קהלי וכו', עש״הואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות יט ד) ־ קול ונרק (שמות ט יו) • ונטף ודלת טל הדל עליקינילהקר העייפותנטל, כדאי'נמכילתאוהונאנילקוט שופטי'סי׳ה'רינ״א אותר לפי שהיו ישראל תשולהני׳מחמת האש של מעל׳ אמר הקנ״ה לענני כבוד הזילו טל חיי׳ על מי שנא' גס עניס נטפו מים ואומר נשם נדנו׳ תניף אלהי' שנעת ענני הוד וכו' כדאי' נמנדנר רנה פ״א ר' הושעי׳ אמר ז׳ ענני כניד ה־ו מק־פין את ישראל נמדנר, ארנע׳ לארנע רוחית העולם ואחד מלתעל׳ ואחד מלמטה ואחד שהי' מהלך לפניהם רחוק ג' ימים והי' תכה לפניהם את הנחשים ואת העקרניס ואת השרפים ואת הסלעי', ואס הי׳ מקום נמוך הי'מגניהו ואס הי׳ מקום גנוה הי' משפילו ועוסה אותם תיטור וכו', ונילקיט פ' נשלח נשנה התנין הזה נשי1וי קצת־ בסדרי, נראות׳ רעש מלתי וכו׳• ציר, משה ציר נאמןאיהל את השכינה ני! שדי והיינו נין שני נדי ארון דכתינויקם תשה את המסכן ונו' ויכסהענן את אהל תועד וכנודה' מלא את המשכן (שמופת), סמן משח את, אהרן אחי משה נמשח גשת! המשחה וכתי3 כשמן הטו3 יורד על הזקן זקן אהרן ונו' (תילי׳קלג)־ <עק3, נסוף, כלומר 3סוף נירך השנסים כעין שנרך יעקר הוא האיש הנתנרך 3טל וכן נירך תשה כמפורש נפ׳וזאת הנרכה וגרנות שם שירה וכו׳ סירת האזינו• תחתיו וכו', תחתיו הציג יהושע שהוא נצר מגזע יוסף סמזנרך ממגד ממי' מעל ־ תנל עס להנחיל, כדכתינצואת יהושע ונו' והוא ינחילאותם (ונרי'נכח)־ נתוך עינות טל, נ תוך א״י שהיא ארן עינו׳ותהותו׳ (שס ס ז) ־ תרגלס וכל, הרגילס ונשאם על שכת, כאשר ישא האומן את בנו, וכתי3 ואנכי תרגלתי לאפרים קחיס על זרועתיו (הושע יא ג)־ תקופת צר ואיר, תקופת וסיינונ ירח ושמש 3שנילס ניטל כדכתיג וידום השתס וירח עמד(יהושע י'ג׳) ־ צר ואיר, ירח ושמש(ישעי'ה ל'): תחת אילת עופר, תחת האלה אשר נעפיה נתנרך גדעון המושיע נטל כדנתינ נשופטי׳ו׳י״א• rfo!, נתתיק ונתאע! להרוס מזנח הנעל אשר לאביו כמו שכתוג שם, ונדמה נזס לאנרהס אנינוהנקיא איתן סיס הואנתאמךלשני אלילי אניו כתו שנאה עליו הקילה• וגוסס, ואח": נעשה לו נט נחור3 וננחת טל כמפורש נקרא• כאיתן, כ*כ בשיני כ״י 3כ*ף ומו30 על אומן כתו שנארתי, ונחודג וכו׳תוק' על pp13 ־ לחם וטרף, לחם ומ׳ון • טורד וטולט1, זטרדה ונט לפיל ממקום למקום ננחל כרית ונצרפת כמפורש נקיא ־ זלעף רוח לילד, שסנילד הת זלעפות והיינו רוח סל חוס השורף כדכתינ ורוח זלעפית (פילי'יא 0 זכתינזלעפה אחזתני (שם קיט נג)’ צרסית, אם הילד, ונקראת כן על סס מקומה צרפת -נציר, נסליח השם הוא אליי' התסני • רננה , התרעמה לשון ותרגנו נאהליכס (דנרי'א כז)־ תנואות, עלילות לשון הן תנואות עלי ימצא(אי31 לג י) התיעת' עליו ואמרה כי נא להתעולל עלי' עלילות כמו שאמרה כי נאת אלי להזכיר את עוני F T ולהמית הפלת טל נדר טל• m אם רועות y!־׳ עצירר־נ טל • בכן ערך תחן למוליד אגלי טל: ;!הד לפני חי מחיה כלי כטל • :חידת לד השיב בהתרת טל• סח־ וחשף לכל כיח אבירות טל • רמז כי שכוגיםשדךצו בטל: נכרתה ואת להררי קדם במתנת טל • בלא!קוה לאישיליחל עלי טל• ממחלת הפסח יחננו כעד טר*• שיפו כמעלה ומוריד להניף רוע טל: לכן מלפני עוקר אוכיר כלוחן טל• קדום לילה אחד להלין בו טל• כורתה למים מחית ידידת טל • למתים חפשי הוכנה תחיה טל: יעודדו עוררו:חיי בררתי טל • :עמדו:קומו:עלו כשכבת טל• יטעם ומידות:שטיעו בטל אירות טל • רון יושבי סלע אשר.יחיו כטל: חבצלת וערבה תגלנה בפריחת טל־1 • מקבר וצ:וז':ששום ?טלולטל• ורב ושוב ושמיש וחולב' וקמת טל • קמות לאיקייירו ?גיא טלולה טל: וסכה תודה לצל קרים בלהטל• רבוצים על כבוד חפת עב טל• י : ־ ״ ; " T \ ־־ T - ולהמית אתנני(מ״א יו יח) ־ כי סס, נעדר לשון פשו אמונים (תילי׳יג 5) י התיר נדר, אמר התנאר: המפרש אשר לפני סירס כל הענין הזה ע״ם סוניא לסנהדרין (ד, קש) ואמר שלזאת המית הס״י את הילד כדי סיצטרך אלי׳ למסתנז סל תחיי' ויחזיר מפתח של טל ומטר ובו'עיין בסירוסו, ולא טוו פתר, כי לפי סוגיא דהת' המטר ל3דו נעצר א3ל הטל לא נעצר מעול׳ וכן איתאנהדיא3פ״קדתעני'(7'ג) ולדעת הפייטן הטל נעצר כמו שאמר ועצר טל, וכל ד3ריו מיוסדים על עצירת הטל וזה שלא כסיגית הבבלי, אכן 3ירוסלמי פ׳ ה' ד3רכות מצאתי כדבריו ופלשי3י׳ אמוראי מ״ד המטר נעצר לנד ומ״ד הטל והמטר נעצרו, ופריו סס, מ״דעל הטל ועל המטר נסמע לו היכן הותר נדרו סל טל? ומשני 33נה סל יצרסית ויקרא אלה' וגו' הגס על האלמנה וגו׳, אמר ר״י מסל לאסו שגנב נרתיקו סל רופא, עד ססוא יוצא נפצע 3נו, חזר אצלו ואמר לו אדוני הרופא רפא את בני, אמר לו לך והחזר את הנדחק סכל מיני רפואות נתונים 3ו ואני מרפא את 3נך, כך אמר הקנ״ה לאלי׳ לך והתר נדד של טל שאין המתי' חיי׳ אלא נטל ואני תחי׳ נכס של צרפיח יכו' עכ״ל, והונאיגם נילקוט על מקומו, ותעתה ונרי הפייטן נכונים ומנוארין • עתר, התפלל• יחידה ילד, נשמת ילד(תילי׳כנ,)• סטנים, סוכני עפר• נכרתה זאת וכר', הנרית נכרת להררי קדם והס יסודי עול' שנתן להם הטל נמתנה, וכן איתא נירוסלמי נמקוס הנזכר, ואמר סס עוד אתר ר״ס נסעה שישראל נאים לידי ענימתותעשי' רעים הגשמי׳ נעצרים והן תניאין זקן אחד כגון ר״י הגלילי והוא מפגיע נעדס והגסתיס יורדים, אנל הטל אינו יורד נזכות נרי' לעולם, ומה טעם ? דכתי3 כטל מאת ה׳אשר לא יקוה לאים ולא ייחל לנני אדם (מיכה ה') עכ״ל, וזה שסיים בלא יקוה לאיש וכו' • ממחרת הפסח, הוא ט״ז נניס! יום הנפת העומר• יניסו נמעל' ותוריד וכו'כדכתיג והניף את העותר ממחרת השנת יניפנו וגו׳ (ויקרא כגיא) ואיתא נפסיקתא והניאו רש״ינפירושו כל תנוס' מוליך ותניא מעלה ומוריד, מוליך ומביא לעצור רוחו' רעו', מעלה ותוריד לעצור טללי' רעים עכ״ל• קדום לילה אחד, כי הקצירה היתה ניוס ט״ו סמוך לחשיכה • כורתה לחיים , רצונו כריתת נרית של ירידת הטל היא לחיים ולמתים, לחיים למחי' ולמתים לתחיה, ואתר למתים חפשי עש״ה נמתיס חפשי(תיליס פח ו) להיותם מפסי תעמל העולם־ יעוררו, יקיצו• ׳ווררו, יתעטפו 3שונ נהם התנועה כתו ויזורר הנער (מ"3 יד) • יושבי סלע, שנאמר ידונויופני סלע (פס מ״3 יא)• חנצלת יעדנה וכו' מדנר וציה וכו' כמנואל־ נננואת ישעי' (ל״ה, ׳שוסו' מדנר וציה ותפדח כחנצלת וגו', ופירוש כל הנבואה ההיא על זמן התחייה וכן איתא נילקוט נשתיאלנרתז ק״מ• זרב ושר3, שניה' לשון חוס, וכתיג כי הנה היום נא נוער כתנור(מלאכי ג יט)• לאיקדיי־ו, לא ישחירו׳ נגיא טלולתטל, בארן העלולה■ נטל, ורצונו כי כל חור3 וסר3 וחוס אסר יהיו לעתיד בזמן התחייה לא יקדירו את פני הקמות נארן הטלולה, וכתיב וסוכה תהי'לצל יומס מחורנולמחס'ולמספר מזרם וממסר (יפעי'דיו) חהססמך אחריו וסיכה תהי'וכו'• יקרים, טעמו זרס ותטרכלכתינ מיס זרים קרים (ירמי׳יח יד) והוא כנגד מזרם וממטר, כבוד לווסת ענטל, כנגד ונראה' ענן יגיד'כי.עלכלכנודחיפה(ישם) • הוגיהמולה, המון מלאכי מעלהענ״ה ואשמע קול המילה (יחזקאל א כו) • יניפו, על הקמים לתחייה ולשין הנפה היא לשון תנועה והולכה והונאה כתנואר לעיל ־ דידוי המון 4יגג, יגש״ה כי אענור נסך א דדם עד נית אלהיס נקול תה ותודה המון הוגי קמלה יניפו רסיסי טל • :פוקחו זהפמיס להטיף' מלי טל: דידוי המון חוגג שאריתם כטל• תרשישים ינהלום במרפא בגף — » • • ,* • ־־׳**״• . — • • • - —ן טל• גיל'קול 1־נה לצבור בפך לטל־, • סלולים עלות אל נכון ונשא ונטל: בשורם • • ץ 21* ן •••» . •ן מאמנד־ז על חרמון'טל־1 •י פרוח' יפרחו כשושנה בטלי: "' אל ארע דגן ותירש • » ■ץ * "י■ •^e | ■ן •ן1 • • אף שמיו:ערפו טל• ראותם איש אוכלת בי נהיהבטל: • :T : ־ הסייען מסדר והולך י"3 חדשים וי"3 מזלות וכנגדם י"3 הסנטים כנגד'*3 ארצות הכתוניס נס' עק3, ונחרתה אחת מזל סל אותו חוס ונגדו צדיק אחד נאלו החדשים כל חודש רומז למזל והחדש והמזל הכל נשניל הצדיק נמצאת סנה מנורנת ומוצלחת י ומיוסד ע״ם א״ב מרוני!: אלים ביום מו־ופן* חלו פני מגפן• טל אורות לנוססן•'להטלילם בעצם'ניסן: אשאלה בעהם מען • גבורות טל להען: י'" יי,"’ ?S׳ >הב הבטח 7*שע|•:תן להמתיק לען: י < 3'ש?ךטל איזלה‘ ?.’להתסללהצזלה• ü איתן מטלה י בז״יו יףגו כמו טלה: ברירת כרותה לראש אבות* חיליו בטל להרבות; טלה ק״וח טל בל ♦זיז מבני אבות* להרפיסעם נדבות: גזע חוגג (תיליס מ3 ה) • 5 א ר י ת ס כטל, עש״ה והי' סאלית ישראל 3קר3 עמים דנים כטל(מיכה ה ו) • תרסיסים, מלאכי עליון, והכוונה כי שארית ישראל אסר ׳דדו אל הר ה' בהמון חוגג, ינהלו התרשישיס נמרפא כנף טל כדכתינ נננואה הנזכרת וזרחה לכס יראי סמי סמש צדקה ומרפא נכנסיה ;מלאכי ג כ), וכנגד כי חעמרנסך אדדסנקול מה ותודה, יסד גיל קול רנה לענור נסך ועל, סך הוא ל׳ סכך יסוכם כמו כפי' עליו רש״י ז״ל, וכן ט ל לשון סכך הוא כמד הוא יגננו ויעללנו (נחמי'ג טו) ופירס״י הוא הי' מסכך אותולסון מטללתא* סלליס עלות יכו׳, השארית הנזכר יעלה נדרך סלילה כדכתיג והיתה משלה לסאר עמו(ישעי׳יאטז)• אל נכון ונשא ונטל, אל הר נית ה' כדכתיג והי' נאחרית הימיים נכון יהי'הר נית הינראסההריס ונשא מ;נע1'(יסעי'3ב ומיכ׳דא), ונטל גס הוא לשון נשיאו'* נפור׳מאמנ' וכו׳עש״ה תשורי מראה אמנה מראש שניל וחרמון(שירך ח) ואמרו עליונילקוט אמר ר' יוסטאי הר הוא וסתו אמנה -וכיון שהגליות מגיעין להר זה אומרים שידה שנאמד תשורי תיראס אמנה עכ״ל וכן איתא נרנות אלא סבמקים הר אמנה גיס טיהס מומש, ונפ״ק דג־טין(דף ח א) מצאנו טורוס אממש, וכן כל הר ההד ת״י ׳טורוסאותנוס, וראש אמנה מתורגם טורתלגא וכן ת״א הר חרתין(דירים גט) טור תלגא, וע״ס פי' רס״י, וידענו כי יס מס שלשלאות סל הרי' תכופי׳ מהם גנוה ותה'נמוך והשמי' מהם פרטי׳ ומהם כללים ולפעמים יכנה הפרט נשס הכלל, .ולפעמים נהפך זה' ראותם אס איכלה, נראותס כי היום ההוא שהוא נוער כתנור יהי'לישרחל כטל* גס יתכן כי אס אוכלת תאר לסם ית' והוא יהי' להם כעל כדכתיג אהי' כטל לישראל יפרח . סו נה (הוסע י״ד ו'): אלים, תקיפים והיינו יסראל* ניוס מחוסן, נעצם היזם הזה, כי חושן ועצם שניהם לשון חוזק ותוקף, וטעם נעצם היום, בעיצומו וחוסנו שליום • חלו, נספרינו החי״ס נפת״ח וא״כ הדינור לנוכחי׳ וזה לא יתכן שהרי לנוססן ולהעליל׳ הדינור נהן לנסתרים, ומצאתי נכ״י הא• נחיוק יוכן נכון, והכוונה כי נעצם היום הזה מאז ועד עתה חילו נצי ישראל י את פני אל תסגנס ומנו ס ס לנוסשן נטל אורות ולהעליל'נעצם ניסן* מניסן כמו תנו סם והנו״ן תקום ת' דוגמת לקןהימין• לנוססן, לרוממס • להטלילס, לסוככם,'אשאלהנעדם, דנריהס״ן המתפלל• לען, ל' תרה כלענה (מסלי ה ד): נסמך טל אעלה, נסמך אסוכך נסוכה כענין תגדל עוז סס ה' נו ירון צדק ונשגג(תשלי י״ח י) וטל גס הוא לשון סלדיסוכ׳כמו סנארתי נפיוט הקיום • גילדותטל, נזכותאנרהס־ איתן, זיז אנרהס י נדיו, גניו־ טלה, ידוע הוא, וגס הוא אחד תן י״3 מזלות שנחיורה והחת'נכנסת נו נניסן ולכן חנר' יאד וכן ניתר החדשי׳והמזלו׳• טל בל יזיז וכו' להרסיס עם נדגת, עש׳ה עמך נדנות גיוס חיליך וגו'לך טל ילדותיד(תיליס קי ג) ואחר ר׳ יעקנ אים כסר חנן גסנע ה' לאנרהם סאינו מזיז טל מבניו ־ גזע וכו'. גזעז סל יעקי הנשאר ניקרג העמיס כרניג טל כדכתינ והי'סארית יעק3 נקרג עמים 'ר3’0כ-טל(מיכההו)• ארחו ססיס ואחת סעודות תשירי הנצקסהוציאומתצריס וירד להם התן נט״ו באייר כדאית' נפירס״י שמות י״ו א' ־ טל גד, התן מהי' כזרע גד, והמן גס הוא נקרא טל כמו סאתי־ו ננ״ר ס' ס״ו וייתן לך מטל הסתי׳ זה היי!'* לצידס, למזונם • תדר, הוחקר ונדרש לשון ויתורו את הארז • ודודאי נכיר׳ הדודאים שמצא ואונן נכור ייגקג מוצאים נו מרגוע נעתר • גאולים נו גאים, ישראל ינהגאיס .של פסה י1' ןןע כךביב! טל מישיר • ששים ואחרת ארחובמישיד • טל נד לצדם תיר• מחמשה עשר מאייד: גיל טל.לכל(נעים• |תדאי כבור בויהגשם: א״י י,'״ טל גאולים 13 גאים • עם כטל נשארו כנוים •• • ־־ : * • ר,׳ דופקי ךלתיך לשור* הטלילס במעגל מיישיור4 טל דוק למו חשוד ♦ עדקץ לחיכה שור: דגלי אסור מיוף ענה ♦ וגיא וך־שאיה תענה♦ סור ל,״וס טל דישאימו יחנה י כטל 5•• ; ז t v י ! • ־־ ג ד •• *■ ;־ 1 v קבינות המהנה: "' הפגעת טל תכון • מול מכון שכת בון• טל הגפת עב תתכון• כימתנת טל כיון: הלולקולש תירושי•:מגיד כטל־, קדושי • ״■י׳ יי',״ טל הלנת קציר שרשי • ילין בטל להשרישי: ' J • T ; ־־ : ־ : ־ י,׳ ואות לחשוף חתומים ♦ ורמז לצחצח כתמים ♦ טל ותרלתמימים♦ להאהות בו כתאומים: ורד עם אל להיכן י ונס מנשי לתכן: תאומים ק״וי׳ טל וער צור לשכך אתו מם לעשות כן: יי׳ זעקי בל תבוז• להטלילי מעוף וסבון• טל זמנת לרמוז• לחתל בו כאב תמוז: זרע בן עתים חפש • לעד בלי יאפס • T «• • • • I T ־ : • V: V ־* ״״ י',״ טל זורר על פם • כבמדבר דק I - T : • - : T מחספס: : .-־ ה T לד הבא משוד שטן * כסותך כלי לסטן * טל חיים ♦רטך להפסח כגון סדטן: חוף ימיסבצינו♦ סרא״ית טללי נצניל ♦ סלט! ק״וח מל!רשור לרכך צאנו ♦ יכטל על עשיב רצונו: יי'טללי!שעאישאב• כמשוש ממישאב• טל טעם אב •':טע־מנו אל ואב: טלויד, !דידורת ישבני • !שכון לבטח לשכני • ", יי■’" טל טוהר מישבני•.יישקיוט מגב טל על מכוני: : ־ ק׳ ילדות טל תארי♦ כמאז בו לפיארי * טל יפיק לנית !ערי * לישאג בו בארי 4־יום טובה כטוב אכלילת♦ בזנוק בישן לתתחללת♦ ארי ק״יי! טל יבולי אל הטלילתי כעל הטחנה לילה: "'ברסיס דד בראש הלול• בקין ראשון לטלול • טל׳בזיחא כלול • להדשיא פרחי אלול: כמהים שבע רצון להספק • בלהלוח נגב להאפק• "“יי"," טל כנסת • » • — VV •*■•• • | ״ • " על דודה תרפק• לעוררה בקול דופק: I ** 1 : T 5 I : T ק׳ לאות טוב טל נתלה 4תת לעולם חוקלה4 טל לנובב ר/נוב שתולה4 להגיל במשוש כתולה: לאגוד גדוד ישפר♦ להעצים גדודיו בלימקפד♦ בתולה ת״יח טל להקיץ כקול ישופר 4 אטומים שוכני עפר: יי׳ מכל אום:אשרי•ואהודנומשירי•טל מאגלו יעשלי • להספיק עד־ קין תשרי: משמן לחם ממחי ־• מעסיס.יין רקוחי • ™י' טל מ^אמשאלוח מלקוחי•!ערוף כמטר"לקחי: ־* I : • T T • ק' נאק נושיאילף עיגים♦ לענותם חט אזנים♦ טל נופף למחולת מהמם י לחכדי״ע צדקם ב מ א ן ך ם : נתברך ממגד ומטל י ?כאחים מנשיא ומגטל ♦ מאזנים ל״וח טל נשב אנלים הטל י מוליד אגלי’טל: שיה מפגאיס 13 כי.הס עס נשארו כעל ונדם כדכתיו נתינה ה'ו'• דופקי ולפיו" ישראל הדופקים73לתופ 3יפ פפלפן לסורפניך• להטלילס, לקוככס • טל דוק z טל סתיס ־ לתו חסוי/ הורו להס בריבוי י עד קןלחיכפ סור, עד ספכלס ירק מן השדה ואי! לסור מה ללחוך והיינו עד החורף, ורומז 3ו.למזלו סל אייר • מלי סשוריתוף, דגלי ס3טו של שמעון שהי' אשור במיף הוא מצרים דכפי3 מצרים תק3צ' מוף תקור' (הוסע ט׳ ו') וכפיו ויאסור אוחו לעיניהם (וראשית מ3 כד) • הפנעפ טל תכין, פסלת הטל פפא מכוונת לעלות הול מנון שותוית׳ והוא ו״ה שלמעלה המכוון כנגד 3״ה שלמטה־ הלול קידם פירושי, הפירוש שמהללים בו בחודם ימגיד ויתפיק וטל קדושי, 3ז:ופ אהרן הלו- קדוש ה, (פילים קו יו) ורומז ללוי שנקרא חסיד(דורי׳לג ח)• טל הלנפ קציר וכו/ עס״ה שרשי סתוחיאלי מיס וטל ילין 3קצירי (איוו כא יח)־ ואות לחשוף, הטל הוא אופ לחשוף ולגלות הטמונים וארן ־ לצחצח כחמים, לנקות העוונות • לפתיתים, לישראל• להאחות וו, שיפאחה הטל וארצו כתאומי׳ המתאחי׳יחד, ורומזלמזל■סיו!.סהוא תאומי׳" ורד עם אל, רמז ליהודה כדכתיו ייהודה עוד רד עם אל (הושע יו א) • להכן, ארן יהודה• מש מנסי, ונש ידעו! תשוט תנשה• לפכז, לכונן: יעד כ״כ בסניכ״י והוא לשון יעיד וזימון־ צור, סלע• לסכן, להניח, כדכפיו‘" שס (שופטי׳ ו יז) ויאתר אליו אם נא וגו׳ והנח אל הסלע הלז ו י עש כן ותעל האס תן הצור ונו׳, להטלילי, לסוכני • מעין ותבוז, וני נחור דכתיו את עון ובורו ואת ווז אחיו (וראשית כוכא) ורמז והס לאדום דכתיו שישי ושמחי 3פ אדום יושותוארן עין (איכה ד כאן וכפיו כה אמרה׳ לאדום קטן נפפיךונוים 3 ז ו י אפה מאד(עוודי׳ א׳א)• כאותמיז, היינו החום והיווש כמוואר וסוף הפיוט הקודם• זרע ון עתים חפס ״ זרע סל וני יששכר יודעי וינה לעתי' לדעת (ד״ה א יו לו) • לעד 1$ יאפס טל זירר וכו', לעולם לא יעדר הטל הזורר על חלק ארצו כתו שהי' ומדור דק מחיססש, פס לשון פסת ור (פילי׳ עג טו) • חוא משוד וכו', חוא והספר פסיחיך מסיד סל סטן שלא יסטין ■ פסוחיך, חמוליך, עיין פירש״י שתות יע3 י״ג* יורטן, יחוור, וחוור חור (דבריס יח יא) ת״א ורטן רטן• חוף ימים וציינו, זבולון דפתיו זבולון לחיף ימיס ישכין(וראשית מט יג)־ מראיית טללי נצנו, שיראו הנצניסשלומוורכיסוטל• אשור, לשון ריווי• וכטל על עשו רצונו(משליייט יו) • טל ישע וכו' עש״ה וסאות מי' וספון תמעיני הישוע׳(ישעי' y ג) • ממשאו, ממעיך טל טעם או, הטלסטעם אומו יצחק אסר העקידה שהטעימו האל ית׳ סל של פחי' כאמי־סז״ל, אותו הטל יטעימנו אלהינו ואוינו ־ טלול, סוכה וחונה • ידידות שכני, ג" ה שנאמר מה ידידית משכנותיך(פילי/פד ו) והטעם חופת ידידות משכני ישכון לנטח להיות תשכנו וי • לשכני, כתו לשכנו תדרשו(דורי׳יו ה'), ורומז גס לונימין שו״ה נונה וחלקו וכפיו נוי' ידיד ה' ישכון ל 3 טח עליו חופף עליו כל היום (דורי׳לי יו) • טל טוהרוכו׳עס״פכה אתרה׳אלי אשקיטהואויטה ומכוני ונו' כעו טל('סעי' יחי ה) • ילדות טל סל אירה ם פארי והודי • לויפיערי, לוה״ת הנקרא יער'לונו! • לשאגווכארי, כענין ה' מציון ישאג'(עמוס א ו) וירמוז נם למזל או שהוא ארי,;וגס דן נמשל לארי• אולילה, לשון עירוווולמל, ויפכן שהוא מלשון וליל חמין יאכלו(ישעי׳ ל) • וזינוק, וקילוח, ורומז לדן דכתיו דן גוי ארי׳ יזנק תן הופן (דירים לגנו)• כישיש, לפון רסיסי לילה(סיר ה ו) ע״ש פי׳רש״י• רד, יורד• וראש תלול, וראש הר גווה ותלול והיינו כטל חרמון סיורד על הררי ציון • וקן ראשון לטלול, סיינו בכיסן שה־א פחלת עת טל, כן יהיאוכו׳* כמהים, תאיים• סוע רצון, רומז לנפתלי שוע רצון(ש'ס.כגנג)-״נגו להאשק, ל'כאפיקים ונגו(תילי'קכו)• כנשת, כגסתירוראל• דווה, הקו״ה־ יתרפק, ל'מתרפקת על דודה (שיר ח ה) ׳ לעוררה מן הגלוס וקול דופק כדכתיו קול דודי דופק (שסהו) וכמו שתרגם סס המתרגם • לאופטווטלנפלה, ושחק, כמ״ם הפייטן לעיל ופיוט אאגרה הכין ותקן ושחק וכדאי' וחגיג דף י" ו ־ חתולה,ל' וערפל חתולתו (איוו לח ט) וענינו לורס ועיגיוף • למוו תנוו שתולה, לנובו תמוה השתולה וארן ולהגיל ומשוש ותולה, דכתיו ותירוש יתוו ותולות (זכרי' ט יז) ורומז לותולה מזל אלול ־ לאגוד גדוד יושסר, הטל יוש פר להחיות עס רו כדי שיוכל לקוץ נדודים להרוות ולהעצים אותם ולי תשפר ורומז לגד שנאמר גיד'גדיד יגידכר (וראשית מחיט) גס משה אמר ברוך מרחיו גד(ד3ריס לגכ)• יאשרי, יורכני ויצליחני לשון כי אסרוני מות (כראשית ל) וונבואה העתידה כפיו ואשרו אתכם כל הגויס(הלאכיגי3)• ואהודנו משיירי, כתו ומשירי אהודנו(פילים כל! ו) • מאגלו, מטיפים שלו יעשדני להספיק עד קן סכרי ומכאן ואילך אין צורך וטל נ״א וגשמים' משתן לחם * הטל יהא לורנה ותו! אה וופימת שיהיה הלחם שמן ודשן והיין עייג ומריקח, ורומז לאסרדכתיו תאשר שמנה לחמו והוא ייתן מעדני מלך(וראשית מטכ)• משאלות מלקוחי, משאלות פי• לענותם, לצעקתסכמוכי לא וזה וכא שקן ענוה עני (פיליםכו כה), לתחולת מחנים, כינוי לישראל (שיר זא)' להכריע צדקם ומאזנים, אסצדקס וחיותם ומאזנים ׳סאן יחד ■יכריע הצדק את החוו, ורומז למאזנים מזל תשרי • נתורך, גהי׳מוודכיסממ-דומטלכמו שנתודן המנושא והמנוטל ואחים והיינו יוסף נזיר אחיו נפמיך ממגד שמיס מטל(דוריה לג) ־ גישיב אילים, כ״כ וו' כ״י וטעמו נשיות אגלי׳ והוא עליית אגלי׳ דחגיג׳(דק יו ו) 17הלוקה את הסירות ונק'ול״אאנגחלסויח וול״ררובין־ח־ תעל, תיעציר אפס T F a המולי-ז תפלת טל י שיד) זו אזיק לישבן 1בטח להושיבן • טל שעירים לחשבן • מעת' מ ך חשו ן סדור עבים להטלילם• בילד שעשועים לנטלם • ™״י, י',״ טיל שובע למללם • צו לשמים - - " T ־ ־־ T ־־ י תת טלם: •• ־־ T ר,׳ עתירת טל תערב♦ ולפניך תקרב. 9ל עלי שרב♦ יפרח כבמקיום עקרב: עלית שבבת מפלחת ♦ באבי נחל מארחת י עקרב p״m טל עלי עין לברך טרום ומתחתי ומתהום רובצת תורת: יי פרחי חלד תשלו י בסל שלאגן ושלו י טל פלח להת\א ולהשלו* צמדדתנוב כסלו: !קודחורבבציון• למלטם מחויב צח*וןי כמליח״וח טל פרות לברןי בצביון י ןטל חרמון ^יורד על היד ציון:' ל!׳ ציה אם מלקישתי ומלקוש אס מיקשת♦ טל צוק עבים תהא מאששת♦ לבענינת קשת: יצמאו! צהרים♦ 5ל יישזיף עדנים אחורים : <ו,סת ידיח טל צליחת אתו, נך.ךם♦ תצליח בו יהודה ואפך:ס: ״' קלי בל יצבט • בלי בחוירב ילבט • קך| י ■״• J T ־ • • • ז J • טל קרח בלי יחבט• לזרעוני טבת «— •• י— "־ j t • ■ •• ; ^ •• •• • • ושביט: קוראיך י לטוב תקוב ♦ להסיר המוליד()גלי טל ־ שיח זו, תפלה של עס זר תאזין ליסבן רלהוסיבן ביזת • 5עיריס; I, כשעירים עלי דסא (וגרים ל31) והיינו גשמים סיורדין נסערה כפיוש״י• לחשגן מעת מרמשון, כי גזינן ההוא יצטרכו לגשמים אגל גימות התמה אינם טוגיס׳ כילד שעשועים, רומז לאפרים שנקרא כן גירתי׳ל״א כ׳ • טל עלי שרג, טל על מקוסמדגר ומורג יפרח וכו', לסרן והי' השרב לאגם(ישעיה לה)־ יפרח כגמקוס עקרג, כלומר הטל ירד עלי חורג ויפריח כמו שירד על המן גמדגר מקים נחס שרף ועקרג ־ גאגי נח1, (שיר נ א) • מארחת " לשון ארוחה ומעידה ־ עלי עי! לגרף, רומז למנשה סנכלל גגרכתו סל יוסף כמו שת״א גנות צעדה עלי שור, תריןשגטיןיפקון מגמהי, ואף כשברך מנסת ואפרים ברכס כדגים סאץ עין הרע סולטת גהן כמו ספירש״י סס, ואף מסה רגינו כללםגגרכסיוסף • פרחי חלד, פרחי אדמה • תסלף, ל' ס לוה • להדגיא, ל׳וידגו לרוב (ראשי'מרז טו) נרותז למנסה ואפרים • חורג גציון, חורג גמקום ציה (יסעירכהה)־ מסורג לחיון, מיובש סלצמאין, הרגום סל צמאון צחיון ־ בצביון, גרצון ־ צי', ארן צי׳ועיף בלי מיס (תילי׳סג ג)• אס מולקסת, אס מתאחרת הצמקיס ומגקסת מלקום והוא המטר המאוחר, תהא מאוססת ומחוזקת גיציקת עגים סל טל, ל׳וצור יצוק עמדי (איונכט)־ גענינתקסת, מהוא סי'למטר ואות לגרית• צמאו! צהרים, חמימות ויוגש של צהרי' * גל יסזיף העמיס לאחוריס, ישזיף, מן ששזפתני השמש(שיר א) ־ עדנים, הכירות המתוקים • טל צליחת וכו', גטל הצלחה של אגרהס הגא תארס *הריס תצליח גו יהודה ואפרים, והיינו כלל ישראל המיוחסים אחר יהודה ואפרים • קליגליצגט, כתו ויצגטלהקלי(מת 3 יד) ולדעת הפייטן הצגיטה הוא הח־רוך גאור, וקלי הוא קמח עשוי מכרמל רך סמיגסין אותו גתנור כתו שפי' רס״י ויקרא כ״ג י״ד, וזה טעם 13 יצגט כלומר שלא יססדגחוס ־ גלי גחורג •לגט, שלא ילקה גתורג כמו ועם לא יגיןילגט (הוסע ד), טל קרח גליוחגט, הטל יגן שלא יחגוע הקרח לזרעוני טגת ושגט־ תקו3,תפרס, מן אסר פי ה'יקגנו(יסעיה ס3ג)• לגחעקיג, ל3 סל תרמית, כתועקוגהלג תכל(ירמי׳ יזט) • טל קתות וכו', הטל יגן שלא ירקנו הקמות סל תגואה געגור ריגויהגסתים שלטגתושגט • רסע מר מדלי, דמעת עע״ז המכונים תר תדלי גיסעיה ת' ט״ו • מצלם החדילי, החדילני סלא אסב ואתעכב עוד גצל סלהס כ״א תחת צלך גארן הנגחרת ־ תדלי, השאג רסיסי סל להזיל אותם לידאיס סלי כמתוך דלי, והזכיר סתי מזלות גדי ודלי לשני חדסיס טגת ידעט ־ רשף, כ״כגג׳כ״י כתו ויצא רשף לרגליו(חגקיק ג) ■ בצל צלתון, גגיסנס • צורם, ״ ־' 1נסתתם כתו וצורם לגלות שאול(תילי' מט) • להדק, לכתת מן וסחקת מתנו הדק (סתות 1) והכוונה סידק צורם סל עע״ז הנזכרים בגיהנס סגתוכו רשפי ניצוצים סל אור חדק, וחדק הוא קין ממיני הקוצים סניצון שלו חס ושורף ביותר • עלי זו, על עם זו• ומחקים ירעפו וכו'דכתיגהרעיפו שמיס מטל ושחקים י/לו צדק (יסעי' מג ח)• ספר, ל׳הטגה ייפוי* אסמי טל דר, שיעורו חתה סדר ונאדר גקדס תספר אסמי גטל• תדגי', תרבה כדגים, ושיעורו, מדגיא ג־-ינרדגיס תנינת שנה מדוסג', וידמה כי בסער הדגי'הי'ונקוה מסחר כל תנובת האדת', וזי׳ש הכתו' והי' גיוס ההוא קול צעק' מסע' הדגי' וגו' כי נכרתו כל נטילי כסף(צפני' א יא) ות״י כל עתידי נכסי' וכ״ס רד״ק כי לא יהי׳ עוד סס כל ייקח ומתכ'י אגי ׳סנה, פימת סל כנ״י היסנה בגלות; טל תן, הפייט הזה ראסי חרוזיו תסר׳ק, לסין אסרקה להם ואקגצס (זכריה י ח), כי הוא תתפלל על הגאולה העתידה שתהיהגמהרה גימינו • לרצות, מך!פ לב העק1ב • ״״ י* """טל קמיות לרקצב• לשבצן בטח בדד עיןי׳עקב: ר,' רשע מר מזיל׳ • מעלם החך״), • טי) רסיסים חסל׳ * להזיל לנדא’ |0ךי'! .רשף נעוצים ?אור ךודק * נעל צלמ1ן»רם לסדק,• יי' יל י׳י" טל״רורףי!ל' זו ?ערק י ושחקים ׳רעפו טל וקלו ערקי יי' שפר אסמי טל דד • בקדש נאדר י 10ל שתלים!לדר • לזדונוטים מאדר: תדגיא תנוב שנה • בשער דגים מדשנה: ייי יי," טל תשריש אבי יישנה* להפריה בטל ־ * * * י* : T : ׳ ! ■ : ־־ שושנה: גהרגה קהלות פותחין הארון • לס״ן אלהינו• ואלך\ אבותינו טל הן לךצ1ת אתך♦ שיתנו ברבה בריצך♦ אב דגן ותירוש בה$ךיצך♦ קומם שיר בה ךזפצך♦ בטל: טל צוד. שנה טובה ומשטרת♦ פרי הארץ לגאון ולתפארת♦ ישיר כקכה נוהךת♦ שימה בירך שטרה♦ בטל: טל נופף שלי ארץ ברובה♦ מ?יגד ישמ:ם שבשנו כרכה♦ להאיר מתוך חשכה♦ כנה אחריך משולה♦ בטל: טל!שסיס צוף הרים♦ טשם במאוריך מקדריס♦ הנתיך חלש ממסנףס ♦ זמרה ננשים וקול נרים 4 פטל: טל ושבשטלא א סטי נו ♦ הכשת תחדש ימינו ♦ דור נשךגיך השמד שמנו♦ p דוה שיימנו♦ בטל: טל כן נראה בבני? הקל והיא מייסד על תכתוב רצית ה׳ ארצך שגת שגות יעקב (תי׳פהג) ולא מצאנוהו בלשון רצון גגנין הדגוש כ״א גדגרי רז״ל וליסנאדק־א עדיף, וגס גדגריהס הוא תאומים גמוגן לשון רצון ולשון ריצוי מעות כידוע ולכן לשון המגודר עדיף• שיתנו ברכה, כתו סנא' גיוס ההיא יהי'ישראל ברכה גקרג האדן (ישעי' יט ד) וכתיג הגפן תתן פרי' והארן תת; את יגולה והסמים יתנו טלם וכו' והייתם גרכה (זכרי'ח)־ גדיצך, בשמחתך, כענין וגלתי גירוסליס וששתי געתי(יסעי׳סהיט)• ותירושגהפריצך, עש״ה ותירוש יקביךיפרוצו(משליג׳)• קומם, ירושלים העיר אסר חפצך 3ה כדכתיג כי לך יקרא חפצי נה (׳סעי' סגד), גטל, לכאורה אין צורך גטל להקמת העיר, וכן כל חרוזיו מסיימין געל ללא צורך, אגל תאמת שכוונתו גטל של תחיי' כתו שיבואר בסמוך ־ פרי הארן לגאון ולתפארת, כנבואת יסעי' ד׳ ג'• עיר כסוכה נותרת, דכתיג ונותרה גת ציון כסוכה(סס אח)• סימה גידך עטרת, דכתיג והיית עטרת תפארת גיד ה' (סס סג ג) • בטל, של תחי' כתו שיבואר־ טל נופף, ל׳ גסס נדבות תניף אלתי'(תילי' סח) ודרשוהו(חגיגת דף יא) על הטל שעתיד להחיות גו את המתים • על ארן גרוכה, א״יכישסצוה ה'את הברכה, כנת, תן וכנה אשר נטעה ימינך(תילי' פ יו) והוא רומז לישראל כדאיתא בילקוט • אחריך משוכה, כנסת ישראל המשוכה אחריך דכתיג משכני אחריך (סיר א') ׳ טל ’עסיס, תעל ׳מתיק ההר׳' גנופת צופי׳ (תילי׳יטיא)• גמאודיך, גטוגותיך• מובחרים, ישראל אסר בחרת מכל אוס־ חלן, הצל ופדה ממסגרים מן הגלות ואז זמרה ננעיסוכו'• מלא אסמינו* עס״ה וימלאו אסמיך שגע (תשלי ג י) 1 הכעת תחדש ימינו, בכל הספרים וכ״י כ״ב ה כ עת גה״א התימה גואש וזה תימה גדולה, גס תדגור הזהגלתי מתחבר לא עם המאוחר ולא עם הקודם, ועוד תה טעם לומר העמד שמנו כערכך ואין ערוך אליו ית', והמפרש אשר לפני נדחק מאוד והוסיף וגרע ודרש אגל לא תועיל כלום כי אין פירושו מתיישב לא על הלשון ולא על תפגין, והנראה נכון וגרור שדעה הפייטן היא כי זמן הגאולה היינו זמן התחייה, והחיים גימיס התם גס המתים שיחיו לא ישונו עוד לעפרם כי יזדכך גופם ויתקיימו לנצח בגוף ונפש, וזאת דעת תרתג״ן והרא״ת ז״לסלא כדעת הרמג״ס והנמשכים אחריו האומרים שאין נצאיות לגוף האדם לעולם והמתים אחר שיחיו ויקומו ^זמן מה ימותו וישובו לעפרן ונשמותיהן >ז«ו לע״ת וכו' וזאת שאמר הפייטן, טל ושובע וכו', והיינו טל סל תחיית, ואתר עוד בדרך תימה תכעת תחדס ימינו כלומר האס תחדש ימינו לעת סתיא כזאת עת הגליית וההפסד, ותמות גס הוא יחי׳ כרוך געקגת כדעת תרתג״ס ? לא כן דודי! סאין גאולה כשיש מיתה אחריה, כי כערכך שהוא הנצחיות כן תעמד שמינו, ונהי' עצם עומד נעצמו וקייס לנצח, וכגן רות אסר לא יכזבו מימיו כן תשימנו שלא נכזב ולא נפסוק לעולם, וכל המאמר תזהמיוסל על נגואתירמיה לזמן הגאולה שאמר (לא י3) כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו, וגאו ורננו נתרום ציון ונהרו אל טיב ה' וגו' והיתה נפשם כגן יוה ולא יוסיפו לדאגה עוד, ויהי'טעם ני עדה 'כאשר יפדהה' את יעקב אז יביאו יידמו וכו' והיתה נפשם פגן רוה שלא יפזג ולא יוסיפו לדאגה עוד כי יבולע המות לנצח, כן יתכן לפרש הקיא לפי הדעת הזאת׳ אמנם מת סיורה עוד על אמתת פירוטי הוא מה שהפייטן תסיים כל חרוזותיו גתיגת בטל ולכאורה אין שוס שייכות לט; אל כל העציניס הנזכרים כ״א על תדרך שכתגנו * ועתה תסוג ותראה את כל דברי הפיוט געניני הטל ותמצא כי הגאולה והתת״ת התת לאחדים גפיו יתאחדו ולא יתפרדו ברוב מאמריו, וזה מטעם סגארתי" נמשמניגו של nos יג טל ביו ה3לל 4{itö במישנעינ! אל ♦הי htl♦ איטה אשל פטום האטרת צלי ך לוידר תעלתד y וצריך לאמיו מפול אכת3 לוין א כי האמירה י ד!פ(רו פצאן• אנא תפק לה רצין־י^טל: י ’ י שאתה ה,א « ,,*»» פטום הוטלתי,צרץהצפ;רןוהחלב:ה יד,לטנר,• מישר,ל T ־ י יי"יי:V ־•■־•• שבעים שבעים מנה: מד וקצקער^בלת;די וברכם משקל Umj-i níHil * ששהעשר’ששהעשירמנה ♦ הקישטישניםעשר *וקליפה «U י•1׳ ו U״*7 שלשה* וקנמון תשעה♦ בודיה בלשינה תשעת קבין י יין .» *״ .ק?ףס-ן סאי׳ן הלתא' י יקבי] הלסא/ואס אי׳ןלו."ן לן?ר<פ<ך לברכה ולא להללה: אמן מביא חמרחנו:ן׳1ת׳ק: מלחכורומיתיגעהקב• ©לה r ^ LTV'” ;!שן כל שהוא: ינ׳נהן אומר אף נפת ה:ררןנל ׳?הוא ו7» ír”(■■״ 1 ואם נתן בה לביש פסלה י אס חסר אחת מכל ממניה היב לחיים ולא למות: אמן מיתה: רבן שמעון בן נטליאל אומר 4הצף אינו אלא שרף סוידין הארון הנוטף מעיןיי תקטף: ברית כלישינה שישפך בה ארת הקהלות שהיו אומרים ותחלה עד ומצמיא ישועה מסיימין עכשיו מאמן אתה הצפלן * כדי שתהא נאה * :ין קפריסין ששולין בו את הצ־י] לי׳ ?ההא *,ה» ,הלא מ׳ תלים ;פין לה אלא 3א״י מחי׳ המתי/ ו3כ״י מסיי׳ ממית ומחי׳ וכו/ עיי! מאורי * שאין מבנימין מי רגלים בעזרה מפני הכבוד: מכלכל ח:ים בחסד ממדה מתים בל^יט י^ם ס־^ תדיח ****&* נובלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקים אמונתו ה ט ר שדי/. וסחו אומר u ^ . ליישני עפר מי כמוך בעיל גבורות ומי רומדה לך מלך ביום הראשון היו אומרים י לך האלף ומלואה תבל ממית וטרדת ומצמית ♦׳שועדה: ונאמן אתה "להחיות וישבי בה: בשני היו אומרים גדול ף וב/הזלל מאד בעיר מתים♦ ברוך אתה ף מחת המתים: ־ אליתינו הר קדשו: בשלישי היו אומרים אלהים נצב 'ז ר ד י ש ה בערת אל בקרב אלד,ים ישפוט: ברביעי היו אומרים אל נעריצך ונקד״םד• הט.י^ נר,טות ” אל ניקםות הופלע •• בחט,?׳ היו איטרים, הרנינו ?מך'בק1^3כתונע'ל;דנכיאדזקוא|האל--ה׳אמו! לאלהיםמו!נו ©יעו לאלה©ףם: ;??׳היואוטרים.:: ׳ ■י 4 .. ז .. T ך ־•־ ׳•־ ;7־ מלך גאות לבש לבש יי עז התאזר אה תכה תבל בל תמוט : ,תש קרוש קרוש ף צבאיות סלא כל ת$ךץבנודר♦ בשבת תיו אומר םי" מזמור ש ר ליום השבת: מזמור ;2 ״ " ** ^ כבוח^עט תד —י' שיר לעתיד לבא • ליום שכלו ישבת ומנוחה לחיי העולמים: * :'זי ד 4 ״ ’ אמר רבי אליעזר אמר דבי חנינאי תלמידי תבמים ברוך כבוד ף ממקומו: ממקומו הוא יפן ברחמים ויחון מרבים שלום בעולם: שזאמר וכל בניך לנזוף .יי ורב עב הבדהדים ישמו ערב ובוקר בקל יום תמיד פ^מים שלום בניך: אל תקרא בניך אלא יומך: שלום רב לאהבי באהבה א$רים: תורתך ואין למו מכשות: יהי שליום בחילך שלות שמע ישראל יי אלהיט ף אחד: אחד הוא אלתינו הוא באךמנותיך: למען אחי ורעי י אדברה נא שלוםבך1: למען אבינו הוא מלכנו הוא מושיענו: והוא ישמיענו ברחמיו בית ך אלהיט אבקשה טוב לך: \\ עז לעמו!ת]!! !דיך שנית לעיני כל חי להיות לבם לאלהים: את עמו בשלום: אני יז♦ אלהינם * עלינו לש:ח לאדון הבל לתת גדלת, ליוצר בראשית אדיר אדירנו יי אדונינו מה אדיר שמך בכל הארך: ותה שלא עשינו כנויי הארצות ולא שמנו• כמשפחות האדמה ** למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ף אהד וישמו שלא שים הלקנוכהס וגורלנו בכל המונם י ואנלזנו כוךעים אחד: ובדברי קדישך כתוב לאמר: ” "'ז ומשתחוים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש W ייילעולם ־ איה,ף לדור וחר ברוך הוא שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ ומושב:יקרו ־: 1 . : ־: T . ־,־ T . <נ״א וכסא כ3ודי) בשמים ממעל ושכינת עזו בגבהי מרומים: 3w׳sss־5,s "SS!3i5»gSB5g אין כאלחינו אין כאדונינו * אין במלכנו י אין ־ על כן נקוה לך יי אלהיט לדאות מהרת בתפאלת עז;ך כמיושיענו: מ♦ כאלהינו * מי כאדונינו ק מ♦ במלכנו י גזי להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כריותזבותון י לתקן במושיעט: נורה לאלהינו ♦ נודה לאדונינו י נודר, עולם במלכות שף* וכל בני בשר וקראו בשמך להפגלת למלכנו י נודה למושיענו י ברוך אלוהינו י ברוך אדונינו י אליך כל ־רשעי אלץ י:כידו!ידעו כל יושבי וקבל י כי לך ברוך מלכנו♦ ברוך מושיענו: אתה הוא אלהיט♦ אתת תיבדע כל בדך תשבע כל לשון: לפניך יי אלוהינו ♦בךע1• הוא אדונינו♦ אתה הוא מלכנו"♦ אהה הוא מושיענו; ויבלו♦ }לכבוד שמך לקד יתנו; ויקבלו כלם את עור* אתה הוא שהקטירו אבותינו לפניך את קטירת הסמים: מלכותך* ותמלוך עליהם מהרת לעי;לפ ועד ♦ כי המלכות ’ שלך . זמשתנינו אל יהי הון, הפן הכתו? לכן ישלח,האדון ומשמניו רזון(ישעי׳ י יו) • עזכמו לעיל וצוו! נו״ן שהוא לחללה : לשובע, שיש3יע הצמחים והמעט מן איומה אשר הסעת כצאן, כדנתי3 דסע כצאן' עמו(פילי׳ עח 33), ומסח13 המזון תת3רך נמעיס ־ ולא ל־הון, ידוע הוא שים ממי! הטללים הרעש סלדעית הפייטן orv איומה כמו אותה אלא סניתוסף 3ו היוד כמו שניתיסף המפסידים הצמאים 'והאוכל מתס יתכחש : לחיי!־ ולא למות, נראה ע׳ ד 5לדריוש הד3ר(עזראי יו) וכן כלו3 ר,ין(עמוס ח 3) n׳׳« סיופי חייטי והוא שכס3נו שיהיה טל של האיים כאין מות אחריו• ודע כי 3כלכ״י אשר לי היירסא כמו סופי חייטיאוהיינו סופי תאנים כפירש’*י • אנא תפר, לה רצון, ע/ויפר! לחיים ולא למות , לשוכע ולא לחון, ממיה ומחיה ומצמיח ישועה ואין דומה לן דצון מה׳ (משלי ח לה): לברכה , שיהיה טל סל ורכה ולא עליית אנלים <רון אתה ה׳ מאיה המתים: ,Tóm. VII ז G «ור מעריב ליל שני Í1W היא עד תמאר בכב'11: ככתוב בתורתה מיוסד ע״ס א״ב אלא סדין אות ווי לט׳ נתמצע הפיוט אדיר ונאה וכו׳ לכל מאמר - ■ י •יו י ■־ -1 T . »' T ־. 1 י• י ומלזיור ininn ל *ם וחמזו חתור: h' וומוזראי הדם • " •מלך לעילם יעד: מאמר וה׳ה' " למלך' על כל הארץ כיום ההוא יהיר, ♦י אחד ושמו אחד: T • : T V T: V : . * ^ ומאמר תחלתו ל״ש וסופו פסוק א׳ ממקראי קדש י ליל שמרים׳ אור ישראל קדוש אימה ״• • •" • ״ : I r •• t :*־ t י 1 - • :V* " •ד r’-i י ; T V » • ״ י יי • •* • קדיש •תום* שיר היחיד • cnm ויתרתי ״ל יום נ!ה:יס לימי, :רג, וה * בצ1ז$ן יו "יל ה מלאביו השלים בהגלות• גדלהו'מאז ירגנויבמקהלורה : • í T T • T :־ 5 ־ : \ •• גיוס א, של פסח מזמור ק״ה גיוס נ' מזמור קל״ו נוהגין לומר זה אחר התפלה• . ... _ . ... יהי ♦י אלהינו עמנו באשר היה עם אבותינו אל ישבנו בהללות 4 להניד בבקר חסדה ואמונתה ואל יטשנו•: להטות לבבנו איליי לל?ת מל דתיי ולשמיר בלילות 4בדור אתה יי המעריב ערבים: מעותיו זחקיו ומשפטיו אשד צוה את אבותינו: ויהיו דברי ־- t ן - T ־י-־־־• :"T * ^הא^התס^לפמ״קרנ,^"^," ץ?פ,^ה אהבת ע1לם?׳ת ישראל עטךאהךח׳ תירה ימעית לפשות משפטי.־ נר־ ומשפט עמי ׳?!ראל ך?ר ,D1 ביימה הרןים ומשפטים איתני לטךח• על ?1 " אליויני׳ ?'ש?בני למען דעת כל עמי הארק כ♦ יי הוא הארזים אין עוד: יי נחני ובקומנו נשיים בחקיך׳ ונשמח כדכריתורתף ובמצויסיד ״• ¥ ־69" - í פדני והנני ♦ פנה אלי וחנני כי זיהיד ועוני אני: רגל♦ עמרר! 1 .: 1 , u p7w7 uuu u>r t|j umki במ׳שירבטקהל׳ם אבריך ׳,׳ ׳.;’שמי׳ " צל׳.!5לי_י'ד •מיני* ליל שמריב׳ הפליא עצות מרחוק עמוק עזיימעם:;עשהשמ׳םואךץ־׳׳;שמיצאת׳ובא׳לה;׳ם ונעלם• וב1 באמ1 ניגיו משעבוד העלם• ולשלום מעתד, ועד עולם: השמ׳פה מפעיז קדשךמו = ־•־•־־•־ I ••• . = T י ז •י׳ השכדם וברך ארד עמך את;שראל יאת האךבזה אשר זקר רומבה אחת עשאם לעלם י באהבת (תתח לני כאשך?nw לאבתמו ארץ ובת תל3 ימ׳»« יי את ישראל לעולם * ' ברוד אתה ” א-דככידאתילדע־יודזי* בילדיי0 ליי* ?יו? אוהב עמו’ישראל «ד ויד ומיוחד י היה ה!ה ויהיה♦ ♦י אלהים אלהי ישראל ״ . : t •• פלך 9»׳ מירף בייו ״א ־ ״יא jW^° 'שמ» ישראל יהוה אלהינו יהוה I אחד • מלך היורים לעד. ולעולמי.עד*. בחף שם כבוד מלכותו : T׳ ״ í T: ‘ •• T : • ברוך אתה יל נאל ישראל: (־"א בא״י מלך צור ישראל וגואלו:) השכיבנו \\ הלחינו לשלום והעמידנו מלבנו לחיים ופרוש עלינו קברת שלומך ורתקננו בעצה טובה מלפניך והושיענו• למען שמך והגן בעדנו והסר מעלינו אויב דיבר וחרב ורעב ויגון והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ובצל פנביך ותקתירנו בי אל שומרנו ומצילנו אלתה בי אל מלך חנון ורחום אתר, וישמור צאתנו ובואנו לחיים ולשלום מעתה ועד עולם ♦ ופרוש עלינו קכת שלומך♦ מיוסד ע״פ א״ל ב״ם ובסוף חתום מאיר חזק♦ איור יו□ הנף קפידה הכשרה בנוגהים ♦ לציון נדחה קרוא ךרוישה עליות נחים ♦ בנין מפואר כרך מחמד לב וגהים♦ משכני עליון בעשר מעלות קדיש נביוהים♦ גיל לבביות לבנון המלבן גצוחים שלותים ♦ נכבדות מקבר בך עיר האלדזים: דרישות לדרוש בשמך מקיום כפור ישלים♦ סלולי ציון מבקשים תפקידם הרם מכשולים♦ המון חוגג עליות יראת תתד שלשל:ם♦ עת כי בא לרננה כלי רשולןם♦ ומתקרוב לה בבודי נדבה להקריב כטהר שול!ם♦ פצחו דננו!חדו חרבותירושלים: זורזו להקדים שלוחים דיני גיא נבואות♦ צאת מבערב עשיות בריבות מאביב♦ תבואות♦ חול רעבת כרבים מלאכותיו בשלוש באיות♦ קבצו עירות הסמוכות עסק גדול לגאיות♦ חשכה קצרוהו•'ונחנוהו בקפה;ולעזרה מובאות♦ מהידידות משכנותיך" צבאיות: טובה כפולה ומכפלתלימקוכם עלינו לאמר♦ ךבהעמריםבמךברמגדםאחדלתמר♦ יחבט הוצלה, מכליו!ספי' ראוי להסעל סהסתחוו לצלםy ונוצלס 3ם3יל ההדסים הס מצדיקים חמיא תיסאל ועזריה אסר 3תצולה 1333 כמו □אמרו ז״ל בסנהדרין דף ל״ג א/ מאי דכתי3 אמרתי אעלה 3תמר ? ולו', 3ר,ס הר,3״ה להפון את העולם לדם כיון סנסתכל 3חנני' מ״ו נתקררה דעתו דכתי3 והוא עומד 3ין ההדסיס אסר *מצולה ואין הדסי׳ אלא צדיקים ואין תצול' אלא 133 וכו׳ • ר,1מן הם3יע לשננה, מרדכי הם3יע והספיר! לשנן הלכות קמיצה 3לילםסח כדאי׳ 3פ׳ ר״א פ׳ נ'• ישן לידידו סינה, הי' נותן ומוותר סינהו לידידו הר!3״ה כי הי'נעור כל הלילה וזאת עמדה להם 3ימי המן, י״מ לידידו למון גדוד סהיה מנדד שינה מעיניו ע״ד סדדסוהו *יומא דף ע״ז א׳ אבל אין לסון הפייטן מתייס3 עליו ־ רוחי יחפש למללה, לד3ר שירות כי אזכרה נגינתי ספייתי מנגן בלילה הזה מר!דס, והוא מיוסד ע״ה אזכרה נגינתי 3לילה עס 331׳ אסיתה ויחפש החי(תילי׳עז ז) ואמרו עליו 3איכה ר3הא זף ס"3 ד׳ בלילה זה לילו סל פרעה וסל סנחר3 וסל גדעון וכו' ע״ם ־ ל״ש סמור וכו׳ / יטעמו ל״ס הוא לנצור ולשמור סמע סל פורענות סהיוסומעין על מצרים וכן יחילו השומעים כסיצא סמע צורכי גם הסילר!ובאותן הפורעניותסלרןו מצרים כמ3ואר *פי' רס״י 3רןרא כאשר סמע למצרים יחילו כסמע צור (יסעי׳כגה)־ ת13ע z זרוס, ורצונו כל המאורעות סל ל" ם דרושים הס מעל ספרי ר!דס וכולן נק3צו 3או הנה אחת מהנה לא נעדרה• הכנו וכו׳, הק3״התיכן והכין ל״סליסעונס וגס הגאולה העתידה תהי'3ו• מאמרי, תפלתי• מרןדס / הר!3״ה שהוא פועל יסועו' מקדם• 3הניחך סלוהי', בתתך מנוח'!עייפי'• תחדה, תחדס• ל״סמן וגו'/ ל״ם מעותד לסיר חרס 3זמן הגאולה כענין שירו לה' סיר חדש(תי׳ קמנו) • טכס, תיקון, ורצונו ל״ם מתוקן הוא לגפלאו' לכן נתיחדת 3ו משירי הודאות, ל'ומסיר׳ אהודנו (תילי׳נח)• יומס וכו׳עס״ה יומס יצופה׳חסדו ובלילה סירה עמי (תילי'מ3) ואמרו עליו(ע״ז דף 3) ס3יום הק3״ה עוסק 3חסד לדון ולזון את העולם ובלילה הוא יושב וסומע סירה וכו', וזהוסיסדו3לילה לסיר נתועדת* כלול׳ך, ישראל, כעני! אהבת כלולותיך (׳רמי'33)• 3אמונפ רוחך הסדת׳ בזהות האמונה יסדת 03 רוח קדסך כאתרס ז״ל בילקוט ויאמינו 3ה'וגו' *זכות האמונה סרתה עליהם רוח הקדש ואמרו סירה אז יסיר מסה ו3ני ישראל וכו' ואפילו עוללים ויונקים אמרו סיר׳ כראי' 3סוט' דף ל' 3'- הסרת, כ״כ בכ״י ונכון היא 3ע3ור סהסמך מאותיות? הסריקה כמו ספירסנו היט3 3ראםית כ״א כ״ח אצל ויצ3 א3רהס ע״ם, וכמו שתאמר מן יצב הצבת, כן תאמר מן יסד הסדר/: מלכותך וכו', בניך ראו מלכותך חי וקיס ופתחו לס3חך בל' עתיד אז יסיר יכמ״סז״ל ס ר לא נאמר אלא יסיר לעתיד לבוא, וכן בסיום הסירה אמרוה' ימלוךלע״ו, וזהו ונסתיים, סהפתיסה גס הסיום היו3ל'עתידלרמז על הע״ל והראי' בילקוט אער רי״ה אלו אמרו ישראל 3יס ה' מ ל ך ע״ו לא הית' אותה סולטת 3הס לעולס אלא אמרו ה׳ ימלוך לעתיד ל3וא עכ״ל, וכלסון הזה *עצמו יסד 3סירה ליום אחרון דפסח, ו3לםון עתיד פתחה וסימה להעד, ה׳ ימלוך לעולם ועד; והמפרט הוסיף דברים על לשון המאמר מדיליה ונדחק כדי לקיים פירושו, והנכון מה ס3ארתי ׳ סכו, ה3יט1, ונופל'לשון סכי'עלהה3טה 3עתיד * והניף ידויוגו' פסוק הוא 3יםעיה י״א ט״ו והוא מד3ר על הגאולה העתידה ורצונו שהסתכלו לימין מסה 3וקעיס שעתיד הוא להניף ידו על הנהר פרת בזמן קי3ון הגליות ע״ט סי׳ רס׳י: ליל שמרים• עטור וכו', מוכתר בפלאי צדקיךכי הר3ה ניסיסנעסו 3ו כמ7ו3ר־ 3צ3א, 3יסראל• ואות, סימן הוא לעתיד על קר3תך לי וכו', ומיוסד עס״ה 3תיליס ע״ג ואני קר3ת אלפים לי טרב שתי 3ה׳ אלפים מחסי לספר כל מלאכותיך, ואמרו עליו בילקוע לפי ששאלו את בלעס היש להן קן סל יסועה אתר להן הן ורחוק הוא, שאלו לנביאי ישראל ראמרו קרוב הוא וכו' * 3מלאנמז הנינאות, 3נ3יאיס התתנ3איס 3מלאכות ה' (חגי א יג): באור לאוד יום הנף לוביגו הגדול הגאון המפורסם מוהר" ר נח חיים צבי נד״ו, איתן מושבו כעת ?גל בהא ההוראה בק״ק המבורגיעא ולפניםבק״קממצאיע״א • אור יום הנף, ליל הקודמת ליום הנף כתו אור 1אר3עה • (הנ.ף כ"כ 33' כ״י ונכון הוא)’ ספירה הכסרה בנוגהיס, ע״פ מאתרם 3מנחות דף ס״ו קצירה וספירה בלילה, ואומרו 3 נ ו ג ה י 0 כפי דעת התוס׳סס ד3יוס סמוך לחסיכה עדיף־ לציון נדחה קרוא דרוסה, כי הספירה בזמנינו זכר למקדט כמאמרם סס ותאמר ר״י 3סוכה מנ״ל זע3דיגן זכר למקדש דא״ק כי אעלה ארוכה וגו'כי נדחה ציון דורס אין לה מכלל ד3עי דריסה, ונגד אעלה ארוכה אתר עלות גפים תלסון לא ׳גהה מזור(הוסע ה יג)־ בצין וכר' מחמד ל3 וגהיס, פי' עי נ ים כתו עססו נוגה׳ • תסכני עליון 3עסר מעלות וכו'כתו עסר קרוסות 3מתניתן פ״ק דכליס מונה אות' 3לסון מעלות פ' טרף בקלפי(דף ת3 3) ס"מ מעלות דאורייתא• גילל33ותל3צון התל3ן, כמאמררי3״ט 3פ׳הנ״ללמה נקרא סמו ל3נון וכו׳ • נצוחיס סלוהיס, זדונות וסגנות נכבדות מדו3ר וכו' פסוק 3תיליס(פז)־ דריסות לדרוס ופו' ע*פ מאתרם בפסיקתא(ילקוט דף רעד ע״ג) יכול תמתין עד סיאתר לך נביא ת״ל לסכנו וכו' דרוס ואתה מיצא (א*0 עיין $:שנשדייןדן>'־/'א3)־ סלים, םגגות• סלולי וכו/ דרכי ציוןהסותמי׳ת3קשי' הנפקד עליהם להרים מפסול מהם כנאמר סולו סולו פנו דדך הרימו תכסולמדרו מתי (יסעי׳כז יג) למען יראו עלות'המון חוגג מפתוח אסירי התקוה עתסיבוא לחננה מהר סיס ולהקרי3 ביכורי נד3ה 3טוהר טומאת שולי' ואז פצחו וכו' • זורזו וכו/ עתה מתחיל לספר סדר הקצירה.ע״פ מתניתן דפדק ר'יסתעאל דף ס״יז שלוחי 3"ד ׳וצאי' מעי״ט וכו', חול וס3ת כרבים ומ׳ע״ס מחלוקת תנאים ר״פ הנ״ל וחכ״א אחר 30ת 1א' חול וכו' ־ ק3צו עיירות, סם3תתניתן, חסיכהקצרומ וכו׳ 3תסנה סלאחרי'• מה ידידות וכו', פסוק 3תיליס פ״ד • טו3פ כפולה וכו/ רבה עומרים וכו', יתנן ע״פ מאמר ר' גני' בפסיקתא הובא בילקוט פ׳ 3שלח אמר המס של c; nDs סו ׳הבט עתן לאבוב האיור בבלו tó*♦ ־שטחוהו בשרה מלך ע־וזר ומיושן ומגן* ברוך אתת קי מגן א5לסם: .עמלו לרוח חיים לנמר * נמה ככרי מור לסנטר הלז אתה גב. ר לשלם יי מחיה מתים אתה רב להושיע* יזמי' ?!נעת ל,ק1ה קצר לנו.׳?!טי־ י;3ן בלי!ת י?ניי נ׳נלנל ח״ם נחסר מהיה מתים נוהמים וייס natt יננלס בל* הסייד W W «״ נ'ו3לים ורופא הולים ומתיר אסורים ו?מ:ם אםונת1 לי׳נני .ע-נרון* נתן שמנו(לבזנתו ;py וכלל ?1T1'!י לי!’!' עפרימ’כםוהנעלננ1רות1מ’חמהלךמלךממיתימחיה והגיש קמין ומלח והקטיר תיבחן• מור ?ולחן גנוה וני וי;צםיח ישועה• י 1 * י '־ ??יי־ ללל1 י ?ל ■?י m W יי *י ל׳י?י W ונאם! אתה להחיות מתים • ברור אתת ״ מחיה המתים • ירושלים ?2יות מן1טריס .. 113,״fl n&na ny n<־{| אתה להה ותטה ם כרוך *ר"־ " מלוה המת ם רחוקים מהרים י מרחוק אתי יי משכם ^.^ייס אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בבל יום :הללוך ונוהרים♦ :השל:ם הבמיה תעלה על לבבכם נמהרים. סלה* ברוך אתה קי האל הקדוש: חזקו■ ותזכו לשמוע שיר ישורר'להרים ייהר בית י: בראש ד אתה בחרתנו- מכל העמים* אהבת התרים: לביתך נאוה קודש נוה תתלה חומל* בית ע׳גי אותי ו * ורצית בנו* ורוממתנו מכ<ך* הלבנון מלבלב מגרים וגומל ♦ זהב פדוים כרוה פרחיו (1* V • HWn! 1Jr V עודמהאמל♦ לזרעושל:צחקחסד ביוםהנמל* ארוממך הלשוניות, וקרשתנו במ^ותץז* [קרבתנו בעטור בכוריבקלתות טזחבות ו.לא בתוךטל♦ כבוד מלכנו לעבודתה * וישימה הנדול'והמתיש הלבנון נתן לך חרר הכרמל: .יראה כפת המוקד היטלים ,־U;L «־v :nNL שלם סבי3!ך * שמך כשם מלכך שעריך כישבט:ך r »!? u *K * בתסביך * הערת כעדי תלבשי זדרר סביך במסכיך * שיחת כךזנ:ך באביביך♦ נשמות לגייך באבוביך* עוד תעדי הפיך * טלול רוסי־ך ברחוביך * ישאלו שלום *חקי רצונך ותתן לנו קי אלהינו• משפטים ישרים ותורת ירושלים ?שליו אזהבניך : יתרה ח בתך ירושלים בנוי אי־ת חקיס ומצות טובים!תנחילנו זמני ששון ומועדי קדש שבעים שמותיך* כעיר שחברה לח הפקת שומרי וחני נדבת* ותורישנו קדשת ישבת ועבוד סועד ןחניגת חומותיך * מזכירים לרחמך ולשומך תחלה בארק לישב הרגל* יתערל קי אלהיט בין קדש לחול בין אור לחשך שוממותןך * באחות וברעות ומקדיש אלברמה נויותיך* בין'ישראל לעטים בין יום השביעי לישיבת :מי המעשה איברה ואבקשה טיוב ושלום באר מניותיך * יהי שלום בין קךשת שבת לקדשת יום טוב הבדלת ואה יום השביעי בחי'לךשלוהבאךמנות;ך: כשחל ’/* במוצאי שבת אומריס!b (ותוריעטקיאלהינו את משפטי צדקךנתלממו לעשיות מששת ימי המעשה קרישת* הבדלת וקישת את עמך ברוך אתה יי פורש סכת שלום עלינו ועל כל־־עמו ישראל ישראל בקךשתך זעל־־ירוישלם: ותתן־לט קי אלהיט באהבה מועדים לשמחה חניה 1*131־ משד!את־מ»«די יי אל־גיי ישראלי ו,זמנים Wj| ארדיום ה1 המצות הזה!מן חרויתני טקלא - •• •-* :t •״• : •ז • : t •• קריש זכר ליציאת מצרים: חצי ר,דים יי־ י" • ־ ־ ; ז• ל . ,1־ . *אלינו ואללי אבותינו י «rt י;נא ו;נין ™״r v : • Fi* rv'׳• - • : • TK• r* ,וקיצה וישמע ך$קד ויזבר קכהנט ופקדוענו חברון ברוך אתתי, יי אלהיט ואלה♦ אבותינו אלתי אברהם אבותינו♦ חביון תישיח בן דוד עבדך. חברון ירושלים ^הי:צחק ואליה♦:עקב האל הנדיול הגיור והנורא אל עליון עירקרשך ♦ וזכרון כל עמך ביה ישראל לפ^יך י לפליקןה גומל חסדים טובים וקינה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא לטובת. לחן ולחקר ולרחמים לדרים ולשלום ביום גואל לבני בניהם למען שמיו באהבה , ’ י חג המצות רעה ♦ !ברינו קי אלהיט בו לטובה♦ ופקדנו ביו לברכה משם לישראל כני כשהייתי מתן לכס וכו'לכל אחד עומר לגולגולת רעככו שאת׳ נותני' את העומר אין לי אלא עומר אחד בשביל פולכס • ולתמור (טעמו לתמורה) מלשון לא יחליפנו ולא ימיר־ יחכט ונתן וכו׳מכוארכמפנ׳דמגחותנהמהולאכוכ וכו' שיהא־ האור מולא וכולו־ שטחוהו נעזרה, גם זח סס כמשנ׳ והרוח תנשכת בו, ואמרו חיים לכמור ע״פ מאמר ר, לוי שס כפשיקתאעל מסג׳ זו הרי מעמלת וחרשה ונו' אם אינו מוצא לן־ רוח שתזר' מהיכן אותו האיש חי ־ לכתור, לשון חימום במו כותר סל זיתי' <3*מ דף ע״ד ובתו׳ מס דכימור מלאכה גידי שמיס כתו הידרא, וסמכו לעמלו כ רוח לזרות שמתנו הוצאות ס־יס כמאמר ר״ל הנ״ל ־ כתה ככרי וכי/ ע״ם מאמר ר״ש כןחלפתאלכתו, שסדףפ״ו־ ששעות חוקות ונו', מקרא בנבואות ירמי' (ה כד) ומאתר ר״א כפסותייא הנ״ל ישמור לנו תן השרו יכו' ואימתי כשכע שכועית שכין פסח לעצרת־ (א'ה7 שני המאמריל יתעשרו היטי3 ע״פ מאמרם בפסיקתא והו3א בילקוט"על מקומו וז״ל ולא אמרו נירא נא את ה׳ אלהיט הנותן גשם יורה ומלקוש 3עתו t יה3 לכון כולם נית אתון צריכין לי/ מן כדין שבועות קציר ישמור לנע ישמור לממן השרב ומן הרוחות כקשים, אמר ר״י 3ןל:< סנט ר ן (שומר שלך) אנא לי ת את יה3 לי סנטסתי(שכר שמירתי) עכ״ל z וכנגד זס יסד כמה ככרי טור ראוים לזמור לסנטר הלז שהרי שטעית חקות קציר לנו ישמור וראוי לתת לו סנטרותי/ ולזמור, טעמו לכרות כמו לא תזמור, כי המור צמח הוא) ־ תכן וכו' כריית' כפסחיס ל״ו תנחת העומר לותפין וצוכרין אותס, מגיס וכו/ משנה כמנחו' ס״ו נתנוהו לרחייסוכו/ נתן שמנוומ׳שס ס״ח, מזר שולחן וכו' הכל כמשנה שס־ ר,רכ העומר, שס כמשנה, כזריזותכ״דוכו' משנה כדף ס״ח ת״ת הרחואיס וכו' שאין כ״ד תתעצלין, מרחור, את ה'וכו׳ תכואר *יעצמו * (א״ה, שיר ישורר לסריס הרבית ה׳ וכו׳, הכוונה 3ו כי סר Tóm, VJI. בית ה' בעצמו ירים שיר וישורר כראש ההרים כדאי' בשוחר טו3 מזמור פ״ז אמר ר' כנחס עתיד הקב״ה להניא לסיני ולתבור ולכרמלוליתן ירושלים בראשן שנאמר נכון יהי׳ הר בית ה׳ בראש ההרים(ישעי'3'ל) ולא עוד אלא שעתיד להיות מזמר וסן עונין אחריו שירין וזמירין שנא׳ ו נ ש א הוא מגבעות (שס) וכתיבכנני'שרהלוייס במשא יסור במשא(ד״הא'ט״ו כ״ב וע״ש פי' רש"׳) ־ לביתך וכו' מתפלל אל החומל עסות כית כאות קדשו לנוה ההלה כמאמר ר״ח כר פסא סוטה דף ט' אל לזרןרא וכו׳ אלא נוה תהלה וכו' שלא שלטו שונאיהם וצו'* כיתיערוכו', מאתרר״ז כרטוני׳ יומא ל״ט, וגומל מלשין ויגמול שאדיס ־ זהב וכו' פירוש פרחי זהכ העתידים לחזור לא יאמלו עוד כפרח לבנון האותל ־ לזרעו וכו' כדדרס כ? עוירא פסחי' רלט מאי דכתי3 ויגדל וכו', ארוממך וכו'מסנה פ״גדכיכוריס העשירי' תכיאיסוכו', ולאכתורמל, הוא כלי פחות הערך כתו תרועה כפורמילו שגס השלים נותנים לכהנים וכתר עניא וכו' 0״פ הגוזל, ככוד וכו׳פסור, כנכואת ישעי' ל״ה ־ יראה וכו׳ משנת כתמיד, כית המור,ד כפה, תשלום ם לס וכו' ירא' ע" פ נכואת יאזר,אל כסופו סכיכי״ח אלף וכנגד מאתרם ע״ז כסוכה מ״ה תמני סרי אלפי וכל׳ ל)ואו וזפלוס שלם, שמך ונו', שעריך וכו' כצאמר כנכואה <״כ שערים כשם שכטי יה נר,ראי' וסם העיר על שתו ית,׳־ העת כעדי וכו י הדר. וכו' רומז לסנהדרין המסוכין כעגולת חצי גורן ־ עוד תעדי וכו , כבואם ׳רמי' (לא ד) ויצאת 3מחול משחר,ים ־ טלולרוכיך, רר,ידפ ילדיך, מ3ואסזכרי'(ח ת) ורחוכות תעיר וגו׳ ־ סירות וכו׳ כסדר הכאתכיכוריס ודכרו הלויס כשיר והוא א3וכ של ר,נה כדאי' כערוכין ־ (בנוי שבעי'שמותיך במדבר רבה ם׳ י״ד על הפסוק שבעיס שקל כנגד שבעיס שמות שיש להקביי׳ה, שבעיס שמות לישראל, ע' שמות לתורה, ע' שמות לירושלים, ועיין בבעל הטורים «' בהעלותך): ה h מעריב אל w פפח לבינת* וח־וישיענובו לחיים: ועיבר יישו^דה ורחמים♦ ויתקדש שמה רבא כעל^מא ף־נרא נךעותה pín והננו י ורחם ^לינו והושיענו י כי אליך עיננו כי אל ־:־־ וישליך מלכותה בהייבוין.וביומיכון ובחיי דכל ש,לך חנון ורחום אתה:' ־ בית ישראל בעגלא וסמן יעריב ואשרו: ׳ והשיאנו י: אלחינו את ברכת מועדיך לח:ים ולשלום אמן.;הא שמה רפא מברך לשמחה ולששון כאשר רצית ואמרת לברכנו ♦ ר^ני לערס וא1למי עלמיא * יתביד במצוותך ודתן חלקנו בתורתך שבענו מטובך ושמחנו ■יי£ ־t :״ T :־t : * T“ י בישועתך וטהר לבנו• לעבדך'באמת והנחילנו עיאלחינו ישתבח דו/פאר !.יחרימם ויתנשא ויתהדר רתעלרר בש.חה ובששון מועדי קישך♦.וישמחו בך י״שראל דתהללשמה:דקוךשא בדיך Ntn לעלא מן.כ־־4 מקךשי שמך י ברוך אתה מקדש:שראל והזמנים: בךבתא ושירתא תשבהתא !נזחמתא ךאמ?ן בעלמא יער־, " אלהינו בעמך !שראל ובתפלתם. (חישב ואמיי א״ו׳ך• את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפלתם באהבה קהל קבל ברחמים וברצון את חפלתנו: תקבל־ ברצון ותרתי לרצו^תמיד. עבודת ישיךאל jlW תתקבל צלוחהון ובעותהון דבל ישראל;קךם אבוד,ק ■די ־־־' “ בשמיא(אשרו אמן: קהל יהי שם י! מברך שעתה וער עולם: ותחזינדה.עינינו בשובך לציון ברחמים. ברוך אתדת " המחזיר שכינתו לציון: מורים אנחנו לך שאתה הוא עאלהינו ואליחי אניותינו לעולם ועד צור חיינו מגן ישענו י אתה הוא לדור ורו? ואמרו אמן’: 4תא שלמא לבא מן ׳שגדא וחיים עלינו ועל כל.ישראל נודה לך ונספר תהלתך♦ על חיינו המסורים בידך ועל־4 נשמותינו המקוריות לך ועל נשיך'שבב4 יום עטנו ועל נפלאותיך וטובותיך'שבכל עת ערב ובקר.וצהרים הטוב קהל ע? ף מעם ♦זי עשה שנעם וארץ: עשה שלום במריומיו הוא!עשה שלום עלינו ועל כל עומרי עלינו* קדיש יתום* יגדל* דיני ספירת העמד כי לאוכלו רחמיך והמרחם כיי־לא תפו חס^ :שלאל יאמרו.אמן: קזינו לך: ועל כלם!תברך!!תדמם שמך שלבנו תמיד לעולם ועד זבל תחייב יורוך סלה ויהללו ארה שמך באשרת האל t , , , . . , , ישועתנו סלר־יי ערוך אתה יי הטוב ילך העומ7 בקול ^ס וצריכין לגיד ולספור מעומד, (ואס מנה מיושב יצא) • nn,nvj: . ברוך אתה "; אלדזינו מלך העולם אישר ישראל בכל עת ובבל שעה בשלומך ♦ י ה * D1 י 0 Í א ח ד ל y £ ף אכעמר) ברוך אתה יזי המברך את עמו!שיראל בשלום: אלתי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרטה ולמקללי t v יהי רצון לפניך יי אלדזינו ואלהי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך: *.»'״, יו:״״'ר״'״י ,LLL ..-,צ ,L-,' ,-u ואומרים מזמור ס״ז למנצח 3 נ ג י ג ו ת מזמור סיר אלהיס יחננו וכו׳• וכן בכל 5‘ 1?P# Dl ;fiל •WF1? ™ *W לילה קידם הספירה י3רן ואחריה יאחזר יהי רצון והמזמור הנ״ל ־ ויאמר 8<י ׳מיס, ובמצורקיך תרדוף נפשי וכל החושבים עלי דעה מהד!־־1, סלסה אר3עה חמסה ססה ס3עה שמונה(בקמץ) תפעה עשרה ימים, כולם ÖtóStS m W לסמן * •=ew> m •w די ־: I V T ג |; הנספר אל תספר האחדות בלשון רבים ואל העסרות בלשון יחיד, וכסתגיעלסבעה ימים יאמר היום ס3עה יוייס שהם שבוע אחד לעומר, ובשמיני יאמר היום שמוכס ?W.K9? ............................... .............. !הלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני: !היו ללצ1ן א^י, P* ימיססהס ס3וע אחד ויום אחד ”לעומד, 1ע*ד זה מונה וסיפר הימים והשבועות ודו שם " מברך כ:׳!תה *ר־ עולם ־ ובלשון H סיריםתהרומם♦ ובקרב קדושים חתקריש : י אור עולם באוצר ח!ים אורות מאפל אמד דחי: ובמקהלות ר133ח עמר בית ישראל בתה יתפאר 'שמת מיוסד «״פ א״ב ממגע, ובסוף חתום משלם כרבי קלונינזוס חזק, ופלו מיוסד .L' / , ־ J____ י ז ,* : י ־ ?: = * . על ורו ול הסיוט אור ישע דאתמול נכן סניטה וראת אס גפתיחפנו: מלכנו»כל דור ודורשכן חובף כלה:צוךיםלפגיק!זי^הי^ אפיק .רון ושיקים* לנושאי #S נגזרים * אישורי ואלהי אבותינו להודות להלל לשקח לפאר לרומם להדר כעד שרים♦ שיר הימי ר י ם: איום שיגע שוקקות * לברק לעלה ולקלס על קל דברי שירו־ת ותשבחות יוד 3? נחני עסיסו להשקות* אלפ,♦ דת בנשיקות ♦ "י שק נ י '&י ^11* : מ ןיש י ק יו ת: בקתה לאות מאמי;יק ♦ הממרח, למו ישתבח שמק לעד מלכנו האל המלך הגדיול והקדוש 9ןק * בחרתם השחעשע באמניק*'ל.ךיח ש מן יק : בשמים ובארץ כי לק נאה ** אלהינו ואלהי אבותינו שיר בהקת אור שהריק♦ זרוע לאיום משחריק* בואי בנצור? ושבחה הלל וזמרה עיוז וממשלה נצח גדלת וגבורה תתלה לשחוק ♦ מיש בג♦ אחרי ק: גאה עדו* גאות ♦ . עבור !תפארת קדשה ומלבות ברבות והודאות מעתה ועד בראשי התאוה * גורלי השפיר והגות♦ שחוקה ■אני עולם: ברוק אתת"•אד מלך גדול־1;השבתות"אל וגאות: גלף לחות חרת♦ יקרה מרו וסתקת ♦ גאני ההודאות ארון הנפלאות הבוחר בשירי זמרה ;;קק א<י ולא לאחרת: אל ת ל א נ י יש א נ י שחר ח ק ת: דלג קץ להבדילי ♦ מטשולי מר מקלי♦ תליני ושח לגילי ♦ הגירת לי: דרור קרא לפקעי♦ קאב מיסרי ומידעי י׳ דרבן נקקר ררעי♦ אס לא תקעי: הגיס ♦ב וקרעו ♦ וצר בסאסאד. פרעו ♦ הקרים פניו והבקיעו♦ לססתי ■הי העולמים: ועתה ♦גיל נא כיה אדני כאשר דברת לאמר :•* ז •1 • *■ ג* t י* ך ז • - : t •• זכר רחמיך י! וחסדיך ני מעולם הטה: 3318 nn8n3׳ 8ו״* ־??*»׳ סיר מ׳רם, m'*™ טליד מלטתדז בח״נל?" ,n'״ ?i כ0ףם• «ז לטניזחמ י״י׳ם* נאלי לה״ך גימל!ך מלכותה בח!;יכון וביומיניון ובחיי רכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמך יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא/יחכרך בתורים: ותר זיי זהב♦ אויבי זקר טהב ♦ והעניק לזוע אהב• הורי זהב: וזכר ברית סבו* ומפלשת עם הסבו♦ ונכה סין סבבו♦ עד שהמלק במסבו: זכות עקוד מור♦ אץ וחמים לכמיור ♦ זלעף קשר חמור * צרור חמר: זכרון משלי אפר♦ חק בגינם בספר ♦ וישתבח יתפאר דתרימם (יתנשיא !!תהיר !!תעלת זריס תת כיפר♦ אשכל הכפר: תגיש מחץ מרית♦ ♦ ותהלל •'שמה קקודשא בקיק תו» לעל^ מן S3 כסה ערום עתתי ♦ חנכגי כישע געיתי♦ הנקfפח בלכתא ןשיותא תישבחתא ונחמתא ראמירן בעלמא רע! הי: הכל־ עול חדי♦ נגף שוללי' קרידי♦ חישתי ,ואמרו אמן: ישיר לירידי ♦ הנק !פה רוו,: מהוד פע;ח רזים * חכמי א אפיק, כ״ב גכ״י קוון ורפה ונכוןהוא, מ! יפיק רצון (תסלייב3)* לנושאי וכו׳ (שמות יעד)• איוס, נראה סהוא תאר הפעל להורות על הפגיעה בשסע רג, ודוחק הוא לאפר שהוא תאר לאל יה' כי אי! נכון, לתארו גאיתה בסביל פעולת ההשגעה כמגואר תדגרי החגר לכוזרי מאתר ג׳ סי׳ג׳ וגמורה גראשון פדקנ״ד• נחני, להר סיני להשקות אותי עסיסו הוא מתיקות היין ורומז לתורה כענין וסתוגיין מסכתי(משלי ט)• ישקני מנשיקות, מתרגמינןהוא מתהלל עמן אפיןבאפין כגברדנסק לחגרי': ב גטת, כתוהגטת, ל׳ראי׳• לאותתאמיניך, עיסות סל ישראל המאמינים גך• גאומניך• גתורהכענין ואהי אצלו אמון(משלי ח׳) • לריח וכו', כסירש״י' גהקת, הגהת אור השחר שלך לאף משחר׳ 1 ודורשין, כעני! אור זרוע לצדיק (תיל'׳ צ״ז י״א) ‘ גואי וכו', ועתה בבואי בניצוח לשחר פניך משכני אחריך כתא! • גניצוח, גחוזק מן מנצחי' להעגיד את העם (ד״׳הג׳גיא): ג עגור גראשי וכו/ דכפינוה׳ הולך לפניהם (שתותיג כא) וכן בגאולה העתידה כתיב וה' גראשס (מיכה ג יג) ־ גורלי השפיר והנדה, נחר לי גורל ספיר ונאה וירמוז לתורה עש״האתה תומיך גורלי אף נחלה ספרה, עלי(הילי׳יו) וכמו שאמרו עליו נילקוט־ שחורה וכו/ אעי׳ם שהייתי שחורה גמצרים בקצת מעשים רעי' מ״ת נאוה הייתי בשמירת ה גר* ת ויחוד השם, כפי' רא3״ע• גלף וכו' חקק על הלוחות התורה שהיא יקרה תדר וסוחרת־ גאני, רימתנינגאוןהתורה: ר דלגקן, כמניןק״ןכמושאז״ל־ להגדיל׳ ממשול' וכו', 1:תיג הן גויס כתר מדלי (ישעי'*מ טז)״ דגלני, בדגלים * דרור, תימת• לפדעי, לפצעי, תרגו' של פצע פדעא• דרגן וכו/ הי' תרדע אותי להישימי רירך כמו שמישרין הנקר גדרנן, ודרבן ותרדע מגואר ביוצר דאח-מול אות ד': ה גסאסאה, (ישעי' כז ח) גמדה שמדד פרע לו הסגיעונטגע־ הקדים פניו של צר וקפח רגליו עד שכרע ונפל וכמו שפירש״י קדמה פניו הכריעהו (תילי' <ז ׳:) * לסיסתי וכו', כפירש״י־ ענדני, קשר לי• שילוש כתרי', כתר תורה וכהונה ומלכות וכמאמר׳(שגת דף פח) נשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע וכו,, ועיין גסי' הרגתהרש״אגח״א• לתנחחת תורים, לישראל המקרינים תורי׳ לריח ניחוח השמיע נאיו לחייך גתוריס, וכמו שאתרו נשיר רנה נאוו לחייך אלו הרגניס/ בתורים בשתי תומת: ו ותרדי זהג, הי׳ מוותר לי די זהג גגזת מצרים • אדני זקר תהג, הקפיצס לקרקע הים וגכ״י כתיג טהג וענינו קרקע כמו טחב* והעניק, לזרע אגרתם אצהגו תורי זהב בבזת הים ־ ברית סבו, הנרית של אותו הזקן אגלהס, וכמו שאמרן ר!״ל ולא נחם אלתיס דרך ארן פלשתים כי קרוב הוא (שמות י ג ין) קמג' השגוע' שנסגע אנרהם אבינר לאניתלך מלך פלשתי' אס תסקור לי ולניני ולנכדי ועדיין נכדו קייס, לכן ויסב אלתיס את העם וגו/וזהו ומפלשת עס הס 3 ו: ן זכות וכו׳ בזכותו של יצחק שנעקד על הר המורי׳תהר הקן כי נכמרו רחמיו• זלעף, שרף ל'רוח זלעפות (תילי' ’"א)• גשר חתור, מצר"׳ אסר גשר חמורים גסרס(יחזקאל כג כ)• צרור המור, כינוי לתקג״ה, או ירתח ליצחק שנצרר על תר המורי' וכמו שמתורג' האי קרא גשיר השירים, וטעס המאמר זלע!> יסר חתור בזכות צרור התור, ויהי' כפל העני] גמלות שונית ׳ זכרון וכי' בזכותם סל אבות שהמשילו אד עצת' לעפר ואפר גג־נ' חק תקג״ה נספר הנגיאים לתת זרים כופר פחח ישראל כדכתיג נתתי כפרך מצרים (■שעי'מג ג)־ אשכול הכופר, כינוי להקג״ה איש שהכל שלו כדאי׳ גש גת דף פ״ח ונילקיט: ח חנש מחן טריהי, ריפא מכה טרי' שלי(ישעי' ח' ו׳) • כסת וכו^כדכתיג ואנסה ערומך (יחזקאל טז ח) ־ עול מדי, עלו של רודהאותי, לשון לא חרדה בוגפרך(ויקרא כה) • רדידי, צעיפי: t3 טהור, הקג׳ה־ פענחחים, גלה ט H סודית. יוצר ליום שני 1ז5מי מרות מפגיזים * טעמי תורות חורזים * קורות בתישויארזים: טוב ערה מנצלת * $לה גי* מפצלת4 טלאיו סך בבחילה♦ א גי חבצלת: ישרגי מעקו׳ש זהירזים♦ חשפני מבול שוחחיים♦ יקרגי בגיא עחיחים ♦ בשושנה בין החוחים: יושבי נוף כגש־♦ חית קנח יגער * ■חלצני מטנרסם משר ♦ ב ת פ ו• ח ב ב צ י ה,יבר: בגבור מתרונן מיין י ;קץ והריק‘זק* בה ני לנסך יין ♦ הביאני אל בית ה ין ן: כפות משיחכם בוישישות 4 חרפוני מוחי עששיות * בלפיד אש בחששות♦ ס מכו ני♦ באשי ש ו ת; לי ישקוד לדךשי * מכף משדרי וחלשי ♦ להרביצני בנוה מדרשי♦ ש מ א לו תחת לראשי: לסבול עול נלותפם* בלי לדחוק גאלתכס♦ להחיש ישע בעתפמי השבעתי אחכם: מרים ראשי ובכורי ♦ לקח'טוב הזכיר, ♦ מלאכיו צו לדרי♦ קול דוז־י: מנר באף מעציבי♦ נהלני חמית צבי* מדמה לעפר נציבי * דומה'דודי לצבי: נער מצר ליי♦ ענני בצר לי* ניני הסו בצלי♦ ענד! דודי ואמר לי: נגידים לי דבר * שבעה קולות במרבד * נטפי מור העבר♦ בי הנר. הסת ו עבד: סבת שועי וקרץ ♦ שלח נורדי פרץ ♦ הודות אל חכתי׳ סלי המפריזין ומרחיגין מדות ע״י גדרי׳ וסיגי'ועיין נפי׳ רש״י גמה׳ 3*מ ד׳ ס״ט 3׳ ׳ הכמי, כ״כ 33׳ כ״י • חומין, מהדרים • קורות 5תמו ארזים, אלו פשוסריס ׳ כדאיתא עליו גמדרס • טוב ערה מגוללת , טוג )ה הקג״ה • ערה, הריק כתו וקיר ערה תגן(י״עי׳נג ו) כני׳ רס״י ־ מקרא מצרים מנוצלת ע״ס וינצלו את מצרים (שמות י3 לו) • עגלה, האר למצרים כדכתיג עגלה יפהפי׳תצריס (ירתי׳מוכ), והיא היתה מנצלת גוי' ל׳ ויפצל גהן עצלות (ראסי׳לל!)• טלאיו, 3ניוהי׳פק3״ה מסכךכגחוצלהוהואציהוי וכפיפה עש,י מיריעו'מאוגריס מגמי כדאי' נמש׳ הוכה ד׳ כ' 3'• : י זהיהיס, ויסגורהי׳ זחיחים, ושניהם לשון גאות וגסות המת עיין געמך ערך זהה וזמרו ומצרים נקרא פן כדכתיג אזכיר רה3 (תילי׳ ם!) וכתיג המעש׳ ארן מצרים לא תעשו(ויקרא יוז ג) וזה טעם ישרני מעקוש זהיהים• ששכני/ בס״ין לשון מניעה מבול סווזחיס, מהמשתחויס לגול ען(ישעי' מד יט) • יקרני, הוקי רני ונגדני 3מד3ר ארן צחיחה או יהי' גיא צחיחה ארן מצרים כפי' רס״י על אן שוררי' מכנו צחיחה (היל,, שח ז) * צגער, ל' השחתה דוגמת הנני גוער לכס את הזרע (מלאכי ג') וטעמו כאשר גער •ושני נ-ף כן ■געא כדכתיג גער איה קנה (תילי׳ ה״ח) ע״ס רש"׳ 1 ׳חלצני/ יוציאני• ממפרש' מיער (תילי׳ פ) שאני גתוכוכתפוח: ב כגגורוכו', עש״ה ויקן ניסן אדני צגבור מתרונן מיין (תיליסעחפה)• בית היין / 3י' ניסוך היין היא גי ת ה'• טוסי עשסות, טוחי עי נ׳ ס ארפוני לאמור כפות רגלי משיחכם 3וסש ת ומהאחרות ודגריהם גוערים בלבי כלפיד אס הגוער 3 ח ש ם ו ת הוא הקם הדק (ישעי'הכד),לכןאני (דין■ שמיפה גאשישות, ויותר נראה סתיגתגאשישות הוא מגזרת אש לדעת הפייטן דוגת' והתאוששו(ישעי׳מו ח) לדעת הרי״ק גשרסי'/ וטעמו שהם שומכין אותי באש מתלקחת כזאת, ועד״ז תרגמתי: ל ישקול/ ימהר• לדרש׳, לפקדני ולהוציאני מכף משדד וחורשי, ל' יחרוש וישדד אדמתו (ישעי' כח כז) וכתיג גהיי׳ן, וטעמי כטעם על גגי חרשו חורשים (תילן' קכ*ט) ׳ להרגיצני גנוה תדרשי, כדכתיג סספרגצנ׳גנוה טו3(יחזקאל ל״די״ו), ונוה מדרסי הוא ציון עיר דרושה כדכתיג ולך יקרא דרושה (ישעי' ס״ג י״ג) 4 לסגול וכי' גלי לדחוק וכו', מבואר ע״פ מאמר' גכתוגות דף קי״א ג׳שגועות הללו לתה ז א' שלא יעלו ישראל גחומה (גיד חזקה), וא׳שהשגיע הקג״ה אח ישראל שלא ימרדו געכו״ס, וא' שהשגיע הקג״ה את העכו״ס שלא ישתעגוו גיסראל יותר מדאי, ור״י וכו', ור' ז#רא מגעי׳ לי׳ לכור׳ לוי דאמר ו׳ שמעות הללו למה ? ג׳ הנידאתרן, אינך שלא יגלו את הקן, שלא ידחקו את הקן (פירש"׳ שלא יר3' !תחנונים יותר מדאי, וים גורסים שלא ירחקו את הקן, וע״פ הגירסא הזאת ייסד הפייטן גזולה דאתינול מה' לשלם גכפלי׳ וכו׳ ועל סתי היירסו' רמז ביוצר דאתתול באומרו שם אות רי״ש ריחוק דיחוק אתכם הסגעתי אתכם) ושלא יגל׳ הסוד לעכו״ס (פירש״י אמרי לה סוד העיגור ואתרי לה סוד טעמי התור'), וכנגד שלא •דחקו יסד הפייטן לסגול גלי לדחוק ולהחיש עת הישועה: מ לקח טוג, התורה • מלאכיו צו לדדי, ע*פ מאמרם שגת ד' פ״ח אתר ר״י ג״ל גכל דגור ודבור שיצא מפי הקנ״ה חזרו ישראל לאחוריהן י״ג מילין היו מלאכי הסרת תדדין אותן כנאמר 'מלאכי צבאות ידודון(חילי' סח) א״ת ידודון אלא ידדון(פי' רש״י מדדין, מסייעי! אותם להתקרג מעט מעט שהיו חלשין, כאשה המדדה את גנה גתחלת הילוכו) • מגר, הפיל• חמדת צגי, א״י• נציגי, הקג״ה שהוא נציג ואלוף סלי הי׳ תדמה עצתו לעופר ולצבי לדלג על ההרים, מהר חורג להר סיני: J נער וכו', 1כתיג וינער ת'את מצרים(שמות יד פז) • נגידים, דגריס נגידים עש״הפמעו כי נגידי® אדגר (משלי ח ו) ואמרו גתש' שגת ד׳ פ״׳ח לתה נמשלו ד״ת לנגיד ך לומר לך וכו׳• שציגה קולות, כדאי׳ גילתדנו וגילקוט תיל׳' כ״ט שגעה קולותגתתן תורה, ויהי קולות וגרקיס• וקול שופר, ויהי קול השופר, והאלהיס יעננו ג ק ו 1 , וכל העם רואי' את הקולות, ואת קול הסופר, ויענו כל העם-ק ו ל אחד, וכן דוד הוא אותר שגע גיוס הללתיך • נטפו תורהעגר, רומז למאמרם נמק' שנת דף פ״ח 3' כל דבור ודגור שיצא מפי הקג״ה הי׳ נתמלא כל העולם כולו גשמים והי׳ הקג״׳ה מוציא רוח מאוצרותיו והעני ר ראשון 1אםון דכפיג שפתותיו שושנים נוטפות מור עוג ר (סיר ה יג) א״ת שושנים אלא ששונים, ע" כ ודרש כןתדלאכתיגכשושנים גכ״ףכחגרו כ ער ו ג ת, ודרש עונד ל' העגר' וזה טעם נטפי מור העגר־ הסהו, כתרגו׳ זמן שעמדה, ואפשר שנקראו ימי הסתואותן הימי'שהי'גהסנלאתורה: ס וירן, ל'רצון, :ודרי פרן, משה ואהרן• שונים, מצרים רזבל בחוזק, ל' תחנל וחבל נמרן סונים הבל במרץ♦ ה נ צנים נראו• בארץ*. פוגי־ז $עו מיוניה ♦ מוף בדונג למשנה־♦ סועח־־ו מאנחרה להפיגה♦ ה ה,א נ ה חנטה 5 (יה: עזים שה בסלע ♦ ראשי תנינים ל.קלע * נ(ל1ת בדויה לצלע * יונתי בה:נ ו י הסלע: עזוז הדריך בנעלים ♦ יופי פעמי נעלים ♦ זעךף ך!מי בשבלים * ואחזו לנו ש^ל ים: פץ לי מהיש׳לי * מה דודך משלי ♦ פוצי מרפש ומהלי ♦ דודי ל י: פיללתי לנורא ואיו□ ♦ ראות כסוס יום ♦ פקח קודז אסיריך לפף־ום ♦'עד שיפוח היום: צעקתי לצור מכאבי ♦ מתי חתול מכאובי♦ צפות באבדן מרכבי♦ על משכבי: T:\l-1r; i • ; • - T• ־ י ;T• צחנתי התם נא♦ שור מראש אמנה♦ ציון קךיח.נאמנה ♦ א קו מ 4! נא: קויתי למשפיל ומרי□ * לרזבישי באז ׳מחמורים♦ קובלת מאריות ונסך,□* מצאוני הישמרי□: קרנות עשיר שבלתי♦ לאמי□ חזרתך הדברתי♦ קולו שמעני והגברתי♦ ב ס עט שעברתי: ר! ממתי קרן עירכם ♦ ישע אישית מדינם ♦ רוגנים מלגלות סודכס♦ השבעתי אחכם: רבתי אשים בעולה♦ מכל עלמות לעלה♦ רצויה בריח עולה♦ מי זאת עלה: שרת בבית אולמו♦ אפתי שבוץ יהלומו♦ שהיה מכלל T •• i “ T • : ־ ״ • I ־* »' T • i / ז *־ עולמו (מיכה 3 י)• הנצניסנראוגארן, רומז למשה ואהרן כפי' רש״י והמתרגם • סוגה, ישראל המכונה סיגה בשושנים(שירז ג) כפי'(־ש", * ע1עו, כ״כ גנ׳כ״י והוא פעל עדר לשון טרד' וטירוף מן רוח עועי' (ישעי׳ י״ט ־ י״ד), ו מ ו ג י ס ל' הנעה וטצטול מן ושמתי' גיד מוגין(ישעי' נא כג)• מוף, מצרים, למ וגג׳ ל' "סיסה מן ותמוגיני פושי' (איוב ל כ3), כוערה כינוי לישראל עני׳סוערה (ישעי׳ נד), להפיג׳, ל' הוצאה מן ויפג לנו(ראשי׳ מה כו) ושיעור המאמי', ישראל הי' מעועו מוגיס שלה, ועוף נעשה כדונג להיות נמס לפני אותן שסי׳ ממוגג וממסס מלפנים, ועגי׳ סוערה הוצאת מאנחה געוצורשהתאנהחנטה פגי׳ וכמו שפי׳ רש״י כשרים סגכס חנטו והנצו לפני מעשים טוניס, או טעמו כמו שתרגמו המתרגם כנסהא דישראל דמתילו לבכורי תאנים פתחת פומה ואמרת סירה על יתא דכז־ף: ע עזים, מיס עזים שת כסלע, והמאמר מיוסד ע״ה אתה כ־ררת בעזך יס שגרת ראשי תניני׳ על המיס(תיל’׳ עד יג) ואמרו נמכילתא והובא בילקוט גסוף חבקוק, עשרה ניסיס נעשו לאבותינו על הים, נקרעו ונעשו כמין כיפה, נחלק לשנים, נעשה ינשה, נעשה כמין טיט, נעשה פירורי! אנאמר אתה שוררת געזן ים, נעשה סלעים שנא' שגרת ראשי תנינים על המיס, נעשה גזרים, נעשהערימות, נעשה כמין נד, יצאו להם מיס מתוקין מתוך מיס מלוחים, קפה הים משני חלקים ונעשה כמין גולוס של זכוכית(חתיכות רחגו׳ סל זכוכית שעוסין מהם לחלונות והוא בלוכזא הנזכר גתס׳שגת ד' קנדג)• עלו' פדוי' לצלע, שיעלה ישראל אל הצד השני שלים, צלע הוא צד כל דגר• יונתי גחגוי הסלע, ניס שנעש' כסלע כתדונר, ויתכן שינואר גם זה ע״ד סגארתיוגיוצר דאתתול• עז ז, הקנ״ה שהוא עזוז תנור• יופי וכו', כינוי לישראל ע^׳ה מה יפו פעמיך ננעלים(שיר ז 3)• ערף, ל' וערפתו(שמות יגיג)• קמי, מתקוממי• נסעלים, נשעליהיס־ אחזי לנו שועלים, מבואר ביוצר דאתתול: רי פן, דגר, ל' פוצה פה (ישעי'י יד)• ממשיל׳, מעיק ומיצר לי, ל'מהדק וחסל (דניאל גרו) ע״ס רש״י, וטעם המאמר אויני מקנטר אותי לאמר מה דודך מדוד? ואני «סי5ר דודי הוא הפוצה אותי מרפש ותדלי, פ ו צ י ל׳ הצלה כמו פצני והצילני(תילי' קמ״ד), ורפש ודלי הוא רפש וטיט ל׳ מיא זדלו ועכירי (שגת ד' קת א) ומ״ס מדלי גחירק 33' כ*י• ראות כמוס יום, לראות היום הכמוס עיגדו דכתינסלא הוא כמוס עמדי (דגריס לגלד)• פקח קוחוכו', עס״ה ולאסיריספקח קוח(ישעי׳ ,קא) וענינו פתוח המאסר • עד סיפוח היום, טרם סיתחמ'היום יום הדין דכתיג הנה היום נא גוער כתנור (מלאכי ג יט) וכן אתרו גילקיט: צ חיתול, לשון הגישה ורפואה כמו לשוס חיתול למגסה(יחזקאל לכא) • צפות, לראות• מורכבי, הרוכג על צוארי כעני! הרכנת אמש לראשנו(תילי'סו יג) • על משכני, גלילה גמחשך הגלות• צחנתי, זוהמת׳, כלומר קלוני, ל' ועלה באשו ותעל צחנתו ליואל ב כ) והוא כעני! סדי ומאוס תשימנו גקר3הי1מיי(איכהג)• שור מראש אתנה, הסתכל מראשית האמונה שהאמנתי 3ך כפירש״י שיר 7׳ח': ק לחפש’ כאז מחמורים, כמו סחפשני אז ממצרים הנתסליס לחמורים להיותן שטופי ז מה, כן יחפשני נהיות׳ קובלת מאריות ונמרים והס בבל ויון החי׳ הראסונ'והשלישי' שגמרא׳ דניאל(ז' ד׳ ו׳) • מצאוני הסומרי׳, פירס״י נגוכדנאצר מלך בבל וחיילותיו ־ קרנות עשר שגרתי, מאתר האל ית', ורומז אל החי' הרניעית שהזכיר דניאל וקרנין עשר לי', ואיתא באגדת שמואל(א' ג') וירם קרן משיחו, אותן עשר קרנות שגדען צדיקו סל עולס.סנאמר וכל קרני רשעי' אגדע תרומתנ׳ קרנות צדיק (תילי׳ עה) אימתי הקג״ה מחזיר! ? כשירותם קרנו של משיח שנאמר וירם קרן מסיתי (ועיין במדרש תיליס בליסנא אחרינא) וזהז ששמך אחריו רוממתי קרן ניידכ׳וכו'* לאומי' תחתך הדברתי (תילי' תז ז)• והוגגרתי, ונתחזקתי והתנחתתי: ך* רותמת׳ וכו', כנגד סגרתי דלעיל, ונגיד היא המשיח כמבואר• מדיכם, ל׳ מדו גד (ויקרא ו' ג׳) והוא כימין הלבישני גנזי ישע(ישעי' סא ׳)• רוגנים מלגלות סודכס השגעתי אתכם, ו׳ שגועות השביע הקנ״ה את ישראל וא׳ מהם שלא יגלו הסוד לעכ״וס כת״ש לעיל אות נ׳ מטעם דז״ל ורוגנים, ל׳ ומגנים ילמדו לקח (ישעי' כטנד) והס סגרי תועי רוח• דנתי, ירושליםסהיתה רגתיעם/ אשים נעולה כדכתיג ולך יקרא חפצי 3ה ולארצך נעולה (ישעי' סג ד); וכנגד חפצי 3ה אמר רצוי' וכו' סתהי׳ רצוי' כריח עולה עד שישתממנו הרואי לאתר תיזאת עולה, ואמר מכל עלמות לעלה כנגד עד ישים את ירושלים ת ם ל ם בארן (66), ועלמות תאר לאומות ולקריות: ש 6רת וכו׳, לשרת 33יתאו,מו אפדני וכו', ועני! האולם ידוע מגניו שלמה(תא ז') • אפדני, סגר אלתי גאפוד משונן של פסח י* 1b>W♦ הנה מטת ו ntibvbf: ־שיאני בקול ,ערב * מאורות נתן ?}בינות ?htifi *itj צצאץ כןדוישיס ריומפי יחוד 3ןןר וערב ♦ שנון שחורות נשיב י כ ל פ א ח ן י שדי תמיד מספחס $ב1ד k ו5ןך16ר/1:"תתברך יי *^הינו על 0 ך ב: תלפיות דביר היפלו י כבוד אומר כלו ♦ תעף ראם שבח״מעש־ה ידיך ועל מאורי אור שעשית יפארוך סלה: הכלילו* אפך יון עשה לו: ח׳ תחנתו אודי וכסף* ליו תתברך צורנו מלכנו• וגאלנו hnta קדושיכש;שתפח הזהב והכסף * תאיו ךצף בכסף * ע מ ו ך ♦ ו ע ש' ה כ P ף *« 'שמך לעד מלכנו ♦וצר נ/שרתיס ואשר משךרהיו כלס m קהל1 mm! , עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה יחד בסו?1 דבר♦ ?אינה וריאינה - — - ־ • - — - V הגף:פה שנ:ף כחוט ה^ני 3 מ ג ד ל דו י ד 5 רו-ם עשיותיו מתלל . את שם האל הפלך קנדול דוגנור(לנורא m #hR ־ T• ־־ י־ ‘־ד ובלם מהבלים עליהם עיול מלכות שמים זה מזה י ונותנים 1VW W ׳ ’ לילו 0לא 1ל 00^ י -עד 0W ׳.ל רשות זה לזה ♦ להקדיש ליוצרם בנחת חת בשפה ברורה נרבבין מגלל* כלך׳ ברה בנוצצים כעין קלל♦ ובנעימה קדשה ךלם כאחד עונים ואומרים ביראה; קרוש זקדוש קדוש יי צבאות מלא בל הארץ בבורו: אופן תייסד על דרך א״בי נן נעול׳ א וה שוכן הך־שישים * שלחיף * המאיר ?אוץ ולדרם ע7ל• ?י0^ם ו^טובי בחר כעידיז וכרישי? * נרד וכרסם/ נמר נל יום תמיד מ/זשה בראשיתj מר. רב!! מ/זשיה ♦י ♦ t ־ : • • I :־I• • י ״: ; :־:. * •• מלל ???^ : ^הים דדים ומלך עולם*. כלס אהובים בלם ברורים כלם ש ובה מחלקת שלל: *בורים ובלם עשים באימה וב:ךאת רצון קונם וכלם ל התך פרט וכלל: משוררת לו מהלל ♦. ; V X ״ :־ T ב רום אשיותיו מתלל ; פותחים את פיהם כקרשה ובטהרה*׳ ?■׳!ירה ובזמרדת ומברכים ומשבחים ־ומבארים ומעריצים ומקדישיס וממליכים: יפתי קשוחך להתכללי לבבתני/ ואר־שיתיף נוגש!ך !תעולל* מה יפו, מענלותיך ואיורחך סולל♦ נפת, חכך/? בר קדשה לכלל♦ ״׳ לרומם לגדול ומהלל♦ המאיר גיא וחלל: ?כל -01 י™* העשה ?ראש-ת־ מה לט ,i-״•״״, ״״,, ,™4 ?לס ?930׳־׳׳ m! הלאי־. nw קמנ-ן־ המלין המרות ך לה1ש ן• מען׳ ן ליס |?יד המחמם לנה מא; המשבח ויה1א־זיה־.;שא 0«ה והאשים : עורי׳ ה מחצנרע רהב עים: ^*ם ^ לגזים* באתי׳ והושת לי דרדבעזים" אני שנו צור משנגנז מנן!ישענו משגב בעדנו: אל ברןך 1 u W7-״ת 1 י " * . •י• I v ־ ־»; . נדל .רעה הכין ופעל זהרי חמה טוב זיצר כבוד לשמו: :שנרד/ זך חנוני בחרחים* |ש?זתי; חליתי משובץ 3מסן ויהלום* סל׳*/ ל' יסוד כתו כי הסתות יהרסק (תיליסיא) זעייןבשרשיסלרד״קשרססות* מכלל עולמו, כמו מציון מכלל יופי(תיליסנג)י הנה מעתו שלשלמה, פי' רס״י אוהל תועד והארון סהיו נושאי׳ במדבר, ומצאנו במקרא שיכג' בית קדשי הקדשים בסס מטה כדכתיבבחדרהמטו' (מ״גי״אג׳) ןנ״שפי׳רס״י, ואמרו 3ילקוט למה נמשל ב״ה למטה? אלא וכר', וטעם המאמר, הנה מטתו שלשלמה הוא שתי'מכלל עולתו כלומר יסודו וקיומו של עול'והוא כעין 5אמר הפייטן תאיו פסק לו מלאת כני טרסקלו3י1צר דאתמול, ושלמה רומז למלן שהשלום שלו כמו שאמרו רז״ל * שואג׳ ופו', סס נמקדש שואגים 3קול ערב, ורומז למשוררים, ומיחדיס שמו 3נ)רוער3, ושם משננים ה3חוריםההלכו', ונקרא ה3חרות שחרות יע3ור שחרות השער ושן אמר שלתה כ׳ הילדות והשחרות ה3ל (קהלת יאי); כלס אחוזי חרב, מתרנתינן כולהון אחדי! בפתגמי אוריתא דמתילין לחר3א •־ ת תלפיות; הוא מי שהכל מסתכלין בו כפי' דס״י שיר ג'ד' וכן פירשוהו 3מדרש ׳ ואתר שד3יר היכלו הואתלפיות, ונקרא הבית החיצון היכל, והפניתי נקרא ד3ירכדכתי3וד3יר3תוןה3ית מפנימה הכין לתתן00 אחארון3ריתה'(מ״א ו יט) • חעף ראם, ל׳ כתועפות ראסלו(3מדבר בגכר) עני! גיגה. וחוזק• הכלילו, צ׳ כללו יפי!(יחזקאל כזד)* אפריון, 3נין נכ3ד לדעת רא3״ע, ולדעת רש״י חופת סתר לכבוד, והמתרג'תרגמו סיכל קודשא* תאנתו וכו' אל מקום תחנותו הוא 3ית ה' הי' מתאוה ומסף ־ לו, לריחו' תסנותו הי' הזהב והכסף כי כל צפוי ה3ית וכל כליו עשה זה3 וכסף כמ3ואר 3קרא זתלכיס(אז)י תאיו, חדריו כמ3ואר 3יוצר דאתמול• רצף; ל' רצפת3הטושש (אסתר או) שענינו ענין הצעת א3נים בקרקע* 3כוסף, 3מימוד כמו שכיות החמדה (ישעי' 3 יו) שטעמו מרצפת חמודה כמו שפירש"׳: צאינל! וראינה וכו', גס הסיוט הזה מיוסד ע"דח3דו5ל אתמול, ואחר 5ל פסוק מפסוקי שיר חתם אותמשמו משלם 3יר3י קלונימוס חזק־ תלך ייופיו מוכלל, עש״ה מציון מכלל יופי אל^ס הופיע (תיל', נ 3) וכתי3 כ׳ מציון תצא תורה* הנן יפה וכו/ נס זה המאמר רומז לק3לת התורה והוא ייייסדע״ס מות 3ית תחלק שלל (תיליס נ)ח יג) התד3ו* 3ק3לפ התורה כתו שאמרו רז#ל, ואמר ש 31 ה כנגדנות 3ית, ומחלקת שללכנג1 תחלק שלל, וטטס שו3ה כטעם $שו3ה ונחת תושעו! (ישעי' ל טו) שענינו השקט ומנוחה* שניו לחתך וכי'כדאי' זמדרש שניך אלו ת״א כסס שאין כוחו סל אדם אלא 3שיגיו כן אי! כוח! של ישראל אלא 3ת״ח, ופרט וכלל ממדות התורה* כחוט השני והוא נעים אף נאוה כן משוררת וכו', וכן אמרו 3מדרש כחוט השצי שפתותיך זה השירה* אשיותיו, יסודותיו ל׳ נפלו אשיותי' (ירתי' נ טו) והאל״ף 3ק״ח • תותלל, ל׳ הר ג3וה ותלול (יחזקאל יז כ3) * שני שדיך, רומז לשני 3די ארו! שצמצם שכינתו 3יניה! וזהו יכילו ומלא כל החלל, ורצונו כל חללו סל עולם , והי' זה עד שיפוח וכו׳ כלומר כל ע1ד נסי׳.מסיח ריח הקטרת מ3ית ה' שהי'3נוי נך3כין די אבן גלל ככחו3 3עזרא ו' ד' • כלו ברה כ״כ33'כ״י ונכון הוא,והמדסיסי'החליסוהו3תי3ת יפה 3חש3'לישנא דקרא עדיף ולא שמו ל3ס על ראשי תי3ותיו והרסו שסי המח3ר, וטעם המאמר את כנסת ישראל כולו 3רה ונקי'כמלאכי השרת שנאמר עליהם ונוצצים כעין נחסת קלל (יחזקאל א ז), ורמז להא דאיתא 3פרקי ר״א פ' ת״א כל אותו הדור זכו להיו' :מלאכי השרת לא ראו קרי וכו', וכולם היו מנוקים ממום* קשורין להחכלל, ל׳ ילה קישורי' (ירמי'3 ל3)ותקסריס ככלה(ישעי'מטיח) וטעמו את כנסת ישראל יחי אתי יתכלל קשורין כל תר אתקשר עמך כחתן עם כלתו, וכ3ר כת3תי יחיחת יוצרדאתתולכי המסילכ״י לכל' והמקו' לדוד', והקישור הזה מי׳ 3יום Tóm. V1L מתן תורה, וזהו שסמך אחריו ל33תניוארשתיו וכו׳ וארשתין לשון אירוסין והוא עש״ה וארשתיך ל׳(הושע 3 3א) * נוגשיו ׳תעולל, כל אחד מ! הנוגסים יסי' לבוז ולקלון ל' כי התעללת 3׳ (3מד3ר כ3), יתעולל, לשו! נחפעלהוא לכן'פחות הלת״ד ונקמן 3הפסק והוא לקוח מ! להתעולל עלילות (תילי' קמא) שהוא 3צר״י לסי שהוא לשון התפעל * מה יפו מעגלותיו, כשתעלה לירושלי' ואורח ך נסללע״י היקין התסלה כדכתי3 והיתס מסלה לשאר עתו(ישעי'י״א)־ מפת חכןז3ד< כ"כ 3כ"< ונכון הוא, והספרים הגורסים נוסת תטוסנה חכך לא שמו על ל3 ני לא יתכן להתח3ר תטוסנה עס חלד ס/ס ל' זכר •חיד וזה ל' נק3ות ר3ות, וטעם המאמר נופת חכך כלומר ד3ס של חכך והיינו מתק לשונן הוא לכלל ז3ד וחלק קדושה לרומם לגדול ומהולל וכו', וציאיתי 3תנחומא ר״אאומר נופת זה הד53 של צופים', יש ד63 שהוא נקרא מפת צופי' והוא מעולה מכלד3ש פ3עולסעכ״ל, ו3מחזור גדול עם הדרת קדש 3םי' נשמת אצל ו3קר3 קדושים תתקדש כתו3 3שם הקא וז״ל'*{ פעמי® ק'ק'ק'גכליום שחרית 3יםי3?3תפלה3עמידהו3א לציון נמנחה, לכך י״3 תימת בפסיק נופת תטוסנ'ונדרש 3מדרש חזית על קדושה לכך יסד ר3ימ משלם 3אפיק רנן נפת חכך זבד קדוש' לכלל, י״ג פעמים אותר קדוש י״3 ש3אים קדש י״ג קדשים מקיפין כ״ה ג' ממין וכו' ע״ש באורן: p נע1ל וכו', שיעורו הק3״ה שהוא סוכן מן המלאכים שגויתסכתרשיש כדכתיב בדניאל י' ו', הוא אוה לישראל המכונים גן נעול לפי שהיו גדורים תן ערוה כגן נעול ובזכות זה נגאלו כדאי' במדרש חזית דף י״ח ע״ד * שלחין וכו׳ ממאר באופן דאתתיל, ויתכן שירמוז למשה ואהרן שלוחי השם ית'והס כמלאכי אלהיס שנקראים עירי! וקדיש’! בדניאל ד' י״ד, וכדאי׳ בבראש^י' רגה פ' ס״י׳ והנה מלאכי אלהים זה מסה ואהרן וכו׳ * נרד וכרכו® גימר וכו', הקטיר נרד וכרכום להעלות תעשן בגובה כתמר, ורומז למתן תורה כי בכל דבור שיצא, מפיו נתמלא כל העולם כולו בבשמי' כמו שפירשתי לעיל ביוצר אות נ' אצל נטפי תור העבר, גימר, ל'הקטרה, בלשון ארמי ותלמוד, ואמר תמרוחיך להעסין, עש״ה והמרות עשן (יואל ג ג) והוא כעגין עמודהעשן, וכן מצאנו בדברי רז״ל על העשן משתעל׳ העשן תתרתוי מעין דלוח, »עין נרפש ועכור ל' ותדלח מים ברגליך (יחזקאל לב ב) ורומז מ לנימוסי מצרים עע״ז שהם מעין נרסש, הסך תורת ה' שהיא מקור מיס חיים י עורי המחצבה יכו', המאמר הזה מייסד על הכתוב בישעי' (נ״א ט) עורי עורי לבשי זרוע ה'טורי כימי קדס דורית עולמי'הלוא אח היא המחצבה רהב מחוללת תנין, הלא את היאהמחרגתיס מי תמו'רבת השת' מעמקי ים דרך לעזור ג או לי ס, ושיעור המאמר עורי (זמע ה') המחצבה רהב לעוברים (תרגום של ע בר נ ז) כשבאתי והושת לי לרן בימים עזים * אני ישנה ונו׳, כדאי' בילקוט(שיר ה' ב') ח״ל אני ישנה במצרים, םגאותו לילה סקב׳ה סלח עליהם שינת עריבה וכו' * זך, הקב״ה * מנוני גהמזים, הי' מתנאה אותי בתכשיטים צדכתיג ו׳ז' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום, (שתו׳יב לו) • פשטא׳ וכ1', א.ח״צ פשטתי תכשיטי בכרעי לפסילי/ במעסה העגל, כדכתיב ויתפרקו כל העם את נזמי ה)הב אשרבאזניהם(שמות לב ג) וכתיב 06 וישתחוו לו* חליתי, לשון נזם זהב וחל י כתם (משליכה יב) י לתרזים, מן ארזה ואלון(ישעי׳ מד יד) שהוא מין ען, וא״סוהלא העגל של זהב הי'לאפל ען ? י״ל שהפייטן סמן על מה שאמרו ז״ל במסכת ע״א ד׳נ״ג ב' שלכן אמר׳ תורה ואשיריה׳תשהסון באש ונדסלחו ישראל לעגל;•לואדעת״הו דנימו לסו בכל ע״ז וכו׳ אמר קרא אלהין ישראל מלמד שאוולאלהותהרבה, עכ״ל: I D דודי אופן ליום שגי חליתי גנצלעי לו/חים: תר'< ט^סגי שמע^ךאל !nin אל^נו:nm min תב!י\ת מך3פ1 * לן£תי# י Vrnn כחצו?-’ ברוך שם עבוד מלכותו לעולם ועד: ש׳ ח13* פתלזיצי׳ 3 h13 ח?לן מלכא 4 ואהבו/ את יהוה אלדזיף עכל־לבבך ובכל-נפשך וככל* ?!צאני < ל וחמי פצעוני Z m השפעתי( מארף: וה״ו הךברים האלה אשי $$*:WÁ ה״ום'על־ ךבנות♦ ראשו, עטור ל1313 בערבות: ביתןלובשעחף: t t זהי ?•'־ים■ 3'™י «י»״'־' למי SJgráSi? כזלרוגת׳ צ 51ח1א O'ji'JI DÍÓ" ז’ךיו 1 לבב;qp וננלי־ןפשכם: ונתר;• ניטר־ארצכם בעקך יורת Q שוטות DB באת הגי'1גים. י שןרץ, ל כן ומלקוש יאם?£ רגצןד יא??ך יקויויך: ונהה׳ m 4הדוד ׳” י י' * 3שךןלל?ה9תךואכרתושנעת־השמתובספך^ה > ■■ • “* לנכנס יסרתמ ו׳1כדתם אלדו׳ם אחרים והשתהויתס ״ D’i?n1 .01113^1:6?/D'pnDÖ ÍSH♦ להם: וךורה'אף-:הודו בכםו^ו את־י־שסםץלא״ומז ״'י״ א3ההלןי. שיעיתל מדמים ו'שןחקים. מטר והאימה לא ההן את־יכולה ואנדתם ניתרה מעי ״ד־״״יסי?**ייי׳ ®StóSÖSfiS א'ש» בלוהטים המתלהקים: ילכנם ráaiq‘? m נין ׳ג!ניכם: .ילמיקם אתם אה־ י ’ יי w= לי?.י י° ami ?־־’אד י?5?היןל כלדד !החיות •שוררו ינךכינם שארו ושרפים יי* ובשכבךוכקומך: ונתבתסעל־מחותניתךונשעריה 1 ואראלים יבינו פני נר 0:ה יא$1| וברוב לעמתו למען ירבו:מינם וימי בנינם על האדמה אשר נשבע שרפים• $מוןםמשבחים ואומרם־ יהיה לאנתינם לתת להם כימי"השמים על-האת!': . גרוף עבוד יי ממקומו: ויאמר יהודז אל־מ׳שה לאמר: דבר אל־־כני ישראל לאי1 ערוף נעימות ותנו♦ למלך אל חי וק:םזמיחת ייאמרו ואמרתאלהם ועשיו להסציצת על־כנפי בגדיהם לדייסס ותשבתית!שמיעו♦ פי הוא לבדו פועד גבורות עשה ונתנו על־ציצת הכנף פתיל תכלת: והיה לכס לציצת דורשות בעל מלחמות זורע צדקיורת מצמיח :nW וראיתם אתו וזכךתם את״פל״מצות:הלה ו,עשיתם אתם בלא רפואיות נורא הלזאת אדון תפלאוח המחדש כטובין ולא־תתורו אחרי לבעכם ואהריי^יניכם אשר־אתם זנים עעא יום תמיד מעשה בראשית: כאמור לעשה א וריס אחריהם: למען תזכו־ו'ועשיתם אר־־על־מצוחי׳ותית? גדלים כי לעולם חסרו: אור דיש על ציון ר/איר־ ונזכה פלנל קדשיכם לאלתיכם :" אני' יהוה אלהיעס אשר הוצאת♦ מתיה לאורו♦ ערוך אתה ״יוצר המאורות:......... אתכם מארץ מצלים להייותלכם לאלהיט אני יהוד־־*, אהבה רבה אהל תנו יי אלהינו חמלה גד־ואה ויתרה אלסיכס: דומ:ת עלינה אביט. מלכנו'כעבור אבותינו• שבטחו עף י אמית ד_ציב ונכון ורףזס וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד !תימדבש חקי חייט כן תחננו ותפנימו: אבינו האב ונעים ונורא ואדיר: ומתקן ומקעל וטוב רפה הדבר הזה הרחמן המרחם רחם עלינו ותן בלבנו להבין ולהעזכיל עלינו■ לעולם ועד: אמת אליהי עולם מלכנו צור יעקב מגן לשמוע ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים את כל דברי :ישענו: לדור ודור הוא קיזם ושמו ק:ם ובסאו נכון ומלכותו הלמוד תורת ף באהבה: והאר עינינו בתות ף ודעק *יבנו ואמונתו לעד קימת: ודבריו חיים (קיטים נאמנים ונחמךים ע מצוביף שרד לבבנו לאהבה וליראת שמך ולא נבוש לעד ולעולמי עולמים על אבותינו ועלינו על בנינו ועל לעולם ועד: כיי בשם קלשף הנדל ןהניורא בטחנו עילה דורותינו ועל כל דורות זרע ישיראל עבדיך: ׳ ונשמחה'ביישועחף: והביאנו לשלום מארבע ענפיות הארץ על הראשונים ועל הארזרונים לעולם וער חוק ולא״יעכור♦ והוליכנו קוממיות לארצנו:־ גי אל פועל ישועות אתה אמת שאתה הוא::'אלהינו• ואלהי אבותינו לעולם ועד: ובנו בחית מכל עם ולשון וקרבתנו לשמך הנחל סירת אתה הוא מלכנו• מלך אבותינו אתה. למען־שמף מהר כאמת י לתודות לך וליהרף באהבה: ברוך אתה ״ הבוחר לנאלנו כאשר גאלת את אבותינו: אמת מעויס ישפוך כעמו ישראל באהבה: הגדול עלינו נקרא באהבה אין אלדזים זולתך:ז אודך דודי ט:סני ונו'/ מ3ואר ע״פ הא דאי' נשיר רנה על הניאני אל נית היין ודגלו עלי אהנה אמרה כנ״י הניאני סקנ״ה למרתף גמל סל יין זה סיניושס ראיתי מיכאל ודגלו גנריאל ודגלו וראי עיני טקסיס (תרגומו סל דגל טקס) סל מעל' ואהנתי אותת, נאותה סעה אתר הקנ׳/ה היאיל ורלינס סל נני לאמת נדגליס יוזנו נדגליס הה״״־־ איש על דגלו נאותות• יאדאיוהייתי תיאד אותו דוגמתמלאכי' אלוני אש סלהכא/ כדכתינ מס ותיו אס לוהט, ואא״ה ס ת אתי לני לע#ז ואז בנודו נקתר מלנרא ומצאוני לואמי והיינו איל ננוכדנאלר ושלעוני ננית המק־-ס סלו וכדאי' נסיר רנה מצאוני הסומר׳, נסעה שצרו על ׳רוסלי׳כל מי סנורא היומכין אותו ומסל עין ראשו וצו'- השבעתי לאו״ה סיגידו ויחוו לדודי מחלתי שאני סונל נשניל אהנתו, ואו״ה הקישנות אלתי וסנועתי במו אלי מה דודך שאתה נהרג ונצלב על ידו ואני משעם דודי. סלסולי וכיו/ וטעה טלבןולו, שנחו־ נרני רננות, של מלאכים כדכתינח־נו רנני! קדמוהי(דניאל ז י) • נכל חניונים, נכל מקתריס, כעני! גכל מקום עיני ס׳לוסוח (תשלי עוג) * לחייו, דנרותהרקיני כתו ספירש״י, מתאו׳ נושם אתודיס, רג־יו? לשון אימודהוא, ורומזלמאתרק ז׳י׳ל (שנת דף פא נ) כל דגור שיצא מסי הקנ״ה הי׳ נתמלא כל העולם נסתר ז ידיי קשיטות , כ"כ נכל כ׳־׳י וכן נכון יאל״כ 'Iph הקו״ף מאלפ״ק נית״א'• הגיוני/הגיוןל3* הדוךגיאוני', לרמוההגאי', ל'והדוןרסיגי'תאתק (איי׳ מ יא) • ־ הכו תתתקי׳וכו', היסנאלתעלה, ושיעורו אכו הולתקי, זסעסוע סל מדרש וחוקים, כלומר ע"׳ חוקי' ותצור, 6הלנ תשתעשע נהם וכדאי' נתורש והניאו רש״י ז״ל חכו ממתקים, דנריו ערניס, כתי3 ושרט לנפש לא תתנו ננשרכ׳אנו ה' הנאמן לשלם שכר, איס אות' לחנרו אם לא תחנל נעלתן אתה מקנל סכר ים חיי מתוק מזה? וכו׳• אנה הלו וכו׳חיזריסהאומו׳לשאול אנה הלו ז׳ודן שהוא סיזי שתדקי׳ ושוחקי׳ רעיתו, וכנ״י משיג' דודי תשיצותי יכנס תתרחקי' ואז אני אס I תפארתו כחנורת משרתיו אם לוהט, המתלהקים, התתחנריס, לשון לה,ת נביאים (ס״א י״ע כ'): אודן ^ודיף, ה&יו«'מדהםונ1ויכומניוסקנ״יזפהואהלודלכנ״י רעיתי/ ויזואמיוסד על סור א״ג נראשי חרוזיו הראשונים, וראשי החרוזים השנים משלם בירב♦ קלוגימוס חזק, והארוז השלישי הואמפסוקי שיר השירים, אגל לא הלך על הסדר להתחיל גמה ססיים נ&יוט היןודס כי אס דלג על הפסוקים פגקאגי לדודי וגין לא ידעתי נפשי שמתני, ו5דרכו דרך רני־נו שמעו] גר יצחק גפיוטצ לשנת הול המועל, ולא p עשה הפייטן ליו׳ ראשון אצל הוא עשה׳ חרוזיו על נל פסוקי שיר הו תומ׳: *1ךך פי ?גניתני $ מ 1ץי מ5ןךןי הלרותגי * לא;דעתי געשי שמתני: בתלתני מל להדמית״ . יש פר גחלל/ך שלמית-י' ־ שובי שובי הישולמית: 5 אלתין מלחץ סףשמיך ל הוג הגי ט^ימיף 4 מה יפו פעמיך: י מיון משיפיליך /הר י מ ראיחץ פרקיע מנהר י־ שדרך אגן הפהד: ליי צמתי בל מינבידיך * 3 ליחלונגי פין פריך . ישני שדיך: י פחתי $ףך לעשן♦ ן יעתיך לאפוד ולחשך ?וארך ?מגדל השן: ןןזניזי יןל!ף ?האסל • ר nvs׳D נקנה כן0ל* ראשך ^ליך ככרמל: ח ער לחמי הקעקין • נ ש;ע שטחות • מה ישית ומה נעמת: ה ווי. •רישת רקמהך • י דירות שנן הקמתן■'•' זאת קומתך: : הי ליסף תמר • ק דש קרשים ?1תמר • אמרתי אעלה בתמר: * ־ : • :*-* T T : V פ נקתיך לההר הטיוב* ל ו־חיוש רנד טיוב4 וחכך נ:ין הטוב: ל אגוד ניס* ילו^ך*♦ \ לראות בקרית מועדי 4 אני לד1ךי: ם שן נחריש כשידה4 נ אור מיזוף'תחרה♦ לכה דודי נצא השדה: נא שאג ממרומים ♦ 1 • ־ ירדו לטבח ראמים4 ־ נישבימה לכרמים: ס ורד, באולר תזריח 4 מ נחתה בקרם תריח 4 הדודאים נחנו ריח: ע לוז בשימחת ארמונך * ן לרוך ביום חתונך ♦ מי:הנך:' ב רזות מושב צבאיך * סבב כהז נביאך 4 . אנהגך אביאך:׳ צפצוף עצם בדרשי 4 לו מודים מפז בפרש♦ 4 r שמאלו תחת ראשי: ר,ץ אהב נדבתכס♦ ז מניו מלעורר מתיכם* השבעתי אתכם: ך צוצת זרים ורעולה 4 קוממיות הולכת ומתעלה י מי זאת עלה : ש עד, שיר מכתם * חשבני מזרים ואיתם 4שימני כחותם: • ’• * •1 7 T ....... ; י• T * • •• • T תקף א אודך כי ע נ י ת נ י, פסוק הוא בתי5י קי״ח כ״א, ותינת עניחני יומין הקל לכן הוש לשון תענה לא ל׳ עינוי ־ הועד, לעת מועד־ יופיו, יוענודתסרך המצרים־ הדררתני, הוצאתני לרופשי להיות דרדר" לא ידעתי וכו/ תגואר ע״פ מה שדרשו עליו גסיר רגה כשהיו ישראל גמצריסמסעגדיןגט־ט ולגנים היו ראיסין געיני יוצרים / וכסנעשו גני חורין ונגאלו ונעשו סגני'על כל גאי עול'היו או״ה ממהות ואומרות אתמול הייתם עונדים *גטי א וגלגניס והיום נעשיתם גני חורין וסגנים/ והיו ישראל משיגים כשם שאתם תמהים עלינו כך אנו תתהי' על עצמנו וקראו על עצמן לא ידעתי נפשי שמתני עכ״ל: ב סגל להעמית, לעס סגולה" נחלתך, ישראל כדכיזיג כי אלק ה׳עתויעקגחגל נחלתו(וגרי'לגט)" סולמית, תאר לישראל גס לירושלי' יגל דעת התתרג' ה זרמי דוגיות מלך שלם (גראסי׳ידית) שת״א מלכא דירושלס כדכתיג ויהי נשלם סוכו<תילי׳עוג)׳, וסיעוד הייאיו' אתה ננזרתנו לעם סגולת ך ולנחלתך לכן שפר נחלתך לאמור אלי׳סוגי שוני ישראל, או סוני שוני אל יירוסליס לדעת הארמי: 3 גאלתיךוכו'עד לאגוד נדמי ונו' מסשוניז האל ית׳• מה ישו שעיניך, נעלותך לרגל כמי'רש״יוכדאיתא ינסוכה דף מ״ט: ד דמיון משכיליך וכו/ מיוסד ע״ה והמשכיל’'יזהירו כזהר הרקיע (דציאלינג) ואמרו ינליו גסנהדרי! ד' צ״ג והמשכילים ׳זהידו, זה ד י יי ן 5ד; דין אמת וכו', ושיעורו דמותם וצליי' סל.משכיליןהיינו ת״ח יזהרומראיה! יהי' נרקיע מונהר כלומר כזהר הרקיע, ושררך היינו ראש הישיג' יזהר כאגן הסהר, וכן תרגמו הארמי וריסמתיגתך כאוגנאדסיהראוכו', אגן הסהר הוא עגול הלגי', ולדעת רש״י שררך רומז לסנהדרין וכןאית' נתנחומא ונמק' סנהדרין וף ל״ז א' במינוי מעט: ה הצמתי', ל׳ כריתה (תיליסעגכז)‘ $<ן גדיך, גין שני נדי ארון שהיו נילטיןונראין כמין שני דדי אשה כדאיתא נמסכת יומא דף נ״ד א': ( ונחתי, יסרתי ל'יום צרה ותוכחה(ישעי'לזג) • לעשן, לכלותם נעשן כעניןואויגי ה'כיקר כריס כלו נעשן כלו(תילים לז כ)" ידעתיך וכו', אגל אותך הכרתי ונחרתי להיות נושא אפוד וחוסן" (וארך וכו', ירמוז לדוכן שהנהנים משאי אפוד וחוסן עולי׳ לשם כמו שגארתי גזולת דאתמול אות 6' : ? ;ענפי, גזרתי מן ימי ניעכו(איוג יז א) " להאונל, להכרית ולקלקל נגזר מן אמולהלנפך(יחזקאל יול)״ כקנה קמל, כקנה ינש ורקצן, עיין פי׳רש״י ישעי׳ י*עי', יכל המאמר מייסד על משלת האויניס והרמת ישראל גצאתסממצרים, הה ראשך עליך וכי', רצונו אויניך הכנעתי אגל ׳ אותך הרימותי והולכתי ׳ זקוהה זקיפה נוכתיג ואסגור מיטות יגולה' ואילך אתכ׳קוממיו׳(ויקרא כויג) , ונשיאו' היי־אש הוא הפך ההכנע' כמגואר נזולת דאממול אות צ': ח חוסר לחמי, לחמי זקיק ונקי, ל׳ חשרת מיס (ש 3 כ3 יג) וכמו שפירשוהו גנ״ר פרש׳י״ג, ורומז אל התן שאכלו ישראל שהי׳ נקי ומזוקק ונגלע גאינרי׳• גשוגע שמחו׳ הנעמת, עש״ה פוגע שמחות את פניך נעימות (תילי' טז יא) וכדכסיג ונקר וראיתי׳ את כנוד ה׳ רשתות יו ז) שהיו רואין כגול אור שניו כמו שפירש״י מטעם <־יל: ט עיווי, ל/טוו ומטוה (שמות להכה]• ידידות שכן, ידידות משכן, כזכתיג מה ידידות משכנותיך(פילי' פד 3), וטעם המאמרמטוה יריעות העזים 3רקמת לידידוה המשכן אשר הקמת זאת הית׳עדות לקיתתן שימחל לן עון העגל כמו שצידש״ידיש פקודי על משכןהעדות, וכדאיתאעליו גמדרשרנותוגילקיט :־►מפרש אשד לפגי פירש זאת קומתן שזכית להקים המשכן על שהיית עומד זקימה זקיפה ולא השתחוית לצלם נגוכמאצר וכו', ואין לפי׳ הזה טעם כי מה׳ לעולי מצרים עם גני הגולה: י יחד ריחך וכו/ ריחך כולו יחד קדש קדשים הוא והיינו ריח הקטרת וריח האיגריס יחד היה מתמר ועולה לפני גהשכן לריח ניחוח לזאת אמרתי אעלה נתמר, אעלה גקרגך נפמרות עשן שלך, כלומר אשכין שכינתי בקרבך • תומר ולהמר שניהם לשון תמרות עשן כמבואר לעיל באופן גן.נעול: ב כנסתיך וכו', אח״ב כנסתי אותך לירושלים המכונה ההר הטוג כמו ספירש״י זנרי׳ ג׳ כ״ה ■ לרחוש דגרעוג, להגות גתור׳כדכתיג רחש לגי דגר טוג(תיליס מה ג) וחכך נעסק התור' מתוק כיין הטוג, וענין המאמר כעדן וימן להם ארצו'גוי' ב־גבור ישמרו חוקיו ופורפיוינצוךו(פי'קה), ויותר מסתגר כי ההר הטוג רומז להר סיגי ואמר כ נ ס ת י ך' על שנתקגצו שם בלב אחד כאיש אחד כמו שפי' רש״י על וימן שס ישראל(שמות יט 3) , או ירמוז על כפיית הר כגיגית סקנלו רז״ל• וחכך כיין סטוג, גנעסה ונשמע: ל לאגוד וכו/ עכסו חוזרת כנ"' לאתר אחרי כל הטוגות שגמל דודי עלי אני תיחל לדודי שיסוב לאגוד ודחי גאגיד׳ אחת ולאסוף אותי עד שאוכל לראו' נקרית מועדי הוא ירושלי׳" לאגוד, ל׳ויתקגצו גני גנימין ויהיו לאגודה אחת (ח״ג נ כה) ־ אני למדי, מייחל לו כדפרישית, ודוגמתו אמרו נשיר רגה אין תשוקתן של ישראל אלא לאגיהם שגשמי'דכתיג אני לדודי ועיין ניפה תאר גנ״ר פ' כ' סי׳ י״ו, ויתכן לפרש אני לדודי, אני לגדי לדודי ולא אזמה אחרת לזאת גטחתי גו שיאגודנדחי וכו': מ מעוןוכו', זה ציון דכתיג ציון שדה תחרש (ירמי׳צויח)" נאור, תאר לאל ית׳גתילי׳ע׳וה'• מזיון פחדה, מזיו אור פניך תחדש המעוןהנזכר, ל׳תחדהוגשתחהאתפנין (B'1'h כאז)״ נצא השדה, נצא מן הגלות אל ציון שנחרש כשדה: 3 ראמים, תאר לפריצים• נשכימה לכרמי', פירש"׳ אלו גפי־ כנסיות וגת׳ מדרסו' וכן איתא גתדרש חזיה, וטעם המאמר שאג ממרומי׳ שירדולוחצינולטגחואזנענדךהסכם והערג: D סורה, האר לכנ״י נגלות גישעי׳ מ״ט כ'א" הדודאים וכו', הצדיקים והפוסעי' שניהם נותנים ריח טוג, כן פירפ״י וכן איתא גמדרש חזית ע״ס: ע מי יתנך / הוסג על עלון ולדון כלומר מי יתנך סתסוג לעלוז נשמחה ירוסלי' ולשמוח גיוס חתונך אתנו, כדכתיג וגלתי גירושלי׳ וששתי נעמי(ישעיה סהיט)וכתיגמסס״3 ה׳ ומשוס חתן על כלה ישיש עליך אלהיך: פ פחות וכו', שיעורו אנהגך אביאך לסבב פרזות מושג צבאך כחז נביאך והיינו ננואת זכריה (3 ח) אשר חזה פ רזו ת תם 3 ירושלים מחג אדם ונהמה גתוכה ואני אמי' ליי נאום ה'חומת אח סגיג״ צבאך, ישראל־ אנהגך, מן העליוני'לתחתוני', כן אית׳גתדרש חזית והוא מתישג על ל'הפייטן: צ צפצוף נועם, אמרי נועם של תורה, כלומר כשאהג׳גאמרי נועם החמודי׳ מפז ר3 אז שמאלן תחת ראשי להיוה למשען לי: ק קן וצו'/ הקן הנאהג לרוח נדגתכם וכו/ והיא תסוגה האל ית'* מתיבס כ״כ נכ״י הת״ס גשו״א והוא לםון ףהי מה>ן מספר(דנרי לגו) שענינו אנסים, וטעם המאמר השנעתי אתכ' שלא יעוררו אנסיכ' את זמן הקץ הנאהג, ויסודו על הכתוג השגעתי אתכ' אם סעירו ואם תעוררו את האהגה (שייחד) ועל מאתר רז״ל שהעתקתי לעיל גיוצראותל׳סלאידחקו את הקן: ר רצוצת וכו'׳ גס1את מתשוגת ה<*ל ית', וטעמו כנ״י שהיתה עד עיסו רצוצה מן זרים והיתה רעולה תהא הולכת קוממיו'עד סישתוממו עלי׳ לאמר תי זאת עול׳• רעילה, ®שורת יין התרעלה(תיליס ס) ? ש שעה וכו', מהדיג # I כנ״י *ולח לי01 שג* w*$n *#"ם♦ 3ל wt! :י&&** ברחזי׳וךאל מיום§ךאש1ן;ואםכגתו מים רבים ר/ללת ערמ1רד אדיר במרומיות ג תשית ים לחרמות * ונפיק ?1ך רוממות : גכחשו־ן♦ אנא סכות צקון לחשון"ד^ר/י VW? *föMffiSL י^ךגאול נצייי ?W ■m אחריהם בכל דיור ודור: ברום עולם מושבך ומשבט? בחדש הראשון: 8 VirmיW »ח־**י י״8»יי?‘9?ajwtnWíte W״•ית3’אגאלהלנניבווהס4 יווך ;!״WTOW^ אמתא?ייי'יאאיתל?9ה S־ ’ דחח .,?sSM- ”ס ? ו ומלך גביור לריב ריבם: אמת אתה הוא ראשון ואתת ?י * י ־ • * י " m אחרוןוטנאייך-א׳ן $וון&ז«*ליי**׳8«מג׳ה אדני שיפתי תפתח ו3י #יד תהלחוז: גאלתנו י׳ אלה׳נו ומבית !13$’° W19 ■י ?ל 3כי.ר?מ ברוך אתה " אלילי,׳נו ואלה׳ אניותינו אלה׳ אביהם m״1 יבננוךף גאלת רם סוף בקעי׳ »ו" מצאונו המורד׳, סליחה על עוונם• משוררים, לויים• צדק היות ראש, כמניאר נפי וכי הקודם • שלוש כתות, הפסח נסחט בשלם כתות שהשמיעו תצ1,מ וקול זמרה: . ונכן ואמרתם זנח פסח, ענינו ומעכשו תספרו עניניחגהפסא, כלומר מן הנימים שנעשו בו, ז 3 רז וחג שניהם נופלים על הקרנן להנחתם הראשונה, ונהנחת השני' יתואר נהם המועד עצתו נענור סקרנן הנא נו: אומץ גנומתיך הפלאת, לאנותינו: בראש כל וכו/ פסח נכס3 ראשון למועדים אחר שנת נם' אמור, ולדעת האומר נניסן נברא העול' הנה׳ הוא ראש המועדים: גלית לאזרחי, לאנרהס הנקרא איתן האזרחי נתילים פ ט א׳ על שנא מארן מזרח, גלית לו מת לעשות לנניו לעתיד נחצות ליל פסח, ואימתי גילה לו? ננרית נין הנתדי', והתראה ההוא (•ליל פסח פי' כדאי' נפרקי ר״א פ׳כ״חז דלתיו דפקת וכו', שנאמר. וירא אליו ה'נאמני תתרא והוא יושג פתח האהל כתום OVO K 3 סלוד, ליום שגי ך! קעיד נזצצים עגות מצות 3 $סח : \ אל ו*5ןר רץ זכר לשור עלך 53ח ־ ואמרתם זבח פסח: ־:— : V * V v ז ועמי סתמים ולוהטו באיש פסח י ח לץ לוט מהם ומעות אזפה בקץ פסח : ט אטאת אדמת מוף ונוף ב^3לק 3 9סח *. ואמרתם זנח פסח: - : V V ־ V ־ * ה ראש כל און מחצת בליל שמור $סח : 5 ביר על בן בכור פסחת בלס פסח : ל בלתי תת משחית לבא בפתחי 3 פסח : ואמרתם זכח פסח : ׳ ־־:־־: V V ־־ V ־* מ סגרת הנרד. בינתותי פסח : ג שמרח מרץ בצ:!יל שעורי עיומי פסח ; ש ורבו משמגי פול ולוד מקד יקוד פסח : ואמרתם זנח פסח: V :* -{• ע ו1 היום בגוב לעמוד עד גינה עו_נת פסח ן פס ♦ד נוקבה לקעקע צול י 3 פסח : ע פה העפית ערוף חשלחן 3 יפסח : ואמרתם זבח פסח: ק הל כ3קח הדסה לשלש צום 3 פסח : ד אש מבית רקוע מחצת 3עץ חטשים 3 פסח ; ש תי אלה רגע תביא ’לעוצית 3 פסח : ת עוז זיךף ותרום זמינף כליל התקדש חג פסח : ואמרתם זבח פסח": *•»-־: V V ־* V ־* ובנן, ולק תעלת מרשה ני אתה מדוש ישראל ומושיעו: " •*Ti* It T - כעשיר מכות פתרוסים הביסה♦;ואךפה למו האר3ת * לשלח בלי ענוב עם אשר בירת ♦ ובמת פעמים במו וקערת ♦ 'ונאלח נמה בם התריס 4 וכליון עליהם לא גמרת♦ עד ב♦ גמרו רשעם באשר גזרת♦ ונאצו למול ציר אישר בחרת 4ונם טי יי אשר אמרת 4 לשלח אות הזעם אישר ך3ךת4 ואתה לעמם קנאה אזרת♦ ונגבור מתרונן משנה הערת 4 בלי קרב חגרת4 בארצם עברת4 בכוריהם פ3לת 4 ךהכיהם שברת * ראשית אונם הדברת4 בישופטיהם שפטיםעשית♦ ליזלה הצי/4 ראש מחצת 4 תנין רעצית4 ראש לדתן רצעה4 בכל גיא אותו הפצת 4 למען ספר שמק עצת 4ורמש מאות מהלןז רצת ♦ ולסוף בסוף לחומו נפצה4־ ובל שאונו בסאסאח לחצת4 ועל ההרים קפצת 4 ולישע עמקהיאת4 ואותם בזרוע הוצאת4 וכל המוני חם בחוחים הצית4 כי בנידתם למיו מדדת4 וכל היקום בם למדת♦ ונמו ענו עם אשר חמקת* בה במדד. אותם הישמלת: הם שפכו 3מ:ם דם עולליהם 4 לכן לדם נהפכו נוזליהם : הם מעכום למען השחיתם 4 לכן עלתה צפרדע וו/ישחיתם i הס לחצום קעקר ותמר לליון'לבנים 4י לבן חומר עפרם לכנים; הם הגלום להביא חיות להציאות 4 לכן ערוב בא בגבולם לחצרות ; הסהישיתום כמו חללי קבר 4 לפן דותססנרה לדבר ־ הם היום (נראשית יחא) והמעסה ההוא נפסח הי' כתו שסירש״י מטעס רז״ל: 1*.סעיד נוצצים וכו/ האכיל למלאכים עוגות מצות כדכתיג סס z ונקראו המלאכי׳ (ולצים כדכתיג ונוצצים כעין נחסתקלל(יחזקאל א) ע״ש סהסננוציאס: לזכר לסור ערך פסח, תמא׳ לעיל דף פ״ט נ', נד" ת רן אל נקר א3 בזיז מועד: !ועמו סדומי', נספך עליהם זעם ה, וגסרפו נלהט אס נפסא, אנל ליוו כ חילן ונוצל מהם נסניל סהי' זהיר נהכנסת אורחים, וזהו ומצות אפה־ גקז פסח, נזמן נסח הי' המעס׳הזה כמו ספירס״י(נראסי׳יט ג): טאטאת, עס״ת וטאטאתי' נמטאטא הסמד (ישעיה יד כג), והוא הכלי שמכנדין ומנקין נו הניח, ופירוש טאטאת אותת מוף ונוף, היית מכנו ומנקה אדמת מוף ונוףנענרךנםנפ&ח להכות נכוריהס מאדם ועד נהמה כדכתיג וכל בכור נהמה(סמות י״א ת)ונתמקנו נזה גסמנכקימון ותוף ונוף סס ערים נאוץמצריס: יה ראס כל אין, ראסכל .נכורתחצת, כוכתינ וין כל נכורנתצריס ראשית אונים(תיליס עחנא): כניר, הקנ״ה סהוא כניר כח, ועני! כ ני ר עוצם ורינוי• על נ?לכור, על ישראל, שנאמרננינכורי ישראל(שהות 7 33): מסוגרת, יריחו.סהיתהמסוצרת סצאמר ויריחו סוגרת ומסוגרת תפני נני ישראל(יהושע ו) * סוגרה, נמסרה נעת פסח ונתינ לעיל מני' ויעסו נני יסראל את הפסח ני,'ו יום לחדס נער3 נערנו' יריחו • סוגרה, נמסר' ל׳ לא תסגיר ענד אל אדוניו(ד3ריםכג)היסגירוני נעלי קעילה (ש״א כג): נסמדה מדין בצליל וכו', תניאר לעיל נתערנית אות ה', ופירוש צליל עוגת, ונקראת כן לפי שהיא נאפית על נני גחלי'כתו תצלי:שורפו משמני פיל ול ך, הם גנורים של סנחרנ-מלך אשור שנאמר נא פול מלך אסור על הארן (מ״3 טו) וכתע ישלח תאמן ה' צבאות נתסתניו רזון ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אס (יסעיתי) וכחי3 נתרי׳ והי'אור ישראל לאס וקדושו ללהנת, אור ישראל זה לילט״ו בניסן שהוא שמור לניס* יסראל ובאיתר לילה נסרפי, וקדוסו ללתנת זה אדו של גבריאל שנאמר(מ״נ יט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך נמחנת אשור: עידהיוסננוג לעמוד, פס־ק הוא גישעיה י'ל"נ וע״ם פי'רש״י והמאמר הזח . מתייר עם שלמעלה, עיין תת שבחנתי לעילנמעריית• עדגעה, עד אשר הגיעה: פס יד, פכ| יד כתנת לנלטסצר * לקעקע צול, לעקורשורש' של בנל שנקרא צולה ונאמר האומר לצולה חרג׳(ישעיה מד), וגס המאמר הזה תנואר לעיל נתערנית: צפההצפוף, גשזתמנוארשם: ק הדסה, היא אסתר• לשלש צוםנפסח, כמו שאמרו ח״ל ויענר מרדכי (אצזתר׳ד) מלמד סענר י״ט ראשון סל פסח נתענית: ראש מניח רשע זה חמן הנילד מאגג: שחי אלת וכו', מיוסי על ננואתאדוס האמורה נישעיה (מזס) ועחה שמעי זאת עדינה וכו׳ ותנאנה ויך שחי אלה רגע ביום אחז שכול ואלמו!, כלומר כנקמת מצרים נרגע חצי לילה כן יהא נקמתו 6ל איום דק״ל נניסן עתידי! ליגאל ־ ע ו 5 י ת, אדום שנאמד נח אמם יוסנת וארן עין(איכהד) וכתי3 בבני ע6ו ובני דימן עוןואדן (נראשיתלו): תעוזידך, לשו3 לגאלנו כליל התקדש חג פסח נגאולת מצרים; בעשר תכיתפתרוסים, ממשפחת מצרים (נדאסי׳ י יד) • הפרכת, רצצת, והוא פעל נגזר מן נפרך(סתות א ט) והוא נוהג נלסון ארמי ונדנרי רז״ל • וארכה, לשון תארנה כמו הן תהוה ארכה לשלות ך (דניאל ד כד)• וארכה למו הארכת וכו' וכליון עליהם וכו' עד כי גמרו רסעס וכו', כל זה מנואר נתנתומא 3פ' נשלח ונילקוט נרמז רת״ז והכי איתא התם ימינך ה'נאור׳ נכח ימינך פשיטה לחבל שנים שנתת ארכה לדור המבול לעשות תשונה ולא גמרת עליהן כליון עד שהשלימו רסעתן לפניך, וכן אנשי המגול נתת להן ארכת וכו' וכן אנשי סדו' וכו׳ וכן נמצריס לקו נמכות אולי יעשו תשו3' וכיון שלא עסו אשו3' לא נשאר נהם עד אחד עכ״ל* אסר 3ררת, אסר גוזרת, וננ׳כ״י כתי3 אשר-נרכת• התריתה, ל׳ התראה • עד כי גמרו רסעס, עד שהשלימו רשעתן וכמאמר התנחומא• ציר, שליח השם הוא משת רנינו • וכננור מתרונן וכו', עח״ה ויקן כישן ה' כגנור מתרונן מיין (תיליס עחסת)• רהניהס, הראסיס שנהם צואיתא צמצילחא והובא נילקוט נתיליס ק״ח וי ך כל נכור נתצרים, אמר 31 אחא נר אנא נצור לאיש נכור לאסה נכור לנהמה וכל נית שלא הי' שם נטר הי' הורג לאפטרופיס סלו, רענין סתרי הראש כי לאהי׳נכור ויסיתהו אניהו לראש (ד״ה א׳כ״ו י,), וכן ני׳רש״י נשמות י״3 ל' ע״ס • ראשית אונס, נכור לאיש אע״9 שאיצו נכור לאשה ■ הדנרת, פעל נגזר מן דנר וטעמו ראשית אונם המתת נדני, ודוגמתו ו ת ד3ר את כל זרע המלוכה (ד״ה3׳ כ"3 י') • נשופטיהם* 1$>ל’ליהס כדכתיג ובכל אלהי מצרים אעסה שפטים (שמותי״ג י*נ), ונקראו סופטיס לסי מחסנת עונדיה'• ראש מחצת, דכתי3 מחצת ראש מנית רשע (חנקוק ג יג) • תנין רעצת וכו', דכתינ שנרת ראשי תנינים על המיס אתה רצצת ראשי לויתן(תיליסעדיג), ותנין תאר למצרים וראש לויתן תאר לסרע׳ כמו שפירש"׳ ז״ל ־ נכל ניא, נכל האדן • חמש מאות מהלך • תן השתים לאדן מהלות״ק שנה כת״ש רז״ל• נסיף. ניס סוף • לחותו, נשרו כמו ולחומם כגללים (צסני׳איז)* שאונו, המונו • נסאסאה, כדכתיג נסאסאה נשלחה תריננח (ישעיה כז ח) והי׳ר״ת אותר מנין שנתד'שאד׳ מודד מודדיןלי שנאמר נסאסאת נשלחה תריננה(סוטה דף ח נ) • ועל התריס קפצת, כידאי׳ נסיר רנה (נ'ח') על מדלג על ההרים• כחוחיסהצית, כקוציםשרפת• וכל היקום, כל נני אדם למדת נס שישמעו וייראויוכדכתיג אז ננהלו אלופי אדום: הם שפנו וכו', מונח העשר מכות על הסדר ומפרש מה מדה כנגד מדה סהיתה נש, ואמר שהפיכת מימיהם לדם היתהגעמר שתם שפכו כמים דסעיללי ישראל וזה ידוע ממאמרם ז״ל על וימת מלך מצרים ויארחו נגי ישראל ־ הס תענוס וכו', כת3 התפרש שנתנו אותם תוך הננין והדליעוס וכו', ואין פירושו מיוש3 על הלשון, ועוד מאי מדת כנגד מדה יש נו, והנראה לי נכון הוא שתלת ת ע כ ו הוא לשון ומעוך וכתות( ויקרא כ״נכ״ד) שטעמו סריס הניציס, וענינו חס מעכו ניציהס סל ישראל סלא יולידו עוד לפיב׳עלתה צפרדע נהם והשחיתו כלי הזרע שלה׳ושומטין את ניציהסכמו שפי' רש"׳ ז״ל pj<׳ על וצפרדע ותשחיתם (תיליסעחתת) שהיו סומטין את ניציתס, וכן איתא נשמות רנה ס' י' דף קכ״ז ג', ו3פ׳ ט״ו דף קל״ג נ׳ • הס לחצו' נעפר וכו', ניסוד העפר חטאו וניסור העפר נידונו שנהפך עפרם לכנ•' והיו חופרי' למצוא עפר ולא תצאו כדאי' נמדרש • הם הגלו', ליערות ־ להניא חיות להצדאות, להניא כל מיני חיות לשחק נהם כדאי' נמדרס וסובא גשתעוני ו!״ל עמ< למה נא ? לסי שאמרו להם לישראל צאו והניאו לגו דוני׳ ואדיו® ונעפה הס אסרום ל^תביא רבועות * רדת♦ kt ^ דקררת‘ וכקלותם אתם 7עלית* :יכל לכן מס חמורם באנעכשת: מישרתיך העליתד.4 ו;צאתם יךאת♦ וכענוים נמצאת * הם העבידום בחום ונשף י ' (בנוחם מנוחה מצאת 4 וצנאזסיך אשר במעלה הוצאת 4 לכן סגר מקניהם לברד וגם רשף : להודיעם כי במו נרצית4 ובשבילם גיא ודוק יצרת ♦ 'הס גאו במלך אין ?־ארבה4 י'לכן לא היה כן ארבה : ובקרב□ נתקך־שת 4 ונשגבת ומגרצת י ;ונתהדרת * הס האפילו ברה עש^ש י ונתאדרת4 וכבאר מעלה בארם אמצת4 וכשירות חם עכן חשך אורם לאמש ; שירתם הפצת4 וכקדשת מרום קךשתם היות פצת 4 לוס זיעצו לאבד בן בכור4 וכמו♦ ישם גבוה שמותם חצצת: אלים ב־שם אלים 4 לכן חצות לילה נגף בס כל ככור : אלהים בשם אלהים4 בנים ןשם בנים4 מחנות כישם הם זממו לאידם במים♦ ’ ״ מהנות4 שמיות ןשם שמות4 מחיצותן'שם מחיצורת 4 לכן באו באיש ובמים : אין כאל ןשם מיכאל 4גבולי אל ןשם ג!ףאל 4כני יעקב ואחה פסחת בחצי ליל על פתחים♦ ן־אכלס זבחי ןשם אלה,י יעקב 4 קדוש יעקב בשם קדוש יעקב4 מישלשי פסחים ♦ ובעצם היום ה ביאתם שמחים♦ לעין־ פתרוסים קדש בשם מישלישי קדש: וכסלוחים4 ודירתו כקוצים כסוחים 4 \'שושנים 1ל£טי ככתוב(על יד נביאך) וקרא זה אל זה ואמר: מכין החוחים♦ לנן והלל ושיר משוחחים♦ רננות לך י ־ ־ ‘י 17 :Ti T,T משיחים4 תורה וקול זמרה פוצחים: ואתה בשמחתם קהל וחזז קדוש קדוש קלוש שימחת4 וביש,עתם ניוישעת4 וככל צרתם W ™ יי צבאות מלא כל הארץ/ביורו: קצם קצרת 4 ונמו היו בין החוחים4 לנאמן כ:ת עלית י" 1י * נקנה בחוחים4♦ וכמו לוחצו בלכנים וחמר4 כן עלית אז כקול רעש גדול אדירןחזק משמיעים קול מת;שאיפ בלבנת ספיר באמר: וכהוצאתם מתחת סבלות4 אתס לעמת שרפים לעמתם ברוך ייאמרו: הרצאת מקבלות: ונהובאו בכלהי למענם שלחת ־..............<:m ברוד כבור יי ממקומו: בבלה: ומדו לעילם4 בקאך חושים בעילם: ופגעי ח יי' י", ליון♦ עוררת hú ליון4 ומליותם לשעיר4 אלי קורא ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו נ/מחכים א2חנ3 משעיר: ובשובם מאדום4 אתם תבוא אדום♦ כאמור לך מתי תמלוך כך1ן בקרוב ממינו לעולם ועד תשכון: טי זה בא מאדום: ובבואך לדלתי לבנון4 אתך יבואו תתגדל ותתקדש בתיוךזיחשלים עירך לדוד ודור ולנצח . ללבנון: כי מהרם אותם נשאת ♦ ומןטץ אותם העמקת 4 נצחים: ועינינו תראינה מלכותך 3ךןד האמור ןשיךי עןך כרעים ואחים הם לך התאמתי ןךךתס לחם עמס על ירי דוד משיח צדקך: י ♦מלך ונעשה אנגיות (ק נ גי ו ת מלה יונות ונל״א יאגר׳ הנגט3ע) ונסח ר! ה 3 הם נמו סאנו רוצים לפיכן הגיא עליהם כל חי׳ רעה עכ״ל• להצדאות, הוא ל׳ צידה -העשוי, לשחוא ולפסוע, עין תלעג לאו(מגילי ל יו) מתרגמינן עינא דתצדיא לאב , וגיס נוסחאות מצאתי ד מ צ ר י א נרי״ש וע׳׳ס הגירקא הזאת מצאתי וראיתי במחזור א, כ״י סגרס גס כאן לה צ ראות נוי׳־׳ש־ להצדית, ל' סממה וחורבן ילשין ארמי* כמו חללי אור, מחאו, אפסי כמתים • לכן איחס וכד/ כדכחיג תיתם לדבר הסגיר (תיליס עח 3), אייתם, מאניהם, ואף יזמה בכלל אי׳ 1כתינ זאת החי, אשר תאכלו מכל הנהמה (ויקרא יא י)• הם אפאום להביא רגועות, כ״כ בג,ל׳' וטעמו שמנעוסמתחמים, רגועות ל, את רונעישראל (גמדנרכגי), ע״ס רס״י* מסאמודס, נתנטלו תאותס, ל, ותמס כעס חמודו (תילים לט י3), וכמו שכפג געל כלי יאר געגוו* שמנעו ישראל מן התשמיש להן י הוכו גסחין אגענועות שהתשמיש אסה לו * לגרד וגם רשף, כדכתיג ויסגר לנרד בעיךס ומאניהס לרשפיס (תיליס עח ע״ש פירלי ־ הם גאו נמלך אין לארג, וכו׳, מה שפי, המפרש איננו מיושג לא על הלשון ולא על העני!, גם איננו נכון לפרש המכה שכגר עגרה עס החטא שעתידי, הס לחטוא, והנרא, נכון שטעמו הם גאוזכחשו אם נההשגח׳נכלל ואס נפרט על ישראל להיותה אומה שפלה געיניהם, ואמרו שהכל נתון תאת המארה והאומות החשונו, ומלש השפלות כישראל הס כארי., אשר אין עליו שוטר ומושל יישגיחואעלכ משידוי׳ענמיונתכלי׳השימר וכמאמר שלמה נמסלי ל, לז מלו אין לארנה ויצא חוצן כולו, וכמוהו עניני גני אדם מסודרי׳נלי משגיח ולית דין וליתדיין, וזה טעם הס גאו גמלך אין לארג, וכענין 3אהר חגאיא (א יד) ותעשה אד, כדגי הי, כרמש לא מוחלנו, וגעגיר שלאמו האדמת הדרוש הנפסד מן הארג, לכן הענישם השגחתו ית, נארגה להודיעם כי נמרחה חכמתם• הס האפילו וכו,, כדאי, גילאוט הס חסני לאסור אותם נגית האסורים (מאוס «חשן) לכן הניא עליהם חשך• גרה כשמש, תאר לישראל• לאמש, לחשד עג, ל, אמש בואה ומשואה(איוב ל ג), לכן חשך אור' לאמש, לה בלי • גן נמר, גני גכורי ישראל(שמות •ן כ3)י נאש ונתיס, שהרתיח האלה את מי הים כמו שאמרו רז״ל: פתחסיס וכסלוחים, ממשפחת מצרים (נראשי׳ייד)• והוצתו,נשרפו נאם מתלאחת שנתון הנרד־ כאוציס כסוחים, 1ינש׳ה איציס כסוחים נאש יצתו (ישעיה לג יג) • ושושנים , אלו ישראל • החוחים, אלו או״ה כונתיג כשושנה נין החוחים כן רעיתי נין הננו, (שיר ג 3) ואמרו עליו נמיר רנה מה פושג׳ זו כשהיא שכונה נין החוחים אשה לנעלה ל ה ל א ט יו גאולתן של ישראל היתסאשה לפני האלהוכו,, וזהועעס כל ואט ו וכן אי, יסמותרנהפ׳ג,* משוחחים ומשיחים, סניהסל׳דנור כמו נמעל ידיך אשוחח (תיליס אמג) והאיצות היא תשימן(משלי ו כג) ־ פוצח׳/ ל׳הרתתאול יזתרה כתו פצחי רנה(יחעיהנדא)• וניסועתסנוסעת, כדכתיגאמריך ישראל ייי כמון עס נושע 3ה, (דנרים לג כט) ואמרו נתנאומא וגילאוט זכריםט, נימז תאע/נושע לה, איןכתיג כאן אלא נ ה, משל לאדם שיש לו סאה 6ל מעשר 5ני מסו עובה? נותן מעות וסודה אותה, כך ישראל כניכולנמההס נפדים? יהאלה עם נושע נס,, וכן ויושע ה' גיוס ההוא, ו יו ב ע ה, כתיג, כביכול כשישראל נצרה אף הוא עמס5 בנאמר נכל צרתם לו צר וכתיג עמו אנכי נצרה, וכתי? סס דרך אראנו ניסע אלהיסיכו', עלל, וכמוהו אמרו נמס'מגילה 1ף Tóm. VII. כ״ע א" ושג ה, אלהין וכו,, ועיין עיד 33׳אורי להושענא לנוח, מצוינת ויושע• וכמו היו וכו', כמנואר נילאוט 6' שתו, נרמז אס/וונשמות רנה פ,נ,, למי* מהון ה&נה ולא מתון אילן אחר? אמר האלה עמו אנכי בצר׳ והס נתונים בסעבודואני ננל מתון אילן אחר? לפיכן מתוך הסנה שהוא מלא אוצי'עלל ועיין נפראי ר״א פ,מ, • בלבפת ספיר נאומר, נמאמר עשרת המרים נגלית נלננת ספיר זכר לשיענוד ישראל נחומר ובלבנים, כדכתיג ויראו אתאלה׳ ישראל ותחת רגליו כמעשה לננס הספיר וגו, (שמות כד י) ות״י ותמות אפיסורין דריגלוי דמיצע תמות כורסיי, הי כעוגד אנן ססירינן מז־כרשענורא דסענידומצראי יתבני ישראל נטינא ונליננין וכו,, וכןפי,רס״י וכןאית' נילאוט נרמז תש״ל • אתם הונאת מסגלות, כדאמרן נסמוך וכן יסן ■כהושעת מאתר והוצאת♦ אתל נאוג והוצאתי אתכ׳והמאמרי׳האל׳מנוארין על הסדר נשמות רנה ללי דף אלא 3'ונמס, מנילה דף לט א׳• וכהונאו נגלה, לגלות גבל * למענכם וכו/ דכתיג למענכם שלחתי נגלה(ישעיה מג יד) * לעילס, זו גלות מדי שנאמר עלי עילם צורי מזי(ישעיה כא נ) * כסאן וכו,, דכתיב ושמתי כשאי נעיל׳ (יומי, מט ל)• אלי אורא משעיר (ישעיה כאיא)• אתם תנוא אדום, בבגד אדום כאמור «י זה נא מאדום ממון נגדים וונציה מדוע א דוס ללנושך(ישעיה סג)• לדלתי לגנון, לדלתי ניתהמאדש, א׳תך יבוא ללבנון כדכתיב אתי מלבנון תנואי (שיר ד ח) ואמרו עליו נתדרש חזית לכשתחזרו לגית הנחירה בארוג אני עמכ׳ הס״ד אתי מלבנון כלה, אמר ר״ל לא הי צריך לומר אלא אתי ל ל 3 נ ו ן ואת אמרת ת ל נ נ ו ן ? אלא נתמל׳ היא ווער מנית המאדש ואח״כ הוא פורע וכו/ ועיין עוד שמות רנה ס׳כגד׳א״מא'• כי מרחם וכו, ומנוון וכו,, מכתיגנית ישראל העמוסים מני נטן הנשוא’, מוי רחם (ישעיה «״וג)• התאמת, הזדונת לשוןתאומים• לחם, למצרים• וכשירו, רום, מלאכי מעלה * וכאזושת מלאכי, מרום אמרת להיות אדוסתס שלישראל, פ צ ת, אמרת* חלצת, לשון חציצ' והגדלה שהגדלת אותם לכמת שמות, נשם גנוה כגון אלים יתואר נו המלאכים וישראל וכן אלהיס וכן גנים דכתיג נניס אתם לה, אלהיכס (דנו׳, יד א) ונמלאכיס כתיג ויריעו כל גני אלהיס (איוב לחלז) וכדאי, גתנחות' ריס ס, אדוסי' • מחנו, וכו,, ישראל נאי־או מחנו,ה' נד׳ה נ, ל״א 3' וכן המלאכים כמו מחג, אלה׳, זה (גראשי׳ לגג)• ודע כי כל הסיוע הזה הוא מתוכן! ע״ד ולסת האדוש' של פ, סרה, ונראה כי ממגר א' לשניה' * מחנו, וכו, תחיצו' וכו, שמו וכו, על הסדר הזה הס כחוג׳, גפני כ*׳ אשר ל* וכן נכון כי גתחל' סי׳ מונה כינויי השמו, ועכשו הוא מוג'עצמי'כמיכאל וגבריאל ויעאג • אין כאל גשם מיכאל כדאי' בנ״ר פ׳ ע״ז ר׳ נרכי, גשם ר, סימין אתר אין כאל ׳שרון(דנרי׳ לג כו) אין כאל ומי כאל? ישמן ישראל סנאי וכן איתא נתדנר רוסס׳ ן׳ לף רי״א 3'למה:ארא שמו מיכאל ? גשע׳ שעגרו ישראל גיס פתח משה נשיר׳ מי כמון ונו, וכסשייס התורה אתר אין כאל ישוח! הי כמין אין כאל הרי מיכאל וכו, ולת' (ארא שמו גבריאל ? ניהודה כתיג וכו, וכתיג ויאדא ש״ו פלא יוען א ל ג נ ו ר (ישעיה v ה) הרי גנריאל • בני יעקב, ישראל מתיחסים אחר יעא3 וכן הש״י דכתיג יסננו שם אלה׳ יעאג(תיליס כ 3) וכתיג והאדיש! את אמש יעאג(ישעיה כט כג) • משלשי אמש, ישראל הםמשלש׳ אמס דוגמת המלאכיםמשלש׳א7ופככתוג ואראזה אל ואתר אמש מדוש אדום וגו, (ישעיה ו נ): ♦א L קי* ימלוך:: לעולם אלת:[- ציון לדור והר הללו:ה: זכחןתרועד׳ מקרא-קך^ נל־^אבת עבדה לא תעשו ל לחד ורוד נגיד גדלך ולנצח נצחים קדשתך נקדי־ש והקרבתם אשה ליהוה: ס ו;ךבר יהוה אל־מישה |ש;חך אלוזינו־ מפינו לא:מוש לעיולי□ ועד אל ^ לאמר: אך בעשור לחדש ר׳שביעיהזה :Di הכפרים גדול וקדוש אתה: ברוך אתה.״ האל הקדוש; * י הוא מקראי קדש :ך,:ה ללם רעב תם את נפשהיכס dvIIüh^־W^SvS ־ דד־בר!תוך! אל־מישה לאמר: שור או־כשי א1:ע{• 5, אלהיכם: כי בל־הנפש אישר לא־תענה בעצם הדם הזך. :ולד והיה שבעת:מיס תחת אמו ומיום השמיני"והר^, ונכרתה מעמיה: ובל-הנקש אשר תעשיה בל־מלאצה :רצת לקרבןאשה ליהוה: ושור או־שה אתוואת־בנול^ בעצסהעםהזה והאבךתי את׳הנפש תהואמקרבעמה: תשחטו ב;יו□ אתר: ובי־־תזבהו זכה־־־תוךה ל,ה-ך- כל מלאכה לא תעשו הקת עולם .לדיריתילס בכל לרצנכס תזבחו: 'בעם ההוא.יאכל לא־תותיחממנויעד־־ משבתיכם: שבת שבתון הוא לצם ועניתם את— בקר אני:הוה:_ וממיתס' מצותי'.ועשיתם א^ם ■נפשתיבסיבתשעה לחרשבעלב מערב עד-ערבתשבתו :הוף: ולא.תחללו את־ישם קדשי וגקרשתי בתוך בני 'שבתכם: ז 3 חמישי ישראל אני יתוה מקדשכם: י תמוצי^ אתכ^ וידבר יהוה אל־משה לאמת: רבי אל־בג: ישראל לאמי —................. 'J' בחמשה עשר יו□ לחרש השביעי הזה חג הקניות שכעת תעשו שבת הוא ליהוד, בכל מושבתיכם: פ J :דהויה אישר־תקךאו אתם מקראי קרש להקריב אשת 8$לה מועדי יהוד. מקיא♦ קדש אשר—־תקראו א^ם ליהוד. עלה ומנחה nqr ונסכים רברקיוס ביומו: מלבד במועדם: בחדש הראשון כארבעה עשר לחך-ש ^ שבתת :הוד. ומלבד מףנותיכם ומלבד כל—נדריכם הערביספסחל:הוה: ובחמשה עשר יום לחרש ק3 וקלבד כל־נדבתיכם אישר תףנו ליהוה: אך ברוממה המצות ליחות שבעת:מים מצות תאכלו: ביום הראשק עשר יום לחדש השביעי ןאס3כם את־—תבואת הארץ מקרא-קרש .יהיה לכם כל־מלאכת עבדה לא ^ . זקהגו את־״חג־יהוה שכעת :מים ב<ום הךאשיון' שב^ון ;להק1כת□ אשה לדווח שבערה :מים' וצ;ום השמיני שבתון: ולקהת□! לכם 5:ום הראשון פרי מקרא־קדש פל־מלאכת עבדה לא ףעש?ן.‘ פ ־ ־ עץ הדר כפת תמריס; וענף עך־־קעבת וערכי־“־נהל וידבר:הוד. אל־־־מישה לאמר: דבר אל־־בני.^אלי ושמחתם לקני יהוד. אלהיכם שבעת •מים: :וחגתם אתו !אמרת אלהס־פי—תבאו אל״־האךץאשר א^ללם חג ליהוד שכעת:מי□ בשנה הקת עולם לדרתיצם והצתת□ את—הצירה והבאתיש את— .*hwv בחרש השביעי תורנו אתו: בסבת תשבו שבעת. ימים r״. מאיץ מער׳כו אנ< ;וזוך, אלהיכם: .'׳דבר n'fá אה־ שני עשרנים קלת בלולה בשמן אשד. ליהוף ריח מעך♦:חוה אל־בני:שראל: .ונקבה J רב 9ת ההין י ר ל!פ וקלי לכרמל לא תאצלו ■ אניוזי! r'p נ' אצל סראסון ואומר מצי()דיס על סנישס, מונניסין רגוללין n«p עד־עצ□ C^h ה,:תער הביאצם את־קרקן אלהיצם הקת 5ר,ראו גו, ופוחח׳! p״־r ג׳ וחורי! גו למפטיר גס׳ פינחס: עולקלרדתיבם בכל משבתיכם ס :ישראל" וספרתם ובחדש הראשון כאךקער. עשרדם לחירש פסח ליהוה; לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את־עמד חתנופח ובחמשה עשר ::ים לחרש הזה חג שבעת זיגזים מציות שבע שבתות תמימת תהקנה: עד ממחרת הש2?< יאכל: מיום הראשון מקךא־קדשכל־מלאכת. עבדהלא השביעה הקקדו המשים :1□ והקרבתם מנחה חרשת תעשו: והקרבתם אשת עלה ליהוה פרים בני־בקר ליהוה : טמיושבתיכם תביאו י לחם תנופה שתים ישני שמם ואיל אחד ושבעה כבשים בע ישנה תמימם יהיו עשרינים סלת תהיינה חמין תאפינה בכורי□ ליהוף "; לכם: ומנחתם קלת בלולה בשמן.שלשהעשירניםלצר והקרבתם על־־הלחם שבעת כישים תמימסבני שנ:ה ושני עעורינים לא:ל תעשו: עשרוןעשרק תעשיה לכבש ופר כךבקר אחד ואילם שמם:תיו עלה ליה|ה ומנחתם' האחד לשבעת הכבשים: ושעיר חטאת אחר לכפר ונקכיהם אשר, רידרניחח ליהוד.: .ועשיתם שעיר־עלם עליכם: מלבד ערת ד־זלקר אשר לכלת התמיד תעשו אחד לחטאת ושמ כבשים בני שנף לזר ה שלמים: והניף את־אלה: כאלה תעשו ליום'שבעת:מים לחם אשה הכתן 1 אתם .על לסם הבכרים תנופה לפני!הודז על- ריח־ניחח ליהוד על־עולת התמיד יעשה ונסכו: וביום שנן כקש:ם קדש:הץ ליחותלכהן: וקראתם , השבשי מקדא־קרש :ה:ה לכס כל־מלאכת עבדה לא היום הזר, מקרא־ קידש :היף ללם כל־מלאנת עבדה לא WVP : תעשו ^ הקת עולם בבל״ מושבתיבם לדלתיכס : נשמצגיהין הס״ת מניעיין;גל הכתג של סי* ואומדיס ובקע;־נב את־קציר אף<כ.ם לא־תכ׳לה פאת שיך^ וזאת התורה אשר שים משה לפני בני ישראל על פי ♦י לא תלקט לעני ולנר קעזב אףם ציד משה: עץ חיים חי״א למחזיקים בה ותומכיה מאשר: ,וף א, היבם ז ; פ ■רביעי ;ךך5יהדךכ♦ נעם וכל נתיבתיה שלום: ארך ימים בימינה > יהוה אל־־־משה לאמר ♦ רבי אל־־מי:שהאל בשמאלה עישר וכבוד: יי־ הפץ למען צדקו יגדיל תורוה לאמר בחלש משביעי באחד לחדש:היד, ^ ^ ןיאייר: " ז..ץ קבען צךץו.גךל תוך ״הניאו אל״ף דגם• ׳ •'**־ • י , ברוך ?יי° ז״6״ ־ז־™ ’״י 5"“’י י™ *י־ מלבי:הודה ויפטר בבמות בערי יהודה ברוך אחה” ^לל*!יגי W!״ ומסכי ירוישלם ואוד־המקטרים לבעל בחר מביאים טוצים ורצה בוגריהם לישמש' יל1!* ולמזלות ולכל H38 ה?אמךיםבאמח: , האימים : י ויצא את־־האשרה מבית בלוך אווה!הוה הבוחר בתורה ובמשה !אה מהדן לירושילם אל?הל מדרון עבדו וכישראל־1 עמו ובקיאי 1.WP־־1 ו!שךףארןהבנחלקדרוןדךקל;!פר.דשלך לצ,לרו: את־עפלה על־־מובר בגי העם: י ך.תץ י״״י ״ ״״ ״י«״ «*״ נ' •י 3י, י את־׳בהי המרשים אשר בכית יהוד. אשר 11 ■י! 1 J” t- ״ Is“ ’ :־ ív : "*־ : nr •־ V,־ א *!!ישלח המלך ויאספו אליו כל־זקני הנשים אדנות שם בתים לאשרה: " דבא !הודה ויךושלם: / דעל המלך בית־ את־-־בל-הכהנים מעיי יהודה!יטמא !הוה ובל־איש!הודה וכל־ץשבי יךושלם אה־־הב&צת אשי קטר1"#ה המהנים אתו והנהגים והנביאים ןבל־העס למקטן מנכעעד־באר שבע! ונתץ את-כמוה ועד־גדול וקרא באזניהם את־כל־ךברי השערים אשר־־ןתח'שעד ׳הוש^ שרי־ ספר הבלית הנמצא בבית יהוה: גויעמד העיר אשר־־־על־־־שמאול'איש בשער המלך על־־העטוד הברת ארך־הביית! העיר: טאך לא!עלו'בהע הבמות אל-לפגי!הוה ללכת אחר יהוהולישמר מצוידו מ!בח!הוה בירושתם ןי'אם״אנלו■ מצות ואת־עדוחיו ואת־חקתיובכל־לבובכלל בתוך אחיהם: ייי רצו הכולך את־בל* '{פשלהקים את־־דבך הבייח ה־™ העם לאמיר עשו פסח ליהוה אלהיבם v V ן V I • t • • ז זי• “ :5י נ• v ־ ־1 hV •• I v: Vr הבךביםעל־הספר הזהדעמי בל־־ךעם בכתוב על ספר הבריתהזך,3 ע כי לא בבריח • געשה בפסח הוה מימי' השפטים אישר יי" ״״י״1 ro,״s׳1 to׳ ישפטו את־!ש'ךאל וכל ימי מלכי!שיראל ירצו המלך את־־חלק!הו הכד!ן הגדול ומלבי!'הוךה:י« בי אם:בשמינה עשרל. ואת־־בךוג: המשגד־ל ואת־־שמרי ח0ך* שגה-, למלך«אש!חו נעשה הפסח הזה להוציא מהיכל:הורה את כל־־הכלים ל,יהיה בירושלס: נד וגם את־־האנורז העשוים לבעל ולאשרה ולכל צנזית ואת־ודךעניםואת־התרפיםיןאת־הגל׳לים השמם!’;שרפם מחוץ ליו־וישלם בשלמות ואת כל־חשכןצים אשר נראו בארק יהודה קרוון ונשא את:־עפךם'בית־־אי־‘: ובירושלם בער!אשיהולמען הקים את' יי והשבית אח־־הבמךים אשר נתנו דברי התורה' ד׳בתנים על־־הספר אישר מצא (ג) על העמוד, ת י על אס״וונא, וסירוס ספסל סיוסניץ 3ו הסריס הגדולים ולדעתו יהי'' סירוס עמוד סהי' נאומו הסטיו תקום נכנד לעמוד סס המלך לפיכך נקרא עמוד, וכן נד" ה 3' ל״ד ויעמוד המלך על עמדו, כלומר נמקו' הראוי לו והרגיל לעמוד נו' עדותיו, נהנע׳הו״ו ונהפכה נו עי״ן הפועל ללמ״ד הסועל דוגמת עולה ועולה, ולא יתכן לומר שיהי' וי״ו סל עדותיו וי״ו הדנות כמו עדותך הנחה כי לא מצאנו וי״ו הדנות נראת• ויעמוד כל העס, ת״יוקנילו כל עמא עליהון קימא, וסירוס ויעמוד נתחזקו נקנלת הנר׳, לקיימו יכן היעמוד לנך(יחזקאל כניד): (ד) ואת כהני המסנה, סהיו סנייסלכ״ג ופת״י וית סגן כתניא, כ״כ רד״ק ורס״י, ועיין מה ססידסתי אצל נמרכנות המסנה (נראסית מא מג)• סומר׳ הסף הוא סס כלל לכלי הסרת, וכן סירס"׳ אמרכלי! הממונים על כל צרכי הנית * נסדתות קד רון, ת״י נמיסר קדרו! (ה) והשבית את הכמרים, ניטל כהני עונדי ע״ז, ונקראו כמרים על סהס לנופי סחוריס מענין עורנו כתנור נכמרו(איכה ה) וגסהיזהניס הנזכרים למטת בענין הסעונדי ע״ז אלא סהס מסתניס נלנושיהס, דאולס נצסני' א' ך' את סס הכמרים עסהכהציס, ת׳י׳י סלחיהון עם ממריהון• ויקטר, כל אחד מהמלכים קטר ננתות• ומסני, כתו ונמסני• ואת המקטרים, סירוסו והפנית גס את המקטרים וכר״: (ו) וידק לעפר, עסר יקרא הדק נרוני נני העם, העם סהיו עונדים להם נהייהס השליך עסר הפריסה על קנריהם לנזימס: (0 בתי הקדסיס, נתי הזמה, כדכתינ וגס קדם הי'נאק (ת״א יד כד) וכי תרצה לדעת ענין התוענה הזאת תדרסנו מעל סי' החכם ראנ״ע לספר חגי ־ הנשים אורגות סס נתים, הנסים חיו אורגות סס יריעות להיות נתיס לאסירה, כמו לנתיס לנדיס (סמותכהכן): (ח) ףבא את״כל הכהגיס, כנר נאר נספר יחזקאל כי הכהניס נני לדוק הם אסר לא ענדו ע׳ז אךסאר הכהניסהטאו נחטא נני יהודה 1 ויטמא, סם נהםדנרטמא: (") אך לא יעלו, הנהנים סקטרו ננתות לע״ז לא יעלו עוד לפרה אל מזנה ת' כי אס תכלו מצות וסירסו רז״ל הרי הס כבעלי מומין חולקין ואוכלי! אגל לא מקרינין, ותה שאומר מצות סי' מנאות סהיו נאפות מצות והה״ד לכל הקדסיס : (מ) כי לא נעסה כפסח הזה וגו', הנכון סנרי־וסיס הוא כאסר סי׳רנינו אלעזר נר מסולם זצ״ל כי מעולם לא נעסה פסח כתוהו מיתנו המלך ׳הסריס נסמיב לפסחים די ספוקס וגקר לשלמי חגיגה וציוו ללויסלהכין להסוצסלוח לכל איש ראיס לפי אכלו, כתסורס כל זה נדנרי הימים 3' סי׳ ל״ה אלא סכאן קיצר הסיפור: (כד) האבות ואח הידעוני' וגו' אמרו רז״ל נעל או3 זה התעלה מנין הסרקיס ומנין אצילי ידיו *' ידעוני, זה המניח נסיו עצם סל חי' ססמת ידוע ותדנר מאליו * התרסיס ענין התרסיס פירשתי אצל ותגנג דאלאת התרפים (נראשית לא יט)-' *) כתי3 נמנהגי מהרא״ט מפטיר ליום סני ויסלח המלך וכי,* ונסדר ההפטרות לסי תנהג ק״ק סס״ד שנדפס מקרו3, כתו3 תסטירין נמלכים נ' סי' כ״ג מן וישלח התלד עד ואחריו לא קם כמוהו עכ״ל, ואנו לא שמענו ולא ראינו כן מעולם נאחד,מן הסידורים וכל קהלות סשרד ופולין ואסכנז ועתהס ספד״ת נוהגים לדלג י״א סנזוקיס נאת4ע, וכ״ב החכם אנודרהס וז״ל, ומסטירין נמלכים ויסלח המלך עד כי אם אכלו מצוי* נולוך אחיהם ומדלג ומתחיל וי צו המלך את כל העם עד ואחריו לא קם נמוהג ענ״ל, וכן נוהגי!: L s נ•,צא חלקיהו הכהן בית!היה: 'י» ןכמהו לא־היה לפניו מלך אשר־שג אל-יהוה בכל״לנברובכל־נפשווכנל־טאריבכל תורת משה ואחריו לא־,קם כמהו: ומברכים אותך יתברך שמך בפיכלוה* תמיד לעולם ועד. בחך אתה " מקרש ושראל והזמנים *. אשרי, יהללו, וממרין תפלת מוסף נדאפמול אלא סמדלגין מסיג מרות־ מ ת & ם י ר יגון ניכול! אחרוצו8 כחד אהה " אלה׳נז מלך העולם צור $ל סעולמ׳ם צדיק 3נל הדירות האל הינא^ן האו^ר וע^ר, • ה5ןדבר<0*RS * למנחה צפנסים ל3ה״כ ומתפלל’} אשרי ובא לציון וס״ע ח״ק מאתמול: לערבית כמוצאי י״ט לחה״ם נימי חחול אומרין והוא רחום וכי/ ומתפללין ס״ע סל סול ואומרין אתה הוננתנו נאונן מדעה ויעלה ויביא גענודה ואחר התפלה אותר הס״ןקדיס סלם ותגרנים על ספירת העותר וסופרים היום שני ימים לעותר ומגדילין על הכוסהתגדיל גיןקדסלחול אגלאיןתנרכין לא על הגר ולא על הגסמיס, ואומרין עלינו ותלים יתום: וכמוצאי י׳טלשכת מתתילין נרנווכו', ותתפלל'ן כתונסנת חה״מ, ויכללו ותגן אנות ואין מזכיריןגו סל י״ט ואין חותתין רק גסל סגת (וגענין גתה תדליהין »״,.*! mvt « בל ימי ר.ה״מ מספט אחד להם רק נקריאת התורה הן חלוקין, ומתפללין נהם זר' lrl ו י'» י ‘ כסדר סמתפללין נמול רון סא״א תזתור לחודה (וגק׳יק מדלגיןרר, סתי התינו' ז-גא יי אר1»ג ונאמנים דבריי ודבר אחד מזתוו לתודה ומתחילין הריעו לה'ונו׳) * ונתפלת ש״ע אומרין יעלה ויבוא נעגודה נאמן אתה ייי״ :r ?™ל! ם ל׳/ל ד ־ל* י T ואמלא אמרו מחזירי! אותו• והס ן חוזר התפלה, וחולצין התפילין קודם הלל, מדבריה אחור לא ♦ישוב ריקם 3♦ אל מלך נאמן ירח?זן וקורי! הלל נדילוג׳ הדיס סלס, ומוליאין ג׳ ס״ת ווןורין גראסון ג'גנרי, ומללין אתה• ?חר«^ה״ האל רנאמן ?נלייכדי־ י והם 8ל m ?• ה־א 5״ לדני יל׳ילידת י׳מי» ™ tfrteSíií? במהרה בימינו ♦ ג־רוך אתה יי משימת ציון בבניה i שמחנו יי אלהינו כאליהו הנייא ע3ךך ובמלכות בית דור משיחך במהרה יבא דגל לבנו על נסאו לא ישב זר* ולא ♦נחל1 ע11 אחרים את 11133 * 3י בשם קרשך נישבעת דלוה * גיוס ג׳ דחה״ת (>ט ניסן) קורין גס״ת *׳ 0$' כי תסא פ׳ פסל לן, ואם ‘ . •י.5־ י“• ! :*'׳ ...f, ׳11- הוא סנת תתחילי! ראה אתה אומר• גיוס ד׳ דחה׳יו(כ׳ ניס!) קורין נס״ת א' נסדר נהעלותווידנרס׳אלמסה גמדנר סיני: ואס חל יום א׳ זחה״מגפגת קורין סל פגתחה׳מנסור כיחסא פ׳ ראה אתיו אומר אלי, וגיוס סגי סל 0ה״מ קורי! סל יוס ראסון נס׳ גא ת׳ קדם/ וגיוס סליסי גקדס וגומר הסדר כדרכו גאול * סיר ומזמור כל מקום לפי מנהגו: וזהו חלוף הקריאה לימי הה״מ גיוס א׳ דאה״ת (י״ז ניסן) קורי! נס״ת ראסון נס' גא אל פרעה $׳ קדש לי כל זכור* גיוס נ׳ דחה׳ימ (ח״י ניסן) קורין נס״ת א' נס׳ משפטים פ' אם כסן ל1 שלא יבכה נח לעולםועד: ברוך אתה ♦י מגןייד: על התיוךה ועל העבודה ועל הנביאים ועל יום חג המצות הזה'שנתת ?1נו !: הלחינו לששון ולשימחדי .. , - . . . t ?4 &?%־ ?ל *לי ׳־ *״׳«*י ««״״»•!«•״יןנדגוא״ו.»1npw •תבול • ובלכתי בירה ובשכבך ובקימה! ורישרתם יאיות 0“D את י המבוץי:■ :תברך ייקתבח יתבאר על־־:יה ודל לטט־־יית םן מה ! ינחגתם על־ בחר״המנוי,- יעד! יתחמם !״»*־> V W ?״ותב׳סה־, !מלך מלכי הנזלכים הקדוש והיה אם־שמיע תשמעו אל־־מצותי אישר אנכי מצוה פחך &ת1~1 יי ברוך הוא שהוא ךא'ש'וןןהוא אתכם dT>h לאהבהי את־יהוה אלדזיכם’ולקברו ככל־ אל^ין! ךן^ם אוחרון ומבלעדיו אין אלדזים ׳ לבבכם ובכל;נפשכם*י ןנתתי״מטר־־ארצכם בעתו יורה » - -י זז ןסחליכב בערבות Wn9 ומלקוש !*ספת תלותיישך יעיהיף ־ ונתת• קשב א.. י 3! -יי 9״< 3 יעלוו לפניו • ועזמו מדומם בשדך לבהמתך ואכלו} ושבעת! השמת לכס פן״פתוז על נל ברנה ותה ירי ♦ TO לבבכם וסךתם ועבדתם אלהים אהלים והשתחויתם שם כבוד מלכותו לעולם להם: וחרה אף־יהוה בכם ועצר את־השמיסול^־יהית ועד: יהי שם!י מבורך מעורי• מ£3ר והאדמה לא התן את־יבולה ואבדתם טהרה מעל הארץ המכה אשר;הןה נתן 9בם: ושמתםי את־יבר" אלה על־לבבכם ועל־נפישכב וקשרתם אתם לאיות על־ #רבים בחכנמד־־/ nriia י anyir וברתבונדת rwó ועד עולם: : 1•V7 :־ ״ : 1 "י׳ : I ־־ : ז z.T ; עתים ומחליף את דהזמנים ומסדר את הכוכבים' במשמרותיהם 3ר»ע yjyy :לבם והיו לטוטפרת בין.עיניכם: ולמדתם או׳ם את־ ,״- JjLU יס ” ;I- • • בניכם לדבר «= ?MW בבירתה ובלכתך ברחל rs!J3 ום1ל ל1> גול־ אור l'J" JSa ובשכבך ובקומך: וכתבתם על־מזוזות ביתך ובשעריך: וחשק מפני ntt י ומעביר *01 ומביא לילן-, למען;לנו;מילם ימי בגילם על לאלסה אשי נשבע הפיוט הזה הולךע״ס א״ב, אלא שהקדים בראש נל אות תי3ה אחת או שפים ונתנו על־ציצת הכנף פתיל תכלת: והיה לכם לציצת יופשוקי שירת ויושט ה'׳ והאותיות החסידים ראן השלים בתשלום הפיוט פסח ‘־J"־ T־ • .• אמונים ונו׳• 1 וראיתם אתו ו:זכךתםאת־כל־מצותיהוה ועשיתם אתם ייושע יי׳ אום למושעות* ירא ולא־תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינילם אשר־אתם pLZ a א׳',• ־! LLl ׳ ־ זנים ^חדיהם־ ל® תזבח ועשיתם את־נל-מץ 1ת- דזיר׳ יי?', חו?| וה״תם קדשים לאלהיכם: אני יהוד-! אלהיכם *<שר ישועות* עץ, דגול mואישון להשעות: הוצאתי אלכט מ^ריץ מצלים לל<ות לבף לאלהים ברוך אתה ץ המעריב ערבים: אל יתור. אלהיכם: אהבת עילם בית ישראל עמק אהבת, אמת. ואמונה כל זאת וק:ם עלינו בי הוא תיורדת ומצורע הקים ומשפטים אותנו ק •לזילידנו ואין זולתי נאנחנו (שושףל עמו ללמדת, על בן ::"אאקינו בישקבנו ובקומנו הפורנו מל מלכים מלכנו חנואלנו מכף נשיח בהקיך,''::שמח ברברי ת1ךךןך כל העריצים ך!איל מפרע ד*נו מצרינו ובמצליק לענלסיועד, בי ידום חיינו וארך והקישלם נמול לכת ארבי נפשנו העשה ימינויובהס נהנח יומם ולילה• ואהבתך אל גדלת עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר ז תסיר ממנו לעולמים•” " *׳”־1־ דך,שםנפשנו בח״ם ולא נתן למוט רגלנו * ”,הבין כלי מלחמה׳ מרקבות פרעה, המדריכנו על במות אוןביגו דרס קרננו על ושלישיו נהג פמהומדת׳ תהומות, 'זמנם כל שנאינו העשה לנו נסים ונקמה בפרעה באף ובחמה י ♦מינך'ח בל נחלתך ורומח: אותות ומופתים באדמת בני חסיוזמכה י בחך אתה ״ אלגי׳עטי ישראל: יי י בעברתו כל בכורי מצרים ויוצא את עמו ישמע!שךאל:חוח אלחינו יהוהו אחן־: ישלאתמתוכם להרות עולם: המעכיר ברוך שם כביד מלכותי לעולם יעי: בניו בין נזרי ים סוף ארת רודפיהם וארת יה M m* ימי^י ימי־ שונאיהם ברתהומורת טבע n־W בניו wí ־ י m* ל?1'ך"ידביה ™'בשבתך ?3׳^ גבורתו שבחו:הודו לשמו ומלכותו קרצון _____________________________________________ קבלו זיושע ה' ־ א ו ס ׳ ישדאל ־ למושעות - ל' האל לנו אל למושעות(תי לי' סח נא) ־ כ) ואלילו עוד על פשוק דודי לח יאדו' דגול מדבב' (שיר ה י) שדות! על התגלותו בפרוע פרעות, בנקמו נקמות בשונאיו ׳ ל׳ בפרוע פרעות בישראל בסיני קהי' דגול ומוקף מרבבות מלאני' כלכתיב ואתא מרבבות קדש(דבר' לג 3) וכן (שופטים ה 5) שפירש דד ק בנקמו נקמות כי p ת א נקום נקמת בני ישראל פי' רש׳יי ז״ל, וטעם גיהואישון׳ אורוחשן- היינו יי«י וליל, וטעם ל ה ש ע ון (במדבר ל,א 3) אתפרע פדענות 3ני ישראל׳ ול פרעו? ופדענית ידוע מרבדי להגות כדכמיב ואשעה בחוקיך מייד (תילי׳קיטקיז), ושניהמאמר׳נחברי', דזל שהוא ל תשלומי? והשבת גמולי אז ישיד גלה ונו' טעמו אז ישיר משה אז ישיר(משה) אשד גלה חושן ישועות הוא עזי דגול נלומר תודת ה'להגות בו יומ' הוא.האיש אשר גלה חושן ישועות היינו התודה שהיא חוזק ישועתנו׳ והוא ולילה כלכתיב והגית בו יומס ולילה(יהו־יע א מ)• עש״ה אמונת!עתן־ חוסן ישועות(ישעי׳ לגו) וגס הוא נדרש על תודה שבעי׳פ במס׳ ה׳ הכין כלי מלחמה׳ איתאבמכילתא והובא בילקוט פ׳ בשלח רמז רמו ה׳ איש שבת דף ל א א י עזי דגול יכי ׳ אחד שהזכיר זאת התודה אשד שם משה חזד לתארה מלחמה מניד שככל, עליהם הקנ״ה בכל כלי זין יכו' • תהומית זד:' באף וממה היזבייה 3י-!י דגע שטעמו עוז ש-דג!-כ,.ומר תירת ה כי עזי׳ היינו תודה ו7גוצ תאר לאל ית׳ העל עליהם תהום העליון ותהום התחתון והי נלחמים בהם באף והימה ובכל מיני ונמו שאהדו^ל עזי הכרתיה׳ נזין עזי 4יא תודה שנאמד ה' עוז לעמו יתן(תילי' פורענות כדאיתא שם בילקוט• חבל נחלתך, ישראל חבל נחלתן׳ רחמה ימינך: A א פקח קבלו עליהם משה וגני ישראל לך ענו שירה: ־׳ T מיוסד ע״פ א״ב £סח אמונים rf ׳שיוךרוהו׳, ו׳ושע י:יז בייום חדיוא, פסח מצרים : בסח בת קול ישמע ממרומים׳ ישראל נושע בי* תשועת עולמים, פסח ל/נתיד*. פסח גאולים עברו במשאה יד׳ וירא ישראל את ודיר, פסח מצרים: פסח דגול בעוז בבורו׳ יוסיף אתי שנית ידו׳ פסח לעתיד: פסח ת מיון חיליו בטוב חים, הלכו ביבשה בחיוך הים, פסה מצרים: פסח והניף ידיו ברוח 3ע:ס, וההרים׳; את לשון•ם, פשח ל׳זחיד‘• פסח !לעף ויי:ב שונן, מחנה מצרים בעטור איש וענן, פיסה מצלם: פסח הדוש מיופת עלי לשן, דם ואיש וחסרות עשן, פסח לעתיד: פסח ט בס בצריו להחרימה י וכני ישראל יוצאים ביד רגזה, פסח מצרים: #סח וישע ותעצום שלום, בשמחה תצאו ובשלום. פסה לעתיד: פסח כליל ענמים לר׳צמת, בי אין בית אישר אין ישב מת, פסח מצלם: פסח לאמים ;הגו לק לנגפה, וזאת תהיה המגפה, פסח לעתיד: פסח מלוי שעדים פתח, ופסח יי על הפתח׳ פסח מצלם: פיח נוראות עזוז רב וישליט, גנון וחציל פסוח והמליט, פסה לעתיד: פלח ס גולים למטע שילם, >בי ין נלחם לחם במצלס׳ פסח מצלם: פסח עתיד לפדיון שבוים, ויצא יי ונלחם בגיויס, פסח לעתיד: . :t ז :7 : • : - ־ • t v - V * פסח פתיחת קול ע;תה ;ביאה, ישירו לי ני גאה גאה, פסח מצלם: (£ס1ר אמונים ונוי הפייטן מונה והולך רסיס וגבורות שכעסו בגאולת מצדי׳וננצלן הרסיס והגבורות שהוא עתיד לענית לנו ויסודו על הכתו3 כימי צאתך מאדן מצדי' אראנו נפלאות (מיכה 5 טל ועל הכתוב כאשד שמע למצדיס יחילו נשמע צוד ( ישעי' נג ה) וכמו שפידשיהו גמדדש, ולק העמיד פסח מצריה מול פסח לעתיד זה לעומת זה ני בניסן צגאלנו ובניסן אנו עתידך להגאל • ובו יעשה לנו נל הרסיס האלה, אמונים ׳ ישראל • ישראל נושע לגו', ישעי' מיה יי׳ז, ואמרו בתנחלהא סיף פ' אחדי אמר הקנייה בע״הז הייתם נושעים ע״י בני ארס אבל לעתיד לבוא אני בעצמי גואל אתכס ושוב אין אתס משתענדיס שנאי ישראל נושי! נה' י נמשאע יד■ ניד דמה י דגול׳ הקב״ה • יוסיף אדני שנית ידו ׳ ישעי' י יא י״א י המון איליו■ ישראל נניוב דיס׳ מלאיס נל טוב ד ספוק הלנו נינשה ונו׳ י והציף ידו ונוי נדכתינ שס והחדים ה' את לשון יס מ:דיס והציף י דו על הצהר נעיסאוחו וגו׳וה־יק לעתידי זלעף׳ ל׳מהומ׳אול׳שריפהכלכתיב אש וגפדיע ודוח זלעפ-ת(תיליס יא ו)' במכתב ש נ ן נ"כ נד יי • וטעמו נכתב מפורש׳ ל ושננת לבניך צדי דיס ו ז וישידי בליין מדמי נתב צשתון'עזרא ד) ופירשוהו נתב מפידש והוא "גזרת סרן ושנן והתמצעבו תי״ו להתפעל בעבור הש״ין דוגמת ואשת מדינים כפתוה ; משלי כ: טו) שהוא מן שוה כן נשתון מן שלן ולפעמים יפול מע ין וינפל הל׳מד כידוע מדדו הדקדוק ויתכן שרימז במכתב שונן למטה הזלהיס שהיי תקיק עליו שס המפורש׳, גס יתכן שרומז אל כתב הדת שנתנה להומס נעמיד ;זש וענן ׳ לנעלן גס זאת מעה ה צבאות יצאה הפליא עצה < ישעי נח נטי) • מדוש מושת על' ישן 07 ואש ותמירות עשן נ״נ בצי׳י וד״י • וטעמו ■שלעתיד יחדש מופת חדש על הישן נכתוב נצנואת יואל(ג ג) ונתתי מופתים נשמיס ונאדן דס ואש ותמדות עשן השרש יהפך לחשך והירח לדס וגו' • טכס בצריו ■ בא בצריו בטכסיס־ מלחמה כדאי■ במדרש והובא בפי' דש״י נפסוק הנני משל א בך(שרות ה יז) י י-ע ותעצום של1ס נ״נ בנ יי י בשמחה תצאו ובשלום, ישעי' נ״ה י ב• כליל ענמיס להצמת כלילה ופארס של מצליס להנדת והיינו הבכורות ראשית אונס• או יהי' ט ס כ לי ל כמו והאצילים כליל יחלוף(ישעי' ב יא) וענמיס מבני מצדי צלנתיב והצרים ילד את לוד־ יאת עצמיס(בראיית י יג) ולקיז החלק בעל הנל רמצהג הלשון • לאיריס ונו', עש ה למה רגשו גויס ולאומים יהגו דק(תיל׳ ב), וזאת תהי׳ונו/ פסוק הו׳בזנרי׳י״לי׳יב• ואמרו עליונתצצזומא והובא שם בילקוט וזיל פסח צפה באיות אשר נעשה, זמרו ** מ גאות(נשה, פסח לעתיר*. פסח קדר לצריו מאיוך, איור, ולכל בניןשךאל 1זןח איור, פסח מצלןם: פסח רצה במאמר צורך, י קומי איורי כי בא אורך, פסח לעתיד: פסח ׳שבחוחו בעוז תעצומיו, כי גאל יי את עמיו׳ פסח מצחם: אזן פסח תוקף תהלות רשומו, ־ גואלנו יזי צבאיות ישמו׳ פסח לעתיד: ןסח יוסיףעל!ישועות!שרעה׳ בריתו יזכור ?1הושיעד־׳* עם קרובנו כאהב ?־*הושעה* סרצשר שמע למצדם שצורינע׳ימעד־,: בגילה ברנה בשמחה רבד! ואמרו כלם: מי כמכה באלכט ויחוד־־, מי כמכה;אדר בקדיש נוך^ זעהלת עשה פלא * מלכותך ראו בניך בוקעים לפגי משה* וברוב, טובה־ נחירת’!דדים*’וברוח, ים עברו גדודים•'אמר, כושל להצלייד* גדודים• נשפת, להיות בסאקאה נמלדים: זה צור ושענו פצו פה ואמרו: וחוח וטלךז לעלם ועד: ונארר כ* פדה וו את ועקיב וגאלו מיד חזק ממנו♦ מי במוך, משגב לעתות בצדה* נטית, נואציך בזעם ועבדו־־׳‘ נחירת, סגלתוז בזרוע גבות־־,*' 'ישקעו, עמים גאיולרתך להגבירה: ברוך אתה’ע גאל ישראל: השכיבנו ע אלקינו לשיד׳ום ח־העמידגו מלכנוילחןים'וברוש עלינו סכת שלומך ותקננו'בעצדת טובד־, 'מלפניך וד־,ושיענו למען שמךוהגן בעדנו והסד מעלינו אויב דבר וךזרב ורעב דגון ןהסר שטן מלפנינו ומאחרינו אמ׳ד׳יל אוי להם לרשעים שהם מעמיקים עצו על ישלעי ונו׳ואף גוג ומגוג עתיד לומר ק שוטים היו הראשונים לא,היי יודעים שיש להם פטרון בשמים אני איני עוש׳נן שיא בתחל' אזדווג לפטדוצה ואח כ א׳דיוג להס׳ הה״ד למה רגשו גויס ו ל א ו מ י ס י ה ג ו ריק יתיכבו מלכי אדן ורוזנים נוסדו יתד ע ל ה' ועל משיחו, ואמר לו הקנייה רשע לי באתה להזדיוג חייךשאני עושה עמך מלחמה שנאמד ה׳נגנור יצא ואומר ויצא ה' ונלח' בגוי׳ההס וגו וזאת תהי׳המגפה וגו׳ענייל יע’’פ הדברים האל'דברי הפייטן מבוארין ונחברייס י מילוי שעדים, שעדים סגורים ומהודקים בחלל הפ*ז, ובעבור שהשער’ י המהודקים יפה ממלאים את גל חלל הפתח נופל עליהם לשון מילוי דוגמת ומלאת ני מ ל ו א ת א ב ן( שמות כמיזל וכמו ש פי עליו רש״י ז״ל. וכל לשון מילוי נ-יפל גס על הממלא גס על המתמלא ונן לשון חסרון נופל על הממסד ועל המתחסד נמו שפירשנו במורת אלהיסמפידש בראשית יייחנ׳ח• גנון והציל ונו', עשייה כצפרים עפית גן יגן ה' צבאות על ידושליס גנון והציל פסוס והמליט (ישעי' לא ה) ־ סגולי" למטע שיריס ׳ אותן שידי׳שלא מתו בג' ימי אפלה היו מ&וגלי׳למטע ה׳שנאמד יזביאמו ותטעמו בהר נחלתך וגו'• עתיל,מעותד־ ויצא ה׳ ונו', זכרי'י" 7 ג׳ • סתימת קיל ענתה נביחה ׳ טעמו הדיס הנביאה לא ענתה נ״א פתיחת השידה וגמד השידה יהי'לעתיד, ובכ״י גרס פתיחת קול עניית ננואס • צפוי באות אשר נעשה, נ" נ בג יי־ וטעמו צפוי וגלוי נאות אשד נעש'נשילת ביס, שאנו עתידים לומר לו על מ גאות עשה והיינו בעבו־ שנכפל תיבת ג א ה לכתיב ני גאה גאה ואמרו עליו בילקוט גאה ועתיד להתגאות• וזהו זמרו ה' ני נאות עשה(ישעי' י3 ה)• קדר, ל' שמש וירח קדרו(יואל ב י) שטעמו הוחשכו, ורומז לחשך אפלה• רצוי, ל׳ רצון• במאמר צורך׳ כמאמר הקיבה צוד פלך שאמד קומי אורי וגו' ישעי' ס׳א׳: נאשר שמע למצרים ונו' פסוק היא בישעי' כ ג ה' • עברו גדודיס • עבדו בגדוד יחיל• ארד נושל לה צ לי ל נדודי', כ׳יג בכ׳יי והוא מיקד׳ וטעמו הנושל היינו פרעה שרצה להכשיל ישרע אמ׳בלבו להצל׳ ל ולהשקיע ביס את ישלעי שהיו נדודים כצצ׳וד נודד מן קן והיינו כשציוה השם ית׳שישובו ויחנו לפני פי החילו' דאה פרעה שהם נדודי' וחמל נבוני'הם באלן וחמד לדלוף אחריה' ולהטביעם 07 כמבואר בכתובים ונשף השם יתברך בדוחו, ונטבעו בים נלנתיב נשפתבריחך כסהו ים ׳ ושלם להם הדה כנגד הלה ׳ הם חשבו להטביע ונטבעו, וזהו שיסד־נשפת להיות בסאנגא' נמדד והוא עשייה בסחסאה בשלחה תל׳בנו הגה בדוחו הקש' (יבעי' ומאחרינו ובצך* מפיך תסתירנו כ־ אל■4 מלכנו לעבודתך ׳ ושמך הויחל והקדוש שומרנו ומציר־נו אהד־! כי *תל מלך חנון עלינו קדאוד: ורחום א^רר ישמור צאתנו ובואנו' לחיים י"ותתךלנו " אלדזינו באהבה שבתורת ולשלום מעתרדוער עולם ־ ופרוש עלינו למנוחה'ו מועדים לשמחה חגים קמנים n3-b שלימק: לששון את־יום(השבת הזה ואת יום) הג י אז נבהלו, פ חוזי דינים, הפול עליהם׳ המצורת הזה • זמן חרותנו (באהבה) »ה1ות ומדנים׳ תביאמו, קדושיך רגש מקרא קדש • זכר ליציאת מצר:ם: מעונים־ נ::מלוך׳ שומר תשועת אמונים: אלחינו ואלחי אבותינו יעלה דבא ו:גיע בדיד יראתה " פורש סבת שלום עלינו ויראה ויו־צה ו:שמע דפקו־ ו:זכר זכרוננו ועל בל עמו:שראל ועל:רושלים: - ופקרוננו וזקרון אבותינו וזכרון משיח בן בשבת ^זמח בני.,״ראל את.הע3ת ל 1ת יוד עביך orm m עיר קושר ™דטבתילררותם בדת 3יני וזברון בל עמך בית ישראל לפניך לפליטה ובין בני י^אל אות הוא לעלם בי-ששת לטובה לחן ולחסד ולרחמים-לחנים ימים עשהיהוה את־השמים ואת־האלץ ולשלום ביום חג המצות הזה־ זכלנו ” וביום הש^ ,צ3ת 1- ׳ ״•׳ ז אלהינו בו לטובה• ופקדנו בו לנינה־ !ידבר משה את 10^ וממ. בך,י JL.-WÍ ״ באהבה וברצון בשטחה ובששון שבת ו סועדי קז־שך . ׳*•• • ־׳ r: r - I r I-t ך^טחובך:שךאלמרןךשישמך. ?רוך אהד! !י מקדש pD אברהם I השבת ו ישראל ןהןמנים אתה גב1ר לשלם ?י מחיה מתים אתה ז י ׳ ’ רצדייט, רב להושיע * ' מבלבל* חיים בחסד מחיה ויכלו השמים והארץ ופל־צבאם: ייבל מתים ברחמים רבים סומך נופלים וריפא אלהיט ביום השביעי מלאכתו אשר עשה חולים ומתיר אסורים ומקנ;ם אמונתו לישני וישבת ביום השביעי מכל־מלאכתו אשר :נפר ־ מי במוך בעל גבורות ומי רומח לזי עיטרה: ויביך *תלחיסאת־יום השביעי מלך ממית ומחיה ומצמיח:שיעה ־• ויקדיש אתו' כי בו שבח' מבל-מלאבתו סתמן אתדה להחיות מתים ־ ברוך אישר־ברא אלחים לעשיות: ז זנתה ” מחה המתים. כייף אוןד־..:, אלדוינו ואלת• אניותינו ?!?1ת• אגרתם אתה קדוש ושמך קר1ש וקדושים ב^ל אלהי:צחק ואלה♦ יעקיב"האל חגחל הנבור והנורא אל י1ם •חללו!: סלח ׳ ’ י !:לק קיו,™ ?!®ם וארץ: ״ 'J1 י :V _״־ מנן אשת כדברו ™המתים כסאקריו תאל הקוריש ברוך אתה ;ז האל הקדוש י שאין כמוהו המניח לעמו ביום שבת קרשיו כ♦ בם רצה אתה בחרתנו מנל־־העמים # אהבת להניח להם לפניו נעבור ביראה וכחד ומרה לשמו בכל יוס אותנו י ורצית בנו * ותממתנו תמיד מעין הברכורת אל ההודאות אדון חשלום מקךש !rr K ,• T \ י-'?״£״ *r' השבת ומברך שביע♦ ומניח בקךשה לעס טךשני ענג זכר הלשנות.וקרשתנו במצותיך י וקרבתנו למעשה בראשית: _______________________________________________________________אלהיני כז מן והי' אוהד עליו ד"מ גיי7ה שא7ם מ771 מודדן לו(סנהדרין קא i(í (שופטים ץ 7) שענינו קליס ונמהריס ומגזדת ממן כמים (גראשית הט 7) ׳ צומות משי3 לעתות ונו' ׳ פסיק הוא גתיליס ט' י' • ומדנים, ל' שנאם תעודד מדנים(השלי י י3) • ת3יאהו ונו/ שיעידו קדושיך ישראל אז נ3םלו פמוזי דינים, נלנתי3 אז כבהלי אלופי אליס ׳ ובעבור שהאלופיס הם ת3יא אותם גלגש וגמהידות אל מעונים שלהם ועש״ה תגיאמו ותטעמו וגו • שומר היישגים על מדין והס היו קלי ונמהדי' גדין הפך הראוי להיות מתוני׳גדך לק קדא' תשועת אמונים׳ טעמו ה׳ימלוך לעתיד והוד שומר התשועה לאמוני'ביינו 3ני ישד^, דדך לעג פתוזי דינים כלומד קלי ומהירי הדינים, והוא מלשון אנשים ריקם ופמזזי' ורומז למאמרם ז״ל ה' מלך לא נאמר אלא ה' ימלוך לעתיד לגיא: ^יאאזי^יניחיח ישכן חובת כל היצורים לפניך יי אלדזינו <סז ?$» ?"וסף ׳ימיי וט. -7*ה* טו- ? 1 ־•v ־י ׳!•.־־י י' ÍJ יושזזיס: אז שוררו♦ ואו י.ארו* בתהומהגתהיומתזחלו לאל בל!צוריו 4 שבח יקר ונילה ’הנו לאל מלך יוצר נושעים: אז שיורה•4 ואז פארו בזמרים וברננים: הוא אלה׳ מצחצחים־אצו פוצחים ומנצחים 4 למדיום וקחש: עזי ראה כי חור עליטהייי המפואר בפי ־ ' T; T - : ־י • • כל הנשמה ♦ מרכבות שלד־,׳: תר/בדף צורנו מלכנו• וגאלנו בורא קדושים:שתיח שמק לעד מלכנו יוצר משרתים נאשר משרתיו כלם עומרים ♦קיו תשאנה: בכנפיהןי נביהן * כרום עולם ומשמידים ב!ךאה !חד בקול דננך♦ אלהיט וגויזתיהן תכסנה: בקיולנושקך ח!ים ונ׳לף עולם: כלם אהובים כלם ברורים כלם בהחזיקך בכנפיהם תריקנה: גבויים ובלם עשים %באימד* וביראה רצון קונס וללס בעת #מדם 4כמעמדם 4כנפיהם פותחים את פיהם בקדשה וכטהרד־־• כשירה וכזמרדת תרבנה: נם בלכתם 4 לעמתם 4 ומברכים־ומשבחיםומפארים ומעריצים ומקדישים '־* י־ וממליכים: בתהומה*•תהומה זחלו וחלו מאמתק4 ימינך ^ש: שמקי! אלהינו יתקדש י נזכךף מלכנו שם כבודו: וכשמעם 4כןברעם 4 ’ ז ז' ־־־t־T *Py״o ממעל ועל ה*וץ מ0סת; W*״״ מאחוריפיגורו:יסגיודון 4ויקיוחן4 על שיח מעשיי־‘׳ TZ % מאייד אוי WW מחזות שכינת חוה 4ומי יחזה 4 זח או זהיינקתר בעבי עננים: היא והחיות 4 כרום עליות4 כס וביוב טובך נהגת רעיתק 4 וברוח יהיר זעזעה !ס סוף4 אמר כביר לחמם כשסוף 4 נשכה ־ למעני בימין חשוף: מי כמוך מללו במלה41 נטית נגידם פגרם לחלל 4 נחית סגולים .עןק למלל: שמעו עמים• וביתרת רופפו 4 אז פלילימו ״לכו האופנים; הוא אלהי בני מגלה4 מתחלה4 חמה ברעד זולעפו4 הפול , . .................. ♦שיגבו במטה: בחם קולם 4אדון:צורה עליהם ויחדיו את שם האל חמלק הגדול הגבוי 1^N לודו^ הואז עולם4" אשר אור לבש ועטה: יסופר• הביאמו קרית ־וכלם מקבלים עליהם עולמלכות שמים זה מיז.W ואז^מלה♦ מלמעלה♦ ?עריצותו חנה דוד. אל קם ונשא י׳»ת!ח ל,ה לה?ןיי׳־> ל׳1*ךט ?nnj חם• נמבטא: חבורת אל• געז• אל ״.................. 3רוךהוכנע׳?ה . קך^ה^למ?א1עדעונים,׳אומרים ניסדריםנפ1'ש־׳טדעאלמפארים• ביראה : ' ־' %ז' 1 ״ Tí"י־ קרוש קדוש קדוש" צבאיות מלא בל הארץ כבודו: והחיות ישודרו וברקים ♦פארו ושרפים ירינו ?אראלים ♦ברכו Jé* כל חיה ואופן וערוב לעמת שרפים לעמתם משבחים ואומרים: ומהדרים♦ והם אומרים4 תם עונים:הוא אלהי האלהיס ואדוני הארמיפ׳ תרכיד4 יי!מלוך שם חפאךהק׳ןשםהךשעה תאביד: <דו3 קהלומ אומדים אופן זה 1 3קצפקהלות אומרים אופו זה שם הממכר יעקב־ 1 ע״ס א"3אמל ואשי פסוקי השידה־ ♦רועי שם 4בכיור נשם 4ובנקייון נישע אל אמונה אימה ,רעיוניים: עת פולטו־♦־ ונתמלטו-ע אחת 4 $*** בצרתה מכור ברזל סינים: קול נופפו 4!ומפריכה יחת4 אז ולא רופפו4 נימיו אבות כן בנים:! גאלה מפרך ורוחה לאל ברוק נעימות!תנו4 למלך אל חי ןק:ם זמיייו/ בכן!חד ♦ קול אחד 4ני צור שוכן! נחרת: וצח נוצח ויגזרו ותשבחות !שנ^עו ♦ .5< הוא• לבדו פועל לבורות ־ . עשה ערוק כבוד־" ממקומו: אופן ?1שבת חוו1 המועד שמעון 3ד יצחק 73 א3וגא מתו׳ 3דאשי הסדוזו' הראשונו*. ושניו', הקטן יזכה לחיי עז pfi־־ דודי, ישליט בכל מפעל ♦ הכל למענהו פעל ♦ מרבבה דגול ומועל ♦ קדוש בממה ובמעל: ראשיו,‘ עטור פז כתר4 טהור צופה כל סתר♦ ומאזין לקול עתר4 נערץ בשפת.!תר: עיניו, עדו ״♦!שירו חוזים4 זיה הכם הרזים4 בחור, נעים כאקזים 4זק עושר חזיזים:״ לחיו',' רקח מגדלות בשיטים 4 כביר משיב טזעמים4 ♦ושר אמדי. נעימים ♦ הגיוניו בין מחכמים: !דיו ׳ ציק ומשפט מ פלאים 4לגללי תרשיש ממלאים♦ חילי ציאיו'עראיים; חתים ומפניו יראים: שוקיו, קומת עמודי שש♦,♦סוד עולם. להתאשש♦ בשביעי למעלה משיש4!פה נסאו ל״ישיש: חכו׳ רבי תורת וחקים ♦; ♦חודו בתבל ובשחקים 4־ אדירי חשמלי ברקים4 שצם קד־שתיו מפיקים: ל.אלה*׳ ברוך ומבורק שטו'♦ דורשים אראלי מריומו♦ וזה אליזה קורא ניואמו4 איומר קרוש; כשלשמרלוחרוף, נותן לעמו עוז♦ מפיטו יתמרק במעוז♦ אני׳ אחזק תהלה: ועיוז♦ נועם לשם מגדל עיוז4. . • והחיות י׳*ןוררו’וברבי'"יפארו וש51י' ידונו ואויבי' יגררו bz us חיה ואופן וטי , של פסח ה #ww» 1ygro ^/w^an> לבבכםועל־נפשכם וקשרתם אתם לאות 5 Sכ kí p '>W ’* =írS= ־ איורים ניליב 3• לשלם ספיי •• איי 0יל> על ציין לאיי ולמדתם אתם את״יבניכם לדבזר • בס יקנה כלני סיודהלא1יי-?יוף אלי; "׳וצרהסאיחת•• בשבתןלב3יתך1בל^תןד'בד1ך1בש?3^ אמי׳ m אהבתנו " אלה׳נו למלה גדילה!׳ליי-. ובקומך:" וכתבתם;rtmsHjj ביתך למלה על׳;ו א?״ w מ»י ?מס״ W* ?ו ובשעריך: לסעז ירבו ימיכס וימי במכם יהלסיכם לק• *׳יכם 13 חועננו והלטיני־ א?״ W* ״׳vJ -ul'vl'L״iי;,:,-;;׳',4n4vC -ri4-היסס! um'wnw ?ל׳ני!״! ?לבנו להבי! ולהשכיל מל האדמה א שר נ שןע חוה לאבת כם לשמועללמי יללסי לקי*־ 1ל?עוות ילק׳0 5!ת ?י הר לתת להם כימי השמים על־הארין: תלמוד תורתך ג• אהבה: והאר עינינו כתורתך ו.דבק T u"T*< ׳ ־׳ ־ T־V־ י VITT לבנו במצותיך ויחד לבבנו ’לאהבה ול:ראה שמר ולא ; ויאמר והיה אל־־מישה לאמרי. דבר אל־־בני ישראל נבוש לעולם ועד; כי;ישם קך־שך הגדל והניוראיב^ילזנו ואמלת אליהם ועשו להם ציצת על־כנפי בגדיהם לררתם *גילה ונשמחה בישועתך; וד־ביאנו לשלום מאךבע ונתנו על״צי^ת הכנף ;תיל הכלת; rvrn לכס לציצת ׳צנפיות הארץ ותיוליבנו קוממיות לארצנו; בי אל פועל וראיתם אתו וןכךהם את־על־מצות -ידלה ועשיתם אתם ישועות אתה ובנו• בחלת מכל עם ולשון וקרבתנו לשמר ולא-תתווו אחרי לבבכם ואחרייעעיצם אשר־אתס זנים הגדול סלה לאמת♦ להודות לךולוסךך'כאהבה;'בחף אחריהם; למען‘תןכר^ועשיתס את־־־כלימצותייוה״תם קדשים לאלהיבם; אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אחה״הבוהד3עט):שראל?אהבה־ ״ ,, ,V, . < , אהנם מארץ מצרים לה׳וה לכס לאלהים אני יהיך. שמיי ישראל יהוו! אלהינו יהוה 1 אהי* • אלה׳כס: * Itt v jt : v• v: vr : v .r~ Ur ״יי״ •*׳< ... יש לצדןי אלכיג' לאמה ׳ אנן יכן מיז מענו כלא יברמי־ב האל״ן־ • ברוד שם כבוד סלנותו לעולם ועד; אשכנז כולך א^ת ידציב ונכון וקים רשר ונאמן ואהוב וחביב ,ונחמי ונעים ונורא ואדיר; והתקן ומקבל וטובדפה הדבר היח עלינו לעולם ועד; אמתאחי עולם מלכנו• צור .יעקב מנן ישענו; לדור ודיור הוא ק;ם ושמו קום וכסליו נכון ומלכותו ואמונותיו לעד קימת; ורבדיו מים ול!ימ.ם נאמנים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים על אבותינו ועלינו.על בנינו ועל דוריתינו ועל על דורות זרע יעראל עבדיף.: 1אהבתאתיףהאלקךככל-לבבךובכך אמת ויציב ונטן נפשך ובכל־מאדך: m זקרבריס האלה ויקים וישר ונ^מן אשראנכימצוךהיוס^שלבבך: ושננתם י T ׳” 4בל דבל־ בם בשב^ך ב^ וטוב רפד־*׳ הדכר ובלקתלבךרך״ועשקקן-־וקקומך: fa• עשאבוהיגי וקשרתם לאות על־ך־ךותו לטטפת 5’1 ועלינו על בנינו ועל ״^ריך:־־!״ ־, ■י׳ ׳K דורותינו ועל h2 והיה אס״שמיע תשמעו אל-מ^/י דודות זיע!שךאל,1 אשר אנכי מצלאחקם'ושום לאהבה־׳ Trm: את־!הוה אלהיבם ולעברו בכל־לבבכם , , ובכל־י־־נפשכם: ונתתי מטר-ארצכם (!b הראשונים מיל חאהרינים לשלם יעי חיק ילא ‘זי, : ח, .. ־t׳~ ־' ־־י: ■ :.v(• יעבור אמת שאתה הוא יי אלהינוואלהי אבותינו• לעולם 5^ י7ה ועד: אתה הוא מלבנו כ<לך אבותינו אתת י למען' שמק דצהדך : ונחתי עשב בשדך לבהמתך מהר לגאלנו באשר נאלת את אבותינו; .אמת מעולם h3$fi ל05 פך־י^ שמך הגדול עלינו נקרא יאהבה אין אלהים זולתף; TT : VT : - |T. í|:׳V. T J : 4T • T ׳•־-י . לבבכם זולת ליום שביעי של פסה ן זולת לשבת חול הנרעד והשתחרתםלחם: וחלה אןל!הלז בכם TO$^”1ÍS,cra קצך Ó1{־־rpT מטי אי ?הרום בעברן־ ראש אלו-, יגאלה הראי״ני. והאדסדת לא תתן את־־יצילה ואבדתם ה:•!לחרש• ע?לאת ש?קו שמעה א!ני והבנת:׳ • לא לכם : דצמתם .אח״״דברי &ÍTP על"" לחדש ♦ השיר ♦היה לכםיילהטיבי י שובי שובי; גיא י.Tóm, vm ג c כליל | חזיון ז ו ל J1 כליל חגהחקדש: נזוכעזיםןהחן צבאות <שךי אל י הפלאת למי דל!־ ?־יד'אל י דולקימו נשפטת התום תחומיך •י ;גלותך להגיש שלמין־ * מד־־׳ יפו ?עמיך: ךגלך:זרזיר כזוהר ♦ אהרון מכרים לא יולדים♦ ישירו ל;י שיר חדיש תהלתו בקהלחסידים: V שעבוד מלבייות עקר ונסים מךבים ♦ בראת מפלתם;שימחו אעם רבים * יציאת הנס קרוא |טפל נאהבים♦ הוקקדשלך כעל זאת שבהו אהובים: ושמוני חך־בת♦ היושכה׳ רבוצה וישע מקוה ; ברח׳ ,ישע הפלא דגול מרבבה:־ דודי׳ צור נעיץ ?אלפי רבבת ♦ ודמה לך׳ חי כעל מי תהום רית * קדושים שכחוך שירת ערבת ♦ בנילזל במת בשמחה רבה: עלה אכיוהעואהה הוא מעולם מנן ומושיע לכניהם אחריהם ככל;ד'ור ודור: ברום עולם מושבך ומשפטיך וצדקתך עד אפסי $רץ: אשרי איש שישמע למצויתיך ותורתךוךברך ישים על לכו: אמה אתה היא איין לעמך ומלך־גביור לריב ריבם: אמת אתה הוא ראשון ואתת הוא אהרון ומבלעדיך אין לנו מלך גיואל ומושיע ממצרים גאלתנו• ע אלהיגו. ומבית עבדים פדיתנו: $ל בכוריהם התת וב־כיוךך גאלת וים סוף בקעת חדים טיעת וידידים העברת ויכסו מ:ם.צריהם אחד מהם לא נותר : על זאת שבהו אהובים ורוממו אל ונהנו:לידים;מידות שירות ותשבחות בלניות תוךאות למלך אל הי ולךם :■ לסונשיא גדול וגיורא משפיל גאים ומגביה שפלים מוציא אסירים ופודת ענדם ועוזר דלים ועוגת לעמיו בעת שועם אליו: התלות לאל עליון ברוך הוא ומבורך'משה ובני ישראל לך ענו שירה כשיטהר. רבה ואמרו פלס: מי-יכטכת באלם יי מי כמכת נאדר בקדש נורא החלת עישת־־פלא: שירה חדשת ישכחו• ;אולים לשמך על־־שפת הרם יחד קלם הודו והמליכו ואמרו: יי:טלוך לעולם \.עד♦................................. צור ישראל קומת בעזרת ישילאל ופרת מאמן? ♦הודה ו:שלאל ♦ (גיואללגו י: צבאיות שמו קדוש :שראיל);י ברוב אשנגז ווירד bv ליבשה ני5נ1 uvhtiN, : צ);דעק בי׳א״י גאל ישראל 6ונ׳ קיע• גאולה ליום שביעי רבהלהה/♦ אז:שירמשה ובני:שלאל: הן על הבאר ׳מולדו לעליזות * בהשלקת הרים את והב לחזות* וכספר מלחמות רשומת כשיטי חרוזות ♦ אז ;שיד ישראל אה השייה הזאת: זיותר שמש הךטים דורי ומאמיר♦"♦• דרה העמיד מום «... , :ז״ . • המים תמול * חקוקדה לספי לשר שירת מזמורי א?;לבד יהושע לל כיום תת ״ א״/לאמלי: טפשו הנף מלכו ממוקשי עם ♦ ןשיו ישחרו ’אלי וצוד, •להושיעם'♦ שין י לנגיד הדישה- למפלת הבניעם ♦ ותשר דבורת וברק בן אבינעם: Sk ותוך,ם על במלכים לה תאשךהי ןמירות הנעים והלך אורח :ישרה ן לעת זקנתו הוסיף שבח לשוליה וידבר ד:ד ליי את דבר♦ הישרה : מסר האב לבניו צלב♦ בנק להזביל* למצוא מקום’נפשו בניד העלי* נקרא.על שמו כי במשאו הכביד ♦ מזמור שיר חנכה הבית לדוד: שימחיות ירבו והוגה כל מאפל־1 ♦ ביסוד הב:ת’נכצר בוחן ועופל♦ עולת וזבחים לריב ושלמים להטפל♦ אז אמר שלמה "יאמיר פנח שעיר ועמון י וט־אב. חיל מדגי* כמעלה הציץ דאות ישועת י; * צורכו למשחית איש ברעהו לעיני ♦ נקהלו לעמק כלבת בי שם ביבו את ע: קול שירות תשע שטענו כמרץ ♦ והעשירית עוד נישמע מכנף תארך ♦ דנו שמים והריעו תחתיות ארץ ♦ ישירו לך שיר חדיש היתלתו מקצת הארץ: שירות אלה לשון שילה מיוסדים ♦ כי תשועתם כיולילדה לבוא צרות ומפקדים י הוקף ישיר וכעצם השמים לטותר* שררך אגן הסהר:.הדר כהון אפודיך * נועם מלכות כבודיך* ישנישדיך: ונחות שלחן דשן* כנוכח מנודה לדשן* צוארך כמגדל השן: זטל קיך׳2 המוליך ־ יפי ׳ופי מ?ליל![ז׳ יא^רמיז חיל למאוד עצמת ♦ ברבי הוריות נתחכטת ♦ מה;פית ומת נעמה: טכסיס נוי תקלהך * תאווי לאמיים ל; אותך ♦ זאת קומתך: ידוע:ך נטועים כמסמר ♦ צנועים בכל משמר * אמלת: אעלה בתמה כתולה בשכל טוב ♦ חמודה מזהב טיוב * וחכך כיין הטיוב: לאל א ר,גת לסערי ♦ קדושי פודי וכבודי * אני לדיורי: מפזרת מקצת לקצה* חנון סגוליה ח:צא* לכה דודי נצא: נהל מעטי עמים♦ ןדחאודךלעמומיס* נשכימת לבלמים : שוש מסקר, להאריח♦ קול קורא להצליח ♦ י הדודאים נתנו .דחי: עטך בוער להאהיל♦* ולבא כשמחתגילי* מי:חנך כאח לי: פניות דרך בבואך* •^סניגדוטיויא?•'??™;? אביאך: צאת ממסגד נפשי ♦ מבין'מעבידי בקושי * שמאלו תחת ראשיך קוות מועד עחכס* ציון עלות קחחכם* תשבעתי אחכם: רואי מופתי הגאלה * אומר יענו במלת ♦־ מי זאת עלת: לה ישומי בגיא גלותם * מתר מאתך התלתם * שימני כחיתם : הקף עז אהבים♦ נגן שילים ערבים♦ פעל מים רבים: חנ/וס שס המיז3ר שמעון נר יצזזק • ח׳ מים רבים׳ שימת נתיבה* אחיות, מישכת לך כאהבה ♦ אב ענתי:ונפש♦ תאבה♦ אני הומת׳^ושדי לאיןקצבה* כיכם׳ נעים ונחלהחשובה* קלמי׳ בזזו יזוג1ס 3ו יהודה חליי • יום ללבישה ♦ נהפכו מצולם / שילה חרשת שכחו גאולים: הטבעת כתלמית; רגלי בתיענמית♦ ופעמי שלמיה♦:פו בנעלים♦ שירה חדשה שבחו גאוליבש: וכל רואי:שורון ♦ כבית היולי ישוררון ♦ אין כאל :שרון ♦ ואויבינו פלילים ♦ י שירה גאולה לשבת חול המועד חיגוס 3ו שמעון- כיח דודי אל שאנן ניה * ואם חלאינו דרך העודר* הגת לקינו ככל מחק׳ * ואהה י; מעוז ומקרי* עדק כל היום נקות ♦ ?־גאלנו ולשיתנו כגן לוד■ • ’כלח לדי אל מקיום 1♦ מקדשנו * ואס עונות עכרו ראשנו ♦ הנה יאה ככלזל חרשה שבחו גאולים: תלי בן נפשנו * ואתת ע גא־־ינו קדושנו ♦ עליך נשפוך שיה לחשנו ♦ לגאלנו ממעון קלשך להחפישנו”: ־" כלח דודי אל עיר צי־קנר ואם לא שמענו לקול ־ מצדקני תרים ♦ עי־1 הנשארים -והלקט נפזרים; כמלקט 'שבלים ♦ שידה חדשה שבחו גאולים: הבאיםעמך♦ בבלית ח"ל61? י* '1650 לל-ף■ המה של boa ו מצזי/קנו 4 הנה אבלונו ככל נופלים ורופא ח׳ורם ו&י/יי אסירם 1מ$ס אמוגרתי פה מדיקינו ואתה יי שפטנו ליישני;נפר טי כמוך מניה גבורות ומי רמי■‘• ל ^׳,לד מחורבנו י: ;ליקלליק מטית ומחית ומצמיח ישועת4 ונאמן אתה להחיות !הב חלקנו * לגאלנו בתשר,מ מתים * ברון• אתה ״ מאח המאיס i 3^^, • אתהקיי^ךקרושורןדשיט ??’1׳ים:&W®ה־ ברון־אתה ״ האל הקדוש; הנה לקינו׳ בכל מיני חמל* בשבת חי׳הט ווירד וצו* איר אונפן פטננהענדנג <«wiiti'í H»»ha ♦ w' SSStóS״ wt?rt» «ro י m ל אותנו * .ורצית בנו • ורוממהנו מכיר4 ?לחייוrו-ד-א?"עיי•‘ הלשנות• וקרשתגו במצותיך• וקרבתנו יר®". מלכנו לעבודתך • ושמך הגדול והקדיש ואתה:צלטהזעות• ?ליק עלינו קראת: נשפיוך'שיחישועות♦ לגאלנו T "י , T ולעטרנו כובע ישועות: ותתך־־לנו יי אלהינו כאהבת שבתות למנוחה ו. מועדים . , לשמחת חגיכם י וזמנים לששון י את ייום השבת הזה מלל אבות תישיע ?נ.יט * 7W׳ ל?ני כנידוי ** ואת יום חג המצות הזה 4 זמן תרותנו ♦ באהבה מקרא ברייך א0ה \\ ’'?לאל: קדיש י זכר ליציאת מצרים í אדני שיפת; תפתה ופי יגיד תהלתך: שליחינו וא^הי אבותינו- ♦ !עלת דביא ויגיע ויראת ברוך אתה יי אלהיט־ ואלהי אבותינו אל^ א?יהם י^ת" וישמע "ויפקד ועבר זכרוניופקדוננו וקגריון אלתי יצחק ואלהי ♦עקב האל הגדול תגבור והניורא אל ^בו^ינו * 3 'S1; lJK? !!P !f' 14,591*’־' ■ל®'“י'׳',0 י89* דונהמצור, תזוח’• ו?רט״ אלחיט- נ1 לטזבד, • ופקדנו מלך עיוזר ומושיע ומגן 4 ברוך א וקח יי מגן אבךדזסז ביו לברכה ♦ ותושיענו ביו לחיים 4ובדבר ישועה ןרהמים , , / . f י חוס וחננו4ורחם עלינו והושיענו• 4 כי אליך עינינו כי אל אתהגנוול<ולם אדני מחיה ??’? ^היב מצחנו! ייחום אתה: מבלבל1 חיים בחסד מחית מתים ברחמים רבים סומך ״־־, ־ ' " ........... י והשיאנו המה נטולים ♦. שירה הרשי׳ שבחו גאולים ־. הראה איותיותס4 לכיל רואי אותם * ועל1 כנפי כסותם י!עשו גדילים4 שירה חדשה שבחו גאולים ! למי זאת נרשמת 4 הבר נא דבך אמת4 למי ל׳הווקמת4 ולמי הפתילים ♦ שירה חדשה שבחו גאולים ׳. וישוב 'שנית לקישה 4 ־ ואל תוסיק י־יגישה 4 ותעלת אור 5«. T < ז :־־:־•* * ♦ ישמשה 4 ונסו לצללים 4 שידה חדשה שבהו גאולים ן תרים ריוממ״ך. 4 כשירד*! קדמוך 4 ימי כמוך 4 י: באלים 4 שירת חרשת שבהו גאולים: •י T T: לשבת הזל המועד ישמח משה כמתנה חלקו כי עכר BHÖ לולאה לו• כליל תפארת בראשו נתת • בעמדו לפטך ״על הר-סיגי • ושגי לחת'אבנים הוריד בידו • וכתוב בהם שמירת שבת • וכן כתיביבתורתך: ושמח בגק־ןשראל את־הישבת לעשות את־השבת לררתם ברית עולם: ביני וכך בג! ישראל אות הוא לעלם כי־ששת ימים עשה!הוהאת־דהומים ואת־הלי{ וביום השביעי שבת ד^ש: ולא נחתו";’ אלינו לגדי הארצות• ולא הנהלתומלכגו• לעוכרי פסילים• וגם בקנוחתולא;שכנו ערלים• כי לישראל עמך גהיתי באהבה• לזרע;עקב אשי‘ מים בחרת* עם מקדשיי שביעי כלם!שבעו ויתענגו מטוגך• ובשביעי רצית ביו וקזישתו המית;מים אותו קראת ־ זימר למעשה כראשית: תפלה אום שביעי ־ והשיאנו " אלהינו את בך5ת מועדיך לחיים לשלום !שענו ♦ אתה הוא לדיור ודיור והודאי $«ן* יגי׳יי־* יד׳ל^ש לשמחה ולשישק כאשר רצית ואמדת לברכנו *• ניורח לד ונספר תהלתך. W .עזהחייתני־ וגןשתני־ פן למיני- ח,,נן המסןרים' םד־ ל ^מנוןהאסוף גלי1ףני לוזצדית . ושמחנו ב׳שי?תך, וטהר לבנו לענךף ?אמרת וה;ח’לני נ9לאוו/׳ך וטיוביות-ך'שבכל ער, ערב יבוקר 3*1 pwp: ״ אלהינו ממה יניצי! בשימועי־• ובששון «״׳ ומוערי 5• לא כלו רחמיה והמרחם בי $א תמו חסיל bStt'ü קךשןז• ן!ש?חו גך זשראל מקדשי ש?,ך, ‘ ?רוףארןח רווינו לד: ״ יי י י ’ יי מקדש השבת ו ישראל והזמנים: ־־' ועל כלם יתברך ויתרומם שמך מלכנו תמידי לעולם רצת יי אלחינו כעמך ישראל ובתפלתם י וחישב ועד * וכל החיים יורוך סלד. ויהללו את שנגד באמת את העבודה לדביר ביתך ואשי ישיראל ותפלתם כאהבה* האל ישועתנו ועזרתנו סלה י ברוך אתה יי הטיוב שמך תקבל: כרצון ותהי לרצון תמידי עבודת ^יאל ולך נאתלתודות: ותחזינה עינינו כישוכך לציון ברחמים ♦ ברוך אתה V המחזיר שביאתו לציון: 3ק#ק עולים הנהנים למכן וסללו תמצא מזויף;המחזור • bvm . י u׳1 אז אבותינו ברבנו ב?רנד־, המשלשרז גתיידדת «י=.mt t m ** ״ מ"*"* זי«f״ מייל״ 9י׳ יזא w הוא״אדהינוי*דL u,,-,ü8 נהנים ?W'l el ??!מיי: ,qwn 2 W*.,׳אי2 לעולם ןעד צור חיינו מגן גשר^רגו יתר ?,ראשיה גדלות פניו אליך ויךזנך: !שיא ע פניו אליך וישים לך שליום: • שים לשית חול המזער אלחינו ואלמי אבותינו רצה במנוחתנו.קדשנו ברצותך !חן חלקנו בתורותך שב^נו מטובך ושמחנו בישועתך ןטך,ד לבנו לי^דך באמת והנחילנו " אלחיני באהבה וקךצ1ן שובת קדשך דנוהו בו ישראל־* מקדשי שמך י ברוך אתזת יי מקדש השבת: רצח ״ אלחינו בעמך ישראל ובתפלתם.• וחישב את־ העבודה' לדביר ביתך ואשיי ישראל״י'ותפלתם" באה בד־, סר,בל ברצון ותהי לרצון תמידעבודת ישראל עמף: אלהיט ואלהי אבותינו 4 -יעלות יבא m יי™ ירצת לשמע ויפקד ייזכר זכריוננו■ ופקדיוננו וזכריון אבותינו 4 וזכרון משיח כן דוד עבדך 4 וזרריז ירושלים עיר קךשך ♦ וזכרון כל.עמך בית ישראל לפניך 4 לפלטת לטובת לחן ולחסד ולרחמים לחיים ולשלום ביום חג המצות הזת * זכרנו " אלהינו׳ ביו לטובה י ופקדנו ביו לברכה י והושיענו׳ ביו לחיים 4 ובדבר ישועה ורחמים חוס^ו• 4 ורחם עלינו והושיענו * כי י אליך עינינו■ כי אל מלך חנון ולחום אתה: וחהזעדז עינינו כ׳צוכך לזליון לרחמים * ברוך אתה יי המחזיר שכינתו לציון: טוליםאנחנו לך שאתה הוא ע אלהינו ואלהי אבותינו לעולם וער צור חיינו מג? ישענו איחה הוא לרול ודור נורה• לך ונספר תהלתך על חיינו המסורים בירך ועל נשמתינו הפקודות לך ♦ ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך 1 שבליעת ערב ובקר ובהרים תטיב ביילא כלו רחמיך והמרחם'% לא יזמו חסדיך מעולם קרנו לך: ועל כלם:תברך ויתרומם שמך מלכנו תמיר לעולם וער: וכל החיים ♦ורו-ך סלד. להללו את שמך באמת האל־1 ישועתנו ועזרתנו סלה י ביול אחה יי הטוב ■עמך ולך נאה להודות: שים של פסח ז שים שלס H5ÍB וברכד״ו ח! וחסך גומל הקרים טיינים וקנה הכלי חכר חסי׳ אטת ומביא U^OOT) ועל פל ישראל ^מך בר^ן. גיא לגני מיהם למ׳!ן טמו באהבה. מלך עחריומלשיק ור׳גן׳• S»> «"י'% ־כק־נינאוי ,^?",KSTttSrS פ:יף;תת קני נ uflSí תורר־ו om............................... ואהבת הסד 1צךקה וברבה ורחמים ימים X?™ 1*137 3131 ÖTOt* את מס5ניס הס7ר לעולם ואומרים קרונות ליום יו' 0׳ ושל 5׳ «!;• 33ל ^1[ 331ל ^^11 3^ל31ך* ♦ מיוסד ע״פ א״ב ובסוף חתום שמעון בד יצחק* ברוך אתה» המברך את־־עמו ישראל 4<וח1חיק ראינו אז בעין• בעטורתף בשלום: ־’ במעל תלבושת זין• גרם.נןךך היו כאק• !לקי נצור ל<יי ®r י׳קפה׳ טיבר מרמה,למקלל• חוחו ונפילו בשטרי יין: ה נאוה הוצזיהת v»wi«vw לל תמ־ה! ?״] ל9׳?W מאסור ככל•‘ ושכמה הוסר Wmva• ובמצות׳ק רידדייף ג?שי וכל החנשבים רקה ?־הךה מאט״ 1 שססחהוסר ?.”■3? W הפר קצתם יהלקלמהשבתם♦ עש'ה זד הנין מנז^נף ומגביה׳ חפוז ?בנחרידך׳ למקן •טי™ ♦ קשה למען קישהך • קשה למען jn-vin! • ^השחיות ולהכיל: ט סו אגפיו'כנשר למעןקקלצח ׳קי־ההיש׳קה ימינן־ «•־ "׳י #*ו למהר• יעצו אביריו בחל לדהר• U.-L אמרי פי והגיון לבי לפניך ״ צורי וגואלי: לושה של1ם > ™ T אג ך ו 7.03 לדה׳ 3 D ל במרומיוהוא יעשה שלום;!ילינו ועל בלישר:ל ואמרואמן: 3אולת שנח להמיהר׳ 7 יא זלע לה3ין ■ יהי לצון לפניך י: אלריט ואללי ?ימח ולמהר: מ חגהו מפץ וכל ייועציו #נ כפדיו מ״מ«^«מו7ו־ #rתם מלייציר סעוכאחרת בהשאלת תפלה לשליח צעור י נזפלציו• ע רובי מלחמה נוספו נקבציו: ברוך אהה י♦ אלהינו ואלה♦ אבותינו• אלהי א5ךהם אלה♦ 3 ח?!׳ כללם 3לי לה1תיר צ 3א1ת קדיש :צחק יאלסי!עקב האל הנחל תבור והנורא אל עליון לתדרוך וקהקוצד * ל! דוש ספקתם דרך להאתיר אותות ן ראנז־תו ׳ כלכת 3 אשד עשה אתך את הגדולות ואת הכולאות (ייזדקאל למ)י שבידיו במיללדהד׳ ל' מדהרות דהרות אנידיו(שופעים ה 33)• אשללאועיניך(37דיסיכח) בעניית־ ונו מנואדמדנריהסזילהונח כסיל׳ פרעה שנה נאולתו לרדוף אחיי ישראל אף שכ3ר לקה נריצריס והיי עושה בילקוט 3פ,ח נרמז דע ו ה חיש מ,ממה מגיד שנגס עליהם הקנייה 3כל כלי 1את כדילהתיהר ולהתגאות׳ ושלמה אמר ככלב ש3 על קיאו כסיל פונה כאולהר זין, נגלה עליהם כג3וד מגור מד3 שגא מנוד חד3ך על ידך ג3דר ;תילים מה) (משלי נו י״א) ולכן העיקר ש נ ס ונ״כ בכל כ״י וכן כל לשון שדות 333ך הקל• סעו יגלה כפרש שנאמר וידנ3 על כרוב (שם י יח) דגלה בשריון ונו3ע שנא' וילבש צדקה כאחת נסעו בלב אחד ■ 3השאת מפלציו, 3פיתוי יראתו היינו אליליו וכמו שפי׳ רש״י כשריון(ישעי, כע יז) נגלה 3מנית נגלה נקשת וכו׳ • הכאוה , תא־ לישראל עש ייה בפסוק ויפונו ויחנו לפני פי החירות(שמות י7 3) ׳ ל' ת פ ל נ ת ך ה ש י א אותך שמורה אני ונאוה(שיד א)• תנין "תאר לפרעה ביחזקאל נ״ע ג', עשו׳ פרחו (ידמי' מע יו)־ ל ה את י ל כ'׳כ בכ״י והוא לשון דרך האתרים (נמדנד נא א) במהירות מן כנשר יטוש עלי אכל(איוב ע נו)■ אגפיו, חיילותיו נמו וכל אגפיו וי״ג להתיר והענין אלול מגזרת ויתירו בית יוסף בנית אל(שופעים א כג) וטעם לשבת הול המועד הש״ן אומד או״א ברכנו ונוי• שים שלום טיובה וברבה חן וחסד ורחמים עלינו ועל־1 בל־:שיראל עמך ברכנו אבינו כלנו כאחד באיור פניך כי באור פדך נתקלנו י: אלתינו תורת חיים ואהבת ורקד וצדקה וברבה ולחמים.'וחיים ושלום וטיוב לעיניך לברך . את עמך ישראל בכל עת ובכל שעהיבשל־ומך: ברוך אתך, /;המברך את עמיו:שראל בשלום: אלהי נצור לשוני מרע ושפת♦ מדבר מרמה ולמקללי נפשי תרום ונפשי כ/נפר לכל תה/ה פתח לבי בתורתך וכמציותיך תרדוף נפשי ו;בל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם ♦ עשה למען שמך עשדת למען ימינך עשה למען קדשתך עשה למען תיוךמך למען :הלצון יד־ידןך הושיעה ימינך וענני: :והיו לרצון אמרי פי .והגיון לבי לפמך י: צורי וגואלי♦ עשוה שלום במרומיז הוא!עשה ♦צלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן: יהי לציון לפניך!י אלהינו ואלהי אבותינו שיבנה בית המקדיש במהרה ממינו ותן ח£ןנו בתורר/ך;״ז■ בשבח הה׳ מ אין אומדין קלונות והש״ן חוזר המפלס ואומר קדושת נקרש וגומר נל סלל 5נפ ואמ׳יכ אוהדין האל ושיר ר,שידים • ?:קדש את שמך בעולם עשם שמקדישים אוהיו כשמי מרום♦ ככתוב על:ד נביאך וקרא זה אל זה ואמר: י קלח קרוש קרוש קרוש י; צבאיות מלא בל הארץ כבודו: י אז כקול רעש גדול אייר וחזק משמיעים קול מתנשאים לעמת שרפיטב לעמתם ברוך יאמרו: ברוך כבוד יי ממקומו: ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך מתי תמלוך כציון כקרוב ב/מינו לעולם ועד תשכון: תתגדל ותתקדש’כתוך ירושלןם ע/רך לדור ודיור ולנצח נצחים: ועינינו תראינה מלכותך ביבר האמור בשירי עזך על יך; דוד משיח צדקך: ק״יח:מלך ע לעלם אלה/ך ציון לדר ודיר הללו/ה: ח׳ לדור ודור נגיד גךלך ולנצח מלחים קלשיתך נקדיש ושבחך אלהינו מפינו לא זימוש לעולם ועד כי אל מלך ’גדול'וקדוש אתה: כרוך אתה יי האל הקדוש: ישמח משה וני ׳ 1אח’זכ די׳לל ושיד השירים תמצא לקמן • כוונת המחבר־ להודיע אופן הגאולה במצרים ומתפל? על העתידה• ורמוס שמעון בר ’צחק• < שבטי יה הוצאת לפדיום • שלמים * * ־־ “ 5 e : T ‘ ‘־ ־ ליהזאודר: לחפתם ןצלך וכמגנך כושלי כרך* אשורינו בועת בהסבתייד: יךהסתיר: שלחת 1M־’DŰL! HQ Q * < אשוריעזמר!^ ע3ןנ ^ךקיור,’ן* ונ1גה 3א'ורפאך1^נו ש מרת באברתך יפייפי פעם: •י ת ומה ״' המי י»מז'«?ד ?רפד m בלאות הפלאת בנועם• תנין בעת שלח יי׳״״ ^ ***ן, f״״■ ?"ה 7' את העם: י " י,׳ אזני שמעו טי™״ עניניך עעח ברנרחך יזכירו ........... צפוניףל ר חפצת לפסום ולחנן המיוףף ♦ קדוש בן כצהרים כעצם חיום ♦ שדי נמיו כן החיש r*J^ ?י,י*״ ״«•*יי? בצבלך שנת שלומים לריב־ ציון: מגרת *ד?ךל׳־ל?ףמ"»״״י׳לנלי״י»י ונארת שבט ההשע• מכביד אס ועמו .l SBSSSRWSSSSí־w׳־műm rBw■■ ?»רטי{0ח:83ל;טו'תז0יח8ה?!ף'&[ד ממיתו9ח;ה מחצת ראש מבית רשע: עורי עורי ?רוע י®*“7׳ •״*ה™•• מ8מ אליי לה0’ית?ת,ם * יד הגדולה • עדינה תמחק ושיתה כלה • .*״ *״׳■5 עריה תעור מאנוש לחללה • ערות"ןס1ד תו־גל־ית עמוסים ממצחם בצאתם ♦ ער צואר הלח: ובצאתך לישע בעוז שרים בהוללים ומברכים במקהלותם• אזור•'וצאן ידך בעליי מור• ועיגים נפרדו רודפיהם במצלות ים חאברתם, קנוייך באפר'פזור •"'ובשל ע1?ר ונפל עזור: כאור קהת על זרועוועם:"צוענים יאשר נאספו בראח״ך ?דם מתבוסס'• נגפה פוךכים למלחמה• פגריהם חממת ונגריפו חימיה• פרים'לקוסם׳ נפש ובשר"במסום נוטס* עשרמכות היכו״במצרימה• ספו באחת נתת ליו־אץד נם להתנוסס:'ביטח ומהר עשר ביד הדמה: נבקה רוחם ונבלעות שנת גאולים • בנד בוגדים וחלף אלילים• עצתם• מ?־ך עועם נמסכו"להתעורז״ם• בטופלישקר הפל הלאם• ביום הרג רב לבם נמס ונמקה גרתם• כלו בבהלורת 3:Sto מגדלים: רחם וחמול בן!קיר־ המון שאריתם": יזמו לרדוף ולהסיר כתר • רוח נפש ׳שוקקח להיקיר • י ראה כי גביה טורח עבודה ונציל חתר• הזיקה להוסיף יד המדקיר• י ר1ח עריצים כזרם קיר: יום שבועת בתר • זהבי תורים מקרת יתר: יום נצברה גאלתנר יגענו בקראנו נחר וטרם הגעת עתות׳ דוחס׳ הפכו לקרב גרוננו • V אזילה ותש בוחנו • :! הננו לך אפרתים" ידידים • דגלם כח״פז' גאלתם קרנו: צאנך'"פקוד והשב תפוצתו • צפה ללקדים׳ גדעום אנשי גת הנולחם: בי שדדה מרעיתו •" צמח! ערן בתרה בעבור זאת הסבו מדרך־ במפלתם להשיתר ציצת נובל צבי תפארתו: חפשו מראות ל:ךאם במורךיי" אמצת וחזקת עםמןךךבבובף־ השוקיהקדזהבובסף• חמת המאמר או!ה הקדוש סי:3ת להתיר להם דדך נדכתיב ויסב אלהיס או! העם(שמות יגיח)-לחפתם, ל' על נוזליו ירחף(ד3דיס ל3 יא)• יפיפי פעם, ■ישראל היפים מצד פעמיהם כדנתיב מה יפו פעמיך(שי׳ה ז ג) ונדדרש רבא(סונה מע 3) מה יצו . פעמותיך של ישראל וכוי: תרגלת, נהגו! כמר ואנכי תרגלתי לאפרים(הושע יא ג)• עמוסים, ישראל עיש העמוסים מני בטן(ישעלמו ג)• צוענים, מצדים• ספו, גנרתולי ספופמו(פיליםיענים)• באחת עשר, טביעתס ביס • לבקה וכוי עשייה ונ3קה דוח מצרים ועצתו אבלע(ישעי'יט נ) ועשייה ה' «סך בקרנה רוח עועים והתעו אפ מצדים (שס פסוק יד)־ ולהסיר נפר, להסיר מישראל נפרם לבלתי היות עוד מפשיס ־ טורח עבודה׳ ולהסיר מעצמם טורח ע3ודה להעמיסס על ישראל • וניצול חתר, ולהסיר מישראל 3יזפ מצדים שנצלו במסתור נדכתיב וישאלו ממצרים נלי כסף ומ׳וינצלו את מצרים(שמות י3 לה) ונתיב מה זאת עשינו ני שלחנו את ישראל מעבדנו(שס יד ה) • חזקה ונוי טעמו שבועת בתר היינו השבועה שנשבע הקב״ה לאברהם בין הבתרים חזקה להוסיף לישראל עוד זהבי פוריים ונקודת יתד והיינו בזת הים כמפורש בקבלה תורי זהב נעשה לך עס נקודות הכסף(שי ה א יא) וכמו שאז״ל גדולה היתה ביזת היס מביזת מצרים • וטרם הגעת ונו', מבואר ע״פ הכתוב ובניי אפלים שותלת ונו׳ והרגום אנשי גת הנולדים בארן(ד״ה א ז נא) ואמרו ז״ל בשמות רבה פי כ' שבטו של אפלים חפזו ומיהרו לצאת ממצרים קודם שהגיע הקן ועמדו עליהם אנשי גת והרגו מהם ל' לבוא והיו עצמותיהם שטוחים בדרך אמר הקב״ה אם ידאו בני עצמות אחיהם שטוחים בדדך יחזרו לאחוריהם לכן ויסב אלהיס את העם נדי שלא ידאו עצמות אחיהם מושלכים ?דדך ויתורו למאדים: שבטי.יה, ישראל• בצביון, ברצון• מגדתונארת, שניהם לפון ביטול והשבתה • מהלומות, מכות • ונמת, הונחת ־ עדינה, בבל ־ ממצת ונו' עדיה ונו' ערות יסודוכו' (חנק1ק ג יג)• ועוינים, שונאים ל' ויהי שאול,עוין את דוד .(ש״א ית ט)• וכשל עוזר־ הוא שר מצרים ־ ונפל עזור ,מצדים וכמו שאמדו ז״ל ונן איתא בילקוט ברמז רמ׳יא • נאור, תאד לאל יתברך כדנת־ב נאור אתה אדיר (פילים עו ה)• בראותך ונוי, כשראית ישראל מתבוסס בלס פסח ומילה אז נגפת למצרים המעבידים ישראל בעבירת פרך, להכרית פדי בטנם; מתבוסס ל'ואראך מ ת בז ס ם ת בדמיך(יחזק1י ירו) ואמרו רז״ל שהוא רומז לדם מילה;■לקוסם, ־ל'׳ואת פדיי י ק ו 6 ם(יחזקאל יז.ט)• נפש ובשר■ נמסוק נזסס, עשייה מנפש'ועד בשד ינלה והיי נמסוס נוסס(ישעי'י ית) וטעמו נדב־ הנמסם ונטמן דקדקע״י הנוסם והוא התולעת הנקרא סס נדנפיב ונצמד יאכלם DD (ישעי' נא מ) • נתת לידאיך ונוי, מילי׳ סי ו' • p יקיר, ישראל המכונה בשם אפרים כלנפיב הבן יקיר לי אפרים(ידמי' לא נ)•'. נפששוקקהלהקיד, נפש המשתוקקת ומתאוה להק־ר מחומו לי כהקיר ביר מימיי(ילמייב ז)- המדק־ר, ל' יש בוטה נמדקרות חרב(השלי י3 יח)־ רוח עריצים ונו'ישעי' נ״ה לי• כי שדדה מרעיתם עשייה נישדד ה'את מרעיתם (ירמי׳כה לו)• צמתי, הנדת־ עוין, שונא• בתה,ל חודבן נמו ואשיתהו בתה(ישעי' הו), ציצת נובל וכוי מוסב על בתה להשיתי, ופסוק הוא בישעי׳ כ״תד' • חופשו עס ונו', טעמו אז במצרי' הוחפשועם מענודי> פדך בנוסף חשוקיס נחמדים שלי זהב וכסף, משוקי ל' וחשוקיהס נשף (שמות של פסה ח חרות המציא והשמיענו בחוסף• חגם נצטרך לטפי מיטות•.נעלה לרקיע וגינו נמכרתם תגאלו ולא בקקף:' קהלורת קקררמות: בלל לשונם וחלשם והתיישם* ועקב בשם וקראיוך * קליני לו לי ללז ובגינם השחית עבור לביישם, דפך וי אתם .«160ך • ״״ קך|חק נעדיצו וכיון!נ׳|אוך • משם: רעים בגופם ’וחטאים במאודם ־ קדית גו:ם עריצים:יראוך: ־ גאון שבעת לחם היה';סורס י ועלי ואביון «ל1ך " לעולם»ז ליי וךר לא חחייקה ידם:'יה בראותיכנתמלא (אתד־־. זקד1ש יושב ועהלות ישראל־1 אל:ts : "׳יוק כעל גמולות כעל ישלם4 לחיק זדים לא Hp nw?׳» % 4■w ^ ן»י ספמם♦ פחיפיורוח זלעפות חשיקם •’תחת כעל גמולות כעל ישלם♦ לחיק זדים לא רןידף), JJ1-J ;ךשהפלםילא״ס^.^. ^רו.ש. רשע ם ס52ןם• צרכןח אירין איון ),5ת . . t " 'ובן אחיו נמלטמלהתמסר• בשחת אחים גוונת הפייטן להזכיר נל המכעיסים את ה מדור אנוש על המן,ומתוס ש המת ־• י T ־ ■ • ־ : ־־ : ־ " ־ 3לאשי החרוזות אני שמעון בר יצמר, 3ד אברן מזק יא«31״ורה־ ארת ק,רי הכפר 1 חרפו וגדפו מלי^ני < אמרו לאלחים אדירים׳ מאוד ניעשיו תלגת• בצווי אדוניחם לגריל לעגתי• גאים!חדרים ׳ בתתו אות ומופת בצדם: ומילאך זיצא ובעטם כגת: קנוא גלחו נהרגים הורגים את הורגיהם* ונצלבים בתער השבירה* בעברי נחר מלך אישורה• צולבים את צולביהם • ונשקעים שוקעים ולא גומר בם כי אם עשרה: בהישתהיתו את ׳שוכןעיהם: !היוימיאשר ידו בירון• לגסרוך דרנו ירט•’ "ובניו הכוהו'בדן נמרח בסאפאה’בפעלם ילחך והורד ממורט• והמהנמלטו ארה אררט: רם גאונם שאול ואבדון: שטופי יעם גשבחי וגתג_דל_משור_על מניפו•.ואמר.לעלות על ו־צל, ההפך עליהם בלהות לגלגל, בהוחל מרומי גפו• בי פקד עליו חרון אפיו: אדון לקרוא בשם אליל4 ולדגי־4: מרום קרא הסירו ממליך במלוכה" ומבני אדם טרדו למי דדם• וארבות השמ!ם פתח בע:ם־ לישלבה-יעסבהמודשבעלהללה: בבוא דמה יקומם בשטף דכים: עליהם פקודתו נסחף פגרו• ומצר נתעב השלך סדרי בראשית נשתנו, בשחתם את מקברו• כפגר מובס המלייש בשרו: זיו־כם נתכנו * בחוקהין קלקלו וברותחין ובעיות פנים העיז בלשאצר • וצוח והוציא נדונו: ולנסוע מקדם יושבי שגער ־ במין מין האוצר •בליט אישר חגלה ג״בוברגצר: המגדל ליבם נבער, ויזמו להגביהו לאין נתגאה לשתות בם' תירושידהואושדו משער: גועצו לב ונוסדו מימות • אם ועבדיו ונשיו ופילגשיו ׳ ופסת יד כתבה * זי : : ; • • ־ ־־:־ TT: TT • ־ 1 T •־ T : T T ‘*Ht פרושיו גז י) שהוא ל מגורה־ בחושף ,בבילוי לעין כל, כלומר השמיענו בבילוי מה שייעדת עייי נביאך נאמורמנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו(ישעי' רב כ), במוסף <׳ משף 0 את ידוע (שם נ3 י) ה משוף הלבן(בראשית לילז) וכן דדך לז ’ל לנתו' סלו ך מקום סי ן ורן אמדו זבן מל מולקה וייספתה(ירושלמי לב״מכיב) • 3שם יקראוך קויכי לו לז ללז יראוך נ״נבכל כ״יול״י וכן עקר ורומז למאמרם : ל סוף מם תענית אמר ל א עתירהקנ״ה לעשות ממול לצדיקי' והוא יושב ביניהס בגן עדן וכל אמד וממר מראה באצבעו שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה ל,יינו לו ויושיענו(ישעי כה ט) עג ל ופי' דש״י כל מחד ואמר מראי הקב״ה באצבעו ואומד הנה אלהינו זה וגו וכן איתא בשמות דבה סוף פ׳כ׳יג• הדיה גויס וכוי, ישעי' נ״ה ג׳ 1׳ כפל גמולות וכוי עשייה נעל גמולות נעל ישלם ממה לצריו גמול לאויביו לאיים יגמול ישלם (ישעי'נט יח) ע״ם פי' רש״י• לאידעוהנלס, שעושים תועבה ולא יבושו ולא יכלהו כדכתייני תועב׳עשו גס בוש לא יבושו ו ה כ לסל א ירעו(ירמי׳מ י3)־ אמרו לאלהיס אדידס, לשוך מי יצילנו מיד האלהים האדירים(ש׳יא ד מ)• נהרגים הורגים וגוי׳ ישראל שהיו במצרים מטיס להרג ולצלוב היו הורגים וצולביס, והמוכנים להשקע: היו שוקעין י יהירים, תאר למצרים שהיו גשי סרות • זדו 3ז7ך ונו י׳ כדנתיב ני ברבר אשר זדו עליהם(שמות יה יא) וכמו שפירשוהו רז״ל בקדרה שבשלו בה נתבשלו במים דהו לאבדם ובמים נאבדו, וגן אמדו(סוטי דף מ א) בייד״מאומר מנין שבמל־ שאדם מודד הודרך לו שנאמר בסאסא' בשלמה תדיבנס (ישעי' נז ח) ונו ׳ ויותר מסתבר ני המאמר יהירים אשד זדו ונוי הוא מאמר גולל אל המאמרים הפרטים הבאים אמריו, ואמר בתהילה דדך כלל ני כל היהירי' אשד היו מעולם כולם נשתלמו במרה כנכד מרה ואמ׳יכפורט אותם אמת לאמת, וכן איתא בתכמומא פ בשלח ובילקוט ברמז רה" ג פשוק אשירהלה'ני גאה גאה גאה על כל המתגאים שכל המתגאים נהה שהם מתגאים בו נפרע מהם ׳ דוד המבול נתגאו ונו, וכן אתה מוצא באנשי המגדל^זנמה שנתגאו נו נפרע מהם, וכן אתה מוצא באנשי סדום שבמה שנתגאו בו נפרע מהם שנאמד פדן נמל מעם גר הנשנמיס סל כ י ר ג ל(איוב כחד) ששיכתו תודת דגלי אורחים מארצם ונו׳ • וכן אתה מוצא מנצרים וגו/ ונן נסמז־נ ונגגונלנאצד ובנגיד צור וכר ללמדך שנל המתגאים בהה שנתגאו נפרע מהם עכ״ל ובמדבר רבה פ' טי נשנה הענך הזה ביתר ביאור, ועל המאמר הזה הוסרו כל דברי הפיוט הזה• שטופי זעם נשמד רגל ׳ רומז לדוד אנוש ולדור המבול שנשטפו בזעם מי היסונשנמומני רגל• לגלגל , בשביל גלגל העין שחטא בו כדאיתא בפרק מלק דף ק״מ אי • כהומל לקרוא ונוי כאשר ׳החלו לקרוא ולהתפלל בשם אליל ולדגל אמריו כלומר ללכת אמריו והוא עש', ה אז הוחל לקרוא בשם.ה' (בראשית ד נו) ונמו שפי' רש״י• מדום, הקניה• בעיס,בנח • סרדי בראשית וכוי, ברותחין ונו/ נמו שאמדו ז״ל(סנהדרין 7ף קח ב) ויהי לשבעת הימים, ששינה עליהם הקבי׳ה סרד בראשית שהיתה ממה יוצאת במערב ושוקעת במזרח, אמר רב משדא ברותחין קלקלו וכוי ענ״ל • ובנסוע ונו כרנתיב ויהי בנשעס הקרס(בראשית יא 3) ואמרו רז״ל שנשעו מקדמונו של עולם ואמרו לאו כל הימנו שיבדילו העליונים ויתן לנו התמתימיים נעלהלרקיע ונכה אותם 3קידומות וכוי כלאי' בילמדכר פיכח גס בפי חלק '7ף ק״ט א' • רעים בגופם ׳ היינו אנשי סדום מנתיב ואנשי סדום רעים וחטאים לסי «א71(בראאית יג יג) ואמד1לז״ל רעים בגופם וחטאים בממונם • גאון שבעת למס וני מכתיביהנה זה היי עון סדום אחותך גאון שבעת למס ושלות השקט הי' לה ולבנות, ויד עני ואביון לא המזיקה (יחזקאל יו מט)• ננתמלא סשקם, כהתמלאותםאתם 7יספוקס, ל' במלאת ספקו יצר לו(איוב נ נב) וגס הפשוק הזה דרשו על אככיי CT7P כמבואר שם בפי'רש״י ז״ל • השיקס • נלחם אתם ל'נושקי רומי קשת, (יזיליס עח ט)• תחת רשעים ספקה׳ פסוק הוא באיוב כ״ל ני׳ו וגס הוא נדדת על אנשי ס7וס הרשעים שהונו תחתס על מקומם •'אזרח, אברהם, P אתיו׳.׳לוט־ מלהתמנר, רלהמשל ביד המשחית • חרפו וגדפו מלאני תלגת׳ מלאני מלך אשור הרפו את הי נמנואר בי^עי' ל״ז מעשה סניזדב וחזקי', ותל ג ת הוא תגלת פלנאסד • הנקרא גס תלגת פלצסד בד׳יה איה פסוק ו׳ ופשוק כ״ו גם בדיה 3' ני׳יז פסוק כ • ואפשר בתלגת היינו שנחרב, או שיהי תלגת ותגלת שם תאר לרילכי אשור כפדעה כמלכי מצרים ואדני צדק למלכי ירושלים ־ לעגת׳ לי לעג וקלם • ומלאך יצא׳ מכתיב שם בישעי'ויצא מלאךה' ויך במחנה אשור• ונעטם נגת, דרך אותם כרולטס ענביםבגת• קנוא׳הקנ״ה אל קנוא, גלחו בתער השכירה, כמו שהתנבא עליו ישעי' (ז כ) ביום ההוא יבלת אדני בתער השכירה בעברי נהל במלך אשור וגוי• ולא ג D נותר קרובות ליום שביעי ברושיו: סמורות באר לו האותיית* ** לןצף H7vj3131 * Hí v ^ V7JJ נהרג שמעון בר ♦צחק, ועול נמה פעמים חתום בר^שי החרוזות־ בשאיות: זד אגגי להרוג ולאבד • avj3 יי וקכן, רושע ״ ביום ההוא: אשר בם אב מתכבד׳ פתאום היה ככלי א^ה^דק ׳ח!!«ט♦,ננינמנזנךליםננטיעים• גזע אובר: W«b משנה לתל1ת'יןל״צמי ת?אית' מט׳ג׳ם• ך בוקים וחשקים יוחנ׳ם• ההוגים _י",״ ,± י i* ״ , r ־ • הגונים ונעמעיסי(תיקיסנכחריכםמש5?ים • זר׳גם 1׳?׳^ /גליל להתרות ו הול /^שמלחמלי בנדם נודעים♦ חמודים ומעשיהם נעים♦ טובים בתהבלורת: מגטמץ אשל ה3ל נישדד♦ בארצות מודעים ♦ יודעים ידועים'ומיודעים♦ 3 חותם 1ל0אה אישר מדד המדד V ן^־^ץ $* מרוע נקבעים♦ למויי נסים . !rW JSÍtS לולי’:י*ף" לטי׳עם!;ו־ להם על־“ לב לחשים י להערים ו^הוסר ררא!שראל את תד מ0איחנ00: מא1 לש^ח עם'המן". ם חוללת הנין ננן1ךה.נותנת 3:םמ?בךה*ס1י!ית :•/v״ יי־-• ••ív :־- -׳t u גלים בקערה♦ ע ורבת מסלה ישרה♦ 3 לאיות ונוראות לשאנלאמר מי יי* לא ילעהי את צלל מאדירה♦ צ ו^ת קמים מטרה♦ ק נאת מלחמת מע;רה ♦ נגפו בעשר להכ1* ובעבור זאת העמידו ךהבסמ5תמ';ךהי'של8תהרנמ£1עוה*'ת§ת1 יהארב1; להת־יע לבל ™ #<9*• W*XH ,הגיהו צדקתיו פתרו׳ אל• בחקרות «x?$» אות1 ^ח' ™ ל״יי א) ישיד משה ובני ישראל• ־ כבדו פלח• ואחרי כן מקח ידו לשלח: • תחום מצרים על לא הרחיקו* הוא שבח והודאה מעלה♦ מלכות שררה וממשלה♦ עוז vmmrm■ 5’Ip’íOO P. [צור לער׳ן 11DÍI" קדושים .;חוד קףנוה ותהלה • צפירה ותפארת לסי׳סילה • הסיד רבה• ישת את הים לחרבה־ בים טדן דרך לסאה;צלה•’קול הודה לצל?לה♦ יגור!mpy לכללה־ 0!M צ!י0 רסן ^ לכללה ?דו, ,הוד;ה • לצוד העונה, מזיהם-ד,־ ענמים י [נהגם בקברות לגלי הומים • .....עץ וזמרת זיה: [צללו כעכךרז בעמקי .[מי□ : ה1ל5י היוךכמענל^ור־״יו n׳»i־׳• עזחח כחמהיו צולד׳ נתיבורת במעמקי מים * שבחו ותחלאל ר^תהד עיניי בשולי ♦ קמי יד׳כרעו ושורד♦ צור השמים* אישר נלחם להם במצרים; עולמים כעוזרי ♦ פתח ממסגר אסירי ♦ עניני ומקריפי - -י,- • ־־ •-• ־ ־ -־ u• 40? •: uv4♦ ךt וצוררי♦ סגרו היותם בעוברי♦ נצח ינצחודהו אדירי♦ והלאדת הקבע ?nhtf ♦ .לסןר לעד מימיי ומשכילי'וס/פרת ' בה TDttf? 4 hi1m |ציאת 'מצחם י וסופרי רוממו ימין דוממה♦ כי לן♦ המלחמה4. בשירות; * ׳ / ’ -יי איש מלחמה: לובש T T : גותר בס כ״א עשרה, כדאי׳ בפי חלק 17> צ״ה ב׳ נמה נשתייר מסס ? רב אמר עשר׳ בנאמר ושאר ען יערו מספד יהיו ונעל ינתנס(ישעי' י יגז) נמה נער יוכל לכתוב ? עשרה • בהשתמוותו לנסרוך ונוי נרנתיב ויהי הוא משתיזוה בית נסרוך אלהיו דמדדלילך רשרפצד בניו הכוהו בחרב והמה נמלטו ארן אררט(ישעי, לד לרז) ־ משוד <גל מניפו, ל' הכתוב אם יתגזל המשור על מניפו(ישעי' י טו) וירמוז לכנונלנאצד שהיי מתגאה על יוצרו ואמר אעלה על-במתי עב אדמה לעליון(ישעי' יד טו) ועל ני גתנאהלנן הסירוהקב״הממלוכהוגורלו ■מן בני אלם והשליכו אל היער ודר שס שבע שניםואנלעשבעסחיותהשלהגמגואלנלזה בדניאלסי'די־ בבואפקילתו׳ עת פקולתו למות נסחף פגרו והושלך מקברו נמו שהתנבא עליו(ישעי' יד יט) ואתה השלכת מקבלך ננצל נתעב וגוי׳ ונן נעשה לו ע״י אויל מדולך בנו נמו שבאה הקבלה• ובעזות פנים העיז בלטשמצר ונו', כמבואר נל זה בדניאל סי' חי• ■יזמולות־ תאד לדניאל איש חמולות באד לו האותיות כמבואר שס• אגגי, המן.בן המלתא האגבי ומבוארים עניניו במגלת אסתד • וענו עליו הילל הילל, עשייה וענו עליך הילל(ידמיינא יל) והידד הוא מלת הקריאה והצעקה אל השמחה • מלך שנסים ׳ מלך מצדים נלכתיב ומלאכיו חנש יגיעו ־ אלח׳ קלקל ׳ ל' יחלו נאלחו . (תיליס יד ג) • ענמיס ׳ מבני מלריס: אילי הצדק ילועיס׳ תאד לישראל הידועים לאילי הצלק נלנתיב וקורא להם אילי הצלק מטע ה' להתפאר(ישעי'סא ג) וזהו גזע תפארת מטעי' ׳ ונמל אשד בנינו כנטיעיס מגוללים(מילים קמל י3) כינה אותם בכים מגודלים גנטיעיס • לבוקיס וחשוקיס ׳ שניהם לשון חיבור וקישור כמו וחשוקיהס כסף (שמות נז י) ולדלעיס היינו לול המלגר המנונה לדלעיס כפיי רש״י מ״א ה' י״א • והס דבוקים בהקבי׳ה כלנתיב בי נאשר ילבק.האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את נל בית ישראל(ירמי׳ יג יא)• ההוגים הגונים ונוי׳ ההוגים בדברים הגונים ונשמעים היינו לברי תורה• משבעים, משבעים אומות: טופי? נאלצות מולעיס, נ׳ינננלכ״יונן עיקל׳ ’ולעס ונוי׳ הםיולעיס את 0' והם גס הס ילועיס ומיולעיה אללי׳ ל' עם יודעי אלהיו (דניאל יא לב) ול' חללו קרובי ומיודעי שכחוני (איוב ינו־יל) ׳ והם נקבעים בזרוע שלו כביכול כחותם כמו שאמדו ז״ל על פסוק שימני כחותם על לבד כחותם על זרועך (שיר ח ו) וכלאי' בבמלבל דידה פ' הי• קצרי יל׳ מצדים היו קצדי יל כלומר חלושים ותשי נח ל' ויושביהן קצלי יל (מ״ב יט נן)• תתה למו׳ נתתם להם לישראל: טחוללת תנין וכוי׳ מוסב על וירא ישראל את היד׳ וטעמו וידא ישראל את היל המחוללת תנין והוא עשייה הלא את היא המחצבת להב המחוללת תנין(ישעי' נא ט) ות״י שציתיפדעה ומשלייתיילהון תקיפין נפנינא• נותנת ביס מעבדה ונוי׳ עש״ה שם הלא את היא הממל3ת יס מי תהום רבה השמה מעמקי ים לדך לעבור גאולים ־ קנאת מלחמת מעשה׳ עשייה כאיש מלחמית יעיר קנאה (שם מב יג), רהב מחצבת, ע״ש הלא את היא ה מחצבת רהב (שם נא טי) • שולפת .ונוי׳ ל' ויקד את חלבו וישלפה מתעלה ( שייא יז נא) ועשייה אני ה' הוצאתי חלבי מתעלה (יחזקאל נא י)־ פמתו׳ תאד לישראל: שבח ונוי, מחובל ע6 אז ישיר הקולס לו ־ לאילה׳ לחזק• צפירה, נזל * לסלסלה, לרומס ל' סלסלה (משלי ל ח) ־ לצלצלה ׳ פעל נגזל מן הללוהי בצלצלי שמע (תילי' קג ). וטעמו כמו לסלסלה בחילוף הסמ״ך והצל״י• לכללה ׳ ל' גודד כללו ’פיך(יחזקאל נזל) עכין כלילת היופי: תמך וכוי, עשייה תמוך אשורי במעגלותך(תילי' יז ה) • לאתה ונוי, כמו ותינו עיני בשודי (תילי׳ צב יב)" קמי ושורדי, אויבי ושונאי• עויני, ל' שונא כמו ויהי שאול עוין את לוד ( ש״א י״מ טי) ומפליני המעבידים בי בפרך סוגרו׳ טלם נמסרו למסגד אל בור בעבור שהיו בעיניי׳ ל'וסיגלו על חסגר ( ישעי' נל נב) ׳ אבל אלילי ומלמדי ונוי ינצחו לצור עולמים לנצח; ’’נצחוהו׳ ל' למנצח בנגינות(תילי' ל א), אלילי׳ לאשים שלי נקו ואת האדירים ואת המושלים(ל״הנינג נ): - ,L לובש #*קד! כשרץ ♦ כח וגבורות m ♦ •ייודע ועד וחן * טכסיסי מלכות מצץ ♦־ חצי! ודלג ממן ♦ זמן שעבוד הנין♦ וברכוש מקנה, וקנין ♦ 'הוציא צבאיו^ץ ןמנץ♦ דרך חומות מ:ך מריט הסליל בעגץ♦ בשוטו מעמקי ים י' אורח ומסלול מסידם : • מסים ־להעביר בל חילו'v יגעי באומץ ןדליו* מך5בות פיעוז יחילו: מיוסד ע״פ א״3 אבד ושיר ובלם י באיש ובמהמורות הפילם י גלים בסו קהלם♦ רוענו בפישיקח בלם י הסיר אופני גלגלם * ונהגם בכבדות להכשילם♦ זיורמו עבות למולם♦ חצציך דהלכו לשכלם* טבעו בביוץ .רגלם ♦ ישוב בראשם עמלם♦ כיש קרסו בנפלם♦ להסיר מעליהם צלם: צלם הוננר ומעמו♦ ובושו וגם נכלמו: תהמית יכסימו: : :־ {;■ משברים נתחמאו וגלים♦ ג?ר שרי אוילים♦ מיוערים הומים ומתנכלים♦ עוזך* רהב מפילים♦ פגריהם הוצעו חללים♦ צללו כעופרת מעתולליס* קנויסעברו גאולים♦ רוממות ימינך מגדילים♦ שרים מתופפים כחיוללים♦ תשבחות וישירים והלולים: והלולים לתוחלתי [סבלי♦ יעל משנאי להגבידי: ימינן? יי נאדרי í : • :TÍ V TI I ‘ פיוסד ע״פ ש״המא ש&זעון נר יצמלן ?1ללי׳«ד= ??מ?, ימאד לאח שמת מעונך♦ וחוד וחדרלפניך♦ נעימות נצח בימינך♦ בצאתך לישע בניך♦ רעשו חדים מפניך♦ יחילו מים מחריונך♦ צדק מלאה ימינך י סיל ישעלהמוניך♦ יז׳ קנוא ונוקם לש״ומניך♦ בי תמבה ומינך: ,ימינך הגברה שונאיך להרוס♦ ואותי באמונה לארוס: וכרב ו״אונך ההרס: תלמיד לומד ומלמדו♦ שיוסר ומושל ופקידיו♦ רכב סוסיו ופךדיו♦ קרוב וגאלו ודודיו♦ צעיר וישיש ומכבדו♦ פיושל ואפר וצמרו♦ ׳ עשיר ורעיו וידידיו♦ שכיר ושוכר ומישסדו♦ נדיב ונינו ונכדו♦ מישררת אדוניו ועבדו♦ לאבדון הורד כבודו♦ הפריע ובל הבא בידיו: בלו כל חיל מצחם * גאו באש ובמום ♦ והרודן אןיןז נערמו מ!ם: לכדו פני תהומיות ♦ באבן גתחבאומימורת♦ ןשרו מסלות דמות♦ טירות גבוהות כחומות * זחזום מלבי אדמות♦,זעו ונתפלצו;אימות ♦ (נתנו לאל רוממות♦ הנותן עוז ותעצומות ♦ דקדק בצרים נקמות * ' גבר והישגית מלחמות♦ בארץ שם שמות♦ אדרוהו שירות נעימות: נעימות לשבח ולערוף♦ בהפיליו צר לנדוף♦ אמר ארג ארזיף: מיוסד ע׳פ א״ב , , אויבים נחלקו לכתות* בהשאת פתן לפתות♦ נביור המפליא אותיות♦ דינס ובעמם כגתיות♦ חכם בתחלואי מיתות♦ ובלם מגף לכתות. זדים עורכיחניתות♦ הנוח חרבות וקשתות♦ טורפו בם כמורי רישתות♦ יין התמה לשתות♦ מברך שבועת בריתות♦ לערה נשגבת לעתות: לעתות בצרת נמצאת לטיו♦ ובשים השלנו צרימו: בש$ח ביוסף כסמו: מי י.ם סוף הועפו ♦ נבכיהם לראשם צפו♦ סליה צרים ונישטפו ♦ עברה וזעם גאפפו ♦ פחים לרגלם הוקפו♦ צרים אחזום ונתרפו♦ קלעו נפשם ונגפו♦ ראו 1 t: t ■: •• | r ז \ J ד ־:! :11 r ופניהם חפו ♦ ישברו עצמותם ושפו ♦ תנופת ישיא הוגפו: הונפו ותומכוחללים♦ וקול השמיעו גאולים: מי במצה נאלם: • •• T T T מיוצר־ ע״פ ש״המח שמעון 3ל יצחק• . שליט חסין ונורא ♦ מאיור סביביו נשערה ♦ עלייות ־ • T 2 • T • l I T S I ■ T ־1 ן• • במים קרה ♦ (שומע ומאזין עתירה ♦ געדץ בקדושי טהרה♦ בקדש נאדר לפארה♦ רופף עמודים בנערה♦' ♦רוץ :דברו מהרה ♦ צבאורתיואך לשעךד־ז ♦ חשים במשלחתו למהרה♦ יז!ן קנוא ונוקם בעברה♦ ומחייש עזרה בערה: בץרה גנגתם ותפלטמו♦ ובפיוךכיהם ראו עינימו ♦ ע״פ משל״ק נטיך; ימינך תצלעמיו: ע ע p ;UJ7 י תהום זרקן ליכשת ♦ שור זו בפגרי חשופי שרת * רועדת תבל ומרגשת ♦ ק;ךם אינה'מיקשת* צוחה ופתחה לובש צ7קה.נשדיון, ל הכת!נ נישעי' נ״ט י״ז׳ ומחוור עס שלפניו ס' איש מלחמה לובש צדקה נשריין והוא מוין 3נח וגבורה ונוי • חצה ודלג ונו', טעמו זלג וחצה חת מנין זמן שיענוד משכה, ני זמן השע3וד אשר נגזר עליהם הי' מפנה מאשר נשתענדו, כי לא נשתענדו נ״א רד׳יו שנה והגזירה היתה אר3ע מאות שנה, אהי' לן״ למשנה (שי׳א נג יז) מתורגם ־3אש31מהמורות,ל'3אש יפילם במהמורות נל יקומו(תיל’, קיו יא)• דענו ונו',ל׳ לעכו כפשתה כנו(ישעי׳ מג י!) לועכו כאש קוצים(תילי׳קיח י3) וע יש פי׳רש״י ז״ל• זורמו ונו/טעמו נזדרמו מים ענות למולם, גס מצציך הלכו לשכלם, והוא עש״ה *ודמומים ענו' קול נתנושחקי' אף תצציך יתהלכו(תילי׳עז יח)והיינו נשנגליהקנ״ה על הי' נמו שפיישס דס״י ז״ל, וחצציך כמו חציך ורומז אל הנדק ןטנעו וכו׳ליהטנעו 3נון דגליך(ידמי' לח כב)*נדעו קרסו, ל׳קדסו כרעו יחלו(ישעי' מו 3) ענין נפיפה־ צלם הוסר, מכין שלהם שהי' מצל ומסיךעליהם: משברים ונוי, משכרי הים וגלים נתחטאו ונזדקו נגד שדי אויליס וכוי, והוא עשייה מש3דים יתחטאו ( איוב הא יו) ל׳ אך 3מי נדה יתחטא (3מ37ד לא כג) שטעמו 3מי הדי' יתנזה ־ ומתנטליס, ומתנשאים ־ עוזרי לה3, עוזדי הכדים ־ רסתולליס • תאר למצרים עש״ה עודך מסתולל 3עמי (שמות ט <$)• קנויס׳ מאד לישראל אשד לקח הי לו לעס• שרים, המשוררים• מתופפים, מקישות ותיישים • כחוללים, כמחוללים, ל, ושרים נחולליס (תילי׳ פז ז) ולי מתופפות על לנניהן(נחום 3): שחתה ונו', מחוכר עם ימינך הי׳ וטעם שתתה יסדה מגזרת והי׳ שתותי׳ מדוכאים (ישעי׳יט י.)־ נאמינה לאריס׳ עי״ה וארשתיך לי צאמוכה והי־ע 3 נ3)־ תלמיד ונ1' ואנר וצמלו, עש״ה ונפצתי נך אנד וצמ7ו(ירמי צא כג>טעמו החורש נקר וצמד שלו■ ומשחדו,הוא המזרז הפועליס למלאכי נלנדי פיתיי והוא שיליד דנדיש* הפרע,תאר לפדע׳מלך מצרי' ננתוינידמי׳מ״ד ל׳הנני נותן את פדעיחפדע מלך הצדי', ונתצחומא פ' ואלא דף כ א ניגס נשמוילנה פ' ח ךדש1 כאילו נתי3 הפרע נה״א, ולן נת3 שם לש״י כפירושו חי׳יתזו משמשתנזקו' היא 1נ נ דד ק י3כל ספדי הדפיס וכ״י הגידסא כאן ה פ ר ע וכל הנא נידו, ויותר משתכר לגרוש ח פ ל ע נמי״ת כלשון הנתו3: . לכדו ונו', עש״ה כאבן מיס יתחבאו ופני תהום יתצכדו(איו3לחל)• ישרו הסלות רמות טירות ונוי, עשי׳ה ונכי ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמיס להם חומה: , אויבים נמלקו לכתות, כדאי' בילקוט ונמנלתא צ כתות צעשו מצרי׳ על הים, א׳זל אומרת ניטל ממונם ונוי ע״ש י פיק/ תתל לפרעה המנונה תנין ופתן ־ לכתות׳ לשבר: י , . מי וכו׳ננניהס, ל' נבכי יש(איוב לח יו) וענינו מרוצת סמים־ ושרפו, ונתנתק,; ממקומן ל' ושפו עצמותיו(איוב לג נא) ־ תנופת פוא הונפו, ל׳ להצפס גויי בנפת שוא (ישעי׳ ל נח) ורומז למאמר׳ ז״ל במכילתא שהין עולי[ ויורדי? ועולין ויורדי!, וזהו הונפו ו ה ו מ נ ו שפירושו'עלו וירדו ל' ו ה ו מ כ ו ככל,קפצון (איוב כל נד) שהוא ענין שפלות כפיי לד״ק: שליט מסין ונוי מושב על מי כמוך באלי׳ • מאד סכיניו נשערה, ל' וסניניו כשערה מאל (תיליס 5 ג)• עליות וכוי׳ עש״ה המקרה במיס עליותיו( שם קד ג )־ כעדן. ונוי׳ עשייה •אל נערן כסוד קדושים דנה ( שם פ׳יט חי) ־ רופף ונו' ׳ עש״ה עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו ( איוב נו יא) 1 ירון דנדו מהרה, עשייה עד מהרה ירון דנלו (תילים ה E קמו קרובות ליום שביעי ופתחה בארשת♦ פחדה מהנלם כבושות♦ .!ni לחן מתבקשת♦ שיח מה רוחשת‘♦ נזכרת הבל ונרעשת ♦ מקדם .נאלרתונחלשות♦ בראווה !משן? מאששות♦ ?!זן!ונה^שת: לגשת לבלוע אום החח ףדיחם roy ונזו; נדזית פחסזיך 2ם זו: לא כמעשה ידיה□♦ בי אם בהסדר עליהם♦ ידעת לכ4 אלביהם< טובן? והסדן? עליהם♦ חוק nw אבותיה,d ♦ \כךת לפדור/ם מסעניהם ♦ ובעמוד ענן לפניהם♦ הולכת ונהלת:שבטיחבב♦ דודן? הודעת להם ♦ ןבורוית פעלת למעניהם ♦ בעשותן? ניוראווד לעיניהם♦ אפפו חתת כל שומעיהם: שומעיהם משמנס!חון ♦ ובעתה ופלצות י־אחזון: שכזעו עמים :תזון: מיוסד ע׳'פ א״3 עד אות ה׳ אותות ומופתים ונסים ♦ בהוציאך מ$יך אנוסים♦ גאלת בזרוע חוסים ♦ דרור קחדות לעמוסים ♦ תוצאתם ברכושי ששים♦ ו!נצלו אוש׳ארך הנסים ♦ זדונים ושרי מסים ♦ חילם, ברגלם רמוסים ♦ , טבעו וצללו פתרוסים ♦ ימים עליהם מכסים ♦ בקדיוח אש המפ<ם*'לב׳2ו הראות ממ1יס*ם:' י . ' ־ י' ’ מכעיסים ישבו בדד לדום♦ ני נכרתו צרים מהדום: • T S;• • • TT 0 T •»;- אז נבהלו אלופי אדום: T • : :־׳• — •• מיו״סד ע״פ א" ב אלופי אדומים ומואבים ♦ ברעדה ובראנח כואבים * נדי• ענען היושבים♦ דומו במפולת להבים * הנוי'העז הורשובים♦ וממלכות אישכרים משיבים♦ זעוכים רמוסים !נסחבים ♦ השובים וכפישתה כבים ♦ מבועים בגלי רהבים♦!מתקו למורגבים ♦ פמיוכןגםהםנהךבים♦ ליום תוכחה קרובים: קרובים ורחוקים אחזו בעתה♦ וצור עתדם למחתה? הפל.עליהם אימתה: T T •• V : ולקוחים מעממים♦ רצו ונמשכו משלמים♦ ה!ן •שדי הוליכם שלמים♦ תינלס נשאם לבית עולמים: •עולמים הנחלתלסגלתף♦1 וכנשר נשאתם ןאבךתןז? ־-• ןתט!גמ1 נסר.שלהק: ■ אך1עה'נקראו נחלת ♦ כהפך ובאהבת כלולת י־ נטל ארך המעלה ♦ דירת בנך!בולה♦ הנתונה מימין הנדולה♦ ומקבליהברתתוחילה♦!Hהיוםעילה♦ חרות המציא לסגלה♦ מהחם עתה בגולה♦ יזמנו ליום גאלה♦ באשר שמע לעגלה ♦ לא־מביו!עשה;כליה: ׳ : כלה ונחרצה.להךעד♦ ביום כי אקח מועד: ״!קלן־לעלםועד: _ מלוכת וגבורה שלו♦ נשתו־ווה להדום רגלו♦ שמחת עולם בהגדילו♦ עלי גיאהב.בהתיליו♦ פניות ארב ולהשפילו♦ צאנו לרעות בצלו♦ קרנות רשעים בהפיליו♦ רוממותי! להניד וחילו ♦ שכם אחד לעבור ליו ♦ תבל . T . י! * • : •• : T V V - ~ ־ •״-- ומלואה להללו: להללו יחודו להעריך ♦ . !י מלך תגל הארך: וה:ה״ל?!לךעלכלהאדן: מיוסד ע״פ ש״המח שמעון בר יצמק מזק ואמן: שם !קרא ככתיבתו♦ מחציו תתמלא תבתיו ♦ עוד תתנשא מלכותו♦ וכסא!!כיון במלאותו♦ נכדי שיעיד בהכותו♦ באויביויתן נקמתו♦ רכות מופתי גבורתו♦ !תקע כשופר בסערת! ♦ מזן ציון!קנא בקנאתו ♦ ח!ת קנהבנערת!♦'קר״ית מלך בכנותו♦ חכייךעזרותפארתו♦ זיוים בקצף אדמת! ♦ . קבוצים בבית תפארת! ♦ וישם נישיורר החלתו ♦ איומך חקרו וצדקתו ♦ מורה צדק לעדתו ♦ בתוכם!ציב שבינתו: שכינת! עמנו להראהד♦ ואותנו!עשה לגיל אהד: פיוס החוא יחיה יי אחד* וישמו אחד: - - • :v נ־ד t v : t v ובכן ולך תעלה קדשה כי אתה קדוש ישראל ומושיעיו: מריוממהך נדדו עמים ♦ גואלו שרים נחבטים ♦ שמו יד לפה ונאלמים ♦ עגומים כפנים נזעמים ♦ פן !קראם כענמים♦ צירים אהזום מטהקיוממים ♦ קרואים °תסר*» אזניר ההלות יי 1 כעל כל אשר גמלנו«•' ורב טוב לכיר־פ ז־איתגי־ אשר V - T : T: t T : גמלנו עמו גוו.) • צבאותיו ונוי עשייה היש מספר לגדודיו(איוב כה ג) • משים ונו׳ נערן המולח אמרתו אדן עד מהרה ידון ל3רו(תיליס קמז טו) ונענין ימהל יחיש מעשהו(ישעי' ה יט) • ומחיש עזרה 3צרה, שצאמר עזרה 3צלות נמצא 'מאל(תיליס מו 3) • תהום זדקץ וכוי, סיס הי' זורק למצדיס ליבשה כלי שישודר ויראו עס זו היינו ישראל בפגרי חשופי שת היינו מצריים שנאמר וחשופי שת ערות מצליס ( ישעי׳ כ ד) וכל המאמיר הזה מיוסד על מאמרם ז״ל 3מנילתא והובא 3ילקוט בשלח ברמז דני'א וז״ל, נטית ימינך ת3לעמו ארן מגיד שהים זורקן לי3שה ויבשה זורקן ליס, אמדה הי3שה ומה אס 3שעה שלא ק5לתי אלא דמו של ה3ל יחידי נאמד לי ועתה אדולה האלמה בעבורך וענשו היאך רנ-י יגולל לק3ל דמן של כיל אלו אוכלוסין, ער ש נ ש 3 ע ל ה הק3״ה שאינו מעמידה 3דין שנאמר נטית ימינך ואין ימין אלא שמעה. שנאמר נש3ע ה׳ ממינו ענ״ל והן הן ד3די הפייטן• ימינך מאוששת, ימינך מתגברת ומתחזקת, והיינו נטית הימין בשבועה•.אום צלזו; מצדים ־ וידידים , ישראל• אפפו חתת ,יאחזו; חיל כדכתי3 שמעו עמיס ירגזון וגו', ואתת ענינו חיל ורעדה נדכתיב תלאו סתת ותיראו(איוב ו נא) • משמנס יחון, נעשו נחושים משומן שלהם בע3ול הפחד, והוא עשייה ומשמן 3שדו ידזה (ישעיייז ל) • אנוסים, ישרע שנאנסו לעמדת פרך• לעמוסים, ישראל העמוסים מני 3טן(ישעי' מו ג)• אדן חנסיס, אדן מצרים, ואנס מגבול מצרים כדנת־3 ומלאכיו חצם יגיעו (ישעי'ל ד) וצללו, וטבעו ^ביס ; פתלוסיס, ממי מצדים נדכתיב ומצרים ילד את לולים ואת ענמי׳ואת לה3י' ואת נפתוחיס ואל3 פפדוסי׳ואת כסלוחי'(3דאשי'י יג)י כקדוח אש המתי/פסיק הוא משעייס״ד א'ומד5ד על מפלת מצרי' נמו שפייעליו רש״י ז״ל ־ מהדוס, כינוי לאדן ע״ש השמים נסאי והאדן הלו' דגלי(ישעי, פו א) • רומו, התאבלו וישבו לומס, ל' דומו יוש3י אי(ישעי, כג 3) * להמס• הנני מצרים נדנתי׳ ומצלים ילד את לולים ואת להמס (נלאשית י יצ)י המי העז וכוי,טעמו מצדייאשר היי הגוי העז והחשונ עד ששא׳המלני׳היי משיבי׳ לו אשכל ומנחי ועתה במפלתם דורנו יתד ההלני' כאדום ומואב וכנען• נגלי להמם" נגלי הים י רגבים, מגרפות עפר כמו מתקו לו לגבי נחל(איוב כאלג)• , מאלו, נשתטו • נענמיס, כבני מצדים • קרואים, תאד לישראל שנקראו מקידאי שלהקב״ה נלנתיב!ישראל מקוראי(ישעי' מא הנהיגם,. כמו ואנכי תרגלתי לאפרים (הושע יא ג) • אדבעה נקראו נחלה ונו', -מיוסד על מאמרם ז״לדינקדאו נמלה, ישראל שנאמד והם עמך ונחלתך, א יי שנאמר באלן אשד ה' אלהיך מתן לך נחלה ז נה"מ שנאמר בהד נחלתך, התודה שנאמר וממתנה כמליאל • אמר הקב'ה יבוא• ישראל שנקראו נחלה לא רן שנקראת נחלה ויבנו 3ה״מ שנקרא נחלה בזכות התודה שנקראת׳נאלה, ענ״ל; והפייטן הכה תחלה א״י ואחייב ב״ה שהוא דירת בכין זבול, ואח'נ התודה הנתונה הימין הגדולה, ואחייב ישראל מקבלי התורה,ברתת וחילה • נאשר שמע לעגלה ונו', עשייה כאשד שמע למצרים יחילו נשמע צד(ישעי׳־נג ה) ועגלה תאד למצחם נדכתיב עגלה יפיפיה מצרים (ירמיימו נ)• שס יקלא ככתיבתו, לעתיד לבוא כשיהיה למלך על נל האדן יקרא השם לכתיבתו צילא כמו שהו'נקרא עתה. באדני כמו שאמדו ז" 1 בקידושין דיע׳א אי-־מחציו תתמלא חיבתי, כאמדיז״ל ילזמן שזרעו של עמלק קיים אין השם שלם ואין הכסא שלם שנאמני יד על נם יה(שמות יז טז) וכליו שפירש עליו דש״י ז״ל • יתקע בשופר בסעדתו, עשייר ואדני אלהי' בשופד יתקע והלך בסערות תימן(זנלייט יד )• חית קנה בגערתו, עשייה צער חית קנה (תיליס סח לא) • קדית מלך, ירושלים קדית הל־ רב והוא חביון עזו ותפארתו ־ זדוים בקצוי אדמתו, הנפוצים בקצוי ארן היינו ישראל יקיבצו בביא תפארתו: . חסרי ה' אזכיר וכוי עד ו־יכטלס וינשאס, מבואר בנבואת ישעי' ס"צ • לבית תיתני, היינו בני ישר1י המצאי' מבית האיתנים היינו האבות כמבואר במס׳ ד ה ח> של פסה גמלנו ?רחמיו ו?ר1ב חסדיו ?1עיני• ויאמר *»ך עמי דומה וכני :; ?נים ?־*א:ישקרו נ^אמני• ?ני אמוני ?ני בחוני * 1:הי להם ?־4מושיע מימיני* יי בבלל צרו/ם ?1ויצר בעמני $ ומלי<אך פניו דרושיעדרמוני" באחבתוו?חמלתו גאלם ממעני •'וינטלם {ונשאם עד הנה*. ״עורנו׳»: ולא הסיר הסח מהם ?כל מקום גלודדם * ולא מאסם ולא נעלם לכלותם־ גלו החלה למצרים ?שבעיםינפשותם•!m דרכו ?מאר מאד להךבותם, 1יתח?מו.עליהם פוטים להשחיתם; הפך לבם'לשנאתם• ולהתנבלל' בסכלותם• דעכידום בפרך ?בלעבורתפ-ידשימו; עליהם שלי מסים לענותם • ויצעקו אל* « בצר להם ממצוקותם * ולמעון קדשו דתשמימד־ן עלתז־ז שועתם •' רקם לד!ם מושיעים להושיעם מצרתם • שלה משה ואהרן >תשד ?חד ?הם וכשליחורתם• ושים ?מצרים >«ות1תי1.ומ1'3דת’ו"להךאותם• להפוך לדם!אריהם וכל נהרותם• הפך את מימיהם לדם דמת אתי דגתם • אמר דבאערב ובנים ?כל עפרותם* וישלח בם ערב״דאכלם וצפרדע'ותשחיתם • דתן ■לחסיל:כולם ולאדבה תבואתם • ויאכל כל עשב ?ארצם יובלי פדל אדמתם• יהרוג ?ברד גפנם ובחנמל ש״קמתם • דסגר לברד ?עירם ולרישפים דדו־תם • ושלח ?0 חרון אפו עברה וזעם וצרה לח?עיתם• ומלאכי רעים היו ?משלחתם• ולא חשך ממורת נפשם וחיתם• דך כל בכור במצרים ואוני ראשיתם• דוציאם ??סף וזהב ואין בושל ?מחנותם• נפל 3חך0 על מצר:ם ושמחו ?צאר!ם • פרש ענן למסך ואש'להאיר אפלתם • ויוציה T : : Itt: | t't ׳ :־ •• r t ־־ עמו ?ששון בהיריו ?תרתם • דסעו מרעמסם לסכורת ומיסכורת לארתים • !מאתם לפניי פי החידות היתהיחמתם* י׳א אי• גלו ברלה למצרים ונו'- כל העדן הזה מנואל גמולה וכל לשון החדוז הזם לקמז מם׳ מילים מזמור ע׳יח בראנו משם • פלטים, מנגי הס אני מצדים־ סוילהשיא' ונו' מנואל נפירש״י נפסוק וישובו׳וירינו לפני פי כנזירות /.שמרב יל 3) י ?ין מגדל ובין ה:ם באמצעיתם • ל3מ כעל צפון הנשאר מכל אלילי פדזזותם• ולמה לשאר rs'n בדי להשייךצם !להטעותם • שיאמרו קשה ירארתם שלא לקתה * t V T T J* t } T ; ן T במותם• ישם חנו ביום השלישי לנסיעתם • וברביעי מתקנים כליהם ומציעין בחמתם • ואמרו להם האוקטוחן ?מלתם • י הגעתם תחום אשר קבעו לכם צוענים ?טובותם • >הישד'אמרתם דרך שלשת'ימים נלך ונשוב,לעבדותם *' ונאולים השיבו לא יצאנו ברשותם • בי אם ?יד רמה בעל כרחם שלא"?טובותם• והם ענו רוצים ללארוצייםאיש בפישייחתם• סופכם לקים דבר מלכות ולא לעבור על י דעתם׳ ועמדו עליהם והבום ופצעים והרגו מקצתם• והם הלכו והגידו לפרעה בל קוחר/ם: דהפך לבו ׳ ולבב עמו לךדוף אותם• ויאמר מה זאת עשינו דשמו על עקב בישתם • ואמרו נכבים הס ועבטו ארחותם * נרדפה י אחריהם ונראה ?רעתם • דאסריאת ך?ב1 ?עצמו בך לזרזם ולפתותם • 'ואתיעמולקח עמו בךבךים'לרמותם • דיך מלכים להתנהג אחרי חילותם • ואני אקדים ראשון להלדזם ?מלחמתם• דרך מלבים לטיול חלק ראשית בזתם• ואני אשוח עמ?ם ?׳שלל צבעירקמתם• ועוד אפתח אוצירותי וקהו כל שכיות חמדתם• מיד יצאו יכלם ?לב ישלם' וערכו מערכותס• ויקה ישיש מאות רכב בחור עם כל כלי משחיתם • וכל רכב מצך:ם עמהם בעזי־תם• דשיני אייתם חונים עלי ה:ם במיקהלותם • ונשיאו עיניהם וראו צריהם ?קדכתם• חיל ולתת ישם אחזתם • י וזעקו'בתפלה ותפשו' אמנות אביתם• וגואלם הזק ונוקם נקמתם• דרא בצל לחם ?שמעו את תתס• ויושיעם למען ישימו ויגאלם מצרתם• מנוגה גנרי עביועברו ?רד ואיש גחלתם• דישלח חציו י■ ד3«צס האוקטודן,הינייד'ששלח פדע׳עמה', וכל הענין הזה מבוא' ביליןיט נשלת נרמז ל״ל • צופנים, מצריים ־ והס נגנו׳דוציס ירו׳ • סיאוקטירין עני להם נין נרצוננם נין שלא גדצוננס סופכם לקיים לנרי מלכות • ועמלו עליהם, ישראל עיידו עליהם • י־שה; Ü.' s יגל . סילוק ליום שביעי ויפיצם וברקים רב לתמותם • ויגער בים לנו מחית ולרומם בית מאוב! י גר» סוף!יחרב ויוליכם בתהומותבקסלתם• משך עם קרר לשכנינו• ולא ^!הבלח ושבבי:ה עמחעל דדם לירד בידידתם• ושם בנ!מין צעיר דודם ושרי יחורת דגמתם־יוקלם'עקרו ב!ב'שה כמ!ם'.עדם גרדיכרזם’• 7והמים ללזם חמה מימינם ומשמאלם בהליכתם • י ורסן מתעה על לדדי ענמים להביאם במ:ם לכלותם • ונהגם בקברות רסר את אופני מרבבותם• וישובו המים ויכפו' ארת הרכב וארז «—ך — • •* V 2 V V T V הפרשים בישטיפתם•'!נער פרעה וחילו ?!ם סוף וכליצקיאותם: 'רכסו מ:ם צריהם ארד מהפלא נותר בשאריתם• וידידים עקרו וגוו וראו פגרי שונאיהם במפלתם• ראמיגו'בך'קרוךשיח החלתו בישועתם: ואלו כל ה!מים דיו ואגמים קולמוסים• ובני אדם לבלרים וידיעות ארצות פרוסים• ובל שערות אדם פיות ולשונות מקלסים• אינןמספיקףלחקורפלאות ונסים• אחת מאלף אלפי אלפים ורבי,רבבות הנעשים* אישר פעל ארון לעם מ3מן עמוסים• כימי גוי גדול אישר בנסים מתנוססים• או הנפה T • •*• ; • ••;V“! T אלהים לבא לקהת לו גוי מקרב שוסים• במסות באותורז ובמופתים'ובמלחמה נהדפים• יקבל אישר' עילה לגו'אדון כל המעשיים: הקרי !! כי לא תמנו• ולא כלו רחמיו ממנו: יום יום.!עמס לנו• 'האל'!יש1עתג1י* במצרים נגלה עבור לגאלנו• ובכל צרה עמנו להושיענו • לאמאקנו!לא נעלנו לקלורזנו ־ ולא עילה עמנו כלה קהטאתינו• וקיבל עת}רו נטרה עלינו: בגלות שנער שלח למענינו• ובעילם שים כסאו לרחמנו; ובעבדותנו לא’יקבנו אלהיט• רט עלינו חסד לפני שובינו • 'לתת •• *־,• •ך* •• •• ״ • • •• •• -ן M עסשאריתנו• ובארץ נבחה קמקט שקנה 4I *דומה נפשנו • לולי י! שו!!!ה בעזרתנו בקל פה אנלונו להחקנו‘!עלם הקבר הקבירו עלינו • עד !ערה ממרום רוח לניחמנו • בי יי שופטנו יי מחוקקנו• יי T: : Tt •• 5 T: •:־.:־־ מלכנו הוא יושיענו • קול גאלה!שמע בארצנו • !י הננו לך קרנו •' היה זרועם לבקרים אף ישועתנו• ולא נסוג אחיור ממך1תה!נו• תמהר לשכון קבור בארצנו• ו!בא מכשר שלום לבשרנו• רקאו קול 'לרנן קל צופינו• בבקר חקרךישקענו• ונתנה ונשמחה קל!מינו•!קימות עניתנו שמחנו'• י ומעשיה !דינו כקנה עלינו • הושיעה !מיקןל ועננו • ומתהומות הארץ תשוב תעלנו• ישועתך אלהים תשנבנו• ״י•• • ן- • ן • •«*•••“•—■ t ונהללה שמך בישיר ונקדלנו• בי אדהים יושיע ציון בימינו* רכנה ערי!הודה'ובהם ’!שייבנו ־!זרע עבדיו'ואוהבי שמו בהם !שקנו• ומבישןיוממצולותים עת תעלנו• עזה' אלהים' זיו פ!עלת לנוי• השם בח!ים נפשנו• ולא נתן למוטרגלנו • קי קחנתנו ככסף לצרפנו • הבאתנו במצודה שמת מועקהבמוקנינו • י הרכבת אנושילראשנו• באנו באש ובמ!ם לחיה תוציאנד תחננו ותברכנו!תאיר, פנייך"אלינו • תאיר נרנו ותגייה השבנו • היזח ציון קך!ת מועדנו• "! בי אם ישם אדיר!! אדוננו • הרבות!רושל:ם !פצחו תוננו* בי נהם יי ציון בית מפרשנו* חשיף זרוע קרשו ־לנקום נקמתנו • וראו קל אפסי ארץ את!ישועת אלהינו• קשובו עמנו י מגלותנו'•' רעמיה צמח צדיק לערתנו:' וזח שמו אישר.יקראו יי צדקנו: ואי תתנרל ותתקדש • אלי מלכי בקודש- vl ־ • : ••I -: * : ••-:־* t : נורא על עקב גשמה, ן לשון הנמוג בפילי' מ' י״ו ־ מנוגה נגלו ונו', תילי' י״וו • ושם עזרת' לי נמעט שכנה לומה נפשי, שס ציד,’ ז * ע7 יעדה יכו', ישעי, ל״ב ט״וי כי ה. ננימין צעיר ונו', מנואל במעדבית לעיל בפיוט אולה חסלו • , ה' מלכנו, שס ל״ג נ״ב־ ה' חננו ונו, שס ל" ג ב'• ׳ ולא• נסוג ונו', עו^ה ענמיק , מצדים ־ ואלו כל הימים ונוי, מסכה שנח לף י״א א' * תיליס פ'י"נו• תמהר לשנן 7133, עשייה מילים פ״ה יי• ויבא, וישחו, ענייה מקלשי', משבחי' • שוסים, נווזי', ויתנם ביל שוסיס (שופעי' 3 יל) ת״י ביל מה נאוו על ההדים דגלי מ5שד יגו' (ישעי׳נב ז) ־ 33קד, ונחנה; ונימוח, ומענה. בוזזיהן: , עשייה שבענו בנקד משלך וגו לאילי צ) * הושיעה, שם.ס'זי• ומתהומות, Hpn ה'ונו', אינהלנ״ב־ יום יום ונו', פיליסס״חלי שנער, בבל• שלח שם ע״א ני• ישועתך, ונהללה, שס,ס״ט ל' ול״א• כי אלה׳ כ , רבני'. למענינו, שנא׳למענלשלחתי 3נלה(ישעי'מג יל וכתיב ושמתי כס אי בעילם וזדע, שם פסוק ל״ו ולי׳'!• ומנשן, עשייה אמדה'מבשן ונו',שם ס״חכ״ל• עוזה וכוי, (ילהי’ מט לח) וזהו ובעילם שם נסאו ונוי רכל המאמר הזה מיוסד על מאמרם ז״ל שם פסוק נ יט • השם, ולא, ני, הבסתני, הדנבת, באנו, שם סי׳י • תחנצי וני'. במס׳מגילה דיני'ט אי וש״ל פ' ט״ו • ובעבלותנו, ויט, לתת, עש יה גס בעבלותנו ונו' עשייה אליבי' יחננו וגו' שם ס״ז * תאיר נרנו, עשייה ני אתה תאיר נד וגי שם י יז (עזרא ט ט')יגמו משך, עשייה ני נדתי משך(חיי תג) * וגאל!, לולי, עליה לולי ה' נ יט * מזה, ני אם, ישעי' ל'ג ל ונייח • חרבות, כי קשף, ולאו, שם נ'3 v ' ויצמיח נוראאלהיםממקדש ל,ר'ש•אלהיםררכך ממשלותיו: ד!:ם ראה דנם הידדן יסב בקודש• מי כמוך נאדר בקודש• הנערץ לאחור: ההרים רקדו כאילים גנעות באראלי קודש, ויהללוך בהדרת קודשי כבני צאן: מה לך ה:ם כי תניס ה!ךין וישתחוו בהיר הקודש• אראלים וחשמלי תפוב לאחור: ההרים תרקדו באילים קודשי• יקדישו דעריצו בקודש• וקול כנפי גכעות ככני צאן: מלפני אדון חולי ארץ חיות הקודש•'כקול מ:ם רבים בקודשי מלפני אלוה!עקב: ההופכי הצור אגם וקול אופניי הקודש י לעמתם קנשאיט מןםחלטישלמעינומ!ם: בקודש • קול רעש גדול בקודשי •!קול קטי יי זכרנו.יברך יברך את בית ישראל דממה דקה בקודש• קוראים זה לזה• יברך:את בית אהרן:" יברך!ראי;:: ושואלים זה לזה• ונרשים זה מזה• וזה הקטנים עם הגדלים: י1םף:יעליכם עליכם לעמת זה• וזה בנגד.זה• וזה מול זה• מזה ועל בניכם: ברוכים אתם ל:: עשה שמים ומזה. משלשים בשלוש קרוש: וארץ: השמ!ם שמים ל* והארץ נתן y57• ככתוב על ♦ד נביאך וקרא זה אל זי, ואמי ארם: לא המתים !הללויה ולא בל יורדי "רי1'ש "?ייש דומה: ואנהנו נברך יה מעתה ועד עולם V YW V *W3Y "™' ז ~$־־$ ־ ךללזףך:־־ ז :־ אז-קול רעש גדול אדיר וחזק משמיעים קול מתנשיאי׳ס 41 t ^מתשרפים לעמתם ברוךיאמרו,״ ל|מה אשיב b« כל תגמולוהי 6%: כוסישועותאשא ברוך 5יב1ד « ממקיומ׳י* * וכשם\אקרא: נדרי ליי אשלם עדה נא לכל עמיו: יקר ממקומך מלכנו• תיוניע ותמלוך עלינו ני מהנים אנחנו כעיני להטותה לחסידיו: אנה יביאני עברך אני עכרך לך מתי תמלוך בציון בקרוב ב:מינו לעולם ועד תשכון: בן אמתך פתזחת ?1מיוסף; לך אזנח זבח תורה וכי״שם!1 תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לדור ודיור ולנצח אקרא: נדרי ל:: אשלם ערה נא לבל עטת בחצרות נצחים: ועינינו תראינה מלכותך ניכר האמור כשירי עזך בית " כתיובבי!רוישלם הללרה: על ידידוד משיח צך.קך*♦ 4 י <ןיז הללו את ע כל גידם ישבחוהו כל האטים: ־ ימלוך ך לעולם אלה!ך *ציון לדור ודיור חללית ״ ני גכר עלינו רוסריו ואמת יי לעולם הללרה ♦ לדור ודיור עיר נך־לך ולנצח נצחים קךש?/ך נקדיש' קיח׳ , ז , . ן ושכתך אלהינו מפינו לא ימוש לעולם ועד ני אל מלך הודו ליזי בי טוב בי לעולפ הסדו: אר״ה:'בייו " ימי״*, יאמר נא ישראל כי לעולם hón: בי״ט אתה בהרתנו ונ: ת״3ת ■״0״י* ישםח משה ינו' תמצא לעיל׳ יאמרו נא בית אהרן בי לעולם הסדיו: ברוך אתה ע אלוהינו תלך העולם אשר קלשנו כמצותייו יאמרו נא!דאי* בי לעולם ליקרו: —נו ^רוא " " ל* מן המצרזקךאתי זה ענני כמילחב ♦דז: <י לי לא אירא מד, לג הללויה הלל1 עברי יי הללו את ישם !עשה לי אדם: ל לי בעזרי יואט אראה בשנאי: טוב « : יחי #Q יי מניףך:^ה W ; לדוסות ביי מכטח באדם,: טוב לוקסות ייי מבטה ממזרה שמש עה ?כ1א1 ?11^לשס": ל0 סבבוני ב׳נזם יי ני א^ם: "סבוני'בךברים יסבו נאי* על כל ג1ים יי על השמים 11130: מי כיי קוצים נשם ״ 3- אמילם: דחס wm לויי 3' מוני! חללינו 'דמנכיהי "לשכת המש3ילי "?־דת!ה י:ד1י לילישמח־ קול תת יישייגה 3אהי• ־ ־; • ■ י■ י־ ••• ־-:••, צך!קים ימין י! עשה ח!ל: !מין " רוממה !מין ".עשר*,׳ לראות בשמים ובארץ: מקימי מעפר דל חייל: לא־ אמות כי אחיה ואספר מעשי זיה: .יסור!סרני nWtto ירים אביון: WW עם נדיבים •ח ולמות'לא {ת;נץ'פסחו לי ישער׳ צדק איא C3 עם גדיכיעמה מושיבי עקרת הב:תא0 "ר׳זי1׳י׳ה׳״י:נאיט: הבגים שמהה הלליה: . אאק לויי בצאת ישראל ממצרים 3״^ מאת " ת;תה זאת היא נפלאת מעינינו: מאל ?עם לעז: mii! IJWT י לקך^1 ישראל זה" תיוס nysi י: נקלה ומזטחד׳«* יי1.. אנא ציצמיה • עש״ה והקימותי לדוד 95? צדיק. הה 19$ , ירמי׳ נ״ג ה׳ ו׳ • נורא עש״ה י״א • הנעדן, עש׳יה אל כע-ן בסוד קדושים, תילן' פ״צן רז', בצדאליס וכל עך קוף ״יא אלהי׳ ממקדשך, תילי'סיחל״ו • אלהיס, שם ע״זי״ל• עיסשך, שמומע״ו הפיוס הס עניני העלמה שמולאו? יחזקאל סי & ועיין פרקי 7ד א סדק ל: <7 2_ o׳1׳' /?í? TV •A Na •tranlcama evandelja IST1M1T0 SVJETLO, naíl dele neka ulomke obojena zelenom bo|om a ózna-Bavaju one, kojl au vaznl za spasenjb I Krlatovo djelo spasanja. Onl ulomcl podvucenl cmom ártom oznatuju poruké, kője au vazne za kritanakl Hvot. Btlhovl otlsnutl crnlm alovlma govore o Krleto-vöm boíanatvu I iudesnlm djellma. Na kraju ovo knjlzlce u dodatku, navedenl au ulom• cl íz Biblije, kojl te vem pomoál da poruku apa-aenja I krítanakog zlvota sagledate u cjelokupnom biklljskom tekstu, kője Je povezano a Ivanovlm evandeljem. Nadamo se da te vám I ti dodatnl atlhovl osvjetlitl I ukazatl na pravl pút apaaenja, kojl se Jedlno nalazl u lausu Krlstu. Druck: Druckhaus Gummersbach, Gummersbach Ovo Izdanje Ivanovog evandelja Je po pdjevodu dr Buptlőa, usporedeno 3 lzdanjem Növi zav|et, 1961. te lzdanjem Stvarnostl, 1968. Dodatak ovom evandelju je od Pocket Testament League, kője do-noslmo u cjelostl prema njlhovom Izdanju Ivanovog evandelja. הלל ליום שביעי אנא יי והושיעה 3א: אנא יי I הוישיעה יא: בין הכניס 3עלו חמףהי י,׳שיהי ופרי? 1? pinaח!". אנא » הצי!»ה <א. ״)״ « הצ^״ה :א. חניאנ׳אל 9״ **' •י׳לו לן,א י‘«מייי* ברוד אתה יי אלו־דני מילד hiyjvn ״״» ךקוך־שא כריך הוארקנידנא קמה ומקמא דימר אוריהה 4 ן ^7V; tí nV״ ~ v -*& ?'> V ]fvv 1J ?כלער!ועין: לאעל אנש רחיצנא* ולא על 3ר אליהין בחר בנו מכלה^מיםונתן לנו את תורתו ??׳?;א • אלא נאלהא w י ו״א&ל* bwr • ברוך אתה יי נותן התורה:T ואוריתה קישוט * ונביאוהי קשוט * ומפגא למעבד טבון 1 ” T: t 1 T ־ T ® m וזח* wfc״ m m «h3* אסר תישכחן * יהא רעוא,קךמף יתו-רנה לבי באיוריתא הקליאה יברך יי " ׳ 01?ילים נ^אל׳ז ■*' ל?א מל w מיואל ־ ברוך אתה ין אלדוינו מלך העולם אישד נותן לנו תודת אמות' והיי עולם m ?תוכנו: ברוך אתה י: נותן התורה: י גרסינן. בפ״ק מלכות, וצנוזני ה׳ יכלו, זה המילוי ס"ת.פשהי6 פתורה ויוצ£, כזבל נין כנרא לגברא מותר לצאת ע״י דוידק ואונס, אבל נלאו הכי אין לצאת: וקורי! פ' נפלת עד ני אצי ה׳ רופאך ומתחלק לה' כנרי ובשבת מתחלק לז׳ כנרי ־ כשמים ובארץ לך ♦י הממלכה ’והמתנשא ל?•^ לרא#. ויהי ?שלח פלעה את־העם ולא־נחם אלהים דדך ארץ רוממו י: אלהינו והשתחוו להדום רגלו קדוש הוא: רוממך ?לשתים כי קרוב הוא כי ן אמר אלוקים פן־ינחם העט יי אלהינו והשתחוו לתר קדשו כי קדוש יי אלהיט; ־ בראתם מלחמה(שבו מצריכה: ויסב אלהים! את-העם יי י י ־ ז■ ז ‘Tי׳ " דרד המדבר יט־־סוה וחמשיםעלו בני־־ישראר כי*\ר׳נ גמצוה על כל אהד לחבק ולנשק הס׳״ת כשהיא עוכרת לפניו, ואם ״7«ן לי ליל! T‘*,־ -;p V. id L■ « אי [ בפיו ירוק ואח כ ינשק אבל לא ינשק ׳וירוק אא'כ• ב צר.ס־ * !•"קח. משה^את עצב ת יוסף עמו כי השבע על הכל יתגדל :ךתקךש וישתבח ויתפאר ־ךוקהימם השביע ־ את־בני ישראיל לאסר בקר.יפקד אלהיס א הלם ויתנשא: שמו של כולך מלכי המלכים הקדוש ברוך הו^♦ והעליתם אהי־־עצמתי מה אתכם: (בשבת לוי )’רקעו ?עולמיות ׳שברא העלם הזה והעולם הבא: כרצונו ןכרצת מסכת.ויחנו באתם בקצה _המך3ר: דהוה הלך לפניהם אראיו וכלציון כל בית ישראל: צור העולמים אדון 3ל יומם בעמוד ענ(למךתם תןיךף:ולילה בעמוד אש להאיר דוברייות אלוה כל הנפשיות: היושב במרחבי מרום השיו3ן להם ללכת יומם ולילה: לא־ימיש עמוד הענן ייומס־ועמוד כישמי שט♦ קדם: קךשתיו על החייות וקרשתיו על האש לילה לפני העם י פ /לוי בשבת ג) ך!כב1ד:יו?כן יתקרש שמך בנו יי אלהינו לעיני 3ל ה את־ נזלים זק?או לחמה בלבלם • ., .אקר הים ברוח קדים עזה נל־הללה דשם את־ה:ם לחרבה אויב אחי־ף אשיג אחלק שלל תמלאטי ויבקעו לנעם: יבאו מי־־ישראל כתוף ליס ביב־שדת נפשי אריק חלבי תורישטוידי: נשפת והמים להם הומה מימינם ומשמאלם: רררפו מצחם ברוחק בסמים ^ללו כעוברת במ:ם ויבאו אתריהם כל סוס פרעה ךכביו ופרשיו אל־ליוךיחים: אדירים: י־ מי־במכח באלם ♦הודן מי ויהי' יאשמרת הבקר.ישקף יהוה אל-מחנל מצרים כמכה נאדר בקדש נורא להלת עשה־ בעמוד איש וענן דדזם את מהנה מצרים: ויסר את אפן פלא: נטית ימעף לכלע^ m * נהית פינותיודנהגהובנביתי:אמרס*ו:םאנו9המ5פ ?B7Pn׳r=t גאל" ^???!זאל־ניף, ישראל בי יהוד נלחם לה ם במצרים צ(חמישי ובשבת ז) פ קדשה: ישמעו עמים:למון חיל לאמר:הוה אל־משה נטה אתלדק על־ה:ם רעזבוהטים אחז י:ישבי פלשה*’ י־*, על־מצרים על־רכביו ועל־פרישיו: ויטמשה את־ידו על־ אלום אילי מיואב ♦אחזמיו רעד “ *ץ r י * ג * ר ר ♦ 1 t ׳" n -tv v •• ״v•-* * t j , הים וישב לדם לפנות בקר לאיתנוומצחם וסיס לקראתו פל ♦שב♦ כנען צ תפל ש,..._. לנער ידוה את״מצחם בתוף הים:' וישבו המים ויכסו ופחד ־״ ־ ״ בגדל זלועף :דמו כאבן י י “ זעד־ את־הרכבואת־הפרשים לכל חיל פי־עה לבאים אחריהם :עבר עמף יהוה עדלעבר עם־[5 ריס לא־נשארבהם עוץ־אחך צ ומי ישראל הלכו ביבשה קנית צ לכאמו ותטעמ? בהר נחללף מכון בלוף הים והמים לזלם חמה מימינם ומשמאלם: רושע לישבתף פעלת ירדה מקדש אתי כוננו יחוור ב;ום להוא את״ישראל גדד מצרים ררא ישראל ידיף: ' ' י r$rv י:מלףלעלם ועד: ־ בי את־־מצלם מת על־־שיפת הים צ וירא:שיאל את־ה:ך בא סוס פרעה ב יכבו ובפרשיו בים וישב ♦הול עליהם ארד הנדלה אשר עשה יהוד במצחם ליראוהעסאת־יהודר מידים ־ ובג: :שיאל הלכו ביבשה בתוף ־ ל:ס: פ ותהח אז נבהלו אלופי 1 • ÍT :־ ־ . -J נמנו תפל עליהם אימתה לשבת חול המועד = ינ-?ה יwy. *<** m™׳ מ 0 *8! *j«wי מ"־'w vm w m׳ !ha הלוא 3ל3י/^ עפנו ונפלינו אפ ;ijsv מכ9־-הן!ם אשי לא nfe פר,ך י ז!ל! אנוה 8ל־מ׳ס מי־־מי»’ם.על• ןנל־־פנ< האימה: לי יאמר,יהוד, אל-גישה נם את־ שלשיםזן!ל־ךמ!ים: יטהר משה וירך אלצה ו:שתחו: W ייני מגי* fm t«? b !w *י אם 0 ,™X9' איו•.’"יו■•תא איש נשם: יאסי הראני ?te את־ננין: !'»«■ אני א׳!ניו |ל,ךב?1 כ׳.!ם־ץןשרמיף הוא וסלה^ונני ולקטאתני כל־טוב* ?ל־פליה מראת׳ נשם •היוה לפנים וחנרראת־ ונחלהנו: ויאמר הנה אנכי כרת ברית גנך ?ל-ןןמם אשר אדזן ןרהקתי את־אישר ארחם: ג יאמר לא תוכל אעשה נפלאה אשר לא־נכלאו בבל־לארץ וכנל־הנוים ליאתאת־ב־נ: נילא־ייא;♦האדםוחי: שאמר יהוד הנה וראה כל־העם אשר־אתה בקרבו את־מעשה יהיוהכי־ מקיום אהי ונצבת על־הצור: והיה בעבר כברי ושמתיף גיורא הוא אשר אני עשה עמן-: ששי שער-ללד את איעזי מקרת הצור ושבתי כפי ע^,ף עד־עכרי: והסרה♦ את־ אנכי כזצוף הדום הנני גרש מפניף אר־קאמרי והמענ; כפי וראית את־אחירי ופני לא יראו: ד האמר יהיוה והחתי והפתי וההו: ןהיבוסי: השמילף פן־תכךית בלית ׳אל־משה פס^־לף שנן־לחה אבנים כראשיניס וכתבתי ליושב הארץ אשר אתוך. בא.;עליה 5ן-:ה:ח W על־הלחת יאת־הויברים אשר היו על־הלחית הראשנים בקרבף: כי את־־מובחתבכ תתצון:אה־מצבתם תישבת? אשר שברת: ודהנכון לבקר לעלית בבקר אל־הר סעי ויאת־אשריותכריתון: כי לא תשתחוה לאל"אחיבי יהוה \נצבת לי שם על־יאש ההר: ואיש־לא־יעלך, עמך וגס־ קנא שמו אל קנא הוא: פךהכרית ברית ליושב הארץ יזק 1 איש אל-ללא בכל־חחר גם־חצאן והבקר אל־ירעו אל־ אחרי אלהיהם יזבחו לאלהיהם וקרא לף ואכלת משחו מול הדהר ההוא צ חמישי רפסל ׳שני־־לחות אבנים ו^קחת ממתיו למיף וזנו בנתיו אחרי •לרזיהןלחזנו את־ כראשנים ל־שבם משה בבקר י:על אל־־הר סיני באשר מיף אחרי אהיה? צ ‘להי מסכה לא־תעשה־לף צ שביעי צוהיהוה אתו ייקח ב:דושמ לחת אבנים: דךד!הוה בענן את־־הג המצוות תשמר שבעת:מים תאכל מצות אישך דרעצב עמו שם יקיא בשם ילה: ושבר יהוה י על־פ;יז צויולף למועד חדיש האביב כי בחלש האביב יצאת ונקרא יהוה 1 :הנה אל לחום וחנון ארי אפ:ם ולב־חסד ממצחם: על־פנזר רחם לי. (כל־מקנף הזכר פ^ר שור Tóm. VI1L ז C ושה סדר קריאת דותורה ותקחמך:פ הנביאה אהות אהרן ^רדהתףב;דה ותצאן, כל־־־הנשים אחריה בחפים ובמחלת: ותען להם מרים ־שירו ליהוהנמאה^הסוס ורכיורמהמכ: ס ויסע משה את־יש'ראל'טים־סוה ויצאו אל־מדבר־ישור וילכו .4 1 t - . •* t : • v •״«* ג * * • \׳ —•!: s שלשת־ימים במךבך (לא־מ?או מ;ם: ויבאו מלחה-, ולא יכלו לשחיח b:b ממרה ני מרים הם על־־כן יןלא־שמה מרח: וילינו העם על־־מישה לאמר מה־־נשתה: .ותימה אלי־׳הוה ויורהתהוה עץ וישלך אל־ר,סןם.וימתלןו המים שם שם ליו חק'ומשפט וישם נסהו: ויאמר אם־־שמוע השמע לקול > יהויז אלה׳ך ודו;שך ?,!׳{׳ותעשה והאזנת למעותיו ושמית ?vjn-S נל־־הטחלה WTW’ ןמצייסלא-אש׳ נ׳אנ״הודזר־פאןז: 0 למפטיר בפרשת פינחם ברוך■ אתה יהל! הנוחרבתורדזובמישד, ענדו ובישרל עמו ובנביאי האמת וצדק: י/ : • : V• T ת * : • ••׳״ I VIVT V.1 v: IT ו,הקר?תם אשה עלה 5<הוה ?רם ?דמו «׳? $י בשמואל ג סימן נ״נ א ודבר חד ליהוה את־דברי הי&ירדז הזאת ביום הציל יהוה אתו מכף כל־איביו ומכףשאול: 3ויאמר יהיה סלעי ומצדתי ומפדטי־לי: 3אלהיצורי אחסדדבוימנני : - : • •1 ״•• •ע . t a v v: 1v • - וקרן ישעי משגבי ומנוסי משעי מחמס תשעני':' י קקלל אקר?-}'!חוה ומ¥בי אושע: ה בי אפפני משבךי־מורז נחל iSiiSüi ל־ום שבעת ימים לחם אשד, ריח־ניחח ליחוך, על־עולת ־ • ; ־ív • t J• * ••ג ץיו ׳ • ־ • 5 at התמיד יעשה ונסכו: וביום השביעי מקרא-קריש;היה לנם"ויל־מלא?ת עבדה לא "??יי־ כשמגניהיס הסייס רדביאין נגד הנת3 של ס״ת ואומדים וזאת התורה אישר שם משה לפני כני ישראל על פי י♦ |;דמ'שה: עץ ח;יםהיא למחזיקים בה ותומכיה מאשר: ךרכיה דרכי נעם וכל נתיבתיה שלום: ארך ♦מים בימינה בשמאלה עישר וכבוד: יי חפץ ילמען ־צדקיו יגדייל תורה ויאדיר: קולס קליאת ההפעלה יברך המפנויל נלכה זו ברוד אתה יי אלדזינר מלי העולם אשר I -JT ־־ ז IV JV v• v: ■ni זן AT ;־ V> . בחר בנביאים טובים וךצדת בדבריהם הנאמרים באמת•• מקשי-מות: ' בצר־לי אקרא יהוד; ואיל■ 1:1•• זן V----V • : ו־ה- : V ; T אלהי אקרא וישמע מחיבלולולי ושועתי באזטו: ח ו תגעש ותרעש הארץ מוסרת השמ!םיך»ודתגעשוכי־חרהלו: עלה עישן באפו ואיש מפיו תאכל גחלים בעף ממנו ׳ דטישמיםוירד וערפל תחת רגליו: • IV -•׳י- ז. ע • ־••־a ■־:־זז v- v - . ־־ : זן ’א!ירכב על־כרוב רעיף וירא על״כנפי־ רוח: *3 וישת חשל קביצתיו סבות השרת-מים עבי שחקים: ׳3 מנגה נגדו בעח גחלי־ אש: -י!רעם מךשמ!ם!הלה ועלון!תן קולו: טי וישלה חציס ויפיצם ברקויחמם: טי .וידאו אפיקי ים!גלו מוסרת קבל1 בקערת!חוה מגי׳במת רוח W ’י!ישלח ויתגעש ק׳ ויהס ק' ממרום (א) וידבר דוד, כמו וי37ל משה נאזני כל קהל ישראלאת לנרי השיל'הזאת (ל3די לא ל) ולע שבכ״ישל נ״ל אתל3לי השיר׳כאן נטעי מדכא טפחא גס הוא כמנלך הכיל וכן עיקל• השידה, סלול ל3ליס קלוי שיכה* ומכף שאול, הקשה ש3אוי3יו (3) ה' סלעי ומצודתי, שניהם ענין חוזק כי 3דוביהיו הנניניס החזקים על שן סלע, והמצוד׳הוא ה3נין החזק• ומפלט’ לי, ד״ל ומציל אותי מהדעות אשל אני בסס, והלצון 3זה ה' ל* סלעי ומצודתי ולא אצטלך למקום חזק ולמציל אחל ־ ומפלטי, הלמי׳ל לפה • (ג) אלהי צול’, אלהיחזקי* וקלן ישעי, ותוקף ישעי, והמשיל התוקף לקלן כי הוא כלי לנעל הקדני' להסיד ממנו כל מזיק, ולפי שהוא ישתמש 3ה ג״נ להזיק וזה ל3ל לא יתכן סייחס לשם ית׳אמלקלן ישעי שהוא להושיע ולהציל מהדע, ניהש״י לא יעשה דע אס לא מצל מה שהוא טוב * ומנוסי, נמו שינוס האלס אל המקו' הידוע לו שיתכן (ו שימלט 3ו, ני אין לי מנוס זולתי אל הש״י * מושיעי, הצלת הגוף • מחמס תושיעני, הצלת הננסים והממון ־(ד)מהולל אקרא ה׳וגו/אקדא ואושע שניהם לשוןהוההס וזה פירושו כשאני קידילהש״ישיושיעני ומסדר שבחוקידיהתפל' כמשפט אני מתאר אותו 3 מה ו ל ל כאילו כבד נעש' הדנל אשר הישועי עליו, וכן הוא 3אמת ני מאויבי אושע אחייג וזה תמיד לא נפל גם אחל ־ (ה) אפפוני, פסוק זה והבאים אמריו הם כלמות ביאור או נתינת טעם אל הענין הנזכר ני מזה הוליד כל הנזכר למעלה, ולכן פתה גמלת כי שהיא'תינת טעם• השנדי מות, גלים המניאי' מות, ומצאנו גלי הים נקדאי' מש3ד'דנתי3 כל משנליך וגליך עלי ע3דו(תילי'מ3 מ), וטע' אפפוני לדעת המפלשי' י־ י--׳■ ■ י - - ־ ■■ - לפי ענינו הוא ל׳היקף וסיבוב בלאלאיי'',ויותרמסתנדשהוא פעל כגזלpאף ואפי® וטעמו באו שיי נאת'ולכן לא מצאנו הפעל הזה נ״א לרעי־ וכן טעס כי אפפו עלי לעו' (תילי' מ׳י״ג) • ונחלי בליעל, נחלידשע והנהקדא נחלי רשע הנסליס השוטפי׳ודצי' בנח, וזה כולו משל על הרעות הגלולות ־ גס יתכן לפרש נחלי 3ליעל, מנורות אנשי בליעל מלשון נחיל של לבולי' הידוע בלבלי לז׳יל, והפילו' הזה מסתבר יותל אחדי שלא מצאנו לשון בליעל כ״א אצל בני אלם ־(ו) חבלי שחול, כאבי שאול כי החי״ת בסגול, ללומד כאבים גדולים המביאים לשאול ולמות י קדמוני מוקשי מות, המוקשי' אשר שת המות לי קדמו לכוונתי והלצון 3ו, האויבי' קדמו אותי לשו' בדלני מוקשי׳ המוליני' אלמות י(ז) בצל לי אקלא ה׳, המשגיח הפועל הגיסים • ואל אלהי, המנהיג אותי ומנהיג הטנע ־ ושועתי נאזניו, 5אה באזכיו כלומד שקבל איתה לוגמת ידבר נא עבדך לנד באזני אדני(נראשית מד יא) ופי׳ דש״י ינגסו לבדי באזכיך • (ח) ויתגעש ותרעש האדן וגוי. לאש המקרא מחו3ל על סופו עם כי חדה לן, וני זה משמש לשון נאש־ וכן פתרונו וכשחלה לו מפני מנעיסיו(תגעש, נרעש' האדן ומוסדות השמי' רגזו ורעשו, וטע'הכפל ויתגעש ותלעש כי הגעש יורה על זעזוע נשתל ונחנא נעומקהאדן והרעש יודה על התנועה לעשיית 3שטח האדן• מוסדות השמיס, ו3סי תיליס אמר תמולתו מוסדי הדים והענין אחל כי מוסדות השמים הס ההדס הגדולים אשר ראשם מגיע השמימה ונראה כאילו השמים נשענים עליהם י ירכזו, יתנועעו וינעלו מפניי הפחל■ (ט) ע,ה עשן נאפו, כן דרך לשבת חול המועד ושה: ופ1$ר וחמור תפרת בשיר, ואם־לא ת?רה וערפתו והרחבתי את־גבלך ולאההמי איש את־אי^ בעלתך כל בכור בניך ת?ךה ןלא;;ךאו פג; ריר,ם: ‘ששת;מים לראותיאת־$נ? יהוה אלדדך שלש ?עמים בשנה ז לא־ תץב1 וב;ום השביעי תישבת בחריש וברןציר תשבת: וחג תישחט על־חמץ דם־זבת ולא־ילין לנ־ץר זבח חג הפסחז /?בעת תעשיה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף תקופת ראישיירת בבות אךמתך: תביא בית יהיוח אלחיך לא" השנה! שלש ?jw׳o בשנה •יאה ?ל^רל אר,־-?ני תבשל גד׳ בחלב אימי: פ HW! W HFS1 י 3’’■= ?&T לב,™ והקרבתם * ״■ר a־־! «*» ׳ ממרוסיכןחני ימשני ממים רבים:׳״ :צילני מעדו "קוסלי: לח ארדפה *בי ואשמידם מאיברו משנאי בי אמצו ממגי: ׳ט.;קדמני ולא אשוב "עד־־־פלתם: לט’ ואכלם ב:ום אידי דחי!חוח משונן לי:3 .ויצא ואמהצם ולא!קומון ויפלו תחרת רגלי: למיהב אתי •חלצני כי־חפץ 3י: נא ״ ותורני חיל למלחמדה תכריע' קמי !נמלני!חוה כצרקד-י בבר;די ישיב לי: תחתני: 3׳א וא!ליתתה לי שירך־ משנאי « כי שמרתי ירכי!חוח ולא רשעתי ואצמיתם:« ישעו ואין משיע אל־ידווח מאלדד: « כיכל־משפטולננדיוחקרןיו ןלא לעגם: טג(אשדוקם כעפר־ארץ כטיט־ לא-אסור ני ^ך, תמים א חוצותאדקפאךקעם: “יותפלטני מריבי ואשתמרח, מעוני: ™ דשב יהוה רלי עמי תשמרנ<ח׳ראש נ1!םעם לא״ירעתי בצדקרזי קברי לנגדעיניו: רי עם־חסיד !עבדני: מהבני נכר יתכחשו־לי לשמועיאזן תקחפד עם־גבור תמים תקמם: ° עם־ !שמעו לי: « בני נכר:בלו ו!הגךו נבר תתבר ועם־עקש תתפל: 0יואת־עם ממסגרותם: °י הי־:ה1ה וברוך צורי וירים עני תושיע ועיניך ״על-רמיס תשפיל: נט אלחי צור:ישעי: °י׳ חאלהנתן נקמת לי כי־־אתה נירי!חוח ״ורווח שיח חשקי: ומריר עמים תחתני: י» ומוציאי מאילי ל כי בכה ארוץ גדוד באלוד אדלג־ישור: ומקמי תרונומיגי מאייש המסים תצילני: לא האל תמים ירכו אמרת!חוח צרופדח נ על־כן'אורך ׳חוח בגדים ולשמך אזמר: מגןהוא לכל דוחסים בו: לב כי מי־־איח נא מגדיל ישועות מלכו ועשרר־חסר מבלעדי!חוח ומידור מבלעדי אלחינו: למשיחו לרוך ולזרעו עד־עולם • ■ ג האל מעמי ח!ל רתר תמים דדבו : יי ה ג פ ט■ ו ■גע mm איזיי־מ משוד־,דגליו באדלווד ועל־כמיתיייעמידני: ?חן■ אתה ״ אלד׳נו 5א־ העלם צור פא העלמים צדיק מלמד ידיי למלחמה ונחת מישת^נ^ך. ■ פנל הדורות האל ה.?אמן האוטו וע91|ה • רטינר'?־D:i * T: • - v-r ^ •ך די" ד\ ׳ שכל דבריו אמת וצדק: D5 \• [W! • *O^li נאמן א^ח הוא " אלח׳נז ®■!קניסדכרץ; ודנו אחד חךבגי: לז תרחיב צעדי תחתני ולא םי־כךץ ^!חיור לא:שוב רקם פ׳ אל ללך גאמן זרחלן משפטיו ק' לדכי לו' לגלי ק׳ מגדיל יו' אתה הכועס יוצא עשן מנחיריו, וכן עלה עשן באפו וזהו כל לשון חרון אף מהאף נוחר ומעלה ה3ל, וזה כולו משל על נקמת ה' באויביו והצלתו מהס • (י) ויט, הטעם שפרד הגזירה על האויבים מן השמים מאח השס הנכבד•(יא) וירכב ׳ הטעם ר7פ הגזירה במהירופ בלי הפמהמה ועיכוב • כרת, ידוע הוא ממלא' יחזקאל׳ ובמדרש פילי'אמדו וירכב על כרוב׳ מהיכן הגיאו? מכין גלגלי המרכב'• (י3) חשדת מיס׳ קישור העביםבמים, לשון וחשוקיהסוחשוריהס(מ״אז'ל״ג)• (יג)מנזגה' נג7ו וכו'׳ עפה יספר ענקהנרין והדע׳-(יד)יועס ׳ ל' לעס•(טו)חציס ירמזו לקרני הברקים ־(טז) אפיקי ים׳ מעמקי יס, וכן פ״י עומקי ימא • מנשמפ ׳ ימשי3ת־(יז)ישלמ ממרום׳ ישלח ירו ממרום• ימשני לשון ני מן המיס משיפיהו (שמות ב י) י (יט) יקדמוניביוס אידי׳ אויבי היו מק7ימיןל3וא עלי ביום אידי׳ והיינו3עפשהיפההמעדנפבכיגודאליו • (כ)למרחב, למקום רחב׳ והוא היפך המיצל• יחלצני׳ יוציאני•(נא) ככר ידי׳ ת״י נבדידופ ידי, לשון בר לבב ונענין ובנקיון כפי עשיפי ואפ(בלאשיפכ ה/ו3ע3ור היופ לוב המעשייכידיס הזכיר עמס, בור ונקיק• (נ3) ני שמדפי דלניה/מצוופ עשה - ולא לשעפי מאלהי׳ מדרכי אלה׳, לעבוד על מצוות לא פעשה ודרכי הנזכר עומד במקום שנים ׳ והרשע הוא סנטייימדדך הי כמו שהצדק הוא ההליכה כדרכיו • (כג) כי כל משפטיו לנגדי, שמפי אותי תמיד לנגד עיני• וחוקותיו׳ גס נל אחפ ממוקופייו לנגדי מיליד לח אסוד מחוקה חמת־ (נ7)ואהי' תמים לו, שלא לפקפק ולמקור בחוקותיו שאין להם טעס להיות י החקידהינהם מסוכנת׳ ובזה הייתי נשמדמעון;(כה) לנגד עיניו, שהוא לבדו יודע צדקתי וכילי ותמימת׳• (כו כז) עס חסיד וגו', דע שהאנשים נ' סוגיס טוניס ורעים׳ ואולם העוכיס כ' מינים אס כדיניהם לאויס לעונש ני לח פעלו עולי, ואס כמעשיהם כי עשו צדקות, וכולם ג'סוגים ׳ צלף עושה צדקות׳ צדיק כדינו ורשע׳ והעושה לפקס משורת הדין יקדא כלשונינו כפלט כשם חסיד׳ ועליו אמר עם חסיל תתחסד, אמני הצדיק נפי היושר קראו תמים ועליו אמי עם גבור תמים תתמי, והצדיק בדינו קראו נבל ני זך היא בלי פשע ועליו אמד ועם נכד תתכד׳ ואולם הרשע ככלל קראו עקש יכלול גו העוד לכל ע׳ המדויאשד בצדיק כי פי׳ עקש בלתי שוה ועליו אמד ועם עקש תתפל׳ והכוונה בכל זה ני הוא נותן לאיש כדרכיו ונפלי מעלליו • (נח) ואת עם עני• עס נכגע׳ ועיניך וגו', שיעורו ועיניך תשפיל על כל דמים לעייל בדיניהם ואמר משפיל כעכין יילד ה' לראות את העיד, ני לס על כל למיס הי: (נט) נירי׳ מ״י כתי3• יגיה׳ מגזרת נוגה ליאורה• (ל) ארון, מנעלי עלומי העי״ן ובא כמשפטו כשורק והוא לשון מרוצה כחכידו אדלג שור ושניה׳לשון הווה הס, וטעם בך כשמך אדון אחלי הגדוד( לא) תמים דרכו׳ שלם ומביא אל התכלית לעולם• -צרופה ׳ מזיקקסמנל סיגים׳(לב) ציר׳ תמיף־(לג).האל■ מעוזי איל׳ האל הוא מעוזי לתת לי חיל׳ וכתיב בוי״ועס הדגש• ויתד, המפרשים פירשוהו כדרך רחוק מן מתיל אסורים לשון פתיחה או מן לנתר בהן על האדן לשון קפיצה׳ והנכון בעיני שהוא מגזרת אל ארן אשל פרתי להם(יחזקאל כ ו) שענינו הכנתי ותקנתי להם " וכן מ״י ויתד ותקן ׳ והוא מבעלי עלומי העי״ן ומבנק הפעיל, ואל יקשה לך פתחות היו״ד ני כמוהו!סית אתכם(מ״ב יח לב וישעי׳לויח) במקום יסית ועוד אחדים כמוהם ככתוב במכלול לרד״ק׳ ונלאה כי כמוהו ראה ויתד גויס (חבקוק ג) ני אחל שאמ׳לפניוילך דבר וגו׳שדומז בו לגירוש שבעיעממי׳נפי׳הלאב״ע אמד עמל דיילודד ארן וידמה אל מאמר השם ית׳ לאברהם לזרעך נתתי את האדן הזאת מנהר מצלי' עד הנהד הגדול נהל פלת את הקני וכו׳הנה נמדדיהאדן נולי המיועדת לישסי וזהו עמל רימרדד ארן, ואמר עוד דאה ויתד גויס שטעמו הת3וכן לתור לרך לישראל/ ואח״כ אמר ויתפוצצו הללי עד ירמוז בו גירוש האומות החזקים יושבי האדן מעולם, ובכמה מקומות נכתוב יכנה האומות התקיפים בשם הר וגבעה י(לד) משוה רגלי כאילות, רגלי הנקיבות עומדות ביושר משל הזכרי', וי״ת משוי ריגל’ קלילין נאילתא׳ ורצונו שהייקל המדון ולא יוכלו הדודפי' להשיגו עד בואו ע במותיו 3טחי(לה)מלמד׳ לשון כדגל ואימון ׳ שהי' לו אימון ידים למלחמה • ונחת׳ דקדוקו מגואל היטב בפי' דש״י גתילי׳י״ח ועול גתיליס ל״ח גיאצל כי חציך נחתו בי•(לו) וענותך תדבני, לשון ענוה כחברו בפילים • (לז)תדחיבצעדי תחתני׳ המרחיב צעדיו אינו נוס ליפול• קרסולי׳ הס הרגלים מן החסתיירין(שקורין קבילייא בלע ז וגל'א קנעכו) ולמטה • (מ) ותזדני׳ כמו ותאזלני•(מא) תתה לי, נפתה לי• וחצמיתי׳הוי״ו בקמן בכ״י וס'מ וכי׳ג המ יש•(מג) ישעו׳ יפ:ו • (מג׳זואשחקס׳ מ י ודוששתינון׳ ל׳ושחקת ממני הלין (שמות ל)־ אדיקס, מעשם דק לעפר• חרקעס׳ חלמסם•(מד) עמי׳ כמו עמיס * יעבדני׳ ח" ו והדלת בקינון • (מה) יתכחשו לי ׳ מחמת ידחה יאמרו צי כזבים * (מו)יב1לו׳ ילאו לי עלה נבל(׳רמי' ח יג); וימגרו, לשון פסחים■ ממסגרותיהם (וקושי יסודי מסגד שאני מישלן בהם׳ או יהי' טעמו ויפחדו מן המקום שהם נשגדיס בו , ני מחדדים תהי׳ להם אימות מומי(מז) חי ה', ר״לה׳העוזר אותי הוא מי וק־ס • ובדוך צורי, צורי ותקפי הוא גלול על כל בדני וקהלת ול$' אין לי לידא שיחדל יגזלו ממני, והאלוה שהוא תוקף ישעי הואלס על כל למי׳ ולזה לא אירא שתקצר ידו מלהושיעני • (מט) ומקמי תדורמני׳ המלוממני ומגביהני שלא תחול גי ידם • (נא)מגדול׳ שם לבד הוא ומסג על ולשמך אזמל סקודילו׳ וטעמו אזמר לשמך שהוא' הגדול ומשגב ישועות מלגו ! וכן נתיב מגדל עוז שם ה' ני ירי! צדק ינשגב (משלי יח י): יין V 2 סדר הכנסת ספר התורה אתה ♦ בחך איה « האל הנאמן ככל.ךכריו *♦ מפתגמי איוריתא: למרנן ורבנן חבורתא) קךיישתא ד* לחם על ציון כי היא בית חיינו ולעלובת נפש תושיע כארעא חש־ראלוף בבבל* לחשי 5לי♦ ולרישי גלותא♦ במהרה בימינו♦ ברוך אתה יי קשמה ציון בבניה*♦ ולחש♦מתיבתא: ולחנילכבא: לכל תלמידיהיון ♦ ולכל שכיהנו עאלהינו באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית תלמידי תלמידיהיוך ולכל מן דעסקץ באוחתא ♦ מלכא דוד משיהך במהרה ♦בא ועל לבנו על נסאו לא ישב זר. ךעלמ?ת!ברך יתהון יפי־ש הייהון ♦ ו!סנא יומיהיון ♦ דתן ולא ינהלו עוד אחרים את כבודו ♦ כי בישם קדשך נשבעת ארכה לשניהיון * ן:תפךקון וישתזבון מן כל עקא ♦ ומן כל לו שלא:כבה נרו לעולם ועד: בחך אתה ע מגן חד: מרעףביישין: מרן די בשמ:א♦ יהא בסעךהיוך כל זמן על התורה ועל העבודה ועל הנביאים ועל יום השבת ועדן ונאמר אמן: הזה ועל יום חג המצות חזה שנתת לנו:י אלהינו לקדשה :קום פורקן מן'שמיא הנא ותקרא ורחמי וחיי אריכי ולמנוחה לששון ולשימודה לכבוד ולתפארת י על הכל יי ומיזוג♦ רויהי ותיעתא דשמיא ובחותגופא ונח־ורא מעליא: אלהינו אנו מיוחם לך ומברכים אותך :תברך שמך בפי זךעא תיא וקימא י זחגא די לא יפסוק ודי לא :בטיול כל חי תמיד לעולם ועד,♦ בחך אתה!י מקדש השבת ן מפתגמי אוחתא: לכלקהלאקדןשאהדיך דברביאעס :שואל והזמנים: 3ש3פ חה״מ אין מזנירין של יייטלא 3אמצע.ולא 3מחימה • הפטרה לשבת הול המועד 5יחזקאל■ סי' ל"; היתה על♦ ויש קהלופ מפמילין כאן כה אמר אדני יהוה עוד זאת אדרש לבית־־ישיראל* I.. T • • .. • 1..T. .1 . :T — V / זעריא♦ מפלא ונשיא י מלבא דעלגיא יברך!תכיוך :פיש חייבו? י ויקנא ייומיכון י דתן ארכה לשניכיוך ותתפרקון ותשתזבוך מן כל עקא♦ ומן כל מרעץ ביישץ: מרן ח בשנעא יהא כסעךכיוך כל זמן וערך ונאמר אמן: ,T. . , Jr״., . 5 v. T . מ♦ שברך אבותינו אברהם:צחק דעקיב הוא יברך י את לעשיות להם אובך אתם כצאן אדם: ־כצאן קרשים כל הקהל הקדש חזה י־ עם כל קהלות הקדיש הם ונשיהם כצאןירושלם כמועלית כן תהיינה הערים החרבות ובניהם ובנותיהם י וכל אשר ילחם י ומי שמיחחם בתי מלאות,צאן אדם וידעו כי־אני:הוה: כנסיות לפפלדחמי שבאים בתוכם להתפלל ומי שנותנים W הקהלופ מפמיליי? כאן• נר למאור רך לקדוש ולהבדלה י ופת לא׳וךחייס וצדקה ה:תה עלחד-יהוה דיוציאני ברות ♦הוה ויניהני בתוך לעניים וכלי מי שעיוקקים בצרכי ציור באמונה הקדוש הבקעה והיא מלאה עצמות: והעבירני עליהם סביב י ברוך הוא ישלם שיכרם יסירמהס' כל מחלה ירפא לכל • סביב והנה רביות מאד על־פ^י הבקעה ןהנה ♦בישות גופם יסלח לכל שנס ישלח ברכה והצלחה בכל מעשה. מאד: יאמר אלי בן־אדם התתינה העצמות"האלה ידיהם עם כל:שראל אחיהם* ונאמר אמן: " ואמר אדני.:הוה אתה זידעת: יאמר אילי הנבא על־ העעמות האלה ו^מרת אליהם העצמיות היבשות:שב^ו דבהיהיוה:כהאמראדני יהוה לעצמיות האלה הנה אני Í - : ־13 ז ־־ y!•• T ^ ( T •p,T * v JT.• . *• :־ " מביא יכם חח וחייתם: ונתת,’עליכם גידים והעלתי •• .( 1 r; * 17 • :1• - 1 ■*V t ׳ • ;י •• V • • : ־1 ד י• •1 עליכם ישיר וקדמתי עליכם עיור ונתת♦ בכס רוח וחייתם :־ •• 1t; v •• 4• : -jir: r t jy - '( ז־ :f •V.* • : 1• - I ■r 3ש 3פ לוה״מ אומליס ה כ ו פ ן פשמצה ונו' איש ר י יושבי ביתך עיור יהללוך קלה: אשרי העפשככה ליואשרי העם שק אלתו*♦ ........TO..... ..., , ... ^וזלךודאחמ^אלסיממ^יאברנה^׳דלעלם ו׳דעתםפ׳-אנ״הוה: ינבאתי כאער my׳ ל,י־*־־רןול ועד־ 3כל<«מ אברכן־ואהללד! w לעלםועי־ גליל בהנבאיוהנה־רעש ותקרבו עצמות עצם אחל־-עצמ!, *• :Í ומתלים מאד ולגדלתו אך חקר: דיור לדלל ,?שבה וךאיתי והנה עליהם נירים ובשר עלה ויקרם עליהם עיור מעשייך וגבוריתיך ינידו ♦ ,הדר ככיור היודך ודברי נפלאתיך מלמעלה ורוח אין בהם: האמר אלי הנבא אל־הרוס אשיהה: ועזוז ניוראיותיך ייאמרו ונרלותך אסקרנה: הנבא בן־־אדם ואמרת אל־הרוח כה־אמר! אדני יהיוה . T •־IT *. v TT | V J *: ז) ־• ־־ • -־ ~. V$ JT ־: J' T י. . , ״ זכר רב טובך:ביעו וצדקתך:רננו: חנון ויחוס ^ איך מארבע רוחות באי החח ופחי בהרוגים האלה דהה אפ:ם וגדל חסד: טוב י: לבל ורחמיו על כל מעשיו: והכאתי כאשר צוניותכ^ בךזם החח דחיודעטחעל־ יורוך יעכל מעשיך וחסידיך יברבוכה: כבוד מלכותך רגליהם חילנדיול סאד מאד: וייאסר אלי כן־אךם העצקות יאמרו וגבורתך ידברו: להודיע לבני האקס ניוריתיו וכבוד האלה כל־בית ישראל המה הנה אמריים־יב־שו עצמותינו• הדר מלכותו": מלכותך מלכות כל עלמים ונזמשלתך בכל ואבדה תקותנו עזרנו לנו: לב) תנבא ואמדת אליהם דור וריר: סיוימך יי לכל הנפלים וזיוקף לכלי הכפופים: כה־״אמר אדני יהיוה' הנה9 אני פתח את -קברותיכם עיני כל אליך:שברו ואתה נותן להם אית אכלם בעתו: והעליתי אתכם מקבחתיכס עמי והבאתי אתכם אל־־ פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון: צדיק ” כיל ארמה ישראל: וידעתם כי־־אני יהיוה בפתחי את־ דרכיו וחסיד בכל מעשיו: .קירוב ע לבל קראיו יכל אשר קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי: ונתתי :קראהו באמרת: רציון :ראיו:עשה ואתי שועתם:־שמע רוחי כעס וח:יתם והנחתי אתכם על-־אךמהכס וידעתם ויושיעם: שומר יי את כל איהביו ואת כל הרשעיס ישמיד: כי אני:הוה דברתי ועשייתי נאם־יהיוה í -1 J־ •$ : •ז♦ • -( : • :r •.ז• : .־ : 1r 3קצפ קהלופ מוסיפין זה ויהי דבר־יהייה אלי לאסר: ואתה בן־אדים קח-לך עץ אהד וכתב עליו ליהודה ולבני'ישראל חברו ולקח עץ אהד וכתוב עליו ליוסף עץ אפלים וכל־ביתישר^ חכרו: T r . T V *♦ י* t ; • “ : V I j•• I ••ע 4• : T :־ •י JT ןקרנאתס אהראל־א־מןל ל^קד!דמלאחי׳ם מיה־ 6! טית יאצט אצו ן יקום פורקן ♦ יקום פורקן מן שמיא הנא וחסדא ורהמי וה:♦ אריכי וסדני רויחי וסשחא ךשנקא וכריות גופא ונהיורא מעליא: וקהלת י: :דבר־פי ויברך כל בשר שם קךישו לעלם ועד: נאנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה: נשמחדרין הס'פ מן ה3ימה אל ההינל אומד הש״ן . יהללו את שם יהיה כי נשגב שמו לגדו: - : ; t : • r : •• v : - : והקהל עוניס הודו על ארץ ושמ:ס: וירם קרן לעמו תחלה לכל חסידיו לבני ישיראל עם קרביו הללדה : . ............ .,.T : . T ״.Tt <ילדוד מזמור ליהוה הארץ וסליואה תבל וישביבה: כ* זרעא ח:א וק:ניא ♦ זרעא די לא יפסיוק 1ך< לא :בטיול הוא על ימים יסדה ועל נהיות יחננה: מיקעלה בהר:ה:וה זסי יקום במקוםזקלשו: לקי בביב ובר לבב אשר לא נשיא ותתך־לנו יי אלהינו באהבה שבתות למנותה 1 מועדיט לשוא גפישו ולא נשבע למרמה: .ישיא ברכה מאת יהוה לשימחה חגים וזמנים לששון4 את יום השבת הזד.’ואת וצדקה מאלה♦ ישעו: .זה דור דרשו מבקשי. פניך.יעקב יום חג המצות הזר.4 זמן חרותנו באהבה מקרא קריש4 סלה: שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עלם ויביא מלק זכר ליציאת מצרים: ± ± ומפני חטאינ״לינו מאיצני ונתרחמני ~ T ־: ” : V מלחמות: שיאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא ־5 : •י ״ r • י־ - : " • • :- -1 מלך הכבוד: מי הוא זה מלך הכבוד יהוד. צבאיות הוא מי<ל אךמתנו ואין אנחנו יכולים לעמת מלך הבכור סלה: ולראות ולה'שתהו1ח #ק ול^וח מזמור׳לדוד הבו ליהוד. בני אלים הבו ליחוהכבוד ועת חובותינו בכית בחיררגך בכית הגדול הבו'לתוח כבודשמיו השתחוו להוהבהךררדקךש: קיול וד־/קדש שנקר^ג שמן* עליו מפני היד יהוה על״הט:ם אלהכבוד iv* י?'םן השלוחה בממדשד: "יחי רצון מלפניה יי קול־יהוה בכה קול יהוה ־בהדר: קיול יהוה שכר אררט •יי־׳ 1 • 4 ••• ' ;־ •י י? •• ז••• י 2ת קרבנורתי שלום: השיבנולהות אליך ונשובה חדשלמינו בקלם: חובורתינו תמידים כסךרם ומוספים בהלכתם: (ואת מוסף יום ולבנת הה) ואתמוטף יום הג המצוות מ!ד נעשית ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך י' במו תפלת מוסך ועתה יגדל נא כה אדני כאשר דברת לאמיר♦ זכר ודמיך ע וחסדיך כי מעולם המרה: :יודm *miד־זיאמן שכתבת עלינובתורתך• על ירי מישר, י!?ליףמלכ»ה ןח״ני|י3יו3׳כוןונח״ יי’ ?’ת «;-־-־,ג4.J . !־ בעגליא ובזמןקריבואמרו _עכ.7ף ?־׳כ ?ישערי 4 '',-Vt אמן4 יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלטיא י méובייוסהשיתשני־כבש^-ני-ש^תמימשושניעשרנים ♦תבי*ךךישתיח דתפאר דר/רימס ויתנשאויתהרד סלה מנחה בלולה בשמן ונספו: עלת׳שית בשבתו על- ויתחלל שמה ךקוךשא ?1?' י1*** לעל4* .^יל עלת התמיד ונסכה: זה קרבן שבת וקרבן הדם כאמור: ברבתא וישירתא תישבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא __ Tי "\T . ] ? T י 481' $־: TT ־ י ־ T1 1T ׳ י והקרבתם אשה עלה ליחות פריס בני־בקך שנים ואיל אדני שפתי.תקתה ופי לגיד ךהלתך: אהד ושבעה כבשים בני שנה תמימה יהיו לעם; ברוך אתה יי אלהי3ו יאלדזי אביותינו׳אלדזי אבי1!ם ונעחתם ונסכיהם כמדיד4 שלשי* m* ל$י ’ אלהי יצחקואלהי יעקב האל הגדול הנבור^ ושני עשריניס לאיל4 ועשרו! לטש דין כיקכו4 ושעיר עליון גומל.הסריס טובים וקנה הכל וזוכר חסל אבות לכפר4 ישני תמירים כהלכוקם: ומביא נואל'ל3מ בניהם למען שמו באהבת4 ׳ " ז לפנתישמהו• במלכותך שומר• שית וקוראי עעג עם מקדשי מלך עוזר ומושיע ומגן 4 ברוך אתה « מגן אברהם*• שביעי4' כלם ישבעו ויתענגו מטובך ובשביעי יצית ביו אתה גיור לעולם ע מחיה מתים אתה רב להושיע ♦ וקדשתו חמרת ימים אתו קראת י זיר למעשה בראשית : מכלכל ח!ים בחקד מחיה מתים בוחמם י^ם ס׳ימך ״ ,״2*#,i ,*-רז נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקום אמונתו אלח L ןאלח אבות -ו 0/.ךחחם| י',יט לישני עפר מי למוך, בעל ’?בורות ומי חמה לך מלך ^ליגו טיוב ומטיב הךךיש לגו ישובח אלינו בימית ומת^ בהמוז דחמיד בגלל אבות שעשו רצוגזו 4 wW niüwwVá ?חך אהה •י האל הקרוש! ^זכונו והראנו בבנינו ויקבחנו בר־גקונ1 Tóm. VIII. H ח ונראה מסף ליום וניאד*, Hlhfí’j'JI ל3גיןד 3'של1'ש yg*, ננ?ן?ר ?הוא: רבי נר,ן אומואף נפר, הירי; ?ל ?היא הנילו ייותויי־ידרו^״ד •,״ג, יאם טתןבה דבשפסלה• אפחסראההנ׳נל כר;׳־ה:ב l־0 11m 31n33 V?jף C '74? L '"V סירנה: רנן ?fW לן גמליאל אומר • הץךי איני אלא ?יף 5'י5גה ילאה 75 TH15Í אר־צ פגי יי אל1>יך דך,נוטף מעצי' הקטף: פרית כלשינה ששפין בה $.n WKOtiSB י3חר JTT3 המצ1ח 1בהג הצנרך ני׳ ?תהא נאה־;•! ק5ףםין ששורין בו אלת ה'י55י<1ת51הגה150ה [לא יראה את ?.V ־שאץימכניסץ מייחלים בשרה מפני הכבוד: " רעןם: איש להרתיח |?ך3ת ” העיד ׳שהלוום היו אומדים בבית המרהש: :׳.׳ v ד Jt r-v * , . . ביום הראשון היו אומרים, לי האיץ ומלואה תבל והשיאנו יי אלהיט את ברפת מועדיך לדרים ולשלום וישבי בה: בשל היו אומרים׳ גדול ץ ומהלל מאד בעיר לשיטהה ולששון כאשר רצית ואמרת לברכנו♦(אלהיט אלהיט הר קדשו: בשלישי היו אומךיכם׳ אלהים נצב ואלה♦ אבותינו רצרה במנודזתינו) קדשנו כמצויתיך ורתן יערת אל בקרב אלהיס!שפוט: ברביעי היו אומרים, אל הלקט בתורתך שבענו מטובך ושמחנו בישועתך וטלי רקמותיי! אל נקמות הופיע: בחמישי היו אומרים הרנינו לבנו לעבדך באמת והנחילנו י♦ אלהיט באהבה וברצי! לא־להים עוזנו ד-דיעו לאלהייעקב: בשש♦ היו אומרים׳ יי בשמי חדר ובששון שבת ו מועך קרישך4 !!שימחו ?ti מלך נאות לבש לבש ץ עז התאזר אף תבון תבל בל תמוט: ישךאלל מקדשי שמך י ברוך אתרה " מקדיש חשבוה ישבת היו ׳אומרים ׳ מזמור ישיר ליום השבת: מזמור ו ישראל והזכנים; שיר לעתיד לבא ♦ ליום'שכלו ישבת ומנוחה לחיי העלמים: רצה וכוי ת«נא ""יי" ־ אמר רבי אלעזר _ אמר רבי חנינא * תלמיד♦ חכמים רצה לסש״ז ע6 ברכת בחנים ת,üt בסוף ה«חיי מרבים ישלוט יעיולס: שנאמר וכל בניך' לטורי יי ורב ק ד ו ש ה לש״ז ניהלת ה ד ״- ל ה שילום בניך: אל תקרא בניך אלא יוני־: שלום רב לאהבי נעריצך ונקתשך 4 בסיור שיה שקפי קדש המקדישים תורתך ואין למו מבישול: יהי 'שליום בחילך שלודא שמך בקדיש♦ בכתוב על!ד נביאךתקלא!■ה אל 1ה; |אךמנות!ך: למען אה♦ ורעי אדירה נא שלום בך: למען זקדויש קדוש קדי!ש יי צבאיות מלא כל הארץ(יביודר♦ בית.יי אלהיט איקשה טוב לך: יזי עז לעמו ♦תן י! יברך בבורו מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה איה מקום את עמו בשלום: י ז בבורו לעמתם ברוך ייאמרו: ־ עלינו לשבח לארון.הביל,לתה גדלה ליוצר בראשית ברוך עבוד י! ממקומו ממקומו הוא יפן ברחמים לחיק שלא עשנו בגוי♦ הארציות ולא שמט בתשפחיות האדמה עם המעקךיס ישמו ערב ובוקר בבל יום תמיד $עמ־ ם שלא שם חלקנו נהם וגורלנו בבל המונס ♦ ואנחנו כורעים באהבה שמע אומרים: , ומשתזקויס ומ1ךם לפני מלך מלכי המלבים הקדוש שמע!שלאל ל אלהיט י! אהד: אחד הוא אלהיט הוא ברוך הוא שהוא ניומה שמים ויופי ארץ ומיושב יקרו אבינו הוא מלבנו הוא מושיענו: והוא ישמיענו?רחמיי ־(ג״אובס* נגדו) בשמים ממעל ושכינת עזו בגבה♦ מרומים: שנית לעיני בל חי להיות לכס לאילהים 1 הוא אלהיט אין עולי(ליא אחר) ♦• אמת מלבנו אפה זולתו אני י* אלדזיבם . ככתוב בתורתו וידעת היום וחשכת אל לבבך בי " הוא אדיר אדירנו יי אדונינו מה אדיר שמך בבל הארץ: וחיזר האלהים בשמים ממעל ועל הארץ. מתחת אין עוד: קי למלך על כיל ד,אלץ ביום ההוא יהיר, י! אהד ושטי( . על כן נקוה לך " אלהיט לראות מהרה בתפארה עזך אהד: ובדברי קךישך כתוב לאפר ז ,. להעביר גלולים מן האתץ והאלילים כריות!פיתון♦ לתקן !מלך יי לעולם אלהי״ך ציון לדיור ודיור הללו!הי• _ עולם במלכות שד♦ 4?בלבני בשיר!קראי בשמך להפניות לדיור ודור נגיד נךלך ולנצח תוקיס קרשהך נקייך, אליך כל רשע♦ ארץ♦ יכירו ?♦דעו בל יושבי תבל♦ בי לך ושבחך אלהיט מפינו• לא ימוש לעולם ועי ?' אל לילך תכרע V׳ירך השבע כל לשון: לפניך ע אלהיט יכריעו גדול י וקדוש אתה: ברוך אתה ״ האל הקדוש: דפולו ♦־ ולכבוד שמך יקר יתנו יי ויקבלו בלם את עול־1 אתר, mimימי■ רלכימדיייתלן־עשיססוררהמ^ועדינ^ה^טת אין א, 3אחנ,.,. א)) א ?לג.היא ילל״' מי ״?ליד ?רניי•• W9 *W י י; נ,) כא^,נו.'גד כאד.נ,נ, •' ׳ יי ?לן־ לשלם יעד: ן3א0ר ימה " לסלך 2ל כל האי־׳ן כטוש עט• v ?ף"!״, ״ • - • ־ ־ ־ f ! • יייום ההוא ♦היה יי אהד ושפיו אחד: במושיעט: נודה לאלהיט♦ טרה לאדונינו ♦ טרה למלכנל ׳* ־ •!״. •T׳•' 7 : .׳־׳י נודהלמוישיעט: ברוך'אלהיט♦ ברוך אדונינו♦ יתך מלבנו♦ קדיש יעים, יגוהנין לואר 3הלי.ס ת׳ירן מזמור קי״ד אמר שיל של יוס * . ברוך מושיענו: אר/ה הוא אלהיט אתה הוא אדונינו♦ אתה יהי« אלהיט עמנו כאשר ה;ה עם אבוררנו אל!עזבנו הוא מלבנו♦ אתה הוא מושיענו: אתה'הוא שהקטירו וו ״ ־שמ«ז ישראל»nin■ ״*״״ ,הןה.mm. ולשלום טעד,ו ועד עולם: השקיפה כיסשן <ןךשןל טן 1 -■•jj ׳:יי• י •״ ••••■ ־' ■ י■ י l!?v * השמים וברך את עמן; את ןשדאל ואת האדמה אשר ברון־ שם ?נוד מלכותו לעולם ועד: נר״ה לנו באשר נשבעת לאבתעו אלץ זבת ?f«T ואהבת את -היה אלה־ד כל־לבבה וננל-נפשג ובכל-■ אל הבכור את! לעשיר יהלל י ו?55ביי|!1’,'ם(לי” 1י'7 מארק: והיו הדברים האלה אשר אנסמצוד הלם יעל־ :חיי ומיוחד• היה היה י״ח־ ’י לבבע ־ pWW ,בכם' בשבתך־בב^ 51ו^ W tá? 3P&P» יעשךתס לאות כלן: ח• ו,(זם לעד ולשלבי .;ו. סדך lV כבוד מלכותו עיר־ץדך והיו לטיטפית בין עינ:ךי: וכתבתם על־^מזזות לעולם ועד: לישועתך קויתי יזי: כי כל העטים ילכו אי׳ש ביתד ובישלריד.י־ 1 ״ ״ ־ 1 '.■■*' $n בשם אלהיו ואני אלך ןשם יי אלהיםה:יםומלף עולם: " והיהיאם־ש^ע תי?מש אל״־^ותי אשר אנכי מצות עזרי מעם "עשהשמים וארץ: יי:מלוך לעולם ועל: אתכם היום לאהבה אתךהוה אלהיכס ולעבדיו בכל- לבבכם• וככל־נפשכס: ונתתי מטר-אדצכם בעתו יורת מעליב אל אהרון של MD2 ומלקוש ואספת תגך ותירשך דצהרך : ונתתי עשב |ועהר*ד דננר ברכו י40ט קה■; יתברך כשלך לבהמתך ואכלת ושבעת: השמרו לכם פך:?תה *דכי את ייהמדלד: n!m ן^ח ד^ר: ילבבכס וסרתם ועבדתם אלהים אהלים והשתחיתם & ׳-י :ז I WU דתרו«ם וילנשא שמיי׳ W ^ להם: והרה אף-יה1ה בנם ועצר את־השמ-ים ולא־יהיה ^חך:י המברך לעולםועד: מלכי המלכים הקרוש 13ף! היא מטר והאדמה לא ההן את־־ינולה ואברתם מהרה מעל י ” _ T : , שהוא יאש-ץ והוא אהרן ומבגדי הארץ הטילה אשר יהיוה נתן לכם: ושימתם ארדרברי ילד -?nj- »ל״ נ 35it *D ®יי™W אלה על-לביכם ועל־נפשכם ולשרתם א^ט לאות על- העולם אשר בדברו מעריב w ן^ז!ו ^יו. ^1a ^ א*ך• ע/ .-בכף ועל בכשכם ו?(עוךת^ אתם לאות על ■ערבים יהכמדת פיורתח!^בל3ךבה והדלי.: ■ערוך :דנם והיו לטיוטות בין עיניכם: ןלפודתס אתם את-שערים ובת^נרד מלכותי• לעולם יער: י* במכם לדבר בם יישבתי בביתך ובלכתך בייך UKr/U I Í-JJ LJ fy W וי: ־: : is •: vt t ‘ -י־ •י׳ • ־ ן * ־־ • < * ■ * יי־ • • • עתים ומחליף nx יבשב^ ובקומי י?ת?תם ?ל־מזירת ביפו ’:TIWI ורמיראתלונכניםבמשטרתיהם ,.ןם למ,(!ן:רבו;טיבם וי^בניבם»ד W) 1W "$nsc י9<לד־. גולל אור מפניחשך וחשך מ2נ. איר. ימעב,ר w ;דוה לאבתיכם קקח להם כ’•־’ t’pVp על-הארץ.• ^.א לילה ומבליל בקיים ובף (ילח « צבאות'ש3!1. ראמי יהוה אל־משי! לא*: רבי אל-?נ: '׳־׳ראל• .:'־■"'־׳ -י '־׳׳ ׳־ ׳"׳׳־-,׳ י■ יאטרתאלהם וןשו לדפציצת ?!ל־בנפיננדירם ?'ריתת ונתנו!.נל־ציצת ההונף •פתיל תכלת: ורירו להם־ לציצת אל חיץק;ם תמיד ♦ ימלוך עלינו לעולם.ו^־י ?ל?te□ וראיתם אתיו־וזיךתם את-כל־מציי׳ ’־נה @י*5$ m הזיון פייה ומכאן וסילך השליס הא״ב על השלד •ג" (לא־תהורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר־אתם • .e v : - ; <:»• 1- ti י : -1 ••1 •• v ז־ y: - v ויושט, א1מ! א'ש5ל1ת קרש T־m' זנים אחריהם: למש תזביי־ו וזןש־י־יס את-כד־־נ׳ציפ־ ,1 ..ú.,״ di״״ cy*:m רןדליום לאלהכם :. אני יהיה אלחיבם עפיי קהל" י לא׳ wípl נ״אעל לי׳ הוצאתי אתלם מאיץ מצר;ם להלרת לבף לאלתיס אן, גךלת1 הפליא והאיר אפילה* אלה אני יהות אלהיכם: nií’Sf IJIjj'W בל״להי ס־וך א^ךי " י’ אגזתיואטונה כל ואתולןים ?לינוב׳ היא יי אלררני י,א’1 יי!," h,h. ־”1 ' 1 ־ י יי ׳ולתו ואנחנו:קזיראל עטו הפודט מ:ד מלכים מלבנו i -j- ט ♦ הגואליו מבף כ4 העריצים האיד הנקרע לנו מורינו אהבת עולם בית ישראל1 עטך אהבת, היורה ומצור(: ,והמשלם. נמול ’לכלי אויבי נפשנו העשהגללות עד אץ הקים ומשפטים אותנו’למדת, על כן יי אלהינו ב^כ;נוי הקר ונפלאות עד אין מספר: היעם,נפשנו בחיים ולא נתן ובקומנו נשיח כהליך, ונשמה בדברי תורתך ובמצותיך למ1טתלנוהטךךיכנו על במ1ת אויבינו ריס קמנו על כל לעולם ועד, כי'הס חיינו וארך ימינו ובהם נהגה ץ'מםי שנאינו: העשה לנו נסים ונקמה. בפרעה אותה ומופתים־ ולילה ♦ ואהבתך אל תסיר ממנו’לעולמים* "י ‘ז ז באדמת בני חס המכה בעכרתיו כל בנשי׳מצרים ויוצא ^ ______ ^.ת עמו ישראל מתובפלהרוה עולם: המעביר בניו בץ ^.! / DHH דלג בזכר 3ך ת אבות גזרי:ס סוף את רודפיהם ואת• שונאיהם בתהומות טבע 1גבע1ת הפק 0*710 73 W־* 1ע אהנת "-אונןימכורתו שיבחו והודו לשמו ומלגיק ויציו קולי חילה ישמע ל1^7* ‘ ז!ליהם משה ובני;שראל לך:ן!נו ישירה; י ז.} יד;, י Lm' ^♦nh'^v' *׳* Á♦»♦«*« 'ה?ר*)ד* ♦ %-ן-יד%* מיוסד ע״ס א״3 ולבסוף. תפוש שק הממגד יקות־יי^ל ג"?־ ז# על 3) $$$* ז^י |חל פסח אשדו באור חח:ים לאור•' אתה ד אווזה עמו:שראל: " ־ ' ־ ־ ־ T \ 'ול^לכני ישראל חית אור', פסה מצו:ם : י׳ י פסח ויושע אומן, כ״כ 753"< וא״ג הוא מאד לאל י"׳ שנשא את ישראל כאשל ישא האומן אפ היונק, ואשכלות קולש ופלח וגהלה שניה תארי' לישראל עשייה וקורא להס אלי הצדק מטע ה'להתפאר(ישעייסא ג)* אלה עושי .וגו' פשוק הוא 3איוב ל״ה י״ו • עזי הדיי ונו', עש יה מדלג על ההדיש מקפןעל הגבעות(שיר 3 מ) ואמרו 3מפילתא מדלג על ההדיה בזנות אבות מקפן על הגבעות בזכות האמהות * זרע אהבת חולת שמע, ישראל.עש״ה ני חולע אהבה אני(שס) ומדרש עליו ד יצמקבלאשומ נשהיתיפרוטה מצוייאדס.מתאיה דבר משני דבר הלכ׳לבר למור, ועכשיו שאין הפרוט' מצוי׳וביותר שאנו'מולי׳מן המלכיו' אדש מתאוה לשמוע ;בדמקדא 7בל אגדיענ״ל וזהו חולת. שמע* ואהבת עילם ונוי פסוק הוא נירמי ל׳א ג׳ • פסח אושרו ונוי, נתאשרו ישד-אל לאור באור המיי', כלומר באור שלאוצר השי׳ ניבנלמקוס שהיייהודי נכנם סייהאוד נננש עמו נלאייבדבזת וזהו ילכל בני 2 H ישראל■ ?*סח ניאות זה עוד להתברך* קומי אורי ני בא אורך׳ פסח לעתיד*. פסח^אילים אז הללוהו* וייושע ע ביום ההוא ׳ פסח מצחם ן פסח דגול יחיש ישענו* \\ מלכנו הוא יושיענו׳ פסה לעתיד: פסח תסיח בקושי ונלאו * , ממחרת חפסחזיצאו׳ פסח מצחם*. פסח ויום נקס תראו י ני כשימחה תצאו׳ פסח לעתידi פסח זנים אימולעצמה* והנעם להם חומה׳ פסח מצחם4. פסח ח ונע מונו להנחילם י ועל מבועי מים ינהלם׳ פסח לעתיד * פסה ט חור ענותו הרבה עליהם ♦־ ' די הולך לפניהם׳ פסח מצחם ן פסח זיעיר נאם חזיומ♦ ?’ הילך ל5:•;: ". 3?וח אנתידז 3 3 nnaא1י ^rn ,נביאה* שירו ליז♦ כי גאה גאה׳ פסח מצחםi פסח ליועגיל יהע למשסה 4 זימרו יי' כי גאות עשה ׳ פסח לעתיד*. פסה, מ נעם שיד הודיה 4 עזי וזמרת יה׳ פסח מצחם? #זח w pj »(׳< ................ " י," כי עזי וזמרת יה ?:׳ פסח לעתיד í פסח סגולים לשוב למאוים* הלכו ביבשה בתוך הים ׳ פסח מצחם: פסח ע תיד להשיב שבים ♦ מחמת ומאיי חים׳ פסה לעתיד? פסח פוךכים נסו לפניהם♦ כי \\ נלחם להם׳ פסח מצחם: ־פסח צ רות עמיו יסיר ונהם ♦ י־' דעא ” ונלחם ׳ פסח לעתיד ן פכה.ק.דןנאיור הרעם* . ותחזק מצרים על העם׳ פסח מצחם: פסח רוח עריצים להנשים * והחזיקו עשירה אנשים ׳ פסח לעתיד** : v: v • (:•דד •־ r v - V • r • 'פסח ׳שאדם נמק ונכסי* לא נשאל בהם עד אחד׳ פסח מצחם*. פסח ת תן ישועות חוסיו * ולא יהיה שידיד לבית עש1׳ פסח לעתיד* ישראל ונוי• באות זה, של לוד עתידי' עול להתבדל שנאמ' קומי אולי וגו'(ישעי' ס א)־ דניל, הקב״ה לגול מרבבה • הי.הלמו ויכו , ישעי' ל׳יג נ"3 • הוהללו, שצאצנד וימררו את חייהם ־ ני בשמחה חצאו; ישעי' צייה י״ב • זנים, ישראל • אצימו לעצמה, נתיראו למאוד סונים, *,שדאל המחנים לו, ועל מבועי וגו', ישעי' מ״ט י' ־ טהור, הקבי׳ה • נאום חזיוני, מאמר אוד שאמל צי הולך וגוי tt נ״ב י״ב • כראוי עצתה וגוי, לועגיל יהיו וגוי, מבואר נמאדבית ראתמול ד״ה פסא פתי&ת קול ■ענתה צביאה • ני עזי וזמרת וגוי, שם י״ב ב • קחמת.ומאיי היס, י״א י״א ־ צולניס, מצריים שהיו מעבירים ישלאל בפרך •,ויצא ה וללחם, זכרי' י״ד צי י קרן, ענין כרית' וגזירה ל' קרן מצפן בא(ידמי' מ1 כ);נאור, אאר לאל ית' עש״ה־ נאור אתה אדיר(תילי' עו הז • 'הרעם,כיתתם ושיברם ל' תרועס בשבט ברזל(שם 3 ט) וטעם המאה' הקנייה הכרית וש יבר אותם • להצשיס, פעל נגזז מן נשמה ע״ד לדשצו(שמות נז ג) ־ יח,׳קו עשרה אנשיי,זנדי' ח' צ״ג • שאלס צמק, בשדם נחס, ל' המק בשלו ועיניו תמקצה(זכרי' יל ע) ולא יפי'שליל.צלוי עתרי! א' יחי • תופפו יונקים, אף היונקים היו מניס בתוף והיו מייזליס שמו ית' ואמרו זה אלי שהיו מלאים אותו באצבע נמו שאז״ל • יקרי®, צדיקים • יאמרו. לעתיד ־ קרושה, לוח הקרש • נקבה, שודדה בלשון צקבה כרנתיב את השירי הזחת, חבל לעתיד יסובב לגבל שישוררו שיד בלשון זכר נמו שנא' ■שידו לה' שיל ־־ש( תיל׳ צו א) ועיין מה שכתבתי בסיף פיוט אי פתדוס ־ תביעת עינוי קפצת, קפצת למנוע עינוי עמן, וטעם קפצת על מהירת הקן ונמיר קופי השיעבוד השלש פסח תופפו ♦יונקים לזהדהר4 זה אל* ואנוהו׳ פסה מצחם♦ פסח ♦,קח ם ייאמרו בזה♦ ־ . ך!3ה אלחינו זה׳ פקח לעתידן פסח קדושה נקבה כעליזות♦" את השירה הזאה׳ פסח מצחם ן פסה וגבר יסובב ךקךש4 שירו ליי ישיר וקך־ש* פסח לעתיד: פסח תביעת ענו*קפצת; ז ומבית כלא עם זו קנית׳ פסה מצחם: פסח! חשוף זרועו ותעצומיו ♦ לקנות את'שאר עמיו׳ פסח לעתיד: פסח אוהביו הוציא צהרים♦ " ויחם את מחנה מצחם׳ $סח מצחם: פסח להשיב לקמיו נטוליהם ♦ מחומת יי רבה בהם׳ סהח לעתידן פסח בךאיותם נמו לסלסלה* את היד הגדולה ׳ פסח מצחם: פסח דווח בזיוכבודו♦ יוסיף אדני שנית ידו׳ פסח לעתיד: פסח חןייון שידה קדמו לנעלם♦ •;:בלק־ ליעוליפ■ ?זח דציע־ "׳ קזה 3צי1ן "גצךתלטיאלם♦ :באך,׳,׳לשלם׳ פסהלצתיד: פסח טכסיסי הוד מאיגרת לרוגאש • !רידך הו^ת ישרי אלי'כ1שר לקיחיך חזו מפעלית אל* אז;שיר משה ובג׳ ישראל: בגילה ברנה בשמחה רכה :״•:דך : • ד ! • t : • : ד - ד ןא$ח 5לם: מי נמסק באלם ע מי במכה נאדי בקדיש נורא החלות עשה "לא♦ מלכותך ךאו בניך בוקע :ם לפני’משה: מי, מלל גוי כיח ספור טלז־חבתו • סלסול תפאךת1 בעזים הדריך חלייסתו• עוללים ויונקים ישבחוהו י וצפו ’מסלתו* גבורתיו וקבור חדר מלכותו: 'זד\צור ישענו בצופהואמרו: :: ':מלווי }עלם’הד! }(אמו 3׳ פךה •: ns הקב וגאלו מיד חזק ממנו: v.,......_... _ נחיה המנקיייזשוף ונו׳עש״ה חשףה' זרוע קדשו(ישעי'נ3 י) לקנות וגו׳שם י״א י״אילהפיב לקמיו געוליהס! כנבואת ישעי' (לס 7) הצה אלהיכ׳ צקס יבוא גמול אלהיס י מסותת היונו״זנלייי״ר י״ג י נדאותיצמו וכוי שיעורו בראותס את ס״ר הגדולס נמו לסלשלס ולשורר כרנתיב וידא ׳שרע את היד הגדולה אז ישיר משס ונצי ישל.ז>, נמו כמו נאמו נסעל' הגיןבוהוא מורגל ברנדי לז״לירוות וכוי,טעמו להשביע ולרוות בזיו כגורו את יש17< יוסיף ארצי שצית ירו, ופסוק הוא בישגציייי׳א י״א • מזיון שירק, שירה נבואית, 1הטעס צי נ3' קרמל'שלאל לשודד לאל הצעל' שילה צבואית באהדם ה' ימליך לעיל׳ בלשקעתיר שהתנבאו שישידדלעוד לעתיד,וזהו פסת בציון ישודרו ונו/והיינו לעתיל פנאמ' ימלוך הילעולס אלהיך ציון ללול ורול(תילי’ קמ״ז י׳)• טכסיסייהוד, טכסיסי מלכות י מאושרת, ישד!י, והטע' ני להג1י ישלע בא הקב״ה להלת׳ בצדיהי-בטכס־סי מלכות כמבואר ברבות ובפי׳דשיישמות מ יז י נושל, בזמן נישל היינו בניסן י לקיחיך, ישרבי שלקחת לך לעס י סלסול תפארתו, שבח תפארתו י נעזיס, במים עזיה י וצפו מסילתו, וראו הליכתו כלכתיב ראו הליכותיך אלהיס(-תיליס סח נס/ ונתיב גביי למקהלו' ברכו אלהי' וכמו שררשהו במשי ברכות רף ני׳א, ואמלי עול לאעה שפחי על ציסאה שלא לאו יחזקאל וישעי'ונו'וזהו גבורותיו וננור הרל מלכותו, ופסורן הוא בתילים קמ׳יה י״ב י נחיתפניניח^ו לברי התור' עש׳יה יקד׳היא מפכיכי׳(משלי ג טו)• בעוזך, איז עי! אלא תודה ואין עוז אלא מלגות, וגן אמדו במדרש צהלת בעוזך בזכות התולה ובזכות של פסח ין 'jW ׳ M9 ÍTO96 עמך לחתנאית׳ ומלוה h'MTOt ו5אמןאיעה לתחיית מתים‘ צורריהסהממיתW?זייף *Kwמכליי־<״»,־ ישראל 7}BD tTTO יו/לא»׳ DTttti סלה* נמר אתה האל הקדוש: שמו״ ^נאות: בדון־ א״ה ״ 5לך ¥י ' אתה בחךתנו מכל העמים ׳ אחסה ישראלןג1אא: mix• ורצית בנו׳ ורוממתנו מכיל־‘ . T * “ ? T T * T I T ׳ T 2 :*־ והושיענו למען שמך והגן בעמווהסר מכלינו- ארב ■- " L וחרב וךע3ך\1ןוהסרDb|טלפמנו ומאחתו ובצלןנפיך נןלינו ן|ךאת: «*W« «י אל ייי*י sro m ifo V? *W *. במוצאי שבת»,«,-־ »• ,5^3^ *= »ה W״*m אתמ^יצד^יתלמרניל^ו" -y עול ^רש נו n5° : ־ - י חי!י ךצ1נך נתתן לגויי אלהינומשפטים ישרי ם ותורת בחסדך , דוממת W עמך אמת הקים ומצות טובים ותגהילגו וימני ששקויטועדי קדש %=' *״**'S’S 'r/mW״?5?rr;^p^I ומשבחים* תבאמו ותטעמו עיר מנודים * בין ישראל לעמים יין יום השביעי לששת ימי המעשה בנוה'שאם flÚStfMÍ "מבטחים: ־ ניןקישת שבת לקךשת יום טוב חבילת ואת יום השביו:׳ : Tי , , מששת ימי המעשה, קרישת* הברליק וקרישת את עמק כרוך אתה " פורש סכת שלום עלינו ועד(יל־־עמו ישראל בקלשהקס י ישראל ועל־ירושלם: ’ותתן־לנו י< אלהינו באהבה שבתות למנוחה ו מיוערים יושמדו בד-ישלאל1 אתי־השבת •לעשות •את״השבת לשמורה חגים המניס לששון * את יום השבת הזה ואת לררתם ברייה עולם! ייני ובין כני ישראל אותד^לם יום חג המצות הזה*!מן חרוהנו באהבה מקרא קרשי בי־יששת ימים עשה יי את־־השמים ואת-דזאךץ וכץם זכר ליציאת ט^דים*י , השביעי שבת הנפש! ? ־ .־ "״ י אלהינו ואלהי אבותינו* יעלה הביא וימע ויראה וירצה ־:• v ז V T.-5 V T »•: , , וישמע ויפקד ויזכרזברוגנו ופקהוננו וזבריון אבותינו• * וזכרון דרברמשהאת־־מוןגלי יואה >1־בני!w: משיח 3,מיעברך• )זכחן’*רף?ל:ם״*י'3ןד?זןז׳ מיין מתה -נדל נא בה איני 3א*ר דברת לאמרי• ?ל 9 W״ףיאל *»־ • לבלימה לטינה להן ילססר :8 ■ TJr־ T " * י T ־!% ’•JL* ״ ^. ולרחמים לחיים ולשלוט כיום חג המצות הזה * •־,יי‘־׳!׳ ״ •י״'׳ • ־' י ־'* " וקרנו” אלהינו ט לטובה• ובקרנו ü לבחנה י והושיענו ןד׳ניל ףחקךיש שמחדבא בעלמאךי־״בךא ?(־®'יה נולחיים: ונדנד ישוער. ורחמים • חוס יחננד ורחם המליך מלכותה ?מיטן יבעמינין ובי׳״ י9ל 9״ ’*של עלינו והושיענו ׳ 3׳ אליך עיננו ני אל מלך חנון ורחום בעגלא ובןמןזקךיב!אמיי inw אמן * יהא שמה רבא מברך לעלים ולעלמי עלגדא ♦ ♦תברך והשיאנו ♦י אלחיגו את ברכת מועדיך לחיים ולשלום וישתבח דתפאר ויתרומם ףר/נשא ויתהדר רתעלה לשמחה' ולששון כאשר רצית ואמרת לברכנו♦ ויתהלל שטה דקודשא יריד הוא לעלא מן כל ברכתא ן L ישייתא'ר<0חא יאנ;רי ■ אלה׳ני ואלה• אבותינו רצה נמנוחחנו ״•" י־ •י י יי ־’•׳!■■י״ ״•■ '־’ יןרשנו במצולויך ותן חלקנו בתורחך שבענו ממונך אתי שפתי ר־&תח ופי יגיד תהלתך: ושמחנו ב;שועתך'וטהר ‘לבנו לעבדך באמת והנחילנו ־1חי יצחק ואלה׳:עקב חאל תנהל חנביי "נירא אל יגל־ח מקרש השבת וישראל והזסמס: "ד ־ י־•’ " נוטל ךוםך׳ם טובים וקנח חפי מוני ס9י׳ אביה וטנ׳א ‘רצח ״ אלהיינו ’נעמך ‘׳שואד1 ונתפלתס * והשי ״אי ל»* .*״ ^ אח ?®רה לרביד ב^בר1שךאל וה־להם באהבה סלך עוזר ומושיע ומגן ♦ ברוך אתה ״ מגן אברהם * תקבל כרצון ותהי לרצון תמיד ♦ עב1ךת ישראל עמך * אתהגביורלעולם!י מחיה מתים אתה רב להושיע♦ ותחזינה עינינו כשובך לציון ברחמים* כרוך אתה י! מכלכל חיים בחסר מחיה מתים ברחמים רכים סומך המחזיר'שכינתו לציידי נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומק:ס אמונתו ליישני מורים אנחנו לך שאתה הוא י♦ אלהיגו ואלד; י אבותינו עפר♦ מי במוך בער* גבורות ומי דומה לך מלך ממית לעולם ועד צור רצינו מנן:'שענד" אתה הוא לדור ורנד נידה — י בר ״ í * ׳“* י ׳”*־™ ״ י ' ־ ־־ ובזכות מלנות 3ית דוד שסן עתידן לקבל. ונועם המאמל נסית והולנת פכיכיך כדי המקדש מנתיב ני 3הר ה׳ 3צירן חוה למושג לו!:nf מנומיי-י עדי עד(תיליס קל3) להתנאות עמל נעיז! י ״ . ונתיב לבנות בית מנוחה(ל״הא נסב)• בנוה שלום ונו'. נלנתע וישב עמי בנוה יוטמת קרן עמן, עש ה וידס קדן לעסו(תילי' קמ״ס) ־ מסלדיס. ל' ואסלדה שלום ובמפננות מבגימיס ובמנוחות שאננות(ישעי' לוי יס) • בסילה(איוב ו י) וקתדונו ל2• ענינו לי תחלה • עיר מנוסים ׳ ציון ובית .Tóm. VIII ט I נודר, לך ונספר תדזלתך ♦ על תינו המסורים ן:ךך hm קדישך באהבה וברצון בשמחה ופש־שיון תוחלתנו ♦ בחך נשמותינו' הפקודות לך ועל נסיך שבבל יום עמנו ועל אתה יי מקדיש השבת ו ישראל והזמנים: נפלאותיך וטובותיך שבבל עת ע.לב!2•■לוי רט(ב במוצא♦ שבת מוסיפי! נר והבדלה י כי לא כלו רחמיך והמרחם ^ לא תמו T^C1 טעלם ברוך אתה י; אלהינו מלך העולם בורא מאורי האיש: קינו לד: , . , ברוך אתה ייאלהינו מלך העולם המבדיל בין קלע ועל כלם:תברך דתריומםשמך מלבנו תמיד לשלם!^י^ לחול בין אור לחשך בין :שיראי־1 לעמים♦ בין יום ובל הח:ים יורוך סלה ויהללו את ליאל לשביעי לישישח ימי המעשר־•,♦ בין קךשח שברת :ישועתנו ועזרתנו קלה♦ בחך א^ח ” ל!טיב W יללי לקדשה יום טוב הבדלת♦ ואת■ יום השביעי משישית נאה להיוחת ן.... ימיי המעשה הדישת♦ הבדלת וקרישת את עמך:שראל שלום רב על ישראל ע?ל ^לים לעלם 3* א^די ד,(!א בקדשתך♦ ברוך אתה יי המבדיל בין קדש לקרש: מלך אדון לבל השלום וטוב בעיניך לברך אות עמך ז ־/ ׳ ■ ז ־■בלעת ובכל m ״ י ' trm עימד• עלי־ו• קדיש ׳"ים. ׳גדל• קי*«9״$19935»^חל«ל»] , יוצר ליום אחרון של פסח אלה♦ נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולמקללי י נפשי תרום ונפשי כעפר לבל תחיה פתח לבי בתיוךסך ך W ך ובמצורחיך תרדוף נפשי ובל החושבים עלי דרעה מהרה י■ " הפר עצתם יקלקל מחשבתם♦ עשה למען שמך עשרי בר/עעטותיעזך: הגדול בכבוד שמך: חנביור לנצח למען ימינך עשה למען קדשתךעשה למען תורתך למען והירא בנוראותיך ♦ המלך היושב על כסא רם ונשיא ״VT"«־ *9י j ׳nte עיw ma oho• יכתוב תנוצדיקים 3” והנ-יןלבי לפניף׳:צוף «אל« עשה שלים ??־רומי, היא ^ " י לישרים נאוה תיזלה: 1 ♦עשה שלום עלינו• ועל כל:קוראל ואמרו אמן: .‘־ז' ־ LL T ־י 1 "י יהי רצון לפניך .י אלהינו ואלהי אבותינו שיבנה בית ?פי י שרים תתהלל ♦ ובדברי צ ריקים תתברך ♦ חמקרש במהרה פ:־מינו ותן חלקנו כתורתך: ובלשון ח סירים תתרומם ♦ ובקרב קדושים תתקדש י בשבת אמגליס ויבלו ומג? ־ ובמקהלות רבבות עטך ביתישראל ברנה:תפאר שמך ו!כלור,שמ:ס והאיץ וכל־־צבאס: ויכלאלהים3י1ס מלבנו־?כל רורורורשכן חובתבלהיצוריםל^;ך::^ר;נו חשבי״עי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל־ ואלה♦ אבותינו להודות להלל לשיח לפאר לחמס להיר מלאכתו' אשר עשה: !:ברך אלהים את־קום לישבני לברך לעלה ולקלס על כלךככי ישירות ותשבחות דוד 3ן ויקדיש אתו כי בו שבת מניל־מלא<נתו אשר־ברא אלהים :שי עברך משיחך: לעשיות: ישתבח שמך לעד מלכנו האל המלך הגדול והקדוש ברוך אתה ייאלהינוואלה♦ אבותינו אלה♦ אכךןזם איליי בשמים ובאיץ בי לך נאה:: אלהינו ואלה♦ אבותינו שיר :צחק ואלה♦,/עקב האל הגדול הנביור והנורא אל עליון וישבחה הלל־ וזמרה עוז וממשלה נצח נךלה וגבורה תחלה קונה ישמ:ם וארץ: ותפארות קדשה ומלכות ברכיות והוד־אורח מעתה ועד מגן אבות בדברו מסיה מתים במאמרו האל הקדוש עולם: ברוך אתדה« אד מלך גדול בתשבחות אל שאין כמוהו המניח לעמו ביום ישבת קרשו ביי בם רצדה ההוראות אדון הנפלאות הבוחר בשירי זמרה שלך אל להניח לחם לפניו נעבוד ב:ךאה ופחר:ונוךה לשמו בבל יום חי העולמיים: המיר מעין הברכות אל" ההודאות אדון השלום מקרש ועתה ערל נא■ כה אריג♦ כאשר דברת לאמר♦ תשבה ומברך שביעי ומניח בקלשה לעם מדשני עונג ־ !בר רחמיך ע נחסייך כי מעולם המה: זכר למעשה בראשית: יתגדל ויתקדש.שמה:דבא בעלמא ף-־ביא ברעותה אלוהינו nSw♦ אבותינו רצח למנוחתנו קרישגו דמליך מלכותה בה:יכון ובי'ומיכוןובח:י ךבל בית ישראל במצותיך ותן חלקנו בתורתך שבענו מטובך ושימהגו "בעגלא ובזמן הריב ואמרו אמד יהא שמח רפא מברך יי ... $ל.ם ולעלמי ?למיא׳*חורך קדיש תפקבל• וישתבח ויתפאר ויתרימם ויתנשא וייהרר [:תעלרה קרוש ויתהלל שמה לקודשי בריף isin ליעלא ימן כל 1 ____ בו־בת& ושירתא תשרחתא ונזחמתא ראמיךן בעלמזא ברוך אתה ♦:אלהינו $יך העולם בורא פרי הגפן. ואמרו אמן. I • ; T T / V V •• v: T: T - ) X • י ״ ^ • . . + ברוך אתה " אלהינו מלך העולם אישר כהר בנו מכל ברכו את י:זהמברך. ^ם ורוממנו מכל לשון וקדשנו במעותיו ־ _ ותך/ן לנו יי: ברוך:♦ המברך לעולם ועד: אלהי״נו באהבה 1שבתות למנוחה ו מועדים לשמחה הניב ברוד אתה יי אליהינו זיו •• : ך ;־ T ד# ״ . T ן י * V: T.I T •• :תברך ישתכח ויתפאר דתיומם דלנשיא שמיו של מלך מלכי המלכים הקרוש ברוך הוא שהוא ראשון!הוא וזמנים לששון את יום השבת הזה ואת יום חג המצות הזזב דלד ך!וזולרד י1צר אחרון וייכלעי־יו אין אלהים :סןהר׳ותנו כאהבה מלייאר^^י Un sí s U פלו לרכב בערבות ביר. שמו בנו בי׳ךי/ ואותנו קישת מעל העמים♦ ושכח ומועדי ^• ־ל^ mn ז " י 'ןעלזן עשה של פסח יה עשה שלים מאי 9 m •n*kיין» שוטניך• טורפו פעמי !8ודפי íjyftö ־ את הכל: ־' טבעו בלבותי ים. צירף אמיגיך׳ טאטאי ^;"•?םגיזגורמהי׳ןןד׳מלם־' קמ?בחרונך, וברב גאונך: :דה באיש ;*וי ש|ים.9י1*י־מי0י«יי» ן»י מי* וענן חצי רשפיך■ ירדו על מוזגות צבא »! שנ״ ״ייי ™י ״ר4* ייציי י*מ 166 n'7'n"™ ח'^ מהךפיך׳ יען ני רךפו.אחר עם מצפיך• אחה הארת יומם ולילה לפני מחני. ן3ןפת תהום נח,רה - ונחה אבך: כלם אחדי רדפו מלפנות מעני * אגדת נופם נלעמו יהיר חסר לני כעסו העיר לרדוף על שפת ים ראו עיניי אמונים שוררו ביום ברוב אולם׳ נחפר ניר לנפיל נ1 חי;נ• ההוא- ויושע יי":' נחת נחרים הזהיר נלד־, להוריש שור r^i, אמר או:נ: דין וגואלי ננטיתו זרועו וגד^.ף כאל• לשפיט זרים למבול <שנתי לאלילי מ!ם בנן עם יראיו האמינו ב1 ט ח1אא ושסתםאת־רבך השביעם בל ♦נעם, חלף!ספרו בעודם: יודו: אילה על־לבבנם מגל־נפישכם וקשרתם אתם לאות.עלי 'והחיית •ש1רח וכרכים יפאר! ושרפים :י« :ךצם והיי' 1:8 מי־ א0פ-?ף* יאראלים ׳ברט פני נדי'היד. 3ny 131x1 לע9ח בנינם hgifr בם ןכז?מןל 53’0ף י5ל?י38 8775 שרפים ♦ לעמתם משבחים ואומרים: ובשכבך ובקומי: וכתבתם על־מזוןוי^ ?W ־” \TTl ברוד כבוד יי ממקומו; . למען ירבו ימיכם וימי בניכם להאדמה *?י.m לאל ברוד נעימות!תנו ♦ למלד אל ם♦ ן.רדם זמירות ייאמרו• ♦הוף לר/ת לסם כימי השמים על-ליאד/2 ותשבחות ישמיעו♦ בי הוא לביו פיועד גבורות עשת ו/אמר יהוה אל־־משה לאמר: דבר אל־־בג! !ורשות בעד מלחמות זורע צדקות''מצמיח ♦«*nrn-# אתה ה.יחש גס העמיד הירחזכו׳« מנתיב ויזו ס השמש ריר פ עמד!71 יקום מי עליהם הנם עולים .במעלה ה ציי ן ומצאתם איחס בסוף הנמל ונו׳עמ7ו ולאו אלן אויביו הלא היא נתתה על ספר הישר• ויעמוד השמש בתצי סשמי׳ולא אן ל3וא ישועת ה' עמכם וגויאונתיב שם ויהודה נא על קמצש' גמדבדויפנו אל ההמון והנס «יוסתמיס(יהישע י יג׳ו* טפשו מנן׳ מנצו ונו׳ גיששו, ישדגי בבקש׳ מלך ונענשו א גדי ס: נופלים אדל׳וגדיההו פ ו ג ל ו שע־ל ונו.* .חיל.מדני, חיל שוטגי ולוחמי • ■שמלנו עליה' אנשי חנף ממוקשי עם, ואמ״כגאשד שנו ושחלו t וציו׳להושיע־ והנניע במעלי הצע", שס.מקיס שנפלו ?bt* צולנו למשאית ונו', ש.ס פסוק ני׳ג,ופירוש צורנו למפלה י3*ן מגיד מרושל אז לתשרידבוד׳ יוכו,. וכל זה מבואר נס׳שופגויס סי׳ ד/כולל נתנעדו ונכרתו, והי' צנעל,1ישעי ו יג) ת י והיילצרנא* כקה״צו לעמק נדכה, הנואל והוקם עלונן׳ זהדודשנאמר נאום 7ויד ק. ישי גנאי; הגבל הוק׳על ונעי*זמירר׳ישל^ סם בד״הפסוק כ״ו-״במלז׳ בחוזק י עיד נשמע, לעתיד * , לנו זרו׳, ישעי׳ מ״ד נ ג • (פ״ב כג א)*וי37ל דוד וכו'(שס 3< א)*מס7 קא3 דוד■ מסל לבני.שלמק כל צרכי הנני? סילו לה וגו, ישעי. מ, 3 י, וקחי ״לעתיד וכתינני, ש י ד. חדש. גשון זצד ובהאחריס לממלקיתע נדנתיב וימן 717 לשלמה גנו את תבנית קאלל׳ ולו׳ ו ל מ א ל ק!׳ הנהני ׳ שעבדו כתיב נ׳ ס י ל ה ל׳נקנק. וזהו שאהל שידול ^ה לשון שירה מיוסדי-ונו, וכן והלויס וגו/ד" ה א נח, יא י3 יג יד) וזבד הוא לשקתלק ומחלקות׳ למצוא מקום נפצו איתי נשמו' לבהפיכ״ג ונתנחוהא פ נשלח. וילקועלמז למי בכל קצירו שעבדו קדויו' בנדל העגיל צ״כ ננל נ״י. וטעמו כדי למצויא מהוילה' קיעביד נפצו בנדל פי: ועל אשד בלשון נקבי נשס,שהנלן3’יולדמומתלת ויולדת כךהמשופר׳ שעבדו הי'.א1זדיהן שעבוד גי במשאו של ב״המהנביד עצמו ונתן נפשו עליו לכן.נקרא על שמו וכלשון הזה אימא אבל התקוע העתיד לנו א קלוי בלשון ז! ל שנחה פ.א* נ׳! ולחו אסיולדזכד(ידמי לו) יבבמדברלגה פ׳י״ב ד׳למ׳־ט א׳ וזייל אין ?קנייה מקפא שכד מלבדי׳, בכל מקוישאליגע נשם שאין הזנ׳יולד נך התשוע׳העתיד לבוא אין.אמליו צעגודסנאמ׳ישל-א נושע בה ונותן נ פ צ ו על הלבד אין הקנ״המקפח שכרו ורצונך ל-לע שלמי גנהנהמ״ק שנאה׳ תשועת עולמים(,ישעי, מה יז.) ענ ל׳ ואמרו עול.?שיל. לנה בקסיק צחולגצע ונאו', וינן סלמ' את ה3יתוינלהו(מ"אז)3שביל שנתן דוד נפשו על ב?מ״ק שנבל־ שנאמיזנול ד׳בדכי׳בשס״דשב/אמד נמשלו. ישלאי כנקבה. מק נקב? ז1 נופלת עישור נרקיס מאבי ס׳לדול את רל ענותו ומאס אבא באהל ניתי וגו׳אם אתן שנת לעיני ומיעל ויוצאה כךירשו!שלאל אלן זיעממי׳שהוא עישור שבעים אומות, וע״י שילשו ישראל אמצא מ ק ו' ל ה ומ־(ת«ל«'קלב)ולא קיפח הקנ״ה שגלו 1>א הכתיבו על שמו מזמול ננקנהאמלו שילבלשון נקני ש.?אמ׳. אז ישיל משה ובדישלאי אא ה ׳,ילק הזאת ל<׳ ציר חנוכת הניא ללוד, לשלמה אין נתיב נאןיאלא לדוד הלי מצד תאני יאכל .אבל לע״ל הן עתידיןלילש כזבל היורש לצל ננסי אביו הה 7 מפתת ק7ימ עד פאת ימי פרילענ״ל, וךתנחומא לבשלת הוסיף עוד ואחד לאה מה כתיב בו ועתה לאה ניתך יהול׳אתד״לן אחד אשד אחד.(סיף סייח קאל)ונלהון כך, והן אמדי! בלשון זכר שנאמל לר7(מ״איביו)הא לפי שנתן.עשו עליו נקלאת על קמו,,״ עני׳ל * שמחות. רבו ונו׳., סיידו לה׳ שיד חדש (ת-לי־קמ׳יטא־), שידה חדשי אין ?תיבכאן bk שיד מ7 ם׳ ל בחנוכת הבית דנו השמתו'נדנתיב הלכי לאהליה'שממי־ וטוני ל.3(מ״א ח סו)*וקוג בדני־ ו־ייב״ל׳ למה נמפלו ישראי כנקב'?־ מה נקב ז.ו טוענא ופורקת, טוענת ופורקת לל מאפל;והאיל כל אפילה, כי 33ניןביק״מ ניתוסף אוד ב;וכבים,. והוגה ל! נוגהן, .וחוזרת וקורק׳ושובאינ טוקניתצך,ישראל משתעבדין ונגאלייוחוזדיז ונטיין וסת,אי? או ל׳כאשד הוגה מן המקלה(ש/כי3) ערן הסרה וטעמו והוסר כל מאפל * נותן «פמע73ין לעולד) בעק״ז עיי שצרתן צרת נקנה יולדת, הן אומדין ש:דה לפניו בלאה וערפל, מנצר והשגב, ל׳עופל ונתזה*' (ישעי' לב יד), ושלמים להטפל, גס שלמים נקנה, אבל לע״הב ע״י שצרתן אין צרת יולדת הן אומדים בלשון זכר,ה הל ביום ׳ נטפלו א> העולות וזבחיישהבעצו לדוב מינואר פס במלגים ובד"? א׳ סי' הי * אז אמד ההוא י יושר ה ש י ל הזה(ישעי' א א')עכ יל; ״ /, ", י 6למ' וגו' (מ״א ת יב וד״הב 1 א) והי! סם הלויס משורדיסלהלל ולהודות לה'ככתוב שעבוד מלמות עיקר ונוי׳היוסד על מאמלס ז ל(5לכות7ףיב3)לע ליהישעבול והלוייס המשודרי׳ וגו׳(ד"ס בה י3יג):,פוגלושעיד ועמון ומי, נל זה מבואר נד״ה הלניות עיקר ויציאת מצדים טפל לוי אנס, שם מחוז נמצדים נזכר בישעי'ליד ’ בסי' נ' צשבאו בני עמון ומואב למלממ' על יהושפט ויאמר להם הזיתילאו רחל לדו . נאהבים ׳ תאל לישלאל, וכן אהוזיים• S Í1D3 bt אהה גבזר להולם אדני מח:ה סהים אהה רב ptitfb ♦. פניך נהה לנו יי אלהינו היורה חיים לאהבה חקר וצדקה מבלבל הים בחסד מהירה מהים ברחמים רבים סומך וברבה ורחמים והים ושלום וטוב בעיניך לברך א^. עמך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקים אמונתו לשראל בבל עה ובכל שעה בשלומך: לישנ< עפר מ׳ נמלך. ב?4 ננורלית יט׳ יי?״־׳ 6 w ' י ’ בווי אתה ״המנוי את עמל tofeá W ממיה ומחיר־־, ומצמיח ישועה: ונאמן אהה להחיוה \ 1 ־', :Tי‘׳" ־ ־ י8ז" V- . לותים• נרלו אתה ״ מחיה'nah^ י י אלו- נצור לשוני מרע ושפתי מיני “pl״ 1למ%' ־ אתר־; קרושוישמר קרוש ופרושים בנל <(yfa D נפש׳ תרלם לנפשי{?פר לכל התה ?״ת ?י״רסןז מלחי. ברור אתה״' האל הקדמ״■' ־' ‘־ ־ ובמצות׳{ תךי1ף נפשי לכל החושבים ?ל׳ ר?ה מהרה אהה בחרתנו מכל העמים ♦ אהבה אותנו♦ ורציח^. הפר עצתם ןקלקל מחשבתם ♦ עשרי למען שמך עשית וריוממהנו מכל הלשונות ♦ וקדישתנו במצוחיך♦ וקרבחנך. למען ימינך עשה למען קךשחך עשה למען הורתך למען מלבנו לעבודתך. ושמך ה15ול ח^סדוש ^ קראה: יחלצון יךידיך הושיעה ימינך וענני: יהיו לרצון אמרי פי ותפלנה אלהינו באהבה שבחוה למנוהה\ם1^,ם והגיון לבי לפניך יי צורי וגואלי♦ עשה שליום גטרומיו היא לשמחה חגים וזמנים *Df, n השבת הזהןאת יעשה שלום עלינו ועלבל:שואל ואמרו אמן: יום חג המצות חוה . זמן ח רו הנו* באהבה עי,י רצון לפניך ♦י אלהינו ואלהי אבותינו יש:בנח בית מקרא קדיש ♦ זכר ליציאת מצך:ם: המקדש במהרה שמינו להן חלקנו לתורתך: ז’ אלהינו ואלהי אבותינו ♦ !עליה ויבא ויניע זידאדה ויךצדה וישמע ויפקד .לעבר זכריוננו' ופקדיוננו .וזנית תפלה לשדרן ציבור אבותינו * .ÜW .^ל׳ •י? יי 7• ÍW - :ם ברוד אהה יי אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אבדחב! זגיייןךשך ן׳{יי1 יל׳!?{?״׳שהאלל?ןד לי^י' *LMm snv.M»»»£ לטיובזה להן ולחקר ולרחמים לח:ים ולשלום ביום חג המצות הזה♦ זכרנו י♦ אלהינובולטובה♦ ופקדצוביו •. ■ ־■ f r־ :׳ . ■־־. !׳ . ־ י:•■ •:י יי■ י : •ז י ; ומביא גואל לבני בניהם למען שטו באהבה ♦ מ^ך עוזר ח a צ ו ת ה זה י זכרנו ״ אלהיט׳ בו לטובי■ '{יןלני ני 1u,k■ • יי־ ־-•-־‘־•'T לביבר, • והושיענו בו לחיים: W !ימי0; ומושיע ו״״: ה וס וחננו ♦ ורחם עלינו והושיענו. בי אליך עיננו בי אל ■\ ' מלך חנון ורחוםאתה: -- ,י י ־ .׳ - ־• • ־־ )השיאנו יי אלהיט את עלבת מועדיך לה:ים ולשל^ פי עשיר וברננים♦ להודות ולחלל פני שוכן מעונים ♦ לשמחה ולששון באישר רציה ואמרת לברכנו ♦ אלהינו ייען אחרון 7פש״ אן שבה לוייט, ״ירד אנםשאט איטה כידארתיך, ואלד,י אבותינו רצות בצמנוז־זרהנו קד־שגו במצויהיך וחן אותותיך 4עיאגט׳ אייט 3!0ינדן אכן דף ן׳ ע״3• ויש קהלולג• הה05® חלקנו בתורת{ שבענו טטובר ושימחנז ביש,ע,ק4,טהר 0M w יא™ ליי־ ״' rn •,te. •B• • לבני?1??יד 1»» km*?אלתינובאה™ יביצי! “’״י בשמחות ובשישן שבותו מועד קך־שך. וישימהו א מת גיךאיס ף ב ^ךחצועי! ?•לי: ל: V ׳שואל כזל,דש<ש9ךברו{ אתה ׳;טקדש השבת ו׳.שרא?1 ב.ער 3סלן?ציר אשר nrw• ג1ימ?ןךב .........׳יי■!׳■ . גוי במפית'להוות• ד צריה להקים כמ1 את העבודה לרביד ב־יהך ואשי:שראל ותפלתם ?• אהבה לאב הכמחת * 11 py יזלדר ונאץ מול הקבלי ברצון ותרדי ללצולתמיד ♦ w 1*np. wá; שלוחך * ונם מי ף אישר'שלחך * by t ;™"g[ ימ^ים; •נייו" ןן%;בש|ןתך • לוור^לבךח1 מודים אנחנו לך שאהד,הוא ״ אלחינוואלחי אבותינו י^שות משלחך 1 טפש לבו ןנבער אחד ?עולם וער צור חינויטק,שענו• א?ח חוא ?1חר וחר ניחח זאת* יימרדיו* אחרימו לבוז níD, כלי •'^ggttÖB היננ^שהנ״׳־ה״ית' לה* מסיור חכמים ונבונים♦ ומלסד רעה מבינים. אפתחה הפקודורת taáüiün לעבדורת טיסנאות בחרוזות: מועד' . שלשת ימים תבתלתזור•';ián- לבו בלא SSÜSS^mSSSÜX »סייייע*nMmm ובלd^í ♦ודךסלד♦,(hk Wxt האל t ב ״. .T ... T- ry :ישועתנו ועזרתנו סלד*,♦ ברוך אהה יי: הטוב ■שמך ולך לברר * עבוד בכל לב IniN ל11$ר i 4אד׳7הווות♦.................- v ׳ L l פרישת דרכים כגע עם משלח* צ: דחם שים שלום טיובה וברכריחז וחסד ורחמים עלינו ועל בל.־ :7 u ־ :Ll ;ז י" 1T :שר^ל עלזך ברבנו אבינו בלגו באחר באור פמך ב, באור מאורח פלשת טוב וסלח • מזן 5ןל^מי^ מראות א5מח נודלוידך • 5וען ׳. ינצדיס ־ בער כסילן כ״דנללעבי יד ודפוסי׳ שדש סלל, וטעם כסילן ?אשד הפליש 373לי מידולין בציר אפר שלח ־ז- ’ כיי ייקר* -ישנים לכן אין לפדש נעל כמו קצף” " פעל ע3ר נמו .שפירק נוי, שיעורו לקתע גוי מקדד יוינהשות לדי להקים ד3דך ימו שה3טזע לי!3 הוא המפרש גס איז הכו״ן לנינוי נמו שמשב שא כ יהי' הלמ״ד קמון, ואולם עיקר א3רהם • יהיר, תארלפרעה• זעסונו'7כעי3 ישלמ 03מרך אפו עגלה וזעם פירושיו להייע 3ער עאר לפרעה ונדרעי' ■אף אויליס שליצועןח מי יועצי פרעה (עיליסע״מיט)• שחוזות, מייידדוע־ אום נאוהבת־וזוע, ישראל עש ה לארי עצה נבערה(ישעי' יט י3 / והנ״ף של נסיל? שימוש והואינה נגזרת מןסילון צואדךבמרתיס (שיד אי), ול3זוד׳ לפזור כמי ורמש להסימודעדזי־׳ליאכל)• ממאיר יחזקאל כ״ד :"גא והפייטן עשה ממני פעל עבר מבנך הדגוש׳ ומצאנו פרשת דדניס ונו,טעמונאשד הגיע עם משולה היינו ישראל אל פרדת דרכים יישילו עלי לדנס(איו נ יט יא) ממנו נמו שפירש עליו הרא״צע ונמו שכתוב בשלשים שהדרך הא' פונה אל אדן פלשתים והאמרת אל המדבר צדד ם הקב'ה והשיבם דע 2 K הדן מךאורז .קימות ובד ושותלה• דחקם ׳י־ל' מעלליו, בקהל ונם תמיד אינן• מידך אותם צר בישלה': י 3 בוקר להגיד חסדו ואמונתו בהתלוגן • < .עברו שלח'להוציא עמו בששון ־ ״״ א ורות כוללי תחי מגואתהונץ אטומים ש ודדיהם שת בם מכות אסון ־ '״״’ ת מים להחיות עם בצלו מתלונן: ברוך' אתה!י וכד מניסה לנמצא חסון• תולדותיו להגן מחיה המתים: TÍ7HJ אב 1DH7|: מיוסד ע“פ א״ת וגמרלומו רמוס חננא קלמימוס• ברוך אתה " מגן אברהם: _ יי* איום ונורא מי לא !ראך • תועי לב או^הגטרל&לםאד:, nm מתיפא^ה יבל!-^!: ילא הכירו מוראך׳ בחורי אוןוביבקת דין מכלכל D״w?o ™המתים ברחמ-םת״ם סיניך בהראה • שומעי שמעך רגזו וחלו ממוראך: נ)?ל-םוי'1פאחוליםימתיי>!סוד-םומק-;םאםינתיל׳^’ גודל נוראותיך מי'יובל ל50ר• רבי עד ?פי מ* כמוך טעל נמחית ומי דומה לך מלך ממ׳ת י?מרי UmtWL **יד'. 4,: .;Z" l ומצמיח ישתה* ונאנזן אתה להחיותכהים ♦ למאוד ויעצמו מ§3ר דיו הים וכל יצ ל "'"ת חבולות עשי רב?1צהו^ודה. ^ סובר• מצח נוראותיוילא יובלו לחוק ^מד חזכמ^ מג£ורךן. ^ ^ כספר. הלוך חמש 9>5 n<íí ??#ך * הרסיזשר הלירה• סחליולהסהילל^ צודףך הצמת בקרעו בטלאי עגך • 2ה יצה: 1לול בחב ^ני י^ ובמחמריבטגםלאהסהעינך• בטרי ;;״״7 י ";:3־ו|י^י? רחם וראשי >nt בעגק: זעפם בעשיר .כ ם ב .עב. ם סף ך! ת, י ^ כחומש יד הגדולה• עולות אחת לחמש עצות מרחוק אמן לעם גברים• שיח אישר י ™י .־־ " " שה לשילש ?כוי ם' נוי™ ?7 צועי גדלה • מעבם על אחת חמשיבידולד• ™לוליאל^^^י טבועים ביון מציל מסלול י* ^מים־^ק י "םיס ^ שלחוחדשנשיר׳ 3תרלךלתן בארישיר: כגיסו לצארת' עלימו: חז בי באלם יחרישו יושביחרושת לאבדןבהוברה • גמולימו• זאתתחתזאתנקמתעוללימו; גתוישואבר ישם ושאר בגבורה• <״׳ נחל ו לעשיורת בך,ם משפט הכתוב ^®ף• קישון גרפם וך1עם נשברה • אז לבישה חישב גמולם כזהו בעם הכסוף• ״״ דרך חח וישרה הכורה: הסב לסלזולי בזרוע חשוף • ג לגלם "י זקם ןנלרבוזקמיו ללזות• לחמת לוחמיו למרברח דרך נם סוף: ולבנעת אותם להבזות • < " נועם זמירות בטח אלן פלשתים שלא ידאו החיילות עצמות של ז73 ושותלח שנהרגו עס נני מפלים נלנתיב וזבל בנו ושותלת בכר!הרכוס אנשי ^(די׳האיזנא) גמטאר. בקרובות לאתמול • קלגסים, המון וחיל• ענלו׳משה לנינו נלנתי' שלח משה ענלו וגוי ויוצא עמו בששון וגו' (תילי' קה), תמים ונו/הקניה זנראבלהסשהי' תמיסיומנוסה בנסיונות וומצא חסין ונאמן ׳ והוא עש״ה 3י זנר את לבל קלשו את אבלהם עבלו(שם) • לחפון, לידס, וכל לי ידוש' מתורגם בלשון חוסן,׳ונחלת אב היינו נמלת אברהם המיועלת לבניו נמבואל בפי לך לן, והמפרש פירשו על נחלת יעקב ואיננו נכון שא״נ אין החתימה מעין הברכה ־ " תחבולות עש, תחבולות עשה הקב״השהוא רב עצה וגבורה• רסן מתעה הלסין, כ'כ בכ״י ונן עיקל וירמוז למאמרם ז״ל שהעתקנו במערבית לעיל 17> עלב׳ אצל ירה דמה־ שד הבילה היינו פרעה • יפה ובלה, ישראל• צילול ונוי׳ כטעם כמו שחייבו המצלים צילול וטניע׳לישראל בהשליכם זכריהם ליאור ק פורע ופילשס ונו', כלומר הקב״ה פרעו להם במלה כנבל מרה • פילשס, לשון עפר התפלשי(מינה א י) ענין גלגול וכיסוי ־ סכוריס, נמו סגורים • עצות מרחוק אי/ן ונו', הקנ״ה היי מאמן ומקיים לישראל עצות מרחוק אשר פס ואמר אל אברהם אביהם ושרשם, והוא עשייה עצות מרחוק אמונה אומן(ישעי' כה א) ע״שפיירש״י • ונקראו ישראל עם נכדים בעביד שהשם אוהבם ומנילם, גס לשון בינירים נופל על ישראל נלכתינקלש ישראל לה' ראשית תבואתו(ירמי׳ב ג) ונתיב .כביכורה בתאנה בראשיתה לאיתי אבותיכם (הושע ט י.)׳ ונכ״ישל שנתק״וגיס בכיורים וגס זה נכון ע״ש בני בנורי יפרע • זאת, ישראל• שגת, לשנת נלכתי' אמר אויבארלוף אשיג• לולי על ונו', לולי שהקנ״ה הי׳ נלחם נהם ■במצריה ינבל היו הגליתי? היעד והיו מבעירים בה, ויער כינוי לישראל בהרבה מקומות ׳ , י . 1 במקרא• טכסיס, תקון • גיסיו, גלרדיו ־ כגויסו, כאשל התגוללו לגלול • א׳,דאה• בחסון!, בגלוי־ בעםהכסוף, בישראל עם הננסף והנחמד • בזרוע חפיף, בזרוע מגולה כלומר ביל רמה- גלנלס. הסיב' • אורות, גשמים• אטומים, טמונים בקבר • איום ונורא י בחולי און ופיגסת, שס מקומות נזכרים במשא מצרים ביחזקאל סי' ל' י״ז י הילוך ה' מאות, משמים לאלן ה׳ מאות פרסה • בטלאי ענך " בעלרי צאנך• ולאשי און, לאשיעאונס׳• זענס׳הנדתס, נמו ימי טענו(איוב יז א)׳ בעשל ונוי בעשל מנות בחומש היל הגדולה כלומד בחמישית של היד וה־ינו באצבע אחת וכל מכה אחת היתה עולה לחמש להיותה נענות גדלה כי כל מנה היתה של רמש מנות והדי באצבע א׳ ממשים מנות ונמצא ני במספו!לוע הגלולה שהיא ה' אצבעות יהי'המנות מכופליס חמש בילו הגלולה, וזה ללעתד' עק-בא• חס:!■" גלותו־ סעפס, הכריתם ־ טבועים ונו׳,עכשיו מתשלל הפייטן על הגלות שאנו שקועים בתוכו וילמה כאלו אנו טבועים ביון מצולה ומתפלל שיעשה הקב״ה גשר גבוה ותלול נדי שנוכל לעלות נו התוך המצולה, ויסיר אבן ננף דישיד העקיב נהו שהתנבא ישעי' (ה) קול קורא במדבר פנו לרך הי ישרו בערבה מסלה לאלהיכו נל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והי' העקוב למישור ונוי• . חרשו, חשנו• יושבי חרוסת, יבין וסיסרא היושב בחרושת הגוים (שופטים 7 3)• יפה ונרה, ישראל־ נתוש, לנתושולנתון• נחל קישון גרפס, נלנת־נ פס ה' נ״א • קם על, הינד אשר הוקם על והיינו לוידנלנתיב נאום הגבר הוקם על(ש״3 נגח)• רבוקמיו, נמו שאמד מה רבו צדי לביס קמים עלי(תיליםג) והיו מליזי' עליו בלזות שפתים כמבואר במזמור • נועם זמירות, נעימות• ביטה פעל עבר מגזרת לבטא בשפתים (ויקרא ה 7) ומצאנוהו גס בה״א בסוף יש בוטה (משלי י5 של פסח 1 נא בטח לה להזות • יהד 1ישו־ את הש־רה "־יי, 1-,?0 לינב ןאמ״ן כל * מ׳ *י5<ל אל׳! • I: r : ״• ״ ־״ V t z ־־ ־ t הזאת: יי מכלל יופי על משפטו והדיש• ועוד לגכ1ח*אישר מדו הגבורה והכח * ר)דוש: ;ctf המחבר חתוס כפול בראשי כמדוזות משה 3ל3י; קלרכימר^ למעלה מה מועיל רשע כעליו* ומה יעוז זד ^ V ;נוי גו כקדם יתחדש למעלה ירום ויגיש• סלה כת1^^ ?מעלליו• ןני משלם לאיש כמפעליו: tik. . . kkilk. klikk. L. ■-.‘-‘י_ kkÉ» • T ; TV T : T T ■: —; מדד היובל ערוך חימר '• נוכה יתור כל באומר• רוחו ונשמתו בידו שומר: ישכנו TJ. T : ׳ . שיר חדש: T T ־ימלודיי #סילם אלהיך ציון לדר ודד הללויה: : ״ ,••־.?־ , , יושב תהלות־ישראל.־אל נא; שת ברום ע1לם. ממשלתועל כלהעולם* <אךניחלדעדלאטב1עים-וטרםתלולי מי הקשה אליו!ישלם: שלישים פתחו רום לאוהל קבועים• מאז העלה במהש3ח ךאשון לקלקל• אצויסלול אולח לעלול י דנלי רבועים• היות לו מקל אום ישם אל באליל להקל: העל אלה פךצו ובוזמלי ’ לבראת יציר ראש 'טבע,ם. ןדרעולם; פרתמי הים בנבולם־ ושטפם בעדם חלו מלרומישדתיו מצביעיט: ומאז ואברם מזחעולם: הראה בם ייןלדירות• בחלקו עלו מחלשים י•^. •ןםגלם £ לבלתי פלוח לכל!צירות• כי אם לקורא לחבל ינחלה"מקבעים •' וכחבויגרות הדורות: בעלי זרועההלו לרוב• ויאמרו ועגוי וקבעום קובעים • נתגלגלו לאל פור מקרוב• כמלא בתיהם טובות =לס1ף שלישים שבועים• ויט חסד על3ט רוב: בעטו באד עולה מן־האר׳ן־ ונאצי רבעים• והטה אוזן וסכת שיח משועים• להמטיר על הארץ • מה לנו למקרות :ויקץ כישן ויד צריו בגועים• היה־,3צוע ערק: רם מתח דין בהם • ומטרות עוז בכל מכה ^נוע;ם; ואחר; כן •שלח־ם שפך עליהם • ו«;מח את כל ןקומיהם: ברכוש גדול שבעים•׳בפזיובכסה ^ רמה רוח יושבי שנער• ולעלות לשחק וכל מינלצבעים • ועור מסר בקר03'ל5^ לבם נבער•(.הפיצם קרוח סוטה וסער: עועים• ויסיתם רדוף אחרימו בשריןנןת בר בכד ןךע שאונם• ונפק מול גפץ דנם ’ •וכובעים ־• ואז עלתה חמתו וישב עליהם ובטלה עצתם כפלג לשונם: באשר הם .אונס וישקעם בטבועים• ונפלו ויגישברו ?שפה זדו• ובאגודה אחת כלם נועדו־ כשבר נבל למבועים: "־ בלל לשונם ומשם נפרדו:׳ יקישו צלי ע!ן ־ יי"־ ’־<3 mגזית ??צע • ומאגי פרוסה לרעב לכצע • והאריכו וקצרו את המצע: יד קפצו מעני Dllűl &OU Dpi TI וקדש ודל; ועובר אורח מעליחם׳חדל• וכבד יביח)• להזות/ מגזרת נן יזה גויס דניס(ישעי' נבטו) ופירשו שהוא לשון די3ול ונענע ת ז ל נגזל אמדתי (37דיס לב נ) וההזלה וההזאה קרובים בענין וכן יעלימו תטוף מלתי(איוב נטנב) • י מל ושר, נ״כ בנ׳יי ונן עיקר ני לאות יו 7 של קלונימוס אנו צדינין כאן • את השיר' הזאת, הכתוב' בם' תילי' מומו' י״ת • מכלל יופי, ציון מכלל יופי(תילי' נ ב)• ויעול נון, משכן כבודן; ויעוד מגזרת אוהל מועל, נון, לידתך נמו ופקדת נון ולא תיזטא (איוב ה כל) • ם־או, רוממתו כמו אס יעלה לשמים שיאו(איוב נ ו), והוא עש״ה והי' באמרי‘ הירדס נכון יהי' הר בית ה' בראש ההריס ונשא מגבעות(ישעי' ב ב) ־ ויוגלש • גס זה לשון גבהות נגזר מן גדיש ודזי׳ל עשו ממנו פועל נאמלס המגדיש(משי ב״ק דף כט אי׳ ואמרו עול גלוש ונגלש ודומיהן ־ אלני חלל, מושלי ארן, טבועים. מיוסליס • מלילי לוס, גבהי שמיס, ל' הד גבוה ותלול(ימזקאל יז 33) • לגלי רבועים, ישראל המרובעים בלגליס עיין פי' ־דש״י במלבר נ׳יגי׳ • ובהמלן, ובהתיעצו בפמליא של מעלה לברואאלס הראשון שהוא יציל ראש טבועים וכל הבריות הוטבעו בחותמו • בעלס, בעל ישראל• חלו, התחילו• הלן־ומשרתיו, הקב״הופמליא שלו • מצביעים, מפילים גורל, והלשון ידוע בלבלי יו״ל באמרס אמר להם הצדעו(יומא דיש פ' ב') • מהלשים, מגודלות ובלבדי רזי׳ל מטילין אלשיס כל הקדשים, ואמרו מלשין לישנא לפודיא הוא לנתיב חולש על גויס(ישעי'יל י3) ואוהלי וכו' (שבת לף קמט ב) • שבעים, גני אומות * ושגלם לו, לקחם לו לעס שגלה והקביעס לחבל נחלתו • ונמנו, וכאשר נתמייבו י וקצעוס קובעים, וחמסו אותם החומסים,ל'כי אתם קובעים אותי, (מלאני ג) ־ שלשים שבועים, שלשים שמיטות והיינו רל״ו שנה שהין נעצרים ־ בני רבעים, ישראל עשייה ומשפר את רובע ישראל (ב-מלבר נג י) • Tóm, VIII. ____________________________________________________בבצע וסכת, והקשיב ל' הסכת ושמע ישראל(לברים נז כט) • בגועים, בגויעת מיתות • ועול מסן ונוי נלנתיב ה' מסן בקרבה לוח עועייס (ישעי'יט יל) • ׳ נשבר נבל למבועיס, כעדן ותשבר גל על המבוע(קהלת יג ו) • בגזרת מי וכל, כל הליל נעשה בגזלת חי וקים ונו' • מגס לבב ונו׳ עש״ה חנם לבב ואמין נח מי הקשב אליו וישלם(איוב ט ל) ודז״ל לדפוהו על פרעה שהקשה לבו ונלקה־ לנגוח, להתוכא; מה מועיל וכוי• הפייטן מונה והולך המכעיסים שקלמו לפרעה ואין נעשה בהם לין והי' לו לפרעה לקחת מוסד ולא לקח לסכלותו וגאו׳תו; והחרוז הראשון הזם הוא כלמות הצעה אל הבאים אחדו• נעליו, לנתץו י מיל היובל ערוך חומר < כ"כ בכל נ״י וכן עיקר ני כל בתי הפיוט נבנו מן 7'7 אבנים לוק ותמצא, וטעמו היונל האלם שהוא ערוך.חומד למרוד נוכח יוצל כל באומד השומר בילו רואי ונשמתו * מי הקשה אליו וישלם , מי הקשה לבו כנכדו ויצא בשלום. •׳'5שיא ן 1 באיוב טי ל׳ • שלישים, לול שלישי לאלם והיינו לול אנוש הם החלו ראשי? נקלקל ומהרו לעקל הלרך הישר נלנתיב אז הואל לקדוא בשם ה' (נלאשית ל נו) שהתמיכו לקרוא האלילים בנסהיונענשו שעלו מי הים והציף שלישו סל בולם נמו שבא נקבל ועל אלה שפרצי גלר עולם לכן.פרן מי הים וכוי• נעלי זרע, לול המבול בעלי זרוע היו • החלו לרוב נלכתיב ויהי ני החל האלם לרוב וגוי(בראשית ו א) י ויאמרו ;לאלונו', ככתיב האומרים לאל סול ממנו והוא מלא בתיהם טוב וגו׳(איוב כביז.) ועל אנשי לוד המבול מלבר• בעטו באל עולה מן האדן ונוי, כן איתא בב׳ידפיי״ג, ובפרקי ד״א פ' נ״ב־ למה וכו׳, בוני המגלל גסי דוח היו • ולעלות לשתק ונו׳ מבואר לעייל דף צ״ג א' ־ בל בבל, במלה כנגר מלה; וכפן מול כפן, הס אמדו פן נצוןוהקב״ה הפיצם משס־ייקש־ו צרי עין• אנשייסלוס צדי עין נוקשו בבצע ♦א flM L• ל,חבות ליום אחרו{ דטאןעון גדל: קלקלו צעדי יושר לסלף• ומפולין אשרלחרבה• נקבונו מראש $ד ואוצרו הטוב עליהם חלף• והפכם קצבה• מה יעשו בלהט היום הבא: משורש חרות לאלף: קחוד מופר מאגו מינה *נ־ בפפ״דס« ז?: צוענים • ולא למדו דעת מקדמונים • הר״ל «otdí>3 k ר^אדז נ,קם * לי!ףע ילהייודי׳ • < : T •*־ /־ י •י * .״“ ריידמיו לזהוהויזח♦ עזר^זותיח<עזי5 אל דןיהח♦ הדושי מכל *השר לפנים : לחצו במרד !רע הסיחו• ומת מרות לבניי!רירי! יי י ררא " ויעורר חסדיו:' למלאות ידברו ולהחיש י שרה• אחור הי׳צלבחשבון מרה'ו״על תנין'שפף'עבךה^ולאבבח לפי״הגךלה* החל בקעלי hí?* תקלח • רון'שיר לשבח מקף 1}הלות תפאךתו: גדולה V • ואוית ומופת שלח להראות • והקשה עורף והכביד תל׳אותי'איי הכהו מכות נוראות: נאור אף לפי חמתו• לא מקטיו להתנקם ♦. שמלתים ישיב איל ח;קם/קד#1: בקצאקהלותאוהליי אל נא, אגל 3כל כ״י ודפוסי׳ ישני'״ איננו, גס בפפ״למ אין אומרים, ונכון שלא לאסלו מפני שהעשה ידיו של הק3"ה.ט3עו גיס ונו' • אל נא׳ לעולם תוערץ. ולעולם תקךיש♦ ולעולמי עולמים תמלוך ותתנשא? יזאל קלף נורא מדיום וקדושי כי אתה הוא מלך מלב♦ המלכים ♦<ןלכותו נצח ♦ מראותיו שייחד ספרו עזיו.♦ פארוהו צבאיו * קךשוהו דוממות,ו♦ סדר כוונת הפייטן להגיד נפלאות האל בגאולת הללי׳ וסוף נל בית פסלק מהבילה, ויסד נל לאשי אותיות.החדוזות על סדד א י ואח" נ בתשל׳ק, וש׳יהמת משה גדגי קלונימוס הקטן חתום נד״סת השני' של החדוזי' הקטני' מפסוקי השיל' * "" ובנן, וייושע יי ביום ההוא: עבר חן אמתו• ני אם ביושר מדתו: נגע aaw * ;ז אשר במות הביזירוו * בו החדים תהאח אצולים מפרך קונים • ?חקק יד ונקרונים גר שיומר £ v׳ 113 n'Dr ליח• ט ־ •?' אמונים♦ דעה וחכמה חנונים♦ ההיוגים ביקרה מפנינים♦ להתחתד ומק־ן לקק האךיך #JlJTp וקצוסיה והוךילתיה מנינים • וטירות לאל נותנים • חנל יה מינה לא הכהו • עד שלא קדם והתרהד גסלתיו ?מים ♦(?פיל״ ט י?ל׳י m׳0 • rf» מה פ׳גל ואחלי בן שלח יהלרןהד: ירה הקצב׳לנל &:ם? ^ ™ לי■"י“ מכה * ושלשת הלקים העיד וחבה • ורביעית החודש שימשה המכה: מחק 13 מחצות הישע• ולא נקנע .ולא ישע• ובעשירית נקבר מטה הרשע: מעלש' י לניס',מפ0'ו?פ׳פ ??ל^ ?שינים אחיי אל * ונצורו״הם (לורם האל• וירא ישיראל * :T " מותחת ג;הי p,המים י נוטעת ארניךזדומים♦ סוערת שאון ימים ♦ עורפה המיון קמים ♦ פורעת דין ענטים * ציךר» יצועו קם לילה• ובארק פהרוסציהה גדילה י מאך בית בלא יללה*. 1 §ה שא5ר חה־ומיט 1 ne$w דין:חומים • חך■,לחו תמיד היות לא W״* ה,א של,ל חילם בלנמקשה• נס?ר, ביר אדונים כנאלח) קומו צזי־־^ו בדבדבם לפלח: קשה• ' יי ■־ ״’ iw^wWitBí "־ DTW-i»S־WÖW׳S|:*׳J זאת לא יבינו * פוטים ?יקשר בתהל T- ד••־ la/•• אז יישיר משה: t T לזיוסד ע"פ תשל״ק , , תודה וקול ןמודת♦ $בח והל^וצפירך,♦ רון וע1) ותפארה ♦ קול אומרים א־שירה ♦ צלצול לדר מהורא ♦ P)1D5♦ WpJin כך IJbJ : יי' פודה ומוריש עזרתי עו^ה כעתצרדד סוכת מעמו עתירת* נותן V V : צסף כמבואר בנבואת יחזקאל(י1 מט) * ומאלינו וקצלו את המצע, גס זה מגולל בדגלי אגלה, וגפלט גסי הישר ע״ש ־ ואוצרו הטוב ונוי, שהמטיר עליה ס גפלית ואש חלף גשס שהוא אוצרו הטוגגלכתיג יפתח ה׳ לך את אוצלו הטוב וגו' (דגלים נח יג) •והפגם משלש, נדכתיג ויהאוך אתהעריס האל(בראשית יטנה)ובאה הקבלה אדבעתס יושבות בסלנג אאד והצק מלמעלה למטה' דולות לאלף, נדי ללמד לדורות הבאים שלא יזילו עול• קחת מוסל ונוי, צוענים היינו מצרים מאני לקחת מוסל ־ ולהחיש עזרה אחול השיג ונוי, ני הנזילה של אלבע מאוח שנק התחיל למצות מלילת יצחק וזה נדי להחיש עזלה • תנין, פלעה ־ ולא גנח ונוי, טעמו ולא האל גנוז תחלה לפי גלולתו ובללך בעלי זלוע הכופליס פתאום על אייבם והורגים אותו אגל הקג״ה לא עשה נן אגל התלה אותו קולס שלוח המנה • לא עבד דין אמתו, נלומר לא היי עוגל על אמתת הלין לעצשו יותר מנדי רשעתו ני אם ביושר מלתו • צנע אשל בסוף הגע־תו, היינו מנת גנודות, גו הקלים תחלה להתלותו נלרתיג נה אמו ה גצי בנולי ישראל ואומר אליך שלח את גצי ויעגלצי • ותמאן לשלחו הצה אנכי הולג את בנך גנודך(שמיות ד נג) ונמו שפי' עליו לשי׳י ז״ל• יה מנה ונוי מגואל גקלא ־ ילח הקצב ונו', מבואר בלבלי רז״ל וצפי, רש״י ז״ל אצל וימלא שבעת ימיס(שמות ז נה)־העיל ואנה נ״נבנ״יונן עיקל לשון הצנתצה ■יבילספלי הדפוס השתבשו והחליפו החי״ת גה״א־ הוא הפה אצן לשללו, קומו צאו ונוי נןהגילסא גד׳יי וכן עיקל כי נלגתי הפיוט על ד'אבנים נגנו נאו שהעיאותי בתמלת הפיוט, לפלח, לעבוד • לחשובי כאין, עא״ה נל הגויס נאי ן נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו(ישעי'מ יז)• מותרים, ל'התלאה שהותרו על ישראל נלנתיב הנוגע בנס נוגע בגבת עינו('צלי' ב י3) ־ פוטיס, מצרים ״ בפאל, גתחלה • התקינו, היו עושים נתיקונו והושיבו ישראל במיטב האלן ובסוף קלקלו להעבילם בפרך, ונן נידונו וכעצשו ני המנות היו הולכים ונובלים: אצולים ונו', מוסב על רושע ה', וטעם אצוליס פרושים ונמלט׳ והוא תאר לישראל• סונים , יושבי סויגה והוא בגבול מצדם נלנתיג ממגדול סויגה ועד גבול נוש (יחזקאל גט י) ־ גוי ונו', ישראל נדנתיג פתחו שעלים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים (ישעי' גו ג) * גיקלה מפנינים,_ בתולת ה ־ מגל נחלתו מצוצים, שנאמד יעקב חבל נחלתו(לגדם לב ט) • טפולי, דבוקים * ’1*”0’t5 |>נ" ׳ לנתיב נעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל(במרבד נג)* נאזור ונוי , עש י? כאשד ידבק האזור על מתני איש נן הדבקתי אלי את נל בית *שלאל(ילמי יגיא)* ובצלו לצים, עשייה בצל שלי יתלונן(תילי צא)' משונים ונוי, עש ה משצצי ’1מותאתנבהי ונו"! מחובל עם וירא ישראל, בלומד ישראל דאה מותחת גבהי מדצמיס והיינו ידו של הקב״ה-שהיא מתמה והמשיכה השמים והיא נטעה ויסדה יסודי האדן נלנתיב הלוטה בלוק שמיס וימתחם כאהל לשבת(ישעי מ נ׳יב) ונתיב אף ידי יסדה אלן וימיצי טפחה שמיס(שם מה יג), והיא סועדת שאון ימים " והיא עודפת ונוי ־ עצמים, מצליס • צולה ונוי, <דצ היא מצודדת המצלים המאבלי, נדם ה'צבאות בית ישראל• קולעת, ל'קולע באבן(שופטים כי יו) ענין השלכה ־ עלציתרמיס, על לב השמים ת״י על ציתשמיא• לוטשת, משברת ומיתתת• גואמיס, אומדים• נואמים שלול ונו', ישראל היו אומדיס לשלול שלל קלי צ? 15תן תימעהלעם נ?רא• מצלל ל)סיהם נעברה: •צאת b& א?יר> ?rePW ,TO בענךוז, השח *n:flha ♦ ידלג• משאול ת’חת;ה • תעצומ׳ך • וחת ינלץ לוסטיף י ו«הום נ׳עאגת רעט^ • .״, ,״1 י המיון הומים לעמן • יין נטור ינוע »א?ןד • גו• המעביי Tn !'?•! X׳t * ךחומיך * בכל גידם נישמע;נקמך * אשר ^שית לעמך: ליותנתהנפשי ♦ןביךומךיםלאשי ♦ <ודע?צרנכשי. ^עמך׳קולםהקוניתממע1;ך ו;רךפיהם רכנץתבהרוגך4 טס על %ב ל,ל זחגכ<שי4 חמל זעל<(שע רלושי 4־זכר ח0ל1 . , ואמונתו לההפישי* רעלני מטיט רפשי י הטוציאי ממסגר ' ׳ ^ 4 *lr”v ’לחפישי♦ רעל וצמת מבאיש♦ ♦ גלה כבודו על♦ לררשי ♦ מיוסד ע״פ א״3 בצר לי קראתיו ולא נטשי ♦ אילי וחיל♦ ^ מדו ,נ,-!^♦. אדר גאות לבשת 4 ב$ך ים נפוררת ג^ות /גריציש י' 'לחשי,• בן' יצא בחמדד מול^ל להל’חמ"; השבלת-רכאותיל׳סרוממר/• הלא מ•!ם סוף היבשת• \"‘T,: L"’ ובמעמקים דרך שמת4 זבים בו העברת4 הנכים כתובו יי איש מלחמה: שקעת 4 מנעך בעולם הודעת 4:לא,תך על פני כל העמיס מיוסד ע״פא׳יב י ׳ T תתה * בפלחים עת הכנעת * לידך על כל אלוה נתודלת *♦ אזר עוז ועט קנאה4 כשריון לכובע נראה4 גאות לבש נתגדלת", לשבור ראשי תני׳נים בתקפך* והסעות לב ונתגאה4 דיל קשתו וברק רזנית הראה4 הרעים רעש ים בזעפך♦ י לקול תישואה 4והתגעש ותרעש ארץ ומלואה 4זלעף ־ וכרוח אפד : פוט ולוד במש™* זרריוב והחריב בלי רפואה4 טרף : ־ ־TJv זרוע וקרקור ופאה 4יחרשועוקוע ושר מאח %בלם נער מפה ומפה ערמות 4 נוזליכט צגו כתומות 4 סוערו בבלאה י לבי־בור אום הנהלאה ♦י* ״ ז ״ ז "י וקפאו תהמת * עמדו צרורים בחמות י פנו• כאן ובאן ^הנהלאה, רחף בצלו4״ וצר בתוך ים הצלילוי שליש רום מימיות4 צעו הנותרים למדרס פעמות 4 ״ _ ׳ V ־ קורעו את שעהריםואגטות / רבה בור וישיח ונקרת 417 U] ny is riu^ia אלמות.♦ שאובים אף שהיו• בכל מקומיות4 תו;בו יחד מחנה צר ועל שאונו 4נגיד ונושא כלי זינו 4 שרבב 5לק בגזרת לובש נקמוה ? ופלך ילגיונר, עטור כייבע ולבוש שריונו4 פרע נרןמות׳וקנאה יעט שונאיו להדיוף*במ־ו לשעבר עט לנדוף. כץ?ית ?למחט• * ציי׳גד *־?ל יקילנ#ני* rvii !נקלה ״״ר . יעברו וארונו4 רומי קישת:ואטר:דימינו4 ישם פרעה וכל ?y, יי"״ Jv ׳ ד* הטונו* תמו נכרתו ותורד שאול גאוניו: ymע׳׳פ פשל״ק ז. ♦ י גאונו, בלע ושאונו נחוט,. ףחד ^ החלול• צר ןי* ?!?ללחי• fam לא הנמהח י" \י דוה עריצים ה תעד,ו• י קיאו לשוב ולבלעהו 4 צור עבור תהומות יפסימי: לגבות'שטר נישיהו 4 פלג לבו והישגהו 4 עם הנתק •מידשדע״פתשל״ק י יי־ ממתלעותפיהו* שחאךדף אשייגיאילהוי נכרעסאה תהום אל תהום קרא4 שאון סוף לעמתם נתגרה4 רעם בסאה ברשעתו 4 מדד לו כנגד מדיותיתו: ירעש וקול עברה 4י קדים וסופה וסערה 4 צנורות מפה מדותיתו ׳ נאץ מי יי מול שלוך!ך 4 גררתו במי /0 ומפה מקלהין בגבורה 4 פלגים *בלי נהרה 4עברה וזעם להודיעו כחך 4 min • י סביב זוי ?ם ל'׳?':וי־׳ * ?ל° י י י גשפר ברוחה: ♦חד באברה.4 מבלי הותיר מוליך בשורה: T־ •־ : T בשורה׳ יצאה וחלו כל בעלי מדגי4 ואדרוש ,חד להשיב <ם לאיתנו4 בפניות בוקר לעמנו4 :ס הגדת ציר ובל חמוד4 ״ ז T ״' פרץ מאגנו 4 טרף ^ה בזה להגביר שאונו* חייכל אוחד ,**ך יי. ואחד בעוד ישנו 4זלעף רוחו בתוך <ךגו * ונעלם עד חס : •׳:T: Tl * מעיינו4 הורירם למטה ברבייות עשונו* דבק סוס 5ךכב - למען סכר ככל גיא שמך 4 כחך הראית במתקוממיך 4 והשמיט אפנו * ־ גררם בכובד במתג רסנו 4 כלב :ם פסח כסונלו ניד אדוניס קפה כלומד כתפר נמסרו גיד המלאכ/ס האכזרים נלאיתא נילקונן נרמז לנ״ז אז ישיד משה, והוא עשייה וסנדתי את מצדים ניד אדוניס ר,שה(׳ישעי׳ יט 7) ־ , .נ X ׳ תודה ונו מיזונד עם אז יישיר משה, וצפירה, לשון ולצפירת תפארה (ישעי ינמ ה) שת״י ולכתר לתושבהא• צלצול ל׳ ונמנענעים ונצלצלים (ש ׳3 ו ה) וטעמו נמו סלסול ל' הידור וכינור • מצליל, מתניע• השת, השפיל• יפהפי' תאד למצרים • ודלני. ודוממני • טס, פלח ועף, ושע לתנד, וישע אל תפלתי• להחפישי, להוציאני תפשי• דעך, הכרית ׳ אילי וחילי, נתן לי אילות וחיל ושניהם ל' תוקף וחוזק • זלעף, הלעיד • נמשואה, נרעדה ־ וקדקד ופאה, משל על השדים והשלטוני. וכן שוע וקוע, ולשון הנתונ הוא נימזקאל 33 כגונפידש״יז״ל• בנלאה נמסגל ה-ס, ל׳ בית כלא 1 אום הנהלאה, תאר לישראל נמינה ל׳ זי • לתף, לשון על ,גוזלו ירחף(דנריס ל3 יא) • ולגיונו,וצבאו • ואטד יד ימינו, לשון הכתונאיש נמול אטד יד ימינו נל זה קולע באבן(שופטים כ יו) • , תהום וכוי, כלאי' במכילת' תהומות’?סיומו ונוי וני תהומות יש שסוהלא עשנית היא.לא מלמד שעלה תהוס העליון ותהום התתתון והיו המיס נלתמיס נהם ננל מיני פורעניות לכך נאמד תהומותיכסיומו • פלגים ינלי נהרה, ל' פלגיס יבלו לניס (ישעי' ל כה) ות״י פצידי נכדי מין • צד, המלאך המשתית • כאנדה, ?עופרת ־ בשורה יצאה, מעצמה יצאה הבשורה • זאדרוהו, שגחוהו ־ ציד, 8ש3 לנינו• בכל גיא, נכל הא,ך • טנהה , הדגה • משפת , גלית י זזות כהון. לפזר כמון י גוי המעביד דוזומיך, כ״כ בגל נ״י ול״י וטעמו גוי המעניל מלת הרחמנות מעל פניו, נענין ושתת רחמיו(עמוס א',’"יא) י " כסלוחים י מצדים • כתגדלת לסבור לאשי וגוי, כ כ 3כצ כ י דל 1י וצן עיקר שהדי לאות ל' אנו צריכים כאן לחתימת שם המתבל כמו שכתבתי נדאש הפיוט ־ עמדו צרודים:תמות, עמלו כאלו הם צרורים בנאד׳ ץנן דרשו ננמדבד לבה פ' י״3 דף דמ״ט ביעל נצבו נמו נד׳ודרשו נד נמו נאד וכן חי במנות דד׳נתן בפרק עשרי’* פנו נתן וכאן ונו׳, בילקוט סוף חבקוק על פסוק נקבת נמטיו אי׳ יוי׳ל ניסיס נעשו לאבותינו על היס נבקעו ונעשו כמין נפה, נמלק בלשנים,_ קפה הים משני חלקים ונעשה כמין בולוס של זנוניות ונו' ובבמדבר דני פ' ט' 7ף דייל 3' איתא הקפה שלישו של יס שנאמד קפאו תהומות בלב יס והלב שלישו של א־ס ע״נ ומשני ה«אמרי5 האלה נראה ני שליש מי היס נקפא ועלה למעלה לתומה על שני הצדדים וגעשה כמין נולוס ושני שלישים היו למדרס פעמות י צתו, ל׳צועהבדב מתו (ישעי' שגא) שענינו חגור ונאזר ונשאל הלשון על המיס מקדשים ודבוקים יתל•,קורעו ונו', כמו שאז״לויבקעו המיסנל מימותשנעו־לס־ בור ושיח׳ בשין ימין נמו 173 לפני שיתה (תיליס נז ז) י תונו, מתוכו, נבקעו בתוך תעלולי צד, מעשיו ומנהגיו של הצולד ורוע מעללמ לא הניחוהו להיות יושנשקט ושלו, והו' נענין והרשעים ניס נגדש ני השקט לא יוכל ( ישעי' נז )׳ והשגהו, ל'שגיון׳ שח, אמל• מאוגנו, משפתו־ בתוך נלנו, בתוך גופו צי הגוף כמר כדן לנפשי נלכיוח׳ ל' נשאו נהרות לכיס (תיליס צג)• עש1מ, תוקף מימותיו־ L a זוה־מ סדר ליום אחרון הניאם ?ayy אוניו* אבלו בקש;בש בחרונו: _ 9חות וסגנים נבזונים• צור וצידון ופל גללי פלשת י בחרונו, ;רה ני,ם אוילים*!שוררו לו בני אלים' נבנים* קבך ורש ואיש רוכנים• רטט והחזיקו ו3ב;ב מי במיכה gUy . י נשפכים* י שממו ?ליחס חולבי לרנ־ם • תטהון ר,סו r T מכסאיותכם מלכיכם*. y m ?וו£ ^ י מיונים, חללו יחוסלו• ושיניר "מ׳ וארור* טלחלו. ♦ם גליו לכל יהו זוהים ♦ דוק ותלד מאימתו נךהים * האומד אז נבהלו ♦• לחרס וזוהריו כהים ♦ וחותם בעד הלים!לא מגיהים 4 *יוסד ע״פ תשד-ק ז י: :־ זיקים וברקים ממנו נשלחים♦ הישים בשליחותו!לא תימן וישביו נפוגיכם* ’שכיון לב ורפיון :ך.יס משיגים. ־שוהים ♦" 'טכס גלגל קבוע ומזלות צומחים ♦ יחד כסיל רבי מואב מו/מיוגגים ♦ קינים mr בפיהם הוגים ♦ צעיר וכימה עטם זורחים ♦ פון עש בצפון ועקרב בךריוס חם וכל אליו דגים♦ פחדו ורעדו וכדונג נמוגים♦ ערקי מונחים♦ ליהוד שמו כלם מוכיחים: 1 ־ ־ז ז !סיני כשכור חגים♦ סיועה וסער כם מנהיגים. נכערו מוכיחים ׳מעשייך אהיכתאמוניןל♦ לבלוע לוחצי המוניך ♦ כלם!נעשו שיונים♦ מך־ממים לארץ ישבו נוגים: ־ י ' ־ 1 ־ נוגים׳ קטנים וגדולים כאחד♦ וכאז כן עתה נל עורריך W ח׳ ייך♦ יחד♦ מומתים ולא מתים בעודם ♦ נפשותם עדין צרורות תפ1ל עליהם אימתה ופחד: נחלים• סער סיף לובשה לידם * עיפתהאף היא קללחש למק למזג לננרהים *' טס המתג מסלי ביניהם • •ואח לבית מצודם• פצועים ונפצעים וטפלה כבדם* צנופים ורעד יבא נהם• טרוף דעת בלבביהם• חלחלה ומער ברול עם ברבבות נטלם * רןרוע ורסוע נחרים בערס • ריב על מחגיהם• זיע"ורתת בכל איבריהם• ינשלו מהם ומןיהנתגרו על ירם* ל ישר׳ המשלם לשונאיו להאבידם * ונהם; חיוה עליהוה תנא עליהם*’דומם ישבו תחתיהם * שת •מינו לארץ לגמוללהם הקרס• הפה•־, סערה ?’0 נער מלאים ואין מרפא להם • בניך, עד יעברו מבוליהם• (בלעה היורם• תוחהתויגוד ועמס יבב וסוס נדרם: אל הארץ אשר נשבעת לאניותיהם: נררם•(אבר שאון טנריף* יבל!רע?!?1’!T* לאטהי^ם, ט1ב nyg מלא לבנימיו* ואל הר מטם מאלמיר נחית 5חםךך•• ....................... מיוסד ע״פ א"5 תבאמו ותטעמו: נ • t אורח עולם עליהם ויאהב שנית ♦ בני עבקך ^ מיוסד ע פ א 3 . ־-...........,־ • , , , ״,, ארץ מכל ארציות עשור ספיוך־שה ♦ בעשר הדשות אדונים הנחית♦ געגועים כאב לבנים למו עשית♦ דיביש מקדשדז♦ גסעיוד ממנה מעשר מן הטעשר"מנת גביורז מסלע אותם הנקת♦ הרתעת והלבשתוהנעלת!039* הפרשת ♦ דירת ןבוסי היא העיר הסדיושת♦ הועלה ו״־ סולת וךייש !שקן אותם!יי ?עמיד * מאז במחשבת עד לא קראת יבישה ♦ ותמיד עיני אלהים חשך כעמוד איש כמנהיר נעשיית ♦ טל מתחת ולחם בה לדרישה ♦ זפו נה ליו לנס ישבת ולישראל ירושת " חניות ממעל למו ההשרת, :אורים לצמאם מצור הוצאת4 בתוכה סכיוחמהם לחישת♦ טללם בצל טחיורב מצא . ?נסתם להר המד ומצות והקים הידית ♦ 7«3 5!íגיל נפישה ♦ :!חד לחשבם נעךס !רוח השה ♦ כל עע:וכל ר׳קיד לכיד*,0’™ W1R *♦ , מכה אנושה ♦ להסיר מאום משלישה: ־נחת׳ סגוליךיסכגזון♦ וצורריהם צירים כיולדה אחזיה משלשה, נבטה ירוה להרעה ובלשון עתיד פתחת : \ T ; T X T : ־ ; - : ♦1 • T S T • T 1 i ש?ןעועמיםיך!ק: 1להעח וסימה לה״יי♦ מקול מפולת שאון פורבים ♦ נרעשו איים(יושבי >:4X t כרכים ♦ סלעמו סוד נמלכים ♦ עלפו ונסוגו אחור נסיכים . מלכות עד לא קדם קרומה ♦ נצח נצחים מקימה 4סוף ׳,־ ’ ־ * ׳ ־________־ וקדם זוהיס׳ מתגאים. ולי תלמוד הוא כדאי, .בעמך עדךזהה* דוק ומלד, שמיס ואך • נדהים׳ מתפחדיס כמו אל תפחדו ואל תדהו (ישעי'מדיו)* האומר לחדס וני עש״ה האוח לחלס ולא יזרח ובעד נכבים יחתום(איוב עז) וזהו חותם בעד הלי ס והיינו כוכבי אוד׳ ה לי ם מגזרת ני ככבי השמים וכסיליהם לא יהל ו אורם (ישעי' יג י)• מגיהים׳ מאיריס ל' מגה כמו והי אלה יגיה חשני (תיל’' יח כע) • חשים ׳ ממהרים * ולא שוהיס ׳ ולא מתמהמיס • טכס, תקן כסיל וכימה וכוי כיון עש וכוי עשייה עושה עש כסיל וכימה וחדרי תימן (איוב ט ט) ועצינס מבואר במסכי ברכות (דף נ״ח ב') ׳ ופסחים דף נ״ד 3' • בחללם׳ בגופם• לידס׳ לזורקן• עיפתה, תוארלאדן׳ כמו אדן עיפתה כמו אופל;איוב ייצב)• כבלס׳ בקוע הכבד׳ ל' יפלח חן גבלו (משליזנג)• לנופים כלור׳ ל' לנוף ילנפן־ לנפה כדוד (ישעי׳נביח) עיין פירש״יודד״ק• קריע ודקוע • הים והאלן היו נחרים ומריבים בעלס ני הים היי זורקן ליבשת והאדן לא דלתה לתת להם קבד כמבואר לעיל ונקראת האדן רקוע כי היא מרוקעת על המיס כלנתיב לרוקע האדן על המיס ׳ ונחרים מגזרת.בכי אמי נחרו בי (שיר א ו)• שדי המשלם ונוי׳ נמו שאמרו• רז״ל הקב״ה משלם לשונאיו שנד מצוותם בעה״ז כלי להאבידם מן עהי׳ב לכן שת ימינו ונו' ׳ עיין לעיל ; לגמול להם חסדים ׳ בעבור שאמרו ה'הלדיק מכאן זנו לקבורה • תפחה, גיהנס * מוחתתו ׳ פעל נגזר מן תחתית ונוספה בו התיייו נמו שנוספה בתיבת ביעות־ד צמתתוני לתילי׳פחיז) שהוא לשון למיתה לדעת המפרשים ולדעת דל"ק במכלול בטור השלישי׳ ולדעתי התיבה נגזרת מןוהארן לא תמגר לצמיתות ונשתרש בו התי״ו על שאמדו צמתותוני וטעם המאמר בעותיך כבר היו לי לצמיתות ולחלוטין שהרי סבוני כמיס כל היוס בלי הפסק עד שידמו לי לקנין מוחלט • אורח עילם עליהם ונו׳ ׳ טעמו בעבור אהבתך לישראל שנית מנהג העולם• געייעיס׳ שעשיעיס־ הנקתה׳ היית מרק אותם• הלחצת ונו', כמבואר בנ׳נוקת יחזקאל י״ו• החשדת׳ המטרת ל׳ ומחשולות מיס ע’ג קרקע(תענית ט ב)• להר חמל׳ זה סיר־ ים כגזוז ׳ כאשד עבדו את הים • פולנים ׳ תאר למצרים על שהגבילו את ישראל בפרך׳ סולעמו סוד נמלכים׳ נבלעי עצת היועצים ׳ בלע אלוני פלג לשיכס מתדגמינן ס ל ע ס אלוני עצתהון׳ וכן ועצתו א ב ל ע(ישעי' יט ג) ת״י וחכימהון אסלעס,וגן דוב לי בליעה מתולגס בל'סלעם׳ וטיעסנולס השחתת העצה• עולפו׳ ל' בניך עולפו(ישעי'נא נ) והעילוף הוא החולשה אשד יקדה לאלם עד שכמעט תצא דוחו• נמלכים׳ נהלשי,* איש תכניס, איש שאינו לא קצין ולא רש אבל הוא בתוך דיניהם • רטט׳ רתת* הוללה נעשו בהוללים ושוטים, והדעלו׳ והוכו בתמהון לבב ׳ ל'והברושים הרעלו (נחוםנד)• ושעיר וזמי ואמרי׳ שמות אומות הס• תימן, אלופי תימן ׳ נפיגיס׳ נפוג לבס• דבי מואב, שדי מואב• מתמוגגים. ל' נמוגו גל יושבי האדן• ונלונג נמוגים, ונשעוה מתמססיס • ערקי וסיני׳ מגני כנען ־ נוגים ׳ נאנחים • הוהעלהוה, שנד על שבל• רומס׳ לשון דמיי׳ נאלם• גער׳ גערת הי* ארן מכל ארצות ונו', מחובל אל מעלה תניאמו ותטעמו אל ארן המפורש ה מכל ארצו' עשור והמקידשה בעשר קדושות כלאי' במס' כלים פ־ק א'־ גם עוד ממנה וני' כלומד מן א״י שהיא מעשר של שאר ארצו'הופרש עיר מעשר נלן־ המעשר לחלק גבוה והיינו לידת יבוסי, הוא הגורן שקנה רול מן היבוסי ושסנבנה ירושלים, ואמרו בפילקי לדייאני״גיו״ד דבלים עלו במחשבה ביום ראשון, ירושלים ודוחות אבות ונו׳ ׳ וזה הועלה מאז במחשבת וכוי ׳ ועיין גצי בילקוט פ' עקב נרמז תשמייג י חנות בתוגה וגו' לשכון בתוכה ולהאזין תפלת ישראל• נפישה, מניחה ונחת' מאום משולשה׳ כהניס לרם וישראלים ־ נבטה ברוח׳ הביטה בדוח הקיילש ופתחה השידה בלשון עתיד אז י ש י ר מאה ׳ גס סימה בלשון עתיד ה' י מ ל ר ך לעולם ועד לרמוז על השירה שלעתיד ונמו שאז״ל• להד׳על, כ כ בבינ״י• מלגות על לא קלס וכוי׳ מלכותו שהיתה מראש ומקדם תתקיים לנצח נצחים • פוטיס ככלה וכוי ׳ נאשר כלה במהומה הנוטים הס המצריים אז צניף מליכס המליכוהו של nos . בג זקזדם והזן־ עצומה ♦ עד<ולמייעד מסימה ♦ בוטים בכלח עמאים 1לא מבפנים׳ 3י מרחטבם ♦נהגם על מבועי במהומה י"־צניף מלוכה המליכוהו־ תל; איומה ♦ קומו ־שמנים, והוא ינהלם על מבוע♦ /!:נים,־ ושר גיוא ♦ועזב על לעד דומה ל־הוממה י רום?תחת ימליבוהו- באימה * מפתן אלמונים׳ מעפה ♦ד זירך ליזמים הנהנים׳ והנה שמים יפצחו• תן נעימה י ו/הלהו יתנו כל מלכי אדמה *♦ בהי אליו מארץ הימנים ׳ ושומרים שהפקיד עליהם לח אז:חפוף אל עמים שפה ברורה יחד♦ לקרא כלם ממנים׳"התחילו. כזאת אליו מהנים׳ והראוהו פצעים משם המיוחד * למאסון איש אלילי כספו ואיש אלילי ש־פצעום פרחי נאמנים׳ לצוח וי וי ?בל עבדי אחריו ?חבו בכחד ♦ ויטו שבם אחד לעבדו בפחד: י עונים ׳ ?נמו מה זאת עשינו כסכלונים ׳ • כי שלחנו עבתם בפחד וברעד ימליכוהו נוי אחד ♦ ואותנו ♦.עשה לגויאחד * שהחת ידינו מכתים ׳ ל♦ ירמוס לנו חומר ומי יחזיק לבז־ 3’Qi התא יהיה יי אחי ושל אחר: סלבנ׳ם, סיעה é חו«ו/«ננ:ניפ,: העת »י'לי,׳גל," סילוק, ך •■■־ ״׳י י * .׳יי עננים, וגם ה^נים עטם לנו נותנים ■ 30 לא;ín ובבן ולק תעלה קדשה כי אהה קדוש ?שראל ומושיעו? אלינו פונים׳ כי יאמרו הנדר עבדים שהורה:;דיחם *וונת הפייטן להודיע אע״פי שהרבה 3פבחרבון עלמא, וכדי שלא לימץ נתונים׳ הם פשעו בם ובהם לא מופנים ׳ אף כ♦ אנחנו תאיץ וקצ-נ-ם י יגבן ׳?לח rm את גל חך^< -שפע יותדקהלאוי לו אי אפשר להספיק שבס וגסלו'לבא •לתכלית ספור הנעשה" מצדם ?אצטגנינים׳ ונם אה האובות ואה הידעונים ׳ אומץ<כודוהיקמי!מלל׳ ומי!עצור כחשבחך למלל, דועץ בם ובזקנים; יצאו בלם בעצה אחה מעונים׳ :אלו פעו" מלא מם שירה ?הללי׳ ?כל שערוה ראשנו לרדוף אחריהם ולבלעם כתנינים׳ ויצו רעבירו קול ■לשונות להתפלל"׳ ובם אנו עסוקים יומס וליל ׳ לא נוכל בארץ סונים ׳ כל שולף זחרב זקיות מוכנים׳ ויאקפו ובלם י' להספיק •מלל, על אחה מדכי רכבות שמק להלל ׳ אשר כאיש אחד •מזמנים ׳ והאחשדרפנים והפחות ?הסגנים ׳ הפלאח ?חשכת לריתעולל ׳ על עם אישר לד מתחולל , ואנשי הצבא איש ואישי בכלי דנים ׳ אז פתח אוצרות נמי בטרם הרים ילדו ?ארץ תחולל׳ השקתם לשמך באהב מטמונים ׳ אישר גנז הוא ומלכים קדמונים ׳ והוציא כלי לבדל׳ היות לך לבנים ואתה למו מחולל ׳ בצל ידך אותם יקר ודךכמונים ׳.וחלק לכל אחד ואחד כפי י הגונים ׳ לטלל, על כל עם ?לשון ראשם להתלל׳ באורח חיים ןישדלם ברברים והסביר למו פנים׳ וכיה אמר להם בשיח ■ :אותם לחסלל ׳ בלי להחליפם באמה אחרת אותם לחלל ׳ מענים ׳ משפט המלך כל העם בוזזים ולפני; נותנים ׳ ■ להתפאר יכם והם בך להתהלל ז כי מי אלוה זולתך ואני.כאהד מכם אטול מנים׳ מישפט המלך עבדע -בעליונים׳ ומי כעמך ?שיראל נוי אהד בתחתונים, אישר יוצאיםראשונים׳ ואני אצא ראשון ואתם צאו אחרונים׳ תלכו אלהים לפדותם מטענים׳ במסות באותות משפט המלך עבריו אוסרים מרכבתו ומתקנים׳ ואני *במופתיםמ־שנים׳ באשר עשיית אדוני האדונים ׳ לבני בעצמי אאסור רכבי ואשים רסנים׳ ונתרצו• ?הד גדולים שלשת איתנים, אשר בשבילם טלה ממעוךים׳ ברכוב וקטנים׳ -?:שימו כובע על ראשיהם ולביש? שריונים׳ כרוב ?רוח ועננים, ועלית בכבודך באדמת צוענים ׳ ונעו ויחגרו איש חרבו■ ונטלו כידונים ♦ ?יקהו איש רומח קירו מלפניך אשלים וסמנים׳ ולב מצרים המסית בךביונים׳ ויחזיקו מגבים ׳ ?נשיאו קישת ומלאו שלטיהם חצים במפת נדלות וחלים רעים ונאמנים׳ ותוצא את עמך שנונים, והקלעים איש קלעו ביר? לקלע באבנים׳ ותיאו ?שחל מקרב מיונים ׳ כעבר הנשמט מרחם כתוךץמנים ׳ יחד בלב שלם וקצביוניט ׳ ולא נכשל אחד מחם ולא בלא פגם ונזק וצער בנים׳ וש$ לתן פתחון פה למינים, ארעוהו סימנים ׳ לבלתי לנחיש לישובלמליוניש׳ כיהקות ?1ומר בעקר שברח מאדוניו כן ברחו אמונים ׳ ?לא העמים מנחשים ומעוננים, ואיש ישראל על שפת ?ם •הוצאתם בישעת ישבני ־אדם ישנים ׳ כי אם לאור הבוקר חונים, ??שיאיו עיניהם וחנה מצחם נוסעים כעננים, ואין לעין כל המונים ׳ ?־תועפות ראם רמים ועליונים ׳ ועל1 מקום לנוס לא לאחור ולא' לפנים ׳ ואף לא מלפנות מפני כנפי גישר נטענים, שיר ושבח והלל רוגנים ׳ בתוף רפנור חיוחופחנים ׳ יצעקו אל ?: והפילו לפניו תחנונים, ??מצא ועגב ומנים׳ ולק?ס דברך אישר עצת לראש־ מאמינים; להם המצוי ככל עדנים, ויגער ;בים סוף וחרבו זדונים ׳ לא הוצאתם בפחי נפש ריקנים ׳ כי אם מלאים כל טוב ילכו כתהומות כעל דרכים מפנים ׳ מזח ומזה העלה ערמונים ׳ כלי כסף וכלי זהב וטובות אבנים ׳ ובניי חופש אלניות טעונים ׳. ובתוך תהומות המתיק למו מעי,נים ׳ ורקמתצבעונים׳ כדי לשלם שיכר ׳שעבוד חומר ולבנים ׳ ?עשן לפניהם קטורת. סממנים, ינחם אל מחוז חפצם חופפתם בסליל שכעת עננים׳ מעלה ומטה ומארבע שאננים׳ וכעלות לצד.זה על שפת!ם בנים׳ באו.מצד דוחות גנונים ׳ לחשבם מזרם ?חולב וצנים ׳ ומפני החיות זה בתוך!ם סונים, תחלה־ בך־צון ?סוף ברסן מדשנים ׳ ונשיכת־ צפעונים׳ וע?ן בע?ן כבודך■ מהלך לפנים׳ בענן בי סדרי בראשית עליהם משתנים׳ דרך ארך סוסים ?וטס לנחותם נתיבות מתקנים ׳ ובאש לילה בלי להכשל מושכים' *ופנים ׳ . .וניחפך בם ונמשכו סוסים *הד באישונים, מנוד. טוב לנוח טוב נוסעים וחונים׳ לא רדיסדנים, דרך ארץ מקום שרכב מנהיג ישם מושכים : י, ׳ - , _________ ״ ______________ופונים _ המליניהזיפדאל הנקראים דגלי איומה,:יבעת:קומ1־ללד להומם דומה אז ימליכיהו יפ'ואתחנן 3דרז תתנ״ו• לראש מאצצילס, אבלהס אבינו, מופפתס, היית 5אימה דוס ותנוח והיינו שמיס ואדן, ופל המאמר הזה מיוסד על נבוא׳צפני' (ג) חופן, ומסקי עליהם 3שכך של ז׳ עירם, כדי׳’ ילקוט פ' בשליז במה דכ״יז ו3נהד3ר לכן הנו לי נאום ה׳ליוס קומי לעד כי מפפטילאסק גויס וגו' ני אז אהפוך \ עמים רבה פדק א' שגעה ענני כנוד היו מקיפין אומס ל לל דוחות העולם ואחד מלמעצן &3ה בלולה לקדוא כולם בששה׳ לעבדו שנס אהד וגוי, וכתיב הפא דומה אלי קודא זאחל מלמטן וא׳ שהיי מהלו לפניהם דחוק ג' ימים והי'. הכה לפניהם את הנחשים ־מבעיר וגו'(’שט•’, נ* יא)וכתי3 והל ה' לפלך על גל האדן ביוס ההוא יהיה ה׳אחל זאת העקרבים ואת השלפיס ואת הסלעים ואסהי' הקרס נמוך הי' מגביהו ונוי• דפמואחד (זנדי׳יד ט)• י באישונים , באישון לילה• מכפניס ׳ דעביס• ושד נוא,שד של מצדים היינו אומן ונו', בעבור שהאדיך עד הנה בגבהות של הקב״ה לכן יסד זה הסילוק פרעה־ לימים הניתנים׳ למועד שלפת ימים אשד יע־ להם כשוב• מתנים, ■לומד שאין נח בנברא לכבחו כראוי וכענין שאמד דוד מי ימלל גבורות ה'• מתחולל מספדים• פרחי נאמנים ׳ בכי אנדהס יצחק ויעקב• ונמו, ואמדו* נסכצמיש, ל' דום לה' והתחולל לו(תילי, ל״ז), בטרם הדיס ונוי ישראל עלו במחשבה כסנליס ונופשים• מכודנים, משועבדים• לא סופנים, אינם חושפים C3 • קולס הבריאה.., באהב לכלל, לתת כלילת האהבה על ראשם• מחולל, יוצל• •ואדדכמיס, שם מטבע מה נזכר בעזרא ח' כ״ז, וי" ג דדכמוניס והופ הנזכר שם לטלל, לסכך• להתלל, לדומם• להסלל, להדריכם • פלשת איתנים, שלשת ביס״ט, ובקצת ספרים מדפים הדפיסי אדדנרונים זזה שיבוש ופין לד מציאות האבית • טסת, מהרת ל'כנשר יטוש עלי אכל (איוב ט כ?)• ברנוב כרוב׳ כרכתי׳ במקרא• נפי הגונים׳ נפי הראוי• ושדלם, פתה אותם - כידונים׳ מין ממיני וירכב על נלוב(תילי' י״ח י״א) • צוענים, מצדים • ונעו מלפניך ונוי׳ לנתיב הרמחים • ובצביוניס, וברצון שלם• זקנים׳ המיס הזדונים• כנים׳ אאר הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצדיס ונעו אלילי מצדים מפניו ולבב מצדים ימס בקרבו לישראל־ סרנים׳ מצרים• אחר הסדנים׳ אתר העגלות, בעננות אשר (ישעי׳ יט א)■ בלביוניס׳ בלאבון נפש• מקרב ממיס, ל׳ אונאה והוא תאר שלח פרעה (בראשיתטוה) ת״י בסלנא דשדר פרעה־ ציד׳ זכרי׳ הנביא דאה לרצליס שהונו את ישראל• גפובל הנשמט ונו', מאית', בשוחד טוב ו:ובא בילקוט במדון סיסים אדומים שווקים ולבנים(זכרי. ס ״)׳ שרופים בשי׳ן שמא. .Tóm Vili יב M ופיימי ופונים, וכאן מנהיג מושך ו3^ כרחם נפנים, ובאו לת1ך את־כל־״המצוך ה1את אישר אנכי ן$ןןז ח:1ס: פי־יהור, ♦ם באמצע שאונים׳ והנד. כבוד יי אלחי ישך^ בא ברוב אלדזיך ברכך כאישך רבר־לך והעבות נקם רכים ואתה לגיונים׳ וירכב על כרוב וידא מולי בעלי מדנים׳ ו/נמו לא רתעיבט ומשלת בגויס רבים ובך לא ימשלו: ס ני־ שרפי הקודש וחיורת ואופנים, ואלף אלפין ורבו רבבן יהל׳ בך אלון מאחד אסיף כאחד שן1ךך םאסףאשר; גדודי שנאנים י, ורכב אש וסוסי. איש וכל דמיונים ׳ יהוך, אלחיך נתן לך לא תאמץ את־־לבכך ולא תל^ן כמראה אישר ראה ציר בחזיונים׳ סוסים אדומים וסוסים אתיילך מאחיך האביון ; כי־פתח תפתח את־רדזז ל! שחורים שרקים ולבנים׳ ויחנו אלה נוכח אלה אפונים. והעבט תקביטנו די מחסרו אישר יחסי 17; 3? W מחנה איש מול מחנה קש פנים בפנים׳ ולפי ש^ה הרגישו פךהיה דבל עם־לבבך בליעל לאמר ך,רבה שנת-השבע י כל צבא מעונים׳ י בזרוע קו נלחם רב אונים׳ לא בעקום שנת קשמטה ותןה ^ינךיכאחיך האביון ולאץ ח?[ לי ♦ד חיל ־שיוטנים, הלא הנפילים ואנשי השם מבנים, וקרא עליך אל־ךח'וה;והיה בך חטא: נתון תיון א ולא-מדוח אפו כלו והנם טמונים׳ ואף כי משולים למשענת ירע לבבך בתיוך לו כי בגלל• הדבר חזה יברכך יהוה קנים, אשר הבל/ריק לעזרה מתקנים, כי אם להודיע אלסיך בכל־מעשך וככל משלח:דך" ב, לא־רח־לך חבת אב לבנים, וירעם בקול גאוניו על גאונים, ו:לץ אביון נ!קיבחאךץעל-כן אנכי מצוך לאמרפתח תפתה ,ילקראתם במגן וצנים׳ 1:ךךכם באפיו 1:ךמסם בחמתו את;:ךך לאחיך ל!1נ:ך ולאבעך כארצך: ס כי-:מכך כחומר טילים, והדיישם בחרוש מתבן במו מרמגים. לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שיש ישנים ובשנה ואז שר ים עם שיר לום!סד נדונים, זה לעמת זה נאבקו ד־דךביעת תשלחנו חפשי מעמך: וני־־תשךחנו חפשי במעונים׳ ויחזק רהב על שיר אוינים, ישליכהו אלצה .מעמך לא תשלחנוךיזקם: ל״ע״גיק תעניק לו םצאנך וירמסהו בעזרת דר אופנים, ועפזובשוים באלה דינים׳ ומנךנךומ;קבך אישר ברכך יהוד, אלסיךתהן־לו: וזניח עוזר!עזור בקו נדונים ׳ פתחו פיהם בשיר ובךננים. עזי כי עבר חיית כארץ מצחם ויפדך יחודת אלהיך על־כן וזמרת ♦ה פצחו ברנונים, לרם על רמים ומתנאדה על אנכי מצוך את־־חרכר הזך, העם: וחיה בי־ייאמר אליך לתנים׳ לשומע אנקת אביונים ׳ למשפיל רמים ומרים לא אצי^ מעמך בי אהבך ואת־ביתך כי־־טוב 7! W? מסכנים, וקרמו שרים אחר נרגנים ׳ ובתוך עלמות ת$1פו ולקהת את־הג/רצע ונתתח באזנו ובילה וחיה לך עבד גנונים׳ ואחר כך הרשו שנאנים; ככתוב ונו־ עולסו^ף לאמתך העשר,־כן; לא־יקישר, בעעיךבשלחך קרושה, הלל אי״וו, ״יא אבן 3יוםזיש״פ־ אתו חבש, מעמך כי מישנל, שכר שביר עבדך שיש ישנים וברכך יה;;ד, אלהיך בעל אישר תעשה: פ ישיא?, ומוציאין 3' ס׳ית וקודין בפי ראה׳ בשבת מתחילין עשר תעשר בחול מתמילין כאן י ומתיזלקין ל!' גבלי, ובחול מתחילין לקמן כל הבכור ומתחלקין לה' כי-רי ". כל־הבכיור !ולר בבקרך ובצאנך דת זכר הקדיש > 1 I*י !T T T r-T T V ׳ )/ ן' : -J יתך: וכי־־:חיד, בו מוס מסה.או. עור בל מום .,..... . ״ "................. ״■ >״י*יילמח^מ» .. .״ ..,. ה# הדיל לא ףנל!ןיאי» 3*־ w -לק WS לא י׳א3ל זיל־ ׳להק סמך, המקים א׳סר עחר ;ה;וי־.אלהץלשום e. íc:m tigscfn ne$n W. .*ייני״ י . ag כי 37155 ;njn אלדזין: 1 וני,חה יבסף וצרק ה?סף ?!מור {!ר־׳־לודש האכ׳ר nép rym ל׳תף אלהיל י* 3<א והלכת אל-המקים א׳־ר ז«זד;הוד־, אלהיף ?1: בח!-׳£!דזאבינה(ציאך, •הייה אאזין; מטצי:ב־ לילי־׳ ינתתה הפג!ך. כבל אשרךאוה נפ?!ןז בל״קר ו=צאןוכ::ן הבחתןסה ליה1האלה׳לצאן ונ^ןו כמקום א?ר עחי ובשכר ובכל אשל תשאלל 5?־שך ואילוף שם ל^י -תה יואחלשפן עט לא־חאפל #V חאן #ry ,׳מיס אלאץ ושסלזדו אתך, וביתך ־ והל,. אשי־נש!!י׳ו לא חאכל־^ליו מצוח ל1(0 ?3i< כי כח3<ון £אר, מאייו ónra העזכנו כ׳ ?r לו חלק ונהלי׳ ״?!ל / ,« W•.' דמ׳ען הונילאת״ום. צאתך מאיץ Ónra כל ימי חילי• שדיש ישנים תוציא אות־בל־מעשר תבואתך ישנך . ג ובשבת ה ןל'א־!ךאה לך שאר בכלענלך שבעת ד,הו?<4 והנחת בישעריך: ובא הלו♦ כ♦ איך־?^ הלל! :מיס ו/א־-^ץ מךהבשיר אשר תזכה בערב ביוס הראשון ונחלה עמך והנר ודאתיום והאלמנה אישר בשעליך ואכלי לבקר; לא תוכל לזבח את־־הפסה באחר שעריך אשף ושיבעולמעןיברכך !חוח אלהיך ככל־מעשה קך אישל יהוד-, ;ךלחיך נותן לך: כיאס־־אל־המקוס אשר״יבחר תעשה; ס לוי מקץ שיע-שנים רועשת ׳שמטה: :חוח אלדויך לשכן שמו שם תזבח את־המהה נערב כבוא וזה דבר השמטה ישמוט כל-כעל' משח ידו אישר :שח ולשמש מועד. צאתך ממצרים: וכ/עלת ואכלת במקום ברעהו לא־יינש את-רעהו ואת־אדויו כי־־קרא'שמטר, ,אשר:בהר יחוחאלחיךבו ופמתבכקרוךלכתל^ך" ;:תוך: את־־הגכרי תנשי ואשר יתיך, לך את״אח♦^ ששת:מים bpm מצות וכיום השביעי עצרת ליח!רי תשמט:ךך: אפס בי לא יחיה־כך אב:ון בי-כךך יבךנך אלחיך לא תעשה מלאכך: ס^דיבשב״י שבעך, .יהוד, בארץ אישר :חוה אלהיך נתן־לך נחלה לרשתח י שכעת.חספר־־לך מיחחל חרמש בקטוך, תחל לספי רק אם־שמוע תישמע כקול יהוד, אלהיך לשמר לעשיות שבעה שבעות: ועשירת חג שבעות ליחות ‘^לחיך . י ______________________מסת ופירושו כקודם במראה אדום ולק ושחור־ אפיניס, ערוכים• מחנה קש פ׳־נ בכל שד מצדם• עוזר, שד של מ3דיס • ועזור׳ מצדים ־ וק־ויו שדם ונו/ פשוק כ יי ול׳י • הדגישו ׳ התאספו • רב אונים, הקב״ה • ־לא בעוצם ונוי, נלומר הוא במילים ס״ח ואמרו עליו בחנחומא והובא בילקוט בפסוק אז ישיר אמד ר' גדי,א לא בעבור עוצם ידחילהשיטניסנלמם בסהקב״ה בזרוע שהרי המנומס נפילים בד אבא קדמו שדים אלי ישראל׳ אהד ממיס אלו •המלאכי', בתוך עלמות תושפות ואנשי השם כלו מרוח אפו והכס טמונים ומב״שג מצדים שנמשלו למשענת קהה אלו הנשים׳ אמד ר' לוי השמים לא אקבל לבד זה אלא הנשים קלסר תחלה לכתיב רצון ולהיל וריק נלנתיבוילעי יושבי מצדים ני אני ה' יען היותס משענת קנה בתוך עלמות תופפות הנשים בתוך׳ התחילו מלאכי השרת להתרעס יכו לניתישדאל(יחזקאל נטו) ונתיב הנה בטחת על משענת הקנה הרצון הזה על ענ״ל ׳ וזה מטעם הפייטן וקלמו שרים היינו ישראל ואחר כך הכוננים היינו מצדים (ישעי, לו ל) וכתיב ומצרים הבל ודק יעזורו(שס ל ז)• צי אס ונוי, המלאכים ובאמצע ובתוך היו העלמות תופפו הניגונים ואח נ הורשו השנאניס לאחר נקב יה נלחם 3ס בעצמו כלי להודיע הנתו לישראל• כהלוש מתבן במו מלמניס ׳ שסימו הנשים שידתס * . .לשון הכתוב ניע בישעי׳ כי'ה י' ־ ויחזק רהב ׳ שד של ים רהב שמו • שר אויניס ׳ , (לב) של פסח «ng ניבי׳ מ ??י« m אלס׳ך• ושמחת לפג:׳ -nn אלחיך אתה מ ימו ח?ל3 יאמתף וז-,לו-'?!■!שר ב?ן!ך<ף להגר וה״ום זהאלמנך׳ הפטרת יום שמיני׳ של פסח בישעי׳ סימן י׳ פסוק i'V עוד דד1םמננ לעמד;:פף;n הר כ:ת- ffiSSS3£25@$$SS מ!ג׳ף'"*:'‘ מהליין T : JT J - IT 5 •AT I • : T (•T V ;*• פ ה ובשנת t יה1ה צבאות מסעה פארה ?מערצה ורמי VT •• Iv•• T 5 , T^t JT S . ־1,:■ TI ,'AT T JT: ír ג• י, 4 • 1 ־. את־הךז.?ןים האזי׳*״ . י . • - •י• .•־'׳.•־ • 7 ■ -- • • r ^ דד-סכות תעשי-. $ ש^ת:טק הקומה גדעים והגבהים יישאלו: לד ונקף «־'׳ י&י Km אל« מרי $יי• :מ׳ם החג ל-הלהאלא-ף ו;פ;(1ם?!?י־־׳נחו ןה{ה ־״ יא א וזיצא 0?11־ 9מע!שי ml־ משךשין *ו?ן5ז׳וד.י5מי*«ל יפרה: נ ונחח עדייו רוח יהוה רוח !ה״תאןלשמח־ tenfoe •=w? »w* הרל״ה ורינה רוח itm וורואי* די* un את־פני 1 ידווה ‘^חיק במקום אשר ייבחר בחג המץ1ת ובך)3 הכמה וב 71 j רוח עצה וגבורה רו!/ העב;!לתל?י!ג הסטת ולא;ריאה' את־פגידריתקם־ דךאתיהוה: 3 והףה1 ביראת!חוה ולא- ?,,'" ?ימי׳נח?מ?»׳יןיי אי!׳ףא״ינמ־.לו־ ס למראה עיניו ישפוט ולא־־למשמע אוניו למפטיר בפרשת פינחס I* - ז ״> " T . ־: WT. : : ' ,V וחוןויכחםוזשחכלזר אח!ח ככיםכמ־כקו• שמם לא.ל יוכיח: י ושפט בצדק דלים והוכיח אהד וש?עה כבשים כנ׳שנה חט׳מס׳הץ לכס: ומ:חר,ם במישור לענוי־־ארץ והכה ארץ בשבט מיי ?לילי־י מאוי״ת:??עול , HT דרכיה דרכי«ם וכל גתיכתיח שלום: אדף ימים ב־מ׳נד! הדה: ט לא־־ירעו ולא־ישלויתו בבלדה־ ??מאלה ע?י מטי = ::<שר־-!שאר מאשור 1i!3y וב!שיר6$לעמ1 ובנביאי האמת וצדק: וממונלים ומפרזרוס וקכויש ובעילם יתיר *' ומשנער . (לג) עןף היום ונו,׳ פידש׳יי מטעם דז״ל נל הדרך הזה נפלננ־י נדי.לעמול יעיד היום 3נו3 לפי שממלו נו סיצטגנינייר אס מלתם בה היוסתכנשנה׳ ונשעמל בנוג ודאה אפ ידרפליס קנינה לא חש לדברי איצטגניניו והפיזיל להניף ידו בנאוה זני׳עלעידנזו הדגשפי נל המיילופ הללו ? לינו פה הלילה ולמסד ישליך בה איש ואבנו • הד 3פ צירן, להר 3פ ציון ענ״ל לש׳יי ז״ל׳ ואולם לפי פשוטו נראה ני לל המאמר דדך היתול וצמוק על מהידפו נבוא בעוד היום בניב ויאמר ני לשוא המייגע ני הד בת ציון ישמר, ילעג לי וינופף אליו ידו וגבורתו והיינו גבעת ירושלים שהוא מיקפו וחיזקו והוא נ־ענין שאמר בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון אחרייך ראש הניעה 5ת ירושלים(לקמן ל״ז נ״3) ; יידוי, תקפו וגבורתו׳ ׳והדבה לשונות נופלים על לשון יד וההפרש יתקן הלשון אחא עניין הדיבור נמו שפי׳ רש יי אצל וידא ישראל את היד הגדולה (שמות י״7 ל״א)• (לנ) הנה האדון ונו׳ סנחדב חשב י שאין עליו אדון כמו שאמד בנח ידי עשיתי ונמנמתי ני צבונותי׳ ואמר הנביא הצה ,האדון ה'צבאות מעלה והטה הוא יפיל צבא הלך אשור, והמפיל מחנהו ליער מלא עצים גבוהים ואמר שלשם ית' יכרית הסעיפים וכלי• מסעף פארה נהערצל׳ יפשח פאורותעיקר ענפי אילנות׳ במערצה, במשור המקצן ענפים, ומסען* <5וא לי הקצן ענפים אישבר״כקיר בלע״ז* כמו וכלה סעיפי' ;לקמן נ( י) בסעפי׳ אורי' (לקמן יזו)• במערצל, בנלי משחית העורן ושובר אותס, ל' רש״י זינן ►ודמי הקומה, משל על המלכים והשדים ־ גדועים, אין ל׳ מדוע נופל אלא באילנו' ידבר קשה־ (לד) ונקף׳ לשון נפעל, ואף זה לשו{ קציצה נמו כלוקףזית(לקמן יז ו) י סבני ליער, לאילניס המסובנים 1 והלבנון, עובי יעאו וכרמלו לן מרבית חיילותיו• באדיר ׳ בברזל אדיר, והנה בברזל מושך עצמו ואחר עמו, ודש".- פי' באדיר ע״י מלאך, (א) חוטר, מטה בלשון אדמי ור״ל שבט מלונל• מגזע בסיולבנ׳יי של נ״ד וכ״נדד״ק בשרשו ׳ ויקרא גזע מה שנשאל על האדן ־־’ אחד כריתת העץ, והשד6 הוא הנשאר תמת האדן ואמר הנביא כי משלש ישי ומגזעו יצא עוד חוטר ונצר ויהי' עוד מלך על ישראל כבתחלה ויותר ממה שהיי ׳ וטעם נצר יונק חילן, נצר בחמש כקרדריב׳ לד״ק בשרשו• (ב) ונחה׳ עיינו ישבה מהשניים הנדאי'" " והנה אמר בתחל'דוח ה׳ואמ״נפי׳ני דוח ה'היא דוח הנמה תינה ונו', ו ח נמה היא הדבר שילמדהו סא־ס וידענו ויהי' בו מזומן בנל עת, ובינה התבוננות האדם'במה שלא למיד ממה שלמד ועצה היא הידיעה והרגילות במוסריס ובדרכי בני העולם זה עם זה, ודעת וידאת ה' שניהם סמיכים על ה' ית' ר״ל שידע השם ויירא ממנו, ועיין עוד בפי' דאב״ע שמות ל א ג בפסיק ואמלא אותו•(ג) והרימו, פעמים תטעה הדגשת האוזן שתשמע ואין קיל׳ נם העין תטעה שיראה לה הנח שהוא נע, רק הדגשת הדיח לא תטעה, ועוד שהרגשת הריח רומני' והתיבה כגורת מן דוח, והדגשת יתד החושים נופרע • לזה אמר והריחו ביראת ה' כאילו יריח הדבר ביראת השם שיש לו ולא ישפוט כאשד ידא׳לעעיו ולא נאשר ישמע ני יתכן להיות עלות הנצרים שקר, ואלה התונהות והמשפטים 09 כמשפט המלוכה, וכן פי' הלד״ק והריחו ביראת ה כלומד נמעט הבנה ידגיש בני האדם הטובים והרעים ולא יצטרך למראה העיניס ולמאמע אזנים ■נשפטו בני אדם, וצץ פירשוהו דז״ל בסנהדרין דף צ״ג 3'• (7) ושפט בצדק דלים, כמשפט התודה שלא יהדי פני דל ־ במישור, לשו{ נוח ודך ־ בשבט פיו, פיו יהי' כמו שבט לרשעים ני יקללם וימותו כמו שכתוב לצדיק ועגייל אומד ויקם לך(איו3 נב נח) ואמר בשמואל(א' ט ו) נל אשל ידבר בוא יבוא, וכן כתיב באלישע ויקללם בשם ה' {תצאנה שתים דובים מן היעסוגו (מ״ב ב לל) * (ה) והיי' צדק וגו'׳ הצדצן והאמונה יהי' דבקים נו נאזור, וי ת ויהון צליקיא שחור סחור ליי• (ו) וגל זאב לגו'׳ 7״מ מהשלום שיהי' בימיו׳ או שהוא כפשוטו צי בימות המשיח יתחלף טבע החיות וישוב למס שהיתה בתמלת הבריאה׳ עיין בפי' רד״ק • ומריא, שור פטיס 1 (ז) ולוב• היא הנקנה־ יאכל תבן׳ כאילו יסיר מנהג תולדתו ולא יזיק לטיוף* (א)ושעשע׳ ושיחק ובטעם הזה התיבה נפילה לעילם• חור׳ הפה או האף* !!לאורת ׳ העין שהיא בעלת אור׳ ודש״י פי׳ חור עפר שהנחש מקנן בתוכו וכן מאורת ל׳ בקע וחור׳ עיין כלליו ־ גמול׳ תינוק הבמול משדי אמו־ ידו הדה* ת״י ידוהי. יושיט נמו הד הדיס(יחזקאל ז ז) וצמו הידד(לקמן י״ו י) שהוא לנון הלמת קול אף זה ל'הרמת יד׳ והי׳א אחרונה באה בתוכו יסוד נופל נמו עשה בכה קנה, רש״י׳ וזכר פתן וצצעוני שהם הרעיס שבמעי הנחש,(ÍV לא ירעו ׳ הפתן והצפעוני כאילו נל אדן ישראל מלאה דעת את ה'ני ידוע הוא ני יודע השם לא ישאית לעולם דק יבנה ויתקן • נמים ליס מכסים, הדעות תרבעה נמו אשר ינםי המיס עלים של א יפסיקו דק תוספנה־ (י) שרש ישי׳ עיי בד בדי' די&י׳ וכן e‘ 2 M יד״ק הפטרת יום שמיני המפטיר יבלו בדנות אחרונות ממלא ליניל* סדר מתנת יד ומישור ומחמת ו^יי הים ן * ונשא נ1שאבתם־מ!ם מששון ממעימה;שו^ה: נם לגדם ואפה נדחי ישראל ונפצות יהודה י; ואמרו/ם מיום ההוא הודו ליהוה קראו ^ ג^רמע כנפות’ האךן7 ׳־ ־,סךה משמו הוד<מעמים על9תיו הן|יח 5’ הנאת לפידים וצררי יהודה יכרתו אפרים נשגב שמו: ה ומרו יהוח כי גאות עשה לא:ירןנא את־יחודה דחודה דא־שד את- מיךער־נואתמכל־־האר׳ן: י צהלי וילי •<י&ר:0 : ’י וע^ו מכתף פלשתים:מה יושבות ציון כי־־־גדול מקךננך רןדוש :הדו ימו את־־בני־־מדם אדום ומואב ישראל: משלוח;דם ומני עמון' משמעתם: טי *> "* יי והחרים יהוה את לשון ים—מצדים והניף * • *1 ••• ■j ־ד >•• 1_ 1 t • • — • ••••/! ידו על־־חנהר מ$ם רוחו והכהו,־ לשבעה נחלים והדריך בועלים: י ’® ־והיתה שוסלהלשארעמו אשר:שאר מאשור !״י״-!־״״״ ־״sXto&o-S™ כאשר היתה לישראל 3י01 עלת1 מארין *?•׳׳ 1W אכיותינו אברהם -צחק לעקב משד■, ״ י j = ־ י; " \׳ •'״' :v ־* ••־ץ■ 1 ואהרן דוד ושלמה׳ הוא!ברך את(ר״פ בר״פ), כעמר ??ל. ^ ^ JJTÍ ^^0 Ö! j3 יש!תן מתנת ♦דו לכבוד המקום ולכבוד התורה ולכבוד יחול! בי n3-jtN בי ישב >35ק !תנחמני; דהרגל, בשכר והי הקדושזברודיהוא8 ♦שמרהו דצילתו י 1* <**״**& »פי 1gtt&ra&awag l־r: !??יה רן והוהיוה-ליד^ה: ................... לר״ק היוצא משרש ישי, ופי'אשד עומד אשר יהי'עומר ביוס ההוא וכו׳ע" ם, ול״נ התלמול(חגיגה רף טו א) שאמרו אין למעלה לא עורף ולא עיפוי, ופירש עיפוי שדש ישי נמשמעו השלש הנשאל באלן שהוא סימן לקיום המלונה ונמ״ש דניאל איבוד נמו שגילה רעתו ביסוד השלישי אשד יסד ?משנת כל ישראל בפי חלק, וכן (ר נג) ו7י אמרו למש3ק עיקר שרשוהי די אילנא מלכותך לך קימ' וגו', וטעס אשר מסת3ד שאיננו מגזרת עוף והתעופפות׳ שאילו כן היי הנגינה ראוי להיות־ מלעיל עומד כמשמעו כי עיקלשלשוהי בארעא ש3קו וזהו טעס והיפה מנוחתו כ3ול׳ אצל העי״ן כמשפט בעלי עלומי העין ואנחנו מצאנוהו מלרע 3נל ספדי הדפוס וכ״י ומש׳א והי׳ביוס ההוא היינו והי' ביוס ההוא שבפסוק שאחריו ובעבור מיצוע וזה לדך זל, ואם הוא מגזרת ע פה הוא בא נדן־ אמס ומואב, נגבה• ובני האלון■ של שלש ישי הוצלך לכפלו נמ״ש הלמב״ן בפילושו על והי' המיס אשל תקח - עמק, צפונה• ילס, רשותם * משמעתם, יסורו אל משמעתם* (טו) והחלי׳, (שמות ר ט) ע״ש י לנס עמיס, להיות עמים מרימים נס להקבן אליו • כבוד, ליגשו כרי שיעבדו בו גליות ישראל ממצרים י על הנהר׳ נהר פלת לעבול בו גליות בכבוד, וכן הנמצא בית ה' (מ״ב י״ו מי) וכן ת״י ויהי אתר בית משרוהי ביקר * אפוד נעים לוחו, אין לו דמיון במקרא ולפי הענין יפתד בחוזק לוחו ־ והדריך, (יא) שגית, כנגר גאולת מצדם•(י3) ונשא נס, השס ישא נס לכל הגויס שיראוהו פעל יוצא לש ניס פעול’׳•(א) ואמרת,התי״ו לנוכח ישראל הס השביס אל ארצם * ישראל וישובו אל ארצם• גלמי ישראל׳ עשרת השבטים גס הזכיר נפוצות יהודה י כי אנפת בי, והגליתניונפר גלותי עלי ועתה נרצה עוני וישוב אפך ותנממני י (יג) וסרה וכו/ שלא יקנא מפריס נעבוד שהמשיח הוא ממשפחת יהודה • ויהודה (ב) הנה אל ישועתי, אל הוא ישועתי לכז אבטח, אשכון בטח • עזי וזמרת יה. לא יצור את אפדם׳ להשיב להס גמולס בימי פקח•(יד) ועפו, ישראל• בכתף לרעת דש״י יהי עזי כמו עוז, וזמרת רבוק אל יה,ויהי כמו הי',.והאריך בראיות, פלשתים, אל עבר פלשתים אשד הס במערבה של א״י ויכבשו את ארצם, ע״כ ל' ובפירושו לפ'בשלח ביאר הענק ביתר באור, ופס פירשנוהו•(ג) ושאבתם מיס דש'י נפי שמצאתיו בכתב יד׳ ובספרי הרפוס הוסיפו בלשונו יעופו וירוצו וכוי וכן בששון, משל שיתענגו כצמא בשואבו מיס• ממעיני, העי״ן בפתח ־ (7) ואמרתם, תיויתיזבדוןכתף חל על פלשתאי עכ׳יל וזה שיבוש והפרש גרול יש בין פירושו לבין זה לזה• עלילותיו, מעלליו ומעשיו• הזכירו, הזכירו לשבח שמו ני נשגב הוא לבדו• י;״י שלפי פירושו יהי' ועפו לשון התעופפות ומהירת התנועה וכלעת (ה) זמרו ה', ת" י שבחו קדם הי• מודעת ,פעול מהבנין הכבר הנוסף מגזרה הדליק גסבנתף פלשתים מחובר וטעמו אל עבר פלשתים, ולרעת יונתן יהי' ירע• (ו) צהלי, הגביהי קולך בעליזות• ני גדול בקרבך, כי הקב ה בקרבך ועפו לשון חיבול והוא מקושר עם בכתף וטעמו ישראל יתחברו בנתף ושגס הוא קרוש ישראל, ודוגמתו דר בת ציון ה'בקרבך ונו׳(צפני' ג), גדול תאר אחל על פלשתיס, וכן גתב הדמבי׳ס כי ועפו לשון חיבור הוא ורימהו אל לשון לאל ית' נרנתיב ני ברול הי ומהולל מאור: _, *בפולין ובפיהם ובהרבה ק׳ אשכצז נוהגים להזכיר נשמות ואומליס נפשותיהם צרורות בצרור החיים עם נשמותיהם של ■יטיvw יm= *"מ*יל$י"ז*»?*י בעבור שאני נודר צדקה בעדו בשכרזה ההא נפשו צרורה צדיקים וצךקניות ש^ גן עין; אג אמן. בצרור החיים עם נשמת אברהם ♦צחק ויעקב שירה רבקה להזכיר נשמות רחל,ולאה ועם שאר צדיקים fii m ™RW ונאמי אב הרחמים שונן ?רומים• ברחמיו העצומים. הוא א3ע! געניי m ־ot , , יפקוד ברחמים• החסידים והישרים והתמימים. קהלות עבוראהיסנשמתאמימורת*(פ'3״פ)שהלבה לעולמי■ הקדש שימסרו נפשם על קו־שת השם. הנאהבים בעבור שאני נודר ערקה־׳ בערה ובשכר וה וקהות נפשי■ והנעימים בחייהם ובמוחם לא נפרדו• מנשרים קלוי צרורה כצרור הח:׳םW ■V׳ימיהםPW«#׳** ומאחוות גיבח•'*né רצון קונם'וחפץ'צורם: עברם רבקה רחל ולאה ועם'שאר צחקים וצךקנלייי ?11? W אלד,׳נו לטובה• עם שאר צדיקי עולם• וינקום לעינינו ונאמי ר-9|: נע3יי:נ™ 31’5 ctתל0 י", נהמות רם עבדיו השפוד: ככתוב בתורת משד־, איש עכור אלהים נשמת אט ואמי זקני וןקנזתי חד W האלהים• הרנינו נו:כם עסו ט דם עבדיו:קום. ונקם אחיואחיות*ב,! מצר אבי בין מעד אמי שהלכו לעולמם ישיב לצריו וכפר אדמתו עטו: ועל ידי עבדיד הנביאים בעבורשאנינודרצדקהבעךם ובשיברזה תה״נר,נפשותם כתוב לאמר ונקית׳ דמם לא נקיתי • ’ ויי שט'בציון־ צרורות בצרור החיים עםm #״ ובכתבי הקדש נאמר.'לימה יאמרו הנו׳ס n-x אלהיהס* רבקה רחל ולאה ועם שאר צדיקים!צדקניות 1? RW! ץרע’בגיןם לעינינו•' נקמת ים עבדך ־שפיך: ואימי ני ונאסר אמן: «3” ””™’° עלקלי3ק דורשרמיפ אותפזכר לא שכח צעקת עניים: ואומר;לח עבור אלהיט נשמת(פ״ב״פ) והמתבל קלוב• וקרובות* בגויפמלאגייות• מחץ ראשעל אח רבה: מנחל בירך ל| מצראב• הן מצר אמי שהומתו הן שנהרנו הן שנשחטו ■שתה'.'על יכן ירים ראש: י " י ושנשרפו ושנטבעו!ש!הנקועלקחשחשס3עב1ל שאתן ״ י מומי: בזלגה ק״ק לתל מזמוד סו אחי שיל של יום י . צדקה בעד הזנררת נשמותיהם ובשכר זה תהיינד־־, במוצאי י״טמתפללין ערבית נמו במ״שומבריליז בתפלה ומעל הכום ףושזמית ■ד*< ■יי־ •'."־־ ■:׳••־ • 8'• 1 בהיישאלא שאין אומלין אליהו הנביא וגם אין מברכיןלא תל הנד •ולא על הבשמים מגיהתגנדמגר חין ברבו *לי4ע ׳ »4ט ר,ה! יתברך • מארן? ♦. והיו הדברים האי^ה אשר אנב♦ מצוץ? היוג 2ל- בלבל את” המברך:] !תברך דשתבה ויתפאר לבבך :־זושננתם לינ?/דברת בם ?•ש?תך במרזך ׳ ״D^^13ön ןעףן דתהמס ויתנשא שמו של ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך: וקשרתנם לאוות י J . . . מלך מלכי המלכים הקדוש על־־ירך ודך,;ו. לטטפ׳רת בין עיניך ־: וכמבתם hu‘ בחך אתדז יי!------------------------ ------------ אלהינו מלה השלם :v *״ T m T IV V .אשר בדברו מעריב ערבים בחכמד־, פורתח ’ שערים וביתבינז-׳ ?ש?“ עתים ומחליף את ׳ - ז AT ן ; l T 1 ; J T ברוך הוא שהוא ךאשיון:והוא מזזות ביותך ובישעריך: אחרון ומבלעדיו אין אלהים י'והיה אכדישמע תשמעו אל״*טץ1תי אישר אנכי מצודת סלו לרכב בערבות ביה שמו אתכם ז־־לום לאהבה את־יתוה אלדזיבם ולעברו בכל* יעלזו לפמי ♦ וישמו מרומם לבבכם ובכל־גפשכם י מתת״מטר-אחכס‘ בעתו'יורה על כל ברבת ותתלה : ברוך ומלקוש ואספת תנך ותירשך ו:צך,ךך : ונתת, עשב שם בבור מלכותו לעולם בשלך לבהמתך ואכלת ^׳בעת: השמרו ל|ם5ך:בתה ועד: יהי.שם!יימבוךך מעתי• לבבכם׳ ןסךך/ם ועבדתם אלהים אחרים והישתחויתס ועד עולם; להם: וחרה אף־יתיוה בכם(?!צר ^ת־תשטים ולא-יתית T ז דו, *:דד _ -| : T- V T t מ* - r - י : I'׳ ין :JV ? w-n uj■y \y ׳/ ־ף י8! j ־־־־'/?מנים ומסדר את מטר והאדמה לא התן את־יבולה ואבדתם מהירה מעל w”M=w= י®״ ?®‘SötoiRSyaB יום ולילר־ו גולל אור מפני חשך !דלס a׳j £>ניפם־ .ולמדתם אתם את־ וחשך מפני אור • ומעביר יום ומביא אלד*! ?i׳?R לח־י 3= ?#י® ??.׳סך ו?ל?תך ?דיו ומבדיל בי?י01ובי? לילה יי צבאות ובשכבך ובקומך: וכתבתם על־מזוזות ביתך ובש^רח - 1-:ד■ ^ ״ 1 Ul ״ 1 /־/' :? ־־*לף׳' ״ : למען:רבו!מיבם ־וימי בניבם על ך*,אדמת אשר נשבע אל ח* !קימ תמיר • !מלוך עלינו ?1עולם וער: <ה!ת לאכתינם לתת להם ?׳=’ W =wü וירד, אביר יעקב נורא עלילה: »ו הד ידימר 1I3 .=•w־ «ד־?3 m* וידבר, ffifl* עשרת הדברות' ל l ,אמרתאלהס^להס^ת על־כנפי מךהסלילתס [,!?י׳ |k t צרת הדברות בסמי” ;נתנו.nps-hv הכנך פתיל תכלת: ותך, לכס לציצת אנכי, גלה והאיר לעמו תחלה 4 וראיתם אתיו וזכרתם את־כל־מצותיהוד. ועשיתם אתם ־ ' % מעביר י01 למביא לילה: ילא־״״ת אחר-לנ??ש [אחי■ ojw א׳מר־אתס t:t זנים אחריתם: למען תזכרו• ועשיתם את־כל־־מצותי . ברוך אתה ייי המעריב ערבים: ות!יתם קדשים לאלהיכם: אניייתוה*. אלדדכם אישר אהבתעו7סב*ה ?$ראל עמך אהבת, הוצאתי אתכם'מארץ מצר!ם ללעת לכם לאל^ם הורדת ומצודת המים ומשפטים ^ אני יהוה אלהיכם: ילמדר״על בךאלחינובישכבנוובקו"., אמת ואמונה כל!את ו$ם עלינו כי הוא נשיח בחךיך ונשמח בדברי ח\ר^ יי>תל1,ינו ואין!ולת1 ואנחנו ןע!ך>ךל עמיו ובמצותייך לעולם ן^ד>,"י יה0 ח«י15 ןארך הפורנו מד מלכים מלכנו ד,גואלנו מכף ימינויונהם נהגה יומם ול!'למ ואהבתך אל כל העריצים הא^הנפרע לנו מצרינו תסיר ממנ, ,וממיסי ־ ־ ־ * ־ ־ ןהמשלם נמול לכיל אויבי נפשנו קעשה לא יהיה לך,־ חבל תבג,ת אל)ל גבלם. גדלת עד איןחקרןנ?לאותעד איןמספר: לא תישא, ותמיר ^$ נ״ל׳ם. ד־,שםנפשנו 3ח!ים ולא נתן למוט רגלנו 'זדיןותמשפטיבעםוסלםילם. המדריכנו עלבמ1תא1:יבינודךם קרנני על חנוןיזכר' לג, אהבת; עולם; כל שיגאינו העשה לנו גסים ונקמה ?פרעת !כור, ?תך אתה;3051 m ,ישראל־ . ז אותיות ומופתים באדמת בני חם. המכה שמד ישראל!חוה אלהינו!הוהו אחך; בעברנו כל בכולי מצדם ויוצא את עמו ?תך שם ניוד מלכותו לעולם ג?ר • ישראלד מתוכם לחרות עולם: המעביר {אה?ת את:היה אלתיך ?כל-לנכך 1??ל־??שך ו??ל־ בניו בין גורי ים סוף ארד חדפיהם וארו ——_____________־_________________________________ ’ שונאיהם דרד יw»c ׳«ה היסד ע״ס א״ב אלא שהקדים ^ יל לא• אליל ננלם, ע"ז המנלמת מבקשים, כעניז בושו ונס נכלמו נ ולס ימל וירד משה אל העסוגי׳ הלכו בכלימה יילשיצידיס;ישעי'מהיי) • ״ נעלם, שמושל הקנייה א- י שניהם כאיי? לאל -פ כלכפיב וגואלו א3’י יעקב זריזות כ״כ בכ״י ודפיסיסישניס יכן עיקר כי 3אופ ז׳ קאמינא ואי! מלפ זכול ... 1- ,, מפעמ 1יהיס נורא עמל (פילי סו ה Í ־ מן המנין כי הוא פסלפ הדבו־ השלישי שהוא זכור אפ יום הש3פ, ופל ש3יפפ שב;פ י״ל*״<*ףז,^י i* ש! .N׳niDinrű Dn טבע ור?*גו בניו בחך אי,ה גאל hm $ קבלי,עליךום &ישה ו^י:שראל ל^גי מלכנוילד!יים ופרוש עלינו פכת שאמן: trtW הא״נ מן אי־ ט, ^ ®קנני מלפניך" וד־׳ושי^י טוביה למרום ^לה ♦ והוריד דת כלולה*בחג השבועות : למ^ן שמך והגן ביערנו והסר מ?גל ינו א1י5 :יד יצורי בעץ® י מתן ׳» לעטי י«w bw« דבר וחרב ורעב יינון וההר שטן מלפנינו ha * ח!ער • אחוזם < 1י»י * מיי׳0 6W״, ומאחרינו SVii כנ4ד תסתירנו;; לטד לעם הדזשים• סדר תקופת וחדשיםיוחשק השעית: -*Iל״ 1Jיד ד? ד ד ~~ ; M מנאאזם חבנם• 'איחר ??* <ןו$ס♦ אל'ל0ז««ח: שומרנו ומצייךנואתד־׳ כי ^ל מלך הנין jjwywi,mmi?״״אירס־זי""* ורחום אתד־ז ושמור צאתנו ובואנו לחיים 5555558$53$נ53; ^*•D^Tsinirép פרישת הוד שלטה י !רקועה גבה אדמה * 'שתיהן נוגעות *• סכת שלומך; צדיק הר כפה י עלי נאוה רפה * מינית ובידיעות; י וכל העם רוא-ם, ושומעים את ההיוליות" <ןשטעם3ךו<רם•דק׳םזמשפטים;'שדיםילאזןהשבעות 1 ״;;״',uí״.! י..15, ־ J,״ דם בחסדו'שמרם♦ מכף כל צוררם4 ומגזרות רעות: אגוךםיחדלקבל חם רות4ןלות שלח אותות.ומכחיש 4 (הנחילם דתות חרותים4 הושיבם עושה גדולות* ק יפרוס שלומיו בחכמה ובדעות: «:ן תפארתם הגדיל למעלה 4 LJ l.á ^דזד^וח; לתתסלשיםולתחלה4 ־ בבי5ת 5ןס,nw? על כל מקהלות. i • i •• S T . ; ״״■״״״ ״,,, _s״rt ,־״ ״״.! ברוך ints, יי פורש סכת שלום עלינו ’שועות יבות 13ללי ן ״ ועלי בל עמו;שראל ועל ירושלים• ועפרם וחנום בדת יקותי^,ל. Q)nn1D ועל של ע .Tv אל;על ד ו T ל ם • 3אר יש;חומ-ש1וב״ י:י3י י"3 א'* ירד צור נעצרו׳ שנאמד וירד ה' על הד סיני * *לעמים וזועית, עש״ה ויהי קולות ונרקיס וגו' (שמוי יט יו) ואמרו עליו 3מנילתא קולות, קול קילות מינים משונים זה.מזה, ונרקיס נדק בדקי' משוניס זה מזה , ואיורו עוד ויתיצנו 3תיזתית ההד מלמד שהיו מתידאןן מפני המזיקין ומפני הזועות ומפני הדעמיס ומפני הנרקיס* נל עצי ונו'> נלנתיי. קילה' שו3ד אדזיט וגו' ו3מתן תודהמשתעיפדכתינ 3סוף ה'עוז לעמו יתן (תילי, נס) ונן פי' רש יי ז״ל, וכל זה מ3ואר בפרקי דר״א פרק מ״א * והדים וננעו', נלנתי3 הדיס נזלו מפני ה' (שיפטיס ה ה) ־ לימל לעס קלושים סדר תקופו' ונוי, נדנתי3 התדש הזה לנס וכדאי'עליו נפסיקתא והו3א בילקוט פ' נא ־ נשאם בכנפי נשדיס, עש׳יה ואשא אתנס על כנפי נשדיס(שמות יטל) וכמו שפי'דש״י 5״ל* סודרים• שלא קבלו התורה, והוא עשייה אך סוללים שכנו צמיתה(תיליס סת ז) ואז״ל 33מד3ר דנה פ' י. י דף לי״ג צמיתה צמאה 3לא תורה * ילגזון ידיעות, נדכתי3יל־זוין יריעותאקמלין(אנקוק ג ז)* עלו3יס, הפו ראשם כעלוציסי ולהרגה יכו', כלכתי3 שם נתבקיק ראה׳ויתר גויס וכמאמרם ז״ל * 3פרוע פרעות, ל״ה שופטים ה' 3' והוא לשון פרעון או לי גילוי או ל' 3יטול ־ פרישת הוד שלמה, ניכוי לשמים * ורקועת ונו', כינוי לאדן * שתיהן נוגעות, כמו שפי׳ רשייי על וירד ה'על הד סיני, שהדנין שמיס ושמי השמים והציען על גני הל סיני, ועיין נפדקי דד״א פ׳ מ״א * צדיק, הקנייה • הר כפה, כמו שאז״ל(שנת דף פת) ויתיצנו נתתתית ההד מלמד שכפה עליהם הקנייה ההל כגיגית ונוי * נאוה ויפה. תאר לכנסת ישראל• תדותיס, ע״ש חדות על הלומות * והכוס, ל' נאה ויפה* נדת יקיתיאל, נתודת משה* סימתים, ל' שית ודינור • כבד הוליך, אניך ואתך• קרוצי תומר, ׳נכי אלם עשייה ממומר קרצתי גט . אני (איו3 לג ו)• טונת חן וכי', תאד לאש ה מנאפת • לא תגנוב במסתרים ־ כל לשון גניבה ניפל על הלקיחה נסתר ויגנוב יעק3 ת״א כסי, ותגנוב את לב3י;וכסיתא• רע ממס כ״כ ננ״יוהוא עיקר • שפעת דיע, מה שהשפיעוה' לרעך • וכל העם רואים ושומעים את הקילו', כלאי׳ בפרקי דד״א פ׳ מ״א שהיו ר ו א י 0 את הקיל יוצא מפי הננודה נבדקים ורעמים וכוי י אגודים ימל וכו • כלכתיג כל,העם יאדו שהשוו כלס 3לנ חמל• ונ^מן אתר*. לההיורד מתים ־ ברוך ות.™.עינינו בשובך לציון ברהקים ־ אהה " מחיה המתים: ןרוך אתה» המתיר שכינתו לציון: אתה קדוש ['׳®מך קדוש וקדושים 9;ל מודים אנחנו לך שאתההוא " אלוזינו יום,יהללוך קלחי" ואלהי אבותינו לעולם ועד צור היינו מגן ברוך אתה ״ האל הקדוש: !שענו; אתה tsn לדור ודור נודה לך אתה בחרתנו מכל־־העקים * אהבת ונספר תהלתך * על תינו המסורים בלק אותנו• ורצית בנו • ורוממתנו מכל ועל נשמותינו הפמודות לך ועל נסיך הלשנות י [קישיננו ?מצורןיך י וקרבתנו שבכל יום עמנו.ועל נפלאותיך וטובותיך מלכנו לעבודתך • ושמך הגדול והקדוש שבכל עת.ערב ובקר וצהאם • ' הטוב כי עלינו קראתי• לא כל1רהמיךוהמרחם’רילאתמוחסדיך ותהךל» ״ 4הינו 3אהבה «ןףם לשכחה חגים מכנים מעולם סלינו לך: %' .*"09זי״י״י " ועלכלםיתברךדתרומםשמך מלכנו ™ל ׳■־נמיצא-שבת א™ תמידלעולםועד: וכל הה״ם יורוך סלה <״rw» ״ לי׳» $!09* n• צו־^תלמו־ט #m ויהללו את שמך 3אמת האל!ישועתנו חל[, ו».נך־ 1כ0ן לני ״ אלהיט משפטים*וים!תירי׳ ועןרתנו סלד־/* ברוך אתה ” הטוב שמך "!ך נאה להודות: שלום רב על!שיראל עמך תשים ísí מלך אדקלבל ....,,VT ״ ״. JKÍ . , .,.. ., לבידאת עמך בכל עת ובכל שעה בשלומך: אלהינו ואלדד אבותינו:עלה דכא יגיע ברוך אתה!י המברך את עמו ישראל ויראה דדצה וישמעויפקר ו!:כר זכרונגו בשלום: ופקדוננו ו:ברון אבותינו וןלרון משיח,ין נ»י לשיני מ,יע ישפע סלט■ מימיה ולכללי ־:־י •י ז■־! ־,־ •־ייי,,;ד?ףיז ד״ ׳.,׳יי, 8« wייז לטובה ל3» ולחסד ולךחמים ,לח»ם למק:טינף ^שה למק יודשהו^ה למען תוךהף למק ולש־ל1ם ביום ,»־ 1ys^n» י־ י :ח; צח ידיריף הושיעה,׳מיגגוענני־ יהיו לר»ן אמר• פי ״ *2?5»5139״• זהזישיענו בז לודץס* ובדבר ישועה !h^rn♦ יהי רצון לפניך!: אלהיט ואלד!י אבותינו ש&ה בית חוס וחננו ודרס ^ וה1^נ1 - ^ ממי* מ*ויי m* ומ לקני י״ידמי: עינינו• ביי אל מלך חנון ורחום אתה: קידוש י והביאנו יי אלהינו את ברכת מידייך לחיים ילשל׳ום ^ייד א£ד• ״ אלהי# פלך ׳ה^לם בןיא #י fPfi: לשמחה ולשיש״ון כאשר רצית ואמרת לברכנו - קלשנן ברוך אתה ?: אלהינו מלך העולם אשר בסד גנו מכל כמצוהיך ותן סלקנו בתיורתך שיבחנו מטובך ושמחנו pst ורוממנו מכל לשון וקדשנו כמצויתידי ותתן לנו יי בישועתך וטהר לבנו ל^בדך באמת והנחילנו!♦ ־אלהיינו אליהינו"כ-אהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון ■בשמחה ובששון מועדי קרשך ♦ וישמחו בךישראל מקדשי ^ת יום חג'השבעות הזה מתן תורתנו מקךא5 שמך ״ בחף &£«־־■•:: מקרש ישךאל■1 והזמנים: קךש זקר ליציאת מצרים * כי בנו בוררת ואותנו קיש?/ ? 'ז ™*י•"י ׳ ויהודה לדביר ?יתר [אשי במוצאי שבת מיסיפין נר והבדלה ♦ ?#רא<ל ותפלתם באהבה S3Dn ברוך אתה יי אלהינו מלךחעולם בורא מאל, MO* יתהי תמיף\ ;־!״ , ־־יי בחך אתה :: אלהינו מלך העולם המבייל בין קרש ״ • •7 4'VI • ,#כ-ורת .^לאר לח41 בך אור לחשך בין ישךאד1 לעמים* בין יום A 3 השביע* ?w לששת :<=- iw׳ * 5ו &ףיי׳ w< ובמקהלות רבבות עמה בית ישראל W "W S* מלכנו ב?לייידיי נקדשתך♦ בחך ■אתה י: המבדיל 3ך. קלש לקיש: שנן 1 min|ל היצורים לפניך יי אלדדני בחך אתה .”אלהיטמלך העולם* ואלה* אבותינו להודות ?OW? fyé שהחינו í<% והמעט לזמן nrt* לבאר לרומם להדר לברך לעלה לקלס עלינו, ?י.ש.תום, <נדל. ע? בל דברי שירות ותשבחות דוד בן קצת דינים והנהנות וישי עברך מישיחך: היי׳־° ״™יי ״״ ™יי <*! «v• ישתבח שמך לעד מלכנו האל המלה כיום חמשים לשפיית העומי(לפי סלי י!3יעותינו עליפ הוא לעולח ז* ל LíU רח 1. Jwí’Í LL ששהבסיוךיהיא קג השמשה • מוהגיןקו7סיינ1 הגדול והלןדושנשמ ם ונאלץ נ לך נאה לשטוח עשנים זלל למתן תולה שהיי 3הד ידוק נמ״ש אל ידעו אל מול הסר, ואס יי אהיגו ואלהי אנותינו שיל ו שנחה הלל W rmn וממשלה נצח גדלה ונמרה לשמחת הי״טהזה• י״אשמאמליז להתפלל ע7 שחשכה, והוא דקדק קלוש מחודש תהלה ותפארת לןלשה ומלכות 3לנ1ת והוראות'מעתה ןעדעולם: ברוך אתה יעיקל הק־״לא לילא! לחש לה ה,א שלא לאלול קולס הלילה • יי אל מלך גדול נתשנחות אל ההודאות סלל התבלות למו 3י״ט טל פשח עא שאופלקאת חג השממה זמן מהן תורתנו אדון הנפלאות הנוהר נ״שידי זמרה ר^ןי* ו' נסיון ש3ו נתנה תו־ה אליבא לחלחיס)• אל הי ♦ (אע"פ שמתן תולה הי׳ 3נ"א לספילה מ״מ לפי קביעותנו שאייל משד לעולם הוא ועתה ערל נא כה אדני 5אשר יסדת לאטד. זכור רחמיך ״ וחסדיך מ מעולם המרה : מקלשין 33ה"כונ3ית על השולחן ואומדין זק, סכל כהו בקידוש יט׳יאדפסוז 4'א שאומלין 3ו חג השבועות * נ3ל נתפשט המנהג עפש״ה והאר״י להיות נעולים בליל זה לעשוק 3תולה, אמנם הנעולים יזהדו שלא יעסקו 3ל3לי בטלה ואצ״ל , בשחוק וקלות לאש ני אז נאה להם השינה ונאה לעולם, ומי שאינו בטוח בעצמו זתנרח ויתקדש שטה רב*ת בעלמא ךי-בךא ברעותה שלא יטלל 3תפלתו למתל כשלא יישן כל הלילה מוטב שיישן קצת נדי שלא יצא שללו ולמליך מלכותה כחייכון וביומרכון ו בה ע דכל1 בהפסדו• ע"ל, מנהגי האל״יז״ל אסיד 3תש״המ לילה זה • בית !שיראל בעגלאובימן קריב יאמרו _________________________________ . . אמך!הא שמה לבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא י יתברך 1 ש . . ישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר יתעלד׳ וצר ל Q1 ראשון של שבועות ויתהלך שמה דקודישא בדיך הוא לעילא מן בל האל ־ בלבתא (שירתא תישבחתא' לנחמתא דאמירן בעלצלא V " ואמרו אמן: נת^צמ1ת * הגד1ל שמך * הש״ן אומר ברבו בקול דם ובנעימה • והקהל אוררין ♦תברר בלחש * !תביך ד־שתבח יתפאר יתרומם (!הנשיא שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש בחך הוא שהואראשוךהוא אהרן ומבלעדיו אין אלהים סלו לרכב בערכיות ביה שמו ועלזו ללפניו ♦ ושמו מחמם אור ונורא חשך על בל ברכה ותחלה:־ ברוך דוגבור לנצח והנורא בגויאוהיך * המלך ברכו את "המברך• 2 *VKל זים ^א: בי? " הטבוין■ לעולם יעד: yfö* עד מרום ובריש ישמו* וכתוב ..,,hLx יי י רגגו צדיקים 3« ל,ישרים נאןר( בחך אתה;T אללי נו ־: 1 י י' ־׳ ־=״ ז ז מלך העולם * יוצר .. T * T |V V תתלה: T • : בפי י ישרים תתהלל* : ״ T • י í ־* T וכלכלי צ ריקים תתברך* וכלשון ךן סירים תתחמם* ובקרב ק חשים תתקדש* עשה 'שלום ונורא T V r . י• את הנל: שם בכיור מלכותו לעיולכם ועד: יהי שם!!מברך מעתה ועד עולם: אור עולם באוצר חים אוחת מאופל tI- : אמר ויחי: • v r t אדון ארוןאמגני•אצלוישכננייאדיםתןנני• חוללתי: לישת מועצות*''לרוץ בריצות׳* "עגני: 'לנץ לערבו'♦ בי עץ צרכו־ לא‘עשה ל,צות• ארץ [חוצות : מצותי בשעשוע ברנו* ראשית חיכו: לשת* לרןבל■ מנח וחבל י מדבמים לא גבל• למליי ■ גותי בצליו• געגועיעליד.קדם [ראש עברות תבל: נוי שלשים ושתים• מבעליו:.׳ דתותי"עלם •י רוקי׳לחועילם• נועסנתיבותים• ינחר בי ישפת!ם־ ?קנינו רעת הנעלם• מא: מעולם: הגיגי לארושי שמים: ספונותהו־אני* סודו קראני* סמך המזקק'לפרוש♦"הנפלא לררויש• נסכתי לגאוני־ שם אני: עצתי תחוג־ עולם נחוג* מראש: ואהיה בערץ* !שעשועי ירץ* ענד ?מחוג*" בהקו.חוג: בצומת: לחום * . !קדמני במרץ * מקדמי אלץ: :והר פקד קור וחום *' פלס לתהום * על פני נבללתי*:ני!תנבללתי*:אתגתהללתי♦ תהום: "צופ;רה למלהקים* צפצופי באין'תהומות חוללתי: חקר עונות* דולל משהקים* צעדי לא:דוהקים * באמצו ומעונות * חק בי עמנות • באין מעילות: 'שחקים: קבועם מ:ו: ־ קדירתם ילה':!: • טפוהישנדם• מפסלי אש ו'מ!ם* מדמני קר״ישתם לפזה• ממעל־*’בעזו:": רוגעים יומ:ם ־ נ״בבדי מ:ם: יקרות* נבעו • :תרות* לנחום* תלים יגיהו״ם * רתק חול לתהום • נקבעו * י:ליעותי לבעו * במלם י חלים עיינות תיחום: שווז אלקו• שפר מתקו• הטלעו: בלל־ורד"נבללתי ־ בן" פרט שב בהנתקו • בשומו' ליס חקו;'תבל נתללתי• כמלתי נגללתי* לפני גבעות לשכללו*’הושיה'שת שכלו• מכונים קדם - יי' / ■ י י טלא באור א אדון אמנני ונו/ ,53■ הפיוט הזה המהלל לתורה שקים שקר החכמה עלי* ראשית נל ואחרית הכליוצמצאתבכל ונצלמת מכל V וילוד!'על הנתונים ה'קנני ראשית לרבו וגו' שבמשלי סי'״ח' וכמו שפירשום רז״ל * אלם הקליני, לק אלם בתמי לקרן וירמוז למאמרם ז״ל שבשעת נתינת התודה קטרגו המלאכים ואמרו לפרו ית' מה אנוש ני תזכרנו ובן אלם כי תפקדנו והיזזיד להם הקב״ה תשובה כמבואר במדרש תייליס מזמור מ': ב בנין, בריאת העולם:• ען, התייען וינואר לקמן אות סמ׳ין* בשעשוע בדנו, עשייה ומהי' שעשועים יום יום(שם במשלי)■ ג גשילי לרגליו, בכל מקום שהלך בשתי אליו, לרגליו, להליכותיו * ד לתותי עלם, לי העלמה שהעלים והצפי! לתותי להועיל בהם לדודי, ויתנן ארמז במלת לולי אל לברי סופרי׳ כמאמרם.ז״ל במס, יעיז לן.ל יה א׳ ויהי לולי נרדף עם לתותי * ה הגיגי, מחשבתי והיינו התודה שהיא מהשבת החכמה, ל' בינה הגיגי ־ לארוג. ידבר, 3' חדשת שפתיו(עילי׳ נ״א 7')* המזקק ונו', שיעורו לדרום ולפלוש התודה המזוקקה והנפלאה . ל' אמרות' ה‘ אמרות טהורות נשף צרוף בעליל לאדן מזוקק שבעתים (תיליס י״ב ז')* ו בעדן*,בשמים* יק, ירצה* נמרן, במרוצה• ז זוהר, ל׳ זהירות וצחות וגן זרות ל' זנות וטהרה , ואמדה התודה שהיא כלולה מזהירות ובלולה מזנות וכענץ אמרות ה'אמרות טהורות וגוי , ואז״ל רצה הקנייה לזנות את ישראל ונו׳ • זאת,’ בזאת * ח עונות, לשון עת ועונה • .הלל, חלולה מל עולם* ומעונות, השמים* מק.בי ערנות, חקק בי כל עניני העולם, שנתן להם חוקם כאשד יונלון שאת * b טפוסי שמיס, עש״ה וימיני בנחה שמיס(ישעי' מ׳יחי״ג)• טפסליאש ומיס, שדים בלולים מאש ומיס!היינו המלאכים* טדמני. ל' קדימה והוא פעל נגזר ממלת טלם* ׳ומיס; 3'אלפים ישנה שהתודה קדמה לעולם כמו מאז׳יל ־ כבבלי מיס, הני״ת בקמן ולגש אחריו וכמוהו ביחביריו נכבדי אדן לישעי' כ״ג וק העידדל״ק במכלול בבנק נפעל גס ינעל מכלל יופי עלמקומס ושניהם נעלמו מעיני בעל מנחת שיי י ■יקלותי, לפי ענינו הוא ל, מקוד, ונבעו ל׳מעין נובע ויהי׳ יקיר ׳ומקו־ עייל יקום ומקום, או שיהי׳ יקדותי 1' פנת יקרת. מוסל(ישעי נ ח י יו) וטעמו יסולותי,. ונבעו לי גילוי נמו בבעו מצפוניו(עו3לי' א' וי) • נ כללות, החכמה היא ציוד הבריאה בכלל ובפרט זיתנן שירמוז ש כללות ופדנזות שבתורה, והנראה יותר נכון בקישור והמשך 6מאימ הקשה הזה הוא ע״פ מה לאיי גרנות לן רנ״ל א׳ ולן רע״ב א' תדי״ג אותיות ינ־ מן־אגני על. אשד לרעך מגלתלי״ג מצות, ושבעה אותיות יתירות כנגד שביעה ימי .בראשית ללמדך שכל ־העולם־לא נברא אלא בזנות התורה עכ״ל ואמרו עגל נמסכת פסחים לן נ״ל א׳ התודה אחל משבעה לבדים שנבראו קולס ש נברא העולם, וזהו מטעם הפייטן, כללות נכללת׳, והלצון כלל המצות שאני נכלל מהס והיינו תדי״ג, ק פרט נתללתי, כן פרטי האותיות הנקבצים’בי מאנכי על אשר לרעך, ואולם במלו/י שאני נו עכשו תד״כ אותיות נגללתי ונתקפלתי מהם. לפי שלפני גבעות חוללתי קילס שנעת ימי בראשית* נתללתי, ל' קווצותיו תלתלים ערן קיבוץ. ונגללתי ל' גלילה וקיפול או ל, התגלגלות על הלבד* ל לי שת מועצות, נלכתיב אני עצה לי בינה,׳ וכתיב הלא כתבתי לך שלישים במועצות ולעת (השלי כ"ביכ') ־ ללון בליצות,־ עשייה ואשיי שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת * לא עשה ק־ות, ׳נצ״ל שהלי.לאות למייל משולש אנו צריכים * מ מנה וחבל, תאר לישראל מנת חבלו ית', ויש ספרים מנקדים מנה בסגו״ל הני״ן׳ואייה הוא ל' מנין או משקל כמו המנה יהי' לכם(יחזקני מ״ה יי׳ב), וחבל הוא ל' מלה כידוע והרצון מ המשקלי׳ והמלות יקבלו מצות החכמה וכמאמר איוב(נ'׳ח)והחנמה מאין תמצח וגו' אלהיס הבין לרנה והואילע את מקוי לעשות לדוח מ ש ק ל ומיס.תק 3 מד ה., וכתיב מי מלל בשעלו מיס ושמים בזרע תכן וכל בשליש עפר היארן ושקל בפלס הריס Tóm. IX. וגבעות במאזנים (ישעי׳)מ' י׳יב), ונבר העמיק הדאיב ללבד בזה הפייטן בסילוק לפי שקלים * מענקים, 'צרודות האדן המלובקים והוא עשייה בצקת עפר למוצק ורגבים ילונקו(איוב ל״א ל״ח), ולי גיבל נופל על פסילת האבנים ועל בלילה ועירוב בחומן.וטיט לעשות מעשה מה ־ וראש עפרות תבל ׳ וראשיתהיישוב, אז שהוא כינוי לאד" ה כפיי רש״י ז״ל * נ נוי שלשים ושתים, ירמוז אל לי׳ב פליאות נתיבות חכמה המבואר׳' נסי יצירה וכנגדם ל״ב מלותישל ר״א 3ל׳י הגלילי שהתור‘ נדרשת בהס,'והדמ3״ס נמלת הגיון פ״זקרא, להם הקשת הדנים התידיים* .*■״■ ״ נתיבותיס, עש״ה ללניה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ־ שפתים * לשון i נגזר מן ודרך לחזיז קילות(איו3ל"חנ"ה,> שהרצון בו עב וצק אושיהייקדירתם ל'קדידה וקערה והרצון שקערורית השמים מונז לאסון החזיזים• קלישתס, נמו שאז״ליהי רקיע יחזק הרקיע לחים היו ונקדש ו * לפזוז, לחזק כמוויפז{ זרועי יליו* ר רוגעים בנהום. כינוי לגלי היס ל'וינהוס עליו מהמת ים(ישעי ה' לי) ולי רוגע הים ויהמו גליו(שם ליא ט״ו)• רגבים׳ יניחום, נ״נ-בקצת ספרים במי״ת וא״נהוא ל׳ מלחינה כי נ? כלל' אלממהמתורגם נימת קרב, וטעמו כי הרכבים שסביבת הים יגיחו אתם מלחמה ולא יניחום לעבוד, ובקצת ספרים נתיב יגיהיוס בה״א ויה; טעמו יסירו וימשכו אותם לאתור, ל׳ כאשד הוגה מן המסלה(ש״ב כי י״ג) * רתק חול ליס, הקין שלשלאות ורתוקות של מול שביג ליס שלא יובלו המיס לעבור ונלכתיב אשד שמתי חול גבול לים אק עולס ולא יצנמהו והמו גליו ולאיעבמה)(*דיני׳ ה' נ״ב) למק, פעל נגזר מן ורתוקות נסן צורן (ישעי’ מ'י״ט) שענינו שלשלאות’* עינ!ת תהום, הצי״ן נמייק בכל נ" י 3 B ובעלות * מלא• ומ!ם לא: שתות המרו• מלואם מעלה מוראויעריצוןרעצימון♦ אדם׳ ג?ח הגמרו•,עבודתו יגברו• ופיו לא יעבורו• תהלתדרןךישון וירוממו;: ״זי ועיר* נאמני ארץ * בריתו החרף * המאיר לארץ ולרדס ן!ל׳ןז ברספים ונטוט מסייגי צדקם זזשוד קרףיי בהומו מופדיארץ; מל •ים מיי w״ ?י׳ יבי J’IW, ץ יו י־ י -•1•• י < 1 ך? I כלם ןח?מד־, ?טית 9ל^ד־, הא1יץ קנ!:ץ: הסלך ש״המח שמעון בר יצחק חזק מתום בראשי התר״י׳ אלא שהקדים בלאש המרומם לבדו מאז המשבח והמואר והמתגשיא מימות נל חלה תי3ה אמת מפסוק ואחי׳ אצלו אמון ונוי במשלי סי' יי' ׳ עולם: אלהי עולם ברחמיך הרבים רחם ^לינו אדון הזן קהל וחזן (jl'ilto ^נונלד בהמי־וןעוזאךמון *. א^לן מיוהדת* ?היךננן׳י ■■ עמוסה• ?* ?י»ז י 1אהיה ^קך. לניני פ^לחזלחזעךפץ! V : V T חזן וקהל שעשועים, נחליאד1 מתנד־. ממדבר לזמון • י ו ם, באו לסיגי נוהלי זית אמון• י 1 ם ׳ דדו מלאני צבאות בהמון • משחקת ׳ ירידות על נשמעת בפעמון• לפניו , צגו מלבים בפרש בה תשלג בצלמון• בבל עת, חשכו מיושר מואב ועמון•משחקת, קלקלון' פארן י ובוז"ואדמון • התלי־‘, הכרוני קללוני חולבי יילל ישמון• ארצו , זרח אוף ונדף ריחי כאפרסמון• ושעשעי, קדשו חולב ונדו תבור'והרמון• "י! את, אלוה הישד־׳ ובליד בל ישימון • ב:י, עזנו צור משגבנו מגן ישענו משגב בעדנה אל בחך גדל רעה הכין ופעל זהרי חמה טוב זיצר כבוד לשמו; מאורות נתן סביבות עזו* פגות ץבאיו קדושים רוממי שרי תמיר מססרים סבור ^וקרשתו: תתברך יי^היגו על שבח מעשיהזיךיך ועל מאורי אור שעשית יפארוך סלה: תתברך צורנו מלכנו וגאלנו בורא קדושים ישתבח שמך־לער מלכנו יוצר משרתים ואשר משרתיו כלב עומדים' קרום עולם ומשמיעים ביראת ערר בקול דברי אלחים חיים ומלך עולם: כלם אהובים כלם ברורים כלם גבורים ובלם עשיים באימה וכיראה רצון קולם ונלם פותחים את פיהם בקדשה ובטהרה קשירה וממירה ומקרבים ומישקחיים: ־ ומפארים ומעריצים ומקדישים וממליכים: את שם האל המלך הגדול תגבור והנורא קדוש הוא; ובלם מקפלים עליהם עול מלכות'שמים זה מזה: ונותנים רשות זה לזה: להקדיש ליוצרם קנחה רוח 5שקה קדורה ובנעימה קדשה' כלם נאחר עונים ואומרים ביראה קדוש קדוש זקדיויש ■צבאות מלא כל הארץ קבורה י ־.־)ן . ־ 'V• ׳־ ' V. v ׳ שם המחבל חתום בראשי מלווות שמעון אלא שהקדים בראש 53 מלוותיבה אחת או שתים מפסוק ועתה בנים שמעול♦ וגו'־' יעתה בנים,? ׳רילטלןו בתפארת הפואר• בלקט• ;־ T T־ שיר מעטף ומעטר ומתואר י בהוד והדל ונעלות לד״ק שקל פיל, גס במסדה מסד עליו לית ואילו 3צרי אית דמותי' ־ v שוה אלקו, ע'יי שלמק מול לתהום השוה ארצו כמו הלא אס שוה פני׳(ישעי כ״ח כ״ה), או שקחי על קרקע הים וטעמו שנתן ליס קרקע טוב ושוה לו לפי מגינתו ל׳פדי ישוה לו(הושע י' מ׳) וידוע כי קדקע הים משונה מקרקע הי3שה לפי ט3עו • מתקי, תגובתו כמו החדלתי את מתקי(שופטים ט' י״א), ואי קאי על תנובות סיס ירמה אל הבריאות שבו מדומם וצומח ומי • שב בהנתקו, הים בהנתחו מיסודו בשוא גליו ישוב לאחור בעל כדמו בעבור כי מק שס ליס, ויתכן שירמוז אל ההליכה והחזירה התמידית אשל ליס והנה בהליכתו ידמה כאילו הוא רוצה ללכת לו מון מגבולו אל מקום אסל והוא מוכרח לשוב בשומו לים חוקו מק עולס ולא יעברנהו • תיבשכללו, ננלותו• תושיה, כינוי לתורה ולחכמה• שת, יסד־ מלא, בכל ספרינו המ״ס בשו׳יא לכן הוא לי מילוי, ויתכן שירמוז אל דעת האומר כי היו שם גשמים רוחניים קדמוניים המכונים בלשונם אטאמן, והיא הדעת השני אשר ביטל לבינו. סעדי' הגאון זצייל בספרו האמונות והדעות מאמר א', ו ס יי ל ס. גס הס ניכוי ליסוד ומומר ראשון כמבואר בדבר החבר למלך כהר מאמר 7 סי' נ״ה׳ ולזה דמז הפייטן ני התנוניס מלא קלס והס הגשמים הקדמונים הנזכרים גט המכונים בשם מים לא סיו עדיין וכולם נבראו בתורה־ עתות, יסודות נמו כי השתות יהרסון(תיליס י״א גי) •,ועל נאמני •אלן, צדיקי הדור • בריתו התיז, יסד העולם ועליהם הוא עומד במישור • תלגום של מישור תדיצותי' • צדקם משוך קרן, הצדיקים עוצרים ההשחתה מן העולם ני הס מגינים לעולם, ועיין בביאורי לפיוט אופר מאז למוסף יום א׳ ר״ה • ־ ואהי' שנונה ונו', גס זאת ממהלל הפצרה וכמו שאז׳יל בב״ל פ' אי ואהי אצלו אמון , אמון פדגוג, אמון מוצנע, אמון מנוסה, אמון לבתא ונו' • מיוסדת בתיך גצוזיו לטמון, התולה היתה מיוחלת להיות־ טמון בתוך גנזיו עד זמן מועל ונמו שאז״ל במס' שבת דף פיח ב' אמדו המלאכים לפני הקניה חמודה מוזה שגנוזה לך מששת ימי בראשית תתקעי׳ד דורות קולס שנברא העולם אתה מבקש ליתנה. לבשר ודם ונוי ־ ועודה, ל' ייעוד ואירוסין מיועדת ומאור&ה לניניו של יעקב אשד פצל לח ולוז וערמון ונמו שאז״ל תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב א' ת מורשה עא מחולשה בחילוף השי״ן בסי ין: י,דעשועיס גמליאל וגו', טעמו התורה שהיא נחלת אל ושעשועיו נתנה מתנה לישראל ממדבר נדי שתהא מזומנת לגל שגל הרוצה ליטול יבא ויטול, ונמו שאז״ל על פסוק וממדבר מתנה וממתנה גמליאל ומנסליאל במות (במדבר כ״א י״ט) • יום לדו מלאני צבאות, עשייה לגב אלהיס לבותיס דלפי שנאן(תיליס ס״ח י״ט) י ואז״ל בפרקי דר" א פ' מ" ז כשילד הקב״ה ליתן תודה לישראל ירדו עמו ס' לבוא של מלאני השרת ועטרו את ישראל וכוי• משחקת ידידות על, שחוק ושמחה שהיתה משחקת כנסת ישראל האהובה למעלה נשמעת כפעמון; ידידות על,אהובה למעלה נמו צאוס הגב־ הוקס על (ש״3 ני׳ג א')• לפניו צגו מלניס ונו'. עש יה בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון(תיליס ס״ח ט״ז) ונמו שפירשו לש״י ז״ל כשפירש הקנייה לפניהם תורתו אשד המלכים היינו תלמידי חנמיס כשלגי' ונתלנניס בה באדן צלמות וחושך, ע יש • בגל עת חשכו מיושר מואב ועמון, היו מונעים עצמן מלקיים שבע מצוות שנתנו להם ־ משחקת קלקלון ונו', התירה היתה לשחור! באהל פאדן ובוז ואמנון כדאי' במסי ע״ז דף בי על פסוק וזרח משעיר למד הופיע מהד פארן(דגלים ל״ג בי) מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן? אמרר״י מלמד שהחזירה הקב' ה לתידה על כל אומה ולשון ולא קבליה על שבאו ישדאל וקבלוה וכוי והוא הנואל יותר בילקוט פ' וזאת הברכה; קלקלו?, תאר לאהל של ידיעות והוא צמצא בתלמוד ע׳יז דף ני'א 3' כל שהוא לפנים מן הקלקלון; פארן, היינו ישמעאל עשייה וישב במדבר פאק, ובוז הוא ממשפחת נמוד נדכתיב את עין בנודו ואת בוז אחיו(בראשית נ״ב נ״א) וכתיבי אליהו בן בדכאל הבוזי(איובל״באי)" וארמון, עשו ע״ש ויצא הראשון אדמוני • הולני יליל ישימון, ישדאל שהלכו במדבר יליל ישימון • אלצו זרח אודי, התודה נקראת אור נדכתיב ני צר מצוה ותודה אור(משלי ו' כ״ג) והיא זרחה בארצו של הקנייה והיינו התגל נלנתיב משחקת בתבל אדצו(שםח׳ל''א)• ונדף ריחי כאפרסמון. נמושאז״ל כל לבו־ ולבור שיצא מפי הקנייה היי נתמלא כל העולם כולו בשמים יכו', במסי שבת דף פ'מ נ' • ושעשועי׳ ילדי שעשועים שלי הייצו ישראל• קדשו חולב ׳ כלכתיב הגבל את ההד וקלשתי־ ונדותבור וחלמון, הר תבור והל חרמון כששמעו שבאו ישראל אל הר האלהים חורבה לקבל התולה עליו נתקנאו בו ונדו ממקומם אל הל סיני כדי שתנתן תורה עליהם כדאי' במס' מגילה דף כ״ט א'והוא יותר מבואר בבלאשי׳רבה ריש פיצ״ט־ כל ישימון, כל הבדואי' ישימו קרישה וכבול לאלה, וכדנתיב ישימו לה׳ כבוד יתהלתו באיים יגידו(ישעי' מייבי״ב)• בני מעלה• המלאכים• תיראו יעדיצון " עשייה או! ה' צבאות אותו תקדישו והוא מולאנם והוא מעליצכס(ישעי׳ מ' י״ג) • ויעצימון ׳ יתנו לוהתעצומות • אלם, בני אלם • ועתה ־ בתפארת מפואר י המפואר בתפארת • בדקמישיל מעוטף ונו׳, כמו שאז״ל סנדלפון מקבל.תפלתן של ישראל ועושה ממנה עטרה לראשו ית' • ומתואר ן גם הוא ל׳ עיטור וסיבב נמו ותאר הגבול ליהושע ט״ו טי) או שהוא לשין יפוי י בעטרתונוי׳ שיעולו בעטלת גאות וגתל יתפאל אלנורא׳ ואמלעטלת כאות עשה SS' ■י" 1, w, ,,<*■ ״״«*,*״=,״ . •wtMnoi ״ * י ל1 • הכי) נעים להללו• והיכלו נחמי *W ’הגה #6 ^Fh וב?ל־3?שןל ובגל- לו • וכבודו נהדר לו • ־"והודו נאה W י ה׳י *fST הא* JÜS1W• טצון היום מל־ לו• ומשרתיו סנעימיס *,־ י י לבבן: ושננתם Tm ימן!) בם ?3W ??’יוה ״ . ־ י' ’ ״ ונד?יון ביין ימי3?ןלובקומי! ו^רהם לאות׳!ל־ ואשרי, ן$ כדיוהסשמיע׳ם?קול׳?בחו*נייערנים ;sp והיו לט0?ת ?ין צינין! וכרובולוס nwiHw לן־ןיו ומקכלים נכחו• ק־מ שסעיאל ביתן ונשעריף: 10*fm3°|™’.‘ ■?זהק9“יי !«״*n«p צ״א 3׳ אין המלאכים אומרים לפני הקנייה יותר ממלאכי השרת שישראל מזכירים את השם אחר שתי תינות שנא׳ אילה למעלה עד שאמרו ישראל למטה * בכי אזרחו, נכי אנדהש המנונה איתן שמע ישראל ה' וגוי והמלאכים אי? מזניליס אותו אלא אמר נ׳ פינות נ7נתינ קלוג י3א5דחי * לדני-ומוני, נ? לרני ולוא מוג עלי לפת קלושה להקנ״ה המקרה קדוש קדוש ה׳ צבאות י 1 שם המסגד שמעון בר יצחק piti ואמץ חמום בראשי סמדוזיס אלא שהקדים בראש כל חרוז ראשי הנתונים מעשרת הדברים, וכל חרוז תסיים על לשון הכתוג מפסוקי שמעו מוסר וגו׳ שנמשלי סי' ח' • להתאזרה• והוא!היה לך ל»ךה־• שרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע - s י אחריהם בכל דור והר: ברום עולם מושבן? ומשליך, א w כ J מעי^ [ Wí ל|?לר ^ ־ ^ וצדקתד עד אפסי ארץ: אשך איש שישמע למצים? ולא תאשמו•4 ישמעו מוסר וחכמה ותורתןל ודברף ישיסעללבו: אמת אתה הוא אה! לעמף לא יהיה י מ מוכס זי ותרעו * £1עב1זד7 ומלך גבור לריב ףבם: אמת אתת הוא ו־אשון ואתה הוא “״ ־ V1tn\nvá “ ; י; , T ־ אחרון ומ^עדין? אין לנו מלך גואל ומושיע ממצר!ים -׳ v ל ך, ־ ־" 1”Irv * גאלתנו יי אלהינו ומכירת עבדים פו־יתנו: בל בכוריתם לא תשיא ע1:ש לחללי * ותנצל ממכא1כ הרגת ובבורך גאלת וים סוף בקעת-וזדים טבעת דלידים דל^לי. א־שר\ אךם שמע לד: העבדת.ויכסו מ:ם צךהם אחד מהם לא ג1ק/ר: על זאת ״ !t • ־ :״ rr ״־* * שבחו אהובים ורוממו אל ונתנו ידידים זמירות שיחרת זכור, ושמור את יום• ותמצא nWWwwwnhwH. *>F•מ׳ס: ל־יזמיא 31רי1ם-לש5ן1 עלזילתתייום יום: ?ד^יוטרא משפיל נאים יט??,?WJ,,,,,, ושימחנו בישועתך וטהר לבנו לעביר באמת והנחילנו וישם נעבדך ביראה כימי עולם ובשנים קדמוניות: * אלחינו בשמחה ובששון מיועד♦ קדישך♦ וישמחו בך .ישראל מקדשי שמך * ברוך אתה־, ’״ מקיש ישראל והזמנים: רצה*,!: אלהיגו בעמך:שיראי ובתפלתם♦ וי*,שב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפלתם באהבת הקבל ברצון "הה*,י לרצון תמיד♦ עבודת ישראל'עטך יהי רצון לפניך" אלוהינו ואלה♦ אבותינו שיבנה בית המקדיש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך: פ נעבדך ביראה כימי עולם ובשנים.קדמוניות: וערבה ליי מנחת יהודה וידושאיס נימי עו^ם ונשנים קדמוניות׳ חרת התפלה לשליח ציבור ערוך אתה "אלהינו ואלהי אבותינו אלה♦ אברהם אלה♦ יצחק ואלה,י:עקב האל הגדול הגבור והנורא אל עליון Hmm עינינו בשובך לציון ברחמים♦ כרוך אתל-, ♦י גומל חסךים טובים וקינה הכל וזכר חסדי אבות ומביא ------------ ’ n גדל לבני בניר,ם למען שמו באהבח. מלך עוזך ומושיע ומגן: המחזיר שבעתי! לציון מוחם דרבנן DHÍD אנחנו לך 'שאתה ־ מהים.ואנחנו לך שאתה הוא יי הוא "אליהינו ואחי אבותינו >תלהינו יאלהי אבותינו אלתי בל מסוד חכמים וגביעים♦ ומלמד דעת מבינים ♦ אפתחה פי בישיר וברננים. להודות ולהלל כני שורץמעיונים:" ♦ *y: •• *: •*. ” “ •"• T •• ״ ״ ז* •• ד.׳ •• T לעיולם ועד צו״ חיינו np בשיר ייוצדנו יוצר בראשית ברכות לוין 5י!ען קהלה אשכנז >6 וויא ברוב קהלוית פולין ופיהם ואיטליא "ירד־ ^?1נן. אתה הןא לד:ןר והודאות לש?זף 5n״S1 והקיו^ pú ערסטנגן םלו4 דאו קרובותjo-iii pó5 טלי4 ארץ מטה 4עילו4" • • י■ —11 ־ ז ע׳יס איל נידה לד'11׳־;'־£ .על לתחייתנו ־ובמתנו ב( לחוגו 3*י ^ורח מים מופר תוכחת • בתתך :ww ״?קייות לף ^ ^ !swía ־־!«, מושעים בשובה ונחת ־ געשו• עמודי רום ותלת׳ דבל-ךבבואם מתנות לקחת־ Dn & jVwmmn Wi~ מ־^ הסעת עם כצאן לנחות• ונהגתם בעור •קהי לו* י בשובע שמחות• זכיתם לתורה ב׳<ןהב ועלךם<תבוךו:ו/ר0סשמו^כ»^מ*ילעלם»י• להאהיות• הורש שלישי בצאתם לרוחות: לכל י־ח״ם -,י,ך ?לה י-יד-ללי אל* W «י־׳ טרם ננליחה כשעיר ופאת • ידיזהח ־' ־‘י •י הקיק ענשן ושברן• בדאול/ך בי מאנו לשמרן , אירח ח״ם ומי׳ כינוי לתודה עשייה ולדךרויים מונחתמוסל(משלייו׳ 3ל3רילז״ל* טלם, קולם לקי נגלית 5שעיד ופאק׳ כלאי'ברדס'ע״זדף3'3' צ׳ג) • לנוסעים 3שו3ה ונסת, כינוי לישראל׳ והוא עש״ה בסובס ונתת תושעון רמז משעיר ליוו הופיע מהל פארן (לבדיס לי׳ר. 3׳) ייאי 3עי 3ש;דר ומאי 3עי (ישעי׳ ל'ט״ו)־ געשו׳ נתגעשו ונלעלו * עמולי לוס ותתת,עמול’ שמים ואלן ׳ 3פארן ? אמר ר״י מלמל שהתויר הק3"ה לתודה על כל אומה רל־-ון ולך ק3לוה וכו' < ®נאמד הי 53^1" 3"גל1 משלה אלוס אק לעשה גס שמיס נעפו וגו' ועיין עוד נפלקילד״א פדקמ״א־ ולאית להתיק׳ שנאמר עמלרמולד אלן לאה (שופטים ה' ל׳), ונתי3 משמים השמעת לין אלן ילאה ושקטה(תילי׳ע״ו טי) ויתר גויס (תנקוק ג׳ הי) ואתל ל״א תה לאה ? דאה שנע מצוות שק3לו עליהם ולא 37קיך׳ ישראל הלגקיס 3ך• מתנות לקחת, לכתיב עלית למדום שנית שני קיימם עמל והתיק ומי(נייק 17> ליס אי)', ממלנל נתנה ונו׳; כמו שאזיל מאי לקתת מתנות נאלם /ת,לי' סייח י״ע), ו3מתן תורה משתעי קלא ׳ הסעת לכתי3 ממלנל מתנה וממתנה נחליאל(3מ37דנ'׳א ני) כיין שעושה אלם את עצמו ונוי, שנאמד ויסע כצסן עמו וינהגם כעלד 3מלנל (תיליס ע״ח נ'נ) ׳ נאהב, כ מל 3 ד שהיא מופקד לכל׳ תולה ניתנה לו נמתנה ונוי, נמסינללי' 7' נ״ה א', '<אה3ה ־ להאחות׳ להתחנד נאחוה ׳ והוא פעל נגזל מן אח ואחות ונמצא ללוב ־ ואמרו עול שלכך נתנה 3מ7נד מקום הפקר שנל הרוצה ליטול יברא ייטול • לעין כל .lom. IX ג C סוקל לשמרן‘ לא חשבתם וראית להתירן: התמךשסבו־המריםעלידםמלךבמםבן‘ ממרבר נקנה מקום דופקר • עד ח<מיש ןרךתלמיד להמתיןלרבו• גדלתו הבליא לעין כל סוקר * סוררים שקנו צחיחה לזרע אוהבו: בנס^ם ה!ם סוף אגודים• להתעקר* עתןבואויבמשפטלהתהקר: בריב ומצה נוסעים'ועומדים• 6י אזי בעת פיך לא דקר במסתרים י צדק דובר מגיר נסעו מרעידים • אל סיני באו כאחד מיישדם• קולות [לפידים וברקים בוערים • אהודים: ראו ותמהו מלכים ושרים: שלישים י & הללרה ני הוא דויה יחיה• בגשם כתבת לעם משלישי • שלשת' שליש נדבות אותנו;דדה’•' ‘"י 'לפניו משבט שלישי• תמימה ובריח מישיבת יקימנו ונחיה • י וצדיק באמונתו • •• V צ • • . : • T T T . צ • V : • : “ I צ - • | T V: V 35שי ♦ תמכת להגהילי בירח שלישי: יחיה. < מיצרים hm S3* טובו♦ חשמי# . נתך איךה % טס:ה המתים♦ מפיו לעם קרובו ♦ ח׳ להבות איש בקול בח^בו♦ מגן הוא לכל־1 החוסים בו* מונע הפייטן להודיע מעפה מ׳ית ומתם המחלל שכו מדוילע 3נל m שטעון בר יצחק* < שלמים בחנותם נגד החוד־, • שוים TT T v V T ־ :־ ברוך אתה:;י מגן אברהם: אתח גייר לעולם איני מחיה םתיס אתה רב לדז5^יע. והכוני ם בנרוח לשפרד־*׳ מכלכל ח!ים בחסלמחיה מתים בלחמים לבים סומך #רובד־־/ ושמורה ♦ שמעה %נז* ואדברה: נופיים ורופא חולים ומתיר אפורים ומ;ק’.םאטונ.ת1 ■ל«^ מצות וחמים דת וריד משם למדו מאמצי <1פר י• י נמוך בעל גבולות ומי דומה לך מלך 9מית וממה •י :•; י: ‘T l: ־ 8— ומצמיח:שן%ח: ונאמן אתה להחיות מתים ♦ חריץ מדשן ב.?בו לח;צר*ץ משמים «'״«, ,<«״. "י יי ל,שמעת דין: עד לא נגלה למצוקי ארץ- ,,' תמכו כבור נוהלי תעודה • שתפו עבר וזרח והופיע בארץ • עמים משם במתן;קרה!חמודה'• לצרהחשוקה״מכל 5פרצופרץ; עמדוימוךדארץ: ומרכבות כלי חמדה• קרואה בת מלך כבודה: ,ציר קודש אתא במצעד* ולעם קרובו מסיגי נאמן' קיארז לעלות* י'פניניק׳בארתו נועי ׳' }עפלדי' Sín געשו להרעד'• חמורות וקלות• עקשין!אזה־ות פלטות ויתפוצצו הררי עד: נקבצו לאומים תיש וכללות * שיכר המצות ושלום גמולות: בשמעם * נאספו לקוסם לשאלו מה טעם • גפת לו כהיתאמר•'מלפחות ומלהוסיף נאם השיכים על מרה הרעם • גותן עוז מאמר• לנשים בלשון רכה לומר •' כובד ותעצומות לעס: בנתדה מרחוק לנוהלי הדקדוק לאנשים לגמר: ירד מן ההר תעודה• בשלם;סרת על אוץ אגודה• והשמיעם י טעמי מתק ואמרי נועם ׳ בכן נעבדך בגיל ורעדה• בסוד;שדים קברו וקישוו באףחה במדעם.•: זורזו וערות: יריתך למט באלים בוערים• להקדים מעש' למשמעם: ובשלישי ליום רשף לרגלך יצא בהדוריכם * רועדים נמוגים סיקר, לעין כל רואה• סוררים ונו/ עפ״ה אך קולרי, שמו צחימ׳ויתילי׳ם״יזז׳)• להתעקר׳ נדי שיתעקלועת יבואו וכר' כדאי, 3ריש מסכי ע״זי פיך לא 37ר *מסתרים כדכתי3לאמדאש 3סתר7לרתי(ישעי׳מ״חי״ו)• צדק7ו3רונו',ישעי, מ״ה י״לז • ראו ותמהו ונו/ עש״ה המה ראו כן תמהו(תילי., מ׳ח ו') ־ שליפים כת3ת לעס משולשי שלשת ונו,׳ כלאי, 3תנחומא פ' יתרו דףל׳יה ד' ה״ל 3תלש השלישי זה שאמד הכתו3 הלא נת3תי לך שלישים למועצות ודעת(משלי כ״3 כ,) זו תורה שאותיותיה משולשים.אל׳יף 3י״ת גימ״ל והכל הי' משולשי תורה משולשת תורהנ3יאיסוכפולים משנה משולשת תלמוד הלכות ואגדות׳ הסרסור משולש משה אהרן ומרים, תפלה משולשת ער3 ו3קר וצהרים׳ קלושה משולשת קדוש קלוש קדיש, ישראל משולשים נהנים לוייס וישראלים, משה אותיותיו משולשים, מש3נו לוי שאותיותיו משולשים, מזדעאלרהס יצחק ויעקב א3ות שלשה, לחלש משולש נישן אייר יסיק• על הר סין שאיתיותיי משולשים דתנו 3מד3ר לשלשה ימיס ונו, יגנ״ל• תמימה ונרה, תאר לתורה עש׳יה תורתה, תמימה וגו, מצות ה' נרה וגו, (תילייי״נו)• תמכו מיד ל, אשת סן תתמוך כגור(משלי יא’וי ועש״ה עושר רכ3רל אתי (שם ת' יי׳ח) • תעודה, תורה • שותפו׳ כל ישראל נעשו שותפין לתורה • ציר כאמן ׳ יזישה ־ פרניך, כינוי לתורה עש״ה יקדה היא מפנינים (משלי ג' ט״ו) * כהתה לו כס תאמר ונו' אמדת לו 03 תאמר אל לית יעקל ותבל לנני ישראל(שמות י״ט גי) ואז״ל כה תאמר ללשון לכס לנשים ותגיד דלדיס הקשין כגידים לאנשים ׳ והיינו כולד דקדוק’ המצות י מולדו והושוו נאמד וצו, שנאמד ויען כל העם קול אחד(שאות כ״ד ג,)• זורזו להקדים וכר,, הקדימו נעשה לצשמע שנאמד ש6 (פסוקז) נל אשד דלרה׳ נעשה ונשמע• הקדים על ידם ונו/ נמלואד לפי' רש" י ויה♦ ליוס השלישי(שה י״ט טיז) ־ לדיל י ומצה ונו", לשעת נסיעתם הי'תמיד ריב ומצה ניניהם אבל לליאם k הר סיני הושוו כולם נדעה אמת כדנתיג וישעו מלפידי' וילואו מד3ר סיני ויחנו למרלר וימן שם ישראל לגד ההד(שמותי״טיל,) ואז״ל ויאן נאיש אמד 3ל3 אסל אלל שאר נל המניות לתרעומות ולמתלוקת׳ וצדיק קנו/חלקיק 3'ד'־ שלמים, ישראל שהיו שלמים לאמונה ושלם ללדיאותן ונמו שאז׳יל על ונל העם רועים (שמית כ,. י״ט) • שמיעה עמי ואדלרה, לאון הבתול (לתילים נ' ז'), וכן כל סיומי הארוזים שלפיוני צילם הס על לשון הצתיל מאש • משמים רכו' ׳ שס צ׳ו ט,; למצוקי ארן, לישראל ע׳יש שעליה־ נתקיים העולם לקללם התורה • עלר וזירת ונו,, לארתיו נסמוך לפיוט אורת חיים לאית ט' י עמד וכי', גם ז0 מלואדשס •ויתפוצצו הדדי עד, סיפיידקרא של עמד,וימולו אלן וגו' (חלקרק כ' הי), נקלצו לאומים ונו/ כל זה מלוא'־ למכילתא יהולא לילקוט פ' יתלו לפסיק אנכי לרמז רפ״ו, לקוסם, לנלעם• נותן עיז וגו,, תילים ס״ח ליו • לסיד ישרים, שס קי"א א'• לאלים לועדים, למלצניס לועליס נאש■ רשף לרגלך׳ נמוגים בל!צורים • ראוך יחילו הדם : עולמים* לא בושים ולא נכלמים• ואתה יראדה והלה מתגאה האדן • יומה ןן אדון סצור תמים ־ י באור פניך יהללו? תהפךלתהו בחרא ־ יסדו עמודית באנוכי לאורך :מים • פתח דבריך הבינם ?מרץ• יורוך!: בל מלכיארץ: צבאות ?חבוקים• ות?כם להיות חיים וקיימים • קודש אחזום ?עתל • צלע כגיגית ובתוכם תשבון רם על רמים: י ! עליהם כפפת ־ צרופה קבלו במנוד ואימתה • צופיה הליכות ביתה: י חשו הרים לקבל שכינתו • חפצים להתעלות ביקר תפאךתו־ חבב חורב מהרי אדמתו • חמד אלחים לשבתו: קראת לעניו מרום ?בוהים ♦ להנדל תעדה לעם כמהים מי ור!!ם ג1ךא ומרום ורןדש יי׳־רק רקם mg ב״לקיב ♦ ותלדו שם ב;לךאל לךקוב ♦ כלשה קח6־ו,/^קב ♦ זקד1ש: 00 המחבל מכוס שמעון בר אבון חזק ♦ י' שברת מרום לקחה כהיום• מציתיה ״" מאןדנעליתה על כל אלתים, ־ ומשה וחוריותיה מפי איום • ממדבר נתוינל, עלה אל האלחים: :מלוך י: לעולם אלד!!ך ציון לדור ודור הללויה * ואתה קדוש יושב ו־/הלות ישראל אל נא: ליוצא’פדום : מאמר [צווי ןעונש וא!הךה• חוק ומשפט ?דית ותורה' • ־ נועם'הגא ך?רורת עשרה : ערוכים יחד ?ה אחר אם לא אמריך הנעימים * חקיות שוטים ?חי וצמודים מחזה אל מחזה •י לוחות וארץ לא מתקשדם• וחגהאתם מורשה ?רתובים מ?ה'ומ?ח: והמכתב מכתב למעוטי עמים ׳־ 1לאמתך אותם וכיכר אלהים לאשישח •־ חקקם יזה כנגד זה שבוערת קדומים * 'ומאד תתאוה למו לךרשדח י* בונם ווותונב חמשה מול לדדותשלמים• ובמשפטיהקיךלב ודעת המשה : נועם'אנכי תשמיע במאמד* משימים • ובסוד!ראיך ישיבו טעמים ־ ?נןד1 לא תרצח הקיר ?מעמר'•’זה בריתך לנטור לכת לך!־ך תמים* ובעת עד4 זה' להבין ולגמר': ?הוכשל' !צולים השמעתם חקיך התמימים • עמדו במורא לשפוך דם* כאלו ממעטים דמות כהזידם* כאחד משלמים ־ ונבלה למו רז מלאכי בייבצלם אלהים עשה את הארס: רמז מהמים• עשיה לשמיעה היות מקדימים• לא!'ה! ח בשנירבור• כנגדו לא תניאה ונמת מי!הן והיה לבבם יה לעולמים ־ הזהיר לצבור • על אופניו דבר דיבורי: ל!ךאה אותי לטוב להם ?ל ה:מים • !ניד ויוכיח עלי כופרים • י רומיים לאישה לו עמי שומע לי ובדרכי'מס:מים• ו!צרקו מנאפת מאחדים* תחת איישר! ו/קרו את יתחללי כלי היורה אשמים י כמעט זהים: צוה לא תשיא לשוא ישם כליות מפניהם אכניע' שוממים • ואשיב!ך׳ על חוקר * ?נגדו לא תיגנב הזהיר להרעקר • אויבים וקמים• ״! !שהאל נושע 3:י תשועת הגנוב הצוה ונאף והשבע' לשקר:’ חוה זבור עשייה ו־צאלשף לרגליו(חבקוק ג ה') ע״ש פי' רש״י• ראוך יחילי הדיס׳ cd משיק גי׳־ ידאה והלה וכר , נרנואד במס'שנת7ףפ"מא' מאי לנתיב משמיס השמעה 7’ז אדן יראה ושקטה (מילים ננ״ו ט') אס יראה למה שקטה ואס שקטה למה ידאה? אלא במחלה ידאה ולכסוף שקטה, ולמה ידאה? כלדדיש ד״ל תנאי כמנה הקנ ס עס מעשה נדאשי' ואמר להם אס ישסי מקנלין המול' אמס מתקיימין ואס לאו אני ממרר אמנם למוהר ונוהר ונו׳ • יומה, משנה• נחרן, בנליון• יוסדר עמודיה נאככי וכוי, נדינור אנני נתיישלו עמודי העולם נכרך ומתק • יודרךונוי׳ תיליס קל״יזד׳ • צנאומקולש, ישדאל• צלע, מלקההל, כגיגית ונו׳ שנפה עליהם הל כגיגית ואהל אס תקנלו המורה מ1טנ ואס לאו שס מהא קנולתנש נהנואל שס נמס'שנת• צרופה, התורהע״ש כל אמרת אלה צדופה־ במנוד, ברעלה־ צופיה רגו, סיף משלי ופי' רש״י המודה מלמלמס לדך הטוב לפרוש מן הענירה ן משו הריס וכוי, כנד ניאלמיו לעיל נסרף יוצל נמלה ושעשועי קדשו מותוכוי* ממד וגו , תיליס ס״מי״ן• מדום גנוהים, ממרומים הגנוהיס • לעם ימהיס׳ לישראל המשיקים ׳ ל׳ נמה לך נשרי(מילים ס"ג_3') ־ אם לחונו׳ נמו שנמנתי נסמוך מטעם רז׳יל שתצאי המנה הקנייה עם מעשה בראשית שלח יתקיימו כ מ נתנאי שיקבלו ישראל המורה,■ ונן אמרו נמס' פסחים׳ 17> ס״מ נ' אמר ל א אלמלא תורה לא נתקיימו ■ שמיס וארן שנאמר אס לא בריתי יומם ולילה מיקות שמיס וארץ לא שמתי לידמי' לי'ג כ״ה) • למעוטי עמים מאהנתך ונו', נלנמיב א ■נתנם וגו' כי אמס המעט מנל העמיס ני מאהבת ה אמכם ומשמרו את השביעה אסר נשנע לאנומיכס(לכדי׳ ז' ז׳ > • ונגלה למי רז ונוי, כלאי' נמס' שנת דף פ'ח א' אמר ד״א נשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאתה 3מ קיל ואמרה להן מי גילה לנכי רז זה שמלאני השרת משתמשך נו ונו' • ונמת, ואמדת* «י ימן וכוי, לי׳המיימן והי׳ לננס זה להס ליראה איתי וגו׳ למען ייטב להם ולנניהם לעולם(לגרים ה' נ״ו) • לו עמי ונוי ׳;לשין הנתוג נתיליס פ׳יא י״ל• כמעט וגוי, ואשיג ילי וכוי, ל״ה שם במילים• ישראל נושע וני', ישעי׳ מיה י״ז: ויקס עלות וגו', מילים ע״מה'• לנקונ׳ לפרוש ־ מורשה קהלת יעקב, לנריט ל" ג לי• .שברח מדום/ המודה שסימה כשנוי' במרוסעלזמז נתינתה, והוא עשייה עלית למרום שבית שבי לקחתממגומנאלם (תיליםס'יזי''ט).ונפי' רש״י• 3היום׳ בששהנסיון• ערוכים יחל זה איוד זה וכוי, כל המאמר הזה נענין איכות כתיבת הלנדות על שני לומומ אנניס חמשה ע•1 ליד הזא מביאר במכילתא והובא '׳?ילקוט פ׳ ימרו 3ל./־ז דצ״נז ע״ש ובירושלמי לשקלים פרק ששי נמלקו חייל יש מי שאמרה' על לוח זה רי״א כ וי״א מ' על לוח זה ויי׳ על ליח זה ועש ניפה מדאה• וצמולים מחזה אל י מחזה ל יה נמלכים א׳ ן׳ ל׳וע״ש פי׳ רש״י, אלא שנמקדא 3 •,) המ״ס ןכ1ר אית י1ם השבת • ?נכדו לא ת$נה לזזדזיד במשיבת • ?ן'תשקר ותוציא רבת: קריאתם יוכיחו ל! ללז לדון • S3 מדולל יום קרש בזדון• כאלו מעיד עדות;שקרבאדון: בשמור יציר שברת מדלל • " מעיד כי לששה עולם שכלל• ואתם עדי נאם יי ואני אל: רשם מצות כ ב ד לעם נברא• אב ואם מכבי במורא • משמועות רעות לא יירא : אומר לא תחמר שת לנגדו י בית רעואמתי ועבדו • שורו וחמורו י וכל כבודו: באר מאמר ן“ • ■ך * •• •• — •“ T למאמר למולו • יניד על החומד להכשילו• סופו להוליד בן שהוא מקללו: ואליו עשרת הדברות הבלולות• נחרתו על הלוחיות המעלות• ומפה אל פה הישמעו בקולות: נכונים שלהבו מלהב המישמעץהשמיעו אין יכולת לשמע• קרב אתה ושמע: חי הורה לאשר אמרו• זכו קדושים ומשם נתאשרו• בנם הטיבו"את אישר דברו: ... •; -» •• • T : : - : • הקם עדות ביעקב • ותורה שם בישראל לנקוב • מורשה קהלת יעקב • קדוש; יש מקומות שא״א אל נא • ־ אל נא׳ לעולם תוקךץ* ולעולם וקקדש4 ולקולכד עולמים המל1ך_ותסנשיא : האל סלך נורא מרום וקדוש ♦ ני אתה הוא מלך מלכי המלכים ♦ מלכותו נעח ♦ נוךאור^יו המ״& בסגול והזי׳ין בקמ״ן ופה מונלמיס אנו לנקד הזי"ן נסגול נעבוד המרו! • לאשפה, לחזקה־ לדרשה, כדי לרדרש היחוס שניניהם ונמו שמפרש ואזיל• נונס ׳ הי' מנוון אותם ־ והתום, והרשימס, ל' והתוית תו (יחזקאל ע' 7') • מגלו לא תגנוב ונוי, כן איתא במכילתא מגיד הכתוב כל מי שהוא גונ3 סופו לבוא לידי שבועת שוא שנאמד הגנוב רצות וצפון* והשבע לשקד (ידמי' ז'ט')• פן תשקד ותוציא דבתונו', זה לשון המכילתא מגיד הכתוב שנלמישהוא ממלל שבת מעיד לפני הקב״ה שלא ברא עולמו לששה ימים ולא נח בשביעי, וכל מן שמשמר את השבת מעיד לפני המקום שבדא עולמו לששה ימיי ונא ביו' השביעי שנאמ' אתם עדי נאום ה׳ ואני אל(ישעי מ׳יג יי) * רשם מצות כבד ונו׳ ׳ במכילתא, נתיב נבד וכנגדו לא תתמיד מגיד הנתוב שבל מי שהוא חומד סופו להוליד בן מקלל לאבי ו ומכבד למי שאינו אביו, לכך נתנו עשרת הדברות ה׳ על לוח זה רה’ על לוח זה ונו' * נחרתו, שנאמד מדות על הלוחות (שמוי לב יו) ־ נבונים, ישראל ־ שולהבו׳ נתמממו׳ ל' שלהבת • יכולת לשמע, כדנתיב ועתה למה נמות ני תאכלנו האש וגוי •קרב אתה ושמע וגוי(דנדיסה׳נ״ב)• מי, הקבי׳ה; הודה לאשר אמדו ונו/ שנאמר ויאמר ה' אלי ונוי הטיבו נל אשר דברו,(שם ה׳נ׳יה)• ונו קדושים ונו', כמו.שאזיל משם זנו ישראל להעמיד מהם נביאים• נתאשרו, רעשו מאושרים, ל' אשרי האיש • ובנן ה'קנני ונו'׳ גס הפיוט הזה הוסד על הנתובי'שבמשלי סי’ח'דוגמת הפיוט אדון אמנני שאומדין ליוצר וענין שניה'שוה ממהלל התור'והמנמ'לק עיי' מה שבאדתי שם • שעשוע יום יום ׳ התודה שהיתה שעשועיו ובאמנה אתו מראש שנחפר ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום (משלי הי) ואמר ר״ש ק לקיש שני ■אלפים שנה קן־מה התורה לברייתו של עולם שנאמר ואהי' שעשועים יום יום, ויומו של הקב״האלף שנים שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיוס אתמול ונו', כלאי' בבראשית רבה פ' ח' ובתנחומא פ' וישב דף י״ח אי• אז דאה ויספרה, ל״ה באיוב נ״ח נ״ז וע״ש פי' רש״י זיל'• בימינו חקיקה, גלאי׳ באותיות דר״ע נ׳יב אותיות שבה' נתנה התורה כולה. הן חקוקים בעט שלהבת על כתר נורא של הקב״ה ונו׳ • ובחיקו נתונה ׳ כלאי' באבות דל׳ נתן פ ל' דף מ א' ר' יוסי ׳הגלילי חומל תשע מאות ושבעים וארבע דולות קולס שנברא העולם היתה תורה כתובה ומונחת בחיקו שלהקב״הואוהדת שידה עם המלאכים וכוי• הלא חכמה תקרא ונוי עד סוף החרוז, כולו מבואר מלשון כנתונים שס במשלי סי' יו' וסי' ג׳ ־ מ• מקדמי קדם ונו', גס ספסקא הזאת נולה לקוחה ונקבצה מלשון הנתוגים 09 והמה מבוארים על מקומס* שירוו 4סכרו ty ♦ קבאק 4י ריחמוהו 4 fi שיר ושיח תוקף תהלות’ת$^ךתו: ק׳־וח כאשר נגליתה לאבותינו ’כיום הזה* כן נזכה שכ<;תךלחזח 4ונאסר ד<. אלהינו ןד, * קדוש; כוונת הפייטן להודיע שבח ותהלתהתודה בקדימה ומעלה • וטעם למה נתאחרה־ נתינתה עדמשה ולא נתנה לאלם או לשאר דורות עד משה וכאלו היא מתפארת בעצמה• וכמעט נל דבריו נתפלשו נבל ני כל דבליו בלשון צח ולשון, פסוק וחתש הפייטן שמו שמעון בו יצחק חזק ואמין ביאסי בעי החרוזות, אשד נל בית מז י״ב חרוזות וחסרים היו לי‘ גתים. מחתימה זאת והם ב יי'ח' ז' • שבמדוזות אלו מזכיר דופי שנמצא בכל אחד מן הקדומים* אבל כמבוך שנמצא במחזורים הקדמונים ראוי להדפיסם • ובכן יי קנבי ראשית דרכו: שקשוק יום יום מראש אמנה* קדם מפוליו אלפיו} שנה* אז ראה ויספרה חקרה ודוכאה* בימינו חקקה ובחיקו נתנה♦ הלא חכמה תקרא ותבונה* בראש מרומים קולה נת;ה* אליכם אקרא בקלי א ג־ונה* שסעו כי ע׳דיכם אדבר להבינה ♦ מפתח שפסי סישרים ונכונה 4 בצדק כל אמרי פי בלי תואנה * בלם נכוחים ליורקי בינה * קחו מוסרי ואל בסף ותכונה: ־ מקדמי קדט מראש נסכתי 14 באין תהום ומקץ נתהללתי * בסרם הרזוגבק נהחוללתי ♦ בהלינו שסןם שם דקיתי * באמצו שחקים קמו נמצאתי* אני הבסה קרמה׳ שכנתי*"מישחרילמקאונניואיהבי אהבתי* מחרוץומ^ז נכזררה תבואתי*’ באורח צדקה ומשפט התהלכתי♦ יסורו אלי חסר לב ופתי ♦ ללחום בלחמי ולשתות יין מסכתי ♦ כי קרקר \כנוד ■נמצא אתי: קקתו מרחוק אמן לאמני ♦ חקות שמ:פ וארץ שם למקני♦ ראשית דרכו’בחסד קנני* וטצוף ך3ש ונופת המתיקני ♦ זר-ב ופנינים לא:קרבוני♦ כי כל ביתי לכוש ‘שני♦ לקת חן' ןז־פאות נתנני♦ קרי וכפי לפרוש לקני. פי פתוח בחכמה וכשכלחכמני* :ותורת חקר קללשוני; טבוח טבחי יערוך שלח״’ ♦ ארך;מים וכבוד בשמאלי ובימיני ז ובעצתי ע; עצמו מרחוק אמן לאמני, עשייה עצמו מרחוק אמונה אומן (ישעי' כ״ה א) ואמרי התורה ני נבר מרחוק קורס הבריאה היעה עצמו לאמני • חיקות שמיס וארן ונו', נדתי' במסי פסחים דף ס״ח 3' אילמלא תורה לא נתק-ימו שמי' וארן שנאמד אם לא בדיתי יומס ולילי חוקית שמיס וארן לא שמתי(ידמי' לג כה), ואמדו עוד בראשי' ברא אלהיס בזנות התודה שנקראת ראשית שנאמד ה' קנני ראשית דרכו < וזהו ראשית דרנו בחסד קנני, ואמר בחסד עשיה עולם חסד יבנה (ת־לי' פייט ג'ל מצוף 37ש ונו', עשייה הנחמד' מזהב ומפז רב ומת וקי' מדבש ונופת צופייעתילי' יט)• וזהב ופנינים לא יערנוני, עשייה לא יערצנה זהב וזכוכית ומשך חכמה מפרני' (איוב נח יז ויט)• ני כל ביתי לבוש שני, ל״ה בפרשת אשת מיל מי ימצא שבסוף ס׳השל: וכו׳נדרשת על התוד׳נפי׳דש״י שס, ובמדרש משלי אשת חיל זה התור', ורחוק מפניני' שהיתה לפני ולפנים וזכה משה והורידה לישראל וכוי, לא תידא לביתי משיג זו גהינ', ני כל ניתילבוש שנים,זה דם המילה אמד הקנייה מי מציל את בני מאש לוהט הוי אומד זו המילה, *עוין דנינו בחיי פ' לך לך בפסוק יהיתה בדיתי בבשרכם גס בסוף הפרשה על בהמולו בשד ערלתו• לוית חן וכוי ע5״ה ני לוית חן הס לדאשך(משלי א ט)1עש''ה רפאו' תהי לשדך(שם ג ח)י ידי ונפי ונו', עש״ה שם בפי אשת מיל נפה פרשה לעני וידישלח׳לאביוןוע״ש פי' דש״יי פי פתוח ונוי עשייה שם פיה פתחי 3חנע ותורת משעל לשונה• טבוח טבחי וכוי עש״ה טבחה טבחה מסכה ייני אף ערנשגלחג (משליט בי)" אורך ימים ונו' עשי׳ה אודך ימים בימינה בשמאלה עושר וכביר(שם ג' י״ו)" ) ו י ובעצתי נועז ונו', עיין מי׳ש לעיל ביוצר אלון אמנני אות סי, ובתנמימא דיה ?' בראשי', היבחכמה יסד ארן, כשברא הקב״ה את עולמו נידיען בתו־ וברא את העיל, שנאמר לי עצה ותושי׳אני בינה לי גבירה(משלי ז יד) והתירה במה הית' כתוב ? הית על גבי אש לבנה באש שמודה שנאמ' קווצותיו תלתלי' שמידו' כעורב (שיד היא) מהו קווצותיו תלתלים? על כל קין וקיןתילי תיליסשל הלכות, כיצד? כתיב בה לא תחללו את שם קדשי אס אתה עושה מי״ת ה״א אתה מח־יב את העולם כל ה.נשמ? תהלל יה אס אתה עושי ה״א חי״ת אתה מחריב את העילי, שמעישד1י וכי', אס אות אחת כך כל שנן. התיבה נולה לכך צאמד קווצותיו תלתלי', לפיכך דד מקלם ואימא רחבה מצותך מאיד ואומד אדונה מארן מדה וגו', והוא הי' אימן לכל מעשה בלאשית שכאמ' ראה♦ אצלו אמון, א ית אמון אלא אומן, ובה נטה שמיס ויסד ארן שנאמר אנז לא בדיתי יומס ולילה וגו' ובה סתם ים אוקיינוס שלא יצא וישטוף את העילי שנאמד האות׳ לא תיראו נאום ה וגוי ובה כבש את התהי׳שלא יצף את העולישנאמ׳בחוקי יזיג על פני תהויובה 3רא חמה ולבני שנאמד כה אמר ה' נותן שמש לאיר יומם חוקית יי?! וכוכבים לאוד ליל׳רוגע הים ויהמו גליי ה׳צבאו' שמו(ידמי'לא להץ הא למדת ש ־תי-, לא. נתייסר 1יא על התודה והקנ״ה נתנה לישדצי שיתעסקו בה שבשביל עסקי התוד העול' עומר שנן אמרה חנה ני לה מצוקי אדן(ש"א 3 מ)ונו' ענ״ל, ועל דברי המממל של שבועות ׳־׳.׳׳־ r ■׳־׳.׳:׳׳. *״.«/׳•״* ״ ;׳.׳.׳י׳. 1 י?)׳ד ייי\ך- י י ׳:r׳׳ דגים ועופות וחגבים * וחיה ובהמה וכל פרים ורבים * חשמש מן המזרח*. דצר בכפו ראש לכל נציבים* כחבריו כוננו חפים חבב ונחשק ?ישמרו אמו-;ה ♦ בנסיבות עשר נ^רף ונקבים* ומעט מאילחים ,חסרו באהבים♦ וכבוד ןד.ךר לבחנה♦ ומצא שכר בטנו ל9אהש;ח♦ והתחיל במצות עטרו בשיגובים ♦ והמשילו במעשיוחעצומים:והרבים: נחנה לישמונהץזנם צור בא עת ודעיעעונדדאמוןשעשועם חבונתו ׳ ובמלת ןשון ת?ןא ךכרתו " ויקרא שמות גרות ?ן־בע מאות שנו ל?ל בדתו י ועל כל יצורים דירתה אי-מתו* ובעדן נן חדלתי בארץ לשכנה - היתד־׳ חמתו* ולר׳מתיקני ?9ץמ0די 2W קם בני תחתיו והושת לשרים ♦ כדרבי הורו,הלך היותו ראש עפרות אדמתי♦ חקות♦ ויתוריגת* ללי^י"* במישרים♦ לעשות צדקה ומשפטים ♦שרים * וכקרבן באמרתו * ונועם מש95=, E1X, ל^תי 1 ניחוח הועלה בברורים ♦ ונרצה ככליל ושלמי אמורים ♦ בשוד מעשהו זר מעש־ר׳ו * לא W *** W* ♦ "רע'ומצאמאה שערים♦ וד-צליח והשביל והנעים ביקר לא זק ״גר^ייי * 5לזל1יהו* אמרים ♦ וחפץ להגדילו כתורתימוסרים ♦ וגם אני אהבתיו P א^י ^ ^ניי וחמרתיו מנעורים♦ לולי שאתו פני עוכר בעובדם י לטעמהו♦ והרצתי אמלי לפני בוךאהו* לא חפצת, ובעשנו נעשן והכהה מאורים♦ בעבורו נמנעתי לה ורע בו כי מרי הוף ♦ במפקד אחי לא עסי ל$מייל בשערים! ־ י־’ T1 ;, ־ ־ י ־: !־ • ובקצות תלתל’ ?*T -^מיד הוא* יל׳לי ל־ ’מית?־ל, חביון עוז שכנתי במחמד ♦ לארץ לא ץ/דתי להתלמד ♦ לחחיהד לא נוכל לדיניו !הויאן ועמד איש תם ותאיתי חמד♦ יושב אוהלים עתותי רבו שנים והלכו דורות♦ אני הייתי אצורה 4ז♦ ברכה ירשוילגביר העמד♦ זרעו להרבות כחול דירות ♦ בין אראלי טוהר אמרות; טהורות ♦ ועמי לא 1ימד ♦ nnV ’נדיבה סמכתהו להצטד ♦ בתמו הלך יצדק חמים בדורות ♦'מישר מעגל n1W &ר1ח* ^ ובבשרו ^♦‘ü^w ובעיני נחמד♦ ויורני הנה זה הבלחים התחלך בבושרות ♦ מנחם ממע^ נעים ונחמד♦ ונאה לו בהגיונך ללמד " יתמוך לבו דבריך מארות* ובשטף זעם נחלץ מצרות; בצ^חו לדחח ובסודד יעכדג ״ י ־'־'־ ז־mי וראי׳ יום נשתכר נפרדה 'תאו^ . םמט^ כרט1 צפונה* אבל לא שקט ולא הפנה♦ בבית אביו לא נח שחיתו♦־ונתנל־באהלו וג^ נבא^; ־ובנ1־נמם ורא*די מחלונה ♦ אחיו מתנהם לחתו בשטנה ♦ זעמד מפניו עדותו ♦ ״ייקץ מי־ינו־וארד בקללתו • עבד עבדם לא^ ״יך פתה ♦ במקלו עבר ״בא nW * באשה •שמר חיותו♦ 3&תו'ככה מאקתע לשנאתו♦'•^♦^ .עשרים שנח* תתל כנים גטרחבאנינה* נמכר פוית é אחפוץ קרכתו♦ כי ;שכרותו :צא מרעתו♦ ר$ר־ •?ל ו^•• רעבון:.רדגישדי ’"ז א חקי!:קרב מיתתו ♦• לץ ה::ן הומה בשתות*♦ כל שוגה בן, ת כגודל׳ ?♦ ‘W לא ידיה חכמתו: ־ ' קרב מועד והגיע זמן ♦ ושר בענוי עם לא אלמן ♦ יקס צך־ק לעשרים העיד ממזרח ♦ בוראו: הכיר לשלוש מושיע רועהנאמן♦ תחלתצאתומצךטמן ♦ גיךבמצדם איתן האזרח♦ וכתת ושבר אלילי תרח♦ ומבין חשכים כל אליל!חמן♦ "כחי כל נכור שר ומשמן* והגיה אור אורו זרח♦. ומבית מולדתו גלה וברח ♦ והצליח כלבתו והאיר אשמן ♦ אסיר•’ עוני ל:־שע זמן'♦ :ם העביךם י והסיעם מה ומייסדו רוב הפיוטים אשד לפנינו• ממדי ארן שס וכוי, עש״המישס ממדי’ גי ת7ע(איונ לס ה) וע״ש בצקת עפר למוצק ומגיס ידובקר(שם פסוק לח) • שמיס ג נוהונו', כולם מדמו גמולה מאמק * וכל פדים ודגים, כל געלי סייס שנאנו' עליה' פרו ודגו ־ ראש לנג נציגים׳'אדם הראשון מגמד יציד כפיו וראש לכל היקום, נציגים, י ק ו מ י ס,ני קימה ונציגה אסמ היא ואין' הפרש גין לשון ויקימצגה לויצג מצבה ושמי מלשונות שוות בשימוש המקרא• בהנדאו כוננו תופי' ונקגים וכוי, נפרק׳ דל״א פרק י״ג עשר מופו' עשה הקג״ה לאד׳הדאשון גגןעדן שנאמ' נעד? גן אלהיס היית כל אגן יקדה מסונתן־אזדס פטדה ויהלום תרשיש מהם וישפ׳ספיר נופך וגרקת וזהב מלאג ת ו פ י ך ו נ ק נ י ך ג ך גיוס ה נ ל א ך כ ו נ נ ו(יחזקע נס ע)הלי אלו עשר סופות והיו המלאכים מתופפים גתופיס ומרקדים כנקגות שנאמ' מלאכת תופיןונקגיך היו גךגיוס הנדאך כוננו׳ גיוס שננדא אדם הראשון ונו עכ׳יל• ומעט מאלהיס ונו', שנאמר ותייסדהו מעט מאלהיס וננוד והדל תעטרהו תמשילהו במעשה ידיך (חילי׳ ס) • נ• נוע׳ וכוי׳ עשה חופתו מנוע׳אנן יקדה וכדאמרן, ובפרקי דל יא פ״יא נמקו׳טהוד הי׳ גטגול האדן הי׳ ורקמו ותקנו ויפת באפיל נשמת סיי׳ועמד על רגלו והי מסתכל <לפי מעלה ומטה והיי קומתו מסוף העולם ועד סופו שנאמר אמור וקדס צרתני (תילי, קלטה׳) ונוי עכ״ל, וכןאי׳גמס׳ חגיגה דף י״גא' וסנהדרין דףל׳יח נ׳ • לחלק לו וכוי, עיש ויפת באפיו נשמת סייס• וגמלת לשון וצו, הלשון הזה לקוח מס׳ יצירה פרק אי שהזכיר שס מלת לשון ומלת המעול, ויש מדגישים כלמ״ד מלי ני אין מלה בלשוני(תיליס קלט ד) ויש מדפיס אותו ואמרו שהוא ל׳ מילה. שנימול לשונו בתת לו נס הדינור וכן מסתגר• ולהמתיקני ־ גפיו היתהתאותו׳ הקנ״ה הי׳ ספן לתת אותי לאדם ולהמתיק אותי גפיו• נ־ בשולי,?ראותי• ניקיונו', עש״הואדס בקל בל ילין(תילי׳ מט יג) וכדאי׳ סנהדרין 7ףל"ס גי• ובקצות תלתלי, בתורה שישגנלקון וקוןתילי תילי' הלנות ..............Tóm. IX. נהושאז״לנמס'עידוניןדףכ״א בי• במפקדא', צ״עבג״דפ' נ״דשאמלוו מצוו׳ נתנו לו ולא עמד נהן • _ . ; ר 1רגו שכיס ונוי, עשרה דורות מאדם עד נח • אצורה, טמונה באוצר * גמדוליי דירות, נדירותמרומי' • איש צדיק תמי', נס • מנחם ונוי, עש| הזה ינחמנו ממעשינו ו ממצבו ן ידינו מן הארמי אשר אללה ה׳(בראשי ה' כ ט) • ונשטף זעס, מי המבול ששטפו גזעם • מתוך מסגרו', מן התיב׳שנסנדשסנדנת ויסגוד ה בעדו• ורצה, הגייה,. י ־ יום נשתכר נפרדה תאותו ונו', ענין כס נשנרותו פולו מגואל שס גרתוגים • לן היין ונו', עשייה לן היין הומה שנר וכל שוגה בו לא יסכם (משלי כ' אי) והוא נדרש על נס גגמדנר רנה פ' ט' דף רל׳יז ד' ־ צ• צדק לעשרים ונוי, טעמו איש צדק העיר ממזרח לעשרים דודו', ׳וירמוז לאברהם שקם עשרה דודות אסר נס, ועש״ה מיהעיל ממזרחצלק (ישעי׳ הייא גי) ועיין בשוחד טוג מזמור ק״י ובנייר פ׳ ע ג• גולאו הכיל לשלשוכוי,מאי' בתס' נדרים דף ל״ג א' גן שלש שנים הניר אברהם את בוראו • איתן האזרח, תאר לאנדהסבחילי׳פ״ט • אשל נטע והעובדים האליו, כמו שלדשוז״לעל ויטעאשל וק אי׳ שם בשוחר טוב ־ , ״ , ח ־ חוגג, ל' אהגה וחינה והוא עש ה ני ידעתיו למען אשר יצוה וגו • ונס צוד. ואמר הקנייה• אמון שעשועי, כינוי לתורה* לולי נס ונוי, כמבואר בכתובי ונמס נדריסשס״ , , ק • קם בנו, יצחק • והושת לשדים, צעשה שר וגדול נאחד השלים ׳ הורו, אביר בבירורי', נטהר' ובגלולות • וחפן ׳ הקב״ה חפן • לולי שאתו, כלאי' במש מגיל דף נ״ה אי• ונעשיו וגו', כלאי' נתנחומא ונפי׳ דשי' על ותנהינה עיניו מלאות (בראשי'נ״ז אי) ׳ דע • ד, סדר אום ראשון ■a* 10 •0^1 ;1המטיךם מן♦ הכה ובאל׳יף בי״ת ובתשו״ק בראשי מיגו־ת המדוזות, ו3סוף'הלבדיפ אפם? VAöl׳ *DjPDh! צור דזובו• מימך, ואות להמ־זי^ם מעשיי v♦ אמן: וב;לח השלישי לחופש לצא^ט י ’באו לחיורב כל מקהלותם ♦ ו^ד ההר היתה חמתם י הסכימו דעתם והשוו עצתם י ומשה עלה והושם כחור/ם /ונצמוה לק אל שמעון בד יצחק חזק • ובכן, וירד משה מן ההר ץל לזעם י העם ןקזישתם. היום ומרור צוה פרישועם * ויום אחד הוסיף"לטהרתמ* וסדרעמנםומצות הנבלים♦ ובנה מזבח וכרת בריתם. והקים מצבות כנ;ד שבט♦ תם ♦ ויקדש אה העם’ויכבסו שימלותם ן אזי בשלישי בהיות בוקרו ♦ מלך במסבו הופיע ביקרו. רבוררם אלן־ישנאן משגני'פארו ♦'ויהי קולות וברקים וד׳זדח אורו* קולו בבתו וקולו בהדרה. ורוח סערה עושה קברו ♦ וענן כבד כסה על הרו; ו:הצוךים נתצו הרים בעקרו♦ הולך והזק קול שמ$ח ♦ חוצב להבות אחים בשברו* קול ";חיל מדברו. ובלו אומר כבוד בפאר דבירו: מתפארת הי״יתי ביום החונה♦ ♦ הנה בא קצי והגיע עת . להוקיע יפיי ולהגיך תסארתי♦.!צא טבעי ותתעלה 'ורפתי ♦ יידעו הכל מה ?לאבתי. •לדק ומשפט בתוך נתיבתי* עומק חכמהיי וסוד בינתי.־ יבינו שכףענשי ואןהרתי* ערך שלזקני וסגר מסגרתי. ־תקו| אצבעות♦ ולב פעולתי♦־ כי עד עתה במרומים שכנתי ♦ והיום באדם מתנות זלזקתתי: ציר אמונים נתעלה בבחירים * בצנרת שלג ביום ןך<דךים♦ רוכס עלה לעיר נבולים♦ ויולד עוזימבמחה להרוךים. אמרים נ;עימיפ מבגינים יקרים ♦ ויקבלם מימין יוצר הרים. וצבאות קודש עונים ואומרים♦ טרם נשמע אגו שומרים. וישמעו מפיו עשררת הדברים. ופתרו ולערו מרעמים כבירים. ופתחו• וענו כל היצורים. ע עוז לעמו!תן ומשפטים ישרים: חזן ושמחו בל העם. בשמחת אמרי נועם. ונתבע!־־. ציר רעם♦ וירד משדה ?oyh'^ ihíi'l: "י י יי <וונפ הפייטן לזנוד כל עשרת הדברות יודיע קווצות פלפלי-■דיניו נשפי בתים • והקדים נפסוק וירד משה ונפסוק וידבר אדהים • ונו כלל שנח. גוללפ «שדפ הדנדופ • וקווצופ הדינים הזנידם נל דבור ולנדר ננפיס ונמדוזופ ע״ס א" 3 אילוף מסבל בהוד אפודים. בידיו גלילי זהב עמודים. גרון ענוק לשון למודים. דברים דבורים כאו$ן שקודים. המשולים לשלש משקים נחמדים. ובפחות שבכלים נשמרים ועומדים. זונחים הגבוה ולנמוך יורדים. חיים ורפאות למוצאיהם מעמידים. טוהר בעליל שבעת!ם מנקרים♦ !קרים מזהב ומפנינים נחמדים* כל הפציים לנגדם׳ בל נמדדים ♦י לקח טוב ומוסר מנידים ♦ מתק ומרפא לעצמות וגידים ♦ נתונים מאש ונאש יוקדים ♦ סם חיים לבתם מתכבדים. עוזמהם עוזבים וחובקיהם מכבדים♦ פלפולם כשלש עשרת מתלמדים♦ צוךפיהם מושיבים־ בין נגידים♦ הזן קוניהם לחיי עולם עתידים♦ רב טוב הצפון לחסידים♦ שומריהם ;צלו מכל פחחם♦ תומכיהם מאשרים ובוזיהם מלפלים:’ ?׳לבדים לפידים וברקים נ־ונתים ♦ בתתו קול עוז .משמי גבוהים♦ "י וידבר אלה,ים: , -:־־־ “ ע׳׳פ תשר׳ק • • תחתיות ארק כדונג נמקים ♦ ישחו גבעות עולם המצוקים. רבו לעמים וגברו זקיס י קולי קולות משנים וחזקים♦ צפצוף הדבור כגצוצי ברקים ♦ פטיש מפוצץ סלעי נקיקים♦ עויך אחת ושת!ם מתחלקים♦ סוד יראים ומשפטים צדיקים♦ נותני קול שופר מתחזקים ♦"משה !דבי והכל שותקים ♦ לעמו הנחיה* מלביש מתוקים י בושי אמונת עתים חישוקים * !דשת' חוסן" וישועת מיקים* מעמי חכמה ודעת מפיקים ♦ חנם נתנם גנזו ומקים ♦יזכם במתנה לבו דבקים♦ וכלו מחמדים יחכו ממתקים. תשמיע אנכי בראש פרקים * "דרך בעשותו עמ!ם עמוקים ♦ גיור■ עלה ונלחם במצוקים. בתתו בסיני דתות והקים. אזי כרחמן עלה משהקים: : משחקים דז • חציון עוז, עשייה ושס חביון עוזו(ת3קוק ג' ג׳) וע״ש פי' רש׳יי * איש פס, יעקב ■ r• זךהי', יעקל• וכבר, 3ד לבב־ ולא צפנה׳ לא היי.•לו פנאי*.נטרח iאנינה, שהי' לו_ טורח וצעד גידול 3ציס, ויש מיסיס טרח באומנה ל' באמנה אפו (אספר 3' 3')• פודפי יוסף• לפאלהולמגינה, ל' פפן להם מ ג נ פ ל 3 פ אלפ ך להס (איני גסה)• - ־ ק • קדג מועךונג', אחייג קרב המועד לנפינפ הפודה • אליל מזמן.,. לי■ ■והנלתי 6פחמנינם(ו־קד נול)• ומשמן׳ איש 3דיא ושמן מן ויהלוג במשמציהס (פילי' פחלא) והמ״סהראשוןצחירק• והגיה,והאיל, ל'נוגה־ אשמן׳ מושךל׳ באשמני' צמפי' (ישעי’ נט י)• ד וב־דח שלישי,בחדשהשלישי• הסכימו דעתי ונו', כמבוא'לעיל בסוף פיוט סמנו כביד ־ א • אדונו׳גסזהמבואישס אצלהקדייעלידסמלך 3מס3ו,וכלהמאמ׳ מ3וא' • מ • 3יוס חפונפי. שנפחפנפי עם ישראל • עפי, עפ דודי' • 5אלס ונו'» תיליס סייח י״ט • צ• ציד אמונים, משה רצינו שליח נאמן• נצנפ שלג ונו', עש׳יה נצנת שלג 5יוס ר,ציד ציר נאמן לשולחיו(משלי כ״הי״ג), מנס עלה וגו', עשייה עיר נצורים יגלה חנם ויולד עוז מבטחה (משלי צ״א כ״ב) וע״ש פי' דש״י• אלוף מסיוצל ונו', מוס3 על וירד משה ואמר עליו שהי' אלוף ושר מסו3ל ועמוס באפודי הוד וירמוז לקמי הוד שזנ'3ק3לפ הלומו׳,והפייטן פפש לשון הנפו3 אלופינו מסוגלמפילי קמ״דיד) לרמז עוד מה שאז״ל בלמידף י״ז אלופים צפורה ומ&וצלי' צמצוות־צידו גלילי זה3 עמו 7 י ס, נ״נ צנ״י והוא עיקר וידמה לשני לוחות אצנים בהץ דומיס לשני גלילי עמודי׳ועיין פי׳לש״י על ידיוגלילי זה3(שיד ה׳י״ד׳־גדון עניוק, עשייה וענקים לגלגרופיך(משלי א ט')־ד3די"ד3רדי'וכו/ ל' 737 לבוד על אפניו(שס נ'הי'א)-שקו7יס,ל' משוקדיס נפתור’ופרח, ו3נ י ש״קודיס נתיב צשי״ן שמאל וא.״נ היא מל׳נשקד עול פשיט(אינה א')שפדגומו אפייקד המשולי׳לשלש משקי׳ונו', צמס׳תענית דף ז א׳אמל להצ״א למה נמשלו 37רי פודה למיס 7כפי3 הוי נל צמא לפו !למיס? לומד לך מה מיס מניחי׳ מקום ג3וה רהולכי' למקום נמוך אף דבלי פודה אין מפקיימין.*יא גמי שלעפו שפל/ואמר י׳ אושעיא למה נמשלו 7״פ לג׳משקי׳סללוצמי' וציין וצחל3? לומר לן מה שלשה משקין הללו אין מתק״מי!1יא בסתרי/ שגנלאף 7״פ אין מפקייהין אלא במו שלעפי שפלה ונו'• חיים ורפאות ינו',שנאמד כי חי י ס הה לידו צ אי ה ס ולכל בשלו.מ לפס;משלי 7' נייצ)־ טוהר בעליל ונוי, עש״ה אמלופ יש אמרות ־ ט ה ו ד ו פ כסף צרוף ב ע ל י ל לאדן מזוקק ש 3 ע פ י ס(פילים י״3) ונמאן דאמד שצעיספלי פורס(ש3פ קט״ו) וזהו מנוקדי שטעמו מסומני׳־יקדי׳ונו', עש״ה יקרה היא מפנינים ונל חפציך לא ישוו 3ה(השליג'ט״ו) •מפק ומרפא ונוי, עשייה דפאופ פהי לשרך ושיקי׳ לעצמותיך(שם) ׳ ׳ ואמר מתוק לנפש ומרפא לעצי(שם י״ו נ״ד) • נפוצים מאש,שנאמר-אש 7פ למי־ ונאש ־יוקדים, שנאמר .הלא נה 37ר<נאש • שסחייסדנו', שנאמר עןחיים היא(השלי,;'}• עוזציהס וני', עשייה.א פעזצה ופשמרך וגוי סלסלה יפלוממך פ נצל ך ני פ חב ק נ ה(שם ד')י פלפולס צשלשעשדה ונו', י״ג מ7ופ של 7' ישמעאל שהפודה רלדשת בהם • צודפ־הם ונקי, דברי הפורה מושיבים צודפיהם בין נגידים ומזמנים קי ני ה' לחיי עיה• 37 טו3 ונוי,עשייה מה ר3 טובך אשל צפצת לידאיך(פילייל״א נ'■) • שומריהם יוצלו ■וני', שנאמר שומר מצצה לא ידע דבר רע(קהלפח' ה')׳ תומכיהם מאשרים ונוי, שנאמד ופימני'מאושר (השלי גיי״יז).• ■וצוזיהם מלפדים , ;מצעדיה אופס בלפיד אש י מלפדיסלעידיס ונו', הלפידים היו מלפדיס והברקים ניגהיסצחפו קיל עוז ומי: תחתיות אדן ונוי, בשעת ■מפן פודה חלדו ושתלו השמים והארך _נ7ונו, נמקים, נשעוה •נפמסמסו נדנפי3 הדיס נלונג נ-משו(פילי' צ״ז הי) ובעבור החרוז אמר נמקים מקים נמסים וטעמס שיה,נמו ובס אנחנו צמקיס (יחזקאל ל״ג י') שטעמו נמשים • שחו ג3עופ עילם, ל!'ה בחבקיין ג' ־ המצוקים, החזקים ׳ קילי קוליפ וכוי, כלאי' במנילמא ויהי קולי-,ת וברקים וגוי, קול קולות מיצי רילופ משונופ זה מזה וברקים בדק ברקים משונים זה-מזה• צפצוף הדביל יונו', כלאי' בפאקי דד״א פמ״א ישראל שמעו קולו של הקבי׳ה ורמו אפ הקיל יוצא מפי הגבורה בברקים ורעמים שנאמי ינל העם רואים אפ הקולופ ואפ הלפידים• פטיש מפוצן ונוי, שנאמד הלא צה לבלי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצן סלע(ירמי' נ״ג ני׳ט); עורך אספ וכי', שנאמר אחפ דבל אלהי׳שתייזו שמעפי(פילים ס״ב י"3) ועיש פי' דשי' ז״ל • כושר אמינפ גגפיה וכי', עשייה והייאממת עפיך חוסן ישיעית חכמת ורפא ידאפ היהיא אוצדו(ישעי'ל'ג וי) ואז״ל במסי שבת דף ל״א אמונה זה סלד זרעים, עפיך זה סלד מועל, חיסן זה סלד נשי/. ישועית זה שדד נזיק־ן, חנ«פ זה סדל קדשי', ולעת זה סדר טהרו',יאפילו ה:, יראת ה י היא אוצרו ענ״ל, והלצון בו שנולי נתנו למש׳מסיני ונדאייגויקדילבה פ׳נ״ג י כשהקים ך!במןת־נו?ל.יך♦ ורושמי לעם כ&והיך: תךבקו#ךוהיי ס!ך<4ם. א1יניכס!פ^ח^יס חללים ג "׳ אנכי יי אלדןיך: חללים א2יל כל שובח* השפ. השל,ר בןתכשלותאשס: ע״=א״3 T ׳ v V; TS . , יי׳לאתשאאת^ם: ■ ארץ #שיחי וארם בראתי . בריח ודליים אם ש׳סתי4 צ״פא״3. נליתי שסד ו;שף ובוקר צויתי. לדך לזחזיז קולות פלגה♦ ♦ אמתי שמו המפורש בשכ?ים י 13 ינוקא איצות חאור והחושך. במקומם שכנתי. והארץ ומלואה לכבודי רקיעים. נבולות ארץ ורוחות מרבעים ♦ ך3קו בחויקמו ^רהי 4 זדחת מזרות בעתם הוצאתי. ותקות שמים חיות נקבעים♦ הזכר על הים ונעשה בקיעים. ןע'ל המים וארץ משטרם:שמתי ♦ טובלי שקר בשקף האבדתי ״ אל הכבוד הרעים. זכר קדשו בו:רוצו'נושעים" חוצב ♦וקרי בקעה לשונים בללתי י כךללעומר ועוזריו הכיתי ״ ׳להבות ומפוצץ סלעים ״' טהור עינ:ם נ/ראות רעיכם ♦ לעמק שוה לילה חלקתי. מוריה עקדת:היד ראיתי " ־ יצוריו בוחן בכל עתים ורגעים. כלות בחמד׳ 3יי נבשעים " ;דר נדרתי בי נשבעתי ♦ שיר אל מלאך בעזרו הייתי. עטו להביא שבר לחטאים ופושעים ♦ מפירי חוק ולשקר מרבד לרודפו הזהרתי. פתחסים בעשיר מכות מחצתי. נשבעים♦ נלכדים געונכם ומדונם נתבעים. שונאי צבאותיכם בעצם היום גאלתי♦ קרעתי ים סוף לאהבם תוכחות ומוקד פורעים. עברות יובלו*וברוח שבעים. העברתי. ראיתם בעיניכם אישר עשיתי ♦ שדדת♦ מזנב פוקד עון אבות על שלשים ורבעים. צומת לבקרים כל. וחילו החלשתי ♦ שבת5 קדש לכס הנחלתי ♦ תרגלתי רשעים י• "׳ קנוא ונוקם וקובע קובעים♦ רואה וצופה. .ובכנפי נשר נשיאתי* תוקף שלש מתנות לכם נתתי: טובים ורעים* שמור והזהר מאךר פגעים ♦ תתירא נתתי לך תוכחות מוסרים. השמד לבל תטה אישורים: מלשיא לשוא ישם תמים רעים ♦. ״' לא W' לה 6$חים אחרים: י י תמ׳ם מ׳ם לכר • והזהיר 6ל טירא מי* י ־•־™־ז ; ”'׳' . , "' זכור אתאם השבת לקדשו: תעתועים המה מוסר חבלים. שחר אין למ1 ולא מ״(! תשל״ק * ז מועילים ♦ רודפים אתריהם לבס התולים. קצף מוסיפים תשלום בל מעש וגמר מלאכה ♦ שבת מנוחה וקדוש !תמה. מגשלים. צורת המה ולבנה נוקלים. פלשי עב ברבה. דלל להשיב'ולמעט הליכה ♦ קרוי.עיוגג לכבדו ותבנית קזלים. עצבןס׳בתבונס מעשיה כ־שילים. סונךים כהלכה.־צער תחומיו אלפ:ם לילכה ♦ פסיעה גסה בו להם ואליהם מתפללים. נותנים להם כבוד והלולי-ם♦ בלי׳להלבה ♦ ערך הבנתו כששי לערבה ♦י סעודות שלש משתחוים לנע ומשילותם שאלים ♦ לא ישיבו ללבם ואינם מצותו ערוכה. נכפל בלחמו לענוגה ורכה. ממרה נתן משכילים; פי יךאתס פגרים.אומללים. .יצעקו אליהם כרת ובהלכה ♦ לאות הושם עליו לסמנה. כי לששה ואינם נצולןס. טחו עיניהם נלבותם סכלים. הוגים::שועה מלאכתו נערכה.־ ;ציאותיו ורשויותיו כלי להפכה. טורח מאטים ואלילם. זנוחיסתעובים שקצים וגלולים ♦ וחלק משיא בו להשבה♦ חלול מזיר לסקילה למשכה♦ זכירה .יעקב יוצר הכל אל אלים < המון מימנותן ונשיאים עולים ♦ ושמירה עדייו תנובה ♦ ומעין העולם הבא" מתקו לחנכה ♦ דברו מקים ועצתו.ישלים. גוער בים.ויהמו נלים ״ 3י זד-נוציו משלוש,.מבובו־ס" דין ענשו ואזהךרתו חתונה '׳ ונולד מפמלי׳ונו/ cfvfytihto? פי י״ז׳לן• קצ׳ו 3' ונמלבר רנה פ׳ טיל׳ יל ו 3'• דלן בעשותו•ומי׳ נמו שאז,•ל והובא3פי' לש״י נפסוק פנמה' אלהיך לפי.שנגלה ביס נגמל מלחפש ונגלה 3שעי נזקן מלא ■ לפודס הואילי ואני נשתנה נמלאות 1י תחמלו שהד רשויותהם •אצנ/ה«ז ה׳אלהיך אישרהוצאתזך מאלן מצליס ועל הי' ונוי ע׳יש• 3מצופיס,.תאל.לנני.הי.ס האליל•0 • הנדקת, נוגהיך׳ שלפת נוגה ואור שלן מלקים, ל לנוגה נלק פנ«תן(פנףוק גי) יי כמהין, חושקיך׳ ל'נמה לן 3של’י (תיליס סיג V3 • ארץ עשיתיוצו', מוסבעלאנניה' אלהיין, והוא עשייה אנכי עשיתי אלן ואלס עלי'3ראתי(ישעי'מ"ה י״3)• נדיח ונוי, עש״ה ויסךנללתיס:יס וגו׳וכתיב שס ואאיס 3לייז ודלתי׳( איוג ל״ח)• גליתי שפל ונוי, עשייה עושי שפל עיפ'(ע«ו'7' י׳'ג)וע"שה .;מימין צוית לקד ’לעת השפל מקיומו(איתל״ח י״3)י־7לן לפזיז ונו', עש״ידמי בצג לשטף תעלה ו7לך להזיז קולות;שם ל'פנייה), האור והמשך ונוי, עש״ה אי זה !;ן־לך ישג ן אודומופך איזה מקומו(שם ל״ידי■ט)• מהאדן ונו׳; עשייה (ישעי, מ״צז')• זליחת מזלותונו', עשייה(מיו3 ל״ח י״3)• טופל’ שקד׳ לוד ■המבול:,; יוד7י5קע/נינוי לגוני המגדל ע יש וימצאו 3קע'(3לאשי'יא 3)זלעמק שי׳ונו',עשייה <א3לסם ויחלק עליה לילה וגו' (פס ?7 טו> עקלת.יחי7,.יצמק•. שד אל מלאן, יעקב ■ע״ש וי;ל.נ1מלפןויו3ל(הושעינה)-עמומ37ל31ו/נ7נת’'השמללןמ־3ל עסי-יעקב <טו3 ועל דע ל3לאשי' ל״א נ׳יט)•■ פתדוסיס, 3ני מצדם • שללתי מזנ3, עמלק עשייה ויזנ3 3ך נל הנפשלי'.אחלין(37ל’' נ״ה י״מ), ועש״ה ויפלוש יהושע את עמלק (שמוי י": י״ג)• תדגלתי ונוי, עש״סואנגי תרגלתי לאפדי'(הושנל י״א ג')וע׳יש ואשא .אתני על כנפי נשדיס(שמו' י״ט ל׳)• תוקף שלש מתנו/ נתל פול' וכת' כהונה ונתר זנלנו׳• תוכחות מוסלים, משלי ו־ נ״ג • לבל תטה אשוליס, שלא תטה אשודין מן יהדלך הישד׳ל ותט אשורנו מני אלהן(תיליסמ ל י״ט) ־ , תעתועים המה, אלהיס אחליס נלנתי3 ה3ל המה מעשה^תעתועים ונו(ילמי 1V) , ונתיב מוסל הנליס ען הוא (שס פסוק פי) • שסל ונו, עש יה אשר אין לו סחד(יסעי’פ׳נ"א), ועשייה ה3ל ואין 03 מועיל(ידמי' י״ו י'ט)-לנס התולים,נלנתיג לדעה אפל ל3 הותל הטהו( ישעי'מ״ל• נ')■ קצף מוסיפי ס ונו, נלנתי3 ויהי..קצף על ייהודה(7"ה3':"7 י״ח) • פלשי ע3, ל' הפלשי ע3(איו3 ל״זי״ו) • עצ3יס 3ת3ונם ׳ עשייה 3הישע י״ו. 3' • סוגדים, משתפויס • אטיס, מפל אן השהות של ע ז סנזכי בישעי׳ י״ט ג׳ • והלק יעקי- ונוי, עשייה לא כאלה מלק יעק3 ני יוצל הנל הוא(יל.מי' י ט׳יז) • ההון מיס ונו', ככתו3 שם פשוק י״ג■ ל3לו מקים ונוי, נ7נתי3 מקי'37ד ע73ו ועצת מלאכיו ישלי'(ישעי' 7' נ"ו)יגועד וכוי, נדנתי' ד ו ג ע הים ויהמו גליו/ישעי' נאטו)ות”י7צזיף נימאופידש אותו נמו גועל 3היפון אותיו'ע"7נ3ש1נש3 ננמו3 במכלול 1 . , אמתי שמו, מחו3ד עם לא תשא, וטעמו לא תשא שמו האמיתי וגו • ..המפולג בשבעים, פייהמפלש לד ו 7מןא שגעי׳צי ע״ג הס ויוצאי׳מן ג׳פשוקי/י שע ויבא ויט, אלא שנן דלן הזונליס השנונות אינם משניפי'3פלוטמט, ואהל פ3עי'3ע3וד הפלה! והנה מל73 שפידושו זה לחוק מאול(שיאמל ש3עי׳ נמקיישני׳ושנעי' גס נאן גס לקמן באזהד' דאשית נקלאשמות שבעי' ונו׳) הנה הוא בעל מצד עצמו איאילופןלאיהי׳ עו3ר על לא תשא נ״א.הנש3ע3ש המיוהד 7וק׳ו3ה7יא ת:י'(3ת״נ פיקדוששינול לא יהי' חיינין אלא על שם המיופל, מניין לדגות נלהכינדין(כגון שלי צבאויונל 77הי להון)תלמו7 לומד נשמי י3כל שמות שיש ליענ״ל ונן איתא בסמ״ג נלאוין שי' דל״ט, ואולם הפירוש האמיתי והנידוי •יתבאריע״פ מה דאי' 33ת37ל רנה פ׳י״ד וז״ל שנעים שקל כנגד שנעים שמות שיש לו להקנ׳ה ונו' עכ״ל ׳ ושנעים שמותיו ית' הלא הס נתוביסינפי׳, ניעל הטולי.םלפ' 3העלותך נפסוק אספה לישבעי© ע״פ, וכולם תאדיס לוימזיס עליו ית, והנס הלעומל פינו מן המכין ני הוא סולם י,ישילס נלמו׳האפלינמספד, וזהו הטעם הפייטן לא תשאאתשמו סאמתי המשולש נשבעים שמות, והיינו נל הכינויים הרומזים אליו ית' והם שנעים ננולס אסור לישנע • נו, בשמו האמתי נוסדואדצותונו׳וכלאיינמס׳מנמויד' נ״ע3' ע״ש • ורופותמרונעים, 7' דופותהעולס• הזנל׳ שמן האמתי היזנד על היס ויבקעו המים כלאי נלנדי דנה ונמללש תילי׳ הי'לאה.וי.נוס מהלאה?.לי־נהולאי אומר שם המפורש לאה פקוק יצל המטה. ו,נקלע • ועל המים ונו',, שנאמד קול ה׳ על המי \ הנבולהדעיסעתילי נט)♦ זכר קלשוו ונו', עשייה מגדל עוז שס ה' נו ידון צלילן ונשגב(משלי יהיי' ׳טזיל 131/ ככתוב טהור עיניס מראות רע(חבקוק א ין) • יצולי ו ונו, נכתוב ותפקלגו לנקדם לרגעים תבחננו(איי3 ז יפ)• להניא־ שנר ונו', עש'ה ושנר פושעיס ופטאיס יפלו (ישעי' אנחי; עגלותיו3לו, ליום הקצף והחלון מונאיס נלנתיבטוס עגלות יובל (י)י31 כא ל), צומת ונו', נלנתיג לנקד׳ אצמית נלרםעיאת(מילי לןאפ)־ רקוגיג׳ קובעים, ועושק העושקים, והוא עש״ה וקנע את קונעיהס(משלי כננג)' רואה ונו', עשייה ננלמקום עיני ה' ציפות לעיס וטוניס(שסטונ)‘ שפוד והזהר מאדר פגעי', שלא יפגיען מאלה וקללה ונעטן שנאמר זאת האלה היוצאת וגו'ונאה אל בית הגנב ואל 3ית הנשבע נשמי לשקד ולנה נתון ביתו וכלתר ונו' (זנלי׳הג)• תמים יעים, הקנייה עש׳יה תמי׳ לעות עמן(איוג לו 7) * י י תשלום כל מעש, כל מעשה• רגל להשיג ונו, עש ה אס תשיב משינת רגלו עשיף חפצך ניו׳קלשי וקראת לשנת עונג לקדוש ה מנובל ונבלתו מעשות דרגי,־ וגו עישעי נח יג)ונמו שללשי ז׳יל נמס' שנת 7ף קי ׳ג א׳שלא לילן פסיעה גשהי עלן הנ«י וגי,׳ שנאמד והי׳ ביו' סששי והכינו את אשד יניאו והי׳משנה(שמותי טז ה■• לענוגם יי/׳ תאל לישלאל • מאדה נתן ונו' כמו שפי' לש״י על שם שם לו חוק ומשפנ/שסיטו ניה), לאות הושם ונוי, ככתוב ניני ונין נצי ישראל אות היא לעולם כי ששת ימי עשה ה את השמים ואת האדן• יציאותיו ונוי, ננל המגואל נהלע׳שנת■ למשנה, כחשוך ולמנוע* למשנה, למשוך ולהוציא לסקילה• עליותנוכה, פי' המפדשל תניןהאחןשהוא הגלל האמצעי ולע שננ״י של י"פי כתיב עליו העי״ן %'«' ל עלו, ולכ. הגילשאות סלינודקשה־הנוצלו׳ השועל שבת ינצל מג' פורעניות מפנלו של משיח וממלחמת מג 2 D ומגיג סדר אום ראשון חתוכה. ;מול מש־כרתו מאתי תמונה. ביני וכין אום ומותחודרת. ה1לך nnöN $בח מ1סךת. יכ^נכס אל המכורכה.' אות שמת♦ בי לי הממלכה ג מוסר אייל מסרת. שם מרכה.שצב ממהרת. חמת הממלכה המליכף ב;א?ך. ות!3ה לאלוף ימיך י 3בר ושנאה מעוררת. טיף נ«ית כ^תיה מדבךת. יום .. אח אףיד ואח א*ד• ארוריתה זילןעהממלרת. כי איןהאיש בביתו אומךת. א• ,• T • ר :••־ * ••• ר ל!ד שעדים לפימרת. מודעתקלא ל?י;ה המאשרת. אומן ומינקת בך מתעסקים י בישלך ^ן1ף גצח עדי.עד עליך משמורת. שמח באשרת נעוליך דבקים ♦ ג#ת ש!ע ?תורן מפיקים. דורשים' ^<1ת המחבלת. עמה תתרפק ולא באחרת . יפוצת מע־ינותיך בן חובקים . דרישתפו• שניהם עטן עםןלים ,ז ^ חוציה עוברת. צמחים.תלבה לשם 1ולתפאדת. קיש וניולדת־׳לעתי הקים. זכוך והביאו^בבדית להקים; rrm mj W* ךצז-, לעשוית משמרות חבקוךבל3יםושד:פמנ«קיםי טיף חקיך זגים ומשקים. W W־ ^ניי־י לגתיי!. תתן יגיערת עמלם עמך מחלקים י כושר ומוסר מחנכים ןי?שד ?=־ תי ™* )מחוקים; ולמורים ־ ורבדים עתיקים, !עמית תנחל ובשיבה תנוב. אם תשמור הון מלננובז עזר ולהשיאך ז־וקקים. נושאים פלל עבוו־ך ולאל'זועקים י לא תגנוב: סמבם במאכל ובמשתה*-!^תפנוקים. ענדם בבס^ת מ״פ תש,״ק * ;ק:ה בחשוקיסי פגה לגערתם לבל ♦הו מצוקים. צפח תרקעב מותי גנבים וסיעסם. שוללים וחומסים מל ־למוסרם [לא מרדף דקים ♦ קי;ם כבודם ומולאם בודקים. עתם. להק מעושק והיה רתם. קשט מעבדיךויד-ציק לבות אודך :מים ומעון מנקים. שום לכבודו ולמוראו אותם. צפה לחכמים!אלף אלחותם. פעולת צדקת גוזר ומקים* תחת כןחורוחו מלבי ארקים: י ״ לחיים תבואתם. יעקשים זררחק המעקלים נתיבתם. ארקים וגבוהים:סד בפצח.קבל מוראו' ואל תעיז מצח; יעפדתורעיהם דולקים ובלבם לעדתם נכונו י שפטים ״׳ ,Í״ י ־ י0י!לימ» לגימס♦ löi&yt tvpx vrfm W לא p,m ׳ » 1:״ - • :חרכו ך?.;ה 3 . am-y- און י״מל תחר־, ש5תם. ׳ים תובחת אהב מוסר יראים. ישמור והזהר מפתו♦ :לבדו בוגרים בחותם. טורפים בנוער ובקדשים תיתם. חטא;ם ק רגליהם לצים ולרע מובאים. יקשר קושרים חולקים ־עם גנב שונא♦ ניפישורתם. זה דרכם(להבל להפיל חלכאים. )ירים בעמקי שאול קרואים. פוערת אחריתם. ואל תאשר נלוד מעגלותם. הזהר פן־תלבד לבלי חוק באים. עצבית נותנים וכושל ממציאים♦ במחלתם. דין ארבעה וחמשה השלמתם נ;בה שפתותיהם אלב רם ממלאים. גחלת אילת ינחלו אין למו מבכרים □;;בתם. ב;י אל תלך בדרך אתם. פתאים ♦ משובתם תהרגם בתחלואים. לא תאבה לעצת את רגלך מגע מנתיבתם: ■.;שנאים. כי בחציר:מלו.ובדשאים . יהירים אשף מנתיבתם חשוך,ואל תיתגנת. ורעה אליך לא תאנת! כי־צח חיומאים . טורח מררתס עלי משיאים. חנפים ק׳ WL .ץ . ארץ ברם מסמאים. זוהר שכינתו מתוכם מוציאים. לא ת;7גנח♦ מקלט הנקיאים.'4ןייםלר«־?נ ^םבת1פ. א^, י ןם איילים א|י מסלף׳ם• דומים מ^ב׳ם לס?מ< ?י , י- :&י* חר׳־זיס חולני רכ-ל ׳?לשה 0-3W- ונאמני רוח ״^ם^תלח^ימאף-ק־מודמציהןלח?^ W- נמי״נימם •הי8 ה' לא תנאף מרמה וכזב מלחשים* במלקרות חלב בוטים מאשימי <ג־׳הא״* :T לשון חכמים בץ־פא מגישים ♦ מפל♦ פיהם ישבעו אשת כסילות הומיה [סוללת. פיתח הרחק כי נפשות אנשים ♦ נרגן דבליו כמתלהמים חשים ♦ י שפת אמת עוכלה ♦ נחלים יבהיק מחתה ומבערה. דרכיה שאול ינון בישישים ♦ עד ארגיעה לשון טפשים * פושק♦ שפה : . ... ; . מחתה ו־מגוגומדינהשלניהנם כדאי נמס׳שבת 7!> קי״ח א'• חתונה; גזורה וחרוצה, ל׳ בחתך על עמל(דניאל ענד)• ננאמיך , נמו שאמדת על הים ה׳ ימלוך ל״ו ־ אומן ומינקת, א3 ואס• געית שוע ותחן,צעקת תפל׳ ותמיכה, לי הלוך וגעו(ש״א 1 ע) • ;כוך, לחיי ע״ס שהביאוך בברית קדש • נזרף מוקיר, ליהעדפצי ליוס חוקי ;משלי ל ח) נושר ומוסר, נ"נ בכל נ״י * ודנדים עתיקים, דברי תורה• עזר, ניכוי לאש ע״ש אעשה לו עזר ננגדו• סמנם במאכל ונו', כלומר אחדי שהם עשו לך נל אלה <נן גס אתה תגמול גמולם לסמנס נמאנל ונ8שתה ונוי־במשוקיס, ל׳וחשוקיהם נ&ן-(שמו נז י) שהוא ענין חגורה נפי׳ דש״י♦ מצוקים,ליצר ומצוק(תילייקיע קמג) • שוס לננודו ונו/הקב״ה הגוזל ומקים השוה־ כיבוד אב ואם ומורא' לנבודי ולמודאו כדאי' במס קידושין לן- ל׳ ב', ואמרו עוד שס לן- ל״א א' מאי לנתיב יולוך ה׳ נל מלכי אלן ני שמעו אמרי פיך(תילי'קלח 7)בשעה שאמר הקנייה אנני ולא יהי' לך אמלו או״ה לכבול מצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את אביך ואת.אמך חזרו והודי למאמרות הראשונות זכו', וזהו מטעם הפייטן תחת.ק הודוהו מלכי אדקיס • אלקיס וגבוהים, ארן ושמים ־ נפצח, בפציחת פיו נדנתיב בלבד הי׳ שמיס נעשו • תוכחת אהב ונו, עשייה בני אס יפתוך חטאייאל תובא וגו' ני רגליה' לרע ירוצו בנוי; מגלי א'• בעמקי שאול קרואים, עשייה בעמקי שאול קרואי' (שם טיח)• פוערת לבלי מק כינוי לגיהנם ענייה לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פי׳ לבלי חק(ישעי, ה יד) • עצבת נותנים, עש״ה קורן עין י תן עצבת (משלי י י) • נחלת אולת ונו, עש ה נחלו פתציס אילת(שם ’7 O• משובתם ונוי עשייה שם א' נ״ב־ גי יחצן ינייעזיי בתיליס לז ב׳• יהירים, גאים• טורח גזירתם וגוי, נמו שאז״ל לא דייןלדשעי שה מנעי ס-ן אותי גיא שמטריחין אותי ועומסי׳עלי משא להביא עליה׳ גדלו כלי להוציא שנינתי מתונישבמון שפינת למיס פנינה מסתלקת מישתיז חנאמד ולא תחניפו את האין וגוי ולא תטמאו וגו'(במדבר לה לג) * הקראים, המזומנים והמיועדים ל' הקראי קדש • בצלם ברואים, ע״ש ני בצלם אלהים עשה את האדם * אשת כסילות ונו',עש*ה במשל^טיג • ביתה וכוי,עשייה שם ה' ח׳• גחליסוני', עשייה שם ו' נ״ז• דרכי' ונו', שם זינ״ז• הולך ונוי, שסז׳נ״ב, וכן נל המאמר הזה לקוח מן הפרשיו׳ שם המדברו' באש' זרה• פוצת מעי כך, ל' יפרצו מעיכות ך (שם ה טז) י צמחי', ניכוי לבנים • קדש עצמך ונו', נמו שאז״ל קדש עצמך במותד לך י משמר' למשמר', נמו שאז״ל יבמוידינ״א א׳ושמרתיאת משמרתי עשו משמר'למשמרתי• תתן לראשך ונו', לי׳ה שם 7' ט' • ובשיבה תגוב, ל' עוד ינובון בשינה(תילי׳נב טו) • תתעב מתי גנביס, אנשי׳.גנבים,ל' מתי מספר• וסיעתם, והבורתס• פעולת צדק׳ונו', עש״ה פעילת צדיק לחיים תבואת רשע לחטאת(השלי י טז) • שפתיהם ונו', עש׳יה שפתים דולקי׳ולב דע(שם נו כג)י נכונו ונו'עש" ה נכונו ללצים שפטייוההלומו׳ לגו נסילי'(שם יט נט)*הדון משלחי', עשייה מ7יני׳ישלח(שס ו יד)ועש״ה אוהב פשע אוהב מצי(שס יז«ט)ילא ימלכו ונו', שם י״ב נ״ד יום ילכדו ונו', שם י״א וי• טורפים בצוער ונו', עשייה תמות בנוער נפשם וחיתם בקדשים(איוב לו יד)• תולקי ונו', עשייה במשלי כ׳יטנ״ל• ואל תאשר, ואל תדרוך;נליזי מעגלותס, במי שמעגלותם נלוזים ואורחותיהם עקשים והוא עשייה במשלי 3' ט״ו י גניבה, תשלומי הגניבה • אמרינזב והעז כחשים,ומענה שיןל,ל'וינחשו אויביך לך• אלופים,אמורי,. ל' וארשת שפתיו(מיצי' נא ג) • גס אויליס וט', כדנתיב גם אויל מחליש יונס יחשב (כשלי יז כח)־לחנהי חרשים, ל' ותכם חרשים(ישעי׳ ג גי) ע״ש פיירש״י• שלש הענשי', ממו שאז״ל צילשוןהדע הילגתן האימרו והמקבלו ומי שנאמר עלירמצי גבור ונו/לשון הלע סילגת מרחיק נמו חצי גב,7 שנוני׳'ככתוב חצי גביר שנוני׳(תילי' ר!נ) ונפיירש״י‘ חח׳ מצודה ורשת • נשך יוקשים > ל״ה נירהי׳ ה׳ נ״ו וע״ש תי' רש״י • נמלקרות וטי י נלכתיב hiym של להאשים • להאשים m עצמך לתט1ד♦ ינצח לפני "' לא תחמה תחת לדאישי וימי:1 ןחברן:י להקרד־ד וגישתלהבו מניח האש ורוז־ום %$ךדזי ו^נילנוד חדלו טללי אורה * ארץ יי^שה mnn!?W13wi9i>*tiewAwwtie♦ להלל־יוחרמדבריתעשידה״ונמו'לדועס יבין דשכי^ ברעו ושיכלד :nw דע1ז nnD3 ^ל1: ל_קבל ות׳ נורא הנחילk ליראים יי בקיאה וברקים ולפידיםנוראים} קרב אתה ושמע אסירה* כי אס י59ים וכל ©0 רואים*' אגחגו לשמע נמות מדורה׳ לרוח הקודש iWimbK™np!e הודה לרלריהט m ל^רה; ומשם ? ן?י ?? R,? ׳ R “׳־ 1 זבו להעמיד נניאיס לרתאשרח* ונם מי T : ־:־ז., : • • • i ך : T: T ( יוצא מפי הגבורה * וגחצב ״על הלחות אפשר שכבר נגזרה גזרה • געל־, תנאי בתפארה • קולקולי קולות ורוחסערה• וןייעמדו לכןבל־י התוךה • אני אמרה♦ ולפיד לפידים ולפידי א'ש בוערה ־ קול יי אלהים אתם לההפאררת * חבלתבל ןכח וקול ״ בך,ךךה׳ מפרש את הר1ור מעשיכם אכן לארם תמותו) ןעלךה • לבארה* יסובבנהו!כוננהו סתרי תורה‘ ומשה מזרז) ומפיס לכד1 שורה ושורה‘ פי» העם תעו לבם־לשברה* רעמרו והלתוב משבחו' והללמה תעוז לחכם מרחוק מילין שנ!ם ועשרדז ׳ ובזלאני ייתר משליטים עשרה‘ ואמר להם איח תשרת ירח לסייעם משמי שפרה* ומלבי תיראו מן האש ומן זל|עךח‘ 3ל לועבור נהוח 1375*3יItiti6 נמלקלוקסל3ולשוןחכמיםלנרפא(משלייגיח)• מפריעיהסוט׳ נלכתיג מצדי פי איש ישגע מוג (שס י3 י7) * נלגן ונו' נ7נתיב 7גדי נרגן נמתלסמיש (שסיח מ)* שפת אמת ונו׳,כדנתי3 שפת ארע תנון לעל ועל אדגיע׳לשון שקל(שם יג יט)• פוסקי שפהומי , עשייה רפושק שפתיו ממתה לו(שס יג ג)*דומם ונוי׳ עשייה נל לוחו יוציא נסיל(ש6 נט יא)*תעשה למר וצי/עש״ה ועשיתילו כאשל 01$ לעשות לאפיו(לגרים יט יט)• לתמול׳ בתמידות • שכן ליעל, מחוגל עם לא מתמול וטעס שכן שכונת לק הוא לנוק׳ והפייטן מונה ופולט כמה מעניני החמלה י קרון מסומל,.תאל לאדים עש״ס מאומד קורצתי גס אני ׳(איוב לג ו)• זה שיש לו אינו, שלו, ני אילו לבוק גו וגקל יאגד ממנו * קנין שאינו שלו, נלומלמה שיש לו מקניני' המלומי' שאינם שלו באמת־ למה הואלו, לתכלית וכל העם זואייונו/נל הפיוט הזה הוטל על לשון!מכילתא הונא בילקוט פיימלו בלמז ש' וז״ל וכל העס לואיס את הקולות, רואי' את הנראה ושומעי' את הנשמיע ׳ ראו ליגור של אש יוצא מפי הגמלה וכמצב על הלוחות שנאמד קול הי חוצב להבות אש (תילי'נט)עכ"ל,ונלא׳שהגירצ$א משוגשת וצ״ל לואי׳את הנשמע ושומעי; את הנרא; *לשון זה העתיק דש׳ייז״ל בפירושו על התול/ונן אי בפרקי דד אפ מ אל יאומ אלי מלגד עם סגדו הוא כלא׳ וקולו אינו נלא' ׳וישסי שמעו קולו ש. התג ה ולא ו את וקול יוצא מפי הגבורה גגרקייורעמיס שנחי רכל העם ריאיס את הקולר עג ל * קול קולי קולות וכו' ׳. גס זה שם במכילתא וז״ל וכל העם לואיס את הקולות׳קוב קולי קולו׳לציל לפילי לפילים, וכמה קולו' היו ונרה לפילים היו אלא משמיעי? את האלם כפי טאו שנאמד קול ה' גנח קול הי 3ה7ד עכ״ל, והרצון גו שהקב ה הי משמיע קול מחשלו גנמהקולרכפי נוחו של אדם לסגול,וכן איי גתנחומא סוף׳פישרו וז לוהמן נזרע גד ונו׳אתל לייוסי גר חנינא ומה אם המן שיהי׳מין אחל נהפן*למיניןהל3 גשגיל צולן כל אחל ואחל,הקול שהי׳גו נח על אחה כמה וכמה שהי׳משתנה לכל אחל ומאל שלא ינזקו, ומנין שהקול נחלק לקולו' הרגה שלא ינזקי ? שנאמר רכל העם רואי את וקולות הקול אין נתיב כאן.לא את הקולות הרי ירעם אל גקולו נפלחות(איו' לזה) ימי׳ל, והלגר מבואר יותר פס ריש פ' לגרים עי׳ש וגזה מתבאדין לגלי הפייטן* מפרש את הדיבור וכוי, גס הלשון הזה פס במכילתא, ל״א להוליע שבמן של יפד.ל פכשעמלו נולן לפני הל סיני לקבל את התודה היו שומעים את הליגוד ומפרשים אותו שנאמ' יסוגגנהו יגיננהו יצלצהו כאישון עינו(7בדי'ל3 ’)שמניוזשהייסליטיוצא היו מפרשי' Tóm. IX. ־,, ר T- י ■י! ■■■<■.! י■־ ■" י" +•־ ־ *■"— ־ ■"- אותו ענ״ל ובילקוט האזינו. רמז תתאמייג יסובבכהו לפני הד סיני , יטנצהו טי״ל לגדוימלמד שהיי הדיבור יוצא מפי הקג׳יה והי' 0ו3ג נל המחנה והיו ישראל אסתכל', גו ויולעין נמה מללשו' יש 13 וכמה הלכות יש ט וכמה קלין וחמולין יש ט וכמה ג't יש גו ונו' (עיין בת״ייגפסוק אנכי), יצלנהו כאישון עינו, סולטן י״ב היל ומוזדין י״ג מיל על כל לגור ולטל ולא היו נלתעין מק♦ ל הלפיד ע; נ, ולעיל לף ליג א' העתקתי מאמר מתייחס לזה ע״ש, ומול 3 teפ יתרו ברמז ש' וירא העם וינועו, אין נוע אלא זיע, ויעמלו מרחוק מיז לח,5'?י עפל מ'ל׳ מגיל שהיו ישראל נרתעים לאחוריהם יי׳ג מיל ומוזרק כפניה י 3 מיל׳ כ 7 מיל על כל לטל ולטל, נמצאו מהלכים 3אותו יום ד״מ מיל ׳ ־ באותה שעה חמל הקג״ה למלאכי השלת דלו וסייעו את אחיכם שנאמר מלאכי צגאות ילולון ’לולו? (תילי׳סח) ילולון גהציכיילרלון בחזיר', ולא מ״ה גלגל אלא אן>המב 'ה שצאמ' שמאלי תאת לראשי וימינו תחבקני(שיר 3 ו),ריג״א אומד לפי שהיו ישראל משולהבים מחמת האש שלמעלה אמלהקב״ה לענני כגול הזילו טל של חיים על גני שנאמר הי בצאתן משעיר וגו' ואומר גשס נלגות תניף אלהים(תילי' סח) ונו' ע3 ל ׳ והן הן געצמן לגרי הציינ1ן,ועייזגמס'ש3ת ליפ״ח ב׳-ולצג פגסצדי הלצוס ישנו איזה תיבות כופפי' שאין להם שייכות לכאן ובכל כתני יל אינן וגם בלשון המללש הנזכר אין להצזזכר לכן הסירותיס * ונשתלהט, פעל כגזר מן שנהגת ־ ודוחס, נשמתם * למשרה, ל' חשדת מים(ש״3 כגיג) ומפרשינן נמסיתעצית לף ט׳ג׳מיס היולדים לאדן כאילו הם מנוקים בכבדה * ליפה ובלס, תאר לישראל עשי'ה יפה נלבנה צרה נהמה (שיי י י) ’ ונמו, ואמרו* לרועס, משה לבינו רועה שלהם׳ קד3 אתה ונו',עשייה 3צ׳ואתחנן אם ’וספים אנחנו וטי קלב אתה וגוי • ולוח הקילש הודה לדבריה' ומי משם זנו ונו נל זה מבואר ע״פ מאמריז״ל הובא בילקוט פ' יתדו בדמזש״א קלב אתי ושרעמאותישעה זנו ישראל להעמיד להם־ נגיאי'ונו ויאמרה' אלי הטיט כל אשר דגרו, אשרי בני אדם שהמקו׳הולה ללגריהס ומימי יתל והיילבבס זה לה6,אלו אפשר להעביר מלאן המות הייתי מעגירו 1יא שנגר נגזר'גדל, ל״י אומר על תנאי כך עמלו ישראל לפני הר סיני שלא ישלוט גהס מלאןהמות שנאמד אני אמרתי אלהייאתם וגני עליוןכוככס,חבלתם. מ1שינם, אכן כאלס תמותון(תילי' פב ז) ענ״ל ועיין גם בשמו לבה ריש פ,כ יכ" ומשה ינדדזן ונו', גס זה מלשון המכילתא שס* והחנמס תעיז וגו', ל״ה בקהלת ז י״ט, ויציין עליו בילקוט* כי לנסית אצנס וכוי, שם במכילתא לנסוק אתכם ל גלל אתכם בין האומויצנס הזה של ספינ׳עי״ל־ועניו נכנס ימי,׳גס זה ש6 ומשה נגש אל הערפל, ה E לפנים סילוק ליום ראשון נפות אתקם בא ולגדל"1 לכם,עטרה* עד נקריישוהו העם אישר בדור לו• אלו ובעבור תהיה על $גיכם יראה טהורה* >1חר אלו מאדירים 'צלצולו־ ושלוש ספן טוב באדם שהוא בישן ורוחו נשברה • קדשה.ישלשו לו • דרי מעלה עם דרי מטה ישכל מי שה1>«6 ענו עמו שכינה שורה • קוראים ומשלשים להקדיש לו: י אשכון את ד5א ושפל ר1ח לע־רה י ואל ככתוב(על יד נביאך) וקרא זרו אל ן! וא?ר וח אביט א?ת עק ונכה רוה לחעתרח * י,י־״ ^דויש,קדר־ז נןדוש '.' .אתלצהי ואכבדהועמו אנכי בצרת: וענו . . יי^באות ?לא כל הארי! נטדו* DjM ל3ני0 משלש מחיצות* אז'?קול רעש גדול אדיר וזהזק משמיעים קול ?הןשיאים טרפל נחוצות* ענן לפנים!ערפל לפני לן!טתעזךפיס ל^תם ברוין־ייאמרו: י ולפנים וחשך בחוצודד’* !סיבר, לו Q»jg י שי. ק״ו<בחך?כוי־"?•מקומו: להתדציית * וקבלי על ♦7*1 שיש מאורת ממקימך מלבנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו ושלש עשרה מציות מבוצןת. ״ ןנתי; לך ?ת* תמלוך ?צייו! ??!ריב ?:מיני לעולם יעי תישנו! *• ?S1 התורה בדערת ובמוייצו״־ 1 ־ •1י. תת?ךל ותתקדש ?חיך יחשל׳ם עירך לדור,דור ולנצח מתורה 13* , ו׳ומ’*דת 1?3| נצחים!יע’מני תראינה מלכותך 5ך?ר האמור כשיר* עזך נקראת על שמו תלתליה קוצות*. וכחי על:ף חי ?עזים צדקך•• ך{ןרת משך "גדי אשא ""ך .■ <» ימלוך :: לעולם אלח׳ך ציון לדור ודיור הללרה: ־ ׳•׳ .־ .*• י־ י ד־ י •י <ו לחד ודיור נגיד 3ךלך ולנצח נצחים קךשחר נקדיש אשר צייתי אותו בחורב הר הנבחר מהדי !שיכחך אלהינו מפיני לא;מיש לעולם ועדי כ* אלימלך ארצית * הקים ומשפטים ותורות נחל 1,קחש אתה: ?חך אתה " האל הקדוש; י נמלצות*$b הדור ההוא אשר שבעל אווה בחרתנו,:יי ממצא לעיו• קילו* 1ב1 ל?י1ת במלאכי * עליי ?חך אתה ץ אלהינו מלך העולם אשי קיעזנו כמצותיו גתרפקו וחיו בצלו • ונתן בתוכם מש3גו ;?ונו לקרוא את־הדלל: ואחלו• והראם וחרבם להראותם מופתי 3’P הללויה הללי עבדי" הללו את שם מפעלו • דרו החזהה דפבודר רברלו * וקשוב ": !*י שם " קברך מעתה ועד עולם: רוחם לאוצר מקללו• לא שלטה בבשרם ממורה ישמש עד מבואו מדלל שם": רם רמדת לאבלו*'אשריהם בעולם' חוה על יכל נרם" על השמים כבודו: מי כיי הדריכם שבילו* ולעולם הבא.:אספו לו* הלחינו המגבית לשבת: המישפילי ועליהם הכתוב אומר מלולו* אשרי העם לראיות בשמש ובארץ: מקימי מעפר דל שנבהלו• וביום וח השמיע את היוד קולו* מאשפות ירים אביון: להושיב, עם וריבים ונח 5f• תנאי rm ל&א• ו^ז־י עם נדבי עפו:' מחויבי יזעות הייהאם מעלה הנעימו מהללו • ובהיכלו כבוד הבנים שימחה חללות: אומר בלו• שרפים ואופנים היקי חשמלו• ק׳י בצאת ישראל ממצרים בית יעקב קרישה' ותחלה קדמו לסלסלו * והיורד מעם לעו: היתה :הודה לקדשו ישראל הקודש אשרעליהם סבלו• נראים נושאים ממשלותיו: ’דדם ראה וייבם' הירדן ייסב ונשאיםבחילו• ונחררינור העוקר למולו• לאחור: ההרים רקדו כאילים גבעות ניתז ער וגדלה להללו* ומאז מקדישים נבע צאן:־ מה לך'תם בי תנוס'הירדן הבל גורלו * יום יום:נשאוהו וירוממוהו תפוב לאחור: ההרים תרקדו כאילים קהא * ס:לי מעלה אינם מעריצים לו* גבעות כבני צאן:' מלפני אדון חולי ארץ : ______״_______________ .______________________־ מלפני לפנים מג׳ מהיציתמשך עצן וערפל, משך מנהו! ענן מבפנים וערפל מלפני ולפנים של כסא 17135 * נראים נושאים ונוי ונהר דינור וכוי נל זהניפרקי 7ל״א פ׳יי* שנאמד והשה מש אל הערפל אשד שם החלהיס * ונתן נפשו ונו' ולנן נקראת ונוי, גס עיילי מעלה אינם מעריצים לו ע7 ונוי, נמו פאלייל-^יולי! 7;> צס נ) נדי! ייזל 5ה לשון ההנילתא הונא נילקוני נןו1י ספד מלאכי * רכל הדוד ההוא ונו', נפרקי דר״א כונני נקר ויריעו נל נני אליהיס (איוב לה ז) משקלסו אותו זרעו של יעק3 ערק ה א ר פנהס אומר נ. מותו הדור ששמעו קולו של הק3 ה נהר סיני זנולהיו' שנמשלו לנוכניס 7נתי3 ומצדיקי הדנים ננוננים < דניאל י3) אהד רך וידיפו 1 " SK־1*־' ״"’ ״»־ ״־־• iiis׳■ *׳״ אומד אשרי העם שלו.ננה ענ״ל, והן לברי הפייען נדוהג לשון* סגלו, משאו 0ל«י אאה :׳33to’ הציר אגם *1 ולפות 16 »:נ׳;. פר» V* £ער< ציי, ן8נא |ה #$$$$$&*, ■ י י ־ ;f7" אודה;ה!njהשערל"}!ך׳רןים,יבאו•ב1: אודך ני עניתני 1תך.י לי ליישובה: אודך אבן מאסו הבונים היתה ל'ראש פנה: אכז מאת יי היתד. זאת היא נפלאת בדינינו : מאת זה היום עשה יי ^גילה ונשסחה בו: זה. קמו לא לנו!: לא לנו כי לשמך תן כבוד זנל חסךךעל' אמתך: למה ♦אמרו הנוים איה נא אלהיהם; ואלהינו בשמים בל אשי הפץ עשה: עצביהם נסך וזהב מעשיה !ך♦ אידם:פהלה־ם ולא ידברו■ עימם להם ולא יראו? אזנים להס-ולא ישמעו אקלהםזלא יריחון: ■ידיהם ולא אנא יוהושיעה נא: אנאייוהושיעה נא: ,w המ״» !לא מ* יא 8 mימםי w* ■ליץ אגא יי הצליחה גא: אנא יי הצליחה גא: עשיהסנל אשריבוטח בהם ‘ישראל נטה נ;י עזרם ומג^ם TT ״י־־*״ ־י ־־ ......י" ־ הוא: בית אהרן בטחו ביי עזרם ומנכנס הוא: יראי ע בטחו ביי עזרם.ומגנם הוא: ק־״ " זכרנו:ביך!נרן* אי׳ רת!W יביך את בית ,אהין ־• lm W T: T T T IT ברוך הבא בשם ” ביבנוכם מבית יי: ברוך אל ץ דאר לנו אסרו חג בעבתים עד ר,דנות המזכה: אל אלי־ אתה ואודך אל״הי ארוממך: ־ אלי הודו"לי♦ כ♦ טוב בי לעו^ם חסדו: הודו יהללוך יי ^הינו(על) בל מעשיך ♦ וחסידיך צדיקים עושי הקטנים $t הגדלים : יוסח יי עליכם עליכם 1צו3ף בית ’ייי ד?ינו!W דזלכניבם♦ כרוכים אתסלייי״^ה '׳?איוו׳יוממי !!?ריצו.!!קדי*וי דטליט את שמן: מלפני av- u • : דך-ם בי לך טוב להוריות ולשמך נאה לזמר בי■ מעולם.ועד יאל^: !$אךן נתן ל^ני עולם אתה אל♦ ברוך אתה ע מלך־מחלל בתשעהיות í אדם: לא DTIÖÍ1 ?וללדת ולא כל י1דדי :ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דבלת לאטד 4 T : AT : - 2 ... - T T . .. ג- T T י T * ♦ * T רומה: !אנחנו ■נבדל:ה בןער™ וער עולם חלליה: T Í . קט: אהבתי כי :ישמע" את קולי תחנוני: בי הטה אזנו לי וממי אקרא: אפפוני חבלי מות ומצלי שאול מצאוני ציה יניח w ופעזם « אקיא " m noto< : הנין!! וצדיק ואלהינו מרחם: שומר פתאים ” דלת♦ ולי ♦הושיע: שובי נפשי למנוחיכי בי יי גמל עלים: בי חלצת נפש ?ברלהמיך:: נזתקדיך בי מעולם המה: 4תגדל [:תקדש שמה לבא בעלמא די-ברא ברעותה וימליך מלכותה בחייכו] וביומיכון ובחיי לכל בית :שראל בעגלא ובזמן;;ריב ואמרו: אמץ !הא שמה דכא מברןל לעלם ולעלמי עלמיא • !תביך M ו^ד דתד^ ^ ,, »יצ)תהח״ם־ האמנתינ-אלנל*,ע^ד;אי" ו-תתלל שמה פדך ״א מן ?S אמד״•ב0־ז:^פ*;.............. ’י «%£***mm mm לאם־ח ??למא. 9ה אשיב j< בל הגמולייר!: כיס•nV א״א ״ ’ Mis’sV ברחמים 1S131 את én*™ • י??!ס ״ «8־אי יי <■’ יי" י* ^ תתהפל צלותהון ובעותהיז דנל ישראל קדים אנ1ה» ד< בעיני לחמותה לחסידיו: אנה י♦ כי אני עבדך אני, עבדך W ־"?..! :t!..L :v י•י T־׳ :ז(י י־ ־ : •• •- :YT׳ - T : T - ר • T T ז. 5ד • • ־:k: IV • ־־ :: ז בן אמיתך פתחת למוסרה לך אזבח nar תודה ובשם י: אקרא: נלד ל:: אשלם בבדה ^א לכל עמו? בחצרות בית זי בתוככי זרוישלם הללויה: קיז הללו את י: בל נידם שבחוהו כל האטים ? כי גבר עלינו הסדיו ואמת ע לעולם הלרקד; דזודו ליי כי טוב יאמר נא!י2ךאל בי לעולם חסרו: יאמרו׳נא בית אך,רן כי לעולט רופדו: יאמרו נא יראי יי כי לעולם חסרו: בישמןא ואמרו אמן: קהל יהי ישם יי מברך מעתה ועד עולם: יהא שלמא לבא מן שנעא וחיים עלינו ועל בל.ישראל ואמרו אמן: קהל עזרי מעם יי עשה שמזם וארץ: עשה שלום ’ במרומיו הוא:עשה שלום עלינו ועל כל . כי לעולם hpn: ;שיאל יאמת המו- סדר הוצאת ספר התורה לקצת קהלות אומרים אין במוך באלהים אדני ואין במעשייך: טלכודך מלכות 4י .־ * י כד^ ע^מים"וממשלתך בכל דור ודר: י: מלך ץ מלך י: מן המצר,קראתי זיה ע^ני במיחב יה: י: לי לא אירא מה ^.m >V לעמיו יתזי♦ יברר אח ממו השלום: !עשרת לי אדם: י: לי בע;ךי ואני אראה בשנאי? טוב ימלוך לעולם ועד: ע עז לעמיו יתן:: יברך אתעמיו בשלום־? -,י7. . ״ * ,y • " 'אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומורת לחסות בי: מבטה באדם: טוב להסות מבטס ידושל:ט: 'בי בך לבד בטהנו מלך אל רם ונשא איון ± ך- ־ *LmJ /]V‘l V f itt'1• ATf בנךיבים: בל נידם סבבוני בשם ” ?’ א^לם; 5בויי -ם עולמים: סבבוני בשם ע כי אמילם:• סבוני בךברים רעבו כאש קיצים פ׳ אמילס: דתת,.*״׳«׳ אויוג׳־מת׳י ■״ ••»״*•״״ ־־י• ■rr■ ■״,•.,-1 ,״- עזי וזמרת זיה ויהי לי לישועה: קול ר:ה ד'שו^ה vi?W משנאיך מפניך: בי מציון תצא תורה ולבר יזי מירושל:ם ? . ציזקים ימין:: עשה חיל? ימץ״ 0 ”■r - n^hח wV,* יהד־שח־ו♦ חיל: לא אמות בי אחיה ואספר מעשי:ה: יסור יסרני ^רוך שנתן תורה ל^ו ■Vili? IV מוציאין שני ס״ת, ופופחין אלון הקלס ואומרים ויהי בנסוע הארין וייאמר מיעה קומה ♦ז♦ דפצו■ אזביך דנסי. £ 8 יהות . «sfo ממגלי צען לומד בשעת הוצאת ס""• אולמות־שבראהע^ם הןרז ןהע־ולםה;א:^רצונ'ו\ברעיו| !חוה ו?!־וה אל רחום(וחנון אךך א$!ם ןרב ססד ואמו/ז יראץ ןכךציו| כל'בית !שראל: צור העיולמים אדון ?ל נוצר הסד לאלפים נשא עוין ופשע וחטאה ונקה 4 ג״פ הבריות אלוה כל הנפשיות: היושב כמרחב♦ $רום השוכן רטנו'של שלם מלאטשאליות ?1ב׳ לטובה והפה וציוני Í.BTR.W m ותיו(fim< ל-ענדהפ׳ Í3■ פניונ׳תיאסתך "ט׳'(^", _ הנכ־נד־.לבג| מיי F8 ”W* ?»?ל ל׳'; n,W?'(™ ™ רצזנן־ 3^ <^טנ, מ״!ר ונאסרל?ניו'שירסך?ו??תיכ! ?'" ,לאלד׳םי"** הרע‘ ותןחלקנו פתקתה‘ מני 13-^ית'ממ3תי צלי לי*נ מימת ?:ה W !?ליי לפניי־!t* W8 #נו •‘np?rí>,n útymiוט'(רו רתק:0 ?13 ^ ?ממימאלנור,י3?תיב־ גי?:ן??־ן.יךאימיב״צ<1ן־ שנתו3ו?חה #ו ריס ״• ריס קונסה ימנה• ווח ע^• ינאפיזננלה ?ביי " י,לאי ?ל מי יחיו ?’ 3' ” ר־י־ מטיה• י,ח רעת ״• ינ; w ^ נ!ל״;,?״ א3 הסוסים היא •יחס 011 ?סומםיזבייברתאסנ׳ס אלהינו ואלה׳■ אמה׳ני nafo לעשן״ ?» #3« מדל:<19 »*m ה?׳*ף הי™ מיי ?שי מ׳י 19 ím• ולל3ת בררני יקדמ» 03^,;. ס5שוא׳פו:חון איור,נו לפליטת ?ולמיס Vi&mm נף מנ%ל.ם״ם טימם נאתמם ^ ד״נילם ה^, ?פיה ט1?ה •nsw ייספים ־ ותשמךנו ממאשים רעים 4 ופשעותךעות המתמשיות ' ומניחין הס׳ית על הבימה, והקולא יאמל יקול לבא לעולם * והבוטח"5ך ססד !סיובבנה( אמן:‘ י (!עזור •ויגן ויושיע לכל החוסים בו ונאמר ז$טן: הכל הב? יהיו לרצון אמרי פ׳ והגיון ל3* לפניך ״ צור׳ ומאלו > נדל'לאלהיני וקני ?טי להויח כהן ןקך3- •עמוד(פלוני !אני תפלתילך יי עת רצון אלהים כן־ב חקרך ענני ןאמת בר פלוני הכהן׳ 4 ברוך שנתן תורה לעמיו!^אל בלןד־שתו: !'עזעך: ׳ ” ״ תודת יזי תמימה משיבת נ״ש עחת י; נאמנה מךזכימת אמד רבי שמעון נד מפקין ספד תולה בציבולא למקרי ביה מפתחי תלעי דשמיא $תי ♦ פקודי ע יהירים משמהי .לכמ^ני£ * ?לד<| ־1*'"* ללתמין ומעודרין את האהבה לעילא ואבעי ליה לבד נש למימד הני■■ עינים: !!עז לעמו!תן ע!ברך אתעפיו בשלום: האל וקמים בךיך שמה דמלא עלמא בריף כתרך (אתךך* ,Nrr דךכו אמרת י; צרוי*ה כיגן הוא לכל החוסים ביו: ךעוסךעםעטך:טראל'לןנלם • וטיקן,ימייך אחו•,לעפר ínP'ואתם הדבקים מ׳ אלה'?םחי׳ם5ל3םהיופ 3?׳ת טקדשך ולאטטיאו) לנא 9®= TSPF «* (״יי־ *» w ■יי ־’,-™ ־״יווה <־"■ .״־'=( W .A צלותגא ברהמין יהא רעוא מדמך דת1רך לן חי*! 3ט3(תא ♦ הבמה פותח הספד. וריאה כפסוק שצריך להתחיל בו וינשק הס ית ויאמר נלחש !להיא מ*4יא £צך-ק4: ^=4ולמנטר ״־< י״’ם "׳*fe״ ״!"“י"י !תי ו!ת בל ך־י לי ודי לעמך ישראל י אנת הוא זן לכלא ?1כ>י v תT6 ל׳?1-רך ♦ ומפרנס לכלא* אקת הוא ישליט על כלא4 אנת היא והעס עיגים ברוך ”דזמבירך לעולם.וער ומוזל המבלך ב״י״ה״ל״ו הלי* «ל ילמ* י^־יל,א •"* ד־'א* י גרוד אתה יי אלהינו כלך העולם א0ר ?4^*! ?ל 3י ^הין ?הי מןל0צ?זיס!נ0ן לנו את תוךת1 ??׳??א * אלא ?אלהא ר?9:א־ והיא אל?!א R׳**, גרוד אתה יי נותן סתודה: ^ ^ ״?L™ » ^ *W *“X ;;ל»4יוי to״«m יש6ו יו״יל־,־ וקשוט כה אנ,א ךחיץ ולשמה לןלישא !קירא א^^ח אומות בס״ת נל זמן הקריא', וגס הוא יקרא בלחש עם הקיר'כלה במלה• ואחי א0יתי?ןתן. ;הארעיא הךסךית?י£חד3י3א־וך*תא !סשל׳ם ט?אל-ן יל?׳♦ יל?א מל ??ך.•׳?מלי לטב !רוך אתה יי;אל.הינו מלןי ןזעולם,אישר ילהיויל׳*לם: , , נותן לנו תורות אסרתי יד" עלם נגע (שמע ישראל ♦י אלוהינו ״ אחדז t ־.י t ־ ■* /ז אחדאלהינו/דול אדנינו קדוש שמוי) בתוכנה ברוך אתה ן; נותן התויה: ?דלו ליי אתי וגרו?מדי W היו te: לך יי הגדלה והגבורה והתפארת והנצח ודיהיוד כי כל יקרלין בפ׳ יתלו בחדש השלישי ומתחלק לה׳ גברי ♦ ^מים ו?אח ילך יי;הס^ה/המ^שא5לכל לראש; w m היאת rw W-V3 רוממו!! אלהינו ורישתחווילהדום תלו קדוש הוא: רוממו כעם הזה ?או מדדך : יי אלהינחהישתחוו ללזר קרשו כי קרוש י! אלהיגו: ־ ע״ס א׳יב כפול ומצוה על כלאחד לחבק ולנשק כס׳ית :שהיא עונדת לפניו, ואס נזןמןלך מק S ר!ךבות בלין ו^ךיות , .נפיי״1Vי1'׳3 ינשק אגל לא יגפק יזיוי׳ א,ז״נ־ א ולא שמילנא הרמז ור־שותא: על ד׳כל יי^דל ויתמדש דישהכח ויתפאר ויתרומם - T $ U r.: !• t. זיתגשיא שמו של מלך מלכי' למלכיס^קרוש ברוך הוא: בבכי תך ותלת ךאפתח בנקשו^א♦ בברי אקדמות• הפיו' הזה הוא רשות ל־1שד' הדבלו' > וטעס אקדמות מילין ראשית ׳*לבליס והיינו עשרת הדבדיס • ושדיות שותא, ופתיחת המאמר האלה’ רצונו מאמד הדנדית • אולא, תחלה • הלמן ׳ ל' הסנמה והוא מודגלפאול בפי רז״ל ‘ הדמונאדמליא׳ גס נלשון יוני ורומי p שמו הרמוניא והונח ראשוני על הסנמ׳הקולויבנגינה ואס״נ נשתרבב על נלענין הסנמצ בלע' ובמעשי׳ובל״א לוינר* *) ממת הפייטן הזה להגיד שבה לבון עלמא בבריאת עולה וצבאות העלה ומשס ילד לצנאו׳מטה בהודיעו חוזק אמונתם צגד המסיתי' ננלאה מתשובתם להס • וינוח האוהו’,' והבטמון לדג טוב הצפון י וקצת אדנותו ומהותו בלמז • ועאעו הנותבר בלי ארמי ־ ולרוב משיבות הפיוט אנו מפסיקים בו בקליא' התול' (ויש חולקי' עיין נו״ז א״ח סי' תצייד ובסידור הגאון יעב׳ין) וקלא דלא חיינסטי^ונג, {ויראאענסםיווווינג י ודשומא׳ עצינו ילוע׳ ועיין פי' לש״יעזלא ג׳זי׳ ולל״ק שדש לשה־ בבבי׳ ל' שער ופתח נאהלס זיל טת> א33א, ונן 33א קמא 33א מליעא בבא 3ת1א שטעמם סעד ני נ? מלדך הקדמונים לחלק ספליהם אל שערים והשערים לפרקים, וטעם׳ 333י תלי ותלת 3פתיהיז של שצי ס או שלשה מאמליס אטול לשות ־ בצקשותא, ל' ואלנונתה bj ללא נקם? (דניאל פסיק ני לב מעשהו שבא המחבל לכך ( הלא הוא כתוב במעשי כיסים לק׳יק ווידמיישא): אס קבלה היא נקבל אמנם אין ראיה ומופת ע ן ואין מסגיחין ב3ת קול אמדתי איני יורע והנחתיו• ושמעתי שזה המחבל היה לבי מאיר שליח צבור י ובתשלום א" ב חתום שמו מאיד גיר רני יצחק יגיד נהווה וגמעעים סונים אה! וחזק ואמץ' של שביעות יא 3 בד דברי ןטף עדי לר)שיישותא: מאתי בית ׳שביארו רלא צריךבחישותא: ג בורן עלמין ליה ולא ספק פריישותא * נ הים סל חיל מרומא מקלסין בחישישתא * ־ גלל אלי רקי^קני בל הוךשתא: ־ נהירא מלמזדה לדר ודר לאפישתא: דל אלי ימי וכל מי’בנישותא־ םדירא בהון?־,חישו/א וכד הלפאשעתא •י ר ירי ארעא ספרי ורשמי רשותא: ס יומא דלעלם ואוף לא לשבועתא: ה דר כולא שמיא ושליט ביבשחא • ערב.יסדי אחסנתיה חביבך דבהבעתא 4 ’ הקםעלמאיחידאיוכבשיהבכבשותא: י עבידין ליה חטבה בדנה ושקעתא: ובלא ^שכלליה יבלא תששותא• פ יישן למנתיה למעבד ליהרעיתא• ו באתא ר,לילא דלית בה מששיתא: פרישתי שבחיה ידווון בישעותא: ז מין' כל עבידתיה בחן־ יומי שתא •' צ בי וחמיד ורגיג דלאון בלעותא * ' זחור יך,ריה עלי •י עלי כךסןה ךאישתאז צלוקהין בבן מל,בל והמא בעיתא: qיל אלף אלפין ,ולבוא לשמשיתא • לן טירא לחי עלמא בק גא בישכועתא ־ י חרתין גבוט לצפרין סגיאה טרשותא: י ל! בל לקר טוטפתא ותיכא' בסביעתא: ט פי' יקיךין«׳« ייליס שירפין כלול גפי שתא • ך שימא היא גופא בחכמתא יבדעתא • י טעס עד ןח!חב לחון שקךקין באדשתא: י דבותחון לישראל ל,דאי בשמעתא: !קבלוןדין מן דין שוי דלא ביששתא• ישבח ליבוןעלמא אמורא רבותא’4. י קר מלי כל ארעא׳לתלותי קדוישתא 1 ' ישפר עלי«׳*י» לחוויה באפי מלכותא: כקל מן קך0 שדי כקל מיגפישותא•' תאך ומך/כ:נשך כחייו אדיתא• ־ ־.” ׳ כרובין קבל גלגלך מרוממיןבאוישתא: ת מהין ושילך ליה בעסק אתיתא: למחזי באנבא עין כות גיד קשתא•י מנן ומאן מאךחימךשפיךאבדץתא4 ל כל אתר דמשתלחך זדיזין באשותא: א רום בגיגית ספית מדור אריותא; מ כרבך בדך יקריח בבללשן ליחיישוקא• יקרא דאה אדו אין תערכי למרותא ♦ רעותץ־ (דניאל ה' וי) מחמת הנהלה והלעל ־ מלי, ל' גלילות וטהלס וקדוש', ור״ל אפתת ללנל מקדושת הנולא ית' ־ וטלי, ונושא • עלי ל׳ עולם ובצחות הוא • לקשישותי/• לזקנותי', והוא עשייה בישעיימ״ו ד' וכלאי׳ עליו נשמו׳ דנה סוף פ' ל״ו ונויקל' סיף פילי• גריל, יריעה לכתוב עלי' והוא לקות מלי המקלא קת לן בליון(ישעי, נז א) וממנו מגילה וכן נל׳א לאללע ונולס לשון גלילה וקיפול הס• מי נצישותא, מקוה מיס• וננשי' נננשותא, והעלימו בהעלמה ונפי' לש״י על גם את העלם נתן נלנ' (קהלי גיא) ח׳׳נ לשון העלמה ע׳יש־ ונלא לאוונלאתששותא, 3לא עמל ונלא יגיעה, שכללי׳, השלימו י ונאתא קלילא, נאות קל וכלאי' במלרש תילים ס״נ העולם הזה ננרא נה׳יא מה ה״א גשאל' מוציאה מתון פיו אין נה לא ליתוש שפתים ולא מליצת לשון כך בלא עמל ובלא יגיעה נליא הקנייה את עולמו שגא" נדנד ה' שמים נעשו ענ״ל וננל ילענו ני שם עולם נלשון רז״לנולל השמים והאדן וכל צנאס• חיל אלף אלפין וגוי, ל״ה נלניאל זיי׳ואמלו בחגיגה לף י״ג שלף.גיפין למספד גדול תתל אנל לגדודיו אין מספל • ורנוא, מספדשל עשרת אלפיים יקלא לנות, ולפעמיייולס על סלינוי. לנד נלי מספד תלתין ונו'עשייה חלשיםלנקדיסדנהאמונתך(אינגגג)ואמדוז״לחגיגה7'י״דאגליוס ויו'ננדאי' מלאני השרת מנהר ליצור ואמרי שירי ונטלי שנאמר מדשיס לנקרי' רנה אמונתך, ופי' רש״י ז״ל דנה אמונתך, רנה תהלתך עליהיענ׳יל וע״ש נתיס׳ד׳י״ג נ׳וננראשית דנה ריש פ' ע״מ אמרו שתתדן לצהר דינור עיש־ ננוט, לייציאה וצמיחה־ סגיאה טדשותא, הוא נמו דנה אמונתך ני טדש נלשוןדז״ל הוא ל׳חיזוק וקיו'ונןאמונ' נלשוןענדייומה שנתנ המפדש ני תרגומו של אמונתךמטרשא לא ידעתי אנה מצא גן ני נל לשוןאמונה שנמקלא מתורגם נל' הימנות או קיום • טפי יקידין, וי״ג יקילי? ־ כלול גפי שיתא, המעוטפיס נשש ננפיס• טעס, לירשות• נאלישתא, לישתיקה ששותקין על שניתן להם רשות ונןאומדי׳ניוצר ורותניירשו' זה לז' וזה שייסל יקנלון לין מן דיןוגו׳והות תרגומו של וקרא זה אל זה־ שוי ללא נששתא, נחדלה שלא יהי׳עיכונ עייןבעדוך עלך שו הש ני, ונג״י גלס ללא שוי נששתא ויהי' טעמו&לא לשוס עינוג,וגן איתא נס היגלות בלתת ונזיע משרתי' אותו מתנהלין נגדר' נפה אהל אין נהם מוקלס ומאוחד וגוי• יקר מלי ונוי, מלא גל באלן כנולו •לתלותי קלושתא, לשלש קלושה קלוש קדוש קליש'יצמנה״ג והשרפים אומדן גן נמס'חולין ל' צאני• נקל ונו', עשייה נקיל מיס דני'כקול שלי (יחזקאל א נל) ־ כדונין קנל גלגלך, איות לעומת אופני׳והוא ■עשייה שס והאופניים לעומת'(שם י יט)ונלו3יס היינו חיויתוגלנליס היינו ■אופנים ־ מלוממך3אושתא,ע״ש קול לעש גדול ־ לכיהזי נאנפא, לדאות נפנים ־ עין נות בירא קשתא, מדאה דמוי נוגה הקשת, עשייה שם נכלא הקשת אשד יהי' נעקניוס הגישם כן מלאה הצוג' סביבהויא מדאה למות כנוד ה'• נאשותא, נחילה, והמפרש נת3, ויעף אלי מתורגם ו א ש ת ו י לותי;והלשון הזה לקוחמעדוך עדך שו ובלי ספק שגידסא מוטעת נזלמג' לו ני נל לשון התעופפו׳מתולג׳ואישתלי נדל" ת דוק ותמצא־מנלנין צריךיקר׳ונו/הנלוני׳והגלגלין והיינו האופנים והמיות מנדנין ברוך גי"מ, וכדאי’3מס'חולין7'צ״3 א' וע״ש נתוס' • ליזישותא, היל• נחישותא, חיפוש ני מלא נלהאדן גנולו • נסים, המון וליל שאיי T«m IX, חיילא מרומא חומלים ימלוך ה' לעולס וכוי • בח׳ששתא, בדעך נכילא מלכות•’, הלל מלכותי' • לאפדשתא, לנצחת״ילאפדש • וכל חלפאשעתא, וכחכי עני העת הלומי שידה אז כבד הגיעיסיומס לעולם ני לא ישונו עול לומד שידה ואף נא לשבועה והיינו לשנע שני.' ני חוזדין הס לנהר דינור ונמו שנאראי לעיל אות ח' וזהו שאמרו ליל שם נמס' חולין ד׳ צ״א 3' יו3ינין.ישר!ז יותר ממלאכי השלת שישלא אומיי־ן שיד׳ננל שעה ומלאכי השרת אינן אומרין גיא פעיאחת גיוס ואמרי לה פעם נשנוע ואמרי לה'פעם אמת ניונלואמלי לה פעם אחת בעולם ונוי,וכנגד זה ייסל הפייטן סיוימאידלעל' ואף לא לשנועתא• עלב יקלאחסנתי', גודלחנלנחלתו היינו ישראלאניני?ממ״ה לנקביעו׳משבחין ליינזדיחת השמש ונשקיעותו דיילי נבל שע' מה שאיין דשאך המלאכי', חטיבה, ל' שבח וכמאמר' ז״ל נמס' חגיגה ד'ג'אמי הקב״ה לישלע אילם עשיתני חטינא אחת נעול' הזי שמעישזע• ה' !יהינו ה' אחל ואני אעשה אתני חיטינא אמת נעול הנא לנתי נ מי נעמךישר!י גוי אסל נאק עכ׳ילוק גירשת הגאון נערוך עדך חטב נעה'ז ונעה״ג• פדישןלמנתי', ישד1י הס צילו׳שיס וננדלי׳לחלקו;ית׳כלית• יעקנחנל נחלתו • רעיתא׳לצוך פלשתי שנחי,, נ׳יג נכ״יתדגוישל נפלאויפרישוי־יחווך ■ישפרו־ נשעותא, ננלשעה־ צני וחמיד ולגיג, שלשתם ל׳משק וחמלה ושלשתם'תאדי׳שיהתוד׳הנאהב' והנחמדה, הנחמדים מזה3 (תיליייט) מתורגם לדגיגימלהנ, מאחי תחוני עס הקול' הקנ״ה הבליל ישיאל לחלקו לעשות רצונו ולספר פלאות שנחו ולהגות נתילה הנחמדה, 7 י ל א ו ן נ"כ נכ״י ועיקר, וטעמו שילאר ל' ליאות ־ נלעותא, ניגיעה־ צלותהון, תפלתן • בכן, נענוד שיגעו נתודה־ והגיא נעותא, ומועלתהתאלה שתהא מקובלת•׳קטייא,קשורה ■ נתגא, ננתד נשנועתא,נמו שאז ל בס" היכלות מלאך עומד אחד המדננה ונוטל תפלתן של ישר1י ומשבי ע' אותן והולני׳ליאש הכבוד, וכן ייסד נעל שיר הי,יחול נשיר הננול תהלתי תהי לראשך עטי ת ונוי, והמאייר ס!ה האבא גס נשמות רנה פ' נ׳יא לף קל״מ גי בשינון העט • קבל יקל טויטפתא, לעומת פאר התפילין• יתי3,יוש3חונמו שאז"ל(3דנו 7 ו) מצין שהקנייה מניח תפילך ונו ואמלו עול תפילקלמלי עלמא מה נתיג נהו ומי נעמךישד!, רכויוזהו דשימא הי'גופא ונוי • לנותהון, חשינויתס • קראי נשמעתא, הין!*דאי' שמע יפרע ועושים אותו מטינה אמתבעולם‘אמיראלכוותא, אמילה נמות' כלומד אמיד׳של שנח נאה גם לי לספי עליו• שפד נילי לחווי',נאה לי,לספי־ באפי מלכוויתא׳נפני המלנים מלכייאק השואלי' על אודראיר כמו שמספר והולך ־ תאין ומתכנשך, נאיים ומתאספים• כאיזו אלוותא, כלמות גלי הים, תמהי? ושיילין, מתמיהים ושואלים• ליי, על אבותיו• אתוותא, האותות מלן ומאן הוא מדמך, כך כיו האומות שואלך את ישראל מה אלהינס מכל אלהיים שכך אתם נכרגין ונצלניס עליו; עיין פי׳רש״י נפסול, מה לודךמלול כיפה בנשים(שיל ה ט) * שפילא בלורתא, יפת המדאה, והיא במקום כיפכ בצשי׳שבנתוג• אדו׳נגיני', ני למענו ־ שפיית מלוד אלעתא, נחרת הסתופף במעונות אליות, וירמוז לבבל ומלי ועש״כממעוצו׳אליות(שיל ל מ) ונלאייעליו נשמוידנה פ' כ׳יג 7׳ ק״מ אי• אין תעלבי למלותא, אס מתערב עמנו לקבל ינלנו'שלנו ואז לעותך רדציצך צעניל לך בכל מקו׳ואתל, וכל הדינור הזה מנואל נבמלנ׳מי־פ׳נ׳ינאנמתא מתיבתא,נ״י מפיני ו F לה' רבותיך נעביד ליך פכל אתחתא: ןלא שלטא פיה עין ןג1:<ן גנתא • פהכמתא מתיפתא להון קצת להודעותא• מ טילי כי חנגא לפחדי דשכיגתא: ידעתקחפמיןליה פאשתמודעותא-\ עליהרמ׳ידין הוא פרםפאםתנ1ת> ר בותכון מה חשיפאקכל ההיא שפהתא • עז פרגא ליה פישפק תקוף המנותא: דפותא דיעפד לי׳בד מקדא!׳שועתא: 1ךפד לןעלמין עלמין מדמותא•' כ מיתי לי נהורא ותחפי לפון בדותא• י קריה פד את/ליי פתקפא ופגיותא: ישלם גמליא לפנאי וגגותא • צדקתא לעם חביב וסגילכותא: דזדושלמא במיתי ומנא ג« &*> דניהא קריתא דירוישלם פד׳יפנש גלותא • T 5 : I ״ , : ״ *־ T T S ♦ י T T : .׳ קריה מטיל עליה כיומי ולילותא* עוגיה למעפד כה פתושפחן פלילתא: ך והוד ענניא למשפר כילתא* לפומיה דעפידתא עפילן מטללתא: פהכתקי זיהב פי;א ושפע־מעלתא• ת הימין צדיקי קלם רב פעלתא: וריויהון דמי לשמןא חדוועא' ד לויעא ביהודיה וכונבי יחתא; הררא רלא אפשר למפרט פשפותא• i. V T : T T ־ : ־ : - : • : T T ןלאאש1עמע1חמיןכיאןדוזול[א: מ נת דיל רמלקרמך פירש פארמותא: טלולה ךלרתןותורטורזרמותא׳ T ן חד בחרפי פפיך ועכידקדפותא: פקדנוהי מנגח בהמות פרפותא• 'קרטע נון לקבליה כציצוי פגפורחא: מ קרפ ליהיפריה פחרפיה רפרפותא• א רקטון לצדוקי ותקן ושרותא: מ פהרין עלי תכי דכליכוד וגומלתא• נ גידין קמיהון אפרסמוןגהרתא: ו מרגפגקין ורוו בכפי לדתא■ ת מד מלת ךמ?ראשית נטיר בי נעותא: ז באין בד שימעתון ישבח דא שירתיא” קפיעין כן תקיוון בהגה ו חכורתא: ותיכון לי תיתבון פעלא דרתא׳ ארי תציתון למלויידנפקן כהדרתא: נו רומם׳ הוא אלהין בקרמא, ופתריתא• ־ ’ T ’ T צבי לה' בתנמ׳וכו', תל עניןהתשובימבוארת שם ברבו־ ילעפון סניינין ליי גאשתמולעות', תלעון אתם היודעים אותו בהתנגדות, עיין פי' למ"3ן 03' בא 3פסוק גל 3ן נגר • לביתא, גדולה נ7 מטיא ישועתא ג״ג 3ג״י וגן עיקר ני אי? מדרך הפייטן לחרוז תי3' אחת פעמי' • 3מיתי, 33וא • ו3גיותא, ג״ג 3נ יי ועיקר מטע' שכתבתי נסמוך ותחפי לגון 3התא, ותנסה לגון אופל, נהתא, ל׳תוהו ו 3 ו ה ו, וי״ג נהתא גנ׳יף ליגהה• לסנאי וכפותה, לשמאים ולאיי הים והיינו צור היוש3ת 3איי הים שת״י נגוותא דימא, ומצאנו ני צור נקרא 3סת' אי גגון מלני תרשיש ואייס(פילי'ע3 י)ע"ש פיירש״י ז״ל • צלקתא, מוס3עלישלם־ וסגיאזנוותא, וד3 זנותי וגס זה תאר לישראל כלומד עם ח3י3 ור3 זנות • חלו, חלוה ושמחה • 3מיתי, 33וא• ומנא לגייתא, וגלים טהורים • גל יככש גליתא, נאשר יקבן הגליות ־ מטיל עליי׳ מגיןעליועל ירושלים י גנוני', חופתו, יוצא מחופתו(תילי' יט ו.) מתורגם מ ג נ ו כ י', והטעם שתהיי שנינתו שורה 3תונו ־ לזיהור ענניא׳ של זוהר עננים ■ למשפר גילתא, לייפות החופי • לפומי' לענילתא, לפי מעשיו של גל צדיק• ע3ילן מטללתא, עושים החופ׳ונמו שאמרו ז”ל(3"3 ל'ע"ה)אמ'ד״י עתיד הקנ״ה לעשות לגל צליק וצדיק שנע חופו' נג׳ע שגאוני וכר‘ כי על כל כבוד חופי אד״י מלמל שכל צדיק וצדיק הקנייה עוש׳לו חופה לפי כבולר מוי עגי ל, בתגתקי, נצי'ל עיין 3עדוך עדך תנתק וטעמו נם אות • להב פיזא, זהב פז• ושנעמעלתא, שנע חופותנלאמדך תחימין, נגנליסמתחמים,. קלסר3 פעלתא, לפני הקנייה 37 העלילי' • ודויהון למר, ומראיהס לומה ■ לשבעא׳ מלוותא, לשנע שמחו' ונמו שאז״ל 3שוחד עו3 מזמור ט״ז שובע שממות את פניך איית שו3ע שיא ש3ע אלו 5׳ כתות של צדיקי' שעתילין לראוי פני שכיני לע״ה ענ״ל, וננ״י גרס לשנעא חזוותא3ןי"ן,ל'0ירא',ו3נ״י אחדשבעא 3סי״ן וגן מסתנר־ דקיעא נזיהודי' וגוי עשייה והמשניליס יזהירו גזו הד הרקיע ומצדיקי הרבים גג וגני ס לע״ו (דניאל י3 ג) וטעם נונ3י זיותא, מגני אור • הלרא ללא אפשר וגוי, יקד שלא אפשר לפרוש נשפתיס ולא נשמע ולא נראה אל כל נביא במראה, ונן אמדו ז״ל(נרגויל' לד) נל הנביאים כולם לא כתכנאו מלא לימות המפיח אבל לעול' הנא עין לא דאתה אהי': זולתך(ישעי׳סל 7)מאי עין לא דאתי? אמי דייי בייל זה יין המשומד בענביו משפת ימי בראשי' רשב״ג אומר זה עלן שלא שלט' נו עין בלי', אי הגי אלם המן הוה? בגן, שמא תאמיגן זה עלן ת ל ונהר יוצא מעלן להשקו׳ את הגןגן לחוד ועקלתול עכ׳יל, ונגד זה ייסד בלא שלטא בי עין בגו עלן ג נ תא, גן לחול ועלץ לחול י מטיילי בי חנגא, הצליק־סמטיילין במחול ־ לנהלי לפמתא, בהברת השנינה, ונמו שאז״ל והתהלכתי בתוכנם אטייל ׳עמנם בג"ע־ עליי דהוי, עליו על הקנייה ירמזו באצבעויאמדו לין הוא ונו',והוא עשייה ואמר ביו' ההוא הנה שיהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה׳קוינו לו וגוי(ישעי' נהי) ואמרו עליו נמס' תעני' ל' ל״א אמי רייא עתיד הקנייה לעשוי ממול לצדיקי׳ בג ע וכל אחל מראה עליו באצבע שגאה' ואמר ביויההויהג' אהיכו זה ענ״ל. ובתנמומא לעיל' הבא אני נגלה בכבודי על גל ישדא והס דואין אותי וחיי' לעולישנא' ונו' ולא עול אאשהס מלאי' כבולי זה לדה באצבע שנאה' ואמר ביויההוא הנה אהינו זה וגן הוא אומר ני זה אלהיס אהינו עול' ועל הוא ינהגנו עלמות(תילי' מח טו) עג יל וביקרא רבה סוף פ' י יא מסיי' עלמות עולם שאין בו הו/ עלמות בשני עולמות הע״הז וה'הב, עלמות כאילן עולמתא נלגתי-יבתוך עלמו׳תיפפויעכ״ל ודייל שהקנייה יעשה ממול עם הצדיקים וינהגם כבתולה במחול • באמתנותא פברנא ליי, במתינת והתמהמותקוינו לו בשבי׳בתקוף הימנופא,באמונה לבה־ ידבר לן עלמין וכוי, יכהב־ר עלמות ונלאמלן בסמוך • עלמין רלמותא, כלמות העלמות במחול ונלאמלך מנת לילן., מנה ומלק שלנו • פליש בארמותא, הפדישנהדמה• טלול• ללויתן, שמוקפל לויתן עם שור הבד, ליסוכא וטלולא, ותור טור רמותא, ושור על ההדי׳הרמי', תדגים של פור תור ותרגום שלהר טור׳ והלויתן ושור הבר שניהם מפודשי' באיוב שי' רני פסוק. ט״ו הכה נא בהמות אשל עשיתי עמך וגוי והוא הנזכר בתילי׳ נ' בהרות בהררי אף ותרגומו ותור בר לרעי בכל יומי ט ו ר י ן אפין,ושס פסוק כ״ה תמשוך לויתן בחכה וגוי,ועתיד הקנייה לעשות בהם שחוק ושעשוע לצליקיינלאי׳במס׳ב״ב 7 ע״ה א׳אל׳יי עתיד כבריא לעשויקנוגיי׳(מלה יונית ונל-״א העטצע)עס לויתן ונו׳ ואמלא הקנייה עוזרו וכוי לכתיב העופו יגי תרבו, ופיידש״י בהמות כתיב והה״ל עם לויתן, ועיין ויקרא רבה סוף פ' כ״ב • וחל בחל ני סביך; נאשר יסתבכו יחל לויתן ושור הבד ויעשו מלחמה כלאמרן• יקרטע, יללג • נון, תנין הוא הלויתן• בציצוי, בסנפידין שלו ותדמישל סנפיר ציצין, ואמרו בויקרא רבה פ' י״ג בהמות ולויתן קיימן של צליקיס לעייל ונוי, ניצל הס נשחטים? בהמות נותן ללויתן בקרניו וקורעו, ולויתן נותן לבהמובסנפיריו ונוחדו ונו׳ע׳ישי מקרב לייברייבחרבי', יקרב לו בורא שלו בחרבו הגלולה והוא עשייה בשוד הבר העושו יגש חד3ו(איו'מ יט)שקאי גס אויתן כרו שפי' רש״י שס במס' 3"3,והנה מלשון המלדש הנזכר נראה שהאחד ימית את חבלו, ומלבדי התלמוד משמע שהקב״ה ימית׳ וע״ש בחידושי נאכלו' למהרש״א ישוב על זהי אלשטין, סעול׳בל״י׳וכן איישם בויקרילבה פ' הכ״ל אמיד״י ארסטון עמיל הקב״ס לעשו׳לעבדיו הצליקיס לעייל ונוי• ושידותא׳גם זה ל' סעולה ומשתה נלפון אדמי', וארוחתו אדומת פמיךמ׳יב-כה ל׳ת׳יי ושילותי׳שידותא הלירא,ונתיב כבי לויתן ינדו עליו ח3די'(איו׳ מל) שמתורג׳יעבלון עלוי תנימיא שירותח• מסח־ין עלי תכי, מסיבי? על שולחנו׳פל כלכול ואבני אקלח ונלנתיב ושמתי כלכול שמפותיך ושעריך לאבני אקלמ(ישעי׳ נל י3)ות״י לאבני גמר• כגיליס קמיסון, מושכים ונגדי' לפניהס־ ומתפנקים ורוו, ומתענגים ומשביעים בכוס מיי• ממד מלת, יין עסיס׳ וגעסיס(ישעי׳מט גו) ת״י ונחמד מדפ-למבדאשית נטר בי נעותא,המשומד ניקב מששת ימי בראשית נסכל בסמוך מטעידז״ל׳וסנה בערן התענוגים האל׳אם יהיו גופני׳או רומני' כבד הדיו •בו ללבד בהם גלולי ישרא ה״ה סדמב״ס הדמנ״ן והרשנ״א והמהלש״א בחידושי אגלות שלו, ואולם הקשה שבפיוט הוא שמחברו חיבר גל היעודים האלה על זמן קיבון הגליות נפי הנרא' ■ממליצתו, ודזי׳יל כנד הפלילו ביניהם ני על מקצתם מרדו לימות המשיח ועל מקצתס אמרו לעייל ועל מקצתם לע״הג, ובדוד הוא ני ימות המפיח אינו הע״הב ממה שאמדו גל הנביאי' לא התנבאו אלא לימות המשי-ין אבל העהי׳ב עין.לא דאתה וכוי, ואמרו עול במם' זבחים דף קי״ח נל היום אלו ימות המשיח ובין כתפיו זה העה׳יב, הלילך שסם שני עולמות והשייגין(יעל כל העניני' לעולי אתל, ועול קשה שלא הזכיר תמית המתים כלל, ולא יכולתי לגוו? לעתו בזה ־ זכאין ונוי, עתהמיסב המחבל פניו, אל העם ויאה' אליהם אתם הצליח־ נאשר שמעתם שבת השיל'הזאת גן תהיו קבועי'באותה התבור'• ותזנון 7< תיתבון, ותזני לשבת־ בעילא לרתא, בשורה העליונה • אלי תציתו? למלוי, נאשר תשמעו ■ ללבי,( ' של שמעות ^מ.ואתרעי 3ן ומ$ר לן א1ףתא: y^yingo ך לי ®ומיוהמי IV ־^C .. • ־ ) ־ י ■ ־1 .*IV VtT T J. - -* אל־יהות לראות ונ$ל ממנו• רב: וגם הנדונים הנגשיס אל־יהוך, יתקרש(פךפךןנ־חםיהוד,: ראכק משהאל־ תות לא־יוכל הלב לקלתאל־תר סיני ני״אתת ה;*ךתה *ייסעו מרפידיס !:באו מדבר סיגי ויחנו• במדבר החך־ שם ישראל נגד ההר ן ומשך! קלה אל־־סאלהים -י-י1ליא V/,׳. - y.. - .....י ■,־■•״, אליו:חוה מן־ההר לאמרכהתאמר לבך :עקב (תגיד בנו לאמר הנבל את־ההר יקדישתו: ויאמר אליו:הוה לבני ישראל : אתם ראע־/ם אשר עשיתי למצרים ואשיא אר־רד ועלירה אהד־*. ואהרן עטר והנהנים והעם אל" אקנם על:ננפ: נשלים ואבא אתכם אלי: (עתזזיאכל I •• ־־ : ״; T V ע ; י J־־ ; 1 ־ T x 4T •• V לדיי!vfm W tW 0’,4V וה!ןם אל■ 0ר?ז^לתאל-׳ה1ה «־1errw דיי משה אל■ שמוע תשמעו בקדי ושמרתם את־־בריתי והייתם לי העם!יאמר אלחם: בקצת קהלות אומלין כאן אדכין ופויכנתו3 למטה; , סגלה מכל-העמים כי־א כל־־ה$ךץ:"ואתם תהידלי וידבר אלתים את כל־הרבהם האלה לאמר: ס איני. ממלכת נהנים וגוי קךוש אלה הדבלים אשר תדבר יתות אלהיך אשר rton* מארץ מצר:ם אל־בני י%אל: לוי!:בא משה וקרא לזר,;י העם וישם מביתעבה° לא־־:ה:ת לך אלהים אחרים על:פני לפניהם את ני־הדברים האלה אשר צוהותוה: ויענו לא העשה־־לךפסל י וכל־תמועהיאשר בשמים > ממעל על-העם!הדו!:אמרו כל אשר״רבר יהודז געשה!:שב ואשר9 !■$4רץ מתחת ואשר במ;ם י פתחה ל£ח לא~ משה את־רברי העם אלךהוה: ויאמר יהוד. אל־משה השתח^זלהם(לאסעבדסני אנכי;הוה אלה?אלקנא הגת אנכי בא אליך בעב הענן'3,עבור יש^ע העם ברברי פקד עלן א־ת על־־בניםעל־ישלשים ועל־רבעים לשנאי עמיך ו^ם־בך יאמינו לעולם ועד־ משה את־־דבה העם ועשת חקר לאלפים לאהקי ולשמה מצותי: ס לא .אל־יתוה: ויאמר:הוה אל־משה לך •אל־העםוקרשתם תשא את־־שם״ירזור• 9. לא m *W תיום ומחר .וכבסו שמלתם: וה;ו וגננים ליום ל,שליש♦ את אשתישא את־ש?; לשוא: פ כיי ביום השלש’.ילד יהך לעי;י נל־העם על־קר סיני: זכוריאת־־יום השבת לקדשו ששת:מים תעבד ןעשלין. והגבלת את־העם קביב לאצזר לשמרו• לנס עלות בהר כל״מלאכתך ויום השביעי שבת 1 לימרה ™T לא וננע בקצהו נל־הנגע בקר מות יומת: לא־ת^ע בו ♦ד כי־ לעשה בל-־מלאכד׳ ובנך-וכהך עכיןל יאמו/ך קקויד :סקל איולך1ז "רה אם־בהמה אם־איש לא יחיה ובהמו/ך וגרך אשר בישעריך כי ששתךמים עשה:חולי■ במשך היבל־־המה יעלו כהר: ג הרד משה מן־ההר את־־לש^ם ואת-האךץ את־ל:ם ואת־־כל־אשר־בם אל־־העם!.קדלזאת־ר,עםד5בםו•שמלתם:!יאמראל־ דנח מום וד,שביעי על־־כן!ירךיהוה את־-יוםלשבת העם היו ננניים לשלשת:מים אל־תגשו אל־אשה: ויה? ויקדשהו: ס כבד את-אביך ואת״אמך למעןיאריכון ביום לשלישי בהית לבקר % קלת וברקים וענן כבד :6יך על האדמד׳ ym, nínnw נתז * : ס 7א על־־תהר וקל שפר חזק מאד ויחרד כל-העם אשר תרןיח: ס לא תנאף: ס לא תניב: ס לא״קענה במחנך,: ויוצא משה את־העם לקראתהאלליםמך ברעך עד שקר: ס לא החמד ביה רעך: ס לא־ הטחנה דתיצבו בתלתיתההר: והר סין♦ עשן עלו מפני תלמד .אשת רעך ועברו!אמתו ושורו נחמרו וכל אשר אישר׳ירד עליו יהול באיש רעל עשנו נעשן לכבשן רהרר לרעך: ה וכל־־העם ראים את־לקולת ואת״הלפידם על־ההר מאד:tTויהי קול לשפר הולך וחזק מאד משה ואת קול לשפר ואת־קהי עשן ררא לעם רךעו ויעמדו• :ד|ר והאלהים.:עננו בקול: ד רדד ♦הוה על־הר סיט .קרחק : וייאסרו• אל־משה רבר־־אתה עקנו ונשמעה - אל־־ראשקהר ויקלאיהוך" למשה אל־ראש ההר רעל ואל־־!דברעמנו אלהיםפךמות: !יאמר משה אל־הע& אל־ לדבריו יעי• מפקין גהללמא, אשד יצאו 3ה7ר נדנתינקולה׳נהדדצני ואמלעי 3-ן, חפן ולצה מו • ארנין,■כמו שאז״לויט שמי' וילד מלמד שהלני' הק3״ה השמי׳העליוני' והציען על הל סיני• מהמני', כאמן ביתו• תא סוק, בוא ועלה• בכי פלטין לידי, בכי היכלי׳ והיינו המלאכים• סבך׳זקיגך אבלהס• גומלין לאתון׳ גפליס של כבשן • הוות כודיילכמלוד; הי׳אשו שלכמלול שהשליך אבלהס לתוך כבשן האש כמפולש בקבלה• ולא יכיל למנוה, ולא הי, יכול להתמדך• דבק לית הוא נולא ונוי, טעמו לא יכול להדביק בן אשס של מלאכים שלי ני עמך אני אש אנלה אשי פולפילון, לבוש מלכו' בל״י וידמו: למה שאז״ל במש' שנת לף פ״א מלמד שפילש שדי מזיו שכינתו עליו• תנגשיני', ל־ נגישה ודפיקה• זעילא ורן/ לא תהא קטן בעיניך־ פי וקיס אנא, ל׳שבועה הוא וטעמו מי אני כי כבל בלאתי איקונך טלם שכלית’ שמים וארך לומא, שמיס הלקים• ומונא, האדן השפלה־ ארנין יי שמ:אלסיגך♦ ואמר למשה טסמניה תא סיק: בני פלטין רירי לא יבקלונך. רבבש!תחון סבך מן ריש: ממרץ דאתקהותנוריה ממרור. ולא:ביל לממהתלו♦ הסבך: דבק לית הוא נורא למלאכי בך: לעמך אשא אמלא אשא: הא אנא מלביש לך פורפירון לקי: דאין קריב מלאכיך תנגשיניה בהון: ו-קבעית קרני הולא בראשך. ללית גבר דקרב לוחך: ןערא לאקהר נאפך מישר, ללית אה ידע מה חבתך עלי: חי!ק:ם אנא רבראית ן^קונך עד לא שכלליה חמא ומועא: טירוני מרומא קמו להון תמהין דין אנסנאה הבא מאן הוא: יזה יהב דישו; לבשרא ודקא למקרב הנא ומאן כרו א^פלטין (!"יזומן כרו אנא אנפרטין): כד המון מלאכ:א דעני כדין להץךןאכס;אה אנא סיךע לבון: לענותנותא לאתקרי טלוני מלומי, שלי מעלה־ דין אנסכאה׳ האולת הזה־ לשו׳רשות־ומאן נדו-יזינפדטין, נ'׳כ בכל ספרינו, ופירוש ומאןכלו ומי כזה,כי מאן תרגומו של מי וכלו תרגומו של כזה׳ ומצאתי בנ״י של י״חגרס ומן נדו אנא איגפדטין והמ"ם3פילק והגירסא הזאת מסתברת ופירושו ומן ענשו אנפנו המשרתיס, אנפדטין כמו אפלטין שטעמי בל״י משלתיס עיין נתל נהוגה בשרשו, ומדרך לשון אלמי להפיל הנו״ן צילוע וכן־ אמדו אפליון גס אנפליון וגלומה• כל ממון, כאשד ראוי לעני נלין, שהשיב כזה שהוא מפלש והולך • לעייהןלבני, רועה של בניס שלי;מנו, הושפלו• נעו, איזלעועו־ דתמותנרסי׳למלנאפייא, שמתמתנסאכבולו ית'• צסיל, ל'שמיזה, וסד, ל יזלוה , אפילגוס, מלין בל״י • קליס,קיסל• רישא! לטפא,. ראשו של סלת• בפוטלי ת3ד• במטהושיבר• ותימות, ות־רל• משה רעעהון רבני♦ מהמניח ךכייתי: מכו שמ:א ורמת אךעאואשתכדו דקאים בין הותא: ;עו מלאכין והחילו אופנץ(גלגלך כד המון מישה רקרב לעךפלא: שערות השיה קמו להון כחך^$ תיאקגץ העקב חזא מ״קף לקבלה: עול וקרב לךהכא דע״הון דכ;י צ!ח מן כולד• מלכא רמא: פסל לך הדין אחין מן סנפלנון דתהות כרסך דמלכא ח:א: צך,יל הוה לבה למשה וחדי רהוד י לחוסאפילטס רילה: קהבו מלאכיא אתכרקיה דקרים ואמהן בבעו- מנךךלא ישלוט בן: רישא דנפא בחומרה תנר ואבן קש:ן ליה לנעגשא: ישרי אמר ליה לא הרחל משח יממה:הי.’ לך בסעדך: תסב א־והתי ותהיה לך ךלא אש־בחית בנביאי מה»מ? 3והך: דרבי א?*היס וכוי • F ? אל-תיראו פילבעבוינסות אתצם בא האלהים ובעבור תה:דה:!W על־־פניככם 'לבלתי תחטאו: וי,עמד זך,עם מרחק ומישל, נגש ן*ל״דךקךכל אשר־־שם האלחים: ס תאמר יהוה אל-מישה פח תיאמר אלמי ישראל אתם ראיתם פי מךחשגי,ים דברתי1 עמכם: לא תעשון אה? אלחי^ואלחי זהב לא תעשו לבם: מזבח אדמה תעשה־לי־־חבחת עליו את־־עלתף יאת־ שלמיך, את־־צא^ ואת־פקרךבכל־המק:ים אשי א||יי את־-שכי אבא אליךז וברבתיק: ואם־־מזבח אבנים לעשת-לי לא־הבנה אתהן גזית פי חר^ הנפת "לילי !ר/חללח♦< ולא-תעדה ב?עלת על״מזבחי אשר לא- * : ־1 !־T IV : • . י חגליזעויהזז^י' מניהין ס״ת ב' אצל הראשון ואוליד הצי קדיש על שניהם, ומגביהין וגוללין ס״ת שקראו 3ו ׳ ופיתחין ס״ת 3' רקודין למפטיר 3פ׳ פינחס ־ ברוך אהה יהוה הבוחר ?הורדו וקמישה .עגת יבלליעטןו ובקיאי ד$מתזצדק: הפטרת יום ראשון של שבועות כהחלה יחזקאל ויהי כשלשים שנה עד ואשמע קול מדיד, ומסיים בפסוק ותשאני רוח מפרשה שלאחריה סי' ג' פסוק י״ב* 3מס' מגילה 7ף ל״א א' נתב דש׳יי ז״ל הטעם להפטרה זו ביים זה על שם שנגלה הק3״ה 3יוס הזה 3סיני 3ד3י ל33ות אלפי שנאן• וראיתי .3ס7ד ההפטרות לפי מנהג ק״ק פפ׳יד, אשד נדפסו 3ק״ק אופיבחך, ע״י ל'קלמן פוזכא שכתב מפטידין 3ימזקאל ויהי בשלשיס שנה בונ-עי וגוי על סי' ג' י״ב 3לוך נבול הי ממקומו ענ״ל׳ וזה שי3וש גדול ועוד, שם שיבושים גאלה 3ס־מני יתד ההפעלות לגן אין לסמוך עליו נלל וגלל • א דיחי! כשלשים שנח ברביעי בחמשה לחלש ואני בתוף־הגולה על־־נהר' כבר נפתחו השצידס ואראה מראיות אלחיסי. כ בחמשה לחרש היא השנה החמישית ־. : ;, :QT 1 • 1• V י׳ ־ ־4 ס ♦ 1 ־ ץ ? « • V י r; Jrr 'p י׳■• ‘י ITT -; "י: ׳' 4 ’-י., ׳י_____ ״ ____ ,_______________________ ״ יהיחוח:ד וארא והגה רוח סערה באה מד־הצפוז עמיL גי j:;Ll L0.L *ILw'd Jll. ׳:,l t|5i• •• » \ it *f ץ v t jv : 1• ^vJ ץ t ״ ג.*.*; V ד׳ r] לא ת״שיד. והקרבחסשלהלללו ניחר ריר,;n פרים ?.ע מי אקי w ?מ!״ ?דמדי«=,#= tT ** t ע* : Al ; J” Y ־־ ^ V : *1 ־ V;V : I■I" -1 •1־ !דךה1ה:ד וארא והנה רוח קערה באה מך־הצפון ענן' נדיוליוא'ש מתלקחת ונגה, לו סביב ומתוכה כעין החשמל ־ •!ץ••'* ץ■• ״ ג,;־־ ;״ת‘ ;.;יי.ראי4ןL, י• ”־מ־יי״^ץ יw.יw Kssztósrasma לאקתלרם־< !רנל׳הםסלמיני! גכף ר?י;לט?כף לגל!:?לים כךן ™?זתקלל: n וידו אדם מתהת פנפירם m= ?ה־סאדייז fav ל־שבןןתלנבש;׳ם•. 0ע;ר עדסאחד לב״ר עליכם־ מלבד ליד התמיד וטסתי,i ר,מימם׳ד׳רלנם !נכאי׳הם! tv t :זך כשמגביהיס הס״ת רדביטין נגד הנתב של ס״ת ואומרים בשימאלה עישר ויבגוד: " חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר: % ארבעת דבעיהם ופניהם וכנפיהם לארבעתם:י ט חברת npinri W מפיהם לא-:?בו5לנתן ?!<■־> ל^'י י!1f'|^פד^|ל'לארבעתן 771,?1 51 .^0l?3 ’5vג׳־ג׳»רלארבער)ן:יאו9נ>דם(מפ׳דםפיךותםלהעלה לאייש שתים חיובך1ת^'ש1שתים מנכות את נדתיהנה: יב ואיש ^-עקדפניו ילכו אל ^ר9יהיה־שמה הרוח #< ילכו לא.יסבו כלפתן: יג.ורכזות חסיות מיאיהס כגחלי* אש בערות כמלאה הלפילים היא מתהלכת כין התות ונגח לאש ומך־האש יתיא ברק: יד והחיות ך< א ושוב כמראה הבזק: טו וארא החיות וחנז2־, אופן אחל באד1י אעל החיות לארבעת פךו: m מראה האופנים ומעשיהם וידי ק׳ כעין * :*t קולס קריאת ההפטרה יצרך המפטיר,3רנה 5ו ברוך אהה " אלתנו מלך העולם אישר כהר בנביאים טובים ןרצדה בדבריהם מאברים באמת; א ויהי׳ מצאנו תי3ת ויהי 3דאשית הספרים אן> 3מקוס שאין להדביק ספד אל ספד׳ ונמוהו ויהי 3ימי שפוט השופטים׳ ויהי 3ימי'אמשורוש׳ ור3יס זולתם• 3סלשיס שכה, ליו3ל • 3ר3יעי׳ 3מדש הד3יעי הוא יזדש תמוז־ הגולה, ת״י כני גלותא• נהר נ3ד, יש פלוגתא 3ל3ותינו ד' יולן אומר הוא פרת הוא ג3ר׳ ר3 הו נא אומד פרת 3פני עצמו נ3ל 3פני עצמו ענ״ל׳ ולפי עלות גו3לי הארצות מיזכמי-קלס הלא המה שטדא3ו ו3טלמיוס(אשד גת3ו ספליהם זה קלו3 לשני אלפים שנה}-נהר יוצא מהר מאסע3אדס נהלים ושמו כבוד דולל וצופל תוך נהר פלת אצל העיר הנקראת אל'נ3וד על שמו על היום הזה• כ יויניך יהויניז וגן יוצלב ויהונל3 יונתן ויהונתן ולומיהס • ג הי' הי'׳ הראשון מקוד והשני פעל ע3ד וכן לדך המקרא לנפול נמו לאה לאיתי׳ עלה נעלה ולומיהס, ועיין דש״י • אל יחזקאל 3? 3וז« ונו,׳ נן לרך לשון המקרא נשהא7'מל3ר 3על עצמו פעם יל3ר 3לשון מל3ד 3עלו ופעם 3זניד שם עצמו גאלו הוא מל3ל 3על זולתו׳ וילעגו ני גל התירה נול' נת3 משה מפי הג3ורה ז3מקצת הלי3ודיס נת3 ויאמרה׳ אלי א3ל 3לו3ס ויאמר ה'אל משה׳ וקתמצא 3לו3לנלי האל ית' אל נ3יאיו• יל ה' ־ גל לשו? יד האמור' 3ספר זה ובכל לשון נ3וא' אינו 1יא לשון אגף שהנ3וא'תוקפתו על כלתו נאל׳המשתגע לישטד״יצא 3'לעז(נקהט׳ צווצונג)לש"י׳ול 'ל יל ה’3שימוש מלת על אגן עם 3י״ת השימוש הוא ליהגא׳נמו ותהי יד הי 3פלשתים(ש''א ז׳ י׳ג) ולומיהס• י ואלא וכוי, נת3 הד3 רל״ק 3פתיחת הסער הז'וז״ל ואמדשד3ותיניז״ל הזהירו שלא ללדוש 3מעש' מרנ3׳אינני רשפי לנח\3 נפי' הספל הזה מה שעל 3לעתי לפרש 3מלנ3ה ני אס אעשה נן אהי׳נלורש אות'3ל3י' גי, הפילוש הזיצמסד לגל לומד ספ׳לפירך ונויולא אפרש 3פסוקי המרגגי^א טעמי סמלו' מפסוק ואלא על 1D!> המדי3ה עכ״ל וע׳יש יותר • מתלקמת, 3תוך הענן• ומתונה ׳ תי׳יומגועכצא מגועלעולא׳ כעין החשמל מתוך האש, דאיתי כעין חשמל הנראה מתון האש,או יהי׳מתיך האש 3יאול על ומתונה לוגמת ונלחם עמו עס מלך הצפון (למב* יא א)• פעי,. ל׳ ועינו כעין ה3לולח(3מל3ד י״א ז')• החשמל, איננו שם עצם פרטי 3עדו’הה׳'א ש73אשו, ויאמר דש״י ז״ל חשמל לא נולע מה הוא• ההיו', ת׳יי 3ריין ודייל 3דיהות• ז רגל ישרה■ ת״יייגלין כיוונן מכווצי׳ זה ניגד זה • וכיצצים׳ מתרד זהדודיתס לומה כאילו יוצאות מהם ניצוצות, ונוצצים איסטיצ״צילאצט 3.לעז(;ל א פינקעמד)־ נמלאה קלל, מזוקק ומאיל• ח על אד3עת רגעיהס ׳ לאד3ע דוחות העולם• לאד3עתס, לגל 7' לוחות יש להס פניה ובכפים • ט חו3רות אשה אל אחותה כנפיהם, טעמו כנפיהם <זו3לות אשה אל אחותה ננפה של זו פלוש ה י לצל ננפה של זו נמ3ואל בלשי/ ונגף הוא;5 בל' נר,3ה בכל המקרא לכן נופל עליה׳ל' אשה־ איש אל עבד פניו ילכו, נלאה ש33אינת המלא׳שאמל וזה מדאיהן קדאס איש 1«ל3ר עליה׳3לשון זצר פניהם וננפיהם_ר3עיהם 3לנתס ני מדאה שס ל3ד 3לשו? זנר נמי המלא׳ הגדול הזה(שמות ג ג) ונן.3לניגי נתי3 והנה עימל לנגד נמדא׳ג3ר וגו׳ ה3ן להלז את המדאה(לציאלמ׳ט״ו)ואשתומס על המדאה ׳;שה נ'זי, ו33ח׳נת שהחיות מל3ר עליהם בלשון נקב כנפיהן ריעיהן 3לנתן ודומיה׳ולנז 3תח*ל' הוצרך לומר יזה מלאיהן 3נו״ן ני הכינוי עונה על החיות א3ל אהד ש אמר ־זה הדאיהן.־37ד עליהם פעם 33סינת המדאה ופעס 33חינת המי' ואין בזה תפיסה־ נא יש3ו 3לנתןן אין צריכו׳להמב פניהם כשהם לוציס ללכת שהדי יש להם פנים לנל צל לפיכך איש אל ע3ד פניו ילנו לצל פניו של אות'הלוח שה' דוני' ללכת ילכד ־ י אל הימין, ת״י ידמינא־ ופני השול מהשמאל, ולהלןסייי׳פסוק י״ל אמד פני האחל פג* הכלוב 3מקי שאמ׳נאן פני השוד, ויאמר הדאב״ע בפירושו לפיתלומ' אצל ועשית כרובי נישה נלו3 כולל לכל צורה וכוי, ודז״ל למש' חגיגיל׳ י״ג 3׳ תרצו באופן אחר ע״ש ובתנתומא פ אמו׳בפסק* שור או נשב או עז• יא ופניהם, טעמו ופניה'להם נמו שנזכר, וכנפיהם היופרולו' למעלי מפניהם ומנסות אותן, ניצל? לאיש שתים חוברות וני , עיין רש״י־ יי ע ענד, גי צד הדוח׳ הלצון וכן ת״י ־ יג ולמות החיו׳מדאיה, ד ( למותם בבחיצת 'מראיה' • היא מתהלכת בין החיו', המלא׳ הזאת מתהלכת בכל החיו', כן פי׳רש״י ז״ל• ורל״ק אמר היא האש מתהלנח רכן <;"<•, ולי ללא' ני מלת היא ש3 על הלמות • בדק׳' זהרורית פלנלדוש בלעז, ובל" א ^f;1í ׳ wo י יר רצוא ושוב, עיין לש״י • נמלא הבזק, פי׳ירש״י וגוון אש שלהם נגין אש היוצא מבין החלקי שמזקמל זהב בכול 3תומ והאש שיוצא' משם צבוע בגווני' ענ״ל וכן.הגירש בפי דש״ינ״י ישן והלעז לי ל אטינ׳יציללא הכתוב בספרי הלפוס שהוא בל א פוצקען ליתא שם ולין הוא ני איננו מסכים עם פי' הלב ז״ל שפירשו חדסי? לוגמת ויפקלס בבזק (ש״א יא ח) שפירשו בו חדסין• נטו, אופן,, גלגל• באדן , ברצפת הרקיע• לארבעת פניו ׳ של האופן ני הי לו 7 פנים, ולפי העני; אנו למילין שהאיפניס ארבע'הס • טז כעין תרשיש, מון אבן טובה. ששמה תרשיש׳ ולקמן י" ט נעיז אבן תרשיש, ושניהם ת״י אבן טבא ׳ אבל לקמן נ״חי׳יג תרגמו כלום ימא כמו שת״א באבני חשן וכדאי שהוא אבן יש לה סגולת העוף הנזכר במסי ברמת לף ו' עוף אחל יש בכרכי סיס ובמו נדום וכיון שהחמ' זורחת מתהפך לגמי גוונים י כאשד יהי׳האופן בתוך האופן,כאשד יהי׳אופן קבוע בתיך האופן שתי וערג לפי שהם . הולכות לכל עבד פניהם לארבע לוחות צריך שיהי' הדופן מגליל לארבע רוחותיו,’ יז על ארבעת דבע־הן• ת״י על ארבעת קטדיהון, ובשביל מעשה האופנים הוצדך של שכועות יג ?׳גין תףלש 1ך«ות ארוד לאו־צעתן 101-bö’N ועד; ?כל יום אנינן־ואהללה ישמן: לעלים ועד־ 3ד1ל ומעשייחם 6$שדילדה האופן 3ך;1ך הא־ופן: יז על־או־בעת " ומחלל מאד ולגז־לתו אין חקר ג דור לדיור ישבח ךבי;יהןבלכחסילכ.ולא:סבובלכחן; יח ú&\ וגבה להם מעשיך ונבוריהיך .יגידו; הדדןבודה1דהוךבד נפלאודך ויראה להם וגבתם מלאת עינים קביבלאךבעהך.יט ובלבה אשיחוה; ועזוז נ־וראותיך יאמרו וגרלוסק אספרנזל : לילות ילכו האופנים אזלם ובהנשיא החיות מ?!ל הארץ זכר רב טובך!ביעו (צךקוךך יתנו: י וחנון ורחום יי ארך •*נשאו האופנים: כ עןל אשר’ןהןה־ש.פד.ךוח ללכת ♦לכו אפים וגדל הקד ז טוב ין •לכל ורחמיו על כל מעשיו: שמד־־, הרוח ללכת והאופמם :נשאו לעמתם כי רוח יורוך;ן כל מעשיך וחסייךך יבלכובה: כבוד מלכותך הח!ה באופנים; נא בלכתם.!לכו ובעמדם :עמדו ובהנשאם יאמרו וגבורתך:דברו: להודיע לבג♦ האדם גבור־תיו וכבוד מעל הארץ !נשאו האופנים לעמתם כי רוח קסידת הדר מלכותו; מלכותך מלכות כל עלמים וממשלתך ככל באופנים; בב ולמות על־-ראשי החיד־, רקיע כעין הקרח דור ודר; סומך " לכל הנפלים .וזוקף לכלי הכפופים; הנורא נטוי על־־ראשיהם מלמעלה; כי-(תחרת הרקיע עיני כל אליך ישברו ואתהנותן להם את אכלם בעתו; כנפיהם ישאת אשת אל-אהותה.לאיש ־שתים מכסות פותח את י ך,ך ומשביע לכל חי רצון: צדיק ” ככל להנת.ולאיש QW מכסיות לתנה את נויתיהם; דרכיו וחסיד ככל מעשיו; קרוב י! לכל קילאיו לכל אשר •ני יאשנזע את־־קויל כנפיהם כקול־1 מ:ם לבים כקול1־ !קראהו באמת; לצון,!לאיו!עשה ואתי ישועתם ישמע שדי בלכתכם Síp חמלת כקSí מתנת בעמדם ויושיעם; שומר ״ את כל אהביו ואת כל הרשעים ♦שמיד; תרפינה כנפיהן; כה ויהי־־קול מעל לרקיע אשר על־ראשס תחלה יי ילבר־פי ויברך על בשר שם קלשו לעלם ועד; בעמדם תרפינה כנפיהן; ט וממעל לרקיע אשר על־ נאנחנו נברך יי• מעתה ועד עולם הללויה; •י ^ ??״ ' י P, rmm", <ת «« אל »־ל א™ fte ימית m״מי*?י׳י w״« «ו»י ,-LL, אח •_״ ידוד ל,״״, ר,״״, .u,.. כמראה־אש ביודלה סביב ממראוה מתנע ולמעלת .סללו את שם :הוה כ נשגב שמו לבדו. וממלאת מותניו ולשמה ראירד כמראה,"^ש וינה לו והקהל עונים כןביב; נח כמראה חלןשתאש^יהןה בענן ?יום הגשם J5 הוא על ארץ לשמים; !ירם קלן לעמו תחלה מלאת היגה סביב הוא מראה רמות כבור־ידלה ואראה לכל חסידיו לבני!שלאל עם יקרבו הללועי, ; !■אפל על פני!אשמע קול מלבר: ג יב יתשיאש ־1לדור מימור ליהוה האלץ ומלואה תבל וישבי בח; כי !אשמע אחא קול רעש נאל ברוך ■פכוד־יהוה 1*z WF הוא על יטיס יסדה ועל נהרות יכוננה; מי יעלה בהר יהיוה - — * ;tt» כ • ; tv; : t « *“ד 1 ; ־. ; AT ה מ פ ט י ל עליך 3לנהאחרונות ומי!קום במקום קלשו; נקי כפים ובד לכם אשי לא נשיא ?רוך אתת♦ אלהינו מלך העולם צור כל העולמים ציק לשוא נפשו' ולא נשבע למרמה; !שיא כיכר, מאת!הוך, בכל הדיוריות האל ה?אמן האומר ועושה♦ ד,מדבר ומקים # וצדקה מ^ללו♦!שעו; זר, לול ללשו מבקשי פניך יעקב שכל לבייי א5ןת 31יק: סלה; שיאו■ ׳שעלים ראשיכם והנשיאו פתחי עלם לבא מלך נאמן אתה הוא יי אלוהינו ונאמנים לכליך ודבר אחד ד־,כבוד מי זה מלך הכבוד ♦הוה עזוז לגבור יהוה נבול מרבי׳ד אחור לא<׳»נ ךלןם כ׳ א׳WS1 יל9מ25 אתה♦ ברוך אתה יי האל הנאמן בכל דבליו; מלך הכבוד. מ הוא זה מלך הכבול;הוה צבאות הוא רחם על ציון כי היא בית חיינו ולעלובת נפש תושיע TO לכבוד קלה: במהרה בימינו♦ ברוך אהה יי משימה ׳ציון בכניה; נשממדלין הספל ■תוך ההיכל אומדים י שמחנו יי אלהינו באל,״, ה]ב;א ;במ^ת ב,ת ובנח־ה ייאמר שובה יהוה לבבות אלפי ישראל; קומה!היוד*‘ לוד־ משיחך במהרה יבא ויגל לבנו<שבזר, למנוחתך אתה וארון עזך; כהגיך !לבשו צדק יחסיו? ולא ינחלו עור אחרים אתכביולו♦ כיבשםקדשך'נשבע^ !רננו; בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך; כי לקח לו שלא יכבה נרו'לעולם ועד; בחף אתה״ 1v1p; טזבנהתילכס תורתי אל תעזיובו; עץח:יםהיא למחזיקים על התורה ועל העבודהוע^*\0 ;•ןם סג כי, ותומכיה מאשר; דרכיה דליי נעם וכל נתיביחיח nne^i pwí- u'-n^ »“«§ WW n?n ^לןם־הש׳.בנז;ר4ד,^ףי^בהסיע:מ-נן נקים־ לכנוי יליז?$ה ־ os vét r lót? W כיד" לו תפלית מומה ומברכים אותך יתברך שמך בפי בל חי תמיד לעולם I u ועל: ברוך אתה !י מקדיש' ישראל והזמנים; ־ 1 זעתר, !גדל נא בח אדני כאשר דברת לאמר ♦ ״ 0,3 •3^•nLק«י •ה^ק פלה: ,צי יח8>ף " ןחםדז כ׳ מעולב־ הפה ־ אשדי העם שכבה ליו אשדי העם ש;י אלהיו; !חגלל וידרדיש שמה רבא ?עלמא די־־ברא כלעותה י" TT . דמליךמלכותהפחייכוןובייומיביוןובחי.י רכל כית!שילאל ל/הלה לחד ארוממך אלהי המלך ואברכה שמך לעלם בעגלא ובזמן קלייב ואמרו __________ ____________________________ ״ ____________________ אמן; לשנועילומד שאין האופנים מעכבין עלייהס שאף הס עשויין לכך • יח וגביהן׳ וגב יש המקד׳לומ׳נוד' על ענק מופלג ויזזק להיותו מעודד יד^ה 3ל3 הרואה■ וכן לתיל וידא' להם • וגובה להם וידא' להם, מאוימים הס לרואי אותס • וגבועס פי' דליק שהוא להס • נו. ישרות, מכוונות• כד כקול שדי ׳ כקול אל ית׳ היקדא שדי• וכן אמד <מו וגביה' אלא שזה מקובן בלשון זכרים וזה בלשון נקבו' ומפני נפלו שינה המל׳ענ״ל במדאה השלישית כקול אל שדי • המולה ׳ לשון שאון עם ר3, וכן לקול המילה דידמי' ויותדננוןפידשי׳שפייוגבותסאי לוד שולצילש בלעז ענ״ל והוא 3ל״א צויהי״ע ק!ענ־ י״א ט״ז, וי״ת קל מילוליהן לימלה י בעמל תרפינה כנפיהן,3עמ7ס מלכת תדפילה נרוינ!,והוא לשון גבות עיני׳וזה ההפרש שבין וגביהן לכבותם• מלאות עיניס סביב, כנפיהן ׳מלהשמיע קול ־ כיוממעל וכוי, נתב הדליק דמית כמראה אלה לא תרגמו לראות לכל דוח שהרי לא יסבו בלכתן• יט מעל האדן, מעל רצפת הרקיע, וכן ת״י • יונתן ענ״ל ובנוסחאות שלנו מצאנו לו תרגום • נז ראדא כעין משמל, לאדתן ב הדוח, הרצון של הקב״ה י שמס, לשם • הדוח ללכת, אין צריך לומר להס לצד זה רפות להתבונן במקרא זה ׳ לש״י ׳ בית לה, מלפנים לה וכן ת״י ירכיו לה * ויונתן לנו שדוח של הקב" ה בחיות ו^ח החי' באופנים • ללכת׳ בסגול באתנח• כא בלכתם, תרגם הפסוק כן וחזית כעין חשמלא וכן׳ ולא אפשר לאסתכלא כי' ולרע יכו׳ החיות• ילכו, האופנים• כב הקרס הנורא, ת" י גליד מסין גליא״ה פור״ס בלעז, כמו שנמצא בספרי פ7פוס, ובנוסחה אמרת,!לאתי ולא אפשר ל׳לא לאסתנלא ג־ש״י ובל״א ד,ע5טיג גפרלורן,לוייט,ורצונו שהתאר נורא יודה על ההפלגה רכן לדך בי׳ ולרע ונוי • .Tóm, IX ז G תפלת מוסף . . אמך יהא ‘שמה רבא סברן* לעלם ולעלמי עלמ!א * וביום הבכורים "בדהקריבכם .מ^חד־ן nem לי* . ך/בךקקשתבח!דתפאר דתרמם ויתנשא ויתהדר ייחעלה כשבעתיכם מקרא קז־ש יהיה לכם♦ כל מלאכת ■עברה קתהליה שמה דקוקשא בריק M3n לעלא מן ניל לא תעשו: סקרבחם עלה לריח ניחח ל"♦ פריםכ;י בקבתא ושירתא ת־שבחתא ונוחמתא דאמירן כעלמא . בלןר שמם איל אחד♦ שבעה כבשים בני שנה: .ואמרו אמן: * ומנחתם ןנםביהם כמדבר♦ שלשה עשרנים ל^ר* אדני שפתי תפתח ופי!ניד תהלתק: ושני עשרינים לאיל♦ ועשרון לכבש דין כנסכו♦ ושעיר ברוק *תה יי אל^ ^ ^ לכפר♦ ושני ממירים כהלפחם: אלזי ^חלןזאניה• ׳׳*ן3 האל הנחל מטי והטךא *b אלהינו ואלה אבותינו מלך רחמן רהם ^ו.98יהךם«** W י*ל מ5י מי׳ ^ עלינו טוב'ומטיב הדרש לנו שובה אלינו ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה ♦ W -»w >T ** ; ׳ 7w u4 w •; t' י ״ u מלק עוזר ומושיע ומגן ♦ בהק אתה!י מנן אברהם: פר!מ1ן רתמיד ב^לל אבות #VJ ךצ1נד אתה גביוד לעולם י* מחיה מתים אתת רב להושיע* ?5 ,*""l-l תך כ^ר/חלרז וכ1ג| מלןישד מכלכל חיים 1TO מדדה מתים ברחמים רבים סומק מכונו והךא*נו במינו ושמחנו בותקוגז נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומלן!,ם *מונתיו והישג כתנים לעבודתם ולוי-ים לשירם "י י”״ ** ?׳־י־ m m Vé’<*§ m ונארןאי/הלהחיותמתים• ?רוףאוןה״&ח:ההמתים: ?^0?5מ״י ל52’ק ?שילוש 5י8$י *?״ ־!יי'שrfáqffa* **evm' תלינו בבר־זוב בתורתך שלוש בעמים, ?ייר מ™ ^יי’ש: בשנה יראה בל זכורך ארז jé, ” אלהיך *־־־ I v v: T: •• : V I S í T V T •• T T ותתך־לנוי! אלרוינו כאהבה מועדים לשמחו־־. חמם יי דימם : איש כמתנות ירו כברכת' יי וזמנים לששון♦ את י־ום חג השבעות הזה♦ זמן מתן תורתנו *LL׳ v * ר n * _ע ר 1י •ז מקראקדש* זכר ליציאת מצרים: נ?־ס ך אש" גס! 7ך♦ .?»־יייי יל״«*5*$ 07ÍST Lב1ת נו מלך רחמן ותדעינדה עינינו בישובק לציון ברתמים♦ ברוק אתה ♦י ׳שתשוב ודזרחם עלינו ועל מך)ךשך המחזיר שכינתו לציו;: לרלל*ל הרבים ותבנהו מחרדה ול^דל מ־1קיםאנחנו; לק שאתה 6wa :אנחנו ל? שאתי, הוא;י הלחינו ואלד,י אבותינו אלהי בל בשר יוצרגו ייוצר בראשית ?רבות .יהיודאיור־ת לשמף הנר!?־1 והקדוש על שהחייתנו ‘וביתנו בן תחילי ותקימנו ותאסיוף גלי-יותיגו לחצרות קדשה לשמור הקיף ולעשות רצוני׳ $יף^־’*=*י&־י מיוךים לך • ברוך אל ההוראות: קכודו אבינו מלכנו גלח כבור מלכותך תא יי אלהינוו^הי אבותינו עלינו מהרה והופע והנש^ ^ינו־ לעורם ועד צור סייגי מק כל חי וקרב פזורינו מבין הגרם ונפוצותינו מדה לק 5נהפיתהלחק: על כנס מירכתי nts והביאנו לציך עירן* חיינו המסורים בירק ועל י ״H״; ־, י = י נשמותינו הפקודות לק ועל 3 ^ 3^5^ נסיר שככר* .1ם ^ ^ מודיםלך• ברוך אליההוראות: ע!07 5 Dflצ$ה לפניך 4ק6ת לןלבנורת נפלאותידוטובורדקשכנל עת ערב ובוקר ובהרים הטוב ה1ב1ךדינו= תמירים בסדרם ומף^ם כי לא כלו לחמיק והמרחם כי לא חמו השקיק מעולם רצונך־ במו שבה בת עלינו 3ת1רתך• !«!תנו!שיתנו ?לד־,• ?חך אתה " סטוב שמן ילך יך< משח ע?ךק sb, ב3וךך ?א^1: .נאה להודות- ' י • י א^הינו של שבועות יד לא אל1זינו ואאר׳ אטי!*» ?רננו 33ינד! mtN’íW: י ^ " אדי איזנו "־!"נ-נו מה אייי ^ף??ל האיץ־ יה:ת ־ י י tT ••• • *׳*■“ :1דודף a$v׳׳ :S ־ ר. ־י יי למלת על כל הארץ ביזם ההו-א ♦היה י♦ אחד 1!«״מו ■*•**"*י ־ ^b^,1%D,Qmncm|nn313m31DBA •מלן■:: לעילם אל*ד צ•,, לדוד ודור ה»:ה־ !&ךאל ע9ך ברכנו אבינו כלנו כאחד באור פנית בי כאוד לדור ודור נגיד נתיך ולנצח נצחים קךשתך .נקףש כ־ניך נתת לנו ♦:אלהינו תורת חיים ואהבת חסד ןצרקד1 ושבחך אלהינו מפינו לא;מויש לעולם ועד ?״ אל TO וברבה ורחמים וחייסושלוס וטוב ?עיניך לברך את עמך גדול וקדוש אתה: ברוך אתה יי האל תקחש: ישראל בכל עת ובכל שעה בשלוסך: אתה בחרתנו מכל העמים ♦ אהבת אותנו♦ ורצית בנו 4 ברוך אתה «* המברך את עמו :שדאל בשלום י ודוממתנו מכל הלשונות ♦ וקדשתנו במצותיך♦ וקרבתנו אלה, נצור לשוני מרע ושיפתי מדבר מרמה ולמקללי מלכנו לעביוךתך. ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת: נפישי וקרוס ונפשי ^ *PP נתחך־לנו !: אלהינו באהבה מועדים לשמחה חגים ו^מ ו ך ; דוף נפשי ובל חחהטבים י P ל^י' £ל׳לה וזמנים לששון ♦ את'יום חג השבעות הזה ♦ /זמן"מתן ,T_ :־ל?! ^ד' תורתנו מקרא קדש זכר ליציאת מצחם♦ ־ ג.! יט;נךעשה, עךק ש,. ך עשה לסען תורהך ל®**! ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ויף,) אנסנו';טליס לעלזת.ולראיות(לדזשתחוות לפ־ין ־ •י ל^יז ל » נויא;ל! נו3 ™*Wית . יהי רצון מלפניך אלהינו ואלה♦ אבותינו מלך דוומן המקדש במהרה ממינו ותן חלקנו בתורתך: ח?רת התפלה לשליח ציבור בלתם אדני שפתי תפתח ופי!גיד תך, לתך: 3קול שנקרא שמך עליו מפני ה:ד השלוחה במקדשך: יהי רצון'מלפניך י• אלהינו ואלה♦ אבותינו מלך ד, , , עזתשוב ותרחם עלינו• ועל מקדשך ברחמיך הרבים ותבנהו מהרדה ותגדל כבודו אבינו מלכנו גלד־ה כבוד מלכותך עלינו מתרה והופע והנשיא עלינו לעיני כל חי ,וקרב פזורינו מבין הנושם ונפוצותינו כנס טיךכתי ארך י . .ודהביאנו לץיון עיךך ברנה’ןלירושל!כם ביות מקדשך ?חד ־? אלל,ינוי jPW* אבו£ינו #pTO בשמחת עולם ושם נעשה לפניך את קדבנות חובותינו y !צחק!אלתי.יעקב הא. הגדת הגבוי 1לינ1דא^ תמירים כסדרם ומוקפים־כהלכתם: ואת מוסף ייוס — ] PJ1וז"ימ^^°• =n{P י'*ל ?ז$י ססד! אבות חג השבעות הזה ♦ געשית ונקריב לפניך באהבה כמצות ומב-א גוא .בג ... ,!ם למען שמו באהבה, מלו W* רצונך♦ כמו שכתבת עלינו בתורתך♦" על יד♦ משה ומושיע ומגן♦ ברוך אתה!: מגן אבדתם: . עבדך מפי כבידך כאמור: * "י ' ׳ ’ אתה גיור לעולם אדני מחיה מתים יכ ^ וביום הבארים בהקריבכם מנחות חדשות• לי, .מכלכל חיים בחקד מחידה מתים ברחמים רבים בישבעותיכם מקרא קישיהיתלכס-נל מלאכת עי דד, ל׳שנ׳ עפדס• w ב,4נבוו" וט, ^ י לא תעש,־ OT־ עלה לריס נ״ייו ל:" פר>ם?ד ממית ומחייה iram •שייעי־,־ ונאמן אתר, לדחעת מי W ׳ אל אליי, W "W* יי «י׳י, שמך בקדש♦ ככתוב על יד נביאך♦ וקרא זה אל זה ואמר: ־ 3־״ ־■־־•• •• ♦ : ז ז זקדוש קדוש קדוש יי צבאיות מלא כל הארץ כבודו: מיוסד ע״פ א״ך. קהל בביוה מלא עולם משרתיושיואלים ןת ל^א!ה ?וק1ם אתה הנחלת תורה לעמך♦ וכאב את בן אותם:סית: כבודו לעט תם ברוך ייאמרו: בימינך כתבת דברות חי.ים ♦ ובאצבעותיך חקקה תוכחות ברוך כבוד ״ ממקיוטו: ממקומו הוא יפן ברחמים ויהיו{ מוסר: גודל עונשין ואזהרות הרבה ♦ מצות עשה ומצות עם המקררים ישמו ערב ובוקר בבל יום תמיד פעמים לא תעשה: דיני ממונות ודיני נפשות♦ ונתינת מים באהבה שמע אומרים: בנותני מומים: הזהרת שופטים בל שיוחד רשע למות ♦ ישמע:שראל!זיאלהינוי:אחד: אחדהואאלהינוהוא וצואת שוטרים לבלהכרפניס: ושבועת העדות ושבועת אבינו הוא מלכנו הוא מושיענו: והוא ישמיענו ברחמיו הפקדון ♦ ושבועת העלם דבר ושלום גזל והשב אבדה: שנית לעיני כל תי לתייות לכם לאלהים: זקוק בית דין בדרישה, ובחקירה*. ♦ סנד־־,ךרי גדולה*. ______ __________________________ ־וסנהדרי אתה ־ נתג המפדש אשל לפני וז״ל, כל ימי גדלתי גין המכמייולא ינולעי לעמול כתגתי גמאמדי על הפיוטים והפייטניישאין אלו האזהדוילדיאלייהזקן גראיו' גדודי! על כוונת המחגר סלי מלי ג מצוות ששמר ני לא הלך על סלל העול' ולא כסדד ששת שאזהדות של רגיצו אלייתוזלוון אמת יצג' תני כמו שנתגו התום' גמס' פונידימ״א א' הסדרי' ולא ע״פ שוס סיסק, יוקשה מזה שגא לומד אתה הנתלת ונו׳והכניש נהס גס ל״השנל המוגה ונו והעתיקו שסרורוזשלס מאזהדות׳יגועיל מרוזאיויהעתיקו גמס' מצוות דדננן, ושאלתי לחכמים ואין מגיל לי, ושמעתי כי שס המחנד הי' ליאלן' הזקן יומא ליחיא' די׳ה דנ״ע וננדיד׳ליא' 7"ה ושי׳לו, ועוד מדת שלישי גרש׳ג״ג דיקמ״ה 3' (במחזודייהלשיס הדפיסו גשיכוש ל' אליעזר הזקן) מופלג גחנמה וזקנה, והי' גגית ל״ה ואין השגיעיתגם גסי לעת זקני׳לדגותינו געלי התושיגריש פיואדא פשוק ויקר; האסורים כשחגד השלד הזס ׳ ואולי לגולל חכמתו וגקיאותיו וזכירתו העלה שלדו עמרם הועתק חרוז שלם מאזהדותיו ע״ש״ומכל 1יו גדוד שאיןאזהדוישלגו לדגינו אלי׳ 5ע״צ גלי ספלים דגים ראויים למלאכה גדולה כזו וא״נ הוא תנוח דעתנו גשינוי הזקן שאוהדותיו מתחילין אמת יהגה מכי רגם נעשו גחרוזייואזהדוישללו תחלתיאפה הסדרים, ומאחר שגאני לכלל זה יש לנו ללמוד זכות ולומד שסמך המחנד על לאן הנחל' וגס אןןגהם שוס תדוללכן הלין עם דש'ל גתשוגישלו-שדגינושמעוןהגדול הוא דכא תסיר ולכן מנה גסמצוו׳לרגנן, וחלק אותן לשמונה פרקי׳ גלולי׳ וכל פרק לשני' שייסד אזהדו' אתה הנחלת והוא■ הי׳גדיסגולתושלדידי'הזקזשיישלאזהדו׳אמת יהג' • ועשרים קטני', פרק אחל ע'ס א ג ופרק אחד־ע״ס תשלי׳ק זנן כול® ענ״ל אכן מר מני; ומה שהכרס הפייטן מצוות לדמן בנלליאין עליו תפיס'כלל ני הלך גשיטת געל * J) הלנות מופף ליום ראשון ותונחרת שנאה • זל^לת חרש זמנעיול עור : ritnt ־להבךיל בין הטמא לטהור* ו;שקרן •סיהזלחמה טמאת הטבילה לטמא*• ואותו ואת בנו ביום,איהד* וגיד הנשה ■ואבר מן החי ובשר בחלב: החיאת אהוהלואת אביוך ובהררי קטנה: חווק בית,דין בארבע מיתות* עברה ועברו־־, ועונש שלה : טרפד*, להשליך ונבלה למכור לנכר; * ־ ?ל הלביוכל דם שלא יא-(: "Í ל״ד,ישם! להדליק* ועשירוןגשתי הלחם גרש׳ זקל♦ וכרמל: נהנים לשרת ולילם לשורר♦ תרומות־ומעשירות וערי מגרש: להעם והזרועוהקבהלתת לכהן מאת העם ומאת זובחי הזבח ־* "ראשית הגז מג1ןזי צאן: מעשר בהמה ןקדוש בנורות* ופדיון הבן וגדר והלןדש: וטער;עי ודוי מעשיר* מקיא בכורים ברבות וקללות : שימחת בית השואבת לשימיח בחג♦ לכת ולולב ועך;ה •ונסוךחמים: עריות להפריש־ניה להרחיק* חלי^ת ויכום וס״ר בדתות: פרשית סוטוהיופישת ע(לה ערופה* ר/פלין ומזוזות ומציית ציצית: צואת נהנים לברך קהל ועדה* ופקוד לדם לענות בקול ים: קריאת מועדם וזמני דגלים♦ תקיעה בראש השנה ועניי נפש ביום הכפורים: רגלים לעלות בשלוש פעמי ישנה ♦ ־ ומתנות יזדם מברכותיך: שלמים ועולות זבחים ונקנים* :נךךים ונדבות חטאות ואשמות: "׳ תמידן ומוספין בשבתות ובתרשים ובמועדים♦ וכלי הקיש לשרת לפניו: T T Í ** 1 ; V] ** Í 1 ■; ; ע׳יל משל״ק • הודה ומנחה כשיבה, ושעירה ♦ תורים ובני*־ונד•, ועשירית האיפה: שמטים ויובלות ותשוב תקופות* וננפיית לך,עורר שבעת שבעות: רבית האוכל ומעך הכסף ♦ השמטת מלות וגאלת ממכר: קריאת ירוי ושלוח חבשי♦ הפוש הנר^ע ביובל והאמה בסמיך• צ.לק צדק לרדוף אמת ומשפט לעשיות♦ פעלת שיכיר בל תלין עד בוקר: פליאה הדן ללמד מלשכת הגזית* ומיתת חנק לעושה בזדון: עשית מעקה לבל י12ל הנופל * וערי מקלט לריצח ?דיעת־ סיר <ןיכ ,rwp מלחסה• אזהות שוטרים ושירי צבאות: נקיות לבית לבא לשמוח בכלה,♦ מארס ובונת ונוטע ורך הלבב וקדוש מהגה מעמת דבר: מוצאשיפת/ם בדבר ושבועת האסר * ופיצת פה ב:.ךד להפר ולקים : לבישת שעטנז וכלאי חכ.ךפ * הדיעת בהמה יהךבבתהאלן: כתנות קבור להלביש לנהנים ♦ ואוהדת עבדה לבל יקרב כל זר: "ידעונים להשמיד ואיכות להכרית * להיות חמימים לקבל תמימה :’ טהרה, רקיות מלבא ממזר בקהל * עמוני ומואבי פצוע דכה וכרות שפכה : חסימה ופדקד, חבילת ךח:ם ורכב והשית העבוט : רכך הודה עון •וקרבן חטאת♦' ממיכה וחנופה כפרה.ומליקה: .עבה ואבדה טרפה ושבורה ושבויה* תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה, ♦ שיומו חנם והשואל נושא שנד .והשוכר: בעור חמץ ואכילת מצה * זכרון חוק לחוג כל שבעת הימים: ״' אף פרשת שקלים לתזכיר אותה בבל ישנר,ז ושנה * ופךענות עמלק יפךה ארמה והחדיש הזח לכם: עיים א" 3 י , . אבחנת מומים מלהגיש כעל מום* מומי אדם ומומי בהמה: ברית מלח שלא להשבית* להקריב אותה על כל קר^:" נם כלילה ו-פתיתה קמיצה והקטרה* הקרבה והגשה׳קילה.והזיה: ךןחבכורלטולפישנים* ומשפט איש כי ימות ובן אין לו: הנצים וחד ילקוץכף שולחת יד במבושיו* מגרר, מדיון♦ כלי גבר עלאשה.ושמלת אשר. על גבר: והקרבת גרי צדק לגור יחד * ולקים הקים כמחפש♦ מפרך צוענים * ולחון גרי שער ולהאנילם נבלות: זריקת רם והקטר חלבים* לשירוף |אש כבוקר כל רגאכלים ליום אחד *• חים יחלה ושמן שיפה לתת לכהן* ןהאיעם המושב ממי שאין ליו גואל: טמאים לנפש אדם לעשיות פסח שני* ובל הוצאת בשיר חוצה וישביית העצם: יציקת שמן המשחה על ראש כיהן גדול* למלא ידו לכהין תחת אביו: כל מעשיי יום הנפורים לעשותן כתקנן* לכפר על חטאתינו אחת ישקה: לקום מפני שיבת ולהדר פני זקן♦ אזהרה שלא תלך רכיל ושלא לעמוד על רם רע: מעות דין החובל בחברו לחיבו בחמשה דברים בנזק וצער ורפוי וישבת ובושת* וענת אשד, הרה"לשלם רמייולדות ♦ נקימה ונטיךה להךחיק מלב* ושוכב עם גריפת להביא" איל אשם: שלט לנפש וכתובת קעקע* קרחת והקפת ראש והשחתת פאת זקן: ע1ךך"ומפליא ןנךר ותמורת בהמה בבהמה* אתנן זונה ומחיר כלב לתעב מדביר קודש: פועל הבא בקמת רע 'שלא להניף חלמיש ♦ ושכיר הבא !נרם שלא לתן אל כלי: צואת בוער חברם להשאיר עוללת* וחובט זהים שלא הלכות גדולוישגס הוא מונה נדמנונ׳ומקדא מגלה והלל ודומיהם נכלל מרי" ג מצווי, וכנד נחלקו נזה גדולי ישדע ה״ה הרמנ״ס והדמנ״ןנספר המצווינשורש הדאשוןע״ש ותלאה כפלאו׳ תמים לצי׳ונן כתנ לי נמגתנ ידידי התורני הדצני החני השלי מוהד׳יל יאקג ל/ נדו', עיינתי בהלכות גדולות ומצאתי נכמה מקומות סגכון אהד ולשון אחל לפייטן עם נעל ההלנו', ואעתיק הנה איזה מקומות• נה״ג נמצות עשה והחיאת את והלוואתיאניויןוהו׳ממש לשוןהפייטןנפסקא שניייצוות הי; ועוד נה״ג וימיישמונ׳עשד יוליל' אחד לגמור בהן את ההלל, והוא נעצמו לשון הפייטן נפסקא אאדינ׳אות וייעול נסייג מצות כהני' ללמד לעשות יציקות ונלילות ופתיתו' מליחות תנופו׳ הגשויקמיצו׳ ־הקטדו' שח־טו' ומליקו' קבלו' והזאו', וקדוג ללשון זה נפסקא שלישית אוח ג'; ועול •נה״ג תקיעת שופר בדיה ועינוי גיה״כ, והוא נפסקא ראשונה אותקוף, וכאלה דנית שתפס הפייטן בלשו? נה״ג ונשיטתו• הלך לנטח לדנו י ויאמר עוד החני הנזכר מדגלא בפומיילאיכשא שהפייטן שכח למנוימצו׳ראשוניוהיא מצות פ׳יו, ואנכי אקדתי ומצאתי שלא מנה מצוה ארזרוב' והיא כתינת ס״ת, וזה פלא שישכח מצוה דאשונ׳ואמדונ', לכן נלאה שאין שכה'לפני לוחנ נינתו של המחנל דק שנלל׳נמצויאתרת נדרכו ננל הפיוט הזילנלל כמה מצוות נאשר ינואר נפיסקא א' אותיע' ופי גס נפי'ד אות נ׳עיין איליה' לכך יל שמצויפ״ו נכלל נדנדיו נפסקא ששי אות נון ומצוינתיגיס״ת נפסקא היאות יו״ל כמפורש עליה'ע"ש,ענ״לי נימינך, ע״ש הימינו אש דת למר(דנריילג נ) וגאצנעותיך, ע״ש נתינים נאצנע אלהי' (שם ט י)י ונתינת מוס ונו',ע׳יש כאשר עשה נן יעשה לו (ויקדיכד יט) י בל שוחד וכו׳עש״ה נהלני ל״ה ל-אי וצואת שוטרים ונוי, ע׳יש שופטי' ושוטדייתתן־לךוגו׳לא תכירו פנים• ושנועת העלות, ע״ש ושמעה קול אלה והוא על (ויקרא ה א) ־ ושניעת הפקדון, שבועת ה' תהי' נין שניהם (שמות נ5 יי) י ושנועת העלם לנר, נפש כי תשנע לנטא נשפתיסונעלם ממנו(ויקרא ה ד)״סנהדדי גדולה, שלע״א נלשכת הגזית• וסנהןרי קטנה׳ של נ״גנכלפלך ופלך ־וידוי מעשד מקרא ביכורים נרנות וקללות, שלשתם 3פ' ני תנואי עדיות להפריש ונו', כלל נכלל עדיות *"ט לארי! הלבד נדה והרגעת נהוזיות&פבזכור שחנ׳המהבלזתירויי נ׳לשיסוט׳ופדשת עגלי עדותי, בסוטה יש מ״יע אמת להקאה ע הנהן ושני הל״ת שלא ינתן ניונחתה לא שמן ולא לבוני, וכן נצ״ע יש מ״ע ומליית 1יא שההחנר נלליימד כררנו• תקיעה נדי׳ה ועינוי נפש ניה״כ, נתב המפרש לקמןנפיוט אהל מועל חשיב ג״כ הענדת שופד נר״ה ועינוי צפש ניה״נ, אבל הגידסא הנכונה לקמן העבדת שופל 3י״כ יהייכו ביונל ענ׳יל ונלקתי נכל כ׳יי ומצאתי הגידסא כנלפויויאה' האני הנזכר מוהר״רי נדוישא״צ להגי' דיה״נ של יונל נמי קרוי ל״ה נדאי׳נעירוכין דף י״3 א', ועינוי ניה״ג נהי אינו היותר לכאן קחשיב העשה וכאן הל״ת, ועיין נ&׳אלה הצצנות סי' שי״ג ושי״ו שהן שתי הציו’ ועל" ז יש ליישב לבלי הפייטן בכמה מקומות שמנה מצוה אחת פעמים נעביר העשה והל" ת חודה וכוי עשירית האיפה, על שבועת עלות והעלם דצר-׳והאמה נשיהן, אן• בסימן משא״נ הצנך פליאת הלין, ני יפלא ממך לבל• מלשכת הגזית, מקיס סנהללי גדולה ־ נקיות לבית, נקי יהי,לביתו שנה אחת ושמא וגוי" וקידוש מהנה מצרות דבל׳ שנאה' והיי מחנך קדוש ולא יראה נך ער1ת לנר(דבריי נג נזר) ־ להיות תמימי', תהי; תהי' עס ה' אלהיך ־ לקנל תמימה, לקני! התורה התמימה " טהרונקיות ונוי, בשני! טהר' וןקיות לא ינוא ממזר ועמוני ונו', וכמוהו נס' מאמר השכל דינור שניצי עי׳ש" זריזות להבדיל ונוי, יצריך לזרז עצמו ל;לע להבדיל 3ין טמא לטהור ולשקן הטמאים ־ החיאת אח, ואי אחיך עמך• דבדי הולאת צון, שנא' להתוולו את עונס(ויקד' נו מאן !כדון חוק, זאת חוקת הפסח • אן. פלשת שקלים וצו׳, צנין לי פרשיות מבואר בה' בתדא למגילה ׳ ., , אבחנת מומים צנל׳,להבחין נקרננל ונמקדביהיהכהצי׳שלאיהיו נצלי מומי * הניציס יחד ונו', צש״הניינצו אנשיס יהרו וגו'(דנדי׳נ״צי״א)• מ*ך ציצני6 ׳ מעבודת פדך מצרי׳ועש״ה ואהבתם את הגל ני גלים הייתינאדן מצדי'(דנרי'י' יט י' !'לחון גידי שעד, דכיניב לגר אשד בשערי ך תתכנה ואצלה, וגירי שער היינו הנלתש בארן שלא קבלו התודה , אנל גידי צדק קבלו הצורה ■ שמן שריפה, שמן של תדירת שנטמא קרוי שמן שריפי הואיל ולסריפ׳צומד שהרי אסור נאנילה• והאש׳המושג« 56את של שנועות . טו ^פאד אוררע; קרבבח^ מרבוניוגעבטת איו cm מישרת טו/וצ^ם ועד nt העברת תער hp hu םש־י אדם אולקברלטמא שבעת:מים י להזות עליו נך הנדה לדם ♦ ולהחם תרומה ממעשר נחלתם; !כסוי הדם ביום השלישי וביום השביעי; רא?ת נגעים להחליט וניגע ומשא ואהל והסט ♦ ואונן hw יום וטחסר ולהסגיר♦' ביהדות וצרבה שאת וספחרת: שחין ומטה בפורים: זביסת בשיר לאכול בתאוה * ונביא משלד ונתקי' ראש ולקן ♦"קרחת וגבתה ובל בוהק לטהר; שלא לשמוע לו: חקירת עדים ומסית ומדיח * ועיר rí׳" תורת צמד ופשתים בגד השתי' והערב ♦ לקרוע הנדסת לשרפה באש; טמאת ארבע ?!בקורת וסוד ולשרוף ולכבש שמת:................... ל־,שסועת ♦ ומעשר ראשון וקרבן נשיאים; יופי חלל! $י ^ תשל״ר' יי ״ י כחלק וממכר אבות ♦ ופרשת המלך ומשיג גבול רעהו: תוצאת משרת אל מחוץ למתנה♦ לטהר המצורע ןל עד זומם לענוש וגדילים לעשות♦ משפם אהובה בעץ ארז ואזוב ובשני תולעת ; ’שחיטת צפור אחת ושנואה ובן סורר ומות־,: לשלח סקןלתניאיפת תואר♦ ושלוח אחת♦ תנלחתשערראיצו וזקנו ונביות עינית ראש מיצרי ואדומי ער דור שלישי: מילה וךחיצה דמי טומאה בהונות ידיו ורגליו להציק בשמנים♦ ותנוך אזנו לחטא ורמי טהרה♦ ובל הקמר עבד אל אדוניו♦ וקדיש וקדשה בדמים:״ קירות בתים לטהרם מנגע ♦ ועפר נתיצה וגונב נפש מאחיו * נגיחה ועיפה נשיכה רביצה ובעיטד׳ * ?1השליך אל חוץ ♦\ צואת טמאת הזב ונבלות דוד, ♦ זבה ודין יום או יזמים וחבוש עבד כנעני בעיניו או בשניו: ספוק נדה ויולדת לטהרם בקרבן: פתו; לב איש אם :ראה נ1פ4 למשכב לרפאות שבריו * ןאם:תהלך בחוץ לתת קרי ♦־ :בא במיםלפנית ערב : על ראש נהנים שלא ישבתו: עברתך־לקת ושלוח בעירה ♦ והורג בערמת להעלות פרע♦ ובל!שכירו נפיש עת יבאו לארול; הגפיר ונמצא במזחתרת: פותח ובורה בור ברישורת הרכים וקשקשת ביפשות המיס♦ ועוף טמא לשקץ ולאכול לשלם מקי נופל♦ מפיה בתולה לשקול מוהר ותופשי, * מנתר: נתיצת פסל ומצבה * דלהימקכת גלולים ופסילים לשלם קנס: צואת בל קללת הרש שופט ונשיא ♦ מלאה בל יעא על לב':' מורא וכבוד אב ואם♦ הרחקתי חמוד ודמע שלא לאחר: קול להריע בחצוצרות ולהסיע בתים והאות נשים: לעזוב שבוקר,ולהניח פאר,. להשאיר מחניות♦ ומשים עלילות לענשו בממון: רחבה בגבולותיה לקט ופרטס׳־א'להפקיר רקם ופיאה) לעני ולגר; כל חיבר סבי להנחיל ארון לשבטים ♦ ושלא תסיוב נורלת ממטה ודורש־ *C המתים ♦ מעונן ומנסיש ומכשף ומעביחלמיולך; למטה אחר; ׳שבועת שןא ותלול השם ♦ ושוכב עם בהמה ♦וצר שנאם והם תועבת נקשו ♦ י בל תדרוש מהם פן ויהאשה הנרבעת לבהמה: ת׳ תועים יידרך להשיב לאח לשחת תורש: טבלי וערלת וראי ורמאי ומתקן(יעו^ק ולאדב ♦ ואס דחוק ממנו תהא עטיו עד יירישה: גזל) ותשיורתזיד. ובל תאבלו על הדם: חוק שמילת ע״פתשד״ק , . שבת ומורא מקרש וקדוש הארץ♦ פן תמלא זטה: זנות תורה לשמור תעודה מצור * תקנת מ5שף7מקא ומישור להתהלך במו ♦ ונתיב יראה לעשותו מאס,בה; באבן:. שמע שלא שלא לשיא ♦ ונקי וצדיק שלא להרוג: זארחות יפות ומעשים טובים ♦ י בלי לעשיות עול במרה ריב דלים שלא להטות♦ אחרי לבים בל תתי לרעות : במשקל"ובמשורה,: הינין לצדק ומרות להאמין ♦ קדושים תהיו כבני אלהיט ♦ לקרוא שלום במלחמה להרחיק אבן ואין מכיס אי$ה ואיפה מבית: רבת לשון ושלא לקוץ כל עץ מאכל: צאן פסחים ׳שלא לזבוח על הרע להדחיק מפה♦'ודובר שלום איש אל רעהו: גדושה חמץ♦ נא ובישל מבשל בל תאכלי ממנו• פן:מכור אייש וחללה זונה להבדיל' משאר נהגים ♦ וכיהן גדול לתת את בתיו לאמה* כצאת העברים בל יוציאנה• עס 1?ר זרעובאשה בתולה: בשאדו לא:טמא במה מצור-:טמא4 לא:משל למערה♦ ארון אם לא יערה;פך3ה האי: שמה 3:פשותאך־ם ולא בנפשות בהמה: חי' אז!לירי ביתו הם עלע לניניו במת♦ יכבד אותה כמשפט הבנות; נעשו אם ♦יאכלו בלחמו♦ אם יגע בטמאה ויאכל (נ״א ויגע) בקדיש תתאוס לשא אשה אסרת ♦ שארה כסותה וענתה לא הוא יכרת: .............. !גרע ממנה: משלש אלה אם.ימנענה♦ תצא חנם בלא ״«3VD • . מתת כפף: לא ?1התחתן בגידי הארצות ולא לחננס ילא את שם המיוחד שלא לקלל ♦ ושלא לסזכיר בשם לכרות ברית עמם ♦ ונבלת חוטא נתלה בל תלין על עץ: ^היסאחרים: בת כהן בי תזנה מיד/תה בשרפה♦ ואם כנוס סממנים וקןדר פטומים ♦ וישמן ממלח וקטיוית תסלל:רע לא תאבל בקליש; נריישת.טמאים אל מחוץ י הסמים: יריעות וללאיות קרסים וקרשים♦ ודם ובריחים למתנת ♦ וגוזל ד,נר וכחש בעמיתיו משלם קרן וחומש . ועמודים ואדנים ויתדות למשכן: טוהר מזבח הזהב ומעילות: רבידי נזירות לטמאה ולתגלסת ♦ ,ומלאכול כל ומזבח הנחושת ♦ ומכבר וכרכוב [סירותיו לדשנו: חנוך מנורה 5גאמ' ואס איז לאיס&אל להשיג האשם אליו האש׳ המושג לה' לכהן(נמ7נ׳ ה׳ מ,) ־ מלו יזסידו׳&׳ל ויאלי׳ מוהל״די רל״כ׳שיש3זה מצוותא ונמדו׳ רשמיהאמו־ קדמת והקפה דאש 3/ 33״י של י" ה וכן מסתגל וכמו שאז״ל גמס' מנוה 7ן> כ׳ זהוא ילאמואהגתהמקו׳ והה המש מ פלאסונאומוולף" מצנ׳יו 1להממלללפצ י ?מיין ל?ני גל הלאש ת״ל בלאה׳ וכו/ובכי׳י אוזלת כלס קלחת וגגסת והקפת ולהשגע גשמו שהוא מכלל היי־אה <ש <ר<37 0 זיז ויש עוד הלאש וכוי, ואיננו נכון ני אין ענינס לכאן וכנל הזכילס הפייט? מ״ הפשקא • אהגה ללכת גללגיו, ונכלל הילאה ייש ל,ת אמת והוא שלא למחוק שוס שם משמות תוצאת משלת אל מחוז ונוי, שצאמל ויצא הכהן אל מחוז למחנה וגוי• הקדושים, הלי שנכללו נתינות הלצו כמה מנות . ,, ,, . W1^ דור כ"כ גניי *■'יי V' אולר את (בלותה(הושע ג׳ י״ג) שת״י הלנה ״ את שס המיוחל שלא ונו bt3 המיוחל חיינ סקילה ועלהכינויין נלאו•!יפדשת £4 »* 4 nro ,rn' p^V *m* ־־»״ *ta מיג! mz y'ml נס ק pro 'rot mL ISm rto ומייייס « ”i,? ״ ־i ’T״l'iS■JÁ*?f זי עכ"ל ויאמד החכם מוהד״לי הנ״ל שאין מזה תפיסה על הפייטן שהדי גמלל כתיב וכתב ל1 את מש,םהתולהש,:חויגלכחו3 L u ? D ’3c מנה כמי' נל מוכי וקליאת מגילי והלל שהם מ7ל«? אלא£אזל"3^ 3ה"? ש^ו3 לו ” לד ÍÍ ד •צ ליישס3 יעתה-׳י Í •־' לא נמו שכתבנו בפתיחת הפיוט הזה, גס מה שמנה מתוקן נ ל ע פ מ ש נמנו מנה3כללמ ע^לולקשינתוגצו.ימצךשכ ס פ' ננ״׳ ש.* 'י ט״ז ע"3 יכול לא יהא חייגין על הטבל שלאהודסממנו נל עיקל, נטלה ממנה הזרד! לשאול תעו7הלץול/תעולה ל ע7י Síwá עלומי גלול' ולא תדומת מעשל, תדומח מעשד י3א מעשל לאפון, ו לא ע״ש ולא ה״ע עלותה נאמנה ־ שמה צלע לצעד, אס(תן אותה לאש.י לגנו ח. לכ73 איי׳• 5 מניין?ת"ללא תוכל לאכול נשעדיךוכו׳ ע״ש, וזה שכתב הפייטן ומתוקן ל״ל אעי׳פ כמשפט הבנות • (פשו אס פחאוה לישאאאלי׳שא^^1^!3.^ שסו׳מתוקן 1יא שלא ניטל ממנו אחל מן המעשדו׳אפ״ה אנןול לאכול ממנו והיא 3נלל ומכ.שנ>שלא יגל?יל^ ’1 ^cי f ’ הימ 03 i!v !ימרו יטעם " ולמשמע נוכל והאוכל ממנו לוקה־ זנות ומישול ונו', כתב המפלש גל זה אינו ממנין המצור לק ישלע שלא יענה אחה 73נל מאגו הדגלים עג vü נו מטעם פ ו לגן אסון למנוע .Tóm, IX ח H העו; מוסף אום ראשון נ§רדר.וני!אילו קגירר גביע׳דת ryryp ;?♦11M3 ; ובזלקחיךל ומלזתיר/יה לעשות מכיר ןךזב: זבי לסם הפנים לערוך על הץ1לחן* וקרושידיס ומלים מן הכיור: וכן";עי החצר ושתי כתפות♦ בתים לברים ונבוב לוחות: הבאות' הידיים כהכעות הארון י מסך ומכסה לאחל פרובת וכפוית ושני כרובים: דקהוקךה קגה וקנמיון♦ מר לטף ושחלת !הלענה ולבונה לרקוח כשמים: גם ביום השבת שלא לכעראש* להסיק עצי סכיערצה בבקר בברך: בגדי’הקודש לכביוד ולתפארת♦ אבירים ותו-מים איבעה טו, ים: ל אפוד וחושן ומעיל (ציץ ל,*הב וגזר הקודש♦ בתןת ומבנסיםוסצגפת ואבנט בד ומגבעות: ע פ א'3 ■ Srrix מועד לנטותו בחסד ♦ ילסנכו |אשינ± כיום ׳הקמתי; במחבת ובמרחשתבחלות♦ וברקיקים בסולת בשיק ולבונה ובאזכיה י שלא להקריב לשם בל שיאור וכל’דבש: גם נשיא ומשוס עדה [יחיד 4 אם יחטאו בשיגג בקרבן ורצו למל^ דבר שמיעת קול אלה או ראה אוזיךע♦ אם לא!גיד ונשא עונו : הורית בית דין ושבועת בטוי ופר היא על בל המצות♦ אישם וראי לאשם תלוי: וקרבן אהרן ובניו לחצות כבוקר ובערב♦ מרבבת הפיני מנחת כחן ובחנת: ז:פק מראה ונוצל׳ מליקה והמצית* והפשט וגתוס כבהמה [׳שסוע וכל הבדלה בעוף: חלב ושת♦ הכליות ויותרת לכבד והעצה♦ שחיטתצאן כצפון והפרשת אל!ה ואמורים: ^מאתשרץ כבגד או כעור או בשק או בכלכלי עץ♦ ואובל ומשקה וכל!רע זרוע מעץ ובור תיור וכיר;ם: יגע כבשיר קדש!קדש ומזה מדמה יביס בגדיו־♦ שבירה בבקי לדש מריקה ושטיפה בכלי נח!ש V כל תייך על ןחק ו^ל הולך על ארבע" הגבים טמאים!הגבים טהורים: להרחיץ קיב וברעם ולהגיף חך ושוק הימין’♦ ופריםהנשירפים ושעיר דמשהלח: מלק־ת ארבעים כרי י ש!ת איש ♦ ל!כות את הזכא;ולה!ב את הח!ב: נערה המאורקהני האגס בועלה !סקל׳ והיא תנקה♦ סדר עבור, ם(ניאעייודים) להעניק לעבד ולאמה'♦ !שלא לאמץ לב ושלא לקפוץ ♦ך מעני ודל: עם זכר שלא לשכב ’. וכל ׳שאד^שר להרחיק מגוף: פטר ח מיוד לפדות( בשה♦ והעברת שיופר בראש השנה♦ וענויי נפש כיום הכפויים: צאת עיר עכף כשנה השביעית♦ אם יאהב אדוניו ידיה לו עבד עולם עד שנת היובל: קרוש שגת ד,המשים ביובל♦'לישוב לאזחוה ולמשפחה׳ ולתת יגאלו? לאיץ שלא תמני לצמיתות: ראשית דגן תירוש ויצהר ♦ עשיים[ארבע התניות כהנה: ש!הטומעלה כחוץ לה;יביו וי דת ♦ חק עולם שלא לזבוח לשעירים: ל תעוב ןן נכר "שלא לאכול בפסח♦ •כיהנים במומים לפסל ול;!ם בשנים: פיר תשדייק השמח ליי כיוס שמחי ך וכל ת1נו יאייש את עמיתו♦ וגר ויתום ואלמנה:, שם ילך ל:חד שחלית וערבית♦ בתי העולוא״כ במצו׳זאת נכלל פ״ו עכ׳ילמוהד״די הנ״ל ואיננו נכון לדעתו כי אין איסיר סניעתבעינה רטע׳ חייבו 3פ ו שהרי־כשנבד השלי' יזרקר\הרלי7 זיל, וכקב' הנס היא עטוי מש יו ויל'מ קובע עינה עליו נשיש לו אשה׳ אמך מנויה ונוילעשותהכנך זהב, כלנתיב 3פ' תצויה ועשית מנורת- זהב טהור וגו' ומלקיד/ומנותותייוגו׳ככדזהב טהור יעשה.אותה ובמקצת נוס זאת מצאתי לעשוי מ נ בר זהב ושיבוש הוא ני אין הלל נצר זהב• . אורל מועל לרעייתו בחסד,־פי ׳המפרש בשביל שיהי׳ חשל לישדא מאבינו־ שבשמי/ ולינשנקטלשוןבחשד בעבור הנלבי׳ישהתנלבו כלכתיב וכל אשד -נלבה רוקו הביאו את תרומת ה'(שמו. לה נא)• שלא להקריב לשש ונו', וי״ג שלא להקטיר לשסיונו'.• תשמח • ביוס שמחתך, שנאמד ושמחת לפני הי אלהיך אתה והלוי גלבדי׳ש״זליא) • שס מל־ונו', לייחל שמו שהרית לערבית ולקבל עליו עול מלכות ו־ההצךים וכת♦ ער הומה: ר1אה עור ומשנהו בדרך♦ תשיגהו קללה הכתובה בספר: קולע ומגיה רעהו בסתר ♦ שופך דם האדם באדם דמו!שפך: צוו♦ על הסריס שרוע וקלוט♦ ומעוך וכתות ונתוק וכרות♦ ושלא לעבוד בבכור שיור ['שלא לגוז בכור צאן: פנוי מעשר ראשון מתוך. הי:ת'♦' ומעשר שני מן האוצר: על אזניך לתקן. יתד♦ לחפור ולכסות צאת נזאבליף : ספיח♦ שביעית ופלט נירם וזית ♦ לשכיר ולתושב [יתרם’ לחיה : גצה תשביווה בהמתך $י1ם מנוההך♦ וגר ועבד ואמה כמוך !נוחו: מזיח ארמה לבנות כאבנים שלמות* ולחוק עליהם דת באר היטב: לתת ללוים מנת חלק בארץ * כי בישראל לא ינהלו גלולת: כי!לבה לדרך לשאת מעשר שני ♦ יפיהי ככסףלעלהו לעירי הקודש: !תן הכסף בכל א!תנפשד בבקר ובצאן גב:;ין ובשכר: טרף עשור תבואה כשנה השלישית ♦ להוציא ולהניח בשערך להשביע דלים: חלות פגי אל כשבעה :מי הוחג♦ בפרי עץ'הךר וכקלוס ערבי להל: זמרה והלל לתת בהדס ♦ ורוב הודיות ככפות הפירים: [יגזים.שטנה עשיר ולילה אהד לגמור בהם את ההלל.♦ ובגולה עשרים ןאחד יום ושני לילות" ונר ח [כה בעתה כל תשבית מאדליך♦ כרכה להודאה ־על המזון באכלך ובשבעך: המליכהו עליך ביוסהזברון ♦ ־אוהב עילום [רודף שלום ♦ והצנע לכת עם אלה,ים ♦ הורע ולא הודע ושיעירי עבודה זרה ושעירי רגילים ושעירי לאיש♦ ןחדישים ♦ ושעירי ייום הכפויים: 'לת המלאים ופסולי המקדשים י!שלא לחרוש בשור וכחמור יחלו♦ שה!ה דרסה הלדר, ד,גרמת ועקוד: גס תרומת בצק לוחת 'לכהן♦ הפגול והלן וה׳ינותר והיוצא והטמא והנשחט חוץ 'לזמנו וחוץ למקומו♦ נזקי וחצי וזק♦ ועשרים גרה ק?־;־’( נ־טלין יורקו אה דקן־ VW! ^?ליייאמן ’למטה♦ והנתניןלמטד, שנתנן למעלה♦ הנתנין בפנים שנת!ן כחוץ♦ והנתגין ’בחוץ'שנתנן כפנים vהפסח !החטאת והאשם ששחדן שלא לשמן י אסעלולאירדו: בביאה ובכקה ובשטר לקנות בהן יאת האשד,♦ שרה י אחוזה ושידה מקנה י רשומות קמוצות פתוחות וקתומות. נוטריקון’קלות !המורות: אזכרת מקרא מגלה ועצרת (יום טבוח♦ רא:ה הגיגה.לדמותה והקהל והקו! גדול: 6י אז שיש מאות וישלש עעו־ה מצות־ בחש #שן ומתן שברך אמרות טהורות טזקקוח /:יבעת:ם, צרופורז' יכסף ולהונות בזהב: : ׳־ T T אהובים שמיום • עמוסים הקרום י בכל לבינצרום•’ בוזבמה דרשום: את אלה V “ V T : T : T : T : תזנר שמיס׳ ציויי עלהשיריס יכו' נדרתי' ומעוך ונתויונו׳ וביידצכ׳לא תעשלויקר׳כב כל) ונפי; רש׳יי׳ דשומית קמיצותוכו/דשומות נונו־שאז״לדורשי דשומרהיו•חומרים ונו/ -במשי ברכות לניד ח'׳וביב ד׳פ״באי-וסנהדריןק׳דב' •:קמוצות ופתוחו'וסתימות. נדא שרומז בזה על מוסדי התנופיתשהס שלשה כדבר החנר נס' הנוזל וילמד 3'סי' פ בוומלו צדדי הדבור בעברית נדרך האלוקהמשיגיסקמון ופתיחה ושבל וכוי, ונ ’נ הר״אבע בספרו מאזנים ל'י׳-א׳ל״^קמן ג ולי כס בריש ספרויצמותע'ש,ואולש1י מה שקרא החבר שבר והיינו החירק יהצדיקד' הוא בשש סתימוילהיו' הברתי ממונעת 3;ן הקמיצה והפתיחה והנה היאי סתומה ׳ וכוונת הפייטן שגס'הנקוד נמסר בסיני, ועי״ל ני פתוחות וסתומית׳ היינו המבואר במסי ש3ת דף ק״ל• ׳מטריקו? ׳ גס ענין זה מבוא׳שס דף קיה א' י קלו' וחמורו', הפניני' הנ7לשי׳ נק״וס; ויוס טבוח., הוא א״חשלעיצד' מפני שהי'יו'טבוח כשמל עצל בסבת• לאיי' חגיג כמח'והקהל ׳.ענינו מבואי, ותיקון גדול הוא הנזכרבמ^הונה 7ף.נ״אבמשנה -ומתקני? של ש,נועו'ת ט! תער לנואל91 «?0$‘(תרצה לנו ותמלא ־!׳תה־רבן־^נןגסל-אלאומי* ה¥דא׳נ1איא׳?יח* , **־ -י•-* י :־״ יד&טף3 sifíp,mי’תמ׳מ״í’bw ■בה ?1-1 - . • הצפרך כד♦ שתהא נאה: יין קפריסין ששויין בו אית .עליונים 1 1W בקבלת הצפין כך׳ ׳־ו/הא עזה: !הלא מ׳ ךנל:ם:פץ לה אל* תירה הכתיבה מפיני(ליס בקבלת נלה ™יב" שאץ מכניסץ מ- לבלם בעזרה מפגי.ה?טד ־ qm • תיאר בלה מאי נתעלה • בקבלת השיר עזהלרם היו אימתם בבית המקדי׳מ * '01 !ח עשרת הדקרים" כיום הראשון היי אומרים, לי׳ הארץ ימלואהמבד1 אליזיני 1אלהי אב1תי^fa*דחמן רח& וישב׳ בה־ בשני היואיטיים׳ 9* ׳•: י?% לאי ?*׳י 1 ־ ־ ־ <־ ־ ^. ־ יי'־ז אלה׳() הר,קיש): בשליש׳ ה׳, אומל׳ם- אלהים נ?נ עליבי טיב וסט 0 "רש לני שיבה א? בעלת אל בקרב אלהים!שפ)ט: ברביע׳ היו אומר׳ס, אל בחמין רחמיך בגלל אבית שעש! לצינה (קמות׳.: אל(קמותהופיע: ;ר&׳'ש׳היו'א)נ!ר׳ם, הת׳נל ד ו ד! ה ימי ד* 111.. »w-.-LL >vihsT לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב: כשש♦ היו אומרים ׳ ? 3^ 83ך כנתחי ה [^1 5!?TfP*; סלך גאות לבש לבש ” עז התאזר אף הנון תבל בל תנווט: מכונו [ך!ךאנו ב?3ינ1 [שמחנו 0"31pJ׳1 כשבת היו אוסרים ׳ מזמור שיר ליום השבת: מזמור והשב כוזנים לעבודתם ולויים לשירם W לעתיד לבא * ליום שכלו שןת ומנוחה לח:׳ העלם׳ים.־ לימו־ם יחשה LT י י י • י"!" א?.ר רב׳ אלעד אמר רב׳ חני(א * הלמה׳ הבמ׳פ 7■ :uT :■י •־3* • :0O.!?? r =ד*7ה מרבים שלום בעולם: שנאמר וכל בנע־ למורי ♦יורב וניאד־ו nirti-lt&ÜI לפניך ?ישמש פ^מי שלום ?נ<ך: אל תקרא ?מך אלא בוניך: שלום רב לאהבי כמקום אשר .יבחר כחג ה?צודת ובחג את עמו בשלום : מי״״יי״״י*׳ו*ן״י׳יי׳יייי יי ליקט * א'י^ D3QD3 ידו 133*3^ JJ שלא שם חלקנו כחם וגורלנו ככל המונם י.ואנחנו כורעים ארהףאשונתזאי:' י : méim&iif&abimii* ;״«־'?*״»״«״*•-*ץ ,שמחד־, ולקושק 3 ,צות ייהסלה ל?ר?נ, הוא אלהיט אץ עוד(<י6אהר>• אמה' מלבנו אפס זולת) קדשני ?10! *W םל|ני P9 י>8» ?«** בנד^ בחיית} י׳י״ת היום והשבת אל לנכר 3׳ " הוא !mw» ב׳שו׳גיוך(®הר ל3« *m "M TS*» האלהים 3ש?׳ס מעעל יעל האיץ מתחת א<עוד: יי WTP. V WJW9 ־ W?״ «j ’ על 3, נקוה לך ".אלה-ינו לראות מהרה בתפארה דיר S, Vi89_^Wt' בייוז אפי־ו; מקך־נו!:6ךאל להעביר גלולים מן הארץ והאל׳ליס ביות:כרווק.•.להק! עולם במלכות שריי וכל בני בקר יקראובשמקלהפנוה ןהזמנים: לצה !ti' ׳ llbi דוק ממצא m <אי!זוי ׳ וגומל העפ-ל־ 1אי«י קדש שלם י אליך כל רשעי ארץ♦ שירו וידעו כל יושבי הבל״ 3♦ לך אזן ?אלךןדף תכרעמל ברך תקבע כל לשון: לעמך יי ^להינוישךק ץ1׳ל לVu אן כאדונ נו «ן פמל^בי רפיולו♦ ולכבוד שמך יקר יתנו" ויקבלו כלם את עיוד* :?מושיענו־ מ׳ כאלי,׳ני• ם׳ נארונ׳נו• מ׳,כמל?ני* 9׳ מלכותךי׳•יתמלויעל׳יסמהרהלעו^סועל • ב׳המלנות י »״**יי שלך ׳^א ,לעולמי עד תמלוך בכבול־ בכתוב בתור״ך נירהלמוש׳עני-בייךאלה׳ני•,ברוךאדונינו•ךרוךמלכני‘ ל׳מלד' לעולם ועד: ונאמד והיה' " למלך על בל האיץ ביוךמוש׳ענו־איזו‘,הואאלה׳נראיךחהיאאדו(׳נו•ארזה ־'" 1* ביום ההוא יה׳ה ׳׳'אחריושמיויאחד: הוא מלכנו♦ אתה הוא מושיענו: אתה הוא שהקטירו ־ ־ • י•׳ :ז י■׳ 1 ^ אבותינו לפניך את ק3(ךה הסמים: רארמלין ממור 6ליוס ואחריו ממול ק״ה וביו' שני מזמור נ״ם הנו לה' מי אלים י־ פטום הקטרת ה^ךי והצפרן ןךזךולב$ת יהלפלניז* שכעים שבעים מכה: מירוקציעה שבלה נךך וכינס משקל ’ששה ^שר״ששה ^שר מנה * תקשט שנים ץ־שר " וקלופה שלשה," וקנמוןתשעה" בוריתכרשינה תשעהקבין" יין .קפריסין סאין תלהא״ וקנין ף.לתא" ואם אין לו יין קפריסיך מביא חמר חוריךעתיק: .מלה קרומית רבע הקב4 מעלה י סדר מנחה אשרי 4ושבעביהך עוד יהללוך קלה: אשך♦ העם שככה לו אשרי העם שיי אללייו *♦ ^שןזיל שהוא:-רבי נתךאומר אף כפת ה<ךךן• כל שהוא קמתהלהלךוד ארוממך •אלהי-ה^לך־״וא^רכדי'שמך לעל-ק <אםןהן קה דוב־ש קקלה ״ אם חסר אהה מכיל' סקניה חיב ועל:־ בכ% יום א^־.!אהללה שמן* לעלם ועד: נדול ’יממקנין ec מיקון בלול* ,. נתו3י^י1פן׳■ ג״רגנלנ״יוהקי׳גסהותהיזתןוננ״יהכלהוהסורה היא הכתובה* אזיןויים• <מאד לישל£ו גג שיזאמנס אהג 6' ״ עמוסיס׳ ?0 זה מאל לישראל עש״ה י־ונן אמרו. בהנילתא ויוצא נושה• את העם י ליזדאיז ־ האלהיס נייח? זה.שי5צא :העהושי'מני מון(■ישעי' מ״ו גי) * עליונים ׳ יולאניח • ותחתזניס׳ ב״א׳ בקבלת כלה לקר,:ת כלה • H מנחה ראשון יי ומחל4 0א1 ולצרלר/יו אין חקר: ד־ור להר לשבח לשני ימות המשיח ולחי♦ העיולם הבא: למען יזמלך מעשי'ףוגבור'תיף.יגידו: הדר בבודהודןזודבף נפלאתיך כבוד ולא ירום לי אלהי לעולם א1ךן־ןזברוך הגבר אשר אשיחל!: ועזוז נולאיותיך יאמרו ויגדלתך אספךנה * !בטח בלי והיה לי מבטחו: בטחו ביי עדי עד בי ביה י4 זכר יב טובך.יביעו וצדקתך ירננו: חנון ולחום " ארך עור עולמים: ויבטחו בך יודעי שמק כי 4א עזבת אפ:ם ונדל חסד: טוב.יי לכל ורחמיו על כל מעשיו: דודשיך לי: לי חפץ למען צדקו יגדיל תורה דאריר: יורוך לי כל מעשיך וחסיד ך יבךכוכה: כבוד מלכותך יאמרווג:בויךיך לדברו•: להודיע לבני האדם גמרתיו ולבוד הלהמלנותו: מלכותך מלכות בל ערמים וממשלתך בכל דור ודר: סומך לי לכל הנבלים וזוקף לכל הכפופים: עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו: פותח את לדך ומשביע לכל חי רצון: צדיק ליי בכל ברבוי אוח יי המברך: יי3’’ י""־ " לW’: ־קיוכ" " ל י|י’־’’ יכל י'?י ניוד״המב4 וקראהו באמרת: רצון יראיו לעשה ואת ישועתם ברוך:ז המברך קעולם ועד ויושיעם: שומר לי את כל אהביו ואת כלהךשעים ישמיד: בחך אתה לי אלוהינו מלך ו־/הלח יל ילבד־פי ויברך כל בשיר שם קדשו לעלם ועד; העולם אשר בדברו מעריב ואנחנו נבלך זיה מעתה ועד עולם הללויה: ־ ובא לצ*1ן נואל ולשבי בישע ביעקב נאם לי: ואני זאת שערים• ובתבונה משנדר בריתי אתם אמר יל רוחי אשר עליך ולבלי אשר שמתי עתים ומחליף את הזמנים בפ ך לא יזמוישו מ3»ך וכיפי זרעך ומפי זלע זרעך אמר ־יל ומקרר את הככבים במשמריתיהם ברקיע כרצונו בורא יום מעתה, ועד עולם:־ ואתה קלוש ♦ושב ־תהילות ישראל: ול!לה גולל אור מבני חשך וחשך מפני אור ־י ומעכיר יום וקרא זה אל־זה:ואמר קרוש!קדוש קדוש לי צבאות מלא ומביא לילה ומכליל בין יום וכין ליקה ♦ל 2£אות שמו * כל־־הארץ בכוריו: ומקבלין דין מן דין ואמלין קריש אל חי וקום תמידי למלוך עלינו לעולם ועד ♦ חצי קדיש, ש״ע וויו! 13 מעריב, והש׳ין יזחל• קדיש «לם, עלינרק׳יי • מעריב ליל שני של שבועות וועהרענד דער חיו ברכו W1Í1׳ ו$!4ט קהויתכרל י ת בך ן! וישתבח ויה®*י לתרומם ויתלשא קמו קל מלך מלכי חפלפים הקדוש ברוך הוא שהוא ראשון והוא אתרן ומבלעדיו אין אלתים לרכב בערבות ביה קמו ועלזו לפניו• ויקימו מרומם ערבים בלובמד־־, פיותח _על בל לרבה וההלה: ברוך ישם בבור מלכוריו לעולם ועד: יהי ימס ע קברך מעתהועדיעולם: כשמי מרומא עלאה בית שבעתה קריש על ארעא עובד גבורתה קריש לעלם ולעלמי עלמיא " צבאות מל:א בל אלע4ת זיו יקרה : ווי/שיאני רוח,ואשמע אחיי קול לוין לויינינן קבלות אשכנז וברוב קבלות פולין ווירד לונטטצוטט דיועק מעונית דאי היר אוצטענטטעהענדע (ירד !.עולונט• אל אלז־וים״ד3רךקךא ארק• בעשרה ^!-:• ?אתי סח *rm : ״ •?אף בדברות עשרה בלי פר׳ן • אם לא בריתי w זמיף;•W! יומם ולילה לא שמתי חסות שמים ויארע: *r!rv ?<ו-וותי1ו Ásít mrvtf להולור לי^ t:tt r ־ ־ • ;• 1 vtt -t ן יצחק וישראל אבותינו שמרח זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך: והוא לחום;י־כפר עון ולא ברוך אתר, ♦זי המעריב ערבים: ישחית והרבה להשיב אפו ולא ♦עיר בל חמת1; כז, אתה אהבת עולם בית יש'רא4 עמך אהבת׳ תורה ומצות אדני טוב ־?סלחי ולב חסד לכל קרא-ך: צדקתך .\דק דוקים ומשפטים אותנו למלת׳ על כן ייי אלה־נו בשכבנו לעולם ותורתך אמת: תיק אמת ליעקב וחסל לאברל□ ובקומנו נשייח בחקיך, ונשמח בלבלי תולתל ובמצויתיך אשר נשבעת לאבתינו מימק קדם: ברוך אמי <ןם.1ם לעולם ועד׳ כי הם חיינו(ארך למינו ובהם נהגה יומם ועמס לנו האל;ישועתנו סלה ־: ע צבאיות ע^נו ^•גב ולילה♦ ואהבתך אל תסיר ממנולעולמים♦ ליי ולס, m־ 4׳ W6* אדם ׳• *דברות עשרדה כתב איד, להמוני • ;•הושיףוז דומלף :,!ננו סום,קךאני. 0ץך(הו-א>אלהינ1 ׳ •1r, י: ™7ן. ?י?מיי ללטיימר׳לני # ?»י$ם מ5/ן ליי" mm הבליל■1 בהם שש מאות וקדש,עשרה א?ת יה" עילם;ט? ?תיל•:' הוא •פתח ל3מ בתורתי פקדוני• ומאהבתם נגלה ע־די הר סיני• ויעיס בל3נו ארובתו יךאת,לעשיית רצוני ילףבח אהגחי אתרה אמר «*= m *r לא m לר.ק ^ ^ ^ • ;ל!< אהבת אתבם אמר יי. w9 M ו ״$ל1י»m!, ?־®מ׳יי ברוד אתה יי אוהב עמו ישראל: ?עולם הזה ונזןה ונחיה מראה ינ*ר?ז טיבה וברבה I t• - • •י " -y י 5< " ■ . . ... י• ... ר שמע אל אלהים ונו׳ ׳ ל״ה 3תילים נ' א׳ והזניד הפסמן מה 3ע3ול הימס שבין בליאת. פסחי׳ 7ו> ס״יו 3'אמר ליא אלמלא תולה לא נתקיימו שמיס. ואלן שנאמר אס Ö העיל ו3ץ נתינת התולה וצדאי עליו 3שוייל טו3,אל אלהיס ה'37ד׳למה הוניל שמו 3ליתי יומם ולילה מוקות שמיס ואלן לא שמאי(ירמי' לג כס) ענ׳יל וזהו שמסיים של הק3 ס ג פעמי ? ללמ7ךש3שלש שמו הללו 3רא הק3 ה את עולמו ננגל שלש מלות אס לא 3ליתי ונו' • ש3הס נ3דא העול ו1יו הס החנמה והל עת והת3ונ'ונו',ונןהוא אומל(3מתן עודי) ני ה אלהיך ת• P™ ימ;׳ אל אלהיס ה' שבסס ניפנה התור', אל אלהי' הי ש3ה׳נ3דא דברות משלה ונו׳ הנליל cí3 תלי״ג פקדרכי ׳ בצגשלת הד3רות ננללו נל תלי״ג העי.ס ונו על ל ־ 3עשרה מאמד1ת,. נמו שאז״ל 3עשלה מאמרות נ3דא העולם • מצוות נמו שמ3אל הפייטן 3פיוט ה3א • ומאה3תס נגלה ׳ שנאמד ני מאה3ת ה' י.לל, השלי ־ 3מיז׳ 3^p[* יעיז ־ כ3ולות יש3 3ל3דות עשרה ונו', נמו שאוי׳ל 3מס' אתנם (ד3די׳ ז ז) ־ אה3תי אתנס אמר הי ׳ ל״ה 3מלאני א', 3' • ע’ס א'ב אלא שד-קלי נראשנלא^ת תינאחת מראשי פסוקי הלנלותמן וילד של)^ nnK ^ וי;ךר, ולאהים״עא הר סיני •ב»ר רת אטנוני• ,ערבים: אהבת עילם ינו׳ ״ . (;דבר,. גךונ׳ותונוךאותאעעי־ךג^מעריב *אנכי- האד* עשה,פלא״ ןהוצאתיך ־ ׳ י־ ־'׳ מבית של שבועות yw :שךאל:הוה אלת,:נו יהיה 1 אר:ך • ברוך ישם כבוד מלכותו לעולם ועד: ־ואהבתאתיה1האל0יןז1־כל-לב^י5כל־ נפשך ונכל־־מאדך: והדר הדבדם האלה אשר אנכי מצוך רדוםקל־לבבך: ושןנתם לבנין? ודברה בם בשבתן? בביס־ ובלבתן? בלך ובשבבן? ובקומך: וקשרתם לאות עלקדך ןה:ו לטטפת 3ין עיניך: וכתבתם על-מקות בירזך ולה אם־ישמק הישמעו אל-מצזתי אישר אנכי מצוף אתכם'היום‘ לאהבדת את־יהוה אלקדכם ולעבדו בכל־־לבנכם : V * I VÍ הספד,ונבר השלמנו החסרון ותקנתי הבלבול’, והוצאתיו לאוד על נכוןכמו שהעירותי שס בהקדמה,יאולם ונפש יטעמו התפשטו' ודייל ני אף שדיבור אחד הוימ״מ היא מתפשט ומתיזלק לשישים מצווי, ובניי גדש וששי' מצווינלול ונפשי, ודייל הדיבול כולל ומקיף ס' מצוות • הטיבו דברה, הטיבו לדבר, דברה מקור בתום׳ ה״א י זוג לו,מבד לו לדבור שני חלקת מיס כבידי', וז״ל הרב די״ג נתיב במ׳ית לא יהי ׳ נךאלהייאיזדי׳על פני ונתיב נמעשינראשית יהי רקיע בתוך המי'ויהי מבדיל בין מיס למי', יה; רקיע אלו ישראל שהס חלקו של הקנייה ואחזו לחלקם מדה הנקראת שמיס וזהו שפע׳אחת שלח ר' ייסא סבא לרבי אלעי אמר לו האומות נתן להם הקב״ה תחת 5רים ממוני' עליהם הס שנעים שדיס הסיבבי' כסא כבודו, ישראל נאיז' מקו' נתנ' ? בלח לו ויתזאותס אלהייברקיע השמים, והאמת שלח לו בתוך המי׳בתוך ד״ת שנמשלו למיס ולצןנשה׳עוסקיס בתור' חין נל אומי ולשון שולטת נהס ולא עין הלע כדגייהללו שהס בתוך המייתוך ממש שאין שוסמצוד׳נננסתשם ואפילו יצר הרע שהוא המצודה אס מקטרג שם התודה שומרת אותן שלא ילכדו במצודתו, ויהי מבדיל ביןמי׳למיס בין הקב'ה שהוימיס חיי׳ובין ע״ז שהס בודות נשנרייאשד לא יכילו המי׳והס מיס סרוחי' מנונסי' וע״ז ישראל עומדים להבדיל בין מיס למיס ענ״ל, ונינה העיז בבור חצובה זהקבייה למקור מים חיים נוזלי׳עשי׳ה אם ינתשו מיס זדיס קלים נוזליס(ידמי'יח יד) ועשייה אותי עזבו מקוד מיס חיים לייצוב להם בירות(שם ב יג)• והוגי דת יקדה, היינו פ״ה ההוגים בתורה גס אותס תירא וכשא״ז את הי אלהי ך לרבות ת״ח־ יוסדר באלניו ארבעים ושמונה, מנויים בס'מאמר השכל בדבור ג',וכן כולם מנויים שס ע״ש הדברות עיין עליהם • לחכמים מסורה, נמו שאז״ל נמס' תמורה דף כ' ני לא ינקה ה' ביידשלמעלה אין מנקין אותו אבל ב״ד של מטה מלקין אותו ומנקין אותו• כבדוהו אדירי', המיס האדירים כבדוהו ני הלנו למקויהס, וז״ל הדי״ג נתיב במ״ת לא תנא את שם היאלהיך לשוא ונתיב במעש׳בראשית יקוו המים מתזזת השמים אל מקויאחד, בוא וראה שכל הנשבע בשם הגדול לשקד כאילו מפריד אלוף בין הקב'ה ובין כנסת ישראל וכל המלות אינן מתיישבות במקומן בדרך אותו ען החיים הנקרא קו האמצעי כלגתיב ונרגן מפריד אלוף ואין אלוף אלא קב״ה כתיב יקוו המי' מתחת השמים אל מקים אחד ולא תשים פרוד בין שמי' אל מקום אחד בחותמו הנקרא אמת תשבע ולא לנקר ומאי שקרא הוא ש:ולנים המי'אל מקויאחד שאינו שלו עכייל • לנבדו בגוף נקי,לכבד שמו ית' בגוף נקי הנשבע י:3״7 שהוא מ״ע שנאמד ובשמו תשבע, ושלא לישא בו בני אברהם, כפל אזהר', לא תשא ולא תשבעו בשמי לשקד מציות זכור ושמור ונו/כתיב במ״ת זנויאת יו׳השבת לקדשו וכתיב במ״ב תדשא האדן דשא אימתי ען ארן החיי' העוטרת ומוכללת כהו הכליהכלול' מהכל הוי אומיביוט השבת ני אזי מתברכת' אדן ישראל ומתחברת למעלה(בלצדרש הנעלם פי ויקרא גרס איתחבדת כלה במלכא) להוציא דשאי' ובדנויונשמות לעולי ואזי היא מריקה נשמות על בני' המזרווגי' מערב כליישטע בחיץ ♦ יורוך יי כל מלבי ארץ ♦' כי' שמש*• י אמירה: ’צמרו שבעים ושבעה בגבולו♦ כאשר ךבר יי ביד משה ליו ♦ בעלותו החרה: קבוע להורים מאורים הבור♦ על א פניו דבר דבור ♦ במאורות להאירה: להומיך מנדהריך השוו לקונך♦ כבד את י! מהונך♦'בכבוד ובמורא; שנן לא תרצה מהצריח הדם♦ שופך דם האדם באדם ♦ דמיו להגירה: תוקף מצות המשים באפניו המעים♦ חרב פלחו רשעים♦ בלבם לרקרה: תאם לו מעופפים ושרוך המים♦ על פני רקיע השנעם♦ לחבךים כדה(ני׳ א וארח לחברה): שלא יבלע גדול לקטין כדגים ♦ כי עיפה גבישי להורגים♦ מחניפי ארורה: רמז לא תנאף !חוסים לרוממו. כי חלק « עמו♦ נחלת שפיה: קצב דומשים ושמנה ביו נו^דו. אשר חכמים שידו ולא כחדו. לעלם ולהקתירה: צווי תוציא הארץ למולו מנה♦ נפש חיה למינה. וחיתו יערה: פרצו בטהרה מפלי בשירו - t • : t ; ״ ; T ג זי T• • י •יי : t ^ דבקו שבת לע״ש ועליהם הוא אומיכה אמר הילסריסייאפד ישמרו את שבתותי(ישעיינו 7) מאי סריסים? אלו פי׳ח שמסדסין עצמן כל השבוע וממתינים לשבת, ישמרו נמו דאת אומ׳ואביו שמד את הדבר, ועיין עוד בזוהר ל' יתדו בפסוק זכור * לסריס!' אשל ישמולו׳נטע׳ ואביו שמד את הדבר וזהו זכירה ושמירה ונדאמדן • סדר דשאיס ונו' , נדאמדן 1פצת כבד וכוי יורוך ה'כל מלכי ארץ , מנואל לעיל 7' נ יט אי ממאמר חז׳יל • צמרו שבעים ושבע בגבולו, נצ״ל וכן הוא 3ס' מאמי השכל ולולי כן יחסרו שני' ממנין תדי״ג־ קבוע להודי׳וצו/ כתי3 מלית:73 את א3יך ואת אמך וכתי3 3מ3 יהי מאורו' ברקיע השמים אלו המאולו׳הם אביך ואמר,אביך זה השמש אמך זו ירח ואין שמש 1יא הקב״ה שנאמר ני שמש ומגן ה'צ3או'(תילי פד י3) ואין ירח אלא כנסת ישרע נלכתיב וידחךלא יאסף כי הייהיילך לאוד עולם(ישעייס נ) וכל זה הכל אחד עני ל׳וי״ג קביע מאורות להוריס חיבור והגירסא הזאת מתישנת יותר על הלשון • רחומיך מנהדיך-. אביו ואמך המרממייאותך ומנהירי׳עיניך הושוו לקונו וכוי, כתושאז״ל נמס׳קידושין דף ל׳אינאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך הנוי הכתוב כבוד אב ואס לכבוד המקוס׳נאמר איש אמו ואביו תיראו ונאמ׳את ה׳אלהיך תידיא השו'הכתוב מורא אב ואס למורא המקום ונוי ־ שנן, ל' דינור כמו ושננתם לבניך מהצריח הדם, לי צעקה נענין קול דמי אחיך צועקים אלי p האדמה • להכירה, ל' כמיס הנגדיc אדצה,.ש"3 יד) ענין הזלה־ לדקדה, לשון דקירה ונעיצת החלב * תאם לו, נ״כ בנ״י ועיקר וטעמו חיבר ל׳תאומי', מעיפפיס ושרץ המיס על פני ונוי׳ סרסהו שדן המים ומעופפי׳על פכי רקייג השמי׳ונא הפוךנעבור החרוז,וזי׳ל הדי״ג נתי׳במ׳ית לא תרצה ונתיב במ״ב ישרצו המיישר! נפש חי ׳ גס אתה לא תהרוג אדם שנקרא כן דכתיב ויהי האלם לנפש חיי, ולא תהא כדגים שהגדולים אוכלים הקטנים עכ״ל• לחברים כדה, ל״ס יכרו עליו חברים (איובמל) וטעמו לחברים וחכמים השכיל והחניס ללמד ממנו שלא יבלע, נרה ליהשנלהלדעתדש״י שם׳ ןבכ״י גרס וארח לחבר' והוא ליה באיוב ל״ד ויי מחניכי ארורה, נעכין שנאמר בדציח' ולא תחניפו את האדן אשר אתם בה ני הדם הוא יחניף את האק(במ37ד לה לג)ונתי3 ותחניפי ארן בזנותיך וברעתך (ירמי' ג ב), ואלורה תאר לאדן עיים ארורה האדמה בעבורך(בלאשי׳ב יז)כי בעבור החטא נתקללה־יחוסיס לרוממו׳ נדי לדומם ולגדל לו בניס מיוחסים כי חלק ה' עמו ונחלה יפה לכן צריכים להיויקדושים נלנתיב בסוף פיעדיות קדושי׳תהיו ני קלוש אני היעהיכיוכמו שאמדו עליו רז יל הוו פרושים מן העריות שנל מקום שאתה מוצא גדר עדוה אתה מוצא קדושה־ לרוממו׳ לרומי לו ול' גידול הוא נמו בניס גדלתי ורוממתי (ישעי׳א 3),וכינוי הוי״ו במקו׳שימוש למ״ד נמו מספד צעדי אגי7:ו(איו'לה לד )אגיד לו • קצב, מנין י בו נועדו, בדבור זה נקבצו נ״ח מצוות והיעו כל איסורי ביאה והמתגלגלים על ידיהם כמבואר בספר מאמר השכל ן לעלם ולהסתירם, נמו שאז״ל אין דורשין בעדיו׳נשלשהי ציווי תוציא ונוי, כתיב נמ׳ית לא תנאף ונתיב במ״ב תוציא האדן נפש חיי למינה וחיתו אלן למינה, שלא יבוא אלם על אשת מגילו שלא הוא מינ׳ולא היא בת זוגו ועל כיוצא בזה נתיב תוציא האדן נפש מי׳למינ׳שלא תוליד האש' אלא מיני ומי הוא מיני ? בן זוגה • למולו מני׳ לנגדו הזמין, לי אשד מני את מאנלנס אדון כל המעשים* באה למדברה:ךברעל לבה ־י יושב בכם ךבנה ־■ י עדיו להתהיברה: הדך לה שלישי י בחדש השלישי • ליציאת שה פדרה: וחמדהכצלו יחסות• ןהשיבה יכן לעשות ־ ונרעפיחת מורה: זמנה רם ואיום־ ונרןר)ךשה לשלשת יום♦ כרמים נוטיה זזליאי״ם נר/קשטדת * ובלאיותיהפשטת• ממור מקטירה: טהור בואשוזוהר•;רד׳לראש דוהר"ונזדעזעה. ברה: שיבה בנקיקים ־ מחרדת ה3ןקים ־ ומקול ההברה: בללה עדיים• ונכונו שרים• ליונה מסתרה: למדה במה לעבדו־ בכל לבה לכבדו, והרת נפתרה: מלאה פיה שתוק; ביום נתינת חק •בכל קפוארח: גהמדים מ־ישה* להיות לה מורשה•"לצבי ותפארה : סליל' פניניה • חגרה בעוז מתניה י עקב טוב סחרה: ערבה שלחנה• ומלכה שם חנה• וללחום נסחרה': פתוכי אש"ומק• ל״ררוימן השמים"• לרקד בחבורה: צורה תוך עירן נודע בשערים* - ני דבקו. אישכנוזלתו ידבקו• . כתרלחכתיךה: ערבון רעך.בעניוב הזרזיר אל בקדשו ♦ חולק עם ג3כ שונא נפשו. ובביתו' קאדר•: קפידת תשע וחמשים בו תמלאנה. ואיש תבונה ידלנה. ומשם בארה: נלמך לו מאמר נתתי לבם לאכול. בירק עשב את בל לבם להתירה: מך־ופקר ולא מגנבה תאכלו ושבעתם. אכול ושבוע והללתם. שם הנורא: לא תענה ברעך שקרים לבז־וב. רעך ורע אביק אל תעזוב. תהלתו' לספרה: בלולת המשים ושתים בו נסכם. ידע לב חכם. במשפט לחקרה: יצירת אדם ללא תענה הקבע. שש הנה שנא יי ושבע. תעוב נקרא: טפיפת שטים והולמים תעקר.־ ♦פיח כזבים עד שקר־ ני ובר סרה: תקרת רעף כל תתאוה. והיית כגן רות. וכנהר להתגברה: זכורים אתו ורמשים ואךיע למנורת. לברי חכמים כררביורת. נטועים כמשימרה: ומאמר לא טיוב ה<ות האדם לבריו. אעשה לו עזר כנגדו. לחמוד מחברה : הלא'אצל לך עזר להש־עף. ־לא תודמר אישרת רעף. והזבה לעטרדה: ־דבורי כל המצוירת באבני עשרה נכללות . וקל העם רואים את הקולות♦ ואש בוערה: (דניאל b י)• פרצו בנוהל ונו'׳ מצאכ1 ל' פריצה בגידי׳ ורבי' נן ירבה ונן יפלח(שמו׳ b י3)הזנו ולא יפדוצו(הושע 7 <)ת״< יסבון נשין ולא יולדון, וטע׳ המרימר מיני בעלי החיים נוליפדיס ורבייבטהר׳להיותס מתדבקיס במינם כולם ולא יודווג מין,2> שאינו מינו וכן דחוי׳לנל איש מאישי מין האנושי שהוא בבמיצת המין ממיצי סוג החיים לפי המונח שנפש מיה הוא ח1מ' המדבר ולא מצאנו מיני׳ במדבר כמו שמצאנויבמי לכן אישי האדם הס כנגד מיני המי׳ ו5אח תודח ההשגח' לפי דעח פולחנו הקדוש' כמו שנתב הד׳רבינו המור׳זצ״ל סון> פי״ז מחלק ג' והחב' ר״י 2י3ו בעיקרי' שלו מאמ׳גיפי״א ע״ש, וטע׳ילבקו כטע׳ודבק באשתו ונחל להנחיר׳ע״ד אשח חיל עטרת בעל'(משלי י3 7), ולצחויהמליצ׳אמ׳מפלי בשרו דבקו כלשון הכתוב באיוב מ״א ט״ו ול״ל מין במינו ובשלו מפלי ל' נפילות חתיכות כמו שפי'לש"י ז״ל ובשרו ל'קורבה ומשפחה נמומבשלך לא תתעלס(ישעי'נח ז)■ עלבון דעך׳ קנין רען ונינה הקנין בשם עלבון ני קניניו שלאדם עורבים עדובתו* חולק עם גנב שונא נפשו, ל״ה במשלי נ״ט כיד, ובביתו מאלה׳ שנאמד זאת האלה היוצאת וגו׳ובאה אל בית הגנב וכלתו(זכרי' ה) " ספירת׳ מספל ■ ואיש תבוני ידלכה, כצ״ל כלשון הכתוב משלי כ' הי• ומשס באר', ומשם לבאר מות׳־נסמן לו וגוי׳ז'ל הלי״ג נתיב במ״ת לא תגנוב וכתיב במ״ב הנה נתתי לכיאת כל עשב זורע זרע וגו/מה שנתתי לנס יהיישלנילא תגינובו מאמל׳ענ״ל וזה טעם מהפקר <לא מגניב'ונו׳ ואמר ושבעתם אכול ונו׳ כלשון הכתוב יואל 3׳ כ״ו ואמר וסללת' שם הנורא לרמז 2> מה שאז״ל במס׳ב״ק צ״ד א׳הלי שגזל ובירך אין זה מברן bk מנאץ וכבד נתבתי לעיל ני לפי פשוטו לא תגנוב גולל נל עניני כניב' הנעשה בסתר יהייממון אי נפשות• רעך ודע אביך אל תעזוב ל״ה במשלי נז יי׳ ואמרו ז״ל בויקרא רבה ריש פ׳ו׳ ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד וגויזהו שאמי הכתוב אל תהי עד חכס ברעך והפיתית 3שפתך(משלי 73 כמ)אל תהי עד חנס אלו ישראל שנאמד ואתס עדי נאו׳ס' ואני אל(ישעי'מג י3) ברעך זה הקב״ה שנאמ׳רעך ודע אביך 2י תעזוב וגו׳והפיתית בשפתיך׳ מאחד שפיתיתם אותו בסיני ואמדתיכל אשר דברה' נעש'ונשמע ונויע״ש, וזהו שמסיים תהלתו לספרה, ואולם בכ״י נרם מדליכך ישרה ־ ידע לב חכם ,נצ״ל כלשון הכתוב קהלת ח' ה' • יצירת אלס וכוי׳ ז״ל הרי״ג כתיב במ״ת לא תעני וכתי׳ במ״ב כעשה אדם בצלמנו כדמותנו׳ מי שהוא בצלם ודמו׳לא תעיד גו עדות שקר שכל גואלם כזקן בישיבה עלה לכללם. במאנכי עד ליעף אותיות טנק מצות הכלילם. אזי מבור נגלה ושבחוהו־ עם עולם. משה ובני ישראל לך ענו שירח־'ואמרו בלם: בגילה ברנה בשמחה רקה(אמת קלם: •*' מי כמכה באלם יהוד. מי כמכר. נאדר בקרש גיורא תחלה עשיה בלא. מלכותך ראו• ב^ניף בוקעים לפני משח. *אמונה אזמן שב%ח או־תירת נן־תדו4 לעמת ימי בראשית nntsj • ופךת עוז יונק עסיאיש שימהשוךח• ך, צור'ןשענו פצו פה ואמרו: י זה צור ♦.ישענו בצו פח ואמת: י♦ :מלוך לעולם ועד: ונאמר כי פדה־:: את:עקיב וגאלו נער חזק ממנו: *עצות מרחוק מקרא אחרון מעיךנו• 4 זנות לעלות לציון קרית מ,!:עדנו; ךא1ת מופתי גאלה ביאת משיחנו • לגאלניו מיד : ״ : -־ T: T : •• • : -• T •• • ־־ חזק המעיד בו שקד כאילו מעיד למעלה ענ״ל• שש הנה שנא הי׳ שנאמד שש הנה שנחה' ושבע תועבת נפשו(משליו טז) וזהו ושבע תיעוב נקרא׳ ובכללן יפיח כזבים עד שקד• טפיפת שטיס והולמים׳ דברישוא של אנשים שטיסוהולמים, טפיפתל' דינור מן והטף^ 7דו’(יח קא' כא ב)יוהולמ«0׳מי שדבריהם כמתלהמים והיינו ניגן שנאמד 737< כדגן כמתלהמים(משלי יח ח) ולהם והל' אחד הוא נמושפי' לש״י שם ־ חמדת לעך׳הדברי׳הממודייאשר לרעך3ל תתאוי־והיית נגן דוה׳ל״ה בישעיינ״חי״א• זבודים אתו, נתונים וכחברים עמו זבודים ל זבד טוב(בראשית ל׳כ') ע״ש פיירמב״ץ דבלי חכמים ונו'׳ ל״ה בקהלת י״ב י״א ׳ ומאמר לא טוב ונו' הוא מחובל ונצמד ללא תחמוד בעבוהיחס שביציה׳והוא אחדי שהאציל לך היעזר להשעךלנן לא תחמוד אשת דעך, ותזכי לעטרה, שימציא לך השם ית' אנה לעטרת לך שנאמר אשת חיל עטדת נעלה (משלי י3 7) ־ גואלם׳ הקנ״ה* כזקןבישיבה, כמו שפי'רש״יז״לאצל דיבור אנכי• במאככי עד לרעך אותיו׳ מנין מצוויהכליל,׳ נראילגרוס עד אשל לרעך וכלשון זה אית׳בבמדבירבה ס' י׳׳ג ל׳לר״ל א׳תדי״ג אותיות יש מן אנכי על אש׳לרעך מגל תרי״גמצוו/ רז' אותיר, יתרו׳ כנגד זי ימי בראשית ללמדך שכל העולם לא נברא אלא בזנות התור׳עכ״ל וכן אי' שם נפ׳י״ח ד׳רע^ב איתדי״ג מצות כנגר אותיות p אנכי עד אשד לרעך לא פחות ולא יותר(זולת זי׳יןמגד ז׳ י"נ]ונולן נתנו למשי בסיני שבהם חוקים ומשפטים תודיומשנ׳ תלמוד ואגדי ענ״ל, ולא לחצי דייק הדורש לשונו לאמור על אשר לרעך ולא אמד על לרעך להורות ני שתי התיבויהאלה שהם שבעה אותיויהס העודפייעל תדי״ג לעומת ז׳ ימי בראשית, ובדרך הלצה נראה לומר כי לכך שתי התיבות האלה רומזות לז' יי׳ב בעבור סגמטליא שלהס בצירוף זיאותיותיהיהוא גמטליא של שבעת יום דוק ותמצא • אזי כגבול ונו'׳ אז כשגאלס נגלה כגבול ונמו שפי׳ לש״י שם • אמונה אומן, טעמו אכן אמת ואמונה הוא נ׳י שבעה אותיות ונו׳ וכלשון המדרש הצי׳ל' x , עצות מרחוק, הוא רישא דקדא של אמונה אומן(ישעי׳ כה א) וטעמו מה שיעצת מרחוק לגאלנו מקרא אחרון מעילו לנו שנן המקרא האחרון שבנביאים הנה אנכי שולח לכס את אליה הנביא וגוי בסוף מלאכי והוא הי׳ סוף הנביאים • בי לו הןמךה: קציעות ואהלות• נועהמת בישיר והחלות'• וחסד מקשרה: "רבות עשו המונה ׳ ואתשליתעלבלנה־ בזאת מאשירה: שושנת עמקים־ קבלה מצות והקים♦ בכתב מוחרה: "' תורה מנינם• ושת!ם הראשבנינם• כהנה מוזהרה: לא תשא, טנוסשם נורא עלילה• ןדוד שמו יומם ולולה ־ זכו ר, י בלבול עונג לכפלה• ליוצרה תשורר כעוברי מצולה: ־ T : ” : : •• : I : : T : T בגילה במה כשימחה רבה ואסרו כלם: מי כמכה באלם ♦חוה מי כמנה נאדר בק.ךש נ'1ך>$ תהלתעשה פלא. מלכותר ראו בניך בוקעים לבני משה. *ג גה מאד אפיך ואמך נצח דגר לא תרצח, סדור בצלמי וכגלמה• עליי! צורך המליכהו כנאומך:................ זח צור ישענו פצו בך, (אמה: י: ימלוך לשלם יעד: ונאמר 2* ברח " את:עקיב וגאלו מ:ר חזק ממנו: *לא תנאך, פעמות חוצות ומחליקות• צורות נפשורת בשוחות עמוקות־ לא ת נ נו ב7 קבוצות זהב חשוקות• רחום יגאלך ממצוקות: |רוךאתד׳” סלך צור ישילאל יגלאלו: השכיבנו על סכת שלומך 12 לא מעריב ליל שני ד״קממנו־ בדידיה י: נאלישךאל־ ,w?־»1 ״ אלוזיני לי־לים TTO״ <*«י «׳י עלה' למנה א1מו קימהיעעלל 1הייצהר,'ואלה• •ברבתאלהנחל:■בבור1הטראאל?!ליון נ׳עמותיט הבקודות לךועל נקיק שבכל •ום עטט ועל נוטל חסדים טובים וקנה' הבל וזוכר חסדי אבות ומביא נבלאותיק וטובות׳ק'׳־!בכל בת ערב;רקד ועהחם הטוב גואל לבני בניהם למען שמי באהבה♦ י י בי לא בלו דקומץ וההרדום נ׳ לא m הםריק מעילם אתה גבור לעולם ״ ?ס״ •י• a ־ 7* וכל החים יורוך סלה יהללו את שמך באמת הא4 מכלכל חים בחסד מחה מתים ברחמים י־ ם ישועתנו ועזרתנו סלה♦ ברוך אתה \\ הטוב שמך ולך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקןם אמונתו לישגי * ז "" ’ נאד, יהודיות: ז עפר♦ מי כמוך בע4 גבורות ומי דומה לך מלך ממית שלום רב על ישראל עמך תשים לעולם כי אתה הוא ומחזה ומצביה !שועה* ונאמן אתה להחיות מתים4 מלך אדון לכל השלום וטוב בעיניך ?1ברק אות עמך ברוך אתה " מחת תמת<ם x י ישראל בכל עת ובכל שעה בשלומך: ־ « 1%= ״ ’ ״ ברוך אתה ״ המברך את עמדשיאל בשלום! יי'" ־'1 , _ אלהי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולמקללי אתת * 039$- נפשי הדוס ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתיוךתך tinlíN • ויצית בני־ S3Ö tifiÖBht ובמצירעיק תרדוף נפשי וכל החושבים בלי תנה ?־רויי־ו UfltfiaVfitifeAn במצותי^ הפר עערוס ו״קלםל מלזשכתם• עשה למען שמק עשה E?™ <■•>־■;י ־ • ־ - למען •מינק עשה למען נןךשיוק עשה למען תיחעק למען מלכנו לעבודתך [שמך הגדול Hj3n1 ש יחלצון ידידיך והושיעה ימינךוענני: יחיו לרצון אמדי פי %נו לראר, ־ !המיון לבי לפניך עצורי!גואלי ♦ עשה שלום במרומיו הוא T T T .. T . !עשה שליום עלינו ועל בל ישראל ואמרו אמן: ותתדלנו ♦י אלהינו באהבה שבתות למנוחה ומיועדים T : "T . T ׳ י i י לשמחה הנים וזמנים לששון ♦ את יום השבה הזה ואת !ח לצון לפניך ע אלהינו ואל.,י ינותינו שיבנת 5ת יום חג השבעות" הזה♦' זמן מתן־ תורתנו באהבה ^ךא המקדש במהרה בןמינו• יתן חלקנו בתורתך* קדש♦ זכר ליציאת"מצרים: ---------״ , 1־*־ "י" •:ז• ________________________________ויבלו ארך בשתיס עשרה לוח3 יגיע אל אר3עת ר3עיו וע״ש פי׳ לש׳/ וא!"ל 3מס' ברכו׳ לומד לך המציא דוק ליצ״ת כאילו מקלי3 ביכורים • אפסו דינר כגאוה, הצדיקי׳כלנו לף נ״ה ומנחות צ״ז א' בזמן ש3י״המ קייס מז3מ מכפל ונוי והן הן דברי הפייטן • שאז״ל 3מס׳ 3דנות דף י ׳ז 3׳ נל העולם כולו כילון בצדקה ;של הק3 ה) והס ניסוךנווש3ו־ו',ד״למכשושאין3יהמ״קקיי'נחש3כנשךוקד3ןנשאנומחלאי'כ־וןמודי (הצדיקים) ניזונים 3׳דוע(3זנומ שנילס)• אמונים׳ נשמוח- הנ3יא שנזמל עני החול' ונזקקי' לחכמים, והקל" «לא לאי' לדברי' שנאמד וי3א לאיש האלהי' לחם 3י ־ סלול השלום ונו ׳ לפרוס מסילת. השלום על ערך הואל והמרצה ־ השקיפה גינודיס < מ״3 ד מ3) ואז״לכמס'" נתונות דף ק״ה וני אלישע אוכל 3ינולי0 היי? עא ונו', ל'ה 3ד3לי נ״ו 15" ו ׳ , .K » Tóm, IX אילת הבז אחל קדיש ותתקבל נשייל בחול וכשחל בשבת אומליס עד מרום ~וקרו'ש שמו 4 וכתוב יננו צרקים 3” תתלה ויכלו* ־'י קשרים נאוהתהלה: ל^לל לש [ל׳^ל'^(?יל צ?׳^4 בפי * שקים תו/הל• ל 4 ובךברי צ דקים תתירף í ויברך אלהים Dl’ TlfS הטביעי מלכנו יכל דור ודוד שכן חובת כל היצורים לפי׳יך " ‘לחיני *L.^ Ahr>> ־P»<,u־g. :שמח למען ירבו ■מיבם דקי בגינם על האדמה אשר נשקע של שמעות צא ידור, לאנתיכם לך,ת ךת0 נימי r»*He o:pfn־ עעה^א;ע׳ךה0דעה^בחוגא^םל*014ךי ׳*ל m !;אמר ׳הוה אל־מישה לאמר: דבר אל־־מ• ״ןודאל ה;ם.יחד כלם הודו- והמליכו יאמרו! ״ ’סלן■ לעלם ועד! ואמרך אלקם ועעוו להם ציצת על־בנו־׳ בגדיהם לדיר,ם צור.׳<ראל קומה בעזרת ישראל ופדה מאמך, יהודה ונתנו על־ציצת הקנף כתיל תכלת: והרז לכם לציצת וישךאל•(גאלנו"צבאותיעומו קדוש ישראל) • ברו ך וראיתם אתיו וזכרתם את־כל־מצות יהוה ועמיקם אתם אהה יי גאל ישראל; ולא־תתורו• אחרי ל3;כם ואחרי עיניכם אשר־אלזם אדני שפחי תפתח ופי'יניד תהלתך: זנים אחריהם: למען תזכלו' .ועשיךום את־־־כל־־מצותי בדו ך אתה י♦ אלחינו ואלהי אבותינו• אלתי אברה□ ורריתם קדשים לאלהיבם : אני יהודה אלהיכם אייעד $לתי!?0ק •ואלה♦ יעקב האל הגדול הנבור והנורא אל הוצאת♦ אתכם מארץ מצרים להיות לכם ־ לאלהים עליון גומל הסדים טיובים וקינה הבל וזכר חסדי אגורת אני יהוה אלהיבם: ומביא גואל לבני מיהם למען ־שמיו כאהבה ♦ סלף ע־וזר 98» 3“39M*VS*י1988ואי*W3׳$13ייSלעולם^״™1'מר~״״ד רבL-,״״,. ונעים וגיורא ואדיר: ומתקן ומקרל וט-ןב ףפה ד!דבר הז.ה את י גבור לעולם ארג מחה מת ם אתה יב להרv ע* עלינו לעולם ועד: אמת אלהיעיולם מלבנו צותעקב^ נוכלכל הייסור סדעה מתים ברתמים רבים סוכך ,ישענו: לדיור ודיור הוא הים וישמו ק;ם וכקאו ג^, ןפלכות1 נופלים ורופא הולים ומתיר אסורים ומקים אמונתו לישני ואמונתו לעד קימת: וךבו־יו העם וקימי־ם נאמנים ונחמדים עפר מי כט ך בעל גבורות ומי דרמה לך מלך ממית ומחיה לעד ולעולמי עולמים על אבותינו ועלינו על ומצניח ייש־עה* ונאמן אתה להחיות מתים♦ דורותינו ועל בל דוריות זלע ישראל עידיך: 1 י ברוך אתת יי מחיה המתים: , •־ T . ־ y״. :^1 v . אתה קדוש ושמך קרוש וקדושים בבל ייום יהללוך על הראשונים ועל האתרונים לעולם ועד חוק ולא!עביוי^ סלח. ברוך אתה יי האל הקדוש:־ 1 אמת'שאתת הוא יי אלהינוואלהי אבותינו לעולם ועי *״ 1 אתה כהךתנו מכל העמים ♦ אהבת אותנו * וחית בנד אתה הוא מלכנו מלך אבותינו אתה*.למען שמק 9ליי ודוממתנו מכל הלשונות♦ וקרישת נו במצותיך♦ וקרבתנו לגאלנו• כא־עזר גאלת את אבותינו: אמת משלם W מלכנו לעבודתך;ושמך הגדול והקדוישעלינו קראת: דזגיייל שליני ^לא אי1 ^ללזים זול0ק: ותתן־לנו יי אלהינו באהבה שבתות למנוחה ו מיועדים *) אנכי שמעת ונתאימו*_קכלו מלכות♦ ולא תאשמו•4 לשימחת חגים וזמנים לששון♦ את ייוס השבת הזה ואת שמעו מוקד וחכמו: לא ♦היה מקוכם ־ זר (רדרעו י ♦יום חג השקעות הזה •י זמן מתן תורתנו באהבה מקרא ומעבידתי בל תגרעו * ואל תפרעו־: '?־1א" תשיא עיוניש קרישי זכר’ליציאת מצרים: לקלל׳' וו/נ?ל'מסכא1נ וסךל" yfg אדם ״W אלרקיגו ואליך• אבותינו • nfe (־* m ויראד-, רי: זקור !שסוד את יום* ט9י י?דים ׳ ויךצד־ז רשמע רפקד ו׳זכר קברוגגו ופהדוננו וזכרו! לשקר על דלתות♦ יום יום: בבד נא הוריך במבטחי4 אניותינו’ וזברון משיח בן דוד עברך♦ וזיכרון ירושלס וחאי־יך ןמים ותהיה חי* לשמר מזוזורה פתחי: לא עייר רהישך ♦’וזבריון כל עמך בית ןשראל לפניך’ לפליאת החח בנפיש מחיים♦ ויהי חלקך בהי♦40 W3 לטיובד־*! לחן ולחסד ולרחמים לחיים ולשלום ביו□ חג מצא רעים: לאתגאף ךשףכןי1ני♦ 4;m^np;mp השבעות יה זה״^זכתו עיאלחינויבולטובה♦ ופקדנו ביו דפק רצון נדי: לא הגנוב יגיע איש לאישיד ^ 9#^ לברכה♦ והושיענו בו לחיים: ובדבר ♦ישועה ורחמים♦ לרין יחיש׳1 * וחוטאי חומס ^♦ לא ?יין חוס וחננו♦ ורחם עלינו והושיענו כי אליך עיננו ני אל לענת, TO'״h»#- ב?1 ?!שגא׳ אהבו מות־ לא מלך חנק ורחום אתה:‘ יי יי .................... דזהמד חפצים הרביתה* תעודה קשר אהבתה ♦ v' ןזז L , , טבעה ♦ חצבה עמודי,- שבעה. 4 לשכחה ולששון כאשר יצ ת ואמרת לברכנו אלה נו בי־רארז צולך^תא^. יהוא ,n,n ואלת׳ אבותינו רצי־, במנוחתנו קדשנו T0W !« עזרת אביהינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע לכניסס לבנו לעכךך באמת והנחילנו יי אלהינו באהבה וברצון אתריהם בכל רוד ודיור*♦ ברום עיולם מושכך ומ^פטיק בשמחת ובשישין שבת ו מועך♦ קדישך. וישמחו בך וצדקתך עד אפס4 איץ: אשרי איש שי'שמע למציתיף ישראל מקרש♦ שכךיברוך אתה יי מקרש השבת ו ישראל ןתורתךוךבךך:שים על לבו: אמת אתה הוא אדון לעמק והזמניכ: 5״ י '1-‘" T" ומלך נטר לריב ויבם: אמה אתה הוא ראישיון ואתה הוא רצת \\ אלהינו בעמך ץשדאל1 ובתפלת□ 4 והשב אחרון וטבלעךיך אין לנו מ;־ך נואל ומושיע ממ?י!ם את העבודה לרביד ביתך ואשי ןשיראל ותפלתם באהבה גאלתנו יי אלהינו ומבית עבדים כריתנו: כל בביוריתם תקבל בךציון ותהי לרצון תמיד♦ עבודת ♦שראלל עמך4 לתת ובבורך גאלת ו_ים סוף בקעת וזדים ם3עת וידיר♦0 ותחזינת עינינו בשובך לציון ברחמים♦ ברוך אתה יי העבךתייכסו מיס^יהס אחד מהם לא נותר: על זאת תמהזיי ־שבינתו לצדן: ;' ׳ ׳־ ז 1 *T " שכהו אהובים ורוממו אל ונתנו ירידים זמיריות'שיריויס ■ י* :־ י :י מודים דרבנן תשבחות ברכות והודאות למלך אל חי וק:ם: רם ונשיא DW ׳אנחנו לך שאתיי מ־ודים אנה:, אי שאתה הוא יי גדול ונורא מישפיל נאים ומגביה שפלים מוציא אסירים הוא יזי אליהינו ffq* אבותינו ^לדיינו'וא^הי אבותינו אלהי £3 ופודה עמים ועוזר דלים ועונה לעמיו כעת ׳שועם אליו: לעול□ ועד צול חיינו מנן בשיר יו^ינו יוצר ?ראשית ברכות ו/הלות לאל עליון בחך הואיומבלך מישר, ובני!^’לאל לק ישענו ♦ אתת תוא לדיור ודור ׳‘’"'“ ","'" ענו שירה בשיטחה רבה ואמרו כלם: •י י נודה לך ונספר תהלתך♦על מי כמכה באלם י♦ מי כמכה נאדר יקדיש גיורא תהלת חיינו היסודי□ בידך ועל .Tóm, IX יא L נשמותינו והיודאיוי־ת הגדוד־1 והל,דו'ש [על *^החייתנו וך,ימתנו כן לחיגך והקימו ותאסיוף גלייוהינו לחצרות ר,ךשףלשמיוד חנןיף יליעשיות ךצ'י5ף ולעבדך תפלה אום שנ4 נקמותינו הפרקד־ותלק ו^ףר־/יי־ ג^בב #»«= על־1 נסיך. שבכל1 יום עמנו ^ ן מידם לך בחיןי אוי הה-ידא-ות: ;אאותיןי ןט1ב'ור/יק שבא /!ת /!רב רב־וה/ר (צהך!ם הט]ב כי לא בלו רחטיק והמרחם כי לא תמו ךסדיק מעולם קרנו לך: ועל כלם יתירק ויתרומם ישמןו מלכנו תמיד לעילם ועד י וכל ההלם י׳יורוק סלה ויהללו את שמק באמת האל ישועתנו ועןרתנו מלת ♦ ברוק אתה « הטיוב־ ׳שמק ולק נאה להודיות; נק״ק עולים הנהנים לדוכן וסדלר תמצא כסיף המחזור ׳ לש״ז אלהינו ואיהי אבותינו ברכנו בברכה המישלישת בתורה הכתובה על;די משד. עבדק האמורה מפי אתרן ובניו כתנים עם קדושק כאמור; !בר^ך:í וישמלק: יארלפניו אליק ויחנך !שיא י! פניו אליק דשים לק '?!אם: שיים שלום טובה וברכה חן וקומי ולדומים /!אנו ועל נל !שיראל עמק בלבנו אבינו כלנובאהד באיור פמק ני באור פניקנתת לנוי; אלתינו תורת ח!ים ואהבת יוקד וערקת וברכה. ולחמים וחיים ושלום וטוב בעיניק לברך את עמק ישיראלבכל עת ובכל ישעה בשלומק; ברוק אתה ע המברק את עמיו.ישראל בשלום: אלה♦.נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדיום ונפשי כעפר לכל תהיה ב*תח לבי בתורתק ובמעותיק הרדוף נפשי(כל החושבים עלי רעד. מהרד. הפר עצתם וקלקל מחשבתם י עשה למען ׳שמק עשירת למעןימינק עשה למעןקדשר/קעשה למען תיודתק למען י;לצון ♦דידיק הושיעה ♦מינק וענני: !היו לרצון אמר♦ פי והמיון לבי־לפניק י*"צור♦ ןגואלי♦ עשר־, שלום במריוטיו הוא!עשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן: יהי רציון לפניק » אלהינו ואלה♦ אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה במינו ותן חלקנו בתוקתק: חין 5יזן קהלים אשכנז .יו ווים בלוב קהלים פולין ופיהם ואיטלא "ירד־ <3 prו1ייג1ן טיזן. דאי קרובות pós ערססן טצזג אורה חיים געיצזגס י הזרת התפלה ל^ליח צבור 3ליזש אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך♦ ‘ יבכרו ך אתה ♦י אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם t: t j t ״ •י •• י• ד־ מ׳ " ־•:זו ארץ מטה ודעשה׳הארן התמוטט' ורעשה 3נתינת התיל ונמאמריז״ל שהעתקתי בקרובות דאתמיל־ 3סהד, 3וזדש־ גדיה׳ הגרים 3תונה־ רתם נרעשה׳ שלא יאזור העולם לתוהו ו13הו ונמאמד דז״ל הנ״ל־ דוד,. פאר להק3"ה • 3שודה ׳ 3לאותה־ אס נו׳ אהלו׳ והוא תאר לשמים ־ ורומז למאמרי ז״ל שהרכין השמים על הר סיני וזהו ועל ג3נון אותו הטה ׳ גבנון תאר להר סיני עש״ה הד אלהיס הר בשן הר גבנונים הד בשן;תילייסת יו) וע״ש פי' רש״י ד״ל ובתגחומא והובא בילקוט תיליירמ יז תש ’צו שש' שמוי נקראו לו הד אלהי' הר בשן הר גבנון הר חמד יזודב הד סיני ונוי ׳ ועיין נמש׳שבת דף פ״ט ־ גאות עטה ׳ גאות לבש ני שנן עליו נגור ה' • .אילתו נעל אברה היעט/נדא' ני חידתו הוא לי חודו של אילן(ב״ק דף פא א) וליל ראש ההד הו' מתנשא למעלי בשמים נאילו עף על ננפי' ונתעטה בערפל ונן אית׳בפדקי דל׳א פרק מ״א בשמה בסיון נגלה הקביים על ישר.גי בהר סיני וממקומו נתלש הי סיני ונפתחו השמים ונכנס ראש ההד בשמים וערפל מכסה את ההד והקנ״ה יושב על גסאו ורגליו* עומדות על הערפל שנאמד ויט שמיס וירד וערפל תאת רגליו (תיליס יה) עלל׳ גס יתק לפרש חידתו נמו יחידתו ויהי' נינוי לישראל וירמוז על ואשא אתנס על כנפי נשרים (שמל יא ך) ־ טוהר צוף שלישי, גינוי לתורה הטהורה והמתוקה מנופת צופים והיא משולשת נמו שבארתי בקרובות ךחתמול ע״ש ובילקוט פ' יתדו בפסוק וישלח משא את אתנו הוסיף עמן על לשון התנחומא הנ״ל ואומר ואשה שלישי ביניהם שנאמיאצני עומד בין ה׳ובינינם• ישרי'׳ גם זה גינוי לתורה עיים פקידי ה'ישריס(תילי'יט)• לפלשי׳ ל' התגלגלות׳ ואם הוא בשי'ן שמאל יהי' ל׳יגילוי ־ נתב שלשים שלשי ׳ מבואר לעיל נמקים סנ״ל • לעת געה, נאשר הגיע העת בחרש השלישי • מדלי ־ גירלי תמוך ׳ עשייה אתה תומיך גודלי(תיליס טז ה) ונמו שאמדו יגליו מייל הגודל הזה תמנני בסיני והיא מגי! עלי וזהו לגונני • פן ׳ אמר י באתי אלה♦ יצחק ואלת,♦!♦וקב האל הנד־ול* תגבור והניוקא אל* !!ליון גומל לוסדים טובים וןקנדר הכל וזכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניה,ם למען שמיו באהבה " שלק עוזך ומושיע ומגן: מסיור חכמים ונבונים* ומלמד דעת מבינים. אפתחה פי בשירוברננים♦ להודות ולהלל פני שיוכן מעיונים: ארץ מטה ורעשה * בסהר שלישי התגעשה/ גרייה רדתם /העשה• דור ב׳שוו־ה .ותתרעעזה: הוד אפרנו נטה • ועל גבנון אותו הטה׳ זה סיגי גאות עטה♦ חידתו קעד* א/רה הועטה: טוהר צוף שלישי •י.ישרים'הרגיל'לפלשי: "' קתב 'שלישים'שלישי• לעת געה בהז־יש השלישי; ק גולל• יתמוך לגזנני* פץ באתי לגני• ת' ׳(!ך׳ ומגני• בקענו לגונני* ברוק אתה!;מנן אברהם: אתה נביור לעיולם אדני מחיה מתים אתה רב להושיע: * Ti TÍ • T•■•••• י • • מכלכל דדים בחסד מרעד, מתים בלחמים רבים סומק נופלים ורופא חולים' ומהיר אסורים ומ.ק.!ם אמונתו לישני עפר מיכמיוק בעל גבורת ומי דומה לק מלק'ממית ומחית ומצמיח ישועה: ונאמן אתה להחייותמתים♦ מן ההר למעונין • מהר וקס־ת לענו ♦ נקדש שבעה בענניו• נהגו לפענח לו עמגיו* שר ונאמן קהושת לבית • שייס ורץ ישלול גותי בית ♦ עודו צג ספרוזדור הביתי•.עליונים נעלו בעדיו ב:ת♦ פצו מה אנוש להיזכר במעלה• פאר מבטחה להוריד' ממעלה : י "' צעד' עקר ועלה ונהעלח • צוד,’צור לציר עלה וגש ועלה: ק׳ אלהים הזיל משחקים ♦ כטל אמר♦ תקים ♦ ח' ממרחקים ץ• • • e ן * t , | • — •״•• ••I• -•■ J נקוקים יזקים: ברוק אתה יי מחיך, המתים: קדוש הופיע מפארן• רד באלפי שנאן* rp __________/_ לגני ׳ שנאמר באמי לגני אחותי נלז(שיר הא) ואחדו זייל באמי לגכרכי • מן הסד למעוניו מהר ונוי ׳ טעמו הקב״ה הנקרש בשבע׳דקיעי', מהר וקרא לחשי מןההל אל מעוניו השמים שהציע על הי סיני ונןנ?יג ומשה עלה k סאלסיס ויקרא אליו ה' מן ההר(שמוי יט ג) י נהגו׳ הולינו־ לפענח,לגלות• נות בית ׳ תאר למידה עשייה וכורת בית מחלק שלל <ץתילי'סח נ)ועש"ה ואהייאצלו אמין למשלי ח)־ עידו 35׳ בעודו עומד • עליונים נעלו ונוי ׳ המלאנים נעלו בערו ואמרו מה אמש ני תזכרנו (מילייח ה)1היי מדייניישלא ליתןלו המוד׳נדאי׳עליו במדרש תיליייבמכז סכת ד׳פי׳ח• פאר מנטחי׳נינוי למוריעש״ה עיר גבודיס עלה חנם ויודל עוז מבטח/משל• נא נב) ואמרו עליו בויקרא רבה פילי׳א דף ל״א נ' עיר נבולים עלה מכס זה משה שעלה לבין המלאכים בבודי נח ויורד עוז מבטחה עוז זה תוד׳-מבטחה שביטחו־: בה ומתן שכרה בצל' ולבנן אהלו מבטח׳שכל מי שיגע בה בטוח שהוא גוזר ואחרי׳מקיימין• צער׳הלך * צוה ציד לציד ׳ צוה הקב״ה לציר נאמן שלו שיעלה ויגש ויעל; אלהיס הזיל משחקים ׳ שנאמיגשם נדבות תניף אלהיס(מילי'שח ’)והיינו במתן מול נמו שאז״ל במפישבת ד' פ״ח ב' • ן נקוקיס יקים ׳ המתים הטמוני' בנקיקי סלעים גס אותם יקים באומו טל של מחיי' • קדוש, הקצ״ה־ הופיע מפארן׳ שנאמר הופיע מהל פארן(דבלין לן ב) • רד באלפי 5נאן ונו',כל המאמר מיוסד על לשון הפסיקתא והובא בילקוט תילייבלמז תש״צו ווייל רכב אלהים רבותיי אלפי שנאן אלכי 3 ס סיני בקדש(תילי' סח יח)אמ'ד3י אבלימי דמן חפה שניתי במשנמי שירדו עם הקנייה לשיני נ״נ/ף של מלאכי השרת נמחנילוי' שצפן הקב״ה שהן עימדי׳נמומיהן !יא שבטו של לוי ׳ ד״א נ״ב אלף ממבו׳ונולן ילדו שמני' לכלות שונאיהישלישלעי אס לא יקבלי את התודה׳אמל רייא מהו אלפי שנאן ? הנאים והמשובחים שבהם, אעייפב אדמ בס מסיי' ביניהם ׳מלךב״ו יוצא לקמפו! נמה נאים כיוצא גו נמהקווצי׳ניוצא בו אבל הקג״ה אינו נן!יא בשע׳שבא לסיני נטל עמו מלאני של שטעות פין ר,ישית ׳שאנן• ןדת131 ישנן: רם רד במרכבות בעשרים ושנ!ם אלף• להכתיר מטה ספור בעשרים וישנים אלף:’ שנן בפארן'ושעירי• ואותם אל הסעיר• ואתה מרבנות קידש• אדיניבם סיני בקרש: "' תוריה תנכי• תוישיה אנכי• תכלית פך אנכי• לכן פתח באנכי: ימלוך יי לעולם אלרזיך ציון לדיר ודיר הללויה: ואתר־־, זקחש יושג תהלות ישראל♦ אל נא: אנכי כ'שם אל ישרי• פצועי מאז לעולמי די • ובבשן באיתיו בפרוש" לידידי • כשקבלו עול מלכותי עבדי • צייתי לא יהיה לך אל אהרמבלעד• לא תשא ישם לשיא' ותנקה זעדי • וכור וישמור כי הם שני ערי•'כבד הוריך"כי כבודם כבודי• לא תרצח מתואר מעשה ודי• לא תנאף אף בספק פן תעניש בוראי • לא תגנוב ו עהברךעריבליריי• לא תענהעדותישקר בעדי• לא תקמדכיאסמחמרי• אלה' הם סודי • מורי שירידי• מועדיי פקודי •י סחר* מעדי• כי אך בלעדי•:!אני אל שרי:' אחר [אין שני • !V אלף רדא מול נפא עשרים וששה דורות• עד שנהן החלה לד3ר1ת־ רף זיתיאנבי בנרוב נוטךיקון נחבאת * אנכי אנא ניפישיכהבית!הבית ♦ בארה לעמו פנים בנינים *byT כל נקרה ונקרה תשעים ושטנה פנים: :ה ראה ו!ספךה* הכינה וגם הקרה*' לאוהבית ולשומרשך. וישניל׳ ויהמרה: רשם למפרע איותותי מאמריה♦ יהיבה כתיבה לימינם אמריה: בשני״ם הראשונים התם עלבה* כי הקניתוס מפה אליפה: ישקני מנשיקות ולא כל נשיקות♦ סחו אלירר אותם מיין הרקת להשקיות: קצובות ואימות♦ ופתי מחכימות ךישוטות!חתומות * פתוחות וסתומות: לעם אשר אהב ♦ בחבה יהב♦!הנחיל נחמדים מזהב♦ לעם לוימואהב: יה שיוכן ערבות♦ רד להנחיל דבביות♦ בעשירים וישנים אלף מרבבות* אישר מאש ושלג חצוביות: רחום הדר בשחקים* .יסד עז מפי עוללים'ויונקים ♦ ומכות אפסי ארץ הקים♦ זהר תורות וחקים: אלנא׳ לעולם תוערך♦ ולעולם תוקדש* ולעולמי עולמים תמלוך!תתנשא: האל מלך ניורא מדום!קרוש* כי אתה הוא מלך מלכי המלכים *’מלכותו נצח♦ נוךאיותיו שיחו* ספח עזו* פארודזו צבאיו*.קדשוהו רוממותו. דון שיר וישבח ת־וקף תהלות תפארתו: כוונת המח3ד לומר כי התודה מתפארת 3קדימתה ו3מעלתה ־ ונותנת ס3ה לננס לא נתנה לא לארס ולא לכת ולא לא3ות דק לעשה • וזכרה הויכוח על זה שרצה השסית3דןלתתהלכל אחד מאלו., ודוגמת זה נמצא כפיוט מתמיל שעשוע יום יום וכולם נתנו מרועה אמד: ובכן ך קנני ראשית דךכ1: מייסד ע״פ אייב אלא שהקדים לכל חרוז איזה תי3ות מפסוקי משלי סי' ח' • יי לןנני ראש*ת דרכר אלפים ישנה נמתקתי בחכו♦ עד לא מדד עולם רחבו וארכו* טרם מתח רום • * T T ” T ג : T ג V. V *' חי וקים נורא ומחם וקדש שס המח3ל חתוס כלאשי חרוזות אלעזר בירכי קליד• אז ככתב אשורית♦ ובלשון עברית* ובדבור מצרית♦ הנחלת לבת עבריות: 'לאלף הקדמת בית ביצירות בראשית♦ כי הוכן מאז למתן קמן ראשית: עולם הוכן באות ישני* כי י;ש עולם ״שני* אנכי באיות ראשון 5♦ הוא עד כה ועד כה♦!קדם הכין בם רעב אךתביו♦ אני העתי משתעשעת על ברכו* משיסקת לפניו להללו ולברכו♦ משחקת בתבל אותי איום(כיא היום) בערכיו* להודיע לבל כי ז־תין כערכו ♦ (ואהית אמון אצל אדון * י ואהיה שעשועים יום יום * משחקת עד זה היום:) £ל0 מפי<ליר מאי * כקדם קדמונים קדמתי מאז * קרם עמודי רום העתי עמוד מאז♦ קרס• פעל יסוד חית ־יסודי השרת הנאי’והמשו3הי' שכהן׳ אע״פב דודי צח ואדוי׳אמיל״י 3״ל סימון מה כתייכי’? ז א ת ה מד33ות קדש ׳ א ו ת הוא 3תוך ד33ות קדש שלו 3שע' ש3א לסיני וכוי׳ ד״א לנ3 אלהיס לכותי' אמ׳יד״א 3ן פ־ת כמקום שיש אונלסין יכדומק אבל כסיני אע״פכ היו מרותך. אלפי שנאן כד״א שאנן מוא3 מנעוריו א״ל להקכ״ה הארך הרח3 קכל כני אדוניך, אדני 3 ם(אדני כיתי3 באל״ף דל׳ת) נגכלא יש על לבו של כל מלאך ומלאך ושמו של הק3'ה משותף עס שמו של כל מלאן מינע דפע גכריאל אדני כס אלונתו כס ו!! תאמר כהס כלבד אלא אף נשכאליתן תורה לישדאל כלשון הזה נתנה ופתח כסיני אנכי ה׳עהך אדני כס אלוכתו כס עי'כ פתח כלשון הזה עכ״ל ׳ ועיין עור בשמות לכה דיש פ׳כ״ט וכפיירכינו כחיי כפסוק אנכי וע״פ הדכריס העיכל דברי הפייטן מכואדין• סין השית שאנן׳ שהי' ממיתו לקכל כל האכלשין נראמדך כעשרים ושכיס עף להכתיר ונוי׳כ״נ 3:'< ישן ועיקר וכלשוןהמדדש הנ״ל כ״3עף מלנכות׳גס מלשון הפייטן עצמו מוכת ק שלא להרוס הפרוז וכלשון הזה כעצמו נתב לקמן כסמוך כסוף פיוט אז ככתב אשורית • שנן ונו' ׳ מבואר ע״פ מאמר' ז" ל שהעתקתי לעיל • ואתא מרככות קרש אדני כס ונוי ׳ כלשון המדרש הנ״ל • תירה תכני ׳ התודה חכמי • תושי' ׳ כינוי לתורה • אמי׳ אננני ויישרני ומזקני והוא פעל נגזר מן מומת אנך(עמוס ז ז) וככל מצאנו גס לדז״ל שכנו ממנו פעל ואמרו שאיננן כתוספ׳דנליס, תכלית פן אנני׳נלאה שרומז אל מאמר הע ית׳ליעקב אנכי הע עהי אביך אנכי ארד עמך מצלימ׳ואנני אעלך גס עלה כראשי' מ״ו ג' וזה הי' המלאי האחרון ודבל נו בלשון אנכי וכן פתת סדכדות כאנכי; י׳ אנכי כשס אל שדי וכוי׳ כן איי כמדרש על פסוק אני אל שדי(כראשי׳ יז א)אני הוא שאמדתי לעילמי די שאלמלא שאמרתי לשמייואקדי עד עכשו היו מותחין והולכיז׳אכי הוא שאין הבנלי ומלואו כדאי לאלהותי עכי׳ל• ובבשן, כינוי לסיני ני ששה שמוינקראו לו נמו פכארתי לעיל כפיוט אדן מטה אות הי • ני הס שני עדי ׳ נמכואד לעיל • נכד אומניך■׳נ״כ ככל כ״י וכן כדאי כדי לכלול כמצויזאת מצוי כיבוד גדולי.ישרע כמבוא' בסמ״ג • ני ככולם ככולי ׳ מבואר לעיל • לא תנאף כספק וכוי ׳ כמו שאזי׳ל במסינדריס דף כ' ע תינה שיחה עס אשה שסופך בא לידי ניאוף או ש*רצ' לומר ספק אשת איש ־ כעדי, ככני יפלע שהם ערי שנאמר ואפס עדי נאי' ה'(ישעי'מג י)• כי אס החמדי׳התורה והמצוות הנחעדיימותלי׳ •לעמוד לעשות׳• אלה הס סודי, מורי שרידי מועדי פקודי סהדי מעידי׳כי אין בלעדי׳ ואני אל שדי׳כ״כ כנ״י של י״ה ועיקר והכווג' מבוארת כי אלה הדבדר' הס סודי ד״ל יסודות האמונה והס מודיס על מציאתי שאני ראשון ועל שדדתי שאני אחדו; והס כל העדות והפקוליס כמבואר במערבית שכל תדי״ג מצוות ככללים כרכרות והס מסהידיס ומעןדיס ני אין בלעדי וכוי • אז ככתב אשורית וכלשוןעכדת׳מצאנו מחלוקי כלבד רז" ל בענךהכת3 שנו נכתבו הלוחות והתודה׳ ומפרשי דכדיהס האריכו למערת' והנלל העולימדכדיה׳הוא שהי' כתב אשודית׳עיין כתשובת הריימאל פקד סייע׳ידונ״נהלמכ״ס כפי׳המפנילמסיידי’ פ 7 ע״ש • וכדכוד מצלית׳נן איתיכמרדש והובא כילקוט כרמז רפ״ו אמיר׳נחמי׳אננ, לשון מצדי הוא משל למלך וכוי• לאלף הקדמת כיתוכו ׳הקכ״ה הקלייאות כי׳ית לאות עף לפתח התור' ככי״ת לפי שהעף הוכן מאז קודי הכדיא׳לפתוח כו הדכרויהנקדאו' קניןדאשית־זע עף ונוי׳אות ע״ף נזדעזע׳ופדח׳לפני נשא נטלו יתינ״ו דולו' והיינו מעת הכדאיעל נתינת התורי׳נמכואיכדכו׳ליש סיכדאשייוכאותיו׳דר ע־דוןלת ונוי, גס זה מבואר שס • תשעים ושמונה פניי׳ מ״ט להיתר ומ״ט לאיסור כמבואר בחידושי הריטכ״א פ״ק דעירוכין כדף י״ג נ' ע״ש • וישנה ויתמרה, שהי׳ אומר כל דבור כינו לכך עצמו שניס ושלשה פעמים נלאייכתנחומא פ’ויקהל רברכוידיש פ'כי תשא• כשרי הראשוני' חיתס עולפה׳ כשתי לכרות הראשונות יצאה נשמתם כמו שאז״ל במש׳שכת 7ף פ״ח כ' וכשיר רכה כפסוק ישקני מנשיקות ר'יהושע אומד 3' דכדות שמעו ישראל מפי הקכ״ה אנכי ולא יהי לך הה״ד ישקר מנשיקות ולא כל הנשיקות עכ״ל, סחו אל ירד ׳ אמדו אל משה • רשומות וחתומות וכו' ׳ כאן מצאתי שלש גירשות האי הכתובה כפנים ׳ והב' פתוחות וסתומות חקיקות ורשומות, והגי קמוצות סתומו' דפומו' וחתומות., ועיין מה שכתבתי כסיף אזהרות לאתמול • דל להנחיל רכבות׳ ירד להנחיל לרכבות אלפי ישראל: בעשרים ושנים וכוי ׳ מכואל כדכוד .הקדום ד״ה קדוש הופיע ׳ יסד עוז ונוי, מבואר לעיל ד ה גנוזי גלגלים־ , . . " אלפים שנה ונוי, כל עני! הפסקא הזאת ככל מנואדכסדר לאתמול ע ב* טדס מתח דוס, קולס שהרקיע השמים הדמים• 03׳ כשמים• דנב אלתנו, מדנכת נכידו * , , קרס מפעליו וכד׳ ׳ גס הסשקאהזאת ככל מנואלת לעיל כשלל גס כסוף יוצל* 2 L עמודי יסודי מאד* קיכם אבן פנה הייתי ^בן פנה מאז 4 4 ולהר הטוריה כלם נכרעו 4 \by מה אדמת קדם בל נסיכים רדיתי נסוכה מאז 4 (ובהיות עולם מים הטבעו 4 בטבעת, ארץ ואו־־ניה ה טבעו:־ 5מ;םה״״*חקמןהמא׳)• ובמת עלסתתו ייביזו*׳•*’ י לפני HÍJDJ ח&תיי חקר ננ״ו" עלס מאדקיםנלאלהח«יאנ-ה״»סאז׳.־' ' •י " נתחוללת׳-נבןגתהלבונהאנ׳סלת׳-וג^הנ^האני ••• ׳ 1 ■י - • — א^נה);■........ יגל?י־, זקךמה wp לגבעות עולם דלות,, , • * ־•. . :י י י ומגבעות עולם לגבעת סיני מבלתי; 71913*0 fDBJ< מראש * נזרה יעווה טר נ׳ מראש• י ,u LLLut-,, ״:;:>״ . להקורילדרזעזלהנל מראש• מ״עלח?ר^; 0, עדלא^שהאדץ־וח1לות-טנורהאךץ1טנור בראש4 מה שהיה מראש4 הוא שיהיה בסיוך לראש ♦ חוצות4 טבורי היה משתית ארץ וחוציות4 ומשת.ית נסיכי אדם נסנו בי מראשי ונסכתי למלכי המתגש-א מבוך* הושתו ארץ וחוצות4 מחיקי אד חף האיץ לכלילרא^:‘ ׳ ״ •ז־:־ /־/־ ־ ־:־ " ומחיק הארץ אל חיק ורוצות4 וממשתיתי ה:ה משתית (והיהיאליובדברה4ונישתעשעבדבורה 4ואמר בעבודת ♦ הארץ וחוצות4 כפי תחרא בין ארץ וחוצות4. T א ־רא עולם להגבירה4 ולדורות להסבירה): ז . וראשעפחתתבל4 יציר אישר:צר ראש עפרות ממןדמי ארץ * (מלןתמי א1*|) 4 דברים שבעת תבל־41 ממנו'הציק טצוקי תבל4 דשת עליהם תבל4 קדמו לארץ4 כסא דם ’ונשיא קדם לשמי ערץ4 כסא כתרומה הורם ראש עפרות 4 S3n כהלדהמעסדז ישראל1 קדם לממלכות הארץ 4 אבות העולם קךמי הפלישם לתבל 4ומזבח אדמה דדה ראש לתבל 4מגושי למוסדי ארץ4 שם משיח זקדם לשמות אישר בארץ♦ ק השלף עפר לתבל4 הוא ה:ה ראש עפרות תבל: עדן קד^ לעמי ארץ4 ערוף ־מאתמול1 תופת קדם גהניגו DW שם אני 4כאהל עת טרם מתחם לרישעי אלץ 4 .ישראל והתשובה קךמ<־ ליושב’ H90 * יותר 3הפ מתחני 4 כדוק עת טלם 0W אצלו נטני 4 ואני להם קדמתי מקדם, -רץ** . בימין טרם טפחם מימינו אש דת ספחני4 ובזרת טרם (והיהמלף במסבו♦ מהרהר במרת טובו4 ואמר בלבו ־ אברא עולם לישביד בעבור ישובח: בימין טרם טפחם מימינו אש דת ספחני 4 ובזרת טרם תקנם בה תקנני4‘ לאצבעיורת טלט קבעם באצבעותיו קבעני 4 ועת אשר פרשם כאהד1 כיריעד־, פרשני4 באין תח1מ1ת חוללתי 4הארץ עד לא נתחוללה וליריעותם אמר די ולידיעות♦ לא אמר דיני: 4’*ró י בחקוהוג על עכיתהוכד לקזעביn»Wpn ננקעי ?דעתי נקקעי־בי^,. ^ ל־ ה מ^ט, fe wj יים חסת ן8<* קהיס ?שימי ל:ם חקו ח׳ד מלאת׳• נעליהם חזק תנת׳ וננכלת׳• 21ח’3<:<0 חנעלןמתהוס 3ותקוא3ן׳?ת• י 3תחזמזת;תת,9"׳: י......י..........«ס**י לחתןעלדלתות תהום • ביזקואמ פנה שלאזציך.לעילם ־:4444hk י:;.;•• תהום4 בחקו חוג חקי כבוש על תהום: באי! מעיבות נכבדימי.ם וקאיזס^חסעןני י ,w״j ״״״1. נוגעת מים• ובאין נהרות נהר׳ מושך מים• ובאי! באמצו 99 D pHV-^ל מתאמצת הייתי בארות באיי נובעת מים• ובאין מקולו" מקור. ",ם במרומי מעל• באמצו ערבית לדניני מ", וניט* מים • ובאין מים ה״ת• בבינת מים י• ובאין מסות מים« באמצו שחלןים לעזו * ה״ת׳ m ־ באמצו מעוני־׳ מקוד, ישראל ׳'׳ להזות ממקזה מים: ... ״ טרועו• העתי בקמיע על זחעיד באמצו זטל7,קךשי’ "בטיס הרים הט3״ן ע.יל ; הייתי זבולה ?שם קדשי* באמצו עת^ תחת רגליד hm נ• תקעי• היייצל ?׳ »*׳»* "יי^ ל ושמי השמים־• והמים אשר מעד1'השמים• באמצו נתורעו • ב?לס ובמאזנים בי נשקלו ונודעו • תועפות בלאלהיאמצנינוטהשמש־ י *־־ נכחם ומחקרי יסודם בי נשתמעו•4 ובהודע♦ בסיני כלם T • • T ; • • T ; •• | : : V. T ; T• • ג•* Ti בעזוז ע״ולי רוס,עמודי השמים• יסוד, האדךאנן פנה, א3ן שתי' שממני הושתת העולם,• נל נסיני', כל יועצייוהיינו המלאני וכפשות׳של צדיקי' וזולתינמנואד נילקוגו 3ראשי׳ למ1 י״ג• הייתי נסונה מאז, הייתי יועצו תחלה כלאי בפלקי דל״א פ״ג עד שלא כבלא העולם נתיען הקב״ה בתור׳ ששמה תושי׳ לברוא את העולם השי3ה לו ונו׳, והיי אמוןונוי׳ לילזא בנ״י• מעולם ״ נסכתי מראש ׳ ל' נסיכי ?ני אלם, או ל' עצה; גדלה שוה גזר בי מדאש ונו', נענין צופה ומביט על סוף כל הדולות ־ והיי אליו,בלבלה ונוי, לי,תא בנ״י • מלןדמי • אלן וכוי, לבדי' שבעה ונוי, הן הן המנויים בבלאש־ת לבה פ' א' ובמס' ׳:סחיילף כ׳יל א'ובפרקי לד״א ע״גובמל־ש משלי סי' ולא דאי'זה כלא”'זה וצ״ע• נסא ישראל ׳ היינו מקדש • אלות העולס׳ הם מן יו״ל דבליי שעלו במחשבה לה3לאות גפלקי דל׳יא הנ״ל, ועיין עול בבלאשי' לבה פ' ח' ובבמלב'לבהלף ק״ל 3' • עלוך מאתמול׳ גיהנסעשיה בישע;' ל׳ל״כ ־ והי'מלך וכוי׳ ליתאבנ״י׳. באין תהומו ונו־ גפלק גימפלקי ל״א חילבליס נבלאו ביוס לאשוןואלר הן שמיס ואלן ואול ומושך ותוהו ובוהו ולוח ומי', וי״א אף יום ^ליל'(3מקו' אחל כלס אף מלת יוס ולילה) ונו׳ע יש־ ועליהם חוק חגתי ונכבלתי, ל' בחוקו מוג על פני תהוס(משלי וזכז) חוק חג על פני מים (איובנוי)• באין מעיכות ונוי, מע־ני.נובעת מים, נימי לתולה נמו שאזיל על הוי נל צמא לנו למים(ישעיה כה א)• בטרם הליס וכוי זויות עולס ׳ פנות העולם וחזקו ־ נתקעו, לי תקע את אהלו (בלאשי' לא נה)-נפלס ועו, עשייה ושקל בפלס הלי׳וגבעות במאזנים(ישעי׳מ יב) • תועפות גבהס ל' נתועפת לאס לו;במלבל ננגב), נזלעזעו וכוי ולהל המולי' ונו/ מבואר לעיל ניוצל אילת אל.3יס אות חי• ולפני גבעות וכוי, אני חלתי, ל' לא מלתי ולא ילדתי(ישעי' כג ל) • עד לא ונוי, טבול האלן, אמצע של אלן ישדאל שהוא אמצע שאל אלצות הנקלאות מוצו׳• משתית אלן, יסוד האדן לשון אבן שתיי' שממנו הושתת העול'• מתיקי אל ח-ק האח, לי ומחיק האדן(יחזקאל מג יד) שהוא ל' יסוד כפי׳רש״י • נפיתהדא, כשפת השדון בין אלן ישראל לשאר ארצות, ועיין בילקוט במשלי ברמז תתקמ״ג • וראשעפלות תבל,ניכוי לאדה״ר* ממנו,מאה״ל• מצוקי תבל, אבות העולם נמנואל לעיל בפסקא מקדמי אדן ״ ומזבח אלמה, אלם הראשון נבלא מעפל המזבח שהוצבד מכל עפל האק • בהכינו שמים וכוי, כדוק ונו' ל' הנוטה כדק שמיס וימתחם כאהל לשבת(ישע,, מכב/• בימין ונוי עשייה וימיני טפחה שמיס (ישעי' מחיג) ועיש מימינו אש לת למר (לנריילג ב)י3זרת,עש״ה ושמים בזרתתק(ישעיימיב), ואצבעות,עשייה ני אראה שמיך מעשה אצ3עותיך(תילי'מ)• ולידעותס אמר לי,כמבואר לעיל בד״ה אנכי בשם אל שלי ובב״ל סוף פיה'י ולידעותי לא אמד די, כעדן לכל תכלה ראיתי קן למגה מצותך מאוד(תילי'קיט צו) • בהקו חוג ונוי, נל הפסקא מ3ואלת במה שקלם ־ למענה חק, מקק ויסד • באמצו שמקי' ונוי, הפייטן מונה כאן שבעת הלקיעייבשמותן שמנחם רז״ל במסי חייג׳לף י״ב 3' אלא שקלא את המכון שבו נלך ושלג וקטור וטללים בשם ערפל שתחת דגליו ואת הוילון ואת הלקיע קדא בשם שמי ושמי השמים• ערבות לדנובו, ע״ש סולו לרוכב בערבות(תילי' סחה) ־ שמקים לעוזו, ע״ש ועוזו בשחקים(תילי׳סח לה)" מעונה בזרועו, ע״ש מעונה אלהי קלס ומתחת זרועות עולס (לברים ל״ג כ״ז) • זניל לקדשו, ע״ש מזבולקלשך(ישעי' 5p טו) * עלעל תתת רגליו, עש"ה בתילים י״ח י' • כחוקו של שבועוו? צג 11.בטלי־ • @ינ וחוקים': S8 מעולה•־.׳1ב1דה )יה nüw!? ,m n1@ ־ DHO בעזיי עינית ד^דייי-יי• vrvtSw ....... _ . . __.׳ _ __ ומים לא.יעברו פיו * כן לא .יעברו על פי ♦ ונשתכלל עולם במאמר פי שיריתי בפיו: ־ 3»HDÍD ípn ארץ* סד במוסדי מוסדי ארץ ♦ נתמנה ראש לכל תפ^דז: גס כאן הושמע נפרס חרוזתאות־צ׳ ותמצאהו במבו 1הנזנל י ^רבן ־שלם יחידו נמ^א. נטנא בכורים אז נישה . ®mmmmmsi ומייום דבר 1י:קךזת ארץ ♦ יקךא לי ראשי דורות ארץ: ״ .L'!.,a, .......... .,׳1. & מגיר זקךא לאדם הנוצר מ?$ךץ4 רןרא לנס איש צדייק בארץ•קרא לא3רי!פמאצ-לארץ: ,קוא^ןיחקד״ורע גס נאן נשמע אות ק׳ קום משנהו ממבוא הנ״ל• דורק איש ־שידה וקורב איש תם ♦ יישב אילים באילי יי» י ♦<י *־■-־»«■.♦ .••־־••• י* י ♦•!* •־rvi.j־.״׳;-׳• דום נחתם♦ ונם בטךככדז ה^דו נחתם ♦ עולים ♦ קרא ל.יעקכ הנחתם בשמי ^PR * P"* במעלותם ויורדים ביריךתם, תמהים על' מראה'!ה לןב^ים לקדושים אשד באך־ך ועל1 ?ל אחי יאלןד חוסם♦ וא1?/ד אליה הנה זה חותם :פה מכל חותם ♦ »”-• ו״יל:יי/. . , הותמורת שנים עשר נחתמו מזה הורתם ♦ בםבערז עמד ארס ראש לנשמורת ♦ זה ספר תולדות אדם המלך טבועים באחד חותם♦ על לב ועל זרוע למקגך רשומות * ;ואמר אליה הנה זה חכם מלא חבטות י n’in^ * ״ :־ י־ - - • 1 בצלכם ובדמות אותו לדמות * כאחד ממנו משלת באימות י'ומוראו על חיות ובהמות♦ וכללם יצךתי עלי חתמתי הותם: גס כאן נשמע חדוות אות ל' קחהו מן המקוס אשד הוריתיך • שלמו כל אלה בעמוד עם עולם ♦ כשלמו אל$:ם עד f ' . T : : ו * t : ״ 7/״-׳״ zt י*/\״י 9 >7 U /£> 1U; Ti ,r L'- 1 lu<ו אדמות4 ידעתיו קרא להן שמות4 ואחיי 5! W *HR* שלא נברא עולם . ואגפים וארבע מאות וארבעים הנכבד והנורא בשמות: • :־:ז• ושמיה שנה משנבלא עולם ♦ ־ אמיד. תורה זה משה לאן הושמע נפנים חרוזת אות לאמת שהשיגה תורה בגנות אלס הראשון והדלסרג« אשר נלןיא ענו מעולם♦.וידבר :* אל משה אשי נכתב יאותה לנדה במבוא המחזור בצירוף יתד הפיועיס הנמצאים הנה והנה במתזולים מעולם ♦ הוא יירש י מורישה עולם♦ והוא יקה* מתנת ־״־״ל -־1!ף■' נל ־־ק־ 0« Wra • ע1לם. ונא ראייתם:אט•" נ׳ילע^ם: י " פרש זה ספר תולדות ארכב* ינט^ יי־י שלישי (והיה אל אמונה׳ מהדהד למענה. ומבין בחנינה׳ אביא רחוף מבני אדם• ?הוחד• לקרוא ?שם H»*p י י עולם בנינה.'מטר אט'נה)7 י ’ "" :1• אדם• !קם ר1ר ן!שיר* םל|לר,ל נאים' «=*» «י nnm'ml ntiVui בהזדשעס ’ונ^נעד! nbtó חאלחים את בנוח ד!אךם * היא ״ ?• רבה ת!ת וואלס * ננו־או בנו׳?ם .mm זו ׳!זמענוי־שימעם. ולש/׳ ny-titf ייאמר::אמרוהאת האדם• לול׳ נולד א«»ציק?אדם• גילק קיל OKI• '*׳םיךלמס/^אליטלB8ti. זה :נזדמנו אומדים מלמעלה פניהם פני אלס, יל«» יאמרו הבל מד, וה קול מרעם. הולדומתילגל בוליל• אומדים ך, :נחמנו בני ארם• ואמר אליה הנה זה אךם רעם• ואומד להם:־ש ל׳ מעם ניני ונין'עם.‘ייכל ההת אדם* ומ^א חן יש?ל טוב בעיני אלהים ואדם ז רבויניס נהנונו מול,עם. לעבעה רקיעים נמו בזו עס. גס נאן הושמע בפנים חדו!ת אות 5' וגס אותה תמצא במבוא המתלרל אשר כת3פ< • בזלת אשר תבנם בה קרעם. ויטם ויסיעם ממקומם צץ ממזא־ז ובשחר עלה ♦ ונקךזי* ע:ט פורח על כ<♦ וממהעם . והיו נוטפים ב1שם מזעה ♦ _ ואמרו מלאכי מעלה ♦ אב המון נקראונהעלח־4 ובעשי:צ1ך ולא נמצא והשית טח זה ל׳טעס. Niti ?תלהים ממקדשו המונעם בעזוז עינוה תהום׳ העי״ן בחידק נמ״ם לעיל דף ל יה א' ונולו מבואר * כהוקו ונוי־סד במוסדי ׳ יסד ביצזולות פלי • מוסדי האדן המה היוצרים וני', נל הפשקא הזאת מיוסד' על הנתוב המה היוצדי'ויושבי נעעייוגדדיעס המלךבמלאנתו ישנו שס(ל׳ה ך נג)ונמו6אמרו עליו בבראשית רביפ׳מיוז״ל בנפשותן של צדיקי׳נמלך הקב״ה נשנלא עולמו שנאמד המה היוצרי׳ע״ש וייצר ה׳אלהייאתהאדס,יושבי נעפי' ע״ש ויעע הי אלהיס גן בעד? מקדס׳זגד׳־׳ע״ש אשד שמתי הול גבול ליס, עס המלך במלאנתו ישנו שס,עם מלךמלני המלני׳בייה נמלאה עולמו ישבו שס נפשות׳של צדיקי' שבהינמלך הקב׳יה ו3לא את העוליענ״ל וע״ש ביפה תאד והן הן בעצמי לבדי הפייטן המה היוצרים ונו׳ ל״ל נפשותן שלצדיקים, ונעיצגת שולק היינו גן עלן׳ וגלד באח היינו סול גבול ליס שלא יצן> העולם 1ראשי דודות האדן ׳ היינו נח ואברהם ויצחק ויעקב והשבעים נמו שבאר הצייען ענינס בפסקא. האמונה • קרא לאלם ונוי ׳ נולס בשם נקדאו לעיין על אולותס אס הס לאוייס לקבלת התודה וזהו ועל נל אתל ואתל שאלני יוצר בראשית • עמד גזלם • זה ספל ונוי י עעמו תולדותיו של אלם הלא הם רשומות על זה ספל. ואחר אליה, הקב״ה אמד לתודה ׳ ונל הפסקא מבוארת במקרא • פדש זה ספד ונו' ׳ הקב״ה פירש זה ספלו של אלם הראשון שנמצאו בו נל תולדות האל' על סוף גל הלודו נלאי בבראשית דנה פ' נ יד ונמצא לוד שלישי והיינו לוד אנוש להוף ונערד המי אלם ני אז ההלו לעעות אהד עי׳ז מעשי ידי אלס • לול עשירי, לור המבול'• זה ינחמנו ונוי',ד״ל הלאני מעלישנאיעליהס ולמויפניהיפני מלס(יחזק' א י) וצמרו תל נח זה ינחמנו שהי נח לשמיי׳מסדרי מעה בני האל׳אמדו עליו זה ינחמנו פי קילס שנולד נח זורעין אטיס וקיצדין קיציס ולדל-יס ניול שנולד נח חזר עולי לישיבו ולס עוך אלא קולס שנולד נח עושק מאנה בידיהן לכן נתיב מעצבון ידינו נולד 1ח התקין להס כלי מחרישי ומגלות וקדדורות ונל נלי מל אנה נלאייעליו בתנחימא • צץ ממזרח ונוי ׳ אברהם שנאה' עליו מי העיד ממזרח צדק יקראהו לדגלו (ישעי יהא נ) ונאמר קורא ממזרח עי ע(05 מא יא) ונמו שפירשו לש״י ז״ל, Tóm. IX• ובעשרה נצרף, נבחן בעפרה לסיונות י וקלל דחוקים, שהיי מכניסם תחת כנפי השנינה׳ נתמנה ייאש לצל תפלה׳ אברהם תיקן תפלת שחלית'(ברפות לף נו 3)• קרב; שלם יחילו צמצא ׳ בנו ’אילו יצחק • שלשה יהיס עודף, ללכת להר המידי* שנאמד ויהי ביוס השלישי וישא אבדהם את עיניו י לשוא בשלה לקדאתך יצא, שתנד מפלתמנת^שש)• ולמענו אראלי׳ ונו', נעו שאז״ל על פסוק הן אראלי' צעקו חינה דחק איש שלה, צאו איש שלה• איש תס, יעקב• באהלי יום, בשמיס, וגס במרכבה תארו נחתס,למ1'דיוקנו של יעקב נחקק בכסא נגוך פוליס ונו', אמלאני׳אהיו עולים ציורלים ־ חותמות שנים עשר, יייב שבע• יה • בעבעת המלך ונו', נולס היו עבועיצז בחותם אחל נעבעת המלך הקנייה שהיו כולם צליקיס ־ למענך, אתה התירה למענך חתמתי חותס על זרוע ועל לב דנענין שאמדו זייל תפילין למרה עלמא האי נתיב בהו ונו/• שלטו כל אלה, נשלמ1 כל:)ה הלבלי׳שבץ הקב״ה לתורי בעמלם על זמן של ישראל הנקלאעס עול׳נישעי׳מ״ד זישבשבילס נברא העולם, והנה הויכוח הזה שבין כביכיל לתוד הייבשעת בריאת הת1ר'שם7ח לעיל׳אלפי׳שנה כידוע ממאמרי רזייל שהעתקתי לעיל אצל שעשוע יום יו0;, וזהו נשלמו שיפיס על שלא נברא העול' ואלפים וארבע מאות וארבעי' ושמוני משנברא העול'על זמן נתינת התיל'• וידבר היאל משה ונו', כן אמד׳ התוד׳נבד כתבת בי וילבל ה׳אלמשה• והייאל אמונהונו', כאן מצאתי החרוז הזה בנ״י שלייח והוא מקומו הנכון ני אחד שאמר׳התור׳יאמייי ני לעולם הי' הקנייה מהלהל בתשובתה ואמר אברא העולם בע3ור האמונה והכל נעשה בשביל אמנה כהו שאז'י'ל בשהות דנהפ׳כיג על תשורי מראש אמנה(שיר ל א)• תולדות ונו, תולדות שמיס וארן • ובשבעה קולות, מבואר לעיל ובילקוט בתילי' נ״ע• שתים ונוי, שנאה' אחת לבר אלהיס שתים זו שמענו(תילי' סב יג) • והיו ניעפיסינו',.כלאי'בשבת דף פ״ח גי^ל ליגור ודינור שיצא מפי הקב״ה היי נתמלא נל העול' נולי בשמים • ־ *2 M ■אתו פרר ליום שני c^;19h. אל׳עירא■1 תא ifin . 0’Dsnt . 0# nto«ipn tw !fiü :!לליס oto1׳c . טיעזרז סגדל וצ?ח• י■״״ -״ "יי יי־י" ־ תלמים♦ יו^ר וטרא בל הנשמים. פ״ל רוחותם 1זף ובבן אמר לעגו רר העד מגם: v ft1♦, / •׳• ■ t* ״ז■- :י־ . ־ " י •יי• !שמחו כל העם. נשמחת אמרי נועם ♦ ונתמנה ציר שימים. להמם אנין במטעמים. ממית ומוריה ואני חי ר; עם. וירד משת מן ההר אל העם: י י לעולמים ♦ נסי גדולים ועצומים. קלה לעולמים ק:מים ♦ עוזך! בברית אבות תמימים♦ פוך! מסבלות ענמים. צללם בנבבי ההומים. קורע לפני! !מים ♦ רוע!. במן ממעטים. שקדתי לבתר! לימאמים. תרה, לס|ל! ל* ובכן וירדנה מן ההר אל היעם: ידוסל ע״פ א״ב סיי , ־־’T-■׳- - אתו מצות ותקים. באר היטב סלןוקים. !מוליהל3 מעטים: מנייקים. ררימויחבמה מפיקים♦ השפע מקור בדם חיים ' מעמים חשתי להבדיל!♦ הסורי אל לא יהיה ל!: מ?נ;!ים. ומנו!ת צופים ומיבש מתוקים. זוהר $«ג!ם ׳ מי ♦ף«ךיי ^ך. מבהיקים ♦ חובש לעצמורת משיקים. טובים ישרים ........... T': v 2 • z* י*ךק;0. ;קריס מפנינים ומנל לושוקים. ?mi W י/עותmf׳ó (צוללים. 'שקרן negm וגלולים. רק ש, בן שחקים. לנו־צד־מו מחטא מנקים♦ int,ו הם האלילים.’ קטב שעירי בעלים ♦ צלמי מסבות בם עוסקים. נדבר י מ׳ כסקר נחקקים. סופרימו בצי? ופסילים♦ פעלת תבניות בל קמלים♦ עצבי עובדי מחרקים. עץ ס;ים ליי^ ימסדלוים *?n-f האומללים. סומים חרשים ולא ממללים♦ נשיאים על וענקים♦ צדקות מלאים ולא דקים: 1ורוליים $ים ’ס^ד בת! ונסבלים. מאומה להועיל לא ?בולים♦ לא עוזריס אפיקים ;ליא אוקים... רום ועומק אל בס הקים י ולא מצילים. בנפלם נשברים בנבלים♦ ?בושו בלבם לש שנת ל עמקים לתוצאותם לח,! ממתקים: מתהללים♦ טועיהם לחושך מובלים♦ חגיהם מאוסים ממתקים דיבי־י אלהיס. לאו מרי אין במוך באלחים: וגעולים. זבחיהם ’מרק פגולים. ונקפיהס ?ין הרעלים. 1 — — — .— * L e.— —י .|ה|ךש1תיךיננ־ם• nwna בטגפ׳סי•'ייר8׳'יע זניכין?!' 0-685 • ד8ן.ע-.8לח:ףמעדנים. גםן(3דיאמהא^ר !1 6 *0’•Sפטמאים ארץ זמחניפים* ורעשה •ד• ארן מסלפים • בה^חי^ןבלפנים-אןיהגרילףלנכדחירםיז^׳ם־ !ועם ^8ם אחר מיל־פים• חמת אל" וקצפו מארבים • י$1ים ל'^טיד ם £*ר׳ ־•לבי טור עצמך מסיוטת נאופים י ♦פיה אל ’ריחך לדשפיס ♦ ״ 35ל את א£יך ואת אמך: בל נ־וגעיה באור נשרפים י לחיף כנות הס נואפים. ע׳יפ א״3 ' T ” ’ ׳ מעמקי שאול נחדפים. נופלים לשחת ולא נזקפים * אוון להוריך בחבור אמונים ♦ בעתירות אותך קונים ♦' שמח בחלקך ?חיים יפים'. עס לקוחה לך והבל צופים.' ןךחךבבריות איתנים. די חלב שדים לך מדשנים. פיוריה תפריח לך ענפים. צמודים לשלחנך מקיפים. המלביקזיך לבוש עדנים ♦ ומאכלים בפיך נותנים. קודש הלולים לאל מצניפים. רן.ה בלבך אז מוסיפים.־ זועקים בעדך החנונים. חיתך למ1 ךר עליונים. מיועניך שתה מבלך־ך מ;ם כסופים* תעב גנבת מי,ם מנופים: על שכמם באומנים. ♦ניעי בך שבעי אונים♦ כאב אם מנופים מים לא הגנב. שימח בחלקך ובטוב וענוב5 יקראך קם מתענים. ליראת שדי אותך מפנים. ״ ־ sáL'a חיו1ר <’ ־ • ודתות לך מכוננים. נחלת הון וב:ת לך מקנים. סומכים / ^ 1 ,u UM . ?ך, ?ןרומקסקן׳ם. ’ע8י חפץםלאי15 ?בישי' P "ריק/סבוריגנבים• 8וךדים'ל¥א לסואוינים* !עמידוך לפני דינים♦ צפה דת סורר וטורד׳ ^■’םי רואים באשנב♦ ערבים. קירות בהישך ניוקבים י צוררים ,יתמוך באקנים. ראה פן תעזבם לעת זקונים. שרחם ובאים באשנבים י פעלת יניע אחרים גונבים ♦ עשירים נעבד לאדונים. תפלתם קח ותאריך ?מים ושנים: עלומים מצילים* שבעים ללחם מרעיבים * נפשות ושנים האריך והזבה פני צח. יציר צלם אם לא ^ín מפיחים ומדאיבים. מארבים על דרכים יושבים♦" לנזול n' לא תרצח: לבל עוברי נתיבים. ללי זק עליתם מלהיבים. ♦Síi נם " ״ ׳: T להמם רוהבים. טעולו ובגדו'שוללים באףב״ם. חוטפים חור* וסור מאנשי דמים. שומרים בלבם איבה וטורפים כזאבים * זה עמלם לריק חוטבים. ומארה ושוממים. רשעת סוד מערימים. קחית נעש צדיק לבתיהם שואבים. הון בי7ה אקלימו לא עוזבים.־ רירי זוממים. צופנים ואורבים על תמימים. פיח טומנים אלות עליהם קונים. ,נרם למהלומות מחשים ♦ !ישתם למישרים פעמים. על רם רע בזדון קמים. שיאה בלי ברחובות מסובבים. אידם כבוא ;ךאו רבים. אהוח $ה ’באף מזעמים. נקי רוצחים באין רחמים. מאבדים ♦גיעיך הטובים‘. אכול ולגפשך ?הו ערבים ♦ אל תפוח מעש הצור תמים. לנברא בצלמו לשחת חומים. 5ך:ע בני אל רהבים. ואל תהי עם שטי־ כזבים: גשמה משימים♦ יראת אל־ בלבם לא שימים. טורדים י כזבים ברעך לא תענה. ורעה אליך לא תאנה. ‘ V . לא תכלית גל פועל, השנת הוא תכלית וסוף של פאצלת שמיס לאלן• צבי קדש, שרצה 5ה הקנ״ה וכמאמר ל״ע במס סנהלרי? ריש״ה 3'שנע נמי למדי 35< • 0אצנ־ם,ל' שקט ושאנן ירמו שאז׳יל נשמזד טו3 מזמור צ״נ יום הסב' יום שש3תו המזיקין מן סעיל יום 5ישנו עמו בשלום, יום ששנת מן המלחמות • פדת מרין וכו',כ7אי'3פדקי 7ד״א פיי׳יט בעש גודש ו3א השנת ובעש' סניגור לאה״ד אמד לפניו רנש״ענששת ימי המעש'לא נהרג סדגנעולם ובי חתה מתחיל וזו היא קדושתו וזו היא נדנתו שנאמר וינדך אלהיט את יום השביעי ויקדש אותו, ונזכות יוס השנת ניצל אלס מדנה של גיהנס ולאה אדם נמה של שבת אמר לא לחנם בלא הקניה את השנת וקדש אותו התחיל משורר ומזמר ליום השבת שנאמר מזמור שיל ליום השבת פכ״ל׳ ונן איתא נשוחל טו3 מזמור צ״ב ומסיים שם נזה הלשון כיון אראה הארס במה של 30״■ גא אדם לומר הימנון( מלה יונית ונל״ע מזמור במקומו' לשנת מזמור שיר ליום השנת אמד לו השנת לי אתה אומד היריון אני צאתה נאמר הימנו! לההנ״ה שנאמד טו3 להודות לה' ענ״ל, וזה שייסד הפייטן ענתה שידה ונוי ־ ונפדה פנים, שנפרה פני הקנה ולא העניש אדם הראשון• סימה לאות1" עסה ניצי ונין נצי ישראל אות היא לעולם(שמו׳ לא יז) • טעמו, מזוני של מן, או שי ל שלא ירד טעמו בו בשבת אבל נבאש כלכתיב וירם תולעים ויבאש• חובלי אוב ונו/ כתשובת ל'ע לטודניס רופוס שש!י.מי יימר 7הא;7נא שבת? אייל נהל סמבטיון יוכיח( נהל אמד של אנצי׳וננל ימו׳השנ׳שוטף והולךוניו׳השנת שוקט וצח)3על אוב יונימ(שאינו עולה בשנת■ ענ׳יל וזהו חובלי אוב ל׳וחובר הבד ונהר צפוני׳יהוא צהד סמבטיון שמעבד לו צפונייעשדת השנטיס• חון ופנים. שדה ובית• הגה בה, שנאמד טוב להודות לה'; דשן על שולחנך ונו', ע״ש ונמת שולחנך מלא דש?(איו' לויו)וע"ש וקדאת לשבת עיצג(ישע'נח יד) • בנל פינים, בכל עבדים* הודים וזקנים׳ נכללכינרד נכלל גסכינוד זקנים כמבוא' בסמ״גובס׳מאמ' השכל ונמו שאזיל זקן זה שקנה חכמי• וזקנים הצעימוך, הנעימו לך טעמי תור' ־ " אזון, האזינה• בחיבור אמונים, שחינורס הי' באמונה, או שהוא ל אומן שהתחברו יחד להיות אומניך,וכל הפסקא מנואדת נסדר דאתמול־ יציל צלם אס לא תרצח, שלא תעשה לו לנר שהוא נרצח בעצמותיו שלא לניישו שלא למראו וכמו שאז״ל כל המנייש את חנירו כאילו שופך רמים וכן אמר דיר נדצח נאצמותי חרפוני צוררי(תילים מ3 יא) לכן סס יוצאים מכלל לא תרצח וכן הורה נעל מאמר השכל• תור׳ הבט, וננל לשכה העני ן לעיל• מלהחציף וכוי, עיין לעיל דף י'ח בי- של1 תתערב,להיויבחברתמנאפים, גויס׳ גופם• ומ5י!שי כשפים׳ הצמיד הכשפים ומנאפיס ני ק צמלר נמקרא במלאכי ג' ה' וכן במלכים 3' ט' כ״3 עד זנוני איזבל אמך ונשפי' הרבים, ונמו שכתב הרב המורה זצ״לכיכלה״יענו״האלעשרהמנאפיס נחשנ׳שע״י גילוי ?אדיו׳יחול עליהם נח גונב ידוע ויגיל ל'ש ע״ידו׳ויעשו בו פלאו' ויעונצו וינשפו־ ?מטמאים ארן ומחניפים, נם בעין עדיו׳תהניף הארן כמבואר לעיל דף י״7 נ'ומאשה ידי אמן מסלפים• יש לפרשו ג ינעל חנופת האדן שהס מסלפים ומעות’' מעשי ידיו היינו האדן שלא תוציא כראצי׳ והאין נקראת העשה ידיו נדנת־ב אף יד• יסד'א־ז(’שתי’מח י3)או שירצ׳לומישמסלקיס ומעיתיס להתערב מין נשאינו מינו וע״ד שבאדתי לעיל במערבית י qibt לשם אהד מחליפים, ני לך ;קרא שמס על זדאס כ״א שם נעל המנאפת, ונל האנין מנואל ע'׳פ פסוקי משלי סי' ו' ז׳ט' נדנדו על האש'המנאפת י נייד, נטלי לשמרי לדשפיפ,לדשפי אש ונענין פס יהלך איא אל הנחלים • צמודים לשולחנך לכלי׳ עש ננ־ך כשתילי זיתים סניב לשולחנך(תיליס קנח) • מצניפיס, מכתירים • תעב גננת מיס טייפים, הפך מאמר אשה זונה מיס גנונים ימתקו:'השלי ט יז)• ונטיב תנו3, תאפה חנונה נטור, ל' ערל עונו? בשינה (תיליס צ3) * תרחק לכי'׳ כל הפסקת מבוארת בעצמה ונשנית לעיל דף נ״ב• נאשנני ערבים, בחלונות הערב וכאנין שאמד איין לאור יקים רוצח יקטל עני וחניון לבלילה יהי כגנב ועין נואף אוי חתר נמשך נתיס וגוי איוב נד) • אנ1ום שפתיך, אסגר וסתום שפתיך מלבדי ליצנות וטפשותויאון, ל׳תפלצתדהשיא אואך(ירמי' מט יו) שת״י טפשותך • גולשים׳ מגלים ומדברים • נמרצים׳ ל'.קלל< M a צמרצא סדר ליום שגי ״' 6* ה$ה: בנישינןה ?וןי ־שוכן'שן!קים •' גיגואףם .אטוס^?מ,ןלפת5ליצ<ם,3לתהח3י^לצ,0׳»לש*ס ומחזקים• נושולים בקל מסק אכלים ינו<פ "•יציב. mi•«!־?׳ם עס קלצ׳ס. השקנ׳ס ומשקים• קנובת צופים ומיבשמתוקים־ w*״♦ WW ?*יי"•«מ״יוי?מיי בתשעים ושמנה פנים בפרוש המומים ־ ♦ועצים. חגפיס ולר!ל אצים. ט3ל3ות #דוו/■ ־• : *4r u •r. v : u״ «-urr פוצים ♦ יהירים וי2ך קולציס. כצפעוני נושכים ומיחציס. ןנארב?ןים ןתש^ה ןנים טמא נחקקים * mna7 אש (עב w<<-t u ע7 קונצים♦ צרעת • :-r-ir v:v: • t $ • : •t i : .. ״■•״״ " ?עירם מנפצים. 'ר^את בבשרם »מ*ם ללש לענה ושלש .עשרה קצורה זקוקים • מאת!ם ?בי?םלצים,שמו1’לש1נך0נאן?ים• ?ww״ וארבעים ושמונה בעשה להקים• וישלש שקרושקוצים: י ־5 7 z .$. ••• !קי׳ : שקוצים וזנות אל ♦ה♦ צןת^..ובממ;ה סוב הוא 9>r!ií [ששים וחמש ב־ל^א רל^^שד״י ע״פ תסליה "' לא תהמר בית רעך: מהחזקים • בעליל שבעתים מזקקים וישומרימו לעד לא נזקים • ןלוירה חן ענ׳תשדק t x : , , ; . ״ ־*" .?_׳♦«׳ r יי* ד::ץ •י ! ׳ ■ ’״.'1 W**W: ל׳יראשם מעממים י ולגרגרותם עטור רשע חיומס*ם וגוזלים♦ קנך אשר קנו עמלים. 1 t" : : , UK v:- ut‘ : ..y תאות ש^לים־. פז וכסף י!ל !צע כלולים. עש !גדים :^רןים* מש^לדס לב ן^יגים ?^חיקים’ בפלילים* !סותאלמנה חו!לים* יתומים חומסים ולא y• “ י* - - ־־ • ע״' י L ^ 1 t íat*:<״•״ ר,וסלים * טווחים ‘לק^יג נבול עולים ♦ חוטפים $״ם לסן 1927 * 3א מסיגי 113,33 נאמו י 4Le»«i * MilhMU *44.«4 k• 4k4Ltak *■» ♦ _ ג. . 1' . . . ל. ל■ ל * * תאאם• אם own ילב לאלתשל׳ם•.׳ א< ימליח תגנב שנז במחנימו • ’ועל בי בעבורה ?דזליפקר1:׳םנעו ?!-,,את• ינשסית^מ-ל׳ קול»• תורה על־׳ימו• לאתה מרבבות קדש לתן יו" וכל העם ראיס את הקולות עוז" לעמו• הם קבלו עול1 תורה',עלימו• וכבן ולףסעלהןךשהני אתהרןדושישראל זמ!שיע1: ונע־עדה לנשמע הקדימו ׳ מרם ׳נישמע ס - ל י ק נעשה נמו •י וצדקה בה נחשבה למו י אלה העדות ןהחקים ־ אשר נהנו לעם ולשני כתרים סימו ־ למלאכה ולנהנה ןזשוקים • בקולורה וישופרורה ולפידים וללויהאימו•' ובעשרה'קדושים' קרישם וברקים ; ברעש וברעד באימה היקיםi אל לשמו• ובשבעים שמוה יהסם לאמו • ’ובשלש גמדצת(הייא 3 יז)י דרדר וכר'׳ ל׳וקון ודרדר תצמיח לך(בלאשי'גיח) וירצה שדנריהס הס כסילון הננאיל ונקון מנאי3 ונענין שננו לשונם נמו נסש,(תיליס קיו ד)• ולדנל אצים, ולרכילות ממהרים • !סירים, שנאמר זד יהיר לן שמו(משלי נא נל) ינפיילש״י • ובעין קירציס, שאמל הולך עקשות פה קורן בעיניהימשלי ו י3) ־נצפעוני, ל׳ננרזש ע: ך וכצפעוני יפריש(שם נג לב) ונתי3 אס ישך הנחש 3לא לחש ומה יתרון ללעל הלשון (קהל׳י יא), דצים, שמחים., מדנים ונו', לייה 3משלי וי.י״נו־ מגלים, ל' ני ינצו אנשים ענק ריב ומצה י עת־די/העותדייהם לאש של גיהנסיצרעת ונו׳נעו שאזי ל 3מק עלכך 7ף ע״ו 3'נל המספד ליה נגעים 3אי׳ עליו• מצים, ל' הציצי נמו שתית מצית (ישעי'.נא י0* תהמודות, שס 37ר ע ה תעלומות תעצומות והוא נמו מתמורות• רשע חומקיס וגוזלי',הפייטן הונה בפסקא הזאת ממק וגזל ועול נמה 37ליסהמםתעפי.' מן החמד' לכן הם.3:לל לא תחמוד וק עשה 3על מאמר השנל • 3צע נלול־ס, ל' המה רונליך 3מנלוליס ימזקא׳כז נל)וזוא'שס כלל לנל הדנדי׳סהס להנלול גלתנשינו• עש 3ג7י0, עשייה והוא נרקב יבלה נבגד אכלו עש(איו' יג נח) • ורקב בלים, נ'כ 3צ״י של י״ח הנ״ןיגצד״י ונן מסתבר והוא נשל לשוך של בגר־ ׳ועש ורקב גס" הס אחייורעים, וננ״י אחד גרס בלים בבי״תע״ש נרקב יבלה ואיננו מסתבר- ונועם 0מאמ' ני העין הצופה וחומד קנך אחדים הוא כהו. עש ל3ג7י'וכמו.סרק3 לכלים ני הנפש ועד בשר ינל' ונמו שאז״לבמס סוטי דן• ט' א׳ הנותן עיניו במה שאינו שלומה שמבקש אין נותניןלו ומה שבידו נוטלים הימנו ־ למה תהי' בפלילים ׳' נראה שהוא מלי עון פלילים _ (איו' לא יא) וטעמו למה תעמוס על עצמן עון פלילים ׳ וגל יתד ענין הפשקא מבואר בעצמו • ^ח העדות ונו' ׳ אלה הדברות הנזכרים שבכללם נל העדות והתיקים כמבואר במערבית • בנשיקה מפי ונוי, עשדת הדברות וכלהתורה נולה ניתנו 3נשיקה כמו שא('ל במדרש חזית בפסוק ישקני מנשיקות פיהו(שיד א 3) מבואדס׳ נל 7י3'ור הי' מבאר את עצמו נמה מצות ונמה ל׳ ניס תלויי' בו כמבואר שס ונמו שנארתי לעיל דף י״ו ־ משולי' .ונו' ׳ מבואר לעיל 7ף נ״ח־ בתשעים ושמי?' וני'׳ נארתי לעיל מנין ודגלו נדרשים׳ נמנין ודגלו עלי 6ה3ה(שיר 3 ט) שגמטריא שלו מי׳טנן פני' ים לכאן ולכאן• בשש האות ונו', תדי״ג מצות בכלל מהם רמ״ח מצוי עשה כמכין איבריו של ארס צשסיה לא תעש' נמניז ימות החמ' ־ ונעלת׳ונויעד ואת׳מרצט׳קודש כולו מבוא׳ היטיב בפרקידרי'א פרק מ״ח ובמכילתא פ' יתדו פ׳'ה׳ ונבר העתקנו במה שקדם רוב ןבריו הנה והכי• ולשני נקלים סוימו• נדאי׳נמש׳שבתדף פיח אי ני כלאחד מיזנלע נתעטד בשני כתריס נצגד נעשה ונשמע-לרליכה ולנהונה וללויה אדמו,נעשו לאומה משולשת• ובעשדיק־דושיס קלשם לשרו, פייהמפרש שיו יו״לקדושו׳שאק ישרע מקודשת הנל אלנו ורדטי3 נולהו 3ליש ריס׳כליס עכ ל ונח ידעתי תס ער? קדושת לק7ופת ישדאי והפייטן אמי שקידש ישרע עצמן בעשרה ק״דושין וידא׳לפי פ שוטו שכיוון 1י יו״ד הד3רו' ש3הס קדשס לו לעס, או שירמוז לה£ דאי 373די׳רנה סוף פ׳ואתחנן בעשר' מקולות קרא הק3 יה לישר* כלה ואלו׳הן ונו' עכ״ל• ו3ש3עיסשמות יחסם לאומו• גש3עי'שהו'ייחס הק3״ה את ישלש לו לעס ורן אי'33מ37׳ ד3ה פ״יר ש3עי' סקל 3שקל הקדש כנגד ש3עיס שמות שיש לי להק3״ה׳ ש3עי׳שמו'לישל1י ונויעכ״ל ואינימנויך שם אנל 33על הטורים נפ׳נהעלותך מנה יתהון שיא שחסדי׳שס שנים מן המנין כי נפרטן אינן ה״א ס״חגסמנה רניסוזה ולאי טעו' סופר ני לא מצאנו 3נל המקרא שיקראו ישלש דנים לכן נראה7173שזה צ״לדעים והשנים החסיריסהסשיהיס ודודים ילינלתי נן ממדלש תכחומה 23 קדושי, 7ף ס״א סוף ע״ד שאמ וז״ל נל שס ח3י3 שסי' להק3״ה 3הס קרא את ישראל קרא שמו אלהיס וקרא לישראל אלהים שנאמר ונו׳ של שבועות כח ונשריש עשרה מדות תיוצאותם בקימו• ינייי® מביו בטללו * שת!ם וו בהשמיעו וכלל שמם בשמו• וכאזור לך,לץ הדביקם לקהלו• ךחקושיניסעשר היל מפחד הילד לנאמר ולסיני הטה שמי מרומו• וילד הוא ופרחו נפשם ?ומשמע הוד קולו • והעמיד וכל קרשיו עמו • והגעיש והרעיש והרעיד עננ י כבוד גדלו• וגשם נדבות הניפו והזילו• לרומו • ואחת בדברו ההדיר עולמו • והיו ושבו שנים עשיר מיל בתוקף חילו • ועשרים וארבעה מיל מהלך נעו עמו • ודברו לציר ואמרו לו • קרב אתה ושמע שתים זו בהשמיעו באמו: ורגזו והלו כל מלולו• י ורקד עמנו קנין' פעלו• פן נמות באי עולם• מאימת חי העולם• ברדתו מאימת קולו • .וישמעאל וברי קהלו • לדבר לעם עולם• רעשו אמות העולם• דיטב לפניו וגם עלב לוי • ויקרא לציר פחד קראם ורעד החילם * היל כיולדה ולמרומו העלו־ ובינו לבין עם שלישי עלו׳ תבהילם ♦ נעו ורעדו לסר צלם ־ ואצל והעמידו ונגש אל ערפלו• ופגים בפנים קמואל באו בלם • לנחש בקבמי קלקולם • דבר לו• וקרגי.ם ?וידו לו • !רדון!רדון וישאלו לו מהזה בא לעולם׳ שמא היום רעשו למילוי ודברו לפני צור ואמרו לו• למימיו חוזר עולם• " למבול ישב לבוא מרה אנוש בי תגדלו; ומד*׳ תהשבהו לעולם* והישיב אותם בשאלם • !יעז למקומנו להעא• קנח שעשועים להנחילו • לעמו!תן לחגד׳ילם •וכשמעם כך נטו כלם • והשיבם’אל הניחו לו • מאז ד׳שקתיו !:!ברך את עמו בשלום• ורתולהשבילם: להגדילו• קנ!ןשעשועיםל5הל1• ולהכנס וכל דור ודור ומנהיגיהם • אשר עקדו לפניולפגים רשות נתתי לו• שברת מרום לפניהם • והעתידים'לעמוד אחריהם• לתתלומנתיחלקווגורלו• ללמד לבני כל בלם העמידם בביני עמך,ם׳ להודיעם בי ?אשר!לבר לו: ומהר סיני קבלו תורה׳ דור דענהשק מבלהם׳ טוב טעם ודעת לא מפי מלאך ולא מפי שליח אמורה• להשיכילהם• לכלימוםלאחיהבהם• כי בי אם מפימלך עוטה אורה• טהורעימם שלמים ומשלמים היו כלהם׳ בהגלותו (!ראתו טהורה • ’מפי גבורתי לבהירו בסיני עליהם• ובפנים הרבה נראה להם • הורה • דית באר היטב מבוארת • בדבור מדברי אנכי עם' כל אחד ואחר מהם • באמירה • ’בצווי באזהרה’• בתלמוד t v: t v t * t - r י■ v - ־ ־ ---■ T ־ י: פגים בפנים לחראותהם* יפנים באימה באגדה במשנה ב?וקךא* בהקה במצות למקרא למוריהם י פנים בינוניות למשנת בכרית גמולה • ערוכה ככל ושמורה• ערכיהם• פנים שוחקות לתלמוד הבמיהם• וכל מצוה שבד׳בענץ סדורה׳ להתברך פנים מסבירות לאגדות טעמיהם* בעתיק בהו™ בלל יום ברוך נותן התורה : יומין וצח נרמה להם • נחמדים בהר הגזר ובאלף' שהייא לסל האותיות ראיש• פתה ערך לפניהם • ורוקים ומצות טובים ושיכר באנכי לדברות ראש • להודיע שהוא אתנניהם • אשל!עשה אותם הארמי וחי • “ , ־ ״ ; T /־ בנהי;למי, תלכנה עמי העוד לי בנים במעי ותיו לכם ןצכאורת גבולי דדלים מטעימים שיר לאנשים: ־ ־ ־ ...... . , . ר ,ר..— שבנר. בנת♦ לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי הלולים ♦ ופאר נחני&' ורעש גמלים* אמיתי יש לייתקוה נס הייתי חלילה לאיש וגם'ילדתי במת! אמ1ן הין גל;ם• ומלאכי אש ומים בנים ־ הלחן תשיברנה עד אשר:גרןיוהלהן תךגנה אלילים * כשקהת טת Í“V5 מ0לרי^ בי יד יהות:: ותשנה קולן ותככינדלעוד והשק ערכה ומחלים * מה אל זה ס1ראים ושואלים * לחמותה ורות דבקה בה : ותאמר הנד. שבה יבמתך ושלוש קדשה לקדוש בקדיש מעלים: תמותי אמות ושם איןנר נ־ר,!עין!ר, יד,!ר, 6 ונד, יתיר. ני 5•־ T : '־' :־ 1 המות ♦פריד כיני ובינך: ותרא כי מתאמצתחיאללכת ככתוב(על יד נביאך) וקרא זה אל !ה לאמי * אתה ותחדל לדבר אליה:' ותלכנה שתיתם עד באנה ייהל ויז:ז Hp ^Hp^ ל^יש בית לחם ויהי כבאנה בית לחב׳ ותחב כל העיר עליהן יי צבאות מלא כל הארץ/ביוח: ותאמרנה הזאת נעמי: ותאמר א ליהן אל תקראנה לי" ^ ־ ״ , י זי־ ־ , ;עמי קךאןזלי פרא כי המר שי‘לי מאד ז אני מלאה אז כקול רעש גדול אייר וחזק משמיעים קול מח;ש־איכ הלכתי וריקם השיבני יהוד, למת תקראנה לי נעמי ויהודי לעמת שרפים לעמתם ברוך ייאמרו׳ *♦ ענה בי'וישרי הרע לי: ותיישב נעמי ורות המ יאביה כלתה פ״ח 3' • חוק נסונת ראש ׳ התורה הנסוכהמראש• החונים על לגלם, ונל יתר ענין הפיוט הנואד נעצמו וממה שקלסגאומ משולם, וגדאותם* סגולים׳ ישדאלעס סגולתו• גלגלים׳ גס זה תאר לישר1י ננמהמקומות־ * 3תנ הרג אנן היראי בהלכות סוכה סי׳ נ׳יח וז״ל נעצרת נהגו לומר רות לפי שנתונ נו נתחלת קציר שעורים והוא זמן הקציר• ואני מצאתי נועם יפה לפי שאנותיצולאקנלואפהתודיולא ננגסו לנרי׳ עא נמילה ונונילה ורח־צ' המיס נלאמד נפי החולד והיא נתגיירה נלכתינ ני אל אשד תלני אלו וגו'׳מתור לנרי תבונת רות אנו יולנגין את לנרי נעמי שאמרה לה אסור לן תאום שנת ׳ נאשר תלני אלך • אסור לן ייאול׳ נאשר תליני אלין ־ אסול לן ע׳ין, ואלהין אלהי• מפקליצן נתדי״ג מצות, ועמך עמי • נלאי׳ נפ'הסולן ׳ וכן ישלאל נתגיירו נקנלת התולה על נן יתכן לומר ס׳ לוע נעצרים'־ אנ״ן ־ מגלת רות מ רען הנער ה$ב על הקוצרים ויאמר נערה מיאסד■ היא 5כמיום ♦.פיר איש את דעהו נייא^ר^עדע כי צאה האשד, השבה עם נעמי משדי מואב: ותאמר אלקטה ts3 הגיף ייאמר הבי הממפחת אשר על:ךואחןי כה ותאחז ואספתי בעמרים אוחרי הקיצרים ותביא ותעמיד מאז בה'!:מד שש שעירים וישת עליה ויבא העיר: ותביא אל הבקר ועד עתה זה שבתה הסת מעט: ויאמר בעז אל חמימה ותאמר מי את בתי ותגר לה את כל אשר עשית רות תליא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשירה אחר וגם לה'האיש : ותאמר ישיש השערים האלוה נתן לייס לא תעבירי מזה וכה תרבקין־עם נערתי: עינ:ך בשדה אמר 6 אל תביאי ריקם אל חמיתך: ותאמר שבי בתי אישר :קצרין והלבת אחריתן דזלא צוית♦ את הנערים עד אישר תדעין איך יפל דבר פי לא ישקיט האיש ני אם לבלתי עעך וצמת והלכת אל הכלים [ישתית מאשר פלה הדבר היים: ובעז עלה השער ויישב שם והנה הגיאל ישאבון הנערים: ותפל על פניה ותשתהואיהיה ותאמר עיבר אישי דבר בעז וייאמר סורח שבה פה פלוני אלמגי אליו מדוע מצאתי חן בעינך להכירני ואנכי נכרך׳: יסר וישב: ויקה עשירה אנשים מזקני העיר וייאמר שבו ויען בעז וייאמר לה חן־ד הנד לי בל אישר עשיות אות פה וישנו: ייאמריילגאל תלקה השירה אשר לאחינו תמיתך אזחך מירד אישך ותעזבי אביך ואמך וארץ לאלימלך מכרה נעמי השבה משדה מיאב: ואני אמרתי מולדתך ותלכי אל עם אשר לא:רעת תמול שלשם: אגלה אןנך לאמר קנה.נגד היישבים ונגד זקני עמי יאם ישלם יהיה פעלך ותהי משיכךתך שלמה מעם יהיה אלהי תגאל גאל ואם לא ♦גאל הגירה לי 7 ואדע כי אין זולתך ישראל אישר באת להסית תחת כנפיו: ותאמר אמצא לגאול ואנכי אחריך!'ייאמר אנכי אגאל: .ויאמר בעז ביים הן בעיניך אדני ני נחמתני ובי דברת על לב שפחתך קניתך השרה״מך נעמי ומאות רות המואביה אשית ואנס לא אהיה באתת 'שפחררך: ייאמר לה בעז'לעת המת 8 קניתי להקם ישם ה מתעל נחלתי: !ייאמר הגאל האבל גשי חלים ואכלת מן הלתם וטבלת פתך בחומץ לא אוכלי 9 לגאול לי פן אשחית את נחלתי גאל לך אתר ותשב מצד הקוצרים ו:צבט לה קלי ותאכל ותשבע ארד גאלת♦ ס לא אובל לגאיל: וזאת לפנים בישראד1 והתר: והקם ללקט !:צו בעז את נעריו לאמר גם בין על הנאלח!על התמורה'לק:ם כל דברי שלף איש נעלו !רעמרים תלקט ולא תכלימוה: וגם של תשלו"לה מן ונתן לרעהו" וזאת התעודה בישראל: !יאמר הגיאל לבועז הצבתים!עזבתם ולקטה ולא תגערו בה: ותלקט בשידה קנה לך וישליך נעלי: ויאמר בעז לזקנים וכל העם עךים עד הערב!ת׳ח׳בט את אשר לקטה.ויה♦ כאיפה שיעורים: אתםודרים פ♦ קניתי את כל אישר לאלימלך ואת כל אשר ותשא ותביא העיר ותרא המיתה את אישר לקטה ותוצא לבליין ומזרלין מיד נעמי: וגס את רות המואביה אישת ותתן לה את אישר היתרה משבעה: ותאמר לה המיתה מחלין זקנית♦ לי לאשה להקים ישם המת.על נחלתי ולא איפה לקמת חיים ואנה עשית :הי מכירך ברוך ותנך :כרת שם המת מעם אחיו ומשער מקימי עדים אתם להמיתה את אשר עשתה עמי!תאמר ישם האיש אשר חיים: ייאמרו כל העם יאשר בשער והזקנים עדים:תן עשיתי עמי היום בעז:־ !תאמר נעמי לכלתה ברוך הוא יהיה את האשד. הבאר. אל ביתך כרחל וכלאה אישר בנו• ליהוד. אישר לא עזב חסדו אתי ד.ח:ים ואת המתים שתיתם את בית ישראל ועשה ח:ל באפרתה וקרא ישם !תיאמר לה נעמי קריב לנו האיש מגאלנו הוא: חצי הספר) בבית לחם: ויהי־ ביתך כבית פרץ אישר ־:לדה תמר ותאמר רות המאסה נם כי אמר אלי עם הנערים אשר ליהודה ימן הזרע אשר:תן יהיה לך מן הנערה הזאת: לי תדבקיןעד אם בלו את בל הקציר אישר לי: ותאמר רקח'בעז' את רות וית׳הי לילאשה ויביא אליה י:תן:היה נעמי' אל רות כלתה טיב בתי בי תצאי עם נעריתיי ולא לה הריין ותלד בן: ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך :פגעו בך בשדה יאחר: ־!תדבק בנערות בעז ללקט ♦היה אשר לא השבית לך גאל היים רקראישמו׳סשךאל: עד כלות קציר השערים וקציר החטים ותשב ארד והיה לך למשיב’ולכלכל את שיבתך כי כלתך אשר המיתה: ותאמר לה נעמי המיתה בתי הלא אבקש לך אהבתך:לדתו אשר היא טיבה לך משבעה בנים: ותקח 'מנוח אשר ♦,יטב לך: ועתה הלאיבעז מידעתנו אשר ך.:ית נעמי את הילד ותשתהו בחיקה!ד/הי לי לאמנת : את נעריתיו הנה הוא זירה את גרן השעירים הלילה: ותקראנה לו השכנות שם לאמר:לד בן לנעמי ותקראנה ן"ךחצת וסקת ושימת ש'מלית:ך עליך ו:'רךתי הגיון אל שמיי עיבד הוא אס:שי אבי דור: ואלה תילרית פרץ תורעי לאיש עד פליתי לאביל ולשתות: ויהי בשכבי פרץ היליד את חצדין: יסצרין היליד את רם ורם היליד דדעת את המקים אשר ישכב שם ובאת וגלית מרגלותיו את עמיינךב: ועמינדב היליד את נת־שין ונחשון היליד ! ושכבתי והוא :גיד לך את אישר תעשין: ותאמר אליה את שילמה: ושלמין היליד את בעז וביעז היליד את עיבד: כל אישרתאמר♦ אעשה: ותרדי הנדן!תעש ככל אשר ועיבד הוליד את ישי [:שי היליד את דיור: צותה המיתה: וייאכל ׳^עז!:'יעת דיטב לבי רבא לשכב סכום פסוקי וספר רות שמנים וחמשה ׳ וסימנו סודה שנה 3ד. עלרגי בקצה הערמה ותבא בלטותנל מרגלותיו ותשכב: !:הי אלמני• קדיש יתום׳ בחצי הלילה ויחרד האיש!:לפת והנה אשת שבבת . ______________ _____________:— מרגלותיו: ויאמר מיי את !תאמר אנכי חות אט0ד ^ נפרשת בנפך על אמתך ס גאל אתה: וייאמר ברוכה את , סדר הוצאת סער התורה ליהיר, בתי היטבת הסרך האחרין מן תראישין לבלתי 3קצמ קהלות צומדיס לבת אחדי ה כהורים אם רל ואם עשיר: ועתה בתיאל אף כמוך באליהים אתי ואין כמעשיך: מלסתך מלבות תיראי כל אשר תאמרי אעשה לך כי ♦ידע כל ישער עמי !S עלמים וממשלתך בכל דיר ודיר: יי מלך :: מלף:: כי אשת חיל את: ועתה ס אמנם כי 3 אם גאל אנס וגם :מלוך לעילם ועד: ע עז לעמיו:תן י: ♦ברך את עמי בשלים: ישיגיאל הריב ■ממני ליני הל:לה והיה בבקר אם:נאלך ־ אב הרחמים היטיבה בךצינך את ציין תבנה הימיות טיב ♦גאל ואם לא ♦.הפיץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי":יהיה ?רושל:ם: בי בך לבד בטחנו מלך אל ךם ונשיא אדון שבס ער הבקר: .ותשכב'4'מרגליתו.עד הצקר והקם עולמים: *וירדתק' !ושכבת ק׳י 2 אל׳ ק’• 3אםנפעולאק'• 4מרנלור>־חשדי', 5.בטרוםמנית־ 6 אלי ק' ולאבת\3* 7ואדעה ק'• 8 קנית ק', ע^גאולי^דו'• סדר הוצאת ספר התורה «c1*s<׳ <־״<'■ ™׳יי! *r יהל: ו6™ ,יראיו וביציו! על ביה "עראי‘: צור העולמים אה! הי1 !׳הז?נ« הארןויא3!רמשהקו?ה!:ו:?צ< 3!H׳0» q) הןףותאל1הנל הנפשת־ היושב במרחבי'מרום'השכן ?!׳סנאין־מפנ׳ף־ פימצ<וןתעאח1רהור?רע9יחשלי.ם־ בשמי עומ-קךם: קר־עתו על החיות וקידשתו על U3 נייד !«־* 1nw: m י m$ *W« «ת' m בשוביכעתום“ עין בעע׳רא^בשוב״ צק! נוצר הסי לא ־׳ם ג?־»א W £י" " |4ינ^ בבוי ׳: האי יבינו של עולם מלא ?!שאלוף לבי ?'טובח והפק,רצוני אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים רובור ברית'אתנ,פ ותן שאלתי ל' עבדן; פ׳ בר פלונית אמתא יזכני(**- רעיל נפשיפינו ס! השעית הרע■" י,ג'ער 3;צו הר־ י ״״״). לעשור! לצונן: בלבב שלש* ימלטנ• מתיר הנשואים ו:חון אייןזנולפלימת עולמים*ימלא משאלותינו הרע • וחןסליןנו בת־ויתף* סכני כי׳ שתשיתשכינהף במרה טובה ישועה ורחמים! י־ •־" י ' ־ עלינו ♦־ והופע עלינו רוח הכמה ובינה ויתקים בנו מקרא T י ז "י ד שכתוב ונחה עליו רוח יי* רוח חכמה"ובינה* רוח עצר! . ומניחין הס פ ע הנימה, והקורא יאמר גקול וגבולה ♦זרום"לעת ויראת "♦ וכן"יחי ’רצון מלפניה יי יעזורת^ויויש^ כל החוסים ביו ןנאמראמן:חנל הבו הלחינו ואלהי אבותינו שאזכה לעשותמעשיים B»31d « קינו וקנו כבוד לתורה כהןקרב * :עמוד(פלוני בעיניך* וללבה ברלבי יישריםלפגיך* וקדשנו במצוהייך♦ * י ין^ ברוף שנתן תורה לעמו ישךאל בקדשתה לד־י ושנזכה לחיים טובים וארוכים לחן♦ העולם י ת דה ” תמימה מישיבת בפש עדות ♦♦ נאמנה מחכימה והשמדנו ממעשים רעים * níinnWűV המתרגשות ע *שדים משמחי לב מצות עברה מאירת ־לבא חס׳; ^ ג™ עינ:ם: ע ע! לעמו:תן:::ברק אתעמו בשלום: האל תמים V* לרצון אטר, * ^ למ ל ״ ך ״ "י $ דרנו אמרת יי *nrn מגן הוא לבל החוסים בו: ואמהפלהילך ,,mm ^ ק״ל ואתם הדבקים ביי אלהיבם חיים ללבם היום ישער: העולה לתודה יסמוז נשפי ידו ביריעות התורה ע׳יי מפה של ס־׳ת, וחוד;! הנמה פית" השפר ורואה הפסיק שצריך להתתיל נו וינשק הס״ת ויאמר נלפזז אמד דני שמעון צד מפקין ספר תורה נצינורא למקרי 3יה מפתיזי תלעי דשמינ) י /ץ ח ט הא למחזיקים H3 והופך פניו לצד שמאל ורנלך בקול דמזמין ומעורדין את האהנס לעילא ואנעי ליה לנר נש למימר הכי: ךי*ך*^ןו H ךן^ךירד. כחך שמה למלא עלמא 3ףך כתרך ואקךך. ילזא 4: v ״,jijrju T!. רעותך עם עמך ישראל לעלם* ופורקן ימינך אחף ל^טך והעם עונים ברוך "המברך לעולם ועד ופוזר המנדך נ״יי׳ה*ליר בבירת מקדשך ולאמטו:^ לנא מטוב בהולך'ולקבלה %חך אתה ד אלדדנו מלד הע1לם אשי *לוהנאבלתמין!הארעוא:קךמךדח1דךלןהך בטבותא* LZ • ■ ולהוא א;^$ כקילא בגו צךקיא♦ למיסם ^ 4מנטר בלוד בנו מןלוד!מ םיעתן לגו את תודתו יתי רה כל די לי ודי לעמך ישראל♦* אנה הוא זן לכלא ?חך אתה יי נותן סתורה: ומפרנס לכלא♦ אנת הוא שליט על כלא♦ אנת T T' u , u Nn , -tJLj ׳*J.1: L״ V י ־״' ונשמפתיל הקורא לקרות בתודה יסיר ידו השמאלית מהש״ת יישאר יד ימינו לנדה .•של ט על 9) בא וטל-ווז!4י*5 לילך ל!יא♦ א^א עבדא אופזתנס ת כל זמן הקריא ׳ ונס הוא יקדאנלפש עם הקור' מלה נמלה • ואסר דקוךעזא בריק הוא תוגירנא 3ןגזה ומק?!א ריקד ■אוריתה «זףי ־’"ז 3?לrm 1w«זא*ל.* ילא עיי בי.$&ף• ברוך אתה יי אתזינו מתי השייט אשר w??־ *»:#&»m*, דה,א &**■ נתן לגו תורות אמות"'וחיי'שלם ואוייתה קשוט* ו;ביאוהיבןשוט♦ ומסגא למעבד טקון 1-T j ־ >'*4 a?V 'v9 וקשוט ♦ בה אנא לחך ♦ ולעזמה קלישא ^א ?תוכנו: בחך אתה « נותן התודה: אמלח^ש^ן♦ .ליא לע^א קלמך.לת$הח לב*״3א’ור*0א• גרסינן נפ״לן מרכות, ועוזבי ה יכלו, זה המניס ס״ת כנסיסt 1לשל 0 Dשאלך ללב, [ל1נא ל^ל עלל !שלאל * לט5 אנלנין גנלא לגברא מותר לצאת ע׳יי 17פק ואונס, פנל נלאו הכי אין לצאת,: ולח *ן׳ לשלם: ומוציאין 3'ס׳ית וקורין נפי יאה׳ נשנת מתפ'לין.עשר תעשר (VW !שילאל יזי אלהינו«♦ אחל: 1מתסלקין ל>' גברי, וניוולמתתילין לקמן כל הבכור ומממלקין לה׳ גנרי • אחל אלהינו גדול אדנינו קרוש שמו:) עשיר תעשיר את !ל־תבואת זרעך היצא השיה שנד! הש״ן לוקס ספר תולה נידו ואומר• שנה: ואכלת לפני! .!חוה אלריך במקום אשיל־יבהר 1ימ ליי אתי nbtt1131 שמן ♦דןין לשכן שמו ש6 מעשר דג% תירשך; לצהלה ובכרת jl■.,’, ־־ •; :־T ־ ־•'- בקלך וצאזנך למען תלמד ליראה אה־זהוה אלו־זיה כל־* !t, T .׳v לה והנכודה ולתכארת והנצח ולזהור צ♦ כל הימים;: וכי־־ע־בה ממך הלרך כי לא תונ־^שאתו״כי־ 5^הי-ם '?אוץ לך ” ה^בזלכה והמתנשא לכל לראש: שחק ממך'המקום אשר ןברורי ♦הוה אליישלשום שמיו רוממו ״ אללוינו והשועחוו. לדזדיוםתלו קדוש הוא: רוממו שם כי יברכך יהוה אלהיך: ו נקהה בכסך וצרת הכסת ר אלהינו והשתחוו להר קדשו כי קרוש יי ■אלדזינד• בידך" והלכת אל־המקום אךר יבחר״יהוה אלהיך בו: ומצוה על צל אח ליי3ק ולמיז הסי׳עצשסיא עונדת ל^, ואם ג5למןלו לור ונחתה הלסף בכל9אשר־תאוה נבשך בנקר ויב^אן וכיין ־ - ל .•:•״ .• ש י. שינבח ותכיאר :ו מרומים אלהיך ושמחת אתה וביתה: ותלוי אשר־בשעדיר לא WM ?מ V טלךמלכיתמלכיםתקדו׳צבתקהוא־ Á&כי'אי!"לו־4 ונחלה עסו־' »*»W*W= מ״ S״W»' ?,יצינייוכיציו *4* ־' ההוא של שבועות ö ההוא והנחת בש?ךיך־ ס לילד ?’ אידלו׳חלק יה" »#<ך'?‘?!?Wj שם ת;בח «’?? 3Wnegp-hN ונחלה ע$ןזוה.3רוהיתום והאלמנה אשר כ ?ד?ף m -m n ממיר.m mt אלרד •• ״ríj בארץ איבר :הוה אלה׳ךנתךלך נחלה לרשתה־ !ש;@רר> לפס. "וה אלחיך אקח ובנך ובתך ועברך רק אס־שמוע תשסעבקול יהוד, אלה׳ך לשמר לעשות ואמתך ודל,לוי אשר ביךךיך(הנך והרחום "אל?™ אשי בקרבך במקום אשר:בחל:חות אלהיך לשכן שמו שם י. ווכךת ?׳"?בד ה;+ת במצרי□,ושבירת ומשיית את־החקים האלה: 3 ה ובשבת י חג !£§n ליע?5י־׳ $ ^־י ?אקבול ומיקבך. וש«ח?) בחגך איזה ובנך ובתך ועבדך ואב׳תך והלו♦ והנר והיתוס והאלמנה אשר יישעריק: ׳שבעת והע^תעב^נו די מהסאאשר$ : השמרלק :סיס תהג ל^והאלח? כמקוסאשה־יבחר יחזה כי §ךרדה ךבו*עס־לבבקבל?על לאסרלןיבהשגת־םש^ את־כל־המציה הזאת אשר אגבי מצו;ק היוס: כי־יהוה אלד־־יף בדלק כאשר רבר־לק והעבטת נעם רבים ואתה אא רתעבט ומשלת בנעם רבים וכן; לא:משלו: ס כי־ יהיה בך אכ״ן מאחד אחיך באחד שעריך באתךאשך :הוזז אלוהיך נירון לך לא תאמץ את־לבבך ולא תקפץ ארדידך מאחיך האביון: כ׳-פי״ה תפתח אירדךלי ד | •1 :t : • r r jv« : ן : י ** ץ ץ , • * ן * ן שנת השמטה ;רעה עינך באחיך האלי! לי וקרא עליך אל״הוה יה״ «5 ח?א ־ IW !'Ói לי ילא־ ״ע ל?,בך בתתך לו כי בולל! הדבר היה ׳נ.ך?ו "יה • • 1 • • 1 • * •־־ י י י ) • ־* * 1 * p '־* 1 q״ ץ • ^ י ירוקת אך שקה־ שלוש פעמים י בשנה:ראה נל-ןנורך את־פני! יהוד, אחיד בטקיום אישר יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות ולא יראה ארדפני יהוד. ריסס: ־ I IT ך : -J ־ 1 A : $ •יוד ?4• I1T : v : רן: ן ^ .. • . ן ז_ ר׳ * J . * « נ- * ♦* • 1 • ־ •- « • • % s -j. v ״ * - ■ ■ - י - * • V♦ אלזייק ככל-מעשק וככל משלח ירק : כי לא־עחדל איש כמתנת:יו כברכת:הוה אהיך אישר נמדלך• ס אביון מלןרב הארץ על־כן אנכי מצוקלאסר פר>ח תפתח את-ךרקלאחיקל^ק 3*קצק: ס כי־ימכר לק אח? העכיח או העברייה ועברק שש שנים ובשנה ;שביעת תשלחנו■ חפשי מעמק: וכי־־תישלחנו חפשי מניסי? פ״ת 3׳ אצל הראשון ואומד חצי קדיש עלשניהם'/ ומג3יהין רגילליז ס׳ית שקראו 3ו ׳ ופותמין 0"ת 3’ וקודין למפטיר 53' פינחס * וביום הבכורים בהקריבככם מנחה חרישה1•. ליהיוה בישבעתיכם מקרא־־קדיש יהיה לכם בל־מלאבת עברה י I•• • 1' •• T 1•• • 1• VI Xf I |- *•• .. / • • T י• •« ÍT •ח׳ חר ־׳ ׳a׳ ׳ r׳• בקר שנים איל אחד שבעה כבשים בני־שנה: ומנחתם כי עכר היית כארץ מצחם!:פקק:הוה אלה? *על־5ז סלת בלולה כשמן שלשד־,׳ עשירנים לפר האחד שני אנכי מצוק את־־הדבר דזזה רעום: והיה כי־יאמר אלד עקורימס לאיר1 האחד: עשיריע %'ון לכבש׳ האחד לא אצא מעמק כי אחבק ואת־לסן^ לישבנה הכבשים: שיעייר עזים אחד לכפר עליכם: מלכד ולקחת את-המקצע ונתתה באזנו ובדלת ןדעה לק עבי "עולם ואק לאמתקתעשה־בן: לא־יקשהכעינק כשלי׳ד אתיו חפשי מעמק כי מישנה שכר שביר עבדק ישיש ישנים ובדבק;הוה אלוליק כבל אשר תעשה: פ ישראל 3חול ממסילין כאן כל-הבבור אשל יולד בבקרק ויבצאנק הזצר תקדיש בשמאלה עשר וכבוד::: חפץ למען צדקו:גדיל תורד-, ליהוך, |1ה>ך <3א תעבדךבכר שורך ולא תנז בןור צאנך ־ ;:אדיר ־ קולס קריאת ההפטרה י3דך המפטיר 3דנה,זח ברוך אתה "אלהינומלך העולם אשר בהר מביאים עךתתתמידיומנהתו תעשו'תמ׳מם "־רלנם ונהב״ם י• כשמג3יהיס הש״ת מ3יטין נגד הנת3 של ס׳ית ואומדים וזאת התורה אישר שם משה לפני בני ישראל על פי י: בידמשה; עץ ח:יםהיא למחזיקים בה ותומכיה מאשר: דרכיה דרכי נעם וכל נתיבתיה שלום: ארך ימים בימינה : T v T ״־ 5 •• ~ : T : י T • • T I \• r T V ל3!?״״'*זיך תא%שנה בשנה׳ במקים אזעי״בתר יהוה אתה וביתק: ובי־:ה׳ה בו מום פסח או ע? בל מום ךע לא תזבתנו9יהיה אלחיך: בשעריך תאבלנו הטמא טיב:ם ירצה בדבריהם הנאמחם באמתי. ברוך אקה ״״ והקוהור:nh בצי׳ 1בא;ל: רק את-דמו לא האכל על־ הבוחר בתורה ובמשה עברו ובישראל עמו ובנביאי לוי ובשנת ד האמת וצדק: VIV T (V v; 1T י הארץ תישבבנו כמ:ם: פ. שמור את־חדש האביב ועשירת פסח ל:הוה אלה? פי בחדש האביבהוציאק' יהוך׳ א^היק מטצחכם לי?ר׳ן וזבחת פסה ליהודז אלהיק צאן ובקר במקום אישר:בחר :הוה לשנן שמו ישם: לא־תיאכל עליו חמץ שבעת:מים תאבל־עליי מצותלחסיעני כיבהפזון^אתמארץ מצחם ?1מען תזכראת־יוםצאתק מארץ מצל:ם כל ימי יי?; ג ובשנת י׳ ולא־יראר׳ ל!ל ?אר ^ רק״קאומדייזהאחרפ' ראשון של :מים ולא־;לין מךזלבשיר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר: לא תוכל לזבח את־חפסחכאהד שעל? אישר" יה:ה אלהיק נתן לק : כיאס-אל־המקום א־שר״יבחר עני אנא+ במנ:נא♦ קפסלין ארבעה טוחן: הפטרת יום שגי של שבועות בתרי עשר בחבקוק סימן ג' ׳ והטעם נת3 רש״י ז״ל 3מגילה ך!> ל״א א' לפי שמל3ד 3ה במתן תורת ויהודי בהיכל קרשיו הס מפניו כל־חארץ,׳ 3דו3 קבלות אשכנז ואיטליא מתמיכין נאך א תפלה לךוברן1ק הנניא^ל שגינה: ♦הוה הפטר', וי״א אתא ודוגמא תמצאהו 3מ3יא הממזור י י ציב פתגם 4 לאת ותם • ברבו רבבן עירך: ________________________קדמות* א תפלה לח3ק־ק הנביא על שגיונית, תפלה הוא אסל מעשר' מיני זמל שנא' 3המ'ס' תהיליי׳ונמנו 3דיש מלרש שוחר טו3 י3פי דש י ליש p תהלי, וגן נל השרש' .főm. IX יר ° הזזת הפטרת יום שגי ין ד0ת׳:é טי» • »*ה m נהי mי . וזקךוש בדד־פארן סלה כפה ישמןם הזל־! ?טור תלגא♦ {הור 2mf * חיקיןךנרר ו?שךן: ב רא מבא♦ מה 3י־שו§א♦'ועמיה ־שין ?הריין: ך חיקין עפא♦ בלא שנ^פאי וגאן ליה ךמט?ןךיך בעית מניה♦ ♦ת הורמגיהי ^ביר־וה^יך גובריך יודעי הלכתאי ומתניתאי וחזהבר/א ספרא וספריי מלךח;א*לעלמיא; ימגןעם להון משיריך. י א טיר עליה־ף ♦ פחלא יהון* ולא ’יינון היך.עפרך: י חותן כעך להיך ברןען +יטופון געוהי מסדין: ־ רעותהיון הב♦ ואפיהון 3nv* ינהרון בניר ipát ל י הב תקוף ♦ ־ועינך זקוף ♦ יזי ערך רבך 3פי;ז ♦ ויחון בימאי בגו למאי באבנא ישיקון הפריך י ה ונין ♦ גבר עסיןי בכן ליה ;ממיאפריך ור,ללתו מלאה הארץ ־. י ונגה כאוד תהייה מדגים מידו לו ושם חביון עוד!'ו ה לפניו יי~ד רבד ויצא רשף לרגליו; י ,עמד 1 רמהד ארץ hfj הו/ר גלם ויתןצצו היררי־־עד ישחו גבעורת עולם הליכות עולם לו: י תחת$ןראיתיאו^י גכושןיךן?וןידיעות ארץ מרץ: תהב?הךיס דורה יה|ח אם בנהרים'אפף אם־בים עבךתן: ני תרכב'עידי־סייה ?!־?נתזו ־:הוח שמעתי שמילאתי יהוה פעלך וישועה: ט עדה תעור קשו/ך שבעות 3לןךב bof חייה! עורב ישנים הודיע מטות אמר .סלה נהרות תבמע-ארץ: בתו לחם הזכור: י אה׳וה מר/ימן יבוא י ראוק יילו'ה1ים'.ןרם מים'עבריגר/ן ... . . ״ ,, עזו ק׳ תהום כזאת נאמדה על דלך מליצת שילי דוד 3נועס ונלי ניגון ׳ ולק גם 03 תמצא התינו׳ המיוחלוילנוע׳וזמר ונליינגון שגיון וסלי ולמנצח 3נגינו׳מה שלא תמצא 3שפל זולתם גכל סגלי קלש-על שגיונות, נך שמו של נלי זמר ידוע! ואס היתס נעימויהמזמוד לפי שיד הראוי לגלי זה יתקלקלוא המזמו'3שס שגיון וזהו שגיוןל7וד(תילי׳ז)יב,ה׳שמעתי שמעך יראתי׳לא נתפרש כאן מה שמועה שמע סבל היא כנבוא׳נתפדשת בסוף הפרש' שמעתי ותרגז בעט לקול צללו שפתי וגויני תאנהלא מפלח וגויוהיינו 3יא'גדולי האוי3 הממדיגי׳ארן ומלואה והא לן לא תתן את יבולה ויבואו שני בצורת, וקול פחליס אשד באזני הנביא התחלחל מאוד על שקלא 3קול כישעעתי שמעך יראתי ומלוג התעודדו' ל33ו אשד הי׳מלא פחל וגהלה לא היו לו יליס לספר ענף השמועה על מתכונתו אגל העול’על דוחו ראשונה הייתפלה וגקשה לאל להחיות עמו גקרג שנות הצלות הגאים האלה, ויקדא היצעלך בקל? שטס ונוי, ויהי כאשל התשוענזו מורשי לגגו אנה ואנה לתור אחר הדוחה ?מנהג הנפש השונן בתוך פחדים ואימיויפןנה וגה על פני השנים הקלמוטויויעגרו מל נפשו גל הקולות.אשד מצאו את עמו מאז היילגוי וידא ני יל ה' סית׳ עסעמו להציל'.מדעה גנל תהפונו' הזמן בלדך נפלא ונעלם וני היהוא הנלחם להם במצרי׳וסיחון ועוג ויתד המלניס העצומייועי הוא הנותן גיס לדך ובירדן נתיג' וכאלה לגות עמהוגאמצעית הגחינות האלה הננללי' ננתוגיס הגאיס הוסג פחלתן 1י תקויותוחלת ונתקדדהלעתו ורוחו־ ש3 1ייו גשומו געחנוגהגי המושיע ואחלי אשל קחה שקע' נפפוחזד לתחלתליבודולספדענין השמיעי: אשד גדמ׳נל .אה וזהו שמעתי ותדגז געני וגויוגתוך הסיפור נתגלל געמונו גה׳ומלג תוחלתו על שהי׳שמח ועוג ל? באומרו ואט גה׳אעלוזה וגוי,זהו סלל מליצת הננואה הזאת והוא הדרך הנאות אשר הוסל גם גחנמת ההלצה־ פעלך, מצאנו ישראל נקראו פעלו ית' על גני ועל פעלילי תצווני/יקעי׳מה יא)ץלקדאו מעשה ידיו הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך;לגרי׳ לב ו)ועיין בביאורי להפעלת יוס שנישל ל״ה אצל ני יש שנר לפעולתך,והתפלל סנגיא שיחי'.ישדאלגקדג שני,הצרות המפותלות לגוא־ גקדג שטס תודיע, 3קד3 השנים האליתוליע לנל שהם פעולתך ואתה רוצה בקיומם נלרך הפועל המדמם על פעלו, ויתנן שיהי׳תוליע מל׳ני ילעת־ו למען אשד יצו׳את 3ניו(גראשי'יח יט)עטן מיגיונמו שפילסו שם דש"י ז״לעיין עליו וזהו גדוגז דחס תזכור־ ג־ אלוה מתימןוגו/עתה,החל לספל מקצת הוראותיו אשל פעל ועשינשניל פעלו ישרא, ותימן מגני אלוינלנתיב פ' וישלח ויהי גני איפז תימן אומד; ראשית לו יא)׳ולוגמתו פתח לול אלסי׳ גצאתך לפני עמך3צעלך3ישימוןסל'וגו'(תילי'סח)ונןפתח משה המסיט גא וזרח משעידלמו וגו', 03 7<2^33 *|.Óf)53 0 01137J)7*d3ד מפלי ^1131017 ולפי הפשע נלאך לגלי הראג״ע שלא גא להזכיר כאן גילוי שכינתו יתינזקן מלת רחמי׳ בשעת מתןתולה כ״א הגלותו גגגולויונודאות *מלחמויהמלניס׳עיץ ?פירושו לתילי' ס״ח גם גפיי מקוד,חיים לפי וזאת הגרכה ־ כסה שמיס הודו, בהגלותו בהול שבינתו ית' ־ ותהלתו, ת״י ואמלי תושגחתי', וי״מ אותו עטן זהר מן נהלו נרו עלי, ראשי (איו׳נע)• ד ־ ונוגה נאוידתהי׳וגו/זה אחל מן המקראות היותר קשייגס בתיבותיה' גס גמליצותיהס גס גלקלוקיואף אחד פירושי המפלשי' והנדא׳לי גו הוא שהנביא לצה לתת ציור מעע מגוללהולו יתישהזניל גפסו' הקולינלי לחקקו באופן מה בלב השומע לזאתאמד, ונוגה נאודתהי' 1 מלתתהי' ש3על האדן הנזנדת ור״לשאן>שהיא כשס חנוך ואפל בעבעה תאור ותזהר על פתהי׳נוג׳ גאול וזה גסגת הקמים הגולעי׳מיד סולו ית׳ אשל הופיעו לו לנוגה לכן יפין שפעת אורו, ואהל תהי׳גלשון עתיד כמנהג המליצינמו יעשו עגל בחולב;תילי׳ק״ו י יע) ומעעם שכתג הגאון ז״ל במאמר השלישי מספדו האמונות והרעות והלזנס דאבייע בספרו מאזניי דייה הבינוני' לף מ״זאיונמו אגיאלתיושס גנימוקי׳וגיותל גפידושי לתיויצא אצל ישקו העללי׳(בדאשי'נט 3)ע״ש, ואומי כאור גקמצויהנ״ן* לדמון על, .האודהילוע להר׳סוד השמש או של שבעת הימי' ?לעת דש״י • ו ש ס, תיגה רומזת על מקום רחוק לנוגה ומעלה וממנו נגזל שמים ל, עת הדאנ״ע^לק יהייטעס ושם גשמים הואחגיון עוזו וכענין ועוזו 3שחקי'(תילי' p"ת לייה) והלצון שהוא נגלה״ונעלס ׳ נגלה מצל האלתו הגלוי' לעין נל ונעלם מצל עצמותו ית׳על שלא נוכל לתאדהו גשום תאד ולא גשום סיפי־ל אמתי כ״א גלשו! שם שהכוונה גו,שהיא נמצא יש,ונל שאד הסיפורים איניעליו נאמת אגל יספרו גס על• ו על צל הלחנת הלשוןכה״ש הנאוןז״ל נמאמ׳האחלו:ויתק עול שמלת ושם רומזת על מהאלה הנזכר׳ שגה.סבו־י ומעוען. עוןו ית׳ומעע׳לגונו הוא הסול כלכת!? עועיאיור נשלמ/תילי ק״ל ג)־ח3יון,שס לגד סמוך מגזרת ח?ה ענין כיסוי ועיעון• ע״מ והגיון לגי מגז7ת.הגהסבע?1ל.שהטצוחגגח העוז לגן קמך אליו לפניו ילך לגד וכו,וכן לול ייחס אבדון האד3 אל זרוע עוזו כלנתי3 ?זרוע עוזך פזרת אויב• ך(תילייפ״ט י״א)• ה ־ לפטו ילך לגל וגו.,, ירמוז על הכתו? את אימתי. אשלח לפניך והמותי את גל הע0 אשל תיגוא 3הס וגויושלחתי את הצדעה לפניןוגלשה את הכנעני ואת המתי (שמו׳ כגכז)• רשן>, פ״י שלהונית אשתא וטעמו מגואל ?עוג גפי' רש״ילתילי׳ ע״ו 7' ע׳יש* ו • עמד וירוה אלן, כל סמפלשיס פירשוהו לשון מלילה אבל לא יתכן לעיקר מדקדק ל' ע?די שאילו כן הי׳ לו לינקד וימלל כמו וימדדם ביובל ו י מדל שט ח3ליס (ש"3ח 3) ועמק סוכות אמלל' (תילי׳סח) כמשפט פעלי הנפל 33טן הדגוש וכמקלה כל לשון הילול וחילול וריצון אשד הס מפעלי הכפל 3אפת שי3ואו לעולם ע״ד השלימיס אהלל אחלל ארצן וכן 33נין התפעל מתהלל מהחלל ודוגמת/אגל יהולל ימולל וירוצן איכס מפעלי הכפל כ יא מן עלומי העי״ן פידשפעם לברא ע״ל המדוצע נבכי! הלגוש וכן ההתפעל מתהולל מתחולל מתדוצן, והפדש גלול יש געעס גץ יהולל ליהלל ובין יחילל לירולל ונגד גאלתי נל העטן הזה ?עוג גמפולש לפי תולדות אצל ויתרוצצי הגנים גקדנה עיין עליו, לכן גלול שאין וימולד רמו וימלל אגל הוא מגזרת מול ומשרשו ויתמודד על הילל, ומסתגל לעת יונתן שתלגס וימולל אלן ואזיעת ארעא ל' הזדעזעות ואיננו רחוק לומד ששרה געעס עס וימוענו גנזילוס העיייתגלל״ת להיותם ממוצא אחל ונטעם מוט התרועעה אלן(ישעי' נ7יט)־ ויתד גויס, הקפיצס והעתיקם ממקומם, והוא פעל יוצא ני העומל ויתל ממקומו(איו, לא 5) גגנין הקל ־־ ויתפוצצו, מנין פיזור מן כפטיש יפוצן סלע (ילמיי״כג כט)י הדרי על, משל למלכי כנען וגן גבעות עולם ־ שחו, מן תחתיו שחמל עוזרי להג(איו' ט' י"ג) ויחסל הנפל כמשפט ובא מצלע ־ הלינות עולם לו׳ מהלכי עולם נולישלו הס לפיכך יעשה גהס כדצונו • t • תחת און, טעמו נמידתת און ועמל• תהה שם לגר מן מתת ע" מ הבא המס אלא שנפתח גענור החי״ת כמשפט גס נכון הוא להיות זה דמז ללבד נושן לשעתיס( שופטי’גי) ואלן מלץ על לגל גלעון גלגלי לחלום(בס ז,) והאהל הוא.פלישת היליעית ורגזו כשגא גדעת אליהם ri ־ הגנהרייחרה ה',•למוז לגקיעת הירדן, אס גיס גערתך, גקיעת יס סך> ולא זנל סניסייעל הסלל־ני הלנג על סוסיך,מגל סוס פלעי׳וילה' ני סוסיך דומזי׳לגלי הים אשר לרך עליהיאשר גשיאס ושאונם ידמו לשוסי׳לוהדי',ודוגמתו הנה הירונג על עב קל(ישעי׳ יט א) ונמו שאגאל עול בסמוך * מרכבותיך ישועה,הפך מלגבות פרעה האומללי/וסלצון ני הישועיגעצמה היא מלנגותך אשד אתה יושב גה וכןמללך המלין לה גשי׳הנגלליילהחיות הלומייוהוא מיןאחל ממפאדי המאמד אשר קדאו בעלי החכמ ׳ נשספערטחני5’קתני!>ו(עערסתנןריכטונג)ונמוהווכע3עגל'ישועתי(איו׳לוטו) כי כשל׳ גלסוג אמת(ישעי׳ נט יז) וממין הזה והאט'חשבה להשגר(יינה אל)ו־3יס הם על פט כל המקרא וכן בכל לשון * ט ־ עדי' תעורקשתך, גם גרקרא זה טזחגטו המפדשי׳מאול והנראילי לפי פשוטו ולפי הילוך הלשוןשהדצוןגו שקשתי יתיתשי׳שממ' רגה וחורבן גלול גהנלחמיס עמו, ועדייותעור שטהס נופלים גיחודעלגילויהגשת בהריסת הכיסוי ונשתדגג ההורא' על האורגן והשממ'3נלל ומזה עלו עלו עד היסוד 3ה(תילי'קלזז)שהס ל' חורגן כמושאי׳ עליו לשי'ז״לוהיינו התגלויה־סולגהליסת סגטן והתגלות השלש בעקירת הנטע׳ גס יתקניתעול ל' הלקה הוא P ותעל כלה (גדאשי' נל נ), ני ביריית החן נעשה הקשת ליק לוגמת סליק חלבי, (שמרטו ט)ע״ש פירשי' זי'ל צהנווג' ני חולק ושממיתדיק קשתו להפין על הנלחמי' עמר ש3ועו'מטו', הוא נפל ענין גמלוישונות שגועו' הוא לעומת עדייוכעו' לעומ'קשת!־ועניןש3ועו.ת גם הוא לי חורבן וחל׳ וקלל׳ני במקו' אחלמצאגו לאל, ולשגוע׳וגמקו׳אהד לאל׳ולקלל׳ ני הס אחייולעיס,והעל הנאמן במעש'יהונתן3ןשאול.שהנתוג אומיכי ירא העם את השבועה ויהונתן לא שמע *השביע אביו(ש״א יל) ולא מצאנו ל' שביעה כ׳יא ויואל שאול את העם לאמוד אדור האיש וגו',ש"נל שעיקר השבועי הוא המאל׳והאלור והוא אמויהשממ׳והאודבן,ותיבת מטו׳הוא נללן> עס הקשת ני הוא שס לכלי זין עשוי ממעי ע3 וברזל חל ?לאסו והשתמשו 3ו הקלמוטס במלחמת' לדקור בו ?קילו? מקום לירות אותו גריחוק מקום וילוע הוא בכלי קל*'לאומות הקלמוטס׳וסוא הנזנד עול גסמוך נקנת במעיו לאש פלזיו, ומעתה, עולה לשון המליצה כהוגן וככה שיעורו ערי' תעיר קשתך שבועות—מטות ומלת תעוד עוהלת גמקו׳שטס כמשפט השירים, גס יתכן לפרש שבועית מטות נמו בגעת מטויוילצה גו שבעת האומות שהס מטות כנען ואל תתמה שיבוא שגועו׳מקו' שנעת ני כמוהו מצאנו חג שבועות ימים מצותיאנל(ימזקאימה כאו שתרגם יונתן שנעא יומין וכן פירשו ללייק עיין עליו׳רלפ״ז יהי׳טעם המאמיקשתך תשים שממ׳לנס בשבעת העממי׳,וטע אומ׳סלה כפיי דש״י או נפי׳ראב״ע׳ אבל לבי אורללי ני תיבת אומל במקו' הזה לא יורה שוס הולאה עצמית מעציסמאמ׳אגל הוא לומה לאחיו סלה ושניה' סימנים על נעימות הישיר להדים או להשפיל וכדומה והס בוים בהוראתם אל הגיוןסלה(תילי'ט יז)ני פתרון אחל לאומד והגיון,ל׳שניהס ל׳לינול נין גבה גץ גלב נידות של שבועות ־ נח ÖX.׳״ ■ש^ש W, ״,?,öli קולו bírni :עמר זבלה לאור חציך יהלכו לנגה ברק למנצח מגינות׳ תצעד־־־ארץ באף המל עי ר יברך בלעת אחרונות DtfD 1!?-^ ’♦ ינ ד,ע1^ם ?יריק■ hp בו־^או** " אל1זי« &לך הע1לס צו־ר 'htS־ * : DlJl רצייש ״*׳׳ ■בכל הדורות דואלהגאמן האומר ועושה♦ הטדבר ומקים י{ > vz- ן״ .־» זז ■י את-משיחך מחצת ראש מבית רשע #ל דברי אמת יצלק־ י" ־••־ ער־צואר סלה : ׳י נקבת {אמן אתה הוא " אלי!-» מא^נ-ם רבךף ודבר אחד *TÍD* Hlli? ירחמן m *»> במטיו ראש ביזו יסערו' להביצני ״ליצתל מזיזי יויייי:'ש,נל,קם ?׳ האל הנאמן ב^ל ךבר׳י־ " ni* ׳*•ך ■י•־ אי/ה• ברוך f■ ls'lL1־ tviiíin 1/1003 ♦ טו 1313/ 3*0 רחם על ¥יון בי היא בית חיינו ולרזרובת נ0ש -Jy 103 לא3ל כמרלאכל עני במסתד י. טי ךךבות 3*0 לסם.על יןייון בי היא בית והיינו ו'לןגלו;ת נפש gnt>)fí <*tJ»3S 0*D Itih M : ט' 'שמעתין במהךהנימינו •בריראר/הי:מ?!?,ח»ןבמיה: ן־&צמיותחתי ארגז אשדאנוד! לאס צלה ולאעילושו׳אחדים % ?מיו • ב- בשסקרשך נשבעת לעלות לעם .# : ’י 3*־־תאנת לא- לו ׳®לא :?בה נרו לעולם יעד ־ ?רוך אתה " מגן ייי ־ 4 *JÍ'jZ.יין״ r k . ׳׳ \ •־־י- .־ י: על התורה ועל העבודה ועל הנביאים' יעל יום השבת תג|ל^ [א ? $ 713 35-13 0 3חש fCÍTI8$Ö הזה וע4 ♦וס חג השבעות' הוה ^תת י-'נו ♦♦ אלהינו ושלמות לא־עשד! אכל מר ממכלל צאן ליןךשה ולמנוחה לששון 1ל«מחר, לכבוד ולתפארית• ואין במר לרפתיח. -ח',״״ ״,״!,.L על הבל " אלהיני *unj מוייס לך ומברכים אזהר !-M LÍ ? •י ’ ער•! ? י' ■••״•״ VT •תברך שמך בפי בל ח* תמיד לעולם ועד: בדוה אתת אגילה ^אלזהי יישי^י: יט יליוזד 1 1 * i.ihv ־ י פחיו ק׳ .nW אדני יי' מקדש חשבת וישראל והזמנים: לשבת ?ידוע מענינס; ומצאתי און לי נפי, הדאנ״ע נתיליס צ״ב נאמדו עלי הגיון בכנוד׳ הגיון נועם השיר או שם נלי הניגון ענ״ל ומה שיור׳ על אמתי! זה ני לא מצאנו עול המיני הזאת ננל המקרא זולת נספר תילי׳נמו שלא מצאנו יתד התינות המודות צל הנעימות ופל הכלים נ״א נו ׳ ועול דאי' ני המתרגמים הקדמונים הסורי והיוני לא תרגמוהו נלל כמנהגם נתינות כאלה שלא לתרגמם ׳ ועיין עיד נסמוך נפסוק י״ג ־ נהרות תנקע אדן- לדצתהדאנ״ע תי״ו תנקע לנוכח השם האדן שהיא הנקוע' היא ■ הפעול׳עד שתעשינמו נהרו'׳ ואפשר עוד שהתי״ו לסי׳ הנסתרת ועוניעל האק שהי׳ הפועל׳המנקע׳נה נהרו׳והיינו לקול פתד ה׳ונענין פור התפורר'ארן(ישצי'נל יט)־ י ־ נתן תהום קילו רום ידיהו נשא ׳ לדעתי תהום ודוס שניהם שמו' עצמייילשצי קצו׳ גנדיאה זה לגוניהעליון וזה לעומק התחתית ושניהם פועלי׳זה יתןקולו זה יתעדו. והכוונה ני הנריאה נולה ממוצק הארןעל שרי רום נתעוררה נהגלותו ית׳לפני עמו התהוינתן קולו והיינו שאון ימים ונצנץ נשאו נהרות קוליישאו נהרו'דני׳(תילי'צנ)> זהרו׳נשא ילו׳ולש״י פי׳נתןמהו׳קולו שנמוהו יושני האדן׳רום ידיהו נשא צנא השמי׳ הודו לו׳וגס לדעתן יהיידום הפועל ופעולתו נשיאת ידו נהודא׳דוגמת ננשאי ידי אל 7נידק7שך(תילי׳נח נ)ואול'המעיין נמקדא זי-ימצא שהכו־וצ׳נו ששבי נושאי׳פפמלפי׳ יפעלו פעיל׳אחת נעינה ני דוס הוא כנגד תהום ונשא לעומת נתן נשאל א״נ ידיהו שיבוא לעומת קולו ולא ידענו היחס אשד ניניהילנן נראה לעיקר פשוטו כי אין יריהל נמקים הזה לי י7 ממש אנל הוא שס דנל של הוליייל' תודה והלל, וכמוהו לדעתי לשון יהודיייזה יאמר לה' אני וזה יקר'נשם יעקג וזה ינתוג 1Y לה'(ישעי’מד ה)והמפרשיז נתקשו מאוד בכוונת כתיגת ידו לה' ולדעתי כן טעמו זה ינתוב שיר תו־תו לה', ולפי פירושי זה יהי' לשון המליצה נאה ומסודר באופן נמו' וצח מאול וכבר מצאנו לשוןנשא נופל על השיד נלנתיב ישאו בתוף ומחול(איו׳נא י3)וציין פי' רש״י דייה א' ט״ו כ׳יב; ואולם לדקדוקי דע כי נבר נתב הדאב״ע בצמר' בשער השמו׳ ני משקלי השמו' רבי׳אין קן להס ולא נמצאו במקרא לכל ענין צירופם ני מקצתם מצאנו לבן בנפרד ומקצתם בקיבוץ לבד ומהם בכינוי לגד ׳ וידענו ני ידו גס ידיהו שרשם ידה לכן קרוב לשמוע שיש בלשוןעבדי שס דבר ♦דה ע מ קגהשדה וחביריה' שלזה'נאמר בחיבורם עם כינוי הימי7ל.נ'ו שדיו י נם בתים,,'■ '■''הייא קנהו שדהו כמבואר בדייקו׳ במקרא h זובמכלול שקלH#£3 ועל משקם ימןז''לומרירוגסידהל מלשון הודייוזה ברור ׳. יא שמש T־־ ירח עמל זבולה ׳ השמש גס הירח נל אחד עמד במעגל שלו׳ זבול' הה״א רפה שאיננו לגינוי אבל הוא במקו' למ״ד בתמלת התיב׳נפי׳ דש׳יי ז״ל׳וידמוז לעמידת השמש בחצי סשמייבמלחמת גבעון ושק השלידה׳על האויבי' אבנים גדלות מן השמי׳ והם מנוכים בשם חצים ומניתים ולאודי הלנו ישד1>, גן טעם הכתוב לדעת המפרשים, ולי נראיטעס שמש ירח עמד זבול׳שעמדו במעגל שלהתוה' ומשתומם על שפעת אוד חציו וכרב' ברק חניתיו שהיי שבעתי' נאור עצמס׳ונן דדך בן אדם הרואה פתאו׳ עכין נפלא לא ראהו מאז להיו' עומד משתומם ומתנהל, 1נןקרה לשמש ולירח שעמדו מתמהון המדהולא הלנו שוב לאוד צצמ׳ני הוא חשוך בעדלהאו׳ר הנפלא אשד ראו אגל יהלכו לאוד חציך לנוגה בדק חניתך׳ הה מליצה מפואלה מאול. ובעניןההבדל שבקנוגה ובדק וזוהר ואוד 7ע שלכל גשם הממורט יפה יש זיו מה והוא הנקר' זוהר (ס^ייעי) והפנו הוא הכהה, והזיו היוצא מן הזהר הוא הבדק '(טטרלוהו) ואס הוא יוצא מן האש יקרא בשם שביב׳ והאירה המסובבת מן הבדק אי «! האש היא הנקראת.נוכה (טיף) והפנו האופל׳ ואולם אוד סתם הוא שם כלל לכל ענין הגורס דאות עין והוא הפך החושך ולכן מצאנו שייחס הכתוב אוד לנוגה נדנתיב ואוירח צדיקים נאור נוגה (משל* 2 ייח), ויש לי פירוש נאה בכתוב הזה אלא שאין כאן מקים ביאורו י יב בזעם תצעל לקן ׳ גרש שבעה אומות וטעם תצער תלך אלא שהצעירה היא ההליכה בפסיעות שקולות ונערכות ־ יו. מחצת ראש׳ נלראש מבית רשע׳והליי״ש דגוש ־ עדות ׳ מקוד והוא נמו לעדו'לטעמו להרים ולגלות יסור טירותיער צואדם והס המומות הגבוהות והמגדלים הבולטי׳שהס הצואר נבניגיס ׳ סלה מלת הניגון שהיו המנגניימשלימי׳נן׳ נ״ג רל״ק 3שדש.םל עי׳-ש וכן המנהג עול היויבמזמורי הערבייישיעמידו נם כמיפעמי' '<לת נה ומלת לה לתשלום הנועילנד מגלי סיו׳להם התלו' בכוונת המאמיר וזה ידוע לחכמי לשוני •יד 3מטיו,הני'^7נוס כליןבי״ת %16»*י״#*'•*י”-” B3S5SSSSSS3RKB g!5g8$^T58s3S ־ ־־ - י נופם ויסלח לבל עונם וישלח ברכה והצלחה בכל מעשיה א'של♦ ♦ויקבי■ ביתק עוד יהללוך סלדי: ידיהם עם כבישראל אחיהם♦ ונאמר אמן: אשרי העם שכנה לו אשלי העם ש!זי אלהיו í מךר ^תנת יד תהלהלךוד>?ר1מטףאלהיהמלךואברכהשניךלעלם ׳ , ־ ועד: בכל יום אברכך ואהללוה שמק לעלם ועד: גדול ע ומה^ מאד (לגדלתו אין חקר: דוד לדוד ישכח מי שיברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד מעשייך וגבורתיל!נידו: הדל כבוד הירל ולבלי נפלאתיק ושלמה, הוא ♦ברך את(י״פבר״פ), בעבור שיתן מתנת ♦דו אש־יחה: ועזוז נולאור׳יל יאמרו וגללותל אהפלנת: לכבוד המקום ולכבוד התולה ולכבוד הרגל, בשבר זה זבל רב טובל !ביעו וצדקתך ירננו: הנון ולחום י; אלך הקב״ה ישמרהו ויצילהו מכל צרה וצוקה, וישלח ברבי זמפ!ם וגדל חסל: טוב!י לכל ורחמיו על כל מעשיו: והצלח׳ בבל מעשה ידיו ויברכהו ויזכהו לעלות לרגל עם יודול ♦יז כל מעשייך וחסיליל יברכוכה: כביד רלכותל כל ישראל אמן: ׳ יאמרו ־וגבורתך ילברו: להודיע לבני האדם גבולתימכסל רכן במי ש3דך שמ3רך הנ״ן אל הקרואים לתורה מזכיר לכבוד הדר מלכותו: מלכותך מלבות כל עלמים וממש ליתד בבל , ,, h,_L_ דור ודר: סומל יי לבל הנפלים וזוקף לבד הכפופים : בעבור נשמת האב י עיני כל אליך ישברו(אתה נותן להם את אכלם בעתו: !זכור אלהיםנשמת אבא מולי(פ״ב״פ) שהלך לעולמו פותח את ♦דל ומשביע לבל חי רצון: צדיק !! בכל בעבור שאני נודר צדקה בעדו בשיכר זה תהא נפש1 צלולה לרכיו וחסיד בבל מעשייה קרוב ע לכל קראיו לכל אשי בצרור החיים עם נשמת אברהם!צחקליעקב שירה רבקה יקךאהויבאמת: לצון ילאיו״יעשיה }את שןעח,ס יישמע רך,ל ולאה ועם שאר צדיקים וצדקניות• ישבנן עדן ונאמר (יושיעם: שומר יי את כל אהביו ואת כל הרשעים!שמיד: אמן: רזהלת י♦ ידבד־פי ויברך כל בשיר שם קדשו לעלם ועד: בעבור נשמת האנז , ואנחנו נברך יד, מעתה ועד עולם הללויה: עכור אחים נשמת אמי מורתי( פ״ב״פ) שהלבה לעולמה ־ '1נשממזידין הס״ת מן־הבימה אל ההיכל אומר הש״ז בעבור שאני נולד צלקר-, בערה ובשכר זה יהללו את שסיז־זוה כי נשגב שמ1 לבדו צרורה בצרור החיים עם נשמת אברהם יצחק ויעקבשרה :־־־ •.• •• : r • • :ז : : ־ ן^וסל^ה ןעם?־אי צך!ק׳ם fW IW ה,, ,ל m ו־שמים? tó nRtó־, ,הלה = - י" '* לבל חסידיו לבניישיראלזזם קרבוהללויה: , בעבור נשמת א3 ואס הזקנים ויתד הקרובים : ז ־־ • t ■ ־•• ••• t •• ־ :I ־-־ י !זכור אלהים נשמת אבי ואמי זקני וזקנות♦ רולי ןתחתי' נשתל נמול נשתל בשבת אח♦ ואחיות’ בין מצד אבי בין מצד אמי שהלכו לעולמם לדוד מזכור ליהוה הארץ מזמי־ר לדוד הבו ליהודה בעבור שאני נודר צדקה בעלם ובשיכר.זה תהיינה נפשותם ומלואה תבל וישבי בה: ני בני 4םהבו ליזמה ניוד יעד• 'הואי הכו של שבועות ה ni !מים ♦סדרו ועל ד־י׳בו ליהזדי, כבוד שמו הקרוש : נהרות יכוננהזמי!עלה בהר *־הוה ומי!קום במקום קךש1: נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה: ישא ברכה מאת ♦הוה וצדקה מאל־הי!שעו: זהרור ־ דישו מבקשי פניך הלבנון: גירקידם כמד־עגל « אלהינו•!י אוחד: חי י אחד הוא אלהינו הוא אבינו• הוא יעקבקלה: שאושערים ראישיבם והנשאו פתחי עלם ויבוא סלן־ הכבוד: מי זה מלך הכבוד!חוה עזוז וגבור !הוה לבור מלחמה: שיאו שעדים ראשיכם ושאו פוקחי עולם ו!בא מלך הכבוד: מי הוא זה מלך הכבוד יהוה צבאוות הוא מלך הכבוד סלה: נט ננ׳אןנןרןראזהאלןהואמר: קיוח קדוש קדוש קרוש ” השתחוו ליהוד־. בהדרת־ י אתה ,, ._ fT .- ז׳ קלש:קוליהוהעל־המ!ם*ל־ צבאות מלא כל הארץ כבודו. חי . כבודו מלא עולם הכבוד הרעים!הוה על־מים משרתיו שואלים זה לזה א!ה מקום כבודו לעמוקם ערוך רבים: קול־יהודה בכח קול יאמרו: ק״וח ♦ כרוך כבוד!! ממקיומו: ח' * ממקומו הוא !הוה בהדר: קול!הוה שבי יפן ברחמים ויחון עם המיחדים שטו ערב ובוקר בכל יום אךזיס.ו:יישבר!הוה את־ארזי תמיד פעמ!ם באהבה ישמע אומרים: ק״וח שמע־ישראל לבנון ושריון כמו בן־ראמים: מלכנו הוא מושענו. והוא ישמיענו ברחמיו שנית לעיני קול־יהוה חיצב להבות אש: כל חי י להיות לכם לאלהים: ק״וח אני י! אלהיכם: קול יהוד. !חיל מרבד!ודיל אדיר אדירנו יי אדונינו מדי, אדיר שמך בכל־הארץ : !הוהימדירקדש: 'קול!הוה ץה!ה י! למלך על ?h האיץ כיום ההוא ידדה ♦.! אחד יחולל אילות ויחשך!ערות ושמו אחד: ובךהינלו כלו אמר כבוד: מ׳ וברכך קדשך כתוב לאטד: !הוה למבול!ישב ויישב!הוד, ק״ות!מלוך !!־לעלם אלהיך ציון לדר וריר הללויה: . מלך לעולם: יהוד. עז לעמו יו׳ לדור־ ודור ־נגיד נרלך ולנצח נצחים קרשתך נקדיש !־תן !niri יברך את־־עמ1 ושבחך אלהינו מפינו־לא!טוש לעולם ועד כי אל מלך גדול בשלום: וקדוש אתת: נשמסזידין הספד תוך ההיכל אומרים כרוך אתה ע האל הקדוש: ובנחה יאמר שובה יהוד׳ רבבות אלפי!שיראל: קומה אתד־־. בחרתנו מכל העמים ♦ אהבת אותנו ♦ ורצית יתור־. למנוחתך אתה וארון עזך: בחניך ילבישו צדק בנו ♦ ?חממתנו מכל הלשונות♦ וקדישתנו במצותי ך. וזתסיךיףירננו: בעבור דור עברך אל תשבפנימישיסך: וקיבתנו מלכנו לעבודתך♦ ושמך הנדול והקדוש כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אדי תעזיובו: עץ ח!ים עלינו קראת: היא למחזיקים בה ותומכיה מאשר: 'דרכיה דרכי נעם ותתן־לנו■!: אלהינו באהבה שבתות למנוחה ו מועדים זבל נתיבותיה שלום: השיבנו ♦הוה אליך ונשובה חדש לשמחה זחנים וזמנים לששון♦ את־יום השבת הזת ואת !מינו כקדם": ־־ ‘ יום חג הגבעות הזה. זמן מתן תורתנו באהבה מקרא תפלת מוסף ?עתה!גדל נא בה אדני כאשר דברת לאמרי זכר רחמיך יי וחסדיך כי ־ מעולם המד־. ♦. קדיש זכר ליציאת מצרים: ומפני חטאינו נלינו מאךצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו■ ואין־אנחנו ♦בולים לעלות ולראיות ולהשתחוות לפניך ולעשות חובותינו בבית בחירתך 3ב!ת הגדול והקדוש • -לגדל ויתקד? ?מה ר?א מלמא ד,-ברא OTjn3 ?נ?ןלא עליו מ־:׳ ה;ד ל,־?לוחה בטקר-שף י׳מלידמינותהנל״נון דנל’ב<ת;שראל יהי יצון מלפנ׳ןו יי אלה׳נו ואלהיאטת׳נומלך רל? ־בעגלא ובזמן' קר'ינ'יאמרו ־ ............. יזוסם ¥ליני של =W.WS W־־ אק’-יהא?מהיבאמניךל?לםולעלמ.?למ.א. ,"3יה יל?נה, מלדדה ולנדל ?בידי א?־ני מלונו נלדה ?ניד ’ ±Lבח'ףת2־ ו״^א ־1<הדו י<ת־^ מלנולןז עלינו ?והדר, ;הופע ;ה??א עלינו לעיני ?ל ל׳ ??מלת עולם ושם .נעשה לפנין ני שס” אקדא הט גוד' לאלהיניי, תמירים בסדרם ומוספים כהלכתם: ואת מוקך יום אדני שיפה* תפתח ופי.יגיד תהלחך: השבת הזד. ואת מוסך יום חג השבעות ־הזח ♦ נעשיר, ברוך אהד־. י! אלהינו ואלה♦ אבותינו אלתי אברהם ונקריבלפניך באהבה במצית רצונך. במו שכתבת עלינו אלהי יצחק ואלה♦!עקב האל הגדול הגביור והנורא אל בתורתך "' על!די משה עבדך מפי בכורך כאמור: עליון גומל ססךים טובים וקינה הכל וזכר חס.יי לשבת וביום השבת ישני כבשים בני ישנה תמימם ושני ״ל ל״’ *» W* ?יד ׳**־ עשדני־םפלת מנחה בלולה ב?0ן ונפט: עלת ומו?יעומנן: בדוקאתר,עטנ.]^0== , ?בתי בשיחו עליעלת התמיד ונפנה: אתה גבור לעולם אד;, מדדה מתים אתה רב להושיע ז ־ ־ ................. :י:T % ל״ם ?לפר י?’ם *V ינ׳וס הבבורים בד־,הריכבס ?”לד־, חד?וה ל:׳ לי׳?“?ד?׳ír<י*־1"י9׳ ממית וטללי, ימ?מיל;שיעה ־_______________ בקד?נ:ם א:ל|הד• ?,עה?ב?ים ?ני?נה:" ומנתתסונקכיהם כמדבר. שלשה עשירניםלפר. ק7ושה לש״ז ושני עשירינים־לאיל. ועשירון לכבש׳ ויין כנסבו ♦ ושעיר =1" ־־^W ^סור לכפר. ושני תמירים כהלכתם: שיוהשרפיקיך־ש.המקדישים ל:שבת ■“'־ ,נ^^להלהל׳ולמתים^ ?ד,ףאלה״מל.ללמת,ם־ ?די?נ:םא;ל'»חד. שבעהעבשים ?נ׳?נה! אתה רןיו־ש ישמך קדוש וקדשים בכל יום־!הללוך " סלה * בחך אתה י! האל'שמך בקליש בכתוב'על יד 7"!שמחו במלכותך שומר♦ שכת וקוראי ע־ונג עם מקדשי Tóm, IX. טו p שביעי מוסף ליום שני של שבועות שביעי * בלם ישבעו(יתענגו מטובך ובשביעי רעית 13 משביים לשונות : כתובה ?אותיות bnW ושיניס, וקד ישתו חמדת:מ־ם אתו קראת. זבד למעשיה בראשית: וגם בשם המפורש בשבעים ושנים י. לכל־1 אהד ואחד ״לן־ירן ן״י!,-, ,"ן""" uL ל nc#W ?תרים. נתיבים ?v'm אלחים mp איין: ; ,:■■■ , י■ י• ■;־ •• •••?ד- מלן־ הדרה ברוב נוראות, אוהרה ב׳2מ קד׳מיו ובשס עלינו ÍTB ומטיב ך!ך!־ש לנו שיבה אלינו ישראל יכנה ־ מלןי־א שמות öyytf ועטו' בהר משבל־כ. 10113? רחמיה בגלל אנ1ת ש^״ן- ו־צוגך ושמו מעלה למעלה סשקעיס: קררה בססנים *L21 י "™ "L-J ״J וקמסיייתי mm WW. ?י* ממונות ודיני ב סף ^תח7ה מ<ןד^[7 *־ נפשות: עטיפת הדן צהלה ורנד. ילאה ונבואה הגיון מביני [הראני בבטני [שמחני 3תקונ1 ומליצה תפארת ושימחה: פרק• אגדות וערכי עמנות. יחשב כד!נים לעבודתם דקדוקיהן ורקרוקי סוברים: צור כתבם בסיד שלישים. . י * ת ונתנם באהבת לזרע המקדש: קבלה שלישי בחריש לזמרם והשב ,SV^ לני DH ושם נעלה השלישי. ונתנה יחד לזרע יישרון: ראשית ואחרית rfcÓJJ ונשתחוה לפניך בשליש §;$♦ חקוק בתוכה. (העיד עליהם שמ:ם וארץ: שירה פתח רגלינו ככתוב בר־זורתה יש^1ש פעליח עט על זאת ואמר שירות תליה. ופץ ואמר אין כאי בשנה.?יאי׳ ?•ל!^י1ך J1ÍS פני:יזי אלהיך להכניסם בגן עדן לעולמי עולמים: תורה תמימה נתתי במלים יבחר בחג המצ'ןית וגדזג לל.ם. עט• ונחלתי קראתי אתרם. כדי שאתן לבם שכד השקעות ובדוב הלבות ולא!ראה את פני »׳ttSÍSSS^ ״ ריס,ם: איש במתנרת!דו כברבת ” ״׳ אן שש מאיות וישלש!גשרה מצות • א; סיק אשר נתן ?ר: . . ברויש עגשן ומתן שברן• אמרות טהורות והשיאנו יי אלת נו את ביכרה מועדיה לחיים ולעזי1ם •• r t t t : 1 - - 1 r: r : לשמחה ולששון כאשר רצית ואמרת לברכנו ♦ אלו-ןיגן מזלןקות שבנתיב!/ צרופות 555ך ובגחונית ואלתי אבותינו רצח במנוחתנו קדשינו במצותיך ותן ?״זהב. 5 w**s>*W W? w ws*י ׳’אזובים ׳שמרים ־ עמוסים הסחת. ?1בנולעקיובאקתןהנחילני״ wfa בארנהיני״ן 1. hi^-iht! Ui , ;־ ’(יל L בבל לב נצחם* בחכמה דרשום: את כשימחה ויששון שבת ו מ1ערי קדישך. וישמחו בך ישראל מל»׳%?יי(ז8ג״־!«^הש»י״?לל^ג ארה תזכיר לנו אלוהיטעמו♦ ותרצה לנו ותמלא משאלותינו: ’ ” *r ״**״‘ ** *"י יי״י י י 'עליונים'ששו ותחתונים עלזו• בקבלת ?הי" יי*" ^ י*"•* ״״ 16 הורה הנתובה מפיני י־׳‘ ^ ־"ר״> תעשיה: במקכר במפקד חם ישלש מאות וישעיסיגחמש. י t י 1 1-עיי y'r 1 ■ru - . כנגר ימות החמה: 'נס מצוות עש•!-, מאתים (ארבעים תואר כלה מאר גת^לדד בר!בלת ייסזד, ושמונה. כמד איברים ש(אדם: רוק ודולר הערת בנו. ששרת הדברים: על ע;'שן ושכרן הה:יש וחיעת והטוב והרע: הור^ T ; - ,v ♦.♦ -t • עשרת הדברות י וקשרת לנו' עשרת כתךים: ובישי’ לחתזחקקתם. לעולמותמחלתם• עליי'5אמן נתתם. וכין שני כרובים הנחתם: זרוז מקרא ותרגום הורה ונביאים שמיונה. וכתוב־ ס משלשים אחד.עשיר: הקרי הלכודה וסדרים ששה.. ועליהם תלמוד שלישים וששה: מעמי משלו שלשת אלפים* י ויהי שירו תמשה ואלף: יחידה נתונה לשיעים לבוא. לעם אישר בחר אלהינו ואלה׳ אבותינו.ונו' תמצא 3דן> הקדום וגומלין התפלי*• ק׳ ש אין נאלהינו, עלינו יוי6 געטסערן• למנחה רככסין לניה״ב ומתפללין מאתמול ׳ ואס היא שבת מוסיפין ואני תפלתי וגו', ומוציאין ס״ת וקודין ג' מי אדם נפי נשא , ומתפללין וגוהדן התבלה מאתמול ־ לערבית במוצאי י׳יט אומדן והוא רחוב ונוי וייתפללין שיע סל חול ואומני? אתה חוננתנו בחונן הדעת , ופחד המפלה אומד הלז קדיש תתקבל. ומגדלי? י על הנוש אנל לא ׳על הנד ולא על הנשמים י עלינו • קדיש יתום י אבל במוצאי שנת מתפללי? הנל נבשאדי מיש • אזהרת ראשית, אזהרת בגימטדיא תלי״ג • דוק ותלד, שמיס ואד?־ הערת בנו, שנא'העידותי בנס היו׳את השמי' ואת האק(ד3רי'ליט)־החיי' והטוב ונוי, שם ט״ו• עשדסנתדיס, עשרת הדברות־ תורה, תמשה ספדי תודה • ונביאים שמונה, במשי 3 3 ד?! י יד לשדרן של נביאי' יהושע שופטי׳שמואל מלנייירתי' ייזוקשי ישעייותלי עשר הריח • ונתובי'מקולבים•רי׳לעם נתוביס השבריםמשולשים, ובמס'ב'׳3במקום הנזנרסלר? של נתוביס רות תילי' איוב משלי קהלת שיל וקינות דניאל ומגלת אסתר עזרא(ונחמי' מלל) ד״ה הדי י׳יא• חקרי הלנו ונו/ששי סדרי משנ׳שבה מחקרי הלכו'• ועליהם תלמוד שנשים וששה, ל יו מסנתות שעליהם מצאנו תלמוד והס,ברנות, שבת, עירוני?, פסחים, יומא, שונה,ביצה, ד׳יה, תענית ,מגלה, מועד קטן, חנינה, יבמות נתונות, נדייס, נזיד, סוטה, גיטין, קדושין, ב״ק, ב"מ, 3"3 , סנהדרין, חנות׳ שבועות, ע ז׳ יהוריות, זבחיס, חולין׳ מנחות, בנורות׳ עדנין, פמודה, מעילה; נריתית, נדה, ועל זולתי לא מצאנו תלמוד חון מן תמיד שנשדד אדר לב אשי• טעמי משלו ונו/שנאינבי שלר וידבר שלשת אלכי׳משל ויהי שידו ממשיוטיף(מ'א ה י3) ואזיל במסי עירובי? ד׳נ׳יא בי מלמד שאמר עלנל דנד ולבד של תוד׳גיאלפים משל ועל גל דבל ודבר של סופדים חמשה ואלף טעמים־ יחידה, תאר לתורה־ לנל אחד ואחד שלשה נתרי' נ"נ בנל נתבי <־ ונראה שרומז על תני האותיות הנקדאי׳נתדי האותיו', במשימנתות דף נ״טיב' • ובשם ?שלאל ימה נקרא שעות שבעים, שבעי׳שמות לישראל ושבעי' שמו' להקב״ה נמבואד בסדר דאתמול ד״ה אמתי ובסילוק היול ושמו מעולה למעלה משבעים, מצאתי בפי' הרב חזקוני בפי ואת חנן נפסיק שמע ישזטי וז׳יל מצינו באגד׳עייין של שמע תלוי׳לפי שהקנייה ברא מעש־ו בעיע' כיצד? ישראל אחד משבעים באומות, האומות אחד משבעיס שבבהמות, בהמות אחד מעי בעופות, ע־בות אי העי שנדגים, דגים אי. מעי שבשדיס, שדים.אחד ׳מע' שבהלאניס והקנ״ה מלך על פילם ועל זה יסד הפייט באזהרת ראשית ושמו מעול' למעל' משבעי' עכיל־ בסימניות, גנון פתוחות וסתומות׳ ובמסורת, מסרת המקרא לדעת מנין נל תיבות ואותיות והחשד והמלא והקרי והנתיב ונדומה ־ עטיפת הזין, דייל לדעת איזה אותיות צרינים לה־ות מעוטביס בזייני? שהס התגים• צפלהודנה ידאה ונוי׳ נולס מיני לשונות של לשון נביאה הנמצאים במקרא• פרוץ אגדית׳נגין מדרשי אגדות ופרק־ דד״א י בסוד שליש־ס, עשייה הנה נתבתי לך שלשי(משלי כ״ב ני) ור״ל שאי? לך דנד שלא תמצא לו רמז ושוד באחד מן השלשה ספרים אס בתודה אס בנביאים אם בנתונים ־ קבלה שלישי בחדש השלישי, נ״נבנל נ'י יר״למשס השליש לבטן נמבואר לוניל דף מ״ח• ראשית ואחרית חקוק נתונה, ליל שהגל נתיב וחקוק בתידה מראשית הבריאה עד אחרית העולש ־ שידה פתח ענו, משה רבינו פתח על זאת שידת האזינו השמיס ונו נתוגיס נל העתידות־ אז wv ונו' מבואר לעיל• & s ר מאמר השכל ביאור לפיוט אל אלהים ה׳ דבר שאומרין למעריב שני של שבועות רגלו לנינו הגדול הרג י' אליעזר ב״ר נתן האשכנזי זל״הה המנונה הראב״ן נ״ל אבן העזר אשר חי בסוף האלף החמישי' הוא הואב״ן זקנו של הרא״ש זלה״ה ~ ■--־ • --------ח-^ן, 1 ■ II• ־ ר r----------—-------^ מאמר השכל ברוך ׳הרופא ומוחץ ומחיה מת, אשר נתן לעמו תודת אמת, מצות והקים, ומשפצים צדיקים, והדברים עתיקים, כלס נהוכים למביניהם, חיים הם למוצאיהם • א׳ןבהס עקש ופתלתול, ואם יתנו לי חתול, ופתאים עברו ולא השכילו צדיזי׳ילבו בס,ופושעים יבשלו בם י וראית♦ מכני ממנו ישימו כל השת־לתס והתעסקס בקיום תורת ה' ית' וכמעשה המצות וכעשותסמצוס א; מצות ידמו כי הציעו אל תכלית אשר כיון כהסכהצטוותס, ומה עח עיניכם מראות ומהשכיל ל3ותס< טעו מני דרך הישר עכרו מעכרה לא נכונה , טומאה ישנה היא כידיה׳ כי אמרו מצות התורה ללא טעם, ודבריה יסללו אקוד לשמעם, כל ■שכן לד3ר 03 כסס ומהמונס ולא מהמהם כי(א יתכן לומר על מצות חכם ומשגיח אשר ללא דכריצוס מצות ויזהיר אזהרות , תאלמנה שפתי שקר על צדיק עתק דוברות, והדעה הגדולה ה י את y עשתה כדיס ופאורולז ותהי אדרת ׳ כמאמרם ז׳״ל עכירה גוררת אחרת ־ כי אחרי חשכו כי לקצת מצות ורוכס אין טעם אף כי ידוע כי לקצתם טעמי טעם לא יחזרו ולא יחושו לחזר על הדכר כי יקחוס על דרך האחרת והגה יעשו כל המצות להכל ולא לכוונה כי אז ימעט תועלתם ויקטן שצר פעולתם ־ מצורף לזה כי כסכתס כהכלס h3p המצות ידוע כי כמעט מונע יבוא להתרשלות ולא עור אלא שיש מצוה אשר אקטן כעיניהס למעט טרחה ולקלות העשותה וכוונתה גאולה מאד ולזה דרשו דכותיגו ז״ל ע( פסוק נעו מעגלותיה מטלטלי[ שכלי אורית, וכן(משלי ה) ־ ומצורף נ!וד לזה כי אשר שמו כל כוונתם כפועל ולא כזסוך הל3 וצירוף המחשכה שכחו ונסתרו מעיניהם עיקרי הדת ושרשי האמונה פנותיה ויסודותיה עמודיה ואדגיה: ועתה אחדי דכרי הט אזנך , כי נעים כי תשמדס 33טנך, ואל תדמה כי מלכי כדיחיס , כי פאסוף כציס עזוכות אספתי/מדכרי כל חכם ונכון , אחת לאחת נמצא חש3ון, שמע וכין דכרי חכמיס ויזידותס z ואגיד לך כצורות לא ידעתם‘ לכך תשיס לדעתיz וכאלהיס אשים תוחלתי׳ נהועילך כחכודי זה לחדש לך אמונות הוריות ודעות שכליות אשר ■נסתרו מעיני הפתאים z עיניסלהס ואינם רואים z ואגיד לך מסכות ■המצות אשר אשיג אחרי'הודיעי אותך כוונות מועילות והקדמות אשא דאיתי להקדים כפי המאמר הזה: ידוע תדע כי כל המצות והמקים יתחלקו לשלשה חלקים z והסהלכ \הפה והמעשה זכור אל תעשה, ומקרא מלא עדות; כפיך ובלבבך לעשותו והכן כי נתנה מלתוכלככך כתווך כאשדלכ האדם מותווך כנוף לדעת צי .אליו יפנו הראש והזנב ־ ולא תתכן פעולת הפה והמעשה נ״א כהתמכרות הל3 z וכל סכות וכוונות שניהם לחזק אמונתו z ולהעמידו על יסודאו z וכן כענין החטאיסכי ירכה מרי הממרה כלב מהמערה כפועל, והכן כי הגה העולה הכאה על הרהורי החטא כולה כליל ליי' ולא כן כחטאת ואשס, כי כל מעשה שס, ובביאור אמדו רכותי' ז״ל הרהור עכירה קשה מעבירה ויש אל סרז״ל כו פי׳ נפלא, ככתם לא יסולה, והוא ידוע כי המחשכה מסגלת האדם הנמשכת אחר צורתו, ולא כן פעולותיו כמאכל ובמשתה ובמשגל כי הס מצד לזומרו ונהם ישתתף אל הכהמות מידו המריוהחטא־ והצורה הזאת האנושית לא תחן רצונה להשתמש ככל סגולותיה וככל כחותיה אלא כמה שראוי לידכק כעליונים להשיג השכל: והנה כשיחשב האדם כמרי והחטא ימרה כנככד שכשני חלקיו, ואין עונש מי שעכד והעביר עכר סכל כעונש מי שהעביר כן חורין הרי זה מבואר: ודע אחי כי כל מצות התורה יש כהן מעמיס גדולים וכוונות גדולות ולא כדכרי האומרים שוא עמד, וזה יגיד השכל עם הקכלה כי אם יהי' כדברי הפתאים שיהיו המצות מכלי ת צלית אז יהיה פועל ההכל: ואמרו הפילוסופים כי הפעולות תתחלקנה כפי כחינת תצליתס לד׳ חלקים או שתהיה פעולת השחוק־ או פעולת הכל־ או פעולה לריק־ או פעולת הטוכה: פעילת ה שחוק היא כעין אשר כיון כה תפנית פחותה: TT fim, X. פעולת הסכל היא שתעשה כלי כוונצז וללא תכלית: פעולה לריק היין שתעשה לתכלית ולא תשיג התכלית אך יאמר שהפעולה ההיא הופעלה לידיק: פעולת המוכס היא הנעשה ככוונה לתכלית נככדת ויגיע כתכלית ־ וידוע כיי ג׳ ראשונות רחוקות כחק ה׳ ית' וכמה יצוה יצוה וישאר האחרונה: אמנם לא יאמר אדם מה לי לקיים מצוה עד ׳וודעליטעמהכיאז ידמה לנער הממאן לאכול לחם עד ידע איך נזרע תחלה ונקצר וכחרם ונזרה והוברר ונטחן והוככר ונילוש ונאפה ־ והגה אס יעשה כן ימות 3רע3 ־ אך הנכון שיאכל תמיד וכאשר יגדל ישאל מעט מעט ־ כן תחקור אחי מפי המשכילים דרישה אחר דרישה וחקירה אחר חקירה עד יוודע לך נסתמים וחשכיס כדורים ותגדל שכר המצוה כידיעת טעמיה: והנה נודע אל הנכון כי לכל מצות יש סכות ומילות ותועליות לאדס מנכד שכרם ר3 מאתו ית' המצוה: הנא תראה כי נאמר עליהם ככלל ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם וכינתכס לעיני העמיס(לכרי' ד ו) ואמרו רק עס חכס ונכון הגוי הגדול הזה: ואס הס ללא תועלת כדכרי הסכלים מדוע יקרא למקיימה חכה ונכון ־ וכדברי דז״ל מבואי־ כהרכה מקומות כי יש טעמים למצות ואמרו כי ככר נודע טעם החמורה שכהה לחכמי ישראל: ואל תשיבני ממאמר חכמים האומר מל קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו לפי העושה מלותיו של הכ״ה רחמים ואינן אלא גזירות וממה שנזכר עוד כאגדה ככ״ר וכי מה איכפת לו להכ׳ה כין שוחט מ| העורף לשוחט מןהצואר הא לא נחנו המצות אלא לצרף כהן את הכריו׳ יכל זה אי'קשה ני ר״ל שאין התועלת כמצות כהב״ה שיצטרך הוא לעשותנך המצות כמו חושב לאורה מן המנורה ולמאכל מן הקרכנות ולריח מן הקטורת חלילה, אכל התועלת לאדם עצמו כאשר יתבאר: ואף מס שצוה לעשות לזכר נפלאות כיציאת מצרים ומעשה כראשית אין התועלת רק שנדע האמת כי ספורינו בנפלאותיו ותסלותיו מאפס ואין נחשבו לו וזהו לצרף הכריות לעשות ככסף צרוף מוסר סיגים כן יהיו צרופים ממחשבות רעות משכילי כאמת ומדריכיה למדות טובות: וזהו מאמר אליהו אה צדקת מה תפעל 13 (איוב לה ז) ורכו פשעיך מה תעשה נו(שם שם ו): ורצונם עוד לומר שאין רחמיו לבעל הנפש מגיעים למונעינו מלעשות צרכינו כסס שא״כ היה אוסרם לנו ־ אכל טעם המניע, לצרכינו ללמדנו המלות הטונות וזהו מאמרם לא הגיעו לחמיו על הצפורי' אכל המצות גזרות עלינו וכן יקראו הס הדכדיס כאגדה כל המצות גזרות: אכנס חלקי ופרטי המצות כהס יגזור הר3 כי הס למצוה 5לכד במצות הקרכן שכה תועלת גדולה, אכל האס הקרכן אחד כנש ואחד איל, והא, מספרם כמספר המיוחד ר״ל כי אי אפשר לתת בו עילם ואמר כי ׳ ר שירצה לתת לאלו החלקים סכה רחוקה מן האמת כדי שידמה שהמצות כל, ללא הועיל בי החכמה חייכה להיות חלקים כלי סכה וכאלו נמנע כחק התורה שלא יהא כה דכר מזה הכת כי אס תשאל לעס היה ככש ולא איל או ז' ככשיס ולא שמנה כאלו תשאל למה היה סוס על תכונתו שנראה היום ולא סיס על תכונת החמור, והגה גס אס היה הפך סדכר היה לשאל זה אכל כאמת אין לשאל, על אפשר אחד מדוע היה זה ולא אפשר זולתו, אלה דכריו: אמנם יראה לי כי הרמכ״ן לפי קבלתו הנסתרת יבקש סכות גס לפרטים ועי יתן ידעתי ואמצאהו בי דכר השס הוא בפי העול, על הדעת, והתכונה מכרעת, שאס נאמר שמה שיהיה קרנן העולה זכר והחטאת נקנה וקרכן כ״ג בי״כ פר וקרבן המשתלח שעיר ללא כוונה כאלו אמרנו מה שהחזיר נאסר והשור הותר ללא כוונה והמשכיל יבחין: ואהרי כארי לך זה אודיעך כלל גנוה והוא שתועלת כלס יהיו להם כונות אס לאמוג׳ אס לתקן מדו׳ הגוף ובל אחת מדות הכוונו׳ כפול' 37ר והפוכו, כוונת האמונה או לקנות אמונה סוכה או להרחיק וכשרש מן הל3 אמונה רעה, וכן כוונת המדות אס נקנות מדה טוכה סו להרחיק מדה רעה ואל תתרחק היות מצות התורה למלות הגו,ף כי ידוע שנא תשלם מעלת הארס כצורתו האנושית להשיג מה שיתכן להשיג כ״א כמדות טובות והרחקת ממת רעות־ ואמנם יש מנוס אשר נא יאמר כס א A טעם מאמר השפל טעם ברוד וטעם חותך כ״א ע״ם הקילה הנסתרת הידועה לבעלי הסוד ־ א3נ 3ננצס לא יאמר 3הס כ״א דבר אגדה המושך הל3 ומשל קרוב למליצה * ואולי ארמוז ל3עלי הסוד בכשוף המצות כוונות לפי הכוונה הזאת הנסתרת כד שלא יהא המאמר הזה חסר התועלת לכל קוראיו, ואך'ברמז מאד נסתר: ואתה אחי השמר לך סן חפן אל הרמז*, ט א,( לו עסק 3הס • מן המפורסם כי האדם מוטבע בטבעו אפשרי לא הכרחי כלומר שיעשה אה שיחפוץ ־ויחדל מה שיחפוץ אין לו מכריה לעשות ולא מוצע מלעשות לכן היה ראוי להצטוות לא ככגעוני הוכרי שמיס שיאמרו כי האדם נולד במזנו 3על מעלה וחסרון שא״כ נא הי' ראוי לגמול בהתחסדו ונא לעונש בהרשיעוגס יהיה עול הגמול ממנו הצתנו אל קצתנו שאס יכה שמעון אתראובןלמה נענישהו הלא זה הי, מוכרח להכות את זה וזה, מוכרח להיות מוכה ואז תת3גיל התורה בכללה: אלא האמת בלי ספק שכל פעולותיו מסורות ברצונו ועל כן אמר ה, ית׳ ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וגו, (דברים ל ט0; !בחרת בחיים(שס ליט) ־ וחייב העונש לממרה וגמול לעובד •־ ואל תשיבני ממאמר המורגל בפי העולם וגס נמצא בפי החכמים והנביאים והוא שישיבת האדס וקימתו וכל תנועותיו.בחפץ ה, ית, ורצונו כי הוא מאמר אמתי ע/הצד; והוא כמי שהשליך אבן לאויר וירד' למטה שנאמר בה שברצון ה, ית׳ יורד, והוא אמת שרצון ה, ית' שתהא הארץ מרכז ומפני זה בכל עת שישליך ממנה חלק לעמלה יתנועע אל המרכז , וכן כל חלק מחלקי האש מתנועע למעלה ברצון שקדם להאל שהאש מתנועע למעלה לא שה, ית, רצה עתה בעת התנועה שיתנועע על אלו הפנים.יאמר לאדם בשבתו ובקומו שברצון ה, ׳ת, קס וישב ונא שרצה עתה בשבתו ובקומו כי כמו שרצה שיהא האדס נצב הקומה בעל אצבעות ויתר פרטי הוייתו כן רצה שיתנועע וינוח ויעשה פעולותיו מעצמו ואחז״ל הכל בידי שמיס חוץ מיראת שמיס ואמרו הכל לא על פעולת האדם רק על שאר הו״ותיו כמו חכם וטיפש גיבור וחלש וכיוצא באלה כלס בגזירת עליון מלבד ירא אלהיס והממרה, עד שגס אס יזדוג האדס אל בת מינו יאמר הרב שטמו בגי אדס שיחשבו שהוא מוכרח לזאת בגזירה כי ר אשה הזאת אס היא כשירה לו ונושא אותה בכתובה ובקדושין לפריה ורבים והשה לא יגזור בעש", המצוה ־ ואס היא אסירה לו היא והוא בעבירה וס, < לא יגזור עבירה, אלה דבריו: ואומר אני כיבתחנת עיון יש בהתמהון כי חכמים אמרו בבאור כי קורס יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני.א״כ ירצו הס כי גזירה בזיווג ומעמידה בזוג ראשון ובלי ספק כי היא לפריה ורביס ־ ואומר כי אולי יבאר סרב שהגזירה תהיה כן אס סלונ׳ירצהאשהלמצוה בהית, לא ישא כ״א בת פלוני אמנה אס לא יעשה מצום ולא ’שאנה , ואה ירצה ■ יעשה עבירה וישא אחרת באיסור: וכנה נשארנו על כוונתנו שה, ית׳ לא יגזור לא למצוה ונא לעבירה ־ ואל תשיבני ממאמר החכם האי מאן דאתיליד בחמשי יהא גומל חסדים, במעלי שבתא יהא חזרן במצות א״כ ירצה כי יוס הונדו גורס לוz ואף החולק עליו ולא ירצה לתת רהב׳ ביוה הלידה יתן אותה בשעת הלידה כי אומר האימאידאתיליד בצדק צדקן יהא במצותz כי תדע כשם שאי אפשר שיולד האדם חרש או נפח ועס כל זאת יש אדם שיולד בטבע שיקל עליו התלמדות המלאכה יותר ׳י;לאיש אחר כן הענין הזה והמשל כשיהיה האדם מזגו נוטס אל היובש ויהיה עצם מוחו זך במעט לחות יקל עליו לגרוס ולזכור ולהבין מאיש רב הלחות במוח: אמנם אס יונח האיש המוכן בטבעו ובמזגו אל המעלה מבלי למוד ׳שאר סכל מבלי ספק z ואס יתלמד עב הטבע רב הלחה ידע ויבין ואס בקושי והנה לפי דעתי יש כאן טענה כי למה יתחייב זה להיות מוטבע כבד במזגו ורחוק אל המעלה וזה קרוב וקל אליה ? ואומר אני כי התירו זה באמרה כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו ־ כי אומרם בכאן גדול לא בחכמה ולא בעושר אבל מוטבע בשכל זך ובהיר, וראיתי מנין לחכם אחד בקלות התלמוד והעבודה מסוד קרוב עצלות הנפשות והיראה כ׳ גס כעניינו צריך למאמר החכמים בגודל היצר ־ וברוך היודע האטת: ומה שביארתי כך אמת שהאדם מוטבע שוה לשתי המרות ר״ל פעולת הטוב ופעול׳הרע הוא בעצמו מה שאמרו רז״ל ששני מלאכי, מלוין את האדם אחד טוב ואחד רע z ר״ל כן כי הנשמה היא החכמה תלמדהו על הטוב • והיצר הרע תסיתהו על הרע, וכן בכמה מקומות יקראו כחותההוייה מלאכים: ולכן גס נתנה מצות עשה ולא תעשה נגד שתי מדות להדריך את האדס בשתיהן אל היושר ולהגביר השכל על התאום ודע זה: ומה לך לבאר שלא תטעה הוא מה שיש פסוקים בתורה סותרי, את כל זה בתחליז העיון ויגזרו כיה׳ית, גוזר במדי כמו וחזקתי את לב פרעה(שמות׳7 7) וכן בעניןסיהון כי הקשה ה, ית' את רוחו(דברי, 3 ל) וכן בענין עמנו בימי אליהו ואתה הסבות את לבס אחורנית (מלכיה א יחלז)ודע כי המכין כי כאשר הרע פרמה ועמו ועולו עול גמור על אבותינו כשהיו בידיהם כמו שידעת והחלו זה בלי הכרח ברוע הלב היה העונש טליהס מיד להרחיק לבס מן התשובה שלא ישלחום עד שיחולו עליהם מן המכות הראויות לסם• וכןחרץהאהריס• ואל תרחיק זה אשרה, ית, יעניש האדס למונעו מן התשובה כי הוא ית׳יודע החטאים לפי חכמתו וישרו יהיה העונש פעמים בעולס סזה ופעמים בע״ה ופעמי, בשניהם ובעונש העולם הזה יש בגוף ויש בממון ויש בבטול אבר מן האברים מתשמישו; כן יש עונש בבטול העובר בבחירה למונעו מן התשוב, ואין לנו לדעת למה ענש זה בזה המין מן העונש ולא עסו במין אחר כמל שלא נדע מדוע היה זה המין על צורה זו וזה המין על צורה זו •־ פנה גמלה מתורתנו האמנת חידוש העונס וצאתו מהעדר מוחלט למציאות ברצון ה, ית, וחכמתו והכופר באמונה זו אין לו שם וזכרון בתור, משה כי בכפירה זו האמנת קדמות העול, והתחייב אצלו לכפור חוץ נגדר הטבע כקריעת היס וכרדת המן והנפלאות כלס, ואף הנבואה שיצום ס׳ית/אדסמיוחד להודיע לאנשיה קצת מצות, ותבטל תחיית המתים אשר יאמינו כל בן דת: ודע כי אין מופת חותך׳מן השכל על דעת זו ר״ל חלוש העולם מאין ליש ואף אמר הרב ז״ל הי בריחתינו מקדמת העולס לא מפני ססוחיס כבאים בתורה המורים על החידוש כי הי, אפשר לגו לפרש כלס כאשר נעשה בפסוקי׳המורים על היות ה, ית, גוף ונפש שאיננו גשם ואולי היה קל יותר אגל מה שנברח ממנומעשות זאת הוא לשתי כוונות האחד כי היות האל ית, בלתי גשם יתחייב במופת ומוכרח ולכך פי, יספסוקי, ג׳*׳כ אבל קדמות העולם לא נתבאר במופת ולא נדחה הפסוקים מפשטיסס: וכוונה השנייה ני האטנה שה, ית, מינו גשם אינו סיתר את התורה בכללה כאשר בארנו ילכ; אף חס התבאר במופת לא נטה אליו כי ידוע אשר החקירה לא תבטל הנבואה או הקבלה אבל הפך הוא כאשר נאמין עמידת השמש ליהושע :שוב אחורנית לחזקים אשר באמת תבטל החקירה: אמנם גס יש דעת שלישי ברדמות והוא שאומר אמת כי המציאות הזה,תתחדש בכללו אבל לא מאיי ליש כ״א מחמר מוקד, אשר חייב לסי' ית, כברזל לנפח: ואולי דעת זה בהודעת פרטיו ועניגיו לא יסתור תורתינו אבל אחרי אשר לא התבאר גס דעת זה במופת לא נסור אליו להוציא הפסוקים מפשטן : אה דברי הרז״ל ־ ואולס אמר הרמב״ן כי -ראה מדברי הרז׳״ל כ׳ השמי, אשר הס גופיס בעלי חומר וצורה לא יאמר כי הסנבדאיס מן האין ואף כ הארץ אשר היא דוממה אבל הוציא ה' י ת מאין חומר גלי צורה יסוד דק מאד אין בו ממש אבל מוכן לקבל הצורות לצאת מן הכח אל הפועל ו»״כ יצר ומשה מן החמר והלבישם מן הצורות כל אחת למינה והוציאם מאין ליש והוא בלשון הקודש בריאה ואמר בראשית ברא את השמים ואת הארץ ר״ל המציא ב׳חמריס שלהם ומלת את תורה ע״ז והעניין כ• ברא חמר אחר והמציא השמים וכל אשר בס , 1חמ׳ אחר והמציא הארץ ׳יסודותיה והוא מאמר ר׳ אליעזר הגדול שמים מהיכן נבראו מאור לבושו של הב״ה והארץ מהיכן נבראת משלג שתחת כסא כבודו וזה כמו שהתבאר שירצה לעלות שני חמריסשלשמיס ואח פד מאד• וירצה שאור הלבוש הוא הנברא ראשון ומ״מיצאחמר הארץ וחמר הזה נקרא תוהחאהר התלבשו הצורה והיסה הארץ עס היסודות נקרא בוהו ומעני! זה תבין מאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כד י) ותירג׳ אויקלוס ותחת כורסא יקרי, כי רגליו רצה בו מסבתו ובגללו כי זה שתוף רגל כמו ויברך אותך לרגלי(בראשית ל ל) וכן ועמדו רגליו (זכריה יד 7) כלומר יתקיימו הנפלאות אשר הוא ית, סבתם ועושס וענין פחת רגליו כי השיגו אמת ת החמר הראשון אפר הוא ׳ת, סבת מציאותו ר״להשיגו טבע הנמצאות להמציאם והקשר קצתם עה קצתם ואמר כמעשה כי החמר מתפעל תמיד ע״י ואמר מראה הספיר כי מראה הספיר איננו מראה הצב( אבל זוהר לבד והזוהר איננו מראה שאלו הי, מראה לא הי, מקבל כל המראות וכן החמר הראשון אשר הוא כנגד הצור, ולכן יקבל כל הצורות כנן ואמר בראשונה ויראו את אלה׳ ישראל(שמות כד י) זה תנין ממאמר זה השנת השכל לא ראות חוש וכן כל ראי׳, אשר תמצא אצל ה, ית, ־ .ונשוב אל כוונתינו ונאמר כי עם היות כן שהנמצאות מחודש לא יבוקש תכלית וכוונה לכללו לומר מרועה׳'זה המציאות כי עס אמונה זו יהי' בלדבר אפשר וכוונת מכוון חכסחכמה נסתרה ונאמר כן הי, רצונו וכן גזירת חכמתו שזה הבל בידוע ולא יתחייבו שאלות עצומות אשר ישאלו מאמינים מציאות על צד חיוב כמו למס סס הב״ה נבואתו בזה ולא בזולתי ולמה נתן תודתו לאומה מיוחדת ולמה נתג, בזה הזמן ולא הקדים ונא איחר ולמה יחד הנביא בנפלאות אלה ולא בזולתם כי בכלן נאמר כ׳ כן חייב׳ חכמתו וכן רצה וכן נאמר בשאלת האומר למה לא הקדיס לברוא העולם קודס שבראו ודע זה • אמנה בפרטי המציאות יתכן לתת תכלית ודברו הפילוסופים בהם וכל אחד הוציא משכלו מה שאיפשר: והנה בזה המין האנושי לא נודע תכלית רק שידע בוראו הממציאו ויודה לו וירוממהו וישיגהו מצר פעולותיו במה שאיפשר ויתנהג בכל יכולתו אחר מלותיו זאת הית׳ תכלית האחרונה בהמצאה מן המעשה: והנה כאן יטעון טוען ויאמר הנה לפנינו ראובן ושממון ראובן התחסד,במעשיו ושמעון הרע לעשו׳ והי, הפך הכווג׳ ועתה ישאלו אס ם, ית׳ הממציא, ידע ענינס טרם היותם או לא ׳7עס, א״ת לא ידעום זו כפירה היא לומר שה' ית, אינו.יודע העתידות, ואם ידעם א״כ לא הי, ראובן ראוי לגמול בהתחסדו, ולא שמעון'עונש בהרשיעו כי מידיעת ה, ית'שראובן יצדיק ושמעון ירשיע יתחייב בהכרח להיות כן לפי שנודע במופת הפילוסופי' כי כשישיג ירצה וכשירצה ישיג ואין השגתו כשאר המשיגים, עכ״להספק: ושמע ההתרה, דע כי התחייב מחק הממציא שיניה כל דגר שוקט על שורש מציאתו, המחויב על צד חיובו, והאיפשר על איפשרותו / וכן התחייב מחק הממציח' שישיג את מה שהמציא השנה נמשכת על טבע מציאותו ושרשו מבלי שישנה טבע מציאותו, ויתחייב עוד מחקו שישיגהעתיד "יקאכך< אמנם 'אמנה לא היה מחויב להיות כך מנד ט3ע האיפשרות וסי:{ ־ ואל ‘כהינוך הריה מפתו" סקכליס כי עוד לאלוה מלין: פס״ז גדולה מ-־ ויתלו הנאמנה גס כן ידיעת ה' ית׳ והשגחתו ודע צי גס לדעת זה אין מופת מכריח איך הוא אך צריכים לדון כה כאשר יגזור השכל עם האכלה' ואני אודיעך דעתנו יכה, וגס מדעת הסופרים על דעת שאמרו חז״ל לאתכמד לעשות אכל אתה לומד להכין ולהורות/ אי:ל תחלה אודיעך מה היתיס העילה אשר ממנה יצאו לכפירה היוצאים • דע כי כל אשר תמצא נכוכו כענין הידיעה, ואחר השתכשו דיעותס כעני[ ההשגחה היא מהראות כעולם המשפט מעוקל כעיניהס אשר ישי צדיק מגיע אליו כראוי לרשע צרות רכות ורעות z ורשע יכלה 3טוכ ימיו זע3ר משכיות לכו z זה הדכר אשר הסכ את לכס והכהילס: ועתה אחי יש לך לדעת אשר דכר זה איננו כדי להכהילך כי הנ׳ת פרשו לנו חכמים דרכים רכים לזאת המדה עם מה שהודיעונו כי יש כרכר סוד גדול ונעלם אשר לא נגלה לאדון הנכיאיס ע״ס־ ויש מהם אומרים כיי נגלה לו ועם כל זאת נתכאר כי יש צדיק לוקה ׳כיפורים כעולם הזה י על עון שקדם לו והתחייב ליפרע ממנו וכס״א הן צדיק כארז ישולם (משלי יא ל3), ויש להראות סכלו וכניעתו כעכודת ה׳ ית׳ למען ילמדו כני אדם ממנו ־ ויש לפשע דורו כמו שאמר תציינו הוא נשא ־ ויש כאשר נראה עוללים ויונקים מוכים כיסורים על לא עון וכלי ספק כי יהיה להם נועם חנף ענכס־ ואס תאמר והלא ה׳ < יכול להנעים להם כלי שיתענו ביסוריס דע כי אינו דומה שכר מי שאינו עובד כשכר העובד • ולא טוכה וחסד כגמול אחד עצ3 וצער וכן דעת הרז״ל־ והוא מה שאמדו חכמים ז״ל׳יסורים ■של אהבה הם כאדם שיש לו רוב זכיות ומיעוט עכירות/ אכל הרמכ״ן ירחיק זה ויאמר פעמים רכות שאין יסוריס כלא עון והאריך כזה ודבריו וראיותיו בספרו ואמר כי מה שאמרו חכמים ז״ל יסורין של אהבה הן כאדם שיש לו רוב זכיות ומיעוט עכירות והיסודי! הם לנקותו בי רחוק הוא שימלט הצדיק מחטא חמור או קל כי אדם אין צדיק 3ארן א", טו3 ולא יחטא ולכן הצדיק שכח לידו חטא שראוי לענש עליו אס יאבד •שוס מגופו וכל הסוכות של העון הזה ויהי׳ נדון כיסודן של איו3 כל ימיו נ1ו3 לו משיענש כגפשו להיות נידון כעולם הנשמות כיסודי גהינס או שיגרע חטאו מנפשו מעט ממעלו׳זה כעולם הנשמות והדבקה כזיו העליון אשר אין לה ערך ולא תסולא כרכר גשמי ־ וכן הדין נותן לסקל על הצדיק שיהא עונשו כרכר הבזוי והוא הג ף וכזמן הפחות והואהעול׳ הזה ולתת גמולו 3דכד הנככד והוא הנשמה וכזמן הנככד והוא העולם שכילו ארוך־ וא״ת הלא מפורש כתורה ייסורין של נקיון? דע כי כן המדה שהכ״ה מנסה את חסידיו כדכתיכ ה׳ צדיק יבחן(קהלי׳ יא ה), ומהו הנסיון? סכא לו כעשיית מלותיו טורח ועמל כדי שיהא שכרו כפול ־ ולמה מנס' אות1 והלא הכל גלוי לפניו ? אלא להוציא דרכיו הטוב,׳ מן הכח אל הפועל כי אין שכר האמנה ככח כמו כפועל ־ ומה שקראו כסיון ל& גנצדהגגציה ית'רק מצד העושה: וכן בשלות הרשעים יש־דרכי׳ ר3 ס יש מ׳ שיודע 3ו הכ״ה שעתיד לצאת ממנו כן צדיק/ ויש כדי לשלם צו מעט צדקות שעשה כי גס רחוק שימנע הרשע מעסות שוסטוכה כל ימיו שיהיה ראוי לגמול מועט, ואס ישפיעו הכ״הטוכה וגדולה כמלכות שלמה אינו שוס לגמול קטן מתענוגי הנפש כאור החיים, והדין נותן נשלם לרשע גמולו כרכר הפחות הפך מעה שאמר למעלה כעני; הצדיק, ויש כשכיל המתרת צדיק, ויש לחסד אבותיו, ועוד דרכים רכים זולת חלה־ ו י"א שיש רשעים מצליחים לנסות כהס אנשי רשע שיאמרו הנה רשעים שלויס כעולם השיגו חיל אך שוא עכור אלהים z ויחזקו כרשעס: ואומר הרמכ״ן כי אחרי כל זאת תשאר טענה לפי דעתו והוא כשיהיה צדיק גמור כלי חטא אשר ימות כנפש מרה ולא אכל כטוכה ולמה לא יזכה לשתי שלחנות כזה וכסכא וככר זכו כהס רכים כמלכי ישראל החסידים וסנה 3א כקכלה על רכי עקיכא שהיו שוקל’[ כשרו כמקולין אמר ליס שתוק כני שתוק כך עלה כמחשבה ־ וכן כאיוב כי אף השטן אשר הים התכקש לו לא יוכל למצוא לו טון אלא אשר יטעו! החנם ירא איוב אלהיס (איוב חי), ואף אס נחפש עולה כאיוב יטעון הוא כצדיק גמור, ופן כענין הרשע הגמור הכופר כאמתת ה, ית' ויאמר לא הוח למה'יהיה ראוי לטובה ואף אס עשה שוס טוכה תחשב לו לחטא ואין לו זכות וצדקה, ואנג' כי יש כזה עם הטעמים המכואריס למעלה סוד עמוק כענין מצר״ף הגלגל, וסודו לא,יגל, כי הוא מסתרי סתורה, לא יודע משכל וסברא, רק מסי משכיל'מקובל ־ והזהיר מאד הרב הנקרה, מלחקור כחקירה, אחרי הסוד כי נא נאמר הרכה מקומות אשר נצטרך לו כמבואר ככר ־ נסכי לא כאר לנו סרב הגדול ביטול הרכה מזה הספר המר כי יעלה בלב ההמון רעות העולם יותר טן הטו3ות כשנעריך מנוחות האדם ותענוגיו אל המכאובים והפגעים אל,הדאגות אשר ’קחוהו ויראה להם מציאות האדם צרעתו, והואז״ליכארכירו3הרעות ההוות ככני אדם מנזקי אדם כאדם מן הקטטות והמלחמות או מנזקי אדם לעצמו כרוב החאוה והמשגל והשתכנו להרבות הון וכיוצא כאלה: ואס תיזמי הלא יש דרכים לשתי הפנות האלה ר״ל צדיק ורע לו רשע וטוב לו אס כן מה זה שהנביאים צווחים על הדכר בירמיה הוא אומר מדוע דרך רשעים צלחה(רמי׳ י3 א): כחכקוק כתי3 למה תראני אוןוגוער־ פי רשע מכתיר נצדיק כ חבקוק א ג)־ דע כי אינם אלא כדברי החולה המצטער על חוזק חוליו ומפליג וציעק על תוקף הצער איך אירעו כך ואיך איפשר ענין צערו הגדול כך הנכיאיס מתמיהים לפני הכ״ה על התנהג זאת המדה ־ ואמר ר3 סעדי׳ גאון ז"ל ס ירמיה כקש מהק*כ שיודיעו כאיזה מן הדרכים ישפיע טוכה לרשעים מימיו אולי ירצה גס כן כמקומו' אחרים • ומאמר רז״ל אין כידינו לא משלות רשעים ולא וכו' אלו היה דעת רכי מאיר האומר שלא נתן דרך המדה למשה רני׳ ע״ה כמו שאמר וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו הגון (שמות לד כ) כלומר לדעת כני אדם, ירצה שלא נמסרה המדה לאדם, אכל לפי סכרא ראשונה האומד צדיק וטוב לו צדיק כן צדיק הכל כטעם ידוע וטענה מושגה, גס ט המאמר יסכול פירושי׳ אחרים אשר צא יטה ענינס לזה: ואחרי אשר התכאר זה נשוב למנינגו ונאמר כי כאשר מצאו אנשי המחקר המציאות לא מסודר כעיניה', נחלקו כעניני ההשגחה כידיעתהאלהי'לארכע ריעות ד הדעת האחד', הוא להאפיקורוס שיאמר כל הדכריס מתנהגים כמקרה אין מנהיג ואין מסדר וכן כחלקים אשר ׳תערכו הכל כפי שיזדמן■ ויתהווה שיקרה, והס הכופרים מכני עמינו הנאמר עליהם כחשו כה׳ ויאמרו לא הוא (ירע׳' 0 ׳3)• וזה הדעת מעיד כעצמו על שקרותו ואין צריך חקירה וסתירה: הדעת השני, טי שיאמין שיש ממציא מנהיג מסדר אכל תכלה השגתו בגלגלים כ׳ בהם יודו היות ההשגח׳ מפני התמדת אישיהס אכל לא ככל: מה שתחתיהם, יאמינו כמין האנושי כאשר נאמין אנחנו כפילים והמשל שלא יפרידו 3ץשוד שהטיל רעי על ק3וז נמלים ומתו, וכין כנין ששטף נהר שדותיו ונפל על כת חסידים שמתפללים כתוכו כתכלית הכוונם. כצומס ומתו, והכופרים מכני עמנו מחזיקים דרך זו הם הנאמרים עליהם עזב יי' את הארץ(יחזקאל ח י3): הדעת השלישית, מי שיאמין כי אין חלק קטן כמציאות כמקרה אכל סכל ככוונה ובהנהגה וגס הס יודו כהשואת מות האנשים והנמלים אכל כהפך שלא מתו נעקרה אלה הגמלים עתה כ״א בגזירתו וביכולתו, ועוד הרחקות עצומות • הדעת הרביעי, מי שיאמין גס כן שאין מקרה המציאות כגזירה אכל האדם כרשות עצמו וביכולתו ולא מוכרח, ואס ׳הרג חסיד או נראה עפנר שטרפו חתול נצא אשם או עוף שדיסו נן יאמרו שכן גזירת חכמת ה' ית' והוא יגמלנו טובה על זה: הנה הודעתיך דעת המתחכמים נטנין ההשגחה והידיעה שתלויין זה נזה (הודעתיך עוד עקצת דעתיגו אנחנו קהל הדת נענין הידיעה והא שמרצונו ית׳ הקדים תחלה שיתנועעו נעלי חיים ברצון עצמם ווה1א ישיגנו על אמתותו אך נאפשרות, ונאמין עוד אנחנו אנפי הדת שה׳ ית'לא יתכן לו עול נשום צד מן הצדדין וכל מה שישיג טוב או לעליחיד או לרניס הכל על צד הדין וראוי נמשפט היושר, ואשר נאמין נסשנחתו ית' הוא שהשגחתו תהיה נזה העולם השפל רוצה לומר מתחי3 גלגל הירח באישי טין האנושי לנד ווה המין לנדו הוא אשר כל עניני אישיו וטס שישיגם מטו3 עד רע הוא נמשך אחר הדין אכל כ״ח אף ט הצמחים והמעמיס נאמין כהן שעניין אישיהס כמקרה גמור כי אלו עכביש יטרוף זבו׳ או אס דג יבלע תולע על פי המיס לא נאמין שננזיית ה׳ ית׳ וכרצונו האישי געשה זה כי הסשגח׳ נמשכה אחר השפע האלהי והעין אשר נדבק בו השפעה הוא אשר התחבר אליו ההשגחה • ומבוארת זאת האמונה מאד מן השכל ומן הקבלה אכל אין רצוני כמאמר זה להביא ראיה על כלדנר, ואל תחשוב שזה הדעת סותר אמרי נותן לנהמה לחמה וגומ' (תהליס קמד ט) ־ וכן מאמרם ז״ל יושג וזן מקרני ראמים עד ניצי כניס, ועוד מאמרים אחרים כיוצא כזה, ט כלס השגחה מינית לא אישית, ומספר פעולותיו שה' ית׳ מכין לכל חומר עמידתו ומזונו ההכרחי לקיום המין ההוא: ולא יתכן לשאל ־למה היחס ההשגחה נאים׳ המי! האנושי לנד? ט זה כמו שתשאל למס כתן לאדם השכל לבד, ועל שניהם נאמר כן גזירתחכמתו: ולפי מהשבארנו. שההשגח׳ נטשכ׳ אחר השפע יחייכו גס כן שכל איש מאישי כני אדם אשר השיג מן השפע ההוא חלק גדול כפי הוית חפרו וכפי שלמותו תהיה 3ו ההשגח' יותר ובאז כזה פסוקים רכו מלספר הנה עין ה׳ על יריאיר (תהל’׳ לג יח), עיני ה׳ אל צדיקים (תהלי׳ לד טז) וכיוצא כסס וכל ענין האבות, וחיוב עורכי האיש השלם בהשגחתו אשר יסוד שכלו מה' ית' תהיה ההשגח׳ תמיד למחסה ולשמירה מכל רעות כוללות ומיוחדו׳ כמו שאמר בשיר של פגעי', והשלס אשר יפנה מחשכתו 3קצת עתים מה' ית׳ תהיה ההשגחה 13 בעת הדכקו כמחשבת יי' ית'ותסור ממנו כעת הפנותו, ואמנם לא תסור מכל וכל לפי שהוא משיג ככח ואינו משיג בפועל אבל תתמעט, ולזה תמצאנה רעות'קצת הנכיאיס והחסידים ט 3עת השכחה ההיא אז יהיה מונח למקרה מה שיזדמן: והכלל מן הידיעה וההשגחה ט לא יעלם דכר מן השם ית׳ ואף לא נירס לו לאות, ולכן לא יתכן התחדש לו ידיעה עתה מה שלא ידע מקודם, ולא שיהיו לו ידיעות רכות, והוא שכהתחלף הידועים יתחלפו הידיעות כמו כחקינו, אכל נאמין שבידיעה אחת ידע הכל מה שעכרושיתהוה ואס באנו להשיג הידיעות ההם איך הס, כאלו באנו להשיג אגנתת מציאותו ומהותו. כי מדעו עצמו, ועצמו מדעו, כמו שהתכפר כמופת׳ הפילוסופים ואין שתוף כין ידיעתו לידיעתנו כמו שאין שתוף כין עצמו לעצמנו אכל הוא A a נבדל מאמל השכל נבדל מאתנו 3כל הגדלות, ולא יאמל 13 ידעה כ״6 גשתוף השס לבד < וכמו שישנו עצס מחויב המציאות פועל וממציא כל זולתו , ועס היותנו ׳ולמיס העצס ההוא 13 נדע באמת כי הוא משיג כל זולתו השגה שלמה בלי העלמה ועס צד האפשרות מבלי שנשיג אותו מיד הוא יתעלה מכל חסרון ויתעלה מכל יתרון האל הנאמן אשל הודיע לנו כי הוא משגיח על כל דרכי בני אדס אס טוב אס רע לתת לאיש כדרכיו, ובאמת כי עונש הרשע ראוי מאד נכון וישר, ואף אם יענישהו יתעלה על חטאו הקל. כמהוכמה, כי נבזה ונקל אחד מקלוצי חמר אשר ימרה מצות אדון כזה ית' באמת ראוי למות עליו, והוא ית' חשך למטה מעונינו(עזרא ט יג) ושס כפרת יצוריו בכמה דברים כאשר ידוע, אבל נטול הטוב לצדיקים מסד מוחלט הוא, כי בא וראה אחד מן האדונים אשר לו עבד נקלה ישדר אדמתו ויעבוד עבודתו ולא יתנדב לו האדון כ״א ממקרים החולפים מאכילה ושתייה ולא יצפה העבד לגמול ושכר אחדי זאת אף בי אין ביד האדון יכולת להתחזק בו החיים, אבל השם ית' הוציאנו מאפם מוחלט למציאות והפקנו כל צרכינו ובידו חיינו ומותנו באמת כי נתחייב לעשות עצותיו בלי צפיית גמול וכנה אס יתנדב ויתן טוב לעושה דברו היש חיך מתוק כזה, ועליו 3א בקבלה חכו ממתקים (שיר ה יו) ודע אחי כי הדברים אשר באו בעונש ובגמול רבו מלספר ולא יכילם ספר, אבל אלקט ילך פניניותיו בעז״ה ואומר ידוע כי עיקר גמול המעשים ושלום המפעלי, איננו 3ע1ל' הזה וזה דבר אשר אין צריך לו באור ולא יחלוק עליו חולק ואשר בא בתורה מהשפעת ההצלחה בעולם הזה בעשותנו המצות כרדת המטר ומר3ית התבואות ועשיית הקנין והחיל, דע כי ענינו שה׳ ית׳ טבטיחנו אס נעשה קצת מן המצות בחיבה ובקשר האהבה שהוא ית׳ ׳עזרנו לקיים נס השאר ויסיר ממנו דברים המעכבים, אבל העושה קצתם ברישול ויהיו עליו לטורח ׳סבב לו דברים שימנעוהו מעשותהכל ולא ישיג השלמות הגדול והוא מאמר חכמי' ז״ל שכר מצוה מצוהושכר עבירה עבירה, אלה דברי הרב ז״ל: ויתכן עוד שהדברים ההם שבתורה לא נאמרו על הפרט רק על הכלל ורק בהיותנו על אדמתנו, ואולם עונש הנזכר לרשעים והוא בדברי רז״ל גהינס כתב הרז״ל בפרק חלק כי לא התבאר בתלמוד איך העונש הזה, אבל מקצתם אומרים כי הוא חמימות נפלאה תבער בגופם ותשרפם,/הו לשונו׳ וישבותטהון לדעת הרמב״ן בענין גהינס והאש כי כן גלוי ומבואר בדברי רז״ל בכמה מקומות שאין לסבול ונתלות הדבר במשל כאשר יראה מדברי רב סעדיה ז״ל, כ׳ דברו בו בעני ן איסור והיתר ומוזכר בעני! הדינין ומדדו לו אורך ורוחב, ועוד תמהתי על דבריו כי ירצה שהעונש ההוא יקרה לגוף וזה רחוק כי יתבאר אחר כך שהעונש הזה רוצה לומר גהינס מגיע מיד אחר המות, וידוע כי אחלי המות גוף הצדיק והרשע שניהסלפניך קבורים בקבריהם או שפורים אתך בתוך ארון ומי יאמר שגוף הצדיק יכנס לג״ע, וגוף הרשע לגהינס, והרי הס כאבן דומם אס יזמשחס בשמן אפרסמון לא תועילם', ואס תשרפם לאפר לא תזיקס, ואילם יש ללמוד התנצלות על הרב הנחל ז״ל ואומר כי לא דבר אנא על עונש גהינס ההוא תמיד אחר המות כי כן הוצרך לדבר לדוב דברי רז״ל עליו אבל היתה כוונתו ליום הדין הקבוע מועד לכל חי כמו שהתבאר אחר כך, ואולי ירצה הרז״ל לומר כי גס לרשעים עונש גשמי וכן מצאתי למחבר אחד שאמר כי נס מן האומות יחיו לעתיד לעמוד ביום הדין נדונים לדראון, ועוד אצר המחבר ההוא שיהיו ימות המשיח ב׳ פעמי׳ אחד לפני התחייה ואחד אחר כך, והקרוב כי יהיה יום הדין בסוף וימי המשיח ראשונים: ומעתה הבן הענין כי שנינו שלשה כתות ליום הדין של רשעים ושל צדיקי׳ ושל בינוניס ושאר הענין, והרז״ל ירצה בזה *01 דין לעתיד אשר יעד לנו הנביאים וכן בשעתה כל אדם נדון לאחד מג׳ צדדי! אם צדיק ׳כתב זיחתס לאלתר לג״ע אשר יתבאר עניינו קצך, ואם רשע יכתב ויחתס לאלתר לגהינס ונדון ועומד בו, ובינונים מצפצפים להוציאם משם למקום מנוח, ורשעים גמורים'הנמנים לחז״ל נדוני׳ בו לדורי דורות כאשר בא בקבלה, ועל בינוני׳ בארו שדינם י״ב חדש בזמן הזה ואף אם יש בהם מ׳ שחטא על חברו כן יש בעונשים צער ויהודים גהינס למטס, מגהינס כאשר בא בדבריהם בכמה מקומות, ואחרי אשר התבאר כי גהינס מקום מהמקומות ובו אש, וכי העונש ההוא מגיע לנפש ולא לגוף אסכן ראוי לחקור על הדבר ולטעון איך יגיע לנפש צמר ויסורין שם, .וכבר התבאר כ׳ הנפש איננה גוף וגויה ואין מחיצה סוגרת בפניה וידוע כי אין העקום תופש מן האש שורפת בעלי אש הממשיים: ונאמר כי עס ׳היות הנפש כן בריאה זכה ביותר לא נגררת במקום ולא נספשת בנוד כשאר רוחות על כל זאת נדע כי הבורא אותה יש ביכולתו לברוא לה אש דקה מן הדקה שאינה גוף נתפש שורפת דברים דקים ועומדת כנגדה לענשה ולצערה ־ וכן אמרו רבותינו ז״ל במלאכים שנשרפים בנהר דינור והזהירו אס אוכלהאם• ואמרו רבותינו ז״ל על אשזורוצהלומרגהינס שנברא בשני וזה לדקותו כי יחסו יום זה לדבריבז דקים רוחניים כמו בריאת המלאכים וכבר עלו להס ז״ל האש ואמרו על אחד ממקומותיס שהוא אש יוצא מתחת כסא הכבוד הרי נתנאל דקותו• אצל רבותינו, לכן ראוי שתהא הנפש נדונת בה ותתקבל בה צער ויסודי׳ מש״כ בכח האש שבינינו ואף לא באש היסודי אשר בגלגל האש כי דק היא מאד ־ ואס תאמר היאך נגבלת במקום ההוא וכבר הסכימו חכמי יון שאינה נגנלת במקום ואין לה משכן במוח או בלב רק שהן מקומו!? נרמזים לשמש השכל ההוא ? גשיבך כי עם כל עומק הפילוסופים והתבוננות המתחכמת לא נשיב אנחנו שכלנו שלא יהא בגיף ראובן זה מן הבריאה הדקה הזו שנקראה נפש יותר מעה שיש מן הנפש ההיא במוח החמור או בענף האילן, ולא תהיה נצמדת נפשי בגופי יותר ממה שהיא נצמדה בגופו של חברי ותהיה משכנה 3׳ במקום או שלא בעקום לפי שלא יתכן דקדוק לשון מקו׳על דבר שאינו גוף ועל כל פני' נפשי שוכנת 3׳ וחוברה בגופי, וכבר כלו לעיוני יש המתחכמים על חבור הנפרד עס בעל חומי והוא חבור על כל פנים־ לכן מי שהצמית בינה ובין החומר יכול להגביל אותה במקום ההוא ולחבר בינה ובין האש הדקה. ההיא אשר יש כזה במקום ההוא אשר שם כתות השכלים הנבדלים לכתותיהס בשמים: ויען היות הנפש בהירה וזכה לכן יגדלו עונשיה וירבו יסודותיה ולא יערכו אל ׳סורי הגוף והכבד כאשר יהי' הרגש האדם בנגיעת המחט בבשרו רב מהרגש החמור לגסות בריאתה ואף בבני אדם זכי הנוף והנקיים ביצירתם ירגישו בצער ויסורי׳ יותר מגסי התולדה ועבי הגוף: העונש הזה של גהינס בא מיד אחי המות כי תכף למות הרשע נפשו מתקשרה בגלגל האש משם נצמדה בנהי של אש היוצא מיסוד הגלגל וכח האישות כלו ועמו מהגלגל ויורדת ־ וע״ז נאמר ונפש אויביך יקלעגה בכף הקלע (ש״א כה כט) * ודבר זה דומה לגלגולי הסבות בכל הנבראות החוזרים להו״תן ולפרשן כאשר היא נצמדת אל גלגל האש נמשכת בדעתה לעלות ולידבק במעלם עליונית כשאר דברים שתזלד-זס לש ב: אבל עובי החטאים ונסות העונות הבדילו בינם ובין בוראם ושרציהס ניכרים בה ונחרת׳, עליה והס מונעים אותה מן המעלה שהיתה ראויה לה אך לשאולה הד־ וזאת המחשבה הנמנעת ממנה היא יסודן וצער גדול שאין חקר ותכלית להס מלבד גהינס וצערו והוא מה שאמרו רבותינו ז״ל ושל רשעים דוממות והולכות שנאמר וסת נפש אויביך וגומר: וזה שעונש גסינס יגיע סמוך למיתה מבואר בדברי רבותינו ז״ל בכמה מקומית בכבוד אביו הזכירו להיות כפיתו דק בתוך י״ב חדש וזה לליותז נדון ביסינס אס יתחייב והזכירו בעני ן בני קרא ובעניין אלישע שהם עתה בגסיגם• ובכמה מקימות חדלו לספור: וככשיו נבאר עונש הגדול והוא כרת שעליו אמר שהוא אבדן הנפש והוא כן באמת אלא שהאבק ההוא עונש וצער שימות הישע ותאבדנפשו, שזאת הבדיה דקה שהיא עליונית אפשר שתהא בטלה ואובדה, ולא שתשוב בהמית ני נפש הבהמית תשוב ליסודה שהוא אויר והיסודות כשאר הגופניים השביס ליסודם כי זהו ענין אבדן כל האובדים להתגלגל ולשוב אל שרשה לא אבד דגר משנברא העולה׳ ולכן כשתשוב זאת הבריאה הבהירה בהמית רחוק בעיון ולא אמת בקבלה ואס תשיב יסוד כתולדת הנבראים בעלי הסויה וההפסד אשריה וטוב לה כ׳ זהו השכר הגדול והגמול הנכבד, אנא אין העני! כן אלא שתהא נכרתת ואובדת ממקום הראוי לה כענף הנכרת ממחברתו ולא תשוב למקומה י והואמהשאחז״ל שחייבי העונש נדונים בגהינס י״ב חדש לפי הראוי להם לאחר גמר דינם נשמתם נשרפה ונעשית אפר כלומר שנבטל-יצירתה ממה שהיתם כדבר הנשרף ונעשה אפר ורוח כשם יתעלס הוא הכח ורצון מפזרתו תחת כסות רגלי הצדיקים כלומר שהיא למטה מעונג הצדיקים והיא מדרגה שאין להסבה עונש וצעד כמאז, ולא גועה ועונג כצדיקים, והמצפצפי' ועולים שהזכירו כס ז״ל עולים לאחר דינם למדרגה שיש בה מנוחה אך לא כצדיקים, ורשעיס החמודים הנדיניס לדורי חיות רצוןה׳ית׳ מקיים אותם fh הנפשות הסס בעונש ובצער מכנס אותם ואף במדות הגוף שיתרצה אדם שימות לשעתו ביסוריס ואל יחיה ימים רבים בצער ויסור׳'■ והכרח הזה שאמרנו שהוא אבדן הנפש מח" העולם אינו בכל חייני כריתות שהצדיק אס תקפו יצרו ואכל חלב כזית או בא על אחת מחייב; כריתותאיןנכרת לגמרימג״ע וע״ה שהרי לא מגו חכמים ז״ל בכלל שאין לה' חלק לע״ה רק הכופרים בעיקר התורה אלא כן העניין כרת הנזכר בתורם יש לו 3׳ צדדיןלגוף ולנפש מי שזכיותיו מרובים מעונותיו אס יש בידו חיוג כרת העונש ההוא מגיעו לגוף לבדו כמוזכר להס ז״ל ולזה אמרה תורה בכמה מקומות ונכרת מעמיו, ואחרי מות זה המחייב יזכה למעלתו הראויה לו כי כבר קבל דינו, אבל מי שעונותיו מרובים מזכיותיו ובידו חיוב כרת העונש מגיעו לנפש שתכרת מחיי ג״ע וכל זה כפושעי ישראל בגופס ששנו חכמים שנדונים בנהיגה ׳״3 חדש ןא״כ נשמתה נשרפת ורות מפזרת! ושאר העני! המוזכר למעלה ועל אלו אמרה תורה ונכרת סנסש ההיא ובגוף אין לסס כרת אלא פעמים שמתים בשלום: וים שנחייב' כרת שגופם נכרתת מחיי המולה הזה ונאשותס נאצל מג״ע כמו ש״א רז״ל הכרת תכרת הכרת בעולם הזהתכרתלע״ה ולא נאמר זה אלא בעובי ע״ז וכיוצא בו מגדף ומגלה פנים בתורה ומפיר ברית בבשר והוסיפו בבריית׳ המינין ושפרשו מדרכי צבור ושחטאו והחטיאו את הרביס ושנתני חתיתם בארן החיים, כ׳ יראה להם שאחרי שמצאנו בקבלה כי תולעתס לא תמות שיש לרבות נכלל זה גס שאר רשעים מוחלטים ועם היות העני! כי יש כופר שתולין לו ואינו נכרת בעון הזה אולי לזכות שעשה ואף פאיני לש״ש גס כי לא תפאר סימה וטענה עס הדבר אשר רמז הרסב״ן מי כחכם ויהיה כך והוא מה שהביא הרז״ל ונאמר כי מאמר זה אמרטליי’ם הדין הגדול הקבוע מועד לדון גו עמים בסוף ימי המשיח סמוךלחי”'* המתים והוא שהנביאים מיעדים אותנו הנה יום בא בוער כתנור י אפי יום *01 הגדול והנורא כי כן נדונים הכל לתת שכר הראוי להם יום שיזכו לתחיית המתים ולנועם אותו זמן והס הצדיקים כאשר נאמר ור3יס מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולס ואלה לחרפות לדראון עולם והס רשעי העולם ועו3די ע״ז שנגמר. דינסלדראון ולא ׳ונעמו 3חיים ההם אלא ׳שארו לדראונס או יכפל עליהם עונש כפי מה שנתח״3ו ועל הדין ההוא פנו חכמים אנשי דור המ3ול אי.ן עומדים לדין ואנשי סדום עומדים ונמצא כי שמואל היה ירא בהעלותואוקכי הגיע יום הדין ועל הדין הזה ארז״ל אין גהינס לעתיד. אלא ה3״ה מוציא חטה מנרתיקה ודן 3ה הרשעים והצדיקים מתעדנים 3ה והס הצדיקים אשר זכו לתחייה ועומדים 3גוםס כאשר הלכו והגיאו ראיה. לזה הנה יום 3א וגו׳• ורב סעדיה ז״ל אומר כי׳עתיד הב׳ה לחדש דבר שילון בו את הרשעים ויגעים לצדיקים ולכן המשילהו לשמש כי הוא מאיר.ושורף. בחומן: ואחלי הת3אר מן העונשים נשוב לבאר מן. השכר.ולאלו לו יז״ל 3׳ שמות ג״ע וע״ה מל3ד טו3׳ העול' הזה וכגון ימות המשיח ותחיית המתים ונאמר כי עיקר המצו׳ מוקדם לזה מה שיגיע לאדם לאחר מותו והוא ג״ע כאשר עונש גהינס מגיע לרשע אשר המות, וכן תמצא 3הר3ה מקומות בדבלי הרז״ל שיזכירו ג״ע כנגד גהינס ותמצא שאמר על צדיקים שהם עתה 3ג״ע ועל יש שהלכו שמה בגופותס ולכן דע מל הכירור כי ג״ע הוא מהמקומות 3ארן כאשר 3א 3תורה ונודע לחכמה כי כל הנמצא נתור׳ טענין נהרותיו ועציו הכל אמת ולא נוציא הפסוקים מפשעיהם לענין משל, אכן בל♦ קפק שכל הד3ריס לציון דברים דקים נפלאים מאד והתחתונים יקראו בשמות העליונים ולכן הושם אדם הראשון מעשה ידי ה3״ה3מקוס ההוא בי בציור שבו יובן כל מה שאפשר להבין מעולם העליון והאמצעי והשפל וסוד המרכבה אף כי הוא מובחר המקומות ונכבד מן המיצר אשר על באשו העליון והאמצעי ולכן לא יקשה עליך מה שנאמין עם היותו מקום נשמי היותם לנשמות חלק בו בשכר ועונג כי באמת אין הכוונה להתענג עפירותיו בנהרות׳* כי אין זם ענינס אלא כמבואר והוא שאלו התחתוני׳ ישר ורמז לעליונים אשר נקראו ג*ע ואין השנות מופלגות וסודם תפוס■׳ ביד חכמת נעלי הקבלה וסעומד בתחתוני׳ מן העליוני׳ויתעדן מהשגתו: ואומר הרמב״ן אס יתקשה.לטתחכמיס איך הנפש נגררת במקום ההוא ׳ נשים לפניהם האפשרות אשר שמנו בחוטאי גהינס ואשר אחז׳ל במקום הנפשות שהוא תחת כסא הכבוד, ואמרו עור בגנזי ערבות, דע כי כן .העני[ כי ׳״3 חדש אחר מות האדם כח הגוף קייס והנשמה יען היותה באמנה אתו בהצטיירות גשמיות יורדת היא לענין שהיתם כבר ומלובשת עוד מתאוות גשמיות ולזה ארז׳ל קשה רמה למת כמחט לנשר החי כי ארמונה נשחת וכלה ויאכלנועש ירע לה: ואפר נגלהלה׳ הביאום ז״ל ראיה מן הפסוק אך בשרו מליו יכאב ונפשו עליו תאבל וארז״להמת יודע עה שמדברים אצלו קצת עת, וגס זה כמבואר למפיפת הנשמה ס3י3 לארמונה לכן אינו רחוק באלו הי״ב חלפים ראשונים יהיה לה נועם בגן עדן תחתון כמוזכר כבר׳ אבל לאחר י״ב חדש י כלה כח הגוף מכל ובל ותתלבש הנפש מלאכית ותדבק במעלה עליונית ־ אבל אמר רב סעדיה נאון כי כינו נועם הגמול ונועם השכר ג״ע יען הוא מיטב המקומות ומובחר המשכנות הנודע בדירת האדם: ונשן3 ונאמר כי יש במקום זה ד״ל ג״ע עוד גמול גשמי ממש לזמן התחיהוהוא מה שצרז״לעתידהב״ה לעשות סעודה לצדיקים בג״ע וכו׳ ודע כי אין הכוונה לצד מילוי הכרס ולהנאת הגרון כי אין זה עגין המכוון אבל מאשר נודע כי בקצת המאכל והמשתה יתעודד כח הגוף ובהתעוררו יתחזק הנפש לאיזה מנין שיכוין האוכל להמשיך ולהישיר אליו לפי שהמאכל והמשתה סבות לשמחת הלב ולהרחיק עצבון אשר ברבות השמחסייתחזק כח השכל בנפש ויהיה יותר לקבל המושפלות כאשר ידוע בדברי רז״ל וזהו עניין אכילת יצחק עס בנו וענייןהתקבץ להקת בני הנביאים, ואפשר עוד כי המאכלים המעודנים עזככים הטבע ומרבים השכל כמו'שנאמר וגחמד העז להשכיל: והדברים הפרטיים אשר יעדו ז״ל לסעודת המשתה דע כי לא נרחיק לקחת מקצתו על פשטיהס עם מה שנאמין שכולם הערות ומשלים לעניניס פנימיים ודברים שכליים אשר יאריך מאד באורם: ונשיב לענינינו ונאמר עוד ארז״לעתיד הלה לעשות טחול לצדיקים בג״ע ומראים עליו באצבע והוא שישיגו אנשי העולם ההוא שנתעלה נפשו על גופו עד התבטלו כחותיו הגופיות ויהיה מלובש תמיד מרוח הקדש כאלו ראייתו ושמיעתו בעין הנפש לבד לא במציאות העין הגומי והס הראות והשמע האטתי כאפר יפיגו המלאכים, וכן מספרות זו עם זו ידוע כי לא בספור שפה וחתוך לשון אך בהשגה זו לזו: הנה התבאר ענין לע אבל שכר האחרון שכל הבוטח בה״י הוא נוחל ע״ה והוא עולם שיתחדש אחר התחייה ואינו עולם הנשמות שקראוהו לע והראיות על זה בדברי רז״ל רבו מלספר ואס אמר על יש צדיקים מזומן לע״ה ור״ל כי הוא במעלה שמוכן ומזומן להגיע לע״ה ולא שיגיע עתה למעלה זו, אכן דע כי זה שקראוהו ע״ה לא התבאר ענינו בדברי חז*ל ונחלקו בו רבות,׳ האחרונים יש מהן אומד שאין לגוף קלק בו אך הנשמות לבד יונעטו במה שישיגו מסוד האל בעולם ההוא יותר עמה שישיגו בעולם הזה מעני! הנלנליס והכוכבים והוא מאמר חלל ע״ה אי׳ 13 לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקי' יושבים ועטרות,׳ בראש׳ ונהנים עזיו שכינה ואחרי יי לא יהיה שס ענין גשמי במאכל ומשתה ודומיהם גרור הוא שלא יהיו שם הכלים אשד תכליתם לאלה המעשים כי לא יפעל Tóm. X, ה׳ ית' דבר לבטלה ומעתה יובן ביטולהגוף ואמנם ועטרותיהם בראשי*׳ ונהנים מזיו שכינס ענינו קיום הנשמה משמחתם בהשגתה כקיום חיות הקודש: ויש מרבותינו האחרוני׳ האומר כי השכר הגדול ההוא שקראוהן ע״ה הוא;3הצמד הנוף עס הנפש וראיותיו רבו מאד־ע״ז והנה אמר בנאור מתים שעתיד הב״ה להחיות. שוב אי׳ חוזרים לעפרן אבל יתקיימו לעד בחבור זה כאשר התקיים אדון הנביאים ע״הק״ך ימים בלי. מאכלומשתס אבל נפשו היתה מתקיים בגופו מן האור הגדול אשר- הזריח לו• הי״ס ויכסהו עליו וישוב הגוף כמו הנפש והנפש תדבק למעלה עליונית מאד; ואולם אומר אני שלא יקשה מאמרי זה אל האומרים שהשכל. ההוא לנשמה לבד כי הס יודו שהעומרים לתחייה אי׳ חוזרים לעקרם אבל בהלקחס למעלה גדולה ומלאכית יאבד ויתבטל הגוף כמעשה אליהו וזה יהיה בהחזיר קשס ית׳ העולם לתוהו ובהו, ונשוב ונאמר כי לא הוקשה בעיני, האומר׳' שהשכר ההוא בחבור הגוף שיהא כלי הגוף פועל בטל אחיי שלת תהיה שם גשמית וראייתם אשר עליהם נאמר באור פני מלך חיים(משלי טז טו) כ׳ אמרו אחרי כי הבריאה היתה בשעת התחייה לצורך השמושיס הגשמיים אין הב״ה רוצה שתתבטל אח״כ ועוד כי לא היתההצורה ע׳ן הדמות בלא טעם רק לטעם נכבד וסירות עמוק,׳ ולכן הי׳ רוצה בקיומה: ועתה נחזור לסדר השכר שיקבלו עושי המצות מיד במיתתם זוכי׳לג״ע כמבואר ונקרא עלייה וישיבה של מעלה וצבא הזמן יבא ימות המשיח וזהו הזמן שתשוב המלכות לישראל וישבו על ארמתס למלכה יהיה כסא מלכותו בציון ויגדל שטו עד אפסי ארן ויעבדוהו אומות העולם ויבאו בבריתו לרוב יושרו: והנפלאות אשר יגלו בזמנו כל שיקום עליו יאבד ובימיו ימצא עני ועשיר חזק וחלש ולא ישתנה דבר ממה שהוא עתהאךבזמןסהוא יקל על האדם עסק מחיתו ובמעט עמל יגיע להון רב והוא מאמרם עתידה א״י להוציא גלוסקאות וכלי מילת כלשון בני אד׳ מצא פלו׳ לחם אפויוסעוד' מתוקנה והחכם האומר זה השיב לתלמידו כפי הבנתו ויהיה פצאי בזמן ההוא לעבודת ה׳ ית׳ ולבקש חכמות כי לא ימנענו עול מלכות והוא האמור ולא ילמדו עוד איש את רעהו דעת את ה'כי כלס ידעו אותי מגדולה ועד קטנס (׳דמי׳ לא לד), ובסוף הזמן ההוא עתיד ס׳ית׳להחיותהמתיס ואין זה רחוק בחקו ית׳ כי אף בידו לברוא יש מאין ויהיו אנשי התחייה מכירים איש את עצמו כי הוא איש פלוני וידע מיתתו ושעת׳ החיהו ה׳ית׳ ואין קן לכל הטובה הנאמר על אנשי התחייה: וכבר בארנו למעלה שיש מן החכמים האחרונים האומר שיהיו ימות המשיח לפני התחייה ולאחר התחייה והוא דבר נאות ומתקבל אל הדעת• וידוע שיש קן ותכלית לזה המציאות כאשר בא בדבריה' ז׳ל שעתיד הב״ה להחזיר העולםלתהחבהז זאח׳כ יכנסו הצדיקים לחיי ה״ה לדעת יש מרבות,׳ בחבור הנוף מס הנפש ולדעת יש מהם אין לגוף חלק בו אבל הנשמות לבד מתענגות לנצח מהאור הגדול כמבואר ומה שראוי לבאר הוא שיש פסוקים בתורה המרחיקים תחיית העתים בתחלת העיון כגון אס ימות גבר היחיס (איוב יד יד), כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעל׳(שם ז ט) אם דמאי׳ יקומו(תהלי׳ פח יא) רוח הולך ולא ישוב (שם עח לט), דע כ׳ העני! שהנביאים מספרים טבע המנהג הנהוג וידוע שטבע המציאות התחבר הזכר לנקבה ולדת החמס וצמיחת הנולד מעט מעט עד שיטות ואין בטבע שיתהווה האיש ההוא שנית אחר מותו אבל יכלה ויתך מעט מעט עד שובו אל היסודות זהו אשר בטבע וכפי העני! הזה באו הפסוקים ואמר רב סעדיה ז״לכי ענין הפסוקים ההס נאמד על חולשת האדם ותשות כחו שאין לו יכולת להעמיד עצמו מקברו ולהחיות עצמו ונפשו אחר מותו: ומקצתן דברי כיבושים ותחנוני׳ שבני אדם אומר,׳ לפני השם ית׳ שיחון עבריו הנחלאיס ונחלשות • ומקצתן דברי ה׳ ית׳ שמודיע לבריותיו חלפותס למען יכנעו מפניו ׳ ונשאר עוד לבאר שאלה גדולה והוא שיטענו למה לא זכרה תורה פנה זו ר״ל התחייה כלל ? ואף האומר שנרמז בתורה תכלית הדברים שהם רמזים נסתרים מאד ואנחנו שאלנו למה לא נכתב בנאור, וגס על ע״ס יטענו כן ואמנה הע׳ה ויום הרין נזכרים בתורה באור רב לאשר נתן ה, ית׳ לב לדעת, אבל העני! לא נזכר שינינהו כל סכל: ואף תחיית המתים הוא זה: דע כי בצאת אבותינו ממצרים ובאו ליכנס בעול התורה והיו לקצת' ואולי לרובם דעות מועסדו׳ מאד שקבלוס מן העם אשר גדלו ביניהם בקדטו' העולם והיות הגלגל המנהיג העליון ויומיהס, והדעות הללו יכזיבו הגעת נבואה מאת השה יתעלה לבני אדם ויכחישו כל המופתים ו״חסום לכסוף ותחבולה כנודע בעני! משה, ותראה איך מתמיהים באומרם היוס ראינו כי ידבר אלהיס את האדסוגוע'• הוא לפי שהיתם הנבואה אצלה מכת הנמנע ואיך יסופר לטי שלא התבארה אצלו הנבואה מומת אשר אין ראיה עליו אלא האמנת הנביא ושניהם נמנעים אצלו: ולכן ברצות השם יתעלה להדריכם בתורתו ובחקותיו חידש מופתים גדולים הכתובים בתורה עד שהתאמת להס הנבואה וחרוש העולם, כ׳ המופת הצמתי ראיה גדולה על החידוש כמבואר קצת ולא הוציאם כגמול ומוגש מהעגין אשר בטבע הוא רק לענין ראוי בהשאר הנפש והכרתה והעמ;ד הדבר כן עד אשר התחזקו אלו הפגות והתאמת בהמשך הדורות ולא נשאר ספק בנבואת הנביאים וחידוש הנפלאות־ ואחר כך ספרו הנביאים שהודיעה השה יתעלה תחיית המתים אשר הוא באמת מופת נפלא יוצא חון לגדר הטבע והי׳ הדבר קל להאמין, וזאת התחבולה ב B עשה עשה גס כן הסס יתעלה עם אבותינו שנאמר ולא כיזם דרך ארץ פלשתים כי קרוב ס׳וא, ואס" הורגלו נענין העולם עד שחשש עליהם שישונו למצרים וינעל מסס מה שכיון נהם', כך השש עליהם שלא יקבלו זה הדעת רוצה לומר התפייס להפסד הריעות אשרינהגו והושרש נלנס הלא תראה איך אמר על סדור ההוא שרצה י השם יתעלה שתנתן• התורה נימיהס הסיף מ׳ שנה אחר ראותם מעשה השם הגדול ולא לתן לכס ל3 לדעת ועינ ם לראות וגו־מ,‘ וידעם ויפחידס ׳הטוב ממהרים לבא ודימה אותם רואים בעיניהם'אס תשמעון ואס לא' תשמעון, ולכן סי' כקל עליהם יותר לקבלם , ואמנם ה5ו מופתים גמורים מצד׳ האמת רוצה לומר רדת המטר נעשות המלו^"'והעצה והבטל/ וכמ אמר והיו נך"לאות׳ ולמופת ובזרעך, ומאמרם ז״ל אין ימול •לישראל, וכתיב אשר חלק אותו לכל העמיס י(דבריםד «מ)* ואתכם לקח ה' וגו/ רוצה •לומר שאין ענינה נמשך אקר' הטנע כשאר אומות אשר הס תחת השמים הממונים אנל ישראלהס חלק ס׳ ועטו ואין עליהם ממונה ויקרה אותם לפי פעולת׳: ואל תשעני מדכתיב מיכאל שרכס (דניאל יו״ד)? כי ענינו שר משמים שלכם נבקש רחמים ולאשר מלכות וכן הדנר בענין הארצות כי לכל אחד מיוחד כוכב ומול וכן נודע גאסטגניניס וגבוהים עליהם מלאכי עליון אנל א"׳ אמצע הישוב היא נחלת השם יתעלה מיוחד׳ לשמו ולא נתן עליה שוטר ומושל • ועל אלו הממוני׳ נקרא הש׳ יתעלה אלהי האלסי' ואדוני האדוני׳: בחך נותן ליעף כחולאיןא״ע ירבה אשר עודני להקדים : . והכני מתחיל נעזדתו מס שיעדתימן המצות: ודע כי כנר נתבאר אצל חכמינו כי מכלל הדברות יוצאים כל המצות שהסתרי״גביןהכלעשה ולא תעשה כי הקול ההוא אשר נאמד עליו קול גדול ולא ישך׳ אין ספק כי נו ספונים ורמוזים כל החקיס והמשפטים אשר נהם נתקדשנו מכל עם, וחכמים הראשונים כל דבר שהיו מוצאים מדרך ארן שאינו מכלל המצות היו מבקשים לו רמז בתורה אף בנדון זה נתתי לני לבקש אחריהם ולבארם ,כי בכן תקל לתת להס הבית: ומצאתי מספר התחנקסלדבור ראשון מצות עשה ולא תעשה ס׳• דבור שני p׳. דנור שלישי מ״ח• דבור רביעי ע״ה־ דנור חמשי ע״ז* 137ר ששי נ׳ • דבור שניעי נ״ח • דכור שמיני נ״ט־ דבור תסיעי נ״ב * דבור עשירי נ״ד, p כולנה תרי״ג: על הדרך הזה אמש! גס אני ואגלגל לכל דבור ודבור העולה נחלקו הקרוב■ קרוב ואף אגלנל פעמים׳ מצה בדנור אחר אשר ג״כ תתכן לגלגל נזולתיו וסין בזה דנה: דבור ראשון נהדרש כל דנר יחוד יה׳ ית׳ ואהבתו ויראתו והנכללים עמהס ודומה לדומה יגולגלו אליו שמונים מצות- 'סמ״ג לת י'/ * ' עעןת ■ ; : ; ״ י .־■ י ; ו ‘ c א א אנכי ה׳ אלהיך• ז. • V י •* ■ ב ב שמע ישראל ה׳ אלהינו ה' אהד* י• בא ג וקשרתם לאות על ידיך • י י ‘ כב ד והיו לטוטפות נין עיניך יי • * בג ה וכתבתם על מזוזת ביתך • י • כו ן ועשו להם ציצית• • ‘יי* ז ולא תתורו אחדי ?‘בבנם • • י • יב ח ולמדתם אותם׳ את בניכם •י • • • ס לא יסורו מלבבך שלא נסור מההורה• • כד , * לכתוב ס״ת לעצמו שנאמר ועתה כתבו • • יא השטר לך פן תשכח • • ♦ • יב וארית את ה' אלהיך * • * יג את ה׳ אלהיך תירא • * • יד ואהבת לרעך כמוך י י י טו ואהבתם את הגר • ט? הוכח תוכיח את עמיתך* • • יז ובו תדבק• • * • יך־ן והלכת כדרכיו• י * יט מצות שחיטה שנאמר וזבחת • י כ ושפך את דמו וכסהו בעפר• • בא לא תאכל הנפש עם הבשר • • 3ב שלא לשהוט האם ובנה ביום אהד • • בג לא חקה האם על הבנים • • בד שלח תשלח את האם • • בה שלא לאכול ולתנות מבשר בחלב • בו שלא לנשל בי׳ח־ • • נז שלא לחסום הבהמה בעת הדישה • כח זאת הבהמה אשר תאכלו • • כט כל צפוד טהורה תאכלו * • ל להבדיל בחגבים י ■ • ׳ 0־2 להבדיל ברגים • ל־ כל נפש מכם לא ,תאבל רם • • • ג ד ט j יא ה ז פג סד יג סד :יעשה ל׳ת. קלי רמח ר?ג נח קלח ק$ד רכז רכט רכח רל ריאו קמה קמו קמד קלט PP מג שי שיא שיב שיג שיד שטו שיו שיז שיח שיט ש£ שמו שמד שמה שבג שב שבז שכח שבט שלח שלז שלח שלט גט ס פא סב קלו קמט קג קמא קל׳ קפד לג י שלא לאכול חלב שוד נשב יעז • לד לא תאכלו כל נבלה • * • לל! טריפה לא תאכלו • • לן ורחץ בשרו במים , והזב במים חיים לז לעשות פדה אדומה כמצותה • לח מצות הזאת מי חטאת • י • לט ולאחותו הבתולה לה יטמא • ב־ן לא תנסו את ה' אלהינם • • מ א לחצרי' דינו של הש״י דנתי׳נאשד ייסר איש כוי מב שלא להקטיר בעל מום • מג ושלא להקדישם • מד ושלא לשחטן• • • • מה ושלא לזרוק דמן • • • • מו שלא לקבלם מיד הגוי • D? שלא להטיל מום בקרשים • • מח שלא להקריב אתנן זונה • • מט ומחיר כלב• • •" • נ שלא להקטיר כל שאר• • • נא וכל דבש...................... נב לא תאפה חמץ חלקם• • י גג שלא לאנל פגול במחשבת פסול • • נד לא יקדיש איש אותו• • • גה מעשר נהמה לא ׳מכר ולא יגאל • נו לא יחליפנו ולא ימיר • • • נז כל חטאת אשר יובא מדמה וכו׳ לא תאכ נח לא תשבית מלח מעל נזנחה • • 3ט שלא להבדיל בחטאת עוף• • ס לא ישים שמן על מנחת חוטא • • סא ולא לבונה• • • • סב שלא להותיר בקדשים מזמן הקצוב לכל אחד סג שלא לאכול הנותר• • י סד שלא לאכול קדשים שנטמאו• • סי*, שלא יאכל טמא קדשים • • סו לחוג כשלש רגלים • • • סז׳ לשמוח לפניו בעת ההיא • • סח להראות לפניו שנאמר ידאה כל זנורך • מט לא יראו פני ריקם • * • ע הקהל את האנשים וגו׳• ,• • עא כל הבכור אשר יולד• • • עב לפדות פטר חמור בשה • • עג ואם לא תפדה וערפתו • * • עד לא תעבוד בבכור שורך • • עה לא תגוז ככור צאנך • • • ע1 אך בכור שור וגו' לא תפדה • • עז כל בכור אדם בבניך תפדה • עח להביא הבכורי׳ בית הי• • עט להתודות עליהם • • • נ£ לשנת בסוכה * • א. אככי ה, אלה? אשר הוצאת? מארז מצרים מבית עבדים, כווג' מצוה זו שחייב אדם לתור ולעיין להכיר אלהיז לדעת שהוא מציאות אמתיון שליטה אשר בידו להמציא כל נמצא וזה בעצמו הכוונה באפרו וידע׳ היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהיס(דברי׳ ד לט) וידע כי מאתו היה כל בחתן וביכולת־. ואומר אשר הוצא׳ פארן מצרים/ כי ההוצאה מאדן מצרים יורה יעל המציאו' ועל החשן ועל היכולת כי בהשגחה ממנו ובעצמתו יצאו, ועוד יורה החידוש, כי עם קדמו׳ העולה נא ישתנה דבר מטבעו: ואמר מבית עבדי׳, כי מסעם זה התחייבו לקבל מצותיו ומוכרח,׳ לשמרם והוא טעם אלסיך: ודע אתה אחי המעיין שסענין הזה ר״ל מדע האלה׳ הוא יותר נכבד ומעולה מכל העניניס ואין אחריו מעלות לעלות עליה מאותו אבל כל החכמות והמעלית הס מדרגות וסולמות לעלות אליו ובו ידבק הטוב והשלם ויגיע ובאו 3ו סהוקיס רבים לדעת את ה׳ ית׳• בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי(ירמי'ט כג) ובעזיבת ידיעתו ית׳ נאמר דרך תוכחה ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע (ישעי׳ א ג) כלומר החמוד והשיר שהם בתכלית הטפשות משאר ב״ח יכיר.כל אחד בעליו ישראל לא ידעוני ויכירוג׳ שאני אלהיה׳ואמניהם והס יותר גרועים מן הבהמות כי האדם שלא השיג ולא הגיע אליו הצורה האנושית באמת אשר אינו צלם האדם הנאמר עליו בצלם אלהיס בלא את קפדס חינו איש אבל בהמה על תבנית איש אלא שיש לו יכולת על מיני היזק והרעות מש״כ לשאר 3״ח כי המחשבה והשכל שהוכנו להגיע לשלמות שנז •שמא שמג טשתמש 3הס במיני תחבולות והוא לד׳הנזקין וכן בני אדם הקודמים לשת כמו שידעת שארז״ל שהוליד אלם דמי נזיפתו כמס מיני שדם אבל שת כאשר לטדהו והבינהו והיה שלס שלמות האנושי נאמר ויולד בדמותו כצלמו(שה ה ג) כי זה משיתוף לידה התחדש והולדת מחשבה כמו וילוד און (איוב כיו לה) וזולתו, ואף בזמננו נמצאת זאת הדע׳ למדי אשר בעינינו אבד' החכם' והסתתר הבינה והנפשות נרדמות שנת העצלות מלבקש ולתור החכמה ולק עלו ביד׳ דמיונות כוזבו׳ כאשר יאמינו הפתאי׳ שה׳ ית׳ יקרב לדבר או ירחק ממנו פידבק או שיפרד ושישיגהו דמות וערך ועניניס כאלה חלילה לנו מהם כי השתכרו מתאוות העולם אשר שכרותו דע ומאוס משכרות היין, כאשר אמרו הפילוסופים בסבות המחלוקת בעניניס והשתבש הדעות מהפיג האמת ארבע, האחת דקות העניין ועמקו, השנית פתיות כמשיג וקצר יד שכלו, השלישית אהבת הרשות והנצוח ושאר תאוות המקרות והחולפיס, הרביעית ההרגל, וזה כי כאשר הורגלו ההמון בהאמנת הגשמות ועניכיס אחרים בלתי אמתיות התעוררו עוד מהשיג.,הבירור ואס יאמר עליהם כי הפסוקים המורים על דעתם בתחלת העיון או דברי רז״ל שנאמרו ע״ד משל כאשר יתבאר לא יקבלו להם וימאסו להשתמש בלבם הסתכלו והתלמדס כן כאשר תראה אנשי הכפר כפי מס שהורגלו בהעדר ההנאות וצוק העתי׳ ימאסוהמריע לא יבחרו הנאתו: ועתה אח׳ אל תחשוב להשכיל ולהבין העניגי׳ כפי אטתתס מתוך חבורי זה ואולי נערך אל העניין פחות מן הערך עפה אל ים אוקינוס אבל מאמר זה,יהיה מסית ומשיא לבך ולכסוף לבך ולערוג אל החכמה להודיען שאתה בתכלית הסכלות אף כי חכם אתה בעיניך ןצעוררך אל השכל שתחקרסו מן המבינים : ודע כי אין לשאלעלה׳ית' <גה הוא ואיך הוא וכיוצא באלה כי כל דבר אשר תבוקש ידיעתו תודע פעילותיו והס ארנעח העילותהטבעיות, החומר, והצורה, והפועלת, והתכלית; עילת החומר', כמו הכסף לחותם והעז לכסא: עילת כצורה, הרבוע או העוגל כמו שהיא: עילתהפועל, כמו היוצק לחותם והנגר"לכסא : עילת התכלית הן להחתים בחותם וכסא לשבת .עליו: ומעילותיהס יודעים כל הדברים ובהתקיים שוס דבר שאין לו עילה התקיים שאינו נודע בשום פנים* ולכן בהוודע האמת כי הוא לבדו קדמון בעל יכולת איננו צריך לדבר מן הדברים כי הצורך יורה על החולשה היתה לו סבה ולא יהיה קדמון כי כל דבר שיש לו סבה סבתו קודמתו או בזמן או בערך ולכן צריך להעלות העניינים עד הבה ראשונה והוא ה' ית׳ שהוא עילת כל הנמצאים ולנדבתו ולחסדו ברא' לא לצרכו: ואס יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר יכול להמצא אבל אס כל הנמצאים מלבדו יתבטל המצאס לא יבטל הוא לבטולס שהם כנס צריכים לו והוא ית׳אינו צריך להם ולא לאחד מסס ולכן הוא האחד האמת׳ והמצוי התמידי אשר אין לו שינוי כמו שאמר הנביא וה' אלהיס אמת(׳רמי׳ ’ ’)• וכל דבר שאינו מצוי או שלא יהיה מצוי -בזמן מן הזמני׳ אינו מדרך האמת ולזאת אין החקירה עליו רק באס הוא להודיע אמתתו לאשר לא ידעו והאפשר בידיעתו והשביל לה מצד פעולותיו הבאות ממנו בי מציאות המפעל יורה על המצא פועלו כמו שאמר הנביא שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (ישעיה מ כו), ולכן התעסקו הפילוסופים בטבע הנמצאות וסדורס והמציאם כי עם התבוננות בהם יודע ממציאם אבל לדעת עצם אמתת מציאותו לא יכיל השכל כאשר יחלש ראות העין בהבטתו נגד אור השמש כי השכל הוא דגר נברא בתכלית לא יוכל להשיג אמתת מי שאין לו תכלית: ומעתה נדבר מעט לאמת מציאותו, כי מן השקר הוא שיברא הדבר את עצמו כי לא ימלט מאחד משתי פנים, או שיהיה מצוי בעת הפעלו או שיהיה אפס בעת ההיא, ואס יהיה אפס אין לו מציאות ולא יפעל, ואס יהיה מצויא״כ הוא פעול באותה שעה, ובהגלות שקרות ב׳הצדדין נודע כי כל הדברים צריכים למחדש כי אי" אפשר להיות קדמון מורכב מחומר וצורה אף כי יתנועע כי כל המקבל מקרים הוא גוף וכל נוף מחוב׳ למקום והמקום מחודש והמחויב למחודש מחדש : ומה נואלו הס החושני׳ כי הגלגל מתנועע מעצמו כ׳ אס תעבור על שדה איש ותראה גלגל קטן היורד ודולה מיס מן הנהר ושופך על השדות להשקותה וחוזר ועושה כן תמיד, או אס יראה לך איש גליו! כתוב ותשאל על עניין הגלגל מי עשאו או הכתב מי כתבו ויענך כי הגלגל והכתב לא נעשו ע״י איש אלא ע״י עצמו היה כן ונתהוה מאליו הלא תכחיש האיש ההוא ותחזיק דבריו בתכלית הסכלות, ל״ש הגלגל הגדול אשר מידו תעמוד ותתנועע כל אשר מתחת גלגל הירח, לכן תדע באמת כי הוא גוף התחדש ביכול׳ מחדש יזכם יכול קדמון ויתבאר עוד במצות היחוד: ואומר הרב מקוצי כי כוונת מצום זו להאמין כי ה׳ ית׳ שנתן לגו את התורה על הר סיני הוא שהוציאנו ממצרים הנה התבאר כי כוונת מצום זו אשר צריכים ההמון לדעת ־ אמנם בעל; החכמה שינוי השמות יודעים עוד נפלאות, הגבורות והנוראות, ואתה הזהר כמה אזהרות, פן תדרוש בנסתרות־ שאין לך בזה ואשר כמותו־ פן תשבענו והקאותו:"ומה שצריך להודיעך כי לא יבוקש טעם וסבה למצוה שכלית כמו זו ומצות היחוד והאמנות כללות עמה כמו השגחת ה׳ ית׳ ויכולתו ורצונו וקדמותו וכיוצא באלה ואהבת ה'ויראתו כי הס כלס עניין מופת שהשכל גוזר עליהם שהם מוכרחים ואיך יעבוד בוראו 5צ3 שלם אס לא ידעהו, ואיך יתנהג נמדותיו אס לא יכירהו־ וכן צוה הממנים את.בנו דע את אלהי אביך ועבדהו(ד״ה א כח ט) ־ ומי פתי ישאל למה נצטווינו על הרציחה והגניבה והגזל וכיוצא בהן , אבל את אשר נבכו בהם בני. אדם עד שיאמרו קצתם כי הס ללא תועלת הם המצות אשר לא יראה מפשעיהן לא למוד אמונות ולא למוד מדות כאיסור שעטנז ובשר בחלב וכסוי הדסואיסודעריות ודומיהן: .ואני עתיד להשמיעך באור כלס וסבתה כאשר מצאתים אס יגמור ה' ית' עלי אמן: ב יתגלגלו בכאן היחוד שמע ישראל ה׳ אלהיט ה׳ אחד: מה יקר המקרא קצר במלות, ומעט ההיגלות, אורך התבונות ורוב הכוונות; ואשמיעך הכוונה האמתית אשל,מי יתן ותכוין לה בקראך אותה: כתב הרב מקוצי כי מצות העשה הזה להאמין לשמוע היא הקבלה, ואינני רואה ראייתו כוונת הפסוק כי אס יאמר אדם כל היום אני מאמין שה׳ ית' אחד ואינו נוף והוא קדמון מה מועיל לו אס לא הצטייר בלבו ועליו נאמר בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי'יראתם אותי מצות אנשים מלומדה(ישעי׳כטיג), ואמר קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיה׳ (ירמיה יב ב) אבל אני חושב כי עניין שמע בכאן הוא התאמת הדבר במחשבת הלב והצטיידו בשכל והתחלף חוש האזן לשמוש הלב כהתחלף חוש העין כמו ולבי ראה (קהלת א טז) והטעם ידוע כי בהעמיק האדם במחשבה שהיא שורש הלב יתבלבלו כחות העין והאוזן ולא ישמע ולא יראה את אשר לפניו: והנה נכללו הפי זה כוונות גדולות האחד שנקבל אדמתו עלינו שנדע שאנו עבדים לו ומעשה ידיו וחייבים לעשות כל מצותיו מן הראוי, והוא נרמז במלת אלהיט פי׳ הוא ראוי להיות אלהיט: הכוונה השנית שנדע שהוא נמצאוהש׳ המפורש יתעלה יורה ע״ז שהמייתו שלימה ויש בו כדי להמציא כל נמצא והוא העיקר הנרצה במצות אנכי: והכוונה השלישית הוא שנדע שהוא האחד האמת׳ פשוט מבלי הרכבה: ודע כי יתאמן אחדות האל בהתאמן שאינו גוף ושהוא קדמון לכל ואינו דומה לדבר מן הדברים בשוס צד: ובאמת כי אנחנו חייבים לבחון ולחקור על צלה הדברים ודומיהן מדרך השכל עם מה שבא בקבלה כמו שאמר וידע׳ היום והשבות אל לבבך וגומ׳(דברים ד לט) וכבר חוברו בו ספרים. רבים ואני אגיד לך פה שמן ורמז דבר כדולה טפה מן הים הגדול ־ הנה יש. י לאדם כמות רבות ואחת מהם כח ההרגש ולכן בהרגש שאנחנו נמצאים ישפוט השכל כי יש ממציא נמצא ומציאותו וחיובו אתתית, כי אי אפשר לצייר נמצא אפשר המציאות טבלי ממציא מחויב כמו שאי" אפשר לצייר החום בלי מחמס והמצא בן בלי אב ובהתחייבו יצטייר שהוא ראשון, ואס הוא ראשון הוא אחד לפי שאי אפשר שיהיה עוד אחר שיאמר עליו שיש לו ג״כ זה המציאות הנבדל, פי א״ת שאין הבדל ביניהם א״כ הכל, אחד כי אי אפשר שני עניינים ולא יהא הבדל ביניהם כלל, וא״ת יש הבדל ביניהם א״כ יהיה מה שיובדל בו חלק ממציאות תחת גדר האיכות ולא יהיה שוס אחד מהם'ראשון כי יצטרך שיהיה שום דבר קודם לשניהם ושום אחד לא יהיה שלם כי השלם באמת הוא אשר אי אפשר לימצא דבר זולתו להדמות אליו: ואחרי הודע שהוא לבדו ית׳נמצא מציאה אמתית נפרדת נודע כי מאמתת המצאו היה כל מציאות ומכחו מתגלגל הגלגל הגדול אשר אס יעמוד רגע מתנועתו הסנובית ינוע כל אשר נשמת חיים באפיו והוא המניעו לא בכח גוף שא״כ יהיה בעל תכלית קרובה או רחוקה ויהי׳ בעל ג׳רחקיס אורך ורוחב ועומק ובעל ו׳ קצוות ויהיה נעצר במקו׳ ויכנס בנדר השמות וכל אלה נמנעים בחק האלהית: ואחרי התבאר זה שאין לו דומה בדבר מן הדברים ובאו בזה כתובים הרבה אל מי תדמיון אל ומס וגו׳(ישעי׳ מ יז) אל מי תדמיוני ואשוה (ישעי׳ מ כה) ורבים זולתם, והזהיר בתורה ונשמרת׳ מאד לנפשתיכס (דברים ד טו) כי לא ראיתם כל תמונה, אבל תכלית דעתנו אותו שנדע שאנחנו בתכלית הסכלות מאמתת עצם כבודו ולא נמצאהו רק מצד פעולותיו כמבואר, 'והמשל לזכר נפלאותיו בנפש שלא נשכיל ממנה צורה ודמות אלא שמעלותיה נראים ומעשיה ניכרים מן השכל, וא״כ בבריותיו כ״ש בבורא השל' מבלי ערך: ודע אחי כי רבים מן ההמון צללו ביס הסכלות בציירס הגשמה על השם ית׳ והיה זה מפני שלא נמצא להם מעורר לעורר׳ על האמת והבינו כל הד3רי׳ על פשעיהם בין הנמצא בפסוקים בין בדברי רבותינו ז״ל ויהיה כל דבר שאינו נעדר אצלם גושס ולכן יאמינו שהפס ית׳ בעל גוף וידים ופגים כמותם בתמונה ותאר אלא שחשבוהו יותר גדול ויותר בהיר להיות חמר שלו בלתי בשר ודם כשלהם, זה תכלית מה שחשבוהו בחק השם ית׳ והס בהמה ולא איש ולא השיגו מן האנושית רק התאר, אבל הראוי לידע באמת הוא מאמר רבותינו ז״ל הכולל עניינים רבים ומתיר ספיקות גדולים והוא אמרם דברה תורה כלשון בני אדם ולכן יתואר ה׳ ית' בתארי' על גשמות כי לא ישיגו ההמון בתחלת המחשבה מציאות כי אס לגשם ־ ויתואר עוד ית' בדברים שהם שלמיות אצלינו עם היותם רחוקים מאד בחקו ית׳ להורות שהוא שלם במיני השלמיות כלס בלי חסרון כי ההישרה למציאות הדבר תהיה בפעולותיו או ביחסים רחוקים מאד־ והמשל שאם תרצה להודיע לאדם אחד עניין מלך האדן הזאת אשר לא ידעו כבר תהיה הערתך אותו בכמה דברים מה שתאמר לו הוא האיש הארוך הלבן בעל שיבה וכיוצא בזה־ הנה הודעתו במקרה, או תאתר לו הוא האיש אשר תראה סביביו רוכבים ודוגלים ואוחזים חרבות שלופות ־ או הוא אשר שוכן בהיכל פלוני ואשר יצוה בבנין ודומיהם מפעולותיו־ ואפשר שתורה על היותו בעניינים נעלמים יותר כמו בסדור המדינה ?־ fí והנהגתה מאמר השכל והנהגתה ושלותה אפר ס3ת׳ פחי המנך ויראת יסודס; והנהי^ין בכל 'הדברים שהמסללו-מה שמורה על;אמתת עצסי המלך* כן קרה׳בהודעת 'השםית׳ ושיש לו סשלמיות כלס דל שאינו נמצא לבד כמרשהשמיס נמצאי׳ -ופארן(מצאת, יאבל נמצא חי מכס'יכול ’פועל ושאר מה שצריך שיאמין במציאותו הוצרכרלתאדו כחיות ובתנועה ושמע ודבור ופעולה, וכאמת רק בשתוף השם כי אונח״ו כשאר חיים ולא חכמתו כשאר חכמות ופעלתו כשאר פעולות, ולא עוד אלא שתארוהו הכתזכיס ככלי הפעולה כידיס ורגלים ואזניסועיטס ודומיהן בביאור פי הושאל לו הפה והלשון להורות על הדכ-ור להורות ולהישיר שיגיע לנביאים מאתו עניינים אלינו כי לא מציירי" אנחנו העתק עניין נפש איש לנפש איש כי אם כדבור והוא הקול אשר יחתכצו השפה והלחץ ושאר כלי הדבור, והושאל לו העין והאזן להורות על הראות ועל השמע,. והושאל לו הראות והשמע להורות על ההשגה כי לא נודע אצלינו השגה כי אס כחושים, והושאלו לו הידיס להורות על הפעולה * והושאלה לו הפעולה להורות על המציאות אשר שופע מכחו כי לא נשיג אנחנו פעולה כי אה כנגיעת גשם לגשם * ותארוהו עוד כעל ינכש כי לא ישיגו ההמון את החי אס לא יהיה כעל נפש ועל דכר זה נכון כל העניינים הנמצאים כתורה וכספרי הנביאים וכרכר׳ חכמים ז״ל המורים גשמות כמו ירד ועלה ונצי ועמד והלך וישב ושב ויצא וכא ועכר, כ׳ לא יכינו ההמון כעל חי אס לא יתנועע, עס מה שנודע לכעלי הלשון מעניין המלות אשר כלס שמות משתתפיה כמו שכן שעניינו שכון הדכר כמקום ועניינו עוד התמדת הדבר כמקום אף אס יתנועע כמו ויהי 3שכון ישראל(כראשי' ליה כא), והושאל אף לדבר שאינו כעל חי שהתישב ושוקד על עניין אחד אף כי איננו מקום כמו תשכון עליו ענג'(איוכ ג ה), וכמו צי יבא דכרך (שופטי' יג יז), מאשר יכאו עליך (ישעי׳ מז יג), והושאל לקצת העדרים ו י 3א רע, ו י כ א אופל (איו3 ל כו), ולכך הושאל גס להקכ״ס אס לבא דכרו אס להשגחתו וכן פלה • וככה בעניין הכלים נודע לבעלי הלשוךכי נאמר למשל ולענין כ׳ ראש לגידול ונשיאות, ולב לחלמה, וכן פלס־ וזה לך האות אשד נאמרו לדמיון כי גס הס נמצאים ככתובים לדוממיס הרחוקים מאלה האברים במו ראש עפרות חבל(משלי ח כו)־ עין האדן, יד הנהר, ודומיהן, ולכן גס כן יאמן כי נאמרו אצל השה יתעלס ע״ד משל • ואס באנו להאריך בעניין זה כראוי לא ישלם לנו לעולם, אכל הכלל הראוי לידע כאמת הוא זה ב♦ אי אפשר בדרך החכמה להשיגו ית׳ אשר הוא עילת העילות וסבת הסכות הנפלא לאין דמיון ונעל" מכל רעיון אשר עין לא תשומו ולא השגה יזחקרהו ולא שנוי ישנהו ואי אפשר להשוותו ולהעריכו במדענו ולא ליחס לו מקרה ודמות וצורה ושעור ותאר מדרך אמת • וכל המלות והכינוים בכתובי׳ הס על דבר היקר והגודל ודרך המשל הקרוב עלינו ומנהג הנהוג בינינו כדי שנכין אותו * ואין ראוי לשאל עניו׳ מה הוא ואיך הוא ולמה הוא ואנה הוא ומתי היה כי לא ידמה היוצר ליצירתו והוא מחויב המציאות ואיננו נופל כמקום כי הוא ברא המקום ולא יצטרך לו כי אמחת מקום הוא פגישות שני גולמיס והדכקס והוא ית' לא ידבק ומפני זה שכארתי לא ♦תכן גס כן לשאל איך היה מקום הארץ קודם הבריאה, וגס איננו נגדר תחת גדר הזמן כי אין הזמן כי אס מדת העולה וק־ןהויית השמים והאח ומפני זה גס כן לא יתכן לשאל איך היה קודם זמן הבריאה ־ אבל מס בנמצא כתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, ויש 3ו להכלים כ" ספיקות האחד שהוא כלשון רכים, והשני בהזכירו צלם, ודע כי אמרו נעשה אדם עניינו אני והארץ כי כיום א' כיא הש׳ ית' היסודות יש מאין כמבואר ומשם ואילך כרא ועשה מן היסודות ההם ונתן כסס כח כל אחד למינו ולעניינו, וכשה שנתן כמיס כח השירון כנפש הדגים כמאמר ישרצו המיס, וכבהמה במאמר תוצא הארץ וגו׳ אמר באד׳ אני והארץ נעשה אד׳ כצלמינו שתוציא הארץ הגוף מיסודותיה ויחן הוא ית׳ הנשמה ימן העליונים: ובהזכירו צלם ודמות אמר הרז״ל כי אין עניין צלם מורה על תמונת הדבר ותארו, אכל על הצורה ר״ל עניין אשר בו נתעצם הדבר והיה אמתתו מאשר הוא העניין ההוא כמו צלמי טהוליכס אשר עניינם דחות הססד הטחול’׳(ש״א ו ח), ואולי יהיה שם משותף לעניין התאר כאשר תמונה שם משותף לתבנית הדבר ולעניין אמתת הדבר ולכן נאמר ותמונת ה' יביט (כמדבר י3 ח)4 וכן אמרו רבותינו ז״ל כ׳ יאמיר על רמות כעניין כמו דמיונו כאריה וזולתו רביס, ולכך ועל הכסא דמות כמראה אדם(יחזקאל א כו), דמות חיות, רמות כסא, כלומר דמותו התנשאות והתרוממות לא בעוביו וריבוע •י ואומד השמיס פסאי (ישעי' סו א) רוצה לומר הס יורו על נשיאתו כהוראת הכסא על גדולת הראוי לו, וכן המקדש נקרא כסא יען כי נשיאו ויחדו כאורו וזוהרו ־ אכל אמרו כסאך לדור ודור (איכה ה יט) רוצה לומר עצמותו וגדולתו לא דבר מוץ מעצמו ־ וכן על כס יה לא שיהיה לו ית׳ כסא לשכת עליו כמחשבת הפתאים* וכן עניין מקום הנמצא אצלו ית׳ עניין מעולה וערך כי זה שחוף מקום, וככר נמצא כרכר• דז׳״ל כאמרה ממלא מקום אבותיו וזולתם, ואחרי התבאר כי דמות שם משותף נשוב ונאמר כי כאשר יוחד האד׳ כעניין זר מה שאינו שנמצא מתחת גלגל הירח והוא כהשגה השכליית אשר לא ישתמש בס כחוש דמהו להשג, ה׳ ית' על אשר איננו משתמש באוש ואס אינו דומה באמת אכל נראה כדעת ואמר ר3 סעדיה (כמאמר 3׳ מספרו האמונות) ז״ל כי כשה שכל הארצות קניינו ובריאותיו והבדיל לו אחת וקראה ארצו וכן כל הסריס הו׳ יצר והגדיל לו אחד וקראו הרי, כן כל הצורות שלו וכרצונו נתרצה וכחד כאחת וגדלה'ונשיאה וקראה צורתו לא ע״ד דמות וערך, הנה זה מבודר * וגם אין כידי לטעות 3מלת אש אוכלה כי הוא חסר כף הדמיון כמו סט להבים פניהם(ישעי׳ ג ח) אאר’ כלב מת(ש״א כד יד) מכור הברזל(דבריה ד כ) כי כלס חסרי כף הדמיון ובאורו כאש צלמד לבריותיו שהוא פורע וטקס מאויביו ומשחיתס כאש אוכלה השורפת* וכן נוקה ה׳ וכעל חמה על הפורענית הכאה ממנו לעוכרי דברו יקרא כן, ואף על הטובות אשל תגיע ממנו לעושי דברו יקרא רחום וחנון לא שהוא ישתנה ית׳ מכל הדמיונות', וכן הכתובים שקראוהו אוהב דבר ושונא דבר כן העניין,, כי את אשר צונובו כקרא אהוב לו כדי שנאהבהו אנחנו, ואתאשרסזסלס ממשותו נקרא מותעב ושנאוי אצלו כדי שגשנאסו אנחנו: וכן אומר עליו רוצה וכועס ועניינו שכל זמן שיזכו קצת בריותיו לנעימות וגמול יטו? יקרא הגמול ההוא רצץ ה׳ < וחסדו, וכיון שיתחייב קצתה פירעון ונקם יקרא אצלו חרון וכעם, כי לא ייפול מקרה ליוצר המקרים ולא יחלו 3ו השיטים, ויתעלה מהיות נושא מדות שיהא הוא נמצא זולת מדותיו והס זולתו כי ההפרדה חילוף ושנוי, אכל המדע האמתי והטוב האמתי והיכול׳ האמת’ הוא עצמו ועצמו הוא ־ וכן עם היותנו; יודעים שהוא יתעלה אין מחוכר למקום ונטפל להבא אחריו הי׳ טרס היות המקומות והוא יצרה א ן לטעון אס נאמר ככתובים שהוא כשמיה כי אין הדכר כמשמעו רק ע״ד ההידור מפני שאין כמדרגת השכל למעלה מן היוצר ואין כמדרגת המראה למעלה מן השמים ושמו המעולה שכשכל על המעולהכמראה, ונאמר בכאור הנה השמים וסמי השמים לא יכלכלוך, ואס יכחיש הסכל סוייתו וחזקו ויאמר אחרי שלא ראינוהו איננו בעל יכולת ולאנמצא, דע כי הוא הפך, והטלטו והסתרו ראיה על הוייתו ויכולתו, וזכר עשה לנפלאותיו לעניין הנפש שהיא דקה מן הדקה וקלה מן הגוף והיא כל חזקו, וזולתה הוא חלוש ואובד : וכן כד׳ יסודות ידוע כי כל הקל מחברו קשה מחברו, ועוד זכר לנפלאותיו שאין הקירות מונעים הקולות ואף ברוהטלס־ ועוד מצינו שאין הטינוסות מטנפין המאורות ולא שמץ ידכק בס לכן לא נתמה על הנפלאות לס' ית׳ ־ ואס יאמר הסכל אחרי אשר יבאו ממנו פעולות שונות והתחלף העניינים א״כ יהיה כעל מדות ויכין כל הדברים כפשטן דע כי איננו כן גס מצאנו זכר לנפלאותיו ר״ל שמדבר אחד יבאו דבריה שונים אף כי איננו כעל רצון, והמשל כי האש תתיך קצת דברים ותקפיא קצתם ותבשל ותשרוף ותחמם וכן יש כאדם כח המדבר בו יתפור ויארוב ויכנה וילמד חכמה ויעשה פעולות רכות כ״ש ה׳ ית' אשר התעל׳ ע״כ ספור כי כאשר השגנו שישפעו ממנו פעולות מתחלפות לא נחשוב שיהיו בו עניינים עצמים מתחלפים כאשר נאמין כנו שעניין היכולת זולתי עניין החכמה ועניין הרצון זולתה אכל נאמין שיכאו פעולות רכות מעצם אויר משוט כלי הרכבה אין ריבוי כו ולא עניין מוסיף על עצמו וכל התארים הנמצאים לא תאר עצמי הוא אכל על פעולותיו להורות ולהישיר כני אדם כי לו שלמות מוחלט, כי כאשר נודע שהוא ית׳ איננו חלש קראוהו גכור לומר שאינו חלש, וכאשר נודע שפעולותיו כתכלית התקון קראוהו חסם לומר שאינו סכל, וכהודע שהוא נמצא מציאות שלימה אמתית הראוהו חי וכן כלס ולכך אמרו הפיליסופיס כי יותר נכץ לסלק ולשלול חיוב מן ה׳ יתעלה מלחייב לו דבר, ר״ל כי טוב נותר עליו יתמנה שאינו סקל מלומר עליו שהוא חכה, וטוב לומר עליו שאינו מצט-־ך מנומר עלץ שהיא עשיר וכן האחרים ודי כזה: אכל הדבר הראוי לבאר לך הוח מעניין מראה ככור השה הנקרא כדברי רבותינו ז״ל שכינ׳ ולא תשמע ממני בו דבר כי עליו יכו העניינים ודכריס שונים, לכן חקור עליו מפי המשכילים בו פטם כפנים, כי כן ראוי לך וצריך מאד ואולי אז תכין יותר מעומק העניינים, והדברים הגשמים הנמצאים, ויקרבו רחוקים ונפלאים: הנה התבאר כוונת הפסוק הזה לפי עיון,אכל אמדו חכמיה ז״ל כעלי אזיין, יסודי הסודות, וסודי היסודות, לכל משמן יתירות, לכל חסמו מעמדות: ואמר אחד ללמד שלא לקצץ כנטעיס,נטעי שעשועים, כי סכל מתאחד ודבק יחד אין מתפרד ואין בודד כמדעים.־ ג* וקשרתם לאות על ידך: ד* והיו לטטפות כין עיניך* עניין שתי מצות האלה שנניח יציאת מצריה על יד כנגד הל3, ועל הראש כנגד המויז שהס מבוע המחשבה: ועוד נכתוב כס פרשת שמע ופרשת והיו כי כהה כל שורש האמונה מצות היחוד ואזהרת ע״ז וזכרו! כל המצות ועונשן ושכר! להיות יחוד השם ית׳ וזכרון נפלאותי׳ ומופחיו כחיתס על לכנו וכחותם גיל זרועותינו, וגס להיות תפארתנו לענדס לנו לעטרה כמקום עליונים וממה שצריך להודיע הסבה אשר בעבורה נצטוינו לשוס יציאת מצריה לאות על ידינו ולזכרון בין עינינו ויהיה לך כלל ומפתח למצות רכות והוא זה.־ דע כי מיום היות ע״ז כעולה החלו הריעות להשתבש כאמונה, מהם כופרים כעקר ואומרי׳ שהעולה קדמון, ומהם מכחישים ידיעתו בפרטיה, ומהם מכחישים כהשגחה ויעשו אדה כדגי סיס כמו שהודעתי! כבר, וברצות השה יתעלה או בעדה או ביחיד ויעשה לסם מופת בשנוי מנהג העולם וטבעו אז יתברר ביטול הריעות המופסדות האלה ויודע שיש לעולם מחדש יודע ומשגיח ויכול כמבואר ככר, וכסיות המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר עוד ממט אמתת הנבואה ותתקיים סתורה בכללה: ועל כי השה יתעלה לא יעשה אות ומופת לעיני כל רשע וכופר בכל דור ודור * ציונו שנעשה תמיד זכר ואות לאשר ראו עינינו ויעתיק הדכר אל כנינו והס לבניהם לדור אחר להיות כעדים מופתיים שלא ישתכחו; והנה המטח תפילין יעיד בהשגחתו על טוב והפוכו וכנכואה והאמין והאמין שכל פנות התורה מל3ד שהודה שחשד הסס יתעלה גדול מאד נעושי רצונו שהוציא א3ותס מעבדות וקנאס וזדעס לעבדים ויתן את לבו להכנע ולהכנש בעול המצות אסל הדין נותן כע3ד נקל לפני כל איש החולק על תורת משה שכל עניינינו ומקרינו כלס נשים אין בהן(31 ע ומנהג אבל הכל לפי עשות המצות ולפי ע13ל עליהם כמ3ואר כ3ר ומצורף לוה 3כוונת שתי המצות להודיע ולהבין כי המוח שהוא מקוס קבול השכל והל3 שהוא ראשית השכל ושורשו כי משס יתפשט אל המוח, הכל מאתו יתעלה יסוד השכל וממנו ישאבו כל השכניס והוא שורש להתחלה ולהתפשטות־ של יד 3ית אחד רמז לאחדות, ושל לאש 3תים הר3ה רמו להתפשטות והסאר3ע כנגד אר3ע רוחות העולם־ ואין בד' סל ראש רק מה שיש 33ית יחידי של יד כי אין 3ענפי׳ רק מה שיש 3כח השורש־ ונזה אמרו רבותינו ז׳ל כשמניחן מניח של יד תחלה וכשחולצן חולז של ראש תחלה־ כי יש שורש אף כשאין ענפים, אבל אין מנפים בלתי שורש: כתי3 והיו לזכרון בין עיניך, ודע כי עין פס משותף לכלי הראות ולהשגחה וזכרון, כמו אל ׳לווו מעיניך(משלי גכא) ולדמיון כעין הקרס הנורא (יחזקאל א כ3) וכיון שלשתן כי הנחתן על שורש העיניס והס לזכרון לנו להניננו כי השס יתעלה השגיח עלינו, ועוד הסלק3וע דמיון 3נפשותינו כשם שהתפילין מונחי! 3ראש המוח ורצועות מתקשרות מהם ומתעגלות ומקיפות כל הראש עד הקשר שהוא הנקוד'האחרונה, ככה הוא יתעלה שורש כל המציאות ומכקו משתלשלות כל הנמצאות והכל מתקשר זה 3וה עמעלות השכלו׳ עד הנ3ראת והוא תכלית הכל■ כי תכלית כל מקיף וש3 אל רצונו: ואולי יתכן עוד כי הד׳ 3תיס רמז וציור לד׳ מחנות מלאכים המס33ו׳ לכסא ומחנה שכינה 3אמצע והס היוש3יס ראשונה 3מלכות ועל פיהם ועל ידיהם הנהגת העולס השפל ע׳י השפע השופע עליהם, ולציור זה היו אר3עה דגלים 3מד3ר והמשכן בתווך: והיוד של יד בית יחידית להודיע כ׳ עס היות כן אפר הפקיד ממונים ופקידים איש על עמדתו לא מהר להם ההנהגה מכל וכל, אבל סכל לפי־ רצוני וברצונו יג3יר המנהיג ויג3יר השפל וישפיל המתג3ר לדעתו שיש גמה מעל גבוהים והיא כוונה גדולה והתעסק 3ה אליהו עס נביאי הבעל, ותבין מזה מאמרו אס ה׳ האלהיס(מ״א <3) ואין זה מקומו: וראיתי להזהירך עם אזהרה גדולה וחזקה והיא שלא יטעך הדמיון הכזו3 אשר הטמהכ3ר אנשי׳הר3ה לד3ר הרה 3ד3רי רמתינו ז״ל 3אנדות ודרשות מפוזר׳, הנה והנה ויאמרו ס כל הד3ריס 3הס כעי פשעיהם ולא יס3רו 3הס ס3רות ואף כי מקצת פשוטי דנריהס רחוקים מאד מן השכל, והנה האנשים האלה יסירו הדר התורה ויחסכו מאוריה וישימו הפך הכוונה אשר כיון 3ה יתעלה כי הוא אמר 3תורה השלימה אשר ישמעו את כל החקי' האלה ואמרו רק עס חכם ״ ונבון הגוי הגדול הזה (ד3רי׳ 7 י ויו) אלה האנשים יבינו מד3רי רבותינו ז״ל ד3ריס אשר אס ישמעוס אומות העולס ואמרו רק עס סכל ונבל ואשר ה3יא אותס ל37ר סרה זאת, התרחק׳ מןההתמוררו׳וסתמצל׳ סן הדרישה אל החכמה וכל זה מפני צללס 3יס התאוה, כי הארס ברודפו תאוות גשמיות ישו3 כ3המה שלא תצייר לנפשה כ״א'המאכל והמשתה והמשגל לכך אמרו הפילוסופיה כי חורבן הנפש בתקון הגוף ותקון הנפש 3חור3ן הגוף: • ונשוב אל כוונתיגו ונאמר כי הראוי לידע 3אמת הוא כי האגדות המפוזרות 3ד3ריהס ז״ל הס 3תכלית החכמה והשלימות ו3הס כללו ע״ה r פליאות וחמודות עצומות ונוראות ויש 3הןפעס גלויס ונסתרים, והאיש השלה אשר התעורר ע"׳ זולתו או ע״י שכלו עד אשר הושלס שלמות האנושית 3הסתכלו 3ד3ריהס אלה הסתכלות שכלי אף כי מועטים הס ומסחרי' יבין מתוכס מהטו3 האמת׳ שאין למעלה הימנו ויהיה לו לראיה על שלמותה ז״ל ויכין כי הס המשיגים האמת ע״י תכונתו 3חכמת האלה׳ וכחכמת הט3ע וכל שכן 3אשר למטה פהס, ובהתקצד שכלו להכין דכריהס יזהר לדונם לכף זכות ויתלה החסר כנפשו ולא על המאמר ההוא אשר רחוק כעיניו וייגע ויסרח כחכמה על הדרישה והשתדלות ויתחנן לפני כוראו להכינהו ולהסיר מסוה הסכלות ממנו יען אשר ידע כי ע״ה כל דבריהם ברוריה אין בהן ריק ונק״ס מאין סיגים והזהירו שלא <לעיג אדה עליהס ואמרו כל המלעיב על דברי חכמים נדון כצואה רותחת מן הסכלות אשר השיאו להלעיג: והנני גומר לך בבאור עניין האגרות כי כאמת דברו כהס דרך חידות ומשל כי כן מנהג החכמיס בדברם בעניינים יקרים ונכבדים ומופלגים אשר הם בתכלית הכוכד והיו הדברים רזים ונכחיס: הלא תראה כי מבחר חכמי כני אדם הוא המלך שלמה ע׳ה עשה כן בשירותיו ומליצותיו אשר יש מהם לא יבינם ההמון כ״א הנשמע והאנשים ההם הרחוקים מן האמת יותר מרחוק השמים מן הארז כי הוא ע״ה לקח כל האמתיוח בשמות משתתפי׳ שיבינוה ההמון כשעור הבנתם וחולש ציודם, ויקחס השלם על עניין פנימי ולזה אמר בראש ספרו להבין משל ומליצה דברי חכמים וחירותה, וידוע כי קידה עניין סתום ולא פשוט ומדוע יקש׳ בעינינו להוציא דברי רבותינו ז״ל אל האמת מפשטיהס והנה הס סברו בפסוקים כאשר מצאו עניינם מור' ע״ד משל כמו שאמר בניהו הוא הכה את שני אריאל מואב(ש״ב כג כ), וכן הוא הכה את הארי בבור ביום השלג, (שם) וכן מי ישקני מים (שם טו) הכל עד״מ: וממה שצריך להודיעך סבה עשות החכמים כן לוצה לורוד הסתירה התורה האמתית בתורת משל אשר לא יראה מגלויו תועלת ואף בספרי הנביאים דע כי הוא ללטוש רעיוני המשכילים לחדד Tóm X, לביתם לעור עיני הפסילים המטילים השיבוש בדברי רבותינו ז״ל בצאת הפסוקים מפשטיהס ויס(ר השגתם ושכלם המועט,ונאמר בעניין זה ’סריס דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם ופושעים ’כשלו בס (הושע יד יוד) ־ ואילו היו מראים להס זוהר האמת יסבו פניהם ממנו כפי חסרון טבעם וקוצר שכלם עד שיאמר עליהסאין מגלקלהס את הסוד מפני שאין שכלם שלס לקבל האמת על בוריו, ואמר החנס באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליו(משלי כג ט) ־ והמשל כי מי שהורגל במאכלים הרעים והגסים ישנא המזוג ממזון• המועט בכמותו אשר זך וישר באיכותו ולא יועילסו אלא יזיקסו כאשר אמרו הרגילין בשומין ונפשינו קצה בלחם הקלוקל (במרב׳ כא ויו), והנה נמצא כי מן החכמים לא רצו לגלות קצתס סודות החכמה וכל שכן לכותבה בספר: ומעתה התבונן ודע כי יש להס לחז״ל דרכיס רבים בדבריהם באג. ות, יש מהן חידות; נסתרות ונכחדות, לא נתנו לידדש רק לבעלי הקבלה משכילי האמת והסודות, ויש מהנה אשר נס בפשטיהס תודיענס תועלות גדולות וכוונות, מועילות במדות ואמונות, אשר הפרי• אצל ההמשכה נחפה, ועליה לתרופה, אצל הנשיס והטף והמון המס, הדברים האמתייס בהודיעם, ויש להס עוד דרך גלוהו במקומות והוא שיש אגדה אשר יחשב בו כי ממנו יוצא דבר דק ועמוק שיש בו צורך גדול להסתירו לדקות לשונה וזכי דבריה ואין בה רק פשטי דבריהם לבר, והיה זה כי לעתים היו החכמים דורשים ומאריכים בענייני התועלות והיו העם ישנים וכדי לעוררה היו החכמיס אומרים דבר זה לקבלס ועם כל דבר הזר הזה לא יהיה בלי עניין ומבאר דרך זה במדרש שיר השידיס, בעבור כל זה ראוי למי שירצה להתייחס אחר אבינו ולא להיות מכת הנאמר עליהם בניס לא אמון בס (דברי׳ לב יט) להשתומם ולהחריש במוצאו בדברי רבותינו ז״ל או בספרי הנבואה דבר אשר יחזיקו שכלו ולדעת כי לא דבר רק הוא אך ממנו: והנני מראה לך קצת הענייןבמקוסאחד או בשנים, ומן המפורש תלמוד הסתום־ במסכת ברכות פרק קמא וראית את אחורי, מלמד שהראהו הב״ה למשה קשר של תפילי[, ובעבורם לא נמנעו חכמי האמת מללמד האמתות לאיש השלה ואף אס לא ״יטב בעיני עשרה סכליס: ואבאר לך קצת מדבר נכבד וממנו תדע הכוונה במאמר הנזכר: דע כי חדון הנביאים ע׳ה בקש חתי בקשות מה׳ יתעלה האחת להודיעו תאריו, והשני להודיעו עצמו ואמתתו, וזהו אמרו הודיע׳ נא את דרכיך,הס התארים,ואדעך בשם, הוא שבקש להשיג כבודו הנקרא טניס רוצה לומל פניט המאירים, ואמר למען אמצא חן בעיניך, כי היודעו ׳הוא אשר ימצא חן בעיניו, לא את אסר יצום ויתפלל לבד, ובאתהו התשובה על הבקשה האחת רחום וחנון ארך אפיס וגומר וחכמים יקראום מדות לא שהוא בעל מדות אבל פועל פעולות דומות לפעולות הבאות מאתנו ממדות ר״ל מתכונות נפשיות, והמשל כי כשהושגה דקות הנהגתו בהויית העובר והמציא בו כח וכמי שיגדלהו אחר לדתו למונעו מכל היזק ולהועילו בשימושיו וכיוצא בפעולה כזו לא תנא מאתנו רק אחרי התפעלו' אשר הוא עניין הרחמים נאמר עליו יתעלה מדת הרחמים לא להתפעל ולא לשנוי, וכן אנחנו כשנתן דבר למי שסין לו חק עלינו יקרא בלשונינו חנינה, והוא יתעלה ימציא וינהיג מבלי שיש לנמצא ולמתנהג חק עליו ולכך נאמר אליו מרת החנינה, וכן כלס במבואר בס והספיק לו ע״ה הודע' המרות ההם אף כ׳ הודיעו לו כל טובות רוצה לומר פעולותיו הבאות מאתו יתעלה בחק המצאת בני אדם והנהגתם וזאת היתה כוונת שאלתך כאשר אמר וראה כי עמך הגוי הזה, כלומר אני צריך להנהיגם בפעולות אלך בהה בדרכי פעולותיך ־ והודיעו שצריך המנהיג את המס שיתנהג באלה המרו׳ שאפשר ויבאו ממנו התפעלותיו בפעור וכסי הדי) ולא לרדיפת הרצון וצריך שיבוא ממנו פעולת הרחמים והסליחה יותר הרבה מפעולת העונש כאשר יש במדות אלה, ונאמר נו ע״ה במענה השאלה השנית לא תוכל לראות את פני, הודיעו כי הוא עצמו לא יושג לפי שהוא עניין נבהל לכל נבדל מכל אלא העירו על מקוס עיון ׳.שיג ממנו תכלית מה שאפשר לאדם להשיג ואשר השיג הוא לא השיג אדה לפניו מאחריו: ועוד הטיב עמו להראותו טבע הנמצאות כלס והוא אמרו אני אעביר כל טובי על פניך (שה) והקשר קנתס אל קצתם ולהודיעו הנהגתו להס איך היא בפרט ובכלל וזה נודע ממלת טובי רוצה לומר הויית טל נמצא אשר נאמר עליו וירא אלהיס את כל אשר משה והנה טוב מאד (בראשי׳ א לא) ־ נהגה זה הכוונה באמרו בכל ביתי נאמן הוא(במדב' י3 ז) רוצה לומר להבין מציאות עולמי כולו הבנה אמתית והודיעו זה באמרו וראית את אחורי רוצה לומר שתשיג מה שנמשך אחרי והתחייב מרצוני כלומר כריאתי והיא כוונתם ע״ה באמרה שהראהו קשר של תפילין־ והכה התבאר כי התפילין רמז לזה, רוצה לומר לקשר הנמצאות זה בזה והשתלשלם מסבה לסבה עד הגיע העני,[ לסבה הראשונה ־ ואבאר לך קצת העניין ויהיה:לך לאות ולדוגמא: דע כאשר ידענו מן המקובל והמושכל שהוא יתעלה ראשון ממציא מנענע הגלגל כלא כח גוף יחייבו לו פחות נאצלו מאת הודו ואורו הנפלא שיניע כאמצעות אותן הכחות העולס האמצעי מצה לומר הגלגלים והכסות ההסאמצעות כין הודו יתעלה וכין ראשית פעולותיו רוצה נוער הגלגלים כי מאת הודו העצום שופע אצילות כל אלה הכחות אשר יקראו עולם העליון והס בזוהר הנאצל עליהם ינהיגו עולם האמצעי השפל ויפעלו בהס פעולות ונקראו אצל, הפילוסופים צורות נפרדות לפי שהם ג C נפרדים מאמר בפרדים מכל המר ומקרה וגופיות שחלו היתס תנועת הגלגלים בכח גוף 'אותו גוף יצטרך לגוף אחר ואותו אחר לאחר למין תכלית ולכן נמנע זה, אבל 3לי ספק נודע סכל גלגל מתנועע יש לו שכל נ3דלהמניעו 3סוד האצילות הנשפע עלץ וסבת תנועת הגלגלים היא ע״י הצד שיתנועע *המושפע אל פשפיעו ועם התבאר שהשכלים רוחניים זכים נ3דליס מכל *7 וגופים לא תטעה 3יחם שמות משתתסין אין כאן מאוס ל3ארס־ וכן *־חסו -להם העופפות כי היא תנועה הראויה להם ובלשון. הקודש יקראום ,מלאכים וכבר ידוע כי כן יקראו השלוחים 3אמת להתנהגו עולם השכל ;ואמרו רבותינו <״ל אין הב״ה עושה ד3ר אלא אס כן מסתכל בפמליא שלו ,אמר 23וירת עירי! פתגמא (רניא׳ ד יד): אבל אמרו עושה מלאכיו רוחות <תהלי׳קדד)כי הוא ע״ד שאמרתי 33יאור למעלה כי גס לכהות ההויה קראו מלאכים ואף תנועות שאינם מד3ריס * ולכן גס היסודות יקראו כן ומכאן ת3ין אמרם כשפין מכחישים פמליא של מעלה * והנה יצאנו עכוונתינו, אגל לעניינים מועילים והזכדנוס 3דרך קצרה • ונסוג (עניינינו ונאמר כי כאשר מצאנו עול, עליון מושפע מעול' עליון ר״ל הגלגלי, ,גוף 3לתי שוקט מצד המנענע 3אמצעו׳ שלוחי, מנענע תמיד אין חקר לכחו ■ית' התחייב מזה שימצא לו גוף אחר מתנגד לו שוקט תמיד כי כן הת3אר גמופתי הפילוסופי, בהמצא אחד משני נגדיים ימצא האחד 3הכרח מתנגד לו ולבן.גוף קל ודק מתנגד לו: וגהמצא אלו פני נופים יתחיי3 הפוכיהס קוצה לומר 3' גופים אחרים מתנגדים להם 3איכות שלהם והס האויר ,והמיס, האויר יתנגד לאש, והמיס לארץ, כגר יצא מציאות עולם השפל ,מחוך האמצעי * והאמצעי מן העליון כמ3ואר כי כל המציאות נקשרים זה ?זה* יתעלה, הממציאו והקושרו אשר גלה מצפוניו לע3דו נאמן 3יתו: עוד שם מניין שהב״ה מניח תפילין שנאמר נש3ע ה׳ בימינו ו3זרוע עזו אלו תפילין, כוונת מאמר זה שזכרון ישראל לפט השם יתעלה ותמיד מיניו עליהן מתוך שהם מעלין ומפארים אותו והוא אחד וייזדנו לו דכתי׳ אני לדודי ודודי לי(שיר ז ה) ונתנט עליון לתהלה לש, ולתפארת ומתפאר גנז כדכתיב ישראל אשר בך אתפאר (ישעי, מט ד) והוא יתעלה העיד *אנחנו ראשית המחשבה 733< כדכתיב קדש ישראל לה׳ ראשית תבואת, (ירמיה 3 ג), ואמרו רבותינו ז״ל מחשבתן של ישראל קודמת לכל• *ההתפשטו׳מחמתינו ברקתי, אם לא בריתי יומ, וליל, וגומר (שסלגכה), )היא כוונה רוצ, גומר המניח תפילין של יד כלומר אחד יחיד ומיוחד ומיחד ישראל ומעיד שהסשורש והתחנה בבריאה: ומניח של ראש לתתס עליון !התפאר בסן •שהעולם מתפארים בהן ושאי אפשר להתקיים ד, רוחות העולם זולתם * ואשר יגלה לך זהו אמרה ז״ל שם מאי כתיב בהו מי כעמך י-שראל גוי אחד וגומר (שם ז כג), וכיוצא בכתובים האלה המורים על גדולת ישראל לפני הב״ה, ולכוונה זו המשיכו ז״ל כל שאר העניין כאלו הוא מוחלט ואמרו התינח בחד ביתא, בשאר בתי מאי? ואמר ומנהו גדרעא • כי זהו המנהג באגדות בהביאם דבר למשל ולעניין שיביאו מנייני נמשל לגמרי אף כי אין כל פרטי המשל מובניה בנמשל * וככה גספרי הנביאים ר״ל שלפעמים יביאו דבריהם ליפות המשל בכל מה שיראה מגילויו, ובפטמות העניין לא לסיפור דבר: הנה התבאר לפי העיון כוונת התפילין שנניח ושאמרו חכמיה דל שהוא יתעלה מניח תפילין, ולא רציתי להס מבוא יותר ראוי מבתוך דבור זה להיותם מביאי! לאמונות אלהיות כמבואר אף כי הכוונה שהתבארה להס בתורה היא היות הזכר לנפלאות השם ביציאת מצרים והנה כתוב בדבור זה אשר הוצאתיך מארז מצרים ויתבאר מזה עוד במצות ציצית: אבל נעלי הקבנה אמרו כי בפנימיותם עוד כוונה גדולה לרמוז אל -י אשר נאמת ממונים ופקידים כהות בכבול מ3לי נבול עולים ויורדי, והיא • בית של יד מסוים * אחת היא המחרנת ים, ירדה 3טעלת העשר, הוא יד ה3ית הוא הקשר ־ ויתפרד לד, מעלות, עד שהגיע לעילת העלות 2 ' והנה הכוונה 3הנחותינו אותה להשכילנו ולהזכירנו האמתיות מרגליות פניניות: 'והכוונה 13 יתעלה כי הוא מוכלל בכל השלמיזת ונהם התעטרו כבוד אלהיס הסתר דנר: ה* צונו עוד יתעלה להניח שתי הפרשיות אשר הנה מפתח יראתנו כמבואר בפתחינו ובשערינו שנאמר וכתבת, על מזוזות ביתך ובשעריך והכוונה להזכיר את האדם תמיד בבאו ובצאתו, ויתכן אצלי כי גס מצוה זכר לנפלאותיו יתעלה ביציאת מצרים לעשותו שס נס כמחקות בס הזרוע * ובעבור היות הדבר גלוי ומבואר לא היה צריך לכתוב הד, פרשיות המורות על יציאת מצריה: ו* ומשו להם ציצית, מה נכבדו דברי הרז״ל מקוצי שאמר מצוה זו לזכרון שלש כוונות מועילות ׳ האחת שלא יסור מלבנו זכרון הש, יתעלה והיא גדולתו ע״ד שאמר המשורר שויתי ה׳ לנגדי תמיד, (תהלי׳ סז ח) וזאת הכוונה תדענה מדברי רנותינו ז״ל שהעלו מראית התכלת פד כסא ■הכבוד, הכוונה השנייה להזכיר תמיד יציאת מצרים עס הנפלאות הנמשכות עמה אשר היא תועלת גדול, למאמין בתורת משה כמבואר כבר,• וכוונה זו תדע מאומרם ז״ל תכלת דומה לים: הכוונה השלישית להזכיר תמיד במצות, הכוונה היא בעיט. על הצד שישא העבד עליו אות ודוגמא מסימני אדוניו להודיע לכל שהוא עבדו מוכן מכור לפלוט אדוניו, ושיתן אל לבו תמיד הכניעה להזדרז תמיד בצווי אדוניו ־ ויתכן גס כן בצורת התפילין לומר שהם לנו אות וסימן לזכר שפדאנו יתעלס וקנאט לו לעבדים ולא לפרעה וכן יעשה העבד שישיס על ראשו עטרה כידוע עוד * !הוציאו דרך הדרש מניין המצות מתוך הציצית: השכל אבל בעלי הקבלה אמרו ורמזו פליאה בעניין התכלת ויהיה הדמיון בשס ובגוון וארגמן ישובו לו כל המראות, למשמרת לאות־ ועול העמיקו בבאור השלמה, בקבלה בער אנכי מאיש ולא ידעתי עד מס־ וחושבי מחשבות, אל הפתילין ואל הנתיבות־ ובהודע סרטי חלקיהם, יעלו למניין הרחקיס אשר יעשה אותה האדם וחי בהה ־ ויש במצות ציצית מרפא למדוה גדול הוא שנאמר בו: ?' ולא תתורו •אחרי לבבכם ואסרי עיניכם: ועניין מצות לא תעשה זו שלא יטריח שכלו לחשוב בעטין שיביאהו לידי מינות כמו שאמרו חכמים ז״ל מה למעלה ומה למטה ודומיהן׳ ואסרי עיניכם עטינו פלא ישביע מראות עיניו מכל מה שיקרהו, ואמר ה׳פילוסוף עצימת העין חציצה בפני סתאוס: והנה עם התבוננות בעניין הציצית כמבואר תוסר מחלת שתים רוצה לומר הלב והעין אשר בהעדרת הזהירו' המשיכו,חטאים גדולים: אבל לבעלי הקבלה במלת לבבכם סוד נורא, יצאו ממנו אל הקיצוץ אזהרה, ועל דרך יבא בו, ויאמר ה׳ אל לבו־ וע״ד באור עניינו כי לא ?גלה הדבר ההוא לנביא שלוח אליהם כאשר ידוע לבעלי הלשון מלת האמירה שמות משתתפים לרצון ולמחשבה: נצטוינו ללמוד תורה וללמד שנאמר ח ־ ולמדת׳ אתם את בניכם י הוא דבר שאין צריך באור כ״א לא ילמד האדס איך יכוין האמתיות ואיך ידע מס שצריך לדעת בהגעה לשלמות האנושי שהוא תכלית כני סחוס ־ גם יש בזה ל״ת שלא נסור מן התורה שנאמר ט ־ לא יסורו מלבבך: ■ נצטוינו שיכתוב כל אחד ס״ת לעצמו למען יהגה בה תמיד ותהיה יראת השה על פנינו שנאמר ♦ ־ כתבו לכס את השירה הזאת ־ גס י5 בזה מצות לא תעשה שלא נסור מזכרון השה יתעלה ולא נטה מאורחותיי שנאמר: יא השער לך פן תשכח את ה׳ אלהיך (דברים ח יא) ורבותינו ז״ל דרשו אזהרה לגובה לב ולנסות הרוח אשר הוא באמת משכס זכרון הפס יתעלה וכן הוא אומר ורס לבבך ושכחת (שה) •־ יב ־ ואהבת את ה׳אלהיך: ♦ג* את ה׳ אלהיך תירא, שתי המצות הקלה אהבה ויראה תהיינה העפות וחזקות בהתבוננות במעשיו יתעלה כי הנה אף האל־ס שיתאהב לאשר עדותיו, וטובה מעלותיו, ויהיה נורא להראות גבורותיו, ושתי המצות האלה"שורש ועיקר לכל המצות־ פורש האהבה לכל מצות פפה פי האוהב אדוניו מזדרז ומשתדל לעשות את אפר יצוהו ־ ומצות הוראה שורש לכל מצות לא תעשה כי הירח אדוניו חרד מעשית את פשר יזהירו ־ וידוע כי גדול מצות העובד וטורח בגופו לעשות דבר ממי שיחדל וימנע פעשות דבר ־ וכן מעלת האהבה יתירה על מעלת היראה: ועל דרך הקבלה כבר העירותיך כי כוונות פנימיות, אל מדות תרומיות, מעלות תלוליות־ ועוד לך אגמור, זכור ושמור־"ועד״ז תטן מכאן הפטר בשם יתעלה מכל מצות עשה והתחייבו במצות לא תעשה וזולתו מעט כי הנשפט ימשך אחר מקום שפעו, והענף אחר שורשו וגזעו, וע׳ד באור יתכן להפטר נשיה ממצות עשה בעבור היותן חולש והתרשלות, אבל מלא תעשה לא תפטרנה: ♦ד באהבת ס, יתעלה יצטרך לאהוב את אשר יאהב הוא יתעלס, ולכן נצטוינו לאהוב איש את אחיו שאנחנו חבל נחלתו זרע אוהבו שנאמר ואהבת לרעך כמוך: טו ־ וכן לאהוב את הגר שנאמד ואהבת את הגר כי הוא יתעלה נאמר בו ואוהב גר: טז־ ובאהבת איש את אחיו יתחייב שיוכיחנו אס יראנו עובר את מצו׳ המלך שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך: יז ־ ובו תדבק אחרי הצטוות ידיעת ה, יתענה ואהבתו ויראתו נתחי׳, שידבק האדם ויתחבר אל המשכילים והס יורוסו איך יתחזק הדביק אשר בינו יתעלה ובינינו אשר הוא בתוספת השכל ובכלל הד3יקה בו יתעלה תהיה אה3תו וגדולתו תמיד בזברון האדם ולא יתפרד מחשבתו ממנו והאריכו בבאור זה חסידי עמנו וחכמינו: יח ־ באהבתו יתעלה יתחייב להדמות בפעולותיו במס שאפשר שנאמר והלכת בדרכיו כי אין ספק האוהב אדונו ומכירו תומך אשורית ומכלל זה יוצאים כמה מצות כעניין גמילות חסדיה ולהרחיק האכזריות כמו שנאמר עליו יתעלה חנון ודחוס : יט ־ מצות השחיטה כמו שנאמר וזבחת וסבתה כי כאשר הביא צורך מזון לסרוג ב״ח ציותה התורה הקדושה איך להתנהג 3הריגתה וכיוונה לקלה שבמיתות ולא לענותה במיתה רעה לא לנוחרס ולא לעקרה בסכין פגוס •י כ ־ ושפך את דמו וכסהו, בעפר * יתכן שגה מצות הכיסוי להרחיק האכזריות בהכסות דס ההריגה ולא יגלה תמיד לעין ולא יתפשט האכזריות בנפש כידוע בטבחים הרגילים לשחיטה שהה אכזריים זובח׳ אדם ואשר לא היה כן בבהמה אולי לרוב התנהגו ויגדל בו הטורח כי זאת אחת מכוונות התורה להרחיק ולהקל עבודות וטרחו, ועוד כי הקרב! יהיה מהם על הרוב כי החיה לא תקרב והעוף לא יקרב שלמים וא״כ רוב הקרב ן מן הבהמה ובהיות, קרבים לאי יכסה דמם ולכן לא יכוסה גם בהיות לאכילה בי גס זה מכוונות התורה שתלך אחר הרוב ולא תביט אל המועט ויתחזק עוד טעם זה אם נאמר שבמדב׳ נאסר בשר תאוה: והר״ס ז״ל אומ, בעניין הכסוי כי מקדם היה מנהג לאומה ידועה כופרים שהיו אוכלים דם כי חש3ו שהוא מאכל השדים ובאבלם ממאכל השדים יהיה ביניהם אחוס ויבאו ויודיעוס העתידות והיו אנשים שלא היו יכולים לאכלו כי באמת ימאסהו טבע האדם והיו מקבלים דם הבהמה בהשחטה בכלי או בחכירה והיו אוכלים מבשר השחוטה ההיא ס3י3 הדס ו3אכלס עס השדים סביב על שולחן אחד ובמושב אחד הם הבשר והשדים הדם יחשבו לחבר ולעשות ביניהם אחוה כמבואר וזה נמצא !סתריהם דנוד ראשון א:פ *שתדהס והלא תראה נדנרי רז״ל הטוש׳ כן ר״ל לשחוט תוך נומא עובר על ונחקותיהס לא תלכו וצריך 73< אחריו אס כן הוא, ולכן 3אה סתורה השלימ' להסיר דעת זה אשר הוא מן האמת ממיצי ע״ז, וציותה לכסות 07 חיה ועוף 3אפר עד שלא יתק3צו ס3י3יו • וציותה עוד לשפוך 07 כל 3המה התקר3 ע״ג המזבח לנתק העמדות לשמו יתעלה ולא לאספו אל השדים* ו3ע3ור היות א3ותינו 3צאת' ממצרים מורגלים 3דיעות לא אמתיו׳להשקעס 3ו עם לא בינות הוצרכו חיזוק לנתקה אל האמת ונצטוו שלא לאכול 3שר תאוס במדבר א3ל יקרי3ו הכל מהתקנן הדס ואשר יגלה זהו אמרו למען אשר י3יאו 3ני ישראל את ז3חיהס וגומר (ויקר' יז ה) עד 3ואס לארז ישראל ונשתכחו הריעות להתרגלס מראת ה' יתעלה אף כי היה קרוב לנמנע שי3א לירושלים כל מי שירצה לאכול 3מר נהמה, מצורף לזה״סגת האס' 3שר תאו' 3מד3ר ל3ר כי ידוע משעירים ושדים ישכנו תמיד 3מד3רות ולא 3ישו3 ולכן התאו׳ יותר לשגענות האלה כאשר תרא׳ 3התמסק האדם 3ה׳ יוצא מן המדינה ליערות ולמדברות ואר״ז כי לכוונה זו רמז פשט הכתו3 לא תאכלו על הדס(שס יט כו) ואף 3היות ה3המה לאכילה ציותה תורה על האח תשפכ' כמיס ודם החיה והעוף אשר לא יקר' על הרו' מתכס' 3עפר ונשלמה הכוונה 3הפך האחוה בין השדים ו3ין מי שאחזו מד 3אמת: אבל הכוונה אומרו 3שתי מצות אלה כי פנימיות שמאל*, ופחד יצחק היה לי: כא • וכן מהרחק האכזריו׳ שלא׳ לחתוך א3ר מן החי לאוכלו שנאמר לא תאכל הנפש עם ה3שר: נב־ וכן שלא לשחוט 3יוס אחד האס והזרע שנאמר אותו ואת 3נו וגומר: כג׳ וכן שנא לקחת האס וה3ניס שנאמר לא תקח האס וגומר: ויש 3ו מצות עש' כד * שלח תשלח את האם: שתי מצות אלה אותו ואת 3נו ושלוח הקן כוונת' להרגיל לבבינו אל הרחמנות ולא לאכזריו׳ להרוג היולדת עם ■רעה או לצודס: והנה העושה כן כאלו הכרית המין ההוא כי 3השחט הגן גפני האס תצטער ויכאי3 לה כי אה3ת האס ל3ן 3טנה אינו אחר השכל אלא אחר כה המדת'הנמצא 33המה כגאדס: ומזה נקח ק״ו שלא לצער איש את אחיו: והיות אותו ואת בכו מיוחד בשור ושה 3ל3ד כי הס הנאכל׳' מן הגייתיות ומהם תכיר האס את הולד: אגל 3עלי הק3לה אמרו כי מצות שנוח הפס לרמוז פליאה נסתרה, אס לנינה תקרא, אל הננים, נטעי נעמגיס: כה־ שלא ליהנות ולאכול מ3שר שנתבשל 3חל3 שנאמר לא תנשל נדי 3״א, כ״א יחלוב האס ויבשל הגדי במה שיצא מן האס יחש3 ג״כ לאכזריות ונמשך גס נענור כן לכל טעי בשר: פו• ונמשך עוד מלבשל אולי יבא להא:ל שנאמר לא תנשל גדי עס מה שידיע שהוא מזון ע3 ומול,' ריבוי 07 ומלוי ר3 המטמט' הל3 מהשי ג האמתיות וארז״ל כי יש במצוה זו הסית ע״ז והצלה מדעת/מופסדה כי כן הי'מנהג אומות הכופרים נחג נחגיהן לנשל לע״ז עד״זואס' יגלה לך זהו שזכר נתירה מצוה זו אצל החגים <' פעמים נשגה כאלו אמר נעת רגיב' ובואכם לבית אלהיכס השמרו מלנשל סס כדרך הכופרים: כז־ שלא לחסום נהמה 3עת הדישה שנאמר לא תחסוס ש״3 וא״כ נצעד נ״ח שאינו מדבר כ״ס איש באחיו: ומכלל הנקיות והקדושו' אשר הס נכלל וסלכ' בדרכיו יתגלגלו מצות נהנדל נין הטהור הנאכל ונין הטט' אשר לא יאכל להבדיל נין הטומאה לטהרה שנאמר: כח • זאת הבהמה אשר יןאכנו: ולהגדיל בעוף ג״כ שנאמר: כט • כל צפור טהורה תאכלו: ל ־ ולהבדיל נחגניס שנאמר ולהבדיל נין וגומר: לא * ולהבדיל בדג ס שנא' ולהבדיל ונוטר: דע גי הסימנים שנתפרשו נתורה ר״ל העלאת נרה ושוסע' שסע בנהמה, וסנפיר וקשקשת נדגים אין הו״תו סבת ההיתר ולא העדרן ס3ת האיסור אבל הן סימנים יודע מהן המין הראוי מן המגונה: ודע כי תועלת גדולה יש כאיסור קצת המינים שיתישב ויתחזק 3ל3מ תכונת הזהירות מלשלוח רסן התאוה כי היא תשר כוונה התורה לתעב הנאת גשמות אשר יתבטלו התשוקו׳ העיוניות המניעותלשלמו' האחרון, אףכ״דוע שהנאסריס6! האוכליםהמופסדי' במו שיתבאר ונאמר במצות אלה והיית׳ קדושים'כי נזה מטהרת הנפש המסתפקת מן הצלול לפי הצלול והדק שנו: לב־ יכל נפש טכס לא תאכל דם ידוע כי הנאכל ישוב לגוף האוכל והיו לנשר אחד.* ואבדיארל■ «07 דם הנהמה שהוא נפשה כמבואר יתערב נדמו והיו לאחדים להיותו בלתי צריך עכול לא כנשר אשר טרם יתערג ישתנה בעכולו מתולדות הנהמה אבל הדס תכף גהכנסו יער3 בנפש השכלית ויוליד בלבו עובי *ונכות וישוב שכלו האנושית להיות בהמית ויעדר מלהשיג האטתיות אשר השגתו אותם תכלית הכוונה היודע בהוייתו ולכן נאמר כי נפש■ בל בשר גדס הוא ואין ראוי שתאכל נפש את הנפש ויתערב כח הנפש הנכרתת ונפש הקיימת ובהלקחה אל ה' ית׳ אשר נתנה לא תוכל לשוב למעלתה «סני הטנפו בבהמה: והנס הפסדו גדול מאד ולכן תתמיד התורה באזהרה וחייב עליה עונש גדול וכבר כחנתי נאור רז׳ל שיש נו עוד מין • וריח ע״ז ולכן עס היותו נמאס נטבע הוצרה' התורה לחזק אזהרה נעבור היות האדס מתאוה לתחבולות ושגעוניס ויבא לידי הפסד אמונות: לג * ומדרך זה ג״כ שלא לאכול חלב שור וכשב ועז שנאמר כל חלב שור וגומר, כי מן הידוע שהוא טטמטס הלב מהניע אל מעלות האנושיות כי זה כל האלס: ולנמלי הקבלה סוד באיסור חלב ודם, להתנהג והמשך הכופרים נהתבודדס, אל עבודת אלהים אחרים מלא ׳07, יש מנן גנוריהס מאודם, ויש בענן בוקר יזסדס, והזהיר המוכיח לאת אשר יאהב * לא תטמון אתי אלהי כסף ואלסי׳זהב, ואולי דדך יקבלה זו גס יוכשר באיסור חנ3 דם ונשר, ויתכן עוד 3ס3ת איסוריחלנודס, נעבור היותם מיוחדות למזבח מפל הקרננותולכן היה נכוןצסאסר רק ננהמס: ומכלל זה עוד שלא לאכול נבילה שנאמר: לד־ לא תאכלו כל, נבילה, להיות׳ מזון בלתי מתעכל, וכן הטריפה שנאמר לה* טריפה לא תאכלו, כ׳ היא תחלה כניצה ונאמר, ואנשי קדש תהיון צי ואין ראוי לנפש טהורה להטמא נמאכליס הטגוניס נטבע: ומכלל הנקיות והקדושה עוד לטבול הטמאים נמים שנאמר : לו* ורחץ נשרו נמיס: והזב נמים חיים ואולי לרוב המאסו, ולא כן הזנה להתנהג 3ה ויגדל הטורח: (ועיין מ׳״ש הרב לקמן סוף דבורשני) אבל נעלי הקבלה אמרו כי סנה היות הטהרה נמים כי שפמה למעלה משפע הגרמת טומאה אשר היא מצד האש מסודות סתרי התורה סבותי לני ליאש עד י5א ויורה צדק לצולעה. ומלאה האדן דעה: בטהרה מטומאת מת 3׳ מצות משה, האחת: לן־ לעסות בפרה אדומה כמצותה שנאמר רקחו אליך פיה אדומה והשניה לח* שיסו המיס חיים המקודשים באפרה מטהרים הטמא בהזותס עליו ומטמאים הטהור, שנאמר והזה הטהור על הטמא והנוגע נמי הנידה וגו׳ * כנר תמהו עלינו המתחכמים מאומות נמצוה זו איך יכשר בעניין אחד לעשות 3׳ עניינים מתחלפים ד״ל טומאה וטהרה ולא דעת ותבונה נס להבין כי נס נמצא כן נממש אחד העושה 3׳ עניינים מתחלפים והמשל באש אשר תתיך המתכות ותקריש הקל3 וכן במאכלים ישביעו הרעב ויזיקו השבע * ומשל קרוב נסטמצין שמרפאין החולה ויחליאו הנדיא י'ודע כי העניין נמצוה זו כשרצה ה׳יתעלהשתשא פרה זו החטא בהטמא זה החטא זה האדם וחלל טהרה הנה עניינה כמעשה שעירי המשתלח ושעירים הנשרפים שהם לשאת החטא ולכן היו מעשיה חון למחנה ומן הדין יטמאו * והאפר רמז למת הכלה אשר בו וטמא ־ והמיס להיות כל טהרה נהס וכל זה רמז לו שינדל מטומאתו ויתחזק נטהרתו: והיותה פרה והיותה אדומה הכל רמז לחטא וכה״א ידע שור קונהג (ישעי׳ א ג) אס יהיו חטאיכ׳ כשניה (שה): ומדרך הקבלה פרה אדומה ידועה, מצפון תפתח הרמה, וכח מאדים יתגלגל, שם ירנן עגל, אגד׳ עמוק' ונסכה, תנא האס ותכפר על נצה, והעניין כי המית מצד המשחית והנה מעשה פרה כפסח מצריה ודני המצורע שהם להעביר רוח טומאה נאמת לכן תשחט חון ותטמא עוסקים ונכללו הטומאות וטהרות באפר ומיס חיי®, כנר נרמזמעמיס, ועניין הזאה להמשיך הטוהר, ממקום השפע והזוהר, והיותם ז׳ כאור ו' לימים וכנגדם היתה טומאתו והזאתו ככלות הזה: וכן בשלישה סנה ידועת, להיות בשריפה יודעת, תולעת שני התנאר כנר אנל היות שם הגדול והקטן הנצמחיס לא מצאנו לו סנה ואולי הוא לרמוז להמשיך הטסרה מנחות השפע אשר כל הנצמסיס צריכים לפחות שפעיהס, מקטניסם עד ג/וליהס, ומראות׳ כל ההזאות באזוב אין ספק אצלי כ׳ כן תגדל התועלת להעביר הטומא' אז מצד המקבל או מצד המשפיע ודי נזה: ומכלל גמילות קסדיס מכלל בכלל והלכת בדרכיו יתגלגל לט * מצות עשם לטמא הכהן לקרוביו הידועים שנאמר ולאחתו הבתולה לס יטמא, כי עם התקדשס בטהרה מטומאת מת התולה התיר' להתעסקם. עס הקרובים עם המנע זס ימנע על הטבע, ואף אולי יתבזה המת' להיות מוטל מבלי עסקים כי הזרים יפנו איש לדרכו (לעסקיו : ומכלל יראת ה' יתעלס הנכלל בגדר יחודו יתחייב מ* שלא לנסות אתהש״י שנאמר לא תנסו וגומר ר״ל שלא יעשו מלותיו עלהנסיון. אלא מצד הכרח החיוב: מא* ויתחייב עוד מאהבת ה' ית׳ ויראתו להצדיק דינו ולהיות נרצה בגזירתו שנאמר כי כאשר ייסר איש את בנו וגומר • לא כנאמר בה׳ ואני יסדתי חזקתי זרועותס ואלי יחשבו רע (הושע וטו): ומכלל יראת ה׳ יתעלה יתגלגלו הרבה מצות בקרננות הקריבים לשמו יתעלה שלא יהא בצד הפחיתו'ע״דישאמר הקריבהו נא לפחתך הירצך וגומר (מלאכי א ח): מב־ שלא להקטיר בעל מום שנאמר עולת או שבור, ואשה לא תתנו מהם: מג• שלא צהקדישם שנאמר לא תקריבו נ״ם נאמר ולמדו חכמים האמת בקבלם: מד* מה־ מכאן לאסיר הקדשם ושחיטתם וזליקת דמם: מו־ שלא לקבלם מיד מי לקרבן שנאמר ומיד בן נכר וגומר: מן־ שלא להטיל ולעשות מוס בקדשים שנאמר כל מוס לא יהיה נו: סח* מט* מלא להקריב לו דנר גנזה ומאוס שנאמר לא תניא אתנן זונה ומחיר כלב: נ ־ נא ־ כל שאור וכל דנא לא תקטירו וממד ׳ ידוע מספרי אומות העולם הכופרים כי היה מנהגם להקריב לכל קלנניתיהס שאור ומלכלכים כל קדמות,ברנש ונאה התולה למונעינו מכל מפשיט מדבריהם פן ’למדונו ליעותיהססמופסדי' ואומנותיהס הרעים, ועד״ז אדז״ל מצבה שהית' אסונה כנר לפניו שנאם מפני בחור בה הכופרים והכל מבואר מבלי אשר לא נתערב עמהם במעשיהם ובחקותיהס להיותם מקולקל׳ המלות: ומדברי הקבלה יתכן לומר יען כ׳ השאור מחמין יש לו מי יעמוד מפני פקד הש' ומהדר גאונו וטוב הדבש ומתוק למינים, חסדיה׳ גדול מעל השמים • והנה נרמז במאמרי, מה מתוק מדבש ומה עז מארי, לכן הית' הטצוה מהקריב שני אלה, מעמק׳ פליאו' התורה תטה הפלא ופלא, ומאמרם ז״ל לא נכחד, כל הקרננות לשם המיוחד: נב י ויש עול מצות לא תעשה שלא לאפות חמן מנחה אף הנאכל ממנה שנאמר ■מאמר השכל לא יזאפה חמץ חלקה: נג * סלא לאכול מקרבן מסוגל במחשבה שלא בהכשר, וחכמי האמת למדוהו סגול• מנו זר: נד־ ומכלל היראה ע ד שלק לשנות קודש שהוקדש לשמו יתר מעה שהוקישתחלס לדבר אחר שנאמר לא יקדיש איש א-יתו: נה־ שלא יגאל ושלא ימכור מעשר בהמה להיותו קודש לשמו יתעלה שנאמר לא יגאל: נו ־ שלא להחליף בהמה שהוקדשה בבהמה אחרת שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו •טוב ברע וגומר• ועל צד הסייג נמנע תמורת רע בטוב שלא יבא להמיר טוב גרע: גז־ שלא לאכול מחטאותהנשרסין שנאמר וכל חטאת אשר יובא וגומר לא תאכל, והדעת נותן כי הכוונה בשריפתו להיות הימן להמחות החטא והעדרו, מבלי השאר לו דבר כאשר לגוף הנשרף הזה,'ולק הית׳ בית השריפה מחון למחכה לא על המזבח כ״א מה שעשנו לריח נינוח וכבר התבאר קצת ענייניה ויתבאר עוד: נח ־ לא תשבית מלח וגו׳ קרבן חסר מלח עניינו כעניין בעל טוס שירא בפני ה' ית' מלהקריב לפניו דבר שאינו בתכלית השלמות כמו תפל מבלי מנח ואומר הקריבהו נא לפחתך׳• וישי כאן לבעלי הקבלה סתר נעלה, מהיות ברית עולה• ויתבאר עוד: ומכלל היראה עזר שלא לשגות בקדשים מעלותן: נט• שלא להבדיל בפליאת חטאת העוף שנאמד לא יגדיל: אולי יתכן כי הסבה שנא יתחלף חטאת בעולה ויבא להקריב חטאת כליל והיות הדבר קר״לחטאת לאש אכלה מיד ויתכן לומר ע״ד הקבלה כי אחרי שאמרו שהחטאת לאלה־ ישר׳ א״כ יש למצוה זו טעם ועניין, מבלי שיאמר האדם נשלם הבניין, ויעלה בלבו הקצוץ וזה מזה יחריל,' לכן אמר לא יבדיל• וארז׳ל מאמר גגלה, אין פירוד למעלה: ס־ סא• שלא ישיס על מנחת חוטא ,שמן ולא יתן עליה לבונה שנאמר לא ישים עליה וגו׳, הכוונה לחסר הנוי מקרבנו לבלתי יהא מסודר וזה ימירהו לתשובה וירא׳ טלפני קונו• בראותו כ׳ לרוע מעלליו היה קרבנו חסר משאר קרבנות ■ סב ־ שלא להותיר קדשים אחר זמן הקצוב שנאמר לא תותירו מטנו עד בקר: קג־ שלא לאכול הנותר שנאמר והנותר ממנו באש חפרופו־ והנותר לא יאכל כ׳ נפג טעמו ולשלמות! איננו שלס: סד* שלא לאכול קדשים שנטמאו שנאמר והבהר אשר יגע בכל טמא לא יאכל: סה־ שלא יאכל אדם טמא בקדשים שנאמר בכל קדש לא חגע• ובכלל אשר הוצאתיך מארץ מצרי׳ יתגלגלו מצות בעניין הרגלי׳ אשר הס כנס זכר לו: סי• לחוג לפני ה׳ ית׳ ברגליה שנאמר תחוג לה' אלהיך עניינו שיקריב קרבן לשלש הרגל: סז• לשמוח לפניו בעת ההיא שנאמר ושמחת בחגיך־ הכוונה אחרי שהרגלים זכר ליציאת מצדים שנשמח לפניו בעת ההיא ונזכור חסדו שהטיב עמנו ל פדותנו מעצב לשמחה ולהיות כירת הרב מליאה: סח ־ להראות לפניו במקדשו דנתי' יראה כל זכורך .זנו׳: כי שס תהיה נכדת ההודאה ואף תגדל עס הקיבוץ וכבר התבאר פלא היתה המצוה לנשים כי לא תכולנה לעלות ולטרוח על הרוב: והטעם ע״ד הקבלה המשכיל יכיר־ מפסוק בכל המקוס אשר אזכיר; סט־ שלא להראות פניו ריקם שנאמד ונא יראו פני ריקס, כ׳ כן יתחייב מן הראוי להיוצאמן השביה ■ וע/ז אמר המשורר ע״ה אבא ביתך בעונות (תהליס סו יג): ע■ להקהיל במועד את העם ככל המבואר שנאמר «קסל איז העס וגו׳ ־ ונאמר שס למען ישקעו ולמדו ליראה את ה׳ וגו׳• ובכלל יציאת מצרים יתגלגלו עוד חף מצות הבכורות שהיו זכר לנפלאות שהיו שה, להיות בכור בהמה טהורה קויש להקריבו: עא ־ שנאמד כל הבכור אשר יולד וגומר •־ עב ־ לפדות סטר חמור בשה דכתיב ופטר חמור תפדה בשה: לערוף אותו אס לא יפדהו עג * שנאמר ואס לא תפדה וערפתו • הכוונה במצות אלה לזכור יציאת מצריס והנפלאות אשר היו במכות בכורות וכבר בארנו שכל מצ\ה שתזכר מן הנפלאות שתועלת גדול מאד להיותם מזכירות אמונית רבות שצריך להאמין בגמול ועונש והנבואה וזולתם ולכן אמר במצות הבכור ויהי כי הקשה פרעה ־ ואומר על כן 0י.י זובח וגו׳ והיות מצריה עבודתם זאת מיוחדת בבקר ובצאן ובחמורים כי. הס מן הבייתיות הנמצאים על הרוב ולא כן גמליה וסוסיה כי אינה רק עס היחידי׳ בקצת המקומות וכן תרק׳ משלל מדין־ וטעה העריפה הוא להיות מביאו אל הפדייה, מג רף לזה כי בעבור שנמשלו ישראל לסם שנאמר שה פזורה ישראל (׳רפי׳ נ יז) והיה הפדיון לבכודיגו בזמן ההוא ממות ועע״א נמשלו לחמורי׳ שנאמר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כגכ)• ובכוריהס הוכו ולדבר הזה נצטוינו לפדות פשרי חמורים בשה על דגר שאמר ביוה הכותי כל בכור בארץ מצריה, ואס לא ירצה לפדותו בשה שהוא דוגמת ישרסל הראוי ליקי־ ב על גב המזבח יערסהו זכר לבכורי מצרים ולכן לא היתה זאת המצוה בשאר בהמות טמאות אחדי שלא הוקרב על גב המזבח כי אס בחמור בלבד: ואמרו בעלי הקבלה כי מצות הבכור נרמז על פלא עמוק נכסה בלי תכלית הסתירה, כי לא משפט הבכורה:. ואחרי כי הבכור קודש יתגלגלו בו מצות שלא לעבוד בו, וכן בכל הקרבנות : עד־ שנאמר לא תעבוד בבכור צאנך: עור־ שלא לגוז צמרו שנאמר לא תגוז וגומר: עו־ שלא לפדות בכור בהמה טהורה שנאמר אך בכור וגומר: עד כל בכור אדה בבניך תפדה, הכוונה כי חמל השס יתעלה על בכורינו במצריס לפדות נפשותינו ממות: ומכלל יציאת מצרים עוד עח • להביא ראשית פרי אדמתך ומבחר יבולה לבית הבחירה: עט־ (ולהתודות עליה) שנאמר ראשית בטרי אדמתך וגו' (וענית ואמרת וגו')• מצוה זו עם מצות הבכור מכוונת התורה אשי יתבאר אחר כך שינתן כל ראשית לכבוד השס יתעלה ולהישיר השכל כי הוא יתעל׳ ראשית כל ולהעלו׳ על לבבינו בעת הגלות ואחר הכנס כליותינו לארץ עובה ורחבה את חסדי השה יתעלה אשר הטיב בעבדותנו לפדותנו מידי צר כי בההטבה יתגלגלו הנאוה והבעיטה ועזיבת האמתיות וכן הוא אומר וישמן ישרון ויבעט ובעבור הדאגה מדבר זה ציותה התורה השלימה שיביא כל אחד מסרי אדמתו ויקח הסל על כתיפו דרך ענוה ושפלות מודה על חסדו ועל גמולו • ומכלל יציאת מצרים עוד: פ־ לשבת בסוכה שנאמר בספת תשבו וגומר ־ העני! במצוה זו כליגין הבכורים שמחויב אדס אחרי פתח השס יתעלה מוסדו והשכיחו צערו שיזכור הנס בדרך הודאה ־'והענין שיהיה שמח להראות שפדאהו הסס יתעלה ולרמז בצד מן הצדדי! איך היה מעונה ומדוכא כי בזה תהי׳ ההודאה שלימה כאשר עשה מן הבכורים שישא את הסל על כתיסו נס אס יהיה מלך ישראל כלומר עבדיה היינו • וככה אחרי נכנסנו בדירות מרווחים נצא מהם לעת ידוע נשבח שסוכה לזכור היותנו זמן קצוב במדבר לא מקוסזרע וכלכלנו שסיתעלה בחסדו־ ועד״ז אמרו העלו מלוחי׳ על שלהן של זהב ־ והנה זה העני! נגלית תועלתו שילמד אמונות אמתיו׳ ומדות טובות בהנהגה כמבואר ־ ובארץ תור' היות המצוה באספך מעשיך ר״ל עת המנוחה והפנאי מי העסקים ההכרחיים • ואף הגדל המצוה שהיא כוונת מצוהזוואףכי הזמן בינוני בעת ההיא אין צער מחוס וממטר ־ והיות ז' ימיס להיות היקף שלסיכעניניס טבעיים: אבל בעלי הקבלה אומרים במצות סוכה עוד חכמה נשגבה• בית נתיבות נצבה • וז' הימים לחצילות שבעה ־ השס יסיר מענו הסכלות והוללות רעה • ומלאה הארץ דיעה * ולא ילמדו עוד איש את רעהו ׳ אז תפקחנה עיני עוריס ואזני חרשים תפתחנה גיוס ההוא ־ נשלס דיור ראשון• נחל סימני דכור שגי• נהדרש כל אזהרה ושמירה מע״ז ושאר אזהרות והשחתת החמין לאלה יתגלגלו אליו ס׳ מצות עשה ולא תעשה * סמ״ג עשה ל״ו« א לא יהיה לך אלהים אחרים׳ ב שלא לפנות אחר ע"! * ג שלא לעשות פסל• .V . ד שלא להשתהות לנל ע״ז ־ • ה שלא לענוד ע״ז דרך ככור • 1 לא תעבדם יתירה • . ז אלהי מסנה לא תעשה לך • ח לא תעשו! אתי אלתי כסף וגו׳ • ט שלא להקים פסל • ♦ שלא. להקים מצבת אכן • • יא שלא לחת אבן משכית ־ יב שלא להתנבאות בשם ע״ז ־ • יג שלא לשמוע למתנבא בשם ע״ז • יד לא ישמע על פיך• • * ט1 לכלות עיר הנדחה • . . מז שלא הבנה עוד שנאמר לא תבנה ין שלאי לתנות מכל שללה• -יח שלא להסית יחיד מישראל • יט שלא לאהוב מסית ‘שנאמר לא תאנה ■י ב״^ילא לעזרו שנאמד לא תשמע אליו• כאי שלא להצילו, שנאמר. לא תחוס ונו׳• כי שלא ילמד המוסת זכות עליו• כג שלא ישתוק.המוסת אס ידע 31h עליו כד להאביר ע״ז דכתיב אבד תאנדון * בד, שלא לחנות מעיז שנאמר לא תביא וגו׳ כר שלא לתנות מציפוי ע׳י׳ז ׳ ׳ בז שלא .לאכול מתקרובת ע״ז בח בחקזתיהם לא תלכו בט לא תנחשו* ל לא תעוננו • לא וחובר חבר• לב ומכשף • לג וקוסם קסמים* לד ומרש אל המתים • לה ושואל אוכלן וידעוני * * * א ♦ד ב יט יח ♦ז בא כב טב מא מג / לב לג בג כר. בד בו בז בה כט ל לא מה מו קמה נ נא נג נד נה נב נו לו לז *) נפדען לא מנה נ״א ליד והנה נשמעו ששה לכן השלמנו היוני! נהכניקנו סי' י' ול״ג וביר ונ׳יז ונ״ט יס' ׳ ני ששת אלה יוצאים מכת ליגור שגי, ולול• נן יחסלו ו׳ מממן מדני׳, ג ני לא הנניסס המיזנד נשום דינור זולתו • fy שלא לעשות מעשה אוב *־ לח שלא לעשות מעשיה ידעוני־ • «ךט ומזךעך לא תת! להעביר למולך * לא תתגודדו• י ’ ^,א לא תשימו קדהה בי! עיניבם למת כזב וכתבת קעקע לא תתנו בכם • jjy לא תקיפו פאת ראשכם • מר לא הניע לך אשרה כל עץ וגו' מלן לא ישבו בארצך* • כזו שלא לאכול בהמה טמאה • מן שלא לאכול עוף טמא • מך! שלא לאכול דגים טמאים ־ מט שלא לאכול שרץהעוף• עשה 'סמ״ג ל׳־ת נ נא נב נג נד נד. נו נז נח נט <£ שלא לאכול שרץ הארץ • שלא לאכול שרץ המים • אדם כי ימות באהל• שפעת ימים .תהיה בנדתה• שתהא היולדת מטמאה• שיהא הזב מטמא • שתהא הזבה טמאה ומטמא' שתהא שכבת זרע טמאה ומטמא שתהא הגבלה מטמא' • שיהא שמנה שרצים. טמאי! ומט להיות אוכלי! ומשקי! מטמאי! • 1 < רלא רם א רמג 4 • רם רמב רמז רמד רמה ד * י רמו מ סב סג פא נז מד מט קנז קכח קכט קל קלא קלב א- לא יהיה לך אלהיס אחרים על פג/ נאסרע׳זהקיוםוהשתוף: מה שרצף להודיעך כי כתות הכופרים יתחלקו לג׳ מלקי/ המין הראשון החלו לענוד הרוחניים השכלים הנפרדים על כי היו מהם שהיו יודעין שיש להם שררה על-הצומות כמו שנצמד שר פרס שריון שנתן להם ממשלה להטיב ולהרע: והמין השני חזרן לענוד לצבא השמים הנראים כשמש ?ירח צו למזל מן המזלות בעבור ידעו נס כן שהיה להם מסטר בצרן וחשבו << בעבדם להם יגבר כח המזל וימשוך עליה' הטוב׳ וכה״א ופן תשא עיניך השמימה ורצית וגו׳(דברי׳ 7יט) אשר חלק ה' צלהיך לכל העמיס, והמין הזה החלו לעשות צורות ופסילים וחמניס לכח המזל להגביר הכח ׳אליו וממנו אליהם z ומעין הזה עוד החלו לעבוד לצנשיס כי ברצותם ישינס צדם אשר ממפלתו תגבר ומזלו עולה חשבו כי בקבלם עבודתו עליהם !יכוונו אליו יעלה מזלם עם מזלו , והוא גס כן יחשוב כי בהדבק מחשבות׳ ■יוסיף בו הצלחה בכח כי מן נפשותיהם אליו זאת היתההמרשיעי׳כסרע' וגבוכדנצר וחירס ושארי שוכחי אלהיס: המין השלישי חזרו לעבוד לשדים ולשעירים הרוחניים כי גס כן מהס ממונים על הצומות ויש צפר הופקד על ארצו שלאיש שיהיה מזיק ומשחית האדן ההיא אס לצריה צו לככשל׳ים שבה כאשר ידוע למתחכמים גס לשדים ואמר הכתוב ונא יזבחו עוד זבחיהם לשעירים (ויקרא יז ז)• ובא׳ כתורה השלמה להועיננו ולהסיר כל תועבה ממנו ולעקור צת העבודות שהם בלתי לה׳ ולכך נאמר לא יהיה לך אלהיס אחרים על פני הס שכלים הנבדל ס כדכתיב הוא אלה׳ האלהיס ואדוני האדונים (דברי׳ יו טז), הוא יתעלס אנוס ואדון כל הרוחניים, ועם היותם מנהיגים ופקידים לא ינהגו כי אם ל1חר המשך רצונו: והנה נאסר עוד מן הראשון והזהיר עוד עג הפסל ועל התמונה שהם ירמזו למזלות השמים כמבואר וכן הוא אומי אשר בשמים, והזהיר עוד ואמר ואשר במים מתחת לאין לרבו' הגדה מתחת •מיס ושוכניסס וכן אמרו ז״ל לרבות ה3ו3יא<(3ג׳ אי׳ ליבוה שלשול קטן/ והנה אסר גס השני גס השלישי ויתקרבו כל העבודות לסש׳ המיוחד: אבל בעלי הקבלה ירמזו במלת על פני, מאת כשם הית׳-זאת היא נמלאת בעיני, ועל דבר הקבלה יזהר אדם בפסוק זה נבלת׳ החליף מנהיג העולם ולבלאיקצץ בעבודות אלהים אחרים, ינטשו מיס קרים, ותובן בכאן כפירה הס בוחרים, צורת העגל במדבר מאין יושב, וימירו כבודם בתבנית שור אוכל עשב, וכוונת העגלים אשר הקים ירבעם, הודע להס משטות מקומות טעם, ועניין זה הוא הנקרא ע״ז באמת והכפירה הגדולה, האל ישימנו מכת יודעים שמו ויקרבנו אליו לשה זלתהלה, ונמסכו בזה כמה אזהרות בתורה, למען דחות סס עבודה זרה ולשרש מן הלב יאות לא אמתיות ופסלס, כי זה כל האדם: ב• 'שלא לפנות אחר ע״ז לא במחשבה ולא בראיה ולא בדבור שהם סגולות האדם שנאמר אל תפנו אל האלילים, ופן תשא מיניך השטימה וגומר ופן תדרוש לאלהיהס וגומר־ ג־ שלא לעשות פסל אף אס לא עבדו שנאמר לא תעסה לך פסל ־ ד • שלא להשתחות לכל ע״ז אף אם אין עבודתו בכך שנצמד לא תשתחוה להס: ה • שלא לעבוד ע״ז דרך פבודבמחבק ומגפף ומנשק אף אס אין עבודתו בכך,. ד שלא לעבוד פ״זע־דדכ׳ ולאתעבדם, זי אצהי מסכה לא תעשה לך ולמדו חכטיס Tóm, X. ז״ל אזהרה לעושה צף לניי, ח־ לא תעשין אלה׳ כסף ואלה׳ זה/ בארוכו ז״ל שלא לצור צורת א07 בולטת והכוונה הפנימית נראית כבר, כבוד צלהיס הסתר דבר, טי; שלא להקים פסל צף אס לא עשאו ולא יעבדנו שנאמר ופסל לא תקימו, ♦־ (שלאלהקיס מצבת אבן, שנאמר לא תקים לך מצבה) יא ג שלא לתת אבן משכית להשתחות בפשוט ידים ורגלים שנאמר ואבן משכית לא תתנו בארצכם: ♦ב, שלא להתנבאות בשם ע״ז שנאמר ושם אלהיס אחרי' לא תזכירו * ובכלל זה למחות זכרם מכל צד ומכל עבר ־ ע • שלא לשמוע למתנבא בשם ע״ז אף בעשותו אותות ומופתים שנאמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. V* ־ שלא ישמע על פיך בארוכו ו״ל אזהרס למדיח ישראל אחד ע״ז: 1D ־ לכלות עיר הנרחת ושללה שנאמר הכה תכה את כל יושבי וגומר: ♦ו־ שלא לבנותה עוד שנאמר לא תבנה עוד: ♦ך שלא ליהנות מכל שללה הנמצא בה שנאמר לא ידבק בידך מאומה מן החרס: יח־ שלא להסית חקד מישראל לע״ז שנאמר ולא יוסיפו לעשות וגומר, יט־ שלא לאהוב מסית שנאמר לא תאבה לו: כ* שלא לעזרו בשוס עזר שנאמר לא תשמע אליו, כא • שלא להצילו שנאמר לא תחוס עינך עליו: כב ־ שלא ילמד המוסת זכות על המסית שנאמר לא תחמול עליו: פג ־ שלא ישתוק המוסת אס ידע ללמוד עליו חובה שנאמר ולא תכסה עליו: כד* לכלות ע״ז ולהאבידה שנאמר אבד תאבדון וגומר, יכה ־ שלא ליהנות מע״ז ומכל כליה שנאמר לא תביא תועבה אל ביתך, הסבה כילפעמיס יקחה לסבור אותה וישאירה ותהיה לו למוקש ואף אס יצקה או מכרה לגוי נאסרו דמיה בהנאה כי הרבה מעמיס יחשבו ההמון עניינים המקריס סבות עצמיות כמו שיאמרו רוב בני ארס אחר ששכן פלוני בבית זה או קנה בהמה זו או כלי זה העשיר והתברך ממונו, וכן היה איפשר שיקרה לאיש אחד שתצליח סחורתו מן הדמים ההס ויחשבה לסבת הברכה ויחשוב שדמי הצורה הנמכרת גרמה לו הברכה, וכדי לינצל מן המחשבה הרעה הזאת ולשרש בלבנו הרימות המופסדות אסר מקלס הית' האמונה החזק׳ בהס רוצה לומר שהיו חושבים שכל טוב וכל רע מן הכוכבים וכי הס המנהיגים העליונים והזהיר׳ תורה מאר ועשתה חקיס להשכיח הדעת ההוא בברית וערים ושבועות חמורות ובאלות הנזכרות והזכיר׳ אף שלא ליהסתמפ״ז ושאל יתערב דבר ממנו עס הממון ההוא ויכלהו וכ״ש שאין להאמין כה, ובהסתכלו במצות שבאו בע״ז אחת אחת תמצ׳ סבת׳ מבוארת שהם להסיר האמונו׳ הרעות ולהרחיק מהס עד קצה האחרון: נו ־ שלא לסכות מציפוי נעבד 37׳ לא תחמוד כסף וזהב עליהם: כ? ־ שלא לאכול מתקרובת ע׳ז או לשתות יינו שנאצר פן תכרות ברית ליושבי האדן וקרא לך ואכלת מזבחו, ואף הוא בכלל כי הוא עיקר שמחת הזבח: פח־ שלא ללכת בדרכי הכופרים מקולקל, המרוח שנאמר ובחקותיהס לא תלכו,. ואמרו רבותינו ז״ל שעניין עוד שלא להתנהג בדרכי האמורי והס מעשים אסר לא יהלמס העיון הטבעי אבל לפי דעתם יועילו וינהגו מנהג הסגולות והכחות המיוחדות וימשיכו© לממשה,הכישוף אשר הס נסמכי׳ לעניין הכוכבים ויתגלגל העניין להגדיל הכוכבים ולעבדם וסנה הס ע״ז בלי ספק ולכן אמרו רבותינו ז״ל כל שיש בו משו' רפואה אין בו משוס דרכי האמורי רוצה לומר שכל מה שיגזרהו העיון הטבעי מותר לעשותו לרפואה ולא זולתו, ואשר תמצא בדבריהם שהתירו גס יוצאים חו־ן לגדר הטבע כמסמר הצלוב ועין סשועל ודומיהן, דע כי הדברים ההס הוציא הנסיון לרפואה ונוהגים מנהג הסממנין סמשלשלץ, וכל שהתאמת הנסיוןבו מותר כאילו יגזרהו הטבע (כל זה מדברי המורה ח״גפל״ז): פט ־ ולאתנחשו, הם המתעסקים לדעת עתידות בסימני עופות בפרישת מפיס או בצפצוף קולס כענין שנאמר כי עוף השמים יולך את הקול ובעל מפיס יגיד דבר, ולכן יקרא ניחוש כלומר נחיש ונקדים לדעת עתידות, ויש לעכין סוד אלהיות למזלות שרים ינהגוס,־ וסם נפשות לגלגלים: ל• לא תעוננו הס היודעים העתות: ,לא• וחובר חבר: לב־ ומכשף כלל הוא לכל מיני כישוף: לג־ (שלא לקסום שנאמר וקוסם קסמי׳): לד • וחרש אל המתיס: לה־ ושואל אוב, לד וידעוני: לן• שלא למשות מעשה אוב שנאמר אל תפנו אל האובות, לה* ,־!לא לעשות מעשה ידעוני שנאמר ואל הידעוני', כל המעשים האלה הס דברים שאין צריכים באור וארך בלי ספק הס חלק ומין ממיני ע״ז כי זה שורש כל הכישוף מתחלק הצמחים ומוצאים וכל העגיניס אל הכוכבים ויחסו כל איש לאישו ויחשבו המכשפים שהפועל ההוא אשר יעשו יהיה מבודה לכוכב ההוא אשר יכונו אליו להוציא ממשה אשר ירצו והוא יבחר במאמר ההוא או בעישון ההוא וכיוצא בו, והנה כוונה התורה הפך זו ולהמהות שסע״ז ושלא יחשוב בכוכב או במזל שיעיב או ירע: לט\ ומזרעך לא תתן להעביר למולך, מה שידוע בעניני הכופרים הקדומים כי את אשר החלו לעשות הרעות והטובות והאמונות הרעות הערימו וחפשו עילות ותחבולות לבקש מעשים שיחזקו אמונותיהם ויקיימו בהמון ויראו ויפקידו בני אדם לאמר מי פלא יעשה כפעולת' תחול עליו מכה פלוני וכאשר יתבאר אחר כך וידוע בעבע בני אדם שרוב.פחדם ויראת' מאבדת הבנים והממון ולכך פרסמו עובדי האש בזמנים ההם שכל מי שלא יעביר בניו באש ימותו בניו ואין ספק כ׳ כל אחד ימהר לעשותו לרוב חמלתו ופחדו על בניו ולמיעוט הפעולה וקלותס שאין פס אלא להעבירו על האש, ואף כי בהיות לי (I הנערים המורים מסורים ?׳ד הגשים וידוע מהירות האמין הנשיס לכל דבר לחלשות שכלם, ולכך עמדה תורה כנגד זאח הפעולה מאז ועשתהבה חזוק־ס מס שלא עשתה 3כל שאר מינים על זה למען טמא את מקדשי , והגיד הנאמן מסי השם יתעלס להכרית עושהו ויכרית זרעו ואמר ונתתי פני באיש ההוא.ונו/ (כל זה ל' המורה מ״ג סל״ז): מ־ לא תתגודדו z הוא גס כן מחקו' המהבלי׳ וכן הוא אומר ויתגודדו כמשפט׳ (מ״א יח כת)• ויש 3ענ״ן סוד נכחד/ פס פחדו פחד ׳ ונכלל זה שלא לעשות כעניין זה נס על המת: מא י' לא תשימו קרחה 3"ע למת: מב • וכתו3ת קעקע לא תתנו 3כס: מג־ לא תקיפו פאת ראשכםz כל אלהידועיס שהם מנהג הכופרים, עו3די אלהיס אחרים־ מד־ לא תטע לך אשרה כל ען אצל מז3ח י״א , גס זה הי' מנהגם ליטע ען אצל בתי תפלתם וכן יעשו היום, ולהרחיקמדעות׳ 3תכלית סהרתק׳נצטוינו שלא להושיג מן הכופרים ההם באיצינו מה־ שנאמר לא ישבו 3ארצ׳ סן יחטיאו אותך לי (שמו׳ כג ל3)־ ולא הית׳ האזהרה כ״א להיות מופסד׳ האמונות והמדות מכל הגויס: ומכלל ע״ז שהיא טומאת הנפש והשחתת׳ לה יתגלגלו מצות 3איסור אכילת טמאות כ׳ גס הס יטמאו ■־ מו ־ שלא לאכול 3המה טמאה דכ׳ את זה לא תאכלו: מז ־ שלא לאכול עוף טמא שנאמר אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו: מח ־ שלא לאכול דגים טמאים שנאמר מ3שרס לא תאכלו: מט־ שלא לאכול שרן העוף שנאמר לא יאכל: נ־ שלא לאכול שרן הארז שנאמר וכל הפרן ה״ע האדן לא יאכל: נא ־ שלא לאכול שרן המיס שנאמר וכל אשר אין לו סנפיר וקשק' וגומר z דע כי כל 37ר הנאסר לנו שאין ספק אצל הסלוסופיס הרופאים שלא יהיה מזון מנוצה וישבש ט3ע האדס ותכונת מזגו ו3השת3ש טבע סגוף ישתנש שכל הנפש עמו כשלא תמצא כליה על מכוניה ולכן הי׳ ראוי ליאשר זולתי החזיר אשר יש הסתפקו על האסרו ויש לדע' כי נס הוא היהרא י ל־אסרשהוא לח יותר מן הצורך ומוליד בנוף הפסולת והלחות ומותרות עם הזרע עם לכלוכו והזונו טד3ריס המאוסים אס הית׳ אכילתו מותרת יהיו 3תיגו מלאים טנופיסולכלוכיס וכבר ידעת הקפדת התורה על הראות הלכלוך, זאז״ל כי חזיר כצואה עובר' דמי, ויצורף לזה כי כן יר3ה השכר 3הכ3ש היצר מלאוכלו להיותו טוב ונחמד למאכל ותר3 התאום אליו: אבל בעלי הקבלה התבוננו בסקרא מאכלים סאסורי׳נשפעיסכי הסנשפעיס מצד האדים כל טומאה, וארז״ל עבירה. מטמטמת הלב והוסיפו באור ואמרו שכר עבירה עבירה עניינו כי בהמשך האדם לדרך החטא יתאצל עציו מן הכס הגורמו, והוא מסתרי התורה וראוי להעלימו: ומכלל השחתת הנפש נב־ מצות עש׳ בטימאה דכתי׳ זאת התור׳ אדם כי ימות באסל, כבר התבאר שטומאת המת מצד גורס המות, דרך רשעי' יעות: נג ־ שתהא הנר׳ מטמאה שנאמר שבע׳ ימים ת0י; בנדקה כל הנוגע בה יטמא, וידוע למתחכמים שבלי ספק יש בה טומאה בגופה ולכן תטמא כסו המצורע והסדן: נד־ שתהא היולדת מטמא׳ בנאמר' כימי נדת דותה תטמא: נח• שיהא הזב מטמא (שנאמר איש איש כי יהיה זב מבשרו: נו־ שתהא הזבה מטמאה שנפמר ואש׳ כי תהיה זבה וגוי': נז־ שיהא שכבת זרע מטמא) שנאמר ואיש כי תצא ממנו ש״ז וגומר: נח־ שתהא נבלה מטמאה שנשמר והנוגע בנבלתה יטמא: (נט־ שיהא השרן מטמא שנאמר וזה לכס הטמא בשרן •י ס־ שיהיו אוכלך ומשקין מטמאי( שנאמר מכל האוכל אשר י0כצ ונו')־ מה שראוי לך לבאר הנה כי טנובידינו מאנה המשפטים ר״ל דיני הטומאות תועלות מות (כל זה מבואר יותר במורה ח״ג פמ״ז ע״ש), האחת להתרחק מן הכעור וסמיחוס פן ידבק בנפש, הב׳ יראת המקדש שיגיע האדם למדת הענוה והחמלה ורכות הצב שירא ויפחד לנפשו, ולכוונה זו נמשכו כפה מצות בתורה לגדל ולכבד המקדש ונפפרו כאשר יתבאר: וידוע כי כל דבר נכבד צש־ת־ויד לרחוחו יחסר בנפש מן הגודל ויחסר מה שהי׳ מגיע בו מן ההתפעלות, ובעבור כוונה זו הזהירה תורה המס טמא ס במקדש, וברוב מיני טומאות לא ימצאו בני אדם טהורים כ״א ינצל מטמא מת לא ינצל ממגע נבילה ושרן שירמוס דרך הליכתו או ממגע נדה או זבה או זב, ואס ינצל מאלה לא עצל מעשכבנשיס או מקרי, ואף בהטסרו לא יכנס למקדש עד הערב שמש, וכל זה סבה להתרחק ימן המקדש ולא ידרכו בו 3כל עת, ועוד משו ז״ל הרחקה ואמרו כי אף טהור לא יכנס בו עד שיטבול, באנה הפעלות תתמיד היראה ויודע ההתפעלית המ3יאה לידי כניעה המכוונת, השלישי להקל הטורח והעמל כי היה מקדם לאומות הכופר׳'מנהג שהנדס תהי׳ בבית לבדה וישרפו המקומות שתעבור עליהן וכל מי שידבר עמס יטמא או מי שיעבור עליו ועליה רוח, אף כל מה שיבדיל מן הגוף בין שיער בין צפורן נוהגים בו טומא', וארס המגלח יטבול במים חיים וכיוצא באלה הטיח־ס והבלים הרבה אשר נא יספרו כאשר נמצא בספריהם: ולכן כשרצ׳ ה' יתעלה לתתננו ממלכת כהניס וגוי קד,־ש להדריכנו בעבודתו וכבר 3איתי לך כי היו אבותינו בזמן ההוא מלומדי מדו' הכופרים ומורגלות מנהגי המקולקלים לא נזרה חכמתו יתענה לצאת מן ההפך אל ההפך כי איננו 3ט3ע האד׳ אבל נתלה במקדש והנדס לא תמנע, והתבאר חכמתו יתעלה ממנו בעניין הקרבנות, ומס שראוי עור שתתבונן 3ו מכוונה זו כי כל אשר תהיה הטומאה מעטה המציאות תהיה הנוהר׳ ממג׳ יותר כבדה וזמנה נמשך, וכשתהיה רבה המציאית תהיה הטהרה נקלה וקרובה, (עיין מורה ח״ג סמ״ג ובפירוש האפוד׳) כאשר תראה בטומאת המת אשר לא תתקף על האדם להיות לו היכולת לישטר ממנה לא היתה הטהרה ממנה כ״א באפר פרה עס רוחק מציאות ואחר ז׳ ׳מיס: והתיבות נמצא יותר לכן יטהר אחר ז׳ ימיס בלי צורך ההזאה ובלבד בקרבן: כבר התבאר כי זו מכוונה זו אצלי היות טבילת הזב במים חייס ולא הזבה והנדה ורוב המציאות יותר לכן תהיה הטהרה ממנו בלי קרבן וטהרת הנוגעים אחר יום אחד וכן מ! הקרי, וככה כשתוסיף להסתכל במשפט האל וחקותיו תמצאם טהורים ונכונים, ויונעמו למבינים־ וע״ד הקבלה נרמז כבר על עניין הטומאות להיות מתאצל פס רוח טימאה, רבת חלאה: והנה הוא באמת השחתה וטומאה לנפש הקיימת זה חלק לרוחק׳ ה׳ יתענה ולעוזביו, והוא ישימנו מכת אוהביו, ויזרוק עלינו טיס טהורים לטהרנו, מן האדום ללבננו, לטסמוימשל גלולינו: נשלם דבור שגי, והילך דבור שלישי • בהדרש כל דבור שבועת שוא וחלול ס׳ ית׳ וקדשו ועניין חלול דברים בנדרים ושאר דברים אשר לא כדת והדומה לדומה יתגלגלו אליו ט״ח עשה ולא תעשה: א לא תשא לשוא ־ ולא תשבעו נשמי לשקר • • ב ולא תנחשו • . . • ג ולא תשקרו * • י 1 • ד לא יחל דברו י י ♦ • ה קבר כנל היוצא מפיו יעשה• • ו קכג ונשמו תשבע • • ז קבה לדון בהפרת נדרים ־ • • ח קבו הנזיר נדל פרע שער ראשו ־ ט י הנזיד תער לא יעבור על ראשו ♦א מיין ושבר יזיר וגו׳ • ♦ב וענבים לחים לא יאכל י יג ויבשים • * ז יד מחרצנים * י * טו ועד זו. לא יאכל ׳ • ין לאביו ולאמו לא יטמא * ין שלא יכנס באהל המת • יה בהסמאו פתאס יגלה שערו יט איש ני יפליא נדר בעינך וגו׳ כ ואם כל בהמה אשר יקריבו כא ואיש כי יקדיש ביתו • JD ואם משדה אחזתו • בג נל הרם אשר יחרים ונו׳ כר שלא ימכור שדה החרם • בה שלא לפדותו שנאמד לא יגאל כן ולא תחללו את שם קדשי• O לא תעשון נן לחי אלהיכם • 0ר ונקדשה׳ בתוך בני ישראל • 3ט ולעבדו בבל לבבכם • , ־ ל ואכלת ושבעת וברבה ־ • לא ושמו את שמי על בני ישראל לב ליחד את שמו בשכבו ובקומו לג אלהים לא תקלל • לד שלא לקלל דיין ־ ־ לד, ונשיא בעמך לא תאור • לך לא תקלל חדש • • לז שלא לקלל עצמו שנאמר שמור נפש לח לא תאחר לשלמו • • לט והבאתם שמה עולותיכם ־ מ מלאתך ודמעך לא תאחר• מא נפש ני תנזעול מעל ־ • 3D ולא יחללו את קרשי ב״י• מג לא השא שמע שוא • • מד ולא תונו איש את עמיתו ־ מה וגר לא תונה • ׳ • מ1 ולא תלחצנו• • • מ! עבד שברח מחייל לא תוננו • 1$3ר שלא להתנבאות כשקר • סמ״ב עשה ל״ת רלח רלט רט רמא רמב קכז קנח קנט קל קלא קלב ה יט בז כ יה קפז די דג רמג רמד רמה רמו רמז רמט רמה רנא ינב ב ג טז רט רי ריא ריב שלא רנג קמז העא קבב קעג לד א. א• לאתשאאתשסי״א לשוא, עניינו שלא ישבע בשס המיוחד צו בכינויו על דברי שוא ואי אפשר להיות, ובכלל זה הגש3ע חנם שנא לצורך: כ* ולא תשבעו בשמי לשאר, אזהרה לשבועא ביטוי שהיא להרע או להטיב: ג ־ ולא תכחשו, אזהרה לכפיר׳ ממון אשר נאמר עונש או מצא אבידה ונשבע: ד־ ולא תשקרו, אזהרה לשבועת כפירת ממון אשר נאמר טונשו או מכל אשר ישבע עליו לשאר: ך\ שלא לעבור על מה שיאסור אדם על עצמו שנאמר לא יחל דברו כי אחרי שהשבועות והנדרים לשם קדושת ה' יתעלה אס יעבור עליהם יהיה מתחלל ונשבע לשוא בלי ספק: הקבלה מדקדוק הלשון יודע׳ עמק׳ הנדרים השבע והנרמז באותו׳ שבוע ראשונה שבע כבשו' הצאן לבדהן לשון ממר, בניין הנדר, כיתבאחדר בחדר, ומכאן יובן כי הנדרים חלים עצ דברי תורה ולא השבועות, בעונינו אבד׳ החכע׳ והסתתר׳ הליעו׳: (עיין בם׳ צחו׳ להרחב״ע במספר שבע׳)• ויש בזה מצות עפה לקיים האדם כל אשר יאסור על עצמו ו ־ שנאמר כל היוצא מפיו יעשה, עם מה שאסרה תורה עלינו קצת מאכלים צותה ג״כ בנדרי איסור והוא כשיאמר אדם זה הלחם או הבשר אסור יהיה נאסר בו וכל זה סבה להרגיל לקנות מדת ההסתפקות ונחם חאוה המאכל וסמשת׳ להיות מביאה אל ההפסד הנדול כמבואר כבר וא״ר ז״ל נדרים סיג לפרישות: ומכלל לא תשא שישבע באמת מי שצריך לישבע כמו נשבע בב׳ד־ ז* שנאמר ובשמו תשבע: לדון בדין הפר׳ נדרים כמבואר* דו• שנאמר אלה החקיס בין אב לבתו, מפני שהנשים ׳מטהרות לכעוס לקלות דעתן ולחלשות נפשותס אלו היו שבועותיהן בידיהן היה צער גדול בבית והפסד הסדר בהיות מין זה מן המזון מותר לאיש ולא לאפה וזה לאב ולא לבת לכן יסמוך העניין אל הבעל הבית בידוע הלא יראה מי שהיא ברשות'עצמה דינה כדין האיש בנדרים: ומכלל הנדרי׳ עניין הנזירות: ט ־ מצות עשה שיגדל הנזיר שערו שנאמר גדל פרע שער ראשו ויש בזה עצות ל״ת י ־ שנאמר תער לא יעבור על ראשו: יא ־ שלא ישת׳ יין שנאמר מיין ושכר ׳זיר חומץ יין זח״ש לא יפתה •־ יב־ יג׳ שלא לאכול ענבים לחים ויבשים ־שנאמר וענבים לחים לא יאכל: יד־ טו* מחרצנים ועד זג לא יאכל: ץ • יז * שלא יכנס לאהל המת, ושלא יעמא למתים שנאמר -אל כל נפשות מת לא יבוא לאביו ולאמו לא יטמא: יוד* שיגלח כל שערו בהטמאו במת או בהשלימו נזרו שנאמר וכי ימות מת עליו בפת׳ וגו׳, עניין ■הנזירו' שיתן אדם אל לבו להיות נבדל מהבלי העול׳ ואז נקרא קדוש והוש׳ במעלות ג״כ !הרשים עלזו הכתוב אזהרו׳ כדי להשלים מעלתו לא יגלח להתיפות אל הנשים: יט* לדון בערכי אדם כמשפטם שנאמר כי יפליא נדר 3ערכ׳ נפשו׳: כ׳ לדון בדין הבתים שנאמר ואיש כי יקדיש ביתו: (כא ־ לדון בדין הבהמה ואס כל בהמה אשר יקריבו) ־ גב* לדון בדין הקדש שנאמר ואס משדה אחוזתו: בג • לדון בדין מחרים כל נכסיו שנאמר כל חרס אשר יחרים וגומר : כד • שלא למכור שדה החרס שנאמר לא ימכר: כה ׳ שלא לפדותו בנאמר ולא יגאל: כו ־ ומכלל לא תשא ח״ה שנאמר ולא תחללו את שם קדשי עניין החילול כשיקל אדם נכבד מוחזק בתכלית השלימו׳ כי בזה יחלל ויזלזלו הרואים וכה׳א ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו(יחזקאל נו כ): כז ־ ומכלל זה עוד שלא למחוק שמותיו של הב״הולא לנתון אבן מן -המקדש שנאמר לא תעשון כן לה׳ אלהיכס, כי בהתנהג בקדש הקדשים מעשה תעתועים הקדשים יהיה חילול בלי ספק: 3!ר ־ ומכלל אזהרת חילול ה' יתעלה יתגלגל מצות עשה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל ענייגו שיש לגרוס תמיד שיתקדש שמו בעולם ואף למסור נפש במקום הראוי כידוע מדברי רז״ל: ומכלל קידוש שמו יתעלה התפלה : בט * שנאמר ולעבדו בכל לבבכם • וארז״ל איזוהי עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה וגס זה קידוש שמו שיקבע אדם באמת מועד ידוע בכל יום לסודות, לפני בוראו שהוא יוצרו וכלכלו והטיב עמו כל הטובות מבלי התחייב לו אלא בחסד מוחלט ויבקש מלפניו עוד כל צרכיו לדעת כי אין זולתו יכול למלא שאלתו וסקרא העבודה תפלה הוא לכבוש המחשבה הטרודה בהבלי עסקי העולם ולהביאה כשיעבוד ה׳ יתעלה להיות נקייה וטהורה מסיגים בזכרו הפס הנכבד במחברת אותיותיו לכוין בהוייתן ולכלול בו גדולותיו ונוראותיו אז תקרא ותבין: ויש אצל רז״ל מאמר מהביל הסכלים הנרדמים,ומלמד האמת למשכילים השלמים, וארז״ל שהב״ה מתפלל י״ר שיגול! רחמי על קדותי והעניין כי נודע המעשה מסור ליד מוחלט והגמול והעונש יבא לן לפי המעשה והאלהיס רחמן מלא רחמים חפן בהצדיקו בריותיו וכס״א ומי יתן והיה לבבה וכו' (דברים ה כו) ולכן ארז״ל עליו כאלו מתפלל בכל יום הוא שיישירו את מעשיהם עד שיגבירו כח רחמיו בפעולותיו על כעסו יען כי המדה כן היא לתת לצדיק כצדקתו ולרשע כרשעו ותפלה ישרה רצונו גורמת לזכות הרחמים ולכבוש הכעס ־ וביאר כי סוד התפלה מסתרי התורה, למטרת צבי ולצפירת תפארה, וארז״ל שהב״ה מתאוס לתפלת ישרה צדיקי/דבר עבדו מקים • ואמר עוד שתפלת צדיקים מהפכת דעתו של מקום ממרת רגזנות אל רחמנות: וים עוד באגדה מאמר נפלא עמוק תחכמוני, שאמר לר׳ ישמעאל ברכני, ועוד אחר שאמר למשה החייתני ורבים כאלה שהב״ה חפן ומתקרב לפי מעלת המברך, עת לקצר ועת להאריך, ומה שראוי שתתבונן בו כי תאנו חכמינו בתפנת הברכות עשרת מונים לדעת כי,אחד באחד יגושו ויתאחדו, ויתלכדו ולא יתפרדו, וראוי להתבונן עוד כי תפלח ערבית רשות ולא האחרות, אין לנו עסק בנסתרות: ל ־ לברך אחר המזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת ־ ומפלג זה הוציאו חכמינו לברך האד׳ על כל מה שיהנ' לפניו ולאחריו* הנה המברך את ה׳ית׳ על הנאותיו כבר הסכי' שהוא המנהיג וסב׳ ספל אף כי הגלנלי׳ בסיבן והארן בטבעה מצמיחי' ומגדלין אין כח 03׳ רק מצד השסע השופע לכל מהסבההראשנה • וכן ארז״ל מי שאינו מברך כאלו גוזל אביו ואמו, האב רמז לסבה ראשונה כאשר האב סבה לבן, ועניין הגזילה ששולל ממנו ההשגחה והתנהג' לתתס לכוכבי' ולמזלות והיא כוונת אלך אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי וגו׳ (הושע 3 ז): וגרס עוד למנוע הטובה מן האומה וכה״א ולקחתי דגני' בעתו וגו'(שס) מד׳ כנגד מד'אחרי שאינו מודה בטוב המטיב ראוי לו שימנע ממנו טובתו והוא עניין גוזל אמו,וע״ד עיון בסחר יש במלת אב ואס לבעלי הקבלה, העמק שחלה, אוי הגבס למעלה, וכבר נרמז התפלה ־ ואמרו חכמי אמת ברשם, ברכה נדיבה מלכות ואזכרת שם־ וממס שעליו ראוי להעירך כי הברכה עניין אצלו המשכה מלשון וברך את לחמך * הנה התבאר עניין ברכת הנהנים* ויש עוד מין שני קרוב לזה והוא ברכת ההודא׳כאדס שנעשה לו נס שיודיעו לבני אדם חסדו ונפלאותיו ויודה שהוא ית׳ הטיב עמו הטובה לא יתכן הסבה למנהיגיו ולא יאמר מקרה הוא וזה המין גס נמצא בתורה אס על תודה וגו׳, ויש מין שלישי כברכת המצות אשר בעשייתן צריך לברך על הקדושה אשר קדשנו בהן וכן א׳ רז״ל והתקדשתם זו קדושת מצות , והעני! כי העושה מצו׳ למצות מקים ומעמד בזה ובספרד הנפש מארמונה יתאצל עליה מן האור ההוא ויהיה לה כמו משאב, והוא אומר שכר מצוה מצום, עשה אונך כאפרכס ופקח מין שכלך וחל תטבע ביס התאוה ומה שראוי להודיעך הסבה שבעבודה תקנו סופת הברכות בלשון נוכח ונסתר דע כי היא בשכלנו 3' סבות גדולות אשר הנס, יסודי הדת והאמונ', האחת היא שה׳ית מחויב המציאות וזה נרמז בברוך אתה, כמדבר עם עי שנמצא מפורסם אצלו: והשנייה היא שאין אמתתו מושגתכ״אלעצמו ולכן כדי שלא תשתבש המחשב׳ שהוא נמצא כשאר הנמצאי׳ ושיהי׳יחס בין מציאתו למציאותם קבעו מיד אשר קדשנו בלשון נסתר לדעת כי אף כי הוא במציאותו נגלה לכל, עם כל זאת אעתת מהותו נעלם ונסתר מן הכל* לא * ברכת כהניס ושמו את שמי על בני ישראל, והיה העניין כי היה הכהן בכוונתו סברה להאניל ולהמשיך הברכה על ישראל והיה לזה הכסן מבני אהרן, למעלתו וקדושת גזעו אשר בעבורה התקדש משאר העם: וע״ד הקבלה מפרישת כפיו תודענה מחשבותיו, אשר עשו לו אצבעותיו, כי ירמז כמספר אל האש כל, אשר ממנו תוצאת חיי כל, להאציל נשפע כחובר', לכבוד ולתפארת* וידוע העניין במלת וגבר ישראל * והברכה ה!חת המשולשת בנגלה לזה העולם, והע״ה בכלל בפנימיותה הנעלם: לב * ומכלל קדוש ית׳ עוד ליחד את שמו בכל יום שנאמר בשכבך ובקומך, והענין בהשתנות העת בממשלת כל מדה ומדה על פקודתה , ותתן טרף לביתה* ורמזו לזה בעלי הקבלה להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות ולכך תקנו ז״ל אמת ויציב גיוס ואמת ואמונה בלילה להזכיר כל כה בעונתו, ודבר בעתו, ותקנו עוד להזכיר מרת לילה ביום ומדת יום בלילה ולדעת כי אין קצוץ אלא האחדות סימן לדבר לזאת יקרא אשה כי מאיש,לוקחה זאת: לג * ומכלל לא תשא שלא לקלל את ה' יתעלה שנאמר ונוקב שם ה׳ וגו׳ ואזהרתו אלקיס לא תקלל: גס מאזהרה זו: לד* שלא לקלל דיין: לה * שלא לקלל ראש סנהדרין גדולה ־או מלך, שנאמר ונשיא בעמך לא תאור: לו* שלא לקלל אדם מישראל, שנאמר לא תקלל חרש: לן־ שלא, לקלל עצמו, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד: ומכלל חילול ה׳ יתעלס שלא לאחר נדרים ונדבות שיתנדב לפס ׳יתעלה: לה • שנאמר כי תדור וגו' לא תאחר לשלמו, ויש בו מצות עשה להקריב' ברגל ראשון שיפגע שנאמר: לט ־ וסבא' שמה עולותיב׳ וגו׳ ־ ומכלל זה ג״כ בתרומות ומעשרות ובכורים המתקדשים לשמו יתעלה שלא יאחר בהם הקודם ושלא להקדים המאוחר: מ* שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר: ומכלל קידוש ס׳ ית': מא * שישל׳ המועל בקדשי׳ שהוקדשו לשמו כדין המבואר: שנאמר נפש כי תמעול וגו': מב* שלא לנהוג מנהג חולין בדבר העתיד לתרום ממנו תרומות ומעשרות שה' יתעלה קידשן לשמו שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר וגומר: ומכלל לא תשא שהוא דיבור שוא ועבירה יתגלגלו מצות אשר בעבורם אמור: מג ־ לא תשא שמע שוא גארוהו חז״ל שלא יסדר אדם טענותיו לפני דיין בלתי אס אחיו אתו ופלא לקבל לשון הרע : מד* שלא להונות אדם מישראל שנאמר : ולא תונו איש את עמיתו, ויראת וגו׳: מה * שלא להונות גר : שנאמר וגד לא תונס וגו׳: מו ־ ולא תלחצנו: אזהרה שלא ללחצנו -־ מד שלא להונות מבד שברח מח״ל לא"׳ שנאמר לא חוננו: ומכלל לא תשא •־ מח * שלא להתנבאות לשקר שנאמר ומת הנביא ההוא • ואחרי שיש גו עונש יש בו אזהרה והוא מלא תנחשו ולא * D תקשרו תשקלו ׳ והקרא הנביא שקד נ3יא אולי לפי דבריו או ירמוז לעניין נודע אצל המתחכמיס (כל זה מ37רי המורה <ו״3 פל״ו ומ״ה) שיש בקצת אנשים כיז כבואי יגידו יש מהעתידות ולא ידעו מאין יבא להם, אולי הנפש 3הת3ודדה תד3ק בשפל הנ3דל ותתנוון 3ו ולכן י3וא האות והמופת אשר יתן, כי כאשר ידוע מאמתת הנ3ואה מדותה היא שיהיה שפע שופע מאת ה״י כאמצעית שכל הפועל על הכח הד3רי תחלה ואח״כ על הכת המדמה וזאת היא מדרגה שלאדם ותכלית השלמות אשר אפשר שימצא למינו זולתי מרע״ה אשר אין יחם 3ינו ובין הנ3יאיס אשר עניהס נאמר כמראה אליו אתודע 3חלוס אד3ר 3ו(3מד3ר י3 ו) ואלו שנים דל החלום והמראה 3הס יכללו מדרגות הנכואה כלס שהם רכים מלכדם הנה לרו3 התחלק מדרגותיהם ושימי לשונותיה' כאשר ידוע שיש שלא השיגו מן המלאך כי אס כדמות 3ת קול כי הוא עניין שיחכר לאשר איננו מזומן תכלית ההכנה לנבואה וזהו עניין הגר ומנוח ודומיהם, ויש שלא היה שס גס זה אלא התחדש רצון וכחירת עניין לכד וישתמש על מין זה לשון אמירה ודיכור וקריאה ושליחה וציווי ויש מי שנאמר עליו צלחה עליו רוח ה׳ או כיוצא כזה ואין זה כ״א שילוה לו עזר אלה* שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב וגדול, ויש מי שימצא אדם כאלו עניין אחד חל עליו ופח התחדש לו וישימהו ויגיעהו לדכר כשכחות וחכמות וכיוצא כזה והוא שיאמר עליו שמדכר כרוח הקודש, וכזה המין חוכרוכלהכתוכיס ולזה קראו כתוכיס כלומר כתוכיס כרוחי הקודש: והנה כל אלה המינים למטה ממדרגת הנכואס האמתית אשר מיניה ג״כ רכים מאד ודקדק במחלקות אלו עם קוצר לשון ותפריד בשכלך הכתוכיס כין עיונים רכים מתכלליס כדמיוני השכלית ואחרי זאת דע שאי איפשר לאדם להיות נכיא אס לא שיהיה כעיקר יצירתו כתכלית שיודו וזכות חומרו ומזגו המיוחד בחלקיו עד שיצא שכלו מן הכח אל הפיעל ויהיה לו שכל האנושי על שלמותו ומדות אנושיות טהורות שוות מכלי חסרון ויתרון ויהיו תשוקותיו כלס לדעת סודות המציאות וקכותיו ומחשבתו לעולם נשקפה לידיעת השם ובחינת פעולותיו, ומה כצריך שיאמן ויתבטל תשוקתו לעניין בסמיי ד״ל בחירת תענוג המאכל והמשתה והמשגל ־ ואחר הגיע איש מאישי הארס למעלות אלו יכין עצמו אל הנבואה כאשר ידוע כקכון כני הנביאי׳ אל ההפרה אז אפשר להנכא כרצון הש׳ ואפשר עס כל זה שלא ינכאעל צד הפלא כאשר נמצא כעניין כרוך 3״נ •־ ואתה יודע כי העניינים האלה אשר כללנו והס שלמות פח הדכרי כלמוד ושלמות המדמה כיצירה ושלמות המדות בכפול התשוקות ממיני ההגדלות והסכלות הרעות יש כהן כין השלמים יתרון ר3 זה על זה, ולפי היתרון כעני[ מן הענין יהיה יתרון טענת הנביאים זה ע'4ז ־ ודע כי כאשר יגיע השפע השכלי אל הפח הדכרי נכד ולא ישפיע ממנו על המדמה אס למעוט־ השופע או לחסמן המדמה בעקר יצירה שזה המין מן חכמי העיון,וגס בהם יש יתרון זה ע״ז, יש שישפע על הדכרי שיעור ישימהו כעל חקירה והכנה לכד, ויש שישפע עליו להתעורר ללמד לזולתו וימצא לעצמו תשוקה לחכר החיכורי׳ ־ וכן כעניין נביאי האמת כעצמם כאשר ידוע,אכל אם יגיע השפע אל המדמה לכד ושם ינוח אס טקצור הרכרי אס מעקר היצירה אס למיעוט התלמדו', זה העין מן מנהיגי הארצות מניח’ הנימוסים והקסמים והמנחשיס ובעלי חלומות הצודקות ועושים פליאות בתחבולות זרות ופעמים יתחדשו להם ?מיונים נפלאים וטרופי העני ן עד שיחשבו הס כעצמם שהס נכיאיס ויבאו בכלכוליס גדולים ויתערבו להם העניניס האמתייס כדמיוניס, וזה לחוזק המדמה וחולשת הדכרי, ובהיות השפע אל שתי הפחות יחד והס על תכלית שלמותם כמבואר הס הנביאים האמתייסאשרלהסגלה ה' יתעלה סודו יליאיו ועבדיו, צדקו יחדיו, ואשר תמים פעלו, מהרס יקיס מלולו, על כל בשר לשפוך רוחו, והשיב המלך את נדחו ־ נשלם דבור השלישי • והרי לך דבור הרגיעי ׳ בהדרס כל דברי שבת ומועדים וקרבנותיסס ועניינם ודבר השביעי אשר גס הוא שבי! יתגלגלו אליו ע״ה מצות עשה ולא תעשה : סמ״ג א זנור את יום השנת לקדשו • ב שלא לעשות בו מלאכה • ג וביום השביעי תשבות • • ד שלא לצאת חוץ לתחום ה להקריב קי:} מוסף בשבת • ן לערוך בשבת להם הפנים • ז לשבות ממלאכה ביום הכפורים • n שלא לעשות בו מלאכה • • D להתענות בו שנאמר ועניתם ובו' • י שלא לאכול ולשתות בו • • יא לעבוד עבודת יה'כ'כמשפטו י > יב להקריב בו המוספין כמשפטן ׳ • ע לשבות ממלאכה ביום א׳ של פסח -יד שלא לעשות נו מלאכה • ־ עשה ל״ת סח כט ל קצה רט 5* סח סט ט ו לאכול מצה בלילה ההוא - * • טז לספור בלילה ההוא ופלאות היית• י יז להשבית הנדן מן הבית• ' • • ץ־ן שלא לאכול חמץ בל שבעת הימים • ־ יט שלא לאכול חמץ ע"׳ תערובת * • כ שלא ידאה לך חמץ • • • כא שלא ימצא יטמון • י • ׳ כי לשחוטבע"פקרבןהפסח• • • בג הטמאים והרחוקים יעשו פסח בייד באייר ־ כר לאכול הפסה בלילה במשפטו׳ • כה לאכול הטמאים פסהיהן כחדש השני כמשפט בו שלא לאכול נא• • • • בז ומבושל • • ־ • • כה שלא להוציאו מן החבורה ־ ׳ • בט שלא לשבור עצם בפסח ראשון• * ל ובן בשני • • • • • לא שלא להותירו עד בקר• • ׳ לב וכן בשני שנאמר לא ישאירו ממנו • • לג שלא לאכול ממנו בן נכר• • • v לך תושב ושניר לא יאכל בו • • • לה כל ערל לא יאבל בו • • • לו לא ילין הלב חני עד יקר • • לן שלא ילין מן החנינה • לח לא תשחט על חמץ וכי׳• • לט לשבות בשביעי של פסה• • מ שלא לעשות בו כל מלאכה • • מא להקריב מוסף כל ז׳ ימי הפסה • • 3D להביא ביום ב׳ דפסה מנחת העומר • מג לספור מ״ט יום מיום הנאת עומר • מד לשבות ממלאכה בחג השבועות • • מה שלא לעשות בו מלאכה • " 0ו להביא בו שתי להם עם קדבגותיהם • ב*,ן להקריב מוסף בשבועות• * כיה לשבות ממלאכה ביום ראש השנה • מט שלא לעשות בו מלאכה• . • 1 נ להקריב בו מוסף• • • • נא לתקוע בו בשופר • • י • נב לשבות ממלאכה ביום א' של הג• • נג שלא לעשות בו מלאכה • • • נד להקריב נו מוסף ־ • • • נה לקחת בו לולב ואתרוג והדס יעונה • נו לשבות ממלאכה בשמיני עצרת • • נז שלא לעשות בו מלאכה ׳ • • נח להקריב בו מוסף• • • • נט לחשוב תקופות ומולדות• • • ס לקדש ב״ד החרש בההחדשו • • פא להקריב מוסף בראש החדש• • סב והשביעית תשמטנה • • • 0ג שדך לא תזרע • » סד שלא לקצור ספיחי שביעית• • 0ה שלא לעבוד אילן בשביעית שנאמר כרמך • סו שלא לאסוף פימת הארץ• • • סז להפקיר פימת שביעית• • • סח להשמיטבספים• • • • סט שימנו הנייד שבע שנים שבע פעמים • ע לקדש שנת החטשים • • • עא לתקוע בשופר ביה״ב של יובל * ♦ 217 שלא לעבור אדמה ביובל• • • 17 נ לא תקצרו את ספיחיה • • • 7!ד לא תבצרו את נזיריה• • • 7!ה שתשוב האדמה לבעליה ביובל• • סמ׳ג עשה לי ת רכג רבד רכה רבו לד קצה קצט ר לה רב רא לו דג מב לז קמח קמט קס קנא קנב קע 117 7!ט עז עח שנ שנא שנב שנו שנז שנח שנט שנג . שנד שנה שמח שמט שמז 17א עב עג עד עח רסו רסז רסח רסט רעב רעג רעד! א• זכור את יום השבת לקדשו עניינו להזכירו בשיר ושבח של קידוש• ב* שלא לעשות בו מלאכה שנאמר לא תעשה כל מלאכה: ג־ ויש בו מצות עשה שנאמר וביום השביעי תשבות: ד ־ שלא לצאת חוץ לתחום שנאמר אל יצא איש ממקמו, ענייני שכת הוא דבר שאין צריך כאור כי םבותיו מבוארות בתורה ורבות הן האחת לערבם בהמון אמונת החרוש כה״א וכה׳א כי ששת ימים וגו׳, וכאשל נדע שהעולם מחודש כן נדע שיש מהדש בורא ונוטה לעבודתו תמיד והיא עלת כבוד היום והגדיל אותו , והשנית שנצטוינו לשמרו ולזכור חסדי ה' יתעלה עלינו ונפלאותיו אשר הוציאנו מעבדות מצרים מקום אשר היינו נכבשים לעבדים ועמלים בעבודת סרך ולא נחנו ולא שקטנו בעת חפצנו, והניח ה' יתעלה לנו מעבודתנו וזה נזכיר עס השביתה וכה״א וזכרת כי עבד היית וגו׳ y והיתה מצום זו עניינה כעני! מצות תפילין ודומיהן אשר הס מעשים לחזק הדיעות האמתיות ולהעמידם אצל ההמון * עוד יש תועלות בעניין השבת כי הוא אות וסימן לע״ה ולקבוע בשכלנו תמיד כמו שהאדם אס לא הכין בימי החול סעוד׳ לשבת לא יהיה לע״ה כי אין שם מעשה: אבל בעלי הקבלה ירמזוהו עקר השבת במאמר נגלה, בואי כלה בואי כלה, והזכירו בו כבוד יום וכבוד לילה, אמרו כ׳ כבוד יום יקדם ; מי יתן ותבא נפשי בסודם, ויש לס' עני ן בכל השביעיות, גולות עליות וגולות תחתיות: ה ־ ולהקריב בשבת מלבד עולת תמיד שני כבשים שנאמר וביום השבת בני כבשים העניין שלא יהא כירת העבד מליאה וכו', ויתבאר אח״כ קצת מעניין הקרב! כי קרב לחבר יסוד האגודה, ולעלות מן המזבח ממדרגה למדרגה, וממדה למדה, עד יערה רוח ממרום ויחלק להם חקס,והיות בשבת 3' כבשים אולי לרמז הנרמז אשר יש בזה כבוד יום וכבוד לילה: ד לערוך בשבת לחם הפנים שנאמר וביום השבת יערכנו, הענין בלחס הפנים היה להאציל פסע הברכה על ישראל כי מעת היות העול' לא תברא יש מאין אס לא יהיה שורש ועליו תחול הברכה כעני! אלישע באסוך שמן זענין אליהו בכד הקמח,כן בשלחן שעליו להם הפנים תחול עליו ברכה וממנו ימשך לישראל, והיות מערכתו בשבת אולי כי בכן תחול •הברכה ביותר להלול היום מבורך:וע״ד הקבלה אשר ענינו נודע המערכה בשבת גס על סבה זו תתהלך, ביום השביעי כטוב לב המלך ואשר אומר אני בעניןסדורהשלקן בלחמיוכי הוא להודות ולהזכיר על עקר גדול ויתד שהכל תלוי בו ועמוד שהכל נשען עליו,וזהו כי כמו שבא בתורה הקדושה ה' אלהיכס ה' אחד מבלי ראיה המבוארת ומוכרחת ע״ז אלא קבלה לבד להלקעזו לנשים ונטף,ואחרי הקדמנו הקדמות אלו נאמר ע״ד כלל אשר ידוע כי המקדש וכל כליו ציונים וציורים לדברים נפלאים ועניניה בודאי <1וכרחיס באמונה ומושפלים כי העולה על הדעת הנה כי לחם הפנים אשר נערך על השלקן הטהור ירמוז להישיר השכל למציאות בכללו ואיך עומד ונמשך התחתון מאצילות שפעת העליון עליו, ונאמר כי הלחם למוז אל העולם השפל רוצה לומר בעלי חמר בכלל והס סגלגלים עם היסודות אשר הס ענייניהם בכלל במספר י״ב כענין המזלות בעליונים וכענין גבולי האלכסונים בתחתונים ואולי גס בזולת אלה להיותה נרמזים בלחם כי הלחם קיום גשמי במושכל ראשון, והתחלקס לב' מערכו' כי הענימיי׳ הנרמזים מתחלקים בחמריס שונים רוצה לומר כי חמר השמים אחד, וחמר הארץ אחד, והיה אצל המערכת לבונה זכה רמז לכחות האמנעיות וניהוג הגלגלים והשכלים בכח הוד הנשסע עליהם כאשר התבאר שהש' יתעלה נתנן אמצעיים בין כבודו ובין מעשיו והס נרמזים בזה להיותם בלתי חמר אך צורות פשוטות, והיה לבונה הערה על הבהירות בהשתתפות השם יתעלה, ומעני! זה אמרו לבוש הבדים כאשר בארו רז״ל אשר ממנהגי הכתובים בדברם בעניניס יקרים מופלאים להשתמש בהשתתפות לענינים נעלמים כמו שהעיד במרכבה שראה יחזקאל: ונשוב לעניננו ונאמר כי זה שיקטירו הלבונה על המזבח בעבודתו רוחנית והיו משרתי השם אוכלים הלחם מבואר מאד כי בעזרת אנה* ישראל אשר יתקבלו הרוחניים אצילו׳בכח זה יתקיימו מל משך חמר מציאות' בעלי חמר הגסים אבל השכחן אשר יהיו נערכים והלחם ירמוז מנהיג העולם יתעלה אשר עם המציאו ברואיו לא יעמדו רגע מבלעדיו ולא ימשך הדיס אס לא יהיה מעמידם כאפר יתבאר באחרית המאפר וכולה סמך הנמצאים יחלותס עליו בין יהיונפרדיס בין יהיו בעלי קמר: וסליק הלחס בשבת'וסדרו פעם שנית ירמוז לאמונה אשר נאטינה אנחנו והוא שביום השביעי שלו יתעלה אשר הוא אלף שנים ישתנה המציאות המסודר לנו על עני[ אקר, זה נרמז בסלוק וסדור, וזולתו נתן עור טעם הסלזק וסדור בשבת להורות על הקדוש אשר הוא כוונת הגעתנו ולפי הדרך שבארנו יהיה רמז מופלא והתעוררות מקובל בהיות השלחן חציו והנגלה זהב וסנימיתו מעצי שטיס אשר הוא ע־ן פשוט ולמשכיל יובן, ומליו ינעם טוב טעם: ז־ נשבות ממלאכה בי*כ שנאמר שבת שבתון הוא לכס: ה• שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה ל״ת: ס• להתענות בו שנאמר ועניתם את נפשותיכם ■י י‘ שלא לאכול ולשתות בו ולהבדל מן הענג שנאמר אשר לא תעונה ונכרתה: היוס הזה נותן דעת התשובה בין בתשובתו וסבתו אשר היא מן הדין הריעות אשר לא יסודר מציאות אנשי התורה אלא בהאמין אותו,׳ וזה אפר אי אפשר לאדם אשר לא יחטא ויפשע אס שיוסכל בדעתו שיפרחו או יחזיק מדהבלתי נבחרה באמת או לתגבורת תאוה וכעס, ואלו יאמין האדם שלא יוכל לתקן המעוות הזה לעולם היה מעמיד על טעותו ואיפש׳ ושיהיה מוסיף מרי אחרי אשר לא נשאר׳ תחבולה, אך עס אמוג׳ החשוב׳ יתרן וישוב לטוב סבעניניס ויותר משלא היה קודם שהמרה, ולזה רבו המעשים המקיימים זה הדעת המועיל כמו הוידו״ן והקרבנותעל השגנו' וקצת זדונות והתעניות עס מה שידוע גודל התועלת אשר בתעני׳ להחליש Tóm. X. ולמעט כח התאום כי בהמשך עירוני ם ועינוגים ירבה ויגדל היח ההוא וברבותו יתחדשו ההתעוררות העצומות והקלקולים הגדולים בגוף ובנפש כאשר ידוע, עם מה שיעידו בעלי הקבלה אשר ימשך עליו משפע נפש מאדים ויורד לעמקי רע, למות יכרע, הנס התחברו והצטרפו כל אלה התועלות ביום הזה רוצה לומר 3י״כ, וסבתו מבוארת אשר■ בו ירד אדון הנביאים בלוחות שניות ובישר האומה בסליחה ותשובה ועבודה גמורה ונאסר בו כל הנאות גשמיות וטורח הגוף ותועלתו ולא יעשה בורק הוידויס ולשוב בכל לב מן החטאים* ולבעלי הקבלה עגין במספר הימים מיום הדין אשר בראש קדש, העשירי יהיה קודש* ונאסרו בו כל עניני נשמות ותשמיש להיות המשפט בקדשי הקדשים: יא * לעבוד עבודת ׳"כ כמשפט המבואר שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקודש * היוס הקדוש הזה מה עצמו חלקי פרטי עבודותיו, ומי יבא עד תכונותיו: אמנס מה שראוי לבאר קצתו הוא ענין שעיר המשתלח אשר בו יטענו עלינו הכופר׳/ זובח׳ לשדים וזוני אחרי השעירים, פיסס דבר שוא וישימו לשונס חרב חדה, הנה ככל הגויס בית יהודה, וחלילה לנו מכוונתם, ומלכת בנתיבותס, אבל הכוונה בשעיר המשתלח ציווי האדון יתעלה המצוה עלינו והנו לשם המיוחד כחבירו הנשחט, וענינו שהוא מעשה כעין משל לסכין מול' בנפש עם שתתפעל לתשובה כלומר כל מה שקדם ממעשינו גקינו מהם והשלכנו מאתנו והרחקמס, והוא אומרו ונשא השעיר עליו וגומר כי בלי ספק החטאים אינם משאות שיועתקו מגב לגב, וזה אשר היה להעביר החטאים וכאלו היה נושאם לא נרצ' להקרב' כלל, אבל יורחק תכלית ההרחקה ויושלך בארן שאין בה ישוב., ואף לזביחס ולשריפה לא נראה כשאר הנשרפים חון למחנה להיות הוא נושא חטאים ואף מן הקבוץ לכן לא היה ראוי לריח ניקח ומטמא עוהקיו, עוד הוסיפו בו עני ן בעלי סקבלה והוציאו מן הלשון ענינו,ואמרו כי מן הראוי היה שעיר קרבנו וכי המקום הראוי לשלחו למדבר, יריע על אויביו ויתגבר, והמשילו הדבר למלך שעשה סעודה אחת לאהד מעבדיו ויהי איש אחד מרואי פני המלך שוב׳ לעושה הסעודה וצוה המלך לתת מנה לו .ולפני משרתיו מחמלתו על עבדו להיות משרתיו נהנים ממנו לכל מי שיאמר וסנה המשל נאות ומוסכם, וזה טעס הגורלות כי הכהן לא יקדיש לעזאזל כלל אבל היה מעמיד שניהם לפני הסס והוא יתן חלק לעזאזל אשר יבחר לו טל יד• הגורל אשר מאתו משפטו וגס אחר הגורלות יעמוד לעני הס' לכפר כלומר שהוא שלו ולא נתכון לשלחו לזר והנה זה מבואר: וסיו^הקרבן נ״כ פר הוא לכפר על מעשה העגל אשר היה באמצעות אהרן, וקרבן הצבור שעיר לכפר על מכיר׳ יוסף אשר היה באמצעות שעיר עזים, ולא יהיה טעם זה חלוש בעיניך כ׳ כוונת כל אלה הפסולות ליישב בנפש כל חוטא וכל איש מרי שצריך להזכיר תמיד חטאו כמו שנאמר וחטאתי נגדי תמיד(תהליסגא ה) ושצריך כפרה על החטא הוא וזרע זרעו בעבודה שתהי׳ מפין המרי, שאס היה המרי בממון יפזר ממונו לצדקה, ואס היה בהנא׳ הגוף ייגע גופו ויטריחסו בעבודת השם, ואס המרי במדה מן המדות כנגדה בהפך; המלה ההיא. ואס הי' בעיון ר״ל שיאמין דעת בלתי אמתי לקוצר יר סכלו והתרשלו מן החקירה יעמיד כנגדו בפנוידמיזשבתו ממניני העולם רק במושכל לגד וידקדק במס שצריך שיאמין, וכן הענין הזה כאשר נטשה ע׳י אהרן כשלון העגל היה קרבנו וקרבן הקם מזרעו תחתיו פר אג עגל; ;וכאשר חטאו ישראל בשעיר עזים, וכאשר יתישבו אלה העניניס.בנפש יהיה מביא בלא ספק להיות המרי קשה בעין האדם ויזהר ממנו לבל ׳כשל 1< צטרך לכפר׳ ארוכה ואפשר שלא תשלם, ולכן ישמר מתקלת הענין, הנס היא תועלת מבואר׳ עם מה שיש עוד לומר כי היה קרבן.הצבור'שעיר וכן שעירי הרגלים ושעירי ע f להיות החטא מורגל למפורסס־בזמניס ההם שהיו עובדים לשעירים ולשדים כאשר נודע מן התורה, ומניןהזאות שבעה נרמז כבר ונס היות אחת למעלה וז' למט׳ והיות אחת נמשה׳ עם כלס כי לא תפרדסבה מכל הסבו'להיות חיי כל הוויות העולם,מס נרמז כבר היות העבודה ביום הזה בקודש הקדשים ורק בכ״ג המקודש על קדושת שאר זרע אהרן; והעלות הקעורה לפנים שהוא דבר דק ורוחני אשר לא יכנס בבגדי זהב ידוע: ♦ב* להקריב בי״כ־מוסף כמבואר שנאמר ובעשור לחדש וגוער והקרבתם־עולה וגומר, המוספין היו עשר בהמות ועניןקצת׳ התבאר ויתכן עוד כי היו הפר והאיל וכן כבשיס להזכיר זכות אברהם להיות היום כפרס ■וכתיב בחסד ואמתיכופר עון וכתיב חסדלאברה'׳ ועל דבר הקבלי׳ יתכן כי היו׳ ז׳ הכבשים כענון ג׳ הזאות למטה וענין ג׳ מיני בהמות האמת גדול' מחברת' השליס המספר אשר התכון גס בימי' •־ יג ׳ לשבותממלא-׳ ביום ראשון של פסח שנאמר ביום הראשון מקרא קודש: יד* שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כלימ״ע ^ תעשו: טד לאכול בלילה ההוא מצה בערב שנאמר תאכלו מצו׳: טז־ לספר בלילה ההוא נפלאות ה׳ ית׳ וחסדו אשר הגדיל עמנו לפדותם שנאמר זכור את היוס הזה ונו׳ * וכתיב והגדת לבנך וגו׳: יז * בהשבית חמן מן הבית 3ע״פ שנאמר ביום הראש׳ תשביתו וגו׳: יח* שלא לאכול חמן כל שבעה:יט* שלא לאוכלו ע״י תערובת שנאמר כל מחמצת ל׳ת: כ* שלא יראה חמן שנאמר לא יראה לך וגו׳ ־ כא * שלא ימצא בטמון שנאמר שאור לא ימצא וגו׳: בב • לשחוט בע״פ קרבן הפסח שנאמר שה תמיס: בג י לעשות הרחוקים והקרובים פסתיהס בחלש השני שנאמר איש כי יהיה טמא ה E לנפש לנפש או בדרך רחוקה וגו׳: כר׳ לאכול הפסח בלילה כמשפטו שנאמ׳ ואכלו את הכשר בלילה הזה: כה׳ לאכול הטמא׳' פסחיהס כמשפטו 3סדש השני שנאמר פל מצות ומרוריס יאכלוהו: כו ־ כז ־ שלא לאוכלו נא ולא מבושל שנאמר אל תאכלו ממנו נא וכשל וגו׳: סד ׳ שלא להוציאו מן החכורה שנאמר־ לא תוציא מן הכית מן הכשר חוצה: כט* ועצם לא תשכרו כו: ל,־ כפסח שני ועצם לא ישכרו בו: לא• לא יותירו ממנו עד כקר: לב־ כפסח שני לא ישאירו וגו': לג׳ פלא יאכל ממנו ישראל שנשתמד שנאמר כל כן נכר לא יאכל כו: לד־ שלא יאכל כו ישראל שמתו אחיו מחמת מילה והוא לא גימל שנאמר כל ערל לא יאכל בו: לה־ שלא יאכל כו גר תושב שנאמר ת1שכ ושכיר לי״כ: לו ־ שלא ילינו אמוריפסה חון למזכה שנאמר לא ילין חלב חגי עד בקר : לז ־ שלא להותיר מן החגיגה הכאה עס הפסח אחר זמנה שנאמר לא ילין מן הכשר אשר תוכח 3ערכ וגו': לח ׳ שלא לשחוט את הפסח ועדיין חמן קייס אתו שנאמר לא תשחט על חמן דס וכחי: לט * לשכות ממלאכה בשביעי של פסח שנאמר וכיום השביעי מקרא קדש: מ ׳ שלא לעשות בוי מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו, ענין מפורסם וככר הרחבנו כמאמר כמה גדולה התועלת אשר נעשה מעשה להזכיר נפלאות השס יתעלה וחסדיו, והיותו ז' ימיים הקף שלס , ואלו לא היה כ״א יום אחד לא היה הדבר מתפרסם כי כמה פעמיס יאכל אדס מאכל מן המאכלים שאינה מורגלים יוס או ׳ומיס. ואף כי לא נשלם הפלא עד יוס ז׳ אשר 3ו טבעו האויבים ואולי לסבה זו נאסר יוס ז׳ מלאכה עד יוס צאתם ושבעתם ׳ככד על ההמון והנה כל החקיס הנזכרים טעמם מבואר כי כלס להזכיר הנס כי כאשר היה שם חפזון עד שלא הספיק כצקה להחמיץ לזכר זה אכילת מצה־ וכן צלי אש למהר לכלי היות פס שהות לתקן תכשיניס ומאכלים צוה גס לאכלו כחפזון ככל מה שאפשר ואז אל יהיה כשלמותו ויבא לומר פלחן ה׳ מנואל z וכן לא היה פנאי לשכר עצמיו להוציא מה שכה׳ ולא לשלוח מנות לבית ולהמתין לביאת השליח, וכן ראשו על׳כרעיו ועל קרבו,וכוונתהחפזון שלא יתאחר אחד מהס ולא יצא עס חכיל־יו ויוכלו האויבים להתנכל לו ולהזיקו וצוה לעשות נצח לזכרון כאשר הי׳ העניין כמו *!נאמר ושמרת את החק׳ הזאת, וטע' המרור מבואר וככר התבאר כי בכך תגדל ההודא׳ והכניע/ והיותו נאכל רק למנויו הוא שלא יתרשל אחד לסמוך על רעהו ויזדרז כעצמו׳מתחלת הזמן, והיותו אסור לערלי׳ בארוהו חכמים ז״ל, ומה שראוי להודיעך עקר סכת קרבן הפסח כי ידוע שהמצרי׳' עובדים למזל טלה לכן לא היו שוחטים הצאן כלל,וצוה השס ית׳ לשחוט ככש לפסח ולהזות מדמו בחון לדעת כי המעשה אשר חשבוהו הס סכת מיתה הוא מציל מן המיתה ואף כי מזל טלה כחדש ניסן הואככחוכי הוא הצומח, 1צוה יתברך לשחוט טלה ולאכלו לדעת שלא יצאו בכח המזל כ״א ככח עליון וכי השפיל אתאלהיהס וכוחם של מצרים בהיותם כמעלה עליונית להודיע פיה׳ הוא סכת הכל: וע״ד הקבלה היו ההזאות בפסח מצרים כעניין הזאת הפרה וכן הוא אומר ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם ־ וענין החמץ נרמז ככר ויהענין פן לא ישית את האדם רק לזאת ויפריד המחברת, לכן נצטוה אכילת מצה לזכור העפות שה תפארת: מא ־ להקריב מוסף בז' ימי הפסח שנאמר והקרכתס תולה וגו׳ ׳ ככר התבאר מוסף יום הכיפורים שהוא פר ואיל ושעיר 1ז׳ כבשים והוא גס מוסף ר״ה ושמיני עצרת אכל היות כמוסף פסח עוד פר יותר וכן כמוסף שבועות ור״ח לא ידעתי לו סכה ואולי העניין כי שעיר חטאת לא יהיה רמז לדבר רוחני וכן בר״ה אשר נודע ענינו שהוא יום הדין׳ וש״ע אשא עליו נאמר באגדה ענן העוד׳ קטנה הדכר מבואר מעצמו איננו צריך כאור זולתו, והאלהיס יחלק מחכמתו לי אני עבדו בן אמתו, השכל וידוע אותו: מב־ להביא ביום ב׳ של פסח מנחת העומר וככש עמה לקרבן שנאמר וכי תקריב מנחת בכורים וגו' ועשיתם כיוס הניפכם, הענן הזה כענן-הבכורים וראשית דגן ותירש ויצהר וראשית גז ובכורות אשר מן הראוי לתת מבכור׳ ראשית כל לבית הפס ית' ולמשרתיו להיותו יתעלה קורס כל ראשית לכן ׳ותן כל ראשית״-לככודו ׳ויקרב עמה רק ככשאחד להורות על האחרון יפי הוא לבדו ואין זר אתו ־.והיות הענן והבפסח כי אז זמן הקניר.והקמה על שלמותה יוהידת העומד בא מן השעורים אולי כי החיטים לא מלאו עוד כרוב השנים להיותם אפילות, אבל היותו יום שנילא־ידעתי לז־סכה, ואולי יתכן לומר כי אס היה כיוס ראשון לא היה פנאי בקצירתו כי עקר הקצירה בלילה ואז יטרח כאכילת פסחים ־ והיות הקצירה כלילה הוא להיותו טורח גדול ותקון כעבור היותו; ואס לא יקצר עד היום ימשך זמנו ויחשבו הדחוקים אחדשעה או שתים כבר נקרב ויאכלו מן החדש אשר לא כדת: מג * לספור מיום הכאת העמר מ״ט ימים עד שבועות שנאמר וספרתם לכס וגו׳־ העני! כספירה לחיבת יום מתן תורה וסגדלו כמי שיצפה לאוהבו וימנה הימים עד בואו־ והנה ידוע כי הכוונה היא כיציאת מצרים לתת לנו את התורה הזה, ואף כי היו עוסקים כימים ההם כשדות ואולי יבוא המועד להשתכח לולי הספירה, ומה שראוי להעריך־אליו היום המספר מיום צאתם חמשיס ואנחנו לא מ1נ׳ כ״א מ*ט, והענין כי התורה אשר הכוונה אלי׳ כלולות וטמונות כה חמשיס שערי בינה והאחד לא נודע לאיש אלא גנוז אצלו ית׳ לפיכך אינו כמספר, ועוד רמז זה בענן היובל: מד׳ לשכות ממלאכה כחג השבועות שנאמר מקרא קודש יהיה לכס ־ מה־ שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשי, ענינו ידוע לזכור כבוד מתן תורה ולכך היה. יוס אחד כאפר הי' המראה הגדול ההוא •־ מן ׳ מז ־ להביא שתי לחם עם הקרכנות הבאים עליהם הנאמר וביום הביכורים בהקריבכם וגו', ענן שתי לחם להיות ראש לכל המנחות והביכורים, והיותו בעת ההיא כי כבר הבשילו פרי ען החטין על הרוב ־ והיות בהמות הנאות, עמהס אשר מלבד שני הכבשים הנקרבין עעהס בתנופה ואולי להיות היום אשר נתנו בו עשרת הדברות, ולכוונה הפנימיות, והיותה חמן הוא להיותה תודה לשם ית׳ כי שמר לנו חוקות קציר והעלה גדיש בעתו, וקרבן תודה יקרב על חמן ־■אכל בעלי הקבלה אמרו כ׳ ענן שבועות הוא כעני! שמיני עצרת נעצר הוא לז׳-ימי הפסח אחר מנות בנתייס ז׳ שבועות, ולכן הי' יום יחידי ושם יהיה עצרת והנה קרבנו ראוי להיות חמן אבל, מדאגה מדבר פן יתור הארס אחר הלב היו בו 3׳ חלות וכן הדבוק עמס 3׳ כבשים לחבר הקודש עם קודש הקדשים: טח ־ לשבות ממלאכה בר״ה שנאמר מקרא קודש יהיה לכס: מט ־ שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו: נ־ להקריב בו מוסף שנאמר והקרבתם עולה ונו׳: נא ־ לתקוע בו בשופר שנאמר יום תרועה יהי, לכס, ענן היוס כי ה' ית׳ קבעו מועד לדון בו מקרי זא העולם השפל והודיעו ניצוריו להיות חס־ן כהצטדקס להתעורר כו לתשובה מש כחתם לכן יתקעו 3ו שופר והעם יחרדו ־ אכל כעלי הקבלה אמרו כי שופר רמז למלאות, מראות נוראות, כי התרועה כענן מלחמה, והתקיעה פשוטה לרמז עני[ רוחני פנימה, והוא ענן השופר ולכן תהיה פשוטה לפניה ולאחרי' נהיו׳ ההנהגה משופעת כרחמיס,ומכאן יוכן ענן תרועה יתקפו נמסעיהס, כי ינכו להלחם כצריהס, ובהקהל את הקהל יתקעו כיס׳ית' ונפלאותיו להלין טוב ויגננצו רחמיו על טדותיו: נב ־ לשכות ממלאכה כיוס ראשון של חג שנאמר מקרא קודש יהיה לכס: נג ־ שנא. לעשות 13 מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה ל״ת, להתפרסם זה הענין כי זולת זה יפנה כצ איש לדרכו ולא יתפרסם סדכר, זהו אצלי סכת איסור מלאכה בכל המועדים כונס עס היות כולס זכר ליציאת מצרים כי נחנו אחרי העמל ושקטנואחרי העצב ואשר לא יאסור כל השבעה ככר התבאר, וע״ד הקבלה ענן הז' ימיס נרמז ככר: (נד ־ להקריב מוסף בשבעת הימים שנאמר והקרבתם עולה וגו׳ פריס י״ג אלים שנים ככשיס כני שכה ארבעה עשר תמימים ושעיר חטאת אחד, רק שהפריס היו פוחתין והולכים) ועד׳ז הי׳ ראוי ליקרב כשכעתס ע׳ פריס להזכיר עס השורש נס הענפים אשר יספיקו ילדי הנכרים, פרים אבירים, והיותם פוחתים והולכים הוא רמז להיות צלס סר מעליהם להיות הלוך וחסור עד לא יבוא השביעי, אכל היו קריכיס ככל יוס שני איליס ושעיר וארבעה עשר משים אולי הג׳ בהמות רמז לג׳ סגולים ידועים וי״ל ככשיס כענן הז' כבשים בשאר מוספין והכפליס לדעת כי כולם גאגדיס בו ונאחזים לא פזורים ויש לנען ולהפכו כס וכה וכח זה כזה, וזה תוך זה, והאלהיס ישכילנו כמאמר החוזה: נח־ לקחת כראשון של חג ד׳ מינים שנאמר ולקחתם לכס כיום הראשון וגו׳, הכוונה כמצוה זו ארז״ל(כמורה ח״ג פמ״ג) שהי׳ מענן הסוכה ר״ל להזכיר את המדבר, והוא כי אחרי צאתם ממקום הצמאון לא מקום זרע ופרי האדמה ומיס אין לשתות אל מקום רחב ידיס וען פרי ומקום יאוריס ׳קחו מן המינים להודות בהם השם ית' ולהזכיר חסדיו עלינו, והתיחד המינים הללו להיותם נאיס למראה ולריח וליופי דליותיו ■ורעננותיו והס הנמצאים בזמנים ההם כאדצינו לרוב, ואף כי הס יעמדו 3לחותם ושלמותם משך שכעת ימים, אכל כעלי הקבלה אמרו כי הענן לרמוז חמודות, כל מעמד עמודים ויתירות, והגה כל העלןתלוליס כלולב כשררה זה למעלה מזה וכולם יונקים משרש אחד והיא דוגמא לעני ן גבוה מעל גבוה, והנה הלולב עצמו יוצא מתוך כולם, אצה׳ יעקב יקיא אדון עולם, לכן היה כימין, מוסד המאמין, וענן פרי ען סדר ידוע מעכן פרי p הדעת מאדה״ר גס היום גס תמול י לכן לא הי׳ כאגודה והי' כשמאל, וענן עבות ההדסים וקליעת הסתעפה, לזכר ברוגז רחם תזכור והשתתפס, וערכי נחל דוגמא אל התערב הכוחות, אל אלה׳ הרוחות, אלו נתיבותיו נכוחות, והיות מצוה זו כגכולין יום אחד ובמקדש כל ז' אולי כי שס המקום הראוי להתמיד ברמיזת מראותיו, והזכרת עצומותיו: נו ־ לשכות כשפיני עצרת, ממלאכה שנאמר מקרא קדש יהיה לכס: נז־ שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה ל״ת: נח־ להקריב 3ומוסףשנא׳ והקרבתם עולה וגו׳־, ענין היום הזה להשלים 3ו השמחה אשר היא כוונת מועד זה והיא לא תהיה שלימה כסוכה כ״א כבית עדות וככגיניס רחבים המרחייין הלב(כנזכר כעורה ח׳ג פמ: ג) ־ וע״ד הקבלה יש כאגדה מילה להיות פר יחידי רמז לכנ״י והנה השמיני רגל כפני עצמו כאשר האתרוג אינו כאגודה ועס כל ןה יהי' תשלומין לראשונים, האל יזכנו להיות סודו מכינים* ומכלל קביעת המועדים •־ נט ־ לחשב תקיפות ומולדת ומזלות שנאמר ושמעתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו', וכתיב שמיר את חדש האביב ונו', לדעת מתי יחסרוס ומתי יעברום שיבואו המומדי׳ כזמנם •־ ס ־ לקדש כ״ר כל חדש כהתחדשו שנאמר החדש הזה לכה וגו', גס כזה יתפרשס ויודע ענן השכים לצורך תיקון המועדים‘ סא ־ להקריב מוסף כר״ח כמו כפסח שנאמר' וכר״ח תקריבו וני' ־* מה שראוי להתכונן אמרו בשעיר ר״ח לחטאת לי״! ולק 3 pנל חטאת הנאכל*( דבור המשי בנד את אניך הנ&כליןולא כליל!,לא הי׳ מן הראוי להאמר 3ו כן גס בחטאת הנשרפת ״אחרי אשר אין משנו לריח ניחוח כמ3ואר כבר , אבל אמרו כאן אותו להציל מדעות כוזבות ולהסיר אמונה רעה, והוא שידוע מספרי האומות שהי׳ מקריבים ללבנה בהתחדשה כאשר היו מקריבין לשמש בעת זריחתה והגיעה למעלות ידועות z ולבלתי ידמו שהקרב! בר״ח כעני! הכופרים אמר בו לי/ ולא הי׳ בו חשש בשעירי רגלים ולא בזולתם כי אין להם סימן טבעי יבדילס אצל ההמון, (כל זה מלשון הרב ז״ל ח״ג פמ״ו) ־ ולבעלי הקבלה בעני! החדש רמז מאוים, דוד מלך ישראל חי וקיס , ועד״ז גס הביא בו הצורך לומר לי״י , האל יאיר בנפלאות עיני ■ ומכלל קדוש השבת ענין שמיטת האיד סב׳ שנא׳ והשביעית תשמטנה וגטשתה וגו׳ z מצוה להזכיר השביעית כמו השבת כי העולס יחרב באלף השביעי דוגמת שבות האדמה בשנה השביעית ואז לא יהיה העשיר מושל על הדל ולא ישמע קול נוגש: סג • שלא יעבוד בו עבודת הארז שנאמר שדך לא תזרע: סד • שלא לעבוד אילן בשביעית שנאמר וכרמך לא תזמור : סה ־ שלא לקצור ספיחי שביעית שנאמר את ספיח קצירו לא תקצור: סו • שלא לאסוף סירות האילן כדרך שאר השנים שנאמר ואת ענבי נזיריך לא תבצור: סז ־ להפקיר פירות שביעית שגא׳ ואכלו אביוני ממך: סח ־ להשמיט כספים שנאמר שמוט כל בעל משה ידו וגו': ענין מצוות אלה להרגיל לבות בני אדם בנדיבות וחמלה על העניים מס מה שידוע כי תתחזק הארך ותוסיף תבואה אחר השמיטה, אבל לבעלי הקבלה ענין שנה השביעית רמז ליום שכולו שבת z ואשר לא יקיים ענינה ככופר בסדרי בראשית לכן החמיר בה הכתוב וחייב עליה גלות ונאמר ביש שבת לה'* האל יפנה להשכיל רעיוני: סט• שימנו הב״ד השנים שבע שבע עד היובל שנאמר וספרת לך שבע שבתות פנים שבע שנים שבע פעמים: ע • לקדש שנת החמשיס בקדושת השמיטה שנאמר וקדשתס את שנת החמשיס שנה: עא ־ לתקוע בו בשופר 3י׳'כ של יובל להתקדש השנה ולהיות חירות שנאמר תעבירו שופר בכל ארצכם: עב • שלא לעבוד ביובל עבודת האדמה שנאמר לא תזרעו ונו׳ • עג • עד־ שלא לקצור ספיחים ולא לבצור נזירים שנאמר לא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזיריה: עה־ שתשוב האדמה לבעלים שנאמר תשובו איש אל אחוזתו z כבר התבאר ענין היובל בענין מספר הימי; מהעומד עד השבועות, ושנת נ׳ תהיה קדש וישוב הכל לבעליו כראשונה' רמז לשוב הכל אל הסיבה הראשונה, אשר נהיה טמנה, וצור צדיק אל אמונה z יחלק מחכמתו לעדת מי מנה z ויקוים בנו וידעו תועי רוח נינה: נשלם דבור רביעי, והילך דנור חמישי• בהדרש כל כבוד הורים וגדולים אף כבוד המקום וביתו אשל יתחייב בלי ספק יתגלגלו אליו שבעים ושבעה מצות עשה ולא תעשה. א כבוד הורים• - •־ ב לירא מהם• • י• ׳ ג שלא להכותם• • ■- • ד שלא לקללם • • • • ד, לכבד גדולי ישראל • ן לעשות מצות נביאי אמת • ז לשמוע אל גדולי ישראל • • ח שלא לנטות ממצותם • י י ט שלא להוסיף על המצות • « שלא לגרועמהן• ♦א שלא לאכול גיד הגשה • *2 ועשו לי מקדש • ע לירוא ממנו • • • • יד להיות הבחנים והלוים שומרים אותו • VJ למנות הלוים על השערים ׳ * טז להביא שמה כל הקדמות • ע להביא שמה קדמות חוצה לארץ • יח שלא יאכלו הבחנים בשד קיק בחוץ• יט שלא לשחוט קדשים בחוץ • • כ שלא להעלותו בחוץ • • • נא שלא לאכול בשר קדשים קורם זריקה •׳ נב שלא לאכול מבשר העולה * • כג שלא לאכול בבור חוץ לירושלים • כד שלא יאבלוהבחנים בכורים קורם הגהה• כה שלא להרגיל דריסת הדגל במקדש • כ1 להדליק בו נרות בכל יום • • כן לשלה הטמאים חוץ למקום המוגבל להם <ח ולא יטמאו את מחגיהם • • 3ט שלא יכנסו בו שתויי ”1 י י ל שלא יעבוד כהןטמא• סמ״ג עשה ל״ת קיב ריט ריח ♦ג ו קיא קסג קסד קסח קסט קפח קפט קצג קעד ריז שסד שסה הלט C > י re i>.״ ׳־ שכה שלג שלב שכה שכא שמב ' רסה שג שד ש שד, סמ״ג עשה * לא שלא יענוד ער הערב שמשו• • קצ ל לב שלא יכנס כהן בעל מום • * • לג ולא יעבוד• • * • לד להקריב שני כישים בכל יום • • מה לח, לתת מחצית השקל בכל שנה • • קעי לו להיות הקרבן תמים כלא מום • • קעה לן ומיום השמיני והלאה ירצה• • ־קעט לח למלוח כל הקרננות • ־ • . V? לט לתקוע עליהן • • • • רז מ לשרוף הנותר • • • • רח מא לשרוף הטמא י קעז 3D לפדות פסולי המוקדש׳! • • • רכר. מג והיה הוא ותמורתו יהיה קדש • • קפ מד לעשות העולה כמשפטו • • • קפא מ ח והחטאת קפב מל והאשם • • • • קפג טז והשלמים• • • • קפו מה לעשות כל המנחות כמשפטן• • קצא מט לא תבנה אתהן גזית • • י נ לא תעלה במעלות על מזבחי • • נא להדליק אש בכל יום על המזבח• • קצב קסז גב שלא לכבותה• • • • גג הומת הדשן • • • • נד לעשות הקטר כמשפטו• • • 1 קפו נח לא תעלו עליו קטורת זיה • " נו ובנזתכנתו לא תעשו לכם• • נז לעשות שמן המשחה כמשפטו• • קעג נח ולא יסך ממנו על זר• • • נט ובמתכנתו לא תעשו לכם • • ׳ 0 להלביש הבחנים בגדים המיוחדים להם • קעה סא שלא יקרע פי המעיל • • • סב ולא יזה ,החש! מעל האפוד • • 0ג שיקדשוהכהניםידיהםורגליהם• י קצד סד ראשו לא יפרע• • • • סד, ובגדיו לא יפדם ־ * • י סו זה קרבן אהרן ובניו • • • קסח סז לישא האדון בכתף• * • דג 0ח הבדים לא יסורו ממנו • • • 0ט ואם נפש אחת תחטא • • • n ע סנהדרין שהורו בטעות יניאו קרבן• רטו עא שיביא המחויב אשם ודאי • • דד עב שיביא המחויב אשם תלוי • ♦ רטז עג שיביא המחויב קרב! עולה ויורד • . • טז. עד לההודותהחטא • •׳׳.■• • דה עה שיביא זב קרבן• י • • דט עו שתביא הזבה קרבן• • • רב ען שתביא יולדת קרבן• • • ל״ת שו שז שח רצ רצא שלד רצה רצד רצב רצג רצח רצט שא שב רצו í א • כבד את אביך ואת אמך וגומר, הדעת נותן כי הס שותפים בהויותו ועמלים לצרכו ולתועלתו שיכבדם וירוממס ויחמם: כ • לירא מהם שנאמר איש אמו ואביו תיראו : ג* שלא להכותם שנאמר ומכה אביו ואמו מות יומת: ד 1 פלא לקללם כנאמר ומקללאו״א מות ♦ומת, וגס הנביא מכלל: ה * לכבד גס גדולי ישראל שנאמד מפני סיבה תקום והס נקראים אבות וכן הוא אומר שאל אביך ויגדך, ומדרך הקגלס גס הוא לכבד החכמה הנאצלת עליהם: (ו * לשמוע לנביא אמת שנאמר אליו תשטעון): ן • לשמוע אל הגדול שנאמר אשר יאמרו לך תעשה: ח • שלא לנטות ממצותיו שנאמר לא חסוי מכל הדברים וגומר, והנה הס הנבחרים •לשבת למשפט במקום קדש לרוב התחכמס ומסר להם השם ית׳ הממפלהי והעובר על דבריהם עובד■ מצות המצוה עליהם ית/ ועול גדלס ונתן להס רשות לבטל דבר מתורתו לשעתו וכן או״ל בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, אבל (לא) להתמיד ולקבע הענין כן לאחריו זולת הגדולים והנביאים אף לשפוט צום השם ית' ט : י ־ לא תוסיפו ולא תגרעו וגומר, וזה לשליטות התורה להיות בתכלית הדעת, בלי תוספת ובלי מגרעת: ומכלל כבוד הורים: ♦א ־ איסור גיד הנשה שנאמר לא יאכלו ג״י את גיד הגשה, העני! כאשר קבל עליו יעקב מלאוכלו להזכיר נזה שהטיב הש״י עמו להצילו מן המלאך בדרך אשר בא בה שלס נתחייב נו זרעו לעשות ולנהוג במצוותיו כדבר הפורים והצומות, מצויף <• £ לזה מאמר השיל לזה המנע יעקב מלא וכלו כי ידע !נדרך הרפואה אסר כל א3ר הנאכל מחזיק א3ר דמיונו בהיותו בריא ומחלישו כשהוא לא על תכונתו, והנה כתוב ותקע כף ירן יעק3 והכניס יעשו לכ3וד א3יהס: ומכלל כיבודהוריס אשר נכללו שלא ליש3 במקומם המוכן להס יתחייב כיבוד המקום המוכן לעמדתו ית׳ ומדרך הק3לה יכלול בכאן ג״כ אמרו אין אביו אלא הקב״ה ואין אמו אלא כנסת ישראל הנה נכלל כאן למשכיל התכ3דות המקדש והמשכן: יב ־ לעשות לשמוית׳ מקדש וכליו שנאמר ועשו לי מקדש •וכן תעשו, העני! 3מקדש אמר הר3 ז״ל(3מ1דה ח׳גפמ״ה) ידוע שהיה מנהג מפורסם מקדס 3אומות שהיו בונים היכלות על ההרים הרמים ומעמידים 3הס צלמים לכבוד אלהיהס ויקטירו לפני פסיליהם וישתחוו להם , וכאשר רצהיהש״י 3נו לקר3נו אליו ולהסר ממנו דעות נפסלות נתק העבירות ההם מהם ויחדס לשמו יען כי לא גזרה חכמתו ית׳לבטל דעת המוקדמת מכל וכל פן לא יוכלו לקבל האמת כנגד מודגלס, וזה ית3אר עוד בענין התמיד , ותראה כי יחד אברהם א3ינן הרהמוריה הגבה ש3הריס אשר שם ופרסם סס בחוד ה' ויחד העער3 מקודש הקדשים במערב. והוא אמרס ז״ל שכינה, 3מער3 וסבתו הפך מן הכופרים כי בלי ספק אותם שהיו שם היו פונים למזרח להיותם אז טו3דיס לשמש ומפני זה פנה הוא אחוריו לשמש , הלא,תראה 3פו3 ישראל לכפירה אמר אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה טשתחויתס קדמה לשמש(יחזקאל חיו) עם מה שידוע שגדלה כתועלת שיה,, לבני אדם מקום מיוחד מזולתו לעבד את ה' ית' ויתק3צו שם להודות לו ולהשתדל לע3ודתו/ אף לדעתם כ׳ המקום ההוא תהי׳ ב השגחת הש״י יתירה 3התמידו 3ו נפלאותיו ויגיע אז לנפש הפעלות לתשו3ה וליראה ולעבודה שלמה • א3ל דרך הק3לה טי ידענו, עמוק עמוק מי ימצאנו, ו3אמת כי 3פרטי המשכן וחלקיווגווניווציוריו, ציורים לד3ריס דקים, ונפלאים ועמוקים, ומי יעמוד בסודיהם, ויבא עד תכונותיהם • א3ל מה שראוי להתבונן 3ו כי הבנין אשר ציוה השם ית' למשותו במדבר כמשכן ואשר בנה שלמה מקדש כי הכוונה היתה במדבר להשכין ביניהם מלאך הברית, ענות גליס להכרית', וכבוא מפה קול יורד מאמים כמדתו, מוליך לימין משה זרוע תפארתו, אבל 3ש3ת'לאיז כקרן ומלך שלמה והי׳ שלום ואמתוהיתה המחברת קיימת, צדק ושלום נשקו, ואיש באחיו ידובקו, והראם השם ’ת׳ את כבודו ואת גדלו, אפריון עשה לו המלך שלטה שהשלום שלו, הנה זה נרמז והזכירו ז״ל בית המקדש של מעלה, ויהי׳ביןבמקדש בין במשכןג' מחיצות, והס, קדשי הקדשים, והיכלות׳ ועזרות, (העז ר ו ת) שבהן היו השחיטות והזריקות ורוב העבדות (ושם בעלי חיים מקבלי! הפסד והוא) נגד עולם השפל הגשמי(שהו' בעלהוי'והפסד). ההיכל שם היו(כלים נכבדים) פנימיים מנורה ושולחן והזבח הקטרת אשד הי׳ ב עבדת הדקה רוחני נגד מולם האמצעי ששם צורות נפרדות וכלי עבדתם בשכלי, קדש הקדשים אין בז דבר כ״א ארון שבו הלוחות בכל אחת ה׳ דברות חוברות אלה נוכח אלה כעגין יריעות המשכן אשר בקרסים מתחברות ה׳ אל ה׳ עם הב'הכרובים העומדים עליו שהס מקשה אחת ופניהם זה אל זה והיו שנים כי עיקרי התורה בכתב ובע׳ם והיות זהב אל מושכל הראשון ובהכרח הי׳ מין אחד לעשות מקשה, והמראות כאלה ילבב המשכיל אשר הוא עולם העליון, ושםחביון, וכבר מבואר בכרובים כי הס לתבנית המרכבה ולכן פולשי כנסים, אבל הרז״ל (במורםח״ג פמ״ה) אמר בענין כרובים כי הם לציור המלאכים וזה כ׳ אמונת ציור המלאכים צריכה מאוד כי היא קודמת לאמונת התורה , כי לפי דעתו ז״ל לא הי' נבואה עם כל נביא יזון ממשה כ״א באמצעית המלאך, וכאשר ספלו הכופרים וחשבו כי הנמצא הקדמון אשר לא ישיגהו העדר הוא סגלגל וכוכביוושכוחותיו שפעו עמנו על כל נביאים ישיטו דבר נבואה בפי נביאיהם כידוע בנביאי הבעל זסאסרות והודיענו הש״י שיש נמצא בלא גוף וכי הוא אחד קדמון ושיש גמצאות אחרים בלא גוף ועליהם.ישפע אורו וטובו והס המלאכים והס ישימו דבר אמת בפי הנביאים ולחזק אמונות סנה זו צוה ה׳ -את׳ לעשות על הארון צ\רת מלאכים לקיים מציאות •המלאכים־ בהמון להיות דעת קמתי נמשך אחר "אמונת מציאת הש״י־ והתחלה לתורה ולנבואה ומבטל ע׳ז כמבואר, ואלו היתה צורה אחת• היו טועים לחשוב שהיא צורה קלהית כמעשה התועים, או המלאך איש אחד ויבואו לטעות, אבל בהיותם שנים עסהתבאר היותו י.ת׳ אחד יתבאר מציאותם שהם'רבים ושהוא ית׳ אל-אח״ד:; אבל הרמ3*ן ?חיק זה בכל.עוז שתהיה הנבואה באמצעית אלאך. וירבה בראיות מלא תהיה הנבואה אלא מכבוד ה׳ ית' בעצמו, אבל השגע המלאכים והודעתם מס׳ היא מדרגה למטה מהנבואה אך ההפרש שבין נבואת מרע״ה ובין שאר הנביאים רמז למשכילים בעצי קבלה 3פ׳ וארא ובדברי רז״ל באמרה מרע״ה הסתכל באספקלריא המאירה ודי בזה: יג׳ -לילוא מן •המקדש שנאמר ואת מקדשי תיראו, ענינו מבואר בדבריהם ז״ל סלאדלנהוג בו קלות ראש ולהשתמש בו צרכיי חיות כשאר דירות אחרי שהוא לתשמישי קלושה,. וכבר התבאר ביראת מקדש שהיא סיבה לירא ה' ית' מסגי התחדש התפעלות בנפש האדם בעת שיבוא אליו וירככו לבות ב^א ויכנעו ויקבלו מן השס הדרכים העיושדות, וכן מבואר 3תורה ואכלתם לפני ה׳ וגומל למען תלמד ליראה וגומר,ואז״ל' לא ממקדש אתה ירא אלא ממי שהזהיר עליו, והוא סיבה לכמה'מצות שיתגלגלו בהגדלת המשכן והתכבדו־ יד־ שיהיו הכהניס והלוייס שומרי המקדש שנאמר ונלוו אליך ושמרו את משמרתי, אמר כל זה לכבדו ולפארו ושלא יהרסו הסכלים והטמאים : טו־ שיהיו הלוייס מעונים על השערים לפתוח ולסגור, ועול לשורר על הקרבןשנקמר ומבדהלוי הוא את עבודת א״מ ושלת וגומר: ♦ו ־ להביא הקרבנות לבית הבחירה שנאמר והי׳ המקום אשר יבחר וגומר שמס תביא וגומר : יז • להביע שם את הקרבנות שהתחייבו בח״ל ותמורת קרבנותיהם וגס הולדות שנאמר רק קדשיך אשר יהיו לך תשא וגומר כמבואר בדבריהם ז״ל: יור • שלא להעלות קדשים בחון שנאמר השמר לך סן תענה וגומר : ♦ט • שלא לשחוט קרבנות בחון שנאמר אשר ישחט מחוץ וגו׳ ונכרתה, הענין במלות אלה ודומיהם לדעת הרז״ל(במורה ח'ג פל״ב) שהמין הזה מן העבודה ר״ל הקרבנוח וכוונת המקדש לכוונה שנית ולא כוונה לעצמה, לא כמו הצדקה והתפילין והציצית ודומיהן אשר הס עבודות הכרחיים מכוונותלעצמן, שם הש״י הפרש ביניהם והוא שאלו העבודות אנדהס מכוונות לעצמם הס בבל מקים ובכל זמן שיזדמן,. חבל עבודות הקרבנות אף כ׳ הס לה' ית׳ לא סותרו בכל המקומות שתזדמן לעשות היכל ויקריב מי שיזדמן אבל נקבע במקום מיוחד לזה, ולאימלע ידו החסן, אבל התיחדזרע מיוחד, וכל זה למעט זה המין מן העבודה שלא יהי'מטנו אלא שלא גזלה חכמתו להניחה מכל וכל, מצורף לזה כי בהתיחד המקום מזולתו יתכבד ויתגדל ליודעי! ויהי' סבה בלי ספק לרכך הלבבות ־ ומכלל זה עוד, כ ־ שלא יאכלו הכהניס קדשים חון לירושלים שנא'לא תוכל לאכול בשעריך וגו', ולפי חומרתי תהי׳ מחיצתו (בא ־ שלא לאכול מבשר העולה שנאמר) לא תוכל לאכול בשעריך וגו' וביארוהו ז״ל לאוכל בשר עולה ולנהנה מכל קודש באיסור: כי ־ (שלא לאכול בשר קדשיס קודם זריקה שנא') לא תוכל לאכול וגו׳ ובכורות 3קרך וצאנך וגו׳: בג־ שלא לאכול בכור חון לירושלים שנא׳ צח תוכל וגו': בד ־. -שלא יאכלו הנהנים ביכורים קודם הנחתן בעזרה שנא׳ לא תוכל לאכול וגו׳ ותרומת ידך• ומהגדלת המקדש להביא אל התפעלות לייאה ולתשובה, כה• שלא להרגיל דייסת רגל שנא׳ ואל יבוא בכל עת וגו/ כבר התבאר כי הדבר הנכבד בהתמדת ראייתו יחסר ההגדלה והיקר ממנו ־ ומהגדלתו עוד: בו ־ להדל ק בו נרות בכל יום שנא׳ להעלות גר תמיד, כי הבית אשר בו ידלוק הנר יש פעלה בנפש, וכבר בארנו במקום אחר עניניס לפרטים ולחלקים בגביעי׳ וכפאוריה׳ ופרחי׳, וע״ד הגלה ומשל קרוב למליצה, אבל בעלי הקבלה.רמזו בענין המנורה בחלקי, ופרטים נפלאות, להיות ציורים ודוגמאות,..,וכבר נרמז בענינה כי היתה ז׳ קנים והששה יוצאים מן האמצעי ופונים אליו רמז מל איןאחיו שבעה עיניס וקנה אמצעי מעמידם, והוא יסודם וסודם, והיות מקשה אחת כולה, כי אין פירוד למעלה , והאור מן השמן הזך רמז להוי׳' משולשת', נשמה לנשמות ושרשים משולשת ,וכלל מעשה המנורה לרמוז האורה , הנכללת בטלת ויהי אור, ולכן היא בדרום , והיות מצותי׳מערב עד בקר כי לא יצטרך לו גיוס ויהיה מעשה ההבל • אבל ע״ד הקבלה יתכן שיש דבר נכבד גדול התועלת והוא שאף לעת ער3תרמוש חיה ידועה אשר לא יכבה בלילה נרה כי יש לדעת שאין בענינה רצון והבדל והפרש אבל ככה נמשכה מהדרום ועלי' ימשך ויזרח השמש וזה הי' עוד אור הטנור׳אל עבר פני׳ לצר השולחן אשר כבר נרמז ענינו * ומן סהתכבדו' עוד: ם ־ לשלח טמא מת חון לעזרה וזב ובעל קרי מהר הבית ומצורע מכל מחנה ישראל שנאמר וישלחו מן המחנה וגו', להיותם מתנהגים בקדושה ובטהרה להיות כבוד ה׳ית׳ שוכן בתוכם:' בח ־ שלא יכנסו טמאים כ׳א למחיצתן שינא' וצא יטמאו את מחגיהם: בט ־ שלא יכנסו למקדששתוי׳ יין וצא יורו שנא׳ יין ושכר אל תשת בבואכם וגו׳ ולהודות ונו׳, כיבהשתבם דעתו מן היין לא תהי׳ כוונתו בזה להמשיך ולקרב • ועיר הקבלה יתכן לועד שכבר נרמז מקור יין שהוא מצד צפון ולכן־בהמלא האדם■ רוגז לא יהי׳ לדברים הטשמלים: ל • שלא יעבוד כהן טמא במקדש שנא׳ ויגזרו מקדשי 3״ י ולא יחללו: לא ־ שלא יעבוד כהן טמא עד הערב שמשו שנא׳ •קדושים יהיו ולא יחללו,: לב * שלא יכנום כהן בעל מוס שנא'אל הפרוכת לא יבוא וגו׳ •י לג־ שנא יעבוד כהן בעל מוסשנא׳ מוס לאיגש וגו׳, בי לא יגדל בעיני ההמון אדה כ׳א השלם בתכלית השלמת איבריו, אבל בן לוי שאינו מקריב ואין חושבין עליו שיהי׳ הוא מכפר כמו שבא י בכסניס וכפר עליו וכפר עלי' אך הכוונה נו אמירת השיר לבד לא נפסל כ״א בקול כי המכון ג״כ בשיר להפעל הנפש בדבריה ההם ולא יפעלו הנפשות רק לקולות הערבים ועם פלי השיר כאשרהי׳3עניןהמקד0,(כל זה מלשון הרג ז׳ילח״ג פמ״ה) • אבל בעלי הקבלה אמרו כי היות הכה! שלס בלי מוס מוכרח למעלה מצד שפעו ושורש גזען כאשר הוא בגדולה, ולכן בחסד יכופר עולה, ולכל דבר שבקדושה יפתח'ראשונה, עולם.חסר יבנה, והיו הכהניס נמנעים מלשחוט אך הלויים שהם מתנגדים להם וגבורי פח למשפט הנה זה נרמז * וככלל כיבוד המקום בבית הוא : לד ־ מ״ע להקריב 3׳ כבשים בכל יוה שנאמר פנים ליוה עולה תמיד, ואתר הרב ז״ל(במורה ח״ג פל״ב) כשם שהתבונן אצל המשכילים בשכל צח חכמת ה' ית׳ בבריאת ב״ח ומדריגת תנועת איבריהם .ושיכונס קצתה אל קצתם וקושי ורכות העצבים, ועיקום ופישוט המיתרים, ועוד הכין לנולד שדים לינק להיותו להיותו שתכלית הרכות ולא יכול להזון במזון יבש מד יתננבו ויתקשו אבריו ראשון ראשו! וכן שאר תחבולות וערמות טבעייס לא יספרו מלוג, כן גמנין חכמות כאלה באו רשים שתורה , והוא שמת יציאת 3״י ממצרים היו מלומדים במנהגי ■המסרים להשתקעס שיניהם כמבואר כ3ר , ונס התבאר שהיה מנהג האומות הקדומים הכופריס:להקרי3 ש״ח בהיכליהם לפני צלמיסס ובזה היתה אמונתם חזקה, וכשרצה הק״בה לקרבנו אל העבודות האמתיות לא גזרה חכמתו להניח העבודות כולם ולבטלם כ׳ לא יקבלו טבע האדם לצאת פתאום מדבר אל הפכו להיותו נוטה תמיד אל מורגלו ואלו ציוה להם אז לא תקריבו עוד ולא יהי'לכס היכל לעבוד בו ידמה כאילו יאמר הנביא למאמינים ה׳ ית' צזה שלא תתפללו אליו עוד ולא תבקשו תשועתו; ולכן השאיר ה׳ ית׳ ממיני העבודות ההם והעתיקם מהיות עוד לנבראים ולמניניס דמיוניס אשר אין אמתות בהם לשמו ולעבודתו וציוה לשנות לשמו היכל ולהקריב לפניו ■ והזהיר על העבודות מלעשותם לזולתו עד שהתמיד הענין כן והתאמת הפינה הגדולה המפוול׳ באמונתנו והוא מציאת השם ית׳ ואחדותו, ולא השתוממו הנפקות בבטול עבודתם אשר הורגלו, ואס נפשך תברח מזה העני! שתחלת המחשבה לומר א ך יתכן שיבואו מצות ואזהרות ופעולות מבוארות והושם להם זמן והס כולם לא מכוונות לעצמם אך שהעדים ה' ית׳ תסבולה להגיע אל הכוונה הראשונה ? דע ■כי כבר בא בתורה בכמו זה העניין והוא אמרו ולא־נחסאלהיסדרך ארן פלשתים ויסב אלה-״ם את העם (שעות יג יו) והנה כהישס מן הדרך הישרה אשל היתה מכוונת תחלה מילאה שלא יוכלו לסובלו לפי הטבע אל דרך אחרת עד-סתטע הכוונה הראשונה כן במצדה התגלגל עמהס מיראה שלא תוכל הנמש לקבל הפך המורגל עד שהגיע לכוונה הראשונה אגר היא השגתו ית׳ ובטול ע״ז, כי כמו שאין בטבע האדם שיגדל במלאכת חומר ולבנים -וירחך, ידיו לשעתו וילחם עם בני־הענק כן הממן בנפשות שאין נכחם להניח דעת.. מורגלי; פתאום, וכמו שהיה מחכמתו יתעלה להסב אותם במדבר עד שילמדו גבורה כאשר ידוע שההליכה במדברות ומיעוט ההנאות יולידו גבורה והתחזקות והפכם ידלידי רוך הלב,ואן> נולדו אנשים שלא הורגלו בעבודות ובשפלות, כן הי׳ זה החלק מן ההורה להשאירם במורגל עד השכילס האמתיות, ואס תוס ף לשאול איזה מונע היה אצלו מצוות להם כוונתו הראשונה וליחן להס יכולת לקבלה ולאי יצטרך לסבות עצומות ■כאלה?• א״כגס התחייב באלה איזה מונע הי׳ אצלו שינחם דא״פיתן להם יכולת להלחם ולא יצטרך הסבוב בעמוד עק יומס ועמוד אש לילה ועוד התחייב שאלה שלישית גדול ענ היעודים הגדולים הטובים אשר יעד על המצות, והרעים אסר יעד על-העבירות z אשר גס הס תחבולות שעשה ה' ית׳ לנו עד נגיע אל כונתו לראשונה ורצונו אשר הוא שנאמין התורה בכללה ונעשה ככל הכתוב בה, והנה יש לשאול איזה מונע הי׳ אצלו לתת רצון מוטבע בטבענו ד״ל אוהב מגישה העבודות ולתת לנו יכולת לעסות תמיד עצותיו ? התשובה על אלו לג׳היא אחת כוללת וזה כ׳ האותות כלס אף כי הס כינוי טבע איש מאישי הנמצאות עם כל זה טבע בני אדה לא ירצה ה׳ יתעלה לשנות על צד מופת עס סייתו אפשר בידו ונופל תחת יכולתו אלא יניח טבע האדם מוחלט באפסרתז באשר התבאר בהקדמה , ומהיות הענין כן אמר ית׳ מי יתן והי לבבם זה וגומר (דברי׳ ה כו) ׳־ ונשוב אל כוונתינו ונאמר כי בעבור היות הענין כן ר״ל שכזונ' הקרבנות אינ׳מכוונ׳ לעצמה נמצא הרב׳ בדגרי הנביאים שמוכיחים על רוב השתדלות׳ והתאטצס להביא קרשנות ובארו להס שאינן מיוונין לעצמן כוונת צריכה מאד ושה׳ יתעלה אין צריך להם , נא׳ הרסן לה׳ בעולות וזבחים (ש״א 10 כב) למה לי רוב זבחיכם (ישעי׳א יא) לא על זבחיך אוכיחך (תהלי׳ נ ח) כי לא דשרתי את אבותיכם על דברי עלה וזבח (׳רמי׳ז כב) ר״ל שהכוונה הראשונה היתה רק שתשימני ולא תעבדו זולתי וכדי שתתקיים זאת הפנה העתקתי לשמי זה המין מהעבוד׳ עד שימחה שסע״ז: ואס רצונו יתעלה להשאיר ממין עבודות ההם הקל מן העבודות והטרחיס ולא הלאה אות׳כמעשה הכופרים אסר היו מקריבים האריות והדובים וחיות המדבר כידוע מהפריהס אלא אמר להביא הבהמות הבייתיות הנמצאות על הרוב מן - הבקר ומן הצאן• ואס יכבד על הארה להביא בהמה יביא מן התורים או מן בני היונה והו׳ ג*כ מן הנמצאיה אז ומן הנאה ואס לא יגיע ל די עוף יביא לחם איזה מין סיסי׳ ממינים המפורסמים בימים הסס, ואס יכבד עליז הלחם יביא סולת : ועוד התבונן הפרש בין מי שישרוף בן יוגה או תור ובין הכופרים ששורפים בניהם נאש ובעבור כוונת זו נאמר עטי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך(מיכה ויו ג) ■ וכל מה שידמה מן העבודות שיש בהם טורח וצער איננו רק מפני שאין אנו ׳ורעים המנהגים הקדומים לכופרים וריעות המופלגות בתכלית הסכלות בזמציס ההם, מצורף לזה בהתיחד לעבודה בקר וצאן כי ידוע במצריים שהיו עובדיה למזל טלה ולכן לא ישחטו הצאן, וכתות מן הכופרים היו עובדים לשדים ויחשבו שישובו עצורת עזים ולזה יקראו שעירים והכתות היו אוסרים אכילת העזים לטעסזה וידוע מספרי ע״ז שפולה היו מגדלים טין הבקר ולאישחטוס כלל אף בארצות שישחטו שאר ב״ח, ולבעבור ימחה זכר הריעות המופסדות ההם צוה ה'ית׳לשחוט ולהקריב אלו ג׳המינין שיהי׳ המעשה אסר חשבוהו תכלית המרי בו יתקרבו אלה'יתעלה ויתכפרו בו העונות כי כן מרפאין הדיפות הרעות אשר הס חליי הנפש בהתהפך לקצה Tóm. X. האחרון המתגג' כאשר מרפאים מדות ההכוניו׳ כמו שבארו חסיד הפילוסופים, כל אלה דברי הרז׳ל בקרבנות(במורה ח' ג׳פמ״ו) ויש מהן לא ישרו בעיני סדמב״ן ז״ל: ועוד בקרבנות לבר מתקבל מוסך הלב בענין אגדה והוא כי בעבור שמעשה בגי ארס נגמר במחשבה ובדבור ובמעשה צוה יתעלס כשיחטא האלם יביא קרבן ויסמוך ידו עליו כנגד המעשה ויתורה בפיו.כנגד הדבור, וישרוף באש החלב המכס'הקרב על הכליות והיותית על הכבד על הכליות כי כלס מסכימיס בחטא ומטי׳ הארס מדרך הטובה והכליות יועציס כמו שנאמר אף לילות יסרוני כליות’, צרפה כליותי^והכבד משיס כח התאום המשמש׳ באדס והיוחרת מגין,עליו החלב המכסה כענין שמנת עבית כשית ויטוס אלוס(דברים לב ט ) כסה פניו בחלבו ויעשפימ׳ עלי כסל(איוב טו סח) לכן היה מקטיר כלס לשוב ליסודם לכפר על הארס מן החטא היוצאת ממחשבת הכליות ומתהות הכבד ומשומן הלב, והדס יזרוק על המזבח לכפר על נפש האדס כדכתיב (ויקרא יז יד) כי נפש כל.בשר דמו בצפשו וגימר ־ זה־רעיע־כנגד ידיו ורגליו של ארס העושים כל מלאכתו כי שהיה האדם בעשותו יכל קלס כי חטא לאלהיו בגופו ובנפשו וראוי לו ש.ישסך דמו״רשיףג־פו לוני חסדי ה׳יסעל' שלקח תמוד׳ וכפר עליו בקרבן. הזה שיהיה דגו,החת דמי.נפשו , וראשי אברי הקרב! נגד ראשי אבדו,'והזזנות. ,להחיות בסס מורי'סתורה המשרתים בבית ה׳ יתעלה יתפללו,עליו: אבל בעלי הקבלה רמזו סוד נשגב בעני! הקלבן: אשרי קצתו־ מן ס׳ יתעלה יובן: ולמשכיל מפורש ומתבאר, 3פ$ק יעלו לרצון'על מזבחי ובית תפאר׳ אפאר, ומבואר מזה ענק אנוח באומרו עס חסר לא בנה בניין כ׳ המלאך עלה בלהב המזבח, ומבואר.עוד באפרו אישה ריח ניחח לה׳ כי הזביח' לס' ית׳ ובעולו' הריח יתפשט מעל כקרבן ויתחבר.ענף עם שורפן.ויצמד השורש למקום היניקה ואז.ימשך כח ויתגלגל לכל,שער עיר! אשרי בגן א לה׳ ם עד קרמת ותהי׳ קרוה .שלימה במחנה אלהייס. .!,הענסייס המתפשטים מתחת המזבח ימצאו די צפק7ו'קתו חנקס/ רמ לדבר כי כל 3 ת׳ נ5וי^ני' (מסלי לא כא) הקל יאיר בנפלאותיו, והיו בכל יום קר־ ביס ב׳ כבשים ייתכן ע״ר סקבנס שהם לרמוז השבת הבדול ובת זוגו לסן יהיה אחד בבקר והפני בערב לק סי׳ בלילה סףסתההנב להסדיר החיבור והיא מחשבה הקטין ויומו • והוא מסתרי התזלהעיאוי להעלימו * וערן הכבש אולי כי הוא מן המבחר ולכו גם יהו׳בן שנס ויש לעני! כבש סתר לבעלי הקבלה בנקי׳ איי צד כפרתו און ועונה ולהתגדל הקרב! יאמר עליו השיר כמבואר להפעל לו הנפש שיגדל ענ׳נס בעיני כל, וצוהה׳ית׳עיד להקריב עמו מנחה ונסך אולי המנחה להרבות הריח ונסך היין אומר כן ידוע אשר טוב שנדבר כ לכח התאום שטבוע לתאוה הוא,הבשרי, וטוב נכח החיוני שמביעה הלב הוא ס״ן, וכן הכח שטבועה המוח והיא הנפש יערב לה הניגון בכציס ומפני התקרב כל בחלפניהשס ית׳וחצלו בנאהב שבדברים לו והיה בקרבן ויין וישמע קול שיר • אבל ע״ל הקבלה יתכן במנחת סל ת ונסך "ן כי החכמה חייבה לתת לכל דבר כח כפי מניינו והנה הוא לדמן.פליאה נשגבה ־ סימן לדבר דודי צק ואדום דגול מרבבה(שיר הטו): לה ־ ומכללה עוד שיתן כל אחד מישראל חצי שקל לשנה לצורך העמדה שנאמר זה יתנו, הענין ידוע שהיה לכלסמלק בקרבן אף אשר לא יבא להתרשלות : לו •'ומסכשר הקרבה מ* ע להיות כל הי,רבן בלי מוס שנאמר תימיס יהיה לרצון y הרעת נותן להיות הקרב! בתכלית השלמות להיותו קרב לכבוד השם אשר לו הסלעיות כלס , וכתב הקריבהו נאלפחתך וגז': לז ■ להקריב כל .קרבן מיום ח׳ והלאה שנא׳ ומיום השמיני וגו׳ כי לא'יהיה ראוי אף לאדם ער יום ח׳ מרוב לחותו ורכותו היותו נמאס כנפל• ולבעלי הקבלה מנין במצוה זו ובעצות עילה שאין ראוי לעבודת שמיס לא אדם ולא בהמה עד עבור עליו השבת : לה • כל קרבן מנחתך במלח תמלח, לעשותו בתכלית השלמות מצורף להשתנות מדרכי. הכופרים שידוע מספייסס שהם לא יקריבוהו כלל• אבל בעצי הקבלה אמרו חזון פליאה לשמרו ברית מצח אלהיך, ומן הידוע כי המיס ירוו האדן ויצמיח! בה ובשובם מלח בכת השמש יפסידו הארץ בכל מקום היותה לא תזרע ולא תצמיח רומז לזה אשר ממנו יתגלגלי'ויצמחו כל הוייתהעולס ויופסדו, וכן כלולות דבר והפכו, ויובן מכאן הנחן־המלוכה לדוד ברית מלח, האל גלה סודו מהרה אותו לנו ישלח : לט ־ ומהכפר הקרב! עור לתקוע עליו בחצוצרות במועדים ור״ח שנאמר וביום שמחתכם ובמועדים׳ ובר״ח ותקעתם וגו', להגדיל עוד בימים המפורסמים ־ אבצע״ד הקבלה יתכן עוד כרמז החצוצרה, ולשטרך מאסה זרה, כי היא מכשף ופשוטה, ואין לה במבטא : מ ־ והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באס ’שרף, אחרי שלא יאכל כ״א בהיותו בשליפות א״כהנאה לו שי \ף ולא יושלך לבזיון: מא■ לשרוף קדשי'שנטמאו אחרי שאינם בקדושתם ולא י־אכל סנא׳והבשר אסר יגע בכל טמא לא יאכל ב״ת: מב " ומהכשרהקרבןעוד לפדותן לחולין בהיותם צעסלי׳ שנא׳ בכל אות נפש תזבח וגו': מג • ומהכשרו עוד והיה הוא ותמורתו יהיה קודש וזו לא תצא לחולין, העניין כי ברצותו להמיר רע של קדש בטוב של חולין ע״כ עני׳לקבע בדבורו לטובת הקדש ,וכשיהא להפך לא יצא הקודש שלא יפסיד לכן בשני הצדדי׳ טן הדין שיהיו שניה'קדש : מד ־ מה ־ מו • לעשות העולה והחטאת(והאשם) כמשפטן המבואר שיאמר זאת תורת העולה, זאת תורת חטאך(זאת תורת האשס):סז־ לעשות שלמים כמשפטן שנאמר זאת תורת זבח השלמים * הקרבנות חלוקים בעטנס כאשר ידוע, ו F ויש ־ויש בעליסם מרים לסתי־יס מופלגים בתכלית הסוד • 1היות כעולה כלה כליל שאין 03 הגאה למי גופני לפי שעקרה 3א0 על הרהור הל3 שנאמר באיוב וניכו אלהיה 3ל33ס ולפי שהמ0ש3ה התחל׳ הכל והמקור ליעניר הרהורהל3 הרע הוצרך להעלות עולה כליל מנפש ועד נשר יכלה לשור הכל אל הרוח כמו שהיה עיקר העכירה 3רוח • ואפרו רבותינו ז״ל קרהיר מנירה קשה מענירה* א3ל חטאת ואשם הנאים על החטא יקטיר אהס לכפר עליו ולרצות מריס פנימיים ויתן מהם ה3שר למשרתי השה יתעלה שיתפללו עליו ויחיה י אנל פלמים יש נהן פלוס לנעלים ונמזבח כי הם לקשר המשלים כל הנה זה נרמז: והיות העולה;בר בלבל אמרו נעליכקנלה, שהיא נשתה למעלה, ממקום ההתחלקות, מלשון יזבגיס שלימית׳ והחטאת לכפר פרם ולכן תהיהגקינה־ אנל האפס זכר כ׳ הוא כעני! עולה ריח ניחחולא כחטאת הנאה על חייכי כריתות לטהר הנפש לשונאל האל אסר נתנה כי העונות יולידו מום וגנאי כנפש ונא תזכהלהקניל פני יוצרה רה נהיות׳ טהורה מחטא ולולי זה היו טפשי העם זוכי'לנש לפניו לכן תתקרב הנפש קרנןשתזכרלקרנןאלהאלהים: מח • לעשות כל המנחות כמשפטן הענזאר כהן כמקרא z ענינה במכואר ככר ש יס יככד מליו להניא ב״ח יניא מנחה שגס היא תעלה לריח <יחח, ואף ע*׳ הנכונה ירנה הריח ותקרכ התועלת: מט ־ ומהכפר כלי קרנן שלא לכנות המזנח מאמי גזית שנאמר לא תננהאתהןגזית הענין לנצי המנות לע״זשהס היו נוניסמזנחותס כן ולכן צום השהית, מזבח אימה תעשה לי, ואס אי אפשר מ3לי אמיסיהיה כלורתן הטבעית 1לא יחצנו!הנס טצוה זו כמנין: ני לא תעלה במעלות על מזבחי להתרחק מענודתם בזמנים ההם שהיו נתכלית הגנות כעניןסעור, ולכוונה זו גס כן היו לכהניס מכנסים: נא י ומהכפר הקרנן וכליו להדליק ככל יום אש על הטזנח שנאמר.ונער עליה הכהן עצים וגו׳ * נב • ושלא לכנותו שנאמר צא תכנה, כל זה להתגדל עכיןהקרבןולהעמידו בהכשרו גלי רישול נו , ויתכן שהעגין רמז להשכין שכינה כישראל ולא לגרוס הסתלקה י• 3ג. להרים הדשן נכל יום שנאמר והריס את הדם! ונו', גס זה כענין הטנואר כ׳א לא יצטרך להחל כתרומת הדשן פעמיס יתרשלו ויניחוהו 13 ער ש<בו ויתבזה וימאס עני! הקר3ן, ולכוונה זו צוס להפשיט העולה ולרמוז הקר3 והכרטיס אף כי לא יאכלו והיל להגדלת הקר3ן ויתמיד נכוונה זו בא&נר׳ שלחן ה׳ נבזה וניס(מלאכי א ז) : נד־ ומענץ זה למשות הקטרה כמשפטו סטנואר ולהקטירו פעמיס מוס שנאמר קח לך סטיה ונו׳ והקטיר מלץ אהרן ונו/ כי כאשר היו שוחטים 3כל יום הרג׳ בהמות נמקזס הקודש ומחתכין נו הנשר ורוחצין נו אין.ספק שאלו הי׳ מגיחין אותו כן יהי׳ ריח כריח מקום הנשר ות-זטעט הגדלה המביא להעלות הנפש לכן צוה ית׳ להקטיר נו הסממנים המוכיחים להטיב ריח המקום וריח נגד העובדים כי הנסשמחאוה לדה סוג ותברח מהפכו* &3ל 3ע׳ הקבלה אמרו עניין דקות בקטרת שהוא לתוספת ריח ליחה הקודש והגדלת השמחה בארזי אל אשר נטעם, כ׳ יתרבה עליהם מקום 4פע0 ־ גוז: שלא להקטיר על מזבח הקטרת כ״א הקטורת שבכל יום שנא׳ לא תעלו מליו קטורת זרה • הסבה להיותו מיוחל להטיב הריח הטוב גיתכלל בענייניה ויף מן הסממנים אין לשלות אולי הס קרוביה לתועלת המכוונת או שיש בפרטיהם דוגמה ורמז לעניינים צאהשגנוס• אבל לבעלי הקבלה סתר בעניין הקטורה עוצר המגפה ויובן מפסוק ישימו קטורה גאפיך (דברי׳לני)* והנה יזכיר מלעשותה זרה נקצוץ, מ^ענתקנה רצון: וסבת נדב ואביה! מבוארת, באומרו וישימו עליה קטלת, לפני ה׳כליחבור השלם, לאש יצאו והאש תאכלס: נו • שלא לעשות כדמות .הקטורת שנאמר ובמתכונתו לא תעש!, כי זה יביא להגדלת הענין גהתיסדו מזולתו נריח הטוב כמבואר כנר •־ נז * לעשות שמן המשחה להיותומוכן למשוח נודנדס מסוגלים שנאמר קח לך בשמיה ראש וגו׳ משחת קדש העני! להטיב ריח ניחש מי שימשת נו ולהאמין גדולת הדבר .הנמשח לקדושת/ והיותו נבדל לטינה משאר דברים אשר בגילוי וסכל ס3 .ליראת המשכן וכבודו שסם סנה ליראתו יתעלה בהפעל הנפש ליראה !לתשובה כמבואר: נח* לא יסך טמנו על זר, להיותו מיוחד לעבודת קודש: נט• ו כמתכונתו לא תפשו, נהיות הדנר הנכבד דק נושם יהי׳ ההגדלה יותר, ושלא יחשוב עליו שכל הנמשך נשטן זה או כיוצא נו יהי׳ קודש ויתחרשו מחלוקות גדולות והפסדים : ס * מהכפר עבודה שיהיו הכסני׳ לובשים הבגדים המיומדי׳ להס שנא׳ ועשו בגדי קודש וגו׳, התיחדו לענוד מיני נגדים נכבדות שאין כמותם לההפון להגדיל סענין: וע״ד הקבלה בתודה מבואר, והיות ענייגס מכובד ומפואר * אנל נגדי כהונה !חלקי נווניהס, 0׳ יעמוד נסודיהם, עד יאמן את * נר הנביא בישר, אשפיך רוחי על כל בשר(יואל ג א): ונהיות זהב בבגדי העבודה, ונהיות׳ בפניה ■ ילקחו לבניה ירחזקו, כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו: סא * שלא יקרע סי המעיל של כ״ג שנאמר לא יקרע: סב • לא יזח החשן מעל האפוד, בשעת העבודה שלא ישתנו דבריה הקדוש׳, מתאונה: סג• שיקדש כהן העובר ידיו ורגליו טדס יעבוד שנא׳ ורחצו ממנו וגו/ סן יראה זוהמה בידיו אשר יעבוד, ואף ברגליו אחרי אשר יהיה יחף: זע״ד הקבלה נרמז כבר מנין המיס בי הס ממקור הסהרה והכפרה ורחץ בהן העובד ידיו ורגליו הוא אצלי רוח לדבר נכבד ־ וזה הקרבןישמח נ)לסים ואנשים רוצה צוער שנריחניחח יהיה תוספת רוח הקודש נצורות הקדושו׳ אשר רמזו המשכילים ואף התחתוני' ישמחו בו ויתברכו גו לזכותו כאשר אמר רבי אישעי׳ הגדול למבדה ולשמרה זה מעשה הקדבנות והעני! כי הצמחי׳ וכל המחהוה נכח לתנועת הגלגל במזג היסודות צריכו* נעיקריהס שהה אבי אבות כל תולדות שהיו שוקדים עליהס להשפיע עליהס כח להגדילם ולהצעיחס והגה בהתברך השורש ינקו הענפים וכאשר ישמעו עצי השה במעיהם , והניחו יתרםלעולליהם: ולכל זס סנואר ברמז במה ש־רחז.העובד ידו ורגליו במיה ס כבר התבאר ברמז שהמיס רומזים לעניין קיוס ובנין אחר מן הידוע שהאדם עולם קטן כי יס בו ציורים לדבריה דקים רוחניים ואף לדברים חיצונים שסם עיקרים לבריאת עולם השפל והוייתואשר אין כאן מקום לבארם * אבל כוונתינו הנה כשירח־ן הכהן ידיו במיה לעבודה ירמוז שיהיה בקרבן שמחה ומורה לעניינים פנימייה אשר סירים ירמוז עליהם להיות עליונו של איה בשאת! אותה למעלה כידוע מענין נשיאת כפיס וכאשר ירח! ידיו ירמוז כי השם סף השפלים יהנה ממנו אחר כךוכאשר ישפוט אבותיכם ישסע בחלקם כי הרגליה תחתית האדם רמז לעולם השפל אשר גס ׳כלל ענינו בעצימות בעני! המאמר,׳ באצבעות האדם ־ ואחרי באנו עד הלום געז״האי אפשר מבלתי שנבאר דבר במנין המאטמת אשר אמרו רבותינו ז״לשבהן נברא העולס, ואין לנו עסק בנסתרות ובנעלה , אבל אנחנו נאמר ע״ד עיון כי י׳המאמחת הנקראים בכל מקום הס רמז ונאמרו לענין עשרההכוללי' כל נמצא כי לא ימלט דבר מצל הוייה ממררג׳ השכלי׳ הנפרדים עד השפל,׳ הארציים אשר לא יכנס תחת גדרי אלה העשרה ונקראו אצל חכמינו עשרה מדעי׳ ובס תשעת המקרי׳ אשד ינשאו עליו אשר יצטרך למוד רב לבאר׳ והס המציאות בכללו ־ (עיין מלות ההגיון פ,׳ ורוח חן מאסר י׳) ולפן יאמרו ז״ל תמיד בעשרה מאמרו'נברא המולה זה אשר אני חושב בו ולא כמחשבת הפתא,, שרם חימיה במיניהם רקחו לבר על עוביו וגסותו הנשמע עמנו שהפס יתעלה אמר בבריאה י׳ פעמים דבר זה יהי׳ כן וזה כן וקורא אני עליהם וינסו איתי זס עשר פעמים ולא שמעו בקולי, כי כבר הרחקנו ממנו יתעלה כל עניין פעולה ודבור כי רצונו צא ישתנה'אף עס השתנות המציאות והוא עניין אתה ה׳ לעולם תשב כסא׳ ולו'(איכה ה יט) ענינו אתה הנמצא תמידי שלא יש תלה וכתיב יי למבול ישב באורו מס השתנות המציאות על צד מופת הוא יתעלה תמיד יתקיים בשלמות כי זה משתוף ישיבה * ואולי תברח נפשך בחמלת העיון והמחשבה מזה הענין המבואר להיותך מורגל להבין כל הדברים על עוביפשוטיהם ואף אס ירמיקהו השכל כי לא תפיס לבך אליו כאשר יעשו ההמון בדרשות הנמצאות לרז״ל אשר ידעו שאמרום על צד באור ושזה ערן הפסוקים אבר הראו עליהם ז״ל הדרשות כמשפט הדני' המקובלים, אבל בעלי השכל לא הסתפק להס שסס על צד מליצת השיריס כאשר יעסו המשוררים מאמרי׳השירייס לא שהדרש הוא ערן הפסוק * והיה זה הדרך מפויסס אצלם כמו שאמרו ז״ל כתיב ויתד תהיה לך על אזרך(דברים כג יד) א( תקרא אורך אלא אוזניך מלמד שאס ישמע אדם דבר שאין הנון יניח אצבעו לתוך אזנו, ואין שוס סכל שיחשוב שהיה אצלה ז״ל זה הנאור בפסוק ההוא שיהיה האצבע י יתד * ואזניך האזניס, אבל סערן הן כשידעו ז׳ל דבר מוכרח ומוצרך לדעתם מושכל או מקובל מביא לאמונה או למדה טובה יעשו לו סימן רמז להזכר שלא ישכח, וזכור זה תמיד כי יצטרך לך טמנו בהרב׳מקומות וכבר דברנו נזה הצורך(טור׳ ח״ג פט״ג)• סד * ומהגדלת העבודה ש:א ־נדל כ״ג פרע לעול׳ להיותו תעיד במקדש שנאמר ראשו לא יפרע 1 וכן פ״ס ביום התחנכו שנאמר ראשיכם לא תפרעו (ויקרא י ו) לא מצאתי לו סנה , ואולי הוא להשתנות מדרכי הכיסריס כידוע מדבריהם ו״ל שהיה מנהגלכמרי׳ והדבקים בפחיות עבודתה שהים להם תעיד פרע ראש ולא יגלחו עד יגדל שערם מאד, וכן במועד קבוע יגלחו לכבוד עובדיה׳ אשר אין אמתות ויחזרו ויעשו כן תמיד ונהכצל מדעתה הרעה ציה הנס ית' לעובדים לפניו שלא ישלחו פרע ולא היה מצרך כ׳אנעובדיס כמבואר: סה ־ שלא יתנהג כ״נבבזיון שנאמר ובגדיו לא יפרוס * וכן כ״ה ביוה התחנכו שנאמר ובגדיכם לא תפרומו וזהו למעלתם להיות׳ עובדים עבודת שטיס יכ״ג תמיד בקדושתו ובטעלתו* סו־ ולמעלתוננטוהלהניא מנחה בכל יוס וכןכ״ה ביום התחנכו פנאט׳ זה קרבן אהרן ובניו וגו׳ ואולי הכוונה כעניןב' החטידיס שבכל יוס־אנל לא הכביד עניו להביא ב׳ח * ויען כי הוא מכפר צריך להתכפר תמיד • סז ־ ומהכשר כלי המקדש והתכבדו להיות הארון נישא בכתף שנאמר בכתף ישא שלא תפסיד לו צורה ותכונה: סח ־ וכן מצות ל״ת שאף בצורת בדיו א ן לשנות שנאמר לא יסורו עמנו " וסכל להתמיד הדברים המוקדשים.בנדולתס רמז כי קודש הקדשיס לא ישתנה: וככלל כבוד המקום בביתו: סט * שיביא יחיד העובר בשגגה עבירה שזדוגה כרת קרבן חטאת שנאמד ואס נפש אחת תחטא בשגגה וגו׳ יען כ׳ הנפש היא השוללת וצריכה כפרה להטהר לשוב למעלתה כמבואר אמר בו נפש, ואמרהר3ז"ל(מודהח״נםמ״ג) כי כל אשר יהיה החטא גדול יותר יהי' הקרנן ממין פחות יותר ולכן הי׳ בשגגת ע״ז שעירם ובשאר חטאת יחיד אי כבשה או שעירה כי הנקיבה פחותה מן הזכר מכל מין ומין והשעירים פחותים מן הכשביס, והמלך למעלתו היה קרבנו שעיר וכ״גזסלהדרי׳אין שגגתן כ״א בהוראה צבדלכן עילה קרבנסטפין פריס* וכאשר היו החטאים שמקריב,! בעבורם אשם למטה מן החטאים שעליה' מיאחגואק היה האשם איל אוכבש זכר בלבד, הלא תראה העולה מפני שהיא כנה כליל עולה חלק מינה להיות זכר אבל הקבלה היות הקר3ן נהיגה על סגנת מצות ל״תנרמז כגר כי לא שמר משמרת: ושעיר הנשיא יען כי הוא הלוחם מלחמת השם ועל חר3ו יחיה: וכבר ידוע ענין כשעירים אמנם על צד סנה זו מן הראוי נקי3ה ואולי אם יהיה נקיבה עם היותו רק שעיר תנועה 13 המחשבה בהתסרדו, ולכן צריך נס לרמוז לצד העליון: והמשכיל ישכיל גזה הגיון: וכהן המשיח יביא פר ויהיה נשרף, וכבר ידוע ענין פר וכן עניין השריפה כי למעלתו יגדל הקצף עליו בפנימי וחיצון ובהזאות : בע״ז היה הקרנן לכל השעיר וככר ידוע כי זה מוצרך ומה שראוי עליו היות כל קרנן הבא על חמא ענין עשייתו בצפון הכוונה כגר נודע מצפון תפתח הרעה ולזה היו כל זריקת הדמים והחלבי׳ מתנגדיה להם והמשכילים יבינו, אס יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו: ע־ שיקריבו סנהדרין גדולה קרבן אס הורו מוטות בעבירהשזדונס כרת ועשו רוב הקהל על פיהם שנאמר ואם כל עדת וגו/ ענינו כעניין כ״ג למעלתה ואף אי הוא בהוראה כמבואר: עא• שיניא'החוטא מחמת עבירות המבוארות אשם כאשר כתוב בכל אחר: עב * שיביא קרבן המסתפק אס חטא בעבירה שזמנה כרת שנאמר צא ידע ואשם: עג* בקרבן עולה ויורד שהקל הכתוב בקצת עבירות שאינם מן החמורו׳ להביא הדל עופות במקום ב״ח כמו בשבועת בטוי ובשמיעת קול, ואם יכבד עליו העוף יניא סלת, אבל מה שהקל גס כן בטומאת קדש ומקדש אולי יען ני לא גדל החטא בעיני ההמון להיותה כוונה בלתי מכוונה לעצמי כ״א להביא ההפעלות כאשר התבאר מדברי רז״ל(מורה ק״גפמ״ז)* וכן הקל בקרבן יולדה ומצורע שהוא לטהר להביא הדל עוף יעוף יען כי טומא׳ מוכרחה משאר הטומאות: עד * ומהכשר קרבן החוטא שישוב בכל יום מן החטא ויתורה לפני יוצרו על מעלו אשר מע: שנאמר איש או אשה כי יעשו ונו׳והתודו, ובזה יגדל כבודו בהיות יצוריו בושים בעברם מצותיו ומתודיס אשר מן הראוי לקבל עציהם ש;א ישובו לכסלה, ואס לא ישוב החוטא מלבו יהיה קרבנו זבח תועבה ולא תשלים התשובה כ״אבד׳ממת והס שיעזוב מונו תחלה וא״כ יתנחם ויתחרט עליו ואחר כך ׳חודה עליו וא'כ יקבל עליו מלשוב אליו עוד ונרצה לו לכפר עליו: עה * עו־ שיביאו זב וזבה קרבן אחרי הטהר׳וספרס ז׳ יעים והוא 3׳ תורי׳ או יונס כמבואר וכבר נרמז כ׳ לא יהיה ראוי להביא קרבנו כ״א אחר ז׳ ואז יביא עולה .וחטאת להיות הטהרה שלימה, והנפש תמימה , לעלות בסולמה, מן האקהשמימה: ע? ־ ובמלאת ימי טהרה וגו׳ תביא כבש וגו׳* ענינו נפלא.מאד והיותה טמאה אף לבעלה זמן ארוך ללי^זה, הוא בעבור הנדות המתגלגל בכס הלידה ואח׳כ יפסוק הנידות אף'בהתקיים כח ׳הלידה ולכך תטהר לבעלה אגל לא תטהר לקדש ולמקדש ולהביא קרבן עד -מלאת כח שניהם • והיות הזמן נמשך לנקיבה כפל הזכר יען כי יולדה זכר הוא,מאשרהתגגר זרע המוליד שהואלבן בעטנו באחרונה אחדי אשר הזריע' היא ארוס גס כן בענינה הלא תמשך הטומאה כי טבע הזכר ׳חס ויבש וידוע כי החולאים סחעין לא יצטרך בנקיותס זמן ארוך כמו הקרים ולצך היולדת נקיבה תמשך טומאה כי מבע נקיבה קד ולח וצריכה נקיות גדול לרוב הלחות והדם המחבק אשר גבר זרע האדום באחרונה ׳על הלבן וככלות היטיה האחרונים תביא קרבן להשלים טהלתה כ׳ א; ■כלהכח הלידה גם כן ולכך תטמא משם ואילך לבעלה אס תראה י ועצין קרבנה כקרבן הזב עולה וחטאת אבל היות קרבנה כבש ושל הזב עוף, זע כי לפרטי׳ כאלה לא השיגנו כל סבות צהיו׳החכע׳ נסתר׳ ממנו ואבדה כי נתנו בעונותינו אבל אין ספק כי לכל הקרבנות שנשתנה מינו ומספרו לכולס עילות, עילות ותועלותגדולות, וסבות מספירות, וכבר רמזו המשכיל,׳ במקצת' כי המספרים לעניני׳ מועילים בדיעותיואף בצורות .רמזו שלכלס עטטספטמיס ולטבעיס צורות מושפלות, האל יש ס לנו מהרה הנסתרות נגלות: ומס שראוי לך לבאר הנה מאמיר ז*צ בשני המיני׳ בעוף אשר יקרבו והס תורים ויונים שצריכין להיות הפך זה מזה, שהתורי׳ גדולים והיונים קטנים וע״ד באור כיבעטןזהסס המוכרחים'בעיציסך אבל ע״ד הקבלה עיקריהם שהס סבות להם מקורים מתחלפים ושסעים מתספכיס כי התורים יהיו מוצהביס להיות צפונים אשר שם הזהב והיונים טל מפיקי טיס ־ האל ישמע תחנתנו מן השמים • היותנו רואים נבטן ירושלים ־ והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתים : נשלם דבור חמשי• והילך דבור השש;• בהדרש כל עניני רציחה ושאר עונשין המתגלגל׳( בדמיון יכללו חטשיס מצות עשה ולא תעסה: סמ׳ג , עשה ל״ת א לאהרצח• • ‘ • « 3 להרוג ביו בסייף המחויב * • • f ג בחנק * • י ר * • ד בשריפה• • ♦. • . . Í1 בסקילה • . . ו לחלות חטאו אחרי הסקלו ׳ • • t לא תלין נבלתו * ׳ . צט ק קא קב קג ח קבור תקברנו ביום ההוא • י ׳ ט מכשפה לא תחיה• * * * לא תהום עינך ’ ♦א לא תגורו ממנו • • י 1 יב לא תקהו נפר לנפש רוצח • • יג וישב שם עד מות הנהן הנמל• י יד ולא תקחו נפר לנום• • • טו שלש עדיםתבדיל• * • י טז ונתנו ללוי ם * • • • ♦ז מגרש עריהם לא ימנו« * • יח ונחלה לא יהיה לו • • • • יט לערוף העגלה • • • • 3 לא יעבר בו* * * * בא לא תהיה אחרי רבים לרעות • ׳ 33 לא תענה על ריב• • י • 3ג שלא יענשו י״ר המחויב בשבת * • 3ד ונקי וצדיק אל תהרוג• • • 3ד| שלא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה * 13 ולנערה לא תעשה דבר• • י f3 ודרשה וחקרתי • * • 3ח לענוש הממס • * • • 3ט להלקותהמחויב• * • • ל פן יוסיף לתנות• •־ • י לא שידונו ב׳ד ארם המזיק • - • לב לחציל הנרדף • * לן• לא תהום עינך• * • ׳ לד לא תעמוד על דם רעך • « x לה לא תשים דמים בביתך • • V לו ועשית מעקת • לן לא החן מכשול • « - < לח לא תשנא אחיך• • s י לט לאתקום• ׳ « י • מ ו!לא תטור י מא עזוב תעזוב* י י ■* ■3D הקם תקים * * « ♦ מג לא תראה המור והתעלמת י ♦ ניד לא תאכלו על הדם • • < מה אלמנה ויתנם לא תענוך • ׳ מו ולא יאכל את בשרו בשור הנסקל • ׳-• מן לא ׳חבול וחים• • • • לח ורכב • . ׳ מט לא תלך רכיל בעמך * J שלא לבייש הכירו• • • * קי סמ׳ג עשה ל״ת עו קנה קט סי קה V עז עט פ פא קצח רב לה קסא קסב רעה יעי קסו קצה קצו ס? ר קסג רא קצט קסד קסה קסז קסח ה יא ♦ב קס«£ רב קלח קפט ק* ט ו א ׳ לא תרצח ־ צרי' להתעורר על מאמר' ז״ל במלת כי בצלם אלס;ס עשה (ברא׳ ט ויו) כאילו ממעט בדמות־ וכבר בארנו הכוונה בו ע״ד עיון כי ענינו אשר נהעצס ונתהו' בדבר אשר בו ידמה לשכלים רוחני׳' והוא אשר בו המבדילו להיות ככבד ביציאות ובמעל' מג״ח שאינם מדברים ולא יחשך ממנו דין אף אס בא להעזר בנכבד שבדברים וגדול שבהה והוא אומרו מעס מזבחי תקחנו למות (שמות כא יד) כי הרחמים על העוברים אכזריות הברואים: ב־ שיהו ב״ד הורגים בסייף המחויב שנאמר נקים ינקס: ג ־ שיהו הורגים בחנק המחויב שנאמר מות יומת: ד* שידונו בשרים' המחויב שנאמר באש תשרף: ה־ שידונו בסקילה המחויב שנאמר וסקלתו באבניה ולפי גודל החטא יהי' עונש העובר: ו ־ לתלות הכופר אחרי הסקלו שנאמר ותלית אותו ונוטר לבזותו משאר מומתים לגודל חטאו ומעלו: ז־ עס כל זה צוה ה׳ ית׳ע׳ לכבוד האדם לא תלין נבלתו וגומר, ורז״ל בארו במלת כי קללת אלהיס וגומר שהוא לכבוד שמיס במשל שני אחים" וכבר נרמז ממנו: חי לקבור הנהרג ביום הריגתו שנאמר קבור תקבר׳ ביוה ההוא: ט • כל מחויבי מיתת ב״ד אס לא המיתוס לא עברו על מצות ל׳ת רק על המכשפה שלא תחיה, מה שהוצרך חיזוק לזה המין להיות האדם מתאוה לו ורודף אחריו ובלי ספק שהוא חלק ממיט ע״ז אבל בדרכים מיוחדים זדים בלתי דרכי עבודות ההמון לעובדיהם ובעבור היות פעולות הכישוף בתנאי ברובם שיעשום נשים כמו שנודע בספרי הסכלים אמר מכשפה לא תחיה, ועוד לחמלת ג״א על נשיס בטבע שלא להורגן, ולזה באר ג״כ בע׳ז׳איש או אשה אשר וגומר: י ־ שלא יחמלו 3ית דין על המחויב בדין להקל ממנו עונש חיובו שנאמר לא תחוס עינך עליו: יא• שלא ייראו ב״ד מלקחת סדין מנביא השקר שנאמר לא תגורו ממנו: ♦ב. לא תקחו כופר לנפש רוצח י ♦ג • להגלות הסורג 3שננ׳ פנאמר וישב בה עד מות הכ״ג וזה להשקיע * F נפש נפש גואל הדס שלא יראה אוחו ש3א לו תקלה על ידו * ותנה חזרתו גמות״׳הכ״ג איש נככד שבישראל והאהוכ לכלס שכזה תנוח דעת הגואל בהריג׳ קרונו כי זה ענין מכעי לבל ארס שקרהו צרה שיהיה לו נחמה בבוא גס כן בזה או גדולה ממנו לזולתו והנה קין כמקרה מות גדולה אצנינו ממיתת כ״נ: יד* שלא יקחו ממנו עמון כמק ס הגלות שנאמר לא תקחו כפר לנוס וגומר: טד להפריש ערי מקלט ולהכין להס הדרך שנאמר ג' ערי' תכדיל ל־ י טז* וטכלל זה לתת ללוים עריס לשכת י שגס יהס קולטות שנאמר ונתנו ללוייס מנחלת 'וגו׳: ק• שלא לשנות עריהם ומגרשיהם פן יצאו מעניטהס ולא יקלטו עוד שנא' ושדה מגרש עדיהם נא ימכר: יח־ ואחרי שענינס כן לא יקחו נחנה אחר' כאח שנאמר ונחלה לא יהיה לו? יט * וערפו שם את העגלה ־ ענינה מכואר כדכרי הרז״ל(כמורה ח״ג פ״מ) כי 3רוכ יהיה ההורג מן העיר הקרונה ולכך יצאו זקניה ויעידו שהם לא התרשלו כתקונים הכולניס ולא נהרג זה נשכת' ואפשר ער החקיר' כיציאת הזקנים ומן המדדה ומעטן המריע'שירכו דנרי כ״א ואולי יצא קול ויתפרשס העני! ויודע ההורג ממי שידע או שמע או הורוהו עליו אמחלאית בי כלי■ ספק לא ישתוק ממנו היודעו להיות'מעידים לעני ה' ית' שלא ידעוהו ונצא׳ הקול יהרגנו כ מנך כי כידו להרוג אף מאומד או יתנכל לו גואל הדס להמיתו: כ • שלא נעבוד ולזרוע נמקו.ההוא שג׳ אשר לא יעבד 3ו וגומר , ונס זו תחבולה להתפרהס ההורג כי כעל האדמה יחזר ככל צדדין ויעדס להודיע ההורג שנא .תאשר ארצו על ידו לעולם למעשה z ומדרך הקכלה כ, הענין כעגלה ערופ׳ ד1מ' לשעיר המשתלח והיותה עגלה כי הדס הוא יחטףאת הארז ויטמאנה והמשכיל ידענה: ואו׳ הר׳ אכרהס אכן עזר׳ כ׳ המדקד׳ המשכיל יכין עטנה במלת אשר לא יעכד 13: כא־ ומכלל לא תרצח שלא להטות דין כדיני נפשות לחוב׳ אס ירכו.המחייכים אחד כנכד ׳׳,!.אמר לא תהיה אחרי רכים לרעות: כב* שלא לחלוק על מופלא שכב״ד כדיני נפשות שנאמר לא תענה על ריב •־ כג ־, שלא ימנשו כ״ד כשבת המחויב עונש שנאמר לא תבערו אש: כד־ שלא להרוג 3א!מ7 כ״א כעדות ברור׳ שנאמר ונקי וצדיק אל תהרוג: (כה• שלא ימות הרוצח עד עמדו לעני העדה) • כו ־ שלא לענוש את האנוסה שנאמר ולנער׳ נא תעשה דכר: מ־ לדרוש ולחקור העדים שנאמר ודרשת וחקרת היט3, והס ז״ל הקלו בדבר כדיני ממונות ולא יהיה כ״א כדיני נפשות: כה ־ לענוש עד שקר שנאמר ועשי׳ לו כאשר זמם: כטי שיהיו כ״ד עונשים מלקות המחויב'שנאמר והפילו השופט וגומר', והוא בעכירות שאינס חמורות להתחייב עליהם מית׳ולכן ישערו לכל'נדון לפי חוזק סבלו ואמר במספר ארכעיס וגומר, יבינו כי הוא המספרי הראוי לרוב כ״א: ל ־ שלא יוסיפו כמלקות הלוקה לאחר שקבל הראוי לו שנאמר סן יוסיף וגומר, ואף כאיש שאין חייב מלקות: לא•' שלאי ידונו ב״ד כדין המזיק את חבירו שנאמר כי יריבן אנשים וגומר: לב, היוצא מכלל לא תרצח■ שהרודף אחר חכרו להורגו או לגלות יעסה להציל את הנרדף אף בהריגה הרודף אס אי אפשר כד״א שנאמר וקצות את כפה ולא היה זה הענין ר״ל שיהרוג את מי 5חש3 לחטוא טרס יחטא כ״א כשני אלה להיות'על אפשר לתקנו ולא כשאר עכירות שכהן מיתת כ״דכע״זושכת כי בהם לא יזיק לזולתו:.לג־ שלא להניח מלהרוג הרודף שנאמר לא תחוס עינך וגומר: לד ־ שלא להניח לאכד נפש מישראל אס יוכל להציל כגון חיה רעה הבאה עליו או טובע כנהר שנאמר לא.תעמוד ע״ד רעך: לה ־ שלא לשהות כביתו דבר המזיק לאדם שנאמר לא תשיס דמיס ככיתך: לך ומעטן זה לעשות דברי תיקונים כבית ושמיר׳ כוללת שנאמר ועשי,ת מעקה וגומר, שלא לגרוס לשוס אדס היזק כגוף אף כי יתחייב: לז • שלא לגרוס לו הפסד דכר גדול מן הגוף והוא הנפש שנאמר לפני עור לא ת״מ ענינו שלא לגרוס לאדם לחטוא: ובכלל לא תרצח: לח־ שלא לשנוא אחיו חנס שנאמר לא תשנא אחיך וגומר שאס ישנאהו סופו שיהרגהו, ומכלל זה 3׳ מצות: לט • מ • לא תקו׳ ולא תטור: טא • ומעטן זה שיכוף אף את יצרו שיתנהג עס חכרו כחיב׳ לסייעו אס יראה אותו או בהמתו טעון משא שנאמר עזוב תעזוב עמו: מב; להקיס המשא על הבהמה שנאמר הקים תקיס עמו: מג ־ שלא ייסור מלסייעו שנאמר לא תראה וגומר והתעלמת • ובכלל לא תרצח: מד • אזהרה לכן סורר שלא ׳אכול אכילס המביאה להרג שנאמר לא תאכלו על הדס: מה, כל אלמנה ויתום לא תענו! והרגתי אתפס כחרב: מך ומעטן לא תרצח עול שיהי' שור הנסקל אסור כהנאה שנאמר לא יאכל את כשרו והוא לקח׳ הדין מכעלץ על שלא שמר בהמתו מלהרוג כ״א והוא הפושע כדבר וחייב מיתה גירי שמים ולכן יפסיד את השור עכ״ע: ומכללו עוד כ׳ עצות: מז • מה• לא יחכול רחיס ורכב כ׳ נפש הוא חובל: מט* שלא לרגל גחכירו שנס הוא הורג מדבריהם כידוע לרז״ל וכתיב אנשי רכיל היו 3ך לען שפך דם (יחזק׳ כב ט) שנאמר לא תלך רכילוגומר: נ, שלא לבייש תכירו שהוא כשיפך דמיס שנאמר לא תשא עליו חטא, מה שראוי לבאר הנה גודל העונש לפי בחינת ד׳ דברים (הן הס דברי המורה ח׳ג פמ״א) האחד גודל החטא שהפעולות שיכא מהן הפסד גדול עונשן גדול ואשר הפסדם קטן עונשן קטן, השני הוא שהדבר המצוי יותר ראוי לעונש חזק, ומי שימצא מעט כמעט מן העונש מספיק כמטעת־, השלישי רוב ההסתה לדכרשהעטן שהאדם טסת אליו לרוב התאוה או לרוב התרגלות העט ן או שכהנחתו צער גדול לא ימנע אס לא מיראת דבר גדול, הרביעית להיות המעשה בהסתר וכהעלס שלא ירגיש כו זולתו למניעת זה צריך יראת עונש חזק, ודע ג״כ כי סדר העונש כתורה ד׳ מעלות והס מיתת כ״ד וכרת ומלקות ול״ת שאין כו מלקות כגון לאו שאין כו מעשה על הרוב לפי שאין ההפסד הכאמהס גדול גס אי-אפשר להשמר ממנו: והנה לא נמצא מיתת כ״ד במאכלים האסורים כי אין הפסדם גדול ואין אד׳ נסת כהן מאד כמו המשגל אך כרת נמצא בקצת מאכלים כמו כ־ס לרוב זריזות׳ ותאותס אליו כמבואר, ובחלב.לרוב ההנאה שבו, וכחמן כפסח ואוכל כי״כשיש כהן צער ואף שהס מעשים יחזקו פנות התורה ואמונת• התשובה כמבואר, וכן חיוב כרת בפגול ונותר וטמא שאכל הקודש להגדיל ענין הקרכן, אכל תמצא מיתת כ״ד בעניטס גדולים אס כחטא גדול או כהפסד אמונות כע״ז וגינוי• עריות וש״ד, ולא ככל עריות כ״א כאותם הנמצאות יותר וקל וניסת אליו, ואשר הס מגונים ומכוערים יותר, וכן לא לכל■ ע״ז מיתתב״ד כ״א בעיקרי עבודה ומתנבא כשמה, ויש לרוב הזריזות אני׳ כמעביר כאש ואוב וידעו׳, וכן כשבת להיותו מקיים אמוג׳ החרוש ושאר אמונות: מועילות הנזכרות, ובנביא השקר וזקן ממרה מרוב ההפסד הבא מהס לההמון, ומפה ומקלל הוריו לרובי עזותו׳ והיותו מפסי־ סדר המדינה, ובן סורר העתיד להרוג, וכן הבא במאתר׳ וגונב נפש שמביא. לסרינה, וככה המסתכל בהם אחד אחד ימצא בכלןטעס מספיק וטענה מכרעת,' נכוחים וישריס למוצאי דעת, ואשר יעלה צומגו הוא לבלתי היותנו "יודעים המנהגים הקדמונים 'והעניטס המפורסמים בזמנים ההם לאורך הזמן והתפזרנו בגלות בין העמיס, ואבד׳ חסמת חכמים, ובעצי הקבלה אמרו כי ענין פנימי לשורש לא תרצח וכל הענפים כנלויס אליו וכבר נרמז עומק רע ועני! צצפוני: האל ירחיקו ממט ויסיר לב האבן המכשילי: ולב בשר יתן לי: וימנע שפע נפש מאדים: ורביס מעמי הארץ מתיהדיס:. נשלם דבור ששי, והילך דבור שביעי• כהדרש כל איסורי ביאה והמצות המת*לגלים על ידיהם והנמשכין בדמיון יכללו נ״ח עשה ולא תעשה • ספיג. , עשה ל״ת א לא תנאף• • . • ב ביום השמיני ימול• • ג י לא יהי' קיש משני׳ ולא תהי' קד 1 אל תחלל נתך ונו' • • ה ערות אשת אביך • • • 1 ערות אמך• • •י • ז כלתך • • • • ח בת בתך‘ ־ • • D ובת בנך• ♦ ערות הבת עצמה • • • יא אשת ובתה• • • ♦ב בת בנה • • • • י3 ובת בתה• • • יד אחותך• . • • • טו בת אביך • ’ • טן אחות אייך • • ' • ♦ז אחות אמך • • • יח ואשת אל אחותה י • יט אשת אחיך • • • 3 ערות אשת אחי אביך • • 3א ואתזכר• • • • 33 ערות אביך • • • 33 ער-ית אחי אביך • • • 3ד ובכל בהמה• • • 3ה ואשת לא תעמוד• • 13 אל בל שאר • י • • 3ז ואל אשת בנדת טומאתה • 3ח מצותיסוטה• • • 3ט לא יצוק עליה שמן • ל ולא לבונה• • • לא לא יהי'כליגבר• • • ל3 ולא ילבש נבר • * • 37 לא תשחי׳ פאת זקנך • • לד לא תתחתן בם • • • לה לא יבוא עטג׳ •. • ♦ 17 וגזואבי• • • - לז לא תתעב אדומי ־ י• ־• לח לא תתעב מערי• • • לט לא יבוא ממזר• ־ • מ איסוי כהן מוגה״ • • כ,א וחללה • • ־ • כ!ב ואשר, גרושה • ־ מג שלא ישא כהן גדול אלמנה • מד ולא יבוא עליה א:״׳ בלא קדושי! • מה קנב מפתה• • • מן שישא האונס את אנוסתו• • מז לא יוכל לשלחה• • • מ1ו פריה ורביה • • • מט לישא אשת • • • נ לא יבוא פצוע דכא • • נא וכרות שפכה • • • 23 איפור סירוס• • • נג חיוב שאר כהות ועונה י • 3ד דיני כריתות • . • • 3ה לא יובל בעלה הראשון ונו' • נו ליבם • ־ • • 3ז איסור יבמה לזרי • • נח והלצה נעלו וגו׳ • א לא תנאף־ מכלל כוונות התורה שהם הקדוש׳ והטהר׳הרחקו׳ המשגל והמעטו 3פל צד ומנין ולא יהיה ממנו כ״א לסשאיר המין 33ת זוגו אשר נתח3ר׳ לו, והנה בשרצ׳ יתעלה להקדישנו לקבל תורה צוס אל תנשו אל אשם ואף במותר,• ואין להר3ות בו, ולא להסתכל 033(01 וחיה כשנזקקים זה לזה, כי לא יבא להתעורר כת התאום, ולא אצל התורה לבד אלת גס חנל המתחכמים במחקר הפילוסופיה שיקראו הרגש המשוש החוש אשר הוא חרפה ל3רואיס וזה להיותו מביא לתאות המשגל ועידון המאכלים המפסיד •השלמיות, והנה ראינו שזה המין רוצה לומר המשגל נמאס• ומרוחק מאד אף המותר בו זולתי המוכרח מענו כמבואר בדברי הרז׳ל (מורס ח״ג פמ״ט) זה דבר אשר איננו צריך באור והאורך בו יתרון" ונבעלי קבלה מניןפנימי לבל ידבק איש זולתי לעומת מחברתו, גבר במסלתו: ב־ ומכוונה זו מצות המילה שנאמר וביום השמיני ימול וגו׳ כי סס השם יתעלה זכרו! באבר התאוה רב המהומה והחעא לבל ישתמשו בו נ״א במותר ומלוה (מורס ח״ג פמ״ט) ואף בלי ספק בהשפך דס האבר ויוסר מחסהו מהחלתו ׳חלוש ויסור ונמנו התאוה היתירה על הצורך, ואולי יחסר גס כן מן ההנאה,•ובבא מ .אמרו ז״ל הנבעלת לגוי קשה לפרוש ולא נתנה זו להשליס חסרון הבריאה כאשר יטענו הסכלים החולקים עלינו איך יהיו הדברים הטבעיים חקרי' <1ד הצטרכה השלמה מבחון ? אין הענין כן רק להשלים'חסרון העדות והנזק הגופני המגיע מהאבר ההוא ולהחלישו כפי היכולת אשר עם זס לא יפסד בו דבר ולא יבטל בו דבר ולא תבעל ההולדה בעבורו מצורף לזה בענין המילה שיהי׳ לאנשי האמונה שעיחדיס השם יתעלה אות גשמי יקבצס ויבדילם משאר האומות ולא יוכל נכרי לומר שהוא מהם כאשר יעשה האדם שעמים להגיע אל התועלת או להתנכל לאנשי הדת והיותה בקטנות הוא שאילו הונח עד יגדיל אולי לא יעשה, ואף כי לא יכאב ברוב קוטנו ככאב הגדול לרכות עורו וחולשת דמיונו ׳ ואף כ׳ אולי יבטלנה האב לרוב חמלתו עלבנו כאשר תהיה אהבתו מספת בלבו אבל סמוך ללידתו לא התחזק עוד.האהבה כי היא תהיה נוספת בראיית צורה הדמיונית, אבל טרם כלות לו ז׳ ימים הוא חלוש מאד ובתכלית הלחות הוא כנפל, וכן בהמה טבעה ימים יהיה עס אמו• אבל לבעלי הקבלה ענין בסוד המלה נעלם אשר היא לסוד הברית, ולכך תדחה שבת האל ישכילנו ויזכנו לשם ושארית: ג־ לא יהי׳ קדש וגו', גס מצוה זו למעט רוב התאוה במשגל והתמדתו כי בהתחלף גופות הקדישות תוסיף התאוה ויתעורר האדם לגופות מתחדשות חלוקי הצורות והעניניס יותר מגוף שהורגל בו, מצורף לזה באיסור הקדישה תועלת גדולה והיא מניעת הקטטות כי אלו היתה הקדישה מותרת היו באים אל אשה אחת אנשים הרבה בעת אחת לפי המקרה ולא ימלט ממריבה, מצורף לו0 עוד באיסור הקדישה כי יהי'הנולד נכרילב״א כולם ולא ידע לעצמו' קרו3 ונואל ולא יכירהו והנס יבא ממנה הפסד היחס אשר היא כוונה גדולה כאשר יתבאר: ד־ שלא ימסור האב בתו לזנות שנאמר אל תחלל בתך להזנות', ומענין זה איסור העריות וזה שהעריות מן הנקיבות כלס יקבנס ענין אחת והוא למעט המשגל ולמאוס בז ושלא ירצה ממנו כ״א המעט מזער וזה שכג אחת נמצא על הרוב עם האיש שנאסרה עליו והיא ונמסרה להראות לו לעשות רצונו וקלה להמצא לו בלי טורח להזמינה כי אדם כשתנכאלו אשם עג הריב שאטה וזקנתה ויתה וניינתה ואחותה Tőre. X. נמצאו עמס ברוב העתים והוא פוגע בהן כבואו ובצאתו וכן האשה הרבה פעמים תעעוד עם אחי בעלה ואביו ובנו• וכן מציאות הארס על הרוב עם אחותי ודודותיו ונדל עמהם, ואלו יהיה דין העריות כדין שאר הפנויות היו רוב ב״א בכשלון זנותם תמיר, אבל כאשר נאסרה ביאתם מכל וכל ונמנעו מניעה נדונה רוצה לומר במיתת בית דין ובכרת יש לבטוח בזסשנאיכוין עוד האדם אליהם, זה טעם אבן עזרא באיסור העדיוק• (והוא לשון המירה ח״ג פמ״ט) ואיננו טעם מספיק בעיני המשכילים כי מדוע חייבכרת באלה בעבור המצאי עם הארס ותתירו שישא נשים הרבה והגה אין זוג נאה כמו בנו לבתו, ויפרו וירבו בביתו, וינחילם נחלתו ׳ וזה רמזו בענין סוד עמוק אשר יודע מארס וחוס שאמרו עליהם שנבראו כאחד ומיד עלו למטה שנים וירדו ז', והנה שבעז-ם נוצרו מכח עליון בהתאחדות לא היו סבה אחר הבה כשאר ב״א וענינס כז' קני המנורה שהם מקשה אחת, כן אלה משורש אחת, והמספר תתחלק ולכן לא נאסרו זה בזה כי יהיה ראוי להקשר ולסדבק כמו שאמרו רבותינו ז״ל ראוי׳ היתהבתושלאדם להנשאלו, כי זה סימן לסתקשרס והתאחד עיקריהם בלי התפרדות אבל הבאי׳ אחריהם בהדבקס לא יהיה סימן להתאחדות ודיבוק אחרי שסם מתהוי׳סבה אחר סבה, ולא נבראו כאחד, ולכך אשורי' הקרובים זה בזה והס כענפי אינן המתפשט׳' אנה ואנהומתפרדין מן השורש ואינם ראיין לאחרו׳ אמתי' אחרי שהם נפרד׳' ולא היו באחדות אבל צריכי׳ להתפדר זה מזה להוציא ענפיהםופאורותיהסלכאןולכאן, כי בזה תדע מעלת השורש בהתפשט 1סתפרד ענפיו ופאורותיו, אך הרחוק,' המתקרב׳[ זה הס כענף הנטע החוזר להיות שורש, והנה הענץ להשיב דבר הנפרד אל השורש *הענף על עיקרו והוא מאמרז״ל אקב״ו על העריות, שוכן חיות, ילמדנו דעת פנימיות, אלהיות שכליות ־ (כל הל׳ל מבואר יותר בפירוש רבינו בחיי לפי' העריות עיין שס): ה * ערות אשת אביך צא תגלה, אף אחרי מות אביו: ד ערות אמך אפי' היא אנוסת אביך: ז, ערות כלתך לא תגלה: ח־ ט* י־ ערות בת בנך או בת בתך(ובתו ממש) למדו רז״ליש בק״ו ויש בג״ש: יא׳ ערות אשה ובתה ל״ת: יב* ♦ג* את בת בנה ואת בת בתה: ♦ד־ אחותך היא ל״ת: טו־ ערות אחותך בת אביך, אף אנוסת אביו •י טז ־ ערות אחות אביך ל״ת: ין • ערות אחות אמך: יח ־ ואשס אל איוותה לא תקח •־ יט ־ ערות אחת אחיך ל״ת: כ־ ערות אשת אחי אביך אל אשתו לא תקרב, יש מהמשכילים אשר להם פנימיות העריות ענין התבאר במלת הקראן שאר והנה העריות בכלל החוקים שהם גזירת המלך והגזירה הוא העולה על לב המלך שהוא החכם בהנהג' מלכותו והוא היודע הצורך והתועלת במה שיצום ויגיד אותו לחכמי יועציו: 2א ־ ואת זכר לא תשכב וגו': 22 ־ ערות אביך ל״ת במשכב זכור: כג* עיות אחי אביך ל״ת: כד־ ובכל בהמה לא תחן שכבתך: כה־ ואשה לא תעמוד לפני בהמה וגומרy דברים אלו הפך מעשה הסס יתעלה ומגונים ומאוסים בתולדות וכבר התבאר שהמשנל דבר נתעב כשלא יהיה לקיום המין: בר שלא לקרב אל העריות בעניניס המביאים לידי מעשה כגון חבוק ונשוק שנאמר אל כל שאר בשר לא תקרבו• כד אל אשה בנדת טומאתה לא תקרב, משכב הנדה גס הוא בלתי ניאות היותו בלתי טוב לתולדת כי מדם הנדות לא יוצר כי הוא סס המות ימית כל ב״ח שישתה ממנו, ואיך יהיה ולד ממנו, והנס בהיותו ברחם לא תתעבר ואף אס תתעבר ממקום אחר הוא והזכירו הרופאים שאף אס יהיה הולד כמו אדם משובח וטוב אלא שישתקע בתוכו מדם הנדות ישחיתנו ויהיה בעל שקין ואבעבועו׳ ומושחת מאיש מראהו וע״ד רבותינו ז"ל יהיה בעל הצדע' ואף תזיק השוכב עמה בדבקו עמה בדף ובמחשבה כי בלי ספק שיש בה כיעור ידוע ולכן יזכיר בס הכתוב טומאה, ולבעלי הקבלה עני[ בטומאת דס הנדה כי נא יטמא כ״א ניטה אנ האודם והוא הבא מן המקור השמאלי, אבל המלבין ההיימין יטהר, ובמיני הפתי הטוהר, מלרדף בנפלאיהאנזהר־ כח־ לעשות לסוטה כדינה המבואר שנאמר ועשה לה הכהן וגומ׳ש כט־ ל• שלא יהא קרבנה מהודר שנאמר לא יצוק עליה שמן ולא יתן עליה ל3ונ', מפני שחשד הזנות והספיקות הנופלות על האשה רבות מאד לפיכך נצטוס ע נין הסוטה שהוא מביא לצב אשה בעולת בעל להשמר בתכלית השמירה כי אף הגוטחות בעצמן היו פודות עצמן מן המעשה ההוא בכל מה שיפסוק עליהן לרוב הבושת שבו לפני אנשים ובית דין הגדול ובבית השם יתעלה, והנה הענין מופת מקובל באומה כעין הצרעת ודומיהן, ומן הפלא שיהיה הבודק נבדק כמוה והיא מסוד דבוק המחשבה, וידוע למתחכמים בטבע, והיות מנחתה מן השעורים ולא חסין להיות קרבנה בלתי מהודר ועוד ירמז בו שתהיה סערתה' וחימם.עזה יוצאה על ראש רשעים יחונ כעין גדע! בצליל לחם שעורים שרמוז לשממון ולמהומה רבה וכן כלי חרש שתשיר ככלי יוצר, ,וכן עפר ומיס שתמחה ולעפר תשוב: ומכלל לא תנאף: לא ־ לב ־ שלא ’תנאה איש בתקוני אשם ולא תתקן אשה להיות כאיש שנאמר לא יהיה כלי גבר ובומ׳ ולא ילבש גבר ונוע' • ומכלל זה: ת־ שלא יעביר איש זקנו בדבר המעבירו לגמרי להדמות לאשם שנאמר לא תשחית פא׳ז זקנך; ומכלל ביאה שלא כדת: לד• ,שלא להתחתן בז' עממין אף בסתיהדס שנאמר ולא תתחתן בם: לה ־ לן• לא יבא עמוג ז G ומואבי סמ״ג. עשה ל״ת קיד קטו קץ קיז קכא ק כנ קכג קכד קכה ע נד מט מרז י היח קיט סב פא פב פג נ נא שאשר השכל ומואכיונומ': לז י לח* של6 להרמיק זרט אדוס (ומצרי) ל3א 3קהל יותר מג׳ דורות שנאמר לא תחמ3 אדומי וגו׳: לט * שלא •יבוא ממזר בקהל: גד מא־ מב־ ומכללה עוד הנאמר 3כהניס אבה זונה וסללה ואכה גרושה לא ייקחו / להגדיל מעלתם מיתר העס: פג־ שלא ישא כ״ג גס הנכ3ד ש3הס אלמנה שנאמר אלמנה לא יקחו: כד־ שלא יבא עליה גס 3לא קידושין שנאמר ולא יחלל וגו'• כה־ לקמס מפת'נמרה כדינו: פו־ .שיישא האונס אנוסתו שנאמר ולו תהיה לאשה: .כך ולא יוכל לשלח׳ כל ימיו, 3לי ספק כי נערה אשר עגמה איש טוב לה לינשא לו משישאנ׳ זולתו, ואס ימאן לקחת' או היא תמאן יתחייב הממון 3מפת׳ א3ל האונס שהוא פשע מוסף נוסיף לעונשו בהצעדך לקחת' כידוע: וככלל, לאי תנאף: מח* לפכות ולרבות במקום הראוי שנאמר' ממורט, לק״ס טבע העולם שהוא'רצון הפס יתעלה: מט־ לקדש אשה כמשפטה שנאמר כי יקח איש אשה, אמרו הפילוסופים (מורה ח״ג פמ״ס) כי מן הידוע שהאדם צריך לאוהבים כל ימיו אס בעת 3ריאותו והצלחתו יהנה בחבורתס ובעת צרחו יצכורך אליהם, ובזקנותו וחלשות גופו יעזד בסם, וזאת.האהבהנמצאת בבנים יותר וגס 3קרו3יס, ולא תשלם האהבה" והאחויה והע־ר בקרובים כ״א 3יחס עד שהאנשים כשיקבצם אב אחד ואף אבי א3 רחוק יהיה ביניהם אסוה ועזר וחמלת קצת׳ על קצת', ויזה כוונת התורה המנה אהבת איש את אחיו וחמלתו עליו לעזרה וגס ישלים במה .שיאהב האיש את אשתו אשר יקח, ואלו הי' די ביחוד לבד היו ב״א מביאים אל בתיהם קדישה זמן מה כמוסכם בין שניהם ואומר שהיא אשתו ולכך הי׳ הציווי לעשות הענין שיחדה אליו והס הקדוש׳( ושיתפרסם עוד הדבר בנשואי ן וכאשר ידועמענין בועז: .נ־ נא• לא יבא פצוע דכה, וכרות שפכה וגומר, שהנשואין ההם לא לפריה ורבייה,כ״א לבעלה ולרדיפת התאום לבד: גב־ שלא להשחית כלי המשגל מכל זכר ב״ח שנאמר ובארצכם לא תעשו כשאר התבאר שישוה האדם בדברים כלס ויתכן לדרך הממוצ', לא־ ירבה גתאוה ולא יבעל לגמרי אבל יפרה וירבה, כן זה הכלי ישלש במילה להשקיט קצת:תיאותו ונא יעדר בחיתוך אבל יונח הדבל על טבעו וישמר מן היתר: ע• שחייב הארס אחרי התחברו לבת זוגו להטפלבצרכיה ולא יפטר מהם ומן הביאה •שנאמר שארה ועוג' לא יגרע: נד • והיה אס לא ת׳״ה בעיניו וכתב לס ספר כריתות, כי פעמים לא יסודר ענין ביחס ולא יהיה ביניהם הסכמה ולא יוכלו לשבת יחדיו ולכן סותר להם לספרד, ואילו היו גירושים בדבור גרידה פעמים שתבקש האשם למריבה שייניהס להתגרש.ותאמר נחנרשתי , או אס תזנה יאמר הנואף והיא שנתגדשה, לכן צריך שיכתוב בספר ויעיד בעדם, וכתיב כתוב בספר וחתום והעדבעדים: .נו־ז־ לא יוכל ב״ה לשוב לקחת׳: נו. ליבם שנאמר כי ישבו אחים יחדיו יבמה יב״ע ויבמה: נז • . שלא תנשא יבמה נזר עד שתפער מיבמה שנאמר לא.תהיה אשת המת החוצה לזר: נה־ ואס לא יחפוץ וחלצה נעלו וגומר, ענין ׳בוס היה מנהג קרובים להשאיר שס המת על נחלתו ובשלשלות יחוסן ועסהאסר שאר בשר סותר ענין זה באשת אח, אולי בזה הענין חכר שם המת יותר; וצוה במאנו ליבם לעשות חליצה והענין ההוא אשר היה בימים ההם מגונה מאד אולי יברח עם הגנות ויגמול הסד מס אחיו, אבל לבעלי הקבלה בעניין היבוס סוד מסתרי התורה מכל התולדות ובו תועלת גדולה והיא בכל הקרובים אבל באח תקרב התועלת לכך נדחה איסור זה בלבד ויחשב לאח לאכזריות כשלא יחפוץ ליבס ולכך יהיה שס חליצת נעל כי חנן מהס, וחכמת הקדמונים מדעתס כיונו התועלת אשר בו וינהינו לעשות הדבר אף במקום שאין אח בשאר יורשים נחלה שאין בהם איסור שאר, והיודע העני; ידע מחשבת אונן ויתבררו לו הרבה דברים מסופקים בכתובים ובהנהגת העולם וזהו ענין בועז ונעמי והשכינות, מגיד מראשית אחרונות, ישמיע עם בינות, בנפלאות תורה יאיר עינינו, ייתן רוחו בקרבנו: נשלם דבור שביעי, והילך דבור שמיני• בהדרש כל דבר גונב וגוזל ממון והדבר המתנגד לדעת ההיא ומבטלה והוא ויתור ממון לנצרכם יכללו בו ג״ט מנות עשה'ולא תעשה־ סמ״ג עשה ל • לא תגנוב • ; ׳ • א • לא תגנובו • • • כ עא • דין גנב־ * • ■ • • ג פג הנמכר כמישה• • * • ד פד • העניק תעניק * * * • ה פה • ולא תשלחנו ריקם ־ • • ו פו > ני ימכר איש את בתו לאמה • • : • ליעדה האדון ־ • ח י לעס נכדי לא ימשול • י • ט • איש באחיו לא ירדה בפרך י ׳ • לא יכלכדו ממנדת עבד ־ ־ • הנד קנה קשה העט קעד העה יי לא תעבוד בו עבודת ענד ♦ג נכרי לא ירדנו כפרך לעיניך יד לא תסמר עבד אל אדוניו טו בעבדים כנענים לעילם ■בהם ט ז לא תעשוק י • V לא תמול• •י ♦ יח והשיב הנזילה י • יט להשיב אבידה י • כ לא הובל להתעלם יי כא מאזניצדק• • . 3ב לא תעשו עול • • 33 לא יהיה לך אבן ואבן • 3ד לדון דין קח * • 3ד, לדון בנזקי שן ורגל י 13 בנזקי אש• י • 3ז בדין יוד * י * 3!ד בדין נזקה וממכר • • 3ט לא הונו• י י ל על כל דבר פשע • • לא דין שומר חנם• לב דין שומר שכר ושכיר • לג דיין שואל • • י לד . נתינת צדקה י * לה שלא יעלים עינו מן הצדקה לן להניח לקט * • לן להניח פיאה • • לח להניח להם שכחה לט לקט קצירך לא תלקט • העבודו מ מא טב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נ3 ü נד נה נו נז נח נט להניח עוללות וכרמך לא תעולל * שלא ליקה עומר השכחה לא תכלה פאת שדך • להגיח פרט . • ופרט כרמך לא תלקט • מעשר עני • ♦ להלוות לעני ׳ • שלא למנוע מלהלוות לו לא יגוש * • • לא תהיה לו כנושה • השב תשיב לו את העבוט לא תשכב בעבוטו • לא תבוא אל ביתו לעבוט לא תחבול מד אלמנה • ני תבוא בבדם דעך • ביומו חתן שבדו• • לא תלין פעולת שניר אתך אל כליך לא התן * וחרמש לא תניף ונו׳ • פז עג עד עב סו סז סט סח פב צח פח פט צב קסב קנז קנו קנח קנט קס קסא צג צד צא צ סמ״ג. עשה ל״ת קעו העז קנ- קנו. קנז קנט הנא קנ3 רפט רפה רפזז רפח רפד 1151. רעא רע קפה קפז הפו קפח קפא קפב הפג א * לא תגנוב בגונב נפשות ־ וכבר ידוע כמה הרבה לפשוע זה להרחיקו הנגנב מכל מיודעיו ויהי' נכרי אצל׳ ויתגלגל מזה רעו׳ הרבה ואף אולי יהרגהו קונסו בעברו מצותו, לכן עונשו מיתה: ב. לא תגנובצ מנין ממון: ג־ לדון בדי׳ גנב, דינו מבואר בתשלומים ודינו בהמצאו במחתד, מן המשפטי׳ הישרי׳ הישל׳הננ׳ כפל נמשך אחר כוונ׳ התור׳ תמיד והוא שהחושב להזיק חבידו הוא ענין עד זומם שנאמר בו ועשית׳ לו כאשר זמם והוא עודענין מוצי׳ש״ר שעונשו3ק׳כסף כמושיתבאר, וכבר ידוע שכל שהי׳ מן החטא קרוב וקל יותר להעשות ראוי לעונש אשה״כדי שימנעו ממנו ועד״ז תשלומי גונב צאן כפל משאר המטלטלים ר״ל תשלומי ארבעה ובתנאי שמכרן או שחטן על שגניבת׳ נמצא תמיד להיותם בשדה ואי אפשר לשומרם כדברים הנמצאים במדינה ולכך הגונים ימהר לשוחטם או למכר׳ לשנות צורתם ובגונב הבקר מוסיף עוד אחד כי גניבת׳ קלה עוד על שהצאן ירעו מקובצי׳ ואפשר לרועה לשומרן ובקושי יגנבו, אבל הבקר ירעו מפוזרי׳ ובקל יגנבו וענין הבא במחתרת ידוע ■ (כל זה מלשון המורה ח״ג פמ״א): ד ־ ומכלל הגניבה לדון בדיני ישראל הנמכר לעבד, בין בגניבתו .5ין בדוחקו, שנאמר כי תקנה עבד עברי וכי ימוך וגומר, והואיל ואתא לידן מצות העבד התגלגלו לנו כל הנמשכים אחריו: ה ־ בצאת העבד מאדוניו כדינו שישלחנו במתנות שנאמר הענק תעניק לו והסבה מבוארת להזכיר כי כן נעשה לנו בצאתנו ממצרים: ן • לא תשלחנו ריקם ריקה: ד אם תמכר 3ת ישראל לאמה שישייענה 3פדיונ׳ כמו שנאמר והשדה: ח * ■סעדה האדון לו או לכנו שנאמר אשר לא יעד׳ ואס לבכר יעד׳: ט ־ שנא ישנה האי למוכרה שנאמר לעס נכרי לא וגומר: * * וכאחיכם כני ישראל איש כאחיו לא תרד׳: יא ־ לא ימכרו ממכרת <י3ד, ענינו בבז־ירן: יב־ לא תעכוד כו עכודת עכד של גנאי: ע ־ "שלא להניח לנכרי לרדות כפרן ישראל הנמכר לו שנאמר לא ירדנו כפרן לעיניך: ירי לא תסגיר עכדאל אדו' כעכד שכרחמח״ללא״י הכתוב מד כר: טו* כעכדיס כנעני ס מלוה לעולס כהס תעבדו, והוא לרוע מעלליהם והפסד מדותיהס אינן ראוין להיות כני חורין אך יהיו מהן כל עניני עבדים, ופרטיהן רחמנות וחמלה על האכיוניס אשר להה מבוא כזה,הדכוד כאשר יתבאר וכרוב רחמנות יצא חפשי ככגיול אכר מן החכריס שלא יתחברו 3ו העבדות והכטול אף בהפלת שן,כ״ש בזולתו אכר מן האבריס, וגס אין להכותס אלא כשוט או כקנה וכיוצא 3ו ואס המיתהו אדוניו מומת,עליו כשאר כ״אוכענין הרחמנות שבמצות לא תסגיר לימוד נכבדות שצריך להתנהג כה והוא שיעזור לכל הנעזר בו וישמרהו ואף אס הוא פחות שבאנשים, ולא עוד אלא שצריך לעיין כתקונס זנכטיכ לו ולא להכאיב לבבו בדברים כידוע z ובלבד שלא יהיה הנעזר הבורח מעול,ומחויב כדין כי הרחמיס עליו נחשב אכזריות כמבואר ־ יו־ וככלל היזק ממון שלא יעכב אצלו ממון חכירו כי אס כרצונו בנאמר לא תעשוק וגומר , ♦ז־ ולא תגזול, אומר הרב מקוצי כי לדעת האומר שעשק וגזל ענץ אחד היא צריך לחפש אחד ל״ת וימנה ולא יהי' כקרח וכעדתו שלא להחזיק כמחלוקת ■־ יח ־ והשיב את הגזלה ׳ זה הגוזל לא יוסיף על גדילתו כלל על צד העונש והקנס כמו הגונב והוא «פ,י מיעוט מציאות הנזילה כי הגניבה איפס׳ ככל מקוס והנזילה אי אפשר במדינה כ״א בקושי ואפשר הארס להשמר מן הגזלן לעמוד כנגדו ולא כן מן הגנב , ועוד שהגזלן ידוע ויכוקש וישתדלו להוציא מידו אשר לקח לסכו׳ אלה התחיי׳ הגנב קנס לדוב המצאו ולא הגזלן: יט־ להשיב אכיד׳ ש:׳ השב תשיבם: כ־ ויש בו לאו לא תוכל להתעלס, ודבר זה ירבה ריעו׳ ואהבה 3י!5״א ואף אס חבירו הצטרך לו היום יצטרך הוא לחבירו למחר: בא ־ וככלל הפסד ממון לצדק המאזנים עס המשקלות שנאמר מאזני צדק אבני ■צדק: כב* שלא לעשות עול במשקל וגמנין זה בנאמר במד׳ במשקל ובמשורה: כג־ שלא ישהא בביתו מרה חסיד׳ שנאמר לא יהיה לך בבית׳ אבן ואבן וגומר: כד־ ומכלל הפסד ממון לדון בדין קרן שנאמר כי יגח וגומר: כה־ לדון בדין השן והרגל שנאמר ושלח את בעירו וגומר y כ׳ לרוב האזהרה (לשון המורה ח״ג פ״מ) למנוע ההיזק יתחייב בכל נזק שנא ממנו או מסבות פעולותיו ממה שאפשר לו לשומרם, וכלול בהס מן היושר והוא ששן ורגל פטורים בר״ה שהוא ענין שאי אפשר לשומרו ונס מס שיביא מהס שס נזק הוא מעט ואשר יתן שה דבר הוא שפשע בנפשו אמנם הקרן ודומיו אפשר לשמור דינו בכל מקוס אחד ויש בדין הקרן הפרש בין ■המורגל להזיק ובין הפכו כידוע ושם דמי העבד חצי דמי בן חורין כי המרוב׳ בערכין ס׳ * שקלים: כו־ לדון בדין נזקי אש שנאמד כי תצא אש וגומר: כן־ לדון בדין נזקי בור שנאמר כי יפתח איש בור: כור־ ומענין הפסד ממון לדון בדין המקח מתי יתבטל ומתי יתקייס שנאמר וכי תמכרו ממכר וגומר: בט־ אל תונו וגומר: ל• לדון.3דיןתובע ונתבע וכופר במקצת או כלו שנאמר על כל דבר פשע וגומר: לא ־ לדון בדין ש״ח שנאמר כי יתן איש אל דעהו וגומר: לב ־ לדון בדין ש״ש ושוכר שנאמר כי יתן איש אל דעהו חמור וגומר: לג* נדון בדין שואל שנאמר כי ישאל וגומר y בדיני השומרים, אופני היושר מבוארים(לשון המודה ח״צ פמ״ב) והוא שש״ח אין לו תועלת בזה הענין ואמנס גומל חסד הוא וסטו׳ מכל הנזקים, ושואל שהתועלת כולה שלו ובעל הממון הוא הגומלו חייב בצל הנזקים, אבל ש׳ש ושוכר כל אחד משניהם שותפיה בתועלת ולזה נחלקו הנזקים בין שניהם מה שיגיע מנזק מפני מיעוטי שמירה חייב בו השומר והוא בנזק גניבה ואבידה, והנ׳וק שאין תחבולה למונעו והוא נזק שבויה ושבורה ומתה הם על בעלי הממון: אמרו הפילוסופים (פרק ג׳ וד׳ מפרקי הרמב״ם ז״ל) צמו שיש ■לגוף חולי ובריאות כן יש לנפש חולי ובריאות, והוא שיהיו תכונות חלקיה הפך זה מזה וכמו שגוף החולה הפסד הרגשותיו והשתבש ממנו מזגו דמה כל מתוק היותו מר יתרבה תאותו לדבריס אין הנאה בהם לבריאים אבל ימאסוס, כן הנפשות החולות ובעלי מדות ׳הרעות יתאוו תמיד להפלגות ושינוים הרעים לכלאים וירחיקו היושר והתכונה • וכמו שהחולה בגוף ביודעו חוליו ילך אצל רופא ויורהו הצריך לעשות ויזהירו ממה שצריך למנע ויורהו לקחת דבריס נמאסים עד יבריא גופו וישוב לבחור בטוב ומאוס ברע, כן חולי הנפשות צריך לשאל לרופאי הנפשות והס החכמים ויזהירוס מעשות עוד רעותיהס וירסאוס במלאכת רפואת חולי הנפשות, אך חולה נפש שאינו מרגיש בחוליו וידמה היותו בריא או *) ס׳ שקלים• כל זה מלשון הדג המורה ז״ל נפרק הנזכר והוא חמיה' גדולה כי המרובה בערכין ממסים שקלים נמבואד 3קלא גהדיא, ואין ספק שאין המאמר הזה מרבדי המורה צדק אבל איזה תלמיד טועה כרבו והכניסו בספר זממיו הועתק לספר זה, והעד.הנאק שהוא תוספת איזה תלמיד שהרי בעל 05 טוב אשד העתיק שסכל דברי הרב זי׳ל אות באות 7לג על המאמר הזה כולו ני לא מצח אותו בספרו, ודאית* להתכס ספורנו ולהחנס חזקוני שכתבו ירגיש ולא יחישלהרפא,אחריתו כאחרית החולה אשר נמשך אחרתאותו ולא ע״ד רפואה וימות בלי ספק• ואמרו עוד בענין הנפשות שהמעלות הס תכונות נפשיות וקניניס ממוצעים בין שני תכונות רעות, האחד תוספת והאחד חסרון־ וכן עני( המעשים אשר יצאו מן התכונות רוצה לומר שהממוצע הוא הנבחר והמשלכי הזהירות מדה ממוצעת בין רוב התאום ץ3ין העדר הרגש הנאה והגה הזהירות מפעולות הטוב הוא מתכונת :הגפש בתקון המדות אבל רוב התאום והעדר ההדגש קצה הראשון והאחרון שניהם רעות באו מתכונת נפש פחות המיות אס חסידה או יתירה ־ וכן הנדיבות ממוצע בין הכילות והפיזור ־ והגבורה ממוצעת בין המסירה לסכנות ובין רכות הלב ־ והתכבדות בין ההתנשאות ובין ההתנכלות־ והענוה בין הגאוה והשפלות־ וההסתפקות בין רדיפת ההוןוהעצלה־ והסבלנות בין הכעס ובין העדר הדגשת חרפה ובוז־ וכן כל שאר המדות יצטרכו לשמות מונחים ונכוין אל הממוצעים ולא כטעות ההמון שיחשבו הקצוות למעלות כי כשיראו איש בתכלית סמדה למסור עצמו לסכנות ולפעמים ינצל במקרה ישבחוהו ויקראוהו גבור, ויאמרו על פחות הנפש שהוא סבלן, ועל העצל שהוא שמח בחלקו ועל רודף ההון שהוא מסתפק וכיוצא בהס 4 ומן הידוע כי אך האדס בטבעו מתחלת בריאתו בעל מעלה או חסרון אבל ירגיל בפעולות בני עירו או קרוביו ואפשר שיהיו ממוצעות ואפשר רעות ושיהיה נפשו חולה וצריך שילכו ברפואתו כדרך רפואת הגוף בשוה, שכמו שהנוף שיצא משויו ומיושר מזגו נראה לאיזה צד נוטה ונעמוד כנגדו בהפך עד ישוב אל השיווי וכאשר ישתנה נסלק ידינו מן ההפך ונשוב לעשות לו מה שמעמידו על שיווי, כך במדות הנפשות, והמשל שאס נראה באיש פחיתות תכונת הכילות ויפעל פעולות הרע להסיר נפשו מכל טובה לא נצוהו לרפואה הנדיבות לבד שזהו כמי שירפא איש שגבר עליו החוס בדבריה ממוצעים והוא צריך לדברים הקריס כן לזה חולה הנפש נביאסו לפזר פעה אחר פעס ולכפול בו פעמים רבות עד סר ממנו תכונת הכילות ויקרב לתכונת הפיזור ואז נסלק ידינוונצוהו להתמידו על הנדיבות־ ואה באיש תכונת יתרון הפיזור נצוהו לעשות הכילות'ולשנות ולכפול בפעולות הכילו' עד ישוב מן הפיזור לנדיבות והוא קל יותר משובו מן הכילות לנדיבות, וכן שוב נעדרההנאו׳ נזהר וירא חטא יותר קל משוב בעל תאוה נזהר, ולכן נכפול על בעל תאוה העדר ההנאה יותר משנכפול על בעל העדר הרגש פעולת התאום ונהייב על רוך הלבב מסירתו לסכנות וכן יתבונן בכל המדות: אמנם החסידים הראשונים לא היו מניחים תכונות נפשיהס ממוצעות בשוה אך היו נוטים מעט לצד היתר מן החסר כפי שיהיה על צד אסייג והשמיר׳ כמו שיטו מן הזהירות לצד העדרלהרגש ההנאה מעט, ומן הגבורה לצד מסירה לסכנות מעט, ומן הענוה לצד שפל רוח מעט, וכן בכל המדות וזהו לפנים משור׳ הדין, הנה התבאר שצריך לכוך אל הדרך הממוצע ולא לצאת אל הקצוות כ״א פ״ד הרפואות ־ וכמו שהאדם היודע במלאכת הרפואות כשיראה מזגו נשתנה מעט לא ישכח להניח החולי להתחזק עד הצטרך לרפיאה גדולה בסוף, כן האדם השלם צריך שיזכור לו ממתיו תמיד וישקול פעולותיו ויבחן תכוג׳ נפשו כל יום ויכוין אל הממוצע וישים לנגד עיניו מדות הפחיתות שלו וישתדל לרפאותס ואז יהי' במדרגה העליונה מב״א ויתקרב אל השם יתעלה וישיג אל טובו והוא הדרך הטוב שבדרכי העבודה וכבר זכרו רבותינו ז״ל הענין ?אמר׳ כל השס אורחותיו רואה בישוע' השס יתעלה שנאמר ושס דרך אראנו בישע אלהיס (תהלי' נ כג) ־ והשימה הוא השיעור והסברא, ואל תחשבהו נקל רוצה לומר התנהג השיווי והכוון אל המצוע, כי אתה תמצא שהתורה אסרה וצותה מה שצות' נמסך על זה הצד, והנה אסרה קצת המאכלים וקצת הביחות וצותה ליחד אשה בקידושין יועם זה איננה מותרת תמיד אלא תיאסר בנדות ולידה וכל זה להתרחק ריחוק גדול מקצת רוב התאום ולצאת אל המצוע אל צד הרגש ההנאה מעט עד תתישב ותתחזק בנפשו תכונת הזהירות, ואסרה הנקימ׳ והנטירה וגאולת הדס באמרו לא תקו׳ ולא תטו', עזוב תעזוב הקה חקיס עד יחנש כח הכעס והרוגז, וכן השב תשיבם עד סלה הכילות וכן מפני שיבה תקום, כבד אביך, ואמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וגומר להסיר תכונת העזות ותגיע תכונת הבושת ואח״כ הרחק מקצה אחרון רוצה לומר רוב הבושת באמרו הוכח תוכיח, לא ת£רו, ויסיר רוב הבושת גס כן וישאר המצוע: הנה הרחבנו ממאמר בחולי הנפש ובריאותו ואס אינו מעניננו שאנחנו בו אבל הוא דבר נכבד מאד גדול התועלת ובארנוהו הנה להודיע שמן הראוי יתגלגלו.בדבור זה, רוצה לומר לא תגנוב, מצות שהם חמלה על העניים בפיזור ממון כי צותה התורה בפיזור מעשרות לקט שכחה ופאה והצדקה ודומיהם עד נתרחק מקצה הנבלה והכילות רוחק גדול ונתקרב לקצה יתרון טוב לבב עד יתח:ק לנו לב טוב, ולמנוע צד אהבת הממון המביאו לרדוף אחריו בהיתר ובאיסור כידוע שרוב ההפסד הבא במריבות בין אנשים הוא מפני החריצות על הממון והרבות ממנו ורוב התאום להוסיף 8 G נכסים טעם לסישיס של מבד ני דין העבד כדין האשה דגמרינן לה לס מאשה נמבואל 373רי דזי׳ל* והאמת כי אך טעס לכל הטעמים האלה, כי כ3ל ישאל השואל ילה טעם לחמישים של איש ולשלשיס של אשה ? וצדינין לומד שהם גזירת הנעלב ני ק שיעדה ממגעי ימי, וכינוהס שלשים של ענד, וזה שפי׳ עליו לש״י ז׳יל שלשים שקלים יען כזירת הנעלב היא ונוי • מאמר השכל1 נכסים וכבוד אם כן כל המצוות שב־הן חנינת דליה ורחמנות על האביונים הנצרכים גלויס העילות, מבוארות התועלות , וניאות לכוללם הנה לעמוד כנגד קצה הרע הזה רוצה ■לומר קחת ממון באיסור: לד ־ לתת צדקה לעניים שנאמר פתוח תמתח וגו׳■; י לה* שלא יעלים עיניו מן הצדקה שנאמר נא תקפיץ ולא תאמן וגו': לו • להניח לאביונים פיאה בקצירו שנאמר לעני ולגר תעזוב וגו/ כי איך לא יניח מעט לכבוד השם יתעלה אשר סמר חקות קציר ונתן לו על אחד כמה וכמה: לז־ לא תכלה פאת שדך.: לח ־ להניח לקט ש3׳ לעני ולגר תעזוב: לט * ולקט קצירך לא תלקט: מ * להניח שכחה: מא 1 להניח לעני עוללות הגפן שנא׳ לעני ולגר וגו׳: מב • שלא לשוב לקחת עומר השכחה: מג ־ וכרמך לא תעולל: מר ־ להניח לעניים פרט שנאמר לעני ולגר וגו׳: מה • ופרט כרמך לא תלקט : מו ־ לתת מעשר עני בשנה שלישית ושפית לסמטה שנאמר בשנה השלישית ונתת לגר וגו׳: מז־ מחמלת עניים להלוות להם בהצטרפם שנאמר אס כםן> תלוה וגוי׳: מח־ שלא למנוע מלהלוותס מיראת קירוב שנת השמטה שנאמר השמר לך פן וגו׳: מט ־ ואס יעבור השמטה על החוב שלא יתבענו שנאמר לא יגוש וגו׳: ג י שלא יתבע מ; העני הטייב לו וידע שאין לו שנאמר לח תהיה לו כנושה: גא• אה ׳משכננו בבית דין על חוג להשיבנו המשכון בהצטרפו שנאמר השב חשיב לו העבוט וגו': נב • שלא למנוע להשיבו לו בעת צרכו שנא׳ לא תשכב בעבוטו: ע־ לא תבא אל ביתו לעבוט: נד־ נא תחבול בגד אלמנה: נה 1 מחנינת הנדבה עוד שיניח לשכיר לאכול סירותיו שנא׳ ‘כי תבא בכיסרעך: נו‘ ביומו תתן שכלו: נד ולא תבאעליו השמש: ומענין השכיר הנכלל בכלל לא תגנוב: נח* שלא יקח יותר מאכילתו שנא' ואל כליך נא חתן: נט* שלא־ יקצור יותר מאכילתו 6נאמר וחרמש לא תניף'־ הפלא מאד מתום משפט השה יתעלה כרו שתתמה מתוכן מעשיו, א'׳ה הצור חמים פעלו צי כל דרכו משפט (דברי׳ לב ג), יאמר צמו שמעשיו בתכלית השלמות כן משפטיו בתכלית השלמות והיושר אבל דעותינו'קצרות מהשייג שלימות מעשיו ויושר משפטיו, וכמו שנשיג קצת נמלאו' מעשיו באיברי ב״ח ותנועות הגלגל,׳ ובקצת שאר הטבעיים כן נשיג מיושר• קצת משפטיו, ותוכן אשל נפלה ממנו משני המינים יחד הוא יותר הרבה מהנגלה לנו, ה׳ שופטנו, ה׳ מלכנו, ומתוך ההפיכה ישלחנו, ולבב נמסרים יבוק דעות נכוחות, ולשוננו תמהר לדבר צחות; נשלם דמו שמיני, והירך דבור תשיעי• בהדרש כל דברי עדות ואניני השופטים אשר יועד בפניהם, וכן הענבים שהם שופטי האדן יתגלגלו כל עניני המלך ומלחמותיו ודברי נגעי׳ ונתקיס הבאי׳ בכלל הונאת שקר יתגלגלו בו נ״ב מ״ע ו נ "תך M לא הענק, ברעך • 4 ב שיעיד העד • • ג לא יקום עד אחד • ־ ד שלא יעיר פסול • « 4 ה שלא יעיר קלוב• ו שופטים ושוטרים ס״ל 4 4 ז אחדי רבים להטות 4 h לא הנידו פנים ־ • • ט בצדק השפוט • 4 4 * לא השא פני דל• 4 4 ♦א לא תהדר פני גדול • * יב מדבר שקר תרחק • יג לא תנורו מפני איש • 4 ♦ד לא תעשו עול 4 4 • טו לא תטה משפט • 4 י ט? לא הקח שהד• 4 • ה שיום השיא עליך מלך• * יח לא הובל לה,ד עליך איש נכרי• יט שיכתוב ס״ה לעצמו• 4 ־ כ לא ירבה לו נשים • 4 4 כא וכסף וזהב לא ירבה • • 4 22 ולא ♦רבה לו סוכים • * • מ לא תשובון בדיך הזה < 4 פד .למחות זכר עמלק• * • פה לזכור מעשיו • פו לא תשכח * • 5! להחרים ז' עממי! • -• • פח לא תהיה בל נשמה • • פט לא תכרות להם ברית • • ל (לא החנם • • • סט/ עשה פח צז צח קטו קטז פיז ל״ת רטז ריג ריד רטו רג רד רז רח רו רח רכא רכב דפר רנג רכז רכה ג׳ז גזה /fCíC לא לא תדרוששלומם• לב וקראת עליה לשלום לג לא תשחית עצה • לד מצות משוה מלחמה לה לא העיצו מפניהם י לו לקבוע יד ויהד • לז נקי יהיה לביתו • לח לא יצא בצבא • לט דין יפת תואר • מ לא המכינה • • מא לא תתעמר בה • פיב ולו תהיה לאשה • מג לא יוכל שלחה • מד משפט נגעי אלם • מ ה בגדיו יהיו פרומים • מ ו הנתק לא יגלח • מ ז השמד בנגע הצדעה מח משפט טהרתו • מט יגלה כל שעדן • נ הבאת קרבנותיו -נא דין נגעי בתים • • נב דין נצעי בגדים ■ א לא תמנה ברעך עד שקר: כ־ שיעיד היודע טמת שנאמר והוא עד: ג־ לא יקום עד אחד באיש: ד ־ לא יעיד פסול לעדווז שנאמר אל תשת ידך עס רשע וגו׳•־ דר שלא יעיד קרוב שנאמר לא יומתו אבות על בניס: ומכלל מנימת עדות שקר: ד מינוי שופטי אמת ועניני אזהרות ההם על צד היושר כ׳ סס בחכמתם ידקדקו מל המעיד ויצילו גזלן מיד עושקו שנא׳ שופטים ושוטרים ת״ל: ?• אחרי רבים להטות: ח• שלא למנות דיין שאינו הגון שנאמר לא תכירו פנים במשפט•־ ט־ להשוית בעני הדינים שנאמר בצדק תשפוט עמיתך: י־ לא תשא פני דל: יא־ לא תהדר פני נמל•־ יב־ מדבר שקר תרחק דרשו בו כמה עניינים שירחיקו הדיינים מדברים המביאים להלין שקר לדין: ♦י • לא חגורו מפני איש: יד־ לא תעשו עול במשפט ועוד לא תטה משפט־ טד לח תטה משפט נר: טר לאתקחשחד: ומכלל קבלת עדות עור מנוי המלכים שהם השופטים בארן להשיב לרשע כרשעוולנדיק כצדקו עלפי העדות אשר יועד לפניהם: ♦ז־ שוס ■חשים עליך מלך• ואחר הגלגל לידינו מצות מלך יתגלגלו לנו בל מצות הנמשכים בעניינו ועניני המלחמות שגס הס מכלל המלך כי הוא יוניא ויביא כעס: יה־ לא תוכל לתת עליך איש נכרי: ♦ט־ שיכתוב ספר תורה לענמו להיות תנחד עמו שנאמר וכתב לו וגו/ והיהה עמו כל ימי חייו ואמר לבלתי רום לבבו מאחיו ירמוז כאן איסור הגאוה שהיא מידה מגונה ונמאסה אצל השה יתעלה 1אןג במלך כי לה׳ המלוכה והרוממות ולו לבדו התהלה: פ־ נא ירבה לו נשיס: כא־ 1כסן> וזהב לא ירבה לו מאד: כב־ לא ירבה לו סוסים: מ־ לא תשוב בדרך הזה עורכי‘ ואחרי יקום המלך ילחם בעמלק לכלותו שנאמר תמחה זכר עמלת והיה עונשו שימור זה והוא שראוי שתענש משפחה או אומה למען יראו השאר ולא יוסיפו בהפסד פן יעשה בכס כבני סבוני עד שאס יולד בהם איש רע מפסיד שלא יחיש לרעת נפשו ולא יסתכל ברעה שעשה לא ימצא עזר במשפחתו שיעזרוהו לרעתו ולכן היה עונש עמלק אשר החל להלחם באבותינו בחרב למחות זכרו בחרב: כה ־ לזכור לעולם מעשיו סרעיס ולשמור איבתו נצח שגא׳ זכור את אשר עשה לך עמלק: פו־ לא תשכח: כז ־ להלחם עוד בז׳ עממין שנאמר החרס תחרים •־ כח ־ .נא תחיה כל נשמה: פט * נא תכרות להם ברית: ל ■ לא תחנם •־ לא ־ שלא לקרא לשלום בעמון ומואב בצאתם אליהם לצבא שנאמר לא תדרוש שלימס וטובתם: לב‘ אבל.בשאר אמות צוה להתנהג ברחמנות שנאמר כי תקרב אל עיר וקראת אליה לשלום ■־ לג * לא תשחית עצה •־ לד ־ שיהא הכהן מיוחד לצורכי מלחמה שנא׳ ונגש הכהן ודבר אל העם: לה ־ שלא ייראו ושלא יפחידו אנשי הצבא שנאמר לא תערצו מעניהם: לו * לרבוע יד ויחד בשעת מלחמה שנאמר ויד תהיה לך ויתד תהיה לך כאשד התבאר כי מכוונת התורה הנקיון והזהר מן הלכלוך והמיאוס ושלא יהיה האדם כבהמה, ובמצוה זו גס כן חוזק האמנת הנלחמים שהשכינה שרוי׳ ביניהם שנאמר כי ה' מתהלך בקרב מחניך וגלגל ע״א ואמר ולא יראהבך עלות דבר להזהיר ולהפחיד ממה שידוע מזנות אנשי החיל במחנה לאורי• עמרם חון לביתם וצוה יתעלה בפעולות שיזכרו שהשכינה שרויה ביניהם להנצל מהרוע ההוא עד שצוה להוציא בעל קרי מן המחנה למען יהיה בלב כל אדם שהמחנה קדוש לשם יתעלס לא כמחנה הערלים לספסר ולעבירות ספיג עשה ל״ת רכח רכס רלא קיח קב קיט קנא קכב זנה רלד רלה רלו רלז רכא רלט רלח רל רלב רלג שסב שפג ולעבירות והזיק זולתם וקחת (גחונם ולא לדבר אחר, אבל כוונתי׳ אנחנו להישיר 3! ארס לעבודת השם יתעלס וסדר מנייניסס: לז * כי יקח חיש חשה הדשה נקי יהיה לביתו: לח ־ לא יצא בצבא וגומר: ליט • .ומהלל ענייני המלחמה נעשות ליפת תאר ככל המשפט הכתוב 3ס של וראית 3ש3יה אשת וגומר - מ ־ לא תמכרג׳ בכסף: גיא * שלא נכבשה לשפחה שנאמר לא תתעמר בס, כ3ר ידוע אמר׳ ז״ל לא ד3רה חורה אלא כנגד יצר הרע ־ ועם זה יש במצוה זו מן המדות הטובות סנריך להתנהג בהם החשובים והוא שאף כשינרו גבר עליו מהכיל צריך ליחדה במקום נסתר והוא אמר אל תוך ביתך ואף אין מותר לו לבא עליה פעם שניה עד שתניח אבלה ותשקוט דאגת׳ ואין מונעים אותה מן האבל והבכי ולא מן מניעת הרחיצה והקישוט כי לבעלי האבל מנוחה בבכיה ועורר אבלם עד שמתחלפות כחות הגופיות מסנול המקרה ההוא הנפשי כמו שלבעלי השמחה מנוחה במיני השחוק: וככלל הוצאת שקר באיש: מב ־ לדון במוציא שם רע על אשתו שנאמר ולו תהיה לאשה •־ מג ־ לא יוכל לשלחה כל ימיו • השתכל ביושר החוקים, ומשפטים צדיקים, איך ישפטו במוציא ש״ר וזה כי בל* ספק שזה האיש הרע לא אהב את אשתו ולא מצאה חן בעיניו ואלו רצה לגרשה לא הי׳ לו מונע מזה אך הי' חייב לתת לה חקה הראוי לה, והוציא עליה דבה להרחיק חקה שיש לה עליו ולהפטר ממנה כלל ממון שמחויב לה והוא נ' כסף כי זה מהר הבתולות, לכן נגזר עליו לשלם לה ק׳ כסף נמשך אחר עיקר תשלומי כפל כי כתובת אשה כדין שכר כל שכיר ואין הפרש בין כובש שכר שכירו ומתגולל עליו להפטר ממנו ובין מי שיכבוש יזק אשתו להוציאה בלי מהר לכן נענש ק׳ כסף אל רצותו להחזיק בחקה, והי׳ עונשו על שפיחת מעלתה והוציא עליה קול זנות שיפחתו מעלתו זיכוהו ברצועה, והי׳ עונשו לבחירתו התאוה ובקשו ההנאה שיתחייב להחזיק בה כל ימיה כי לא הביאו לזה רק היותה כעורה בעיניו, ^ככה ►יודעו אמני היושר עם ההשתפלות הטוב בהרפא הריעות במצות האלהיות והתלמד להתרגל בהם כחות הנפש לנטות לצד הטוב: וככלל היצאת שקר יתגלגלו מצות התלויות בנגעים כי כן מופת 'מקובל באומה שהמקרה ההוא יגיע לעונש מוציא דבה, תחלה יראה בכותלי ביתו ואם עמד במריו ולא שב יתפשט בכלי תשמישו ואס עדין לא שב *תפשט בנופו: מד * לעשות בנגעי אדם כמשפט' אס לטמא אס לטהר ״שנאמר אדם כי יהיה בעור בשרו וגומר: מה * שישתנה המצורע "כמשפטו כדינו ויודיע עצמו לבלתי יקריבו אליו שנאמר בגדיו יהיופחמי׳: מו • שלא לגלח שער הנתק שנאמר ואת הנתק לא יגלח •־ מז • שלא לתלוש סימני טומאות שנאמר השמר בנגע הצרעת: מה־ להיות הטהרס מן הצרעת בארז ושני תולעת ואזוב וציפורים ומים שנאמר וחת תהי׳ חורת המצור׳: מט* יגלח כל שערו: נ־ כיוס השמיני יביא 3' תורים: נא ־ לעשות בנגעי 3תיס כדינם שנאמר ובא אשר לו הבית: נב * לעשות בנגעי בגדים כדינם שנאמר והבגד אשר יהיה בו פגע, בעבור היות הצרעת מתדבק וכל כ״א מואסים אותה ובדליס ממנה כמעט שהוא כמעט לכן היו עניניס בטהרתס דברים רבים ופרטים עצומים אשר לא יומו הבנה אמתית עד יבא מורה צדק־ ואמנם בהשתכל במה שכולל אותו מאמרנו זה כבר אולי יודע מקצ׳ פרטי טהרת׳ ענין אף אינו מספיק, ושליח׳ הציפור ע״ם השדה כענין שעיר המשתלח למדבר, והתגלחו שערו אולי מפני היות השער מחמת מזג קור האדם ומהחערב חלקיו יתחייב לנו שנצטוה שיסיר מזג עירוב חלקיו שהיא כטומאה ויתערב מזגו ומעתה טהרה: ודע כי מקרה זה ר״ל נגעי בתים ובגדים אינו טבעי ולא ימצא מתמיד אלא בהיות ישראל שלמים אל ה' ית׳ יהיה רוחו עליהם תמיד להעמיד גופותס ובתיהם ובגדיהם במראה טוב, !כשיקרה באחד מהם חטא ועון יראה בעור גופו, ובגדיו וביתו, להראות פה׳ יתעלה הסיר צלו מעליו, ולכן אמר כבית ארן אחוזתכם כי היא מכת ה' יתעלה ולא תנהג כ״א בא"׳ נחלת השם ולכן היתה גס המצוה שלא לעקור ולשנות סימני הטומא׳לברר אס הוא נסיו! אס לאו: !אמר הרמכ״ן ז״ל כי לפי דעתו גס נגעי בגדים לא ינהגו כ״א כא״י והנה לא ינהגו בצבועים כי אולי הצבע הוציא הכעור ולא אצבע אלהיס הוא, האל יגאל עמו ויפדהו: ועיני רואים עוד לא תשעינה, ואזגיס שומעי׳ אז תבקשנה, ביום חבוש ה' שבר עמו ומחץ מכתו ירפא, והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה: נשלם דבור תשיעי/ והילך דבור עשירי* בהדרש כל עניני חמדה ואזהרות לתת לאנשים חקס הראוי ולא לחמוד לעכבם ועניני מצות דברים התשוקייס אשר הנפש כוספת אליהם ומג עתם הדת והס ׳וצאי׳ מכלל לא תחמוד כל אשד לרעך ובהמשך דומה לדומה יתגלגלו בו נ״ד מ״ע ול״ת: Tóm, X, א לא תחמוד בית רעך ־ ב גאולת בתי ערי חומה• ג לא תמכד לצמיתות ־ • ד לא תסיג גבול רעך * • ה לדון בדיני(חלות כמש פתן • ו שלא להלוות בריבית• • ז שלא ללות בריבית 1ר לא תשימו! עליו נשך ־ • ט לסדר הנהנים משמרת• * איש אל עבודתו• • • ♦א וזר לא יקרב • ♦ב וכל זר לא יאכל קדש• • ♦ג ואכלהו אהד! ובניו • יד ואכלו אותן אשר כופר נהם • טו כל מנחת כהן לא תאכל ■ • fj ראשית דגנך חתן לו ־ * V ראשית עריסותיכם חלה תרימו יה ראשית גז צאנך תתן לו • יט מתנות זרוע לחיים וקיבה • כ לחת ללוי מעשר ראשון • כא לתת לכהן מעשר מן המעשר • כב וכל זר לא יאכל קדש • • כג הושב כהן ושניר וגו,‘ • כד לא יאכל טמא תרומה • ־ כה לא יאכל ערל תרומה • בו בתרומת הקדשים לא תאכל • כז פן תעזוב תלוי • כה וקדשתו • • • • כט לא יטמא • • • • ל לנפש לא יטמא • • • לא לאביו ולאמו לא יטמא• ® • לב על כל נפש מת לא יבוא • • לג בתולה מעמיו יקה • ’ לד לא יהיה לנהנים הלוים חלק ונחלה* לה עשר תעשר • * • לן לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך לן תירושך* • • • לח ויצהדך לט להתודות עליו ־ * • מ שלא לאוכלו באנינות • כי א שלא לאוכלו בטומאה • • מב לא נתתי נזמנו למת • • מג העשירי יהיה קדש • מד ערלים לאיאכל• • • מה לקדש נטע רבעי מן שלא לזרוע נלאים בכרם • מז שדך לא תזרע כלאים • מה פן תקדש מט ובגד נלאים • • • J בהמתך לא תרביע נלאים ־ נא שלא לחרוש בשני מימן • • נב ולחם • • • • נג וקלי • נד וכרמל לא תאכלו וגו'• • 1 א לא תחמוד בית רעך, כבר הרבו הפילוסופים בגנות העדה ההיא ר״ל החמדה והתאום כי לא ישלם ענין האדם עד שתפרד חאותז מנפשו, שסתאוה אויבת להשכל, וברדוף הרדיפה אחריה ישוב מדע השכלי בהמי ויפסידו השלמיות הראשון עם האחרון, וכבר זכרנו ודברנו מזה: ב• להיות גאולת בתי ערי חומה שנה שנאמר ימים תהיה גאולתו: ג־ והארן לא תמכר לצמיתו׳ פי׳בא״י: ד־ לא תשיג גבול רעך: ה• לדון בדיני נחלות כמשפטן שנאמר והית׳לבני ישראל לחקת משפט: מצות הירושות מדברים המדעי׳ והוא מדה מעולה ר״ל שלא ימנע אדם טוב ממי שהוא ראוי לו ואחר שהוא הולך למות שלא יקנא ליורשיו ולא יפזר ממונו אלא יניחו למי שהוא יותר ראוי לו מכל אדם והוא הקרוב אליו ממשפחתו כידוע ויבכר ח H הגדול קעא קלז סמ״ג עשה ל״ת ל,נה רעה קנג קצא קצב קצג רש שט קפה שני קפד שכב קלג קמא קמג קטב קלה קלי רנד רנה רנז רנה רנו שסא & רש רנט רס רסא רסב רפג רפד קלו קלח קמו רפ רעט קמה רפג רפא רפב קמב קמג קמד מאמר השכל הגדול שבבניו מפני שאהבתו קודמת לו ולא ימשך אחר תאותו ל3כר את בן השנוא/ וזאת העדה תשמור ותחזיק התורה הישרה תמידר״ל נשיאות עני הקרובים ולהטיב להס ואמר ע״ה ועוכר שארו אכזרי(משלי יא ין). ודברי התורה בצדקות לאחיך לענייך, וחז״ל משבחים מדת האדם המקרב את קרוביו וכבר התבאר הפלגת התורה בזה המין ר״ללקרב קרוביו ואף אס יהי, איש רע ומופסד ■ ד וככלל לא תחמוד שלא להלו׳בריבית שנאמר לא תתן לו בנשך: t ־ שלא ללות בריבית שנאמר לא תשיך לאחיך •י ח ־ שלא להיות לו ערב ולא עד ולא סופר בין המלוה והלוה שנאמר לא תשימון עליו נשך כבר ידוע שכל האסורים אסור לגרוס לחבירו לעשותו ונוסף כאן איסור בתת ריבית כי בזה ירגיש ענינו וידע אשר כן מהרבות הממון ויהמה אחריו וינסוף לו וכן המסוקים בענין ורואי׳ המעשה • ט* ומכלל לא תחמוד המגע חמדת איש את הראוי לעמיתו והשיגו גבולו מ״ע לסדר הכהניס משמרות שנאמר לבד ממכריו על האבות: י • ומעטן זה שלא יתעסקו הכהניס בעבודת הלויס ולא הפך שנאמר אל המזבח לא ׳קרובו ולא ימותו נס הס גס אתם, ואף לא אחד במלאכת חבירו שנאמר איש אל עבודתו: יא• ומכלל' זה עוד שלא יעבוד זר שנאמר וזר לא יקרב: יב־ ומעטן איסור חמדת איש קגיןריעו וקחתו אליו שלא יאכל זר קודש הראוי לכהניס שנאמר וכל זר לא יאכל קודש, אבל תת לכל איש הראוי לו: y׳ ובכלל לא תחמוד שיאכלו הכהניס הקדשיס (שנאמר ואכלו אותס אשר כופר בהס: יד׳ שיאכלו שירי מנחות) שנאמר והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו, מה שראוי להודיע שלא היה התכלית המכוונת במצות למלח בניו הכהניס אלא לבד להרבות כח השמחה ולהתחזק כח השכל אשר בנפש עס כח הגוף במבואר כבר עד שיהיה מוכן לקבל המושכל כאמרס ז״ל אין רוח הקודש שורה מתוך עצלות ולא מתוך עצבות, וסבת זה כי הכח המדמה שעליו ישפע השפע השכלי כמבואר הוא כח גופני ולזה תתבטל הנבואה עס הכעס והאבל כעט( יעקב וכעט! אלישע, והנה הכוונה להוסיף רוח הקודש אל הנכפר המקריב כוונתו הצרך, ואר״ל הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים, ומכאן תבין סוד נשמה יתירה בשבת כי באמת בו תתרחב הנפש ויוסיף האדם דיעה להשכיב ולהבין, ולמען הזכר הנזכר נמנעת התפילה בעת העצבון והדאגה, וזאת הסבה האמתית להפסק הנבואה בזמן הגלות ר״ל העצב והדאג' והעצלות יהיה לאדם בענין מן העניניס, ויותר רע להיותו עבד נקנה נעבד לסכליס הזוכים אשר קבצו העדר האמת ושלמות הבהמית וכה״א מלכה ושריה בגויס אין תורה גס נביאיה לא מצאו חזון(איכ׳ 3 יז) והיא הסבה ג״כ בשוב לנו הנבואה בימי המשיח במהרה כמו שיעד הכתוב כי כלס ידעו אותי מקטנס ועד גדולס (ירמי' לא לד): טו ־ ומכלל זה שלא יחמדו הכהניס לאכול מנחה שאינה ראויה להם שנאמר וכל מנחת כהן לא תאכל, וסבת זה מפני שכל ההן יש להקריב קרבן לעצמו ואף אס יביא מנחה ויאכילם יהיה כמי שלא עשה עבודה כלל, כי במנחת יחיד לא הי׳ קרב רק לבונה וקמיצ׳ ולא די במיעוט זה הקרבן אס ׳אכלנו המביאה ומכלל לא תחמוד יתגלגלו מצות מתנות כהונה מכל ראשית בישראל ואף אס נפק האדם משתוקק׳ לעכבו לעצמו והוא להיות חלקו ונחלתו כאשר דבר להם: יו • ראשית דגנך תתן לו: יד ראשית עריסות׳ הלה תרימו: ירד ראשית גז צאנך תתן לו: יט־ ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיב׳ • וזה בעצמו מהנתןכל ראשית לכבוד ה׳ יתעלה לביתו ולמשרתיו, כי הלחיים ראשית הגוף, והזרוע והוא הימין תחצת מה שיסתעף, וקיב׳ראשית בט המעיס: ב־ לתת ללוי מעשר ראשון שנאמר כי את כל מעשר בני ישראל וגומר: כא • שיחנו לכהטס אשר הס מקודשים במעלה מעשר מן המעשר שנאמר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגומר: כב ־ ומכלל לא תחמוד פלא יאכל זר תרומה שנאמר וכל זר לא יאכל קודש: כג־ תושב כהן ושכיר לא יאכל קודש: כד־ שלא יאכל טמא תרומה שנאמר איש איש מזרע כו׳ בקדשים לא יאכל וגומר: כה* שלא יאכל ערל תרומה וכן קדשים חז״ל למדוהו: כד שלא תאכל בת כהן הנשוא׳ לזר מחזה ושוק שנאמר היא בתרומת הקדשים לא תאכל ־ d * ומכלל לא תחמוד שלא להתרשל ולהרפות ממתנות בני לוי שנאמר השמר לך פן תעזוב הלו׳ וגומר: כור ־ לקדש זרע אהרן ולכבדו לפי מעלתו שנאמר וקדשתו: כט־ ולמעלת הכהן וקדושתו ואף כי הוא מובדל לשרת לאלהיו וצרי' לעבוד תמיד במקדש נצטוו שלא ליכנס באהל המת וחז״ל למדוהו: ל־ שלא יטמא בנגיעת המת שנ׳ לנפש לא יטמא בעמיו: לא * למעלת כ״ג שלא יטמא אף לקרובים שנאמר לאביו ולאמו לא יטמא: לב־ שלא יטמא באהל שנאמר על כל נפשות מת לא יבא: לג • ולמעלתו נצטוה מה שנאמר בתולה מעמיו יקח: לד ומכלל ל״ת שלא יקח שבט לוי חלק בביזת המלחמה שנאמר לא יהי׳ לכהניס הלויס חלק ונחלה, וזו הי'סבת המעשרות והתרומית כי לא יהיה להם חלק עם בני ישראל בנחלה ובביזה, ועילת הכל שיהיה זה השבט כלו מיוחד לעבודת ה׳ ית׳ וללמד תורה ולא'יתעסקו בעבוד׳ האדמה וכה״א יורו משפטיך.ליעקב (דברים לב יוד) ואחרי שלא הוציא לנו הכלל יש מ( המעשרות יתגלגלו הנה עמהס שארית המעשרות ואף כי להכניסם בגדר לא תחמוד ר״ל שלא ישלח אדם רסן החאוה והחמדה לבלע ולשאוף דבר טרם הגעת זמנו ובואו למקומו להעשות לו חק ומשפט: לה • להפריש מעשר שני שנאמר עשר תעשר וגומר: לו־ לד לח־ לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך תירשך ויצהרך: לט ־ להתודות עליו שנ׳ ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי וגומר: מ־ מא־ שלא לאוכלו באנינות ובטומא/ שנאמר לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא וה״ה שאר קדשים: מב־ שלא להוציאו בשום דבר כ״א באכילה ושתיה שנאמר לא נתתי ממנו למת, וזה מביא בהכרח לעשות ממנו צדקה אחרי שלא יוציאו כ״א באכילה ושתי׳ יקל עליו לתתו ראשון ראשון וההכרח לעלות ולאוכלו במקום הקודש יביא להרבות האהבה והאחוה בהקבן העם: גע־ להפריש מעשר בהמה מן הנולד לו שנאמר בקר וצאן העשירי יהיה קדש, בעבור היות העשירי סוף חשבון ואחד תחלת חשבון לכן הי׳ מנהג במצות הוריות לתת לכבוד ה׳ יתעלה ראשון ועשירי לה־שיר השכל כי הוא יתעלה לבדו הי׳ תחלה ואליו תכלית הכל, וכבר ידוע כמה הגולות ומעלות גדולות ומרגליות פנימיות, נכללו במספר העשיריות: ומכלי* לא תחמוד כל אשר לרעך, לעקור תשוקת נפש התאוה בדברים אשר ירבה אליהם הכוסף: מד ־ שלא לאכול ערלה שנאמר ערלים לא יאכל •י מה ־ להיות נטע רבעי קודש שנאמר ובשנה הרביעי׳ הי' כל פריו וגומר, מה שצריך להודיע כי סכלנו סבות מן העצות הוא בלתי היותנו יודעים רעות האומות הקדומות כמבואר כבר (כל העט( הזה מבואר יותר במורה ח״ג על״ז) וזה כי סבו׳ קצת המצוות ואולי רובם להציל מן הדיעות הרעות ואמונות כוזבות, ומעטן זה מעשה הכישוף, אשר בו התחזקו מקדם הכשדי,׳ והוא בלי ספק מין ממיני ע״ז כנמל בספריהם כי לא תושלם פעולת הכישוף כ״א בהבטה בענין הכוכבים והגדנס, והנה הוא תועב' השם אשר שנא, ולכן מנע תנו הדת הטהור ממנו ומכל מיניו, וזה' כי כשיהו המכשפים חושבים בכישופיהס שיעשו מעשה וכי יש להם כח יגרשו חיות רעות כאריות ונחשים מן השדות ועוד יחשבו שבפעולת כשופיהס ירחקו מיני כשפים ונזקים מנמהי האדמה כרדת ברד והריג' התולעים מן הכרמים ונפילת עלי האילן ונשירת הפרי ומפני אלו הענינים המפורסמים אז כלל בדברי הברית שבעבודת ע״ז ומעשה כי׳-וף ההם אשר יחשבו לתועלת ולהרחקת הנזקים ימנעו התועלת מהם ויחולו הצרות בהם ואמר והשלמתי בכם אח חית השדה וגו׳, (ויקרא כו כז) ואמר ושן בהמות אשלח בס (דברים לב כג) ואמר פרי אדמתכם יירש הצלצל (דברים כח מא) ואמר כרמים תפע וגומר (שם) כי תאכלנו התולעת, ואמר כי ישל זיחיך(שם) והנה זה באור למה שכיוונה התורה לאותם פרטי קללות וברכות, ואחרי הקדים הקדמ׳ זאת גדול התומלתנעורר על סבת מצוה זו ר״ל הערלה ונאמר כי מן הידוע שנותני דיעות השקריות שאין עיקר בהן ולא מועיל בס יערימו וידמו ויעשו החבולה לחזק אמונתם באמרה שמי שלא יעשה הפעולה ההיא המחזקת האמונה ההיא ומקיימה תחול עליו המכה ההיא ואפשר שתחול אותה מכה לאיש אחד יום אחד במקרה ויכוין אל הפעולה הרעה ההיא וימשך אחריה וידוע מטבע ב״א בכלל שרוב פחדם ויראתם היא מאבידת הבנים והממון, ואשר התבאר כנר בענין המולך שעשו לפחדת ב״א על ילדיהן, וכן עשו בענין הממון אשר שמו לחק שיהיה אילן אחד לע״ז והיא האשירה חלקח תבואתה יקריבו קצת ויאכלו■ קצת בבית ע״ז כמבואר להם בדיני אשירה, וכן שמו לחק שראשי׳ פרי כל אילן מאכל יעשו כן ויקרינו קצתו ויאכלו קצתו בבית ע״ז ופרסמו אז שכל אילן שלא יעשו כן בראשיתו יבש מקורו או תתמעט תבואתו ולפחדם על הממון יעשו כן מהר' ועמדה תורה כנגד זאת הדיעה, וציותה בשריפה כל מה שיוציא האילן פרי ג׳ שטס כי רוב מה שתוציח הנטיעה תבואתה בא"׳ הוא ג׳ שנים למי שיטע כדרך רוב הנוטעים באחד משלשה דרכים והס נטיעה והברכה והרכבה לא תביט למיעוט.בזריעת הגרעין, ויעד לנו יתעלה שבאבוד התבואה הראשונה שיחשבוהו בזמן ההוא תכלית בלבול ומטעתהתועלות, בו תרב' תבואת האילן ואמר להוסיף לכס תבואתו • וצוה באכילת נטע רבעי לפניו יתעלה תחת שהיו, אוכלים הסכלים לפט ע״ז בבית תרפותס: מצורף לזה בעני! הערלה כי כאצור ידוע נ״כ מספרי ע״ז קדמונים שהיו מעפשין דברים מיוחדים להם וישמרו לה בא השמש במעלה ידועה ויעשו פעולות הכישוף גדולות יחשבו כשיטע אדם אילן עושה פרי יזרה סביביו מן הדבר ההוא המעופש וימהר להצמיח ולעשות פרי יותר מן הנהוג וזכרו שזה ענין יותר נפלא מכל מיני הכישוף ומעשיו כידוע לזאת אסרה תורה כל פרי שיעשה האילן ג׳ שניה וא״כ אין צריך לעשות תחבולה למהר הצמיחה ונתינת פריו לפט מחשבתו כי אחרי ג' שטס יוציאו רוב אילנות פרים בארצנו לפי •ננהג טבעם, ונטע רבעי הוא על מנהג התרומות וחלק וראשית הגז ודומיהן אבל נתן כל ראשית לכבוד ה' יתעלה לחזק מדת הנדיבות ולמעט רסן התאוה אל המאכל והרבות הקטן כל אלה דברי ׳ הרז״ל הדז״׳ל(גמורה יז״ג פל״ז)• ועוד הוסיפו יש מהמשכילים הערלה כי לא צריך להשתמש בכל פחות נפשו לצד תכלית נכבדת והיא השגת ה' יתעלס יבדלו שתי הכחות זה מזה כראוי עד ג׳ שנים ולא יסורו רוב הלחות ופעולותיו כמו שאפשר ולצד זה ישוב בפעולותיו ותנועותיו וכל דבריו עד המותרות ולכן אין ספרי הגדל 3ג׳ שנים ראשונים מאכל ראוי 3חק הטבע והוא הנקרא ערלה כענין כ3ידות כמו ערל שפתים שענינו כ3ד פה וכן המילה הסרת כ3ידות אכר להקל ממנו כחו כמ3ואר והוא אמר ומלתם ערלת לבבכם, לבבך לדברי העי3 והשכם, ותמצא לנפשן מכל ספיקות ננרגעת, ותוסיף שם ודעת' ומכללו ההפלגות שהאדם מתאוה אליה ר״ל להתחדש לו ד3ריס טונים ומופלגים והס נאסר,׳: מד מד שלא לזרוע כלאים שנא׳ שדך לא ת;<־ע כלאים (לא תזרע כרמך כלאים): מט ־ שלא להנות מכלאי הכרס שג' פן תקדש־ גס במצות אלה אהרז״ל (3םרק הנ״ל) שנמצא בספרי ע״ז נכרים הקדמונים ש3עת הרכ3ת מין 3מין זולתו יהיה החוטר אפר ירצו להרכי3 3יד נער׳ יפה ואיש ישגלנ׳ משגל מג1נ׳ וגעת ההיא חרכי׳ הנערה הנטע באילן ויעשה פרי ויצליח, ואין ספק שהיה זה מפורסם בזמניהם ולא היה פס מי שלא יעשהו למה שהתחגר אליו הנאת המשגל עם התוחלת גהצלחס ההיא ולהרחיק רוע המעשה אשר התחגרו 13 תכלית הגנות ואמונה כוזבת אסרה חורה הנאמנה כל מין 3מין ואף לסומכס* וזכרו עוד הסכלים ההגליס 3הרכ3ת אילן משיהיה גמולד כך ויעושן בכך וכך ויאמר עליו כך וכך יבוא מן המורכג דגר שיחשבו 3ו בהוא מועיל תועלת גדולה y ומעני! זה היה ספר רפואות שגנז ׳חוקיה: ונמצא עוד גספריהס שהיה מנהגם לזרוע שעורה וחרצן יחד וחשבו ש3זה וגפן יט3 לעבוד הכרס וירבה לעשות פרי, וגאה התורה הקדושה להצילנו ננדיעות הרעות ומדרכיהס לא טוגיס ואסר׳ כל חוקיהם כמבואר ואף אס אין גהס מדעת ע״ז לפי הנראה מן הדעת כי גהס תמצא המשך קצת נע״ז כריח ומיני ע״ז נכריות יפנו בהם לכוכבים ומינים יפנו 3ה לשני המאורות הגדולים ופעמיס יבחרו מולדות לזריעות ועישוניס והקפיס יקיפס הזורע או הנוטע, מהם מי שמקיף ה׳ פעמים לה׳ כוכבים המשרתים ומהם המקיף ז״פ לכל הכוכבים ששני המאורות בכללם, ויחשבו שאלו כחות וסגולות מועילות בעבודת האדמה להגיא ג״א לעגוד׳ הכוכבים ונאסרו החקיס האלה בכלל לא תלכו בחקות הגויס ומה שהיה יותר מפורסם ופשוט או היה בו באור במין ע״ז, יחד בו האיסור כערלה וכלאי הכרס• ואמנם קבעו ז״ל הלכה עד שיזרע חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד אין ספק שראו ז״ל כן עיקר העני ן מדרכי האמרי ועוד אמרו החכמים בעני! הכלאים שמן הידוע שה׳ יתעלה ברא המינים בעולם בכל הויס בצמחים ובבעלי נפש התנועה ונתן בהם כח ההולדה שיוציאו למיניהם ושיתקיים לעד כל זמן חפצו יתעלה וסבת המשכב להרכיב הבהמות לקיום המינים כאשר יעשו ב״א לפריה ורבים, והנה המרכיב .מינין שוגין משנה ומכחיש מעשה בראשית כאלו ה' יתעלה לא השלים ח״ו בעונמו כל הצורך וירצה הוא לעזור בבריאה להוסיף ברים, מצורף לזה מן הידוע שכל מרכיב מין במין זולתו אין הפרי צומח ויכרת הזרע ולא .יוליד עוד. והנה פעולת ההרכבה ממינים שונים מעשה נמאס ובטל • עוד אמרו מן המשכילים בענין כלאים הנוטע בצירוף 3׳ מיני! והוא להיות מפטר השמים בארן וגבוה על כל גבוהים, והנה מלאכי אנסים, ואיך יחבר בין מחלוקת הנפרדים, והיו לאחדים: אבל יונח כל דבר שוקד .ומתגלגל על טבעו, ונמשך ומתנהג אחר מקור שפעו: כנאמר בכל מעשה בראשית למינהו והאדם יעשה כן לקיים והלכת בדרכיו והוא ארז״ל דבריםשחקקתו כבר: מט־ ומעני! זה לקיים גס כן איסור שעטנז שנאמר ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך, ואמר רבינו ז״ל שיש בו מריח ע״ז כי הי׳ מנהג הכמרים בימים ההם לקבוץ מן המינים מלבוש אחד כנודע מספריהם ולכך נאסר: נ־ ומכלל השנויס הנאסרים הנכספים עוד איסור כלאי בהמות שנאמר לא תרביע כלאים • אה״ד ו״ל (ח״ג פמ״ט) מצוה זו להחזיק מדת הזהירות ולהרחיק תוספת התאום כ׳ מן הידוע שלא יתאוה איש ממין אחד לשכב את עין זולתו כ״א במוכרת 3ע״כ כאשר יעפו הפחותים מוליד׳ הפרדים ומאסס התורה שישפיל איש מישראל מעלתו בזה המעשה למה שבו מן הפחיתות והעזות שיתעסק בדברים מאסה התורה אף כי לעמוד עליו ולעשותו אס לא בעת הצורך ולזאת ההרכבה אין צורך: נא• ומכלל זה לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, הענין שאיסור קבוץ מינים באיזה מעשה שהוא הוא להרחיק הרכבת מינין חלוקים כ״א יקבץ בין שניהם פעמים יורכבו זה ע״ז: גב־ ע• נד־ ומכלל מניעתהתאוה שלא לאכול מתבואה חדשה בכל ענין עד הקריבו ממנה חלק גבוה שנאמר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו ־ סבה זו כבר מבואר לתת כל ראשית לכבוד ה׳ יתעלה ומה שראוי לבאר כי מדת ההסתפקות והתרחק מקצה התאוה לשאוף ולבלוע למלא בטן המלאה מכל יש בו עבודה שלימה וגדולה לאלהיס פי האדם בבוחרו לאכול מזון ערב אל החיך טוב הדיח שהנפש מתאוה לו הוא מזיק ואפשר שיהיה סבה לחולי קשה או למיתת פתאום ולא יכוין אל זה רק להנאת שעתו הוא והבהמה פוי ן ואין זה פעולת אדס מאשר הוא אדם אבל מאשר הוא ב״ח אבל פעולת אדם הוא שיאכל המועיל לבד־ ופעמים יניח הערב ויאכל הנמאס כפי בקשת המועיל ובזה יבדל האדם מזולתו כי כל עיני נ״ח התכלית ההם במעשיהם הוא אחרי הנאתם • אבל האדם שלא יהיה מפעולות ההבל ואז נשלמה שלימות האנושי וזה אשר בקש ממנו יתעלה(דברים ויו ה׳) ואהבת אתי״א בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ר״ל שנשוב בכל פעולות חלקי הלב והנפש לאהבת ה'יתעלס ואחרי שזאת תכלית מעשיו הצריך שישמור בריאת גופו וישתדל במה שימשיך מציאותו על השלימות כדי שיושלמו כל כחות הנפש שהם איברי הגוף והתעסק הנפש במעלות המדות ובמעלות השכליות ־ והמשל שישים הכונה באכילתו "ושתייתו ומשכבו ויקיצתו ותנועתו ומנוחתו בריאות גופו שתמצא הנפש כלי׳ בריאים ושלמים להגיע לתכלית הכוונה שהיא ידיעת ה׳ יתעלה • ומה שראוי לבאר הנה סבת נהוג יש מהמצות במקום מיוחד ר״ל א״י ולא כל מקום היותנו, והעניןכי מן הידוע שהשם יתעלה ברא לכבודו כל ותחת כל השמים לו הוא ועם כל זה מנה והפקיד כמות עליונים על התחתונים כאשר בארג׳ פעמי' וגס נמצא בדבריהם ז״ל, ונתן על כל עם בארצות לגויה׳ כוכב ומזל והוא אמר (שם ד <ט) אשר חלק ה׳ אותם לכל העמיס וגבוהים עליהם מלאכי עליון ישפיעו עליהם כה שפמתס להעמיד כל פקיד * אבל אנחנו עם ה׳ ית׳ נוחל׳ ארצו מיוחסים לו לא נתן עלינו מן העליונים קצין שוטר ומושל והוא אמר (שם לב ח)3הנחל עליון גויס כו׳ כי חלק ה׳ עמו, ואו׳ והית׳ לי סגלה מכל העמי׳ כי לי כל הארץ(שמות יט ה׳), וזהו שנאמר אלה׳ נכר הארז כי הס נכרים בארן ה׳ יתעלה ובנחלתו הלא תראה בענין הבות״ס שלא היו ענושים בשילוח אריות בעבדם אלהיהס בארצם ובעשותם כן בנחלת ה' יתעלה נענשו כי לא ידעו משפט אלהי הארץ וישלח הבס את האריות ו.סו ארז״ל כל הדר בח״ל דומה כעי שאין לו אלוה* והזהיר יעקב אבינו ע״ה בבאו לארץ הסירו את אלהי הנכר (בראשית לה 3): הנה התבאר כי עיקר מן המצות ליושבי בנחלת ה'יתעלה כי אף אשר הכל לפניו יתעלה אין הקדוש׳ והטהרה כ״א בא״י והוא אמר לבני עבר הנהר (יהושע כביט) ואך אס טמאה ארן אחוזתכם וגומר, לכן אמרו חז״ל במדרשים האמיתיס החיוב במצות ה׳ ית׳ שהם חובת הנוף בגולה הוא שלא יהיו קדשים בשובנו לארצנו והוא אמרו יתעלה בעריות וע״ז שהם חובת הנוף (ויקרא יח כ) ותטמא האדן ואפקוד עונה עליה, כי נחלת ה׳ יתעלה לא תוכל נשוא שישבו בה עובדי ע״ז • ועל כן היא חריבה ושממה בחטאינו, כאשר נראה אותה היום בעינינו •והאלהיס ישיב שבותינו, וכפר אדמתו עמו ואמרנו, זה היום שקוינו, מצאנו ראינו: נשלם דבור עשירי ן אלהי אבי כעזר׳: יתעלה העוזר ויתברך הגוזל , אשל עזדני להשלים מה שניוניני אליו מהייצוא והנה נחתה המאמר 3פםוקשכוונתו נוונת זה המאמר נכללו, אמר הש״י אל יתהלל חנם בחכמתו ואל יתהללהגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו, כ׳יאבזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי ונו' (ירמי' u כב) ראה איך כלל כאן התוכחה האמתית אשד באלו לכו הפיליסופיס נסכן, ודע כי אמרו חכם בחכמתו איננה מענך החכמה הנרמז' במאמר והחכמה מאין תמצא (איוב נח) ני המנמה ההיא אשד הפליגו לדבר בה היא השגת הש״י וידיעתו שהיא תכלית הכוונה, אבל החכמה אשד רמז אליה הנה היא מעלת המלות כמו וזקניו ימנם (תילי, קה כב) וזולתו ני זה משתוף השם ולזה תמצא ז״ל משימי' החכמה והתורה שני עניניס להיות התודה מקובלת בלתי דרכי העיון, ויקראו חכמה למוד מופתי' לדיעות שכליות שבה, ומעתה שמע ני נודע מלבדי הפילום׳ שהשלמיות הנמצאים לאד' הס ד' מיני' (מודה ח" ג פ' נ״ד) הראשון והוא הפחות הוא שעליו יכלו ב״א ימיהס והוא שלימות הקנין ומצה לומד ממה שימצא האד' ממון ובגדים וכלים וקרקעות ועבדים ושיהיה מלך גדול הוא מזה המין וזה שלימות אשד אין דביקות בינו ובין האלה כלל, ובארו ני מי שישים השתדלותו וטרחו לזה המין לא כורח דק לדמיון גמו' ־ המין ה ש נ י הוא התלוי בגיף האד' יותר והוא שלימות תכונת הגוף וצורתו רוצה לומ' שיהיה מזג האיש ההוא בתכלית השיווי ואיבריו כערכין חזקים כראוי, וזה המין שלימות גופני ואיננו לאלם מאשר הוא אלס נ״א מאשר הוא נייח ותועלת נפשית נעדרת מזה המין ־ המין השלישי הוא שלימות בגוף יותר והוא מעלת המלות רוצה לומר שיהיו מדות האיש ההוא על תגלית מעלתי וגמה מצווי באו בתורה להגיע אל זה המין מן הכלמיות והוא בעצמו רק הצעה לזולתו ני המלות איק כי אס בין האלם לזולתו אבל גינו לבין עצמו י לא יקבל בהן תועלת, המין הר ביעי הוא שלימות האנושית האמיתי והוא לו לבלו ולא לזרים אתו לכן ראוי לכל איש ממין ב״ח המדבר להיות זריז להשתדל להגיע אל זה הנשאר ולא ייגע ויטרח לאחדים , רוצה לומר בשלשה שלמיות הקודמים, כמו שאמר החנם פן פתן לאחרים הולך ושנותיך לאכזרי, וע״ז אמר הנה שאין ראוי להתהלל ולהתפאר ולא לבקש לא שלימות הקני; ולא שלימות ערך הגוף ולא שלימות המלות אבל מה שראוי להתהלל בו ולבקשו הוא ידיעת השם יתעלה שהיא H 8 ידיעת מאמר השכל ידיעת המדמה האמתית • ושמע עוד אשד יכללהו זה הפסוק מן האמת וזה שלא יספיק לבאר 3ו לדד שהשגתו יתעלה היא הנכבדת שבשלמיות נ״א הימה זאת הכוונה היה אומר השכל וידוע אותי ני אני אמד או די אין דמוני וכיוצא בו׳ אבל אמר שאין להתהלל רק בהשגתו וידיעת דרכיו ותארי פעולותיו נאשר באדכר בענין הודיעני נא את ד׳רכיך, ובאר לכו הנה שהפעולות ההס שראוי שיודעו ויעשו 5הס הס חסד ומשפט וצדקה והוסיף עוד ענף צריך מאד והוא אמדו באדן שהוא יסוד התודה ולא כמחשבת ההורסים שהשגחתו ית' תכלה אצל גלגל הירח אין זה אגל כאשר 3א על יד אדון הנביאים כי לה' האדן יאמר שהשגחתו גס כן בארן נפי מה שהיא נמו שהשגיח 3שמי0 נפי מה שהס והוא אמדו ני אני ה' עושה. יזסד משפע וצדקה 3אדן ואח״ג השלים הענף ואמר ני כאלה חפצתי כאוס ה', ל״ל שכוונתי שיצא זה מנס 3 א רן נמגואר 3י״ג מדות ני הכוונה להדמות 3הם ו־שכלך על דרכם ־ ולמשכיל ה״ר שמואל 3ר3י יהודה (הוא ר' שמואל א3ן תי3ון בהקדמתו לפרקי א3ות לפי' המשנה להרמ3״ס ופס תמצא הענף הזה) עוד פניס נאותים 3קצת מלות פסוק זה והוא ני 3אלה חפצתי ש3 אל השכל וידוע אותי, ונתן טעם למה ראוי להתהלל גאלה השנים ולא 3פלשה הנזכרים מפני שאלו השניס ד״ל השכל וידוע הס תכלית מפצו וכוונתו כאדם והנרצה ממנו לא 33' הקדומים רוצה לומר עושר גבורה וחכמה אשד משנו קצת ניתות תכלית ההצלחה כמין האנושי' ואמר ני השכל וידוע שני עניניס להיותם 3לתי נשואים הנה על ד3ר אמד כי מלת השכל נפרדת לא סמוכה למלת אותי, ועניינו להשנילנל מה שכנת האדם להשיג כסידור הנמצאות ידיעת סכה כמה שאפשר ׳ וידיעת מציאות לכד כמה שאי אפשר לדעת זולתו, ואמר אחד כן וידוע אותי, רוצה לומר ידיעת מציאותי וידע מה שראוי. להאמין כחיוב או כשלילה׳ ויכאד קצת איכות הידיעה האמתית איך צריך שתהיה באמדו ני אני ה' עושה חסד משפט וצדקה׳ ענינו לא שידענו לכד כלומד נמצא מחוייב המציאות נמו שאמדו רבותינו ז״ל שהוא עצין השם ההוא הנקרא שם המפורש אך גס ידוע נן שאני עושה חסד 3ארן גמלתי לכל הנמצאים חסד להמציאם וני נתתי לכל נמצא חקו מן המציאות וזהו משפט׳ שנתתי לאדם שכל׳ ולארי (בורה ׳ ולבעלי חיים רוח חיים ולא לצמחים׳ ולאילנות צמיחה ולא לדוממיס׳ ושמתי ימי עמידת נמצא אחת הרכה ׳ וימי נמצא אמת קצרה כל זה במשפט אשר לא עותתי משפט אחד כמבואר לחכמים ׳ ני נל אחד מהנמצאים קבל משפט חסד ה' יתעלה במציאות הה שיכול לקבל ולא מנע טוב ממי שיוכל לקכלו ׳ וידע עם ידיעתי המציא הנמצאות כלס במשפט שאני מעמיד אותם אחר כך ׳ וזהו ענין הצדקה בפסוק זה כלומר פלא יחשוב שהנמצאות אחרי המציא' הס עומדים כמו הנמצאים המלאנותיס ני הבנאי אחדי המציאו תכונת הבית לא יצטרך אליו בעמידה אך השם יתעלה עם המציאות אינו נן כי אחד שהמציא כל נמצא הוא מעמידם ובלעדיו לא יעמדו רגע כאשד נתפלסף׳ וזה ענף צדקה כלומר טוב שיעשהו העושה אחר הטוב שעשה כבר ׳ ואמר באדן ׳ עניינו גס באדן, אבל לא הוצרך לימד בשמים שאי! מי שיעלה בדעתו שהשם יתעלה ישגיח בתחתונים ולא בעליונים׳ והכוונה מכלל הפסוק הוא שהשלימות אשר בו יתהלל האדם באמת הוא שיגיע אל השגת השם יתעלה נפי היכולת׳ ולדעת השגחתו בברואיו בהמציאו אותם והנהיגו אותם איך ללכת אחדי ההשגחה ההיא להדמות בפעולות ההם נמו שאיפשר׳ כי נמו שידיעת דרכי השם יתעלה הס דרך אל ידיעתו, כן ההדמות כדרכיו מפנה דדך לידיעתו, נ«.המדות שאפשר לאדם להדמות בהם לקונו הס היקרות שבמדות הטובות הנמצאות בנפש האדם אשר כלעדיהס רחוק להשיג למעלות השכליות נאשר כאד הדז״ל החנם האמתי: אשר יסד מעשיו כחכמה, יסיר ממנו סכלות ותעלומה • ואזני חרשים תפקחנה • מאופל וחשך עיני עורים תראינה• ופדויי ח׳ ישוכון וכאו ציון ברנה • אמן כן יחי רצון • סליק מורה דע• מאמר השכל: זרע הואלזורע• ולחם לאוכל: סדר נשיאת נפימ א א ין נשיאת כפים נפתית מעפרה והנהנים מן המנין, אפי׳ מתפלליו ב*מ שאין אלוהינו ואלהי אניותינו־ בדמל בברכה הנחלשת בתורח הכתובה על ידי משה ^רך האמורה מפי אהרן ובני, כתנים עם קדושיך כאמור: «נהני6 מנדני? יברכך יי מציון עושה שמים וארך: יי אדוננו• מה אדיר שמך בכל הארך: ה ז־3לך 3שממה, ומטעם זה הא3ל כל י״נמודשעלאביוואמו וה״ה נל שלשים על שאד קדו3יו אינו נושא את נפיו, וצריך הא3ל לצאת מ3״הנ כשהנהנים רויוצין CS ’־־״־”' .«dw nw W X sm M13 יארץ: אחדים אינו פוסק• לא יעלו הנהנים לדוכן נמנעליס • ואע״פ שנטל ידיושתדית ״T• * ׳ חוזד ונועל ידיו• והלוי ייצק מיס על ידיו, אם אך לוי 33"סכ ישפכו ה3נוליס המיס על ידיהם, ואס אין 3כור 33"הכ ולא לוי ישפוך הנהן עצמו על ידיו ולא •י. . ז ישדאל• כשמתחיל הנין רצה יעקרו הנהנים ש3נ/כ רגליהם לעלות לדוכן, רשםךזל שמרני אל כי הקיתי בך: וכשעומרי! על הדוכן יאמרו זה־ יהי רצון מלפניך יי אלחינו ואילתי אבותינו שתהיה' הברכה הזאת להנהניס שצויתגו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה ולא יהיה בה מכשול וערן מעתה' ועד עולם: ומאדידן נתפלה זו על שיכלה מפי הצינור אמן שלאחר העו3 שמך וכוי נדי שיענו להעס עוצוית הבחנים לברכנו רביוניושל עולם אני שלך !חלומות♦ שלך הליום חלמתי ואיני ♦ודע מה הוא ♦חי רצון מלפ;!ך ” אלתי,אלתי אמתי שיחיו כל חלומות♦ עלי ועד1 כל' ישראל למוכיח בין שחלמתי על עצמי ובין שחלמתי על אחרים ובין שהלמו ..... ......",_ ..............._״״, ....... "..... אחרים עלי אם טובים חם חזקים ואמצם ויתרשמו בי ועהס הצינור אמן על תדווייהו • ועומדים הכהצים עם פניהם כלפי הינל עד כחלומות ייוסף הצדיק י ואם צריכים י רפואה רפאכם שיתחיל השן נהנים 3קול רם ואז ממזירין פניהם כלפי העם ולא יחזירו פניהם ־י -V־1 • י V.־ :• • •־ י : יי״ - נין נתחלה נין כסוף אלא דרך ימין ונו3לכין • **“׳■*'*"“ ^ - 4•־י“־— “ ‘-■י‘־“'־’ "“'1־‘“- ברוך אתה יי אלתינו מלך העולם אשי* קדשנו גקדשת אהרן וצונולברך את עמו ןשראל כאחיה: ומגניהיז ידיהם ז כנגד כתפיהם ופושנזין ידיהם וחולקין אצנעותיהן, ומכווני׳ לעשות 5' אוירים נין שני אצנע* לשני אצנעות <ךיר. אמד ונין אצנע.לגודל ונין גודל לגודל לקיים מצין מן המדנים־ אין לנהנים לנגן אלא ניגון אחד מתחלה כחןקיחו מלך יד,ודר, מהליו וכמרים הנביאה מגרעתה וכטעמן מצרעתו וכמי מרח על:ידי משד, רבנו וכמי ירחו על ידי אלישע♦ וכשם שהפכת את קללת בלעם הרשע מקללה לברכת; כן תהפך כל חלומות♦ עלי:ועל כד :שלאל לטובה והשמרני ותחנני ’ותרצני: אמן V 1 . * * kv!y4/jy /Miv 1 uv vjvjpy y^vwvvj'i/ UWMV (ö י, ‘ ועד הוף, כלי שלא יבואו לידי טירוף לעת• בשעה שהכסציס מנרכין את העם יאר אלתים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה לא יניטו ולא יסיחו דעתם אלא יהא פניהם כלפי מטיבנמו שעומדיןנתפלה־ אלו t,« יי־ ’ ;; " T" ז •ז '• T מקומות שהנהנים הופכין פניהם לדמם ולצפון• יברכך ;וישמרך: אליך: לך י שלוה• וצליך הנהן לנוון נמלת ינלנך שהאל ית״ש ישפיע מכעס על ישראל• ונמלת וישמרך ימין שהאלית״שיתןנניסלישראל• ובמלת יאר ימין שהאל ״ ״ אל רחום יםיון ארך אפ:מ ורב חסד ן.אמת: פנה אל♦ ולא יסתכל ויחנך הנהכעימעכרים אל יד אדניהם כעיני ׳שפחלו ־ ־' * א4 יי וברחה נ! ■עינינו אדי " אלוז-נו ׳גי עורן אמן, וכן אמר פסוק שני ואחד פסוק שלישי; רצה יי אלהיגו בעמך' :שיראל ומקפלסם♦ והשב את העבודה לדביר ביתה ואשי:שואל והפלתם כאהבדת תקבל ברצון ותהי לרצון המידי עגיודת:שראל עמך♦ ותערב עליך עתירתנו כעולה ונקךבן אנא רחום ברחמיך דרבים חשב שכינתך לציון וסדר העבודה ליחישדם* ותחזינה עינינו בשובך לציון’ברחמים ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות♦ ' ;רוך אתה יי' שאותך לבדך ביךאה נעביוד: מודים אנחנקלך שאתה מודים א;לזנוילך שאתה הוא " אלהינו■ ואדי אבותינו לעולם.ועד צור היינו מגן אלתי S3 בשר יועדנו יוצר שיסלעתערבובוקרוצרדים דזטו: ני לא כלו רחמיך יה מוחם כי לא תטו חסדיך מעולס מרינו לך: יד גברתה כן עינינו אילי יזי ־אלחינו־ עד ש!חננו: רבש״ע ♦W :?זא ברכה מאת « וצדקת מאלדד:שע1♦ ’ T ומצא חן ושיכל טיוב בעיני א לד ים(אדם: יי " חננו 4ך קזינו• היה זריועם לבקרים $4ף :T ישועתנו כעתצרה: הריו " ארי הסתר פניך ממני כייום צר לי הטל־, ז T אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני: א^יך אליך נשיאת♦ את עיני חישבי בשמים: ף^'3־ן ושימו את שמי על בגי ישראל ואני אברים: Ki, $ 35SSSS-,!״״,״,™* *au י״6י ^ י והי#ד ?* נל am ימחלו־ n&m x והמהנשא לכל לראש: י ־^זלן־ם שליום שליום לרחוק ולקרוב אמר יזי ורהאתיו: נשעדי ציון גתו3 שלא יאמר אצל שלום ה ד ב ו ן דק יאמר זה: בראשית ברכות וחודאיות לשמך הנדיול והקדוש על שתהייתנו וקימתנו כן T ; : T • VI V V י ישענו * אתה הוא לדיור ודיור נורד לך ונספר היר-להך ♦ על1 הקנו המסווים ב:רך S$n נשמותינו הפקודות לד :^ל^ידיש^ל y ־"111■ ז,: .־••־׳. הנחיה הננור והנורא p עז ועד נפלאותיך וטובותיך לשמר חק:ך(לעשותרצ^ מפסוקים של ברכת נהנים ♦ תחינו ותקימנו ותאסוף יהי רצון מלפניך יי אלד,י ואלד,י אבות♦ שתעשה למען :ל^ר1ת '־ק^י קדושת חסדיך וגודל רחמיך הפשוטים ולמען מהרת שמך y ״ j- •ן <־ ז(;\ י הנדוד הגמר והנורא בן עשרים ושתים אותיות היוצא ולעבךךבליבשלםעל־שאנו מודים לך י מלוך ?Sí ההודאות: ( ויהדהד השמות אלו נמחשנתו ואל יוציאם מפיו) אנקתם פפתם פספפים דיוגסים האמורה מפי אהרן ובניו עם קדושיך שתהיה קרוב לי ...... , . . בקראי לך ותשמע תפלתי ואנקת♦ תמיד בשם ששמעת ועל ציים:תירך יתרומם ׳שמך מלבני יל;^י ^יים #1ר ״ אנקת יעקיב תסימך ה,נקר$4 איש הס: וחתן לי ולכל נ^שותביתי מזונותינו ופרנסתנו ברוח ולא בצמצום נהתד . , נפיטותב׳ת7 סזוגורדנו ופרנסחנן גרוו ו ולא u uiygYj ׳1 i• וכל חחים יורוך קלח(יהללו את שמך באמת דל:ישועתה ולא באסור בנחת ולא בצער מתחת ידך הרחבה כסם ועזרתו סלה♦ קרוך $תה יי הטיוב שמך ולך יאה להודות: שנתת פסת לחה לאכול ובגד ללבוש ליעקב אבינו הנקרא ותערב ע ל י ן נציל, כמ״ש היזכס לאנ׳יע נצתות דףכ׳יטב', ונ״כוי״יצ • סיר נשיאת כפים איש הם ותחוננו לאהבה ולחן ולחסד בעיניך ובעיני כל ואלו• בלבני אדם נדונים♦ לדם מישיורףם בכנף רננים: רואינו ♦ ויהיו רברי נשגיעין לעבודתך ♦ כשכש שנתת אות וכל עצי עדן וכל עצי יערים י כנורות ונבלים לשרים: יוסף צדקך בשעה שהלבישו אבץ בתונת פס<ם לח1 וכל בני אלחיםבק־ול תרועתם י־ והכוכבים ממסלותם: נינה להביו ולהשכיל ולקים את נלידנר׳ תלמוד תורתך !-)?נלאלהאין ויללבוד• וא׳ןדילקדסליאלהנניד־ וסודותיך♦ והצילני משגיאות ותטהר רע, וני ולבי לכי נכבךת מאד מלכנו♦ ובמה נכף לאדוננו•: לעבודתך♦ ותאריך ימי אמנם לא יוכלו כבדך♦ כל הי אף כי אני עכדך: . ( וימי אשתי ובני ובמיתי) ( וימי אבי ואמי C . ו אני נבזה וחדל אישים ♦ נמאס בעיני ושבל אגשים: בטוב ובנעימות ברוב עוז ושל ום t אמז סלרי *♦ ואין לעברך בל לככרך יי להשיב לך גמול על חןךך: ויכו׳[ לסייס עם ה כה נ׳ ס כדי שיענו הקהל אנין כי.תרבית טיוכיות אלי ♦ כי הגדלת חסדך עלי: אדר במריו□ שיובן כגבורה♦ אתה שלו□ ןש^ך ורב שלומים לך העתי ♦ כי עשית טובות אתי: שלו□♦ יהי רצון שתשים עלינו ועל עמך בית ישרא4 ולהסעת לי גמוליך♦ כלטובתי 5ל עליך ג . היים ובךכת למשמרת שלום:' ־ . ־ י. על הטובות לא עבדתיך♦ אחת לרבוא לא גמלתיך: אם אב דתי אספרה נא כמו ♦ לא ידעתי ספורות למין • T ־ ; • !• ־ : זי י ; ן ז;• ; , • ,כה^ו״־י־־לד ל^־מ-ם*ףאחלף־ : '• : יי 1״ י ■ ■■ . ״..:5 ... ימים וכל אשר בם בידה • יכניס MW ס-דה: ?מנו כאשי דקטחתני• השקיטי K’-WHR im וו־נחנועי־הוצאנר •' 'וחפציםלעשותרצונה’:’ הש5׳ס וביף אית m את:שראד1 יאחד.אי5י־'** י לאיו נענלד ו%לאל שינו • ולשרפת אש בית מקדשנו: ןתתה לגו• כאשר נשבעתלאבותינו א<ךןזר.ת הלב וךןש; »••*-> - ־•<••.......י ••׳י• הנהנים יזהרו בנעילת מנעליהם שלא יגעו 03 בידה ■ ואס ?געי יחדלו לטיל ידסס: .ימים וכל אשר בם בידך ♦ ,ובלם:שבעון מ;ךך: ואיך נעביד ואין זבח ומנחה ♦ כי לא באנו אל המנוחה: ’ 'ומיס אין^העךר טמאה * ואנלזנו על אדמה טמאה: שים שלום טובת וברכי*■ חזוחהדורחשדס׳ עלינו וער על שש אנכי על אמריך♦ ואני באתי בךבדך: ישראל ?*ק ברבנו אניני צלנו כאחי %#י ?ר? ?* ?איי ב• ?מכלא על ובחיק.- ועולות׳ק אוניחך: פניק נתק לנוי-אלהינ־תורתה;יסי.:ח3;->ססר וצילר !1ל31ל:!3ה!?1ל1הילם• לא צרתי את אבותיכם: וקרקר, !רחלים יח:יפ ושלום וטיב ?־מיק ל?.י1 !שךאל בכל עת וי: כל שער! בשלומך ♦ ןחך אתה ע המברך את עמו :שירא1 בשלום: עיר היתד ליום ראעון; אשירה ואזמרהלאלהיבעיוד♦ האלהים הריועה איות♦ •3 T » 71 T • : •• T »•**•“ T • 1 מעודי: מת שאלתי ומת דרישתי ♦ ממך פי אם ליראת אותי: לעבוד בשמורת ובלבב טיוב ♦ הנה שסיוע מזבח טיוב: ולב נישבר ממנחה טהורה. ♦ זבח♦ אלתי□ רוח נשברה: זבח ומנחה לא הניצת ♦ י ה?זאת ועיולה לא שאלת: מזבח א בנה ב־שבריון לבי ♦ .ואישברה אף תהי בקרבי: לום לב אשכיל;ואת רום עיני ♦ ואקרע לבבי למען אדני: שכרי רוחי הם• זבחיך ♦ !עלו לרצון על מזבחך: י ןאשמיע בקול היוךותיך♦ ואסןךה כל נפלאומיך: ואשר:דעה נפשי אחבירה * אמלל גבורות ואדבךר.: : עד היום הזה החזקתבידי♦ חיים וחלזד עשית עמך: . . < .. . ,. - י. . , ־ , ברוך ** וברוך ישם כבודו ♦ כי על עבדו תפליא. ומה אעדיוךולא ידעתי טח ♦ היכיול אובל דבר מאומד לאלה♦ מרים במה אקים ♦ ובמה אפף לאילה♦ קרם. כי אין חקר מדלתו ♦ וגם אין מספר לתבונתו: אלו הרים למעךכה♦ וכל עצי לבנון בכל ערוכה♦ הכם לבב הוא ומי כמוהו♦ שגיא כס לא מצאנוהו: ואם כל בהטיות וחיות קרוצים ♦ נתחים ערוכים עושה גדולות ולב נוראיות ♦ גדול אהד׳ ועושה נפלאות: ”העצים:............... -•־■■-: עד איןמסןךועדאיןהקר♦ ולא נודע בי לא:חקר í ואף זרות מזכה מכוסים ♦ זים כמים לים מיסיס. איזוע:ן אשר העירך ♦ ואיזה ןה אשרשיךך: וכחול סלה דישן ושמן ♦ בלול ברבבות נהלי ש^י. סי לא ראך ולב לא:יעך * ואעוי שבה אשר יציעך ♦ ולאזכךה לבונה וסמים ♦ ולקטורת כל ראשי בשמים; גס מישרתיך לא ראוך ♦ וכל לובמי לב לא מעאוך: ’ ואלו נרות_על המנורות ♦ .יהיו מאירות כשני תמאיוריוה. אתה לבדך מכיר ׳שבחיך♦ ואין זולתך:יודע כול׳ך :הררי אל לחה תהמם ♦ צזלשלחויורזדזריוריחדתדמ • ואין ייודע בלעךך♦ שבחיות ראויות לכבודה: וכהררי אל לחם הפנים; על שלהניות ערוכים בפנים: ואין יודע בלעדיך ק שיכהות ראויות לכבודך \!!ן כמטר השמים♦ ושכר לנסך כעיניות מים: על כן תבורך כראוי לך♦ ןפיזףךשך כבוךך.*ג;דל1 ז ומפי מראה קודש י״ט י״ט • טובתי י3ל ינליך ־ תהליס ט״ז 3' • אס אמירתי אספרה נמו • שם י״ ** =P- ״» פסיק׳ ׳־'י' הי״(י «r ™- י׳יי״ ■ 5't& '־־ ■״ש;"?• ,* מאת ואנחנו עמך וצאנך• תהליס צ״ס זי• וחפצים לעשות רצונך• שם מ' ט' וא-ן ׳״ א מ ה b ע ו ו י ז א ה ן ן לאל דינו ־ נחמיה הי 7' • ולשרפת אש 3ית מקדשנו * ישעיה 0"7 י' • ני לא . : . .... 3אנואל המנוחה־ 37דיס י״3 ט'• על אדמה טמאה• עמוס ז'י׳ייז• שיאנוני אשירה ואזמרה לאלהי בעודי • תהליס ק 7 נ ג; האלהיס הדעה אותי מעודי על אמריך• תהליס קי״ט קס״3• ואני 3אתי 373דיך• דניאל י' י״3• לא עי עד. היו הזה־ בראש־.מ חט ו• חיי'וחסד עשית עמדי• איוב י־י"3• 3רוך זנמיך ונוי• תהליס נ׳ ח׳ ־ על 737 ז3ה ועולותיכם לא צויתי ונוי • 'ימיה ז' ה י3רוך שם נבלו: אהלים ע 3 י ח י ט• הפליא חסדו־ שס ל יא נ״ג; לאלהי ניב• הה שאלתי ומה דרשתי ונוי * 37ריס יי י״3 ־ לענוד בשמחה• תהל־ם ?לדום. במה מקדם ובמה אכן•• מינהו ו • כהים ליס מנסים; ישעיה י״א ט'• קי בי־ ובלב טוב• קהלת טי זי־ הנה שמוע דז3ח טו3• שמואל ח' נ״ו נ״3• דשןושזן־שסל נ ג* ברבבות נחלי שמך מינה ו ו ; נל ראשי בשמים • ולב נשבר* תהליסנ״אי״ט• ממנחה טהורה• מלאני א' י״א• זייח אלהיט ש: ל הפירים 7 י ך נהדר; סל • תהל-ס כיד ז ־ נל בני ארס ־ שב ל״ג י';־ • רוח נשברה • תהליס נ״א יט• זבח ומנחה לא חפצת ונו׳ • שם מ' ;• יעלי 1»j מניס * איוב ל ט״י ג• נל עצי עלן־ ייזזי/מל. ליא י־ו ־ ננמת ינבליס יול רצון מזבחך• ישעיה ס־ זי־ ואספרה נל נפלאיתיך• תהליס טי,• אמלל לשדם י לכיס חייב־ ונל5נ;6להיס בקול תרועמס• איוב ל'יו ז־ גבורות• תהליס ק׳יו בי• היכול אוכל דבר מאומה־ במדבר נ׳יב ל״יז כי אין .יהנונביס ינמסליתם• שופטים ה נ ־ וכל.הלבנון ונו אין די בער ואין די יוקד לגדלתו־ תהליס קמ״ה ג׳־ וגם אין מספר לתבונתו־ פס ןמ״ז ה• עולה־ ישעיה מ יו• נבזה ומדל אישים• שה ג ג ג י הגדלת חסדך• בראשית חנס לבב־ איוב ט׳ 7' ־ שגית נח לא מצאנוהו• שם ל״ז נ״ב־ עושו גדלות; ו־מפי הבל בב^ אילותם 4 $פ♦ מדע אשר אוזר׳ חנותם: ♦'ודו פלאן? השמים ♦ד ייאךרוף קולות מים: קל־יעו לק כל הארץ י ♦ודוק כל מלכי ארץ: אף יוחק כל העמים 4 וישבחוק כל האטים : ?לזרע:ןןק'נענךך ב”;י;הפןניוהס"־: את ישם ♦;;הללו• כלס י אל אלהים אמת ומלק עולם: 3דוך אתה ♦סיד ומיוסד ה׳ אסל ושמו frfc־: ליום שגי !אני ע3ךך3ןאטר<ךי *דבראמ^טדקיך: • דרכי שבחיק קצתם אספרה * מעשיק מה נורא אומרה: אין אליק ערוק בספר ♦ י אניד 'שבהות זעצמו מספר: הקר אלוה לא ^צא♦ ותכלית ־שדי לא תקצה: ולהבונתוהלאאיןחקר♦ ומספר שניו לא.;חקר: וגם אין מספר לגדודיק♦ כצכאותיק אות כבודך: איזו עץ אשר תעירק י וחי לא ראה פני כבודק: נבון וחכם הן לא.!קע י ואיק אער־וקעל אשר לא אדע: ואם יאמר איש עד תכליתו ♦ אעתיק אליו וכמהבנתיו t • ־ ־ אביא ואמצא תכלית שבחו י לא נאמנה את אל רוחי : ♦בלע כי לא.ידע ערכו ♦- אק/רית פיהו ראשית דרכו: ועמך♦ לא כן אנכי; ופי לא אתן לחטיוא;וחכי: אספרה לאחי קצות דרכי אל ♦י •ולישראל מה פעל אל ז• י כיתוב אמה לאלהים♦ מהטראמעשיקאלהים: ואמרת עם זו;לייצרתיי !ספרו שמי ותהלתי: ' במצחם שמתי עלילותי♦ למען תספר את א׳ותותי: ואני עבקק על כן אספר ז כאשר אדרוש מעל הפר: י תהלל נפשי כה מעשיק * י וכל קרבי את שם קדשק:׳ יאנרננהי^לעמ״-וננ^ב-^הא״אי^•1 ;ם מהוגי ר־וממותיק ♦ ואת פי אמלא תהלתק: כי פי!ניד תהלהק. כל היום את תפאקתק: ואמדה נא עזוז נולאותיק'. ואשיחה דברי נפלאותיק: ואזכירטקךוצקקותיק. הסליקתבוהתיק: לדעתי כי גדול אתה * על כלאלהים מאד גדלת: כי כל אלה♦ העמים הם 4 אלילים אלמים ורוח אין קר,ם: הן לעובדיהם נמול אין משיבים♦ ולמה להם המה מטייבים: ־ ובעת צרה אז!תפללו• ♦ ולא!ענום כי לא יועילו: יורשים בכל לב לרוח אין בו. וקרוב יל אל עם קרובו: היוצר כל היא אלהיט 4 הוא עשנו \לו לבד א נהנו: עם מרעיתו וצאן ידו * ובלק ישמו כי לעולם חקה: » י בצר לנו מאד נמצאת 4 כי דורשיק לא עזבת: לתמיד כפינו• תרקתק * ומה? לים לשם תפאלתק: עד אתה יק ובכבודק י ומשלתיק אף עב.ףק *י ־ אשר כבודק מלא כל הארץ 4 וכבוקק על כל הארץ: 06 גוי יי• גדול אסה ועאה נפלאוס • סהליס פ" ו ז' • עד אץ משפר ואין מקר• איוב ט'י'; נילאימקד ירמיה מ״וכ״ג־ וכל חכמי ל3 לא מציאוהר ־ איובל״זנ״ל• יודו עלאך השמים ■ משליש פ" ט ו' ־ האלדוך קלוס הים•,שס צ״ג די־ ויריעו לרכל האדן •שסס׳יו אי• יומך כל מלכי אלך שם קלייה ד' / יודרך כל העמיס־ שה ס"! ל' וי• וישבחוך כל האמיס־ שם קי׳יז אי• זדע יעקב עבדיך. • ירמיה ל״ג כ״א 1 כי עליהם גנרי חםליך• סהליס קי״ז בי ־ אס שס הי יהללו כלס • סס קמ״סי׳יג• אלאלהיס־ שם נ' אי• אלהיס אמס ומלך עולם־ ירמיה יי יי: 1א|י עברך בן אמתך • סהליס קט׳יז ט״ז ־ מעשיך מה נורא אומדה • שס ס״ו ג' • אין אלי־ עקוך ־ שם מ' וי ־ עצמו מספר • שס שס י סקר אלוה לא ימצא וסכליס שלי ונו' • איוב י״א 5' י ולסבונסו הלא אין סקר ־ ישעיה מ' כ״ס • למספר שניו לא יסקר • איוב ל׳יר כייר ־ ואס יאמד איש • שם ל״ז כ״ס • לא נאמנה אס אל רוסו • מהליס ע" ס הי י יבלע כי לא ילע שדנו ן א;וב ל״ז כ, וכ״חי״ג' אמדיס פיהו• קהלס י' י״ג־ דאשיס לדנו־ איוב מ'טי• ועמלי לא כין אנכי׳ שם ט' ל״ה־ ופי לא אסן לסטוא ותני• שם לייא לי• קצימלדני אל• שסכ״וי״ד• ולישראל מה פעל אל־ ־במר ביר נ" ג כ״ג־ אמדו לאלהיס עה;ויראונוי־ ההלים ס״ו גי• עם!ולייצרסי וכוי• ישעיהמ״ג 5"א ־ במצרים ואבותינובחהאותק ♦י ללקקלעבחץאץלזראד/ק: ינם אנחנו אותק לבדק ♦ נעבוד כבן אב ונככדק: והננועל יהודק ♦ ־ יומם ועילה ערק: כפי כלנו ובלבבינו י שאתה לברק אלהיט■: אלהיט אתה על!הודק 4 ,עדים אנחנו ועבדיק: אין תחלה אל ראישיתק 4 ואין קץ יתכלהילאחךיתקד ראשון ואחרון מכל♦ ראשית4 ומבלי אחריות ואין לב להשית: אין קצה אל גכהוהק 4 ואין סוף לעומק מדיותיק:־ אין לק סובב ואין לק פארי 4 על כן א1תק חי לא ראה 1 אין צד וצלע ♦.צליעוק 4 ורוחב ואיורק לא ישציעוק: איןפאה לסביבותיק 4 ואין תוק מבדיל בינותיק: אין חכמה אישר תקעק 4 ואין מדע אשר!גיעק: ולא!שיג אוהק כל מדע 4 ואין שכל אשד;כין וידע: מסק מאומה ואיכה אתה 4ואיק בלי מאומה כל כקאה 5 ליום שלישי אמנם ידעיתי כי אתה 4 אלה♦ יעקיב בל יצית: אתה בורא ולא נבראת 4 אתה יוצר ולא נוצקת: אתה ממית ואת כל תבלה 4אתה מוריד שאיול [אף תעל,ה: ונאמן להחיות מתים אתה 4 ?על ♦קי נבי$ק?־ן הודעת: ולא תמות אל חי ו;לא מתה 4 מעולם עד עולם אתה: ' משביר ומוליד(לא טלדת 4 מוחץ ורופא ולא חלית: מות ומרוח אין לפניק4 תנומהושנהאיןלעיןיק: T הליא מקדם אל חי אתה 4 מאשר כק לא נשתנית: ועד העולם לא תשת^ה 4 ומאלתוהק לא תתננה: חךשונוישן לא נמצאת 4 הקשת כל ולא הקשת: לא;חולו זקנה ובחרות 4 עליק נם שיבה ושחרות: ד* #0ן:׳»ל»{$נ; ידק׳יןנד4ר1נלך3ררןץב! כ♦ לא יסובב איוהק נשם 4 אף לא הדמה אל כל נשם: בל היצוריס כבול סבבתם 4 אל ראש4תס ולאהריתם: 5♦ כל הכרואים בגבול שמתם 4־ ולימי צבאם וכול הקפתם: הלק אין בבול ולימיק 4־ ויל'שניותיק ולעצמק: על כן אינק צקיק לכל 4 ל;ךק ולהסיק צךיכים הבל: הכל צקיפים לצקקיותיק 4 ואינק צריך לברייותיק: במרס כל יציר ה!ית 4 לבדק מאומה לא נצרכת: ראשית' ואחרית כ;ךול ערוכים4 אהה בס והס כרוהק שרוכים: כל אשר היה בראשיתה 4י ואישר!היה באהדונה : כל היצורים וכל מעשיהם 4וכל קבריהם ומחשבותיהם: מראש ועד סיוף תקע כלם 4 ולא תשכח כי אתה אצלם: אתה בראתם ולכק ערכם 4 לבדק תדע מקומם ודרכם! ה! אין דבל מטך ^לם:"3< לפלך 3י'ינים נרים ־ י אי! __-___________־•■'■-. _________ שמסי עלילוסי, למען סספד ונוי• שמוסי' בי• ואני עב7ך• שמואל ב', ט׳יו ל״ד ־ אדרוש מעל ספד • ישעיה ל״ל י״ו • סהלל נפשי • ססליס קי׳יט קע״ה ־ נס מעשיך ־ שם קי״א ו' • וכל קרבי אס שם קלשך • שס ק׳יג א' • ובכל לבי און־ס אס הי־ שם ט'אי• ואס פי אמלא סהלסך שם ע" א מי• ני פי יגיל סהלסך • שם נ״א י״ל • כל היום אס ספאדסך * סס ע״א חי • ואומרה נא עזוז (העין פא הפעל• ראויה להנקךגמטף סגול) נודאוסיך• ש6 קמ״ה וי• ואשימה בלבדי נפלאוסיך• שם שם הי־ ,אזכיר טובך וצלקסך־ שם ע״א ♦'יו• ילעסי ני גלול אסה ונוי־ .שם קלייה.6' • לא יועילו־ שמואל א', י״ב כ״א• ירמיה בי מ' • לורשיסנכל לב• סהלים קי״ט יי• למס אין זו• ירמיה יי י״ל• וקרוב ה' • סהליס קמ׳יה י׳יס • , אל עם קרנו • שם קמ״ס י״ל • ני כל אלה♦ העמיס הס אלילים; שם צ״ו ה', לבדי הימים א', יי'ו כיו• אלילים אלמי ם • יזבקיק ב' י״ח ־ הוא עשנו ולא לבל אנחנו • סהליס קי ג' • בצר לנו מאל נמצאה • •01 מ','ו ני• ני לורשיך לא עזבס־ שם ט י״א• וסמיד בפינו תהלסך• שס ל״ל בי• ומהללים לשם ספאלסך• לברי הימים אי כ״ט יי׳ג• אשד כבודך פלא נל האדן• ישעיהו'כ'•,וכבודך על כל האדן • סהליס נ" ו ו', נ״זי״ב,- קיים ו' ־ ואין לזר חסך ־ משלי 0' י״ז ־ נדן אב ונכבלך * מלאני א' ו • אמנם שיד היחיד אין הושל ואין פניוס וסחר ♦ לנוס ־שמה ולהסחר: אץחלןרלגך$ך♦ ואיןכקפרלתטנתך: ארז אשר תכקיש אתה מיוצא ♦ בלי נטיות אליהם בעת אין שד זולת השחל * חי וכל תוכל ואי] בלחל: שתרצה:..................■ ולפני הכל כל הרת, ובהיות הכל את כל מלאת? כי את הכל לאחת תראה♦ לכלל תעשה כל;ואיגל נלאה: לא לחצוקולא חטוך י _ יצוריך אף לא מעטוק: ביעל כל גלועל או־סיסד ♦ על כל תדבר ברגע אהד: תישמע בך;ע כל הקוליות * 1עק־ולתש וכל התפלות: אף תבין אל כל מעשיהם ♦ בתעתתקיור כל לבביהס: בעש״ותף כל לא נבדלת י מתוף מלאכתף לא 5ה,רלו^: בעשיותף את השמים י את הארץ ואת המים: 'לא קרבול ולא דחקוף,־ כי כל ףידות לא יהלקוך: ולא תאריך על מחשבותיך ♦ ולא תתמהמה על ע^תף: זרם הים לא ישפפל ♦ ורוח כביר לא יהלפל: ^tíöör ממך רבד לא יאבד י וידבר ממך לא יכבד: אף כל טנובתלא תטנפך * איש אוכלה אש לא תשרפך: להויותך.אין חסרון♦ וליחורך אין:תדון: כמו היית לעולם תהיה, 'חוסר ועורף בך לא ןד.יה: כל אישר הספיוץ תוכל לעשיות♦ ואין מי מיוחה כירך ושמך מעירך כי היית, והוה ותהיה וכפל אתה: מעשיות: יכולתו: בחפצו קשורה ♦ וברצות יי לא אחרה : אין דבר סר/ר ממך נכחד ♦ עתידות ושכרות לך הם:סד: אשר מעולם ועד העולם ״ רום כלם כך ואתה ככלב: חדישות תגיד וס1ד דרכיך ♦ אל עבדיך וסלאכיך: ואינך }יףל להשמיעך ♦ דבר סוד וסתר להוייעך: כי ממך על סוד שלה * כטלם על לב כל וציר:עלה: בלב כל נברא לא תמצא ♦ ומפינו• עתק לא.!עא: באין לו קצה;לא:חצה ♦ לב לא יתור ואין פה פחיה: באון לו רוחות ילא רוחות ״ אין לו שיחות בו מוכיחות: למרחוק מי ישיא לש י ללא תחלה ולא סוף להגיש: חוה ’לעולם וכן נודעת י. ;עירך וכן בך העירוה: ש אתה הוא וחוח ככל ♦ שלך הכל וממך הכל: י?מות יקרך יענו!:עירו," ;תוקף יזקךך בך וסהיח: ליום רביעי ארומם אלה♦ אבי ?אלי ♦ אעה אלהי צורי וגואלי : י אוחד אלה♦ ך,שמ:ם♦ והארץ בכל יום ?־עמום: אל חי ?*חד הוא בראנו , אביר ועקב אב לכלנו: אדוננו איון כל האו־ץ ♦ מה אדיר שמך בכל הארץ: אין כאל אש אוכלה וקנא י לעולם יי אמת אל אפונה í איורי וישע♦ מעוז חיי ♦ עליו תשים כל מאדי:'־ • • ♦ • • • “ י v T *•. » » T T ד -T אגור♦□ אחורי□ תוך וסוף וראש♦ פרד ולב אכלום אלהים אמת הוא אלהים ח:ים ♦ ’ לא:כילו זעמו נידם ואוים: מךרושומהרוש: * גובה ועומק נעוצים בסובב ♦ חכם ולב נבוב.ילבב: סובב את הכל וימלא את כל ♦ ובדויות הבל אתה כבל: איז m תחתיך ♦ אף חוץ לך ואין ?’נוסך•‘• אין מלאה וגב לאחורך ♦ ואין נוף לעוצם.♦חרך: ואין בתוך ממך נכלל, 'ואין מקום לק ממך נהלל: ואינך נאצל מכל ונכלל י ואין מקום לק ממך ונחיל: אדיר ואמיץ כח ולב איונים * ‘^היהאלהיכוארני קאלניס: אלה ששי אישי ובועלי♦ אלוף נעורי שומרי וצל♦': " בורא כל ישראל גואל♦ ברוך אלהיפאלהי':שיראל: בורא רוח הרים'יוצר. ממך מזכה לא:בצר : נאה משיב גמול על גאים♦ על הרמים ועל הנשיאים: גבור בקומו לעחץ כעביה״ מהרד גאונו מי לא'יירא: נביוה כל אשר תחתיו נושא♦ י וגדלי כה גדולות ששה: מקלה ושנוי אין בך נמצא• ולא זמן וערער ולא כל שימצה i גחל הוא ושמו בגבולה 4 אר:ה שאג מי לא:ירא: כל זמן־ ועל עתאתהקכינס, אתהשלכסיאתה מיש^ם: ריורירגול־הוא מרבבה, אל נערץ כסוד קדושים רבה: כל מרע לא ישיג אותך ♦ אין שכל אשרימצא אותך: ' העם אתה מאליך , י ודי מעצמך ואין עגילך: זולתחעמתך אין דועמה / בלתי בינסך אץ בץהומזמח: חלקת בלב חכמים שבל, ורוחך תמלאם ודעתם תשכל: ואשר חרב גאוותנו ♦ ׳1הלחם מלחמתנו: I *: : V *• • T -• : T (: - T : ־* T : - : •• Í • ״ *;• V -V V •ן־ ז״ : ♦ T •• חן:תיב בעתיק ♦ומין ♦ וצבאו על שמאל ועל:מין: הדריו והוריו על בני עבריו, הדר הוא לכל חסידיו: -הוא אל אלה♦ הרוחות"לעל, בשיר שומע הפילה מכל: וראי ותיק ייודע ועד י י יי, ימלוך לשלם י ועדי: י י מבלעדי שורך אין ג-בורה, ומבלעךע!ךאץשךה; אץ נעבד כי אס נבלתו ״ ואין נחל כי אם נחלתו: בל יקר יעל טוב מ;לך * לאשר הךופוץ עשיות העריך: .זוכר לעולם עדית ראשונים י כיוס אתמול ליו אלף שנים: זה אלהינו וליו קוינו, וזמרה:ה הוא:שעני: חלק:עקב יוצר הכל • הנון י: והסיר בכל: חי אמנם ידעתי• איוב גי' 3' • אלהי יעקב• תהליס י׳יט בי; אתה ממית, אתה מוליד.שאול ואף תעלה־ שמואל א',; בי וי• ולא תמות אל• טבקוק א' י״ב; מעולם עד עולס אתה • תהליס 3בי• משביל ומיליד־ ישעיה V'y נוי• ,מוחן ובושת • דנדיס ל״ב ל״ט־ ולימי צבאם• איוב י״ד י״ל• אין חויך • שם ליד נ״ב• ני על כל גוי ועל אדם יהד., שם שס נ״ט• אף תבין אלכלמעשיהס• תהליסל״גט״ו• כל. אשל תחפון תונל לעשות• שס קלייהוי־ יכולת הי•• במלכל י״ד י״ו, דברים ט' כ״ח• וברצות הי• משלי 1י״ו.וי• מעילם ועד העולםי• תהליס ק״ג י״ו־ חלשות תכיל• ישעיה מ׳יב טי 1 ו&וד דלניך אל עבדיך ומלאכיו־ עמוס ג' ז' ־ ומפינו עתק לא יצא• שמואל א' נ' ך' • ואין פה .פוצה■ ישעיה י',’"7־ . למרחוק מי.ישא .דמו• איין ל" ו ני • ודריך תמלאס• שמות ל״א גי׳ אך חקד,לגדולתך• תהליס קמ״ה ג' ־ ואין ידספל לתבונתו.‘ שס קמ״זא'.; בעשותך את השמים ואת האדן• בלאשית ב 7' • ■זלס מים י חבקוק גי. סי ־ לא. ישעפוך ׳. ישעיה מ״ג ביי ורוח כניד ־ איוב״'׳ י אש אוכלה • לבאי ס 7' כ״ד ■ r ט' נ' • ארומם אלה• אבי ואלי• שמות ט" ו 3' ־ אלה* צירי• תהליס י" ח צי• צורי וגואלי • שם.י״ט ט״ו• אלהי השמים והארך בראשית נ״ד.ג'• אל חי אייד הוא בראנו; מלאכי בי יי• אביריעקב־ בראשית מייסרי7, ישעיהה״ט ("ו, 0' י״ו* אב לכלכו; מלאני׳ב' י'•. אלון כל ה/רן ־ יהושע גי י״א י״ג; משליס צ״ז ה־.זכריה די■י״ד, ו' הי• מה אדיר שמך בכל הארן• תהליס ת' J' י• אין כאל• לבדים ל" ג, נ״ל• אש אוכלים וקשא • שם 7'(f• אל אמונה• סם ל״ב <־’• אורוישעי, רועה היי• תהליס כ״ז אי■ אלהיסאמת היא אלהים חיים לא יכילו וכוי• ירמיה יי.יי־ ואמין כח ורבאונים, ישעיה ה' נ״ו־ אלהי האלהיס ואדוני האדונים י לבדים יי י׳יז ■ אלוה ( בלחי יוד הכנו׳) עושי • איוב ל״ה זי ־ אלוף. נעורי; ירמיה ג' 7' • שומרי וצלי ־ תהליס קכ״ח ה ־ וישראל גואל• ישעי§ מ״טז' • ברוך (הי) אלהיס הלהי ישראל• תהליס ע״3 י״יו• בורא רוח הריסיוצר• עמוס 7' י"ו. • המך הזמה לא יבצר־ איובמ״בב'• משיב גמול.עלגאיס/מהליס צ״ד בי• על הררים ועל הנשאים• ישעיהביי״ב• בקומו לערוך שס 3' י״ט כ״א; מהדר גאונו; שס שס י' י״ט כ״א• מי לא יירא• עמוס ג' חי• וגדל נח• נחום א' גי• גדלות עושה • איוב ה'טי. ט' י', ל,"ז.חי־ אליה שאגן♦ לא יירא• עמוס גי חי, 7ולי דגיל הואמרבבה׳ שיר השיריס ה' יי; אל נערן בסוד קרושיס רנה• תהליספ״ט חי• יתיבכעתי^ יומין ־ דניאל ז' ט; הדרו והדו על בני עבדיו• תהליס צ' ט״ז־ הלד הוא לכל חסידיו; שם קמ״ט טי• אל אלהי הרוחות לרל בשד• במדבר ט׳יז כ״ב• שומע תפלה • אהלים ס״ה גי; יודע ועל • ירמיה נ״טנ״ג׳ הי ימליך לעולם ועל• שמות ט" ו •"ח/ואשר חרב נאותנו־ דברים נ״גנ״ט־ להלחס מלחמתנו • לבדי הימיס ב', ל" ב חי• !ונר לעולם בירית ראשונים־ ויקרא נ״ו מ" ה־ כיום אתמול לו אלף שנים• תהלים צי.די־ זה אלהינו ולי קוינו• ישעיה נ״ה טי* וזמרת יה; שמ1ת ט״ו ב'., תהלים קי״ח י־ד, ישעיה י״ב 3; הלק יעקב יוצר הכל; ירמיה י' ט״ז, חנון הי• תהליס קט״ז הי■ וחסיד בכל שס קמ״ה י״ד ה' חלקי• שס קי״ט ג״ז, אינה ג' כ"7 • סיחזקי• תהלים י״קו 7'־ טובומטיב* *י לעולם ״ ס$;♦ ח5םהחים״חז?ד טוב ומטיב המלמד דעה* טהור עינים מראיות בף*ה: ישר :: וישר דירו י ידיך♦ ידידות משבנות לביריו: י'יועץ'וגוזר’וטי יפירנח* ־ (!לזתיוף ויבעל ומי ישיבנחז :פה דודי:פיו וטובך יראו ויחזו ציון' בשובו: ׳ כגביויריצא באיש מלחמיות*:עיר קנאה לעשות נקמיות : ■ משר על כנפי נשרים- נשא עבדיו וישר הדורים: י כדוב שכול וב^מר שחל * ברך,פ ובעש ורוחו 55חל: כדוב שכול ומטר שוך,ד י דברו לעשיות. במקל שיר: ־ כביר בח לב במו שחל י בלביא ובארי והחיו כנחל: בארז בחוד מדלתו♦ כברוש רענן־ענותנותו: ־"בתפוח בריחו'עיוז אהבתו* על ישראל גאותו: כתפוח יעצי ד!:ער * בן דודי עם יושבי שער: <־ ־ כביר כח למרגיזי אל* נוקם;וכטל הואל:שראל: בום♦ מנת חלקי וגורלי* אני לדוד♦ נחלת וחדי לי: בבודי« לא אמירנו* האמרנוהו והאמירנו: כאחד, :ישאג וככפיר:נהם* אל:היהמר ובאיש נדהם: ־ כרועה'אשר לא יועל* צאנו להציל ןה:ה למאכל: מבור אין איל ומאורח * ;ü ובורח מר צורח: ־ כאחד, משחית וככפיר לעוזביו* כרקב גם כעשלאויביו * כביר יכה בשמיר ’ושית * [לא:ישאיר כנוקף ז:ת: בשמיר ושית צירים :מגן* כצפרים עפות לעירו:גן: בגשמי נדבה לנו ♦בא♦ במלקוש וכטל לךבקים בו: : בנשר':רחףיעל גיוזליד ובצל כנפיו:חסו עיחליו: כצפרים על עירו:גן * ובצל כ^פיו וגנות כנגן: ־ לבדו י: הוא ונפלאות גדולות♦ עושה אל נורא עלילות: לצבי ולעופר דומה דודי♦ כי!קדמני אלחי חסדי: ’לפני עמו::שר הדורים* וינשאם על מפי נשרים: לעולם :: חלקי וצור לבבי♦ כלה שאלי לך ולבבי: לבלו:: הוא ונפלאות♦ נחלות עושה ורב נוראיות.* מקום ומעון אתה לעולמךי* ואין ייודע את מקומך: י טוראי אל רוע♦.ויוצרי* צור ♦לדני מחוללי וצוף: מרום ומעוז הוא לי ומסקי* מגדל עוז שב::׳מנוסי: מלך ♦עקיב משגב לנו * הואי מחיוקקנו ומוישיענו: מגדול:שועיות משען ירוילי* מבטח אלחים י: חילי: 'מושל עולם מלכותך* בבל דור ודיור ממשלתך: מי.:הנף ?אח ל< ל?רה ’ W ” ?* :דהילא' ,קצרה; מקיור חיים מקול!:שלאל* לא אעזוב ני מעך אל: מגן ישע♦ וחרב נאוה* לשמך ולזכרך נפש האוח: ' מגן הוא ־לפל החוסים ביו* אשף ארם אשר עוז לו ביו: נ;ר ונעים נאור:נורא♦ נאדר לנאזרשמיו בגבורה: נאמן נצח ישראל וגואלו♦ לא ישקר אשרי בל חובי ליו: נצח ♦שרון האל הנאמן* מאלהיו:הודה לא אלמן: י נפלא על בל הנפלאים* ומתנשא על כל הנביאים: נקר/?ינערץאלח׳יקדז־׳־ז׳• ניקונ׳קנב״ינסי־ נוקם ונוטר ובעל חמה* לצריו לאויביו אייש מלחמה: נרי:: בחלו נרו* עלי ראשי זנח לרגל♦ ךבריו: סומך וסועד:: סלעי * סובל וסולח וניושיא לפשעי:' קהלי:: סלעי וסתרי* סולח וסובל סעף יסברי: סלענו• יי־ ומצודתנד עזרתנו ומפלטנו: עזוז וגביורעז♦ ועזרי♦ עליון עוז לי אל :חי עיי: עיר וקדיש שת סביביו סתר* אכן אתי׳ אל מקתתר: עד ממהיר לשלם גמול לאויביו* שומר הכליה והחקר 'לאוהביו: פדה את אברהם:לידיו* הוא:פלה את:שלאל עבדיו: פחד:צחק:תן״פלזח* על צף בני.♦עקיב עבדיו: פועל והיוקר ודורש ובודק* כל הלבבות לו אתן צלק: צרור המור אשכול הכופר* ניותן לעמיו צליו כופר: י צח ואדום דודי בתנאיו איות * על בן נקרא שמיו:: צבאות: צליק י: הצור תמים* אבטח עדי:עד בצור עולמים: צבא השמים מישתחוים ליו * שרפים עומרים ממעל לו: קרוש הוא בכל מיני קרשות* כתות שלש קדיויש משלשות: י ק:םלעלמין אלר,א'ח:א* מרא לאלעא וקרא שמיא: קיוניימרלו־ם מקניאילשונאיו* יקרן ישעי'וקרוב לקיולאיו: רחוק מכל ואת כל רואה * כי רם :: וישיפל :ראה: חעי ” לא אחסר בל * ורב נח ורב לזקד לבל: רחום יי רופא ומחביש* לשבורי לב ועוין ביובש: רעי כלו הוא מחמדים* משפטיו אמת מתוקים וחמולים: ראשון לאחרון מעולם ועד* עולם אתה אל שיובן עי: שליט מלך שמיאבכל1 דר ודרי♦ ליה אנא מישיח ומרומם ומהדר: שליט ומגן י: אלהים * שופט צדק ומשפיל גבוהים: שגיא כח"לא מצאנוהו*:שגיב בבתיו ומי קמחו: שלמה ישמו כי שליו שליום♦ כי:דבר אל חסידיו שלום: שם שם קי"ס ס״ר • המלמד 7עה • שם צ״ל י' • טהור עיציס • מנקוק א' י״ג * מראות 3דעה• ישעיה ל״ג נו״ו־ ישל ה'• תהלים צ״בט״ז• וישר דברו• שם ל״ג 7' * י7י7ות משכנות • שה ה״ד 3' • יוען וגוזר ומי יפירנה • ישעיה י״ד כ״ז• ויתתו1 ויפעל ומי ישי3נה־ איובט׳י״נ• יפה דורי־ שיר השירים א׳י״ד יפי ו וטובו, זכריה ט' י״ז ־ יראו וירזזו ציון 3שו3ו• ישעיה נ״ב ח'• נגמל יצא כאיש מלדמות יעיד קנאה־ שס מ״ב י״ג• לעשות נקמות• תהליס קמ״ט זי• על מפי נשרים נשא ע73יו־ שמות י׳יט 7' • וישר הדודים• ישעיה מ״ה 3'• כ7ו3 שכול• שמואל בי י׳יז מ' ־ הושעי׳יג מי• וממד שמל■ שם שם זי • ורומו כנמל • ישעיה לי כ״ח • וכנמר שוקד • ירמיה ה' וי ־ כביר ני1 ל3 ־ איוב ל״ו הי ■ נמו שמלן הושע י" ג זי• כלביא וכארי • במדבר כ״ג נ״7• כארז בחור־ שיר השירים ה' ט״ו • כברוש רענן ־ הושע י"7 טי • על ישראל גאותו • תהלים ס״יו לי׳ה • כתפוח בעצי היער כן דודי • שיר השירים 3' גי ־ ונטל הוא לישראל• הושע י"7 ו’ • נוסי מנת חלקי וגורלי • תהליס ט״זח' • אני לדודי (נמלה) ודודי לי• שיר השירים 3' ט׳יז־ האמרנוהו והאמילנו" דבלים כ״ו י״לי״א• כאריה ישאג־ הזשע י"א~"• אל יהיה נגל וכאיש נדיזס• ירמיה י״ד מ' ט' ־ נגבור (כגבר) אין ליל • תהלים פ״ח הי • מד צורח • צפציה א' י״ד • כאריה משמית• ירמיה 3'ל'; מוקף זית• ישעיה י״ז ו', נ׳ידי״ב• כצפרים עפות לעידו יגן • שם ל" א ה' • כגשמי נדבה לנו יבוא • הושע ו' 7' • כנשר ירחף על גוזליו • דברים לייב י״א* ונפלאות גדלות עושה • תהליס קל״ו 7' ■ ׳ אל נורא עלילות • שם ס״ו הי י לצבי ולעופר דומה דודי • שיד השירים 3' ט' י״ז, מ' י״ד, יקדמכי אלהי חסדי • תהליס צ״ט י׳יא • לעולם ה'חלקי וצוד לבבי ונושם ע״ג כיו׳ מגדל עוז שם הי• משלי י״מ י'* מלך (אלה’) יעקב משגב לנו• תהליס מ" ו ח' י״ב־ היא ממוקקנו ומושיעגו • ישעיה ל" ג נ״ב־ מגדול ישועות ן שמואל 3', כ״ב נא• משען יהי לי• שם שם י״ט• אלהיס ה' חילי• חבקוק ג' י"מ־ מושל עולם• תהליס ס״ו זי• בכל דור ודוד ממשלתך•,שם קמ״ה י״ג* מי יתנך כאח לי • שיר השירים ח' א' • הושע הי • ירמיה ל״א ז' • ני ידך לא קצרה • ישעיה נ״ט אי• מקוריוייס* תהליס ל״ו יי• הקוה ישראל• ירמיה י׳יל יזי, י״ז י״ג• ני מעזי אל• תהלים מ׳יג בי• לשמך ולזכרך נפש תאוה־ ישעיה כ״ו חי• מנן הוא לכל החוסים בו 1,שמואל 3' כיב ל״א• תהליס י״ח ל״א• אשדי אלם אשד עוז לו בו • שם פ״ד ו' • נצח ישראל (וגואלו) לא ישקר • שמואל א' ט״ו נ" ט ־ אשלי נל מוני לו • ישעיה ל' י״ח • האל הנאמן • לברים ז א ־ מאלוהיו יהודה לא אלמן • ירמיה נ״א ה' ־ ה' נסי, שמות י״ז נו״ו ־ נוקם ומטל ובעל ממה • נחום אי ב • איש מלחמה * שמות ט״ו גי, יהושע י״ז א , שופטים נ' י״ז, שמואל אי י"! ל"נ, שמואל 3' י״ז חי, יחזקאל ל״ט כי• בהלו נדו עלי ראשי• איוב כ״ט ג' • וצד לרגלי דברו • תהליסקי״ט ק״ה• ה' סלעי• שסי״ת ג', שמואל ב', נ״ב ב' • עזוז וגבול ־ תהליס נייד ח' • עיר וקדיש, דניאל י נ • אכן אתה אל מסתתר • ישעיה מ״ה ט״ו• לשלם גמול לאויביו • שס נ" ט ייח• שומר הברית והמסד לאוהביו ■ דניאל טידי• פדה את אבדהס• ישעיהנ״טב • הוא יפדה את ישראל• תהליס ק״ל הי• פתל יצחק• בראנ-ת ל״א מ״ב־ ודורש (ובורק) כל הלבנות• רבליהימיסא', כ״ח ט' • לו אתן צדק• איוב ליו ג־ צרוד המור אשכיל הנופר • שיד השידיס אי י״ג י״ל• צח ואדום דודי• שס ה י * צדיק הי • תהליס קמ״ה י״ז • הצור תמים ־ דברים ל״ב 7׳ • אבטח עדי על בצור עולמים • ישעיה נ״ו ל' • צבא הימים משתמויס לו ־ נחמיה ט ו ן שרפים עומדים ממעל לו• ישעיה ו'ני• קיס לעלמין אלהא חיא• דניאל ו׳ ניז• ומרא (הדיש במלת ומלא בצירי, ומלת שמיא בלי■ דלית בתחלתהי שהיא* שס ה' נ״ג• קרן ישעי • שמואל ב', כיב ג', תכלים י״ח ג' )וקרוב לקוראיו" שם קמי׳ה י״ח• ני דם ה' ושפל;ראה ־ שם קל'ח וי• לועי הי לא אחסר• שס נ״ג אי• ורב נח• שס׳קמ"ז0'• ורב,משד לכל• שס "'יוסי• רופא•ומחבש לשבורי לב׳ שם קמ״ז ג'•■ ועין כובש• מיכה ז' י״ט־ דעי כלו הואמחמדים* שיר השירים ה' י״ו• משפטיו אמת מתוקים וחמודים• תהליס י״ט י י״א• עולם אתה אל• שם צ' בי• שונן על• ישעיה נ״ז טייו־ שליט (מלך שמיא) בכל דד ודר־ דניאל ג' ל״ג־ ליה אנא משבח ומרומם ומהדר • שם 7' ל״ך־ ומגן ה' אלהיס • תהליס פ״ד יי׳ב־ שופט צדק• שם ט' ה' ־ שגיא כת לא מצאנוהו• חייב ל״ז נ״ב• ישכיב בנקו ומי כמוהו־ שם ליו ני׳ב• ני ידבר אל * * חסידיו שיד היחוד שם "אהיה אשד אחדד לתוספות לאם א ככפיר וקאויה: קי אמותיך אלים טחצים ♦ בזקוף לחוצים לספ^6 ^דיי מאוף מלני ואלי ♦ הללויה שמו נפישי הלל♦ ן התגים עם יושבי נטעים♦ השריגים שלשת הרועים: נחוצים: ואיקף וחרטום לא!לחצוף * :וכלשם \להט לא !נצחוף: תתחסד התקר עמם ♦ ועם עקשים התפל להמם: ליאינצהוף כל החכמים ♦ כל הקוסמים והחרטמים: תמים ךרכיף תקיף מכל♦' תוכל לבלף לעשות את נל: אועדי משיב לאחור חכמים♦ לא יוכלו לן: לרומים T תוחלתי וסברי ותקותי♦ תאות נפשי ותשוקתי: תהלתי והפאלתי״תדי♦ ממעי אמי גוה♦ וגוזי: ־ תמים רעים אל רעות אחד♦ כל הלבבות דורש יהד: ׳ • •• • ««•» * T T * • ד T וקוסמים: להשיב לאחור מזמיותיף♦ להפר עצת סוד מרתף: מלצונףלא יעבירוף י לא ימהרוף ולא יאהרוף: עצתף תפר עצת כל יועצים♦ ועזף מזחלישלב אמיצים: ' אתה מצוה ופהדף משח♦ ואין על״יף פקיד מצח: אתה מקור, !איגף מקוה♦ לף כל מקוד, נפש תמה: וכלחצורים וכל ענ!נם. יכל יקר אשיר כף אין דמיונם: לא מחשביותם מהישבותיף♦ פי אין בורא זו-יתף: ואין־רמייולנפלא אלהינו♦ לאין הקר נשגב אדוננו: סתור מכל סתור ועמוס♦ מכל עמוס ומכל כמום: ' דק מעל דק וצפון מכל* צפון ויכול מכל;כול: נשגב מכל נשגב ונעלם♦ מכל נעלם ושמו לעולם: גביות מכל גבוה לעליון♦ מפל עליון ומפל סביון. חבוי לעמוק מכל עמוק♦ לב כל רעת עלע חמוק: ליום חמישי מי/ כמיוף דעה מורה ♦ ניב שעתים אתה בורא t * מחישבותיף עמקו ורמו♦ ושניותיף לא יתמה לא לטרוף חקמהף♦ ולא הבינוף תבונתף: לא קבלת מלכותף♦!לא;רישת ממשלתף: לעולם יהא לף לביף ♦ ללא לאחרים כבוד הודף: ' ולא התן לאלהים אחרים♦ תהלהף לפסילים וזרים*. וכבוד ונם כל יקר מאיתף♦ וכביודף לא לזרים אתך: ־ אתה תעיד ק!חוךף ♦ ותיוךהף ועבדיף: אלהינו עלייחודף♦ אתה עד אמתיואנלזנו עלד?: •<- ״■״■״..יי- י ■ י -- ■*׳♦«♦ * ׳ לפנ״יף לא אל הקזיימף ♦ ובמלאכתף לא ד,;ה זר עטף: שאין שקל ומדע להקמה. יכיולימלהשוות לו כל מאומה* לא נועצת ולא למרת♦ בחישף בריאות כי נבונות: לא משיגים ליו איף וכשה♦ לא מייצאים ליו דקר דיוטה: ממעמקי מחשבותיף • ומלכף כל פעאתיןל; מקרה יערער ושנוי וטפל ♦ ןקוקר ומקמך איור וגס א1פל: קצות דרקיף הלא הכרנו•♦' וממעשייף הן;דענו: ולא מוצאים ליו מראה וצבע♦ ללא כל טבע אישר שיש ושבע; ־ שאתה אל כל!צרת♦ לבדף מאומה לא נגרעת: לבן נבונות פל עשתונות♦ לנבהליות פל סחשייונות: לעשיות מלאכתף לאזלחצת♦ וגם לעזר. לא נצרכת: וכל שרעפים:וכל הרהורים ♦ נלאים לשום בדשעוךים: ־ פי אתה היית לפני הכל ♦ ואז באין כל לא נצרכת כל: מלשערהו ומלהגבילהו ♦ ומלתארהו ומלפךסמהו: י כי מאחבתף־עבריף♦ כל בראת לבב1ךף: יי' בכל שכלנו חפשינוהו ♦ במיענו למצוא מר, הוא: * לא נשמע מן אז ןהלאת♦ ולא קם ולא נחהילא נראה: לא מצאנוהו ולא ידענוהו♦ אף ממעשיו הכו־נוהו: ולא נודע אלי זולהף♦'ואין קמיוף ואין בלתף: י ז שהוא לבדו יוצר אחד♦ הי וכל יובל וחקם מי והד; י ונם אחייף לאי יהיה אל♦ ראשון ואחרון אל ישראל: כי הוא היה לכל קודם♦ על כן נקרא אלהי קרם: בחף י; ♦חיד ומיוחד ♦ :; אורל ושמו אחד: בעשותו בלי פל מאום את כל ♦ ידענו כי הוא כל;כיול: ' אישר מי יעשה כטלאקתף ♦ פמעשיף וקנבורוהיף: באשר מעשיו בחכמה בלם ♦ ;רעינו 3י קבינה פעלם: אך יציר זולת יצירתיף♦ ואין בריאה כי אם פדיאסף: _ בכל יום ויום קחדשו קלם ♦ ;רענו כי הוא אלהי עולם: ״ כל אשר תחפוץ תעשיה בכל♦ כי אתה נעלית על כל: . באשר היה קודם לכלם♦;דענו כי הוא הי וק;ם לעולם: אין כמוף ואין בלתף * כי אין אלהים זולתף: ־ ואץ להרהר אחר יועדנו ♦ בלבנו ולא קספורני • אתה האל עושה פלא♦ ודבר מניף לא!פלא: לרועש וגודש לא נשערהו. לטפל ותואר לא נרקזהו? . מי־קמוף נורא תהלות ♦ אלהים ליברף עושה גדולות: ולא נחשבהו לעקר ונצב ♦ ולא למין וכל און ולבלנק*ב ? * אין אותות כמו איותיותיף♦ אף'איין מיופת קמיומופהיף: כל הנראים והנשיכלים♦ והמדעים בעשר כלולים: אין תבונה בתבונתף♦ אין גדלה כנדלתף: וישבע כריות וישישת נדות♦ ושלש גזרות ועתות ומדות: כי מאד עמקו מחישביותיף♦'ונקהו דרכי איורחיותיף: הן קבורא אין גם אחד♦ כי הוא כראם קלם יסד; אין נאוה פמיוגאיתך אף אין ענוה קענותף: קלם ?קלו אף !חלרפו ♦ הם ייאבדו ואף;סופו: אין קדשה כלדשתף♦ אין קרבות נמו קרבותיף: י ואתה תעמוד ותבלה כלם ♦ כי חי ןק;ם אתה לעולם: אין־צדקהבמוצדקתף♦ אין תשועה כתשועתף: שיר דוידווד ליום ששי אין ןריוע כןרועיותיף♦ אין קול כרעם גבוההיף: v ר ז 1 ח' י 7 1 u ^ . אין רחמים קרחמנוהף♦ אין חנינות פחנינוהף: אתה לבדף ♦וצר כל הוא♦ ולא!דמה מעשיה לעושהו: אין א^הות פאלהורף* ואין מפליא כשם תפא;רהף: קל!קארצות לא;קילוף♦ ואף השמ?ס לא ’כל^ליד אז מסידיו שלום 4 תזל־ם פ'יה ט', שסה', משלי י״ת יי • אהיה אשד אהיה • ואחלון אל ישראל • ישעיה מ"7 ו' ־ ה אחל ושמו אמן * לזכריה י׳יד ט • אפל שמית גי י״ל־ כתיעפית לאסלו־ 737-3 כ׳יג כ"3, נ"7 ת', מלכי ואלי יד. יעשה (כמלאכת!) כמעשיך ונןנורותיך־ 37ריס ג נ ל • 5י אתה נע.ימ (יאלוהי) • תהליס ה' כי, פ״ך ך' י תתמס עס • שמואל 3' , כ״3 כ״ו, תהליס וגל כל י תהליס צ״ז ט' • כי אין אלוהים זיל,7! י 37,ל’ ?’*’c ’ ז’ "?® י״תכייו• יוש3י כטעים ־ 37דיהימיסא', ליכי׳כ־ שלשתהדמגיס׳ זכריה י״א האל עישה פלא• תהליס ע״ז ט״וי ול3ר ממ! לא יהלא' יייקה ל ?,,יי/ גזי• תתמשל תת73וכוי • שמואל 3', כ״3 כ״ו כ״ז, תהליס י״ח נ״וכייז־ «מעי מי כמו! כולא תהלותי שמות ט״ו י'א־ ל73! עושה כללות־ תהליס קל ו"7? אמי (ביתי) וגיד־ שסע״א וי• תמייס לעיסי איו3 לי! י״ו י אל לעות• וי3הו לדכי אודיוותי! • ישיג־ה צייה ט־ עשי3 לאחור יזנמיס ־ שסמל כה* שמואל אי, 3' גי: לא יוכייי לך • ירמיה א׳ צ׳, ט״ו נ׳ • לא מחשכותס ממש3יתיך י ישעיה ג ה ״ * ניב שפתים (אתה/ 3ורא• ישעיה:f י״ט• מחשמתיועמקו • תהליס צ"3ו • נצס י3לי אף יחליפו הס «א3לו• תהליס ק״3 כ',?• ואתה תעמול• שם שס: ושרתי! לא ׳תמי• שםק"3כ"ת־ יהאלדל73ד־משליה'י”ז• לאתרים(כ3ול) השצ׳יס לא יכלכלוך• מל־יס א', ח כ״ז, ל3יי הימים 3, ו י מ• יחיצו הול!• שם שסטי-ולאתתן לאלהים אמרים, תהלתך לפס־ליס• ישעיהמ"3ח• מיס• תהליסע״זי״ז; אלוהים חיים; ירמיה י י• לעפה אק לרלזדיה אתך• השלי ה' י״ז• קצית לרכיך• איו3 נ״ו י״ל• כל 3דאתלכ3ולד* ונטפו מיס מן השמים ־ שיפטים ה' ל', תהליס ס״ח ט • ניטה לולוהשמיס■ ישעיה מ'ג זי• ולא מט• ל3דיס ל״לי'• ולא נלאה י מלניס אי, י' י"3־ ראשון ישעיה מ"7 נ״ל, 31-6 ט' חי־ לוקע האדן על המיס• תהליס קל וזי11" יעפת I אז יחילו מים חיים♦ ym אלרזים חיים*. ' רעשה ארץ ונסו מים* ונטפו מים גץ השט:ס: נוטר, לבדך השמ:ם * רוקע הארץ על המים *. עשית כל חפצך לברך.* ולא נצרכת עזר כנגיד* סוער אין מי יסעדך♦ הכל ממך ומידך: בכוחך אז כן' עתה ודעתך*' ולעולם כל טבורך אתך: ולא יעפת ולא יגעת. כי במלאכתך לא עמלת: ־ כיזבךבךך כל יצוריך ומעשה $0צך כמאמךד ולא אהדתו ולא מחלתו♦ הכל בעתו יפה עשיתיו: ־ מבלי מאומה כל חרישת♦ ואת הכל בלי כל פעלת: וער לא יסודיכךסדת♦’ ברצון רוחך כל תלית: י זרועות עולם את כל נושאות♦ מראש ועד סוף ואינם נלאות: בע׳נן־ילא דבר nfpn • ד»(ך נל זי;ר רול1!5 ??ירי* לכעלתך לא דמית♦ אל כל תואר ליא שלת: י ולא קדמה למלאכתך מלאכה ♦ חכמתך היא הכל ערכה: שירי היחוד , ד לא מנעת על פני האדמה♦ צרכי אדם;וכלם בח:כמה: מעשייך מאד רבו }גדלו * וישימך ע כלם יהללו : רבו וגדלו מאד מעשיך♦ יורוך יי כל מעשיך: כל'פעלת למענך♦ ולכבודך כל כן4:נך• שיר הירוד ליום ה׳שכת ^ז ביום השביעי נחת♦ יום חישבת על מ ברבת: ועל כל פועל תהילה ערוכה ♦ וחסידיך בכל עת:־רבונה: ברוך ע ♦וצי כלם* אלחים חיים ומלך עולם: כי מעולם על עבדיך♦ רוב רחמיך וחקף־ך* ובמצריים■החלות♦ להודיע כי מאד נעלית: י על כל •להים בעשותך בהם♦ שפטים גדולים ובאלחיחם: בבקעך ♦ם סוף עמך'ראו♦ יד הןדולה דיראו: ׳ נהגת עמך לעשות לך♦ שם ותפארת להראות נהלך*• ודברת עטים מן השמים♦ וגס העבים נטפו מיס ׳ י ידעת'לבתם במדבר* בארץ'ציה איש לא עבר לרצונך לא קדמוייואחרו♦'ועל חפציך לא נוספו וחסרו: תתה לעמך דגן שימים♦ וכעפר שאר ומצור מים: מכל חפציך לא שכחת ♦ ודבר אחד לא חסרת:. תגרש נרם רבים עמים* ערשו ארצם.ועמל לאמים: לאדחסךת ולא העדפת.1 ודבר רק בס לא פעלת: אתה תשבחם ומי התעיכם♦ ושמץ דבר לא נישמע בם: החלות בחכמה עשיתם♦ בתבונה ובדעת כליהם: מראשית ועד אחרית עשרם♦ באמת וביושר יטוברארם: ""הקדמת במעשי ןריך♦ ריובךהטיך וחסדיך: , 3< רחמיך!חסדיך ♦ הלא מעולם על עבדיך: ־ וער לא כל חי הובן לכלכל♦ לפני אוכל הה! אכל: ומעיון ומקוח תעשה בפי כל♦ ערכי הכל כאשר לכל: 'שלשת ימים הראשונים♦ אז הכינותם לאחרונים: בעבור:שמרו חקיס ותורות * ’אמרות ע אנורותטהיוריות: 'רתערנו־במךעה שמן♦ ומהלמיש צור פלגי שען: בנוחם יבנו עיר קרישך♦ ויפארו בית מקדשך: י ותאמר פה אשב לאורך♦ ;מים צדה ערך אברך: כי שם יזבחו זבחי צדק♦ אף בחניך:לבישו צךק: ובית הלך נעימות עמדו♦ לך:תריועעו אף;שידו: בית:שיראל תראי:!♦':כבדו ויורו שמך:י: חטיבות מאד'לראשונים* 15 תטיב גם לאחסנים: יי תשיש/א עלינו ♦ כאשר ששת על אבותינו: ’זאותנו להלכות ולהטיב 4 ונודה שמך לעולים כי תטיב: אז עטיה אור כשלמה♦ אדר מאורות ממולשלעח: ־ .-ד,,• Tבטרם כל ח:צור מאיר נרלת ♦ ואחר כל ע אוד נחגד־לת: «י תבנה עירך טהרה * כי עליה שמך נקרא: אז באין לבוש היוד והד* ליובש♦ עד לא אורג נאות לנש: וקרן דוד תצמיח בה♦ ותשכון לעולם:יזי בקרבה: אור כשלמה וכמעילעיוטה♦ שמ:ס כ:ריעה נוטה: עשית בס לאילים'דרכה ♦ רציוא ושובי בנחת מהלכים: " הבדלת בין מים למיג♦ במתיחת רקיע השמי.ם': מזוינות מעיוניורה לשרץ •עם♦ ועוף יעופף על פני רקיע השמים: עשב }חציר לבשה ארח♦ מאכל לחיה ולכל בהמה: בקרן שמן נן נטעת♦ אל $ךם אשר עשית: ־ עזר כנגדו עשית לו♦ זימחסורו אשר!חסר לו: כל מעשייך מדו תתה♦ hbl לגליו הכל שתה: 1 להעלות מהם בקר וצאן י על מזבחך יעלו לרצון: עשית לו כתונת לשרת♦ לדלת קודש ולתפארת: זבחי צדק שמה מכהה * וכימי קדם תעיב מנחה: וברך את עמך באיור פניך* כי חפצים לעשיות דצ׳ונך: וברצונך תעשה חפצנו♦ הבט נא עמך כלנו: י בחרתנו להיות ילך לעם סגלה* ועל’עטךבךיתךסלה: והמיר נספר’ר/הליו/ך י♦ ונהלל לשם תפאךחך :' "וימבךכתךעמך:בורך ♦ כיאתיפל אשיר תברך מביילו♦ ואני בעוד♦ אהללה בולאי♦ ואברנכה כל:מי צבאי: ־!הי שם ♦י מבורך לעולם ♦ מן העולם וער העולם: כב תו ב ברוך " אלה♦ ישראל מן העולם ועד השלם ♦ ויאמרו כל העם אמן והלל־לע: ענה דניאל־ ואמר לת:.א v״־״.׳!״׳■ <■ • r; ־, י ־ ׳.•?־■; י •• w! ר' אליזא ??יו ?׳ז &מא’ו»י ■ד׳ mw שמת בסיבו חכמת אלהיםיי:צלתו לך בצלם אלהים: וגבולתא די לה היא: ונאמר ויאמרו הללם:שועוחדמיאל בני יעפת ולא יגעת• ישעיה מ' כיח־ הנלעתו יפה עשיתו• קהלת ג' י״א* עבר• ירמיה 3' 1'• דגן שהים• תהלים עייח נ״ן■• וכעפר שאר־ סס שסר ׳ך זדעיתעולס• 37ליס ל״ג נ׳יז־ אתה תגי • תהליספ״טי'• ושמן דגר• ומצור מיס• 37ריס מ' ט״ו, ישעיה מי׳יז כ״א■ תגרש גויס, תהליס פ ט • אייב כ״ו י״ר • רחמיך וחסדיך • תהליס 3י' • עטית אור כשלמה • שס ק׳יל ל3ים עמים • שס פייט נ״א ־ יירשו אדצס ועמל לאודם • ש0 ק׳יה מ״ר • 3ע3ול 3 • ממיל שלמה • מיכה 3' ח' ־ הול והדי r • תהליס ק״ד א' • גאות ל3ש • ישמרו תקים ותורות ־ שם שס מ״ה • אמרות ה אמרות טהרות • שס י"3 ז • שסצ״גא’־ שמיס כיליעה מטה ־ שסק׳• לצוא ושו3• יחזקאל א' י״ל• 3מדעהשמן• יחזקאל ל״ד י״ד• ומחלמיש צורי רברים ל'3 י״ג• פלגי שמץ ניז מיס למים • בראשית א' וי • רקיע השמ׳ שס שס כ’ ־ ועוף יעופף וכו' • איו3 כ׳יט ו' • ותאמר פה אש3 • תהליס קל״3 *'7 ־ לאורך ימיס • שס כייג ו ׳ שס שס • 3קדן שמן • ישעיה ה׳ א' • עזר «• 3לאשית 3׳ י״ח • רימהסולו צ״ג ה', איכה ה' כ״ג • צידה 3לך אברך • תהליס קל 3 ט׳יו •כי שס יזבמיז3יזי v pu J7D3 *CD CD ״ ׳4־י׳ v J J 1/igi/;/ 77 V 7 iruvjj , מיגס סבב jr v lyY/ v/v־־ - "■• 1 f אשד יחסל לו• 37ליס ט״ו ח • ותחת ” הכל שתה־ תהליסח׳ זי• על צ7קי ר73י0 ל״ג י״ט• אף כהניך יל3שו צרק• תהל־סקל'׳3 ט • יתרועעו אף מז3רזו יעלו ללציך ישעיה ס זי• להריח י יז• 37לי הימיס 3', כ' כ׳יא• ישירו• שס סי׳ה י״ד• 3ית ישראל ויראי ה • שס קי״ח 3' די• רול חמך שם 3קד3ו חכמת אלהיס • מלכים אי, ג כ,'מ י לס אלהיס ־ 3דאשית א' נ״ז, צ״ה ג' • ה' משיש נא עלינו כאשל ששת על אבותינו ־ 37ריס ל' ט ־ אות* ט׳ ו'• מעשיך מאל לבו• תהליסק״לל׳ד; ך ה׳ כלס יהללו• שסקמ״ח להרמת ולהטיב • שסנ״חס״ג• ומלה שמך לעולם • תהליס מ״ר ט * ני y י"ג• יורוך ה' כל מעשיך• שס קמ ה ’ ’ פעלת למענך• משלי י״ו לי: תטיב• שם מ״ט י״נז• ני עליה שמך כקרא• ירמיה כ" ה ניט, דניאל ט י״ת יום הש3ת על כן ברכת • שמות נ' י״א י יליך ( בכל עת) יבלכונה • י״ט • וקרן 717 תצמיח • תהלים קצ״ב י״ז ־ ותשכון לעילה ה' בקרבה • לבדי תהל־ס קמ״ה י' • אלהיס■•יזייס ומלך עולסימיה י'י'• מאל צעליתעלכל הימים א', נ״ג כייה־ ונימי קרס תערב מנתה־ מלאכי ג' 7 • וברך את עמך * אלהיס • תהליס צ״ז ט' • עמך דאו יר הגדולה או • שמות י״ר ל״א • נהג» דבליס נ" ו ט״ו • באור פניך • תהלים פ׳יט ט’ז • הבט נא עמך כלבי• • ישעיה ו____ 1. nr י״״ויי!• זדווייי. דז״ר י״ד • ...» ייל.• י׳י׳יד* \n"r מ׳• דתדיו^ לוריויז לד למה !דיי,־. ■ דזדיח V יי• ומי1 מיוד זדרדודחרה• א;ייסי תהציס נ ז ט עמך 7;יו ׳/ '׳»׳׳■׳׳ תו שמות י 7 כ ע• ;הכי! ?73’3 u ו u ו 71nj ע;׳! ׳AJ,״ 5 jjj ■u i.'j ujo 1 u u ׳yv■•׳ עמך לעשות לך שס תפארת• ישעיה ס״ג י'7 י •אות גרלך• רבריס ג׳נ״ל ־ ס׳יל ח • בחדתא להיות לך לעס סכלה• רבריס ז' ג' ־ ועל עמך ירכתדסלה ולבלת עמס מ? השמים• שמות כ' נ״3' וגם °c נטפו מיס• שופטים ה׳ תהליס נ' טי• נספר תהלתך'• תהליס ע״ס ־' ג /ונהלל לשס תפארתך• 37די רי• ילעת לכתם במרגל• לברים 3' $'• באד! *׳תהליסס״ג ב • איש לא הימים א', כ״ט י״ג• ומברכתך יבורך • שמואל 3', ז' נ׳יט* את (כל' אשל 11 - ** י/בלך שיר הכבוד 'בנידן^ניר,עךביד1ה'וךיה שכניה פתחיה קומו ברכו את יי^היעם מן העולם עד העולם ויברכו שסכביודך ומרומם 5ל כל'«כךנה וההלה: ונאמרנ■רוך״ אלהי'יקיראלמז 1־-v1־׳~vsuvvipnpa — r העולם לעד העולם ואמר בל העם אמן הללויה:;ונאמר .קשר תפלין הךאדי לעגוי תמונת י: מגד עיניו: ליברך דויד את יי לעיני כל הקהל ויאמר דויד י ברוך אתה רוצה בעמיו ענוים יפאר י'יושב תה&ת בס להתפאר י ׳״ אלה׳;יעראל $נ<נז מעולם ועד עולם־ שיר הכבוד גשפותמין אלון הקדש ל א נעים זמירות יש לומר 7' פסוקים אלו• שאו /nnyv ראשיכם והנשאו פתחי עוא& ויבא מלך הכבוד: מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבול ה' גמר מלחמה: שאו שעדים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד: מי הוא זה מלך הכבוד ח' צבאות הוא מלך הכבוד סלה: אנעים זמירות וישירים אאריוגי פי אריך נפשי תערוג: * נפישי המירה בצל ידיך ♦ לרעת <יל ח סודך: מדי' דברי בכבודך* הומה לבי אל דודיך: ׳ על בן אדבר בך נכבדות♦ ושמך אכבד בשירי ידידיות,. ?ניוד לא יא״׳ד* א'ר?ה אי?ד לאmx** 3;רנביאיך בסוד עבדיך♦ דמית הדר כבוד ד.וךך: !דלתך וגבורתך ♦ בנו לתוהה פעלתך: "'דמו אותך ולא כפי ישך♦ וישווך לפי מעשייך: המשילוך־בדוב חזיונות♦ הנך אחד בבל דמיוניות: י ויחזו בך זקנה ובחרות ♦ ושער ראשך: כשיכה וישירות עמוסים נשאם עטרת ענדם ♦ מאשר ז*קרו בעעיו בבדם t פארו עלי ופאר׳עליו♦ וקרוב אלי בקךאי אליו: "T צח ואדום ללבושו אדום♦ פודה בךך3ו בבואו מאדום; דא־שדבךך אמת קורא מראש♦ דור ודיור עםדיוךשיךךרושז שית המיון שידי נא עליך♦ ודנתי תקרב אלייך:' תהלתי תהי נא לראשך עטרת ♦־ ותפלתי תכו] קטורת: תקרשידתדש בעיניך ♦ בשיר יושרעלקךבניך בובתי תעלה לראש משביר♦ מחולל ומוליד צדיק בביר: ובכרכתי תנענע לי ראש♦ ואותה קח לך בבשמים ראש: וערב נא שיורי עליך♦ כי נ?'שי תערוג אלייך:1 ־ כשהחזן אומר ומפני חטאינו וכל ת&תר חפלה זו ותתכוין להשחחן> עצמך טס צער השכינה שהיא בגלות ונתמעטה אורה בסוד מעוט הירח ואנחנו מאריכי'הגלות בעונותינו מחמת חטא קרי שחל״כסיתה חוזרת 3סוד אור חמה כמ׳ש אור הל3נה כאור החמה • יה♦ רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שבל טפח ................־־־' ׳ ־1' : לו וטפה קרי שיצא ממני לבטלה ומכל ישראל ככלל ובפרט של^ת במקו□ מצודה בין באונס ובין ברצון והנשמורת העשוקות בקליפויי■ יי,״־’1'״ ׳־”׳ *-< ׳־"*יי־ת דהארץ ויחזוunupííjj«!■ו! !■! rm-5«»jn1דאזליןעדטלאין הנפזריסביןהגוים ו^ל׳ד״יזח זקנה ביום דין ובחרות ביום קרב♦ כאיש מלחמות שיו חרב עירנו ושמם בית מקדשנו וגלה יקרנו ונטל כבוד ';1ז * י * *:*י4ויי* ttttm י-ז ^ — _ לו רב *. חיש כובע ישועה בראשו♦ הושיעה לו!מיניו וזרוע קדשו: טללי־ אורות ראשו נמלא ♦ קוצותיו רסיסי לילה: יתפאר בי כי חפץ בי♦ והוא ילדה לי.לעטרת צבי: מבית חיינו תפליטם הקליפות כל הניצוצות הקדושות שבעולם ויחזרו לקבצם בקדשה שנית וקרב פזורינו מבין המים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ ויקוים בנו מקר^ שכתוב ושב ה׳ אלהיך את שבותך ורהט ך ושב וקבצך :!״*י״ - -ז׳-!r ־׳ ־׳*• .■״׳ ■ : -׳,׳ל; מכל העמים אשר הפיצך ה׳ אלהיך שמה אם יחידה ך* תם טהור פז רמות ראשיו ♦ וחק על מצח כבוד שם קרשיו: נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה׳ אלהיך ומש□ לחן'ולכבוד צבי תפארה♦ אחזתיו לו עטרה עטיה: יקזרך ויקוים בנו באהבתו ובהמיתו הוא גאלם וינטלם מחלפות ראשו כבימי בחרות♦ קיצותיו תלתלים־שהורות: וינשאם בל ימי עולם בכח השם יוקדושהזה ב״י״ט ובשם ׳ ניתהציק צס תפארתי* h ?לkV* שמחתו־ ההי’״ ״׳״ ייי׳י ״״ ״“ 'י"■*'"‘...................................... סייעתו תהי נא בידו עטרת♦ וצניף מלוכה צבי תפארת: הקדוש הזרה ח״ב״ו היוצא מפיוק "חיל "בלע, ׳4ויקיאנו שתחזיר□ למקום קדושה ויגזלנו גאולת עולם לחבר חאהל לתיוראחד: ת3לך מ3ולן • 3מ37ל כ״3 ו • נל ימי צבאי • איו3 י״ד י״ד ־ יהי שם ה'מ3ורך תהליס קי"ג3', איו3 א' נ״א • מן העולם וע7 העולם• תהליס ק״ומ״ח, ל3לי הימים אי ׳ ז' לי׳ו: ושירים אאלוג ־ הפעל ארוג לא ימצא 3כל ספדי הקודש מחו3ל אל השם שיר; וילאה ני ממגל השיל היקל הזה היה מאמת קהלות העגלים 6של 3אק איטליא, ותפש 3זה לשון אלצו, ני נן יאמל האיטלקי על ח3ול השיליס (tessere canti) • אליך נפשי תעלוג• אהלים מ״3 לחמרה (מ3נין פעל) 3צל־ שיד הפילים 3׳ ג׳• 3צל י7יך• ישעיה מ"ט3'י נ״אי״ו• מ7י ל3לי־ ירמיה ל׳א נ׳• הומה ל3י• שם 7' י״ט־ אל3ל 3ך מגלות• ת־שליס פ״ז ג׳• ושמך אנ3ל• שס פ״ו י״3• הלל נבול הו7ך שם קמ׳ה ה'־ (למוונו׳ וישווך• על שם הנתו3• למי תדמיוני והשוו* ישעיה כ״ו ה'־ ולזאת גס נאן ראוי להנקד מלת וישווך גנקולת 3נין הפעיל, וישווך)* 3׳^ס קל3• תהליסע״חט , זנליהי״ד נ׳• נאישמלחמות • ישעיה מ"3 י"כ־ ידיו לו 37• ל3דיס ל״ג ז'• נו3יג ישועה 3לאשו• ישעיה נ״ט י״ז* הושיעה לו ימינו וזלוע קלשד תהליסצ״ח אי• טלליאומת• ישעיה נ״ו י״ע■ ראשו נמלא קוצותיו לשישי 1לילה• שיל גילים ה 3'• יתפאר 3י• ישעיה מייל נ״ג• ני מפן 3י• שמואל 3', נ'3 נ', הלים י״ח ני• והוא יהיה לי לעטרם צ3י־ ישעיה נ״א ה'• נתם (טהור) יי(דמות) ראשו • שיר השירים ה' י״א• מחלפות ראשו• שופטים fu י"!!• קיאיו תלתלים שמלות־ שיל השירים ה' י״א ־ נוה צלק • ירמיה ל״א נ'ג, צ" ־ צגי תפארתו ־ ישעיה נ״ח אי ל' • יעלה נא על ראש שמחתו• תהלים קי ו * תהי נא גילך עטרת• ישעיה ס״ב גי• וצניף מלונה’ שם שם• עמוסייצשאם ־ ׳ שם מ״ו גי• מאשר יוךו3עידו נ73ם • שם מ׳יג 7' , 3קלאי אליו״• נהלים 7 7' • צח ואדום • שיי הש־דס היי'• ללטשואדום• ישעיה ס" 31 • פודה 3דלנוי שם שם ג'־ 3בואר מאדום• שם שם אי• תמונת ה'•:מד3ד י"3 א'־ לנגד עיניו־ שמואל 3'y כ"3 נ״ה, תהליס יח נ״ה • לוצינעמו ענויס יפאר • שס קמ״ט 7' • יושג תהלות• שם נ״3 7'• לאש 37דך ת־ שס קי״ע ק״ס־ קירא מראש ־ ישעיה תי׳א 7' • שית המון שיד• צא עלי הפך מהמזו3 עמוס ה' נ״ג• וריתיתקלב אליך, תהליס קי״ט קס״ט• ןע1י תכון קטורת/ שס קמייא 3'־ צדיק כגיל• איו3 ל"7 ט״ז • קח לן (נ) 3&> ראש * שמות ל' ג' ־ יער3 נא שיחי עליך • עהליס 7p ל״7: POKRAVí-ku^-AlN ?;ד UDtJSKA dP=Í MURSfCASOBOTA ZVE ZNA ULICA 10 י ־"״>-, I ץ > \ ן י ׳•■ י / ׳.■ ן * י - r: . . : י .%־« ; -V . • • . ■;. ■ ' • : ׳1 t י 4 . ?» ■: ־ ו*. «.׳ י